הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 283

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, ז' בחשון התשע"ז (08 בנובמבר 2016), שעה 10:30

1. כפר הנוער בקדמה - הצגת פועלו ושיקום תשתיותיו.

2. שילוב סיפור העלייה לקרקע של 11 הנקודות וסיורים בנקודות במסגרת תכנית החינוך - לציון 70 שנה ל-11 הנקודות בנגב

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

מרדכי יוגב

חיים ילין

מאיר כהן

בן ציון בראנץ - מפקח ארצי פנימיות, משרד הרווחה

אריאלה לסרי - מרכזת חוזים והתקשרויות, משרד הרווחה

אפרת זילבר - מפמ"ר לימודי א"י וארכיאולוגיה, משרד החינוך

גדי ירקוני - ראש מועצה אזורית אשכול

ד"ר שושנה מירוצ'ניק - מפקחת כוללת, המנהל לחינוך התיישבותי

בלייניש יצחק מקונן - מפקחת על הפנימייה, המנהל לחינוך התיישבותי

יאיר פז - דובר התנועה הקיבוצית

ד"ר גבי אסם - ראשת אגף חינוך ומשימות, התנועה הקיבוצית

יעל אייזנר - אימוץ חיילים בודדים, התנועה הקיבוצית

שלמה קוסטינר - יישובי החלוציות

דודו לג'עלם - מנהל הפנימייה בכפר הנוער קדמה

דנה אלוני יעקב - מנהלת ביה"ס כפר הנוער קדמה

יהודית גידלי

רותם צור, חבר המתרגמים

1.כפר הנוער בקדמה - הצגת פועלו ושיקום תשתיותיו. 2.שילוב סיפור העלייה לקרקע של 11 הנקודות וסיורים בנקודות במסגרת תכנית החינוך - לציון 70 שנה ל-11 הנקודות בנגב

בוקר טוב לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, ה-8 בנובמבר 2016, ז' בחשוון תשע"ז, הבוקר התחלנו לומר, אתמול בערב, הבוקר, "ברך עלינו", התחלנו לבקש גשמים. להזכיר הזכרנו כבר משמיני עצרת, משמחת תורה, אבל מאתמול בלילה התחלנו לבקש את הגשמים.

אנחנו זקוקים לזה מאד.

זהו, נקווה שיפתחו שם את האזניות ויקבלו את התפילות שלנו.

הנושא על סדר היום – כפר הנוער בקדמה, הצגת - - -

יש לי סיפור.

אני רק אציג את הנושא - - -

לפני ארבע שנים היה בצורת, אז לא ידעו מה לעשות, אני הייתי ראש מועצה אזורית אשכול אז אמרו בוא, ניקח בלון פורח מרוחמה. בחמש וחצי בבוקר עלינו עם הרב של נתיבות, עם הרב של אופקים, כל הרבנים, אני נמצא שם, מתפללים, אחרי יומיים היה גשם. אז אחד הרבנים אמר: "תקשיב, זה לא רק אלהים, אנחנו הסתכלנו על מזג האוויר ואמרו עוד 72 שעות גשם. אתה רואה, לא הכל נמצא אצלנו".

אבל אני נהנה מהכדורים הפורחים של רוחמה, כי אני רואה אותם מהבית שלי. לעיתים לצערי זה בשבת, אבל אני גם רואה אותם. שומע גם את הרעש של הברנר.

אז הנושא על סדר היום, כפר הנוער בקדמה, הצגת פועלו ושיקום תשתיותיו, שתיים, שילוב סיפור העלייה לקרקע של 11 הנקודות וסיורים בנקודות במסגרת תכנית החינוך לציון 70 שנה ל-11 הנקודות בנגב.

ואני, בדברי הפתיחה שלי, לפני שאתייחס לכפרי הנוער וקדמה בכלל, אומר כמה מילים על הנגב, אם אפשר. כאיש הנגב, כמי שמחובר לנגב, מי שגדל בנגב. בן גוריון חלם, והוא אמר: מדינת ישראל אינה סובלת מציאות מדבר בתוכה. והוא אמר עוד משהו: אם המדינה לא תחסל את המדבר, המדבר עלול לחסל את המדינה. בן גוריון קרא להפרחת השממה בנגב ושימש דוגמא אישית כשהתפטר מהממשלה. ידוע שהוא עבר לגור כ- 14 חודשים ב - - - במסגרת פועלו להפרחת השממה, בן גוריון קרא לקליטת עלייה והתיישבות בנגב. כינס כנסים, ניסה לשכנע, אבל מה לעשות – העם לא שעה לבקשותיו.

בנגב אז, ערב העלייה של 11 היישובים, ישבו מאות בודדות של מתיישבים יהודים ומספר מועט של קיבוצים בנגב הצפוני. לאחר פרסום הספר הלבן, כפי שידוע בשנת 1939, הגבירו המוסדות הציוניים רכישה של קרקעות בנגב, ואז ראשי היישוב החליטו ליצור מציאות פוליטית חדשה שתאלץ את הגורמים הבינלאומיים לשקול את מפת החלוקה מחדש. יש מי שיאמר ששום דבר לא השתנה, גם היום.

לוי אשכול המנוח, ראש הממשלה, שמילא זמנית את תפקיד ראש מחלקת ההתיישבות של הסוכנות בארץ, יזם את הקמת 11 היישובים, וכל זה קרה במוצאי יום הכיפורים בלילה שבין החמישי לשישי באוקטובר.

וקצת אקטואליה – מי שירצה יכול לקחת את זה לאתמול בלילה, יכול לקחת את זה כללי. מכתב שכתב בן גוריון לאזרח, תלמיד דווקא אזרח ישראלי ערבי, מבית הספר התיכון באקה המערבית, אלגרביה, שמתפלא על צעדו של בן גוריון, על כך שהוא פרש ועבר לנגב. תראו מה בן גוריון אז עונה לאותו תלמיד:

"לדעתי לא צריך איש אחד לנהל את המדינה כל כך הרבה שנים. הייתי יותר מחמש שנים ראש הממשלה, ויש לתת הזדמנות לאיש מוכשר אחר לעשות עבודה קשה זו". והוא עוד מוסיף – "אני שמח שיכולתי לשרת את כל תושבי ישראל, זו זכות גדולה, יהודים וערבים למעלה מחמש שנים, ואני רוצה עכשיו לשרת את המדינה כאזרח פשוט". הוא אומר: "הלכתי לנגב מפני שהוא נעזב, והאדמה נוצרה למען ספק צורכי בני אדם, ואין להניח מקום שומם. ואין דבר חשוב ויקר לאדם מאשר להפריח מקום שומם, ואפשר לעשות זאת בכוח הרצון". ומי שמכיר את ההתיישבות בנגב, בלי כח רצון לא היה קורה שם כלום.

ואני אומר לכם עכשיו בנימה אישית כאיש הנגב שמכיר כמעט כל פינה בנגב הפורח, וכן כמעט כל פינה נעזבת ושוממה בנגב השומם. אני לא יכול לתאר את הנגב של היום ללא מפעל ההתיישבות, הן של המצפים והן של 11 היישובים. אני, על כפר הנוער קדמה, אנחנו ודאי נראה את המצגת, אבל לפני כן אני רוצה להודות לחבר הכנסת חיים ילין שיזם את היום הזה, הדיון בוועדה זה רק חלק מתכנית עשירה ביום, ואני אתן לו את רשות הדיבור ולאחר מכן נצלול לסוגיית כפר הנוער והפנימייה. בבקשה, חיים.

כבוד היושב ראש, תודה. תודה לכל מי שהגיע. הסיפור הפיקנטי של קדמה שלא כולם מכירים אותו, אגב, הוא שבעצם הוא היה חלק מ-11 הנקודות. אבל משהו השתבש שם, בקדמה. לוותיקי קדמה, שהיום אחד מהם יגיע לפה, שקוראים לו אבא ברמק, הוא בן 95 פחות או יותר. הם היו, דרך אגב, המבוגרים שבחבורה, וכשהחליטו שהנקודה הזאת חייבת להתפרק אז היה צריך לקלוט אותם, מי קולט אותם? מי שקלט אותם זה קיבוץ בארי, אבל עוד יותר, איפה קולטים אותם בקיבוץ בארי? ואז הוותיקים של בארי, שהיו צעירים מאנשי קדמה בין שנתיים לחמש שנים, אמרו: הרי אנחנו מקבלים את הדיור לפי ותק, אז אם הם הותיקים, אז מגיע להם את הדירות שלנו. והם פינו את הדירות שלהם וותיקי קדמה נכנסו לדירות החדשות ביותר שהיו בבארי. בוא, אנחנו לא מדברים על פנטהאוז של 250 מ"ר, כן? זה צריפים, מי שמכיר, זה היה צריף שוודי, זה מה שאנחנו מנסים גם לשמר ולהשאיר את זה לדורות הבאים, אבל זה הסיפור של קדמה ובארי, והיום בעצם בארי יקבלו שתי תעודות, גם של בארי כ-11 הנקודות, אבל גם של נציגי קדמה, שבעצם התיישבו בתוך בארי.

הסיפור השני של קדמה זה מה שקרה ב- 79'. ואנחנו מכירים, אנשי הנגב במיוחד מכירים את זה, בגלל שחלק מהילדים שלנו, חלק מהבנים, את שנת השירות עושים בקדמה. דרך הנכדים של אותם מקימים אנחנו מכירים את הסיפורים הנפלאים שקורים שם בקדמה, ואנחנו ראינו לנכון ביום הזה שהוא גם בוועדת חינוך, גם בוועדת מדע וגם בוועדת פנים ואחרי זה באודיטוריום במליאה, בעצם לא רק לדון על קדמה כקדמה אלא גם להציף את הבעיות של כפרי הנוער, שאני חושב שזה אחד הפרויקטים, לדעתי, הנפלאים ביותר שיש במדינת ישראל, לטיפול בנוער בסיכון ולתת באמת הזדמנות לנוער הזה שלא זכה, פשוט לא זכה, הוא זכה להיות בפינות אבל לא זכה בתא המשפחתי להתפתח כמו שאנחנו רצינו.

בתוך התפיסה שלי שחינוך וערכי החינוך הם הכלים האולטימטיביים שיכולים לסגור פערים, אני מאד שמח שאנחנו עושים את הדיון הזה כאן, שני תפקידים יש לדיון, קודם כל להכיר את קדמה ואת דרך קדמה, להבין מה המשמעות של פנימיות במדינת ישראל מצד אחד, מצד שני לקבוע ש-11 הנקודות, כל הפיתוח של התיירות, של צינור המים, של ההתיישבות, יהיה חלק מתכנית החינוך של משרד החינוך.

אני חושב שכולנו יכולים להרוויח, כשאתם תסתכלו או מסתכלים על ההיסטוריה של מדינת ישראל, אין שום פרויקט מבצעי לוגיסטי כל כך מוחשי כמו 11 הנקודות, שבסופו של דבר גם נתנו את הנגב, והנגב הוא חלק ממדינת ישראל.

והיום כשמוטי יוגב שומע את זה, חבר הכנסת שומע את זה במליאה ואני גם שומע, שיש פטריוטים יותר, יש ציוני על פטריוטים, אתם יודעים, יש פה סולם של פטריוטים, יש פה סולם למטה של בוגדים ושמאלנים, ויש בכלל המון דיבור שהוא לא ערכי, הוא לא מאחד, הוא פשוט מפצל את העם הזה.

מי מוביל אותו? חבר הכנסת הרצוג, יו"ר האופוזיציה.

עזוב, בוא לא נקלקל את הדיון.

למה אתה מקלקל?

כי דיברת על בוגדים שמאלנים ואתה יודע שאני לא חושב ככה.

לא, לא, עזוב, אני לא אמרתי, אל תכניס את זה. מה שאני מנסה להגיד שבעצם אותם ותיקים, שהיום בזכותם הנגב נמצא, לא בטוח שהיו יכולים לעשות את המפעל הזה היום. רק להשיג היתר בנייה צריך 70 שנה, אז בטח ובטח לא להרים 11 יישובים.

זה הפתיח, אני קודם כל מודה לכולם. באחת עשרה אני כבר בדיון אחר, ואני תמיד ביום כזה מציג את הדיונים אז אני מתנצל מאד שבאחת עשרה, שתי דקות לאחת עשרה, אני צריך ללכת לוועדת מדע. תודה רבה.

לפני שאגש למצגת, אם תרצה, מוטי, לפני או אחרי, תכף, אני אומר כמה מילים. הזכרת את כפרי הנוער אני אתן לך מילה. בשבוע שעבר היה לנו יום החקלאות בכנסת, ובמסגרת הדיונים גם עמדנו מקרוב על סוגיית כפרי הנוער, חינוך התיישבותי. ואני אדם שלא מאמין במקריות, אתמול היה לנו לילה לבן כמעט בכנסת, אז מנקים שולחן. אחד הניירות שטיפלתי בהם בשעה מאוחרת זה מכתב שלי לשר החינוך על עדכון סל לאור ותקציב הפנימיות. הרשיתי לעצמי לחייג למנכ"לית משרד החינוך גם בשעות הלא שגרתיות האלה, ודנו בנושא והיא הבטיחה לי תשובה בסוגיה הזו, אז גם, עם זה - - - אין ואקום, יש המשכיות וממשיכים לטפל.

בבקשה, חבר הכנסת מוטי יוגב, מייד ניגש למצגת.

אני אומר דברים מאד קצרים ברשות היושב ראש ובזכות חברי, חבר הכנסת חיים ילין שיזם את הדיון. ראשית, יש לי קשר אישי, לא ל-11 הנקודות שעלו בנגב באותו מוצאי יום כיפור, אבל כן לקבוצת סעד שגם אמי, וגם דודי שעדיין חי שם, מוישה בן צבי, עלו לסעד, לא באותו לילה, בלילה אחר, יש תמונות איך הם עושים את הגדר. הדבר השני, גם שם באמת, בסעד, יש גם כפר נוער קטן לבנות, וכל הגזרה. ושלוש, בשביל להיות מאד מאד קצר ולהיות פרקטי, אני חושב, ודווקא בגלל התאריך שיש בו את מגוון האוכלוסייה, יכול להיות שהיינו יכולים לייצר איזשהו מסע של תנועות הנוער, או איזושהי פעילות שתניע. יש פה נציגת משרד החינוך?

כן, אני.

משהו שיניע את הדברים או ייצר איזשהו - - - כמו שעושים את העלייה לנתיב הל"ה, החלו בזה בני עקיבא שנותר בגוש עציון, אבל רבדים הצטרפו, ואחרים, יכול להיות שניתן היה לייצר משהו משדרות, דרך החץ השחור, דרך נחל עוז, דרך בארי או גיחה כזו או אחרת. אני הנעתי פעם את מסע הצנחנים של הלפיד בצורה הפוכה, פעם אחת, שנה אחת בשדרות. מהחץ השחור לשדרות במקום מהאנדרטה בגבעת ברנר לרמת גן, בתקופות הקשות על ההפגזות עליהם, ניזכר באיזו שנה.

ולחבר למעשה הזה איזושהי פעולה שהיא יכולה להיות מחוברת לאזור סוכות, ולו בשנה אחת שהיא עגולה ולהתחיל מזה, נראה לי, משהו מאד פרקטי, כי דרכם אפשר גם קודם טיולי בית הספר, יש שם אתרים אינסופיים. בחלון הזה של יד מרדכי, עוטף עזה, אתרים אינסופיים עד אנדרטת כרם שלום והמורשת קרב שלה לגבי אוגדת סיני וחלוצה. אני חושב שצריך להכניס את זה לטיולי בית ספר, הנה נמצא פה העוזר שלי, אהרון בן חמו, לפני שנה וחצי הוא שאל אותי על טיול משפחתי, לאן הלכתם בסוף? לאלה, חתכו שם את הנקודות.

היית בא לשביל השובלים, צועד קצת, מה יש?

וצריך לייצר את זה למשהו פרקטי שהנוער עובר דרכו ומקבל את העוצמה הזאת ומשחזר אותו, ואולי גם יפיל את החומות של הקמת עוד יישובים, של אחיזה באזורי הספר.

אם כבר התייחסו, אני כתלמיד, כבוגר מערכת החינוך אבל אני עוד זוכר את זה, ואני יליד 60', כאילו, תעשו, את השנים שלמדתי ביסודי, אני זוכר שלמדתי על 11 היישובים בתכנית הלימודים, לא יודע אם היום זה עדיין - - - אני מקווה שלא באותם ספרים.

אוקיי, למצגת. מי מציגה את המצגת? בבקשה, תציג את עצמך. מי מדברת בליווי?

המצגת מחולקת בין דודו, מנהל הפנימייה, לביני.

בסדר, שניכם מדברים בשלב ה - - - אז תציג את עצמך ותתחיל.

טוב, אני דודו, מנהל הפנימייה בכפר הנוער קדמה - - -

רק עוד מילה קטנה. לפני 35 שנה, אז הייתי בגדה של כפר עציון, חצי שנה, והסתכלנו על כפר קדמה, זה היה בתקופות הראשונות. אפילו זאביק דרורי אחר כך, אני חושב מחצרים, הוא היה זה שהבין את חשיבות המקום.

נכון.

בבקשה.

אז כמו שאמרתי, אני דודו, מנהל הפנימייה בקדמה, אני שנה שמינית בכפר. קודם כל אני מתרגש, רוצה להגיד תודה על הפורום הזה שככה באנו, ובאמת - - - חשוב לי להגיד שמנהל הכפר לא הגיע, כי אשתו ילדה אתמול בלילה.

מזל טוב, עוסקים בבניין.

עוד נקודה.

כן. לפני המצגת אני אתחיל בזה שבשבילי לעבוד בכפר הנוער קדמה, אני עובד בחינוך הרבה שנים, וכמישהו שהתחנך פה, עשה עלייה, ונמצא במסגרת הפנימייתית מכיתה ה', והיום אני נמצא במקום כזה, אז בשבילי העבודה בקדמה היא להגשים את ירושלים שלי, זה מבחינתי החיבור.

מה זה המסגרת הפנימייתית, איפה היית, בכפר נוער גם?

כן. אז ככה, אני אתייחס אל התכנית האסטרטגית של קדמה, התפקיד של קדמה, מה שהמנהל מציע זה בתי ספר אזוריים, פנימיות חינוכיות ופנימיות טיפוליות.

החזון שלנו, בעצם כפר נוער קדמה, סביבת חיים חינוכית, טיפולית, מקצועית. סביבת חיים זו מאפשרת לחניכי הכפר לצמוח ולהתפתח אל עבר תמונת עתיד טובה לכל נער ונערה. לכפר שפה כפרית משותפת יחד עם המשפחות והקהילה, אני אתייחס. סביבת חיים – כפר הנוער קדמה היא סביבה פתוחה, ירוקה, נעימה, מזמינה. בנוסף למקום, מה שעושה את המקום מיוחד זה בעצם האנשים המיוחדים שבאים לשם. באים עם מסירות, עם נתינה, עם אהבה אמיתית, ובעצם לאפשר לחניכים תמונת עתיד טובה לחיים, לתת להם כלים אמיתיים ומשמעותיים שבאמת יעזרו להם, ויהיו אזרחים תורמים, עושים, זה כמובן יחד עם המשפחות והקהילה.

ברור לנו שהחניכים האלה שלנו בסופו של דבר הם חוזרים הביתה, להורים שלהם. אנחנו עובדים עם ההורים, עם הקהילה, ולא רק הם עובדים איתנו. זה משהו שאנחנו מאד שמים עליו דגש בכפר. קהל היעד שלנו – פוטנציאל תקין, חניכים עם יכולות, עם קשיים, אבל עם יכולות, שיכולים להצליח. כמובן עם מוטיבציה לעשות שינוי. מגיעים חניכים, חניך שבא עם מוטיבציה – קל לנו לעבוד איתו. יש כאלה שבאים עם פחות מוטיבציה, תוך כדי אנחנו מייצרים להם את המוטיבציה, דרך הצלחות קטנות. נערים שהעבריינות לא הוטבעה בהם.

הניסוח הזה הוא בכוונה ככה, לא הוטבעה בהם? אבל יכול להיות מצב שנערים נפלו, ואתם גם קולטים אותם, אם אתם מזהים שזה - - -

נכון. נערים שמשתמשים בחומרים אסורים, יש לנו חניכים שיש להם נגיעות, בחומרים פסיכו אקטיביים, אין לנו מכורים, אנחנו לא מתעסקים בחניכים שהם מכורים. נערים שנפגעים מינית, יש לנו חניכים, נערים ונערות, שנפגעו. אנחנו לא קולטים חניכים פוגעים מינית. כמובן, נערים עם קשיים רגשיים, שזה כל חניך, כל נער.

אם היינו אתה ואני במסגרות אחרות, כל ההרצאה הזאת, כל העמוד הזה מישהו היה אומר לך 0.7, גומר את זה.

זהו, וכמובן למטה, כתוב, הכל מאומת, ואנחנו מסתכלים - - -

אני מעריך את זה, לומר את זה כ- 07, לזרוק את זה ככה בלי - - - ופה, עם הפירוט, זה מלמד משהו.

ובעצם כל חניך שמגיע, יש לנו תהליך קליטה שאנחנו עושים בצורה מאד מדויקת, תהליך שכל חניך שמגיע, ומסתכלים על הילד – האם בסופו של דבר זה נער שאנחנו יכולים לקלוט אותו? הוא מגיע, נכנס אלינו לכפר, ואם אנחנו באמת יכולים לעזור לו, וזה תהליך שאנחנו מדייקים בו, ומחפשים לעשות את זה בצורה הכי טובה.

אם הילד היה במוסד חסות, והוא יצא ממוסד חסות, והוא טופל, ופונים אליכם אנשי המוסד, מוסד החסות ואומרים לכם: שמעו, הילד הזה נמצא בעשירון העליון אחרי טיפול רציני, אנחנו רוצים להוציא אותו לאוויר החופשי, רוצים להעביר אותו אליכם. האם עברו עומד לו לרועץ, או אתם מקשיבים לאנשים עם הניסיונות ואומרים כן, אנחנו פותחים את ידינו?

כי ממה נפשנו? אני כמנהל בית ספר כן קיבלתי ילדים שהיו בחסות, כי החסות מביא אותם למדרג מסוים, ואם אתם רוצים לפרוץ קדימה אתה מעביר אותם הלאה, וזה הכי אנושי והכי לגיטימי והכי טוב. אז העמידה האיתנה הזו של "אנחנו לא מוסד חסות ואנחנו לא מקבלים".

לא, הוא לא מוסד חסות.

אני יודע שאתם לא מוסד חסות, ואני שואל את השאלה, אני מנסה לחדד - - -

אז לכן הוא שואל.

אני מחדד אותה כי, אם אתם תוסיפו לעניין הזה שלכם, באמת אתם תשלימו - - - זה שאתם טובים ומצוינים אין ספק, ואני מברך אתכם ובטח שמעתם את זה מכולם, אני לא צריך להוסיף. אני רק אומר, שלעיתים ילדים בגיל מסוים מגיעים עד לעבריינות, מגיעים עד לאלף ואחת דברים איומים ונוראים, וברגע שאתה פותח להם צוהר במקום כזה- -

אלה הנערים שלא הוטבעה בהם, באופיים העבריינות.

בדיוק - - - שהוא מחבק ואוהב, ואווירה אחרת, יש סיכוי להציל את הילדים, לזה אני מתכוון.

קודם כל אנחנו פתוחים, כמו שאמרתי, כל חניך שמגיע, שרוצים להפנות אותו, אנחנו באמת יושבים ועושים חשיבה ואנחנו פתוחים. כפר הנוער קדמה, זה כפר שפתוח במהלך כל השנה, הוא פתוח, אנחנו קולטים כל השנה.

השאלה היא, יש לכם נערים בוגרי מוסד חסות, נערים ונערות, בוגרים? שהיו בחסות ועברו אליכם?

לא, אין לנו.

לא, אין להם.

אין סיבה שלא.

אבל יש ילדים ש - - - תיקים במשטרה כמעט אין - - -

בסדר, אני מרשה לעצמי להתערב ולהגיד למאיר מקום שהוא לא הספיק להגיע אליו.

לצערנו הרב גם יש חברי כנסת עם תיקים.

כבוד היושב ראש, כבוד היושב ראש. הוא שאל שאלה חשובה, ואני בשעתו רציתי להראות לו מקום נוסף. מר יושב ראש. מקום שאני מכיר היטב, אולפנת דולב, בדולב. משרד החינוך מכיר. איך קוראים לגברת ממשרד החינוך? סליחה, או הרווחה, מי פה מהרווחה? הנקודה, אולפנת דולב, בפירוש השאלה של מאיר היא שאלה חשובה. כי אם יבוא מנהל במוסד חסות ויגיד, הנער או הנערה הזאת יכולה לצאת, לילד ונער, למוסד שלך, אז תעשו את ועדת הקליטה שלכם ואין סיבה שזה יהיה טאבו.

יש סיבה שזה יהיה לגופו של עניין, הלוואי. השאלה שלו היא שאלה מאד חשובה, כי לצורך העניין, ובלי להשוות חס וחלילה, אבל באולפנת דולב יושב המנהל עם הצוות שלו ויקלוט כל בת של מוסד חסות. יקלוט כל בת, איך זה נקרא, חליפת מאסר, שיכול - - -

ובלבד שהוא הוכיח את עצמו. הוא לא היה יוצא ממוסד חסות אם הוא לא היה מוכיח והיו מגיעים למסקנה שהוא עונה - - - אני חושב, נער כזה, כמו שאמר חבר הכנסת מאיר כהן וגם מוטי יוגב, ברגע שהוא עבר את המסגרת של מוסד חסות והוועדה הוציאה אותו, מה שנקרא, הוא עונה להגדרות האלה שאתם מציגים כאן בקהל היעד. אבל, נמשיך. תמשיך את המצגת.

כבוד היושב ראש?

מי אתה? אנחנו נפתח דיון, ברשותך.

אני אבל חייב ללכת. ראש מועצה אזורית אשכול.

ברוך הבא.

אני מתנצל, אני גם צריך להיות בדיון ה - - - אז אני רגע מבקש חצי דקה - - -

עומדת לך הרשות.

אני רוצה להגיד לכם: א. לידידי חברי חיים ילין שעשה יום מדהים. אני חושב שאין דבר יותר חשוב מלזכור את זה ואין דבר יותר חשוב מלהתחיל את זה דווקא פה, איפה שאנחנו מחנכים את הדור הבא. אני בתור ראש מועצה אזורית אשכול, חבר קיבוץ נירים - - -

אני מתנצלת, אתה מוכן להציג את עצמך בבקשה?

גדי ירקוני, ראש מועצה אזורית אשכול. חבר קיבוץ נירים שמ-11 הנקודות, גם חיים חבר קיבוץ בארי, בהווה, בעתיד, אני לא יודע, אבל, נעזוב את זה, ואני, שחבר קיבוץ נירים, אנחנו, זו המורשת שלנו, ואני חושב שחשוב מאד להעביר את המורשת הזו לכל עם ישראל.

מה שקרה בי"א הנקודות זה אירוע מכונן למדינת ישראל. אם אנחנו נדע לחנך את דור העתיד שלנו, רק שהם ימשיכו וילמדו את זה, כמו שאמרת בהתחלת דבריך, היושב ראש, כבר השגנו משהו ביום הזה ואני מקווה שזה אחד הדברים שיהיו.

אז תודה רבה לכם בהחלט על היום, גם לחברי הכנסת גם לך, ואני ממש מתנצל שאני הולך לדאוג לגז שיגיע גם לאשכול.

לכבוד הוא לנו, הכבוד הוא לנו שהגעת וכיבדת, ואנחנו ודאי מחויבים למסר הזה. אני משחרר אותך. טוב, משוחררים. נעשה כמו פקודה צבאית.

זה תמיד יוצא טוב שהיושב ראש נותן את ההוראה ואני לא צריך - - -

תודה רבה.

תודה רבה לך שוב. בבקשה, תמשיך.

מטרות – הכפר הוא בית חם ופתוח לחניכיו, שמאמין בהם ואוהב אותם. כמובן, הכפר הוא בית זמני לחניכים, באיזשהו שלב הם חוזרים הביתה, לקהילה, לתת להם בעצם תחושה של בית, קבלה- - -

וחניכים שאין להם עורף משפחתי, יש לכם התייחסות לזה?

כמובן, כמובן. רוב החניכים - - -

כולם.

לא, אם אתה אומר, חוזר הביתה, אז יש עורף משפחתי. אני מדבר שאחרי 18, אחרי 21, אין עורף משפחתי.

הם לומדים להתמודד עם המצב הזה ולא לנתק את הקשר, אבל הם באים ממקום אחר.

מלמדים אותם?

ועובדים לאורך כל הזמן עם המשפחה, לפעמים זה חלק מהמשפחה. אנחנו עשינו "שאלון חניך" בקדמה, זה שאלון שבודק את כל המימדים, ואחד מהמקומות שרואים גם שיפור, זה בקשר עם האם. אחד מהמקומות שרואים שלא הייתה התפתחות זה בקשר עם האב, כי האב גם הוא במקום קשה, אבל הילדים רואים ביכולת שלהם לא להתרחק מהמשפחה, לקבל את המשפחה ולהיות במקום אחר, אחד מהיעדים של הכפר.

כן, אבל אני שואל על מקרים יותר קיצוניים.

אחד הדברים שקיימים בקדמה זה בעצם גם מדור בוגרים, שהוא מדור מאד מרכזי בכפר, שהדמויות שבעצם אמורות להיות המענה של החניכים שסיימו את תהליך החינוך שלהם, אני חושבת שאחד הדברים שחשוב לדעת שתהליך חינוכי לא מסתיים בגיל 18, ואנחנו רואים את עצמנו מלווים אותם עד גיל 25, עד שהם מסתדרים בחיים. לצורך העניין יש מספר דברים שנעשו בקדמה, אחד זה בית בוגרים. יש בית בוגרים שיכול לקבל SOS כל ילד וכל ילדה שסיימו את קדמה ומסיבה כזו או אחרת לא הסתדרו בחוץ וחוזרים לתקופה של שהות, עד שהם עומדים חזרה על הרגליים. מדובר, בין אם ילדים, שאחד הדברים שאנחנו עושים בקדמה זה דואגים ש-100% מהילדים יתגייסו לצבא, כמובן הילדים שהצבא מסכים לגייס אותם.

ואנחנו מעודדים אותם ללכת למכינות קדם צבאיות, כי אנחנו יודעים שכשהם מסיימים את י"ב הם עדיין לא בשלים להתגייס לצבא וכמות הנשירה מהצבא היא מאד מאד גדולה. לכן, אנחנו כבר בכתה י"ב נכנסים לפעולה במדור בוגרים, בתוך החבר'ה האלה, ומכוונים אותם ליעדים שלהם ולמטרות שלהם.

כמו שאמרתי אני אתייחס למילה, שאנחנו מאמינים בהם, כל חניך שמגיע אנחנו מאמינים בו שהוא יכול בהתאם ליכולות שלו, בהתאם למסוגלות שלו, וכמובן אוהבים אותם. האסטרטגיה שלנו היא כן ממקום של אהבה.

כל נער ונערה יסיים עם כלים לחיים שיאפשרו לו להשתלב בחברה בצורה מיטבית. הם מאפשרים לו גם מצד אחד לצאת עם תעודות בגרות, בחינות, ומצד שני עם תעודות מקצוע.

לאנשי הצוות בכפר עמדה פנימית משותפת.

על זה אתה מוכן, אפשר, אדוני?

בבקשה, בבקשה.

להרחיב בכל זאת, אולי ילמדו מכם במשרד החינוך.

בהמשך דנה, מנהלת בית הספר, תציג את הדברים האלה.

תציגי את עצמך כי פעם שעברה לא הצגת.

אוקיי, אני דנה אלוני יעקב, אני מנהלת בית הספר, בכפר 11 שנה, זה שנה חמישית מנהלת בית הספר.

כמה ילדים יש בבית הספר?

בבית הספר יש 117 ילדים, זה לא ה capacity האידיאלי, יש לנו תלמידי פנימייה ויש לנו 40 ילדים אקסטרניים שמגיעים משדרות, יש לנו פרויקט, אם תרצו אחר כך אני ארחיב נהדר, הם משדרות שמגיעים אלינו עם מחנך שלהם וחוזרים חזרה לקהילה, ילדים מקרית גת - - -

שהם רשומים בבית ספר בשדרות?

הם רשומים אצלנו. הם לא מצאו שום מסגרת בשדרות, בעצם לא נמצא להם מענה, והם מגיעים עם בן שדרות, שנמצאים בתוך מרכז תכלית שנותן להם את פנימיית היום אחר הצהריים, וכאן יש קשרים מאד הדוקים, זה כמו, לצורך העניין, כמו הפנימייה בקדמה שתומכת בבית ספר ובילדים, יש לנו גוף כזה בשדרות שאיתם יש לנו קשרי גומלין מאד מאד - - -

אגב, הוא מגיע עם חונך, מה זה? עם בן שדרות?

הוא מגיע, עם בן שדרות - - -

כל תלמיד משדרות בא עם ה - - -

לא, מגיע איש שדרות אחד שהוא שימש בתחילת הפרויקט לפני כחמש שנים כמחנך, לאט לאט הוא הפך למנהל הפרויקט, והוא הגוף שמקשר בין בית ספר לבין תכלית לבין "גוונים בעיר" ובעצם אנחנו יוצרים איזשהו מכלול הוליסטי שלם לילד בין בית ספר לבין שדרות, ככה שהחינוך ממשיך גם אחר הצהרים כשהוא מגיע לשדרות.

זה מעניין, זה מעניין. אז לכן אני שואל אותך. הילד רשום אצלכם, בשדרות?

הילד רשום בבית ספר אצלנו.

בהחלט. הוא כל בוקר מגיע אליכם, אבל את הקבוצה מלווה נציג מהקהילה בשדרות. מה תפקידו של הנציג הזה?

יש מספר תפקידים, זאת אומרת הנציג של שדרות הוא בעצם איש הקשר בין ארגון "גוונים בעיר" לבין בית הספר. אני אתן שתי דוגמאות. למשל ילד שקרה הדבר והוא הושעה מבית ספר, זה לא ילד שנשאר בבית. זה ילד שבבוקר הוא הולך למרכז תכלית והוא ממשיך את הלימודים שם. זאת אומרת, אין לו נתק מהמערכת החינוכית, הוא לא נשאר בבית, אנחנו יודעים מה קורה איתו, אנחנו יודעים שהוא נמצא באיזושהי מסגרת ועושה דברים, פשוט כרגע אנחנו היינו צריכים איזשהו פסק זמן בבית ספר, גם בשביל הילד ויכול להיות שגם בשביל הסביבה.

הדוגמא השנייה היא, למשל, זימון הורים לשיחה. יש הורים משדרות שלא מסוגלים להגיע לקדמה. לא מבחינת תחבורה ולא מבחינת תעסוקה וגם לא מבחינת רצון לפעמים, ולכן קורה מצב שהשיחה לא מתנהלת בקדמה, היא מתנהלת בשדרות. כאן יש לנו את השילוב בין הגוף שנמצא בקהילה לבין הגוף שנמצא בבית ספר, והראייה היא ראייה כל הזמן גם קהילתית וגם בית ספרית, שנותנת מענה כל הזמן לילד שנמצא בשדרות.

אני רק אסיים ואומר שהמסגרת האחרונה שלומדת אצלנו, שזה שילוב מדהים, זה עשרים נערים ונערות מפנימיית "עדנים", שזה פנימייה פוסט אשפוזית, ואחד הדברים שאותי תמיד מרגשים בקדמה זה לראות איך האוכלוסייה של קדמה שיש עליה סטיגמות, וכולנו מכירים את הסטיגמות, לא רק שמקבלת את הנערים האלה ומאפשרת להם להיות לצידם, היא גם עוזרת להם לצמוח והשילוב הזה שקורה בין אוכלוסייה פוסט אשפוזית לבין האוכלוסייה של קדמה שבאה עם תיקים, שבאה עם עבריינות , קורה שם משהו שאותי מרגש כל פעם מחדש.

לאנשי הצוות בכפר עמדה פנימית משותפת. הם פועלים ביחד עם המשפחות והקהילה. יש לנו צוות מגוון בכפר. צוות בית ספר, צוות פנימייה, צוות טיפול.

תרשה לי רגע, אני רוצה להוסיף - - -

מי הדובר?

שמי בנצי בראנץ, נציג הרווחה.

תציג את תפקידך, בבקשה.

מפקח ארצי פנימיות במשרד הרווחה, אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם קדמה.

הוא רק נציג הרווחה, הוא - - -

מי היה שר הרווחה פעם?

הוא זוכר.

אני זוכר גם את התרומה המשמעותית שלו, אבל זה לא הזמן. אני רוצה לומר שיש לנו 40 ילדים, ילדי רווחה בקדמה שאנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא. אחד הדברים שמאד מייחדים בשבילנו את קדמה ואת בית הספר, וזה מאד חשוב לנו, שבבית ספר יש תכנית לימודית אישית לכל ילד וזה חשוב להדגיש את זה - - -

אני אתייחס לזה.

מפני שהתכנית אישיות בנפרד שבו בונים את סדר היום לפי מצב הרוח או המצב הנפשי של הילד, ומתאימים את זה לילד. זה האידיאל מבחינת הילד, ללכת עם זמן הילד, עם מצבו הנפשי ולבנות לו תכנית אישית. אני הייתי שם וראיתי איך בונים תכנית לכל ילד. התפיסה שלנו שחייבת להיות תכנית כזו לכל ילד בנפרד, וזה, אני לא רוצה לדבר על עלויות, אבל תכנית כזו בדרך כלל, כיוון שהיא לא כיתתית ולא קבוצתית, היא עם עלויות רבות.

אמרת לגבי מספר התלמידים זה לא אופטימלי, התכוונת ליותר או לפחות?

יותר.

את יודעת שבמסגרות כאלה הגודל לפעמים עומד לרועץ.

נכון, אני חושבת שהצבנו לעצמנו יעד בכפר, שבעצם הכפר אמור להכיל 100 תלמידי פנימייה ועוד כ-35 תלמידי אקסטרני, כדי לשמור כל הזמן על האיזון בין תלמידי פנימייה לתלמידים אקסטרניים הוא חשוב, אני חושבת שכבית ספר אנחנו יכולים להגיע ל-135- 140 ילדים במה שכרגע נמצא, בהיצע שיש לנו, ובעובדה שאנחנו בונים מערכת אישית דיאלוגית לכל תלמיד ותלמיד, ואם תרצו אחר כך אני אסביר קצת על זה.

בשבוע שעבר, אדוני היושב ראש, הייתי בפראג. בבית ספר בפראג בכיתה ג', וכיתה היא 18 תלמידים עם שני מורים, ובין שתי הכיתות שיש בהן 18 תלמידים ועוד 18 תלמידים, אלה עם שני מורים ואלה עם שני מורים, יש חלל שיושבים בו שני מורים. וכל פעם שיש תלמיד שרוצים לטפל בו, לחזק אותו, מעבירים אותו. צ'כיה.

אז שישה מורים.

נראה לי שהיכולות האלה באות מההכנסות של התיירות מישראל.

עשרים מיליון תיירים.

אתה מתקדם איתנו עם המצגת? תעשה את זה יותר חי ויותר מהר.

ככה, מבחינת כלים לחיים, דיברו פה על התכנית האישית. אנחנו שמים דגש על שישה מימדים, לכל תכנית אישית של חניך יש את החלק הלימודי, תעסוקתי, משפחתי, רגשי, התנהגותי וחברתי. ובעצם שמים דגש- חניך, יושבים עליו, יש צוות אישי שעובד עם החניך, כשבונים שמים את הדגש, יכול להיות שאצל החניך המסוים הדגש הוא על הנושא המשפחתי, ואז שאר הצוות יודע שההתייחסות העיקרית היא על הנושא המשפחתי לצורך העניין, או על הדגש החברתי.

יש לי שאלה שעומדת בצד הזה של ה - - - דיברת התנהגותי-רגשי, תלמידים שעברו אבחון, השמה, ובעקבות אבחון מסוים קבעו להם שהם, יש להם תווית של התנהגותית רגשית. עבר את התהליך בכפר, או בכל מקרה תכנית חינוכית אחרת. אני אומר לכם, לא בדקתי, יש לי תחושה שאחרי שהילד הזה מתגבר על אותו קושי רגשי והתנהגותי, הוא לא עובר את אותו מסלול להוריד לו את התווית הזו מהתיק האישי שלו.

והוא הולך עם זה לצבא והוא הולך עם זה כל החיים. אני, זה דבר שעומד לי, שאני חושב לטפל בזה, להכניס את זה לוויסות כי אני, בואו, כל הורה וכל חבר, מי שגדל כילד, יודע שיש תקופות בחיים – גם אם בבית הוא נורמטיבי, נער מתבגר, ילד מתבגר, יכול לעבור תקופה של בעיות התנהגותיות ורגשיות שלא מסמלות על כלום. יש סיבות, אפשר לשייך את זה לסיבות, אבל אחרי שהוא מתגבר על זה, למה שהוא לא יעבור את אותו תהליך של ניקוי מהתווית הזו? השאלה אם אתם מקפידים לעשות את זה.

אם יורשה לי - - -

בבקשה, רק תציגי את עצמך.

אני בלייניש, מפקחת על הפנימייה. נגעת בנקודה שלא יכולה לעבור. אתה יודע, בדרך כלל סבלנות - - -

זה יושב לי הרבה זמן.

מה תפקידך?

אני מפקחת על הפנימייה, על רווחתם הנפשית של התלמידים.

מטעם?

מטעם משרד החינוך, המנהל לחינוך התיישבותי. כשהגענו, בדרך, אתמול הייתי עם חניך שהיה לי ועדת ערר יחד עם ההורים שלו והצוות, וסיפרתי להם מה היה, שיתפתי. ואמרתי להם, תקשיבו, הילד הזה מנהיג ויהיה גם באמת ילד למופת. מטרידה אותי השאלה האם באמת כשהוא יגדל וילך לצבא העניין הזה יהיה מאחוריו? איך אנחנו בכלל יכולים לסייע לו, שבאמת יבחר בדרך הנכונה ו - - -

תלוי במערכות.

תלוי במערכות אבל הרבה פעמים גם המערכות, ואני חלק מהמערכת, ורואים את זה, והילד לא מבין את ההשלכות שיכולות להיות לו אחרי, אז נגעת בנקודה שאותי מאד- - -

הוא לא יבין, זה לא עומד לו כרגע - - -

הוא לא יבין ילד. בראש של הילדים אין אקטואליה, רק בראש שלנו.

הם לא עושים חישוב, והאם אנחנו מספיק שם כדי למנוע את זה?

תראי, שלושים שנה ניהלתי בית ספר ומעולם תלמיד, גם תלמידים שנתפסו, תלמידים ותלמידות, מעשנים סמים או גם גונבים, התגייסו בסוף י"ב עם תיק נקי. ולא שהסתרתי את זה, הלכתי לצבא ואמרתי "חברייה", בדיוק את מה שאמר היושב ראש. בשלב מסוים הייתה בעיה, אבל אני מאמין גדול בילדים האלה, אני יכול לספר, כמובן בעילום שם, שאחד הילדים האלה לימים הפך להיות מ"פ ביחידה מובחרת. אז זה שבי"א השתמש בסמים, לא קרה כלום.

לכן הוועדות, אני חושב שצריך למסד את זה, ועדות השמה הן לא רק בעוד - - - וגם אם כבר עבר ועדת השמה, ולא נורא, בסדר? לא נורא, ובצוק העיתים הוחלט מה שהוחלט, התגבר? המוסד יהיה חייב לעשות את זה, אני חושב שזה חוב מוסרי להחזיר לו את זה. בבקשה.

ככה, אנחנו עובדים על פי עקרונות חינוכיים, לכל נער יהיה מבוגר משמעותי, מחפשים שלכל חניך יהיה דמות משמעותית. למשל לוקחים חניכה ובתכנית האישית יש לה, הטבחית אצלנו במטבח היא מה שנקרא הדמות המשמעותית עבורה. אז יכול להיות שהיא תתחיל את הבוקר שלה בעבודה למטבח. והצוות אצלנו הוא צוות גדול, קרוב למאה אנשי צוות במהלך היום.

אז יש לכם אחד על אחד.

לכל חניך יש לו איזשהו מנוף צמיחה. יכול להיות חניך שבא והוא מחובר מאד לנושא של הסוסים. אז דרך זה אנחנו עוזרים לו בשאר הדברים. לכל נער מרחב התנסות חיצוני. חניכים שמשלבים עבודה, מה שנקרא "דמי כיס מוגדלים", דרך זה לתת להם כלים לחיים כמו שקודם הדגמתי.

איך אנחנו עובדים? קודם כל מסתכלים על החניך ושואלים מה הוא צריך, ובהתאם לזה נותנים לו את הצרכים. אני אתן דוגמא על הנושא של קבלת פנים. גם לשומר יש תפקיד, הוא חלק מהצוות בקבלת הפנים של הילד.

אני מקווה שלא עושים לו כמו שעושים בגולני.

אנחנו עובדים על כמה עמדות, שאחת מהם למשל זה קבלת פנים, גם כשהוא מגיע וכל רגע כשפונים אליו, אם זה כשמשכימים אותו, אם זה כשהוא מגיע לכיתה, הנושא של הקבלת פנים כל הזמן - - - ולמשל הנושא של אי הידיעה, נושא שמעסיק אותנו, מה זה אי הידיעה, לא רק מה אנחנו יודעים. ושלכל דבר יש משמעות, אנחנו תמיד חושבים שאנחנו יודעים ואנחנו מדייקים, הרבה פעמים אנחנו מבינים שלא, ושאנחנו בכלל רחוקים. זה ככה בגדול.

אני רק אציין לגבי התכנית האישית, שחניך מגיע אלינו אנחנו מחפשים לבנות לו מה שנקרא חליפה אישית. כשאנחנו בונים לו את התכנית האישית אנחנו יודעים שאנחנו יכולים לעזור לו הכי טוב שאפשר.

לפני כן, אתה יכול להגיד על ממוצע האכזבות? כיף לדבר על הצלחות ואני מכיר אותן, אבל יש גם אכזבות כואבות.

יש גם. נגיד, אני אומר, לא הכל ורוד אצלנו, לא בכל אנחנו מצליחים.

אבל ביחס, אתה יכול לומר ש - - - אתה יכול להצביע על מחזור מסוים?

לא, בדיוק, השאלה היא מה זה, מהי הצלחה?

תגדיר את ההצלחה. כשאתם מגדירים, הצוות של קדמה יושב ומגדיר הצלחה, מהי הצלחה?

עוף גוזל.

לא, אני אגיד בכנות, כשאני, אנחנו, מסתכלים - - -

שמעתי כבר, יש הצבה של 100%, מה עוד?

אני אומר, ההתבוננות היא, איך שאני הייתי רוצה להסתכל על הילדים שלי האישיים, הפרטיים. יש לי שלושה ילדים, ומה הייתי רוצה עבורם? שקודם כל יהיו שמחים, יילכו עם הראש למעלה, יידעו שיש מישהו שמקשיב להם. אלה הדברים הראשוניים, אחרי זה שאר הדברים. וזוהי באמת שאלה, מהי הצלחה, אנחנו באמת שואלים את עצמנו.

אז מהי אכזבה? אתה נתת לי תשובה של פוליטיקאי, הייתי חייב ללכת - - -

אני יכולה לספר סיפור - - -

מי זו אני?

שושנה מירוצ'ניק, אני מפקחת כוללת על הכפר מטעם המנהל לחינוך התיישבותי.

את הכוללת והיא ה - - -?

אני על רווחת הילד.

בשנה שעברה שוחחתי עם ילד, והוא ילד בי"ב. הוא בי"ב, הוא תפס את עצמו אחרי שהוא נמצא ארבע שנים בכפר, והתחיל לתפקד, ועוד הסביר איך הוא מתפקד טוב. אז אני שואלת אותו: "מה גרם לך לעשות את השינוי?" אז הוא אומר, "שלוש שנים בכפר, והם מנסים לעזור לי ואני לא נותן להם. בקיץ נפלתי, הכניסו אותי לבית סוהר", אתה יודע על מי אני מדברת, "היחידי שהיה לצדי זה מדריך, והייתי כמה ימים והוא היה איתי. ואז הבנתי שבאמת הם רוצים לעזור לי ואני לא אפשרתי להם. מאותו רגע החלטתי שאני מתחיל ללמוד, אני מתפקד, ניגש לבגרויות ואקבל את כל העזרה". ושאלתי אותו: "ומה, איך אני יודעת שאתה באמת השתנית?" אז הוא נתן לי את התשובה הלא מובנת מאליה ואמר: "היום אני מצליח לדבר עם ההורים".

ולהלן סיפור שיש בו גם אכזבה, שהוא נכנס לכלא, וגם הצלחה.

אני חושבת שהסיפור של מהי הצלחה, קודם כל הילד- מהי הצלחה בשבילו? שהוא הפסיק "לשחק אותה", כמו שהוא מספר, וכשהוא מגיע הביתה הוא מצליח לדבר עם ההורים, והוא הגדיר את זה כהצלחה. אני כמפקחת יכולה להגיד, הוא לומד לבגרויות. בסדר, נהדר. זה לא הסיפור. הסיפור הוא אותה נקודה ארכימדית ששם הוא עשה את השינוי.

אבל עדיין את אומרת לי וחסרה לי חוליה. דווקא הבאת את הדוגמא, שבאמת לקחת לי את השאלה. אם את אומרת לי תלמיד י"ב, ארבע שנים בכפר, מה בשלוש שנים? הוא היה שקוף בשלוש שנים האלה? הוא, לא האמין במערכות, לא האמין בכלל ביקום. לא האמין בעצמו, לא האמין ב - - - שלוש שנים הוא היה אפאטי, היה. אני מכיר גם במסגרות אחרות, במסגרות חינוך אחרות יש תלמידים שהם נוכחים נפקדים מה שנקרא. בסדר.

ולפעמים זה בי"א, בי"ב, הם מקבלים את הסוויץ' ומתחילים. במוסד כזה – אין ואקום. זה, אם הוא לא עושה זה הוא יכול להיות זה. איך אתם לא מאבדים, איך אתם יודעים לזהות איפה הילד הזה כבר צריך להעיף אותו מכאן, איפה להמשיך להשקיע?

אני חושבת שאני אשתמש במילה החמצה ולא אכזבה. כי אני חושבת שאין ילד, בסופו של דבר, שלא יכול לעבור איזשהו תהליך שינוי.

אבל מותר לי, כמי שרוצה ושואף וכו', להרגיש מאוכזב שלא הצלחתי.

נכון. אבל אני חושבת שהתחושה שנשארת אצלנו בסופו של דבר היא בעיקר החמצה. כי אני חושבת שהתחושה היא שאין ילד שלא יכול לעבור איזשהו תהליך, והתחושה הרבה פעמים היא – אם הוא היה מגיע קצת יותר מוקדם, אם הוא היה עוד חצי שנה אצלנו, אם היה לנו עוד טיפה זמן לעשות איתו תהליך, היינו מגיעים איתו למקומות שלא הצלחנו להגיע אליהם.

החמצה היא מילה יפה, כי היא מקפלת בתוכה אחריות. אכזבה, זה אני עשיתי את הכל, והתאכזבתי כי לא - - - אז הוא לא המשיך. החמצה זה יפה, אני מכבד את מה שאת אומרת.

היא לפעמים גם תחושה הרבה יותר קשה מאכזבה, דרך אגב.

עבודה יפה.

בבקשה, תמשיכי עם המצגת.

אני רוצה ככה לפתוח ולומר שאחד הדברים שאנחנו מתמודדים איתם גם ככפר וגם כצוות, היא העובדה שאי אפשר לבוא לעבוד בכפר נוער, בטח עם נוער כזה, בלי לעשות כל הזמן עבודה רפלקטיבית על עצמך. זאת אומרת, אחד הדברים הנפלאים שקורים בכפרי נוער, ובטח בקדמה שאותה אני מכירה, הוא שאתה כל הזמן מתוודע אל עצמך ולומד על עצמך, אני חושבת שזה אחד התהליכים הנפלאים שאנחנו מנסים לעשות כרגע בצוות, יחד עם החדרה של שפה משותפת.

אני רוצה רגע להתחיל קצת, מבית ספר לתאר את צורת ההפעלה שלנו. אני חושבת שלפני חמש שנים הייתה לנו הבנה שבעצם הנוער שמגיע לקדמה זה נוער שאמנם הגיע מבתים פחות טובים, מאחזקה פחות טובה, זה ילדים שלפעמים גידלו את עצמם, לפעמים גידלו את המשפחה שלהם ולפעמים את האחים שלהם, אבל הם באים עם איזשהם יכולות וכישורים וחוזקות, גם אם לא ניתבו אותם למקום הנכון. ואז עמדו בפנינו שתי ברירות, אחת זה לומר להם, מה שהבאתם מבחוץ נשאר בחוץ, עכשיו אנחנו נלמד אתכם מה עושים. האופציה השנייה הייתה לומר, בואו ניקח את הכוחות שבאתם איתם, ניתן לכם את האחריות על חלק ממה שקורה פה ונראה איך משתמשים בכוחות האלה לנתב אותם למקום נכון.

אני חושבת שהילדים האלה, ויכול להיות שאני אופטימית מדי, אבל אני חושבת שיש בהם הרבה ילדים שיכולים לצמוח ולהיות מנהיגים, אני חושבת שהם ילדים עם כוחות, אני חושבת שהם ילדים עם יכולות, אני חושבת שיש בהם איזשהו "קומון סנס", שלא תמיד אני במרום שנותיי אגיע אליו גם עוד 30 שנה.

וכאן התחלנו לחשוב איך אנחנו מערבים את הילד בתוך תהליך הלמידה שלו ומאוחר יותר גם בתהליך של התכנית האישית, והחלטנו בעצם שאנחנו בונים מערכת אישית לכל ילד, שהיא לא רק מערכת אישית היא גם מערכת דיאלוגית. מה שקורה בפועל, זה שכשאנחנו קולטים את הילד ומכירים אותו ויודעים לזהות איפה הוא נמצא, אנחנו יושבים איתו לשיח דיאלוגי ודרכו אנחנו בונים את היעדים שלו, גם היעדים הבית ספריים וגם היעדים הכפריים. המערכת הזאת היא מערכת דינאמית, היא מערכת שמשתנה כל הזמן בהתאם לצרכים שלו, להתקדמות שלו, וגם לנסיגה שלו – כי גם זה קורה.

אחד הדברים שלמדנו שהכי מפחיד את הנערים וזורק אותם אחורה זה דווקא חוויות הצלחה, כי חווית הצלחה אתה בסופו של דבר צריך לעשות שינוי בחיים שלך, ולא תמיד אתה מוכן ואז אתה יוצא לשכונה ואומר: רגע, פה אני מצליח, אני כבר תלמיד, ומה אני פה? באיזה מהחבלים האלה אני מושך ולאיזה עולם אני שייך? וזה חלק ממה שגם יוצר את הערעור אצל הילדים, וגם יוצר את הפירוק שלהם, והמטרה שלנו בעצם היא לקחת ולהסתכל על הילד בראייה הוליסטית ולבנות לו, לסך השנים שלו, את התכנית שמתאימה לו כשהוא שותף בקבלת ההחלטות.

זאת אומרת שאם מגיע ילד לבית הספר והתכנית שתוכננה לו היא לעשות כך וכך בגרויות, שעוד פעם חשוב לי לומר שהבגרות היא אמנם כלי שאנחנו נמדדים לגביו שזו גם שאלה, אבל היא מבחינתנו אמצעי, היא לא המטרה. והאמצעים לא מקדשים את המטרה מהבחינה הזאת, וכשמגיע ילד ואומר: אני לא מסוגל לעמוד בארבע בגרויות, אנחנו פותחים את כל מערך השיקולים ואנחנו חושבים ביחד מה לעשות, כשבבסיס התכנית הזאת עומדת חווית הצלחה. עכשיו אני לא אומרת משהו שהוא שונה מכל מנהל, אני חושבת שכל מנהל שמתמודד עם נוער בסיכון ידבר על התלמיד במרכז, ידבר על חווית הצלחה, ידבר על תכנית אישית, אני חושבת שמה שקורה בקדמה זאת הראייה ההוליסטית והעובדה שהמערכת הדיאלוגית האישית הופכת לשפה כפרית, שהביטוי הפדגוגי שלה הוא בעצם מערכת שעות משהילד קם ועד שהוא הולך לישון, כשהוא מעורב בתוך התהליך הזה, ויש לו את האמירה. מכיוון שאם הוא הצליח בחוץ לחיות ולשרוד בתוך המרחב הלא פשוט שהוא חי, הוא גם יכול לקחת את האחריות על מה שקורה בתוך הכפר וזה מוביל אותו למקומות הרבה יותר טובים והרבה יותר נכונים.

אני רוצה רק לומר שבית הספר נמצא כחלק מאגף שח"ר ואנחנו מרכז חינוך, זה מה שמאפשר לנו לבנות בתור - - -

יש לכם מגמות אחרות מעבר ללימודים?

כן, אנחנו גם כפר נוער חקלאי, זה אומר שיש לנו שלוש מגמות חקלאיות.

אתם בהגדרה כפר נוער חקלאי?

אנחנו כפר נוער חקלאי, כן. יש לנו, זה מתחבר לדיון של - - - יש לנו שלוש מגמות חקלאיות, אחת זה חקלאות צומח, השנייה זה חקלאות בעלי חיים שההתמחות היא על סוסים, והשלישי זה חקלאות תזונה.

אמרת סוסים, סוסים זה גם טיפולי גם זה, או רק...?

לומדים שם גם טיפולי, גם לחמש יחידות בגרות, גם חוגים, זה משהו ש - - -

גם אצלכם מי שמנהל את היחידה זה אחד התלמידים? ראיתי בכפר נוער מסוים - - -

מי שמנהל היום את האורווה קוראים לו יוסי, שהוא היה בעבר חניך בכפר הנוער קדמה, אז יש פה win-win לגמרי, יש פה סגירת מעגל נפלאה.

אני הייתי בכפר נוער, הייתי בכמה כפרים, ומאז אני מתחבר באמת לסוג ה - - - אני קורא לזה טיפול נקודתי. סוד ההצלחה, רק משרדי ממשלה באמת לא תמיד יכולים להרשות לעצמם בכל משבר, פקודת שבר או כישלון או חידלון לעשות טיפול נקודתי. בזוהרים הייתי, זה גם פחות או יותר אותו חתך.

הם גם קרובים אלינו.

כן, אווירית. קו אווירי. אתם יואב נכון, מועצה אזורית יואב?

כן.

שמה באורווה, זה תלמיד. בנגרייה, זה תלמיד. ואני התפעלתי מרמת האחריות, הדיוק. הם מזהים את הפוטנציאל של כל ילד, ואפילו הפיתוח הסביבתי, יש מי ש - - - מתוך התלמידים.

הם בונים את הכפר.

נכון, הם בנו את הכפר ובונים, לכן שאלתי אם יש יחידות מקצועיות.

מה שאנחנו התחלנו לעשות עכשיו, מהקיץ, זה בעצם להביא לקדמה אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים, שמי שמפעיל אותם גם אם זה בנגרייה וגם אם זה באורווה וגם אם זה בכפר, זה הילדים שלנו. זאת אומרת הם אלה שמובילים את הסדר יום שלהם, הם אלה שמפעילים אותם, ולצורך העניין הם אלה שתורמים. כמובן שגם נתרמים, אבל הם גם אלה שתורמים.

מה שחשוב לי לומר עוד על בית הספר ועל הכפר, זה שבעצם יש לנו גם פרויקט מטעם משרד הכלכלה, זאת אומרת הילדים לומדים שלוש שנים לתעודת מקצוע ויכולים לצאת גם עם תעודת מקצוע, אבל אנחנו לא מסלילים את הילדים.זאת אומרת שכל הילדים מחויבים ללמוד גם וגם. אם ילד הגיע בי"א ולא רכש את הקריאה והכתיבה, ולצערי יש כאלה ולא מעט, זה לא אומר שהוא ילך ללמוד נגרייה. זה אומר שהוא גם יתקדם לכיוון הבגרויות וגם אנחנו בונים לו מערכת שתאפשר לו בשלב מסוים למצות את הפוטנציאל שלו, כשהאמירה היא שכל ילד חייב לעשות לפחות בגרות אחת, לראות שזה לא מגדל השן בשמים, אפשר להצליח,. אנחנו רואים את כמות הילדים שחוזרים ומשלימים אחר כך בגרויות, בגלל זה אני אומרת שהחינוך לא נגמר בגיל 18, כי נזרע שם איזשהו זרע שנבט בסופו של דבר, של תחושת מסוגלות ותחושת הצלחה, והילדים לומדים לתעודת מקצוע.

במערכת האישית מה שאנחנו עושים עם הזמן זה המינונים, המינונים משתנים, אבל אנחנו לא מסלילים את הילדים, וזה חשוב לי לומר. צורת ההפעלה שלנו מחולקת לשני חלקים - - -

מה זאת אומרת אנחנו לא מסלילים את הילדים?

זאת אומרת שאם בא ילד שהיכולות כרגע הרגשיות הקוגניטיביות שלו הן נמוכות, והוא צריך לקבל חיזוק בקריאה וכתיבה, ורמת המתמטיקה שלו של ג'-ד', אני לא הולכת על הקצה.

יש מקרים כאלה, יש מציאויות כאלה?

זה החתך המרכזי של קדמה - - -

לא רק בכפרי הנוער.

לא רק בכפרי הנוער, אני מסכימה איתך. זה ילד שאנחנו נוביל אותו גם למסלול הבגרות וגם למסלול של תעודת מקצוע, זה לא אומר שהוא יילך. אני, כשאני התחלתי, התחלתי לעבוד בברנקו וייס ברמלה ואחד הילדים אמר לי משפט שהולך איתי עד היום.

אני הקמתי את בית הספר הראשון של ברנקו וייס.

אני הקמתי את רמלה. ב-?

דימונה.

בדימונה, כן. עם ליאור אבימן. נכון.

אחד המשפטים שהילד אמר לי זה "דנה, זה שאני לא תלמיד טוב זה לא אומר שאני רוצה להיות מכונאי רכב". והוא צודק. ולכן המטרה שלנו היא לתת את שתי האופציות. בסופו של דבר הוא יצטרך לבחור, אבל אנחנו ניתן לו את מגוון האופציות ואת מכלול האופציות, שלתוך זה אנחנו מוסיפים גם מוסיקה, וגם תיאטרון, וגם התנסויות שלא קשורות, ופילוסופיה.

נכון, לפני שנתיים עם הרפורמה החדשה אנחנו היינו צריכים ללמד מקצוע השכלה והחלטנו ללמד פילוסופיה וכולם הרימו גבה, פילוסופיה לאוכלוסייה כזו? והכנסנו מורה לפילוסופיה שזה המלווה של שדרות, והכנסנו מורה לצילום. הם למדו פילוסופיה ויצאו לצלם, הם למדו את משל המערה ויצאו לצלם, החיבור הזה יצר דברים נפלאים ונהדרים, והמטרה היא באמת שהילד יזהה את מנוף הצמיחה שלו, יזהה אותו את מה שהוא טוב, אני חושבת שכשילד נמצא במקום שטוב לו, במקום שהוא מצליח, האדוות אחר כך מושלכות על שאר הדברים ועל שאר המקומות, ואנחנו רואים את זה.

אז רק במילה ככה לסיים את המצגת, מודל ההפעלה מ-ח' עד י', זה ילדים שבעצם אנחנו עובדים איתם ממש כמו שלום כיתה א', זה מורה שנכנסת כמה שיותר שעות לכיתה, נמצאת עם הכיתה שלה, זה הרגלים, זה למידה, זה הבסיס. ומ-י' אנחנו מתחילים, הילד מתחיל מאמצע י', כי כל אחד שלב המוכנות שלו הוא שלב אחר, אנחנו מתחילים לבנות את המערכות האישיות כשהילד שותף לתוך המערכת.

אחד הדברים החשובים שראינו זה שכשהקליטה וההסתגלות טובים, כי זה שלב מאד קריטי ומאד קשה, ילדים לא נושרים מהמערכת. אחד היתרונות של קדמה ואני מניחה גם של מקומות אחרים, זה שמגוון האנשים המבוגרים שם הוא מאד מאד גדול וזה מאפשר לכל ילד להתחבר לבן אדם אחר שנמצא, כל ילד נמצא בשלב אחר והוא יכול להתחבר לבן אדם אחר בתוך המיליה הזה של כפר הנוער קדמה, בין אם זה השומר בשער שיש ילדים שמחוברים אליו והוא עושה איתם דברים נהדרים, בין אם זה המורה בכיתה, בין אם זה המדריך ובין אם זה מנהל הכפר או הטבחית לצורך העניין. כל אחד יכול למצוא את הדמות שלו ואני חושבת שאלה הדברים והעוגנים שמצליחים להחזיק את הילדים בתהליך קליטה והסתגלות שהוא לא פשוט.

להיכנס לפנימייה זה לא דבר פשוט, למרות שלא הייתי בפנימייה, ובטח לכפר נוער לנוער שהוא טיפה יותר קשה, זה לא פשוט להיקלט, זה לא פשוט להסתגל, אבל הדברים שקורים שם הם דברים, בעיניי, נפלאים ומרגשים. אם תעבירו שקופית אז רק תראו שהשלב הבא מ-י' עד י"ב, זה שלב הצמיחה שלהם והגדילה שלהם ובעצם אנחנו מסתכלים על כפר הנוער כמו איזה מיקרוקוסמוס, כמו איזושהי חצר של התנסות, התנסות שהם יפגשו אחר כך גם בעולם. זאת אומרת, יש לנו איזשהו מגרש משחקים אני קוראת לזה, שהילדים יכולים להתנסות במשהו קצת יותר סגור, יותר סטרילי, שאחר כך בעולם, כשהם יוצאים החוצה, המפגשים האלה הם לא מפגשים ראשוניים.

אחד הדברים שלמדנו שאסור לנו להישאר כבועה בתוך קדמה. אם מישהו מגיע לקדמה היא גם מבודדת מהכביש ולכן יש איזושהי תחושה של בועה, ולכן אחת המטרות ואחד הדברים שאנחנו מתחילים להכניס זה גם להוציא ילדים לקהילה, כדי שלא יפגשו את זה פעם ראשונה כשהם יוצאים אחרי ארבע-חמש שנים בקדמה, וגם להכניס את הקהילה החיצונית אל תוך קדמה, ואז זה מאפשר להם התנסויות כשבעצם הצוות עוד עוטף ומלווה אותם ויכול לתווך להם את מה שקורה, ואז היציאה החוצה - - -

איך אתם מכניסים את הקהילה?

אנחנו מכניסים את הקהילה גם בצורה של מתנדבים, אני יכולה לומר שלמשל יצרנו קשר עם מכללת אחווה, שבמסגרת שתי נקודות הזכות שלהם מגיעים סטודנטים של אחווה לתוך קדמה, גם ביציאה שלהם החוצה, אם זה לחוגים במועצה האזורית, אם זה לחוגים בסביבה ולא רק חוגים בתוך כפר הנוער קדמה, אם זה יציאה לעבודה, להתמודד עם בוס, להתמודד עם העובדה שלא רק שלא קמתי לבית ספר, אלא גם לא הגעתי למשמרת בזמן. מה קורה וזה מול זה, ואיך אני בעצם עושה את החיבור של מה אני צריך אחר כך לחיים שלי בתור בוגר.

יש לנו תלמידה מעדנים, שיום שלישי שעבר ליוויתי אותה, היא התחילה ללמוד בבית ספר צופית בכפר מנחם, שזו אוכלוסייה קיבוצית, אוכלוסייה של מושבים, היא נכנסה לכיתה, לא פעם ראשונה, אבל נפגשה עם אוכלוסייה שהיא שונה מאוכלוסיית קדמה, יש לה גם את היתרונות, אבל גם את הקשיים שלה. זאת אומרת זה ליצור כל הזמן את החיבור ולא להשאיר את האוכלוסייה הזאת באיזושהי בועה - - -

תגידי למה היא עברה, כדי ללמוד מה?

היא עברה כדי ללמוד את היחידה השלישית בתנ"ך, נכנסה לקבוצה בצופית, תהליכים מרתקים, מאד מאד מעניינים.

ממה אתם מתפרנסים?

את רוצה לומר, שושנה?

זה מקום מיוחד, שגורמים שונים עוזרים לו להתקיים. זה הרווחה, זה הכלכלה, המנהל לחינוך התיישבותי, כפר נוער מודרך, אגף שח"ר ולכן הם מוגדרים כמרכז חינוך ולא כבית ספר רגיל. יצירתיות, תמיכה וליווי. אני יודעת שמתקיימים אצלנו כל הזמן ישיבות בליווי, כולל מתן ייעוץ ארגוני כלכלי לכפר. יש ועד מנהל שמאד מגויס, מגויס ומגייס.

פילנתרופיות. מתישהו ירצו את הכפר להעביר.

אז זהו, זאת נקודה. אני שמחה שאתה מעלה את הנקודה כי כל הזמן ניסיתי לחשוב מתי כן.

בנצי, אם אתה רוצה שאני אשתוק, אני אשתוק.

לא לא, ההפך. מצוין. אנחנו חוזרים לפתיח.

מי מכם היה במפגש בסוגיה? מישהו מכם היה במפגש עם הפורום של כפרי הנוער? עלתה שם סוגיה של הפינוי-שיפוץ.

כן, אבל יש גם בעיה שהיא קשורה למשרד הפנים ואני רוצה להעלות אותה. קודם כל קדמה כיישוב לא הוקם ככפר נוער, הוקם כפי שנאמר כקיבוץ, והתשתיות נבנו לאחרונה בשנות החמישים.

הוא נסגר ב- 62'.

הוא נסגר ב- 62' והתשתיות היו בסוף שנות החמישים.

שאלתי את אלה שנטשו אם הצטערו, אם הם מוכנים לחזור.

לא בדיוק, בארי לא עוזבים מהר. למרות שיש מקרים.

זה מקום חבל על הזמן.

נכון, והיום ממוקם קרוב כביש 6, אתה יודע, שינה את המדינה. על כל פנים התשתיות, תשתיות אמיתיות הן משנות החמישים, והכפר חייב איזשהו שדרוג בנושא הזה. הפורום הציבורי עוסק בעיקר בבניית או שיפוצים של פנימיות, וגם פה מתוך התפיסה של מוגנות הייתה תוספת והפרדה בין גוף צעיר, גוף בוגר וכו', אבל יש צורך אמיתי בנושא של - - -

אז אני שואל למה אתם, המנהל לחינוך התיישבותי, שהיום כבר חרב הסגירה ירד מהראש שלו, יש עכשיו תכנית חומש לבינוי במשרד החינוך. תעבירי את המסר, אני אקרא את זה בסיכום גם, תראי באמת שיגיש נייר עבודה, אם הוא לא יגיש נייר עבודה לשר החינוך בסוגיית בינוי ושיפוצים, אז זה ימשיך להיות המצב אותו דבר. אתם לא בן חורג, כמו שיודעים לתעדף אתכם ואתם מועדפים בהרבה סרגלים, בחינוך ההתיישבותי לעומת החינוך הרגיל, צריך בקטע של הבינוי, אני לא רואה שום סיבה שבסוגיה של בינוי - - -

נעשתה תכנית חומש לפני שלוש שנים אבל הצרכים הם הרבה יותר גדולים. היא בעיקר מתעסקת בשיפוץ פנימיות אבל לא כפרים. עכשיו יש בעיה ברוב כפרי הנוער, שהם לא מוגדרים כיישוב.

הבעלויות, בעיית הבעלויות. של מי זה?

זו עמותה.

כל כפר נוער הבעלות היא - - -?

כן, זאת עמותה, היישוב קיים כיישוב, אבל מבחינת משרד הפנים כל הדברים באים דרך הרשות ויש הרבה מקומות, הרבה כפרי נוער שגם הנושא של האדמות של הכפר, זה נושא שחייב לעלות על הדין.

לאיזו מועצה אזורית אתם שייכים?

יואב. אבל כעת אני מדברת רק על קדמה.

כללית, זו בעיה כללית.

אני מדברת כללית, אני מפקחת בכפר נוער אחר, בעיינות לדוגמא, שאת תהליך החכירה - - -

משרד החינוך יודע להתגבר על זה בסוגיית בינוי בתי ספר ושיפוץ בתי ספר עם, איך זה נקרא, רשות שימור לטווח וחוזה - - - אם רוצים אפשר להתגבר על זה.

בעיינות יש הרבה טייקונים שלוטשים עיניים לשדות.

ברור, ברור ולא מאשרים להם שום הרחבה של כיתה - - -

בכדורי גם.

לא מאשרים שום הרחבה לכיתה כי הסכם החכירה של השטח הולך להיגמר ולא רוצים לחדש וכו'. כלומר בסופו של דבר כל הנושא של נדל"ן, בהיעדר הגדרת הכפרים כרשות שגם כל התקציבים לשיפוץ או לבנייה או לאחזקת תשתיות יעברו דרכם, זאת נקודה שאני חושבת שהיא לא פחות קריטית מנקודות אחרות.

מבחינת ה - - - אז הכפר צריך לדעת שהוא קיים ואז הוא יכול לפתח את כל הדברים האחרים. רק דוגמא למקום אחר, שיצא ממשרד החינוך התמונה החינוכית, כשיצאה התמונה החינוכית ומועצות אמרו רגע, כפרי הנוער שבתחומי משפיעים לרעה על התמדה, הבשלה וכדומה, אז כבר הגיעו להסדר עם משרד החינוך, שהמנהל לחינוך התיישבותי יהפוך כרשות לצורך התמונה החינוכית וכל כפרי הנוער יבואו אצלו וייצאו מהרשויות, זה כדי לפתור את הבעיה. עכשיו, היות שזה בתוך משרד החינוך - - -

לא תמנע את - - - אתה כאילו נותן להם תחושה שזה נורא.

זה נורא, כן זה נורא.

אני הייתי נותן נקודת זכות לכל מועצה אזורית, שמארחת, נקרא לזה או משכנת. אני מתכונן לקיים דיון על הפרמטרים של התמונה החינוכית זה דבר חשוב.

עכשיו, קדמה דווקא נמצא ברשות שאוהדת, שגם ראשת המועצה ומנהלת מחלקת החינוך מעורבות, הן חלק מהוועד המנהל הן תומכות בכל דבר. אני מפקחת ברשות על עוד בית ספר ואני רואה את המעורבות ואת האהדה ואת האהבה, אבל זה לא קורה בכל מקום וזו נקודה בעייתית. אז הנושא של משרד הפנים, הנושא הזה של המעמד של כפרי הנוער, כי בסופו של דבר זה תפקיד המדינה. זה תפקיד המדינה לתת אופק לכל ילד.

במיוחד לילדים שאין להם אופק.

כרגע.

ודאי.

אומרים שאין להם אופק ולא יודעים לחלום.

תראי, אם לא נהיה חדים במסר זה הודאה. כמו שאנחנו אומרים "שילוב העדה הזו בחברה הישראלית", לכאורה לא היינו צריכים לדבר אבל כדי לשים את זה על השולחן, היא היתה חייבת להשתמש בזה, אין ספק.

בבקשה, אדוני.

משרד הרווחה רואה בכפרי הנוער שדה שאנחנו רוצים לשתף איתו פעולה ולהרחיב את מספר הילדים, שילדי הרווחה יוכלו להפיק תועלת מהמרחבים. קדמה הוא אחת מהדוגמאות. אנחנו הולכים ומפתחים את שיתוף הפעולה עם בן שמן ועם הדסים, זאת אומרת המגמה היא לנצל את המשאב הלאומי של כפרי הנוער לטובת ילדי הרווחה, וזה מתחיל ללכת.

אבל אני רוצה לרגע להדגיש את מה שנאמר פה. לפעמים כפרי הנוער זוהי יחידה מוניציפאלית שמאד מאד בגודל של יישוב, ותשתית, זה כל הגודל של ההוצאות המוניציפאליות. עכשיו, ברגע שהתשתית הזו, אין לה מקור ממשרד הפנים, אני חושב שהרעיון שאתה הצגת הוא רעיון מבריק, שמשרד הפנים יתחיל להכיר ביחידות האלה לפי קריטריונים של אוכלוסייה, של קהילה, של דונם, ולתת נקודות דרך המועצה, והמועצה הזאת תתגבר את כפר הנוער בלתחזק אותו, משום שמערכת האשפה של כפר נוער היא כמו של כפר קטן. מערכת הביוב – מתפוצץ לבן שמן צינור כפרי כזה, הוא עולה 7 מיליון שקל, אז אני שואל איפה יילך הכסף, לטובת הילדים או לטובת הצינור?

אני רוצה לומר לכבוד היושב ראש שהיה הסדר במשרד הפנים, שאני לא יודע למה ביטלו אותו, שהכיר בכפרי הנוער כנקודות מוניציפאליות עם העלויות והועבר כסף היסטורי. זה נפסק לפני שלוש שנים בלי הסבר, ואני חושב, אם ניעזר ביושב ראש הנכבד, להחזיר את המעגל אחורה. אני חושב שהצעת גם שילוב יותר טוב מבעבר, כלומר לתת לכל רשות מקומית שבשכנותה שוכן כפר נוער להעביר אש"ל מיקוד של משרד הפנים כדי לתחזק את המוניציפל הזה. ועל זה אני אודה לכם, כי אתם רואים לפי הפעילות שאני, כילד רווחה, אני לא יכול להכניס אותו לשכונה באשדוד, את הפרופיל הזה. אני לא פירטתי פה את הפרופיל כי נתתי את הבמה לכפר, אבל הפרופיל הוא מסובך וקשה. אני לא יכול להפקיד את הפרופיל הזה לתוך עיר, אני לא רוצה גם לתת אותו לקבלן פרטי. אני רוצה את כפר הנוער שהלאום נתן להם, את הקרקעות ואת היכולת, והיו להם תפקידים היסטוריים של לקלוט עולים, עכשיו התפקיד ההיסטורי שלהם השתנה, זה לקלוט ילדי רווחה, וזה אני דורש מהם בלי לרחם עליהם, אבל אני אומר, אם אתה דורש, אז בוא נמצא להם את המשאב המוניציפאלי. אני חושב שאפשר, אם ברגע האחרון כבוד היושב ראש מצא זמן, ואני מאד שמח כי הייתי בדיון הזה של תוספת, שדיברת עליה ב- - -

סל לאור. לא סל לאור של פנימיות הרווחה, סל לאור של פנימיות - - -

סל לאור של משרד הרווחה השתפר במידת מה, נכון, מסכים איתך.

בגלל זה התעורר הצורך.

אני מסכים, אני הייתי פה בישיבה ואני מסכים עם כל מה שאתה אומר. אני אומר, כמו שדאגת לסל לאור בשעות המאוחרות של הלילה, יואיל כבודך למצוא דרך לקשור את משרד הפנים ולהחזיר אותו למחויבות לנקודות האלו.

אני אוסיף משהו למה שאמרת, אני הייתי ער, משרד הפנים טען, ובצדק, "אני מוכן לעשות את הדברים האלה, אבל זה לא יכול לקחת מהתקציב שלי". אז הוא פנה למשרד החינוך ואמר, רוצים לטפל? תעבירו את התקציבים אליי. זה ויכוח בין שני משרדים, האם משרד הפנים בכתב המינוי שלו אחראי על מוסדות חינוך? זה הסיפור.

הקושי המוניציפאלי בהגדרה של מעמדם של כפרי הנוער.

אני רוצה להתייחס שהיישובים האלה הם כוללים גם אוכלוסייה. אוכלוסייה, פה דיברנו על מאה איש - - -

אנשי הסגל.

אנשי הסגל, ובהחלט האנשים האלה שגרים ביישוב, זו הכתובת שלהם, הם גרים עם תשתיות של שנות החמישים.

אני לא רוצה להרחיב, אבל משרד הפנים, בוא אני אעדכן אותך, יכול להיות שאתה יודע לחיות עם דבר כזה. יש מקומות שהוא מתקצב ישות מוניציפאלית בתוך מועצה מקומית. דוגמה, יש את קריית ארבע המועצה המקומית, ויש את הוועד המוניציפאלי של היישוב היהודי בחברון, שהוא מתוקצב בנפרד, מתוקצב בנפרד. זו ישות מוניציפאלית קטנה, יצור כלאיים כזה שיצרו, ויש עוד כמה מקומות בארץ. לכן אם רוצים, ולוקחים את זה ברצינות, ואני, אני חושב שבפורום הציבורי חייבים להעלות את זה ולהכריע.

סיימת? בבקשה.

שמי גבי אסם, אני השתתפתי בדיון בשבוע שעבר- - -

זה בורח לי אחרי שבועיים, שבוע - - -

ראשת אגף חינוך ומשימות בתנועה הקיבוצית, אבל אני גם מרשה לעצמי להיות בשם המרחב הכפרי ולהמשיך את הדיון של שבוע שעבר בנושא של חינוך התיישבותי ולציין שכפרי הנוער והפנימיות הם אחד מההישגים ומהדברים הכי יפים שהחינוך ההתיישבותי ייצר משנת קיומה של מדינת ישראל.

אני רוצה לציין שאצלנו מתוך 900 ש"שים, 560 הם עובדים בכפרי הנוער והפנימיות. אם אתה לוקח ראש מועצה, וחבל שגדי ירקוני כבר יצא, או כל אחד אחר מראשי המועצות, המקום הראשון שהם לוקחים לסיור, וזאת החצר הלא אחורית אלא הקדמית שהם הכי מתגאים בה, כפר הנוער נירים, עדנים - - -

איך הם שיחדו אותי? לקחו אותי לסיורים בכפרים.

נכון. לקחו סיורים, הביאו אותם לכפרי נוער, מתגאים בהם, ואז בפרמטרים האחרים צריך להסתיר אותם. יש פה איזה אבסורד שצריך להיות מתוקן, ואנחנו נשמח מאד שהוא - - -

פשוט בכפרי הנוער, אני אגיד לך למה לכולם קורה להם הסוויץ' הזה. פתאום אתה מגיע ואתה רואה שוואלק, המדע זה לא מדע בדיוני, זה מוכח, זה מדע מדויק, שאפשר ויכולים להצליח בצורת הטיפול הזו. נכון, היא פרטנית יותר, נכון, היא אישית יותר, אבל מה לעשות, אפשר לעשות את זה. צריך לעשות את זה. ועובדה, כשעושים את זה נכון, מצליחים.

ההישגים מדידים לחלוטין. ילדים בכתה י"ב, מתוך עשרים, שלושה מתגייסים לסיירות או לנבחרות, זה שווה ערך ל - - - זה צריך לקבל יחס הפוך, מדידה הפוכה, כדי להראות איזה הישג נכבד זה.

להחזיר לילד, לנער, את האמון בעצמו, בסביבה שלו.

נכון, בכל הפרמטרים.

בבקשה, מי עוד רוצה לפני שאנחנו מסכמים?

אני רוצה להשלים את מה שאת אמרת, אם אנחנו מדברים על הישגיות, אנחנו באמת נתנו מענה או מנענו מהמדינה להשקיע ב - - - אם אנחנו מסתכלים על ילדים או נערים שנמצאים בכלא אופק, ששם הייתי וראיתי, והם מתוחזקים פי ארבעה מאשר ילדי כפרי נוער, אני חושבת שהמענה הזה הוא כל כך קריטי, כל כך משמעותי, והוא כל כך נותן מענה, ועוד לאיזה ילדים? כן, לילדים שנשרו, לילדים שאף מסגרת או בית ספר לא החזיקו אותם. אז המשמעות והכובד צריך להיות פי ארבעה. מהראייה שלי ומההסתכלות שלי בשטח.

אני רוצה להשלים גם, ככה לחזור לקדמה ולהשלים, כדי שילד יצליח בבגרות, במקצוע, ויהיה לו באמת כלים לחיים, אתה צריך לטפל בנפש שלו. הילדים האלה מגיעים עם נפש פגועה וכדי לטפל בנפש ישנו מערך טיפולי חזק ומשמעותי והולם. אדם לא יכול להיות פנוי ללמידה כשהרגש שלו - - -

מפריע לו.

בדיוק. וכשהוא לא מרגיש טוב, וזה מתחיל מהמיטה, זה מתחיל מהאוכל, זה מתחיל מהיחס, זה מתחיל מהעיסוק שלו אחר הצהריים, ושם אנחנו נמצאים. אני, בכובע שלי, נמצאת בין לבדוק את המזרן, אם הוא מתאים או לא, יש חימום בחדר או אין חימום בחדר, כל האלמנטים או הצרכים הבסיסיים של הילד, שהרבה פעמים אין לו אותם בסביבה ולשם זה הוא הגיע לכפרי נוער. אני חושבת שזה המקום שאנחנו צריכים לתת קצת יותר ממה שהוא היה נמצא בו, או קצת יותר מהבית שלו.

החלק הרגשי הוא כל כך משמעותי ואני מחוברת אליו ברמות, שכל עוד שאני לא מטפלת בחלק הרגשי, התנהגותי, לא אוכל לטפל בחלק הקוגניטיבי, כי הוא לא פנוי. כמה שנשקיע בתכנית הלמידה, כמה שניתן תכנית אישית, כמה שנבנה לו אימפריה, אם אנחנו לא מטפלים בחלק הרגשי שלו, בתחושות שלו, ביכולות שלו, באמונה, זה לא יכול לעבוד. ושם אני נמצאת, אני בחלק הזה וההיא בחלק הזה וההוא, ככה כולנו כמערך אחד, מנסים להביא את הילד למיטב.

עוד שאלה, איך אתם משווקים את עצמכם? איך מגיעים אליכם, באיזה דרכים? משרד הרווחה, רשויות מקומיות, עצמאיים? איך?

ילדים מגיעים אלינו דרך, לפעמים, צווי בתי משפט.

גם בצווים.

כן. לא הרבה אבל גם יש כאלה. ילדים מגיעים דרך הרווחה, ילדים מגיעים דרך עליית הנוער, הפניות של קב"סים, עובדים סוציאליים.

מה זה עליית נוער? במושגים של היום?

המנהל לחינוך התיישבותי.

יש אגף קליטה והשמה.

מה, גם הם, איך מגיע אליהם התלמיד? אני בכוונה מחדד ושואל, כי להערכתי כשאנחנו מדברים על משפחות לא חזקות, חוסן, בכמה פרמטרים. יש משפחות שלא מקבלות את הסעד הזה, את הליווי הזה, אם זה מהרשות המקומית ואם זה מהסביבה, ויש חוסר מודעות. השאלה, לכן רציתי לדעת, בחתך, ניקח את החתך של המאה תלמידים שלכם, אם את יכולה לפלח לי אותם כמה הגיעו דרך זה, כמה הגיעו - - - ואם יש בכלל פנייה ישירה, בגלל שהשכן, הדוד או הבן דוד - - -

מה שאני יודעת, אבל דודו אולי יתקן אותי ככה, יש לנו כרגע, 30% מהתלמידים מהרווחה, שאר התלמידים מהמנהל לחינוך התיישבותי. יש פה שני תהליכים, אחד זה כן יש סטיגמה על המקום, שהרבה פעמים אנחנו אומרים להורים ובעיקר לתלמידים אקסטרנים, בואו תראו קודם, אל תרשמו את הילד, בואו קודם תתרשמו ותראו. אני חושבת שברגע שהם מגיעים לכפר ורואים את מה שקורה, אז גם צורת ההסתכלות שלהם על מה שקורה שם היא אחרת.

אני יכולה לספר על ילד שהגיע בשנה שעברה, אבא שלו ביום הראשון עמד בפתח של המשרד שלי ואמר: "הילד שלי לא יכול ללמוד כאן. זה לא מתאים לו". ואחד הדברים שאמרתי לו זה, "בוא תסתובב ותסתכל. בסופו של דבר זו תהיה ההחלטה שלך", זה היה ילד אקסטרני, "בוא תסתכל". אבל ברגע שמגיעים לכפר, וברגע שרואים את ההתנהלות - - -

ניסית להיכנס לראש שלו?

בוודאי. אני יכולה להבין את הראש שלו לגמרי.

אני סתם מעריך שהיה לו חסם ראשוני. איך הוא לוקח דוגמה, אם הילד שלו הוא רק עם בעיות התנהגותיות רגשיות, והוא אומר: אני חושף אותו עכשיו לסביבה, סליחה על הביטוי, עבריינית.

אני יכולה להבין את זה לגמרי. מצד אחד - - -

יש את הדילמות האלה. אתם - - -?

אני חושבת שבסופו של דבר, ברגע שמבינים איזה עבודה נעשית בכפר ושיש כמעט איש צוות על ילד, ומה האופציות והיצירתיות והגמישות שאנחנו מסוגלים לתת לילד, אנחנו יודעים שזה המקום הנכון. יש גם ילדים שאני אומר לך, אנחנו לא מתאימים להם. אני לא אומרת שהם לא מתאימים לנו, אנחנו לא מתאימים להם.

זה השלב הבא שלי, השאלה.

ואני חושבת שגדלות של מערכת היא לומר, לילד הזה אנחנו מתאימים, לילד הזה אנחנו לא המענה המדויק והנכון.

ואם ההורה רוצה, את מרגישה שלפעמים המערכות רוצות למצוא פתרון קל, והמוסד וכפר הנוער, איך אומרים, קטן עליו? השאלה אם אתם די כנים, די אמיתיים להגיד, תקשיב, חבל שתביא אותו לפה.

אני חושבת שכן, אנחנו מאד כנים כי המטרה שלנו בסופו של דבר זה הילד וההתקדמות שלו. ואנחנו יודעים מה אנחנו מסוגלים לתת ולמי אנחנו מתאימים ואת מי אנחנו מסוגלים לקדם, וגם מי לא מתאים לנו או מי יכול יותר להצליח במקום אחר. אבל חלק מהתהליך זה להפוך אותנו לשותפים של ההורים, וברגע שזאת מערכת היחסים שנבנית, שאנחנו השותפים שלכם להצלחה של הילד, אז גם הדיאלוג והשיח עם ההורה הוא אחר לגמרי.

תודה. אותך הזנחנו קצת. אפרת, נכון? אז נחזור ל-11 היישובים, בבקשה.

אני כאן מייצגת את משרד החינוך ונשאלתי איפה 11 הנקודות מופיעות בתכניות הלימודים.

את מפמ"רית לימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה?

נכון, אבל אני מייצגת גם את היסטוריה, את גיאוגרפיה, את החינוך הממלכתי דתי וגם את מינהל חברה ונוער.

וזה מופיע בתכנית הלימודים עדיין?

בוודאי. זה לא רק שזה מופיע, זה אפילו חלק חובה. בהיסטוריה ממלכתי והיסטוריה ממלכתי דתי, 11 הנקודות נלמדים כחלק מבחינת הבגרות כחובה, בחטיבה העליונה, כחלק מהחטיבה החיצונית, זאת אומרת שכל התלמידים נבחנים בה. בגיאוגרפיה היא מופיעה בחטיבת הביניים, ובחטיבה העליונה ביחידת ארץ ישראל. אצלנו, בלימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה היא מופיעה בשלושה דברים, האחד, ביחידת החובה, אנחנו מלמדים יחידת חובה בנושא ירושלים, אז כשמתחילים לדבר על המנדט הבריטי מדברים גם על 11 הנקודות, ביחידת הנגב. במקרה או שלא במקרה אחד המורים שלח לי תמונה שהוא בדיוק נמצא בנגבה ואני חייבת להראות, אז זה נמצא אצלי בסמארטפון מי שרוצה לראות את זה, וביחידות חקר, זה מופיע גם שם.

לגבי מינהל חברה ונוער, יש בהחלט התייחסות ל-11 הנקודות כאשר אתם יודעים, אצלנו מי שבוחר את זה אלה המנהלים, הם בוחרים את המסלולים, לאן הולכים ואיפה הולכים, אבל 11 הנקודות כן מגיעים אליהם בהלימה לתכנית הלימודים שהיא קשורה כמובן לבתי הספר.

המקצוע שלך זה ב-30%, ברשות? הבחירה, בסיורים.

אצלי בלימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה חייבים לסייר. אנחנו מאמינים ביציאה לשטח, אנחנו מאמינים שאי אפשר להכיר את הארץ ולאהוב אותה אם לא יוצאים ולא מבקרים בשטח, אז יוצאים.

לפני שאני סוגר את הדיון, בבקשה מי שלא דיבר.

שני משפטים.

בבקשה.

שמי יעל אייזנר ואני אחראית על תחום של אימוץ חיילים בודדים בתנועה הקיבוצית. לכאורה מה זה שייך לכאן, תשאלו? אז במרבית הקיבוצים של 11 הנקודות, מאומצים חיילים בודדים, בכלל בתנועה הקיבוצית מאומצים מדי שנה כאלף חיילים בודדים, שחלקם עולים חדשים וזה ברור, אבל חלקם בוגרים שלכם, ופה חשוב לעשות את החיבור הזה עם כפרי הנוער, כי נער, בחור צעיר שמסיים י"ב ועבר תהליך כלשהו, וייחשב כהצלחה אם הוא יצליח להשתלב בתרומה לחברה, בין אם זה שירות לאומי, בין אם זה צבא, הוא עדיין סובל מעורף משפחתי חלש, נקרא לזה ככה, אם יש עורף משפחתי. רבים מהם מאומצים אצלנו בתנועה הקיבוצית בשמחה ובאהבה גדולה וכאן הרלוונטיות של 11 הנקודות. זה מתחבר לכל מה שדיברתם פה על החינוך, לא במקרה אמרת, אדוני היושב ראש, שאתה לא מאמין במקריות. גם אני לא, דרך אגב. יש להם תפקיד היסטורי, אבל יש להם גם תפקיד בהווה. קיבוצים שמתמודדים עם אתגרים כל כך קשים בעוטף עזה ובאשכול, ומהצד השני פותחים את הבית ואת הלב וכל משפחה מאמצת חייל ונותנת לו בדיוק את אותם דברים שחלק מהם הוא קיבל בכפר וחלק מהם נחסכו ממנו במהלך חייו. אז זה ככה, רק כדי להשלים את התמונה.

רק להשלים, רציתי לשאול את זה בתחילת - - - אתם ממוקמים ביואב, כביש קרית גת-קדימה, לא קדמה, קדימה לכיוון קרית מלאכי, ואת אמרת לי שחלק ניכר מהתלמידים באים מאזור - - -

התלמידים באים מכל הארץ.

בשדרות יש מסה כבדה, אמרת.

כן. משדרות, עדנים וקרית גת, כן.

למה?

אחד הדברים - - -

אין מענה אחר באזור?

זה תלמידים שלא מצאו מענה אחר באזור, אלה תלמידים שכרגע מבחינה רגשית ומבחינת הכלה, בתי ספר שהם היותר גדולים פחות יוכלו לתת להם את המענה ולכן הם הגיעו - - -

איך זה שבשער הנגב, סמוך אליהם, יש בית ספר שפחות או יותר, לא עונה לכל ההגדרות שלכם, אבל - - -

יש ילדים שלומדים שם, הם עוברים תהליך מאד קפדני לפני שהם מגיעים לקדמה. זאת אומרת, ברגע שהם מיצו את כל היכולות בקהילה ובקהילה מסביב, רק אז הם מופנים לקדמה. הם לא מופנים לקדמה כתחליף לבית ספר שיכול לתת להם מענה אחר, זה דגש מאד חשוב.

סיכום. רצית משפט אחרון?

כן. אני רוצה להתייחס לשאלה של כבודו בקשר לאיך מגיעים. משרד הרווחה עובד באמצעות רכזי השמה. את רכזי ההשמה אנחנו לוקחים אחת לחודשיים להדרכה ולעדכון מה קורה בכל פנימייה. לאחרונה, אחרי שקדמה שיפר את התשתיות שלו והחליף חלק מהדברים, קיימנו יום שלם בקדמה לרכזי השמה. כלומר, אני רוצה שרכז ההשמה, לפני שיעשה את השידוך, לפני שיכשיל את הילד - - -

יידע גם מה יש לו מתחת ידו.

היום מתבצע יום שלם והצוות יושב וכפר הנוער על כל הצוותים שלו יושבים, אנחנו מבקרים הן במבנה הפיזי, הן ביחידה הטיפולית, ביקרנו בבית הספר ואנחנו מכירים באופן יסודי את כל המערך, כל פנימייה, לפני שאנחנו מפנים אליה ילד.

משפטים אחרונים, כי אני חייב לסכם.

בנוסף מגיעים ילדים שלא יכלו לקבל מענה בכפרי נוער אחרים. למעשה אנחנו עושים העברה מתוך הכפרים שלנו, אפשר לומר שזה אחרי הקצה, לקדמה. לכן הילדים באמת מגיעים מכל הארץ, מכל היישובים.

אני רוצה רק לסיים ככה בסיפור אישי שלנו ל- 11 הנקודות, כי אמורים להגיע גם עם המד"צים שלנו היום לכנסת, אז שני דברים, האחד, אנחנו חיים בקדמה בתוך מבנים של הקיבוץ הישן, חלקם לצערי מיועדים להריסה ואנחנו חיים בתוך חתיכת היסטוריה. אחד הסיפורים היפים, שהמורה שלנו לאמנות, שיצא לפנסיה והיום הוא מתנדב בקדמה, הוא מהילדים הראשונים של קיבוץ קדמה. כשהילדים מטיילים איתו בכפר אז הספרייה הייתה בית הילדים שלו וחדר המורים היה הגן שלו, ואנחנו ממש מטיילים בהיסטוריה. לצורך העניין, השנה הוכשרו, בקיץ הוכשרו מד"צים שהתפקיד שלהם זה לעשות סיורים לאנשים שבאים מבחוץ על קדמה כ-11 הנקודות בתוך המבנים ההיסטוריים שעדיין נמצאים בקדמה. אז זה ככה חיבור של עבר והווה.

מה עם שימור אתרים, המועצה לשימור אתרים? אתם חוכרים אותם?

זו שאלה. אני יודעת שכרגע אין איזשהו פרויקט של שימור אתרים בתוך קדמה.

נכון. צריך ליזום. כי זה גורם לשיתופי פעולה עם המועצה המקומית, המועצה לשימור אתרים, ביקורים, הדרכות. תחשבו על זה.

משפט אחרון.

כן, משפט אחרון. אני רוצה להגיד שחניך שאנחנו מקבלים אותו בכפר, אנחנו מתחייבים מה שנקרא, קופצים עליו לעשות את הכל כדי שהוא יסיים י"ב שנים לפני זה. ואני אומר כרגע, אנחנו עסוקים בחינוך, בילד, ויש המון נושאים מסביב שהם מקשים עלינו. הנושא הכלכלי, זה משהו שצריך - - -

אני מתייחס לזה בסיכום. אוקיי, תודה רבה לכם. הוועדה מודה לחבר הכנסת חיים ילין על היוזמה הברוכה לציון יום העלייה ל-11 היישובים בנגב. הוועדה שמחה לשמוע שמערכת החינוך מלמדת בתכנית הלימודים את סוגיית עליית 11 היישובים בנגב.

הוועדה מודה לצוות כפר הנוער קדמה על עבודתם המסורה. הוועדה מודה למשרד החינוך ומשרד הרווחה על שיתופי הפעולה בסוגיית כפרי הנוער. הוועדה עמדה מקרוב על הקושי המוניציפאלי והקושי בהגדרת מעמדם של כפרי הנוער שגורמות לקושי במימון ובתקצוב סעיפים שאינם חינוך ואינם רווחה בתחומי הכפר. הוועדה קוראת לשר החינוך להכניס לתכנית החומש לבינוי של השנים הקרובות, את שיפוץ והתאמת כפרי הנוער לשנות האלפיים, להוציא אותם מאווירת שנות החמישים, שנות ההקמה.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:58.