הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 310

מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה

יום שני, י"ב בכסלו התשע"ז (12 בדצמבר 2016), שעה 11:00

חיזוק בטחון הפנים בישוב מרחבים וביישובי עוטף עזה

חברי הוועדה: דוד אמסלם – היו"ר

זוהיר בהלול

נאוה בוקר

אכרם חסון

שרן השכל

איתן ברושי

ענת ברקו

חיים ילין

מיכאל מלכיאלי

השר לביטחון פנים גלעד ארדן

רוני אלשיך - מפכ"ל המשטרה

רותם פלג - מנכ"ל בט"פ, המשרד לביטחון פנים

אליעזר רוזנבאום - משנה למנכ"ל, המשרד לביטחון פנים

דני שחר - מנהל תכנית עיר ללא אלימות, המשרד לביטחון פנים

איתמר שוורץ - מנהל תחום אכיפה, המשרד לביטחון פנים

אמיר אדרי - רכז תחום בט"פ ותעשיות צבאיות, משרד האוצר

ערן ניצן - סגן הממונה על אגף התקציבים, משרד האוצר

שי חגג' - ראש המועצה, מועצה אזורית מרחבים

גילה טרגמן - דוברת, מועצה אזורית מרחבים

אווה בנטל - מועצה אזורית מרחבים

ירון אורן - מועצה אזורית מרחבים

תמיר עידאן - ראש רשות, מועצה אזורית שדות נגב

תמיר עידן - ראש מועצת שדות נגב

אירית כהן - דוברת מ.א. שדות נגב

גבי ירקוני - ראש מועצה, אשכול

דוד דהאן - יו"ר ודובר הארגונים החברתיים בכנסת

יוסי עמרם - משפטן, משקיף המשמר החברתי בכנסת

אפרת מעיין ברזל - אקטיביסטית פעילה בארגונים חברתיים בכנסת

יוסי עמרם - פעיל, המשמר החברתי

תורג'מן יצחק - מושב יושיביה, תושב שדות נגב

לאה קריכלי

אתי בן-שמחון

חיזוק בטחון הפנים בישוב מרחבים וביישובי עוטף עזה

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ועדת הפנים והגנת הסביבה. הנושא: חיזוק בטחון הפנים בישוב מרחבים וביישובי עוטף עזה.

רקע לדיון. אנחנו כבר קיימנו בוועדה ארבעה דיונים בעניין הזה, זה החמישי בעניין הזה. בסופו של עניין, בעצם חשבתי שזה יהיה נכון שגם אדוני השר ישתתף, וגם המפכ"ל, בגלל שמבחינתי, ב-bottom-line עוד מעט ניתן לראשי היישובים להציג את המצב - לא יכול להיות שזה המצב בכלל. יש פה שתי בעיות, אני לא רוצה לגעת בזה - איך הגענו לאן שהגענו בכלל, ומה שחשוב לי זה איך אנחנו מתקדמים קדימה.

לכן אני רוצה לחסוך בדיבורים, אני רוצה קודם כל שראשי היישובים יציגו את המצב וגם התושבים. לאחר-מכן, הייתי מבקש לשמוע את ההתייחסות שלכם.

בבקשה, רשות הדיבור לשי.

שלום לכולם, אדוני השר, ברוך הבא, המפכ"ל, היושב ראש. שי, ראש מועצת מרחבים.

זה דיון חמישי בנושא הביטחון של התושבים שלנו. אני אנסה לתת לכם קצת תמונה כדי להבין על מה מדובר. היום ילדים שמגיעים מבית-הספר, יורדים מהאוטובוס הצהוב, לא נכנסים הביתה, מחכים בתחנת ההסעה, כי מפחדים להיכנס הביתה - יש להם חשש שיש גנב בתוך הבית.

קחו את היישוב קלחים, לדוגמא, כל בית שני נפרץ שם. יש שם 60 משפחות, 30 פריצות ביישוב הזה. עכשיו תגידו לי אתם, אחרי שהילדים האלה עברו את "צוק איתן", ועברו את "עמוד ענן" ואת "עופרת יצוקה", שיש להם את הבעיות שלהם כשלעצמם, הם צריכים בסופו של דבר גם להתעסק עם התחושה שאין להם בטחון אישי? אנחנו יכולים להשקיע בחינוך, יכולים לעשות כיכרות, יכולים לעשות כבישים, בסופו של דבר, תפקיד המדינה הוא לביטחון אישי, זה לא תפקידנו כראשי רשויות, גם אין לנו את היכולת.

אני באמת רוצה להודות, היה לנו דיון עם השר, ובאמת, יש כוונה של המשרד לעזור ולסייע, וגם שמענו על איזשהו תקציב מסוים שמתחיל לזרום לכיוון הזה. אבל אני חושב שצריך לעשות פה איזושהי פעולה מערכתית שאולי עכשיו המשרד יוכל להציג לנו אותה. דרך אגב, אנחנו לא מבקשים יותר מדיי, לא ביקשנו שוטר על כל בית. ביקשנו שער כניסה, מצלמות, וטרסה או גדר, לא יותר מזה, אל תתנו לנו יותר מזה, אנחנו לא רוצים יותר מזה. הוכחנו שבישובים, או בישוב ששמנו גדר ומצלמות, וטרסה ומצלמות ושער, 90% ירידה בפשיעה – זה הוכח בקרב.

תזכרו דבר נוסף. אנחנו נמצאים באזור שהוא מאוד מורכב – יש לנו מצד אחד את רצועת עזה, צד שני, דרום הר חברון שהוא פרוץ לגמרי ומגיעים משם שבח"ים, וכל מיני שכנים שלא ממש מסייעים לנו. אז בגלל מהות האזור, אני חושב שזה בסדר לעשות איזושהי פעולה כללית בפועל במרחב הכפרי, אבל הייתי מבקש לפחות לתת קצת יותר תשומת לב לאזור שבו אנחנו חיים, ואני מדבר על מועצה אזורית שדות נגב, מרחבים, וגם בני שמעון, בגלל המשולש, התפר הזה שאנחנו יושבים בו, בגלל כמות הפריצות שאנחנו עוברים. זה נכון שיש עליות וירידות, גם את זה אני אומר - לא תמיד יש.

היום אנחנו מפעילים 160 מתנדבים אצלנו. יש לנו אנשים שעובדים ביום, שומרים בלילה כדי להגן על העסקים שלהם. יש לי עסק שירד מתל-אביב עם שש פריצות, מעסיק 14 עובדים – דרך אגב, הוא היה פה בדיון. הביטוח כבר לא רוצה לבטח אותו, הוא לא רוצה לשמוע, והוא אומר, עוד פריצה אחת אני בפשיטת רגל, אני חוזר לצפון. אנחנו רוצים להביא כמה שיותר אנשים לנגב, ובטח למועצות שלנו, אנחנו מבקשים שתעזרו לנו. זה הכול.

אני לא אחזור על הדברים, רק אגיד במלה. אנחנו מועצות אזרחיות. במועצה שלי שמונה יישובים נמצאים בעוטף, שמונה נמצאים מחוץ לעוטף, חשבתי שהבעיה זה יישובים בעוטף. הצבא הבין שיש פה בעיה, נתן אחרי "צוק איתן" מרכיבי ביטחון מאוד משמעותיים, שלקראת סיום ממש תפרים אחרונים, של דרך תאורה, גדר דיקטיבית בחלק מהמקומות, שערים, שמירה, רכבי שמירה והכול.

השמונה היישובים האחרים שכאילו אמורים להיות בצד השני, לטפל בהם בצד האזרחי, נמצאים היום בגולת הכותרת שלנו, מתעסקים איתם כל היום. זאת אומרת, אני כראש רשות אזרחית אמור לטפל כל היום בפגישות עם האלוף ופגישות עם המשטרה, פגישות עם מפקד המחוז, עם מפקד המרחב, ועם כל מיני יחידות כאלה ואחרות ששומרות אצלי בלילות, להתנדב בלילות. להגיע הביתה בארבע לפנות בוקר, להיכנס לישון בבית לקום ולראות את הבית שלי פרוץ מכל הכיוונים, זה בסדר, אני כמו כולם, פרצו גם אצלי, פרצו אצל השכן שלי. מ' 41, הרכב שלו עומד על הכביש, פרצו לו את הבית בשעה מאוד מוקדמת, גנבו את האוטו של הילדים, לקחו תכשיטים של האשה – הדבר הזה לא יכול להימשך.

המספרים הם פשוט מספרים גבוהים, זה לא רק המספרים, זה גם איך שזה נראה, ואני אקריא פה מכתב ברשותכם, ברשותכם, אבל אני אשתדל לקצר שכתבה לי תושבת.

היא כותבת – "שלום רב, את חודש יולי האחרון ילדיי ואני לא נשכח. עד היום כחמישה חודשים לאחר המקרה המזעזע בניי, בעלי ואני עדיין בטראומה נוראית וקשה לנו לדבר על הזוועה שהייתה בכניסה לביתנו ביום שישי בבוקר.

ממש כבכל יום פתחו ילדיי בני שלוש ושמונה את דלת הבית כחלק מההתארגנות ליציאה לבתי-הספר ולגנים. מיד לאחר שפתחו את הדלת, שמעתי צעקות, הם רצו מבוהלים אל הבית וקראו לי להגיע במהירות לדלת הכניסה. כאשר הגעתי לשם מחזה מחריד - שלולית דם ענקית בכניסה לבית. דלת הכניסה כולה והמשקופים מרוחים בדם, לא הבנו מה התרחש ולמי שייך הדם, בתמימות ולרגע חשבתי שזה מעשה קונדס ושמדובר בצבע. אך כאשר התקרבתי למקום, הבנתי כי זה לא צבע, דם טרי.

מיד הכנסתי את הילדים חזרה הביתה, ניסיתי להרגיע אותם וכו', תוך כמה דקות הגיעו יחידת הכוננות, יחד איתי אני הגעתי למקום כי היא התקשרה אליי. הודענו למשטרה והם הגיעו, כאשר הגיעה המשטרה והחלו החיפושים, גילינו חלקים מגופתו של כלב, הכלב שלנו, שחוטים בחצר ומפוזרים. רשתות הבית קרועות ודם בכל עבר. כחודש לאחר המקרה, פחדנו מאוד ילדיי ואני לצאת מהבית. הילדים הלכו לבית-הספר והגן, אך מיד עם חזרתם ממוסדות החינוך, לא יצאו לחברים ואפילו לחצר הבית וכו'" - לא צריך להמשיך את המכתב, צריך להבין שזה לא משנה אם זה רק כלב בסוף, מחזה כזה של יציאה מהבית עם שלולית דם וחלונות קרועים ופתוחים, זה מחזה שילדים לא יכולים לסבול אותו.

גל הפריצות האחרון יצר משהו חדש בקרב המועצה האזורית – פחד ביישובים. אנשים קראו לי במוצאי שבת לפני ארבעה חודשים, סיפרתי לך דודו, אמרו תגיע עכשיו לפה. אמרתי, יהיו במועדון ארבעה אנשים. 50 איש צעירים, מקל, גרזן, סכינים, אמרתי השתגעתם. אמרו, תקשיב, אתם לא יודעים - - - הם לא מעניין אותם משטרה. יש לנו כל לילה פריצה פה, אנחנו נסתובב, ובמי שנתקל בו אנחנו נוריד לו את הראש. הרגענו כמובן את המצב טיפה, עשינו איזשהו משהו מתמיד, לקחנו כמה מתנדבים. התקשרנו למשטרה, המשטרה התגייסה, אני חייב להגיד בכל הכוח, הביאו צוותים שישבו בשוחות, התחבאו בלילות, תגברו צוותים, עשו באמת התקפה חזקה. בסופו של יום תפסנו את הפורצים. יש טיפה רגיעה עכשיו, אבל זה הולך ועולה, אתם יכולים לראות במצגת.

בבקשה, תראו את המצגת בצורה מסודרת, הרי השקעתם פה עבודה.

נראה את המפה. אנחנו יכולים לראות את רצועת עזה מצד שמאל, הר חברון בצד ימין, באמצע את מועצה אזורית שדות נגב, מרחבים, בני שמעון ואשכול, רשויות שחשופות מכל הכיוונים. בדף הבא אנחנו יכולים לראות את התמונה בשדות נגב בלבד, שרק בשנה האחרונה לאוקטובר הגענו ל-122 פריצות בלי המגזר החקלאי. דבר נוסף שאני רוצה להגיד, במגזר החקלאי הרבה מאוד חקלאים היום לא מדווחים, לא מתלוננים, כי זה משפיע על הביטוח, כי זה משפיע על העסקים שלהם - אז גנבו ארבעה משטחים, גנבו רק 30 גדיים בשבוע שעבר ממושב זרוע, ורק 50 ממושב זמרה – בסדר, אז הם לא מתלוננים אפילו במשטרה, אומרים, אנחנו מוצאים כל מיני שיטות להחזיר אותם. יש שיטות להחזיר, אפשר להעלות אותם פה. יש כל מיני אנשים שמקשרים בין לבין.

לפעמים הם כן מדווחים, אבל מסתבר שהם גנבו מעצמם, והם מדווחים כדי שהביטוח ישלם – יש מקרים ויש מקרים - בשבוע שעבר היו שני מקרים.

יכול להיות גם מקרה כזה.

יש תושב בחוץ, חבל שהוא לא הצליח להיכנס שרוצה לומר מספר מלים על פרוטקשן שחייבו אותו לשלם, תשמעו מכלי ראשון.

אפשר לראות במצגת הבאה את שדות נגב בלבד, קפיצה מ-2015, שהייתה שנה יחסית רגועה, קפיצה מטאורית בחלק מהיישובים, שביישוב שבו פתאום קפצו אחוזי הפשיעה מ-10 פריצות – בבית הגדי, למשל, ל-30 פריצות ביישוב – 50% מהבתים נפרצו. אנשים בתוך היישוב הזה אומרים, אתם לא יודעים לתת לנו ביטחון. אז נכון, המועצה באה פה יחד עם היישוב, עשינו שערים ועשינו מצלמות כמה שיכולנו לעשות.

אני רוצה להבין את הדיאגרמה, הכחול, אני מבין שזו שנה קודמת. האדום, זה לא מצטבר, זה חדש. זאת אומרת, כל שנה, בסדרי הגודל הזה ביישוב. אם אנחנו מדברים על 20, אז זה בערך סבב של שלוש, ארבע שנים עד שמגיעים לכולם.

היה 2015 – 87, נהיה 122.

בדף הבא אפשר לראות את בית הגדי, מ-10 פריצות בשנה הגיעו ל-30 פריצות - זה מה שדווח.

מרחבים - היישוב פלחים ששי דיבר עליו. ה-30 שהיה לפני כן 12, 13 פריצות, אלה דברים שגורמים בתוך היישובים לתסיסה מאוד גדולה ובצדק.

אנחנו רוצים להראות סרטון קצר שבו רואים ממש את הגנבים בשלוות נפש מלאה, כאילו נמצאים בבית שלהם, בבית בשיבולים, הם לא לחוצים, הם עם כיסוי קטן על הראש, אנשים לא בגילאים מבוגרים, נכנסים לרכב פשוט, ממש ברילאקס, פורצים אותו ונוסעים. יש סרטון ארוך, בסרטון הזה קצרנו אותו. לפני כן, הם חצי שעה מסתובבים סביב הבית, יושבים בגינה על הכיסאות, שותים מים, מסתכלים בחלון לראות שהבן-אדם נכנס לישון, חצי שעה הם בחוץ ולא קורה שום דבר, פה זה רק העניין של הפריצה.

רואים פריצה לתוך הבית, שני הילדים נמצאים בתוך הבית, הם רואים את הגנב, הגנב מאלץ אותם להיכנס לתוך הבית, מבצע את הגניבה שלו, והילדים בתוך הבית, שתבינו מה עובר על הילדים האלה אחר-כך - הם כל החיים יהיו בטראומה.

בשבועות האחרונים נעשתה עבודה מאוד יפה על-ידי המשרד לביטחון פנים. התבשרנו בימים האחרונים על תקציב מאוד משמעותי, באמת, עושה מהפכה פה ברמה היישובית. רואים אותם מסתובבים,

בסוף נכנסו, לוקחים את הרכב, ואת הרכב השני הם לא הצליחו. בבית הזה הם היו כ-40 דקות סך הכול. כחצי שעה סביב הבית עד שהאנשים הלכו לישון, הסתכלו מהחלונות, רואים את זה בסרטון. מסתכלים, הולכים, חוזרים, הלכו לישון ועשו את שלהם. היישוב הזה בעקרון הוא פתוח. עם הכביש הראשי, לא צריך בשדות, יוצאים מהישוב לכביש 25, ולאן שהם נוסעים, נוסעים. עד שהתושב עלה על זה, מזעיק את המשטרה, כמובן שקשה מאוד לתפוס רכב כזה.

בשורה התחתונה, נעשה פה צעד גדול. אני לא יודע את המספרים הסופיים, אבל זה צעד גדול, וזה המקום להגיד תודה, לא צריך כל הזמן רק להתלונן, להגיד תודה, כי לא היה כלום. אנחנו עכשיו מקבלים חבילה מאוד משמעותית.

אני מציע לחכות.

אני אומר מה ההרגשה שלי, באמת, גם להגיד הכרת הטוב. צריך לראות איך באמת גורמים ליישובים לא להיות עכשיו איזה מבצר, אבל כן לתת מרכיבי ביטחון מינימליים. אני לא רוצה לשמוע את הדבר הזה מאנשים, אנחנו חושבים לחזור שוב לאזור המרכז. טוב לנו פה, החינוך טוב. לא מוכנים לעמוד במצב שכל לילה פורצים בית, זה פשוט לא הגיוני. אני מתנדב במתמיד, ואני הייתי בשיבולים, הודיעו פרצו בבית הגדי, הגענו לבית הגדי, פרצו בזרוע, אפילו לא הספקנו להגיע למקומות ורצנו אחריהם. איך אמרו לי השוטרים - אסור לירות, אז ניסינו לרדוף אחריהם ברגל, הם היו קצת יותר מהירים וברחו לנו, בסוף תפסו אותם.

בזמן האחרון מותר כבר לירות.

רק במלה, בישיבה עם כבוד השר, הוא הבין את המשמעות, והנחה את אנשי המשרד שלו לטפל. אני עוד לא יודע את המספרים, אבל ברור לנו שיש סוף סוף באמת כוונה אמתית של המשרד לביטחון פנים למצוא פתרון לבעיה, ועל זה צריך להגיד תודה לשר.

אחד מאלה שנתפסו הוא שב"ח, המשטרה מכירה את הפרטים, אני לא אפתח את זה פה. צריך לזכור את המקרה שהיה לפני חודש וחצי. הבחור שחצה את גדר המערכת, לקח לנו משלוש אחרי הצהריים עד כמעט שש לפנות בוקר - צבא, משטרה, כל העולם - תפסו אותו ליד שרשרת, אותו שב"ח שחצה, יכול להיות פח"ע בקלות. נכנס לבית, נתקל במישהו, הוא היה בלי נשק, יכול היה להיות עם נשק. הוא נכנס מרצועת עזה, הדברים מאוד נזילים ולא מדודים - יש להגיד זה פח"ע וזה אירוע כזה או אחר?

לכן אנחנו מבקשים, בוא נאמר, אנחנו צריכים את העזרה שלכם כדי לפתור את הבעיה הקשה הזאת. אם אפשר לתת לבחור להגיד כמה מלים אני מאוד אשמח.

תודה תמיר עידאן, ראש מועצה אזורית שדות נגב.

אני ממושב יושיביה, תושב שדות נגב. אני בחצי השנה האחרונה ספגתי שלוש גנבות, אחת הגנבות התבצעה עם איומים וסחיטה. אנחנו לא הרפינו, הצלחנו ללכוד את אחד הגנבים, הוא עומד בפני משפט, אבל זה לא זה, הסיפור לא נגמר בזה.

מה זאת אומרת סחיטה ואיום? ספר את הסיפור.

אני איש עסק, יש לי עסק לעיבודי חקלאות. באו וגנבו לנו את המחשבים מהטרקטורים. למחרת, הם התקשרנו אלינו, ביקשנו מאתנו תמורה של 150 אלף שקל. הגשנו תלונה, בשיתוף עם ימ"ר נגב, ייאמר לזכותם שעשו עבודה מקצועית. התנהלנו איתם שבוע שלם, הגענו איתם ל-80 אלף שקל, קבענו פגישה, והצלחנו לתפוס שניים, אבל השניים האלה הם לא היו המרכיבים העיקריים, המרכיב העיקרי הצליח להימלט.

יומיים לאחר מכן, תפסנו גם את המרכיב העיקרי שהוא בעל האיומים והסחיטה. הכול נתפס, הכול בסדר. עכשיו יש לנו בעיה עם הנושא של הביטוחים. יש תמונות שאני הגשתי למשטרה על גניבות, ולא הגשתי לביטוח, כי ברגע שאני אבוא לביטוח, או שיגידו לי, חביבי, חפש לך ביטוחים אחרים, או הפרמיה עולה. נוסף לזה, אנחנו כבר מפחדים. הנשים מפחדות לישון בבית. אין לנו חיים שלווים, לא חיים טובים. אנחנו אמורים לשמור על הרכוש שלנו גם בלילות, וביום ללכת לעבודה זה לא פשוט. אני אדם שחוויתי את זה על בשרי, תוך חצי שנה שלוש גנבות. לאחרונה לפני חודש וחצי גנבו לנו את הטנדר, את המשאית והשביתו אותה. זה בלתי אפשרי.

יש פה עוד שתי תושבים. ברשותך, אדוני היושב ראש.

לי קוראים אווה, אני ממושב שדה צבאי, אני בעצם במושב המזרחי ביותר במועצה האזורית מרחבים. האמת, אנחנו חתומים, המשפחה שלי ואני חתומים על המכתב הזה. אנחנו במהלך "צוק איתן", עברנו מרמת השרון לשדה צבאי, על אף ולמרות.

הדבר האחרון שחשבנו זה שיפרצו לבתים, כלומר, תיארנו לעצמנו שאולי דברים יפלו על הראש, אבל לא חשבנו שהם ייכנסו גם דרך הדלת.

במושב שלנו יש פריצות כמעט כל ערב. אין לנו גדר היקפית, אין לנו מצלמות. יש לנו שער שמאוד קל לנטרל אותו, כלומר, מפסק, לא צריך להיות גאון אלקטרוני. אני יודעת שרוצים, ויש המון כוונות טובות, ומתנדבים למתמיד, ועושים שמירות במושב, אבל זה לא מספיק. אין לנו מספיק אנשים ומספיק כוח אדם, ומספיק יכולת לטפל בדברים האלה. אני גם לא חושבת שאנחנו מוסמכים לטפל בדברים האלה.

אני אמא לילדים, אני בלילה רוצה לישון בשקט. עברתי מהמרכז דרומה, ואני מוכנה לקחת את כל החישובים של לנסוע לעבודה במרכז, ולהתמודד עם דברים של פרנסה, בריאות, וכו', אבל לא יכול להיות שנכנסים לי הביתה – יש לי שני ילדים שישנים בבית. יש לי ילד בן 5, שעד היום לפני שהוא הולך לישון, אומר לי, אמא, אם יבוא גנב אני אקווצ'ץ אותו. אני צריכה להגיד לו, אל תדאג, אמא תשמור עליך - זה דבר שבלקסיקון שלי לא מקובל.

יש פה אנשים מספיק מנוסים שיכולים לדעת שההבדל בין פריצה לאירוע גרוע יותר הוא שבריר שנייה. החלטה לא נכונה, סיבוב לא נכון, שנייה - והכול יכול להשתבש לדברים שלא עלינו. את כל זה אפשר למנוע. אני לא אשת ביטחון, אבל גדר, מצלמות, שיטור – אני באה מרמת השרון, יש שיטור קהילתי, יש מצלמות, יש אינטרקום, יש שומרים, יש את כל הדברים האלה. אין סיבה שפה ממזרח יש לך את חברון, וממערב יש לך את עזה, לא יהיה את הדברים הבסיסיים.

תודה רבה.

אני ממושב קלחים, אני אח של גונן שהיה פה בישיבה הקודמת, והציג את נושא הביטוח והפריצות. בסך הכול הסיפור ידוע.

יש לנו עסקים במושב, באזור, חווינו במהלך השנתיים האחרונות, נדמה לי סדר גודל של שבע פריצות, ועוד ניסיונות התפרצות, והביטוח כבר לא מוכן לבטח אותנו, זה מה שהזכרת קודם. החידוש האחרון מהישיבה הקודמת שהייתה עוד פריצה, ועוד שלושה ניסיונות, שהכול מתועד במצלמות, ויש לנו עוד חשד לעוד שני ניסיונות שהם באזור שלא מצולם. פשוט כל קול אזעקה - גם כשאנחנו ישנים במרכז ושומעים אזעקה של רכב, כולם קופצים בתוך הבית – הילדים, האשה, כולנו קופצים, זה מצב שהוא בלתי נסבל.

אדוני היושב ראש, השר, המפכ"ל, חברי הכנסת, קודם כל אני מברך על הדיון. יצא לי יחד עם חבר הכנסת אוחנה ביוזמתנו לאחר האירוע במועצה אזורית ברנר, ישיבה חשובה עם השר, ונמסרו שם דברים, אני מניח שהוא יגיד.

אני רוצה לומר שניים, שלושה משפטים, בכל זאת, יושבים פה גם ראשי מועצות לשעבר, ולא רק מהאזור שדובר. מדובר על אלף יישובים כפריים שיושבים על 85% מקרקעות המדינה. המרחב הכפרי הוא צבא הגנה לאדמות ישראל. בעצם, מה שנאמר פה על-ידי התושבים וראשי הרשויות, הוא דבר מאוד קשה.

אני רוצה להגיד שלפי דעתי קיים פער שנים בין הקצאת כוחות שיטור באמצעים למרחב העירוני, לעומת המרחב הכפרי. אני הייתי ראש מועצה, אני יכול להשוות מה קיבלה מגדל העמק ומה קיבלנו אנחנו בעמק יזרעאל. אני חושב שחייבים לשנות את הפרופורציות בין המשאבים שמושקעים על מרבית שטחה של המדינה, לבין הדגשים על פשיעה, אולי חמורה, שעליה נבחנת המשטרה. כשבודקים איך מעריכים תחנה או מפקד, זה לא על המרחב הכפרי.

מה שתואר פה, הוא מגיע לקצה גבול הסבלנות שאפשר לאפשר גם כממשלה, וגם כתושבים וראשי רשויות. אני חושב שהדברים שבטח ייאמרו בהמשך הם חלק מהתשובה. מדובר פה, לפי דעתי, על הקמת מקור תקציבי לאמצעי מיגון שיכולים יחד עם החקלאים ויחד עם התושבים עם המדינה, כמו שיש עידוד השקעות הון בחקלאות ובתעשייה, להקים קרן למיגון מצלמות זעירות. עיר ללא אלימות, זה נכון גם אצלנו לא רק בערים, והענשה נוספת שנדרשת פה. השר דיבר על זה - אכיפה והענשה – לא מספיק מפחדים.

לכן אמרתי בקריאת ביניים, אולי הגיע הזמן שכן השתמשו בנשק שהוא חוקי. לאחרונה היו בעמק יזרעאל מקרה בסוף שבוע ביישוב ערבי שירו על אנשים מכפר קיש, לפני זה במושב מולדת ירו ופצעו, ולפני זה במושב באזור ברנר. לפי דעתי צריך לתת ביטחון, ואני מניח שהמדינה עושה את זה - שמי שמשתמש כדין בהגנה עצמית הוא לא ייענש, ועניין הגדרת המתנדבים.

אני חושב שיש קושי גדול בלהיות מתנדב בגלל המון ביורוקרטיה והמון בדיקות. להיות שלישי בג'יפ לבוגרי צה"ל לא צריכים תהליך כזה ארוך של קבלה. דרך אגב, במשמר האזרחי בעיר יותר קל להתקבל מאשר להיות במתמיד של המרחב הכפרי. לכן אני חושב שמיגון, אמצעים ומתנדבים ומשאבים נוספים ופרופורציה אחרת, אדוני המפכ"ל, בחלוקת המשאבים של כוחות הביטחון והמשטרה. גם לנו מגיע הגנה של משטרת ישראל, ודאי מי שפרוס על כל כך הרבה יישובים, על מרבית שטחה של המדינה, ודאי לאורך הגבולות כפי שתואר כאן. תודה רבה.

תודה רבה.

חיים ילין, בבקשה.

כבוד היושב ראש, באמת, אני מברך אותך כי הייתי פה בדיון הראשון, האמת שככה צריך לעבוד, בעקשנות, אין דרך אחרת כנראה בשביל לייצג בסופו של דבר את ראשי המועצות, את האזרחים ואת התושבים שיושבים שם.

צריך לעשות הפרדה, כי ההפרדה נמצאת במקום - - - או לצורך העניין אוגדת עזה ברצועה של שבעה קילומטר, ומה מעבר לזה מבחינת מרכיבי ביטחון. אין ספק שהמשולש שנמצא שם שהוא בא מעוטף עזה, ונמצא בדרך דרום הר חברון, הגדר הפרוצה הזאת ממזרח מאוד בעייתית. תמיד אמרתי, שאם הוויכוח זה אם הגדר צריך לעבור אחרי סנסנה, או לפני סנסנה, אז חבר'ה, זה כבר לא מעניין, כי עד שהוויכוח הזה ייגמר אז התחושות נמצאות פה. צריך להיות גדר שהיא לא גדר פוליטית, באמת אני אומר את זה.

גדר שבאה לטובת האזרחים במדינת ישראל שרוצים בסופו של דבר את המלה שנקראת תחושת ביטחון. כי ביטחון, חבר'ה, אין גבול. אנחנו עכשיו או-טו-טו אף-35, אני לא בטוח שזה יעזור להגן על האזרחים נגד הגנבים, אבל תחושת הביטחון זה אחד המרכיבים החשובים ביותר שיש. זה נמצא בדיוק במקום שאם ילד מפחד להיכנס הביתה, והחלוקה היא מאוד ברורה – מי שאמון על הביטחון זה צה"ל ומשטרת ישראל. מי שאחראי על תחושת הביטחון, על לטפל באזרחים, בדרך כלל זה ראש המועצה כי אליהם באים ראשון. עכשיו, מה הם באים ואומרים? -תנו לי את הכלים, תנו לי את הכלים הבסיסיים, אני אדע להתמודד עם הטילים ועם הגנבות ועם כל מה שיהיה, אבל תנו לי את הדברים הבסיסיים האלה, לא צריך הכול ביום אחד, צריך לעשות כמו שדובר פה – צריך את התעדוף, צריך את התקציבים. אני חושב שגדר ומצלמות זה אירוע שהוא מעכב, מי שירצה לגנוב יגנוב גם עם מצלמות וגם עם גדר. זה שילוב של מודיעין, וזה שילוב של נחישות, וזה שילוב של כל מה שאתם רוצים. אבל יש משהו שהוא כמעט ואתם לא תראו אותו בהרבה מאוד מקומות, כבוד השר אני אומר לך את זה.

כמות המתנדבים שיש שמכפיל כוח מבחינת המתמיד, ומבחינת העזרה שהם יכולים לתת - כמה שאתם רוצים, לא מוגבל, בתנאי אחד שהם באמת מרגישים בעשייה, והם באמת יודעים שהם חלק מאיזושהי תכנית והם שותפים לה, זה מה שרוצים בקהילה להיות שותפים במשהו.

הייתי בערד, אמר לי ראש העיר, תגיד לארדן, שאחלה, הקים שם משטרה, והביא שוטרים - בסוף זה לא רק מה אנחנו מביאים כאמצעים, אלא מה אנחנו עושים. יש את הדבר האחרון שאף אחד כמעט לא מתייחס, שגם כשהשוטרים תופסים, חבר'ה אם אין בבתי-המשפט הרתעה אמתית, אז נמשיך לרדוף אחרי הזנב של עצמנו. אם הם גונבים ויכולים להסתובב חופשי אחרי זה, זה לא יעזור מה נעשה וכמה גדרות נשים.

תודה. זה לא הדיון שלנו.

זה לא, אבל זו נקודה מאוד חשוב. אם גנב לא יושב אחרי זה במאסר כמה שנים, אין בעיה, אז גם אין פחד להיתפס.

תקשיב, הם צוחקים עלינו, עושים צחוק.

חיים, יש לנו לדיון עוד 45 דקות, אני רוצה לנצל אותם באופן אפקטיבי, אני רוצה שגם השר והמפכ"ל ידברו כאן.

אני לא רוצה לחזור כאן על דברים שנאמרו, אבל מלה טובה ליושב ראש שהעלה את הדיון ולמשטרת ישראל שמתמודדת עם כל כך הרבה אתגרים. אנחנו חייבים לדאוג לתושבים. לביטחון האישי שלהם. אני חושבת שאנחנו צריכים לדאוג לתקציב ראוי למועצות המקומיות כדי שבאמת יוכלו לרכוש את אותם מרכיבי ביטחון, שערים, מצלמות וכל זה, ובאמת להעביר את התקציב כמו שדיברנו עליו.

תודה רבה.

חבר הכנסת אכרם חסון, בבקשה.

אדוני היושב ראש, אם עד עכשיו התקיימו חמישה דיונים כאן, אני לא חושב שתהיה לנו תרופת פלא לפתור את הבעיות, ואני מצפה שהאנשים המכובדים שהגיעו, ראשי המועצות והאזרחים הגיעו גם בעתיד כדי לדבר על התמונה הקודרת והשחורה ששמענו כאן.

אין יותר קשה מהרגשת ראש מועצה שהוא לא יכול לתת ביטחון אישי לתושבי היישוב שלו, זה דבר שלפי דעתי לא ראוי, האזרחים האלה מדינת ישראל שלחה אותם לשם, ומדינת ישראל לא יכולה לפתור את הבעיה באמצעות המשטרה. למשטרה אין כל הכלים, היא גם מתעסקת בתאונות דרכים, היא מתעסקת בפשיעה, היא מתעסקת במיליון דברים. ולכן, כפי ששמעתי היום בבוקר, גם הממשלה נתנה תכנית מאוד מיוחדת ליישובים עוטף עזה. צריכה להיות תכנית מיוחדת כדי לפתור את הבעיות עם תקציב מיוחד שכל השרים, עם ראש הממשלה, יחליטו איך מתמודדים עם הבעיה.

מצד שני, אתם לא מזכירים את הצד השני שמבצע את השוד. הם אנשים עניים, הם אנשים מתוסכלים, הם אנשים במצב סוציו-אקונומי אחד, גם שם אנחנו צריכים להשקיע גם בתרבות, גם בחינוך, גם בתשתיות כדי שהם לא יעשו את המעשים הרעים שאנחנו לא מקבלים, ואנחנו נגד כל מה שקורה לתושבים שהלכו לשם כדי לחיות בכבוד, וכדי לקיים משפחות.

לכן אני אומר, הנושא הזה מאוד מורכב, אי אפשר להבטיח הבטחות סתם לאנשים המכובדים שיושבים כאן. אנחנו צריכים באמצעותך, דודי, לבוא לממשלה ולבקש תכנית סטטוטורית מיוחדת כדי לפתור את כל הבעיות.

תודה רבה.

חבר הכנסת זוהיר בהלול, בבקשה.

מזמן, אדוני היושב ראש, לא פגשתי שני ראשי ערים שמגלים איפוק ודרך ארץ, ולא מזכירים את העניין שכל כך מדגדג את השפתיים להאשים פלח אוכלוסין מסוים – באמת, גדלות נפש, כל הכבוד לכם. אני כמובן מזדהה עם כאבם ועם מכאובם, למרות שהנאשמים הפוטנציאליים הם בני עורי ובני עמי. מצד אחד, אני כמובן מסכים עם מה שאמר אכרם, כאשר אני נמצא לידך בשכנות, אתה לעולם לא תרגיש טוב, מכיוון שהוא לא מרגיש טוב, בסופו של דבר אתה גם תפגע.

מצד שני, אני ואיתן באותה מפלגה, אבל אני מתרעם קשות על ההצעה שלך להפוך את מדינת ישראל למדינת ירי. אזרחים לא נולדו כדי לירות באחרים, אין להם את הכלים למרות חוק דרומי. הם לא יודעים אם שיקול הדעת יעמוד בפני בית-משפט או לא. נו באמת, איך אנחנו יכולים? - יש משטרה, המפכ"ל יושב פה, יש את השר לביטחון פנים.

כשנכנס מישהו עם נשק, לשאול אותו למה הוא התכוון.

חברת הכנסת ברקו, לא, לא אצלי. זה לא הדיון. תגיד כמה משפטים בנושא הזה, נתקדם. בבקשה.

אני מכיר את הדרישה שימוש קל על ההדק, נו, באמת, אל תהפכו את המדינה שלנו למדינת ירי, תמשיכו לשאוף למדינת חוק ומשפט במדינה שלנו – צדק, שהכול יעמוד בסטנדרטים ובפרמטרים אנושיים, ערכיים, ושלא נתלהם פה, באמת, שלא נהפוך את האנשים לעמידים באופן אוטומטי בפני שופטים.

משפט אחרון, אדוני, גם אני מצטרף לדברים שנאמרו כאן, צריך לתת להם את הכלים. הם לא מבקשים דברים דמיוניים, מבקשים בסך הכול שער חשמלי, מצלמות וגדר - כמה שאני לא אוהב גדרות, כמה שאני מתעב גדרות, מכיוון שהם גורמים למדינה שלנו ולחברה שלנו להיות מבודדים, אבל מה לעשות, אולי שם כן. אני בטוח שהקשב הרב של השר ושל המפכ"ל יביא לפתרונות מידיים.

תודה. בקצרה.

תודה, אדוני היושב ראש, כבוד השר, אדוני המפכ"ל, נכון, הבקשות הן בסיסיות לגידור, לביטחון למצלמות. היישובים בעוטף עזה הם בדיוק בעיני כמו יישובי צמודי גדר, זה גם העוטף, אבל שדות נגב ופיקוד דרום.

אני יודעת, תאמין לי שירתתי בפיקוד דרום הרבה מאוד שנים. מעבר לזה, אני רוצה להתייחס במלה על הדברים שחברי זוהיר אמר. אני לא חושבת שצריכה להיות יד קלה על ההדק.

זה לא הנושא של הדיון שלנו.

לא משנה. אבל אני אומרת, אנחנו רואים הרבה מאוד חקלאים, הרבה מאוד אנשים שבעצם נדרשים לתת מענה כי המשטרה לא יכולה להיות בכל מקום. המשטרה במדינה שלנו היא לא מכסה רק פשיעה, היא גם מכסה טרור ובטחון פנים, ועושים עבודה יוצאת מן הכלל. גם כשיש שריפות הם נמצאים בחזית, באמת, ראינו גם את העבודה גם של השר, וגם של המשטרה, גם בימים האלה, ואני רוצה להוקיר תודה על כך.

ולכן אני חושבת שמאחר ויש לנו אזרחים עם מודעת ביטחונית מאוד גבוהה ביחס למקומות אחרים בעולם, כן צריך לתת להם את הכלים. ואם מישהו נכנס הביתה, צריך לומר את האמת - נתיבי הפשיעה הם נתיבי הטרור והרצח, זה אותם נתיבים. אף אחד לא ישאל – חברי זוהיר – אף אחד לא ישאל את אותו אחד שנכנס למושב ופורץ או במולדת או במקום אחר, וזה לא משנה כרגע אם זה בעוטף עזה, או בכל יישוב אחר, למה התכוונת כשבאת? עם עוד שלושה אנשים, עם בזנ"טים, וכל מיני סכינים? – לא צריך לשאול אותם. מי שנכנס למישהו הביתה, צריך לקחת בחשבון שהוא לא רק בא לשדוד, הוא גם יכול לרצוח על הדרך – זה הרבה פעמים מתפתח בכיוון הזה. תודה לך, אדוני.

תודה רבה.

אני רוצה לומר מספר משפטים, ואחר כך אני אעביר את רשות הדיבור לשר ואחר-כך למפכ"ל. כפי שאמרתי בפתיח, קיימתי פה חמישה דיונים, זה התנהל במשך שנה. פשוט שמעתי, אני חש את זה, אני גם בקשר איתם כמעט על בסיס יומי.

מבחינתי, אני גם מודע לכל המטלות של המשטרה בכל הזירות והכול בסדר, אבל לטעמי, ולפי תפיסתי, יש דבר אחד בסיסי לפני הכול - לפני הרעש של המואזין, לפני הכול - זה הביטחון האישי של האזרחים. קודם כל אזרח במדינת ישראל מצפה מהממשלה שלו, דרך אגב, אזרח בכל מדינה, קודם כשהוא מגיע לבית שלו ששם בעצם זה דלת אמותיו, המקום הכי אינטימי שלו, שלא יפרצו לו לבית, זהו, פשוט. מכאן, זו בעיה של משטרה - אני אזרח, אני לא מפכ"ל המשטרה.

אם אנשים מצפים ככה אף אחד לא יעשה אזעקה באף מדינה, באף בית.

אני רוצה להסביר. מכאן זו הבעיה של המשטרה בגלל שהיא הגוף שאמור למנוע את זה. לפי תפיסתי, וככה אנחנו בעצם ביקשנו מהגורמים שהיו כאן בדיונים - - -

היא לא אמורה למנוע את זה, אתה טועה. משרד החינוך אמור לחנך את הילדים לא להגיע לגניבה, וההורים גם אמורים למנוע את זה, זה אמירות לא נכונות. המשטרה צריכה לתפוס את הגנבים - - -

לא, אבל היא גם עוסקת במניעה.

אני יש לי את העמדה שלי, אחר כך תגיד את העמדה שלך.

היא גם עוסקת במניעה, אבל אי אפשר להגיד שהמשטרה זה תפקידה העיקרי.

בסדר, לא חשוב, אני חושב ככה. אתה יודע, כל אחד בא מהזווית שלו. אני לפי הדברים שאתה אומר, בעצם נשחרר את המשטרה מהמטלה הזאת, וכל אחד יבוא וייקח לעצמו את - - -

לא, אבל אתה אומר שרק היא אחראית על מניעת - - -

לא אמרתי מניעה. אמרתי שזה אירוע משטרתי פר אקסלנס מהרגע שקרתה הגניבה. זאת אומרת, יש הליך, לכן אני חושב, וגם אף אחד לא חושב לרגע שלא תהיה גניבה, זאת לא השאלה. אני עשיתי את הדיון כאן בגלל שזה חרג מהפרופורציות לגמרי, אף אחד לא היה מקבל את זה. אם היינו גרים שם בוודאי אף אחד לא היה מקבל את זה, אף אזרח לא מקבל את הפרופורציות האלה. אני עשיתי פה חמישה דיונים, כל פעם הקצין מתחלף, ביקשתי תכנית פשוטה, לא צריך כור אטומי דימונה – פשוט.

יש מרכיבים של קצת גדר, קצת שער, ביטחון קטן, ובסדר, כמו כל מקום, כמו שאני עושה בבית שלי. בבית שלי אני מגדר, ויש לי איזה מצלמה קטנה, ומכאן אפשר לעשות את האקספלורציה ולהבין שזה ככה עובד. במקום לשים שומר בכל מאה מטרים, לפעמים שווה לעשות גדר.

מה יש בבית שלך?

יש לי גדר ומצלמה קטנה.

זה עיריית מעלה אדומים עשתה לך את זה?

לא, אני.

שאלתי.

כבוד השר, אני אחר כך אתן לך להגיד מה שאתה אומר. מה שאתה רוצה – תרצה להגיד שכל אזרח ייקח על עצמו את הביטחון, אין לי שום בעיה עם זה.

אני לא רוצה. אני רק לא רוצה ליצור אשליה הפוכה - הדברים שלך עלולים לגרום.

אני אתן לך את הבמה, תגיד מה שאתה רוצה, תציג איך שאתה רוצה את הדברים. אני לא רואה את הדברים ככה.

עוד לא יודע איך אני רואה את הדברים.

אני חושב שזה אירוע שהמשטרה צריכה לקחת אותו לידיים, כמו שהצבא לוקח. אמר פה תמיר, יש פה מצב אבסורדי. יש לו 15 יישובים – שבעה בתוך הגדר, שמונה מחוץ. יש שם שני אירועים שונים, עכשיו הוא ראש מועצה של שניהם. דרך אגב, הם יושבים במליאת המועצה, כולם אותו דבר. אחד מתלונן על הפריצות שלו כמעט כל רבע שעה, והשני חי בסדר, אחלה. – למה? שם הצבא מטפל, וכאן - - -

מרכיבי ביטחון.

התכוונתי מבחינת הביטחון. אז ברור שהצבא עושה את זה בגלל נושאים פח"עים וכו', מסיבות אחרות, אבל התוצר לוואי של האירוע הוא כזה, אז לכן אנחנו צריכים להבין שזה עובד.

אני בעצם ביקשתי את הדיון, גם פניתי לשר, גם דיברתי אתו. אני חושב שצריכים להיות – אני לא בא להרכיב את תכנית הביטחון, אבל בוודאי ובוודאי שגם יש מרכיבים קרקעיים קבועים עם השקעה לא מסובכת כדי לצמצם את התופעה עד כמה שהדבר ניתן.

זה בעצם מה שאני מצפה מהמשטרה לעשות. בסופו של דבר הם צריכים לצמצם את התופעה הזאת. אני לא אומר לחסל אותה כנראה אי אפשר כל עוד מדובר בבני אדם, אבל לצמצם בוודאי ובוודאי, זו השאיפה ללכת לשם ולעשות את זה במהירות.

אני חושב שאחרי הדיון הראשון שאני עשיתי כאן, כבר הייתי צריך לעלות - הבאתי כאן את סגן מפקד המחוז, או את מפקד המחוז, הרמתי לו פריסקופ, חשבתי שהוא כבר יילך ויתחיל לרוץ קדימה. אני בדרך כלל לא מזמין לא את השר ולא את המפכ"ל לאירועים שלי, אלא אם כן הם דרמטיים. אחרי שנה שאני באירוע, החלטתי כנראה שהכתובת היא כאן, בגלל שבדרך כנראה אי אפשר לזוז. לכן אני ביקשתי להזמין אתכם, ועכשיו אני מעביר את זכות הדיבור לשר. בבקשה.

קודם כל, אני מודה לכם על זה שבאתם, באמת, ואני מכבד.

בבקשה, אדוני השר.

תודה אדוני היושב, אז קודם כל אני מודה לך שאתה נותן תשומת לב לנושאים האלה כי הם נושאים חשובים, ואין ספק שהביטחון האישי בעיניי זה הדבר הכמעט מרכזי ביותר שאזרחי המדינה חשוב להם, ומצפים מהממשלה ומהמדינה שהיא תספק להם אותו.

מצד שני, לא נכון יהיה לייצר איזושהי תחושה של אשליה, כאילו יש דבר כזה לא בארץ ולא בעולם, ולא בשום מקום על פני כדור הארץ של ביטחון אישי מאה אחוז. זאת אומרת, כל עוד יש בני אדם, מה לעשות, במקורותינו נכתב, כי "יצר לב האדם רע מנעוריו" – אז יש אנשים שעושים מעשים רעים. ולהגיד, תיכף נפרוט את זה לפרוטות, כשאנחנו, כנבחרי ציבור, חברי כנסת, שר, מפקדים, ובסוף על מה אנחנו מדברים? אנחנו מדברים הרי על הקצאת משאבים, בין אם המשאבים האלה הם משאבים חומריים, ובין אם זה כוח אדם.

אז יש פה שני כללים מאוד פשוטים. אחד - אתה יכול לתת רק מה שיש לך, אתה לא יכול לתת מה שאין לך. שנית, גם כשאתה נותן, אתה צריך לתעדף ולראות אל מול כל המשימות שיש לך, מה אתה מסוגל לתעדף, הרי אף אחד לא חושב פה שיש במשטרה איזשהו בזבוז גדול של כוח אדם.

במשטרת ישראל, את ההשוואות האלה אני עושה כל שנה עוד לפני שנכנסתי לתפקיד, דרך אגב, וראיתי את זה גם אחרי שנכנסתי לתפקיד. אתה מקביל את משטרת ישראל לרוב המשטרות בעולם המערבי בעיקר, אז אתה רואה שאנחנו נמצאים בחלק התחתון מאוד מבחינת כוח אדם, מבחינת כמות שוטרים לאלף נפש, תוסיף לזה את משימת הטרור שהיא ייחודית למדינת ישראל, ותיכף נחבר את זה הרי למה שקרה בשנה האחרונה גם במרחב הכפרי, בצדק, ציינתם שהייתה בו עלייה בהיקף הפשיעה, אז משטרת ישראל, כשהיא צריכה להתמודד גם עם גל טרור כמו שחווינו מספטמבר שנה שעברה, ולרכז אלפי שוטרים בירושלים כדי לייצר מענה ותגובה מידית לאירועי טרור, אז ודאי שלדבר הזה, לצערי, יש כנראה גם השלכה על רמות פשיעה באזורים שמהם נלקחו השוטרים.

כמה שוטרים?

אני לא זוכר להגיד פה בעל-פה, אבל אני יכול להעביר לך. הצגתי את זה בוועדה לפני מספר חודשים. אני לא אומר שאנחנו במקום הכי נמוך בעולם, אבל בעולם המערבי אנחנו בחלק התחתון. וגם הספירה במשטרת ישראל, למשל, סופרים את כולם – גם אנשים בתפקידי מנהלה. משטרות אחרות בעולם, בדרך כלל בכלל זה לא נספר, נספר רק הכוח המבצעי. הכוח המנהלי חלק נכבד ממנו בכלל לא לובש מדים, הוא חלק מהמשטרה והוא לא נספר.

אני עוד פעם אומר, יש פה פער היסטורי של כמות היקף כוח האדם של משטרת ישראל שאנחנו בשנה האחרונה עושים דברים ומתחילים ליישם תכניות, לא רק הבטחות, תכניות כבר שמיושמות שלא היו מעולם. מאז קום המדינה, מה לעשות, עוד מעט 70 שנה לא נבנו תחנות משטרה ביישובים ערבים, מי כמוכה יודע את זה. להקים תחנת משטרה ביישוב ערבי ולגייס לשם 100 או 200 שוטרים זה לא פרויקט של בין-לילה. בכלל, לגייס שוטר ולהכשיר אותו עד שאפשר לשלוח אותו לשטח, זה תהליך של שנה לפחות.

אבל דווקא בעניין הזה הצלחתם, מכיוון - - - להתגייס למשטרה.

זוהיר, אנחנו עובדים על זה קשה, כולל הקמת מנהלת בתוך המשטרה. אני מזכיר את זה, אגב, בנושא של תעדופים. כאשר מדובר, כפי שציינת בצדק, אכרם, שכאשר אתה מדבר על זה שאתה מקים תחנת משטרה ביישוב ערבי, והדור הצעיר שם כבר מילדות לומד הרבה יותר על אכיפת חוק וסדר, אז לאחר מכן, ההשלכה היא גם האם הצעירים ביישוב הבדואי בנגב יגדלו בצורה כזאת, או שהם ימשיכו לצאת החוצה ולפרוץ למושבים או ליישובים הסמוכים. אלו תהליכים של טווח בינוני ארוך, ואת התוצאות שלהם לא תמיד רואים באותה שנה. זה לא אומר שהמשטרה לא נדרשת להקצות מתוך משאביה מאות מיליוני שקלים, אנחנו מדברים על תכנית של שני מיליארד שקל. למשל, התכנית של האכיפה של החוק והסדר במגזר הלא יהודי. תחבר לזה את גל הטרור בירושלים, ואת העובדה שדרשנו וקיבלנו תקציב לתכנית רב שנתית, אחרי – פה זה לא 70 שנה, זה 50 שנה, מ-67' לא היו תחנות משטרה, ואפילו לא נקודות משטרה במזרח ירושלים - אתה יודע את זה ודאי יותר טוב ממני.

אז עכשיו אנחנו ביישום של תכנית שבה מגייסים 1,250 שוטרים למזרח ירושלים, לחיזוק מחוז ירושלים, הרוב זה למזרח ירושלים, כולל נקודות משטרה שלא היו מעולם בשכונות כמו: ג'בל מוכבאר, ומקומות אחרים, שמי חלם פעם – חלם כן, אבל רק חלום שתהיה נוכחות של משטרת ישראל.

אני אומר את זה כי חשוב לי שהשיח יהיה בפרופורציות. אני מבין לגמרי את התחושות של ראשי המועצות, כי הם אלו שהתושבים פוגשים ביום-יום, הם לא פוגשים אותי, ולא את המפכ"ל, והתסכול שלהם יוצא על ראשי המועצות. אבל פה אנחנו בשיח שברמה שמסתכלת על כל המדינה, וברמה הלאומית, וצריך באמת להסתכל על איפה אנחנו נמצאים ולאן אנחנו הולכים.

אנחנו לא מטשטשים את הבעיה. ובהחלט, בשנה האחרונה, במרחב הכפרי הייתה עלייה – עלייה בפריצות, עלייה בפשיעה החקלאית. בהחלט, אנחנו צריכים לתת לדבר הזה מענה. אבל צריך גם להבין שאין אוקוס פוקוס. כשאין גדר הפרדה שסוגרת את כל המרחב, וכשיש - נמצאים פה במקרה שני ראשי רשויות שסבלו מאוד מהעלייה, אבל אם תיקח לפי הנתונים שאני קיבלתי, במועצה אזורית לכיש, יש אפילו עלייה גדולה יותר. ואם תיקח במועצות אזוריות בצפון, או אזור קו התפר, גם כן. אז כשציינו פה בצדק – איפה ברושי, שיש אלף יישובים, והמועצות האזוריות פרוסות על 85% משטחה של מדינת ישראל, אז בוא נבין את הפרופורציה, מה זה אומר לקחת משטרה ולנסות מהמרחב העירוני, איפה ש-92% מאזרחי המדינה איפה מתגוררים, ולנסות לפרוס את המשטרה הזו באיזושהי צורה – אני לא יודע להגיד איך לעשות את זה, בלי תוספת מאוד גדולה של כוח אדם.

בהקשר הזה צריך להיות בפרופורציות, תיכף המפכ"ל גם יציג את הרעיון המסדר, איך הוא חושב שמג"ב שאחראית על המרחב הכפרי אמורה לתת מענה אולי טוב יותר. פה אני נוגע להקשר של מרכיבי ביטחון. גם פה, חשוב לי שהעובדות יהיו ברורות. מאז קום המדינה לא היו מרכיבי ביטחון במרחב הכפרי נקודה. היה משרד ביטחון, איפה שמשרד הביטחון החליט, סבירסקי, האגדי – הייתי גם שר להגנת העורף, שיש קירבה לאזורי גבול, או קו התפר, או סיכון לפח"ע זה אך ורק החלטות של משרד הביטחון שהוא אחראי על ביטחון מטרור, פח"ע וכו', ברמה הלאומית, שם משרד הביטחון שהוא טיפה יותר גדול ועשיר מאתנו, החליט לתת סל מסוים ליישובים.

שום יישוב במדינת ישראל עד היום לא קיבל מרכיבי ביטחון, אלא אם כן זה היה דרך משרד הביטחון. ולכן כשמדברים גם כן על האוצר או עלינו - - -

על זה בוכה הנביא – בשביל זה הדיון.

מאה אחוז. אבל צריך להבין ששר, ופה גם, אנחנו בשיח של אנשים מבוגרים כבר, אין לו סמכות להחליט עכשיו - אני רוצה תיתן לזה, זה, מרכיבי ביטחון - אין דבר כזה. אנחנו בעידן אחר, יש משפטנים, יש קריטריונים, יש דרוג למס, יש פריפריה, יש רמת פשיעה - ואם אתה נותן למישהו מרכיבי ביטחון, כל מי שיעמוד באום קריטריונים, צריך לקבל בדיוק את אותם מרכיבי ביטחון.

מה לעשות, שר שיש לו תקציב של המשרד ש-80% ממנו זה המשכורות של השוטרים, והכבאים, והסוהרים, והאוכל לאסירים, והחשמל וכו', אז מרחב הגמישות שלו באמצע שנה להחליט עכשיו שהוא בונה גדרות לכל היישובים במדינת ישראל, או לחלקם, ומצייד אותם במצלמות – נכון, יש כאן טעות היסטורית, מסכים אתך, עיר ללא אלימות לא הייתה צריכה להיות רק עיר ללא אלימות, היא הייתה צריכה להיות מושב ללא אלימות, ומועצה אזורית ללא אלימות.

אבל גם כאשר אנחנו הולכים לתקן את זה, צריך להבין שאנחנו יכולים לתקן את זה באיזשהו מדרג. פה היינו מאוד קשובים לנושא הזה. אז יכול להיות שפה ציינת – יכול להיות שחוסר תיאום בין גורמים במשטרה ובמשרד בדיווחים לוועדה, גל טרור, שנה ראשונה, אבל זה לא מלמד על הקשב.

כמו שציין פה ראש המועצה, היו מבצעים ממוקדים של המשטרה. הרי בדרך כלל, שתבין, שיבינו גם חברי הכנסת, בדרך כלל יש איזושהי כנופיה שראתה איזושהי פירצה שקראה לגנב, והם חוזרים למקום הפשע. כאשר המשטרה עושה מבצע ממוקד ולוכדת אותם, אז זה לא במקרה שיש עכשיו ירידה משמעותית בנתונים, כי כנראה שאותה כנופיה הייתה אחראית לחלק משמעותי מהפריצות שם.

אז פה אני חותר לסיום, היינו מאוד קשובים. קיימנו ישיבות רבות גם עם המפכ"ל אצלי במשרד, עם מפקד המחוז ועם ראשי הרשויות. ניסינו לייצר איזושהי חבילה, למרות שזה אמצע שנה, ואמצע שנת תקציב, כשאנחנו חילקנו את זה לשלושה חלקים. חלק אחד – זה מה אני יכול לתת לחקלאי עצמו תחושת ביטחון טובה יותר, ופה בהקשר הזה הלכנו לשינוי התבחינים שיאפשרו בעצם לכל חקלאי לקבל מתוקף היותו חקלאי רישיון נשק, אבל זה לא כדי - כמו שכמה פופוליסטים מתחו על זה ביקורת, זה לא כדי להטיל את האחריות עליו, ממש לא, ברור שהאחריות נותרת אצלנו, ואין לנו כוונות שכל חקלאי יירה בכל מי שנכנס לשטח שלו, החוק לא מאפשר את זה, ואני גם לא מציע שהוא יעשה את זה, זה נועד למצב שבו הוא חש סכנה לחייו. במקרה הזה גם החוק מאפשר לו להגן על עצמו, ואני החלטתי שצריך לתת לו גם את הכלים להגן על עצמו למצב כזה כי יישובים חקלאיים הם יותר מבודדים, מרחקי ההגעה בדרך כלל הם יותר גדולים, ולכן המצב הזה צריך לאפשר את זה.

דבר שני – מרכיבי ביטחון. גם פה אין ברירה אלא לתעדף 1,000 ישובים. כשמדברים על מועצות אזוריות אז זה נשמע לא הרבה, כי אין הרבה מועצות אזוריות, אבל כשמדברים על יישובים, אז הוא יש לו 16 יישובים נדמה לי למרחבים, לו יש שמונה – אז תחשוב על לבנות גדר על כל אחד מהיישובים, אתה תגיע לכסף שאנחנו לא יודעים לתת אותו, אנחנו נצטרך להסתכל מה הסכום שאנחנו מסוגלים להביא יחד, ולהקצות אותו בהתאם לקריטריונים שוויוניים.

כרגע המשרד לביטחון פנים – עוד פעם, עשינו את זה על חשבון הרבה מאוד דברים אחרים של המשרד, מתוך הבנה שהנושא של מצלמות, של גדר או חלופה לגדר, כי לימדו אותי שאפשר גם על-ידי טרסה למנוע כניסת רכבים, ועוד מרכיבים מסוימים. אנחנו נדע להקצות סדר גודל של 15 מיליון שקלים כדי שזה יהיה אפקטיבי גם אני הנחיתי לצמצם את מספר המועצות האזוריות, כך שבאמת רק רשויות מדרוג למס מסוים ומטה, ובפריפריה, ועם אחוז פשיעה מסוים ייכנסו לתכנית הזאת.

אני חושב שכן, יש כאן בשורה של אמצעים שלא ניתנו מעולם במרחב הכפרי. זה לא מספיק, אני חושב שצריך יותר מזה, צריך לתת את הדעת מול האפשר מה אפשר בטח בתקציבים הבאים. אבל אני חושב שזה כן ייתן איזשהו מענה חירום למה שקורה כרגע. ושוב, להודות לך על העקשנות, זה נראה לפעמים בקונטקסט שלילי - התמדה ונחישות בהקשר הזה.

תודה רבה, כבוד השר.

אני לא רוצה להלאות את כולם, אבל כבר בלופ הזה בשלושה שבועות האחרונים. בחודש האחרון גם יושב עם האוצר, זאת אומרת, אני לא רק נותן עצות, אלא אני גם מנסה לסייע בנושא התקציבי.

יש לך הישגים - גם אגרות מבצעיות אתה הבאת לביטול יחד אתנו, גם דברים שעולים כסף.

אני אבקש מאמיר, בסך הכול, אחרי שנגמור את הכול נשב כאן, מדובר בסכום שאנחנו גם נכפיל אותו וכו' ממקורות חיצוניים.

אני רוצה להציע את ההצעה הבאה. אני בדיונים שלי שעשינו כאן, אדוני המפכ"ל, אני לא ציפיתי שמישהו יבוא ויגיד לי, דודי, שבוע הבא הכול בסדר, בכלל לא. אני ציפיתי שתהיה עבודת מטה במשטרה – כך אני בנוי. שהמשטרה תכין תכנית בכלל לא כסף, כלום. היא יכולה להגיד רבותיי, אנחנו נכנסנו לאירוע, הבנו, חקרנו, בדקנו, זו התכנית שלנו. יכול להיות שהתכנית אומרת אין כלום, בסדר, אין מה לעשות זה המצב. יכול להיות שהתכנית אומרת שצריך לקנות מסוק לכל מושב – אני סתם נותן את הקצוות. אבל יש תכנית, וברור לי לחלוטין שהתכנית שהיא רב שנתית, בגלל שזה אירוע גדול מאשר להביא איזה 15, 20 מיליון שקל.

אני ציפיתי לראות תכנית, ברגע שיש תכנית, יש לנו יעד, אנחנו מציינים לאן אנחנו רוצים ללכת. ברמה של הכספים האלה אנחנו מכבים שרפות. בשנה הבאה עוד פעם, נלך ונקושש – זה לא שם.

לכן אני חושב, כמו שהצבא עושה את זה, הצבא זה בילד-אין בהגדרת העבודה שלו, התפיסה. כרגע אני מדבר אתכם מבחינת התכנית, עזוב כסף. יכול להיות שיש לנו תכנית מצוינת, ואין לנו כסף לעשות אותה.

בבקשה, אדוני המפכ"ל.

אדוני היושב ראש, קודם כל אני מברך שהגענו לחוף מבטחים עם מה שהגענו, גם אם זה מעט, אבל אני רוצה רגע להבהיר משהו.

אני חושב שתכניות כאלה לא יכולות לצמוח ב - - -. אני יכול לעשות תכנית שאין לה שום אחיזה במציאות התקציבית, וגם אם המשטרה רוצה הרי להוציא עוד כסף אסור לה, הגורם שיכול להוציא את הכסף זה המשרד, והשר נרתם פה לאגם כסף ולהקצות. אבל ברור שתכנית כזאת היא אינסופית, ולכן ברור שקודם כל צריכה להתקבל החלטה של האילוצים - מה גודל התקציב הרלוונטי. משטרת ישראל יכולה לקחת את הדבר הזה, ולהגיד, או.קיי. על-פי סדרי עדיפות מה היא מציעה לעשות.

אני לא רוצה להיות הגורם, אסור לי להיות הגורם שמקצה כסף, לא שזה נכון גם מבחינה ציבורית, אבל בהחלט כשהשר אומר לי זה התקציב, עשה אתו הדבר הטוב ביותר מבחינה מקצועית, יהיה לנו מה להגיד בהקשר הזה.

בהחלט, היינו שותפים לגיבוש המודל, אבל בסוף החלטה פוליטית, חשובה, וההיחלצות של השר לטובת הקצאת כסף למרכיבי מניעה היא בהחלט חשובה בהקשר הזה. תפקידנו אנחנו כמשטרה זה שני דברים: אחד, להיות חלק מהשכל של התהליך הזה, אבל בעיקר לחבר אותו לשיטור וללחימה בפשיעה, כי בסוף הדברים מסתנכרנים, ואנחנו נבחנים על התוצאה שאנחנו מביאים בהקשר של השיטור.

אני רוצה כמה דברים לומר פה שאני חושב שחשוב להבין אותם, וגם מהלכים שאנחנו עושים. אנחנו כבר בשיאם, בחלקם, אני מבין, כבר תוצאות חשובות שכולם מסתנכרנים מהמאמץ הזה.

דבר ראשון זה הנושא של מג"ב. היסטורית, מג"ב פועל במרחב הכפרי שיש שם יתרון יחסי, ואני לא ארחיב מאיפה הוא נובע, אבל הוא בהחלט יתרון יחסי לאורך שנים. לצערי, בגלל ירושלים, חלק משמעותי מאוד מהשיטור הכפרי היה בירושלים לטובת התמודדות עם גל הטרור. אנחנו הבנו שמיד משלמים מחיר, בפשיעה החקלאית בעיקר, ולכן, מיד החזרנו את חציו, וניהלנו סיכונים עם גורמי שיטור אחרים על חשבון כמובן מרכז הארץ. אבל בסופו של דבר הבנתי מיד שאם אנחנו רק נבנה על השיטור לא נתקדם.

לכן, לקחנו את מג"ב, והפכנו אותו לגורם שנלחם בפשיעה ולא רק נותן שיטור, קרי, חיברנו אותנו לכל יכולות המודיעין והחקירה. זה לא טריוויאלי, היו ויכוחים עזים בתוך המשטרה אם זה נכון, אבל אני חשבתי שזה נכון.

הלכנו פה למהלך שכבר משיג הישגים ב-16', ומחציון 16' יש בלימה של הפשיעה החקלאית, וזו הוכחה לכך בעקבות תפיסות כמובן, זה לא נובע מזה שיש יותר, אין אפילו עוד שוטר אחד. בעקבות זה שכל הפעילות מתבצעת בצורה מוכוונת מודיעין, יש תפיסות של כנופיות אחת אחרי השנייה, צריכים גם להחזיר אמצעים גנובים – טרקטורים, פרות, כבשים וכו', וזה דרמטי לחקלאי. אני לא צריך לספר פה לאף אחד מה המשמעות של חקלאי שמקבל איזה מכה כזאת הוא נעלם, הוא התאדה - זה ברור לנו העניין הזה. זה לא שגנבו מאיזה מחסן כמה מחשבים, זה יכול להיות מה שנקרא בינארי, או שהוא קיים, או שהוא נעלם.

בעקבות הדבר הזה, ועל בסיס התובנות של הדבר הזה, יצאנו - - - מאוד מורכב של להיערך מחדש עם מג"ב בכל המרחב הכפרי, עם תפיסה חדשה, עם סנכרון בין מג"ב ובין הכחולה, וגם עם העמקת האחריות של מפקדי התחנות על המרחב הכפרי עם המג"ב שלרשותם, אני לא אפרט פה את כל העומק הזה, זה מורכב, אבל זה מאגם לנו כוחות לפעילות יזומה על חשבון – מה שאנחנו קוראים דורי, דורי של כל מיני שיטור כפרי.

אנחנו בפיילוט של מימוש דבר כזה כרגע בצפון. גם ראשי הרשויות הם חלק מהשיח הזה. בהתחלה הם נרתעו, אחר כך הם הבינו שזה מביא תוצאות טובות, ואנחנו נמצה את השיח עם כל ראשי המועצות כדי שכולם יבינו לאן אנחנו הולכים, וכדי שיבינו שזה מעמיק את השיטור הכפרי ולא מוריד אותו – להיפך, זה מעמיק גם את האחריות של מפקדי התחנות. יש עוד תוספת – זה כולל תוספת משאבים ל-17'-18' כדי להגדיל את היכולת המודיעינית חקירתית בהקשר של מג"ב והמיקוד שלו.

יש לכם שני פרקליטים בצפון - - -

חברת הכנסת ברקו, לא, אל תתייחסי. לא מתייחסים באמצע.

כשאני אומר לחבר מג"ב למודיעין, אולי אני אסביר את זה. בסופו של דבר, גורם אגמי, גורם שיש לו גייסות, שהשכל נמצא אצלו, הוא הרבה יותר אפקטיבי, מאשר הוא צריך להישען על חלוקת קשב של גורם אחר. היה ויכוח אם זה נכון – איך היינו לוקחים את מג"ב למקום הזה. לקחנו את מג"ב למקום הזה, ואנחנו מעמיקים את זה ב-17', 18' משמעותית, זה מאפשר להיות הרבה יותר אפקטיבי.

כל יכולות המודיעין של מג"ב, מג"ב הוא כוח יותר לוחם. ברגע שאתה תחבר אותו ותבנה לו גם כוחות מודיעין משלו, זה הרעיון של המפכ"ל, הוא יהיה מסוגל לפענח פשעים.

ב-16' כבר הישגים דרמטיים של מג"ב בתחום הזה, ואין לי ספק שעוד יעמיקו ב-17', 18' - זה מכלול אחד.

המכלול השני, צריך לזכור, שברגע שאנחנו מוסיפים תחנות, אמנם תחת הכותרת מגזר ערבי, אגב, לא כולם, יש גם תחנות שאנחנו רוצים להכניס גם באזור שהוא המגזר שהוא לא ערבי, באזור הכפרי, אבל זה נכון שמרכז הכובד במגזר הערבי. אבל איך שלא תהפוך, מה שקורה זה, השטח, אנחנו לא כבשנו עוד שטחים, אנחנו מחלקים את מדינת ישראל לשטחים - - - של תחנות. זאת אומרת, מחלקים את הקשב בצורה טובה יותר - אין פה כיבוש, באותו גודל שטח, חילקנו אותו ליותר תחנות.

המשמעות של הדבר הזה שעולה קשב למרחב הכפרי מפני שאנחנו כאילו משחררים את המט"ח העירוני במרחב הכפרי. עכשיו אפרופו מה שנאמר פה, חבר הכנסת ברושי שיצא, שאמר שיהיה מפקד, על זה הוא נמדד, כן על זה הוא נמדד כי זה מה שיש לו, יש לו מרחב כפרי על זה הוא נמדד. אין לי ספק שזה עוד יעמיק את המענה מפני שבסופו של דבר יצא שטח כפרי, יש מפקד, על זה הוא נמדד, בזה הוא גם מתמחה עם הפעלת כל כוחות השיטור בתחום הזה, ואין לי ספק שתוספת התחנות שאנחנו מתחילים להכניס אותן מ-17' ו-18' ו-19' ייתן מענה שיילך והשתדרג בהקשר הזה.

גם באזור שלהם תחנת נתיבות היא גדלה, למשל, היא אחראית גם על שדות נגב, וברגע שגם ירושלים גדלה, ואתה לא תיקח כלום לירושלים, אז היקף כוח אדם שיוקצה לאזור הזה באופן טבעי הוא גדל מבחינת כמות שוטרים.

כמובן, כל מה שקשור ברמת ביטחון ירושלים הוא דרמטי לכל המשטרה, מפני שזה משחרר את המשטרה מהיום-יום של ירושלים.

בסך הכול, יש יותר שוטרים במדינת ישראל בפיזור, זה בסדר.

נכון, וכולם מקבלים חלוקת קשב בעניין הזה.

חשוב מאוד להבין, וזה אני אומר כאן בכל הרגישות הראויה, בעיקר כאשר התקציב הוא מוגבל, ולא אני קובע אותו. גם אם השר יקבע אותו על חשבון תקציב המשטרה, בסוף לא אני קובע אותו, זה תקציב שהולך לעניין הזה.

בסופו של דבר, מאוד חשוב שהוא לא יהיה פלקאטי, הוא לא יהיה כזה דוגמתי, אלא הוא התחבר לתובנות של הפשיעה, כפי שהמשטרה מבינה אותם, והוא יכול להיות גם חכם, ולא רק שער, גדר, וכו'. בוודאי כאשר אין תקציב נשים לכולם שער, וגדרות, והמודל שסגרנו עם המנכ"ל יהיה כזה שהמשטרה תשב עם הרשות ותסכם תכנית, ופעם כשהיא מתואמת זה יתוקצב כדי שיהיה באמת שליטה מיטבית שהכסף הזה הולך למקום הכי טוב כדי לתת מענה.

אדוני המפכ"ל, ברשותך, אני לא רוצה ללכת לשם.

אני, מעניין אותי משהו אחר. אני חוזר לתפיסה, לי יש תפיסת עולם, ואחרי זה אני גוזר את שיטת העבודה ואת הכסף, לא הפוך. אני לא בודק אם יש לי עשרה שקלים, ורץ לבדוק מה עושים איתם – זה לא עובד במקום הזה ולא בעולם שלי.

אבל אני בסוף השוטר שמקבל כסף נתון - - -

אני לא בא אליך בזווית הכסף. אני בא, ואתה גם לא תלוש מהמציאות.

הוא לא יכול לקבוע לי את הסטנדרט של מה אני צריך להביא לו.

אני מדבר אליכם. אנחנו גם לא תלושים מהמציאות. אנחנו יודעים שיש מה שנקרא כמה ביטחון זה ביטחון זה עניין של תחושה, אבל בסופו של דבר יש מינימום של ביטחון, יש מינימום.

אנחנו נמצאים כאן באירוע שלטעמי – לא נולדתי אתמול, חמור מאוד. אני מניח שאם היו פורצים לו פעם, פעמיים, שלוש, כמו שפורצים אצלנו ביישוב לא הייתי עושה את הדיון. אבל יש שם כנראה - - -

זה לא נכון.

יכול להיות ש-30 בתים ביישוב אחד - - -

דודי, מה שלא נכון זה שכאשר גודל היישוב הוא מאוד קטן, גם פריצה אחת, שתיים, יכולה להשפיע על הלך הרוח ועל תחושת הביטחון של כל היישוב. באופן יחסי, תיקח יישוב גדול ועירוני, יכול להיות שיהיה לך אחוז פריצות לא יותר נמוך ועדיין השפעת תחושת הביטחון לא תהיה כזו משמעותית – זה הרבה מאוד סובייקטיבי.

אני מסכים אתך שבמושב כולם יודעים ובעיר לא יודעים, אבל עזוב. אבל אני לא מתווכח כרגע על התחושה שלהם בכלל, אני בא למספרים העובדתיים – 30 פריצות במושב, משהו שלא נשמע לי.

אדוני היושב ראש, זה שיח של המשרדים עם האוצר - אני אברך על כל שקל שייצא.

אני אסביר לאן אני מושך ומה צריך לטעמי, מה אני מצפה מהמשטרה.

אני חושב שבמסגרת הזו שכרגע של האירוע הזה שאני נחשפתי אליו כבר שנה, אני מבין שצריך לעשות איזושהי תכנית, תכנית מינימלית - אפשר לעשות הכול. אפשר שם לשים בכל יישוב כזה, להביא שם גם ארבעה טנקים ושני מטוסים. אבל יש דבר מינימלי שאנחנו מכירים אותו. לא צריך בשביל זה להיות גאונים. למה אני מגדר את הבית שלי? מפני שאם לא, אני אצטרך לשים שומר בכל צעד, אז אני שם גדר, אבל זה לא אומר שלא יקפצו, אבל יהיה יותר קשה. אני שם מצלמה - לא עולה. בדרך כלל גם הצבא לוקח מרכיבי כוח אדם שהם בעצם עלויות כבדות מאוד ושם מצלמה. כשפרסנו אתכם בעיר העתיקה את המצלמות בזמנו, לפני עשר שנים - מה קרה? ירד הסד"ק המשטרתי – למה? כי יש מצלמה.

אתה מביא טכנולוגיה כתחליף לכוח אדם. כוח אדם זה מוצר יקר מאוד, ואתה לוקח טכנולוגיה זולה יחסית ושם. אז אני שואל, נשמע לי בהיגיון - גדר סביב. אני עשיתי חישוב קטן, וזה לא התפקיד שלי, תעשה דבר כזה בערך הגנה של גדר, כמה מצלמות, כמה פנסים ושער – 3, 4 מיליון שקלים ליישוב.

יש 1,000 יישובים.

זה משהו אחר, אבל זה מינימום. ואז באים השוטרים ויש סיור, אבל לא סיור של כל דקה ביישוב, זה לא שם. זה בדיוק כמו שאנחנו עושים גדר ביטחון וגדר מערכת - אנחנו יכולים לוותר עליה. להגיד, רבותיי, כל מאה מטר נשים חייל - אבל לא.

לכן אני מצפה לראות תכנית, עזוב כסף. יכול להיות שאחרי זה אני אבוא, אני והשר נבוא לממשלה, ונגיד, רבותיי, זה אנחנו מבקשים. דרך אגב, זה מה שאני עושה איתם מבוקר עד לילה – אני רב עם האוצר על הדבר הזה, אני והוא כבר שבועיים שלושה. אבל אם יש לי תכנית זה יותר קל לי. אני מביא את המספרים. אני מבין לאן צריך ללכת, יש איזו שאיפה ואנחנו מתקדמים, אבל לשם אני מצפה שתלך.

אנחנו מכירים את התכנית, ואת הדגשים של המשטרה בנושא של המגזר הערבי. אנחנו יודעים את התוספת שוטרים. כל תוספת שוטר במדינת ישראל בוודאי זה מוסיף לביטחון של המדינה. יכול להיות שפחות פה ויותר שם, אבל זה לא פחות חשוב. אני אומר משהו ספציפי לגביהם, לגבי היישובים שלהם, וזו ההתייחסות שהייתי רוצה שתתייחס אליהם.

אני חוזר ואומר, אני נמצא בסד של אילוצים – גודל האילוץ זה מה שיוקצה תקציבית על-ידי המשרד לביטחון פנים או מהאוצר כמובן – משרד לביטחון פנים הוא לא יכול להביא יש מאין. אני לא בטוח שתמיד אם עכשיו נסחוב גדרות ושערים, זה יביא את התוצאה - גדר אפשר לגנוב, ושער אפשר לפרק.

מה אתה מציע לעשות?

בסוף, אם זה לא מסתנכרן עם השיטור, חבל על הכסף.

ודאי, ואתה מוותר על הגדר? אתה חושב שגדר זה דבר מיותר?

תלוי, אם אפשר לתת גם שער, גם גדר, וגם - - - שאנחנו רוצים, בבקשה, כנראה לא נגיע לזה בעשר השנים הקרובות.

אם בסופו של דבר אני יודע להגיד מה הסכום הנתון, אנחנו נעשה תכנית הכי טובה עם הכסף הנתון - אני מציע שנעבוד כך. אני אשמח שהוא יוכפל, ישולש ויחומש, לא יודע להשפיע על זה, זה בסוף שיח פנימי, ושיח מול האוצר. אבל לפעמים סנסור חכם, אני לא רוצה לפרט פה, יש מספיק שיטות, אנחנו מכירים הרי מאיפה מגיעים ליישובים. אנחנו דרך הפיצוח של הכנופיות האלה גם יודעים להגיד איך הן עובדות. לפעמים סנסור קטן הוא הרבה יותר יעיל מאשר שער, תלוי כמובן מול איזה סוג של פשיעה. יש מקומות שפורצים בשביל לאכול מה שיש במקרר ולצאת - גם זה אנחנו מכירים, אז אנחנו מבינים באיזה סוג עבריינות אנחנו מדברים, יש מקומות שפורצים בצורה מתוחכמת – עושים דאבל, וטריפל, וכל מה שאנחנו מכירים.

אז לכן מה שחשוב זה לתת מענה לסוג העבריינות שאליהם שנחשפים. צריך להבין, בסוף, בדבר המשמעותי, זה להילחם בצורה אפקטיבית בפשיעה. הסיבה שיש לנו ירידה בפשיעה לאורך כל העשור האחרון, בכל רחבי הארץ, וגם ב-16' ירידה דרמטית, זה מפני שבסופו של דבר אנחנו מטפלים בארגוני הפשיעה בצורה אפקטיבית, בכנופיות בצורה אפקטיבית, ומורידים את הפעילות שלהם.

זה נכון מה שהזנחנו שבחלק מהמקומות לא נתנו שיטור בסיסי לאורך שנים במגזר הערבי, אחר כך הפרות של הפשיעה הם הפרות הבאושים שאנחנו אוכלים כרגע. צריך לזכור שחלק מהאוכלוסייה הזאת היא נתונה לפשיעה פלסטינית, לא לפשיעה שאנחנו משפיעים על אוכלוסייה, ואנחנו משפיעים על נורמות הציות לחוק שלה - זה אתגר אחר לגמרי, ולמרות האמור בתכנית שלנו ב-17' 18', גם לזה אנחנו מנסים לתת מענה. שם אין לנו לא תכניות מיל"ה, ולא שיטור קהילתי, ולא כל מה שאנחנו עושים בכל רחבי הארץ. עם זאת, ברור לחלוטין שאנחנו לא יכולים להישאר אדישים, מנסים לתת לדבר הזה מענה.

בסוף אנחנו צריכים לדעת עם מה אנחנו מסוגלים לעבוד, ולסנכרן את זה הכי טוב לסוג הפשיעה שאזור מסוים נחשף אליו - את זה אני מבטיח לעשות הכי טוב שאנחנו יודעים.

אתה לא עונה, אבל לא חשוב.

אבל אני לא עונה, כי אני לא יכול להיכנס לאזור של הכסף, לאזור של גודל התקציב.

לא, אני אסביר, לא קשור. כשאתה רוצה לתקנן כיתה יש לה תקן, יש לה מה היא צריכה. חסרות במדינת ישראל כמעט 20 אלף כיתות. בכסף האמור חסר, אבל תיקננו משהו, קבענו משהו. לכן אני מצפה – אני הייתי בא למוצב, יש תיק מוצב, תיק אבטחה, פותח אותו, רואה מה יש.

אין אבל תקן כזה. אני לא מוכן שהם יקבעו תקן כזה.

אני מצפה שהמשטרה תעשה עבודת מטה, זה הראש שלי. אנחנו צריכים לדעת בעצם מה יישוב רגיל כפרי, או יישוב עירוני, מה בעצם מרכיבי הביטחון שהוא צריך לקבל.

שום דבר.

אם הוא כלום, תגידו לאנשים כלום. דרך אגב, אני אין לי בעיה, אני רציתי שאתם תבואו, תסבירו – לא יכולים לטפל בפריצות שלכם. זה המדינה, זה נתנו לנו את ה-15 מיליארד שקל, לא מסוגל לטפל בכם. אני מצפה משהו אחר מהמשטרה. אני מצפה שהמשטרה תבוא עם תכנית, קודם כל תבנה, מה שנקרא, ארגז ביטחון ליישוב. מה תפיסת הביטחון? - הצבא יש לו תפיסת ביטחון, הוא רואה את הביטחון.

יש, אבל אתה לא מוכן לקבל אותה. זה שאתה לא מקבל, אתה לא אומר שאין תפיסה. התפיסה מבוססת על הפעולות שהמשטרה עושה. היא לא מבוססת על מרכיבים מגננתיים פאסיביים, שכן, אם היא תתבסס – 70 שנה המדינה קיימת, ולא הייתה תפיסה כפי שאתה אומר, וכנראה לא במקרה, כי מפה נגיע גם לזה, שגם באשקלון בשכונת עתיקות ג', שיש אחוז פריצה גבוה יותר, למה הם פחות טובים ולא נקיף גם אותם בגדר ונשים להם מצלמות כחובה.

אז התפיסה מתבססת על פריסת כוחות משטרה, סיורים, זה התפיסה. אם רוצה המדינה לקבוע תפיסה אחרת, זה לא התפקיד של גורמי הביצוע בשטח, זה התפקיד של ראש ממשלה, של שר, של ועדת חוץ וביטחון, ועדת פנים – זה לא התפקיד של המשטרה, זה לא התפקיד שלה, היא לא יכולה לשנות את כל התפיסה, ולהטיל על הממשלה עכשיו, ולהגיד, הממשלה לא נותנת ביטחון לאזרחים.

כשאני שומע את צה"ל אומר לפעמים בדיוני תקציב או יוצאות ממנו הדלפות שהוא לא מסוגל לספק ב-60 מיליארד שנותנים לו - האוזניים שלי בוערות, אז מה אתה רוצה שעכשיו המשטרה תגיד דבר כזה גם כן? לא, היא מסוגלת, היא תשנה את תפיסות ההפעלה במרחב הכפרי. היא תחזק את ירושלים והחברה הערבית כדי שהיא לא תצטרך להוציא את מג"ב מהמרחב הכפרי, והמשרד לביטחון פנים, יחד אתך ינסה לעזור איפה שיש בעיה נקודתית, ולהוסיף אמצעי הגנה של מניעה.

אבל אני לא מוכן שהגוף ששייך למשרד שלי ייצר פתאום תפיסה שמכניסה אותי למצב שעכשיו כולם יבואו אל המדינה בטענות – למה פה יש? ולמה פה אין? ולמה זה – זה יגיע למיליארדים גם כן, ואז כולם יחושו שדופקים אותם ולא בצדק, כי זה לא נכון, כי המדינה משקיעה מיליארדים בתקנים לשוטרים שזאת תפיסת ההפעלה שהשוטרים באים ונותנים מענה גם מניעתי וגם אכיפתי לאחר שחס וחלילה קורה פשע.

האם ה-15 מיליון זה חד-פעמי או כל שנה, כבוד השר?

בשלב זה, זה חד-פעמי. דרך אגב, רוב ההוצאות הן הוצאות חד-פעמיות.

אני לא רוצה להיכנס לזה כרגע.

אבל שיהיה ברור, שמדובר במיליון שקל בערך לרשות כי יש 17 רשויות בתכנית הזו.

שי, עזוב, אני לא שם.

אין לי יכולת בכלל להתחייב על רב שנתי.

אני מבין, אבל כנראה שזה צריך לבוא משהו ברמת מדינה. בסוף התושבת שלי לא מעניין אותה הסיפורים האלה.

ברור שזה ברמת מדינה.

כן, אבל עם כל הכבוד למפכ"ל, שאמר פה דברים לעניין, ואתה בוודאי, בסוף, בסוף יש פה תושבים שהילדים שלהם לא נכנסים לבית. ואם זה מקובל עליך, אדוני השר, אז צריך לעשות את הפעולה. מצדי, אם אתה שואל אותי כראש רשות, וזה אני מדבר מהלב עכשיו, הבת שלי בת 10 ישנה איתי בבית, בחדר שינה שלי, היא פוחדת לישון לבד. אז אני מצדי שאתה כשר, תלך לממשלת ישראל, תהפוך את השולחן ותביא כסף, לא יודע מאיפה, זה לא מעניין אותי. בסוף התושבת שלי פה לא יכולה לישון בלילה, זה לא מעניין אותי. המיליון שקל האלה הם נחמדים. אם היית אומר לי אני עושה תכנית רב שנתית, עשר שנים, כל שנה אני אתן לך מיליון, מיליון וחצי, לא ביקשנו 100 מיליון, אבל אתה מדבר איתי על משהו נקודתי – קח את המיליון הזה אל תיתן לי אותו, מה פתרת לי?

שי, רגע, השר בסך הכול נרתם לעניין ברמה האישית ורוצה לפתור - - -

נכון, אבל בסוף אין פתרון. זה מה שנאמר פה.

לכן אני אומר, אני גם אשוחח אתו בעניין הזה, לא בקטע של הוועדה. אחר כך נמשיך את הדו-שיח, יכול להיות שאנחנו גם נזמין אותך. אבל בגדול, אני עדיין מתעקש על עמדתי וזה בסדר. אני מבין מה שאתה אומר, אבל בסופו של דבר מדינת ישראל צריכה לייצר תפיסת ביטחון ליישובים באופן דיפרנציאלי, לא כל יישוב זה אותו דבר. לא דין קריית שמונה, שהיא קרובה לגבול כדין קיבוץ שבאותו מרחק - - -

מאה אחוז. אז אני מציע, סיעת הליכוד לא תתמוך בתקציב עד שלא יינתן מענה לזה. אבל באמצע שנה אי-אפשר לבוא עם דבר כזה. הדיון הזה הוא דיון שמטעה אזרחים. לצערי, תשמע, אני לא רוצה להיגרר לזה, אבל אני לא אהבתי איך ששי דיבר עכשיו. אפשר גם להיכנס ולבחון – בוא, תביאו גם תקציבי הרשויות, בוא נבחן עכשיו כל רשות כמה היא מקצה – אולי גם סדר העדיפויות של הרשות לא טוב? אולי היא יכולה גם להקצות יותר למצלמות ולגדר? יכול להיות, יש רשויות משקיעות יותר. מה, גם אני לא מוכן שהיא לא תישן בלילה. גם אני מפריע לי, אולי נבחן איך שי מקצה את התקציב בתוך היישוב שלו. אולי הוא מבזבז על כיכרות והוא צריך להשקיע יותר בביטחון של התושבים שלו – זה דיון הוגן? ככה מדברים? לא, לא מדברים ככה. אני לא הגעתי לזה. אבל שלא יגידו את זה גם כלפי המשרד והמשטרה. אני לא אתן לדיון להיות דמגוגיה ברמה הזאת, בסדר.

אני לא התכוונתי לרגע שהמשטרה בעצם - - -

לא משנה מה אתם מתכוונים, משנה מה אתם אומרים - - - זה נחמד.

גם אנחנו אומרים.

מאה אחוז, אז אני שומע מה אומרים, לא מה - - -

דרך אגב, הדיון הזה לא על תקציב. אני גם לא אמרתי שהמשטרה צריכה לעשות השנה משהו. לא כעסתי על זה שעשינו דיונים והגדר - - -

הבנתי, לא הגישו תכנית.

אני בא ממקום כשיש בעיה, דנים על גודל הבעיה, ואחרי זה בונים תורת לחימה, וממנה גוזרים את הכסף, לא הפוך. לא מתחילים הפוך - כמה כסף יש לי, ומפה אני מתחיל לעשות מה שאני רוצה.

דרך אגב, כשאתה עושה את זה, אז יש יעד, ויש מתחילים הלחצים - אז אתה מתחיל להפעיל את הממשלה. דרך אגב, בגלל שגם בביטחון, אם הצבא היה בא, והיה אומר, רבותיי, כמה כסף יש? אני יעשה ביטחון ככה, אז אני מניח שלא היו קונים את ה-F35 – אבל זה הפוך עובד. אתה קודם כל מייצר את תפיסת העולם שלך, וממנה אתה גוזר את הכסף ואת השלביות.

יש תקציב ואתה - - -

לא, הפוך. ברשותכם, אני לא רוצה ללכת לשם, בגלל שזו שיחה שיכולה לא להסתיים, אני דווקא רוצה להתחבר למשהו אחר.

קודם כל, השר באופן אישי נרתם לאירוע, אמתי, לא קשור עכשיו לשום דבר, ברמה האישית. כשהוא הלך ומצא מהגורן והיקב כ-15 מיליון שקל, ואני מקווה שזה יהיה בשנתיים הקרובות כל שנה, אז זה לא דבר של מה בכך.

אני רוצה לתת את רשות הדיבור לאמיר אדרי מהאוצר. בבקשה. ספר מה סיכמנו.

אנחנו בעצם רוצים לגבש תכנית שתהיה משולבת עם צוות שיבחן את הנושאים ברמה המקצועית, ותגיד מה נכון לעשות. אנחנו כרגע עוד בשלבי דיונים, אבל אנחנו רוצים לגבש תכנית עם משאבים בתקווה שתיתן מענה לבעיות המתוארות כאן.

כמה כסף אתם מביאים מחוץ למשטרה? המשטרה העמידה 15 מיליון שקל מהתקציב השוטף שלה.

המשרד.

בסדר, המשרד, המשטרה אותו דבר.

אנחנו כרגע מדברים על תוספת שמעבר ל-15 מיליון, על עוד 20 מיליון שקלים, ועל עוד סכום שעדיין לא גובש לטובת פעילות למניעה.

הבנתי. רבותיי, אנחנו מדברים על 15 מיליון שקל 17', ועל 15 מיליון '18'. מהתקציב שלכם, של המשרד, של ה-15 מיליארד – תמצא כמה לירות.

15 מיליון שקל.

כל שנה - 17', 18'.

ההוצאה הזאת היא הוצאה שברובה היא הוצאה חד-פעמית של הקמת גדר והתקנת - - -

זה מה שאנחנו מדברים, על זה. אנחנו מדברים על הנושאים הקרקעיים, השקעות.

זה מה שאנחנו עומדים להקצות 15 - - -

ברשותכם, אני רוצה לסכם כדי ללכת קדימה. לפחות כפי שהמפכ"ל אמר, בוא נעשה איזשהו טלאי קטן כדי להתקדם, אחרי זה אני לא אעזוב את הדבר הגדול יותר.

הוא לא טלאי קטן, דרך אגב, 70 שנה זה לא היה, זה ממש לא טלאי קטן.

אבל בוא נתקדם, לא מה ש-70 שנה לא היה אני לא יכול לעשות היום, עזוב, אנחנו הולכים, ההולכה היא כל הזמן מתחדשת והולכת. כנראה שמה שהיה לפני 70 שנה, כנראה לא היה צריך גדר מפני שאנשים התנהגו אחרת גם, אבל לא משנה, לא נכנס לזה עכשיו.

אני כרגע רוצה דווקא להביא את הסיכום הבא. בעצם סיכמנו שאתם מביאים עוד 20 מיליון ועוד תוספות אחרות לגבי מה שדיברנו לגבי המשטרה, השוטרים. אנחנו, אני, ישבתי עם האוצר באפיקים שלי. אנחנו סיכמנו את המסגרת של עוד 10 מיליון, פלוס 10 מיליון כל שנה, זאת אומרת, אם אנחנו מדברים על תכנית דו-שנתית, שנתיים, אז אנחנו מדברים על 20 מיליון, ועוד 20 מיליון, ועוד 30 מיליון, בסך הכול מדברים על 70 מיליון.

ה-20 מיליון שאמיר מדבר עליהם, פרוסים על חמש שנים.

אחרי זה אני אריב אתו על מימון ביניים מה קורה בשנתיים הקרובות.

אני רוצה ממך לקבל איזושהי סגירה שאתם כל שנה שמים 15 מיליון. זה לא יכול שאני מארגן, אני לנושא הזה 10 מיליון כל שנה, ואתם כמשרד לביטחון פנים לא יכולים לארגן - - -

הרי זה יכול להיות ועוד איך, אם לא נעשה את זה על חשבון שום דבר, ואני עושה את זה על חשבון דברים אחרים שאנחנו מחויבים בשוטף לעשות. אני לא בא עכשיו אליך עם קופה ואני פשוט רע, כי אני לא בא לי לתת. אני מקצץ מאיזושהי משימה אחרת של המשרד כדי לפגוע במישהו אחר בחלק אחר במדינה, זה לא שאני רע - אז אני לא יודע להגיד לך עכשיו מה יהיה ב-2008.

אנחנו מדברים על תקציב 17', 18'. אני לא אגיד לך שאני נבוך מהדיון כרגע, בגלל שאם אני מצליח, אני כדודי אמסלם, את כל מאמציי כדי להביא את ה-10 פלוס 10 – אני מניח אם היה לי 15 מיליארד הייתי מוצא קצת יותר בגלל זה שזה יושב בהארד-קורד של העבודה שלכם.

לכן אני אומר, בוא לפחות נצא מהדיון שיש לנו איזשהו תקציב ממשלתי כלשהו, ממשלתי של 70 מיליון שקל דו-שנתי, ואחרי זה נשב עם הרשויות שגם הן ישימו כמה לירות בעניין הזה, בגלל שאני מאמין שגם הן צריכים להיות שותפים. אז אנחנו מתחילים לבנות איזושהי תכנית ראשונית כדי להתחיל להתניע את המהלך הזה בשנתיים הקרובות.

מה זאת אומרת? אתה יודע מה, איך אתה לימדת אותם – מה, קודם דנים על הכסף? בוא נדבר על התכנית. בוא תגיד לי איך אתה ישר הלכת לכסף. בוא נדבר רגע על פרטי התכנית, תגיד מה מה-15 מיליון שהבאנו הוא לא בסדר, מה אתה רוצה יותר, נבנה תכנית, נסכים שזאת התכנית, ואז נלך ונשיג את הכסף. מה, לא הגיוני, הרי אתה עושה עכשיו בדיוק מה שאמרת לי לא לעשות.

אני מסביר. התכנית להערכתי ליישוב בערך תעלה כ-4, 5 מיליון שקל, מה שאני רואה את זה כתכנית קרקעית בלי שוטרים – נגיד בין 3 ל-5 מיליון.

אני לא חושב שהמשרד לביטחון פנים יכול להיכנס להתחייבות לגדר את כל היישובים במגזר החקלאי במדינת ישראל בגדר.

מדובר כרגע רק על היישוב איפה שגרים.

יש אלף כאלה.

אני לא חושב שכל יישוב צריך לגדר אותו, זה חלק מהתפיסה אדוני השר.

יש לנו תפיסת ביטחון שממנה נגזרים גם האמצעים, חלקם, עזוב, המשטרה, כוח אדם יכול לשים בצד, זה לא קשור. אני מדבר רק על האמצעים הפיזיים המשלימים.

אמצעים הפיזיים זה - - - חד-פעמי.

בסדר, מהתכנית הזאת יש תקציב, וממנה גוזרים.

אבל היות וכרגע אנחנו נמצאים בפתחה של שנה חדשה - - -

אנחנו בפתחה של שנה, אבל התקציב כבר עבר בממשלה, וסעיפיו אושרו לפי סעיפים.

מכיוון שאתה אומר שלא צריך להמציא את הגלגל, ואנחנו לא מדברים על מסוק לכל יישוב, אנחנו מדברים על מרכיבים ידועים שיש להם מרכיב אחד של השקעה חד-פעמית.

הכול חד-פעמי, דרך אגב.

לא, רצית תקציב רב-שנתי.

לא, בהשקעות החד-פעמיות. הרי כל יישוב לא נגיע אליו בשנה הראשונה. יכול להיות שיש יישוב שנגיע אליו עוד עשר שנים, זו הכוונה שלי.

אתה רוצה שאני אתחייב עכשיו לזה שתמיד יתפוס לי חלק מהתקציב איקס מיליונים ליישוב שבעוד ארבע, חמש שנים אולי נגיע, ואולי בכלל נגלה שלפי רמת הפשיעה בו והביטחון, לא צריך לגדר אותו. אז נחליט פה שמגדרים? - בוא נחליט קודם מה הפרטים. אם הפרטים זה מצלמות ומוקד, אז אנחנו מכירים את זה, וגדר, או טרסה.

למה הסכום הזה הוא לא בסדר? למה 15 מיליון זה לא בסדר, ואיקס מיליונים זה כן בסדר? ה-15 מיליון האלו הם בדם עלו לנו לפנות אותם, ובעשרות שעות למצוא מאיפה אנחנו מצליחים לבטל ומה לבטל. אז מה, בגלל שעכשיו בישיבה זה כבר הוצג, זה כבר יש, אז עכשיו צריך להראות שמביאים יותר מזה מתקציב המשרד? מאיפה אני אביא את זה.

לא יודעים - - - כן יהיה קיצוץ, לא יהיה קיצוץ.

בסך הכול אני ישבתי עם האוצר וסיכמנו תוספת – כמו שאמר אמיר, עוד 20 מיליון שקל.

מצוין, והמשטרה תמליץ לעשות - - -

אני עכשיו לא השר לביטחון פנים. אני יושב ראש ועדת הפנים, גם לא המפכ"ל. אני עושה פה דברים כבר חודש בנושא הזה, ושנה אני דן איתם. יכול להיות שאני אגיד סטופ.

כשאתה אומר משפט כזה, מה הכוונה של המשפט? שאתה לא השר לביטחון פנים, כאילו מה זה מערוף שאתה עושה?

כן.

לא, אתה לא עושה מערוף. - - - לבקר את פעולות הממשלה.

אני מבקר, אבל אני גם דואג לתקציב, זה לא הוויכוח כאן. אתה מכניס אותי לאיזושהי פינה שאני לא רציתי להגיע אליה.

אתה אומר דברים שנשמעים - - -

בגדול, בגלל שאני זה לא תפקיד של יושב ראש ועדת הפנים לאגם תקציבים, ואני עושה את זה. לכן אני מצפה ממך לבוא, ולהגיד, אתה יודע מה, דודי, בוא, יש לנו כרגע איזה קופה קטנה, אנחנו יכולים - - -

היא לא קטנה – 15 מיליון שקל גמיש זה לא קופה קטנה. אתה פשוט לא מכיר את המושגים הממשלתיים, צר לי.

רק בשביל לתת פרופורציה - - - 70 מיליון שקל לשנה.

כל הארץ, כל המדינה עיר ללא אלימות. על כל 92% מתושבי המדינה, 70 מיליון שקל, זה התקציב השנתי, שיהיה ברור רק בפרופורציות. מה לעשות, אתה לא מכיר את הפרטים.

בתקציב לשנת 17', 18', כולל גם מרכיבים שאמורים להשפיע על בעיית הביטחון. כלומר, אנחנו בעצם הגענו להבנות עם המשרד לביטחון פנים, בהתאם לתכנית של המשרד לביטחון פנים על תגבור משמעותי בעיר ירושלים. צפוי לפנות הרבה מאוד שוטרים, וגם באזורים האלה. מעבר לזה, יש לנו תכנית לפעילות במגזר הערבי שגם תזרים שוטרים גם לאזורים האלה, לא רק. בסוף, בטווח ארוך יותר, כלומר, זה ייקח זמן, תהליך של שלוש, ארבע, חמש שנים נראה גם בסוף כמות מאוד גדולה של כוח אדם באזור, ובסוף זה גם עלות גבוהה, זה עלות פרמננטית. צריך לקחת גם את זה בחשבון כי זה משפיע בסוף בטווח ארוך, טווח בינוני.

בגדול, לסוגיה של כוח אדם אני שם את זה בצד, ככל שיהיו יותר שוטרים הרי זה משובח, ויהיה לנו יותר ביטחון במדינת ישראל – זה נכון לגבי כל אנשי הביטחון במדינת ישראל, זה בסדר.

אני מיקדתי את הדיון שלי דווקא בנושאים הקרקעיים, הדוממים, לא בני אדם. אבל התפתח מה שהתפתח פה, אני אזמן את עצמי לפגישה אצל השר כדי לדבר על הנושא. עדיין אני חושב שלשם זה צריך ללכת, וכמובן אנחנו נמשיך לעקוב אחרי מה שקורה. לא התכנסנו לאיזשהו כיוון שמבחינתי הוא יותר נכון. נשלים בעבודת מטה שאני אעשה עם השר.

מה לא נכון בכיוון? רק שנדע איזה שיעורי בית לעשות לדיון הבא.

עזוב, אתה לא צריך לעקוץ אותנו בנושא הזה.

אני לא עוקץ. אני לא מבין מה מהכיוון לא נראה לך. הרי הסברת מצד אחד שלא קודם כל קובעים סכום ואז - - -

תחליט, אם אתה רוצה לעשות הפוך, אז תעשה את התכנית ואחרי זה נגזור כסף, אין שום בעיה.

התכנית נעשתה.

אז תעשו תכנית, תגידו לי, רבותיי, אנחנו נבנה תכנית, ואם אתם רוצים אנחנו נעשה פה ישיבה, ואתם תציגו לנו את התכנית. אין שום בעיה. אני בכל מקרה אקבע אתך פגישה. אנחנו נביא גם את ראשי היישובים, חלקם, וננסה לצאת לאיזושהי דרך אחרת. תודה רבה.

תודה רבה לכולם.

הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:45.