הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 278

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, ל' בתשרי התשע"ז (01 בנובמבר 2016), שעה 12:30

אי פתיחת שנה"ל האקדמית באוניברסיטה העברית בירושלים

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

מירב בן ארי

יוסף ג'בארין

חנין זועבי

עודד פורר

ג'מאל זחאלקה

אורן אסף חזן

אחמד טיבי

יוסי יונה

עליזה לביא

אוסאמה סעדי

שלמה פשקוס - רכז מו"פ והשכלה גבוהה, משרד האוצר

פרופ' יפה זילברשץ - יו"ר ות"ת/מל"ג

גדי פרנק - מנכ"ל, מל"ג

פרופ' מנחם בן-ששון - נשיא האוניברסיטה העברית בירושלים

פפי יקירביץ - יועצת משפטית, האוניברסיטה העברית בירושלים

בלהה שפירא - סגן נשיא ומנכ"ל, האוניברסיטה העברית בירושלים

עפרה אש - ראש אגף שיווק ותקשורת, האוניברסיטה העברית בירושלים

פרופ' אשר כהן - רקטור, האוניברסיטה העברית בירושלים

פרופ' יהודה שביט - דיקן הסטודנטים, האוניברסיטה העברית בירושלים

ד"ר אסתר סרוק - יו"ר ארגון מו"ח- מורים וחוקרים, האוניברסיטה העברית בירושלים

תמר רבינוביץ - סגנית דוברת, האוניברסיטה העברית בירושלים

נועה קרקו - עוזרת במחלקת דוברות, האוניברסיטה העברית

יובל וורגן - מרכז המחקר והמידע, הכנסת

שלומי יחיאב - יו"ר אגודת הסטודנטים, האוניברסיטה העברית

ידידיה ישורון - נשיא אגודת הסטודנטים, האוניברסיטה העברית

סיון דגן - ועד מנהל באגודת הסטודנטים, האוניברסיטה העברית

שיר מרדכי - ועד מנהל באגודת הסטודנטים, האוניברסיטה העברית

ים עתיר - דוברת אגודת הסטודנטים, האוניברסיטה העברית

מיטל עבאס - נציגה חוגית, האוניברסיטה העברית

נטע בוחבוט - אגודת הסטודנטים, האוניברסיטה העברית

רוני קרשטידט - אגודת הסטודנטים, האוניברסיטה העברית

אופיר בלטין - סטודנט, האוניברסיטה העברית

טל ניב - סטודנט, האוניברסיטה העברית

אמרי פארן - סטודנט, האוניברסיטה העברית

ליאת הלבץ - מנהלת קשרי ממשל, התאחדות הסטודנטים הארצית

יהודית גידלי

מוריה אביגד

אי פתיחת שנה"ל האקדמית באוניברסיטה העברית בירושלים

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את הישיבה השלישית היום של ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, 1 בנובמבר 2016, ל' בתשרי התשע"ז, הנושא על סדר-היום: אי פתיחת שנה"ל האקדמית באוניברסיטה העברית בירושלים. אנחנו קוראים על זה, שומעים על זה ואי אפשר לעבור לסדר-היום, במיוחד לא ועדת החינוך, שאמורה לדון בהשכלה הגבוהה ובסוגיות הקשורות בה, וכל שכן כשמדובר באוניברסיטה העברית – יסלחו לי כל האוניברסיטאות – מוסד הדגל.

אני לא אומר לכם שהיינו צריכים להרגיש כמו באיטליה של היום, שהאדמה זזה, אבל אני הייתי לפחות צריך להרגיש שזה מלחיץ מישהו. אני מוכרח לומר לכם את האמת, חשבתי שאולי כולם יודעים מה תהיה התוצאה בסוף ולכן אף אחד לא מתרגש. באמת כולם יודעים את התוצאה – הרי לא שייך ששנת הלימודים לא תיפתח ולא שייך שהמדינה תתעלם מהמצוקה. בוודאי שנעשו דברים והיו תהליכים, ואנחנו נשמע על כך, אבל גם אם הייתי יודע שזה בשליטה – וכנראה שזה גם בשליטה – ושזה הולך להסתדר על הצד הטוב ביותר, לשביעות רצון של כולם פחות או יותר, לא היה שייך שהייתי מונע מהשולחן הזה לדון בכך. בכל זאת, זו ההשכלה הגבוהה, זו האוניברסיטה העברית וזה היה צריך להיות יום חג שלכם כמו יום של כל ההשכלה הגבוהה.

ברשות חברי חברי הכנסת, אני אתן לפרופ' מנחם בן-ששון, נשיא האוניברסיטה, להציג על רגל אחת, אם אפשר, את המצוקה ואת המהלכים שנעשו עד כאן ואיפה אנחנו נכנסים כאן על מנת לסייע ולדחוף קדימה לקראת פתרון.

אדוני היושב-ראש, חברי לאוניברסיטה, גם החברים שיושבים שם בירוק וגם החברות והחברים שיושבים לפני בכחול-לבן – גם הם סטודנטים שלנו, משנה ב' ומעלה, יש להם היום יותר זמן לכנסת ופחות זמן ללימודים.

הם משרתים אותנו באגף המבקרים שלנו. אתם יודעים לומר לי כמה מבקרים ביום בממוצע בכנסת?

160,000 בשנה.

בשנה, יפה. בבקשה.

ב-91 השנים האחרונות שהאוניברסיטה קיימת לא היה כדבר הזה שלא לפתוח שנת לימודים. אנחנו לא מסוגלים לפתוח את שנת הלימודים משום שנוצרה סיטואציה חדשה שפערה לנו חור בתקציב – ואני עוד מעט אתייחס אליו – שאנחנו לא מסוגלים להתמודד אתו. אני מניח שכל חברי הכנסת יסכימו אתי שעם חור כזה בתקציב אי אפשר להתמודד. הבעיה היא בעיה לטווח רחוק, ל-20 השנים הבאות, והיא קשורה בפנסיה התקציבית של האוניברסיטה העברית – והיא הוותיקה מהאוניברסיטאות ולכן יש בה את מספר חברי הסגל הגדול ביותר בתוכנית הזאת. כתוצאה מכך, העול השנתי בשנים שתבואנה הוא באזור ה-700 מילון שקל – השאלה מה כוללים, זה בין 600 ל-700 אם אני רוצה להיות מדויק.

לשנה, נכון?

לשנה. תקציב האוניברסיטה הוא 2.1 מיליארד בתקציב השוטף. אנחנו לא מנסים לגמד את המשבר הזה. המשבר לטווח הרחוק, על פי הצעתו של שר החינוך ועל דעתנו, ייבדק, או נבדק, על ידי אדם בלתי תלוי, לקח קצת זמן עד שמצאנו אותו, והאדם הזה התחיל כבר בעבודה. אבל כשנפגשנו, ראש ות"ת ואני, עם שר החינוך אמרתי שמצד אחד יש לנו כבר המתנה לפתרון לטווח רחוק – ואני מניח שיבוא היום והוועדה הנכבדת הזאת תשמע את הפתרון, או על הפתרון הזה – אבל הבעיה האמיתית היא איך אנחנו מתמודדים עם השנה הקרובה. לו לקחנו את הפנסיה ושמנו אותה בצד, האוניברסיטה מתנהלת לא רק בצורה ניהולית אחראית אלא גם יש יתרות שאנחנו יכולים לבנות אתן דברים מסוימים משנה לשנה, כמו כל מוסד נורמלי בעולם. כמו שאמרתי, עם עול כזה קשה מאוד.

אולי נזכור עוד דבר אחד שגם הוא קשור להיסטוריה – הגוף הראשון בסקטור הציבורי שעבר מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת היה האוניברסיטה העברית. אצלנו זה דור ב', החל משנת 2001. לצערי, במהלך השנים – משנת 1999, כשהתחלנו את המשא ומתן עם הגופים הממשלתיים, ועד ליום הזה – במשך שלוש השנים הראשונות ההסכם מולא ככתבו וכלשונו, בשנת 2003 היתה התכחשות מוחלטת להסכם הזה, לאחר מכן, מ-2003 ועד היום הזה, אנחנו מדדים בכל מיני נקודות אחרי ההסכם המקורי ומתקשים אפילו בצד המקורי, שצריכים היינו לקבל דברים אלו ואחרים כדי שיסייעו לנו בתקציב האוניברסיטה.

השנה השתנה משהו. במשך השנים הצלחנו לכסות את החלק שלנו, שהוא מאות מיליונים בשנה, באמצעים שונים, בידיעת ות"ת, שהיא הגוף המפקח עלינו. היינו מגישים את התקציב לאישור מראש, היינו בסוף השנה מגישים את הדין וחשבון ואת החורים שהגוף צריך היה למלא נהגנו למלא ממקורות ממקורות שונים, שחלק מהם היו פתרונות תזרימיים. השנה ות"ת אמרה: לא עוד. אימצנו בחום את האמירה שלהם – יותר לא נממן את הצד הזה של תקציב האוניברסיטה, שהוא העול הכבד ביותר עלינו.

כשהציפייה מאין למלא אותה?

התשובה היא - - -

עד עכשיו האוצר מימן את זה?

לא, האוצר עדיין ממשיך לממן מחצית מהפנסיה – 350 מיליון האוצר מממן. את היתרה אנחנו מימנו – זה לא תמיד היה 700 מיליון, אם אני זוכר לשנים שהייתי רקטור זה היה 180-190 – והדרך של המימון היתה בכל מיני פתרונות קצרי מועד. היום ות"ת אמרה לנו: לא עוד, אתם לא יכולים לממן את זה כך.

הות"ת אמרה לכם שאתם לא יכולים להעביר מהתקציב - - -

מכול מיני מקורות, נקרא להם תזרימיים, אל הפנסיה. זה נעשה בכל מיני דברים. כשיש קרנות שאינן מיועדות אנחנו יכולים - - -

בגדול, אין לכם חופש פעולה אצלכם.

כן, וזה בסדר גמור. אם אנחנו שמחים ומזדהים? כן. אמרתי לות"ת את זה, אנחנו שמחים שהכסף שמוקדש ליעדים אחרים – מהיום הראשון לא נוגעים.

אין ספק, זה רציונל מתבקש.

אלא שאין לנו פתרון. אז לטווח הרחוק אל תשאלו אותי משום שזה עול כבד מכדי שאנחנו נדע תשובה עליו ויש מי שיושב על המדוכה. יכול להיות שהבעיה היא לא רק אצלנו אלא גם בטכניון, גם בתל-אביב וגם במקומות אחרים, בכל המקומות הללו. אבל, בשנה הזו, שאנחנו לא יכולים להשתמש במשאבים הקודמים ואנחנו מוכרחים לפתוח שנת לימודים – אין לנו איך. זאת אומרת, כשיש לך חור שהוא לא 10 מיליון - - -

לו יצויר שהות"ת היתה דוחה את הבקשה הזו בשנה-שנתיים, יש לך את המקורות השנה לכסות?

התשובה היא שתמיד יהיו מקורות אבל אסור לנו. התשובה במקרה הזה היא שהוועד המנהל שלנו קיבל נזיפה מות"ת על כך שהוא התנהל כך – הוועד המנהל לא יחתום על התקציב. הוועד המנהל יחתום על התקציב שיש בו 20 מיליון גירעון על שני מיליארד, אבל כל מה שבין ה-20 מיליון לבין פי עשרה מהסכום הזה – זה בלתי אפשרי.

לטווח הארוך הסכמנו לקבל יועץ שהיה קודם כל איש האוצר, בהתחלה זו היתה ההצעה. איש אחד שקיבלנו ואיש שני שקיבלנו, היה מהלך מסוים שנמשך חודשים. אני מעיד עלי, יעידו עלי חברי בות"ת ובאוצר, אנחנו לא השתהינו בלהעיר את הערותינו כשהגיע האדם אבל לאדם הזה ייקח זמן לעשות את העבודה. הציעו לנו עוד הצעה: תתחילו את שנת הלימודים ובפברואר-מרס תקבלו את החצי השני של התקציב וניתן לכם אישור לעשות גירעון ענק. עוד פעם, יש ועד מנהל אחראי לאוניברסיטה. אם אזכיר את השמות אתם תראו שמדובר בגדולי המשק, בוגרי האוניברסיטה יושבים שם, הם קיבלו את המסר מות"ת, הם לא יעשו עוד פעם את הדברים שעשו אותם קודם. לכן, אי אפשר להמשיך בפתרונות תזרימיים וחייבים למצוא פתרון לשנה הזאת.

בטווח הקצר הגענו להבנות שנביא כספים נוספים, שנעשה איזשהו גירעון יותר גדול מהרגיל, אז אנחנו מוכנים לעשות אותו. ביום ראשון היתה לנו תחושה אופטימית שאוטוטו הולכים לגמור את המהלך. אגב, אנשי המינהל של האוניברסיטה לא יצאו לחופשת קיץ ולא לחופשת סוכות, עבדו מסביב לשעון כל הזמן. האוניברסיטה הביאה ביום ראשון האחרון פתרונות בסדרי-גודל ענקיים בחיים תקציביים של אוניברסיטה כדי לפתור את הבעיה. אנחנו היום ביום שלישי, אדוני היושב-ראש, אנחנו עומדים באותו מקום שהיינו ביום ראשון. יש לנו רצון טוב, הבאנו כסף והדבר האחרון שהיינו רוצים זה שהסטודנטים לא ילמדו ליד ספסל הלימודים. זה מזיק לכל המערכת. תחשבו רגע על העיר ירושלים – האוניברסיטה היא משלם המשכורות הגדול ביותר בעיר, קח את המשכורות, אדוני היושב-ראש, וקח את המלגות שאנחנו נותנים, מדובר בעשרות-אלפי בתי אב שמתפרנסים מאתנו.

אתה יודע למה אני לא לוקח את זה? כי אני לא רואה בעיני רוחי ששנת הלימודים לא תיפתח.

אז, אדוני, אנחנו צריכים למצוא את הפתרון. אנחנו לא יכולים לחיות מן היד אל פה לעתיד הרחוק. אני יודע שיהיה פתרון, אני סומך גם על ות"ת, גם על היועץ, גם עלינו וגם עליך שיימצא פתרון. בעיר ירושלים, במאמצי על – במקומות אחרים יורדים מספרי התלמידים – האוניברסיטה העברית לא ירדה במספר התלמידים שלה בשנים האחרונות. זו עבודת פרך. אנחנו צריכים להחזיק את זה ואנחנו עושים את זה באמצעות אגודת הסטודנטים למשל. המרצים עובדים כדי שהתלמידים לא יעבדו. למה שהם לא יעזבו עכשיו? כל יום שעובר אנחנו מפסידים.

אני אסיים רק ואומר לגבי סטודנטים. אדוני היושב-ראש, הסטודנטים של האוניברסיטה העברית במובן מסוים, ב-15 השנים שאני מלווה את העבודה הציבורית באוניברסיטה, הם בני ערובה. אם יש כיתת לימוד במחשבים עם 65 סטודנטים, אין כסף לחלק אותה. אתה שואל איך עשינו את זה בשנים הקודמות? אנחנו עשינו כל מיני דברים שהם לא ייאמנו – אנחנו קיצצנו במספר קליטות, כשהייתי רקטור היינו 1,400 חברי סגל, היום אנחנו 900. אז הצירוף של הפעילות הזאת, ראשית, מדאיג לעתיד – ועדיין אנחנו אוניברסיטה מובילה – אבל מעבר לעתיד יש לנו בעיה אקוטית, הבעיה החריפה היא הבעיה של השנה.

אני יודע וחברי בות"ת שיושבים מולי יודעים שעם מעט רצון טוב אנחנו יכולים לפתוח שנת לימודים. אנחנו הבאנו את כל הנדוניות האפשריות. אגיד לך, אדוני היושב-ראש, אנחנו מכרנו מניות. אתם שומעים את זה בחדשות אבל עכשיו אני אגיד לכם, אנחנו מכרנו מניות של "מובילאיי" במיליונים – זה כסף שנועד לפיתוח – כדי שנוכל לפתוח שנת לימודים בהנחה שנקבל מאצ'ינג, אבל זו רק דוגמה אחת. אנחנו צריכים כספים ואת יודעת כמה אנחנו צריכים. היתה אפילו הבנה לפני כמה חודשים מהו סדר-הגודל כדי לפתוח את שנת הלימודים אבל אז היתה התניה: אם אתם לא תכירו בזה שהבעיה שלכם לשנים הבאות היא רק "איקס" ולא "וואי" אז אנחנו לא ניתן לכם את מה שאנחנו אמרנו לכם קודם. אני אומר, אנחנו לא יודעים מה הבעיה שלנו לשנים שתבואנה. אני חושב שהיא גדולה מאוד.

המדינה לא יודעת לסמן את גבולות האקטואריה שלה.

אקטואריה זה 14 מיליארד אבל אני מדבר על השנה הבאה. מה זה בשנה הבאה ומה זה בשנים שתבואנה – האם זו רק בעיית הפנסיה? האם זו עוד בעיה? האם זה זה שאנחנו משלמים לביטחון באוניברסיטה העברית פי עשרה מאוניברסיטה בינונית או פי שישה מאוניברסיטה גדולה בישראל? אני לא צריך להגיד למה. אין אוניברסיטה שהיה פיגוע ונהרגו שם תשעה אנשים. אין אוניברסיטה שצריכה לשים על כל סנטימטר מצלמה. אין אוניברסיטה שצריכה לתת את התחושה בבית שחיים חיים נורמליים. הם חיים חיים נורמליים, הסטודנטים. המורים יושבים וחוקרים. התוצאות שלנו במחקר – כבר אמרנו את זה בדיונים שאדוני עשה אותם – לא מביישות, אנחנו יכולים להתחרות באוקספורד ובקיימברידג' ויש שנים שאנחנו משיגים את האחת מהן, אף פעם לא את שתיהן. יש לנו מחויבות לאומית להוביל במחקר, יש לנו מחויבות לאומית עכשיו ללמד, זה דחוף לנו ללמד ואנחנו משתוקקים ללמד.

תודה. חברי חברי הכנסת, יש אפשרות שאני מיד שומע את מל"ג וות"ת או שאתם רוצים התייחסות קצרה שלכם?

מל"ג ות"ת ואז אנחנו.

רק שאלה – תמונת המצב היום היא שאין מועד לפתיחת הלימודים? כי בהתחלה אמרו שבועיים. מה תמונת המצב כיום?

אני אגיד לך למה אמרנו שבועיים, חבר הכנסת, כי אמרנו שאולי לא הגענו לסיכומים כי חלק מהחברים ממשרד האוצר לא היה כאן, אולי לא הגענו לסיכומים כי אולי ות"ת כל הזמן לא היתה כאן, אז אמרנו, ואמרנו את זה בגלוי לחברים, בואו ניתן עכשיו זמן פנוי, החל מיום ראשון הקרוב, כשכולם חזרו מכל תפוצותיהם של החופש, ונשב יום ולילה עד שנמצא את הפתרון. זאת היתה המחשבה.

משרד האוצר פה?

כן.

אנחנו חבורה שיושבת עכשיו חודשים ועשן לבן חייב לעלות.

אז כיום אין תאריך קבוע לפתיחת שנת הלימודים?

אין תאריך יעד.

הוא יכול להיות מחר פלוס שלושה ימים, חברי הסטודנטים, ויכול להיות ברגע שנמצא פתרון.

בואו נשמע את יו"ר ות"ת, בבקשה.

אנחנו נחלק בעצם את התשובה בין שני דברים, פרופ' בן-ששון, קודם כל בהצהרה מאוד מסודרת שלי על איך אני חושבת העניין צריך להסתיים. העניין יכול להסתיים לא רק מחר בעוד שלושה ימים, הוא יכול להסתיים הרגע בעוד שלושה ימים. זאת אומרת, מבחינתנו – יושב פה גם נציג האוצר – האוצר ואנחנו נתנו guarantee מלא לאוניברסיטה העברית שלא תהיה להם כל בעיה תזרימית במשך כל השנה כדי לקיים את השנה הזאת.

הדיונים והמחלוקת על שאלת ייצובה של האוניברסיטה העברית כבר מתקיימים הרבה מאוד שנים. יש להם היסטוריה ארוכה מתקופתי. לכן אנחנו חשבנו שבאמת הרעיון שיישב גורם חיצוני שמקובל עלינו ועל האוניברסיטה העברית ויחליט מהו בדיוק סלע המחלוקת - כי אפשר מדבריו של פרופ' בן-ששון לקחת משפט אחד ומשפט אחר ולעשות ממנו הרבה מאוד דברים. אני חושבת שזה לא הפורום, אדוני היושב-ראש. אני חושבת שהפורום הזה צריך לשמוע בצורה מאוד מפורשת שהמדינה, קרי האוצר וות"ת, נתנו לאוניברסיטה העברית guarantee שאת כל התקציב שהם צריכים לשנה מבחינה תזרימית כדי שהשנה תתקיים וישלמו משכורות הם נותנים. ומאותו רגע, השאלות המאוד עמוקות של בעיית הפנסיה והבעיה האחרת, מה הבטיחו ומה לא הבטיחו - - -

יפה, מה עם ההתניה להכיר היום בשנה הבאה? מה עם ההתניה שפרופ' בן-ששון אמר שחייבתם אותם להכיר היום?

לעניין התזרימי לא חייבנו כלום, לא חייבנו שום דבר.

זה ללא תנאי? אפשר לפתוח היום?

ללא כל תנאי, הרגע. לכן אני קוראת לכל הסטודנטים שנמצאים כאן באופן הכי ברור בשם המדינה, אין שום בעיה לאוניברסיטה לפתוח את השנה ברגע זה, כל השאלות הקשות שעלו כאן חשובות למדינה כמו לאוניברסיטה, אנחנו יד אחת. אנחנו גם חברים ברמה האישית. האוניברסיטה יקרה ללבנו. כל מה שפרופ' בן-ששון אמר עליה, על כל חשיבותה לעיר, למדינת ישראל, להיותה האוניברסיטה הוותיקה והמצטיינת ולחשיבות שלנו לשמור עליה, מתקיים. זה לא קשור בכלל לרעיון לפתוח בשביתה לצורך העניין הזה. אפשר לעשות את כל התהליך הזה בלי שביתה ולחזור ללימודים כרגע.

לשמאלי יושב מנכ"ל מל"ג-ות"ת, מר גדי פרנק, שלמעשה נמצא כבר בות"ת קרוב לשבע שנים ומלווה את הפרויקט הזה הרבה מאוד שנים. גדי, אם אתה רוצה תשיב ברמה פרטנית. ברמת ההצהרה, אדוני היושב-ראש, זו הצהרה שמקובלת על האוצר – שלמה?

כל מילה.

המדינה מכריזה - - -

ללא שום התניות?

ללא שום התניות. לא תהיה לאוניברסיטה כל השנה בעיה תזרימית.

אז למה זה לא נפתח?

לא, עם כל הכבוד, מירב.

אז למה זה לא נפתח?

רגע, שאלתי אם אתם רוצים לדבר לפני.

זו השאלה הכי פשוטה פה, למה זה לא נפתח, זו לא איזו שאלה מסובכת.

בבקשה, תני לה לסיים, מיד אני אתן לך. תני לה לסקור, אחר כך יהיו שאלות.

הסוגיות שהעלה פרופ' בן-ששון הן סוגיות מאוד מורכבות שהמשמעות שלהן היא מיליארדים מתקציב המדינה, לא מאות מיליונים. כל הסדר ארוך טווח עם האוניברסיטה העברית – המשמעות שלו היא מיליארדים. לכן אנחנו עומדים מאחורי מה שיפה הצהירה פה שמבחינה תזרימית לא תהיה בעיה. כל הטענות של פרופ' בן-ששון שות"ת נתנה הנחיות כאלה והנחיות אחרות – ות"ת נתנה הנחיה מאוד פשוטה כרגע ביחד עם משרד האוצר, שהם יכולים לפתוח את השנה. הם יודעים שמעבר לפתיחת השנה הם יקבלו את כל המימון שהם צריכים – גם לא חסר להם הרבה מימון והם יודעים את זה אבל אם יידרש – תהיה ערבות של ות"ת למימון שלהם כך שהם יוכלו לשלם את המשכורות, לתת שירות לסטודנטים עד סיום השנה.

גדי, אני שואל אותך שאלה: אומר לך פרופ' מנחם בן-ששון שאין לו בעיה, יש לו ועד מנהל שאומר שהוא לא מוכן לפתוח שנה אם אין לו תקציב מאוזן. במה אתה יכול להפיס את דעתם, או להרגיע אותם, או לתת להם את הגיבוי שאכן הוא יקבל את הגב ממועצת המנהלים שלו?

א', מועצת המנהלים שלו – ואני לא אתייחס לזה מעבר לאמירה הזאת – במשך שנים פתחה בסיטואציה הנוכחית את השנה.

החליטה לחזור בתשובה, למה אתה לא הולך לשם?

מהסיבה הפשוטה – כי הדרך שבה הם רוצים לחזור בתשובה השנה גוררת השלכות ותקדימים לגבי איך יראה ההסדר ארוך הטווח.

גדי, אני אתך, תן לי. אני רוצה להביא לדיון מהותי, לא באתי לכלות שעה וחצי של הוועדה ושלכם, כי אני רוצה שבאמת מכאן תצא קריאה לירוק הנעים הזה מולי ולמעונבים, אלה עם החליפות שמשרתים אותנו כאן יפה.

בדיוק, לא לשכוח אותם.

מאחר ונראה לי שבחדר הזה אני הכי קרוב אליהם בגיל אז בסדר.

אני רוצה היום להיות תכליתי, לצאת עם קריאה לכן תרשה לי להפסיק אותך. אני שואל אותך שאלה: האם האוניברסיטה העברית יכולה לפתוח את השנה הזו עם ערבות מוחלטת ללא גירעון? זה מתבטא בדברים היפים שאמרת?

מה זה "ערבות מוחלטת ללא גירעון"? סליחה, הם סגרו את הגירעון - - -

את יודעת, את מכירה, אני לומד את זה עכשיו.

מה זה קשור? יש להם גירעון של מיליארדים, מדובר על פנסיה, למה הסטודנטים צריכים לשבת בבית?

מירב, את לא מחדשת כלום, תני לי לשאול את השאלה שלי.

שיפתחו את השנה ויחזרו ללמד - - -

סליחה, מירב.

למה הסטודנטים צריכים - - -

אני קורא לסדר למי שיפריע לי. מי שיפריע לי – אני אקרא לו לסדר. אל תפריעו לי.

זה לא יכול להיות - - -

אל תפריעי לי, אני אתן לך את רשות הדיבור.

מירב, שר האוצר הוא שלך.

אוסאמה, אתה לא מפריע לי.

שר האוצר, איפה שר האוצר שלך?

- - -

מירב, אני אקרא אותך לסדר. זה לא דיון שצריך לקרוא פה לסדר, אל תפריעו לי. אני יודע לנהל דיון ואל תעזרו לי, עם כל הכבוד.

אנחנו יכולים לקרוא קריאות ביניים, אדוני היושב-ראש.

תקשיבי לי כשאני קורא לך, זה שאת בקריאת ביניים – מותר לך להקשיב לי כשאני קורא לך.

מותר לי, מותר.

אני באמצע השאלה, למה את מפסיקה אותי?

בסדר, מותר לי.

זה קומם אותך, השאלה שלי קוממה אותך כי באת עם עמדה מגובשת.

לא קוממה בכלל, אבל משרד האוצר הוא לא ספונסר של האוניברסיטה.

סליחה. אני שואל שאלה: יש לי פה באמצע את מועצת המנהלים - - -

הבנתי את השאלה.

תן לי רגע, מה לעשות שאני זיהיתי צורך מסוים ואני "מתלבש" עליו עכשיו?

בסדר גמור.

יש את ועד המנהל שלו שלא מאשר לו לפתוח את שנת הלימודים אם אין לו שנת 2016-2017 מאוזנת או גירעון סביר כמו שהוא אמר, 10% אבל לא 200%. איך אתם כות"ת מדלגים על המשוכה הזאת?

שני דברים: אחד, כמו שאני אומר, את שנת 2016-2017 האוניברסיטה העברית יכולה לפתוח וגם לסיים, לסיים את כולה ולא יחסר כסף בקופה בשביל לשלם את כל מה שצריך.

מה זה אומר? מירב יודעת, אני לא יודע, תלמד אותי.

אני אסביר. מה שמבקשים מאתנו לעשות, מעבר לזה שזה למשכן לא עשרות מעטות אלא הרבה מאוד כסף, זה ליצור תקדימים שהמשמעות שלהם היא כבר על הסדר ארוך הטווח ואת זה אנחנו לא נעשה. אני לא שם פה את משרד האוצר - - -

אני עדיין לא יורד לסוף דעתך.

אז, יעקב, אני אסביר: לא רוצים עכשיו הזרמה מימונית בשביל לסיים את השנה, רוצים כבר תקציב ורוצים היקף של תקציב שיש לו השלכה תקדימית על השנים הבאות. אם אני נותן עכשיו עוד 100 מילון שקל לאוניברסיטה העברית מעל כל התקציבים שלה, לא בתזרים, לא בשביל שהם יוכלו להתחיל את השנה ולסיים אותה - - -

מה הגירעון בשוטף?

חכה, אתה באת באיחור, פרופ' מנחם בן-ששון כילה מזמננו וסיפר לנו אז עזוב את זה עכשיו, תן לנו לראות את המנגנון איך אני פותח שנת לימודים. לא באתי לעשות תוכנית הבראה לאוניברסיטה העברית.

זה בדיוק מה שאנחנו מבקשים. לפתוח שנת לימודים, ולא רק לפתוח, אני מדגיש, לפתוח ולסיים שנת לימודים, אין שום בעיה. אבל אנחנו לא ניקח התחייבות בשם המדינה – ופה זו לא רק שאלה של משרד האוצר, גם לות"ת יש אחריות תקציבית, יש לה עוד כמה וכמה אוניברסיטאות ועוד כמה וכמה מכללות. רק בשביל להבין, היקף הגירעון – ואני לא אתחיל להתעמת כרגע עם האוניברסיטה העברית - - -

מה מבקשים ממך?

מה שמבקשת האוניברסיטה העברית זה כמו שתי מכללות. אתם רוצים שנסגור שתי מכללות? אין שום סיבה - - -

לא, גדי, אל תלך לי לשם, סליחה.

אבל זו המשמעות.

לא. ביקשתי לדעת מה המשמעות מבחינתך? ביקשתי לדעת קודם כל מה הם מבקשים ממך מבחינה כספית שלא שייך ל-2016-2017.

הם מבקשים לא רק תזרימית. הם מבקשים תקציב שנותן תקדים לאיך נראה התקציב שלהם גם קדימה בהיקף של 100 מיליון שקל. הסכמנו לדבר אתם אפילו על כמה עשרות – אני לא אגיד כמה עשרות כי אני חושב שזה מקום למשא ומתן.

בסדר, אתה לא אמור.

אבל הם מבקשים 100 מיליון שקל, לא במימון ולא בסיוע בשביל לסגור את השנה אלא בתקציב, ויש לזה השלכה וזה ברור שיש לזה השלכה תקדימית לשנים הבאות. ביקשנו גם אל מול כמה העשרות שהסכמנו לדבר עליהם כמה התחייבויות של האוניברסיטה, שהאוניברסיטה, אם אכן רוצים לתת לאותו יועץ לעבוד, תתחייב שהיא לא קולטת עכשיו עובדים חדשים, עד פברואר בסך הכול, עד מרס, כמו שאמר פרופ' בן-ששון, כשהיועץ ייתן את תשובתו לאיך נראית תוכנית ההבראה, אבל אפילו את זה הם מתקשים לתת לנו. ביקשנו דברים, אני חושב, מאוד מינימליים.

אני רוצה לומר עוד שני משפטים: אני חושב, כמו שיפה ציינה, לפני כמעט שבע שנים פגשתי את מנחם, בתחילת תפקידי - - -

לא, עבדנו בכנסת כבר, אתה אז היית במועצה.

הוא היה פה בכנסת שבע שנים.

בתפקידנו הנוכחיים שנינו נפגשנו לפני שש וחצי שנים על אותה סוגיה, גם היתה פתיחת שנה. אני רוצה להגיד את הדבר הבא: אם רוצים שהאוניברסיטה העברית לא תמשיך להתדרדר כפי שתיאר אותה נשיא האוניברסיטה העברית – והיא ממשיכה להתדרדר בכמות חברי הסגל שלה, היא ממשיכה להתדרדר לעיתים גם במדדים בינלאומיים ולעיתים גם בדברים אחרים – אי אפשר להמשיך במתכונת שעכשיו כל שנה קוטעים את פתיחת השנה. אי אפשר למשכן פה גם את העתיד.

אני אשאל שאלה, גדי: אתה יודע לומר שהמשבר של האוניברסיטה העברית הוא אך ורק מאותה פנסיה תקציבית?

הוא לא, חד-משמעית לא. אנחנו כופרים בעמדה הזאת של האוניברסיטה. יש גם אוניברסיטאות אחרות שנושאות ביחס לתקציבן - - -

אפשר שוב לשמוע את השאלה?

גדי, תפרט, אותנו לימדו שכששואלים שאלה לא אומרים כן ולא, מתחילים בכתיבת השאלה כדי שהוא יבין את השאלה.

היושב-ראש שאל האם המשבר של האוניברסיטה העברית מתחיל ונגמר בפנסיה התקציבית והתשובה החד-משמעית שלנו היא לא. לדעתנו, יש בעיות ניהוליות ומינהליות שונות באוניברסיטה העברית, הן מורכבות וצריך לפתור גם אותן, לא רק את שאלת הפנסיה התקציבית. רק בשביל השוואה, יש מוסדות נוספים להשכלה גבוהה, ניתן דוגמה את הטכניון – הטכניון אמנם יותר קטן בתקציבו אז כשאתה הולך למספרים אבסולוטיים זה לא 650 או 700 מיליון שקל פנסיה תקציבית, זה פחות, אבל כשיעור מהתקציב שלו זה שיעור מאוד מאוד דומה, והוא מצליח להתמודד עם הדבר הזה. אז בסדר, אפשר להשוות מה יש לטכניון ואין לאוניברסיטה העברית ולהפך, אבל אנחנו חושבים שהאוניברסיטה העברית צריכה לעבור תהליך - - -

אתם חושבים שהצעדים שאתם מבקשים יפגעו באיכויות של האוניברסיטה מבחינת מחקר?

תהליך של התייעלות.

אם יש דבר אחד שאתה יודע – אנחנו ות"ת, אנחנו לא משרד האוצר, בסופו של דבר בות"ת מתוך שבעה אנשים שיושבים ומקבלים החלטות - - -

עדיין הדומיננטי בות"ת זה התקצוב, תכנון ותקצוב.

מתוך שבעה אנשים שמקבלים החלטות חמישה הם פרופסורים. אף אחד מהם היום, דרך אגב, הוא לא פרופ' לכלכלה אפילו.

נדרשתם לסוגיה הזאת ואתם לא רואים איזו נטייה?

אנחנו צריכים לראות איך תיראה תוכנית הבראה אבל בוודאי שות"ת לא תלך לתוכנית הבראה שתחשוב שמדרדרת את מצב האוניברסיטה העברית מבחינה אקדמית. אנחנו חושבים ההפך, שאם האוניברסיטה העברית לא תעבור שינוי משמעותי היא פשוט תלך ותדרדר אבל לאט לאט, וזה מה שקורה לה בעשור וחצי או שניים האחרונים.

בשלב הזה, לפני חברי הכנסת, משרד האוצר.

קודם כל, אני מצטרף מילה במילה לכל מה שאמרו חברי מות"ת, יפה וגדי. אני אוסיף עוד רק כמה חידודים כי מבחינתי אני פשוט מצטרף למה שהם אמרו. לגבי מה שגדי נגע עכשיו, הבאתי פה רק סט קטן מהחומרים למה יש לאוניברסיטה גירעון, זה ממש לא רק הסיפור של הפנסיה התקציבית, הרבה מאוד חודשים אנחנו יושבים על המספרים ויושבים על המצב של האוניברסיטה העברית, זה סיפור מאוד מאוד מאוד רחב שהפנסיה התקציבית זה איזשהו רכיב אחד מתוך כל הסיפור.

כמו מה? תן לנו רק דוגמה.

זו שאלה של כמות עובדים, כמות יחידות, כמות מחלקות, זה איך נראית אדמיניסטרציה, איך נראות רמות השכר, האם רמות השכר תואמות את המקובל או לא תואמות את המקובל.

של סגל ההוראה?

גם וגם. אני לא אכנס עכשיו לכל פרטי הפרטים, אבל אני אומר, יש פה עוד הרבה מאוד שאלות - - -

אדוני, אולי אפשר לעשות על זה דיון נפרד כי זה משהו שהוא לא רק - - -

בשלב הזה של הדיון אנחנו רק הנחנו את המצע לדיון.

זו נקודה ראשונה. אנחנו סבורים שמה שנכון לאוניברסיטה זה לייצר מתווה ארוך טווח, 10 שנים, 12 שנים, 15 שנים, עד שהמצב שאנחנו יודעים - - -

אתם במפורש לא מצפים לעשות סיבוב פרסה באופן פתאומי?

ממש לא, חד-משמעית לא.

התשובה היא לא ואנחנו חוזרים ואומרים את המחויבות שלנו להסדר ארוך טווח עם האוניברסיטה שיכלול בתוכו השתתפות מדינה אבל גם צעדים של האוניברסיטה שיביאו אותה להבראה ארוכת טווח.

אתם יודעים כאוצר לומר מהו הגירעון השוטף והמצטבר של האוניברסיטה?

כן.

סדרי-גודל?

כן, וכדי שלא תהיה מחלוקת גם יושב אדם חיצוני שיגיד את זה בצורה מפורשת.

את זה אני אשאיר לחברי ות"ת ולאוניברסיטה כי אני לא יודע אם יש הגבלות על הסודיות של המוסד, אני לא יודע כמה הדבר הזה הוא פומבי כי למוסד יש כללים משלו.

אוקיי.

זה פורסם כבר בעיתון.

אני רק אנסה להשלים את הטענה. אנחנו חושבים, כמו שאמרו חברי, שלהזרים סכום גדול של כסף השנה בלי שהוא חלק ממתווה ארוך טווח זה יהיה מעשה לא אחראי מבחינתנו.

אני רוצה שתסביר כשאתה אומר "לא חלק ממתווה ארוך טווח" – אתה מחייב אותו היום כבר לראות את המתווה, או הסכמה עקרונית להיכנס למתווה ארוך טווח?

יש לי שתי אפשרויות: אפשרות אחת – שזו האפשרות המועדפת מבחינתי – עכשיו לחתום על הסכם ל-10 שנים.

לסגור הכול, ערב שבת בין השמשות, אין זמן.

אפשרות שנייה שהוצעה לאוניברסיטה, למרות שאנחנו לא אוהבים אותה אבל בגלל שערב שבת בין השמשות, היא שאנחנו נהיה ערבים לכך שבקופת האוניברסיטה לא יחסר שקל לשלם משכורות ולשלם את כל ההוצאות הנדרשות לכל הספקים וכו' כדי שלא תגיע לשום חדלות פירעון.

ובלבד ש-?

זהו, אין, ללא תנאי. ונמשיך לנהל את הדיון על מתווה ארוך טווח.

אבל כשאתה אומר לי "כחלק מתהליך ארוך טווח" – מה זה מחייב אותי? אולי לא הבנתי אותך, אני פוחד אולי מהמלכודת שאולי הוא מבין.

לשבת לשולחן.

אני אסביר, כבוד היושב-ראש. צריך להבדיל תמיד כשאתה מסתכל על מצב פיננסי של מוסד בין מצב תזרימי לתמונת רווח והפסד, תמונת תקציב. כדי שמוסד לא יסגור את שעריו הדבר הכי חשוב זה שלא יחסר לו כסף בבנק.

נתתם ערבות, הבנו.

לזה יש ערבות, שלא יחסר למוסד כסף בבנק.

כשאתה אומר לי "חלק מהתהליך ארוך טווח" זו הסכמה לשבת אתכם להמשך?

כן, רק.

את הערבות הזאת, שלא יחסר לו כסף בבנק, המדינה נותנת, רק תפתחו את שנת הלימודים.

אבל אני מתקשה לשמוע ממך את העוקץ.

אין עוקץ.

אני שואל אותך ארבע פעמים: כשאתה אומר לי "חלק מהתהליך ארוך טווח", במה אתה מחייב אותו – בהסכמה לשבת בלבד?

כן.

כן, רק.

לא הכרה במסגרת, לא הכרה בתוכנית?

לא.

לא, כלום, שום דבר.

תודה. אז למה קשה לכם לומר את זה?

התשובה היא כן.

תודה רבה. לפני חברי הכנסת – התנצלותי פעם נוספת – שלומי, בבקשה.

תודה רבה, כבוד היושב-ראש, אנחנו מודים על ההזמנה. אנחנו נמצאים פה כנציגי הסטודנטים בעצם בשני כובעים, כסטודנטים כמובן שברורה לנו חשיבות ההבראה של האוניברסיטה, אין פה ספק, ומצד שני, אנחנו גם אזרחי מדינת ישראל, אנחנו לא רוצים לבוא כציבור ולהפעיל את הכוח שלנו על אחד הצדדים כדי להשפיע על קופת המדינה, אנחנו מבינים את האחריות לניהול נכון של הקופה.

נכון לרגע זה אתם מגלים אחריות.

אנחנו מגלים אחריות. אנחנו הגענו בעיקר לשקף פה את התחושות של הסטודנטים. אנחנו לא צד למשא ומתן. תכניסו אותנו לצד? אנחנו נדע אולי מי צודק ואנחנו ניתן את הלחץ על השני. אנחנו נמצאים פה ככלי בין שני הצדדים. אנחנו לא יודעים תזרים, לא תזרים, זה ששנת הלימודים לא נפתחת משפיע על 23,000 סטודנטים. החבר'ה שהגיעו לשנה ראשונה בכלל לא יודעים – אולי הם ימשיכו באוניברסיטה העברית, אולי לא, אולי הם יעברו. סטודנטים חתמו חוזים על דירות, הם מבזבזים כסף, לא יודעים לשים משמרות עבודה. הסטודנטים נפגעים פה מכול התהליך.

אנחנו הגענו לכאן, אם ראיתם בחוץ יש כמה עשרות נציגים שלנו, אבל יש אלפי סטודנטים שנמצאים כרגע בבית. כמו שאתה רואה, כבוד היושב-ראש, למצוא את נקודת האיזון זו מלאכה לא פשוטה, אבל אנחנו חושבים שבדרך למצוא את נקודת האיזון הזאת אנחנו כסטודנטים לא צריכים להיות פה בני ערובה, לא צריכים להיות פה כלי משחק. בארבע השנים האחרונות, באקדמיה ובאוניברסיטה העברית, בשנים האחרונות, זה חוזר על עצמו כל פעם מחדש, פעם זו הנהלת האוניברסיטה, פעם זה סגלים מול האוצר. להגיד לך האמת – לסטודנטים זה שקוף, מה שאנחנו מרגישים כל פעם הוא שבכל המשחקים האלה בין הצדדים אנחנו חוטפים.

זה על הגב שלכם.

קודם כל, אם לשני הצדדים פה כל כך אכפת מהסטודנטים אני מבקש פה התחייבות משני הצדדים שיש פה מהלך לטווח ארוך שגם אנחנו נהיה צד לו. אם אנחנו הולכים לדבר על 10 שנים, 20 שנה לאוניברסיטה, אז תכניסו אותנו גם כן, נציגי הסטודנטים, לבוא להשמיע את קולנו.

לא ממליץ לך, לך ללמוד.

זה תפקידי. אנחנו באמת אומרים, אנחנו מגלים פה אחריות כי, כפי אמרתי, אנחנו מגיעים פה בשני כובעים, כסטודנטים שחשוב לנו תהליך ההבראה של האוניברסיטה וכאזרחים שחשוב לנו הניהול. אנחנו מבקשים ממך, כבוד היושב-ראש וחברי הכנסת, תשימו סוף לדבר הזה, תמצאו אתם את נקודת האיזון.

בשלב הזה, תודה.

הוא יכול להתחיל את שנת הלימודים כבר מחר, והסטודנטים – הכול נופל על הגב שלהם בסוף.

עודד פורר, בבקשה.

חברים, אני חייב לומר גם לחברי פרופ' בן-ששון, גם לחבר'ה מהמל"ג, לפרופ' יושבת-ראש ות"ת ולנציג האוצר שראוי שתשפילו את מבטכם כלפי החבורה של הסטודנטים, ולא רק אלה שיושבים פה אלא כל אלה שיושבים בבית, כי השימוש עוד בעניין הזה של הפנסיה, שבסוף את הפנסיה התקציבית הזו, את השערורייה של הפנסיה התקציבית, לא רק באוניברסיטה העברית אלא בקרב עוד 34,000 עובדי מדינה שצריכים לצאת לפנסיה תקציבית – ואני לא מדבר על חיילים, עובדי מדינה מהשירות ציבורי רגיל שיוצאים לפנסיות בגילאי 40-50 ומקבלים מהגיל הזה פנסיה. יש עובדי מדינה, סמנכ"לים ומנכ"לים בשירות הציבורי שמקבלים מגיל 45 פנסיה מלאה.

חטאי העבר.

כן, אבל מי שמשלם את החטא הזה זה הם. הדור הבא משלם את החטא הזה.

זה מה שאנחנו מבקשים למנוע.

הדור הבא משלם את החטא הזה ועכשיו הם משלמים פעמיים, הם גם ישלמו את הפנסיות התקציביות של כל מי שזכאי לאותן פנסיות עוד לפני שהם מגיעים לגיל פרישה והם גם לא יוצאים ללמוד עכשיו. אז אני חושב שאת הוויכוח הזה – ודיברת קצר וברור – אי אפשר לנהל את הדיון הזה על הגב של הסטודנטים, וזה בכלל לא משנה אם צודקת האוניברסיטה העברית, צודקים ות"ת או צודקים האוצר. יש לי טענות לאוצר מפה ועד להודעה חדשה. אני לא מכיר ששמים תנאים למשרדי ממשלה שמשלמים פנסיה תקציבית שאם הם לא יעשו איזושהי תוכנית אז אין תקציב לאותו משרד, אין חיה כזו.

אתה יודע למה? כי זה באוצר, זה מינהל הגמלאות של האוצר.

בטח, זה רץ חופשי, אין בעיה. לעובדי האוצר שיוצאים לפנסיה מוקדמת בגיל 45 ומקבלים את הפנסיה אין בעיה, זה רץ. אל תעשו את זה על הגב של הסטודנטים. תשימו מה שצריך לשים, תקבלו איזה התניות שצריך לקבל ותמשיכו לנהל את המאבק הזה בלי לשים אותם על המזבח ולהגיד: עכשיו אנחנו מנהלים את המאבק על הפנסיות התקציביות שהם עוד ישלמו לנו גם.

פרופ' יוסי יונה, בבקשה, אמנם אתה מאוניברסיטת בן-גוריון.

אני מבן-גוריון ואני נחשב פורמלית עדיין כאיש סגל של האוניברסיטה, אני בחל"ת, אז ההשתייכויות שלי הן מאוד ברורות. גילוי נאות, מה שנקרא. למען האמת, אני עדיין נמצא באיזושהי מבוכה של היעדר הבנה לגבי מה מדובר כאן משום שגם כאשר - - -

אני הבנתי, למרות שאני קשה הבנה הבנתי.

יופי, אז אני אבקש איזה שיעור תגבור, שנרד לעומקם של הדברים. גם שמענו כאן כשדובר על הפנסיה התקציבית שזו לא הבעיה הבלעדית שניצבת לפתחנו.

זו מסה לא קטנה.

20 שנה קדימה – זו הבעיה.

אבל שמענו גם את שלמה עצמו – כאשר הוא נדרש לשאלה הוא אמר: לא רק.

ככה הוא אמר, אני חושב שהוא שוגה ואני אסביר.

צודק, חבר הכנסת יונה.

יש הבדל בין אי הבנה לבין אי שמיעה, אני שומע טוב. אז זה לגבי הסוגיה הזאת. אני לא הבנתי עד הרגע הזה. כאשר ות"ת או משרד האוצר באים ואומרים: הביטו, מבחינתנו אין שום מניעה, אנחנו נותנים ערבויות תזרים תקציבי ששנת הלימודים, כולל מה שקשור וכרוך בכך – משכורות, הוצאות כאלה ואחרות, ספקים – הרי שהרשות נתונה, ומצד שני, היוזמה להשבית את הלימודים היא של האוניברסיטה. לכן אני לא מבין, אם תרצו להסביר לי, בבקשה, את העילה של ההשבתה. זאת אומרת, מה היתה העילה ומה האוניברסיטה מבקשת מהמדינה, מהאוצר, מהות"ת שהיא לא נענתה לו ובשל כך השביתה את הלימודים? זו הסוגיה שעדיין לא נהירה לי לחלוטין. זו נקודה אחת.

לגבי הסטודנטים, מה ששמענו מצדכם, שלומי, טענה הכי לגיטימית והכי הגיונית: אנא, אל תנהלו את המאבק הזה על גבינו. אבל עדיין, גם לאחר שהדברים האלה נאמרו, אני עדיין לא יודע איפה הסטודנטים עומדים – האם הם נמצאים בהזדהות מלאה עם עמדתה של האוניברסיטה או שהם עומדים - - -

זה לא משנה כרגע.

זה כן משנה.

יוסי, למה הם צריכים לקחת צד בוויכוח בכלל? אם יש סטודנט אחד שהוא בעד - - -

זו לא השאלה, גם אני עוד לא יודע היום באיזה צד אני בוויכוח הזה – הם לא צד לוויכוח.

על זה יש הסכמה מלאה.

מה הם – ועד עובדים?

לא, אבל אם הם באים כאן ומציגים עמדה ניטרלית אז ביג דיל.

הם לא ועד עובדים, הם לא צד בכלל.

הם לא צד בוויכוח, הם רק אלה שמשלמים - - -

זה בכלל לא רלוונטי לסיפור.

הם גם ישלמו את הפנסיות התקציביות והם גם לא לומדים עכשיו.

תודה, חברי הכנסת. יוסי, סכם.

חבר'ה, כשאנחנו השבתנו פעם את הלימודים באוניברסיטת בן-גוריון הסטודנטים היו אתנו. אז אני לא יודע, זו סוגיה – למה לא להעלות אותה? זו סוגיה מאוד חשובה.

שאלת.

כן, יפה מאוד. אז לכן אני מעלה את הסוגיה הזו ומבקש שוב - - -

הוא לא מבטיח לך תשובה אבל בסדר.

נכון, זכותי להעלות תהיות ולהציג שאלות וזכותו של מי שנוגע בדבר גם לא להשיב, גם הזכות הזו עומדת לו.

אני אוהב את הפילוסופיה שלך.

אז אני רק אתמקד בשאלה, אם כן, הגדולה הזאת, שאם מצד אחד באים האוצר וות"ת ואומרים: התזרימים נמצאים שם, אנחנו מחויבים לפתיחת שנת הלימודים ולכל מה שקשור בכך, מצד שני, האוניברסיטה משביתה את הלימודים, אנא הבהירו לי את הנקודה הזו – יכול להיות שאני קשה הבנה – מדוע בכל זאת אנחנו יוצאים לשביתה.

כבר בשביתה.

חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה.

אני אומר בקיצור. תודה על היוזמה של הדיון ונראה לי שזה ברור שבאמת אין סיכוי שנוכל להיכנס לעובי הקורה ולדון בפרטים וכדו'. שמענו באופן כללי מה בדיוק המחלוקת אבל אתם מתרשמים שלבנו בעיקר עם הסטודנטים, שבינתיים מחכים ומחכים - - -

אל תפגעו, אתם לא מעניינים אותנו. במילים אחרות הם אומרים: ישחקו הנערים לפנינו, אנחנו שומעים אותם.

גם לבנו.

לא שנה א', שנה א' זה באמת רגע אולי היסטורי עבורם שבינתיים הם לא יכולים לממש אותו. לכן השאלה היא איך מתקדמים בעניין הזה, אני לא ממש שמעתי משני הצדדים איך להתקדם.

נשמע, נעשה עוד סבב.

דובר ברעיון האם אפשר אולי להקים ועדה מקצועית ששני הצדדים יסכימו לה.

אנחנו מדברים על עכשיו לעוד שלושה ימים, אין זמן לוועדות.

ובינתיים הסטודנטים יחזרו ללמוד, עם כל מיני הסכמות מינימליות שאפשר שהסטודנטים יחזרו ללמוד עד שנלבן את כל הנושאים האחרים.

יש כבר יועץ מקצועי בתוך הוועדה.

בסדר, לא ועדה.

חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה.

אני בעיקרון כבר אמרתי כאן, אני חושבת שהסטודנטים צריכים לחזור מחר בבוקר. אני חושבת שכל ההתנהלות הזאת היא על הגב שלהם. אין שום סיבה, הם לא צריכים לנקוט שום צעד, הם צריכים ללכת ללמוד. זה מה שהם צריכים לעשות. להשכיר דירה, להתחיל את העבודות שבטח חלק גם התחייבו להן כי רוב הסטודנטים במדינת ישראל עובדים וצריכים להתחיל ללמוד.

עכשיו אני אומרת לך בכנות, אני גם מכירה אותך, אני יודעת שאתה אדם ישר, הגון, אנחנו כבר יושבים פה הרבה פעמים גם בוועדה וגם בשדולה. אני אומרת, אנחנו חייבים לתת לסטודנטים ללמוד, זו גם אחריות ציבורית שלנו. כמובן על ההתחייבויות של השנה כבר דובר כאן אבל במקביל יתחיל כאן תהליך. תשמע, זה לא יכול להיות שאנחנו משאירים סטודנטים בבית בגלל עניינים על כסף שאפילו לא רלוונטיים אליהם. צריכים להתחיל ללמוד ואז לשבת.

אני רוצה להגיד משהו אחד, אין ספק שהאוניברסיטה, באמת מתוך הכרה שהאוניברסיטה כל כך חשובה, צריכה לעבור תהליך של התייעלות – מהנכסים שנמצאים לצוות ועוד לא דיברתי על הפנסיה שגם היא מרכיב חשוב פה – צריכה לנהל תהליכי התייעלות, אבל כל זה תוך כדי תנועה, כשסטודנטים יושבים בכיתה ולומדים. אני חושבת שזו באמת אחריות ציבורית שלנו כלפי הסטודנטים האלה ואני לא מדברת על כל המחויבויות שנוצרו מזה שאתה מתחיל ללמוד.

תודה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בוגר האוניברסיטה העברית, לא?

נכון.

אני צריך להתחשבן אתם על זה, בכמה מובנים, לא בכול.

גם אני לא ליקקתי דבש ממנו כשהייתי.

יש לו כמה דברים, לא בתחום המקצועי.

הוא מוקף בשני בוגרי האוניברסיטה העברית, אחד מימינו ואחד משמאלו.

אדוני היושב-ראש, אין ספק שלא מדובר בישיבת משא ומתן, זו לא מטרת הישיבה הזאת. גם אנחנו לא חייבים ולא רוצים להיכנס לפרטי הפרטים, מספרים וכדו'. אבל אנחנו כאן כדי, א', להציף את הבעיה, להכיר את הנושא משני הצדדים – שמענו את שני הצדדים ואין ספק שעמדתנו כחברי כנסת היא לצד הסטודנטים. הסטודנטים, בעיקר תלמידי שנה ראשונה, שכל כך רוצים להתחיל ללמוד והדבר לא ניתן להם, הם בתווך בין שני הצדדים, בתווך ובמטווח בין שני הצדדים.

אתה אוהב את ההקבלות האלה, אתה אוהב את המילה "מטווח".

בין הפטיש לסדן.

הפטיש לסדן זה דבר רגיל, זה משפט רגיל.

אתה אוהב את הניואנסים הצבאיים.

ואחר כך אנחנו מיליטריסטים.

אבל אני חשתי בעמדה נוקשה מאוד של האוצר ושל הות"ת, מאוד נוקשה, והדבר לא מבשר טובות, לכן אני לא יודע למה אתה גילית אופטימיות כששמעת את הדברים. אני שמעתי את הדברים וחשתי שזה לא מחר פלוס שלושה ימים – אלא אם יש דברים שאתה יודע ואתה לא מספר לנו.

זה גם הפטנט שהאוצר שם כסף ואומר: או שתעשו כמו שאני אומר או שלא תקבלו את הכסף.

הפטנט הזה מוכר, הוא צודק.

אני לא יודע כלום מעבר למה שאתה יודע.

היות וזה יום היסטורי שבו גם עודד וגם אני מסכימים במשהו, שהנוקשות הזאת של האוצר ושל הות"ת היא לא לטובת העניין, לא לטובת הסטודנטים והם לא אמורים להכריע - - -

והנוקשות של האוניברסיטה זה לטובת הסטודנטים?

זה בכלל לא רלוונטי.

אורן, אתה הולך לדבר עוד מעט.

הנוקשות של האוניברסיטה היא רלוונטית, אחמד? תגיד לי כי אתה אומר "נוקשות של האוצר ושל הות"ת" – ומה עם הנוקשות של האוניברסיטה פה? איפה היא?

בסופו של דבר הרי, מירב, את יודעת שיגיעו לעמק השווה, לפשרה – עד אז, כמה זמן הם יפסידו?

זו שאלה טובה.

ולכן כולנו מחויבים ללחוץ עוד ועוד ועוד עד שנגיע למודוס ויוונדי.

אוסאמה סעדי, אמרו לי שגם אתה בוגר האוניברסיטה.

גם אני בוגר האוניברסיטה והייתי יושב-ראש ועד הסטודנטים הערביים באוניברסיטה ואחרי זה יו"ר התאחדות הסטודנטים. אני מכיר את הבעיות האלה, אפילו פעם נעצרתי בהפגנות נגד העלאת שכר לימוד, כך שאני מכיר - - -

חכה, נקרא לענת ברקו שתכתוב מאמר על זה.

שתכתוב, שתכתוב. היינו מול הכנסת ומול משרד האוצר.

עוד פוסט.

פוסט או פרופסורה?

עוד פוסט ואחר כך "ערוץ 7".

מדובר בבעיה כרונית ואנחנו לא הולכים לפתור את זה בזבנג וגמרנו. לכן אני מבקש פה שהשכל הישר הוא - - -

פוסט ב-פ'.

למי שלא הבין פה את ההומור - - -

בוגר האוניברסיטה אבל בוגר הוא לא, זה בטוח.

אוסאמה מנסה לדבר.

כל קשר בינו לבין בגרות לא קיים.

תכבד.

אני צריך לכבד? היא לא פה להגן על עצמה. נראה אותו גבר אומר לך את זה בפנים.

עזוב גבר, לא גבר, נו.

האמת שאתה צודק, במקרה שלו.

אתה הגבר היחיד פה, כן.

הלאה, בבקשה.

אפילו בית משפט קבע שאני גבר.

הוא קבע עוד כמה דברים שכדאי שתתבייש.

רבותי, כבדו את המעמד ואת הסטודנטים, בבקשה.

הוא קבע עוד כמה דברים, אם אתה מדבר על פסק דין, שתתבייש.

בבקשה, אני לא אאפשר את זה.

אוסאמה, אני יכול להגיד עליך - - -

אורן, אתה הולך לדבר מיד אז למה? בבקשה.

לכן אני מבקש מכל הצדדים – פה הסטודנטים הם הקורבן למאבק הזה. מצד אחד, האוניברסיטה, שבאמת הגיע הזמן ורוצה לפתור את כל הבעיה הזאת, אבל מדובר בבעיה כרונית של שנים וחובות של מיליארדים, לכן אני מבקש שהשכל הישר הוא שיגבר, שאם יש התחייבות בכתב של המל"ג ושל הות"ת שלפחות התקציב השוטף יכוסה – ואת זה אני מניח שיעשו והאוניברסיטה תדע שלפחות השנה הזאת היא לא תצבור עוד גירעון על הגירעון הקיים. אני מכיר סטודנטים שכבר נרשמו לשנה א' וחיכו ליום הזה, זה כמו תלמידי שנה א' ואני מכיר את ההרגשה הזאת - - -

הם קיבלו טקס חניכה טוב.

תודה, אדוני היושב-ראש, באמת צריך להיכנס לעובי הקורה ולסיים את זה תוך כמה ימים ושהסטודנטים יחזרו ללימודים כמה שיותר מהר.

חבר הכנסת אורן חזן, בבקשה.

אני שומע את הדברים של החברים שלי, חברי הכנסת, ואני חושב שהם טועים בגישה ואני אסביר למה. אנחנו פה, בכנסת ישראל, פעם אחר פעם רואים גופים חזקים שרוצים לקחת את העובדים שלהם, או במקרה הזה את הסטודנטים, כבני ערובה. לפני מספר חודשים הגעתי אליך ורציתי להיכנס לישיבת הנהלה, לא רצית בהתחלה לתת לי להיכנס.

מי זה "אליך"?

לרקטור.

הוא ידבר אחריך.

בשמחה, הוא יתקן אותי גם אם אני טועה. באתי בנושא אחר, בנושא הסטודנטים לווטרינריה – שאגב הנושא הזה ממש קשור לכאן כי שם טוענים שצריך את השבת כי אילולא השבת לא יהיה מספיק זמן ללמד את החומר, פה אנחנו מבינים ששבועיים-שלושה, אולי חודש, לא יהיה חומר, אז לא יודע איך הם יסיימו את הסמסטר. באתי אליך ואמרתי אליך: אני רוצה להיכנס להקשיב. בהתחלה לא רציתם. אתה זוכר מה אמרתי לך? אמרתי לך: תראה, יום יבוא ואתם תצטרכו כסף ואתה תבוא אלי ואז אני אזכור שכשביקשתי עזרה לסטודנטים לא ממש רציתם לעזור. אז הנה היום הזה הגיע. דבר אחד אני רוצה להגיד: לא אתה - - -

- - -

רגע, שנייה. אל תדאג, אני אתן לך לענות לי, אנחנו לא בריב.

פרופ' אשר כהן.

אנחנו חברים טובים, זה בסדר, אנחנו לא בריב אישי, שלא יהיו אי הבנות, אנחנו רק שמים את הדברים על השולחן פשוט. המציאות הזו שכל פעם מגיעים גופים גדולים ומשתמשים בכוח שלהם כדי לפגוע במי שהם אמורים לתת לו שירות צריכה להיפסק. הדיון הזה צריך להתרכז בדבר אחד, בכלל לא בנושא של הפנסיה התקציבית, לא אם האוצר מעביר כסף או לא מעביר כסף, השימוש בכוחניות תוך כדי פגיעה בסטודנטים הוא שימוש אסור, הוא לא נורמטיבי למציאות של ישראל 2016.

הוא שימוש לא הוגן.

הוגן זה בכלל לא המילה, הוגנות כבר נגמרה מזמן. אני חושב שביום שהם החליטו שהם משתמשים בהם נגמרה ההוגנות.

אני אומר לך, אני מוכן ללכת אתך הכי רחוק שאפשר בשביל תקציבים מול הות"ת. אני הצלחתי לכופף את הות"ת פעם איפשהו ב-2007, הצלחתי לעשות את זה, פתחו את העוגה התקציבית אחרי הרבה מאוד שנים, אבל יש לי תנאי: פתח את הלימודים מחר בבוקר. בסוף החבר'ה האלה משלמים גם כסף כדי ללמוד, בסוף החבר'ה האלה נותנים גם לכם שירותים, בסוף אתה צריך את החבר'ה האלה בדיוק כמו שהם צריכים אותך. מספיק עם השימוש המכוער הזה בכוחניות שלא מתאימה לא לך ולא לכנסת ישראל על גב של חלשים. ראינו את זה ואנחנו רואים איך הטייקונים – ראינו את זה, מרגי, ב"כיל", ראינו את זה במפעלי הפוספטים, ראינו איך כל פעם מאיימים שיפטרו עובדים, פה אומרים: אנחנו לא ניתן לכם השכלה. חלאס. אני אומר לך שאם אתה תמשיך בדרך הזו – לא חלילה אתה אישית, שלא יהיו פה אי הבנות - - -

האוניברסיטה.

בדרך הזאת, אני אעשה הכול, הכול, באמת כדי להקשות על האוניברסיטה להמשיך ויש לי הרבה כוח. אבל אם תשכיל ותפתחו את הלימודים מחר בבוקר אני מבטיח לך שגם הם, גם אני וחברים אחרים בכנסת הזאת, נעשה הכול כדי שתוכלו להתקיים בכבוד.

תודה. פרופ' אשר כהן, בבקשה.

קודם כל, אני רוצה להסכים עם מה שנאמר כאן שהפנסיה התקציבית זו בעיה. האוניברסיטה העברית הכירה בזה כבר בשנת 2001. פתרנו את בעיית הפנסיה התקציבית לטווח הארוך באמת כבר בשנת 2001 כשהעברנו את הסגל כולו מ-2001 ואילך לפנסיה צוברת. הבעיה היא, מה לעשות, שזה לוקח הרבה זמן עד שהדבר הזה נפתר.

אגב, לפני משרד האוצר כי במשרד האוצר עובד שנקלט ב-2001 עדיין מקבל פנסיה תקציבית.

היינו המוסד הראשון שהסכים לעשות את זה ועשינו את זה וולונטרית. עכשיו אני רוצה לדבר על העניין עצמו – יש כאן ויכוח האם הבעיה של האוניברסיטה העברית היא רק הנוכחות של הפנסיה התקציבית בתוך התקציב או שמא זו בעיית התנהלות. אנחנו עשינו משהו שמעט מאוד מוסדות מוכנים לעשות – פתחנו את שערנו, אמרנו שאנחנו מוכנים להכניס יועץ חיצוני, איש עם רקע אוצריסטי מובהק, הוא היה סגן הממונה על התקציבים, כדי שיבוא ויסתכל על הספרים.

אפשר לדעת מי האיש?

דוד ברוך. כדי שיבוא ויסתכל על התקציבים, שיסתכל על כל הספרים שלנו, יראה מה יש לנו ויגיד את דברו. זה לא שאמרנו שזה הטיעון שלנו ואין בלתו. אנחנו לא קשוחים ולא קשיחים. אנחנו מוכנים לפתוח את דלתנו לאיש חיצוני מטעם האוצר שיבוא ויסתכל על כל הספרים ויגיד את דברו. מה שנותר זו הבעיה של השנה הנוכחית וכאן אני רוצה להבהיר את העניין הזה, מה ההבדל בין תזרימי לבין תקציבי. תקציב פירושו של דבר שאנחנו אומרים מה השירותים שניתן לסטודנטים, מה יתר הפעילויות שנעשה במהלך השנה ואיך נכסה אותן. תזרימי פירושו של דבר שאנחנו זוחלים על הגחון וכל פעם שחסר משהו אנחנו צריכים לבוא ולבקש כסף. יש הבדל עצום בין שני הדברים האלה. כמו שחבר הכנסת עודד פורר אמר, אין מקום ציבורי שאין לו תקציב שאתו הוא פותח, שיודע מה ההוצאות שלו ומה ההכנסות שלו. מה שאנחנו מבקשים זה תקציב לשנה - - -

מה אמרת, תקציב לאיזו שנה?

תקציב לשנה הקרובה בלבד, כאשר יש יועץ שהסכמנו שיבוא ויסתכל ויעשה תוכנית. על זה הדיון. על זה הדיון.

א', אני מסכים אתך שגוף במצב נורמלי, ברגיעה, לא בחירום, צריך לעבוד על פי תקציב מאושר, תקציב מתוכנן ומסודר. מה לעשות, כשלבן שלי נגמרים דמי הכיס אני מתערב לו: מה אתה עושה עם זה? מה עשית? לכן – באת לערער על הלגיטימיות? אני אתך, אני רוצה לעזור לך. אבל אני גם הגון כדי לא לקבל קביעות - - -

רק מילה אחרונה, ברשותך, אדוני היושב-ראש, כי אני חייב גם לחבר הכנסת חזן תשובה.

אתה לא חייב, אתה לא חייב.

אני לא רוצה - - -

סליחה, אני לא רוצה. סליחה, אני מנהל את הדיון – לא רוצה.

הוא - - -

סליחה, אורן, אל תפריע לי.

מילה - - -

לא, לא עומדת לך הפריבילגיה, נקודה.

אולי הוא רוצה להודיע שהוא פותח את הלימודים מחר?

לא, זה מין בשאינו מינו.

אולי הוא רוצה להודיע שהוא פותח את הלימודים מחר?

תרשה לי לנהל את הדיון, בבקשה. נקודה. לא, אני לא מוכן. וטרינריה – היה דיון, יהיו דיונים, נתערב, לא רוצה.

לא וטרינריה, אני רוצה לדבר על המשבר הנוכחי.

בסדר, תעזוב אותי, אל תענה לו. אני לא רוצה שתענה לו. אולי בסבב הבא. יש לנו מגבלה של זמן. תקשיבו, אין ספק שיש כאן תמונת מצב שהיא לא נוחה, מצד אחד המדינה באה ואומרת – זחאלקה, אחר כך תשאל את השאלה, אין לנו זמן.

הוא שאל את השאלה הנכונה – מה הסכום?

אם הוא היה מגיע בהתחלה הוא היה מקבל תשובה.

שאלנו, אין הכרעה ואין הסכמה וכנראה גם לא נכון לשים את זה פה עכשיו. אם תרצה אחר כך לא פורמלית לקבל את זה – אין לי בעיה. לא התעקשתי, הסכמתי עם הגישה של שלמה פשקוס.

אני אומר לכם, יש פה הרגשה לא נוחה. מצד אחד, המדינה – שבדרך כלל אנחנו נתקלים במצבים הפוכים: לא מוכנים לסייע, סייענו, 16 שנים אנחנו הולכים אתם צעד אחר צעד, השנה אין, זה מה יש – באה ואומרת: ל-2016 יש לך guarantee, ערבות, תרוץ אתה, לא תיתקע. אני מבין את הקושי, פרופ' כהן, אבל אני מסכים עם המדינה. כן, אני מסכים עם המדינה. אני עוזר לך, כשתתקע אני אתך, אני אומר לך, אתה צריך רק לומר תודה על ההסכמה הזו שאנחנו נלווה אותך במהלך כל השנה. אין את הפריבילגיה הזאת למדינה אחראית לבוא להגיד לך: תשמע, קח, צעד אחר צעד, יחד אתך, הוא אומר לך ערבות מוחלטת תכסה את כל השנה. האוניברסיטה באה ואומרת: נכון, אני פותחת את השנה – מה הלאה? אבל יש פה הרגשת אי נוחות, ופה זה השלב שאתה נכנס להשיב כי יש לנו קושי לכל חברי הכנסת - - -

להבין את הבסיס.

לכאורה למה ההתעקשות הזאת שסחטתי מפשקוס, סחטתי ממנו מה ההתחייבות שאתה דורש מהאוניברסיטה כשאתה אומר לי טווח ארוך. הוא אומר: רק להסכים שיימשכו הדיונים. אני לא מעלה על הדעת שאתה לא מסכים להמשיך לשבת על פתרון הבעיה שלך. לכן יש פה קושי לבוא לעמוד לצד האוניברסיטה בשלב הזה. אתה יכול לחדד לחברי הכנסת מה הקושי שלך לקבל לכאורה את ההצעה הכי נדיבה שכל גוף אחר שמתקשה תקציבית היה שמח לקבל אותה? ערבות מדינה זה הדבר שהכי קשה להוציא מהאנשים האלה.

לא, התחייבות מפורשת לכסות את - - -

אמר לך, אמרו ות"ת, אמר האוצר. אפילו מירב מתפלאת על כך שאני מסכים אתה בחלק מהדברים.

אני חושב שהמהלך שמתבקש, אדוני היושב-ראש, הוא עוד צעד קטן.

מהו?

אם המדינה אומרת שהיא מוכנה לתת פתרון תזרימי לשנה – והיא יודעת בדיוק באיזה סדר-גודל הבעיה שלנו – אני אומר - - -

היא לא יודעת.

היא יודעת את זה.

היא אמרה.

רגע, בוא נשמע אותו עד הסוף.

אתה יודע מה? בוא נשכח עכשיו את המשפט המובלע. אני מבטיח שזה פתרון רק לשנה הזאת. אני משתמש בשיחה שהיתה לי עם שר החינוך, הוא אמר: מנחם, תבטיח שזה פתרון רק לשנה הזאת, אני אומר: זה פתרון רק לשנה הזאת. אנחנו מתחייבים - - -

מה אתה מצפה מהם?

שהם יתנו לי את מה שחסר. הם יודעים, הם היו - - -

מה אתה רוצה את זה, עכשיו?

בוודאי, אני צריך לדעת - - -

אם הוא אומר לך: אני אכסה לך?

עכשיו אני אגיד למה אני לא רוצה, ושלמה יודע, עכשיו אני אגיד מה הסכנה.

כי אם אתה רוצה לגייס את הוועדה לטובתך אנחנו חייבים לדעת מה הבעיה.

חברים, "הדסה" ירושלים קיבלה פתרונות תזרימיים והיא דיממה למוות, ואחרי זה, למשוך חזרה את האמון שלה אצל הספקים, את האמון שלה אצל קרנות המחקר – אנחנו צריכים לקבל בשנה 180 מיליון דולר קרנות מחקר. אני אומר, זה היה לנו לפני שלושה חודשים, אמרו לנו: הנה סכום הכסף שאתם יכולים לקבל בתנאי שתתחייבו שהבעיה שלכם היא לא יותר מכך וכך, תתחייבו לטווח הרחוק. אני אומר, יש לנו התחייבות לטווח הרחוק – אנחנו מוכנים שאיש אוצר מובהק ייתן פתרונות ל-20 שנה לאוניברסיטה, מבחינתנו זה הפתרון לטווח הרחוק גם. אמרו לנו: קחו את זה, נתנו את ההתחייבות לטווח הרחוק, אנחנו מקבלים את כל מה שייאמר כך מבחינתי הפתרון לטווח הרחוק גמור – תנו לנו את מה שהסכמתם לתת, אל תשאירו אותנו בגרגרת.

ממה אתה חושש – שהם לא יעבירו, או שזה בגדר חוב? הלוואה? תגיד לי מה אתה חושב.

אדוני, יש ועד מנהל שמורכב מחמישה - - -

ממה הם חוששים?

הם קיבלו התראה שאסור להם לעבוד עבודה תזרימית, הם קיבלו התראה שאסור להם להשתמש - - -

ואם הם יקבלו מסמך שלשנה זו זה לא יחול עליהם?

אז הם אומרים שהם לא יכולים לערוב לזה. אני לא מדבר בשם הוועד המנהל, אני נותן תשובה ברורה למה עבודה תזרימית היא בלתי אפשרית. אני רק רוצה לשנות את הביטוי. אני מבטיח שמה שהם נותנים לי זה רק לשנה הזאת. הם נותנים בנדיבות, הם נותנים לנו 1.6 מיליארד, הם נותנים לנו 1.6 מיליארד, הם סומכים עלי. אדוני, אנחנו מנהלים את האוניברסיטה, וקודמי ניהלו את האוניברסיטה, בצורה מופתית ולספר – ואת זה אתם עשיתם, הראנו לכם טבלה, שקף-שקף, כמה מקבלים באוניברסיטאות אחרות, כמה מקבלים אצלנו, אין אוניברסיטה שהסגל הוציא מהכיס בחמש שנים האחרונות כסף כדי לתת לנו לגמור את החודש, אין דבר כזה ואתה נתת לי על זה מאצ'ינג, על הכסף שחבר'ה הוציאו מהכיס שלהם.

בואו נחזור חזרה בלי הרטוריקה. אני רוצה להגיד בצורה הפשוטה ביותר: אנחנו לא רואים את זה כתקדים. נכתוב את זה בכל מקום, על כל לוח, לא רק בוועדה הזאת – זה לא תקדים במקרה הזה. זה במקרה להפעיל את תשע"ז. היתה נדיבות לב לתת את הכסף, משכו את זה בדקה ה-90. אז אני אומר, הכסף כבר שם, אני רוצה את הכסף כדי להתחיל שנת לימודים וזה לא - - -

בסבב הזה של הדיון יותר החכמנו. גדי, לפני שאתה משיב לו אני שואל אותך שאלה – הרי אני מכיר אתכם ממקומות אחרים – לפני שאתה עונה לו מהותית: אתם מתכוננים להעביר את הערבות הזו, זאת אומרת, להתקדם אתם עד סוף השנה, אתם לא מתכוננים לזקוף להם את זה לעתיד לבוא כחוב?

לא, אני אסביר.

זה שאתה אומר לי: "לא, אני אסביר" – אני לא הבנתי כלום.

זו בדיוק הנקודה.

זה החטא היחיד שיש לי פה, שאני יודע לשאול את השאלה.

אני אסביר בקצרה. מה זה אומר תזרימי? תזרימי זה לא אומר, דרך אגב, שנעצור אותו ונחזיק אותו באמצע השנה לא לספק ולא לקרן מחקר, אני מתחייב לגמרי. מה ההבדל? מה זה תזרים? תזרים זה אומר שאנחנו והאוצר מתחייבים לתת להם מזומן, אנחנו ניתן להם כסף.

על איזה בסיס – מענק? מתנה? הלוואה? התחייבות?

לבעיה החשבונאית שלנו – עזוב, אנחנו נסתדר. יש לנו חשבות שלנו, לא של החשב הכללי, הוא - - -

אבל למה אתם הולכים לכיוון הזה?

שנייה, עודד, אני אסביר. הוא יקבל כל שקל ואנחנו נשלם את זה בשקלים, עם חתימה של בנק ישראל למטה, הוא יקבל הכול לתוך חשבון הבנק שלו. מה שאל מול זה יקרה – הוא יצטרך, וזה מה שהוועד המנהל שלו מחדד, לרשום את זה בדוח הכספי שלו כרגע.

בתור מה?

יש לו 1.470 מיליון שקל גירעון צבור, אז יהיו לו 1.480 או 1.490 – זה ההבדלים, בסדר?

זאת אומרת, הוא ירשום את זה כחוב.

נכון.

יגדיל את הגירעון.

אתה לא נותן לו מענק, אתה נותן לו הלוואה.

אני נותן לו מימון בשביל להתחיל את השנה - - -

איך הוא יקטין את הגירעון הזה? בזה שהוא יחזיר לך את הכסף.

לא, שנייה, עודד. הוא צריך, רק בשביל להבין - - -

זה בדיוק העניין.

הוא נותן לו והוא צריך להחזיר, הוא לא מלווה לו. הוא נותן לך ואתה צריך להחזיר לו.

אתם מכירים את הבדיחה האנטישמית: אתם לא הרגתם אותו, רק הוצאתם לו את הנשמה לאט לאט? אני שואל אותך שאלה: למה זה לא היה יכול להיות בסבב ההתייחסות הראשון, כשאני זיהיתי את הקושי הזה כבר בהתחלה, רק לחברי הכנסת אצה הדרך?

הסברנו, יעקב, אבל זה לא העניין.

הבנת, מירב, הבנת?

הבנתי, ברור שהבנתי.

חברי הכנסת, תנו לי, אנחנו מגיעים לישורת, לא האחרונה אבל מגיעים לישורת.

אם ניכנס לענייני תקציב, היושב-ראש, מה שנצטרך לעשות זה בדיוק מה שאתה אומר ואנחנו לא רוצים לעשות לו את זה – נצטרך לשבת לו כל הזמן ולהגיד לו: את זה תעשה ואת זה אל תעשה ואנחנו לא רוצים להגיד איך מתנהלת האוניברסיטה בשנים הקרובות.

אני אגיד לך מה אני רוצה, אל תחליט בשבילי, אני אגיד לך מה אתה רוצה שתעשה – על מה שכבר הסכמתם, תעשו אחד חלקי 12, בסדר?

אנחנו מוכנים.

תקשיב, במצב הגירעון שלו והקושי - - -

אנחנו מוכנים, אנחנו מוכנים אפילו יותר מזה, היושב-ראש.

תן לי רגע. במצב שנמצאת האוניברסיטה – ואני לא יכול לזרוק עליהם, הפנסיה התקציבית זה החטא הקדמון של מדינת ישראל. זה לראות מטר קדימה במקום לראות לטווח רחוק. כשהמדינה טועה עומדת לה החובה המוסרית לשלם ולשלם בנדיבות. המדינה טעתה. יש גיבנת. אתה יודע מה? למרות שיש מי שרוצה לברוח ולבוא לומר: זו לא הבעיה העיקרית של האוניברסיטה, תפתור אותם מהפנסיה, תוריד לה את החבות הזו של הפנסיה, ואני אומר לכם כאיש מספרים, כאיש כספים, הוא נושא את עצמו, הוא לא צריך אותך - - -

זה נכון לכל גוף, זה נכון גם לחברת חשמל, ישמח הטכניון.

תן לי רגע. אבל אתה יודע מה? לא הייתי שם, אבל בחברת חשמל אני לא יכול להצביע שרק הפנסיה זו הבעיה העיקרית שלהם. אם תבוא ותגיד לי: לא יעיל – הם הולכים אתך. תגיד שיש משהו שצריך לעשות – מסכימים אתך.

לא מסכים.

במצב שלהם בא האוצר אבל עם כל הכבוד אתה לא נותן להם כלום. אתה אולי נותן להם בלון חמצן אבל יוצר לי ואקום מאחורי הגב. שחרר פה חמצן ויוצא לי ואקום מאחורה. עכשיו אני מבין יותר את החשש מאיך שהצגתם אותו. האמת היא, זה לא נכון לבוא ולהגיד שאני נותן guarantee, זה לדחות את הבעיה לשנה הבאה. ואני אומר לכם, תקשיבו טוב טוב, כרגע מה שצריך לעשות זה להגיע לאיזו נקודה – אני לא יודע איפה למתוח את זה. אני לא רוצה להגיד שהכול זה אשראי – אתה, מה שאתה נותן לו, זה אשראי, מה זה משנה אם זה מהבנק, מהאוצר, מות"ת?

היושב-ראש, אני יכול ללכת עם הצעתך?

עוד לא הצעתי אותה אפילו.

אמרת אחד חלקי 12, אני אלך עם הצעה יותר טובה.

זה חצי הצעה. אחד חלקי 12, ואני מבקש שלפחות 2016-2017, שנת הלימודים הנוכחית, לא – הרי ממילא תוציאו את הכסף, איך שלא תרצה תוציאו את הכסף, פשקוס. איך שלא תרצה. זו בעיה שלך. האוניברסיטה העברית – לטוב היא הגאווה שלך, לרע היא הגיבנת שלך. לכן, בסוף המדינה תשלם ואני לא אוהב שהמדינה בסוף משלמת ארבע פעמים.

ובדרך שותה את הדם.

לכן, בואו נעצור את זה כאן. הדרך היחידה: באותו יחס שהוועד המנהל שלו מוכן ליצור גירעון שוטף, באותו יחס, אתם צריכים להבין שב-2016, ה- guaranteeהזה, 80% זה לא אשראי ולא חוב, 20% כן. חלק כן. אני לא מאמין שהכול על המדינה. למצוא את המנגנון הזה שאחוז מסוים שהוא כן אמר אותו בהצהרה – הוא אמר שהוועד המנהל כן מוכן 10% אבל לא 200% - - -

אחוז אחד.

הם מוכנים רק אחוז אחד, זו הבעיה.

זה שני מיליארד – 20 מיליון מתוך שני מיליארד.

לא, כשדיברת במיליונים.

20 מיליון מתוך שני מיליארד.

היושב-ראש, הצענו הצעה כזאת רק האוניברסיטה והוועד המנהל מחליט ומרגיש, בדיוק כמו שאמרתם פה, שעל גבם של החברים הנחמדים פה הוא יוכל להוציא מהמדינה עוד 10 ועוד 20 ועוד 30 מיליון שקל.

אני לא נותן להם את זה כך, הנה אני אומר לך – אני עוצר את זה.

אבל היושב-ראש, הצענו הצעה כזאת אפילו הבוקר לפני שעתיים. על אף הטענות פה אנחנו ישבנו בכל שעה אפשרית עם האוניברסיטה, גם אתמול וגם שלשום.

שמעת מאתנו שלא פעלתם?

לא, אני מדבר על כל מיני הערות על חופשות ולא חופשות, אני לא הייתי בחופשה בכל רגע נתון.

אף אחד מאתנו לא היה בחופשה.

בכל מקרה, אנחנו הצענו הצעה אפילו יותר נדיבה ממה שהציע היושב-ראש והשוליים של אותו אשראי מאוד נמוכים, נמוכים מאוד.

שזה אומר? אחד חלקי 12 אתה נותן להם?

אפילו לא ביקשתי אחד חלקי 12. אנחנו רוצים שהאוניברסיטה תמשיך להתנהל, אם נתניע אותה באחד חלקי 12 האוניברסיטה לא תוכל לעבוד.

הלאה. מה באת לקראתם ברישום של אותה הזרמה שלך?

עשרות מיליונים מתוכה, עשרות מיליונים. יותר מ-50% מתוכה אנחנו מוכנים שיינתן תקציבית והאוניברסיטה יודעת את זה. אבל הם רוצים ללכת עד הקצה, לקחת ולמתוח את זה - - -

100% לא יהיה, מנחם.

מה היה משפט הפתיחה שלי? הבאנו לשולחן ביום ראשון 50% מהבעיה.

הבאנו 50%.

אז איפה הבעיה?

עם כל הכבוד לאוניברסיטה העברית, ואני מצטער, אבל עושים פה מצג מאוד מאוד – אני נזהר במילה.

למה? תסביר.

כי מדי שנה כל אחת מהאוניברסיטאות, לא רק האוניברסיטה העברית, מתחילה את התקציב שלה, כמו גם רוב המשרדים הממשלתיים, עם בעיה, לא עם פתרון, וכל אחת מהאוניברסיטאות, גם תל-אביב, גם הטכניון וגם בן-גוריון, באה ומתחילה לקצץ או להתאים את התקציב שלה וכל שנה האוניברסיטה היתה מביאה תקציבים בסדרי-הגודל האלה.

אז אתה רוצה ממנה השנה, בגלל שהיא בקשיים, לתת אחוז יותר גבוה?

לא, אז השנה אני מוכן לתת גם מהצד שלי, אבל אנחנו מוכנים לתת חלק מהצד שלנו, לא את הכול. האוניברסיטה לא מתחילה את השנה עם 200 מיליון שקל, למרות שכך הם מנסים להציג את זה. היא כל שנה התחילה עם בעיה דומה לעכשיו והיא היתה בערך חצי מזה ואחרי זה – אני לא נכנס לתוך החשבונאות של האוניברסיטה, אם הם מגדילים, או מנפחים או דברים גדולים, אני לא רוצה להיכנס ולהגיד דברים על אנשי הכספים של האוניברסיטה. אבל בדיוק בגלל שאני לא מנהל אותם, אני לא רוצה גם שיתחילו להגיד לי: יש 100 והשנה פתאום יש 200. לא. יש סדר-גודל מסוים, אנחנו מוכנים לכסות את רובו – לא חצי ממנו אפילו, את רובו – וחלק ממנו יישאר עשרות בודדות, עשרות בודדות גירעון של האוניברסיטה שות"ת תערוב לו מימונית. עשרות בודדות.

שגם לגירעון הזה תערבו?

שגם לזה אנחנו מוכנים לערוב מימונית שהאוניברסיטה תסיים. אבל הוועד המנהל של האוניברסיטה מתחיל לריב אם זה יהיה 20, או שזה יהיה 30, או שזה יהיה 40. זה סדרי-הגודל. אנחנו לא מדברים פה על 100 ולא על 200. זה סדרי-הגודל שכרגע ועד המנהל של האוניברסיטה, בשביל סדרי-הגודל האלה – שאני רק רוצה להגיד, גם בשנה הקודמת וגם בשנה שעברה האוניברסיטה - - -

אז למה אתה מתווכח עליהם אם זה כל כך נמוך? אני אחזיר את זה אליך.

לא, זה העיקרון.

כי אנחנו אחראיים בתור מערכת.

כי עם כל הכבוד אנחנו עושים פה צעד שאף אחד מהמערכת האחרת לא מקבל. אנחנו נכנסים ומוציאים עוד עשרות מיליונים מעבר למה שאוניברסיטה אמורה לקבל.

ביקשה 50%, לא ביקשה הכול.

50% זה 100 מיליון שקל.

בסדר.

מה זה "בסדר"? זה 100 מיליון שקל.

אני רק רוצה, ברשותך, חבר הכנסת פרופ' יוסי יונה, להתייחס למה ששאלת. כמו שאתה רואה, בשנתיים האחרונות יצא לנו אפילו להיאבק ביחד – ואנחנו כאגודה לא מפחדים לבוא ולהסתער, לא על האוניברסיטה, כמו שעשינו בווטרינריה ביחד, ולא מפחדים להסתער על משרדי ממשלה כמו במחאה חברתית. אתם רואים, אנחנו מדברים פה כבר במשך שעה וחצי וזה כמו מטוטלת, כל שניה גם הלב של כל אחד מהאנשים פה זז בין הצדדים כי - - -

זה דרכו של משא ומתן, זה תיווך.

מה שאני אומר, בסופו של דבר, גם כשאני בא ומפעיל לחץ פוליטי אני יכול לחנוק את האוניברסיטה, הצד השני יכול להתבצר. המטרה שלנו היא פשוטה – אנחנו רוצים שהדבר הזה יגמר ואני באמת אומר פה לשני הצדדים - - -

לא לחינם אמרתי לך שאתם נוקטים בקו אחראי, אני חושב שזה נכון היה.

המנהיגות שלנו בסיטואציה הזאת – אנחנו מנסים להוביל פה קו שיסיים את הדבר הזה לשני הצדדים וזה מה שחשוב לנו. הכי קל פופוליסטית לצאת לצד אחד, להסתער, יהיו לי מלא "לייקים" ב"פייסבוק". מה שאני אומר זה דבר כזה: אנחנו מבקשים פה, כבוד יושב-ראש הוועדה, רק בידיים שלך יש כוח לשים סוף לדבר הזה. אני אומר לך את האמת, גם אחרי שנצא מכאן - - -

אל תחמם אותי, עם האגו שלי אני עוד אאמין בזה.

יש לנו ניסיון גם עם וטרינריה. יש לנו ניסיון. אנחנו נצא מפה – הם ימשיכו לדבר. הם ימשיכו לדבר והדברים יימשכו. אנחנו נעבור את ה-13 בנובמבר ואו ששנת הלימודים תיפתח מאוחר או שהאוניברסיטה תמשיך לדמם.

דווקא חברתי, שאני זוכר אותה מהמשבר של הסגל הזוטר וממדעי החברה והרוח, יודעת שלא כך הצלחתי, הצלחתי להניע משהו אבל עוד לא.

לאט לאט.

גם אנחנו מושבתים, גם לנו יש בעיה.

קודם כל, חשוב לי להגיד גם בקשה למנחם, נשיא האוניברסיטה, אני יודע לכל אחד מאתנו יש ועד מנהל, גם לי יש ועד מנהל, יש לי דירקטוריון, אנחנו פה כקברניטי הספינה הגדולה הזאת לקחת את ההחלטה הגדולה ולהוביל את אנשינו אתה. אני מבקש ממך, כבוד היושב-ראש, שים לזה סוף בבקשה, 25,000 סטודנטים זקוקים לך.

תודה. חבר הכנסת זחאלקה, בבקשה.

אני תלמיד של האוניברסיטה העברית, יש לי שלוש בנות שלומדו באוניברסיטה אז יש לי אינטרס אישי מאוד חזק.

גילוי נאות, מה שנקרא.

גילוי נאות. גם המורה שלי היה רקטור האוניברסיטה בעבר.

גם הוא ד"ר, בוגר הפקולטה לרוקחות.

אני יודע מה זה משבר כספי באוניברסיטה. בזמנו, פרופ' משולם היה מגייס מאות-אלפי דולרים למחקרים מכול מיני קרנות בעולם. היה משבר באוניברסיטה, לא יכולנו לקבל ציוד מעבדה פשוט כי היו קיצוצים. זה מה שאמר פרופ' בן-ששון: אנחנו מגייסים 180 מיליון דולר מקרנות ויש לנו בעיה כי אם האוניברסיטה לא יכולה לתפעל את זה אז זה ילך פייפן, חלק מזה לפחות, תהיה הבעיה גדולה מאוד. אני יודע שזה יכול לתקוע דברים גדולים כי יש מה שנקרא תקציב בסיסי של האוניברסיטה.

אני חושב, לשיטתך, אתה אומר: נשארו עשרות מיליונים ומספר לא גדול, לא ענק, עם מוסד כל כך חשוב – לא צריך להכביר מילים על חשיבותו של מוסד האוניברסיטה העברית – ומדובר בדבר חד-פעמי, אז הבעיה היא לא גדולה בהיקף שלה. אלא אם אתם תגידו לי: לא, לא מדובר ב-20 מיליון, או 30, או 40, או 50, אלא מדובר במאות - - -

זה אחרי שנותנים - - -

חכה שנייה.

גדי, תן לו לסיים.

אני חושב, אם העניין הוא בתחום הזה, אני מציע שיושב-ראש הוועדה יתערב אישית בעניין הזה. הוא אדם ישר, הוא אדם שגם הקופה הציבורית חשובה לו וגם עניין החינוך חשוב לו, שני הדברים חשובים לו באותה מידה, הוא לא בצד שלכם ולא בצד של האוניברסיטה. אתם רואים, לא במקרה הוא פעם בצד הזה ופעם בצד השני, בגלל זה. אני חושב שאנחנו כוועדה – אני ממלא מקום כאן אבל אנחנו חברים בוועדה – אני מציע שתשבו היום בתיווך שלך. אם אתם רוצים גיבוי אז אפשר שד"ר אחמד טיבי יהיה ופרופ' יוסי יונה, שני אנשים שגם מכירים את העניינים האלה. אם לא, אז אני חושב שכדאי לסגור את העניין הזה ולהביא בשורה לסטודנטים. לבי לבי על הסטודנטים. אני מכיר את פרופ' בן-ששון, אני הופתעתי שהוא יזם ישיבה, תמיד יש לו דימוי של אדם שמרן, הוא לא מכביר במילים, לא שש אלי קרב.

הוא ישב שבעה נקיים עד ששחרר לנו אותה.

הוא לא שש אלי קרב, בשיקול דעת זה נעשה. ואתם רואים את הרקטור והשאר, גם הם אנשים שצריך לתת להם כבוד, לא רק פקידי אוצר. עם כל הכבוד, לכל אחד יש את הכבוד שלו, לכל אחד יש האחריות שלו ואני חושב שהבעיה היא לא גדולה, אפשר לפתור אותה, אז כולם לרדת מהעץ.

כולם, כולם לרדת מהעץ.

תודה. פרופ' בן-ששון, שמעת את המקצה האחרון, מה אתה אומר?

אני אומר שיש לנו שוליים קטנים מאוד להשלים ואני מאוד מבקש להשלים אותם.

כמה מתוך ההצעה שלי, באחוזים, מתוך אותה דחיפה מהגירעון, אתם כן תהיו מוכנים להוסיף?

אנחנו הגדלנו את הגירעון מהאחוז, אנחנו נגדיל אותו לאחוז וחצי כי אין לנו שוליים. החיים של האוניברסיטה, רוב הכסף הוא כסף מובטח מראש, הוא כסף שהולך למשכורות, מרחב העבודה שלנו הוא מרחב כמעט בלי שוליים, זה החיים המטורפים שאנחנו חיים אותם.

אני אשאל שאלה שהיא לא טקטית, שאלת תם: יש פתגם בערבית כשאתה בא לבן אדם לשחק אתו לצורך העניין תמורת כסף ואין לך כסף, אתה אומר לו: תלווה לי, אני אשחק אתך. הרי בסוף בסוף הוא אומר לך: גם לגירעון הזה שתרשום אני ערב. אומר לך האוצר: אני נכנס אתך על כל הגירעון לתוכנית. מה החשש?

ולמה בזמן שאתה פותר את השוליים הקטנים לא תתחיל את הלימודים? הרי לסגור אתה יכול לסגור כל יום. למה? אתה אומר שיש לך שוליים קטנים. תשחרר את הסטודנטים.

אני לא חושש מתקדים. תראו, כל מה שאמרתי קודם אמרנו, אמרנו שיש הרבה דברים שאתם כחברי כנסת יודעים שאסור לעשות אותם. היום it is not done, אסור לעשות את המהלך התזרימי בתוך האוניברסיטה. ועד המנהל אוסר לעשות את הדבר הזה. הפתרון נמצא ביד, הכסף נמצא ביד. אני אומר, אין פה תקדים, זה פעם אחת, זה תשע"ז. הם היו נדיבים, בזמנו הם הציעו לנו שנתיים, אמרנו: מספיק שנה, נגמור את העבודה. אנחנו רוצים לצאת לחופשי. אנחנו חיים שנים כבני ערובה בתוך המעגל המטורף הזה של הפנסיה. לכן, אנחנו הגענו לקצה של מה שאנחנו יכולים להביא מהבית, גם אם נמכור נכסים. אנחנו לא נמכור נכסים כי גם לזה יש הערה שלהם. מכרנו בשלושת-רבעי מיליארד שקל נכסים, מכרנו. זאת אומרת, אין לנו היכולת. היכולת נמצאת במקום אחד. עכשיו הם צודקים, הם נותנים לנו – זה לא כסף שלהם, זה כסף שלך ושלי – הם נותנים לנו 1.6 מיליארד, בנדיבות, בעין יפה, בשותפות, הם נהנים, אנחנו נהנים מהעבודה המשותפת, אז אני אומר שאת השוליים האלה, שיגמרו לתת אותם. זה הכול.

אני לא מצליחה להבין אותך.

אני לא יכול לקחת סיכון.

על מה אתה לוקח סיכון? אתה יכול לסגור את השער כל יום.

כבוד היושב-ראש, מנחם אמר את זה גם ביושר קודם, זה לא החלטה שלו, יש לו ועד מנהל. אני חושב שוועד המנהל - - -

כשאתם יושבים, אתם יושבים עם הוועד המנהל או אתו?

אנחנו יושבים בעיקר עם הצוות המקצועי, לעתים עם הוועד המנהל שלו. גם הוועד המנהל שלו צריך לשמוע אמירה ברורה כי זה לא החלטה שלו, הוא יושב פה במצב לא נוח ואני מסכים אתו. הוועד המנהל שלו צריך לשמוע אמירה ברורה בדיוק על מה שאמרתם: אחד, שלא צריך לקחת את הסטודנטים כבני ערובה גם להחלטות קשות; שניים, שגם אנחנו כצוות מקצועי של מל"ג, ות"ת ומשרד האוצר, וגם אתם כחברי כנסת, רוצים ללוות את התהליך הזה וניכנס עם האוניברסיטה העברית לתוך השנה, נלווה את התהליך הזה ונגיע בסופו של דבר – ואנחנו סמוכים ובטוחים – לתוכנית הבראה. לכן הוועד המנהל שלהם צריך לקחת החלטה והדבר רק בידיו. כמו שאמרת, אדוני היושב-ראש, אנחנו מוכנים לתת את זה כתוב, אנחנו ניתן להם את זה כתוב, הם יכולים לקחת את ההחלטה הזאת. אנחנו לא נטען כלפיהם שהם לקחו החלטה לא נכונה, ההפך, אנחנו אפילו נתמוך בהם בהחלטה הזאת.

זה רשום בפרוטוקול.

רשום בפרוטוקול ואני אומר את זה לפרוטוקול.

הבעיה היא איננה בוועד המנהל, הבעיה היא בניהול של האוניברסיטה בצורה נורמלית, והמדובר לשנה בכסף שכבר תוקצב.

היושב-ראש, את הלקח שלנו אנחנו לומדים במשך 20 שנה יום יום. חשבנו שפתרנו את בעיית הפנסיה ושגינו, לא נבוא עכשיו דברים. הגענו לזה שות"ת אומר: קחו אותנו לבית משפט – בלי נדר לא ניקח אתכם. מה שאני רוצה לומר, לא מדובר אפילו במיילים אחרונים, מדובר בסנטימטרים אחרונים ורצון טוב. מה שהבאנו לשולחן זה גם גירעון, גם קיצוץ בקליטת סגל חדש וגם כסף אמיתי. אין לנו, אנחנו לא יכולים לעשות את זה יותר. אנחנו צריכים כסף אמיתי להתחיל את השנה.

תקשיבו, אני אסכם באמירות יחסית רכות למה שאני רגיל אבל זה יהיה עד יום ראשון. אם אחרי הסיכום שאני אומר לא יימצא הפתרון, אנחנו, כוועדה, א', נתכנס ביום ראשון שוב כאן, אם אני לא אראה התקדמות אני אומר אמירות נחרצות לציבור הרחב ואנחנו נגיע פה למסקנות שהציבור יידע בדיוק מי פה גמיש, מי לא גמיש, כולל הוועד המנהל.

שיבוא הוועד המנהל גם לכאן.

שתבוא נציגות מהם לכאן, אני מאפשר את זה. אני אומר את דבר הסיכום: אני קורא גם למשרד האוצר, גם לות"ת, גם לאוניברסיטה, להסתכל בעיני הסטודנטים – כמעט אמרתי "הילדים הרכים", הסטודנטים לשנה ראשונה – לאפשר להם להתחיל את החוויה הזאת במידי. לא לנצל – אני לא קורא כרגע שיש ניצול – מזהיר אותם מלהשתמש בסטודנטים לצורך פתרון המשבר הנוכחי.

אדוני היושב-ראש, שאלה כללית: מקור הסמכות הוא פה, או שזה הוועד המנהל?

הוועד המנהל.

נציגי האוניברסיטה, אפשר לסגור אתכם או שמקור הסמכות זה הוועד המנהל?

הוועד המנהל.

הסמכות זה הוועד המנהל, זאת היתה הרפורמה שות"ת ביצעה לפני כמה שנים.

אני אומר לך, אם הוועד המנהל היה כאן עכשיו אתנו לא הייתי מסכם את הדיון כך, הייתי נכנס לחדר, עושה הפסקה, נכנסים ולא משחררים את זה.

אז תזמן, בבקשה, היושב-ראש - - -

לכן אני אומר, רבותי, אני לא קובע מסמרות מי נדיב, מי לא נדיב כרגע, מי אחראי, מי לא אחראי, אני קורא לנהוג באחריות, להביט לסטודנטים בעיניים ולאפשר להם את החוויה הזו של ההשכלה הגבוהה כפי שהם ציפו וחיכו לה. אנחנו נקיים כאן דיון ביום ראשון. אני קורא להזמין את נציגות הוועד המנהל. ביום ראשון אנחנו נתכנס בחלק הראשון של היום, אני אפנה את הלו"ז שלי, כדי להביא את זה לכלל פתרון. אני מקווה שהישיבה ביום ראשון תתייתר כי עד אז אתם תמשיכו לעבוד. אני קורא לכם להמשיך לעבוד והלוואי ותודיעו לי שהישיבה ביום ראשון מבוטלת. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:10.