הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 146

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום שני, ו' בחשון התשע"ז (07 בנובמבר 2016), שעה 11:45

דיון דחוף: ממצאים קשים במחקר משרד החינוך על אלימות ואפלייה כלפי תלמידים יוצאי אתיופיה במערכת החינוך

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר

קסניה סבטלובה

טלי פלוסקוב

יואל רזבוזוב

זוהיר בהלול

עמר בר-לב

דניאלה פרידמן - מפמ"ר מדעי החברה, משרד החינוך

הילה סגל - מנהלת היחידה לאקלים מיטבי וצמצום אלימות, משרד החינוך

מאיה שהיר - מנהלת אגף תלמידים עולים, משרד החינוך

חגית גליקמן - מנכ"לית ראמ"ה, משרד החינוך

ד"ר אושרית כהן קדושאי - נציגת ראמ"ה, משרד החינוך

מאיה שכטר - משרד החינוך

שרה כהן - מנהלת שירות הרווחה, משרד הקליטה

רפ"ק רחל גרביין - תחום הנוער מחוז ירושלים, משטרת ישראל

כרמית פולק-כהן - יועמ"ש, המועצה לשלום הילד

ישיאלם פקדה - פניות הציבור, המועצה לשלום הילד

נגה אלנה - מנהל גישור ופיתוח קהילה, עמותת "פידל"

פנטהון אספה - מנכ"ל עמותת "טבקה"

מיכל אברה סמואל - מנכ"ל עמותת פידל

דן פוטרמן - מנכ"ל המרכז הישראלי לחדשנות בחינוך

שלומית ברהנו - עו"ד, עוזרת פרלמנטרית

יצחק טיים

הרב יפה

דנה גורדון שושני

עופרה ארגס - חבר המתרגמים

ממצאים קשים במחקר משרד החינוך על אלימות ואפלייה כלפי תלמידים יוצאי אתיופיה במערכת החינוך

אני מתכבד לפתוח את הדיון, תודה לכל המשתתפים. נמצאים איתי חברת הכנסת קסניה סבטלובה, חברת הוועדה, וגם חבר הכנסת זוהיר בהלול.

התכנסנו לדיון דחוף שיזמתי, בנושא ממצאים קשים במחקר משרד החינוך על אלימות ואפלייה כלפי תלמידים יוצאי אתיופיה במערכת החינוך, זאת בהמשך להעלאת הממצאים באתר וואלה.

על פי ממצאי המחקר, תלמידים יוצאי אתיופיה סובלים מאפליה פי שלוש מאחרים בשל צבע עורם, כמו לעג ודברים אחרים, ופי שניים מאחרים באלימות מצד המורים. אציין את המספרים של ממצאי המחקר שפורסמו בוואלה: פי 3 – 34% מול 11%, 34% ילדים יוצאי אתיופיה בבתי הספר סובלים מלעג בגלל צבע עורם או מוצאם. 12% מול 5% מקבלים מכות ממורים וממחנכים. אני מצטט את מה שפורסם בוואלה על פי ממצאי הסקר.

הנתונים האלה מאוד חמורים ומשרד החינוך צריך לטפל בהם בדחיפות. צר לי ששוב, על פי הפרסומים, משרד החינוך בחר שלא לפרסם את ממצאי המחקר מחודש מאי 2016, מכיוון שאם קיימת אפליה על רקע צבע עורם של יוצאי אתיופיה במערכת החינוך, יש מקום לפרסמם כדי להילחם בה, בוודאי שלא להסתיר אותה. מטרת המחקר היא ללמוד ולהסיק מסקנות ולחנך או לתקן ולשפר. אז אינני יודע מה האינטרס בהסתרת הממצאים, אנחנו נשמע ממשרד החינוך וגם מרמה

זה לא מספיק שפרסום כזה מופיע באתר של רמה, בדקנו שהיה פרסום, אבל מי נכנס לשם? מי רואה שם? לכן אנחנו רוצים לדעת מה האינטרס. אנחנו מברכים על היוזמה, טוב שנעשה המחקר, אבל מה עשיתם במחקר הזה? מדוע עד שפורסם בוואלה זה הוסתר ואף אחד לא ידע – לא בכנסת ולא במערכת.

הדבר הזה הוא מאוד חמור. 12% מול 5% מחנכים, מורים, אנחנו מדברים על מורים. ההורים שולחים את ילדיהם לבית הספר כדי שילמדו אותם ערכים טובים. הילדים, דווקא מהמורים מקבלים מכות. אני לא מבין את זה. זה בניגוד לכל הפילוסופיה החינוכית וערכי החינוך, ולכן אנחנו רוצים לדעת את ההסבר וגם מה נעשה כדי לשפר ולשנות את המצב.

נשמע קודם כל ממנכ"לית רמ"ה, גב' חגית גליקמן. רמ"ה זו הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך. לאחר מכן נשמע גם את משרד החינוך.

אנחנו אמורים לקבל את זה כמצגת וגם תוכלו לראות את זה איתי, אבל אני מקווה שזה יסתדר בקרוב. אנחנו ברמה ביצענו מחקר על בסיס נתונים שהם נאספים מדי שנה במסגרת סקרי האקלים והסביבה הפדגוגית במיצ"ב. אלה נתונים מאוד מאוד עשירים על התפיסות והעמדות של התלמידים, איך הם חווים את בית הספר, החל מכיתה ה' עד כיתה יא'. המחקר הנוכחי התבסס על מאגר המידע הזה, כאשר אנחנו מתמקדים בבתי הספר היסודיים, דהיינו כיתות ה', ו' וחטיבות ביניים, כיתות ז', ט'.

התמקדנו בקבוצות אוכלוסייה שהן עולים ובני עולים, בהשוואה לתלמידים אחרים. בצוות המחקר נמצאו שלושה חוקרים, ד"ר אושרית כהן-קדושאי שיושבת לצידי, ד"ר יוסי מכלוף וד"ר רז. אנחנו חשבנו שנכון יהיה לבדוק את קבוצת האוכלוסייה הספציפית הזאת, עולים ובני עולים, האם הם שונים בתפיסות שלהם את האקלים הבית ספרי והחוויה שלהם בבית הספר משאר התלמידים.

קליטת עליה היא כמובן אחד היעדים המרכזיים של מדינת ישראל. בשנות התשעים הגיעו לישראל מליון עולים מברית-המועצות לשעבר, קבוצת עולים נוספת זו עולים מאתיופיה, ב-1984, 1985, 1991, 2012. והחל מ- 2008 היה גם גל עליה ממדינות נוספות כמו מערב אירופה, צרפת, ארצות הברית וקנדה. בשנת 2015 הגיעה לשיאו מספר העולים, 35,000 בהשוואה למשל ל- 2008 שהיו כ- 16,000 עולים.

באיזו שנה?

2015. עולים בכלל, לא רק ילדים. בתלמידים עולים בישראל, בשלב החינוך היסודי, יש כ-21,000 תלמידים כשרבע מתוכם הם עולים מברית המועצות לשעבר, 17% עולים מאתיופיה, 23% עולים מארצות הברית, 17% עולים מצרפת ו- 20% נוספים עולים ממדינות שונות. בשלב חינוך חטיבת ביניים זה קצת משתנה, 30% עולים מברית המועצות לשעבר, 30% עולים מאתיופיה, 13% עולים מארצות הברית, 13% עולים מצרפת ו- 15% עולים ממדינות אחרות.

כמובן שהגירה טומנת בחובה אתגרים לא פשוטים של תהליך קליטה בארץ החדשה, מעבר של גבולות פיזיים וגיאוגרפיים, חציית גבולות של שפה ותרבות. היא יוצרת אצל מבוגרים וילדים שינויים וקונפליקטים לגבי הזהות שלהם על הרבדים השונים של אותה זהות שהם ברמת הקהילה וברמה האישית.

תלמידים עולים ותלמידים בני עולים, נתקלים באתגר הזה של הרצון לאזן בין שילוב בחברה ובתרבות הקולטת, במישור החברתי הלימודי והלשוני, לבין שימור הייחוד האתני והמנטליות בארץ המוצא.

(הצגת מצגת)

מטרת המחקר הייתה, בחינת תפיסת התלמידים את בתי הספר מבחינת האקלים החברתי והפדגוגי, בקרב תלמידים עולים ובני עולים מארצות מוצא שונות ומשכבות גיל שונות. ההנחה שעומדת בבסיס המחקר היא, שתפיסות דומות בנוגע לאקלים החברתי והפדגוגי בקרב תלמידים עולים ובני עולים, בהשוואה לחברים שלהם ילידי ישראל ובני ילידי ישראל, שעל כך נדבר בהמשך, מעידות על השתלבות בחברה הקולטת ובעיקר בסביבה הבית ספרית. כלומר, אם התפיסות שלהם דומות לחברים שלהם שאינם עולים ובני עולים, אנחנו רואים בכך עדות על השתלבות בחברה הקולטת. לעומת זאת, תפיסות שמשקפות עמדות שליליות יותר מעידות על קשיים בקליטה ובהשתלבות.

הפרדנו תלמידים עולים שלא נולדו בארץ ותלמידים בני עולים, כלומר תלמידים שנולדו בישראל והוריהם לא נולדו בארץ, הרחבנו קצת את המחקרים הקודמים שקיימים בנוגע לעולים ובני עולים ממדינות שונות, בדקנו את העמדות בשתי שכבות הגיל והשווינו ביניהן. העולים ובני העולים נשאלו על העמדות שלהם יחד עם החברים שלהם.

התמקדנו בסביבה החינוכית הבית ספרית, אחד הדברים החשובים שזה מדי פעם מגיע-לא מגיע, מה שחשוב הוא שהסקר נעשה במסגרת סקר כללי ולא שעשינו סקר מיוחד או מחקר מיוחד שהתייחס לעולים. כלומר, בתוך הסביבה הכללית כמו כולם אנחנו אספנו את המידע. מה הייתה השיטה? כפי שאמרנו, נתונים מתוך שינויי אקלים בסביבה הפדגוגית בבתי ספר דוברי עברית, מדובר ב- 150,000 תלמידים, 630 בתי ספר יסודיים, 230 חטיבות ביניים.

בחרנו עשרה תחומים, הדו"ח הרבה יותר עשיר ממה שאני מציגה כאן, הסתכלנו על האקלים הבית ספרי, מדובר על סדר גודל של חמישה נושאים שונים ובתוך כל אחד יש מספר מדדים: שביעות רצון מבית הספר, יחסים אישיים בין באי בית הספר, בין תלמידים לתלמידים, בין מורים לתלמידים, תפיסת התלמידים את היחס שבין ההורים שלהם למורים, תחושת מוגנות ובטחון, משמעת, התנהגות, איך הם תופסים את הסביבה הפיזית. אבל לא רק אקלים, גם הסתכלנו על סביבה פדגוגית, היבטים רגשיים ומוטיבציוניים בלמידה, קבלת משוב מהמורים, תקשוב, מעורבות חברתית ועוד.

כאמור, השווינו תלמידים עולים לתלמידים ילידי ישראל בני עולים ולא בני עולים, והסתכלנו אחר כך על תלמידים, את אותם ילידי ישראל חתכנו לתלמידים שהם בני עולים ותלמידים שהם דור שני בישראל או דור שלישי ואילך. לשם קיצור קראנו להם 'דור שני' כלומר גם אם האבא והסבא והסבא רבא וכן הלאה נולדו בישראל, מבחינתנו הם עדיין קבוצת הדור השני. מקור המידע ביחס לארץ המוצא היה דיווח עצמי של התלמידים. שאלנו את התלמידים איפה הם נולדו ואיפה נולדו הוריהם.

כפי שאתם יכולים לראות, חילקנו את קבוצת העולים לארבע קבוצות, בעצם לפי גודל האוכלוסייה. היכן שיש לנו מספיק תלמידים שענו לנו במיצ"ב, המיצ"ב זה מדגם ארצי של כמחצית מבתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים, זהו מדגם גדול מאוד. אנחנו יכולים לראות שהעולים הם סדר גודל של 3,300 תלמידים, לעומת 58,000 ילידי ישראל ושכבות ה'-ו', ז'-ט' זה 5,500 וכ- 80,000 תלמידים.

אתם יכולים לראות בשכבות ה' –ו', זה סדר הגודל בהתפלגות לפי ארץ מוצא, ובשכבות ז'-ט' יש לנו שיעור מאוד גבוה של תלמידים יוצאי ברית המועצות לשעבר. גם בני העולים חולקו לשלוש קבוצות בהתאם לארץ בה נולדו שני העולים. אנחנו יכולים לראות – ברית המועצות לשעבר, שכיחות מאוד גבוהה, ביסודי 5,700 ובחטיבת הביניים 8,300, יוצאי אתיופיה, הילדים נולדו בארץ ושני הוריהם נולדו באתיופיה , כ- 1,500 עד 2,000 בחטיבת הביניים ויש לנו גם קבוצה נוספת שהיא ילדים שהוריהם נולדו במדינות ערב – מרוקו, תוניס, ג'רבה, מצרים, לוב, ירדן וכן הלאה, קבוצה יחסית יותר קטנה אבל גם כן מספיק גדולה בשביל שנוכל לחקור את העמדות שלהם.

דור שני למחצה, זה דור שהתלמידים נולדו בארץ אחד ההורים נולד בארץ והשני עולה. כאשר בדקנו את התפיסות שלהם, לא ראינו הבדלים בכלל מהתלמידים שהם דור שני, דהיינו ששני הוריהם נולדו בארץ. ממצא זה מדגים שנוכחות הורה צבר מהווה זרז להשתלבות וקליטה של תלמידים בני העולים.

האם יש הבדל בין תפיסות התלמידים בין תלמידים עולים מארצות מוצא שונות לבין תלמידים ילדי ישראל? האם יש הבדל בתפיסות האקלים והסביבה הפדגוגית בין בני העולים לבין דור שני? שאלה נוספת ששאלנו, מה קורה במעבר מבתי ספר יסודיים, משלב החינוך היסודי, לשלב החינוך בחטיבת ביניים? כשאנחנו מסתכלים על כל התלמידים בכלל, עולים, בני עולים, ילידי ישראל. אנחנו רואים שתלמידים בשכבות בגיל ז'-ט' מציגים תפיסות שליליות יותר בנוגע לאקלים והסביבה הפדגוגית, פחות שביעות רצון מבית הספר, פחות יחסים עם המורים, קצת יותר אלימות בתחומים מסוימים, אנחנו קוראים לזה הפער הבין גילי, בין ה'-ו' ל- ז'-ט'. ורצינו לראות האם הפער הבין גילי בקרב קבוצות העולים ובני העולים הוא אחר מאשר בקרב ילידי ישראל ובאמת אנחנו נראה את זה.

לפני שאתן את התוצאות בקיצור, אני רוצה להזכיר לכם עשרה תחומים, בכל אחד מהתחומים יש הרבה מאוד מדדים. שביעות רצון, יחסים אישיים, תחושת מוגנות, משמעת התנהגות, סביבה פיזית, היבטים רגשיים, קבלת משוב ועוד. אז מה קורה כשאנחנו מסתכלים על תלמידים עולים לעומת תלמידים ילידי ישראל. בסיכום ממבט על אנחנו יכולים לראות שילדים שנולדו בצפון אמריקה הראו תפיסות דומות גם בכיתה ה'-ו' וגם בכיתות ז'-ט' לתלמידים ילידי ישראל. לא ראינו הבדל. ילידי מערב אירופה – צרפת, אנגליה וכן הלאה, גם בכיתות ה'-ו' ראינו תפיסות דומות לתלמידים ילידי ישראל אבל ב- ז'-ט' התפיסות שליליות יותר במיוחד בתחום מוגנות ובטחון. כלומר פה אנחנו רואים פער בין גילי שהוא בעוצמה גדולה יותר מאשר ילידי ישראל. ברגע שהם עוברים לחטיבת הביניים, גדלים, יש הידרדרות יחסית לבני הגיל שלהם בתפיסות האקלים ובעיקר המוגנות והבטחון.

ילידי אתיופיה, ילדים שנולדו באתיופיה, רואים שבכיתה ה'-ו' מאוד מעניין לראות שרוב התפיסות שלהן הן דווקא יותר חיוביות מאשר תלמידים ילידי ישראל באופן שבו הם חווים את היחסים שלהם עם מורים, באופן שבו הם מרגישים תחושה חיובית כלפי בית הספר, שמחים לבוא לבית הספר. מקומות שבהם ראינו תפיסות שליליות יותר היו באותן מקומות כמו לעג לגבי מוצא, דת וההיבטים המאוד ספציפיים לנושא הזה. אבל כשאנחנו מסתכלים על כיתות ז'-ט' אנחנו רואים שיוצאי אתיופיה, איפה שהיו תפיסות חיוביות בכיתות ה', חיוביות יותר מבני גילם ילידי ישראל, בחטיבת הביניים יש משבר וירידה מאוד גדולה בתפיסות שלהם, כמעט בכל המדדים.

יוצאי ברית המועצות לשעבר, אנחנו רואים שבכיתות ה'-ו' גם כן התפיסות שלהם את האקלים הן שליליות יותר מאשר ילידי ישראל, בעיקר בתחום המוגנות והבטחון ובמעבר לחטיבת הביניים הן ממשיכות להיות שליליות יותר.

אם נסתכל על תפיסת בני העולים בהשוואה לדור שני משלוש הקבוצות, אנחנו רואים שבני העולים בכיתות ה'-ו' מברית המועצות לשעבר וגם מאתיופיה מביעים תפיסות חיוביות יותר על פי רוב וממדינות ערב תפיסות דומות, אבל בשלושת התחומים, כאשר אנחנו עוברים לחטיבת הביניים יש הידרדרות בתפיסות שלהם, כל זה שוב, יחסית לשינוי שיש בשכבת הגיל כולל.

כל קבוצות בני העולים מדווחות על יותר לעג בגין צבע עור, מוצא או דת, מבחינת העולים, ילידי ברית המועצות לשעבר וילידי אתיופיה, גם הם מדווחים על יותר לעג בגין צבע עור, מוצא ודת גם בכיתות ה'-ו', ז'-ט'.

בנושא הפער הבין-גילי בקרב התלמידים העולים, תלמידים עולים מאתיופיה מציגים הבדלים משמעותיים בהשוואה לתלמידים ילידי ישראל ביותר ממחצית המדדים. מרבית ההבדלים מייצגים תחושות שליליות יותר. כלומר בשאר קבוצות העולים הפער הבין-גילי דומה לפער בקרב ילידי ישראל כלומר עולים מאתיופיה חווים משבר, נקרא לזה, או חווים את חטיבת הביניים הרבה יותר באופן שלילי מאשר ילדים בני גילם, גם בהשוואה לכיתות בית הספר היסודי.

בקרב בני העולים, שלושת קבוצות בני העולים מציגים הבדלים משמעותיים בהשוואה לתלמידים דור שני בישראל. ניתן זרקור על כמה מדדים שראינו, חשיפה ללעג בגין צבע עור מוצא ודת, כפי שאמרת, הצגת את המספרים, כאן אנחנו יכולים לראות את כל קבוצות העולים. שענו על השאלה "האם בחודש האחרון מישהו מהתלמידים לעג לי בגלל צבע עור המוצא או הדת שלי'. מצד שמאל, כשזה יגיע מדי פעם, אתם תראו את ילידי ישראל בצבע תכלת, עולים מברית המועצות לשעבר בצבע אדום, סגול – אתיופיה, אפור – צפון אפריקה וורוד עולים ממערב אירופה. מצד ימין עולים מצד שמאל בני עולים, למעלה = כיתות ה'-ו', למטה כיתות ז'-ט' ואנחנו יכולים באמת לראות שעולים מאתיופיה, 34% מהתלמידים בכיתות ה'-ו' דיווחו כי חוו לעג בגלל צבע עור, מוצא או דת, 22% מקרב עולי ברית המועצות לשעבר, בקרב בני העולים 31% ו-22% בהתאמה, די דומה.

אם אנחנו מסתכלים על כיתות ז'-ט' אנחנו יכולים לראות שהנתונים דומים לנתונים בכיתות ה'-ו' כאשר בכיתות ז'-ט' גם עולים ממערב אירופה, ותזכרו, מערב אירופה זה בעיקר עולים מצרפת, חווים גם הם יותר לעג בגלל צבע עור, מוצא ודת, מחבריהם ילידי ישראל.

בנושא חשיפה ללעג והעלבה או השפלה מהמורים, לשאלה "האם בחודש האחרון מישהו מהמורים לעג לי, העליב אותי או השפיל אותי במילים בבית הספר?", אנחנו באמת יכולים לראות שכ- 10% מבני העולים חווים את זה, שזה פחות מאשר ילידי ישראל בכיתות ה'-ו' והעולים בכיתות ה'-ו', אין הבדלים מאוד גדולים בינם לבין ילידי ישראל, אבל בכיתות ז'-ט' אנחנו יכולים לראות שדווקא יש קבוצה בולטת של ילדים שמרגישים או מדווחים על כך שהמורים לעגו להם או העליבו אותם או השפילו אותם ואלה בני העולים ממדינות ערב.

בנושא חשיפה לאלימות פיזית מכוונת מצד המורים, לשאלה "האם בחודש האחרון מישהו מהמורים תפס אותי ודחף אותי או היכה אותי בכוונה בבית הספר?", אנחנו יכולים לראות שבקרב ילידי ישראל או דור שני האחוז עומד על כ- 3% ביסודי ו- 5% בחטיבת הביניים, אבל בקרב יוצאי אתיופיה, הנתון בחטיבת הביניים הוא גבוה בהרבה – 12% מקרב העולים מאתיופיה, 7% בקרב בני עולים מאתיופיה וגם כאן ראוי לציין כי 8% שהוריהם עלו מארצות ערב גם הם חווים אלימות פיזית.

הדו"ח מראה גם דברים חיוביים, לא רק דברים שליליים, אם אתם יכולים להסתכל למשל על 'קבלת הערכה ומשוב מקדמי למידה מהמורים', אנחנו יכולים לראות שתלמידים עולים מאתיופיה ולא רק מאתיופיה, בכיתות ה'-ו' מדווחים על יותר קבלה של הערכה ומשוב מקדמי למידה מהמורים. 84%, כלומר סדר גודל של 13% יותר מאשר חבריהם ילידי ישראל. זה נכון גם בחטיבת הביניים בקרב העולים וגם בקרב בני העולים.

בנושא תחושה כללית כלפי בית הספר, אנחנו רואים שבתחושה כללית כלפי בית הספר אין באמת הרבה שינוי בין התלמידים העולם ובני העולים ילידי ישראל ודור שני בארץ, קצת פחות בקרב העולים ובני העולים בחטיבת הביניים.

לסיכום, תלמידים עולים ותלמידים בני עולים מציגים תפיסות אקלים וסביבה פדגוגית שונות מאשר אלה של תלמידים ילידי ישראל ודור שני בישראל. ההבדלים האלה מעידים על השתלבות שונה של התלמידים במערכת החינוך. תלמידים עולים מארצות מוצא שונות דומים בתפיסות בתחומים מסוימים ושונים בתחומים אחרים, וזה נכון גם לגבי קבוצות בני עולים. אנו רואים בכך חומר, השלכות על עיצוב תכניות ממוקדות לטפול בקשיים העומדים בפני התלמידים, כלומר המחקר הזה, מאגר המידע והנתונים שהוא מציג יסייעו בפני משרד החינוך וגורמים נוספים בחברה הישראלית לטפל באופן ממוקד בקשיים שעומדים בפני התלמידים.

התחום של מוגנות ובטחון הוא התחום המרכזי בו התלמידים העולים והתלמידים בני העולים מציגים קושי ביחס לתוצאות ההשוואה. יש לתת את הדעת מהו הגורם לכך ולבחון דרכי התערבות וטיפול. מרבית התלמידים העולים ובני העולים, למעט עולים מצפון אמריקה, מדווחים על שיעורים גבוהים משמעותית של לעג בגין צבע עור, מוצא או דת. ממצא זה מעיד במידה רבה על בעיות השתלבות וקושי בקליטה גם בדור השני של העלייה. כלומר, זה לא רק העולים, זה גם בני העולים.

מבחינת הפער הבין גילי, תלמידים עולים מאתיופיה מציגים פערים שליליים יותר באופן משמעותי. זהו ממצא שמעיד על קושי מיוחד של קבוצת עולים זו במעבר לחטיבת הביניים, מבחינת האקלים והסביבה הפדגוגית והתפיסה שלהם.

אנחנו כאן חשבנו שיש להמשיך לנטר ולחקור את הנתונים אודות תפיסות האקלים והסביבה הפדגוגית בקרב העולים, אפשר לפקח, להסתכל גם על מצב חברתי-כלכלי, על גיל עלייה, שעות שהייה וכן הלאה. חשוב גם לבדוק כמובן את הקשר שבין תפיסת האקלים הבית ספרי לבין ההישגים הלימודיים, האם באמת תפיסות שליליות יותר גם בקרב קבוצה זו של אוכלוסייה, אנחנו יודעים שזה נכון לגבי כלל האוכלוסייה, אבל האם בקרב עולים ובני עולים זה נכון בעוצמה גדולה יותר, וגם כמובן להמשיך ולבדוק את זה גם מנקודת מבט של האוכלוסייה הקולטת, התלמידים המורים והמנהלים. תודה רבה.

הממצאים האלה הועברו למשרד החינוך?

כן. הם עברו למשרד החינוך. היה עיכוב גם בפרסום הדו"ח כי אנחנו גם עבדנו על עריכה, עריכת לשון ובדיקה, כל הדברים האלה היו חלק מזה, אז היה עיכוב בהעברה. אבל כן, אני חושבת שהגברת מאיה שהיר והגברת הילה סגל יוכלו לתאר את התהליך. הם עברו ונדונו במשרד החינוך.

תודה. חברי הכנסת רוצים להתייחס בשלב הזה ואחר כך נחזור למאיה. בבקשה חברת הכנסת קסניה סבטלובה. הצטרפו אלינו חבר הוועדה חבר הכנסת יואל רזבוזוב וגם חבר הכנסת עומר בר-לב.

תודה לך כבוד היושב-ראש, חברי הוועדה. עצוב מאוד ומקומם ומכעיס שאנחנו נמצאים יום לפני הציון של יום העלייה, אנחנו נאלצים לדון בדו"ח כל כך קשה ובעיקר לא מפתיע. אנחנו נמצאים בוועדה הזאת ודנים פעמים אינספור במקרים של גזענות כלפי ילדים קטנים שמגיעים למערכת החינוך במדינת ישראל. בין אם הם עולים או בין אם דור שני בני עולים.

לא ייתכן שבמדינת ישראל שהיא כולה מדינת עולים, שהיא מדינה שמבוססת על העקרון של קליטת עליה, אנחנו נסבול מצב בו ילד בן 6 מכל מוצא שהוא, אבל נדגיש שבמקרה הזה זה מוצא אתיופי, לא יכול להתקבל לבית הספר. אם הוא לא יכול להתקבל לבית הספר איך הוא ירגיש מוגן ואיך ירגיש שווה כמו כל אחד אחר, אם ברגע כל כך קריטי בחייו, כיתה א', שזה גם לרוב הילדים לא מעבר קל, המעבר בין גן לבית ספר, הוא כבר חש גזענות כל כך קשה.

אם אנחנו מדברים על ילד בן 8 שזה מקרה שקרה לנו רק השנה, ילד שהגיע מחבר העמים שקורא בהפסקה בית ספר וקורעים את הספר מידיו ואומרים לו 'אתה לא תקרא בבית הספר שלנו בשפה הרוסית שזו שפת אמך', איך ילד כזה אחרי זה ירגיש שווה עם כולם, איך הוא לא ירגיש נחות ואיך הוא לא ירגיש את הכאב הזה שילווה אותו, אולי למהלך כל חייו?

גבירותיי ורבותיי, אנחנו עומדים פה בפני ממצאים מאוד מאוד קשים, ואנחנו בעצם מדברים על כך שבית הספר שזה מקום שכל ילד או ילדה ראויים להרגיש שם הכי מוגנים שבעולים והכי רצויים שבעולם, הם צריכים להרגיש שרוצים אותם, שהם מגיעים לשם ושהם מתנה, כמו שאנחנו שרים בשיר הזה 'מתנות קטנות', כך הם צריכים להרגיש ולא שמשפילים אותם או חס וחלילה מרביצים להם. כאימא לשתי ילדות קטנות דור שני, גם כמוך וגם כמוך יואל חברי, אנחנו כולנו נמצאים בסירה הזאת, אנחנו כולנו שם וגם כאלה בינינו שלא עולים, כאלה שהם נכדי עולים והסבא רבא שלהם היה עולה גם הם אמורים להזדהות עם הכאב הכל כך קשה הזה.

ויש תרופה, אנחנו יודעים שתרופות נמצאות וזה לא דבר שאי אפשר לפתור אותו, פותרים דברים כאלה גם על ידי ערנות, גם על ידי הדרכה של המורים וגם על ידי חקיקה. הצעות חקיקה רבות הונחו על שולחן הכנסת כבר במושב הזה, לפחות על חלק נכבד מהם אתה חתום, כבוד היושב ראש, על חוק לימוד התפוצות שהוא חיוני וחשוב שאי אפשר להדגיש יותר עד כמה זה חשוב, כי כולם צריכים לדעת מאיפה כל אחד בא. כולם צריכים לדעת שלכל אחד יש מקום שווה בחברה שלנו, שאנחנו פאזל, שאנחנו מוזאיקה, שאנחנו משלימים אחד את השני, שאנחנו לא נוגדים אחד את השני. צריך להבליט את השווה בינינו ואת המאחד בינינו ולא את השני.

החוק השני שלצערי הרב גם הוא הופל וקשה לי להבין למה, זה חוק לימוד חובה נגד גזענות, שזה חוק שקידמנו אותו בסיעת המחנה הציוני, לצערי הרב הוא נדחה על ידי הקואליציה. קשה לי מאוד עדיין, למרות שהפתרונות ישנן ואנחנו יודעים איפה הם ולא צריכים לחפש יותר מדי, רק צריכים להחיל את זה עכשיו, ועדיף היום ולא מחר, ולא לדחות את זה עד שעוד ילד ייפגע ועוד ילדה תהיה מצולקת מהמפגש הזה עם מערכת החינוך. זו תעודת עניות למדינה שלנו לכנסת שלנו ולהתמודדות שלנו עם נושא כל כך חשוב כמו קליטת עליה.

אני קוראת לך כבוד היושב-ראש ואני יודעת עד כמה אתה כואב את הנושא הזה וחי אותו וחש אותו ופותר מדי יום בעיות של עולים רבים שאנחנו ביחד נפעל לקידום גם חקיקה בנושא, שתעזור לנו להתמודד בבתי הספר, ולא נרפה עד שמשרד החינוך ימצא פתרונות הולמים ואנחנו נדע שכל ילד וכל ילדה מקבלים את המענה שלהם וכל מורה שמעז להרים יד, מעז להעיר הערות גזעניות לא ימצא יותר את מקומו במערכת החינוך. זה בלתי נסבל ואני חושבת שזה צריך להיות בכותרות של החדשות היום בשמונה, זה צריך להיות, הדו"ח הזה צריך להיות שם, עם כל הכבוד לבעיות הרבות כל כך שיש לנו במדינה שלנו, אנחנו לא יכולים להפקיר את הילדים הקטנים. תודה.

חבר הכנסת יואל רזבוזוב, בבקשה.

תודה כבוד היושב ראש. הדו"ח הזה לא הפתיע אותי, אני חושב שחברי הוועדה שחוו כאן עליה ומי שלמד בבית הספר, אנחנו יודעים מה זה ילדים, ומה שהפתיע אותי דווקא הדור השני של עולים מברית המועצות שהם גם כן נמצאים כאן באחוז גבוה ואני חושב שמערכת החינוך והמורים צריכים להיות מודעים, צריכים לעבור הכשרות מיוחדות בשביל זה, צריכים לתת יחס לכל תלמיד במיוחד שיש לך תלמידים עולים בכיתה או כל מי שמופיע כאן בדו"ח, ואנחנו כבר לא פעם דיברנו על זה וקיימנו דיוני ועדות על תכנים פוגעניים שנכנסו איך שהוא למערכת החינוך, לתוך ספרי הלימוד שהם יכולים להוות פגיעה. אני בצד של החקיקה, ההתערבות במערכת החינוך, דעתי האישית, אני לא בעד אבל אנחנו חייבים למגר את הגזענות.

אלימות.

גזענות, אלימות, אני מסכים עם חברת הכנסת סבטלובה צריכים להיות הכי בטוחים במערכת החינוך ובבתי הספר, שם הם נמצאים רוב היום ודווקא מכיוון שאני מגיע מבית שבו אשתי מורה, אימא שלי מורה, שתיהן מחנכות, כל מורה במדינת ישראל צריך לדעת את תפקידו, צריך ממש לעבור הדרכה, מבחינתי שתהיה פרטנית של מנהלי בתי הספר, שידעו, שישימו לב ידעו ויזהו את קבוצת הסיכון שמופיעה בדו"ח הזה ויתנו את הדעת על כך.

חבר הכנסת עומר בר-לב, בבקשה.

תודה רבה. חברת הכנסת קסניה הזכירה שהייתה הצעת חוק שניסינו להעביר בנושא חינוך לגזענות. ואני שואל את נציגי משרד החינוך מה הם עושים בנושא חינוך נגד גזענות כמובן, לא לגזענות, כי אם נגד גזענות, למורים ולמנהלים. אני באמת שואל האם יש במשרד החינוך תוכנית, סדנה, למורים ומנהלים כנגד גזענות מכל סוג שהוא ובפרט לילדים ישראליים יוצאי העדה האתיופית. וזה מחבר אותי לאירוע שהיה בתחילת השנה, זה פשוט רק דוגמה, אירוע באשקלון שכיתה שלמה סיימה בית ספר יסודי ועברה לחטיבת הביניים, כל התלמידים והתלמידות התקבלו לבית ספר אחד מסוים, זה היה באשקלון, חוץ מנערה, ילדה מהעדה האתיופית. לשמחתי יחד עם הגורמים המקומיים באשקלון הצלחנו לפעול נגד ה עיוות הזה ובסופו של דבר ממש בדקה ה- 89 היא הצטרפה לכיתה שלה, אבל זו גזענות של מנהלים, זו גזענות של מורים, ולכן, אני לא יודע אם אנחנו צריכים להגיש הצעת חוק כזאת אבל אני שואל את נציגי משרד החינוך – מה אתם עושים מעבר לדיבורים יפים בוועדה, מה אתם עושים בשביל לחנך מורים ומנהלים במערכת החינוך שיפעלו כנגד גזענות וכמובן, בכלל אין מה לדבר על זה שאסור להפעיל אלימות על אף אחד ובוודאי שהתופעה הזאת של אלימות כנגד ילדים יוצאי העדה האתיופית היא עוד ביטוי קשה ובלתי מתקבל על הדעת שאנחנו לא יכולים לקבל אותו לאותה גזענות. תודה.

חבר הכנסת זוהיר בהלול, בבקשה.

אני עקבתי אחרי המחקר המאלף שלכם, אבל כמעט זעקתי באמצע הפרזנטציה. אל תבלבלו אותי עם העובדות, כי העובדות הן כל כך ידועות והמציאות כל כך שקופה. המצב הגזעני, המציאות הגזענית כלפי האתיופים הפכה להיות כמעט יום –יומית והסכנה הגדולה ביותר טמונה בעובדה שיש כבר בציבור הישראלי קהות חושים כלפי גזענות שהופכת להיות די רגילה כלפי האתיופים. אני לא רואה שהציבור בישראל עולה על בריקדות או נסער או תוסס מחאתית נגד גילויי הגזענות כלפי חבריי האתיופים, ודיברת על צבע העור, אני שמח - - -

אם אפשר לא להשתמש במונח "אתיופים", האתיופים נמצאים באתיופיה ואנחנו יהודים ישראליים ממוצא אתיופי.

עלא ראסי, מקבל. איך את רוצה שאני - - -

'יוצאי אתיופיה'.

אז אני שמח שצבע עורי הוא כצבע עורם של יוצאי אתיופיה. זה כבוד גדול, ואין לי שום דבר נגד בהירי העור, אבל באמת שיכבדו את אלה שצבע עורם שונה.

עומר, לא הייתי בתחילת דבריך אך נגעת ממש בסיפא, יש לי כינוי אחד למה שאמרת וזה "גזענות ממוסדת". ברגע שמורים מתייחסים אחרת לילדים, זה עניין ממסדי. אגב, במאמר מוסגר, אני חושב שצריך לכונן ועדת חקירה, יושב ראש הוועדה החשובה הזאת חבר הכנסת נגוסה, כדי שתבדוק מדוע משרד החינוך הסתיר, פעל בהסתרה כדי לגלות את המערומים של היחס הזה ולהתעלם גם מאותו מחקר. הדבר המרכזי בעניין הזה, שאם בית ספר לא יוכל להכיל את יוצאי אתיופיה אז אנחנו נכשלנו כשלון חרוץ במה שנקרא קליטתם של יוצאי אתיופיה במדינת ישראל. ואם זה לא אתגר מרכזי ומהותי בעיני משרד החינוך או בעיני הממסד הישראלי, אז אני חושב שהדבר הזה אומר דרשני.

תודה. אנחנו צריכים לשמוע מנציגת משרד החינוך. הממצאים האלה שראינו מאוד כואבים. 34% שסובלים מלעג, לעג לילד שהוא גדל, גרוע יותר מאלימות פיזית. זו דעתי. זה יותר גרוע כי מלווה אותו כל הזמן הטראומה האישית. זה פוגע בהתפתחותו גם מבחינה קוגניטיבית וגם מבחינה חברתית. יותר קשה אלימות הפיזית על ידי המורים, הלעג הוא יותר פוגע. לכן אתם קיבלתם את הממצאים, ואנחנו רוצים לשמוע מה עשיתם על מנת לשנות את המצב.

בדרך הזאת אני רוצה לברך את אתר 'וואלה' שפרסמו והביאו את זה למודעות שלנו. עשו את עבודת העיתונות שלהם. דווקא משרד החינוך צריך להסתיר את הממצאים האלה? במקום לתקן ולשנות. מאיה שהיר מנהלת אגף תלמידי עולים, בבקשה.

אני אתן להילה לענות. אני עובדת עם תלמידים עולים והכוונה בתכניות האלה של יציאה נגד גזענות היא עבודה עם כלל האוכלוסייה הקולטת ואני שמחה שהשנה באמת עשינו מהלך מאוד משמעותי של שבוע עליות שהתחיל אתמול בכל מערכת החינוך בהצלחה רבה מאוד, מחר אנחנו בסיור בדרום, כדי באמת להוקיר את העליות, לראות את החשיבות של העולים למדינת ישראל, לראות בעולים הון אנושי, משאב למדינת ישראל וכך אנחנו עובדים. אז אני אבקש משפ"י לענות.

בוקר טוב. אני אגיד שלא קל לשבת בכיסא של משרד החינוך הבוקר הזה. הנתונים האלה הם נתונים קשים מאוד, יש דברים שהיו ידועים לנו בהערכה לפני שהדו"ח הזה יצא אבל למעשה זו פעם ראשונה שיוצא דו"ח כזה שראמ"ה מוציאה עם פירוט כזה, וכבת לעולים, אימא מארצות ערב ואבא מארצות אשכנז, הדו"ח הזה הוא דו"ח קשה מאוד.

אני רוצה להגיד מה אנחנו עושים, אנחנו שלושתנו ממשרד החינוך, דניאלה פרידמן שתיכף תדבר על הנושא של גזענות בכלל, אני רוצה לשתף כאן בכיוונים ולהגיד שאנחנו צריכים לשבת ולראות איזה עוד כיוונים אנחנו יכולים לעשות. תשובה מלאה לדו"ח הזה כמו שהוא מראה לנו כרגע, זה לא יהיה רציני. זה דורש מאתנו עוד הרבה עבודה ומאמץ.

היחידה שאני אחראית עליה מטפלת בכל נושא האקלים והאלימות באופן כוללני בבתי הספר. יש שני מהכלים שאני רוצה להתייחס אליהם בהקשר הזה- אחד שהוא בעצם פיתוח שיש לשירות הפסיכולוגי הייעוצי שנקרא קש"ר, וזה פיתוח שבעצם עובד על שיח קונפליקטואלי גם בהקשרים של גזענות, אבל בעצם איך אנחנו מנהלים קונפליקטים שקיימים בקרב הילדים ואיך אנחנו מסוגלים לעשות אותם וההכשרה נעשית ליועצים ואנשי צוות. זה כיוון אחד, והכיוון הנוסף שאני רוצה להתייחס אליו הוא חוזר מנכ"ל שמתייחס ל-איך מייצרים אקלים בית ספרי, איך מתמודדים עם אירועי אלימות, הוא מתייחס חד משמעית לכל הנושא של פגיעה והעלבה בין ילדים ובטח של מורים כלפי תלמידים.

במסגרת התיקונים והשינויים שאנחנו עושים, כבר היום יש הנחיות מאוד ברורות מה צריך לעשות עם מורה שפגע מילולית ובוודאי עם מורה שפוגע פיזית. כשקורה כזה דבר יש הליך מאוד ברור בעניין הזה, אנחנו נוסיף, במסגרת ה תיקונים שלנו, זה כבר תיקונים שכבר נעשו אבל עוד לא פרסמו, ספציפית באמת כשנעשית פגיעה מילולית שהיא על רקע גזעני - - -

חוזר מנכ"ל התייחס לממצאים האלה? הממצאים של רמ"ה, או שאת מדברת באופן כללי?

חוזר מנכ"ל מנחה את מערכת החינוך איך היא צריכה לפעול כדי לקיים אקלים מיטבי, זה אומר התייחסות כל תלמידי בית הספר בצורה שנוכל לראות כאן גם את הסביבה הפדגוגית וגם את האקלים הבית ספרי, נוכל לראות תלמידים שמרגישים מוגנות, מרגישים שייכות, והחלק הנוסף של החוזה הוא חלק שמתייחס למצבים שבהם יש חשד לאלימות בין תלמידים, ואלימות של אנשי צוות.

האם הוא ידע לפני שהוא הוציא את חוזר המנכ"ל, על הממצאים הללו?

חוזר מנכ"ל יצא באפריל 2015, אבל אנחנו עושים לו כל הזמן תיקונים ומפרסמים אותו שוב עם התיקונים. זאת אומרת אנחנו עכשיו נכניס בדגשים, שוב, אלה תיקונים שנעשו ועוד לא פורסמו, את האמירה 'פגיעה מילולית שיש בה לעג, העלבה או השפלה על רקע מוצא דת ורקע גזעני', אנחנו נוסיף את זה כדי שבאמת הדברים יהיו ברורים שהם גם בהקשר הזה, ובתוך החשיפה וההטמעה של חוזר מנכ"ל נתייחס גם לחלקים האלה.

אתם חושבים שזה יפתור את הבעיה? שורה בחוזר מנכ"ל?

אני בטוחה שלא, בזה התחלתי את הדברים שלי, שישנם כמה כיוונים שאנחנו עושים היום. אני לא יודעת על מה מדובר כאן מבחינת הסתרה, אנחנו לא מכירים אותו חודשים על חודשים,

אני שואל מה לגבי השאלה שלי, האם אתם עושים איזו סדרת חינוך למורים ומנהלים בנושא מלחמה נגד גזענות?

אני אומרת, יש לנו פיתוח שנקרא "קש"ר" הוא מיועד למורים ויועצים, נעשית הכשרה כזאת למורים ויועצים, אני לא יכולה להגיד שהיא נעשית לכל המורים - - -

נושא הדיון מוגדר, אני לא רוצה לשמוע עכשיו באופן כללי חוזר מנכ"ל שמוציאים כל שנה. אנחנו מדברים פה ספציפית על התוצאה, על הממצאים של המחקר הזה, מה אתם עשיתם. אתם ידעתם על הממצאים האלה, קיבלתם את הממצאים האלה,

קיבלנו אותם בחודשים האחרונים.

אנחנו רוצים לשמוע מה עשיתם בנוגע לזה. אל תתני לנו את כל העבודה של משרד החינוך.

נתתי רק מה שחשבתי שהוא רלבנטי.

אני רוצה לנושא שמוגדר.

אני רוצה להתייחס בדבריי לשני דברים: 1 – הבחנה בין אוכלוסיית המורים לבין אוכלוסיית התלמידים כי הדו"ח מתייחס לשני הערוצים, ואני רוצה לפחות להציג מה כן נעשה. 2 – לשאלה האם כשמתייחסים לגזענות כלפיי יוצאי אתיופיה, אנחנו צריכים להתייחס כלפיי הקהילה בנפרד או שבכלל להתייחס לנושא הגזענות.

אני אתחיל קודם כל מהנושא של מה כן נעשה. אני מנהלת המטה לחינוך אזרחי בחיים משותפים. אני חלק מתוך המזכירות הפדגוגית, אגף במשרד שביחד עם כל השותפים עובד בשיתוף פעולה, אבל במקביל אנחנו מפתחים ועוסקים בין היתר בתכנים ופיתוח מקצועי. בקיץ האחרון נבנתה תכנית רב גילאית, תכנית עומק של יחידות הוראה שעוסקות בקהילה או ביוצאי אתיופיה ובאים להציג את הפעילויות בתוך תחומי דעת מנקודת המבט החיובית ולא מנקודת המבט של קיפוח או כל היבט אחר ויש הקפדה מאוד גדולה בעצם על לראות את הקהילה מנקודת המבט החיובית. מערכים רבים כבר הועלו לתוך סביבה דיגיטלית, כל בית ספר התבקש לבנות השנה תכנית שבה הוא מטמיע בכל אחת משכבות הגיל שתי יחידות לימוד שעוסקות בנושא הזה. המערכים גם עוברים דיגיטציה וגם יורחבו ויועשרו במהלך השנה הקרובה.

כדי שזה לא יישאר ברמה של, "כתבנו מערכים תרצו תשתמשו לא תרצו לא תשתמשו", המנהלים מתבקשים להגיש תכנית עבודה מסודרת בנושא והדבר השני, בקיץ האחרון בתחילת יולי התקיים יום עיון גדול שבו נחשפה התכנית הזאת לכל המדרכים, הצוות החינוכי שנכנס לבתי הספר בתחומי הדעת שכבר נכתבו בהם מערכי שיעור, פעילויות בנושא הזה, כדי שבשיטת המניפה הם ייכנסו לבתי הספר ויוכלו להדריך את המורים.

הנחת העבודה שלי היא שזה גם מרכיב שמשפיע על האווירה ועל האקלים אבל יש פה עוד צד שגם אם הוא לא המכוון הוא בהחלט רלוונטי, וזה שכשאני מכשירה מורה להתייחס לנושא, באופן טבעי אני בעצם מבקשת ממנו לבדוק את העמדות שלו, לבדוק את ההתנהגות שלו ולבדוק את ההתייחסות שלו. כמובן שהמדריכים מעבירים את זה בשיטת המניפה.

מדריכים אזוריים?

כן. מדריכים בתחומי הדעת בכל המחוזות בכל הארץ הגיעו ליום העיון הזה, מאותם תחומי דעת שבעצם עשינו - - -

אנחנו עוקבים אחרי הפעילות.

המדריכים מכל תחומי הדעת האלה חויבו, בכלל לא הייתה אופציה לא להגיע, הם חוייבו להגיע כדי להעביר את זה למורים בתוך המחוז שלהם ולבתי הס פר בצורה מסודרת. זה צעד אחד.

זה מכסה את כלל המורים?

זה מכסה קודם כל מורים בתחומי הדעת שכבר היה רלבנטי ונכתבו בהם מערכי שיעור ואני רואה בזה שני צדדים. הצד האחד זה שכשאני מנהלת שיח, שיח של שווים, שיח שבו בעצם אין קורבנות, אני קודם כל מנהלת אותו בכיתה ומשפיעה על קהל היעד שהוא התלמידים והתלמידים בכל שכבות הגיל נדרשים לעסוק בנושא. שזה הצד האחד שגם מופיע בדו"ח והוא הנושא של התלמידים.

בצד השני זה המורים. אז קודם כל נגיעה אחת בקהל המורים היא באמצעות א ותם מערכים והכשרה ודיון בנושא. הדבר השני שכבר אני יכולה לספר - - -

במקומות האלה שהייתה אלימות על פי הדו"ח, המורים עברו את ההדרכה, את הסדנה, את המערך הזה?

המורים בכל הארץ בתחומי הדעת האלה אמורים להעביר - - -

אם כך זה אומר שאין לזה השפעה. אני שואל מה הקורלציה בין המקומות שבהם הייתה אלימות.

לא שמעתי, אתם מדברים ביניכם.

אני שואל האם בדקתם את הקשר בין המקומות שבהם הייתה אלימות של מורים כנגד תלמידים לבין ההכשרות שהיו או לא היו לאותם מורים באותם בתי ספר.

המהלך הוא מהלך מערכתי כך שהוא על כל האזורים, בלי יוצא מן הכלל. גם אזורים שבהם יש אלימות וגם אזורים שבהם אין אלימות. אנחנו פחות מתעסקים עם בתי הספר - - -

אולי לאור המחקר הזה ראוי שתיכנסו, את יודעת, אפשר לקחת את זה לשני הכיוונים. הכיוון השלילי זה שיש מערך אבל עובדה שהוא לא משפיע.

אתה לא יודע אם הוא לא משפיע כי הוא רק השנה מיושם.

אני אמרתי שאפשר לקחת את זה לשני כיוונים. שלילי וחיובי. לכן מאוד חשוב בשביל לדעת אם הוא משפיע ואם הוא מגיע לבחון את המקומות שעל פי הדו"ח הייתה אלימות כנגד ילדים ישראלים יוצאי אתיופיה לבין המורים שהיו שם, בהדרכה.

אני אענה כללית. אנחנו נבחן את הדברים ונראה אותם טיפה יותר לעומק. התחלנו אותם השנה ונצטרך לראות אותם. אני לא יכולה - - -

הייתי מציע שיבואו - - -

אל תקטע אותי, תן לי לסיים את הדברים.

אני מציע שבעוד חודש-חודשיים שלושה-ארבעה, יבואו עם בדיקה של שני הדברים האלה.

בסדר. בוא ניתן לה להשלים את העניין.

בשמחה. תן לי רק להשלים את הדברים כי אני לא סיימתי, אבל תודה על ההערות המאוד חשובות שהעלית כי הן שוות בדיקה וחשיבה נוספת.

דבר נוסף שאני רוצה להתייחס אליו, זו תכנית שהמשרד הכין. שאלת אם יש תכנית אז כן יש תכנית, שבעצם מדברת על סובלנות ומניעת גזענות. היא רואה את מניעת הגזענות כמהלך גדול ומקיף שאינו כולל רק קהילה כזאת או אחרת, המהלך הזה בעצם מתייחס להכשרה של מפקחים, מנהלים ומורים קודם כל כי הם אלה שנמצאים בתוך המערכת ואם אנחנו רוצים ליצור שינוי בעמדות ובדעות הקדומות אני לא אביא רק איזו סדנה לחדר מורים כזה או אחר. יש מקומות שצריך לעשות איזה שהוא טיפול עומק, כפי שאתה אומר, במקומות שלאלימות, אבל מעבר לזה אני רוצה שהמורים ייקחו איזו שהיא אחריות על העשייה שלהם ויגבשו עמדות יותר חיוביות וסובלניות כלפי כלל ציבור התלמידים לסוגיהם. התכנית הזאת עוסקת בהכשרה של המורים, המפקחים, המנהלים, וכמובן עובדת גם על פעילויות של הפגשה וסדנאות של תלמידים.

איך היא נקראת?

מסובלנות למניעת גזענות וחיים משותפים.

סליחה שאני קוטעת. רק לאחרונה היו פרסומים שהתכנית הזאת דווקא נזנחה ולא נלמדה במערכת החינוך.

היא לא נזנחה, אני לוקחת אחריות מלאה על הדברים שלי.

עכשיו יצא דו"ח המבקר.

דו"ח של המבקר חושב שצריך היה לעשות את זה בשנה אחת, כאשר הובהר למבקר המדינה וגם בתגובות של המשרד, שמבחינתנו מדובר על תהליך עומק שייקח לפחות שלוש שנים ומשום מה המבקר בחר להתעלם מהנקודה הזאת בתשובות שלנו. דבר נוסף שאני רוצה לומר ואסיים את דבריי בהקשר הזה, גם התכנית האסטרטגית של משרד החינוך לשנים 2016, תכנית אסטרטגית של כלל מערכת החינוך.

אבל יש גם תכנית ספציפית ייעודית ליוצאי אתיופיה שמדברת על מלחמה בגזענות. איזו התייחסות יש לתכנית הזאת?

אל תקטע אותי. אני לא אקטע אותך וכדי שתבין תן לי לסיים את דבריי כי זה חלק מהעניין. אני אכבד אותך, אבל תן לי לסיים. במסגרת הדרך החדשה אגב, כל הנושא של הפעילויות שניבנו שדיברתי עליהם קודם, הן חלק מהמהלך של הדרך החדשה. התכנית האסטרטגית של משרד החינוך לשנים 2016-2019 מציבה כיעדים לא רק את היעדים של הישגים לימודיים, אלא גם מטרות שהן מטרות ערכיות של ס ובלנות, של מניעת גזענות וכדומה, הן באות כבר לידי ביטוי והחלו לקבל ביטוי בקיץ האחרון בפרסומי התמונה החינוכית שפרסם משרד החינוך על מוסדות החינוך כאשר מוסדות חינוך לא נמדדים יותר אך ורק בהישגים שלהם ובדברים ה אלה אלא גם בהיבטים של סובלנות ומניעת גזענות.

אני מאמינה שהתכנית המערכתית, ספציפית, התכנית של הדרך החדשה, יחד עם התכנית האסטרטגית והמטרות המאוד מעודכנות שלמשרד החינוך ופרסום התמונה החינוכית, יתחילו להשפיע. יכול להיות שאנחנו נצטרך לחכות קצת, יכול להיות שנצטרך להיות סבלניים, אבל אני מאמינה שהמהלך הזה הוא מהלך שאין ברירה, יש לו השפעה, בית ספר לא ירצה להיות גזען, בית ספר לא ירצה להתפרסם במקומות השליליים.

בתי הספר העל יסודיים נמדדו גם על זה.

את יכולה להסביר לנו מה השיקולים שלכם לא לפרסם את הדו"ח הזה, לא לוועדת השרים, שאני לא שמעתי שם את הנתונים האלה, לא בוועדת החינוך של הכנסת ולא בוועדת עליה וקליטה. מה היו השיקולים שלכם?

אין הסתרה. אני חושבת שחגית צריכה לענות על זה. היא התחילה לומר שבעצם הדו"ח שפורסם במאי, לקח זמן עד שהוא פורסם כי עשו עליו עיבוד. אבל חגית, אני חושבת שאת צריכה לענות.

לא היה תהליך של הסתרה. הרבה מאוד מהמחקרים שלנו עולים לאתר הראמ"ה כמו שהם, ללא הודעה לעתונות, זה לא משהו חריג.

אני לא מדבר על העתונות, אבל לא שמעתי בפורומים המקצועיים.

בפורומים המקצועיים אכן נעשה על זה דיון. למעשה אתר 'וואלה' פרסם את הכתבה, הדו"ח עלה ביום חמישי, ביום ראשון הוא פרסם את הכתבה, זאת אומרת זה לא שזה ישב באתר הראמ"ה במשך הרבה זמן, לא היה ניסיון להסתרה. היו פורומים בקרב מפקחים של אגף קליטת תלמידים עולים, היה דיון יחד עם אנשי שפ"י וכן הלאה. כלומר כן היה תהליך של עבודה. לא היה ניסיון, גם אם זה אולי נראה כך אבל זה לא היה מכוון, להסתיר. זה פשוט תהליך שלקח עד שזה התפרסם.

מרגע שהוא עלה לאתר הראמ"ה, וכל התקשורת יודעת איפה המקום שהם רואים שיש פרסומים חדשים, ושזה מעניין אותם, אז הם יודעים. ועובדה שגם שלושה ימים אחרי זה הדבר קיבל תהודה. אז לא היה ניסיון הסתרה.

האם משרד החינוך לאחר שהוא ידע על הממצאים האלה, האם התקיים דיון מקצועי במשרד החינוך?

כן. קודם כל, כמו שאמרה ד"ר חגית גליקמן, אנחנו מיד התחלנו בעבודה גם ביקשנו מהם להציג את הממצאים, את המחקר, בכנס שלנו וגם בעבודה שלנו עם מגשרים ומיד קיימנו ישיבות עבודה עם שפ"י, השרות הפסיכולוגי הייעוצי של המשרד. ביקשנו עוד נתונים, עוד פילוח והעבודה החלה מיד. יש לזכור שזה היה בסוף שנת הלימודים שעברה וכמובן התחילה השנה ואנחנו עובדים על זה. תהליכים של חינוך בעבודה דורשים מאתנו ללמוד, כפי שהילה אמרה, לעומק, לחקור לראות את הנתונים המעמיקים, עוד לבקש פילוח על מקומות, דברים ספציפיים, אבל מיד התחלנו בעבודה בנושא ולא הייתה כאן שום הסתרה, להיפך, מיד פרסמנו את זה בכל הפורומים של אנשי המקצוע.

שלומית בבקשה.

אני עורכת דין ויועצת פרלמנטרית של חבר הכנסת יצחק הרצוג שהוא גם חבר בוועדה. אני יושבת כאן כי אני קודם כל אזרחית ממוצא אתיופי ויש לי עניין רב להביע את הדברים בנושא החמור הזה.

אני רוצה קודם לפתוח בלציין את זה שעצם הדיון הזה מתקיים בכלל, קודם כל ברכות, ותודה רבה לחבר הכנסת נגוסה שהוא קרא לדיון הזה וקיים אותו. הוא חשוב, אנחנו מדברים פה על אלימות עם נתונים וממצאים מאוד קשים על תלמידים ממוצא אתיופי, אז תודה רבה שלפחות מישהו מדבר על זה כאן בכנסת.

לא רק ממוצא אתיופי.

לא רק. נכון. אבל עצם זה שהדיון הזה מתקיים בוועדת קליטה ולא בוועדת החינוך, שהיא הבית והמקום - - -

המחקר הוא על עולים ועל בני עולים.

אין בעיה. זה לא סותר אחד את השני ולמיטב ידיעתי ילדים דור שני ואילך הם כבר לא עולים, אבל הדבר הזה פשוט בעיני מתכתב ישירות עם התפיסה של הבניין הזה את האזרחים ממוצא אתיופי, תפיסה של נחלשים, של מסכנים, שזקוקים לסיוע וליווי כל הזמן, שזו המשמעות של קליטה, זה גטו וירטואלי מנטלי שעומד כחוצץ כל הזמן בין ה קהילה האתיופית לחברה הישראלית וצריך לנפץ את הדבר הזה, את הזכוכית הזאת, ולהעביר את הדיון הזה למקום הנכון. הדבר הזה משפיע באופן ישיר על הדימוי העצמי, על ה בטחון העצמי של התלמידים האתיופים בקרב התלמידים האחרים, זו נקודה מאוד חשובה שהייתי שמחה שזה יטופל במקום הנכון.

לגבי הדברים שגם את ציינת, סליחה על ההשוואה, זה קצת מזכיר לי את הדיונים שאנחנו מקיימים הרבה פעמים עם המשטרה, שתמיד יש להם תשובות ותמיד יש תכניות ותמיד הכל עובד, רק השטח והמציאות מראים נתונים אחרים לגמרי. חבר הכנסת בר-לב נגע בנקודה שבעיניי היא אחת הקריטיות. יש תכנית שאנחנו יודעים לפחות עליה שהיא נזנחה של משרד החינוך והיא לא לומדה בבתי הספר, שזה חינוך לסובלנות, לקבלת האחר, למיגור הגזענות, ולדבר על גזענות, לא רק למגר. באמת צריך לדבר על המשמעויות של מה זאת גזענות, מה ההשלכות של זה, מה זה אומר. אולי לתת את זה גם כפרויקטים לתלמידים שהם ינברו בתוך העניין הזה, ילמדו את הנושא דרך הרגליים ולא רק דרך האזניים.

חשוב מאוד להעביר סדנאות, לא צריך לחכות למשרד החינוך שהוא ירים את הכפפה. בסופו של דבר יש לכם את המשאב הכי חשוב של המדינה בידיים שלכם שזה חינוך ה דורות הבאים. חינוך הילדים ועיצוב החברה הישראלית והמדינה בשנים הבאות. ולא צריך לחכות לאף אחד שיורה מלמעלה ויגיד מה צריך לעשות, צריך לקיים סדנאות, האלימות שחשפתם במחקר שלכם היא אלימות מילולית ופיזית, יש ביטויים נוספים קשים מאוד של אלימות שהם לא זה ולא זה. היא אלימות שקופה, אלימות שמתבטאת בצורה נפשית, פסיכולוגית, התנכלויות, התעמרויות, דחייה, זה דברים שמורים עושים אותם.

אני יכולה להעיד באופן אישי שלאחיינית שלי, שהיא תלמידה אתיופית בודדה בכיתה, יש מורה להיסטוריה שהחליט שהוא מכנה את האפרו-אמריקאים כ"כושים" פעם, פעמיים, שלוש, עם טון הדיבור המסוים הזה, עם שפת הגוף המסוימת הזאת, זה עורר בה אי נוחות, היא דיברה איתו על זה אחר כך וביקשה ממנו להימנע מכך אך התגובה הייתה תגובה של זלזול. הוא כינה אותה כמי שסובלת מרגשי נחיתות ושהוא שחור בעצמו ושזה תסביך שלה. הוא חזר אחר כך בשיעורים בהמשך ותיאר את זה שהיא העירה לו, זה הפך להיות נושא של לעג לבריון אחר בכיתה שהצטרף אליו, למרות ששאר התלמידים העדיפו, בחרו מתוך האי נוחות שנוצרה בעניין הזה לכנות אותם אפרו אמריקאים, הוא המשיך לכנות אותם כ"כושים". זה מורה שבעיניי לא צריך להיות בתוך מערכת החינוך .זה לא צריך להגיע לדיון בוועדה הזאת, זה צריך להיות שמנהל בית הספר מעורב מספיק וגם הפיקוח, שמורים לא מתבטאים בצורה שהיא סמי-גזענית, שהיא לא במפורש, אבל היא מתעקשת להגיד את המילה "כושי" ולתת לה את המעמד הנכון בעיניו בכיתה הזאת.

אני מאוד מקווה שאתם תעשו משהו עם המחקר הזה באופן שיביא לשינויים מרחיקי לכת בזמן הקרוב ועצה קטנה אולי למחקר לבדוק את הנושא הזה של תיכונים, האם יש קשר לחשיפה לאלימות משטרתית בגילאים האלה. יכול להיות שכל נושא הבטחון האישי מתכתב גם עם החשיפה שלהם בגילאים האלה לחיכוך גם במרחב הציבורי. תודה רבה.

יכול להיות כי לפי הממצאים אנחנו רואים את זה בגילאים מתקדמים יותר, ז'-ט', ולא ב-ה' ו- ו'. אני מבקש מכל הדוברים שידברו בתמצית כי יש דוברים רבים. רשות הדיבור לנציגת המועצה לשלום הילד, כרמית פולק- כהן.

מצויין שאני מדברת אחרי שלומית, כי אני רוצה להתחבר לדברים שהיא אמרה. קודם כל כמובן כפי שאמרו חברי הכנסת קודם, אנחנו לא צריכים לקבל אלימות במערכת החינוך, נקודה. בין אם זו אלימות מילולית, כי בעיניי לעג הוא אלימות מילולית, או בין אם זו אלימות פיזית שבכלל אי אפשר לדבר על זה. בהמשך לדבר האחרון שאמרת, אני חושבת שקטינים נמצאים במערכת החינוך מרבית שעות הערות שלהם. אם הם לא ירגישו מוגנים אנחנו נמצא ממצאים כמו שראינו בדו"ח שיצא רק לאחרונה על ידי משרד המשפטים, דו"ח של הוועדה למיגור הגזענות, וראינו שם נתונים מפעימים על קטינים, נתונים שאומרים שכנגד קטינים ממוצא אתיופי, ותודה על תיקוני השיח הזה, כנגד קטינים ממוצא אתיופי בעצם מוגשים יותר כתבי אישום. יותר קטינים ממוצא אתיופי נכנסים למאסר בפועל.

למה אנחנו צריכים בכלל להגיע לקצה הזה? לסוף הרצף? הרי איך זה קרה, איך הם הגיעו לשם? כל השאלות האלה הן שאלות קריטיות ולדעתי הן מתחילות בדיוק בדיון הזה. בדיוק, כי ילד שמקבל מכות, ילד שמרגיש לא מוגן, ילד שמזלזלים בו, שרודים בו או שהוא חווה לעג, יוצא אחר כך החוצה מבית הספר, ורק לאחרונה היה לכם פה דיון על מרכזי נועם. לאן הוא ה ו לך? מי עוטף אותו, מחזיר לו את תחושת ההעצמה? מי? ואלה שאלות קריטיות כי הן מתקשרות בדיוק לדו"ח ההוא. לכן בעיני הזרקור שנורא מתחבר לדברים שאמרת, הוא הזרקור על השיח. ואת השיח אפשר לשנות רק בהכשרות.

אני בכנות אומרת לך הילה, ואני רוצה לומר שאני מכירה שנים את הילה ומעריכה אותה ואת העמדות שלה ואני מכירה את העמדות שלה, בכנות להוסיף את המשפט הזה לחוזר מנכ"ל, זה לא יפתור את הבעיה. החוזר מנכ"ל הזה הוא ככה, כזה דבר. אני עבדתי עליו גם. אני בכנות אומרת שהשיח פה הוא קריטי. התראיינתי על זה אצל קרן נויבך ולפני זה ישיאלם, שעובדת איתי במועצה לשלום הילד אמרה לי 'תגידי קטינים ממוצא אתיופי' והיא חזרה על זה שוב ושוב, ובאמת בראיון שלי טעיתי בזה ותיקנתי את עצמי. למה? כי חשוב לי שהשיח ישתנה וזו עבודה של כולנו, כולנו, אפילו שלומית בדברים שלה וישיאלם פה מהצד תיקנה אותה. בסוף כולנו צריכים להתכוונן לשיח אחר כדי שהקטינים האלה באמת לא יגיעו לסוף הרצף ואז יצא דו"ח על רשויות אכיפת החוק. לא, בואו עכשיו נטפל בזה.

תודה. מיכל אברה, מנכ"לית עמותת פידל.

תודה רבה אדוני. קודם כל זה דו"ח שחושף את משרד החינוך לצערי, בפן שהוא מאוד - - -. מצד אחד אנחנו עובדים שהמשרד יעשה ועושה אבל מצד שני אני חושבת שזה משהו שהילדים חווים את האלימות מתוך מקום שצוות המורים צריך להגן עליהם. צריך לעטוף אותם. אני בטוחה שגם אם נעמיק במחקר יותר, זה קורה בשכונות ובישובים שיש בהם אחוז גבוה של תלמידים יוצאי אתיופיה והשכונות מאוד חלשות מטבע הדברים ולכן זה גם קורה שדווקא ציפינו שבתי הספר יהיו חממה שתגן על הילדים האלה. זה מצב שמבחינתי משרד החינוך צריך לעשות בדק בית מול הצוות שלו.

דבר נוסף, אני חושבת שהילדים האלה חווים את הפגיעה הזאת מזה שיש להם הורים פחות מעורבים, פחות נגישים במה שקורה בתוך בתי הספר. מתעוררים סימני שאלה שההורים האלה מודעים לאלימות שהילדים שלהם חווים, אם יש מישהו מהצוות שדיווח את זה, איזה סנקציות יש למורים שעושים את הדברים האלה? כמובן שזו לא הכללה. אני חושבת שיש עבודה מאוד איתנה שהמשרד עושה. דרך המגשרים אנחנו עושים עבודה נהדרת להגיע, וגם קראתי למגשרים וגם למאיה שניכנס לעומק הדברים כדי להביא את ההורים להיות שותפים אקטיביים ולקיים שיח שילד שמרגיש מאוים או ילד שמרגיש שמזלזלים בו בתוך בית הספר ידווח למערכת ואנחנו נמצא דרך לטפל בזה יחד איתם במשותף.

תודה. יצחק טיים בבקשה.

תודה. יש לי תשובה מדוייקת וברורה למה משרד החינוך הסתיר את הממצאים.

הוא לא הסתיר.

שניה. עכשיו אני מדבר. הקשבתי לך עד עכשיו בשקט גמור. אני מתעסק בחינוך הבלתי פורמלי ויש נהלים ברורים שכתובים בחוזר מנכ"ל מה עושים במקרי אלימות של אנשי צוות הוראה, מורים, מדריכים פסיכולוגים ויועצים, לא הפעלתם פה שום נוהל שזה כבר דברים שהם לא תקינים וזה גובל בפלילים.

מורה או איש צוות חינוך שמרים ידיים או משתמש באלימות פיזית או מילולית צריך לתת את הדין. המחקר שראמ"ה עשו מדבר על 5,564 תלמידים מכיתות ה' עד כיתות ט'. זאת אומרת מתוך ה- 5,564, 1,817 תלמידים יוצאי אתיופיה קטינים חוו אלימות פיזית או מילולית. זאת אומרת אם היו ממשיכים לבדוק ויורדים גם לתיכונים, יורדים טיפה אחורה, המספרים היו גדלים.

לא ראינו ולא שמענו על אף מורה או איש צוות או מנהל בית ספר שנחקר, לא שמענו בתקופה האחרונה דבר כזה. אם תלמיד ממוצא אתיופי היה מרים ידיים מתוך הכמות הזאת, אני בטוח שמתוך ה- 1,800, נניח, וזה היה להיפך – תלמידים ממוצא אתיופי קטינים היו מרימים ידיים או פועלים באלימות, הייתם רצים לפתוח להם תיקים במשטרה. שזה חמור. זה הכי פשוט.

פנינו לשר נפתלי בנט בתחילת החופש הגדול עם מכתב בנושא האלימות וכל האפליה והגזענות שקורים בתוך משרד החינוך ולא קיבלנו עד היום תשובה. המסמך הזה קיים ואם את רוצה אני גם אביא לך העתק שלו עכשיו. אנחנו לא נאיביים ולא תמימים.

לגבי פסק הדין, הילד בפתח תקוה ששלושה בתי ספר לא קיבלו אותו ללימודים, בית ספר 'למרחב' בפתח תקוה, יצא פסק דין של בית המשפט המחוזי שהכריח את בית הספר לקבל את התלמיד, אתם לא ביררתם ואתם לא דאגתם שהילד הזה ייכנס לבית הספר. זו גם אלימות, כי הילד הזה חווה טראומה. הילד הזה ילך עם נזק וטראומה כל החיים שלו וזה דבר שיקשה עליו בחיים. איפה אתם פה? אנחנו בתור אזרחים מודאגים עושים לכם את כל העבודה הקשה, אוספים לכם נתונים, רצים, בודקים כותבים והכל, אבל אתם, סיפורים, תכניות, סיפורים, תכניות.

כפי שאמרה שולמית, זה אותו דבר כמו השיח עם העניין המשטרתי באלימות, הם מורחים את הזמן. מורחים ומורחים ומורחים. ופתרון לא יהיה כרגע כי החקיקה עצמה, הם אגב מנעו גם חקיקה. היה את החוק מורשת עדות ישראל שהם מנעו.

אני הגשתי את זה.

הם עשו הכל כדי לסנדל את זה וגם את חוק איסור תקצוב מוסדות חינוך המבצעים אפלייה, שאתה הגשת. הם מנעו את החוק הזה. אז עובדים פה על כולם בעיניים?

גם את זה הגשתי, הם התנגדו לחוק.

תודה. אנחנו אחראים על התכנית יחד עם עמותת פידל ומשרד החינוך, בארבעה בתי ספר יסודיים שיש בהם ריכוז של תלמידים ממוצא אתיופי. אני יכול להעיד שאם יש התערבות ישירה אפשר להשפיע ע על עמדות, אפשר לחשוף עמדות, יש דעות קדומות, לא תמיד אנשי סגל מודעים לעמדות של עצמם אבל זה תהליך וזה דורש התערבות ישירה ומבורך שיש תכניות בפיתוח, לדעתי חייבים לעשות את התכנות האלה חובה, לא בהמלצה אלא חובה, גם למורים וגם לתלמידים, כל אחד בפורום משלו. דבר נוסף – רוב האלימות, או פיזית או מילולית, לא קורית במרחב הציבורי שכולם רואים את זה, זה קורה בפרוזדור, זה קורה בחוץ, בחצר, במקומות שהילדים לא מרגישים בטוחים, לא מרגישים שיש להם תמיכה, ולדעתי צריכים לפתח מנגנון שילד יכול להרגיש מספיק בטוח לדווח על מה שהוא עובר.

דן, פה מדובר על כך שמבצע את האלימות זה מורים ומנהלים.

מקרה של מורים זה סיפור אחר, לדעתי זה כבר נאמר שזה בלתי נסבל וצריכים לבדוק מה מערכת הסנקציות במקרים כאלה, אני חושב שזה מובן מאליו, צריכים לבדוק למה יש את זה ומה אפשר לעשות. לדעתי בסופו של דבר מנהלי בתי הספר חייבים לקחת אחריות על מה שקורה בבניין שלהם, ההורים צריכים להיות פעילים יותר ומודעים יותר גם לזכויות של עצמם, איך הם יכולים לדרוש מה שמגיע להם ומה שמגיע לתלמידים שלהם. תודה.

תודה. רוב הדברים נאמרו, אבל בכל זאת, תופעות האלימות, נשירות מבתי הספר, תיקים שנפתחים במשטרה, כל אלה יש להם קו ישיר למה שאנחנו נחשפנו לדו"ח שהוסתר, שמוסתר, שלא רצו שיראו, אני חושב שיש קורלציה מאוד ישירה לאלימות. מורה, מחנך שהופקד לידיו בטחונם של אותם ילדים חסרי ישע, במקום שיקבלו הגנה, הם הפכו להיות שק החבטות. זה מה שיש. אז מה הילד הזה יכול לעשות שהוא לא רצוי, שהוא מקבל מכות מהמורה, ואפילו שיש אלימות נגדו בקרב תלמידים, למי הוא יפנה? בסופו של דבר אין לו מי שיגן עליו.

השאלה שנשאלת כאן היא מה משרד החינוך הולך לעשות במקרה הזה. ראינו את הדו"ח, יפה. עכשיו נחשפנו לזה. אני חושב שצריך לעשות חקירה מעמיקה לאותם מקרים של מורים שהיכו, הרביצו, פעלו באלימות נגד אותם תלמידים. זה פשע, זאת עבירה, וכל עבריין צריך להיענש על פי חוק. לדעתי משרד החינוך צריך לפתוח בתהליך של ביקורת וגם צריך לעשות חקירה מעמיקה ולהגיע לעומק.

מורה כזה לא צריך להיות בשום מערכת חינוכית. לא צריך להמשיך ללמד בשום מערכת חינוכית, כמו שהוא לא היה רוצה שמורה ירביץ לילד שלו, אז מה יוצאי אתיופיה יכולים לעשות? הם חלשים, אני לא רוצה להכנס לסיפורים אישיים אבל ממה שאני מכיר מקרוב, כל פעם שיש אלימות של ילד לא יוצא אתיופיה כלפי יוצא אתיופיה, זה בקלי קלות, אין בעיה שם. אפילו יש שמאשימים את אותו יוצא אתיופיה שהוא זה שהתחיל, מחפשים את אותה נישה להלביש את הבעיה על אותו ילד יוצא אתיופיה.

אני מברך על החשיפה הזאת, אדוני היושב ראש, אבל צריך לעשות מעשה. המעשה הוא חקירה מעמיקה, להעמיד את אותם פושעים לדין וצריך לנקוט בסנקציות מאוד מאוד קשות ומתאימות לסוגי העבירה וסוגי האלימות כגון אלה. תודה רבה.

תודה רבה. הרב יפה.

תודה רבה כבוד היושב ראש. אני רוצה לומר שלושה דברים קצרים. לגבי אלימות המשטרה – הדיבורים נשארים בגדר דיבור, ולא יורדים למטה. מהשולחן הזה אני קורא גם, בהרבה מקרים רוב האנשים האלימים בתוך המשטרה הם מעדות המזרח ואני קורא לאנשי המשטרה מעדות המזרח שנמצאים, מה אמרתם לנו? אמרתם שנפגעתם מגזענות בעבר. אם כן למה אתם מתנהגים כגזענים כלפינו? זו שאלה לעדות המזרח, לפעילים שנמצאים בכל מקום, צריך לומר את הדברים על השולחן, אולי זה לא פוליטיקלי קורקט, אבל זו האמת ולכן אני קורא לעדות המזרח שמשרתים במשטרת ישראל לעצור את האלימות בבקשה, אנא, ראיתם מה זו אפלייה בעבר, אם כן עכשיו זה הזמן לעצור ולעשות חשבון נפש.

כבוד היושב ראש, אני גם קורא מכאן למי שמתנהג בצורה מבישה, בצורה אלימה, צריך לחוקק חוק שמעניש ענישה אמיתית. כל מה שמדברים נשאר בגדר הדיבורים. עובדה, לא השתנה הרבה, מה שהיה בעבר קיים גם כעת.

דבר נוסף שאני רוצה לדבר עליו, הוא נושא החינוך. כולנו יודעים שהחינוך הוא הבסיס לשנות את האדם ולהפוך אותו לאדם מייצר ומוביל, שם קבור הכלב. חינוך במערכת החינוך בישראל נוהג בצורה מוסתרת, אף אחד לא יודע, לעצור את ההסללות שקיימות בכל בית ספר של היום. אני אומר לכם ואולי תגידו שלא הבנתם את זה, יש הסללה מוסתרת שאנשים לא יודעים. חקרתי כשלמדתי במכון מנדל, הלכתי הסתובבתי וראיתי את ה אפליות. האפלייה מתחילה בזה שעושים הסללה. אותו ילד שלומד ברמה נמוכה בוודאי יישאר ברמה של כתיבה ודיבור ולא יותר מזה, ולא מאתגרים אותו. אם הדבר הזה לא ישתנה מהשורש, כל הטיפולים מסביב זה פשוט נשאר בכלום.

לכן אני קורא היום, במאה ה- 21 צריך להפסיק את נושא ה הסללה בבתי הספר. ההסללות שקיימות גם היום ממש. אני רואה אותן.

שלומית אמרה דבר נכון מאוד, השימוש במילה 'כושי' קיים בתנ"ך אבל בכוונה אחרת. אנשי תקשורת שמשתמשים במילה 'כושי', קודם כל הם מגנים ציבור ענק בארצות הברית. הכושים באמריקה זה גנאי בל יעבור לכן יש להוריד מסדר היום את המילה 'כושי' במדינת ישראל במערכת החינוך. גם אם היא כתובה בספר הקדוש שלנו משום שהיא מפלה לרעה ואנשים נפגעים. אני זוכר באוניברסיטה שהיא אמרה 'כושי' ואז מה אומרת אותה פרופסורית? אני רואה את האנשים שיש להם צבע שחור, הם - - - במחשבתם כשאמרתי את המילה 'כושי', אז למה את לא מפסיקה? למה להכאיב לאנשים האלה?

אני מבקש, כבוד היושב ראש, לנושא האלימות, צריך לחוקק חוק ש מעניש ענישה חמורה. זה חייב להיות, במשטרה ובכל מקום. כל אלה שפגעו, הם נשארים. מי יפגע בהם? והמשטרה - - - תמיד לאנשים חלשים, אנשים שאין להם כוח, שם היא מתנפלת, צריך להפסיק את זה. תודה רבה.

גם פנטהון אספה וגם אתה התייחסתם האם אנחנו יודעים מיהם אותם אנשים, אותם מורים שמפעילים אלימות פיזית? אני לא יודע אם מכירים אותם ברמה האישית ואם ניתן להעמיד אותם לדין, אבל אני לא חושב שפה יש - - -

לא, זה סקר אנונימי.

בסדר, זה מה שחשבתי. הבנתי.

אדוני היושב-ראש, צריך לומר לפעילים חברתיים בכל מקום באשר הם, כשהם רואים אלימות, לצלם. היום יש לנו מכשיר נפלא בלי להראות אפשר לצלם.

הצעתי הצעת חוק לעניין המשטרה ואז לשמחתי היום יש פיילוט בחמש ערים. אנחנו נציע עכשיו הצעת חוק גם בבית ספר? כל הורה גם צריך לעשות, צריך להיות שינוי יסודי במערכת החינוך וזה משרד החינוך צריך. הוא צריך לדעת את המורים שלו, שהוא נותן את האחריות לילדים. הוא צריך לבחון טוב טוב את המורים. זה הכישלון של משרד החינוך אם הוא לוקח מורה לא מתאים, זה כשלון של המערכת. בבקשה שרה כהן, מנהלת רווחה במשרד הקליטה. לאחר מכן נציג המשטרה.

יש לי שתי התייחסויות: אני קראתי גם את הדו"ח עצמו באתר ובעצם גם הגעתי לשורה של ההמלצות שמופיעות שם ואני רוצה להתייחס לשני דברים: האחד ברמה של הערה ושאלה, לגבי השוני בקבוצות הגיל הקטנות יותר לבין חטיבת הביניים, מה שאנחנו רואים שדווקא בקרב האוכלוסייה הצעירה יותר המצב טוב יותר והשאלה היא האם אפשר לנתח מהם גורמי ההגנה, מה נעשה טוב שבעצם מביא לכך שדווקא קבוצת הגיל הצעירה יותר אנחנו רואים שיש הצלחה שמתייחסת לכל הרבדים, גם בהקשר של התלמידים והמורים, ובעצם המצב שלהם טוב יותר, ואיך זה גם מתחבר למה שידוע לי לפחות מנתונים קודמים שהיו, לגבי נתוני המיצ"ב שפורסמו בעבר, שעסקו בעיקר בנושא הלימודי בקרב אוכלוסיות עולים וזה מגמות לאורך השנים שראינו שגם ברמה הלימודית המצב של הכיתות הקטנות טוב יותר מאשר כשהם מגיעים לחטיבות הביניים. השאלה אם יש כאן באמת איזה שהוא קשר שאפשר לנסות ולעלות עליו שגם אנחנו רואים שהמצב הלימודי פחות טוב וגם התחושה והאקלים בתוך בית הספר.

ההתייחסות השניה שלי היא, להמלצות שלכם שאתם כתבתם כאן שהיא מכוונת לשלושה גורמים. יש לנו את התלמידים עצמם ועבודה עם התלמידים עצמם, עבודה עם המורים ויש לכם גם המלצות שמתייחסות להורים, וראיתי גם שבסך הכל הייתה התייחסות שצמחה מתוך הדיון אבל ההתייחסות כאן מופיעה לגבי מה שכתבו, בנושא של העבודה עם ההורים, אתם כתבתם שהתפיסה שלפיה החינוך נמשך גם מעבר לשעות הלימוד בבית הספר מעלה צורך לפעילות משלימה ותומכת גם בקרב הורי התלמידים, לדוגמה בנוגע להגברת מודעות ההורים ולחשיבות ההשכלה, הקניית כלים שיסייעו להם בשיקולים ובהכרעה לגבי בחירת בית הספר, דרך השימוש במחשב של ההורים וילדיהם כאחד, וגם בקידום המעורבות והשיח בין ההורים בבית הספר. אני מאמינה שאלה כיוונים שאנחנו יכולים כרגע בשיח המשותף שמתקיים כרגע ב'דרך חדשה', אבל לא רק, בין משרדי הממשלה השונים, לתת לזה איזה שהוא זרקור, לפתח אולי איזה שהוא מאמץ מעבר למה שנעשה בתוך המערכת החינוכית עצמה, אבל לפתח מאמץ במה שקשור לנושא של עבודה עם הורים וגם להשקיע בזה ואני בהחלט נכונה כאן שאנחנו נקיים על זה כאן איזה שהוא סוג של שיח שגם יעזור לנו למקד אולי איזה סוג של מאמצים אפשר לקיים בקרב הנושא של ההורים.

תודה. נציגת המשטרה.

אני קצינת מניעה בתחום הנוער במחוז ירושלים במשטרה. אני מציגה את התפקיד שלי כי הוא באמת תפקיד עם היבט חינוכי. אני חושבת שעיקר הדיון כאן נוגע להיבטים חינוכיים, והקשרים אחרים שעלו כלפי המשטרה, כמובן שיש את ההרכבים והמקומות שהם נדונו בהם, שנעשית הרבה עבודה בעניין. רציתי רק לציין נקודה קטנה בהקשר לשיח שהעלית. אני מרגישה צורך להתייחס לדברים שעלו בהקשר המשטרתי, דווקא בהיבט של השיח שגם שאנחנו מדברים על ביקורת או אמירות או דיונים גם בהקשר לאנשי מקצוע, חשוב בעיני, או אני מציעה, או הייתי רוצה שאנחנו לא נתייחס גם למוצא של אנשי המקצוע אלא אנחנו מדברים על קשיים, אתגרים מול המשטרה או דברים אחרים ולאו דווקא להרכב כזה או אחר של שוטרים ואני חושבת שזה נכון לכל משרד אחר או לכל תחום אחר. אם זה הנושא שלנו אז הייתי רוצה שהוא ילווה אותנו גם בצורה שאנחנו עוסקים בה.

תודה. קיימנו דיון ובוודאי שאתן לכם זכות להגיב. לפני שמשרד החינוך מגיב ומסכם, האם מישהו נוסף רוצה להתייחס? אז בבקשה, משרד החינוך.

אני רק אתייחס, וחבל לי שהחבר'ה הצעירים שהיו כאן יצאו, חבטו והלכו מבלי לשמוע את ההתייחסות, כי אני חושבת שחלק גדול משינוי,

הם יקראו. אני מבטיח לך שחברי הכנסת בעיקר, יש ועדות בו זמנית.

לא דיברתי על חברי הכנסת אלא על - - -

הם יקראו, יש פרוטוקול, הכל מוקלט ויעבור אליהם.

קודם כל זה חשוב כי חלק גדול משינוי נובע מאיזה שהוא שיח והידברות ושמיעה האחד את דברי השני. הזכרתי שהתפקיד שלי לפחות בתוך נושא של תכנים, אבל הייתי שותפה וגם יושב הראש היה שותף לוועדה של משרד המשפטים של אמי טלמור, ושם בפירוש עלה הנושא של איזו ענישה הולכת להיות לאנשי חינוך. חלק גדול מהמסקנות של הדו"ח שאומצו על ידי כל השותפים כולל משרד החינוך, הוא שייבנו אמצעים מסודרים לדיווח של בעיות, קשיים, אמירות, התבטאויות, התנהגויות לא תקינות של עובדי חינוך כדי שניתן יהיה לטפל בהם. זה לא נמצא אמנם בטיפול שלי אבל אני כן יודעת מבירור שעשיתי שגם משרד החינוך נערך לבעל תפקיד שיטפל בנושא ויטפל בזה בצורה משמעותית ורצינית שזה צעד חשוב.

אני רוצה לומר שעדיין התכנית של ההתמודדות עם גזענות לא נזנחה, למרות ההתעקשות לומר את זה. זה לא שיש לנו את כל הפתרונות. אם היו לנו את כל הפתרונות אני לא חושבת שהיינו יושבים היום בשולחן הזה. כולנו מצרים על הדו"ח, כולנו חושבים שצריך ללמוד אותו ולעשות עוד דברים משמעותיים בשטח.

קשה לי מאוד עם האמירה שנאמרה כאן סביב השולחן שלכאורה הדו"ח הזה הוסתר. הדו"ח לא הוסתר ממה שאני יודעת, וחשוב לי שנאמר את זה מספר פעמים, כדי שזה יהיה לפרוטוקול.

תודה. אני מסכם את הדיון.

הוועדה סבורה שממצאי הדו"ח חמורים ומהווים תעודת עניות למערכת החינוך, משרד החינוך ולנו כחברה קולטת.

על משרד החינוך למגר גזענות ואלימות כלפי תלמידים עולים ולהגביר את תחושת הבטחון לתלמידים עולים ובני עולים בבתי הספר.

הוועדה קוראת למשרד החינוך לדווח לה בתוך חודש ימים על צעדיה למיגור תופעות הגזענות והאלימות כלפי תלמידים עולים ובני עולים במערכת החינוך, כפי שעולה מהממצאים במחקר הזה.

להכשיר מורים ומנהלים במערכת החינוך לפעול למניעת האלימות והגזענות כלפי תלמידים, בוודאי גם למנוע כל אלימות פיזית או מילולית כלפי עולים ובני עולים.

אנחנו ממתינים, תוך חודש תגישו לנו את הצעדים שאתם נוקטים על מנת לצמצם או למגר את התופעה בנושא הזה.

תודה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:22.