הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 101

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שני, כ"ט בתשרי התשע"ז (31 באוקטובר 2016), שעה 11:00

בטיחות ילדים בנסיעה במונית

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר

אורי מקלב

אסי סוזנה - מנהל אגף רישוי ומטה, משרד התחבורה

שמעון אבני - מנהל אגף הסעות, משרד החינוך

יהודה בר אור - יו"ר, איגוד נהגי המוניות

אביטל אפל פנקס - דוברת ארגון "בטרם" - המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

רויטל לן כהן - עו"ד, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

ורד קירו זילברמן

רחל סעדה

רותם צור, חבר המתרגמים

בטיחות ילדים בנסיעה במונית

ראשית אני מתנצלת על העיכוב, אבל כמו שאתם יודעים הנושא די בוער וסוער. אני מתכבדת לפתוח את דיון הוועדה לזכויות הילד בנושא בטיחות ילדים בנסיעה במונית. למעשה אני נחשפתי לנושא הזה גם בעקבות פניות שהגיעו וגם שיח שעלה בתקשורת ואני מודה שדי נדהמתי שהבטיחות של הילדים ברכבים הפרטיים היא על פי סטנדרטים ותקנות מאד מסוימות, ושכמדובר במונית – כאילו למונית יש איזשהו מגן משלה, משהו שהוא כנראה קצת יותר גדול מאיתנו שם – לא צריך לשמור על כללי בטיחות מאד מינימאליים כפי שאנחנו תופסים אותם ברכבים הפרטיים שלנו, אם זה הנושא של כיסא בטיחות לילד, אם זה בוסטר או כל כיסא אחר שמותאם על פי הגיל. מותר להסיע שני ילדים נוספים על מספר הנוסעים המותרים אם הם מתחת לגיל חמש, אני מנסה להבין אם זה שהם פחות מגיל חמש אז מותר להפקיר אותם או מה המשמעות של זה מבחינת הבטיחות של המונית שהוא שונה מרכב פרטי.

בקיצור, משהו שהוא מאד מאד עמום ולכן ביקשתי לכנס את הוועדה, פעם אחת כדי להבין לעומק מה באמת קורה, ופעם שנייה כדי לראות איך אנחנו מתקנים את זה. כי הרי לא יכול להיות שאנחנו נעשה הכול כדי שהילד שלנו יהיה מוגן כשאנחנו נוסעים ברכבים פרטיים, כי אנחנו יודעים שזה חשוב, כי אנחנו רוצים לשמור עליו, אבל כשזה מגיע למוניות אז החוקים באיזשהו מקום משתנים והילדים שלנו הופכים להיות לא בטוחים בנסיעה.

אני אתחיל. עמותת אור ירוק, לא נמצאאים. משרד התחבורה, בבקשה אסי סוזנה.

שלום וברכה. אנחנו מטעמנו בזמנו הוחרג כל הנושא של המוניות מכל הנושאים של מושבי הבטיחות למיניהם, סברנו שלא סביר יהיה שנהג מונית יחזיק במונית שלו מספר סוגים של כיסאות, וכאשר נוסע מזדמן כזה או אחר יעצור אותו אז הוא יחפש לעצמו איזשהו כיסא שמתאים לאותו ילד שנמצא עם אותו נוסע. אפשר להחיל את זה אולי על תחנות מוניות, שאנחנו יודעים היום שתחנות מוניות כן מחזיקות וכן נותנות שירות, אפשר אולי להחיל את זה בנושאים של נסיעות מוזמנות מראש, שאותו נהג מונית יודע שמזמינים נסיעה עבור ילדים, אבל לכל הנסיעות המזדמנות יש לנו קושי בלראות איך זה באמת קורה - - -

אז מה אנחנו אומרים בעצם, אסי, שהבטיחות של הילדים שלנו זה עניין של נוחות? זאת אומרת, אם ברכב פרטי אפשר ואנחנו מחייבים את ההורים אז נעשה, ואם זה מוניות אז לא חשוב הילדים.

זה לא ככה, אבל אני תכף אדבר. זה לא נכון.

לא, זה מה שמשתמע.

לא נכון.

לא, עזוב רגע נכון או לא נכון בהרגשה שלך, זה מה שמשתמע. אם אתה מסיע את הילד שלך ברכב אתה צריך לדאוג לכיסא בטיחות כי אנחנו צריכים להגן עליו ולשמור עליו, ואנחנו גם צריכים לחגור אותו. אבל אם זה במונית אז אנחנו לא יודעים אם זה נוח, אם זה יפריע לאחרים, אם אפשר או אי אפשר – אז יאללה נחליק, שייסע ככה. ככה זה נשמע.

זה לא ככה.

לא, זה לא עניין של נשמע ככה אלא אנחנו חושבים שבאמת זה משהו שהוא לא סביר יהיה לעשות, מה גם שהוא לא באמת מעשי, כי אז מה נחריג? אוקיי, נגיד לנהג מונית שיחזיק גם בוסטר, גם סל-קל וגם כיסא מגביה לילדים כאלה או אחרים?

החוק מציין שצריך להתאים את הכיסא לגודל הילד, אז איזה בדיוק כיסא צריך להכריח את הנהג מונית להחזיק באוטו? זה משהו שאנחנו חושבים ולא - - -

וזה סביר להסיע ילד לא על כיסא בטיחות ולא חגור? וזה סביר להסיע שני ילדים שהם מעל מספר הנוסעים המותר כשהם מתחת לגיל חמש?

בסוף, אנחנו חושבים, וגם בעולם הדבר הזה מצוי, שהאחריות היא על ההורים. אנחנו לא יכולים להוריד את הדבר הזה מההורים. אם הורה ניגש למונית ויודע שאין לו כיסא בטיחות לילד, אנחנו חושבים שהאחריות היא שלו לא לעלות לאותה מונית ולהזמין מתחנת מוניות מונית שכן יש לה כיסאות, שיש את זה. זה לא משהו שהוא לא קיים - - -

אז אי אפשר לחייב תחנת מוניות, שבכל תחנת מונית - - -

אני לא יודע, שוב, אמרתי, יכול להיות שבתחנת מוניות יהיה אפשר לחייב - - -

לא, אי אפשר לחייב בחוק שלכל תחנת מוניות יהיה מענה של בוסטר או כיסא בטיחות, ולא מעלים את הילד אם אין לו כיסא בטיחות?

יכול להיות, כשזה נסיעות מוזמנות, כן. אבל כשזה נסיעות מזדמנות, כאשר מישהו עוצר, ורוב הנסיעות בארץ הן נסיעות כאלה, שאדם עומד בכביש ורוצה לעלות למונית, אני לא חושב שאפשר לחייב נהג מונית להחזיק את כל סוגי הכיסאות ב - - -

אז מה האופציה? שהילד ייסע לא בטוח? באמת אני שואלת.

אתם רוצים לאסור להסיע? זה מה שאתם רוצים? זה מה שאתם באמת אומרים?

סליחה, המקום של המדינה לפעמים הוא להיות פטרונית, כשהיא אמורה להגן על זכויות של מי שלא יכול להגן על זכויותיו. אנא הגנו על זכויות הילדים.

רויטל, אהלן. לא, אבל אני שואלת שאלה אחרת, באמת. סליחה רגע, רויטל. אני באמת מתעקשת על השאלה. אתה אומר בסדר, נסיעות מזדמנות והכול, אז מה אנחנו אומרים בעצם? שכשזה נסיעות מזדמנות וכי אין ברירה, אז אנחנו יכולים להרשות לעצמנו שהילדים יעלו לא חגורים? ואם אני עכשיו במקרה צריכה לעלות לבית חולים, לא עלינו, דחוף דחוף דחוף, אני יכולה להרשות לעצמי ברכב הפרטי שלי לקחת את הילד ללא כיסא בטיחות? התשובה היא לא, נכון? שוטר יתפוס אותי, זה ייגמר לא טוב. או אם חס וחלילה יקרה משהו.

בסוף, כמו שהאחריות היא שלך ברכב הפרטי שלך או אחר, האחריות היא שלך תהיה גם כשאת עולה למונית. וזאת הכוונה. כשאנחנו באים ואומרים: אנחנו רוצים שההורים יהיו אחראיים, ולא אותו בעל מונית הוא שצריך להיות אחראי. הוא גם לא יכול להיות אחראי. אנחנו מצפים, אנחנו רוצים להטיל על מישהו משהו שהוא לא יכול להיות אחראי, הוא לא יכול להחזיק את כל סוגי מגוון הכיסאות אצלו באוטו.

תאסור עליו להסיע.

ואם אני עכשיו האמא של הילד- - -

אני לא הולך לאסור להסיע - - - לא לעלות, אני חושב שהאחריות, היא של ההורים לא לעלות עם הילדים למונית.

אסי, אני רוצה רגע לומר, ראשית, אני לא מתווכחת בכלל עם העניין של האחריות ההורית. אני חושבת שהיא תמיד במקום הראשון, ותמיד היא צריכה להיות שם, אנחנו יודעים שזה לא תמיד ככה, אוקיי? ואנחנו לא משאירים את המקום של האחריות ההורית כל הזמן, כי עובדה שאנחנו ברכבים פרטיים דורשים שיהיה כיסא בטיחות, אבל לצורך העניין אני רגע זורמת איתך כדי שתבין את גודל האבסורד, אוקיי? זה לא אישי אליך, זה פשוט ההתנהלות שאנחנו - - - אני בתור אמא, נותנת את הילד שלי לאח, לחברה, לא משנה, למישהו אחר, בסדר? ברכב, ללא כיסא בטיחות, הם נוסעים, אני לא אדבר חלילה על מקרה של תאונה, שהילד חשוף וכו', אבל שוטר שעוצר, הנהגת או הנהג יכולים להגיד, ' האחריות של אמא שלו'? התשובה היא לא, נכון? אז למה כשאנחנו מדברים על מוניות, אנחנו כאילו מנכים את העניין הזה מתחנת המוניות, או מנהג המונית, או בכלל מהאחריות שלנו כחברה? ואם תקרה תאונה ברכב של מונית, אז הילד לא חשוף לפגיעה כאילו? הוא מוגן שם?

לא חושב שהוא מוגן, אבל אני רק אומר שאנחנו לא יכולים להטיל עליו את הנושא הזה, או להגיד 'אל תעלה ילדים בכלל לרכב, אלא אם כן יש לך כיסא כזה או אחר', ובאמת צריך להתאים, כי הרי לא כל כיסא מתאים לכל ילד, מי כמוכם יודע?

אבל יש כיסאות שהם, יש שני סוגים של כיסאות שיכולים לכסות את הכול.

זה לא מה שהחוק אומר בכל מקרה.

אבל זה הרבה יותר טוב ממה שהיום, שהילדים פשוט חשופים בצורה שהיא בוטה בעיניי, במקרה של תאונה, לא עלינו.

ועדיין אחרי הכול, אני חושב שקשה מאד יהיה, להטיל את האחריות הזאת על אותם נהגי מוניות שהם מסיעים את הציבור. יש השלכות אחרות, כמו לדוגמא, 'אוקיי, אין לך כיסא אז אל תסיע את אותם ילדים', ואז מצד אחד כשאנחנו רוצים לתת מענה במוניות שירות לציבור, נהג מונית יכול להגיד: 'מצטער, אין לי כיסא' ולהמשיך הלאה.

יש חובת חגירת חגורות במונית?

לא, רק בנסיעות בינעירונית.

לא לא לא, גם לא.

אין חובת חגורות בטיחות?

ההחרגה היא לפי סעיף 83ב', ההחרגה היא לנהג מונית בנסיעות עירוניות, ולנוסעים מאחור בנסיעות עירוניות.

בינעירוניות.

לא, עירוניות. אדוני, פתח את החוק תסתכל. תסתכל על התקנות, מה לעשות? אתה רוצה שאני אקריא לך?

רגע, אני לא מבינה, מההתייחסות שלך אני מבינה שאתה יושב ראש איגוד נהגי המוניות, אני יכולה גם להבין את המקום שממנו אתה בא. יהודה?

אני יהודה בר אור, יושב ראש איגוד נהגי המוניות הארצי. אני אבא וסבא, יש לי נכדים, ואני מסיע, ויש לי גם ילד שהוא מתעסק, שהוא גם היה קצין למידה ואני העברתי איתו את כל השנים יחד, ככה שאני נמצא במערכת הזאת די שנים, וליוויתי את העניין הזה כנהג מונית וכאב, וכיום אני מלווה את זה גם כסבא.

זו אחריות של ההורה. אני, כמו שאני יודע שאני לוקח את הבוסטר שלי וכל דבר, הילד שלי לוקח או אני לוקח אם אני מסיע את הנכדים שלי, בפרייבט שלי, וזה הכול באחריות של ההורים, נהג המונית, אין לו מקום לשים את זה מאחורה, היום בכלל כשרוצים לעבור לרכב ההיברידי או החשמלי, שאין שם מקום לשים כלום מאחורה, מה, הוא ישים שם איזה מזוודה, איזה בוסטר, איזה מה? מה הוא ישים ראשון לפני מה? מה אתם רוצים עוד להחיל על נהג המונית - - -

אז לא, שניה רגע.

לא, שנבין רגע, שנבין. גברתי, את רוצה לשמוע את התגובה שלי או ש - - -

לא, אני מבינה, אבל אני רוצה רגע להתייחס למה שאתה אמרת.

אני אגמור, אני אענה לך על הכול, תאמיני לי, לא באתי לפה בשביל לא לענות. אני באתי לפה להביא את המציאות של נהג המונית בשטח, באמת. קודם כל אנחנו, ברגע שאנחנו מחויבים ועובדים עם ילדים עם קשיי - - - או ילדים קטנים, שאנחנו מסיעים אותם לכל מקום, במכרז ובכל מקום כתוב שהנהג שמתחייב לקחת את כל הדברים האלה, הוא חייב להחזיק לעצמו את כל האמצעים, שהוא חייב לקחת את הילדים בדרך הבטוחה ביותר, אז הילדים שבאמת נוסעים כל יום הם מוגנים.

במקרים האחרים הוא לא חייב - - -?

לא, הוא לא רק לא חייב, הוא גם לא יכול. הוא לא יכול משום שאין לנו אפשרות לשים את זה באוטו. קודם כל כמה עוד הוצאות יש לנהג מונית שבקושי מגיע לשכר מינימום בשתים עשרה שעות עבודה? רוצים להטיל עליו עוד הוצאות ועוד הוצאות? אין מקום לזה. ב', אין לו מקום באוטו להכניס את זה, כי אנחנו, ההפך, הולכים היום לצמצם את הבגאז' של האוטו ולא להגדיל אותו, אז איפה נשים את הדברים האלה?

היום רוצים לשים דגש על מחיר ודגש לזה ומיליון ואחד דברים רוצים שנהג המונית יעשה, ואי אפשר את כל העולם ואשתו להטיל על הנהג ולהכניס אותו לתוך האוטו, אין לו מקום, זה אוטו שצריך להסיע מזוודות, צריך להסיע אנשים וצריך לתת שירות לאנשים שנוסעים איתו. אנחנו, כמובן שברגע שאנחנו רואים אנחנו מטלפנים מהר לתחנה והבן אדם - - - אנחנו אומרים למי שיכול להסיע, ויש לו את זה, זה יתרון שלו, כי באותו רגע אין לו עבודה, הוא יכול להסיע ויש לו את הבוסטר, הוא מרוויח. הפוך, מבחינת עבודה, הוא מקבל את העבודה. ברגע שאין לו עבודה, אם אין לו בוסטר הוא לא ייסע עם הילד הזה אם אין למשפחה הזאת בוסטר. אבל המשפחה צריכה לדאוג לבוסטר שלה כשהיא באה למונית והיא נוסעת, כי האחריות היא שלי ושל כל אחד בישראל. זה לא שייך שאני נהג מונית כרגע, אני מדבר עכשיו כהורה וכסבא. לא יכול להיות שאתם באים, רוצים שהנהג יהיה אחראי - - -

רגע, אתה עוד לא יודע מה אני רוצה, אנחנו עכשיו נמצאים בשיחת בירור. וזו הסיבה גם שרציתי לשאול מקודם, אבל אתה אמרת את הדברים שוב עכשיו, אז אני אשאל את השאלה.

בבקשה.

אני לא באה להטיל על נהגי המוניות כלום, אנחנו באים לראות איך אנחנו מוודאים שהילדים שלנו נוסעים בבטחה, גם במונית. גם במונית. עכשיו לשיטתך, אם אתה אומר שהאחריות היא של ההורים, ואני מסכימה שעל ההורים תמיד מוטלת האחריות - - -

לא, אני - - -

רגע, רגע. אז אולי הורים שלא מגיעים עם הציוד שנדרש, נהג המונית פשוט לא ייקח את הילדים. זאת אומרת לא יהיה אפשר להסיע ילדים במונית אם הם לא נמצאים עם אמצעי הבטיחות הנדרשים.

את עושה פה שני דברים, אחד טוב ואחד רע. מה הטוב? הטוב, שבאמת לאותו נהג שרוצה יהיה לו פרנסה יותר ויותר, והרע, שאם יהיה באותו רגע, לא יהיה מספיק מוניות, אז לאנשים תהיה סיבה להגיד שכרגע אין להם בוסטר, וכאן את נכנסת לתוך פלונטר. אי אפשר יהיה לכפות את זה ולחפש, מי יבדוק את זה? שמונה פקחים בכל הארץ?

מה אתם מציעים? אני רוצה שהילדים שלנו יהיו בטוחים. מה אתם מציעים?

תראי, אני כל היום מתלונן על זה שחאפרים מפקיעים מחירים ועושים בעיות, ואני שולח את הפקחים לכל מיני מקומות ששמה לוקחים לציבור יותר כסף. אני משתף פעולה עם משרד התחבורה ועם המשטרה ועם הכול, כדי שלא יפגעו בציבור. ואין להם, והתשובה שלהם, שלא תמיד הם יכולים לעזור כי יש להם שמונה פקחים בכל הארץ ואין להם תשובות לאף דבר. אז בטח שהם לא יבדקו למי יש בוסטר ולמי לא, זה הרי חוק שאין לו שיניים, זה כאילו דבר שאי אפשר לבצע אותו גם. עכשיו מה שאנחנו אומרים, אנחנו - - -

יש משטרה בדרכים, מה זה הדבר הזה, יש משטרה בדרכים, תהיה לה זכות לעצור נהג מונית ולראות, מסיע ילדים מחוץ לחוק או לא - - -

תראי, גברתי, יש לנו חוק שאומר שצריכה להיות מזוזה בתוך האוטו, מה זה מזוזה? שאני אקבל את פרטי הנהג בתוך האוטו, אני רשום גם על המונית, אני כבר 37 שנה נהג מונית, אולי שלוש פעמים עצרו אותי על השאלה הזאת. אפילו על המדבקות שהן גלויות מבחוץ, שכל אחד רואה את זה ואני שולח למשטרה לכל מיני מקומות שנהגי מוניות נוסעים בלי זה, כי החוק מחייב אותם לשים כי זה מה שהנוסע רואה.

איך הילדים שלנו נוסעים בבטחה גם במוניות? לא יכול להיות שהילדים שלנו, במוניות, לא בטוחים.

אז הם בטוחים. קודם כל הם בטוחים. קודם כל אני אומר לך, הם בטוחים.

למה, יש לכם מעטה הגנה מיוחד?

קודם כל אני אומר לך, תזמיני לפה נציג משטרה וכל מי שאת רוצה, חבל שאין פה, וכרגע עד הרגע הזה, בלי עין הרע שלא יהיה, אני לא קיבלתי שום דוח משטרתי בשום מקום שקרתה תאונה במונית שבו נפגע ילד בגלל שהוא לא היה חגור. נקודה. ההורה שיושב איתו יודע, נהג המונית מבקש ממנו, 'תפוס אותו טוב', ברגע שהילד מנסה לקום, הוא מבקש מההורה, עוצר את האוטו בצד - - -

כן אבל אם חלילה תאונה או משהו, מה גורלו של הילד? ועוד אתם חמישה מאחורה ולא רק - - -

גם אם יהיה בוסטר זה לא יעזור, בתאונה אמיתית. כולם יודעים מה זה בוסטר.

אז משרד התחבורה בואו נבטל את תקנות הבטיחות לילדים ברכבים אם זה לא יעיל, באמת עכשיו אני אומרת. אם זה לא באמת מה שמציל את הילדים שלנו, אז בשביל מה אתם מוציאים על זה כל כך הרבה כסף?

את יודעת כמה אנשים היו חגורים טוב מאד והלכו לעולם הבא?

אני רוצה לשאול אם באמת הסיפור של הבוסטרים מאחורה, או בכלל של הילדים, הם לא כאלה יעילים, אז בואו נבטל. למה ההורים צריכים להוציא מאות אם לא אלפי שקלים על כיסא בטיחות?

תראי, במה הוא קשור, הוא לא קשור בכלום. אם הוא לא קשור, הוא יעוף.

בוא נבטל את זה! טוב שניה רגע, יהודה, תן לאסי רגע

הוא חגור עם חגורת הבטיחות, פשוט - - -

חגורת הבטיחות לא הצילה אותך גם - - -

רויטל, סליחה. סליחה. תנו שנייה לאסי לענות.

אף אמירה כזאת או אחרת, שכיסאות בטיחות הם לא בטיחותיים או חגורה לא בטיחותית, אני לא חושב שמכאן צריך לבוא ולהגיד, 'אוקיי, בואו נבטל את הדבר הזה'. יש מקום אולי למחקר מקיף ואז לבדוק ולהגיד, אוקיי מתאים או לא מתאים? כן מגן או לא מגן? זה בנושא הזה.

אבל, אני חושב, שוב, כשאנחנו מטילים את האחריות על מישהו שהוא לא באמת אחראי, אם תרצו, שוטר יעצור מונית, ואם הילד לא חגור ואין לו בוסטר – שייתן דוח להורים. מה לעשות, ההורים צריכים לדעת שאסור להם להסיע את הילד בצורה כזו או אחרת, זה לא משנה מי הנהג.

סליחה, אני לא מצליחה להבין את השיח, כי אם עוצרים אותי ומאחור יש מישהו שהוא לא חגור ולא משנה, זה לא משנה עכשיו אם זה מבוגרים או ילדים, אני חוטפת. אני חוטפת.

נכון.

אז למה כשאנחנו מגיעים לנהגי מוניות אנחנו מנקים את השטח? אני לא מצליחה להבין.

אנחנו לא מנקים את השטח, נהג במונית הוא נהג ברכב ציבורי, הוא אמור לתת שירות לציבור, בדיוק כמו שפטרנו אותו מחגורת בטיחות בנסיעה עירונית - - -

אחריות, לא - - -

אנחנו לא יכולים להטיל עליו את האחריות הזאת של לבוא ולהגיד, הבטיחות של הילדים היא על הראש שלו. שוב, זה גם לא מעשי, אי אפשר להביא את כל המגוון של כיסאות כאלה ואחרים למונית, ואנחנו לא רוצים להגיע למצב כזה שמוניות לא נותנות שירות בגלל - - -

מה קורה בנסיעה בינעירונית? אותו כנ"ל? כי נסיעה בינעירונית מן הסתם זה לא פגשתי אותך ברחוב, נסעתי עכשיו מקרית שמונה לתל אביב, נכון? מה קורה בנסיעות כאלה?

זה לא בהכרח נכון, נהג מונית חייב לתת את השירות, בין אם עמדת במרכז ירושלים ואמרת אני רוצה לנסוע לקריית שמונה, הוא חייב לקחת אותך.

לא, בסדר, אבל אני אומרת גם בנסיעות ארוכות הילד כל הזמן עכשיו בדרך מקרית שמונה לירושלים יהיה לא חגור בכבישי הארץ?

זה המצב בחוק.

קודם כל זה לא עובד, זה לא ככה. רוב הנסיעות הארוכות באמת הן מוזמנות, ולכן כן מתאימים אותם לנסיעות, כי הנהג רוצה להרוויח. זה לא צריך ללכת בחוק, זה הגיוני. אנחנו לא מחפשים לפגוע באף אחד. את מדברת כאילו אנחנו משני צדי המתרס.

לא, מצוין, אני שמחה, כבר התקדמנו, יהודה, כבר התקדמנו.

מאיפה הגעתם למצב הזה בכלל? מה, אנחנו לא הורים? באמת, באמת. את רוצה אני אביא לך את התעודה שלי, מגיל - - - היום הילד שלי בן 33, מגיל 6 אני רץ איתו לכל העולם ואשתו.

יהודה, אני שמחה על מה שאתה אומר. אני שמחה ואני מברכת.

אתם לא יודעים כלום על מה שעבר כל אחד בישראל, אבל לא משנה. בן אדם צריך לדעת כמה הוא אחראי. אני לעולם לא חשבתי שאני צריך לבקש אחריות מאדם שאין לו שום אפשרות להיות אחראי על הנושא הזה.

אוקיי, אני שמחה על מה שאתה אומר, וזו הסיבה שכן, אני לוחצת, ואני אמשיך ללחוץ איפה שצריך כדי שהדברים יהיו ברורים. אתה אומר, ולשם אני כיוונתי, זה לא באמת מישהו תפס טרמפ עכשיו מקרית שמונה לתל אביב עם המונית, או הפוך, בדרך כלל אלה נסיעות מוזמנות. למה אי אפשר שלפחות, בנסיעות הבינעירונית, כן תהיה חובה של כיסאות בטיחות לילדים?

אני יכול להסביר את זה בצורה - - -

אתה אומר שממילא אתם לוקחים אחריות.

דבר כזה, כשיש הזמנה מחוץ לעיר, אז מזמינים את זה מתחנה. התחנה יש לה, היא יכולה להחזיק אחד, שניים, שלושה כיסאות כאלה בתוך המשרד, ואם נהג מונית רוצה לנסוע וליהנות מנוף יפה כזה של קריית שמונה או כל מקום אחר, תוסיפי. חוק לא ייתן לעניין הזה פתרון. את תעשי חוקים והם יעמדו שם כמו שהם עומדים.

אני לא רוצה שיעמדו שם כמו שעומדים, אני רוצה, כי אני רוצה להגן על הילדים שלנו, שכל מי שעולה לרכב יגן על הילדים שלנו.

אני אסביר לך מה שהיה לפני שנים, אני אמרתי לך, אני הרבה שנים בתוך העניין, אני כבר 16 שנה מייצג את ענף המוניות בכנסת ובכל מקום. ואני בא לוועדות בלי סוף. אני אומר לך שהייתה גם בעיה כזאת עם חגורה, היה לנו אחריות על החגורה, שהנוסע היה יושב לידנו ולא רוצה לחגור. מה, אנחנו נזרוק אותו מהמונית, איזה כוח יש לי לזרוק אותו מהמונית? הוא ה"בעל הבית" שנוסע איתי באותו רגע, אזרוק אותו מהמונית? אני אלך איתו מכות? אנחנו נלחמנו על חוק, אמרנו שאנחנו מבקשים, אז אמרו לנו שימו מדבקות, שבו כתוב "חייבים לחגור חגורה במוניות" ואתם תהיו פטורים. העברנו את זה, היום, כבר שנים אין בעיה עם זה.

אבל אני לא מחפשת עכשיו לפטור - - - אני מחפשת שהילדים ייסעו בבטחה.

את רוצה אחריות של נהג המונית, זה לא יהיה.

לא, אני לא רוצה אחריות של נהג המונית. אני רוצה ש - - - לא לא לא, סליחה, יהודה, אל תכניס לי מילים לפה, בסדר? אני לא רוצה שתהיה אחריות של נהג המונית, אני רוצה שתהיה אחריות של כולנו, אוקיי, אני רוצה שהילדים שלנו ייסעו בבטחה.

גם אני.

ואני אומרת, נסיעות מחוץ לעיר הן נסיעות מוזמנות, אני חושבת שכדאי לשקול שלפחות בנסיעות האלה, ואנחנו רואים את כבישי ישראל, אנחנו רואים, לצערי אנחנו כל יום שומעים על תאונות, אני יום אחד נסעתי עם היועצת שלי ושאלתי אותה "תגידי, זה לא נגמר הסיפור הזה?" דיווח על התאונה הזו, והנה התאונה הזו והתאונה הזו, באותן חדשות. כאילו, וזה נדמה לך שאולי תקליט שבור או משהו נעצר שם, זה פשוט לא ייאמן. אנחנו יודעים הרי מה קורה בכבישים שלנו. אז לפחות שבדרכים הבינעירונית אנחנו נראה איך אנחנו מסיעים את הילדים בבטחה.

אני רוצה ברשותכם רגע לשמוע את ארגון בטרם ואחר כך את קואליציית הורים לילדים מיוחדים. אביטל, בבקשה.

תודה רבה. קודם כל אני אפתח ואומר שלא צריך עוד מחקרים, זה כבר ידוע ועשו כל כך הרבה, ולא מפסיקים לעשות מחקרים על היעילות של מושבי בטיחות ובוסטרים, הם מצילים חיים באופן חד משמעי. אנחנו נמצאים בבתי החולים ואנחנו רואים ילדים שיושבים בלי מושבי בטיחות, או בלי בוסטרים והפגיעות שלהם הן כל כך קשות, אם הם נותרים בחיים, שכאן אני רוצה פשוט לפתוח וליישר קו, אין בכלל ספק שההבדל בין חיים למוות זה ההבדל בין ילד ישוב במושב בטיחות או בוסטר כמו שצריך וילד שלא ישוב. אגב, באוכלוסייה הערבית, אני שומעת היום מהמשטרה ששם יש לצערנו פחות חגירה, רואים את אותם ילדים מתים הרבה הרבה יותר, מוצאים אותם מחוץ לרכב בכלל אחרי תאונות, מה שלא היה אמור לקרות, רק בגלל שהם לא היו חגורים.

אני פשוט רציתי ליישר קו בגלל מה שנאמר. אין ספק, לא צריך עוד מחקרים, המחקרים נעשים כל הזמן, וזה חד משמעית מציל חיים.

אני אומר לך, שאני עד היום לא ראיתי במונית תאונה שבה הילד לא היה חגור.

אלוהים ישמור.

באמת לצערי, מערך הרישום עדיין לא מספיק טוב והוא לא אומר האם זה היה מונית או לא מונית. דבר שני, וכמובן אין הבדל בין רכב פרטי למונית, זה אותו רכב בסך הכול, רק זה בתשלום וזה לא בתשלום, להבדיל מאוטובוס, למשל, שיש לו שלדה הרבה יותר חזקה והוא הרבה יותר גדול ומעצם כך הוא מגן יותר על הילדים, מונית היא בדיוק כמו רכב פרטי בתאונה.

אני רוצה להתייחס לשתי נקודות, קודם כל יש לנו באמת הרבה פניות מהורים שאומרים "מה אנחנו יכולים לעשות? אין מענה. אנחנו מתקשרים לחברות מוניות ואין להם מושבי בטיחות", ולכן הפתרון הזה שכן יהיה בתחנה, שכן לחייב תחנה, שיהיו בתחנה כמה סוגים של באמת מושבי בטיחות, לדעתי הוא כן נכון כדי שלהורים יהיה מענה שהם יוכלו בכל תחנה ותחנה שהם מתקשרים להזמין רכב עם מושב בטיחות מתאים.

דבר שני, אני רוצה לדבר על ההסעות הקבועות, לא רק הבינעירוני אלא הסעות - - - למשל מוניות לפעמים מתפקדות כהסעות קבועות לגני ילדים, במיוחד מאז שחלה החובה של לימוד מגיל 3 ואנחנו רואים ילדים בני שנתיים ושמונה, שנתיים ועשר - - -

שם גם אין חובה של כיסאות בטיחות? כי לפי מה שהוא אומר בנסיעות ה - - -

אין חובה. אין חובה, בדיוק אני פניתי למשרד החינוך בנושא, אנחנו עומדים להיפגש, אבל אנחנו מקבלים כל הזמן פניות. פנייה רק מהחודש האחרון, מאמא שהבן שלה בן שנתיים ותשע, שובץ לגן שפתי רחוק מהבית והוא זכאי להסעות, ושוב היא בתסכול נוראי. וזו דוגמא אחת מני באמת דוגמאות שאנחנו כל הזמן מקבלים, שללא כיסא בטיחות וללא מלווה והיא מתוסכלת, והוא בן שנתיים ותשע, ילד בן שנתיים ותשע שצריך לנסוע נסיעה ארוכה לגן.

לפי מה שהוא אמר ולפי מה שאני חשבתי, והנה שוב מסתבר שאני לא מכירה את זה עד הסוף ולכן הדיון הזה הוא חשוב. בהסעות המוזמנות, המסודרות, הקבועות של משרד החינוך, אין חובה לציוד בטיחות?

אין. אין חובה.

קודם כל זה לא מדויק בכלל, כי זה לא צריך, תביני.

מה לא צריך? לא צריך אבל אמרת ש- - -

לא צריך. תני לי להסביר לך משהו - - -

תקנה 83א פוטרת מוניות ואוטובוסים מחובת התקנת מושבי בטיחות.

זו התשובה שאנחנו מקבלים ממשרד החינוך – תקנה 83.

שנייה רגע

בכל מכרז שישנו, ובכל מה שהעיריות, עכשיו אני יודע, ואני יכול להגיד לך את זה על פי הניסיון שלי בעיריית ראשון ובעיריית תל אביב, שמה אני יותר ראיתי את העניינים האלה. הם כותבים את זה במכרז, אתה לא רוצה להכניס את זה – אל תיסע, אתה לא יכול להסיע. כמו שאתה מחויב בקצין בטיחות, כמו שאתה מחויב כל דבר, אני לא מחויב לך בקצין בטיחות אבל אתה מחויב בקצין בטיחות בגלל שאתה מסיע ילדים.

הנה, שמעון הגיע בדיוק בזמן.

אז איך קורה שיש נסיעות של משרד החינוך שמתקיימות בלי כיסאות בטיחות?

כי משרד החינוך את זה לא בודק או לא שם לזה מספיק דגש, זה בעיה של משרד החינוך, כי - - -

מה זה בעיה של משרד החינוך? אתה נהג, אתה חברת מוניות, ניגשת למכרז - - -

אבל הוא לא ייתן לי את המכרז אם אני לא - - -

שנייה, מה זה, שוטרים וגנבים? כאילו אם אני, כחברה, ניגשתי למכרז, המכרז אומר שאני מחויבת בכיסאות בטיחות, אז מה, עכשיו אני אחכה לראות אם משרד החינוך שם עליי עין או לא ולפי זה אני אכניס כיסא בטיחות?

לא לא לא לא, אם משרד החינוך, אם הוא כתב את זה שמה וזה כתוב לו והוא לא שם, אז הנהג הזה הוא לא בסדר, וצריך לקרוא לו לסדר. אנחנו לא מגנים על מי שלא בסדר. מה, מאיפה הבאת את זה בכלל עכשיו? אמרתי שזה צריך להיות חלק מהמכרז עצמו וברגע שהחברה לקחה את הנסיעות, היא יודעת שהיא צריכה לעשות א' ב' ג' ד', ובין הדברים שכתוב כתוב קצין בטיחות, כתוב פה, כתוב שמה, והוא צריך לבצע את זה. היה ונהג מונית לא ביצע את זה, צריך להעמיד אותו במקומו. אין לי שום, פה אין שום הקלה לאף אחד, מי אמר שצריך להיות הקלה למי שלא מקיים את החוק?

החוק פוטר מוניות ממושבי בטיחות, גם בהסעות וגם חוזר מנכ"ל פוטר את החברה.

ממכרז הוא לא פוטר אותם. טוב.

אני רוצה להתייחס לנושא של צרכים מיוחדים.

תודה, אביטל. רויטל ואביטל.

אנחנו אפילו מאותה עיר, אנחנו שתינו מכפר סבא.

רויטל, בבקשה.

רויטל לן כהן, עורכת דין, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים. אני רוצה לדבר על כמה בעיות בנושא של משרד החינוך והסעות לילדים עם צרכים מיוחדים.

אחת, זה נדון גם בועדת החינוך, מנכ"לית משרד החינוך, בצורה הכי פשוטה, היא מתנגדת להתקנת תקנות. התקנות שיש לפעוטות, שפורום הארגונים כתב והצלחנו להעביר מול משרד הרווחה, משרד החינוך מתנגד לתקנות האלה. לא מתנגדים באופן עקרוני, הם פשוט לא תומכים, שזה לפחות בלקסיקון שלי אותו דבר. עכשיו, מעבר לזה שהם לא מאפשרים להעביר תקנות בטיחות, כל פעם שאנחנו עולים עם בעיה שקשורה לבטיחות של ילדים, התשובה של משרד החינוך, תקנה 83 פוטרת, לא חייבים.

אני רוצה לתת שתי דוגמאות, אחת, והיא הדוגמא הכי מקוממת כרגע, יש מקומות שבהם צריך להסיע שלושה ילדים ומלווה, אז לשלושה ילדים ומלווה לוקחים מונית רגילה, אבל, מלווה חייב לשבת ליד הילדים. איך פותרים את הבעיה הזאת? לוקחים ילד, לפעמים באמת מתחת לגיל שלוש, כי גן תקשורת אפשר להתחיל כבר בגיל שנתיים ושמונה, או את גני החינוך המיוחד, וזה לא משנה לצורך העניין גם אם הוא בן חמש, ומושיבים אותו במושב הקדמי של המונית והמלווה יושב מאחורה בין שני הילדים, או שהמלווה יושב מקדימה ושלושה ילדים מאחורה. שני המצבים האלה הם בלתי נסבלים. כשיושב ילד מקדימה כשההורים מתנגדים, ההורה אומר, זה נכון שתקנה 83 כאילו לא מחייבת אתכם לכלום, אבל אני לא מוכן שילד שלי, בגיל כל כך צעיר, יישב במושב קדמי, שזה המושב הכי מסוכן ברכב.

צודקת בהחלט.

ומשרד החינוך אומר, אני לא מתערב, לא אכפת לי.

זה עם כיסאות בטיחות או בלי?

עם כיסא בטיחות, אבל - - -

כי החוק בעצם כן מתיר מגיל מסוים- - -

החוק אומר שצריך לנטרל כרית אוויר, הוא לא מדבר בכלל על גילאים.

הוא מדבר, כן.

תשע.

לא. לא לא, הוא מדבר על גילאים, אני אקריא לך, "לא ייסע אדם במושב קדמי ברכב מנועי ובמושב אחורי - - -" ככה, ילד שטרם מלאו לו שלוש שנים, אלא אם כן הוא רתום במושב בטיחות המתאים לגובהו ולמשקלו של הילד, ילד שמלאו לו שלוש שנים וטרם מלאו לו שמונה שנים, אלא אם כן הוא רתום במושב בטיחות - - - " זאת אומרת, מותר. לפי החוק מותר.

מותר להסיע, אבל זה בדיוק העניין, שנייה. שני דברים פה, אחת, אומר ההורה, אני, ילד שלי, לא מוכן בגיל כזה שייסע במושב קדמי. ולא יעלה על הדעת שילד עם צרכים מיוחדים כל כך מורכבים גם יישב במושב קדמי, לבד, כשהמלווה בעצם יושב מאחורה, ואם קורה משהו אי אפשר לעזור לו. מעבר לזה שזה מאד מאד מסוכן, וכל המקרים שקיבלנו השנה, הנהג, או לא ידע איך מנטרלים כרית אוויר, או לא רצה לנטרל כרית אוויר כי כדי לנטרל כרית אוויר צריך לנסוע למוסך - - -

מה את מציעה, רויטל? המלווה יושב קדימה ויש לו שליטה על שלושת הילדים, נראה לי - - -

הוא לא יכול.

למה לא?

כי אי אפשר, שלושה ילדים מאחורה, הוא יושב מקדימה, הוא רתום בחגורת בטיחות, מה קורה אם לילד מאחוריו קורה משהו? מה הוא יעשה? הוא יפתח את חגורת הבטיחות ויעבור אחורה?

לא אני שואלת, קורה באיזה רמה? כי אפשר לעצור את המונית ולטפל בו, ואפשר - - - אני מנסה רגע באמת להבין. אם הם בכיסאות בטיחות, וכולם רגע מוגנים, ואם חלילה ילד, לא יודעת, הקיא- - -

הסיבה שיש שם מלווה זה כי זה ילדים מאד מורכבים והם זקוקים למלווה הזה שיעזור להם, בכל מיני- - -

יעזור במה?

זה יכול להיות ילדים מונשמים שצריך לדאוג שיושבים עם מכשירי הנשמה עליהם, זה יכול להיות ילדים שיש להם בעיות רגשיות או בעיות התנהגות, או שהם בוכים כל הדרך, זה יכול להיות ילדים עם בעיות פיזיולוגיות אחרות שדורשות מישהו שייתן להם תמיכת ראש, כי כיסאות הבטיחות, יש איזושהי - - - זה לא כמו הכיסאות גלגלים הגדולים. יש כל מיני סיבות.

מה את מציעה?

אנחנו מבינים שזה החוק ובגלל זה באנו הנה, אז קודם כל אנחנו מבקשים שתהיה אמירה ברורה, או שישונה החוק, או שיחייבו את משרד החינוך, שילד לא יושב בכיסא הקדמי של מונית. אם רוצים לקחת שני ילדים ביניהם לשלב במונית רגילה, בבקשה. מרגע שאנחנו מגיעים למצב של שלושה ילדים, שייקחו מונית יותר גדולה, את המוניות הגדולות יותר, את המיניבוסים, אני לא יודעת, אבל לא יעלה על הדעת שאנחנו מסיעים ילד כל כך מורכב במושב קדמי. ואני אומרת לך בצורה שלא משתמעת לשתי פנים, מתחילת השנה לא הצלחנו לגרום לזה שאפילו בהסעות שכן נוסעות ככה, בעיקר בנתניה יש לנו בעיה כזאת, ינטרלו כרית אוויר. אומר הנהג – אני לא אכנס כל בוקר למוסך, שינטרלו לי את כרית האוויר, ואחרי שאני אגמור להסיע את הילדים, אני אחזור למוסך, שיסדר את כרית האוויר, ואז כשאני צריך לקחת אותם בסוף היום אני אחזור למוסך, הוא ינטרל את כרית האוויר, אני אשים אותם בבית, אני אחזור למוסך, הוא יחזיר לי את כרית האוויר. זה חלק מהבעיה.

דבר שני, וזאת בעיה מאד קשה שיש לנו עם ההסעות של הילדים, זה שלמרות שכתוב במכרז שהנהג צריך לדעת איך חוגרים, כמה חוגרים, מה חוגרים – כלום. אני יכולה להגיד לך מהורים שהגיעו עם כיסאות מיוחדים, עם ילדים שיש להם באמת בעיות מוטוריות מורכבות, כיסאות מיוחדים, בין אם זה כיסאות גלגלים שצריכים לעלות לתוך רכב ובין אם זה כיסאות בטיחות אחרים, והנהג או לא ידע איך לחגור אותם, או לא התחשק לו לעשות כי זה לפעמים חגירות מאד, לעיגונים וכל מיני, הוא לא יודע, זה לא מעניין אותו, מבחינתו זו לא בעיה שלו, זו בעיה של המלוֶה והמלוָה לא יודעים, אף אחד לא מכשיר אותם. אני כבר לא מדברת על המצב הבלתי נסבל הזה שאין עדיין הפרדה מבחינת ה - - - שהמלווה והנהג לא יהיו מאותה חברה, או לא קשורים ביניהם. הרבה פעמים מה שקורה זה שהמלווים הם בני משפחה של הנהג, וקורים דברים מזעזעים ברכב ואין לנו מלווה שיגן על הילדים, כי הוא בא עם הנהג. או שזאת אשתו – היו לנו בשנה שעברה מקרים שהוא היה לוקח את האישה או את הבת בתור מלוות, הוא היה מוריד אותן בשוק, עושה את הסיבוב, מוריד את הילדים, אוסף חזרה את אשתו מהשוק.

זה כבר התנהלות לא תקינה שצריך לאכוף - - -

אבל זה בדיוק העניין. בכל מה שקשור להסעה במוניות, אין לנו שום יכולת לשלוט על הדברים האלו.

אני חייבת לומר פה משהו. ברמה של החוק - מה מותר מה אסור, איך אנחנו מתמודדים עם המורכבויות, זו באמת הסיבה שלשמה אנחנו יושבים כאן. כשאנחנו מדברים על התנהלות לא תקינה של נהג, אוקיי, זה כבר סיפור אחר, והייתי שם במקום הזה, כמי שעמדה בראש מערכת - - -

אבל אי אפשר להסתיר את זה - - -

בטח שכן, כי הורים יודעים, הרי איך את יודעת שהוא הוריד את הילדה שלו ואת האישה שלו בשוק, או עשו כל מיני דברים ש - - -

ההורים עקבו אחריו.

בדיוק. אז אני אומרת, ההורים יודעים בדיוק מה קורה וההורים מגיעים וכן, הנהג הזה צריך לחטוף ולדעתי לא צריך להיות כשיר בכלל להסיע ילדים.

אני מסכימה איתך, אבל משרד החינוך לא דואג שהעירייה תבטל את המכרז.

יש לנו נציגים של השלטון המקומי?

אבל בלי קשר, שתי הבעיות האקוטיות בנסיעות של מוניות קטנות זה הנושא של ילד שיושב במושב הקדמי, הנושא של מלווים שיושבים במושב הקדמי ומשאירים ילדים מאחור, והנושא של חגירה, שנהגים לא יודעים איך לחגור. אגב, מי שמחויב לכיסאות זה ההורים במקור. אם הורה יגיע עם הילדים למונית בלי כיסא, הם יסיעו את הילד גם ככה, גם אם זה ילדים עם צרכים מיוחדים.

זה לא תקין. זה לא תקין.

נכון. אנחנו מאד מבקשים שיטפלו בנושא הזה שילד עם צרכים מיוחדים שנוסע במונית קטנה לא יישב במושב קדמי.

אני רוצה להגיד לך משהו לגבי הסיפור הזה. אני לא יודעת להגיד לך באופן חד משמעי כן או לא. מצד אחד אני מבינה את העניין של כריות האוויר, מצד שני אני יודעת שהרבה מאד ילדים מוסעים במושב הקדמי בצורה בטוחה עם הגב בעצם לכיוון התנועה - - -

אנחנו מדברים על ילדים מעל גיל 3.

הסיפור בכלל של המושב הקדמי זה עם כל הנושא של שכחת ילדים, את מדברת והוא נכנס בי. אני לא יודעת להגיד לך לגבי זה. אני כן יודעת לומר לך באופן חד משמעי לגבי הנושא של כיסאות הבטיחות, שאת אומרת שהורים מביאים איתם את הכיסא - - -

הם מחויבים.

בסדר גמור. נהג שההורה לא הביא איתו את הכיסא, לא מעלה את הילד, נקודה. שההורים באמת ייקחו אחריות. אם האחריות פה היא על ההורים, אז האחריות על ההורים עד הסוף ולא כי לא נוח עכשיו לריב עם ההורה ויאללה יאללה ממהרים בבוקר אז אנחנו שמים את הילד ונוסעים. זאת אומרת אנחנו צריכים לצאת מפה למקום שהילדים, לא מוסעים, נתחיל רגע במערכת החינוך, בלי כיסאות בטיחות.

אבל קודם כל אין תקנות, כי משרד החינוך מתנגד לתקנות, וסעיף 83 פוטר את המונית, אז אנחנו נמצאים בבעיה.

אבל כשנהג מונית רוצה לא לקחת, והוא אומר לו, תראי, היו מקרים כאלה שפנו אליי נהגי מוניות - - - ההורה מאיים שהוא ידאג לכך שהחברה תפסיק להסיע אותו, כי הוא לא לוקח את הילד שלו - - -

החוק צריך לשמור עליכם פה.

לא, הוא לא - - -

החוק צריך לשמור עליכם פה.

אבל סעיף 83 פוטר אותם.

אני אומר שההורה לא ייתן לילד שלו לנסוע, והנהג אם יהיה לו כוח, גיבוי, שהוא יכול לא להסיע בחוק, בגלל שלא קושרים אותו, לא ייקח אותו.

מצוין, אבל אני רוצה שהחוק יאסור עליו לנסוע רק כשזה לא חינוך מיוחד.

אבל ההורים אומרים, לא, סליחה, אבל ההורים אומרים- - -

אם הורה יגיד לו לעבור באור אדום, הוא יעבור?

ההורים לא יגידו לעבור באור אדום. ההורים רוצים בשביל ללכת הביתה מהר מוקדם, לקחת את הילד וללכת לעבודה שלהם.

הכי חשוב לנו זה שהם לא יישבו קדימה, זה ילדים מורכבים, יש סיבה לזה - - -

עוד מעט הוא יעבור קורס טיס, יהיו מטוסים שיעברו למעלה - - -

מי לוחץ אותו? שילחץ בחזרה. מה זה ההורים לוחצים אותו?

אבל יש עניין של עבודה. זה עבודה.

שמעון, משרד החינוך. איך אנחנו דואגים שלפחות במכרזים של משרד החינוך הילדים הצעירים ייסעו בכיסאות בטיחות? בבקשה.

לא רציתי להעלות ולהפריע לאביטל שעושה עבודה מדהימה ומקצועית ורצינית, ואני חושב שאנחנו בקשר טוב בסך הכול.

כשאתה עונה לנו.

מה?

הפסקת לענות לנו למיילים וטלפונים.

לא, אני מותש פשוט זה הכול. אבל אני אחזור. כמה דברים, אל"ף, תקנה 83 היא תקנה שהיא לצורך העניין מחייבת וכולם פועלים על פיה. אני נחשפתי בעקבות פנייה של ההורים על הסיפור של ילדים שלומדים בחינוך המיוחד שיושבים קדימה ויש פה באמת מגבלה של הגבלת כרית האוויר וכו'. ובאמת עשיתי עבודה פנימית ואני הולך להוציא תיקון לדבר הזה, ילדים לצורך העניין בני שלוש, אנחנו רוצים שהמלווה תשב מאחור ולא קדימה, כדי שיהיה לה פיקוח על הילדים ואנחנו נוציא, אני אוציא תיקון - - -

ואז יש ילד אחד, שלא - - -

אני אומר, אני אוציא תיקון, לא, לא מכל גיל יוכלו, אני חושב שמגיל שמונה-תשע - - -

מגיל שמונה-תשע אין לי בעיה - - -

להושיב ילד במושב הקדמי בלי בעיה. ילד בגיל שלוש - - -

אנחנו לא מתנגדים לשמונה-תשע, הבעיה שלנו זה בעיקר הילדים הצעירים, נכון, גנים.

אז אני אומר, ילדים בגיל שלוש, ילדים קטנים, ילדים רכים, אני מקבל את זה, זה באמת תקלה שלנו שהוצאנו את חוזר המנכ"ל, אולי לא היינו מספיק ערניים. אני אוציא תיקון על הדבר הזה, כי באמת ילד בגיל שנתיים-שלוש הוא קטן והוא רך מדי בשביל לשבת בכיסא קדמי, בטח כשנהג לא יודע – אני גם דיברתי עם נהגי מוניות, לא כולם יודעים לנטרל כרית אוויר, ולפעמים צריך לנסוע למוסך כדי לנטרל. יש רכבים שלא צריך לנסוע, אבל יש רכבים שצריך לנסוע למוסך כדי לנטרל כרית אוויר, ואנחנו לא נכניס ילדים לסכנה מתוך כוונה לחסוך, אז על זה אנחנו נוציא תיקון. התקנות - - -

מה לגבי כיסאות הבטיחות?

כיסאות בטיחות, ההורים היום מחויבים להביא כיסא בטיחות לילד. זאת אומרת הילד, אם אתם הולכים לגנים בחינוך המיוחד את תראי שיש חדר שכל כיסאות הבטיחות מרוכזים בו, כי הכיסא תמיד צמוד לילד, זאת ההנחיה. זאת אומרת כשילד יורד בגן הכיסא גם יורד איתו, כי אם גם מתחלף אוטו בדרך, נתקע, לא יודע, שלחו רכב חלופי, יש כיסא לכל ילד.

Once ההורים באו בלי כיסא, מה קורה?

לא אמור לנסוע.

יש הנחיה חד משמעית?

הוא לא אמור לנסוע. עכשיו אם הנהג מסיע אותו - - -

רגע, סליחה, רויטל, רויטל. שניה רגע, רויטל.

מה את מציעה, כיסאות בטיחות לכולם? אני שואל. מה את מציעה? איך הוא נוסע בבית, רויטל, עם האוטו של האמא? איך הוא בדיוק באותו סידור? כשאין כסף שם, אז אין כסף שם.

אז אני אומרת, אם זו משפחה קשת יום שאין כסף ואין אוטו, הוא לא נוסע, כי להורים אין אוטו, מי ידאג לכיסא? איך נסיע אותו לחינוך מיוחד?

רויטל, תגידו לי, תביאו לי רשימה של ילדים שאין להם כיסאות בטיחות, אתם מסוגלים לעשות את זה? אני אכניס במכרז שילד שאין לו כיסא בטיחות, אנחנו נרכוש לו. בסדר?

כן.

בסדר? זה לא יהיה 100,000 ילדים, זה ברור לך שלא. ככלל, אנחנו מחייבים כיסא בטיחות. אחריות ההורה להביא כיסא בטיחות, עולים הילדים להיסעים, הנהג רואה שאין כיסא בטיחות, אז אסור לו להעלות את הילד. לא אני, לא משרד החינוך, החוק אוסר עליו.

אם הוא העלה את הילד, אז מה?

אז הוא עבר על החוק.

לא נכון, סעיף 83א פוטר אותו.

אני רוצה להקריא מתוך חוזר מנכ"ל משרד החינוך בנושא הזה.

לא לא לא. אם הוא הולך לפי החוק שלו כנהג מונית הוא לא חייב כיסא בטיחות לילד, הוא גם יכול להסיע יותר ילדים ממה שמותר בחוק לצורך העניין, כל עוד הם מתחת לגיל חמש וזה בדיוק עונה לקריטריון. אז השאלה איך משרד החינוך באמת אוכף את החוק הזה, ונהג שמסיע ילד ללא כיסא בטיחות יודע שהוא באמת צפוי או להיכנס או לצאת מהמכרז, אני לא יודעת.

אם החוק יעבור, משרד החינוך ומשרד התחבורה שהם לא יכולים להסיע אף ילד בלי זה, ונהג המונית יראה את זה בתחנה, היא תנחה את זה את הנהגים, וייתנו גיבוי לעניין הזה, הוא לא יסיע אותו, נקודה. יש חוק – הוא לא יסיע אותו.

משרד החינוך יכול להוציא הנחיה חד משמעית?

אני לא יכול לתת את ההנחיה לא להסיע, אני לא יכול לסתור חוק, אם החוק לצורך העניין מאפשר לא להסיע אני לא - - -

אסי, אנחנו יכולים לתקן רגע כחוק ראשון - - - שמעון, אני עדיין איתך, אני פשוט מנהלת דיאלוג, בסדר? זה כבר טריאלוג. נלך בפילוחים, אם אנחנו רוצים בקרב הילדים הצעירים במערכת החינוך לחייב כיסאות בטיחות, שההורים יביאו, בסדר, לא משנה, משרד החינוך אומר שעל ההורים מוטלת האחריות להביא, אפשר לפחות לעשות את זה? כדי שהילדים שלנו יהיו מוגנים? הרי אנחנו מכניסים עזרים לרכבי הסעות כדי שלא ישכחו ילדים, אנחנו נקטנו בכל העניין של חגורות והכול גם באוטובוסים והסעות מוסדרות, למה הילדים הקטנים שלנו מופקרים שם?

בדיוק כמו שאת אומרת נאמר פה קודם, כשאנחנו מדברים על נסיעות קבועות ומוזמנות אפשר לבוא ואת יודעת, לעשות את התיקון הזה, מה גם שאני רוצה להזכיר שאנחנו במהלך של הוצאה של 1,000 רישיונות למוניות נגישות שאמורות לתת מענה לנכים, אני חושב שיכול מאד להיות שזה יכול להיות הסדר שיתאים גם למקרים האלה.

לא, כי אנחנו לא מדברים על מונית נגישה, לא כל הבעיות הן בעיות פיזיות.

אני מבין מה שאת אומרת, אני רק אומר שיכול מאד להיות שאת הדבר הזה אנחנו יכולים להכניס תחת אותה מטרייה, ואז לבוא ולהגיד שמונית נגישה תהיה גם, אפשר להכריח אותה אולי לשים את הבוסטרים למיניהם או לבוא להגיד שמי שרוצה להסיע ילדים צריך להסיע אותם במוניות נגישות, כאשר אנחנו יודעים שבאותן מוניות יש אפשרות לנטרל את הכרית אוויר בצורה יותר קלה.

אבל מונית נגישה זה משהו שקשור לנגישות הפיזית. ילד אוטיסט שנוסע עם סייעת, הוא לא חייב מונית נגישה, סתם מונית, איך נחייב אותם להסיע אותו רק במונית נגישה?

אני עוד פעם אומר, שבסוף אני מבין את ההבחנה, אני מכיר את ההבחנה בין מוגבלות פיזית כזו או אחרת או לילדים קטנים שאין להם מוגבלות, אני רק אומר שניתן, אם יש לנו כבר נישה מסוימת שעוסקת בכל הנושאים החריגים, אפשר לנסות להכניס לתוך הנישה הזאת גם את הנושא הזה. כי אני חושב - - -

לא הבנתי איך.

איך? בצורה כזאת שאם מכריחים את אותם נהגי מוניות נגישות במוניות נגישות גם להחזיק כיסאות לילדים.

אבל זה במוניות נגישות, אני מסבירה לך שיש ילדים שהמונית שלהם זה מונית רגילה, לא נגישה.

ואז, להכניס לתוך המכרזים של משרד החינוך, שנסיעות רגילות יוכלו להתבצע רק במוניות נגישות.

אבל אז המונית יותר יקרה, אי אפשר להשית את זה על ה - - -

את מדברת על מעלון לדעתי, והוא אומר שיש מונית רגילה שהיא נגישה לנכים, היא שונה ממונית רגילה.

אסי ושמעון, אני רוצה רגע להקריא לכם פה משהו שנותן לנו איזושהי פלטפורמה שיכול להיות שאנחנו יכולים להישען עליה. בחוק הסעה בטיחותית לילדים ופעוטות עם מוגבלות, אגב אני שאלתי על הרשות המקומית כי בואו נשים את הדברים על השולחן, מי שאחראי על הסעות של החינוך המיוחד או הילדים הצעירים זה בעצם הרשות המקומית, ויש רכז הסעות בכל יישוב והוא אמור לפקח והכול. שם רשום באופן מפורש "לא תסיע רשות מקומית פעוט עם מוגבלות לפי הוראות חוק זה, אלא אם כן סיפק האחראי על הפעוט עם המוגבלות מושב בטיחותי לשם הסעתו, שר התחבורה רשאי לקבוע תקנים" - - -פרטים טכניים - - - זה עם הרשות, ואתם רוצים לשמוע משהו? מסתבר שזה מחריג את המוניות.

והשאלה איך אנחנו קובעים בתקנון, דרך משרד התחבורה, שיחייבו את משרד החינוך שכל הסעה של ילדים במערכת, נניח עד גיל מסוים שאנחנו נחליט עליו, בעיקר גיל הגן ששם זה דרמטי, אחר כך כבר נוסעים בהסעות גדולות יותר, ברכבים גדולים יותר, איך אנחנו שם יכולים ליצור מצב שהתקנה הזאת תקפה? שהאחראי על הפעוט צריך להביא כיסא בטיחות, בלי זה הוא לא נוסע?

איך זה מחריג את המוניות?

אני יכולה לענות?

כן, בטח.

החוק פשוט, חוק הסעה בטיחותית, לפי מיטב ידיעתי הוא מדבר על רכב שיכול להסיע ואם אני זוכרת נכון הוא גם מחריג את המוניות, אבל בסופו של דבר יכול להיות שאני גם טועה.

לא כתוב, לא כתוב.

הוא מחריג את המוניות שהן יכולות לנסוע בלי כיסא בטיחות?

רגע, אבל עדיין, עדיין.

לא כתוב דבר כזה.

יכול להיות, אני אבדוק את עצמי שוב, אבל עדיין, האחריות פה מוטלת על הרשות המקומית, שהיא זו ש - - -

זה כן. זה מה שאמרתי.

זה נכון תמיד.

אבל, היא למעשה מאפשרת ונותנת את הגב שאתה ביקשת לאותו נהג מונית לא לאפשר לפעוט להגיע ולקבל את השירות.

בבקשה, אני מחריג את הספורט?

איך אנחנו מכניסים את זה בכל מה שקשור להסעות ילדים דרך התקנות של משרד החינוך כדי להחריג את ה - - -למשל בסעיף 83 או מה שלא יהיה, נכון?

זה תקנות התעבורה.

זה תקנות התעבורה, כן.

אוקיי, ששם יהיה באופן מפורש וברור, שילדים בהסעות של מערכת החינוך - - -

לא באו עם בוסטר, שלא ייסעו.

חייבים לנסוע עם כיסא בטיחות. שמי שצריך לדאוג לו זה האחראי על הפעוט.

אני צריך לבדוק את זה.

בסדר? זה התיקון בעצם שאתה אמרת שאתה צריך לעשות, שלפחות נדע שהילדים שמוסעים בצורה קבועה - - -

יכול לבדוק את התיקון - - -

לא כשאין ליווי של מבוגרים.

לא, יש ליווי, למה?

גם כשיש ליווי את רוצה - - -?

ילד בן שלוש ייסע בלי כיסא בטיחות?

מה המשמעות?

זה לא נורמלי! מה, אתה יכול להסיע עכשיו ברכב הפרטי שלך - - -

אני לא יכול, אבל מה המשמעות אבל - - -

אז למה שבמונית הוא כן ייסע בלי- - -?

אבל מה המשמעות, כשאשה הולכת לרופא עם הילד היא לא תוכל ללכת לקחת מונית חזרה, היא תיסע באוטובוס - - -

רגע, רגע. אבל גם שם אני רוצה. שם התחלנו את הדיון, אגב, וחבר הכנסת מקלב, אני שמחה שהצטרפת, גם שם אני רוצה שיהיו עזרי בטיחות לילדים, הרי אנחנו כל הזמן אומרים שצריך להגן עליהם, אז מה ברכב הפרטי שלך הוא יהיה מוגן ובמונית יש לו הגנה מיוחדת? כאילו למה שם אפשר שהילד ייסע בלי?

אבל אני אומרת, בואו רגע נרד, נצלול לפרטים ונעשה את זה בפילוחים. מערכת החינוך לנסיעות קבועות, נסיעות סדורות, זאת אומרת זה משהו שאנחנו נערכים לו, ששם יהיה ברור שצריך כיסא בטיחות, אוקיי? ואז ההורים אמורים לדאוג לכך שהילד מגיע כל בוקר עם כיסא הבטיחות שלו, עם הבוסטר, עם מה שצריך, עד גיל שש.

או שאותו נהג מונית שהרי זה על פי רוב מכרזיםף זה לא חאפרים, אז אותו נהג מונית הוא צריך גם- - -

כמה כיסאות הוא יכול?

כמה הוא מסיע?

זה משתנה, זה תלוי.

אבל זה נסיעה קבועה.

יש נסיעות של שלושה ויש גם של יותר, תלוי באיזה רכבים.

מה זה, אבל הרי אם ייתנו את הכיסא הוא צריך להחזיר את זה, אז איך זה - - -

היום זה עובד בצורה כזו, שההורים מביאים את הכיסא. בסדר? זה על פי התקנה, שההורה מביא את הכיסא.

וכשהילד יורד מההסעה, הוא יורד עם הכיסא, זה מושם במסגרת החינוכית, אחר כך חוזר איתו.

הכיסא כל הזמן עם הילד.

גם בבית ספר לחינוך מיוחד בשיח סוד ברמות יש משטח של עשרות - - -

זה מה שתיארתי קודם.

אנחנו מדברים על כיסא תינוק, שהוא הרבה יותר מאסיבי והרבה יותר גדול, שם זה לא מוניות, שם זה הכול טנדרים.

לא, זה גם מוניות.

בכל אופן, שם לא מגיעים מוניות למקומות מרוחקים מגיעים מוניות.

מוניות, מוניות. הבעיה העיקרית שלי כרגע זה בנתניה, שם יש המון מוניות שמסיעות שלושה ילדים לגני תקשורת, וכל הילדים מוסעים במוניות, וכל פעם ילד אחר ברולטה יושב במושב הקדמי.

לא, זה משהו אחר. היא מדברת על כיסאות - - - עזבי, את הרולטה פתרנו. הוצאנו את הכדור מהרולטה.

כיסאות בטיחות, ילדים שנוסעים לגן, כיסאות בטיחות.

לא, אני אומר, עכשיו מדובר על איך להעלות את הילדים שיהיה כיסא בטיחות, שאי אפשר יהיה לנסוע בלי כיסא בטיחות?

ההורים שלהם יהיו חייבים לסדר למעט. אתם תדאגו, זה מאד שימח אותי, לילדים שאין להם יכולת כלכלית.

כן, אנחנו נדאג.

אגב, כן מוחרגים מוניות ואוטובוסים פה, וגם כתוב שאם אין רכב בטיחותי אז אפשר להביא רכב אחר ולוודא שהילדים נוסעים בצורה בטיחותית, לצורך העניין בלי הזה, ורשום פה במפורש לרבות אוטובוס או מונית.

הוא מוחרג, אבל אם הוא הולך למכרז הוא כבר לא מוחרג, כי בתנאי המכרז שלו הוא חותם על זה שהוא כן מסיע.

אבל פה צריך לזכור שפקודת התעבורה יושבת מעל הכול.

בדיוק. אני רוצה ליצור מצב שהרשות המקומית לא יכולה לשחק, שהמכרזים הם מסודרים ושכולם מחויבים לנסוע בכיסא בטיחות.

זה כן זה אין בעיה. אנחנו בטח לא מתנגדים שלילדי ישראל תהיה בטיחות, וברור שכל אחד יביא את הכיסא שלו, ולנהג אם יהיה לו חוק שאומר שאסור לו לקחת ילד בלי כיסא שההורים שלו מביאים, הוא לא ייקח, נקודה. ואם הוא ייקח, הוא יצטרך לשלם על זה כמו כל דבר שהוא עושה עבירה.

אוקיי. שמעון, זה אפשרי נכון? שאנחנו נדאג לזה. יחד עם משרד התחבורה אנחנו נבקש את התיקון, ואנחנו נקפיד לפחות - - -

אני אוציא כבר במכרז של שנת הלימודים תשע"ח - - -

ומה אנחנו עושים עם השנה הזאתי בנתניה?

אנחנו נפתור את השנה הזאת בנתניה.

אנחנו לא מדברים על נתניה כנתניה.

אבל אתה לא פותר אותה. אני פונה אליך מהראשון לספטמבר - - -

אז אני אפתור.

רוויטל ושמעון, אני שמחה שזימנתי לכם מפגש, ככה שתוכלו לפתור את הבעיות של נתניה, אבל אתם תעשו את זה אחר כך בחוץ, אנחנו - - -

כי הוא לא- - - גבירתי יושבת הראש, אחד הדברים הכי עצובים זה שבמשרד החינוך לא מודעים לכללים של התקשי"ר ולא פועלים, ואם אנחנו מצליחים לקבל תשובה פה אם מהראשון בספטמבר אנחנו לא מצליחים לקבל תשובות, אז לפחות בזה דיינו.

התשובה היא שהילד, נכון לרגע זה, נוסע גם בספסל הקדמי בגיל שלוש. זאת התשובה לעכשיו.

וזאת בעיה.

אז לא שלא קיבלתם תשובה, יש תשובה.

אבל שמעון אמר שהוא מטפל בזה, נכון?

לא, הוא יטפל בזה לשנה הבאה.

אני התחייבתי פה שאני מטפל בזה.

אבל אתה התחייבת לשנה הבאה ואני שואלת מה נעשה השנה.

השנה, אני מוציא, עכשיו, אני מוציא, הכלל, רויטל, יחול מהשנה.

מעולה, תודה.

בעצם מה שאומרת יושבת הראש, זה יסודר ללא קשר בתיקון החוק. גם אם החוק מאפשר נסיעה - - -

אבל החוק לוקח בדרך כלל המון זמן.

אבל לפי המכרזים של משרד התחבורה - - -

כן, הם לוקחים לפי מכרזים ולפי חוזר מנכ"ל.

אז אתה בעצם תשווה בין המוניות לבין ההסעות האחרות בחינוך המיוחד.

כן, אבל תזכור שאני לא יכול ברמה של חוק, אני מוציא את זה ברמה של חוזר מנכ"ל לרשות. למשל אם שוטר יעצור מונית ולא יהיה כיסא בטיחות - - -

שוטר לא יכול לאכוף, אבל אתם יכולים לאכוף.

אני כן, אבל יש לי יכולת מוגבלת באכיפה.

אבל בשביל זה יש לכם רכזי הסעות ברשויות המקומיות, שיעשו את מלאכתם נאמנה.

בסדר.

כן, אבל זה לחינוך המיוחד, זה לא לכלל מערכת החינוך.

לחינוך הרגיל אני מדבר.

אנחנו מבקשים שכל מי שמוסע, בדרך כלל החינוך הרגיל לא מוסע בגילאי גן, הם מוסעים רק מכיתה א', אנחנו נאמר שכל מי שמוסע בחינוך המיוחד.

גם רוצה לראות איך האמא מסתדרת או האבא מסתדר כשלוקחים את הילד בחינוך המיוחד או התינוק עם כיסא הבטיחות שהוא מסיבי והוא כבד, וגם לקחת את הילד ולהעלות אותו שלוש קומות, ארבע קומות, איך הם עושים את זה כל יום, הלוך חזור?

כבד, אבל בשביל לשמור על החיים של הילדים שלנו, התפקיד שלנו הוא לשמור עליהם.

ילד בחינוך המיוחד לא פעם הוא ילד מוגבל, אנחנו רואים את הילדים איך הם נראים, אני רואה אותם כשמסיעים אותם, איך הם נראים מורידים ביכולות שלהם ובמגבלות שלהם ואני רואה את הקושי, איך שהם מכניסים שניים או שתיים, הן מכניסות את הילד ולוקחות - - -

המצב האופטימלי זה שלכל מונית יהיה ולכל תחנה יהיה - - - אבל זה לא המצב, מה גם שבבוקר הרבה מאד רכבי הסעות מסיעים ילדים מה שהופך את זה לעוד פחות ריאלי. כיום זה עובד במציאות, מה שאנחנו צריכים לוודא זה שאף אחד לא עושה לעצמו הנחות. שאם איזה הורה לא בא לו עכשיו להגיע עם הכיסא בטיחות, אז שהוא לא יכול לשלוח את הילד שלו ללא כיסא ואנחנו צריכים לתת כוח לנהגים לאכוף את זה.

אני רוצה לפתוח שנייה סוגריים אם נמצאים כאן ממשרד החינוך, בקשר להסעות ילדים עם מוגבלות, לא על מושבי בטיחות אלא על עגלות וכיסאות גלגלים, אנחנו יודעים גם שיש שם בעיה חמורה אנחנו לא יודעים נכון לעכשיו לפתור אותה, מגיעות אלינו פניות על נהגים שחוגרים את הכיסא עצמו בארבע רצועות אבל את הילד שזה הרצועה החמישית לא חוגרים. כלומר אם תהיה תאונה, הכיסא שמור וזה מצוין כי הוא נורא יקר, אבל הילד יעוף מהרכב והיו אימהות, גם מאילת וגם מבאר שבע, שפנו אלינו והתחננו ואיזה ויכוחים עם - - -

ואין רכבים להסעות נכים?

אין חגורה חמישית, זה בעיה, הם לא יודעים איך לחגור.

הבעיה היא לא שאין, שהם לא יודעים. זה מה שאמרתי קודם, הם לא יודעים, הם לא חוגרים, וזהו.

לא, הנהגים האלה כן מקבלים הכשרה.

הם לא עוברים שום הכשרה.

הנהגים אומרים, 'גברת, אני לא יודע איך לחגור את הילד שלך'.

אבל כלי רכב מיוחדים ומעלונים מקבלים הכשרה, הם יודעים.

אתה רוצה שאני אביא לך מקרים שהנהג לא ידע וההורים היו צריכים לעגן את הכיסא?

אני יכול גם להביא לך הרבה מקרים ש - - -

- - -

אביטל, אני לא רוצה - - - זה חשוב מה שאת אומרת, אבל זה דיון אחר. אני רוצה רגע לחזור לסוגיית המוניות כי היא מורכבת וקשה כשלעצמה, אם כי אתה שמעת, אז יהיה לך קשה להתעלם, שמעון, מההערה הזו של חגורת הילדים, אז - - -

זה חלק מהתקנות, אגב.

ואתם לא רוצים להביא.

אוקיי, מישהו רוצה להוסיף משהו לפני שאני מסכמת?

אז ככה, קודם כל תודה רבה על ההשתתפות בדיון, זה מאד מאד חשוב. המטרה שלנו בדיון זה לא להכביד על אף אחד, המטרה שלנו היא להבטיח את בטיחותם של הילדים גם כשהם נוסעים במוניות. אני רוצה שאנחנו ביחד עם משרד התחבורה נראה איך אנחנו מחייבים ציוד בכל תחנה, לא אצל כל נהג, שבכל תחנה יהיה מענה של בוסטר וכיסא בטיחות כדי שיהיה אפשר לתת מענים לפחות לנסיעות מוזמנות, לחייב בהסעות בינעירוניות, וזה משרת בעיקר לטובת זה, בהסעות בינעירוניות שכן תהיה חובה של חגירת ילדים ואי אפשר להסיע יותר ממספר הילדים המותר. לפחות בנסיעות בינעירוניות, אני ממש מתפשרת, בשלב ראשון, אבל אני חושבת שזה מאסט, אסי. בסדר? ציוד בתחנה והסעות בבינעירוני, כדי שאנחנו נוודא שלפחות שם הילדים מוגנים.

להתקין בתקנות מסודרות של משרד התחבורה, חוץ ממה שיעשה משרד החינוך דרך חוזר מנכ"ל, בהסעות תלמידים חובה כיסאות בטיחות, שזה גם כמובן ייכנס בתנאי המכרז. אתה אומר שאתה כבר תעשה את זה, אתה אמרת, אסי, שאתה תקדם תיקון לגבי הסעות ילדים במערכת החינוך, בסדר? מתחת לגיל שש אפילו, בואו נשים את זה כדי שאפשר יהיה באמת לתחום את זה בצורה מוגדרת. ושמעון, אתה אמרת שאתה תעשה תיקון לגבי ישיבה של ילדים מתחת לגיל שמונה במושב בטיחות קדמי, אז אני מבקשת שהדברים האלה יקרו. אני אשמח לקבל תוך חודש לדעת מה נעשה ומה התהליך שעוד יקרה, אני מקווה שגם משרד התחבורה יסיים את התהליך הזה או לפחות יגיע להבנות אותו תוך חודש ימים. בסדר?

ונהגי המוניות, עד שאנחנו נחיל את זה על כלל הנסיעה למונית, תנסו - - -

זה לא יכול לקרות. זה לא יכול לקרות.

לא משנה, תקשיב מה שאני אומרת. אני לא מתווכחת.

אוקיי, תכיני את זה מחר, מה שאת רוצה, לא תקבלי את זה.

אני לא מתווכחת. למה, למה אתה ככה?

לא, אי אפשר.

אבל שנייה.

נהג מונית לא יהיה אחראי - - -

אבל, יהודה, תן לי לסיים את המשפט, תן לי לסיים את המשפט. לא כללתי אתכם בסיכום נכון? לא כפיתי את זה על כל הנהגים.

ברגע שיהיה חובה לא להסיע ילדים - - -

אתה רוצה להתווכח איתי עכשיו או שאתה רוצה רגע לשמוע מה אני רוצה לבקש ממך?לא ברמה של חוק, ברמה של כמו שאתה אומר "יש לי נכדים, אני כן מקפיד, אצלנו בתחנה יש", מי שיכול שלפחות ככה תיערכו מבחינת הזמינות ואיפה שאפשר כן לתת את השירות הזה, תיתנו את השירות הזה, גם בשירות העירוני, אני מקווה שבשירות הבינעירוני אנחנו כבר נעשה את זה.

אני אגיד לך משהו אחד, גם אם משרד התחבורה ירצה להכניס את זה בתקנות, הוא יצטרך לממן את זה. אנחנו לא נממן את זה. אף אחד לא יכול - - -

הבנתי, אתה נעול, סגור. בסדר.

לא, רוצים? נעבוד. כסף תביאו.

לא, לא, בסדר, עזוב, סיימנו, הכול כסף, החיים של הילדים שלנו שווים יותר מכסף, תודה רבה, יהודה. תודה רבה לכולכם על הדיון, ושהילדים שלנו רק יהיו בריאים ובטוחים.

אמן.

רק בריאים שיהיה בטוח, אבל תפסיקו להפיל עלינו חוקים כל הזמן. אין לנו כוח כבר לדבר הזה.

תבחרו מקצוע אחר.

הישיבה ננעלה בשעה 12:30.