הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 274

מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה

יום שלישי, ל' בתשרי התשע"ז (01 בנובמבר 2016), שעה 10:30

שיקום תשתיות בישובים כפריים כמנוע לפיתוח והתחדשות הכפר - החלטת ממשלה מס' 2323, במסגרת יום החקלאות בכנסת

חברי הוועדה: דוד אמסלם – היו"ר

אכרם חסון

רויטל סויד

איתן ברושי

מסעוד גנאים

אחמד טיבי

מנהלת הרשות לתכנון, משרד החקלאות ופיתוח הכפר - רותי פרום

רפרנט חקלאות באג"ת, משרד האוצר - עלי בינג

מנהלת אגף לענייני הכפר, משרד השיכון - אוסנת קמחי

ראש מועצה אזורית משגב - רון שני

ראש מועצה אזורית מרחבים - שי חג'ג'

ראש מועצה אזורית חוף הכרמל - כרמל סלע

דוברת, מועצה אזורית מרחבים - טרגמן גילה

ראש מועצה מקומית חורפיש - מופיד מרעי

קיבוץ חניתה - סורל הרשקוביץ

מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל - אבשלום וילן

יו"ר פורום אגודות וספקי מים - ארז וייסמן

שדלן/ית (גלעד יחסי ממשל ולובינג), מייצג/ת את ארגון מגדלי הדגים, התאחדות הארגונים הכלכליים הקיבוציים, מועצת הדבש, מועצת החלב, מועצת הצמחים - מבשרת נבו

שדלן/ית - סטיבן יעקב לוי

לאה קריכלי

הילה לוי

שיקום תשתיות בישובים כפריים כמנוע לפיתוח והתחדשות הכפר - החלטת ממשלה מס' 2323, במסגרת יום החקלאות בכנסת

רבותי, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה בנושא: שיקום תשתיות ביישובים כפריים כמנוע לפיתוח והתחדשות הכפר – החלטת ממשלה מס' 2323, במסגרת יום החקלאות בכנסת. היום, כידוע, יום החקלאות בכנסת. חבר הכנסת ברושי פנה אליי בנושא וכמובן שמחתי לקבוע דיון בנושא הזה. היות והוא היוזם של כל המהלך והמחולל של העניין, ניתן לו את רשות הדיבור. אם מישהו מהחברים רוצה לדבר ולהתבטא אני מבקש שיבוא ויירשם כאן. כמובן, את חברי הכנסת אני תמיד שואל באופן אוטומטי. בבקשה, חבר הכנסת ברושי.

צהריים טובים יושב-ראש הוועדה, חברי דודי אמסלם וחברי הכנסת האחרים, ואתם, התושבים והחקלאים. אני אגיד משפט אחד. המטרה היא באמת לשמוע. מתקיימות עכשיו ישיבות בוועדות שונות ולכן אנחנו מדלגים בין הוועדות, כאשר הנושא המרכזי הוא חקלאות והתיישבות. אתמול שמענו את שר האוצר בסקירה על תקציב 2018-2017 ויצאנו מודאגים מההתייחסות שהייתה לו בתחומי החקלאות. יש לנו מחר ישיבת כנסת שאמורה לאשר את חוק התקציב וחוק ההסדרים בקריאה ראשונה ואנחנו מעריכים שחייבים לחול שינויים כדי שנוכל לומר שיש תשובה למדינה לחקלאות ולהתיישבות. אחרת תימשך המגמה שבאה לידי ביטוי בחוברת שחולקה היום, על-פי בקשתי, של ה-מ.מ.מ. על-פי ניתוח של הכנסת, שהוא בוודאי אובייקטיבי, אנחנו רואים ירידה בכל המדדים ושחיקה של כל התועלות של החקלאות וההתיישבות בישראל.

מטרת היום הזה בסופו של דבר, כפי שהבטיח ראש הממשלה – אני מקווה שאם הוא יגיע הוא גם יאמר את זה בקולו בשתיים בצהריים באודיטוריום – שהוא יקיים דיון בממשלה טרם ההחלטות על תקציב המדינה, מה היעדים והמטרות, מהי המדיניות שממנה נגזר התקציב, חוק ההסדרים והפעילות שמתחייבת משמירת ההתיישבות והחקלאות.

לעצם הנושא לשמו התכנסנו בוועדת הפנים – היו שלל נושאים אבל בסופו של דבר בחרנו בנושא זה. ביקשתי ממשרד החקלאות ומהסמנכ"לית רותי פרום להציג, ברשותך, דודי – הוא הנושא של התשתיות ביישובים הוותיקים. אנחנו לא מתאמצים לזכור מה שהיה לפני מספר שנים, עוד בכהונתו של ראש הממשלה הנוכחי, נתניהו, בהסכם שנחתם ואושרר בישיבת ממשלה בדגניה, של הקצאת מיליארד שקלים לחידוש התשתיות ביישובים הוותיקים. בפועל בוצע מאוד חלקית. מדובר על עשר שנים, 100 מיליון לשנה על-פי קריטריונים ביישובים שהמדינה מעוניינת בחיזוקם, בפיתוחם וגם בהמשך הבנייה. אנחנו ראינו ורואים בהתיישבות חלק מהפתרון ולא הבעיה למצוקת הדיור ומחירי הדיור בישראל.

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אנחנו מבקשים בתקציב 2018-2017 להחזיר את השורה שמחק מהתקציב בצורה בוטה שר האוצר הקודם יאיר לפיד של שיקום תשתיות ביישוב ותיק. אנחנו רואים בזה מרכיב חשוב בחוסנה ובפיתוחה של ההתיישבות בכל רחבי הארץ. אני חושב שנכון שנציגים שנמצאים פה ממשרדי הממשלה, כמו חקלאות ושיכון, יבהירו את תמונת המצב. נאמר שבלי מים זורמים לבתים, בלי ביוב שהולך למכוני הטיהור ובלי כבישים ומדרכות לא ניתן בוודאי להגדיל ולהרחיב את ההתיישבות. לכן הסעיף הזה כל-כך חשוב. הוא לא סכום גדול.

מה הסכום?

ההסכם היה על 100 מיליון לשנה במשך עשר שנים. בוצעו שנתיים עם קצת פיילוטים מקודם וקצת הסכמים קואליציוניים אחרי זה. בפועל בוצעו שנתיים על הנייר ולא כולן בוצעו.

אני רוצה להגיד משפט אחרון – אני לא יודע אם יש פה נציג מקק"ל, אבל אתה, דודי, מכיר. קק"ל יש לה תקציב גדול. בנוסף לזה הממשלה חייבה אותה להעביר במשך שנתיים, 2018-2017 למטב זכרוני, סכומים גדולים. למעלה ממיליארד שקל קק"ל צריכה להעביר לממשלה. אין היגיון – יש פה נציגה של משרד השיכון – שהתקציב הזה יילך לכלל תקציבי המדינה. התקציב של קק"ל בא מאותן אדמות שאנחנו, המתיישבים והחקלאים, שדרגנו אותן ופיתחנו אותן.

התקבולים מגיעים מהם ועכשיו לא ברור לאן זה הולך. אני חושב שנכון שאם הממשלה צריכה לתת 100 מיליון שקל לשנה ולהשלים את ההחלטה, ואין כמעט תקדים לכך שממשלה ככה מוחקת החלטות, גם אם היא התחלפה וראש הממשלה לא התחלף. אין כמעט תקדים לזה. לכן אני חושב שנכון לומר לממשלה ולמשרד החקלאות בטרם הדיון מחר על תקציב משרד החקלאות בוועדת הכספים מחר בתשע וחצי, תעמדו על כך. אמרתי את זה לאורי אריאל, השר. תעמדו על כך ש-100 מהמיליארד ומיליארד ומאתיים אלף שקק"ל מעבירה למדינה, יילכו למשימה הזאת. שהכסף יחזור לאדמה שממנה הוא בא.

הסעיף הזה מאוד חשוב ויש פה מספיק ראשי מועצות שידברו. אני מודה לך.

תודה רבה. חבר הכנסת אכרם חסון, בבקשה.

בוקר טוב, כבוד היושב-ראש, אני רוצה לברך קודם את כל את ידידנו ברושי על קיום המפגש והדיון החשוב הזה. אני רוצה גם לברך את כל הנוכחים. אני מכיר לפחות שני ראשי מועצות – ידידי, מופיד מרעי, ראש מועצת חורפיש, שהגיע כדי לייצג את ראשי הרשויות הדרוזיות, ושכני וידידי כרמל סלע, מחוף הכרמל ושאר המכובדים.

ללא כל ספק זה דיון מאוד מכובד וחשוב בעיניי. כל הזמן התפארנו והתגאינו בחקלאות של מדינת ישראל, אך לצערי הרב זה לא תורגם בשום מקרה בתמיכה ממשלתית מסיבית. בדיונים האחרונים בחצי השנה שאני כאן ושומע את החקלאים, החקלאות הוזנחה. זה לא מתאים לנו כמדינה, שבאמת התפארה בחקלאים ובחקלאות הישראלית ובכל ההמצאות. אנחנו גם מלמדים הרבה מדינות בעולם איך לפתח את החקלאות ואיך לקדם אותה וכשלנו באיזשהו מקום.

100 מיליון שקל בשנה כדי לתמוך ולקדם זה כסף קטן לעומת עוצמתה של החקלאות ואיך היא העצימה, קידמה, פיתחה ובנתה את מדינת ישראל באמצעות הקיבוצים והמושבים וכל החקלאות הכפרית. אני בא ממגזר הדרוזי ובבדיקה שערכתי אין שום עזרה או תמיכה מצד משרד החקלאות. אני התחלתי ברמת הגולן והחקלאים שמגדלים את התפוחים הכי טובים בעולם לא מקבלים שום תמיכה. כולם בהפסדים ואנשים עוזבים את החקלאות. יותר מזה, גיליתי שמי-גולן, שמקבלים את המים ממקורות, מוכרים לחקלאים הדרוזיים ברמת הגולן בשקל וחצי קוב מים יותר מכל מקום אחר בארץ. לפי דעתי זאת גם הפליה. זה דבר שלא הוגן ולא אחראי להתעסק עם אנשים שחיים ממשכורת אחת בסוציו-אקונומי 2 בצורה כל-כך מכוערת ולא אחראית.

מצד שני, אם אני מתחיל בחורפיש, שזה יישוב שאני גאה בו – ראש המועצה הוא אלוף משנה במילואים ואחיו גם היה אלוף משנה שנהרג – כל הכפר הזה גדל על מה שנקרא שם המולדת, איך להיות ציונים אמיתיים, לשרת את המדינה נאמנה. נשארה להם קצת חקלאות, הם גרים במקום הררי, הם צריכים לשלם היטלים יותר גבוהים מכל מקום אחר למרות שהם בסוציו-אקונומי גם 2. אני לא מבין איך מתייחסים לאוכלוסייה הזאת. כל פעם צריך לבוא מחדש ולשאול למה לא תומכים בחקלאים בכפרים הדרוזיים, למה לא מקציבים כספים.

לא מפתחים כבישים חקלאיים. גם כשרוצים לפתח, אדוני היושב-ראש, כבישים כאלה, רוב הכבישים נמצאים מחוץ לתכנית המתאר. הוא צריך ללכת לוועדה המחוזית, עוברות שנה-שנתיים עד שהוא מקבל אישורים ואז התקציב נגמר. הם רצים כל הזמן כקבצנים.

אני לא רוצה להרחיב. התמונה היא קודרת ולא מכובדת. לא מכבדת אותנו כנבחרי ציבור, לא מכבדת את משרדי הממשלה. הגיע הזמן שבאמת נתמוך ונקדם. אני כאן גם בשם השר שלי, שרוצה באמת לתמוך. ראיתי שלפני חצי שנה כאן הוא תמך הרבה בחקלאים ועשה. זה לא מספיק ואנחנו צריכים לשלב ידיים. אין קואליציה ואין אופוזיציה. כולנו אחים כדי לשנות את המצב. תודה רבה.

תודה, אכרם, רק הערה קטנה למה שאמרת. אני עסוק כבר מספר חודשים באופן אינטנסיבי – לא כל-כך בוועדה אלא בדיונים שאני עושה – בכל נושא רפורמת המים. אנחנו נתייחס גם למה שאתה אומר.

תבורך.

תברך אותו בסוף.

בבקשה, חבר הכנסת מסעוד גנאים.

תודה, אדוני היושב-ראש, אני מברך את חבר הכנסת ברושי על הדיון ומברך את כל האורחים. צריך להזכיר כמה דברים כי לפעמים כאשר אומרים שזה עניין של ביטוח ושיבוץ כאילו שהוא חד-סטרי. לצערי יש לנו ניסיון מר, למשל כאשר היו כל מיני תכניות של פיתוח גליל והתברר שהוא פיתוח לחלק מהאוכלוסייה, לצערי הרב, שזאת האוכלוסייה היהודית. אני רוצה להזכיר שבמרחב הכפרי יש גם אוכלוסייה ערבית והשטחים שלה. אני יודע שיש שם הרבה קשיים והרבה בעיות. למשל, בקשר לכבישים החקלאיים.

נמצא אתנו גם ראש המועצה האזורית משגב ואני חושב שהוא מכיר את הבעיות האלה גם מקרוב. למשל, בקעת בית נטופה היא השטח החקלאי הגדול ביותר לחקלאי אזור אל בטוף, עראבה, סכנין, עוזייר וכולם. יש שם בעיות בכבישים משום שכל השטח הוא תחת שטח שיפוט משגב או תבור או אחרים. הבאתי לדוגמה. כאשר הכבישים נמצאים בשטח שיפוט שהוא לא שלך ככפרי או כחקלאי מסכנין, יש בעיות ויש קשיים. יש גם קשיים לחקלאים בכל העניין של המשאבים ושל התמיכה של המדינה בהם כדי לשווק את היבולים שלהם וגם כדי להתקדם.

לכן אני מבקש מחבר הכנסת ברושי, שציין את היום הזה, באמת לשים את העניין של החקלאים הערבים, של השטחים החקלאיים הערבים, של הכבישים הערבים גם הם במרכז כדי לפתח שם ולשפר. תודה.

רק הערה אחרונה בקשר למשק המים וההיטלים. אני גם מצטרף לחברי אכרם חסון ולחברי כנסת אחרים. אנחנו רוצים ישיבה דחופה בעניין משום שאתה מכיר את הסבל הרב מההיטל הגבוה של רשות המים.

תודה, מסעוד. דרך אגב, אני באופן בסיסי לא רואה שום הבדל בין יישובים יהודיים לערביים במועצות. אם ראש מועצה לא מטפל ביישוב מסוים זה לא בגלל שהוא ערבי, לדעתי. לכן, הנושא הזה הוא נושא לאומי ובכלל לא קשור. אני לא רואה שום הבדל. תודה רבה, חבר הכנסת מסעוד גנאים. אני מבקש להעביר את רשות הדיבור לראש מועצת מרחבים, שי חג'ג', בבקשה.

בוקר טוב, קודם כל אני רוצה להודות על היום הזה, שנקרא יום החקלאות. איתן, כל הכבוד לכם ולפורום.

אדוני היושב-ראש מכיר חלק מהבעיות שיש לנו במועצות האזוריות. מדינת ישראל לא יכולה להתקיים בלי חקלאות. החקלאות היא ששומרת על הגבולות במדינה. בלי חקלאות לא יהיה לנו ביטחון כלכלי ולא ביטחון של מזון, ומי שחושב שהוא יכול לייבא מזון טרי מאירופה וכו', חי בסרט שכנראה הוא לא מכיר אותו. או להתבסס על טורקיה ולהביא משם מים. עד לא מזמן חשבו שזה אפשרי ואנחנו מבינים כולנו שאם אנחנו לא נהיה עצמאיים בכל נושא החקלאות, מדינת ישראל לא תוכל להתקיים.

אבל הדיון הוא על פיתוח הכפר. אני רוצה לציין שמי שהיה אמון על פיתוח הכפר היה משרד החקלאות. אפילו שינו לו את השם ל"משרד החקלאות ופיתוח הכפר". אני מכהן כראש מועצה כמעט ארבע שנים ושום הרשאה חדשה לפיתוח או לשיפור של איזשהו כביש או איזושהי מדרכה במועצה אזורית מרחבים לא התקבלה. בעבר היה, אני חייב לציין. בעבר היה.

אני רוצה להעביר מפה מסר לשר החקלאות ולהזכיר לו שהוא שר החקלאות של כל מדינת ישראל ולא רק של שטחי יהודה ושומרון, שגם שם צריך לשפר ולעשות. הוא שר החקלאות של כולנו ולצערי, בשנים האחרונות התקציבים לא מגיעים לנגב.

דבר נוסף, ואני חייב לציין אותו, הוא שהיחיד שלוקח איזושהי אחריות על פיתוח הכפר זה משרד השיכון דווקא. יושבת פה אסנת מהמגזר הכפרי במשרד השיכון ולשמחתי אפילו בנושא שיקום שכונות הכניסו אותנו בתקופה האחרונה כי הבינו שהתשתיות של יישובים שנבנו בשנות החמישים, פשוט לא מחזיקות. אני מזמין את חברי הכנסת לבוא לסיור במושבים אצלנו ולראות איך נראה יישוב שחיים בו 3,000 תושבים ואין בו כבישים, אין ביוב מרכזי, אין מדרכות ואין תחנות הסעה. המועצה אין לה תקציב מהתקציב השוטף לטפל בעניינים האלה.

אני מאוד מקווה שבאמת תחזור ההחלטה לקדמותה ולפחות שיקצו את ה-100 מיליון. זה לא כסף גדול. שמשרד החקלאות ייקח בחשבון גם את הנגב, גם את הגליל ואת כל מדינת ישראל. תודה רבה.

תודה לשי חג'ג'. ראש המועצה המקומית חורפיש, מופיד מרעי, בבקשה.

בוקר טוב לכולם, תודה על ההזמנה ותודה על הרעיון ועל החשיבה לעסוק בנושא החקלאות. באמת אפשר לדבר על פיתוח תשתיות חקלאיות אבל אני מעדיף לדבר על חוסר בפיתוח תשתיות חקלאיות.

זה אותו דבר.

אנחנו צריכים להגיע לפיתוח ואני אעלה את חוסר הפיתוח ואת החסמים. נכון לעכשיו המצב הוא רע מאוד בצורה שמבריחה אנשים בכלל מלעסוק בחקלאות. אם אני אקח את היישובים הלא-יהודיים, שהם ישובים גדולים ולא שייכים אפילו למשרד החקלאות ופיתוח הכפר, הם נופלים בין הכיסאות. מה קורה עם החקלאים? נכון לעכשיו, העובדות אומרות שאין תשתיות חקלאיות, אי אפשר לפתח דרכים חקלאיות ומעמיסים עלינו הרבה מאוד חסמים.

אני לוקח לדוגמה את חורפיש ושאר היישובים הלא-יהודיים, ששנים לא מקבלים תקציבים לפיתוח דרכים חקלאיות מכיוון שרוצים היום היתר לכל דרך חקלאית. תוסיף את זה לכך שתחום השיפוט של היישובים הוא קטן, ואתה צריך לעשות את התכנון ביישובים אחרים. כלומר, חוצה את תחום השיפוט שלך. אז אתה הולך לוועדה אחרת ולפעמים אתה מגיע לוועדה מחוזית בשביל לקבל היתר לדרך חקלאית. החסמים האלה פשוט מפריעים לנו. תוסיף את השטח הטופוגרפי וזה מערכתי. אני לא מדבר רק על חורפיש ועל יישובים לא-יהודיים או יישובים חקלאיים יהודיים. אני מדבר באופן כללי. הטופוגרפיה בגליל היא טופוגרפיה קשה מאוד. להשקיע בפריצת דרכים חקלאיות בגליל זה דבר ששונה מאשר במישור החוף, גם מבחינת העלויות, מבחינת תקציבים.

אני שומע פה שמדברים על 100 מיליון שקל. מה זה 100 מיליון שקל היום כדי לפרוץ דרכים חקלאיות? לדעתי זה לא כסף. אני מדבר על דרכים ומה קורה עם שאר התשתיות? הבעיות שלי זהות לבעיות של היישובים האחרים.

אני חושב שחשוב לבנות חבילת סיוע לפיתוח התשתיות החקלאיות מיד וביותר מ-100 מיליון שקל. שואלים אותי תמיד מה ההבדל בין פלאח לחקלאי. אני אומר שחקלאי נוסע עם קומביין וטרקטור לשטח ופלאח עם חמור. לצערי יש עדיין אנשים שרוכבים על חמור לשטח שלהם. זה נשמע הזוי אבל זה קיים. אלה עובדות ובמדינת ישראל אנחנו נמצאים.

אני חושב שחשוב שהוועדה הזאת תיקח את נושא התשתיות כחבילה אחת, תבחן את זה יסודית ומקצועית ואתם תעשו פשוט מצווה לנו. אני מחזק את הידיים של כולם לגבי חוק המים או רפורמת המים ותודה רבה לכולם.

תודה רבה, מרעי. אני בליכוד ולדעתי אני היחיד שנמצא בשדולה החקלאית. אני רואה בחקלאות ערך עליון, בדיוק כמו שאמר שי חג'ג'. אני חושב שאסם התבואה של מדינת ישראל לא צריך להיות נסמך על המדינות מסביבנו, בוודאי המדינות שהן ברובן לא אוהבות אותנו. לכן אנחנו צריכים קודם כל, בראש ובראשונה, מעבר לקטע שאני רואה אותו כקטע ערכי – עבודת האדמה היא עבודה ערכית. על זה קמה המדינה. לכן אני חושב שסיפור החקלאות במדינת ישראל, לא צריך לבחון אותו רק סביב כמה עולה העגבנייה וכמה אנחנו יכולים לקנות אותה בחוץ. יכול להיות שאנחנו יכולים לרכוש אותה בחצי שקל פחות, אבל יש לזה תוספים אחרים שלא באים לידי ביטוי רק במחיר.

אני עוסק גם בנושא המים ואני רוצה לומר שני דברים, שלדעתי כדאי להתמקד בהם בדיון. אנחנו מדברים כרגע לא על החקלאות. אנחנו מדברים על התשתיות ביישובים. אני בא מעולם התשתיות ודרך אגב, המועצות האזוריות – קחו את זה בילט-איין, בהגדרה – הן שטח עצום עם מספר תושבים קטן. אין עיר כמעט בארץ שהיא בגודל של המועצה האזורית של שי, אבל כמעט ואין לו תושבים. מה לעשות, ואתה צריך להעמיס את הכול על הארנונה של אותו תושב. אלה המקורות.

מדובר בבנייה שהיא לא צפופה אלא בניית קרקע. זה האופי של המושבים. לא בונים מגדלים והכביש שעובר דרך המגדל ודרך אותה יחידת קרקע הוא אותו דבר, אותו כביש. לכן העלויות פר האחזקה הן עצומות. אי אפשר להעמיס את זה על האזרח וזה ברור לי לחלוטין.

חייבים שהוא יהיה שר האוצר הבא.

אני אתן דוגמה. הייתי בסיור בכרם שלום לפני שלושה שבועות. יש כביש גישה ליישוב חדש על גבול מצרים. חבר'ה ציוניים ממדרגה ראשונה והם נמצאים עדיין בהקמת היישוב. משרד השיכון, במסגרת היטלי הפיתוח שהוא גבה מהם, סלל להם כביש באורך 3 קילומטר. במשך שנה וחצי הכביש הזה סגור בגלל ויכוח בין משרד התחבורה לבין משרד השיכון האם התמרור יהיה ככה או ככה. בינתיים התושבים נוסעים בכביש מסוכן מאוד, בלי תאורה בלילה. נשים, ילדים קטנים, ולאף אחד זה לא מפריע. ממשיכים להתווכח. אני מקיים דיון ושר התחבורה נותן אתמול הנחיה לפקיד לא לבוא לדיון. ככה לא מנהלים מדינה. אגו של שר לא מכתיב לנו מה קורה עם התושבים שם.

מה זה כבישים בלי אבא? אני לא מכיר דבר כזה. מה זה הבדיחה הזאת? הביאו את ראש המועצה. אומרים לו: תחזיר את הכביש 3 קילומטר, הוא אומר: מאיפה? יש ביישוב הזה 20 חבר'ה. אני שואל אותם, ראש המועצה הזה, תסבירו לי אתם איך הוא יחזיק את הכביש? בואו תספרו לי. דרך אגב, תתעכבו בהכרעה על הכביש ועוד מעט גם יגנבו את כל התשתית. ירצו להדליק את החשמל ולא יהיה בגלל שהכבלים כבר יהיו למטה. זה מה שקרה לי פה, בעטרות. אבל זה לא מעניין אף אחד.

אני חושב שצריך להתמקד בסוגיית התשתיות של הכבישים, מדרכות, ניקוז וביוב. זהו. עזוב את מה שקורה בשדות. זה סיפור אחר.

בבקשה, רוני, תלמידת בית-ספר מהערבה התיכונית. בבקשה, רוני. קודם כל, אני שמח שאת באה לכנסת. זה מעודד אותי תמיד ומרגש אותי שחבר'ה צעירים מגיעים לדיונים. באמת זה מחמם לי את הלב בגלל שזה העתיד שלנו. עד שנצליח ללמוד, כבר הם יהיו החבר'ה שיצטרכו לבוא לכאן כבוגרים כמעט. בבקשה.

שלום לחברי הוועדה הנכבדים, אני רוני לב, בת 17 ממושב צופר בערבה התיכונה. אימא שלי עובדת כאחות בבית החולים סורוקה בבאר-שבע, במרפאה במושב צופר ובמושב עין-יהב. אבא שלי עובד במפעל תרופות והוא גם חקלאי. שניהם מתנדבים ביחידת החילוץ ערבה ואבא שלי בתפקיד כסגן מפקד.

האזור חשוב לנו. חשוב שיהיה לנו לאן לחזור, שהאזור ימשיך להתפתח וישמור על האופי שלו. דווקא בגלל שאנחנו חקלאים והאזור דליל במתיישבים ובמושבים, ההגנה והשמירה על הסביבה היא מורכבת ומיוחדת ושונה ממקומות אחרים בארץ. השוני מחייב אותנו להיות יצירתיים במציאת פתרונות עם האתגרים והקשיים שהערבה חווה.

דוגמה לכך היא שכמות הפסולת שממוחזרת בערבה גדולה מהכמות שנשלחת להטמנה. אנו כבני נוער מעורבים בשמירה על הסביבה. כתלמידים אנחנו עובדים בפרויקטים המשלבים מערכים ועבודה. למשל, את המסע לפולין אנו מממנים באמצעות פרויקטים של איסוף פסולת למחזור ושימוש חוזר. גם במסגרת תנועת הנוער אנחנו עוסקים במחזור שמירה על הסביבה והפעילות מתבטאת בטיולים, סידור שבילים, איסוף פסולת מהשטחים הפתוחים וכל זאת מועבר לחניכים מקטן ועד גדול.

בערבה הסביבה היא מקור ההכנסה שלנו, בחקלאות ובתיירות, ולכן אנו גדלים עם מודעות גבוהה לצורך באיזון בין שימור לפיתוח. אם הממשלה תשקיע ותזרים לפה יותר כספים, הדבר יתבטא, למשל, בתחבורה ציבורית, בפיתוח התשתיות הציבורית ובתהליכי המחזור. יותר אנשים יגיעו לערבה וייווצרו מקומות עבודה, דבר היתרום להתחדשות הערבה ולצמיחת האזור.

אין מדרכות ליד הכבישים ואין תאורה. הייתי רוצה שיהיה קל לחזור להרחבה שתיבנה במושב. כולם רוצים לחזור מתוך ציונות ואהבה לחקלאות. בערבה יש משאבים שלעולם לא חסרים – שמש, אדמה ואנשים טובים. השילוב בין שלושתם הוא המפתח כדי להתגבר על המשאבים האחרים שחסרים. הערבה היא גן פורח. העתיד בפריפריה והעתיד שלי בערבה. תעזרו לנו לשמור עליה. תודה על ההקשבה.

תודה, רוני, על הדברים המרגשים. סורל הרשקוביץ, קיבוץ חניתה, בבקשה.

בוקר טוב לכולם, חברי הוועדה וחברי הכנסת, אני שמח שניתנה לי הזכות לדבר. אני מנהל הקהילה של קיבוץ חניתה בגבול הלבנון ובאתי לדבר בדיוק על הנושא שאתם מכוונים לו פה. אני שמח שניתנה לי הזכות. קיבוץ חניתה הוקם בשנת 1938 ולמעשה התווה את הגבול הצפוני של מדינת ישראל. דיברת על הישיבה על הגדר? זו הישיבה על הגדר. נכון להיום חיים שם כ-175 חברים ועוד הרחבה שנבנתה בשנים האחרונות, שהיא משגשגת. בפתח ישנו פרויקט שדרוג התשתיות. הקיבוץ הוקם ב-1938 והתשתיות התחילו להיבנות מכספים פרטיים מ-1950, 1960 ו-1970, התשתיות האחרונות שהוכנו בלב הקיבוץ הישן.

אנחנו מדברים על מערכות ביוב שלא תואמות לסטנדרט של שנות האלפיים והחוקים מחייבים אותנו לשדרג אותן. מערכות חשמל ומערכת מים שמאבדת המון מים בגלל שהיא בת שלושים, ארבעים וחמישים שנה בחלקה ונדרשים כספים רבים. בפועל המדינה כרגע לא שמה שום דבר. מדברים על פרויקט של כ-40-30 מיליון שקלים לשדרוג כל התשתיות.

דקה, דקה, לגבי המים. יש תאגיד מים, למה זאת בעיה של הקיבוץ?

לא, הקיבוץ מחלק מים היסטורי ומחלק מים היסטורי.

הבנתי. אתם התאגיד. אתם בעצם האגודה.

אנחנו צריכים להשקיע בתשתיות.

אבל זה צריך לבוא על התעריף.

אתה לא יכול להעלות את המחירים.

עזוב, אל תיכנס לזה. זה לא המים.

כשבונים שכונות חדשות, משרד השיכון בונה תשתיות, שם תשתיות חדשות. דיברת על גודל היישובים והיכולת להעמיס על הארנונה. אני מבין את זה לגמרי אבל אני אומר שזה קצת לא הגיוני לבוא ולבקש מהציבור לשלם את מלוא העלות, כשזאת כמות האנשים שזה מתחלק ביניהם. אני לא אומר שייתנו לנו את הכול, אבל לא יכול להיות שהמדינה אומרת ש-17% מע"מ היא לוקחת על הכספים שאנחנו משלמים מכספנו אבל שקל אחד היא לא שמה על התשתיות שצריך לשדרג. יש פה פרדוקס שלא ניתן לגישור. תודה לכם.

תודה. ארז וייסמן, בבקשה.

אני יושב-ראש פורום אגודות וספקי מים, מנכ"ל ארגון עובדי המים. אנחנו עוסקים במיוחד בהתיישבות הכפרית המתוכננת, קיבוצים ומושבים. אני רוצה לדבר על נושא התשתיות ועל נושא המים השפירים לשתייה בבית במושבים ובקיבוצים.

זה לא הנושא שלנו.

אם תיתן לי תראה למה זה מתקשר.

אני יודע שאתה עוסק במים.

אני אסביר למה הבעיה היא בתשתית.

הזמן שלנו קצר. אני אתן לך אבל אני הולך לעסוק בנושא המים.

אני לא מדבר על מים לחקלאות.

גם לבית. אני מטפל גם במים לבית, אבל לא חשוב.

עשינו עבודה עבור רשות המים היות וגילינו שהמחיר הממוצע שבו תאגידי המים העירוניים קונים את המים השפירים ממקורות עבור הצרכנים הביתיים הוא 2.5 שקלים בממוצע. לעומת זאת, בקיבוצים ובמושבים קונים במחיר ממוצע של 3.7 שקלים. אני לא מדבר על המחיר האחיד שנקבע לצרכן לשלם אלא על מחיר הרכישה ממקורות.

כשהעלות לנהל תשתית של מים על מעט אנשים, כמו שהבנת ממי שדיבר לפניי, כל-כך גבוהה על פני יותר קילומטרים של צינור, בסופו של דבר יוצא שכל מושב או קיבוץ שבעזרת כוחם מספקים מים לתושבים שלהם, מועדים להפסד מובנה. זה בגלל תשתית ישנה וזה בגלל פער גדול של מחירי רכישה.

ארז, מחיר משקי המים הוא קבוע.

המחיר לצרכן הוא קבוע.

כן, על זה אני מדבר. ההוצאה להביא את המים לצרכן משתנה. יש צרכנים שהם בהר וצריך סניקה, זה עולה יותר. לכן מקורות מווסתים את המחירים. אבל עזוב, אני לא רוצה להיכנס לזה, זה לא הנושא. תודה.

זה לא נובע מזה, ברשותך.

רון שני, ראש מועצה אזורית משגב, בבקשה.

תודה ליושב-ראש ולחבר הכנסת ברושי על הדיון, אני מדבר בשם המועצות האזוריות. אני יושב-ראש ועדת הכלכלה שם. מה שאנחנו רואים אחרי ביטול התקציבים שהיו לפני קום היישוב הוותיק, זה הפליה מאוד מאוד גדולה בין מה שקורה בשכונות ההרחבה – כפי ששי אמר קודם – לבין היישוב הוותיק. היישוב הוותיק, התשתיות שלו על הפנים. לפעמים אפילו אין תשתיות ואנחנו רואים את זה במאות מושבים וקיבוצים במרחב הכפרי בארץ. כולל בתוכם יישובים לא-יהודיים, שנמצאים במועצות האזוריות. כפי שנאמר קודם, אין אצלנו שום הבדל בין יישוב יהודי ולא-יהודי מהבחינה הזאת. לכן אני מחזק את הקריאה של חבר הכנסת ברושי להוסיף את התקציב, אפילו אם זה 100 מיליון, בין אם זה יותר או פחות. אפילו שנתחיל עם זה.

משרד החקלאות הקציב בין 2 ל-3 מיליון ליישוב לשיקום התשתיות הוותיקות. אצלי כבר עברו שני יישובים כאלה וזה מחולל פלאים. זה מנוף שאתו מגייסים עוד כספים ולא מסתכלים רק על ה-3-2 מיליון. ברגע שנכנסים לפרויקט כזה, אפשר למנף את זה ולהשיג יותר ואז היישוב עולה ופורח. תודה.

תודה רבה. ההבדלים בין הישן לחדש ברורים לך, אז חבל להיכנס לזה. אנחנו מדברים על הישן בעיקר. שמוליק ריפמן, בבקשה.

שמוליק לא יכול לבוא.

טוב. רותי פרום ממשרד החקלאות, בבקשה.

בוקר טוב, אני מנהלת את האגף לתכנון ופיתוח הכפר. בשנת 2011, אחרי פיילוט קצר, אחרי שהתקבלה החלטת הממשלה בסוף 2010, התנענו את התהליך או את המנוע לפיתוח והתחדשות הכפר באמצעות התקציבים שאושרו לנושא הזה. לשמחתי, עבדנו בנושא הזה גם בשיתוף פעולה בין-משרדי יחד עם משרד השיכון. גם משרד ראש הממשלה היה בתמונה, גם נציגי אגף התקציבים ויחד נכנסנו לתהליך שלקח ונתן אפשרות ליישובים הכפריים הקטנים, שאף אחד לא מגיע אליהם ואף אחד לא טורח להשקיע בחלק הוותיק שלהם, למתוח את הפנים. זה נעשה בצורה כזו שניתן מנוף לעתיד של היישוב וגם לחזות שלו על מנת שימשוך תושבים חדשים, על מנת שיצטמצמו הפערים בין החלק הוותיק לישן. שמעתי פה את הדוברים ואני חייבת להגיד שהבחירה של היישובים נעשתה ב"קול קורא", פתוח לכולם, כאשר בתוך הקול הקורא ניתנו תבחינים לטובת יישובים באזורי עדיפות לאומית ויישובים במדד סוציו-אקונומי נמוך.

התכנית הייתה מיועדת ליישובים קטנים והיישובים הכפריים מוגדרים עם אוכלוסייה של פחות מ-2,000 נפש. מה שקבע את המועדון הזה היה הרשימות של הלמ"ס ובצורה כזאת התקדמנו. התכנית קבעה מראש את המועמדים לשלוש שנים קדימה ובסך-הכול, אחרי שהתנענו והצלחנו להכניס לביצוע 105 יישובים, נעצרה התכנית.

מה התקציב שלה?

התקציב הראשוני שהגיע מתוך ההחלטה לשנתיים היה 200 מיליון שקלים, 100 מיליון שקל כל שנה במשך שנתיים.

מי עצר את זה?

יאיר לפיד.

בחוק ההסדרים ב-2013 היא נעצרה.

למה?

זה דיון שלכם פה באישור הצעת התקציב לאותה שנה. אני חייבת לומר שמכיוון שהיינו בדרך, נעשה איגום של תקציבים קואליציוניים שאפשר לנו להכניס עוד כ-70-60 מיליון שקלים לעבודה. היום אנחנו נמצאים במצב שלמעלה מ-80% מהעבודה הסתיימה והיישובים נראים אחרת. כמו שאמר פה רון, זה בהחלט יוצר מנוף לכספים נוספים.

מדובר ב-80 יישובים בערך?

אמרתי 105 יישובים.

אמרת 80.

84 הסתיים בהם הביצוע. חלקם עדיין נמצאים בביצוע, חלק גם אצלך.

80 מתוך כמה? כמה יישובים בארץ יש כאלה?

900.

ורק 180 זקוקים.

אמרתי שהשקענו רק ב-105 ונעצרנו.

אז זה שלב א' ולא בגלל שחשבתם שצריך רק ב-105.

בוודאי. היינו מוכנים לתכנית של עשור. אני אציין פה שההכנה לתכנית של עשר שנים נעשתה בתוך המשרד על-ידי קליטה של משימה, שהיא משימת מקרו בתוך המשרד. זאת המשימה של פיתוח הכפר. לצערנו היא נעצרה ואני חייבת להגיד שקרו עוד כמה תהליכים במקביל. ההשקעה בעוטף עזה משכפלת את ההצלחה שהייתה - - -

רותי, אני רוצה לשאול אותך שאלה. אולי את לא הגורם. לפעמים אני אומר שמרביצים לשליח. את משרד החקלאות, את שר החקלאות. אם אני שר החקלאות יש שני דברים שאני מטפל בהם: בחקלאות ובחקלאים ואיפה שהם גרים. זה התפקיד שלי ואני לא מבין משהו אחר. אני לא שר הבריאות אלא שר החקלאות. שר הבריאות מטפל בבריאות. לפי הבנתי, סוגיית התשתיות ביישובים היא כמעט נושא שני אחרי העגבנייה. זה כמעט הולך במקביל. איך יכול להיות שזה לא יושב אצלכם בפריים המרכזי ומישהו מקצץ אותו מלמטה כאילו זה משהו זניח – הוספנו טיפה, הורדנו טיפה, בואו נקצץ טיפה, אז יאללה, בואו נוריד את זה. לא הצלחתי להבין איך נושא כזה פתאום מקוצץ.

הנושא הזה קוצץ, חייבים לומר, לא במשמרת הנוכחית אלא בממשלה הקודמת. הממשלה הנוכחית קיבלה את זה כעובדה מוגמרת.

מי היה שר החקלאות?

שמיר. שמיר באמת לקח ואיגם את כל התקציבים הקואליציוניים שהוא יכול היה לאגם לטובת המשך הפעילות. אני חושב ששר האוצר וצוות אגף התקציבים הפעילו את כובד משקלם לקטוע את העבודה.

בואו נעזוב את זה. בתקציב 2018-2017 איפה הדברים עומדים?

נאדה.

אין שקל.

אבל זאת המשמרת שלכם עכשיו.

שלך, שלך. המשמרת שלך.

אני יושב-ראש ועדת הפנים. כשאני אהיה שר החקלאות תבואו אליי בתלונות. אם אני הייתי קובע את התקציב, תאמין לי שזה לא היה יורד.

הדיון בתקציב משרד החקלאות יתרחש מחר. אני חושבת שכולכם שומעים פה, אפילו בדיון הזה שאמור להתמקד ביישובים הכפריים פנימה, את הצרכים של חקלאות ישראל. קשה מאוד היום לבוא ולשים קובייה אחת. המשרד מעולם לא הקצה מתקציבו תקציבים בסדר גודל כזה למשימה הזאת. הוא הקצה את האנשים, הוא הקצה את העבודה והתקציב היה תוספתי.

את זה הבנתי, רותי. אין בעיה, אבל בשביל זה יש שר, כדי שהוא יביא את התקציב הזה. אני רואה אותו לא כתקציב תוספתי אלא כתקציב בסיסי. יש בסיס ויש nice to have. יש מה שנקרא זמרים והופעות ויש לחם. שני דברים שונים. אבל אני רואה את זה בבסיס. אני רואה את זה כדבר הכי בסיסי שיכול להיות. דרך אגב, בדיוק כמו שאם יתפרק כביש בעיריית ירושלים עכשיו, הממשלה נכנסת לאירוע. בדיוק. אם עיריית תל-אביב לא מטפלת בכבישים בגלל שאין לה כסף, זה הופך להיות בעיה של ממשלה. אלא מאי? היישובים הם שם רחוק. עזוב. זה כמה עשרות אנשים. לא מענין. אבל זה התפקיד של שר החקלאות. ככה אני רואה את זה.

אני רוצה להתקדם. את אמרת קודם שזה קוצץ ב-2013 במשמרת הקודמת והשר אגם משאבים מכספים קואליציוניים. יענו כספים קואליציוניים הם הקשרים האישיים. אז הוא הביא 70-60 מיליון. השר הזה הביא משהו מהכספים הקואליציוניים?

השר אריאל בעצם המשיך בשנה הקודמת, מתקציב שנה שעברה. תוקצבה תכנית פיתוח הכפר, לא התכנית של התשתיות. היא תוקצבה מתקציבים קואליציוניים בתוספת משמעותית, כאשר בתוכה אנחנו ממשיכים בשדרוג חזות של יישובים אבל לא בהיקף של 3-2 מיליון שקלים אלא בהיקף הרבה יותר קטנים.

אולי אפשר לדעת לאן זה הלך.

אני חושבת שהנתונים שקופים וברורים. בנוסף לזה, ולזה אתה אולי מרמז - -

אני לא מרמז. אמרתי בבירור.

- - החלטת ממשלה שהגיעה בסוף שנה קודמת, 358, להשקיע בנוסף לזה בשיקום תשתיות – בכל מקום שיש לנו שיקום תשתיות, יש החלטת ממשלה עם תקציב נוסף, יש החלטה אחת, 358, שנתנה ליהודה ושומרון 57 מיליון שקלים והחלטה ל-2017 בסוף 2014 שתקצבה גם את הסכומים המתאימים, 184 מיליון שקלים לשיקום תשתיות ביישובים בעוטף עזה. אלה שתי החלטות נקודתיות עם תקציבים תוספתיים שאנחנו מתפעלים אותן, אבל הן באמת קמו על בסיס מה שהיה לנו בהחלטה.

תודה, רותי.

ברשותך, אדוני היושב-ראש, אנחנו בעד שיקום התשתיות ביהודה ושומרון ובטח בעוטף עזה, אבל אני רק מזכיר שמשרד החקלאות הוא משרד החקלאות של כל מדינת ישראל. בשלוש השנים האחרונות אני לא זוכר הרשאות. בעצמך אמרת, ובצדק, שמדינת ישראל קיצצה. התקציב הזה נעלם, ה-100 מיליון האלה. התפקיד של כולנו פה, יחד עם משרד החקלאות, זה להחזיר את ה-100 מיליון האלה כדי שיהיה כסף לכל היישובים ולא רק לפה או לשם. זה הכול. אנחנו מאותו צד וזה לא שני צדדים.

תודה, צודק. אני מתחבר למה ששי אמר ואני רוצה להתקדם. היות ואמרת שאין ברירה אחרת, במספרים זה לא מתחבר לי. אני מקבל את מה שהוא אמר. גם עוטף עזה וגם יהודה ושומרון הם חלק ממדינת ישראל וצריך להשקיע שם. בסך הכול במצטבר אמרת שהסיטו לשם תקציבים בסדר גודל של כמעט 200 מיליון שקל בהחלטות ממשלה. וזה רק לאחוז קטן ממדינת ישראל. ואיפה 90% האחרים? כלום? אפילו אם אנחנו מנסים ליישר משהו, נותנים דגשים לאחרים טיפה אבל בטח לא אפס פה והכול לשם. אבל את לא הכתובת ואני אדבר גם עם שר החקלאות בעניין הזה.

ברשותכם, אני חייב לסיים את הדיון ב-11:30, קרי עוד 6 דקות. אתה תדבר דקה, אבו וילן דקה ואני אציע לכם הצעה.

קודם כל תודה רבה על הדיון.

עזוב, תחסוך את זה. תתקדם.

הדיונים אצלך הם הדיונים הכי משמעותיים בחקלאות. לא עכשיו, כבר שנתיים. ויהיו פה עוד דיונים משמעותיים. המרחב הכפרי בארץ, שציינת קודם, הוא 85% מקרקעות המדינה אבל עם 10% תושבים. המדינה בנויה ממרחב כפרי ומיישובים עירוניים. למרחב הכפרי יש משמעות אמיתית על הקרקע ועל החוסן התזונתי. חוסן תזונתי הוא חוסן ביטחוני, אבל לא כל-כך מבינים את זה. זה לא הנושא.

הנושא, כמו שאמרת, מחולק לשניים – יש חקלאים ויש התיישבות. מגורים – הבטיחו מיליארד. זאת הבעיה של המדינה, זאת לא בעיה שלך. זאת בעיה שלנו, של השרים שלנו, של המדינה בכלל. הבטיחו מיליארד. אמרו: כל שנה תקבלו 100 מיליון. אחרי שנתיים – הופ, פשוט חותכים את זה. זאת הבעיה של מדינת ישראל. שום הבטחה לא ממומשת. אם לא מקבלים גושפנקה מבג"ץ, הכול נעלם. זה מה שבאנו להגיד לך – שיחזירו לנו את מה שהבטיחו. נתנו כבר. זה לא שלא נתנו. נתנו מיליארד ועכשיו לקחו את זה. הסיפור של החוסן הפנימי ההתיישבותי הוא של היישובים הוותיקים באמת. הפריפריה. אני לא מדבר על המרכז שאני בא ממנו. תודה רבה, אני לא צריך את זה. אנחנו גם לא בתוך הקריטריונים של רותי. אבל היישובים של שי בצפון ובנגב חייבים את הכסף הזה לפיתוח התשתיות העצמיות.

כרמל, צודק. בוא נתקדם. אבו וילן דקה וחצי ואני אסיים.

תודה, אדוני היושב-ראש, אני חותם על כל מילה שכרמל אומר. זה דבר אבסורדי. ב-2010 היה 100 שנה לדגניה והממשלה קיימה ישיבת ממשלה חגיגית בדגניה. ראש הממשלה לוקח אותי הצדה ושואל: אבו, אתה היית מאמין שאני אעשה ישיבת ממשלה בדגניה? אמרתי: ודאי. אם היה עושה את זה מפא"יניק כולם היו קופצים. לך אין שום בעיה. אתה גם לא נגד התיישבות. אין שום בעיה. ואכן, שם קיבלו את ההחלטה על ה-100 מיליון לעשר שנים. הגיע שר אוצר חדש, יאיר לפיד, וככה, בהינף גרזן חתך. אמר: אין כסף, אין כסף, ורק השאיר את הסעיף כדי שאם פעם ירצו, אפשר יהיה להכניס. בא יאיר שמיר, גירד קצת כספים קואליציוניים, 36 מיליון, ואחרי שנה זה נגמר.

זה לא רציני. זאת בדיוק דוגמה לכך שממשלה התייחסה ברצינות ואמרה: עשר שנים. כרמל אמר נכון וזה הולך ליישובים ויש קריטריונים מאוד ברורים. זה עבד טוב. אז בישראל, כשמשהו עובד טוב, למה לקלקל? אני חושב שמפה הסיכום צריך להיות שקוראים לממשלה בתקציב 2018-2017 לחזור לזה. זה חשוב, זה מראה על כיוון. יש יישובים שמבחינתם זה מאוד משמעותי ויש כאלה שיכולים להסתדר. יש קריטריונים מאוד ברורים וחבל. זה חשוב.

תודה רבה. רויטל, דקה אם את רוצה להתייחס ואני אסכם.

לא, תסכם.

טוב, רבותי, תודה רבה קודם כל לכל הדוברים. כפי שאמרתי, באמת הנושא של ההתיישבות ברמה האישית שלי מאוד מאוד חשוב לי. אני רואה אותו, כמו שציינתי בפתיח, כערך ציוני ממדרגה ראשונה. המדינה קמה קודם כל על בסיס ההתיישבות. אני לא רואה אותו רק בפריזמה של התקציב ולכן חורה לי מאוד מה שקורה כאן, לא רק בהיבט הזה אלא כמעט בכל היבט שאני נוגע בו בנושא של ההתיישבות.

אני רוצה להתמקד. מעבר להצהרה אני רוצה להיות ממוקד. הסיפור שאני חושב שצריך להתמקד בו הוא באמת התשתיות בתוך היישובים ומהיישובים ועד החיבור לכביש הראשי. מה שנקרא "כבישים ללא אבא". אני לא יודע איך המציאו שם כזה. כבישים ללא אבא.

פטנט של ישראל.

הבושה בשם אפילו. כאן אנחנו מדברים על כבישים, אנחנו מדברים על מדרכות, אנחנו מדברים על תאורה, ניקוז וביוב. אני לא יודע לגבי כל-כך הרבה ניקוזים ביישובים האלה בגלל שלא צריך כל-כך. בביוב בכל מקרה יש אגרת ביוב אז בוא נראה איך אנחנו בולעים אותה שם. אני מדבר בעיקר על כבישים, מדרכות ותאורה.

דרך אגב, זה דבר בסיסי שאזרח רגיל במדינת ישראל במינימום שהוא מבקש זה זה. הוא לא מבקש הרבה, רק את זה. לכן אני חושב שמדובר בסך-הכול בכסף קטן יחסית לתקציב המדינה. יש פה תכנית רב-שנתית ואני מסכים עם כל החברים שאמרו שאם הממשלה מקבלת החלטה, יש לה רצינות. לפחות התושבים, האזרחים חושבים שיש פה אנשים רציניים. אז יש לפעמים החלטות רב-שנתיות, לפעמים בגלל התקציבים ולפעמים בגלל שאלה לוחות הזמנים של הביצוע ואין דרך אחרת. כאן מדובר על כסף ואני מסכים עם כל החברים שאי אפשר אחרי שנתיים להגיד: סליחה, חבר'ה, פוס, סגרנו כי יש לנו דבירם אחרים חשובים. אני מודיע לכם: אין שום דברים אחרים חשובים. אין דברים כאלה.

דודי, אל תגיד את זה.

אמרתי שאין דברים אחרים יותר חשובים.

הוא לא מתכוון לתאגיד.

אני אומר שאין דברים אחרים יותר חשובים, מז'וריים, שפתאום כולנו מסכימים ואומרים: חבר'ה, אתם צודקים, יש מלחמה רצינית וכל הכסף של המדינה צריך להיות במלחמה ואנחנו מצטמצמים. לא קרה כלום בשנתיים האחרונות. ולכן אני חושב שזאת חוצפה ועזות מצח להתייחס לאנשים האלה ככה. זאת אמירה מול האנשים, מול התושבים שגרים שם ולא רק מול ראשי המועצות. נתתי דוגמה את הכביש שטיפלתי בו אתמול ויש עשרות כאלה.

לכן אני באמת מבקש או קורא לממשלה בשם ועדת הפנים – אני מניח שכאן יש לנו קונצנזוס מלא בכל הנושא הזה – ולשר האוצר במסגרת התקציב הזה למצוא את הכספים שהם בסדרי גודל של כ-100 מיליון שקל ולמלא את התקנה החסרה, מה שנקרא. היא עדיין נשארה תקנה אבל רק שתו אותה. למלא בתקציב של 100 מיליון שקל בשנה ולהמשיך את התכנית הרב-שנתית לעשר שנים. לא שזה מספיק. לטעמי זה לא מספיק אבל לפחות סיכמנו? בוא נעשה. זה לא הגיוני שאנחנו מסכמים היום, מחר מתחלף שר אנחנו מסכמים משהו אחר ובעוד יומיים מתחלף עוד אחד ואנחנו מסכמים משהו. שמע, זה בדיחה.

זה לא עובד ככה. מדינה לא מנהלים ככה. בסוף יש אנשים. מישהו צריך להבין שבקצה יש בן-אדם שקם בבוקר. אי אפשר להזיז אותו ימינה ואחרי זה שמאלה ואחרי זה ישר ואחרי זה למעלה ואחרי זה למטה כל רבע שעה. זה לא עובד ככה. לכן, זאת הקריאה שלנו לשר האוצר. אני אפנה אליו את המכתב ואני גם אדבר אתו. אני רק מבקש מכם בקשה אחת, באמת. תתלכדו ביניכם. תבחרו איזשהו צוות. אני לא רואה את זה כנושא מפלגתי, רבותי. אני רואה את זה כנושא לאומי. דרך אגב, הוא פוגע בכולם. אני אומר לכם, בכולם. בואו תעשו איזשהו צוות. אני לוקח על עצמי, אפילו אם תפנו אליי, שאני אייצר פגישה עם שר האוצר. נלך, אני אבוא אתכם ונדבר על זה אתו בגלל שהוא הכתובת. כרגע אנחנו כולנו מסכימים על אותו דבר ומרגיזים אחד את השני.

אני מציע שאמיר ריטוב ירכז את הצוות.

אין בעיה. תגידו לי שיש צוות ממושבים, קיבוצים, מועצות אזוריות.

הוא יושב-ראש מרכז המועצות האזוריות.

אין בעיה. אני מבטיח לכם, בלי נדר, שאני איזום פגישה. אני אדבר אתו ואני אתניע מהלך של פגישה. אני מודה לכולם ובאמת נקווה שמפה ייצא משהו טוב. תודה רבה.

תודה לדודי ותודה לכולם.

תודה, כמובן, לברושי על כל מה שהוא עשה פה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:30.