הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 105

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שלישי, י"ד בחשון התשע"ז (15 בנובמבר 2016), שעה 13:00

מצב הפגיות בישראל בדגש על הפריפריה

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר

אורלי לוי אבקסיס

ד"ר סיגל ליברנט טאוב - מנהלת המחלקה לנהלים וסטנדרטיים, משרד הבריאות

מואוויה כבהה - מינהל רפואה - בקרות פגיות, משרד הבריאות

אורן פרסמן - ראש תחום תקצוב רפואה וסיעוד, משרד הבריאות

אלעד חדד - עוזר מנכ"ל, משרד הבריאות

פרופ' בנימין בר-עוז - נציג האיגוד לניאונטולוגיה, ההסתדרות הרפואית בישראל

ד"ר ורד פליישר-שפר - נציגת האיגוד לניאונטולוגיה, ההסתדרות הרפואית בישראל

ד"ר אורנה פלידל-רימון - חברת ועדת ביקורת באיגוד לניאונטולוגיה, ההסתדרות הרפואית בישראל

ד"ר שמואל צנגן - יו"ר האיגוד הניאונטולוגי

חולוד שביטה - אחות אחראית בפגיה, בית החולים מאיר

קרן מקדש - אחות אחראית בפגיה, בית החולים שיבא

יעל שמעיה - יו"ר עמותת לה"ב - הורים לפגים

רומי שחורי - מנכל"ית עמותת לה"ב - הורים לפגים

שרון ברנסבורג-צברי - בנק חלב אם, ארגון לה"ב - הורים לפגים

גיטי מאירוביץ - עיתונאית, אם לשלושה פגים

תמי ברנע

ר.כ., חבר תרגומים

מצב הפגיות בישראל בדגש על הפריפריה

צהריים טובים לכולם. אני ברשותכם פותחת את דיון הוועדה – מצב הפגיות בישראל בדגש על הפריפריה. הדיון הוא במסגרת יום מיוחד בכנסת בנושא הפגיות, כשהרעיון הוא באמת לשמוע גם על התמורות שחלו במצב הפגיות בארץ ומה האתגרים שעומדים לפנינו בעת הזו.

אני אשמח מאד, כפי שגם ביקשנו בנושא, שיושם דגש השוואתי בין הפריפריה לבין מקומות אחרים. אני אמנם ראיתי את מה ששלחתם, שבית החולים פורייה נמצא במקום מאד טוב ביחס לפגיות אחרות. אז גם דברים טובים שייאמרו על הפריפריה, אני חושבת שכדאי לציין.

חברת הכנסת אורלי לוי-אבקסיס הגיעה, אז אנחנו ננצל את הגעתך וניתן לך לפתוח את הדיון. בבקשה, חברת הכנסת אורלי לוי-אבקסיס.

תודה רבה לך, גברתי יושבת הראש. אני רוצה להודות לוועדה הזו, שהשנה, בנוסף לשנים קודמות, גם פינתה זמן לדיון כל כך חשוב. אני רוצה להגיד תודה רבה לד"ר צנגן ולרומי שחורי ובכלל לארגון לה"ב, שזה הורים לטיפול בפגים.

אני רוצה לגלות לכם משהו. פעם הורה לפג, תמיד הורה לפג. יש פה סולידריות מדהימה של אותם הורים, שכבר יצאו מתוך הסיכון הזה ומלווים את ההורים החדשים, שבצר להם נקלעו למצב. אז באמת, אלמלא ד"ר צנגן וארגון הניאונטולוגים וארגון לה"ב, לא היינו מגיעים היום לתוצאות.

אין ספק, הגענו, הלכנו כברת דרך ארוכה מאז שהתחלנו לטפל בנושא הפגים. שם פגיות בתחילת הדרך היו במצב קטסטרופאלי, הן ברמת הזיהומים, הן ברמת התמותה והן ברמת כוח האדם במחלקות הללו. עשינו כברת דרך, בנינו איזה שהוא מודל שהיה אמור לטפל בכל הנושא הזה, שלא הצלחנו לצבוע את הכספים.

תראי, מדינת ישראל נותנת לא מעט כספים בעבור לידת פג. אמר לי מנהל בית חולים מסוים, תקשיבי, זה הקליינט הכי רווחי שלנו. וכשאת מנסה להבין מדוע הכספים האלה לא מגיעים לייעודם, קרי לטיפול ביילודים הללו, אנחנו מגלים שיש באמת סוג של אוטונומיה מוחלטת למנהלי בתי החולים לאן לקחת את הכסף.

הוא לא צבוע.

הוא לא צבוע וכל ניסיון שהיה לנו לעמוד מול משרד האוצר ולצבוע את הכסף הזה, עלה בתוהו. באמת לא הצלחנו בכלום. אבל כן הצלחנו ליצור איזה שהוא מודל מחוץ לקופסא, שבא לצבוע כספים נוספים, את כל הכספים התוספתיים. ופה בנינו איזה שהוא מודל שיהווה איזה שהוא תמריץ למנהלי בתי החולים להשקיע בפגיות.

אז אנחנו באמת רואים תוצאות וצריך להגיד תודה רבה למשרד הבריאות, אבל אנחנו צריכים לזכור שעדיין, כאשר אנחנו רואים את התוצאות הללו, אנחנו הרחק הרחק מאחורי כל המדינות המפותחות ב-OECD. היחידה שנמצאת מאחורינו במדד הזה מבחינה שלילית, היא מקסיקו.

המודל הזה הביא לכך שבתי חולים שהשקיעו בפגיות, קיבלו אקסטרה ממשרד הבריאות. ואז אנחנו מגלים שהפגיות שהביאו את הציון הגבוה ביותר, הן אותן פגיות של הפריפריה.

כן, זה מה שציינתי בפתיחה, נכון.

שזה מצוין. עכשיו למה זה קורה? זה קורה בעיקר מאחר שלבתי החולים בפריפריה קשה מאד לגייס תרומות, לגייס תקציבים, להביא כסף מחוץ למערכת ואת הכסף שבתוך המערכת הם לא מצליחים לצבוע. אז התמריץ הזה הוא כנראה כמו אוויר לנשימה בשביל בתי החולים בפריפריה, ואנחנו צריכים לבדוק שגם התמריץ מגיע בסופו של דבר לפגיות. אנחנו שמענו פה כמה הסתייגויות על כך.

אני לא רוצה להאריך, אבל הנושא שאנחנו צריכים לשים לב אליו, שבו אין לנו שום התקדמות, הוא לצערי הרב הנושא של הטיפול בפג בקהילה. כי ברגע שהילד עוזב את בית החולים, צריך להתייחס אליו - - -

יש מצב שיהיו חדשות גם בנושא הזה. כל דקה חשובה, ככה הבנתי.

כן.

אנחנו אנשי בשורות היום. גם תהיה התקדמות בנושא של בנק חלב אם, אני מקווה וגם בנושא של הפגים בקהילה. ד"ר צנגן בעצם מוביל הרבה זמן את הניסיון לחשיבה מחודשת, לחשיבה שונה. כי בכל העולם יש סרגל אחר, לפחות במדינות המפותחות, למדידה של התפתחות ושל סל שירותים, סל טיפולים של ילדים פגים.

עד גיל מסוים בעצם אותם פגים זכאים לטיפול יותר מעמיק, יותר ייחודי בקהילה, אבל פגים אחרים מעל שבוע מסוים – 36 אם אינני טועה - בעצם לא זוכים לטיפול הזה ואז הם לא מקבלים את הדיאטנית בזמן, הם לא מקבלים את הטיפולים של הפיזיותרפיה בזמן ומה שקורה הוא שבסופו של דבר הם גם לא יכולים לצמצם את הפער בינם לבין יילודים אחרים. אבל הם נמדדים על הסרגל כביכול של הילדים שנולדו בתאריך הקבוע, הנכון, בשלים.

אני לא רוצה להאריך. אני אתן את זה לאנשי המקצוע ובזה סיימתי. תודה.

תודה רבה חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. אני מציעה שאנחנו נפתח עם משרד הבריאות ואחר כך עם רשימת הדוברים.

יש לנו את ד"ר סיגל ליברנט, ראש אגף רפואה כללית, בבקשה.

אז צהריים טובים לכולם. משרד הבריאות, כפי שחברת הכנסת אורלי ציינה קודם, באמת שם לנגד עיניו ורואה חשיבות מאד מאד גדולה בקידום הפגים במדינת ישראל וקידום היחידות לטיפול ביילוד, שזה הפגיות. לכן בחמש-עשר דקות הקרובות אני אציג מה הייתה הבעיה, איך פתרנו אותה ומה התוצאות העכשוויות.

אנחנו רוצים לספר ולומר שהתכנית לטיפול בפגים בישראל היא אחת מתכניות הדגל של המשרד. אנחנו מקדמים אותה. אנחנו רואים תוצאות מעולות. נכון שיש הרבה מה לעשות מעבר למה שעשינו עד עכשיו, אבל אנחנו רוצים להציג את מה שנעשה.

אז באופן כללי יש לנו 180,000 ילדים בשנה, לידות בשנה. בשנת 2016 – 2,800 פגים שמשקלים פחות מ-1.750 קילו. בישראל יש לנו 28 פגיות עם 760 עריסות ובאמת לפני שעשינו את התהליך ואת השינוי הגדול, היו 140 ניאונטולוגים ופחות מ-600 אחיות בעלות קורס על בסיסי בטיפול נמרץ של היילוד.

לפני עשור מצב הפגיות, כמו שחברת הכנסת אורלי הזכירה, היה באמת לא טוב. הפגיות כרעו תחת עומס. דו"ח מבקר המדינה בשנת 2004 דיווח על החוסר בתשתיות, במיוחד בכוח האדם בפגיות בישראל, ובאמת מה שצפינו בתחילת הדרך זה שהפגיות עמוסות, צפופות, עם חסר בתשתיות וחסר בציוד. עם חסר ברופאים, אחיות ומקצועות בריאות, והדבר הכי נורא זה שהיו אירועי זיהומים בשיעורים גבוהים בקרב הפגים.

מה עשינו? הקמנו ועדה מקצועית לבחינת הנושא. זו הייתה ועדת פירוגובסקי, שכללה את כל אנשי המקצוע בעניין והסדרנו מקצועית את נושא סטנדרט הטיפול בפג בישראל, על ידי חוזר מינהל רפואה. חזקנו את הניאונטולוגים על ידי כך שדרך הר"י נתנו מענקים לרופאים ניאונטולוגים. הכרזנו על זה כמקצוע במצוקה. פיתחנו מקצוע חדש שנקראת אחות מומחית בניאונטולוגיה, עם סמכויות מורחבות מאחות שיש לה קורס על בסיסי, טיפול נמרץ ביילוד והן כבר נכנסות לשטח.

הדבר המרכזי זה שקיבלנו תוספת תקציבית של 80 מיליון שקלים בהבשלה של ארבע שנים ובאמצעות הכסף הזה, אנחנו בנינו איזה שהוא מודל תמרוץ ייעודי שמדד את התשואות ואת התוצאות על פי הסטנדרט שהמלצנו עליו בחוזר מינהל רפואה, בנושא של תשתיות, בנושא כוח אדם, בנושא האיכות. ציוני המודל הזה, שבעצם מוגדרים על ידי הבקרות שלנו, מדרגים את הפגיות ובאמצעות הדירוג של הפגיות אנחנו בעצם מקצים את הכסף הנוסף הזה.

המודל הזה הוא מודל דינאמי. המודל הזה הוא מודל שמשתנה משנה לשנה על פי ממצאי הבקרה שלנו. על פי הצרכים בשטח, על פי התובנות שעולות בשטח ועל פי הייעוץ של ועדת המומחים. המודל הזה שקוף לציבור ומפורסם אחת לשנה, היום לראשונה על תוצאות שנת 2016.

זו היא דוגמא למה אנחנו מוסיפים משנה לשנה במודל תמרוץ שלנו, כאשר הבסיס היה באמת השקעה בתשתיות ובכוח אדם, וככל שהשנים עוברות, אנחנו משקיעים יותר ויותר במדדים שהם יותר איכות.

התוצאות של דירוג תוצאות הבקרה של שנת 2016 הן כאלה: הפגיות נחלקות לשלוש קטגוריות. הקטגוריה הראשונה היא קטגוריית המצטיינים, שזה חמש פגיות ראשונות. הקטגוריה השנייה היא קטגוריית הפגיות הטובות, עד מקום 13-14; ושאר הפגיות – מ-14 עד 28, הן הקטגוריה הבסיסית.

בקטגוריה של המצטיינים בשנת 2016, יש 5 פגיות – בפורייה, בכרמל, בסקוטי בנצרת, וולפסון ושיבא. כאשר פוריה ושיבא זו השנה השנייה שהם מצטיינים ברציפות. מבין הטובים אנחנו רואים את העמק, את בני ציון, את ליס באיכילוב, את הצרפתי בנצרת, שניידר, הלל יפה, מאיר ורמב"ם. ובשנת 2016 החלטנו גם לתמרץ את הפגיות, גם אם הן בקטגוריה השלישית. אם הם עשו שיפור מעבר לשיפור הממוצע, גם הן תוגמלו.

הפגיות שהראו את השיפור הגבוה ביותר הן באמת הלל יפה, לניאדו, איכילוב, הצרפתי בנצרת, וולפסון, סורוקה והר הצופים, ואף הן תוגמלו מהמודל. אבל השינוי המאד גדול שראינו וגם אנחנו הופתענו שבעצם סקרנו את כל התוצאות – משנת 2014, כשהתחלנו את מודל התמרוץ הייעודי הזה ראינו שיפור מדהים בכוח האדם. לא מספיק. צריך עוד לעבוד עליו. צריך לשפר הרבה יותר, אבל עדיין בשנתיים וחצי זה שיפור מדהים.

הוספנו לפגיות 242 אחיות. הסמכנו 100 אחיות בקורס על בסיסי בטיפול נמרץ ועוד 98 נמצאות עכשיו בהסמכה ותסיימנה בינואר 2017. 16 אחרים ואחיות, שהם מומחים בפגייה בניאונטולוגיה, שזה מקצוע חדש, כפי שאמרתי, שהכנסנו לפגיות. 30 מתמחים חדשים בניאונטולוגיה נכנסו משנת 2014. הוספנו 57 תקנים של מקצועות הבריאות למיניהם והתחלנו קורס ייעודי לדיאטניות, שהן מומחיות בפגים.

ראינו גם שיפור ניכר בתשתיות של הפגיות. ראינו משנת 2014 שנבנו 15 חדרי הורים חדשים, 14 חדרי הנקה, 13 מטבחי חלב, 11 חדרי תרופות, 5 חדרי בידוד וכמובן הושלמו פערי ציוד ובריאות, כשאני מדברת על אינקובאטורים וכו'.

הדבר החשוב ביותר זה בעצם מה כל הדברים האלה עושים לפגים. ראינו שמשנת 2014 עד שנת 2016 יש לנו ירידה משמעותית של כ-50% בזיהומים הנרכשים בפגיות וזה באמת שיפור מדהים. נכון שאנחנו הרחק ממדינות ה-OECD, אבל עדיין, בפגיות שלנו יש שיפור מדהים.

כשלקחנו את שיעור אלח הדם בפריפריה לעומת הממוצע הארצי, הן בשנת 2014, כאשר התחלנו את המודל ובדקנו אותו לאורך הדרך והגענו לשנת 2016, אנחנו רואים שהממוצע של אירועי אלח דם היה נמוך יותר בפריפריה מאשר הממוצע הארצי, כשהתחלנו את הדרך. אבל גם הוא ירד ב-50% והיום הוא עומד הרבה פחות מתחת לממוצע הארצי.

וזה עדיין הרבה יותר מהממוצע של המדינות המפותחות.

נכון, נכון.

חוץ מזה שזה לא השוואה נכונה להשוות את הזיהומים בפריפריה לעומת המרכז, כי במרכז יש בתי חולים-. ההשוואה היא לא נכונה ולא מדויקת, בגלל שהמטופלים הם שונים במרכז לעומת הפריפריה, כי יש בתי חולים על. יש בתי חולים שיש להם - - -

רק מי מדברת, לפרוטוקול? מה שמך?

שמי ד"ר אורנה פלידל, אני מבית החולים קפלן.

אני מקבלת את ההערה.

לא, אבל אני אשמח להבין. מה זאת אומרת יש מטופלים אחרים בפריפריה?

לא כל הפגיות נותנות את אותו שירות. יש פגיות על, כמו שניידר, תל השומר, הדסה היושב לצידי, סורוקה, שהם בתי חולים גדולים. סורוקה הוא גם פריפריה. יש להם פגים חולים ויותר קשים והם מקבלים מבתי חולים אחרים ולכן יש להם אחוז יותר גבוה של זיהומים.

לכן אני חושבת, לעניות דעתי, בשקף הזה יש - - -

למרות שזו בשורה טובה אם אנחנו מסוגלים לראות נקודת אור גם בפריפריה מהבחינה הזו.

אם אני יכולה לומר משהו – גם כאשר אנחנו מסתכלים על בתי החולים במרכז, גם על בתי החולים הגדולים, אלה שמקבלים את המקרים הקשים גם מבתי החולים האחרים, גם שם הורידו ב-50% את הזיהומים. אז שאפו גדול צריך לומר להם. ועדיין יש לנו עוד דרך ארוכה.

נכון.

יחסית לעולם.

יחסית לעולם ויחסית גם לעצמנו.

אם אנחנו מסתכלים על תוצאות ממוצע ציון הבקרות בין שנת 2014 לשנת 2016, הציון הממוצע של כלל הפגיות במדינת ישראל היה 33% בשנת 2014. היום הגענו ל-75%. שיפור מדהים. לא מספיק, אבל אכן שיפור מדהים. כנ"ל גם לגבי ציון הפגיות בפריפריה, שראינו שבסוף שנת 2016 הוא גבוה יותר מהממוצע הארצי.

אם אנחנו מסתכלים על התמרוץ של הפגיות בפריפריה, שזה בעצם הנושא של כמה כסף הם קיבלו מכלל העוגה, בגלל הכסף של המודל, בשנת 2015 הם היוו 22% מהלידות וקיבלו 20% מכסף המודל. בשנת 2016 הם מהווים 25% מהלידות, אבל כבר מקבלים 40% מהכסף של המודל, כך שאנחנו רואים - - -

זה בגלל השיפור שלהם, כי הוא היה הכי גבוה.

נכון. קצת תמונות מה קרה בשטח. בית החולים הפריפרי הסקוטי בנצרת בנה יחידה לטיפול נמרץ חדשה בעקבות המודל. גם ברמב"ם - - -

אפשר לברך את המנכ"ל.

כן, צריך להגיד כל הכבוד. עשיתם עבודה מצוינת.

תוך זמן קצר.

תוך זמן קצר, בהחלט, מגיע לכם.

ברמב"ם בצד ימין זה 2014 לפני ואחרי שהם קיבלו פגייה חדשה, בנו פגייה חדשה. בית החולים לניאדו, שעדיין נמצא בפגייה ישנה, אבל השיפור שהוא עשה השנה היה מדהים, אבל תוך כדי יש בינוי של פגייה ממוגנת, חדשה בבית החולים לניאדו.

קצת דוגמאות למטבח חלב חדש בשיבא וחדר תרופות בברזילי. פגיות ממוגנות נבנות עכשיו גם בנהרייה, גם בלניאדו ותחל בנייה בעת הקרובה גם בהלל יפה, זיו, שניידר, סורוקה, הצרפתי בנצרת. כך שיש עשייה. נכון, יש לנו עוד הרבה מה להשתפר, אבל יש עשייה מאד יפה.

אני רוצה להודות למולי, לכל איגוד הניאונטולוגים, לכל החברים שלנו במשרד. אני בטוחה שנמשיך לעשות טוב לפגים במדינת ישראל.

תודה רבה על הסקירה.

אפשר רק משפט אחד?

בבקשה. מי אתה?

מואוויה כבהה ממשרד הבריאות. אני מריץ את מודל התמרוץ בפגיות ואני רואה את ד"ר מולי יותר ממה שאני רואה את אמא שלי. תודה רבה לך.

מגיע לו.

לגמרי. פשוט לגבי התגובות שאני מקבל מבתי החולים וממנהלי בתי החולים, אני חייב לחדד נקודה. כשאנחנו באים ואומרים מצטיינים, המצטיינים זה משהו שמשתנה כל שנה. שנה שעברה זה היה בית החולים מאיר והעמק. פשוט זה לא שרשמנו מצטיינים שלא רואים שהתקדמו - - -

לא, לא, זה צוין כאן. גם מי שהצטיין שנתיים ברציפות, גם - - -

זה בתפעול של המודל.

כן, זה ברור.

אז כולכם מצטיינים בעיני.

אבל אני כן הייתי רוצה לענות לך.

אוקיי, ברשותכם אני אתן את רשות הדיבור, אבל יש אנשים שנרשמו לרשות הדיבור וחשוב שנשמע אותם. אני מוכרחה לומר שאני ביקרתי בפגייה בפורייה ומאד מאד התרשמתי. אני לא יודעת מה היה לפני כן, אבל היה מרשים גם מבחינת הציוד, גם מבחינה האסתטיקה, גם מבחינת ההתנהלות של הצוות, פשוט לעמוד בצד ולהתבונן, זה היה מחמם את הלב ואני שמחה. אני שמחה שהם חלק מהגליל ומהפריפריה ושאנחנו יכולים לראות נקודות אור, לפחות במקום הזה. אני מקווה שזה יקרין על דברים נוספים, אבל זה חשוב - - -

אני מקווה מאד שבקרוב נוכל לומר את אותם דברים גם על נהרייה. יש שם הרבה מקום לשיפור ואנחנו צריכים להיכנס שם לעובי הקורה.

אני כן הייתי מאד רוצה להגיב. אני ד"ר ורד פליישר-שפר. אני מנהלת הפגייה בנהרייה. אנחנו מכירים. אז לגבי מה שאתם אומרים – מצטיינים וטובים מאד - - -

תנצלי את זכות הדיבור שלך עכשיו ותעשי את זה כמו שצריך.

אז זה נכון שמשקיעים ומשרד הבריאות מנסה ועושה את הכל. דבר ראשון, כשיוצאים עם זה לתקשורת ויוצאים עם זה לתקשורת ומציגים את זה, מבחינת ההורים שמאושפזים בפגיות, האמהות באות אלי ואומרות לי – ד"ר שפר, אנחנו רואים שאתם עושים הרבה, אבל אתם לא מהטובים בארץ, כי האוכלוסייה לא מבינה מה זה מצטיינים. לא מבינה מה זה טובים מאד. לא מבינים שזה עניין כמה ההנהלה השקיעה ואני נמצאת בבית חולים שההנהלה משקיעה. אני לא יכולה להגיד שלא משקיעים בי.

אבל כמו שאמרתי קודם למישהו ששאל, גם אם הם מקבלים כסף, אני ארצה שהכסף הזה יגיע לפגייה. שהוא יהיה צבוע ואף אחד לא ינגוס בכסף הזה, שזה יהיה לפגייה.

אז מאד הייתי שמחה אם כשיוצאים עם זה לפרסומת, יבהירו את זה לאוכלוסייה, כי האנשים לא מבינים את זה. אני מבינה את ההורים שמאושפזים אצלי ואומרים רגע, נהרייה לא נמצאת ברשימה הזאת, למרות שהצוות שלי עושה עבודה נפלאה. הצוות שלי יודע שאין לנו את הפריבילגיה לבוא ולהגיד אין לי מספיק מקום, אז אני לא מונעת זיהומים. לא. עם כל המצב הקשה כרגע, כי באמת הם הולכים, יש תכנית לבינוי, אבל אתם יודעים שזה לוקח זמן עד שבונים.

נכון.

מחליטים ועד שמגיעים לבינוי זה ייקח עוד שלוש שנים ועד אז באמת ההנהלה שלי הייתה מכונה לשפץ את הפגייה, אבל גם זה מחייב להעביר למקום אחר, להשקיע במקום אחר, לעבור לשם לתקופה מסוימת ורק אז לחזור הביתה, מה שנקרא. והדברים האלה נעשים לאט לאט.

בנוסף לזה, הזכירו את זה גם קודם, העניין של הצוות הסיעודי. כשיש לי אחות אחת על ארבעה פגים והן משתדלות, ואנחנו מדברים על זיהומים והן מאד מקפידות, ואנחנו הגענו למצב שאנחנו יכולים להעיר אחד לשני תקשיב, לא שטפת ידיים, בלי שאף אחד ייעלב. אבל אם לא תבוא ממשרד הבריאות האמירה – חברים, צריך לעמוד בתקן של האחיות.

אנחנו, והאחות האחראית שלי יכולה ללכת לסיעוד וינפנו אותה – תסלחו לי על המילה, אבל זה מה שקורה. ומדברים שיש תוספת של אחיות. אני לא ראיתי את זה, ואני בררתי היום בבוקר עם האחות האחראית שלי כמה אחיות. אחת. אחת. כי זה שזאת ילדה וזאת חולה ואז נותנים תחליפים, זה לא משפר את העבודה. זה לא מוסיף. זה עושה לנו יפה באיזו שהיא טבלה.

אז קיבלת תוספת של אחות אחת?

אחות אחת וחסרות קרוב ל-40 אחיות. אם אני רוצה להיות דומה למקומות אחרים בעולם ולא למקסיקו, אנחנו צריכים 40 אחיות. ואם לא תהיה החלטה מלמעלה, שיכבדו את הדרישה הזאת, זה יתמסמס. ומי שמשלם בסופו של דבר, עם כל העבודה הקשה של הצוות והצוות, רבותי, עובד נורא קשה. אני רואה אחיות שאומרות לי תקשיבי, אין לי, אני צריכה לעבוד ארבעה ימים בשבוע, אני עובדת חמישה ימים ולפעמים אני גם באה בכוננות בלילה. כי אם הפג נולד בשתיים בלילה, אי אפשר להגיד לו תשמע, בשתיים בלילה יש רק תורן אחד ואין מספיק אחיות.

זה לא פייר לבוא ולהגיד לו. וההתחלה של הפג היא נורא חשובה. כי אם אני לא אשקיע בהתחלה, אחר כך אני יכולה לעשות שמיניות באוויר, כבר הפסדתי את הרכבת הזאת.

אז אם זה יבוא, אם זאת תהיה הבשורה שתצא מכאן, אני מקווה מאד ששנה הבאה גם אני אופיע על איזו רשימה, אבל מה שאני עושה במחלקה ומה שהצוות שלי עושה זה לא כדי להופיע פה ברשימה במצטיינים. הם עושים, זו עבודה יומיומית וזה נכון לגבי כל החברים שלי ואנחנו מרגישים נורא מתוסכלים.

תראי, אני חייבת לומר שבררתי קצת בנושא שלכם, על מה שקורה בנהרייה והבנתי שבמודל התמריצים הייתם אמורים לקבל עכשיו שני מיליון שקלים.

כי השתפרנו.

זה הגיע אליכם?

אני לא יודעת. אני אראה. אני לא יודעת. אני אגיד לך עוד יומיים-שלושה.

אז את תחזרי אלי עוד יומיים-שלושה. אנחנו נעדכן גם את הוועדה.

אוקיי.

הכספים יעברו בדצמבר.

תודה רבה על הדברים. ורד, רק שאלה למשרד הבריאות בעניין של כוח האדם התוספתי. כוח האדם התוספתי זה מתוך נתונים שאתם אוספים במערכת, או שיש איזו שהיא בקרה על איפה בעצם נותנים את התוספות, אם יש איזון בין המערכות השונות. איך זה קורה? את דיברת פה על מספר מאד גדול של אחיות.

במודל התמרוץ, כאשר אנחנו עשינו את הבקרות בפגיות, אנחנו ספרנו כמה תוספת של אחיות ניתנו לפגייה. האם זה הוסט ממקום אחר בבית החולים לפגייה - - -

אוקיי. זאת אומרת שזה באחריות של בית החולים לווסט את כוח האדם ו - - -

נכון, נכון.

רגע, שאני אבין, זה לא תוספת של אחיות? אתם אומרים בתי החולים אוקיי, אנחנו צריכים אחיות, אז הם לוקחים ממחלקה אחרת? לדוגמא כמו כירורגיית ילדים ומביאים אותה לפגיות או שזו תוספת אמיתית?

אני לא בדקתי את זה.

אם זה ניוד של כוח אדם, אז יצרנו חור במקום אחר.

תשמעי, להכין אחות לפגייה - - -

אז זה גם באחריות בית החולים ולא באחריות המערכת. השאלה איך אנחנו עושים את זה.

להכין אחות לפגייה, אי אפשר - - -

זו תוספת.

הנה, נאמר שזו תוספת.

זה תוספת של אחיות חדשות. אוקיי, סליחה רגע, יש כאן תשובה של משרד הבריאות. זאת תוספת - - -

בין 2015 ל-2016 נוספו אחיות חדשות מחוץ לבית החולים, וזה בשנה האחרונה, לא בכל המודל – 172.5 תקנים, שזה 200 אחיות. נכון שבנהרייה 1.87% התקן, אבל היו פגיות שהוסיפו 15 אחיות. בנהרייה יש בעיה ספציפית. צריך - - - -

אז אני אבקש להיכנס לעובי הקורה בנהרייה.

15 אחיות - - -

זה על הפגייה. חדש.

תקן חדש? הוא כנראה בעליות לירושלים זה לא הגיע.

אני עשיתי פיצול של אחיות חדשות שנכנסו - - -

לא - - -

טוב, תראו מה אנחנו נעשה. אנחנו נבקש ממשרד הבריאות לפרוט לנו את מספר האחיות ואת החלוקה שלהן בפרישה הארצית, שנדע איפה כל אחת ואנחנו נשאל את מנהלי הפגיות אם קיבלו את מה שמשרד הבריאות מצביע כתוספת כוח אדם.

חשוב לשים דגשים גם בבתי החולים. לצורך העניין נהרייה מציגה פה תמונת מצב שהיא קצת שונה ממקומות שבהם אתה מציין שיש תופסת של 15 תקנים.

תוספת - - - היא הציגה נכון.

לא, לא, היא הציגה נכון מבחינת תמונת המצב, לא מבחינת מה שאנחנו רוצים שתהיה תמונת המצב וצריך לראות איך מבחינה מערכתית אנחנו מטפלים, כדי שאנחנו נשפר את מה שקורה שם. אני אשמח לקבל גם התייחסות לגבי טיפול ממוקד בבית חולים נהרייה.

יש עוד נקודה, אם אפשר. אני בני בר-עוז מהדסה. תקן – כשאומרים קיבלתם 5 תקנים, זה יפה מאד. זה במחסן. התקנים האלה צריכים להתבטא בשטח. זה 5 אחיות בפגייה, לא 5 תקנים בהנהלת בית החולים. והמצב כרגע הוא שקיבלתם תקן. כמו שאומרים לי לגבי רופאים. שיש - - -

ואז מדברים עם המנהל שיביא את זה למחלקה הספציפית.

יש לך עוד שני תקנים ואין לי מי שיבוא לשם. אותו דבר עם אחיות. פגייה זה מקצוע משגע, גם לאחיות וגם לרופאים, אבל לא כולם אוהבים לבוא לשם כי עובדים קשה מדי. ועובדים קשה מדי במיוחד לפי כוח האדם שיש כרגע, שיש לנו אחות אחת על ארבעה תינוקות או אחות אחת על שלושה מונשמים והמצב הוא קטסטרופאלי. לבנות יוצא עשן מהאוזניים, בעיקר הבנות. הרופאים קצת פחות, אבל המצב הוא כזה שזה לא מקצוע כל כך מושך, וכל עוד תהיה בעיה של כוח אדם, זה ימשיך להיות מקצוע לא מושך.

אז תקנים יופי, שמנו ארבעה תקנים. איפה האחיות של התקנים האלה?

נכון, אני מסכימה. אני קראתי אתמול תמונת מצב ואני ביקשתי בעקבות הנושא של המתמחים בפריפריה, של ההתמחויות בשנים האחרונות וזה פשוט מדהים שבכל מה שקשור לילדים ופגים, המצב שלנו עגום. מדובר במתמחים בודדים, אם בכלל, בכל שנה, בעוד בתחומים האחרים יש אינפלציה ואני חושבת שצריך - אמנם זה נושא אחר, אבל הוא מתחבר פה לעניין של הפגייה - לעודד את התחומים האלה וצריך לחשוב איך אנחנו יכולים לתמרץ, כדי שיהיו לנו יותר מתמחים.

אני חייבת לומר משהו. כשאנחנו התחלנו בשנת 2011 כדי לבנות את המודל, היינו באמת בקריסה אמיתית. היו אמורים לצאת למעלה מ-70 ניאונטולוגים לגמלאות, אם אני לא טועה, פחות או יותר, והיינו במחסנית רק עם שני מתמחים חדשים. אז בהסכם עם הר"י הוספנו את זה כמקצוע במצוקה והיום יש כ-?

32 מתמחים. אני אפרט.

32 מתמחים. זאת אומרת שיש עלייה. עדיין אנחנו במחסור של למעלה מ-40%, אם אני לא טועה, של רופאים ניאונוטולוגים ואני מאמינה שצנגן יוכל לתת לנו את כל התמונה פה.

אז כן, אתה גם הראשון בזכות הדיבור, אבל הוא קיבל את הזכות בכיף. ד"ר שמואל צנגן, אני אשמח לשמוע את התייחסותך.

אז קודם כל זה היה חשוב מאד לשמוע את ההערות של הקולגות שלי. אני רוצה קודם כל להודות לך, יפעת, על ההזדמנות וכמובן לאורלי, שמבחינתי היא כבר ניאונטולוגית. היא מתמצאת בתחום רפואת הפגים מעולה ותודה לשתיכן. וגם תודה למשרד הבריאות. עם כל המגבלות, צריך להגיד תודה למשרד הבריאות. בכל זאת מדובר בתוספת מ-807 אחיות ל-1,050 אחיות בשנתיים תוספת לפגיות, ומגיע על זה יישר כוח, בנוסף לכל יתר הדברים שנעשו.

שוב, אני מקווה שאני לא הולך להיות ספויילר, אבל אנחנו מחכים כל רגע לבשורה שגם בנושא הטיפול בפג בקהילה וההכרה בפג המשתחרר לקהילה כילד עם צרכים מיוחדים, כנראה שממש היום, עד סוף היום ייצא גם כן החוזר המיוחל ממשרד הבריאות וכולנו מתרגשים.

סוף סוף.

ואם רק זה יקרה במסגרת יום הפג, אז דיינו. כי באמת זכינו שהדד-ליין הזה גרם להתגייסות כוחות כדי שהחוזר הזה ייצא.

משרד הבריאות מאשר באמת את הנתון הזה, של הוצאת החוזר בפועל סוף סוף?

הדוברות כבר אישרו.

הדוברות כבר אישרה, אז כנראה שכן.

עד סוף הדיון.

מצוין.

אנחנו נחכה. יש לנו סבלנות. אנחנו כולנו כאן.

אז באמת אחרי כל הברכות ובאמת אנחנו במקום אחר, בכל זאת צריך איך אומרים, כמו שסיגל אמרה, להסתכל ביושר במראה ושם אנחנו עדיין רואים שאנחנו ממש בהתחלת הדרך. עדיין שיעור התמותה במדינת ישראל בפגים קטנים, ב-20 שנה האחרונות השתפר ב-7.6%, שזה פי שניים ממה שהיה בארצות ברית, שוודיה ויפן לפני 10 שנים. גם בהיבט של זיהומים - - -

פי שנתיים תמותה, לא פי שניים שיפור.

פי שניים תמותה. אנחנו עכשיו נמצאים בנקודה שאנחנו בפי שניים תמותה בפגים קטנים בהשוואה למדינות מובילות במערב. ואין שום סיבה, כמו שאמרו, הידע והמסירות של הצוות הרפואי, גם הרפואי וגם הסיעודי, יכול בהחלט לשים אותנו בשורה המובילה.

כנ"ל לגבי זיהומים. השתפרנו מאד ויש גם כן איזה שהוא פרויקט לאומי שנע מהשטח לקידום. הורדנו את שכיחות הזיהומים בפגיות ב-25% בפגים קטנים מתחת לקילו וחצי, אבל עדיין למשל זיהומים שקשורים באירועים מרכזיים, אנחנו פי חמישה ממה שיש במדינות מפותחות. כלומר יש פה הרבה עבודה.

לדעתי הסיבה העיקרית לכך היא בקונספט. עדיין הרבה ממקבלי ההחלטות לגורל הפגיות במדינת ישראל, תופסים את הפגייה כמין חדר יילודים קצת משודרג. אנשים לא מבינים שכדי באמת לתת את התוצאות, פגיות צריכות להיות בטיחותיות ותומכות בפג. הן צריכות לאפשר אחות לפג מונשם. הן צריכות לאפשר את הפרטיות, שאמא תוכל לעשות סקין-טו-סקין, את אותה שיטת קנגרו מפורסמת, שידוע בספרות שהיא מגנה על התינוק, מעודדת את ההתפתחות שלו. מעודדת הנקה, מקצרת אשפז. אפילו כלכלית זה נכון.

הקונספט הזה של פגיות כמו שתפסו אותה במערב, עדיין לא נקלט פה, הייתי אומר אצל חלק לא קטן ממקבלי ההחלטות ועם זה אנחנו מתמודדים.

לכן באמת מה שחשוב זה להעלות את זמינות האחיות לפגים. האחיות עוד מעט תדברה, אני לא רוצה לדבר בשמן, באיזה תסכול הן מתנהלות כאשר יש להן כל כך הרבה פגים, כאשר במדינה מתוקנת יש אחות על פג אחד. חייבים לעשות את זה אתמול.

מה שעשה מודל התמריצים בתוספת 200 האחיות המבורכות, הוא סך הכל הצליח לאייש תקינה ישנה, אבל התקינה החדשה שקובעת את את הפגייה כיחידה לטיפול נמרץ, זה עדיין לא בוצע וזה עומד לפתחו של משרד האוצר.

אנחנו רק נזכיר שהתקינה שם היא 1 ל-1.5.

כן. אז זה עדיין לא קיים. יש לנו עכשיו תקינה של 1 ל-4 עד 6. אין לנו את התקינה הזאת, המיוחלת למיטות הטיפול הנמרץ. ופה צריכה לצאת קריאה למשרד האוצר להפסיק עם הסחבת. למר יוסי כהן, הממונה על השכר, להבין את הבעיה. להבין שהפגיות של היום זה לא הפגיות של שנות ה-70 ואם אנחנו רוצים להגיע לתוצאות של מדינות מפותחות, צריכים שיהיו לנו פגיות וכוח אדם כמו שצריך. זאת לדעתי הקריאה המרכזית שצריכה לצאת. דיברנו על זה בעבר.

אני רוצה להוסיף עוד נקודה שלא העליתי בוועדת העבודה וזה הנושא של הרופאים. יש עוד אנומליה במדינת ישראל והיא שרופאי הפגייה מטפלים באותם 180,000 תינוקות בשלים שנמצאים בחדרי היילודים. יש הסכם תקינה מסודר שמגדיר את מספר הרופאים שצריכים לעבוד במחלקות היילודים, לא בפגיות וזה מסתכם - 180,000 תינוקות – מסתכם ב-90 רופאים. 90 הרופאים האלה לא מתוקננים ומה שקורה זה שמתוך 162 הרופאים שלנו, אנחנו צריכים להסיט את כוח האדם על חשבון הפגים שצריכים אותנו. אז גם בעניין הזה צריכה לצאת איזו שהיא הוראה ברורה לאוצר, לאייש בפועל את התקנים האלה.

היינו אמורים לקבל 20 תקנים מתוקף הסכם הר"י משנת 2011. 20 תקנים. עד עכשיו זה מתנדנד באיזה שהוא משא ומתן מייגע בבתי המשפט, עם חוק ה- - -. אני לא רוצה להלאות אתכם, אבל משרד האוצר החליט לקחת את התקנים המסכנים האלה שלנו, שאנחנו כל כך צריכים ולהשקיע אותם בדברים שנראים לו יותר חשובים. נושא המתמחים שאת העלית. אבל בינתיים אנחנו שבויים בתקנים שאנחנו מייחלים להם. משנת 2011 הם עדיין לא הגיעו.

זהו. יש לנו את היכולת, כמו שאתם תשמעו גם מהאחריות. יש לנו את היכולת להוביל, להיות בשורה הראשונה, אבל אם אנחנו לא נקצה את התקנים ואת התנאים, אז כמו שאמרתי בוועדה הקודמת, הפגיות שלנו יהיו פגות תוקף. צריך לעשות משהו מיד.

אוקיי, תודה רבה ד"ר צנגן. רומי שחורי, עמותת לה"ב. אני מבינה שלגבי הנושא שבער בך אתמול את כבר מעלה חיוך, נכון?

אני מעלה חיוך, למרות שאני מחכה לשמוע. כן, נושא האחיות ותיכף גם נשמע את האחיות שידברו, הוא מאד מאד קריטי לנו. זה גם עלה בוועדה הקודמת, ועדת הרווחה והבריאות. אני גם אומרת את אותו משפט שמולי חוזר עליו. גם אני אומרת, אנחנו פה מדברים על הפגים, הפגים, אבל בשבילנו הם הילדים שלנו, וכשחסרות אחיות אז הטיפול בפגים שלנו נפגע. הפגים שלנו חוטפים זיהומים.

הבת שלי נולדה בשבוע 29, משקל 700 גרם, עברה לא מעט זיהומים בפגייה, כולל נק, שזה נמק במעי. עברנו תקופה מאד מאד קשה ואם אפשר לשפר, אז חייבים לשפר.

בנושא האחיות, אנחנו גם אמרנו בוועדה הקודמת, המשא ומתן עם האוצר נמשך כבר שלוש שנים ללא כל התקדמות ואנחנו החלטנו השנה להוביל מהלך שיקרא לממונה על השכר להיענות לאלתר לדרישת משרד הבריאות והסתדרות האחיות, ואם לא יקרה כך אנחנו נשקול עתירה לבג"ץ בנושא זה. זה ממש קריטי ואני מקווה שיהיה שינוי.

לנושא הטיפול בפגים בקהילה, אז אנחנו נחכה לסוף הדיון במתח, אבל אנחנו גם העברנו סקר בקרב 250 משפחות של העמותה ו-67% מההורים דיווחו שהם נאלצו לחכות חודש עד חודשיים כדי לקבוע טיפול לפגים שלהם. זה מצב שהוא בלתי סביר. אני באמת מקווה שהבשורות תהיינה לטובתנו.

בנושא הפריפריה, אז אני יכולה לתת דוגמא אישית גם מהסיפור שלי. אני מהדרום, מעוטף זה והבת שלי נולדה בסוף עופרת יצוקה. הפגיות באזור שלי היו סגורות ולכן ילדתי באיכילוב. זה לא נדיר שמשפחה נאלצת לבלות זמן ממושך בפגייה מרוחקת מהבית. זה עוד יותר מקשה על החוויה שגם ככה לא קלה. אנחנו היינו ארבעה חודשים בפגייה. ארבעה חודשים שלא הייתי בבית שלי.

אנחנו מלווים משפחות שנאלצות לעבור מסיבות שונות, לא רק מלחמה. נקווה שעכשיו יהיה שלום, אבל מצוקת הפגיות גם מתבטאת בזה. פגייה עמוסה מדי ונאלצת להעביר פגים לפגיות מרוחקות יותר ואז המשפחה נאלצת להתמודד עם הקושי הזה.

מתרחקת עוד יותר.

כזה קורה בסורוקה, אנחנו מדברים על אוכלוסייה שהיא מראש טיפה יותר מוחלשת ואז המצוקה רבה עוד יותר. הם לא ניידים. הם פונים אלינו אם אנחנו יכולים לעזור להם אפילו להסיע אותם לבקר את התינוקות שלהם בפגיות. זה מצב שהוא מבחינתנו כהורים בלתי אפשרי. יש עוד ילדים בבית. אצלי זו הייתה בת ראשונה אז פשוט נשארתי בפגייה בבית החולים ארבעה חודשים. זה עוד היה אפשרי. כשיש ילדים נוספים בבית אמא לא יכולה להתנתק. היא נקרעת. או שהיא בפגייה או שהיא בבית.

זה בגדול. תודה רבה.

תודה רבה רומי.

תספרי לנו על הסקר טיפה.

היא סיפרה על הסקר כשהיית בחוץ, אבל אני רוצה רגע להתחבר לאמירה שלך, כי זו אמירה שעולה בוועדה פעם אחר פעם בעניין של התייחסות לילדים. אנחנו שוכחים, אנחנו מדברים פה על פגים ורואים את הפג ואת הטיפול בו בבתי החולים ואנחנו שוכחים שהפג הוא חלק מאיזו שהיא מערכת, מאיזה שהוא תא משפחתי שגם הוא דורש התייחסות וטיפול, כי הוא מתמודד בעצם ביום יום עם העניין הזה ואני חושבת שגם הרשויות צריכות לזכור שכשאנחנו נותנים מענה לפגים, אנחנו צריכים לראות גם את המעטפת של ההורים ואיך אנחנו מסייעים גם בעניין הזה.

אז תודה רבה רומי.

אפשר עוד דקה על הסקר?

בבקשה.

תודה. בעצם הסקר בא לבדוק מה שאנחנו כבר יודעים, אבל קיבלנו הוכחה ממש מוצקה, שמעבר ל לנושא הטיפול בפג בקהילה, בעצם פגות היא דבר מפתיע וזה קורה ללא כל הכנה מוקדמת והרבה מן ההורים פשוט נאלצים להאריך את חופשת הלידה הרבה מעבר למה שתכננו.

פה אני יכולה לתת גם את הניסיון האישי שלי. הייתי מאד קרייריסטית לפני הלידה. הייתי בנקאית ותכננתי שלושה חודשים חופשת לידה ואז אני חוזרת. שבוע לפני שיצאתי לשמירת היריון קיבלתי את הקידום שכל כך חיכיתי לו ואז יצאתי לשמירה ואחרי זה לא רק שהארכת חופשת הלידה לא הספיקה, שהיום היא כבר ארוכה יותר ואנחנו מנסים עוד טיפה להאריך. הילדה הייתה מאד מאד חולה. היא השתחררה מהפגייה במשקל שני קילוגרמים עם בעיות נשימתיות קשות, בעיות באכילה בעקבות הנק שהיא עברה.

אני נשארתי שנתיים בבית. אמנם מצאתי פתרונות תעסוקה, עסקתי בתמלולים כשהיא שוכבת לידי ואני משגיחה שהיא נושמת. אבל לא כל ההורים מוצאים חלופות. לקח לי ארבע שנים לחזור בצורה מלאה לשוק שהעבודה במשרה מלאה. ההתנדבות בעמותה תמיד הייתה בצד ומה שאנחנו רואים בסקר, 50% מההרים נאלצו להאריך את חופשת הלידה יותר ממה שהם תכננו. 20% מההורים נאלצו להאריך את חופשת הלידה בשנה עד שנתיים, כשאף אחד לא מכסה את הדבר הזה.

63% מההורים טענו כי חופשת הלידה הייתה ארוכה הרבה יותר ממה שהם תכננו בפועל.ל 50% מההורים נאלצו לבצע שינוי תעסוקתי כלשהו ו-67% מההורים טענו שהיו מעדיפים לא לעשות את השינוי הזה.

אז אנחנו רואים ממש שחור על גבי לבן כמה שהמשפחות של הפגים בעצם מקבלות תפנית חדה בחיים האישיים שלהם. זכויות הילד צריכות להתחיל גם מהזכויות של ההורים ובשביל זה אנחנו פה. תודה.

תודה רבה רומי. חולוד, אחות מבית החולים מהיר, בבקשה.

צהריים טובים לכולם. שמי חולוד, אני אחות אחראית של הפגייה בבית החולים מאיר, 22 שנים אחות פגייה.10 שנים בתפקיד ניהולי. לא איחלתי לעצמי שיגיע היום הזה אחרי 22 שנה שאנחנו יושבים פה ועדיין מדברים על תקינת אחיות. זה לא הגיוני. בחיי שזה לא הגיוני.

לא הגיוני שאני צריכה לעמוד מול הורים ולהסביר לאבא למה אין אחות זמינה תוך דקה מזה שהבן שלו עושה סיטורציה. קרי - ירידה בחמצן, שהאחות לא ניגשת מדי - זה לא הגיוני שאני צריכה לקבל משמרת בוקר ממשמרת לילה, שהאחיות אומרות לי תגידי תודה שאנחנו מוסרות לך ילדים בחיים. קשה לי מאד להגיד את הדברים האלה, באמת. 10 שנים בתפקיד ניהולי שאתה מחכה שהדברים ישתנו, שהפגיות - - -

את מרגישה שהוסיפו תקנים?

לא.

הגיעו אלייך?

לא חסרות לי אחיות לפי תקן, אבל לא מוגדרות אצלי מיטות טיפול נמרץ. זה אומר שאחות אצלי תעבוד על בין 4 ל-5 פגים, כשמתוכם 3 מונשמים. חבל שאני לא יכולה להעלות פה תמונה של פג, או לא פג, תינוק שנולד במועד, מונשם, בחליפת קירור עם קטטרים, עם כל מה שצריך, שלפי כל סטנדרט בינלאומי מגיע לו אחות אחת עליו, וזה לא מה שהיה. וזה לא בגלל שאנחנו רעים ולא בגלל שאנחנו לא רוצים לתת. אין לנו אפשרות.

אני לא יכולה יותר להתמודד מול ההורים, מול הזעקה שלהם – למה זה מגיע לנו? הם שואלים אותי למי ללכת, אני אומרת – תלכו למשרד הבריאות, תלכו לכנסת, תלכו לאן שתלכו. אני לא יכולה לעשות יותר. קשה. זה לא פשוט. זה לא פשוט שאומרים לך תגיד תודה שמסרתי ילדים בחיים.

אני רוצה קצת להרחיב. כל הדברים שנאמרו פה מאד נכונים. אני רוצה לדבר על משהו שאותי לימדו בתור אחות פגייה בשנת 1993. אותי לימדו שמה שחשוב שפגים ישרדו. היום זה לא מה שחשוב. חשוב שהם ישרדו וישרדו באיכות טובה.

כמו שצריך, נכון.

יש תחום ענק שקיים בכל העולם, שנקרא טיפול התפתחותי תומך, שהוא מעבר לכסות את האינקובאטור בסדין ומעבר להחשיך את הפגייה. זה תלוי במגע ואיך אני נוגעת בפג הזה. האם בשביל לקחת לו בדיקת דם, כי אני ממהרת, כי יש לי עוד ארבעה ילדים, אני באה אליו ואני כמו גרילר מרימה אותו ועושה, או שאני אומרת לו סליחה אדוני, המוח שלך עכשיו עובר התפתחות מתחת לידיים שלי. אתה נולדת לפני הזמן. כמו ששאר המערכות שלך לא מפותחות המוח שלך לא מפותח וכל נגיעה לא נכונה שלי, יכולה להשפיע על ההתפתחות הנוירולוגית שלו.

רק צריך להזכיר למי שפה הוא לא כוח רפואי, שכשאנחנו מדברים, אז אנחנו מדברים פה על סטרס שיכול להביא בסופו של דבר להרעלה של הגוף ולתוצאות נוראיות.

נכון.

בגלל טיפול לא עדין ולא מתחשב, כי הסטרס בגיל הזה בתינוקות האלה הוא הרבה מעבר לכל גיל אחר.

אוקיי. תודה רבה חולוד. יש לנו פה אחות נוספות, קרן.

כן. אני קרן, אני אחות אחראית של בית החולים שיבא בתל השומר. אני רוצה לעשות איתכם חשבון פשוט ביותר. אנחנו מדברים על אחות אחת שאמורה לטפל ב-8 ילדים - - -

יש לכם 8 פגים? אחת ל-8?

אני רגע לא מדברת על הטיפול הנמרץ. אני מדברת על הטיפול המיוחד ביילוד. אז ניקח דוגמא קלה יותר. הטיפול נמרץ זה הרבה יותר קשה. אחות אחת על שמונה ילדים, זה באותו יחס. אחות אחת על ארבעה ילדים בטיפול נמרץ, פחות או יותר זה אותו יחס. בטיפול המיוחד היא צריכה למדוד חום, לחתל, להאכיל. כל זה לוקח לה בערך 10 דקות והיא צריכה לסיים 10 ילדים, 8 ילדים בשעה.

אין, אין - - -

בלתי אפשרי.

אין אפשרות כזאת. ניגש אלי בשבוע שעבר אחד מהאבות ואמר לי תקשיבי, זה לא שאני לא סומך על האחיות שלך, אני נמצא שם בוקר, ערב, לילה, כי אני רואה מה הן עוברות. היא מאכילה ילד ובצד השני מצפצף לה המוניטור ובצד השלישי עושה אפניאה ומפסיק לנשום והיא צריכה לעשות את סדרי העדיפויות האלה והחליט למי לגשת קודם. והוא נשאר שם והוא אומר לי תגידי לי למי לפנות. מה לעשות עם זה?

אז נכון שמודל התמרוץ עזר מאד. נכון שהוא שיפר לנו את התשתיות, אבל את האחות ליד הילד הוא לא הביא עדיין. אנחנו לא שם וזה מה שצריך כרגע.

ויש אינקובאטורים משולבים וזה הכי חשוב.

משרד הבריאות, יש לי שאלה לאור הדברים שעולים כאן. אין תקן ברור, כמו במשרד החינוך לצורך העניין, על כל X פגים יש אחות? ואם אכן יש תקן כזה, מי מפקח על זה שזה קורה בתוך בתי החולים?

אף אחד.

יש חוזר מנכ"ל שמדבר על 1 ל-1.5, שמשרד הבריאות לא מקיים אותו.

אני אשמח לשמוע את משרד הבריאות.

חוזר מנכ"ל שלהם. זה טיפול נמרץ.

רגע, סליחה, אני אשמח לשמוע את משרד הבריאות מתייחס לסוגיה הזו, בבקשה. תציג בבקשה את השם לפרוטוקול.

שמי אורן פרסמן, אגף תקצוב של משרד הבריאות. יש את התקינה ההסכמית משנת 1996, אם אני זוכר, של 1.4 אחיות למיטה, שזהה לצערנו לטיפול נמרץ ולטיפול מיוחד ביילוד. יש המלצה של משרד הבריאות בחוזר שיצא, שדיברנו עליו מקודם, שקוראת לעבות את התקן של טיפול נמרץ ביילוד וליצור הקצאה מחדש של המיטות, כי יש, כמו שהוצג, יש פגיות שאין להן בינתיים רישיון בתור טיפול נמרץ ויש כאלה שיש להן רק בתור טיפול נמרץ.

אנחנו פועלים מול האוצר במטרה לתקן את זה. זה תהליך ש- - -

כן, אבל עדיין, התקן שאתה מציג הוא רחוק מאד ממה שמוצג כאן. זאת אומרת זה בכלל לא עומד ב- - -

הציגו רחוק מהאידיאל. זה נכון, אבל למשל בשיבא עומדים בצורה מלאה בתקינה גם מתחילת הדרך. כללית גם כן עומדים בצורה - - -

לא, לפי תקן של טיפול נמרץ אני אמורה להיות עם 82 אחיות ויש לי - - -

לפי התקן ההסכמי, נכון.

לפי החוזר אני צריכה להיות עם 100 תקנים.

לפי החוזר אתם עדיין לא, נכון.

רגע, יש לי שאלה. החוזר הוא לא מחייב? מה, מוציאים אותו כהמלצה או כמשהו שיש לו - - -

החוזר הזה ספציפית, בגלל שהוא יצא ללא מקורות מתאימים - - -

אז איזה רלבנטיות יש לו? אם אין מקורות וזה לא מתבצע בפועל, אז איזה משמעות יש לזה?

הוא קובע את הסטנדרט הרצוי בהנחה ש - - -

הסטנדרט אליו אנחנו שואפים. זה שבדרך יש לנו מחלקות ושיחות ודיונים עם האוצר - - -

דרשתם את זה בתקציב הנוכחי?

יש עכשיו דיונים עם האוצר כדי להגדיל את כמות התקנים.

אתם תידרשו את זה? אתם דורשים את זה עכשיו בתקציב?

אנחנו דורשים את זה במסגרת הדיונים הכלליים.

שוב, העלות הכוללת של החוזר היא מיליארדים. אנחנו עושים את זה בצורה אגרגטיבית, כמו שיש - - -

כן, רק להתחיל במשהו.

כן.

אנחנו גם רואים פערים. זאת אומרת הציגו כאן מספר דוגמאות ואנחנו רואים פערים מבחינת התקינה של מספר ילדים על אחות, שהוא שונה מבתי החולים. זאת אומרת גם מהבחינה הזו אין אחידות, וכשאנחנו מדברים על מודל התמרוץ שבעצם מסייע לבתי החולים, המשמעות שלו שבתי חולים שנמצאים מאחור ולא עשו את ההתקדמות, הם לא מתומרצים, אתם יודעים, זה כמו ביצה ותרנגולת. מה שבעצם יפגע ביכולת שלהם עכשיו לעשות את המאמצים ולהתקדם ואז הם בעצם נשארים מאחור.

גם בתי חולים שזכו בציונים גבוהים במדד התמרוץ, מתומרצים בדיעבד. הם מתומרצים על הישגים ואנחנו נותנים להם מענק כדי שישקיעו.

אבל אם לא יהיו להם מקורות אז אולי הם לא יוכלו להשיג הישגים. זאת אומרת איך אנחנו מוודאים שאותם בתי חולים לא נשארים מאחור, כשהאחרים, שאני מאד מפרגנת ואני חושבת שצריך לתמרץ אותם, ככה מתקדמים קדימה בזכות מודל התמרוץ. השאלה איך אנחנו מצמצמים את הפער הזה.

יש נקודות שיותר קל לצבור ללא עלות משמעותית. כוח אדם זה עלות מאד יקרה. בינוי - - -

זה החוסר הגדול.

נכון, כי זה החסר העיקרי.

46% מהמודל ה - - -

נכון, כי זה החסר העיקרי.

אני אגיד לכם עוד דבר, משהו במודל הזה זה שבעצם אם אתה מסתכל, בבתי חולים שונים יש יחס לידות למיטות – שונה. למשל לא משנה, בבית החולים מאיר יש 7,500 לידות, לקפלן 7,500, יש להם 24 מיטות. לנו יש 20 מיטות. זה כל מיני עיוותים שנוצרו בשנים.

נכון.

מצד שני, כשאתם באים למדוד את זה, אז אתם מודדים ואומרים 7,000 לידות, צריכות להיות 35 מיטות ולפי זה אתם מחשבים את התקינה ולפי זה אתם נותנים את הציונים. מכיוון שסעיף כוח אדם תופס אחוז מאד גבוה, הוא 24 ועוד 7. זה 31% כוח האדם הסיעודי - - -

זה ירד מתחת למחצית מהמשקל.

אוקיי. אז יש בתי חולים, ואני לא אקח את הדוגמא שלי, אבל למשל הדסה עין כרם שיש להם גם 7,000 לידות. לדעתי להם יש 15 מיטות או 18 מיטות. אז היחס הזה - - -

אני אגיד לך בדיוק. 5 מיטות טיפול נמרץ ו-12 מיטות טיפול ביניים בתקן.

אני מדברת על כל המיטות. 17 מיטות.

בתכלס יש שם 25 ילדים.

ואנחנו מקבלים, גם חולוד מקבלת 30 תינוקות על 24 מיטות וגם אני יש לי 26 תינוקות על 20 מיטות.

ולי יש 30 על 22.

מטורף.

העיוותים האלה שנוצרו במשך השנים, אתם לא לוקחים את זה בחשבון ומצד שני אתם ממשיכים לדרג לפי ה-31% האלה. למשל אני תמיד מתחילה בחסר, בגלל שאם יש לי 20 מיטות במקום 35 מיטות, אני בחיים לא אקבל 70 אחיות. אז זה אפילו לפני שאתם מתקנים - - -

זה עיוות על עיוות. זאת אומרת זה משהו שמצטבר ובסופו של דבר יוצר פער מאד מאד גדול בין מה שאנחנו רוצים להשיג לבין מה שיש - - -

בדיוק.

יש בית חולים שמספר המיטות בו הוא לפי מספר המיטות המבוקש?

יש יותר אפילו. בשיבא יש יותר מיטות מהדרישה של החוזר.

מיטה אחת.

כמה יותר מיטות?

יש חמש מיטות יותר.

ברישיון? לא.

לא, בפועל.

אני מדבר לפי הרישיון.

כן, אבל אותי מעניין מה יש בפועל. כי אם הרישיון הוא נחמד ויפה ובפועל יש לנו עיוותים, אז אנחנו נמצאים בבעיה.

המדידה והמודל יוצאים עם סרגל אחיד לכולם על מנת למצוא שוויוניות. אנחנו מודעים לזה.

הנהלת בתי החולים - - - הם לא רוצים לסגור פגיות. לא רוצים אם אין פגים, כי זה כסף.

סליחה, אנחנו לא נצליח ככה. אני אתן לך להתייחס, אבל לא נוכל לשמוע את כולם ביחד.

המדידה במודל מודדת את כולם באמצעות הסרגל. אנחנו לא בודקים כל אחד בסרגל שונה, על מנת לא ליצור הטיה לטובת זה או אחר. בתכנית המיטות של שנת 2011 נוספו מיטות, מתוך 960 – 240 לטובת הפגייה, כי זה התפזר על כלל הפגיות ברחבי הארץ. תכנית המיטות הנוכחית תשלים את המהלך הזה עוד טיפה.

כמה זה עוד טיפה?

עוד לא נסגרה הקצאה הסופית של המיטות, אבל יש בממוצע 200 מיטות תוספתיות לשנה בחמש השנים הקרובות.

200 מיטות נוספות לשנה בחמש הקרובות?

בכלל המיטות, לאו דווקא בפגייה?

אה. כמה אחוזים מהן תהיינה לפגיות?

ההקצאה עוד לא נסגרה.

כמה דרשתם?

הדרישה הייתה גלובאלית לכלל המערכת, לכלל כל המקצועיות.

זה יהיה לשיקול דעתו שוב של מנהל בית החולים, או שמישהו יפקח על זה שהמיטות - - -

לא, לא, המיטות ברישיון הוא לפי צורך רפואי, לפי מינהל הרפואה.

אוקיי, זה ממוקד. לא כמו הכספים שמגיעים ולא יודעים איפה זה מתפזר.

המיטות זה צבוע ומוקצה על ידי המשרד.

אוקיי, מאה אחוז. ד"ר צנגן, בבקשה.

כן, תודה יפעת. חשוב לי לשים את הנתונים. על פי הוועדה שסיגל ציינה, של משרד הבריאות, שקבעה מה צריך להיות, במדינת ישראל, על 180,000 היילודים שנולדים, כן ירבו, צריכים להיות בפגיות 900 מיטות, מתוכן 300 מיטות טיפול נמרץ. יש תחשיב מדויק בחוזר שיצא על ידי משרד הבריאות.

מתוך ה-300 מיטות, בפועל במקום 900 יש כ-760 מיטות ובמקום 300 מיטות טיפול נמרץ רשומות כבר 251 מיטות טיפול נמרץ, אבל הבעיה, כמו שחולוד אמרה, שאותן 251 מיטות לא מתוקננות כמיטות טיפול נמרץ. הן מתוקננות בתקינה ישנה, אנכרוניסטית, מהמאה הקודמת.

כן.

ועל זה צריך למקד את המאמץ. להכיר באותן 251 מיטות שכבר מופיעות ברשומות של בתי החולים כמיטות טיפול נמרץ בפגיה, לתקנן אותן כמיטות טיפול נמרץ ואז גם לחולוד וגם לקרן ולכולנו יהיה אחרת.

האבסורד הוא שהם כותבים שהן טיפול נמרץ, טיפול מיוחד ביילוד, אבל התקינה שם היא שונה מאשר טיפול נמרץ אצל מבוגרים.

בדיוק.

כי שם צריך יותר, כי פה אין שום אופציה שמישהו אחר יכול, או כוח סיעודי אחר יכול לתת את העזרה הזו. אנחנו צריכים לזכור שהאחיות אלו קורסות. זה הופך להיות מקצוע במצוקה. אף אחת לא רוצה להגיע למקום שאין מי שיחליף אותה, לא בחגים, לא בשבתות, לא בכיפור. צריך להבין, גם הרופאים וגם האחיות הם פשוט בשליחות. הם מלאכים. הם מדהימים, אבל גם מלאכים בסוף קורסים. ואם המערכת לא תתגייס, אנחנו לא נמצא אחיות שתהיינה מעוניינות להגיע לתחום הזה ושלא נדע אחר כך מהתוצאות.

אוקיי, תודה רבה.

אני כן הייתי רוצה להגיב בעוד משהו.

מיד ורד. אנחנו ניתן לגיטי ואחר כך נעביר לך.

אני לא אשת מקצוע. אני עיתונאית במקצועי, אבל אני אמא לשלושה פגים. יש לי רקורד. שניים הם תאומים מקסימים בני 5.5 שנים, שבוע 29, 840 גרם והקטנה שלי, שעברה פרוטוקול קירור 72 שעות - - -

מה זה פרוטוקול קירור?

בגדול, בעברית שלי – הקפיאו אותה.

הקפיאו אותה לטובתה.

אני אסביר לך. כאשר תינוק נולד במצוקה ויש חשד לפגיעה מוחית, אחת השיטות לטפל בו, ושהוכיחה את עצמה מבחינת העתיד, זה לקרר אותו ל-34 מעלות למשך 72 שעות, תוך מעקב כמובן אחרי ה-EEG וכל הדברים שלו ואז לחמם אותו בהדרגה. זה גורם לירידה של המטבוליזם במוח ומעגל הנזק - - -

אתה רואה שלמדתי עוד משהו חדש היום.

אוקיי, אבל עדיין יש לי מקום עבודה בשבילך, אם את רוצה.

אבל זה אסור לפגים. חליפת קירור אסורה לפגים.

זו שיטת הטיפול בתינוקות בעיקר משבוע 36 ומעלה, שעברו מצוקה בלידה.

אז המצוקה שלה הייתה חד משמעית. היא נולדה אם אפגר 0, שיש גם מילה אחרת בעברית בשביל זה. נולדה לא בדיוק בחיים.

תינוק מת, נו, בקיצור.

בדיוק. האמת היא שבגלל הרקורד הקודם שלי והמלאכים - וכאן אני באה לשים דגש על המילה מלאכים – הכירו אותי בפגייה. אמרו לא. לא עוד פעם. היא לא פה עוד פעם. ואותו אחד אמר אני לא חשבתי שאת תחיי, אנחנו נותנים לזה פור, הילדה הזאת תחייה. והוא עשה והוא מלאך ולא רק הוא בתור רופא, אלא הצוותים בכלל.

ואז אני באה לספר לכם – חברת הכנסת ולך – מה קורה. אנחנו מגיעים ללידה הזו, לא מתוכננת, ממקום מאד קשה רגשית. מאד מאד. וגם אם כבר עברתי את זה בעבר, זה עדיין נורא קשה.

עוד יותר.

ואז אני עטופה בכל כך הרבה אהבה ותמיכה וסיוע והכל הכל מקסים, עד היום שאחרי. ביום שהם אומרים לנו שלום וזה יכול להיות אחרי ארבעה חודשים ואנחנו כבר חברים הכי טובים וכל היום בווטסאפ, עדיין. אנחנו אומרים שלום וניגשים לקהילה, שפשוט זה חזית אכזרית. אני עוד פעם, עיתונאית, יש לי הרבה חברים, מספיק, שמושכים בחוטים הנכונים והם מכירים את החברים של החברים. בשביל להגיע לתור הראשון לנוירולוג או לפיזיותרפיה, ומדובר על ילדים שוודאי יצטרכו מעקב – שבוע 29 – הם ודאי יהיו במערכת. לקח לי שמונה חודשים לתור הראשון והפעלתי את כל הכוחות ואני לא פראיירית, אוקיי?

אמיתי. אני באה לספר כאן מה שקורה בשטח. שמונה חודשים - - -

והטיפול בילדים האלה הוא קריטי.

כלכלית אני גם לא מבינה, אני זוכרת את עצמי אומרת אבל חברה, אתם מאבדים זמן. אני פניתי לשר"פ. אני האמא של הילד הזה בסוף, אני לא יכולה לחכות. אין לי כסף לשר"פ. כולם מספרים לי, ליצמן אומר אני מבטל את השר"פ, בהדסה עין כרם איזה בלגן הוא עשה עם השר"פ, אני אומרת אבל מה אתה מצפה ממני? אין אף אחד שם בקהילה שיבוא ויגיש ממוש, אנחנו מבינים, קיבלת תמיכה אדירה בפגייה, אנחנו מוכנים לקראתך.

אנחנו מדברים פה בנתונים על כ-1,500 פגים בפגות קיצונית שוודאי יהיו במערכת של המעקב הרפואי עד בסביבות גיל 6. איך יתכן שאין הקצאה מיוחדת? כולה 1,500 מקומות בפרישה ארצית. אני רוצה לדעת שאם ילדתי פג, את הטיפונת הזאת, כי תאמינו לי, בסופו של דבר הקושי זה להאכיל כאשר כל האכלה היא קרוב לשעה. הקושי האמיתי הוא בבית ואנחנו עושים את זה ואני יודעת להגיד וואו, אנחנו מדהימים, ההורים של הפגים האלה, אני באמת אומרת את זה ממקום אמיתי, כי הייתי שם כבר מספיק פעמים וזה מיוחד. אבל להתמודד עם אנשים שבאים ואומרים תתקשרי מחר, עוד חודש. אין מקום. אבל אתם בסוף תטפלו בהם, אז למה להתיש אותנו? למה לשגע? ואיפה הילדים שלנו נופלים?

ואם כסף – אז אין שר"פ ואם אין שר"פ אז איבדתי זמן. איבדתי זמן, עכשיו אני עם מצפון פולני מפה ועד אמריקה, של מה יהיה מאחר, כי אולי הוא לא יתקדם ואולי פספסתי זמן קריטי, והפיזיותרפיה לא התחילה. זה פשוט לא הגיוני והלוואי, הלוואי שאתם תהיו אנשי בשורה היום, שתבואו ותגידו כל אדם שיוצא מהפגייה יש לו מקום מוכן. הילדים האלה, נכון, כולם שווים בעיני, כן, זה נכון, אבל לפגים שלנו מגיע פוש אחד נוסף, כי הם היו גיבורים. הם הגיבורים האמיתיים והם עוד שלושה ארבעה חודשים נלחמו בטירוף כדי לנשום ו - - -

עכשיו תספרי לנו מה איתם. אני במתח. מה עם אותה ילדה?

קודם כל הילדים שלי מדהימים, אבל הפגים שלי, הראשונים, הם מדהימים, הם בני 5.5 שנים, לומדים לקרוא. חכמים. נבונים. מדהימים.

זה בגלל העירוי, זה לא בגללך. בעירוי אנחנו נותנים להם כל מיני חומרים שאתם לא יודעים.

הם עברו ארבעה חודשים עם רופאים. רמת המשכל שלהם, הם כנראה שמענו הרבה.

אחד יהיה ניאונטולוג, השני נוירולוג, זה בטוח. והקטנה שלי, שהיא תחיית המתים, אנחנו קוראים לה, זה נס אמיתי, היא הייתה במשך 14 דקות בלי חמצן, 14 דקות יש לזה משמעות אחת. כיום היא המובילה בסקר של שערי צדק – בית חולים פה בירושלים, מוביל על פרוטוקול קירור. היא חגגה עכשיו שנה, לפני כמה שבועות.

איזה יופי.מזל טוב.

תודה. והיא מדברת, היא הולכת, היא גאון. במקרה שלה – ההקפאה עשתה לה רק טוב.

הקפאה לא נשמעת טוב. תגידי קירור.

כאמא אני ירדתי המון, ירדתי, אבל היא מקסימה ומדהימה. אבל אתם יודעים מה? לא רוצים ניסים. אנחנו רוצות לבוא, ללדת, לחזור הביתה ולהתלונן שהתפר היה כואב. זה מה שאני רוצה. זהו. לא יותר מזה.

נכון. מהיכן את? את מירושלים?

אני ירושלמית, אבל הכי חשוב פה, במקום הזה, שיש לי כל כך הרבה אנשים טובים ואחיות שאני מעריצה שלכם. אנחנו מדברים על מלאכים, זה לא אנשים. תחליפו בפרוטוקול את המילים האלה.

נכון, נכון.

זה מלאכים. הם עובדים בצורה מטורפת, שאני רואה לפעמים אחיות ואחת אמרה לי – מאמי, קפה לא שתיתי מהבוקר, והיא לא משקרת. היא עובדת כמו חמור. היא רצה ממקום למקום. היא עושה את הלא יאומן וגם באה ועוד שואלת אותי בסוף – מה עניינים? איך? כואב? איך הולכת ההנקה? איך יש לך בכלל זמן לשאול אותי? זה לא שפוי שלא נותנים להם את הכי הרבה תמיכה.

זה חומר אנושי מיוחד.

נכון.

לגמרי. אז בסך הכל אנחנו מדברים על אנשים שמגיע להם את הפור הזה, ואם מישהו יוכל לעשות את זה, בבקשה. בבקשה. לגמרי.

גיטי, תודה רבה. אני לא אסגיר את שמו, אבל גם בכנסת יש לנו חבר כנסת מדהים, מוכשר, יפה, שנולד פג וכנראה שזה הפיצוי שלהם אחר כך, כשהם גדלים ומתפתחים. הוא חבר כנסת היום, אבל הוא מוכשר מאד מאד.

מי נולד פג?

אני לא אסגיר אותו.

השאלה איזה פג? כי פעם ההגדרה של פג הייתה כל מי שנולד פחות מ-2.5 קילו.

לא, לא. הוא היה פג – פג. הוא אפילו אמר - - -

משנת 1960 התחילו להגדיר את זה כך.

לא, הייתה התמודדות משפחתית ואתמול יצא לנו לדבר קצת בעקבות הדיון היום. בבקשה, ורד.

תקראו קצת על ההיסטוריה של הניאונטולוגיה שזה נורא נורא חשוב, ואז תשמעו כמה אנשים היום פגים. ובדרך כלל כשמשפחה מגיעה, שתדעו, הם לא יודעים מה זה פג ויש כזה פער בין מה אתה מצפה ואתה מסתכל בטלוויזיה ואתה רואה את התינוקות האלה עם בקלה, ואתה מאושר, ילדת. ואז פתאום אתה רואה 700-800. לנו הייתה השנה 512 גרם.

זה פחות מסוכר. תבינו. זה מטורף.

פחות מקילו סוכר.

יש לי תמונה. הם בוודאי רואים את זה יום יום. רואים את אבא שלי מגיע לפגייה ומניח עט פרקר, שהוא קטן יותר מהעט הזה, עט פרקר על יד התינוק שלי, ואני אפילו לא בטוח שהעט לא היה קצת יותר ארוך.

אנחנו יכולים לראות גם בתערוכה פה, שארגון לה"ב ארגנו. צריך להגיד להם תודה רבה.

זה היה 800 גרם? את מגזימה. 800 גרם זה יותר מעט פרקר. עזבי.

שלי הם פיציים.

בבקשה, ורד.

אני רוצה לדבר על שני עיוותים בעיני לפחות. אחד, היום בבוקר גם שאלו בוועדה הראשונה האם כל תינוק מגיע לפגייה ואני שמחה שהילדה שלך בסדר, אבל לא פעם מגיעים תינוקות שהם גדולים והם מאושפזים תקופות ממושכות ומי שראה פעם תינוק שנמצא בתהליך שנקרא קירור, זה תינוק שאין לך את הפריבילגיה לעזוב אותו. זה תינוק שהוא כל הזמן מקבל נגד כאבים, כי זה נורא כואב לקרר. וזה תינוק שכל הזמן מנוטר לא רק במוניטורים הרגילים, גם את התפקוד המוחי שלו. וזה תינוק שאתה כל הזמן צריך לשים לב על כמה שתן הוא נותן ואיך לחץ הדם שלו ועל כל כך הרבה דברים.

ולכן בסופו של דבר באים ואומרים יש תקציב דיפרנציאלי. דיפרנציאלי זה אומר מתחת ל-750.

1.750 קילו.

750, אל תקצצי.

אוי, סליחה, סליחה. אבל יש תינוקות שנולדים שני קילו, שמאושפזים חודש וחצי בפגייה. אף אחד לא נודע את הדעת על אותם התינוקות וגם על זה משרד הבריאות צריך לבוא ולהגיד ולחשוב האם זה הגיוני, כי גם התינוקות האלה צריכים את ההשקעה היומיומית. גם הם צריכים את האחות פר ילד ואתם יודעים מה? אני לא רוצה. אתם אמרתם שאז ויתרתם לאחות וחצי. אני רוצה שנגיע לשם.

הלוואי.

שנגיע לשם ונהיה, כי החלוקה, דרך אגב בתכנית הכוכבים יש את החלוקה. אתה רואה כמה אחיות צריכות להיות בטיפול נמרץ וכמה אחיות צריכות להיות בטיפול מיוחד ליילוד, ובסופו של דבר מביאים עוד אינקובאטור ואומרים טוב, פה נעלים מהאינקובאטור הזה קצת את הכוכבים, אבל האינקובאטור הזה הוא חשוב ואני לא מזלזלת בו - - -

עם תקינה. אבל אם הוא לא בא עם התקינה שלו, אז זה כמו להביא מיטה מהבית.

אם הוא לא בא עם התקינה של אחות ואני יודעת כמה אני נלחמתי כדי לשכנע שצריך את כל הפונקציות מסביב – דיאטנית ובית מרחקת. מולי יודע איזו עבודה עשיתי כדי להגיע לזה שיהיו לנו את כל אלה. ולכן זה משהו שצריך לקחת בחשבון.

מולי הזכיר את מחלקות התינוקות. מחלקות התינוקות, שזה עיוות לגמרי וכולם חושבים בבתי חולים שמחלקת תינוקות זה פיפי קקי ורבותי, זה לא. זה לא. בבוקר חבר הכנסת אייכלר אמר על אותו תינוק שהיה בתינוקייה 48 שעות – יש שם עיוות של אחיות עוד יותר גבוה ממה שיש בפגיות וזה לא צוות סיעודי משותף. בפגייה זה בפגייה ובמחלקת תינוקות זה-. ואז מה עושים? לוקחים את כל מי שלקראת פנסיה ואומרים מה המחלקה הכי קלה? בואו נשים אותם במחלקת תינוקות. זה עיוות.

נכון.

זה עיוות. וכשאני הולכת לסיעוד ולפעמים אומרים לי תקשיבי, זה הסיעוד, את מנהלת מחלקה, אל תתערבי. אני אומרת מה זה אל תתערבי? אני צריכה גם שם אחיות. אני צריכה שאם הוחלט על ידי משרד הבריאות שיש יועצת הנקה, היא תתפקד כיועצת הנקה ולא ייקחו לי את יועצת ההנקה ויגידו לי את היום אחות ויועצת הנקה. כי זה לעבוד עלינו בעיניים. אין לה את הזמן, ומי שיגיד לי שיש לה את הזמן לשבת ולתת את הייעוץ, בזמן שהיא צריכה לבדוק שהוא לא צהוב, לבדוק שהוא לא מכחיל, לבדוק שהוא אוכל כמו שצריך, לבדוק שאין לו צהבת, לבדוק שהוא לא ירד במשקל – אז מי שאומר לעצמו היא יכולה לעשות, גם אם היא סופרמן וחלק מהן הן באמת סופרוומן, סליחה. גם אם היא סופרוומן היא לא תצליח לעשות את זה.

ואם אף אחד לא יבוא ויגיד לסיעוד, כי זה לא רק הנהלה רפואית, זה גם הנהלה סיעודית. לא יבואו להנהלה הסיעודית ויגידו להם חברים, אין דברים כאלה. אתן לא יכולות לעשות את זה. יש חוזר מנכ"ל שצריך לכבד אותו. אנחנו חיים במדינת חוק, אז בואו נכבד את החוקים שכבר קיימים. לא נצליח לשפר לא את מחלקות התינוקות ולא את הפגייה ואותו תינוק שצריך להגיע לפגייה יגיע תוך יומיים ולא תוך 24 שעות.

אוקיי, תודה רבה ורד. אנחנו ניתן ליעל.

יעל שמעיה. אני משמשת כיושב ראש ועד מנהל של עמותת לה"ב. אני אמא לשתי פגות בנות 3 ו-6, נולדו 1.300 קילו ו-1.600 קילו. הן מקסימות.

ואת בעוד כובע.

ואני בעוד כובע, אני דיאטנית בפגיית העמק. כלומר אני עובדת בתוך הפגייה. ילדתי בפגייה. המנהלת שלי בעצם היא זאת שהחזיקה את הבת שלי. הראשונה שהחזיקה את הבת שלי ואני הולכת כל יום לעבוד איתה. זה מאד מעורר השראה.

דיברו פה על המון המון דברים חשובים ואני יכולה להגיד שגם בנושא התקינה של האחיות, שזה בחשיבות מספר אחת, יש את שאר מקצועות הרפואה, שאנחנו יושבים שם, ואם אני מדברת מהמקום שלי, כדיאטנית, התקינה שלי כיום בהחלטת משתפרת בעקבות מודל הכוכבים, אבל הצרכים של פג מבחינה תזונתית, מבחינת גדילה – לפעמים שואלים אותי מה את עושה שם בפגים – דיאטנית? מדובר על הזנות ורידיות, על התאמה של קלוריות לפג שבכלל מוגבל בנפח, כי אי אפשר לתת לו נפח הזנה. זאת עבודה כל כך קשה, שלא לדבר על ליווי של המשפחות האלה לקראת השחרור.

הרבה פעמים אין לי, פשוט אין לי את הזמן להכין אותם לקראת השחרור. כל מה שגיטי דיברה עליו. הם עטופים בתוך הפגייה ואני בודקת שם את מספר הקלוריות שהפג מקבל והאם הוא גדל מספיק ואם הוא לא, אז יש ישיבה שלמה על מה לעשות כדי שהוא יעלה. יום למחרת האמא נמצאת איתו, ההורה נמצא איתו - - -

ה - - - נפרץ בבת אחת.

ופשוט אנחנו מוצאים אותם אחר כך במעקב פגים כשהם מגיעים, אם הם מגיעים, לפעמים בתת תזונה. זה מצב שהוא לא יכול להיות. זה מצב שמשרד הבריאות באמת מנסה לשפר כל הזמן, אבל בלי התקצוב ובלי התקינה – אנחנו פשוט רחוקים מהמקום הזה.

אוקיי, תודה רבה יעל. אנחנו נסכם את הדיון. חברת הכנסת לוי-אבקסיס, את רוצה לומר דברים לסיכום?

אני אשמח. קודם כל אני שמחה שבכל שנה מאשרים לנו את זה פה בכנסת, לעשות את היום הזה, כי הוא מביא לתוצאות. הוא מעלה את הנושא הזה לסדר היום וככל שהוא יהיה בסדר היום, ככה על השולחן, אנחנו נוכל להביא להתייחסות אמיתית ולפעמים אנחנו יודעים שדברים שנמצאים רחוק מהעין, אז זה גם רחוק מהלב ורחוק מפנקס השיקים של מי שיושב על השלטר. אבל יש לנו תוצאות וזה רק מראה שאנחנו צריכים להמשיך. והתוצאות האלה לא צריכות לספק אותנו. הן רחוקות מלספק אותנו.

עכשיו הנושא של הפגים בקהילה. זה קטסטרופה אחת גדולה, אבל מצד שני אנחנו יכולים לקחת את זה כפלטפורמה לגייס עוד מתמחים לתחום הזה, כי היום התחום הזה הוא רק בבתי החולים, הוא לא בקהילה. אבל ברגע שתהיה דרישה גם לניאונוטולוגים בקהילה, זה בעצם יביא לאיזו שהיא מעטפת, לאיזה שהוא אופק תעסוקתי לאותם רופאים, גם לאופציות של עבודה נוספת ולא רק בתוך.

אנחנו צריכים לתמרץ את המתמחים להגיע לתחומים האלה. עדיין חסרים לנו למעלה מ-40% רופאים.

אני רוצה להגיד להורים האלה אתם פשוט מדהימים. אני חוויתי את זה על בשרי עם אחותי, שילדה תאומות במשקל 800 גרם ומפה הייתה את, כשהיית בבית החולים העמק, עם פרופסור בן עמי, אם אני לא טועה.

זה היה ד"ר דני רייך.

אוקיי ואחת שרדה ואחת לא. בואו נדבר גם על זה, על האמהות שצריכות אחר כך גם להתמודד עם אובדן מצד אחד ועם הפחד והטרגדיה והחשש והפוביה לאבד את השני. זה משהו שאנחנו צריכים לשים לב אליו. החוסר בתקינה של אחיות הוא כל כך גדול, כי האחיות לא יכולות להתפנות וללמד את האמא איך להחזיק את הילד, איך לקרב והמחקרים מראים שהמגע הזה בין בן המשפחה לבין אותו יילוד, מביא לתוצאות הרבה יותר טובות הן בהתמודדות עם הזיהומים, שלא לדבר על ההדרכה של ההנקה ושל השאיבה, כי זה מונע זיהומים. על בנק חלב אם כבר דיברנו במקום אחר היום.

אני רוצה להגיד תודה רבה לכל מי שעוסק במלאכה. אני מרגישה שנפלה בחלקי זכות גדולה להיות חלק מהתהליך הזה ועוד נכונו לנו. אני מקווה מאד שתהיה לנו עוד הרבה דרך הלאה ועוד הרבה הישגים.

תודה רבה חברת הכנסת לוי-אבקסיס.

תודה גם לך, כי את באמת עושה הרבה בשביל הקטנים האלה וצריך שיהיה להם קול, כי הם כל כך קטנים, לא שומעים אותם. צריך שיהיה להם גם קול פה, בבית המחוקקים.

אוקיי, תודה רבה חברת הכנסת לוי-אבקסיס. יש לנו בשורה? אני מסכמת שתי דקות. תסמס להם שיש להם שתי דקות לתת לנו את מה שאנחנו מבקשים כאן.

אתה יכול להקריא?

לא, אני רק אגיד שאנחנו עכשיו, היום, כאילו גם אם אני עוד לא רואה את זה, טוענים שזה באתר. אולי אני לא מוצא. פרסמנו חוזר שעבדנו עליו הרבה זמן, על הטיפול בפג בקהילה, על רצף הטיפול במעבר והטיפול. יחד עם מולי עבדנו על זה. יהיה צריך לממש את זה, אבל לפחות יש איזו שהיא אמת מידה.

ויש יעוד תקציבי? כי אנחנו שמענו פה על חוזרים שקיימים ולא ממש קורה איתם משהו.

לא כל פעם שאנחנו מפרסמים חוזר בא תקציב בצידו.

מצוין. השאלה - - -

משרד הבריאות משפט לסיכום ואנחנו נסכם את הדיון.

בעקבות המשפט שאמרת, שיש חוזרים שלא קורה איתם, דווקא קורה. עשרות שנים המצב של הפגיות היה רעוע. משנת 2014 כשהחוזר הזה פורסם - - -

צריך לומר את זה .

נכון שעדיין יש חוסר אדיר בתקינת אחיות. לפי החוזר צריך 1,710 אחיות בפגיות כשאנחנו היום עומדים על 1,050, אבל לא צריך לשכוח שכשהתחלנו את המודל היינו ב-808, שזה בשנתיים וחצי. אני מקווה שבשנה הבאה נהיה 1,200.

רק? רק?

אוקיי. אז ברשותכם אני מסכמת את הדיון. אני באמת רוצה להודות לכולם, גם לאנשי המקצוע המכובדים שהגיעו וגם ההורים המקסימים, שבאמת ליבי אתכם ואני שמחה לראות את החיוך והגאווה האישית על ההצלחה בדרך הזו. אז כל הכבוד.

אנחנו כן נתחיל בדברים הטובים ונאמר שהפגיות עשו דרך. עשו כברת דרך מאד משמעותית גם בזכות העלאת הכל היכן שצריך בקרב מקבלי ההחלטות וגם בזכותכם בשטח. אבל כפי שנאמר כאן, יש לנו עוד דרך, דרך ארוכה וכדי לעשות אותו נכון אז הוועדה תיתן מספר המלצות ואם אני מפספסת משהו, אז אתם מוזמנים להוסיף.

אז ראשית אני מבקשת פיקוח של משרד הבריאות, קצת יותר הדוק, על כל נושא החוזרים. היישום של הדברים בפועל, כי התחושה היא שהחוזר הוא המלצה ואני מניחה שלא לזה התכוון המשרד. אז כשאתם כותבים משהו או מחליטים משהו, תעקבו קצת יותר מקרוב על מנת לוודא שהדברים אכן קורים בשטח.

הדבר השני שאני מבקשת ממשרד הבריאות זה לפקח גם על הנושא של התקציבים שמועברים לבתי החולים. לוודא שהתקציב הייעודי לפגיות מגיע לפגיות ולא עובר בדרך כל מיני פילטרים או ככה נשפך קצת הצידה לכל מיני משרדים אחרים או תפקידים אחרים והולך באמת לאן שהוא מיועד.

אני קוראת מכאן למשרד האוצר ליישם את שיפור התקינה בפגיות, גם מבחינת תקינת האחיות, כפי שהעלה ד"ר צנגן וגם מבחינת התקנים של הרופאים הייעודיים, אותם 20 רופאים שדובר בהם. אז הפנייה היא למשרד האוצר.

אני פונה – אני לא יודעת אם זה משרד הבריאות או משרד האוצר או שניהם ביחד – להכיר ב-251 המיטות שהועלו כאן כמיטות טיפול נמרץ, כפי שהן בעצם מתפקדות בפועל או מוגדרות בפועל, שיהיה לזה גם יישום תקציבי.

יש משהו שהייתם רוצים להוסיף לכך? או שאם אנחנו נשיג את זה – אז דיינו עד שנה הבאה.

ראשית אם נשיג את זה, אז דיינו גם לעוד שנתיים, אני יכולה לומר.

אבל לא יותר משנתיים.

לא יותר. - - - תאבון גדול. אבל הנה, אני רואה שזה כבר פורסם, מצוין, תודה רבה.

יופי, אז יש לנו גם בשורה בנושא החוזר.

כן. הלוואי שהוא ייושם בשטח.

אבל צריך לבדוק אותו. יפה שיש חוזר, צריך לבדוק אותו.

עוד דבר אחד, בנק חלב האם. צריך לזכור שאנחנו מחכים בתוך שבועיים לתשובה הן ממשרד הבריאות והן ממשרד המשפטים – איפה זה עומד ולצאת לדרך. כמו שאמרנו, אם זה לא יהיה, זה יהיה בחוק.

אז אנחנו נבקש לקבל גם לוועדה, כדי שהם יהיו מחויבים לדווח וכך נוכל להעביר גם אליכם.

מצוין. תודה רבה.

תודה רבה לכם. תודה רבה לך, חברת הכנסת לוי אבקסיס.

הישיבה ננעלה בשעה 14:25.