הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 474

מישיבת ועדת הכספים

יום שלישי, ל' בתשרי התשע"ז (01 בנובמבר 2016), שעה 12:10

אתגרי החקלאות בישראל, במסגרת ציון הכנסת את יום החקלאות וההתיישבות

חברי הוועדה: משה גפני – היו"ר

איתן ברושי

באסל גטאס

זהבה גלאון

יצחק וקנין

חמד עמאר

מיקי רוזנטל

אלי אלאלוף

עמר בר-לב

אורלי לוי אבקסיס

מיכל רוזין

דניאל פרג - רכזת משרדים כלכליים, אגף החשב הכללי, משרד האוצר

דריה פודשיבלוב - רפרנטית משרדים כלכליים, אגף החשב הכללי, משרד האוצר

עלי בינג - רפרנט חקלאות, אגף התקציבים, משרד האוצר

גדי הילמן - מנהל תחום החקלאות, המחלקה התקציבית, רשות המסים, משרד האוצר

עמי צדיק - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

דובי אמיתי - נשיא, התאחדות האיכרים והחקלאים בישראל

דודו קוכמן - מזכ"ל, תנועת האיחוד החקלאי

ירון סולומון - מרכז ועדת המשק וההתיישבות, תנועת האיחוד החקלאי

מאיר צור - מזכ"ל תנועת המושבים ויו"ר התאחדות חקלאי ישראל

אבשלום (אבו) וילן - חכ"ל, מנכ"ל התאחדות חקלאי ישראל

רחל בורושק - כלכלנית, התאחדות חקלאי ישראל

ניר מאיר - מזכ"ל, התנועה הקיבוצית

גיל לין - משנה למזכ"ל, התנועה הקיבוצית

נועה יפת - עוזרת מזכ"ל, התנועה הקיבוצית

אמיתי פורת - מזכ"ל, הקיבוץ הדתי

מרדכי שבט - אחראי צמ"ד, הקיבוץ הדתי

שרגא וילק - מנהל אגף משק, הקיבוץ הדתי

עו"ד עמית יפרח - יו"ר אגף הקרקעות, תנועת המושבים

איציק אליה - מזכיר איגוד המושבים

שי חג'ג' - ראש המועצה האזורית מרחבים

כרמל סלע - ראש המועצה האזורית חוף הכרמל

אליהו (אלי) מלכה - ראש המועצה האזורית גולן

גיורא זלץ - ראש המועצה האזורית גליל עליון

אביב לשם - דובר, המועצה האזורית גליל עליון

עמיר ריטוב - ראש המועצה האזורית לב השרון

מרדכי (מוטי) דלגין - ראש המועצה האזורית דרום השרון

אורי נעמתי - מנכ"ל, ארגון עובדי הפלחה

אברהם גלבוע - ראש מדור גד"ש, ארגון עובדי הפלחה

יהושע (שוקי) בשן - יו"ר, ארגון מגדלי העופות

מרדכי (מוטי) אלקבץ - מנכ"ל, ארגון מגדלי העופות

שמעון ביטון - רכז חקלאות במועצה האזורית מרום הגליל, חבר הנהלה בארגון מגדלי העופות

חיים דהן - יו"ר ועדת מכסות, המועצה לענף הלול

ד"ר עדי נעלי - מנהל ענף הזית, מועצת הצמחים

דוד בן סעדון - ענף הזית, מועצת הצמחים

יצחק כהן - מנכ"ל, ארגון מגדלי הפירות

אורי לוי - מנכ"ל מגדלי ההדרים

ארז וייסמן - יו"ר פורום אגודות וספקי מים, ארגון עובדי המים

תמר שקורי - סמנכ"לית שיווק וביטוח, קרן לביטוח נזקי טבע בחקלאות

עדית גרפונקל - מנכ"לית ערדום – מפעלים אזוריים, הערבה הדרומית

אודי אורנשטיין - מנכ"ל איגוד התעשייה הקיבוצית

שרגא נוי - מזכ"ל ישובי פועלי אגודת ישראל

אבי פריימן - חקלאי, ישובי חבל מעון, הנגב המערבי

עדי שורץ - חקלאי, ראש פינה

נועם קטרון - חקלאי, מושב עידן, המועצה האזורית ערבה

עופרי קטרון - מושב עידן, המועצה האזורית ערבה

יוסי נקש - חקלאי, קיבוץ אורטל

יורם סהר - חקלאי, מושב אומץ

דוד בן-לולו - מרכז משק, קיבוץ אביבים

שמואל בלברמן - רפתן, קיבוץ ניר יצחק

חנן ברג - בוסתן הגליל

רן שוסטרמן - מושב לימן, רכז הוועדה החקלאית, המועצה האזורית מטה אשר

אני בן חיים - בוסתן הגליל, המועצה האזורית מטה אשר

ראובן מוזר - כפר מעש

יהודה פינסקר - היוגב, המועצה האזורית עמק יזרעאל

יותם כהן

דור סלע

עמית פרס

יובל שנאן

איתי עצמון

דגנית עצמון

גילה טריגרמן

מוטי אדלשטיין

בתיה מרקוס

גדעון זאגא - שדלן/ית

אירדה קריימר - שדלן/ית

שיר שפר

טמיר כהן

אירית שלהבת

אתגרי החקלאות בישראל, במסגרת ציון הכנסת את יום החקלאות וההתיישבות

שלום לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכספים. אני מתנצל על העובדה ששר הפנים לא התאפשר לו להגיע. שר החקלאות יגיע מחר, בעזרת-השם. אני מקווה שהוא לא יאבד את הקול כמו שר הפנים, אבל בעזרת-השם כמובן.

לא שינינו את המתכונת של הוועדה ואנחנו דנים היום על אתגרי החקלאות בישראל. אאפשר לחברי הכנסת שיזמו את הדיון וגם לחברי כנסת נוספים ולאורחים להעלות את העניין. אני רק רוצה להגיד שני משפטים קצרים.

מי שמדבר על החקלאות כאיזה מין דבר טכני שאפשר למצוא לו פתרונות אחרים מאשר החקלאות כדי להפעיל את המקומות, את הישובים, את הקרקעות שבהן החקלאות נמצאת פשוט איננו יודע מה הוא סח, הוא לא מכיר את מדינת ישראל, הוא לא מכיר את האתגרים שעומדים בפני מדינת ישראל. אנחנו שייכים לעם היהודי, האבות שלנו היו חקלאים, גם אברהם אבינו וגם יצחק ויעקב.

בכל העמים, אדוני. כל האנושות במשך אלפי שנים עבדה רק בחקלאות.

אני לא יודע אם אתם. אנחנו מתפללים לקדוש ברוך הוא בגלל החקלאים: "זכור ברית אברהם ועקדת יצחק". אצלנו החקלאות טבועה בדם, זה חלק מן העניין. הפכנו להיות עולם מאוד מתירני, מאוד הייטקי.

אנחנו היינו קודם.

אני מדבר על כולם. אגב, מי שאמר שאפשר למצוא פתרונות אחרים לא היה ערבי, דווקא יהודי אמר את זה. אני בא להפריך את זה. אני חושב שזה לא נכון. אני חושב שלחקלאות יש תרומה בלתי רגילה.

אנחנו נמצאים במצב קשה מאוד מבחינת האיזונים שאנחנו צריכים לעשות. מצד אחד, משרד האוצר, בצדק, רוצה להוזיל מחירים, והוזלת המחירים הזאת היא על-ידי פתיחת השוק בפטורי מכסים. המשמעות של העניין היא פגיעה בחקלאות הישראלית. מצד שני, האתגר של הוזלת המחירים חשוב לכולם והדבר הזה הוא אחד מן הדגלים של שר האוצר, אנחנו מסכימים לזה, אבל צריך לדעת לעשות את האיזונים. למשל באשר לטונה, שם פתחו את המכסים, מה שקרה הוא שהמחירים לא הוזלו, או הוזלו רק בשוליים, לא פתרו בעיה של הוזלת המחירים אבל הפכו את החברות שמייצרות את הטונה לחברות ייבוא, עדיין לא את כולן אבל זה הכיוון, וברגע שהן יהיו חברות ייבוא אז הן ייבאו והעובדים ילכו הביתה. כל הוזלת המחירים לא תקרה בסופו של דבר. זה נדון בעיקר ועדת הכלכלה אבל התפקיד שלנו בנושא המיסוי והמכסים וכל הקשור לחקלאות, התפקיד של ועדת הכספים לעמוד על המשמר.

אני מברך את החקלאים על יום החקלאות בכנסת. אני מברך אתכם, חברי הכנסת בר-לב וברושי, על היוזמה הזאת. חבר הכנסת בר-לב נמצא הרבה בוועדת החוץ והביטחון, אבל חבר הכנסת ברושי "נמצא לי פה על האוזן", "חבל לך על הזמן". אני מדבר על דירה שלישית והוא אומר לי "חקלאות". כל הכבוד.

הכול מתחיל מן האדמה.

נכון.

וגם מסתיים באדמה...

תודה רבה. התלבטנו, ראשי השדולה ביחד עם יושב-ראש הוועדה, איך הכי נכון לנצל את הזמן כאן במפגש הזה, ויש לנו פחות או יותר שעה נטו. הגענו למסקנה שהדרך הנכונה, שנתחיל מראשי הארגונים והחקלאים וראשי התנועות החקלאיות. ההמלצה שלנו – כמובן אתם תחליטו – היא שכל אחד ידבר כמה דקות, ואני מציע שיתמקד ספציפית במה שמטריד אותו בתקציב המדינה שקשור החקלאות כי בסוף זה מגיע הנה.

אחסוך את הדברים שלי. על חלק גדול, על החקלאות כערך וכן הלאה כולנו מבינים ומסכימים. אחת הבעיות של החקלאות, שהיא מקבלת אמפתיה מכולם, אבל בסוף ב"תכלס" כשמגיע תקציב המדינה החקלאות נמצאת בשחיקה. לכן אני חושב שהמקום האחרון והיחיד בו אפשר להשפיע על עתיד החקלאות בשנים 2017-2018 הוא כאן ואצל יושב-ראש הוועדה חברה כנסת גפני. כאשר זה מגיע לממשלה לכל אחד יש את האינטרסים שלו והם נלחמים ולצערנו החקלאות למרות כל האמירות עדיין לא נתפסת כערך. אבל לוועדה הזאת ולחבר הכנסת גפני – והוא הוכיח את עצמו בעניין הזה – יש את הראייה הכוללת, ואם הוא מאמין – ואני מאמין שהוא מאמין, מעבר לזה שהוא איש מאמין – שהחקלאות היא ערך ולא רק שורת רווח אז אני מאמין שכאן זה המקום שבאמת אפשר יהיה להשפיע על תקציב 2017-2018.

עד כאן. אני אקצר. בואו נתחיל.

רק כדי שלא ייצא שעמר בר-לב דיבר דברים לא נכונים אז איתן ברושי יכול להעיד על זה, עשינו כמה דברים בנושא החקלאות, לא רק דיברנו, למשל ביטול מס מעסיקים. הוכחתי שאמרת אמת. יתחיל ניר מאיר ולאחר מכן הדיון ייערך במשולב: אחד מן האורחים ואחד מחברי הכנסת.

שלום לכולם, צהרים טובים. אני מזכ"ל התנועה הקיבוצית. אני כלכלן במקצועי והחלטתי להגיד כאן באופן מקצועי את המובן מאליו, את מה שכולם יודעים.

כולנו בחדר הזה יודעים שהחשיבות הכלכלית של החקלאות בישראל היא הרבה מעבר לחלקה בתל"ג. כולנו יודעים את זה אבל אף פעם לא הגדרנו את זה נכון אז בואו נגדיר את זה.

יש בכלכלה מושג שנקרא "השפעה חיצונית". השפעה חיצונית בכלכלה היא עלות או תועלת שנגרמת מעסקה כלכלית ומוטלת על אנשים או פירמות שלא מעורבים ישירות בעסקה. זאת ההגדרה הכלכלית של הדבר המדעי הזה.

העניין הזה, של תועלות חיצוניות, קשור פעמים רבות למושג "מוצר ציבורי". ישנם הרבה מאוד מוצרים שהמדינה מטפלת בהם כי יש בהם כשל שוק מובנה. אלה מוצרים שקשה, אם לא בלתי אפשרי, למנוע מאנשים ליהנות מהם. לייצור "מוצר ציבורי" יש השפעות חיצוניות מועילות לציבור, כולו או כמעט כולו, ואולם קיימת בעיה של תקשורת חברתית ותיאום לשם איזון בין עלויות ותועלות ועל כן אינו ניתן לפתרון אופטימלי על-ידי שווקים תחרותיים.

האמירה שלי שחוזרת על עצמה שוב ושוב, שאי אפשר להגיע לשיווי משקל נכון בחקלאות בעזרת מנגנון היד הנעלמה. ייתכן ועל הממשלה יהיה להתערב בעזרת פתרון קולקטיבי, כגון סבסוד או דרישה חוקית כזו או אחרת. אם הממשלה עושה כן, המוצר נחשב למוצר ציבורי.

עד כאן הגדרות בית-הספר.

בעבר ידעו ממשלות ישראל להבחין בתוצרים הללו, שנכנה להלן "המוצרים הציבוריים", הנתרמים על-ידי החקלאות. ואולם, בעקבות שורת שינויים כבירים, שלא אעסוק בהם כאן, המוצרים הציבוריים הנתרמים על-ידי החקלאות שוב אינם מוכרים ככאלה. החקלאים אינם מתוגמלים עליהם, וגרוע מכך – אף מותקפים לא פעם, בעיקר מתוך בורות ואי-הכרת התמונה המורכבת.

את הדברים שאגיד עכשיו כולם מכירים אבל אף פעם לא שמעתי אותם ביחד.

אם אפשר בקצרה.

כולם מכירים ואגיד את זה רק בכותרות, אבל אף פעם לא שמעתם את הדברים ביחד. הנה הן, איפוא, לפניכם ההשפעות החיצוניות המועילות של החקלאית הישראלית:

1) האתוס המכונן של הציונות.

2) עיצוב גבולות המדינה והשלטת הריבונות הישראלית על שטחה לאחר מלחמת העצמאות, ושמירתם מאז.

3) פיזור האוכלוסין.

4) השכפ"ץ של המדינה.

5) וסת המים הלאומי.

6) שימור השטחים הפתוחים.

7) מחקר ופיתוח מהמובילים בעולם.

8) תחום מרכזי ביחסי החוץ של ישראל.

ועוד לא אמרנו הכול, לא דיברנו על קשירת פחמן ועל אזורי נופש ורגיעה; לא עסקנו בביטחון התזונתי ובאיכות המזון בישראל; וגם לא הזכרנו במילה את הזן האנושי המשובח הגדל בכפר הישראלי ואת תרומתו הייחודית.

כאן בבית הזה ובחדר הזה תעסקו החל ממחר בעיקר במספרים. התבוננות במספרים גורמת לעתים לאובדן התמונה הרחבה. אז תרשו לי לומר לכם – הנחת המוצא שהחקלאים ימשיכו "לחטוף", מחד, וימשיכו לתרום את כל המוצרים הציבוריים האלה על חשבונם, מאידך, היא שגויה. אבל כאשר תתגלה גודל השגיאה ונזקיה יהיה כבר קשה מאוד-מאוד לתקן. אל תגידו שלא התרענו.

תודה רבה. חברת הכנסת מיכל רוזין, ואחריה אבו וילן.

תודה רבה. דווקא לא אדבר בהרחבה אלא בקצרה. אני מתנצלת שאצטרך לצאת אחרי דבריי. בדרך כלל אני לא נוהגת לעשות את זה אבל באתי באמת לכבד את הנוכחים ואת הנושא.

נמצאים אתנו פה בני נוער מן הערבה, מהחינוך ההתיישבותי. חשוב להזכיר את זה. הם חלק מן העתיד של ההתיישבות בארץ. התחלתי בנושא החינוך. מכיוון שהדיון שלנו הוא על חקלאות אבל לא רק אלא בעצם על האתוס של מדינת ישראל אני חושבת שגם הנושא הזה, של תחום החינוך, מוזנח מאוד. ילדיי שגדלים בעיר, מטעם מערכת החינוך לא רק שאינם מכירים את החקלאות אלא גם לא מכירים את ההתיישבות. ככל שמתעקשים על טיולים וסיורים לירושלים ולמקומות כאלה, על הכרת ההתיישבות והכרת החקלאות במדינת ישראל אין ולו פסיק במערכת החינוך הציבורית, וכואב לי על כך מאוד.

אני מאמינה מאוד בחקלאות מסובסדת, בהגנה על תוצרת מקומית. אם בארצות-הברית הקפיטליסטית יכולים להגן על החקלאים ועל החקלאות ובמדינות אירופה יש סובסידיות, כך צריכה לנהוג גם מדינת ישראל.

בשנים האחרונות השתתפתי בהרבה מאוד דיונים, גם בתור יושבת-ראש ועדת עובדים זרים. חברי חבר הכנסת וקנין השתתף בהרבה מאוד דיונים על החקלאות. אנחנו מכירים היטב את המצוקה של החקלאים: אין ביטחון תעסוקתי, הדור הבא פשוט לא רוצה להיות חלק, חדוות היצירה, הרצון להיות חלק מן המשפחה הכל-כך חשובה הזאת, שהיא חלק מן האתוס הישראלית, אובד לצערי הרב בחסות ממשלות ישראל לדורותיהן.

שוק חופשי וייבוא לא יביא להורדת יוקר המחיה אלא רק לפגיעה בחקלאות ובתוצרת המקומית.

אתמול בוועדת החוץ והביטחון העליתי בפני שר הביטחון, למרות שאמרתי לו שזה לא התחום שלו לכאורה, אבל כחלק מן הממשלה וכשר הביטחון הוא יודע עד כמה ההתיישבות בדרום ובצפון היא חלק מן הביטחון של העורף האזרחי שלנו, היא חלק מגבולות הביטחון של מדינת ישראל. דיברתי אתו על התוכנית לצפון, שכרגע עדיין לא מאושרת, וביקשתי ממנו כמובן, גם כשר הביטחון, לנקוט עמדה ברורה לאישור התוכנית, ובכלל לדאוג ליישובי ההתיישבות החקלאית בעיקר ולדאוג באמת שהעובדה שמדינת ישראל הושיבה אתכם על הגבולות על מנת לעזור גם בביטחון שלנו, שגם הנושא הזה יהיה לנגד עיניהם.

תודה רבה לכם.

תודה רבה. אבו וילן, ואחריו חבר הכנסת יצחק וקנין.

קודם כול נגיד תודה ליושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת גפני. לאורך כל השנים, לא רק ביום החקלאות, הוא באמת מלווה את הנושא ומבין אותו. מכיוון שאתה לא נותן לי הרבה זמן אז אקצר.

אני רוצה שידברו כמה שיותר אנשים.

אני מקצר בתשבחות אבל אנחנו מתכוונים לכל מילה.

יום החקלאות הוא יום חג. בעוונותיי התחלתי את זה לפני כמעט 10 שנים לראשונה.

זה דווקא היה החלק של המצוות שלך. את החלק של העוונות תשאיר במקום אחר...

אפשר לקבל את זה בכתב?...

התחלנו עם מסורת של יום המילואים. מה קרה עם יום המילואים לאחר הטיפול? חוק המילואים שוּנה, עברנו כברת דרך גדולה מאוד. בנושא החקלאות לא השתנה דבר. כולם מגיעים בימים החגיגיים, נושאים נאומים חוצבי להבות, הכול בסדר, לתפארת מדינת ישראל, ולמחרת עולם כמנהגו נוהג.

קודם כול, צר לי. הייתי משוכנע ששר החקלאות ומנכ"ל משרד החקלאות ילוו פה את כל הדיונים. הם המשרד המייצג. לצערי הם החליטו לא להגיע, וחבל.

למה אני אומר את זה? יושבים פה נציגי משרד האוצר. אני יכול להגיד דבר אחד. שאלת מה לעשות. קודם כול, אדוני היושב-ראש, אנחנו שנה וחצי מנסים לדבר עם אגף התקציבים, להכין תוכנית אסטרטגית ל-15 שנים לחקלאות ישראל. זה אינטרס של המדינה לא פחות מאינטרס שלנו. לצערי אומרים לנו: אנחנו רוצים את הביצים ואת ביטול המכסות בחלב. אם את זה לא תיתנו לנו אז אין אסטרטגיה. בינתיים לא קורה דבר והנזק נמשך.

דוגמה שנייה, מדברים על העוסקים בחקלאות. במדינת ישראל היום, אדוני היושב-ראש, 0.56%, קצת יותר מחצי אחוז מכלל המועסקים במשק עובדים בחקלאות – השיעור הכי נמוך במערב.

עוד נתון, מדינות ה-OECD משקיעות כ-18% מסך התפוקה החקלאית השנתית שלהם בעזרה לחקלאות, בתמיכה על-ידי המדינות. לנו יש תפוקה של 30 מיליארד שקלים בערך ואילו סך כל התמיכה הממשלתית נע בין 10%-12%. כלומר, חסרים פה. אתה שואל על תקציב המדינה – אני יודע שאי אפשר להביא עוד 2.5 מיליארד שקל מעכשיו לעכשיו, אבל היינו מתחילים בכמה מאות מיליוני שקלים, היינו פותרים את בעיית המים, פותרים את בעיית פערי התיווך.

בישראל המהלך היחיד שבעצם מגן על החקלאות הוא ההגנה המכסית. מה עושה עכשיו שר האוצר? יש לו סמכות יחידה בחוק – הוא לא צריך להגיע לוועדת הכספים – להחליט להוריד מכסים. מה קורה? היבואנים מתעשרים, לצרכן זה כמעט לא מגיע והחקלאים זועקים. ראה מקרה חג הפסח האחרון, שזה לא הגיע לצרכן, וראה את הורדת המכסים על הבשר, ראה את הכנסת הירקות מירדן, שלא היה בזה כל צורך, רק בשביל שיגידו ש"יש, יש, יש", בניגוד להמלצות של הדרגים המקצועיים.

בקיצור, אם אני מסכם, אין מדיניות. יש צעדים, יש גחמות, יש התחנפות לציבור אבל אין מדיניות. אני חושב שהקריאה הראשונה של הוועדה צריכה להיות: הגיע הזמן שמדינת ישראל, אופוזיציה וקואליציה, ביחד עם החקלאים, תכין תוכנית אסטרטגית.

דבר שני, חייבים להגדיל את התמיכה הממשלתית.

דבר שלישי, מספיק עם הקלישאות. משק המים הוא משק סגור על-פי החלטות הכנסת והממשלה. הגיע הזמן לפתוח אותו גם בשוליים כדי שאפשר יהיה להגיע למחירי מים הגיוניים, ואנחנו גם נתרום את חלקנו.

אני רוצה להגיד משפט סיום. היום יום חג. מחר מבחינת החקלאות אנחנו חולים. אני חושב שוועדת הכספים הוכיחה, גם בנושא העובדים הזרים וגם בשורה של נושאים נוספים, שכאשר היא רוצה אז הממשלה מתנהגת בהתאם. האתגר הגדול שלכם – זרקתי פה כמה נקודות, אם עד סוף דצמבר תתחילו באחת ותמשיכו בשנייה זה יהיה הישג יפה.

תודה רבה. חבר הכנסת וקנין ואחריו מאיר צור. אגב, זה שהשר יכול להפחית מכסים לבד בלי אישור של הוועדה מקורו בזה שכאשר הוא עושה טובות ולא רעות הוא יכול לעשות את זה לבד. התברר במהלך השנים, ואנחנו בוחנים עכשיו לשנות את זה, שהפחתת מכסים עושה טוב אולי בצד אחד, עושה טוב לייבוא, אבל עושה רע לחקלאים הישראלים. לכן אנחנו בוחנים את זה. אבל מקורו של האישור הבלעדי הזה בכך שזה נקרא דבר שאיננו עושה רע. מתברר שזה לא מדויק היום.

תודה, אדוני היושב-ראש. בחודש יוני פנית אליי ערב אחד ואמרת לי: יש כמה דיונים, אולי תוכל לנהל אותם במקומי? הסתכלתי על סדר היום וראיתי שנושא הדיון הוא תוצאות הפחתת המכס על הטונה. אמרתי: אעשה שיעורי בית, בכל זאת אני צריך לדעת מי נגד מי. הגעתי למסקנה, ב-2013 יאיר לפיד החליט להוריד את המדרגה הראשונה בהורדת המכס על הטונה. מתברר שבמשקל של טונות, אם היבואנים הביאו את הטונה במחיר 100 שקל, בחוץ לארץ זה כבר ירד בשנתיים האחרונות כמעט ב-100 אחוז. כלומר, בלי הורדת המכס היינו צריכים לראות פה תוצאה של פחות 100 אחוזים. באתי לפה לאחר שעשיתי שיעורי בית. היבואנים ישבו פה כולם והצגתי את הנתונים והם לא ידעו מה לעשות עם עצמם. אמרתי ליבואנים: הורידו לכם את המכס, אנחנו צריכים לקבל איזו תוצאה. זאת אומרת, אחרי הורדת המכסים ואחרי שהמחיר שם ירד, פה לא ראינו כלום. דרך אגב, אותו דבר בבקר. אתה יודע אילו כמויות של עגלים נכנסים לפה? כמעט חיסלנו את קונוס רעיית הבקר בישראל, שלא נדבר על החשיבות הרבה של הדברים. שום תוצאה אין. כלומר, הצרכן הישראלי משלם אותו מחיר. אלה גחמות של מישהו פה, כאילו אנחנו יוצאים נשכרים. אמרתי את זה בישיבה הקודמת ואני אומר את זה שוב.

לצערי הרב, בשנים האחרונות – אני לא פוחד לומר את זה – אין שרי חקלאות במדינת ישראל. ב-10 השנים האחרונות כל מי שהיה פה יודע שאין שרי חקלאות שמקדישים מאה אחוז מזמנם כדי לטפל בחקלאות. יש פה חקלאים שמתים ונגמרים מן העולם, מתאדים, דור הולך ואין דור בא כי הכול מזדקן והכול נגמר. אני אומר את זה כחקלאי. אנשים מקדישים את הזמן המינימלי שלהם למשרד וסוגרים "דילים" איך להוריד מכסים על חשבון החקלאי המסכן שמגדל עגבנייה.

אציג לך עוד דוגמה שהצגתי היום בוועדת הכלכלה. בחודש יולי הגענו לחקלאים ממושב מגדים ומושב צרופה שהם מגדלי פטם. יכול להעיד על זה ידידי ממשרד האוצר, עלי בינג, הראיתי לו את החשבוניות. תשאל אותו אם לא אמרתי. כשהם הביאו את הרפורמה של הפטם אמרתי להם איך אני חושב צריך לפתור אותה. זה לא חוכמה גדולה: אם לחקלאי עולה לגדל את זה בשקל, תן לו 1.10 שקל, הוא מברך אותך אלף פעמים. צודק ידידי ניר מאיר מזכ"ל התנועה הקיבוצית שאמר שיום אחד אנחנו נקום וכל העסק הזה יתאדה וכבר אי אפשר יהיה לעשות כלום, לא נוכל לתקן את זה. אני מסיים, אני לא רוצה "למרוח" יותר מדי. חבר'ה, הביאו לי חשבוניות, שעלות גידול קילוגרם פטם, כידוע לכולם פה, נעה בין 4.80 ו-5.80 שקל, תלוי בתקופות השנה, תלוי אם זה בחורף או בקיץ. באותה תקופה החקלאי קיבל על זה 2.90 שקל, 2.80 שקל, 3.70 שקל. האם זה השפיע על הצרכן? תשאל אותו מה אמרתי לו. הנה, קח את החשבונית של היהודי המסכן מצרופה שהחיים שלו נגמרים, יהודי זקן שבא אליי למשרד. אני רואה אותו. מה אני יכול לומר לו? הוא הפסיד את הנשמה שלו, רק תיקחו את העופות, כבר אי אפשר להוציא אותם, אחרי 60 ימים זה כבר הופך להיות איזה בלון נפוח שאי אפשר להוציא אותו.

חבר'ה, זאת מציאות שהחקלאים מתמודדים איתה יום-יום ושעה-שעה. שלא נגיד שיש גם דברים שהם מעל היכולת שלנו, דברים שבאים מן השמים, נזקי טבע וכל מיני דברים אחרים, כשמתרוממת לך כל החממה ואין לך דין ואין דיין וזה לא מוכר לך ואתה לא ביטחת ומה שאתה לא רוצה.

בשורה התחתונה, חברים, הצרכן משלם את כל המחיר. החקלאי המסכן נמק ונגמר מן העולם הזה. מ-80,000 חקלאים הגענו ל-7,000. בואו ניקח את הדבר הזה פעם אחת ולתמיד ונבין שזה מלח הארץ שמחזיק את כל הגבולות. שלא נדבר על כך שאין גני ילדים ואין מעונות יום באותם מושבים, גם על זה דיברתי אתמול בערב עם שר האוצר. אמרתי לו: המושבים נגמרים אז אתם מכבידים עליהם בתשתיות, חצי מיליון שקל. מי יבוא לגור בג'בלאות בזרעית? מי יבוא לגור בדובב ואביבים? מי יבוא לגור שם? מי יבוא לגור שם? חבר'ה, מה אתם חושבים? זה שק החבטות של המדינה. מספיק עם המציאות הזאת.

אני מטפל במחירי המים כבר 10 שנים. אנחנו מורידים את מחיר המים משמעותית, אבל גם פה נעשים הסדרים שהם בלתי אפשריים. זאת בעיה קשה לאורך ולרוחב כי השרים במשך כל השנים קיבלו החלטות, שרי החקלאות ולא אף אחד אחר.

מחר יהיה פה שר החקלאות. אני מציע להעלות את זה בפניו.

תשלח אותו לעמונה וכנראה שזה יהיה מספיק...

תאר לך שאני הייתי אומרת את זה...

אני לא פוחד לומר, את יודעת את זה.

תודה. מאיר צור, ואחריו חבר הכנסת באסל גטאס.

תודה רבה, כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת. אני לא רוצה לחזור על דברים שנאמרו כאן אבל אני חושב שאם אנחנו מסתכלים על האתגרים של החקלאות, ובלי להיכנס כאן לכל הבעיות שכולנו יודעים אותן, בסוף צריך יותר מהכול להחזיר את חדוות היצירה ואת הכבוד לחקלאי, שהחקלאי שקם בבוקר ייהנה מזה שהוא מתעורר ומגיע לעבוד במשק שלו, בשדה, בפרדס, ברפת. היום חקלאי קם בבוקר, הוא לא רוצה להתעורר, הוא קם בבוקר להרבה מאוד בעיות. הוא אומר לעצמו: חבל שאני מתחיל להתעסק עם זה. זה הדבר המשמעותי הראשון. כמובן שלזה צריך להוסיף שאפשר יהיה להתפרנס מזה.

אדוני היושב-ראש, מדברים פה על המון דברים. ציינתי את זה גם בוועדת החוץ והביטחון ואני אומר את זה גם כאן. מעבר לכל התועלות של החקלאות, הדבר המשמעותי ביותר זה הערכים, והערך של החקלאות שמשפיע על הנוער ועל החברה הישראלית, מה זה עבודת האדמה ומה זה לגעת באדמה שלנו בארץ ישראל. מכל התועלות לפעמים את זה אנחנו שוכחים. את זה אפשר לעשות רק אם תהיה חקלאות ואת זה אפשר לעשות רק בארץ ישראל. אני חושב שהדבר הזה משמעותי ובאמת צריך לעשות את כל המאמץ כדי שנהיה שם. אם בסוף החקלאי יהיה גאה במה שהוא עושה וגם יתפרנס בכבוד – אף אחד לא בא לחקלאות כדי להיות עשיר, אבל להתפרנס בכבוד – אז הדור הבא יבוא, וכולם יבואו, והכול יהיה בסדר. כך צריך להיות. תודה.

תודה רבה. חבר הכנסת באסל גטאס ואחריו דובי אמיתי.

אתחיל בכך שחשוב מאוד לציין את נושא החקלאות. אני שמח על ההזדמנות, אבל העניין הזה קשור גם לאידיאולוגיה. לא במקרה אמרו: חקלאות והתיישבות. לא במקרה אין פה חקלאים או נציגים של חקלאים ערבים, כי אתם לא יודעים כלום על המצב של החקלאות הערבית, אם בכלל, אתם לא יודעים שהיא כמעט לא קיימת, אין. המושג הזה של חקלאי שמתפרנס מחקלאות אצלנו לא קיים. אני רוצה לסייג את עצמי, פרט לכמה מקומות במשולש שעדיין יש להם חממות לירקות ומשקיעים, שם עובדים בצורה מקצועית מאוד, וגם בבקעת אעיבלין וטמרה שעדיין מחזיקים את עצמם עם קצת חממות.

בענף הזית – וביקשתי מדוקטור עדי נעלי להתקרב לשולחן, קיוויתי שהוא ידבר – אתם יודעים את המצב, איך המדינה התייחסה לענף. פעם היה מוסד סטטוטורי שנקרא "מועצת הזית", היום הוא איננו, הוא הפך להיות מחלקה בתוך מועצת הצמחים. פעם הייתה מועצת הזית, היא הייתה משהו אדיר, משהו שיש לו השפעה, שיש לו "שיניים".

פעם הייתה מועצת ההדרים ועכשיו הכול ביחד.

עכשיו רוצים לפרק את הכול ביחד.

פעם המקור המרכזי של שמן הזית, שהוא המשובח בעולם, היה החקלאות הערבית. היום, למרות שלדעתי המטעים בבעלות ערבית גדלו, שיעור הייצור של שמן הזית מהחקלאות הערבית קטן, לעומת זה גדלו שטחי המטע של הקיבוצים ויכולות ההפקה, הייצור, שהן הרבה יותר טובות בחקלאות הקיבוצית הממוכנת והיעילה יותר.

לצערי המדינה – וזה כבר פוגע בשני הסקטורים, גם הערבי וגם היהודי – נותנת היתרים לייבוא, כפי שקרה לפני כמה חודשים. כפי שראיתי, זה הביא לירידה של שקל במחיר קילו שמן.

וגם מערבבים ייבוא עם תוצרת מקומית.

באיכות ירודה מאוד. ראינו את הדברים בתוכנית בערוץ 10 על השמן המיובא.

אני רוצה להגיד לכם, אתם החקלאים שימו בצד את העניין האידיאולוגי: ציונות, ולא ציונות. יש חקלאות. אתה אוהב את האדמה שלך, אתה רוצה להיות קשור לאדמה שלך, אתה רוצה להתפרנס מן האדמה שלך. מה זה קשור לציונות ולא ציונות ולשימור קרקע? כאילו באים הערבים לגנוב את הקרקע מן החקלאים והם הסכר האחרון. עזבו את זה. יש שיח אחר, צריך להיות שיח מה התפקיד של החקלאות. כפי שאמרה מיכל רוזין, יש לחקלאות תפקידים הרבה מעבר לשורה התחתונה של עלות-תועלת.

לפני כמה שנים ביקרתי בכרתים. אני מכפר ראמה שהוא הלב של הגליל בעצי הזית ובית הבד הממוכן הראשון בפלשתינה היה בראמה משנת 1880 ומשהו. היה סימן מסחרי של שמן הזית של ראמה בלונדון בסוף המאה התשע-עשרה. לצערי הרב אין בתי בד כאלה היום, כולם נסגרו, השכירו אותם לבנקים ולמרכזי מסחר.

הסתובבתי בכרתים וראיתי אילו מטעים יש שם. נפגשתי עם חקלאים ושאלתי אותם – זה מעבר לקריאה במסמכים – איך הם מתפרנסים מזה, איך הם מטפלים בזה. התברר לי שיש להם סובסידיות בשלוש רמות: רמה של האזור, רמה של המדינה ורמה של האיחוד האירופאי. כולם עוזרים להם בסובסידיות, לא בהוזלת מחירי מים, ממש סובסידיות. נותנים להם תמיכות כספיות כדי שיוכלו להתפרנס כי יודעים שזה הרבה מעבר לחקלאות עצמה.

תמיד כשאתה מדבר זה מעניין אבל צריך להתקדם.

יש 170 ומשהו מדינות בעולם. מספר המדינות שנותנות סובסידיות לחקלאים הוא 110 מתוך 170.

רובן המדינות הקפיטליסטיות.

באסל גטאס, אתה האדם היחיד שאני מכירה שנסע לכרתים ולא הלך לים אלא הלך לראות חקלאים. אני מודה שדבר כזה עוד לא שמעתי.

אבל כשהוא שט בים זה למטרות אחרות... נעזוב את הדיון הזה עכשיו.

באסל גטאס, אני מציע שתלך לראות חקלאים, זה חשוב. עזוב את הים...

מילא אם היה עולה על איזו ספינה נורמלית...

דובי אמיתי, ואחריו חבר הכנסת איתן ברושי. בבקשה.

אדוני היושב-ראש, קודם כול, תודה על הדיון. מבחינתנו יום דיונים בכנסת בכל הוועדות הוא יום חג. אבל אני מסתכל כבר על מחר בבוקר. אנחנו נמשיך בזעקה העמוקה שלנו.

אני שואל את ועדת הכספים, אותך אדוני היושב-ראש, שאתה מלווה אותנו כבר שנים, וזו ההזדמנות גם לומר תודה. אנחנו מחפשים ושואלים את עצמנו האם יש מדיניות לחקלאות. כבר כמה שנים אנחנו מנסים לשאול את השאלה הפשוטה, אנחנו רוצים לדעת מה ממשלת ישראל רוצה מאתנו, לאן אתם רוצים לקחת אותנו. אנחנו מופיעים בוועדות בראשותך, מופיעים בשאר הוועדות, כולם מסכימים אתנו, כולם מקבלים אותנו בחום, כולם מנסים לעזור לנו. תגידו לנו בבקשה פעם אחת, שנדע מה אתם רוצים מענף החקלאות ומן החקלאים במדינת ישראל. תציגו את המדיניות. במדינות השכנות לנו, שהן פחות מפותחות מאתנו, קבעו מדיניות. מה הדבר הראשון שצריך להיות במדיניות? ביטחון מזון. חזרנו מדיון בוועדת החוץ והביטחון, שם דיברו על כך שהחקלאות היא אבן-יסוד בביטחון המדינה, והיו שם פרשנים הרבה יותר טובים ממני. שמעתי את כל חברי הכנסת, חלקם עם עבר קרבי עשיר, עם ניסיון אדיר, כולם אומרים את זה. אבל מה יקרה לנו מחר בבוקר? לאן אנחנו הולכים? לאן אני הולך? איך אני יכול להסתכל על החבורה הזאת שיושבת פה, עם ראשי המועצות שהגיעו לתמוך? אנחנו לא נזרוק פה נייר טואלט, אני מבטיח לך. אנחנו רוצים לדעת- - -

זה לא היה אירוע כל-כך נורא.

אנחנו לא נזרוק. התכוונתי שנביא דברים יותר משמעותיים...

תזרקו עגבניות, משהו שאפשר לקחת הביתה...

גללים של פרות.

אנחנו רוצים לדעת מה היא המדיניות, ואחרי שנדע מה היא המדיניות, או שהייתה או שתהיה, מה התוצר בשטח, האם מישהו עומד אל מול המדיניות הזאת.

אני אומר לך, אדוני, אני רואה כבר מחקרים שמחכים לנו בוועדת הכלכלה שמנסים להראות שיוקר המחיה ירד בשנת 2016 אל מול שנת 2015. זה מי שרוצה להתהדר בנוצות לא לו, ואכן הייתה ירידה.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה להיות פרקטי. אני רוצה להודות בהזדמנות הזאת לשר החקלאות ולשר האוצר שעשו מבחינתי דבר אחד מצוין, הם גרמו לי כנשיא התאחדות האיכרים, לניר מאיר מזכ"ל התנועה הקיבוצית ולמאיר צור יושב-ראש התאחדות חקלאי ישראל ומזכיר תנועת המושבים להתאחד. העברנו להם אתמול מכתב עם נקודות בסיסיות מאוד שאנחנו רוצים לראות בתקציב לשנים 2017-2018. אני מבקש ממך ומחברי הוועדה שתאפשר לנו להופיע בפניך אישית, מנהלי התנועות, להראות לך את הנקודות ושאתה תעמוד לצדנו, כי הכוח של הוועדה בראשותך, וכבר הוכחת לנו, הוא שלא נעביר את התקציב אם לא יהיו הדברים הבסיסיים שמחויבים, לא רק לנו החקלאים אלא גם לכם הצרכנים בשביל לחיות כפי שצריך.

דיברתי אתמול עם שר החקלאות. אגב, רציתי שהוא יבוא היום ליום החקלאות אך הייתה לו בעיה אישית, אני גם מאמין לזה, לא קשורה בכלל לעניין. אבל לא ויתרנו ואמרנו שהוא יבוא מחר. הוא אמר שהוא יבוא מחר עם מדיניות, הוא דיבר אתי עליה. נראה מה הוא יגיד כאן.

חבר הכנסת איתן ברושי ואחריו גיורא זלץ.

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבריי מן ההתיישבות. אקצר בדבריי, יש פה רבים שבאו מרחוק. רק אומר שהמציאות שאנו עדים לה היום היא תוצאה של מדיניות שגויה בשנים האחרונות. לפי דעתי המכנה המשותף להערות של החברים, גם בוועדות האחרות, אדוני היושב-ראש, הוא שהמצב הקיים לא יכול יותר להימשך. הגיעו מים עד נפש, תרתי משמע. אני אומר את זה גם לחברים מן ההתיישבות. אם תסתפקו במילים – זה לא טוב. אני אומר את זה בעדינות עכשיו ואגיד את זה במליאת הכנסת באופן חריף יותר. צריך להפוך את המילים למעשים. אם לא יהיה שינוי – והשינוי ייבחן מחר. אין לנו טוב מגפני. גפני צריך להגיד לשר אורי אריאל: תחזור למשרד החקלאות ותבוא לכאן בעוד שבועיים ותציג מדיניות ותקציב אחרים. אי אפשר יהיה לאשר מחר את תקציב משרד החקלאות וגפני יכול למנוע הנחת תקציב על שולחן הכנסת, כולל פיצולים בחוק ההסדרים. מה שיעבור מחר בקריאה הראשונה לא יכול להגיע לקריאה השנייה והשלישית, בוודאי לא בתקציב משרד החקלאות ופיתוח הכפר.

אנחנו מגיעים עכשיו מישיבה בראשות דודי אמסלם, יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, שהתחייב להוביל מהלך להחזיר את התקציב לשיקום התשתיות ביישובים הוותיקים. לא נסבול יותר תקציב מדינה שמקפח אותנו. אם אין ברירה, אדוני היושב-ראש, ולמדנו את זה, גם אתה בא מסיעות שהשיגו הישגים במאבקים, לא נוכל יותר להסתפק רק בכינוסים של דיבורים. אני אומר גם לחברים וגם לחברי הכנסת, אל תבחנו אותנו, אבל אם צריך נדע להילחם כי היינו בכל החזיתות ובכל המלחמות ונדע להגן גם על עצמנו ועל החקלאות שבלעדינו לא תתקיים פה.

אם זה כל-כך חשוב ואם כולם משבחים חייבים למצוא חיבור בין הדיבורים לתקציבים, בין התמיכה במילים ובין הביטוי במספרים, אחרת הכול אוויר והכול דיבורים ואנחנו לא רוצים יותר להיות שם. זה יבוא לידי ביטוי במחיר המים, זה יבוא לידי ביטוי בפערי התיווך, זה בא לידי ביטוי, כפי שאתמול אמר פה השר כחלון בצורה צינית, בייבוא חסר אחריות, זה יבוא לידי ביטוי בעובדים וקודם כול בתקציב משרד החקלאות, שמחר לא צריך לאשר אותו. אני לא מעריך שתהיה פה איזו הפתעה.

לכן אני קורא לכם חברי הכנסת ולכם אנשי ההתיישבות לומר לממשלה: עד כאן. ראש הממשלה שעושה כל מאמץ להיות בשעה 2 באודיטוריום – אני מבקש שתגיעו בזמן – יודע שהוא חייב לקיים דיון בממשלה. אי אפשר יותר להשאיר לפקידי האוצר את המדיניות של הממשלה בחקלאות. באמת, הם לא בשלים ולא אחראים על מדיניות כזאת.

אני מסיים ואומר לחברי גפני- - -

אל תטיל את הכול עליי. אנחנו חברים, זה נכון אך לא הכול תלוי בי, זה גם נכון.

משפט אחרון. יש כאן הזדמנות לבחון האם זה רציני או סתם דיבורים. החברים מן ההתיישבות לא יכולים יותר להסתפק במילים. אין מכס על מילים, אפילו שר האוצר לא יכול להוריד מכס כי אין מכס על מילים, אבל צריך להפוך את המילים למעשים. תודה.

יש פה גם אנשים מן הקואליציה.

תודה רבה. גיורא זלץ ואחריו חברת הכנסת זהבה גלאון. אני מבקש לומר, שלא תהיה טעות, אני לא רוצה שיטפחו פה אשליות. אנחנו חברים, ובאמת החקלאות אצלי היא נושא שאני גם דן בו וגם מנסה לעשות הכול, וגם יצחק וקנין בעניין הזה מדבר מעומק לבו. תדעו, אנחנו לא מאשרים מחר את תקציב משרד החקלאות. אנחנו מאשרים את תקציב המדינה ב-31 בדצמבר או כמה ימים לאחר מכן, כי 31 בדצמבר יוצא בחנוכה.

או שהממשלה תיפול, אמן...

חשוב מאוד שאתה מתקרב ליהדות...

על כל פנים, יש לנו עכשיו חודשיים וכדי לשנות את תקציב משרד החקלאות צריך לעשות עבודה, לא מספיקה הישיבה הזאת. אני אתרום את חלקי בכל כוחי בעניין הזה. גם אתם צריכים לעשות את זה. לכל אחד מכם יש אנשים, יש חברי כנסת, יש שרים. צריך להגיע לראש הממשלה, להגיע לשר האוצר על מנת שנגיע בסופו של דבר לאישור התקציב כאשר תקציב החקלאות יהיה שונה, אם אכן הוא לא טוב. זה תמונת המצב, שלא נחיה באשליות. תדעו שעם כל הכבוד לחקלאות, על סדר היום הציבורי עומדים דברים אחרים. יש את השידור הציבורי ויש את עמונה ויש עוד דברים, שאם יסתדרו בזה בסוף הכול ירוץ פתאום מהר.

אז צריך לפעול כדי שזה יהיה בסדר היום.

קחו את זה בחשבון. אתם לא יכולים להסתפק בכך שהגעתם ליום החקלאות בכנסת, ומחר יהיה גם דיון עם שר החקלאות, בכך שאמרנו את הדברים. צריך עכשיו חודשיים לעבוד. המשמעות היא שהולכים לתקציב דו-שנתי. קחו את זה בחשבון. אני מבטיח שאני בעזרת-השם אתרום את חלקי כיושב-ראש ועדת הכספים. לבי עם החקלאות, אעשה כל מה שאפשר, אבל כולם צריכים לעשות את זה ביחד.

גיורא זלץ, בבקשה, ואחריו חברת הכנסת זהבה גלאון.

תודה רבה. אני שמח על הדיון הזה וגם על האווירה המחויכת, שהיא חשובה, אבל חשוב שנזכור שאותם 6,000 חקלאים שחבר הכנסת וקנין דיבר עליהם קמו ב-4:30 הבוקר לחלוב פרות, לאסוף ביצים, לקטוף תפוחים, אבוקדו גם מתחילים לקטוף עכשיו. הציפייה של אותם חקלאים, שאנחנו, ואתם במיוחד, גם נעלה את השמש מאחורי העננים. אני אומר את זה כי אני זוכר את עצמי, הייתי 1.54 מטר בכיתה ט ', קטנצ'יק, סוחב צינורות של 3 צול להשקיה מעל התירס, שהיה גבוה יותר ממני, ואת יורם קרין שהיה בתחתונים בברכת הדגים ועוד ועוד דוגמאות שאפשר להציג פה. אני רוצה לומר את זה כי ההוויה שלנו יצרה תודעה מסוימת. כבני נוער אנחנו רצינו לעבוד בחקלאות, הרבה חבר'ה רצו ללמוד חקלאות, ראינו בחזרה מן הצבא ובהשתלבות בענפי חקלאות משהו גם ערכי, גם אידיאלי וגם מפרנס. היום אנחנו במקום אחר לגמרי.

אני רוצה להוסיף לדיון הזה ולכל הקשיים שישנם, ויש הרבה מאוד קשיים, אדוני היושב-ראש, עוד נדבך אחד נורא חשוב, והוא החקלאות כמנוע צמיחה, החקלאות שעושה שימוש במחקר ופיתוח. במדינת ישראל פיתחנו עגבניות ותפוחים ותפוזים שהיו גאווה עולמית. כל מערכת הטפטוף החדשה שהיום עובדים איתה בעולם פותחה כאן במדינת ישראל כשעברו מצינורות שאותם סחבתי לטפטפות, ועכשיו הולכים להתקדם עוד צעד אחד קדימה. יש לנו בצפון, ואני מניח שגם במקומות אחרים, חוות מחקר חקלאי, שהיום עובדות על זנים חדשים, ומכון "מיגל" שמוביל ברמה העולמית במחקר יישומי של מזון, שמשלב ביוטכנולוגיה וביוכימיה ועוד.

אני אומר לכולנו, ועדת הכספים צריכה לזכור, החקלאות בנוסף לכל מה שנאמר פה היא גם מנוע צמיחה לאומי. אנחנו צריכים להחזיר את המחקר והפיתוח ואת ההדרכות ואת ההשכלה הגבוהה בחקלאות, שמדינת ישראל תחזור להיות בקדמת הבמה של המחקר והפיתוח החקלאי. אנחנו לא שם היום. תודה רבה.

תודה רבה. חברת הכנסת זהבה גלאון ואחריה דודו קוכמן.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה להעיר הערה מקדימה. אני מודה שממש לא נוח לי בדיון הזה, שבכלל היום במדינת ישראל של 2016 אנחנו יושבים כאן ומדברים על האתוס של החקלאות וכמה חשוב לשמור על החקלאים. זה מובן מאליו, בכלל כבר לא צריך להיות הדיון הזה. אני בכלל לא מבינה את הדבר הזה. אני מודה שאני ממש במבוכה. הדברים המרגשים והנוקבים של חבר הכנסת וקנין ושל אחרים צריכים להדיר שינה מעינינו.

אני רוצה להגיד שתי הערות, האחת פוליטית לגבי דרכי פעולה והשנייה שמתייחסת לדברים שאמר גם דובי אמיתי על היעדר מדיניות.

היעדר מדיניות זה סוג של מדיניות. חייבים להבין את זה. בזה ממשלת ישראל מצטיינת. ברגע שהיא לא קבעה מדיניות – היא קבעה מדיניות. זו ההערה הראשונה.

ההערה השנייה, אמר חברי הטוב אבו וילן שצריך לעשות תוכנית אסטרטגית ל-15 שנים לגבי החקלאים והחקלאות, איך מתייעלים. אני מסכימה אתך שצריך לעשות תוכנית אסטרטגית כזאת אבל- - -

עשינו, הגשנו אותה.

ממשלת ישראל הנוכחית מקבלת תוכניות אסטרטגיות – אתם הגשתם, הצפון הגיש תוכנית אסטרטגית שהם עבדו עליה, תוכנית חומש לחמש שנים, הממשלה הקצתה לה סכום של 18 מיליארד שקלים וזרקה את זה לפח באותו ערב של גיבוש התקציב. אז כל התוכניות האלה הן על הנייר.

יש את התחושה שנותנים לשר האוצר כוח רב מדי. אדוני יושב-ראש הוועדה, אני חושבת שהסוגיה הזו, ששר אוצר יכול על דעת עצמו להחליט החלטה שהיא כל-כך קריטית בעיניי של הפחתת מכסים – נכון, אנחנו רוצים להוריד מחירים לצרכן אבל זה לא משחק סכום אפס, זה לא הצרכן מול החקלאי, זה בכלל לא צריך לעמוד כך.

כשיורידו את המכסים השאלה אם זה יגיע לצרכן הסופי.

יש לנו חוק בעניין הזה.

זה מגיע ליבואן בסוף.

כל הסוגיה הזאת של הפחתת המכסים צריכה להיות בהידברות ובשיתוף פעולה ולא ב"הנחתות" כפי שזה נעשה עד עכשיו, וכבר אחרים התייחסו לזה.

אמר חבר הכנסת וקנין, וגם חבר הכנסת גפני רמז לזה, אמרתי את זה חצי בצחוק, שר החקלאות היה צריך להיות פה היום. אני מאמינה שהוא לא יכול היה להגיע, אבל שר החקלאות, בואו נגיד את זה בצורה ברורה, לא מחויב לסוגיית החקלאים והחקלאות במדינת ישראל. יש לו מגזר, יש לו קבוצת לחץ, יש לו לובי, הם יודעים איך לפעול, וכאשר רוצים לפנות בתים בעמונה הם מפרקים ממשלה. אם לא תהיו קבוצת לחץ ולא תטילו ניירות טואלט, גללים או דברים אחרים אז זה לא יקרה. בואו נגיד את זה בצורה ברורה. גפני, אנחנו יכולים לבוא לפה לאלף ישיבות – זה חסר חשיבות. אני אומרת בצורה ברורה, זה קריאה לפעולה. אם לא תהיו קבוצת לחץ אפקטיבית ורעשנית כפי שאתם יודעים, ועשיתם כבר כמה דברים כאלה, הדבר הזה לא יקרה. יש פה קבוצות לחץ אחרות. אמר גפני ביושר, לא שמעתי עוד יושב-ראש ועדת כספים אומר את זה כך, יש היום סוגיות חשובות יותר על סדר היום: תאגיד השידור הציבורי, עמונה ומס על דירה שלישית.

אבל זה יסתיים בעוד כמה ימים ואז יהיה משעמם.

אבל אם סוגיית החקלאים והחקלאות תהפוך לסוגיה בסדר הגודל הזה אז הדברים ישתנו. אז בואו נקרא לילד הזה בשמו. תודה רבה.

תודה לך. דודו קוכמן ואחריו חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. אם אפשר בקצרה, אנחנו חייבים לסיים. יש תלמידה שאני רוצה לתת לה לדבר. בבקשה.

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אנחנו נמצאים במצב אבסורדי. אני שומע עכשיו את חברת הכנסת זהבה גלאון ואני מכיר חברי כנסת אחרים, כולם מדברים באהדה. כמעט ולא שמעתי חברי כנסת שמדברים נגד החקלאות או נגד החקלאים.

היה מישהו שהוא לא חבר כנסת שדיבר נגד החקלאות אבל היות ולפני כן הוא דיבר גם נגד הילדים אז לא נורא.

פרופ' אבי שמחון, היועץ הכלכלי.

אני מדבר על אותם חברי כנסת שנמצאים כאן.

לא משנה. רבותי, עם כל הכבוד, אנחנו לא הולכים לדבר לשון הרע בחודש מרחשוון.

כבוד היושב-ראש, אני מוסיף לדברי חבריי על מעשיך הרבים במהלך השנים. באמת אם הייתה נקודת הגנה זה באמת הוועדה שאתה עומד בראשה, ככל שאתה יכול לעשות. אנחנו נמצאים במצב אבסורדי, בעצם בכל הדיונים שאנחנו מקיימים אני מרגיש שאנחנו צריכים להצדיק את הקיום שלנו ואת היכולת שלנו להתפרנס בכבוד ולהצדיק את היכולת שלנו לייצר תוצרת חקלאית מצטיינת, להיות מובילים בעולם, להיות מצוינים במזון בריא, מזון טרי. מדינת ישראל במקום שתיתן לנו תשבחות עסוקה כל הזמן בלשבח את החקלאות הישראלית בעולם, אבל החקלאים הולכים ונכחדים. נהיה עוד מעט שמורת אינדיאנים בלי חקלאים.

אני מבין שזה הכול דיבורים, כי זה נושא הישיבה היום, אבל אני חושב שאם באמת רוצים שיהיה מעשה צריכה להיות תוכנית ארוכת-טווח. לא יכולה להיות תוכנית שתהיה חזון של משהו שאנחנו עושים בעוד שנה ופקידי האוצר ישלפו לנו מתוך המגרה השנייה והשלישית עוד איזו מכה כדי להרוס עוד ענף בחקלאות ופקידי רשות מקרקעי ישראל ירמסו עוד סוגיה של הניסיון של החקלאים להתפרנס גם מדברים אחרים כדי לפגוע ביכולת של עוד חקלאים להתפרנס. חייבת להיות חשיבה ארוכת-טווח, שבה תגיד המדינה לאזרחים החקלאים שלה: אנחנו רוצים אתכם כחקלאים, או אנחנו לא רוצים אתכם כחקלאים. חקלאי לא יכול להיות במצב בלתי אפשרי מבחינת המחשבה ארוכת-הטווח שלו. המצב היום הוא בעצם קו אדום מבחינת החקלאים.

יתרה מכך, ועל זה אף אחד לא דיבר ואני רוצה לומר, המשק המשפחתי בתוך החקלאות נמצא בקריסה מוחלטת. זה לא החקלאות עצמה אלא המשק המשפחתי, החקלאי הבודד. דרך אגב, זה גם החקלאות הערבית, לא רק המשק המשפחתי במושבים או בכפרים השיתופיים. אי אפשר להתפרנס בצורה שבה מחייב אותנו משרד האוצר בדרישה התמידית שלו בשנים האחרונות להתייעל תוך כדי העמסה של אגרות ומיסים, תוך כדי ביטול מכסים, תוך כדי עליית מחיר המים. זהו, צריך להפסיק את העניין הזה ולחשוב על תוכנית ארוכת-טווח ולהחליט אם רוצים חקלאות או לא רוצים חקלאות, עם כל המשמעויות של זה. תודה.

תודה רבה. הביאו לפה תקנות לפני כמה שבועות, רצו להעלות את מס הרכישה למשק המשפחתי ב-1%. ביקשתי מהם להוציא את זה, לא נתתי להעלות את זה. הביאו שם הקלה של פטור ממע"מ. את זה הם רצו להעלות ולא נתתי. אז יש דברים שגם ב"שב ואל תעשה" אני משתדל. עלי בינג, אתה צריך להגיד משהו בעניין הזה, איזו בשורה. אורלי לוי, בבקשה.

אשתדל לא לחזור על מה שנאמר כאן. כמובן אנחנו כבר מכירים את מצב החקלאים והחקלאות במדינת ישראל, אנחנו יודעים שזו הפכה להיות אוכלוסייה במצוקה. אנחנו יודעים שאותו אבוקדו שמוכרים אחרי שנתנו להם את האישור בטלפון בבוקר באיזה מחיר למכור אותו, גם אם הם מקבלים עליו 1.50 או 2 שקלים הוא מגיע בסופו של דבר לצרכן הסופי ביותר מ-10 שקלים בחלק מן המקרים. אנחנו מסתכלים וחושבים שאולי הם "חתכו" איזה רווח גדול. אנחנו מבינים שזה פערי התיווך באמצע.

המדינה מדברת על הורדת יוקר המחיה אבל כשאני מסתכלת על מעשים ועל הצהרות אני מבולבלת כי אין קשר בין הדברים. היום פתחתי עיתון וגיליתי שיש גידולים חדשים במדינת ישראל. דרך אגב, במקום שהמדינה תסבסד אותם היא מסבסדת את המדינה ולכן אולי עדיף למדינה להשקיע שם, או לא להשקיע שם, או "לחתוך משם קופון" מאשר לתת לכם לעבד את הקרקע. אגיד לכם מה, אם כל נושא האנרגיות המתחדשות – וזה תיכף יגיע לכאן, לשולחן של הוועדה – מגיע לכך שהמדינה מספסרת בקרקע ובסופו של דבר זוכה מי שמציע את המחיר הגבוה ביותר פר יחידת שטח בקרקע להפקת אנרגיה, אז העלויות עולות, כי שוכרים ממנה את הקרקע בהמון כסף, וההפקה של החשמל יקרה ואז האוכלוסייה משלמת הרבה יותר כסף פר יחידת חשמל מאשר אילו היו עושים את זה אפילו בדרך הישנה. זה הזוי. השטחים האלה של החקלאות אולי נוציא מהם פירות ואולי נדאג לכך שבאמת יוקר המחיה ירד כי באיזה אופן המדינה אולי תבין שהיא צריכה להתערב ולעשות מהלכים או להכניס יד לכיס. דיברתם על סבסוד וכדומה. למה שהיא תסבסד את החקלאות אם היא יכולה לעשות "קופון" ענק על אותן קרקעות באנרגיה מתחדשת?

תגידי, החלטת היום לספק להם תירוצים?

אני נמצאת בקיבוץ, אני גרה בעמק המעיינות. הייתה תוכנית לקיבוץ שבו אני נמצאת להפוך את השטחים החקלאיים שלו לקולטים לאנרגיה סולארית. המצב הזה הוא ברירת מחדל כי הם לא מתפרנסים מן השטחים הללו בחקלאות. תבין את האבסורד, אנחנו נוסעים בכל העולם, אנחנו משווקים את הטכנולוגיות שלנו בחקלאות: תראו איזה פאר. ולאותם אנשים שבשמם אנחנו מתפארים אנחנו לא רק מורידים את היכולת לספק, אנחנו מורידים להם – לא אגיד את הראש או את הרגליים – את כל ארגז הכלים כך שיוכלו לתת לנו גם להתפאר מול העולם.

אנחנו מדברים על קיימוּת, השיח העולמי היום הוא על מזון. יש לנו המון אנשים ופיות להאכיל בעולם. לא סתם ה-OECD מסבסד במדינות מסוימות את החקלאות. הוא מסבסד כי זה צורך עולמי. מי שמפתח את הטכנולוגיה המתקדמת ביותר כדי להפיק את התוצר הגדול ביותר או הרחב ביותר פר יחידת קרקע זה מדינת ישראל. רק שבמקום זה המדינה מעדיפה שיהיו לנו קולטים לחשמל, שלא יוזילו את המחיר לצרכן אבל בהחלט יכניסו עוד כסף לקופת המדינה. לזה הקרקע טובה.

תודה רבה. אלי מלכה, בבקשה.

אגיד שני משפטים, ברשותך, אדוני היושב-ראש. הדיון הזה חשוב מאוד ובאתי מהגולן בשל העובדה שאני רואה אותו כחשוב מאוד. אני מודה לך ולחברי הכנסת שדיברו כאן וכמובן לחבר הכנסת וקנין שדיבר מדם לבנו, לא רק מדם לבו.

מה אנחנו החקלאים בעצם מבקשים? אנחנו רוצים לעבד את האדמה הטובה הזאת שיש בארץ, אנחנו רוצים ליהנות מפירותיה, רוצים לספק מזון לאזרחי מדינת ישראל ורוצים להבטיח שיהיה ביטחון מזון לאזרחי המדינה הזאת. זה מה שאנחנו רוצים.

כדי לעשות את זה לפי דעתי צריך לחלק את הדיון הזה לשניים, אחד לטווחים הארוכים, תוכנית אסטרטגית וכן הלאה, והשני לייצר תוכנית איך עושים תקופת מעבר כדי להגיע לחקלאות עתירת הידע, לחקלאות הבאה. לזה אני מכוון בדברים שלי כלפי ועדת הכספים עכשיו.

החל מתקציב 2017-2018 אנחנו החקלאים מצפים לראות השקעות הרבה יותר גדולות במו"פ החקלאי, שלא מושקע בו היום, להיפך, מצמצמים בו. צריך במינהל המחקר החקלאי לעשות את הרביזיות הנדרשות במכון וולקני כדי שהוא יהיה באמת חדשני ואחר ומתפתח, ואולי שהוא יהיה גם באזורים הראויים כי שם נמצאת החקלאות וצריך להתחיל את התהליך הזה. הנושא השלישי הוא להקים חממות טכנולוגיות כדי לייצר את חברות ההזנק שעושות חקלאות עתירת ידע. צריך להפגיש את החקלאות עם ההיי-טק, זה מביא את החקלאים הצעירים, אנחנו רואים את זה אצלנו, זה מביא את החקלאות העתידית, זה מביא את הפרנסה ומביא את המוח היהודי למקום שבו הוא צריך להיות. צריך להפנות יותר משאבים.

תודה רבה. יאיר ריינמן. לא נמצא פה. לפני משרד האוצר אני רוצה לשמוע את עופרי קטרון, בבקשה.

תודה רבה. חברי ועדה נכבדים, בוקר טוב. אני עופרי קטרון ממושב עידן בערבה, תלמידת תיכון "שיטים דרכא" והיום הגעתי לדבר אתכם כבת להורים חקלאים. נולדתי בערבה. הוריי גרו בקיבוצים והיה להם חשוב להמשיך להיות חקלאים אז הם בחרו לעבור לערבה. הם חקלאים כבר 19 שנים. גם בערבה, כמו בכל מקום בארץ, יוקר המחיה מורגש והממשלה צריכה לצמצם ולהקטין את יוקר המחיה. דבר זה בא לידי ביטוי בחקלאות. לדוגמה, מופעל לחץ על החקלאים להוזיל את מחירי התוצרת. למשל עלות גידול של פלפל היום היא 4.5 שקלים לקילו, ושל עגבניות הינה 3 שקלים לקילו. כאשר הפדיון שהחקלאי מקבל נמוך או שהוא באותו היקף החקלאי לא יכול להמשיך ולפתח את המשק, דבר שמביא לשחיקה בפרנסה וגורם לעזיבת משקים.

אז אחרי שדיברנו על יוקר המחיה ופערי התיווך הנה שילוב של שניהם. יוקר המחיה סביב המזון הטרי נובע מפערי התיווך ופוגע בחקלאים. החקלאים מוכנים מתוך מוסר ציוני ועבודה יצרנית למכור תוצרת טרייה ואיכותית במחירים שלא מסכנים את הצרכן ומאפשרים לחקלאים להתפרנס בכבוד.

הייתי רוצה, ברשותכם, לשתף אתכם בסיפורי האישי. אבא שלי הוא חקלאי ויש לנו משק חקלאי לירקות, בעיקר לפלפלים. בשנים האחרונות זה לא פשוט ולכן אבא שלי בודק ובוחן איך אפשר להמשיך להתפרנס גם בחוץ לארץ. אני רוצה להמשיך ולגדול בערבה ואולי גם לגדל בה את ילדיי. אני לא רוצה לעבור מפה ובהחלט לא בגלל הסיבות הלא נכונות.

אני רוצה לסיים בזה שאני מזמינה אתכם לבקר אצלנו בערבה, לחוות את מזג האוויר, לבוא לסיור בשדות ולראות את הקסם שקורה אצלנו, לבוא לדבר עם חקלאים, בין היתר עם ההורים שלי, ולהבין את המצוקה שבה אנחנו חיים. תודה.

תודה רבה. יפה מאוד. עלי בינג ממשרד האוצר, בבקשה.

קודם כול, קשה לדבר אחרי הדברים ששמענו, אבל אני רוצה להגיד כמה דברים.

רבותי, עד עכשיו זה היה תפאורה, עכשיו זה הכסף.

דבר ראשון, בנוגע לערבה, אנחנו נמצאים בימים אלה בסיומו של מתווה פלפל שסייע רבות לערבה. אנחנו רואים חשיבות רבה בחקלאות תחרותית ויעילה. שר האוצר חתם ביחד עם שר החקלאות על צו בנוגע לפערי תיווך.

אל תביא ייבוא.

אנחנו רוצים להמשיך לפעול. אנחנו כן מאמינים שצריך להוריד את יוקר המחיה. בבשר ובדגים עשינו את זה בהסכמה, תוך תמיכה ישירה במגדלים. אנחנו מאמינים שאפשר לעשות גם חקלאות תחרותית ויעילה וגם הפחתה של המחיר.

איך זה בא לידי ביטוי מעשית?

אסביר. בתקציב 2017-2018 קודם כול יש תקציב שמיועד לתמיכה במגדלי הדגים, יש תקציב שמיועד לבוקרים.

כמה?

אני לא זוכר להגיד עכשיו את הסכום המדויק, אגיד לך סדרי גודל. בברכות הדגים יש גם תקציב של תמיכה ישירה, סדר גודל של 30 מיליון שקל, ובנוסף יש מענקי השקעות חד-פעמיים בשביל הרפורמה הסביבתית של מגדלי הברכות, שצריכים להתאים את הברכות לתקנים הסביבתיים, עוד 70 מיליון שקל חד-פעמי.

אומרים להם: תעשו סטנדרט חדש, אנחנו נעזור לכם בזה.

זה גם מייעל את הענף.

אנחנו במשרד האוצר רואים חשיבות רבה בחקלאות, אנחנו רואים בה תועלות חיצוניות. הגדלנו בתקציב 2017-2018 ביחד עם משרד החקלאות את התקציב לפיתוח החקלאי. כפי שאמרת, בעבר בוטל המיסוי על מס מעסיקים. במקביל אנחנו חושבים איך להפחית מחירים לצרכן. הפחתת המחירים צריכה להיות דרך התחרותיות ודרך הייבוא המקביל.

תודה. אני מבקש לסכם את הדיון. אתה רוצה להגיד משהו? אנחנו חייבים לסיים את הישיבה.

אני מכפר מעש, דור שני למתיישבים חקלאים. ביהדות אומרים: "גן עדן תהיה נחלתם". לנו יש כרגע נחלות שאנחנו עדיין צריכים לתחזק ועדיין רוצים להתקיים מהן. חלקנו חקלאים מבוגרים שכבר לא יכולים לעסוק בחקלאות, וחלק מהם בגלל שהמדינה מנעה מאתנו לעסוק בחקלאות, הן בגלל מחיר המים והן בגלל ההתנהגות הלא נעימה של המינהל כלפינו. מאחר וחקלאות היא פרנסה אנחנו רוצים להתפרנס. אנחנו אומרים שכל הנושא הזה של פל"ח (פעילות לא חקלאית) צריך לתת לנו איזו תשובה כי בתוך הפל"ח יש גם פעילויות חקלאיות. לכן אנחנו רוצים שתהיה התחשבות ושהמינהל לא ישדוד אותנו בגין שימוש חורג. תודה.

תודה רבה. עמר בר-לב, אתה רוצה להגיד איזה משפט?

רבותי, קודם כול, מחר יתקיים הדיון על תקציב משרד החקלאות, שר החקלאות יהיה כאן והדיון חשוב.

נפגשתי עם שר האוצר ודנו על נושא החקלאות ועל נושא המכסים. הוא אמר לי: לא אתן לפגוע בחקלאים. הסברתי לו את הפגיעה שיש בחקלאות בכלל ובחקלאים בפרט. הוא אמר: לא אתן לזה יד, והוא גילה נכונות בשיחות שהיו לי אתו, לא שיחה אחת, בנושא הספציפי הזה. נראה כיצד יבוא לידי ביטוי באופן מעשי הסבסוד שעליו מדובר. צריך לדעת מה שעלי בינג אומר, צריך לראות גם מה הדבר המעשי. הוא לא דיבר על חתימה על הפחתת המכסים אלא על חתימה על נושא אחר.

אני מבקש שהלשכה המשפטית תבדוק את העניין החוקי, על מה שדיברנו קודם, של הפחתת מכסים. הפחתת המכסים הפכה להיות נושא ציבורי מן המדרגה הראשונה. הוא צריך לבוא לידי דיון, הוא צריך לבוא בהחלטה ציבורית רחבה, כפי שכאשר מעלים מכסים וכאשר עושים צווים שקובעים לשלם יותר אי אפשר לעשות את זה רק על-ידי שר או על-ידי ממשלה, זה צריך לבוא גם לאישור ועדת הכספים. אנחנו צריכים לבדוק את העניין הזה. כנראה נצטרך לתקן את החוק, אבל אני מבקש להביא את זה לידי מימוש.

שר החקלאות אמר לי שהוא יבוא מחר עם תוכנית. אנחנו נצטרך לבחון אותה. יש כמה דברים שנוגעים לחקלאות, לא דבר אחד אלא מכלול שלם של נושאים. זה גם פערי התיווך, זה גם נושא המים, זה גם נושא הפחתת מכסים, גם נושא סבסוד, בעצם אלף ואחד נושאים שמתייחסים לחקלאות או שלא מתייחסים אליה. שלא נעמוד חס וחלילה באיזה שלב בפני שוקת שבורה.

מחר נקיים דיון עם שר החקלאות. אמשיך את הדיונים. אני מבקש גם מכם, גם מחברי הכנסת, ומכל הלובי החקלאי לנהל את הדיונים האלה במהלך החודשיים הקרובים כדי שנוכל להגיע למצב – לא מצב אידיאלי כפי שצריך שיהיה בחקלאות אבל נגיע למצב טוב יותר מאשר הוא היום.

אני מברך את החקלאים על יום החג שארגנתם. זה חשוב מאוד. שאף אחד לא יזלזל במילים ובמשפטים ובתשבחות. יש דברים שאני יכול להצביע עליהם, וכמובן לא אומר אותם עכשיו, שנגרם נזק לנושאים שונים ולא מדברים על זה בכלל ואף אחד לא יודע בכלל שיש בעיה. יום החקלאות הוא חשוב מאוד, חשובים מאוד הדיבורים. צריך להמשיך לדבר. יכול להיות שנוכל לעשות טוב יותר. אני מקווה שאכן כך יהיה, בעזרת-השם.

אני מודה לכם על היום הזה. תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:20.