הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 103

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שני, י"ג בחשון התשע"ז (14 בנובמבר 2016), שעה 11:00

שיתוף בני נוער בקבלת החלטות וקביעת מדיניות

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר

אורי מקלב

מסעוד גנאים

אורי מלכין – מנחה מועצות תלמידים ארצית - משרד החינוך

עידו אבגר – מרכז המחקר והמידע של הכנסת

מיכל מנקס – סמנכ"ל חינוך וחברה - מרכז השלטון המקומי

שושי סומך – עו"ד - המועצה הלאומית לשלום הילד

יעקב מיכלין – מומחה להשתתפות אזרחית של ילדים ונוער

זאב גולדבלט – מנכ"ל הפורום, פורום וועדי הורים יישוביים

רויטל שמר – חברת הנהלה, ארגון הורים ירושלמי

רויטל כהן – נציגת מ.א. גלבוע - פורום ועדי ההורים היישוביים

מנדי רבינוביץ' – מנהל החטיבה העליונה, בית הספר הריאלי - חיפה

דורון אלוני – מורה לתקשורת, בית הספר הריאלי - חיפה

חנן יזדי – מועצת התלמידים והנוער הארצית

ירדן ניזרי – מועצת התלמידים והנוער הארצית

מאיה עמישר – תלמידה, בית הספר הריאלי - חיפה

שירה צמח – תלמידה, בית הספר הריאלי - חיפה

סיוון קליקה – תלמידה, בית הספר הריאלי - חיפה

דימה קסם – תלמידה, בית הספר הריאלי - חיפה

אמיר קשת – תלמיד, בית הספר הריאלי - חיפה

יואב שנרך – תלמיד, בית הספר הריאלי - חיפה

דוד דהאן – המשמר החברתי בכנסת

תמי ברנע

הדס גור, חבר המתרגמים

שיתוף בני נוער בקבלת החלטות וקביעת מדיניות

בוקר טוב לכולם, בהחלט טוב כשאני רואה את הנוכחות סביב השולחן. אני ברשותכם פותחת את דיון הוועדה בנושא שיתוף בני נועה בקבלת החלטות וקביעת מדיניות. יש לנו אורחים יקרים מבית הספר הריאלי בחיפה, בני הנוער בעצמם. אם מקיימים דיון כזה אז מן הסתם אי אפשר לקיים אותו בלעדיכם.

אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת בפתיחה כדי לספר על כנס שאני מגיעה ממנו. למעשה, חזרתי אתמול בבוקר מכנס של מועצת אירופה שעסק בין השאר בקבלת החלטות בשיתוף בני נוער והיה כנס מאוד קשה ומורכב וקצת טעון מבחינת הנושא הגדול שליווה אותו, וזה נושא של מניעת פגיעות מיניות ופגיעות פיזיות בילדים. אלה שני נושאים מורכבים כשלעצמם. היו שם נציגים מהרבה מאוד מדינות. ראינו את הפערים גם במודעות, גם בהתמודדות, גם בחקיקה בין המדינות השונות. אני מוכרחה לומר לכם, שעם כל זה שאני מטפלת בנושא כבר למעלה משנה כאן בישראל, בנושא של חקיקה, בעבודה מול המוסדות, ותמיד נראה לי שזה מאוד קשה ומורכב ושהילדים שלנו לגמרי מופקרים בנושא הזה, גיליתי שאנחנו מדינה מאוד מתקדמת. אבל ממש. גם אם אנחנו מסתכלים ביחד לארצות הברית וביחס לקנדה. סתם אם אני אתן לכם דוגמא אחת קטנה - גיל הנישואים המותר בניו יורק הוא 14. ילדה, נערה יכולה להחליט שהיא מתחתנת בגיל 14, בחוק, וזה בסדר. אצלנו זה גיל 18. זאת אומרת יש קצת יותר ניסיון לעטוף ולשמור ולתת לכם אפשרות למצות את הילדות שלכם עד כמה שאפשר.

אני לא אדבר על מילת נשים ועל כל ההתמודדות עם פגיעות מיניות אבל גם שם מבחינת חקיקה ומבחינת עבודה של המוסדות השונים אנחנו נמצאים במצב מאוד מאוד טוב.

הייתה לי הזכות לנהל פאנל או קבוצת עבודה שעסקה כל כולה בשיתוף ילדים בקבלת החלטות. שם עלו שאלות מאוד מעניינות. פעם אחת הצגנו את המקומות שבהם ילדים משתתפים בתהליך. בפעם השניה עלו תהיות על עד כמה באמת כשאנחנו משתפים ילדים בקבלת ההחלטות אנחנו מתייחסים לאג'נדה שלהם או שאנחנו בעצם משתפים אותם באג'נדה שלנו. אנחנו בעצם מכניסים אותם לתוך תהליך שאנחנו מביאים מתוך תפיסת העולם שלנו ומצפים שהם ישתלבו בו מתוך המקום שממנו אנחנו מובילים ואנחנו לא באמת פתוחים לראות לאן בני הנוער עצמם היו רוצים להוביל אותו. שזו שאלה גדולה והיא עומדת בפני עצמה. דבר שני, עד כמה אנחנו באמת פתוחים מעבר ללשמוע, גם ליישם ולשנות עמדות שלנו כמבוגרים. גם כשאנחנו נותנים לכם להביא את האג'נדה שלכם, האם אנחנו נמצאים במקום מספיק בשל, כדי לאפשר לכם להוביל את הנושא ולא אנחנו מחליטים בסופו של דבר.

דבר נוסף שעלה שם מאוד חזק זה העניין של הגילאים השונים שבהם מותר לכם לעשות כל דבר. יש גיל לרישיון נהיגה, יש גיל לקיום יחסי מין, אתם יודעים שיש גיל שבו מותר לקיים יחסים? גיל לנישואין. זאת אומרת יש כל מיני גילאים שבהם מותר לכם להתחיל מה שנקרא והגילאים הם שונים. אין גיל אחד שנקבע שבו למעשה בני הנוער שלנו הם כבר מספיק בוגרים ובשלים לקבל את ההחלטות.

אני חושבת שזאת הזדמנות מצויינת מהכנס באירופה, לבוא הנה לישראל, לפגוש את מיטב הנוער שלנו, ולשמוע אתכם. איך אתם רואים את עצמכם בתוך התהליך של קבלת החלטות או השתתפות בתהליך של קבלת החלטות בעולם המבוגרים. מה אתם הייתם מצפים. מה אתם רוצים להביא ולאן הייתם רוצים שאנחנו ניקח את זה, לא לאן אנחנו רוצים לקחת, לאן אתם רוצים שאנחנו נקח דיון כזה ונוביל אותו קדימה.

אז ראשית נמצא איתנו חבר הכנסת אורי מקלב, שהוא שותף אמיתי בוועדה, ומלווה אותי כל הזמן, אז רשות הדיבור שלך אם ברצונך לפתוח.

ממש משפט אחד. אני חושב שמה שאת הבאת עכשיו בכינוס באירופה, בעצם זה המשך לתקופה ארוכה שאנחנו מתחבטים בחקיקות שונות, בדיונים שונים שיש לנו בכנסת את מידת ההשתתפות של בני הנוער. אני רוצה לחלק בין שני דברים, מידת ההשתתפות בקבלת ההחלטות שזה דבר אחד או במידת ההשתתפות בהחלטות עצמן. אני רואה בזה שני דברים.

התהליך ואת התוצאה.

התהליך והתוצאה. וזה חלק שצריך להביא אותו. אני גם שואל את הבני נוער - אתם באמת רוצים להחליט לבד או שאתם רוצים שהמבוגרים יהיו שותפים בהחלטה שלכם. מה באמת הבני נוער רוצים.

בוגר אחד שאנחנו אומרים שיש לו את השיקול דעת המלא, האם הוא רוצה להחליט? גם אני כמבוגר הרבה פעמים רוצה שיהיו איתי שותפים בהחלטה. אבל מה השותף, אחד שיודע שיש לו ידע, ולא רק בגלל הגיל שלו, אלא בגלל שהוא יודע, הוא מתמצא, הוא יחד איתי בעניין. כאן אני חושב שצריך לעשות את ההבדלים וזה המקום שאני חושב שנוכל להתקדם הלאה. אני חושב שזה צריך להיות דבר אבסולוטי, גם בני נוער לא רק היום בוגרים, גם פעם היו בוגרים, אבל אולי פעם לא הייתה את הפתיחות הזו. היום יש גם פתיחות וגם זמינות בעניין הזה להיות שותפים בתהליך. גם בזה אנחנו לוקים. השלב הבא הוא שותפים גם בהחלטות. אני חושב שכדי שהמבוגר יקבל את ההחלטות הוא גם צריך לדעת את הנוער, צריכה להיות בשביל זה הדדיות. לכן, הדיון הזה הוא דיון מאוד מאוד חשוב לא רק בהיבט התיאורטי, אלא גם במבחן המעשי, ואני בטוח שאת כיושבת ראש תעבירי את זה גם לשלבים מעשיים. אנחנו רואים שאצלך הדיונים הם לא רק תיאורטיים, אלא דיונים גם שנהפכים מאוד מהר לדיונים מעשיים. אני גם מתנצל שיש לנו רביזיה.

מכירה את הדינמיקה. תודה רבה לחבר הכנסת מקלב על הדברים החשובים, וזה נכון, אני יכולה להוסיף כאן שזה לא רק העניין של הידע והמומחיות של מי ששותף בקבלת ההחלטות. זה היכולת שלנו לראות את הדברים דרך העולם שלהם, ואנחנו הרבה פעמים נותנים להם את התפיסה שלנו מתוך העולם שלנו, שוכחים שהם בעצם חיים באיזשהי הוויה קצת אולי אחרת וזה בהחלט נכון וחשוב. תודה רבה.

מנדי, אתה רוצה כמה מילים לפני שאנחנו פותחים את הדיון?

כן. באופן עקרוני, כמה הערות עקרוניות. קודם כל מבחינה היסטורית, צריך לזכור שהמושג של ילד זה מושג מודרני. בימי הביניים לא היה כזה דבר. לא הייתה תקופת ילדות. אז זה היה נקרא מבוגר שלא התפתח, אבל ילדות זה המצאה די מודרנית שבעצם אמרה לילדים, יש לכם עולם משלכם שאתם צריכים בו להיות עם עצמכם נטולי דאגות, ההורים הגדולים ידאגו לכם. אנחנו רואים היום תהליך מעניין שהילדים וגם המבוגרים רוצים קצת לטשטש שוב את הגבול ולהעביר את הילדים, לחבר אותם, לעולם ההחלטות הרציניות לכאורה.

דבר שני, אני חושב שבאמת, אני שמח לשמוע מה שאמרת, כי גם לי יש תמיד הרגשה שבארץ אנחנו תמיד מקוננים, מקוננים, במסגרת מדיניות אי הפרגון הלאומית לעצמנו גם. שאני מסתובב עם תלמידים בחו"ל אני מגלה שמצבנו לא רע בכלל. אנחנו די מתקדמים.

מצבנו אפילו טוב, אתה יכול לומר את זה.

מצבנו טוב בעניין הזה, אבל אנחנו שואפים הרי להיות אור לגויים ורוצים לעשות טוב יותר. נדמה לי שאם רוצים לטפל בנושא של בני נוער וקבלת מדיניות, צריך לבדוק, אני מאוד מאמין ששינויים מובלים דרך מבנים. כולנו קראנו המון ניירות עמדה ושמענו המון כנסים ושומעים המון דעות. אני חושב ששינוי אמיתי קורה באמת כשמבנה משתנה. למשל, ההנחיות שיש למועצת תלמידים להיות שותפה לקבלת החלטות בבית ספר, חוק זכויות. חוקים שהם בעיני גם סוג של מבנים הם משפיעים.

ההערה השלישית קשורה קצת לעולם בית ספר. אנחנו נמצאים בבית הספר ואני רוצה להזכיר לכולכם שבית הספר, מבנה בית ספר כמו שהוא נראה היום הוא משרת קודם כל את המבוגרים, את המורים ולא את התלמידים, למרות שהוא מבנה שאמור להיות עבור תלמידים. מבנה מערכת השעות, המוסדות של בית הספר, איך שהוא בנוי אפילו. ראיתי בנייר עמדה המעניין מאוד שהמרכז מחקר הוביל על התכנית 2035 עם המפמ"רית לאדריכלות. בית ספר בנוי היום, עדיין בנוי, רוב בתי הספר, בפרדיגמה של פיקוח, של שליטה. הוא לא בנוי בפרדיגמה שהיא קשורה לעולם הילדים. המערכת שעות של מורים היא פשוט נוח יותר ככה לחשב שכר. היא לא בהכרח נכונה לתלמידים. הצרכים היום של ילדים, של תלמידים כדי ללמוד הם שונים לגמרי מאיך שבית ספר בנוי גם מבחינת חלוקת הזמן וגם חלוקת המרחב. יש המון ניסיונות היום לשנות את הדברים האלה, עדיין הם ראשוניים, אבל אני חושב שזה משהו שצריך לזכור אותו כל הזמן ברקע.

ולגבי הדיון עצמו, אני חושב שזה דיון סופר חשוב. נדמה לי שלתלמידים שלנו יהיה מה להגיד על העניין הזה. גם אנחנו בבית הספר רחוקים מלהיות מושלמים בסיפור הזה, אבל בהחלט כשעולה לדיון שאלה שנוגעת לילדים ולצעירים בכלל, אני חושב שגם אפשר למתוח את זה עד גיל יותר מבוגר, גם לסטודנטים, הם כאילו נראים מבוגרים, הם עדיין צריכים את הטיפוח, גם אותם לשלב בהחלטות. צריך לשאול את עצמנו בכנות. השאלה שחבר הכנסת מקלב העלה היא מאוד מעניינת. כמה אנחנו לוקחים אותם להיות שותפים, בעצם, לשבת סביב השולחן בדיונים שאנחנו כבר יודעים מראש מה יהיה סופם, או שיש פה באמת באמת כוונה לדיון עמוק שמקפל בתוכו גם את עמדת הילדים ושואל אותם. גם אנחנו שואלים את זה אצלנו בהנהלה של בית ספר הרבה פעמים. אני חושב שזה יכול להיות יריית פתיחה יפה לדיון לא רע בכלל פה.

תודה רבה מנדי על הדברים. אני ברשותכם רוצה לעבור ליעקב מיכלין. שהוא מומחה להשתתפות בני נוער בקבלת החלטות ואחר כך אנחנו נעביר אליכם בסדר?

תודה. אני רק אציג את עצמי, אני הקמתי פרלמנטים של ילדים, קבוצות מנהיגות ילדים עירוניות. בשנים האחרונות וגם חקרתי את הנושא במסגרת עבודת תזה שכתבתי במחלקה לחינוך בבן גוריון.

אני חושב שמה שעולה מאוד ברור מהדו"ח שמובא כאן בפנינו בוועדה זה שאין מספיק התנסויות בשטח של מודלים יישומיים לשיתוף של ילדים ובני נוער בתהליכים של קבלת החלטות. אחד הדברים שהכי חסרים היום, זה באמת איזשהי התנסות מעשית, איזשהו תהליך למידה שכל הזמן בודק איך אפשר להבנות, איך אפשר למסד את הדבר הזה. כי אם אני מסתכל בצורה רחבה, לתפיסתי, המבנים הדמוקרטיים היום, במידה רבה, חסומים בפני ילדים ובני נוער. זאת אומרת, צריך להנגיש אותם עבורם. צריך לייצר פלטפורמות שבהם הם יכולים להשתתף, להשמיע את דעתם, באופן שתשמע כך שעמדתם תלקח בחשבון בתהליכי קבלת החלטות.

אני רוצה להגיד מילה למה זה חשוב. אנחנו רגילים להסתכל על ילדים ובני נוער כאזרחים לעתיד והתפקיד שלנו כאנשי חינוך וכו' להכין אותם. אני חושב שיש היום לא מעט תפיסות, וגם בספרות המחקרית זה מופיע, שמדברות על ילדים ובני נוער כאזרחים בהווה. מאחר והם לא יכולים להצביע, המשמעות, הביטוי של האזרחות שלהם, הם מממשים את האזרחות שלהם באמצעות השתתפות בתהליכי קבלת החלטות. התפקיד של הממסד הוא בעצם להנגיש להם ולהפוך את הדבר הזה לאפשרי עבורם.

אז אני ברשותך רוצה רק לחדד, לתקן כמה מהדברים. אנחנו היום לא בבעיה של הנגשה ממוסדת. כי מבחינת המוסדות, גם בשלטון המקומי, גם בבתי הספר יש בעצם את מועצות התלמידים השונות בבתי הספר. אני רוצה לחדש לך כי זה גם היה חדש לי, זה לא בכל בתי הספר. לנו זה נראה מאוד מאוד מובן מאליו שיש מועצת תלמידים. מסתבר שזה מאוד וולנטרי. בתי הספר בודקים, אבל זה ממוסד, כי הם אמורים על פי החוק שבכל בית ספר תהיה מועצת תלמידים.

וועדה לזכויות הילד, אמורה על פי חוק, לקום בכל רשות מקומית. האם זה קורה? התשובה היא לא. כביכול מקימים וועדה לזכויות הילד, מצהירים עליה בישיבות המועצה הראשוניות ושם זה נגמר, עד הקדנציה הבאה שמקימים וועדה נוספת היא לא מתכנסת. בוועדה הזו אמורים לשבת גם ילדים.

דוגמא נוספת זה הנושא של וועדות חינוך ברשויות המקומיות. בכל וועדת חינוך חייב להיות נציג, הוא מופיע כחלק מרשימות הנציגים ה"סטטוטוריים", אלה שמחוייבים להגיע, תלמיד. האם אנחנו רואים את זה? התשובה היא לא. ברוב המקומות אנחנו לא רואים את זה.

זאת אומרת שמבחינה מוסדית, אנחנו מאוד ממוסדים, אנחנו מאוד מבקשים להנגיש, אנחנו מאפשרים את זה. היישום שלנו הוא לוקה בחסר. כאן אנחנו צריכים לשים את האצבע באיך אנחנו מיישמים את מה שכבר יש לנו כפלטפורמה, בצורה יותר טובה ממה שאנחנו עושים את זה היום.

אני רק אספר שבאמת היושבת ראש לא מדברת על עצמה ואני חושב שזה בצורה מאוד בולטת זה התבטא ובא לידי ביטוי בנושא של העסקת בני נוער בחופש. יש חקיקה בעניין הזה אבל אף אחד גם לא שומע מה הבני נוער רוצים. רוצים לעזור, כולם רוצים לעזור, אבל אף אחד לא שומע את הבני נוער בעצמם איך הם רואים את הדבר הזה, ודווקא דיון שהיה פה - - -

נכון, עד שבאנו אנחנו כולנו שנה שלמה - - -

כפי שהיושבת ראש אומרת, בשלטון המקומי, עם כל הכבוד, אירועי תרבות שעושים עבור בני נוער, אף אחד לא משתף אותם בתהליך שלהם - - -

מה אתם רוצים לראות, איזה אופי של תרבות.

הוא 30-40 שנה בתפקיד שלו וגם יש לו מזכירה והוא מחליט והוא עושה והוא מפיק אירועים כאלה ואחרים בגלל תנאים, השעות שלו, מה שיש לו, הסכמים שיש לו, כל מיני דברים. כאן זה לא דברים שצריכים לשנות סדרי בראשית כדי להיות שותפים בתהליך שזה לטובת כל הצדדים.

אני יכול להמשיך?

בהחלט.

אני רוצה להמשיך את מה שאמרת. התשתיות קיימות. יש מבנים ואני חושב שאין פה בעיית חקיקה. אני חושב שגם אין בעייה של תפיסה. יש לא מעט בעלי תפקידים גם ברשויות מקומיות, גם בשלטון המרכזי וגם בבתי ספר, יש לא מעט מורים, מנהלים שמחזיקים בתפיסה שהדבר הנכון הוא ואנחנו נגיע להחלטות טובות יותר, אם אנחנו באמת נשמע את עמדתם של ילדים ובני נוער ואפילו נהפוך אותם לשותפים בתהליכי קבלת החלטות.

אני חושב שהבעייה המרכזית היא שאין גוף היום שיודע ללוות ולתת מתודולוגיות ולתת איזשהו בסיס רעיוני בשביל לאפשר לאותם בעלי תפקידים שכן מעוניינים איך לעשות את זה.

לצערי, בני נוער בני נוער יעידו יותר טוב ממנו, היום מועצות תלמידים - הן ברמה העירונית וגם ברמת הבית ספר, מנותבות בדרך כלל לעיסוק או בהתנדבות או ביצירת מענה לשעות פנאי של בני נוער. או לתכנן את מסיבת פורים או להתנדב. גם התנדבות וגם יצירת מענה לשעות פנאי אלה דברים שחשוב לעסוק בהם. אני לא חושב שצריך לבטל אותם, אבל הם לא מקבלים איזשהו כרטיס כניסה לתוך הזירה שבה מתקבלות ההחלטות החשובות.

אני חושב שבמובן הזה באמת צריך לייצר איזשהו גוף שיידע ללוות מועצות נוער עירוניות, בתי ספר וכו' שבאמת רוצים לקחת את זה צעד אחד קדימה ולממש את התפיסה. כי התפיסה, באופן יחסי אפשר להגיד שהיא די רווחת, והיא קיימת אצל לא מעט בעלי תפקידים.

אני רק אסמן את הכיוון. אני חושב שהכיוון צריך להיות בגדול, מצד אחד צריך להזמין אותם ולהביא בפניהם התלבטויות אמיתיות. אני מתחבר למה שמנדי אמר ומה שנאמר כאן קודם. לבוא לדיון עם בני נוער באמת עם התלבטות אמיתית שיש לי, באופן שאני ממש סקרן לשמוע מה יש להם להגיד כי מבחינתי ה-input שלהם יעזור לי להגיע להחלטה יותר טובה. זאת אומרת, יש אזור שלם שאני לא רואה אותו ורק הם יכולים להביא לי אותו.

העניין השני שצריך לדאוג, שאותם ילדים ובני נוער, לא רק ישקפו את נקודת המבט שלהם, אלא צריך לתת להם כלים, הייתי אומר אפילו מחקריים, בשביל ללכת ולבדוק מה עמדת החברים שלהם, אבל באופן רחב, הם לא יכולים רק לדבר בשם עצמם. הרבה פעמים דיונים כאלה הופכים להיות נורא פרטניים. ילדים מדברים בשם עצמם ואז הם לא מייצגים את כל האוכלוסייה שהם מייצגים ואין דיון רחב.

אז ברגע שהם יקבלו את כרטיס הכניסה הזה מצד אחד, והמבוגרים לא יחששו להכניס אותם ולא יחששו שזה מפרק את הגבולות בין ילדים למבוגרים או שזה מטשטש את הסמכות שלהם וכו' וכו', חששות שהם בהחלט מוצדקים, ומצד שני, ילדים ובני נוער יקבלו את הכלים ללכת ולאסוף מידע, לחלץ משם את התובנות המרכזיות ולהציג אותן בפני דרג מקבלי החלטות, אז אני חושב שאנחנו נוכל לייצר פריצות דרך בכיוון הזה. גם המבוגרים יראו שזה לא מאיים כל כך, וגם ילדים ובני נוער יבינו שהם לא תמיד יקבלו את כל מה שהם רוצים, אבל בהחלט יהיו שותפים, ויחוו, אני חושב, תחושה של אזרחות משפיעה, משתתפת, והם יהיו חלק מהמשחק הדמוקרטי, וזה בטח יכין אותם לקראת היותם אזרחים בעתיד.

תודה, תודה רבה יעקב.

אני יכול להציע דוגמא למשהו שקשור בזה?

כן בבקשה.

למשל דוגמא בנושא של המלחמה באלכוהול. אני אתן לכם דוגמא שהייתה אצלנו עם טעות שעשינו ותיקון. במשך שנים היה נהוג להזמין את אותם מרצים, אותם אנשים וסדנאות האלה מגיעות. יום אחד ראינו, שזה לא עובד, החבר'ה זה לא משנה את עמדותיהם, הם לא מגיעים להרצאות. אז שהזמנו כמה חבר'ה לדיונים שלנו עם וועד ההורים והצענו להם למשל סדנא עם שני ברמנים שעושים הרצאות בכיתות בעניין של תרבות השתייה, ומדברים על העניין הזה מהמקום של הילדים. הם אמרו לנו, חבר'ה תעזבו אותנו מהרצאות הסיפור עם הברמנים הכי תופס אותנו, הכי משפיע עלינו, הכי מעניין אותנו. העפנו החוצה את כל המשאבים האדירים אגב, המרצים שם לוקחים סכומים אסטרונומים, ולקחנו את המשאבים האלה לטובת אותו נושא שהתלמידים ביקשו. למדנו מהם המון מהסיפור הזה. גם הסיפור של תרבות הצעירים. מדברים במונחים של הרשות למלחמה. אם מדברים עם החבר'ה מבינים מה הם היו רוצים לשמוע. זה דוגמא שעלתה לי דרך הדברים שלך.

נכון. ואנחנו גם מגלים שאנחנו מחפשים רחוק וזה הרבה פעמים פה מתחת לפנס ואנחנו מפספסים. תודה רבה.

אני רק אחדד נקודה שעלתה ואתה לגמרי צודק. היא עלתה גם בכנס בצורה מאוד מאוד בולטת. הרבה פעמים נבחרי מועצות תלמידים למיניהם הם אנשים שמפתחים אחר כך קריירה על הבסיס של מועצת התלמידים, זאת אומרת זאת אוכלוסייה מאוד מסוימת, והשאלה עד כמה היא באמת מייצגת את כל התלמידים שעומדים מאחוריהם. אני מוכרחה לומר שבוועדה לזכויות הילד אנחנו הרבה פעמים מקפידים להזמין ילדים מכל הקשת ולא רק נציגים של מועצת התלמידים, שאני בקשר מצויין איתם ואוהבת אותם באמת, אהבת אמת, אבל אנחנו משתדלים להביא מכל הארץ, מכל המגוון, לא רק כאלה שמאוגדים במועצה כזו או אחרת, כדי באמת לתת איזשהו ביטוי לקול הכולל ולשמוע את כולם.

אני אשמח, אני אחרוג, בכנסת בדרך כלל לא עושים סבב שמות, אבל אתם תלמידים אני מורה. אני אשמח לפחות את השמות של התלמידים לשמוע כדי שאנחנו נוכל לדעת מי נמצא איתנו, ואז רשות הדיבור למי שמבקש לפתוח.

(התלמידים מציגים את עצמם)

אוקיי מי מבקש מכם לפתוח.

אני אשמח.

אוקיי אז תאמר שוב את השם שלך לפרוטוקול.

יואב שנרך. הקשבתי באמת למה שאמרתם ואני חושב שאחת הבעיות, ומן הסתם בגלל זה גם מתקיימת הוועדה הזאת, היא באמת חוסר ההקשבה, שבעיני היא נורא נורא בולטת במיוחד אצלנו, לבני נוער.

במיוחד אצלנו זה?

במיוחד בקרב התלמידים. אני יודע שאני וחבריי התלמידים הרבה פעמים מרגישים את זה וגם מדברים על זה לא מעט, כי בכל זאת יש לנו הרבה מה להגיד. ואני חושב שחלק מהבעיה היא שבהיותנו ילדים או בני נוער מתחת לגיל 18, אותם אנשים שמקיימים את הוועדות ומחליטים מה יקרה בכלל לא הייתה לנו אפשרות לבחור בהם. כלומר, אותם בני 18 ומעלה בחרו את הנציגים שלהם בממשלה וחלקם באמת בחרו במי שנהייה בסוף ממשלה, אבל אנחנו מעולם לא נשאלנו, ואנחנו נאלצים, בעצם, להקשיב לאותם הוראות שניתנות על ידי אנשים שבכלל לא, חלקנו רוצים או חלקנו לא רוצים שיהיו שם. מן הסתם שזה המצב, אבל זה מצב שיוצר אצלנו איזשהי בעיה.

אני חושב שעם כל הכבוד, באמת למערכת החינוך ולבית ספר הריאלי, שאני לומד בו, שהוא חצי פרטי, והוא באמת נותן הרבה מאוד דברים שהרבה בתי ספר שאני מכיר שחברים שלי לומדים בהם לא נותנים, הוא בית ספר כמוסד לפי דעתי ב-2016, הוא מוסד מיושן. אני חושב שזה כבר חלף מהעולם. אני חושב שמה שקורה כרגע זה שמכריחים בני נוער לנסוע בסוס וכרכרה ממקום למקום בזמן שיש דרכים יותר טובות ולא יעזור כמה שנחשוב שזה עובד. זה אולי עובד בצורה מסויימת אבל זאת כבר לא הדרך הכי טובה. למה לעשות את זה. למה לא לחשוב על דרכים יותר טובות.

אני לאחרונה קראתי מאמר שדיבר על מערכת החינוך הפינית שהיא ידועה כאחת מהטובות ביותר בעולם. הם נכון לעכשיו, הם כבר עכשיו ב-top של העולם, הם מבחינתם יכולים להשאר כמו שהם ויעריכו אותם מאוד. הם עושים שינוי נורא נורא דרסטי שעד 2020 אמור להכנס לתוקף לגמרי, שעד גיל 16 מציעים לתלמידים כל מיני נושאים כמו אצלנו, מקצועות ליבה אולי קצת מגמות, בעצם פותחים בפניהם דלתות לנושאים שיראו מה מעניין אותם, ומגיל 16 ועד סיום הלימודים בפינלנד, הם בעצם אחראים לגמרי, כמו בית ספר דמוקרטי, על הלמידה שלהם. מה הם לומדים, מה הם לומדים, מי מלמד אותם, שעות הלמידה. הלמידה היא בקבוצות נורא נורא קטנות. זאת כבר לא כיתה של מורה של 30 ילדים שבמקרה הטוב ארבעה מקשיבים לו, כי כל השאר או ישנים או בטלפון מתחת לשולחן.

הכיתות שם הן לא קטנות פשוט המבנה... אני לגמרי מתחברת למה שאתה אומר. אני יכולה לתת את זה אפילו בטונים יותר צורמים אתה עוד עדין. אני אומר לך מה ייחודי במערכת הפינית. אגב, יש פה מקום בארץ, יש פה מכללה שאני במקרה מגיעה ממנה שלקחה חלק מהמודל הזה, מכללת אוהלו בקצרין, שהיא מכללה להכשרת מורים. אחרי ביקור שם הביאה רעיונות ויצרה מתחם למידה חדש, והתחושה היא באמת שיש קבוצות קטנות כי הם פתחו את המרחב הלימודי.

זו כבר לא כיתה אחת קטנה עם ארבע קירות, אלא לקחו מתחם שלם, הפילו את קירות הכיתות והכניסו את כולם לתוך מתחם גדול כשכל אחד עובד בדינמיקה הלימודית, כי כבר לא יושבים רק מול כסא, יש תהליך של הלמידה. אז הוא פעם אחת יושב בקבוצה, הוא פעם אחת יושב לבד, הוא פעם אחת יושב בזוג ופעם אחת יושב עם המורה כי הוא צריך הנחייה. אז זה תמיד נדמה שיש מעט מאוד ילדים כי בכל מקום שאתה מסתכל זה מחולק לכל מיני קבוצות, וזה הרעיון, ליצור בעצם את הדינמיקה שבלמידה וזה מאפשר גם יותר בחירה בקרב הילדים, והילדים יכולים להתחבר לנושא שאותו הם מבקשים לחקור תחת אותה דיסציפלינה וכל המהות משתנה.

האם אנחנו קרובים לשם היום במדינת ישראל? אנחנו רחוקים מאוד מאוד מאוד. אנחנו יודעים לדבר את זה יפה מאוד. אנחנו יודעים שזה מה שצריך להיות במערכת. אנחנו כנראה עוד לא מסוגלים לקבל את האומץ ולהגיד אוקיי עכשיו הולכים על זה בכל הכוח, ולכן זה נשאר ברמה של רעיון. אז לגמרי מתחברת.

אני לגמרי חושב שזאת צריכה להיות הדרך. כי אני לא יודע באופן חד משמעי באיזה מקצוע ספציפי אני רוצה לעסוק, אבל אני אישית יודע שמהנדס אני לא אהיה. הלחץ הגובר במיוחד בממשלה של היום להיות ב-5 יחידות מתמטיקה הוא פוגע בי מכל הבחינות. זה גורם לי ללחצים בבית של ההורים, שכמה פתוחים שהם לא יהיו, גם עליהם זה משפיע. זה גורם לי, כי אני ב-3 יחידות, להראות פחות טוב בפני חברים. זה גורם לי ללחץ לעלות. אני נלחם על המקום שלי ב-3 יחידות כי יש לקויות למידה במתמטיקה, בזמן שבחוץ מדברים על זה שצריך להיות ב-5 יחידות ואז אני תלמיד שלעולם לא אעסוק במשהו שכנראה דורש משהו ממה שאני לומד היום ב-3, צריך להיות בלחץ מזה. אבל למה? למה אני צריך בכלל להתייחס למשהו שהוא באמת לא משפיע עליי.

התשובה שאתה לא צריך. ותשאל את ההורים שלך ממתי הם מקשיבים לפרסומות כי אני לא זוכרת שכל מה שמפרסמים בטלוויזיה הם רצים וקונים. שעל אותו משקל יתייחסו גם לזה. אני מוכרחה לומר, אני בדרך כלל לא אנטי ממסדית, אבל במקרה הזה אני לגמרי מסכימה. זאת הייתה תעמולה דורסנית, קיצונית, לא נכונה אם אנחנו רוצים לטפח דור של אזרחים מגוון, חושב, בוחר, עצמאי. אנחנו לגמרי הרחקנו את זה משם. ניסינו ליצור איזשהו שטאנץ במערכת, ומישהו שם שכח דבר אחד מאוד חשוב, מתמטיקה זו שפה ולא כולם בשלים או בנויים. אנחנו יודעים שהריאלי זה גם עניין של אונות במוח ועניין קוגניטיבי. לא כולם בנויים לזה. יכולים להיות מוכשרים ומוצלחים מאוד בתחום מסויים, מתמטיקה לא. וזה עדיין לא הופך אותם לפחות מאחרים. אז אנא תקרא את ההורים שלך לסדר. פרסומת, הכל בא בפרופורציות.

דווקא ההורים שלי הם לא מההורים הלוחצים, אבל אני מרגיש שזה גם ככה וגם חברים שהם הפוכים ממני, שדווקא מצטיינים במקצועות ריאלים ופחות חזקים במקצועות הומניים, מכריחים אותם גם ללמוד מקצועות הומניים ואני פשוט חושב שיש איזשהו לחץ להמשיך לתת לנו לטעום מהכל, כשאנחנו כבר לא בגיל שאנחנו צריכים יותר לטעום מהכל. כבר טעמנו מהרוב, וזה זמן להחליט מה נרצה להיות. בעוד כשנה ומשהו אני אתגייס לצה"ל ואז אחרי שאני אסיים שם יהיה לי את החופש לבחור מה שאני רוצה. האם ההבדל הוא כזה גדול בין ילד בן 16 לילד בן 21? כן, אבל האם אני לא מספיק בוגר כדי לבחור באיזה תחומים אני ארצה לעסוק, אני לגמרי חושב שאני מספיק בוגר. אני לא חושב שיש אישזהו מוסד שיכול לכפות עליי ללמוד משהו ואני אגיד וואלה הוא צדק, אני טעיתי אני עכשיו אלך ואתכנן בניינים. זה לא יקרה. אני נזכר בשיעורי מתמטיקה בחטיבה ואני אזכר בשיעורי מתמטיקה בתיכון כמקום ששנאתי, כמקום שלא אהבתי, כמקום שגרם לי לתחושות לא טובות.

כמורה למתמטיקה עצוב לי.

אני מדבר על מתמטיקה כי זה אני, וחבל, והרבה תלמידים נזכרים ככה בעבר לאורך שנים. אני חושב שאתם יכולים לגרום לשינוי בנושא. אפשר להמשיך, כי אני לא מאמין שתקום צעקה מספיק גדולה כדי שיהיה שינוי, אבל לפעמים שווה להגיד וואלה יש דרכים יותר טובות ולהתקדם, מאשר לדרוך במקום ולעצום עיניים ולהאמין שזה עובד.

אוקיי. תודה רבה. תודה רבה על הדברים. רוויטל שמר ואחר כך חנן.

שלום, צהריים טובים. קודם כל אני מברכת על הדיון בנושא החשוב.

בארגון ההורים בירושלים אנחנו מקיימים עכשיו שיח משולש שהתחיל בנושא ה-Before party סביב המסיבות בווילות וגלש מעבר לשם, במטרה ליצור שיח משולש, הורים - תלמידים - צוותי חינוך, ולייצר מצב שלתלמידים יש קול נשמע בנושאים שהם רלוונטיים להם.

אני רוצה לחדד את מה שאמר תלמיד הריאלי. יש צורך בעיסוק בנושאים רלוונטיים לנוער ולא לייצר פרדיגמה או פלטפורמה מנותקת מהחיים האישיים, ומה שאנחנו מתעסקים שהוא משמעותי עבורנו אז ככה אנחנו עושים את זה יותר טוב. ראה יורם הרפז וההסתכלות על למידה משמעותית. בין יתר הנושאים זה באמת איך עושים את הלמידה משמעותית לילדים לפי תפיסת העולם ונקודת הראייה שלהם ולא בנקודת הראייה של מוסדות להשכלה גבוהה, ובמקביל לחשוב איך מקדמים שיח ושיתוף בנושאים שהם בעלי חשיבות ברמה החברתית, לאומית, מדינית באיזשהי צורה, כמו כנסת צעירה את מי שזה מעניין.

התקנון בחקיקה מדבר על נציג נוער בוועדות חינוך. הוא לא מאפשר נציגי נוער במוקדי החלטה, וועדות למיניהן, אפילו וועדת ההתאמות, נושאים שהעלו כאן, אין חובה של נציג נוער. אפשר לשפר את זה בחקיקה ולאפשר להם - - -

שם זה קצת מורכב כי יש את העניין של חיסיון ופרטיות.

גם וועדות שימוע של הרחקה ממוסד

שם אתה חייב.

אבל זה על אותו משקל.

אפשר לייצר איזשהו מבנה שלא יפגע בפרטיות, צריך לעשות חושבים מעמיק בעניין. אבל ברגע שאין להם נציג בנקודות שהן משמעותיות מבחינתם, אז בעצם השמעת הקול במועצת תלמידים הופכת להיות איזה קמופלאז' לא מספיק מעמיק.

עם ועדות התאמה זה קצת יותר בעייתי, כי בסופו של דבר ההתאמה שנעשית לכל תלמיד היא נשארת איתו, הוא לוקח איתו את הסל. בוועדות שימוע הסיפור קצת אחר, ילד שמורחק, מורחק. כולם יודעים. גם בדרך כלל זה מלווה באיזשהי תופעת לוואי ראשונית שכולם מודעים לה.

סליחה שאני מתפרצת, אבל רוב הההתאמות נעשות לא בחדר הכיתה כך שבסביבת הלימוד הקרובה של הילד. נתתי את זה בתור דוגמא זה לא חייב להיות דווקא הדוגמא הזאת.

אני מסכימה בעיקרון שהם צריכים להיות משולבים לפחות בכל מה שנוגע להם. את יודעת מה, אני אומר לך יותר מזה. קודם כל בואו נקפיד שאותו ילד שדנים בעניינו יהיה נוכח, אחר כך נדבר כבר על השותפים האחרים, ואני חושבת שזאת תהיה נקודת פתיחה מצויינת.

בבקשה, חנן ואחר כך זאב.

שלום לכולם, חנן יזדי, הייתי שמח מבחינתנו כמעוצת התלמידים והנוער הארצית גם קצת לתת סקירה על הדברים שאנחנו עושים היום, על שיתופי הפעולה שאנחנו מפעילים ועל איפה זה נוגע בכלל בתלמידים ואני גם הייתי שמח לפתוח את זה לדיון, האם אתם חברי הוועדה והיושבים כאן חושבים שבאמת הדברים רלוונטים.

נכון להיום אנחנו נמצאים באיזשהו תהליך עם עצמנו. אני חושב שגם יואב נגע פה בנקודות מאוד חשובות שאנחנו יודעים לבטא אותן ולהגיד אותן במילים היום ולהגיד איך אנחנו יכולים להציע להן פתרון. הוא נגע כאן בבעיה שבאמת התלמידים היום, מה לעשות, אין להם זכות הצבעה. לתלמידים היום בגיל 13-18 או בכלל בכל גיל עד גיל 18 אין זכות הצבעה והם לא יכולים לבחור את הנציגים שלהם בכנסת, בממשלה. אנחנו מובילים עכשיו יוזמה להורדת גיל הבחירה לכנסת לגיל 17, אחרי שכבר הורדנו את גיל הבחירה ברשויות המקומיות לגיל 17. זאת יוזמה שאנחנו גם יודעים היום לבוא ולהגיד שהיא מאוד עבדה ברשויות המקומיות כי היא גם הובילה להמון המון תיקוני חקיקה לאחר מכן, ולכך שראשי הערים באמת דואגים להזמין את יושב ראש המועצה הרשותית לוועדות ולהזמין אותו לשיחות פרטיות אישיות, כדי באמת לדון בדברים. שוב, זה מצב מאוד אוטופי. אני לא יכול לבוא ולהגיד שזה משהו שקורה בכל הרשויות או קורה בכל בתי הספר ופה אני חושב שצריכה להיות מעורבות של הוועדה לזכויות הילד. כי היום קיים, בעצם, בחוק זכויות התלמיד שמנהל לא יכול למנוע הקמה של מועצת תלמידים בבית הספר. וחוזר מנכ"ל של משרד החינוך שקובע שמועצת תלמידים חייבת לקום בכל בית ספר. לבוא ולהגיד שזה קורה בכל בית ספר. לא. למה זה לא קורה, ואנחנו גם יודעים לשים על זה היום את האצבע. יש לנו מגזרים מסוימים ששם זה מאוד חריג. זאת אומרת לצורך העניין המגזר החרדי והמגזר הערבי ששם באמת יש לנו קצת יותר בעיות. אנחנו כן דואגים היום לשלב אותם בתוך המחוזות הגיאוגרפיים, מי שיש לנו מבחינת המועצות הרשותיות. אבל, ושוב נחזור לרגע לעניין בתי הספר, יש לנו היום המון המון מנהלים שמתנגדים לעצם הקיום של מועצת התלמידים בבית הספר, מסיבות כאלה ואחרות.

מאיזה סיבות?

הסיבה הרווחת שפשוט מפחדים. ואם אנחנו כאן ורוצים לשים את זה על השולחן, היום מנהלים מפחדים להקים מועצת תלמידים בבית הספר. זה מנוגד לחוק וגם לזה היום אנחנו יודעים לתת פתרון.

באיזה אופן היא מאיימת על המנהל, מועצת התלמידים, הוא יכול להחליש אותה ולהפוך אותה לכמעט לא רלוונטית אם הוא רוצה.

כן אבל למה להתמודד אם אפשר מראש שלא יהיה?

איזה התמודדות?

הם טוענים שיש להם התמודדות.

אתה מכיר בית ספר שהמועצת תלמידים הפכה את הבית ספר?

לחלוטין כן.

יש מקומות, אבל אני מוכרחה לומר לך שזה לא רלוונטי כי אם המנהל מרגיש שלא בא לו להתעסק עם זה, מכל סיבה שהיא, אז זה לא יהיה. זאת אומרת למה אני צריכה מראש להקים אותם ולהחליש אותם אם אני יכולה מראש שהם לא יהיו שם. ודה פקטו זה קורה. אם אנחנו נבקש מיפוי וננסה לראות בכמה בתי ספר יש מועצות תלמידים ובכמה אחרים אין אתה תראה ש - - -

לא, ברוב יש. זאת אומרת היום אנחנו נמצאים במצב שיש לנו 1000 מועצות - - -

חלק גדול מאוד מבתי הספר אין. הם מאוד משתפים תלמידים, הם יגידו שיש קבוצות שיש בחירות ויש הכל, אבל בשורה התחתונה, אגב גם מסיבות, כביכול, מכובסות וטובות, שהילדים עוד צעירים, שהם ממילא משתפים אותם, שהם נותנים הזדמנות כל פעם לילדים אחרים לבוא ולהיות שותפים. אפשר לשחק את זה. השאלה אם אנחנו באמת יוצרים פלטפורמה שהיא אחידה שהיא כבסיס. אם בית ספר רוצה לעשות יותר אהלן וסהלן, אבל כבסיס אני מסכימה שחייב שבכל בית ספר תהיה מועצת תלמידים.

נכון מאוד. ואנחנו היום גם יודעים לתת לזה פתרון. וזה פתרון שאנחנו התחלנו כפיילוט לפני שבע שנים במחוז חיפה, ולפתרון הזה קוראים אישור התקינות. אנחנו יודעים היום לבוא, לאתר את כל מועצות התלמידים הבית ספריות, ולבוא ולראות האם הם עונים על הקריטריונים - האם התקיימו שם בחירות דמוקרטיות, האם המועצה פועלת על פי תקנון מסוים, האם למועצה יש פגישות קבועות עם מנהל בית הספר.

זה בחיפה?

במחוז חיפה, כן. 20 רשויות במחוז חיפה. הפרויקט הזה הוכיח את עצמו. הוכיח את עצמו כהצלחה כי אותם בתי ספר שנבדקו כתקינים לפי ההגדרה שלנו, דמוקרטים וכולי, הם בתי ספר שבהכרח הובילו דברים מאוד מאוד משמעותיים בבתי הספר. ובתי ספר שאנחנו יודעים היום שיש מעורבות פחותה של תלמידים אנחנו יודעים שזה בגלל שהמועצה נבחרה באופן לא דמוקרטי. זאת אומרת, שמנהל בית הספר בחר כמה תלמידים שלדעתו נראים לו מייצגים והם הקבוצת ייעוד שלו. זאת אומרת אנחנו רואים שזה לא מועצת תלמידים. זה לא מועצת תלמידים by definition, זה לא מועצת תלמידים לפי החוק וזה לא מועצת תלמידים שיכולה לייצג את התלמידים כי היא לא נבחרה. זה כמו שלצורך העניין יבואו ויבחרו כמה אנשים מהעם שלנו ויגידו שהם הכנסת. זה לא ריאלי וזה הוכח בעבר כטעות.

בכל אופן, אני רוצה לבוא ולהגיד משהו כזה, ברגע שיהיה לנו את השיתוף פעולה של כל הגורמים לבוא ולהפעיל את הפרויקט הזה ברמה הארצית ואנחנו מתחילים אותו השנה ברמה הארצית, אבל אנחנו צריכים את ה-boost גם מבחינת הוועדה לזכויות הילד ואנחנו נשמח פה לשתף. יש לנו גם את השלטון המקומי שאנחנו איתו בקשר ומפעילים איתו ביחד את הפרויקט גם ברמת המועצות הרשותיות, כי גם שם יש לנו עוד לאיפה להשתפר ולאיפה לחזק ואנחנו רוצים לעשות את זה ביחד עם ראשי הרשויות. אני תיכף אפרט גם לגבי השלטון המקומי.

זאת אומרת שלמועצת התלמידים והנוער הארצית יש את הפתרונות. יש לנו איך לבוא ולעשות את זה. השאלה היא אם אנחנו יכולים לבוא ולדאוג לזה שזה ייושם בשטח. אני אמשיך ואגיד שמבחינת העיגון של מועצות התלמידים והנוער, היום אנחנו רואים הרבה פעמים בכל מיני חוקים, פעם בחוזר מנכ"ל, פעם באיזשהו איזכור בחוק כזה או אחר, אבל אין איזשהו חוק שמסדיר את המעמד של מועצות התלמידים והנוער, ולזה אנחנו פועלים גם היום עם חבר הכנסת יעקב מרגי, יושב ראש וועדת החינוך.

יש חוק הנוער.

יש את חוק הרשויות המקומיות שמתקין את המהות של מועצת נוער בעיר. אבל אין איזשהו משהו שמרכז את הכל. אנחנו ביחד עם חבר הכנסת יעקב מרגי רוצים לחוקק איזשהו חוק, כבר הגשנו לו אותו וזה כבר בשלבים מאוד מתקדמים, שמעגן את כל מועצות התלמידים והנוער בחוק כולל מועצת התלמידים והנוער הארצית, ואז אני מאמין שאנחנו נוכל לצאת לדרך שהיא הרבה יותר נכונה, הרבה יותר מחייבת.

משפט סיכום כדי שנוכל לשמוע גם - - -

אוקיי, אז אני אמשיך אחר כך.

אם נספיק לשמוע את כולם אז אנחנו גם נחזור אליך. זאב ואחר כך סיוון ואחר כך אורי.

זאב גולדבלט, מנכ"ל פורום וועדי ההורים הישוביים. קודם כל לעצור את חנן כדי לתת לי לדבר זה אתגר לא קטן.

לא עצרנו אותו. נתנו לו לתת ביטוי, אנחנו נשוב אליו.

גם ברמזור עוצרים ואחרי זה ממשיכים, הוא ימשיך אני יודע, זה לא משנה.

כשחנן דיבר, ובכלל כשרוב הדוברים דיברו עד עכשיו, אני חייב להודות שבולט הממשק והכמעט חפיפה בתחומים בין ההורים לבין התלמידים. כל הזמן מדברים על זה שפוגעים בזכויות של התלמידים. תאמינו לי, מצב ההורים לא יותר טוב, עד כמה שזה נשמע מוזר.

במהלך הדיון העלתה חברת הכנסת שאשא ביטון את נושא השתתפות התלמידים בוועדות הסטטוטוריות ברשויות המקומיות. סתם אנקדוטה, חלק לא קטן מהרשויות המקומיות הוועדות הסטטוטריות האלה בכלל לא מופעלות. בחלק לא קטן אחר, כשהן כבר מופעלות, לא רק התלמידים גם ההורים לא מוזמנים, למרות שזה מופיע בפקודת העיריות. כתוב בפקודת העיריות שצריכים לזמן גם אותנו. לא מזמינים. נכון, יש כמה צדיקים בסדום שכן עושים את זה, אבל אנחנו מסתכלים כרגע על החלק המלא של הכוס ואנחנו רוצים שכולם יאמצו את הכיוון הזה.

השאלה האם בוועדות נקבעת המדיניות העירונית. אנחנו יודעים שזה לא רק בתחומים הללו.

נכון מאוד. עכשיו, משכך, אני חושב שלבודד את הדיון רק בנושא שיתוף התלמידים בקבלת החלטות יש בו משום עיוות מסוים. אני חושב שאנחנו צריכים להסתכל על כל התהליך של קבלת החלטות בראייה הוליסטית, מתכללת שבה כל השותפים במעשה החינוכים צריכים להיות שותפים. ולא להגיד, הם חסרים, ברגע שנוסיף אותם פתרנו את הבעיה. לא - - -

אנחנו לא באנו לפתור את הבעיה. ותשימו לב איך עולם המבוגרים תמיד נדחף פנימה. אנחנו לא מדברים על המעשה החינוכי אנחנו מדברים עכשיו רק על איך אנחנו משתפים את בני הנוער יותר ממה שאנחנו עושים היום בתהליך קבלת החלטות. על ההורים אנחנו יכולים לדבר דיון בפני עצמו. דיונים בפני עצמם. ועכשיו זה שלהם.

א' לעולם ההורים יידחפו איפה שהילדים שלהם נמצאים מעצם העובדה שהם ההורים והם מגוננים והם רוצים להיות שותפים בכל מה ששייך.

מסכימה לגמרי.

לפחות כל החלק הזה של השולחן, אולי גם בודדים בצד הזה, מבינים את התחושה הזאת שאנחנו רוצים להיות שותפים במעשה החינוכי ובכל מה ששייך לזה, וזה טבעי. השיתוף שדיברתי עליו קודם צריך לבוא לידי ביטוי בעיקר בבית ספר, אבל לא רק, כל הוועדות שיש בבית ספר גם ברמה הרשותית, זאת אומרת הרשות המקומית, אבל גם מול השלטון המרכזי. ואני אתן דוגמא אולי בוטה בקיצוניותה דווקא מול השלטון המרכזי, דהיינו מול משרד החינוך, שמי מייצג אותו כאן?

אני.

אני אקח דוגמא בוטה אחת. הרמת מודעות ללקויות למידה עלתה בצורה מאוד מאוד ברורה במהלך השנים האחרונות ואנחנו גם עתרנו למשרד החינוך בנושא של טיפול בנושא הזה. במהלך העתירה, בין השאר הסתבר, שוועדות ערר שדנות בנושא של ילד כזה או אחר לא מעבירות לילד עצמו את הפרוטוקול. זאת אומרת עם הוא רוצה לערער על מה שדנים עליו אישית הוא לא שותף לזה, אבל לא רק שהוא לא שותף לזה, גם הוריו לא שותפים לזה. זאת אומרת אם הוא רוצה להגיד משהו, הוא לא יודע על מה כי הוא לא מקבל שום דיווח. דבר הכי אישי, הכי אלמנטרי, הכי בסיסי ששייך לזכויות הפרט של הילד מונעים ממנו. אז על זה אני מקווה שאנחנו מצליחים לתקן עכשיו באמצעות אותה עתירה שהגשנו כנגד המשרד וכבר נידונה ויש התחייבות של משרד החינוך לתקן את זה.

יש התחייבות או שאתה יודע שבפועל זה כבר נעשה?

זה עוד לא נעשה אבל יש התחייבות כי הדיון בבית המשפט, את רוצה אני אעביר לך את החומרים.

אנחנו נדרוש את זה בהמלצות של הוועדה.

תקבלי את העתירה ואת הפרוטוקולים של הדיון ואת ההחלטה של השופט. זה מופיע גם בפסק דין, ההתחייבות של משרד החינוך מופיעה.

שוב, זאת דוגמא, קיצונית אמנם, עד כמה אפשר להרחיק את הבידוד וחוסר השותפות או בכלל לא לראות בהורים ובתלמידים ברי שיח. לצורך העניין בגלל שאנחנו יושבים בוועדה לזכויות הילד אז מן הסתם בתלמידים, אבל כשדנים בך, כדאי שאתה תדע על מה דנים כדי שאתה תוכל - - -

יש לך גם זכות לערער.

כן אבל הוא לא יודע על מה - - -

אתה יכול לערער אם אתה יודע על מה לערער. אם אתה לא יודע על מה לערער אז על מה תערער?

רק על ההחלטה עצמה.

רק על השורות התחתונות אתה יכול לערער. אתה לא יודע מה המהות, זאת אחת הבעיות, ועל זה אנחנו מדברים. עכשיו, דיבר חנן על זה שפוחדים. נכון. התשובה היא כן. חלק מהמקומות פוחדים. פוחדים כי כפי שאמרתי לפני פחות משעה בחדר וועדה הסמוך, בוועדת החינוך, בלי תלמידים, בלי הורים, החיים של ממשלת ישראל ומשרד החינוך הרבה יותר טובים. באמת הרבה יותר טובים.

לא, חלילה מלומר זאת. לא הייתה לי זכות קיום אם הם לא היו פה.

לא, הוועדה יכולה להמשיך להתנהל. נהפוך הוא.

אני רוצה ברשותך שתי התייחסויות. ראשית יצא לנו לומר את זה לא מעט בוועדה, ואני לגמרי מסכימה שכשמדברים על ילד תמיד אני מבקשת לראות את המעטפת, את כל המכלול, וההורים הם חלק מזה. לא פעם עברו לנו מחשבות אפילו לשנות את שם הוועדה כדי לתת לזה ביטוי ולומר זכויות הילד והמשפחה, כי כל מה שאנחנו רוצים לסייע לילדים, תמיד זה נמצא בתוך איזשהו תא משפחתי, בתוך איזשהי מסגרת שצריך לתת גם עליה את הדעת.

אני מוכרחה לצד זה לומר משהו, אם כבר העלית את הנושא של הורים במערכת החינוך, וזה באמת בסוגריים כי זה לא נושא הדיון. גם ההורים צריכים היום בנקודת זמן שבה אנחנו נמצאים לבדוק את עצמם. היה תהליך שההורים היו לגמרי ממודרים מהמערכת, מאוד סמכו על המערכת, היתה איזשהי מערכת יחסים. בשנים האחרונות יש יותר ויותר מעורבות הורים עד כדי התערבות. התחושה היא הרבה פעמים שלקחו את זה צעד אחד יותר מדיי. כל מי שיש לו ילד חושב שהוא איש חינוך מדופלם ןאז משהו הטשטש בתוך הגבולות. אני חושבת שאנחנו נמצאים בנקודת זמן מצויינת לבדוק באמת את המערכת יחסים של המשולש הזה של בית ספר, הורים, תלמידים, וכאן אני לגמרי מסכימה. וכן, לכל אחד יש מקום בתוך המשולש הזה, אבל גם כל אחד צריך לדעת מה גבולות הגזרה שלו בתוך המשולש הזה.

דרך אגב, בגלל זה אנחנו פועלים להקים בית ספר לוועדי הורים מוסדיים וישוביים, כדי ללמד את ההורים איך לפעול. לא להתערב, אלא באמת להיות מעורבים בתוך גבולות הגזרה שמקובלים גם על המערכת.

אז אני לגמרי מסכימה והיה חשוב לי - - -

ואנחנו נשמח לשיתוף פעולה ולהציג את התכנית כאן.

בשמחה. היה חשוב לי לציין את זה. תודה רבה עד הדברים זאב. סיוון, הבמה שלך.

אז יש כמה דברים שאני רוצה להתייחס אליהם, כל אחד בהתייחסויות למה שדיברו פה. דבר ראשון, מבחינת היותר מועצת התלמידים והנוער. אני לא באה מטעם עיריית חיפה, אני לא קשורה ממש למוסד עצמו, אבל כן אני יכולה להגיד שאני חושבת, אני לא מכירה את הפעלים של שאר המועצות, אבל כן היא איזשהי חלוצה בתחום, מבחינת ההתייחסות לנוער, שזה משהו שאני באופן אישי מרגישה באופן די מובהק. בנושא של תעסוקה לנוער יש ממש דף פייסבוק שבמשך כל הקיץ מתעדכן כל הזמן במשרות מתחלפות לנוער, שזה איזשהו מקום שהוא ממש מרכז פיסית שאפשר לבוא, לדבר ולשאול שזה משהו שהוא מאוד מאוד יפה. וגם עוד משהו שהוא קשור לתעסוקה לנוער, זה אותו מבנה באותו מקום, וחיפאים קוראים לזה חיפאים 18 פלוס מינוס, שהם גם באו אלינו לבית ספר לפני כשבועיים - - -

ככה זה נקרא - פלוס מינוס?

כן, בעצם מענה של בסביבות הגיל, זה השם של זה, אני לא יודעת בדיוק מי בחר.

יפה.

והם עושים כל מיני פעילויות. עכשיו יש גם כל מיני דברים בחינם. היה שבוע שעבר סטנדאפ של חן מזרחי בחינם. כל מיני דברים שזה פעילויות לנוער שזה אני יכולה להגיד שזה מאוד מאוד יפה. עם הסתכלות מהצד שאמרתם שיש כל מיני מועצות שכן מנסות, אז זה אני יכולה לשבח את עיריית חיפה. ושוב פעם אין לי שום קשר אליהם.

בנושא של יואב עם מתמטיקה, אני לא רוצה לתת יותר מדיי דגש לעניין של מתמטיקה כי אני חושבת שזה לא הדיון, אבל גם אני ב-3 יחידות, וגם אני חוויתי איזשהי אכזבה מאוד מאוד מאוד גדולה עם המערכת וזה איזשהו, אני מדברת על זה בהתרגשות, כי זה משהו שהוא מאוד מאוד כואב לי, בעניין של, נפלתי איפשהו בין המערכת וזה יותר מתקשר לעניין של חינוך בגובה העיניים. ההסתכלות על התלמידים כתלמיד ולא כמישהו שצריך להביא ציונים ולעמוד באיזשהו סטנדרט, שלא כולם עומדים בו, ואני לדוגמא לא עמדתי בו. אז זה העניין של גובה העיניים, שזה גם בהתייחסות למה שמנדי אמר של הרצאות שמביאים לנוער.

זה אני יכולה לשבח את הבית ספר בעוד דבר חוץ מאלכוהול. הם הביאו אלינו לפני כשבועיים את רן גבריאלי, שהוא מומחה למיניות, ליחסים. קודם כל נתחיל בלשבח אותו, הוא אחד המרצים, אם לא המרצה וההרצאה הטובה ביותר ששמעתי. הוא בחור מבריק והוא שונה לחלוטין. הוא בא בדיוק בגובה העיניים. הוא מדבר בשפה מאוד מאוד יפה מצד אחד, אבל מאוד מאוד, הוא קורא לזה שפת רחוב. זה איזשהי הרצאה שהיא באמת פונה לנוער כנוער. מסתכל מהעיניים שלנו.

ואז יותר קל להתחבר.

בדיוק. מהעניין שלו, כמו שמנדי אמר כרשויות וכאגודות, אלא באמת בתור הרצאה שהיא מאוד מאוד חינוכית והוא דיבר באמת על ערכים ועל מיניות כערך ועל איך צריך להתנהל, אבל לא בצורה שהיא מטיפה ומאוד קשה, שזה בני נוער בעצם בורחים מהדברים האלה. הם מתנגדים ומוצאים איזשהו אנטי כאשר באים ואומרים להם: אל תעשו, אל תעשו, אל תעשו. בעצם באים וזה איזשהו לימוד תוך כדי חינוך, אבל בצורה קצת שונה.

נושא אחרון שאני רוצה להתייחס אליו, בהקשר למסמך שיש פה על השולחנות, גם קראתי אותו לפני. כתוב שם על המודלים של בית ספר בשנת 2035. עכשיו, כל הזמן אנחנו מדברים זה העתיד והעתיד מה יהיה. אז אני אומרת, למה לא לעשות את המודל של שנת 2017? למה לחכות לעתיד? שמעתם על מודל של כיתה? למה לא עכשיו? למה לא לנסות לפתח את זה, לא במיידי, אבל ממש להתחיל את זה בזמן הקרוב.

2020 גם אנחנו נסכים.

אפילו אני אתפשר איתך על 2020. אני אומרת למה צריך לשאוף לעוד, זה הרבה מאוד שנים, אנחנו כבר לא נהיה ילדים.

אני אגיד לך למה, לא לפרוטוקול, כי ב-2035, השם ירחם, איפה אנחנו נהיה, הם ישברו את הראש אנחנו רק נגיד להם מה צריך לעשות, יעשו, יעשו.

הסיבה האמיתית זה כסף. זו הסיבה האמיתית. מישהו צריך לממן את זה.

לא לא לא, זאב אני רוצה להגיד לך משהו. באמת, כל התפיסה הזאת שבשביל משהו אחר או חדש צריך כסף. אני אומרת לך לא צריך. יש מספיק משאבים בתוך המערכת תנתבו אותם נכון. זהו, צריך לארגן אותם מחדש, זה הסיפור. להגיד כסף בעיני זה תירוץ, הכסף הוא תירוץ. אני אומרת לך את זה חד משמעית אני באה משם, כסף לא חסר במערכת, נהלו אותו נכון.

אז נכון דיברתם על החינוך הפיני ועל מודל של בית ספר, אז אני אומרת למה לחכות אם אפשר להתחיל עם זה עכשיו.

תודה רבה סיוון. וזה באמת קצת נגע לנקודה שאמרתי, הרבה פעמים אנחנו מביאים את הילדים וזה לא ברור לנו אם אנחנו מייצגים את האג'נדה שלנו או את שלהם ולהביא מרצה שמדבר בגובה העיניים, מדבר אל הילדים מתוך העולם של הילדים, זה אחרת לגמרי ממישהו שמביא את האג'נדה שלנו, משלמים לו ערימות של כסף כי זה קולע בול למה שאנחנו רוצים, אבל הילדים איפה בסיפור הזה, מי עושה את החיבור.

תודה רבה סיוון, מיכל רוצה להתייחס? ואחר כך שירה.

קודם כל, לא נעים לי שאני מדברת לפני ששמעתי את כולם כי זה דברים מדהימים. כמו שאמרת אני לא בטוחה, שעם כל הכבוד, זה הנוער שמייצג את בני הנוער במדינת ישראל אז צריך קצת לחשוב איך יוצאים ואיך מגיעים אליהם לא רק דרך מועצות התלמידים ולא רק בחיפה.

הם לא מועצת תלמידים.

אני אשמח לחשוב בנושא ולראות איך אנחנו יוצרים מודל שבאמת נותן במה לכולם. מסכימה.

אוקיי אז זה לדיון אחר. אני רוצה לפתוח ולברך על הדיון, משום שהדיון לא מדבר רק עם האם יש מנגנונים כאלה ואחרים שבהם משבצים תלמידים או בני נוער, אלא מדובר במשמעות המנגנונים האלה. אם בני הנוער שותפים לקבלת החלטות. זה שתהיה וועדה לזכויות הילד בעירייה ויזמינו את התלמיד, הנציג והוא לא ירגיש שהוא יכול בכלל לומר את דברו או לא ירצו לשמוע את דברו, זה כבר לא רלוונטי. אבל את צודקת ואני רוצה להתייחס להכללות שנאמרות כאן ונזרקות לחלל האוויר שהן לא מהמסמך של המ.מ.מ., משום שלומר שיש הרבה בתי ספר שאין בהם מועצות תלמידים, אני סקפטית אם זה נתון נכון, אבל יש כתובת שאני לא רואה אותו סביב השולחן לפחות לא נציגות בכירה של מנהל חברה ונוער של משרד החינוך.

אני נמצא.

סליחה אז אנחנו לא מכירים.

אני דילגתי עליך נכון? מחילה.

אז מנהל חברה ונוער שאמון על הפיקוח הזה ואני יודעת שהוא עושה את זה נאמנה. אין דבר כזה שאין, נשמע לי משהו לא - - -

מה שאין?

שאין מועצות תלמידים בבתי ספר, ברמה שיודעים עליהם ולא עושים עם זה משהו.

אין, אני אומרת לך אני מכירה אישית.

זה שיענה האדון. אני רוצה להתקדם. בסופו של יום, יש הסדרה במדינה. ישנם חוקים, יש חוק הנוער. מחוייבת רשות מקומית לקיים מועצת תלמידים עירונית, אני כרגע מתייחסת לחובת הרשויות. מחוייבת הרשות להקים יחידת נוער ושותף לזה המוסד. אז זו הסדרה החוקית, יש הסדרה בנהלים כמו קיום מועצות תלמידים וכו' וכו'.

השלב השני הפשוט הוא אכיפה וזה לא ברור לי. לא ברור לי שמתקיימים מצבים שלא מתקיימות המסגרות הללו בין אם זה בבית ספר או בין אם זה ברשות מקומית והגורמים האוכפים לא מביאים לידיעה. אני אגיד את זה בלשון הרכה. פה אני מוכנה להרים דגל, מה שנקרא, הרמתם לי להנחתה, אני מרכז שלטון מקומי, כל תלונה שתגיע על אי קיום וועדה כזו או אחרת. אני לוקחת על עצמנו להיות כתובת לפניות היה ואין יחידת נוער או אין וועדות שאליהם מוזמנים חברי מועצת הנוער העירונית או התלמידים העירונית לוועדות הרשות. אני על אף שאיננו גוף סטטוטורי אני מוכנה להיות כתובת. חנן מכיר איך מגיעים, אני מניחה שכל אחד מהגורמים האחרים. בהחלט נפעל.

אני רציתי דווקא לעשות משהו הפוך, זה גם רשמתי להמלצות, לנסות לאסוף דרככם נתונים, ואז גם זה יתן את התחושה של פיקוח של השלטון המקומי. לפנות לרשויות המקומיות, לדרוש מהן דיווח, איפה יש וועדה לזכויות הילד, כמה פעמים התכנסה, מועצות תלמידים - בכמה מבתי הספר, איפה הן מתקיימות, האם יש מועצת תלמידים יישובית, הרי מעל 1000 תלמידים ביישוב. פשוט לבקש מהם, ואז פתאום, אופס, מישהו פתאום מתעניין בתחום הזה, מישהו שם את הפוקוס. יכול להיות שגם במקומות שאין זה יעודד לקדם.

רק להדגיש, אנחנו לא גוף סטטוטורי, ולכן אני לא יכולה לדרוש דברים שלא בסמכותי, במיוחד לא דברים שקשורים במשרד החינוך. כן אני לוקחת על עצמנו את העניין סביב סיפור הנוער ומציעה, חנן, שנעשה משהו משותף ונפנה לרשויות במשותף. כי זה גם מגיע ממקום אחר - - -

דיברנו על זה גם בפגישה שהייתה לנו.

בדיוק. זה חלק מהדברים שחנן לא הציג ואני לא אומר אותם אבל אני חושבת שכן צריך לעשות. כי הדבר השלישי, וזה הדבר החשוב בעיני, הוא לא הסיפור של ההסדרה והאכיפה, אלא ההכשרה, והכשרה של שני פנים, הכשרה מקצועית והכשרת לבבות. צריך לדבר את זה, צריך להאמין בזה. ראש רשות שלא מאמין בבני הנוער, אני לא מכירה כזה. ראש רשות שלא רוצה קשר איתם, לא מכירה דבר כזה. אז צריך לעשות חיבורים - - -

לא הוא רוצה אבל הוא לא נותן לזה את ה-impact המשמעותי.

אז אנחנו נעזור. ואחרון חביב זה באמת אותו סיפור של יחידת הנוער הרשותית, היא תולדה של אותו חוק נוער, בייבי חדש, לא שנוער לא טופל ברשויות אבל מוסדר יותר, מהוקצע יותר.

יש רשויות שאולי עדיין אין מיכל.

יש רשויות שהחוק פטר אותן, מ-1000 איש ומטה, אבל אנחנו מקדמים עכשיו תיקון להצעת חוק שרשויות עם 1000 בני נוער ומטה יוכלו להעסיק מנהל יחידת הנוער באחוזי משרה שכרגע יש לנו הסכמה עם משרד החינוך מה אחוז המשרה, ומשרד הפנים מתערב, אנחנו נפתור את זה.

בגלל ה-matching של הרשות.

בוודאי. הרי רשויות קטנות לא יכולות לקחת על עצמן עול כזה גדול על אף שזה matching דיפרנציאלי. אנחנו סבורים ששליש משרה זה מספיק. היה ורוצה ראש הרשות יותר אז בוודאי טוב. דורש מאיתנו משרד הפנים חצי משרה, אני לא בטוחה שיש רשויות שיכולות לעמוד בזה אבל אנחנו נפתור גם את הבעיה הזאת.

אז אני חוזרת לסיפור יחידת הנוער הרשותית, יש אותה בכל הרשויות שהן מחוייבות בחוק, שזה מרבית הרשויות בישראל, ועכשיו נרחיב, האגודה של מנהלי יחידות הנוער, שאני לא מזהה פה מי נציג שלה וחבל שהם לא כאן. היא אגודה בתולית, חדשה צריכה בעצמה לקבל משמעות ומהות ואנחנו מלווים גם אותם.

יש לכם גם וועדות משלכם, כמובן, שאתם - - -

כמובן שיש לנו, זה מוכר וידוע, אבל אנחנו רוצים לקדם את הנושא שעלה פה לדיון, בצדק.

תודה רבה, תודה רבה על הדברים. אנחנו ניתן לשירה ואחר כך לאורי.

אני ארצה להתייחס לשני נושאים שעלו פה. קודם כל אני ארצה להתייחס למועצות התלמידים, כל מה שדיברו פה. אני פחות רוצה להתייחס אם יש מועצות תלמידים, אין מועצות תלמידים, היה פה ויכוח על זה. אני חושבת שגם כשיש מועצות תלמידים, אני מדברת במסגרת של הבתי ספר, בבתי ספר כשיש מועצת תלמידים אני לא חושבת שיש מספיק עידוד של התלמידים לעשות משהו כדי לשנות. אני חושבת שרוב העידוד, מישהו פה הזכיר את זה, אני לא זוכרת, זה עלה בהתחלה, שמועצות תלמידים נהיו שעושות מסיבות ודברים כיפיים.

זה יעקב ציין.

שזה - - -

שזה חשוב אבל זו לא המהות.

נכון. ואני חושבת שאין מספיק עידוד מצד המורים או מצד ההנהלה של התלמידים לשנות. אני חושבת שזה מזה נובע החוסר של השינוי על ידי התלמידים. כלומר, הם מאוד פועלים כדי... אני הייתי במועצת תלמידים עד כיתה ט', ורוב מה שעשינו באמת בתחילת השנה זה לעשות מסיבות ולעשות ימי כיף לבית ספר, שזה אחלה וזה מעולה, אבל אני חושבת שלא היה לנו מספיק עידוד לעשות את השינויים בבית ספר. ולקראת סוף שנה, אני אתן דוגמא שדווקא פה כן היה עידוד, שהייתה לנו מורה שבאמת ליוותה אותנו, ועשינו שינוי בתלבושת של הבית ספר. כתבנו מכתבים ועשינו דברים וזה באמת שינה. וזה כשהיה לנו עידוד, ואני חושבת שברוב המקומות אין באמת את העידוד הזה ואת הדחיפה הזאת מצד ההנהלה והמורים של כן לתת לתלמידים לשנות ולעשות. אז אני חושבת שזה לא מספיק אם יש מועצות תלמידים או אין מועצות תלמידים, אני חושבת שזה מתחיל עוד הרבה הרבה לפני, ואיך מתייחסים למועצות תלמידים.

הדבר השני שאני ארצה להתייחס אליו זה המידה שתלמידים מעורבים בקבלת החלטות גם בנושאים שקשורים אליהם וגם שלא קשורים אליהם. אני בתור נערה לא מרגישה שיש את זה מספיק. אני חושבת שגם בבתי ספר, לא מספיק שואלים את דעתנו. קובעים המון המון החלטות בלי לשמוע את הקול שלנו, ואני חושבת שבהחלטות שנוגעות אלינו, בטח בהחלטות שנוגעות אלינו, מאוד חשוב לשמוע את הקול שלנו כי בעצם זה בסופו של דבר משפיע עלינו, שאין אפילו נציגים. אז אני לא מרגישה את זה מספיק. וגם בהחלטות שלא קשורות - - -

את יודעת מה אומרים מורים, בית ספר זה לא דמוקרטיה.

הפרדיגמה הרווחת היא שמבוגרים יודעים תמיד מה נכון עבור ילדים.

אני מסכימה שחשוב לשמוע את הקול. אני גם אומרת. אני נותנת לך להמשיך, אני רק רוצה לחזק את דברייך. לשתף ילדים זה לא אומר שיש להם זכות וטו. בסוף בסוף יש פה איזשהו סדר, אבל אני חושבת, שבחלק מהמקרים, בדברים שנוגעים להם ובסופו של דבר גם הם צריכים ליישם את זה והם מתנהלים בתוך ההחלטה שלנו. לשמוע את הקול שלהם, רק כדי שזה יתן לך נקודת מבט נוספת, יגרה לך את החשיבה זה המינימום שאנחנו יכולים לעשות וזה לא בעייתי אנחנו רואים היום שבהרבה מקומות זה גם ישים וקורה.

זה בדיוק מה שבאתי להגיד, שאני חושבת שבעצם כשמערבים בני נוער בהחלטה אז קודם כל יש גם את נקודת המבט שלהם. זה דברים לפעמים שמבוגרים לא חושבים עליהם כי זה באמת עולמות שונים. ולהיפך, אני לא חושבת שבני נוער צריכים להחליט לבד. אנחנו בכל זאת עם כל הקרדיט שצריך לתת לנו אנחנו בני 17 ואנחנו עדיין עוד לא יודעים הכל ורואים הכל ואין לנו את כל הניסיון, אבל אני כן חושבת שאנחנו נותנים נקודת מבט שונה ומבוגרים נותנים נקודת מבט שונה והשיתוף פעולה של זה יכול ליצור הרבה דברים שאף אחד לא חשב עליהם.

אני גם חושבת שבהחלטות שלא קשורות ישירות לבני נוער ולתלמידים, שקשורות נגיד לאוכלוסייה, אין מספיק מעורבות של בני נוער. כלומר אנחנו חלק מהאוכלוסייה. אין לנו אמנם זכות הצבעה אבל אנחנו חלק מאוד גדול מהאוכלוסייה ומהאופי של האוכלוסייה ואיך שהמדינה מתנהלת ובגלל זה אני חושבת שכן צריך יותר לדחוף גם נוער שישפיע בהחלטות שלאו דווקא קשורות ישירות לבתי הספר.

בואי נתחיל עם המעגל הראשון ואם נצליח למלא אותו דיינו. וניפגש פה אולי, לא ב-2035, מקווה הרבה לפני, כדי לדון על המעגלים האחרים. אבל התחושה שלי, עם כל רמת הפתיחות שלנו פה במדינה, ואנחנו באמת נמצאים במקום טוב יחסית, אני אומרת לך את זה באחריות. אני ישבתי שם, שמעתי 40 נציגים שהיו שם ואמרתי וואלה דברים טובים קורים בישראל. באמת. אנחנו באמת במקום טוב. אבל עם זה יש לנו עוד דרך מאוד ארוכה לעשות.

עד 2035.

לא, אמרתי, עוד לפני. גם כדי שזה יקרה, וגם כדי שזה יקרה נכון. לא מספיק שנמלא את זה ונעשה וי, אלא גם שנעשה את זה נכון. אז אני לגמרי מסכימה.

אורי.

שלום לכולם, שמי אורי מלכין. אני מנחה את מועצות תלמידים במחוז תל אביב של משרד החינוך, מנהל חברה ונוער. תפקידי, המשרה שלשמה אני מקבל שכר, היא לתווך בין עולם המבוגרים - לפתוח לבני הנוער את הדלתות - לבין עולם התלמידים ובני נוער. נשמח לעשות את זה גם כאן בוועדה ואני חושב שהשיח כאן בוועדה נע בין שני אפיקים מאוד מאוד שונים. מצד אחד מדברים כאן על המוסדות, על החקיקה, על התקנות שם אני חושב שמצבנו טוב. אין עוד הרבה מדינות בעולם שבהן יש חובה של הקמת מועצת תלמידים בבית ספר, אין הרבה מקומות בעולם בהם אפשרו לתלמידים להשבית את הלימודים - - -

חוק התלמיד.

חוק זכויות הלמיד, בוודאי. ומצד שני מדברים כאן בני הנוער על מבוגרים משמעותיים. כי בסוף שנסגרת הדלת, מבוגר, אם זה מורה או ראש עיר או יושב ראש וועדה, כשנסגרת הדלת אם הוא לא בטוח בבטחונו העצמי וביכולותיו הוא לא יאפשר לבני הנוער לדבר. בני הנוער מדברים כאן ברמה הפרסונלית, שהם היו רוצים לא רק את החקיקה שכבר קיימת, אלא את המבוגרים עצמם שיביעו רצון ויתייחסו אליהם וישמעו את דעתם.

אני אשמח לפתוח ברמה האישית, אני זוכר את עצמי כאן, כנציג מועצת התלמידים והנוער הארצית בשנים 99-2000, חקיקת חוק זכויות התלמיד. וזאת גם ההנחה ששילוב של בני נוער ותלמידים לא עוזר רק לעיצוב המדיניות בטווח המיידי, מדיניות שיותר תואמת את הצרכים שלכם, אלא גם השקעה לעתיד. והיום אנחנו רואים נציגים של מועצות התלמידים והנוער מועמדים לשיפוט ויועצים בכל משרדי הממשלה ובעמדות מאוד מאוד בכירות. ראש עיריית באר שבע, רוביק דמינולוביץ', היה יושב ראש מועצת התלמידים של מחוז דרום. אז בהחלט אנחנו מסתכלים על כך במשרד החינוך כהשקעה לעתיד.

בתחילת הדרך, חוק זכויות התלמיד, הרעיון היה להתייחס לילד ולשמוע אותו ברמת הפרט, אם מעבירים אותו ממוסד חינוכי. כיום התפיסה שלנו במשרד החינוך היא רחבה יותר, לאפשר ליותר בני נוער להשתתף בתהליכי קבלת החלטות בכל מעגלי החיים. בבתי הספר הזכרתם את חוק זכויות התלמיד. אני רוצה לציין ששנה שעברה הוצאנו חוזר מנכ"ל בתחום מועצות התלמידים, והחוזה הזה החזיר את התגמול למנחי מועצה בית ספרית. הבעיה הייתה עם מינוי מנחה למועצה היה עניין וולנטרי הוא לא תוגמל על זה בשעות והחל משנה שעברה מנחה המועצה מתוגמל, מה שגורם לכך שהמועצות - - -

מעודד יותר אנשים להיות.

בדיוק. כמו כן, קבענו את הסטנדרטים ואת התקינות שהזכיר חנן, וזה גם משהו שאנחנו יותר מתייחסים אליו. לא מספיק רק לעשות בחירות, להקים מועצה וכדומה. אנחנו ממש דורשים שמועצת התלמידים תהיה חלק מההווי הבית ספרי, תהיה שותפה להחלטות של הנהלת בית הספר, תוזמן לישיבות פדגוגיות, לא לחלקים הפרטיים, אלא לחלקים הכוללים, ובאמת שישלבו אותם בקבלת החלטות.

ברמת הרשויות המקומיות, הזכרתם את התיקון לפקודת הרשויות המקומיות אנחנו מונעים תקציב של מנהל יחידת נוער במקרים שבהם לא הוקמה מועצה בהתאם לקריטריונים. זה איזשהו פטיש שגם המחוקק נתן לנו והוא בהחלט מעלה את כמות - - -

איך אתם אוכפים את זה?

זה בשיתוף משרד הפנים. יש לנו גם הסכמה עם משרד הפנים שאם אנחנו לא רואים התקדמות בעניין, או בתחום של מינוי מנהל יחידת נוער או של מועצת תלמידים אנחנו יכולים גם למנוע מכרזים מהרשות המקומית. כלומר, יש פטיש מאוד מאוד גדול בעניין הזה.

ואתם עושים את זה?

כן. אנחנו מונעים תקציבים במקרים שבהם לא מוקמת מועצה. אבל חייבים לזכור שלפעמים מנחה מועצה פורש באמצע שנה, לוקח זמן עד שמגייסים אז לפעמים יש נקודת זמן מסויימת - - -

מתקציב?

כן. בכל חציון משרד החינוך מעביר דיווח.

כן, אני יודעת איך זה קורה, אבל למי עצרו, עצרו תקציב לרשות מסוימת כי אין לה מועצת תלמידים?

אתה מכיר דוגמא?

מקרים מאוד מאוד בודדים כי בדרך כלל גם הדברים נמצאים כשאתה למטה. ואנחנו גם רוצים שהרשות המקומית תקבל את הכספים אנחנו מנחים אותה כדי שהדברים יקרו.

יש סנקציות אבל אין צורך להשתמש בהן וזה בדיוק מוכיח כי זה קיים. המנגונים קיימים.

ברמה הארצית, דיברתי על בתי הספר, רשויות מקומיות, ברמה הארצית אז נמצאים כאן נציגים של מועצת התלמידים והנוער הארצית. יש את האמנה מול הכנסת שמכירה בהם כנציגי הנוער והתלמידים והם נמצאים בכל וועדות הכנסת. גם בדיונים של משרד החינוך יש צוות י"א שהוקם בשנה שעברה שבהם התלמידים ממש מייעצים לבכירי משרד החינוך. בנושא רפורמת משרד החינוך ישראל עולה כיתה.

נושא שלא קיים בחקיקה, מועצת תלמידים ונוער מחוזית, אני מגיע ממחוז תל אביב, כיום התלמידים והנוער משולבים ב-8 וועדות מחוזיות. וועדת השימוע שמוגדרת בחוק זכויות התלמיד וועדת הטיולים שמוגדרת בחוזר מנכ"ל. אבל גם בוועדה שעוסקת במגדר ומיניות, וועדה של יזמות חינוכית, הדרך החדשה שזה פרויקט של שילוב בני העדה האתיופית, ישיבות הנהלה של משרד החינוך ומנהל חברה ונוער ואלף דברים שהחוק לא מחייב. כלומר, ברגע שיש מבוגרים שמאמינים בבני הנוער הם פותחים את הדלתות. יש גם כמה פרויקטים נקודתיים כאשר יש אירועים אקטואליים, למשל כאשר הגיע היועץ של נשיא ארצות הברית, אובמה, לנושא הקהילה הלהט"בית, אז כינסנו 50 בני נוער מבני הקהילה בשיתוף מומחים ואנשי אקדמיה ומגזר שלישי. השנה גם פתחנו שנה שניה קורס נזר"ים - קורס נציבי זכויות נוער ותלמידים עירוניים. המטרה היא להנגיש את זכויות התלמידים, את החוקים הרלוונטים לבני נוער לטובת התלמידים, כדי שהם לא יצטרכו את הממסד כדי לקבל את המידע, אלא גם הם יוכלו להעביר ולהיות כתובת לעצמם.

איפה הדברים תקועים? יזכיר את זה גם חנן בהמשך. שאר משרדי הממשלה, הרבה מאוד משרדי ממשלה כיום עוסקים במדיניות של נוער. המשרד לשוויון מגדרי עוסק בתחומי הצעירים, משרד התחבורה הוצאת רשיון נהיגה, משרד הביטחון בתחום הגיוס לצה"ל ושירות לאומי. שם אין מיסוד קבוע ואנחנו באמת רואים קשיים של נציגי מועצת תלמידים להיכנס ולהיות משולבים בדברים שקשורים למעשה לעצמם.

אוקיי. תודה רבה, תודה רבה לך. אני רק אומר ככה במשפט. קודם כל מאוד מרשים. באמת. נתת פה פריסה מאוד מרשימה לכל המקומות שיש בהם מעורבות של ילדים. אבל קשה לי שלא להעלות על השולחן את הנושא שבדבר הכי בסיסי, ושם לדעתי המערכת צריכה להתחיל לנוע, בדבר הכי הכי הכי בסיסי, ואני אולי אפתיע אתכם, לא נותנים לילד את הזכות שלו וזה בלבחור איפה ללמוד בתוך רשות מקומית. המערכת מכתיבה לילד לאיזה בית ספר הוא הולך ופה נכנסים אגב ההורים. לא נותנים להורים. ההורים שאנחנו מצפים מהם שיקחו אחריות, ויהיו מעורבים ויפרנסו את הילד ואנחנו אומרים שהם המשאב הכי משמעותי שלנו כדי שאנחנו נוביל את הילדים לאן שצריך, אבל לבחור איפה הם ילמדו, את זה אנחנו לא נותנים להם. אז יש, יש פיילוט של משרד החינוך של פתיחת אזורי רישום, פתיחה מבוקרת של אזורי רישום. קריית שמונה נכנסה לזה כבר לפני הרבה שנים כשאני הייתי ממונה על החינוך. הם כבר לדעתי 6-7 שנים נמצאים בפיילוט הזה. וגם ירושלים. אני חושבת שזה מקום שאנחנו צריכים להשקיע בו קצת יותר. לאפשר באמת לילד שמגיע למערכת החינוך את הזכות הבסיסית לבחור איפה הוא רוצה ללמוד ואחר כך תשתף אותו בקבלת החלטות, אבל קודם כל תתנו לו להחליט חלק מאיזה מערכת הוא רוצה.

חבר הכנסת מסעוד גנאים, אחר כך מאיה, ירדן ושושי.

תודה רבה גברתי היושבת ראש. אני חושב שהעניין של השתתפות בני נוער והצעירים בקבלת החלטות או בחיים היום יומיים זה עניין חשוב מאוד, שהוא קשור לפי דעתי לשאלה הבסיסית, בסוף, מה תכליתו ומה מטרתו של בית הספר למשל. אני חושב שמטרתו של בית הספר בסוף זה להכין את התלמיד לחיים ולבנות את האדם. לעצב את דמותו כדי שיהיה אלמנט חיובי, קונסטרוקטיבי בחיי החברה והקהילה שלו וזה חלק משחרור בית הספר ופתיחת הדלתות שלו לאוויר הצח והנקי של החיים. כוונתי היא שהילד והתלמיד בכל הרבדים, בכל השכבות, הוא צריך להיות מעורב בחיי הקהילה, החברה, המדינה שלו משום שבסוף אנחנו מכינים אותו ללכת לשם. הוא לא לומד כדי להשאר במסגרת בית הספר, לא. אנחנו מלמדים אותו, מציידים אותו כדי שייצא לעולם הרחב הזה ושם ימצא את עצמו כמנהיג, כלוקח תפקיד ודברים אחרים. לכן, הקמת מועצת התלמידים, וכל פעם אני אומר את זה, אני הייתי מורה, רכז חינוך חברתי וגם ארגנתי את כל העניין של הבחירות, של מועצת תלמידים בבית ספר תיכון. נכון, יש מנהלים שלא רואים בעין טובה את מועצות התלמידים. נכון. הם רואים בהם לפעמים איום, סכנה, אני יודע. זה כאילו שהוא עושה מיני ממלכה שלא ולא רוצה מישהו שיתערב. או שהוא רוצה אותו כמן קישוט כזה, דמוקרטי. מן דבר כזה שהוא לא פעיל, לא אפקטיבי, אלא מן קישוט, חלק מה-decoration של בית הספר. וזה לא נכון, לפי דעתי, על משרד החינוך. כל בית ספר רשמי שאין בו מועצת תלמידים, על משרד החינוך לתבוע את זה ממנו ולהטיל עליו גם סנקציות זה אחד.

שתיים בתי הספר הפרטיים, לא בתי ספר ולא מכללות גם לצערי, אני יודע את זה במגזר הערבי, אין מועצת תלמידים, אין. אני חושב על משרד החינוך שהוא נותן את הרשיונות למכללות, לבתי הספר האלה, חייבים. אי אפשר בית ספר בלי מועצת תלמידים, משום שבסוף מה שמשפיע על התלמידים... מה שהשפיע עלינו בסוף, דמותנו, זה לא מה שלמדנו בבית הספר. לא יודע מי אמר, תמיד אני מצטט אותו, שאמר מה זה חינוך: חינוך כל מה שנשאר בך אחרי ששכחת כל מה שלמדת. אני יכול לשכוח כל מה שאני לומד, אבל החיים. מה עיצב אותנו באוניברסיטה? ההיסטוריה שאני למדתי? לא. החיים האוניברסיטיים. החברתיים, הפוליטיים, הפעילויות האלה בסוף הן מעצבות את הדמות שלנו, לכן העניין חשוב מאוד ומאחל לכם הצלחה.

תודה רבה על הדברים החשובים מחבר הכנסת מחמוד גנאים. מאיה, אבל רק ברשותכם, ממש בקצרה, כדי שניתן גם לאחרים שלא דיברו, כי אנחנו לקראת סיום. אז בבקשה מאיה.

אני חושבת שאחת הבעיות הכי גדולות שקיימות היום, ואני מדברת כמובן מהמקום שממנו אני באה. אני באה מבית ספר עם מועצת תלמידים. היום יש לנו את הבחירות למועצת תלמידים. אני חושבת שאחת הבעיות הכי גדולות זה שנוצר לפעמים איזשהו מצג שווא שאומרים לנו, אנחנו מקשיבים לדעות שלכם, יש לכם מועצת תלמידים, יש לכם, כביכול, את הבמה לדבר ולהביע את הדעה שלכם, אבל אני חושבת שהרבה פעמים מקשיבים לה והיא נכנסת מאוזן אחת ויוצאת מאוזן אחרת. כביכול נותנים לנו להציג אותה - - -

יוצאים ידי חובה.

כן. כביכול נותנים לנו להגיד מה אנחנו חושבים אבל מעבר לזה אין יותר מדיי התייחסות. אחת הדוגמאות שמאוד מאוד צרמה לי בשנה שעברה, אני חברה בתנועת הצופים ויש לנו בתנועת הצופים בעיה מאוד גדולה עם עיריית חיפה כי אנחנו לא מקבלים תמיכה ותקצוב לשבטים מעיריית חיפה. החליטו לעשות איזשהו פאנל שנתנו לנציגים משבטים לדבר עם נציגים מעיריית חיפה ולהגיד מה הבעיה שלנו. אנחנו שבט יחסית גדול ולא מספקים לנו אפילו קורת גג להעביר לחניכים פעולות בחורף. בחורף אנחנו נתקלים במצב שאין לנו איפה להעביר לחניכים פעולות. צריכים לנדב בתים - - -

תנועות נוער אחרות מקבלות תמיכה וסיוע?

בחיפה בכללי אני חושבת שזה בעיה עם תנועות הנוער. בפורום הזה אמרנו יש לנו בעיה, אנחנו צריכים מבנים יותר גדולים, אנחנו צריכים טיפה עזרה בדברים האלה. מעבר לדיבור שהיה שם בערב הזה, לא קרה שום דבר מאז. אף אחד לא דיבר איתנו מאז, אף אחד לא אמר לנו, לא קיבלנו על זה שום תגובה. זה נשאר ברמת הדיבורים.

אוקיי. תודה רבה מאיה. ירדן ואחר כך שושי.

היי, כתבתי לי כמה נושאים מכל מה שהיה כאן אז זה אולי יראה קצת מפוזר. קודם כל אני חושבת שחלק מהמנהלים ומהמורים בכלל לפעמים לא מודעים לזכויות ולדברים שיש לנוער. סתם לדוגמא, למשל אצלנו הייתה בעיות עם שעות אפס. זה עיצבן אותי שאני צריכה לקום או לצאת מוקדם כל כך מהבוקר או להתעורר ב-05:00, 4:30 בבוקר כדי להגיע לבית ספר בזמן, בשביל להגיע לשעת אפס. גיליתי שזאת בעיה שיש לעוד ילדים מהשכבה שלי ובכללי מהבית ספר והנה עכשיו שינינו את כל המערכת שעות שלנו, חלק מזה היה בגלל שהמועצה התערבה בזה. אז הטיעון של המנהל ושל זאת שמסדרת את המערכת היה שהם לא ידעו בכלל שאסור לעשות שעות אפס. אז קודם כל צריך להעלות בכלל את המודעות של כל הדברים האלו, כי יכול מאוד להיות שהרבה מהמקומות החינוכיים לא באמת מודעים.

בקשר למקודם, מה שמיכל, את אמרת עם המועצות, אז כן יש פעמים ש.. סתם דוגמא אצלנו בירושלים היה קטע שהפסיקו לנו את המנחה. המנחה שלנו עזבה ואז היה קטע שהיינו צריכים להתמודד לבד בלי מנחה. רק אתמול נכנס לנו מנחה חדש של המועצה הרשותית, של ירושלים. זה לא אומר שזה שאת שמעת שהרוב זה ככה, שהרוב יש מקומות, זה לא אומר שאין עדיין את הבעיות האלו של הרשויות. וסתם דוגמא, אני לוקחת לדוגמא את המחוז שאני מגיעה ממנו, מחוז ירושלים, יש למשל את בית שמש, ששם מי שהיה צריך לבוא ולהקים את המועצה זה לאו דווקא משרד החינוך וכל האלו, מי שבאו היו באמת בני נוער שהיו לפני כן במועצה דרך המש"צים ואמרו : טוב אני מבית שמש אני רוצה שתהיה לי מועצה רשותית, אז הם הלכו והקימו מועצה בבית שמש. זה משהו שאנחנו יוצרים לפעמים בלי עזרה.

גם בסדר, אגב. אני רואה בזה הרבה יותר ערך בזה שהילדים באים ואומרים: חברים אלה הזכויות שלנו אנחנו רוצים לעשות. התפקיד של המועצה זה לא להפריע כי בהרבה מקומות פשוט יכולים להגיד לך לא.

זה גם קורה, יש להם עכשיו בעיה - - -

וזה ערך חשוב לדעתי שבא מכם. סליחה שאני רואה את זה דווקא במקום החיובי, אבל כל הכבוד למי שעשה את זה.

זה באמת חיובי. אנחנו לא אומרים שלא. מועצה זה חצי חצי. חצי נותנים כי יש חוק בסופו של דבר. אבל חצי גם לוקחים וזה מאוד מתחבר למה שנאמר פה מקודם, בסופו של דבר מנהיגות צריך לקחת. אם התלמידים לא יבואו ויהיו מעורבים והנוער לא יבוא וידרוש מבית הספר, לצורך העניין, וזה מה שאתם העליתם, להיות שותפים, להיות מעורבים בהחלטות. סליחה גם שאני נותן את הדוגמא הזאת, בסופו של דבר זה הריאלי וזה בית ספר שהוא דוגמא פרטית ופרטנית. בסופו של דבר, אם אתם לא תבואו ותקחו את המנהיגות ותהפכו את מועצת התלמידים בבית הספר שלכם לגוף משמעותי באמת ולא לגוף שעושה מסיבה פעם ב. כי זה לא המטרה של מועצת התלמידים בבית הספר ולא המטרה של מועצת התלמידים בשום רמה. בסופו של דבר, מועצת התלמידים זה גוף מייצג. נקודה. בנוסף לזה, הוא יכול להביא את הצרכים של בני הנוער בתחום התרבותי, בתחום הפנאי, ובסופו של דבר המטרה הראשונה היא לייצג את בני הנוער. ואם אתם לא תבואו ותדרשו ממנהל בית הספר שלכם להקים מועצת תלמידים משמעותית ולבוא ולהיות משמעותיים בבית הספר אז - - -

אוקיי חנן, הנקודה היא ברורה. תנצל את זה כי רצית להוסיף משפט על איזשהי תכנית אבל ממש משפט כי אני רוצה לתת לשושי.

אני חושב שעניין משרד החינוך די הוסבר נכון אנחנו בסופו של דבר בקשר מאוד מאוד טוב. אני רק רוצה שאולי מהוועדה איזשהי המלצה בנושא של שיתוף בני נוער בקבלת החלטות גם במשרדי ממשלה שונים.

אה זה כן, כבר רשמתי.

זה מאוד חשוב לנו שזה יקרה ושייצא ושתהיה קריאה ושיהיה מעקב.

מאה אחוז, תודה. שושי בבקשה.

שושי סומך, המועצה לשלום הילד. שירה אמרה קודם "אנחנו חלק מהאוכלוסייה", אז אני רוצה להגיד לך, בישראל אתם שליש מהאוכלוסיה, זה חלק ניכר ולא שולי בכלל, ולכן הדיון הזה הוא כל כך חשוב וצריך לברך ממש על קיומו.

מדובר פה על כמה רבדים. על מערכת החינוך מטבע הדברים, שהיא המקום שבו הילדים כל הזמן נמצאים. אמר חבר הכנסת, מכינים אותם לעולם הרחב. הם כבר בעולם הרחב. לכן, אני חושבת שהישיבה הזאת שבה יש כל כך הרבה בני נוער היא חידוש מרענן לצערי. אנחנו לא מספיק, על אף שצוינה פה האמנה בין יושב ראש הכנסת למועצת התלמידים, לא מספיק רואים. אני חושבת שאני מדגם די מייצג לדיונים שנוגעים לילדים ונוער מבחינת הנוכחות שלי ולא מספיק שומעים את הקול הזה, שזה נ' גם שלנו וגם אולי לפעמים מהצד השני, אבל בעיקר שלנו כמבוגרים. עד כמה אנחנו באמת מאמינים ביכולת של ילדים לקבל החלטות ולחשוב, להביע עמדה בצורה רהוטה, או רק מתייחסים למה שהם אומרים ככה בביטול. דובר פה הרבה וצריך לחדד את ההבדל בין לשמוע ללהקשיב. כמה אנחנו באמת מקשיבים למה שנאמר. אפילו ברמה של הדיון כאן, עלו כל כך הרבה דברים שאני אומרת זאת זווית שאנחנו כמבוגרים פשוט לא מסוגלים לראות אותה, ואני עוד לא כל כך רחוקה מהימים האלה וכבר מאוד רחוקה מהבחינה הזאת, ולכן זה כל כך משמעותי.

השיתוף הוא לא רק ברמת ה"מה יש", המנגנונים קיימים, אלא מה יש, מה מכניסים בפנים, עד כמה באמת נותנים להם מקום משמעותי, מקום מלווה לחשוב את הדברים, להעביר את הסוגיות. אני יכולה להגיד שאנחנו כמועצה כמעט בכל נקודה, גם בעבודה שלנו כמי שמייצגים זכויות ילדים, אבל גם כלפי משרדי ממשלה, כל הזמן מנסים להטמיע את העניין הזה. אני אתן דוגמא קטנה מהזמן האחרון, יושבים עכשיו על תקנות האמנה, אמור להיות נציג פניות ציבור. פניות ציבור בהקשר הזה הן פניות של ילדים. ילדים שהם בהשמה חוץ ביתית. באנו אנחנו כמועצה ואמרנו, אנחנו יושבים פה כולם, מדברים איך יעבוד המנגנון, זה יהיה מייל, זה יהיה טלפון, מה יקרה, זה אמור להיות מעוגן בתקנון. בואו, תפנו לילדים שנמצאים במסגרותשל השמה חוץ ביתית ותשמעו מה יש להם להגיד. ילד בפנימיה יכול להגיד איזה מנגנונים זמינים לו ואיזה מנגנונים לא זמינים לו. אלה דברים שאנחנו מכאן מאוד מתקשים לדעת אותם והמוכנות הזאת באמת להקשיב ולא רק לשמוע היא יכולה לשנות עולמות ולא רק בנושאים שנוגעים לילדים עכשיו כי אתם עוד שנה, חלקכם שנתיים כבר בצד השני, זה לא כל כך רחוק, ולכן יש משמעות מאוד גדולה מה יש להם להגיד בכל התחומים כי כולם משפיעים עליהם.

תודה רבה שושי, אני מסכימה זה מאוד מאוד חשוב. בבקשה דימה ואחר כך אמיר.

אני רוצה להתחיל ממה שאמרת על זה שלא נותנים לנו את הזכות לבחור איפה אנחנו רוצים ללמוד. אני גרה בדלית אל כרמל וזה יישוב קטן ליד חיפה, זה כפר.

אנחנו יודעים איפה זה.

ההורים שלי רצו שאני אלמד בריאלי, בבית ספר פרטי והעירייה שם לא כל כך עזרה להורים שלי לפתח את הזכות הזאת. אני רוצה להתייחס לזה שבכלל אין לילדים את הזכות וגם אין להורים שלהם לפעמים את הזכות. כי אני לדוגמא כן קיבלתי את האישור ללמוד בחיפה ואחרים עוד לא קיבלו. ואני זוכרת שגם חבר של אבא שלי עשה סוג של מחאת רעב, זה נשמע לי נורא מוזר, אבל עשו את זה וזה כן יצא לפועל בסופו של דברים וזה רק דברים נורא היסטרים ודרמטים יכולים להזיז את מה שבאמת מפריע. אז זה לגבי מה שאת אמרת.

עוד משהו שאני רוצה להגיד, דיברו פה על הצופים ואני גם מתנדבת במד"א וגם יואב פה מתנדב במד"א ואני רוצה להגיד שמשרד החינוך, יש לו כל כך הרבה ציפיות מבני הנוער, שאני לא מוצאת את החיים שלי בבית ספר. באמת, אני מגיעה הביתה, אני מרחיבה שני מקצועות מורחבים, אני מוצאת את עצמי שאני מסיימת בארבע בבית ספר והמשמרת שלי נגיד במד"א מתחילה בשלוש, אז מה אני אעשה עם זה? גם בבית ספר דורשים - - -

דרישות סותרות את מתכוונת.

נכון. דורשים מחויבות אישית. מתי אני אעשה את זה?

מה שאת עושה במד"א נחשב לך.

זהו. אבל מתי אני אעשה את המשמרת של מד"א אם בכל יום אני מגיעה הביתה בחמש או בשש לפעמים. אז זה עוד משהו שרציתי להתייחס אליו.

בסוף אני רוצה להגיד שהעלינו פה המון המון תלונות ואני חושבת שהשינוי, ואני לא אגיד הפתרון, השינוי מתחיל בקטן לדעתי. דיברו פה על גובה העיניים וגם מנדי דיבר על זה ואני חושבת שזה מתחיל באיך שאנחנו לומדים בכיתה. הרי אנחנו יושבים בשולחנות והמורה עומד מעלינו ומדבר וסוג של מרצה לנו. ככה זה גם עובד בהרצאות שהבית ספר מביא לנו - - -

מנדי, לשנות את המרחבים הלימודיים ומיד. אתה יכול.

אני חושבת שהשינוי בעצם מתחיל בקטן. נגיד היה לי לפני כמה זמן שיעור עם יהודה להב, אזרחות, וישבנו במעגל והוא ישב באמצע ואני הרגשתי שאני מדברת והמורה מקשיב, לא רק שומע גם מקשיב ומגיב ויש לי באמת את הזכות לדבר ובאמת ללמוד. ואני חושבת שכמו שאמרתי, זה מתחיל בדברים הכי קטנים שלפעמים אפילו לא שמים לב לזה בגלל שזה הנורמה ואני חושבת שזה הדרך לפתרון.

אני מסכימה. תודה רבה דימה. אני יכולה לספר לכם כשכשהייתי מורה לימדתי רק ב-ח' אפילו מתמטיקה. אתם לא מבינים את הדינמיקה בכיתה ואת הקשב, אתה מרגיש שכולם איתך, זה כמו החברותא, זה עושה את ההבדל ובסך הכל הזזנו שולחנות. אז בהתחלה, תחילת השנה קצת קיטרו, זה מעיק להזיז, להחזיר. תקשיבו, זה כבר בא באוטומט ומתאהבים בשיטה. שינויים קטנים אני מסכימה יכולים לעשות את ההבדל. מנדי, סומכת עליך. אמיר.

אפרופו מנדי, זה לא מייצג כאן.

אנחנו יודעים.

אני חושב שלא דיברנו כאן מספיק אכיפה. אני מאוד מסכים עם מה שסיוון ויואב אמרו, בית ספר זה מערכת מיושנת, אבל עד שניישם את המערכת הפינית פה יקחו כמה שנים כן. אז אני חושב שהצורך הכי גדול הוא באיזשהי אכיפה עכשוית. אולי זמנית, אולי קבועה עד שישונה כאן משהו. אותי מגיל קטן חינכו שבית ספר זה לא דמוקרטיה. אני רואה ילדים שפשוט לא אכפת להם כבר. לא אכפת להם אם זה יקרה או זה יקרה. גם אם ידרכו עליהם, הם יתנו לזה לקרות, בגלל שחינכו אותנו מגיל קטן שפשוט תעבירו את ה-12 שנים האלה וצאו לחופשי. אז אני חושב שכן, הכי חשוב, זה כרגע להתחיל בגיל קטן. כבר בכיתה א' תנו להם את ה-boost הזה. לא יודע אם מכיתה א' אבל לפחות מאיזשהו גיל שאולי כבר ביסודי - כן תביעו דעה, כן נסו להיות מעורבים יותר ואל תחשבו שאתם לא יכולים לשנות כלום כי אתם יכולים. בסופו של יום אתם תהיו בוגרים ואתם כן תצטרכו להילחם בשביל הדעות שלכם. זה הכל.

תודה רבה אמיר. אני ברשותכם רוצה לסכם את הדיון. אז קודם כל תודה רבה. ואני מוכרחה לומר, הרעיון לדיון והבקשה לדיון בא מצד תלמידי הריאלי וזה הסיבה שאתם רואים אותם יושבים כאן. היה חשוב להם לעלות ולהשמיע את הקול הזה בוועדה וניסינו כמה פעמים וזה לא צלח ופתאום הצלחנו לקבוע תאריך, מן הסתם לא בשבוע האחרון וזה יצא בדיוק מחובר עם הכנס שהייתי בו. לא מתוכנן, אבל לא יכולנו לעשות את זה יותר טוב מאיך שזה יצא.

אז אני רוצה לומר לתלמידי הריאלי תודה ולמנדי על שיתוף הפעולה תמיד בכלל. אני חושב שאתה מייצג כדמות חינוכית משהו הרבה יותר רחב ממה שמייצג הריאלי. חשוב גם לומר את זה.

חשוב לי לומר שנמצא פה גם דורון שהוא המרכז המגמה של החבר'ה, מגמת תקשורת.

כל הכבוד, כן, יישר כוח באמת, גם על הפתיחות ועל המוכנות שלכם. דיברנו פוחדים פוחדים, יושבת פה הנהלה שלא פחדה להביא את החבר'ה שלה לכאן לכנסת ולהשמיע את הדברים. בהחלט ראוי להערכה.

ולהיות נתונה לביקורת שלהם. להיות פתוחה לשמוע את הביקורת שלהם. זה שאפו ענק.

כן כן חד משמעית ואני חושבת שזה מהלך באמת שראוי להערכה. אז תודה רבה לכם.

מבחינת המלצות הוועדה, מסקנות הוועדה אז ראשית אני מבקשת ממשרד החינוך מועצת תלמידים בכל בית ספר ותאכפו את זה. תאכפו את זה גם ברמה של לוודא שזה קורה וגם ברמה של הדרכות. תנסו להגיע לבתי הספר לראות, אתה אמרת, אתם בודקים איפה זה נעשה על פי תקנון. צריך לראות לא רק את התקנון גם את הרוח שבה הדברים נעשים. עד כמה באמת מועצות התלמידים מקבלות ביטוי ויכול להיות, אני הייתי ממליצה לכם, כבר השנה לא, אבל אולי לקראת שנה הבאה לשים איזה פוקוס. יש תמיד שנת נושא נכון? לשים את הפוקוס על מועצות תלמידים, להיכנס לעובי הקורה שם, להדריך את בתי הספר, לתת איזשהו input קצת יותר משמעותי ממה שיש היום, ככה שבכל בית ספר תלמידים יוכלו להנות מזה. יש בתי ספר אגב, מוכרחים גם לומר, שעושים את זה בצורה פנטסטית, ככה מעורר הערצה, אני חושבת שאין שום סיבה שזה לא יתרחב גם לבתי ספר אחרים. חשוב גם שזה יהיה חובה ולא וולנטרי. היום התחושה היא שזה דיי וולונטרי. אני אשמח אם אתם תתמכו בפיילוט של מועצת התלמידים. מה שקרה בחיפה של באמת כניסה ובחינה בתוך בתי הספר, אז תנסו לראות בשיתוף פעולה איך אתם מרחיבים גם את הנושא הזה. זכות הבחירה של ילדים, תרחיבו את הפיילוט של פתיחת אזורי רישום בצורה מבוקרת. זה כבר פיילוט שרץ, במקומות שזה רץ זה מצליח, כבר יש ניסיון בתוך המערכת. רוצו עם זה. תנו לילדים את הזכות הבסיסית הזאת.

השלטון המקומי, פיקוח על הקמת הוועדות לזכויות הילד ויישומן. לא מספיק שמקימים אותן במועצה חגיגית שעושים בתחילת הקדנציה, שוכחים מהן עד הקדנציה הבאה. לוודא שהן באמת מיושמות ושיהיה מעקב ואם צריך במקרה הזה גם לפנות למשרד הפנים, כי אומרת לנו מיכל שזה לא הכל הוא בסמכותם.

אני רק אגיד שהם הוזמנו לישיבה ולא הגיעו.

משרד הפנים. אז בבקשה שמשרד הפנים גם כן יקח אחריות בעניין הזה ויוודא שהוועדה לזכויות הילד מקויימת כהלכתה ברשויות המקומיות.

אני אשמח לשיתוף פעולה בין השלטון המקומי למשרד החינוך כפי שהציעה מיכל בכל הנושא של איסוף נתונים. הוועדה תשמח לקבל נתונים, דורשת, מבקשת, איך שתרצה, אני עושה את זה בחביבות, לקבל נתונים של באיזה בתי ספר יש מועצות תלמידים, איפה זה עובד בצורה אופטימלית. אל תהססו לעשות את זה. זה לא ביקורת.

היום זה כבר בתמונה החינוכית והנתונים הללו קיימים.

מאה אחוז, אבל אתם יודעים גם איך זה מתקיים בכל מקום.

אגב, מקור האיסוף המרכזי שלנו זה מועצות התלמידים עצמן שמדווחות לנו שזה הכי טוב.

מעולה. מעולה. נכון. ומועצות יישוביות. לראות באיזה יישובים יש מועצה יישובית, אנחנו מבקשים לקבל את זה. חודש זה מספיק זמן לעבוד על זה? מעולה.

הוועדה קוראת לכל משרדי הממשלה לשתף ילדים בתהליכי קבלת החלטות שקשורים בילדים. ניתנו פה דוגמאות על משרד התחבורה ועל משרדים נוספים. אני מבקשת שתהיה שותפות.

דבר נוסף ממשרד החינוך, לבקש את הסטטוס של קבלת פרוטוקול של וועדות ערר. שהורים וילדים יוכלו לקבל את הפרוטוקול של וועדות הערר שנוגעות להם שהם יוכלו באמת לערער מתוך מקום מושכל ולא סתם על איזשהי תוצאה. פספסתי משהו או מישהו? אז שוב תודה ענקית לכם ואני מקווה שנתראה לא ב-2035, אלא הרבה קודם.

הישיבה ננעלה בשעה 12:43.