הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 3

מישיבת ועדת המשנה של ועדת הכלכלה

לבטיחות בדרכים

יום שני, י"ט בכסלו התשע"ז (19 בדצמבר 2016), שעה 9:20

הרחבה והעצמת החינוך התעבורתי בגני הילדים ובבתי הספר היסודיים והתיכוניים

חברי הוועדה: יעקב אשר – היו"ר

עבד אל חכים חאג' יחיא

איילת נחמיאס ורבין

תמר זנדברג

אוסאמה סעדי

חמד עמאר

יעקב פרי

נורית קורן

מנכ"לית משרד החינוך - מיכל כהן

ממונה ארצי זהירות בדרכים, משרד החינוך - מקס אבירם

סמנכ"ל ומנהל המינהל הפדגוגי, משרד החינוך - אריאל לוי

יועץ המנכ"לית, משרד החינוך - דני סטמרי

מנהלת תחום, משרד החינוך - הילה פאר סיקרון

ס. מנהל אגף הרישוי, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים - חנן אהרון

יו"ר הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים - גיורא רום

יועמ"ש-רשות לבטיחות בדרכים, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים - עמי רוטמן

מזכירת מועצה, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים - חדד שני

מנהלת חטיבת חינוך והסברה, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים - נחמה לאור דרורי

מנהלת אגף חינוך, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים - מירי נחום

רפרנט תחבורה באג"ת, משרד האוצר - אלי מורגנשטרן

מנהל אקדמי, תחבורה ובטיחות בדרכים, מכללת הגליל - ד"ר משה בקר

נציגה, ועד מורי החינוך התעבורתי הארצי - נילי קשת

מורה לחינוך תעבורתי, ועד מורי החינוך התעבורתי הארצי - ישראל ארד

מנכ"ל עיניים בדרכים - יחיאל מונטג

מנהל תחום מדיניות ציבורית, אור ירוק - יניב יעקב

איש חינוך ומומחה לתעבורה - אבי גלילי

בוחן תאונות ראשי, אגד - פרדי הרשקוביץ

יו"ר ארגון מורי הנהיגה - אבי קרמר

חבר ועד, האיגוד המקצועי של מורי הנהיגה בישראל - משה גולומב גלעד

חבר ועד, האיגוד המקצועי של מורי הנהיגה בישראל - איתמר לוין

סמנכ"ל ארגון בטרם - גלית גלעד

מנהלת גיוס עסקי וקשרי חוץ, בטרם-המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים - הילה נבון

מתנדב באגף התנועה במשטרת ישראל - אוהד בן דב

פעיל המשמר החברתי - יוסי עמרם

נאוה גלילי

דן קדרון

אורית מגרו

רון קציר

עדנה צונץ

דקלה טקו

אהובה שרון, חבר המתרגמים

הרחבה והעצמת החינוך התעבורתי בגני הילדים ובבתי הספר היסודיים והתיכוניים

בוקר טוב. אני פותח את ישיבת ועדת המשנה לבלימת הקטל בדרכים של ועדת הכלכלה. זה כבר הכינוס הרביעי של ועדת המשנה שקמה בעקבות השימוע שנעשה בוועדת הכלכלה. עד היום היו לנו דיונים עם משרד התחבורה, עם מנכ"לית משרד התחבורה שהייתה כאן, לאחר מכן עם מנכ"ל המשרד לביטחון פנים, המשטרה, והיום אנחנו מתכבדים בנוכחותה של מנכ"לית משרד החינוך שהוא אחד הזרועות לגביהם היו המלצות בשימוע.

לצערנו הרב אין לנו כמעט יום אחד שאנחנו לא צריכים לפתוח את הישיבות, גם אם הם בנושאים אחרים, בכך שהקטל בדרכים ממשיך. כל יום אנחנו שומעים על עוד תאונה, אחת חמורה מהשנייה. גם הלילה הייתה תאונת דרכים עם הרוג. לצערנו הרב אנחנו נמצאים היום בסוף שנת 2016 עם 366 אנשים שנהרגו בתאונות דרכים, שזאת עלייה מהשנה שעברה. אפרופו הדיון שלנו, גם הדיון הזה וגם הדיון שיתקיים אחריו, מתוכם 26 ילדים בגילי אפס עד 14.

אנחנו מדברים הרבה על הנושא הזה ואנחנו יודים שהזרועות החשובות לעניין הזה הן ראשית, נושא התשתיות, שנית, נושא האכיפה של המשטרה, ושלישית, לא פחות חשוב, נושא החינוך התעבורתי שבעצם צריך לתת לנו הרגלים כבר מגיל גן והלאה של התנהגות נכונה, של זהירות בדרכים, ואחר כך גם שילוב בנושאים שהם לימודי זהירות בדרכים יותר אפקטיביים.

הנושא הזה נמצא היום על סדר היום. לאחר מכן יהיה לנו דיון מהיר לפי בקשת מספר חברי כנסת בנושא של דוח ה-OECD שמראה שבישראל מספר הנפגעים של ילדים היא יותר גדולה מאשר ברוב מדינות ה-OECD. אנחנו נדון גם בעניין הזה וכמובן יש קשר בין הנושא האחד לשני כי ילדים ונוער הם בתחום אחריות משרד החינוך. אין ספק שאנחנו צריכים להחדיר לילדים ולנערים גם תרבות הליכה בכביש, גם תרבות נהיגה לאחר מכן כשהם מוציאים את רישיון הנהיגה וכמובן בגיל ההתבגרות הם הופכים למשהו אקטיבי יותר בכבישי ישראל.

אנחנו נשמע את מנכ"לית משרד החינוך ולאחר מכן את הצוות שלה. אנחנו גם נשמע את יושב ראש הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, את ההשגות שלהם בעניין ונפתח דיון בנושא. אני רוצה לומר בתמצות ששלושת הדברים החשובים המונחים לפתחו של משרד החינוך הם קודם כל נושא של הגברת החינוך לבטיחות בדרכים.

יש שעות שנמצאות ומתממשות – אבל תכף נדבר על אחוז המימוש שלהן, האם זה מספיק, האם זה לא מספיק, האם זה מכסה את כל שכבות הגיל והאם זה מכסה את כל ילדי ישראל באותה שכבת גיל – אבל ברור שיש צורך בהגברה ואני חושב, גם מקריאת הדוחות שראיתי, גם המכתבים שלכם וגם מדוחות לפני הדיון הזה, לדעתי היה צריך לעשות איזשהו רה-ארגון מחדש של העניין הזה. יש דיבורים בעניין, יש שיחות שלכם עם הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ואני חושב שצריך להפוך את זה להרבה יותר אפקטיבי. כמובן שאי אפשר בלי תקציב ויצטרכו לתקצב יותר שעות אבל אני אומר שמזה ומזה אל תנח ידיך. צריך לתקצב יותר שעות, זה נכון. מצד שני יש תקצוב מסוים שקיים היום שלא מכסה באופן מלא ולזה צריך את התוספת אבל יכול להיות שבהתנהלות נכונה, אם נמקד את הדברים, אפשר להגיע יותר לאפקטיביות. אני לא יודע מה מצב האכיפה בעניין הזה, כמה הפיקוח של משרד החינוך על בתי הספר שיש להם תקצוב לשעות כאלה, עד כמה הוא אפקטיבי ועד כמה אנחנו יודעים בדיוק אם זה ניתן לילדים כן או לא.

יש נושא נוסף שעלה בוועדה, הוא בעצם אחת ממסקנות הוועדה, והוא לנסות לקדם ולהכניס את נושא החינוך התעבורתי לבחינות הבגרות. אני יודע שמשרד החינוך, בשיחה שהייתה לי עם המנכ"לית והצוות שלה, מתנגד לעניין הזה ולא בגלל החשיבות או אי החשיבות חלילה שהוא מייחס לנושא תאונות הדרכים אלא כדי לא להעמיס על נושא הבגרויות בדברים אחרים. אנחנו נשמע בנושא הזה גם את המנכ"לית ולאחר מכן מיושב ראש הרשות. אבל אנחנו מנסים לפתח כרגע מודל שבו בפיילוט מסוים כזה או אחר ייכנסו הלימודים בצורה יותר רצינית ואף לימודי התיאוריה יהיו חלק מהעניין הזה. אנחנו רוצים לבחון את הנקודה הזאת.

עד עכשיו אלה שתי נקודות שקשורות אחת לשנייה. הנקודה השלישית היא משמרות הזהב. משמרות הזהב, שוב, זה לא נעשה בכל בתי הספר, לא מכסה את כל בתי הספר ויש בעיות שונות, גם בעיות של שעות הדרכה שחלקן תלויות גם במשרד לביטחון פנים, במשטרה.

התחושה שלי, ואני אומר לכם מקריאת הדוחות הללו, שצריך לעשות כאן איזשהו ריענון בעניין ואולי זה מה שנעשה עכשיו וזה גם מה שנעשה, כדי באמת למקד יותר ואז גם נוכל לדעת את החוסרים התקציביים אולי ונוכל למקד גם את הנקודה הזאת.

עוד שתי נקודות שקשורות במגזרים בתוך כלל הנושא הזה של החינוך. הנושא הזה של חינוך תעבורתי במגזר הערבי, שם יש הרבה מאוד ילדים שנפגעים, חלקם הן פגיעות חצר ודברים כאלה שקשורים גם לתשתיות ולדברים אחרים, אבל אין כל ספק שהציבור הזה צריך לקבל גם את ההסברה שלו וגם את החינוך שלו בתוך מוסדות החינוך שלו ובדרך שלו.

הייתה גם התייחסות בדוח לציבור החרדי. יש פעילות בבתי ספר מסוימים, מוכרים שאינם רשמיים, החינוך העצמאי ומעיין החינוך התורני. גם שם צריך לחדד את זה יותר. יש מגזר שלם בתוך המגזר החרדי שלא נמצא בתוך העניין ואלה מוסדות הפטור. ניסו ומנסים – אנחנו נעלה גם את הנושא הזה – לראות איך להתאים את זה לרוח המוסדות הללו כדי שהילדים יקבלו את זה בדרך שלהם, אבל בסופו של דבר יקבלו את הכלים להתמודד עם כל נושא הבטיחות בדרכים.

אלה בגדול דבריי. אני מבקש ממנכ"לית משרד החינוך לסקור בפנינו ולתת לנו גם את התשובות לפי הנושאים שעלו בשימוע וגם תכניות עתידיות.

תודה אדוני היושב ראש. נמצא אתי סמנכ"ל המינהל הפדגוגי ומנהל אגף זהירות בדרכים שהם ישלימו את החלקים שאני אתייחס אליהם.

אני רוצה לפתוח ולומר לגבי הסיפה של הדברים שלך. להגיד מספיק בחינוך, אף פעם אני לא אומרת. כל מה שאנחנו עושים, אני לא יודעת לאמוד את ההשקעה בחינוך מול המצב בתאונות הדרכים. אני מניחה שגם מדינת ישראל, למרות ההשקעות הגדולות שלה או הקטנות שלה – לא משנה, זה עניין יחסי – לא מצליחה לומר זה מול זה. יחד עם זאת, אני חושבת שלחינוך יש תפקיד מרכזי, כפי שאמרת. הילדים הצעירים וגם המתבגרים עוברים במערכת החינוך ושם בעצם מוטל עלינו חלק מהחינוך של הילדים, כמו בכל דבר אחר. אנחנו מוצאים את עצמנו צריכים לענות לנושא של להיות אזרח טוב, להיות אזרח משלם מסים, להיות אזרח שיודע מהי צרכנות נבונה ומדי יום מגיעים למערכת החינוך, למשרד החינוך, אלי למשרד, נושאים שונים שכולם חושבים שמערכת החינוך צריכה ויכולה לחנך. אני חושבת שמערכת החינוך עושה, היא אולי לא עושה מספיק כפי שאתה אומר או – אני מעדיפה לומר – אפשר לעשות יותר, ותמיד אפשר לעשות יותר, אבל אנחנו עושים במסגרת הכוחות והיכולות שלנו.

מערכת החינוך משקיעה בנושא הזהירות בדרכים, החל מגן הילדים וכלה עד כיתות י'. בכיתות י' אנחנו עושים שותפות עם הרשות הלאומית. אני צריכה לומר שמאז שגיורא נכנס לתפקידו, אנחנו רווים יותר נחת ואנחנו ממש בחתימת הסכם שאני מקווה שהוא יהיה הסכם כפי שסיכמנו עכשיו, הסכם רב שנתי, כך שלא כל שנה נפתח את הסאגה הזאת, אם יש תקציב לכיתה י' או אין תקציב לכיתה י'.

בכיתות הגן אנחנו מפעילים תכניות של זה"ב בגן ותכניות על גלגלים. בכיתות א'-ב' הם לומדים תכנית שנקראת ללמוד תנועה. בכיתות ה'-ו' יש תכנית של עצמאות בשטח ונושא של משמרות הזה"ב. אני אתייחס למה שאמרת לגבי פיקוח ובקרה. מערכת החינוך מושתתת על הרבה מאוד תכניות שהמחנכים והמחנכות צריכים ללמוד. לא כל דבר אנחנו רצים לבית הספר ובודקים אם הם נכנסו. אנחנו סומכים על מנהלי בתי הספר וסומכים על המורים. כולם מבינים את החשיבות של היפגעות ילדים בכביש. דרך אגב, אנחנו עושים גם נושא של היפגעות ילדים בכלל ואני אתייחס גם לסוגיה של החברה הערבית. אבל צריך לומר שאנחנו יודעים, נעשתה איזושהי בדיקה לגבי משמרות הזה"ב, ומצאנו שכשישים אחוזים מפעילים את משמרות הזה"ב. הסיבות השונות מדוע לא מפעילים משמרות זה"ב במאה אחוזים מבתי הספר, בין השאר יש לנו בתי ספר מוסעים, כל המועצות האזוריות, יש נושא של הסעות, יש מקומות שאין כביש בקרבת מקום, יש מקומות שמבחינה בטיחותית או ביטחונית לא מאפשרים. זאת אומרת, המיפוי בעצם מראה שעל פי רוב – אני אף פעם לא אומרת מאה אחוזים כי אין מאה אחוזים כנראה – במקומות שאפשר, מתקיים הנושא של משמרות הזה"ב. בבתי הספר מלמדים את התכניות.

לפי הנתונים שלי, אלה חמישים אחוזים.

אני אראה לך. יש לנו את הנתונים. שישים אחוזים.

חלקם אלה מקומות שאובייקטיבית לא יכול להיות.

נכון.

אבל עדיין חסר.

עדיין חסר ועדיין אני אומרת שבעצם אם אני סוקרת את הכיתות, יש לנו גן, כיתות '-ב', כיתות ה'-ו' וכיתה י'. בכיתה י' עם המורכבות וכפי שאמרתי, מדי שנה מלחמת עולם עם סיפור התקציב, אותם 18 מיליון שקלים שצריכים לעבור למשרד החינוך. כשגיורא נכנס אמרתי לו שיש לי ימים שאני אומרת שאני מעדיפה לא לקבל ולא להיות תלויה. גיורא אמר שזה דבר ראשון שהוא מטפל בו ואכן זה דבר ראשון שהוא טיפל בו ואנחנו לקראת חתימה, היום-מחר, על הסכם רב שנתי.

זה אומר לגבי התיכוניים.

זה אומר לגבי כיתה י', 3,000 כיתות כרגע.

לגבי הסיפור של בגרויות.

יש איזושהי תכנית לנסות להגיע לכר רחב של העניין הזה? זאת אומרת, הכול הוא תלוי התקציב שלהם או שאפשר קצת ממשאבי המשרד?

את משאבי המשרד אנחנו שמים כל הזמן.

יש גם ריבוי טבעי.

לא תלינו את לימודי הזהירות בדרכים או כל הנושא של החינוך התעבורתי ברשות. אני אומרת שיש לנו שש, שבע, שמונה שכבות גיל שאנחנו מלמדים בלי תוספת תקציב של אף אחד. בכיתות י', מקדמת דנא, זה היה ההסכם. כפי שסיכמנו גיורא ואני, אנחנו אמרנו שקודם כל נייצב את הסיפור של ה-3,000 כיתות כי מדי שנה זה לא היה מיוצב, ואחרי שנייצב את זה – נפעל במשותף לראות איך נשלים בתהליך ארוך טווח גם את השאר.

אנחנו מדברים על חינוך תעבורתי מהגן עד כיתה י'?

כן.

זאת אומרת, בכיתות י"א ו-י"ב, אין.

נכון.

זאת שכבת הגיל בו מתחילים לנהוג.

זה הכי חשוב.

הכי חשוב, אני לא יודעת.

תכף ניתן את הנתונים לגבי הצעירים ועל שיעור ההשתתפות שלהם, במיוחד בגילים אלה כשהם כבר מקבלים רישיון ומתחילים לעלות על הכביש.

אני אומר שהכי חשוב, אני לא יודעת. אני חושבת שלחנך ילדים מגיל הגן להתנהגות נכונה ונאותה בכבישים, הן כהולכי רגל והן אחר כך בנושא אופניים ואחר כך התנהגות לקראת נהיגה, זה תהליך. אם מישהו חושב שנניח היינו אומרים בואו נעשה רק י', י"א ו-י"ב וכל השאר לא?

את זה לא אמרנו.

לגבי י"א. אנחנו נמצאים במגעים - מקס אחר כך ירחיב כי רציתי להתייחס לבגרות ולכיתה י"א – עם משרד התחבורה לגבי אפשרות להכניס את התיאוריה כחלק מהמבחנים שתלמידים יעשו. אנחנו רואים בזה יתרון. אנחנו יודעים שלא מעט תלמידים – אני אגיד בצורה עדינה – לא מאוד מייחסים בגיל הזה, שהם מרגישים שהם יודעים הכול ואנחנו המבוגרים, מה לנו לומר להם איך מתנהגים – אנחנו חושבים שלהכניס את התיאוריה כחלק מהמשימות בתוך תחומי החינוך התעבורתי, ימנף את המוטיבציה של הילדים להשתתף בשיעור ולהיות בשיעורים. אני גם חושבת שזה הרבה יותר משמעותי. כששואלים אותי כל הזמן על הבגרות, זה הרבה יותר משמעותי לילדים מכל ציון אחר.

אני חייבת להתייחס לנושא הבגרות. אנחנו בתהליך

הפיילוט עם 3,00 כיתות, כבר קבעתם?

זה לא פיילוט. אלה 3,000 כיתות.

לפי התכנית הרב שנתית. פשוט נכנסתי מאוחר.

3,000 כיתות י'.

זה קיים כבר כמה שנים.

זה קיים כבר כמה שנים בכיתה י'. ציינתי שמאז שגיורא נכנס לתפקידו, והיום אני מקווה שנחתום על ההסכם, זה יהפוך להיות נושא רב שנתי.

זה כבר שנים? הילדים שלי עברו את כיתה י' והם לא למדו. במיוחד שאלתי.

הם נפלו על ה-1,600 הלא נכונים.

1,600 במגזר שלך.

אם אתה שואל אותי האם כולם צריכים – כן. אבל כמו כל דבר, אני לא רוצה עכשיו להיכנס להיבטים של התקציב. מדובר ב-3,000 כיתות מתוך 4,500-4,600.

זה סיפור שקורה שנים ולא זז קדימה.

אפשר לדעת כמה מה-3,000 האלה הם באוכלוסייה הערבית?

אני לא יודעת להגיד לך.

אולי תעבירו לנו את הנתונים.

אחר כך יתנו לך את הפילוח המגזרי.

אדוני, לא סתם פתחתי עם הסיפור של ההסכם עם הרשות. בשנים שעברו לא רווינו נחת עם הסיפור הזה כי מדי שנה זה היה בסימן שאלה אם מעבירים לנו כסף, כן או לא. אני חוזרת ואומרת - כי אתם לא הייתם - שמאז שגיורא נכנס לתפקידו, זה הדבר הראשון בו הוא טיפל ואני מקווה שהיום נחתום על ההסכם. ההסכם מדבר על הסדרה רב שנתית. זאת האמירה הראשונה.

הדבר השני שאנחנו הולכים לעשות ביחד, וגיורא בוודאי יתייחס לזה אחר כך, הוא לגבי איכות התכניות. זה לא רק להראות שמלמדים אלא צריך לראות מה מלמדים. ככל שהילדים מתבגרים, הם מרגישים לא רק בנושא תעבורה שהם גדולים והם יודעים ולכן אנחנו צריכים להיות מאוד אטרקטיביים בלמידה. התייחסתי לזה שבזמנו באו ואמרו שנכניס את זה לבגרות ואז הם ילמדו. בוודאי שאני לא מאמינה בזה. אם אנחנו מדברים על תהליך חינוכי, בטח אני לא צריכה את השוט של הבגרות. דבר שני, אנחנו נמצאים במצב שאנחנו מצמצמים בגרויות וממשיכים ללמד למרות שלא בכל דבר הם נבחנים. גם בחינוך גופני הם לא נבחנים וגם במקצועות של ידע כללי. אני נותנת את זה כדוגמה לכך שאנחנו הרגלנו את הילדים שרק מה שבוחנים אתכם, תלמדו. כתפיסה זה לא נכון והיום אנחנו נמצאים בתפיסה של מה שקרא למידה משמעותית.

אבל חייבת להיות השלמה.

לכן אמרתי למשל שבעיני הנושא של תיאוריה בכיתה י"א או בסוף י' היא הרבה יותר משמעותית והיא גם תגייס את הילדים ללמידה יותר משמעותית.

לעניין של תוספת תקציבית.

אנחנו מדברים כרגע על פיילוט של 500 ילדים?

500 כיתות מתוך 3,200 כיתות שלומדות.

מתי אמור להתחיל הפיילוט הזה?

השנה יחד עם הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים אנחנו מתחילים לקיים כאן בעצם איזשהו פיילוט ש-500 כיתות שתיבחרנה בהמשך, מתוך 3,200 או 3,300 כיתות שכבר החלו ללמוד את החינוך התעבורתי, אנחנו נאפשר להן להיבחן בבתי הספר בבחינת התיאוריה.

אבל תקצוב לעניין הזה הוא מתוך התקציב של ה-18 מיליון?

כן. פעם זה היה. תיאוריה הייתה והיא נפלה.

אני לא יודע אם היא נפלה.

עכשיו אתם מחזירים אותה? היא הייתה והיא נפלה ובגדול.

סליחה, כל אחד יקבל את רשות הדיבור שלו. סתם לשם הידע, זה היה פעם?

היה.

היה. אנחנו כבר מפעילים את תכנית החינוך התעבורתי למעלה מעשרים שנים. רוב השנים היא הייתה בכיתות י"א. הסיבה בגינה הורדנו אותה לכיתה י', זה בגלל תכנית ההיבחנות החדשה במשרד החינוך שיוצרת איזושהי סיטואציה כמעט בלתי אפשרית להפעיל את זה בכיתות י"א מבחינת זמן תלמיד. לכן הורדנו את זה לכיתות י'. בכיתות י' יש פניות של התלמידים ללמוד את כל התכנים הרלוונטיים שקשורים להתנהלות במרחב התעבורתי. כך אנחנו בעצם מנהלים את סיפור התכנים. הרעיון של בחינת תיאוריה בסוף שנה, בסוף התכנית הזאת, לא החלה עכשיו. היא הייתה כבר קודם. אנחנו קיימנו את זה במתכונת אחרת לגמרי. בשנים קודמות, לפני משהו כמו 15 שנים בערך, כשתלמיד י"א סיים את תכנית החינוך התעבורתי, הגיעו אליו בוחן ומזכירה מרשות הרישוי עם הטפסים הרגילים ועם השבלונה למי שזוכר אותה, בחנו את התלמידים ואפשרו להם להיבחן בתיאוריה ולקבל פטור מהבחינה.

מה השוני בפיילוט הזה?

האופק שאנחנו מדברים עליו, האופק הפדגוגי החינוכי עליו אנחנו מדברים יחד עם השותפים שלנו ברשות הלאומית הוא שבסופו של תהליך, לא עכשיו, בחינת התיאוריה לא תהיה בחינת התיאוריה שאנחנו מכירים כרגע. אנחנו מדברים על סיטואציה בה תלמיד בתיכון, או י' וחצי י"א או י' בלבד, ילמד את כל התכנים הרלוונטיים שקשורים להתנהלות במרחב התעבורתי, ייבחן בבחינה שהיא לא בדיוק תואמת לתיאוריה, אלה לא השאלות של התיאוריה, ובגין הבחינה הזאת יקבל בעצם פטור מתיאוריה. לשם אנחנו חותרים כי בעצם לקחת את בחינת התיאוריה ולהביא אותה לתוך בית ספר, אני במידה מסוימת, לפחות מקצועית, מסכים שזה לא הכיוון.

הבחינה תכלול בדיוק את השאלות?

כמובן. כן.

היא תקיף יותר.

היא תקיף יותר. החינוך התעבורתי מדבר על מדבר על מעבר לתקנות, הכללים והתמרורים, התכנית מדברת בעצם על לחץ חברתי, על אלכוהול ונהיגה, על עייפות בנהיגה, על תקשורת בין משתמשי דרך, כל מיני דברים שקשורים בתוך התכנית הזאת.

הכול נבנה במשרד הרישוי.

כן. הכול נבנה גם עם משרד התחבורה, גם עם משרד הרישוי וגם עם הרשות הלאומית.

יש לכם הסכמות על הפלטפורמה?

כן. יש לנו כבר הסכמות.

מתי תוכלו להציג לנו אותה?

אנחנו עכשיו בתהליך של התנסות. יש הסכמה בינינו לבין הרשות הלאומית. לפני שנתיים וחצי, בשלהי תקופתו של מנכ"ל הרשות הלאומית רון מוסקוביץ, הוקמה אז ועדה שעבדה למעלה משנה והחלה לכתוב את תכנית הלימודים של החינוך התעבורתי. בזמנו הייתה עוד איזושהי החלטה עקרונית שמקימים תכנית שתשמש אותנו לשנתיים, לכיתה י' וי"א. התכנית הזאת היכן שהוא נגדעה באיבה. התכנית הזאת היא בעצם הסילבוס של תכנית החינוך התעבורתי ואנחנו מסכימים עם גיורא והחברים הטובים שלנו ברשות הלאומית שאנחנו צריכים להשלים לכתוב את התכנית הזאת. התכנית הזאת היא בעצם הסילבוס למורים ובעקבותיה אני מניח, אני מקווה, שנפתח גם כל מיני אלמנטים טכנולוגיים ותהיה לנו תכנית שתשלים את הסיפור הזה של החינוך להתנהלות במרחב התעבורתי בצורה מושלמת. זה תהליך ואני מקווה שכמה שיותר מהר נשלים אותו.

מר לוי, אתה רוצה להשלים?

כן. אני רוצה להגיד שהתכנית שאמורה להיות הבסיס לבחינה בסוף כיתה י' או י"א – שוב, כרגע זאת כיתה י' – היא הרבה יותר מעובה. יש כאן אלמנט מוטיבציוני. חלק מהמוטיבציה של התלמידים להיות בחינוך תעבורתי הוא מוטיבציה נמוכה ולכן אנשים חשבו שאם תהיה בחינת בגרות, תהיה מוטיבציה חיצונית. אני חושב שמבחן התיאוריה כלול במבחן הרבה יותר רחב, הוא אלמנט מוטיבציוני גדול לתלמידי כיתות י'. אנחנו מאמינים שכבר השנה נבחן 500 כיתות.

אם אנחנו בתוך הנקודה הזאת, אולי נשמע חלק מהדברים של גיורא או של אחרים, אבל האם נושא הפיקוח – לא מחפש אשמים אלא אנחנו באים ברצון טוב – המקצוע הזה הוא כאילו לא כל כך מוסדר בצורה הכי מוסדרת כמו מקצועות בסיסיים, האם מפקחים והמפקחות של משרד החינוך ובכל מקום, כולל כמובן עד לרדת לרמת השטח, האם הם מקפידים על הלימודים הללו, על השעות הללו ולראות את התקדמות התלמידים בנושא הזה והאם זה אפקטיבי או לא, כמו במקצועות בסיס? אני שואל ואני חושב שגם צריך לשים סימן קריאה לעניין הזה. השאלה איך עושים את זה ואיך משתפרים וזה רק מתחיל להיות יותר טוב.

קודם כל, יש לאן להשתפר. מצד שני, אני רוצה להגיד משהו על מקצוע זהירות בדרכים והחינוך התעבורתי. זה כמעט המקצוע היחיד, עד כמה שזה יישמע מוזר, שיש לנו נציג בכל בית ספר מכיתה א' עד כיתה י"ב. רכז חינוך תעבורתי ובעצם רכז זה"ב נמצא בכל מוסדות החינוך. אגב, אין לי לכל מקצוע דבר כזה. במובן זה הפריסה בששה היא טובה. עם זאת, לא כל בית ספר לוקח על עצמו לנצל את זה. אגב, יש לזה כל מיני סיבות פרוזאיות. יש מורים לחינוך תעבורתי שלאורך השנים פעם קיבלו משכורת ופעם לא, ואמרו שהם לא רוצים להסתכן, לא רוצים ללמד את המקצוע הזה בשנה הבאה. קשה מאוד לפעמים לשכנע בית ספר להיכנס לזה. הייתה שנה מסוימת, לא מזמן, שמורים חיכו חצי שנה למשכורות. אני חושב שחלק מהסיפור הוא לא רק סיפור של פיקוח.

זה בחטיבה העליונה.

בחטיבה העליונה.

מה בבתי הספר היסודיים?

בבתי הספר היסודיים התכנית מכוסה. כיתות א'-ב' מגיעות ל-99 אחוזים כיסוי. כיתות ה', צריך לשפר את תכנית הלימודים, הכיסוי הוא לא מספיק טוב. במובן הזה הפיקוח הוא כמעט משני כי דווקא בתוך מוסדות החינוך יש לי רכז זה"ב בכל מוסד.

אני רוצה להוסיף שכשאנחנו מדברים על פיקוח נוטים ישר לדבר על כיתה י'. זאת אומרת, חוץ מכיתה י', בכל מערכת החינוך - - -

לא. אני מדבר גם על היסודי.

ביסודי דווקא אנחנו יודעים ששם יש, כפי שאמר אריאל, כיסוי מלא. לומר לך בצורה שלא משתמעת לשתי פנים שבכל מקום עושים את זה וגם הכי טוב שאפשר? לא. אבל זה כמו כל דבר אחר בכל מקצוע אחר. המפקחים שיורדים לשטח, יש לנו פיקוח על בית הספר, הפיקוח על בית הספר בודק את הכול. בין השאר אומר אריאל שמה שאין לנו בשום מקצוע אחר, יש לנו כאן רכז זהירות בדרכים בכל מוסד חינוכי ואת זה אנחנו יודעים.

איפה המקומות בהם אנחנו צריכים להשתפר. אתה סימנת את זה. כיתות א'-ב', הכיסוי הוא מאוד מאוד טוב. כל כיתות א' או כיתות ב', זאת בחירת בית הספר, לומדות.

גם בגן.

כמובן שבגן.

אגב, יש התחדשות בתכניות?

כן.

יש השתלמויות למורים ולגננות?

זה אחד המקומות המשתלמים יותר. אני אגיד היכן החסרונות. כיתה ה', תכנית הלימודים צריכה להשתדרג והשנה אנחנו עובדים עליה ביחד ואני יכול להגיד שאנחנו הופכים אותה למתוקשבת. כיתות ה', התכנית לא מספיק טובה והייתה הצבעה גם ברגליים בחלק ממוסדות החינוך לגבי הכיסוי. הכיסוי לא מספיק. הוא לא משביע רצון. כיתות ו' וכיתות ה', כפי שאתה אומר, משמרות זה"ב זאת אחת מתכניות המופת שיש. כשאתה חושב על התנדבות של ילדים, אתה לא מדבר רק על לא לקטוף פרחים. משמרות זה"ב זאת כמעט הדוגמה השנייה. עם זאת, כפי שאתה אמרת, אי אפשר להגיע לכיסוי מלא. הכיסוי פשוט תלוי. אם בית ספר צומח, אין לי משמרות זה"ב. אם בית הספר מוסע, אין לי משמרות זה"ב. יש שם בעיה עם הנושא של השוטרים.

הדרכה.

נכון. היכן שאין הדרכה של שוטרים, אנחנו לא יכולים לקחת את הסיכון שילד יעמוד באיזה כביש ללא השגחה וללא פיקוח של ביטחון פנים. במובן הזה עיקר הבעיות שאנחנו ממקדים היום אלה הן כיתות ה' שאנחנו צריכים להשתפר בהן ולהתעדכן בתכנית הלימודים שכרגע כותבים ביחד גם לחינוך תעבורתי. יש תכנית שכרגע מושלמת.

נשמח כמו שאתה כבר קיבלת לטפל גם בנושא של האופניים החשמליים. הגשנו גם עוד רעיונות שכן משדרגים גם בעידודך, לעשות חשיבה נוספת על עוד גילאים. שוב, זה תלוי תקציב ותלוי אופציות. הסיפור של האופניים הוא מחלה. כולם יודעים שלהסתובב בתל אביב זה מסוכן גם על המדרכות. לכן אנחנו חושבים שיש מה לעשות גם עם בנושא האופניים החשמליים.

את כיתות י"א לא הזכרנו. בכיתה י"א יש לנו כיסוי בתכנית שנקראת סינמה דרייב. אני רוצה להגיד שכיתות י"א לא נשארו נטולות פעילות. יש לנו פעילויות חווייתיות עד הוקיות.

חוץ מהשעות.

חוץ מהשעות של כיתות י'. פעילות סינמה דרייב, פעילות אינטר, רב חושית, כולל חלק מהמקומות שהולכים לבתי חולים לבקר במחלקות טראומה.

כן. סיור בבית לווינשטיין.

למשל. כיתה י"א, 3,000 כיתות מכוסות בפעילויות חד פעמיות, הן לא פרוסות על כל השנה אבל הן קיימות.

אני אפריע לך. שאלה. אני חושב שזה עלה בדיון בבית לווינשטיין. ההוצאות על אותו יום, אם הם לוקחים את הילדים מבית הספר, הסיפור הקשה הוא ההסעות והאוטובוסים. אם אפשר היה לשלב את זה אפילו בתוך הנושאים של טיולים.

זה שם.

זה קשה מאוד אבל בתור חוויה שלמה אפשר גם לבוא למקום כזה.

אני ניהלתי בית ספר ושלחתי תלמידים כחלק מסל התרבות.

השאלה איך אתם מעודדים את בתי הספר לעשות את זה. להביא את אותם נערים ונערות.

3,000 כיתות י"א עושות את זה.

זאת חובה?

לא חובה. סינמה דרייב היא לא חובה.

אני דיברתי על ביקור במחלקות בתי החולים.

אתה רוצה עידוד ותמריצים לעניין הזה.

נכון. לחשוב על זה.

אני יכול לומר לך שבירושלים למשל כמעט כל בתי הספר התיכוניים בתכנית מוסדרת עם מינהל הבטיחות העירוני ובשיתוף עם הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ואתנו, מגיעים למרכז הטראומה בהדסה עין כרם.

יש לאן להשתפר בעניין הזה.

הם עושים פעילות שהיא דומה לבית לווינשטיין.

אותו סינמה דרייב הוא דבר שקיים בכל רחבי הארץ?

כן. זה מקיף כל שנה כשמונים אלף תלמידים בכיתות י"א.

מגיעים למקום מסוים. מגיעים לבית הספר?

מגיעים לבית הספר, משכנים את כל שכבת הגיל, למשל י"א, באשכול פיס או באולם אחר שיש בבית הספר, מציבים שם את כל הערכה ובעצם עוברים חמישה פרקים שקשורים להוויה של הבטיחות בדרכים בנושא הזה אינטר אקטיבי.

חבר הכנסת אוסאמה סעדי ביקש לדבר כי יש לו גם הצבעה בוועדה אחרת.

עוד פרט. רצית נתונים על המגזר הערבי. אני אומר נתונים שהם לא מספיק בדוקים כי הם מהמעט שיש לנו כאן לא כל הפילוחים. אנחנו מדברים מסך כל הכיתות בחינוך התעבורתי - - -

מ-3,000. הוא דיבר על כיתות י'.

אני מדבר על כיתות י'. אנחנו מדברים על קרוב ל-600 כיתות במגזר הערבי, שזה כחלקם באוכלוסייה. 500 במגזר הערבי ועוד מהמגזר הבדואי אבל צריך לדייק את הנתונים.

אפשר להעביר אותם לוועדה.

בוודאי.

האמת היא שאנחנו כולנו צריכים להתכוונן לדבר אחד והוא להגיע למאה אחוזים. ברגע שנגיע למאה אחוזים, לא נצטרך לבדוק את הפילוחים של אף אחד.

אדוני היושב ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד המנכ"לית, אורחים נכבדים. באמת אני מברך על הדיון החשוב הזה. בנושא הזה של תאונות דרכים, גם בכנסת, גם בוועדות אבל בעיקר בוועדת הכלכלה קיימנו דיונים אינטנסיביים וגם ועדת המשנה לך אדוני היושב ראש היא חשובה מאוד כי מדובר בחיים של כולנו. אמרת 366 הרוגים, כל יום יש לנו הרוג. היו נתונים שמאז שנת 1948 ועד היום, מספר ההרוגים בתאונות הדרכים הוא גדול יותר מאשר ההרוגים בכל המלחמות, מעל 35 אלף. אלה נתונים זוועתיים. כל הזמן יש עלייה במספר.

יש מחקר של מרכז המחקר והמידע של הכנסת שהוגש גם לוועדה שלנו לפני כמה שבועות לפיו בשנת 2012 היו 262 הרוגים, בשנת 2013 היו 277 הרוגים, בשנת 2014 היו 279 הרוגים, בשנת 2015 היו 322 הרוגים והשנה 366 הרוגים וכנראה היד עוד נטויה עד לסיום השנה בעוד שבועיים.

אם אני מדבר על המגזר הערבי, השיעור שלנו הוא קרוב לעשרים אחוזים אבל לצערנו כאן השיעור שלנו הוא בין 32 ל-36 אחוזים, כמעט יותר משליש וזה באמת זוועתי.

בעניין פילוח ההרוגים. בין הגילאים אפס לארבע, השיעור שלנו הוא חמישים אחוזים. תאונות ילדים. בין הגילאים חמש עד 14, כבוד המנכ"לית, השיעור של ההרוגים במגזר הערבי הוא 61 אחוזים. בין הגילים 15 ל-19, שיעור ההרוגים הוא 64 אחוזים. הנתונים האלה זועקים לשמים ואם אנחנו מדברים – תכף יש לנו עוד דיון מהיר בנושא הילדים ושם נרחיב – הנתונים האלה מראים בדיוק היכן צריך להשקיע את המשאבים. אם אנחנו מדברים על חינוך תעבורתי, אני חושב שזה צריך להיות אחד ממקצועות הליבה והחובה. סופר חובה. אני לא מזלזל חס וחלילה בחינוך מהגן ובכיתות א'-ב' אבל אם הצעיר מגיע לגיל י', י"א, י"ב, ואז הוא מתחיל ללמוד לתיאוריה, הוא כבר עולה על ההגה ונוסע, ואנחנו יודעים שנכון, צריך משאבים, תשתיות וכולי, אבל חינוך והגורם האנושי הוא חשוב ביותר. אם אנחנו לא משקיעים כאן, אני לא יודע איפה נשקיע. נכון שיש קיצוצים, אבל תמיד כשצריך למצוא כסף מוצאים. עכשיו צריכים למצוא כסף לעמונה, פתאום יש מאה מיליון שקלים. יש כסף. צריך כאן להשקיע. דיברתי עם כבוד המנכ"לית, יש קיצוץ רחב במשרד החינוך של מעלה מיליארד שקלים. אני אומר, 18 מיליון שקלים, אנחנו מדברים על חינוך וצריך למצוא את הסכום הזה.

אני חושב שזה לא עניין של קואליציה ואופוזיציה אלא זה עניין של כולנו וצריכים לשלב ידיים על מנת להפחית, אני לא אומר לבטל, ולצמצם כי אלה החיים של כולנו. תודה. אני הולך להצביע וחוזר.

תודה רבה. אני רוצה לשמוע את יושב ראש הרשות הלאומית כי זה משלים אחד את השני.

זאת הזדמנות שוב לאחל לך בהצלחה. אני חש את אותם דברים שאמרה קודם המנכ"לית, שבאמת רוח חדשה נושבת למרות הדברים הטובים שנעשו עד היום, אבל לא הייתה יציבות למערכת הזאת. אני מאוד מקווה שבראשותך תהיה יציבות. זה תלוי הרבה גם בממשלה. בוא נשמע את הדברים שלך בהתייחס לדברי המנכ"לית.

תרשה לי לדבר בקיצור כי אני מרגיש את לחץ הזמן. אני לא מתכוון להתעסק לחלוטין או להתייחס לחלוטין למה שהיה בעבר. כשהגעתי לרשות הנחיתי להפסיק את המנהג של העברת תקציבים על ידי הרשות לסמכויות ממשלתיות אחרות. הגוף היחיד שהרשות תמשיך להעמיד לרשותו תקציבים יהיה משרד החינוך כי אנחנו מאמינים באמונה עמוקה מאוד בחשיבותו של החינוך לטווח הארוך בכל מה שנוגע לבטיחות בדרכים. הרשות תעמיד את התקציב ואם אפשר היא תגדיל אותו, אם יהיה צורך, תוך כדי מעורבות קונסטרוקטיבית של אגף החינוך ברשות.

ב-6 ליוני נפגשתי עם מנכ"לית משרד החינוך והנחתי בפניה נייר קצר של שש נקודות מאוד לקוניות שמהוות את הבסיס לכל מה שעכשיו מתרחש בינינו לבין משרד החינוך באשר לחינוך התעבורתי לכיתות י'. אני לא אכנס לנקודות האלה. המנכ"לית קיבלה את הנקודות כלשונן.

אגב, האם יש לכם מעורבות בנושא, לא מעורבות כספית, של הלימודים בכיתות א' או בכיתות ה' מבחינת התוכן, מבחינת החידושים ודברים מהסוג הזה?

גם אם אין לנו, אני הנחיתי את אגף החינוך ברשות להתקרב למשרד החינוך, להיות מעורב ולהיות פעיל בכל דבר, גם בדברים שלכאורה הם לא שלנו. הייתי במגזר הבדואי בדרום לפני חודש וחצי וגיליתי שמזה ארבע שנים אין הדרכה למשמרות זה"ב כי השוטר דובר הערבית עבר למחלקת הסיור. כתבתי לראש אגף התנועה שאני רוצה שעוד השנה יתחדש החינוך למשמרות זה"ב במגזר הבדואי. יש שם 22 בתי ספר במגזר הבדואי בדרום. אנחנו נהיה מעורבים בכל מה שרק נוכל אם נצליח לפתח את הרמה המקצועית הנדרשת.

הקמנו צוות משולש של משרד התחבורה – משום שהוא הרגולטור של כל מה שקשור ברישוי – משרד החינוך – משום שהוא המופקד על איך מלמדים, על דרך הלימוד והתכנים יחד עם משרד התחבורה – והרשות משום האחריות הלאומית שיש לנו על נושא הבטיחות.

שאלת קודם לגבי פיקוח. קיבלתי מהמנכ"לית שהמושג הזה הוא לא בר שימוש כי יש את חוק הפיקוח. הרשות, בהסכמה עם המשרד, תבצע בקרה.

אני רוצה להגיד מילה על בקרה. אני הייתי שש שנים מנהל רשות התעופה האזרחית. התעופה האזרחית בעולם, שיש בה ארבעה מיליארד קטעי טיסה בשנה, יש בה פחות הרוגים בשנה מאשר יש בארץ בתאונות דרכים, זה בזכות הבקרה. הבקרה היא הכלי של מנהיגים אינטליגנטיים לדעת מה קורה אצלם בארגון. הבקרה שאנחנו מתכוונים לעשות צריכה לשרת את מנכ"לית משרד החינוך, כמו גם את הרשות, ואני חושב שאנחנו הגענו להסכמה בנושא הזה.

נייר הלקמוס לפי דעתי של כל נושא החינוך לבטיחות בדרכים הוא ועד ההורים שהוא לא מיוצג כאן, הוא לא קיים, קולו לא נשמע. זה אומר שזה מעניין אותו הרבה פחות משוק ההון ומהמקרמה. אם ועד ההורים של בית ספר פלוני היה בא בטענה מדוע בבית ספר מסוים מלמדים ובבית ספר אחר לא מלמדים, הייתי יודע שהתכנית הצליחה ולזה אני מכוון. אני מתכוון שוועדי ההורים ידרשו שילדיהם שעומדים להגיע לגיל הכי מסוכן על הכביש, שזה בין 18 ל-24, יקבלו את החינוך.

מילה אחרונה על התכנים. החינוך בכיתה י', כמו שאמר מקס, הוא לא בשביל לעבור מבחן תיאוריה אלא הוא משהו הרבה יותר עמוק ורחב. כך אני מצפה שיהיה. הכביש הוא עולם תוכן שאנחנו נמצאים עליו די הרבה שעות ביממה ומוכרחים להבין מה מתרחש על הכביש, איך מתנהגים על הכביש ואיך שורדים ואיך מגיעים לגיל שבו אתה זה שיש לך ילדים, יש לך נכדים, וזה טיול לא קטן להגיע לשם.

בשבוע הבא אני מרצה בכנס של מורים לחינוך תעבורתי שמתכנס אחת לכמה חודשים. ביקשתי להופיע שם ולדבר. אנחנו מאמינים גדולים בחינוך התעבורתי. אנחנו נלך ביחד עם משרד החינוך את כל הדרך ואני לא מצפה, אגב, שבשנה הראשונה זה יהיה ברמת מצטיין, אפילו אולי לא ברמת טוב מאוד. כמו בהמון דברים, צריך להיות כאן, ויהיה כאן, סוג של עקומת לימוד. אם נלמד איך מתחקרים דברים ואיך עושים שבפעם הבאה זה יהיה יותר טוב, איך מתקנים מה שצריך לתקן ואיך עושים אחרת כי מה שנעשה הוא לא מספיק טוב – אני אצא ותאוותי בידי.

אתה יודע שזאת נקודה עליה דיברנו לא פעם גם בישיבות כאן. אתם לא צריכים להיות הפילנתרופים של שעות. לדעתי גם את העניין הזה היה צריך לסגור ובהזדמנות זאת גם לעשות את זה במאה אחוזים ואז נגמר הסיפור הזה. אתם צריכים להיות הגורם המקצועי, המתכלל, שנותן גם את הביקורת, נקרא לזה ביקורת לא כפיקוח. הפיקוח נעשה על ידי משרד החינוך.

נקרא לזה בקרה.

הגורם המקצועי שבודק. אנחנו יודעים מה זה בקרה כי בלי בקרה אין ביצוע. דבר אחד ברור. השאלה מבחינתי היא האם מבחינת התכנית שלך לשנה, הרי הצגת כאן בישיבה הקודמת את התקציב שכרגע הוא די דל שעומד לרשותך, האם יש לך את האפשרויות בתקציב הזה להביא את כוח האדם כי הרי מדובר כאן בכוח אדם, גם מקצועי חשיבתי וגם אותם אלה שיעשו לא את הביקורת כמו שאמרת אלא את הבקרה. האם אתה נערך לזה? האם יש לך את המשאבים לזה כדי שהדברים האלה יצליחו ולא נחזור על נאומים שהיו כאן כבר בשנים עברו?

כבוד היושב ראש, כשהגעתי לתפקידי עמדו לרשותי 13 מיליון שקלים לחינוך. הלכתי לאגף התקציבים וביקשתי שיתנו לי עוד חמישה מיליון שקלים כי רציתי להעביר 18 מיליון. אגף התקציבים היה מאוד פתוח לעניין הזה והעמיד לרשותי עוד חמישה מיליון שקלים ואז הלכתי למנכ"לית המשרד. אין לי שום בעיה. לא מדובר במערך בקרה קולוסאלי גלובאלי אינטר גלקסי. מדובר במשהו מדגמי שמתבסס על הרעיונות ועל העקרונות של התעופה האזרחית. זה מאוד מתוחכם איך אתה דוגם כל הזמן ומתוך זה אתה לומד את תמונת המצב. יש 3,300 כיתות, הסר ספק מלבך שאנחנו נבקר בכל אחת.

לא דיברתי על ביקור פיזי. אתה מבין היטב שאנחנו הולכים על מדגמים כאלה ואחרים, אבל זה לא רק אותם אנשים שיבקרו אלא זה גם הצוות שיבחן את החומר הנלמד.

אני מניחה שהבעיה היא הרבה יותר האפקטיביות של מה שכן לומדים. מה זה ייבחנו על התיאוריה? בואו נבין מה זה אומר.

המפקחים יקפידו יותר על שיעורי מתמטיקה מאשר יקפידו על הדבר הזה.

זה יותר מאשר הקפדה.

הבעיה היא לא התקציב. אם אני צריך יותר, יהיה לי יותר. רשמית.

דיברת על הורים. אני לא יודע כמה הורים קיבלו שיעורי בית, ראו שהילדים שלהם עושים שיעורי בית או היו צריכים לחתום הזה בנושא של זהירות בדרכים. אולי יש הורים שאפילו לא יודעים כמעט, חוץ מזה שמספרים להם שזאת פעילות חווייתית. אני אומר את זה כביקורת בונה. זאת הזדמנות טובה עכשיו, כשגם המנכ"לית, גם צוות המשרד וגם אתה נמצאים כאן כדי לנסות למנף את הדבר הזה. לפעמים זה לא תקציב אלא לפעמים זה באמת רק איזשהו ריענון לתוך העניין ואחר כך יבוא תקציב. כשזה יצליח, נוכל לבוא בידיים נקיות ולדרוש מהאוצר יותר ולקבל עוד פעם סירוב.

צריך להגיד שהאתגרים שהמנכ"לית מתמודדת אתם מבחינת לימודי בטיחות לילדים היום, לצערנו, בגלל שהם חורגים הרבה מעבר לתחום הרחוב בו הם הולכים, הם הרבה יותר נושאים של בטיחות ברשת שמאוד קשה לשלוט בהם.

הבעיה שלי היא לא התקציב. נמצא כאן נציג האוצר ואני אומר לך שלא מדובר במיליארדים. אם אני אצטרך עוד במסגרת מערכת היחסים עם האוצר, לא זאת היא הבעיה. הבעיה היא תמיד שיהיו בשני הצדדים אנשים ברמה מקצועית כזאת שהם יהיו מסוגלים להוביל משהו שיש בו גם ערך פנימי ולא רק ערך טכני של נעשה וי, היה שיעור וכן הלאה. זה חלק מהבקרה ונצטרך לעבוד יחד עם המשרד.

תודה. אתה נשאר לדיון השני? אפשר לשמוע את הדברים ביחד אחר כך. איך שאתם רוצים.

אני נשאר אבל אני רוצה לומר כמה מלים. כבוד היושב ראש, כבוד המנכ"לית, הנתונים שהעלה חברי אוסאמה מראים בדיוק למה צריך להשקיע יותר בחינוך התעבורתי במגזר הערבי. לכן לא סתם שאלתי האם מפלים או לא. לא זאת הייתה הסיבה. הסיבה הייתה כי אנחנו יודעים את הנתונים ואנחנו יודעים בדיוק מה קורה בגילאים הצעירים. גיל קבלת רישיון הנהיגה, גיל 16 ותשעה חודשים, הוא מספיק צעיר אם לא מקבלים את החינוך מוקדם יותר. אני הבנתי. אני שאלתי למה וקיבלתי תשובה, כי אם רוצים שהצעירים יגיעו לצבא כשיש להם את הרישיון. זאת התשובה שקיבלתי. למה לא 18 למשל, למה לא יותר. זאת התשובה שקיבלתי. רוצים להגיע לצבא כשיש להם רישיון נהיגה.

לא לזה אני רוצה להיכנס אבל אם כבר זה הגיל, צריך לקבל כמה שיותר מוקדם. לדעתי בגרות בכיתה י"א או אפילו בכיתה י' בנושא הזה של החינוך התעבורתי זה מאוד חשוב כי זה ייתן גם את ההתעניינות של התלמידים שילמדו. הבעיה היא לא אם יהיה פטור ובזה יקבלו פטור מהתיאוריה. מי שלומד היום לתיאוריה מחוץ לבית הספר, הוא משנן את התמרורים, בודק את מה שיש לו בספר אבל הרבה דברים, אם הוא לומד חינוך תעבורתי, הוא ילמד איך להתנהג בכביש ולא רק איך לדעת את החומר התיאורטי ולגשת לבחינה ולעבור אותה, ואחר כך הוא שוכח את הכול.

צריך להכין את הנתונים, גיורא. אם אתה יכול לקבל מהאוצר בשיתוף פעולה עם האוצר ועם משרד החינוך, אני חושב שחשוב מאוד העניין של הלימוד והבגרות.

גם חינוך מהבית.

החינוך מהבית יבוא אבל הוא יבוא בגיל אפס. כשהילד בכיתה א' או בכיתה ב' בא לעשות שיעורי בית ומבקש מההורים לעזור לו – ואת זה אני עברתי בעצמי – הם יכולים ללמד.

נרחיב בזה גם בדיון הבא.

החינוך מהבית יבוא כי גם הבית ישתתף.

אם תרצה אחר כך להוסיף, תוכל להוסיף.

בשלב זה סיימתי.

אני רוצה התייחסות של חנן אהרון, סגן מנהל אגף הרישוי במשרד התחבורה, לגבי התיאום של הנושא הזה של התיאוריה. האם אנחנו הולכים לאיזושהי הבנה בעניין הזה?

בקצרה, מספר מלים. אמרו יושב ראש הרשות שהוא לא רוצה לדבר על העבר, אבל לפעמים גם העבר הוא חשוב להפקת לקחים לעתיד.

בשנות ה-90 אני לימדתי בכיתות האלה בבית ספר תיכון חינוך תעבורתי.

אתה מדבר על לימודי תיאוריה שהיו לפני 15 שנים.

כן. בשנת 1993 והלאה. זה היה בערך 28-30 שעות והתלמידים הגיעו לשיעורים בכיתות כשידעו שבסוף יש להם מבחן תיאוריה. זאת אומרת, הצ'ופר הזה שנתנו להם שבסוף הם יכולים לעשות מבחן תיאוריה, היה כדאי להם לבוא כי אחרת הם יכולים ללמוד את ספר התיאוריה או ללמוד לתיאוריה יום-יומיים בבית וללכת לעשות את המבחן במשרד הרישוי. בסוף מה שקרה, כל הסיפור הזה נמדד לפי מבחן התיאוריה. גם המרצים עצמם וגם ההצלחה של כל החינוך התעבורתי הזה נמדד באחוז ההצלחה בתיאוריה כי בסוף אם לא עברו את מבחן התיאוריה, אמרו בשביל מה? אז לא רוצים לבוא בכלל לשיעורים. אין מה שימשוך אותם.

אני חושב שצריך לנתק ולחבר. אנחנו כבר אמונים על העניין של גדול התלמוד שמבין לידי מעשה, מסכת קידושין. קודם כל, הלימוד הוא חשוב. חינוך תעבורתי, אין חולק על כך. כל היושבים כאן מסביב לשולחן מאמינים בזה וחושבים שחינוך צריך מגיל גן. זה חשוב. זה צריך להיות באופן מסודר על ידי משרד החינוך באיזושהי צורה כזאת או אחרת. בגרות או לא בגרות, אני לא יודע, אני לא איש חינוך כמוהם שיכול להתייחס לעניין הזה, אבל אני חושב שהנושא הזה של התיאוריה צריך לבוא. זה לא לימוד לתיאוריה בבתי הספר. אם זה כך, צריך ללמד אותם תיאוריה, לתת להם כמה שיעורים או משהו, אבל זה צריך להיות במנותק. מצד שני, צריך משהו שימשוך אותם.

חבר לנו את שני הקצוות האלה.

מלמדים את כל מה שאמר מקס, חינוך תעבורתי וזה לא רק איך לנהוג ותיאוריה, מה שמורי נהיגה מלמדים בפועל, ואיך לחבר בסוף כך שמבחן התיאוריה הזה יבוא להם כצ'ופר, כמשיכה, כמוטיבציה. אם נדע לחבר בין הדברים האלה, נצליח בתכנית.

אתם עושים את השיח הזה? יש שולחן עגול גם של משרד התחבורה וגם של משרד החינוך וגם הרשות.

כן.

בדברי הסיכום שלי גם נבקש לקבל את המסקנות של העניין כדי שנוכל לתת רוח גבית לרעיון הזה.

משרד החינוך ואנחנו עובדים על זה.

משהו חייב להיעשות בעניין הזה, לתת לזה את האינסנטיב שנערים ילמדו את זה בצורה רצינית והרווח בסוף הוא שזה חוסך להם מבחן. אם זה צריך להיות במיצב או אם זה צריך להיות במקום אחר, על זה אתם תחליטו ביניכם.

נשמע את משרד האוצר כי לצערי הרב משרד האוצר יהיה קצר כי זה מעט כסף.

כשזה הרבה כסף, הם מדברים הרבה, אבל כשזה מעט כסף, הם מדברים קצר.

כמו שאמר גיורא, הסוגיה כאן היא לא סוגיה תקציבית. נכון לעכשיו, ברגע שנראה שיש פעילות שדורשת עודף תקציב, הרשות לבטיחות בדרכים תציג את זה בפנינו. כרגע אין סוגיה תקציבית שעומדת על השולחן.

כל שנה זו הייתה סוגיה תקציבית.

אני לא יודע מה זה ה-18 מיליון שקלים. אנחנו יודעים ש-18 זה ח"י. זה מאוד חשוב אבל ה-18 מיליון שקלים אלה - - -

ה-18 מיליון שקלים נמצאים בתקציב הרשות.

נמצאים אבל לא יקרה להם שום דבר אם הם יגדלו כי גם הכיתות גדלות ושהם גם יהיו בבסיס ולא כל פעם יעמדו כמקבצי נדבות. אני חושב, ואני אומר את זה כאן על הראש שלך ואני מדבר על כל משרד האוצר, גם במה שקשור למשרד התחבורה וגם מה שקשור למשטרה, שמשרד האוצר לא לקח את נושא תאונות הדרכים כמשהו שצריך לשים אותו בראש סדר, לא שמחתנו, אלא לצערנו אפילו אבלנו. לא ראיתי, לא בשנה הזאת שהולכת להיות, למרות כל הזעקות של ידידי חבר הכנסת כבל, למרות כל הוועדות שהוקמו, למרות הוועדה המצוינת הזאת שעושה עבודה טובה, אמנם יהללך זר ולא פיך אבל באמת חברי הכנסת והשדולה של חבר הכנסת עמאר, אני לא רואה שהצלחנו להזיז ולהגיע לתוספת תקציבית, לא בחינוך, לא בתשתיות וגם לא במשטרה ובאכיפה. הכול מתוך כספי המשרדים. לא ראיתי כאן משהו שלוקחים אותו ככזה. בקטע הזה של חינוך, לדעתי אנחנו צריכים להיות בשלב של עלייה כל שנה ולהגיע לכיסוי כל הכיתות כדי שלא יריבו היכן יש כיתות והיכן אין.

אדוני, אני רק אוסיף שיכול להיות – אני לא רוצה עכשיו לדבר על תקציבים, בטח לא אחרי שקוצצנו אתמול בלילה – שהרי הסיפור של אותם 18 מיליון שקלים שמדי שנה הרשות צריכה להתמודד עם ההעברה הזאת ואנחנו לא מקבלים ועל ידי כך אנחנו לא משלמים את התקציב, אם רק הייתם דואגים שזה יהיה בבסיס התקציב.

נכון. ואז לא צריך לריב על זה.

אני רוצה לומר עוד משפט. אני רואה, כפי שגיורא אמר, בבקרה של הרשות ערך חשוב. בסוף אפילו לא בחינוך התעבורתי בכיתה י'. כולם מדברים רק על כיתה י'. אני חושבת שהחינוך לא מתחיל בכיתה י'. לכן אין לי שום בעיה שהם יהיו שותפים גם בכיתות יסוד. אבל המצב הלא נורמלי הזה שבכל שנה צריך לבזבז מאות שעות של דיאלוג איך הם יעבירו, מתי הם יעבירו, אם הם יעבירו, שימו את זה בבסיס התקציב כמו כל דבר אחר.

כיתות א' ו-ה' גם לא בבסיס התקציב?

לא. זה אנחנו מתקצבים וזה בבסיס התקציב שלנו.

מה הגידול שלכם בעניין הזה?

זה הולך לפי מספר הכיתות.

הגידול הטבעי.

כן. אין החלטה לגבי 3,000 כיתות. אני חושבת שאפילו אם נעשה בבסיס התקציב ונדאג שבכל כיתות י' יהיה חינוך תעבורתי, עשינו את שלנו.

יש לך בשורה טובה?

אני מנסה להבין את הביטוי לשים את זה בבסיס התקציב. בסיס התקציב של מי?

של משרד החינוך.

במשך שנים התקציב הזה מבוצע דרך הרשות לבטיחות בדרכים.

אבל זו בדיוק הבעיה.

כדי שהרשות לבטיחות בדרכים תוכל לפקח על זה.

אני אומרת יותר מזה. תשים את זה בבסיס ואני אתן לו להיכנס. הוא צריך לשלם לי כסף כדי שאני אתן לו להיכנס?

גיורא, משרד האוצר שומר על התקציב שלך.

למרות שזה לא היה מנהג המקום בשנים האחרונות.

נכון. עוד לפני שאתה היית.

מבחינתנו זה נמצא בבסיס התקציב של הרשות לבטיחות בדרכים והרשות מנהלת את התקציב שלה ולא אנחנו מנהלים אותו.

אני רק אוסיף ואומר שהתקציב בהקשר למה שאמרת כבוד היושב ראש האם הוגדלו תקציבי בטיחות בשנה האחרונה. אני חייב לחדד. התקציב של הרשות לבטיחות בדרכים גדל אחרי שנים של צמצום שלו. הוא גדל השנה ב-28 מיליון שקלים. התקציבים בבטיחות בתחומים רבים אחרים גדלו גם הם, גם הבטיחות העירוניים, גם הבטיחות הבין-עירונית, כפי שציינתי בדיון הראשון בוועדה הזאת. אנחנו, כמו שאמרתי לגיורא בשיחה שהייתה לנו בשבוע שעבר, מאוד ערניים ומאוד מצפים לראות את התוצאות של השינויים הארגוניים בתוך הרשות וככל שיידרשו תקציבים נוספים, אנחנו נתייחס אליהם ברצינות המלאה ונבחן כל דרך לעזור.

אני אומר שצריך לקחת את זה לראש סדרי העדיפויות.

חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין.

אני אתחיל ואומר שהיה אולי נכון לייצר מצב שבו אנחנו באמת יודעים כמה כסף מושקע בכלל בבטיחות בשנה הקרובה. אגב, זה לא נוגע רק לוועדת המשנה לבטיחות בדרכים ורק לנושא החינוך אלא קשור לכל מה שוועדת הכלכלה בראשותו של איתן כבל עושה בשנה החולפת בעניין הזה. אנחנו באמת, עם כל הכבוד, קצרה ידנו מלאסוף את כל הפרטים האלה מספר התקציב הענק ולהבין מה באמת מושקע בנושא בטיחות, לא רק של ילדינו אלא גם של זקנינו. כל מי שעוקב אחרי הנתונים ולא רק של ערביי ישראל, למרות ששם אנחנו יודעים שהנפגעים הם רבים, אני אומרת לכם שאנחנו באמת נשמח לדעת ולהבין ואני אציע לאיתן כבל לעשות סקירה כזאת.

אני רוצה לומר משהו בנושא החינוך ואני מקבלת את העמדה של מנכ"לית משרד החינוך. אני מקבלת את העמדה שלא צריך לעשות בגרות אבל כן אנחנו צריכים לשאול את עצמנו את השאלה של מידת האפקטיביות של מה שאנחנו כן מלמדים ילדים. אני מוכרחה להגיד לכם – אני חושבת שגיורא שמע אותי אומרת את זה כבר כמה פעמים – שאני עברתי לפני לא מעט שנים קורס ריענון נהיגה כאמצעי ואני אומרת תמיד בגילוי לב שזה שינה את עולמי כנהגת. אני הייתי בן אדם מבוגר. הבעיה האמיתית היא שלא מתייחסים לזה. רוב האנשים שמגיעים לזה – סליחה, באופן לא שיפוטי אני אומרת את זה, אבל הסתכלתי על האנשים שישבו אתי בחדר וראיתי – זה לא ממש עניין אותם. צריך לייצר סביבת למידה. זה נכון לגבי ילדים, לא פחות מאשר למבוגרים. אגב, גם על מבוגרים זה נכון. צריך לייצר סביבת למידה בה הם באמת יהיו מסוגלים לקלוט את האינפורמציה שאנחנו נותנים להם. מעבר לכל אמצעי הזהירות הנוספים שאנחנו נוקטים ודורשים בוועדה האת שייעשו, אני אומרת לכם שבסוף אני רואה שהציבור לא קולט. עם כל הכבוד למבחן התיאוריה, מבחן התיאוריה לכשעצמו, לא הלימודים שהיום יש לך אפליקציה מהירה בסלולרי ואתה יכול ללמוד, לא באמת נותנים לך כלים להבין מה זה אומר בטיחות בדרכים. באמת, עם כל הכבוד ללימודים, זה לא נותן את זה.

לכן אני חושבת שמה שהיה צריך לעשות – וכאן גיורא, המשימה של איגום הדברים האלה מוטלת בסופו של דבר עליכם – זה לראות מה לא לגמרי נעשה כמו שצריך לטעמי, נקרא לזה – תסלחו לי שאני קוראת לכך – בחוויית הלמידה של האמצעים המתקנים של נהיגה מונעת, לצד זה שאנחנו צריכים להבין איך עושים את זה, איך מנגישים את זה יותר טוב לילדים. אני אומרת עוד הפעם שאנחנו מדברים כאן על כיתה י' אבל זה לא מספיק. אנחנו צריכים לדבר בגיל הרבה יותר מוקדם וצריך לראות איך עושים את זה כי אני מבינה מה מידת הדחיפות בכל מה שנוגע לתלמידי כיתות י' שהם לפני הנהיגה, אבל אני אומרת לכם שחייבים לעשות איזשהו מהלך שהוא חיבור בין הדברים האלה כי אחרת כל החינוך הוא חסר תועלת, כי אם אתה לא בנית בסיס, אחר כך כשתבוא ללימודי הנהיגה ואחר כך תבוא גם לנהיגה מונעת, אתה לא תשיג את היעדים שלך.

לכן הגוף היחיד שיכול לעשות את זה ככל שעכשיו גיורא עומד בראשו – כולם יודעים שהייתה לי באיזשהו שלב הצעה מרוב ייאוש לפרק את הרשות ואני מקווה שגיורא הוא איש המהפכה, ואני מכירה אותו – וזה מה שצריך לעשות. לראות איך מייצרים באמת רצף לימודי מגיל הגן שהוא מתחבר עד לנהיגה המונעת והאמצעים המתקנים. תודה רבה.

זה מה שאמרתי קודם לגבי הקטע ולקחתם את זה לעניין של ביקורת. אני מדבר על ביקורת בונה ועל בקרה בונה כי אני חושב שמשרד החינוך, וגם אומרת את זה המנכ"לית בפה מלא, ולא כל משרד ממשלתי אומר את זה, רוצה את הייעוץ שלכם, הם רוצים את ההכוונה שלכם. אנחנו רואים ברשות הלאומית שכך היא צריכה להיות. לא גורם מתקצב אלא גורם מקצועי פר אקסלנס, בוחן, מתעדכן, מתחדש. זאת המטרה שלכם ואני בטוח שתיקח את העניין הזה.

גם אם הוא לא יעביר כסף.

גם אם הוא לא יעביר כסף.

אם הכסף יהיה בבסיס, אותן זכויות יהיו לו.

כשהאוצר יתחיל להבין, הוא אולי גם ישלם יותר. אולי.

דוקטור משה בקר, מומחה לתעבורה.

אני כאן יושב לא רק על תקן של מומחה לתעבורה אלא אתם רואים כאן את ערימת הספרים והחוברות שמי שפיתח את העניין עוד עם הקמת המינהל לבטיחות בשנות ה-80, מי שעמד בראש הוועדה, ויש כאן חברים שהיו גם חברי הוועדה, תכנית לימודים מגיל הגן ועד סוף בית ספר תיכון בהיקף של שעה שבועית, ועל זה התקבלה גם החלטת ממשלה שלפני שש שנים בוטלה. אנחנו נמצאים בנסיגה. אנחנו רואים כל שנה תוספת של בערך היום נטו 180 אלף כלי רכב, ברוטו זה בסביבות 300 אלף כלי רכב השנה, וכמות הבעיות והצפיפות היא מהגבוהות בעולם. כמות הבעיות שיש, והנה, התאונה שהייתה לפני כמה ימים, האסון המשפחתי עם הנהגת על כביש מהיר, תשתית של כביש מהיר, היא לא יודעת איך מתנהגים בכביש מהיר כי לא לימדו לנהוג בכביש מהיר. זה לא מופיע כחלק מהעניין.

אני אומר שאנחנו נמצאים בנסיגה. הבעיה שלנו היא גם כמותית וגם איכותית בכל הנושא של חינוך. כמותית, זה המדד. קבענו שעם ישראל, בגלל שהוא עם הספר ולא עם ההגה, אין לו תרבות שקשורה לעניין של התנהגות בדרך בין כהולך רגל ובין כנהג. אין לו את התרבות הזאת.

במדבר הלכנו ברגל. לא היו מכוניות.

נכון, הלכנו ברגל ארבעים שנים. לא עזר לנו הרבה. לפחות עזר להרוג את דור המדבר אבל עדיין דור המדבר על הכביש.

אני רוצה לומר שמבחינה כמותית המדד הוא האם אנחנו נותנים שעה שבועית בכל שנות הלימודים מגיל הגן ועד סוף בית ספר תיכון שעוסקת בבטיחות בדרכים ולצורך זה גם נבנתה תכנית, תכנית ספיראלית, שאומרת שכל מה שאתה מעביר מגיל הגן הולך ועולה וכל פעם אתה מעלה את הרמה בשיטות, בכלים, בדגשים שאתה צריך לשים.

לצערנו אנחנו רחוקים מזה.

כשאתה מסיים להיות הולך רגל, אתה היום מוציא רישיון לאופנוע, לאופניים חשמליים שנכנסו לנו, כמובן הגה וכך הלאה, אבל גם בתקופת הלימודים, לא רק לטווח הארוך, יש לנו מסה אדירה ויש לי נתונים. אני הכנתי מצגת אבל אי אפשר להציג אותה בגלל לחץ הזמן. לפי הנתונים כמות התאונות של נהגים צעירים היא בסדר גודל גדול מאוד ובולט מאוד. נאמר כאן על ידי אחד מחברי הכנסת מהמגזר הערבי שהיא כמעט פי שניים במגזר הערבי לגבי נהגים צעירים שמעורבים בתאונות.

הבעיה הכמותית היא שמול תקציבים של 18 מיליון שקלים שיעברו דרך הרשות ועוד כשמונים מיליון שקלים שמשרד החינוך עצמו מקצה ממשאביו בתכניות הרגילות שלו עם המורים, הם מכסים סדר גודל של עשרים אחוזים ממה שצריך לכסות. זה משנת 1993 ואנחנו היום ב-2016. התקציב שעם ישראל צריך להשקיע כדי לקדם דרך החינוך את הבטיחות בדרכים, לא רק בלימוד אלא גם בהתנהגות, לא רק בנהיגה אלא גם בהתנהגות, כי זה אחד הדברים שקשורים בצד האיכותי, מסתכם בסדרי גודל של 400-450 מיליון שקלים בשנה. זה מה שמשרד החינוך צריך כדי לקחת את עם ישראל ולהעביר אותו חינוך גם היום וגם לטווח הארוך, כדי שנחסוך נזקים של 15 מיליארד שקלים, כדי שנחסוך עשרה מיליארד שקלים שאנחנו מעבירים כל שנה לחברות הביטוח. אנחנו כרגע מדברים על 18 מיליון שקלים, על שלושים מיליון. אני אומר שצריך 450 מיליון שקלים. זה בצד הכמותי.

בצד האיכותי, חשוב מאוד שיהיו מסלולים בבתי הספר, בבתי האולפנה למורים, שיהיה מסלול מיוחד למורים לבטיחות בדרכים. אנחנו ישבנו בכמה ועדות, הכנו תכנית לחינוך התעבורתי ומקס היה חבר הוועדה.

מר בקר, תודה רבה.

רק רגע, אני רוצה להדגיש כאן את העניין האיכותי. אנחנו צריכים לתפוס את החברים האלה בגיל צעיר לפני שהם עולים לכביש. בנינו תכנית יחד עם הרשות הלאומית. תכנית כזאת, חמישה מפגשים. מערכי השיעור לפני ארבע שנים, חמישה מפגשים, שיעורים של שעתיים לכיתה י"ב, להכניס לתוך המערכת לכיתה י"ב חמישה מפגשים כאלה. במה עוסקים חמשת המפגשים? בחמישה סוגים של תאונות אופייניות לנהגים צעירים, כולל המגזר הערבי. איפה זה נמצא? על המדפים של הרשות הלאומית. אפילו נפגשתי עם המנכ"לית שהתחלפה, שטאובר הייתה לפניה, כאשר שר החינוך היה בעד קידום העניין ונאמר לי שלא יודעים, שמשלבים את נושא הבטיחות בדרכים יחד עם נגישות, יחד עם נושאים נוספים אחרים אבל בטיחות בדרכים ירד כגולת כותרת.

תודה רבה. הדברים שלך הובנו ולצערי הם נכונים.

אני מדבר מפרספקטיבה של ארבעים שנים בעניין. יושב ראש הוועדה, ישבתי בוועדת שיינין בנושאים של החינוך ובסדר, מצמצמים אותי.

אני לא מצמצם אותך חלילה. הנקודות ברורות.

אני רוצה להפנות שאלות למנכ"לית.

חבל שלא עשית את זה בהתחלה.

אני הכנתי מצגת, אדוני. העברתי את המצגת לפי בקשתכם. הכנתי מצגת מסודרת.

נראה אם בהמשך תוכל להציג עוד שאלה. חבר הכנסת יעקב פרי.

אני אהיה קצר. הדיון הזה עוסק בעניין של חינוך ואין ספק כמה חשוב נושא החינוך בנושא תאונות דרכים. אבל צר לי קצת לאכזב את כולנו. אני חושב שאתם תסכימו אתי שזה לא רק עניין של חינוך אלא זה עניין של חינוך, זה עניין של אכיפה, זה עניין של תשתיות, זה עניין של יכולת של שילוב, של אינטגרציה בין כלל המרכיבים והגופים. אנחנו לא רואים בתאונות הדרכים חס וחלילה עניין של קואליציה ואופוזיציה. אבל ממשלת ישראל לא שמה את עניין תאונות הדרכים בסדר עדיפות לאומי עליון. עד שממשלת ישראל לא תשים את זה בסדר עדיפות עליון, לא יסתדרו כל הדברים האלה. צודק ידידי מר בקר. 18 מיליון שקלים, נורא חשוב, שלושים מיליון שקלים, אולי יותר חשוב, אבל אם לא תבוא ממשלת ישראל ותגיד שהמלחמה בתאונות הדרכים היא כמו מלחמה בטרור, ואם אנחנו שמים למלחמה בטרור את כל המשאבים שלנו ואנחנו לא חוסכים, אנחנו צריכים להילחם אם זה בתשתיות, אם זה בחינוך, אם זה בנהיגה מונעת. גם אני הייתי נהג יחסית פרוע, עד שזומנתי לנהיגה מונעת. כשזומנתי לנהיגה מונעת, אני נוהג היום יותר סבלני. אולי גם בגלל הגיל, אבל זה עניין אחר.

כי למדת את זה במקומות מקצועיים.

יכול להיות. אדוני היושב ראש, לנפגעי הקטל בדרכים אין מפלגה שתייצג אותם ואין קואליציה שמאיימת על שלטונה של הממשלה הנוכחית, ואני בכוונה לא שם את זה כקואליציה ואופוזיציה. גם הממשלה הקודמת. זה לא משהו שהממשלה דואגת שהיא תיפול בגללו או תיסדק בגללו. זה לא דבר שמאיים. עד שהוא לא יהיה דבר שישימו אותו באמת בסדר העדיפות העליון, אז תראו שכל המערכות מסתדרות, גם התקציבים, גם התשתיות, גם החינוך וגם הנושא של היפגעות ילדים שזה נושא הדיון הבא שלנו. אחרת, רבותיי, אנחנו יכולים לשבת כאן ולדבר.

אני ביליתי בשנה האחרונה בדיונים בנושא תאונות הדרכים שעות רבות. כל הזמן, בכל הדיונים, כולם באים עם רצון הכי טוב ועם ההצעות הכי טובות ועם הטענות למי שצריך לטעון אבל בסופו של דבר ממשלת ישראל לא שמה את זה בסדר עדיפות כזה שיכול להביא בסופו של דבר להפחתה מקסימלית בנושא תאונות הדרכים.

תרשה לי ללחוץ לך את היד. אני אומרת את זה מאז נהרג בני בתאונת דרכים קטלנית.

אני מצטער לשמוע.

אני 14 שנים אומרת שצריך לשים את זה בסדר עדיפות לאומי. אני מעריכה את הדברים שאמרת יותר מכל הוועדות שהיו עד עכשיו.

אני חושב שתפקידה של הוועדה, היושב ראש ידידי יעקב, אני חושב שהקריאה שלנו לממשלה צריכה להיות קריאה כמעט אולטימטיבית. עם התקציבים ועם החינוך, תפקידנו לעשות, להסדיר, לסדר ולארגן, בסדר גמור, אבל צריך לקרוא לממשלה באופן הכי אגרסיבי שאנחנו יכולים לשים את זה בסדר עדיפות, לקבוע ועדה, לאפשר ליושב ראש הרשות כל מה שהוא חושב שזה נכון.

אני רוצה לומר לך שאיתן כבל ידידי, יושב ראש הוועדה מכוחה אנחנו פועלים, אין דיון שהוא לא פותח אותו בנושא הזה. אין דיון שאנחנו לא פונים בעניין. יש פעילויות אבל אם אתה שואל אותי אם זה הגיע לסדר העדיפויות – לא.

חד משמעית לא. אנחנו רואים את זה.

ממש לא. שר האוצר לא אמר על זה מילה במשך כל התקופה הזאת. אני גם לא שומע את ראש הממשלה. אני יודע שיש ועדה של מנכ"לים שהתחילה - - -

היא עוד לא התכנסה.

אני מדייק. היא התחילה את עבודתה בעבודת מטה מאוד נרחבת.

הם קיבלו דוח מוועדת הכלכלה. איזו עבודת מטה?

לא רק מוועדת הכלכלה אלא גם ממבקר המדינה. אני חושב שאנחנו חברי הכנסת, בלי קשר לאופוזיציה וקואליציה ולא משנה איזה סיעות, צריכים בכל נאום שלנו, בכל דבר שלנו, לדבר על זה. לפעמים אני מתוסכל. אנחנו עושים כאן ישיבות, אנחנו רואים את הפתרונות מול העיניים ואנחנו לא יודעים להגיע אליהם כי בסופו של יום לא אנחנו מחליטים על התקציב.

אתמול עברנו בארבעה הרוגים את שנת 2015.

בשעה 11:00 אנחנו מתחילים את הדיון המהיר לגבי היפגעות ילדים. במקרה או שלא במקרה זה חופף מאוד לדיון שאנחנו מקיימים כאן. אני רוצה למצות את הדברים כי המנכ"לית תכף צריכה לעזוב אותנו. אנחנו נמשיך בסדר הדוברים, חבר כנסת אחד ואחד האורחים. נילי קשת, ועד מורי החינוך התעבורתי הארצי, בבקשה. אני מבקש בקצרה ובשלווה.

בשלווה. אני אשתדל. זה לא יהיה נחמד מה שאני אומר כאן ואני מבקשת מחברי הכנסת והממשלה. משרד החינוך עובד עליכם. משנת 2008-2009 היו תקציבים, הרבה פחות לימדתי את המקצוע הזה. שעתיים בכיתה י' ובכיתה י"א ואפילו שנה אחת בכיתה ט'. את המחקרים והתוצאות הבאנו לוועדת החינוך של הכנסת. היו תוצאות ואפשר לראות אותן בעקבות ועדת שיינין. הייתה ירידה הדרגתית מתונה בעקומת תאונות הדרכים. מאז הרכבים חדישים ובטיחותיים ביותר, כוחות ההצלה מצילים יותר חיים והדבר היחיד שלא השנה זה הגורם האנושי. מי ששמע אתמול את הסטטיסטיקה של השנה, בתשעים ומשהו אחוזים הגורם לכך הוא הגורם האנושי. משרד החינוך קיבל עליו את האחריות והוא רק משחק את החשיבות של המקצוע.

אני אתן דוגמה אותה אתם לא יודעים וקחו אותה לתשומת לבכם כי אני חושבת שלנו, ועד מורי החינוך התעבורתי, אין יותר מה לעשות אם אתם לא תיקחו את זה ברצינות. אתם מדברים על הפיקוח. אני יכולה להיות פקחית טיסה ומפקחת מתמטיקה כי כל המפקחים האלה עליהם מדברים - במקום מקצוע של לימוד לתרבות ההתנהגות, עשו ריכוז מקצוע. הרכזים בחלקם הגדול בכלל לא לימדו את המקצוע. היעלה על הדעת שאני אהיה רכזת מתמטיקה בלי ללמד את המקצוע? רוב הרכזים בכלל לא לימדו את המקצוע. הייתי בשבוע שעבר בבית ספר בדרום, אני גם מרצה על נהיגה מונעת ואני מרצה דרך הרשות, משרד החינוך מבזבז פעמיים את הכסף ותראו את התוצאות. התפקיד של הרכז הוא לבזבז את הכסף של הרשות דרך אנשי המטות? השיעורים שלנו שהם הכי זולים - - -

רכז אחראי על כמה מורים.

נכון. אנחנו מורה אחד. אני אלך לפיקוח. משרד החינוך הוא סידור עבודה. לפני פרישה או מנהלים כושלים הם המפקחים שלי. הם לא אנשי מקצוע. זה לא יאומן. גם אנחנו לא אנשי מקצוע. כל מורה עובד כאן עם מה שיש לו מלפני 14 שנים ואנחנו טוחנים מים. כבר היו הישגים בשנת 2009 אבל משרד החינוך ייבש את המקצוע הזה ושחק את המנהלים.

משפט אחרון.

כשלימדתי שעתיים את המקצוע, זה היה מאוד רציני. אגב, אם התלמידים שלי היו יודעים מה שכתוב בחוזר המנכ"לית בשלוש השנים האחרונות, לא הייתי רואה תלמידים. יש לי תשעים אחוזים נוכחות. שייקחו סטטיסטיקה. אני עקבתי אחרי כמה תאונות. ילדה שהלכה לחגוג יום הולדת ונהרגה, לא למדו אצלה בבית הספר חינוך תעבורתי. קחו סטטיסטיקה ותראו מה קורה היכן שזה נלמד ברצינות. יש לנו אגף זה"ב שצריך לסגור אותו כמו שהוא מתנהל. אגב, האגף הזה מתנהל עם מאה מיליון שקלים והוא הפך לאגף של נגישות.

אנחנו דיברנו על הדברים הללו.

במקום לטפל במניעת תאונות דרכים ולחנך אותנו, הם מטפלים עכשיו בנושא הנגישות, בנכים שהם יוצרים. תודה.

אני הייתי חוזר בי מהדברים. אני מבקש ממך לחזור בך מהנקודה הזאת. אני חושב שזה לא נכון ולא ראוי להגיד את זה.

אני חושבת שהתוצאות על הכביש מעידות יותר מכל.

כולם צריכים להשתפר ולצורך כך אנחנו נמצאים כאן.

אני מתנצלת אם מישהו נפגע.

אני מודיע שאנחנו נעשה ישיבת מעקב ובקרה על העניין הזה בהמשך כדי לראות. אני מאמין שכן יש רה-ארגון חדש בנושא ואני רוצה לתת בזה את האמון.

חברת הכנסת תמר זנדברג.

תודה אדוני היושב ראש. אני מתנצלת כי איחרתי אבל מאז הגעתי ועד עכשיו, בערך כשעה, ובכלל בכל הדיונים בנושא הזה, חסרות שתי מלים. אלה שתי המלים הכי חשובות שיכולות לתרום בצורה המשמעותית ביותר להפחתת הרוגים. זה רלוונטי גם לדיון הבא וגם לדיון הזה. שתי המלים האלה הן תחבורה ציבורית. אנחנו כאן בדיון על חינוך ילדים ותלמידים. ילדים ותלמידים הם אוכלוסייה שמשתמשת בלעדית בתחבורה ציבורית. הם לא נוהגים וכשהם נוסעים ברכב, אז מספר ההרוגים הגבוה ביותר שלהם, לפי הנתון שאתה עוד מעט תדון בו בדיון הבא. כלומר, הכי הרבה ילדים בתאונות דרכים נהרגים כאשר הם נוסעים ברכב, כאשר הם כמובן לא נוהגים, וכשהם נהרגים כהולכי רגל, מעבר לסוגיית האופניים החשמליים שאתם גם תדונו בה, השיעור הכי גבוה מבין המקומות שאפשר לאתר אותם זה במעברי החציה. כלומר, במקומות בהם ילדים אמורים להיות בהם גם כתוצאה מהחינוך.

במלים אחרות. אפשר לעשות המון דברים וצריך לעשות יותר. כל מה שאמרתם כאן, הכול חשוב ונכון אבל יש גורם אחד שהוא הדרמטי ביותר, שיש בכוחו להפחית את מספר ההרוגים בתאונות הדרכים גם בקרב ילדים בעשרות אחוזים והוא מדיניות למעבר מהרכב הפרטי לתחבורה הציבורית. בגלל קוצר הזמן אני לא אציג נתונים, אבל יש כאן נתונים בין היתר שמופיעים בדוח כתוצאה מהשימוע שערכה ועדת הכלכלה. יש שם פרק על זה, שני עמודים שהצלחנו להכניס בכוח לדוח הסיכום הזה. יש נתונים גם של הרשות לבטיחות בדרכים, ועשינו ביחד עבודה ואתם עשיתם באמת עבודה ראשונה מסוגה בישראל שהראתה את הקשר בין תאונות דרכים ובין תחבורה ציבורית. אני יכולה להגיד לכם שהקשר הוא דרמטי. הוא דרמטי, דרמטי. הסיכוי להיהרג בתאונת דרכים לנוסע ברכב הפרטי הוא גדול, בין פי ארבעה לפי חמישים, תלוי איך סופרים ואיפה אבל זה הטווח. בין פי ארבעה לפי חמישים מאשר נוסעי התחבורה הציבורית.

בכל העולם עידוד השימוש בתחבורה ציבורית הפחית בעשרות עד מאות אחוזים את מספר הנפגעים וההרוגים בתאונות הדרכים ומדובר כאן על עשרות ומאות הרוגים בשנה שאפשר לחסוך אם אנחנו נעבור בצורה יותר בטוחה לתחבורה הציבורית. אפשר להגיד כן, זה מה שגם אומרים לנו על החינוך, זה מה שאומרים לנו על ההרוגים ועל הבטיחות, אבל חברות וחברים, אם הילדים שלנו – ואני אומרת את זה בדיון הזה כי זה קשור קשר הדוק למשרד החינוך – ביום הבטיחות בדרכים אור ירוק שלחה אותנו חברי הכנסת לדבר בבתי הספר. אני דיברתי עם הילדים על תחבורה ציבורית, איך עולים לאוטובוס, איך יורדים מהאוטובוס, כמה מהם בכלל נוסעים באוטובוס עם ההורים, בלי ההורים, לבד. מדובר במרכז הערים, במקום שבו התחבורה הציבורית היא הטובה ביותר – אני גרה בתל אביב – חברות וחברים, אם אנחנו בתוך תל אביב נמשיך להביא את הילדים שלנו לבית הספר באוטו במקום שילכו ברגל ונעשה נשק וסע במקום תחבורה ציבורית ורב-קו, אנחנו, סליחה, נמשיך לספור את ההרוגים ונמשיך לחשוב איך מאגמים תקציבים ולעשות כל מיני דברים. יש לנו כאן ביד כלי אדיר ודרמטי.

נדבר על זה גם בהמשך הדרך.

יש הרבה מאוד ערים שזה נכון בהן. הקריאה שלי מכאן גם למנכ"לית היא שאני מצפה גם ממשרד החינוך להיכנס לתחום של תחבורה ציבורית, עידוד נסיעה בטוחה בתחבורה הציבורית בקרב תלמידים, עידוד הליכה ברגל, אופניים ותחבורה ציבורית לבתי הספר וכל אותם דברים שהם לא רק נכונים לסביבה, לחברה, לעיר אלא בהקשר הזה הם פשוט מצילי חיים.

אנחנו עדיין לא מסיימים את הדיון אלא בעוד עשר דקות ואז נמשיך בדיון הבא. מי שלא יספיק להתבטא עכשיו, יוכל לעשות זאת בדיון הבא. המנכ"לית צריכה לצאת כי היה לנו איחור קטן אבל הצוות שלה נשאר כאן להמשך השאלות והדיונים. אני רוצה להודות לך גברתי המנכ"לית. אנחנו נעקוב ביחד בעזרת השם ותקבלי גם את הגיבוי מאתנו אבל נעשה את המעקב והבקרה. אני חושב שצריך לקחת את השנה הזאת ולעשות בה שינוי בכל הנושא של החינוך התעבורתי. אחרי השינוי הזה אולי גם יבואו תקציבים אבל קודם כל בואו נשנה, נטייב את זה, נמקד את זה, נחדד את זה ואז נוכל ללכת קדימה. תודה רבה לך גברתי.

אנחנו עוברים עכשיו לאבי קרמר מארגון מורי הנהיגה. שתי דקות לכל אחד מהדוברים הבאים.

שלום. אני רוצה להיות קצר וענייני עד כמה שאפשר. דבר ראשון, אני רוצה לגלות לכם סוד גדול. במדינת ישראל יש בתי ספר לנהיגה שאני לא יודע מי מכם, מכלה אלה שהוציאו רישיון נהיגה, ביקר בבתי הספר הזה ולו פעם אחת. זה הגוף היחידי והמקצועי ביותר שאמון על לימוד הנהיגה. ההפרדה בין תיאוריה לבין מעשי, היא הפרדה שגורמת לנזק הכי גדול שקיים. אין קשר בלימוד האנשים תיאוריה בגיל כיתה י' כאשר בכיתה י"א הוא לומד נהיגה אלא צריך לחבר את זה, צריך לתת את הדוגמאות, צריך להתאים את זה. משרד החינוך, למה אתם לוקחים הכול על עצמכם? חינוך תעבורתי הוא דבר מעולה. חינוך תעבורתי הוא דבר מצוין אבל הלימוד התיאורטי שקשור לנהיגה, אין בו ולא כלום לחינוך התחבורתי. יש בו קטע מקצועי ואסור שיהיה מנותק אלא משולב עם לימוד הנהיגה. לקחת מורים שהם לא מקצועיים, שהדוגמאות שהם נותנים הן לא חיות מתוך השטח, כאשר התלמיד לא חווה את זה למחרת בבוקר באוטו של המורה שלו – כל זה ביחד מהווה נזק וזילות של הדברים.

יש הבדל גדול בין לעבור תיאוריה והשתמשו בתיאוריה כדי להפוך אותה לצ'ופר, כדי להכניס את התלמידים לכיתה כי זה לא מעניין אותם. אם תשב, תקבל תיאוריה ולכן הוא עובר את התיאוריה הפוך וגם זה כשל אבל זה כמו פיתיון.

ולכן מה אתה מציע?

לכן אני אומר שאת הקטע התיאורטי צריך להשאיר למורה הנהיגה בבתי הספר לנהיגה, בשילוב של לימוד הנהיגה המעשי עם לימוד הנהיגה העיוני.

אבל מעשית היום זה לא כך. אנשים לומדים תיאוריה בבית והולכים לבחינה.

אני מסכים אתך שיש כאן כישלון, אבל מה מנסים לקחת? לעשות את זה הפוך. לקחת את זה ממקום רחוק. זה כמו לדבר על חינוך מיני בכיתה ו' או בכיתה ה'. צריך לקשר בין הדברים כי על רצף החינוך של התלמיד להתנהגות בדרכים יש רצף מסוים. יש משמרות זה"ב. לכן התקציב לא מספיק. זה לא רק עניין של תקצוב. אם יש כסף, אפשר להעביר אותו לבתי הספר לנהיגה ולפקח עליהם כי הם אנשי המקצוע ומשרד התחבורה תומך בזה. אל תעקרו את לימוד הנהיגה ואל תהפכו את הקטע התיאורטי לתלמידים כאילו זה בתיאוריה והמעשי לא קשור. מכאן מתחילה הזילות והכישלון. אנחנו ניסינו לעשות את זה לפני כמה שנים, לחבר ביניהם.

תודה. הבהרת את הדברים.

חבר הכנסת חמד עמאר. תעשו את זה קצר אם אתם לא רוצים לעכב את הישיבה הבאה.

תודה. אדוני היושב ראש, אני אהיה מאוד מאוד קצר. אין ספק שחשוב מאוד חינוך תעבורתי. אין ספק שצריך להגיע לכל בתי הספר. אם אנחנו שומעים ורואים שמבחינה תקציבית זאת לא הבעיה, אם צריך עוד כסף אנחנו נוכל לקבל אותו, צריך להגיע לכל תלמידי ישראל. לא יכול להיות שיהיו 3,000 כיתות שיקבלו ו-1,500 כיתות לא יקבלו.

הדבר הכואב, אדוני היושב ראש, הוא שאני שעוקב אחרי תאונות הדרכים כמעט יום יום, אני לא מצליח לעקוב. אתמול קיבלתי את הדוח, היו 357 הרוגים. היום קיבלתי את הדוח לפיו יש 366 הרוגים. להגיד לכם את האמת? זה כואב. זה לא נתפס. אני לא מצליח לתפוס את זה. איך אנחנו נשארים אדישים לכל הנושא הזה? אני אומר לך שאנחנו ככנסת עושים את הכול. אתה כיושב ראש ועדה מכנס את ועדת המשנה שלך כל הזמן, אני כיושב ראש השדולה כמעט כל שבוע מעלה את הנושא בכנסת, אבל אנחנו מדברים על ממשלת ישראל.

יעקב פרי אמר את זה.

ממשלת ישראל צריכה לקחת את זה לידיים. לא יכולים לסבול 360 הרוגים. לא יכולים לסבול עוד יותר הרוגים בכבישים.

דיברו על המגזר הערבי. אתה רוצה לשמוע ממני מה התפיסה שלי? תתמקד שם – פתרת את הבעיה. אם אנחנו מדברים על עלייה של עשרים הרוגים משנה שעברה רק במגזר הערבי, וזה רק בעלייה, תתמקד שם. הם מהווים פחות מ-16 אחוזים נהגים, אבל הם מהווים כמעט שליש מההרוגים.

הם לא לומדים חינוך תעבורתי.

116 בני אדם מהמגזר הערבי נהרגו מתחילת השנה. 16 אחוזים מתוך הנהגים במדינת ישראל הם מהמגזר הלא יהודי. מעורבים בתאונות דרכים, כמעט שליש.

ארבעים אחוזים.

ארבעים אחוזים. הנה, מתקנים אותי. תתמקד שם. אנחנו באים לדבר על חינוך תעבורתי, איפה יש חינוך תעבורתי ואיפה אין חינוך תעבורתי. כאשר אנחנו ניכנס לדיון הבא, כאשר בשנת 2015 ו-2016 נהרגים 33 ילדים מהמגזר הערבי, כאשר בתאונות חצר נהרגים תשעה ילדים בשנת 2015-2016, אלה נתונים מזעזעים. אם אנחנו רוצים להיכנס לסטטיסטיקה של ה-OECD, אנחנו חייבים להתמקד היכן שצריך להתמקד.

להגיד לכם את האמת, מה שאמרה הגברת כאן, אנחנו מדברים על לכמה כיתות ניכנס. כמה אנשים עברו את ההכשרה לחינוך תעבורתי? איזו הכשרה עברו? כמה הושקע בנושא של ההכשרה? אני אומר לכם שזה המון המון כסף להשקיע בנושא של ההכשרה של אותם אנשים שצריכים להעביר את החינוך התעבורתי. תודה רבה.

תודה רבה. יחיאל מונטג, מנכ"ל עמותת עיניים בדרכים.

תודה. בקצרה. מצב המחמיר והעלייה בתאונות הדרכים מחייבים גישה שונה מכפי שננקטה עד היום על מנת לצמצם את המכה. במסגרת פעילותנו משנת 2003 בכל המגזרים, כולל המגזר הערבי, גם בשפרעם, אנחנו חווים שיפור במצב הבטיחות בזרימת התנועה סביב מוסדות החינוך בהם אנחנו מפעילים את מיזם נשק וסע. העיקרון עליו המיזם מושתת הוא שכולנו אחראים לבטיחות בדרכים. זה משפט מפתח. כולנו אחראים לבטיחות בדרכים. זה מבוסס על כך שקהילת בית הספר בהובלת ועדי ההורים נוטלת על עצמה אחריות החל מילדי כיתות א' וכלה בהנהלת בית הספר. לכל אחת ואחד מחברי הקהילה יש חלק ביישום המיזם. כאשר הגישה של נטילת אחריות מועדפת על פני חילופי האשמות, התוצאות ניכרות בשטח ולראיה הביקוש הגואה והבלתי פוסק למיזם, מבחן התוצאה.

כאשר הקהילה מבינה שהפתרון לבעיה טמון בעיקר בשינויי התנהגות ומעט במצב התשתית, המצב משתפר גם כאשר ההשקעה בתשתית מינימלית. 3,000 שקלים בממוצע לבית ספר. זה הכול.

קבלת אחריות אישית עדיפה עשרות מונים על פני הצבת שוטרים בצמוד לכל בית ספר ולכל נהג. אני שוטר מתנדב. מצב בלתי אפשרי. אנחנו מבקשים את סיועה המבורך של המשטרה רק במקרי קיצון. כאשר הרשות המקומית מבינה שמתן עדיפות לטיפול בתשתיות בסביבת מוסדות חינוך במאמץ קל ובעלויות נמוכות תקל על ההורים לשתף פעולה, נבנה אמון והתוצאות לא מאחרות לבוא. לראיה, בעוספייה יישמנו את המיזם בשני בתי ספר והמצב השתפר ביישוב כולו.

לסיכום. אנחנו פונים למשרד התחבורה לזרז את הליך הגדרת הטיפול בתשתיות בסביבת מוסדות חינוך כפי שהוגש על ידי ארגון בטרם ועל ידינו במסגרת ועדה המייעצת למשרד התחבורה בתמיכת עוזי יצחקי, המנכ"ל דאז, והוסכם על כך.

אנחנו מבקשים מחבר הכנסת יעקב מרגי לקדם את הצעת חוק טיפול בתשתיות בסביבת מוסדות חינוך, הצעת חוק שהוגשה על ידי ארגון בטרם ועל ידינו.

אנחנו קוראים לוועדה לאמץ את מיזם נשק וסע ברמה הארצית כחלק מטיפול מערכתי לשיפור מצב הבטיחות בדרכים. תודה.

תודה. אבי גלילי, איש חינוך ומומחה לתעבורה.

שלום לכל הנוכחים. אני אזרח פשוט. יש לנו רעיון לעניין של הורדת מספר תאונות הדרכים. הרעיון הוא שהנהג שיוצא לכביש, לפחות כמו שאני למדתי וכולם למדו, לא עבר סימולציה, לא לימדו אותו לנהוג בלילה, לנהוג בגשם, לנהוג בערפל וכיוצא בזה. היום יש לנו סימולטורים. ההצעה שלנו היא להכניס את הסימולטורים ולחייב את הנהג המתחיל לעבור את הסימולציה.

בנוסף לכך, התפלגות של התאונות לפי סיבות כפי שהיושב ראש אמר שהן בגלל מהירות מופרזת ואי שמירת מרחק, שמהוות שישים אחוזים מתוך מאה תאונות, תהיה חוברת שחובה לצרף אותה לחוברת התיאוריה כדי שהנהג שלומד נהיגה ידע מה הסכנות לפי האחוזים הגבוהים ביותר ובמה הוא מסתכן. אני בטוח שהוא יצא לכביש אחרי שהוא למד ונבחן על החוברת הזאת ובמקרה כזה הוא יעשה פחות תאונות והרבה פחות טעויות מכיוון שהוא מודע לאחוז גבוה של הסכנה. אני משוכנע שאף אחד לא רוצה להסתכן בכניסה לכביש.

יתרה מזאת, צריך להיות שילוב בין המבחן המעשי למבחן התיאוריה ובין החוברת הזאת עם התפלגות תאונות הדרכים לפי סיבות ונסיבות וכך אנחנו משוכנעים שבעלות הכי קטנה שאפשר, נקטין את מספר תאונות הדרכים ונעלה את המודעות של הנהגים לשמירת החוקים.

תודה רבה. משה גולומב גלעד, האיגוד המקצועי של מורי הנהיגה.

נגעתם פה בגיל הגן, בבתי הספר היסודיים ובכיתות י'. חטיבת הבינים, מה אתה? חטיבת הביניים היא הגיל בהם אותם ילדים עושים את מה שבראש שלהם ומי אנחנו שנגיד להם מה לעשות. זה הגיל שהם עולים על אופניים חשמליים ומשתוללים על הכבישים.

הם לא צריכים לעלות. הם צריכים לעלות בכיתה י', בגיל 16.

אבל הם עולים.

הם עולים. זה לא רק חינוך אלא זאת גם אכיפה.

ואז מה צריך לעשות? לחנך אותם נכון וללמד אותם את חוקי התעבורה. כן ללמד אותם תיאוריה בגיל הזה. כשהם יגיעו לשלב הבא אל תוך המכוניות, יש להם כבר מטען ויש להם בסיס והידע יהיה הרבה יותר מעמיק והרבה יותר רציני וטוב.

אנחנו מדברים על חינוך וחינוך הוא לא רק חינוך לנהיגה נכונה אלא חינוך לתרבות נהיגה ואת זה אנחנו לא יודעים לעשות בארץ הזאת. החינוך לתרבות מתחיל בגיל הגן ובבתי הספר היסודיים. מי שאמון ומומחה לדברים האלה, לחינוך להתנהגות תעבורתית, אלה אנחנו מורי הנהיגה. מי שצריך ללמד את החינוך התעבורתי, זה לא אף אחד אחר חוץ מאשר אנחנו מורי הנהיגה. המדינה הזאת הכשירה אותנו ללמד נהיגה ותיאוריה ואנחנו הכוח המקצועי ביותר שאמון על הדברים האלה. תודה רבה.

תודה רבה. אני רוצה שתי מלים. מי שעדיין לא דיבר, ידבר בהמשך כי זה מעניין לעניין באותו עניין. ממש באותו עניין. כל מי שנרשם, יקבל את רשות הדיבור.

אני מבקש ממר אריאל לוי. אני רוצה אולי לכוון אותך. אני משתדל להיות עדין. דיברתי כל הזמן על הבקרה והפיקוח ולא בכדי. אתה יודע שגם נעשו בדיקות. לקחו טסט של תאונה של הגימנסיה ומתברר ששעות לא מנוצלות והדברים לא קורים. אני לא רוצה להיכנס לזה כי אני לא מחפש כאן את הכותרת ולא את ההשתלחות. אני יוצא מנקודת הנחה ואני רוצה לשמוע את זה גם ממכם שנכנסים מה שנקרא להליך של התמקצעות, של פיקוח, של בקרה, של חידוד ולא לצאת ידי חובה בלימוד כזה או עם איזו פעילות חווייתית כזו או אחרת שההורים אפילו לא יודעים שהילדים שלהם לומדים זהירות בדרכים.

אם כן, דברי סיכום ואחר כך נפתח את הדיון המהיר לפי בקשת חברי הכנסת.

קודם כל, אני מציע לראות את התגובה שלנו לדוח של הגימנסיה כי חשוב שתראה גם את הנתונים כפי שאנחנו מציגים אותם.

ראיתי.

אני מסכים עם הסיפא שלך. אנחנו לומדים גם מהדיונים האלה. אני חייב להגיד שהדיונים האלה גם מלמדים אותנו. אנחנו לא באים רק כדי לעשות וי וללכת. אין ספק שצריך לשפר גם את הבקרה, גם את השימוש בשוט וגם לחשוב אולי קצת מחוץ לקופסה. אני מקבל את כל ההמלצות שלך.

אני רוצה להגיד משהו. חלק מהדיון כאן שם את כל החינוך לזהירות בדרכים כאילו אנחנו מכינים נהג עתידי. אני מבקש לא לראות את זה רק כך. זאת לא רק הכנה של הנהג העתידי.

ודאי שלא. הוא גם הולך רגל.

יש אנשי מקצוע. הרבה מהדיון הלך לחינוך התעבורתי בכיתה י'. קשה לאמוד כמה ילדים נמנעו מתאונות דרכים בשל משמרות הזה"ב. הרי אין לנו את הסטטיסטיקה של מה שלא קרה. קשה לאמוד בשל תכנית נעים באופניים בכיתה ט' כמה ילדים אולי כן למדו משהו. אנחנו תמיד רואים את מה שנעשה ולא את מה שנמנע. אני חייב להגיד שאי אפשר להסתכל על מערכת החינוך כאילו היא רק מכינה נהגים. זה לא התפקיד שלנו. התפקיד שלנו הוא להכין אנשים שנעים נכון במרחב הבטיחותי, כל אחד בהתאם לגילו. אגב, אני מוכן לערוך את הדיון גם לגבי כיתה י' על המקום של הנהיגה אבל זאת לא התכלית כולה של חינוך לזהירות בדרכים.

דבר אחרון, לגבי ההורים. הערה מאוד חשובה שאתה אמרת. אין כמעט בית ספר שבכיתה י' או י"א – אגב, או י"ב – שלא נפתח אסיפת הורים עם איזשהו סוג של סדנה להורים. עדיין יש מה לשפר בעניין הזה לגבי ההורים.

ההערה האחרונה לגבי מעטפת הבטיחות. אתה התייחסת ל-נשק וסע ולמעטפת הבטיחות. חלק מהמשימה שלא הוזכרה כאן קשורה לאיך נראית הכניסה לבית הספר. הרבה ממה שקורה קשור באיך נראית הכניסה לבית הספר ומעטפת הבטיחות. רכזי הזה"ב, בשונה ממה שגברתי אמרה כאן, יש להם חלק גם בעבודה מול הרשות המקומית. אנחנו צריכים שיתופי פעולה של רשות רשות, צומת צומת. בחלק מהמקומות זה מחריד לראות איך הדבר הזה נראה ולפעמים מפרץ טוב או נשק וסע, שזו תכנית מצוינת, זה חלק מהפתרון.

אתה יכול לומר לנו בשני משפטים בנושא ההכשרה של אותם מורים שמעבירים את החינוך התעבורתי?

בחלק הבא מקס נשאר אתכם והוא ייתן גם התייחסות לנושא הזה של ההכשרה.

יש ממשק.

יש ממשק. בוודאי. יש הכשרות. שוב, אפשר להגיד יותר טוב, פחות טוב. אנחנו לוקחים ברצינות את הבקשה שלך.

גם אנחנו לוקחים את זה ברצינות. אני באמת מצפה להכנה של תכנית. אני חושב שבלי קשר לוועדות שמתקיימות, כאלה ואחרות, יש שיתוף פעולה עכשיו עם הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים.

תמיד היה שיתוף פעולה.

תמיד היה אבל אני רוצה שהוא יהיה הרבה יותר טוב. אתם באמת צריכים ליצור תכנית מלאה ושלמה. כשיהיה את זה, אנחנו נשמח שתציגו אותה בפנינו עם מבט לאותן אוכלוסיות כמו המגזר הערבי שם אנחנו רואים את האחוזים הגדולים וגם מבט לאותם בתי ספר, אם זה במגזר החרדי שם כרגע אין בכלל לימודי נהיגה בגלל בעיות של התאמה.

ניתן איזה סוג של אמירה שם. בשנה הבאה את אותם 3,000 כיתות, אם נישאר עדיין במספר הזה, אנחנו קודם כל נקצה לכיתות במגזר הערבי על מנת שנכסה במאה אחוזים את המגזר הערבי. לאחר מכן נלך למגזרים אחרים. היה ויהיה תקציב לכלל הכיתות, אדרבה ואדרבה.

עדיף לי שיהיה תקציב לכלל הכיתות.

לא אמרתי שלא.

הוא הולך לפי אחוזים. אני מקבל את האמירה לא אבסולוטית.

האמירה אומרת שבשנה הבאה מכסים את כל המגזר הערבי. שמעתי נכון.

אדוני, האוצר אמר שהנושא התקציבי לא מהווה בעיה. אם אנחנו מדברים על נושא תקציבי שהוא לא בעיה - - -

אתה שמעת את זה מהאוצר?

עכשיו הוא אמר. אם חסר כסף, ניתן כסף. שייתן עוד כסף לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים.

אני רוצה שיהיה עוד משהו בסיכום. ביקשתי מאלי מורגנשטרן שידאגו למשוך לנו את כל סכומי התקציב. הוא אמר שמשקיעים בבטיחות יותר מאשר מסך ההשקעה בחינוך. אני רוצה שאנחנו לוועדת הכלכלה ולוועדת המשנה לבטיחות בדרכים נקבל. אתה אמרת שבבטיחות משקיעים יותר מאשר ההשקעה שמוקצית.

הרבה מעבר ל-18 מיליון שקלים.

אתה מדבר בחינוך?

לא. בכלל בבטיחות. אני לא יודעת עכשיו ללכת לספר התקציב למשוך מכל מקום את מה שהם משקיעים. אני מבקשת שהם יכינו לנו מצגת ברורה.

אם יהיה נייר מפורט, שהוא יישלח לוועדה.

אני רוצה לבקש אותו.

אני מבקש. אני עוד לא הבנתי את הפילוח אבל נעשה את זה אחר כך. אני מסיים את הישיבה הזאת. אנחנו נקיים ישיבת מעקב על הדברים הללו. אני מודה לכם.

הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:10.