הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 196

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום שני, ח' באדר התשע"ז (06 במרץ 2017), שעה 10:00

ישיבה חגיגית לציון העליות מאתיופיה במהלך 25 השנים האחרונות

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר

אלי אלאלוף

דוד אמסלם

מאיר כהן

יושב ראש הכנסת יולי (יואל) אדלשטיין

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס

שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר

הרב שלמה עמר - הראשון לציון, לשעבר הרב הראשי, הרב הראשי לירושלים

הרב יוסף הדנה - הרב הראשי ליהדות אתיופיה

השופט נועם סולברג - שופט בית המשפט העליון

השופט מאיר שמגר - נשיא בית המשפט העליון בדימוס, נשיא הוועד הציבורי למען שארית יהודי אתיופיה

הרב יואל בן נון - חבר הוועד הציבורי למען שארית יהודי אתיופיה

פרופ' ארווין קוטלר - לשעבר שר המשפטים בקנדה

חביב קצב - סמנכ"ל בכיר לדיור, מינהל ומשאבי אנוש, משרד העלייה והקליטה

ד"ר אחמד חליחל - סגן מנהלת אגף בכיר, דמוגרפיה ומפקד, הלשכה מרכזית לסטטיסטיקה

מיכל אליאב - מרכזת בכירה, לשכה מרכזית לסטטיסטיקה

מרינה שפס - ראש גף הגירה, לשכה מרכזית לסטטיסטיקה

שושנה אינהורן-גרברציק - ראש תחום משקי בית, נישואין ופריון, לשכה מרכזית לסטטיסטיקה

שלמה משה עמאר - לשכת הרב הראשי הראשון לציון

נתן שרנסקי - יושב ראש הנהלת הסוכנות היהודית

יהודה שרף - מנהל היחידה לעלייה וקליטה ותפקידים מיוחדים, הסוכנות היהודית

הרב מנחם ולדמן - מנהל תכניות היהדות לעולי אתיופיה, הסוכנות היהודית

מספין אלמיהו - מנהל מוקד העירוני לעולי אתיופיה, עיריית ירושלים

דן פוטרמן - מנכ"ל המרכז הישראלי לחדשנות בחינוך

יצחק הילדסהימר - עיתונאי ופעיל חינוך בתפוצות מצב הרוח - מקור ראשון

דותן לוי - מחנך, ימין אורד

עופר דהן - מנהל מחלקת עליה וקליטה, הקרן לידידות

זיוה מקונן דגו - מנכ"לית אגודת יהודי אתיופיה

חנה אלעזר לגסה - דוברות ושינוי מדיניות, אגודת יהודי אתיופיה

שרון סלע - מנהלת אגף הכספים, האגודה לקידום החינוך

הרב ג'רום מייקל אפשטיין
ברברה רביקוב

––

נשיא ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיהמנכ"לית ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה

אריה חיים עקיבא הריף - ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה

ד"ר דוד אפרתי
דוד חזן

–
–

חבר הוועד הציבורי הארצי של יהודי אתיופיה – בישראל
ראש עיריית אופקים לשעבר

יוסף פייט - לשעבר יו"ר ארגון צפון אפריקה למען יהודי אתיופיה

דריה כרמון - יועצת פוליטית, שגרירות ארצות הברית

אריאל איתן - מוזמן/ת

נטליה אהנוי - מוזמן/ת

דנה גורדון שושני

אהובה שרון, חבר תרגומים

ישיבה חגיגית לציון העליות מאתיופיה במהלך 25 השנים האחרונות

שלום לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות.

הבוקר חזרנו משלחת של חברי הכנסת מאתיופיה, שם ביקרנו בקהילות באדיס ובגונדר. נסע אתי חברי חבר הכנסת אלי אלאלוף, יושב ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת מאיר כהן וחבר הכנסת חיליק בר. אנחנו נרחיב יותר בנושא בהמשך היום.

אנחנו מציינים היום 25 שנים לעליות מאתיופיה. אנחנו מתכבדים לארח כאן בכירים וחשובים שתרמו הרבה מאוד לעלייה מאתיופיה ולקליטתה.

נמצאים אתנו היום שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר ובהמשך היום יגיע השר אופיר אקוניס. נמצא אתנו השופט מאיר שמגר, נשיא בית המשפט העליון בדימוס. נמצא אתנו יושב ראש הסוכנות היהודית מר נתן שרנסקי. בהמשך יגיע ויכבד אותנו גם יושב ראש הכנסת. נמצא אתנו השופט נעם סולברג, שופט בית המשפט העליון. בהמשך יגיעו אורחים אחרים גם מחוץ לארץ. אני צריך לציין שאנחנו מאוד מודים גם לרב ג'ארי אפשטיין, נשיא ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה, ברוך הבא.

זו ההזדמנות להודות לכל הגופים שתרמו למאמץ העלייה והקליטה אז וגם מאז ועד היום. יש לנו אנשים אחרים שפעלו וממשיכים לפעול כמו הרב יואל בן-נון חבר הוועד הציבורי שנמצא אתנו כאן, הרב מנחם ולדמן שהרבה שנים פועל וממשיך לפעול, יהודה שרף שפעל וממשיך לפעול למען העלייה והקליטה.

יש אנשים נוספים ואם שכחתי לציין את שמם, אני מתנצל על כך.

אני מרגיש היום שלמרות קשיי העלייה והמאבקים של הקהילה על מעמדה, קבלתה וזכויותיה, ניתן לומר באופן מובהק כי לעלייה והקליטה היום יש גם הצלחות בכמה תחומים. אני מוכרח להגיד לכם שהבעיה בנושא העלייה עדיין קיימת ואנחנו רואים פגיעה קשה מאוד בקהילה ובמשפחות. יחד עם כך יש הצלחות בתהליך הקליטה ולכן נמצאים כאן נציגי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שבהמשך יציגו לנו נתונים.

ברשות שרת העלייה והקליטה, אני רוצה שהשופט שמגר, נשיא בית המשפט העליון בדימוס, יאמר כמה מלים. תודה כבוד השופט שהגעת ואתה מכבד אותנו בנוכחותך.

תודה רבה. אני שמח מאוד להימצא כאן בתוך קהל אנשי העדה האתיופית שאני מאמין שיש להמשיך ולהעלות אותה עד תומה כדי שכל העדה האתיופית, כל אלה שרוצים בכך, תימצא בתוך הארץ אשר הם חולמים עליה ומאמינים בה ולא איבדו את אמונתם ואת ביטחונם במשך כל השנים למרות הקשיים בהם נתקלו ולמרות שהיו להם אכזבות.

אני רוצה להביע כאן את אמונת הישוב היהודי בישראל במולדתנו ובארצנו ולומר לכם אתם תמיד אהובים עלינו ואתם תמיד תהיו מטרה לפעולתנו, להמשך פעולתנו כדי להביא לכך שהעלייה תושלם וכל מה שהושג ימשיך וכי זכות היהודים מאתיופיה לעלות לארץ תמצא את ביטויה במציאות.

אני רוצה להגיד לכם שאמונת ישראל היא שאתם תגיעו בשלמותכם לארץ שאתם מתאווים להיות בה ואתם תהיו כאן בתוך המשפחה שלנו שאנחנו מאמינים שאתם חלק מאתנו ואסור להפריד.

אני יודע שאתם נתקלתם באכזבות ואני לא רוצה לבטל את הדבר הזה, אלא להפך, להביע בכם את אמונתי שהאכזבות רק חיזקו את כוונתכם להיות אתנו כאן. אנחנו לעולם לא נוותר עליכם. תדעו שאתם חלק מגופנו, אתם חלק מאתנו ואנחנו נעשה הכול, מה שלא יקרה בדרך, מה שלא יהיו האכזבות, אנחנו לא נוותר על היותכם חלק מבני ישראל בישראל.

ולכן אל תתאכזבו כאשר אתם נתקלים בקשיים. הקשיים הם הדרך להצלחה והם הדרך לחיזוק האמונה וחיזוק האמונה בה אנחנו מאמינים היא שאתם תהיו כאן בארץ הזאת ואתם תהיו חלק מקהילתנו וחלק מגופנו, כמו שאתם כבר היום חלק מאהבתנו ואמונתנו בצדקת דרככם. אנחנו מאמינים שכל הקשיים יחלפו.

אני מבטיח לכם תמיכה תמידית כאן בארץ ברצונכם להיות חלק מן הארץ. אתם האור אשר מאיר יומם ולילה ומחזק את אמונתנו שזכותכם להיות כאן חלק מאתנו. אני מקווה שהתקווה הזאת תתגשם כי היא חלק מתקוות כולנו.

אתם בני הקהילה האתיופית צריכים להיות כאן בארץ הזאת חלק מהתושבים היהודים ואני מבטיח לכם את תמיכתנו התמידית והבלתי פוסקת במטרות שהצבנו לעצמנו לפני הרבה זמן... הגשמה של כל זכויות הקהילה האתיופית להיות כאן חלק מן הקהילה היהודית בארץ הזאת.

אני מבטיח לכם שתמיכתנו לא תפחת ולא תהיה חלשה אלא שאנחנו רק נחזק אותה מיום ליום. אנחנו לא נוותר עליכם להיות חלק מאתנו כי אתם כבר חלק מאתנו בליבנו, ברצוננו, בתקוותנו ומה שלא יקרה, לא תפחת התקווה שמפעמת בליבנו ואנחנו נעשה הכול כדי שהתקווה הזאת תתגשם הלכה למעשה בארץ הזאת.

כל טוב לכם, ברוכים הבאים וברוכים כולם שצריכים להגיע ושיגיעו. ברוכים תהיו כחלק מאתנו. כל טוב.

תודה רבה. חבר הכנסת אלי אלאלוף, יושב ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות.

בוקר טוב. נשיאות נכבדה מאוד, אחד אחד, בזכות חברי אברהם נגוסה נסעתי אתו לארבעה ימים - יחד עם החברים שלי מאיר כהן וחיליק בר שביקש שכל מילה שאגיד, תדעו שזאת גם המילה שלו – לאתיופיה. עזבנו הבוקר ואני חייב להגיד לכם החברים שיושבים כאן שמהיום אצלי המושגים הקשורים ליהדות באתיופיה הם שונים לגמרי ממה שהיו לפני הרבה ימים. למרות שכל חיי בסוכנות היהודית ובקרן רש"י פעלתי למען יהדות שבאה מאתיופיה ביכולת שהייתה לי, באהבה שכל אחד מהיהודים שלנו נותן למען יהודי העולם כולו, אני חושב שהיום אנחנו – וסליחה על הביטוי בשפת הרחוב שלי – פישלנו לגבי יהדות אתיופיה.

חברים יקרים, לפחות 15 אלף יהודים באתיופיה מוזנחים עד כמעט מוות בגלל החלטה או אי הבנה שהתקבלה לגבי יהדותם. קודם כל, הגדרה של יהודים, הרבנים השונים – מאז הרב עובדיה יוסף – דאגו לתת להם הכשר יהודי אבל אנחנו מתייחסים אליהם כקהילה סוג ב' שצריך לחסל אותה. איזה מושג כזה קיים בקהילה כלשהי בעולם היהודי? אני בא מפז שם יש בקושי מאה יהודים ואף אחד לא יעז לומר שנחסל את קהילת פז. אף אחד לא יאמר שהם לא חשובים. אנחנו ממשיכים לבקר אותם והממסד מבקר אותם. כאן יש החלטות מינהליות – סליחה על הביטוי אבל אין לי ברירה וקשה לי להתאפק עד הסוף – ואנחנו מתנהגים אליהם בגזענות. הפקיד שהגיע ממשרד הפנים שהייתה לנו הזכות המפוקפקת להיפגש אתו, צריך לחזור ארצה כבר אתמול ומהר לשלוח אדם נורמלי עם רגש, עם יכולת מינהלית, שלא יודע לשקר, שלא יכול לשקר. אנחנו יושבים אתו ושואלים למה הוא לא פתח את הסניף והוא אומר שצריך לבנות להם קונטיינרים באדיס אבבה. 24 שעות אחר כך פוגשים את השגרירה, ולשם מה לבנות? יש דירה שלמה בת ארבעה חדרים אליה הוא יכול לבוא ללא הוצאות ושיתחיל לפעול. לא, האדון החליט אחרת. הוא סופר פקיד. מתקשר אליהם בטלפון. באמת, זה אקט אנושי, צד הומניטרי, לא לכולם יש טלפון. אם לא, אני אתקשר למשפחה בארץ והיא תתקשר אל אותו אדם. אידיוט. כרגע סיפרנו לך על הקשר הטלפוני.

הפקיד הסוכנותי נתן לנו תקווה. נתן, אתה יכול להיות גאה בו. גם חברי יהודה שרף. אתם יכולים להיות באים בו. הוא אומר שהוא מחכה, הוא מוכן, הנה החברים שלו מוכנים, רק תנו לו שמות ואין לו מגבלה, לא תקציבית ולא אחרת.

יותר גרוע מזה. אין מקום בבית הקברות היהודי כי הם מתים כי השירותים הרפואיים שאנחנו כל כך גאים בהם כאן בארץ, לא מסוגלים להביא להם משהו. השריד המדהים הזה של היהדות האמריקאית, הוא עוד מסתכל עליהם. איפה כל יהדות אמריקה? איפה כלך יהדות קנדה? איפה כל יהדות צרפת? איפה הלב היהודי?

הצטרף אלינו הרב הראשי לשעבר, הרב הראשי של ירושלים הרב שלמה עמר. תודה.

כל ילד שנפטר, זאת פטירה מיותרת. שם עד גיל שלוש, התזונה היא בלתי אפשרית. אנחנו כבר לא יודעים לשלוח אוכל. אני הייתי במפעל הזנה ולכן אדוני הנשיא העניק לי פרס ישראל שהייתי מוכן לוותר עליו. הילדים שם מתים בגלל אוכל.

חינוך. סגרנו להם את בית הספר היהודי. הסוכנות משקיעה מיליונים כדי לשמור על קשר כלשהו עם כאלה שכבר לא מוגדרים על ידי הרבנות כיהודים אבל אסור לנו לאבד אותם. כמו שאימא שלי הייתה אומרת, זהו, תביא אותם אלינו ואל תוותר על הבן דוד שלך גם אם אבא שלו התחתן עם לא יהודייה. תביא אותם אלינו ואל תוותר, אבל אנחנו ויתרנו. סגרנו להם את בית הספר. אפילו שיעורי יהדות בסוף השבוע אין לנו שם.

ניתקנו קשר. השגרירה שלנו, כמה שהיא גדולה, היא לא ביקרה אותם ארבע שנים כשהם נמצאים מאתיים מטרים מהמשרד שלה באדיס אבבה. ארבע שנים. רק בזכות הנוכחות שלנו היא הגיעה אליהם. יש כיסוי מינהלי, יש החלטת ממשלה, אבל מה הקשר? מישהו מהשגרירים שלנו בארצות אחרות לא יבקר קהילה יהודית כי יש עליו החלטה מינהלית? לאן הגענו?

חברים, יש קהילה יהודית באתיופיה שלא תיגמר לעולם. כל מי שמשתמש במושג לחסל את הקהילה היהודית – הוא פוגע במהות של היהודים לחיות היכן שהם רוצים לחיות בעזרה, בתמיכה ובשמירה על ישראל.

אנחנו חייבים לדאוג להם לבריאות. חייבים. בעוד שעה וחצי יש לי פגישה שקשורה לעלייה צרפת עם הסתדרות הרופאים ואם הם רוצים שאטפל בנושאים של צרפת, אני רוצה שהם יטפלו, שיוציאו משלחות שיטתיות שיבקרו את היהודים שלנו באתיופיה.

ליד זה העלייה. זאת הכמיהה. כמה חינוך, כמה השקעות הסוכנות היהודית עשתה, ואני פנסיונר של הסוכנות בה יש לי 25 שנות ותק. הלוואי שהייתי מוצא מפגשים כאלה מרגשים. אתם לא יודעים איך זה היה. החברים שלי עדים, גם הם נדבקו מהמחלה. בכינו. איזו אהבת ישראל. אדוני הרב, אני מכיר אותך, אני מרשה לעצמי להגיד את זה, איזו כמיהה לישראל, איזו יכולת קריאה בתורה, איזו שירה מדהימה. בכל התחומים. כשהם שרו את התקווה, אין אחד שלא החזיק את הלב שלו. איזו מקהלה של צעירים וצעירות. איזה פוטנציאל אדיר לצה"ל ולספורט בישראל ואנחנו מזניחים אותם. בסוף העולם, באוקראינה – וחס וחלילה שזה לא יתבטא כביקורת – הולכים להביא פוטנציאל לספורט. יש שם בחור ג'ודאי ואף אחד לא אמר לו לא להגיע.

חברים, יש שם קהילה מדהימה. היינו משקיעים מיליארדים כדי להגיע לרמת האהבה והמסירות למען העם בישראל ולא היינו מקבלים את זה באף קהילה בעולם. הם מחכים לנו. העלייה היא לא אקט טכני. העלייה היא לא פקיד זה מול פקיד זה אלא העלייה זה ביטוי לאהבת המולדת, לאהבת ישראל, לאהבת השירות למען ישראל.

אני מרשה לעצמי להיות חוצפן. מה, אתה מגלה את אמריקה בארבעה ימים? הימים הבאים שלי לא יהיו אותם ימים. אני אלחם בוועדה שאני יושב הראש שלה ובשדולה למען קליטת העלייה מאתיופיה. השדולה לי תהיה השדולה למען קהילת יהודי אתיופיה באתיופיה כי אנחנו הזנחנו אותם והם בוכים. הם אוהבים אותנו. אני מבקש ומתחנן, אל תתנו שיסכסכו ביניכם. בואו לא נתחשב באלה שחושבים שאפשר לשפוט.

הצטרף אלינו יושב ראש הכנסת.

אנחנו מתיימרים לאפשר לכל אחד מאתנו לשפוט את השני. לא. אני לא אאפשר לאף אחד לשפוט אותי, חוץ מאשר אם עשיתי משהו רע. אני לא אאפשר לאף אחד לדבר על הקהילה שלי ואז דיברו. כמה דיברו עליה. אני בוודאי לא אפשר שמרוקאי ידבר על מרוקאי. אסור לנו היום - ואני הודעתי לכמה חברים מהקהילה היהודית מאתיופיה - לומר שהם לא יהודים. מי הם? מי האזרח הזה שיכול לשפוט את האחר?

חברים, יהדות רוסיה, ברית המועצות לשעבר, תרמה בצורה בלתי תאומן ואין לנו מספיק דמיון לחשוב איזו מדינה הייתה לנו אם הם לא היו כאן וחלקם זקוקים להשלמת גיור. חלקם לא רוצים אבל הם מרגישים שייכים למדינה. כמו שמתייחסים אליהם, כך צריך להתייחס. אותה טרמינולוגיה שאנחנו רוצים, אין שום צורך בהחלטות ממשלה מיוחדות כדי להביא את יהדות אתיופיה. אם היא רוצה שיבואו, כל אחד לפי החלטתו האישית, אנחנו, הממשל, הממסד, לשירותם. תודה רבה.

תודה רבה לחבר הכנסת אלי אלאלוף, יושב ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות.

הצטרף אלינו יושב ראש הכנסת. תודה אדוני.

נתן שרנסקי, יושב ראש הנהלת הסוכנות היהודית, בבקשה.

כבוד יושב ראש הכנסת, כבוד יושב ראש הוועדה, סופה, כבוד השר, ידידים, מנהיגים של קהילה, רבנים, שופטים.

אחרי נאום כל כך נרגש אני רוצה לחזור להיסטוריה. בדקתי עכשיו כמה עולים באו מאתיופיה במשך כל השנים. כל אחד ואחד שנכנס, רשום לנו במחשב. נכון להיום 92,997 עולים מאתיופיה. עשרים אלף הגיעו בשנת מבצע שלמה, 14 אלף הגיעו בלילה אחד.

עבורי העלייה מאתיופיה מתחילה בצורה מאוד מוזרה במבצע משה, עת הייתי בבית הסוהר בבית המועצות. ישבתי שם וקורא עיתון "פרבדה", הדבר היחיד אז יכולתי לקרוא. מאמר נגד ישראל בעיתון סובייטי רשמי. איך ישראל כבשה את המרחב האווירי של קניה, נכנסה לנמל התעופה, תפסה אזרחים, נתנו להם את השם פלאשים והכריזו שמעכשיו הם יהודים ומביאים אותם בכוח לישראל. כך ממשלת ישראל ממשיכה ומגייסת חיילים לצה"ל. זה מה שהיה כתוב באותו עיתון. כמי שיודע לקרוא עיתון סובייטי, וכולנו ידענו לקרוא אותו, הבנתי שקרה משהו גדול, שמדינת ישראל הגיעה גם ליהודים באפריקה. לא ידעתי בדיוק פרטים ולא ידענו מספיק היסטוריה שלנו אלא רק כאשר השתחררתי, שנתיים לאחר מכן, גיליתי איזה נס קרה ואיך יהודים חוזרים אחרי 3,000 שנים מאתיופיה למדינת ישראל ואיזה מאמצים מדינת ישראל עושה לשם כך.

כמה שנים אחרי כן הייתה שמועה שבלילה יקרה משהו וכי הסוכנות היהודית מביאה עוד יהודים מאתיופיה, וזה סוד גדול. באתי ליושב ראש הסוכנות דאז ואמרתי לו שאני חייב להשתתף בזה ובגלל עברי, אני רוצה לראות את זה. אמרו לי שלא יכולים להכניס אותי כך, אבל אם אני יכול להעמיד פנים שאני עיתונאי יוכלו לקחת אותי. התקשרתי לג'רוסלם פוסט שם עבדתי. אחר כך אשתי אמרה לי שאני לא יכול לנסוע בשבת כעיתונאי כי זה חילול שבת וכי אני צריך לעבוד ואכן לצורך כך סידרו לי עבודה ואהיה שם מלצר. זה היה בטח מראה מאוד מאוד מרגש באותו לילה. אנחנו נוחתים, ואתם יודעים איך? אנשי מצב ואנשי סוכנות ומובילים קבוצות אנשים מבוגרים, בני עשרים, בני שלושים וארבעים, מחזיקים ילדים, בני 15 מחזיקים בני חמש ותינוקות וכולם נכנסים למטוס בשקט גמור. אחד אחד, מטוס אחרי מטוס, מאות ואלפי אנשים ואחר כך יושבים במטוס ושותקים שתיקה מוחלטת. רק כאשר אומרים ירושלים, פתאום מתחילים צעקות, תרועות וריקודים. אתה מבין איך שברנו קיר של אלפי שנים. אנחנו היינו מנותקים לגמרי אבל הם חלמו על ירושלים. כך נמשך קיבוץ גלויות.

ידידים, מאז הייתי הרבה פעמים באתיופיה כשר בישראל ויושב ראש הסוכנות. גם היום, כמו שאמרו, הסוכנות מוכנה כל רגע, ברגע שיתקבל אישור הממשלה, להביא את כל מי שנשאר שם. נושא של קליטה במדינת ישראל, זה לא רק נושא של ממשלת ישראל אלא זה גם נושא של כל אחד ואחד מאתנו. אנחנו יודעים את זה מניסיון של יהדות ברית המועצות. ברגע שנציגי העלייה מתחילים להוביל תהליכים של אינטגרציה, האינטגרציה באמת קורית.

הייתי מאוד גאה כיושב ראש הסוכנות היהודית במרכזי הקליטה ובבתי הספר וקבוצות חינוך ליוצאי אתיופיה. אני יכול להגיד שיש לנו הרבה שליחים בעולם אבל השליחים הכי מוצלחים שלנו, שנאבקים כל יום ברגע זה באמריקה, הם יוצאי אתיופיה. ילדה שעלתה במבצע שלמה, היום היא השליחה הכי מוצלחת שלנו בוושינגטון וקהילת וושינגטון לא רוצה לוותר עליה ומבקשת ממני לתת לה אישור להישאר עוד שנים.

רק עכשיו חזרה ממחנות קיץ בדרום אפריקה שליחה שעלתה ארצה במבצע שלמה. היא עמדה במאבק נגד האשמות כלפי ישראל כמדינת אפרטהייד ועמדה בגאווה גדולה.

אנחנו לא רק צריכים לעזור ליהדות אתיופיה שמובילה תהליכים של מאבק בעד ישראל נגד אויבי ישראל. יש לנו, וגם לכם, חובה כלפי הקהילה ואנחנו נמשיך לעשות הכול שכל מי שרוצה יגיע לארץ ישראל וייקלט בה. תודה רבה.

תודה רבה. אני מתכבד להזמין את יושב ראש הכנסת, חבר הכנסת יולי (יואל) אדלשטיין.

תודה רבה. כמנהג בכנסת, אני לא אחזור על כל רשימת הנכבדים. אני מברך את כל יוזמי האירוע ואת כל המשתתפים בו.

אני חייב לומר שכאשר פנה אלי יושב ראש ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות חבר הכנסת נגוסה לגבי האירוע הזה - ויש לא מעט אירועים, ואני חושב שהיום במקביל יש לנו ארבעה-חמישה אירועים גדולים שמתרחשים בכנסת ועוד מעט גם ניפגש עם חלק מן המשתתפים בכנס גדול שאנחנו עושים יחד עם הסוכנות היהודית ומשרד החוץ בנושא של תפוצות – אני מאוד שמחתי על קיום האירוע הזה ואני אומר לכם למה.

לפני הרבה מאוד שנים הייתי חבר כנסת באופוזיציה והגשתי הצעת חוק שלאחר מכן חברי כנסת רבים הצטרפו אליו לגבי מרכז מורשת יהדות אתיופיה. כאשר כל מיני גורמים שכרגיל ניסו להסביר למה לא צריך את החוק הזה, כי הכול ישנו, הכול בסדר ומי יבוא אליו, אמרתי בתגובה כמעט אינסטנקטיבית – אבל אני עומד מאחורי התגובה הזאת – שיוצאי אתיופיה אולי פחות צריכים את זה אבל החברה הישראלית צריכה את זה. לכן כל האירועים שאנחנו רואים לאחרונה - גם הפעילות של חבר הכנסת אברהם נגוסה כאן בכנסת לצד חברי כנסת רבים, גם יוזמות שנחשפנו אליהן של החברה למתנ"סים ועוד גופים רבים אחרים - אני חושב שהם משנים קצת את התמונה. גם התערוכה בבית התפוצות ועוד כהנה וכהנה. הם חושפים, וגם מר שרנסקי דיבר על כך, את המציאות האמיתית בכל מה שנוגע ליוצאי אתיופיה בישראל וגם את התרומה של יוצאי אתיופיה למדינה שלנו ולחברה שלנו.

יש עוד אתגרים רבים אבל מיסודי אני אדם אופטימי ויש לי גם איזושהי פרספקטיבה היסטורית כמו גם לרבים שיושבים כאן.

אני רוצה לומר לכם שכאשר לפני עשרים ומשהו שנים, בשנת 1996, נכנסתי בפעם הראשונה למשרד הקליטה, אמרתי שלדעתי בראש אגף לקליטת יוצאי אתיופיה – זה שהוא אגף נפרד זאת גם כן שאלה אבל הוא קיים – צריך לעמוד יוצא אתיופיה. פחות או יותר אמרו לי בשיחות סגורות שאני משוגע ושזה פופוליזם זול וזה רק כדי לקבל כותרת בעיתון. אני חושב שאם מישהו היום יגיד את המשפטים האלה, כנראה פשוט לא ימשיך לעבוד במשרה שלו. אז אלה היו משפטים לגיטימיים. דרך אגב, אני לא רוצה לומר שאנשים רעים אמרו את המשפטים האלה אלא אמרו אותם אנשים טובים, מביני עניין שהשקיעו המון בקליטת יוצאי אתיופיה. יכול להיות שאפילו גרגר של צדק היה בדברים שלהם מה גם שלא היו יותר מדי מועמדים לתפקידים בכירים. היום, מכאן עוד להודעה חדשה.

אני זוכר שיום אחד באותן שנים, לפני כעשרים שנים, בא דובר משרד הקליטה, היום אפילו חבר כנסת יהודה גליק, ואמר שיש לו רעיון נהדר. הוא שמע שיש מישהו שהוא בוגר רפואה שהוא יוצא אתיופיה ומישהו שהוא בוגר משפטים יוצא אתיופיה שגם עמד במבחני לשכת עורכי הדין וצריך להביא אותם ללשכת השר ולתת להם איזו מתנה, איזה סטטוסקופ לרופא ואיזו מזוודה כזאת יפה של עורכי דין לעורך הדין ואז זה ייכנס לכל אמצעי התקשורת. הוא צדק. הזמנו אותם ללשכה, נתנו להם מתנה, הצטלמנו וזה נכנס לעיתונים. נו, אני שואל את השרה לנדבר, כמה יוצאי אתיופיה עורכי דין ורופאים את צריכה להביא היום להצטלם אתם כדי שזה ייכנס לעיתון? יאמרו שאלה לא חדשות אלא זה מובן מאליו.

כפי שאמרתי, לצד זה יש גם אתגרים לא מעטים. יש נוער בסיכון, יש את כל מה שקשור להמשך העלייה וקליטה, אבל אני חושב בגדול אנחנו רואים את השינוי. השינוי הזה לא חל מעצמו. השינוי הזה חל אודות לפעילות המתמדת של יוצאי אתיופיה עצמם, שלא רק הסתפקו בכך שאחד הפך קצין, השני עורך דין והשלישי עובד סוציאלי אלא עשו את כל המאמץ למשוך אחריהם עוד רבים אחרים. השינוי חל גם אודות – ולפעמים יש הזדמנות לומר מילה טובה – לכל חברי הכנסת, שופטים שיושבים אתנו כאן, אנשי אקדמיה ופעילי ציבור למיניהם שלילות כימים פעלו על מנת שאנשים יצליחו, על מנת שהקהילה תצליח ובסופו של דבר החברה הישראלית ומדינת ישראל יצליחו.

אפשר גם להזכיר גורמים רבניים מסוימים שלמרות המכשולים שלפעמים היו קיימים, ידעו גם לתת כתף ולקדם עניינים. רב אחד כזה נמצא אתנו היום.

הדרך עוד ארוכה אבל אם אתם שואלים אותי, אנחנו בכיוון מאוד מאוד נכון.

תודה רבה לכל היוזמים ולכל המשתתפים. בעוד כמה שעות ניפגש גם במליאת הכנסת בדיון מיוחד סביב הנושא. תודה לכם.

תודה רבה ליושב ראש הכנסת.

אני מתכבד להזמין את הרב הראשי של ירושלים, לשעבר הרב הראשי, הראשון לציון שלמה עמר.

ברשות כל הנכבדים וכל המשתתפים, בפרט יהודי אתיופיה, יוצאי אתיופיה. נמצאים כאן אנשים שטיפלו ועמלו בעשר אצבעותיהם מחוץ לממשלה ועשו לילות וימים ללא הרף, נטשו את עצמם ואת בני ביתם בשביל העלייה של יהדות אתיופיה.

בתורה נאמר "ושב ה' אלוהיך את שבותך ורחמיך ושב וקיבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלוהיך, שם אם יהיה נידחך בקצה השמים, משם יקבצך ה' אלוהיך ומשם יקחך". דברים מפורטים ומפורשים, מכל קצות תבל. השם מבטיח לנו אחרי כל הנדודים, אחרי כל הרדיפות, מבטיח לנו לשוב, לקבץ אותנו ולהביא אותנו לארצנו הקדושה.

בכל פעם שפוגשים עולים מכל מקום, ההתרגשות היא גדולה ועצומה. בפרט אנחנו שבאנו גם כן כעולים חדשים, יודעים מה הייתה הכמיהה והציפייה לבוא לארץ וזה היה נראה לנו כל כך רחוק כי אבותינו ואבות אבותינו, דורות על גבי דורות, התפללו, ציפו, בכו ולא זכו ולא האמנו. נער הייתי עת באתי לארץ. ירדנו מהמטוס אחרי שהיינו כמה ימים בצרפת, עלינו ממרוקו, והגענו שבוע לפני פסח. בשעה 12:00 בלילה ירדנו בלוד. אנחנו יורדים מהמטוס, אבא עליו השלום היה כבר יהודי מבוגר ואני רואה אותו משתטח על הארץ, וחשבתי שהוא התעלף מהתרגשות. ניגשתי להרים אותו – הייתי בן 13 וחצי – ואני אומר לו, אבא, והוא רומז לי בידו, תניח לי. אני רואה שהוא בוכה ומנשק את העפר. כי רצו עבדיך את אבניה. מרטיב אותו בדמעתה.

כילד אני אומר לו, אבא, זה לא יפה, יש כאן הרבה אנשים. הוא לא ענה לי אבל אחרי כרבע שעה אמר לי, באמת אתה אומר לי שזה לא יפה? זאת ארץ ישראל, זו הארץ שחיכינו לה, זו הארץ שציפינו לה, אבות אבות אבותינו ואנחנו זוכים לדרוך בה ואתה אומר לי זה לא יפה? הוא נשא את עיניו למרום והתפלל. אמר לו, ריבונו של עולם, להודות לך שזיכית אותנו לבוא לארץ. אני מתחנן, הוא אומר, תן לי להיות כאן לפחות שבת אחת, שאני אעשה קידוש אחד בליל שבת וקח את נשמתי. ברוך השם הוא חי כאן עשרים שנים אבל המחזה הזה בלתי נשכח.

אני אומר לכם שכאשר התחילה העלייה של יהדות אתיופיה, ההתרגשות הייתה רבה. השמחה שיש, מרגישים שהשם לא עבר על שום גלות. יהדות אתיופיה, מי שמעיין בדברי הרדב"ז לפני למעלה מ-500 שנים – אז הגיעו גויים ומכרו שפחה והתברר בסוף שהיא יהודייה – הוא כתב בהלכה שבע תשובות ענקיות. האדם הגדול בענקים, הרב דוד בן זמרה, היה יותר גדול ממר"ן בעל השולחן הערוך. כשהגיע בסוף ימיו לארץ וישב בצפת עם מר"ן, ישבו בבית דין אחד ומר"ן כיבד אותו לחתום בראש כי הוא היה יותר גדול בשנים ושניהם היו גדולים בחכמה. אלמלא אותן תשובות, לא מצאנו ידינו ורגלינו בדת להוכיח את יהדותם האמיתית של יהדות אתיופיה.

הראשון בקודש היה עוד בזמנו של ראש הממשלה מנחם בגין זיכרונו לברכה. הוא פנה למר"ן הרב עובדיה יוסף עליו השלום, אז הוא היה הרב הראשי לישראל, והוא כתב פסק ברור שהם יהודים ועיקר סמיכתו על הרדב"ז בתשובות שלו. אחרי שנים רבות, עת דיברו על העלייה, אחרי שלושים שנים, של הפלאשמורה, אני הייתי רב ראשי לישראל וראש הממשלה אריק שרון זיכרונו לברכה פנה אלי ושאל מה לעשות. עשינו בירור ומחקר במשך שנתיים. הייתי מסיים את עבודתי עוד לפני שהייתי רב ראשי, עת הייתי אב בית דין בפתח תקווה, והייתי יושב שעות על גבי שעות, שלושה וארבעה ימים בכל שבוע, קיבלתי עדויות, נכתבו פרוטוקולים עד שהגענו למסקנה שמדובר ביהודים אמיתיים. ביררנו, שמענו כל התנגדות, שמענו את הדעות המנוגדות והכול נסתר עקב תשובותיו המקובלות והמעמיקות מאוד של רבנו הרדב"ז.

אז נסעתי לאתיופיה עם עוד אנשים וחקרנו מקרוב וראינו וכתבתי אחר כך את הפסק ההוא. ברוך השם, זכינו שהיהודים נמצאים אתנו כאן. אולי עוד לא באו אל המנוחה ואל הנחלה, לא הם ולא אנחנו, עוד לא התקיימו דברי הנביא ישעיהו "ופדויי אדוני ישובון ובאו ציון ברינה, ושמחת עולם על ראשם. ששון ושמחה ישיגון נסו יגון ואנחה". פדויי ה' ישובון, זה התקיים. הם שבו. ובאו ציון ברינה, צריך עוד לעשות. שמחת עולם על ראשם, אנחנו מתפללים ומקווים ששמחת עולם תהיה על ראש כל בית ישראל בארץ ישראל. ששון ושמחה ישיגון נסו יגון ואנחה, עוד נסיג כולנו. גם אם יש דברים שמצערים, בפרט כאשר בחינוך יש מקומות שלא רוצים לקבל ילדים ונערים יוצאי אתיופיה אבל נלחמנו בזה מלחמות גדולות יחד עם שרים, חברי כנסת וראשי ערים שונים. הדבר לא הושלם ואנחנו עדיין מצווים להיאבק על הדברים האלה. לרומם את בני העדה הקדושה הזאת, לתת להם שיהיו עטרת תפארת מדינת ישראל. אז ששון ושמחה ישיגון.

בסוף הפסוק, ונסו יגון ואנחה. לא תישמע אנחה ולא יישמע שוד ושבר אלא רק ששון ושמחה. כולנו מצווים להשתדל גם ליהדות של כל הנערים והבחורים. עשיתי כמה פעמים כנסים של בני ישיבות יוצאי אתיופיה. פעם ראשונה עשיתי בבית כנסת וראיתי שאין מקום. אחר כך עשינו כנס אחר באולם של 400 אנשים וגם שם ראיתי שהעומדים רבו על היושבים. אחר כך עשינו כנסים באולמות גדולים. ברוך ה', המספר הולך וגדל. יש היום רבנים רבים ובעלי מקצועות שונים והם מכבדים לא רק את העדה אלא את כל בית ישראל. יש רבנים צעירים מבריקים שהצלחנו בחסדי ה' למנות אותם לרשמי נישואין כדי להקל על בני העדה. יש רב ראשי לעדה, הרב יוסף הדנה ועוד. זה הולך ומתרחב ואנחנו הולכים ומתלכדים יחד. על הפסוק שפתחתי – ושב ה' את שבותך – הגענו לומר והשיב ה' את שבותך. ושב ה' – שיבה לעצמו. הרש"י הביא את זה. הוא נותן שני פירושים ששניהם מדהימים ומפליאים. לא רק אנחנו שבים, לא רק בני מרוקו, בני אתיופיה, בני מצרים ובני טוניס, אמריקה ופולין אלא ה' שב. ושב ה'. ה' שב. כביכול הוא שב כי כל זמן שאנחנו בגלות, השכינה בגלות. שאנחנו שבים, השכינה שבה לארצנו הקדושה.

ועוד אומר רש"י בשם חז"ל כי "גדול יום קיבוץ גלויות, כי לו ה' מחזיק בידו של כל אחד ומשיב אותו לארץ". כמה גדול היום הזה, כמה אהוב היום הזה. אבל יש כאן קושי. צריך להחזיק בידו. יש כאלה שצריך להחזיק בידם לאור ההתנגדות של המשטר במקום בו הם נמצאים וסיבות אחרות. לפעמים אולי בגלל התנגדות כאן. יש כאלה שצריך להחזיק בידם בגלל שהם חיים בשפע גדול ונראה בעיניהם דבר זול ואולי אפילו פחיתות לבוא לארץ. אז צריך להחזיק בידם. אלו ואלו צריכים לתחזק בידו של ה' וה' מחזיק אותם והוא מחזק אותם.

יבורכו כל המשתתפים. תבורכו על הבנים ועל השתדלנים, השרים וחברי הכנסת שנלחמו וראו יריעה רחבה, לא מצומצמת, את העתיד הנפלא של יהדות אתיופיה. ובעזרת השם שידעו שאהבתנו לקהילה הזאת היא מיוחדת והשם אוהב אתכם והשם שמח בכם, ועם ישראל מתגאה בכם. כשם שזכינו למעמד הזה לראות את יהדות אתיופיה בהמוניה ומכל העולם, נזכה לראות בביאת המשיח ובניין בית המקדש במהרה בימינו, אמן ואמן.

תודה רבה כבוד הרב. אני מתכבד להזמין לשאת דברים את שרת העלייה והקליטה, סופה לנדבר.

יושב ראש ועדת העלייה והקליטה דוקטור נגוסה, נשיאות נכבדה מאוד, בזכותכם הגיעו לכאן, בזכותכם התאספנו באולם הזה בכנסת ישראל.

אני רוצה לומר שלא תמיד בן אדם זוכה לתקופה מאוד מיוחדת. אנחנו, אתם בני העדה והעם כולו זכה עכשיו לתקופה מאוד מאוד מיוחדת וראינו שילוב יוצאי אתיופיה וזאת אחריות כל המדינה. אנחנו במשרד העלייה והקליטה הקמנו ועדה סביב שולחן עגול אתכם וביחד עם נציגי משרד העלייה והקליטה ומשרדים אחרים כמו משרד החינוך, משרד הכלכלה, משרד הרווחה וכולי. אתם בני העדה החלטתם שקליטה צריכה להסתיים בשלב מסוים והאחריות על קהילת יוצאי אתיופיה היא אחריות כל המדינה וכל משרדי הממשלה. כך החלטנו וכך זה נעשה.

לא יכול להיות שצבר שנולד כאן במדינה נמצא בטיפול של משרד העלייה והקליטה. במה הוא שונה מילד אחר שנולד במדינת ישראל. התעקשנו, ואני צריכה כאן לציין שבני הקהילה שהשתתפו בשולחן העגול – והיום חבר הכנסת מסיעת ישראל ביתנו, אז היה מנכ"ל משרד העלייה והקליטה – החלטנו שטיפול ביוצאי אתיופיה במדינת ישראל שייך למדינה כולה ולמשרדי הממשלה כולם. זאת אחריות לקבל קהילה במדינת ישראל כשווה בין שווים. זה שינוי שאנחנו היום רואים אותו ובעצם החברה עוברת את השינוי הזה.

עדיין יש תופעות, אחרי 25 שנים יש תופעות של גזענות, אבל עם זה שיש לנו הרבה עבודה, אני רואה שינויים.

אני רוצה להצביע כאן על קהילה חזקה ומאוחדת. אתם הייתם חזקים כאשר יצאתם מאתיופיה והגעתם לכאן. אתם הייתם במשך 25 שנים חזקים מאוד כדי לעבור את השלבים של קליטה ואת קבלת הפנים שלא תמיד הייתה כל כך חיובית אבל היום כשרת העלייה והקליטה אני רוצה לומר שהשאיפה שלי, יחד עם בני הקהילה, היא להשתלב בחברה הישראלית, להיות ביחד.

לא תמיד אנחנו צריכים להגיד על החברה הישראלית שיש בה תופעות גזענות ולא רק כלפי יוצאי אתיופיה אלא כלפי עולים אחרים וכי החברה שלנו לא חיובית. לפני כמה ימים קיבלתי SMS ובו נאמר: "היי סופה, מה שלומך? זה זאב שנארסון, הבן שלי גיא הכיר בקורס הקצינים בצבא צעיר יוצא אתיופיה שעלה ארצה מזמן עם משפחתו, למד הנדסה ועכשיו חזר לשרת בצבא. אח שלו עדיין באתיופיה ואם אפשר לעזור לו לעלות ולהתאחד כאן עם המשפחה שנמצאת בישראל".

כאן אני אומרת, באירוע הזה של חגיגה ל-25 שנים, אני יחד עם יושב ראש ועדת העלייה והקליטה אברהם נגוסה, יחד עם חברי כנסת אחרים, יחד עם השופט שמגר ויחד עם כולם, נלחמנו כדי לאחד את כולם, את מי שנשאר שם עם מי שנמצא כאן. מי שנשאר שם חייב להגיע למדינת ישראל ומדינת ישראל מחויבת להביא אותו.

כדי לא לחזור על מה שנאמר כאן, אני מחבקת אתכם, אוהבת אתכם וצריכה לומר כאן שאני מנצלת את האפשרות שאני עליתי ואני מדברת מעל במה זאת ופונה לכל החברה הישראלית. אנחנו מחויבים אחד כלפי השני, כולנו יהודים, כולנו עם אחד, אנחנו צריכים להיות סבלנים אחד כלפי השני, אוהבים אחד את השני, מחבקים אחד את השני כדי לבנות עם מאוחד, עם של מדינת ישראל. ישראלים כולנו. תהיו ברוכים, תהיו חזקים וביד שלי כאן אני מחבקת אתכם ותדעו תמיד שאני כשרת העלייה וקליטה, הדלת שלי תמיד פתוחה.

הייתי באתיופיה, המשכתי את המאבק ואני אמשיך אותו יחד אתכם כדי לשבור את תקרת הזכוכית, כדי להיות שווים בין שווים במדינת ישראל.

אני מאחלת לכם הצלחה רבה.

תודה רבה לשרת העלייה והקליטה.

כמו שאמרתי בהתחלה ואמר גם חברינו חבר הכנסת אלי אלאלוף שהבוקר חזרה משלחת חברי הכנסת מאתיופיה. חבר הכנסת מאיר כהן השתתף במשלחת זאת והוא נמצא אתנו. אני מזמין אותו לשאת דברים.

אני רוצה לציין שנמצא אתנו דוקטור דוד אפרתי שהיה ראש מינהל האוכלוסין במשרד הפנים וגם יושב ראש ועדה לשארית יוצאי אתיופיה בשנות ה-90. תודה שבאת.

שלום לכולם. חבר הכנסת נגוסה, כבוד השופט, כל אחד על פי כבודו ומעלתו. אם הכול בסדר, אז מה לא בסדר? אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות. היה חשוב שניסע לשם. אני בסיכום הנסיעה המטלטלת הזאת – ובאמת הייתה לנו זכות להצטרף אליך, נגוסה – אמרתי שמה שצריך לעשות זה לקחת עוד ועוד חברי כנסת ועוד ועוד אנשים שנמצאים בצומת של קבלת החלטות כדי שיראו מה קורה שם. אנחנו יכולים להתברבר עד מחר בבוקר ולקשקש וכל אחד יספר בשבחם של אחרים ואכן אי אפשר להתעלם מכך שהמדינה עשתה הרבה במבצעים יוצאים מן הכלל, אבל אי אפשר להתעלם מכך שמישהו כיבה את האור. כשאומרים מקבץ נבכי עמו ישראל - ואני אתיר את חרצובות לשוני, מי שלא מכיר אותי, אני אומר את מה שאני חושב – אם צבא עורם היה אחר, הם היו כאן כבר מזמן. שאף אחד לא יסתתר ויקשקש.

אני ניהלתי בית ספר כאשר 45 מתלמידיי היו לא יהודים ובכיתה י', י"א ו-י"ב עברו תהליך של גיור. האם מישהו בדק אותם? אמרו מזרע ישראל, תעלו. מה קרה? מי כיבה את האור? הציונות נגמרה?

אנחנו יכולים לשבת ולהתברבר ולהתחבט ולהגיד שהכול בסדר, אבל הכול לא בסדר. יש אלפי ילדים יהודים שנמצאים במצב הקשה ביותר שאפשר לתאר. אני לא האמנתי. הייתי שר הרווחה וראיתי מראות של העוני אבל כאלה אין, שנמצאים בסכנה תמידית.

פגשנו את האנשים שאמורים לבצע את החלטת הממשלה שעמלו עליה קשה. - אברהם, דודי אמסלם ודודי ביטן. עמלו קשה מאוד על ההחלטה הזאת. היו צריכים כבר ביולי 2016 להתחיל אבל אתם לא תאמינו. ראיתי את האנשים שלך מהסוכנות, הם דווקא היו הכי בסדר ואני חייב לציין זאת. אבל שאלנו את הבחור ממשרד הפנים – תקשיב טוב יהודה - למה הוא מעכב ומה קורה. שאלנו למה הוא לא התחיל לקרוא להם. ומה הוא אמר? אין מזגן בחדר. תגידו, השתגעתם? אין מזגן בחדר? זה מה שיש לך להגיד למשלחת של חברי כנסת? למה אתה לא הולך לאנשי הקהילה? לא, שהם יבואו. אנשי הסוכנות אמרו שהם מחכים, שאם כל יום יאמרו להם שלוש משפחות, הם מוכנים וכי הם יודעים לעשות את זה.

מישהו החליט לכבות את האור. מישהו החליט שהציונות נגמרה.

מה זאת החלטה שהמשך העלייה שלהם, אנחנו נדון ב-2019 על פי תקציב? אני עליתי בן שמונה ממרוקו. מה, ב-1962 מישהו חשב על תקציבים? העלו אותי בגלל שהיה תקציב או לא היה תקציב? איזה מין דבר זה?

אני שוב אומר, חברים, אנחנו יכולים לומר שהכול בסדר אבל הכול לא בסדר. אסור לשתוק, אסור לישון בשקט. אני לא ידעתי את זה ושוב, אברהם, התמזל מזלי, שלי, של אלי וחיליק שנסענו אתך. חזרנו אנשים אחרים. אני חייב להגיד לכם שחזרנו אנשים אחרים. אי אפשר לראות ילד שבא ואומר אתה כהן, תברך אותי וכשאני שואל אותו מה החלום שלו, הוא אומר לי שני דברים: לעלות לארץ ישראל ולהיות חייל בדובדבן. באיזה עוד מקום אתם נתקלים בדבר כזה? הוא עם כיפה על הראש ומתפלל. ואנחנו כאן מתעסקים בשטויות, להביא אותם או לא להביא אותם.

אנחנו לא ניתן שזה יקרה. יש לנו הרבה עיסוקים אבל היום זה העיסוק הראשון ואני חס וחלילה לא אומר את זה לא מפאת פוליטיקה ואין בזה לא קואליציה ולא אופוזיציה. אנחנו כל יום מדברים על מקבץ נדחי עמו ישראל. בשום מקום לא כתוב מה צבעם של נדחי ישראל. קומו ותגידו את זה, וקומו ותיאבקו על זה.

אברהם, כל החבר'ה שקשורים בנימי העצמות שלכם שם, בטבור, אנחנו חיילים שלכם. נעשה הכול, אבל הכול, נרעיש עולמות אם צריך כדי שהילדים האלה עם העיניים היפות האלה שהסתכלו עלינו, ילדים יחפים עם כיפה על הראש, לא יישארו במקומות המסוכנים האלה, לא בגונדר ולא באדיס אלא הם יהיו כאן במרכזי הקליטה, בבתי הספר, בצבא, במפעלים כחלק מהמפעל הציוני. תודה.

תודה רבה לחבר הכנסת מאיר כהן.

אני מזמין את פרופסור ארווין קוטלר, לשעבר שר המשפטים הקנדי שהרבה שנים מקדיש את חייו להצלת יהודי אתיופיה. תודה.

אני אקצר בדבריי. אני חושב שהמסרים שאנחנו שמענו עכשיו ממאיר כהן ולפני כן מאלי אלאלוף, אלה המסרים המעידים על החשיבות בצדקת המאבק. כפי שהשופט שמגר אמר בהתחלה, אנחנו לא נוותר ואנחנו נמשיך במאבק עד שהתקווה תתגשם ועד שכל שארית יהודי אתיופיה יגיעו לארץ.

אני רק רוצה לומר שהשופט שמגר, עם מסירות הנפש שלו ועם הנחישות שלו, פעל כל השנים. אני רוצה לברך אותו כי בגללו הצלחנו להביא את אלה במשך 25 השנים האחרונות וכל הכבוד לך השופט שמגר.

אני רוצה לומר ליהודי אתיופיה. אתם מאושרים שיש לכם מנהיג כמו אברהם נגוסה, האיש שפעל ופועל בצניעות ובשקט, לא מחפש כותרות בעיתונות אבל מסירות הנפש שלו עבור יהודי אתיופיה קיימת כל יום וגם אותו אני רוצה לברך.

אחרון אחרון חביב זה החבר שלי ג'ו פייט, הרב ולדמן, אני חושב שכבר 25 שנים למאבק למען יהודי אתיופיה. יש לי את הזכות להיות מעורב בזה כבר ארבעים שנים ובזכות ג'ו פייט. אני רוצה להגיד לכם שבכל המאבקים שהייתי מעורב בהם, המאבק למען יהודי אתיופיה, הוא המאבק הצודק מכולם. אם אנחנו חושבים על מסירות הנפש של יהודי אתיופיה, מסירות כזאת לא קיימת באף קהילה בעולם. אנשים שחיים יום יום עם הבעיות שאלי ומאיר תיארו ואני לא אחזור על הדברים. להחזיק את החלום, להחזיק את התקווה, להחזיק את התקווה הזאת אלפיים שנים, עלינו החובה – כמו שהשופט שמגר אמר – להמשיך במאבק המתמיד עד שכולם יעלו ארצה, עד שכולם יוכלו להצטרף למשפחות שלהם, לקהילה שלהם, לעם ישראל, למדינת ישראל ואז נוכל להגיד שבגללכם הייתה לנו הזכות לקיים מצווה גדולה. תודה.

תודה רבה.

אני מזמין את הרב יואל בן נון, חבר הוועד הציבורי למען העלאת יהודי אתיופיה.

ברוך השם שיש לנו מדינה וכנסת ואנחנו יכולים לעמוד כאן ולדבר.

אני רוצה קודם כל לומר תודה לציבור של עולים שאני רואה לנגד עיני שכל הזמן מגיעים ומרמזים לנו שכל הזמן יהודים מגיעים לארץ ולא מפסיקים ואסור להפסיק עד שיבוא האחרון שבהם. כמו שאתם נכנסים לאולם, כל כמה דקות עוד מישהו, זה סימן מעניין איך מתקבצים גלויות.

כבוד השופט שמגר וכבוד הנשיאות, לפני כ-25 שנים שאל אתי רב מחנך, ראש ישיבה, עת היינו ברכב שלו רק הוא ואני, ואמר לי: הרב יואל בן נון, רק אתה ואני כאן ברכב, אתה באמת מאמין שהם יהודים? זה היה אחרי שאמרתי לו לקלוט כיתה של עולים לאתיופיה. יש לו מוסד אליטיסטי, מכובד וחשוב, קלוט כיתה. אמרתי לו: תגיד לי כבוד הרב, בישעיהו הנביא אתה מאמין? אמר לי, כן, ברור. אמרתי לו, בישעיהו פרק י"א כתוב "ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו לקנות את שאר עמו אשר יישאר מאשור וממצרים ומפתרוס ומכוש ומשנער ומחמת ומאיי אל הים ונשא נס לגויים ואסף נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ". כתוב בישעיהו. אשור ומצרים. פתרוס זאת מצרים עליונה, כוש זאת סודן אתיופיה, איי הים, אתם יודעים שזה מקפריסין ורודוס ועד אמריקה. אלה איי הים. כתוב בנביא שהשם יביא את כולם. אתה הרי מאמין בנביא. שתק רגע ואמר לי: אני מקנא בך שאתה מאמין בזה. לפני רגע הוא אמר שהוא מאמין בישעיהו, ברור, כתוב בישעיהו, אבל להגיד ברגעי האמת והצדק זה דבר אחד, ואחר כך להסתכל על המציאות ולראות שמה שכתוב בישעיהו זה אמת, יציב, נכון, ישר וקיים ונאמן, ולהגיד שזה גם אהוד וחביב ונחמד וכולי, זה כנראה לא קל.

שאלתי פעם קבוצה של עולים מאתיופיה שהיו אצלנו עת הייתי בישוב עפרה מה היה אם היהודים האשכנזים הלבנים היו מאה-מאתיים אלף ויהודים חומים ביתא ישראל וכל הקרובים להם היו כמה מיליונים. אז לא היו שואלים אותי, אתה יהודי, אתה יודע שבעה דורות אחורנית מי ההורים שלך? בטח היו שואלים אותי. במקרה פגשתי בן דוד של אבא שלי שהגיע מסיביר והוא עשה לי חמישה דורות לאחור של המשפחה. שבעה דורות, אני לא יודע. הייתי עומד במבחנים אם אתם הייתם צריכים לבחון אותי? אני לא יודע. היו אומרים, רגע, הם טובלים במקווה, מה זה מקווה? אצלנו יש נהר. היו שואלים כל מיני שאלות ואני לא יודע אם הייתי עומד במבחנים שלכם.

בשבילי דברי התורה שאמר הראשון לציון הרב שלמה עמר - "ושב ה' אלוהיך את שבותך ורחמיך ושב וקיבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלוהיך, שם אם יהיה נידחך בקצה השמים, משם יקבצך ה' אלוהיך ומשם יקחך" – זה ברור. זה כתוב בתורה וזה כתוב במציאות ואני רואה את זה כאן בעיניים.

אנחנו בהמנון המדינה שרים על התקווה ועל הכיסופים לציון ואומרים ולפאתי מזרח קדימה נפש יהודי הומיה.

הצטרף אלינו השר אופיר אקוניס, שר המדע והטכנולוגיה.

בהמנון המדינה אנחנו שרים על התקווה לציון ולפאתי מזרח קדימה נפש יהודי הומיה. ולפאתי מזרח קדימה, לפי מה שאני קצת מבין בגיאוגרפיה, זה טוב ליהודי מרוקו, זה טוב ליהודי ספרד, ליהודי אשכנז וליהודי אמריקה. בבבל אמרו ארץ ישראל במערב. היו מסתכלים על השקיעה אבל מה יעשו יהודים ברוסיה? מה יעשו יהודים באתיופיה? מה הקשר שלהם? איך הם חלמו על ירושלים? אני גדלתי בחיפה. אני כבר נולדתי בארץ. אבי ואמי זיכרונם לברכה הגיעו ממש ערב מלחמת העולם השנייה, ברגע האחרון, מהשואה. אני גדלתי על שיר של חיים נחמן ביאליק, שיר אל הציפור. הוא ראה ציפורים והוא ידע שהן באות מציון, הן באות מירושלים, הן באות מארץ ישראל והוא שאל את הציפור מה שלום החי שם בציון. הוא כאילו דיבר עם הציפור. כך גדלתי על השיר אל הציפור. אני לא יודע כמה מכם יודעים את השיר אבל המבוגרים בטח יודעים.

יום אחד גיליתי שביתא ישראל באתיופיה היו מחכים לחסידות, עושים להן קבלת פנים, יודעים שהן באו מירושלים ושרים להן – אל תתפסו אותי אם ההיגוי שלי לא בדיוק – אבל מה שאני זוכר, מה שכתבתי בספר שלי, שימלה שימלה... ספרי לנו חסידה מה שלום ירושלים. אמרתי לעצמי, רגע, אותה ציפור שביאליק דיבר אתה באודסה, אחרי חצי שנה היא באתיופיה. אתם יודעים באיזה ארץ אנחנו חיים? אין ארץ כזאת בעולם. 500 מיליון ציפורים עוברות כאן פעמיים בשנה. למה? זה המקור היחיד לעבור מארצות הקור אל ארצות החום. אין מקום אחר. 500 מיליון ציפורים פעמיים בשנה. איך הם ידעו את זה באתיופיה, שאלה עברו בירושלים? הקשר שלהם לפאתי מזרח קדימה שלהם היו הציפורים, החסידות. אז חיברו כאן שיר עפה חסידה לארץ ישראל.

לקחתי את השיר של ביאליק, לקחתי את השיר עפה חסידה ושמתי אותם אחד ליד השני, וביקשתי מחבר שלי פרופסור יוסי לשם שעוסק בציפורים שייתן לי את המפה של נדודי החסידות מאירופה לאפריקה. הציפורים שמגיעות לאתיופיה, אחרי חצי שנה הן ברוסיה וחוזרות חזרה, ואלה הכיסופים לציון אצלי. תראו שבאותן השנים עולים מרוסיה ועולים מאתיופיה. איך זה? זה כי כתוב בתורה וכתוב בנביא. מי שמאמין צריך להתעקש. באמת אני אומר, כל הכבוד לכם שנסעתם אבל גם בלי לנסוע צריך להתעקש עד שיגיע האחרון. מה זה ש-15 אלף מחכים?

מבצע שלמה היה בשבת. אני ידעתי שעושים שם הפרדה על המסלולים, אלה עולים, אלה ביתא ישראל כשרים, ואלה בעיה. מפרידים באדיס אבבה במבצע שלמה ולא כולם נכנסים למטוסים. היה לי חבר, אהוד ברק, הוא היה אז הרמטכ"ל ואמרתי שאני לא יכול לשתוק. בשבת הרמתי טלפון – ואני לא מטלפן בשבת כמו שאתם מבינים – לאהוד ברק. אומרת לי הפקידה שהוא באתיופיה, הוא באדיס אבל היא תקשר אותי. אמרתי לו, אל תשאירו שם אף אחד. מה זה להשאיר? אומר לי, אני לא יכול, יש לי הוראה.

אנחנו כאן כדי שייגמרו ההוראות האלה, כדי שנראה את כולם כאן כמו על כנפי הציפורים ונוכל לשיר באמת את שירת הגאולה בשלמותה. תודה רבה לכם.

תודה רבה כבוד הרב.

הצטרף אלינו – ואנחנו מאוד שמחים - השר אופיר אקוניס, שר המדע והטכנולוגיה. השר הוא מודל לחיקוי מפני שהוא השר הראשון שקבע מתקציב המשרד שלו כשני מיליון שקלים מלגות לסטודנטים יוצאי אתיופיה. אני מאוד מודה לך ואני מזמין אותך לשאת דברים.

תודה רבה לך חברי הטוב, חבר הכנסת נגוסה. אני מבין שאתה נחתת לפני שעות אחדות מביקור באתיופיה. לא ניכר שאתה אחרי טיסה. אתה נמרץ, אנרגטי, רענן כפי שאני מכיר אותך תמיד וכפי שאני יודע שאתה גם כחבר כנסת, כפרלמנטר, כאדם שדואג לקהילת עולי אתיופיה ואני מברך אותך בברוך הבא.

כבוד השופט מאיר שמגר. לשופט שמגר הייתה היסטוריה באפריקה. נדמה לי שהוא היה בקניה. אתם יודעים שהמאבק על הקמת המדינה הוא מאבק ארוך שנים. על העם היהודי נגזר להיאבק קודם כל על קיומה של המדינה ובתולדות התנועה הציונית, בערך 120 שנים פחות או יותר, נאבקנו לגרש מכאן כובשים זרים שאחד מהם היה הכובש הבריטי ובו נאבקו חיילים של הארגונים אצ"ל ולח"י וגם ההגנה והפלמ"ח. השופט שמגר שהגיע להיות נשיא בית המשפט העליון נאבק ממש ואפילו הוגלה על ידי הכובש הבריטי לקניה עד אשר ברח משם. גם ברח וגם שוחרר. הספיק הכול.

פרופסור ארווין קוטלר, לשעבר שר המשפטים בממשלת קנדה, אני מאוד שמח לראות אותך כאן בבוקר זה. שלום לך. ברוך הבא לישראל.

מנהלת הוועדה, אורחים נכבדים. אני ביקשתי להשתתף בישיבה הזאת משום שאני מרגיש קירבה גדולה מאוד לעולי אתיופיה ואני רוצה להגיד לכם שאני מקפיד – וחבר הכנסת נגוסה הזכיר את זה ואני מיד אתייחס למלגות עליהן החלטתי כשר המדע – מאז שנכנסתי לבית הזה, בשבוע שעבר לפני שמונה שנים – הזמן עובר מהר – אחד היעדים המרכזיים שהצבתי לעצמי כפרלמנטר, כחבר כנסת, לימים סגן שר ושר בממשלה, זה לסייע ככל יכולתי בכל תפקיד שבו אני מכהן לעולי אתיופיה.

מדוע אני עושה את זה. למה אני עושה את זה. מדוע אני מקדיש זמן רב ומחשבה רבה. קודם כל, הבטחתי לפעול כאן בבית הזה. אפשר לבדוק אותי. זה מופיע ביו-טיוב. אתה זוכר את נאומי הראשון בכנסת? הבטחתי לכבוד השופט שמגר לפעול ברוח משנתי ופועלו של ראש הממשלה מנחם בגין. כל פעם אני מתרגש מחדש לקרוא את אחת ההוראות הראשונות של ראש הממשלה מנחם בגין.

הצטרף אלינו יושב ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת דודי אמסלם.

יחד אתו נכנס גם ראש עיריית אופקים לשעבר יאיר חזן. חבר הכנסת אמסלם, יושב ראש ועדת הפנים הנמרץ והתוסס. חבר הכנסת אמסלם שגם הוא בשר מבשרה של תנועת החירות ושל תנועת הליכוד, בדיוק דיברתי על הוראתו המצמררת של ראש הממשלה מנחם בגין ב-1978 לראשי המוסד: הביאו לי את יהודי אתיופיה. כך הוא אמר.

אני גם כתבתי את זה לאחרונה בדף הפייסבוק שלי ושם העיר לי גולש ואמר את הדבר הבא וזה דבר חשוב שאני רוצה להזכיר אותו כאן היום. הוא אמר שראש הממשלה מנחם בגין נתן את ההוראה הזאת לראשי המוסד לאחר שבעצם התקבל האישור, האור הירוק מהרב הראשי לישראל הרב עובדיה יוסף, שניהם זכר צדיקים לברכה. אני כתבתי לו, נכון, אתה צודק, אכן זה היה האור הירוק להוראתו של מנחם בגין.

הסיבה השנייה שאני נהנה לפעול למען העלייה הנהדרת שלכם היא – אברהם, אני לא יודע אם סיפרתי לך את זה - כי בכיתה י"ב, כאשר אני עומד לסיים את לימודיי בבית הספר התיכון בגימנסיה הרצליה בתל אביב ועומד להתגייס לצבא. באחד השבועות, במאי 1991, סמוך מאוד ליום ההולדת שלי, עם ישראל כולו, העם פשוט שמח שמחה גדולה. מדוע? מה קרה בחג הזה? מה היה מיוחד בחג הזה? זוהי כמובן הוראתו ההירואית, היפה, הטובה, הנבונה והאמיצה של מחליפו של מנחם בגין בראשות הממשלה, יצחק שמיר, לקיים את מבצע שלמה שהוא המשכו הישיר של מבצע משה ב-1984.

אני נכנסתי לכאן ונדמה לי גברתי מנהלת הוועדה שלא הייתי חבר בוועדת העלייה והקליטה אלא הייתי יושב ראש ועדת הכלכלה של הכנסת וחבר בוועדות החוץ והביטחון, ביקורת המדינה והכספים. אבל אז, ואולי יתייחס לזה גם הסוקר הבא מטעם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עליתי עם חברי הטוב חבר הכנסת לשעבר ציון פיניאן – ביקשתי שהוא יהיה אבל אני לא רואה שהוא הגיע אבל הוא מטבריה ואולי זה קצת רחוק – והגשנו הצעת חוק שהתבססה על מידע שקיבלנו שאומר שקליטתם של עולי אתיופיה בשירות הממשלתי והציבורי – לא בשירות הפרטי, בזה נעסוק בנפרד – הייצוג שלהם, הקליטה שלהם במשרדי הממשלה לוקה בחסר. מנהלת הוועדה זוכרת שהבאנו לכאן בתחילת מושב החורף של 2011 את החוק שמסדיר את קליטתם של עולי אתיופיה במשרדי הממשלה, בשירות הציבורי. אמרתי בתחילת המושב שעד סוף מושב החורף החוק הזה יעבור בארבע קריאות. מדוע ארבע קריאות? משום שכהצעת חוק פרטית היינו צריכים להעביר אותו קודם בקריאה טרומית ולאחר מכן בשלוש קריאות. כך היה. החוק הזה הוא אחד מן החוקים שאני הכי גאה בהם והכי מתרגש מהם.

אני רוצה להגיד מה שאמרתי אז. מנהלת הוועדה עדה. אני אמרתי שאני רוצה ומחכה ליום שבו החוק הזה יימחק מספר החוקים של המדינה. למה אדם רוצה שחוק שלו יצא מספר החוקים? משום שלא יהיה בו צורך, כדי שהקליטה של יהודי אתיופיה, של עולי אתיופיה, תהיה ודאי בסקטור הציבורי. תאמינו לי, הסקטור הציבורי לא סובל מצמצום ומהקטנה שלו, ולצערי אני אומר את הדברים כי היה צריך שכך יהיה אבל זה לא קורה.

חבר הכנסת נגוסה, לפי החוק אתם צריכים לקיים ביקורת ופיקוח על הממשלה ועל נציבות שירות המדינה כדי לראות את הגרף העולה של קליטתם של עולי אתיופיה בשירות הציבורי ובמשרדי הממשלה. כאשר כיהנתי כחבר כנסת ויכולתי להשתתף בישיבות הללו, אני ראיתי שיש עלייה ואז אמרתי שהיא טובה אך עדיין איננה מספקת. אני גם אשמח להיות מוזמן לישיבה הבאה גם כחבר הרשות המבצעת שאתם מפקחים עליה, כדי לראות שהדבר הזה קורה.

אנחנו עושים זאת. נשמח להזמין אותך לדיון הבא.

תודה רבה. אני אשמח לבוא.

עת סיימתי כהונתי כחבר כנסת והתמניתי לסגן שר במשרד ראש הממשלה קיבלתי עלי כמה משימות, אבל בשתיים מהן אני מאוד גאה והן קשורות קשר ישיר לעולי אתיופיה. המשימה הראשונה הייתה להשלים פעולה שהחל בה קודמי השר מיכאל איתן וזוהי השלמת האנדרטה לנספים בדרכם מאתיופיה, לנספים בסודן, 1,350 במספר, ולסיים סוף סוף את העבודה שנמשכה כמה שנים ולחנוך אותה. במעמד נשיא המדינה שמעון פרס, ראש הממשלה בנימין נתניהו וחבר הכנסת נגוסה, ביקשתי ממך לבוא לאירוע הזה ואכן באת והשתתפת בו, חנכנו את המקום ביום ירושלים משום שירושלים ואתם, מקשה אחת. הגעגועים לירושלים, הכיסופים לירושלים. האנדרטה הזאת נמצאת בלא אחר מאשר המקום הראוי ביותר – בהר הרצל. חוזה המדינה. האיש הראשון שאמר אם תרצו אין זו אגדה, תקום מדינה יהודית וברוך השם קמה המדינה היהודית. לצערנו הנספים מסודן, הנספים בדרכם מאתיופיה, בסודן, לא זכו להגיע אל הארץ אשר שקהילת ביתא ישראל התפללה אליה אלפי שנים. הקהילה היא מן הקהילות הוותיקות ביותר של העם היהודי מאז הגירוש בימי בית שני.

הפרויקט השני בו הקפדתי, ואתם יודעים את זה משום שחלקכם הייתם בטקסים האלה, כאשר כיהנתי כיושב ראש המועצה הציבורית של המגזר החברתי, מחשב לכל ילד שלימים שודרג לטבלט לכל ילד. אתם יודעים מהו הפרויקט הזה. זה פרויקט שנותן את ההזדמנות השווה לילדי ישראל להיות שווים. מי שידה של המשפחה איננה משגת לקנות לילד שלו מחשב או טבלט, היום אי אפשר להתקיים בעולם בלי מחשב או טבלט. אי אפשר. בלתי אפשרי. אני לא רוצה להגיד שזה אוויר לנשימה, אבל כמעט אוויר לנשימה. לדאבון הלב זיהינו בשכונת דורה בנתניה, באשקלון, בשדרות, בלוד, במגדל העמק, בדימונה ובמקומות אחרים בארץ משפחות של עולי אתיופיה שיד ההורים לא הייתה משגת לקנות את המחשבים. מאות מחשבים חולקו וניתנו לילדים קטנים.

באחד הבתים, אני רוצה לספר לכם סיפור אישי, בשכונת דורה בנתניה, אני נכנסתי, האבא לא בבית, האימא מקבלת אותי כשהעברית שלה לא כל כך טובה. שלוש בנות קטנות. הגדולה בכיתה ג', השנייה בכיתה א' והקטנה בטרום חובה. הן מלמדות את האימא איך להשתמש במחשב. אני פשוט התרגשתי. עמדתי שם ומחאתי לבנות הקטנות האלה כפיים. זה לגבי מחשב לכל ילד.

כאשר הגעתי למשרד המדע, אמרתי שגם כאן אני דואג. המדע והטכנולוגיה שייכים לסקטור מסוים? הם שייכים לאוכלוסייה מסוימת? הם שייכים לזרם מסוים בציבוריות הישראלית? ממש לא. אם יש מקום בו אנחנו צריכים לעודד ולפעול, הרי אלה עולי אתיופיה.

לכן לפני שבוע, כפי שהודעתי ליושב ראש ועדת העלייה והקליטה, השקנו את המלגות לבני העדה האתיופית מתואר ראשון ועד פוסט דוקטורט, החל מהשנה, משנת הלימודים הבאה. כיוון שההחלטה על קיום המלגות האלה בהיקף של שני מיליון שקלים מטעם משרד המדע התקבל סמוך ליום פטירתו של המנהיג הדגול שהחליט על העלייה של יהודי אתיופיה מנחם בגין, ד' באדר יום פטירתו, המלגות הללו ייקראו על שמו של מנחם בגין.

כיוון שבחיים הפוליטיים, אם אתה אומר משפט אחד, יכולות להיות לזה הרבה פרשנויות, אני אומר אותו כך. גם בתפקידיי הבאים – זה ניסוח מספיק טוב – אני מתכוון לדאוג לעולי אתיופיה. אתם עשיתם דרך ארוכה מאוד. צריך לומר את האמת ושיש עוד כברת דרך עד להשתלבות טוטלית ומוחלטת בה לא יזדקקו מחשבים בצורה מסוימת או למלגות מיוחדות או לחוקים שמכונים העדפות מתקנות מיוחדות אלא ההשתלבות תהיה מלאה, מוחלטת ומושלמת כפי שעדה יפה, טובה, נבונה ואוהבת ישראל כמוכם צריכה להיות. תודה רבה לכם.

תודה רבה לשר המדע אופיר אקוניס.

אני מזמין את יושב ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חברי ואחי חבר הכנסת דודי אמסלם.

שלום, צהרים טובים. האמת היא שאני באמצע דיונים בוועדה לגבי חוק התכנון והבנייה. לכאורה חוק לא חשוב וטכני, אבל עשיתי שם איזושהי הפסקה ובאתי לכאן כי מאוד חשוב לי לומר מספר דברים.

קודם כל, אדוני השר חבר הכנסת אקוניס, שר המדע והטכנולוגיה, שאפו על התקציב והמאמץ כי הרי שום דב לא ברור מאליו.

חברי, אחי ורעי חבר הכנסת אברהם נגוסה שאני רואה אותו כמנהיג בלתי רגיל בכל הנושא של יהדות אתיופיה ועוד מעט אני אתייחס לזה.

כמובן נשיא בית המשפט לשעבר הנשיא שמגר שאני באופן אישי מעריך אותו בלי קשר לנושא של ההירתמות שלו לנושא אבל על אחת כמה וכמה. הוא נרתם בכל עוזו כדי לקדם את כל הנושא של העלייה של יהדות אתיופיה.

פרופסור ארווין קוטלר, אני אישית לא נפגשתי אתך אבל הבנתי מאברהם שאתה שותף מאוד בכיר לכל הנושא של הסיוע לעדה בכללותה.

יש כאן שני אנשים שאני רוצה לציין גם אותם. את יוסף פייט שגם שוחחתי אתו והוא איש מדהים. הוא אמר לי שהוא אתיופי. הוא אמר לי את זה כאשר דיברתי אתו בטלפון. רק לפני כמה ימים ראיתי אותו לראשונה והוא איש מדהים.

אני מציין גם את יהודה שרף מהסוכנות היהודית. בשבוע שעבר היינו במבשרת ציון ובמרכז הקליטה צריך קצת לצבוע וקצת לסדר. על זה אני אדבר אתך אחר כך אבל קח בחשבון את הנושא עליו צריך לדבר.

כמובן שרת הקליטה.

רבותיי, אני נחשפתי לעדה לפני כ-15 שנים. אני הכרתי את אברהם. באמת, התמזל מזלי. אברהם הוא איש מיוחד במינו. יש לו גם אצילות נפש. הוא מדהים. יום אחד הוא אמר לי שהם עושים כנס קטן במעלה אדומים וביקש שאבוא ואפגש עם כמה חברים. ביום שישי אני מבשל בבית לשבת ואני זוכר שבשעה 11:00 אני מתקשר ואני שואל אותו אולי הוא יוותר לי. הוא אמר לי, לא, מחכים לך. נסעתי לבית הספר וראיתי חבורה של אנשים יושבת בצורת חצי גורן, משהו כמו ארבעים-חמישים אנשים. אני זוכר שכשהגעתי, הם קמו. הסתובבתי אחורה לראות מי בא ולא הבנתי את המנהג הזה. שם התחברתי לאנשים. היה שם סיפור שמישהו בא אלי וסיפר לי על הבן שלו שלא נמצא. התפלאתי ושאלתי אותו והוא סיפר לי שהוא בן עשרים. שאלתי אותו למה הוא לא כאן והוא התחיל להסביר. לא כל כך הבנתי מה הוא אומר. באותו שלב שום דבר לא התיישב בראש ולא הצלחתי להבין איך יכול להיות שיש כאן זוג הורים ואף אחד לא מבין לכאן את הבן שלהם. אז התחלתי לחקור בעניין והבנתי שיש כאן איזשהו משהו לא סביר.

לפני כשנה וחצי נסעתי לאיזושהי השתלמות באילת בנושא של כיבוי אש. קצין כיבוי. הם הזמינו מישהו שירצה להם. אני באתי מתוקף תפקידי כיושב ראש ועדת הפנים כי הם שייכים אלינו. אז נקלעתי להרצאה מדהימה של איש מוסד שמספר על יהדות אתיופיה. הוא הביא סרטונים. הוא היה בן אדם שארגן את העלייה מטעם מדינת ישראל. נדהמתי ממה שהוא הציג שם. הוא דיבר כמעט שלוש שעות ובסוף הוא אמר להם שני דברים. האחד, רבותיי, אני עושה את ההרצאות האלה בהתנדבות ואני דואג להגיע לכל המקומות. חשוב לי שתבינו שכאשר אתם פוגשים את החבר'ה, תתייחסו אליהם קצת יותר יפה. זה היה המסר. אני התרגשתי. עמדו לי דמעות בעיניים. אמרתי לו שנסענו אז לגונדר ולאדיס וסיפרתי לו מה היה שם.

כמובן שיש יהודי שאני מצדיע לו ואני מתרגש כ פעם כשאני מדבר אתו ואתם מכירים אותו, זה הרב ולדמן שהוא איש מסור. אני חושב שהוא צריך להדליק משואה בהר הרצל ולקבל פרס ישראל על מה שהוא עשה. באמת שאפו.

יש נטייה לבני העדה לעזור לבני העדה וזה באופן טבעי, אבל יש כאן אנשים שעצרו את החיים שלהם וזה גם ג'ו וגם הרב ולדמן וגם הנשיא שמגר. יש עוד אנשים שלכאורה הם לא קשורים אבל עצרו את החיים שלהם וזה הנושא המרכזי שמעסיק אותם וזה לא דבר מובן מאליו. על כך באמת מגיע הרבה יישר כוח. יש עוד אנשים שאני לא מזהה אותם כי אני פחות מצוי בפרטים.

באמת, כל הכבוד לכם ואני תמיד מתרגש לראות את זה.

מבחינתי, אני אמרתי את זה הרבה פעמים בכל מיני אירועים, מדינת ישראל שייכת לכלל העם היהודי ולא רק ליהודים שמתגוררים בה. כל יהודי בעולם, המדינה שייכת לו והוא יחליט מתי הוא רוצה לבוא. מבחינתי שכולם יבואו מחר בבוקר. המדינה הזאת שייכת לכל העם היהודי. לכן כל מי שהוא יהודי, מגיע לארץ ישראל. לכן אני לא מקבל מצב בו יש מישהו שרוצה לבוא למדינת ישראל ומדינת ישראל עושה חשבונות כספיים כאלה ואחרים. כל מדינת ישראל, כמעט כולה, מורכבת או ממהגרים או בני מהגרים או שהסבא היה מהגר. הסבא שלי בא ממרוקו, ההורים שלי באו ממרוקו ואני הבן הראשון להורים שנולד בארץ. יש לי אחות שנולדה במרוקו.

אני חושב שצריך להתייחס לכל עולה בדיוק כפי שכל אחד היה מבקש שיתייחסו להורים שלו. לכן מבחינתי יש שני דברים שצריך לקדם ברמה האופרטיבית. האחד הוא להשלים את העלייה. אברהם יספר לכם מה קורה וייתן לכם דוח מצב, אבל בעזרת השם אני מקווה שעד פסח כבר יתחילו להגיע לכאן העולים הראשונים כשנתחיל בגונדר ואחר כך נמשיך לאדיס.

אנחנו עוקבים אחרי זה. דרך אגב, לפני שבועיים אנחנו עשינו דיון בוועדה ואז העסק נכנס קצת יותר למסלול. אנחנו מתכוונים לעשות דיוני מעקב כל חודש כדי לראות איפה בדיוק הדברים עומדים ואם הם נתקעים, למה הם נתקעים.

הנושא השני מתחבר לאנשים שיושבים כאן. רוב העדה כבר כאן בארץ ואני חושב שהמדינה צריכה להשקיע בהם יותר משאבים כי הם אזרחי מדינת ישראל ובדיוק כמו שבכל העליות האחרות – בחלקם לא השקיעו ולכן היו הרבה התמרמרויות – אבל אנחנו היום מדינה חזקה, איתנה וגם עשירה, אין שום סיבה לא לקחת את זה כפרויקט, להכריז על זה כפרויקט לאומי ולהשקיע את המשאבים הלאומיים לא בשני מיליון שקלים – ויופי ששר המדע שם אותם – אלא אני רואה את זה כנושא מתוקצב מדינתי ולא בשני מיליון שקלים אלא בהרבה יותר, רק לנושא המלגות. בוודאי הטיפול במרכזי הקליטה למיניהם ובאין ספור דברים. באמת, צריך ללוות אותם מתחנה לתחנה. בסופו של דבר כבר יש דור שנולד כאן. יש כאן צברים בני העדה שהם כבר בני 20-25 שנולדו בישראל ואין שום סיבה שיהיו להם רגשות קיפוח כפי שיש להורים שלהם וכמו שאני הרגשתי שיש להורים שלי שעלו בזמנו ממרוקו.

אני לרשותכם. אני אוהב אתכם. אני צמוד לאברהם בנושא של העדה. בכל נושא שהוא יאכיל אותי, אני שם. אני מאחל לכם המשך כנס פורה. אברהם, אני אוהב אותך, אתה איש מדהים. תודה רבה לכולם.

תודה רבה.

אני מזמין את ד"ר אחמד חליחל, סגן מנהלת האגף לדמוגרפיה ומפקד, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. אשמח אם תוכל לקצר מכיוון שזמננו מוגבל. אני גם מתנצל בפני הציבור שעומד בחוץ ואין לנו כאן מקום עבורו.

צהרים טובים. תודה רבה לחבר הכנסת נגוסה. נשיאות מכובדת, כבוד לי להיות כאן.

בעיקרון תפקיד הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הוא לאסוף נתונים על אנשים שגרים בישראל, על כל האנשים ללא הבדל, והיא מפרסמת את הנתונים. בכל שנה אנחנו מוציאים הודעה מיוחדת לעיתונות על כלל העדה האתיופית כאשר ההודעה בדרך כלל יוצאת צמוד מאוד לחג הסיגד.

אני אציג קצת מהנתונים. בכלל הזמן הקצר אני אציג חלק מהנתונים שיצאו בהודעה האחרונה אבל מי שרוצה את ההודעה כולה, בעצם שתי הודעות, יכול להיכנס לאתר שלנו ולהסתכל עליהן.

אני אתמקד בשלושה נושאים עיקריים: דמוגרפיה. מי זאת האוכלוסייה האתיופית, אתם יודעים טוב ממני. נדבר על עוני ורווחה, מה קרה לאורך הזמן עם עוני ורווחה בקרב העדה האתיופית, ובסוף מה קורה ומה מתחולל עכשיו בכל הנושא של חינוך והשכלה.

זה שקף שמתאר את העלייה מאתיופיה מתחילת העלייה בשנת 1984. הזכירו את כל הנתונים האלה קודמיי. מאז 1984 עד לפני חודשיים עלו לישראל יותר מ-88 אלף עולים מאתיופיה. יושב ראש הסוכנות הזכיר 92 אלף ואני אבדוק שוב כדי לראות אם אנחנו מדייקים, אבל כרגע המספר פחות חשוב אלא חשוב להציג את הנתונים.

היום גרים בישראל יותר מ-141 אלף ששייכים לעדה האתיופית. כשאני אומר שייכים לעדה האתיופית, זה כולל שתי אוכלוסייה. אוכלוסייה אחת היא אלה שנולדו באתיופיה ועלו והם מהווים 61 אחוזים באוכלוסייה וכמעט ארבעים אחוזים מהאוכלוסייה הם דור שני, מה שקוראים צברים. אנחנו קוראים להם דור ראשון ודור שני. אלה אנשים שנולדו בישראל לאב יליד מאתיופיה. אני יודע שישאלו למה אנחנו משתמשים אבל לפעמים אנחנו צריכים להחליט החלטות ואנחנו מציגים את הנתונים האלה.

כפי שרואים, אפשר לראות שהדור השני כמעט כולו צעיר, כמעט ואין מעל גיל 65 אלא כולם צעירים מאוד, והדור הראשון, אלה שהגיעו מאתיופיה, הם בכל הגילים וכמעט ואין לנו ביניהם אנשים צעירים.

אם נסתכל היכן גרים האתיופים, חשוב להדגיש את זה, בעצם האתיופים מרוכזים במקומות מסוימים בתוך המדינה. 75 אחוזים מהקהילה האתיופית בישראל גרה ב-22 ישובים. אם נשווה את זה לסך כל האוכלוסייה, זה פחות מחמישים אחוזים. זה בעיקר בישובים הגדולים ולא בישובים הקטנים. הם מרוכזים בכמה ישובים. כעשרה אחוזים בנתניה, בראשון לציון, בבאר שבע וכולי.

מבחינת משקי בית, יש 35 אלף משקי בית אתיופים. גודל משק בית הוא ארבע נפשות שהוא קצת גדול ממשק הבית במשפחה היהודית הרגילה למרות שיעור הפריון בקרב האתיופים קצת יותר נמוך מאשר בקרב סך כל היהודים. זאת כנראה תוצאה של הרגלי המגורים של כמה דורות יחד בבית. יש פחות משקי בית של זוגות לא יהודים בקרב אתיופים וזה מביא גם את הצד השני שהוא יותר משפחות חד הוריות. בקרב עולי אתיופיה שיעור הגירושין הוא יותר גבוה בכמה אחוזים השיעור הכולל באוכלוסייה.

אני מציג כאן נתונים על העוני. העוני הוא אחוז המשפחות שנמצאות מתחת לקו העוני. אם נסתכל על סך כל האוכלוסייה בישראל, אנחנו נמצא לאורך כל השנים, בעשר השנים האחרונות, שאחוז העניים הוא סביב העשרים אחוזים. אם נסתכל על אוכלוסיית יוצאי אתיופיה, אנחנו רואים שיעורי עוני מאוד מאוד גבוהים לפני כעשור, יותר מ-55 אחוזים עניים, אבל האחוזים האלה קטנו עם הזמן והגענו לסדר גודל של 30-40 אחוזים. אני חייב להגיד שעיקר הירידה בעוני היא בדור השני ולא בדור הראשון. כדי להראות לכם את זה, אני מציג נתונים של משרד הרווחה שמראים בעלי נזקקות. בעלי נזקקות, אלה אנשים שפנו ללשכות הרווחה ברשויות המקומיות וביקשו תמיכה כלשהי. אני אתמקד רק בטורים שהם העוני או קשיי הכנסה.

אם נסתכל בכל האוכלוסייה, נמצא ש-22 לכל אלף באוכלוסייה הם נזקקים בגלל עוני, באוכלוסייה האתיופית בסך הכול אלה 26 מתוך אלף באוכלוסייה אבל בדור הראשון הם 123 לאלף.

אם נסתכל על זה לפי דורות. בדור ראשון אנחנו רואים עלייה קטנה מאוד בשיעורי העוני בפנייה ללשכות הרווחה, אבל בדור השני אנחנו רואים את העלייה מ-44 לאלף ל-28 לאלף, וזה בתוך חמש שנים.

נעבור עכשיו לנושא השלישי, החינוך וההשכלה. מערכת החינוך, בכיתה א' עד י"ב, יש 34 אלף תלמידים ממוצא אתיופי. כ-48 אחוזים לומדים בחינוך הממלכתי ו-48 אחוזים נוספים בחינוך הממלכתי-דתי. קצת פחות מארבעה אחוזים שלומדים בחינוך החרדי.

הנשירה מבתי ספר בקרב אתיופים היא מאוד מאוד נמוכה. אני לא מציג כאן נתון אבל היא יותר נמוכה מסך כל האוכלוסייה היהודית.

לגבי הבגרויות אני מציג שלושה מדדים. אחוז הניגשים לבגרות מתוך תלמידי י"ב. בשנת 2010 ניגשו 86 אחוזים מתלמידי כיתה י"ב לבחינות הבגרות. 43 אחוזים מהם היו זכאים לתעודת בגרות ומתוכם רק 24 אחוזים הבגרות עומדת בסף הקבלה לאוניברסיטה. גם אם הם מקבלים בגרות שלמה, זה עדיין לא אומר שזה מקנה להם כניסה לאוניברסיטה ולכן רק חלקם יכול ללמוד באוניברסיטה.

אם נציג את הנתונים של 2015, אנחנו רואים שיש עלייה במספר הניגשים לבגרות. יש עלייה במספר הזכאים לתעודת בגרות ויש גם עלייה באחוז האנשים שבעצם עוברים את הסף בקבלה לאוניברסיטה.

אם נשווה את זה עם סך כל האוכלוסייה היהודית, בשנת 2015, אנחנו רואים שעדיין ההישגיות בקרב יוצאי אתיופיה קיימת אבל עדיין הפער קיים ביחס לכל האוכלוסייה היהודית.

אם נסתכל על הבחינות הפסיכומטריות במעבר להשכלה גבוהה. בשנת 2010 הציון הממוצע בפסיכומטרי בקרב נבחנים ממוצא אתיופי היה 375 נקודות. בשנת 2015 המספר עלה בצורה מאוד גבוהה ל-447.6 נקודות. אם נשווה את זה עם האוכלוסייה היהודית, אנחנו נראה שעדיין יש פער של יותר ממאה נקודות במבחנים הפסיכומטריים.

הדבר האחרון, סטודנטים בהשכלה הגבוהה. מספר הסטודנטים במערכת ההשכלה הגבוהה בשנת 2010 היה 747 סטודנטים ממוצא אתיופי. בשנת 2015 המספר עלה כמעט ל-3,000 סטודנטים. אין ספק שלמדיניות יש איזושהי השפעה. לתואר ראשון, אחוז התלמידים באוניברסיטאות עלה מ-33 אחוזים ל-36 אחוזים כאשר בסך הכול האוכלוסייה היהודית מהווה 41 אחוזים. אחוז נשים מסך הסטודנטים עלה מ-53 אחוזים ל-71 אחוזים. שוב, יש תופעה עולמית שנשים לומדות יותר מגברים. אני לא יודע איך להסביר את זה אבל האוכלוסייה ממוצא אתיופי יש נוכחות הרבה יותר גדולה של נשים מאשר של גברים במערכת ההשכלה הגבוהה.

מקבלי תארים, המספר עלה בשנת 2010 מ-96 מקבלי כל התארים ל-530 מקבלי תארים בשנת 2015.

לסיכום. עדיין קיים פער משמעותי בין האוכלוסייה ממוצא אתיופי לבין האוכלוסייה הכללית, במיוחד האוכלוסייה היהודית. עם זאת, אין להתעלם מכך שיש שיפור משמעותי במצבה החברתי והכלכלי של האוכלוסייה ממוצא אתיופי במיוחד בדור השני. תודה רבה.

תודה רבה.

אנחנו נמשיך בברכות. אני רוצה להזמין את מי שהגיע במיוחד מארצות הברית, הרב ג'ארי אפשטיין. הרב אפשטיין היה אתי כמה פעמים באתיופיה ועזר לנו במאבקנו להעלאת יהודי אתיופיה.

תודה רבה. לא ידעתי שתהיה לי ההזדמנות לדבר. אין לי כל כך הרבה מלים בעברית. אני באמת רוצה להודות לברברה רביקוב מפני שהיא המנהלת שלנו והיא המסיירת שלנו. בלי ברברה, כל מה שאנחנו עושים, לא היה אפשרי. אני רוצה להודות לה.

הרבה אנשים לא הודו לאברהם אבל אני באמת יודע מה הוא עושה ומה עשה. בלי אברהם בתפקידו, אנחנו לא היינו מגיעים לשלב הזה ולמקום הזה. אני מקווה שיהיה בי הכוח לראות בקרוב את היום שאנחנו יכולים לומר שסיימנו עם הדבר הזה ואני מקווה שזה יהיה בקרוב. תודה רבה.

תודה רבה. אני מזמין את גברת ברברה רביקוב, מנכ"לית הארגון.

שלום לכולם.

(דבריה נאמרים באנגלית ומתורגמים על ידי היושב ראש לעברית).

הרבה פעמים במשך שלושים השנים האחרונות עמדתי בפני יהודים אתיופים, קהילת יוצאי אתיופיה וגם הקהילה שנמצאת עדיין באתיופיה, והבטחתי שנעשה כל מאמץ כדי לעזור להם לעלות למדינת ישראל.

כאשר הארגון נוסד, היו לנו ארבע מטרות. הראשונה היא לעזור ליהודים לשרוד באתיופיה בזמן מלחמה ונושאים אחרים. זו הייתה המטרה הראשונה, לעזור לקהילה לשרוד באתיופיה.

המטרה השנייה הייתה לומר שאנחנו נעשה כל מה שנוכל לעזור להם להגשים את חלומם ולהגיע לירושלים כי זה מה שהם רוצים שאנחנו נעשה.

המטרה השלישית הייתה שכאשר הם יגיעו לירושלים, אנחנו ננסה לעזור להם להשתלב ולהיקלט בישראל ובחברה הישראלית.

המטרה האחרונה הייתה שאנחנו ננסה לתרום כי הקהילה רוצה לשמר את המסורת שלה, את התרבות שלה שהיא מאוד מאוד יפה והיסטורית.

עתה אני יכולה לומר שאנחנו עוזרים לשמר את התרבות ואנחנו עוזרים לגשר על הפערים שקיימים בחברה הישראלית במדינת ישראל אבל אני מצטערת לומר שכאשר אנחנו חוגגים 25 שנים לעלייה מאתיופיה, עדיין אנחנו ועוסקים בהישרדות הקהילה שנשארה באתיופיה ועוד לא זכתה להגשים את חלומה ולהגיע למדינת ישראל. זה ארוך מדי. החלק הזה חייב להסתיים.

בשם אלפי יהודים אמריקאים שביקרו אתכם ומכירים אתכם אני רוצה לומר שנעשה הכול שלא יעברו עוד 25 שנים אלא שכולם יגיעו ויתאחדו אתכם כאן במדינת ישראל.

תודה רבה. גרמתם לחיי להיות חיים מאושרים.

תודה רבה. אני מזמין את הנשיא לשעבר של הארגון וממשיך לפעול, מר יוסף פייט.

כבוד הנשיא שמגר, כבוד הקהל במדינת ישראל, אני מאוד מכבד אותו כמו כולנו. ברשות ידידי ורעי פרופסור קוטלר, אחד מהלוחמים לזכויות אדם הכי נודע והכי מכובד. ידידי ורעי, חבר בנשיאות, דוקטור אברהם נגוסה שכמוהו לא היה מנהיג כזה ליהודי אתיופיה בחמישים השנים שעברו.

משקמה מדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו, עלו לארץ רגבים של עלייה. לעניות דעתי אין קבוצה שעברה יותר ייסורים מאשר קהילת ביתא ישראל, מההגירה לסודן בה מתו אלפים עד ליום הזה בו נמצאים ילדים במצב של תת תזונה הן באדיס והן בגונדר.

נחישות הקהילה להתגבר על כל צרה ומצוקה מאפיינת את שאיפתם להתאחד עם עם ישראל בארץ ישראל. העלייה הזאת מצילה את ערכי היהדות, את ערכי האנושיות ואת ערכי הציונות.

זכיתי להיות חלק קטן מאוד מהמאבק ההיסטורי הזה. זכיתי עוד לשתף פעולה עם האנשים המכובדים, אנשים יוצאי דופן שהכנסת מכבדת היום כמו הנשיא שמגר, גברת רביקוב, פרופסור קוטלר. כמובן אני מודה מקרב לב לוועדת העלייה והקליטה ובמיוחד ליושב ראש ידידי דוקטור אברהם נגוסה על תעודת ההוקרה. קטונתי מכל החסדים והכיבודים ואני מבין שהם הוענקו לי רק כנציג יהדות ארצות הברית שפעלה כל כך הרבה שנים בעד אחינו באתיופיה.

מי ייתן ונראה בקרוב השנה בזמן קריב השלמת חזון הנביא, באו מארץ אשור והנידחים מארץ מצרים. חזק חזק ונתחזק.

תודה רבה לג'ו פייט. לפני הסיכום, כבוד הרב מנחם ולדמן שהוא משקיע הרבה שנים בעלייה ובקליטה של יוצאי אתיופיה בישראל.

כבוד נשיא בית המשפט העליון השופט מאיר שמגר שהוא מורה לנו דרך, דרך של אמת וצדק. כבוד ידידי פרופסור ארווין קוטלר שבמאבק להעלאת יהודי אתיופיה השתתף שנים רבות בגולה ובארץ ישראל והוא למעשה ישראלי שפעם לפעם מבקר בקנדה. כבוד ידידי וחברי מזה כ-26 שנים דוקטור אברהם נגוסה. ידידיי כאן, ברברה. כל האחרים היושבים כאן אתנו – דוקטור אפרתי, הרב בן נון, הרב אפשטיין, אחיי ורעיי. אני לא אאריך. אני רוצה לומר כמה מלים שקשורות למאבק שלנו על העלייה.

כל מי שיושב כאן עבר שנות המתנה וסבל וציפייה לירושלים, באדיס ובגונדר, עד שעלה. עכשיו נותרו עוד אחים שם, באדיס ובגונדר, משם חזרנו הבוקר. כל פעם כשבאתי לחזק את האחים שלנו – אני אומר את זה כבר 25 שנים, כמעט בכל פעם שאני פוגש את האחים והם זוכרים זאת ומזכירים לי – תהיו חזקים, אבל אני אומר את זה בכמה מלים ואני אומר זאת בשפה שאני מדבר אתה ואחר כך אני אתרגם.

אני אומר להם (משפט באמהרית). הדבר הראשון, תפילה. תתפללו. הדבר השני (משפט באמהרית), תקווה. שתהיה לכם תקווה. הדבר השלישי (משפט באמהרית), סבלנות. שתהיה לכם סבלנות. הדבר הרביעי (משפט באמהרית), מאבק. תיאבקו. אני אומר עוד דבר (משפט באמהרית), תגיעו לישראל ותהיה לכם שמחה.

אני רוצה לומר שהאחים שלנו מחכים כמו שאתם חיכיתם. הם מחכים בסבל וברעב באתיופיה. מחכים לציון, לירושלים. הם מצפים מאתנו – וכאן אני אומר את המילה שאני חושב שהיא חשובה למקבלי ההחלטות, על מי שצריך להסתכל עליהם ולהחליט להביא אותם ולא לעכב ולהתעכב. כתוב: ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים. רחמים של אח על אחיו, בין הוריו, הורים על ילדים. המידה הזו של רחמנות, זה מה שאני חש שהיא חסרה בהתייחסות לאלה שנותרו שם, כאילו הם לא קיימים. כמו שאמרו כאן, סגרו עליהם את האור. בעזרת השם הם יבואו. זה דבר השם להביא את כולם.

אני אומר מילות חיזוק לאחים שלנו (משפט באמהרית). אברהם, אני, יוסף פייט וברברה היינו בהתחלה כשהיו כאן אולי מאה-מאתיים משארית יהודי אתיופיה, והיום הם למעלה מחמישים אלף. רוב יוצאי אתיופיה בישראל. הקדוש ברוך הוא אתכם. ברוכים תהיו.

תודה רבה. תודה לכולם. אנחנו לקראת הסוף ואני רוצה לסכם. אני יודע שיש הרבה אנשים שרוצים לברך אבל הזמן מוגבל.

היום ציינו 25 שנים לעלייה, בעיקר לעלייה בשנים האחרונות. לכן אני מאוד שמח לקבל את הברכות של האנשים שפעלו בנושא הזה ויש הרבה שפעלו אבל היה לנו חשוב לקבל את הברכות וגם לומר להם תודה רבה, לאנשים המיוחדים האלה כמו השופט שמגר נשיא בית המשפט העליון לשעבר, כמו הפופסור ארווין קוטלר שר המשפטים בקנדה לשעבר, וכמו ברברה רביקוב בורדן שייסדה את הארגון בשנות ה-80 וויתרה על המקצוע שלה והקדישה את חייה להגשים את חלומם של אלפי יוצאי אתיופיה להגיע לארץ ישראל, למדינת ישראל. תודה ברברה. תודה על מה שעשית, על מה שאת עושה ועל מה שתעשי כי את הבטחת שתמשיכי לעזור עד שכולם יגיעו לישראל ויתאחדו עם משפחותיהם.

תודה לג'ו פייט, לרב אפשטיין, לרב ולדמן, לרב יואל בן נון, לדוקטור דוד אפרתי. תודה לאריאל קוטלר שבלי עזרתך זה לא היה נעשה. תודה גם לגברת שמגר. אני מאוד מודה לכם, לכולם.

אני רוצה להודות לכם, לכל חברי הכנסת והשרים שהגיעו וכרגע הם לא נמצאים כאן. בכנסת מתקיימים דיוני הוועדות באותו זמן ולכן החברים הולכים ובאים.

אני רוצה להגיד לכם שהבוקר חזרנו משלחת של חברי הכנסת. כמו שאמרתי בפתיחת הדיון, חזרנו בהרגשה מאוד קשה. לי זה לא חדש כי אני מכיר את המציאות, אבל חבריי חברי הכנסת, כמו ששמעתם אותם, חזרו אנשים אחרים. יש לנו משימה. אנחנו צריכים להמשיך לעבוד ולהיאבק על מנת לסיים את המשימה. המשימה לא הסתיימה. המשימה להעלאת יהודי אתיופיה לא הסתיימה ואנחנו כולנו צריכים להמשיך עד שכולם יגיעו למדינת ישראל.

תרשו לי לומר כמה מלים באמהרית כדי שאנשים שמתקשים בעברית יקבלו כמה מושגים.

אנחנו מסיימים את הדיון. אני שוב אומר תודה לכל מי שהגיע לכאן.

בהתחלה נתנו תעודת הוקרה לשלוש אנשים שהיו כאן, לכבוד השופט, לברברה ולג'ו פייט. הגיע לאחר מכן פרופסור ארווין קוטלר ואני רוצה להזמין אותו לקבל את תעודת ההוקרה ולומר לו תודה רבה בשם העלייה ובשם ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות של הכנסת. אני מאוד שמח, פרופסור ארווין קוטלר.

תודה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:40.