הכנסת העשרים
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 296
מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה
יום שני, ה' בכסלו התשע"ז (05 בדצמבר 2016), שעה 9:30
ישיבת ועדה של הכנסת ה-20 מתאריך 05/12/2016
צו הכניסה לישראל (שינוי התוספת לחוק) (הוראת שעה) (תיקון), התשע״ז-2016
פרוטוקול
סדר היום
1) צו הכניסה לישראל (שינוי התוספת לחוק) (הוראת שעה) (תיקון), התשע"ו-2016
2) תקנות הכניסה לישראל (אגרות בית דין לערערים) (הוראת שעה) (תיקון) התשע"ו-2016
מוזמנים
¶
ראש תחום חקיקה, משרד המשפטים - אריאלה קלעי
דיין בבית הדין לעררים, משרד המשפטים - אילן חלבגה
עוזר ליועמ"ש, משרד המשפטים - עמיר הרן
עוזרת ראשית, משרד המשפטים - מרגנית לוי
עו"ד בלשכה המשפטית, משרד המשפטים - עדי איתן
מזכירה ראשית, משרד המשפטים - יעל ורדי
משרד המשפטים - שרה בן שאול וייס
משרד המשפטים - באפי תם גבאי
רפרנטית תעסוקה, משרד האוצר - יעל לינדנברג
רשות האוכלוסין - נעמה פלאי
לשכה משפטית, רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול - תהילה אראל
עורכת דין, רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול - דניאל ממן
יו"ר ועדת עובדים זרים, לשכת עורכי הדין - עדי לוסטיגמן
יו"ר ועדת עובדים זרים, לשכת עורכי הדין - אלכס זרנופלקסקי
ממונת חקיקה, לשכת עורכי הדין - אוריין לביא
ממונת חקיקה, לשכת עורכי הדין - מזל נייגו
עו"ד, מוקד להגנת הפרט - בנימין אחסתריבה
מנהל המחלקה המשפטית, מוקד סיוע לעובדים זרים - אסף וייצן
מחלקה סיוע משפטי לעולים, התנועה הרפורמית - נעמי קסל
נציג עמותת א.ס.ף, - דניאל דותן
רישום פרלמנטרי
¶
הדס צנוירט
1)צו הכניסה לישראל (שינוי התוספת לחוק) (הוראת שעה) (תיקון), התשע"ו-2016
2) תקנות הכניסה לישראל (אגרות בית דין לערערים) (הוראת שעה) (תיקון) התשע"ו-2016
היו"ר דוד אמסלם
¶
בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה. על סדר-היום: צו הכניסה לישראל (שינוי התוספת לחוק) (הוראת שעה) (תיקון), התשע"ו-2016); תקנות הכניסה לישראל (אגרות בית דין לערערים) (הוראת שעה) (תיקון) התשע"ו-2016.
תומר, בבקשה.
תומר רוזנר
¶
לפני כשנתיים וחצי פנתה הממשלה לוועדה בבקשה – שרת המשפטים – בבקשה, לחוקק צו שירחיב את סמכויות בית הדין לעררים, ויתקין תקנות שעניינן אגרות בית הדין. עד אז בית הדין לא פעל, וזו היתה יריית הפתיחה בתפעולו של בית הדין.
בית הדין לעררים הוא ערכאה מעין שיפוטית שנוספה בתיקון לחוק הכניסה לישראל ובחוק למניעת הסתננות. משמעותה – ערכאה מעין שיפוטית, שמעבירה תחת שבט ביקורתה החלטות מינהליות של משרד הפנים בעיקר בנושא של מעמד בישראל, כלומר מסורבי כניסה, איחוד משפחות של בני זוג שרוצים להתאחד עם מי שאינם ישראלים, מסתננים וכו'.
מטרת בית הדין היתה להפחית את העומס מבתי המשפט לעניינים מינהליים, שעד אז טיפלו בעתירות שהופנו במישרין נגד החלטות משרד הפנים, כך שתהיה ערכאה מעין שיפוטית שתטפל בנושאים האלה, והבקשה של הממשלה היתה להרחיב את הסמכויות שניתנו להם בחוק, ולקבוע אגרות לתפעול בתי הדין.
בדיונים שהתקיימו בוועדה התברר, שיש בעיות שונות בעבודתו של בית הדין, בין היתר בנושא של עומס מאוד רב בתיקים, בנושא של חוסר בתקני דיינים, בהתמשכות הליכים, בשקיפות החלטות וכו' – שורת בעיות שהתבררו. לכן הוועדה החליטה לקבוע את הצו ואת התקנות כהוראת שעה לתקופה מוגבלת, שהוארכה פעם אחת לשנה נוספת, אם איני טועה, ולאחרונה, לפני כחצי שנה, הוועדה החליטה להאריך את הרחבת הסמכויות ואת התקנות של האגרות בחצי שנה נוספת בלבד, משני מטעמים: אחד, הפנייה לוועדה היתה ממש ברגע האחרון – לפני מועד פקיעת הצו הקודם; והטעם השני, המהותי יותר, שהוא הטענות השונות שהועלו כלפי עבודת בית הדין בנושאים שונים – כפי שאמרתי, בנושא עומס, בנושא עבודת בית הדין, בנושא שקיפות ההחלטות ופרסומן ונושאים נוספים.
הוועדה ביקשה ממשרד הפנים, לקיים הידברות עם מי שטען את הטענות הללו. מדיווח שקיבלנו ממשרד המשפטים, שמסכם שולחן עגול שקוים עם אותם טוענים, בעצם לפי טענת משרד המשפטים, ניתן מענה לטענות השונות. לכן הוגשה פנייה נוספת של שרת המשפטים, שכרגע הבקשה היא להפוך- - -
תומר רוזנר
¶
הבקשה היא להפוך את הוראת השעה להוראת קבע, כך שבית הדין – וסמכויות בית הדין הרחבות ונושא האגרות – יהפוך להוראת קבע.
בתגובה לעמדה שהציג משרד המשפטים כאן קיבלנו התייחסויות שונות, שטוענות שלא ניתן מענה לכל הטענות. אני מציע שנשמע גם את משרד המשפטים וגם את הטוענים.
היו"ר דוד אמסלם
¶
בבקשה, חבר הכנסת אוסאמה. אגב, זה דיון שני. כבר עשינו דיון בנושא, ממצה. רק היו פה מחלוקות קטנות – נתנו להם לדבר, כך שאני לא פותח את הדיון מחדש. בקצרה. היית בדיון.
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת)
¶
אבל לא היתה לי הזכות להשתתף בישיבה אתמול. אני מבקש, אדוני, להוסיף אותי חבר מן המניין, ולהזמין אותי לישיבות. אני חבר לא פורמלי.
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת)
¶
אדוני היושב-ראש, אני מדגיש את הדברים שאמרנו בעבר. למעשה, בית הדין לעררים – מדובר בערכאה שיפוטית לכל דבר. מתקבלות החלטות הרות גורל, בין אם זה לאסור, בין אם זה להרחיק, בין אם זה לא לאשר. אני, גם כשהייתי עורך דין – אמנם לא התעסקתי בזה באופן ישיר, אבל חבריי למקצוע היו מספרים סיפורים קשים מאוד על ההתנהלות בתוך בית דין לעררים. לכן אין לי מה להוסיף. אנחנו קיבלנו נייר עמדה מלשכת עורכי הדין, שאני חושב שהוא די ממצה ומפורט. לא ייתכן ששופטים בבית דין לעררים יבואו מתוך המערכת. אם זה בית דין לעררים, והסמכות שלו מעין סמכות שיפוטית – ואפילו שיפוטית ממש; מתקבלות החלטות שם שהן שיפוטיות, אז ודאי שהכישורים והדרישות להיות שופטים בבית דין לעררים – חייבים להיות לפחות דומים לבית משפט- - -
היו"ר דוד אמסלם
¶
משרד המשפטים, מה אתם אומרים על הטענה של חבר הכנסת סעדי? אתם ממנים מישהו מתוך המערכת שלכם כל הזמן?
מרגנית לוי
¶
מרגנית לוי, מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים. הליך המינוי של הדיינים הוא הליך מינוי לא שונה מהליך מינוי של דיינים בבתי דין מינהליים אחרים. רק אשלים את התמונה ואומר שבית הדין לעררים הוא בית דין מינהלי, לפי חוק בתי דין מינהליים, והליך המינוי הוא סוג של הליך דו-שלבי: יש ועדה בראשות המנהלת הכללית של משרד המשפטים, שהיא ועדה מקצועית, שבוחנת את היכולות המקצועיות של הדיינים. קבוע בחוק, שמי שמתמנה, צריך להיות כשיר ובעל בקיאות בדיני מינהל אוכלוסין. הוועדה הזאת בוחרת את המועמדים, ומתוך רשימת המועמדים שרת המשפטים היא זו שממנה את הדיינים – לאחר כאמור הליך בחינה מקצועי.
עמיר הרן
¶
עו"ד עמיר הרן, לשכת המנהלת הכללית. יש בבית הדין לעררים היו תשעה תקנים של דיינים – מתוכם שמונה מאוישים, ואחד בהליך איוש. הדיינים הללו מתחלקים לשתי קבוצות: אחת, של דיינים שמונו באופן ייעודי לבית הדין לעררים, ויש להם רקע מגוון; וקבוצה שנייה של דיינים של בית הדין למשמורת, כפי שעדכנתי את הוועדה בדיון הקודם, שהם מונו גם לבית הדין לעררים כדי לחלק טוב יותר את העומסים בין שתי המערכות. שתי קבוצות הדיינים הללו – מדובר באנשים שחלקם יושבים פה – בעלי רקע מגוון. חלק היו, לפי שהיו דיינים, עורכי דין פרטיים, חלק היו עורכי דין בתפקידים שונים בממשלה, חלק היו עוזרים משפטיים של שופטים. לכן אני לא יודע על מה הטענה הזאת מתבססת.
עמיר הרן
¶
יש ועדה ספציפית, שמורכבת מהמנהלת הכללית שהיא היושבת-ראש, נציג של היועץ המשפטי לממשלה, ונציג ציבור. כשיש תקן פנוי, מפרסמים קול קורא, כל הציבור יכול לגשת, ובוחרים את המועמדים הטובים ביותר, ואין שום העדפה מובנית לעורכי דין שעבדו במקום כזה או אחר.
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת)
¶
אדוני, אני קורא מתוך נייר עמדה של לשכת עורכי הדין. כתוב: הרוב המכריע של הדיינים המכהנים בבית דין מגיעים מתוך המערכת, היינו הועסקו על-ידי משרד הפנים או רשות ההגירה, או עבדו בשיתוף פעולה עמו. ועדת המינוי אינה פונה לציבור הרחב של משפטנים ועורכי דין לצורך קיום מכרז שוויוני, אלא נראה כי יש נטייה ברורה לקדם מועמדים מתוך המערכת.
אני מניח שלא סתם כתבו את זה.
אריאלה קלעי
¶
הטענה הזאת של לשכת עורכי הדין עלתה כאן בדיון הקודם. הראיתי להם – פרסמנו מודעה בעיתון – הם לא קראו אותה, כולל דרך לשכת עורכי הדין, בסיבוב הקודם שבו מינו.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת)
¶
אנחנו מדברים על הבחירה שלכם – אתם בוחרים אנשים שהם בדקו אותם, והסתבר שרוב האנשים שבחרתם בהם, עבדו במשרד הפנים. זו הטענה. על זה צריך להשיב.
היו"ר דוד אמסלם
¶
הבנתי. אגב, שאלת תם: הרי מדובר באנשים שהם שופטים. למה זה לא בא לוועדה לבחירת שופטים?
היו"ר דוד אמסלם
¶
אני רוצה לבוא במהות. עזבו איך קוראים לזה. אם האדם לא שופט – מה זה בסוף שופט? אדם צריך להיות אובייקטיבי, לחתוך את הדבר. אפילו שופט כדורגל הוא סוג של שופט. לכן אני שואל – אם יש ועדה לבחירת שופטים, שאני מניח שלא מתכנסת כל יום, וצריך להקים לה גם תת-ועדה. פעם בזמן מה מתכנסת הוועדה, יש שופטים מחוזיים, שופטי שלום. שופטי בית דין לעבודה – זה גם ועדה לבחירת שופטים?
עמיר הרן
¶
כי יש קבוצה שלישית, שאולי פחות ידועה לציבור, של עשרות סוגים של בתי דין מינהליים, שפועלים ברחבי הרשות המבצעת בכל מיני קונסטלציות – ועדות ערר בחקלאות, בתחבורה. הם מיני סוגים של משפטנים, שהם מערך שלם. אולי ראוי יום אחד לדבר עליו. זה עשרות תפקידים שקיימים.
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת)
¶
נקודה שנייה, בקשר לזכות ערעור. היום יש ערעור ברשות על ההחלטות של בית דין לעררים. אני חושב שמאחר שמדובר בהחלטות באמת קשות, שיהיה ערעור בזכות.
מרגנית לוי
¶
על ההחלטה הסופית של בית דין לעררים יש ערעור בזכות לבית משפט לעניינים מינהלים, ועל פסק הדין של בית משפט לעניינים מינהליים, שזו ערכאה שנייה, יש ערעור ברשות לבית המשפט העליון. ניתנות גם רשות ערעור למקרים שמצדיקים את זה.
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת)
¶
לכן הצעתנו היא, שמאחר שמדובר בתקופה קצרה של שנתיים – לא צריך להפוך את זה להוראת קבע. ניתן להם לראות, לנסות, איך זה עובד בפועל. למה למהר? כל הזמן, אדוני היושב-ראש, מאז אני בכנסת – כשנה וחצי – כל הזמן מביאים לנו הוראות שעה. הפעם יש חיפזון, לעבור מהוראת שעה להוראת קבע. אני חושב שצריך ללמוד את הניסיון הזה עוד שנה, שנתיים, ואז לראות את התמונה בכללותה.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני)
¶
אי לכך ובהמשך ישיר וטבורי לדבריו של חברי אוסאמה, אני מציע, אדוני היושב-ראש, להאריך את המצב בחצי שנה לפחות, ולא להיות נמהרים עם ההחלטה להעביר מיידית את האישור.
מלבד הטענות שבאו לידי ביטוי בדבריו של תומר רוזנר על עומס, על היעדר פרסום ושקיפות בהחלטות, על היעדר הליך מינוי דיינים פתוח לציבור, דברים כאלה – שאגב, לא מצאו פתרונן, הסוגיות הללו, גם בשולחן העגול, בעיקר השקיפות של ההחלטות ופרסומן.
לכן העמדה שלי היא כדלקמן
¶
על משרד המשפטים לקיים עבודת מטה עמוקה ושינוי נהלים בשטח. מכאן יש לדחות בעוד חצי שנה את עיגון בית הדין – את זה כבר אמרתי, אבל יש לי שתי הסתייגויות: אחת, שבית הדין לא צריך לקבוע בנהלי משרד הפנים. זו צריכה להישאר בידי בית המשפט. אני חושב שאין תחליף לבית המשפט – למשל, להעביר עצירים לחולות או לכל מקום אחר. זה רק בית משפט יכול להחליט, ולא כל ערכאה אחרת.
ההסתייגות השנייה - ביטול האגרה. האגרה בעניין הזה מתמזגת עם עניין חירות האדם. אני חושב שבעניין הזה צריך לבטל את האגרה, כי ענייני שחרור ממעצר ומאסר זוכים לפטור מאגרת בית משפט, אם איני טועה, ולכן גם כאן צריך לפטור את העצירים האלה מתשלום האגרה.
מרגנית לוי
¶
נעשה סדר. האגרות משולמות בגין ערר שמוגש לבית הדין לעררים – בטח שלא על משמורת – שם בית הדין לענייני משמורת דן. הוא פטור מאגרה, אין שם אגרות.
מרגנית לוי
¶
האגרה משולמת על הערר המהותי ולא על המשמורת. אבל יש לבית הדין לעררים סמכות לפטור את העורר מתשלום אגרה, וזה נתון לשיקול דעת שיפוטית. יש גם הרבה- - -
תומר רוזנר
¶
אני אציע לוועדה שבמצב שבו יש איחוד תיקים שבו בית הדין קונה סמכות, כלומר דן גם במשמורת, יהיה פטור מאגרה.
עמיר הרן
¶
כשאדם מושם בשירות בתי הסוהר בגלל סיבה שעניינה הגירה, יש מערכת של בתי דין לענייני משמורת. זה מעין שופטי מעצרים, שמקיימים ביקורת שיפוטית על המעצר הזה אוטומטית, בלי להגיש בקשה; כל מי שמשרד הפנים שם אותו בבית סוהר, יש ביקורת משמורת אוטומטית. גם זה מתחדש כל חודש – רואה אותו דיין של משרד המשפטים, ומחדש את צו המשמורת. אין במערכת הזאת אגרות והיא אוטומטית.
המערכת השנייה, שאנחנו מדברים עליה עכשיו, של העררים, היא הבקשה של אותו אדם לברר את מעמדו ולקנות זכות לשהייה בישראל. היא נפרדת.
היו"ר דוד אמסלם
¶
אין לי בעיה עם זה. יש לנו סיפור המשמורת. סנקציה, מבחינתי, מעשית, הכי חריפה. עובדה – אתם בעצמכם אומרים שלא צריך אגרה, כי יש בזה היגיון. אנחנו שוללים את חירותו של האיש. לא קשור כרגע למה ומדוע. יכול להיות שהסיבה היא טובה. מה שאר הסנקציות האפשריות? האופציות.
היו"ר דוד אמסלם
¶
אני מבין שאם הוא צריך משמורת – אנחנו נותנים לו את האופציה לערער. אני רוצה להבין על מה הוא כן משלם אגרה? על איזה הליך?
מרגנית לוי
¶
זה בדיוק מה שהסברנו בישיבה הקודמת, והסברנו גם בישיבת השולחן העגול. יש שני הליכים. גם בבתי המשפט, כשזה היה בבתי המשפט המחוזיים, ואם כרגע, למשל, הוועדה לא תאשר את חקיקת המשנה הזו, וזה יחזור לבתי המשפט המחוזיים, כך זה יהיה. זה יהיה המצב המשפטי; המצב המשפטי מורכב משני הליכים: יש הליך על העניין העיקרי, המהותי, שזה ההרחקה מישראל, השהייה בישראל, הזכות להיות כאן באשרה כזו או אחרת, וגם בבתי המשפט משלמים על זה אגרה, בדיוק כמו שבבית הדין לעררים משלמים על זה אגרה, בכפוף לכך כמובן שיש סמכות לתת פטור מאגרה, וזה נתון לשיקול דעת שיפוטי.
חוץ מזה יש הליך המשמורת, שכפי שעמיר הרן הסביר, הליך המשמורת הוא הליך של ביקורת שיפוטית יזום. במסגרת תיקון מס' 22 לחוק הכניסה לישראל, שהקים את בית הדין לעררים, אמרו: אם כבר הוגש ערר לבית הדין לעררים, הוא כבר ידון על הדרך בהליך המשמורת, כדי שהאדם לא יצטרך לפצל הליכים. אבל האגרה לא משולמת על ההליך המשמורת. כמובן שגם במקרים האלה- - -
היו"ר דוד אמסלם
¶
אני מבין שהמשמורת זה עד כניסתנו להליך היותר עמוק. הרי משמורת למה? עד שנקבל החלטה בהליך אחר לגמרי – הרחקה, גירוש, לא משנה מה. מה שתומר אומר – הרי בסופו של דבר האדם בדרך כלל יערער על שני ההליכים; הוא לא יערער רק על המשמורת. מה זה ייתן לו? ממה נפשך – אם אתה צריך ללכת, תלך. למה לך לשבת בבית הסוהר? אלא מה – אתה אומר: אני יושב במעצר כרגע, כי אני רוצה לעבור הליך אחר, שאני עליו מערער. אתם מבינים מה אני מתכוון?
מרגנית לוי
¶
כן, אבל זה לא ערר לבית הדין לביקורת משמורת. הוא לא מגיש ערר. בית הדין לביקורת משמורת דן בהליך יזום. כלומר אוטומטית הוא מובא לבית הדין לביקורת משמורת.
מרגנית לוי
¶
זה לא ערר. יש הוראה שאומרת שהוא יכול לפנות בכל שלב. זה אוטומטי - ודאי. זה סוג של הליך שדומה למעצר מינהלי, כלומר מביאים אוטומטית לבית הדין, גם אם הוא לא פונה.
עמיר הרן
¶
לגבי השאלה אם תהיה בתוך בית הסוהר או בחוץ, בזמן שאתה מנהל את- - - למעמד בישראל - על זה אין אגרה, אבל התפישה של הממשלה – אין זכות קנויה לאדם להיות בישראל, ועל הדיון המשפטי – ויש לזה השלכות רוחב לפטור מאגרה בהקשר הזה שכל מי ששוהה בישראל – ייווצר מצב הפוך – שאם אזרח ישראלי, בן זוג לאיחוד משפחות, יצטרך לשלם אגרה, אבל אדם שאין לו שום זכות להיות בישראל, יהיה פטור מאגרה- --
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת)
¶
קודם כל, אולי הגיע הזמן שאביע תנחומיי לממשלת ישראל במותה של הדמוקרטיה הישראלית כלפי כל מי שלא יהודי. אנחנו צריכים לא הוראת שעה ולא חוק לגבי הכניסה לישראל. הרי החוק הזה מכוון כלפי הערבים, הפלסטינים; לא כלפי האירופאים או אנא עארף - מי שבא ממרוקו או מי שבא מדובאי. לכן אנחנו לא צריכים את זה בכלל. כל יום מחוקקים חוק שפוגע קשות בדמוקרטיה. היא לא נחלשה אלא כמעט מתה. הפסקתם לכבד פסקי דין של בג"ץ, החלטות של בג"ץ. החלטות מכובדות. מכובדי, אתה בעצמך מזלזל בכל החוקים. שמעתי אותך בראיון.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת)
¶
אמרת בראיון: אנחנו נעשה מה שבא לנו, לא אכפת לנו מהעולם. כך אתה אמרת, במילים פשוטות.
היו"ר דוד אמסלם
¶
אמרתי משהו אחר, אבל עובדה שנתתי לך לדבר. אם הייתי מזלזל בחוקים, לא הייתי נותן לך לדבר.
היו"ר דוד אמסלם
¶
שאלת מה אמרתי. אני תמיד חושב שיותר נכון – אגב, זו לא אמרה שלי – תמיד יותר חשוב מה אנחנו עושים ולא מה הגויים אומרים עלינו. הבסיס צריך להיות אינטרס שלנו ולא מה אומרים עלינו בעולם מישהו כזה או אחר. אגב, יכול להיות שאני מכבד אותם, אבל זה לא חשוב. אבל לגופו של עניין, מה אתה מציע? מעבר לכל מה שאמרת.
היו"ר דוד אמסלם
¶
אוסאמה תומך בחוק. הוא מבין את העניין. אתה ישר תקפת שזה נגד ערבים. אני רוצה להבין אחת ולתמיד, מה אתה אומר?
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת)
¶
אתה בא לחוקק חוק צו הכניסה לישראל. כנגד מי? אני רוצה להבין - מה ההגדרה של החוק?
זוהיר בהלול (המחנה הציוני)
¶
אמרו: שיקול דעת. מה זה שיקול דעת? סודני כן? פלסטיני מעזה כן? מה שיקולי הדעת האלה שלא הבנו את נבכי מהותן.
יעל ורדי
¶
שמי יעל ורדי. אני ראש בית הדין לעררים. בית הדין לעררים קודם כל דן בעררים של כל מי שמרגיש נפגע מהחלטות רשות ההגירה האוכלוסין. מרבית העוררים אינם מחזיקים במשמורת. זה דבר אחד.
דבר שני, סירובי הכניסה לישראל נעשים על-ידי רשות ההגירה והאוכלוסין, ומי שמרגיש נפגע מכך עורר לבית הדין. בית הדין מפעיל שיקול דעתו. יכול להיכנס מכל מדינה, ואפשר להחליט שהוא מסורב, ואז יש לו זכות ערר, ובית הדין שוקל לפי שיקוליו, האם רשות ההגירה פעלה כדין או לא.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני)
¶
יש התפלגות של מסורבים או מורשים על-פי שייכות אתנית, כפי שאמר חבר הכנסת טלב אבו עראר?
היו"ר דוד אמסלם
¶
לא רוצה להיכנס לזה. זה לא שם. אנחנו מדברים על זכות ערעור. הוא מתנגד שיערערו. אבל לא משנה. בואו נתקדם.
היו"ר דוד אמסלם
¶
מי עוד יש פה? יעל. אני רוצה לשאול את כל ההרכב של הדיינים, האם יש מצב שמישהו בעצם מדבר אתכם מהמשרד בשיחות כאלה ואחרות, על איכות ההחלטות שלכם וכו'?
אילן חלבגה
¶
אני משמש גם ראש בית הדין למשמורת עדיין, ובמקביל לתפקידי כדיין בבית הדין לעררים וגם כמנהל בית הדין לעררים בירושלים. אני יכול לומר שבמשך שבע השנים שאני מכהן, ולמעשה במגוון התפקידים הללו, אין, לא היה, וגם לא אתן שמישהו מבחוץ יתערב - אם זה בהחלטות שלנו, או יעיר הערות כלליות, כמובן למעט בענייני פרוצדורה – שזה דברים מינהליים רגילים - איך להיערך מול שב"ס, הבאת מוחזקים- - -
אילן חלבגה
¶
אני כגורם שיפוטי – לא יודע למה אדוני מכוון לגבי המטרייה או המדיניות. יש דבר אחד ויחיד שמנחה אותי ואת חבריי, והוא הדין – היינו החוק, התקנות, הפסיקה, הא ותו לאו.
מרגנית לוי
¶
כפי שאמרתי, שחוק בתי הדין המינהליים חל על בית הדין, וסעיף 3 לחוק אומר שבסעיף שפיטה אין מרות על חבר בית דין זולת מרותו של הדין, ומשרד המשפטים מקפיד על זה הקפדה יתרה. כפי שאנו רואים, גם הדיינים מקפידים על זה. אנחנו לא נותנים להיכנס להתערבות בשיקול הדעת השיפוטי. זה עיקרון יסוד מבחינתנו. אנו מקפידים ושומרים עליו ביתר שאת.
אילן חלבגה
¶
עומסים קיימים ותמיד יהיו קיימים, אבל במשך החודשים האחרונים, שאני נמצא בבית הדין לעררים בירושלים, העומסים הופחתו. עשינו מספר פעולות – שלוש פעולות עיקריות: האחת, לסיים את כל פסקי הדין של תיקים שנפתחו ב-2014, שנסתיימו באוגוסט האחרון; פעולה שנייה שנעשתה – הקדמה של דיונים רבים שנקבעו מתחילת 2017, בעיקר בתיקים שנפתחו ב-2015, הוקדמו אחורה; פעולה שלישית גדולה שנעשתה – הכנת תוכנית עבודה למתן פסקי דין של תיקים שנפתחו ב-2015. אלו שלוש הפעולות העיקריות שנעשו. כמובן, במרקם המלא של התיקים אנו רואים התקדמות, אם זה באורך חיי התיק ואם- - -
אילן חלבגה
¶
אני לא יכול לתת משהו מדיד, אבל אנחנו עושים כל המאמצים שזה ייקבע בחודשים הקרובים. אנחנו פועלים לכך שיוגש כתב תשובה, ומייד לאחר מכן- - -
אילן חלבגה
¶
ברגע שמוגש כתב תשובה, אפשר לומר – אין לי הנתון המדיד לומר אותו כרגע, אבל משתדלים שזה יהיה תוך חודשים ספורים, בהתחשב בעומס.
אילן חלבגה
¶
בהנחה שמוגש כתב תשובה - אפשר לומר, תוך שלושה-ארבעה חודשים אפשר לקבוע אותם. אבל לא לגבי כל הדיינים – שוב אני אומר.
היו"ר דוד אמסלם
¶
ברור. איך אמרתי לתומר – אתה מכיר את אותו אחד שטבע בבריכה, שהגובה הממוצע שלה היה 30 ס"מ? אני מניח שחלק גדול מהמקרים אתם שמים אותם בצד – תיק-תק גומרים אותם ולא רציניים. דווקא אותי מעניינים התיקים שמתעכבים.
אילן חלבגה
¶
אני מבקש לדייק. יש דיינים שמונו, כמוני ודיין נוסף, שהוא מונה בחודש יוני האחרון. אני נמצא כחודשיים לפניו. לגבי שנינו, קובעים בטווח של שלושה-ארבעה חודשים. יש דיינים – וזה לא באשמתם; עקב עומס רב. הם קובעים את זה לטווח ארוך יותר.
היו"ר דוד אמסלם
¶
אתה לוקח אותנו לאותו חיים משה או שלמה יצחק – הוא פחות מעניין. אני מסתכל על זה ממבט למעלה, לאן המערכת הולכת. אני לא יודע כמה תיקים מגיעים בשנה, אבל מטבע הדברים, כמו כל דבר בחיים, יש דברים שהם פשוטים. ראית על פניו – כן או לא. יש הדברים היותר מורכבים. היות שבמקרה דנן אנחנו מדברים על אנשים שיכול להיות גם תוך כדי תנועה או תוך כדי הדיון יושבים באיזה מתקן משמורת- - -
היו"ר דוד אמסלם
¶
אם האדם הגיש ערעור – אני מניח שהיתה החלטה של מאן דהוא, הרי זה בדין מינהלי, של איזשהו פקיד. אני מניח שהחלטות או משמורת- - -
עמיר הרן
¶
הרוב המכריע של האנשים הם לא במשמורת. יש ממש עשרות בודדות מכל אלפי התיקים שנמצאים במשמורת. אגב, זה משרת את שני הצדדים.
היו"ר דוד אמסלם
¶
שנייה. תענה לי לשאלה. אולי אני לא מצליח להבין את ההליך. יש הסיפור, בגדול, של אדם שמערער על החלטה כזו או אחרת. זה בסדר. אנחנו מדברים על אנשים שמדינת ישראל חושבת שהם נמצאים במעמד לא חוקי במדינת ישראל, ואין שום עניין שהם יהיו פה, כמו כל מדינה. אנחנו צריכים להגן על עצמנו בפני אנשים שאין להם מעמד פה – לא חשוב מאיפה הם הגיעו, אגב. כל מדינה מגהנ על עצמה בעסק הזה. האדם מערער על החלטה מינהלית. לכן הוא מגיע לבית הדין. קודם אמרתם, שאם מדובר במשמורת, הוא לא צריך לשלם אגרה.
היו"ר דוד אמסלם
¶
עוד מעט תעיר לי. אני מסתכל עליה – מה היא אמרה. שהערר הוא אוטומטי אם מדובר על משמורת, קרי מאסר, ובעצם הוא נמצא במאסר, הוא מגיש את הערר. אם הוא בחוץ, האם הוא נמצא במעצר ומגיש ערר, או הוא מטייל בחוץ ומגיש ערר על מאסר?
היו"ר דוד אמסלם
¶
יכול להיות שהוא דן על ההחלטה. לא חשוב. אנחנו לא מנסחים את החוק כרגע. אני רוצה להבין. אם החלטת שהוא מורחק והמשמעות שהוא נכנס למשמורת – גזרת עליו משמורת. עזוב מה הנגזרת. מה שחשוב, שהוא נמצא שם. הוא על ההליך הזה מערער. אם זה ההליך, אוטומטית, אמרה קודם מרגנית, שהוא – יש ערעור אוטומטי על המשמורת.
היו"ר דוד אמסלם
¶
לא משנה. ביקורת. זה אומר שכפי שאמרתי, האדם נמצא במשמורת, ובית הדין מתכנס כדי לדון בעניינו. מה שמעניין אותי רק בסיטואציה הזאת – מה אורך הזמן שבית הדין דן על התיק הספציפי הזה? כי לדעתי, אם מדובר באדם שבית הדין דן בעניינו, והאדם ממשיך לטייל- - -
היו"ר דוד אמסלם
¶
פחות מטריד אותי כמה זמן זה מתעכב, כי זה האינטרס של המדינה להביא אותו לכמה שיותר זמן להכרעה. האדם בינתיים חייו נמשכים- - -
היו"ר דוד אמסלם
¶
זה פחות חזק, כי האדם חופשי – לא משנה אם בארץ, לא בארץ. אותי מרתק יותר העניין, כמה זמן ממוצע אתם מטפלים בעררים שאנשים תוך כדי הדיון נמצאים במשמורת?
יעל ורדי
¶
אפריד בין שני סוגי תיקים: יש סוג של עררים שאתה מדבר, שאנשים נמצאים בשהייה והכול. סוג שני זה התיקים הדחופים. יש לנו דיין שבעה ימים בשבוע, 24 שעות.
יעל ורדי
¶
תן לי לסיים בבקשה. אדם שמוחזק – יש לו הרחקה ומוחזק במשמורת, כלומר הרחקתו עומדת להיות מיידית. זה תיק שהוא דחוף, כי אם הוא יורחק, זה בלתי-הפיך. אדם שמסורב כניסה, ואם לא ידונו בו מיידית, הוא יעלה על המטוס ויטוס - זה תיקים דחופים שדנים בהם תורנים. פעם בשבעה שבועות דיין עושה תורנות 24 שעות. יעירו אותו גם באמצע הלילה. הוא ידון וייתן את הצו. זה לגבי האנשים האלה. שאר העררים מוגשים לבית הדין בדרך הסדורה, אם מגישים פטור או לא פטור מאגרה, ודנים בהם. שם אין משמורת.
באפי תם גבאי
¶
אדוני, לשאלתך, לגבי התיקים במשמורת – אציין שזה לא יותר משבעה ימים. אין אדם שנשאר עצור, ולא מתקיים דיון בעניינו בבית הדין לעררים.
באפי תם גבאי
¶
בתיקים אחרים. ואציין שגם אנחנו אכן מבקשים לקדם את הטיפול ולסיים אותו מקסימום תוך ארבעה-חמישה חודשים. זה בלתי-אפשרי בשלב הזה; זה בטח יקרה במחצית השנה הבאה – אני מניחה - מאחר שבתחילת הדרך היינו ארבעה דיינים, צוות מצומצם.
באפי תם גבאי
¶
קצת קשה לכמת. אם אנחנו משווים, למשל, לבית המשפט המחוזי בשנה נתונה, לפני הקמת בית הדין, דובר על כ-200 תיקים בשנה. נכון להיום אנחנו מטפלים רק בבית הדין בתל-אביב ב-2,000 דינים בשנה.
היו"ר דוד אמסלם
¶
תשעה אנשים? רק בתל-אביב. כמה בכל הארץ? 4,000? כלומר בתל-אביב 2,000 ובשאר המדינה עוד 2,000?
עמיר הרן
¶
מינהלית, היו במשרד המשפטים שתי מערכות: בית הדין למשמורת ובית הדין לעררים. ניהולית התקבלה החלטה בתחילת השנה לאחד אותם כדי ליצור את ההתמודדות עם הפיקים. בסך הכול יש יותר דיינים, ולא כולם הם דיינים של בית הדין לעררים. לפי ההחלטה הזו, יש תשעה. רק כדי לסבר את האוזן – במדינת ישראל במערכת בתי המשפט יש כ-700,000 הליכים בשנה - קצת יותר – וכ-700 שופטים, על 700,000. זה בערך אלף תיקים לשופט. גם בתי הדין השרעיים זה בין 800 עד אלף תיקים לשופט בשנה. זה מה שמקובל.
היו"ר דוד אמסלם
¶
לדיון? להכרעה. זה לא דיונים. אם 700,000 תיקים מתנהלים במדינת ישראל על 700 שופטים, זה אלף לשופט. אם אני מנכה חגים ושבתות, אנחנו מדברים בסדר גודל של 200 ימי עבודה, זה חמש הכרעות ביום. למה – בקנה עוד יום עבר - עוד חמישה נכנסו. צריך גם להוציא חמישה.
היו"ר דוד אמסלם
¶
אתה מדבר אתי ששופט במדינת ישראל אמור לקבל הכרעות ביום בחמישה תיקים; חלקם יותר מסובכים, חלקם פחות.
עמיר הרן
¶
המערכת המשפטית עובדת בעומס אדיר. פה התמקדנו במערכת קטנה מאוד. אבל זה סדרי הגודל של המערכת. בסוף דיין כזה מבחינת מערכת המשפט, יש עוד מקומות שצריך לתגבר אותם במערכת המשפט. זה העומסים.
מרגנית לוי
¶
וכדי להשלים, צריך לזכור שה-200 תיקים בבתי המשפט המחוזיים, שהמספר כאן נזרק, בתי המשפט המחוזיים אלה בתי המשפט לעניינים מינהליים. הם מוסמכים לדון בעוד הרבה עניינים אחרים. פה יש יתרון בזה שזו ערכאה שמיועדת אך ורק לזה, מיועדת לזה, האגרה נמוכה משמעותית מהאגרה של בית המשפט לעניינים מינהלים. כל המטרה של בית הדין הזה היתה שיהיה בית דין מומחה, שיהיה מוכוון אך ורק לעניינים האלה.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני)
¶
לפי הפרמטרים של עכשיו, קשה לאחד כמו מר אילן לטפל בחמישה תיקים ביום. באמת. המערכת עמוסה.
היו"ר דוד אמסלם
¶
תודה. בואו נתקדם. אני הבנתי את העניין. אני רוצה לשמוע את הארגונים. בבקשה, לשכת עורכי הדין.
אלכס זרנופלקסקי
¶
עו"ד אלכס זרנופלקסקי, יושב-ראש ועדת עובדים זרים מטעם לשכת עורכי הדין. קודם כל, התקיימה היוועצות פורמלית לבקשת יושב-ראש הוועדה. מהותית, מדובר בקיום חובת היוועצות למראית עין על-ידי משרד המשפטים.
אלכס זרנופלקסקי
¶
הם התייעצו אתנו, אבל מדובר בהתייעצות פורמלית למרבית עין ותו לא, כי לא נעשה כל מאמץ לבחון טענות שהועלו- - -
אלכס זרנופלקסקי
¶
שלמעשה, הם לא בחנו את הטענות שלנו כפי שצריך, אותן טענות שהעלינו – גם בוועדה הקודמת שהתקיימה – בעיית השקיפות, בעיית העומס, הרבה מאוד בעיות שעמדנו עליהן, כגון בעיה של אי-פרסום החלטות, בעיה של הימשכות הליכים וכדומה. ההליכים, למעשה עכשיו, פחות או יותר, אנחנו מדברים על דיונים שנקבעים שנה לאחר פתיחת התיק. התיקים שנדונים בבתי הדין בצורה מהותית - כשנה וחצי-שנתיים בממוצע.
אלכס זרנופלקסקי
¶
יש הרבה תיקים. אין לנו כל הנתונים, אדוני, כי גם לפי הבדיקה שנעשתה על-ידי מוקד לפליטים ועל-ידי HIAS, מדובר שם בדוח על 700 תיקים שנבדקו – אלה שהתפרסמו - עד נובמבר 2015, כמדומני. אנחנו מדברים על התיקים הללו.
עכשיו אנחנו נכנסים ל-2017, ועדיין בעיית העומס קיימת. אנחנו דיברנו על שינוי מהותי של מבנה ארגוני משפטי. משרד המשפטים היה מוכן לדבר על שינוי קוסמטי- - -
אלכס זרנופלקסקי
¶
יש פה גם חוסר איזון דיוני, כאשר משרד הפנים הוא צד לכל הדיונים שמתקיימים. אנחנו עורכי דין פרטיים ונציגים של הארגונים. אנחנו לא יודעים על כל ההחלטות שניתנות, מה גם שמרביתן לא מתפרסמות, בניגוד לטענות של משרד המשפטים.
יש פה פגיעה משמעותית בהפרדת הרשויות. נטען פה על-ידי משרד המשפטים שיש פה עבר מגוון מאוד לדיינים, אבל יש פה דיינים שנמצאים באולם הוועדה, ואנו יכולים לבדוק מה העבר של כל אחד מהם. כולם יצאו מהמערכת – חלקם הגדול שנמצאים פה. יש פה שני ראשי ועדת ההשגה שהיתה לפני הקמת בית הדין לעררים.
באפי תם גבאי
¶
הייתי יושב-ראש ועדת השגה בתל-אביב. לפני כן באתי מהמשפט - הייתי עוזרת משפטית כמה שנים. לפני כן באתי מהתחום הפלילי מפרקליטות מחוז מרכז.
אלכס זרנופלקסקי
¶
הבעיה שאין פה גיוון. אנחנו מתעקשים שהעניין של מינוי הדיינים יתבצע על-ידי ועדה למינוי שופטים.
עדי לוסטיגמן
¶
יש נושאים כלליים. אתמקד בנושא מסוים. לפני כן הערה אחת כללית, אמרה מרגנית שבית הדין לא נופל משום בחינה מבתי המשפט לעניינים מינהליים. בתור מי שייצגה בבתי המשפט לעניינים מינהליים אני חייבת לומר, שמכל בחינה – מבחינת התמשכות הזמנים, מהבחינה של פטורים מאגרה - למרות שיש מנגנון כזה לכאורה בבית הדין, אבל יש בו הערות כאלה ואחרות שמונעות מתן פטור, הליכים של ביזיון, הליכים של יישום פסקי דין, פרסום - בכל הפרמטרים בית המשפט לעניינים מינהליים פעל בצורה שקידמה את זכויות האדם. בסופו של דבר, בשונה מבתי דין אחרים, שנזכרו כאן, שחלק מתייחסים לתעבורה וחלק מתייחסים לעניינים ספציפיים ונקודתיים כאלה ואחרים, כאן אנחנו מדברים על- - -
תומר רוזנר
¶
הגב' לוסטיגמן, סליחה שאני קוטע אותך – פשוט לפי ממה שאני מבין מיושב-ראש הוועדה, אנחנו קצרים בזמן. אמרת שאת מעלה כאן טענות שהועלו בישיבות הקודמות.
תומר רוזנר
¶
בעקבות הישיבה האחרונה התקיים אתכם שיח, והתקיים שולחן עגול, וגם יצא מסמך מסכם. תתייחסי לזה – מה לא נכון במסמך המסכם? טוען משרד המשפטים שלגבי הפרסום, יש פרסום של כל ההחלטות. אומר משרד המשפטים שלגבי הטענות שטענתם לגבי התמשכות התהליכים – נעשית עבודה לקיצור ההליכים. כל הטענות שהתייחסתם אליהן, זכו לאיזה מענה. אם את חושבת שהמענה הזה שניתן הוא לא נכון, לא טוב - תתייחסו לזה, כי הטענות האלה נשמעו, ועל זה משרד המשפטים ישב אתכם, וקיים שיח, והוציא גם נייר עמדה מסוים. אם יש לכם התייחסות לנייר העמדה של משרד המשפטים.
עדי לוסטיגמן
¶
יש לי התייחסות. אתמקד בנקודה ספציפית וחבריי ידברו על נקודות אחרות, אבל רק אומר שהתחושה שלנו היא שהפגישה שלנו עם משרד המשפטים היתה למראית עין. הסיכום שקיבלנו לאחר הישיבה הזאת בעצם לא נתן מעלה לאף אחת מהנקודות שהעלינו. האמירות הכלליות, שדברים משתפרים - אנחנו- - -
עדי לוסטיגמן
¶
אין כאן היררכיה, אבל אדבר על נקודה מסוימת. אני העליתי את הנושא של החומר החסוי, שהמנגנון שבו הוא נבחן בבתי הדין שונה – נוסחה שהגיעו אליה גם בבתי המשפט לעניינים מינהליים וגם בבית המשפט העליון – שונה ב-180 מעלות מאיך שהדברים מתנהלים באותם בתי משפט באופן שפוגע בצורה מהותית בזכויות האנשים שגם ככה, מאחר שמדובר בהליכים שיש להם חומרים חסויים, שעורכי הדין לא נחשפים אליהם, ואנשים עצמם לא נחשפים- - -
היו"ר דוד אמסלם
¶
אני לא רוצה להיכנס לכל הסוגיה של ההליך השיפוטי במדינת ישראל. זה משהו שקבוע בחוק, אני מניח.
עדי לוסטיגמן
¶
אם יורשה לי להשלים - ההקמה של בית הדין לא נועדה לצמצם ובטח לא לפגוע בזכויות של אנשים. הנושא הזה של בחינת חומר חסוי- - -
היו"ר דוד אמסלם
¶
אני כרגע לא דן בכל החוק. אני בא כרגע רק לאשר את התקנות. אם יש לכם הצעה לגבי זה, תגישו לי הצעת חוק. אשקול אותה - יכול להיות שאגיש אוותה. זה לא קשור לדיון שלנו.
עדי לוסטיגמן
¶
זה אחד משורת דברים. אנחנו חושבים שכל עוד נגרמת לאנשים פגיעה כתוצאה מפנייה לבית הדין, ובמקום ייעול וערכאה- - -
תומר רוזנר
¶
בחוק הזה נקבע הליך מיוחד, אבל זה הליך שנקבע בחקיקה ראשית בכנסת, שבית הדין מיישם אותו. יש עליו ביקורת שיפוטית של בית המשפט.
עדי לוסטיגמן
¶
אני רק רוצה להבהיר שחלק מהדברים שאני מדברת עליהם, חלק מהם נקבע בחוק, אבל חלק זה פרקטיקה שהתגבשה בבית הדין, שלפיה מתקיימים ימי דיונים מרוכזים רק בנוכחות משרד הפנים והשב"כ, בלי הצד השני, בשונה מאיך שמתנהלים הדברים בבית המשפט. זה לא דבר שקבוע בחוק.
עדי לוסטיגמן
¶
הם אמרו שישקלו את זה, ולא קיבלנו תשובה. לי יש דיון בינואר בתיק, שבניגוד להסכמתי נתקיים בו דיון בנוכחות משרד הפנים ובית הדין בלבד. אני לא יודעת כמה דיונים היו, אם משרד הפנים ישב. יש פה מראית עין.
יעל ורדי
¶
הפרקטיקה של ימי הדיונים היא פרקטיקה שקיימת, אבל היא במעמד צד אחד, לא פוגעת בצד השני להגיב. זה עמד גם במבחן של בית המשפט העליון. במעמד צד אחד זה הדיון של החומר החסוי.
היו"ר דוד אמסלם
¶
ביקשתי לעצור. אני לא רוצה להיכנס לנושא הזה. הבנתי. זה החוק. אם יש הצעה – תביאו לי.
בנימין אחסתריבה
¶
קודם כל אני רוצה לפתוח ולומר שבאמת הם משתדלים לעשות עבודתם נאמנה, אבל אין אדם מוכשר ככל שיהיה, שיכול לעמוד בלחץ הלא נורמלי שמוטל עליהם. יש לי טענות כלפי שולחיהם, שזה משרד הפנים ומשרד המשפטים. הובטחו שיפורים – זה נאמר במענה אחרי השולחן העגול.
אני רוצה להעלות שתי נקודות קצרות: עניין אחד, שאנחנו מלינים עליו מההתחלה – שהדמינה לוקחת לעצמה אורכות פעם אחר פעם, מבקשת, והאורכות ניתנות ללא בעיה. התברר לי באחרונה שכבר ביוני הוצאו הנחיות קיימות, שמורות שלהוציא מקרים חריגים, לא תינתן יותר סתם אורכה. בפועל- - -
בנימין אחסתריבה
¶
כשאדם מגיש ערר, הכלל הוא שתוך 30 יום המדינה אמורה להגיש כתב תשובה. אני לא זוכר מקרה שהמדינה הגישה תוך 30 יום כתב תשובה, ורק אחרי זה העניין יכול להתחיל להתגלגל. כלומר כבר שם מתחילה הבעיה לגבי התארכות התיקים.
בנימין אחסתריבה
¶
משרד הפנים. לא בית הדין. בית הדין נותן להם אורכה ועוד אורכה, למרות שכבר ב-28 ביוני- - -
אסף וייצן
¶
אדוני, אני אסף וייצמן מהמוקד לפליטים ולמהגרים. זה הפוך. הדיין אומר: בגלל שאני בעומס כל כך גדול – אני ממילא נותן להם אורכה, כי ממילא לא אשמע את התיק לפני השנה הבאה.
היו"ר דוד אמסלם
¶
הבנתי. אבל שאלתי את הממוצע של התיקים. עזבו ממוצע. מה התיק השכיח בהתנהלות שלו? מה אורך הזמן שלו?
עמיר הרן
¶
אנחנו יודעים נתונים כלליים. אין לי שכיח, אבל יש לי משהו שאולי יעזור. אנחנו יודעים שאין יותר תיקים מ-2014.
בנימין אחסתריבה
¶
מבדיקה מול הלשכה המשפטית של רשות האוכלוסין - הם בכלל לא מודעים להנחיות – זה מהזמן האחרון.
הנקודה השנייה, התברר לאחרונה, כאשר אנחנו מקבלים פסק דין בבית הדין לעררים, ומוגש עליו ערעור לבית המשפט לעניינים מינהליים, ומתקבל שם פסק דין כנגד רשות האוכלוסין, המדינה בכלל לא יודעת שהתקבל פסק דין כנגדה- - - החלטות בתיקים אחרים, בהמשך למה שהיה נהוג לפני שניתן פסק דין בערעור. רק להסביר מה זה אומר – זה אומר שאנשים סתם נדרשים להגיש עתירות סרק. זה גם תוקע את ההליכים.
בנימין אחסתריבה
¶
כשנכנסים לבית חדש, יש דברים שאם עושים אז, הם ייעשו; אם לא, הם לא ייעשו לעולם. לדעתי, זה המצב, וחשוב לתת שוב הוראת שעה ולא קבע לבית הדין.
אסף וייצן
¶
תודה, אדוני, מהמוקד לפליטים ולמהגרים. אתייחס נקודתית לתשובה של המדינה לאותה ישיבת שולחן עגול. לצערי, היתה ישיבה בעיניי מאוד מעניינת. הוחלפו דעות. לצערי, אין להן שום ביטוי בשורה התחתונה בחוקים שמגיעים לוועדה היום.
לגבי סמכות בית הדין, הצו, התוספת לחוק הכניסה. ביקשנו, ואנו חוזרים על הבקשה – שענייניים של מדיניות, עניינים של מנהלי משרד הפנים, שהרבה פעמים מגובשים בשיתוף משרד המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה, יוחרגו מסמכות בית הדין. הטעם לכך הוא פשוט – שרת המשפטים היום או שר המשפטים שיהיה בעתיד, ממנים את הדיינים. הוועדה שמייעצת לה – נמצא בה נציג היועץ המשפטי לממשלה ומנכ"לית משרד המשפטים. בסופו של דבר משרד המשפטים הוא חלק מגיבוש המדיניות ביחס להגירה – על זה אין ויכוח. כשמשרד המשפטים מגבש מדיניות, לא הגיוני וגם לא נכון מבחינת מראית העין של פני הצדק, שדיין שממונה על-ידי משרד המשפטים הוא זה שיגיד אם המדיניות הזו שמשרד המשפטים גיבש היא חוקית או לא. זה לא נכון לדיין. זה מעמיד אותו בסיטואציה אנושית לא פשוטה, בעיקר שמינויו הוא לחמש שנים, ואחר כך השרה צריכה להחליט אם מאריכים את הכהונה או לא.
היו"ר דוד אמסלם
¶
אם אתם רוצים לשחרר את הדיין משיקולים כאלה ואחרים - אנחנו בני אדם הרי. אנחנו יודעים איך להשפיע על אנשים. אם הקדנציה של השופט מוארכת, הוא עושה את השיקולים של המערכת בין היתר.
מרגנית לוי
¶
זה מתחבר למה שאמר קודם עו"ד הרן, שבית הדין לעררים הוא בית דין מינהלי. הוא לא דומה בדיוק- - -
היו"ר דוד אמסלם
¶
אני באופן בסיסי מתייחס לקטע המזוקק של ההליך השיפוטי, אלא אם אתם אומרים: זה לא שיפוטי בדיוק; זה פקיד שלנו. שמנו אותו.
היו"ר דוד אמסלם
¶
אם הוא אמור להיות אדם שמקבל החלטה לפי מיטב הכרתו ומצפונו, אני מניח שהוא צריך להיות מנותק מהמערכת; ודאי בכל הקשור לקדנציה שלו. אני מניח שאם הייתי שואל אתכם, שאם שופט מחוזי כך מתמנה, הייתם אומרים: מה פתאום? אני מניח שאם היינו ממנים את השופטים המחוזיים לכל שנתיים ארכה, היינו מקבלים פסקי דין שונים ממה שמקבלים היום. השאלה ברמת המהות. אל תיכנסי עכשיו לזה, ששונה טיפה פה. במהות מדובר בשופט, אלא אם כן תגידו לי שלא. שופט צריך להיות משוחרר - חמש פלוס חמש - לא נכון.
עמיר הרן
¶
אדוני, צריך לומר משהו באופן כללי על משרד המשפטים. משרד המשפטים הוא משרד קצת מיוחד. התפקיד המרכזי שלו - להיות אחראי כלפי הכנסת על מערכת השפיטה. לשר המשפט יש סמכויות יוצאות דופן לגבי מערכת השפיטה – למשל, מינוי נשיאים של בתי משפט. זה מינוי שר המשפטים בהסכמת נשיא בית המשפט העליון. כלומר משרד המשפטים מורגל בדואליות הזאת של מצד אחד, לנהל את מערכת השפיטה ואת השופטים - זה מוטמע ב-DNA של המשרד.
היו"ר דוד אמסלם
¶
אני שואל בחיטים, אתה עונה לי בשעורה. יכול להיות שיש בעיה מאוד בסיסית בכל התנהלות משרד המשפטים. אגב, אני חושב כך. אבל אתה עונה לי עכשיו לא רציני. בגדול, אני חושב שבמערכת שיפוטית השופט צריך להיות מנותק. תמנה אותו או לקדנציה מוגבלת, ואין אורכה – לא משנה מה הוא מקבל החלטה - או אתה ממנה אותו עד גיל מסוים, כמו כל מינוי של שופט. אתה לא ממנה אותו על תנאי. הוא לא דירקטור. לכן אני חושב שזה ברמת התפישה, גם איך זה נראה בחוץ, משהו פה לא בסדר. עובדה שזה עולה כאן, וזה עלה גם בחדר שלי. הרי אם אני שואל על שקיפות, אני גם יודע מה התשובה שאקבל. סמוך עליי. אגב, יכול להיות שהם היו משוחררים. אני רוצה את התשובה האמתית. אני לא שואל סתם. אני שומע בחדר שלי, אנשים פונים אליי, מספרים לי סיפורים. אני עושה את זה בעדינות פה, אבל ודאי שאם אני שואל, סימן ששמעתי משהו שלא מתיישב עם מה שאתם אומרים.
אני מבקש מכם, קחו את זה כחומר למחשבה.
תומר רוזנר
¶
אני רוצה לחזק את דברי יושב-ראש הוועדה. גם עמדת הלשכה המשפטית היא שקציבת הכהונות לשתי כהונות של חמש שנים היא תקלה, וראוי מאוד לשקול שינוי חקיקה שיבהיר שמדובר בתקופת כהונה אחת, בין אם קצובה בזמן לתקופת שנים אחת, ובין אם, כפי שאמר יושב-ראש הוועדה, עד גיל מסוים שייקבע, אבל שתי תקופות כהונה, שתלויות בשיקול דעת של הרשות המבצעת, אם להאריך אותן או לא, נראה לנו אכן בעייתי.
אסף וייצן
¶
רק לחזק את הדברים שנאמרו כאן – הדברים האלה נכונים ביתר שאת כשמדובר בענייני מדיניות. לדבר הזה מיתוסף שיקול נוסף – עניין הזמן. הזמן הוא קריטי. אנשים מחכים בלי שום מעמד תקופה ממושכת. זה פוגע לפעמים. כשמדובר באדם אחד, ניחא. אבל למשל, האם אפשר להרחיק אנשים למדיניות שלישיות? האם אריתראים הם פליטים או לא? כשהדבר הזה מתחיל בבית הדין, לוקח שנים רבות עד שמגיע- - -
אסף וייצן
¶
זה פוגע, ככל שמשרד הפנים מקיים מדיניות.
לגבי האגרות – סעיף 13 בתשובת המדינה לשולחן העגול. אנחנו ביקשנו שיהיה החזר אגרה. מה זה אומר – אדם שילם ממיטב כספו כדי שיישמע הליך. ההליך הזה לא נשמע, כי יום אחרי שהגיש את הערר, משרד הפנים הודיע – טעינו, חוזרים בנו. העניין נפתר. לא היה דיון, למערכת של בית הדין לא נגרם עומס, ובכל זאת כל הסכום ששולם, עד השקל האחרון, נשאר במשרד המשפטים.
מה הבעיה – אל"ף, בבתי המשפט יש החזר אגרה גבוה. בי"ת, יש ליצור תמריץ לאנשים- - -
יעל ורדי
¶
לא אתייחס לסוגיית ההוצאות. אין סמכות להחזיר אגרה – זה נכון, אבל כאשר יש בקשה או פנייה להחזר אגרה, מאחר שחשבות משרד המשפטים בהתחלה אמרה שאין מנגנון של החזר אגרה של 650, וזה היה בתקנות, אנחנו הגענו לסידור, שמי שמבקש החזר אגרה, אני בוחנת את זה, וממליצה לחשבות להחזיר. כל המקרים שביקשו החזר אגרה, קיבלו.
יעל ורדי
¶
גם אתייחס לנתונים. 75% מבקשות הפטור התקבלו בחיוב.
דבר שני, יש עררים שנמחקים על הסף בשל חזרת הרשות או משהו כזה, ואז כותב הדיין בתוך הערר, שאם יוגש ערר נוסף, הוא ממליץ על פטור מאגרה, ואז, כששוקלים את הפטור מאגרה, ניתן הפטור מאגרה.
אסף וייצן
¶
נקודת אחרונה, בבקשה. פטור מאגרה. במצב שבו המדינה החליטה לשלול או לפגוע החירות בני אדם - למשל לשלוח אותם למרכז השהייה- - -
נמרוד אביגאל
¶
נמרוד אביגאל מ-HIAS ישראל. קודם כל, בישיבה הקודמת קיבלנו נתונים ממש מסודרים, שהיה אפשר להבין מהם גם על הימשכות ההליכים, גם על העומס. אם הוכנו כאלה עכשיו, הייתי שמח לקבל אותם. חבל שאנחנו לא יכולים להתייחס אליהם עכשיו.
לגבי הנתונים שכן נמסרו – יש שלושה נתונים שלא כל כך ברורים לי: אחד, לגבי הימשכות הליכים. נאמר שכשאנשים עצורים, מדובר בהליכים מאוד-מאוד קצרים. יכול להיות שמדובר באנשים במשמורת, אבל אנשים שנמצאים בחולות וכבר שם, והחירות שלהם נפגעת, ההליכים בעניינם יכולים להימשך למעלה מארבעה-חמישה-ששה חודשים. זה הרבה מאוד זמן. זה חצי מתקופת השהייה. יש לנו תיקים כאלה.
נתון נוסף שנמסר – לגבי הדיינים המכהנים. בישיבה הקודמת נאמר שיוכפל מספר הדיינים. כרגע, לפי הספירה שלי, זה לא 9 דיינים שמכהנים בדיונים אלא 6.5 דיינים.
נמרוד אביגאל
¶
דבר אחרון. חצי מההליכים שמתנהלים, נמחקים על-ידי בית הדין. כלומר זה חלק נכבד מאוד מההליכים, ובהם אנחנו לא מקבלים הוצאות. לכן גם האגרה לא מוחזרת - כי הרשות מתקפלת בחצי מהמקרים.
היו"ר דוד אמסלם
¶
אין הסתייגויות. זה תקנות.
לגבי הנושא של האגרות – אני מבקש – כל סוגיית החזר האגרות – זה חלק משיקול הדעת של השופט. הוא צריך להחליט אם הוא מחליט להחזיר או לא להחזיר, לגופו של עניין. אין דבר כזה שאין לו סמכות. זה לא נשמע הגיוני בכלל. עוד מעט אין לו סמכות לקבוע דבר חוץ ממה שהפקיד החליט. בשביל מה הוא שופט? בסדר? נכניס את זה.
לי יש שני דברים שאני חושב שאתם צריכים לתת עליהם את הדעת, ודיברנו עליהם: אחד, הסוגיה של המינוי, כלומר החמש פלוס חמש. זה משהו שלא נראה לי סביר. אני גם מתפלא, איך אתם הצעתם את זה. אני חושב שאתם צריכים או לקצוב את הכהונה - בזמן או בגיל, אבל ודאי שמי שממונה, לא אמור להיות נתון לחסדיו של שר או פקיד זה או אחר. הוא שופט. אם תנהג טוב – ניתן לו; אם לא – ניקח לו. זה בעייתי, ואני מבקש להסדיר את זה.
לגבי העומס, אני חושב שיש בעיה של עומסים. הסיפור של הממוצע פחות חשוב, כי אני מניח שחלק גדול מהמקרים כאן - ההחלטות על פניו נדחות, ולכן ההחלטות היותר עקרוניות, שדורשות יותר עיון, כנראה באמת מתארכות מעבר למה שצריך. אגב, מבחינתי 200 תיקים בסוגיות מהסוג הזה, לדעתי, במשך שנתיים, זה המון. זה לא הליך שיפוטי רגיל. לכן אני חושב שכאן צריך לחתוך את העניין קצת יותר מהר. לכן אתם צריכים גם לתקנן את זה בסד"כ קצת יותר גדול.
היו"ר דוד אמסלם
¶
אמרתי. לכן אנחנו נאריך לכם את זה לשנה. שקלתי אם לחצי שנה או שנה, אבל החלטתי בסוף שניתן לכם את זה לשנה. עד אז תסדירו את שני הדברים האלה, ותחזרו אלינו בעוד שנה.
היו"ר דוד אמסלם
¶
אני מביא את זה כתקנות. אתם רוצים – תאכלו. לא רוצים - תשאירו הכול כפי שזה.
מי בעד התקנות והצו, עם התיקון, וההארכה לשנה, עם התיקון של החזר אגרה – שירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
בעד אישור הצו והתקנות – 5
נגד – 1
נמנעים – 3
צו הכניסה לישראל (שינוי התוספת לחוק) (הוראת שעה) (תיקון), התשע"ו-2016
ותקנות הכניסה לישראל (אגרות בית דין לערערים) (הוראת שעה) (תיקון) התשע"ו-2016, אושרו
היו"ר דוד אמסלם
¶
הצו והתקנות אושרו לשנה. בעוד שנה ניפגש. תבואו שלושה חודשים לפני סוף השנה.
תודה רבה, הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 11:00.