הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 115

מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי

יום רביעי, א' בחשון התשע"ז (02 בנובמבר 2016), שעה 9:30

הצגת מדד המגדר 2016 של "שוות"- המרכז לקידום נשים בזירה הציבורית במכון ון ליר

חברי הוועדה: עאידה תומא סלימאן – היו"ר

יוסי יונה

מרב מיכאלי

רחל עזריה

מיכל רוזין

פרופ' נעמי חזן - חברת כנסת לשעבר, מנהלת שותפה, עמותת "שוות", מכון ון ליר

סג"ד אודליה אדרי - יועצת לנציבת שרות בתי הסוהר בענייני נשים, המשרד לביטחון פנים

סנ"צ אורית פרידמן - רמ"ד קידום שוויון הזדמנויות, המשרד לביטחון פנים

רפ"ק אסף דקל - מדור שוויון הזדמנויות, המשרד לביטחון פנים

יונתן טיקוצקי - אגף כח אדם ושכר ברשויות המקומיות, משרד הפנים

שבתי גרברצ'יק - דובר המשטרה למגזר הדתי-חרדי, המשרד לביטחון פנים

עו"ד נועה נאמן - נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה, משרד התמ"ת

שמעון אלון - מנכ"ל מכון ון-ליר

פרופ' חנה הרצוג - מנהלת שותפה, עמותת "שוות", מכון ון ליר

ד"ר הגר צמרת קרצ'ר - מפתחת מדד המגדר, עמותת "שוות"

ד"ר טל דקל - חוקרת, אוניברסיטת תל אביב

גלית שאול - מנכ"לית מרכז רקמן, אוניברסיטת בר אילן

מירב שמואלי - עמותת "איתך-מעכי" - משפטניות למען צדק חברתי

עו"ד קרן גרינבלט - מנכ"לית "שותפות" - קואליציית ארגוני נשים לצדק תעסוקתי

מקבולה נסאר - עורכת A-List מאגר המומחים הערבים לתקשורת

ליאור אלפנט - יו"ר פורום הקולנועניות ויוצרות הטלוויזיה בישראל

יעל חסון - מרכז "אדווה"

גיל פנחסי - המשמר החברתי

עו"ד נעה יסלזון - המשמר החברתי

עו"ד ליאת קליין - יועצת משפטית, ארגון מרכזי הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית

קרן יעל הורוביץ - מת"ל, הוועדה למעמד האישה

נופר סלמן - מוזמן/ת

יערה דיסגני - מוזמן/ת

דוד ארז ענב - שדלן/ית (עצמאי/ת), מייצג/ת את התאחדות המלאכה והתעשייה בישראל

תמי סלע

דלית אזולאי

ר.ל., חבר המתרגמים

הצגת מדד המגדר 2016 של "שוות"- המרכז לקידום נשים בזירה הציבורית במכון ון ליר

בוקר טוב לכולן. אני פותחת את הישיבה של הוועדה לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי, היום ה-2 בנובמבר 2016 ואנחנו היום בהצגת מדד המגדר 2016 של "שוות", המרכז לקידום נשים בזירה הציבורית במכון ון ליר. אני שמחה לארח שוב את "שוות" והן אכן שוות, בוועדה. בשנה שעברה, ביולי 2015, קיימתי בוועדה דיון על המדד והצגתן את המדד של 2015, שם עמדנו על הפערים שקיימים בין גברים לנשים במדינה בתחומים רבים. לא שלא הכרנו את הפערים האלה, לא שלא ידענו על קיומם אבל החדש והמיוחד היה זה שאפשר היה למדוד את זה ושהפערים האלה יקבלו גם מין אסמכתא כזאת, שמציינת את המצב ומודדת אותו בכלים שאפשר להשתמש בהם ואז, אני זוכרת שאמרתי, טוב אם זה יהפוך למדד, שכל שנה, לא רק שנציג אותו אלא גם נעשה איזושהי השוואה עם השנה הקודמת, כדי למדוד לעצמנו, כמה התקדמנו והאם באמת התקדמנו משנה לשנה.

אני זוכרת שבלט במיוחד הפער שקיים בשוק העבודה וביחסי משפחה-עבודה. אני לא יודעת עד כמה זה בהשפעת המדד ואני מקווה שזה בהשפעתו אבל, אני רואה תנועה מאד ערה בתוך הכנסת לחקיקה שמתייחסת לנושא של משפחה ולאפשר לנשים יותר לתאם בין משפחה ועבודה ואני מאד מקווה ואמרתי אז, שמשרדי הממשלה יתחילו להשתמש במדד הזה גם ככלי עבודה, שיכול לעזור להם בבניית מדיניות או כדי לקבל החלטות ותכניות שינסו לסגור את הפער הזה.

אחרי שאמרתי את כל זה אני מאד שמחה שאתן הולכות להציג את זה היום. אנחנו נשמע, נלמד את התוצאות ואשמח מאד אחרי כן, שנראה האם התקדמנו, האם חזרנו אחורה, לפעמים אנחנו, בגלל מה שקורה יומיום, יש לנו הרגשה שאנחנו רק הולכים אחורה, אז אולי תעשו אותנו יותר אופטימיות, אני מקווה מאד. לא כל כך? או.קיי, פרופסור חנה הרצוג, מנהלת שותפה של מרכז "שוות" במכון ון ליר, בבקשה, גבירתי.

שלום רב, בראש ובראשונה אני רוצה שוב לחזור ולהודות לך, חברת הכנסת עאידה תומא סולימן, יושבת ראש הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, את עושה עבודה נפלאה. קיוויתי שגם נוכל לברך את כל חברות הכנסת שתגענה, אולי הן עוד תגענה - - -

אולי עוד מעט.

זה גם קצת אומר מהם סדרי העדיפויות, אני יודעת שיש היום הרבה מאד פעילות בכנסת אז אנחנו לא תמיד ראשונות בחשיבות אבל אנחנו רואות את הנושא שלנו כמאד חשוב. לצערי, אני לא אשת בשורות. לפחות לא אשת בשורות טובות. כמו שנאמר, מדד המדידה הוא בעצם כלי בעל עוצמה רבה למדידה לאורך זמן של מצב הגברים לעומת הנשים או הנשים לעומת הגברים בישראל. זהו המדד הרביעי שבודק את אי השוויון המגדרי מ-2004.

שני עקרונות מנחים את המדד הזה. האחד, הרחבה מתמדת של הממדים והאינדיקטורים שבאמצעותם אנחנו בודקים את הפער בין גברים ונשים. העיקרון השני הוא בחינת אי השוויון המגדרי לא רקל על פי האבחנה הגסה של גברים לעומת נשים או נשים לעומת גברים, אלא את ההצטלבויות שבין מגדר לבין מיקומים חברתיים שונים, מה שאנחנו קוראים - - - כמו פריפריה וכמו החברה הערבית, כאשר המטרה היא לבחון את רוחב ועומק אי השוויון המגדרי.

מדד הוא כלי שמסמל כיוון. בעצם אפשר להתייחס אליו כאל מצפן שבודק אותנו אם אנחנו בדרך הנכונה ולאן צריך ללכת. זו אמירה כללית מאד וד"ר הגר צמרת קרצ'ר תדבר אחריי ותיתן פרטים. אני רוצה לומר דבר כזה. נשים נכנסות יותר ויותר לזירה הציבורית. הן נוכחות יותר. אנחנו יודעות את זה, אנחנו לא צריכות את הנתונים של הדברים הללו אבל, ההבדלים בין גברים לנשים, הפער המגדרי נשאר יציב. כלומר, אם אני רוצה להסתכל על חצי הכוס המלאה אז אפשר אבל הכוס החצי ריקה וקצת יותר היא דווקא העובדה שמאז 2004 עם קצת עליות וירידות המגמה הכללית היא פער יציב. אני אומרת תמיד הרצפה עולה אבל התקרה נוסקת, כלומר, במובן הזה, המון דיבורים על אי שוויון חברתי, יש חברה אזרחית תוססת, ארגוני נשים, חקיקה גם אבל ההשפעה לא באה לידי ביטוי בשטח, אז לכן אני אומרת שהבשורה הרעה של מדד 2016 היא שאין שינויים או באנגלית היינו אומרים את זה וזה יפה מתחרזno news are bad news. הממד היחיד שנסגר בו הפער הוא ממד ההשכלה וכשאני מוסיפה את זה לעובדה שנשים גם נכנסות לזירות הציבוריות השונות והפער לא נסגר, זאת אומרת שנשים עושות את כל המאמץ. הרבה פעמים אומרים לנו: זה ענין של זמן. לא, זה לא ענין של זמן, הנתונים של המדד דורשים איזושהי חשיבה אחרת, חשיבה מאד ביקורתית, שהבעיה איננה אצל הנשים אלא הבעיה היא בהסדרים חברתיים. תמונת המצב לכן היא עגומה. - - - התמודדות, התמודדות של כולנו וגם של הבית הזה, כפי שמראה בנין התפעל של השרש מ.ד.ו.ד. – התמודדות.

נדרש שינוי מדיני עמוק, בחינה ביקורתית, בחינה ביקורתית של ההיבטים והייתי אומרת הכלכליים הפוליטיים והתרבותיים של אי השוויון ומכאן, הקריאה שלנו כחברות צוות "שוות" ואני בטוחה שזו קריאה של כל באות ובאי המושב הזה, לנבחרי הצבור ולחברה בכלל. יש צורך דחוף בפיתוח אסטרטגיות של שינוי, יש צורך בחשיפה של המנגנונים החברתיים, התרבותיים, הכלכליים ואני חוזרת על כל האלמנטים האלה, שמכוננים את אי השוויון והטמעת חשיבה מגדרית או מבט מגדרי, לכל תהליכי קבלת ההחלטות והמדיניות, ולא רק ברמות של הצהרה אלא ברמות של מימוש. התמודדות משמעה שעולמן של הנשים, ניסיון חייהן, מגוון המיקומים החברתיים שלהן ומגוון הקבוצות אליהן הן שייכות, יילקחו בחשבון כחלק בלתי נפרד מהסדר החברתי בכללו. אני מקווה שבמדד הבא נוכל לראות קצת מן השינוי. תודה רבה.

תודה לך. אני חושבת שזאת הקדמה שמאד מסכמת את הדברים שהרבה פעמים אנחנו מרגישים אותם וכל פעם ששואלים, זאת הכנסת שיש בה את מספר חברות הכנסת הכי גדול בהיסטוריה של המדינה, כדאי עוד פעם למדוד, האם המספר הגדול הזה הוביל לנו חקיקה, איפה החקיקה נמצאת בנושא הזה ואת סיכמת את זה במשפט אחד שלצערי הרב, אנחנו נמצאות בזירה הציבורית ובמרחב הציבורי אבל הרבה פעמים זה לא משתקף כשינוי מהותי במקומות האלה.

אנחנו נמשיך להציג ואני מקווה שעכשיו תהיה באמת המצגת שמדברת על המדד. ד"ר הגר צמרת קרצ'ר, האם ביטאתי את זה נכון? חוקרת ראשית של מדד המגדר, בבקשה.

בוקר טוב. אני חושבת שאני אתן לנתונים לדבר בעד עצמם, כי זאת הגישה שלנו, להביא את העובדות הקשוחות והקשות. מדד המגדר, מהו המבנה שלו? מדד המגדר עוקב כיום אחרי שנים עשר תחומים, לא רק אחרי שוק העבודה אלא מנסה לתת תמונה רחבה ככל האפשר. היכן כשיש נתון אנחנו מביאות אותו לקדמת הבמה ובוחנות את אי השוויון המגדרי בו. כאן מוצגים לפנינו שנים עשר התחומים, השכלה, שוק עבודה, מגדור מקצועי – סגרגציה, כלומר, לאיזה מקצועות נשים הולכות ולאיזה גברים. עוצמה, שזה התחומים הכי חשובים ואני כבר אציג את הנתונים לגביו, בעוצמה אנחנו מתכוונות לפוליטיקה וגם לתחום הכלכלי, מי מוביל את המשק, ויש לנו כאן עוד תחומים, מצב משפחתי וזמן אבל בואו נראה איזה דברים חדשים נכנסו השנה למדד 2016.

קודם כל נכנס תחום חדש. המדד הקודם היה באחד עשר תחומים והיום הכנסנו גם את התחום של תרבות ותקשורת. בתחום הזה הכנסנו את הנתונים הבאים. זמרות במצעד העברי השנתי של גלגל"צ, שחקניות בתיאטרון, בימאיות בתיאטרון, ייצוג נשים בדיווחי החדשות וכלות פרס ישראל. בתחומים אחרים גם יש לנו חידושים. אלה לא תחומים חדשים אבל הוספנו דרכי מדידה. בתחום של עוצמה הכנסנו את מספר הפרופסורים לעומת הפרופסוריות, מי מוביל בעצם את האקדמיה, זה אחד הדברים החשובים ושיעור הנשים בדירקטוריונים, גם של חברות ממשלתיות וגם של חברות ציבוריות. חברות ציבוריות הכוונה לכאלו שנסחרות בבורסה, כלומר, זה בעצם המשק, זו הכלכלה, השוק החופשי במירכאות.

רק שלושת האינדיקטורים האלה?

לא, אלה רק החידושים. אני מדברת על מה שנוסף השנה, ב-2016, לעומת מה שהיה בשנים קודמות. הרי המדד שלנו בעצם, זו השנה הרביעית שהוא מתפרסם. הרעיון הוא הרחבה. כל הרעיון של מדד המגדר הוא לתאר את אי השוויון המגדרי בכל תחומי החיים שאנחנו מוצאות, אז בתחום של הזמן הוספנו את הנתון של הפער בצפייה בטלוויזיה בין גברים ונשים, מצאנו נתון כזה שעוקב במאגר מחקר רציני וגם שיעור נשים שקוראות עיתונים, האם יש הבדל.

לא הכנסתם את הצפייה והשימוש ברשתות החברתיות?

כל נתון שמובא אלינו אנחנו משתדלות להכניס אותו - - -

אני חושבת שזה time consuming גדול ביותר בתקופה האחרונה אצל הרבה.

זה יעד נוסף. עכשיו נגיע לתוצאות. התוצאות הן בעצם פער מגדרי מתמשך בכל תחומי החיים. נתאר כמה אינדיקטורים. בהתחלה אנחנו מסתכלות על שיעור ההשתתפות בשוק העבודה, שימו לב שהקו השחור מייצג את הגברים והאפור את הנשים, אז יש לנו נתונים עוד משנות התשעים שההשתתפות בשוק העבודה, גברים משתתפים יותר וכמובן הפער שגם מתואר במקומות רבים, שכר חודשי ממוצע. רואים למטה, גברים מרוויחים באופן עקבי, חנה הסבירה את זה, היא אמרה שזה שיש עלייה גם בשכר של נשים, הקו האפור הולך ועולה אבל בעצם, כמו שחנה אמרה: הרצפה עולה אבל גם התקרה עולה והפער נשמר. כמעט בכל הנתונים זו התמונה.

אנחנו מסתכלים על נתון שהוא אחד החשובים והמשמעותיים – מספר המנכ"לים. זה אינדיקטור ששייך לתחום של עוצמה. כאן עאידה דיברה על כמה חברות כנסת יש, היא גם אמרה שזה המספר הכי גדול אבל אנחנו עדיין מדברות על רבע.

חשיבה - - -

אני מדדתי - - -

רק שלש שרות. צריך לזכור. במוקד הכוח.

אנחנו מסתכלות גם על מספר השרות אבל בתחום הפוליטי אנחנו רואים שיש פחות אי שוויון אם אנחנו משוות את מספר חברות הכנסת שזה רבע, לעומת התחום הכלכלי שבו מי שמוביל את המשק הוא גברים שמהווים 80% מהמנכ"לים בחברות הכלכליות בשוק החופשי. אתן רואות כאן את המספר. יש לנו 38,000 מנכ"לים ורק כמעט 7,000 מנכ"ליות. למטה יש לנו את הדירקטוריונים ואת מספר הנשים שיושבות בדירקטוריונים. לגבי הגרף הזה, באופן כללי תמיד אנחנו מוגבלות בכמה נתונים שיש וכמה אוספים אותם, הגרף חלקי בגלל שעל סידרה אחת יש נתונים אחורה ועל סדרה אחרת יש נתונים קדימה אבל אנחנו עובדות עם מה שיש.

נמשיך. שוב, פער מגדרי מתמשך בכל תחומי החיים. סיקור נשים וגברים בתקשורת. השנה הצגנו ומצאנו נתונים שבודקים גם באופן גלובלי וספציפי על ישראל את השאלה איזה אייטמים מסוקרים, כמה גברים מופיעים בסיקורי התקשורת. כלומר, כמה הם מובילים את החדשות וכמה מתעניינים בהם, גברים לעומת נשים ואנחנו רואים שההבדל הוא מאד מאוד משמעותי. ב-2015 76% מהחדשות עסקו באייטמים שקשורים לגברים ורק 24% נשים. למטה, זה נתון שהוא תמיד אטרקטיבי במובן שהוא מעניין כי הוא מראה עד כמה ואני כן רוצה להגיד את המילה אשליה, עד כמה זה שאנחנו כביכול במצב של שוויון ויש איזו תחושה שאם נחכה אז אי השוויון ייסגר, ואנחנו באמת במן תחושה כזאת ואנחנו מקבלות את זה מכל וכל, זאת אומרת אנשים שלא חוקרים את זה ולא מתעסקים בזה כמונו, עד כמה זה לא נכון ומתחת לאף שלנו מתקיים אי שוויון קיצוני. אני מדברת פה על הנתון למטה, שבמצעד גלגל"צ ב-2014 כמעט 90% מהזמרים הם זמרים גברים, 90% ממה שאנחנו שומעים במצעד, מדובר על גברים. זה נתון שגורר הרבה - - -

מה קרה ב-2014?

קרן פלס.

גם קרן פלס וגם "כוכב נולד", אפרופו ריאליטי, התחיל וקידם כמה זמרות לקדמת הבמה אבל האפקט הזה קצת נעלם.

סליחה על הבורות.

השכלה ותעסוקה. אנחנו, את מה שנתנו לנו, מה שזרקו לנו לקחנו, אנחנו מתקדמות, משכילות, לומדות כמה שיותר, גם נכנסות לתחומים שגברים היו בדרך כלל בהם מבחינת השכלה אבל כשאנחנו בוחנים את השאלה איך מיתרגמת ההשכלה לשוק העבודה, אנחנו רואים ששוק העבודה מייצר עוד אי שוויון. זאת אומרת, גם בקרב נשים שלמדו את מקצועות ההייטק, מה שנקרא, אי-השוויון בתחום ההשכלתי אצל מי שהולכת ולומדת את זה באוניברסיטה, הוא יותר גבוה מאשר מה שקורה בשוק העבודה. שוק העבודה בעצם מוסיף לנו אי שוויון, כאן אנחנו רואים בתרשים הזה אי שוויון מגדרי בתחומי התעסוקה. שימו לב, אני מדברת על החלק העליון, שיש לנו כמה מקומות, האישה האפורה הגדולה זה אומר בהוראה ובטיפול אלה מקומות שבהם יש הרבה יותר נשים מועסקות, יש שם את המספרים והסתכלו בהייטק יש לנו 182,000 גברים ו-100,000 נשים, כאשר, אגב, זה לא מפולח רק למהנדסים, אז חלק מעובדות ההייטק, שמהוות משהו כמו 35%, חלקן גם בעבודות נלוות.

גם אלו שעוסקות בנושא מופלות בשכר על אותם תפקידים. קיימנו דיונים על אפליה בשכר של נשים שעוסקות בהייטק.

שמעתי טיעונים של גברים שאומרים: כן, נשים דורשות פחות. זאת אומרת, העבירו את - - -

לא רק. היה מישהו שנכח בישיבה פה וייצג מכון מחקר מאד מכובד, שאמר שנשים מקבלות פחות בהייטק כי הן מקבלות פחות בפסיכומטרי. החרדיות והערביות במיוחד.

זה לא נכון.

אני יודעת אבל אפילו. כן. זאת הייתה דוגמה אמתית של כמה אנחנו משפיעות על שינוי המבנים החברתיים.

זה שינוי תפיסתי, כן. התחום הבא שהוא אחד האתגרים הגדולים ביותר עבור החברה הישראלית, עבודה ומשפחה. בישראל יש את שיעור הילודה הגבוה ביותר מכל מדינות ה OECD, ארגון המדינות המפותחות. יש אנומליה, זאת אומרת, אין אף מדינה בעולם שנמצאת במצב הזה שבו מ-2005 בישראל, כל הנשים, גם חילוניות יהודיות, מגדילות את הממוצע, הממוצע של מספר הילדים הולך וגדל. לא יעזור, איך שלא נסתכל על זה - - -

לא הערביות, אצל ערבים זה ויורד.

נכון, אצל חילוניות יהודיות אמרתי. יש אנומליה ויש בסך הכול בתא משפחתי בכל זאת, 24 שעות, יש עבודה, יש גבר, אישה, ככל שיש יותר ילדים אז מן הסתם, גם על הגבר וגם על האישה, זה לפחות אמור להקשות על יציאה לספירה הציבורית ולכן זה בעצם אתגר שהחברה הישראלית מתמודדת אתו, בפרט אנחנו, שיש כמות עצומה שאנחנו קוראות לה עבודות שקופות, עבודה שמתבצעת סביב העניין הזה של ילדים, של חינוך, של חברה, יחסים חברתיים, שהוא תחום שלא נכלל ולכן הוא נחשב שקוף, כי הוא לא נכלל בתוצר של הצמיחה, אין נתונים על זה, אנחנו לא יודעים, בתוך הבית, אין מעקב של זמן וזה מאד חשוב לעקוב אחרי זה. הדרך שבה אנחנו עוקבות היא שאנחנו מסתכלות על שיעור הנשים שאינן מועסקות עקב עקרות בית, כך קוראים לזה, למרות שהמלה קשה לנו אבל כך קוראים לזה בלמ"ס.

תחום נוסף שאנחנו מסתכלות עליו זה הצד השני, פגיעות וסיכון. אני רוצה בשביל להתקדם להראות את ההשוואה בין ספציפית בחברה הערבית, המדד שלנו מתבונן גם על - - - חנה אמרה את זה. נשים בהשוואה, קודם כל אנחנו עושות השוואה בין נשים לגברים בחברה הערבית אז בחברה הערבית יש צמצום של הילודה מצד אחד ומצד שני יש פערים יותר גדולים בין גברים לנשים אבל הם כן נמצאים בתהליך של שיפור, בניגוד לשאר החברה ולחברה היהודית. עשינו כאן גם - - -

אותה הערה אמרתי, סליחה שאני קוטעת אותך, בשנה שעברה, שהשוואה בין נשים ערביות ויהודיות מגדילה את הפער.

בגלל זה חשוב להתעכב על זה כי הנה, השוואה בין נשים ערביות ויהודיות, בדיוק העלינו את זה, כשמסתכלים בהקשר של שוק העבודה על נשים יהודיות וערביות, אז אפשר לראות שהנשים היהודית, הפער ביניהן, זה הצבע האפור הבהיר למעלה, יש - - - פער מאד מאוד גדול. זאת אומרת, הנשים הערביות הן גם מאחורי הגברים הערבים במובן של המספרים וגם מאחורי הנשים.

מעניין שהמגמות מאד דומות.

זה מאד דומה גם לגברים.

בין נשים יהודיות ונשים ערביות, המגמות של עלייה הן אותו קו וזה מראה את העניין המגדרי יותר בולט.

אפשר להגיד, אותו עקרון שאמרתי, כמו שנשאר הפער בין יהודיות וערביות ואותה מגמה של גברים נשים זאת אומרת שיש איזה משהו מבני שאותו צריך - - -

גם מגדרי וגם לאומי.

עם זה אני רוצה להגיע לסוף. כאן יש לנו את ההתפתחות של כלל האינדיקטורים של כל תחומי החיים שמדדנו, כש- 2004היא הנקודה שאנחנו משוות אליה ואנחנו רואות לאיזה כיוון זה מתפתח. רואים את הציר, שוויון זה אפס ואי שוויון זה למעלה, זאת אומרת שאנחנו נמצאות במצב שבו אי אפשר לדבר ממש על שינוי בעשור האחרון. משהו מאד מאד מצומצם, כיוון של קיטוּן של אי השוויון הוא מאד מצומצם וגם, אחת הסיבות העיקריות שאנחנו רואות את זה היא שהרצפה קצת יורדת אם אני משתמשת בביטוי של חנה, זאת אומרת, המון מצבים, נניח בפריפריה, השכר, זאת אומרת, בעיות בשוק העבודה שגם מורידות את התנאים של גברים, לכן הם מתקרבים לנשים, זאת אומרת, זה לא שהכיוון הוא כיוון חיובי ואין פה ענין של בשורות.

הדבר האחרון שאני רוצה להתעכב עליו הוא שאנחנו גם משוות, ציינתי בהתחלה שיש לנו שנים עשר תחומים ואנחנו משוות איפה עומק האי שוויון הכי גדול בין התחומים שלנו וכאן זה מסודר כך שאנחנו רואים שהאי שוויון הקטן ביותר הוא למטה, בהשכלה, 3.7% ולאט לאט אנחנו עולים, בפריפריה 29% אי שוויון, חברה ערבית 45%, אמרתי, חברה ערבית האי שוויון שם הרבה יותר גדול בין גברים לנשים, הוא כן נמצא בתהליך של צמצום אבל הוא עדיין יותר גדול והתחום שיש בו הכי הרבה אי שוויון, התחום הכי משמעותי הוא העוצמה הפוליטית והכלכלית. כלומר, בתחום של מי שמנהיג את החברה, מי שמקבל החלטות, מי שמקבל החלטיות כלכליות, המנכ"לים, הדירקטורים, ראשי רשויות מקומיות, יש לנו סך הכול 250 רשויות מקומיות ו-6 נשים, מתוך 250 רשויות מקומית רק 6 נשים עומדות בראש רשות. זאת אומרת, מי שמוביל את הכול באופן קיצוני זה גברים. הם אלה שנמצאים בטופ ובכל נתון נוסף שאנחנו מסתכלות עליו, תמיד אנחנו מדברים על שיעורים של 80%-85% ולפעמים אפילו 90% שגברים הם הדומיננטיים בתחום של העוצמה. וזה בעצם מראה לנו שהמבנה עצמו עדיין לא נמצא בתהליך של שינוי. זאת אומרת, זה מראה שהמקומות שיותר נוח להתברג בהם, לגברים הרבה יותר נח להתברג והרבה יותר מתקבלים וכמו מתמגנטים למקומות האלה כאשר בכל המקומות, כשאנחנו מסתכלות על פגיעות וסיכון וחששות ומשפחות חד הורות, שם אנחנו רואים רוב של נשים. לפי התכנית יש לנו סרטון קצר על המגדר. שתי דקות.

הקרנת סרטון

תודה. אני מסתכלת על הדוח של השנה שעברה, על המדד של השנה שעברה ואולי פרופ' נעמי חזן, חברת הכנסת לשעבר, תוכל לעזור לנו לענות על זה. רמת האי שוויון לאורך זמן בשנה שעברה הייתה נקודה תשע שלש, השנה היא נקודה תשע אחת, כלומר, התקדמנו - - -

פלאים.

פלאים. מה שמדאיג אותי הוא החישוב. אני יושבת פה ועושה חישוב, כמה זמן עוד ייקח לנו להגיע לשוויון?

אחרינו, אחרינו.

פרופ' נעמי חזן, מנהלת שותפה של מרכז "שוות" במכון ון ליר, בבקשה, גבירתי. אולי באמת תעני לי על השאלה.

תודה רבה גבירתי היושבת ראש, שאת מארחת כבר שנה שלישית את ההשקה של מדד המגדר השנתי. תודה לחברות הכנסת שהגיעו ואני אסכם את התשובה לשאלה שלך בשני משפטים. הסיבה לצמצום פצפון בפער המגדרי בשנה האחרונה היא הרעה במצב הגברים. אין שיפור במצב הנשים.

כנראה הם צריכים לשים לב, אם לא ניטיב עם עצמנו - - -

רגע, אלו לא החדשות. חכי, המשפט השני הוא החשוב. שום דבר לא השתנה. ככל שמתאמצות יותר, מצליחות יותר, מתקדמות יותר, הפער נשמר וזה כבר הגיע למצב שיש פה את האתגר הפמיניסטי הגדול ביותר של המאה ה-21 וצריך להתמודד אתו. אי אפשר ואני בהחלט לא רוצה לבוא לכאן בעוד שנה ולחזור על כך שנשאר הפער. לכן השאלה היא מה עושים. אני אתחיל עם הדברים הקלים, אני אעבור לדברים היותר קשים אבל למען האמת, אני פה כדי להתחנן, אי אפשר להמשיך כך. צריך לרדת לשורשי הבעיה ולטפל בה. הדבר הראשון הפשוט ביותר יכול לצאת מהחדר הזה היום, זו פנייה של - - - נתונים מגדריים שיאפשרו לנו להבין יותר לעומק כל דבר שקשור לפער המגדרי. זה דבר ראשון. דוגמה, ניצול זמן. לא היה סקר ניצול זמן במדינת ישראל, לדעתי, חמש עשרה שנה. איך זה יכול להיות? הרי אנחנו כולנו קמות בבוקר ועובדות עשרים שעות ביממה. יש כאלה שמונה עשרה. איך מנוצל הזמן, איך זה שאין סקר ניצול זמן? זה דבר ראשון. נתונים.

דבר שני, כל דבר שעושים עכשיו בנושא שוויון מגדרי צריך להציג אתו יעדים מדידים. אם היום הפער בשכר הוא 66 אגורות לאשה על כל שקל לגבר, בעוד שנתיים זה חייב להצטמצם ל-80 אגורות ובעוד עשר שנים אפס. אם זה לא מדיד ולא מניחים פערים מדידים זה לא יקרה. זה דבר שני. קונקרטי, קל.

דבר שלישי, נשמע על זה יותר. אני חושבת שזה - - - של כמה מחברות הכנסת שיושבות פה. אין בחישוב של החשבונאות הלאומית את עבודת הנשים השקופה. אין לזה ערך כלכלי, איך זה יכול להיות? נשים שעובדות במשק ביתן מחזיקות את הכלכלה של מדינת ישראל אז צריך לעשות מהפיכה בחשבונאות הלאומית ואי אפשר להגיד עוד פעם: נחכה. הפער לא יצטמצם, הוא לא יצטמצם. צריך לעשות חישוב מחדש וגבירתי היושבת ראש, לתגמל עבודות שקופות. יש כל מיני כלים. זה דבר שלישי ואני מגיעה לשני הדברים המרכזיים.

דבר רביעי, הבעיה הוא למעלה. הפער העמוק ביותר הוא הפער העוצמתי. אי שוויון בקבלת החלטות מביא לתוצאות בלתי שוויוניות לאורך זמן. אם אין הטמעת חשיבה מגדרית gender main streaming ביוזמה מלמעלה אז שום דבר לא יצא פה. הייתה החלטת ממשלה לפני שנתיים, גם רואים את זה, חושבים שמדינת ישראל ממש בחזית – איום ונורא. חייבים לייצב הטמעת חשיבה מגדרית בכל החיים הציבוריים בישראל וזה האתגר שאני מניחה לפתח הוועדה הזאת.

נקודה אחרונה. השינוי יבוא גם מלמעלה וגם מלמטה. יחסים בתוך המשפחה, אפשרויות חדשות לאיזון עבודה ומשפחה, מדברים על זה, תאמינו לי, אני מהוותיקות בחדר הזה, שעבדתי על זה כל כך הרבה, זה מרדים אותי, כי לא נעשה כלום. שוב, משפט אחרון, די. מספיק. אי אפשר שהפער המגדרי יימשך ואנחנו לא נעשה כלום. אנא, בבקשה, ימיי בכנסת למזלי תמו אבל אתן פה, תנצלו כל שניה לעשות את השינויים העמוקים שיביאו אולי לחברה צודקת יותר.

תודה, תודה פרופ' נעמי חזן. האמת, דברייך מאד מרגשים ואני חושבת שהם לא רק מרגשים אלא מדייקים בקריאת הנתונים והמציאות. בתקופה האחרונה, כל פעם שדיברתי על נסיגה לאחור כעסו עלי הרבה ארגוני נשים כשאמרתי את זה אבל, ברגע שעומדים במקומנו ולא זזים אנחנו נסוגות. אני חושבת שאחד הדברים הבולטים במה שנאמר הוא שלפעמים המדדים של השוואה בין מצבינו לבין מצב הגברים וזו טענה שכל הזמן דיברנו עליה בתנועה הפמיניסטית, האם אנחנו רוצות שוויון עם גברים או אם אנחנו רוצות שוויון כערך ושינוי מבני אמתי שיבטיח שוויון לכלל האזרחים, עובדה שכשאנחנו משוות את עצמנו לגברים, זה יכול להיות מאד מטעה. אנחנו יכולות להיות במצב שווה אבל עמוק עמוק למטה. זה לא השוויון שאנחנו היינו רוצות וזה לא המצב שהיינו רוצות וזה בולט במיוחד בענייני התעסוקה.

הסתכלתי עם ענת, היועצת המשפטית שלנו, אנחנו מסתכלות על כל הנושא של החוק לאיסוף נתונים ועריכת הסטטיסטיקה ושם בולט באופן חד משמעי הנושא שצריך לעשות את הסטטיסטיקה לפי מין. השאלה אפילו לאלה שכן מייצרים את הנתונים האלה, האם נעשה איזשהו ניתוח, או שימוש, זה מה שבאתן אתן ועשיתן, למרות שלא כל המוסדות עושים את ההפרדה הזו בנושא מין. כל עוד חברות הכנסת לא ביקשו אני אמשיך עם המוזמנות, בסדר? ד"ר יעל חסון מרכז "אדווה".

תודה רבה. קודם כל אני רוצה לברך את החברות ב"שוות" על העבודה המדהימה שהן עושות עם המדד. פרופ' חנה הרצוג אמרה קודם שהוא מצפן ואני חושבת שהוא לא רק מצפן, אלא הוא מאפשר לנו מדי שנה להעלות לדיון עוד ועוד נושאים בפער המגדרי, את כל אחד מהם ויש לזה חשיבות אדירה.

אני פה כדי לדבר על תעסוקה ושכר, בהקשר של רעיונות שעולים מצד המדינה. ראינו את זה בעיקר מצד הכלכלן הראשי בתקופה האחרונה, עם פתרונות של פערי השכר, כשהפתרונות שמוצעים בדרך כלל בכיוון הזה הם לשלב יותר נשים בתחומי הייטק והנדסה וכשמסתכלים מנקודת המבט הזאת אני חושבת שזה פתרון חלקי למדי, מכמה סיבות. קודם כל, המדד מראה לנו שגם בתוך ההייטק יש המון פערים. נשים גם בתוך ההייטק מרוכזות בעמדות בינוניות ובתחתית הסולם. ראינו שרק 20% מן המנכ"לים במשק הם נשים, זאת אומרת שהפתרון הזה הוא חלקי.

אני רוצה לשים את האצבע על משהו חשוב יותר ובסיסי יותר וזה הספור של התרכזות של נשים במקצועות הטיפול והחינוך, בעוד שהם בעצם הבסיס והתשתית לחברה ולבנייה של אזרחים בעתיד ויש מן יחס הפוך בין התגמול המאוד מאד מועט והשחיקה בעיסוקים האלה, לבין הערך הכלכלי והחברתי שלהם ולכן, אחד הפתרונות שהמדינה צריכה להתחיל לחשוב בכיוון שלהם, הוא בעצם לתגמל תגמול ראוי ולהעלות את השכר במקצועות האלה, בעיסוקים שנחשבים נשיים. כשזה יקרה אולי הם יפסיקו להיות נשיים ואולי גם גברים יתחילו לעשות אותם ונתחיל קצת לשבור את הסגרגציה הזאת. כלומר, הפתרון לא יכול להיות רק בלהביא נשים להייטק כי צריך לשקול גם מה קורה עם עיסוקים נשיים ועם התגמול שניתן בעבורם ולהתחיל לשנות את הסגרגציה הזאת.

זה כמובן מאד מאוד מתחבר לנושא של עבודה שקופה, שמשפיעה על בחירות בשוק העבודה ולְמה שהזכירה פרופ' נעמי חזן, שבעצם חוסר היכולת שלנו למדוד אותה ולהבין את ההיקף שלה, מאד מאוד מקשה עלינו לשנות את חלוקת העבודה המגדרית בבית וכך גם בשוק העבודה. זה מה שהיה לי להגיד בהקשר הזה.

תודה רבה. ליאור אלפנט. יו"ר תא העיתונאיות.

קודם כל אני לא מתא העיתונאיות, אני מפורום הקולנועניות ויוצרות הטלוויזיה בישראל. כבוד - - -

סליחה, כך רשום.

מתבלבלים הרבה. קודם כל ממש תודה, אני מאד מאוד מתרגשת להיות פה, אני גם מתרגשת שהזמנתן אותי, תודה לכן, ואני גם מתרגשת להיות פה בגלל מה שאני הולכת לדבר עליו שזה הפן החדש שנכנס למדד שזה מדד התרבות. זה מאד מרגש אותי כי במשך הרבה מאד זמן, במיוחד במקצוע שבו אני נמצאת, אומרים לנו שתרבות זה לא מקצוע. זה לא רציני, זה לא מעניין, זה לא באמת משנה וזאת גם אחת הסיבות שהטרדות מיניות למשל, בתעשיית הקולנוע ובתעשיית התיאטרון הן משהו שהרבה פעמים מטאטאים הצידה, כמו למשל ראינו - - -

זה בכל מקום כך.

נכון אבל בתעשייה של הקולנוע והתיאטרון יש הרגשה שאם זה קורה באמנות אז "זה אמנים, ניתן להם את מרחב המחיה שלהם והם יעשו מה שהם רוצים, על חשבוננו".

לכן יזמנו את - - -

נכון, זה חלק - - - אני מנהלת את פורום הקולנועניות ויוצרות הטלוויזיה בישראל, שהיה חלק מן היוזמות של - - - . בכל מקרה, במדד אפשר לראות בדיוק את התוצאות של מה שקורה כשהתרבות לא נחשבת – אין נשים. רואים את זה בתיאטרון במיוחד, כשאין במאיות כמעט, אנחנו מגרדות את ה-20%, בטח במשחק, זה בגלל שבמשך שנים לא נכתבו תסריטים לנשים או מחזות, זה לא שאין שחקניות, הן רבות מאד. עד סוף המאה ה-19 נשים בכלל לא הורשו לעלות על במות.

אני רוצה להוסיף קצת למה שכן נמצא במדד, לגבי המקרה שלנו, שזה הקולנוע והטלוויזיה בישראל, אנחנו יצרנו את הפורום כדי לקדם נשים בתעשייה וגם כדי לעשות את מה שכל הנשים המדהימות לפניי אמרו – למדוד. למדוד דברים כי אין שום נתונים, אז כך. בקולנוע המצב לא ממש שונה. העובדה שאשה זכתה בפרס אופיר השנה, שזה הפרס המרכזי של הקולנוע בישראל, שנשים לקחו את רוב הפרסים השנה, זה לא משקף שום דבר. ב-1969 נעשה הסרט הראשון בישראל שביימה אותו אישה, אלידע גרא, ומאז נעשו 69 סרטים על ידי נשים. זה 10% מהסרטים. זה עד 2014. בשנה האחרונה המצב הרבה יותר טוב.

מיותר להעיר, לא בגלל שאין יוזמות - - -

לא, לא, לא - - -

יש הרבה יוזמות של נשים ליצירה. הבעיה שהן נחסמות על ידי הקרנות שלא תומכות - - -

נכון, אני ממש מגיעה לזה.

גם את - - -

כן. לא רק שהקרנות לא תומכות, הן גם לא משתפות נתונים, אנחנו לא יודעות המון המון דברים. אחד הדברים הראשונים שפורום הקולנוע עשה - - -

משתמע שאין מספיק יצירה של - - -

לא, לא, חלילה, חלילה, אני תיכף אגיע לזה. להיפך, יש הרבה מאד יצירה. אחד הדברים הראשונים שפורום הקולנועניות עשה היה לשנות את הלקטורה, הלקטורה של הוועדות שבוחרות את הסרטים. עד לפני ארבע שנים לא היו נשים שבוחרות סרטים בכלל, אנחנו שינינו את זה. בכל מקרה, 10% מהסרטים זה לא מיוחד לישראל. זה אגב נתון שהוא יציב בכל העולם המערבי. זה רק לגבי במאיות. יש לנו צלמות, יותר נכון, אין לנו צלמות, תאורניות, מאפרות יש לנו המון.

אם אנחנו מסתכלים על פרסי אופיר, מ-91' עד 2015 זכו נשים עשר פעמים על הפקה, שלש פעמים על בימוי ואף לא פעם אחת על צילום או על עריכת פסקול, לא בזכייה ולא במועמדויות. יש מקצועות שכנראה לא נועדו לנשים. אולי זה הציוד הכבד, אולי זה המשכורות או אולי זה השעות הארוכות שלא מאפשרות לנשים בשום צורה - - -

אבל - - -

אני לא בטוחה שאני מסכימה אתך לגבי זה אבל תמיד אפשר לדבר על זה. שעות העבודה של תעשיית הקולנוע, אחד הדברים שאנחנו עושות עכשיו בפורום זה לשנות את התעשייה הזאת מבפנים ולאפשר לה להיות יותר נגישה לנשים. היא תעשייה מאד מאוד לא נגישה ועוד כל מיני דברים, בתקווה שעד למדד המגדר הבא אנחנו נדע הרבה יותר ונהיה גם במצב הרבה יותר טוב. תודה רבה שהזמנתן אותי.

אני אוהבת את האופטימיות שיש לצעירות. תשמרו עליה.

זה היה קשוח.

לא, להיפך, אני רוצה שישמרו עליה.

בקיצור, הפכת את כולנו לזקנות.

אני דיברתי על עצמי, אני לא יכולה לדבר בשם כולכן. חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה.

בוקר טוב. קודם כל הכבוד על המדד חשוב הזה כל כך. אני רוצה להאיר איזו הנקודה שלא נאמרה ויכול להיות שכן כי הרי איחרתי אז אני מתנצלת שלא שמעתי, אם פעם היינו צריכים להציף את ענין אי- השוויון המגדרי אז עכשיו אנחנו חוות סוג של מאבק חדש, שבא להגיד לנו, קודם כל, אין בעיה, אין אפליה, יש שוויון וההיפך, יש איזו דרישה מאתנו להתייצב לצד השוויון הפורמאלי. אם אנחנו - - -

לכן - - - של שוויון מגדרי.

לחלוטין. חזקת הגיל הרך, גיל הפרישה ועוד ועוד. אתן רוצות שוויון? בואו נעשה שוויון - - - שוויון מהותי, מה, למה, מה קורה מאחורי הקלעים כפי שאנחנו רואות פה, זה לא מעניין, נעשה הכול flat, הכול אותו הדבר וזה חלק מהמאבק החדש שאנחנו, חברות הכנסת, חוות אותו ביתר שאת והוא עומד במרכז סדר היום במושב הקרוב, שני הדברים שציינתי ונוספים.

דבר נוסף שאני רוצה להגיד הוא שאחד הדברים שלא נמצאים פה ואני מניחה שזה בגלל חֱסר במידע זה התחום של הצבא. אם פעם היה לנו ברור שהצבא משפיע על הפוליטיקה באופן כל כך נרחב, אז אנחנו יודעים שהוא משפיע גם על שוק התעסוקה עוד יותר מבעבר. פעם ידענו שאנשי קבע שיצאו מהצבא, משתדרגים לתפקידי מנכ"לים וכדומה. היום, גם בצבא, החלוקה המגדרית שעושים, דיברתם על תחום ההייטק, מי שיוצא היום, כל ילד וילדה, שיוצאים היום מהצבא והם היו ביחידות כאלו או אחרות בצבא, הם באופן אוטומטי ישתדרגו יותר מבחינת תעסוקה ולכן הצבא פה הוא גורם קריטי והמידע ממנו, לא רק שילוב ופתיחה של כל התפקידים שנעמי חזן, כמובן, מורתי, אני חייבת, גילוי נאות, כתמיד וכשהיא מורה לנו שאנחנו צריכות לעשות משהו אז ברור לכן שאנחנו צריכות לעשות, אין פה תירוצים.

כי אני פשוט לא אתן לכן לנוח.

בדיוק. אין תירוצים אז העניין הזה של הצבא הוא קריטי בהשפעה שלו על שוק התעסוקה. שתי נקודות קצרות. אחת, באמת קורית פה מהפיכה בתחום של הטרדות מיניות. הכול מוצף ואנחנו אומרות: אוי ואבוי, תראו מה קורה. יש פה מהפיכה טובה, נכונה, שמציפים בה את הכול החוצה, הדוגמה של פורום הקולנועיות הוא תחום מדהים. אני רוצה להגיד משהו אחרון בעניין העובדה שאנחנו עדיין חברה מאד מסורתית במובן של הבאת ילדים לעולם. במובנים האלה אנחנו מאד מאוד שונים מרוב המדינות המתפתחות בעיקר מערב אירופה וארצות הברית. חוסר ההבנה של עד כמה המקום של המשפחה, אני חושבת שחוסר ההבנה, דרך אגב, מתחיל להשתנות מלמטה. מלמעלה עדיין יש איזה חוסר הבנה וחוסר משאבים "תעשו כמה שיותר ילדים אבל ברגע שעשיתם ילדים תגדלו אותם לבד", מתחיל איזשהו שינוי תת- קרקעי, העובדה שיותר גברים רוצים חופשת לידה ואני הייתי עוד בימים שפה בכנסת חוקקו את החוק שאיפשר לגברים לקחת חופשת לידה וכמעט אף אחד לא לקח.

היום קורים תהליכים חדשים. גברים רוצים להיות מעורבים יותר בחיי משפחה וצריך, אנחנו בכנסת, בעזרת חקיקה ורחל עזריה פה לידי, מקדמת את הנושא הזה בעזרת חקיקה, בעזרת תנאים שיאפשרו להם. אנחנו שומעים את זה, אפרופו, גם מהצבא, שהם אומרים: אחת הבעות במירכאות שיש לנו היא שפעם אנשי קבע היו נעלמים לחודש מהבית והנשים היו נושאות בנטל והכל יופי. ואילו היום הם אומרים: רגע, רגע, גם אנחנו רוצים להיות בחמש בבית עם הילדים. המהפיכה הזאת קורית, אנחנו צריכים לגבות אותה מפה, מהמקום שלנו, במדיניות, תודה רבה.

תודה רבה. מקבולה נסאר, עיתונאית, רכזת A-List, מאגר מומחים ערבים בתקשורת, בבקשה.

קודם כל אני רכזת מאגר המומחים הערבים, A-List, זה מאגר שהשקנו בארגון "אנו" לפני שלושה ארבעה חודשים ולשם שינוי, לצד הביקורת שאנחנו מציגים על התקשורת בעניין של ייצוג החברה הערבית בתקשורת - - - אנחנו גם נספק כלים ויד עוזרת לעיתונאים ולעיתונאות למצוא את המרואיינים והמרואיינות הראויים והמומחים שיכולים להגדיל את אחוז הקהל הערבי בתקשורת. זה רקע קצר על הדבר שאנחנו עושים.

כמובן שהנתונים שנמצאים במדד והוצגו לגבי ייצוג של נשים בסיפור התקשורתי שהן רק 24%, כשאנחנו עוברים מזה לנשים ערביות, על פי הנתונים, נתונים של מדד הייצוג של עמותת "סיכוי" שהיא גם עמותה שמשתפת פעולה אתנו, נשים ערביות מיוצגות בפחות מ-1% בתקשורת.

נשים ערביות הן 10% מהאוכלוסייה, אם החברה הערבית היא 20% אז זה עשר פעמים חֱסר נמצאות נשים ערביות בתת-ייצוג בתקשורת המובילה ואני חושבת שגם שהמצב קיים גם בתקשורת הערבית. אפשר להצביע שיש מגמה, התקשורת כל הזמן מנסה לגוון, אני מקווה שמהסיבות הטובות, לא תמיד הסיבות הן טובות. למשל, כשמסקרים סקנדלים ודברים שקשורים לנשים וגברים, נשים נוטות להיות מצולמות יותר בחדשות. זה לא ענין של שוויון, כנראה יותר סקסי לשים תמונות של נשים. אתם זוכרים בטח כל מיני פרשיות שבהן אפשר לבדוק את זה, אז גם הנושא של ייצוג ושוויון מגדרי בתקשורת, חשוב שזה יקרה גם מהסיבות הנכונות.

הבנתי שיש לי שתי דקות והייתי רוצה לספר גם על הקשיים של הנשים בכלל אבל במיוחד גם נשים ערביות להיות מיוצגות בתקשורת, חוץ מהקשיים - - - שאנחנו מכירות ומכירים ויודעים כשאנחנו מסתכלים על אולפן שישי ורואים הרכב מלא של גברים בחליפות מחויטות וגם - - -

ועניבות.

כמובן. והם שיח. שיח גברי. לפעמים, לא יודעת - - - פטריארכלי יותר, כשיש התנגשות בין עמדות של נשים שהן יותר, נגיד, מתונות, מול גברים שהם עם עמדות יותר מיליטנטיות, דוגמה לכך היא דנה וייס ואהוד יערי, אז זה חסם מבני, זה קיים מול כל הנשים. השיח הנשי מתקשה מאד להתמקם בתוך אוירה מהסוג הזה. זה גם תקף לכולן. לנשים ערביות ויהודיות, בנושא של הסיקור אבל מהניסיון שלנו ואני יכולה להעיד, שבחודשים האחרונים היה ניסיון כמעט חיובי בהתעסקות עם התקשורת העברית, במיוחד בנושא של ייצוג נשים ערביות. יש הרבה בקשה כל הזמן "תביאו נשים, תביאו נשים" אבל אני חוזרת לסיבה, כי לא אוהבים גברים ערבים או ש"הנשים, אנחנו יכולים לדבר אתן יותר טוב, הן פחות קיצוניות" זה כמובן לא נכון, כשאנחנו חוזרים לבסיס, כולם ידברו על הזכויות שלהם אבל כן, השיח הנשי הוא - - -

השאלה, מקבולה, האם זה לא השתפר בחודש האחרון בגלל, לצערי, הרבה מקרי רצח שהיו, של נשים ערביות ופתאום רוצים להביא את הקול של האישה הערבייה, שכאילו מכוונת את האצבע המאשימה לתוך החברה עצמה יותר מאשר השיח מול המדינה והרשויות.

לא רק. גם הפרויקט שלנו הוא יותר מכוון לראיין - - - עם מומחים, יותר מאשר חדשות ואייטמים ואנשים שהם קשורים, בוא נגיד, לא עדת ראייה או מי שקשורה לאשה שנרצחה או לקרבן, לא מה שסביב לקרבן, אנחנו מדברים על המומחיות ויש כן עלייה אבל עדיין יש בעיה באיכות. אני אתן לכן שתי דוגמאות מאד קטנות, דווקא שמחנו מאד שכלי תקשורת השתמשו במאגר. דוגמה של דוקטורנטית לננו טכנולוגיה, בפעם הראשונה בחיים שלה הוזמנה לראיון בתקשורת העברית בפריים טיים ולמה היא הוזמנה? לא כדי לדבר על ננו טכנולוגיה ולא על פיתוח תכניות, על הבורקיני.

על הבורקיני.

כן, היא היתה אישה - - - נמצאת במאגר, דווקא יצא ראיון מעולה אבל לא מהסיבה הנכונה ואנחנו רוצים לשנות את הגישות. עוד אישה מאד מתאימה, ראש חוג לנוירו-ביולוגיה, יזמית וסטארט-אפיסטית של אוניברסיטת חיפה, מובילה בעולם, הייתה כתבה שלמה עליה, גם בעקבות המאגר וחצי מזה שאלות על נישואין, חתונה, הגבלות, אבא שלך, אימא שלך, מה הם אומרים, כל השאלות האלו וזו הייתה גם העין שלי, אני לא רוצה לשפוט יותר מדי, גם זוויות צילום ועריכה שמנסות להראות את האישה, כאילו להראות את החצאית, להראות את הצדדים של הגוף, אני עוסקת בעיתונות, אני מכירה את העריכה, זה היה ברור אבל זה שיפוט שלי - - -

יגידו לך שהם שוברים סטריאוטיפים על אישה ערביה. היא לא בבורקיני.

כמובן שיש עוד ועוד בעייתיות קשה שנמצאת בעניין הזה. גם כשמראיינים אנשים, בכלל, ערבים, בתקשורת, יש עוד קושי, מראיינים אותם בשפה העברית, אף עיתונאי לא טורח להביא מתרגם. נשים, לפעמים, לא משנה אם הן קרבנות או מומחיות, מומחיות לא, מומחיות מצופה מהן להיות דוברות טובות והן אכן אבל, כשאנחנו מדברים על נשים מסוקרות בתור מרואיינות על אירועים, לא מראיינים אותן בשפה הערבית, יש בעיית הבעה, לפעמים לא מצליחים ולא מצליחות להעביר את המסר שלהן ולפעמים זה אפילו פועל לרעתן בראיון הספציפי. הרבה נשים נרתעות, מסרבות אפילו לגשת או להסכים להיות בתקשורת בגלל שיש גישה כזו, ש"יערכו אותי", "לא יתנו לי", "לא יהיה נח" "בסוף אני אצא מפסידה" והנשים מאד מאוד ביקורתיות לגבי עצמן. חוץ מזה שקשה מאד לשכנע אותן להופיע, אם הן לא דוקטורנטיות או פוסט דוקטורנטיות, מה עוד שגם אם הן במצב הזה הן מרגישות שהן יהיו מותקפות.

תודה. תודה, תודה באמת. חברת הכנסת רחל עזריה.

תודה רבה. קודם כל אני גם רוצה לברך על המדד שהוא מדד מאד חשוב וזו באמת הזדמנות לראות בפרספקטיבה, זה אחד הדברים שמאפשרים לעבור לשלב הבא. אם אנחנו מסתכלים על אי השוויון אנ חושבת שיש שלושה אתגרים מרכזיים או שלושה נושאים שאני רוצה לדבר עליהם. הנושא הראשון הוא נושא של שוק העבודה וצוין פה, צוינו אתגרים של שוק העבודה. אני חושבת שבעצם המצב היום, אם מנתחים שניה, אנחנו יולדות הכי הרבה ואנחנו עובדות הכי הרבה או כמעט הכי הרבה ביחס ל OECD, כשמדובר בתעסוקת נשים ובכלל, מספר השעות שעובדים בישראל הוא הכי גבוה ב OECD ומספר הימים שעובדים בישראל הוא הכי גבוה ב OECD.

הצירוף של הכול ביחד הופך את זה למשימה בלתי אפשרית. השינוי שיש ואנחנו רואים את זה בכנסת הנוכחית, אולי בגלל שאנחנו שלושים ושלש ח"כיות, יש פה שינוי וכן מבינים, אנחנו - - - הרבה מאד חקיקה שבעצם מאפשרת שני דברים. אחד, לחלק את המאמץ והטיפול בילדים בין שני בני הזוג והשני הוא איפה המדינה מסייעת ולוקחת אחריות. אפשר לומר שהמדינה מעודדת ילודה, אפשר גם לומר שזה האופי של החברה שלנו, אנשים אוהבים ללדת הרבה ילדים. זה לא כל כך משנה, בסוף הסיפור הוא איך אנחנו מאפשרים גם לשני בני הזוג לחלוק ביניהם ופה יש סדרת חקיקות. אחת שעשינו במשותף, על ימי מחלת ילד, שימי מחלת ילד ייספרו גם בין שני בני הזוג. שעת הורות שהעברתי שבעצם אפשר לחלוק את מה שהיה נקרא שעת הנקה, שזה אומר שיוצאים מוקדם הביתה, אז חלק מהימים האימא יכולה לצאת מוקדם וחלק מהימים האבא, עד היום לא היה אפשר. בעצם, אם האבא - - -

שיניתם גם את השם של השעה.

שינינו, משעת הורות לשעת הנקה. באותו זמן גם וידאנו שהבטוח הלאומי יוציא את המידה על תקופת הלידה. חופשת לידה, תקופת לידה, כל מי שאומר משהו נגד זה אני אומרת להם: אין בעיה, אתם יוצאים לחופשת מילואים אבל באמת החלוקה הזאת - - - עאידה, את יכולה לצחוק, זה בסדר - - -

אני פשוט מנסה לחשוב מה אני אגיד לגבר הערבי.

נחשוב על זה אחר כך יחד.

חופשת - - -

לגבי תקופת הלידה וידאנו שהבטוח הלאומי יוציא את המידע למשפחה אחרי הלידה, שבעצם אפשר לחלוק את תקופת הלידה מה שעד אז, רק מי שיידע יכל ואנשים אפילו לא ידעו על זה, אז זה יוצא כבר במכתבים. הגדלתי את מספר ימי החופשה מ-10 ל-12 לכלל העובדים במשק שזה עוזר למיליון וחצי עובדים, אני חושבת שה חשוב כי זה בעיקר עובדות ובכלל, כל העניין הזה של מתי יש לנו זמן להיות בבית עם הילדים או בכלל מתי יש לנו זמן. יש עוד חלק שזה בכלל איך המדינה לוקחת אחריות על זה שצריך לטפל בילדים ואז בעצם זה משפיע על זה שנשים לא יכולות לעבוד. אחד זה הנושא של הארכת תקופת הלידה, שעכשיו אני מאד מקווה שנצליח להעביר את זה בקרוב והדבר השני זה צהרונים. אנחנו אומרים שאנחנו מבינים שאי אפשר לאסף את הילדים בשתיים, אפילו שזה מה שראיתי בעיריית ירושלים ואמרתי: בואו נטפל בעניין הצהרונים, כאחראית על החינוך ואמרו: מה זה צהרון? אמרתי: מה זה "מה זה צהרון, כל הילדים בעיר בצהרון". אמרו: לא, מה זאת אומרת, מבחינתנו כל אימא, אמרו אימא, צריכה לצאת בשעה שתיים, לאסוף את הילדים, לקחת אותם לאכול ארוחת צהרים, ללכת אתם לגינה כי זה מה שהילד צריך - - -

בדיוק מה שעשיתי שלושה ילדים.

אתם יודעים מה, אפילו לא היה ויכוח אם זה מה שצריך או לא צריך אבל זה לא רלבנטי לשוק העבודה. אף אחד מאתנו לא יכול לעשות דבר כזה ולכן אנחנו צריכים לראות איך אנחנו מטפלים בעניין הצהרונים, גם זה טופל בעירית ירושלים, אני מקווה שזה יטופל גם פה.

הנושא השני שאני חייבת להתייחס אליו זה הנושא של דת ומדינה, שבכלל לא מופיע פה במדד המגדר ואני חושבת שמאד מאוד חשוב שהוא יופיע. הוא בא לידי ביטוי מאד מאוד בנושא של נישואין וגירושין. זה כן מופיע קצת בהקשר של חד הוריות, זה כן מנצנץ מדי פעם אבל בסוף זה חוסר שוויון עמוק ומובהק, שמשפיע על כל החיים שלנו פה. שיעורי הגירושין הולכים ועולים, איך אנחנו מתגרשות, אני מקווה שלא אבל אם כן אז איך נשים מתגרשות, מהן האפשרויות הכלכליות שעומדות בפניהן, מה הן צריכות לוותר כלכלית כדי לקבל את החירות שלהן, זה דבר שאני חושבת שצריך לשים עליו הרבה מאד תשומת לב. אני יודעת שהפתרון עוד רחוק, אני חושבת שנושא דת ומדינה יהיה אחד הנושאים האחרונים שנצליח לטפל בו אבל מצד שני אנחנו כן יכולות לשמוח על הישג גדול שהיה בשנה האחרונה, בטח עבור נשים דתיות וגם נשים מסורתיות, בנושא של הטבילה במקווה, שפעם ראשונה יצאנו למאבק משמעותי שלאשה תהיה זכות להחליט בעצמה איך היא טובלת במקווה וזה עבר. זה עבר גם פסיקת בג"ץ, גם פה בכנסת, ניסיונות חקיקה שניסו להפוך את פסיקת בג"ץ, עצרנו אותם ואני חושבת שזה גם דבר שצריך להיות מצוין.

הדבר האחרון שאני חושבת שצריך להיות במדד מגדר הוא הנושא של נשים מזרחיות. אנחנו ראינו, דיברנו בהקשר של נשים ערביות שאנחנו רואים שהקו הוא דומה, יש עלייה אבל תמיד יש איזשהו פער. נשים מזרחיות, אני בטוחה שגם נראה את העניין הזה. יש לנו פה, אני יודעת, אני יודעת, בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מאד קשה להגדיר מיהי אשה מזרחית. אישה מזרחית יודעת שהיא מזרחית, אנחנו נצטרך למצוא את הדרך לזהות, גם בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כדי שנוכל לשים את זה בתוך המדד, כי כמו שאנחנו יודעים, ככל שיש עוד אתגר ועוד אתגר בזהות, כך רואים את זה יותר באי שוויון. אני חושבת שצריך להקדיש גם לזה עוד תשומת לב. תודה.

תודה. אני יודעת שהישיבה היום מקבלת גם פן כזה של דיונים אידיאולוגים ודיוני חקיקה אבל אני מאד מבקשת לנסות כמה שאפשר לקצר. אני רוצה לתת, אם שמתם לב אני עוברת בין אורחות לבין חברות כנסת - - -

זו השיטה של אילן גילאון, חבר כנסת, בן אדם.

כן, רק - - -

אני מוחה - - -

עורכת דין נעה נאמן מנציבות שוויון הזדמנויות בעבודה, בבקשה.

תודה רבה. תודה על המדד, הוא ממש מרתק. אני רוצה לציין שאנחנו בנציבות, ביחד עם הלמ"ס, התחלנו בשנה האחרונה לבצע במשותף מיפוי נתונים שיאפשר לנו לבחון את מדד הגיוון בייצוג ושכר של קבוצות שונות שסובלות מאפליה בשוק העבודה. בהתבסס על נתוני המיפוי אנחנו נפַתח את מדד הגיוון בשוק העבודה והוא יושק בסוף החודש הזה. המדד בוחן כרגע את מצב הייצוג והשכר של חמש קבוצות: ערבים, ילדי אתיופיה, חרדים, נשים ובני +45, זה גם מתייחס לדיון שהיינו בו אתמול, שאין אפליה בשוק העבודה על רקע גיל.

לא, בכלל.

זה יתמקד בעשרים סקטורים גדולים והמשפיעים ביותר במגזר הפרטי, מידע ותקשורת, שירותים פיננסיים ושירותי בטוח, תעשייה וחרושת וכמה דוגמאות. אשמח גם לבוא ולהציג את המדד כאן בוועדה. אני חושבת שהנתונים שעולים ממנו מאד מעניינים ואנחנו נרצה לשתף אתכם בהמשך.

תודה רבה. אני שמחה לשמוע שאתם פתחתם את היוזמה. הנה, גם המדד הוא לא רק כלי עבודה אלא מודל, שאפשר גם לפתח אותו לכיוונים אחרים. חברת הכנסת מירב מיכאל, בבקשה.

תודה עאידה יושבת הראש. קודם כל אושר לראות אתכן כאן.

זה - - -

בסדר, אבל אין מה לעשות, זה מה שזה. צריך לחצוב. פה ושם יש הצלחות ותיכף אני אגיד גם על זה מילה אבל להגיד כמה חשוב המדד, אי אפשר להפריז בחשיבותו והעבודה שאתן עושות היא כל כך חשובה, תודה רבה לכן.

קודם כל אני כן רוצה להגיד שיש נקודות אור, יש דברים שאני לא יודעת אם אתן מודדות אבל למשל, אני חושבת שמה שקורה בישראל בשנים האחרונות, אולי בשנה האחרונה ביתר שאת, בתחום המאבק בפגיעה מינית הוא התקדמות דרמטית, דרמטית. אי אפשר ואולי את זה יותר קשה לכמת, אולי אפשר לספור כמה חשיפות פומביות וציבוריות, כמה התנצלויות של גברים, כמה התפטרויות, כמה פיטורים אבל, זאת התקדמות דרמטית.

ועם זה, כן, בעיניי, במלכודות הפמיניזם אנחנו תקועות, בעיניי, הנשים, בשתי מלכודות מרכזיות. אחת היא המיניות ואחת היא האימהות. אלו שני ה linchpins אם תרצו, ובתחום הפגיעה המינית וזה גם המיניות, שעם המיניות אנחנו עוד עמוק בבוץ, כי כל התעשייה המכונה אופנה והפורנוגרפיה והזנות וזה וזה, אנחנו עוד, אני לא רוצה להגיד בתחילת המאבק כי אלוהים יודע שהוא נמשך מאות שנים אבל אנחנו עוד לא בקידום ואיכשהו בפגיעה מינית אנחנו כן עשינו פריצת דרך משמעותית וצריך להסתכל על זה, כי אז יש לנו גם מוטיבציה ללכת הלאה בדברים שאנחנו עושות בהם פחות.

אני רוצה להסכים עם מיכל, כמובן, עם מה שהיא אמרה על הצבא ולהגיד, יושבת פה חברת הכנסת לשעבר נעמי חזן, שהעבירה בשנת 2000 ואני מרגישה כקטרה הזקנה, העבירה בשנת 2000 - - -

את מרגישה כקטרה הזקנה?

אתה חוק שמחייב את צבא הגנה לישראל לפתוח את כל המקצועות לנשים. זה דבר שהוא לא קרה עד עצם הרגע הזה. 15% מהמקצועות בצבא סגורים לנשים. יושבת פה עאידה, שהיא לא שותפה למאבק הזה מסיבות לא רק חברתיות-תרבותיות-לאומיות אלא מסיבות של תפיסה פמיניסטית שהיא רוצה שלום ולא רוצה מלחמה ואני אומרת לה כל פעם מחדש: גם החזון הפמיניסטי שלי הוא שלום אבל בדרך אני לא מוכנה שיישארו שלטים של אין כניסה לנשים בשום מקום, גם לא בצבא והדבר הזה זה מאבק. רחל עזריה הלכה אבל היא ואני הגשנו ביחד הצעת חוק שמדקדקת ומתקנת, למי שלא הבינה למה התכוונתְ בחוק הקודם, שמדברת ספציפית ואומרת את ההמלצה של ועדת שגב, של מיון אבחון ושיבוץ לפי כישורים ולא לפי מגדר, שזה בעצם השער.

אני רק אגיד באמת בשתי מלים, כי ועדת שגב הגישה את ההמלצות האלו לפני תשע שנים. זה בלתי נתפס. הצבא האמריקאי כבר עשה את המהלך הזה. אני הייתי עכשיו בפגישות בפנטגון, שמעתי מהם על הניסיונות שלהם בדבר הזה, זה מדהים ואצלנו המאבק הזה, עכשיו אנחנו עם כל הכוח נלך עליו, כולל, אגב, המאבק נגד פקודת שוויון השירות הראוי, השילוב הראוי, ההפרדה השערורייתית שאנחנו חייבות לשנות אותה.

אני רוצה להגיד שגם בצבא, בסוף בסוף, גם בצבא וגם בעולם העבודה, בעיניי המפתח הוא בבית. הדברים שכמו שאת אמרת, נעמי, בצדק, אני חוזרת ואומרת, מן הסתם אחרייך ואחרי אחרות, הכרה בערך הכלכלי של עבודות הבית וגידול הילדות והילדים, ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, עד שלא נשנה את הכלכלה שתכיל את עבודות הבית וגידול הילדים והילדים, אנחנו לא נצא מהתקיעות הזאת. זה דבר שאנחנו חייבות לעשות. זה לא שעכשיו אנחנו צריכות להביא בהכרח מודל חדש של הכלכלה, אלא זה צריך להיעשות דרך חופשת לידה שוויונית לשני ההורים והיא לא צריכה להיות כמו שאמרה קודם רחל "לאפשר", המדינה לא צריכה לאפשר לגברים, היא צריכה לכוון. המדיניות צריכה להיות כזאת שכל אחד מההורים מקבל את חופשת הלידה שלו ושלה. ומי שלא לוקחת איבדה. אי אפשר להעביר.

רק עוד מילה, ברשותך. זה המודל הסקנדינבי שאנחנו הגשנו אותו, שמנו אותו והוא מונח על שולחן הכנסת, לא שאני רואה אותו עובר בקדנציה הזאת אבל זה יעבור יותר מהר ממה שנדמה. אני רוצה רק להגיד לך, משום שברגע שאנחנו נעשה את השינוי שם, בבית ובערך הכלכלי של העבודות האלו, אז מה שאת דיברת עליו, שדיברת על מקצועות נשים, יעל, זה ישנה את המהות של מהו מקצוע נשי, כי טיפול יפסיק להיות מקצוע נשי. זה בדיוק העניין. להתחיל לעבוד על פי כישורים ולא לפי מגדר. לשם אנחנו צריכות ללכת across the board .

תודה. אני אבקש, רשומה רק עורכת דין קרן גרינבלט, מנכ"לית "שותפות", אני חייבת לסגור את הישיבה הזו באחת עשרה בדיוק, אז אנא, לקצר.

אני אהיה קצרה כמו אתמול.

כמו אתמול זה בסדר.

אני גם רוצה להודות ל"שוות" על המדד החשוב. אני רוצה להגיד ספציפית שהוא חשוב בעיניי גם כי הוא נותן לנו אפשרות לקחת צעד אחורה ולהסתכל על התמונה הכוללת אבל גם כי הוא נותן לנו כלי, כי כמו שכולן פה בחדר יודעות, שאנחנו מגיעות להיאבק את המאבקים שלנו, תמיד דורשים מאתנו הוכחות וכלים כאלה מחקריים ונתונים הם כלי נשק, למרות שמעצבן שבכלל דורשים מאתנו את זה אבל זה קיים וזה מאד עוזר לכולנו.

מבחינת הצעד לאחור, אני חושבת שהתמונה הזאת, אני חייבת להגיד, היא כמעט מייאשת. כולנו חיות את החיים שלנו עם חמש עשרה עיניים, אתן דיברתן על שנים עשר מדדים, כולנו מסתכלות גם בחיים המקצועיים שלנו וגם בחיים פרטיים שלנו מדי יום ורואות את הדברים האלה קורים כל הזמן. אנחנו מודעות לכל ומודעות לעמידה במקום ולנסיגה בחלק מהדברים וזה קשה, וזה מעייף, ועם זאת אני חושבת שחשוב באמת לקחת את הצעד אחורה הזה פעם בשנה ולהגיד: אלה התחומים, סידרנו אותם, אנחנו נותנים את הכלי להסתכל מה בדיוק המשמעות של העמידה במקום, מה המשמעות תהיה של התקדמות, מה יהיו המדדים שאתם אפשר יהיה להגיד: הנה, הצלחנו פה והמשמעות של זה היא גם שאנחנו צריכות להתפקס מאד על מה סוג העבודה שאנחנו עושות ולהתפקס על שותפויות. זה אני חושבת אולי הדבר המרכזי שאפשר ללמוד מכמות האתגרים שאנחנו עומדות בפניהם והחשיבות של לעבוד ביחד ולהבין מהו התפקיד של כל אחת ומה כל אחת יכולה לתרום למאבק הזה, כדי שההישגים שלנו יהיו הרבה יותר משמעותיים, יעילים ומהירים. תודה.

תודה רבה. אני רוצה להגיד שתמיד בקצב או בצורה שמתקיימות בהם בדרך כלל ישיבות הוועדה, איפה שיש לפעמים מתחים ויש לפעמים יריבות ומתח, אני חושבת שזו ישיבה, למרות המטען הקשה שנמצא בתוכן של הדברים, לפחות זאת ישיבה שאנחנו כולנו חושבות ביחד ובקול רם, איך אפשר באמת לעשות את השינוי האמתי והעמוק ביותר בחברה הישראלית ולא רק בחברה הישראלית אלא בתהליכי קבלת ההחלטות ובמוקדי קבלת ההחלטות מבחינת מי יושב שם גם, כדי לעשות את השינוי המיוחל.

אני מודה לכל מי שעשתה ולכל מי שתרמה, גם באיסוף הנתונים למדד וגם בניתוח התוצאות ולמרכז "שוות". אני חושבת שאפשר ללמוד המון מהמדד הזה.

מה שאמרת, פרופ' נעמי, אנחנו משכילות יותר, נמצאות יותר במרחב הציבורי, אנחנו יותר פורצות למעגלי תעסוקה שהיו חסומים בפנינו. יכול להיות שהתקדמנו בנושא של הטרדות מיניות אבל לצערי הרב, למרות שאנחנו נמצאות יותר במוקדי קבת החלטות, אנחנו עדיין לא עושות את השינוי שהיינו רוצות לראות וחלק מזה, בואו נודה, אולי שלב ראשון זה לספור כמה נשים נמצאות, אולי הצעד השני זה למדוד מה עושות הנשים לכיוון של השינוי ושל שינוי המבנים הקיימים כדי שנשים יוכלו להיות יותר שוות.

אני חושבת שזה נכון שמה שאפשר למדוד אפשר לשנות אבל צריך לדעת טוב מאד מה למדוד ואיך למדוד כי אחרת אנחנו יכולים ליפול לתוך המלכודת של צמצום הפער, למשל, בתעסוקה, שקרה בגלל הדרדרות מצב התעסוקה של הגברים ולא בגלל התקדמות תעסוקת הנשים. זה עוד דבר שמוכיח שוב את השוני שדיברה עליו חברת הכנסת מירב מיכאלי בעמדות, מבחינת הצבא. אני לטענתי, אני חושבת, שהפער הזה, שנסגר בתעסוקת נשים בגלל הדרדרות מצב הגברים והדיבורים על הצורך במדד דת מדינה, וגם באינדיקטורים למדידת השפעת הצבא שהוא מאד גברי ומאד היררכי ומאד שמרני, על מעמד הנשים, כל אלה מוכיחים שוב שאי אפשר לנהל מאבק פמיניסטי לא כוללני ולא מבין שהאישי הוא פוליטי והפוליטי הוא אישי ושאי אפשר לא לראות שהשינוי חייב לקרות, בכל המבנים, כי אם משמרים מבנה אחד והם דואגים להכנסת נשים רק מבחינה מספרית, זה לא כל כך ישנה את המבנה עצמו ולכן, אני כן, מודה ומתוודה, אני מהאסכולה הזאת שאומרת שצריך לעשות שינוי מבני עמוק בראייה שקושרת את כל ביחד.

אני מאד מקווה שתצליחו, עד השנה הבאה, להכניס את הפרמטרים האלה, של דת ומדינה וצבא, כדי שנוכל לדעת יותר מה קורה אבל אני רוצה להגיד, אני גם מאד מקווה שהחלטת הממשלה, דיברתם על הטמעה מגדרית וחשיבה, אני הייתי מוסיפה אולי חשיבה ביקורתית, בכל התחומים, שסוף סוף נראה ואנחנו נראה יישום ואנחנו נפעל ליישום החלטת הממשלה והקמת הוועדה שתדאג לעניין של הטמעה מגדרית בכל המשרדים. אנחנו עכשיו בפתחו של מסע - - - של סקירה מגדרית לתקציבי המדינה. אני מקווה מאד שילמדו המשרדים מהניתוח שעשיתי שנה שעברה, שלא מספיק שייעשו סקירה. אנחנו במשא ומתן אתם, אני אומרת לכם, זה לא שהסטטיסטיקה לא כל כך נעשית לפי החוק, אנחנו במשא ומתן, עדיין יש משרדי ממשלה שלא מבינים מה רוצים מהם בעניין הסקירה המגדרית הזאת. הם אומרים שקשה מאד לעשות אותה ואנחנו כבר חושבות איך ללמוד את תוצאות הסקירה הזאת, כדי לשנות מדיניות בתוך המשרדים. אנחנו, כמו שאמרתי, אנחנו לא עושות את הסטטיסטיקה כדי לספור כמה נשים, אנחנו סופרות אותן כדי לשנות, מודדות כדי לשנות להבין את המצב.

אני מודה לאורחות ולחברות הכנסת על הסקירה שעשו של היוזמות הקיימות בתוך הכנסת אבל אני חושבת שאנחנו כחברות כנסת צריכות להיזהר לפעמים - - - בחקיקה שנעשית באיזשהו - - - ותתרום לדיון הזה שמדבר על שוויון מגדרי, כאשר הוא לא רוצה לשנות את היסודות שמשרישים בעצם את האי- שוויון. תודה לכולן, אני נועלת את הישיבה. תודה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:59.