הכנסת העשרים
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 335
מישיבת ועדת הכלכלה
יום רביעי, א' בחשון התשע"ז (02 בנובמבר 2016), שעה 9:15
ישיבת ועדה של הכנסת ה-20 מתאריך 02/11/2016
היערכות ליישום חוק השידור הציבורי הישראלי ולתחילת שידורי התאגיד
פרוטוקול
סדר-היום
היערכות ליישום חוק השידור הציבורי הישראלי ולתחילת שידורי התאגיד.
חברי הכנסת
¶
אמיר אוחנה
קארין אלהרר
זוהיר בהלול
נאוה בוקר
מיכל בירן
מירב בן ארי
יגאל גואטה
באסל גטאס
אילן גילאון
זהבה גלאון
מסעוד גנאים
אחמד טיבי
עליזה לביא
מרב מיכאלי
רויטל סויד
אוסאמה סעדי
יואב קיש
מיקי רוזנטל
נחמן שי
עפר שלח
מוזמנים
¶
רמ"ט לשכת השר, משרד התקשורת - רן שיטרית
יועץ מנכ"ל, משרד התקשורת - אבינועם רוזנבאום
סגנית ראש אגף התקציבים, משרד האוצר - שירה גרינברג
רפרנט ביטחון פנים באג"ת, משרד האוצר - אסף וסרצוג
רפרנט נכסים רכש ולוגיסטיקה, משרד האוצר - מיכאל רבזין
רפרנטית חינוך בחשכ"ל, משרד האוצר - שירה גרינברג
האפוטרופוס הכללי, משרד המשפטים - דוד האן
סגנית האפוטרופוס הכללי והכונס הרשמי, משרד המשפטים - סיגל יעקבי
עוזר אישי לאפוטרופוס הכללי, משרד המשפטים - בן ציון פיגלסון
מנכ"ל תאגיד השידור הציבורי ומנכ"ל הטלוויזיה החינוכית - אלדד קובלנץ
יו"ר המועצה, תאגיד השידור הישראלי - גיל עומר
יועצת בכירה למנכ"ל הטלוויזיה החינוכית - קרן הראל הררי
יועמ"ש הטלוויזיה החינוכית - אביגדור דנן
סמנכ"ל כספים ותפעול, תאגיד השידור הישראלי - רן היילפרן
סמנכ"ל הנדסה וטכנולוגיה, תאגיד השידור הישראלי - אודי הלמן הכהן
ועד תאגיד השידור הישראלי - סיני אבט
ועד עובדי תאגיד השידור הישראלי - הדר פרנקנטל
ועד העיתונאים תאגיד השידור הישראלי - יערה שפירא
ועד התאגיד - איילה מזרחי
ועד התאגיד - רחלי צוקר
מנכ"ל רשות השידור - ברי בר-ציון
יועמ"ש רשות השידור - מרסיה צוגמן
מנהל "קול ישראל", רשות השידור - שמעון אלקבץ
יו"ר ועד עובדי אגף הגביה, רשות השידור - משה ליזמי
יו"ר ועד הנדסה ערוץ 1, רשות השידור - משה שגב
חבר ועד המח"ר, רשות השידור - אנאל ענת כהן
ועד משולב טלוויזיה, רשות השידור - שלמה אברהם
ועד משולב טלוויזיה, רשות השידור - רפי יששכר
ועד הנדסה טלוויזיה, רשות השידור - אדיסו וובה
חוקרת, ראש התוכנית לרפורמות בתקשורת, המכון הישראלי לדמוקרטיה - ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר
אחראית קשרי ממשל, המכון הישראלי לדמוקרטיה - דורון סלע
מנכ"ל איגוד העובדים בקולנוע ובטלוויזיה - יונתן שקדי
יו"ר, איגוד תסריטאי הקולנוע והטלוויזיה - עמית ליאור
יו"ר, פורום היוצרים הדוקומנטריים - אסנת טרבלסי
מנהל מחוז ירושלים בהסתדרות המח"ר, ההסתדרות הכללית החדשה - אייל ברגר
אגודת העיתונאים תל-אביב - איתי נבו
אחראי על היצירה המקורית, איגוד תסריטאי הקולנוע והטלוויזיה - ליאור תמאם
יו"ר, ועד דרוג משולב - מירי עדרי
חברת איגוד מפיקי קולנוע וטלוויזיה - איליה אמיר
חבר הנהלה מפיקי קולנוע וטלוויזיה - אסף אמיר
חברת איגוד העובדים בקולנוע ובטלוויזיה - שי מזרחי
יו"ר, ארגון העיתונאים - יאיר טרצ'יצקי
ממונה על חקיקה, לשכת עו"ד - מזל נייגו
צלמת, פלאש90 - מרים נטלי אלסטר
שדלן/ית - עדן קנובסקי
שדלן/נית (עצמאי/ית), מייצג/ת את התאחדות המלאכה והתעשייה בישראל - דוד ארז ענב
היו"ר איתן כבל
¶
בוקר טוב לכולם, אנחנו פותחים את הישיבה, גברתי מנהלת הוועדה, היועצת המשפטית, דובר, רשמת, חברותי וחברי חברי הכנסת, קצת באיחור, לצערנו, באמת עקב יום קצת לא שגרתי. כל פעם אנחנו חושבים שכבר ראינו הכול, גם בכבישים, לצערי.
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת)
¶
זה התחיל באסון, אדוני היושב-ראש, בכפר ג'ת שני הרוגים צעירים על הבוקר.
היו"ר איתן כבל
¶
וואו. אז בואו, חברים, נתכנס פנימה לתוך הדיון. הנושא של הדיון הזה הוא נושא שנוגע לרצון ראש הממשלה לסגור, או יותר נכון לא להוציא מן הכוח אל הפועל את כל אשר עשינו כאן, ובעצם לסגור את התאגיד.
ברשותכם, אני רוצה לפתוח בכמה מילים, לאחר מכן אני רוצה שהדיון יהיה בצורה הבאה: בראש ובראשונה אני ארצה שמנכ"ל התאגיד או מי מטעמו או היושב-ראש יציג מצגת ממוקדת ממש בקצרה, ולאחר מכן אנחנו נשמע את נציגי האוצר. נציגי האוצר כבר כאן. אני מדבר על שירה, היא דיברה אתי. גם כולם כמו כולם בתוך הכניסה. אני מניח שהיא תספיק להגיע ותציג את התפיסה הכלכלית, כי אנחנו כאילו עוסקים בתפיסה כלכלית, אבל אין מה לעשות, בואו נשחק את המשחק, איך אומרים, כמו שהוא. ולאחר מכן כמובן נאפשר לחברי הכנסת, כי חשוב לי שקודם כול הדברים יונחו כאן בפנינו. ולאחר מכן כמובן נפתח את הדיון. אני רק רוצה שתיקחו בחשבון שלצערי באחת-עשרה אנחנו סוגרים את הדיון, אז לא יהיו מונולוגים ארוכים. המונולוג הכי ארוך יהיה שלי, וגם הוא יהיה קצר באופן יחסי.
היו"ר איתן כבל
¶
ברשותכם, בוקר טוב לכולם, אני רוצה לגשת מייד לעניין. אני עובד בבית הזה כבר שנים ארוכות. אני לא אדם תמים. אי-אפשר להאשים אותי שאני צמחוני. ראיתי כבר שטיקים וטריקים ותרגילים מסריחים יותר או פחות, כולנו פוליטיקאים. ואיך אומרים: מי שלא אוהב את ריח המטבח לא בחר במקצוע הנכון. אבל האמת, אני נשבע לכם, כזה דבר עוד לא ראיתי. מעשה כל כך ציני, כל כך נכלולי, כל כך אופורטוניסטי. אני לא במחנה של ראש הממשלה נתניהו, אבל גם כשהוא פעל הפוך לחלוטין ממה שאני מאמין, לא חשבתי לרגע אחד שהוא לא רוצה בטובת העם, בטובת המדינה. כן, חשבתי שהוא שוגה, שהוא טועה, שהוא מוביל אותנו בדרך לא נכונה, אבל אף פעם לא חשבתי שהוא מוכר את המדינה, שהוא עושה מה שבראש שלו, ושתלך המדינה לעזאזל.
זו הפעם הראשונה, ודווקא בדבר לא מי יאמר דרמטי, זה לא איראן, זה לא שלום, דווקא בדבר הקטן הזה לכאורה, אני חושב שראש הממשלה שורף את הבית. זו סיסמא יפה לומר לנתניהו, עד כאן, אבל זה גם צו חיים. זה לא עניין של כן תאגיד או לא תאגיד.
ראש ממשלה מוביל מהלך שלא הובילו לפניו עשרות שנים. ומי כמוני יודע כמה זה היה מהלך אמיץ לסגור את רשות השידור. עוד בהיותי שר בממשלה לחמתי על הקמת תאגיד שידור עצמאי ציבורי. והנה, כמה שבועות לפני שהוא עולה לאוויר, לסגור אותו. למה? כי בא לו? כזה דבר עוד לא ראיתי.
יותר ממה שאני חרד מהרגע הזה שראש ממשלה מוכר את המדינה ושורף את הבית כי ככה בא לו, אני חרד מהשתיקה. ותסלחו לי, חברי העיתונאים, אלא שכאן, ואלה שצופים בנו ואלה שלא, כן, גם אתה בתאגיד, למה אתם שותקים? למה אתם שותקים? למה אתם שותקים? איך אתם לא מרעידים את הרחובות? מחשיכים את המסכים? הדמוקרטיה היא לא העניין שלכם? רק הסקופים? איפה הסולידריות שלכם? איפה השליחות שלכם?
תסלחו לי, חברי העיתונאים, בפעם הראשונה מזה שנים אני מביט לכם בעיניים ואומר לכם: הפכתם פוליטיקאים, ציניים במידה, עשיתם לנו בית-ספר. אנחנו המבוגרים האחראיים בסיטואציה הנוראה הזו. אנחנו. לא אתם. תתעוררו, תוציאו את הידיים מהכיסים, צאו להילחם על הדמוקרטיה, על הסולידריות. הפקרתם אותנו, הפוליטיקאים, לעשות את המלחמה הזו לבד. הפקרתם, ואתם מפקירים את עצמכם גם.
אני נשבע, במאבק הזה אלחם עד נשימה אחרונה, אעשה כל מה שאני צריך, בלי חשבון קולגיאלי לחברים בבית הזה, לפקידים בכירים. אעשה דברים שלא עשיתי שנים, בידיים חשופות, כי אין מלחמה צודקת מזו על הבית שלי, על המדינה שלי, על הדמוקרטיה.
אני פונה אליכם העיתונאים, אל תפקירו אותנו הפוליטיקאים במלחמה הזו על הבית, תנו יד, תנו את הנשמה. מסירות נפש? אני מתכוון למסור את נפשי במאבק הזה, ואני מקווה שלא אהיה לבד.
ואני רוצה לומר במשפט אחרון, סימס לי הבוקר מנכ"ל משרד התקשורת שהוא לא מתכוון להגיע לדיון כי קורא הוא ציוצים, והוא קורא מסרונים, והוא קורא הודעות בפייסבוק. אני אומר, כמובן שאני לא יכול לפנות אליך, רן, לא נהרוג את השליח, אבל זה לא מקובל עלי. זה לא צריך להיות מקובל על הבית הזה. ואני גם אגיב בעניין הזה בחומרה רבה. אין שום סיבה שפקיד בכיר, ככל שיהיה, לא יתייצב כפי שמצופה ממנו. תודה רבה לכם. בבקשה, גיל.
גיל עומר
¶
בוקר טוב לכולם, אנחנו נמצאים פה בעצם כדי לדבר על המוכנות של התאגיד. מועצת התאגיד חתמה על מסמך מוכנות, ואנחנו התבקשנו לבוא הנה ולהציג את המוכנות שלנו לעלייה לשידור ב-1 בינואר. וזה מה שאני אעשה בדקות המועטות הקרובות, משום שזה מה שנתבקשנו.
המשימה שהטלתם עלינו, אתם המחוקק, היא להקים כלי תקשורת מגוון, עצמאי, מקצועי, הוגן, שוויוני ומאוזן, שיעניק שידור ציבורי לכלל הציבור במגוון פלטפורמות. אני חייב לומר שבאנו למשימה הזו וראינו בה הזמנה והזדמנות. הזמנה משום שקראו לנו ליצור דבר חדש, והזדמנות להזמין את כלל החברה לשידור ציבורי חדש בעל סדר-יום חדש, עם כוח-אדם מגוון, מאוזן, וזה מה שעשינו. אנחנו באמת מאמינים שמכתב המוכנות שלנו והיכולת שלנו לעלות לשידור ב-1 בינואר מהווה הזדמנות למסע תקשורתי חדש, עצמאי ונקי, בארגון שיש לו מערך ותרבות ארגונית שונה מכל מה שהיה עד היום בכלי התקשורת הציבוריים.
ואני רוצה לפרט עכשיו את הפרמטרים שנמצאים במכתב המוכנות שלנו, שנשלח גם לוועדה על-פי דרישת החוק. הפרמטרים השונים בהם אנחנו מוכנים ועל-פיהם מועצת התאגיד על כל חבריה פה אחד – ואני מזכיר, מועצה שנבחרה על-ידי ועדה ציבורית שהוקמה על-ידי השר ארדן, מועצה שבראשה עמד שופט, והיא לחלוטין ועדה שהוקמה מטעמו.
הנקודות שאנחנו מדברים עליהם במוכנות
¶
קודם כול מוכנות ניהולית – המועצה מאוישת; 12 חברים מונו; כל תפקידי ההנהלה; גובשה אסטרטגיה; גובש – ואני אתייחס לזה בהמשך – לוח שידורים אושר; תקציב ותוכנית עבודה.
אנחנו גם מוכנים בכל הפרמטרים הטכניים וההנדסיים – יש לרשותנו כ-2,000 מטר אולפנים שמפוזרים בירושלים, מודיעין, תל-אביב, חיפה. האולפנים האלה כולל מוכנות לשדר את "קול ישראל" מירושלם ב-1 בינואר כפי שדרש מאתנו החוק וכפי שנעשה שינוי בחקיקה. אנחנו ב-1 בינואר יכולים, ונשדר את "קול ישראל" מירושלים.
התאגיד גם רכש את משכן הקבע שלו, והמקום יהיה מוכן לפעילות כפי שהתחייבנו בפני הוועדה. יש לנו מוכנות מלאה לשידורים של 24/7 מבחינה טכנית, ותוכנית בשגרה ובחירום. תקציב ההקמה שלנו עומד על 350 מיליון שקלים, ויש בו חריגה של אפס שקלים.
גיל עומר
¶
יש לנו הסכמים חלוטים על כל הדברים האלה. אני לא יודע להגיד לך אם יש איזושהי רזרבה כזאת או אחרת.
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת)
¶
אבל ה-2,000 מטר, מה שאמרת במודיעין, בירושלים ובתל-אביב, זה כבר בשכירות? יש חוזי שכירות חתומים?
גיל עומר
¶
שנתיים. אנחנו עוברים לנושא של מוכנות כוח-האדם. ופה אני רוצה להדגיש בצורה הכי הכי הכי ברורה, באנו למשימה הזו עם מטרה ברורה – להקים גוף תקשורת מגוון שנותן את מגוון הדעות שנמצאות בחברה הישראלית, מגוון של מגישים, שדרים, עורכים. אני אומר לכם באחריות, תאגיד השידור הישראלי, אין עוד כלי תקשורת במדינת ישראל שהוא כל כך מגוון ונותן כל כך הרבה גיוון בדעות ובייצוג של האוכלוסייה. אני לא מכיר כלי תקשורת כזה במדינת ישראל. חד וחלק.
גיל עומר
¶
אני אומר בעניין הזה שבתאגיד עובדים דתיים וחילוניים, עולים וותיקים, חרדים, ערבים, מזרחיים, אשכנזים, באמת כלי התקשורת המגוון ביותר שאני מכיר. מספיק לבוא למשרדים ולראות איך עובדים, ולפעמים הדברים נראים בעיניים. זה כל כך בולט, זה כל כך ברור, שהדברים האלה הם באמת – כל אמירה אחרת צריכה לרדת מהשולחן.
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת)
¶
אבל אני שואל על 556 עובדים שכבר חתומים, האם אתה יכול לתת לנו מה האחוז של העובדים הערבים?
גיל עומר
¶
בתאגיד חתומים 556 עובדים, 65 עובדים נוספים נמצאים בשלבי משא-ומתן מתקדמים, 56 מהחתומים עד כה הנם עובדי רשות השידור. חשוב להדגיש שהליך הגיוס התבסס על כללים שוויוניים, שקופים, שהוכנו בתיאום עם נציבות שירות המדינה. הליך המיון מפוקח על-ידי השופט בדימוס עזרא קמא. קיבלנו אלפי - - -
היו"ר איתן כבל
¶
חבר'ה, אני לא רוצה לפתוח את הדיון למקום שלא זו הכוונה. ויש מי שרוצה, יגאל, וחברי חברי הכנסת, שנוציא את הדיון למקומות שלא אמורים אנחנו להוציא.
גיל עומר
¶
קיימנו במהלך התקופה 2,000 ראיונות אישיים, והשכר הממוצע בתאגיד הוא 13,500 שקלים. יש פה טבלה, אני לא אכנס, כי נגעתי בדברים לגבי כוח-האדם. ביום התחילה נעמוד על 700 עובדים, כאשר כמו שאמרתי, אנחנו מוכנים לשידור.
מבחינת התכנים – מועצת התאגיד אשרה את לוחות השידור לרדיו, לטלוויזיה, לדיגיטל. יש לנו מחויבות של 139 מיליון שקל לדברים שכבר נמצאים בתהליכים, יש 139 שקל בהפקות חוץ. סך הכול עד סוף 2017 ההשקעה בהפקות מקור עומדת על 300 מיליון שקל. ופה חשוב לומר, התאגיד מחויב לכך שההשקעה הגדולה שהמדינה עושה בו, הכספים שמושקעים בו יחזרו לאזרחים.
גיל עומר
¶
גם פנינו להקמת שתי תחנות רדיו מקוריות חדשות בפנייה שלנו למוכנות, גם רדיו לחרדים, וגם רדיו לצעירים. החדשות מופקות על-ידי התאגיד, 100% הפקה עצמית. תוכניות בענייני היום – בשנתיים הראשונות אתם המחוקקים אישרתם לעשות מיקור חוץ, נשתדל שזה יהיה הרבה פחות זמן.
הדיגיטל שלנו עובד כבר חודשים לא מעטים עם הצלחה מאוד מאוד גדולה עם שמונה מיליון צפיות בדיגיטל.
גיל עומר
¶
לגבי מוכנות תקציבית – התקציב הכולל של התאגיד עומד על 740 מיליון שקל. כמו שאמרתי מקודם, האמונה שלנו, על בסיסה כל הפעילות שלנו, זה שאנחנו מחויבים להחזר עיקר התקציב המושקע לצופה בדמות תוכן איכותי ושימת דגש על הפקות מקור. עלויות השכר שלנו עומדות על כרבע בלבד מהתקציב. 220 מיליון שקל להפקות חיצוניות. התאגיד יהווה מקור פרנסה ישיר ועקיף לכ-2,300 משפחות, כי הרי תמיד יש הפקות, יש דברים, תמיד יש מעגלים שניים ושלישיים. במוכנות התפעולית שלנו אני מציין שעשרות מכרזים והתקשרויות בוצעו או בהליכי סיום. בתחומי הנדל"ן, מכירות פרסומות, הפצת השידורים, תמלוגים, טכנולוגיה.
והשורה התחתונה היא חד-משמעית וברורה, אנחנו מוכנים לשידור ב-1 בינואר 2017. תודה רבה.
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת)
¶
אפשר רק לשאול על החוזים של 556 העובדים מבחינה משפטית? ברגע שהם חתומים על חוזים אז מה דין החוזים האלה?
היו"ר איתן כבל
¶
סליחה, בוא נקבל את כל התשובות לפי סדר הדיון. לפחות לאותן שאלות שאמורות באופן טבעי לצוץ ולצוף אני מקווה שנצליח לתת תשובות. אז קודם כול שירה גרינברג סגנית ראש אגף התקציבים תציג עד כמה שאפשר את הצד התקציבי, לאחר מכן אפי מלכין סגן הממונה על השכר יציג את הצד של ההתקשרות עם העובדים בשני המובנים, עובדי רשות השידור ועובדי התאגיד החדש.
אני מקווה שאחרי זה נקבל תמונה מקפת שאחר כך יהיה אפשר לשאול עליה את כל השאלות ולומר את כל האמירות. שירה, בבקשה, להיות ממוקדת.
שירה גרינברג
¶
בוקר טוב, התקציב כפי שהוצג על-ידי התאגיד מתוקצב בעצם כבר בתוך חוק התקציב. נשאלתי כאן על-ידי חברי הכנסת, אנחנו אומרים בצורה ברורה, ואנחנו גורמים מקצועיים ומסתכלים אך ורק על עלויות תקציביות, וזה מה שאני מביאה בפניכם כרגע. אם התאגיד בעצם נסגר יש לכך עלות תקציבית של 370 מיליון ש"ח בשנה.
היו"ר איתן כבל
¶
כל אשר אני מבקש בשלב הראשון, כל אחד מה שלא ברור לו שירשום. את בשלב הזה, שירה, לא עונה לאף אחד. את עונה לבקשה שלי להציג את התקציב מנקודת המבט שלכם. אם יש אנשים שמתפעלים לצד א' או לצד ב' זה לא עניינך בשלב הזה, את מציגה את הדברים כמו שהם. תודה.
שירה גרינברג
¶
תודה. כפי שציינתי, במידה שהתאגיד בעצם ייסגר יש לכך עלות תקציבית של 370 מיליון שקלים כל שנה. כלומר, תקציב בבסיס התקציב מה שנקרא בשיח שלנו. ויש כמובן סכנה גם להכנסות המדינה מהנכסים בשווי 1.7 מיליארד, שאלו הנכסים בגין שרונה, רוממה ושערי-צדק, שכמובן זה תלות של פינוי העובדים. ולכן אני אומרת שזה מוטל בעצם כתלות בפינוי הנכסים בהיקף של 1.7 מיליארד ש"ח. וכמובן שישנן עלויות נוספות שיכולות להיות כתוצאה מחשיפות כאלה ואחרות, אבל לזה נוכל להתייחס רק אם יהיו מתווים ברורים שנוכל לאמוד. תודה.
היו"ר איתן כבל
¶
כל מה שאני רוצה, שירה, שתתני בבקשה כדי שאנשים כאן יבינו – הרי על מה הוויכוח? יש מי שמציג מתווה ונתונים אחרים שכאילו איך אומרים?
היו"ר איתן כבל
¶
חיסכון גדול. ומי יכול לעמוד מול חיסכון? אני לא רוצה להיכנס עכשיו. אני רוצה שבחשבון שלכם, בלי שתגידי סעיף תקציבי א' ונתחיל לצבוע סעיפים, אלא שהחשבון שעשיתם לגבי המשמעות של העלות התקציבית השנתית על בסיס התקציב.
שירה גרינברג
¶
העלות שאנחנו בעצם מציגים היא תוצאה של עלויות שכר שמתחלקות בפערי שכר כיום בין התאגיד לבין רשות שידור, כמויות של עובדים שבעצם משליכים על השכר, אופן התפעול של התאגיד אל מול אופן התפעול הקיים היום של רשות שידור, וכמובן איחוד של כל הגופים, לרבות החינוכית וכו'. כלומר, אלה העלויות. והתייחסתי לנושא הנכסים, שזה נגזר כתוצאה מפינוי הנכסים.
שירה גרינברג
¶
ייגזרו מכך עלויות פרמננטיות לבסיס התקציב, כשכל שנה צריך יהיה לממן על-פי התחשיבים שלנו כיום, על-פי המצב כיום 370 מיליון שקלים, בעצם כ-400 מיליון שקלים לאורך כל שנה. וכמו שאמרתי, כאשר יוצג מתווה ברור נוכל להתייחס אליו באופן ספציפי.
שירה גרינברג
¶
אנחנו מתייחסים לשאלה כרגע: אם התאגיד כרגע נסגר ורשות שידור ממשיכה בעצם לפעול, אז אנחנו מדברים על העלויות האלה.
היו"ר איתן כבל
¶
שירה, תודה. אפי מלכין, בבקשה. מה שאני מבקש, אתה סגן הממונה על השכר, אחת הנקודות המרכזיות, הייתי שותף – דרך אגב, לכל אלה שפתאום דואגים לעובדים יותר מאחרים, אני רוצה להזכיר שכשניהלו את המשא-ומתן, נציגי הליכוד בתוך הכנסת, בוועדה, הגיעו להסכם לאין שיעור יותר בעייתי ויותר קשה עבור העובדים. ובאמת, הוועדה הזו בראשותי יחד עם חברים נוספים שנמצאים חלקם פה יצרנו מצב אחר לגמרי. לכן, בוא לא נשחק.
הרי כשאני מנהל כאן את הדיון זה סוג של פסאדה. הרי ברור שהעניין הוא לא עובדים ותקציב, ופתאום הייתה הארה לאנשים. אבל יחד עם זאת, בואו נשחק את המשחק. אני אומר את הדברים - -
היו"ר איתן כבל
¶
כל אחד מכם יאמר כמובן, גם אני אמרתי את הדברים שלי בצורה ברורה, אבל בהתייחסות גם על הצד המקצועי, אני רוצה שהדברים יונחו. אפי, מה שאני מבקש - - -
עמית ליאור
¶
רוצים להקים אותי. אני נציג ציבור יחיד שיושב פה ליד השולחן. אני לא אקום, זה שולחן של הציבור. נציג ציבור צריך להיות פה.
היו"ר איתן כבל
¶
עמית, סליחה. עמית, בבקשה, קום, חברי כנסת, עזוב, זאת לא הבעיה. יחזירו אותך, אל תדאג. תודה.
היו"ר איתן כבל
¶
עמית, בוא לא נלך – סליחה. על הפרוצדורה עכשיו נבלבל את המוח? שים לך כיסא, שב ליד חבר הכנסת פריג', וסגרנו עניין.
היו"ר איתן כבל
¶
חברים יקרים, הנוהל הוא כזה, בבקשה, מי שיש לו זכות דיבור גם אם הוא יושב בספסל האחורי תמיד מקודם קדימה, אז בבקשה. אני מבקש, זה באמת מביך אותי.
היו"ר איתן כבל
¶
אני מבקש ממך, אפי, נוהל משא-ומתן אל מול העובדים ברשות השידור, נוהל משא-ומתן אל מול עובדי התאגיד החדש. אני רוצה שתציג לי האם בכלל ניתן להחזיר העניין הזה. נעשתה פה עבודה, אפשר לומר אפילו של שנים, לא חודשים. בבקשה.
אפי מלכין
¶
לפני זה יש לי איזה משהו קטן שיותר נוגע לפרוצדורה, ואני מדבר בשם שר האוצר. במדינת ישראל עדיין יש הפרדת רשויות, יש שר אוצר, יש לו סמכויות על-פי חוק, סמכויות בנוגע לתקציב. יש ממונה על התקציבים ולא קוראים דוד ביטן, יש מנהל שכר ולא קוראים לו יואב קיש. וזה בסוף מאוד מאוד – לא אגיד צורם – אבל יש שר אוצר, יש לו סמכויות. אותם אנשים רוצים, יכולים לבוא, לעשות את התפקידים באוצר, אבל כרגע זה לא מתנהל נכון. זאת הערה פרוצדורלית ראשונה.
מעבר לזה אתחיל טיפה עם המספרים. ברשות שידור היום יש - - -
אפי מלכין
¶
אני אסביר מה הוויכוח המקצועי שלנו על המהלך, מה הקשיים שלו, למה אנחנו מאמינים שהישימות שלו היא מאוד מאוד מוטלת בספק. אתחיל קודם כול בנתונים. היום ברשות שידור יש 1,200 עובדים. אני חוזר עוד הפעם, 1,200 עובדים. יש 1,050, 500 איש שמתוכם יש 200 איש שברגע שהם ילכו לבית-משפט יפסקו שיש יחסי עובד-מעביד, אלה עובדות. יושבים פה אנשי הרשות, יכולים להתייחס. אני מלווה את הרשות שבע שנים, מכיר את העובדות. יש ברשות שידור היום 1,200 איש.
כרגע שיא כוח האדם המאושר בתאגיד הוא 750 איש. בשביל שהרשות תצטרך להתייעל לאותו סדר גודל כמו התאגיד המדובר, צריך לפטר 450 איש, ועוד 300 עובדי תאגיד שלא באו מרשות שידור. ולכן מבחינת ארגוני העובדים וההסתדרות אין פה שום בשורה, צריך לפטר 750 איש פה, לעומת 750 איש פה. זו נקודה ראשונה.
מעבר לזה, האירוע של סגירת הרשות והקמת התאגיד, יש לנו הסכמים חתומים עם ארגוני העובדים שיש שם התחייבות לשקט ומיצוי, לשיתוף פעולה. המהלך שעכשיו מדובר עליו או במידה שתתוקן הצעת חוק, ההסתדרות לא מחויבת אליו, מבחינתה בשביל להסכים לזה תדרוש עוד שורה שלמה של דברים, היא תדרוש גם דברים לגבי העובדים - - -
אפי מלכין
¶
יש 300 עובדים בתאגיד, וההסתדרות היא הארגון היציג שלכם. היא מייצגת אותם, למיטב הבנתי. ואני לא מדבר בשם ההסתדרות, כשההסתדרות רוצה היא באה לפה, ואם היא לא באה לפה היא יודעת מה היא עושה. היא לא תוכל בהיבט של הייצוג ההולם להגיד להם: אתם עכשיו הולכים הביתה וכלום, היא תדרוש גם לגביהם שחלק מהם ייקלטו ברשות, חלק מהם ינוידו, חלק מהם עם תנאי פרישה, וזה משא-ומתן וסאגה מאוד מאוד ארוכה.
היו"ר איתן כבל
¶
סליחה, הדיון היום הוא לא על רשות השידור. אני רוצה להבהיר את זה. אני מכבד אתכם, נתתי לכם להגיע, במשך כל התקופה הגנתי עליכם יותר מכל מי שניהל לפני את הדיונים.
אפי מלכין
¶
מבחינת רמות השכר – באותו נייר שמודפס, שלמיטב הבנתי אף אחד לא חתום עליו ואין לו שום משמעות, של חבר הכנסת קיש, יש שם איזושהי התחייבויות לקיצוץ שכר. קודם כול מבחינת המספרים הקיצוץ הנדרש - - -
יעקב פרי (יש עתיד)
¶
אפי, אתה מוכרח להסביר. סליחה, אדוני היושב-ראש, רק שנבין, אתה מתייחס בהערה האחרונה שלך כביכול למשא-ומתן שניהל חבר הכנסת קיש עם עובדי רשות השידור בימים האחרונים?
אפי מלכין
¶
אז אני חוזר להערה הראשונה שלי, לחבר הכנסת יואב קיש, וקטונתי, יש במדינת ישראל עדיין הפרדת רשויות - - -
נחמן שי (המחנה הציוני)
¶
אה, לזה התכוונת? אני כל הזמן מפענח את המסר של הדברים. כל אחד עושה מה שהוא רוצה.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני)
¶
אני מרגיע אותך. לא תבין כלום. אם אתה רוצה לדעת את המספרים, תבוא אלי אני אראה לך.
אילן גילאון (מרצ)
¶
חבר'ה, התשובה לא בתחום הכלכלה, התשובה היא בתחום בריאות הנפש, לא בתחום הפוליטיקה, שתבינו.
אפי מלכין
¶
מבחינת המספרים. היום עלות השכר של עובדי רשות שידור, המצב היום בפועל הוא בערך 27,000-26,000 שקל לחודש לעובד למשרה מלאה.
אפי מלכין
¶
מעבר לזה, יש כבר הסכם חתום עם ההסתדרות לגבי תוספת של כמעט 8%, שגם היא אמורה להביא את עלויות השכר ברשות ל-28,000 שקל. ודיבר פה היו"ר על המצב בפועל, עלות השכר הממוצעת בתאגיד אמורה להיות קצת פחות מ-20,000. זה פער של בערך 35%.
אפי מלכין
¶
כן, אלו המספרים. וזה פער של בערך 40%-35%, ולכן אותו קיצוץ שמדובר עליו של ה-15% לא יספיק, פעם אחת.
פעם שנייה, חשוב גם להגיד עוד דבר, הקיצוץ הרוחבי הוא, לא אגיד שהוא לא ישים, אבל הוא לא נותן כלום. למה הוא לא נותן כלום?
אפי מלכין
¶
היום מתוך עשרה שיאני השכר, רובם – שבעה או שמונה מתוך העשרה-15 – הם טכנאים. אותם טכנאים שמרוויחים היום 40,000 ו-50,000 שקל לא צריכים לרדת ב-15% מ-50,000 ל-44,000, אלה אנשים - - -
אפי מלכין
¶
רשות שידור היום. המצב בפועל, תלושים שמשולמים, אנשים פה יושבים ומכירים את המספרים האלה. למה הקיצוץ לא ישים? כי אותו עיתונאי או אותו איש טכנולוגיה או איש משפטי או איש כלכלי שיש לו אופק לעבוד - - -
אפי מלכין
¶
הוא לא יסכים לקיצוץ, לא של 20%, לא של 30%. הוא יגיד: חבר'ה, אני שווה כך וכך, אתם לא משלמים לי את זה, אני הולך. אותו טכנאי שהיום מרוויח ברשות השידור - - -
יגאל גואטה (ש"ס)
¶
אבל, עיסאווי, אתה לא מבין שזה בלוף. זה באמת לא דיון על העובדים. מדובר פה על שליטה על התקשורת. כל הדיון הזה זה קשקוש.
יגאל גואטה (ש"ס)
¶
למישהו פה באמת אכפת מהעובדים האלה? הרי צעקנו פה יום ולילה לגבי העובדים. לא היה פה נציג אחד מהליכוד, ועכשיו יושבים ומספרים.
אפי מלכין
¶
בכל מה שקשור לשינוי הסכמי העבודה הקיימים ברשות, שיש שם איזושהי התייחסות שתוך 60 יום יתוקנו, בפעם הקודמת זה לקח בין שלוש לארבע שנים. זה לא משהו שעושים ב-60 יום, זה ויה דולורוזה שאף אחד לא יודע איך היא תיגמר, אף אחד לא יודע מה התוצאה שלה. ובסוף, אני אומר עוד הפעם, הארגון היציג זה ההסתדרות. ההסתדרות, לא שמעתי אותה תומכת בשום דבר. סיימתי.
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת)
¶
אפשר לשמוע את נציגי הרשות? איתן, לפני שנדבר, אני מציע שנשמע את נציגי הרשות.
היו"ר איתן כבל
¶
תודה רבה. הדיון פה עכשיו לא על הרשות, בכל הכבוד. אין כאן הצעה של המנהלים היום את הרשות. יש החלטה שהיא ממקום פוליטי בכלל. הם בכלל לא פה. מנקודת המבט שלהם הכלבים ינבחו והשיירה עוברת.
היו"ר איתן כבל
¶
לכן אני לא אשתף פעולה בצד הזה. אני לא רשות מבצעת. יש ראש ממשלה, הוא רוצה להביא הצעה, אני לא מביא אותה לפה, בכל הכבוד. הוא יביא אותה, נעסוק בה. מה, אני צריך עכשיו ליפול בדיוק לבור שהוא חופר לי כאן?
היו"ר איתן כבל
¶
תודה. חברים, נעשה את זה כך – שני חברי כנסת ואורח. ראשון הדוברים דב חנין, לאחר מכן – חברת הכנסת זהבה גלאון. אני כבר מקריא את הרשימה שמסודרת כאן כדי שחברי הכנסת ידעו, ואקריא גם את אלה שביקשו להירשם, ונעשה את זה כך – דב חנין, זהבה גלאון, יעקב פרי, עפר שלח, נחמן שי, איילת נחמיאס, אוסאמה סעדי, אילן גילאון, מסעוד גנאים, עיסאווי פריג', עליזה לביא, מיקי רוזנטל, ויגאל גואטה.
היו"ר איתן כבל
¶
- - איילה מזרחי, עמית ליאור, אסנת טרבלסי, אסף אמיר. תודה רבה לכם. דב חנין, בבקשה, אבל ממש ממש להיות ממוקדים, בלי מור"קים.
דב חנין (הרשימה המשותפת)
¶
תודה, אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה נתניהו בפרשה הזו שובר את כל שיאי הציניות. הוא מראה לנו פעם נוספת שאין לו שום עכבות, וגם אין לו שום מצפון. זה מה שאנחנו רואים כאן.
דב חנין (הרשימה המשותפת)
¶
ואני רוצה לומר לכם, גם לכם, את מה שאמרתי כאן בוועדה הזו באולם הזה בדיוק לפני שנה, ובאולם של חברת הכנסת אלהרר לפני שלוש שנים. אמרתי, ואני חוזר על זה: ראש הממשלה נתניהו לא רוצה תאגיד, וראש הממשלה נתניהו לא רוצה רשות, כי ראש הממשלה נתניהו לא רוצה שידור ציבורי. זה העניין.
המשטר של "ישראל היום" הרבה יותר נוח. הרבה יותר נוח. שידור שהוא בידי בעלי הון זה בדיוק הדבר שנתניהו רוצה. זו גם אידיאולוגיה, ואלה הם גם אינטרסים. הוא צריך תקשורת כנועה, מפורקת, מרוסקת. הוא מסתכל צפונה, רואה את ארדואן, ואומר: ואלה, אפשר להגיע למקום טוב. ובדרך הזאת הוא משתמש באנשים שונים, גם באנשים טובים, כולל אפילו בחברי כנסת נהדרים מהאופוזיציה שנמצאים כאן היום אתנו. ובשלבים שונים חשבו שוואלה, אולי נפרק פה ונרכיב שם ויהיה משהו טוב, יהיו עובדים. באמת אנשים טובים. והוא השתמש בחברת הכנסת קארין אלהרר, אני אמרתי לה את זה פעם אחר פעם, אני חושב שאולי היום היא רואה את זה יותר. הוא השתמש בחברו גלעד ארדן. הוא משתמש בשיטה של השתמש וזרוק. עכשיו זה שהוא משתמש בפוליטיקאים בדרך של השתמש וזרוק זה מילא, אבל הוא משתמש כך גם בעובדים. היום זה עובדי התאגיד, ואתמול זה עובדי הרשות, וגם מחר זה יהיה שוב בעובדי הרשות. אתם חושבים שאכפת לו מהעובדים?
נמצאים מולי אנשים שמייצגים את היצירה הישראלית. היצירה הישראלית - - -
דב חנין (הרשימה המשותפת)
¶
היצירה הישראלית הולכת לאכול אותה. וגם כאן מדובר לא רק על יצירה, גם כאן מדובר על עובדים.
דב חנין (הרשימה המשותפת)
¶
על עובדים, על עובדים שכירים, על עובדים עצמאיים – אני מסיים. ומדובר על הרבה מאוד כסף. אז אין כסף לסל התרופות, אז אין כסף, אבל לתרגילים הפוליטיים של נתניהו יש תמיד כסף. ומדובר על דמוקרטיה.
ואדוני היושב-ראש, מדובר גם על שלטון חוק. איזה צורה יש לדברים האלה - -
דב חנין (הרשימה המשותפת)
¶
מה שקורה כאן היום בדיון הזה זה חמור מאוד מעוד בחינה. שר התקשורת ראש הממשלה בזמנו הפנוי מחרים את הכנסת. השיטה הזו של החרמת הכנסת זה מודל חדש. הוא בכלל השבוע הציע כל מיני חרמות והחרמות שלא כל כך הצליחו לו. הממשלה לא יכולה להחרים את הכנסת, הממשלה לא יכולה להחרים את ועדות הכנסת. ובנושא הזה, אדוני היושב-ראש, אני מציע שבשם הוועדה נוציא מכתב חריף מאוד ליושב-ראש הכנסת, כי זה לא רק כבודנו כוועדה, זה כבוד הכנסת כולה.
זהבה גלאון (מרצ)
¶
אדוני היושב-ראש, אני חושבת שכולנו נפלנו בפח היקוש הזה שטמן לנו שר התקשורת ראש הממשלה, שעצם הדיון נושא כאן בעלויות ובכספים. מה זה בשביל ראש הממשלה 3.7 מיליארד שקלים בעשור, זה כסף קטן מבחינתו כדי לסגור את תאגיד השידור הציבורי.
והדבר הכי נורא שקורה כאן, שהוא הצליח לשסות עובדים בעובדים, אנשים מרשות השידור הישנה ואנשים מהתאגיד החדש, איזו סיטואציה זו. ומנצח על הכול, אדוני, ראש הממשלה בזה שהמנכ"ל שלו נעדר מכאן. אני יודעת שצווי הבאה שמורים למקרים מאוד מאוד נדירים, אבל מאוד יכול להיות, יש כאן יועמ"ש, שצריך לשקול צו הבאה – אני לא יודעת, זה עוד לא היה – לפחות למנכ"ל.
לא יכול להיות ששולחים לכאן אנשים טובים שנותנים לנו את המספרים, וכל אחד מעביר את הנתונים. מה זה חשוב בכלל המספרים. יש כאן מהלך של ראש ממשלה שרוצה לחסל את השידור הציבורי בישראל. אמר את הדברים בצורה נוקבת חברי דב חנין, רוצה שידור ממושטר, צייתן. זו דמוקרטיה? וזה עושה צחוק מהכנסת, זה עושה צחוק מהוועדה שעכשיו כולנו יושבים בה. איזה כנסת זו? איזה פרצוף לכנסת שמחוקקת חוקים ומבטלים חוקים ומצפצפים על כולנו.
ואני לא רוצה להגיד מה אני חושבת, אמר את זה דב, לאיזה משטרים אנחנו רוצים להידמות. אני חושבת שלא יכולה להתקבל כאן החלטה בנושא של העלויות, לא נעים לי. ראיתי את המצגת ושמעתי את ההסברים, שבכלל תמרנו אתכם – אין לכם ברירה – אבל תמרנו אתכם למצב הזה שאתם צריכים להציג נתונים ועלויות.
השאלה היא לא נתונים, השאלה היא לא עלויות. יש כאן ניסיון להפוך את התקשורת לתלויה בראש הממשלה גם באמצעות לחץ פוליטי, גם באמצעות לחץ כלכלי, שהוא מפעיל מין תנועת מלקחיים כזו.
ואני חושבת, אדוני, שאתה צריך לעשות כאן מהלך שהוא מהלך לא שגרתי. אני חוזרת על ההצעה שלי להוציא צו הבאה ששמור בדרך כלל לעבריינים, אבל מה שאנחנו רואים כאן זו עבריינות פוליטית, ולהביא את המנכ"ל לכאן. תודה רבה.
עיסאווי פריג' (מרצ)
¶
הוא עבר על החוק. הוא לא עבר על החוק בעצם אי הגעתו לכאן? עוד שואלים. מה זה עבריין?
היו"ר איתן כבל
¶
בבקשה, ד"ר תהילה אלטשולר, בקצרה, ואחריה – יעקב פרי, ואחריו – עפר שלח. בבקשה, גברתי.
תהילה שוורץ אלטשולר
¶
אני רוצה לפתוח ולומר שהצעת החוק הזאת שלפנינו והרעיון של הסגירה-פתיחה של התאגיד לא עומד בחלל ריק. היא חלק מתהליך, כל מי שהעיניים שלו בראשו רואה שאם יש משהו שאפשר לומר על כל התקשורת הציבורית בישראל בשנה וחצי האחרונות הוא שהיא לכל רוחב הגזרה על הברכיים.
אנחנו לא מדברים פה רק על התאגיד, אנחנו מדברים על "גלי צה"ל" ועל ערוץ הכנסת, אנחנו מדברים על חוסר הוודאות שקיים בשוק הטלוויזיה הציבורית המסחרית, ועל הוספת מינויים פוליטיים. כתבתי בעבר, וגם אמשיך לכתוב, על קיבעונות של התקשורת בעצמה, ועל חוסר הגיוון ששרה בה לאורך שנים.
אבל המסע הזה שאנחנו צופים בו הוא לא מסע של תיקון, זה הדבר שצריך לומר, ואתן דוגמה אחת קטנה של בקשת חופש מידע אחת שאולי אומרת את הכול. הוגשה בקשת חופש מידע בסיבוב הקודם של הקרקס הנודד שכולנו נמצאים בו עכשיו. בקשת חופש מידע שביקשה לדעת מהם הדיונים המקצועיים שנערכו במשרד התקשורת לקראת ההחלטה לדחות את פתיחת התאגיד בפעם הקודמת. התשובה הייתה שאין מידע כזה. כלומר, לא נערכו שום דיונים מקצועיים מהסוג הזה. זה מסע של הרס, זה מסע של נקם שמבקש – בלי שום גיבוי מקצועי, בלי שום גיבוי מחקרי – לעשות שינויים בחוק רק מפני שלדעתו של ראש הממשלה השחקנים עוינים אותו.
אני לא מודאגת אך ורק מסיפור התאגיד ומסיפור רשות השידור, אני מודאגת מקריסת מנגנוני שומרי הסף, איפה הייעוץ המשפטי במשרד התקשורת? איפה היועץ המשפטי לממשלה? אפילו ההסתדרות כחלק מהעולם של שמירה על כללי משחק בסיסיים. פעם אמרתי ששידור ציבורי הוא המלט שמדביק את אבני הדמוקרטיה. אני רוצה להיות יותר חריפה עכשיו, האמון הוא מה שמדביק את האבנים של הפיקציה הזאת שאנחנו קוראים לה דמוקרטיה. וכשאין אמון בכללי משחק בסיסיים, כשאין אמון בכך שאפשר לחתום חוזים ולדעת שהדבר הזה אמיתי, אז באמת השיטה שלנו קורסת לתוך עצמה.
אני רוצה לסיים ולומר כך – ואין פה חברי כנסת מהקואליציה וזה חבל מאוד.
תהילה שוורץ אלטשולר
¶
המטרה של חברות בקואליציה לא מצדיקה כל אמצעי. מה שקורה כאן הוא באמת הרס של תשתית. לא רק של תשתית של חופש ביטוי וחופש עיתונות, הרס של תשתית של כללי משחק.
תהילה שוורץ אלטשולר
¶
וזה יהיה נזק היסטורי בלתי הפיך שאי-אפשר להשוות אותו להישגי מדיניות כאלה ואחרים. כל חבר כנסת מהקואליציה צריך לדעת שזה יקרה במשמרת שלו.
תהילה שוורץ אלטשולר
¶
אנחנו נשקם את רשות השידור, רעיון מעולה. איך? איך לא חשבו על זה עד עכשיו? כל כך מקורי, כל כך נועז. אני בעד.
היו"ר איתן כבל
¶
סליחה, בבקשה, חברים, יש כל כך הרבה אנשים שמבקשים לדבר, אז אנא. יעקב פרי, ואחריו –קארין אלהרר שביקשה כי היא מנהלת דיון, ואחרי זה – עפר. יעקב, בבקשה.
יעקב פרי (יש עתיד)
¶
אשתדל לא להאריך. תודה, אדוני היושב-ראש. הדברים לטעמי בחדר הזה כמעט מאוחדים, הייתי אומר אולי פה אחד. הדיון על עתיד השידור הציבורי הוא דיון על מהות, הוא דיון על חופש ביטוי, הוא דיון על יצירה, הוא דיון על החופש לבקר ולהסתמך על גבולות השיח ששומרים בסופו של דבר על המשטר הדמוקרטי.
אני רוצה לעדכן את חברי מהקואליציה שתומכים פתאום בסגירת התאגיד, ובראשם ראש הממשלה, שתאגיד השידור איננו חלק ממזימה. תצאו כבר מהפרנויה, לא כולם רודפים אחריכם, לא כולם רוצים להזיק, לא כולם רוצים להפיל ולקלקל. כל הזמן חרדים מהמזימה כאילו מישהו מנסה להפיל את השלטון.
התאגיד צריך להיות – ואני מקווה שכך הוא יהיה, כמו שהייתה ועד היום כך רשות השידור – הוא ביטוי מובהק לדמוקרטיה שאנחנו חיים בה, דמוקרטיה בעייתית, ביטוי למגוון דעות, שיש עליה ויכוח בעמדות החלוקות בתוך החברה הישראלית, קשת תרבותית מאוד מאוד מסובכת שמדינת ישראל מורכבת ממנה, וביטוי בולט לעיתונות או לניסיון אמיתי לעשות עיתונות חופשית.
הזיגזג הנוראי הזה, ההזוי שמשחק בגורלות של אנשים, שמשחק בחוק, חותמים עם אנשים וסוגרים אותם, מכריזים שנים על רפורמה, והולכים לחקיקה שעומדת בראשה חברה טובה שלי. גלעד ארדן לא פספס ישיבה אחת. אחת. חמישה ימים בשבוע היה בא לדיון על רשות השידור הציבורי. ראש הממשלה הצביע בעד בעניין הזה. מה קרה?
רבותי וגבירותי, זה לא ויכוח על ימין או שמאל. ראש הממשלה רוצה להציג, הוא יכול להציג מה שהוא רוצה. המאבק על עצמאות רשות השידור הציבורי או על השידור הציבורי היא מלחמה על עמידתה של הדמוקרטיה הישראלית. ותפקידה של ועדת הכלכלה הוא קריטי בעניין הזה, כי כל עוד שר האוצר – שיעשה את זה מטעמים כלכליים, שיעשה את זה מאיזה טעמים שהוא רוצה – יעמוד במריו, יש לנו סיכוי. ואני חושב שאת הסיכוי הזה אנחנו חייבים למצות. תודה.
היו"ר איתן כבל
¶
אמרתי בפתיח שהיא לא הייתה פה, בלי מור"קים, בלי מורשת קרב. בואו נתעסק בעניין עצמו עכשיו. בבקשה, גברתי.
קארין אלהרר (יש עתיד)
¶
קודם כול, תודה רבה על הזמן לדבר, ועל קיום הישיבה. אני חושבת שמה שצריך להטריד את כולנו הם שני דברים, דיברה כל כך תהילה. א', היכולת לייצר רפורמות. מי יאמין לממשלת ישראל המכהנת שהיא לא תחזור בה מהרפורמה הבאה שהיא רוצה לקיים, לייצר? מדובר באותו ראש ממשלה, שר התקשורת דאז, שר לביטחון פנים דהיום הפך להיות שמאלן. זה נהיה עניין של ימין ושמאל, זה נהיה עניין תקציבי. איפה הייתם?
שמעתי איזה טיעון מגוחך, רשות השידור חמקה לי בין הידיים ב"צוק איתן". אמרתי: הכיצד? בדקתי. ההחלטה בממשלת ישראל על הרפורמה התקבלה ב-4 במאי.
קארין אלהרר (יש עתיד)
¶
ואני אגיד עוד דבר. החמלה שראש הממשלה מגלה פתאום כלפי עובדי רשות השידור לא באה לידי ביטוי בסרטוני התעמולה - -
קארין אלהרר (יש עתיד)
¶
- - של מפלגת הליכוד שהשוותה אותם ל"חמאסניקים". מה קרה? היה טיהור מצפון. הקדנציה הזאת עשתה אתכם אנשים טובים? לא. היא עשתה אתכם ממשלה כושלת - -
קארין אלהרר (יש עתיד)
¶
- - שמפחדת מעיתונאים. ואני אומרת, אדוני היושב-ראש, אם אין מה להסתיר, אין מה לפחד. מה החשש? אתה יודע, אתמול במליאה שאלתי את השר המקשר יריב לוין: אתה יודע מה, אני יכולה לקבל את זה שפתאום אתם חומלים על אנשי רשות השידור, האם תסכימו, אדוני השר, לקבל את מתווה מועצת התאגיד עם העובדים של רשות השידור? אותו מתווה. פוליטיקה לא מתערבת במינוי, לא של המנכ"ל, לא של אף אחד. אתם מוכנים לזה? אתה יודע מה הוא ענה לי, אדוני היושב-ראש? אנחנו צריכים לשקול את הדברים.
היו"ר איתן כבל
¶
קארין, הרי מה העניין? גם אם מחר ידעו עובדי רשות השידור, ויתבקש לקחת את כל העובדים הקיימים ולשאוב אותם פנימה אל תוך התאגיד, לא יהיה מקובל עליהם, כי הבעיה היא לא העובדים מבחינתם. זה החוק. הצלחנו מדי.
קארין אלהרר (יש עתיד)
¶
אמרה מירי רגב: מה שווה התאגיד אם לא נשלוט בו? אפשר לדבר מהיום עד שנה הבאה - -
קארין אלהרר (יש עתיד)
¶
- - על כסף. אפשר לחשוב שהממשלה הזאת לא מפזרת כסף ברוח. אפשר לדבר על הרבה דברים. בסוף, אדוני היושב-ראש, מדובר בהיעדר יכולת שליטה. אמרת בצדק, החוק הזה הצליח מדי.
עפר שלח (יש עתיד)
¶
אנחנו הרי בתוך המלכוד הזה כל הזמן, כי עצם הדיון הזה הוא אחד מהישגיו של ראש הממשלה. זה מה שהוא רוצה, שאנחנו נשב פה ונתדיין.
עפר שלח (יש עתיד)
¶
יבוא גיל עומר, שכמה שנים אנחנו מכירים, גיל? יותר מ-20? ויציג ברצינות את מה שנעשה ומה שלא נעשה, בזמן שכמובן, ולא אחזור על דברי קודמי, זה ממש לא אכפת לו. אבל עצם הדיון, עצם המלחמה משרתת אותו. עצם המקום שבו אפשר לעשות אנחנו והם, ולהפריד בין אנשים, ולסכסך ביניהם, ולהציג את זה מימין ואת זה משמאל, ואת זה כעושק ואת זה כנעשק, זה מה שמפרנס אותו. וכמובן שלא החוק ולא התהליך – הרי היו פה תהליכים, אגב, לא רק בחוק הזה, גם בחוקים אחרים שהתבטלו בכנסת הזו, כמו חוק הגיוס ואחרים, היו תהליכים של חודשים וועדות ועיסוק. הרי כתבה ועדה מקצועית לחקיקה גם בממשלה וגם בכנסת, כל זה לא מעניין אותו.
ואני אומר פה לחברים שלי מרשות השידור, זה הדבר הכי נורא שקרה פה, אמרה את זה גם זהבה ובצדק, הדבר הכי נורא שקרה פה, זה שמציבים אתכם עכשיו מול האנשים של התאגיד, ואומרים לכם: רשות השידור תשוקם. תגידו, אתם בעסק הזה יותר שנים ממני, אבל אני מספיק שנים בעסק של התקשורת – מישהו מתכוון לשקם את רשות השידור? מישהו מתכוון שרשות השידור, אחרי שיקצצו לכם רגל, מישהו לא מתכוון לקצץ לכם את הרגל השנייה?
עפר שלח (יש עתיד)
¶
אדוני היושב-ראש, כדי להגיע למקום המעשי אני רוצה להשתמש בניסיוני מהכנסת הקודמת כחבר הנהלת הקואליציה, ולהגיד לאנשים הקואליציה שנמצאים כאן - - -
עפר שלח (יש עתיד)
¶
חברים, מי שיעצור את החוק הזה – עם כל הכבוד לנו באופוזיציה, ועם כל הכבוד לך ולדיונים החשובים שאתה עושה פה – זה אנשי קואליציה שמבינים לאן התהליך הזה ולאן הביזוי הזה של החוק, של הכנסת ושל הערכים של הדמוקרטיה מוביל את מדינת ישראל. ואני רוצה לשים את - - - , חברתי מירב, אני רוצה לשים אותו על שר האוצר.
שר האוצר בא השבוע לוועדת הכספים, המשפט הראשון שהוא אמר היה: אני לא משחק באנשים ואני לא אתן שישחקו באנשים. מה אנחנו רואים פה אם לא משחקים באנשים? מה אנחנו רואים פה אם לא משחקים באנשים של התאגיד ובאנשים של הרשות, ובאנשים שעבדו על התהליך הזה ועל יצירת השידור הציבורי? זה המשחק הכי ציני באנשים.
והתחושה שלי מהדברים שקורים בימים האחרונים, ואני אומר את זה בצער, זה ששר האוצר מתכוון להילחם כמו אריה וליפול כמו זבוב. ולשים את הדבר הזה על כסף, אז יבואו ויציגו איזו תוכנית מקושקשת שבה הכסף נכנס, ריבעו את המעגל הזה. אם אתם לא תיתנו לו, ואם הוא לא ייתן לראש הממשלה, ואם נפתלי בנט יהיה בסיפור הזה, שאני יודע בדיוק מה הוא חושב, הם יפילו את התהליך הגרוע הזה. אנחנו לא נצליח לעשות את זה, אני אומר לכם: לכו אליהם ותכריחו אותם לעשות את זה. תודה רבה.
היו"ר איתן כבל
¶
מירב, תודה. סליחה, יערה שפירא, בבקשה, תציגי את עצמך, ואחריה – נחמן שי, ואיילת נחמיאס ורבין. בבקשה, שיהיה ממוקד.
יערה שפירא
¶
בוקר טוב, אני רוצה להדגיש את הסוגיה שבעיני היא הסוגיה העיקרית כאן. אם נעשה ניסוי מחשבתי, בואו נניח שרשות השידור יכולה להתייעל ולעמוד בתקציב שהוא תקציב כמו של התאגיד, וגם היא תפתח חטיבת חדשות אחודה וחטיבת דיגיטל. נניח שזה נכון והגיוני ושזה יקרה. עם מה נישאר? נישאר עם גוף שהוא חיקוי של התאגיד בהבדל אחד, והוא ההבדל המרכזי. ההבדל יהיה שהגוף הזה יהיה כפוף לשליטה של פוליטיקאים בתקציב ובמינוי ההנהלה, בעוד שאנחנו לא.
ולכן, השאלה המרכזית כאן היא מה אנחנו באמת רוצים. כשאנחנו אומרים שידור ציבורי למה אנחנו מתכוונים? אם אנחנו מתכוונים שזה שופר של השלטון, אז באמת אולי אפשר לעשות שזה יהיה כמו משרד ממשלתי, המנכ"ל יתחלף כשיתחלף השלטון, והעיתונים יתחלפו כשיתחלף השלטון. אבל אם אנחנו מדברים על עיתונות, אז בעיתונות התערבות של פוליטיקאים היא היא הקו האדום. אם אוהבים המחוקקים לכנות את זה רשות השידור, אני אגיד אמירה מהפכנית, שיכנו את זה רשות השידור, אבל אל תמנו לי את ההנהלה בידי פוליטיקאים. זה השלב שבו אנחנו צריכים לומר עד כאן. תודה.
נחמן שי (המחנה הציוני)
¶
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, המהלך הזה שאנחנו עוברים כבר שנתיים, אני לא חושב שהיה אי-פעם בתולדות הכנסת. אני אומר את זה בטון יותר שקט ממה שאתה אמרת, אבל אין דבר כזה. עוד לא סיימו בכלל חוק אחד, עוד לא יצא לפועל, וכבר הופכים אותו על פניו ללא סיבה, ללא כל הגיון, פשוט עושים חוכא ואטלולא מכנסת ישראל, ממשלת ישראל, ממדינת ישראל.
מי שילמד את הפרשה הזאת ביום מן הימים לא ימצא שום פתרון. אין לזה שום תשובה. הייתי מאלה שהלכו כל הדרך עם עובדי רשות השידור בחודשים ההם, ואחר כך אחרי שהבנו שהדרך - - -
נחמן שי (המחנה הציוני)
¶
אני לא אהיה יותר סנטימנטלי ממה שהייתי בדרך ההיא, ואחרי שהבנתי מה כוונת העניין.
נחמן שי (המחנה הציוני)
¶
אחרי שהתברר שזאת מלכודת, עברנו לתמוך בתאגיד מתוך הבנה שהתאגיד גם עבר את הנקודה של אל חזור. יש איזה רגע כזה שיוצאים לדרך, וקיבלנו את הנתונים, נתונים מפורטים, וגם קיבלתי תיק שלם וגדול. אמרתי אז, ואני אומר עכשיו, אני מאמין למנהלי התאגיד שהם עושים את עבודתם בצורה המקצועית ביותר והאמינה ביותר, וזאת כנראה הסיבה שאתם תצטרכו ללכת הביתה, כי אנשים כמוכם לא רוצים בשירות הציבורי במדינת ישראל. לא רוצים. אנשים שלוקחים את המשימה שהם קיבלו ברצינות והולכים ובונים את המערכת הזאת מ-א' ומסרבים להיכנע לתכתיבים פוליטיים או אחרי, כנראה אין להם מקום בשירות הציבורי. כנראה. זאת המסקנה העצובה שלי.
אני רוצה להגיד עוד משהו על שידור ציבורי. שידור ציבורי הוא שירות ציבורי, זאת לא סיסמה. כמו שחינוך הוא שירות, כמו שרווחה היא שירות, כמו שתחבורה היא שירות. את כולם מסבסדים במדינת ישראל, ולא באים נציגים ומתחילים לעשות לנו חישובים שהם גם לא נכונים על פניהם. מה יקרה עם יסגרו ויפתחו. שירות, הציבור רשאי לקבל, חייב לקבל שידור ציבורי. אם אנחנו רוצים שידור מסחרי, יש לנו, עשינו את זה, הייתי שם כשעשו את זה, ובנינו אותו על יסודות כלכליים.
אז רשות צריכה להתנהל ביעילות, צריכה להתנהל באמינות, צריכה להתנהל בשקיפות, כל הדברים האלה. אבל היא לא מפעל לעשיית כסף ולא בודקים אותה שקל לשקל. וכאן כולם יושבים ונעשו סמנכ"לים לכספים, בודקים, עוד מאה מיליון, פחות מאה מיליון. אני לא מזלזל, לא מזלזל בשקל. לכן, אני חושב שכל הגישה הזאת מעוותת מהיסוד.
נחמן שי (המחנה הציוני)
¶
משפט אחרון. בשלב האחרון אני רוצה להגיד ככה – לא, אין לי יותר תקווה, לא בשר האוצר ולא בחברי הממשלה, מנזר השתקנים היא מקהילה לעומת מה שאנחנו שומעים שם.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני)
¶
וואו, איזה בוקר כבד, איתן, זה בוקר מאוד מאוד כבד, וכבר עברנו כמה בקרים כבדים בשנה וחצי האחרונות. אני מוכרחה להגיד לכם שבמידה מסוימת אני מרגישה באמת חפה מאינטרסים במובן הזה שלא כמוך וכמו קארין שעסקתם בחקיקת התאגיד, אני לא הייתי בכנסת ההיא או נחמן ויענק'לה. לא הייתי. וניסיתי באמת בתום לב להסתכל על הקמת התאגיד בצורה ניהולית, רציונלית, הצבעתי – כפי שגיל ואלדד יודעים – הצבעתי על בעיות בתהליך, הייתי מוטרדת מתהליך הקמת התאגיד.
ואני לא אסלח לנתניהו על זה שהוא פשוט גורם לכולנו כאן – תסלחו לי על המילה הפופוליסטית הזאת, אבל אני אומרת את זה כבר כמה ימים – אני לא אסלח לו על זה שהוא גורם ויגרום לנו להתאבד על התאגיד. כי ברגע ששלמה פילבר לא נמצא כאן, הוא לא נמצא כאן כי נתניהו אמר לו לא להיות כאן בדיון, הוא לא נמצא כאן כי התהליך מתנהל בצורה רציונלית. הצביעה על זה ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר חברתי מלימודי המשפטים, אני לא חושבת שכשלמדנו לפני 25 שנים משפטים פה באוניברסיטה העברית חשבנו שלכאן נגיע יום אחד, וכאן ניפגש.
כשאת מדברת על תהליכים שעשו במשרד התקשורת לקראת הארכות, כל פעם הייתי שואלת את השאלות האלה – מה אתם עושים בתהליך כדי להבין לאן הגענו, ותודה על המצגת המרשימה, גיל, אגב. בתוך כל התהליך הזה גם צריך להגיד את זה. אבל איך הגענו למקום הזה שאנחנו בכלל לא מבינים איך התהליך הזה מתנהל.
והסיבה שאנחנו לא מבינים את זה היא נורא נורא פשוטה. מי שמסתכל על החוק החדש שהגיש יושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת דוד ביטן, יש שם סעיף קטן ולא משמעותי, ביטול האיסור על זיקה פוליטית לחברי מועצת רשות השידור. הנה הפתרון. היא הנותנת. זאת הבעיה. הבעיה היא שאסור שתהיה זיקה פוליטית. אז בואו נעשה רוורס מכל מה שעשיתם בתוך התהליך הזה. ואגב, אני רוצה לומר באמת, אני לא יודעת מה הייתי חושבת אילו הייתי אז חברת כנסת בתוך התהליך של הקמת התאגיד. אני לא יודעת, זה באמת עניין מורכב.
זהבה, אמרת קודם, משסים עובדים בעובדים. אני רוצה להגיד לך, לאורך כל השנה הזאת, אני מזכירה לך, כל הזמן אמרנו, בתוך רשות השידור שיסו את עובדי הטלוויזיה בעובדי הרדיו, את עובדי הרדיו בעובדי הטלוויזיה, ואז אמרו: בואו נשסה מזרחים ואשכנזים – גואטה, אני הולכת אתך חופשי, אין בעיה – ואז התחילו לשסות את עובדי התאגיד בעובדי הרשות ואת עובדי הרשות בעובדי התאגיד. איזה עלבון לאינטליגנציה.
תסלחו לי, חברים – אני כבר מסיימת, אני רואה את הסימנים – אנחנו לא מטומטמים כאן בכנסת, עם כל הכבוד, וכל מי שחושב שאנחנו מטומטמים טועה. אתם יודעים מה, באמת, בגלל זה אני גם לא מזכירה את עניין הכסף, למרות שהקשבתי קשב רב גם למליחי סגן הממונה על השכר וגם לשירה גרינברג סגנית הממונה על התקציבים. זה בכלל בכלל לא עניין של כסף. כי מי הוביל אותנו לכאן? נתניהו. את הרפורמה ההיא ההיסטורית ביטל נתניהו, את התאגיד הקים נתניהו, ואת הזמן בכל פעם משך נתניהו. וגם את הדמוקרטיה היום מעמיד בסימן שאלה מאוד מאוד מאוד גדול ראש הממשלה נתניהו. תודה רבה.
איילה מזרחי
¶
שלום. האמת היא שאינני מיומנת בלדבר מול חברי כנסת ואעשה את זה קצר, ואני מודה לכם. מאחורי הדבר הזה שכולנו קוראים לו התאגיד בשנה האחרונה עומדים עובדים. אנחנו העובדים הגענו לתאגיד כי עזבנו בהחלטה אישית עבודות, חלק מהעובדים הגיעו לתאגיד אחרי שהם עזבו עמדות ניהול מאוד בכירות. קיבלנו החלטה אישית לוותר על שיקולים כמו שנים של ותק במקומות עבודה וזכויות סוציאליות, והגענו להקים משהו מאפס מפני שאתם העברתם פה חוק, ואתם העברתם פה רפורמה, ואנחנו אלה שהחלטנו להגיע בגלל שאנחנו מאמינים במשימה הזו ובחוק הזה. והחוק הזה, כל מה שהוא מבחינתנו זה שידור ציבורי טוב ויצירה ישראלית, וזה כל הסיפור מבחינת עובדי התאגיד.
בימים האחרונים, למעשה בשבוע וחצי האחרונים, עוד הרבה לפני, אבל בעיקר בשבוע וחצי האחרונים המקצוענות שלנו מוכפשת בכלי התקשורת, מייחסים לנו שייכות ונטיות פוליטיות ושייכות לארגונים שאין בהם שום קשר למציאות, על-ידי פוליטיקאים שלמען האמת מעולם לא דיברו עם עובדי התאגיד, לא הגיעו לתאגיד לראות אם אנחנו אכן מוכנים לשידור.
איילה מזרחי
¶
הגורל שלנו מוכרע באופן הציני ביותר, אתם שלחתם אותנו לבצע משימה, אנחנו עושים אותה עד היום בצורה הטובה ביותר והראויה ביותר והמקצועית ביותר. תנו לנו לסיים את המשימה הזאת. תודה לכם.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת)
¶
תודה, אדוני היושב-ראש. האמת שאתמול שמעתי את שר האוצר בוועדת הכספים. הצטערתי ששר האוצר התרכז אך ורק בנושא הכספי התקציבי ולא במה שמפריע להרבה אנשים כאן, גם הנושא העקרוני וגם גורל העובדים. הדבר הכואב ביותר, שמענו את הדברים כאן, זה מה יהיה עם העובדים, עם העיתונאים שכבר סגרו חוזים, עברו ממקום עבודה קבוע מתאים למקום עבודה שכנראה חשבו שהוא מקום עבודה מבטיח, ואז בא ראש הממשלה בנאום רהוט שלשום, ואמר: אנחנו נשקם את רשות השידור. ואז אני נזכר בשיר של ברכט, חשיבות התעמולה, ושם אומרים - - -
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת)
¶
ושם אומרים שאפילו האנשים הגוועים ברעב חייבים להודות ששר התזונה מיטיב לדבר. הוא דיבר יפה. כרגיל, הוא מדבר יפה, אבל הוא שם פס על כולכם.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת)
¶
ההבדל הוא שהוא שם פס על חלק מהבוחרים שלו. אנחנו אף פעם לא בוחרים, אנחנו רוצים להפיל אותו.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת)
¶
כי אנחנו חושבים שהוא תרמית מהלכת. ולכן, נשאלת השאלה – ועפר צודק – לא אנשי האופוזיציה יצילו.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת)
¶
אבל זו עמדה, זו הצהרה, זאת נקיטת עמדה מוסרית לצד העובדים של התאגיד. אגב, אני לא נופל בשבי התאגיד כמשהו שיפרוץ את עולם התקשורת למהפכה חדשה. יכול להיות שמבחינה אלקטרונית דיגיטלית הוא כך, אבל מבחינת מעבר לשלב הבא בתקשורת, אני לא יודע.
אגב, למרות שאני אמור, לא התעמקתי במספר העיתונאים הערבים שנקלטו או לא נקלטו, לא יודע. למרות זאת אני עומד עקרונית לצד העובדים האלה, העיתונאים.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת)
¶
ואני תוהה אם הם משלמים את המחיר של איזו פרנויה או הזיה של מי שחושב שהנהלת התאגיד או העובדים קוראים את "ידיעות אחרונות" כל יום, או גרים באותה עיר שנוני מוזס גר בה. זה נורא שאלו הם השיקולים שראש מדינה מקבל. תודה רבה.
אילן גילאון (מרצ)
¶
תודה, אדוני, אני שמח לדבר אחרי רופא, כי אני חושב שד"ר אלטשולר צודקת. מדובר כאן בליקוי מאורות, לא פחות. הקול הוא קול נתניהו וביטן נביאו. על כך מדובר. - - - משום שלפני שנה בדיוק הגשנו חוק לעצור את התהליך הזה לפני שהוא ידחה, לא אחרי שאתם מייצרים את הבעיה מחדש ומחפיצים באופן כזה את האנשים. הבעיה המרכזית היא כרגע בתחום בריאות הנפש. האחרון שהיו לו את הבעיות האלה כמדומני גר ברומא או במקום אחר, וזה היה לפני המון המון זמן.
יש כאן – וציינו את הדבר הזה – יש כאן בעיה אחת במישור של השידור הציבורי, על כך נאמרו כל הדברים; והבעיה השנייה בהחפצה של אנשים, אני אקרא לזה ככה. כנראה שהם רוצים – פתאום כולם עם העובדים ודואגים לעובדים. החפצה של אנשים כדי להיטיב פריים בתוך המצלמה, הוא מוכן להרוס משפחות, הוא מוכן לשים אנשים באי ודאות כל כך הרבה זמן. ולכן אני אומר, הבעיה המרכזית בדיון הזה, כי לא צריך להכביר מילים, אני דיברתי פה עד שהכחילו לי הידיים.
אילן גילאון (מרצ)
¶
אני אומר כאן, מהו הפתרון מכאן, או השאלה היותר חדה, מי משלם על הכדים השבורים הללו? מי משלם עליהם? ובאיזה אופן משלמים עליהם? ולדעתי, צריך היום לקיים את ההסכמים עם כל האנשים, אלה שבתוך רשות השידור, אלה שבתוך התאגיד, אלה שיוצרים, עד אחרונת המאפרות וה"גריפים" של המצלמה, וזה עולה למדינה, וזה עולה לנו. אבל מישהו חייב לשלם את המחיר.
ולכן, הפתרון שהולך בכיוון של לעשות כרגע אין יוצא ואין בא, קודם כול מבחינה של העובדים. על הטיעון האחר לגבי איך ימנו את ההנהלה, כי זה הרי ברור לגמרי, כל אחד יודע שהוא לא לילד הזה פילל. אגב, לא השמאלנים מפריעים לו, לדעתי, איך היא אמרה לו? יוחנן אריסטובולוס אמר למרים החשמונאית: אל תפחדי מהשמאלנים ולא מהערבים, תפחדי מהסרוגים, ואלה שהכי מסכנים אותך. דרך אגב, זה לא הוא פשוט - - -
אילן גילאון (מרצ)
¶
הנושא שאני רוצה, המשפט היחיד שחשוב לי כאן, מישהו מישהו ישלם כאן טבין ותקילין על המחדל הנורא הזה שנעשה, אחרי שפעם ראשונה בהיסטוריה פירקו רשות ציבורית כי מישהו רצה להצטלם יותר טוב. זה איש שמוכן היה לפרק ממשלה על "ישראל היום". הוא כנראה מוכן אולי – אם זה יקרה זו תהיה התוצאה היחידה הטובה, כי הם צריכים באמת ללכת לכל הרוחות.
אילן גילאון (מרצ)
¶
אבל כאן אם לא, הסידור צריך להיות בכלל – איתן, וזה מה שצריך לעמוד כאן עליו – שאין יוצא ואין בא עד להודעה חדשה. חותרים בתוך התאגיד יחד עם רשות השידור לרפורמה האחרונה. כי מה אמרנו? – וזה באמת משפט אחרון – במקום שחיים בני-אדם כשמשהו מתקלקל לא זורקים אותו, מתקנים אותו. וראש הממשלה נזכר באמת להגיד את זה בנאום המלהיב שלו לפני יומיים: נשקם את רשות השידור.
עמית ליאור
¶
אני אפתח בציטוט של מארק טוויין. הוא כתב פעם מכתב לחבר שלו שהוא אומר: אני מתנצל על זה שכתבתי מכתב של שלושה עמודים, לא היה לי זמן לכתוב יותר קצר. אז אני אשתדל להיות הכי קצר שאני יכול. אני אדבר מעט מאוד על מספרים. אני אדבר פה על יצירה ועל חופש עיתונות.
בשעה שאנחנו יושבים פה בחדר, וחברי הכנסת וראש הממשלה ושר התקשורת לא מכבד אותנו אפילו בנוכחותו, מהדהדים שלושה משפטים פה בתוך החדר. הראשון הוא של דוד ביטן שאמר פה בוועדה, והייתי פה ויש לי זיכרון של תסריטאי: התקשורת בישראל חופשית מדי. הוא כנראה נרדם בשיעורי האזרחות בתיכון. זה משפט שלא יכול להדהד בדמוקרטיה. זה משפט שלא יכול להיאמר על-ידי יושב-ראש קואליציה. והמשפט החמור הזה – עזבו אותי מהמספרים – גם הוא וגם קיש יביאו לנו עכשיו, אנחנו מכירים את האקסלים, אנחנו מפיקים, אסף יספר לכם, אתם יכולים לג'נגל אותם איך שאתם רוצים, עזבו אתכם. זה הולך לעלות ים כסף לציבור.
אבל מעבר לזה, זה חוטא לעיקרון הכי פשוט, שהשידור הזה לא שייך לכם, הוא שייך לציבור, והציבור משלם על זה. אותו ציבור שנאנק פה, כי מכרו את המדינה הזאת, הפכו אותה למדינה של כסף, ומכרו אותה לעשירים, ואנחנו נאנקים במעט המסים שאנחנו צריכים לשלם על הדבר הזה. מישהו רוצה עכשיו להכניס את היד לכיס שלנו. וככל שאני מבין כאדם וכיהודי, כאן מדובר בגזל, ויעזור לי גואטה שהפך להיות אחי פה, לדעתי זה אחד האפורים של גניבה. ולא תגנוב כתוב אצלנו בעשרת הדברות. ומי שרוצה לתת יד לגניבה הזאת שידע שהציבור לא מטומטם. הוא לא מטומטם. הוא מבין שרוצים עכשיו לקחת 700 מיליון שקל כדי לשרת את המפלגה, וכדי לשרת את ראש הממשלה בנימין נתניהו. ואף אחד מכם לא יצא עם מנדט אחד יותר בקצה, כי הכול מיועד לזה שהוא ישלוט בתקשורת, ויאכל לכם את הראש, וייקח מנדט אחרי מנדט.
עמית ליאור
¶
תכף תשמע. נכון, אני מייצג את היוצרים. יפה. טוב שהזכרת לי. אני מייצג את היוצרים, והדבר האחרון שאני הולך זה לדבר על מספרים. ידידי, תאמין לי, אני אוהב אותך כמו אח.
עמית ליאור
¶
תקשיב רגע. המשפט השני שמהדהד פה בחדר – ואני אדבר מהר עכשיו כי אתה מגביל לי את הזמן – נאמר על-ידי שרת תרבות בישראל, והוא מטורף: אם זה לא משרת אותנו, למה אנחנו צריכים את זה? בוא הנה, מה קורה פה? זאת אי הבנה הכי בסיסית של מי משרת את מי. הציבור אתכם או שאתם משרתי הציבור שלנו? חוסר הבנה נוראי באזרחות, אבל חמור על אחת כמה וכמה כשזה יוצא מפה של שרת תרבות שרוצה להגביל את חופש העיתונות ואת חופש היצירה. ופה אני מדבר שוב כיושב-ראש איגוד התסריטאים. אם מישהו פה חושב להגביל במילה אחת את מה שאני אכתוב או מה שכל 550 התסריטאים הישראלים יכתבו, אנחנו לא ניתן לזה לקרות.
משפט שלישי והנורא מכל, בנימין נתניהו לא מתבייש לשבת עם חבורה של עיתונאים, ולהגיד: התאגיד הציבורי חמק לי מבין האצבעות ב"צוק איתן". אני המחזור של ההורים ששלח את הילדים ל"צוק איתן". הבן שלי קיבל עוד "צוק איתן". החברים של הבן שלי נהרגו במלחמה הזאת. והחלל שבנימין נתניהו מדבר עליו של מה שחמק לו מבין האצבעות זה התאגיד? אז יש לי פה את תעודת השחרור של הבן שלי, שהשתחרר לפני שנה. גימיקים לא רק ראש הממשלה יודע לעשות, גם אני. זאת תעודת השחרור וכתוב פה: אות מערכה "צוק איתן". אני קורע אותה עכשיו, ואני מבקש מהצבא לשלוח לבן שלי תעודת שחרור חדשה שכתוב עליה לא "צוק איתן", אלא מבצע התאגיד. כי ראש הממשלה מעז כשיש חול מסביב לסיפור הזה לספר לנו שזה חמק לו מבין האצבעות. ושוב, יש פה לקות קשה של הבנת הדמוקרטיה, כי כל המהות של שידור ציבורי זה שהאצבעות שלו והאצבעות של הממשלה לא יהיו באיגוד.
ישבו שם עיתונאים שמעו את – לא, איתן עוד שנייה, תן לי – ישבו שם עיתונאים, ובמקום לקום ולצאת מהחדר, הם יצאו החוצה וסיפרו לנו איזה סחבק הבן-אדם וכמה הוא מדבר יפה באנגלית. חבר'ה, כל מי שהיה שם לא יכול להמשיך להיות שם. לא יכול להמשיך, לא בשידור ציבורי ולא בתאגיד. מעלתם בתפקידכם כעיתונאים.
עמית ליאור
¶
סליחה לחברי העובדים, אני חושב שממשלות ישראל לדורותיהם, וזה לא הליכוד, זה לאורך כל הדרך, גרמו לתאגיד להיות איך שהוא נמצא, ואני רוצה להציע לכם הצעה. תדרשו עכשיו תנאי פרישה של צה"ל. לא צריכים לטפל רק באנשי קבע, המדינה בגדה בכם.
עמית ליאור
¶
איגודי היוצרים פותחים ביום חמישי במחאה שמתחילה בכיכר רבין, והיא תלך לעבר משרד התקשורת בתהלוכה, למרות שאנחנו יודעים שהוא לא שם, ונבוא לשם עם שופרות ונבקש. ואני ביום ראשון פותח בשביתת רעב - - -
עמית ליאור
¶
תקשיבו טוב עכשיו, אני פותח בשביתת רעב, אני מבין כתסריטאי מהם סמלים, אני אתחיל ליד המנורה, גואטה, ליד המנורה אני אעמוד.
עליזה לביא (יש עתיד)
¶
ממש לא לעניין. אנחנו פה, ולהגיד לנו שזה בזבוז זמן. באמת, הקשבנו לך בקשב רב - - -
היו"ר איתן כבל
¶
תסלחי לי, אל תנהלי לי את הדיון, את. אני לא אחראי, לא לטמטום מפה ולא לטמטום מפה. אני מנהל את הדיון כאן, ואף אחד כאן לא יפריע לי יותר, ברור?
עיסאווי פריג' (מרצ)
¶
שלום לכולם, לדבר אחרי מה ששמענו מעמית זה לא פשוט. אני אישית התרגשתי, ודיברת רבות ממה שיש לי להגיד. אבל, איתן.
עיסאווי פריג' (מרצ)
¶
אני אומר את מה שאני חושב. שלוש שנים מתעללים בנו. שלוש שנים. והגענו למסקנה, ושמענו שהבעיה היא לא תקציבים ולא עובדים, הכול מסך עשן. הבעיה היא תקשורת חופשית שהוא רוצה עוצמה ורוצה לשלוט. מה שאני מציע לך, איתן, אני מציע לחברים בוועדת הכלכלה – כשמנכ"ל משרד התקשורת, שאפילו קיבל שרירים ועשה את הביזיון הזה באי הופעתו כאן – הייתי מציע לנו לקיים את הישיבה הזו מול משרד ראש הממשלה. ממש שם. הוא רוצה לסרס את הכנסת, וזה בשיטתיות, אז אנחנו נלך אליו. אנחנו נלך אליו. אחד.
הדבר השני בעיני, והבעיה שאני רואה, כל עוד ראש הממשלה בנימין נתניהו שר התקשורת, כאן קבור הכלב, וכאן זה אומר רבות. שמעתי את תהילה מהמכון לדמוקרטיה, כל סירוס הכנסת שנעשה בעקיפת ועדת הכלכלה, באוצר, בוועדת ההתחדשויות, וכל הרפורמות האלו, רק בכדי לעשות אותנו כלי שחמט בתוך המשחק. ואני אומר את זה, שינוי כללי המשחק שאמרה מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, זאת בכייה לדורות.
הדבר השלישי שרציתי להגיד לגבי האוצר, ואמר את זה עפר, שבישר לי לפני שלוש שנים, עיסאווי אתה בוועדה, כאילו מה.
עיסאווי פריג' (מרצ)
¶
כן, באמת סיבכת אותי. האוצר, חברים, תפקיד שר האוצר לא להביא כסף ולא רק לשמור על התקציב, תפקידו גם לשמור על הדמוקרטיה. ובישיבת ועדת הכספים הוא אמר: אני לא גזבר, אבל איך שהוא מציג את הדברים ואיך שהחברים מציגים את הדברים כאן, הוא מתנהג כמו גזבר. ממש מתנהג כמו גזבר. וזה המסר - - -
עיסאווי פריג' (מרצ)
¶
והדבר האחרון, חברים, תרבות השקר שמתנהלת מזה שנים רבות, וראש הממשלה מנסה שתחלחל לאזרחי מדינת ישראל, אנחנו חייבים לעשות חשבון נפש איך לעצור את התרבות הזו שגומרת כל חלקה טובה.
היו"ר איתן כבל
¶
תודה. יפה דיברת. עליזה לביא, ואחרי זה – יאיר. אבל אני מבקש מכולם ממש להיות מאוד חדים.
עליזה לביא (יש עתיד)
¶
תודה, אדוני היושב-ראש, תודה על הישיבה הזאת. עמית, אני שמחה שהתנצלת בגלל שכמעט נפלת לבור שמבקש ראש הממשלה להפיל את כולנו. השיסוי הזה עובדים בעובדים, ביוצרים, חברי כנסת. בעצם אמרת: האופוזיציה, מה זה שווה לי? אנחנו פה אתכם. אתה מבין, אנחנו פה בתהליך. הרי עברנו את זה ביחד. ישב אתנו, כמו שאמרו קודם, ואני לא אחזור, שר בממשלת ישראל, שר בכיר בממשלת ישראל שליווה, לא החסיר ישיבה אחת. אז חמק או לא חמק, אולי המנהרות חמקו, אבל בטח לא התאגיד של ראש הממשלה, ואל תיפול לזה.
אתה יודע, אדוני היושב-ראש, האווירה כאן היא אווירה של מלחמת אחים, ולשם ראש הממשלה אולי רוצה לנווט אותנו, מלחמת אחים. מה שהוא עשה בדוגמה כשקרא כי ערבים נוהרים לקלפיות, אז הוא צובע את התאגיד בצבעים של השמאל. זה משרת את הליכוד, נכון, על כל המשמעויות.
אבל, חברתי מירב היקרה, חברת הכנסת, אני קודם כול רוצה להעריך את הישיבה שלך כאן, באמת, אני מכירה אותך, אנחנו יושבות בהרבה מאוד ועדות, ואני רוצה לפנות אלייך כנציגה של שר האוצר. ישבתי בוועדת הכספים. יש לכם מדיניות שכמה פעמים חזרתם ודיברתם עליה, לא הכול זה כסף. מה שיקרה היום זה לא רק התאגיד, זה הרבה מאוד רפורמות שאולי ביקשנו לשנות. בהרבה דברים אנחנו דומות בדעות שלנו, אבל כסף זה לא הכול. כסף אפשר להעביר, אפשר לקחת, אנחנו רואים מה קורה כאן עם כספים קואליציוניים, כספים צבועים. תראי מה הבטיחו לצפון שכל כך יקר לך, והנה משנים, והנה מחזירים.
עליזה לביא (יש עתיד)
¶
החופש של השידור הציבורי הוא של כולנו. וכן, אני יושבת-ראש הוועדה למיגור הזנות - -
עליזה לביא (יש עתיד)
¶
- - והסרסרות, ושימוש באנשים מוכר לי. ומה שקורה, זה שימוש באנשים לאורך כל הדרך. וכשלראש הממשלה נוח אז הוא עושה כך. ואני רוצה לחזור ולפנות אלייך, כי בידיכם הכוח.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני)
¶
אחד, התאגיד לא ייסגר, אבל הוא ייחלש מאוד כי זאת מטרתו של ראש הממשלה. החיבוק של האופוזיציה, אני אומר לכם חברים, הוא רק מזיק לעניין. אין לנו ברירה אלא לתמוך בתאגיד. זה משאת נפשו - - -
זהבה גלאון (מרצ)
¶
בשביל מה אתה יושב פה אם אין לך תפקיד? כל הזמן אתם מסבירים למה האופוזיציה לא יכולה לעזור. לא, לא יכולה.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני)
¶
אני לא אגיד עוד מילה על התאגיד, כי התאגיד הוא חלק שולי בתוך תהליך שאנחנו לא רואים את התמונה הכוללת שלו. והתמונה הכוללת היא כדלקמן: הקיסר הסגול הזה מנסה להחליש את כל מוסדות הדמוקרטיה של מדינת ישראל, את כל מוסדות הביקורת, את כל שומרי הסף. באופן שיטתי הוא תוקף את מבקר המדינה; הוא מנסה להצר את צעדיו של היועץ המשפטי לממשלה; הוא מחליש את הכנסת באופן שיטתי; הוא פוגע בבתי-המשפט, ולא באקראי. ההתקפות שלו נגד התקשורת הן חלק ממסע מסודר שמטרתו להחליש את כל שומרי הסף ואת כל גופי הביקורת במדינת ישראל. והתאגיד הוא רק צ'ופצ'יק קטן בתוך התמונה הכוללת הזאת, וראוי שאנחנו נראה כבר סוף כל סוף את התמונה הכוללת. הדבר נעשה בציניות, ואפילו נטען שבאובססיביות, אבל הוא חלק מתוכנית מאוד מאוד סדורה של אדם שמבקש להרוס את הממלכתיות הישראלית ולהחליש את כל מוסדותיה כדי שיוכל להתמיד בשלטונו.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני)
¶
ויחד עם זה, זה לא יצלח לו כי גם חבריו בקואליציה מבינים את מטרתו. ובעניין הזה אני דווקא מחזק את ידי השר כחלון, ואני חושב שאנחנו צריכים לעמוד מאחוריו, כי הוא כמעט האחרון והיחידי.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני)
¶
הוא הנער באלגוריה, הוא שם את האצבע בסכר. כי אם הוא לא יעמוד ואנחנו לא נתמוך בו אז חלילה השיטפון הזה ישטוף את המדינה כולה.
יאיר טרצ'יצקי
¶
אני יו"ר ארגון העיתונאים. בין היתר אנחנו הארגון היציג של עיתונאי התאגיד. נראה לי שאמרו פה כבר את כל הדברים הנכונים והמדויקים, והייתי רוצה לפנות באמת לחברי הכנסת מהקואליציה שיושבים פה, ואני מניח שהם יושבים פה כי זה חשוב להם. אני מניח שחברי כנסת מדי יום ומדי שבוע ומדי שנה צריכים להצביע הרבה מאוד פעמים על החלטות שהם לא אוהבים, שאינן מתחברות עם תפיסת עולמם, להחלטות שהן לפעמים שגויות, כי אני מבין שזה חלק מהמשחק הקואליציוני. ובסופו של דבר החלטות של הממשלה ואחר כך של הכנסת הן חלק מאיזשהו טובת הציבור באופן כללי, וכל אחד צריך להתפשר במקומות מסוימים.
ההחלטה או הניסיון לחסל את תאגיד השידור הציבורי היא לא החלטה שגויה, היא גם לא החלטה שאולי לא מתחברת עם תפיסת העולם שלכם, היא גם לא איזושהי החלטה שמקודמת בטעות, היא פשוט שחיתות. זו החלטה מושחתת, זה ניסיון מושחת. באמת, לא יוצא לי בזמן האחרון בגלל כל הבלגן של התאגיד לצפות בפרקים האחרונים שפספסתי מבית הקלפים, אבל האמת שיצאתי מורווח, כי זה הרבה יותר בית קלפים ממה שיש בטלוויזיה, ואפילו עמית ליאור שהוא תסריטאי מוכשר לא היה מצליח לכתוב את זה ככה.
מדובר פה בהחלטה מושחתת, שהיא נגד הציבור. אין אף חלק היום בציבור בישראל, לא ימניים, לא שמאלניים, לא חרדים, לא מזרחיים, אף אחד שיבוא ויגיד: אוקיי, בסדר, זה טוב לחלק הזה בציבור ופחות טוב לחלק אחר.
יאיר טרצ'יצקי
¶
זאת פשוט החלטה שמיועדת לדבר אחד בלבד, לפגוע בציבור, לפגוע בזכותו לקבל שידור ציבורי טוב, איכותי, שאני מקווה שזה גם מה שיהיה בתאגיד.
יאיר טרצ'יצקי
¶
אני מעריך את האנשים ברשות השידור ואת הרצון שלהם. כרגע אני לא מדבר נגד הרשות, בעד התאגיד. אני מדבר פה נגד החלטה מושחתת שאף אחד לא מקבל אותה בשביל לדאוג לכם, ואף אחד לא רוצה לקבל אותה בשביל לקדם שידור ציבורי טוב יותר. רוצים לקדם אותה בשביל שהשידור הציבורי בישראל כמו יתר התקשורת תהיה בשליטת הממשלה, ולזה אסור להסכים, וצריך להתנגד. ושום משמעת קואליציונית לא תצדיק את הדבר הזה.
היו"ר איתן כבל
¶
תודה, יאיר. סליחה, אני רוצה להקריא את הדוברים, כי הדיון אמור להסתיים. יגאל גואטה, מסעוד גנאים, רויטל סויד, אסנת טרבלסי, ועוד שני ח"כים. אני אסכם, ונסגור את הדיון.
יגאל גואטה (ש"ס)
¶
תודה, אדוני היושב-ראש, אני מבקש התנצלות מהיושבים, כי אני רוצה בכל זאת לפני שאני נוגע בנושא וידוי אישי קטן. אני כמעט שנה בכנסת. לפני שהגעתי לכנסת סיפרו לי סיפורים על מה שהולך בכנסת, אבל אתה יודע, עד שאתה לא מגיע אתה לא באמת יודע מה קורה פה. והלכתי שבוע לפני שהשביעו אותי לכנסת לפסיכיאטר, אמרתי לו: תעשה לי טובה, תן לי אישור שיהיה לי בכיס שאני נורמלי. תן לי אישור, אני רוצה שיהיה לי בכיס על כל מקרה.
יגאל גואטה (ש"ס)
¶
- - אמרתי: שמע, אני חייב ללכת לפסיכיאטר הזה עוד פעם כדי לחדש את האישור שלי. הלכתי לפסיכיאטר, סיפרתי לו: תשמע, תראה מה קורה עם התאגיד וזה וזה. הוא אומר לי: הכול בסדר, גואטה, אבל בסופו של יום אני לא יכול לחדש לך את האישור. אמרתי לו: מה זאת אומרת? אני חייב אישור בכיס שאני נורמלי, אני לא יכול להסתובב פה. הוא אומר: תראה, אתה נורמלי, רק הבעיה היא שמכיוון שכל אלה שמתעסקים בדבר הזה, רובם, סליחה, הם לא נורמליים ואתה מיעוט, אז כל הזמן יגידו שאתה לא נורמלי. אז תשמע, אני אעשה אתך פשרה, אני אתן לך את האישור, אבל שים אותו בכיס, אל תראה אותו, רק מדי פעם תציץ שתדע שאתה הנורמלי והם הלא נורמליים.
דיברו המון על הנושא הזה של תאגיד השידור הציבורי. באתי לפה לקראת סוף הדרך, והייתי פה כמעט בכל ישיבה, ואני אומר לכם, אני לא חבר בוועדה בכלל. אבל באמת קיבלתי עשרות ומאות טלפונים מעובדים ונפגשתי אתם, ומה שעמד מול עיני – הרי בסופו של יום הוויכוח אם השידור הזה הוא שמאלני או ימני, הוא לא של ש"ס בטוח. לכן זה לא מעניין אותי מה יהיה שם. אבל עניין אותי דבר אחד, באמת זה הנושא של העובדים, כי ישבתי עם אנשים שבכו דמעות, אנשים בכו באמצע החיים שלהם.
היו"ר איתן כבל
¶
סליחה, האיש שאמור לשמור על סדרי הדיון בבית, וזה תפקידו כיושב-ראש ועדת הכנסת, הוא אמור לקבל כאן את התלונות על אי שמירה. אנשים יושבים פה ולא קל לי. יושבים כאן מתחילת הדיון ולא זזים.
אמיר אוחנה (הליכוד)
¶
אני התחלתי בזמן. אני הגעתי לפה בזמן. אף אחד לא היה. אתה לא היית פה. אני הגעתי לפה בזמן. הלכתי לדיון נוסף.
יגאל גואטה (ש"ס)
¶
דרך אגב, אני באמת רוצה לבדוק את העניין הזה אחרי זה עם קיש, אם אין פה מישהו מהקואליציה שאני אוכל להצביע נגד. שיהיה לי חופש הצבעה אם אני מהאופוזיציה.
בכל אופן, אין ספק שנעשו טעויות. אני לא מדבר על זה שרצו והקימו ועדה בראשות השופט קמא, זה גם משהו, כיסוי יפה, והקימו מועצה שיש בה אפס ייצוג למזרחיים. וכן, אני חוזר על זה, אפס ייצוג למזרחיים. ואחרי זה התאגיד התחיל לעבוד, ואני אומר לכם, רבותי, נעשו פעולות שפגעו בעובדים יום אחר יום, זה נכון. צריך להודות על האמת, התנהגו לעובדים לא בכבוד ולא ביושר ולא בכלום. הבעתי את דעתי פה כפי שצעקתי – איתן, זה אתה שאוכל?
יגאל גואטה (ש"ס)
¶
אכן נעשו פה טעויות, פגעו בעובדים, והתאגיד לא התנהל, לפחות בתחילת דרכו, גם אחרי זה קצת ככה ניסה לעשות ככה חישוב מסלול, אבל זה לא במאה אחוז. ואז פשוט התחיל התהליך של ההתעללות בעובדים, ובאנו לפה וצעקנו וצעקנו וצעקנו וצעקנו. ובאמת, אף אחד מהליכוד לא היה פה לצעוק את צעקתם של העובדים. תיקחו את כל הסרטים של הישיבות אחורה, הם לא היו פה בכלל.
אז אני בסוף באמת לא מצליח להבין איפה הסיפור הזה של התאגיד. אלא מה אני אומר? אתמול בלילה במליאה היה דיון על הנושא של התאגיד, והשר יריב לוין ממש סוף סוף הניח את דעתי. אמר: רבותי, אתם לא מבינים בכלל למה אנחנו רוצים לפרק את תאגיד השידור. בגלל שהוא פגע בעובדים, ואנחנו רוצים לדאוג לעובדים.
יגאל גואטה (ש"ס)
¶
קארין, תני לי לסיים. מצד שני, דוד ביטן אמר דברים אחרים. אמר שצריך לסגור את התאגיד, אחרי זה היה צריך למצוא את הסיבה למה, אז אמרו שזה בגלל שאין כסף, שזה עולה המון המון כסף. ודוד, ידוע שהוא איש כלכלה רציני, והוא נתן מספרים חזקים, וכנראה שהאוצר פה – צריך לפטר אתכם אחד אחרי השני, תלכו הביתה, אתם לא מבינים במספרים כלום. אבל היה צריך למצוא סיפור.
אז אני אומר דבר כזה, אדוני היושב-ראש, ובאמת אני חושב שזו הצעה הכי טובה.
יגאל גואטה (ש"ס)
¶
אבל באמת, רבותי, אני אומר דבר פשוט, הנה, אני מסכם. בסופו של דבר יש לנו שתי בעיות, לדעת כולם, אחד זה העובדים, שמבחינתי זה בראש ובראשונה, ותאמינו לי אין פה בעיה של כסף, הכול שטויות במיץ עגבניות. אבל אם הבעיה השנייה היא באמת הכסף, אז בואו נקלוט את כל העובדים האלה עכשיו היום בתאגיד השידור הציבורי, שיקלטו את כולם, את כל עובדי רשות השידור בתאגיד השידור הציבורי. כמובן מי שרוצה מצד עצמו ללכת, אין שום בעיה.
יגאל גואטה (ש"ס)
¶
קבל את העובדים. הבעיה זה העובדים? קבל אותם עכשיו בתנאים טובים כמו שצריך, תקלוט אותם, תשאיר את התאגיד, והנה לך פתרון של בעיית הכסף, והנה לך פתרון של בעיית העובדים. בוא נראה אותם עושים את זה. תודה רבה, אדוני.
יגאל גואטה (ש"ס)
¶
ודרך אגב, זו דעתו המפורשת של יושב-ראש תנועת ש"ס, חד-משמעית, שגם הוא נאבק על הסיפור הזה. תודה.
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת)
¶
בסדר. תודה, אדוני היושב-ראש. אתמול העלינו את הנושא כהצעות דחופות על סדר-יומה של הכנסת מאחר שהדאגות שלנו הם לשני דברים: הראשון זה חופש הביטוי והדמוקרטיה.
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת)
¶
אני מאוד מודה על ההיענות המהירה מאוד של הנשיאות, משום שרק אתמול העלינו והיום הייתה – למרות שאני יודע שהדיון פה נקבע מלפני שבוע ואולי יותר.
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת)
¶
אז אני אומר מתוך דאגה לשני דברים: הראשון הוא לדאוג לתקשורת חופשית. יש מגמה, רק מישהו עיוור לא רואה את המגמה מזה שנים של נתניהו וממשלת הימין להגביל את חופש הביטוי, להשתלט על הרשות המחוקקת, הרשות השופטת, ואחר כך על הרשות הרביעית, התקשורת. נתניהו רוצה לבנות משטר אבסולוטי, רוצה להיות כמו לואי ה-14 הצרפתי שאמר אני המדינה, ונושאי דברו ושופריו ביטן ורגב מבטאים את זה בצורה הטובה ביותר.
הדבר השני, דאגתנו היא לעובדים, לכל העובדים. אי-אפשר לזרוק את האנשים האלה, את המשפחות שלהם שיאבדו את הפרנסה שלהם.
לכן, אדוני היושב-ראש, אנחנו בפני מערכה, לפי דעתי לא פשוטה. המערכה הזו, כפי שאמרתי, נכון עכשיו על התקשורת החופשית והאובייקטיבית והניטרלית שהממשלה לא משתלטת עליה. אבל בוא לא נטעה, הם עושים את כל זה בשם שלטון הרוב ובשם הפרשנות המעוותת של הדמוקרטיה, כפי שאמרה השרה רגב: אנחנו עכשיו הרוב, אנחנו השולטים. וזה מנוגד לכללי הדמוקרטיה.
מילה אחרונה בקשר לתאגיד, לרשות הציבורית. אני לא יודע, למשל, כמה ערבים יש בתאגיד. אני חושב שתקשורת שאנחנו כל כך רוצים - -
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת)
¶
- - תקשורת חופשית, אובייקטיבית, דמוקרטית, היא גם צריכה לתת ביטוי למיעוט, לבני החברה הערבית, משום שלפי כל המחקרים החלק שלהם הוא מעט מאוד בתקשורת, ולפעמים הם מוצגים גם באופן שלילי.
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת)
¶
הממשלה מדירה אותנו, יש אווירה מפלה וגזענית נגד הערבים. התקשורת צריכה להיות חופשית ואובייקטיבית.
היו"ר איתן כבל
¶
די, נו, באמת. יגאל גואטה, באמת, דיברתם, יש כאן אנשים נוספים שרוצים לדבר. בבקשה, חברת הכנסת רויטל סויד.
רויטל סויד (המחנה הציוני)
¶
אני פונה אליך, מכיוון שזה תפקידה של ועדת הכלכלה שיהיה גיבוי של כל חברי הכנסת שהיו פה. מבקר המדינה חייב לפתוח בבדיקה על מה שקרה פה בסיפור הזה, ואני לא אומרת בתאגיד ואני לא אומרת ברשות, אני אומרת בכל התהליך הזה מתחילתו ועד סופו. הגיע הזמן שמבקר המדינה יבדוק בדיוק מה קרה פה.
אנחנו משאירים עובדים מדממים, גם ברשות וגם בתאגיד, אנחנו פוגעים פה פגיעה חמורה בחופש הביטוי, בתקשורת חופשית. ובוא נהיה ברורים וחד-משמעיים, לא משנה מה יקרה פה, אני מקווה שנצא פה עם תאגיד חזק. לא משנה מה יקרה בסוף, עבר מסר מאוד ברור לכל אנשי התקשורת ולכל העיתונאים במדינת ישראל, אנחנו עם חרב על הצוואר שלכם, אנחנו רוצים להחליש אתכם. וזה תהליך שמצטרף לתהליכים הרבה יותר עמוקים של פגיעה בדמוקרטיה, כמו שאמר מיקי על בית-משפט העליון, על שלטון החוק, ועל הרבה מאוד תהליכים.
ודרך אגב, הקשבתי פה ברוב קשב, למה כל זה קרה? איך פתאום מלהוביל מהלך יחד עם מי שהיה יד ימינו, השר ארדן, פתאום זה התהפך? אף אחד לא אמר פה, זה בגלל הפרסונה של האנשים שנמצאים היום בתאגיד השידור הציבורי. לי אין ספק. כי אם שניכם לא תהיו שם, פתאום התאגיד יהיה יקירו של ראש הממשלה, וזה דבר נורא ואיום. ואני מצטערת שזה ככה נאמר, אבל זו האמת המזוקקת.
ולכן מבקר המדינה חייב להיכנס לדבר הזה ולבדוק את העניין הזה, כי אסור שיהיה פה משהו פרסונלי ואסור שאדם זה או אחר יוביל מהלכים שהם הרה אסון. תראו מה קורה פה, תראו באמצע מה אנחנו עומדים.
ואיתן, זה התפקיד שלך, התפקיד שלנו. אני לא אומרת אופוזיציה, כי בתוך כל התהליך הזה יש גם שרים שהם שרים בממשלה והם בקואליציה, והם נגד התהליך הזה של סגירת התאגיד. לפנות למבקר המדינה, ואני קוראת למבקר המדינה לפתוח בחקירה של מה שהיה פה, מכיוון שבכל הכספים שירדו לטמיון, הנכים שעמדו שלשום בחוץ ומחו, אפשר היה לשפר את איכות חייהם, אפשר לאפשר לצה"ל לקנות עוד ציוד שחסר לו, ולכל האנשים שלא מצליחים לגמור את החודש.
רויטל סויד (המחנה הציוני)
¶
וזו ההזדמנות באמת להבין את תהליכי העומק האיומים שאנחנו חווים בכל תחום ותחום. בדיקה של מבקר המדינה עכשיו של מה שקרה גם ברשות השידור וגם בתאגיד, וכל הזגזוג הזה של ראש הממשלה.
היו"ר איתן כבל
¶
תודה. די, עמית ליאור, את שלך כבר עשית היום. עכשיו אני אומר את הלו"ז. אסנת, בינתיים תתקרבי. מירב בן ארי, זוהיר, מיכל בירן, אמיר, אמיר אוחנה, ואסף. בבקשה.
אסנת טרבלסי
¶
אהיה קצרה. אחרי דבריו של עמית באידיאולוגיה אנסה להיות קצת בפרקטיקה. בפרקטיקה שלנו אנחנו כבר שנתיים בלי הפקות מקור. כדי שתהיינה הפקות מקור דרוש שיהיה בתוך התחשיבים שעושים פה 270 מיליון שקל להפקות מקור. אני לא רואה איך בתוך כל החסכונות ובתוך כל התחשיבים שמוצגים פה יש 270 שקל להפקות מקור.
מעבר לכך, זה לא רק עניין של כסף, זה גם עניין של הזמן שלוקח. לפני יותר מחצי שנה סוף סוף יצא מכרז של התאגיד שבו הוגשו עשרות אם לא מאות הצעות שנבחנו, נעשו פרזנטציות, נעשה תהליך שלם שבדיוק בימים האלה אמור היה להגיע לידי מיצוי כדי שהפקות תוכלנה לצאת לפועל. עכשיו הכול ייעצר.
לצערי, גם אם לא יסגרו את התאגיד ורק יבדקו, בכול התהליך הזה זה אומר מבחינתנו עוד חודשים שבהם אין לנו עבודה, ואין לנו עבודה, אין לנו משכורת שמשולמת, כי, עם כל הכבוד – והבעתי את האמפטיה ואת ההזדהות שלנו עם הכאב של עובדי רשות השידור במשך לא מעט ישיבות שדיברתי – עדיין משכורתם משולמת גם בימים אלה. אנחנו כבר שנתיים בלי הפקות מקור, ומדובר באלפי משפחות, ביותר מ-5,000 משפחות שמתפרנסות מההפקות האלה שלא קורות. ואין לנו לא פיצויים ולא פנסיות ולא שום דבר. מה שאנחנו לא מייצרים כיוצרים אין לנו אותו. זה דבר אחד.
דבר שני, אני רוצה רק לספר שקיבלנו - -
אסנת טרבלסי
¶
קיבלנו הצעה לשתוק, לא לדבר, ולקבל ערוץ יוצרים. סירבנו להצעה הזאת. סירבנו להצעה הזאת מכיוון שאנחנו מאמינים בדמוקרטיה. סירבנו לה בגלל שאנחנו מאמינים בחופש ובהפרדה בין הפוליטיקה לשידור הציבורי. ואני קוראת מפה עכשיו גם - - -
תהילה שוורץ אלטשולר
¶
אבל זה היה כתוב בהצעת החוק של ביטן. הוא כתב שהוא רוצה לבטל את ערוץ 33 ובמקום זה לשים ערוץ של יצירה מקורית, בלי לשאול כמה כסף זה יעלה.
אסנת טרבלסי
¶
אני רוצה להגיד שמי שיתמוך בהצעה הזאת, דמה של הדמוקרטיה, מה שנשאר ממנה על ידיו. וגם לעיתונאי רשות השידור ולעובדים, אני מבינה את הרצון לשמור על הבית, אני מבינה, אבל איזה בית זה הולך להיות? זה בית שאתם הייתם רוצים לגור בו? זה בית שיגידו לכם לאיזה חדר אתם יכולים להיכנס ולאיזה חדר אתם לא יכולים להיכנס, ומה אתם יכולים או לא יכולים להגיד.
מירב בן ארי (כולנו)
¶
תודה, אדוני היושב-ראש, הקשבתי כאן לכל חברי הכנסת, גם לאלה שהלכו. אני חייבת לומר שהיחיד, היחיד שבאמת נתן את הגיבוי זה חבר הכנסת רוזנטל, אבל זה לא מפתיע אותי כי אנחנו גם במוצאי שבת דיברנו על זה ביחד.
הפארסה הזאת של לבוא ולהציג את שר האוצר כגזבר ושכל מה שהמעניין אותו בדיון הזה זה כסף, זאת פשוט שערורייה בעיני. הרי היחיד שמתמודד ומתנגד - -
מירב בן ארי (כולנו)
¶
- - לאורך כל הדרך מהיום שזה הוצג עד לפני יומיים בוועדת הכספים, וכמובן בהתבטאות ברורה ביום שישי גם בעיתון "ידיעות אחרונות", זה שר האוצר. נכון, הוא גם אחראי על הקופה הציבורית. ולשים, כמו ששירה אמרה כאן, 370 מיליון שקל כל שנה זה גם באחריותו. וכן, מינינו אותו להיות אחראי על הקופה הציבורית, אז הוא אמור להיות שם.
אבל בנוסף הוא אמר, ואני ישבתי בוועדת הכספים, דיבר על העניין של המשחק באנשים, דיבר על העניין שאנשים התחייבו. ישבה כאן אותה גב', אני לא זוכרת את השם שלה, לא עכשיו, לפני, ודיברה שהם כבר התחייבו ויש להם עבודות, גם על זה דיברנו. וכמובן, אנחנו מדברים כל הזמן על חופש הביטוי וחופש העיתונות.
ישבתי כאן, הקשבתי לכל דברי חברי הכנסת בעיקר מהאופוזיציה, רוב הזמן הייתי לבד עד שגואטה ויעקב הצטרפו. עכשיו גם אמיר אוחנה בא, ואני יודעת את דעתו, הוא לא בדעה שלי. אבל אני אומרת משהו מאוד ברור, קחו בחשבון שמי שבסופו של דבר יהיה אחראי לסיום הפארסה הזאת, ולא משנה מה ההשלכות של זה, זה שר האוצר משה כחלון.
מירב בן ארי (כולנו)
¶
הנה, אני במשפט אחרון. אתה מכיר אותי, אני לא בן-אדם שמאריך בדברים. כל האופוזיציה וכל אותם אנשים של התאגיד, אבל לא רק התאגיד, אלה שחשובים להם חופש הביטוי וחופש העיתונות ודמוקרטיה - -
מירב בן ארי (כולנו)
¶
- - והעיתונות צריכים לעמוד מאחוריו, כי הוא לא רק גזבר, הוא שומר הסף של הדמוקרטיה פה, ואל תתבלבלו. תודה.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני)
¶
אדוני היושב-ראש, לפני שפותחים רשמית את התיק של ילדי תימן, אני רוצה שתחשוף גם את הפרוטוקולים של הישיבות האלה של ועדת הכלכלה, כדי לחזור אחורנית ולראות באופן שאיננו משתמע לשתי פנים, שחברי הכנסת, כמעט רובם ככולם, בעיקר חברי מהאופוזיציה היו בעד אי סגירת רשות השידור.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני)
¶
אז מה קרה בעולם המתעתע שלנו שלפתע פתאום כולנו הפכנו לאנשים שמצדדים בתאגיד? אני מוחה על הנימה שהולכת כחוט השני כאן בדיון הזה ובדיונים אחרים כאילו שהרחמים שלנו חייבים להיות נכמרים כלפי עובדי רשות השידור. אני אומר, אנחנו צריכים להתנצל על האמירה הזו, כי אין לי רחמים לעובדים של רשות השידור, יש לי רק הערכה והערצה לעובדים האלה, מכיוון שהם חלק מבשרי.
ואני אומר לך, לא נלחמתי בחיי מלבד העובדה שדקלרטיבית נלחמתי, ולכן אני לא יכול לדבר בשפת הצבא, אבל אני אדבר. אתם מדברים על אחוות לוחמים, ברית לוחמים, זה האתוס הישראלי, היהודי הידוע. אז אוקיי, אני נסמך על העניין הזה, ואני אומר לך, אני בעד העובדים האלה לא מתוך רחמים, אלא מתוך העובדה שאני מאמין בעיתונאים ואינני מאמין בעיתונות.
עיתונות זה משהו אבסטרקטי סוריאליסטי שהולך ומתאייד לו מן העולם. כל עוד ההפרטה היא הקו הנחה בכל העולם לעיתונות, אז אין לי אמון בעיתונות. יש לי אמון בעיתונאים שבנו את התשתית האמיתית של העיתונות בארץ, והם היו נכס צאן הברזל במשך שנים. מבחינתי, לא מעניין אותי הערך הזה של תאגיד או רשות שידור. אני רוצה שלא יפטרו את האנשים האלה, ושלא יזרקו אותם לכלבים. אני רוצה שהם יהיו אולי חלק מתמהיל של התאגיד החדש והעובדים הישנים, והם שיקימו את רשות השידור החדשה, הישנה, לעזאזל השמות, העיקר התמצית.
תמצית העניין, שאנחנו מדברים על הקרם דה לה קרם של עובדים אמיתיים שאנחנו זנחנו אותם ונטשנו אותם באופן אכזרי ביותר, ולכן אני בעד כל הצעה, גם אם היא תיחשב כהצעה שאיננה שומרת על הדמוקרטיה הישראלית, כי הבניין הזה קורס מבחינה דמוקרטית פעם אחר פעם. כל המבצרים האלה באמצעות חוקים אכזריים שפוגעים במהות הדמוקרטיה, פתאום כולנו מתייפייפים ומצטעצעים כאילו שהשמירה על הדמוקרטיה היא נר לעינינו. הפעם זה לא הסיפור. הסיפור הפעם הוא עובדים שנוטשים אותם, ואני רוצה שיהיו חלק מהתמהיל החדש.
מיכל בירן (המחנה הציוני)
¶
אני אהיה זריזה. דבר ראשון, אני מחזקת את ידייך בקיום של הדיון הזה, ואני מודה שאני מאוד דואגת. אני לא חושבת שהשאלה פה היא השאלה הפרוצדורלית על רשות השידור. אני הצבעתי נגד הקמת התאגיד למרות ההסכמים שהיו אז עם הצדדים, כי חשבתי שזו הייתה טעות לסגור את רשות השידור. רפורמות לא מבצעים ככה, אפשר היה לעשות אותם בהדרגה ובאופן פוזיטיבי.
אבל אני מודה שאני באמת דואגת, ואני גם לא יכולה שלא להסתכל על הבחירות בארצות-הברית ולראות את הקו המקשר. דמוקרטיה היא לא פרוצדורה, דמוקרטיה היא תפיסת עולם. והפרוצדורה לא תוכל להתקיים לאורך זמן בלי באמת שומרי הסף והתמיכה הציבורית לזה שאמורים להיות כללי משחק ידועים שבהם אנשים מתחרים, קבוצות מתחרות על אג'נדות, על תקציבים, על כיוונים, אבל כללי המשחק ידועים והמערכת חזקה.
ואני באמת לא מבינה את נתניהו, הוא כורת את הענף שכולנו יושבים עליו. הנכס האסטרטגי שלנו בתמיכה בעולם היא זה שזאת הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. הערעור של זה לאורך זמן ממש פוגע בלגיטימציה שלנו, והדבר הזה מסוכן, וכולנו נשלם את המחיר, לא רק הוא ולא רק מפלגה אחת. כל החזון הציוני.
אנחנו לא יכולים להתחרות עם סין על עלויות יצור, לא יכולים. הדרך היחידה שלנו להתחברות עם המדינות של העולם המערבי היא בהון האנושי שלנו ובהון התרבותי ובדמוקרטיה שלנו. ואני באמת מסיימת בזה שאני חושבת שהגיע הזמן לעבור למצב של דמוקרטיה מתגוננת, כי השחיקה הזאת זה כמו הצפרדע הזאת שמבשלים אותה לאט לאט ובסוף כשהיא מבינה שתם ונשלם אז כבר אין מה לעשות יותר, ועכשיו זה הזמן.
אמיר אוחנה (הליכוד)
¶
תודה לך, אדוני היושב-ראש. תודה גם לכל מי שנשאר, אני רואה שאנחנו הולכים ומתמעטים.
אמיר אוחנה (הליכוד)
¶
מאה אחוז. אז אני אביע דעת יחיד שאולי לא תזכה לתמיכה של אף אחד בחדר הזה, אולי למעט אנשי המשמר וחברי פה מימין, אבל היות שאנשים הרשו לעצמם לדבר בשם הציבור אז אני אנסה גם את כוחי בעניין הזה. הרעיון של שידור ציבורי בא לעולם בשנות העשרים בבריטניה, העולם שאחרי מלחמת העולם הראשונה. האופן שבו אנחנו צורכים תקשורת השתנה מקצה לקצה.
אמיר אוחנה (הליכוד)
¶
אני רוצה באמת עם יד על הלב שנשאל את עצמנו, כי בכל זאת בנושא הזה של התאגיד והשידור הציבורי אני חושב שמתעניינים בעיקר, אנחנו הפוליטיקאים, העובדים בוודאי, ואנשי הברנז'ה מה שנקרא.
אסף אמיר
¶
ברנז'ה זה תרבות. אתה מדבר על תרבות ושפה עברית. ברנז'ה זאת תרבות ושפה עברית, זה לא ברנז'ה.
היו"ר איתן כבל
¶
הטענה שאתה מעלה לגבי הצורך בשידור הציבורי היא טענה לגיטימית לחלוטין. אין לי ויכוח אתך. יכול להיות שאם אתה ואני נשב לילה שלם ונדון בזה, יכול להיות שבסופו של הלילה אני אסכים אתך. באמת אני אומר את זה, לא בציניות. יש כאלה שאומרים שפג תוקפו של השידור הציבורי. העניין שזה לא הדיון הזה.
אמיר אוחנה (הליכוד)
¶
אני אנסה להעלות בכל זאת. אני חושב שאם היינו שואלים באמת את הציבור, את הציבור האמיתי שמחוץ לכאן, האם הם היו מעוניינים להשקיע את 300 מיליון, 700 מיליון, לא חשובים המספרים כרגע, א', ביותר מיטות בבתי-החולים; או ב', בקיצור התורים במשרד הפנים; או ג', בשכר מינימום לחיילי חובה - -
אמיר אוחנה (הליכוד)
¶
בעידן הזה, חברתי היקרה, של אתרי חדשות באינטרנט, ויוטיוב, ופיייסבוק, וטוויטר, וערוצי חדשות, וערוצי רדיו, את ה-700 מיליון האלה דווקא לשידור ציבורי הציבור היה רוצה לשלוח? אני שם סימן שאלה גדול ליד העניין הזה, אבל אנחנו נכריע, נראה איך - - -
היו"ר איתן כבל
¶
תודה, אמיר. ברשותכם, אני רוצה להתחיל עם אמיר במשפט, שוב, כמו שאמרתי, אין לי שום ויכוח עם העניין העקרוני שאתה מציג, רק זה לא הדיון. רק זה לא הדיון. במפלגה שאתה חבר בה, וראש הממשלה שהוא גם ראש הממשלה שלי, עברנו כאן תהליך שהוא רחוק ממה שאתה אפילו מצפה או מתכוון. זה העניין. יכול להיות שבמקום אחר, בזמן אחר היה מתקיים דיון אחר לבטל את זה, יכול להיות שהייתי באמת משתכנע בצד הזה, ואומר: סליחה, אין מקום יותר לשידור ציבורי.
אמיר אוחנה (הליכוד)
¶
איתן, הייתה בזמנו, אני מזכיר לך, התנגדות עזה של ועדי עובדים להתייעלות ופיטורים וקיצוצים, וגם הדבר הזה השתנה ברשות.
היו"ר איתן כבל
¶
אמיר, סליחה. לקחו ממני את האפשרות הראשונה לדון, שאם חס וחלילה אני לא אפעל בדיוק בכללים, יגרמו לכך שהתאגיד לא יקום. אבל אני לא במקום הזה.
ברשותכם, אני רוצה לסכם. קודם כול, חברים, תודה לכל מי שהיה כאן, בוודאי מתחילת הדרך, ישב כאן והקשיב, זה גם חלק מהתרבות שאנחנו צריכים לאמץ לעצמנו, בוודאי בדיון כזה שהוא דיון מתוח ולא פשוט. אחד.
דבר שני, בכל הכבוד לכל מי שמחלק ציונים פה לוועדה וליושב-ראש – צריך, משרת, לא משרת – אפשר לשבת בבית, ולמה להפריע? כל פעולה שנעשה משרתת ממילא את ראש הממשלה. אני לא מכיר דבר כזה. אני מכיר את הזכות לזעוק, זה מה שעוד נותר לנו כאופוזיציה, לזעוק. מה חושבים אלה? שאני לא רואה את התמונה? את הקושי? את הרוב? את הנגד ואת הבעד? אני מכיר היטב. ולמרות זאת ואף-על-פי-כן, אעשה עד טיפת דמי האחרונה כל מאמץ לנסות לחשוב – אפילו כשהוא עושה בארבע, דוד ביטן, כבר מסיבת עיתונאים, מישהו מנע ממנו לבוא לפה לשבת לדבר ולהפריע?
היו"ר איתן כבל
¶
והוא חבר ועדה. אני רוצה להתייחס לשר האוצר. אני מודה, נכון לרגע זה, באמת מכל הלב לשר האוצר כחלון, כי הוא הקול, בקו"ף, היחיד שעומד אל מול כולם ומתוך הקואליציה, זה לא דבר של מה בכך. זה שהוא משתמש גם בכלים כלכליים, כי הוא גם כשר אוצר צריך לבוא ולהעמיד את הדברים על אדני ברזל, כי כשאתה עוסק בקרב שהוא רק קרב אידיאולוגי, אתה חושב ככה, ההוא חושב אחרת, נגמר העניין. לכן אני מודה לו. ואני מקווה מאוד מכל הלב שהוא ידע לעמוד עד סוף הדרך.
כך אני אומר את זה גם לשר אריה דרעי, אני באמת אומר לו שלא ייווצר המצב הזה, כולנו מכירים את זה, שבממשלה הוא יתנגד כשהוא יודע שאין לו רוב, ואז הוא מחויב להסכם קואליציוני והח"כים שלו יצביעו פה יחד עם הקואליציה. זה כאילו מבטל את עצמך. לא עשית כאן שום דבר בעובדה שאתה מתנגד בתוך הממשלה, את התרגילים האלה זקן כמוני כבר מכיר, למרות שאני באמת יודע שזה בא ממקום הכי נכון. וכך הם פני הדברים לגבי השר בנט. זה בידיים שלהם – צריך שהאמת תיאמר – יותר מאשר זה ידיים שלנו זה בידי בכירים בקואליציה ובראשם השר כחלון, זו העת הגדולה שלו להפגין את המנהיגות.
ואני רוצה בהזדמנות הזו גם לפנות לחברי יושב-ראש ההסתדרות, דיברתי אתו, אני חושב שקולו חייב להישמע בצורה ברורה. העובדים לא מבינים, יש כאן משחק ציני, מנוול בציבור העובדים מכאן ומכאן. אין כאן שום עניין שנוגע לעובדים. האם הוא היה מסכים שכל הסכם שהוא סגור חלוט ייפתח ויחזירו אותו לאחור ויכדררו את העובדים? יורידו להם ב-30% בכל הסכם, בכל משא-ומתן? מי היה מסכים לזה כנציג עובדים? אני פונה אליו באמת, כי אני מכיר את יושרתו, והוא חייב לבוא ולומר את דברו. דברו אם יישמע סוגר את העניין הזה לאלתר, שיהיה ברור. גם הוא, גם שר האוצר הם הקולות הכי חשובים במאבק הזה.
ואני רוצה לומר לכם, ציבור העובדים, אם הייתי אתם, הייתי עכשיו, עובדי התאגיד, מודיע שאם יהיה תהליך כזה, אתם תתבעו תביעות אישיות כל מי שהשתתף. שיהיה ברור, תביעות אישיות. פעם אחת צריך לעשות את התקדים הזה. אף אחד פה לא פיון במגרש משחקים הפוליטי הזה. אתם באתם לתת מעצמכם את העבודה שלכם על-פי מה שהבית הזה קבע, על-פי דין, על-פי חוק, ואתם חייבים להודיע את זה שבכל מהלך כזה תהיה תביעה אישית מראש הממשלה ועד אחרון האנשים שהחליטו או מנסים לבקש לשנות את המצב הזה. הם לא יכולים לגרום לכך שייגדע מטה לחמכם. הם: אנחנו חיים טוב, ברוך השם.
אני באמת רוצה גם לומר כך, אני לא מוכן לעבור לסדר-היום על העובדה שמנכ"ל משרד התקשורת לא הגיע. אני שוקל ברצינות לדבר עם חברתי יושבת-ראש ועדת ביקורת המדינה ולהפעיל את הסעיף שנוגע, לקיים דיון משותף ולפעול ובצו הבאה להביא את ראש הממשלה לדיון. צריך פעם אחת לנסות ולהתעמת עם העניין הזה.
ודבר אחרון, ברשותכם. מבקר המדינה, רויטל חברתי, אתמול כבר הוצאתי לו פנייה בעניין הזה. אני חושב – לא, אני לא חושב – זו חובתו לברר ולפרוט את הסאגה הזו לפרוטות.
היו"ר איתן כבל
¶
בזמן אמת, בוודאי. זו סאגה שבאמת לא נראתה כאן. ואם יש משהו, אני אומר לכם מכל הלב, לא ישנתי הלילה, זאת איננה אמירה מן הפה ואל החוץ, זה לא איזה משהו שאני רוצה פה לרגש מישהו. באמת, לא יכולתי לישון. אני מסתובב מאז ההחלטה עם מועקה, כי זה לא – הנה, אני יכול להגיד, חבר'ה, מה העניין, יש החלטות פוליטיות, משחקים, הולכים, קדימה. אנחנו חיים פה. יש כאן משהו שלא מבינים, יש כאן מאבק של שנאה. זה לא מאבק כלכלי, זה כבר מעבר למאבק פוליטי, זה לשסות עובדים בעובדים, זה להפוך אנשים ולתייג אותם כשמאלנים.
אין לי מושג מיהם עובדי התאגיד, אין לי שמץ של מושג. ושלא נדבר מי בחר אותם, מי בחר את ועדת האיתור ואת כל הפעולות האלה. אף שמאלני לא היה שותף בתהליך הזה. ובעצם, במשפט אחרון, לא מבינים שהקרב הזה הוא לא קרב על שמאל-ימין, אלא זה קרב על שליטה, מי ישסה את התאגיד או את רשות השידור בראש ובראשונה במתנגדיו בבית בשותפות הקואליציוניות שלו, וזה שיהיה ברור. אין כאן קרב של ימין ושמאל, למרות שזה מטבע, לצערי, עובר לסוחר בשיח של ראש הממשלה. תודה רבה.
היו"ר איתן כבל
¶
בוודאי. קודם כול, אנחנו מודים לכם מכל הלב, אמרתי את זה, עשיתם עבודה נהדרת. את שלכם על-פי הכללים שנקבעו, שהממשלה קבעה, שהכנסת קבעה, עשיתם בצורה יוצאת מן הכלל. חובתו של ראש הממשלה או כל מתנגד לבוא ולהציג בצורה מעל לכל ספק למה הוא חושב שצריך לשנות את המצב הנוכחי. תודה רבה לכם. הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 11:36.