הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 150

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום שני, י"ג בחשון התשע"ז (14 בנובמבר 2016), שעה 10:00

טיפול משרד החינוך בתלמידים עולים - דיון דחוף

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר

מרדכי יוגב

יואל רזבוזוב

גילה נגר - המשנה למנכ"לית, משרד החינוך

מאיה שריר - מנהלת אגף קליטת תלמידים עולים, משרד החינוך

אורנה שץ אופנהיימר - מפקחת מוסדות להכשרת מורים, משרד החינוך

דני רוזנר - מנהל מינהל חברה ונוער, משרד החינוך

דליה פניג - סגנית יו"ר המכירות הפדגוגית, משרד החינוך

דליה מזרחי - סגנית מנהלת אגף בכיר כא"ב, משרד החינוך

עירית בירן - סגנית מנהל המינהל הפדגוגי, משרד החינוך

תמי ויצמן - תקציב חינוך לא פורמאלי, משרד החינוך

שושי שהם - מדריכה מחוזית במחוז ירושלים, משרד החינוך

קסאיי דמוזה פרנזמן - מנהלת תחום תכניות חברתיות כלכליות, משרד ראש הממשלה

טלל דולב - ראש מטה היישום והמעקב לשילוב יוצאי אתיופיה, משרד ראש הממשלה

ד"ר ולדימיר שקלאר - מנהל אגף בכיר לקליטה בקהילה, משרד העלייה והקליטה

אלמו אבנט - מנהל מוקדי קליטה ארצי, משרד העלייה והקליטה

ד"ר שרי פייר - מנהלת תחום בכיר לחינוך, משרד העלייה והקליטה

שרה שראל - אחראית קליטת עלייה, המועצה האזורית מטה בנימין

ורד אחיהון - מנהלת תוכן פרויקט אתיופיה, הסוכנות היהודית

שרון טרקאו - הפרויקט הלאומי לקהילה האתיופית בישראל בע"מ

בני פרץ - פעיל חברתי, לשעבר הפנתרים השחורים

שמעון סיאני - מנכ"ל ידידות

אריאל רנדל - מנכ"ל ארגון קליטה, ארגון גג לעולי צרפת

רונן פוקסמן - מחלקת קשרי ממשל, ארגון נפש בנפש

מילה ספיבק - מנהלת בית ספר יוענה ז'בוטינסקי, רשת עתיד

אהרון בן שימול - מנהל פנימיית יוענה ז'בוטינסקי

מרב תורג'מן

דנה גורדון שושני

ר.כ., חבר המתרגמים

טיפול משרד החינוך בתלמידים עולים - דיון דחוף

אנחנו נתחיל. אני פותח את הישיבה. איתי חבר הכנסת מוטי יוגב, חבר הוועדה. היום נקיים דיון. אני מברך גם את המשנה למנכ"לית משרד החינוך, גברת גילה נגר וגם את מנהל האגף של הקליטה במשרד הקליטה, ד"ר ולדימיר שקלאר. יש לנו את שני המשרדים הרלבנטיים לדיון שלנו, בעיקר משרד החינוך.

הדיון היום יתמקד בטיפול במשרד החינוך בתלמידים עולים חדשים. קבענו את הדיון בעקבות הדיון שקיימנו לפני שבוע על בסיס דו"ח ראמ"ה. הוצגו לנו נתונים מאד קשים בדו"ח בנושא השתלבותם ושל מערכת החינוך שנותנת לתלמידים העולים ובני העולים. אז אנחנו ראינו נתונים קשים מאד והחלטנו שאנחנו נעשה דיון יסודי בנושא הזה, על מנת להבין מה משרד החינוך מתכוון ואיזה תכניות קיימות במשרד החינוך על מנת לטפל בנשוא.

אתה יכול להבהיר מי עושה את דו"ח ראמ"ה?

דו"ח ראמ"ה שהוצא לנו - - -

מה ראשי התיבות של ראמ"ה?

הרשות הארצית למדידה והערכה של משרד החינוך.

זה של משרד החינוך. היית בדיון, לא?

לא - - - הייתי. אני יזמתי אותו.

אז זה בעקבות זה. באותו יום אנחנו היינו עסוקים בנתונים והדיון היה על הנתונים. היום אנחנו רוצים לעסוק במה הולכים לעשות על מנת לשנות את התמונה הקשה הזו. זה הכיוון שלנו.

אני רוצה שגם תתייחסו במשרד החינוך לתכנית החדשה של הממשלה, שהתקבלה ואושרה ותוקצבה על ידי הממשלה, בנושא השתלבותם של יוצאי אתיופיה במערכת החינוך. זה מאד חשוב, ובכלל, הנושא מתמקד יותר בכלל העולים, כמו שהסברתי קודם, בעקבות הממצאים של ראמ"ה.

רשות הדיבור קודם לגברת מאיה שריר, מנהלת אגף קליטת תלמידים עולים במשרד החינוך. יש לך גם מצגת? אז אני קודם כל נותן לך את רשות הדיבור ואחר כך נמשיך לפי המצב.

תודה רבה אדוני יושב הראש. אנחנו סיימנו במערכת החינוך שבוע עליות. המטרה של שבוע העליות זה שכולם יראו – החברה הישראלית מורכבת מעולים ובני עולים והמטרה לא הייתה לעבוד רק עם העולים, אלא להיפך, עם החברה הקולטת ולתת את המקום ואת ההוקרה, את התודה לעולים. אז אם אפשר להפעיל את המצגת. זה סרטון שרץ.

אנחנו קראנו לשבוע הזה עליות זה להיות. זה משהו יותר לנשמה. לתת לכם טעימה ממה שחוותה מערכת החינוך בשבוע האחרון.

(סרטון)

עליות זה להיות?

כן.

זה מאד חשוב.

מאד חשוב, מאד חזק. אנחנו אמרנו - - -

אז לא טעיתי שאמרתי ביום העלייה שהעולים הם החמצן של מדינת ישראל.

רגע, תנו לנו לראות. מי מעביר את הדבר?

אתה צודק. זה הסרט. העניין הוא באמת להגיד תודה לעולים וללמוד. לא רק להישאר בפולקלור של מאכלים, אלא - - -

אבל לא ראינו כלום.

תיכף תראו. דיברנו על דרכי הוקרה שונות, אבל גם למידה בכל התחומים. גם על היסטוריה וספרות וטכנולוגיה ותרבות, בכל תחומי הדת, בכל המקצועות למדו על העליות.

הנה, לדוגמא בפתח תקווה, הזמנו סבים וסבתות לספר על העלייה. כאן יש לנו מבית ספר רעים באשדוד, כל משפחה סיפרה על סיפור העלייה. באשדוד הם גם אמרו שיש ילדים בכל מיני צבעים וציירו אותם. כאן יש סיפור עלייה מאוקראינה. תלמיד בבית ספר איתמר בנתניה, שמציג איך הוא עלה מאוקראינה. יש שם מוסיקה יפה. אמא של ילדה מכיתה ד' שמספרת על סיפור.

כאן הילדים בחרו לעסוק בשם הפרטי שלהם. מה זה אומר החשיבות של השם לאדם. השם שלי למשל הוא רוסי לגמרי. בית ספר בורוכוב בגבעתיים בחרו לעסוק בקהילה האתיופית וללמוד להכיר את התרבות. יד לבנים, פתח תקווה, אומרים תודה לעולים. וכאן יש לנו מורות עולות. בבית ספר קריית יערים ברמת השרון היו הרבה מורות שהן עצמן חוו עלייה. סיפור העלייה בכל בית ספר בצורה חווייתית. סיפורי עלייה של המשפחות יש כאן.

יש כאן פעילות בטבריה על ארצות המוצא של כל התלמידים של בית הספר. זה איתמר בן אבי ביפו, בית ספר רב תרבותי מאד. באשדוד עסקו באומנות.

אנחנו רואים שיש כאן עשייה מאד מגוונת. זה באורט כרמים בכרמיאל. באמת, כל היישובים. בסך הכל בכל המגזר היהודי, בכל בתי הספר יש עולים. טשרניחובסקי בנתניה. הנה בבת ים, בית ספר גורדון בבת ים, בית ספר אוסישקין ברמת השרון. גם ברמת השרון יש עולים. וזה בקריית ביאליק. וגם בגני הילדים. בגני הילדים נכנסו גם חיילים ועשו פעילות משותפת עם הילדים. קריית ארבע. גם המורים והעובדים של בית הספר סיפרו איך הם חוו עליות, הם והמשפחות שלהם.

זה סיפור עלייה מאד מרגש מאתיופיה. דיברו על החשיבות של ירושלים לבני הקהילה. כאן יש סיפור עלייה מאוקראינה של סייעת מבית הספר. ובני מנשה.

יש עוד קצת תמונות. האמת היא שאנחנו מקבלים גם היום הרבה מאד חומרים גם מבית הספר. כאן הזמינו קייס בנתניה. בבית ספר רועי קליין בנתניה הזמינו קייס לספר. ואלה תוצרי למידה ואנחנו מקבלים ומוצפים בעוד ועוד תגובות מהשטח.

מאיה, זו המצגת, או שיש עוד דברים שיבואו?

זהו.

אבל אני רוצה שתתמקדי. זה מאכזב אותי. אני מצטער להגיד את זה.

מאכזב?

כן.

למה?

אוקיי, בסדר, לראות את התמונות זה בסדר, אבל אנחנו רוצים לדעת מבחינת ההישגים, מבחינת הנשירה, מבחינת - - -

בסדר, שנייה. אני אגיד.

תמונות. לכן אני מעלה את זה, כדי שתתייחסי.

אני מתייחסת.

הדו"ח הציג לנו 34% מול 11% של אלימות, 12% מול 11% מקבלים מכות על ידי המורים. אנחנו מקבלים בשטח מידע שאין מגשרות בגני הילדים לעולים החדשים. דרכי האולפן לא בסדר. אנחנו שמסתובבים בשטח שומעים. אז אני רוצה לקבל נתונים כאלה.

אני אסביר, ברשותך.

בסדר.

אני חושבת שזה היה מהלך מאד מאד חשוב וראשון, של עבודה עם כל האוכלוסייה הקולטת. אנחנו תמיד עובדים עם העולים. העולים לא אלימים כלפי עצמם. צריך לעשות איזו שהיא עבודה עם כל האוכלוסייה הקולטת. הרי בדו"ח מה שעלה מאד חזק זה העבודה שנדרשת עם המורים. אז אחרי שכל המורים נחשפו לעליות, לתרומה שלהם, לזה שבעצם בכל כיתה, ולא תמיד הם ראו אותם. יש עולים או בני עולים והפעם זה עלה בצורה מאד מאד בולטת ומערכתית כוללת ואי אפשר היה להתעלם מזה, וזה אפשר קודם כל עבודה גם של הצוות החינוכי על עצמו.

לראות מה העמדות האישיות שלהם כלפי עולים וכלפי עלייה. לראות את התרומה, את ההוקרה, את להגיד תודה, לתת יחס חיובי לעולים. אנחנו מרגישים שבזה זה מהפך. זה פעם ראשונה שבמערכת עלה שבוע שלם שהנושא שלו זה עולים. ואם אנחנו מדברים על הדו"ח שראמ"ה פרסמו, אני חושבת שזה צעד ראשון שהוא באמת מערכתי, יוצא דופן, פורץ דרך, של כל מערכת החינוך. כל המורים בכל המקצועות, כל התלמידים.

הרי כאשר אנחנו באים לדבר על אלימות כלפי עולים, אז זה לא העולים עצמם. זה האוכלוסייה האחרת, שהם לא עולים.

מה זאת אומרת הם לא עולים?

העולים לא אלימים כלפי עצמם.

הם פעם ראשונה התייחסו בעצם לציבור הישראלי הוותיק, שצריך לקלוט את העולים ולתת לו כלים.

נכון.

ברור שהמורים לא עולים. אנחנו רוצים לדעת, כי הממצאים מתייחסים לאינטראקציה בתוך בית הספר. כלומר, אלימות מורים כלפי ילדים עולים ובני עולים וגם תלמידים. זה ברור שזה לא עולים בין עולם. זה גם יכול להיות במקרים כאלה, אבל לא יכול להיות שזה הממצאים שבעניין. אם אנחנו מדברים על אלימות, 22% מול 5% זה יוצאי ברית המועצות, 34% מול 11% יוצאי אתיופיה. זה הוצג לנו.

זו סוגיה אחת שאנחנו רוצים לשמוע מכם – מה אתם הולכים לעשות, איזו תכנית יש לכם כדי לשנות את המצב. שתיים, בעניין הישגים, יש פחות הישגים לעולים חדשים, יש נשירה גבוהה אצל העולים החדשים ואנחנו רוצים לדעת גם לגבי ההישגים ולגבי הנשירה, איך אתם הולכים לשנות את זה ומה התכנית. בין היתר אנחנו קיבלנו, כשביום חמישי היינו בסיור במטה בנימין, שם הציגו לנו בעיות של מגשרות בגני הילדים. גננת מגשרת. אפילו באולפנים יש בעיה בערך העברת האולפנים לעולים החדשים. כמובן שאנחנו מדברים על נושא הילדים היום, אבל גם האולפנים הם באחריות משרד החינוך – לחינוך מבוגרים.

אני הוספתי לכם שאלה בנקודה הספציפית של יוצאי אתיופיה, שהממשלה אישרה ונתנה להם תקציב מיוחד לשילובם של יוצאי אתיופיה. לא כל הזמן אנחנו יכולים - - - את המשנה למנכ"לית, ולכן חשוב לנו לקבל את הנתונים האלה, את ההסברים האלה, את התכניות האלה. בואו תתמקדו בכיוונים האלה שאתם צריכים להראות לנו. טוב שחגגנו שבוע עם תמונות יפות בעניין יום העלייה, זה מה שאני רוצה, אבל הדיון שלנו מתמקד יותר בלשמוע תכנית פעולה.

אדוני יושב הראש, אני רוצה לפתוח ולהגיד במשפט אחד. אני רוצה שיהיה ברור שככלל, מערכת החינוך על כל רבדיה, מגנה באופן מאד מאד ברור כל תופעה של אלימות בקרב ילדים, בין ילדים, בין מורים לילדים וכו'. אין כאן מטה של קסם. אנחנו עושים עבודה חינוכית לא פשוטה, מורכבת, ואני רוצה שיינתנו לנו כאן כמה דקות להציג את התכנית בשלמותה, עם כל הנתונים שלנו - את תכנית דרך חדשה, שיש עליה הרבה מאד ביקורת, אבל לצערי הן נובעות גם מזה שיש חוסר ידע ומידע שלא נגיש לציבור.

אני מציעה שתתנו לנו רגע להציג את התכניות ואחר כך, אם יהיו שאלות, אנחנו מאד נשמח. בסדר? תודה רבה.

זה בשבילכם.

מעולה. אז מאיה תציג.

טוב, כפי שאמרנו באותה ישיבה, ברגע שהוצגו לנו הנתונים על ידי ראמ"ה, אנחנו מיד כינסנו צוות פעולה וקיימנו ישיבה בשפ"י – השירות הפסיכולוגי היעוצי ואנחנו מגבשים את המשך הדרך גם בהכשרת המורים, גם בהכשרת היועצים. ברור לנו שלא מספיק לעבוד עם התלמידים ונדרשת כאן עבודת עומק.

יש את התכנית הזאת אולי בדפים? אפשר לקבל אותה?

כן, כן.

אני אשמח לקבל אותה.

התכנית של דרך חדשה.

במקביל אנחנו מכירים גם את הדו"ח למיגור האלימות נגד יוצאי אתיופיה, שהוא חלק אחד בכל ההתייחסות, כי בדו"ח הכללי של ראמ"ה כמובן שהייתה התייחסות רבה מאד גם לעולים דוברי רוסית וגם לכאלה שהם בני עולים וההורים שלהם עלו מארצות ערב.

מבחינת ההישגים, אנחנו לא - - -

רק בהקשר של דו"ח מיגור האלימות, אנחנו היינו חברים בוועדה, חברים מאד מובילים בוועדה. אנחנו מאמצים בתחום החינוך את כל המסקנות של הוועדה ואת כל ההמלצות ואנחנו כבר התחלנו להיערך להטמעה של ההמלצות האלה.

אז אתם תציגו לנו את ההיערכות ואיך אתם נערכים? זה מה שאנחנו רוצים.

אדוני יושב הראש, אתם שלחתם שלוש שאלות, שכל שאלה היא עולם ומלואו. השאלה במה אנחנו רוצים להתמקד. אני מוכנה להציג את מה אנחנו עושים במיגור האלימות נגד יוצאי אתיופיה, אבל כאן לא נתבקשנו לעשות את זה. אנחנו נדבר באופן כללי על אלימות בקרב העולים, על תכניות שיש לנו לילדים עולים ולא עולים ובעיקר הייתי רוצה שנתמקד בדרך חדשה, כי התחושה בציבור היא שלא נעשים דברים ואולי הגיע הזמן שישמעו גם מה עושה משרד החינוך בנושא של דרך חדשה ואנחנו עושים הרבה מאד.

רגע, רגע, אבל הנושא שלנו היום הוא לא דרך חדשה.

אתה אמרת - - -

אני - - -

זאת הייתה אחת השאלות.

דרך אגב אני אמרתי את התייחסותך, אבל הנושא מוגדר. הנושא זה טיפול משרד החינוך בתלמידים עולים חדשים באופן כללי.

בסדר גמור.

אז אני שאלתי כבדך אגב, ואני רוצה, שכמי שמרכזת את התכנית הזאת, תתייחסי גם לזה.

אנחנו נתייחס גם וגם.

אוקיי, בסדר. נשמע.

במערכת החינוך, אתם ביקשתם נתונים של 10 שנים, אנחנו פה בתיאום עם משרד העלייה והקליטה. כשאנחנו מדברים על כלל העולים אנחנו מדברים על 10 שנים. לומדים 41,767 שעלו במהלך 10 השנים האחרונות, משנת 2006. כאשר יש לנו מענים שונים לעולים חדשים, יש שעות תקן לרכישת העברית כשפה שנייה. כמובן שזה לא מספיק והם צריכים להיות מסוגלים ללמוד את כל מקצועות הלימוד בעברית, להשלים פערים בכל מקצועות הלימוד, כי מערכות החינוך בעולם שונות ממערכת החינוך בישראל. גם מה שלומדים הוא אחר וגם איך לומדים. גם היחסים בין ההורים לבית הספר. יש שונות רבה מאד.

לשם כך אנחנו מרחיבים את הזמן על ידי תכניות שעוסקות בשיפור השפה העברית והשלמת פערים בכל מקצועות הלימוד. יש לנו ביסודי את תכנית משעולים ואת תכנית סלע - - -

מה הפק"ל שמקבל ילד עולה?

אם הוא ילד אחד בבית ספר, ילד בודד אחד, אז זה שש שעות בשבוע, זה המינימום. יש טבלה: 1 עד 3 ילדים – 6 שעות, ילד רביעי זה כבר 10 שעות. יש טבלה מדורגת.

וזה מעבר לשעות הפרטניות שיש אותן במסגרת אופק חדש, שגם מתגברות.

נכון. מעבר לזה יש לנו שעות להשלמת פערים בכל מקצועות הלימוד. אז כפי שאמרתי ביסודי זו תכניות משעולים וסלע, שהן לאחר שעות הלימודים. בחטיבת הביניים יש לנו שעות תקן בתוך המערכת, את תכנית שעל ואת תכנית עוגן למניעת נשירה ומשרד העלייה והקליטה מפעיל את תכנית פלא בחטיבות ביניים ובחטיבות העליונות. בחטיבות העליונות אנחנו נותנים הרבה שיעורי עזר וגם תכניות ייחודיות עם רשויות אפילו, כדוגמת התכנית שאנחנו מפעילים עם מודיעין, לקראת הצלחה בבחינות הבגרות. זו תכנית מאד מוצלחת.

בנוסף יש את התכנית – החלטת הממשלה לעידוד העולים מאוקראינה, צרפת ובלגיה, לאלה שעלו במהלך שנת 2016. עלו הרבה מאד. מה-1 בינואר 2016, כלומר אפילו לא שנה אחת מלאה, עלו מאוקראינה, צרפת ובלגיה – 1,574 תלמידים והם משתתפים בתכנית הייחודית שלנו, שם מקבלים תוספות של מסגרות מילת ורכז ישובי.

בנוסף, דיברתם על מגשרים, שאלת על מגשרים. יש לנו מגשרים דוברי צרפתית, רוסית, ספרדית ובני מנשה ומגשרים דוברי אמהרית. מגשרים דוברי אמהרית זה במכרז שמוכר וידוע לכם. הסיבה לכך שזה במכרז והאחרים הם במצ'ינג עם הרשויות, כי כדי שנוכל להפעיל מגשרים דוברי רוסית, אנחנו צריכים לקבל את ההסכמה של הרשות. אנחנו מפרסמים קול קורא ורק הרשות שאומרת אני רוצה ומוכנה לשים מצ'ינג, אז אפשר לעבוד בה.

גני ילדים - - -

המגשרים הם מגשרים יישוביים. לא דיברנו על גן ילדים ספציפי או בית ספר ספציפי בדוברי השפות האלה. יש לנו מגשרים בגנים באופן ייחודי רק לעולים מאתיופיה. שם יש תקנים, יש 20 משרות של מגשרות בנות הקהילה שנכנסות לגנים.

לעולים אחרים אין?

לעולים אחרים יש מגשר יישובי.

למשל בעפרה, בשילה, בעלי. ביום חמישי, כשהם הציגו לנו את הבעיה, היא אינה לגבי אתיופיה, זה לגבי כולם.

אז אנחנו עובדים במצ'ינג איתם. אנחנו מפרסמים קול קורא. יישוב שרוצה מפעיל מגשר במצ'ינג איתנו ויישוב שרוצה להרחיב מעבר להקצאה שלנו, יש כאלה - - -

יש לזה הקצאה?

בוודאי.

לכל יישוב?

לא לכל יישוב.

יש קול קורא לכל יישוב. יישוב שרוצה – פונה.

הצטרף אלינו חבר הכנסת יואל רזבוזוב ויש לו שאלה.

לא, אחרי זה. אני אשמח ויש לי התייחסות.

כן.

משהו ספציפי? מה עוד?

יש הרבה מאד תכניות נוספות - - -

יש הרבה תכניות. עד כמה לפרט?

של רב תרבותיות וכו'. אם תרצו נפרט. אנחנו יכולים גם לשלוח בצורה מרוכזת את כל התכניות כדי שזה ייתן לכם תמונה כוללת, ואם אפשר, אז אנחנו נעבור לדרך חדשה, ודרך זה גם תלמדו מה אנחנו עושים גם עם העולים וגם לא עם העולים, בנושא של מעורבות חברתית, מעורבות קהילתית, הישגים לימודיים, מורשת תרבותית, כל מה שאנחנו מובילים במסגרת התכנית.

האוקיי.

נתחיל?

כן.

טוב. אז את תכנית דרך חדשה כולם מכירים. אנחנו לא נרחיב לא על אבני יסוד ולא על דברים אחרים, אבל כן הייתי רוצה להגיע לנושאים המערכתיים ולתת סטאטוס מאד בקצרה של מה עשינו עד עכשיו במשרד החינוך.

קודם כל אנחנו הוצאנו את יוצאי אתיופיה, ילידי הארץ, שהיו עד עכשיו באחריות אגף הקליטה, העברנו אותם לאגפי הגיל. כרגע הם נכללים במסגרת אגפי הגיל, ככל ילדי ישראל. לא מתייחסים אליהם יותר כעולים חדשים, רק עולים שמוגדרים במוצב שהם עולים, מטופלים על ידי האגף של מאיה. אז זה כבר בוצע ואנחנו כבר בועלים כך.

הדבר השני שעשינו, אנחנו בחנו מחדש את כל התכניות שהיו מיועדות אך ורק ליוצאי אתיופיה ולמרות הכתבה שהופיעה היום בעיתון הארץ, שהיא די מקוממת, כי היא לא נשענת על עובדות, אבל בכל זאת אני אתייחס. אנחנו בחנו את כל התכניות. תכנית שהייתה לא אינטגרטיבית אלא תכנית מבדלת, אנחנו הפסקנו אותה. אני יכולה לתת דוגמאות של תכניות שאנחנו הפסקנו או שינינו להן את הייעוד ואת האוכלוסייה, כדי שיתנו מענה לכולם.

למשל, הייתה תכנית שהייתה מתואמת עם הג'וינט בשיתוף פעולה מלא, שנקראת פאקט ופאקט פלוס. אנחנו ביטלנו אותה, כי היא הייתה תכנית שהייתה מיועדת אך ורק לילדי יוצאי אתיופיה. התכנית שנקראת לימודיות זו תכנית שנותנת תגבורים ושיעורי עזר לילדים בתום יום הלימודים. אנחנו ביקשנו מהחברה שמפעילה – אם אתם מעוניינים, בבקשה, אבל שהיא תהיה תכנית מעורבת. אז הם נאלצים בשמחה לקבל ילדים נוספים שהם לא יוצאי אתיופיה.

התכנית הלאומית, שעד עכשיו הייתה מיועדת אך ורק ליוצאי אתיופיה – אז קודם כל ביקשנו מהם לשנות את השם, כדי שזה לא יהיה התכנית הלאומית ליוצאי אתיופיה, אלא תכנית לאומית לתגבור לימודים או משהו בדומה לזה. בכל מקרה, אנחנו חייבנו אותם לקבל ילדים שהם לא יוצאי העדה, מעל 30%. ועל מנת שזה לא יבוא על חשבון התקציב של יוצאי אתיופיה, משרד החינוך הוסיף 2 מיליון שקלים לתכנית, כדי שיוכלו לקלוט ילדים אחרים ושזה לא יבוא על חשבון יוצאי אתיופיה. כך שלהגיד שהתכניות ממשיכות לפעול בצורה מבדלת, זה לא נכון, נקודה. וחבל שאור קשתי לא פנה אלי לקבל תגובה, לפני שהוא פרסם את הכתבה.

האם הדברים שאת אומרת נחתמו?

הכל. הכל סגור, הכל- - -

אתם חתמתם עם הפרויקט הלאומי?

רגע. בפרויקט הלאומי הכל סגור והכל חתום. אנחנו מחכים לכסף ואם אדוני יוכל לעזור לנו, אנחנו מאד מאד נשמח, שהכסף סוף סוף יגיע לייעודו כדי להפעיל. אבל בוא נדבר על הכסף אחר כך.

אני אתמול קיבלתי הודעה שאתם עוד לא חתמתם, בגלל שחסר 800,000 שקלים.

600,000 שקלים, קודם כל. אני יודע, רוני פונה באותה מידה גם אלי באותו SMS מארצות הברית ואני אומרת שוב – הכסף ישנו, יש אישור. זה לא הגיע, כי, תגידי.

משרד האוצר מעכב 150 מיליון שקלים ולא מעביר למשרד החינוך, עד שהוא יקזז את העודפים מכל משרדי הממשלה ויהיה לו כסף להחלטות הממשלה.

ועכשיו אנחנו - - -

אבל מה הבעיה שלכם לחתום ולהתחיל את התכנית, כי יש כבר התחייבות ממשלתית.

אז תדבר איתם.

יש החלטת ממשלה.

תדבר איתם.

אני חושב שזו לא סיבה לעכב את העניין.

לא, לא, אבל יש התנגדות של נציגי האוצר. אבל אני ממש מבקשת, אדוני, בוא נדבר על כסף אחר כך.

טוב, בסדר.

אני אשת חינוך, אני רוצה קודם כל להתמקד בתכניות, אחר כך נדבר על הכסף.

אנחנו נתבקשנו במסגרת דרך חדשה למנות ועדה, ש-50% מהמשתתפים בה הם יוצאי הקהילה. מינינו ועדה, התקיימו שני מפגשים. המפגש הראשון היה מאד טעון, היה קשה לבנות את האמון, אבל אנחנו אנשים מאד סובלניים. גם אני אשת הדרום, אז כמו הבדואים, יש לי הרבה סבלנות. אנחנו לאט לאט בונים את האמון, נדבך על גבי נדבך.

בפגישה האחרונה, לצערי הרב, לא הגיעו נציגי הקהילה, כל אחד עם סיפורו הוא. עשינו סבב טלפוני לוודא למה לא הגיעו. אז זה בחו"ל וזה מתנצל וזה לא יכול. לא חשוב. אנחנו לא מתייאשים. אנחנו נמשיך לקיים את הוועדה, כי אני חושבת שהיא חשובה ומשמעותית. אז גם את זה עשינו.

חוזר מנכ"ל לכל בתי הספר על הדרך החדשה, על אבני היסוד, הכל כתוב בחוזר מנכ"ל, פורסם והגיע לכל אחד מבתי הספר במערכת החינוך.

תכנית פדגוגית לטיפול המורשת, אתם תיכף תשמעו את דליה מציגה אותה. נכתבה תכנית מדהימה לטיפוח מורשת יוצאי אתיופיה. היו שותפים בה יוצאי הקהילה, אנשים מדהימים, איכותיים מאד, ערכיים מאד, שתרמו הרבה מאד לוועדה ויש לנו תכניות מדהימות שכבר התחילו לפעול בתוך בתי הספר. שבוע העלייה, כבר סיפרנו והראינו את הסרטים, אז אין צורך.

בגדול אלה התכניות הגנריות, שקשורות לכלל המערכת, אבל אני רוצה עכשיו לרדת לרזולוציות יותר נמוכות. יש לנו ארבעה מרכיבים בתכנית כללית. המזכירות הפדגוגית, שדליה פניג היא הסגנית של יושב ראש המזכירות תציג אותה, מטפלת בכל הנושא של התכנית הרב תחומית בנושא יהדות אתיופיה ותיכף נציג אותה. כל הנושא של החינוך הבלתי פורמאלי, שהוא שם עליו דגש מאד מאד חזק ומשמעותי, יש בו חוגים, הכנה לצה"ל, תנועות וארגוני נוער באחריות מינהל חברה ונוער, ויושב כאן דני רוזנר מנהל מינהל חברה ונוער. כמו שאתם רואים, באנו בנוכחות מלאה כדי לשכנע אתכם שאנחנו עובדים.

הכשרת מורים, השמה והצמחת מנהיגות, מינהל עובדי הוראה – אנחנו מקדמים. יש לנו יעד מאד מאד ברור של הכפלת מספר המורים יוצאי אתיופיה בתוך מערכת החינוך ואנחנו מתקדמים בקצב מאד מאד מפתיע ולטובה.

כל סיפור המגשרים טופל. אנחנו קולטים אותם במערכת החינוך. בסמסטר השני תיפתח תכנית הכשרה באחת המכללות, שבה אנחנו נקנה תעודת הוראה למי שאין ומסלול ל-B.A למי שמעוניין להשתלב בשלב יותר מאוחר אחר כך במערכת החינוך. כך שגם זה יתחיל לפעול החל מינואר, בעזרת השם, בלי נדר.

חיזוק התא המשפחתי, הישגים לימודיים, חינוך למצוינות, כל הנושא הזה מטופל במינהל הפדגוגי, באגפי הגיל.

אז מה שאני מציעה עכשיו, ממש בקצרה כל אחד יציג בכותרות את התכנית שלו, מה אנחנו עושים, לאן התקדמנו ואני בטוחה שאתם תבינו שבאמת משרד החינוך משקיע את כל ליבו ונשמתו בתכנית הזאת. באמת, כל אנשי המקצוע מגויסים. רק קחו לדוגמא כמה אנשים הגיעו לכאן היום כדי להיות חלק מהדיון בוועדה. באמת זה נושא שהוא מאד מאד חשוב. הוא מאד מקודם, גם על ידי השר שלנו, גם על ידי המנכ"לית. יש סטאטוסים קבועים אצל השר והמנכ"לית כדי לראות לאן התקדמנו ומה עשינו, כך שהנושא הזה מאד מאד מטופל.

אז ברשותכם, אנחנו נעבור למזכירות הפדגוגית, שתציג את הנושא של המורשת.

חבר הכנסת יואל רזבוזוב צריך והוא רוצה להתייחס. יש לי שאלה לפני. כשמי שמסתובב בשטח אני מדבר בכל פורום בקהילה, גם בתקשורת של הקהילה בשפה האמהרית על התכנית, כי אני רוצה שהקהילה תשמש בזה ושתבוא להשתתף בתכניות.

מעולה.

בודדו את הילדים שלהם. אז מה אני מקבל? אתה מדבר, אבל בשטח אין תכנית. את יכולה להגיד לי שהתכנית הזאת פועלת כבר בשטח?

אני יכולה להגיד לך, אדוני יושב הראש, שכל ראש רשות קיבל בדף מפורט את כל התכניות שמתרחשות ומתקיימות אצלו ביישוב. אנחנו מקיימים מפגשים עם רפרנטים מחוזיים. לכל מחוז יש רפרנט במשרד החינוך, שהוא מתכלל את התכנית של דרך חדשה אצלו במחוז. אנחנו מקיימים מפגשים קבועים. אנחנו מעבירים אינפורמציות. מי שרוצה להיות מעורב ומי שרוצה לדעת מה קורה, יכול. אנחנו לא חסמנו - - -

הוקמו ועדות מקומיות?

יש ועדות מקומיות, יש ועדת היגוי עליונה במשרד החינוך, יש תת ועדות עם רפרנטים, עם אנשי מקצוע. כל יחידה כזאת במשרד החינוך מקיימת תת ועדה לקידום הנושא שלה. המנגנון עובד. אני לא יכולה להגיד, באמת, שלא יצטייר פה שני מציירת תמונה ורודה. אני לא אגיד לכם שהכל עובד ודופק באמת כמו שעון שוויצרי. אנחנו בשלבי הקמה ובשלבי התארגנות. זה לא קל. זה לא פשוט.

אני יכולה לומר שעדיין לגבי האמון עם בני הקהילה - אני לא יכולה להגיד שאנחנו זוכים לאמון מלא מבני הקהילה. בני הקהילה זה גם לא מקשה אחת. יש כאלה שמאד מעודדים אותנו, מאד משתפים פעולה. נמצאים איתנו בכל שלב ושלב. ויש כאלה שמחפשים סיבה לנגח את המשרד על כל שעל וצעד. אז אנחנו קצת יותר חסינים, כי אנחנו רגילים שחובטים במערכת כל הזמן, אבל בגלל זה היה לי חשוב לבוא לכאן ולהציג כן את הדברים שנעשים, כדי שגם אתם תהיו שגרירים שלנו, שגם אתם תבינו שמשרד החינוך עושה באמת מעל ומעבר לקידום הנושא.

חבר הכנסת יואל רזבוזוב, בבקשה.

כן.

אני גם אתפרץ אחר כך.

בסדר.

פשוט יש לי עוד 10 דקות פגישה. אז קודם כל אדוני יושב הראש, תודה לך על הדיון הזה, דיון חשוב. אנחנו כן עובדים בשיתוף פעולה עם משרד החינוך, גם עם מאיה, עם גילה ויש נכונות לעבודה. אני גם אמרתי ביום העלייה, שעולים עולים כסף ויש באמת עניין תקציבי, הוספת שעות. זה עניין של תקציב וכאן אנחנו צריכים להתגייס.

בשבוע שעבר או לפני שבועיים הוצג לנו מחקר, דווקא מחקר לדעתי של משרד החינוך, שהדאיג אותי. אנחנו ראינו שם מגמה של עולים בני הקהילה, שסובלים - - -

הדיון זה בעקבות זה.

כן, הדיון בעקבות זה, נכון.

אנחנו פתחנו עם השאלה הזאת.

כן, בדיוק. יש שם גם נושא של דור שני. דור שני זה הילדים שלי, הצברים, שנולדו כאן ובהתחלה זה הפתיע אותי ואז אמרתי רגע, זה לא מפתיע, כי סטריאוטיפים ראינו בחוברות הלימוד, שאיך שהוא הגיעו תכנים לא הולמים, שאפילו אמורים לבייש את הילדים, שההורים שלהם דוברי רוסית.

אז כאן אני בא עם איזו שהיא מחשבה שאני בא מבית חינוכי ואני רואה. אמא שלי, אשתי, שתיהן מחנכות. יש קבוצות סיכון, הרי הגדרנו פה קבוצות סיכון בכיתה. כל מורה, כל מחנכת, כל מנהלת בבית ספר, אז צריכים לזהות את קבוצות סיכון ופשוט לשים לב יותר גם על התכנים שמלמדים, שאולי יש איזה שהוא תוכן שיכול לפגוע וגם איזה שהוא יחס חברתי בכיתה. זה דבר אחד.

הדבר השני, אני לא אוהב ואני בדרך כלל גם נוטה להצביע נגד חקיקה של הכנסת תכנים דרך חקיקה למערכת החינוך, שזה לא נכון, כי כל חבר כנסת יכול להביא את העמדה שלו, אבל אני כן חושב שאתם צריכים לבדוק את התכנים ואני מתייחס כאן לקבוצה של ברית המועצות על הגבורה של יהודים בשירות הצבא האדום. הנושאים האלה יחזקו ויש לא מעט שהם יוצאי חבר העמים ואני כן חושב שזה יכול לתרום להם, ואז המחקר הזה, אחרי כמה שנים, ייראה אחרת.

אז אם אפשר לפנות בחוזר המנכ"ל למחנכים, למנהלי בתי ספר ופשוט להציג להם בקצרה את המחקר הזה ולהגיד חברה, יש לכם פה קבוצות סיכון, פשוט תתייחסו אליהם בהתאם. ואז אני מאמין שבדרך הזאת, דרך עבודה, שיתוף פעולה, אנחנו כן יכולים למגר את התופעה הזאת, לא על ידי דברים בומבסטיים. זו הנקודה ואני אשמח אם זה יישום. תודה.

אני רוצה מאד לחזק אותך. אני חושבת שזה הכיוון שאנחנו פועלים בו. הדו"ח הזה נלמד בכל הרמות. הוא נלמד ברמת הנהלה, הוא נלמד ברמת מנהלי מחוזות, ברמת פיקוח. יש בדעתנו ממש לשבת ולהתוות תכנית הרבה יותר של עומק כדי להגיע לכל אחד. ואני רוצה להגיד לך בנימה טיפה של הומור, שאני כיוצאת מרוקו חיכיתי 60 שנה שתהיה ועדת ביטון ויתחילו להכניס תכנים ש - - -

אז זהו, מזה אנחנו - - - -

אז קצת סבלנות.

לא, לא, אז מזה אנחנו לומדים. המטרה היא לא להגיע ולחכות 60 שנים. אנחנו דווקא רוצים ללמוד מהטעויות וזאת טעות.

אני צוחקת.

60 שנים, באמת זה עם הומור, אבל זה לא נכון.

אני צוחקת, אנחנו כבר התייחסנו ואם יינתן לנו, אז אני אשמח שדליה תציג כדוגמא מה עשינו.

בגלל זה אני גם רוצה שזה יגיע למנהלים, שזה יגיע למפקחים, שזה יגיע לרמת המורה, ממש שהמורים יידעו.

נכון.

ברגע שהמורים יעברו איזו שהיא הכשרה, אני לא אומר קורסים של חודשים, אלא פעם מפגש אחד, פשוט להעיר את עיניהם שיש קבוצות סיכון. תשימו לב, כי אני בסך הכל סומך על המורים במדינת ישראל, הם רוצים לחנך את הילדים שלנו. אנחנו מפקידים בידיהם את הילדים ואם זה יגיע והם יידעו שקיימת תופעה כזאת והם צריכים לשים לב, אני חושב שזה יכול מאד מאד להועיל.

במקרים של הפיתוח המקצועי לעובדי הוראה, יש לנו נושאים שקשורים לרב תרבותיות. עובדי הוראה יכולים להירשם להשתלמויות שנותנות להם הרבה מאד רקע ואיך להכיל ואיך לקדם. נכון אולי זה לא מספיק, אבל בל נשכח ש - - -

יותר רוחבי, שזה יגיע אליהם.

שיש למערכת הרבה מאד יעדים ואנחנו צריכים לתת כיסוי לפחות מיטבי ומרבי לכל היעדים של המערכת. אבל אנחנו עושים כמיטב יכולתנו, את זה אני יכולה להבטיח לך, יואל, ואתה מכיר אותי.

כן.

אנחנו הכנסנו שנה שעברה גם את הנובי-גוד וגם את התשעה במאי.

כן, נכון. אני אומר, ברכתי על שיתוף הפעולה כי ישנו שיתוף פעולה ואנחנו בסך הכל כשאנחנו פונים אנחנו מקבלים תשובות.

אני כן מבקש רגע להתפרץ. גם לי חבר שהישיבה התחילה באיחור, אנחנו קצת רצים בין לבין, אבל הישיבה הזאת חשובה לי ולכן אני לא נמצא בחוץ לביטחון, אפילו כשהיא מדברת על קיצור השירות בצה"ל, שהוא נושא שאני גם עוסק בו והוא חשוב.

אני רוצה לומר לך גילה וגם למאיה, אני חסיד של נתונים ובנתונים אנחנו כולנו ערים שהקליטה נבלמה, העלייה נבלמה ועולים אומרים לחבריהם אל תגיעו. אני מצייר את זה בצורה הכי פשוטה. מצפי של 40 לביצוע של 26 בשנת 2015, כשמערכת החינוך, המערכת הכי גדולה, הכי עשירה והכי יכולה באופן של שליטה, כי יש לה מערכות, מפקחים, מנהלים, מורים, להביא לכך שהעלייה הזאת תגבר, שהיחס אל העולה ובעיקר גם המון דברים אנחנו רואים שאפשר דרך הילד וודאי לחנך את הוריו או לקשר את הוריו דרך גני ילדים שהופכים לקשר של המשפחות ויוצרים קהילת גן או כל דבר אחר, דרך זה שהילד יילקט. אז דור אחד הוא דור המדבר, אבל הדור הבא כבר יהיה דור שנכנס לארץ, במשל של הסיפור.

אני מאד מעריך את מה שאתם עושים ואני חושב ששבוע העלייה, שיהיה שבוע קבוע, הוא בוודאי חשוב והמודעות הזאת שתעלה, כמו בעוד דברים שעושים להם את השיווק, כי חושבים שהם נושא חשוב. יום ירושלים או יום העצמאות או יום האזכרה ליצחק רבין, וכל אלה נושאים חשובים שהחלטנו לשים אותם בלוח השנה שלנו כדי להעלות את המודעות השנתית. ככה כל חג, להעלות את המודעות.

אני מדבר על השגרה ועל הנתונים ובפירוש קשה לי, למרות שיושב הראש שמימיני הוא יוצא אתיופיה והיושב ראש משמאלי, לשעבר, הוא יוצא ברית המועצות, אני מדבר על כלל העולים ואני עוד פעם אומר לכם שבוועדות חוץ וביטחון מצאנו שלעולים של דרום אמריקה הכי קשה והם עם הכי נפקדויות ועריקויות, יותר מהעולים של אתיופיה. אז פה חייבים לפעול על בסיס נתונים. זה נתונים שגם מפלחים למחוזות ואומרים לו שבנתניה יש לו ככה או בבאר שבע יש ככה, או בשלומי נקלטו X ותן דעתך ותאמר למנהל.

ברזולוציה הזאת המערכת הזאת יודעת לעבוד וכמו שאתם ליודעים לשלוח, אני קורא לו את אותו ואוצ'ר, שנותן את השש שעות שבועיות או את ה-10 שאיתן יכול המנהל אכן להביא את המתאים או המתאימה מהמרחב ולתת את היחס וגם את הדברים הנוספים. כשעלה בדו"ח, שראיתי אותו רק פה בהצגה וביקשתי לקחת אותו גם לקריאה יותר מעמיקה, אם זה קשיי השפה ואם זה התופעות שבאות אחר כך, של נשירה ושל הסתגלות.

וכמו שכבר ידענו פה, אם זה לא בגן ואת זה שמענו במקרה, אנחנו שומעים כל פעם נתחים. מהנתחים האלה אני מסיק על הכל. בנימין זו מועצה שיודעת לקלוט. אם כבר יש את הבעיות הללו, אז תגידו מועצה קשה יותר, קשת יום, שאין לה את התקציב, פשוט שבה העולה בכלל הלך לאיבוד. אז הילד בגן הילדים שאין לו מגשרת, בבת ים או אינני יודע איפה, אני לא רוצה להוציא דיבת אף מועצה רעה, אין לו שם מגשרת ובכיתה א' הוא יעלה באי יכולת דיבור עברית וייפגע שם וימשיך הלאה, בלי שהוא בכלל מסוגל להתקדם בלימודים. וכך אותו ואוצ'ר של החינוך הלא פורמאלי לעולה, אני קורא לו וכך החיוב במכינת אופק. וילד שעולה קרוב לצה"ל, אז כבר דיברנו. אין טעם להכביר במילים.

אני רוצה לעשות קצת סדר בדברים. א' אני חושב שצריכים להיות נתונים. המערכת צריכה להיות מאד מאד מפולחת.

יש.

אוקיי, אז אני שמח.

יש הכל ואנחנו יכולים להעביר לך כבר עכשיו.

בסדר, אני שמח. ובפילוח הזה, בין אם זה עולה מצרפת ובין אם זה על כל X עולים, כמובן יש תקציב וצריך לתת את אותו מגשר. מה שאמר פה חברי, חבר הכנסת יואל רוזבוזוב, פשוט שזה צריך להיות נושא בהשתלמויות מורים בשנים הללו, נושא קבע, כפי שאני סברתי וניסיתי להכניס לחוק ולא הצלחתי, שנושא יכולת של מורה לאבחן נפגעי תקיפה. זה צריך להיות נושא קבע בהשתלמויות הקיץ או וודאי בהכשרת המורים הבסיסית. המל"ג עוד לא הבין את זה. יש עוד דברים שהמל"ג לא הבין לטעמי, כי אם זו תופעה רחבה והיא קוראת.

אז כשם שצריך להכשיר את המורה להיות בר יכולת והמועצה לשלום הילד הוציאה בעניין הזה, גם כחברות בוועדה לזכויות הילד, כך נושא העלייה. בשנים הללו ברוך השם אנחנו מברכים על העלייה, אבל מתוך הברכה הזאת, אנחנו צריכים לעסוק בה יותר. נושאים אחרים צריכים להיות קצת מוסטים והנושא הזה צריך לקבל יותר משאבי זמן, משאבי מחשבה, משאבי כסף ומשאבי פעולה. אמרתי פעם קודמת – יוזמות. אמץ תלמיד עולה, זה לא בשבוע הזה. זה לחבר מורה, הבינו, שהילד הזה-. יש עולים שתוך שבוע הם הראשונים בכיתה, כי יש להם את זה. אבל יש עולים שיישארו שם אחרונים ולא נדע עליהם.

המודעות של מורה - ולכן אני חוזר רגע להשתלמויות - זה צריך להיות נושא פאקל בהשתלמויות מורים, בהשתלמויות חד שנתיות, במודעות של מי העולים ומה המאפיינים שלהם בהתייחס לזה ומה אני כמורה יכול לעשות למען זה שהם אחר כך יישרו קו עם אוכלוסייה צברית ולא יהפכו לנוער בסיכון.

אני לא רוצה להאריך יותר. ובתוך זה גם דברים שאינם עולים כסף. הפריה של המערכת באימוץ משפחות, אימוץ קהילתי, אימוץ הילדים ועוד דברים. כמובן זה נוגע בסוף לכך שתהיה פחות פגיעה, כי אני גם מודע יותר למצוקות של הילד הזה שלא מדבר, שלא משתתף בכדורגל כי הוא לא יודע – יצעקו לו ככה. בצבא פעם אמרו – יגידו לו החש, והוא יחשוב שיגידו לו לפתוח באש. זה שוב, ביטוי שאמר לי מישהו על כך שסירבו לקלוט בני מנשה ישר בצבא ושלחו אותם לאלון. נלחמנו עליהם והם נכנסו ישר לצבא והפכו לחיילים מצטיינים. על פער של - - -

הכברתי כבר במילים. אני אשמח לראות נתונים.

אני רוצה ברשותך לומר, הנתונים ישנם. אנחנו נעביר אותם לוועדה. אני רק רוצה לומר משפט אחד קצת כאזרחית ולא רק כאשת חינוך. אני חושבת שחלק מהעולים שאינם עולים לארץ, חלק מהאנשים שאינם עולים לארץ, החינוך הוא לא הסיבה היחידה. כולנו חיים במדינה, אנחנו יודעים בדיוק מה קורה בה.

וודאי שלא.

אז בוא נגיד - - -

גילה, אני ביקשתי את דנה ויושב הראש אברהם, שאחרי משרד החינוך יהיה פה משרד הבינוי והשיכון ומשרד הכלכלה והעבודה.

ולכולם תגיד אותו דבר.

לכולם, חייבים לעשות אותו דבר. בוודאי.

בסדר. בסדר גמור.

בוודאי, חד משמעית. כיהן במשרד ראש הממשלה והיום יושב ו - - - לזה, והיום ציפיתי שהוא יהיה. גם אותו צריך לזמן לפה "ולקרוע לו את הצורה", סליחה שאני אומר, במירכאות כמובן.

בסדר גמור, אבל אני מרגישה צורך להגן על המערכת, כי אני חושבת שזה לא הוגן שאת כל החולאים של המדינה מפילים על מערכת החינוך.

לא, לא.

אז קודם כל יופי.

לא, לא.

ואני חזרתי לא מזמן מקנדה ונפגשתי שם עם עולים מברית המועצות שהיו בארץ ועזבו ואמרו מה נגיד לך, פה הרבה יותר נוח לנו, הרבה יותר קל לנו, הרבה יותר כייף לנו. אז חברה, זה לא רק חינוך.

לא, לא, וודאי, וודאי.

אבל אני כן רוצה להגיד מה אנחנו עושים בהיבט הזה לשכנע עולים להגיע. קודם כל מאיה פה לשמאלי, נוסעת באופן קבוע לכל הירידים של העלייה - - -

עם הסוכנות היהודית.

היא נוסעת, היא מייצגת, היא משכנעת, היא מציגה את מערכת החינוך ואני חושבת שבזכותה יושבים כאן לא מעט תלמידים.

דבר נוסף שאנחנו עושים, יש אתר שמשרד החינוך הרים לאוויר, שמיועד לעולים פוטנציאליים שמראה להם את המערכת, אפילו למורים. יש פנייה אישית למורים מה אנחנו נותנים למורים כשהם מגיעים לארץ והם - - -

בכמה שפות?

חמש שפות יש למורים.

חמש. איפה אורנה?

כן, כן.

בחמש שפות. כולל רוסית, כולל אמהרית, כולל הכל. מאפשרים למורים שהם רוצים להגיע לארץ להשלים אם צריך. אנחנו מממנים הכל. אנחנו מממנים ודואגים להם למשרה בתוך בתי הספר.

לגבי ההשתלמויות, בתי ספר שהם עתירי עולים מחויבים לעבור השתלמות שקשורה לרב תרבותיות ולקליטת עלייה. אנחנו מדברים על בתי ספר שיש בהם מעל 20%-25% של עולים, כך שאנחנו מנסים - - -

למה לא לחייב את כולם? דווקא בית ספר שיש בו שני עולים.

יש גם מתמטיקה חמש יחידות.

זה בסדר.

ויש גם מניעת אלימות.

הכל בסדר.

ויש גם אנגלית ויש גם שפ"י ויש גם אזרחות - - -

אבל יש גם 30,000 עולים בשנה.

אז תראו, המערכת מלאה אתגרים. אנחנו צריכים למצוא את המינונים הנכונים לכל נושא ולכל תחום.

לא, לא, אני לא מקבל את זה, כמו שלא קיבלתי עוד תשובה משר החינוך.

אין בעיה.

בשנה שעולים בה 30,000 עולים וגם אם זה 26,000 עולים, אינני יודע כמה מהם ילדים בגילאי מעון עד י"ב-י"ג, זה מחייב את מערכת החינוך לשדד מערכות ולעשות איזה שהוא שינוי לטובת זה. כי אם את אומרת לי יש גם ויש גם ויש גם, סימן שלא עיקלתם את זה שזה שנים מבורכות בעולים וצריך לעשות בהן שינוי.

לא, לא. אז אולי לא דייקתי בלשוני. אני רוצה לומר שכל בית ספר מקבל ממשרד החינוך 30 שעות להשתלמות מוסדית עם המורים שלו, שמיועדות גם לזה. גם להשתלמות של רב תרבותיות וקליטת עלייה. עכשיו, בית ספר שיש לו תלמיד אחד או שניים, אני לא רואה שזה מאד הכרחי לעשות השתלמות בית ספרית בשביל תלמיד אחד. אבל בתי ספר שיש בהם הרבה מאד עולים, זה מאסט, זה חובה. אנחנו מחייבים.

כן, אבל השאלה היא, כי הרי יש לנו פה עולים, כמו שאמרתי דור שני נגיד. הם כבר לא מוכרים כעולים. אז יכול להיות שבבית הספר הזה יש אחוז גבוה, אבל הם לא נופלים לתוך זה.

אצלנו כן.

בגלל זה חשוב שיזהו. כמו שיש את כל קבוצות הסיכון שנפגעות על פי המחקר ודווקא לפנות לשם.

נכון.

אז אני מאמין שאנחנו נתפוס הרבה בתי ספר.

אז יש לנו את מערכת תמי, שאחר כך אם ירצו נדבר על זה, שממש מאבחנת ילד-ילד עם הקשיים, עם האתגרים, עם הבעיות, משהו בדומה למה שנעשה ויושבת כאן טלל, לגבי מה שנעשה ומה שהיה בתכנית הלאומית.

עדיין בתכנית הלאומית. אני לא בתכנית הלאומית.

לא, האמת שאנחנו באמת לא מקפידים על משרד החינוך. אנחנו מבינים את זה. קליטת עלייה היא ערכתית. זה לא רק משרד החינוך.

נכון.

אבל אנחנו היום רצינו בדיוק לשמוע ממשרד החינוך וכמו שחבר הכנסת מוטי יוגב אמר, אנחנו נדרוש גם ממשרד השיכון את המרכיבים, אבל כמו שאמרתי בהתחלה, יש שיעורי נשירה גבוהים בקרב העולים החדשים לעומת הוותיקים, כשההישגים הם הרבה פחות לעומת הוותיקים. העולים סובלים מניכור ואפליה - אני מדבר על הממצאים שלכם - יותר מוותיקים. את זה אנחנו רצינו לשמוע, כדי לשנות את המצב מה התכנית והדרכים שאתם נוקטים או שאתם הולכים לעשות. זה מה שביקשנו. זה לא אומר שזה רק משרד החינוך. תשאירי לנו את המשרדים האחרים, אבל זה התחום שלכם. אנחנו ביקשנו בתחום שלכם לדעת מה התכנית.

זה מה שאנחנו מתחילים לעשות.

זה מה שאנחנו רוצים לשמוע.

אז זה מה שאנחנו עושים. אני מקווה ש - - -

אז אני רוצה להגיד לך שעד עכשיו מה שהצגת לנו, אוקיי, תכנית ממשלתית חדשה, תכנית מוכרת, ידועה, מתוקצבת וכל זה, אז אולי קל להציג אותה. בדיון שלנו אנחנו רצינו לשמוע לגבי כל העליות, תכנית לגבי הנקודות האלה שאני ציינתי, שגם במחקר של רמא"ה מופיע, מה התכנית שלכם כדי לשנות את הממצאים המביישים שאנחנו קיבלנו וראינו. זה מה שאנחנו רוצים לשמוע.

דרך אגב, המחקר הזה הוא מלפני שלוש שנים או ארבע שנים. אני רוצה שנתייחס אליו גם בכבוד הראוי, אבל גם במגבלות.

שלוש שנים? אז זה חמור יותר. אתם הסתרתם אותו שלו שנים?

לא. זה לוקח זמן. מחקרים בדרך כלל - - -

אמרו לנו מאי 2016.

הוא פורסם בשנת 2016. מחקרים אקדמאים לוקחים בין שלוש שנים לחמש שנים. אז צריך גם את זה לקחת בחשבון.

אוקיי, לא משנה. עכשיו אנחנו רוצים פתרון, דרך התמודדות. אנחנו לא מחפשים אשמים. המציאות היא המציאות. אתם לא מכחישים, אף אחד לא מכחיש את זה, זו המציאות. היום אנחנו ביקשנו ממשרד החינוך להציג לנו דרכי התמודדות. זה המצב. זה מה שאנחנו רוצים.

אוקיי, ואנחנו לא מציגים? מה שעשינו עד עכשיו, לא הצגנו?

אני מצטער להגיד לך, אוקיי, דרך חדשה ידוע לנו.

זה מה שאדוני ביקש במכתב.

לא.

כן. המכתב מול העיניים שלי.

תסלחו לי. אני אמרתי דרך אגב - - -

המכתב מול העיניים שלי. אדוני ביקש שאנחנו נתייחס, בבקשה.

גם את זה, נכון, כדרך, אבל איפה התכנית הכללית לעולים אחרים? הצגתם לנו עכשיו?

מאיה הציגה את כל רשימת התכניות.

יש לי את הכל. יש חוזר מנכ"ל, אנחנו עובדים - - -

הכל כאן. אפשר להעביר את כל החומרים.

אנחנו לא ראינו, לא הצגתם לנו פה. הצגתם לנו את התכנית הממשלתית החדשה. את זה הצגתם לנו. אם יש משהו כתוב, תביאי לנו. אני מצטער. אנחנו לא ציפינו לראות סרטים. אנחנו רצינו לראות תכנית. אם יש לכם, תציגו לנו.

יש.

אנחנו עובדים - - -

סליחה, אדוני, אני חייבת להגיד מילה על הסרטים. אנחנו אנשי חינוך, יש לנו גם נשמה. נתונים זה בסדר גמור. אנחנו נציג נתונים, נציג תכניות, אבל אם יש משהו שאנחנו רוצים לשמח את עצמנו ואתכם, אז תפרגנו לנו.

בסדר. אני לא - - -

אז אי אפשר להגיד כל הזמן על הסרט, על הסרט.

אני לא הפסקתי אתכם. הצגתן, נתנו לכן, אבל אני גם צריך להגיד שמה שאני ציפיתי לא קיבלתי.

אז בסדר, אנחנו מציגים.

זה כל העניין.

בסדר, זה משהו אחר.

אם יש לכם, תציגו לנו עכשיו. גם עכשיו לא מאוחר. תבינו לנו.

אנחנו יכולים להציג. לא חייבים מצגת בשביל להציג דברים. מאיה הציגה את כל התכניות של המשרד.

לא, לא משנה. אם יש בכתב, תביאו לנו, בסדר.

קדימה מאיה, הפיוז המרוקאי מתחיל לעלות לי.

רק רגע. אנחנו נעבור גם למשרד הקליטה. סיימת, משרד החינוך?

לא, אנחנו באמצע ההצגה.

אוקיי, תמשיכו.

אנחנו עובדים עם תלמידים עולים.

רגע, נעבור לדליה.

רגע. תראו, התכנית שמוצגת פה זו תכנית של הדרך החדשה, שמדברת על תכנית שפעם ראשונה בכל הגילאים, בתוך תחומי הדעת, לא כתכנית נפרדת, לא כמשהו שהוא מן הצד, אלא בתוך תחומי הדעת המרכזיים, משלבים יחידות לימוד על מורשת יהדות אתיופיה. כל התכנית הזאת, וכתוב - - -

אני מצטער, סליחה שאני עוצר אותך. אני יוצא עכשיו מהישיבה ואני מאוכזב לחלוטין ואני אוציא את הפוסט שלי כתוקף את משרד החינוך בצורה חריפה. לא באנו לשמוע עכשיו על שילוב יהודי אתיופיה. על זה יש את המיצגים של ועדת ביטון, ועדות אחרות, ותאמיני לי שאיכפת לי מיהודי אתיופיה מאד מאד מאד.

באנו לשמוע איך את המאסה הגדולה הזאת של ילדי עולים מגיל המעון, תמ"ת, או מגיל גן ילדים שבאחריות משרד החינוך ועד גיל מכינות אופק, כולל הכשרת מורים, איך אתם נותנים הרבה יותר תשומת כדי לקלוט אותם בקשיי השפה, בהנגשה, בקשר, בחיבור לחברה הישראלית וליכולת למידה, כדי שהם ייצאו בסוף י"ב, כל אחד מתי שהוא עלה ומאיזה ארץ הוא עלה, הרבה יותר מחוברים לחברה הישראלית. את התשובות האלה לא קיבלנו. אני מצטער, גילה. אני מכיר אותך פחות מדי ואני מעריך אותך, אבל היום לא קיבלנו את התשובות ואני מצטרף לחברי. אני מאוכזב מהתשובות - - -

אנחנו הכנו תשובות בהתאם לשאלות שנשאלנו.

לא, לא, לא, סליחה. בואו, נושא הדיון - - -

רגע, אנחנו נעשה הפסקה עם - - -

אני רוצה להקריא. נושא הדיון - - -

לא קיבלתי תשובות.

אז אנחנו - - -

מצטער. ויותר מזה אני אומר - - -

תסלחו לי, נושא הדיון – טיפול משרד החינוך בתלמידים העולים - - -

בולמים אותם - - -

אנחנו לא בולמים. שיגידו לנו מי. תפנה אותם אלינו, אני מוכנה לשמוע כל אחד.

גברת גילה, נושא הדיון – טיפול משרד החינוך בתלמידים עולים. נקודה.

הבנתי, הבנתי אדוני, אני שמעתי.

כשפתחתי, דרך אגב, אמרנו שתתייחסו גם לגבי האם התכנית החדשה התחילה. זה מה שאני רוצה. אנחנו לא ציפינו לשמוע על התכנית, כי התכנית הזאת היא כבר שנתיים - - -

אני רוצה להעביר לאדוני את המכתב והבקשות שלכם.

שנתיים, יותר משנתיים דיברנו.

אתם ביקשתם ככה: נתונים על מספר התלמידים, מאלו מדינות הם עלו ושמות היישובים בהם נקלטו. החומר פה. שתיים, הבהרות מדוע התקציבים שהוקצו על ידי הדרך החדשה אינם מגיעים לרשויות הקולטות. דיברנו על התקציב. שלוש, מדוע תכנית המשרד לשילובם המיטבי של יוצאי אתיופיה, לא קודמה בשנה וזה מה שאנחנו מנסים להציג. אז אנחנו פעלנו על פי המכתב שכתב אדוני יושב הראש. בפעם הבאה תהיו יותר ממוקדים, שנדע על מה להשיב.

טוב, עניתם לנו לשאלה הראשונה? זה על התכנית הכללית ואנחנו לא קיבלנו על התכנית של כל העולים.

את רוצה שאני אענה?

תעני, תעני.

טוב, אנחנו התבקשנו האמת להביא את מספר התלמידים העולים, שמסתובבים בארץ והבאנו. יש לנו כאן את כל הפרטים לפי יישובים. אנחנו עובדים עם תלמידים עולים בהתאם לחוזר מנכ"ל שאנחנו מפרסמים בכל שנה. יש לי כאן את חוזר המנכ"ל, אני אעביר אליכם.

התחלתי לפרט קודם, אנחנו עובדים קודם כל על משימה ראשונה, שהיא הוראת עברית כשפה שנייה. המשימה הזאת היא בכל שכבות הגיל. לא משנה באיזה גיל הילד הגיע ומאיזו ארץ הוא הגיע, הוא קודם כל צריך ללמוד עברית. לשם כך יש לנו תכנית לימודים שפותחה על ידי משרד החינוך, יש חומרי למידה, יש מבדקים שפותחו על ידי הראמ"ה לבדוק את יכולת ההשתלבות של תלמיד עולה, האם הוא רכש עברית ברמה הבסיסית והוא יכול להשתלב בכיתה ויותר בהצלחה ללמוד את כל המקצועות. אחר כך יש כאן פירוט גם בחוזר מנכ"ל על כל התכניות מעבר להוראת עברית כשפה שנייה.

יש לנו התייחסות גם לשילוב חברתי ושילוב תרבותי. ישנן תכניות שעוסקות בפיתוח ובביסוס זהות יהודית וזהות ישראלית לתלמידים עולים. לא משנה מאין הם עלו, הם לא חוו את ההוויה הישראלית ולשם כך יש מגוון תכניות. יש היום מכרז חדש שיוצא לפועל, שנקרא תכנית עם ומדינה. הוא מחליף מכרז קודם שהיה ואנחנו עובדים באמת בצורה מערכתית על כל ההיבטים, גם עבודה עם ההורים, עם המשפחות, גם עבודה עם צוותי בתי הספר. יש ארבעה מתווים בתוך ההשתלמויות שמוצעות למורים בכל מערכת החינוך. ארבעה מתווים שמתייחסים לעבודה עם עולים. גם הוראת עברית שפה שנייה, גם איך ללמד ילדים בכיתות או איך מורה צריכה להתנהג בכיתה שיש בה אפילו עולה אחד. מה היא צריכה לעשות וגם על כשירות תרבותית.

יש את כל הפירוט בחוזר מנכ"ל באופן מפורט.

עכשיו לגבי נשירה שאתה שאלת. אין נשירה של עולים יותר מאשר נשירה של ילידי הארץ. יש לי נתונים. לא הבאתי איתי, כי לא התבקשתי, אז זה לא יהיה מדויק.

אפשר לשלוח אותם.

אפשר לשלוח. גם לגבי הפער בהישגים, קשה מאד ל- - -

אנחנו נשמח לקבל את זה בכתב. תשלחו לנו את הכל. תודה רבה. בואו נעבור למשרד - - -

לגבי הפער בהישגים.

את רוצה להתייחס לגבי הפער בהישגים?

אני רוצה להתייחס להמשך טיפול. כשילדים עוברים את השנה השלישית או הרביעית מעבר לשעות שהם מקבלים שעות עולים או את הטיפול של התכניות המיוחדות, למשרד יש היום בכל בית ספר מה שנקרא שעות פרטניות, ובהוראות שלנו לכל מחנכת כיתה, כשהיא מסתכלת על הכיתה שלה, לתת לילד שבעצם עברית היא שפה שנייה שלו, עדיפות בתיווך ובשעות הפרטניות שאתה בא לבית ספר ואנחנו מקבלים את זה בדיווחים. הרבה מהתלמידים שזקוקים, ואם ילד לא זקוק אז אנחנו מבקשים לא לאנוס אותו לקבל שעות, אבל אם ילד זקוק, הוא מקבל את השעות הפרטניות, ששם המורה, בעבודה של קבוצה קטנה, שניים שלושה ילדים בו זמנית, עד חמישה מקסימום, נותנת תיווך. ואז היא עוזרת לילד אם הוא לא הבין את מה שהכיתה עסקה בו או למדה, היא נותנת לו בשעות הפרטניות. זה גם בחינוך היסודי וגם בחטיבות הביניים. בחינוך העל יסודי המבנה הוא אחר ויותר מורכב.

האמת היא, כשאנחנו מסתכלים על התוצאות, אנחנו לא רואים את זה כמשהו שבולט. ילדים אחרי השנה הרביעית או החמישית בארץ כבר רובם משתלבים במקום, לפי היכולות וההתקדמות שלהם.

גילה קודם הזכירה את הנושא של מיפוי. אנחנו היום בתהליך שבתי הספר ממפים את 100% הילדים – עולים או לא עולים, ותיקים או לא ותיקים. זאת אומרת הרעיון הוא לראות את כל הילדים, לא חשוב מאיפה הם באו, ולהסתכל על כל ההיבטים של ילד. גם ברמה הלימודית, גם ברמה הרגשית, גם ברמה ההתנהגותית וגם ברמה המשפחתית. אם יש לו קשיים ברמה הזאת או לפעמים בריאותית או לפעמים יש בעיות ברמה של אפילו הזנה, אז יש לנו מפות. בית ספר מסתכל. מנהל בית ספר רואה את כל בית הספר שלו, כיתה-כיתה, שכבה-שכבה, איפה הבעיות ומרכז את המאמצים בטיפול באותם ילדים או אותן קבוצות ילדים, לפי הצורך שלהם ולפי הנזקקות שלהם.

יש היום רשויות שכבר מיפו את כל הילדים ברשויות שלהן, יש כאלה שעשו באופן חלקי. בחינוך היסודי אנחנו רואים יותר בקלות, בחינוך העל יסודי קצת יותר איטי, אבל אנחנו מתכוונים בכיוון הזה. וזה חשוב לדעת, כי ילד בשנים הראשונות שלו הוא תחת קליטת האגף לילדים עולים, אבל אחר כך הוא צריך להיכנס מה שנקרא לטיפול של אגף הגיל ובית הספר צריך לראות אותו ולהמשיך לטפל בו. תודה.

תודה. בני, האם אתה רוצה להתייחס אחרי משרד הקליטה?

אני הייתי מעדיף לדבר לפני משרד הקליטה, כי אני כבר יודע מה יגידו במשרד הקליטה.

אוקיי.

קוראים לי בני פרץ, אני פעיל חברתי ולשעבר עוד מהפנתרים השחורים של שנות ה-70. אני לא רוצה להטיל את הכל על משרד החינוך, אבל כל הפיקוח הוא במשרד החינוך. כל הנושאים האלה של דרך חדשה, דרך ישנה, כבישים, דרכים, עוד דו"ח ועוד דו"ח, ראיתי עוד משנות ה-90 גם בעלייה של הרוסים ומה קרה איתה כולנו יודעים, ועם הצעירים ועם כל הנשירה, כל הפשיעה וכל האלימות.

ומשם לא למדו כלום, ובפרט כשבאו העולים מאתיופיה ואת האפליה הזאת, שגם אני יכול להגיד שאני מתבייש בה, שגם ראיתי, שגם מבני עדתי, עדות המזרח, שהם חוו פה מספיק ועוד, גם הם היו שותפים לה.

הנושא הזה של איך אנחנו אומרים בחינוך – אין ילד טיפש, יש מערכת שמתנהלת בטיפשות, ואני חוזר על הסיסמא הזאת לא מהיום, מהרבה שנים, משנותינו גם. גם אנחנו, ההורים שלנו, כשהגיעו לארץ והעלו אותנו, לא ידעו לדבר עברית והשפה לא הייתה שגורה בפינו. ולא יכולנו גם בכיתות הנמוכות, וראינו ילדים. אם לא נתת להם את כל התמיכה, ללמד אותם שם, בתחתית, ביסוד, ולהגביר להם את זה, כדי שהם יוכלו לקלוט את העברית, כדי שיוכלו להתקדם הלאה גם שיגיעו לתיכון או כל דבר אחר, תהיה שגורה בפיהם.

האינטגרציות שנעשו במדינה, נהיו אינטגרציה של אפליה, שכל אחד רצה לברוח מכל מיני אוכלוסיות מסוימות ומשרד החינוך לא פעל לשם כך, ועוד עזר להם לתת להם תמיכות.

כדי לתמוך, רבותי, זה לא בא מכם. תוכלו לכתוב דו"חות ודרכים ולעשות אחת לשנה איזה סימפוזיון בבית ספר, שאיזה ילד – אולי תמצאו אחד מהילדים שיצייר איזה משהו בשחור, שיש גם שחור. אחד אולי נמצא. אני מוכן ללכת אתכם לבית ספר שכולו 100% ילדים בכיתה ולתת להם לצייר לך חברה ונראה אם הם בכלל - - -

נא לסכם.

יציירו שם בכלל איזה משהו שחור שקיים בחברה. אתם צריכים לרדת יותר, אדוני, משרד החינוך. כשאתם מביאים כדי לא כדי לבזבז אותו ותקציבים לבזבז אותם לחינם בדו"חות וכל זה. צריך לרדת לבתי הספר ולעומקם, לעומקם. לבדוק שם מה קורה בפנים. האם ניתנת התמיכה כפי שצריך בכסף שהם מקבלים, או שסתם מטייחים ועוד שנה חלפה ועוד שנה חלפה ובסוף אנחנו מקבלים חברה פגומה. חברה מוחלשת. והאתיופים בפרט, שגם באוניברסיטה הם מופלים, בתיקון אפילו לעומת האוכלוסייה הערבית ואפילו לעומת ילדי המסתננים, שמקבלים בתל אביב חינוך יותר טוב מהם ועוד ממומן על ידי מדינת ישראל ומשרד החינוך. מסתננים.

אני יודע, אני רואה את זה בטלוויזיה וזה כואב לי. כואב לי שעמך ממשיך בדיבורים וכשאת אומרת, גם את מבני עדות המזרח, אז רבותי, את צריכה יותר לפקח על מה קורה למטה. את צריכה יותר לדרוך על בתי הספר. לשלול מהם את התקציב כאשר אין מספיק תלמידים באינטגרציה ושהם שוללים לקבל איזה אחד בגלל הצבע שלו או בגלל המראה שלו. אתם צריכים להתחיל לקנוס. להתחיל לא לתת תקציבים. מי שלא רוצה, לא טוב לו, שייקח את הילדים שלו ויממן אותם על חשבונו ויקים בית ספר על חשבונו ויבנה בית ספר על חשבונו וייתן אינטגרציה ומה שהוא רוצה.

תודה, בני.

אתם צריכים להתעמת בנושא הזה. שם אפשר לנצח, כי אנחנו בצורה ובדרך הזאת מאבדים הרבה אינשטינים בדרך. הרבה אינשטינים שיכולים גם כן לבוא מכל אחד מהם.

תודה רבה. - - - ומשרד הקליטה. ד"ר שקלאר, בבקשה.

טוב, אדוני יושב הראש, לצערי בכמה דקות שנותרו לנו אנחנו לא נצליח לפרט את כל התכניות של משרד העלייה והקליטה בתחום - - -

למה כמה דקות?

כי הישיבה עד השעה 11:00.

לא, לא, לא, מי אמר? תציג לנו.

אוקיי. אז קודם כל אנחנו משקיעים עשרות מיליוני שקלים בתכניות שונות בתחום החינוך לעולים ודרך אגב עובדים בשיתוף פעולה מלא עם משרד החינוך, חשוב לציין. אמנם ההגדרות הן קצת שונות. אנחנו תומכים גם בילדי העולים עד 15 שנה בארץ.

עכשיו אני מעביר את זכות הדיבור לד"ר שרי פייר, שהיא מנהלת את תחום החינוך במשרד העלייה והקליטה.

בבקשה.

שלום ותודה על הזדמנות לדיון חשוב. משרד העלייה והקליטה נותן מענה לילדים עולים וגם לילדים שהם ילדי עולים, כי אנחנו רואים שגם דור וחצי וגם דור שני נתקלים בבעיות ומאתגרים אותנו, לעתים יותר מהדור הראשון, במגוון תכניות, כשאנחנו עוסקים במסגרת החינוך הבלתי פורמאלי, וכמו שאמר ד"ר שקלאר, בשיתוף פעולה מלא עם משרד החינוך, עם מאיה, עם גילה וכל העמיתים שלנו.

אנחנו מדברים על תכניות למשל לתגבור לימודי לחטיבת הביניים והתיכון, תכנית פלא, שנותנת מענה לכ-3,500 ילדים, כשבעצם בעצה אחת עם משרד החינוך ובהתאם לתכנית החדשה, אנחנו העברנו 1,000 ילדים מתכנית פלא לפרויקט הלאומי, כשהילדים הועברו אחד-אחד ומשרד החינוך הסכים איתנו ושילבנו ידיים. אף ילד שקיבל מענה לא ייפול בדרך כי הוא מעל 15 שנה ומשרד החינוך קלט את הילדים ברמה השמית אחד לאחד.

לשאר הילדים, לכלל העליות, גם יוצאי אמריקה הלטינית, שאכן בחלקם ההורים מתנהגים לעתים כמהגרי עבודה והאתגרים מאד מאד קשים; גם ילדי עולים מבוכרה, קווקז, בני מנשה וכלל הארצות האחרות, בוודאי צרפת, אוקראינה והרבה פעמים מדינות שאנחנו מכירים אותן כמדינות רווחה והתדמית שלנו על הילדים היא שמה אנחנו צריכים לעזור להם. וכן, אנחנו צריכים לעזור להם וצריכים לעזור להם הרבה.

יש לנו דרישה עצומה מהרשויות המקומיות לתת מענה לילדים בכל הגילאים. ככה כדי לסבר את האוזן, אנחנו נותנים, כפי שאמר ד"ר שקאלר, עשרות מיליוני שקלים כתמיכה לרשויות המקומיות, לכלל הטיפול בעולים, בבני עולים, בילדי עולים. רשויות שאנחנו מנהלים איתן שיח על בסיס עקבי, ציינו בפנינו שכ-40% מהתקציב שאנחנו נותנים להם מוקדש לטובת חינוך לילדי עולים.

אף פעם לא די. משרד החינוך עושה המון ועושה דברים מדהימים. אף פעם לא די. הילדים רוצים עוד, הרשויות מצביעות על צרכים וכפי שנאמר פה, צריך להתחיל את הדברים מהגיל הרך ואנחנו שמים דגש גם בגיל הרך, גם בהכנה לכיתה א', שרבים מהוותיקים באמת, זה בא בילד אין לתת קורס מוכנות לכיתה א' ברמה הפרטית. אנחנו נותנים את זה דרך הרשויות המקומיות, כי זה דבר שהוא דבר חשוב.

אנחנו נותנים פרויקטורים במסגרת הרשויות, בשילוב עם משרד החינוך ואנחנו עשינו גם איזה שהוא מיפוי יד ביד. אנחנו גם מוסיפים מגשרים כשצריך, גם בתכנית פלא. אנחנו מוסיפים מגשרים לכל הפזורות, לכל הילדים. אנחנו נותנים תכניות ומוקדים חברתיים גם ליוצאי קווקז, גם לבני מנשה, גם ליוצאי אתיופיה. דיבר חבר הכנסת רוזבוזוב על הנושא של הוטרנים. אנחנו מקימים חדרי הנצחה לכל מי שהשתתף במאבק נגד הנאצים ואנחנו מכניסים לשם בני נוער.

אנחנו משלבים בין הדור הצעיר לבין הדור הבוגר. זה חלק מהמדיניות שלנו באמת לתת מענה הוליסטי, כשחשוב לי להדגיש שוב שבפרויקטים החינוכיים שלנו, אנחנו נעזרים באנשי המקצוע, בעמיתנו ממשרד החינוך, מקבלים תו תקן לכל מה שנכון וראוי מבחינה פדגוגית ואנחנו כולנו מקווים שנצליח באמת לסגור את הפערים באמצעות התכניות האלה.

דבר אחרון, אתם דיברתם על נשירה גלויה ויש גם נשירה סמויה, לא בקרב עולים, אלא בקרב ילדים עולים בעיקר. בקרב עולים ראינו ביחד את הנתונים וזה באמת נתונים לשמחתי שהם אפסיים, אבל הדברים האלה באים לידי ביטוי בדור וחצי או בדור השני. הילדים האלה אחר כך הולכים לעתים לגנים ציבוריים, יש שם אפקט של התגודדות ויש שם אינטגרציה מלאה. אנחנו רואים ראשים בלונדינים וראשים מקורזלים ואת כל ה - - -

אולי תסבירי לנו, כשאין נשירה בעולים, אז למה דווקא בבני עולים יש נשירה? היה צריך להיות שיפור, לא? כי הם כבר ותיקים.

יש מחקרים. פה אני אענה מהצד המחקרי. יש מחקרים רבים שנעשו גם באקדמיה, גם מוזמנים על ידי משרדי ממשלה. בקרב חלק מיוצאי חבר מדינות העמים לשעבר יש שיפור בדור השני, לא בכולם. בקרב יוצאי בוכרה, קווקז, אנחנו רואים לעתים החמרה של הדברים. יש פה התנגשות בין דורית. בועה תרבותית, בעיקר של קהילות שהן קהילות יותר מסורתיות, יותר שמרניות. בקרב יוצאי אתיופיה אנחנו רואים בהחלט שיש החמרה אחרי דור אחד, ושוב, הנושא נחקר רבות. יש כאילו איזה שהוא אפקט השהייה כזה.

ולכן אנחנו רואים את תמונת המצב, אנחנו נותנים גם פתרונות לטווח הארוך, כשאנחנו מטפלים מגיל מאד מאד רך, וגם ביתרונות בטווח הקצר, שמה שכבר דורש טיפול, דורש התערבות, דורש אתגר, אנחנו מנסים לתת לו את המענה המיטבי.

האם זה מראה משהו במערכת החינוך שדווקא לעולים צריך להיות משבר קליטה ויכול להיות שכל זה ישפיע על הנשירה, אבל אצל בני עולים, כשיש יותר, האם זו לא שאלה גדולה של האם מערכת החינוך הצליחה או נכשלה.

אני לא הייתי שופטת את מערכת החינוך ועל שאלה כזאת וודאי הייתי מעבירה את הכדור לעמיתי במערכת החינוך, אבל יכול להיות שאפשר להסתכל על זה דווקא בצורה אחרת, שאם אנחנו ומערכת החינוך עוטפת אותם כל כך כשהם מגיעים ברגע הראשון ונותנת להם מענה ואנחנו חושבים שאולי אחרי 5 שנים או 10 שנים צריך להפסיק או צריך, כי בסך הכל התקציבים מוגבלים, ואז אנחנו מוצאים בהחלט שוב את הילדים האלה בדור השני, שבעצם מקבלים לכאורה פחות מענה רגיש תרבות, כן מקבלים במערכות הגיל, אבל פחות מענה רגיש תרבות ויכול להיות שזה אחד הניסיונות, אבל חכמים ממני עשו על כך מחקרים והתוצאות מדברות בעד עצמן.

תודה. נשמע ממנהלת בית ספר יוענה ז'בוטינסקי.

זה כבר הנוער יוענה ז'בוטינסקי.

אוקיי, מילה, בבקשה. אני מבין שרוב התלמידים הם עולים חדשים בבית הספר?

כן. אני רוצה עכשיו לספר קצת.

אולי תעני גם על השאלות שאני שאלתי קודם.

כן, כן, כן, אין בעיה. בגלל זה אני רוצה לענות.

בסדר גמור.

כבר הנוער יוענה ז'בוטינסקי קולט עלייה. יש לנו כ-1,000 ילדים. מתוך 1,000 ילדים 200 תלמידי פנימייה ו-800 ילדים באים כל יום לבית הספר. זאת אומרת זה ילדים עולים וגם בני עולים.

אני רוצה להגיד שמשרד החינוך עושה המון דברים. האמת שבאתי הנה לבדוק על מה מדובר – עולים לא עולים – ועכשיו אני בכל זאת רוצה לענות, כי ילדים מקבלים מענה. יש תלמידים עולים חדשים מאתיופיה, יש לי עולים חדשים מברית המועצם, רובם. יש לי גם ילדים מגאנה, יש לי עולים חדשים ממקסיקו, יש לי עולים מכל מגוון צבע העור, השכל, החכמה, הכל. יש לי כל מיני ילדים.

אני לא אומרת שאצלי, לא חשוב, לפעמים אומרים שאם יש הרבה עולים חדשים אז אחוז הבגרויות חייב להיות אחוז גבוה, אז - - -

יש עלייה מגאנה? לא ידעתי.

כן, יש גם מגאנה, ממקסיקו, מכל מיני מקומות.

מקסיקו כן. גאנה – זו פעם ראשונה שאני שומע.

כן. אז אני רוצה להגיד לכם שברור שאם יש כל כך הרבה עולים חדשים, אז אנחנו מקבלים את המענה. אנחנו מקבלים שעות. לפעמים פה ושם אנחנו יכולים להתווכח ולבכות למשרד חינוך – חסר לי פה שעה, חסרות לי פה 4-5 שעות ואנחנו מקבלים אותן.

אני רק רוצה, אדוני יושב הראש, להגיד לך שאין פה קוסמים. אני פה יחידה, אני חושבת, מהשטח, כמנהלת בית ספר. אי אפשר לקחת ולעשות טראח משהו וכבר הכל יהיה בסדר. זה תהליך, ואם אנחנו נסתכל על המדינות האחרות שקלטו עליה, על מהגרים, אז ברור שזה הולך לאט. אם בסך הכל אנחנו נסתכל שאנחנו מדינה כל כך צעירה וזו מדינת עולים ומהגרים, אז ברור. גם במשרד החינוך הם מהגרים או ילדי מהגרים. אין דבר, הם בעצם אולי לא יודעים הכל. אנחנו לומדים. גם אני, אני 10 שנים מנהלת ואני המנהלת הראשונה משנות עליית ה-90, דוברת רוסית.

אני רוצה להגיד שהיה קשה, גם לי היה קשה, ואני מכירה את כל הילדים שנכנסים ואני מכירה - - -

אולי תתמקדי, כי אף אחד לא אמר שהכל קל ואף אחד לא מחפש קיצורי דרך. אנחנו מדברים פה כשאנחנו יודעים את המציאות, המציאות שעולה - - -

על התוצאות - - -

אני רוצה לשמוע ממך, כמי שמנהלת בבית ספר שרוב הנמצאים שם הם עולים, אולי תשתפי אותנו בניסיון שלך בדרכי התמודדות עם המצבים הקיימים.

יפה. אני רוצה להגיד שאם אנחנו מתחילים עם ההתמודדות של העולים החדשים, קודם הכל עם שפה, ברור שנגיד אם אנחנו מקבלים שעות לשנה ראשונה לאולפן ואחר כך הקליטה של כל הילדים היא לא אותה קליטה. יש ילדים שכבר אחרי חודשיים נכנסים לכיתות והם לא צריכים אותי ולא צריכים את האולפן שלי. אבל יש ילדים שזו כבר שנה ראשונה ושנה שנייה ושנה שלישית ועדיין הילדים האלה ממש מתמודדים עם קשיי שפה, כמוני.

אני רק רוצה להגיד שזה קשה. זה גם קשה מבחינת התרבות. הילדים באים כל אחד מכל מדינה עם השק שיש לו וחוץ מזה אנחנו לא צריכים לשכוח, ואני רוצה לפנות גם למשרד החינוך וגם למשרד הקליטה. רבותי, תקשיבו, חייבים לשלוח לבתי ספר שיש בהם הרבה עולים, פסיכולוגים. זה דבר אחד. דבר שני, תכנית העצמה חייבת להיות. תכנית העצמה זה כמו קואוצ'ינג, נכון? שכל ילד יקבל משהו בנוסף. זה גם ברור שיש גם שעות פרטניות, המורים עובדים, הכל בסדר. אבל אני רוצה להגיד שיש לנו קואצ'ינג בבית הספר, יש לנו. אנחנו עובדים, מי שמכיר, עם עמותת הזנק. הזנק לעתיד גם למצטיינים, גם לתעשייה.

מילה, נא לסכם.

זה פלא. אני רוצה להגיד שאנחנו לוקחים ילדים, עולים חדשים שגם לא יודעים שפה וממצבים קשים, ובגלל שיש תכנית העצמה, אחרי שנה, אחרי חצי שנה, הילדים כבר אחרים. הם כבר מרגישים שהם שווים בין שווים, ואולי גם יותר. הם מקבלים את עמוד השדרה. אז אולי בכל התכניות שקשורות לעולים חדשים, לתלמידים, צריכים לשים קצת דגש על העצמת הילדים. זאת אומרת תכנית העצמה.

אוקיי, תודה. הצעה טובה, תודה.

תודה רבה.

אנחנו היינו בשטח ביום חמישי, שמענו מהגברת שרה שראל, אחראית קליטת עלייה במועצה האזורית מטה בנימין ואנחנו נשמח לשמוע ממך, בואי תשתפי אותנו לגבי הבעיות הקיימות בשטח, גם על ההישגים, גם על הבעיות ומה את מציעה כדי לשלב את העולים.

אני רוצה לפתוח בנושא של הגיל הרך. ד"ר שרי פייר דיברה על הכנה לכיתה א' והניסיון שלנו מראה שההכנה לכיתה א' זה דבר שהוא לא מספיק. כדי לקלוט את הילדים בכיתה א' במצב אופטימאלי, ההכנה צריכה להתחיל בגן.

נכון, אין ספק.

ואנחנו קולטים ילדים בעיקר מצרפת והגענו למסקנה שכשילד עובר את תהליך הקליטה בצורה מיטבית בגן, הוא נכנס לכיתה א' כמו ילד ישראלי רגיל. וכדי להשיג את המטרה הזאת אנחנו מעסיקים גננת מגשרת, שנמצאת שלוש-ארבע פעמים בשבוע בגן לכמה שעות כל פעם. היא יושבת בבוקר, בשמונה בבוקר, כמה דקות עם הגננת. היא שומעת מהגננת מה הגננת הולכת לעשות במפגש. הגננת מראה לה את כל אמצעי ההמחשה ואז היא אוספת את כל הילדים העולים, עושה להם את אותו מפגש שכל הילדים בגן מקבלים בשעה 10, או 10 וחצי, אני לא יודעת מתתי בדיוק זה קורה. היא עושה להם את זה בשמונה וחצי בבוקר, בצרפתית.

בשעה 10, כשהילדים נכנסים לריכוז, למפגש הכללי, הם כבר מכירים את המילים, הם כבר מכירים את המושגים, הכל מתחבר להם, והרבה הרבה יותר קל להם. חוץ מזה היא נמצאת עם הילדים העולים בחצר, היא מתווכת בינם לבין הילדים הישראלים.

מה שקורה כשילד עולה אצלנו, כשילד עולה אצלנו, נכנס לכיתה א', אף אחד לא יודע שהוא עולה חדש, ולא הגיוני שמערכת החינוך פתאום מתעוררת בכיתה א'. זאת אומרת אנחנו חוסכים כל כך הרבה בעיות בשנתיים האלה של גילאי 4-5, שלא ברור לי למה זה לא מתחיל לפני כן. אז זה נושא ראשון.

נושא שני בעיני הוא מאד חשוב, זה הנושא של תעסוקה. אנחנו אמנם דנים בנושא של חינוך, אבל אני רוצה לזרוק שני נושאים שלא כל כך קשורים, אבל שנצטרך לתת עליהם את הדעת.

אולי נעשה את זה כשנזמין את משרד הכלכלה. לא יהיה מי שיתייחס פה. יש פה נציג משרד הכלכלה? לא. הנושא שלנו מוגדר ולכן בואי נתמקד בילדים.

אז תכנית אחת זו התכנית הזאת של הגננת המגשרת. אני רוצה להגיד שזה מסתכם בעשרות אלפי שקלים בשנה שהרשות מממנת אותם. ולפעמים, כשאנחנו מוצאים שצריך, אנחנו עושים גם תכניות בחופש, במעבר בין גן חובה לכיתה א', אבל העבודה צריכה להיות שנתיים רצוף, כמה פעמים בשבוע, אחרת לא משיגים את המטרה.

תודה. דני רוזנר, מנהל מינהל חברה ונוער.

אני אתייחס בקצרה לכמה גברים בפעילות של החינוך החברתי בבתי הספר ושל החינוך הבלתי פורמאלי בארבעה מישורים: קליטת עולי אוקראינה, עולי צרפת, דרך חדשה, ביטון ובאופן כללי תכניות כלליות.

אז מבחינת תשתית של תכניות שמינהל חברה ונוער מעניק לבתי הספר, ב - - - , לקליטה מיטבית, לעיסוק בזהות, לרב תרבותיות, אז יש לנו 15 תכניות מדף שמונגש ותות באתר חברה ונוער. בתי הספר יכולים לקחת וליישם.

מבחינת עולי אוקראינה ועולי צרפת, הוצאנו קולות קוראים לרשויות המקומיות, כשמיקדנו את זה לרשויות עתירות קליטת עולים. בחיפה, בנתניה ובבת ים כבר אוישו מגשרים לחינוך הבלתי פורמאלי, באשדוד זה עתיד לקרות ומבחינת עולי צרפת, באשדוד ובנתניה כבר אויש. תל אביב, ירושלים ורעננה בתהליך מכרז, אבל בעצם אמור לפעול שם מגשר לחינוך הבלתי פורמאלי.

בהיבט של ביטון והסיפור השלם, אז אנחנו גם מעדכנים את תכניות הליבה, גם תכנית ליבה לטיולים וגם תכנית ליבה לחינוך חברתי. אנחנו נבצע באמצעות התלמידים אות יקיר רשות, כשבעצם התלמידים בוחרים מבוגרים מעוררי השראה כחלק מהמהלך של אות שר החינוך לנוער מתנדב, שבאותו אופן גם הסתכלות על עולם המבוגרים; ותהליך של תיעוד סיפורי עלייה למיניהם. עליית שנות ה-50, שנות ה-60, שנות ה-90 ויוצאי אתיופיה.

בהקשר של דרך חדשה, אנחנו בארבע תכניות מרכזיות: תכנית מפתחות, תוכנית חוגים, 3,800 חברה שעתידים להשתלב בתכניות חוגים. 3,000 חברה שעתידם להשתלב, או כבר בתכניות מנהיגות בתנועות הנוער ובארגוני הנוער. תכנית רחבה של הכנה לצבא המיועדת ל-7,700 משתתפים גם בהיבט הבית ספרי, גם בהיבט קבוצתי וגם בליווי פרטני; ואנחנו מעניקים כבר השנה כמעט 350 מלגות לחברה שיצאו לשנת י"ג, בין אם זה במכינות הקדם צבאיות, בין אם זה בשנת השירות ובין אם זה בתכניות אופק.

תודה רבה. מנכ"ל עמותת ידידים, מר שמעון סיאני, בבקשה.

טוב, תודה, שלום. אני מציג קצת את הזווית של מגזר שלישי, עם יסוד מאד גדול לאופטימיות. אני הייתי שותף במהלך מאד יפה שעשה משרד החינוך של שולחנות עגולים. הוגדרו שם תכניות ואני חושב שיש, אני זיהיתי שכשיש חשיבה מערכתית, יש רצון לשיתוף פעולה ויחד עם זה, כשמגיעים לשלב של הביצוע ויש גם הכרה בזה שאי אפר לעבוד ללא מגזר שלישי, ושמגזר שלישי צריך להיות מקצועי, רציני ותהליכי.

כשאני בודק עכשיו מה המשימות שניצבות בפנינו, אני חושב שזה משימות משותפות, ואנחנו עובדים גם עם משרד הקליטה וחשפנו פה את המחקר האחרון שנעשה על תכנית סיכויים, שיש לה רצף, שמטפלת בנוער עובר חוק, ושם גם המחקר הכלכלי הראה שהשקעה על כל ילד חוסכת למדינה עשרה שקלים. זאת אומרת זה לא רק חינוכי, זה גם כלכלי, שיתוף הפעולה הזה.

יש אתגר שאני מעלה אותו פה כמה וכמה פעמים, וזה האתגר של דרכי ההתקשרות עם ארגוני מגזר שלישי, שלא מאפשרים עבודה בצרף, לא מאפשרים שקט, לא מאפשרים למידה משותפת. ויש לנו פה אתגר מול האוצר, כי כל דרכי ההתקשרות שהיו בעבר נחסמו. האוצר היום חוסם מיזמים משותפים. הוא הולך על סיפור של מכרזים. אתה אף פעם לא יודע מי זוכה במכרז הזה ובחינוך, ברגע זה, אם יש למורה בעיה עם ילד כזה או אחר וההורים עסוקים והם לא יודעים להתמודד עם זה, אם היינו יכולים להכניס לשם עכשיו חונך. ראינו את זה, גם בעבודה מול יועצות בתי הספר, גם בעבודה מול בתי הספר כגורם משלים, כגורם משתף. אי אפשר שמגזר שלישי יעבוד לא בצורה מקצועית ולא בצורה הדוקה עם משרד החינוך, עם משרד הקליטה, עם כל הגורמים בשטח.

צריך לתת כוח למגזר השלישי. היום כל התכניות שלנו למעשה מאושרות באתר של משרד החינוך. אנחנו לא יכולים לממש אותן בגלל דרכי התקשרות. עכשיו, קורה כאן משהו. בגלל שהאוצר מקשה, אז החברים הטובים שלנו במשרד החינוך אומרים לנו תעזוב אותי, אין לי כוח לכאב הראש הזה. אני לא מתעסק עם זה.

יש כאן משהו מהותי, אסטרטגי, שבגלל זה תכניות נופלות ובפיזור היום של תלמידים עולים, במקרה הזה זה תלמידים עולים, אבל כשאנחנו מגיעים לסיכון, כמו שאמרתם, זה גם עולים וזה אוסף את כולם. ושם יש משהו תקוע מהותי, שאני חושב שאנחנו ביחד צריכים לעבוד על מסמכים, ואני קורא לך אדוני יושב הראש, זה משהו מהותי. רוצים לעבוד ביחד, רוצים לעבוד מקצועית, ברור שצריך לעבוד שיטתי ותהליכי, כי מדובר בתלמידים ובבני נוער.

זה גם לא עניין של תלמידים שנכנסים לכיתה כזו או כיתה אחרת. כי כשמגיעים עולים, הם מגיעים בכל הגילאים, הפיזור היום מאד גדול, אתה צריך לתת פתרון רב מערכתי. יש את החשיבה, אבל אנחנו תקועים. והתקיעות הזאת תעלה לנו בסופו של דבר ביוקר. חייבים לעבוד ומהר, כי גם עם דני יש לנו תכנית והיא אמורה לצאת אל הפועל. ההתקשרות תקועה. עם מאיה התחלנו לעבוד, מיזם משותף, חשבתי שם שלפקידים אין כוח לעבוד עם מיזמים משותפים, כי משגעים אותם. בחשבויות משגעים אותם. אז תנו לנו פתרון אחר.

אין פתרון אחר, ופה אני חושב שצריכים לשחרר. ברגע שנשחרר את צוואר הבקבוק הזה, נוכל לראות דברים טובים.

אני מסכים איתך ואני צריך את שיתוף הפעולה שלך כדי לשנות את המצב.

בשמחה.

אני חושב שמה שצריך לעשות. תעלה לנו על כתב את ההצעה שלך. נזמין את משרד האוצר, את הגורמים האחרים, נשב ביחד ונעשה מאמץ להוריד את החסמים שאתה מציין. אם לא נצליח, אז אולי נלך גם על שינוי חקיקה כדי להוריד את החסמים הבירוקרטים, כמו שעשינו בתעסוקה לעולים.

לכן אני מבקש ממך לשלוח לנו בכתב את ההצעה שלך, כדי שנקיים דיון, וגם תציין את הגורמים הרלבנטיים שאנחנו נזמין לדיון. תודה.

משרד החינוך, יש לכם התייחסות, לפני שאני מסכם את הדיון?

לא, אנחנו רוצים להודות לך על שהעלית למודעות את הנושא, אני חושבת שזה מאד מאד חשוב. אני רוצה גם להודות מאד למשרד הקליטה, איתם אנחנו עובדים בשיתוף פעולה שהוא לא רגיל ושגרתי במשרדי הממשלה.

מהדיון הזה לקחנו כמה תובנות. לפחות אני חושבת שנצטרך אולי להציג משהו יותר ממוקד ושנוגע יותר ספציפית בסוגיה. רק יש לי בקשה אחת, שכשאתם מפנים מכתבים של זימון לוועדות, תגדירו במדויק מה אתם רוצים שאנחנו נציג ונביא, כי אחרת זה יוצר בלבול ואנחנו לא ממוקדים, וחבל, כי הדיון הזה היה קצת מפוזר, לטעמי.

טוב.

ותודה לצוות שלנו. הם עושים עבודה מדהימה, באמת מדהימה. עם כל הביקורת, ואני קשובה, אבל משרד החינוך עושה עבודה מדהימה.

אז קודם כל אני מאד מודה לכולם, לכל המשתתפים, משרדי הממשלה וגם המגזר השלישי והאנשים שפועלים בשטח. אני רואה בזה דיון מאד חשוב. התחלנו את הדיון ולא סיימנו. אנחנו נמשיך בדיון הזה, כי זה מאד מאד חשוב לנו כדי לקדם את העולים החדשים בתוך מערכת החינוך.

אני מסכים איתך, כולנו יודעים שקליטה היא מערכתית ולכן גם משרדי הממשלה צריכים לפעול ולגבש תכניות. אנחנו נעשה את עם כל המשרדים, כולל שיכון, כלכלה וכל המשרדים האחרים. היום אנחנו התמקדנו במערכת החינוך. אני חושב שכדאי להתמקד משרד ומשרד, ואולי בסוף נעשה שולחנות עגולים, אולי.

לכן הסיכום גם לפעם הבאה, אשר ממנו תהיה ברורה הקריאה של הוועדה הוא:

1. הוועדה קוראת לשר החינוך להשיב לה תוך חודשיים – ואני רוצה שתסבירו וגם נשלח את ההחלטה בכתב, שיהיה ברור – באיזה אופן משפר המשרד את קליטת התלמידים העולים, תוך הצגת תכנית לקליטת העולים.

2. הוועדה מבקשת לקבל תשובה תוך שבועיים, מתי תיושם התכנית ביחס ליוצאי אתיופיה במערכת החינוך.

היא מיושמת, מה זאת אומרת?

בסדר, תציגו לנו.

3. הוועדה מבקשת להעביר אליה את כל התכניות שעוברות לכלל התלמידים העולים, או שיש לכם במגירה או בקובץ, לא משנה. תעבירו לנו את כל התכניות הקיימות לכל העולים החדשים.

אלה שלוש הנקודות. אני מבקש שזה יהיה ברור. אנחנו נשלח לכם אותן גם בכתב, כדי שיהיה ברור וכדי שנקבל את הנושאים האלה. כי כמו שאמרתי, בעניין מערכת החינוך התחלנו את הדיון, עוד לא סיימנו.

תודה לכל המשתתפים.

הישיבה ננעלה בשעה 11:52.