הכנסת העשרים
מושב שני
פרוטוקול מס' 273
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום שני, כ"ט בתשרי התשע"ז (31 באוקטובר 2016), שעה 12:30
ישיבת ועדה של הכנסת ה-20 מתאריך 31/10/2016
ישיבת ועדה חגיגית לרגל פרישתה של עו"ד סיגל קוגוט, היועצת המשפטית של ועדת החוקה, חוק ומשפט והמשנה ליועץ המשפטי לכנסת
פרוטוקול
סדר היום
ישיבת ועדה חגיגית לרגל פרישתה של עו"ד סיגל קוגוט, היועצת המשפטית של ועדת החוקה, חוק ומשפט והמשנה ליועץ המשפטי לכנסת
נכחו
¶
חברי הוועדה: ניסן סלומינסקי – היו"ר
זאב בנימין בגין
ענת ברקו
ציפי לבני
אורי מקלב
רויטל סויד
אוסאמה סעדי
מיכל רוזין
מוזמנים
¶
מנכ"ל הכנסת - אלברץ סחרוביץ
היועץ המשפטי לכנסת - איל ינון
ראש אגף בכיר משאבי אנוש, הכנסת - מירה פיירשטיין
סגנית ראש אגף בכיר משאבי אנוש, הכנסת - לבנה כהן
מנהל/ת מדור בכיר (רווחה וגמלאות), אגב משאבי אנוש, הכנסת - גלית וינר מרצבך
הלשכה המשפטית, הכנסת - גור בליי
ראש מדור בכיר שכר, הכנסת - מירה גיגי
היועצת המשפטית לוועדת הכספים, הכנסת - שגית אפיק
ממונה בכירה (תחום חקיקה ומחקר משפטי) ויו"ר ועד העובדים, הכנסת - הודיה קין
מנהלת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד, הכנסת - תמי ברנע
מנהלת הוועדה לענייני ביקורת המדינה, הכנסת - חנה פריידין
מנהלת פרויקט מאגר חקיקה לאומי, הכנסת - גלי בן אור
רכזת מידע ומחקר, עובדי הכנסת - דינה צדוק
סדרנית בכירה, הכנסת - מרינה מץ
יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט לשעבר - מיכאל איתן
יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט לשעבר - מנחם בן-ששון
מנהלת ועדת החוקה, חוק ומשפט לשעבר - דורית ואג
דובר ועדת החוקה, חוק ומשפט לשעבר - יאיר פז
משנה ליועץ המשפטי לממשלה, משרד המשפטים - רז נזרי
עו"ד-מח' יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים - ענת אסיף
עו"ד-מח' יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים - עמית מררי
עו"ד מח' יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים - נעה לוזנר
עו"ד במח' יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים - ליאת בן מאיר
מנהל מחלקה מח' יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים - עמי ברקוביץ
מנהלת מחלקה, משרד המשפטים - נעמה פויכטונגר
יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים - רביד דקל
פרקליטה-מח' יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים - לילך וגנר
עו"ד-מחלקת יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים - עינת חוה גדעוני
פרקליט המדינה, משרד המשפטים - שי ניצן
משנה לפרקליט מחוז מרכז, משרד המשפטים - אורלי בן-ארי
ממונה בכיר-מח' יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים - איל זנדברג
יועץ משפטי, האגודה לזכויות האזרח - דן יקיר
בני משפחה - מנשה קוגוט
בני משפחה - שמחה קוגוט
בני משפחה - לאה קוגוט
בני משפחה - מיכל קוגוט
בני משפחה - איל קוגוט
בני משפחה - נועה קוגוט
ליאת גרין
לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.
רישום פרלמנטרי
¶
אסתר מימון
ישיבת ועדה חגיגית לרגל פרישתה של עו"ד סיגל קוגוט, היועצת המשפטית של ועדת החוקה, חוק ומשפט והמשנה ליועץ המשפטי לכנסת
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
צהריים טובים, ברוכים הבאים. אני רוצה להודיע שבסוף הישיבה נעשה הצבעה – ואני מניח שזה יהיה פה אחד – שסיגל נשארת פה, אז תתכוננו.
"ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו" וכו' "ויצאו ללכת ארצה כנען ויבאו ארצה כנען". נשאלת השאלה, מה הפשיטא? אם אתה הולך לארץ כנען, בטח שהגעת לארץ כנען. למה התורה צריכה לחדש את זה? והתורה מאוד מצמצמת במילים. הסיבה היא שבסוף פרשת נח, הפרשה שלנו, יש עוד סיפור, והוא על תרח, אביו של אברהם: "ויקח תרח את אברם בנו ואת לוט בן הרן" וכו' "ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען ויבאו עד חרן וישבו שם". אז הוא יצא לארץ כנען, אבל הוא נתקע בחרן 60 שנה, ושם הוא נפטר. זה אומר לנו שהרבה פעמים אנשים, יש להם מחשבות, יש להם רצונות, אבל זה לא מתממש. במקום שאני אעשה את זה, אני אקרא לכם קטע קטן-קטן של חתן פרס נובל של ישראל, עגנון, שהוא מתאר את הסיטואציה הזאת יותר יפה ממני, אז שווה.
הוא מדבר על יצחק שרוצה לעלות לארץ-ישראל, והוא מגיע בדרך ללמברג, ששם היו גדולי הציונות, וכך הוא מתאר אותם: "מי שהוא ציוני ויש לו מעות נוסע לקונפרנציות, יש לו הרבה (מעות) נוסע לקונגרס, שעדיין לא היו רגילים לעלות לארץ ישראל, אלא כל שהוא ציוני יושב בעירו ובמקומו ועושה נפשות לציוניות. ואם השעה צריכה, נוסעים לועדיות ולנשפים ולנאום נאומים. יש מי שהפקירו את עולמם בשביל הציונות והיו מוכנים לתת נפשם עליה, אלא שמפני האמצעים שכחו את התכלית, וטעו לחשוב שתכלית הציונות אסיפות, ותכלית האסיפות נאומים, ותכלית נאומים תעמולה, ותכלית תעמולה – תעמולה. בראשונה היתה להם ארץ ישראל תכלית כל תכלית, משראו שהתכלית רחוקה וקשה והאמצעים קרובים וקלים, החליפו את הרחוק והקשה בקרוב הקל." זה תיאור ממש למה שאמרנו בין אברהם לבין תרח.
סיגל, אנחנו מכירים מפה, בעיקר כאן בבניין הזה. אבל בכלל בחיים יש אנשים שיש להם המון רצונות, יש להם הצעות חוק לפעמים מדהימות, כל אחד מהכיוון שהוא רוצה, מלאי מרץ וכו'. זה מתחיל בקול רעש גדול ובסוף נגמר, לא יוצא מזה שום דבר, נתקעים בדרך, הקשיים של הדרך והקשיים של הביורוקרטיה והכול, ובסופו של דבר לא יוצא מהדברים כלום. זו דרכו של תרח אבי אברהם, וזו דרכם של הציונים בלמברג שהסתפקו בסופו של דבר בכנסים ובנאומים ונשארו שם. הם דיברו על הציונות וכל נפשם היתה ציונות.
סיגל, אני מכיר אותך, ואני מניח שכל מי שיושב פה מכיר אותה, מכיר אותה טוב. היא אנטי-תזה של זה. יש מטרה, היא יוצאת לכנען, היא מגיעה לכנען. ועוד איך היא מגיעה. ולא לבד, היא מגיעה עם כולם, היא אוספת את כולם בדרך. כשיש מטרה היא יודעת להגיע אל המטרה, היא יודעת איך לחתור אליה, איך לאזן אותה, כך שמהבחינה הזאת את אברהם ולא תרח.
באמת עצוב לי, כי סיגל – ואני אומר רק מקצת מקצת שבחו של אדם בפניו – זה בור סוד שאינו מאבד אף טיפה מבחינת הידע. היא גם סיני וגם עוקר הרים. גם ידע מדהים, אבל יכולת להעמיק ולראות בכל דבר שנראה לאדם רגיל כפשוט, היא יודעת לרדת לעומק ולהגיד: רגע-רגע, זה לא פשוט כל-כך. רז, זה לא כל-כך פשוט, לא נשאיר את זה כך ולהפוך את הדברים. היא חכמה מאוד, אני חושבת שאף אחד לא חולק על זה, אבל גם פקחית. כלומר, פיקח גם יודע איפה צריכים לפעמים לעגל פינות, ויש לה את שתי התכונות המדהימות האלה. תכונה נוספת שנתקלתי בה, שלא מצויה במחוזותינו, היא היכולת לשמוע ולהאזין על אמת. רובנו רוצים להגיד את מה שאנחנו אומרים – תגמור לדבר, לא חשוב מה. היא שומעת ומאזינה בקשב רב, אבל מצד שני היא גם יודעת להשמיע, ועוד איך יודעת להשמיע את קולה, ומהבחינה הזאת אני שמח שהיא היתה לנו הרבה פעמים אנטי תזה, אני חושב כך והיא חושבת כך, והיא גם תפרסם את הדברים, ואין לנו שום בעיה, אבל בסופו של דבר אנחנו מגיעים לדבר הנכון.
יש לך לב רחב, רגיש מאוד לזולת, את מוסרת את נפשך על אמת לשמור על זכויות הפרט, להילחם על הזכויות שלו, אבל מצד שני את יודעת גם להילחם על ביטחונה של המדינה וביטחונו של הציבור, וזו דואליות לא פשוטה. את יודעת איך לעשות את זה. יש לך, שוב בכל הדילמות האלה, מצד אחד צניעות וענווה, אבל מצד שני תקיפות ועוצמתיות בלתי רגילה.
את מנהלת בחסד. אנחנו רואים איך מתנהל כל הייעוץ המשפטי שלנו, לפחות מבחינתנו, את מנהלת בחסד, עם הערצה של כולם, וכיפית, מה אני יכול לעשות. גם ישרה וגם הגונה, אבל את גם יודעת איך למצוא את שביל הזהב, כי אחד התפקידים הקשים שלנו זה שאנחנו יודעים כמה חשובות זכויות הפרט, כמה חשוב ביטחון המדינה, ורוב החוקים, כל אחד בתחום שלו, אנחנו תמיד מחפשים את האיזון. ואת יודעת טוב-טוב, את עוזרת לנו כל-כך הרבה איך להגיע, איך למצוא את שביל הזהב, את האיזון הנכון שבו יישמרו זכויות הפרט, מצד שני הממלכה תוכל למלא את תפקידיה אם זה בביטחון, אם זה באלימות, אם זה בכל תחום אחר.
אני רוצה רק להגיד לך תודה רבה על האמון ועל הנאמנות, על החיוך, על החברות. 20 שנה.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
סבלנות וסובלנות. אני חושב שאנחנו 20 שנה מכירים, מהיום הראשון שנכנסתי לכנסת והייתי בוועדת החוקה את היית. 20 שנה שמתוכם השנה וחצי האחרונות היו כל-כך אינטנסיביות, עוצמתיות ומאתגרות. תודה רבה לך.
אני אומר שוב, אני אומר את זה בגלוי, בפני כולם, שאני מצטער צער רב, ממש, אבל אנחנו ננסה להשלים את זה, וזה היה רק קצת.
סיגל קוגוט
¶
אני אגיד כמה דברים. אני אקרא את הדברים כדי להביע תודה מעומק הלב. כתבתי אותם, בגלל הצורך בתמציתיות בדיוני הוועדה.
הגעתי לכנסת אחרי חקיקת הפרק בחוק הכנסת שעסק ביועץ המשפטי לכנסת ואחרי שירות ארוך במשרד המשפטים, פרקליטות המדינה ובמחלקת הייעוץ והחקיקה.
תפיסת התפקיד שלי נשענה על כבוד גדול למוסד של בית הנבחרים כמייצג העם וכמקום שבו מתקבלות החלטות גורליות, ועל תפיסתי את תפקידו של חבר הכנסת האידיאלי שאותו באתי לשרת.
במהלך עבודתי נתקלתי בחברי כנסת מעולים מכל המפלגות. מה שאפיין אותם היו רצינות ותחושת השליחות שבהן מילאו את תפקידם, הכבוד שרחשו להצעת חוק או לכל מסמך אחר שהם חתומים עליהם, ההשתתפות בדיונים של שעות בוועדה, הבאת השקפת עולם, ניסיון חיים, ידע, התעמקות ושיח, וכן ההבנה שהביקורת על הרשות המבצעת היא מהתפקידים החשובים של בית הנבחרים, גם במישור של השבחת השירות לאזרחי המדינה, שדורש הקצאת משאבים, וגם במישור של ביקורת על הפעלת הכוח שבידי הרשות המבצעת ודאגה שיעילות תפקודה לא תגבה מחירים בלתי נסבלים מהאזרח, מהתושב, מהעצור, מהחשוד, מהחייב, מהקטין - - -
סיגל קוגוט
¶
כן, אבל חבר הכנסת האידאלי, יש כאלה.
עוד מאפיינת את חבר הכנסת המעולה היכולת לבחור נושאים מסוימים שבהם יעסוק בעמקות, הרצון להתעמק בהם, היכולת לתמרן בתוך האילוצים הפוליטיים וליצור בריתות פוליטיות לא שגרתיות כדי לקדם נושאים אלה.
מאחר שחבר הכנסת, גם המעולה ביותר, משכפל את עצמו לשלושה אנשים כדי לקדם נושאים, על היועצים המשפטיים לסייע ככל האפשר לחבר הכנסת במילוי תפקידו, ללמוד את הנושאים היטב ולשלוט בהם, להכין את חברי הכנסת לדיונים בעל-פה ובכתב, להציע חלופות מידתיות יותר במקום שהדבר נדרש, להצביע על ההשלכות ועל המחירים של כל חלופה, בין זו המוצעת על-ידי הממשלה ובין אחרות, להכיר את האילוצים הפוליטיים שבתוכם חבר הכנסת מתפקד ולהיות שותפים פעילים בדיונים, על מנת לסייע לכך שפירותיהם יהיו טובים ויגבירו את אמון הציבור ברשות השלטונית החיונית הזאת. השתדלתי לבצע משימה זו כמיטב יכולתי, ואני מקווה שעמדתי בה, ולו באופן חלקי.
תפיסת התפקיד שלי נשענה גם על כבוד גדול לחוק ולמשפט, לחוקי היסוד שקובעים את תפקיד הרשויות, סמכויותיהן והיחסים ביניהן.
עבודתנו דורשת היכרות מעמיקה עם שלטון החוק, עם רשויות השלטון האחרות, עם שמירה על בלמים ואיזונים בין הרשויות.
חוקי היסוד בעניין כבוד האדם וזכויות האדם הציבו גדרים לרשות המחוקקת והמבצעת, הן החובה לכבד אותן והן האופן והמידה שבהם ניתן לפגוע בהם.
מכל מקום, חובתו של המחוקק בעיני היא לדון במידתיות הפגיעה בזכויות יסוד, גם בלי קשר לשאלה אם חצו את הקווים האדומים ואם הזכויות מנויות בחוקי היסוד, והשתדלתי ככל יכולתי לתרום גם לתפקיד זה.
חוק הכנסת הפקיד את היועצים המשפטיים לכנסת שומרים על כללי המשחק של הבית. במקום שמטבע הדברים אין הסכמה על התכנים, הסכמה על כללי משחק ושמירה עליהם היא הערובה לאמון בהליך הדמוקרטי ובתוצריו. כללי המשחק לא יהפכו מיעוט לרוב, אבל הם יבטיחו שכל חבר כנסת יוכל למלא את תפקידו, להישמע, לנסות להשפיע, למחות ואפילו להטריד במידת מה, ושהליך החקיקה יהיה פומבי וראוי.
שליטה בתקנון הכנסת וכן ברוחו ותכליתו היא מהתפקידים החשובים של היועצים המשפטיים לכנסת, לפרקים היא מספקת גם הנאה לטקטיקנים שכמונו.
אני שמחה שזכיתי לשרת בלשכה המשפטית בתקופה שאחרי קבלת התיקון לחוק שקבע את תפקידיה, ושיכולתי להיות שותפה בעיצובה באופן שתוכל לבצע את המשימות החשובות שעליהן היא מופקדת.
זכיתי להיות חלק מתיקון לחוק שאותו יזם מיקי איתן בעניין חובתו של בית המשפט להזמין את הכנסת לדיון שבו הוא נדרש לשאלות תוקפו של חוק, זכיתי לייצג את הכנסת בבג"צים בהרכבים מורחבים בבית המשפט העליון בעניינים חוקתיים ובביסוס סמכות השיפוט הפנימית של הכנסת ושל ועדת האתיקה, להביא את דבר המחוקק לבית המשפט העליון ולהיות גם חלק מהשיח בין הרשות המחוקקת לשופטת. גם על כך אני מודה היום.
אני מודה על האמון שנתנו בי חברי הכנסת, על ההתייעצות שנועצו בי בעניינים מהותיים, תקנוניים, מפלגתיים; על כך שלמדתי לדעת מתי צעקה אינה משקפת כעס, מתי לא מתכוונים למה שאומרים לפרוטוקול; להיות עדה ושותפה לרגעים קטנים ומצחיקים, לדברי שנינה והיתול באשמורת האחרונה או הראשונה, שבהם כולם מתנהגים כמו בתיכון; על החלק שנטלתי גם ברגעי צער אישים ולאומיים, על הזכות להיות חלק ממשלחות של ועדת החוקה, חוק ומשפט של הלשכה המשפטית לפרלמנטים בעולם, במפגשים מרתקים עם עולמות אחרים, שלא היו יכולים להתרחש באופן אחר; על הזכות להתעמק בסוגיות רבות ומגוונות ולעסוק בעברית, במילה, במשקל שלה ובמטען הפרשני שלה.
אני מבקשת להודות במפורש ובמיוחד לגורמים הבאים: ליושבי-ראש ועדת החוקה, ובמיוחד לאלה שעבדתי אתם בצמידות, אופיר, מיקי, מנחם, דודו זכרו לברכה וניסן, שנתנו בי את אמונם, שעבדו אתי בהרמוניה, גם אם בצעקות לפעמים, שאפשרו לצוות המשפטי להיות שותף מלא בדיונים, שהתווכחו, לימדו ולמדו, מאחורי הקלעים ולפניהם; לחברי ועדת החוקה בעבר ובהווה, שהגיעו לדיונים, להתייעצויות בוועדה, בחדרי, בחדריהם, שהשקיעו עשרות שעות עבודה על הצעות חוק ולדיוני מעקב אחרי פעולת הרשות המבצעת במסירות עצומה, שהלוואי שתמצא ביטוי בתקשורת במקום המדד הלא מלמד של מספר הצעות חוק שחבר כנסת מניח על שולחן הכנסת, ושהתייחסו במלוא הכבוד בכל עניין שעסקו בו; ליושב-ראש הכנסת, חבר ועדת החוקה בעברו, שמנהל את הכנסת בתבונה ובייצוגיות, למנכ"ל הכנסת וקודמיו שקידמו והשביחו את הנגישות של הכנסת לציבור, כך שהיא מהווה מופת לשקיפות ולנגישות לאזרח; ובמיוחד לאחרונה, פרויקט מאגר החקיקה הלאומי, שנותן לכול בחינם מידע על כל החוקים, הצעות החוק ועל ההיסטוריה שלהם; אני מאחלת שיקודם במהרה גם פרויקט שבו נניח על שולחן הכנסת – הניחו על שולחן הכנסת - -
סיגל קוגוט
¶
- - דברי הסבר לקריאה השנייה השלישית שיפורסמו עם החוק וישקפו את עבודת החוק והמליאה ואת כוונת המחוקק העדכנית ביום חקיקת החוק; ליועץ המשפטי לכנסת, שמנהיג את הלשכה המשפטית בתבונה ובכישרון ועבד אתי בהרמוניה ומתוך גיבוי מלא ורעות; לחברותי וחברי בלשכה המשפטית של הכנסת, ובעיקר לצוות המעולה שלי, אלעזר, אפרת, נועה, נעמה וניצן, שמבצע להפליא את כל התפקידים שמניתי לעיל ושימשיך לתת שירות לוועדה, כך שחסרוני לא יורגש; למתמחים שלי לדורותיהם, שמשתלבים במינהל הציבורי; לצוות המינהלי של ועדת החוקה: דורית – את רואה, את לא עזבת – אסף, נטלי, תמי ברנע, חופית ואתי, שעובד אתנו כמו מכונה משומנת, בידידות, בשיתוף במקצועיות, כך שכולנו מסייעים לתת לוועדה את השירות המיטבי האפשרי; לעוזרים וליועצים של יושבי-הראש שלי; לעוזרים הפרלמנטריים של חברי הכנסת, שבילו אצלי שעות בדיונים; למנהלי הסיעות; למחלקות הכנסת המעולות: המזכירות, במיוחד מזכירת הכנסת, חברתי לוועדת הפטור העליונה ממכרזים בכנסת, הדפוס, הפרוטוקולים, הסדרנים, אגף משאבי אנוש, עמו ביליתי שעות בדיונים על מבנה הלשכה המשפטית ותקנונה, לחשבות הכנסת, על העבודה המשותפת בעניין מימון מפלגות, לספריית הכנסת וכן לוועד העובדים.
תודה מיוחדת וענקית למורים הנפלאים שלי ממשרד המשפטים: דורית בייניש, יהושע רזניק, יסכה ליבוביץ, יהושע שופמן ומני מזוז.
לחברים מפרקליטות המדינה, לפרקליט המדינה, שהיה מתרגל שלי בדיני עונשין והמליץ לדורית בייניש לקבל אותי לעבודה בפרקליטות המדינה.
לחברי ממחלקת הייעוץ והחקיקה, בעיקר המחלקה הפלילית, בהנהגתו של רז, וקודמתו רחל גוטליב, והציבורית-חוקתית, בהנהגתם של יהושע שופמן ואורית קורן. למשנים ליועץ המשפטי לממשלה, כולם.
לחברים ממשרדי הממשלה האחרים
¶
ביטחון פנים, שב"כ, משטרה, רשות המסים, הנהלת בתי המשפט, רשות האכיפה והגבייה, בנק ישראל ועוד ועוד, שאתם ביליתי אלפי שעות בדיונים ושיח, לפעמים בוויכוחים סוערים, תוך כוונה להגיע לנוסחת האיזון הטובה ביותר.
תודה לעמותות לעניין זכויות האדם, למכוני המחקר, לגופים רבים שעניינם ייצוג אינטרסים שונים, לאנשי אקדמיה שהגיעו לוועדה ותרמו לדיונים ולפתרונות שהתקבלו. כל נקודת מבט עזרה ללטש וללטש עוד.
תודה למשפחתי האהובה והאוהבת, למנשה רעי, לילדי, מיכל, איל ונועה, וגם לחמי וחמותי היקרים, שבאו כתמיד ללוותני בכל דרכי.
ביום הזה שהוא משמעותי מאוד עבורי ועבורכם הוא עוד יום סוער של תחילת מושב, דיונים על תקציב המדינה ועוד נושאים רבים ברומו של עולם בכנסת, בממשלה ובפרקליטות, כפי שצריך להיות. אני מבקשת לברך אתכם מעומק הלב בהמשך עשייה ברוכה, וכן גם למי שייבחר לשאת את הלפיד אחרי, ולהודות לכם פעם נוספת שפיניתם מזמנכם ובאתם להיפרד ממני.
(מחיאות כפיים)
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
מעכשיו הזמן שכל אחד ידבר אני מבקש שיהיה קצוב. אנחנו לא מפעילים את השעון, אבל שיהיה קצוב – אני אתחיל קודם כול עם שני יושבי-ראש ועדת החוקה, שנמצאים פה עמנו, אחר-כך איל, ואחר-כך ננסה לתת לכל אחד שירצה לדבר – אני מבקש שוב, בעיקר שמיקי יהיה הראשון, והוא רגיל תמיד למשוך את הזמן שמונה שעות וכו'.
מיכאל איתן
¶
כשנולדתי כתבו לי מספר מסוים של מילים לכל ימי חיי, בזבזתי כאן בכנסת כך שנשאר לי מעט מאוד ואני מאוד זהיר.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
מיקי יהיה ראשון, אחר-כך מנחם בן ששון, אחר-כך איל ואחר-כך נתחיל מכאן ומכאן, מי שירצה.
מיכאל איתן
¶
בשנת 2003 נבחרתי בפעם הראשונה להיות יושב-ראש ועדת החוקה, אחר-כך היו בחירות וזכיתי לעוד מספר שנים. פתחתי את ספר ההגדרות של תפקידי הוועדות וראיתי שוועדת החוקה בפועל לא עושה את מה ששמה נקרא עליו – חוקה, ושיש לה מחויבות. וסביב העניין הזה הפעלתי את ועדת החוקה. אלא מה, היתה גם עבודה משותפת, התורים היו ארוכים, חקיקה ממשלתית, חקיקה פרטית, לחצים, ואני יכול לבוא ולומר שמה שסיגל אמרה כאן ומה שאמר היושב-ראש על סיגל אלה דברים נכונים.
סיגל ודורית – אחת אחראית על הצוות המקצועי והשנייה על הצוות המשפטי, הובילו את הוועדה הזאת על-פי הגחמות שלי לכל מקום. בדרך הן גם תיקנו לי קצת מהגחמות במציאות של דברים שאי-אפשר לעשות, אבל הן לקחו על עצמן את התפקידים והוועדה פעלה כאן בצורה אינטנסיבית, ימים ולילות, בשעות עבודה ומחוץ לשעות עבודה, הפעלנו מעבר לדיוני הוועדה הרגילים 140 דיונים שנגעו לנושא הכנת חוקה, הפעלנו כאן מאות פגישות נוספות שלא היו פגישות פורמליות, הגיעו לוועדה נציגי ארגונים, אקדמיה, מכוני מחקר, ובסך-הכול היתה כאן תקופה של עבודה פורייה, תקופה של עבודה אינטנסיבית, שסיגל עמדה בראש הצד המחקרי, המקצועי, והביאה אתה את הניסיון שלה גם מתקופת עבודתה במשרד המשפטים על מנת למצוא את האיזון הנכון – וזה עיקר תפקידה של הוועדה – בין הצרכים של הממשלה לבין הצורך של הכנסת לשמור על על הצרכים של הקולקטיב, זכויות האדם.
התפקיד של חברי הכנסת לאזן בין תפקיד חברי הכנסת כמחוקקים, כרשות עצמאית, לבין חובתם למלא את חובתם הקואליציונית ולמצוא את הנקודות הנכונות שבהן הוועדה יכולה להוסיף, לשפר ולפעמים גם לעמוד מול הממשלה כשצריך, ולומר לא ולהצליח בכך.
סיגל יוצאת מכאן, אני לא מכיר את הנסיבות שגרמו לה לפרוש, אבל זה הפסד גדול מאוד לכנסת ישראל, לוועדת החוקה ולשלטון החוק במדינת ישראל. במקום כזה, שיש בו אנשים שמייצגים ציבור והם באים לכאן עם מחשבות שונות, עם כיוונים שונים, עם רצונות פרטיים, קיבוציים, יש צורך בתבונה וביכולת להסביר, לשכנע ולהוביל אותם בתוך המסגרות הדמוקרטיות המקובלות. וסיגל, מבלי לדעת, אני יכול להניח ולהיות בטוח שהיא תרמה ועשתה כמיטב יכולתה על מנת שהכנסת תיראה יותר טוב, תעשה עבודה יותר טובה ושמדינת ישראל תצא נשכרת. מדינת ישראל והדמוקרטיה הישראלית שזורות זו בזו.
סיגל, אני מאחל לך המשך פעילות. אני לא יודע לאן את הולכת, אני מקווה מאוד שתישארי בסקטור הציבורי, כי היכולות שלך והתרומה שלך לא יסולאו בפז.
מנחם בן ששון
¶
7,400 חוקים הונחו על שולחן הכנסת השבע-עשרה, 750 סעיפי חוק נכתבו בוועדה הזאת, שלוש רפורמות אדירות נעשו בוועדה על ידיכם, והיחידי שלא יודע דבר במשפטים הוא זה שדובר עכשיו, שהשכלתו מתחילה במאה השביעית ונגמרת במאה הארבע-עשרה.
מה שלימדו אותי חברי הכנסת, דבר אחד לא טוב – מיד אני אראה לכם שלמדתי, וזה לצאת באמצע, כי אני מנהל עכשיו גם משבר, אתם קוראים עליו, אני מצטער שלא אוכל לשמוע את הדברים האחרים – הוא שהמוסד הזה הוא מוסד אדיר. כשבאתי לשרת לא הבנתי עד כמה, וככל שלמדתי כאן בוועדה, כל יום היה שיעור חדש בדמותו של המוסד. והאישה שאחראית על הלימוד הזה והשיעור הזה, ואני חוזר ומפיץ אותו בכל מקום, בראש ובראשונה היא סיגל.
ב-750 סעיפי החוק שנכתבו באותה תקופה, ובלא יותר מאשר 200 חוקים שנכתבו מתוך האלפים שהיו מונחים על השולחן, מה לקחת קודם לא היה רק שיקול של יושב-ראש הוועדה. ליושב-ראש ועדה אין תבונה ואין ניסיון חוץ מחבריו, חברי הכנסת, שלימדו אותו סבלנות רבה – ציפי, את זוכרת – ולחברים האחרים מהארגונים שלימדו אותו, משום שמה שנעשה כאן הוא לא גחמה של חברי כנסת ולא רק הכוונה של יועץ משפטי, אלא קולקטיב של תבונה אזרחית שיושב מסביב לשולחן, שלא מבינים עד כמה הוא מעורב בעשיית החוק. לפעמים יכולים לשבת רק ארבעה חברי כנסת, אבל 40 חברי הארגונים שיושבים מסביב, האחד מקהה את עוקצו של הזולת, יוצרים את המפואר שבתוצאת החוק, והחוקה, מיקי. ומי שמנצח על המערכת הזאת היא סיגל.
הלוואי, סיגל, שיכולתי לומר מעל במת הכנסת בכל אחד מסעיפי החוק שהבאתי בסיומו של תהליך מי עמד מאחוריהם, אבל עכשיו אפשר. הלוואי, סיגל, שיכולתי לתאר במהלך האיזון מה היה בשלב הראשון ומה יצא בשלב האחרון, איזה עגל זהב כמעט רקדו לאורו, ועד כמה היה בסוף אותו תוצר כמעט טלית שהיא כולה תכלת הרבה פעמים, עד כדי כך שהוא עמד במבחני בג"ץ אחד, שני ושלישי, למרות שכאשר יצאו לדרך ספק אם אפשר היה ללכת עם זה.
כמו שאמרתי, היכולת להאזין שעות למדתי משני גופים. אין מקום שמקשיבים בו טוב כמו בכנסת, אומר לכם את זה מורה מבית ספר שעכשיו מלמד גם במקום אחר. חבר כנסת לא יכול לדבר כל-כך הרבה, הוא יכול להקשיב הרבה, וזה מעט החסד שחבר כנסת נותן לזולתו, להקשיב. למדנו את זה פה. ואין יופי של איזון שבין כוחות כמו שנעשה מסביב לשולחן ועדת החוקה, חוק ומשפט, ואני חייב לכם תודה על כך, לכולכם אני חייב, ואתם יודעים שמי שהיה מאחורי הקלעים, שריסן את יושב-ראש הוועדה ואתכם, כחברי כנסת, זו סיגל.
אז, סיגל, מיליוני אנשים חייבים להודות לך עשרות פעמים ביום. נקבת בשמם של הארגונים, נקבת בשמם של אנשים שנרשמו מוליכים לחוקים, ואת ואני יודעים, כמו כל מי שיושב פה בחדר, שמי שחייב לך תודה הם אלה שלא יכולים להביע אותה. הם אנשים שמסתובבים ברחובות והחוק מגן עליהם, הן נשים מוכות, שהחוק מגן עליהן, עם דיוני ועדה שעזרת לנו ליזום, להוביל ולפקח עליהם.
כיוון שלימדתם אותי אתם להיות לפה לרבים, אני לפה לרבים. תודה לרבים, ואני הקטן שבהם.
ציפי לבני (המחנה הציוני)
¶
ברשותכם, לא ארחיב, כולם כאן מבטאים הרבה מאוד הערכה, אני רק רוצה להגיד תודה. ועדת החוקה היתה המקום היחיד שרציתי להיות בו מבין כל ועדות הכנסת ביום שנבחרתי לכנסת, כאן אני נמצאת גם היום. בעיני ועדת החוקה איננה הנסח של הצעות החוק שחברי הכנסת או הממשלה מגישים, ותפקידו של היועץ המשפטי הוא לא להיות היועץ שמאפשר לחברי הכנסת להעביר את הצעות החוק. אני רוצה להודות לך דווקא על אותם רגעים שבהם אמרת שאי-אפשר לעשות את זה, על הרגעים שבהם אמרת לחברי הכנסת: לא רק איזונים צריך, אלא גם בלמים, שבעת הצורך היית הבלם, גם לחברי הכנסת וגם לממשלות, לא משנה איזה. זאת התוספת הצנועה שלי לכל דברי ההערכה העמוקה שמביעים כאן כלפייך. תודה.
היועץ המשפטי לכנסת איל ינון
¶
כבוד היושב-ראש, יושבי-הראש בדימוס, חברי הוועדה, סיגל מאז ומתמיד היתה מותג, כבר בצעירותה, אוטוריטה מקצועית מהמעלה הראשונה, מעמודי התווך של הלשכה המשפטית, ויש לה ללא ספק מניית זהב בעיצוב הייעוץ המשפטי בכנסת.
אני באופן אישי נהניתי כל השנים מתבונתה הרבה, עצתה הטובה, הערותיה החכמות, אבל הכי חשוב, ידעתי שאחד המקומות החשובים והרגישים ביותר בכנסת מופקד בידיים הכי אמונות שיש.
על תרומתה של סיגל עוד ארחיב באירוע פרידה שאנחנו עורכים לה בלשכה המשפטית, אבל דווקא את אירוע הפרידה הזה אני רוצה לנצל כדי להודות לכם, חברי הוועדה ב-15 השנים האחרונות, ובעיקר ליושבי-ראש הוועדה באותן שנים, חברי הכנסת אופיר פינס, מיקי איתן, מנחם בן-ששון, דודו רותם זכרונו לברכה, ולך, ניסן, על כך שאפשרתם לסיגל ולצוות הייעוץ המשפטי של הוועדה להשפיע ולהטביע חותם.
לא מדובר בעניין טריוויאלי ומובן מאליו, הרי סיגל לא היתה בעלת זכות הצבעה ובוודאי לא שחקן וטו, אבל היתה מאוד דומיננטית והשפעתה היתה רבה. גם בכנס האחרון, כשכבר היה ברור שסיגל על סף פרישה, וכשעמדו על הפרק שתי הצעות חוק דרמטיות, גם חוק השקיפות וגם חוק ההדחה, שהיו חשובות מאוד לך, אדוני היושב-ראש, גם מבחינה אידיאולוגית וגם מבחינה פוליטית, אפשרת לסיגל ולצוות שלה לתרום את חלקם הרב למלאכת האיזון והעידון של החקיקה, שהיא מלאכה חשובה מאין כמותה.
הוכחתם אתם שייעוץ משפטי חזק ודומיננטי, אך הגון ויודע את גבולותיו, יכול לחיות בהרמוניה עם הדרג הפוליטי, וששילוב הכוחות, לא רק שלא משתק, אלא משביח עד מאוד את החקיקה ואיכותה, ומעצים את מעמדם ומקומם של חברי הכנסת במלאכת החקיקה.
סיגל מותירה אחריה מורשת מפוארת וצוות מעולה שחונך על-ידה, עלינו מוטלת החובה לדאוג לכך שמי שיחליף אותה יהיה ראוי להיכנס בנעליה, ואני מקווה שהאתוס שסיגל יצרה בוועדה וטיפחה ימשיך וישגשג בעזרתכם גם בימים שאחריה. תודה לך, סיגל.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני)
¶
קצר-קצר. אני גם ככה מאחרת וגם ככה קשה לי ללכת מפה, ואני מרגישה שכל זמן שאת יושבת בכיסא הזה, צריך להחזיק את הרגע.
דבר ראשון, בחיים שלי לא שמעתי את ניסן אומר כל-כך הרבה דברים טובים על מישהו או על משהו. דבר שני, הוא אמר את זה ללא לסייג. בדרך כלל הרי זה בא ככה וככה. באופן מדהים אני גם הסכמתי עם כל מילה.
אני רוצה להגיד לך תודה ענקית. מספר דברים שאני באופן אישי והצוות שלי למדנו ממך לא יסולא בפז. אני רוצה לבקש ממך את דברי הפרידה שלך, כי אני חושבת שזה המדריך המושלם לחבר או חברת הכנסת, גם ליועצות וליועצים המשפטיים שאותם גידלת במו עצמך ברצף, אבל ודאי לאלה שיבואו. אני חושבת שזה המדריך המושלם. את אובדן מאוד-מאוד גדול לנו. את משאירה צוות נהדר, בלי להוריד כמובן מאיכותם ונפלאותם, אבל אני נורא-נורא עצובה שאת הולכת. בהצלחה.
דב חנין (הרשימה המשותפת)
¶
תודה, אדוני היושב-ראש, שלא כמו רוב האנשים כאן, לא הכרתי את סיגל בכנסת, הכרתי את סיגל, למען הרקורד ההיסטורי הנכון, כשניצבנו משני עברי המתרס בדיון בבית המשפט העליון, את ייצגת את הכנסת, ואני ייצגתי עתירה כנגד הכנסת. לא הסכמנו בשום דבר באותו דיון, מן הסתם, אבל ציינתי לעצמי בסוף הדיון, שהכנסת שלחה עורכת-דין מצוינת לדיון הזה.
מאז שהגעתי לכנסת למדתי להכיר את סיגל הרבה יותר טוב, ואני רוצה להגיד כמה תכונות שמצאתי אצלה ושאני מאוד-מאוד מעריך. קודם כול, הגינות ויושר בלתי רגילים. המקום הזה לפעמים הוא מקום של הרבה מאוד עיגולי פינות, אבל אצל סיגל ידעתי שכל מילה היא מילה, עמדה היא עמדה ואמירה היא אמירה שהיא עומדת מאחוריה.
לזה צריך כמובן לשלב יכולת מקצועית מרשימה ביותר, היכרות מעמיקה עם החומר, יכולת של העמקה, תבונה. הכנסת היא זירה מסובכת ומורכבת. בינינו, חברי הכנסת, יש ויכוחים, ולהיות יועץ משפטי טוב זו לא רק יכולת מקצועית, זה הרבה פעמים לא רק אומנוּת אלא זו אמנוּת, והיא היתה אומנית ביכולת הזאת.
אבל מעבר לכל הדברים אני רוצה לציין תכונה אחרת ונוספת והיא ערכיות. סיגל מעולם לא תפסה את התפקיד של יועץ משפטי טוב כטכנאי משפטי מצטיין. היא הבינה את התפקיד של יועץ משפטי כמי שאחראי על המבנה של המערכת, שהוא בחלקו כתוב ובחלקו לא כתוב ובחלקו הוא מעוגן חזק ובחלקו הוא לא כל-כך מעוגן אפילו, אבל כולנו צריכים לשמור עליו.
גם אני רוצה להעריך במיוחד את היכולת שלך להתייצב מולנו, חברי הכנסת, ולהגיד לנו איפה הקווים האדומים. מה מכל הרעיונות השונים ולפעמים המשונים שאנחנו מעלים בכנסת לא יכול להתממש ואסור לו להתממש, ויש בו הרבה יותר נזק מאשר תועלת.
זו מבחינתי הדרך הנכונה לייעוץ משפטי. אני אומר את זה ביושר כאן. לא כך כל הייעוץ המשפטי במדינה שלנו מתנהל. אני חושב שהדרך שהצבת והמחשת לייעוץ משפטי היא הדרך הנכונה. לא בכל הדברים הסכמנו, אבל אני מאוד-מאוד מעריך את העבודה שלנו, אני מלא התפעלות מהיכולת שלך, אני מלא צער מהעזיבה שלך, ואני מאחל לעצמנו, לוועדה הזאת ולכנסת, שהנעליים העצומות שאת משאירה, יתמלאו לפחות באופן חלקי. תודה רבה.
רויטל סויד (המחנה הציוני)
¶
יש הרבה דברים ציניים בכנסת, לא מעט אפילו, אבל אם יש עוגן שתמיד אפשר היה לסמוך עליו ותמיד ידעת שהוא יהיה המצפן ותמיד היה ברור שהוא יהיה סוג – אני לא אומר פה מגדלור או עמוד הענן, בטח לא ליד גפני ומקלב – מישהו שידעת שאפשר לסמוך עליו בוועדת החוקה – גם על ניסן, כמובן – זה עלייך, סיגל.
עברנו שנה וחצי לא פשוטות ומאוד מורכבות, ואת תמיד, תמיד היית שם כדי להיות הקול השפוי. הקול שלא מתייחס לפוליטיקה, הקול שאכפת לו זכויות אדם, הקול שהמדינה חשובה לו, והקול שמאזן בסופו של דבר את כל המכלול.
אני חושבת שזה אובדן מאוד-מאוד גדול. אין לי ספק שהיועצים המשפטיים הנוספים שאנחנו מכירים, וכבר התנסינו וחווינו, ימשיכו את הדרך, אבל גם לוועדה, ולי ברמה האישית, זה רגע מאוד מורכב, כי סמכתי עלייך ועל עמדתך בכל דבר. תודה רבה. תצליחי בכל מה שתעשי.
(מחיאות כפיים)
אורי מקלב (יהדות התורה)
¶
לא צריך להרבות בדברים. צריך רק להתבונן בדברים שנשאה סיגל, יש בזה הכול. שומעים דברים של תוכן ודברים רציניים, עטוף ברגש, וזה אפיין את הפעילות שלך. את נשאת דברים בהתחלה, אולי הסטנדרט שאומרים בסוף, אבל את אומרת בהתחלה, כי כך נראה לך יותר נכון, וכך צריך לעשות, וזה מה שמאפיין אותך. לא נרבה על האנושיות שתמיד היתה שזורה בך, המקצועיות הרבה, הענייניות, היושרה המאוד גדולה. אפשר להרחיב בכל הדברים, אבל צריך לציין את האומץ. האומץ היה בלי לתת הנחות לאף אחד, לא משנה אם זה יושבי-ראש ולא משנה אם זה גופים ממשלתיים או גופים ביטחוניים, וגם מול חברי כנסת. האומץ הזה היה נר לרגלייך, וזה דבר שהיה מאוד חשוב. חוות-הדעת שלך תמיד נאמרו בשיתוף פרקטיקה עם גמישות וגם עם פוליטיקה. את פוליטיקאית לא רעה לפי איך שהובלת את הדברים. מי שיודע, יודע שאת יכולה להצטרף אחרי זה - - -
אורי מקלב (יהדות התורה)
¶
הוא פחד שאולי הוא ירצה להכניס אותה למפלגה אחרי הבג"ץ...
קו המחשבה שלו שהוא חשש מהדברים שלי.
פרידה זה דבר עצוב, אבל כשמשאירים איזה מורשת, ואני חושב שזה מרכך ומקל. אני מרגיש שהטבעת החותם המיוחד שלך היה בזה החזרה של האמון בין הצד המקצועי לצד של הפוליטיקה. זה שיש שני גופים שעומדים בבניין הזה משני צדי המתרס, יש פוליטיקאים מצד אחד, ואנשי מקצוע מצד שני, ולפעמים זה הופך לחומות וכל אחד עומד על שלו. אצלך ראו את הגמישות. היו גם עמידה נחרצת ושכנוע ונסחפנו אחרי הדברים האלה, נסחפנו באכפתיות ואי-אפשר היה להישאר אדיש, אבל גם האמנו בדרך הזאת, ומצד שני לא פעם גילית גמישות גדולה מאוד.
אני חושב שבסופו של דבר הבאת כבוד לאגף הייעוץ המשפטי, הבאת כבוד לוועדת החוקה, הבאת כבוד לכנסת כולה ולמדנו ממך הרבה דברים.
שי ניצן
¶
האמת שגם אני קצת מתרגש, אני חושב שאני אחד מהאנשים שיושבים בחדר שמכירים את סיגל הכי הרבה שנים. הכרתי את סיגל, כמו שהיא ציינה, ולא חשבתי להזכיר את זה, כתלמידה בפקולטה למשפטים. הייתי מתרגל. זה שהיא הכירה אותי זה מילא, אבל זה שהיא הכירה שם את מנשה בעלה, זה נראה לי קצת יותר חשוב. שניהם למדו והם היו חמודים מאוד כבר אז. מצאתי לא רק תלמידה טובה, לימים מצאתי פרקליטה, עמיתה, ובעיקר מצאתי חברה אישית, חברים אישיים.
היושב-ראש פתח בדבר תורה, וגם אני אגיד משפט אחד, אנחנו בפרשת נח. "אלה תולדות נח, נח איש צדיק". בזמן שאתה מזכיר אדם רצוי לספר בשבחו, ו"התולדות" הזה, למרות שתולדות בדרך-כלל הכוונה לקורות – שמענו את 30 השנה האחרונות בתמצית – מדרש תנחומא אומר: תולדות אלו מעשים טובים.
אני חושב שכיף לשבת כאן ולספר על מעשיה הטובים של סיגל, ואני חייב להגיד שאני מרגיש גם גאווה, כי היא הזכירה את מוריה ומורותיה, שחלקם גם היו מורי ומורותי, ואני חושב שכל מי שמכיר את סיגל יודע שהערכים שמובילים אותה זה מקצוענות, ערכיות, מידתיות, איזון, ואין לי מילה לבטא את זה, לדעת גם להגיד לא. ואת זה אני חושב שהיא למדה בראש ובראשונה בשנותיה במשרד המשפטים, תחילה בפרקליטות ואחר-כך במחלקת ייעוץ וחקיקה.
אני הופעתי כאן כפרקליט מעת לעת, לא הרבה כמו אנשי מחלקת ייעוץ וחקיקה כמובן, אבל היו שנים - - -
שי ניצן
¶
העונג והכבוד. בזמנו של פרופ' בן-ששון, בזמן ההתנתקות, פחות או יותר אחת לשבוע זומנתי לוועדה, כדי להסביר למה זה ולמה זה.
שי ניצן
¶
הייתי כאן פעמים רבות, ומה שהיה מעניין, שלמרות שסיגל באה מהבית שלנו, בחיים היא לא עשתה לנו חיים קלים, מצד אחד, וזה שהיא היתה פרקליטה לשעבר זה לא שינה לה שום דבר. היא דבקה באותם ערכים וייצגה את הכנסת ואת חברי הכנסת, אני חושב יותר מאשר נאמנה. מאידך גיסא, ידעתי שאם אני צריך לדבר ללבו של חבר כנסת, לשכנע אותו שמה שהוא מציע לא דבר שכדאי שהוא יעבור, ידעתי שהמסלול הישיר לכך זה לשכנע קודם את סיגל, ואז כבר היה מי שהסביר לו. כשסיגל דיברה זה היה יותר טוב מאשר שאני דיברתי.
שי ניצן
¶
פרופ' בן ששון גילה מי עמד מאחורי ה-750 חוקים, אז גם לי מותר להגיד.
זה באמת מעניין, כי אנחנו חברים אישיים, ורבע אחוז הנחה לא קיבלתי אצלה אף פעם ברגע שדיברנו על המישור המקצועי, והיא הגשימה את המימרה "דברים שרואים משם לא רואים מכאן", וכשהיא היתה כאן, היא היתה כאן ב-100%.
שמחתי מאוד לשמוע וגם התגאיתי בשבילה בדברים הטובים שאמרו כל חברי הכנסת. גם כאן יש משפט – "ניכרים דברי אמת". אני חושב שיש עליך קונצנזוס מימין ומשמאל, יהודים וערבים, שעוד לא דיברו, אבל אני יודע מה הם ידברו.
שי ניצן
¶
אני מזכיר לך שלפני שהיית בכנסת היית בעולם אחר.
גם בנושא הזה נדמה לי שיש קונצנזוס, וגם זה לא תמיד קורה, בין הממשלה ואנשי הממשלה והכנסת. אני כמובן לא אאריך, אבל אני חושב שסיגל בראש ובראשונה בן-אדם. לפני כל הערכים היא בן-אדם. יש לה נשמה גדולה, ואני מאחל לך רק טוב.
(מחיאות כפיים)
מיקי לוי (יש עתיד)
¶
האמת שכולכם מכירים אותה יותר ממני, אני בסך הכול נושק לארבע שנים של היכרות, אבל מה זה אינטנסיביות. בתפקידי הקודם כסגן שר האוצר הייתי ממונה גם על רשות המסים ושוק ההון, וניסיתי להעביר, חלק הצלחנו, סדרת חוקים לא פשוטים לסגירת פרצות במס והעברה של מידע בין הרשות להלבנת הון לרשות המסים – מה זאת אומרת את לא יכולה? את צריכה. היא באמת עם יושר, עם נחישות והרבה מאוד שכל ישר וסבלנות אלי, שזה לא דבר פשוט, הצליחה להסביר לי למה לא, ואני מצטרף לכולם.
אני רוצה להגיד לך תודה על זה שלא נתת לי כסוס לברוח מהאורווה או בלמת אותי, כי זה לא היה פשוט. הייתי עושה הרבה טעויות. תודה רבה לך על ההסברים המקצועיים, על התמיכה. אני מאחל לך מכל הלב הצלחה בהמשך דרכך. ארבע שנים, אבל את האדם שבאדם.
(מחיאות כפיים)
זאב בנימין בגין (הליכוד)
¶
שנה וחצי פחות פגרות. כשנה. פחות מרבים היושבים כאן סביב השולחן. הסיבה השנייה היא כי אני לא בטוח שזה נכון כל-כך להביא את זה בפומבי, אבל לפני חודשים אחדים, כשהיינו במבוי סתום והיתה מחלוקת ביני לבין היושב-ראש ואחרים, ישבנו עם יושב-ראש הקואליציה, והסיכום היה בשאלה האם אני אוכל לשבת ולמצוא איזה נוסח עם סיגל. ואתה, ניסן, אמרת דבר שאתה לא זוכר, כשהוא שאל אם זה אפשרי, תשובתך היתה: נו, בני וסיגל.
זאב בנימין בגין (הליכוד)
¶
אני נרעשתי, כי לא ידעתי מה יצא מזה החוצה. לא היה ברור לי אם יש בינינו יחסי מרות. חשתי לטלפון כי לא ידעתי איך זה יגיע לאשתי העניין הזה.
לא היה דרוש זמן רב כדי לראות את עומק הידיעה ורוחב היריעה. אני לא אוכל להוסיף על כל הדברים הנכונים מאוד-מאוד שהביעו חברי, וצריך גם לקצר.
זה שנים רבות שלא למדתי כל-כך הרבה בזמן כל-כך קצר. ואני מודה לך, סיגל, על מה שלמדתי ממך בישיבות ועל מה שהסכמת ללמד אותי בין הישיבות. אני גם מודה לך על רגעים מסוימים שבהם החזרת אותי לימי ילדותי במובן הבא: כשאני גדלתי, החלבן עוד הביא הביתה את החלב בכד והיה מודד במכסה, הקרח הגיע בעגלת קרח עם סוס והיינו לוקחים שליש בלוק לארגז הקרח, ועגלת הנפט עם החמור, הוא היה מצלצל בפעמון. אבל הכי יפה והכי משובב נפש באותם ימים היה האדם שנראה לי נורא זקן, בטח היה בן 32-28, והוא היה עם החצובה והגלגל הגדול עם הדוושה וברגל היה מניע אותה, והוא היה צועק "שלייפען סכינים", והיו מביאים לו מספריים וסכינים כדי להשחיז על אבן המשחזת, והיו יוצאים הגיצים וכולנו היינו מוקסמים ונרתעים לרגע אחורנית.
היו רגעים פה בוועדה שהיו באמת יוצאים מן הכלל. כי מה עשינו פה? בהמשך לכל הדברים שאמרו החברים, חידדנו את מוחותינו והשחזנו ככל יכולתנו את הניסוחים, בהדרכתה של סיגל, כדי להגיע לנוסח המאוזן ככל הניתן בין הגורמים שלעתים קרובות הם מנוגדים. ואז היו רגעים כאלה – מהצד הזה אתם זוכרים את זה יותר טוב – שסיגל במלוא קומתה היתה רוכנת על השולחן וגיצים יצאו מעיניה וברקים נבעו מהעיניים, והיתה שואלת אתכם: אבל למה? למה? תסבירו למה. איך זה יכול להיות? אני חושב שבשבילי מלבד החזרה לילדות זה ביטא במידה רבה באופן ספונטני – ארבע, חמש, שש פעמים, הצלחתם להרגיז אותה קצת – את השכנוע הפנימי העמוק, הנובע מהתשתית הרחבה והעמוקה שסיגל נשענת עליה. ואני מאוד מודה לך על החברות, וצדקת מאוד, ניסן, מבחינתי זה בני וסיגל.
(מחיאות כפיים)
רז נזרי
¶
לא למדתי עם סיגל בפקולטה, לא לימדתי אתה, אני כנראה הייתי מהצד של אלה שעיניה רשפו אש וזיקים לעתים, כמו שחבר הכנסת בגין אמר. ודווקא מהכיוון הזה אני רוצה לומר שניים-שלושה משפטים. פרשת השבוע תהיה נח, פרשת השבוע שקראנו היתה בראשית. דיברנו פה על סיגל שהיא א' בן-אדם, ו-ב', המילה שחזרה בדבריהם של רוב הדוברים היתה "איזון". בפרשת השבוע שקראנו השבת, פרשת בראשית, האדם כידוע הוא נוצר עליונים ותחתונים: ויקח אלוהים עפר מן האדמה ויפח באפו נשמת חיים. קודם כול יש אדמה, התחתונים, "עפר מן האדמה", ואחרי זה יש "נשמת חיים" מלמעלה.
אני לא זוכר איפה ראיתי את ההסבר הזה, אבל מסבירים שלא בכדי נוצר האדם עם האיזון הזה בין העליונים לתחתונים, בין ה"עפר מן האדמה" לבין "נשמת חיים". מאחר שהאדם הוא עולם כאן זה כדי לשמור על האיזון בכל בריאת העולם.
נחזור כולנו למה שלמדנו ב"גן ברכה" או ב"גן שרה" או כל אחד בגן שלו. ביום הראשון נבראו השמים והארץ, זאת אומרת, המצב בין העליונים והתחתונים זה תיקו, תיקו אחד, גם שמים וגם ארץ. ביום השני נבראו המים העליונים מעל הרקיע, וכו', כלומר, 1:2 לעליונים. ביום השלישי, הדשא והעשבים והעצים, למטה, 2:2. ביום הרביעי נבראו המאורות ברקיע השמים, 2:3 לעליונים. ביום החמישי נבראו הדגה והעופות – 3:3. נשאר רק עוד יום אחד של בריאה, כי ביום השביעי צריך לנוח. כדי לשמור על האיזון בין העליונים והתחתונים, בין השמים והארץ, ביום השישי נברא האדם, שגם הוא מורכב משמים וארץ, מעפר מן האדמה ומנשמת חיים.
סיגל, כמו שעלה בדברי כולם, היא בן-אדם, אדם, עלה גם בצורה בולטת הנושא של האיזון, וכמו כל אדם, שאמרנו שאמנם הוא מורכב גם מעליונים וגם מתחתונים, עדיין זה לא מתמטיקה, וגם בבני –אדם יש איזונים שונים, ולא בכדי עשינו את האיזון שלנו. ולעתים סיגל וחלק מחברי הכנסת ראו את האיזון בצורה אחרת, ופה היה המבחן גם שלנו וגם שלה.
כמו שאמרת, קיבלנו את הצעקות של סיגל וכו'. לא פעם אמרתי לעצמי וגם אמרתי לחברותי וחברי במחלקה כשבאו מדיונים אצל סיגל, באו מדיונים בכנסת, שאמרו: איך אומרים ככה, ואיך זה יכול להיות, ועשינו 30-20 דיונים אצלנו במשרד, והיו דיונים אצלם ואחרי זה דיונים אצלי, בחלק מהדברים גם הגענו ליועץ – עשינו כבר את כל האיזונים בעולם, עכשיו באה סיגל וממציאה מכאן ומכאן. אמרתי לעצמי: מה לעשות, לא כל החוכמה אצלנו, א', ו-ב', עושים לנו מה שאנחנו בדרך-כלל עושים לאחרים, הרי גם חלק מהתפקיד שלנו מול הממשלה, ופה הוויכוח על ממשלה וייעוץ, כאשר בא משרד ממשלתי, אנחנו משרד המשפטים באים ואומרים לו: לא ככה, אחרת וכו'. זה כנראה דרך הטבע.
בסופו של דבר, דווקא העבודה המשותפת הזאת, כשכל גוף עושה את תפקידו, בסוף זה נועד ליצור תוצר כמה שיותר משובח.
הרבה פעמים אנחנו מדברים בהקשרים כאלה על מבחן בג"ץ. אנחנו המשפטנים שואלים אם נצליח בהחלטה מסוימת שהממשלה רוצה לעשות, כן עמונה, לא עמונה, כן גז, לא גז – האם היא תעמוד במבחן בג"ץ. זה בהחלטות של ממשלה כרשות מבצעת. אמרתי לעצמי שהרבה פעמים אנחנו, בהקשרים שלנו, בהקשר של החקיקה, השאלה היא לא אם זה יעמוד במבחן בג"ץ, אלא האם זה יעמוד במבחן סיגל. כשאנחנו יושבים בחדר, מנסים לחשוב – כמו שנאמר פה, סיגל הרי יודעת בדיוק מה ואיך ומה נעשה – האם זה יעמוד במבחן סיגל. הדבר הזה הדריך גם אותנו.
רז נזרי
¶
מבחן בג"ץ זה בהחלטות של רשות מבצעת, בכובע הייעוצי, בכובע החקיקה זה מבחן סיגל. אנחנו נשתדל לעשות את המבחן עם איזונים שאנחנו עושים ומנסים לעשות כל הזמן, ואתם, מטבע הדברים כל אחד רואה את זה מזווית אחרת, וביחד אני מניח שנגיע לתוצרים מעולים.
סיגל הרבה-הרבה בהצלחה בכל מקום שתלכי, שתמשיכי לעשות כפי שעשית עד היום.
יצא לי להיות בחדר הזה, ואת אמרת, לא אני אמרתי. אני חוזר על מה שאת אמרת, שלפעמים לימדו אותך חברי כנסת שהם לא מתכוונים באמת למה שהם אומרים, גם כשצועקים כשכתוב פה "הדיון בשידור", לפעמים זה ככה ולפעמים זה אחרת, אבל הסתבר - - -
רז נזרי
¶
שנייה. הסתבר שבניגוד למה שאומרים, גם אצל פוליטיקאים ניכרים דברי אמת כמו שנאמר, ואני לפחות התרשמתי שכל מי שדיבר פה דיבר דברי אמת והסכמתי לכל מה שנאמר, וגם אני הקטן מצטרף לדברים האלה.
(מחיאות כפיים)
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת)
¶
תודה, ניסן, אפשר לבקש העדפה מתקנת? כולם פה מדברים מכיוון אחד. תמיד אני יושב פה ליד סיגל, אז אנחנו תמיד משני צדי המתרס, אז אם אפשר, תוסיף כמה דקות.
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת)
¶
- - וגם קוטע אותו, אבל הפעם טוב שדיברתי אחריך ואחרי פרקליט המדינה, שאני מכיר אותו שנים-שנים. אין לי מה להגיד, אין לי מה להוסיף אחרי מה שהם אמרו. אני מסכים עם כל מה שהם אמרו. זה חד-פעמי, אל תתרגלו לזה.
אני מכיר את משפחת קוגוט מהצד של מנשה, לפני שהכרתי את סיגל פה בכנסת. אני פה רק שנה וחצי, מה שאמר בני, עם פגרות בקושי שנה, אבל אני מכיר את משפחת קוגוט אולי 20 שנה שבהן הייתי עורך-דין ועבדתי מול מנשה בתיקי נזיקין – לא בג"צים, אל תדאג – ואני מצטרף לכל מה שנאמר פה.
אמרתם פרשת השבוע, אז אני אומר חז"ל: מכל מלמדי השכלתי. עכשיו אני מבין מאיפה הידע הזה, מאיפה האנציקלופדיה הזאת – דורית בייניש, שופמן, מני מזוז, הקטן שי ניצן...
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת)
¶
רוב הישיבות של השנה וחצי האחרונות רבנו הרבה, צעקנו הרבה, קטעתי אותך לא פעם, זו הזדמנות לבקש סליחה אם הטונים היו צורמים למדי. חסרונך יורגש ועוד איך. עם כל היועצים נמשיך לעבוד, אני לא בטוח שהם ימלאו את הנעלים הגדולות שהשארת.
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת)
¶
תמשיכי. תצליחי. מיקי איתן, אנחנו רוצים לגנוב אותה מהשירות הציבורי, ואנחנו ניקח אותה הפעם. כבר 30 שנה את בשירות הציבורי?
מיכאל איתן
¶
אחרי ששמעת כל-כך הרבה עדויות על המומחיות שלה, על ההצלחות שלה, עכשיו היא תלמד תורה חדשה?
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת)
¶
אנחנו רוצים אותה בצד שלנו, אז אנחנו נגנוב אותך. תודה ותצליחי.
(מחיאות כפיים)
מיכל רוזין (מרצ)
¶
קודם כול אני בחרדת נטישה, לא סתם אני והצוות שלי פה. באמת היית גורם מאוד-מאוד משמעותי בכנסת הקודמת ובוודאי בכנסת הזאת שאני חברה בוועדת החוקה. ציין פה גם דב שהלך, ההבנה העמוקה שלך לדמוקרטיה, לתהליכים הדמוקרטיים, האומץ והיושרה שלך – מצד אחד עוצמה מאוד גדולה, מצד שני יכולת לגמישות. אמר רז, ואני חושבת שאולי בכך הייחוד שלך – אני חושבת שמשפטנים לעתים, אל תקפצו עלי, אני יודעת שפה הרב זה משפטנים, נוטים לחשוב אותו דבר. אומרים על נערי האוצר שהם יוצאים מאותו בית אקדמי וחושבים אותו דבר, גם למשפטנים לעתים יש איזה חשיבה דומה, והרבה פעמים, גם כשנמצאים משני הצדדים, ממשלה וכנסת, יותר רואים עין בעין את הדברים – אני חושבת שהייחוד שלך זה היכולת לראות את התמונה, את ההבנה, גם הפוליטית, שהיא כל-כך חשובה ליועץ משפטי של ועדה בכנסת. זה לא תמיד בכנסת, וזה משהו חשוב מאוד.
אני חייבת לומר דבר שלא הוזכר פה עד עכשיו – חוש ההומור של סיגל. חוש ההומור שלך, היכולת קודם כול להבין את המשחק הפוליטי, כן, התפקיד של חברי-הכנסת זה לעורר מהומות – אני מצביעה עליך, גפני.
מיכל רוזין (מרצ)
¶
היכולת שלה באמת לאפשר לנו את המקום להביע את האמת שלנו, את האידיאולוגיה שלנו, את תפיסת העולם שלנו, ולפעמים גם להבין בקריצה שזה חלק מהתפקיד שלנו לבוא ולהתעקש, לדחות הצבעות ולמשוך זמן ולעשות פיליבסטר, שזה חלק מהחבילה. אני חושבת שההבנה הזאת – אני קוראת לה "הבנה פוליטית" – היא חלק מהרגישות שלך. הרגישות שלך לתהליכים הדמוקרטיים ולתהליכי החקיקה פה בוועדה היא עצומה, ולי היא תחסר מאוד.
אמרתי "חרדת נטישה", אני מרגישה את הלב דופק. אני חייבת לומר שלא היתה ישיבה שהגענו לדיון ולא קראנו את המסמך המשפטי שנשלח מהוועדה על בוריו. לא קרה. שולחים לנו כל היום מסמכים לפני כל הישיבות, לא תמיד אנחנו קוראים, הרבה פעמים אנחנו מסתמכים על מה שאומר המכון הזה או המרכז הזה או עמותות וארגונים וכדומה. בוועדת החוקה, אני חושבת שאני מדברת בשם כל חבריה, קראנו את המסמך המשפטי על בוריו, לחלק הסכמנו ושמחנו, ולחלק התנגדנו והבענו את עמדתנו בוועדה. זה העניק לנו כחברי כנסת כלי אמיתי, רציני, ביקורתי לחקיקה. המון תודה.
(מחיאות כפיים)
אלעזר שטרן (יש עתיד)
¶
דיברו פה על הניצים ועל הניצוצות, אני מודה שכל הזמן בדקתי את עצמי האם זה שאני שבוי שלך זה לא דווקא בגלל הדרת הנועם והחן והדרך שבה את אפילו מתווכחת. אבל אולי הבעיה הכי קשה שעשית לי שאני בא ממקום של התמודדות עם משפטנים, כמעט הובי. בפרקליטות הצבאית אומרים שגם היום אומרים עלי כששואלים מה אומרים על שטרן, אומרים שהוא אוהב בננות, בגלל שבכל פעם שנתנו לי ייעוץ ומשפטי ולא הסכמתי, אמרתי: אני אוהב בננות, בדקתי, זה עובר בסורגים, לכו לעשות. אני בא לפה לוועדה ואני מכין כל מיני טיעונים, ואת מדברת, ואני צריך לכתוב מחדש.
ראינו פה משפטנים מאותה פקולטה שאחד חושב ככה והשני חושב ככה, אחד מייצג ועדה ואחד משרד ממשלתי. אתה רואה מחלוקות ואתה מבין שאת המשפט אפשר לפרש בכל מיני דרכים.
אני אומר לא בגלל אחרי מות קדושים אמור, אתה נכנס לוועדה ואתה מחכה למה סיגל תגיד. אני חושב שהיית במקום שיצרת אצלי לפחות כמעט זהות בין המשפט לבין האמת והצדק. אם כבר באתי להתמודד, עשית לי את זה הרבה יותר קשה בדיוק בגלל זה. תודה.
(מחיאות כפיים)
משה גפני (יהדות התורה)
¶
אדוני היושב-ראש, כמה בלשכה המשפטית בכנסת גרמו לי לחזור בשאלה. אחת מהם היתה סיגל קוגוט.
משה גפני (יהדות התורה)
¶
באתי לכנסת, והאמת היא שגם היום זה לא כל-כך השתנה אצלי. יש לי ויכוחים עם עורכי-הדין, עם הלשכות המשפטיות, עם משרד המשפטים, ויש לי ויכוח אידיאולוגי ועקרוני, ובעיקר חשובה לי גם הרמה. כשנותנים חוות-דעת על הדרת נשים, צריך שזה יהיה ברמה, לא סתם. חלקתי על כל העניין הזה, סברתי שבמשטר דמוקרטי, מי שקובע זה נבחרי הציבור ולא היועצים המשפטיים. היועצים המשפטיים צריכים להגיד את דעתם, וצריך לנהוג כל אחד לפי עניינו. בלשכה המשפטית בכנסת יש כמה ששינו את עמדתי בעניין הזה, אני מודה. אני מקווה שלא תספרו את זה לעיתונאים... אחת מהם היתה סיגל קוגוט. לא הרבה זמן הייתי בוועדת החוקה, אבל כשהייתי מדבר אתה – ואגב רציתי שהיא תישאר כמה שיותר, כי הלשכה המשפטית בכנסת היא ברמה גבוהה, וסיגל העלתה את זה לרמות עוד יותר גבוהות, וגם בוויכוחים כשהייתי בא אליה והיא היתה נגד מה שאמרתי, הייתי שמח, אז היה מתחיל ויכוח אמיתי.
לא יכול להיות דבר כזה שמשרד המשפטים ידבר על פרשת השבוע ואני לא.
משה גפני (יהדות התורה)
¶
מה אתה רוצה, שרק הציונות הדתית תדבר על פרשת השבוע?
לגבי סיגל. אחד הדברים שלמדתי ממנה, אין החלטה בנלית, זה טוב, זה רע – אם זה טוב, הכול צריך להיות טוב, אם זה רע, הכול צריך להיות רע, צריך לדון לגופו של עניין, גם כשיש מחלוקת וגם כשאין מחלוקת.
ביום השני, כשהקב"ה הבדיל בין מים אשר מעל הרקיע ובין המים אשר מתחת לרקיע, לא כתוב "כי טוב". בכל הימים כתוב. כתוב במדרש: למה לא כתוב "כי טוב"? אתה בטח יודע, אתה הרי תלמיד חכם.
משה גפני (יהדות התורה)
¶
לא חשוב. אל תגלה. כשיש מחלוקת זה רע. כשהקב"ה עשה הבדלה בין מים למים, הוא לא כתב "כי טוב". מחלוקת זה דבר רע. כך כתוב במדרש: נשאלת השאלה, ביום הרביעי גם כתוב "כי טוב". כתוב: ויבדל אלוהים בין האור ובין החושך. יש הבדלה. מחלוקת. למה כתוב "כי טוב"? אמרה לי סיגל: תדע שיש פעמים שגם אם הממשלה אומרת, זה הבדל בין אור לחושך, צריך להילחם נגד זה, אבל לפעמים יש דברים שאומרים, וזה הבדלה בין מים למים, זאת אומרת, יש שתי סברות נכונות, והדבר יצוק מאותו מקום. זה רע מאוד כשיש מחלוקת. צריך להתיישר לפי הקו הזה. היו מקרים שהתיישרתי לפי הקו שהיא אמרה. בשבילי זה היה קשה, אבל סמכתי על חוות-הדעת שלה, זאת האמת. היא לא היחידה בלשכה המשפטית, אדוני היועץ המשפטי, אבל סמכתי על זה. סמכתי שיש בלשכה המשפטית בכנסת רמה גבוהה שיכולה להתמודד עם אמירות של משרד המשפטים, אפילו עם אמירות של בג"ץ. צריך לדעת את זה. זה לא שמתי שהקב"ה חילק את השכל רק שופטי בית המשפט העליון הלכו לקחת אותו, גם אנחנו היינו שם.
משה גפני (יהדות התורה)
¶
לא אחרונים, הייתי ראשון כמו תמיד...
מה שלמדתי, ואני אומר לכם שזאת אמת, צריך לקחת יועץ משפטי שאומר חוות-דעת, צריך לקחת אותו כמות שהוא, בלי דעות מוקדמות, בלי דעות קדומות. אגב, גם פוליטיקאים, אני לא אוהב את האמירה הזאת: הפוליטיקאים לא אומרים את מה שהם חושבים. אני אומר את מה שאני חושב. לצערי הרב אני חושב יותר מדי ואני אומר יותר מדי. מי מאתנו לא אומר את מה שהוא חושב? אומרים את זה בצורה שונה מאשר האמירות המשפטיות. לפעמים האמירות המשפטיות הן מעצבנות. אנחנו אומרים את זה בסופו של דבר. אני אומר את זה הרבה פעמים גם עם בדיחות, אבל יש לי עמדה ואני חושב עליה ואני אומר אותה.
סיגל, אני לא אוהב שאת עוזבת, אבל אני מברך אותך על מה שעשית עד היום ומה שתעשי בהמשך, שיהיה לך הרבה בריאות, אושר, נחת והצלחה. לנו תחסרי מאוד, זאת האמת. ואמרתי את מה שאני חושב.
(מחיאות כפיים)
תמר זנדברג (מרצ)
¶
האמת שאני לא חברה בוועדת החוקה ואף פעם לא הייתי, אבל סיגל קוגוט זה מותג. קודם כול, אני אומרת את זה כסטודנטית למשפטים, אחר-כך כעוזרת פרלמנטרית. בין היתר בתקופת ההתנתקות, שדיברת עליה, הרבה מהמכתבים שקיבלתם על דברי הסתה ודברים כאלה ואחרים, אנחנו פה כתבנו. אני חושבת שמאותה תקופה נשארו הרבה משקעים והרבה כובד.
אני מצטרפת לדברים שלך, גפני. אנחנו מביאים לכאן את עצמנו, את מי ששלח אותנו ואת הדברים שאנחנו חושבים, ובאמת הכנסת זה מקום להרבה מאוד מחלוקות, וזה לא סוד, שהרבה פעמים מבוטאות בכל מיני צורות. יש מעט רגעים בכנסת שפתאום כולם מרגישים סוג של ממלכתיות, סוג של סמכות ששורה פתאום, שהיא באמת מצליחה להתעלות מעל הרגע ומעל הוויכוח הפוליטי ומעל ויכוחי העמדות. וסיגל, דעי לך שאת אחד הגורמים האלה, אחד המוסדות האלה, שמשרה ממלכתיות במובן הטוב של המילה. אני אומרת את זה כחברת אופוזיציה.
אני לא חווה הרבה מאוד רגעים כאלה, אבל נייר ממך, חוות-דעת שלך, השתתפות בדיון שבו מבקשים לרגע את עמדת הייעוץ המשפטי ואת זו שמבטאת אותה, לרגע יש שקט, לרגע יש סוג של התעלות ולרגע פתאום כולם מקשיבים, וגם שמעת, מכל קצוות הקשת גם מקבלים, לפעמים בלית ברירה, אבל בידיעה שככל הנראה יש כאן משהו נכון מעבר.
באמת תודה בשם האזרחים שאנחנו מייצגים, שיהיה לך המון בהצלחה, ותדעי לך שאולי הרבה יותר מהרבה אנשים שמדברים ומופיעים טבעת כבר חותם, ושמך חתום ונמצא בהרבה מאוד צמתים ובהרבה מאוד כתובים שיישארו לתמיד ויצוטטו וישתמשו בהם. חותמך הוא רציני ביותר ויישאר לזמן ארוך. המון תודה והמון-המון בהצלחה.
(מחיאות כפיים)
נועה ברודסקי-לוי
¶
סיגל, את תהיי חסרה לנו מאוד, לכולנו בחדר הזה. הוועדה הזאת היתה הבית השני של סיגל במשך שני עשורים, כפי שאתם כולם מכירים, הן כיועצת המשפטית הנאמנה של ועדת החוקה, משנת 2001, והן כנציגת משרד המשפטים עוד לפני שהיא הגיעה לכנסת.
טביעת האצבע של סיגל ניכרת בחוקים רבים, והתרומה שלה למפעל החקיקה במדינת ישראל ובכך גם לציבור הישראלי בהגנה על זכויות האדם היא בלתי נתפסת.
סיגל מלווה את כל תיקוני החקיקה שנעשו בעשורים האחרונים, חוקי היסוד וחוקי המשטר של המדינה בפרויקט החוקה בהסכמה, חוקי הבחירות, מפלגות ומימון, שינויים בדין הפלילי, ונציין במיוחד את חוק ההבניה של שיקול הדעת השיפוטי בענישה וחוקים ביטחוניים, וביניהם חוק המאבק בטרור שנחקק לאחרונה.
בכל אלה ועוד ההשפעה של סיגל כמשפטנית חריפה וחדה במיוחד, היא בקיאה בתחומים רבים, יכולת ניתוח מדהימה, ניכרת בנוסחים ובהסדרים שיצאו מתוך החדר הזה.
ההשפעה של סיגל מורגשת לא רק בידע המשפטי ובזיכרון הארגוני שמגיע לכל סוגיה, בניסוחים האלגנטיים שלה ובפתרונות היצירתיים שהיא מוצאת לבעיות שנראות לעתים בלתי פתירות, אלא גם באנושיות, ברגישות ובאכפתיות שלה כלפי כל מי שעומד מולה וכלפי הציבור שיושפע מדבר החקיקה.
יש לסיגל את היכולת להפיח רוח חיים אל תוך סוגיה שנראית על פניה יבשה ומשפטית, היא מצליחה באלגנטיות ובפשטות לבודד את השאלות הערכיות שמסתתרות מאחורי הסוגיה המשפטית, מתוך רגישות ואכפתיות לכל השחקנים במגרש הפוליטי, ובמיוחד מתוך רגישות למי שאין לו נציג בכנסת שיילחם עבורו. היא עוזרת למחוקק לקבל החלטות מודעות ומושכלות, אף אם לעתים ההכרעה הסופית לא תואמת את העמדה האישית שלה.
היושרה המקצועית והאינטגריטי של סיגל עומדים בבסיס תחושת השליחות והרצון שלה להוות civil servant במובן המלא של המונח, כמי שנותן שירות לנציגי הציבור, המדינה ולאזרחיה.
היא עיצבה את פניה של הלשכה המשפטית בכנסת, שתפקידה בצורתה ובדמותה של סיגל היא להעניק את השירות האיכותי ביותר שאפשר לחבר הכנסת ולוועדות הכנסת, ובכך גם לציבור.
סיגל, את מרבה לכנות את הכנסת כחולות נודדים. במקום הלוא יציב הזה את מהווה עוגן ומצפן למחוקקים ולאנשי המקצוע כאחד.
ואנחנו, בצוות המצומצם שלנו, רוצים בהזדמנות הזאת להגיד לך תודה מעומק הלב על הזכות שהיתה לנו לעבוד אתך בצמוד, ואנחנו מתחייבים להמשיך בדרך בה לימדת אותנו.
את תמיד מזכירה לנו שלא צריך להתגרש מהשכל הישר. אנחנו נתגעגע לשכל הישר שלך, שכן השכל הישר שלך הוא חד וברור במיוחד.
אני אסיים בלומר תודה על כל מה שהענקת לנו, לצוות שלך, למקום הזה ולציבור במשך השנים, ולברך אותך לקראת הדבר הבא שלך. תנוחי קצת, ואז אנחנו מקווים שנפגוש אותך בעשייה ציבורית אחרת ונמשיך ליהנות מהעשייה שלך גם בעתיד.
ליאת גרין
¶
זה באמת יהיה מאוד קצר ונטול אולי דברי תורה אבל עמוס בתודה ובהערכה. אם פרופ' בן ששון דיבר פה על הייחודיות של החדר הזה כמקום שבו נשמע השיח של הקולקטיב האזרחי ועל המקום גם של הארגונים, אני כן רוצה להגיד כאן בשמי ובשם האיגוד ובשם כל ארגוני נפגעי עבירה בעיקר, המון-המון תודה, כי באמת בשנים האחרונות מתחוללת מהפיכה פרו-אקטיבית של זכויות נפגעי עבירה, וזה קרה פה בחדר הזה הרבה מאוד, ולך יש חלק מאוד-מאוד גדול בזה.
התרומה המאוד גדולה שלך היא גם בנוכחות שלנו כאן וביכולת שלנו לבוא ולהשמיע את הקול הזה, גם כשהסכמנו וגם כשלא הסכמנו. אולי ניסן אמר את זה הכי נכון על היכולת שלך גם להיות מאוד ברורה ומאוד נחרצת ולהגיד את האמת המאוד ישרה שלך, אבל תמיד עם חיוך גדול ועם מאור פנים מאוד גדול וזה עם הרבה מאוד עוצמות. כל עשרות השעות שלנו בהבניית שיקול דעת בענישה והגנה על הציבור וכל החוקים, היינו יום אחרי יום, גם בחוקים שאת ליווית וגם שהצוות שלך ליווה, ויש הרבה הערכה גם אליו ולאופן שבו ניהלת את הצוות שלך.
אני יכולה להגיד בשם נפגעי עבירה ובשם המקום שניתן להם ובאמת בשם השיח המאוד-מאוד מורכב, שאת הצלחת בו, כי לפחות ממה שאני ראיתי, העבודה שלך יונקת משילוב מאוד יפה של יושר אינטלקטואלי ובעיקר מידות טובות, וזה בא לידי ביטוי גם בחשיבה המקצועית, בשיח, בהערות וגם בעמידה מולנו.
את למדת מהרבה מאוד אנשים שדיברת עליהם, אבל אני יכולה להגיד שאני למדתי הרבה מאוד ממך בשעות הרבות שלי כאן. בשם כל הציבור היותר רחב המון תודה, וגם סליחה על הרבה שעות ששיגענו והתשנו. תודה רבה.
היו"ר ניסן סלומינסקי
¶
אני מבין שעכשיו אנחנו עוברים להרמת כוסית. כך צריך להיות, למרות שאני לא מרגיש שאני מרים כוסית. החלפתי את זה בדיאט קולה כדי להביע את עצבוני. לבי אומר לי שאנחנו נפרדים, אבל עדיין היא תמשיך ללוות אותנו באופנים שונים, אני מקווה, עוד הרבה-הרבה שנים, בעזרת השם.