הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 287

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, י"ד בחשון התשע"ז (15 בנובמבר 2016), שעה 10:30

החינוך הטכנולוגי כמערכת תומכת ומפתחת ולא כמסללה - לציון יום הכשרות מקצועיות

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

יוסף ג'בארין

מסעוד גנאים

חנין זועבי

נורית קורן

אלי אלאלוף

יוסי יונה

ד"ר אהרון שחר - מינהל מדע וטכנולוגיה, משרד החינוך

עופר רימון - מנהל חינוך טכנולוגי, משרד החינוך

ענת שוסטר - השירות לשיקום תעסוקתי מקצועי, משרד הרווחה

אברי פולצ'ק - מנהל תחום פדגוגיה, משרד העבודה והרווחה

ראובן פסח - ממלא מקום מחקר וכלכלה, משרד העבודה והרווחה

יצחק קרונר - יועץ, משרד העבודה והרווחה

שולי אייל - מנהל, אגף בכיר להכשרה מקצועית, משרד הכלכלה

מורן רייכמן - מנהל מטה, האגף להכשרה מקצועית, משרד הכלכלה

חיים פורטנוי - ראש תחום, סטטיסטיקה, חינוך והשכלה, למ"ס

יוסף גדניאן - מנהל אגף חינוך וחברה, למ"ס

אסף ויניגר - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

רס"ן שלום נח - ראש תחום איזור וקד"צ, חיל הטכנולוגיה והאחזקה

רס"ב תומר כהן - מנחה קד"צ חילי, חיל הטכנולוגיה והאחזקה

יהודה קלו לבנה - מנהל מרכזי הכשרה, תעשיות בית אל

מיקי אלון - בעלים של מפעל פלסטיקה, התאחדות התעשיה והמלאכה

עדי פרץ - התאחדות מלאכה ותעשיה

ניר קלינגר - מנכ"ל, התאחדות בעלי המלאכה והתעשיה

ד"ר טל לוטן - מנהלת חינוך והכשרה, התאחדות התעשיינים

ד"ר נורית הראל - יושבת ראש ועדת חינוך, התאחדות התעשיינים

מורן כהן - רכזת, קרן ההבראה לנערים ונערות עובדים, הסתדרות הנוער העובד והלומד

ניר דרור - הסתדרות הנוער העובד והלומד

אבנר רוסלר - התאחדות הסטודנטים

מעיין חג'אג' - התאחדות הסטודנטים

קובי אביטל - סמנכ"ל מו"פ, איגוד המוסכים בישראל

נעמה כץ - מנהלת תכנית לשילוב תלמידים בתעשיה, תעשידע

אמיר יגודה - מנהל תכנית לשילוב תלמידים בתעשיה, תעשידע

עתר רזי אורן - מנהלת קרן ביחד, קרן סטלה ויואל קרסו

דן פרת - מנהל, קרן סטף וורטהיימר

עמית בן שחר - קרן סטף וורטהיימר

רונן לוי - יו"ר, איגוד המוסכים בישראל

נורית בירגר - סגנית מנהל, מחלקת נוער, אגף להכשרה מקצועית

תמיר נוימן - מספנות ישראל

ד"ר שמריהו רוזנר - סמנכ"ל וראש מנהל המכללות, אורט ישראל

אלי כהן - יו"ר, חטיבת ההדרכה בהסתדרות ההנדסאית

ניר לוי - מנהל המרכז לחקר תעסוקת אוכלוסיות מיוחדות, מכון ברוקדייל

יהודית קינג - חוקרת בכירה, מכון ברוקדייל

רות ברוך קוברסקי - חוקרת, תחום ילדים ונוער - חינוך, מכון ברוקדייל

אורי פיגורה רוזנצוויג - עוזרת מחקר, תחום ילדים ונוער - חינוך, מכון ברוקדייל

גליה רז מזרחי - רכזת בתי ספר מקצועיים, רשת דרור בתי חינוך

עודד רייבספלד - תחום משרד החינוך, עמותת צור לבון

דוד רוזנפלד - מנהל מרכז ההדרכה, ישקר (צור לבון)

אלעד טישלר - עמותת צור לבון

עומר שניר - Social finance Israel

שלומי אדמונד אחנין - מפמ"ר, מגמת חשמל ואלקטרוניקה ומערכות הנדסיות

עדנה גולן - מנהלת כח המשימה להעצמת ההשכלה הטכנולוגית באגף הרכב

אריה רבהון - ישקר

דב מאור - מומחה בהכשרת טכנאי אחזקה

דנה חוגרי - המשמר החברתי

ניצן צבי כהן - כתב, דבר ראשון

מורן אלקלעי - שדלן/ית (ברדוגו יועצים), מייצג/ת את פורום כפרי הנוער

דוד ארז - שדלן/ית, מייצג/ת את התאחדות מלאכה ותעשיה

יהודית גידלי

קורל כהן, חבר המתרגמים

החינוך הטכנולוגי כמערכת תומכת ומפתחת ולא כמסללה - לציון יום הכשרות מקצועיות

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך התרבות והספורט של הכנסת. 15.11.16. י"ד בחשוון תשע"ז. הנושא על סדר היום: החינוך הטכנולוגי כמערכת תומכת ומפתחת ולא כמסללה – לציון יום הכשרות המקצועיות.

אני רוצה לומר לכם בנימה אישית, אני לא רוצה להרבות מלל, אני אתן מיד להציג את המצגת. הרבה מדברים בסוגיה זו, אפילו הכותרת של הדיון שנקבעה, מחוסר ידיעה או בלבול מושגים, נדייק. מה זה בכלל חינוך טכנולוגי? כשאתה מדבר עם ארבעה אנשים בכנסת על החינוך הטכנולוגי – אחד רואה מיד בעיני רוחו את הביס"ת - בתי ספר תעשייתים או מרכזי הנוער והחינוך שהיו בזמנו, ויש מי שרואה את המגמות, שהם הרוב המכריע בבתי הספר התיכוניים כאילו מקצועיים–טכנולוגיים, אין בזה שום טכנולוגיה ושום מקצוע. השאלה האם זו הסמכה למקצוע? למה מתכוון המשורר כשהוא אומר "חינוך טכנולוגי"? ראינו את התגובה שהייתה לא מזמן בשלהי, אני לא יודע אם זו הממשלה או תחילת הממשלה - - -

נקבל בברכה את יוזם היום והדיון, חבר הכנסת אלי אלאלוף, יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת. אנחנו מיד ניתן לו את דברי הפתיחה.

אנחנו זוכרים באחת מישיבות הממשלה, ששר מסוים אמר לראש הממשלה: "שהבן שלך ילמד מכונאות"

פחח, פחח.

פחחות, אני יודע מה? אז למה אני אומר את זה? גם בהכנה של הדיון הזה, אתה רואה שיש בלבול מושגים, יש הצהרת כוונות מכל הנוגעים בדבר, ואנחנו היום רוצים לעשות סדר ולשים את הנתונים על השולחן ולדבר בעולם מושגים אחיד בסוגיה הזאת.

אני מתכבד להעביר את רשות הדיבור לחבר הכנסת אלי אלאלוף, יוזם הדיון. בבקשה אדוני.

אדוני היושב ראש, ידידי האדון מרגי. יעקב הוא גם היוזם, יחד עם עאידה תומא סלימאן וחבר הכנסת עמנואל טרכטנברג. אני מודה לך, אדוני, כיושב ראש ועדת החינוך שגם מאפשר דיון בתחום שהוא כאילו שייך לועדה אחרת.

ממה ששמעתי אותך אני רוצה להצטרף ותרשה לי לענות. לצערנו במיוחד ב- 20 שנים האחרונות, הכשרה מקצועית כמעט נעלמה במערכת בצורה מאוד מדאיגה. היא קודם כל פוגעת באנשים שלא נהנים ממנה, ואם נהנים ממנה, נהנים ברמת שירות יחסית מאוד נמוכה. שתיים, היא טולטלה בין משרדים, אני רוצה להגיד, בניגוד לדעתי ודעת חברים רבים שהיו איתי, אנחנו רצינו שההכשרה המקצועית תהיה במשרד החינוך וחלק אינטגרלי ממערכת החינוך. הדיון היה ענייני, ההמלצה הייתה עניינית, לצערי הפוליטיקה קבעה מה שקבעה.

אני רוצה גם להגיד שההכשרה המקצועית, זה היה יותר מדי זמן תחום לחלשים, לעניים, לנחשלים. זה היה מסלול ההסללה הכי גרוע שהחברה שלנו עשתה לחלק גדול מהאוכלוסיה ולא ידעה להעביר. אני בא ממרוקו ואני רוצה להגיד לכם, החברים שלי שהלכו ללמוד באורט בקזבלנקה, הצליחו כלכלית, חברתית, ותרמו למדינה הרבה יותר ממי שכמוני הלך ללמוד מדעי המדינה ושטויות כאלה.

אני חושב שהנושא המרכזי של היום, אם נצא ממנו, זה לתת להכשרה המקצועית את מעמדה הלאומי הנדרש כדי שתשפיע כפי שצריך להיות בחברה שלנו. קודם כל, לטובת הילד. הילד יכול לבחור, אני לוקח כדי לא לפגוע באף ילד אחר אלא רק בבני היקר, הוא היה יכול להשתלב טוב מאוד בהכשרה מקצועית, אבל כמו כולם, אמרתי לו: "בגרות, בגרות, בגרות". כשגמר בגרות, הוא אמר: "מה אני אעשה עם השטויות האלה?" אז הוא למד מקצוע ועכשיו בגיל 26 הוא לומד מקצוע וכמה זה עולה לי- כפרה, יש לי. אבל לאחרים? מי יכול לעשות את זה?

אז ההכשרה המקצועית היום, היא עוד לא שירות לאומי, וכל החישובים שעשינו וביקשנו מהממ"מ לעשות עבודה אדירה, לתת לנו נתונים שלא הצלחנו לקבל אלא רק בלילה – ביום ראשון בערב, וגם לא מלאים. אז יגידו מספר, יש 10,000 באמצעות גופים, עוד 10,000, טעינו, עוד 30,000. 30,000 אנשים בהכשרה מקצועית – זו תשובה לאומית לבעיה הזאת? של הוצאה מהעוני של אוכלוסיות שלמות? וכשיוצאים מהעוני זה לא רק כלכלית, זה גם חברתית. תקראו את הדו"ח שהחברים שלי ואני כתבנו.

דבר שני, זה תרומה לפריון העבודה במדינה הזו. זה שילוב חברתי אדיר. זה פיתוח פריפריה. אני רוצה להגיד, אמר את זה יעקב, אני לא אגיד: "הבן של ההוא ילך להיות מסגר, או פחח". אני רוצה שגם הבן שלי, אם הוא רוצה, שיבחר במקצוע שהוא רוצה, אבל בתנאי שיקבל את ההכשרה ברמה הנדרשת, בתנאים נדרשים. היום הפריפריה, תתפסו טוב, אף אחד לא מעז להגיד - מחזקת רק את תל אביב. תל אביב והמרכז מרוקנים את הפריפריה מהעוצמה שלה. תחשבו, ילד טוב בדרום או בצפון – התעסוקה לא באה, המפעלים לא באים, זה הביצה והתרנגולת. מפעלECI באופקים, שהיום מעסיק עובדים ברמה גבוהה בשכר סופר הולם – הוא בא רק מפני שמצא שמה, רובם, אנשים לא יודעים, שיש שמה קריה לחינוך טכנולוגי לבנות ובית ספר גבוה לבנות. אופקים. חרדיות. מדהימות. כולם רוצים לגנוב אותן. ECI גם גונבת. בצדק.

הכשרה מקצועית, במצב הנוכחי, ביכולת הנוכחית, בתקציבים שלא משתנים. חברים, אנחנו הולכים להצביע – לא השתנה בגרוש ב-17 ו-18. אפילו ירד טיפה. מ- 1,400,000 ירד ל- 1,350,000 אם אני לא טועה ל- 17, 18. זה לא מה ששר האוצר ושר העבודה רוצים ורצו. זה לא מה שהוועדה של מנכ"ל משרד האוצר שי באב"ד, שאמר: "אני עובד על ועדה שתשפר את פריון העבודה במשק". לכן, עד עכשיו, אנחנו חייבים להיאבק כדי להחזיר להכשרה המקצועית את היוקרה שלה. ובין היתר, היוקרה שלה תבוא בזכות זה שאפשר להתחיל בתיכון ללמוד מקצוע, ואותו בחור יכול להימצא אחר כך בטכניון ובפוסט דוקטורט.

לא יכול היום המחסום המטורף שאומר: "בגרות, אם זה בהכשרה מקצועית – רק 14 יחידות". מי זה הפושע שקבע את זה וממשיך לקבוע את זה? למה משרד החינוך ומשרד העבודה לא עובדים ביחד בנושא הזה?

עכשיו, אנחנו הפוליטיקאים פישלנו, נכשלנו. אבל עכשיו זה בין בני אדם - תשבו ביניכם, תמצאו את שיתוף הפעולה, אין שום הצדקה שהמקיפים כפי ששמם אומר, אמור לתת תשובה כוללת לילדים להביא אותם אם הם רוצים. אני לא אגיד את השם של הפרופסור לכלכלה המועמד לפרס נובל, שאתמול עמנואל טרכטנברג אמר: "איך אתה יודע עליו?". הבחור הזה למד נגרות בלוד, והיום הוא פרופסור בהרווארד. שלנו. הוא יכול להיות מועמד לפרס נובל לכלכלה, והוא התחיל בהכשרה מקצועית והוא גאה, הוא סיפר לנו כשהיינו חיילים ביחד: "אני אהיה שמה, אתם תראו" – והוא שמה.

יש היום אפשרות וחייבים להפסיק את הלטיפונדיות הבולמות את הילדים. את הצעירים שלומדים. שיתחילו בהכשרה מקצועית אם טוב להם, שימשיכו בטכנאים והנדסאים, ואחר כך מי שהנדסאי יכול להיות מועמד ללימודים בהנדסה. זו הזכות המלאה של המוביליות הנדרשת בתחום הזה. וכולנו חייבים להבין את זה, להשתחרר מהכבלים שהחבר שלי, שלא נמצא כרגע, שבא אליי, אדון אילוז בהכשרה מקצועית: "אבל תעשו כמו בעבר". לא, זה שונה. אנחנו חייבים לתפוס את ההכשרה המקצועית כקרש קפיצה למקצועות הטכנולוגיים. חברים, אנשים בהכשרה המקצועית, ואני מכיר תעשיינים, וביקרתי במפעלים וביקרתי גם אצל יושב ראש התעשיינים, שרגא ברוש, והוא אומר לי: "אלי, תפסיקו לברבר. תביאו".

עכשיו, גם למבוגרים. אי אפשר לעשות אותם שבויים למפעלים שלהם. הכשרה פנים מפעלית זה גם אופציה, אבל לא סוף דרך. כי אם אנחנו ניתן למפעלים להכשיר עובדים ללא מסלול קידום, ללא שיפור בתנאי ההעסקה שלהם והשכר שלהם – אז אנחנו בונים את העבדים של מחר, או של היום בכלל.

לכן הכשרה מקצועית זה לא תחום של איך מלמדים נגרות או ברזלנות או כל אחד מהמקצועות שאתם מכירים. אין ידע, אני בא מוועדת הקליטה, אין ידע, אומר מנכ"ל משרד הקליטה. איזה מקצועות אתם רוצים? לכן אנחנו המלצנו להקים מועצה להכשרה מקצועית, כדי שתתווה דרך, שתיתן המלצות לדרג המדיני, כדי שידע מה לעשות, שיהיה מחקר שמלווה את זה.

ההכשרה המקצועית נשאר בשקרובים לי. (אומר משפט בצרפתית ובערבית, להלן התרגום החופשי כפי שהדובר תרגם אותו): בצרפתית "הקרוב העני" ובערבית מרוקאית זה "המת החי". לא, זה לא יהיה. כל עוד שאני פה ואני בטוח שאני לא אהיה לבד – אנחנו נעסוק במאבק מטורף ללא פשרה. נכשלנו במאבק אחד, אני מודה. אבל לא נפסיד במלחמה הזאת, כי המלחמה הזאת יש בה רק טוב. אני לא רואה שום דבר שפוגע במישהו.

לכן אני באמת רוצה להודות, ואני אבקש את סליחתכם שאני חייב לרוץ - - -

אנחנו נשמור לך על האינטרסים.

זה היום גם שלך. אז תודה רבה לכם.

תודה רבה, אדוני, יושב ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. חבר הכנסת, פרופסור יוסי יונה.

אדוני היושב ראש. אני רוצה להתחיל באזכור של מחקר שנעשה, של ה-OECD מ- 2014 שמתייחס לישראל בתחום הזה של חינוך מקצועי עיוני והתארים הקיימים בתחום הזה, אני אקרא רק משפט אחד מהדברים שנכתבו בדו"ח הזה: "כך נקבע. נקבע כי שכרם של בוגרי האוניברסיטאות והמכללות האקדמיות בישראל גבוה ב- 51% משכרם של בוגרי מסלולים על תיכוניים במכללות הטכנולוגיות ובבתי הספר המקצועיים". זאת אומרת, אם זו תמונת מצב שהיא נכונה גם להיום, זה יהיה בלתי צודק בעליל אם אנחנו נבוא לאם ולאב ונגיד להם: "שלחו את ילדיכם לבתי ספר מקצועיים משום שעל ידי כך אתם תבטיחו את עתידם הכלכלי" – חד משמעית.

עכשיו, כאן ישב אלי אלאלוף ואמר מה מן הצפוי, מן הראוי. אם אנחנו מדברים על מן הראוי, הרי אף אחד לא שולל באופן עקרוני את חשיבותו של החינוך המקצועי והחינוך הטכנולוגי, אבל האם מישהו יכול להבטיח שמסלול ההזדמנות וההשתלבות בשוק העבודה והמצב הסוציו אקונומי העתידי שלו הוא יהיה דומה לאנשים שמגיעים לאוניברסיטאות או שנמצאים במסלולים עיוניים? אני לא רואה, וכפי שגם ידידי אלי אלאלוף אמר, התגייסות משמעותית של מדינת ישראל וממשלת ישראל כדי להשקיע בפיתוחן של תשתיות של הוראה והכשרה מקצועית שאכן יבטיחו שילדי ישראל יקבלו חינוך טכנולוגי – אלה שרוצים בהם – כך שהם בעצם יבטיחו את עתידם הכלכלי וישתלבו באופן מיטבי בשוק העבודה. לכן במציאות שכזו, אנחנו כאן יושבים סביב השולחן הזה, ואנחנו יכולים לבוא ולומר: "לא, במצב הקיים אני לא אמליץ לילדיי ולילדי שכניי ללכת לחינוך מקצועי, למה העוול הזה?", מה גם שאנחנו גם יודעים, יש לנו נתונים נוספים, שפה מסופקים לנו על ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת, כן?

אתם עושים עבודה נהדרת, אני רוצה לציין במאמר מוסגר, באמת, אנחנו נשענים על העבודה שאתם עושים והיא מאוד חכמה, מעמיקה ויסודית ומאפשרת לנו דיונים הרבה יותר יסודיים בועדות הכנסות, אז תודה לכל מי שאמון על המלאכה הנהדרת הזאת. מגיע להם, נכון, אדוני היושב ראש?

יום יום.

אוקיי. אז בבקשה. ואנחנו יודעים מהם הנתונים, ככל שהמצב הסוציו- אקונומי של היישוב נמוך יותר, כך ההסללה לחינוך מקצועי גדולה יותר, אז בבקשה, כל אלה שבאים ומדברים בזכות החינוך המקצועי והטכנולוגי – תתחילו בבקשה בצפון תל אביב. אוקיי? תתחילו בבקשה בשהם. תתחילו בבקשה בדרום. ביישובים, בלהבים, בעומר. שיהיה שם חינוך כי הדבר הוא כל כך מאוד חשוב ונכון, הבה ונראה שם שינוי מגמה מאוד מאוד משמעותי, כן? להכנסתם של מסלולי חינוך מקצועי לשם, ואז תבואו ותגידו שהדבר הוא נכון לכל הארץ. עכשיו, וודאי שאני בעד חינוך מקצועי טכנולוגי שהוא עתיר ידע ועתיר השכלה ומאפשר להיכנס לאוניברסיטה ולטכניון ולהיות מהנדסים ואסטרונאוטים ו- what ever, כולנו בעד זה. אבל המציאות בישראל כפי שהיא כיום, היא בעצם מסלולי הזדמנויות דיפרנציאליים, ויש רבים שאינם מהססים לומר, חברי פרופסור יוסי שביט מאוניברסיטת תל אביב, שחוקר המון שנים את התחום הזה של חינוך המקצועי, מציג בפנינו בעיה, הוא אומר: "הביטו", ואני מזדהה עם הבעיה הזאת שהוא מציג אותה. הוא אומר: "תראו מה קורה, המערכת כולה מכווננת לתעודות בגרות, אבל חלק ניכר מהאנשים שמקבלים תעודות בגרות אינם מצליחים להגיע לאוניברסיטה ולכן הם נשארים קרחים משני הצדדים". לכן מהו הפתרון? הורידו את שיעורי הבגרות, כי בלאו הכי זה סתם, כי המון פעמים בתי ספר מנפחים את התוצאות ומעקמים ויש בגרויות - - -

לא תמיד מורידים, גם לפעמים זורקים את התלמיד מבית הספר כדי שילמד בבית ספר אחר.

יפה, ואז הוא אומר: "הילדים האלה יוצאים קרחים משני צדדים, משום שאחת, הם לא יכולים להגיע לאוניברסיטאות, ומצד שני, כן? הם גם לא מקבלים מקצוע". אז מה עכשיו הפתרון שלו? בהינתן וזה המצב, אז בואו נחזיר את החינוך המקצועי לילדים האלה. לא, זה עוול כפול.

עכשיו, אני, כל אחד בא עם הפצע שלו, והפצע שלו מכתיב לו גם את האופן שבו הוא רואה את העתיד. נכון? לא ניתן לברוח מזה. חבר'ה, אני הופנתי לחינוך מקצועי כאשר הכישורים המקצועיים שלי היו אפסיים, מזעריים. שלוש שנים ביליתי בבית הספר במגמה של מסגרות מכאנית, מבלי שידעתי לאחוז שופין בידי ומבלי שידעתי להפעיל מחרטה ומבלי שידעתי להפעיל את כלי הריתוך - - -

אז המורים נכשלו.

סבלתי שם שלוש שנים. משום שבא יועץ פסיכולוגי להורי ואמר להם: "יוסי יונה, נבטיח שהוא יתפרנס בכבוד".

באיזה גיל עשו את ה - - - ?

בגיל 14. ואני נושא את הטראומה הזו, שאני מסתכל המון פעמים על ילדים בשכונות כאלה ואחרות ואני אומר: מסכנים, האם הם צריכים לעבור את המסלול הזה, שמישהו קובע באופן קולקטיבי שהם מתאימים לחינוך מקצועי ושולחים אותם לשם?

אני רוצה להגיד לכם, אני רוצה להגיד לך אדוני היושב ראש, אני רוצה להגיד לך חברתי נורית קורן, חברת הכנסת נורית קורן – שההסלה הזו עדיין נמשכת בישובים מוחלשים.

נכון, לצערנו.

אז יכול להיות שהיום זה לא מופנה כלפי מזרחים כפי שהיה בעבר – זה מופנה ליוצאי אתיופיה, זה מופנה ליוצאי קזחסטן, משום שאנחנו מתמודדים עם עוד בעיה שאנחנו לא מעיזים להתמודד איתה, אדוני היושב ראש וזו מערכת ציפיות שהיא נמוכה לתלמידים מתלמידים מרקעים תרבותיים וגזעיים שונים. לכן, אם מישהו רוצה, ואני, שוב, בסופו של יום בא ואומר – אני חושב שחינוך מקצועי, איכותי, הוא חשוב וחינוך מקצועי יש לפתח אותו. אבל אם ממשלת ישראל לא באה בתכנית משמעותית רבת שנים – חזון של חמש שנים, עשור, כדי לבוא ולהראות לנו כיצד היא משדרגת את החינוך המקצועי, כיצד בעצם גם חינוך מקצועי בתיכון יכול לאפשר לאדם להגיע לטכניון. אם אין לה את זה אז היא עושה עוול לציבור מאוד גדול של אזרחים.

נקודה אחרונה, כן, אחת מהבעיות של משק העבודה הישראלי זה פריון, והפריון, דרך אגב, עובדים ישראלים עובדים יותר שעות ממדינות אחרות, אבל הפריון שלהם לשעה נמוך. ולמה הוא נמוך? בגלל שהתשתיות - - -

המיומנויות.

בגלל שהתשתיות המקצועיות והמיומנויות הן נמוכות. אז בבקשה, אם מישהו יבוא ויציג בפני, תציג בפני, תכנית שהיא חומש שכזאת, או שעשור, שבאמת יש לו שדרוג של החינוך המקצועי בצורה משמעותית – כולנו בעד חינוך מקצועי, אם מה שאנחנו הולכים לעשות זה בעצם משחזרים, משכפלים, את המציאות שקיימת כבר משנות ה- 50 בישראל – אז אני הראשון שאני אומר: לא. הורה נכבד, אמא, אבא, אל תשלחו את ילדיכם לחינוך המקצועי, משום שעושים עוול לילדים שלכם, משום שהם לא יצליחו להשתלב בשוק העבודה הישראלי באופן מיטבי ולא יצליחו להבטיח את עתידם הכלכלי ואת רווחתם הכלכלית. תודה אדוני היושב ראש.

תודה רבה לך, אדוני. חברת הכנסת נורית קורן, אני אתן למצגת, ולאחר מכן נפתח דיון כך שיוכלו – גם האורחים – מי שרוצה להתבטא, בעקבות המצגת או בעקבות הדברים שנאמרו על ידי חברי הכנסת – יוכלו להירשם כאן בפתק קטן, לא גדול, חבל על הניירות, ואנחנו ניתן את רשות הדיבור.

בבקשה, עופר. תציג את עצמך לפרוטוקול.

השם שלי הוא עופר רימון, אני מנהל את החינוך הטכנולוגי במשרד החינוך. כבוד יושב ראש הוועדה, הפרופסור יוסי יונה, אני בפתח הדברים אגיד, בהמשך לדבריך, יושב כאן דן פרת, אנחנו עושים שיתוף פעולה עם הקרן של סטף וורטהיימר וכשאנחנו החלטנו להקים מגמות מכונות בשיתוף איתם, הלכנו לבתי הספר האליטיסטים ביותר בארץ, לריאלי בחיפה, לגימנסיה הרצליה. יושבים כאן פרטנרים שלנו מחיל חינוך. עכשיו יש קבוצה של תלמידים שיצאו בלי תעודת בגרות, עשינו להם דחיית גיוס לחצי שנה, הם עוברים קורס של הכשרה מקצועית, יוצאים עם תעודת מקצוע של תחזוקת כלי צמ"ה, הם ישרתו בתחום הזה בחיל חימוש שמחכה להם שם, ויצאו מהצבא כבר עם תעודה ביד.

עם פרקטיקה וניסיון.

התעודה מוכרת?

יושב כאן - - -

הסמכה, הסמכה.

- - - יושב כאן איגוד המוסכים, שיחד איתם אנחנו בונים תכנית לכל ילד שלומד אצלנו במגמת רכב, שייכנס בתוך מוסך ובעל המוסך יוודא את המיומנויות שהוא משיג תוך כדי הלימודים. מה שאני מציג כאן זה תכנית, מה שאתה ביקשת לראות, רב שנתית. לא חמש שנים, אני מתנצל, עשר שנים. התחלנו אותה כבר ב- 2014 ואני אציג את התפיסה ואני מקווה שנניח את דעתך וכמובן שאם יהיו לך הערות והסתייגויות, נשמח מאוד לשמוע אותן.

אז תיצמד עכשיו למצגת.

מה שאתם רואים כאן זה גידול סיסטמטי ב- 5-6 השנים האחרונות, מ- 120,000 תלמידים לקרוב ל- 150,000 תלמידים. את הגידול הזה אתם רואים גם במגזר היהודי, גם במגזר של דוברי ערבית, גם במגזר החרדי. אתם רואים את הגידול הזה גם במספר בתי הספר, מבערך 600 בתי ספר ל- 900, כי אנחנו רוצים בכל מקיף שיהיו גם מגמות טכנולוגיות, לא שיזרקו את הילדים האלה מאחורי הגדר, אלא במקיף, כחלק מהלימוד הרגיל. אתם יכולים לראות גידול אצלנו במגמות, בכל המגמות שלנו, מגמת תקשוב שזה תחזוקת מחשבים - - -

עופר. אני בכוונה בפתיח לא הארכתי, אבל נגעתי בנקודות ממוקדות. אתה בא, נותן לנו נתונים - - -

כי ביקשתם נתונים - - -

רגע, רגע, אתה לא יודע מה אני הולך להגיד. אני הולך להאיר, לא להעיר, בסדר? כשאתה אומר לי, "בתיכונים במקיפים לימוד טכנולוגי הרי אתה ואני יודעים שאותו תלמיד שיוצא ממקיף, עם התייחסות למקצוע אחד, הוא לא יצא חשמלאי, אין לו הסמכה לחשמל. לכן - - -

אצלנו יש הסמכה לחשמל.

תן לי, רגע. אני אסכם מה הציפיות שלי ממך, תעשה לנו סדר בעולם המושגים. אנחנו שמענו גם מחבר הכנסת אלאלוף, גם מפרופסור יוסי יונה חבר הכנסת, שמדבר על החינוך הטכנולוגי, גם האיכותי, האקדמי, עם מיומנויות גבוהות, וגם עובדי הייצור האלה שנמצאים עם תעודת הסמכה מינימלית של מכונאי או מסגר או רתך או כל דבר אחר, תן לי סדר בעולם המושגים. אתה בטח תציג לנו גם נתונים של תלמידים בתוך מערכת החינוך. אתה אומר לי שהוא במגמה טכנולוגית, מה זה נותן? איך הוא יוצא מהתיכון ארבע שנים במסלול טכנולוגי, ספר לנו איך הוא יוצא, עם איזה מיומנויות.

אז אני אסביר.

בבקשה. אבל תמשיך, תיצמד, תוך כדי תן לי את ה - - -

אני רק אתן לך סקירה כללית. בסוף כיתה ט', ילד יכול לבחור אצלנו, הבחירה היא בידי הילד, אם הוא ילך לחינוך העיוני או ילך לחינוך הטכנולוגי. החינוך הטכנולוגי הוא בחירה. וכשהוא בוחר ללמוד בחינוך הטכנולוגי בתיכון, אנחנו לא הופכים אותו למי שיידע רק להכניס בורג ולהוציא בורג. אנחנו רוצים לתת לו מיומנויות כמה שיותר רחבות, גם מיומנויות גנריות, שנקראות אנגלית טכנית, לקרוא שרטוט. דברים שיעזרו לו בכל מקצוע שהוא יעבוד בו, וגם ללמוד את המקצוע. הוא מקבל בין 1,000-1,500 שעות בין כיתה י'-י"ב. אם הוא מחליט להמשיך לכיתה י"ג, הוא מקבל עוד, בערך, 1,150 שעות רק במקצוע, ואם הוא ממשיך ל- י"ד, הנדסאי, עוד 1,150.

הסמכה, מתיכון מקיף רגיל, הוא יכול לקבל רק ב- י"ג-י"ד, הסמכה למקצוע.

נכון. שהוא יוצא - - -

אדרבא, בוא תציג לנו.

אני יכול לתת לך הרבה מאוד דוגמאות

תציג, בבקשה.

אז אני אראה את כל המצגת בצורה סדורה. מה שאני מראה כאן זה את כל המגמות שלנו, גידול בכל המגמות. גם במגמת הנדסת תכנה עם התמחות סייבר, שאנחנו רוצים שהאופק שלהם הוא להתגייס ל- 8200 ולמקומות אחרים וגם במגמת מלונאות וגם במגמות הרכב, בהכל אנחנו עושים גידול. כי מה שחשוב לציין אצלנו, שילד שלומד בחינוך הטכנולוגי, הוא נמצא בתוך הנתיב של המסלול הבגרותי. אולי הוא לא יגיע בסוף לתעודת בגרות, אבל הוא נמצא בתוך המסלול וכל מה שהוא לומד נחשב לו כקרדיטציה לבגרות. נגיד גם, נגיד גם - - -

מה זה אולי? - - -

אתה רוצה לשאול שאלות?

שאלתי מה זה אולי?

לא, אתה לא יכול עכשיו, אתה תירשם.

נגיד גם שאנחנו שמים פוקוס מאוד חזק על לימודי טכנאים הנדסאיים. לפני חמש שנים הייתה הנחה שאנחנו פה רק משרתים את צה"ל, וצה"ל עיקר העניין שלו זה בתחום המכונות, אלקטרוניקה וחשמל. אנחנו פרצנו את זה ואמרנו – רגע. גם במגזר דוברי הערבית אנחנו רוצים טכנאים הנדסאים, גם במגזרים שהם לא מתגייסים, אנחנו לכולם רוצים לאפשר את הטכנאים ההנדסאים ולכן יצאנו מהמכסות שצה"ל נותן לנו ואנחנו בהרחבה והרחבה והרחבה ואתם יכולים לראות את זה כאן בשקפים – אנחנו נמצאים כבר ב- 7,000 תעודות של טכנאים הנדסאיים שאנחנו מפיקים.

בסך הכל התמונה הגדולה של החינוך הטכנולוגי במדינת ישראל, היא תמונה שאומרת שבערך 60% לומדים חינוך עיוני, בערך 40% לומדים חינוך טכנולוגי, כשכמובן הרוב נמצא במשרד החינוך. כאן יש השוואות ל- OECD. מה הממוצע ב- OECD, מה הממוצע בישראל.

אנחנו בנינו תכנית ואמרנו, שמה המטרות שלנו? המטרה שלנו היא להעניק לכל ילד כלים לממש את עצמו, ומה שאנחנו רוצים להגיד זה דבר מאוד פשוט, אנחנו רוצים שאם ילד אוהב רכב, מעניין אותו רכב, יש לו תשוקה ללמוד רכב- שזה לא יהיה פחיתות כבוד. שילדים יוכלו להיכנס למגמה הזאת ולראות את הרכב בשיא תפארתו.

עכשיו, אני אגיד לך משהו מדהים. בעקבות פעולות שאנחנו עושים, ואני לא אפרט את כולם, עם כל השותפים שלנו שנמצאים כאן סביב השולחן, קיבלתי בקשה מאוד מרגשת. קיבלתי ממקיף במודיעין, קיבלתי בקשה, מקיף מאוד נחשב במודיעין, לא משנה עכשיו השם, שהם רוצים לפתוח מגמת רכב. עכשיו, הייתי בשוק. לא קיבלנו פניה כזאת כבר חמש שנים. הילדים אמרו שמעניין אותם להבין מערכות אוטומציה ברכב ובמקיף במודיעין אנחנו הולכים לפתוח מגמת רכב. לכן, אנחנו אומרים, אנחנו יוצאים - - -

רגע, סליחה - - -

רגע, יוסי, שניה.

כמה ילדים בעירוני ד' תל אביב ירצו ללמוד רכב?

בשלב זה לצערי מעט. אבל ככל שאתה נכנס לרכב, ולרכב אוטונומי של גוגל, ולרכב היברידי ואתה רואה כמה זה מסקרן וכמה מעניין – אנחנו נכניס יותר ויותר ילדים במיינסטרים, שיבינו שללמוד רכב זה מרתק, כי אתה יודע שאני בטוח שסביב השולחן הזה יש הרבה אנשים שרכב מרתק אותם. אז אנחנו יוצאים מהילד, ומה שאנחנו רוצים לתת לילד זה ללכת מתחום העניין שלו. אני מאוד מצר על זה שהפנו אותך ללמוד מערכות תחזוקה מכניות שלדעתי זה מקצוע מדהים, אבל מה? זה לא עניין אותך ולא היה לך "Passion" למקצוע הזה. אבל יש לנו ילדים שלומדים היום תחזוקת מערכות מכניות, ותוך כדי הלימודים אנחנו שולחים אותם למעבדות שנותנים הסמכה ברתכות, והם יוצאים גם עם תעודת - - - הם גם לומדים במסלול הבגרותי וגם יוצאים עם תעודת מקצוע של רתך. הדבר השני זה לפתח - - -

- - -

לפתח את ערך העבודה - - -

אתה תדבר אחר כך.

בסדר.

זה לא בסדר. אתה תדבר אחר כך. אם אם אתה מוותר אני אתן לך עכשיו רק הערת ביניים.

לא, לא.

לא. תודה.

הדבר הבא שהוא מאוד מאוד חשוב לנו, זה לפתח את ערך העבודה בחברה הישראלית, וזה תפקיד של מערכת חינוך - - -

עופר, סליחה שאני עוצר אותך.

בבקשה.

מאחר והתייחסת ל - - - איך ההוא הגדיר את זה? כל אחד מדבר מאיפה שכואב לו. הוא אמר את זה בצורה אחרת. ואני אומר לך, גם היום, כשאתה אומר "זה מבחירה", כשבא תלמיד ויושב עם היועצת או מנהלת בית הספר, היא פורשת לו את המגמות, אומרת לו: "מול התעודה שלך – מה אתה בוחר?" גם אם הוא החליט מרצונו, וזה לא הסללה, ללכת לענף הרכב או לענף החשמל. המערכת לא בודקת מה היכולות שלו, אם בכלל יהיו לו הכישורים האוביקטיביים, ויש היום כלים למדידה והערכה אם אנחנו - - -

מסכים איתך.

רגע, תן לי רגע. וזו הפרקטיקה של החיים. בסוף הוא מבזבז את ט' ו- י' ואמצע י"א ופתאום הוא מרגיש שהוא נתקע עם דבר שהוא בכלל לא חלם עליו. ואנחנו חיים עם זה ונתקלים בזה שתלמידים בתחילת י"א נמצאים בפרשת דרכים – מה עושים? וזה לא כסף גדול. אני חושב שהגיע הזמן. אנחנו מדינה שמשקיעה הרבה בחינוך. הגיע הזמן לא להתנהל חפל"פ. סליחה, לא יודע מה זה, אל תשאל אותי מה זה חפל"פ. בסדר? אני אומר: משקיעים כל כך הרבה, מה הבעיה גם לאבחן את הילדים האלה – אתה רוצה חשמל? בוא נראה אם אתה מסוגל, בוא נראה מה הנטיה שלך, בוא נראה אם יהיו לך בעתיד המיומנויות והיכולות להתמודד עם מקצוע כזה. מכונאות – לא כל אחד. גם אם אני אוהב מכונאות, יכול להיות שיש לי ידיים, סליחה על הביטוי, עקומות. לא יודע. זה הערה תוך כדי.

לא, זו הערה מדהימה, תראה. ברוב המחקרים שאני קורא, הנושא, זה נקרא, עולם שלם שקוראים לו הכוונה מקצועית, בוא נגיד את האמת, הנושא הזה של הכוונה מקצועית בישראל הוא לא בנוי. יועצות הרבה פעמים, וצריך לשים את הדברים על השולחן, כי אתה יודע, גם ביקורת - - -

זו לא ביקורת.

אבל ההערה הזו היא במקום כי אני חושב שבתחום הזה של הכוונה מקצועית אנחנו חלשים.

תראה, התעשיה למדה את זה, היא יודעת לעשות את זה - - -

בנקודה הזו - - -

התעשיה היום לא קולטת עובד, תעשיות איכותיות, מפעל שמכבד את עצמו, מקום עבודה שמכבד את עצמו – הוא לא מקבל עובד, בנוסף לכל המיונים שלו גם עושה לו אבחון - - -

חד משמעית.

מוציא ואומר – שמע, הבנאדם הזה לא מתאים למה שאנחנו מחפשים.

תשמע, אני עם זה אין לי מה להגיד אלא רק להסכים עם מה שאמרת.

תודה.

ובסוף אני אומר שהמטרה שלנו היא לתרום לקידום הצמיחה של המשק והכלכלה. עכשיו, אם תראה את התכנית הגרמנית אז המטרה שלהם, השורה האחרונה ששמתי היא השורה הראשונה, קודם כל הכלכלה בגרמניה או הכלכלה בשוויץ, אנחנו לא, אנחנו יוצאים מתוך הילד ובסוף אומרים, גם המטרה שלנו. וגם אנחנו אומרים לצה"ל, אנחנו רוצים לענות על הצרכים של צה"ל, אבל אנחנו יוצאים מתוך הצרכים של הילדים.

אנחנו בנינו תכנית שמיפתה את החוזקות של המערכת שלנו ואת האתגרים. מבחינת חוזקות, הדבר המדהים במערכת החינוך הטכנולוגית במדינת ישראל, ואני הייתי בדנמרק, הייתי בשוויץ, הייתי בפינלנד – הם תקועים עם העניין הזה, שיש בסוף כיתה ט' מקבל החלטה – הוא ילך לחינוך מקצועי, הוא ילך לחינוך עיוני, מי שהולך לחינוך מקצועי הוא לא בנתיב האקדמי, יש לו תקרת זכוכית, והם היום מנסים לפצח את העניין הזה. אצלנו, אני רוצה להדגיש, המערכת לא מסלילה. מי שלומד מכונאות רכב, הוא בתוך המסלול הבגרותי. מי שלומד מלונאות ותיירות – הוא בתוך המסלול הבגרותי. זה חלק מתפיסת העולם שלנו.

דבר שני, מערכת טכנולוגית שנותנת מענים לתלמידים ברמות שונות. ילד אצלנו, יש לנו ילדים שלומדים בחינוך הטכנולוגי שעושים - - -

עופר, עוד שאלה. סליחה. כשאתה אומר שאנחנו לא מסלילים, המערכת לא מסלילה בכעבר, עכשיו יש דוגמאות למכביר, בסדר? נכון, יש לך נתונים ובדקת את זה ואתה אומר לי – הוא בוחר והוא הולך במסלול הבגרותי, אתה יכול לתת לנו מצב, מי שהולך למגמה העיונית איזה תעודת בגרות הוא מוציא? וזה שהולך למסלול המקצועי, איזה תעודת בגרות הוא מוציא? מבחינת המשמעותיות שלה, של התעודה הזו?

לא תכננתי להראות את השקף הזה אבל אולי אני כן אראה לך אותו - - -

החיים מלאים הפתעות.

כי אתה שאלת. בשנות ה- 90 הפער בשיעור הזכאות בין תלמידי החינוך הטכנולוגי, כמו שאתה רואה בשקף הזה, לבין התלמידים בנתיב העיוני, היה הבדל של יותר מ- 30 נקודות. כי היינו כמו המערכות האלה. אם אתה, כמו שהיה בתקופה שלך, הלכת למסלול של תחזוקת מערכות מכניות, שכח מהמסלול של הבגרות, אלו שני מסלולים נפרדים. כמו שאתה רואה, אנחנו משנות ה- 2000, עשינו את כל המסלולים הטכנולוגיים חלק מהמסלול לבגרות, ואתה רואה שהפער בין שיעור הזכאות הולך ומצטמצם, זה פה מופיע עד 2014, אם הייתי מראה - - -

לא שאלתי על שיעור הזכאות. תעודת בגרות משמעותית, איכותית, בין המסלול העיוני לבין המסלול הטכנולוגי.

אין הבדל. אם ילד בא ונניח מחליט בכיתה י' שמאוד חשוב לו להיות במסלול העיוני ובוחר ללמוד גאוגרפיה, אז תהיה לו תעודת בגרות שיהיה לו לפחות בכל מקצועות הליבה 14 יחידות לימוד, ויהיה לו עוד את מקצוע הבחירה גאוגרפיה 5 יחידות לימוד ותהיה לו תעודת בגרות. ילד שלומד בחינוך הטכנולוגי, יהיו לו הרבה יותר נקודות בגרות, כי רק בחינוך הטכנולוגי צריך לעשות קרוב ל- 15 יחידות לימוד ויהיו לו גם את ה-14 יחידות חובה, אבל יהיה כתוב שמקצוע הבחירה שלו זה מכונאות רכב. יהיה כתוב שמקצוע הבחירה שלו זה מלונאות ותיירות. אותה תעודת בגרות אחד לאחד. היה איזשהו דיון, זו שאלה מאוד מורכבת, חבר הכנסת אלי אלאלוף העלה את זה בדבריו – קיבלנו גם בקשות כאלה – האם אפשר לתלמידים שלומדים בחינוך הטכנולוגי, קיבלנו את זה מחיל האוויר, למשל, בקשה כזו ומעוד כמה חילות, להוריד להם כמה יחידות בחינוך העיוני, כמו למשל ספרות או - - - אני לא יודע, כמה מקצועות, כדי שהם יוכלו יותר להרחיב בחינוך הטכנולוגי, אנחנו, אצלנו, אין דבר כזה היום, זו שאלה מאוד גדולה. מי שלומד בחינוך הטכנולוגי, צריך לעשות את כל ה- 14 יחידות חובה שהן הליבה ועוד 10-15 יחידות של החינוך הטכנולוגי, אבל אני ברשותך אחזור למצגת.

אוקיי. רק תעשה את זה יותר - - -

כן, כן, הנה אני סוגר את הכל. עוד דבר שהוא חוזק שלנו, אנחנו מערכת שמתמקדת במיומנויות רחבות. אנחנו לא נלך לילד ונלמד אותו על תחום צר וספציפי שיתקע אותו, כי היום מקצועות משתנים, אז אנחנו רוצים לתת לו עד י"ב את ההשכלה היותר רחבה, שתהיה לו אפשרות של ניעות וכו'.

האתגרים. איפה אנחנו חשבנו החולשות שלנו, קודם כל יש לנו הרבה ילדים שיוצאים עם תעודה בלי תעודת הסמכה, היום אנחנו עובדים על זה שכל תלמיד בחינוך הטכנולוגי, תהיה לו גם תעודת מקצוע, גם תעודת בגרות.

הגדלת שיעור הלומדים, ובעיקר, מאוד, חיזוק הצד של התנסות מעשית, אם אנחנו נראה כאן את הדו"ח של מקנזי את - - -

לפני הדו"ח, תתמקד על התנסות מעשית.

אז זה בדיוק מה שאני הולך לדבר עליו. מה שאומר דו"ח שחקר הרבה מאוד מערכות מערכות חינוך טכנולוגיות, הוא אומר (משפט באנגלית, מתורגם בתרגום חופשי של הדובר): כשאתה נכנס למערכת טכנולוגית הרבה פעמים, הבית הספר, התלמידים, התעשיה – זה קווים מקבילים ואז אין לך חינוך טכנולוגי. אנחנו הבנו שהקשר הזה בין תעשיה לבין חינוך טכנולוגי הוא קריטי. אנחנו היינו נוהגים ללמד בניה ואדריכלות אצלנו, ככה אתה רואה ילדים בכיתה, המורה מלמד אותם על בניה ואדריכלות, ובחוץ בונים בניין, והם מסתכלים על הבניין דרך החלון, ואנחנו אמרנו – אנחנו ניקח את הילדים האלה ונוציא אותם, שחלק מהלימודים שלהם יהיו בפרקטיקה המעשית. עכשיו - - -

לא עוד סדנאות בתוך בית ספר.

גם הם לומדים סדנאות בבית ספר, אבל חלק התנסות מעשית בתעשיה. עכשיו, הם לא הולכים לעבוד בתעשיה, זה חלק מהלמידה שלהם. מגיע המורה של הכיתה אל המעסיק, מראה לו את תכנית הלימודים והם עושים דברים שקשורים לתכנית הלימודים. זה כמו סטאז', כמו עורך דין שגומר את הלימודים שלו ועכשיו יש לו שנה סטאז'. כמובן שאני לא נותן שנה סטאז' - - -

אל תשווה לעורכי דין, הם בצרות צרורות היום.

עכשיו, זה היה החלום שלנו. אלה כבר תלמידים שלנו במגמת מכונות, שנמצאים ליד מכונה עם השרטוטים שלנו ומייצרים במפעל. אלה ילדים שלנו שעובדים במפעל "אורמת" וזוהי התפיסת עולם שלנו היום. בשנת הלימודים הקודמת, כבר 5000 תלמידים אצלנו שולבו בתעשיה, השנה הזאת כבר יותר מ- 10,000. ויושבים כאן החברים שלנו מהתאחדות התעשיינים, יכולים לספר לכם איך הם מגייסים מאות מפעלים - - - -

אנחנו נשמע אותם.

ומחברים את התלמידים שלנו לשם. אני מביא כמה דוגמאות על תלמידים במגמת אלקטרוניקה בבית ספר עמי"ת המר שסווגו לחברה משוהם, תלמידי מגמת הנדסת מחשבים שעובדים בחברת הנדסה, תלמידי מגמת מכונות בכסייפה שצוותו לגל תעשיות, הדברים האלה קורים בשטח. פעם במשרד החינוך היו אומרים חינוך מקצועי לא להזכיר, היום אנחנו גאים בתלמידים האלה, אנחנו מחזקים אותם, הם חשובים לנו, הם הילדים שלנו.

זה כאן שקף, של כל בתי הספר והמפעלים שציוותנו, אני רק אומר, בנינו גם מרכזי טכנולוגיה אזוריים בחיפה ובבאר שבע, שאלה מרכזים שיש שם ציוד מאוד חדיש, אנשי תעשיה, והם מהווים buffer בין בתי הספר לבין התעשיה, אנחנו רוצים להקים עוד מרכזים כאלה, הבעיה שלנו היא תקציבית. אנחנו ממשיכים להגדיל את התלמידים.

הייתי אומר גם דבר מאוד חשוב, אנחנו היום בכל מגמה, מקימים בית ספר לדוגמא. אנחנו פותחים בעוד חודש בית ספר למלונאות ותיירות בחיפה, ששם נציג את המודל הטוב ביותר שאנחנו יכולים לזהות למלונאות ותיירות והוא יהיה המגדלור לכל מגמות מלונאות ותיירות. אנחנו פותחים בית ספר למקצועות הרכב בפתח תקווה, אנחנו פותחים בית ספר לתחום המכונאות בחדרה, והמטרה שלנו בכל מקום כזה להציג מודל של בית ספר של משרד החינוך למלונאות ותיירות, בית ספר של משרד החינוך לתחום הרכב, כלומר, נגמרה התקופה שאנחנו מחביאים את הנושא הזה מאחורי הקלעים - - -

יש בתי ספר למלונאות?

יש לנו הרבה מאוד בתי ספר. יש שם מגמת מלונאות ותיירות.

איפה?

בכל הארץ. 50 מגמות יש לנו, אבל, אבל - - -

ואיך אתם מאתרים את הילדים שבסופו של דבר באמת הם ילכו למלונאות? כי במלונאות חסר כוח אדם.

אז אנחנו עובדים מאוד הדוק עם משרד התיירות, עם איגוד סוכני התיירות, עם איגוד בתי המלון, עם כל הגורמים. תראי, כל הסוד הוא שיתופי פעולה. אני לא יכול כאן, סביב השולחן יש כל כך הרבה פרטנרים שלנו, ואנחנו הבנו ואנחנו רואים מה קורה בעולם – אין דבר כזה שבחינוך טכנולוגי מקצועי אתה עובד לבד, הכל זה שיתופי פעולה, הכל זה חיבורים. חיל חימוש, חיל מודיעין, חיל האוויר - - -

כן, אבל דיברת עכשיו על בתי מלון. בתי מלון באמת בבעיה, אין כוח אדם מקצועי. וגם תדמור מג'עג'ע ולא עובד.

וגם בבתי חולים חסרים רופאים.

אבל אני לא מבינה, אם הוא אומר שיש אז איפה זה?

בתהליך, התחילו.

בתהליך.

דרך אגב, אם את רוצה, אני אזמין אותך לסיור ביחד, שנלך לשלושה בתי ספר שיש שם מגמת מלונאות ותיירות. תראי, תדברי עם התלמידים, תראי מה הם עושים. וגם אני אשמח להזמין אותך לטקס הפתיחה של בית הספר למלונאות ותיירות בחיפה שיפתח בעוד חודש.

יפה.

תודה רבה, עופר. בשלב הזה אנחנו נראה ונשמע את נציגי המ"מ של הכנסת. בבקשה.

תודה רבה, כבוד היושב ראש. שמי אסף ממרכז המחקר של הכנסת. זכאות לבגרות, כמו שראינו, מהווה מעין old standard להצלחה של תלמיד במערכת החינוך. בצדק או שלא בצדק.

מה שאני אציג כאן זו השוואה בין נתוני הזכאות לבגרות בחינוך המקצועי טכנולוגי של משרד החינוך, למול נתוני הזכאות לבגרות בחינוך העיוני, לפי אשכול חברתי – כלכלי. אני רק אדגיש, עוד פעם, מדובר בנתוני הזכאות לבגרות של החינוך המקצועי טכנולוגי של משרד החינוך.

בלבד.

בלבד. ללא משרד הכלכלה והתעשיה. כמו שאנחנו יודעים, 92% - - -

רגע רגע, תעדכן. זה היה תמ"ת, הפך כלכלה עכשיו הוא עבודה. עכשיו עבודה ורווחה, עד שישתנה בפעם הבאה.

אני רק אגיד, רוב תלמידי החינוך המקצועי טכנולוגי לומדים במסגרות בפיקוח של משרד החינוך, 92%. רק 8% לומדים במסגרות של משרד הכלכלה.

זו התפלגות של הלומדים בכיתה י"ב לפי נתיב, בשנת הלימודים תשע"ה. כמו שאפשר לראות, 57% לומדים בנתיב העיוני, 42% בנתיב המקצועי-טכנולוגי. הנתונים קצת שונים מהנתונים של משרד החינוך, כי בנתונים של זכאות לבגרות זה מתוך הלומדים.

אבל זה נכון לניתוח של הבגרויות, אלה שמאפשרים עומדים בתנאי הסף לאוניברסיטה - - -

אני אתייחס גם לזה.

אנחנו אוהבים את הנתונים מתוך הלומדים. לא הנתונים מתוך המוגשים.

הכי חשוב זה תנאי סף, מאפשר לך להגיע לאוניברסיטה עם הבגרות שלך, או שזה קישוט על הקיר בבית?

ברור. לכן שאלנו לגבי תעודת בגרות משמעותית. בבקשה אסף.

באופן שאולי יפתיע חלק מהנוכחים, מצאנו שההתפלגות של הלומדים בחינוך המקצועי לפי אשכולות, דומה מאוד להתפלגות שלהם של כלל בני ה- 18 באוכלוסיה. אפשר לראות שבאשכולות 1-5- 60% מהתלמידים לומדים בחינוך המקצועי, זאת אומרת ש- 60% מהלומדים בחינוך המקצועי הם מאשכולות 1-5. בדומה להתפלגות בני ה-18, אפשר לראות שם במלבן למטה, 60% מבני ה-18 מכלל האוכלוסיה הם אשכולות 1-5 ככה שהייצוג לפי אשכולות הוא די דומה.

בתרשים הזה מוצג זכאות לבגרות מהלומדים בי"ב לפי נתיב ואשכול חברתי-כלכלי, מה שאפשר לראות פה זה שככל שהאשכול החברתי-כלכלי הוא גבוה יותר, כך שיעור הזכאות לבגרות הוא גבוה יותר והדבר הזה נכון גם בנתיב העיוני וגם בנתיב הטכנולוגי. מה שאפשר לראות, זה שבאשכולות הנמוכים, הפער בין המסלול העיוני למסלול המקצועי טכנולוגי הוא נמוך יותר מאשר הפער באשכולות הגבוהים, באשכולות 1-5 אפשר לראות שהפער בין הנתיבים הוא 3-5% ובאשכולות הגבוהים – 6-10, הפער נע בין 9%-10%, מה שאפשר להגיד בנוגע לזה, זה שביחס לאשכולות הנמוכים 1-3 – נראה שהאשכול יותר משמעותי מבחינת הסיכוי להוציא בגרות, מאשר הנתיב שאליו משתייך התלמיד.

טבעי.

לא טבעי, אבל מתבקש.

אלה נתונים, ואולי לזה התכוון היושב ראש כשהוא ביקש לשמוע יותר על דברים, על תעודת בגרות משמעותית, אז כאן בתרשים הזה מוצגים נתונים על זכאות לבגרות שעומדת בדרישות הסף של האוניברסיטאות לפי אותן חלוקות שהראתי קודם. אז באופן טבעי שיעורי הזכאות כאן נמוכים יותר בכל האשכולות ובכל הנתיבים. גם כאן הפערים נמוכים יחסית באשכולות הנמוכים בהשוואה לאשכולות הגבוהים - - -

- - - זה פער של 20 שנה. זה נכון שזה אתגר, אני לא מזלזל באחוזים האלה, אנחנו צריכים לטפל בזה, אבל אם היית מראה את השקף הזה לפני 20 שנה או לפני 30 שנה, היית רואה פערים בערך פי 5 יותר, לא שאני מצטדק, אבל - - -

זה נכון. גם בחנו את זה שלאורך השנים יש צמצום בפער בין שיעור הזכאות לבגרות במסלול העיוני לבין הזכאות לבגרות במסלול הטכנולוגי.

מה שעוד אפשר לראות לגבי הפערים בין הנתיבים בכל אחד מהאשכולות שהפערים קצת גדלים בכל האשכולות, באשכולות 1-5 באיזור ה- 5%, וב 6-10 בסביבות ה-12.5% אחוזים.

בטבלה הזו אפשר לראות את מספר הרשויות שבהם שיעור הזכאות לבגרות בנתיב המקצועי נמוך משיעור הזכאות לבגרות בנתיב העיוני ביותר מ-10%. לקחנו כאן רק רשויות שבשני המסלולים מספר התלמידים הוא גבוה מ- 30. אז אפשר לראות ש - - -

1 עד 5.

כן. 61 מהרשויות שבהן יש פער של יותר מ- 10% בין הנתיבים בשיעור הזכאות לבגרות רגילה, הן משתייכות לאשכולות 1-5 , ושיעור דומה גם בטור השלישי – 56% מהרשויות עם פער של יותר מ- 10% בין הנתיבים בשיעור הזכאות לבגרות שעומדת בדרישות הסף משתייכות לאשכולות 1 עד 5.

אז לסיכום, בבחינה של נתוני הזכאות לבגרות לפי נתיב לימוד ואשכולות חברתיים כלכליים, אפשר לראות שלמצב החברתי- כלכלי של התלמיד יש השפעה רבה ועקבית על שיעורי הזכאות לבגרות בשני נתיבי הלימוד, ומבחינת הפער לזכאות לבגרות בשני נתיבי הלימוד בכל קבוצת אשכולות, נמצא שבאשכולות הגבוהים הפער גבוה מזה שבאשכולות הנמוכים. תודה רבה.

תודה. חברי, לפני שאעביר את רשות הדיבור, אני חושב שגם משרד החינוך וגם מחלקת המחקר והמידע של הכנסת פרשו לנו מצע לדיון ותשתית לדיון. אני חושב שמי שחי את הנושא לא מופתע. לא מופתע גם בנתונים שהציגו משרד החינוך, גם בגרפים שהציגו לנו מחלקת המחקר והמידע של הכנסת, זו תמונת הפערים בחברה הישראלית ובאשכולות. זה ביחס ישר. ככל שרשויות חזקות יותר משקיעות יותר בחינוך - האפשרויות הגדולות, באשכולות הנמוכים התמונה מדברת בעד עצמה והתפקיד שלנו הוא כמה שיותר למצע את הפערים האלה, לגמור אותם הלוואי ויכולנו אבל אשרי המאמין, יש דברים שהם מעל הטבע.

אז חברת הכנסת נורית קורן, לאחר מכן אני אתן להתאחדות התעשיינים – יש מפה נציגות? יפה. ונחזור לסירוגין לחברי הכנסת ואורחים. ניתן גם לתמ"ת. לא אקפח אותך, שולי. בבקשה, נורית קורן.

טוב. אני קודם כל מודה ליושב ראש ולאלי אלאלוף שארגנו את היום הזה, של יום ההכשרה המקצועית, נושא מאוד מאוד חשוב ורלוונטי לחינוך בחברה וגם למוביליות בחברה, וגם שיהיו לנו בעלי תפקידים בחברה. אנחנו צריכים שעדיין ישארו גם המקצועות כמו נגרים, רתכים, מסגרים, שאנחנו כבר רואים שזה הולך ונעלם, והיום אם אתה רוצה בעל מקצוע, אתה מוצא איזה אחד כבר מאוד מאוד מבוגר ואין לו דור המשך וזאת בעיה מבחינתי מאוד מאוד קשה, וצריך לשים לב גם לדברים האלה, שלא בסוף נייבא מסין את כל מה שצריך ונתחיל לזרוק דברים מבלי יכולת לתקן אותם.

בגרמניה, הזכיר כאן, נכון? שבגרמניה יש הכוונה למקצועות נדרשים. אבל בגרמניה, לצערי הרב, בכיתה ד' השיטה מאוד מאוד אגרסיבית, שמחליטים מי ממשיך ללמוד חינוך אקדמי ומי ילך למקצועות ומסלילים את האנשים למקצועות שהם צריכים, כמו זבנים וכל דבר אחר. זו שיטה מאוד מאוד קשה. אני חושבת שדווקא החינוך לבגרות שהוא משולב עם מקצוע, גורם לזה שאנשים יוצאים בסוף הלימודים ויכולים לעבוד, ולא אחר כך מסתובבים ומחפשים את עצמם מה לעשות. ולכן ממש צריך לשים לב לחינוך, לאו דווקא רק טכנולוגי אלא גם המקצועות האחרים, מסגרים, רתכים - - - אני שוב חוזרת על זה כי זה מאוד מאוד חשוב, מאוד חשוב.

וצריך באמת לעשות, כמו שבאמת אמרת אדוני היושב ראש, צריך אבחון של היכולות המקצועיות על מנת שבאמת ימשיכו הלאה ויהיה לנו הכשרה משמעותית, שהם גם לא ינשרו באמצע, יהיו מתוסכלים שהם בזבזו את הזמן ולא עשו מה שצריך.

אני רוצה לציין פה, גם איזה שיטה, שיש ילדים שבכל זאת, לא יכולים לעשות בגרות וצריך באמת לתת להם מקצוע שהם יוכלו לעשות. אני נחשפתי לכך שבקרית ביאליק נפתח בית ספר תיכון חדש שקוראים לו עוצמה, הוא פועל תחת רשת קטרפילר - - -

מתי הוא נפתח?

הוא נפתח השנה. שהוא תחת רשת קטרפילר העולמית - - -

ובחסות.

ובחסותם, כן. והילדים מגיעים למפעל באיזור התעשיה ועובדים שם. אבל משרד החינוך מאוד מקשה על כך שיגיעו תלמידים מכל הסביבה, אני חושבת שמשרד החינוך, אסור שהוא - - -

יש כאן נציגות מביאליק?

הבית ספר שפתחנו השנה.

בסדר, בסדר. אבל תגיד לי, אני שאלתי נציגות ממשרד התמ"ת? לא. לא היית עונה לי. כלכלה? לא היית עונה לי. עבודה ורווחה? אולי היית עונה לי, למה אתה עונה לי על ביאליק? שאלתי ביאליק, שאלתי ביאליק - - -

יש כאן את רשת אורט שמפעילה את - - - בקרית ביאליק - - -

עופר, עופר, תעשה לי טובה. כל אחד בתחום שלו. אל תסייעו בידי.

טוב, אני לא ידעתי שיש פה נציג, אני פשוט ביקרתי בקרית ביאליק ואני מציפה את זה, כי זה דבר חשוב.

תודה, חסכת לי לשאול את השאלה הזאת.

יש פה חינוך מקצועי, למה משרד החינוך מתנגד? זה אדיוטי שצריך לשים לב מאיזה מקום מגיעים ומשרד החינוך לא רוצה לשלם עבור התלמידים האלה. צריך להבין, שיש נערים שמסתובבים וזו המסגרת היחידה שאפשר לתת להם חינוך ולתת להם עתיד טוב יותר, ואני חושבת שהמלחמות האלה בין משרדים, בין משרד הכלכלה לבין משרד העבודה לבין משרד החינוך – די, אנחנו חייבים לעלות מדרגה ולאפשר חינוך - - -

זה יגמר כשהכל יהיה חינוך בחינוך.

כן, נכון.

תודה.

מתנצלת שאני צריכה לצאת.

התאחדות התעשיינים ולאחר מכן משרד העבודה והרווחה. מי הדוברת, בבקשה? תציגי את עצמך.

נעים מאוד, שמי - - -

את צריכה להיות אופטימית אחרי הסקירה ששמענו, בואי נשמע.

אני אופטימית, אנחנו עובדים על זה קשה וצריך להמשיך.

מי הדוברת?

ד"ר טל לוטן, אני אחראית על התחום של חינוך טכנולוגי והכשרה מקצועית בהתאחדות התעשיינים. נמצאים איתי תעשיינים וד"ר נורית הראל, יו"ר ועדת החינוך שיושבת פה לצידי.

אני אתחיל בצורך, מבחינתנו, חינוך טכנולוגי והשכלה טכנולוגית הם קריטיים למשק, לתעשיה הישראלית, ללא הון אנושי מתקדם, איכותי, אי אפשר לפתח את התעשיה הישראלית. כבר היום חסרים לנו אלפי עובדים בכל הרמות. חסרים מהנדסים, חסרים טכנאים, חסרים הנדסאים, חסרי עובדי רצפת ייצור, התעשיה הישראלית חיה מהאדים של העליה הרוסית - - -

ד"ר לוטן.

כן.

על הדרך, תלמדי אותנו איך אתם, התאחדות התעשיינים, הולכים להפוך את המקצועות האלה או את העובדים בענפים האלה ל - - -

אטרקטיביים.

אטרקטיביים, תדמיתית לפחות, אם לא - - - בואי נאמר אטרקטיביים ותדמיתיים.

קולטי שכר גבוהים.

למה אתה ככה? אנחנו אוהבים להוציא את הנשמה לאט לאט, למה אתה - - - בבקשה.

לגבי השכר, אני - - -

- - - מה המקצועות החסרים לכם?

כן. חסרים לנו מסגרים, רתכים, CNC, טכנאים, עובדי יצור, חשמלאים, מפעילי מכונות, חסרים 1500 - - -

כמעט בכל הענפים.

יש לי פריסה של כל המקצועות, עכשיו ברגע נתון, חסרים לי כ- 9,000 עובדים בתעשיה בכל השדרות.

אבל בואו נחזור לחינוך הטכנולוגי משום שאנחנו חושבים שהטיפול בהון האנושי חייב להתחיל בתיכון בחינוך הטכנולוגי, אחר כך להמשיך דרך מוביליות להכשרה מקצועית ולהשכלה טכנולוגית טכנאים, הנדסאים ומבוגרים. חייבים להתחיל בחינוך הטכנולוגי המקצועי. אנחנו מבחינת המערכת של החינוך הטכנולוגי, אנחנו גם סבורים שצריכה להיות מערכת אחת טובה שבה לומדים כל התלמידים שבחינוך הטכנולוגי, ממקצועות – כי אנחנו צריכים מהנדסים ואנשי סייבר ומחשבים ואלקטרוניקה, צריך את המקצועות, מה שנקרא, מדעי טכנולוגי, שתלמידים ימשיכו לטכניון ולאקדמיה ויהיו חוקרים. צריך מקצועות טכנולוגיים כמו חשמל מערכות ייצור, וצריך גם מקצקוות תעסוקתיים של רתכים, מסגרים, כל השדרה, כל אחד צריך ללמוד את המקצוע שמעניין אותו. זה win win – מצד אחד בתעשיה צריך שדרה של מקצועות, מצד שני יש תחומים ומאווים ויכולות לכל אחד, וכל אחד צריך ללמוד מערכת אחת - - -

אני רוצה, סליחה. אני רוצה לסייע בידייך.

אז בוא אני - - -

שניה, שניה, פרקטי ולא הצהרתי בלבד. אני אסביר. פעם חשמלאי רכב אחד הסתובב עם נורת ביקורת ומברג בכיס. היום הוא צריך להסתובב עם ידע במחשב. ואני מסכים עם עופר, לאיפה הוא נעלם לי?

יצא לוועדה השניה.

אוקיי, אני מסכים שאי אפשר, לא צריך ללמד את התלמיד באיזה מסלול צר בהגדרה של מכונאות או חשמלאות, או רתך או חרט – אלא לתת לו מיומנויות, כי המחר משתנה בקצב. השאלה אם אתם, התעשיה, ערוכים לכך, או מוכנים אפילו מנטלית לקבל עובד ממערכת, מועמד לעבודה, ממערכת החינוך, או שהוא אחרי השירות הצבאי, או אחרי לימודים על תיכוניים, שהוא קיבל אך ורק את ההכשרה הבסיסית והקניית מיומנויות – אתם ערוכים לקבל אותו ולהתאים אותו לצרכים שלכם ולהשלים לו את ה - - -?

זאת המציאות היום. היום אנחנו חושבים שצריך באמת לתת את ההכשרה הבסיסית, אם זה בתיכון, אם זה בהכשרה מקצועית, אם זה בהשכלה טכנלוגית. אחר כך המעסיקים עושים את ההכשרות on the job training ומתאימים אותם.

אבל השאלה אם הוא מגיע אליכם ואתם אומרים לו – תשמע, אתה לא בעל מקצוע, תתחיל אצלי בשכר כזה וכזה עד ש - - -

אני יכולה להוסיף, ד"ר נורית הראל - - -

בבקשה.

יושבת ראש ועדת חינוך בהתאחדות התעשיינים ויושבת ראש מפעלי ד"ר פישר שמעסיקה הרבה עובדים שיהיו כישורים בסיסיים ועברו OJT- on the job training בשטח אצלנו.

אני רוצה להתייחס לשאלה שלך קודם, מה אנחנו הולכים לעשות עם התדמית. אני חושבת שאם תגיעו אלינו למפעל בגליל תראו מעל 300-400 עובדים באולם היצור שכולם גאים מאוד בעבודה שלהם והם מתקדמים, הם מגיעים עם כישורים בסיסיים, 12 שנות לימוד, או פחות. יודעים אנגלית, זה חובה. מי שיודע מחשבים מתקדם יותר - למנהלי קווי יצור ובקרי איכות. מנהל אולם יצור היום, אצלנו, מנהל 200 אנשים, זה תפקיד גדול מאוד, זה לא תפקיד קטן, ואנשים שעובדים ומכירים את התעשיה גאים בזה מאוד.

הבעיה היא התדמית הציבורית, שבשיחת סלון עם החברים שלי כנראה אף אחד לא יחלום שהבן שלו יעמוד ליד מכונה - - -

אבל זה לא תדמית, אמרתי לך יש פער של 51% בשכר. מה תדמית?

אבל אני אומרת - - -

האם הבנאדם יכול להשתלב בשכר - - - הרווחה הכלכלית שלו - - -

תן לה, בוא. רגע, רבותי. חבר כנסת יכול לקרוא קריאת ביניים, אבל שניה, יוסי. מצד שני - - -

אני רוצה רק לומר עוד דבר, אם אפשר.

רגע, רגע. מצד שני, אני קיבלתי לקראת הדיון הזה פניה בכתב, ואני התחברתי לחלק מהדברים שם, כי זה מתחבר לדיון הקודם שהיינו בו בבוקר בוועדת החינוך באולם נגב, לגבי הסטונדטים. שהיום התעשיה הזו של ההשכלה הגבוהה שלפעמים הבוגר הולך להוציא את התואר הראשון כדי להיקרא בעל השכלה אקדמית, לאחר מכן אין לו מה לעשות עם התואר שלו כי זה לא נדרש בשוק, והוא עובד כמאבטח, משתכר X. לעומת זאת, יש בעלי מקצועות טכנולוגיים שהשתלבו בתעשיה והתקדמו והתפתחו – אני לא אומר שזו נחלת הכלל בתעשיה ומשתכרים בשכר ראוי. אז זה לא חד משמעית.

בסדר - - -

אבל אין ספק, אין ספק שעובד יצור הוא עובד יצור.

עובד יצור הוא לא עובד הייטק, אין מה לעשות, התנאים שונים מצד אחד, אבל מצד שני יש לו ביטחון תעסוקתי ארוך טווח, הוא יכול לעבוד באותו מקום עבודה 10, 20 ו- 30 שנה - - -

בזה ניצחתם את ההייטק, אני רוצה להגיד לך.

ולכן, נכון שהשכר הוא לא אותו דבר אבל יש לו אופק ארוך וביטחון שהוא יכול להתקדם באותו מקום.

לגבי ההכשרות, אני מסכימה שצריך להתחיל מגיל צעיר, אבל אני גם מסכימה עם מה שאמרת, שצריך לתת כיום מיומנויות בסיסיות, כי חיזוי מקצועות העתיד במדינת ישראל הוא מאוד לוקה, אין לנו שום חיזוי לעוד 5 שנים, או 10 שנים - - -

ודו"ח ה- OECD שמצביע על כך.

- - - והעולם משתנה. אתמול הייתי באיזו חברה שעוסקת באחסנה, אם כשאני התחלתי לעבוד לפני 20 או 30 שנה, המחסנאי הלך עם ערימת נייר ועיפרון, היום הוא הולך עם טופס אקסל ועוד מעט הוא ילך רק עם תגיRFAD וסקנרים. אז הם צריכים את המיומנויות הבסיסיות כדי שיוכלו להשתלב גם במקצועות העתיד.

תודה. את רוצה להשלים, ד"ר לוטן? ולאחר מכן, שולי, תתכונן. בכוונה הקדמתי אותם אליך כי הם הלקוחות שלך.

אני רוצה לומר שהשכר בתעשיה גבוה משמעותית מהשכר במשק, הוא 13,300. בתחום של מסגרים, הממוצע הוא 11,000, רתכים 14,000. CNC – 10,000. כך שגם השכר באותן מקצועות של רצפת ייצור, הם גבוהים מהשכר הממוצע, ואני מסכימה שיש גם בעיה תדמיתית של - - -

מה עושים?

- - - שאנחנו לא יודעים את זה מספיק, וצריך קמפיינים תקשורתיים של להגיד שהתעשיה זה לא מה שידעתם, בתעשיה מרויחים הרבה, בתעשיה יש אופק קידום.

שמעת, שולי?

עכשיו, אנחנו עובדים יחד עם משרד החינוך בצורה מאוד אינטנסיבית בתכנית האסטרטגית שלהם, אנחנו חושבים שהיעד להגדיל את היקפי הלומדים ל- 48% שהוא הממוצע ל- OECD. אנחנו חושבים שצריך להגדיל את תכנית טו"ב, טכנאי ובגרות, שבסוף כיתה י"ב תלמידים מסיימים עם דיפלומת טכנאי ובגרות. אנחנו חושבים שצריך להגדיל את כל ההתנסות תלמידים בתעשיה מ- 200 כיתות היום ל- 840 כיתות, ולהגדיל את המרכזים הטכנולוגיים, שיש שניים, לעשרה לפחות בכל הארץ. תלמידים ילמדו עם ה- state of the arc של הטכנולוגיה, עם מאייסטרים מהתעשיה שילמדו אותם, ולקרב יותר ויותר את הקשר בין חינוך לעבודה לתעשיה – זה טוב לתלמידים, זה טוב למשק, זה טוב לחברה, לכולנו.

תודה. הגיע זמנך, תציג את עצמך.

תודה רבה, שולי אייל - - -

אתה יודע, בצבא, שקלטו את השם של החייל מההתחלה – זה לא היה סימן טוב. והשם שלך נקלט מהר.

בחרתי בכוונה שם כזה, שיהיה קליט ממש מהר. כמה גברים אתה כבר מכיר עם שם כזה? אל"ף, אני שמח, כבוד היושב ראש, מההתחלה דיברת, מה ההבדלים בין החינוך המקצועי הטכנולוגי, אני בטוח שגם ה - - -

אני שאלתי, אני שאלתי - - -

לא, לא. אתה, ברור לי שאתה מבין. לדעתי מחצית מהיושבים פה, גם אחרי הדיון הזה לא יבינו. אבל חשוב להבין - - -

אנחנו נעשה מאמץ. נכון? נעשה מאמץ להבין?

בסופו של דבר, הבתי ספר המקצועיים מוציאים את התלמידים עם תעודות מקצוע, במידה והם הצליחו. תעודת מקצוע, קרי, בנאדם יכול להתפרנס ממה שהוא למד.

בוא, רגע. למה אתה עולה לקומה השניה לפני שהכנסת אותנו בלובי? משרד העבודה והרווחה, תציג.

הצגתי.

לא, תציג מה אתם עושים בתחום הזה.

אוקיי. שולי אייל, מנהל האגף להכשרה מקצועית. יש ברשותנו 63 בתי ספר שמפוקחים על ידינו. הבתי ספר שלנו בהתמחות של צמודי מפעל, צמודי תעשיה, צמודי בסיסי צה"ל, קרי תלמיד שלנו שלדוגמא לומד באורט תל נוף, הוא מיד אחרי שהוא מתגייס, עושה טירונות ונכנס ישר למקצוע. 50% מהלומדים שלנו במגזר הערבי, ובזמן האחרון אנחנו גם מתחזקים במגזר החרדי, חשוב להכיר את זה.

אנחנו, כמו שאמר חבר הכנסת אלאלוף, לא מכווינים לבגרות מלאה. אנחנו מכווינים ל- 14 יחידות, והסיבה היא מאוד מאוד פשוטה, גם כשהוא נוזף בנו ומעיר לנו על זה – זה לא ישתנה. לא כי אנחנו לא רוצים להוציא את הילדים עם בגרות - כי גם פה וגם באירופה, הוכח, לא ניתן להוציא את הילד גם עם מקצוע וגם עם בגרות בגיל 18. זה לא מתכנס מבחינת שעות לימוד. צריך להחליט איפה הקו עובר. במשרד החינוך הקו עובר על הבגרות, אצלנו הוא עובר על המקצוע. בגלל זה תלמידים במשרד החינוך לא יוצאים עם תעודות מקצוע ובגלל זה תלמידים אצלנו לא יוצאים עם תעודת בגרות, זה מאוד מאוד פשוט. כאילו, עכשיו אני מקווה שאנשים הבינו את זה קצת יותר, אבל אתה לא – אני חזרתי מגרמניה לפני חודשיים, לא סיירתי כמו עופר בחו"ל, רק בגרמניה הייתי. שאלתי אותם: יש לכם בגרות + מקצוע?

סליחה - - -

מה שהיה תמ"ת וכלכלה.

שאלתי את הגרמנים: יש לכם בגרות + מקצוע? אמרו לי, לא, זה לא מתכנס. בגיל 18 הילד יחליט, אחרי שהוא למד מקצוע, ללמוד בגרות – יכול לעשות את הסוויצ'. למד בגרות, רוצה ללמוד מקצוע – יכול לעשות את הסוויצ'. עד גיל 18, אנחנו לא מצליחים להביא אותם לגם וגם, אנחנו גם לא מנסים.

כמה תלמידים סך הכל לומדים במסגרות שלכם?

התקן שלי הוא 13,000. לצערי ירדנו בגלל צעדים אגרסיביים של משרד החינוך ו - - -

תחרות?

לא, לא תחרות. תחרות זה שוק חופשי, לתת איסור על הקב"סים להפנות תלמידים אלינו – זה כתוב במפורש, זה לא תחרות, זה כלומר, אתה משתמש במשאב, בגלל שאתה יושב על הברז, אתה מונע מתלמידים להגיע אלינו.

בוא, יש לכם ערך מוסף משלכם, אבל בוא לא נתבלבל . הבתי ספר שהוקמו, זה אילוץ, זה לא ברירת המחדל, זה אילוץ של החברה והכרח שלא יגונה.

ברור.

אבל אתה לא צריך להלין על כך שמשרד החינוך שואף, גם אנחנו שואפים, החברה בישראל שואפת, להרים את כולם כלפי מעלה.

הכל בסדר, שניה.

בסדר.

אנחנו מדברים הרבה על המושג הסללה, ובא לי קצת לנפץ את המושג הזה - - -

יאללה, בוא. דבר.

אנחנו היום - - -

תן לי מאפיינים של התלמידים שלך, נבחן הסללה.

אנחנו מסכנו 2% מהאוכלוסיה, אבל זה בדיוק אנחנו מסלילים, אתה יודע. להאשים אותנו בהסללה זה בדיחה, כאילו. 2% מהאוכלוסיה זה לא הסללה, וכש-50% מאיתנו במגזר הערבי ואני אומר לך - - -

אבל כשהקב"סית לא - - -

כן, כן.

אתה לא, אתה סותר את עצמך. לפני רגע הלנת על כך שלקב"סית יש לה איסור להפנות אלייך.

נכון.

אם אני הייתי יודע שיש עידוד של משרד החינוך להפנות אליך, הייתי בודק את מי מפנים, מאיזה אשכולות מפנים – אז הייתי חושש להסללה. ההיפך הוא הנכון, לכאורה.

לא.

תן לי רגע להסביר.

אולי לא הבנתי, תסביר לי.

תן לי רגע להסביר.

יש פה סתירה.

אני אומר שלצורך העניין, מנהל היום בבית ספר בישראל, אחרי שלוש שנים שהתלמיד למד אצלו, מכיתה ז' עד כיתה ח', כולל, אומר, התלמיד הזה הוא גם מונע מאחרים להתקדם בכיתה וגם פוגע בעצמו ולא יהיה לו סיכוי לבגרות, היום אין לו סמכות להגיד, הילד יעבור לבתי ספר שלי. שנה אחרי זה, הילד מגיע ליום אחד ללשכת גיוס, אני שירתי 29 שנה בתפקידי כוח אדם בצה"ל, יום אחד בלשכת גיוס, קובעים אם הוא יהיה אפסנאי, אם הוא יהיה בסייבר, אם הוא יהיה לוחם בסיירת. אף אחד לא מאשים את צה"ל בהסללה, נכון? כי ברור שצריך למיין אנשים, לא כולם שווים, שמים אותם, בודקים אותם, ביום אחד קובעים, לפעמים יש עוד יומיים מיונים, סיירת לפה או גיבוש לשם. אבל חלילה, מנהל בית ספר, ש-3 שנים מתמודד עם הילד, יגיד, הילד הזה יותר מתאים לחינוך מקצועי, שם הוא ייצא עם משהו בחיים, שם הוא ייצא עם תעודה – היום חל איסור. זאת הסללה. לקחת ילדים ולדעת מראש שאין להם שום סיכוי להגיע לבגרות או לבגרות איכותית ולהגיד, הוא לא יגיע גם לחינוך מקצועי – זאת הסללה הפוכה. לקבוע לו מראש שהוא יצא בלי כלום.

שאלה אחרת, אוקיי.

אי אפשר לבכות על התיוג של ההכשרה המקצועית בישראל, מצד לא מעט שותפים פה, אבל מצד שני, לשים את ההכשרה המקצועית לנוער מתויגת כמשהו עם דה לגיטימציה, כלומר אתה לא יכול לצפות שמשדרים כל הזמן: זה לא טוב שיש בתי ספר להכשרה מקצועית, צריך להיות בתי ספר זה, אבל כשהילד מיד איך שהוא משתחרר מהצבא בגיל 21, יבואו עכשיו התאחדות התעשיינים לעודד אותו: בוא אלינו להכשרה מקצועית. איך אתם קוברים לו את התדמית הזאתי בגיל 14-15 עד 18, ואתם מצפים שבגיל 21 הוא יעשה את הסוויצ'. למה? כי אחרי 3 שנים בגולני פתאום יגיד: וואו התעוררתי? זה המסלול שלי בחיים? זה לא עובד.

עם יד על הלב אני שואל אותך: מה אתה רוצה?

מה אני רוצה?

רגע, רגע, רגע. מה אתה רוצה, שהמדינה כמדינה או משרד החינוך או כל מדיניות אחרת של הממשלה, שתבוא תאמר, כל תלמיד יופנה אוטומטית גם - - - הרי אתה יודע מה מאפיין את התלמידים שמגיעים אליך, בוא נשים את הדברים על השולחן. למה ציפיתי שתציג לי מה אתם עושים, אופי התלמידים, מה מאפיין את התלמידים שמגיעים אליך, עם איזה - - - הרי בוא, אנחנו יודעים, ואני לא רוצה לתייג, זה לא חד משמעי. יכולים להיות - - -

המנכ"ל שלי בוגר הבית ספר שלנו - - -

סליחה, יש לי חבר, חבר לאחד ממקומות העבודה שלי, שהגיע לתפקידי הנהלה בכירים בתחום הכלכלה, שהוא בוגר ביס"ט (בית ספר לטייס), בסדר?

בסדר.

תן לי רגע, זה לא אומר. אל תעזור לי. זה לא אומר. אני נזהר, אני לא רוצה לומר. אבל בפועל, מי שבא אליך זה או תלמידים שנפלטו או היו על סף נשירה, וגם מה שנקרא 07.

אוקיי, מקבל. השאלה היא, על אותה קבוצת תלמידים, ודרך אגב, ראו שמחקר ראמ"ה שישבה קבוצת תלמידים זהה ממשרד החינוך, לקבוצת תלמידים זהה מהמשרד שלנו, עם אותם נתונים סוציו אקונומיים, 964 תלמידים בכל קבוצה, נעשתה השוואה ביניהם, והמחקר הוא מחקר אורך, התלמידים האלה כבר בני 22, ואני ביקשתי שימשיכו את המחקר הזה עד גיל 30 כדי לראות גם מי מתפרנס יותר טוב, ומי חי יותר טוב, והכל בסדר. ראוי היה שאחרי מחקר כזה נבוא בצורה מוכבדת ונגיד: אוקיי, עכשיו כשאנחנו רואים ש- 69% מאלה, מאותה קבוצת תלמידים, יצאו עם תעודת מקצוע, זאת אומרת אצלי – 31% יצאו בלי כלום, אבל במשרד החינוך 63% יצאו בלי כלום, יצאו בלי תעודת בגרות, בלי זה – מה עדיף? אבל כמובן שמחקר שעבדו עליו שנים, הוא לא יפורסם אליו, לא יהיה בשיח - - -

אני מסכים איתך.

הציג פרופסור יונה את הפער בין האקדמאים - - -

בהשתכרות. פער ההשתכרות.

בהשתכרות. עכשיו, בוא נעשה ניסוי. בואו ניקח 200 קצינים שהשתחררו לפני שנתיים מהצבא, ו- 200 אפסנאים שהשתחררו לפני שנתיים מהצבא, מי לדעתך ירוויח יותר כנראה?

מה זה קשור לדיון?

אני אגיד לך מה זה קשור, כי קשור גם מי הפוטנציאל שהלך להיות אקדמאי, ומה הפוטנציאל של מי שהלך זה. לא כולנו שווים. כשאתה לוקח את הקבוצות היותר חזקות ושלחת אותם לאקדמיה – אז כנראה גם הם יתפרנסו יותר טוב, השאלה היא, בקבוצת השווים כשנכנסנו – האם לקחנו בן אדם חסר מקצוע והפכנו אותו למקצועי? האם גרמנו לו להתפרנס יותר טוב או לא?

שולי. הדיון היום - - - אני מבין שיש לך במה ואתה משחרר, יש ויכוח, אבל אתה מתנתק מהדיווח ואתה מתחמק. כל מה שנאמת לנו פה זה, כרגע נסוב סביב הנקודה, האם הכל חינוך או לא הכל חינוך.

לא.

בוא תקשיב, הנה אני אומר לך. תקשיב - - -

בוא אני אתן לך דוגמא - - -

תן לי רגע, ומיד אני. שולי, תעצור פה. אני בא ואומר לנוכחים כאן, ואני אומר את זה לדיון, תקשיב טוב טוב, תפיסת העולם שלנו, כל מה שקשור בחינוך, צריך להיות בחינוך. לומר לך שאנחנו מרוצים מכל מה שקורה במשרד החינוך? לא. יש דברים טובים, יש דברים פחות טובים, יש דברים שצריך לתקן, בסדר? אז אל תלין על כך כי אתה הריבון, כרגע אתה קיים מכוח זה. בתי הספר שלך, אני רוצה לומר לך, וחבל שמשרד החינוך לא פה ושומע. אני אומר לך - - -

הוא פה.

הוא פה? מי מטעמם?

אהרון שחר.

תקשיב. והנה אני אומר לך. לו יצויר שהממשלה בויכוח הזה של בתי הספר הטכנולוגיים היינו מנצחים ומקבלים החלטה שזה עובר למשרד החינוך, ואתה, איך שאתה, היית עובר למשרד החינוך, היית עושה את אותם דברים ומקבל גם צל"שים מההנהלה שלך, והיית ממשיך והיית נואם בשבח השינוי. כרגע זה לא, אנחנו במקום אחד. המקום הוא, איך אנחנו מוציאים יותר כוח אדם איכותי, מקצועי, לתעשיה ובלבד שלא תהיה הסללה.

ושיתייחס לעוד נקודה - - -

יש לה שאלה אליך - -

כן.

לפני שאני אדבר – האם יש לך גם ביקורת עצמית אולי, איך לפתח את השיטה, בלי להיכנס לויכוח של משרד החינוך ומשרד העבודה? יש לך ביקורת עצמית גם על מה שאתם עושים?

ברור שיש לי ביקורת.

אז גם תציג לנו אותה.

אנחנו צריכים לעבוד יותר על המיתוג של התחום, אנחנו צריכים יותר אוכלוסיה חזקה כדי לחזק אותה. אבל, אני חייב להגיד לך - - -

לסיכום.

זהו? זו הביקורת?

שניה, כן.

רגע, חנין. לסיכום.

חבר הכנסת מרגי. אתה מכיר גם שאפילו פניתי אליך במאבק אז במאבק של הנוער כנגד הבנק. ראיתם הפגנות של הנוער העובד והלומד וראיתם מכתבים של מנהלי בתי ספר שמתחננים שלא יעבירו אותם למשרד החינוך. לא שמעתם פניה אחת מאף מנהל בית ספר, אל תעבירו אותנו למשרד הרווחה. תשאל: איך זה יכול להיות? כי אנשים פה, הנושא הטריטוריאלי לא מעניין אותם. מעניין אותם לשמור על החינוך מהסוג הזה - - -

אני אענה לך?

שניה.

אני אענה לך?

שניה, שניה. אם משרד החינוך היה לוקח את המח"טים שלו והיה אומר שהם עכשיו עובדים במודל הדואלי של עבודה וחניכות, ולא לשלוח תלמידים לעבוד בלי שכר כמו שהם עושים את זה היום, שאצלנו התלמידים עובדים עם שכר. אם הוא היה - - -

יש סיבה למה הם עובדים עם שכר, בוא, שולי. אני לא פותח את ה- - -

זה נקרא ניצול. שניה. סליחה, יש כאלה שמתפרנסים אבל לא הילדים. שניה. אבל אני אומר: אם היו מערכות דומות, אני אומר לך, מוותר על התפקיד שלי, שיאחדו את המערכות ושהכל יהיה תחת מקום אחד. אבל אם המשמעות היא שהבתי ספר שעברו ממשרד הכלכלה למשרד החינוך לא שמרו על הצביון שלהם ולא שמרו על המודל הזה, ומתקשרת אלי מנהלת בית ספר ומתחננת שנשלח אליהם פסיכולוגים עכשיו כי הם על הקצה ואין להם עכשיו מענה טיפולי, אז אני אומר לך, זה יהיה עוול גדול להעביר את הבתי ספר למשרד החינוך עד שהם לא ישנו את החשיבה שלהם.

תודה. אמרתי לך שהכל דיון סביב העברת ה - - - חברת הכנסת חנין זועבי.

כן. קודם כל אני רוצה להסכים איתו במה שהוא הציג, לא במה שהוא לא הציג. במה שהוא הציג אני מסכימה. אין בעיה, אתה יודע מה? באוכלוסיה העניה אין בעיה של תדמית, תתן לה פרנסה. שהוא יהיה מה שיהיה. בחברה ש-54% עניה – היא רוצה להיכנס לעבודה כי זהו הדלת לחיים. ואין לנו, אנחנו לא חברת הייטק, אנחנו חברה של עולם שלישי פה באותה מדינה כי יש כמעט שתי מדינות לשני עמים, גם כשאתה לא מסכים איתי, אז אני איתך ואני לא רוצה להעביר למשרד החינוך כי אני רוצה את הקשר הזה - - - מה אתה עושה עם הצילום הזה? אני רוצה את הקשר - - - תצלם - - אני רוצה את הקשר בין - - -

הוא רוצה להראות שחנין זועבי ואלוף משנה בצה"ל - - -

למה אתה מ - - - אותו? הלו, שולי. אתה מפריע לי. זה לא פה - -

אני אעבור לנקודה הזאת של צה"ל. אני רוצה את הקשר הזה בין בתי הספר לבין שוק העבודה, ואני לא חושבת שמשרד החינוך יעשה עבודה טובה ב - - -

את שמעת את הסקירה של עופר?

לא.

אז התחילה אינטראקציה, יש אינטראקציה.

אוקיי, אז אני רוצה את הקשר הזה, מבחינה תאורטית. אבל מבחינה מעשית אתה יודע שאין שום קשר בין בתי הספר המקצועיים בחברה הערבית לבין שוק התעסוקה ואתה יודע שהיומיים האלה שהילדים צריכים לעשות, הם הרי לומדים שלושה ימים, עובדים יומיים – הם לא עובדים, הם יוצאים לרחובות.

אין לך מענה תעסוקתי או נקרא לזה חניכותי, התמחותי, איך שתגדיר אותו מבחינתך, לתלמידים ערבים בתעשיה?

אבל הוא לא יספר, אני גם אגן עליך. אין מקומות עבודה, איך הוא יקשר? - - -

אין מוסכים, לכאורה, במגזר הערבי?

יש, שוק העבודה אולי יספק חלק מסוים מאחוז התלמידים. אבל הוא לא מפקח על זה ולא מציג את זה כבעיה, זו הבעיה שלי איתו. הוא לא אמור לספק מקומות עבודה, אבל כאשר הוא בא ומציג את הכל ורוד והוא לא אומר שהתלמידים במגזר הערבי ברחובות, בגלל שאין מקומות - - -

הנתונים שלך מבוססים?

כן, כן, כן.

שולי, תתייחס לזה. עצרי.

הוא לא מגדיר את זה כבעיה וזו הבעיה.

אל"ף, אני מסכים באופן חלקי עם חברת הכנסת זועבי.

כמה זמן אתה מסכים איתה באופן חלקי בנושא הזה?

אתה צריך להסכים איתי - - -

רגע, רגע, שניה, תני לי. כמה זמן אתה מודע לבעיה הזאת?

שניה. אני מודע לה מיום כניסתי לתפקיד. יש מגמות לימוד שכולם נקלטים בשוק התעסוקה - - -

כולל התלמידים הערבים.

כולל התלמידים הערבים, לא תמצא כמעט מי שלומד אוטוטרוניקה והוא ברחוב, לא תמצא - - -

אוקיי, אז איזה מקצועות לא?

אם אתה מלמד משהו כמו עיצוב גרפי או תחזוקת מחשבים או משהו כזה, או טיפוח החן - - -

אכן תלמידות ברחוב. לא ברחוב, תלמידות, בנות בבית.

- - - זה יותר קשה. עכשיו, חלק מהדברים נפתרים על ידי הקמת מפעלונים בבתי ספר, כלומר - - -

סדנאות יצרניות.

לא, הפתרון - - -

חנין. שניה, שניה.

הפתרון מתחיל כאשר אתה מציג את זה כבעיה, כל עוד אתה שותק - הפתרון לא מתחיל. כל עוד אתה לא מציג את זה כבעיה, זה לא בנפש שלך - - -

שולי, היא צודקת. היית צריך לומר את ה- - - גם כן.

- - - אז אין פתרון כי אתה לא מגדיר את זה כבעיה כי זה מחוץ אולי לדאגות שלך.

חנין זועבי, תודה.

אני רוצה להכניס לך, פשוט - - -

תודה.

אבל אני לא סיימתי. הבעיה השניה שאתה לא הצגת, הרשתות שפועלות בבתי ספר הערבים. מה קורה בישובים היהודים? הכל תחת הפיקוח בתי ספר לא יסודי, החטיבה העליונה, תחת הפיקוח של העיריות והשלטונות המקומיות. בחברה הערבית, 70% או 80% תחת הפיקוח של הרשתות עמל, עתיד, אבו נזיז - - -

את לא מעודכנת. כמעט, זה דבר שכל יום עולה בשולחן שלי.

אבל זאת לא הבעיה

התהליך של הפרטת החינוך העל תיכוני - - -

למה במגזר הערבי יש פער גדול בין בתי ספר תחת פיקוח של שלטון מקומי לבין תחת הרשתות? זה חלק - - -

רגע, אני שואל, את מעדיפה את הרשות המקומית או את אורט או את קדימה?

אני לא אכפת לי, אני רוצה - - - קודם כל, כן. הרשות המקומית. אני מעדיפה. למה? אני אסביר לך, כי יש פתח - - - כי חלק מהרשתות לא שקופות בנתונים ברווח שלהם, איך מנצלות את הרווח - - -

גם הרשויות המקומיות.

אצלי הן שקופות.

מעבירים את הרווח שלהם - - -

שולי, אל תפריע.

- - - מהישובים, מבתי הספר הערבים ומשקיעים אותם בבתי ספר אחרים, ויש רשתות בלי שום פיקוח, אני לא אזכיר שמות פה, כולם יודעים מה המכללה הזאת מהישוב הערבי, איך היא נכנסת לתלמידים שלנו, לא עושה כלום, הם לומדים שעתיים ביום, אחרי השעה 10 הם מחוץ לבית ספר, אין שום פיקוח. אז לא הבעיה אם זה משרד החינוך או זה משרד התמ"ת – שיהיה פיקוח. זה תחת השלטון - - -

חנין, אני חייב לסכם.

- - - שלכם ואין שום פיקוח. הנקודה השלישית, משרד החינוך הוא ענה על שאילתא שלנו, על מכתבים שלנו, הוא אמר אני לא פותח שום מגמות בחינוך הטכנולוגי או המקצועי, עד שהבעיה הזאת תיפתר בין איפה זה עובר, אם זה תחת משרד החינוך או אחר ומסתבר שב- 5 השנים האחרונות, כן פתחו בתי ספר, ההכנות בהם מ- - , בישובים היהודים אבל בישובים הערבים הם מסרבים לקלנסוואה, הם מסרבים גם - - -

הם מסרבים גם לביאליק, זה היא העלתה, שמשרד החינוך מתנגד לאשר העברה לבתי הספר הטכנולוגיים. ועדיין זו מגמה אחת. משרד החינוך בתהליך של חנק, שולי. משרד החינוך בהליך של - - -

אז אני חוזרת בי מהנקודה הזאת.

אבל השנה פתחתי שני בתי ספר במזרח ירושלים.

אוקיי.

תחזיר את מזרח ירושלים לאיפה שהיא צריכה להיות.

תודה רבה, תודה. ניר - - -

והנקודה הרביעית - - -

חנין.

עצם זה שאתה מקשר את הנושא עם הצבא, תראה מה אנחנו מפסידים - - -

אבל לא היית בסקירה. כבר שחררו, פעם היה - - - עזבי אותו, הוא לא הכל. פעם היה - -

אין י"ג, י"ב בחברה הערבית - - -

רגע, חנין, רגע.

אבל אצלנו יש.

רגע, חנין.

בערערה יש לנו פעולה של י"ג.

אדוני, זאת הייתה הפעם השניה והאחרונה שהפרעת. תקשיבי טוב, ובזה אני מסכם - -

כבוד היושב ראש - - -

אתה יכול ל - - -

לא, לא, אני רוצה שהוא יענה לי. אתה תענה לי? לא, אני רוצה שהוא יענה לי.

יום ההכשרה המקצועית ורוצים לפתור את כל הבעיות, זו בעיה.

הוא לא יכול לענות, שולי, שחררתי אותך, אני מנהל את הדיון. תקשיבי, את לא היית בסקירה של עופר - - -

הייתי בוועדה אחרת, סליחה.

אז בואי. 92% בחינוך הטכנולוגי הם תחת המטריה של משרד החינוך ומשרד החינוך הודיע שאם פעם כל ה-י"ג ו-י"ד שלו היה רק עם צה"ל, היום הוא פתח את השורות גם כן, גם לא במסגרת השותפות עם צה"ל. אז גם לזה נתנו מענה.

ניר דרור, הנוער העובד והלומד, בבקשה.

אנחנו בנוער העובד והלומד בעצם פועלים בבתי הספר התעשיתיים של משרד הכלכלה. אני מרכז את מחלקת ההדרכה שאחראית על הפעולה בבתי הספר האלה. לנו חשוב להעלות, בתוך כל הבלבול מושגים שעלה פה, שני מושגים שמתבלבלים, זה ההתנסות בעולם העבודה, מה שמשרד החינוך מציג את זה, זה 6-12 ביקורים במקום העבודה, אל מול עבודה תחת לחץ, תחת דרישה ממעסיק שממש מכשירה את ה - - -

תעסוקה ממש.

כן, תעסוקה ממשית, עם שכר כמובן, בהתאם לחוק כפי שהמחוקק קבע. הנקודה הזו היא נקודה חשובה, לדעתנו גם 6-12 ביקורים בשנה זה לא מספיק. דבר נוסף עלה פה, גם הסיפור של ההסללה ונקודה שחשוב להגיד אותה – יש הסללה גם במגמות מתמטיקה ואנגלית. זה לא - - -

אני הייתי מוכן לסבול מהסללה בין מתמטיקה לאנגלית ולא במה שדובר פה, אל תשווה בכלל.

לא, אני רק אומר, כאילו, על הסיפור הזה. זהו, אלה שתי הנקודות שחשוב לנו על הסיפור הזה.

תודה. ניר קלינגר, בבקשה.

ניר קלינגר, מנכ"ל התאחדות המלאכה והתעשיה. אל"ף, אני מברך את חבר הכנסת האלוף על היוזמה להקים את המועצה, שבאמת להתחיל לנהל, אולי, כגוף אחד את הנושא של הכשרה מקצועית. רק חשוב לציין שאנחנו מייצגים את כל התעשיה הקטנה המעסיקה עד 20 עובדים. מקומנו במועצה הזו נפקד. זאת אומרת, פנו לגדולים אבל מקום הקטנים נפקד. אני חושב שכדאי לתת לנו מקום במועצה הזו לכשתקום - - -

איך קוראים למועצה?

התאחדות המלאכה והתעשיה. עכשיו, לעניין ההסללה, לעצם העניין. אם ניקח נתון – 72% מהחברים בהתאחדות שהם היום בעלי מפעלים, הם בוגרי השכלה טכנולוגית של לפני 20 ו- 30 שנה. זאת אומרת, אל"ף, אנשים פותחים מפעלים וזה קיים, נכון, צריך בהכשרה הטכנולוגית לתת להם מיומנויות של ניהול, כדי שהם לא ימצאו את עצמם בסוף - - -

פושטי רגל.

לא פושטי רגל, אבל שלא ימצאו את עצמם רק עובדים - - - ברגע שהם יוצאים לעצמאות, לדעת לנהל את המפעל מיומנויות בסיסיות, אבל עדיין חסרים לנו מקצועות, חסרים לנו רתכים, טפסים, בכל ה - - - של המקצועות חסרים עובדים, והיום אין המענה הזה. ולהגיד on job training זה עדיין הרבה טוב למפעלים הגדולים, מפעל קטן שיש בו מכונה אחת או מקסימום שתיים, יהיה לו קשה מאוד לשלב תלמיד לעבוד. לכאורה תתן לו מכונה לעבוד עליה ולהתנסות, והוא משבית לו 50% מהמפעיל. מי שיכול לחוות את החוויה יותר טוב בקליטת עובדים, זה יושב לצידי מיקי אלון, ברשותך תן לו שתי דקות, כי הוא בעל מפעל לפלסטיקה שקולט עובדים שמגיעים לא מיומנים והוא צריך להכשיר אותם.

תודה. ד"ר שמריהו רוזנר. אני שמעתי.

טוב, קודם כל כמה מילים. הנושא של היום קשור אלי בהרבה מאוד כיוונים גם באופן אישי וגם באופן מקצועי. קודם כל, אני גר כבר 40 שנה במעלות, אני ניהלתי בית ספר תיכון מקיף 13 שנים, הייתי גם נשיא של מוסד אקדמי והיום אני אחראי ברשת אורט כבר הרבה שנים על בתי ספר תיכוניים ועכשיו על מכללות, כך שאני מכיר את המערכת הזאת באמת מהיבטים שונים.

קודם כל אני רוצה כמה הערות לחברת הכנסת זועבי, לגבי העניין של הרשתות, כי זה עלה פה – כמה שזה נכון. יש רשתות ויש רשתות. ואני מציע שכל רשות שרוצה להעביר את מערכת החינוך מידה, שזה המנדט שלה, לגוף אחר שיבדוק טוב טוב למי היא רוצה להעביר אותו, ושתעביר אותו למישהו שהיא חושבת שהוא יכול לעשות את זה טוב ממנה, מבחינה חינוכית לילדים.

אז בוא אני אומר לך, העלתם את זה. אנחנו במהלך הדיונים, לפחות מאז שאני בתפקיד, בשנה וחצי האחרונים, גילינו שכל הסוגיה הזו, אני קורא לזה הפרטת מערכת החינוך העל יסודית, מהרשויות המקומיות לספקי שירות פרטיים, ככה אני מגדיר את זה. משרד החינוך לא השכיל לעשות הסדרה - - -

הוא עכשיו עושה.

בסדר, תודה רבה. מזל שהכנו בפטיש הזה כמה פעמים. זה משהו מזעזע, מדינה נאורה מתקדמת, הכל, שלא חשבה לעשות הסדרה. כל רשות מקומית עשתה את זה בדרך שלה, בצורה שלה, בהפקרות מוחלטת, ממניעים שהם לא מניעים, אז אני שמח שזה בתהליך של הסדרה - - -

אני רק רוצה עוד מילה להגיד על זה, שלרשות שהיא לא גדולה, הרבה פעמים העניין הזה הוא הכרחי, אני לא מדבר על רשות כמו תל אביב, שיש לה עשרות - - -

אבל זה לא הדיון.

לא. נגענו. רק אני מזמין אותך לפנות לישובים ערביים - - -

אני מסכימה שיש הבדל.

- - - עשרה ישובים ערביים, בפזורה הבדואית, תפני אליהם, תשאלי אם הם מרוצים מ - - -

אני יודעת שיש הבדלים.

אוקיי, אז זה דבר אחד. אני רוצה לחזור אל העניין. באמת עסקו פה בהרבה סוגיות, אני רוצה לגעת עכשיו בנקודה של נישה שנקראת הנדסאים. זו נישה שיכולה להיות בהמשך לתיכונים, יכולה להיות גם לתיכונים יהודיים וגם לערביים, דרך אגב. לנו יש גם מסלולים של אוכלוסיה ערבית שממשיכים ללמוד מיד אחרי בית הספר התיכון, וזאת נישה שהיא יכולה למשוך תלמידים מכיתה ט' ללמוד בנתיב הטכנולוגי כי הם רואים אופק מידי להמשך. קשה מאוד לבוא לתלמיד בכיתה ט' עם יועצת שצריכה להפוך להיות מישהי אחרת ממה שהיא עושה היום ולהכווין - זה נכון, אבל לבוא לילד בכיתה ט' ולומר לו שאחרי לימודיו הוא ילך לעסוק בזה וכך הלאה – זה רחוק מדי. יש כאלה גם, באוכלוסיה היהודית כמובן זה אחרי צבא, זה טווח רחוק מדי. אפשר לבוא בקלות רבה יותר, אם היה אפשר לשנות את הדימוי של הטכנאים וההנדסאים ולהגיד לו: שמע, אתה מסיים מסלול, אתה מתחיל בכיתה ט', אתה מסיים אותו ישר ברצף בכיתה י"ד, ואתה יוצא לשוק העבודה או ממשיך את לימודיך להנדסה. הדימוי של ההנדסאים הוא דימוי נמוך, לא יודעים בדיוק מהו, עופר אמר קודם שיש כ- 6,000 או 7,000 הנדסאים בכל מדינת ישראל - - -

יש דיון, אני לא חושב שאנחנו צריכים להעלות אם כבר העלית את זה והעלינו את זה בדיונים פה, כל סוגיית האקרדיטציה של ההנדסאים, של טכנאים הנדסאים להשכלה גבוהה. לצערי הרב נציגי המל"ג והוות"ת לא כאן, יש גם עקשנות יתר בקטע הזה, אני מבין לפערים של ה-י"ג-י"ד ולמכללות הטכנולוגיות – אני מקווה שיגיעו לאיזה נקודה ואני חושב שהגיע הזמן שכמו במדינות אחרות, תהיה קרדיטציה לאקדמיה - - -

מודולריות של תכניות הלימודים.

אני מוגבל, כשאני מדבר אני לא אוהב שמפריעים לי.

אז אקרדיטציה של הסוגיה הזו, זה יעודד תלמידים שזה מקפצת ביניים. זה ייתן משמעות למקצוע הזה של הנדסאים-טכנאים. בבקשה. תמשיך. תסכם במשפט אחד.

אז זה מה שאני רוצה לומר, אם היה אפשר שבתוך אותו תהליך שמדברים פה על חינוך טכנולוגי היו מסתכלים על טכנאים והנדסאים ככאלה שמסיימים מערכת תיכון ומיד ממשיכים הלאה – היה יותר קל למשוך אותם מכיתה ט' ללמוד בנתיב הזה ולמשוך תלמידים עם עניין. כשלתלמידים אין המערכת הזאת והיא קטנה ולא ממותגת טוב ולא יודעים מה זה הנדסאים בכלל , כי לא בכל העולם יש מסלול כזה, שם יש בעיה וצריך, כמו שאמרת, באמת לחזק את הקטע הזה כדי שימשוך למעלה וימשיך אחר כך להנדסה או ללימודים האקדמיים.

אתה לא מוצא בעיה של חיבור בין הבתי ספר לבין שוק העבודה בישובים הערבים? אתם כן מספקים שני ימי עבודה לתלמידים?

לא, אני מדבר כרגע על - - -

לא כל מסגרת - - -

לא, את מדברת רק על - - -

את לקחת את אופי הלימודים במשרד הגדול הזה.

נכון.

מיקי אלון, אני רואה שאתה בוחן את הפלסטיק של מכשיר האייפון שלך או מצלם עדיין? הקשבת?

הקשבתי.

אז יש לך בדיוק דקה ותשתדל לא לחזור על דברים שנאמרו.

ומה אתה עושה עם הווידיאו הזה?

אני - - -

באמת.

תציג את עצמך, בבקשה.

הישיבה מצולמת לא?

לא, אתה אישית.

אני יכול לקחת מאתר הכנסת - - -

אתה סיימת את הדברים שלך?

כן. אני חבר התאחדות התעשיה ובסוגריים גם חבר פורום ההורים היישוביים. אני מנהל את העסק וכבר נמצא בו 27 שנה, בשנים האחרונות המפעל עצמו הוא בסדר, אנחנו פונים אל האלקטרוניקה ולהיי-טק, אנחנו מייצרים אריזות.

איפה אתם נמצאים?

אנחנו נמצאים בצומת כנות, על יד גדרה. המצב עם האנשים המקצועיים, המפעל מזדקן, העובדים מזדקנים, אין עובדים חדשים במשק, אין עובדים מקצועיים. המילים פה מאוד יפות, אבל אני צריך ללכת בשביל למצוא אדם מקצועי, ללכת עם פתקים ולהדביק בשכונות כדי למצוא איזה עובד. אנחנו משוועים לבתי ספר מקצועיים, אני אומר את זה בכל התחומים.

אני חוזר על השאלה ששאלתי את דוקטור לוטן: בגלל הקושי הזה, למה אתה לא מפתח לך מסלול פנימי שלך שאתה קולט עובד עם מיומנויות כלליות ומתאים אותו?

אני מפעל קטן, אנחנו בערך 20 עובדים. אין לי את היכולת הזאת - - -

תבוא אלינו, נעשה איתך.

מה זה?

תבוא אלי, לאורט, יש לנו קורסים לכל המפעלים, אנחנו עובדים בתוך מפעלים, אנחנו מקימים קורסים שמותאמים למפעלים, עכשיו עשינו לרכבת ישראל - - -

אני רוצה שיבוא עובד ואני אוכל לקלוט אותו.

אני כבר אומר לך, תבואו, אנחנו נתאים קורס לעובדים שאתה צריך אותם ללימודי תעודה.

כמוך יש עשרות, יכול להיות שזה יעניין ל - - -

המשכורות הן טובות, הן מזמן כבר לא מינימום.

אמרתי עשרות של מפעלים, לא משכורות.

לא, לא, אני מבין.

ברור.

אני אומר, אין בעיה גם של שכר היום, זה לא מה שהיה פעם, זה לא שכר מינימום.

הקושי ידוע, אין ספק שיש קושי ל - - -

תודה.

אנחנו לקראת סיכום. יש מי ש - - - יהודה קלו? פה? בבקשה.

יהודה קלו לבנה, אני מנהל את מרכזי ההכשרה של תעשיות בית אל. אז קצת בשם התעשיינים, אנחנו משוועים לשיתוף פעולה בין המשרדים, כי ברור לנו שההכשרה המקצועית היא הלב של כל העניין של התעשיה וגם אצלנו חסרים עובדים ועובדים מקצועיים ומכל הסוגים והמינים. אנחנו מתמחים בתעשיית המתכת.

אני רוצה רק להעלות נקודה קטנה שאולי יכולה לתת אור חדש. יש פרויקט שנקרא WUSI אולימפיאדה למקצועות לצעירים ולנוער עד גיל 21-22. זה ממש מתנהל כמו אולימפיאדה בכל תחומי המקצוע בעולם. זכינו להשתתף פעם אחת בקיץ שעבר, יש 75 מדינות ב- 60 מקצועות שונים. הדבר הזה יכול, כמו שבישראל לוקחים אליפות בג'ודו או בשייט או באיזושהי מדליה, אז פתאום נפתחים חוגים וילדים רצים ונוהרים - - -

שמת לב שלא היה לך קשה לבחור את המקצוע בספורט, איפה זכו.

לא, אמרתי, זה היה המדליות ש - - -

אז תביא דוגמאות יותר טובות, הלאה.

כך גם ב-CNC וכרסום או בחריטה או בנגרות, מסגרות, מכטרוניקה וכו' – כשמשתתפים ישראלים יזכו, זה יביא גם אחרים. רק מהניסיון הקטן של פיילוט זעיר שעשינו למשך שנה אחת, קיבלנו טלפונים מעשרות תלמידים ובתי ספר, "מתי מתחילים?" ו- "מתי אפשר?" ו "מתי כדאי?" וכל ה-30 תלמידים שהשתתפו בפרויקט, בפיילוט, כולם הלכו ללימודי המשך להנדסאים וגם להנדסה. זאת אומרת שהדבר הזה יכול לתת מיתוג אדיר ולהביא צעירים אל תוך התעשיה ולראות בזה מקצוע מכובד ומכניס. אז אם יהיה לזה יד - - -

תודה. זה עוד פן. יפה. דן פרת, קרן סטף? בבקשה.

דן פרת מקרן סטף. הדבר שלא דיברו עליו בכלל זה כסף. חינוך מקצועי עולה המון כסף - - -

אז בוא תספר לי מה עושה הקרן.

סטף וורטהיימר הוא כבר לא תעשיין פעיל היום, הוא הקדיש חלק מההון שהוא קיבל בעקבות המכירה לחינוך מקצועי ולהכשרה מקצועית, תמיכה, ארגון מגזר שלישי שנמצא בקשר עם משרד החינוך, עם משרד הרווחה, עם הרשתות, בפרויקטים שונים שכולם קשורים לחינוך טכנולוגי ולהכשרה מקצועית טכנולוגית.

עופר הזכיר את הפרויקט של "ללכת אל החזקים", בשביל שלא יגידו עלינו כל הזמן שאנחנו רק הולכים אל החלשים. אני רוצה להגיד משהו מעניין, חבל שפרופסור יונה לא פה, יש לנו לא רק את הריאלי והגימנסיה. 11 בתי ספר, בנצרת בית הספר הכי חזק, בחולון הבית ספר הכי חזק, באנו לקרית גת ובאנו לבאר שבע – הם לא רצו אותנו, הם לא רצו את הכסף שלנו. הם אמרו – אתם חינוך טכנולוגי, מגמת מכונות? לכו מפה. פצע ההסללה שותת עדיין ואנחנו מודעים לזה. והמרכז, האשכנזי, הלבן רוצה היום חינוך טכנולוגי והפריפריה המזרחית החלשה – לא רוצה. כי הם זוכרים את החטא, וזה היה חטא בשנות ה- 60 וה- 50 וה- 70. זה הרע. כן, הייתה הסללה. יש הסללה במתמטיקה ואנגלית – אבל היא לא על רקע אתני, ברגע שזה הסללה על רקע אתני – אתה לא - -

עכשיו, מה שאני מנסה להגיד, הטראומה של פרופסור יונה, היא גם טראומה לכלכלה הישראלית, כי הרי לקחו ילד שרק אוהב את מדעי הרוח ושמו אותו במסגרות, השקיעו בו פי שלוש כסף מתלמיד רגיל, כי זה עולה כסף, זה קבוצות קטנות, זה מכשירים, זה בלאי. מה קרה בסוף? לו יש טראומה ואין לנו מסגרים. אז מה עשינו?

וכאן אני חוזר לנושא של הכסף, אל"ף, בנושא של ההסללה, חובת ההוכחה היא היום על המערכת. ילד שאין לו נטייה טכנולוגית ולא רוצה טכנולוגיה, אם הוא עני זה לא מספיק טוב, אל תשימו אותו - - -

זו הכוונה מקצועית - - -

בדיוק, זה צריך להיות מתאים. עכשיו, זה נורא רגיש. היועצות הן משכנעות. המשפחה היא חלשה, הוא כאילו מובל לזה ובסוף הוא מגיע אל המקום הלא נכון, וכאן צריך לפתח מערכת מאוד רגישה, בשביל לא לחזור. כי אם נחזור על חטאי שנות ה- 50 וה- 60, לא עשינו כלום.

ואל הנושא הכספי, ברגע שאתה משקיע, אין היום יותר פועלי יצור במובן הרע, הג'ובים האלה עברו לירדן, לתאילנד, לאינדונזיה, אני לא יודע לאיפה – פועל מקצועי הוא פותר בעיות. הרובוט עושה את העבודה והוא צריך לפקח ולתקן את הרובוט בתהליך האוטומציה. אין אנשים בתעשיה בלי אנגלית, בלי מתמטיקה, בלי עברית, בלי מה שאנחנו קוראים "מיומנויות רכות". התפיסה צריכה להיות הרבה יותר רחבה. מדברים כאן על מסגרים ורתכים - חבר'ה, העולם הולך לכיוון אחר לגמרי, המקצועות המסורתיים נעלמים והאנשים הם אחרים לגמרי, ושם גם המשכורות הגבוהות. אבל צריך לבוא ולהגיד גם לתעשיינים: תכניסו את היד לכיס, כי הם חושבים שהם צריכים לקבל הכל מוכן. וצרילך להגיד, לאוצר זה עולה המון כסף, ודווקא לשכבות החלשות, צריך לשפוך עליהם טונות כסף בשביל לצמצם את הג'יני, כי הפערים החברתיים הם בלתי נסבלים, ובשביל להזניק את הפריון, כי 57 דולר מקבל עובד תעשיה מסורתית לשעה באירופה, 37 דולר מקבל עובד תעשיה בישראל – 20 דולר זה המון, הפער לשעה.

אנחנו יודעים היום עם הכשרה מקצועית, משפט אחרון, לקחת ילד משכבה מוחלשת ולהעלות אותו מ-25 שקלים ל- 37 שקלים, יגידו לנו שזו הסללה – זאת בעיה, אבל חייבים להתייחס לזה באיזשהי צורה.

תודה רבה. רונן לוי, נמצא איתנו עדיין?

תודה רבה. רונן לוי, יושב ראש איגוד המוסכים. לי קצת מפריעה מאוד השפה. אנחנו עובדים בשנים האחרונות די הרבה כדי לפתח מחדש את תעשיית הרכב. כמו שעופר אמר, משרד החינוך באמת משקיע בשנים האחרונות. אבל אנחנו עדיין רואים וחווים את זה שאנחנו מדברים בכותרות, אני מגיע לכאן כמעט כל שנה ויש הרבה כותרות. מדברים על הסללה ועוד.

יש כמה דברים. קודם כל, הדבר הבסיסי הוא, שמדינת ישראל, פה ובוועדות האחרות שלידך, מחסלים את העסקים הקטנים, בין אם זה מפעלי דפוס, בין אם זה מפעלי פלסטיק, בין אם זה מוסכים. ילד לא יכול לראות אופק במקום שאין לו פרנסה ואין לו אופק. כשמדברים על אופק, צריך לדעת, אנחנו מפתחים מקצוע לעצמאים. ילד שעכשיו מתחיל ללמוד רכב, הוא מחר יכול להיות, אתן לך דוגמא, בענף הדו גלגלי. כל מי שמתעסק בענף הדו גלגלי במדינת ישראל, זה התחביב שלו, הוא אוהב לעבוד בזה, הוא עושה את זה והוא גם יכול להתפרנס מזה. זאת אומרת, אנחנו יכולים לייצר פרנסה לאנשים ויש לנו ענף מרתק כי הרכב זה לא מה שהיה פעם. זה ענף מרתק. עכשיו, מעצם זה שאנחנו מחסלים את העסקים, כאן ליד יש את משרד האוצר, הוא מטיל בירוקרטיות, והמים עולים הרבה, והחשמל עולה הרבה, והעיריה חוסמת את התלמידים וחוסמת גם את העסקים – בסופו של דבר אנחנו רואים כל הזמן שעסקים הולכים החוצה, קשה לנו מאוד לשלם משכורות לעובדים טובים, מצד שני, אנחנו חייבים כי כבר אין לנו עובדים. אז משכורות, למשל, לדיאגנודיסט אצלנו במוסך, כבר נהיה 17,000. פאנצ'ר מאכר, פעם פאנצ'ר מאכר היה מינימום – היום מקבלים 17,000 ו- 19,000 בשוק. ואי אפשר לשלם את זה, כי אין מאיפה לשלם את זה. בסופו של דבר, אנחנו יושבים פה ומברברים, ובצד השני משרד האוצר מחסל את העסקים הקטנים.

וגם כאן, יושבים וכל הזמן מדברים, אנחנו כבר צועקים הרבה שנים, לא רק בשם המוסכים, אלא בשם העסקים הקטנים, שאנחנו גם מפעלים קטנים וגם עסקים, אנחנו לא רק חנות או ספר, שיש לו מקום קטן, אצלנו זה מפעל. ליפטים עולים כסף, כמו שהוא אמר, זה מתבלה, אתה צריך להחליף את זה. כל הזמן יש לך תחזוקה בתוך העסק. אתה צריך גם להתעדכן, אתה צריך ללמוד. אין היום בעל עסק, בעל מוסך, שלא כל הזמן בלימודים. אם תסתכל קצת על הפייסבוק שלנו, אתה תראה שאנחנו מוציאים אנשים לגרמניה, כדי לעדכן את הבוגרים. אני מוציא אנשים בני 70 ו-80 היום ללימודים כדי שהם יתעדכנו במקצוע ואנחנו פה יושבים וכל הזמן מברברים ומורים – אין.

לגבי חינוך מקצועי, תעשה איתי עכשיו סיור בבתי הספר, אני גם בעל מוסך, ואני חורש את בתי הספר ואני מדבר עם התלמידים, אז אחת, קודם כל, עצוב לראות את התלמידים שאין להם תקווה ואין מי שייתן להם את התקווה. לתת תקווה לילד, קודם כל, לתת לו חווית הצלחה, זה מתחיל משם. מה זה משנה איפה הוא מתחיל? מרגע שהוא מתחיל, הבת שלי למדה תיאטרון, מה זה? זה לא הסללה? וכשהיא יוצאת החוצה לשוק, וכשבתאטרון במדינת ישראל לא משלמים משכורות, אלא כולם עובדים בלי תנאים סוציאליים – זה לא הסללה? אז היא פתאום היא בתאטרון, זה מאוד יפה, אבל אף אחד לא משלם לה. אז זה גם הסללה. וכשאני למדתי ספרות או סוציולוגיה, לא הסלילו אותי לאיזשהו מקום? בסוף נהייתי מוסכניק, לא חשוב. זה גם הסללה.

בסופו של דבר, אם אתה נותן לילד חוויית הצלחה, וזה תלוי במורה שלו וזה תלוי במנהל שלו, אם אתה בונה את בתי הספר ואתה לא עושה להם חסמים בעיריות - - - אני לא יודע אם אתה מכיר את מה שקורה בעיריות, חוסמים ילדים מלהגיע ל - - - אנחנו ניסינו לפתוח את ה"אוטו-טק" הראשון עם משרד החינוך בפתח תקווה, נתקלנו בחסמים מטורפים בעירייה שלא מוכנה לתת שמות של תלמידים. אז כשיש לך חסמים כאלה, אתה לא יכול להצליח בשום דבר, אתה צריך לקחת מערכתית את הדבר הזה ולהתחיל לייצר בית ספר, כמו בצבא, אתה רוצה לעשות משהו טוב? תכשיר מורים. עדיין, אנחנו כבר בונים בתי ספר, משרד החינוך, אני עכשיו מלווה אותו, מוציא מליונים. 8 מליון פה, 8 מליון שם, פה זה הרי לא העסק של אף אחד, אז מחלקים כספים בלי חשבון. 8 מליון פה, 10 מליון שם, אבל בסוף בסוף, צריך להשקיע במורים, זה הדבר הבסיסי, ביכולות שלהם. צריך להשקיע בציוד. ציוד הוראה מודרני ויש ציודים כאלה, E-learning, יש היום ילדים מחוברים לדבר הזה, אפשר ללמד אותם בצורה מעניינת, מאתגרת. מעבר לזה שאנחנו גם מביאים אותם אלינו למוסכים בצורה אחרת, לא לעבוד ולטאטא, כמו שהיה פעם, היו מגיעים יומיים למוסך, אנחנו כבר יודעים לבנות את החינוך הזה ופשוט מתעלמים גם מהתעשיה עצמה. אנחנו עושים את זה היום עם תעשידע, אני חושב שזו הצלחה, נכון? אתמול התחלנו את הפרויקט באחד מבתי הספר ואומרת המנהלת שהתלמידים קורנים מאושר, כי פתאום הם מתחילים לראות - - - נכון? זה מה שהיא כתבה, התלמידים קורנים מאושר.

אפשר לעשות חינוך אחר ולצאת מהמסגרות האלה שיושבים פה מדברים על אותם דברים כבר 50 שנה, ומדברים על אותם דברים, סליחה על הביטוי – כל הזמן ממחזרים אותו דבר. אני אבוא לפה גם שנה הבאה ויהיה אותו דבר. צריך ללכת לבית הספר וללמד את המורים רכב, אם עכשיו מורה למד רכב לפני 40 שנה, הם אנשים נהדרים, אני רואה אותם, הם מחבקים את הילדים, באמת כולם עושים עבודת קודש, אבל בייבי סיטר. לא מלמדים. צריך להתחיל לפתוח בתי ספר, לא בייבי סיטר - - -

אבל המגמה שבתי הספר יוצאים מתחום בתי הספר ב- - - כמו שהציג עופר - - -

אין, לנו בחינוך התעשייתי, ואני באמת אוהב את זה ואני מחזיק אצלי עובדים במוסך, הם לא יוצאים, ההנדסאים לא יודעים מה זה רכב.

ברור.

י"ג-י"ד יוצאים הנדסאים, הבוגרים גם לא יודעים מה זה רכב. לא יודעים. אין מורים. מורים לא יודעים מה זה רכב, איך התלמידים יידעו? זה אחד - - -

ובוגרי בתי הספר התעשייתים?

אמרתי, הם לא מגיעים אלינו. מי שמגיע לחימוש, יושבים פה חבר'ה של החימוש, לוקחים מהספרות, מתקשורת – אלה שעשו ספרות ותקשורת – עושים להם שמונה שבועות קורס, מתחילים להחליף ברקסים וזה. אין. שתבין, לא מגיעים אלינו מהחינוך התעשייתי, שזה אלפים של תלמידים – לא מגיעים למוסך.

לא מגיעים.

לא מגיעים בצדק. כי אף אחד לא חיבר אותם, אף אחד לא כיוון אותם ולא בנו את התשתית של הדבר הזה של החינוך התעשייתי.

תודה. אני חושב שהצגת את זה נכון והיטב. דוד ארז ולאחר מכן ניתן לך, יוסף. דוד ארז נמצא איתנו? הספיק לצאת. חבר הכנסת יוסף ג'בארין ואנחנו נעשה סיכום לדיון הזה.

רק שתי הערות שיש לי לדיון. הערה אחת, כשאני מסתכל על אחוזי הזכאות לבגרות בחברה הערבית ואני בודק גם את הבגרות האיכותית, מה שיכול להכניס אותם ל - - - ואני רואה שאנחנו מגיעים בקושי ל- 25%- 20%, זה אומר שיש לנו כמעט 80% שהם פשוט לא ילכו למוסדות להשכלה גבוהה. ולכן הנושא הזה, בהתחשב, בלי להתחשב בהסללה, נהיה נושא סופר חשוב מבחינת איך נצליח שבכל זאת הצעירים הללו יהיו עם הכשרה מקצועית כלשהי.

אבל מה שאני אומר, שאני מרגיש שחסר מידע בשיח הכללי, בציבור, לגבי צרכי השוק. זאת אומרת, אני נתקל הרבה בנתונים, כמה יש לנו עורכי דין בישראל יחסית למדינות אירופאיות, מה לגבי רופאים, מה הממוצע וכדומה, אבל כשזה מגיע למקצועות כמו נגרים, מוסכניקים וכו' וכו' – כמעט ואין לך מידע בשוק. אני חושב שאלה נתונים מאוד חשובים כדי שאנחנו נבין את התמונה בכללותה, ואני מקווה שמידע כזה יהיה פעם זמין כדי שנוכל לראות איפה החברה בישראל עומדת לעומת חברות אחרות, מהם הצרכים הקיימים, שאני אוכל לייעץ לצעיר שאין לו בגרות ורוצה ללכת יותר למקצועות האלה, מה לייעץ לו וכדומה, אז לכן אני מאוד הייתי ממליץ שהמידע הזה יהיה יותר זמין.

תודה. בבקשה.

תמיר נוימן, מספנות ישראל. אני 25 שנה בתעשיה בתפקידים של משאבי אנוש, כוח אדם. אני הגעתי מהצפון, מהפריפריה, ואני גר שם. מרחוק מאוד הגעתי – מגשר הזיו. גדלתי בקיבוץ, לא עשיתי בגרות, התחלתי את כל מהתתחלה. הוסללתי למסלול מאוד בעייתי מבחינת מסלול לימודים, אבל אני נמצא פה היום ואני רוצה להציג את המצוקה הקשה של התעשיינים בתחום של עובדי ייצור.

הייתה פה התייחסות שאני לא מבין אותה לגבי מסגרים, רתכים, חרטים וכיוצא בזה – האנשים האלה זה מייסטרים בתחומם, זה אמנים, זה אנשים שאתם לא מסוגלים להעריך את הידע האדיר שהם צריכים על מנת לייצר. בסופו של דבר, מכוניות, מטוסים, אוניות – בסופו של דבר עושים את זה מברזלים, ואת הברזלים מכינים האנשים האלו. אני עושה בשנה האחרונה כל מאמץ אפשרי להשיג את האנשים – אני לא מצליח. אנחנו הולכים להביא מסגרים, רתכים וחרטים מגרמניה, מרומניה, מכל מדינה שאפשר, ואני כבר יודע שזה קורה בארץ – חברים שלי עושים את זה.

כשאני מדבר על דרכים, אני מדבר גם על משרד הכלכלה שיוצג פה על ידי שולי וגם על משרד החינוך. הוויכוח הפוליטי מי עושה מה הוא אותי לא מעניין כשאני צריך אנשים. זה אתם צריכים לבחור. ואתם באמת צריכים לעשות סדר בעניין הזה. אז היינו במסגרת תעשידע באום אל פחם, עשינו שם שלושה אנשים מצגת לכל בית הספר, בחרנו את ארבעת התלמידים הכי טובים, זה פרויקט שאנחנו עושים אותו כבר שנתיים, ואני מקווה שבתום השנה הזו, ביוני, כשהם יסיימו י"ב, הם יתחילו לעבוד אצלנו. אבל זה טיפה בים. הביקוש למקצועות האלה זה נמוך. מעבר לארבעה שאנחנו עושים בתעשידע, אנחנו עושים עם משרד הכלכלה, יש לנו עשרה חניכים, לכל חניך מוצמד חונך ושוב אני אומר – זה טיפה בים. מה שמדינת ישראל גורמת בסופו של דבר, זה לזה שהתעשיה הזו או שהיא תצא החוצה, ואנחנו החברה היחידה בארץ שבונה אוניות, יש עוד מפעל קטן של רמתא בדרום, אבל לא בסדר גודל שלנו. זה לא יהיה, כי אין לי את מקצועות הבסיס - - -

תעשיה אווירית באר שבע.

נכון. אין לי את מקצועות הבסיס. היינו ביריד בסכנין, שלושה אנשים, שש שעות, ארבעה קורות חיים. חיפשתי ממקצועות הליבה, ואני קורא להם מקצועות הליבה, שהם המייסטרים של התעשיה הכבדה, תעשיית ההיי טק של הלואו טק, כמו שאנחנו בונים אוניה, מי שראה קוקפיט של אוניה, זה לא קורקינט, זה כלי שעולה מאות מליונים – ארבעה קורות חיים לא רלוונטיים. הלכנו, ישבנו שם, כשישים מעסיקים - - -

הם למדו מקצוע באוניברסיטה?

כן, זה יריד תעסוקה לבוגרים - - -

בוגרי אוניברסיטה.

- - יריד תעסוקה לבוגרים, התעניינות מאוד מאוד נמוכה. בעיני, אני אומר, או שהתעשיה תצא החוצה או שאנחנו ניקח עובדים לכאן.

תודה. אבל בואו, חבל שבדיון הזה לא צפה הנקודה הזו, ניקח את צה"ל. צה"ל לפני 20 שנה ו- 30 שנה, עם הסדנאות שלו, ועם הימ"חים שלו, החזיק מכונאים, רתכים, חרטים - - -

הוא קיבל תלמידים, חבר הכנסת. הוא קיבל ממערכת החינוך - - -

אתה יודע, אני זוכר כשדיברת לא הפרעתי לך.

ייצר אותם, הוא ייצר לנו בעלי מקצוע. בשנים האחרונות הכל מיקור חוץ. אז יש מתח. יש תהליכים בחברה הישראלית - - -

לא הבנתי, למה אתה קורא מיקור חוץ?

אני אומר לך, תקשיב. אם צה"ל, בימ"חים שלו החזיק חשמליות והחזיק סדנאות למכונאות רכב וחשמלאי רכב ורתכים ומסגרים, התמחו שלוש שנים החיילים האלה, עבדו בזה, התחברו למקצוע, יצאו לאן? נשפכו אל תוך התעשיה. היום אין את זה. היום יש את זה במינונים נמוכים. רוב התחזוקה של כלי הרכב או הדברים האחרים, היום, אפילו התעשיות הבטחוניות שהם היו אוטונומיים ששאפו תמיד שהכל נעשה אצלם בגלל הסיווג הבטחוני, כבר שם יש מיקור חוץ. אז יש מחירים לתהפוכות האלה. אני לא בא עכשיו, הפתרון לא נמצא במקום אחד - - -

לא הבנתי.

אני גם לא.

עוד מחסור, עוד סימפטום למחסור של ידיים עובדות בתעשיה. צה"ל הוא עתיר כוח אדם, נכון? במקצועות האלה - - -

עתיר כוח, כן.

את אוהבת את זה. עתיר כוח אדם. הוא הוציא למשק הרבה בעלי מקצוע בעבר, יותר מאשר היום - - -

אבל הוא שואב יותר ממה שהוא מוציא.

רגע, בתחומים האלה של התעשיה. זה עוד פן שלא הוצג פה וחבל שלא ביקשתם רשות דיבור, אבל אני הארכתי את הדיון, הדיון היה מיועד להיות שעה וחצי, הוא כבר שעתיים פלוס אז אני רוצה לסכם את הדיון.

רק למה נדחתה ההקמה של המועצה המשולבת בעצם?

המייעצת.

המייעצת. יום ראשון הועלתה - - -

זו שאלה שאני לא יודע, תשאל את הממשלה. אתה יודע שאנחנו - - - למדת אזרחות? אחד הדברים הראשונים שלומדים באזרחות זה עקרון הפרדת הרשויות.

רבותיי, אני מודה לכל מי שהשתתף בדיון. אין ספק שלא מיצינו הכל, אבל הדברים מועלים ואל תזלזלו במה שנאמר פה, למרות שתבוא בשנה הבאה, אתה תסבול ממחלות אחרות, לא בדיוק אותו דבר. מה לעשות? - - - יש התקדמות מצד אחד.

לא מזלזל, נהפוך הוא.

הוועדה עמדה מקרוב על המחסור באנשי מקצוע בתעשיה והגיעה למסקנה שיש לעשות פעולה משולבת של משרד החינוך, העבודה, אני כבר לא יודע איך לקרוא למשרד הזה, העבודה והרווחה והתעשיה, לשיפור תדמית המקצועות הטכנולוגיים. הוועדה קוראת למשרד החינוך לבחון הפעלת מערכת מקצועית אוביקטייבית להכוונה מקצועית בטרם ישובצו תלמידים למגמות אותם הם בוחרים.

הוועדה קוראת למשרד החינוך להכין תכנית פעולה להתגברות על המחסור במקצועות ההוראה של המקצועות הטכנולוגיים, אנחנו מכירים את הקושי הזה גם באקדמיה. גם המרצים במקצועות ההנדסה, זה לא כפפה ליד כל מורה לפיזיקה.

אז שוב, תם ולא נשלם. אני מודה לכולם. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:30.