הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 149

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום חמישי, ט' בחשון התשע"ז (10 בנובמבר 2016), שעה 11:00

ישיבה בשילה לציון העלייה הראשונה - במסגרת ציון יום העלייה, לראשונה עפ"י חוק

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר

מרדכי יוגב

שפרה קירשנבאום - מנהלת מחוז דרום וירושלים, משרד העלייה והקליטה

קטיה טוב - מנהלת מרחב ירושלים ויהודה, משרד העלייה והקליטה

אבי רואה - ראש מועצה אזורית מטה בנימין

שרה ישראלי - המחלקה לקליטת עלייה, מועצה אזורית מטה בנימין

ליליאן זיטמן - מועצה אזורית מטה בנימין

עידו מאושר - יו"ר ועד עלי

קרולין לסרי - מלוות עולים, עלי

רינה בן עמי - רכזת תעסוקת עולים ואשת קשר בין העולם למועצה, עלי

ריקי לנגה - רכזת חברתית, עפרה

אורי פרדניק - דובר ליו"ר הוועדה

דנה גורדון שושני

סמדר לביא, חבר המתרגמים

ישיבה בשילה לציון העלייה הראשונה - במסגרת ציון יום העלייה, לראשונה עפ"י חוק

שלום לכולם, לחבר הכנסת מוטי יוגב, ליושב ראש המועצה אבי רואה, למנהלת הוועדה דנה גורדון ולצוות המשרד, לציפי ורפי ואורי, נציגי משרד הקליטה וכולם. באנו לפה היום לקיים את הדיון של ועדת העלייה והקליטה והסיור שעשינו. אנחנו חגגנו ביום שלישי את יום העלייה, זאת פעם ראשונה מאז קום המדינה. החשיבות של לזכור ולהפוך את היום הזה ללימוד על תרומתה של העלייה למדינת ישראל, ראינו בזה חשיבות רבה, להתחבר לשורשים שלנו ולמסורת שלנו, כמו שעד עכשיו ראינו ושמענו, שכאן המקום הראשון שבני ישראל עברו את נהר הירדן והגיעו לפה - - -

לפני כמה חודשים, כשהייתי פה בסיור עם ראש המועצה, סיירנו גם ביישוב עלי ועפרה ופה ולמדנו את ההסבר, המדריכה, שהייתה ממש יוצאת מן הכלל, אני אמרתי שבעזרת ה' אם הצעת החוק, שאני ועוד חבריי חברי הכנסת, שהגשנו, תעבור ותהפוך לחוק במדינת ישראל אז השנה הראשונה לחקיקה נעשה פה במקום, במקום שבני ישראל, אבותינו, נחתו במרכז הקליטה הראשון.

באותו יום כולנו יודעים, לפי המסורת, זה היה ב-י' בניסן, אבל אנחנו בממשלה ובכנסת ציינו את היום הזה ב-ז' בחשוון מכיוון שב-י' בניסן הכנסת בפגרה ובתי הספר בחופש אז אנחנו לא נגשים את המטרה ולכן הפכנו את זה ל-ז' בחשוון. זה מתחבר לעולה הראשון, 'לך לך', אברהם אבינו. אחרי שבני ישראל, עם ישראל הוגדר כעם בהר סיני. זו המטרה שבאנו לפה.

יום העלייה, זה מאוד חשוב שחגגנו אותו בכנסת בוועדת העלייה והקליטה, עם יושב ראש הכנסת ושרת הקליטה, עם יושב ראש הסוכנות היהודית וחברי הכנסת והארגונים שפועלים בתחום עלייה וקליטה ובמליאת הכנסת, זה מאוד מאוד חשוב כי מדינת ישראל הוקמה והתפתחה והתחזקה על ידי העולים, על ידי העלייה, מיליוני עולים הגיעו לישראל. מדינת ישראל הופכת את העולים למנהיגי המדינה. אנחנו רואים היום, יש לנו שר ביטחון שהיה עולה חדש, שרת הקליטה שהייתה עולה חדשה, יושב ראש הסוכנות היהודית, יושב ראש הכנסת, השר להגנת הסביבה השר אלקין, ואני, שגדלתי באתיופיה כרועה צאן, הגעתי בגיל 27 והיום הפכתי להיות אחד המחוקקים של מדינת ישראל. זו ההיסטוריה והתמצית של הציונות ומדינת ישראל ולכן אנחנו צריכים לחגוג כל שנה וללמד את זה לדור הבא, כי זה השורש שלנו, זו המסורת שלנו, זה מאוד חשוב.

אני חושב שלא משנה מה אונסק"ו יגידו בתיאטרון האבסורד, מה שיחליטו, אי אפשר להכחיש את העובדות האלה, אי אפשר, הפתרון או המענה, התשובה שאנחנו נותנים להם זה לחזק את העלייה, לבנות את הארץ, לבנות את כל חלקי הארץ ואנחנו נתחזק כעם של קדושה מהשורשים שלו, שיש לו היסטוריה, יש לו שורשים וכך אנחנו נחזק את זה.

פה ראש המועצה וגם האנשים מעפרה וגם נציגי עלי נמצאים, אנחנו מאוד שמחים שקיבלתם אותנו ואירחתם אותנו ותודה רבה לכם.

צהריים טובים וברוכים הבאים מוועדת העלייה והקליטה של הכנסת, ד"ר אברהם נגוסה, חברנו חבר הכנסת תושב בנימין מוטי יוגב. כפי שאמר אברהם, הנושא של הקליטה הוא אחד מהמשימות של ההתיישבות, של קליטת העלייה. אני חושב שההתיישבות הוכיחה את זה לא מעט בשנים האחרונות. כמו שאמר, גם בהזדמנות, אברהם בדרך שאחת הקליטות הטובות זה בהתיישבות ביו"ש במסגרת היישובים הקהילתיים.

אגב, גם אני עליתי, אבל לפני 60 שנה, הייתי בן שנתיים. לא נולדתי פה, אבל בסדר, גדלתי פה. וכמו שאמר חבר הכנסת אברהם נגוסה, באמת זו מהות הציונות של קליטת העלייה אחרי הקמת המדינה, עם מאות האלפים שזרמו פה למדינה וממשיכים לזרום במשך כל ה-68 שנים של המדינה. מה שחשוב לנו, כאלה שדוחפים את ההתיישבות, מחזקים את האחיזה של עם ישראל בחבל הארץ הזה, זה גם לחבר את הכלים הנוספים כדי שעם ישראל, כמו שנאמר שם בסרט, עם ישראל שבנוי מ-12 שבטים, ובסוף היה עם אחד. אז יש כאלה מטוניס, אני עליתי מטוניס, מארצות אירופה, וגם היום עולים, מצפון אמריקה. אני גר ביישוב שכמעט למעלה מ-35% בו הם עולים חדשים, בעיקר צרפתים, אבל יש גם ממקסיקו, ארגנטינה, צפון אמריקה. בקיצור עם ישראל חי וקיים וזו ההתהוות של עם ישראל ובעזרת ה' נמשיך גם לסייע בקליטה ולקלוט היכן שאפשר. רק שאתם צריכים לדאוג שיפשירו פה את ההקפאה שנוכל לבנות מבנים שיוכלו לקלוט עוד עולים חדשים.

אז תודה רבה, ושניפגש פה בשנה הבאה עוד פעם, כדי לציון יום הקליטה והעלייה של עם ישראל לכאן. יושב פה עידו מאושר, יושב ראש הוועד המקומי של עלי, שהוא גם אחד היישובים שיש בו אחוז ניכר של קליטה וגם בעפרה, גם בכפר אדומים בזמנו התחילו, בהתחלה בבנימין, ושבעזרת ה' נמשיך עם העשייה החיובית, הערכית, השורשית, החשובה הזאת של לעזור ליהודים - - - אז תודה רבה.

אני אתחיל מהסוף. אני גם רוצה להגיד שאני עדה לסיור של חבר הכנסת נגוסה כאן וכשהוא אמר - - - אני מאוד מעריכה את התמיכה ותודה גם לדקלה מלשכת ראש המועצה, לדנה גורדון, לאבי, לחבר הכנסת מוטי יוגב, לכולכם באתם והייתם חלק מאיתנו. ואני רוצה תודה מיוחדת ל - - - שתמיד ידעה לחבר את כל האנשים למקום, לארץ הזאת ולאדמה הזאת - - -

(בישיבת הסיכום)

עוד כמה דקות נתחיל עם הדיון, נשמע את נציגי היישובים, עידו, ריקי מעפרה ואחרים, יש פה גם עולים, נשמע גם אותם קצת ואחר כך אנחנו נתייחס גם לאירוע וגם לתכניות העתיד.

אז אנחנו מתחילים את הדיון בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. נמצאים איתנו חבר הכנסת מוטי יוגב, חבר הוועדה, וגם מנהלת הוועדה, דנה גורדון שושני, וציפי גלעדי, ראש תחום פרלמנטרי בוועדה, יגאל אמיתי, דובר הוועדה, ואורי פרדניק, הדובר שלי ורפי מהפרוטוקול. גם נציגי משרד הקליטה נמצאים פה, שפרה קירשנבאום, מנהלת מחוז הדרום וירושלים, וקטיה טוב, מנהלת מרחב ירושלים ויהודה. כמובן גם, כמו שראש המועצה אמר, נציגים מהמועצה, נציגי עלי ועפרה, נמצאים פה וגם נציגי העולים.

אנחנו מתחילים את הדיון. אני אמרתי קודם למה אנחנו נמצאים במועצת בנימין, גם קיימנו דיון בגוש עציון. אנחנו ראינו מהניסיון שביהודה ושומרון הקליטה מאוד מאוד מוצלחת וגם איכותית, במערכת החינוך, הציבור מאוד מחבק את העולים ולכן חשוב מאוד לבוא לשטח וגם לקיים את הדיון היום, כשאנחנו פוקדים את יום העלייה, כדי לשמוע את העוסקים במלאכה, בקליטת העלייה, וגם לשמוע מהעולים החדשים בעצמם ואז אני וחבריי, חבר הכנסת מוטי יוגב, וגם הח"כים שמסיבות אישיות לא יכלו להיות היום, יקראו את הפרוטוקול ואנחנו נפעל כמה שאפשר לעזור למועצה בשטח, שאתם עושים את המלאכה. גם משרד הקליטה נמצאים פה, לכן אנחנו נשמח לשמוע יותר. אנחנו באנו לשמוע מכם. בשלב הזה, האם אתה רוצה לדבר, חבר הכנסת יוגב?

בסוף.

אוקיי. אז אנחנו נשמע מנציגי המועצות.

נשמע מהיישובים, עלי ואחר כך עפרה.

את נשמע את יושב ראש ועד עלי, בבקשה.

הדבר הראשון שאנחנו צריכים להיערך אליו זה לקליטה מארצות הברית. אני לא יודע מה יקרה, אבל אני מקווה שאנחנו ערוכים לדבר הזה. בדיוק היום בבוקר דיברנו על הנושא הזה.

אני רוצה לפתוח לפני שנדבר על הנושא עצמו, בתודה, תודה גדולה על הזכות שניתנת לנו להיות שותפים, על העזרה שניתנת לנו להיות שותפים בבניין עם ישראל בארצו, אחרי אלפיים שנה שהיינו בגלות בסוף רוב רובו של העם הוא עולה בצורה כזו או אחרת, אם לא הוא, אביו, ואם לא הוא, הסבא, כמעט כולם עלו לפה לארץ וזו משימה לאומית שאנחנו גאים, אני מדבר מצד היישוב עלי, גאים ושמחים להיות חלק ממנה. רומא לא נבנתה ביום אחד וגם תהליך של קליטה הוא תהליך הדרגתי והיו כל מיני פערים שזוהו בשנים קודמות שניתנו להם מענה ואנחנו רואים את התוצאות שלהם בימים האלה. לדוגמה רינה, שאחראית על השיבוץ של משפחות לעבודה, לחיבור שלהם, הדברים האלה נותנים את התוצאות.

אני יכול לספר על מקרה אישי קטן, באחד ימי שישי הגעתי לאחד הבתים בעלי וישבתי שם עם זוג שבכו בדמעות שליש על הצרות ועל הקשיים ועל פה ועל שם. וברוך ה', אחרי שלושה שבועות, נמצאה עבודה לאותה אישה ומאז 'הכול עשר' ו'אין כמו', 'זה מדהים' וכו'. מה שהחזיק אותם, אגב, זה הילדים. הילדים אמרו להם 'אנחנו לא מוכנים ללכת לגור בשום מקום אחר'.

אנחנו מתמודדים פה בהתיישבות, אבי ציין את זה, עם קשיים מאוד מאוד מאוד גדולים, גם מבית וגם מחוץ, בפיתוח וצמיחה. אני אתן דוגמה, ארבעה בתי ספר יש בעלי, כולם במבנים יבילים. זה לא שאין כסף, יש, אבל תב"ע, יש בעיה. הדבר הזה מקשה מאוד בנושא הקליטה, למה? כי בבית ספר רגיל היה כיתות ספח והיו התנאים והיה את המקום. זה נכון גם למוסדות חינוך, אבל זה נכון גם לבנייה. בסופו של דבר יש לי איקס יחידות דיור ביישוב. ההתמודדות עליהן היא גדולה, יש גם בנים שממשיכים, שמתחתנים, שרוצים לגור וכו'.

כשאני רוצה לקלוט עולים, זה אני אומר לתושבים אחרים, אתם לא באים, אתם נשארים בחוץ, 'אבל רגע, יש קרוון ריק, יש אשקובית ריקה, יש בית ריק', 'לא לא לא, זה מיועד לעולים', זה מיועד לעולים. אני אומר, אם היינו יכולים לבוא ולעשות במתכונת שהייתה פעם מרכזי קליטה, אבל קהילתיים, לא ששם את כולם באיזה שהוא מקום, אלא מפזר, יש לזה כל מיני מודלים שיכולים להיות, בסוף הקליטה הקהילתית היא מאוד מאוד מוצלחת, כי זה לא רק הצוות שאנחנו עובדים, ששרה מלמעלה מהמועצה, אלא זה כל התושבים עצמם.

סיפרתי לך את זה כשהיינו בעלי, להיות באותו ערב שמגיע האוטובוס לעלי ועומדים התושבים עם דגלים וכשהם יורדים הרב מברך בשם מלכות וכל הקהילה מלווה אותם בריקודים עד הבית שלהם, שכבר יש בו חלב ולחם וגבינה ליום שלמחרת, זה אירוע שקשה לשכוח אותו, גם לתושבים, ודאי וּודאי לעולים. אם היינו יכולים להגדיל את ההיצע, את היכולת של הקליטה, זה היה לנו הרבה יותר קל. היום אחד השיקולים בקליטה זה איזה גודל משפחה, כמה יש, איך, כדי לדעת מה לתת ומה לא, כי ההיצע הוא מוגבל. וגם כשאתה שומר יש המון לחצים מבית, מי שאומר 'אני רוצה את הבית הזה, אני רוצה להיכנס לגור בו', זה דבר אחד. אני חושב שאם נצליח להתגבר על הבעיה הזו נוכל גם להגדיל את כמות הקליטה והעלייה.

הבעיה היא יותר בעניין המבנה, הבתים?

המבנים, נכון. זה אמרתי לכם בדרך, בעיקר זה מגורים, חסר לנו מאוד, גם בעקבות ההקפאה, גם בעקבות דברים אחרים, ואני חושב, כמו שאומר עידו, אם יהיה איזה שהוא מודל לבניית בתים, הם לא צריכים להיות יותר מדי גדולים, אבל בתים, אם זה באמצעות עמידר או אם זה באמצעות גוף אחר, ביישובים עצמם, שהם יהיו מיועדים, כלומר יהיה הסכם שהבתים האלה מיועדים לקליטת עולים, אני חושב שזה יפתור חלק גדול מאוד וגם ימנע לחצים, כמו שהוא אמר, של בנים ממשיכים או משפחות מתוך היישוב שרוצים שגם הילדים שלהם ייכנסו לקרוואן וכן הלאה. כדי לא לגרום להתנגשות, הוא אומר, הנה, הממשלה באה והיא מוסיפה מבנים לטובת העולים, כי אין ספק, כמו שאמרת, שקליטה קהילתית היא הקליטה הטובה ביותר. אנחנו גם מסייעים, כמו שאמר עידו, יש לנו את שרה שמרכזת את כל נושא הקליטה ובכל יישוב יש את האדם שלו שמרכז את זה. אין ספק שההתערות של העולים היא מהירה, טובה ומחזקת. אז צריך לחשוב על זה.

אני קרולין, מרכזת עולים, גרה ביישוב עלי, אני עובדת ביישוב. אני פרויקטורית מטעם משרד הקליטה ואני עובדת ביישוב עלי. אני אחראית על העולים מהרגע שהם מחליטים לעלות לארץ כשהם עוד בצרפת, אני בקשר איתם כשהם בחוץ לארץ, טלפונית, מיילים, לפעמים אני גם נוסעת ומצטרפת כדי לפגוש אותם ולהכיר אותם. מהרגע שהם מחליטים שהם רוצים לעלות ליישוב אני אחראית על הקליטה שלהם, אם זה למצוא להם דיור, אם זה לרשום אותם לגנים, לבתי ספר, למצוא להם אולפן שמתאים לרמה שלהם, לעשות את כל התיווך הזה ביניהם לבין כל הגורמים שיש פה ואני אחראית ללוות אותם כשהם מגיעים לפה בפועל. אני מלווה אותם בכל התהליך הבירוקרטי של קופות חולים, בנק, כל מה שצריך עוד בהתחלה ואין להם מושג והם לא מסתדרים וגם ללוות אותם ולהיות קשובה לקשיים ולצרכים שלהם, שיש להם במהלך כל השנה עד שנתיים הראשונות.

אני בקשר עם כל הגורמים ביישוב, אם זה הנוער ואם זה החינוך ואנחנו מקיימים מדי פעם ישיבות כדי לראות איפה הם לומדים, מה הצרכים ומה הקשיים. למשל יש לנו רכזת נוער ביישוב, אנחנו לפני כמה שנים ראינו שיש מורכבות וקושי עם הנוער שמגיע מחוץ לארץ, מגיע ליישוב ולא כל כך מוצא את עצמו ולא מצליח להיקלט ולקבל מענה. הוא בעצם במשבר זהות, הוא בתהליך התבגרות וכל ההתחברות עם החברה הישראלית הרבה יותר קשה לו. ניסינו לחשוב מה אפשר לעשות ובאמת בזכות תקציבים של משרד הקליטה והעזרה של המועצה הצלחנו לבנות תכניות לקליטה ושילוב של הנוער. ואנחנו לאט לאט רואים ומנסים כל הזמן לשפר ולראות איך אפשר לשדרג את זה כדי לאפשר להם זמן של התאקלמות שמחזק אצלם את הזהות ואת הביטחון העצמי שלהם ולתת להם כוח להשתלב ולהיות חלק מהנוער וביישוב בכלל. אנחנו עובדים על זה קשה, אנחנו כל הזמן מנסים לשדרג ואנחנו רואים הצלחות. אנחנו מצליחים לראות נוער עולה שאחרי כמה שנים כן מצליח להשתלב ולקחת חלק בסוף וזה מקסים לראות את זה.

עוד נושא שבעיניי הוא חשוב זה עניין האולפן. יש את עניין האולפן למבוגרים שהרבה עולים מגיעים עם ידע מאוד בסיסי של לקרוא מסידורי תפילה ומדברים כאלה, אבל הם לא יודעים לדבר את השפה ולא יודעים להסתדר ביום יום. הם לומדים באולפן באריאל, יש להם אולפן מצוין עם מורות ממש טובות, אנחנו גם בקשר טוב עם המנהלת של האולפן, היא כל הזמן מנסה לשדרג ולהתאים את זה כמה שיותר, אבל אנחנו כן שמים לב שיש מורכבות שהאולפן לא עונה באמת לצרכים שהם צריכים, כי האולפן הוא בערך תקופה של חמישה חודשים והם לומדים את כל השפה העברית מבחינת לשון, פעלים ודברים ספרותיים ופחות איך להסתדר ביום יום ויוצא שבסוף עולה, אחרי חמישה חודשים שהוא היה באולפן, הוא יוצא לחיים האמיתיים ואין לו את השפה ואין לו את הכלים להסתדר.

אנחנו רואים שאצלנו, עם העולים שלנו, הם ממש צמאים לקבל אולפן שהוא אולפן מעשי לחיי היום יום, איך לקיים שיחה, אז מתקציבים שאנחנו מקבלים אנחנו מקיימים קבוצות שיח. זה טוב, אבל זה לא מספיק, זה יוצא פעם בשבוע או כמה שעות וזה לא מספיק נותן להם את הביטחון ואת האפשרות לשכלל את השפה שלהם. אנחנו ממש צריכים לתת על זה את הדעת כי אנחנו רואים שברגע שיש עולה שכן שחרר והצליח להתקדם בשפה העברית, הוא מצליח להתאקלם בסופו של דבר ולמצוא עבודה ולהיות חלק מהשוק. אז עניין האולפן הוא משהו מאוד מאוד חשוב.

אני שפרה קירשנבאום, מנהלת מחוז הדרום.

ממשרד הקליטה.

משרד העלייה והקליטה. והדגש על העלייה הוא משמעותי פה, כי משרד הקליטה כבר לא מעט שנים מתקצב יישובים בפרויקט שנקרא עידוד עלייה והמהות היא ליווי של העולים טרום עלייה באמצעות מלווים פרויקטורים מתוך הבנה שהמשאב הזה של אדם שמלווה ומתייחס נקודתית לכל עולה ועולה מקבוצת העולים זאת הקליטה המיטבית. אז קרולין היא חלק מאותו פרויקט של עידוד עלייה שמשרד הקליטה מממן את המשרה שלה והתכניות שהיא הזכירה הן תכניות, שחלקן או רובן בשיתוף של משרד הקליטה, מתקציבי המשרד.

הנושא של עברית, חבר הכנסת נגוסה, אני חושבת שאתה שמעת את זה בכל ואריאציה אפשרית על הנושא של השפה, שמעת את זה מצרפתים באשדוד, מהארגונים, מעמותות, הנושא של רכישת השפה העברית הוא אחד הדברים שמעכבים את הקליטה המיטבית וכנראה שיטות ההוראה לא מתאימות לעכשיו וזה משהו שתמיד עולה בכל ועדה כמעט, אני חושבת, בכל ביקור שלך, בכל מקום שהיינו, עלה הנושא של השפה העברית.

האולפנים שייכים למשרד החינוך?

למשרד החינוך. אני מזמינה את המועצה, לקראת סוף יתפרסם קול קורא שוב, של משרד הקליטה, לעידוד עלייה, כאשר שם מדובר על עידוד עלייה ליישוב, מלווה, תכניות. אנחנו בקשר מעולה עם העובדים של הקליטה פה, עם שרה, ממש בקשר מצוין וכל הנושא של הנוער שעלה כאן הועלה בפנינו מספר פעמים, היינו חלק מוועדות ההיגוי, הצענו משאבים ולא תמיד המשאבים יכלו להיספג כאן כי היה קושי, והיום אין את הקושי הזה כי נעשתה עבודה מאוד טובה. הייתה פה קצת עצירה מהעלייה מצרפת והעלייה המרבית שאנחנו רואים, לפי הנתונים שלנו, הייתה מארצות הברית השנה.

בכל הארץ?

לא, אצלכם במועצה.

אולי גם המשרד מתכלל בעניין עלייה וקליטה, זה לא ישר, כי - - - הבעיה של הדיור לעולים.

אני אגיד לך מה. המשפט המיידי הוא משרד הקליטה לא עוסק בבנייה ונושא הדיור הוא לא על משרד הקליטה, אבל כולנו יודעים שמשרד הקליטה כן עוסק בנושא של הוסטלים לקשישים ומקבצי דיור לקשישים. זה התחום היחיד שמשרד הקליטה עוסק בו. לפני שלוש שנים היה פרויקט אחד מיוחד בחבל אילות שנוצרו יחידות דיור מקרוונים של מפונים, 15 יחידות עבור עולים.

וזה משרד הקליטה?

לא מימנו את זה, אבל נשאלתי אם אנחנו כמתכלל, אז באותן נסיבות, אז היה המנכ"ל עודד פורר, הוא לקח על עצמו לתכלל את הנושא מול משרד השיכון, משרד החקלאות, כל המשרדים הרלוונטיים. אני אישית הייתי מאוד מעורבת בתכלול של הנושא הזה, אבל מבחינת משאבים אנחנו לא שם. מבחינת משאבים לדיור הציבורי אנחנו לא שם.

תודה. יש עוד מהמועצה? עפרה, בבקשה.

שלום, אני ריקי לנגה, רכזת הקהילה בעפרה. אני מתמקדת יותר אצלנו בעפרה בתחום של עולים ותיקים, מה שנקרא, יותר עולים שכבר כמה וכמה שנים בארץ. נגיד שבעפרה יש לנו ריכוזים של עולים מכמה ארצות מוצא, בדרך כלל בקבוצות שבין 15, 30, 40 משפחות, זה מתחלק בין יוצאי אתיופיה, יוצאי הודו, בני המנשה, גם צרפתים, גם ברית המועצות מהעבר הרחוק וקבוצות קטנות יש לנו מבריטניה, השנה מפולין אחת, אבל קטנות.

הפן שאני רוצה להציג או להעלות, כמו שאמרתי, ההתמודדות עם העלייה אחרי כמה שנים, קודם כל חשוב להתחיל בתודה, שיתוף הפעולה של המועצה עם משרד הקליטה לתכניות ארוכות טווח הוא מדהים, אנחנו ממש יכולים לבנות תהליך ארוך, להתמקד במיפוי של צרכים ולבנות אותו במשך השנים. אני אגיד שהזיהוי שלנו בשנתיים האחרונות הוא מאוד עומד על המקום דווקא של ההעצמה, של החוסן המשפחתי.

דיברו פה על עניין של תעסוקה, אני אתן אולי דוגמה של בני המנשה, דרך זה אני אדגים את זה. בעפרה גרה קבוצה של לפחות 15 עד 20 משפחות שהגיעו מהודו, מה שנקרא בני המנשה, עם קליטה מאוד יפה מבחינה מקצועית וכלכלית. כולם סך הכול מתפרנסים, בעלי מקצוע, גם ביישוב וגם מחוץ ליישוב, הקליטה הקהילתית היא מאוד מאוד טובה, הפערים, או המקומות של העבודה שלנו הם בשני מקומות. האחד, כמו שאמרתי, השייכות לחברה הישראלית, היא לא מספיק חזקה, היא מולידה דווקא בעיות של זהות, אנחנו מאוד רואים את זה דווקא אצל הגברים, היא מולידה בעיות של שתייה, של המקום של איפה אני, הזהות האישית שלי, החוסן שלי, גם אם יש לי מקום עבודה איך אני מביא את עצמי לחברה. והסוגיה השנייה היא השתלבות בקהילה בכלל, לפרק את תתי הקהילות האלה וההסתגרות הפנימית ולאפשר את ההיטמעות שלהם והשיתוף שלהם והשייכות, וזו מילת המפתח, בקהילה, ומתוך זה השייכות בכלל לחברה הישראלית. זה ההתמקדות, זה המקום שאנחנו מאוד רוצים לבנות ולהעצים תכניות הלאה. גם אם רכשתי את השפה, אבל מעבר לזה, הרכישה של, שאני ארגיש שייך לחברה הישראלית, את הגאווה, מה אני מביא איתי, מה הבאתי איתי, ואנחנו מגלים שכשיש פה פערים אז זה בא לידי ביטוי בהתמודדות עם אלימות ושתייה ודברים כאלה, לא במספרים גדולים, אבל זה עיקר ההתמודדות שלנו בעפרה במספרים גדולים.

עוד נקודה חשובה, יש לנו פה את דינה, התבקשתי להביא נציגת עולים, אז אני הבאתי את דינה. אז קודם כל נגיד שדינה זה סיפור מדהים, משפחה של 10 ילדים שהגיעה לישראל. ההיטמעות הכלכלית, המקצועית, היא נהדרת, היא בוגרת אולפנה, יש לה אחות בבצלאל, ממש כולם נטמעים בצורה יפה. זה מאוד יפה. היא נשואה לבחור יוצא אתיופיה, אז שאלתי אותה על ההבדלים בקליטה. קודם כל זה מקסים, אחותה נשואה לבחור שהגיע מארצות הברית או מרוסיה?

לא, מדנמרק.

מדנמרק. ממש קיבוץ גלויות. וכמו שאני אומרת, אנחנו עכשיו דיברנו בדרך אז היא מאוד חידדה לי ואני אחזור על זה, על המקום החברתי, האישי, החוסן הזה שהם מביאים איתם, שהנוער דווקא לקח איתו, כמו דינה, אבל ההורים, דור המוצא.

ואני באמת מסיימת בהתפעלות גדולה ותודה גם למועצה וגם למשרד הקליטה, על שיתוף הפעולה, על החשיבה ועל פרויקטים ארוכי טווח שמתקיימים בשטח והם באמת נושאים פרי, כשאנחנו מסתכלים על זה, וזה מאוד מאוד חשוב וצריך להמשיך, מבחינתנו. וזהו, תודה רבה.

מטה בנימין, מועצה אזורית גדולה במדינת ישראל, מונה כ-65,000 תושבים, שמתוכם 6% מהאוכלוסייה, הם עולים חדשים. אנחנו קולטים עולים מכ-40 מדינות כאשר המסה הגדולה, הרוב הגדול של העולים מגיע מארצות הברית ומצרפת.

כשאנחנו קולטים עולים יש לנו מטרה מאוד ברורה, אנחנו רואים בזה מטרה לאומית ואנחנו רוצים לשילוב מלא של העולים בחברה הישראלית וגם ביישוב ולחזק את תחושת החוסן והעוצמה האישית שלהם. אנחנו עובדים הרבה מאוד עם משרד הקליטה, כמו שריקי הזכירה הרבה מאוד תכניות ארוכות טווח בנושאים של נוער, חברה, תרבות, אירועים קהילתיים ורוב האירועים החברתיים נעשים בשילוב של הקהילה הוותיקה כדי לצרף אותם לקהילה.

יש לנו קושי בעבודה מול משרד הקליטה בעיקר בנושא התקציבי, כשהתקציבים הם בסך הכול מאוד מאוד קטנים יחסית לתקציבים של משרדים אחרים. הדרך לממש את התקציב היא דרך קשה, היא מסורבלת, הנוהל של התכניות הוא נוהל של תמיכה שהוא מאוד מקשה על מימוש, לוקח הרבה זמן עד שמאשרים תכניות עד שמתחילים להגיע למימוש. הרבה פעמים אנחנו מקבלים את האישור בחודש יוני-יולי כשחצי שנה בעצם לא ברור לי מה מצפים, האם אנחנו אמורים לממן ולקוות ולהתפלל או שאמורים לפעול, זה מאוד קשה לעבוד כך.

אבל אני רוצה להתמקד, בנוסף להערה הזאת, בשלושה נושאים שאני מאוד הייתי מבקשת לתת עליהם את הדעת. הנושא הראשון הוא התייחסות לעולי צרפת כאוכלוסייה עם ייחודים ומאפיינים שאין לאוכלוסיות אחרות. אנחנו נתקלים בקושי מאוד גדול בנושא של תעסוקה, ותיכף רינה תדבר על הנושא של תעסוקה. לפני חמש שנים אנחנו זיהינו שיש לעולים מצרפת קושי מאוד גדול במציאת עבודה והחלטנו לקחת מישהי לחצי שנה שתנסה לעזור לעולים במציאת עבודה. חצי השנה הזאת הסתיימה לפני ארבע שנים וחצי ורינה ממשיכה לעבוד כי הנושא של עבודה הוא נושא שהוא לא מתחיל ומסתיים ברגע שמצאת לעולה עבודה. העולים שלנו מחליפים מקומות עבודה, הם לא נשארים, זה תהליך כל הזמן שצריך לעזור ורינה תתאר יותר איך היא עושה את זה.

חסר לנו מאוד איזה שהיא התייחסות וחשיבה לנושא של העצמה אישית של העולים, לתת להם תחושה, לתת להם חוסן, לתת להם תחושה שהם יכולים להסתדר. אחד המאפיינים של העולים מצרפת זה שהם לא מדברים על הקשיים שלהם, הם לא פותחים את זה, הכול נשאר בתוך המשפחה. אני לא רוצה להרחיב יותר מדי, אבל אני חושבת שכולם פה מודעים לעובדה מה עושה למשפחה, לחוסן המשפחתי ההרגשה שבעל המשפחה לא מצליח לפרנס, שהאמא לא מוצאת עבודה, הם נוטים לעבוד בחברות של שיווק טלפוני, שהמשכורות הן דלות, יש להם חובות כספיים. במשרד, אני מבקשת שתעזרו לנו איך ליצור תכניות להתייחסות מיוחדת לעולי צרפת. זה הנושא הראשון

הנושא השני הוא סיוע לילדי עולים בגנים. מגיעות אלינו משפחות צעירות עם ילדים בגנים ואף אחד לא נותן את הדעת על מה צריך לעשות עם ילד בגן. המועצה לקחה על עצמה את הנושא של גננת מגשרת לכל הילדים העולים ואנחנו מנסים לרכז אותם, לא את כולם בבת אחת כי זה בעייתי וקשה לקלוט, אבל בכל גן אנחנו משבצים כמה ילדים עולים חדשים, הבאנו גננת מגשרת שהתפקיד שלה לסייע לילדים בגן לרכוש את השפה, להבין מה קורה בגן, להסתדר מבחינה חברתית והדבר הזה נותן תוצאות מצוינות. ילד שמגיע לכיתה א' אחרי שהוא היה עם גננת מגשרת בגן מגיע כמו ילד ישראלי, אבל ילד שלא קיבל את התיווך הזה בגן מגיע כמו ילד שיש לו חסכים בשפה, הוא לא הפנים את כל מה שלמדו בגן מבחינת התכנים וההשתלבות שלו היא הרבה יותר קשה וזה עולה כסף וחייבים להתייחס לזה.

והנושא השלישי הוא הקמת מסגרת תומכת של פורום תומך לעובדים עם העולים. זאת אומרת יש לנו את ריקי בעפרה, שעובדת עם העולים הוותיקים, את רינה, את קרולין, את אלה שנמצאות בחזית מול העולים. מי שנמצא בחזית מול העולים נתקל בקשיים שלהם, בקשיים המשפחתיים, בקשיים החינוכיים, בהתמודדות עם ילדי גיל ההתבגרות, עם בעיות בזוגיות שהן בעיות מאוד מאוד קשות, עם בעיות פרנסה, ובעצם כל עובדי הקליטה שעומדים מול העולים, אין להם מסגרת תומכת. זה בעצם מקצוע שהוא מקצוע טיפולי ולכל המקצועות הטיפוליים יש הדרכה, יש עזרה, ופה הם נמצאים לבד בחזית, לבד עם עצמם, ואני מאוד מבקשת שהוועדה והמשרד ייתנו את הדעת ויקימו פורומים משותפים לעובדי הקליטה כדי שיהיה להם עם מי להתייעץ, להעלות נושאים, השתלמויות, שיבינו שהנושאים שלנו הם לא נושאים ייחודיים שלנו. בירושלים ובמטה יהודה וכל מקום שקולט עולים יש בדיוק את אותן הבעיות וצריך מסגרת תומכת לעובדי קליטה. תודה.

תודה. אולי אני אוסיף שאלה, בוועדה קיבלנו החלטה להתאים את התנאים של יוצאי אתיופיה לעולי בני המנשה ולעולי תימן. האם ההחלטה הזאת מיושמת בשטח? אנחנו קיבלנו את ההחלטה בהסכמה גם עם השר הקודם, השר אלקין, והמנכ"ל היה חביב קצב, ואז בדיון הייתה הסכמה מצד משרד הקליטה, לעשות מדיניות של התנאים של עולי אתיופיה, אם זה בזכאות במשכנתאות, אם זה במובן של כל הטיפול של סל הקליטה וכל הטיפולים, האולפן וכל זה, שיהיה כמו של התנאים של עולי אתיופיה, לעולי בני המנשה ולתימן. לצרפתים אני אתייחס, אבל האם - - -

יש, זה פורסם בכל מקום, מצד שני מדובר באזור הזה לרוב באוכלוסייה ותיקה. אנחנו הרי מטפלים רק 15 שנה בארץ ומדובר באוכלוסייה הרבה יותר ותיקה.

שפרה, הנקודה המרכזית, חברי חבר הכנסת נגוסה, אני לא בטוח שהוא צדק, מה שקיבל על עצמו השר אלקין, בהיותו שר קליטה, זה לראות את אותם עולים, את בני המנשה, עד 15 שנה, כמו את עולי אתיופיה, הוא אמר שליתר הזכויות צריך להביא להחלטת ממשלה ולהערכתי זה לא עלה. צריך לחזור עם זה לשרה סופה לנדבר שתאיץ את זה. רק ההתייחסות ל-15 שנה, אם זה למגשרים או לדברים אחרים. אבל בקהילות הוותיקות, שזה עפרה, קרית ארבע, ניצן בבודדת ורוב הקהילות החדשות בצפון, גם שם - - -

אחד הדברים ש - - -

זה לא מומש.

הישג מאוד חשוב זה שהעולים מבני מנשה יכולים ללכת למינהל הסטודנטים לקבל סיוע, אבל לא ראינו איזה שהיא תנועה גדולה בעניין הזה, כי באזור פה בעיקר זה באמת אנשים ותיקים מאוד. אז יכול להיות שאנחנו צריכים לחדד, ליצור קשר איתכם אם יש פרטני.

כשאת אומרת ותיקים זה מעל 15 שנה?

כן, אפילו הרבה יותר.

זה בעצם שלוש הקהילות הדומיננטיות, ומכיוון שזה מאוד מאוד ייחודי אז אפשר נגיד לצורך העניין - - - אין אחרים בריכוזיות הזו, לכן לגבי העדה הזאת, יכול להיות שהיה צריך להתייחס כמשהו חריג, שזה לא ייגרר לדור שלישי ודור רביעי, אלא יקבל תשובה.

בעניין עולי צרפת, מה שהעלית, זו בעיה ידועה. ניסינו גם לשפר את התנאים בכנסת, בוועדה, יחד עם ועדת הרווחה, ותיקנו חוק, בעיקר לגבי התעסוקה של רופאי שיניים, וגם עבדנו מול משרד הבריאות, להכיר בפודולוגים, להכיר את התואר בפודולוגיה, למרות שהוא לא מוכר פה, אבל משרד הבריאות הסכים להכיר בו כתואר אקדמי.

אז יש את העניין שידוע, אתמול, בסקירה של הסוכנות היהודית, אחת הבעיות שעלתה זה בתעסוקה ודיור, מה שמוריד את מספר העולים, מה שלא מעודד את העולים להגיע, במיוחד מצרפת. אנחנו נמשיך לעבוד בנושא הזה כדי להקל על עולים חדשים שהגיעו וגם אלה שהגיעו ומשתלבים, זה גם יעודד את האחרים לעלות לישראל.

בעניין גן ילדים והקמת מסגרת, אם למשרד הקליטה יש מה לבשר לנו זה יהיה טוב.

לגבי - - - גם הם פרסמו קול קורא בעניין של מגשרים - - -

לבתי ספר, לא לגנים.

גנים זו בעיה, אבל ההחלטה היא, שוב, בידי משרד החינוך. משרד הקליטה יכול לממן, אבל התקציב הדל שאנחנו מעבירים לרשות, אם הרשות הייתה אומרת 'אנחנו רוצים את המגשרת לטובת העניין', לא היינו מתנגדים, אבל יש כל כך הרבה צרכים אחרים ואם המועצה מצאה את הפתרון לבד אז זה בסדר, היא יכולה להשתמש בתקציב שלנו לעניין הזה.

אני רוצה להתייחס.

חבר הכנסת מוטי יוגב.

זה לא סוד שאני מרגיש פה בבית, בבנימין, אבל גם נושא העלייה והקליטה מאוד נוגע ללבי, לא זכיתי לעלות, זכיתי להיוולד בארץ, אבא שלי עלה ואמי וסבתי מהצד ההוא נולדו בארץ. רק פסוק אחד שתפס אותי, אמר אותו, נדמה לי, יושב ראש הסוכנות שלשום ואני מצטט אותו, מישעיהו ס', 'מִי אֵלֶּה כָּעָב תְּעוּפֶינָה וְכַיּוֹנִים אֶל אֲרֻבֹּתֵיהֶם', והוא הזכיר את הפרשנות, ואני לא מוסיף על הדברים שאמרתם קודם, גם אתה וגם אבי, שהעולים, חלק באו כעב, דחפו אותם, המציאויות, וגם כיום, המציאות באוקראינה, המציאות בצרפת, וחלק כיונים על ארובותיהם, חשים את הצורך הזה לבוא למקומם.

לא נאריך בדרשה, אני חושב שזה יותר מידע מרכזי כיום. ביטאתי את זה, שלכאורה ועדת העלייה והקליטה צריכה לצאת מהממ"ד שלה במסדרון בקומה התחתונה ולעבור לאולם ירושלים - - -

למה? אנחנו במקום הכי בטוח.

זה בסדר, כי זה באמת יעד לאומי משמעותי מאוד. אני קודם כל רוצה להגיד יישר כוח לכל העוסקות במלאכה והעוסקים במלאכה, גם משרד העלייה והקליטה, ביישובים וגם בוועדה וגם במועצה. אנחנו נחשפנו לנתונים שוב אתמול ביום העלייה והקליטה, וטוב שנעשה, נחשפנו גם בשנה שעברה ולפני שנתיים וצריך לזכור, עם כל השבח והברכה על כל עולה ועולה, ציפינו בשנת 2016 למניינם שיהיו 40,000 ואנחנו רק ב-26, אחרי שבשנת 2015 עלו 31,500, 32,000 - - -

30,000.

אתמול אמר מנכ"ל הסוכנות 31,500, כאשר רבע מהם מצרפת, 8,000 בגדול, 8,000 מאוקראינה ו-16,000 מכל העולם, ממש מכל העולם. כמו שאמר פה עידו, צריך לחכות גם לעולי ארצות הברית, גם אם זה יהיה דרך קנדה. השורה התחתונה, ואני לא אומר את זה כביקורת, חס ושלום, ודאי לא על מי שעושה את זה, זה יעד לאומי שלא נמצא שם כרגע מספיק טוב על סדר היום, ואני אומר מפה את הביקורת על משרד ראש הממשלה, שאני חבר בקואליציה, שנינו חברים בקואליציה, תקציבים למשרד העלייה והקליטה, אני לא מבקר את מה שעושים, צריך לתת לזה את הכוחות לעשות פי כמה וכמה, כדי שנקלוט.

אני רוצה להגיע מזה לשני דברים קונקרטיים, וגם לנו כוועדה, אתמול ביקשתי, ונמצאים פה אברהם ודנה המזכירה, וזה יצא לפועל, שאנחנו נבקש ממרכז המחקר של הכנסת לחקור מדוע לא עלה אותו מספר ולהביא לנו נתונים אמיתיים, מה הקשיים שעמדו בפני הגלויות השונות בחתך של הגלויות המרכזיות, צרפת, אוקראינה, אתיופיה, דרום אמריקה, החתך של הגלויות הגדולות, חמש או שש הראשונות הגדולות, בהנחה גם שבחלק המאפיינים הם דומים, אם זה תעסוקה, אם זה שפה, אם זה מגורים או דבר אחר, ומה צריך כתוצאה מזה בשביל זה לשפר לתכנית ממשלתית גדולה. אני, כאב לי, ויודעת פה דנה, היא אומרת לי זה המון המון המון, כאשר משרד הבריאות בקושי מצליחים לסדר את הדיפלומות לרופאי השיניים הצרפתים. ומה עם רופאי העיניים הצרפתים ומה עם רופאי השיניים מאוקראינה? אם זה לא יהיה בתפיסה מתכללת כוללת שמאפשרת או יוצרת את הדרך להכיר או את הדרך להעלות את הקומה הזאת ולהנגיש למי שפרופסורית בתחום מסוים, אבל פה בארץ לא יכירו בשום דבר ממה שהיא עשתה, איך מסתכלים על זה בראייה יותר כוללת?

לכן קבענו לעצמנו בוועדה שאנחנו מביאים את משרדי הממשלה, סליחה שאני אומר כמסדר, שיבואו ויתייצבו, אני אישית, אני אומר את זה לפרוטוקול, חם על משרד החינוך, חם מאוד, לא בגלל השר העומד בראשו, מפני שלהערכתי, אם אני אבדוק אותו, הוא לא עשה דיון אחד מה המשרד צריך לעשות בנושא עלייה וקליטה בשנה שבה עולים 32,000 עולים. והמשמעויות המתכללות, ולא כולן כסף, פה אנשים מכירים את החמ"ד, אברהם, אם תרצה רעיונות, מה זאת אומרת? קובעים שנת עלייה וקליטה ותלמיד מאמץ תלמיד, משפחה מאמצת משפחה. זה לא דברים של כסף, זה ליצור, לעורר, כזאת הקהילה פה.

אבי, אני מוכרח לפתוח סוגריים ולסגור סוגריים, כביש חיזמה מאופיין אצלי ביעל, אני לא יודע אם היא סיפרה לך, אולי דקלה. דקלה, את זוכרת שראיינו מזכירות? הייתה יעל שרצתה לעבור מ'יד ושם', ממשכורות של, היא יודעת כמה, בתור מזכירה שלישית שם, למועצה, משכורת של חצי, כי חיזמה, היא צריכה לצאת בחמש בבוקר לעבודה וחוזרת בשבע-שמונה בערב.

מצאנו לה פתרון - - -

בקיצור, השורה התחתונה. באמת השיטה, כפי שדנה עיצבה אחרי שרצינו הכול, זה להביא משרד משרד, משרד החינוך צריך לבוא כבר בשבוע הבא, ומה שאמרתם פה, שרה, הדבר שאמרת, אני רשמתי אותו, מגשרות לגנים, וצריך לאפיין את זה, להבין שזה צורך, אין כסף לכול? תקבע תקן. אתר ממוחשב, אם בעיר נתניה, שהיא עיר שקולטת המון עלייה, מבינים שעל כל 30, או על כל 100, תקבע את המפתח, בגני הילדים עולים צרפתיים, שלח לשם גננת מגשרת. מצדי, יחד עם המשרד לשוויון חברתי, פנסיונרית מאותה עלייה, שיודעת לגשר. תמצא את הדרכים, תמצא את הייצורים, משירות לאומי בוגר, שהשר אורי אורבך ז"ל רצה לבנות ובאמת לא הכול כסף. רק לחשוב על זה ובחשיבה משותפת אפשר להביא רעיונות, להיות מודע לדבר, להיות אכפתי ולהביא תשומות. חלק תקציביות, כן, בסדרי עדיפויות. כדי שלא יהיה נוער בסיכון ונשלם עליהם הרבה יותר כאשר האבא יוצא לעבוד שבועיים בצרפת וחוזר כעבור שבועיים והבן פה והוא אוטוטו מתגייס, אז הוא פשוט לא מתגייס והוא הולך לשתות לשוכרה והוא נמצא בנפקדים ועריקים ומייצר אחרי זה עלויות למדינה.

אז אני לא רוצה להאריך, הדוגמאות ברורות, הכוונה ברורה. אני אומר את זה בצורה גסה, אני רוצה לראות משרד משרד, היושב ראש, עומד ואיך היא עשתה בהצגה? לשחוט אותו, מה הוא עושה, מה הוא לא עושה ומה הוא עוד צריך לעשות, ולדרוש ממנו לקיים דיון פנימי על המודעות הזאת עם נציגי סוכנות שיסבירו לו ולבוא אלינו כעבור חודשיים-שלושה עם תשובות מה התשומות שהוא נותן. זה דבר אחד.

ואני חושב שאנחנו חייבים לצרף את משרד הבינוי והשיכון, והייתי רוצה לראות שם, בנוסף לשר או למנכ"ל, גם את סגן השר, שהוא עוסק בדיור הציבורי והוא איש מצוין, ג'קי לוי, רק קצת שיהיה מודע יותר, ואיך מאיצים את זה יותר. צריך לשקף לו את תמונת המדינה, ואני מציע גם לשבת איתו, אני אומר לנציגי משרד העלייה והקליטה, אמרת, גב' שפרה, אתם לא האדם הבונה, אבל אם אתם מבינים שאתם הייתם רוצים, אינני יודע מה, שבערד או שבשלומי או בעפרה לתת תשומות של דיור ציבורי, הוא יהיה שותף לרעיון. אפשר יהיה להניע איתו. אני לא מכיר מספיק טוב את אלכס קושניר, אבל אני חושב שישיבה עם - - -

- - - עם חביב קצב.

כן, בסדר. ואני מבקש מאיתנו, שגם משרד הבינוי והשיכון. כרגע רק החינוך והתעסוקה בתכנון, נכון?

לא, הזמנו גם את השיכון.

אוקיי, כל משרד, נעמיד אותו ונתבע ממנו להתייחס. היה צריך שזה יקרה במשרד רוה"מ, עם סמנכ"ל המשרד לענייני חברה וכו'. לצערי דיברתי איתו וזה לא קורה. גם אותו אולי אפשר להעמיד, בלי שמות - - -

אודי פראוור.

כן, ולא קורה כלום. ישבתי איתו פעמיים. ומפה בכל זאת, מהביקורתיות, והיא לא מופנית לאנשים שפה, אלא רק השבח לאנשים שפה, ואני אומר מה אנחנו צריכים לעשות עוד, אז באמת גם הנבואה הזאת, התחלתי בתנ"ך, אני אסיים בתנ"ך, ביום הזיכרון של אחד ממוריי ורבותיי, הרב אברהם צוקרמן, ראש ישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה, בשבוע הבא, שלוש שנים, והוא היה אומר ואמרתי את זה, שאי סביב עינייך וראי כולם נקבצו ובאו אליך, כולם כעדי תלבש ותקשרים ככלה. עדי זה המחרוזת, אז חרוז אחד בצבע מסוים, חרוז אחר בצבע אחר וכו', ככה זה במחרוזת שהיא יפה. ככה זה עם ישראל, שמחובר על ידי החוט המקשר הזה. ככה הוא היה מפרש את הפסוק הזה. אז באמת אנחנו רואים את זה וזה מרגש מאוד.

סליחה, החסרתי דבר אחד. אני חושב שאתם צריכים במשרד להניע את כל גורמי ההתיישבות. זה לא רק בנימין, שהיא מועצה מאוד חזקה, עם המון רצון אידיאליסטי של אנשיה, זה אל"ף, כל יישובי יהודה ושומרון, בי"ת, זה התנועות הקיבוציות. אני ישבתי בישיבה של המזכירות המורחבת של הקיבוץ הדתי ואמרתי לאמיתי פורת, מזכ"ל חדש, 'רוץ לשרנסקי, תלמד את הנתונים, של כל קיבוץ', וזה 15 פה ו-20 פה, אמרתי לו 'תבחר מה שאתה רוצה', אמרתי לו 'ביישוב שלי, אתה יכול לקלוט אוקראינים, אתיופים, צרפתים', עדיף אם יש מישהו ביישוב שהוא מיינדד לעניין והוא מאותה עדה, יכול להיות שהוא יהיה המגשר - - -

אני מוכרחה להעיר הערה, כולם רוצים, כולם רצים, כולם חוזרים לאותה נקודה, אין איפה לאכלס את האנשים. מועצה אזורית אשכול, על הגדר, עולים רוצים להישאר והם לא יכולים להישאר כי אין מבנים.

לכן חשוב שנביא את משרד הבינוי והשיכון, דנה. לא רק את המשרד, בבקשה להביא גם את מינהל מקרקעי ישראל, שמקרקע כל תכנית טובה. אני מציע את ראש המינהל, לשקף לו את התמונה בפנים כדי שיהיה ער לבעיה ויתעורר ולדרוש ממנו בדיון ולזמן אותו לדיון מעקב. בעזרת ה' על כל מה שיש, שיהיה עוד.

רק הערה לדברי מוטי ידידי. התקיים אצלנו ביישוב עלי דיון שיזמו אותו במשרד החינוך, גם תקווה מהמועצה, אחראית על כל הגנים, והם באו ללמוד/לבחון איך מתייחסים לילדים שהם עולים חדשים בגני הילדים. יש כל מיני פעילויות שנעשות וכו', הן יכולות לפרט יותר, שהן יוזמה מקומית, אני קורא לזה, חלק מהגורן ומהיקב, מכל מיני דברים שמגיעים מנסים לעשות. הם רצו לבנות איזה שהוא מערך שבא ואומר איך מתייחסים. בבתי ספר זה קיים, בגנים - - - תורה סדורה. זה היה לפני כמה חודשים, חצי שנה בערך.

טוב. יש מישהו שרוצה להתייחס?

- - - מסגרת ארצית, והיא קמה לא במסגרת של משרד הקליטה, זה פורום מנהלי קליטה ברשויות. את שמעת על זה? יכול להיות שמועצות פחות מחוברות לזה, אבל כדאי לך להיות חלק.

אני חלק, אבל אני לא הבעיה. הפורום הזה מיועד למנהלי קליטה, אני מדברת על העובדים בשטח, על אלה שנמצאים - - -

אז תני לי רק להשלים, אני רוצה להגיד שזה מקום מאוד טוב להציף את כל הסוגיות. ברגע שזה משותף לכולם וכולם רוצים לקדם את המטרה אז הנושאים גם מגיעים לשרה בסוף והמשרד מנסה לפתור אותן. כשאת מדברת על העובדים, קיים מודל ייחודי, שהוא לא קיים במקומות אחרים, אצלנו בירושלים אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מאוד הדוק עם הרשות ויש לנו כמה פעמים בשנה פורום שמבטיח רצף קליטה מיטבי לעולה, שהוא מתחיל אצלנו במרחב, כשאני מדברת על מרחב אני מדברת על סל קליטה, טיפול ראשוני בעולה, וממשיך בשכונות, ששם יש רכזי קליטה ששייכים לעירייה. זה המקום שאנחנו נפגשים וזה מקום גם להעברת ידע מקצועי וגם מקום לגיבוש בין העובדים. את אומרת שאין תמיכה מספיק לעובדים שלך, שההתמודדות היומיומית שלהם היא מאוד קשה, אז אני חושבת שאפשר לאמץ את זה. אני גם אזמין אתכם ואנחנו נשתדל להפוך אתכם חלק מהפעילות החשובה המאוד והתורמת באמת לקליטה טובה של עולה. זו המסגרת שרציתי לציין.

בעניין הזה - - - שבנימין וגוש עציון ומעלה אדומים - - - תזמיני אותם לדיון השוטף.

בשמחה.

בבקשה.

שלום. שמי רינה בן עמי, אני גרה בעלי מלפני 18 שנה. עליתי לארץ מצרפת. במועצה לפני כמה שנים נקלטו המון עולים מצרפת בכל מיני יישובים, כוכב השחר, כוכב יעקב, עלי, עפרה, ואחרי כמה שנים ראו במועצה שהעולים מתמודדים עם כמה בעיות, בעיות בתעסוקה, מבחינה כלכלית, והם החליטו להקים תפקיד חדש במועצה ואני נכנסתי בתפקיד כרכזת עולים. מהתחלה רוב העבודה שלי היה מבחינת תעסוקה, כי כנראה שהעולים לא הסתדרו ולא מסתדרים מבחינת תעסוקה. אז התחלתי לעבוד איתם והקמתי לא מקום, אבל אני מפרסמת המון הצעות עבודה שיכולות להתאים לעולים במיוחד, מבחינת שפה, מבחינת מקום. זה היה ממש רוב העבודה שלי, לפרסם כל מיני הצעות עבודה, מתרגמת לצרפתית, ואני מנסה להיות בקשר עם המעסיקים ולעזור לעולים להיכנס לשוק העבודה הישראלי במיוחד. המון צרפתים עבדו ועובדים בחברות צרפתיות בירושלים.

אני עובדת על זה המון. בניסיון שלי אני עברתי תהליך, זה תהליך מאוד ארוך ומאוד קשה, זה לא לוקח שנה ושנתיים, זה לוקח כמה שנים. עברתי את זה בעבר וברוך ה' הילדים שלי גדלו פה, הם התחתנו עם ישראלים לגמרי, הם ממש עובדים ואני מבינה כמה זה קשה להיות עולה וכמה הדרך היא קשה. אמרתי שאני עוזרת לעולים לראות יותר למעלה ולראות שבסוף הילדים שלנו מסתדרים וזה טוב, למרות שזה קשה. אני עוזרת להם גם להשתלב בכל מה שקשור לאזור שלנו, שהם ירגישו שהם שייכים לארץ שלנו וזה מאוד חשוב להם.

תודה.

שלום לכולם. הזמינו אותי לפה, אמרו לי 'ספר על עצמך'. אז אני לא רגיל לדבר מול כולם אז אמרתי 'טוב, אני אכין משהו להגיד' ואחר כך חשבתי שזה לספר על עצמי, אז אני אספר לכם משהו. עליתי לארץ ישר לעלי, אני עדיין גר בעלי, בגיל 33, בצרפת הייתי אופטיקאי, הייתה לי חנות אופטיקה ובאיזה יום בחיים שלי הבנתי שלא כדאי לבנות ארמון על חול, הבנתי שהמקום של היהודים, של המשפחה שלי, הוא לא בצרפת. אז לבנות בית, כל הדברים האלה, אם אתה בונה זה על משהו שאין לו יסודות, לא כדאי, אז בחרתי עם אשתי לעזוב הכול ולעלות לפה לארץ.

נכון שקוראים לזה עלייה, כי אומרים עולים לארץ, אבל בפועל זה בכלל לא עלייה, זו ירידה. סליחה שאני אומר את זה ככה, כי ברוך ה' בצרפת היה לי בית, הייתה לי עבודה, הייתה לי שפה, היו רכבים, משפחה חברים, אני מגיע לפה אני לא מדבר עברית. אין לי בית, אין כלום. חוץ ממך וחוץ מכמה כאלה פה אף אחד לא יכול להרגיש ולהבין מה שאני אומר עכשיו. זה כמו שאני לוקח אחד מהם וזורק אותו לסין, לא מדבר סינית, לא מכיר את התרבות שלהם, אין לו חברים, ואומרים לי עכשיו, טוב, כל מה שעשיתי 33 שנה בצרפת, לבנות את החיים שלי, עכשיו תעשה אותו דבר, הכול מהתחלה, אבל אין לך 33 שנים, יש לך כמה חודשים, כמה שנים, ללמוד שפה, ללמוד מקצוע.

בצרפת הייתי אופטיקאי, קצת דיברתם על זה, אבל פה בארץ אופטיקאי, כל הדיפלומות שקיבלתי בצרפת, זה לא שווה כלום. אז יכול להיות שיש הבדל בין עיניים צרפתיות ל - - - עין טובה פה, פחות טובה שם, לא יודע, אין לי מושג, אבל בסופו של דבר אמרו שכל מה שעשיתי בצרפת, עבדתי 12 שנים, מכרתי אלפי משקפיים, ממש אלפי אנשים בצרפת רואים בזכות הקדוש ברוך הוא וגם בזכותי, כי עזרתי להם בזה, אז אומרים לי פה 'לא, אדוני, אתה לא שווה כלום'. אני חושב שזו הייתה התקופה הכי קשה בחיים שלי.

טוב, הגעתי לאולפן, כמו כל העולים, למדתי עברית. כשהגעתי, חוץ מ'מה השעה', 'שבת שלום' - - - אז הגעתי לאולפן, ידעתי לקרוא א'-ב', כן, אבל לקרוא בלי נקודות לא ידעתי בכלל. אז הגעתי, סתם אני זוכר סיפור קצר שקרה, אני זוכר כשהבן שלי היה בגן והגעתי וכל הגננות בגן אמרו לי 'אוה, הוא מקסים, הוא מקסים', אמרתי לו, 'לא, אהרון, לא מקסים'. כי בצרפת מקסים זה שם, לקח לי שבוע להבין שמקסים זה 'הוא ילד מקסים', זה לא השם שלו. סיפורים כאלה יש לי הרבה לספר לכם. סתם כדי שהבינו מה הייתה רמת העברית שלי כשהגעתי.

אז למדתי באולפן כמה חודשים ואחרי שנה אמרתי בעצמי, טוב, עברתי שנה יפה בארץ, הכרתי חברים, אנשים טובים, אבל עכשיו מה אני עושה בחיים שלי? איך אני יכול להתפרנס, איך אני יכול לחיות, מה לעבוד, מה אני עושה. אז אמרתי טוב, נגיד שהמוח שלי עדיין פועל, לכן חזרתי ללימודים באוניברסיטת אריאל, הייתי כבר בן 34, הייתי עם אנשים שיוצאים מהצבא, בני 20, 21, 22, מצחיק, כי אמרתי בעצמי שכדי להשתלב בתוך חברה כלשהי אתה חייב לחיות עם האנשים האלה. אולפן, זה כן עוזר, אבל אומרים 'הוא מדבר עברית של אולפן', זאת אומרת אתה מכיר קצת מילים, אבל זה לא נותן לך לעבוד. בן אדם, אם אתה מלמד אותו באולפן תוך שנתיים או זורק אותו בחברה הישראלית תוך שנתיים, השינוי, הוא ידבר בצורה שזה יזרום, זה פחות אולפני, אבל זה הרבה יותר טוב.

אז בהתחלה רציתי לעבוד בתחום כלשהו והבנתי שבגלל רמת העברית אף אחד לא רצה לקבל אותי. אז באוניברסיטה הם קיבלו אותי, הגעתי לשם ולא ידעתי מה ללמוד. אני זוכר שהייתי פה באזור שלנו, אמרתי טוב, מה ללמוד, הרמתי ראש, ראיתי את הבנייה, פה פועל, פה עגורן, אמרתי טוב, כנראה פה בונים באזור שלנו, ברוך ה'. הגעתי לאריאל, אמרתי שאני רוצה ללמוד משהו שקשור לבנייה, אמרו לי 'טוב, יש לך הנדסאי בניין', כמה זמן? 'שנתיים'. טוב, מקבל. נכנסתי לזה, ברוך ה' סיימתי את זה וקיבלתי דיפלומה לפני כמה חודשים ואני גאה בזה, כי לא היה קל מהתחלה. אני זוכר שהיה תרגיל שנתן לנו המרצה שלנו, נתן לנו, כמה שורות, כרגיל, פותח את התרגיל, פותח גם מילון פה על יד, אמרתי טוב, 'באתר בנייה', מה זה אתר? טוב, אתר. בנייה. מתקדם מתקדם מתקדם, באתר בנייה, עירוני, מה זה עירוני? אתה פותח מילון, אין את המילה 'עירוני', לקח לי 20 דקות להבין שעירוני זה השם של הבן אדם. לא הבנתי כלום בזה. לקח לי זמן, אבל ברוך ה' הרבה חברים עזרו לי בתקופה הזו וברוך ה' סיימתי ועכשיו אני עובד של המועצה במטה בנימין.

אני גם רוצה להודות פה לאבי רואה ולכל אנשי המועצה, כי הם נתנו לי הזדמנות לעבוד. אתם יודעים כמה זה קשה כשאתה יודע שאתה מוכן לעשות דברים, לעשות דברים, לבנות דברים, ופשוט בגלל שאתה לא מדבר עברית כל כך טוב או אין לך פה ניסיון, כי כשאתה מגיע לריאיון עובדים, אומרים לך 'מה עשית בחיים?' 'עשיתי זה וזה וזה, אבל זה היה בצרפת', 'אבל פה בארץ מה עשית?' 'כלום, אני מתחיל רק, לא עשיתי כלום, אני עולה חדש', חדש, יש 'חדש' בעולה חדש, אבל פה הם נתנו לי הזדמנות להתחיל. וזה גם בזכות רינה, כי היא אמרה לי שהם מחפשים מישהו, הגעתי לפה לריאיון עבודה והם לקחו אותי.

אז אמרתי אני לא יודע אם בעוד כמה שנים אני אהיה עדיין פקח של המועצה, אבל בחיים אני לא אשכח שהם נתנו לי הזדמנות להראות לאנשים מה שאני יודע לעשות, הם נתנו לי את ההזדמנות להוסיף את השורה הראשונה בקורות חיים שלי, שהנה עשיתי פה משהו בארץ, בישראל. וזה בזכותם.

אני גם רוצה להודות לכל הקהילה של עלי, תושבי עלי, המזכיר של עלי, כל האנשים שהם פה בסביבתנו שעוזרים לנו ביום יום. נכון שעכשיו אני יותר עצמאי ממה שהייתי לפני ארבע שנים, אבל ממש עוזרים לנו. אנחנו לא סתם אנשים שזורקים סתם באוויר ועכשיו צריכים להסתדר בחיים, לא, הם ממש עוזרים לנו.

מעמודי התווך של קהילת המדורגים, אני אומר לך. יישר כוח גדול.

תודה רבה.

תודה. אני חושב שנסכם, אלא אם מישהו רוצה לדבר, ותסלחו לנו כי נסכם את הדיון. קליטה היא מערכתית, כשמדברים על חינוך יש את משרד החינוך, לתעסוקה יש משרד הכלכלה ויש משרד השיכון, זה מערכתית. מה שאני חושב שנעשה, אנחנו נקיים דיון, נזמין את כל המערכות לכנסת, נזמין את כל המשרדים ואנחנו נקיים דיון מיוחד לקליטת עלייה ביהודה ושומרון. אני אומר את זה במיוחד, מכיוון שיש נושאים מיוחדים, כמו דיור, התייחסות מיוחדת ולכן זה מאוד חשוב שנביא את המשרדים הרלוונטיים ונקיים דיון בקליטת העולים ביהודה ושומרון.

דבר שני שנעשה, לפי ההמלצה של חבר הכנסת מוטי יוגב, בנתונים שנרכז נזמין גם - - - זה יותר כללי, אבל ביהודה ושומרון במיוחד אנחנו נעשה דיון מיוחד.

יש לכם ראש מועצה, הוא מגיע לכנסת, הוא עושה את השליחות שלו, הוא ממש עושה עבודה טובה ואני מאוד מודה לך על מה שאתה עושה. אני גם רוצה להודות על היום הזה, על הסיור, על המפגש פה, על ארוחת הצהריים, על האנשים, שבאתם לספר לנו, להגיד לנו מה אתם מרגישים, איזה בעיות קיימות, אנשים שהם גם עולים בעצמם וגם אנשים שמרכזים את הפעילות לקליטה פה. אני מאוד מודה לכם. תודה רבה לכל המשתתפים, תודה למשרד הקליטה, שהגעתם. כיוון שכמו שאמרתי, כל המשרדים לא נמצאים היום אנחנו צריכים לקיים את הדיון בכנסת בשיתוף פעולה של כל המשרדים. תודה רבה.

אני רוצה גם להודות למנהלת הוועדה שארגנה את זה יחד עם הצוות, ציפי, וגם הצוות של הדובר, יגאל אמיתי, וגם הפרוטוקול ואורי וכל הצוות, אני מאוד מודה לכם. אנחנו מסיימים את הדיון.

אני רוצה כמה מילים לסיום. אנחנו מודים לוועדה שהגיעה, חברי הוועדה, עובדי הוועדה, מרכזת הוועדה וכן הלאה. אני חושב שזה אירוע משמעותי שבאמת חבר הכנסת ד"ר נגוסה מעלה את זה, לדעתי, לקומה משמעותית בלתת את הדעת. אנחנו מתמודדים ואנחנו באמת מרגישים שזו שליחות לחבר את עם ישראל ביחד, אבל בהחלט צריכים גם כלים וסיוע של הממשלה ושל המדינה ואנחנו רואים את הסיוע שלך, את הדחיפה שלך, את הרצון שלך בעצם ההגעה שלך לכאן, לשילה. גם חזרנו למקורות, איפה היינו, לאן נכנסנו, בירת ישראל, גם המרכז הרוחני, גם עיר הבירה הראשונה של עם ישראל, מפה התחיל הכול.

אני קודם כל מודה על הביקור ורוצה להעניק לך ספר שיצא על שילה, על האתר פה. כתבתי לך פה הקדשה, 'חבר הכנסת, ד"ר אברהם נגוסה, יושב ראש ועדת קליטה ועלייה של הכנסת, בהוקרה ובהערכה רבה על פועלך למען הקליטה והעלייה והדאגה לקליטתם של העולים בהתיישבות המתחדשת ביהודה ושומרון. בהצלחה רבה'.

תודה רבה.

ותודה רבה לדקלה ולשרה וכל המארגנים, לליליאן, לתמר הדוברת.

אני גם מודה לכולם. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:15.