הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 272

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום רביעי, ג' בתשרי התשע"ז (05 באוקטובר 2016), שעה 9:30

תלמידים ותלמידות שטרם התחילו את שנה"ל תשע"ז

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

מירב בן ארי

מנהל מחוז חרדי, משרד החינוך - יצחק זהבי

עוזר ראשי ליועצת המשפטית, משרד החינוך - לירון ספרד

סגנית מנהלת אגף א', משרד החינוך - שוש רוזה איפרגן

מנהלת תחום, משרד החינוך - הילה פאר סיקרון

מנהל מינהל דוברות הסברה וקש"ח, משרד החינוך - עמוס שביט

סגן ראש העיר, עיריית ירושלים

צביקה כהן

יועצת חינוכית מומחית - ד״ר שלי אלקיים

מנכ"ל - יואב ללום

מנכ"ל המפלגה, סיעת ש"ס - חיים ביטון

מת"ל לזכויות הילד, הוועדה לזכויות הילד - אביבית אהרונוף

מנהל אגף חינוך, בית שמש - יוחנן קירשנבוים

עו"ד, קואליציית הורים לילדים

רויטל לן כהן

חבר מועצה, מועצה מקומית גבעת זאב - יוסף חיים מועלם

יו"ר ועדת חינוך לשכת עו"ד, לשכת עורכי הדין - אראל גלבוע

סגן יושב ראש, מועצת התלמידים והנוער הארצית - דניאל זליקוביץ'

דובר המועצה, מועצת התלמידים והנוער הארצית - איתי שובל

אם לילדה בחינוך המיוחד - ה'

אב לילדה בחינוך המיוחד - ש'

אם לילדות אלרגיות - ס'

אם לילדה אלרגית - ג'

אם לילדים אלרגים - א'

אם לילד אלרגי - ו'

אם לילדות אלרגיות - מ'

אם - ז'

אם - ק'

מוזמן - מ

מוזמן - ע'

מוזמן - מ'

מוזמן - ר'

מוזמן - י'

מוזמן - ע'

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

יהודית גידלי

אתי אפלבוים

תלמידים ותלמידות שטרם התחילו את שנה"ל תשע"ז

בוקר טוב. אני פותח את ישיבת ועדת החינוך. על סדר-היום: תלמידים ותלמידות שטרם התחילו את שנת הלימודים תשע"ז.

נכון שהכותרת מכילה את הכול ואני רואה שיש לנו אורחים חשובים. הרציונל היה לקיים את הדיון סביב תלמידות שלא התקבלו לסמינרים במגזר החרדי, אבל אנחנו ניתן גם בימה לחינוך המיוחד. הבנתי שהם הגיעו, למרות שהוסבר. אני מקווה שיהיו לי תשובות כי הממונים על החינוך המיוחד לא יהיו בישיבה. ננסה להעלות דברים ולהביא את דבריכם למשרד החינוך.

לפני שאני מתחיל את הדיון אני קובע כי לפי סעיף 120 לתקנון הכנסת, יימחקו מהפרוטוקול המפורסם לעיון הציבור, פרטים מזהים של דוברים וכן חלקים מתוך הדברים שנאמרו לפרוטוקול, ככל שהדבר נדרש כדי להגן על עניינם של קטינים. מדובר רק בעניינם של קטינים. הודעתי זאת לפרוטוקול וכך יהיה.

אנחנו עוסקים בסוגיית רישום במגזר החרדי. אנחנו נדבר באופן כללי אבל עיקר הבעיה היא בסמינרים. למי שלא מצוי, מדובר בגיל תיכון. יש גם על תיכוני אבל כרגע אנחנו מדברים במסגרת חוק חינוך חובה. עיקר הבעיה היא סביב רישום של בנות.

לפני החג הצטברה אלי רשימה של קרוב ל-40 בנות ובנים שלא מסודרים. נכון להיום הם לא לומדים בשום מסגרת מסיבות שונות ומשונות.

אני אומר כשיחת רקע מקדימה, שאנחנו לא חיכינו שהטיל ייפול ואז לטפל. מתחילת עונת הרישום עקבנו וליווינו. המשרד עשה צעדים מסוימים ומייד הם יתנו סקירה. נמצא איתנו פה מנהל המחוז החרדי מר איציק זהבי והצוות שלו.

גם במקומות שהמשרד נקט בפעולות המחויבות על-פי החוק, לפי החוזר ולפי הנהלים, יש לנו מציאות של בנות שהן לא במסגרת חינוכית עד ליום זה 5.10 כאשר שנת הלימודים החלה ב-1 בספטמבר.

יש מוסדות סוררים שמסרבים, יש רשויות שלא שיבצו. יש הורים שלא מקובל עליהם החלטת הוועדה, אם זאת החלטה של הרשות המקומית או החלטה של ועדת הערר. לכן זה מגוון. לרוב, החלק העיקרי זה סירוב המוסד.

אני אתן לאיציק זהבי, מנהל המחוז החרדי לסקור בפנינו מה הסטטוס מבחינתו. כמובן, בלי שמות אלא רק כמויות לפי רשויות. מה נעשה כלפי אותם מוסדות? מה עוד אפשר לעשות?

אני רוצה לנצל את הדיון הזה גם כדי להסיק מסקנות. אנחנו כבר התכנסנו וזה שלב המוקדמות לקראת מה שאנחנו הולכים לתקן. כפי שהבטחתי, יחוקק חוק. המציאות לא תישאר יותר כך. הרישום למסגרות החרדיות זה לא החצר האחורית של משרד החינוך. עד היום אפשר לומר שמשרד החינוך הפקיר את הרישום של המוסדות החרדים בידי בעלי עניין, אם זה מנהלי עמותות, מנהלי מוסדות. הרשויות המקומיות לא בדיוק ידעו איך לתפקד ולא הפעילו את סמכותן.

נכון שהמחוז החרדי קיים כבר כמעט 3 שנים, אבל אני אומר לכם. חשבתי שהשנה נגיע ל-1 בספטמבר עם תמונת מצב יותר אנושית משנה שעברה. מצד אחד, האגרסיביות שלי הביאה לכך שכולם עשו את הנהלים כמו שצריך, אבל מסתבר שיש עוד פרצות ואנחנו עם 40 בנות מחוץ לרישום.

כפי שאמרתי, בחלק השני של הדיון אנחנו נתייחס גם למסגרות של החינוך המיוחד.

בבקשה, איציק זהבי.

בוקר טוב לכולם.

ברשותכם, אני רוצה להתחיל עם כמה מילים. החל מה-1 בפברואר המחוז פועל באופן עצמאי. לכן התייחסתי לשאלה שלך איך לבחון את הדברים. אנחנו, כמחוז חרדי, נערכנו לנושא הזה של שיבוץ של תלמידים לקראת שנת הלימודים תשע"ז שנפתחה כבר, כפי שציין יו"ר הוועדה, בצורה מסודרת, מאורגנת. יחד איתי פה בצוות גם עורך דין לירון ספרד מהלשכה המשפטית והגברת שוש איפרגן שמרכזת את הנושא הזה בתוך המחוז. היא בעצם מרכזת את ועדת הערר.

חשוב לי לציין, דווקא כמי שהוא חדש באופן יחסי בתוך הנושא הזה, שזה באמת אתגר מאוד גדול. אני זוכר את השיחה שהיתה לנו, אדוני היושב ראש, שבה אמרת לי: חכה ותראה מה הולך לקרות. אכן העבודה סביב הנושא הזה של הרישום והשיבוץ של תלמידות ושל תלמידים בתוך המחוז החרדי היא עבודה קשה מאין כמותה. היא עבודה של לילות כימים. אנחנו סביב השעון כל הזמן עסקנו ועשינו לטובת הנושא הזה.

אני אוסיף ואומר, שלמרות שיו"ר הוועדה כיוון את דבריו בעיקר למה שקורה בסמינרים, אנחנו טיפלנו במקרים של שיבוץ של ילדים החל מגיל 3 בגני ילדים ועד לשיבוץ בסמינרים ובתיכונים. כלומר, לילדים בגילאי גן חובה, בגילאי בית ספר יסודי וכמובן בעל יסודי היו בעיות של שיבוץ. היתה להם את האפשרות ואת הזכות לשמוע ולקבל את ההזדמנות לפנות אל ועדת הערר של המחוז. אנחנו בעצם טיפלנו במהלך הקיץ האחרון בלמעלה מ-300 מקרים שהגיעו אלינו. הם הגיעו לטיפול של הוועדה ולטיפול של הצוות של המחוז.

בעצם שמנו דגש על עבודה משולבת, עבודה פרטנית ברמה אישית של ילד ילד, בחינה של הדברים, עבודה אל מול הרשויות המקומיות כדי לוודא שהן מבצעות את תפקידן.

בעניין הזה אני רוצה להקדים ולומר שעל-פי החוק, האחריות של שיבוץ התלמידים בבתי הספר היא של הרשות המקומית. האחריות בכל אחת ואחת מהרשויות היא על-ידי הרשם הראשי, לטובת העניין הזה. בדרך-כלל זה יהיה מנהל אגף החינוך באותה רשות, שעליו הסמכות והאחריות לגבי שיבוץ הילדים.

כמו שציינת, אדוני, אנחנו מסתכלים על התמונה באופן כללי ויכולים לומר שיש ערים שונות ויש סיבות שונות מדוע תלמידים ותלמידות אינם משתבצים. יש את הנושא של סירוב המוסדות להחלטות של ועדות הערר של המחוז. יש לנו מוסדות שמסרבים לשיבוץ של הרשויות המקומיות. יש לנו סיטואציה שבה אין שיבוץ ברשויות המקומיות. זה נוגע למקרים של ביקור סדיר וקב"ס ועד למקרים ובעיות בתוך הרשות המקומית וחילוקי דעות פנימיים בתוך המסגרות החרדיות באותן רשויות. בסופו של דבר התהליך הוא שיבוץ בנות בכל עיר. כמובן יש גם הורים שמסרבים להחלטת השיבוץ של הרשויות.

בסך-הכול, גם בהשוואה לשנה שעברה, למרות הקושי וכל מקרה הוא עולם ומלואו, עדיין אנחנו יודעים שהנושא הזה פחת. אני חושב שחלק מתוך העניין הזה נובע מהקו שאתה והצוות שלך נקטתם בו, גם בלחץ על הרשויות המקומיות, גם בלחץ על מוסדות. כמובן שזה גם נשען על העובדה שמשרד החינוך, גם בגלל מה שהיה כאן בשנה שעברה והיד המאוד קשה ונוקשה שנקט בה גם קודמי בתפקיד, מאיר שמעוני. אני חושב שהרבה מאוד גופים והרבה מאוד מוסדות חששו מהתגובות הללו.

לומר שהכול מושלם ושהכול עובד כמו שצריך? עדיין לא. אנחנו יכולים היום לומר ששישה מוסדות שסירבו להחלטות ועדת הערר או להחלטות של הרשויות המקומיות וסירבו לקבל את הבנות, קיבלו מכתבים על הפסקת תקצוב, למעט אחד שכבר התרצה.

באיזה ערים?

שניים בירושלים, שניים בבית שמש.

בירושלים קיבלו מכתב?

כן, מכתב על עצירת תקציב.

מי השניים הנוספים?

אחד במודיעין עלית ואחד בטבריה.

מי נענה?

אחד מתוך השניים בבית שמש נענה והתלמידה שובצה. בערב החג גם הנושא במודיעין עלית נפתר. קיבלנו מייל בערב החג מ"נתיבות חכמה" שהנושא סודר.

הבנות בעיר עדיין לא יודעות את זה.

זה היה ממש בערב החג. יש לי פה את המייל ואתה יכול לראות את ההתכתבות.

אני רוצה לומר עוד משהו. אני חושב שצריך להסתכל על התמונה במבט מאוד כולל כשאנחנו באים לדון על הנושא הזה. לשמחתי, אדוני, אתה ביקשת ובתיאום עם המשרד, עם המנכ"לית והשר, אנחנו בעניין הזה מתכוונים לקיים שיח מאוד מאוד נוקב ומעמיק, יחד עם הרשויות המקומיות ויחד עם הסמינרים, כדי לנסות להביא לפתרון של התופעה הזאת, של הקושי הזה. זה אתגר מאוד גדול. לדעתי זה אחד האתגרים המשמעותיים ביותר שאני כמנהל המחוז החרדי שם לנגד עיניי.

אני רוצה לומר שלא יעלה על הדעת. אני אומר את זה לך אדוני ולכל מי שמקשיב לנו. לא יעלה על הדעת שאנחנו נגיע לסיום החופשה הגדולה, ל-1 בספטמבר או ל-25 באוגוסט, שרק באותם זמנים אנחנו מקבלים את השיבוצים של הרשויות המקומיות, או את הסיום של השיבוצים. היו רשויות מקומיות שגם נפתחה שנת הלימודים עדיין לא סיימו את מלאכת השיבוץ. זה מצד אחד.

מצד שני, הקושי שהרשויות המקומיות מתמודדות איתו הוא קושי באמת באמת אדיר. אנחנו יודעים שיש מצב מאוד קשה לגבי כמות התלמידות בכיתות. יש סמינרים בירושלים ובמקומות אחרים שבהן יש כמעט 50 או למעלה מ-50 תלמידות בכיתה. זה מצב שהוא בלתי אפשרי ובלתי נסבל. גם זה חלק מהחשיבה העתידית איך הנושא הזה הולך להתקדם קדימה. זה דורש תיקון ושינוי.

אנחנו נמשיך לקיים את המדיניות המאוד נוקשה של אפס קבלה של מצב של אפליה של בנות, בוודאי על רקע עדתי. המדיניות שהתווה השר, התוותה המנכ"לית, ואתה היית שותף בכיר בקביעתה, אמרה שאנחנו לא ניתן לאף סמינר לפסול תלמידות על רקע של אפליה גזעית. אני חושב שבעניין הזה עבדנו בצורה טובה.

מבחינתי, כמנהל המחוז, ישנם דברים ותהליכי עבודה פנימיים בתוך המחוז שאנחנו ננהל אותם ונשפר אותם. אני חושב שהעבודה על השיבוץ מתחילה עוד הרבה קודם ואת זה צריך ללוות כל הזמן ולבחון כל הזמן לאורך כל השנה. לוודא שהדברים האלה נעשים בצורה האחרונה. אני מקווה שיהיה לנו שולחן עגול מספיק רחב עם כל הגורמים הרלוונטיים לנושא הזה כדי לבנות את התהליכים השונים ולעבוד בצורה טובה יותר.

תודה.

מוסדות סוררים שקיבלו מכתב של שלילת תקציב ועדיין עומדים במריים, מה הסנקציה הנוספת שעומדת לרשותכם?

אנחנו בנינו מדרג של סנקציות. הסנקציה הראשונית זה עצירה של התקציב. בשלב הבא אנחנו נשקול את הפסקת העסקה של מנהל המוסד ואפילו את סגירת המוסד. מבחינתנו, המשמעות של סגירת מוסד שיש בו מאות תלמידות, היא בעצם הוצאה של אותן תלמידות החוצה חזרה לתוך המערכת העירונית לשיבוץ. זה תהליך מאוד מורכב ומאוד קשה. אנחנו רואים שכבר, למשל, הסיפור של "נתיבות חכמה" במודיעין עלית, מוכיח שההתעקשות שלנו ושהעמידה שלנו בעניין הזה בצורה חריפה ובסגירת התקציב, כנראה שבסופו של דבר הובילה גם לפתרון הספציפי במודיעין עלית.

יושבים פה גם נציגים של הרשויות המקומיות והם יכולים להעיד על התהליכים האלה במקומות אחרים.

מוסד במודיעין עלית נכנס ללחץ, בסדר. אם שני מוסדות בירושלים, שיש להם מאות ולפעמים אלפי תלמידים ומכתב של משרד החינוך על הפסקת תקציב אפילו לא מזיז אותם לקראת הידברות. זה אומר דרשני. זה אומר שחסרים לך כלים נוספים בהתמודדות.

הדיון פה היום זה לא לחנך אותם. אני עברתי את שלב סדרת החינוך. הדיון פה היום הוא, שמקסימום ביום ראשון כל הבנות חובשות את ספסל הלימודים, לא יעזור כלום. צריך לראות איך עושים את זה. זה תפקידו של המשרד. אם הייתי צריך לייצר את ארגז הכלים, לי אין בעיה, אני יודע לייצר ארגזי כלים. אני לא שואל שאלות.

אם מראש אתה אומר שאם אתה סוגר אז אתה פולט לרשימה מאות תלמידות, אז אתה מגלה את החולשה שלך.

אני מהלשכה המשפטית של משרד החינוך. אני מלווה את המחוז החרדי בכל הנוגע לוועדות ערר ורישום ושיבוץ של תלמידים ותלמידות במוסדות חינוך שבפיקוח המחוז החרדי.

בעצם, סל הכלים שיש למשרד החינוך הוא סל מדרגי, כמו שמנהל המחוז ציין. בשלב ראשון, לאחר שמתקיים הליך של שימוע ובירור, במידה ונמצא שמוסד לא מקיים החלטה כפי שהיה צריך לקיים אותה. בעצם אנחנו פועלים מכוח הדין ולפי הסמכויות שיש למשרד החינוך מכוח הדין. בשלב הראשון באמת יש התראה על חסימת תקצוב וחסימת תקצוב בפועל, שזאת החלטה של מנכ"לית משרד החינוך.

במידה ומוסד חינוך לא מקיים את ההחלטה למרות שנשלחה לו התראה ולמרות שנחסם לו תקציב, בעצם אנחנו עוברים למדרג הבא.

מה מרחק הזמן בין ההתראה לחסימה.

אני מאמין שאנחנו צריכים שפעם אחת לפחות ייחסם תקציב.

מה זה פעם אחת? זה מיידי?

תקציב לא עובר על בסיס יומי.

אם צוללן יורד מתחת למים, הכול תלוי מה יש לו בבלון החמצן.

אני אסביר. אי אפשר לדמות את זה לצוללנים כי צוללנים מקבלים כל רגע חמצן. לעומת זאת, מוסדות חינוך בעצם מקבלים תקצוב בכל תחילת חודש בגין החודש הקודם. כלומר, אם נחסם תקציב ב-15.9, אנחנו צריכים שיעבור ה-1 לאוקטובר כדי שהמוסד ירגיש - - -

אתם מסוגלים טכנית שאכן בתקצוב הראשון זה ייחסם?

בהחלט. ברגע שיש החלטה של מנכ"לית, כל הגורמים המעורבים במשרד בעצם מבצעים את ההחלטה דרך המערכות הממוחשבות.

אתה יכול לומר לי בוודאות שאלה שקיבלו את מכתב ההתראה לא יקבלו את התקציב הקרוב?

כל המוסדות שקיבלו התראה עד לתאריך מסוים של סגירת המערכות, לא קיבלו את התקציב האחרון. אנחנו כמובן בודקים כי אין טעם לשלוח מכתב ומוסדות ממשיכים לקבל את הסכום. לכן אנחנו בודקים ומוודאים שכל המערכות. יש פה גם דברים שקשורים לעניינים טכניים. אלה מערכות גדולות מאוד.

בכל מקרה, ברגע שמוסד בפעם הראשונה לא קיבל תקציב ואנחנו רואים שעדיין הוא לא קיבל את ההחלטה, השלב הבא הוא לפי חוק פיקוח על בתי ספר, דהיינו, האפשרות לשלול אפשרות אישור העסקה. אני מזכיר, מוסדות החינוך המוכר שאינו רשמי, הם לא מוסדות של משרד החינוך, במובן הזה שהם לא עובדי משרד החינוך. בעצם הם עובדי בעלויות, עמותות, עיריות במקרים מסוימים.

היא הנותנת שיותר קל לך כי אתה לא מעסיק שלהם. אתה צריך להסתכל על המוסד.

אני מסתכל על המוסד ובראש המוסד עומד מנהל. מי שחוסם את כניסת התלמידים לאותו בית ספר זה מי שעומד בראש המוסד. אם ראש המוסד לא יקיים את ההחלטה של הרשות המוסמכת, בין אם זאת רשות מקומית ובין אם זה משרד החינוך, ראש המוסד לא יישאר בתפקיד. ייערך לו שימוע.

יש לכם את הכלים?

יש לנו את הכלים. סעיף 16ב(3) לחוק פיקוח על בתי ספר אומר שעובד חינוך שיש לו השפעה מזיקה על תלמידים – אנחנו רואים את העובדה שמנהל מוסד חינוך מונע כניסת תלמידות או תלמידים ולהתחיל בלימודים, בעצם יש פה השפעה מזיקה על תלמידים. הוא מונע מתלמידים את הזכות הבסיסית שלהם של חינוך ומכאן יש השפעה מזיקה. לאחר שייערך לו שימוע, כי כך קובע החוק וכך קובע הדין ואנחנו פועלים בהתאם לסמכויות שניתנות לנו בדין, ייערך לאותו מנהל מוסד שימוע. למנכ"לית משרד החינוך יש את הסמכות לקבל את ההחלטה הנדרשת. במידת הצורך, לאחר שיישקלו כל השיקולים, אותו מנהל מוסד יישלל לו אישור העסקה ובאותו רגע ניתן לפנות לגוף המעסיק ולהורות לו מייד על פיטורי עובד ההוראה. מי שלא נענה לאותן החלטות של משרד החינוך, יש פה גם סנקציות פליליות, סנקציות מנהליות שאנחנו ננקוט בהן. אנחנו לא נהסס לנקוט בהן במידה ומוסדות חינוך לא יקיימו אחרי החלטות של הרשויות המוסמכות.

תודה.

נציגי הרשויות המקומיות שהם המסה הקריטית זה ירושלים, מודיעין עלית. מירושלים אני רואה את סגן ראש העיר. יש כאן מישהו ממודיעין עלית? כאין. זה כרגיל, זה שטח אקס טריטוריאלי. סדרי מנהל זה רחוק מהם.

אין להם אתר אינטרנט.

יש להם הכול. פשוט הרגילו אותם שהם יכולים לעשות מה שהם רוצים ולצפצף על כולם. הרגילו אותם. הממלכה הרגילה את הנהגת העיר הזאת לעשות מה שהם רוצים ולצפצף על המערכות.

יש פה מישהו מבית שמש?

כן.

בית"ר עלית? כנ"ל. טוב, יש להם סגן שר במשרד החינוך, אולי זה נותן להם יותר עומק. נראה, שיבוא סגן השר לפה ויגיד שהוא מגבה אותם.

צביקה כהן מירושלים. תן סקירה על המצב כרגע. על איזה סמינרים מדובר? תן סקירה כללית, כמה שובצו?

בירושלים מסיימות כ-2,600 בנות את כיתות ח'. אני מסכים עם מר זהבי שצריך לעבוד ביחד ובצורה משותפת בעניין לוח הזמנים. מייד אחרי הרישום אנחנו נתקלים ב-500-600 בנות שלא קיבלו אותן. לקראת החופש הגדול נשארות לנו 100 בנות ולקראת אמצע החופש הגדול משבצים כ-50 בנות. המספרים האלה מדברים בעד עצמם כי בסך הכול נעשית פה עבודה מאוד גדולה כדי לא להביא למר זהבי גלים גדולים של שיבוצים וכאלה דברים.

מכל מקום, אחרי אותן 50 בנות שאנחנו משבצים, אנחנו נתקלים במצב שהוא בלתי נתפס. בגדול, יש תהליך שהבנות עוברות מול הסמינרים וגם מול הרשות המקומית כדי לדעת לאן כל ילדה הולכת. ראה זה פלא, לאותן בנות שהן בעצם נחשבות הטובות, שמקבלות את התעודות הטובות ואת ההמלצות הטובות ומקבלות את הגיבוי החזק מאותם מוסדות שבהן למדו ומכירים אותן בצורה מאוד מסודרת, בין 80% ל-85% הן בנות ספרדיות. שאף אחד לא ינסה למרוח את זה בדברים כאלה ואחרים.

ומה קורה נכון להיום?

נכון להיום יש לנו 9 בנות אצל הרב מנדלסון שלא התקבלו לצערי. למוסד קוראים "דרכי רחל". אגב, הוא בעל תוקע בראש השנה בבית הכנסת. אומרים שהתקיעות שופר באות למחוק את הדמעות.

הוא אומר בהגינות: אף אל פי שאני יודע שאינני ראוי - - -

התקיעות של השופר באות למחוק את הדמעות של אימא של סיסרא. אני לא יודע מי מוחק את הדמעות של הילדות האלה ושלן האימהות שלהן. בנות שאת החברות שלהן כבר קיבלו. חלקם מראשי הסמינרים הם פושעים, הם מקבלים מבנות כבר בכיתה ז'. משרד החינוך לא יודע איך להתמודד עם הסוגיה הזאת. בת מצוינת שאת החברה שלה כבר קיבלה בתחילת כיתה ז'. עובר עליה החופש הגדול ולא מקבלים אותה. מתחילים ללמוד ואנחנו נמצאים אחרי חודש ושבוע מתחילת הלימודים.

תגרום לכך שהחבר'ה מהחינוך המיוחד יראו שהצרות שלהם קטנות משלך והן יברחו.

לא, לא, ממש לא קטנות, גדולות יותר אפילו.

כדי שלא תשתעממו הזכרתי אתכם, לא חייבים תגובה.

נכון שהסמכות נמצאת בידי הרשות המקומית. משרד החינוך העניק לרשות המקומית את אותן סמכויות בשל העובדה שאנחנו נמצאים בקו האש. אנחנו, השלטון המקומי שנמצא בקו האש מול הציבור ובמקרה הזה מול אותן תלמידות מסכנות. אנחנו עומדים מולם ולכן הסמכות אצלנו. אבל אם לא נקבל גיבוי מכם ברמות גבוהות מאוד ונתחיל לשלוח מסמכים אחד לשני, כשאנחנו נמצאים חודש מתחילת הלימודים וכשהבנות נמצאות בבית – קחו את הסמכות חזרה אליכם, אנחנו לא צריכים את הסמכות הזאת. אנחנו לא צריכים לא כותרות ולא כבוד מכם. אנחנו צריכים פתרונות, שמשרד החינוך יידע להציב את הסוגיה על מקומה.

הרב צביקה, זה רישום שלישי שלך.

אני פעם ראשונה נתקל בצונאמי הגדול הזה כשיש לי כל-כך הרבה בעיות בבית בתחילת שנת הלימודים למרות ששיבצתי אותן.

מה היה לפני שהיית בתפקיד הזה? היה בתפקיד הזה חבר מועצה שהסתדר עם הסמינרים.

אי-אפשר להגיד את זה.

יש את ראשי הסמינרים ויש את הרשות המקומית ובצלע השלישית יושבות הבנות המסכנות עם ההורים שלהן. הרשות המקומית תמיד היא משבצת, אין לה בעיה. השאלה, האם הצד השותף שלה אלה הסמינרים או הבנות? השותפות שלי אלה הבנות והאימהות שלהם. איתן אנחנו יושבים. הן הלקוחות שלנו ולא הסמינרים. הסמינרים זה לא הלקוחות שלנו.

יכול להיות שבשנים עברו היו משבצים ביחד עם ראשי הסמינרים. כשהיו מגיעים למכסה מסוימת, היו מורידים אותן לקבוצות יותר למטה. זה לא קורה אצלנו וזה לא יקרה אצלנו.

מה אתה הולך לעשות? אומר זהבי שהסמכות לשיבוץ היא של הרשות המקומית. יש בארגז הכלים שלך עוד משהו שאתה יכול לעשות?

שיבצנו.

כמה תלמידות יש ב"דרכי רחל"?

1,260.

משרד החינוך צריך, באגף השני שלא נמצא איתנו, לתת דין וחשבון איך יכול להיות שיש בתי ספר שמחזיקים 50 בנות בכיתה. אבל זה לא מוציא את האחריות.

במקרה שלנו, הסמינר של מנדלסון מחזיק 42 בנות בכיתה. הוא יקבל עוד 9 בנות, כל ילדה בכיתה אחת, לא יקרה לו שום דבר.

אין ספק שהצפיפות בסמינרים - - -

אלה לא אותם מוסדות שאני מדבר עליהם.

הצפיפות מוגזמת והמשרד צריך לעשות הכול. אני מפנה לתכנית החומש שלכם. אני אומר לכם שיהיה דיון בנושא עם תחילת המושב. אני לא מתכונן לסמוך על משרד החינוך בקטע של כתיבת תכנית החומש של פיתוח המבנים. אני יודע איך זה עובד היום ואני יודע איך זה הולך להיות בחמש שנים הבאות. אני לא יהיה בוועדה בעוד חמש שנים.

לכן, אני אומר שיהיה פה דיון על תכנית החומש. המדינה הקציבה תקציב גבוה מאוד על-מנת להדביק את הפערים בבינוי. מה שהיה הוא לא שיהיה. אבל זה עדיין לא מכשיר את השרץ, עדיין לא מאפשר לעשות את הדבר הזה לתלמידות.

שאלתי כמה תלמידות יש ב"דרכי רחל"?

מדובר על 42 בנות בכיתה.

1,260.

מה התקצוב החודשי ל-1,200 בנות?

אני לא מתעסק בזה. אני רוצה להבין דבר אחד. אתם מדברים על חסימת תקציב. אתה הבאת את הדוגמה של הצוללן. שאלה: האם כשהוא קיבל את הילדה התקציב חוזר לו, או שהוא נעלם?

חוזר, בטח חוזר.

אז הוא לא צריך אתכם, סליחה. הוא חי טוב מאוד, תאמינו לי.

זה חוזר עם ריבית.

אדוני, זאת עבירה פלילית. כשאתה משאיר ילדה בחוץ, אין דבר יותר חמור מזה.

אתה שואל ספציפית על אותה ילדה אם הוא יקבל רטרו?

לא, על אותו בית ספר. איזו סנקציה אתה עושה? מה הסנקציה הזאת? אתה לא מפחיד אותו בכלל. אולי זאת תכנית חיסכון שלו. הוא פתח אצלך תכנית חיסכון ועוד חצי שנה הוא יקבל הכול.

התקנות קבעו שה אחריות לשיבוץ וארגון הלימודים ברשות המקומית היא של מנהל אגף החינוך ברשות המקומית. כך לגבי עיריית ירושלים וכל עירייה אחרת.

לגבי השאלה. לעיריית ירושלים יש ייעוץ משפטי. עיריית ירושלים, כמי שאמונה על ארגון ורישום לבתי הספר, ככל שיש מוסדות שלא מקיימים, בנוסף לסל הכלים שיש למשרד החינוך, יש גם סל כלים לעיריית ירושלים שהיא צריכה לבדוק אותו ולבצע אותו.

למשל, עניין הביקור הסדיר. מוסדות חינוך שלא מאפשרים את הביקור הסדיר, הסמכות בעצם להגיש כתבי אישום של ביקור סדיר - - -

הוא מאפשר ביקור סדיר.

יש פה מטריה משפטית שצריך לבחון אותה. אם מוסד חינוך עצמו מונע כניסה של תלמיד, הוא מונע את הביקור הסדיר של התלמיד. יש פה עניין שצריך לבחון. ניתן לפנות אלינו ופונים אלינו.

אתה יכול לומר לי, כיועץ משפטי של משרד החינוך, האם ניתן להפעיל סנקציה משפטית על מנהל מוסד? הקב"סית יכולה להגיש נגדו כתב אישום?

מתבצעת עבודת מטה שלנו במשרד על-מנת לבחון את כל המקרים וזאת בשל אירועי השנה האחרונה . אנחנו צריכים לבחון את העניין הזה ובעצם לבחון את כל סל הכלים שיש לנו, כפי שיושב הראש אמר. אנחנו מוכנים לזה ואנחנו מבצעים עבודת מטה בעניין הזה. כרגע אנחנו משתמשים בכל הכלים ואנחנו גם נעמוד בקשר עם הגורמים הרלוונטיים.

נציג בית שמש, תודה רבה שהגעת. על המובן מאליו אני אומר לך תודה כי יש רשויות מקומיות מוצלחות אחרות שזה לא מדבר אליהן.

ספר לי מה קורה אצלכם?

אמנם בית שמש זה לא ירושלים אבל זאת עיר מספיק גדולה וגודלת. כל שנה מסיימות את כיתה ח' 800 בנות.

חשוב שייאמר. אם הליכוד לפני עשור וחצי או שני עשורים לא היה מחליט לפתח את בית שמש, לחרד את בית שמש – תמיד מאשימים את משה אבוטבול שהוא מחרד את בית שמש. הליכוד, בהחלטתו לבנות את בית שמש, חרד את בית שמש לצורך העניין, אז הבעיה בירושלים היתה היום יותר גדולה. הדברים צריכים להיאמר.

אז עתידה בית שמש לגדול והיא בבנייה מאסיבית. תכנית החומש שלה זה פי שניים ממספרה כולה.

יש להם 12 הרשאות לבינוי וסך הכול 20% מנוצלים. קחו את זה בחשבון.

לגבי מצבנו בתחום החינוך בסמינרים. כל שנה מסיימות כ-800 בנות המיועדות לשיבוץ בסמינרים. השנה כ-100 בנות נשארו ללא שיבוץ. לגבי 100 הבנות האלה, כבר בסביבות פסח אגף החינוך שוקד לשבץ את הבנות ברישום, אבל ברישום המתאים למוסדות הנמצאים בעיר. אני מתכוון לכך שנעשים שאלונים וראיונות אישיים עם רבנים הקשורים למשפחות, עם המשפחות עצמן, עם המחנכות של השנים הקודמות, עם מנהלות בתי הספר של היסודי. בסוף, כשנשלח השיבוץ שלנו, של מנהל אגף החינוך, הוא כבר אחרי שבדקנו לפרטי פרטים אם אכן אותה אחת מתאימה למוסד איקס ולא סתם שיבוצים נשלחים.

המטרה היא להקטין כמה שיותר את ההתנגדויות. הגענו ל-1 בספטמבר עם שני מוסדות שלא מוכנים לקבל את הרישום שלנו. אנחנו שיבצנו את כל ה-100 ונשארו עם שני מוסדות שלא מוכנים לקבל והם הגיעו לשימוע אצל מר זהבי. השימוע היה לטובת הרשות. הודענו לבנות והן הלכו לבתי הספר והוחזרו הביתה בבושת פנים. מדובר ב-10 בנות.

מנהלי המסגרת יודעים שאנחנו עכשיו במסגרת הימים הנוראים? אולי כדאי שיבקשו מהן סליחה.

הכול ידוע. מדובר במוסדות של הציבור החרדי והכול ידוע. בכל זאת, אנחנו נמצאים עם 10 בנות שחזרו הביתה בערב ראש השנה בוכות. הן התייצבו אלינו במחלקה.

לך כמנהל אגף החינוך, אין לך כלים?

הכלים שיש ברשותנו זה השיבוץ בלבד. פניתי מייד למנהל המחוז ועדכנתי אותו שזה המצב. הוא הסביר לי שאלה הנהלים ושמייד מתחילים בעצירת התקציבים. פה הדברים עומדים. יש לי רושם שמשהו לא ברור במה המשמעות של זה למנהלי המוסדות. כך זה יוצא מהשטח כי שום דבר לא קרה. אמנם קיבלו את עצירת התקציב - - -

הם לא נבהלו.

הם לא נבהלו, כמו שהוזכר פה.

לכן קיימתי את הדיון, ראיתי את זה.

אחד מהם זה המוסד של הרב מנדלסון בירושלים ועוד אחד אחר שהוא יותר פרטי אבל עדיין מרגיש שהוא חזק והוא עושה את מה שהוא עושה. זה באמת מוזר מאוד. זה מצבנו נכון לרגע זה, אותן 10 בנות עדיין נמצאות בבתיהן. מבחינת הרשות, כל ה-100 שובצו. נשארנו עם 10 שנמצאות בבית.

יש פה הורים של ילדים.

אמא שלי תבוא עוד 5 דקות.

שמי מ'. אני עוסק בחינוך 28 שנה. אני מבני ברק. אף פעם לא תיארתי לעצמי שזה גם יגיע אלי.

אמרת שאתה עוסק בחינוך. מה אתה עושה?

הייתי מנהל בית ספר לחינוך מיוחד וכיום אני מפקח בתלמוד תורה.

ברוך השם, יש לי 3 בנות. שתי בנות למדו בסמינר אלקיים בבני-ברק וסיימו שם בהצלחה רבה. באופן טבעי, השאיפה של הבת הקטנה שלי היתה להגיע לסמינר שהאחיות שלה למדו. היא שמעה את החוויות ולשם היא שאפה. מכיתה א' עד כיתה ח', התעודות מצוינות. בשום נושא אי-אפשר לומר שהיא לא מתאימה או לא ראויה, אם זה במידות, בהנהגות. בית, ברוך השם, לא השתנה.

הבת נבחנה עם מספר בנות לסמינר. התשובה הגיעה באיחור לאחר פסח. באותו יום שקיבלתי את המכתב הגבתי לסמינר. במכתב היה כתוב: "בשל אי התאמה לדרישות בית ספרינו". אין נימוק, אין שום דבר. מה זה בשל אי התאמה?

משרד החינוך, האם יש באיזה כוכב לכת אחר חוץ מכוכב הארץ, יש נוסח כזה של מוסד שמקובל עליכם משפטית?

תקריא שוב את הנוסח.

"הננו מצטערים להודיעכם כי לאחר דיון בבקשתכם לא מצאנו אפשרות לקבל את בתכם לשנת הלימודים הבאה עלינו לטובה בשל אי התאמה לדרישות בית ספרנו".

זה השטנץ אצל כולם.

אני רוצה להסביר. יש את הנחיות הרישום לסמינרים, כלומר לכל המוסד העל יסודיים, והשנה גם פורסמו גם למוסדות קדם יסודיים, גנים וגם מוסדות יסודיים. ראינו שהתופעה של מיון וסינון תלמידים יורדת למטה גם. יש הנחיות מאוד מסודרות. אנחנו בעצם מכירים באוטונומיה של בתי הספר, של מוסדות החינוך, לחינוך מגזרי. כשמוסד רוצה להחליט מי יהיו התלמידים אצלו, זה צריך להיות בהתאם לדין, ללא אפליה, בהליך שקוף, שוויוני ומסודר. הביקוש גדול וההיצע הנמוך מבחינת בית הספר. הרבה תלמידות רוצות להגיע לבית ספר אחד אבל לצערנו יש מקום מוגבל בבתי ספר.

לכן לבתי ספר יש סל של הנחיות ברורות וכלים איך לפעול. השלב הראשון זה מבחן.

איזה כלים יש לאבא לבחון שהבת שלו שסורבה אינה שונה מאותן 30 בנות שהתקבלו לאותה כיתה, לפחות בתעודה, לפחות באורחות חיים? איזה כלום יש לו לבדוק שהיא לא הופלתה רק בגלל שהיא לא באה למישהו טוב בעיניים?

שאלה נהדרת. מוסד חינוך אמור להשיב תשובה מנומקת ומפורטת מה מנע את קבלת התלמידה. לצורך העניין, זאת תלמידה שעולה לכיתה ט' ומבקשת להגיע לסמינר. היא עשתה מבחן, היא עשתה ראיון.

האחיות שלה הוזמנה. היא לא הוזמנה לראיון למרות ששלחתי מכתב וביקשתי שיזמנו אותה לראיון.

אז צריך לבחון.

לצורך העניין, מוסד חינוך יכול לקבוע מבחן כניסה וכל תלמידה שלא עוברת את ציון הסף המסוים לא מוזמנת לראיון. כלומר, זה חלק מהאפשרויות העומדות למוסד.

הבעיה נוצרת וכך אנחנו מרגישים במשרד החינוך, שאין שקיפות מלאה להורי התלמידה, מה הסיבה שמונעת את קבלת התלמידה לבית הספר. כאשר אומרים להורים שיש אי התאמה, מה זאת אי התאמה? ממה נובעת אי ההתאמה? משרד החינוך מדגיש ודורש מבתי הספר לפרט את מהות אי ההתאמה.

הרבה פעמים מוסדות חינוך מגיעים לוועדות ערר ואומרים שהם לא רוצים לפגוע במשפחה או בתלמידה. אני לא מדבר על משפחת מ', אני לא מכיר את המקרה הפרטני. לא רוצים להגיד לתלמידה שהיא קיבלה 20 נקודות מתוך ה-100 האפשריות. לא רצינו לפגוע בכבודה.

אנחנו אומרים למוסדות שיגידו את מה שצריך. תחושת האפליה מתחילה ברגע שלא אומרים לאדם מה הסיבה שמונעת את קבלתה. המכתב ממוען להורי התלמידה וההורים יוכלו לתווך את זה. יש אפשרות אחרת, שמוסדות חינוך אומרים שניתן לפנות למוסד החינוך על-מנת לקבל את ההסבר המלא. גם זה כדי לא לפגוע בתלמידה.

יש לך את זה באותיות קטנות למטה.

רשום שאפשר לפנות בערר למוסד החינוך.

הפסקתם אותי באמצע הדברים. במכתב כתוב שניתן להגיש ערעור בכתב. הגשתי את הערעור ונימקתי שאני עוסק בחינוך ועסקתי במשך שנים בחינוך המיוחד ואני יודע מה זה להביא ילד לכיתה שלא מתאימה לרמת היכולות שלו והידיעות שלו. אנחנו בתור הורים לא היינו שולחים תלמידה למוסד חינוך שלא מתאים לה מבחינה לימודית. יתרה מזאת, שתי הבנות שלי, כמו שהגדרתי, סיימו בהצלחה והתעודות שלהן מעידות על-כך.

נימוק שלישי שכתבתי הוא שהמחנכת שמלווה את התלמידה שלי בכיתה ז' ו-ח' היתה המחנכת של הבת שלי באותו סמינר אלקיים. היא טענה במפורש שאין יותר מתאימה ממנה לסמינר הזה.

פשוט לא היתה מכסה. לא הסבירו לכם את זה.

"אלקיים" זה לא מכסות, זה ספרדי.

למה אתה מיתמם? צודק צביקה כהן, יש מכסות.

לא ב"אלקיים".

לא ב"אלקיים", אבל יש מכסות.

קיבלתי אחר-כך עוד מכתב עם תשובה לקונית שהם שקלו בכובד ראש וההחלטה לא היתה פשוטה. "לאור הנתונים האישיים שהצגתם קיימנו דיון מעמיק בנושא אך לצערנו אין באפשרותנו לשנות את ההחלטה".

סליחה, אתה ערערת לאותו מוסד שלא קיבל?

כן.

אז מערערים על החלטה של בית משפט שלום בבית משפט שלום? אמור להיות מישהו מעל שמקבל את הערעור.

מה עשית אחרי זה?

אחר-כך פניתי לעיריית בני-ברק. ראיתי שזה המצב אז ניגשתי לסגן ראש העיר ודיברתי איתו. אמרתי שאני לא מתכוון להתאבד יחד עם הבת שלי בנושא הסמינרים. אני מבין קצת את עולם הסמינרים, אני לא רוצה. אם יש לך אפשרות לסדר לי את הסמינר הזה אז טוב, אם לא, אני הולך להירשם בסמינר הבא.

זה שפנית אליו הוא מחזיק תיק החינוך?

כן. הוא אמר לי: אנחנו הריבון, אנחנו מחליטים. אמרתי לו שלא ייתכן מצב שאני מקבל את התשובות האלה.

לאיזה סמינר הוא שיבץ את הבת?

הוא שיבץ לסמינר "גברא".

זה מקובל עליך?

עלי זה יכול להיות מקובל, על הבת שלי זה לא מקובל.

אלה הנתונים, בוא תגיד לי אם אתה יכול לשנות את זה. הראיתי לו את התעודות של הבת שלי והוא אמר לי שאם אלה התעודות שלה, כל סמינר צריך לחטוף את הבת הזאת. אתה לא רושם אותה לשום סמינר אחר, אני דואג לזה באופן אישי.

למה הוא צריך ללכת אליו כדי שידאג לו באופן אישי?

הנה דוגמה אוטנטית של אבא שמלווה את הבת שלו מתחילת עונת הרישום. הוא חסר אונים. הוא מסתכל לה בפנים והוא חסר אונים עד לרגע זה.

גם אנחנו מאוד חסרי אונים.

הגעת בתחילת הדיון? לא שמעת את דברי הפתיחה שלי, אז אל תפריעי לי. תשאלי את החברות שלך מה אמרתי בתחילת הדיון. אל תפריעי.

הוא שיבץ אותה לסמינר שלא נחשב בדרגה גבוהה.

פניתי לוועדת ערר של המחוז החרדי. בהתחלה לא קיבלתי תשובות. כהורה מודאג הרמתי טלפון והגעתי למפקחת אסתר חרך. שאלתי אותה מה קורה? היא אמרה: ראיתי את התשובה של בית הספר, מה אתה רוצה, אמרו לך שזה בשל אי התאמה לדרישות בית הספר?

היא ניסתה את מזלה.

אמרתי לה: תקשיבי טוב, מה, המשקפיים לא בסדר? הגובה? שאלתי אם ראתה את הערעור שלי והיא אמרה שכן ושהנתונים נמצאים מולה. היא אמרה שהיא ראתה גם מה שענו לי. אמרתי לה שאני רוצה תשובות ברורות. כמו שעורך הדין פה אמר, אני רוצה תשובות ברורות. היא אמרה שתבדוק ותחזור אלי אבל היא לא חזרה אלי. זה היה ב-24.8. אחר-כך התקשרתי ודיברתי עם שוש איפרגן והיא אמרה שהם דנים בנושא הזה והבת לא עברה את מבחן הרף, היא קיבלה 54%.

מה הוא מבחן הרף?

באמת שאני לא יודע.

בכל בית ספר זה שונה.

ביקשתי לקבל את התוצאות של המבחן, או לפחות לראות את אותו מבחן. ביקשתי לקבל תשובה רשמית מהמחוז החרדי אבל לא קיבלתי. ב-25 לחודש הזה כתבתי לשוש איפרגן ולמנהל המחוז החרדי, שהבת עד עכשיו נמצאת בבית. אני מרגיש שהמחוז החרדי, במקום לדאוג לי הוא דואג לסמינרים.

תקשיבו. מכתב רף קיים, מקובל עלי. כללים שיהיו בשוויוניות ובשקיפות. במקרה של מ', אני רוצה בדיקה שלכם ואני רוצה תשובות עוד לפני כיפור. אני רוצה לראות את מבחני הרף של כל השכבה של הילדה הזאת. זה המבחן הזה. רק כך מנהלי בתי ספר יבינו שהם לא יכולים לעשות שבת לעצמם. אני רוצה ב"אלקיים" את המבחן של כל השכבה.

יש אצלנו את הכול, אנחנו נעביר.

את יכולה לומר לי שבשכבה הזאת נעשה מבחן רף לכולם והיא נמוכה מכולם?

ככה זה נבדק. לא נמוכה מכולם - - -

אני אסביר.

לא התקבלו תלמידות שהציון שלהן נמוך יותר.

אני שואל הפוך. את יכולה לומר לי בוודאות שכל מי שהתקבל עבר את אותו מבחן וקיבל ציון יותר גבוה?

מי בדק את הבחינות האלה?

בית הספר.

אני מבקש להבהיר את זה. משרד החינוך, המחוז החרדי מפקח על מאות בתי ספר. משרד החינוך לא בודק מבחן מבחן. כל מוסד חינוך אמור להמציא למשרד החינוך ערכת קבלה. בערכת הקבלה רשום כל מי שהגישה בקשה להתקבל לבית הספר, עם כל הפרמטרים שלה, עם כל הציונים שלה ואנחנו בוחנים את הרף. כשיש לנו מקרים ספציפיים, אנחנו פונים לבית הספר ומבקשים את הבחינה הספציפית של התלמידה. מבקשים לראות מה היו הציונים. בהרבה מקרים אנחנו בוחנים כל מבחן, רואים את הציון שהופיע בבחינה שלה, מופיע גם ברשימות. אנחנו בודקים כל מקרה.

אני מבין שהמקרה הזה ייבחן. בהתאם למה שהיושב ראש אמר, הוא ייבחן.

אני שואל שאלה. הרי התלמידה הזאת סיימה כיתה ח' עם ציונים טובים. כמוה צריכות להיות עוד כמה ולא כל הכיתה.

כל הכיתה.

כל הכיתה סיימו בציון 100?

יכול להיות שהבת שלו לא צריכה להיות שם אבל אני רוצה להיות בטוח ואני רוצה לתת לו את הביטחון. אני רוצה לראות שגם אותה ערכת קבלה נעשתה לאלו שהתקבלו.

העניין הזה ייבחן.

אני רוצה להסביר דבר אחד. לצערנו, התעודות של כיתה ז'-ח' לא מספקות את מוסד החינוך ובגלל זה נעשים גם מבחני כניסה. יש תופעה שאנחנו מזהים ומכירים וצריך לחשוב איך לתת לה מענה, שמוסדות החינוך רוצים לעזור לתלמידות שלהם שמסיימות. אני לא מדבר, חלילה, על המקרה הספציפי של מר מ', אני לא מכיר את המקרה.

הרבה פעמים מוסדות החינוך משפצים את התעודות לקראת סוף כיתה ז' או ח', כי יודעים שלתעודה יש חשיבות. בגלל זה בחינות הכניסה הן מרכיב מרכזי בהליך הבירור. אנחנו בודקים את זה.

לגבי הפנייה הספציפית, כפי שאני מזהה את הבעיה, הבעיה התחילה מזה שהיתה פנייה קודם כל לנבחרי ציבור בתוך הרשות המקומית ולא היתה פנייה ישירה למשרד החינוך, אחרי שהתקבל הסירוב. אם היתה פנייה בסוף אוגוסט – משרד החינוך אומר להורים לפנות עד ה-30.6 כדי שיהיה לנו זמן לבחון. אם מגישים פנייה למשרד החינוך היא תיבדק גם אם הגיעה בסוף אוגוסט ואנחנו לא נתעלם. הבעיה היא שמגיעה פנייה בסוף אוגוסט, ערב פתיחת שנת הלימודים, לוקח יותר זמן לבדוק.

אני לא רוצה להזכיר, שזה לא מי שפונה הכי דחוף ועושה את הרעש הכי גדול יתקבל. אנחנו כרשות מנהלית מחויבים גם אנחנו לתקנית מנהלית. אנחנו לא נבחן ראשון את המקרה שהגיע ב-1 בספטמבר כשיש לנו מקרה מה-2 באוגוסט. אנחנו צריכים לבחון את המקרים לפי הסדר.

בשנה הבאה ב-1 בספטמבר אנחנו לא נתעסק עם זה בכלל.

אמן ואמן.

לא אמן ואמן, יהיה חוק. יהיה חוק שב-30 ביוני, אין תלמיד ותלמידה שלא יודע איפה הוא לומד. את זה אני לא שומע מכם.

זה מה שאנחנו אומרים מהתחלה. את המקרה של מר מ' אנחנו נבדוק פרטנית ונעביר לאדוני את המידע הנדרש.

אמא הגיעה?

עדיין לא הגיעה.

אני אקרא מהדף כי אני קצת מתרגש. יש לי אחות בבית חודש שלם בוכה לילה ויום.

תן לי לעזור לך. מאיפה אתה?

מבני ברק. היא נרשמה ל"שרנסקי".

היא בוכה בבית לילה ויום. פנינו לכל מי שיכולנו, זה אומר לסמינרים, לעירייה, לשרים, לחברי כנסת, מכרים. פנינו לכל מי שיכולנו והכרנו וגם לחברי כנסת. יש כאלה עם רצון טוב, אחד פחות ואחד יותר אבל לא יצא כלום. הכול נכנס מפה ויוצא לעירייה. היינו בעירייה, ממש זבל, זבל, בושה וחרפה.

אני פונה כאן ממש בדמעות ותחנונים של כל המשפחה, של 9 אחים, 5 חתנים, בני דודים גיסים וחברים, כל מי שיכול לעזור. הילדה יושבת בבית ובוכה, אין לה מה לעשות ולאף אחד לא אכפת. אין אף אחד שאומר שאין התאמה. אין מנהל שאמר. אני הייתי אצל מנהלים בבית ואף אחד לא אמר שאין התאמה.

קיבלתם תשובה מהסמינר?

מ"שרנסקי" קיבלנו תשובה שלילית. הם אמרו שזכות קדימה לילדות מתל-אביב ואנחנו גרים בבני-ברק. היו לכם בנות ב"כהנא", למה אתם באים אלי?

"שרנסקי" זה לא בבני ברק?

זה בתל-אביב. ויש שם כבר בת אחת. היו שלוש בנות ב"כהנא" הרביעית הלכה ל"שרנסקי" והחמישית רצינו גם שתלמד ב"שרנסקי" אבל הוא לא קיבל אותה. יש זכות קדימה לילדה שלומדת בתל אביב.

זה נראה סביר.

נרשמתם רק למקום אחד?

נרשמנו למקום אחד כי אם אתה נרשם לשניים, שניהם לא מקבלים אותך. ככה זה הולך היום. אז הילדה בבית חודש וחצי ובוכה ולא קמה מהמיטה.

קיבלתם שיבוץ מהרשות המקומית?

שום שיבוץ והעירייה גם לא העבירה את זה למשרד החינוך. זה פשע, לא?

בוא נעשה סדר. מבחינת עיריית בני-ברק, נכון להיום, אחותך שקופה ולא קיימת?

שקופה, לא קיימת, בבית בוכה. אימא שלי עזבה את העבודה כי חודשיים היא בעירייה כל יום. ראש העיר יוצא, לא מעניין אותו.

פנית לחבר כנסת. אלי פנית?

חייק זה עוזר שלך? כל הכבוד לו, הוא הביא אותי לפה. מלך, עשה הכול. הוא תמיד עונה לטלפון. התקשרתי לצביקה כהן הוא חזר אלי.

מה עושים? מה עם אחותי שבבית?

הייתי בעירייה חודשיים רצוף, לא מעניין אף אחד.

עיריית בני-ברק גם לא נמצאת.

במשרד החינוך הוא אומר שהוא בכלל לא מכיר את השם של אחותך.

יופי, משרד החינוך גם לא מכיר. על זה עלינו עכשיו, הילדה שקופה.

למי פנית במשרד החינוך?

אימא שלי תבוא עוד מעט היא תגיד.

כל הכבוד שבאת לדאוג לאחותך.

נבחר שם ערטילאי. ליוסי מנתניה אין את הבעיה הזאת. הוא נרשם למקיף עירוני ואין לא בעיה. הוא לא צריך לפנות לחברי כנסת. למה צריך לפנות לחברי כנסת? למה צריך לפנות לעוזרים בכלל?

אלא אם כן הוא חינוך מיוחד וגם אז הוא צריך.

למה? הוא לא צריך גם שם.

בעיתון "כל העיר" של בני-ברק היתה כתבה וראיינו את סגן ראש העיר והוא אמר שכולן מסודרות.

אני עוצר אותך ושכל התקשורת החרדית תיפול עלי. כשאני רוצה לגלות דברי אמת, אני לא קורא בתקשורת החרדית.

לא משנה, אבל אנשים רואים שכולן מסודרים אבל יש ילדות בבית בוכות.

אל תיקח ברצינות את התקשורת החרדית.

מה אנחנו עושים? אני רוצה שמישהו יבוא ויגיד לי: בוא אני אעזור לך.

חמור שעיריית בני-ברק לא יודעת את המצב של אחותך.

הם יודעים הכול.

בדקנו וזה בטיפול מחלקת החינוך בבנק ברק.

במשרד החינוך אמרו לנו שאין שם כזה.

אתה רשום.

הם רשמו עכשיו.

הוא לא רשם את זה עכשיו, הוא בא עם זה לוועדה.

אני חייבת להבין משהו. אם מוסד כמו "שרנסקי" אומר לך לא, אתה לא אוטומטית פונה למוסד אחר?

העירייה לא שיבצה לשום מקום.

אתה לא פונה למקום אחר?

שיבצו אותנו למוסד ספרדי, אנחנו לא רוצים ספרדי.

אני לא מבינה את זה. אם בית ספר אחד אומר לא, הולכים לבית ספר אחר.

פנינו לארבעה בתי ספר.

גם הם אמרו לך לא?

היא לא נרשמה.

תקשיבי גברת מירב בן-ארי. כשרשמו אותך לכיתה א' את לא הרגשת כי אימא שלך לא הלכה למוסד להירשם. יש שיבוץ של העירייה. כשעלית לכיתה ח' זה כנ"ל.

אז אין שיבוץ לילדה בבני-ברק?

זאת הלקונה ברישום למוסדות החרדים וצריך לטפל בה. המציאות הזאת צריכה להיעלם מהעולם.

זאת מציאות ייחודית למגזר החרדי כי אין את זה במגזרים אחרים.

כמה מקרים יש בבני-ברק?

6 מקרים. לשניים אין שיבוץ רשות וארבעה הורים מסרבים.

אנחנו רוצים להתכנס בסוגיה הזאת.

עורך-דין יואב ללום, בבקשה.

אני רוצה לעשות קצת סדר, חברת הכנסת מירב בן ארי, בנקודות ובפרטים. קודם כל, אי אפשר להתכחש לזה שבמדינת ישראל יש אוטונומיה ומכוח האוטונומיה החינוכית החרדית בכלל, כמו שכל חסידות מתפלגת לכמה חסידויות אז גם בתי הספר מתפלגים לתתי קבוצות, קהילות ומגזרים. משרד החינוך שותף די בכיר במצב הזה. גם בערים שלא היה אפשר. אם אתה זוכר בחיפה, כשגור למדו בחינוך העצמאי, משרד החינוך נתן רישיון לגור להתפצל, למרות שהם לא התפצלו מ-1988 ועד שנה שעברה.

יש מבחני כניסה לבתי הספר האלה וגם ראיון. לא יכחיש חברי, לירון ספרד. בשנה שעברה ייצגנו משפחה בבית שמש, שבית הספר צירף לעתירה שהוא הגיש נגד ועדת הערר של שמעוני בשנה שעברה, על אי קבלת הבת, הוא צירף את מבחן הכניסה שלה. בוועדת הערר אין זכר לנתון הזה. בתשובה שלנו לבית המשפט בדקנו את המבחן ומתוך השאלות באנגלית נתנו לה איקסים על תשובות נכונות. מתוך השאלות בעברית נתנו לא איקסים. הוא לא יכחיש את הנתון הזה.

היינו באותו צד.

היינו באותו צד אבל בוועדת הערר הנתון הזה לא עלה. זאת אומרת, ועדת הערר לא זיהתה שיש כאן מבחן כושל. היה שם מבחן כושל והשופט בא ואמר שמי שנכשל בבחינה היה בית הספר ולא התלמידה.

לכן, כשאנחנו מדברים על מבחנים, הנושא הזה פרוץ. כל בית ספר יכול להגדיר איזה מבחן שהוא רוצה. בסוף בציון הוא מגדיר את הציון, הוא מגדיר את הפרטים. כמו שאמר צביקה חברי, בסוף במבחן התוצאה, 80%-85% הן בנות ספרדיות. מה רק הן לא יודעות לעבור בחינות?

איפה החלשות שהן לא ספרדיות?

הן נמצאות, הן מתקבלות יופי, אל תדאג.

יש גם קצת שיושבות בבית. ברשותכם אני רוצה להתייחס לכמה נקודות. יש נהלים. הנהלים הם די קשיחים וטובים ברובם. אני יכול לומר שהנהלים טובים. יש קצת קושי בהפעלה של הנהלים, כשמדובר בהפעלת הנהלים מול ההורים. העליתי דוגמאות השנה כשייצגתי בפני ועדת הערר. אני אתן דוגמה: ועדת הערר משבצת תלמידה, מקבלת את הערר שלה אז בית הספר אמור לקבל אותה או להגיש עתירה. אבל בינתיים הילדה הזאת נשארת בבית כי בית הספר מצפצף על הדבר הזה והיא נשארת בבית. יש לנו השנה עשרות כאלה.

הבעיה מתחילה ונגמרת בזה שוועדת הערר לא מקיימת את הנהלים שלה עצמה. הנהלים של ועדת הערר אומרים שהוועדה צריכה לדון בעררים תוך 14 יום - - -

אתה טועה, זה לפי הקדימות לפי לוחות הזמנים.

זה לא כתוב בהנחיות שאני מכיר.

אם זה לא כתוב, אז זאת בדיוק הבעיה. ועדת הערר דנה השנה בעררים בחודש אוגוסט ותקנו אותי אם אני טועה.

הוא אומר עשרות, אז מה? מה שהוא אומר זה נכון?

תעצרו רגע. אולי נראה לכם שבדיון הזה אני פאסיבי מידי. בסוף הדיון אני רוצה למצוא פתרונות. תקשיב לי טוב טוב. אתם לא יכולים לקפוץ פה ואני אשאר אדיש. אתם יודעים למה? אם הרשות המקומית לא משתפת פעולה, איך יגיעו אליך בפברואר? איך יגיעו אליכם במרץ? איך יגיעו אליכם באפריל? אתם יושבים ומחכים שזה יגיע אליכם. זה מה שצעקתי ארבעה או חמישה חודשים. אני לא יכול להישאר אדיש לטענות שלכם. הוא טען טענה חזקה והיא שורש הבעיה. אנחנו צריכים לשבת על הזנב של הרשויות המקומיות. אין תואר יותר מתאים מהזנב. לתת להם זנב, כי הם עושים מעשה כלב, מעשה קוף. לא רציתי להגיע לזה, אז אל תתגרו בי.

חברי הכנסת מרגי, זה יותר מזה. כבר כשהורה פונה. הנה, שמענו פה עדות. בא אבא ובפיו אומר שהוא פונה למרכזת על ועדת ערר, לגברת חרך. את הצורה ואת התשובה ואת היחס שהוא מקבל. מנהלי המוסדות לא מקבלים. אני אומר את זה כמי שליווה השנה - - -

אתה סתם מדבר לא לעניין. אתה יכול לתקוף אותי כמה שאתה רוצה אבל אתה לא תכפיש את העובדים. אתה לא תכפיש את העובדים. אתה לא יכול.

איציק, תרשמו את הדברים.

אני לא מוכן שיישב פה מישהו שיזרוק מילים שהן לא לעניין וימציא מספרים שהם לא לעניין. אני עושה את העבודה שלי, תעשה את שלך.

תעבוד, תעשה את העבודה שלך.

אני עושה את העבודה שלי, תעשה את שלך. אתה מניפולטיבי כרגיל.

אתה הורס לעצמך את הדיון.

אני הורס לעצמי את הדיון?

אני מבקש שלא תתפרץ.

עם כל הכבוד, לא מצאתי שהוא – הוא אמר עובדות לא נעימות, הוא לא פגע. הוא לא אמר את זה בצורה בוטה. הוא סך הכול אמר שעובדת אמרה כך וכך. הוא טען את הטענה שלו ובצדק. אני יכול להגיד לך שהעוזר שלי קיבל את אותן תגובות סתמיות ממנה.

זה לא רק היא, זה עוד אחרים.

אתה יודע כמה ערעורים התקבלו?

משרד החינוך יושב לידך. יש לא מעט.

אני מוטרדת מזה שאתה מערער לאותו מוסד שדחה את הילדה. למה לא לפנות ישר למשרד החינוך?

נעשו ניסיונות של הידברות. הנתון הזה לא ייתן לך כלום.

אני רוצה להמשיך. אני אשתדל לסכם אבל יש עוד שתי נקודות שאני משאיר לסוף.

בפועל, הדיונים בוועדת הערר מאוחרים. השנה היה שינוי בהרכב של הצוות של ה"בק אופיס" של ועדת הערר. זאת תפיסתי. יכול משרד החינוך להכחיש את זה. גם ההורים שפונים לוועדת הערר, התחושות שנה שעברה והשנה של ההורים, כמי שבקשר עם ההורים, התחושות קשות יותר של ההורים אל מול ועדות הערר.

עלה פה בדיון הזה בית ספר של "מנדלסון". עכשיו אני שומע מבית שמש שזה לא רק בית ספר בירושלים, זה גם בית ספר בבית שמש של אותו מנדלסון. אותו יחיאל מנדלסון, שהוא הבעלות של עמותת "דרכי רחל", או משהו בסגנון.

אני שואל שאלה פשוטה. אותו מנדלסון היה בשימוע בעקבות פנייה של עמותת נוער כהלכה, עוד ליהודה פינסקי, על זה שהוא הוקלט בישיבה עם הורים בביתר, אומר שהוא יקפיד שבבית הספר שלו הוא יהיו 30% ספרדיות. אז הוא הוזמן לשימוע ועשו לו נו נו נו. אני לא יודע איפה זה נרשם אבל זה עבור.

לאחר מכן, אותו מנדלסון הפעיל בית ספר. זה עובדות, כי משרד החינוך הזמין אותו עוד פעם לשימוע. הוא הפעיל בית ספר בלי רישיון בביתר. הוא הפעיל אותו ורשם את הבנות בירושלים כדי לקבל עליהן תקציב. משרד החינוך זימן אותו לשימוע וטוען שהוא ביקש ממנו חזרה את הכסף.

אותו מנדלסון היינו איתו שנה שעברה עם צפצוף על שיבוץ. אותו מנדלסון אנחנו נמצאים איתו גם השנה עם צפצוף על שיבוץ. משרד החינוך בוחר, ולא בכדי, להשתמש בכלי הזה של עצירת תקציב, כי גם המוסדות יודעים שהאיום הזה הוא ריק מתוכן. הוא ריק מתוכן כי ברגע שהם יקבלו את התלמידות, אחרי שהם ישפילו את התלמידות האלה ואת המשפחות שלהן, הם יקבלו את התקציב חזרה. בתי הספר הללו יש להם עודפים תקציביים ועיכוב של חודש בתקציב לא ממש מפריע להם ולמנהל הבנק אין שום בעיה לאשר להם גם חצי שנה של עיכובי תקציבים כאלה.

לכן, יש כאן קושי בזה שמשרד החינוך בוחר דווקא בתהליך הזה של הקפאת תקציב במקום מראש לזמן בחודש יוני את המנהל הזה ולשלול לו את רישיון ההוראה.

הרב צביקה, אני רוצה להרים לך להנחתה. בית הספר הזה של מנדלסון קיבל בשנה האחרונה 18 מיליון שקלים לבניית כיתות. זה מעיריית ירושלים ולא ממשרד החינוך. 18 מיליון שקל קיבל בית הספר הזה שמצפצף על המדינה, מצפצף על השיבוץ של המדינה, מצפצף על הבנות, מצפצף על כולנו. זאת רק דוגמית. ככה פועלים בתי הספר האלה. הגיע הזמן לעצור את זה ויפה שעה אחת קודם.

נמצא איתנו חבר מועצת עיריית גבעת זאב ושם יש לנו בעיה אחרת.

אני חבר מועצת גבעת זאב.

בשנת הלימודים הקודמת נעצר באחד המוסדות אצלנו תקציב של אחד המוסדות בהחלטה של מנהל המחוז. אני רוצה קצת לנפץ את האופוריה הזאת של עצירת תקציב. הבן אדם ממשיך לעבוד, מגייס כספים ותרומות. משום מה, המוסד שלו ימשיך לעבוד ולהתקיים. הוא ימשיך להתנהל בקבלת תלמידים כמו שהוא התנהג בשנים קודמות. לכן נראה לי שסנקציות אישיות צריכות לבוא מהר ובמקביל לעצירת תקציב ולא כשלבים שונים. זה בנושא של עצירת תקציב.

בגבעת זאב אין היום סמינר. בנות שמסיימות כיתה ח' בגבעת זאב, אמורות לנסוע לערים הקרובות.

גם שם לא מקבלים.

העיר הקרובה היא ירושלים. בשיחה עם ידידי עם הרב צביקה הוא אמר לי: תן לי לפתור את הבעיות שלי אחרי זה אני אפתור את הבעיה שלך. נראה לי שצריכה להיות החלטה ברמת מנהל המחוז.

הילד שבוכה עכשיו זה מזכיר לנו את הבכי של הרבה ילדים שלא לומדים.

נכון, היא בבית. כל הילדים שאתם רואים פה זה ילדים בבית, שקופים למשרד החינוך.

מייד נגיע גם אליהם.

צריכה להיות איזו החלטה עקרונית. אני מניח שגבעת זאב אינה המועצה היחידה שאין בה מוסד המשך.

המוסד ביישוב לא מקבל את הבנות?

אין סמינר בגבעת זאב לבנות שמסיימות כיתה ח'.

והבעיה הזאת שלא רשומים שכונה כזאת זה ביסודי?

כן.

צריכים להגיע לאיזו החלטה, או לחייב את הרשות לפתוח או לחילופין, לקבל החלטה ברמת מנהל המחוז להעביר אותן לירושלים ושהרב צביקה יתמודד איתן בשיבוצים.

במשרד לא אוהבים לשמוע את זה, אבל שתי הבנות שלא שובצו, שתיהן ספרדיות.

לגבי בית ספר יסודי. קיים בית ספר "בית יעקב" יסודי בגבעת זאב, שהוא נמצא בתחום השיפוט של גבעת זאב אבל בתחום האזור שמתעתד להיות כמו מודיעין עלית שאתה מאוד אוהב. שם מתנהלים באותה מתכונת ובאותו מוסד לא מקבלים את בנות גבעת זאב.

דבר איתי בעברית פשוטה.

בגבעת זאב יש שכונה שנקראת "אגן איילות". שם פתחו בית ספר "בית יעקב". הוא בתחום המוניציפאלי של גבעת זאב.

ראש המועצה שלהם זה יוסי אברהמי?

בדיוק.

אני לא יודע משהו אחר, דין אחר לכולם. מה הבעיה שם?

שם מקבלים רק מאזור שנקרא "אגן איילות", מאזור מאוד מוגדר בגבעת זאב. שאר הבנות, באופן אוטומטי, משובצות בירושלים בשכונת רמות.

אין בגבעת זאב בשכונות אחרות?

אין.

זאת אומרת שכשנוח זה רישום אזורי, כשלא נוח אסור רישום אזורי.

מישהו צריך לקבל את ההחלטה אם זה יהיה בית ספר אזורי או על אזורי. בעיקרון הרשות צריכה לקבל את זה. אין לי את הכלים לבדוק.

איציק, אני אתן לך להתייחס לגבעת זאב ואחר-כך לשאר הדברים. גבעת זאב, חד משמעית. לגבי על תיכוני אתה לא יכול להכריח אף אחד לפתוח אם המדינה לא פותחת ולכן צריך לתת להם אזור רישום. יש אחריות לעל תיכוני, לחוק חינוך חובה. המשרד חייב לקבוע מי קולט, איזה יישוב קולט.

הרשות חדלת אישים, המשרד או הריבון צריך לעשות משהו? הרי הוכחנו לכם שהרשויות המקומיות בסוגיה הזאת של רישום חרדים לא מדברת אליהם. יש להם דברים יותר דחופים. תאמין לי, הקצב שהם שמים ארגזים של פרחים חדשים בכיכרות, זה מעניין אותם יותר מהילדים האלה.

אדוני, יש מענה לעניין הזה. במידה ויש תלמידות שהרשות המקומית לא מצליחה למצוא להם שיבוץ בתוך תחומי הרשות, הרשות המקומית אמורה להגיע להסכם עם רשות אחרת.

גבעת זאב הגיע להסכם? היא פנתה?

יש לי שאלה. כל תלמידות הסמינר שעד כה למדו בגבעת זאב, הן לא למדו מחוץ לגבעת זאב? איפה הם למדו עד עכשיו?

אין בגבעת זאב. הן למדו בירושלים.

מנהלת מחלקת החינוך הוציאה שיבוצים לכל התלמידות או שיש תלמידות שנותרו ללא שיבוצים?

כן. נכון לעכשיו נשארנו עם אחת.

סליחה, זה לא שיבוצים. זה בנות שהלכו והשתדלו. שמעת את י'? הם פונים לחברי כנסת, למאכרים.

הרשות לא שיבצה אותם, היא לא יכולה לשבץ אותם.

אני אסביר. לכל תלמידה שנותרה ללא שיבוץ של רשות מקומית - - -

אתה לא הולך איתי. תקשיב טוב טוב. יש פה לקונה שאתם המשרד הולכים לטפל בה מחר. גבעת זאב לא הגיעה להסדר. אם גבעת זאב לא פנתה אליך, אתה צריך לפנות שהיא תפנה אליך. צריך שתלמידה צריכה לדעת שהיא לא בת חורגת לאלוקים. היא גמרה יסודי, היא עולה מתוקף הסכם שיש בין הרשות המקומית למשרד החינוך לרשות מקומית אחרת.

זה נעשה. מנהלת אגף החינוך בגבעת זאב פנתה במהלך הקיץ. אנחנו העברנו את הפנייה בתיאום עם עיריית ירושלים. הנושא הזה בטיפול. ברגע שזה נעשה בצורה הזאת, אז האחריות לטיפול לשיבוץ היא בעיריית ירושלים. אומר צביקה כהן, כמו שצוטט פה: עד שלא אגמור את העניינים שלי אני לא גומר את העניינים האלה.

יש החלטה של משרד החינוך שירושלים קולטת את בנות הסמינר של גבעת זאב? יש החלטה כתובה?

יש נוהל. לפי הנוהל, מנהל אגף החינוך בגבעת זאב, במידה ולא מצא פתרון, פונה למשרד החינוך. אנחנו עשינו את החיבור עם עיריית ירושלים. עיריית ירושלים נענתה לפנייה. לכן שתי הבנות האחרונות אמורות להשתבץ בירושלים.

אני תושב גבעת זאב. חשוב להבהיר, אני תושב גבעת זאב ואני אחד המאכרים שדוחפים את הילדים לאיפה שאפשר.

אני רוצה להגיד לך משהו. אתה יודע לכמה מתושבי גבעת זאב יש כתובת בירושלים בשביל להכניס את הילדים שלהם? זאת בדיחה מארץ הבדיחות. אין דבר כזה. אני פונה ואומר שאין דבר כזה. הורים בגבעת זאב אפילו לא מתלוננים כי אין להם ברירה. אין כזה חוק וחייבים לגמור עם זה. כנ"ל בתל ציון.

אי-אפשר להטיל על ירושלים לשבץ בנות מהפריפריה.

אתה רואה שלא נזפתי בך, אני מבין.

אי-אפשר לשבץ בנות. אותה בת שמתאימה ללמוד אצל הרב ליברמן, וכשאצל הרב ליברמן יש 52 בנות, אז תרדו מהבדיחה הזאת. תנו לי להתמודד עם הצרות שלי.

זאת בעיה של משרד החינוך וצריך לפתור אותה.

אני אומר עוד דבר. אני לא מפריע למוסד לקבל בנות מבחוץ. במוסדות בירושלים מחזיקים 30 ו-35 בנות מחוץ לירושלים.

בזמן שהבנות מירושלים בחוץ.

אבל אני אומר שעניי עירך קודמים.

אני לא חולק עליך.

תבנו כיתות, תבנו כיתות.

אני רוצה לסכם את הפרק הזה.

לגבי בינוי, יהיה דיון מיוחד בתחילת המושב סביב תכנית החומש של משרד החינוך. אני רוצה שמשרד החינוך ייתן לי תשובות מה הולך לקרות, לוחות זמנים, עד הסנקציה האחרונה.

קודם כל, אנחנו נמשיך לפעול בהתאם לחוק ובהתאם למה שמופיע בתוך התכנות, כלומר, בנוהל הסנקציות הנוכחי.

יחד עם זאת, ואני פה רוצה לומר בצורה מאוד ברורה. ברור שיותר מצב שבו אני אצטרך לנהל ועדות ערר ב-30 באוגוסט או ב-24 באוגוסט כתוצאה מתהליך רשלני של רשויות מקומיות, זה לא יקום ולא יהיה. אני חושב שאנחנו חייבים לתקן את הנושא הזה בצורה דחופה.

לא יעלה על הדעת שתהיה ילדה אחת בחוץ שלא יודעת את הרישום שלה ב-30 ביוני. זה לא יעלה על הדעת. אני רוצה גם לפנות להורים ולומר להורים מתוך הבימה הזאת. רבותיי, תקראו, תעשו לפי הנהלים. תירשמו למוסדות בזמן. אל תחכו שכל מיני מאכרים או אנשים אחרים יטפלו לכם ויקדמו לכם את התהליכים הללו. תעשו את הדברים הללו בזמן ואנחנו ניתן גיבוי. אגב, אנחנו נתנו גיבוי השנה לרשויות המקומיות בצורה מאוד ברורה.

אני חושב שמנהל המחוז מתבלבל בין סמכות לאחריות.

תן לי לסיים. צביקה, לא הפרעתי לך אילו לשנייה.

תן לי סמכות.

יחד עם זאת, אני לא חושב שכל התהליכים שאצלנו, שמופיעים בתוך התקנות של משרד החינוך, הם מושלמים. אולי הם גם לא מדויקים, כמו שנטען פה. אנחנו נבחן אותם. לכן אנחנו גם דיברנו שמייד אחרי החגים אנחנו נשב בצורה מסודרת, בצורה מאורגנת, יחד עם הרשויות המקומיות ויחד עם הסמינרים כדי לשנות את כל התהליך של העבודה הזאת. העבודה הזאת לא עושה טוב לאף אחד, בוודאי לא לתלמידות. אנחנו פה קודם כל דואגים לבנות. לא יעלה על הדעת שבנות ב-30.9 או ב-5.10 יישארו מחוץ לבתי הספר.

יש לנו קושי מאוד גדול אל מול התהליכים של סנקציות. אנחנו נתקן את הדברים, הן ברמה של סנקציות אל מול רשויות מקומיות שלא פועלות כשורה. בעניין הזה צריך אולי לתרום את משרד הפנים לטובת העניין הזה, מכיוון שגם הרשויות המקומיות מתנהלות באופן רשלני והן צריכות לקחת את האחריות גם את הנושא הזה.

כמובן שזה גם מול סמינרים. אני מסכים עם העובדה שיש מקרים שחוזרים על עצמם אצל אותו סמינר פעם אחר פעם. הם חייבים להיבחן בצורה חמורה.

מה זה להיבחן?

לו יצויר שהיום מנדלסון יבקש לפתוח סמינר בגבעת זאב. משרד החינוך יאפשר לו?

בטח שכן.

אני לא יודע לומר לגבי גבעת זאב דווקא, כי אני לא רואה שמנדלסון הולך להקים.

בעומר, בסביון. מנדלסון, שהוא מבחינת שור מועד.

כאשר יש סמינר שהוא לא מתנהל לפי התקנות של משרד החינוך, אנחנו נמנע גם תכניות ופעולות נוספות איתו. נניח, שיתוף הפעולה בתכניות של סמינר אקדמיה או בתכניות אחרות, כמובן מושפע מתוך התהליכים הללו. איפה שאנחנו עצרנו את התקציב, זה אומר שאותו סמינר מסומן מבחינתנו באדום ואנחנו לא נעשה איתו שום שיתוף פעולה.

אני אשאל עכשיו שאלה שהיא מעין פצצה ותמרור אזהרה. האם משרד החינוך ערך פעם ביקורת מנהלית במוסדות האלה לגבי העסקת קרובים?

אנחנו בוחנים את כל הנושא של העסקת קרובים בצורה מאוד מסודרת. אנחנו עושים את הדברים האלה. מי שמפעיל את הנושא הזה זה אגף אכיפה ובקרה.

יש סט של ביקורות.

הנה נתתי לכם סנקציה בבטן הרכה שלהם. אני יודע שאני דורך על יבלות ואני עולה על מוקשים אבל לא מעניין אותי כי אותי מעניינים הילדים. שם, מצמרת הניהול עד אחרון בעלי התפקידים, עובר דרך היועצות, דרך המורות, הם בני משפחה. בגופים אחרים אסור היה להעסיק אותם.

יש כרגע הסדרה.

אני אבקש בסיכום לקבל מה משרד החינוך מתכוון לעשות. אל תגידו לי אגף בקרה, יש לי מחוז חרדי. אתה מבחינתי, נפתלי בנט של האגף החרדי. לא מעניין אותי, משרד החינוך. משרד החינוך פה. משרד החינוך זה כתובת אחת של מדינה אחת. אין לי את הרשות הפלסטינית ויש לי את מדינת ישראל. ככה זה מתנהל, כמו הרשות הפלסטינית במדינת ישראל, כאשר זה קשור לחינוך החרדי. סליחה, ככה זה מתנהל עד היום. בתקופה שלי זה ייעצר, אני אומר לכם.

אני אבקש לדעת מה מתכונן משרד החינוך לעשות בסוגיה הזאת של העסקת קרובים במוסדות האלה. מי שלא רוצה את הממלכה, אין בעיה, שיעזוב את הממלכה. הוא לא יכול לקבל את הממלכה כשנוח לו ולסרב לממלכה כשלא נוח לו. אין דבר כזה.

אדוני היושב ראש, אני חושב שמנהלי הסמינרים צריכים לשמוע את הדברים ולכנס אותם בצורה מסודרת. אני חושב שזה לא נעשה אף פעם.

אתה לא נראה לי נאיבי ותמים, הערתך מיותרת. אני עוצר בקטע של הרישום החרדי ובסיכום אומר את דבריי.

האמא הגיעה.

השאלה שעדיין נשארה לי והיא לא פתורה זה איך קורה שאני מתקשרת למשרד החינוך אחרי תחילת הלימודים והם עדיין לא מכירים את הבת שלי? אנחנו לא יודעים מי הבת שלך.

מתי רשמת את הבת שלך?

הבת שלי נרשמה לסמינר "שרנסקי" בזמן, בערך בחנוכה.

באיזה חודש קיבלת סירוב?

קיבלתי סירוב חודש אחרי פסח.

מה עשית עם הסירוב הזה?

מאכרים, כמו שאמרו כאן.

עד מתי ניסית את מזלך?

עד סמוך לתחילת הלימודים.

מה את רוצה ממשרד החינוך?

השם שלה היה צריך להיות כבר מוכר.

זאת הלקונה. אגף חינוך בעירייה יודע את כל השנתון, הוא לא מפספס פחון בארנונה. הוא יודע את כל השנתונים ויש לו תעודות זהות. במדינה שפויה ומתוקנת, בחלק המתוקן של המדינה, זה צף לאגף החינוך. כאשר זה חרדי, זורקים לחצר האחורית.

את מציגה את הלקונה. נכון, זה לא צף. הבת שלך שקופה.

שבוע אחרי תחילת שנת הלימודים משרד החינוך לא יודע.

אם לא היית פונה לעירייה, גם אז היא היתה שקופה.

יש לי בעיה לבוא לכאן עם מצלמות וכל הדברים האלה. אני לא יודעת מה יעשו לי בבני-ברק עכשיו.

יותר גרוע ממה שאת עוברת לא יהיה.

בגלל זה באתי היום, אחרי הרבה היסוסים. אני גרה בבני-ברק, יעשו עלי חרם. אני אגיד לכם יותר מזה. אמרו לי שבירושלים יש את מר צביקה כהן שדואג. שקלתי לעבור לירושלים. אני אם חד הורית ושקלתי לעבור לירושלים.

אני אימא לתשעה ילדים והיא הבת התשיעית שלי. כולם למדו במוסדות אשכנזים, גם הבנות וגם הבנים הבנות למדו בסולובייצ'יק בחברון.

מי שלא מבין זה הסיירות.

זאת האליטה של הישיבות הליטאיות.

שלוש הבנות למדו ב"כהנא" בבני ברק. משום מה רוב החברות של הבת הרביעית הלכו ל"שרנסקי" אז היא גם הלכה ל"שרנסקי". מי שהלכה ל"שרנסקי" אז באמת יש לה בעיה להירשם לסמינר בבני-ברק. הבת שלי נרשמה ל"שרנסקי", נדחתה. אף פעם לא אמרו לי שהיא לא מתאימה.

את לא גרה בתל-אביב אז יש לו תירוץ טוב. אני לא יכול לנזוף בו.

במשך חצי השנה האחרונה הפעלנו לחץ מאוד מאוד מאסיבי על סמינרים בבני-ברק. כמובן שלא היתה תשובה.

אני חוזרת שוב לשאלה הראשונה: איך אני מתקשרת למשרד החינוך. כשבוע אחרי תחילת הלימודים היה להם שימוע. הסמינרים העלימו, העירייה העלימה. אבל יש קב"סיות, יש שליחים, יש ממשקים עם העירייה. איפה היא נפלה? הבת שלי היא בת, היא אזרחית, היא תושבת בני-ברק, היא ישות כלשהי. אני רוצה לדעת איפה היא נפלה, למה היא נמחקה? היא תלמידה מאוד טובה. היא למדה 8 שנים בסמינרים בבית ספר יסודי בבני ברק.

"שרנסקי" ירד. לאן היא נרשמה לאחר מכן?

לא נתנו לה שום אופציה לרישום. הפעלנו לחץ מאסיבי על שני הסמינרים בבני-ברק, זה או "מאיר" או "כהנא".

הלכתם להירשם שם?

כן. פניתי למנהלת, הבת שלי הלכה למנהלת. אני לא סבלתי שהיא הולכת להתלונן. אני לא יודעת איך אני אוזרת אומץ לדבר פה, אבל פנינו והפעלנו מכל הכיוונים ומכל הבחינות ושום דבר לא עזר.

פניתם לעירייה?

ראש העיר מכיר אותי, הסגנים שלו מכירים אותי. הקב"סים פנינה אמרה שהיא התחברה אלי.

עזבי, מכירים. רשמו את הבת שלך?

הסגנים של ראש העיר אמרו שהם מנועים מלעשות שיבוץ. שאלתי אותו למה לסמינר ספרדי כן עושים שיבוץ ולסמינר אשכנזי לא? הוא אמר לי שהרבנים הספרדים לא מתנגדים לעשות שיבוץ, הם רוצים שהבנות הספרדיות הטובות ילכו לספרדי. הרבנים האשכנזים אוסרים לעשות שיבוץ לסמינר אשכנזי, אז אנחנו מנועים לעשות שיבוץ.

בכל זאת, פנינה הקב"סית של בית הספר שלה אמרה לי שזה טוב שלא עשו שיבוץ כי יודעים שהיא לא מתאימה לסמינר ספרדי. הבת שלי עד היום בלי שיבוץ, גם לא לספרדי, כי היא לא מתאימה.

משרד החינוך, הסוגיה מוכרת? אמרתם שזה בטיפול.

של מנהל מחלקת החינוך.

מתי אני אקבל תשובה לגביה?

אנחנו קיבלנו את הפנייה בימים האחרונים ואנחנו נעשה בדיקה.

הילדה נולדה אתמול, משרד החינוך מצא ילדה חדשה.

אני רוצה להסביר. כל מקרה פרטני אנחנו נבדוק.

אחרי הדיון תשבו יחד ושוש איפרגן תדריך אותך איך להמשיך הלאה.

בסוף הדיון אני אסכם את נושא הרישום למוסדות החרדיים.

כפי שאמרתי בתחילת הדיון, הבעיה בוערת לכם, הדיון הוא לא שלכם.

אדוני, הדיון הוגדר באופן כללי. גם הילדים שלנו - - -

אני רשאי לומר מה שאני רוצה ואת לא מפריעה לי. זאת הפרעה אחרונה לדיון הזה, אם את רוצה שאני אתייחס לבעיה. אתם לא מקופחים אצלי, אבל התעקשתם. אני לא יכול לנזוף בכם וטוב שהתעקשתם. לפחות ננצל את הבימה הזאת כדי לראות מה הבעיה. נעמוד מקרוב על הבעיות ונראה מה עושים. אתם מבינים שהפורום הזה לא אמור לתת לכם תשובות. אולי הייעוץ המשפטי יכול לעזור, אם יהיו בעיות של ייעוץ משפטי.

תציגי את הבעיה.

אני אימא לשתי בנות, תאומות בנות 7. מדובר בבנות אלרגיות. משום מה, אני מוצאת את עצמי איתן בבית והן לא פוקדות את בית הספר. הן בכיתה ב', בנות 7.

בשנה שעברה הן למדו?

כן.

היתה להן סייעת צמודה?

יש להן עדיין סייעת צמודה.

אז למה הן לא למדות?

ב-1 בספטמבר הן כן למדו בבית ספר היובל. הן קיבלו סייעת צמודה לשלוש שעות. מדובר באלרגיה למזון שהיא מסכנת חיים. אחת הבנות אלרגית לביצים ושומשום והשנייה לאגוזים ובוטנים. אגוזים ובוטנים זאת אלרגיה שכן מתקבלת בבית הספר. כן אפשר להתמודד עם האלרגן. לגבי ביצים ושומשום לא. אני כרגע עומדת ומחכה למשרד הבריאות שיחזיר לי אותן ללימודים. שיתנו הוראה למנהלת בית הספר - - -

אני שואל אותך שאלה.

אדוני, אני יכולה לעזור?

לא. כשאני נוהג לבד אני זוכר את הדרך יותר טוב.

לכמה שעות אושרה להן סייעת?

כן, לשלוש שעות.

איפה הבעיה?

הבעיה היא כזאת. למה הילדה שלי היתה צריכה לחטוף שוק אנפילקטי בתוך בית הספר, עם התנפחויות, עם בצקות.

אחרי השלוש שעות.

ב-1 בספטמבר בתוך בית הספר.

היתה לה סייעת?

רק אחר-כך אישרו לי לשש שעות. תסביר לי את זה.

היום הן בכיתה ב'. זה הדבר היחיד שיש לי בחיים, הילדים שלי. אני אם חד הורית ויש לי 6 ילדים. אני רוצה לומר ברשותכם, במעמד של כולכן. נכון להיום אושרה להן 6 שעות מלאות סייעת רפואית. מה יהיה עוד שנה, שהמרחק הוא סך הכול - - -

באת עכשיו לדבר איתי על שנה הבאה?

יש לי כאן הורים שהם - - -

את מדברת בשם כולם?

אני מדברת גם בשמי וגם בשמם, כאזרחית.

לא את מתפזרת ואנחנו לא נגיע לכלום.

כרגע את אומרת שאישרו להן 6 שעות. אני חושב שאם אישרו להן סייעת 6 שעות, זה מכסה את הצרכים של הבנות שלך.

אחרי שהן חטפו שוק.

בסדר, את זה נבדוק.

אין להן סיבה לא להיות בבית הספר.

יש.

למה?

לביצים ולשומשום אין אישור ממשרד הבריאות לקבל את הילדה לכיתה. אף אחד לא מוכן לקבל על זה אחריות, גם לא מנהלת בית הספר, לדאוג לזה שילדים לא יגיעו עם ביצים ושומשום.

אני שוב פעם חוזרת. אני אם חד הורית. אם אני לא מפרנסת את הילדים, את הבית, אין לנו מה לאכול. המצב קשה. אני פשוט נסערת. אני מצטערת, יש לי מעמסה ועומס נפשי. הבנות נחשפו גם בערוץ 2, מסיבת גיבוש בכיתה א' הן לא הוזמנו, למרות שהצעתי מכיסי.

יש חוזר מנכ"ל. אנשים לא יודעים מה זה לכבד חוזר מנכ"ל. אנשים לא מבינים למה ביצה יכולה לגרום.

אני יכול לבחור לתת לך לדבר כל הזמן. אם לא תקשיבי לי, לא נגיע לכלום ואני רוצה לעזור. אני לא יודע לקיים דיון ראווה בשביל הדיון. את רוצה לקיים דיון ראווה?

לא.

תני לי, תהיי קשובה. אני אפשרתי לך לדבר אבל בפעם הבאה אני אשתיק אותך. אני מבינה שלגבי הילדה עם האגוזים ובוטנים יש לך כיסוי. כרגע אין לך אישור להביא את הילדה להביא לבית הספר בגלל אלרגיה לביצים ולשומשום.

למקרה כזה יש מענה למשרד החינוך.

בשיתוף עם משרד הבריאות.

עכשיו אני רוצה לשאול אותך מהפרקטיקה שלך. לו יצויר, שאנחנו מאמצים בחוק, כמו מדינות מסוימות בעולם, בית ספר נקי מבוטנים ואגוזים. מה דעתך על זה?

דעתי היא מצוינת אבל יש אבל גדול. כשאני הגעתי ב-14.9 לאסיפת הורים, חמש אימהות כמעט הרימו עלי ידיים ואמרו לי: קחי את הבנות שלך ותעופי מפה, במילים האלה. מנהלת בית הספר עמדה בצד.

כמה תלמידות בכיתה?

בכיתה יש 32 ילדים.

חמש אימהות גם היו ככה?

הם גם דחפו אותי לכיוון הדלת. לא היו מוכנים לשמוע ולהוציא אלרגן מהכיתה. לא עניין אותם חוזר מנכ"ל.

תודה.

שלום לכולם. אנחנו באים לכל ועדות הכנסת, מדברים ומדברים. הבת שלי לא פוקדת את בית הספר מתחילת השנה.

בשנה שעברה היא פקדה את בית הספר?

היה לה שלוש שעות, כאשר מתוכן מצאתי מתנדבת שיכולה לעשות יום אחד וכל יום שישי אני הייתי בבית הספר יושבת ושומרת עליה.

היום היא באה להשמיע את הקול שלה ולדבר בשם עצמה. מאוד קשה לה שהיא לא הולכת לבית הספר והיא פשוט החליטה שהיום זה מה שהיא רוצה לעשות. אז אני נותנת את הבימה לבת שלי להגיד את מה שיש לה לומר.

אני בת 8. מתחילת השנה אני לא פוקדת את בית הספר. אני נכה ומוכרת בביטוח לאומי וסובלת מאסטמה ומאלרגיה מסכנת חיים מחלב. אני לא הולכת לבית הספר כי אין לי סייעת רפואית. בית הספר אינו בטוח עבורי כי החלב נמצא בכל פינה, בכיתה, בחצר ובחדר המורים. הסייעת עוזרת לשמור על סביבה בטוחה עבורי ואם צריך היא גם יודעת להזריק לי אפיפן. אני מתגעגעת לבית הספר, ללימודים ולחברים שלי. אני מבקשת מכם לאפשר לי ולכל הילדים האלרגיים למזון ללמוד כמו כל שאר הילדים במדינה ולא להפלות אותנו. אני רוצה לאחל לנו שנה ושמקבלי ההחלטות יתייחסו אלינו באופן שווה ולא כשקופים ויתנו לנו סייעת רפואית. כולנו זכאים לחוק חינוך חובה בישראל.

תודה רבה לך. באיזו כיתה את?

כיתה ג'.

ויש לך היום סיעת? לא אישרו לה סייעת?

סייעות זה רק עד כיתה ב'.

אני יודע.

מאחר והיא אמיצה ודיברה אני מקבל קצת אומץ. את מסוגלת להזריק לעצמך?

ממש לא.

אתם מבינים למה שאלתי אותה? למה לא מאשרים בכיתה ג'?

הם אומרים שילדים בכיתה ג' הם עצמאים.

ילד עד גיל 9 לא חוצה כביש לבד.

ברשותך אני רוצה לדבר על עוד נושא. קיימות רשויות שכן מאפשרות לילדים במימון מלא להגיע לבית הספר. הילדים האלה מופלים פעמיים, גם בתוך משרד החינוך, שלא נותנים להם ללמוד כשאר הילדים, וגם הרשויות שמרשות לעצמן להגיד שהן הולכות לפי משרד החינוך ולא נותנים לילד סייעת במימון עצמי בזמן שרשויות אחרות כן נותנות.

טוב, יש רשויות חזקות.

לא בהכרח, זה לא קשור.

הם מרשים לעצמם.

אם היו מאשרים לה 3 שעות גם בכיתה ג', זה היה מספק?

3 שעות זה לא מספיק כי אחרי 3 שעות היא לא מפסיקה להיות אלרגית. אתה ראית מה קרה פה לילדה של ס', הבת שלה קיבלה שוק אנפילקטי ואיבדה את ההכרה בתוך תחום בית הספר. לא הזמינו לא אמבולנס והיתה כמעט הלכה.

אני אם לילדה בת 4. היא מעולם לא פקדה מסגרת. בסוף יוני של שנה שעברה, אחרי שהיא נרשמה ושובצה לגן טרום טרום חובה, הודיעו לנו בגן שהם לא מוכנים להיות אחראים לשלומה. היא אלרגית לחלב, לשומשום, לאגוזים, לבוטנים ולקיווי, כאשר היא אלרגית גם במגע וגם בשאיפה לכל אלה מלבד הקיווי שלו היא אלרגית רק באכילה ובמגע. יש לנו מכתבים רפואיים רבים שאומרים בדיוק מה לעשות ומה הדרישות המינימאליות לשילובה במסגרת חינוכית.

אחרי שקיבלנו את ההודעה מהגן הראשון, עברנו מגן לגן לגן.

חיפשתם גן מטומטם שיסכים. סליחה שאני בוטה, זה בכוונה.

חיפשנו גן שמוכן להיות ערב לשלומם של כל הילדים במסגרת האחריות שלהם ושלוקח ברצינות את הנושא של הבריאות ושלומם של כל הילדים ולא רק של כמה ילדים שמקובלים עליהם.

במהלך החיפוש אנחנו נדרשנו לעבור ועדות קבלה שבהן ההורים בגן התבקשו לשמוע על הסיפור. התבקשנו לספר את הסיפור שלנו ולהתחנן בפני הורי הגן שיאמצו את הדרישות של הרופא. נתקלנו לא רק בסירובים אלא גם בעלבונות, איומים. נותרנו עד היום ללא פתרון.

אחרי הרבה מאוד פניות לגורמים שונים, הרבה מאוד ניסיונות, אני לא מתפקדת בעבודה כבר מעל שנה. יש לנו ילדה בבית שמאוד מאוד רוצה את המסגרת החברתית והחינוכית הזאת. זה המצב שלנו.

אני אומר לכם בנימה אישית. בבית הכנסת בספסל אחרי יושב ילד אלרגני. אני לא יודע איך מתפקדים בבית. כל מי שמוציא שוקולד בבית הכנסת, אני דרוך. אני לא רוצה לחשוב מה מרגיש האבא.

טוב שאתם מציגים את זה. במספר מדינות בעולם יש בתי ספר נקיים מאגוזים ובוטנים. אז ישאלו אותי מה עושים עם ביצים ושומשום. לא נקי, אבל לפחות נוכל לקחת את הפלח הזה של הילדים האלרגיים רק לאגוזים והבוטנים. נוריד מהם את הקטע של הסייעות ואז נוכל להקצות לאחרים. זה מה שנקרא ניהול משאבים נכון. גם זה עובר לי בראש בשלבי החקיקה של המושב הזה. אני זורק את זה באוויר ולא מבקש תשובות.

אני שואל עוד שאלה. אמרת שאין לך דבר יותר חשוב ואם לא היית אומרת את זה הייתי תוהה. אל תבוזי לי אם אני לא רגיש. משרד החינוך יודע לתת חינוך ביתי. זה עולה יותר כסף למדינה. אם באמת אין מציאות, כפי שהצגת, שהילדה שלך תהיה מסוגלת למצוא איזו מסגרת שמסוגלת להגן עליה מכן האלרגיות שהיא סובלת מהן, יכול להיות שהיא צריכה לקבל בשנים הראשונות של החיים שלה חינוך ביתי. בכל רשות מקומית אפשר למצוא חמישה ילדים באותה רמת סיכון שהסביבה שלהם תהיה מוגנת. המדינה עושה את זה. שאלתי ואני לא מצפה לתשובה אבל זה חומר למחשבה שצריך לדון בו.

אני רוצה רק לציין כמה דברים בנושא של חינוך ביתי.

לא רציתי לעשות דיון על זה.

אני רוצה לציין שללא שיבוץ, פתרונות כמו "קדימה מדע" ואפילו "ספריית פיג'מה" אינם קיימים, כי אלה עוברים דרך הגן ואתה צריך להיות רשום על-מנת לקבל אותן.

בפרוצדורות אפשר לטפל. זרקתי ברמת העיקרון. בבקשה.

שנה טובה וגמר חתימה טובה שתהיה.

תודה, גם לך.

היינו כבר בשש ועדות חינוך ועתרנו לבג"צ. בינתיים, אני רוצה לעדכן אותך שיישמו את ההמלצה שלך בעקבות העתירה לבג"צ והקימו ועדת חריגים, אך היא פועלת בקצב של צב.

החלטה שצריך ללכת לבג"צ בשביל לאמץ אותה. זה דבר מתבקש מינימאלי שתהיה ועדת חריגה.

הוועדה פועלת בקצב של צב וללא קריטריונים וילדים רבים, ביניהם בני בן ה-8 שאלרגי לחלב, בוטנים, קשיו, פיסטוק, פניסטיל ואסמטי, לא פוקדים את בית הספר כבר 35 יום. משרד החינוך אמור להוציא בעקבות החלטת בג"צ חוזר מנכ"ל עד ה-2.11 אולם זה לא מספיק. יש מקרים בהם האלרגיה היא עם היבט סביבתי במגע ויש גם ויש גם בהרחה ובשאיפה. צריך לתת לזה מענה בצורת סייעת צמודה.

בנוסף, ארצה לעדכן אותך שכרגע בבתי הספר אין כלום. אין שירותי רפואה, אין כיסוי בביטוח תאונות אישיות להתקף אלרגי בבית הספר. מי ששולח את ילדיו והם עושים התקף בבית הספר, הוא נקרא להזריק, להזמין ניידת טיפול נמרץ ואף נאלץ לשלם עבור האמבולנס.

אני כאן ואני עייפה. הורים לא צריכים לחוש כמקבצי נדבות כשהם נלחמים על זכויות ילדיהם לפתרון הנגשתי ולסייעות רפואיות. המערכת אמורה לתמוך ולא לשבור, לסייע ולא ללחוץ באמצעות קב"סים, לתת פתרונות ולא לזרוק לכיוון חינוך ביתי.

עורכת דין אביבית ברקאי, בבקשה.

תודה אדוני היושב ראש. מעבר להורים שבאו לכאן יש עוד הרבה ילדים שנשארו בבית. אני בטוחה שאתה יודע על-כך ואני בטוחה שפניות רבות הגיעו אליך. לגבי הנושא הקודם אני רוצה לציין כמה דברים. אנחנו שלחנו מכתב כבר בחודש יוני למנכ"לית משרד החינוך בנושא הספציפי הזה של רגישות למזון ואלרגיה מסכנת חיים בבקשה ובהצעה לבחון אפשרות של סבסוד הזנה משותפת במסגרת החינוכית שנמצאים בה ילדים עם אלרגיה מסכנת חיים.

לצערי, עד היום ולמרות תזכורות, עדיין לא קיבלנו מענה לסוגיה הזאת. אני לא יודעת אם משרד החינוך חשב על הרעיון הזה אבל זה בהחלט רעיון שיכול לפתור את הבעיה.

לגבי הנושא של החינוך הביתי. בחינוך הביתי יש היום בין 6 ל-8 שעות שבועיות. אני לא חושבת שזה מה שמגיע לילדה הזאת. מגיע לה ללמוד כמו כל ילדה בבית הספר בתכנית לימודית מלאה ובמסגרת חברתית.

מעבר לכך. יש דמיון רב בין הילדים שנמצאים בבית לבין הנושא הקודם שהיה בפתיח של הישיבה. מעבר לתחושה של הילדים שנמצאים בבית, כמו שאמר האח, שהם בוכים כל היום. גם כשמגיעים לילדים עם צרכים מיוחדים, אין שיבוץ מתאים. ילדים משובצים במסגרת שלא מתאימה להם, בין אם מטעמים שיש כבר הסעה לרשות המקומית למסגרת פלונית. זה לא משנה ששם אין מענה לילד אבל לשם יש כבר הסעה אז לשם נשבץ, ובין מסיבות אחרות.

רשויות מקומיות, כפי שאדוני יודע וקיים על-כך לא מעט ישיבות, אין להם סייעות. לעיתים הסייעת היא ההנגשה היחידה והילד לא יכול להגיע לבית הספר והוא נשאר בבית בגלל שאין לו סייעת. ילדים נמצאים בבית בגלל שאין להם הסעות, או שיום אחד אין להם הסעות ואז אומרים להם: או שתישאר בבית או שתסיע לבד. היום המלווה חולה או היום המלווה לא יכול להגיע עד לחודש הבא. יש המון בעיות. לו משרד החינוך היה נערך להן קודם, הילדים לא היו מוצאים את עצמם בבית בשלב הזה.

לצערנו, הנושאים האלה חוזרים מידי שנה. מידי שנה ב-1 בספטמבר ובימים שאחר-כך, מתמודדים עם אותן בעיות ועם אותן פניות של הורים לילדים שנמצאים בבית בעל כורחם ולא מבחינה. אילו משרד החינוך היה קובע לוח זמנים חדש לוועדות השמה, היה סוף סוף אולי מתקין את תקנות ההסעות, שהיו פותרות הרבה מאוד בעיות וסוף סוף היו מחייבות את הרשויות המקומיות בדברים שאך טבעי שהן יהיו מחויבות בהן. לו היה חוק שהיה מפסיק תקצוב של בית ספר שלא רוצה לשלב. אותה סנקציה שהציע כאן יושב המחוז החרדי היתה ננקטת. אולי הוא ימליץ על הסנקציה הזאת לאף לחינוך מיוחד. אם לא יקצו תקציבים לבית ספר שמסרב לשלב, אולי שיתוף פעולה בסנקציות היה קצת תורם לטובת העניין כדי שפחות ילדים יהיו בבית בשלב הזה. יש לא מעט ילדים, שמגיעים אלינו ומגיעים לארגונים. אני מדברת על עשרות ילדים שנמצאים בבית מסיבות שונות.

אני מגיעה לפה ואני מבינה את כל הצדדים כי אני גם מהמגזר החרדי.

את לוקה בכפול.

עם היותי אשכנזית, הבנות שלי לא התקבלו לסמינר והיו לנו הרבה בעיות. זה עבר דרך עיריית ירושלים ובסוף הן לא התקבלו לאן שהן רצו. אני יכולה להגיד שטוב להן, אבל זה לא היה בדרך הקלה.

אני מטפלת בהרבה פניות של הורים. אני לא יודעת איך הורים מגיעים אלי. אני שמחה לעזור לכולם. אני לא ארגון, אני פשוט אדם שעוזר לאנשים. מגיעים אלי הרבה הורים שהילדים שלהם לא התקבלו. אם כבר נמצא פה מר זהבי, אני רוצה להגיד שהחינוך המיוחד החרדי הוא עוד הרבה יותר בעייתי מכל מה שאנחנו מדברים פה. אין להורים גישה לבית הספר. ההורים לא יודעים מה קורה בית הספר. בית הספר לא מוכן לעשות שילוב באף כיתה מקדמת במגזר החרדי בארץ.

לא לומר באופן גורף. יש קושי, אני מסכים איתך אבל יש שיפור קל.

המצב ממש בעייתי.

אחת הבעיות היא שהורים במגזר החרדי בסוף שולחים לא לאן שהם רצו. אולי עכשיו הילדים שלהם כן בבית ספר. אבל הורים שלחו לא לאן שהם רצו והם משלמים מחירים מאוד יקרים. אני אישית שולחת את הבת שלי למקום כזה שכמעט השארתי אותה בבית. שלחתי אותה בסוף לבית הספר כי אין לי ברירה כי אני חייבת לשלוח אותה לאיזו מסגרת. זאת מסגרת שאני לא רוצה שהיא תהיה בה. היא יוצאת כל יום ברבע לשבע בבוקר ומגיעה ברבע לתשע לבית ספר. היא לא במסגרת שהיא רוצה. זה קורה אצל הורים במסגרת החרדים.

אני רוצה לומר משהו בשם הורים. כמו שקשה לי שהבת שלי לא מתקבלת לסמינר, אני מבינה את הכאב כי גם הבת שלי לא התקבלה. גם כשהבת לא מתקבלת למסגרת חינוך מיוחד, או מתקבלת ולא יכולה להגיע לבית הספר מסיבות כלשהן, הכאב הוא זהה. זה אותו כאב. אנחנו כולנו בוכים את אותו בכי.

יש לי בת בכיתה ז' שהיא ילדה משולבת והסיכוי שלה להתקבל לסמינר הוא אפס.

הבן שלי שנתיים וחצי בלי מסגרת בחסות עיריית ירושלים. שנתיים וחצי הבן שלי לא בבית ספר.

תסבירי. לא פנתה אליך קב"סית?

אני פניתי לקב"סית. אני רודפת אחרי הקב"סית.

למה הוא בבית?

בתמצות, עברנו באמצע שנה מסיבות משפחתיות. מכיוון שעברנו באמצע שנה, אף בית ספר לא הסכים לקבל. עברנו מאשדוד לירושלים.

זה עוד רעה חולה במגזר החרדי שצריך לטפל בה.

זה במגזר הדתי לאומי.

אז גם בדתי לאומי, זה לא מנחם אותי, זה רק מצער אותי עוד יותר. ילדה עברה מגבעת זאב לירושלים. במהלך הקיץ האחרון המשפחה עברה לירושלים. פונים לרישום בעיריית ירושלים. אומרים: באת חדשה, תני לטפל ב-150. היא תלויה באוויר. זאת סוגיה שצריך לתת עליה את הדעת.

עברת מאשדוד לירושלים?

הבן שלי היה באמצע כיתה ג' ולמד בבית ספר ממ"ד תיכוני רגיל. לאחר שעברנו פניתי לקב"ס וביקשתי שיעזור לי. בתי הספר אמרו לי לפנות לעירייה. פניתי לקב"ס ואמרו לי לחכות אחרי החגים. זה היה בפורים, אמרו לי לחכות אחרי פסח.

למה לא שאלת את הקב"סית אם היא מוכנה גם להשאיר את הבת שלה בבית?

הקב"ס לא אשם.

בגלל הרחמנות שלך הבן שלך שנתיים וחצי בבית.

אל תדאג, אני לא רחמנית עליהם. הוא בסדר, הוא ניסה לעזור. המנגנונים האלה עובדים בצורה שאני לא מבינה.

בשורה התחתונה, עיריית ירושלים אמרה לי: אני לא יכולה לכפות על בתי הספר לקבל את הבן שלך.

גם בממ"ד?

ממ"ד רגיל אזורי, רישום אזורי. אם לא בא להם, הם לא חייבים.

אדוני, זה גם בממלכתי החילוני.

יש קושי לייצר הכללה ממקרה פרטני. את המקרה הפרטני אני אשמח שתעבירי לי את הנתונים כדי שנבדוק.

איזה מקרה פרטני?

רויטל, אני לא אתן לך לדבר.

תקשיבי לי טוב טוב. שנתיים וחצי יש פה איזה מחדל. אפילו אצל החרדים אנחנו לא מרשים שזה יקרה. יש פה איזה מחדל. בממלכתי שזה אזורי רישום? יש פה בעיה אחרת.

יש, לא נתתי את כל הפרטים.

עזבי את המקרה, אל תציגי אותו. מייד אחרי הדיון תצאו. קחו את הפרטים ותבדקו. מצידי כבר עכשיו אתם יכולים לצאת. גם הסיפור של בני-ברק תצאו ותברר.

ניקח את כל הפרטים.

קודם כל, אני רוצה להגיד ששום מקרה פה הוא לא פרטני. התחלתי כשהבן שלי היה בן 4 והיום הוא בכיתה ח', תבינו כמה שנים אני בתוך העניין הזה. המקרים אינם פרטניים. שנה אחרי שנה, שנה אחרי שנה, הילדים האלה הם הפתעה וחוק חינוך חובה זאת איזו פיקציה שקיימת רק לילדים שלמערכת נוח לשבץ אותם ולהתנהל מולם.

יש לנו כמויות לא מבוטלות של ילדים שלא נמצאים במסגרות. על חלק ניכר מהם אנחנו מתריעים, אדוני, עוד לפני ועדות ההשמה. זאת אומרת, עוד לפני מרץ בשנת הלימודים הקודמת, אנחנו מתריעים שיש ילדים שתהיה איתם בעיה. מחכים לרגע האחרון. עונים לנו במיילים שזה בטיפול, מטפלים, בטיפול. אנחנו לא יודעים מה זה בטיפול. אין נוהל לטיפול בפניות. התקשי"ר לא חל על פניות למשרד החינוך. חודשים אנחנו לא מקבלים תשובות. לפעמים אפילו לא מענה שקיבלו את פנייתנו. אז אנחנו מוצאים עצמנו בחופש הגדול, בתחילת השנה, עם אותה בעיה.

גם כשהכותבת היא עורכת דין, לא עונים לך?

גם. לפני שנתיים זאת היתה הפעם הראשונה שהתחלתי לשים את התואר עורך-דין ליד השם שלי. עד אז לא עשיתי את זה.

לא עונים?

כלום. לא לי, לא לאביבית. אין לי מושג אם לנציבות הם עונים, אבל אני יודעת שכשאני פונה לעמיתיי מהנציבות ושואל אם קיבלו תשובה, גם הוא עונה שהתשובה שקיבלו היא שזה בטיפול. אני מניחה שאפילו למשרד המשפטים הם לא טורחים לענות.

השנה התחלתי לפנות לנציבות שירות המדינה. אמרתי, מעבר לזה שיש פה עבירה על חוקי המדינה, יש פה עבירה על התקשי"ר. לא עונים לנו, לא מטפלים בבעיות. קיבלתי גם מניהול ההון האנושי וגם משני הגופים האחרים שאמורים לטפל בדברים האלה, שזה לא עליהם.

אני תוהה באמת ובתמים על מי הילדים האלו?

אני רוצה לסבר את האוזן בכמה דוגמאות שיתנו אור, מעבר למקרים עליהם שמענו פה. יש לנו ילד מעוספיה שצריך להגיע לכיתת לקויות למידה. שום בית לא מוכן לקבל אותו במגזר היהודי. אין לי במקום אחר והם לא מעוניינים לקבל אותו. הוא עדיין יושב בבית. זה ילד בכיתה ד' או ה'.

משרד החינוך לא מפעיל את סמכותו?

כלום. אני אגיד לך יותר מזה. האימא הגיעה איתי לוועדה לביקורת המדינה של חברת הכנסת קארין אלהרר ומאז התשובה שהיא מקבלת היא שבגלל שהיא באה לדיון בכנסת, נמשיך לא לטפל.

למרות שהלך לקארין אלהרר, אני מקיים את הדיון. לא הבנת את הרמז?

הבנתי נהדר. אני רוצה להסביר עוד יותר. מי שמונע את הקבלה שלו לבתי הספר זה השירות הפסיכולוגי החינוכי. נסביר ובטח היועץ המשפטי יוכל להסביר, לשירות הפסיכולוגי החינוכי אין עמידה בשיבוץ. הוא בכלל לא אמור להשתתף במשחק הזה של השיבוצים. את השיבוץ עושה הרשות המקומית השולחת אל הרשות המקומית המקבלת ובזה זה אמור להסתיים. יש שיבוץ והשירות הפסיכולוגי החינוכי מונע בלי סמכות את הכניסה של הילד הזה.

יש לנו ילדים שהבעיה איתם זה שהם מורכבים מידי. אז שנה אחר שנה עושים להם ועדות השמה. כל פעם שולחים אותם למסגרת אחרת שלא מתאימה. במקום שהמשרד יכה על חטא ויגיד: אני שולח ילדים למסגרות לא מתאימות, תנחשו מי אשם? הילד. הילד לא בסדר.

אחרי שלוש שנים כאלה, ששולחים אותו ממסגרת למסגרת למסגרת לא מתאימה, משבשים עליו את דעתו, הילד מתחיל בכיתה ד', ה', ו', אחרי שהוא כבר עבר שלוש ארבע מסגרות, להוציא את זה החוצה בצורה של אלימות, כפי שהם קוראים לה. אני קוראת לזה תסכול. אז שוב הילד אשם. אז הם גם אומרים: הילד אלים, אני לא יכול לקבל אותו לשום מסגרת והוא יושב בבית.

רויטל, בואי אעשה לך סיכום קטן.

אדוני, אתה מכותב לכל הפניות שלנו כל הזמן. עשרות ילדים בבית.

אני רואה אותן.

אני רוצה להגיד עוד דבר אחד. הדבר הכי מעליב, שביום הראשון לתחילת יום הלימודים, ביום לפני בחמ"ל, בלי להתבייש, האמירה שיוצא איתה משרד החינוך זה שפתחנו את השנה עם אפס תקלות. אני תוהה האם הילדים שלנו הם כזה אפס גדול במערכת החינוך?

הם לא תקלה.

הם לא תקלות, הם פשוט אפסים.

חס ושלום.

יש עוד מישהו מההורים שרוצה להתבטא?

שלום לכולם. אני אבא לילד בת 7 שסובלת מתסמונת רט. היא לא מדברת, היא לא הולכת. בואו נאמר זה ה"הארד קור" של החינוך המיוחד. זה לא בדיוק האינטרסים שדיברו עליהם עכשיו אבל אני בהחלט מבין איך הגעתי לאן שהגעתי.

בקצרה, אני מנוסה בבירוקרטיה מאז שהיא נולדה.

איפה אתה גר?

אני גר בבני-ברק ובשנה האחרונה עברתי לפתח-תקווה.

מהפח אל הפחת מבחינת הרשויות.

לגמרי.

בבני ברק פיתחו מענה, לא?

רוב האנשים שמתעסקים בבני-ברק בחינוך מיוחד זה שליחותיים, יש להם במשפחה מישהו כזה ואי לכך ובהתאם לזאת הם פועלים בהתאם לאינטרס של הילד ולא של המחוז.

בבני-ברק היה לך מענה?

היה בפוקס. היה בג"צ נגד "עזר מציון". עד גיל 3 היא היתה ב"עלה". זה סוג של בייביסיטר, מצב סטטי והיא לא התקדמה לשום מקום. היה בג"צ נגד "עזר מציון" שהרבה מאוד הורים רצו לחלץ את הילדים מהמסגרת הזאת ולהעביר למסגרת מתפתחת יותר. על טרמפ הזה, יום אחד קיבלנו טלפון, למרות שכל שנה נלחמנו איתם, שאנחנו יכולים להעביר את הילדה ל"עזר מציון" אם אנחנו מעוניינים.

לפני שנתיים הילדה נכנסה ל"עזר מציון". התקדמות מטאורית, לא חלמנו שהיא יכולה להגיע לזה.

"עזר מציון" הקימו מוסד?

הם הקימו גן שהסייעות שם גם נרתמות.

עד איזה גיל היא היתה ב"עלה"?

עד גיל חמש.

ולא ראית שום שיפור?

כבודו מוזמן לשאול כל אבא לילד מיוחד שצריך שיתפעלו את הילד. ברגע שילד מגיע לשם זה סוג של מקפיא, איך שהוא נכנס הוא יוצא. בתקופה שהיא היתה ב"עלה" היא היתה מקבלת 4 פיזיותרפיה, שני הידרותרפיה וקלינאית כל שבוע על חשבוננו. לא היו עשו לה כלום בגן. אבל זה עבר, קיצצו להם כבר את הכנפיים.

היא התקדמה מאוד ב"עזר מציון" ממש מטאורי במשך שנתיים.

למה עברת לפתח-תקווה?

עברתי לפתח תקווה, כי מה לעשות, עד כמה שאנחנו עובדים קשה, אין לי כסף כל-כך לגור בבני-ברק או בגבעת שמואל איפה שהייתי באותה תקופה.

בני-ברק בתנאים שלכם יותר יקרה?

הדר גנים יותר זול. לאיפה שעברתי יותר זול. עברתי בתחילת שנה בספטמבר והיה לי מספיק זמן להירשם. במשך כל הזמן הזה, אני בין השפ"ח של פתח תקווה בין השפ"ח של בני-ברק בלך ושוב. אני התחלתי לחפש מסגרת לבית הספר לילדה. היא אמורה אמורה לעלות לבית ספר והיא כבר נשארה שנה אחת. חיפשתי בתי ספר ואין בית ספר שעונה על הצרכים שלה. היא צריכה גם עזרה קוגניטיבית במוח וגם עזרה מוטורית. אין בית ספר שנותן מענה כמו שצריך בשני התחומים האלה.

בפתח-תקווה.

לא רק בפתח תקווה.

אדוני, אני רוצה רגע להסביר את הבעיה בעניין הזה.

לא, תתמודדי עם הקשיים שלך.

אבל צריך להבין את הקשיים של הילדה.

תאמיני לי שאני מאמין את הבעיה שלה. תאמיני לי שחרשתי קילומטרים במוסדות האלה. אני שואל ותאמיני לי שאני יודע מה אני שואל.

במאמר מוסגר, לתסמונת הזאת יש רגרסיה חמורה בגיל שנה וחצי אחרי שזה מתפרץ. אחרי זה איכשהו הגוף מתאקלם ומתחיל להתקדם עד גיל 10 – 11 ואז ההתקדמות די נעצרת.

אין רגרסיה בגילאים האלה?

כמעט ולא. הרגרסיה מופיעה בשלב המוקדם. כמובן שזה כל הזמן משתנה וחוקרים את זה כל הזמן אבל זאת הדעה הרווחת.

אני מאוד מתאמץ לקדם אותה ואנחנו ממש נלחמים נגד השעון כדי לקדם אותה כמה שיותר.

אתה רוצה להגיד לי ששנה שלמה היא היתה בלי מסגרת?

לא, אני לא אומר את זה. אני אומר שכבר מפסח הגשתי בקשה להשאיר את הילדה עוד שנה במסגרת הנוכחית שלה מהסיבה שאני עברתי וחרשתי. הלכתי לתל-אביב, לראש העין.

לא אישרו לך?

לא רק שלא אישרו. קיבלנו את ה"לא אישרו" מהגברת שולמית סוויסה ב-7.9. עד אז לא קיבלנו שום דבר. גם זה אחרי המון מיילים.

וגם אחרי עורך-דין.

התשובה היתה שהבקשה נדחתה.

מה היה המענה שניתן לך עם הדחייה?

שבוע לפני ב-29.8 קיבלתי מענה מעיריית פתח-תקווה שהילדה משובצת בבית ספר עוז בחולון, בו בזמן ששבועיים ושבוע לפני אני עדיין הייתי בקשר עם המנהלת של "נאות אילנה" בראש העין, שזה 5 דקות מאיתנו ולא חולון שזה שעה וחצי מאיתנו. המנהלת הזאת הגיעה ל"עזר מציון" לראות את הילדה. כבר הכול היה סגור.

למה לא אישרו לך בראש העין?

אין לי מושג. התקשרנו למנהלת של "נאות אילנה" והיא אמרה שביטלו לה את התקן ושהיא מצטערת, שאלך לחולון. אני בכלל רוצה להשאיר אותה בבית ספר שהיא מתקדמת בו. זאת ילדה שהתאקלמות שלה זה ארבעה חמישה חודשים. אני מכניס אותה עכשיו לבית ספר, בתקווה שבמאי היא תתחיל להתקדם והיא יכולה להמשיך איפה שהיא.

אתם מבינים שהדיון הזה היה שלב המוקדמות, מה שנקרא. ביום רביעי אחרי סוכות נעשה דיון מיוחד בסוגיית הילדים האלרגניים.

יש דיון בוועדה לזכויות הילד.

לא מעניין אותי הוועדה לזכויות הילד. נגמרה הסובלנות שלי לפניות הציבור, לביקורת המדינה. אני אומר לכם, אם תמשיכו לרקוד בכל החתונות, לא תקבלו כלום. אם אתם חושבים שהחבר'ה האלה יש להם מורא מאיזו ועדה אחרת, אדרבא, קחו ותחתמו לי ואני מעביר את כל הסוגיות שלכם לוועדות האחרות. זה השולחן. אתם רוצים לרקוד בכל החתונות? לא יהיה.

אני לא יודע איך מטפלים בבעיות כשזה נוגע, זה נוגס, ההוא מלטף והשנייה מקרקרת. אני לא יודע לעבוד כך.

אדוני, כשההורים במצוקה הם פונים למי שהם יכולים. הם פנו לחברת הכנסת קארין אלהרר. אני לא יכולה למנוע מהורים לפנות למי שהם רוצים.

נגמרו הנימוסים, זה השולחן, נקודה. לא יהיה משהו אחר. אם מבקשים ממני תשובות, זה יהיה רק בשולחן הזה. ככה אני יודע לעבוד.

אנחנו נעשה דיון ביום רביעי שאחרי סוכות. ככה קורה כשוועדת הפנים רוצה להתעסק עם התקנות כי מישהו חימם שם את האגו הפרלמנטרי של איזה יו"ר ועדה. בוועדה נוגעים במשהו וככה לא מתקדמים לשום מקום. אז תתחילו לרוץ בין חברי כנסת, זה מה שיהיה לכם. ככה הילדים שלכם ייפלו בין הכיסאות.

סיכמנו שיהיה דיון בנושא הילדים האלרגניים.

לגבי הילדים בחינוך המיוחד, שבו ביניכם, קחו נושא קרדינלי אחד. את, אביבית, נגעת ב-18 דברים. רויטל נגעה במספר דברים. יש בעיות, אתם רוצים את הקטע של הסנכרון בין משרד החינוך לבין הרשויות? תבחרו נקודה ויהיה דיון בנוסף.

מה זאת אומרת תבחרו נקודה? זה בדיוק המהות של ילדים עם צרכים מיוחדים. הצרכים שלהם מורכבים. מה זה תבחרו נקודה? אני אבחר לאיזה ילד לעזור ולאיזה לא לעזור?

קפצת בלי שהבנת. תשאלי למה התכוונתי.

ממה שעלה מהדברים שלכם, כל שנה בתחילת שנה אנחנו חוזרים על אותם מחלות של ההתאקלמות של הילדים והסנכרון שזה לוקח חודש, חודשים ולפעמים חצי שנה. הקטע הזה של משרד החינוך, רשות מקומית, כל סוגיות החינוך המיוחד בתחילת השנה, אני רוצה לדון בזה. יש לכם משהו יותר דחוף? אין לי בעיה. זה שנתתי לך לבחור זה אות כבוד. אני יכול לבחור לעצמי את הנושא.

אני חושב שמה שעומד פה זה תחילת שנה בחינוך המיוחד מול הרשויות המקומיות.

אבל אדוני, זה לא רק מול הרשויות המקומיות, זה מה שאני מסבירה. הבעיה היא גם בתוך משרד החינוך עצמו.

הבנתי. אני החלטתי, בסדר? יהיה דיון נוסף באותו יום. שני דיונים באותו יום.

נציגי מועצת התלמידים, בבקשה.

אני סגן יושב ראש מועצת התלמידים הארצית. הקשבתי לכל הדברים. אני רוצה להתייחס בעיקר לנושא של הבנות שלא משובצות. האמת שזה גם קשור לזה. יש תחושה שפשוט מתייחסים לזה לבעיה שהיא כלום, בעיה מינורית. זה לא קוליפורמים בחומוס ואפילו לא סלמונלה בקורנפלקס. זאת בעיה אמיתית שילדים לא נכנסים לבתי ספר ולא לומדים. זה לא עניין של להעביר אחריות מהמשרד לרשויות מקומיות. תשבו, תשתפו פעולה, תבדקו שפונים.

אני חושב שאם זה לא יעבוד, אפשר לקדם את זה בנושא של חקיקה. למשל, בנושא של הקבלה לבתי הספר, אפשר להוסיף רגולטור שיחייב את בתי הספר להעביר קודם כל מה הם תנאי הקבלה לאישור של המשרד ולאחר מכן את התוצאות של העמידה בתנאי הקבלה גם להעביר לאישור.

יש חקיקה והיא לא מיושמת.

אין חקיקה, חבל שאת מוסיפה.

כל סוגיית הרישום של המגזר החרדי זאת חצר אחורית. בבית הספר שלמדת, יש כאלה שיש להם ציונים של 90 ו-100 אבל יש גם כיתות מקדמות, יש כיתת מב"ר וכיתת אתגר. זה לא קיים בחרדי.

שמישהו יגיד למנהלי הסמינרים, שבחקיקה שאנחנו נגבש גם נחייב אותם שיהיה אחוז מסוים סביר שלא הצליחו לעבור את מבחן הכניסה שלהם. אתה מבין? זה מה שאני מצפה מאיש חינוך. שלא רק יפתח סטרט אפ כלכלי לעצמו אלא גם ילך עם שליחות של חינוך ויהיה מחויב גם לאותם ילדים שצריך לדחוף אותם קדימה. תאמינו לי שכשילד חלש יושב ליד ילד חזק הוא ידחוף אותו. החלש לא יסחוב את החזק למטה, הפוך הוא, הם יעצימו אותו. לכן גם את זה צריך לקחת בחשבון. אם מדברים על מכסות, אלא מכסות מותרות.

רציתי לדבר על נושא הדיון המקורי, אי שיבוץ תלמידות בבתי ספר או סמינרים במגזר החרדי. גם היו בלי סוף פסיקות של בתי משפט, גם החוק עצמו אוסר אפליה עדתית. צריך לקרוא לילד בשמו, מדובר באפליה של עדות מזרח במוסדות חינוך, שהניהול שלהם או הרשת שלהם היא אשכנזית.

אתה יודע איפה הבעיה? מי יתבע את עלבונם של ההורים? בעמנואל היה מי שעתר לבית המשפט וחייב. גם פה, אם היו עותרים ספציפית כל רשות מקומית, ההמוגלובין היה יורד להם לרמה שתיים ותראה שהיו מקבלים אותו.

רציתי לדבר בדיוק על השלב הזה. מדוע אנחנו מגיעים למצב שבו הורה חייב ללכת ולקבל סעד מבית המשפט, כשמי שאמור לדאוג לו זה משרד החינוך בלא צורך באכיפה משפטית. משרד החינוך אמור לעשות את זה. למשרד החינוך יש את כל הכלים לעשות את זה, גם בחקיקה ראשית, אם זה סעיף 5 לחוק זכויות התלמיד שאוסר אפליה עדתית ואחרת ואם זה חוק הפיקוח, שמאפשר קודם כל סנקציה פלילית נגד מנהל. צריך להפעיל את זה כי כל סנקציה אחרת בינתיים הוכחה כלא יעילה. סגירת מוסד, אז הם פותחים בבית של השכן את המוסד. שלילת תקציב, יש להם את קרנות הגמ"ח שיממנו את הלימודים של הבנות האשכנזיות היקרות. רק סנקציה פלילית. אותו מנהל של מוסד חינוכי שמסרב לקבל, אדרבא, יעמוד למשפט פלילי.

דבר אחרון, הנושא של המבחנים. נכון שאיכשהו חוזר מנכ"ל מתיר קיום מבחנים במעבר מבית ספר יסודי לבתי ספר על יסודיים. כשמדובר בחינוך הממלכתי דתי או המוכר שאינו רשמי שאינו חרדי, אז המבחן צריך להיות ארצי ואחיד. זה לפי חוזר מנכ"ל.

אתה טועה.

אין פיקוח על המבחנים האלה של המגזר החרדי. המבחנים האלה צריכים להיות תחת פיקוח.

אני אסכם.

בסוגיית החינוך המיוחד והילדים האלרגניים, הוועדה תקיים דיון ב-26.10. דיון ראשון בסוגיית הילדים האלרגניים ודיון שני בסוגיית החינוך המיוחד, פתיחת שנת הלימודים והתיאומים בין משרד החינוך לבין הרשות המקומית. את הכותרת ניתן אחר-כך.

לגבי אי קבלת תלמידות לסמינרים. שנים רבות משרד החינוך הפקיר את סוגיית הרישום של המוסדות החינוך החרדי על-ידי בעלי עניין ולשלטון המקומי של המגזר החרדי שכשל בסוגיה זאת.

הוועדה רואה בחומרה שהיום ב-5.10 עדיין יותר מ-40 בנות לא משובצות ולא נמצאות בשום מסגרת חינוכית.

העולה מהדיונים הוא שהתקנות ונהלי הרישום של משרד החינוך בסוגיית המוסדות החרדים חסר מן הספר ומשאיר הרבה דברים פתוחים ולא סגורים. התקנות או הנהלים מאפשרים למנהלי המוסדות להתעלם ולסרב להחלטות המשרד והרשויות המקומיות.

הוועדה מבקשת לקבל ממשרד החינוך את מסקנות הבדיקה שאתם עושים בנושא הפעלת הקב"סים גם כלפי המוסדות.

הוועדה מבקשת לקבל לידיה מוסדות שבפועל עוכב להם התשלום.

הוועדה מבקשת לדעת באופן פרטני על כל ילדה וילדה. אתם לא הולכים לעזוב את זה. קשה לי לומר לכם איך לעשות את זה. המדינה לא נערכה. אני רוצה לדעת כל ילדה וילדה מה הולך לקרות איתה. אני מבקש לקבל תשובה עד ה-31.10 וקשה לי לומר את זה. קשה לי לומר את זה כשאני יודע שהילדות נמצאות בבית. עד 31.10 אני רוצה לדעת שכל הילדות מסודרות ולא, כל אחד מה הסנקציה ומה הטיפול שהולך להיות סביב כל ילדה וילדה.

במקרה של מ' אני מבקש שהנושא ייבדק. אני מבקש לבדוק שאכן ערכות הקבלה זהות. גם לגבי המבחנים צריך לבדוק, זה לא אומר שהציון שניתן הוא אמיתי, צריך לבדוק.

דברי עורך הדין ללום זה לא דברי אלוהים חיים.

תכחישו. אתה יודע מה? עומדת לי הפריבילגיה לקחת את הדברים שלו. אתה יודע מה? אם זה לא היה, הוא הזיק לי שהוא אמר את זה. עלה בדעתי לבקש את זה בלי שום קשר.

אנחנו בודקים.

הוועדה תקיים דיון מעקב נוסף סביב הסוגיות האלה.

תודה רבה לכולם, גמר חתימה טובה. שהילדים יהיו הכי שמחים והכי מאושרים ושיקבלו את כל מה שמגיע להם. אני מבטיח לכם שבסוגיה של הילדים האלרגניים אני הולך לעשות משהו. עוד לא ברור לי. אין ספק שחוק סברינה, אני הולך לעשות אותו. אני מקווה שאני אקבל אוזן קשבת במשרד.

הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:00.