הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 8

מישיבת ועדת המשנה של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

לעניין קידום מעמד הקשיש

יום רביעי, ט"ו בחשון התשע"ז (16 בנובמבר 2016), שעה 9:30

לרגל חודש הקשיש הבינלאומי על סדר היום: בדידות בקרב קשישים

חברי הוועדה: טלי פלוסקוב – היו"ר

ג'מאל זחאלקה

דב חנין

מאיר כהן

דליה רוזניק - מפקחת ארצית חוק סיעוד, משרד העודה, הרווחה והשירותים החברתיים

רחלי פולק - מרכזת בכירה רשויות מקומיות, המשרד לשוויון חברתי

מיטל הוברט אשכנזי - ראש תחום רווחה, המשרד לשוויון חברתי

איריס פרידמן - עובדת סוציאלית מחוזית, גריאטריה, משרד הבריאות

דפנה כהן - סגנית מנהלת אגף הייעוץ לקשיש, המוסד לביטוח לאומי

יעל אדיב - ראש מטה מנכ"ל עמותת מט"ב - עמותה לשרותי טיפול ורווחה

מזל גולדשטיין - עובדת סוציאלית, מנהלת חטיבת הסיעוד, עמותת מטב

נגה פורטר - עובדת סוציאלית, חברת ועד מנהל, עמותת מטב

ד"ר מיכל לרון - חוקרת ראשית, מכון ברוקדייל, ג'ויינט ישראל

מיכל דלין-פרימרמן - מנהלת תחום קשרי ממשל, ארגון לתת

אלכסנדר פרמן - נשיא תנועת חזית הכבוד

אברהם שרנופולסקי - סגן נשיא תנועת חזית הכבוד

יהודה דוידוב - מנכ"ל גלובל פורום - תנועת חזית הכבוד

רומן סוקולוב - שדלן/ית עצמאי/ת

ענת כהן שמואל

ר.כ., חבר המתרגמים

לרגל חודש הקשיש הבינלאומי על סדר היום: בדידות בקרב קשישים

בוקר טוב לכולם. היום 16 בנובמבר 2016. בוקר טוב לצוות הוועדה, מנהלת הוועדה עוד מעט תגיע, לכל מי שמצא לנכון להיות איתנו היום. בעיני הנושא שנדון היום – ואנחנו מתכנסים במסגרת ועדת משנה לקידום מעמד הקשיש – הנושא בעיני הוא מאד מאד חשוב ואני רוצה להגיד לכם שבתקופה שאני חברת כנסת אני מבקרת המון אצל הקשישים. אני רואה מי חי טוב, מי חי פחות טוב והבעיות הכי גדולות שאני רואה הן דווקא אצל הקשישים הבודדים.

אני בכלל חושבת, כשאנחנו מדברים על הביטחון של הקשישים, ביטחון כלכלי או עוני, אז בעיני הבדידות היא העוני הכי גדול שיכול להיות בין הקשישים. גם אם אנחנו עכשיו נשלם להם 10,000 שקלים בחודש, אם בן אדם הוא לבד, הוא הכי עני. ולכן אני רוצה לברך את עמותת מטב על היוזמה, על הבקשה בעצם להעלות את הנושא הזה לדיון בוועדה. יושב ראש הוועדה, חבר הכנסת אלי אלאלוף ביקש שנדון בנושא הזה במסגרת ועדת המשנה.

אני כמובן אתן לעמותת מטב לפתוח, על פי בקשתם, אבל לפני, תרשו לי לעשות משהו שאני הייתי חייבת. נמצאים איתנו פה נציגים של תנועת חזית הכבוד – ארבעה אנשים שנמצאים פה ואחד מהם זה אברהם שרנופולסקי. אברהם שרנופולסקי הוא סגן נשיא תנועת חזית הכבוד. זו עמותה שמטפלת בנושאים שקשורים לקשישים עולים ומטפלת בנושאים רבים מאד. לפני שבוע הוא חגג יום הולדת 85, אז תרשו לי בבקשה לברך אותו. אברהם - - -

תודה רבה.

אפשר להזמין אותך אלי? אני הכנתי לך משהו. אמנם רשום פה ברוסית, כי היה לי מאד מאד חשוב, למרות שהוא מדבר עברית מצוין. זאת דוגמא של קשיש לא בודד. זו דוגמא של קשיש שהוא יודע למה הוא קם בבוקר. זו דוגמא של קשיש שעוזר המון לאחרים ובעיני זאת המטרה ובשביל זה הוא חי. זה חד משמעית. אז אברהם, עוד פעם מזל טוב.

תודה רבה.

עוד הרבה שנים של בריאות ועבודה אינטנסיבית לטובת כל האנשים שאתה בחרת לייצג. זה בשבילך. תמונה.

תודה רבה.

יופי, בבקשה. אוקיי, ועדיין לפני שאני מעבירה את זכות הדיבור לעמותת מטב, אני רוצה לספר לכם משהו ממה שחוויתי אני. כפי שאתם יודעים, לפני שנבחרתי לכנסת, הייתי ראש עיריית ערד. לפני כשלוש שנים, יותר נכון כבר לא שלוש שנים, כי אני כבר כמעט שנתיים פה, אז לפני חמש שנים הגיעה אלי קבוצת אנשים מאד מבוגרים, בבקשה להקים בערד אנדרטה לזכר הנספים במלחמת העולם השנייה. אתם יודעים שהרבה אנשים עברו את המלחמה הזאת ובשבילם זה השנים המשמעותיות בחיים.

שלום, הצטרף אלינו חבר הכנסת מאיר כהן והוא בטח יודע על מה אני מדברת, כי גם הוא היה ראש רשות. הוא היה גם כן בקשר עם האנשים האלה.

ואני גם קשיש.

עוד לא, מאיר. ומזל טוב לך ליום ההולדת. ראיתי שחגגת. בגלל זה הוא אומר שהוא קשיש. ומה אני רוצה לספר לכם? הקבוצה הזאת הציעה לי להקים את האנדרטה והם הציעו לי בן אדם אחד, שיכול להיות הוא שיתכנן לנו את האנדרטה. הוא היה אדריכל מאד ידוע מברית המועצות לשעבר, הוא היה דוקטור לאדריכלות וכן הלאה, אבל אמרו לי שהוא מאד לא מרגיש טוב, הוא במיטה בבית ואנחנו עדיין מאד רוצים שהוא ייקח חלק בנושא הזה. אמרתי להם אתם יודעים מה, בואו נלך לבקר את הבן אדם.

באתי אליו לדירה, הוא היה עם אשתו. נכנסתי לביתו, הוא באמת היה במיטה. צבע העור שלו לפי דעתי היה יותר לבן מהדף הזה. הבן אדם היה פשוט מרותק למיטה. ואז התחלנו לדבר איתו והוא סיפר לי שהוא כבר תקופה די ארוכה לא קם מהמיטה, אבל הוא מאד ישמח לקחת חלק בנושא הזה, כשאנחנו הצגנו לו את הנושא.

תאמינו או לא תאמינו רבותי, שבוע אחרי שביקרתי אצלו בבית, הבן אדם הגיע אלי ללשכתי ומה שאני ראיתי פה זה צבע של חיים. למה אני מספרת לכם את זה? כי זה בדיוק הנושא שאנחנו הולכים לדבר עליו. כשלבן אדם יש בשביל מה לקום בבוקר, כשבן אדם יודע שיש לו בשביל מי להרים את עצמו וכשבן אדם יודע שהוא לא חי כדי לחיות, כדי להמשיך את החיים מה שנקרא, את אורח החיים, אלא כדי באמת לחיות, זה מה שמחזיר אותם לחיים.

לכן מחויבותנו כמדינה, לנסות לתת להם את הפלטפורמות האלה – איפה הם יכולים להרגיש חלק מהחברה הישראלית ולא בודדים, שיש מקרים לא מעטים כאלה שאנחנו שמענו עליהם. זה ככה סתם, מקרה. לצערי הרב הבן אדם הזה כבר לא בחיים, אבל אנחנו בנינו את האנדרטה. הוא היה ביום האירוע להשקת האנדרטה והוא היה באירועי יום הניצחון על גרמניה, שאחרי זה כבר היה לפחות פעמיים וכמובן כל הזמן דיברנו על זה. תבינו כמה שנים של חיים הוספנו לבן אדם הזה, היום לצערי הרב זיכונו לברכה, הוא כבר לא איתנו, אבל אני לא שוכחת את המקרה הזה, כי זה לא עוד סיפור, זה משהו שאני חוויתי.

טוב, אז בבקשה. נציגת עמותת מטב, שהיא היום לא המנכ"ל, אלא מזל גולדשטיין, מנהלת חטיבת הסיעוד, נכון?

כן, נעים מאד, שמי מזל גולדשטיין, עובדת סוציאלית, מנהלת חטיבת הסיעוד של עמותת מטב. אני מאד מודה לך שלקחת על עצמך לקיים את הדיון. זה לא ברור מאליו שרוצים לדון בבדידות של קשישים.

החודש הזה הוא בכל העולם נחשב לחודש הקשיש ובמטב אנחנו מציינים את היום הזה באירוע קבוע שאנחנו מקיימים כל שנה, שנקרא מחזירים אהבה, כשהמטרה העיקרית בעצם להעלות את המודעות.

אז כמה דברים על הנושא של קשישים, ולפני כן תרשו לי להציג את הגברת נגה פורטר, שהיא עובדת סוציאלית, חברת הנהלה של עמותת מטב והיא הייתה חברה בוועדה הבין משרדית בנושא בדידות של קשישים בישראל. הוועדה הזאת פרסמה את ממצאיה, זה היה ברשותו של מוטי וינטר ממשרד הרווחה, שבעצם בחנה גם תיאוריות וגם מה המציאות במדינת ישראל בנושא של בדידות של קשישים. ואני יכולה להגיד משפט שהוא קשה – בדידות הורגת.

כמו שאת ראית את הקשיש הזה, שהוא היה במצב נוראי וברגע שהיה לו למה לצאת מהבית והייתה לו משמעות, יכול להיות שאת הפחת בו תקווה ומשמעות לחיים שלו ומה לעשות שאנחנו חיים יותר מאשר בעבר ותוחלת החיים שלנו הולכת ומתארכת. מפסיקים לעבוד בשלב מסוים, כל הדברים שהיו מאד משמעותיים לנו. הילדים שעוזבים, הרבה פעמים גם יש שינוי שאחד מבני הזוג הולך לעולמו, בדרך כלל הנשים נשארות יותר שנים, סטטיסטית. נשארים יותר לבד ומה אנחנו כחברה בעצם עושים כדי לסייע לאותם קשישים לחיות חיים משמעותיים ולבלות את שארית חייהם באיכות חיים טובה, עם אנשים סביבם.

אני רוצה להגיד משהו על בדידות. תמיד אומרים לנו הבדידות היא סובייקטיבית. נכון. יש אדם שיש לו 100 חברים ומרגיש בודד, ויש אדם שיש לו חבר אחד ומרגיש מלא, עם אנשים וטוב לו, אבל עדיין אנחנו יודעים שהזקנה כרוכה בהתמודדות עם ניתוק של יותר ויותר קשרים עם אנשים. אם זה העבודה שדיברתי עליה, אם זה החברים שאולי כבר לא בינינו וגם מבחינה בריאותית, הרבה מאד אנשים בעצם מתקשים אפילו לצאת מהבית אם מישהו מוגבל בניידות, עובר לכיסא גלגלים, אולי הוא גר בקומה רביעית וכבר לא יורד למטה ולא פוגש חברים. זאת אומרת הבדידות כרוכה בהרבה מאד ניתוקים ואם אנחנו לא נדע להשכיל להגיע לאותם אנשים, גם אם אדם לבד בביתו, כדי שהחיים שלו יהיו יותר משמעותיים והוא לא יסבול מזה, בעצם גזרנו עליו חיים מאד קשים. הבדידות היא קושי שנחווה. אנשים בודדים אוכלים פחות, חולים יותר. פשוט החיים שלהם יותר אומללים.

בעמותת מטב יחד, ואני חייבת לציין את המשרד לשוויון חברתי ואת משרד הרווחה ועוד ארגונים, שאנחנו שותפים יחד איתם כדי לעשות. אני אסקור קצת מה לפחות הדברים שאנחנו שותפים אליהם, שאנחנו עושים אותם. אני אתחיל מהדבר שכל כך ברור, של שירותי הטיפול הביתי. כשמטפלת נכנסת לבית של זכאי, ואנחנו מדברים על הרבה מאד בתים, על כמעט 160,000 אנשים קשישים שזכאים לגמלת סיעוד ואני אשתף אתכם, אני מרגישה כאן כמעט בפורום אינטימי לשתף בסיפור של אמא שלי.

אמא שלי בת 88 והיא כבר לא כל כך יוצאת מהבית ויש לה מטפלת – פנינה, אני חייבת להגיד אפילו את שמה – שבאה אליה ארבע פעמים בשבוע. אני ראיתי ממש איזה השפעה יש לזה, שהיא באה ותמיד מכניסה המון: מה נשמע, ומה עשית היום, ורגע ובואי ותקומי ותעשי והיא אפילו אוכלת איתה צהריים כל יום ואיזה תוספת זה נתן לחיים שלה, מהבחינה הזאת שיש מישהי שדופקת בדלת. נכון, הילדים עסוקים, באים פעם בשבוע, מטלפנים כל יום, תלוי גם איזו משפחה יש לכל אחד, אבל זה שאני יודעת אישית כבת של אמא שלי רוזט, שכל יום כמעט בשבוע נכנסת פנינה ויושבת איתה ומדברת איתה והן מספרות אחת לשנייה את החיים של שתיהן. כמובן משתפות ומדברות וגם יוצאות קצת מהבית, זה נותן לה המון משמעות.

אז נתחיל מזה שעצם זה שנכנסים לבתים של אנשים, זו פעולה מאד גדולה של הביטוח הלאומי ושל כולנו בעצם, של כל נותני השירותים, כל העמותות והחברות שהולכות, מטפלות ודואגות שהמטפלת הזאת תגיע לבית הקשיש ובעצם זה לא רק הטיפול הפיזי, זה לא רק הקניות, זה לא רק הליווי לקופת החולים, זה עצם זה שהם לא לבד בימים האלה ויש מישהו שנכנס.

מטב מפעילה מרכזי יום לקשישים, כמובן בשיתוף משרד הרווחה, הרשויות המקומיות, 14 מרכזי יום לקשישים. הקהילה התומכת, שאני לא יודעת כמה - - -

רק 14 מרכזים?

14 מרכזי יום.

יש בארץ 160 - - - -

יש המון.

יש המון, זה מה שעמותת מטב מפעילה.

אני יודע שיש המון, אני יודע שיש 700. אני יודע בדיוק.

אתה היית שר הרווחה, אם לא אתה, מי יידע?

של מטב רק 14?

של מטב, שעמותת מטב מפעילה, כמובן תחת מכרזים.

איפה הם נמצאים?

אני אשמח לתת לך רשימה מסודרת.

בפריפריה אתם מפעילים?

כן, גם. אשקלון, באר שבע.

היא די פעילה בפריפריה, אני יודעת.

אפילו במצפה רמון עכשיו זכינו במכרז להפעלת מרכז שאף אחד לא רצה. הלכנו במיוחד למרות שאף אחד לא ניגש למכרז חוץ מאיתנו, אידיאולוגית, כדי להיות במצפה רמון.

יש הרבה מאד ארגונים שמפעילים קהילות תומכות. גם אנחנו חלק מהם. אני לא מדברת רק עלינו בעניין הזה, אבל זה שיש לחצן מצוקה, שיש פעילות חברתית מסודרת, שיש אב קהילה שאפשר להתקשר אליו והוא בא לבקר ומודיעים לאותו אב קהילה, אפילו דבר פשוט – המנורה, שמישהו יבריק את המנורה בבית ויעזור או ילך להביא תרופות וכן הלאה. זה גם סוג של קשר עם אנשים שהתפקיד שלהם הוא לבוא ולסייע.

כל המועדונים שאנשים יוצאים אליהם, כל מועדוני המופת, שזה באמת מיזם עצום שמרחיב עוד ועוד את האפשרות לאנשים לצאת מהבית ולהגיע למקום שיש בו עוד אנשים. מטב מפעילה עם המשרד לשוויון חברתי את הפרויקט שנקרא והדרת פני זקן, שזה בנות שירות לאומי שמגיעות ובקשר עם קשישים ובאת הקשר פה הוא חברתי.

כמה כאלה יש?

בנות שירות לאומי?

לא, לא, כמה פרויקטים.

זה פרויקט ארצי.

ובכמה ערים הוא פועל?

זה בנות שירות לאומי.

אתם יודעים אולי מהמשרד? אתם תתנו לנו נתונים.

נרחיב על הפרויקט בהמשך.

לא להרחיב. כמה כאלה יש?

אזרחים ותיקים שנהנים מהשירות של והדרת?

לא, כמה בפרויקט הזה.

בכמה מקומות הופעל הפרויקט, בכמה ערים?

בכמה רשויות?

כן.

בערך 80.

80 רשויות, אוקיי.

וכמה בנות?

650 בנות שירות.

מכובד, אין ספק.

וכמה קשישים נהנים מהשירות?

כ-5,000.

שאלה נכונה, מן הסתם.

זה פרויקט שפועל גם יותר במגזר החרדי ויש בו 200 אברכים שעושים שירות לאומי במגזר החרדי בביקור של קשישים. אתם בטח תדברו על זה.

כן, אנחנו נדבר על זה.

מה קורה במגזר הערבי? אתם פועלים שם?

גם במגזר הערבי יש. יש 150 אנשי שירות שעושים את זה בשירות לאומי.

הצטרף אלינו חבר הכנסת זחאלקה. בוקר טוב.

אני יכולה לספר לכם על תכנית מאד נחמדה שאנחנו עושים, שנקראת חיות וחברים. הרבה מאד קשישים - - -

רק בקצרה, כי אני רוצה לתת לעוד גופים לדבר.

אני כבר מסיימת. קשישים שהם מגדלים חיות בבית ובזקנה יותר קשה להם לצאת עם הכלבים או עם החתולים, לטפל בהם וכן הלאה והפרויקט הזה הוא של מטב, שאנחנו מגייסים מתנדבים שמסייעים לקשישים להמשיך ולטפל בחיות הבית שלהם. זה פרויקט שאני חושבת שהוא מקסים ומאד יפה, שפועל במספר ערים ומבוסס על התנדבות.

יש גם מסגרות של דיור ועוד תכניות, שאני מניחה שאנחנו עוד נשמע מהם כאן.

תודה רבה לך. באמת מרשים וזה לא סוד שאני ביקרתי בבאר שבע יחד עם הנהלת עמותת מטב, הלכתי עם ליאור. ביקרנו גם קשישה, היינו אצלה בבית וראינו את טטיאנה החרוצה שהייתה שם בזמן העבודה. ביקרנו גם במרכז יום לקשיש וראינו את הפעילות ואני אומרת באמת יישר כוח וכל הכבוד לכם על הפעילות שאתם עושים.

תודה לך.

לפני שאנחנו נמשיך אני רוצה לתת לכם קצת נתונים שקיבלנו. על פי נתוני הלשכה הישראלית לסטטיסטיקה – 42% מתושבי ישראל בני 75 ומעלה, סובלים מבדידות. רבותי, האחוז כאן מאד מאד גבוה. תחושת הבדידות בקרב מי שמצבם הבריאותי טוב מאד, היא עדיין 17.6%. מי זה הילדים האלה?

איזה כייף לשמוע את זה.

כן, זה דבר נדיר ועוד בדיון על ועדת קשישים. זו היועצת המשפטית של ועדת הכספים. תקשיבו ותראו איזו מסירות לעבודה כאן. היועצת המשפטית מגיעה לעבודה כי היא יודעת שיש דיוני תקציב והיא חייבת להיות כאן והיא מגיעה לכאן עם הילדה שלה.

אני רוצה להמשיך, ברשותכם. בקרב מי שמצבם מוגדר לא כל כך טוב, האחוז הזה בכלל קופץ ל-43 ומי שמצבם בכלל לא טוב, 57.8%. זה אומר שיש יחס ישיר בעצם בין מצב רמת החיים של הקשישים לבין הבדידות ולנושא שאנחנו מדברים עליו. יש לי עוד לא מעט נתונים ומדי פעם אני אעלה נתונים. מדי פעם גם נשמע את האנשים שרוצים להעלות כאן סוגיות ואחר כך אני אבקש ממשרדי הממשלה – ויש לנו פה גם את משרד הרווחה וגם את הביטוח הלאומי ואת המשרד לשוויון מגדרי – וכל אחד יתייחס ויספר על הפרויקטים שאתם מפעילים ואולי נמצא דרך עוד קצת ועוד קצת. ויש, אני יודעת, אני מכירה המון פרויקטים, ותאמינו לי, גם מה שיש עדיין לא מספיק. אנחנו צריכים עוד להגביר ועוד לעשות ונחשוב פה ביחד איך אנחנו באמת נוסיף עוד לאנשים כדי שהם לא ירגישו בודדים.

אני רוצה לשמע את ג'וינט ישראל. אני מבקשת לשמוע את ד"ר מיכל לרון, מכון ברוקדייל. אני יודעת שאתם עשיתם הרבה עבודות בנושא הקשישים. תנסי לתת לנו קצת תמונת מצב מה אתם מרגישים לפי הבדיקות שביצעתם.

אוקיי. בוקר טוב, אני מברכת על הדיון הזה בנושא החשוב הזה ואני שמחה שהסוגיה הזאת עולה לסדר היום, כי זה לא היה כך תמיד, אבל זה די בשנים האחרונות שיש מודעות עולה לעניין הזה. הנתונים שאני מביאה, למעשה יש מספר נתונים בישראל שחלקם מבוססים על סקר אשר האירופאי וחלקם על הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, על הסקר החברתי. שימו לב שהאוכלוסיות הן קצת שונות. סף הגיל באשר הוא 50 והשנתון הסטטיסטי 65 וגם הסקאלה היא קצת שונה, ולכן יש הבדל קצת בנתונים. אם אתם רואים הבדלים זה נובע משתי הסיבות האלו.

הנתונים שלי מבוססים על הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ולפי הנתונים האלה אפשר לראות קודם כל שיש אצלנו, כמו שציינת, שיעור אנשים שחווים בדידות וזה עולה עם הגיל. יש הבדל כששואלים באיזו תדירות אתה חווה בדידות – לפעמים או לעתים קרובות – אז בסך הכל בני 65 ומעלה זה 36%, לפי אשר נדמה לי 42%, כאשר בקטגורית הגיל – 65 עד 74 זה 32% ו-75 מגיע ל-42%. כאשר בודקים את זה מבחינה מגדרית, אז נשים חוות בדידות הרבה יותר מגברים או לחלופין הסבר אלטרנטיבי או הסבר משלים – מסכימות לדווח על כך או מודות בכך, כי הרי ידוע שהתחושות של בדידות כרוכות בסטיגמות חברתית - - -

זה נכון, שגברים לא - - -

גברים לפעמים נמנעים מלדווח על כך. בכל מקרה, מבחינת נתוני הדיווח, נשים מדווחות פחות או יותר כפול. 21% מדווחים על בדידות לעתים קרובות, לא לפעמים או לעתים רחוקות אלא לעתים קרובות, בעוד ש-10% מהגברים מדווחים. נתון נוסף מעניין זה מבחינת היהודים-ערבים. בקרב הסקטור הערבי יש שיעור בדידות הרבה יותר גבוה. בקרב היהודים – 34% ובקרב המגזר הערבי 60%. מה שמעניין בהקשר הזה - - -

דווקא שם, שיש איזו שהיא תחושה ש - - -

זה מאד מעניין.

כן, אני יכולה להסביר על זה.

הנתונים האלה קצת מפתיעים.

כן. כאשר בודקים בשנתון הסטטיסטי של הזקנים, אפשר לראות שמבחינת תדירות האינטראקציות החברתיות של הקשישים הערבים עם בני המשפחה, זאת אומרת קיום שיחת טלפון או מפגש פנים אל פנים, הם נפגשים בתדירות הרבה יותר גבוהה עם בני המשפחה שלהם לעומת המגזר היהודי, אבל כאשר שואלים אותם האם בעת צרה יש להם למי לפנות, האם יש להם כתובת או מישהו שהם יכולים לבטוח בו, שיעור הרבה יותר נמוך במגזר הערבי לעומת המגזר היהודי, וזה חושף פה משהו לגבי תופעת הבדידות, שלפעמים אדם, גם כשהוא מוקף באנשים, זאת אומרת החוויה הסובייקטיבית, להבדיל מהבדידות החברתית. אדם יכול להיות בתוך מסגרת חברתית, בתוך המשפחה ועדיין להרגיש בודד.

זה נכון.

כדי להפחית תחושה של בדידות צריך לתת לאנשים משמעות בחיים, צריך לתת להם תחושה של שייכות לחברה ותחושה של ביטחון. הסבר לשיעור הגבוה של הבדידות בחברה הערבית יכול להיות, זה רק בטח הסבר אחד מיני כמה אפשריים, שמדובר בחברה מסורתית בתהליך של שינוי. כלומר, אם אנחנו מדברים על חוויה שהיא סובייקטיבית, הציפיות לקשר המשפחתי או החברתי הן יותר גבוהות ממה שמתממש בפועל ומכאן האכזבה ומכאן חוסר שביעות הרצון מהקשרים החברתיים. מה גם שיש מעבר של צעירים מהכפר אל העיר ועוד תהליכים חברתיים שעוברים על החברה הערבית.

זה אופייני באופן כללי - - - לקבוצות מיעוט בכלל בעולם, ששיעור הבדידות גבוה יותר בקרבם, ודבר נוסף, זה נכון לגבי החברות שהן קולקטיביסטיות יותר. כשבודקים השוואה למשל בשיעורי הבדידות המדווחים באירופה, אפשר לראות במדינות הדרום – יוון, ספרד – שיעור הבדידות גבוה יותר לעומת מדינות הצפון, שבהן זו חברה אינדיבידואליסטית, שאין בה צפייה לרשת חברתית או לאינטראקציה חברתית אינטנסיבית.

אני יכולה לסכם אולי ולומר שיש מספר קבוצות אוכלוסייה שמועדות לבדידות ואולי שווה להתמקד בהן. הנושא של אלמנים, אלמנות, גרושים, גרושות, אנשים שמבחינת המצב החברתי הם לבד, אנשים שמרותקים לביתם – ואת הזכרת נתונים לפי מצב הבריאות. אדם שמסיבה פיזית או פסיכולוגית מרותק לביתו, מועד לבדידות או נמצא בסכנה. זקנות ערביות, כמו שאמרנו נשים, אנשים שפורשים לגמלאות – שזה מהווה איזו שהיא נקודה שעלולה להיות נקודת משבר בחיים ולהוביל לתחושות של בדידות ולדיכאון; וזקנים שהם חולים סופניים, שוב הנושא של הבריאות.

תודה רבה. הייתה פה שאלה.

שמי יהודה דוידוב, מנהל הכללי של גלובול פורום ותנועת חזית הכבוד. ד"ר מיכל, רציתי לשאול – בעלייה האחרונה עלו למדינה כ-150,000 – אני מדבר היום על אזרחים ותיקים ממדינות חבר העמים. האם יש לך נתונים על זה?

ממה שמופיע בשנתון – אין הבדל בין אחוז שיעור הבדידות בקרב היהודים שהם לא עולי ברית המועצות לשעבר לבין עולי ברית המועצות לשעבר, 34% בשתי הקבוצות.

תודה.

לפני שאנחנו ממשיכים, אני רוצה בכל אופן להקריא לנו, יש לנו מסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת ואני חייבת להגיד פה שיש הרבה עבודות שנעשו כאן בעבודה על הקשישים וזה באמת זמן להודות להם. יש פה נתונים כאלה: אוכלוסיית הקשישים בישראל מנתה בסוף שנת 2014 כ-900,100 איש, כ-10.8% מתושבי המדינה. רוב הקשישים היהודים הם ילידי חו"ל. מן הסתם אנחנו מבינים למה, כי כולם הגיעו למדינת ישראל צעירים, להקים את המדינה והיום כ-80%. חלקם היחסי של עולים מברית המועצות לשעבר, לשאלתך דוד, בקרב כלל הקשישים, הוא 19%. קשישים ילידי אתיופיה הם כ-1% מכלל הקשישים. 12.6% מכלל העולים בשנת 2015 היו קשישים. 50% מהם עלו ממזרח אירופה, בעיקר רוסיה ואוקראינה, וכ-40% עלו ממערב אירופה, בעיקר צרפת.

לפי נתוני משרד העלייה והקליטה, הערים שבהן - - -

בעלייה שבה אני עליתי הייתה סלקציה. לא העלו את הקשישים.

נו, בטח. לפי נתוני משרד העלייה והקליטה, הערים שבהן התיישבו רוב העולים הקשישים שעלו בשנים 1989 עד 2015 הן אשדוד, חיפה, נתניה, ירושלים, באר שבע, בת ים, תל אביב-יפו ואשקלון. אחר כך אני מאד אשמח, אם יש ריכוז כזה, לראות איך משרדי הממשלה מתייחסים גם לריכוז כזה. זה הנתונים.

עכשיו אני רוצה לתת לארגון חזית הכבוד. אני מבינה שסגן נשיא הארגון, אברהם שרנפולסקי רוצה להציג לנו את הנושא ממבט ראייה שלכם, כי אתם כל הזמן פועלים עם האנשים האלה. בבקשה אדוני.

תודה רבה. אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהתייחס לשני הנושאים החשובים ביותר. הנושא הראשון הוא חוסר דיור ציבורי לבודדים, לא רק לבודדים, אבל גם לבודדים. בתוך הזכאים לקבלת דיור ציבורי ברשימה של משרד העלייה והקליטה יש לא מעט קשישים בודדים והם מחכים לקורת גג 15-20 שנה ויותר. תחשבו. 20 שנה מחכים לקורת גג, למרות שבמשרד השיכון ממתינים רק 3, 5 שנים לקבלת דיור ציבורי. אנחנו גם יודעים שבתוך 20 שנה לא יבנו.

צריך גם להגיד שיש אי שוויון בסיוע לשכר דירה. מה זאת אומרת? נגיד ככה: אנשים קשישים עולים בהוסטלים, הם משלמים כ-8-9% מההכנסות שלהם ומדינת ישראל משלמת לבעלי הדירות במקבצי דיור 5,000-6,000 שקלים לחודש לדירה קטנטנה והזכאים ברשימה של משרד העלייה והקליטה מקבלים סיוע. קשיש בודד מקבל רק 800 שקלים. מה זה? האם זה מספיק בשביל לשלם שכר דירה? הוא צריך לשלם לשכר הדירה מקצבת הזקנה שלו וזאת הבעיה כאשר צריך לעשות משהו, משום שאין סיכוי לרוב האנשים האלה בכלל לקבל קורת גג בחיים שלהם.

הנושא השני, ממש בימים אלה אנחנו קיבלנו נתונים על הגדלת קצבת הזקנה.

זה כרגע בדיוני תקציב, זה עדיין לא.

כן, בדיוני התקציב. אבל מה שראינו זה ממש נורא ואיום. למשל קשיש בודד, בגיל 80, יקבל הגדלת קצבת זקנה רק ב-60 שקלים. זוג במשפחה יקבלו בגיל 80 98 שקלים לחודש. זה ממש בושה וחרפה. אי אפשר לעבוד ככה. אי אפשר לחיות ככה. אנחנו יודעים מכל הנתונים שאנחנו כבר העברנו לכנסת, נתונים שעשה מכון ברודקייל. האנשים האלה, האנשים הבודדים חיים עמוק עמוק מתחת לקו העוני, אבל אנחנו לא רואים אפילו יכולת לעשות משהו בשביל האנשים האלה.

אלה הבעיות הקשות ביותר ואנחנו מבקשים מחברי הכנסת, מיושבת ראש ועדת המשנה, להתייחס לדברים האלה, ממש עכשיו בימים אלה בדיונים של התקציב, על מנת לעשות שינויים בתקציב. תודה רבה.

תודה רבה לאברהם שרנופולסקי. אחרי ששמענו קצת ואחר כך אני עוד אתן לכם לדבר, אני רוצה דווקא להתחיל מנציגת משרד הרווחה. מי נמצא איתנו ממשרד הרווחה? גברת דליה רוזניק, מפקחת ארצית חוק סיעוד, בבקשה.

אני רוצה להתייחס בדברים שלי לשני אלמנטים מרכזיים. אחד זה התכניות הקיימות של משרד הרווחה בפיתוח והתמודדות עם נושא הבדידות והאלמנט השני זה תכניות חדשות שהמשרד היום עסוק בהן, כדי לתת מענה לבעיית הבדידות.

במסגרת התכניות הקיימות יש מספר פריטים. השירות הראשון הוא שירות של מועדונים חברתיים, שיש היום בארץ 700 מועדונים חברתיים שנותנים שירות ל-140,000 אנשים, בעיקר לאוכלוסייה עצמאית ולאוכלוסייה עם ירידה תפקודית קלה. הנושא השני הוא הנושא של מועדוני מופת. מועדוני מופת מועדונים להתמודדות עם ביטחון תזונתי ובעיית בדידות של קשישים החלו להתפתח לפני שנתיים, בעקבות מיזם לביטחון תזונתי של משרד ראש הממשלה. ברחבי הארץ יש היום 250 מועדוני מופת, שנהנים מהשירות בהם כ-7,500 אנשים. עלות למשתתף בחודש במועדון מופת היא 45 שקלים.

מועדוני מופת פיתחו שירותים ייחודיים לאוכלוסיות עולים, לאתיופים. לדוגמא בנתניה יש מועדון מופת שמתמודד ועוסק אך ורק במתן שירותים לאוכלוסיות של אתיופים, והתפתחו גם במקומות אחרים שירותים לאוכלוסיות יעד ייחודיות.

תחום נוסף הוא תחום הקהילות התומכות, שעוסק גם במתן מענה לבעיות של בדידות, מתן מענים חברתיים. יש היום באר 250 קהילות תומכות ו-52,000 זקנים שנהנים מהשירותים. במסגרת הקהילות התומכות יש היום פיתוח להתמודדות עם בעיית הבדידות. יש היום פרויקט שהוא פרויקט למרותקי בית, שהמטרה שלו היא לנסות ולהנגיש שירותים חברתיים לאנשים שמרותקים לבית, לאו דווקא מסיבות פיזיות, לפעמים מסיבות רגשיות או מסיבות של דיור או מסיבות חברתיות שונות. זה פרויקט שאמור להנגיש שירותים חברתיים לאוכלוסייה הזאת.

פרויקט נוסף הוא פרויקט של שילוב שירותי קהילה תומכת בגמלת סיעוד, כשבגמלת סיעוד חלק גדול מהאנשים מרותקים לביתם בגלל מצבם הפיזי וההנגשה של שירותי הקהילה התומכת תנגיש להם גם שירותים חברתיים. זו תכנית נוספת שיש היום במסגרת השירות.

יש היום תכנית גדולה שהשר כרגע מתכנן אותה ביחד עם השירות וזו תכנית שתיתן מענה לאנשים ערירים בני 86 פלוס. היא כרגע באיזה שהוא הליך של אישור בכנסת, אבל היא תכנית שהמשרד עובד כרגע על המתווה שלה, שעובדים אמורים לפקוד בתים של קשישים ערירים בני 86 פלוס, לאו דווקא כאלה שאין להם בני משפחה או שהם לא בקשר עם בני משפחה או שבני המשפחה לא גרים בקרבת מקום אליהם. אמורים לבדוק את המצב שלהם בכלל וגם לנסות ולתת איזה שהם מענים לבעיה.

רגע, קצת יותר פרטים. אנשים פשוט יבקרו אותם?

יבקרו אותם, כן. עובדים בשכר.

הם יהיו עובדים של משרד הרווחה, או מתנדבים?

הם יהיו עובדים של עמותות חיצוניות. זה כרגע באיזה שהוא הליך. זה ייבנה על עמותות.

או חברות ועמותות שיכולות לתת שירות כזה, כן?

חברות ועמותות, כן.

זה ייבנה על התשתית של הקהילה התומכת. כרגע זה באיזה שהוא הליך של גיבוש ראשוני. אני פשוט מביאה את הרעיון ואת המתווה, אבל יצטרכו כמובן - - -

כשאמרת שזה בכנסת, זה בדיוני תקציב? זה נמצא כבר בדיוני תקציב?

זה יגיע. לפי מה שהבנתי זה יגיע להצעת מחליטים בשבוע הבא בכנסת.

הבנתי, אוקיי. יש כבר שם לתכנית הזאת?

נדמה לי שקוראים לה קהילה תומכת או משהו כזה, לא זוכרת את השם המדויק, אבל זה כרגע גם באיזה שהוא הליך של גיבוש.

אוקיי.

תכנית נוספת היא תכנית של מרכזי היום. יש היום 163 מרכזי יום בארץ, מיועדים בעיקר לזכאי חוק סיעוד, אבל לא רק, גם למופנים על ידי משרד הרווחה, כשנהנים מהם בערך 17,500 אנשים. כמובן שהשירותים במרכזי היום הם גם שירותים בתחום החברתי.

שירות נוסף שמתפתח עכשיו התפתח במסגרת אשל ומועבר כרגע למשרד, זה שירות של בתים חמים. התפתח בעיקר במגזר הרוסי בתחילת הדרך. זה מודל שיובא מברית המועצות לארץ.

אגב, ביקרתי במקומות האלה וזו פעילות מאד מבורכת. מאד. כמה מרכזים כאלה יש לנו?

יש היום לפי מה שאני יודעת פתחו 330 בתים חמים ומשתתפים בהם למעלה מ-5,000 זקנים. חלק מהם, רובם הגדול מתפתחים על סמך אוכלוסיות יעד ייחודיות שיש להן צרכים מובחנים, גם תרבותיים וגם חברתיים.

אגב, רוב האנשים שמשתתפים בפרויקט הזה הם ניצולי שואה, רק לידיעתכם.

גם, גם.

רוב האנשים.

אפשר שאלה בבקשה?

זה קשור לפרויקט?

כן, זה קשור בדיוק.

זה פרויקט שהועבר למשרד. הוא היה בהפעלה של אשל והוא הועבר.

אבל אם הבנתי עכשיו, אשל ופרופסור יוסי היימן קיבל החלטה להפסיק פתיחת בתים חמים חדשים.

אתם מכירים את זה?

זה מה שאמרתי. הפרויקט הועבר כרגע, אתמול היה מפגש השקה. הפרויקט הועבר מאשל - - -

זה מאתמול?

כן.

רגע, רגע, יהודה, אני רוצה לשמוע.

למשרד הרווחה ומשרד הרווחה יתחיל ויפתח את התחום הזה במסגרת שלו. זאת אומרת אשל סיים את תפקידו בפיתוח. אשל הוא גוף מפתח. ברגע שהוא מפתח שירות מסוים הוא מעביר את זה אחר כך להפעלה של המשרדים השונים, במקרה הזה הוא העביר את זה להפעלת המשרד שלנו.

שאלה נוספת שאני רציתי לשאול בנושא הזה: לא תהיה מנטיעה של פתיחת בתים חדשים?

להיפך.

להיפך, יפתחו יותר.

יפתחו בתים נוספים, יש דרישה מאד גבוהה לדוגמא במגזר הבדואי, ששם אין כמעט שירותים לאוכלוסיות היעד וליישובים מרוחקים ומנותקים.

לנו יש בחורה אחד.

אוקיי, תודה.

ובהחלט יפתחו שירותים בתחום הזה. תחום נוסף הוא פעילות חברתית ייעודית לניצולי שואה, כשיש פעילויות חברתיות לניצולי השואה במסגרת שירות כמו קפה אירופה לדוגמא ושירותים נוספים. לפני כשנה בערך, או יותר אפילו, המשרד קיבל סכום כסף של 40 מיליון שקלים ובמסגרת הזאת יפותחו קהילות תומכות ומועדוני מופת ייעודיים לניצולי שואה.

זה יהיה כבר השנה?

כן, זה בהליך מואץ. תהיינה 40 קהילות תומכות ו-57 מועדוני מופת שיהיו ייחודיים אך ורק לניצולי שואה. הם יכולים להשתלב גם במסגרות הקיימות, אבל אלה יהיו אך ורק לניצולי שואה.

נושא שנמצא בפיתוח כרגע, מזל הזכירה קודם ועדה שהייתה בראשותו של מוטי וינטר, שבחנה את כל נושא הבדידות. היו שותפים בה גורמים רבים גם מהאקדמיה, גם מהמשרדים, גם מעמותות שונות, ובעקבות הוועדה יצא קול קורא לארגונים שונים לפיתוח תכניות בנושא הבדידות. הוגשו 114 תכניות בעקבות הקול הקורא, מתוכם נבחרו 14 תכניות שכרגע נמצאות בתחילת הפעלה במקומות שונים בארץ, ממש מאילת – גם באילת יש תכנית כזאת - ועד הצפון הרחוק - סכנין, משגב, עמק יזרעאל.

אז התכנית הזאת היא בהחלט תכנית שאמורה לנסות ולהנגיש שירותים לאוכלוסיות של בודדים, באמצעים שונים ובדרכים שונות כמו שיפור מיומנויות חברתיות, הנגשה של פעילויות חברתיות, הקנייה של מיומנויות חברתיות לאנשים ובדרך הזאת המשרד רוצה לנסות ולהפיק עקרונות פעולה, כדי שהוא יוכל על סמך התכניות האלה לנסות ולבנות איזו שהיא תכנית כוללנית, שתהיה מיועדת לאוכלוסיות של בודדים. עינינו בהחלט נשואות לפרויקט הזה. הוא נעשה, אני חייבת לציין, בשיתוף של אשל ושל קרן מפעלים מיוחדים בביטוח הלאומי, במימון שלהם. המשרד שותף בליווי מקצועי ובליווי ארגוני של התכנית הזאת.

זהו פחות או יותר התכניות של המשרד, גם הקיימות וגם התכניות שהמשרד חושב עליהן לפיתוח, וכמובן זה נושא שנמצא בסדר עדיפות מאד גבוה בסדר יומה של מנהלת השירות, גלית מבורך, ובהחלט נושא שיפותח.

קודם כל תודה רבה. אני חייבת לציין שגם כראש רשות לשעבר אני ראיתי חלק מהפרויקטים שהצגת כאן ותמיד הרגשתי צורך בעוד. עכשיו הצגת כמה דברים ואולי אני לא אובייקטיבית, אבל הנושא של ניצולי שואה זה נושא שמאד קרוב לליבי. בטח שמעתם גם על הצעות החוק שהעברנו לפני שבוע, שמוסיפות להם 1,300 שקלים נוספים בחופש. זה לניצולי שואה שעברו גטאות ומחנות. עכשיו אנחנו מעלים את הקצבה החודשית לפליטי שואה, קבוצה גדולה של 80,000 איש שנמצאים שם ובאמת אני מכירה הרבה אנשים מהקבוצות האלה, ולכן מאד מאד חשוב לנו לא לעזור אותם. זאת אומרת לתת להם את החיבוק, לתת להם את הביחד, לתת להם את ההרגשה שיש פה מישהו שדואג להם.

אני חייבת להגיד לכם, אני הייתי מאד מודאגת מהפרויקטים של בתים חמים, כי ראיתי עד כמה יפה זה עובד וכששמעתי שאשל יורד מהפרויקט, פחדתי שעכשיו זה לא יילך לנו לאיבוד, שלא יסגרו את הבתים הקיימים וכן הלאה, ולכן אני מאד שמחה על רצון המשרד להרחיב את הפרויקט הזה.

אני רק רוצה להגיד עוד דבר אחד. אני אתן גם לחזית הכבוד לשאול, כי מין הסתם הם כל הזמן מול האנשים האלה. איפה אתם רואים את החיבור של הדור הצעיר לאנשים קשישים? תראו, אני חושבת שאם אנחנו לא נחנך היום את הדור הצעיר לכבד את האנשים המבוגרים האלה בכל מיני פרויקטים, בכל מיני פרלמנטים גם כעזרה, גם כתמיכה, גם סתם להקשיב לשיחה, לא סתם שיחה, אלא אולי האנשים האלה יכולים לספר לנו היסטוריה שכשהם ילכו אף אחד לא יספר לנו את הדברים האלה.

אני מאד רוצה לראות איפה אנחנו שומרים על הקשר בין הדור הצעיר לבין האוכלוסייה המבוגרת, שבאמת אני אומרת לכם, איתם כל ההיסטוריה שלנו. הם ילכו – לא יהיה לנו מקור מאיפה אנחנו יכולים לדעת את כל הדברים האלה.

אני מאד שמחה על השאלה שלך ואני רוצה לענות. ישנה תכנית נוספת למשרד שהיא תכנית מאד גדולה היום, שהמשרד עומד לצאת איתה. זו תכנית שנקראת תהילה לדורות והיא בדיוק בנויה על הרעיון הזה. היא בנויה על הבסיס של הקהילה התומכת, אבל היא בהחלט באה ומשדרגת את התפיסה של שירותי הקהילה התומכת, שהיום השירותים של הקהילה התומכת אמורים להנגיש את השירותים לאוכלוסיות היעד מבלי לשתף - - - על הבסיס הקהילתי ומבלי לשתף אוכלוסיות אחרות בהקהילה.

התכנית הזאת היא בעצם משלבת שני אלמנטים מרכזיים. היא משלבת את האלמנט הקהילתי, כשבאלמנט הקהילתי עובד קהילתי הוא יהיה זה שירכז את התכנית הזאת ברמה המקומית והוא יעשה שיתוף בין אוכלוסיות יעד שונות בתוך הרשות, כשהוא ישתף אוכלוסיות של אנשים צעירים בתרומה לאנשים מבוגרים ואוכלוסיות של מבוגרים בתרומה למען עצמם, כשהאלמנט השני בתכנית הזאת נותן דגש לנושא הפרטני של הטיפול על ידי עובד סוציאלי. היום אין עובד סוציאלי במסגרת הקהילה התומכת. השירות של העובד הסוציאלי אמור לתת מענים לצרכים האינדיבידואלים ולצרכים של בני המשפחה. לא הזכרנו אותם פה, אבל הם מאד מאד חשובים במערך הכולל. זה גם נושא שהשירות מפתח אותו היום, השירות למן שירותים לבני משפחה מטפלים. זו אוכלוסיית יעד ייחודית בפני עצמה.

הקהילה התומכת תיתן מענים גם לזקנים בהיבט הפרטני, בהיבט הרגשי אישי, וגם לבני המשפחה. זאת אומרת יהיה שילוב של האלמנט הקהילתי עם האלמנט הפרטני, שביחד ינסו להסתכל על הצרכים של הזקן בצורה הוליסטית יותר ולהפוך את הקהילה לקהילה אמיתית במקום שבו הזקן מתגורר, עם תרומה של אוכלוסיות יעד האחת לגבי השנייה.

תודה. מישהו כאן רצה לשאול משהו? בבקשה, אברהם שרנופולסקי.

כן, אני רוצה לשאול. תגידי בבקשה, כיצד קשישים - - - רוסיים וניצולי שואה רוסיים - - -

יוצאי ברית המועצות לשעבר.

כן, יכולים לקבל מידע על כל התכניות האלה?

שאלה טובה.

שאלה טובה. אנחנו כל הזמן מדברים. למה הוא שואל? כי הוא אחד מהפעילים ביותר בתוך הקהילה והוא שמע על דברים מאד יפים, אבל בשבילו הם חדשים. זה אומר שבאמת הרבה אנשים לא יודעים למצות את זכויותיהם לצורך העניין או האפשרויות שלהם בפרויקטים היפים האלה.

אף פעם לא שמעתי - - -

לפי דעתי זה צריך להיות רשויות, כי אחרת אני לא יודעת.

אם אפשר שאלת המשך בנושא. עד כמה השירותים האלה מונגשים?

סליחה גברת, רק תציגי את עצמך לפרוטוקול.

שמי מיכל דלין-פרימרמן מארגון לתת והשאלה עד כמה השירותים האלה גם מונגשים לאנשים שהם לא דוברי השפה העברית, למשל דוברי רוסית. אנחנו יודעים, יש לנו תכנית סיוע הוליסטית לניצולי שואה נזקקים ואנחנו יודעים שבאמת בשביל לתת את השירות הטוב ביותר לאותם אנשים אנחנו מגייסים בנרות מתנדבים דוברי רוסית, כדי שיוכלו לתת להם את המענה הנדרש. אם יש לך קשיש שהוא בודד והוא לא דובר את השפה, אז צריך למצוא לו מישהו שידבר את שפתו.

תודה על השאלה ועל ההבהרה, זה נכון.

אני חושבת שכל נושא מתן המידע צריך להיות באמצעות הרשויות המקומיות והמחלקות לשירותים חברתיים ברשויות המקומיות.

כן, יש בעיות קשות.

נושא הנגשת המידע הוא נושא בעייתי.

זה קורה גם לדוברי העברית. בואו נתחיל עם דוברי העברית, שגם דוברי העברית - - -

שגם הם לא יודעים מה זכויותיהם, זה נכון.

קל וחומר האוכלוסיות לא דוברות עברית.

אבל השאלה שלי הייתה אחרת, עד כמה יש מועדונים ושירותים לקשישים בודדים, שנותנים להם את השירות בשפתם ולא בשפה העברית.

אגב, אנחנו לא פעם מדברים על זה כאן, בוועדה הזאת במיוחד. אנחנו כל הזמן מדברים איך. יש כל כך הרבה דברים יפים ואני שומעת בדיונים מכל המשרדים על פרויקטים יפים ועל דברים שמתכננים. הכל טוב ויפה, אבל אם אנחנו לא ננגיש את המידע הזה לאזרחים, לא עשינו כלום. נחזיר את הכסף למדינה, לקופת האוצר ובזה זה יסתיים.

לכן באמת אנחנו צריכים להגיע לכמה שיותר אנשים ובאמת בשפה שהם מבינים אותה. כי אם אתם תדברו – ואני בכלל יודעת שיש בעיה לגבי יוצאי אתיופיה, בכלל כבסיס. הם נורא קשים. נורא קשה להיכנס אל תוך הקהילה. רק אם מדברים איתם גם בשפה שלהם, גם כשהם רואים את הבן אדם מהמשפחה, מהבית, זה מדבר אליהם. לדוגמא אני גם רואה משהו שקשור להורים מברית המועצות. איך אתם רוצים שהוא יתקשר עם בן אדם שלא מדבר את השפה? זה שאברהם שרנופולסקי הוא דוגמא יוצאת מן הכלל כאן, בן 85 ומדבר עברית מאד רהוטה, לידו יושב דוקטור לגיאולוגיה וכל מה שאתם רוצים, אבל העברית שלו פחות טובה. ויש אנשים שבכלל לא מדברים.

אז אם אנחנו משאירים אותם בצד ולא מגיעים אליהם, ועוד פעם, בדרך שהיא קרובה לליבם, לא מה שכתוב לנו בנייר, אז אנחנו מפסידים אותם ודווקא הם נשארים בודדים. בדיוק הנושא הזה מתחיל מכאן. הם צריכים לראות מולם אנשים שמבינים אותם, אנשים שיכולים להסביר להם בחזרה את הדברים שמעניינים אותם ואנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו עושים את זה.

אני אתן עכשיו לנציג של חזית הכבוד, יהודה דוידוב, להגיד כמה מילים ואחר כך אני אתן לביטוח הלאומי. בבקשה.

אוקיי, בוקר טוב. ראשית רציתי להודות ליושבת ראש הוועדה – תודה, ולברך גם על היוזמה של חברת מטב, כי גם אני פניתי והיא אמרה יש לנו כבר דיון. אני רוצה להודות גם לכל השותפים שלנו לפחות, לתמי מרוז שעבדנו יפה במהלך השנים במשרד הרווחה. לאשל, על הפעלת בתים חמים ומשותפים. לביטוח הלאומי, לחברת מטב, שעשינו פרויקט מאוחד בכלל. אני מדבר באזור אור עקיבא – תיעוד זיכרונות וסיפורי חיים, אחד מהיפים והמרגשים.

עם דנה.

כן, עם דנה. נמשיך לעשות את זה. אני רוצה להודות לאשל, גם על המחקר של מכון ברוקדייל, מחקר יפה. יש לי כמה נושאים מאד חשובים שאני רציתי לציין פה.

מאד דאגתי מהבשורה שאשל יצאה מהפעלת תמיכת בתים חמים חדשים ועכשיו קצת נרגענו, אבל הוצאנו גם מכתב. נושא של בתים חמים ומועדונים זה נושאים סופר רלבנטיים מבחינת יציאת אנשים מהבדידות.

אני רוצה לתת סקירה קטנה, למרות שכבר דיברנו. אני מדבר על אוכלוסיות מיוחדות, קהילה אתיופית וקהילה קווקזית וקהילה בוכרית ואני גם רוצה להתייחס עכשיו לקשישים, פנסיונרים ממדינות חבר העמים. בעלייה האחרונה עלו כ-150,000 איש, גמלאים היום. סך הכל דוברי השפה הרוסית – 182,000 גמלאים בישראל. אז עכשיו הפעלת בתים חמים, צריך לציין שמחצית מהם זה ניצולי שואה היום, זה פליטי שואה, ניצולי גטאות, וטרנים, נרדפי נאצים ו-70% מתוכם חיים בעוני.

אז עכשיו אנחנו יודעים שיש קשר ישיר בין בדידות ועוני, אחת מהסיבות, לא רק. דוקטור מיכל לרון מאשל ציינה ואני לא רוצה להתייחס עכשיו לכל הנושאים האלה, אבל המצב הכלכלי וגם המצב החברתי זה אחד מהתנאים החשובים ביותר מבחינת יציאת אנשים מהבדידות. אז אני רוצה להתייחס עכשיו יותר לנושא החברתי. דרך אגב, רציתי גם לציין ולהגיד תודות ולהעביר למשרד לשוויון חברתי שאנחנו עובדים הרבה ויפה דווקא לאחרונה עם אבי ועם בני, אז למסור תודות.

אתה רואה איזה אנשים פעילים יש לנו כאן. הם מכירים יותר פועלים במשרדים מאשר אני.

אני רוצה לבקש עכשיו ולפנות עכשיו קודם כל לשיתופי פעולה עם כל הגורמים בשלושה נושאים. נושא אחד – הפעלת מועדונים ובתים חמים. ישבתי עם מנהל שירות ההתנדבות, עם יונתן שוורצמן. יש לנו קושי מסוים עם משרד הרווחה. עם מוטי וינטר אנחנו קידמנו תכנית יפה – הקמת פיילוט של שיתופי פעולה בין ארגוני עולים לשירותי רווחה. אז היו מפגשים, סדנאות שעובדי רווחה יחד עם נציגי הארגונים שיתפו ביחד ואז הכירו אחד את השני ויצרו שיתופי פעולה משותפים. אז מזה כולם זכו. לצערי זה היו מספר פיילוטים ואחר כך הפסיקו.

לרוב האוכלוסיות דוברי הרוסית עכשיו יש מנטאליות תרבותית לפנות כמה שפחת לשירותי הרווחה, והתכניות המיוחדות האלו של בתים חמים ומועדונים מאד חשובות ויש קושי להגיש ולהגיע לפתיחת בית חם לניצולי שואה דוברי השפה הרוסית או בכלל לקשישים. למה? כי הגשת תכניות דרך לשכת הרווחה - הקשר בין ארגוני העולים ללשכת הרווחה חסר. טלי, זה מאד חשוב – אין קשר. דיברתי דרך אגב עם גלית מבורך לאחרונה. אנחנו קבענו פגישה. זה יהיה, אבל את התכניות למועדונים צריכים להגיש עכשיו, עד 1 בדצמבר. אין שום אפשרות עכשיו לארגוני העולים להתחבר ללשכות הרווחה ולהגיש אותן התכניות בשפה הרוסית. אף אחד לא יכול לעשות את זה.

אז אני בשנים הקודמות הייתי ממלא ממספר רשויות – שבע, שמונה, עשר רשויות, שולח דרך נציגים, אבל אני רוצה להגיע שכל ארגון, לפחות איפה שיש ריכוז גדול של האוכלוסייה שלנו עכשיו ביישובים גדולים, כשמדובר על מאות קשישים, לעבור את המחסום הזה. איך עכשיו עד 1 בדצמבר אני רוצה 50 בתים חמים לניצולי שואה, אפשר להגיע ללשכת הרווחה? כי המנהלת בלשכת הרווחה צריכה למלא את הטפסים, לאשר ולהעביר למחוז. אז מהמחוז זה מגיע לשירות לניצולי שואה. יש לנו עם זה בעיה וקושי אחד.

אני רוצה גם לפנות ביזמה. יש לנו 150 סניפים הפועלים ברחבי הארץ בהתנדבות. מה זה הסניפים האלה?

זה של חזית הכבוד?

כן. שאנחנו מייצגים, ארגון חזית הכבוד. זה התאחדות אוקראינה, התאחדות בלארוס, התאחדות פליטי שואה, התאחדות מולדובה, התאחדות וטרנים וכל ההתאחדויות עכשיו ולכל אחת מהן יש 20-30-40 סניפים ברחבי הארץ. הסניפים האלה מופעלים, עושים את עבודת הקודש בהתנדבות, כולל גם ביקורי מרותקי בית. אז עכשיו יש קושי קודם כל עם שירותי הרווחה. דווקא היחידה להתנדבות, אחרי הפגישה אני מקווה שאנחנו נתקדם. יש פה משאב אנושי שאנחנו לא מנצלים אותו. בכל עיר ועיר יש עשרות אם לא יותר מתנדבים שמוכנים לבוא.

אמרתם שיש מחסור במתנדבים דוברי רוסית? בבקשה.

אז עכשיו אני פונה עם תכנית, עם יזמה. זו יזמה של חזית הכבוד והגלובל פורום. אנחנו באים ואומרים אנחנו מוכנים – 150 סניפים לטובת סיוע ועזרה לאותם הקשישים הבודדים. ברור שצריך לעבור הכשרה כמו שצריך ואת כל התהליך שאני לא רוצה לציין פה, אבל הם צריכים מקום איפה לשבת לפחות פעמיים בשבוע וגם בשביל לעשות את הטלפון הזה, קו חם או אוזן קשבת. אני מוכן עכשיו להפעיל את הפרויקט הזה בכמה רשויות – 20-30 רשויות – להפעיל את הפרויקט הזה בהתנדבות. מה צריך? מקום, טלפון וכיבוד או הוצאות נסיעות לאותו מתנדב, שום דבר אחר. שום דבר אחר. בבקשה. זה אחד מהנושאים החשובים ביותר.

חברת הכנסת טלי פלוסקוב דיברה גם על נושא של לדבר בשפה הקרובה לאותם אנשים –אמהרית או קווקזית או רוסית ממדינות חבר העמים. אז עכשיו אני בא ואומר פה משהו שמאד מאד מדאיג אותי. גם בבוקר, גם אתמול קיבלתי כמה טלפונים. יש כ-100,000 - פלוס מינוס קצת פחות – ניצולי שואה דוברי השפה הרוסית ממדינות חבר העמים. לא יכול להיות מצב שהם לא מקבלים תמיכה נפשית. תמיכה נפשית שנותנים גופים מסוימים בשפה העברית זה לא מתאים להם. אין אנשי מקצוע שיכולים לעשות את זה בשפה הרוסית. אם אין תמיכה נפשית לאותם מאות ניצולי שואה עכשיו בשפה שלהם, סליחה, זה לא תמיכה. זה בולשיט.

זה בזבוז כסף.

זה בולשיט. אני פונה פה גם עכשיו עם יזמה. כן, אין לנו עכשיו המון המון עם תואר שני, פסיכולוגים ורופאים עם הכשרה קלינית והכל, אבל יש לנו משאב אנושי אדיר עכשיו. רופאים מצוינים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים שמוכנים לקחת גם את הנושא הזה ולהיות שותפים לכל גורם שיושב פה. התמיכה הנפשית או התמיכה הרגשית צריכה להיות בשפה שמדברת עליהם.

חד משמעית.

ואני פונה פה גם עכשיו בנושא. עכשיו עוד נושא. אחרי השיחות שלי גם עם אשל, גם עם גלית מבורך, אני יודעת שאשל ממנה גם בתים חמים ומועדונים בסכומים אדירים. אני רוצה לפנות פה אולי גם לשר האוצר, שהיציאה של אשל מתכנית בתים חמים, שלא תפגע תקציבית - - -

אני הבנתי שזה לא.

זה בהחלט מתוקצב במסגרת השירותים של משרד הרווחה.

לא, זה מתוקצב במסגרת השירותים היומיומיים, אבל היציאה של אשל, כאילו ההפרש שלא יפגע. אני רק רוצה ואם עכשיו יש צורך בזה, אני מאד מבקש לבדוק, כי עדיין יש דיונים תקציביים.

אני אבקש לבדוק ואם יש צורך בתוספת תקציבית, אני - - -

דווקא גם בפנייה שלי אליך, פנינו.

אני יודעת, כן.

שוב, אנחנו ארגון חזית הכבוד מייצגים היום כ-180,000 קשישים, מתוכם מחצית ניצולי שואה ואנחנו מוכנים, עם כל הגורמים שיושבים פה ועושים עבודת קודש, לשיתופי פעולה בכל נושא ונושא. תודה רבה.

תודה רבה יהודה. הצטרף אלינו חבר הכנסת דב חנין, שגם כן מאד פעיל בנושא של קשישים, הצעות חוק, הצעות לסדר וכן הלאה.

אני רוצה ברשותכם באמת לשים קצת דגש על מה שעכשיו שמענו ולפנות למשרדי הממשלה שנמצאים כאן. רבותי, יש פה נכס. נכס שמשרדי הממשלה לא משתמשים בו. אני מאד שמחתי שיהודה סיפר ממש שמית על כל נציג של משרד שהוא בקשר יפה איתו, אבל אני חושבת כל משרד שנמצא כאן יכול להרוויח פי כמה אם הוא יידע לקחת את התשתית שבעצם מציעים כאן בחזית הכבוד, לשלב אותם בעבודה שלכם ואז אתם תגיעו לאותם אנשים שעדיין לא הצלחתם להגיע. ואני מבטיחה לכם – אני פשוט מכירה את העבודה של הארגון הזה, אני יודעת מה הם עושים. אני יודעת שאותם אנשים שאתם רואים פה, כולם בני 80 פלוס, מסתובבים בכל הארץ, נפגשים עם אנשים, מספרים להם על זכויותיהם, מספרים להם על כל מה שקורה. אז איך לא לנצל את זה? איך לא לקחת את זה כמשהו מיוחד ואני לגמרי מסכימה עם ארגון לתת בכך שלא הכרתם אותם פשוט.

אז הנה, יש לכם אפשרות להכיר אותם ולהתחיל לעבוד איתם. אני מבינה שהמטרות שלכם – ואני מאד מברכת את הארגון על הפעילות שאתם עושים ואנחנו מכירים את זה ורואים את זה בכל מקום. אז הנה, תיקחו את זה. זה גם יעזור לכם והם גם יפנו אתכם לאותם אנשים שבאמת זקוקים לכם. בואו לא נשכח שלא כל קשיש קם ואומר שמצבו קשה. הם מתביישים, חברים.

המנטאליות שלהם היא שונה מאותם ישראלים שאנחנו רגילים. אנחנו – אני כבר ישראלית – אני יכולה להגיד על הכל, אבל אני מכירה אותם. כי ההורים שלי – אבא שלי כבר לא בחיים – אבל אמא שלי משם והיא לא תגיד. היא תתבייש. היא לא תבוא לבקש עזרה. היא לא תספר לאף אחד. אולי היא תספר לבן אדם שכבר שלוש פעמים ישב אצלה בבית ודיבר איתה בשפה שהיא מבינה, אז אולי היא תתחיל להרגיש איתו קצת יותר קרוב לעצמה. זה מה שאנחנו צריכים לעשות. זאת המטרה שלנו כמדינה, אם אנחנו באמת רוצים להגיע לאותם אנשים, שאנחנו קוראים להם פה על מושגים בודדים.

יש עוד דבר אחד.

רגע, ארגון לתת מבקשים לדבר ויש לנו גם את הביטוח הלאומי בתור. בבקשה, ארגון לתת, אחר כך הביטוח הלאומי ואחר כך אני אתן גם לכם עוד פעם.

אני רוצה לומר בהמשך לדברים שאמרת שזה באמת היתרון של רשת מתנדבים שמצוותת ממש באופן אישי לקשישים. במקרה שלנו יש לנו תכנית סיוע לניצולי שואה נזקקים, שממש לכל ניצול קשיש כמובן יש בין מתנדב אחד לשניים ואז הם יכולים למפות את הצרכים בצורה הכי מדויקת, כי הם נמצאים איתו בקשר השבועי, לפעמים אפילו יום יומי ויודעים בדיוק. לצערנו הם לא רק סובלים מבדידות. לצערנו ניצולי שואה אפילו סובלים מאי ביטחון תזונתי ו - - -

אגב, לא רק ניצולי שואה.

נכון, אבל אני אומרת את זה על אחת כמה וכמה על אנשים שסבלו רעב בשואה, שנאלצים לקבל סיוע במזון.

היא הביאה את זה כדוגמה.

כן, כן, בהחלט.

זה זועק לשמיים. ובאמת אנחנו נותנים להם סיוע הוליסטי גם במזון, גם קרן חירום שנותנת להם סיוע אקוטי, אם זה במוצרי ספיגה או בטיפולים רפואיים, הנגשת הבית וגם בנושא של הבדידות. באמת מתנדבים ייעודיים לזה, בגלל הקשר השוטף, יודעים בדיוק למפות, לראות מתי הם יכולים לתת את הסיוע ומתי גם צריך להכניס אנשי מקצוע לתמונה.

איך נוצר הקשר ביניכם לאותו קשיש, אני רוצה להבין. הם מגיעים אליכם או אתם מגיעים אליהם?

זה בדרך כלל מההפניות של רשויות הרווחה.

זה עוד פעם מה שאני אמרתי כאן: זה לא עובד.

אז כמה אחוז מגיע אליכם?

הם לא יבואו לבקש, אתם מבינים מה קורה פה?

אנחנו בעצם פזורים ברחבי הארץ, בקשר עם רשויות הרווחה ואנחנו מקבלים מהם את הצרכים ונותנים את המענים במקומות שהמדינה מתקשה לתת את אותו מענה הוליסטי כזה. אנחנו חיים מכספי תרומות, כמו שאתם יודעים, לא מקבלים סיוע. אנחנו משתדלים באמת למצוא לכל ניצול באופן ייעודי את הסיוע שמגיע לו ושהוא זקוק לו, ברמת השפה וברמת הצורך באופן כללי. אנחנו נשמח כמובן לשיתוף פעולה עם חזית הכבוד ועם כל אחד שירצה לשתף איתנו פעולה. המטרה שלנו היא לתת את השירות הטוב ביותר ובאמת גם נשמח לאיזה שהם שיתופי פעולה עם המדינה, כדי לתת את השירות במיוחד לאוכלוסיית השפה הרוסית, כי אנחנו רואים באמת שמבין ניצולי השואה הנזקקים שסובלים מבדידות, יש אחוז גדול של ניצולי שואה מברית המועצות לשעבר ואנחנו משתדלים ככל יכולתנו לתת את המענה ונשמח לשיתופי פעולה מגוונים בשביל לתת אותו.

תודה. אני עכשיו אתן לביטוח הלאומי כי אני מבינה שיש לכם - - -

אולי לפני שגברתי נותנת לביטוח הלאומי, שאלה שאולי גם הביטוח הלאומי יוכלו לענות לנו.

כן, בבקשה.

קודם כל באמת הערכה על הדיון החשוב הזה ולכם, כל העמותות שמפעילות, אני מאד מאד מעריך את הפעילות שלכם ואת העשייה שלכם. אני אומר את זה כי אני מיד רוצה להגיד משפט שאני מקווה שלא תקבלו אותו כמופנה אליכם אלא מופנה לצד השני – המדינה.

כל הכבוד לעמותות. אתם עושים עבודה נפלאה. השאלה שלי היא איפה מדינת ישראל? יש פה מדינה שבסופו של דבר צריכה לקחת על עצמה את האחריות ואני רוצה למקד את הנקודה דווקא בפרויקט שאני קצת שמעתי עליו ואני מאד מאד מברך עליו, אבל אני חושב שצריך לעשות אותו בצורה מסודרת ועל ידי המדינה. יש לא מעט קשישים שחיים בבית וכמובן זה עדיף. אם הקשיש חי בבית זה עדיף. קודם כל זה המקום שלו, הרקמה החברתית הסובבת, הוא לא צריך להתנתק, לא צריך להכיר מקומות אחרים. אם הוא יכול לחיות בבית, מה טוב.

אם הוא לא לבד.

אבל יש לפעמים קשיים. אפילו עוד לפני הבדידות יש קשיים פיזיים. קורית תקלה בבית, מה יעשה הקשיש? עם מי הוא ידבר? אני שואל את עצמי האם לא כדאי – זו עלות, אבל זו עלות יחסית לא גדולה – להקים איזה שהוא מוקד, אגב רב לשוני, שבו כל אזרח מעל גיל מסוים יוכל לדעת שכשיש לו איזו שהיא תקלה בבית, הוא מקבל מענה, הוא מקבל ייעוץ, הוא מקבל הפניה והדבר הזה צריך להיות מופעל על ידי המדינה. אני יודע שנעשים פרויקטים כאלה בהתנדבות על ידי ארגונים. כל הכבוד לכם, שוב, אני מציע שהמדינה תיכנס למדינה.

אני רק אבקש לפני המשרד לשוויון חברתי, לצערי וחבל שחבר הכנסת דב חנין לא היה בתחילת הדיון כי אנחנו כבר שמענו פה דיווחים של כמה משרדי ממשלה. חלק מהתשובות כבר היית מקבל ועכשיו אני אתן לביטוח הלאומי ולמשרד לשוויון חברתי – אלה שני המוסדות שעוד לא דיברו.

ומשרד הבריאות.

ומשרד הבריאות, בוודאי. משרד הרווחה באמת נתן פה סקירה ואני חייבת להגיד לך, גם אני שמעתי דברים שלא שמעתי אותם קודם ואני מאד מברכת על זה. אולי אחר כך תקרא בפרוטוקול. אנחנו לא נחזור על זה שוב.

כן, כן, וודאי.

אבל יש פה לא מעט פרויקטים. גם מצד מרכז המחקר והמידע של הכנסת יש סקירה של הפרויקטים. אני רק רוצה להגיד דבר אחד ואחר כך אני אתן לכם. כל הפרויקטים של משרדי הממשלה מופעלים דרך הרשויות. לפחוות רווחה, אני בטוחה, כי אני הייתי שם, אני יודעת. ואני חוזרת לאותו משפט שאמרתי לכם קודם – זה אומר שאנחנו לא מגיעים לפחות ל-50% מהאנשים שזקוקים לאותו טיפול, רק בגלל שהאנשים האלה לא יגיעו למשרדי הרווחה. הם לא יגיעו לא כי-. כי זו מנטאליות. כי הם חוששים מזה, כי הם שמעו סיפורים כאלה ואחרים. הם לא יגיעו.

לכן – ופה אני עכשיו אתן לכם – צריך למצוא דרך להגיע אליהם. ואיך אנחנו עושים את זה? נשמע עכשיו עוד שלושה משרדים. בבקשה, המשרד לשוויון חברתי.

שמי רחלי פולק, ממלאת מקום רכזת בכירה רשויות מקומיות. דבר ראשון אני באמת רוצה להצטרף לחברים מסביב לשולחן ולהודות על הדיון החשוב והמבורך הזה. אני אתייחס למה שעכשיו העלה חבר הכנסת חנין ואחר כך נסקור עוד פעילויות שיש לנו למען האזרחים הוותיקים הבודדים.

בבקשה.

יש לנו מוקד פניות ציבור *8840 עבור אזרחים ותיקים, למען מימוש ובירור זכויות.

בשפות שונות.

נכון. המוקד מופעל על ידינו והוא עובד בהרבה שפות – זה רוסית, זה אמהרית, זה ערבית, עברית כמובן, אנגלית. המוקד פעיל עד שמונה בערב, עונה להרבה מאד פניות. בנוסף המוקד לא רק נמצא בתוכו, אלא - - -

גם בעניין של לוגיסטיקה, תקלות בבית?

רגע, עכשיו יגידו לך על הפרויקט של תקלות בבית. תספרו על הקהילה התומכת וכן הלאה.

המוקד יודע להפנות את האנשים שפונים, את האזרחים הוותיקים, לאיזה גוף או איזה משרד או מי ברשות, כל רשות גם. הוא מאד מאד מרושת על איפה יש מענה לפניות של הקשיש.

הוא אומר לקשיש, הוא מקשר אותו או שהוא מתקשר? המוקד מתקשר?

זה כמו 106.

הוא אומר לקשיש.

הוא אומר לקשיש, אבל אני חייבת לציין ש - - -

זה רק אומר שעוד 15 דקות אנחנו צריכים להתחיל ישיבת מליאה. אז שימו לב שיש לנו עוד רבע שעה. בואו ננסה להצטמצם קצת, בסדר? אני אבקש לא לחזור על דברים שדיברנו עליהם, למה? נכון, חבר הכנסת דב חנין רק עכשיו נכנס, אבל הוא אחר כך יקרא את זה. מה שדובר כאן, אל תחזרו ותתנו דיווחים שעוד לא שמענו.

אוקיי. המוקד לא רק מפנה את האזרח הוותיק אלא הוא גם הרבה פעמים פונה בשמו למקומות, לגופים ציבוריים ובמידה והאזרח הוותיק לא מצליח, אנחנו יודעים שהרבה פעמים אם זה בא ממישהו שהוא ממשרד ממשלתי, אז ההיענות היא גדולה יותר ולכן אנחנו עושים את זה, המוקד עושה את זה גם בשמם. המוקד גם יוצא החוצה, הוא מגיע. עכשיו למשל בחודש האזרח הוותיק, אנחנו עושים 50 הרצאות ברחבי הארץ בכלל השפות, דרך אגב.

אנחנו יותר.

זה רק החודש הזה. כמובן שיש עוד - - -

כן, מ-30 עד 30.

כמובן שיש עוד הרצאות ומקומות שהוא מגיע אליהם ובאמת עושה את ההרצאות האלה לבירור זכויות.

האם אותו מרכז מקבל מידע ממשרדי ממשלה אחרים, כדי שתהיו באמת מלאי ידע, מידע?

כן. אני יכולה להגיד שאנשים שעובדים במוקד הם בקשר עם כל המשרדים הרלבנטיים.

אני מתכוונת במקום שתשלחי את הבן אדם להתקשר לרשות לזכויות ניצולי שואה, האם הנציגים שלכם במוקד יכולים כן לתת תשובות לגבי זכויות של ניצולי שואה?

למרבית הפניות אנשי המוקד יודעים להגיד מה הרנטה שמגיעה ומה ההנחה בארנונה ואיך אפשר לנצל ולתת איזה שהוא מימוש לדבר אחר והם אוטומטית נותנים התשובה לפונה עצמו.

יש לי שאלה אליך. האם כבר ידוע לכם על החוק החדש של ניצולי שואה ואתם יכולים לתת להם תשובות לגבי זה?

על איזה חוק את מדברת?

אגב, זה חוק שלי ושל דב חנין. זה חוק לגבי ניצולי שואה שעברו גטאות ומחנות, שמוסיף להם היום סדר גודל של 1,300 שקלים בחודש. זה סכום מאד משמעותי. אני מציעה לכם - - -

אני מאמינה שבמוקד יודעים.

החוק נכנס לתוקף מ-1 בספטמבר 2016, רטרואקטיבית.

אני מאמינה ביותר שהמוקד, ואנחנו ספציפית לא יושבים שם- אבל אנשי המוקד יודעים ומעודכנים לגבי - - -

צריך כל הזמן לזרוק להם מידע. כל הזמן להעביר להם מידע בהתאם גם למה שקורה כאן, בבית המחוקקים.

הם יודעים, הם מעודכנים. הם בעצמם עושים את הפנייה ומבררים ומגיעים אליהם גם. הם לגמרי בעניינים ומרושתים על הדבר הזה.

אני מבטיחה לך לעשות שיחת בדיקה.

אין שום בעיה. אנחנו גם נעשה את השיחה הזאת.

אוקיי.

המוקד עובד ואתם שאלתם איך פונים ואיך מגיעים, וזו באמת שאלה שאנחנו גם ממודדים איתה הרבה. יש לנו פרויקט יחד אם התאחדות הסטודנטים, שנקרא סטודנטים למשל אזרחים ותיקים, מפעילים מלגות של כ-400 סטודנטים שחלק מהמלגות הולכות לסטודנטים שמגיעים למרכזי יום ומרכזים קהילתיים ועושים שם פעילות של תיאטרון, מוסיקה והעשרה באמת למען האזרחים הוותיקים ומתוך זה כ-150 סטודנטים מופנים לבירור זכויות אצל ניצולי שואה ואוכלוסיות שונות – אתיופים, אוכלוסיית המיעוטים.

יוצאי אתיופיה.

יוצאי אתיופיה, אוכלוסיית המיעוטים, חרדים ואנחנו גם מתחילים עכשיו עם מדינות חבר העמים, להגיע באופן יזום אל בתי ניצולי השואה ואזרחים ותיקים. להגיע אליהם ולשאול אותם איך אפשר לעזור ומה אתם לא יודעים, איך אנחנו יכולים לעזור לכם למלא את הטופס וכמובן לעשות מעקב אחרי זה. הדבר הזה הוא בשיתוף פעולה ישיר עם המוקד שלנו ועם הסטודנטים ואנחנו נותנים. בשנה האחרונה ניתן מענה לכ-5,000 אזרחים ותיקים בכל הפרויקט הזה.

מצוין. כן ירבו, מה שנקרא. תגיעו לכמה שיותר.

אנחנו עובדים על זה.

אני מבקשת לסכם כי אני מאד רוצה לשמוע את משרד הבריאות ואת הביטוח הלאומי, כי גם להם יש תפקיד מאד חשוב.

אז אני אגיד רק על פרויקטים. הדיון הזה מדבר על בדידות, אז אני אספר על פרויקט והדרת שאנחנו מפעילים עם מטב, בשיתוף פעולה באמת טוב.

שבזמנו דיברנו והוא היה בסכנת סגירה.

נכון, והשנה אני שמחה לציין שאנחנו חוגגים לו עשור. אז טוב שבאמת הוא לא נסגר. יש לנו גם פרויקט עם המגזר הכללי, גם עם אוכלוסיית המיעוטים וגם עם החרדים. אנחנו עובדים על זה, מגיעים אליהם הביתה. לכל אזרח ותיק מגיעים הביתה אחת לשבוע למשך כשעתיים ומדברים ומפיגים את הבדידות ועוזרים לו בכל הדברים שמסביב והרבה פעמים זו באמת עזרה למימוש זכויות, עזרה בבית ובאמת לכל מה שצריך.

מקבלים את השירות הזה כ-5,300 אזרחים ותיקים בכל רחבי הארץ, ב-49 רשויות.

איך אפשר להרחיב? איך אפשר להרחיב? אנחנו מדברים על 900,000 קשישים. איך אנחנו מדברים רק על 5,300?

נכון, אנחנו צריכים. זה עניין באמת תקציבי שאני יכולה להגיד שבשנה שעברה גדלנו. השנה יש לנו 600 מתנדבים, בשנה שעברה היו לנו קצת פחות, אז אנחנו כן עולים וגדלים. אנחנו מנסים להרחיב את הפרויקט. הכל באמת עניין תקציבי.

פרויקט אחרון שיש לנו, בקצרה, אתם בטח שומעים על זה הרבה ברדיו, זה פרויקט כאן גרים שאנחנו עושים יחד עם משרד הבינוי והשיכון והתאחדות הסטודנטים. השנה יוצאים לפרויקט הזה כ-200 זוגות של אזרח ותיק וסטודנט שגר אצל האזרח הוותיק, מבצע איתו 5 שעות פעילות חברתית. בשנתיים האחרונות שהפרויקט קם - - -

5 שעות בשבוע?

5 שעות שבועיות, כן, זה המינימום. כמובן שהדבר הזה מקיף הרבה יותר ונוצרים קשרים מאד מאד יפים וחברתיים ושיתופי פעולה מאד גדולים בין האזרח הוותיק לבין הסטודנט, כשבשנתיים האחרונות שהמיזם פעל היו כ-400 זוגות ואנחנו כמובן פועלים להרחיב.

קצרה היריעה בגלל קוצר הזמן. יש לנו עוד הרבה מאד פרויקטים, גם שממש פועלים וגם במחשבות ופיתוח. אני אשמח, ושמענו פה הרבה עמותות – אני מאד אשמח לשתף פעולה, אז אחר כך אנחנו - - -

אז אנחנו נארגן לכם פגישות עם העמותות כדי שבאמת יהיה לכם יותר זמן לדווח על הפרויקטים.

אנחנו רוצים מיזם משותף.

ביטוח לאומי, בבקשה.

תודה רבה. שלום, שמי דפנה כהן, סגנית מנהלת אגף הייעוץ לקשיש במוסד לביטוח לאומי ואני אתחבר לכל הסוגיות שעלו כאן, בפרט באמת לחבר הכנסת חנין שדיבר על העניין שהמדינה צריכה לקחת אחריות ואנחנו כמוסד לביטוח לאומי בהחלט מסכימים. זה מה שמלווה אותנו לאורך כל השנים.

השירות הזה למעשה קיים משנות ה -70 המוקדמות, כאשר כבר אז המוסד לביטוח לאומי השכיל להבין שמצב הזקן מצריך התייחסות מעבר למתן גמלאות או בעצם לקבל את הנושא הזה של הגבייה, כיוון שאנחנו רוצים להתייחס למכלול הצרכים של הזקן. ומהמקום הזה פיתחנו לאורך כל השנים הרבה מאד שירותים למען הקשיש. מפאת קוצר הזמן אני אעבור על הדברים בסקירה מהירה. אני כן יכולה להגיד שרוב ככל הפעילויות שלנו הן פעילויות יזומות, שוב, מטעם המדינה, כיוון שיש לנו, בשירות שלנו, בכל רחבי הארץ, בכל סניפי המוסד לביטוח הלאומי, בכל סעיפי המשנה, בעצם מהמקום האוניברסאלי. כלומר אנחנו בהחלט לא מתייחסים לסקטור מסוים, אנחנו מתייחסים לזקן באשר הוא בהתאם למצב המעבר או המשבר או האובדן שהוא חווה כרגע.

ולמה הכוונה? אם אנחנו יודעים שאישה התאלמנה, היא תקבל מאיתנו שיחת טלפון שתזמין אותה ליום מידע ולקבוצת תמיכה. אם אנחנו יודעים שזקן התחיל לקבל סיעוד, הוא יקבל מאיתנו הזמנה ובקשה ל - - -

לכם יש יתרון על כל אלה, יש לכם בידיים מידע.

בוודאי, וזה היתרון. מרכז המידע, בוודאי בהתאם למצבו העכשווי ואנחנו יודעים להגיד שלאורך כל חייו של הזקן יש מצבי מעבר, אובדן, משבר שהוא חווה לאורך הדרך, החל מזמן הפרישה ועד אחרי 120 אפילו ואנחנו שם, בצמתים הללו. זה מתחיל מימי מידע לפורשים גמלאים, כאשר כל גמלאי, מספר חודשים לפני שהוא יוצא לגמלאות, הוא יקבל מאיתנו הזמנה - יש לנו מערכת ממוחשבת מאד משוכללת - הוא יקבל מאיתנו הזמנה להגיע ליום מידע וכבר ביום המידע הוא מבין - - -

לאן? איפה יום המידע הזה?

הוא מתקיים בכל הסניפים, בכל סניפי המשנה.

ממש בסניפים של הביטוח הלאומי?

כן. כיום אין גמלאי לפני יציאתו לגמלאות שלא יקבל את אותה הזמנה. לא יגיע אלינו, לייעוץ לקשיש, אם הוא רוצה כמובן, ליום המידע, ויש לנו סניפים גדולים שמקיימים אפילו יומיים בחודש. כלומר, כיוון שיום אחד אפילו לא מספיק ואז בעצם המסר, מעבר ללדבר איתו על הזכויות שלו, על כל סל השירותים, הוא בעצם מבין שיש פה כתובת שיכולה ללוות אותה. הרבה מאד אגב הם בעצמם עדיין מטפלים בהורים זקנים, כי את גיל הזקנה היום אנחנו מחלקים למספר גילאים. אנחנו רואים אפילו כבר שלושה דורות בזקנה. ואז הוא מבין בעצם ששירות הייעוץ לקשיש עשוי או אמור ויהיה נכון ללוות אותו לאורך כל שנות זקנתו, עד 120.

עכשיו, כשאני אומרת שירות יזום למה אני מתכוונת? אז דיברתי על ימי המידע לגמלאים. אנחנו גם מקיימים ודובר כאן קודם על הנושא של הבדידות בקרב נשים אלמנות, אז שוב, לא תהיה אלמנה, חודש-חודשיים לאחר ההתאלמנות שלה שלא תקבל מאיתנו הזמנה להגיע ליום מידע, כאשר ביום המידע - - -

יום מידע כזה הוא פתוח? כל אחד יכול להגיע?

הוא פתוח. זה היתרון הגדול שלנו כמוסד שזה בעצם אחד הערכים שלו המאד מרכזיים, ואני שוב מתחברת לחבר הכנסת חנין, שדיבר על כלל הזקנים במדינת ישראל. האוניברסאליות זה ערך עליון בשירות שלנו, כאשר האפשרות - - -

אני רוצה לבקש מכם הזמנה ליום העיון הקרוב.

בוודאי, בשמחה רבה. כאשר השירות שלנו ניתן גם בשפות שונות, כלומר יש לנו מתנדבים מכל המגזרים, בכל השפות. אגב, מי שמנהל את השירות שלנו זה עובדים סוציאליים. זה גם היתרון האדיר, 51 עובדים סוציאליים. אפרופו, כאשר חלקם יש לנו גם דוברי רוסית וגם דוברי ערבית מהמגזרים השונים, גם לא ערבים. ואני שמחה להגיד שיש לנו מאות של מתנדבים ששייכים לסקטורים השונים, ואז בהתאם למה שאת אמרת למעשה, הם נותנים מענה לא רק בהקשר של מיצוי זכויות ושפה, אלא בהקשר התרבותי. מהמקום הזה שאני בא מהתרבות הזו, אני מכיר אותה ומהמקום הזה יוצא ויוצר קשר עם הזקן.

אז בנוסף לימי המידע לאלמנות, שאנחנו פוגשים אותן במקום המאד מאד משברי שלהן, הן תוזמנה אחר כך לקבוצות תמיכה לאלמנות. זה גם פרויקט שהוא ידוע בכל הארץ, כאשר בכל סניף מתקיימות לפחות קבוצה אם לא שתיים, של אלמנות שהתאלמנו בחודשים האחרונים וניתן להן מענה רגשי, חברתי וכו', והן בעניין התמיכתי כל כך.

כל מי שדיבר כאן למעשה, אין שירות שאנחנו לא מכירים אותו. אין שירות שאנחנו לא משתפים איתו פעולה. העובדים שלנו, שוב, כמו שאני אומרת, יושבים בכל ועדות ההיגוי המקומיות, בכל השולחנות העגולים. גם אנחנו יושבות ברמה הארצית ושיתופי הפעולה הם זורמים וקיימים בכל. זאת אומרת אין דבר כזה שמתנדב שלנו ירים טלפון לזקן ולא יידע על כל השירותים הללו, כיוון שכל מתנדב שייך גם לקבוצת הדרכה. הוא חייב להגיע כדי שנצייד אותו כל הזמן במידע השוטף. בוודאי שברמה המקומית זה המידע הכי מעודן, און ליין וכל זקן, כלומר כל מתנדב שלנו שיוצר קשר עם זקן, אם זה במסגרת חברתית קבועה – ואני אדבר על זה – אם זה במסגרת טלפון יזום – הוא יידע מהמקום של מה שהזקן מספר לו על הצרכים שלו, להפנות אותו לשירותים השונים ששמענו כאן.

אני חייבת שתסיימי.

גם ברמה הארצית אנחנו מקיימים שיתופי פעולה וזה כתוב גם במסמך שחילקתם לנו, שלמשל המשרד לשוויון חברתי במוקד הארצי יודע להפנות אלינו, אם זה לצורך ביקור חברתי קבוע, אם זה לצורך מיצוי זכויות בביטוח הלאומי וצרכים נוספים.

שירות נוסף שאנחנו נותנים זה לאלפי קשישים בודדים, ביקור חברתי קבוע פעם בשבוע, כאשר מגיע אליו מתנדב דובר השפה שלו ונוצר שם קשר חברתי קרוב. כשעשינו מחקר באמצעות מכון ברוקדייל על מהות הקשר בין הזקן לבין המתנדב שמגיע אליו מטעם הביטוח הלאומי, אז ראינו איך הזקנים רואים את המתנדבים שלנו. הם דיברו על זה שהם כמו עובדים סוציאליים שלהם, כמו פסיכולוגים שלהם, כמו בני המשפחה הכי קרובים להם.

אגב, אתם דיברתם על הנושא של האוכלוסייה האתיופית. בשנה האחרונה, בשנת 2015, זה היה במסגרת תכנית העבודה שלנו, בכל סניפי הביטוח הלאומי, בייעוץ לקשיש, כאשר יש יחסית מספר גבוה של אוכלוסיית יוצאי אתיופיה, קיימנו ימי מידע לאוכלוסייה האתיופית וזה היה מדהים ומרגש לראות איך הלובי הגדול של הביטוח הלאומי מתמלא בקשישים, הרבה מהם עם הלבוש המסורתי, עם הקייס שלהם. עשינו עבודת חריש עמוק כדי לפתוח להם את הדלת ואת הלב ולהגיד להם – אנחנו כאן בשבילכם ולמענכם. כי מצאנו שלמשל בנושא של סיעוד הם פחות ממצים את זכויותיהם וכמה היה צריך להנגיש להם את השפה.

יש לנו נתב שיחות.

זהו, חייבת לסיים.

יש לנו נתב שיחות בשפות השונות, גם אמהרית ואנגלית וצרפתית ורוסית ועברית וכו' ובעצם המתנדבים דוברי השפות השונות נותנים מענה.

כן, את זה אני יודעת. אחרון.

חבל. יש לנו גם מרכז מידע ארצי - *6050 - - -

את יכולה להעביר לנו את הרשימה.

שיושב ברמת גן, מפעיל עשרות מתנדבים דוברי שפות שונות, כאשר - - -

6050*?

*9060.

9060?

9060, כן, בשפות השונות, כך שבאמת כל הנושא הזה של האוניברסאליות ושהמדינה צריכה לקחת אחריות והנושא הזה שהמדינה צריכה ליזום את הקשר, אז אני חושבת שאנחנו בהחלט, על פי כל סל השירותים שלא מניתי את הכל, בהחלט עומדים על העקרונות האלה ומקיימים אותם.

אנחנו אגב נותנים כל שנה ל-300,000 קשישים שירות.

טוב, תודה רבה. באמת תודה. אני מברכת מאד על הפעילות.

זה ממש על קצה המזלג וחבל.

כן. אם הייתי יודעת שיש לך רשימה כל כך ארוכה הייתי נותנת לך לדבר ראשונה. משרד הבריאות, אמרת שיש לך פה איזו שהיא הצעה?

שתי דקות יש לי. אני אשתדל. יש לי הרבה מה להגיד. שמי איריס, אני עובדת סוציאלית מחוזית במשרד הבריאות בתחום הגריאטריה. מי שחסר פה, יש פה הרבה שותפים, אבל מי שחסר ויכול מאד לענות לסוגיה שהעלית על הנגישות וזה, הן קופות החולים. הקשישים כולם, גם דוברי רוסית וגם דוברי אמהרית וגם דוברי ערבית, מגיעים בסוף ובהתחלה לרופא והמרפאה, מרפאת האם היא חולייה שאין פה נציגים של המרפאות.

אנחנו ניקח בחשבון לפעם הבאה.

זהו. זה כלי וזו דרך גם לאתר אותם קודם כל גם בקטע של ביטחון תזונתי, כי הרופא והאחות שוקלים אותם והם מיד רואים אם יש ירידה דרסטית במשקל - - -

נכון.

אז הם מיד יודעים ונדלקת להם נורה אדומה בהיבט הזה. גם מבחינה של בדידות, גם מבחינה של הסלמה במצב התפקודי. זאת אומרת הם יכולים לראות הרבה דברים. הרופא, החלוק הלבן עושה להם משהו. אני מדברת כאיש משרד הבריאות. הם יחסית מאד מהר, ואני לא יודעת את הרגישות של האוכלוסייה יוצאת חבר העמים, אבל הם כן משתפים פעולה והרופאים ובעיקר גם האחיות - - -

יש כל כך הרבה רופאים שמדברים בשפה שלהם.

בדיוק, אבל הרופאים והאחיות הם דרך שיכולה להקל, שאת מאד צודקת בהיבט של החסמים התרבותיים שיש בלגשת ללשכת הרווחה. בלגשת לקופת חולים יש הרבה פחות חסמים ואנחנו יכולים להיעזר מאד בצוותים הרפואיים.

אני בהחלט לוקחת את ההצעה שלך. אני חושבת שהיא מאד נכונה.

ואני חושבת שזו חוליה שיכולה לקדם ולחשוף ולקשר גם בינינו. אני חייבת הערה אחרונה, אני לא רוצה לגזול זמן. אני עובדת סוציאלית הרבה שנים, אני בת לאמא קשישה. נאמרו פה פרויקטים מאד יפים, אני לא מכירה חצי מהם.

יפה. זה היה הסיכום שלי.

יכול להיות - - - מבחינת המידע - - -

אז מישהו איפה שהוא, יכול להיות שגם אני אולי לא מאד מאתרת. חובה עלי ליזום אבל גם חובה עליכם, ואני אדם צעיר וקורא עיתונים ובאינטרנט, ועדיין אני לא יודעת על חצי מהפרויקטים.

חברים, חברים - - -

קל וחומר אמא שלי, שפחות נגישה ופחות קוראת, הסיכוי שהיא תדע על פרויקטים פה-. תודה רבה.

חברים, אני לצערי הרב חייבת לסיים את הדיון. אני רק רוצה להגיד שמה שאני יכולה להציע זה שני דברים. קודם כל באמת אני רציתי להגיד את מה שעכשיו אמרה הנציגה של משרד הבריאות. היה לי כייף מאד גדול לשמוע אתכם ואני גאה בכל העבודה שאתם עושים ויישר כוח ובאמת אני רואה שיושבים פה אנשים שאיכפת להם. אבל רבותי, אם אנחנו מהמשרדים האלה - - - לא נגיע לאנשים, לא עשינו כלום.

לכן כל אחד צריך לחשוב ולהשקיע זמן ולהזמין עמותות, להזמין נציגים – חזית הכבוד זה אחד מהם, אבל יש עוד מלא – לדבר ולעבוד עם האנשים, עם השטח. לרדת לשטח, רבותי.

אנחנו ננסה, על בסיס הדיון שהיה כאן, איך שהוא גם להנגיש את המידע שנאמר כאן. אגב, אם יש משהו שעוד לא אמרתם ואתם רוצים שאנחנו נציין במידע, תשלחו לנו. אני כמובן אפרסם גם את הפרוטוקול של הוועדה ואני אדבר על כל הפרויקטים הנפלאים שדיברתם עליהם פה, אבל שוב, אני חוזרת על משפט שהוא צריך להיות משפט סיכום: בואו נגיע לאנשים. הם מחכים לנו והם לא מכירים את מה שאנחנו מדברים כאן.

לכן באמת תודה רבה לכולם. תודה רבה ליוזמי הדיון, תודה רבה לכל משרדי הממשלה שהיו כאן, לביטוח הלאומי, לחזית הכבוד, לצוות ההנהלה. בהצלחה לכולנו. תודה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:03.