הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 116

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שני, י"ב בכסלו התשע"ז (12 בדצמבר 2016), שעה 12:30

פיקוח ואכיפה על עבודת בני נוער - ישיבת מעקב

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר

הדרה רוזנבלום - ממונה חברתית קהילתית תלמידים ונוער, משרד החינוך

מאיר דוד - מנהל אגף אכיפה, משרד העבודה והרווחה

גונן ירום - ראש תחום בכיר עיר ללא אלימות, המשרד לביטחון פנים

מיכל שמר - עורכת דין, יו"ר ועדת נוער, לשכת עורכי הדין

כרמית פולק-כהן - עורכת דין, המועצה לשלום הילד

חנן יזדי - יו"ר מועצת התלמידים והנוער הארצית

בר גרנות - דוברת המחוז ההתיישבותי, מועצת התלמידים

מתן בוגנים איתן - תלמיד עובד

ע"א - תלמיד עובד

תלמידה - תלמידה עובדת

שרית אולשביץ - רכזת האיגוד המקצועי לנוער, הנוער העובד והלומד

ורד גרנסקי - רכזת איגודי עובדים, הנוער העובד והלומד

משה פריאל - פעיל, המשמר החברתי

תמי ברנע

ר.כ., חבר המתרגמים

פיקוח ואכיפה על עבודת בני נוער - ישיבת מעקב

צהריים טובים. אני ברשותכם פותחת את דיון הוועדה בנושא פיקוח ואכיפה על עבודת בני נוער בקיץ בפרט, אבל אנחנו נתייחס לזה גם במובן הרחב יותר. יש לנו הזדמנות בעצם לפרוש את היריעה ולהסתכל על הדברים בצורה רחבה.

זו בעצם ישיבת מעקב לתהליך שעשינו בשנה שעברה, תהליך שעל פניו מיקדנו אותו לקיץ, אבל ידענו שכשאנחנו נחצה את הקיץ הקרוב ונלמד קצת את מה שקורה, נכוון את פנינו גם לעבודה של בני הנוער במהלך שנת הלימודים ואם יעלו סוגיות שהן רלבנטיות לעבודה של בני נוער במהלך שנת הלימודים שאליהן אנחנו נדרשים להתייחס, אז כמובן תרגישו חופשי להעלות גם אותן.

אני מתבלטת עם מי להתחיל. בא לי שכולם ידברו, כי כולם חשובים. אני אהיה נאמנה למשרד הכלכלה.

זה משרד הרווחה. כבר לא כלכלה.

גם זה עבר?

כן. זה תחום התעסוקה והוא גם עבר למשרד העבודה.

אני חשבתי שרק המעונות.

לא, לא. כל תחום התעסוקה.

חתיכת רכש הוא לקח לעצמו, מה? זה לא לפרוטוקול.

כן, הוא לקח את רוב העובדים של משרד הכלכלה. רוב העובדים של משרד הכלכלה עברו למשרד העבודה.

אז מה עושה עכשיו ההוא של הכלכלה?

זה נושא שאין לי יכולת לתת עליו תשובה מה הם עושים, אבל כל תחום התעסוקה, כולל מעונות יום, הכשרה מקצועית, אכיפה והסדרה, כל זכויות העובדים, הכל עבד למשרד העבודה.

אוקיי. אז משרד העבודה והרווחה, אני אצטרך להתרגל. בוא ספר לנו קצת נתונים על הקיץ האחרון, מה היה שם, מה המגמות, כמה עיצומים הוטלו אם בכלל. לכמה בתי עסק הגעתם. בבקשה.

אוקיי. כמו שאמרת אנחנו השתדלנו לא להתמקד רק בקיץ, קצת להתחיל לפני ולהמשיך אחרי וזה אחד הלקחים. אנחנו לא נתמקד רק בקיץ, אנחנו נעשה את זה לאורך כל השנה. אני אשמח לקבל כל מידע שיש ברשותכם כבר היום. תעבירו, אל תחכו לקיץ. תעבירו אותו, אנחנו רוצים לבדוק אותו לאורך כל השנה.

אנחנו בדקנו למעלה מ-300 בתי עסק במהלך הקיץ האחרון, מתוכם ב-160 פתחנו בהליכי חקירה, ששם היה חשדות שיש הפרות של זכויות עובדים. אני חייב לציין שברוב המקרים שהיינו ההפרות לא מדברות על הפרות של שכר. מדברים שם על הפרות העסקה. בעבודה הפרות העסקה זה משהו שכנראה קשור יותר לתחום ההסברה ופחות לתחום האכיפה. או לתחום שאנחנו צריכים לחשוב על קצת שינויים בחקיקה.

אני אתן דוגמאות. בנושא שכר מינימום הטלנו רק שני עיצומים. זאת אומרת רק בשני מקרים מצאו שהנערים לא קיבלו שכר מינימום, מתוך 160 מקרים של מעסיקים שאנחנו בדקנו. אז זה לא בסדר, אבל זה באמת בשוליים. איפה אנחנו נתקלים בבעיות? אנחנו נתקלים בבעיות של נערים עובדים מעבר לשעות המותרות שלהם ביום. מועסקים בלילה, בשעות המאוחרות. אבל כשאנחנו מדברים בתקופת הקיץ, בואו נשאל את עצמנו אם זה נכון או לא נכון לאפשר את זה או לא לאפשר את זה. נכון שהחוק לא מתיר, אבל אולי כן זה המקום לחשוב על זה גם.

הפרה נוספת שהיא לא שכיחה אבל נתקלנו בה במקרים בענף המסחר במקומות, בחנויות שגם שם נערים עובדים במנוחה שבועית. רוב ההפרות – 188 התראות נתנו במהלך השנה ותשעה עיצומים. רק שניים מהם זה נושא של שכר. כל היתר מדובר פה על הפרות של העסקה, תנאי העסקה.

רגע, ובהפרות של העסקה אין סנקציות שאפשר לנקוט מטעם המשרד?

אמרתי. התראה מנהלית. ברובן זה הפרה ראשונה. בהפרה ראשונה ניתנות התראות בפעם הראשונה. שבעה מהמקרים של הפרות העסקה זה כבר פעם שנייה, אז ניתנו גם עיצומים. זה גם סוג של - - -

זאת אומרת יש מעקב.

כן. יש מעקב. יש מקרים שאנחנו חוזרים אליהם פעם שנייה. תלוי. גם מנתחים האם באמת מעסיק כזה הוא עבריין ששווה לחזור אליו פעם שנייה או שזו הייתה מעידה חד פעמית ולא כדאי למקד עוד פעם את האכיפה אצלו, אבל שבעה מקרים זו הפרה חוזרת, אז המעסיקים קיבלו עיצומים. היתר זו הפרה ראשונה, אז הם קיבלו התראה.

מה עושים לו?

בהפרה חוזרת הוא מקבל עיצום כספי. בהפרעה ראשונה הוא מקבל - - -

מה גובה העיצומים היום? הרי אז דיברנו שזה היה סכום של 26 אם אני לא טועה והעליתם את זה.

נכון. יש שלושה מדרגים. המדרג הנמוך – הפרות של מסמכים וכאלה – זה 5,000 שקלים, 110 להפרה. הפרות העסקה ברובן זה 20,400 לכל הפרה והפרות של שכר או הפרות העסקה חמורות זה 35,740 לכל הפרה. אז יש גם מקרה חריג שהטילנו עיצום על מפלגה במהלך השנה האחרונה, על שתי מפלגות, בנושא של אי תשלום שכר מינימום על תקופת הבחירות הקודמות. אז זה גם כן - - -

על מפלגות צריך להטיל עיצומים יותר כבדים, גם כי הן אמורות לייצג את הציבור, זו פעם אחת. פעם שנייה, יש להן מספיק כסף כדי לשלם את זה. מה זה 30,000 שקלים בשביל מפלגה.

הבית היהודי ותקומה.

אני מרשה לעצמי כפוליטיקאית לומר את זה.

כן, גם אני חושב לגבי המקרה הזה, אנחנו גם צריכים להקפיד יתר. אני רוצה להגיד שחלק גדול מהמידע שקיבלנו והגענו אליהם, פשוט נערים מועסקים כחוק. באמת, מעסיקים כנראה כבר רוצים להתיישר או שאפילו נערים שמודעים לזכויות, אז בעיקר במקומות כאלה לא מצאנו הפרות, ולכן לא פתחנו בהליכים. אין צורך לפתוח בהליכים.

סך הכל 160 הליכי חקירה נפתחו, מתוכם יש שישה הליכים שעדיין מתנהלים בהליכים פליליים, שאני לא רוצה לפרט אותם פה, כדי לא לפגוע בהליכי חקירה.

אוקיי.

כי הם יגיעו גם לכתבי אישום. אלה שישה מקרים אבל שאנחנו מדברים על תופעות יותר - - -

קיצוניות.

קיצוניות, בהחלט. עם העסקות של קבלני כוח אדם ועם עוד כל מיני תופעות שאני לא רוצה לפרט כאן, אבל אלה הם הליכים שהם יותר רחבים, כנגד שישה מעסיקים שונים בכל מיני תחומים. זה בתחום האכיפה בגדול.

יש יותר פניות, אם אנחנו בוחנים את זה ביחס לשנה שעברה?

כמות הפניות היא הולכת ופוחתת בקרב בני נוער. אני לא יודע למה, אבל אם לא מגיע לנו מקו לעובד, סליחה, מהנוער העובד והלומד או מידע שאנחנו אוספים ממקורות, אנחנו כמעט ולא מקבלים פניות. תלונות של נערים הן בודדות. הפניות היחידות הן בעיקר שאלות אינפורמטיביות. אני מקבל דרך האפליקציה בסקר כל מיני שאלות או כל מיני רעיונות לשינויים, אבל לא מקבל תלונות בנושא הזה.

אוקיי, כי תיכף הנתונים שאנחנו נשמע מהנוער העובד והלומד הם קצת - - -

אז הלוואי שתביאו לנו את כל הנתונים האלה, אני אשמח לקבל אותם כבר היום, כדי שנוכל מחר להמשיך לטפל בהם. גם חשוב לציין שככל שהתלונות יגיעו יותר מהר, יהיה יותר קל להתמודד. כי נערים שסיימו לעבוד או שכבר התגייסו לצבא, הראש שלהם כבר לא פנוי להתמודד עם התלונות האלה.

זהו בגדול, אבל כן עשינו עוד הרבה פעולות הסברה, גם תודות לעבודת המכינה שעשית. אז עשינו קמפיין פרסומי עם אותה נערה - - -

ראיתי.

ליגל רז, זאת היא הייתה הצלחה פנומנאלית. מעל חצי מיליון צפיות. אני חושב שהיא באמת העלתה את המודעות. עדכנו את האפליקציה שלנו של בני הנוער, גם במגזר הערבי, גם במגזר היהודי. הוצאנו מדריך לבני נוער עם מעט טיפים. כל פעם אנחנו מוסיפים טיפים לבני הנוער. יצאו הודעות לעיתונות. הייתה הרצאה אחת.

את זוכרת שדיברנו על כך שנלך לכל בתי הספר ועם השלטון המקומי וזה לא כל כך הסתדר. הכנתי את כל המינהל שלנו, 100 עובדים. חיכו רק להגיע לבתי הספר. עשינו פיילוט אחד בבית הספר דנמרק בירושלים, זה היה מאד מוצלח, הפידבק היה מאד חיובי. אני באופן אישי התנדבתי להרצות בבית הספר של הבת שלי, אז כבר סיכמתי עם המנהל, אבל אני חושב שכדאי שנעשה את זה הרבה יותר מסודר וההמלצה שלי לעשות - - -

צריך להתחיל מעכשיו.

כן. ההמלצה שלי לעשות לפני פורים.

בתוך בחינות הבגרות זה לא בראש שלהם.

זהו, אז אני אומר, ההמלצה היא שנעשה את זה לפני פסח. אולי בתקופה בין פורים - - -

מפורים להתחיל.

כן, מרס, אפריל. לפני פורים לעשות את זה, כי המפקחים רוצים ויש המון מידע לתת. אנחנו עכשיו הולכים להפיק עוד שני סרטוני הסברה, שנעלה אותם בקרוב גם לאתר. עשינו גם לא מעט ראיונות פרונטאליים בתקשורת, בעיקר למגזר הערבי, בכל מיני תכניות אקטואליה. זה בתחום ההסברה. זהו.

אני באמת מודה לך, חברת הכנסת על הכל, כי זו הייתה באמת עבודה פורייה השנה בנושא הזה.

תודה רבה לכם. אני שומעת אותך ומתלבטת אם לספר או לא, אז מקסימום לא לפרוטוקול, אבל אני מוכרחה לומר שסרטון ההסברה שהיה מאד מאד מוצלח, מבחינתי היה הוכחה למה חשוב כל הזמן שנשב אנשי מקצוע וכל אחד יעשה את מה שהוא טוב בו. כי כשאני ראיתי אותו בפעם הראשונה רציתי - - -

מזעזע נכון?

מה זה? מה הם בחרו?

גם אני הזדעזעתי.

איך הם מביאים דבר כזה לילדים? זה לא חינוכי. אתה יודע, איש החינוך שלי פרץ ואז החברה שלי במשרד אמרו תירגעי בבקשה, זה מה שמדבר לילדים, את לא מכירה אותה, היא טוקבקיסטית, או לא יודעת מה. או יו-טיוברית, או אני לא יודעת מה.

היא יו-טיוברית.

ואז עיקמתי חצי פרצוף והלכתי, כי כבר לא היה הרבה מה לעשות ומסתבר שזאת הייתה הצלחה מסחררת. זאת אומרת אני דיברתי עם בני נוער - - -

שאלו - ראית את זה קודם? את הסכמת לזה? אמרתי הם לא שאלו אותי.

מכיוון שאנחנו מדברים כרגע לא לפרוטוקול, אני הגבתי בדיוק כמוך. הזדעזעתי. כמעט הורדנו את זה, אבל אז אמרו לי כנס לראש של הנוער. כנס לראש של הילדים. אז נכנסתי לראש של הבת שלי, וזהו.

כן, זהו וזה הסיפור. אבל תקשיב, בזכות זה מסתבר שהצלחנו להגיע לחשיפה מדהימה.

מדהימה. אין מה להגיד.

שמעתי אנשי מקצוע מדברים על זה, אז כן. אני חושבת שזה רק מוכיח שיש ברכה בזה שיושבים כל כך הרבה מוחות ואנשים גם אצלכם.

אני רוצה להגיד עוד משהו שלא חייב לפרוטוקול, אבל יצא לי לקבל לא מעט פניות דווקא מגופים ציבוריים. ממתנ"סים, מרשת מתנ"סים וכאלה, ששם דווקא יש מחסור בידע לגבי תעסוקת בני נוער. לא מעט מתנ"סים מעסיקים הרבה מאד בני נוער במהלך הקיץ בכל מיני אירועים חד יומיים כאלה, כשיש להם יום ספורט, כשיש להם הופעה.

נכון, נכון.

ודווקא שם יכול להיות כשל. אני קיבלתי איזה טלפון אישי, פתרתי את זה ללא קשר לאכיפה. אני אגיד מה הייתה הטענה – יום לפני שצריכים לשלם את המשכורת לנערים הם קיבלו הודעה בווטאסאפ – אנחנו נוכל לשלם לכם את המשכורת בחודש הבא. זה נשמע כאילו אתה יודע מה, לא הספקנו להתארגן. אולי לאותו מתנ"ס ואותו מנהל כוח אדם זה היה נשמע משהו מאד שולי, כי בסך הכל לא הסתפקתי להתארגן.

אבל הילד תכנן לנסוע לחו"ל, אז?

אני התקשרתי אליו. הסברתי לו גם בהיבט החוקי וגם בהיבט האישי של הנער, מה הוא מרגיש שהוא מחכה מחר למשכורת, ל-500 שקלים שהוא רוצה מחר ללכת לקנות לעצמו איזה ג'ינס. באותו יום יצאו משכורות לנערים, אבל אני חושב שכן שווה לנו לפרסם גם את העניין הזה.

השלטון המקומי לא פה?

הדר לא הגיעה. היא הייתה פה. יש לה עוד דיון.

כן? זהו, הם בדרך כלל מאד מאה אחוז. יופי, הערה מצוינת וחשובה ואם עולות סוגיות נוספות כאלה, אז כמובן בשמחה.

אני אתן לנוער העובד והלומד כדי להקביל עם הנתונים, כי כאן אומרים שאין הרבה פניות. זאת אומרת אין יותר פניות מאשר בשנים עברו ואצלכם יש בעצם גידול במספר הפניות, אז כדי שאנחנו נבין את התמונה ונטפל איפה שצריך. בבקשה.

טוב, אז גם אנחנו עבדנו מאד קשה בקיץ. אני אגיד שאלינו הגיעו – ואנחנו לא הולכים, כמו משרד העבודה, לחפש את הפניות – הפניות פשוט מגיעות אלינו. אלינו הגיעו 453 פניות. אני לוקחת את התקופה שבין יוני לספטמבר. מתוך הפניות האלה 369 הפכו להיות טיפולים, זאת אומרת בני נוער שלא רק רצו לשאול שאלה אלא ממש הפכו לטיפול שצריכים – או שזה נסגר במכתב או באיזו שהיא שיחה או עימות עם מעסיק.

אתם טיפלתם, לא משרד הכלכלה?

אנחנו מטפלים בזה. זה אזרחי. הם עושים את הפלילי.

מנהלי או פלילי.

מנהלי או פלילי ואנחנו את האזרחי. אני חושבת שזאת גם הסיבה למה לא פונים למשרד הכלכלה. זאת אומרת נער שפונה למשרד הכלכלה כי לא שילמו לא, משרד הכלכלה ילך, יחקור, אבל הוא ייתן קנס למעסיק. כסף לא יגיע לילד.

אז תודה שאמרת, סליחה שאני מתערב. אני רוצה לומר משהו. זה נכון, בגלל שהם נותנים סעד ישירות לנערים, לעובדים, אז יותר כדאי להתלונן אצלם כי פה יש סעד, אבל אנחנו – תודה שאמרת לי, נזכרתי – יצאנו במדיניות אכיפה חדשה לגמרי השנה, שהיא כוללת לא רק את הנערים, שמעסיק שנמצא אצלו מפר, כדי להקל עליו בסנקציה או אפילו במקרים מסוימים אף לוותר לו על הסנקציה. אם הוא יתקן והוא ישלם, אז אנחנו נקל עליו.

זאת אומרת הוא יכול לקבל סנקציה ופשוט לא לשלם ל - - -

לנער, כן. הוא יקבל 35,000 שקלים עיצום כספי על שכר מינימום והוא לא יוכל לתת לנער את הכסף.

אז איפה החוק פה, שהנער צריך לקבל את הכסף על מה שהוא עבד?

בגלל זה הם פונים אלינו.

בדיוק, בגלל זה.

אז למה לא נשנה את החקיקה?

רגע. עד היום זה היה בבית הדין לעבודה, אז פתרנו את זה במדיניות אכיפה. באנו ואמרנו – אנחנו יצאנו במדיניות חדשה. אמרנו אוקי, אתה אמור לקבל 35,000 שקלים, אנחנו יכולים להקל עליך או להמיר לך את זה בהתראה או אפילו לא לתת לך בכלל. במידה ש - - -

לא, אבל למה אין פסיקה של בית דין לעבודה או מי שלא יהיה – גם לקבל עיצום כספי, כי מגיע לו לחטוף, וגם ישלם.

הסעד היחיד היום במדינת ישראל לסעד ישירות לעובדים זה רק בבית הדין. אנחנו במדיניות האכיפה כן הכנסנו את זה, שכאשר יהיה תיקון ותהיה התחייבות להימנע מהפרות והעובדים יקבלו את הכספים בחזרה, אנחנו נקל. נקל במידה מסוימת. ההקלה לא - - -

אז רגע, אני רוצה להבין שנייה.

בעבר זה היה פלילי והפכו את זה למנהלי עם העיצומים ולאזרחים זה נשאר אזרחי.

לאזרחים זה נשאר אזרחי. נשאר מגזר שלישי מה שנקרא.

המנהלי בא להקל על המעבידים שלא יהיו כתבי אישום, שזה יהיה מנהלי.

נכון, ובהליך מנהלי גם הכנסנו הליך - - -

אבל זה עדיין קנס.

זה כסף למדינה.

נכון, אבל הכנסנו הליך נוסף ואני אתן דוגמא. אם עכשיו מעסיק צריך לקבל עיצום כספי על ארבעה עובדים שהוא לא שילם שכר מינימום, זאת אומרת 140,000 שקלים הוא אמור לקבל ובמידה שהוא יתקן והוא ישלם לעובדים את שכר המינימום, הוא לא יקבל ארבעה, אנחנו נקל עליו, אנחנו ניתן לו רק עיצום אחד על עובד אחד. במקום 140,000 שקלים הוא יקבל 35,000 שקלים.

רגע, אבל אם הוא מקבל לצורך העניין עיצומים מכם, אתם כאילו נוקטים בפעילות האכיפה, הוא במקביל יכול להגיע גם לבית הדין?

כן, כן. זה לא סותר.

זאת אומרת זה לא או זה או זה.

זה לא סותר.

אז למה שלא יהיה פה שילוב ידיים? שכאשר אתם הולכים לבית הדין לעבודה או נותנים את הסעד ישירות לנער ובאותה נשימה מעבירים ל - - -

אז יש. יש שיתוף פעולה ויש שילוב ידיים, אבל הכוונה שלנו היא גם להקל על בתי הדין קצת עם הקטע שלא כל דבר נרוץ לבית הדין. אולי נצליח גם אנחנו ל- - -

כן, אבל אני לא רוצה להקל על המעסיקים. אתה יודע למה? כי מעסיק פעם אחת יחטוף, הוא יבין שהוא לא מנצל ילדים יותר.

אני רוצה להגיד שדווקא המדיניות הזאת של לתקן, היא מקלה גם על המעסיקים וגם על העובדים כי אני מאד שמח שמתקשר אלי עובד אומר לי תודה רבה, אבל קיבלתי את ה-4,000 שקלים בחזרה. בשום הליך אחר הוא לא היה מקבל חוץ מבית הדין. אז אנחנו הצלחנו לעזור לו.

אוקיי, מאה אחוז.

יש הרבה פעמים – זה גם האמת היא לא לפרוטוקול – אבל גם במדיניות שלנו אנחנו לא רצים ישר לבית הדין. הרבה פעמים - - -

מנהלים שיח.

בכל הפעמים המדיניות שלנו היא קודם כל להרים טלפון למעסיק, לשלוח לו מכתב ועוד מכתב, לנסות להיפגש איתו ורק אם שום דבר לא עוזר אז אנחנו מגיעים עם הנער לבית הדין. גם אין לנו איזה שהוא רצון - - -

למה לא לפרוטוקול? זה קשור לפרוטוקול.

בסדר, למה לא לפרוטוקול? זה מיצוי הליכים סביר על פניו.

הכי חשוב. הם לא ינצלו את זה.

כן, סבבה, מה שרציתי אבל להגיד זה שהרבה פעמים אנחנו מעבירים למשרד העבודה רק במידה שאנחנו באמת מגיעים גם לבתי הדין. זאת אומרת אם המעסיק אמר וואלה, טעיתי, לא שילמתי בזמן, הנה, אני מתנצל, אני משלם, אני אתן לו אפילו עוד איזה פיצוי של 50 שקלים, של 100 שקלים, כזה או אחר, תלוי בנער, אז אין לי איזה שהוא אינטרס שאותו מעסיק יקבל עוד 4,000 או 10,000 שקלים, אם הוא טעה.

כן, כן, אני מבינה.

הבית היהודי במקרה הזה, כשהיו חייבים לנערים את ה-200 שקלים על יום הבחירות, כשפנינו אליהם הם שילמו לנערים לא רק את ה-200 שקלים, הם נתנו להם פיצוי של עוד 300 שקלים, אז כל נער קיבל 500 שקלים על אותו יום בחירות שהם לא קיבלו.

טוב מאד.

אז אני רואה בזה באמת איזה שהוא סעד לעובדים.

אוקיי, כן, אני מבינה. אז שם היו 160 ואצלכם היו 450?

463.

עם 390 שהגיעו לטיפול, נכון?

369, כן, שהגיעו לטיפול. נגיד שוב, כל העולם של הסעדה, מסעדות, מזון מהיר, אולמות אירועים, מוכרנות – זאת אומרת עבודה בחנויות – זה המקומות שיש לנו הרבה מאד. רוב התיקים שלנו מגיעים משם.

אני אגיד שמבחינת פעילות שאנחנו עושים כדי להגביר את המודעות ולהגביר את הידע בעצם ברחבי הארץ, אז אנחנו גם הורדנו 24 מדריכים שלנו לאילת, מומחים בדיני עבודה, למשך שבועיים בחודשי הקיץ. זה היה איזה שהוא פרויקט של הנוער העובד, של ממש לשלוח את המומחים שלנו בדיני עבודה לשם, להסתובב בטיילת, להסתובב בחופים, להסתובב בקניונים.

תאמנו עם כוח אדם של מלונות, של 13 בתי מלון באילת שנגיע אליהם לדבר עם העובדים בזמן העבודה, להבהיר גם לכוח האדם איך מעסיקים כמו שצריך, גם להעביר להם מן כאלה דפים שהכנו, שנותנים את כל הפרטים וגם לבני הנוער. חילקנו רק באילת באותם שבועיים למעלה מ-5,000 מנשרים, חומרי הסברה שאנחנו מעבירים, שיש בהם בתמצית את כל הזכויות.

כן, יש לי את זה.

יש לך את זה. היינו גם בקניונים שם באילת, באייס מול, במלכת שבא, במול הים וזהו. הסתובבנו בלמעלה מ-100 בתי עסק, זה רק באילת, בשבועיים שהורדנו את כל הצוות שלנו להסתובב שם.

מבחינת הסברה נוספת שאנחנו עושים ברחבי הארץ, גם אנחנו, בדיוק כמו משרד העבודה, כל בית ספר שייתן לנו להיכנס אנחנו ניכנס אליו. העברנו מספטמבר עד עכשיו כמה עשרות הרצאות, לא מספיק בעיני. לא הרבה. בתי ספר לא נותנים לנו בקלות להיכנס וזה חבל, כי בסוף כל הרצאה, את יודעת, גם אם אני מגיעה – אני או מישהו מהצוות שלי מגיע להעביר הרצאה – זה מתחיל ב-יאללה, מי ינצל אותי, אני אשרוף לו את ה-. כזה מן אמירות מתלהמות כאלה. אחרי 5 דקות – רגע, מה זאת אומרת? מגיעה לי חופשה שנתית? מה זה שעות נוספות? מה, מגיע לי נסיעות? בסוף כל הרצאה רצים כל בני הנוער מהשכבה ויש להם שאלות לשאול והם רוצים להשאיר את הפרטים שלהם ורוצים שנעזור להם.

במובן הזה הקשר עם משרד החינוך, או היכולת שלנו להיכנס לבתי הספר שלנו או שלכם, לא משנה, מבחינתי כל מי שייכנס וידבר על הזכויות זה מבורך. אין לנו אינטרס כזה או אחר, זה רק יעזור. כי בני הנוער לא מודעים. בסקר שאנחנו עשינו בשנת 2014 וכבר הבאתי אותו בפעמים הקודמות, רוב בני הנוער לא יודעים למי לפנות. הם יפנו או להורים שלהם או למשטרה, שזה לא אתם וזה לא אנחנו וזאת בעיה.

אז מבחינתנו כל בית ספר שניכנס אליו, וכל שנה מתחלף גיל העבודה, זאת אומרת נכנסת - - -

כן, נכנסת שכבה חדשה.

כן, אז מבחינתנו זה יהיה נהדר. מבחינת פעילויות ארוכות טווח, מה שנקרא – הנוער והעובד והלומד זה גם תנועה חינוכית, יחד עם זה שזאת ההסתדרות של בני הנוער. אנחנו עושים כל מיני פרויקטים גם עם רשת אורט, כל מיני בתי ספר שביקשו 10 מפגשים, שבמהלך המפגשים הילדים גם לומדים על הזכויות, אבל גם עושים פרויקטים משני מציאות. יוצאים מבית הספר יחד עם מדריך שלנו ועם מורה מבית הספר והולכים ועושים כל מיני פרויקטים של אכיפה ושל העלאת מודעות, גם בתוך בית הספר וגם מחוצה לו.

יש לנו גם את הפרויקטים של המחויבות האישית שאנחנו עושים, אבל שוב, זה רק ביחס לצוות שיש לי וכמה שאני יכולה למתוח אותו. זה נראה לי קצת חבל שזה לא יותר מזה. זו המחויבות האישית, שיש לנו בכמה מקומות בארץ.

יש לנו את ההתאגדויות, שאנחנו מלווים. זאת אומרת בתי עסק שמעסיקים בני נוער ורוצים להתאגד יכולים לפנות אלינו. אנחנו גם מלווים אותם, גם במקומות שיש לנו הסכמים קיבוציים כמו בורגר ראנץ, פיצה האט וכל מיני מקומות שאנחנו נמצאים במאבקים כרגע להסדרה על הסכם קיבוצי, אנחנו נותנים להם. אני יכולה לספר נניח שבמקומות המאוגדים כל חודש, כל פעם שנכנס עובד חדש, אנחנו ישר יוצרים איתו קשר בהסכמת המעסיק והוא יודע את כל הפרטים שלו. הוא מקבל הסבר על כל מה שהוא צריך לדעת. יש לו טלפון אלינו.

אנחנו גם נמנעים מלהגיע לבית הדין, כי יש לנו פעם בחודש ישיבה משותפת עם ההנהלה ואנחנו יכולים להגיע ל-70, ל-100 מקרים בחודש שנפתרים בישיבה.

כן, יש לכם שיח.

ורד היא אחראית על ההתאגדויות אצלנו, אז היא מתרוצצת באמת מאד בין אלפי בני נוער בשנה.

אוקיי. אם אנחנו בעצם מפלחים אצלכם את הפניות, רובן או מה היחס, זה שכר?

שכר. בניגוד למשרד העבודה, רובן אצלנו על שכר.

ופניות שהן לא שכר אז אתם מעבירים או שאתם גם כן מטפלים בערוצים - - -

לא, גם פניות של שכר. מעסיק שלא משלם מבחינתי, ולא משלם ולא משלם ואני מגיעה איתו לבית הדין, שגם משרד העבודה ייכנסו בו. אין לי בעיה. זאת אומרת אני לא רוצה לפרט כמה מהתיקים - - -

לא, אבל אני מדברת גם על תנאי ההעסקה. גם שם אתם מתמודדים מול המעסיקים, או ששם לא?

כן, על הכל. כל נער שעבד באיזה שהוא מקום ולא קיבל את כל הזכויות, קרי: שעות, שכר מינימום, שעות נוספות, נסיעות, חופשה, הבראה, קנסות, הכל – יבוא אלינו יקבל את המענה. אנחנו נטפל בהכל. דרך אגב, כולל גם הטרדות מיניות שמגיעות אלינו לא מעט לצערי.

ואז מה הכלים שיש לכם? זאת אומרת פה יש עיצומים שאפשר להטיל.

אזרחי, אנחנו הולכים לתביעה אזרחית. אם הנער/נערה – בדרך כלל נערות – רוצות לפנות למשטרה, הרבה פעמים אנחנו הולכים יחד איתן גם להגיש תלונה במשטרה, למרות שאחרי זה זה יוצא מטיפולנו בתחום הפלילי. בתחום האזרחי אנחנו נלך איתן עד לבית הדין, נייצג אותן בבית הדין לעבודה ונדאג שהן תקבלנה את הפיצוי או את הכסף שלהן. ואת זה הם באמת מקבלים. הם לא צריכים לשלם שום דבר בשביל זה, מבחינתנו. זה שירות שאנחנו נותנים בחינם לכל נער או נערה בישראל.

מדהים. וזה מוסבר? המידע הזה מונגש להם, שהם יכולים?

לא מספיק.

לא מספיק.

הדרך שלנו להגיע זה או דרך הרשות המקומית באמת אם היא תפרסם אותנו, או דרך בתי הספר, מי שייתן לנו להיכנס. בעיני זה לא מספיק, כי ככל שיותר בני נוער יהיו מודעים, יהיה להם פחות חשש לפנות.

למה אתם לא פונים אלינו אם לא נותנים לכם להיכנס? כי אנחנו נתנו הוראה שיתנו לכם להיכנס.

מה זה? תדברי בקול כדי שכולנו נשמע.

חבל שלא פונים אלינו כשלא נותנים להם להיכנס, כי נתנו בפירוש הנחיה לתת להם להיכנס.

כן, אז תיכף. את הבאה ברשות הדיבור ואנחנו ננסה רגע להבין את הסיפור מול מערכת החינוך.

לא, לא, זה מאד חשוב. תגידו לנו.

רק שאלה, כדי שאני אדייק. כשאת אומרת לפרסם אותנו מבחינת השלטון המקומי לצורך העניין, זה הסתדרות הנוער העובד?

הסתדרות הנוער העובד והלומד, כן. לא את תנועות הנוער, את הארגון לא בעניין פה - - -

את ההסתדרות.

כן, או מול צופים או מול משהו אחר, כי זה לא בכובע שלי. הכובע שלי הוא נטו לדאוג שבני הנוער שיוצאים לעבוד, שיעבדו כחוק, שיעבדו קשה, אבל שגם יקבלו שכר הוגן והולם.

אוקיי, בסדר. תודה רבה. הדרה.

אני לא יודעת אם לא יותר כדאי שמישהו, יושבים פה שני סיפורים ככה קשים ואז אני - - -

אוקיי. אין לי שום בעיה. אבל רק אחר כך תזכרי שאנחנו רוצים לסגור גם את הסיפור של הכניסה לבתי הספר.

ברור, ברור.

אנחנו נמצאים בטיימינג מצוין כדי לבנות את זה בלי לחץ. אוקיי, אין בעיה. חנן, יושב ראש מועצת התלמידים, תפתח, בבקשה.

חנן, יש להם פה שני סיפורים שכדאי שנשמע.

כן, כן, ברור. נגיע גם לזה. אז תודה רבה לך, חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון על קיום הוועדה. אני חושב שעצם זה שאנחנו מתחילים את זה כתהליך ואנחנו לא נותנים את זה כאיזו שהיא אנקדוטה לקראת הקיץ, זה משהו שהוא מאד נכון. זה משהו שאני גם מאמין שיישא עוד תוצאות.

קודם כל נהניתי מאד לשמוע את מה שמשרד העבודה מציג ואת מה שהנוער והעובד והלומד מציג, שגם איתם אנחנו בשיתוף פעולה מאד גדול. אנחנו כבר מאתרים את הבעיה הזו כבר כמה שנים וממש בשנתיים האחרונות אנחנו גם יודעים לתת לה פתרון. אחד הפתרונות שלנו זה מוקד – סליחה באיזו זכות. זה מוקד שאנחנו מקבלים אליו כמעט 60,000 פניות במהלך השנה מבני נוער ומתלמידים גם על זכויות בעבודה וגם על זכויות בבית הספר. מתוכן ערכנו מיפוי כדי לבדוק בתקופת הקיץ כמה פניות שקשורות לנוער עובד, שאלות כאלה ואחרות. אני גם אתן דוגמאות אם צריך.

קיבלנו 2,731 שאלות מכל הסוגים, מכל הגוונים. כל מה שקשור לעבודה, לתעסוקה, מבעיית השכר, עד החזרי נסיעות, באיזו שעה אני אמור, הכל, הכל.

יש מישהו שיושב ומשיב?

יש מישהו. יש לנו את אלמוג, כמו שאת יודעת, שמפעילה צוות שעונה גם על הפניות האלה ועדיין אני חושב שזה לא מספיק. עדיין, גם עם פרויקט הסיירים שלנו, שהתחלנו אותו שנה שעברה ובנינו וגיבשנו תכנית והשנה הוא הולך להיכנס כפיילוט ב-10 רשויות ובשנה הבאה אנחנו מקווים להרחיב אותו, פרויקט הסיירים. זה פרויקט של סיירות של בני נוער, שעוברים ברשויות, עוברים בבתי העסק ובעצם נותנים מעין אות תקינות לכל בית עסק שהוא נחשב מצטיין בתחום העסקת בני הנוער, וככה זה גם משהו שהוא יוכל להתגאות בו. וגם מי שהולך לקנות ובעצם לרכוש באותו בית עסק, אז חשוב שהוא יידע שהוא מעסיק בני נוער בצורה שהיא הוגנת.

אם אנחנו מדברים פה על שיתופי פעולה ועל איזו שהיא קריאה לשיתופי פעולה, כן, עדיין אנחנו מרגישים בתור מועצת התלמידים והנוער הארצית, שלצערנו זה לא התפקיד שלנו. זה לא התפקיד שלנו לבוא ולאכוף את הזכויות של בני הנוער. לא בשביל זה אנחנו קמנו. אנחנו פה כדי לתת את יד, אנחנו פה כדי מה שנקרא לתת את הצוהר לתלמידים ולבני הנוער, אבל אנחנו עדיין לא משטרה ואנחנו עדיין לא משרד העבודה.

אף אחד לא ביקש, אגב.

בדיוק, אנחנו גם יודעים את זה.

לא, שלא תתלהבו ותיקחו לעצמכם יותר ממה שהתכוונו.

חלילה וחס. אנחנו עדיין לא מעוניינים להפעיל - - -

אבל, לא, אתם פה בשביל ההסברה.

מערך של ניצבים. מה שכן, אני מאד מאד חושב שזו הקריאה, לבוא ולפנות גם למשרד העבודה וגם לנוער העובד והלומד להרחיב את שיתוף הפעולה. כי אם אלינו מגיעים 2,700 פניות במהלך של שלושה חודשים.

פניות או שאלות?

פניות, שאלות, הכל, במהלך שלושה חודשים, אני חושב שזה אומר דרשני. זה מדליק נורה אדומה ואנחנו מדברים רק בקיץ. זאת אמרת גם במהלך השנה יש בני נוער שעובדים. הבנו גם דף עמדה שלנו בנושא של מה המספרים מבחינת כלל בני הנוער, כמה עובדים.

אז פה שוב, מי שירצה אחר כך לבוא וליצור את שיתוף הפעולה אנחנו מאד מאד נשמח. אנחנו נמשיך ונפעיל את המערך הזה. אנחנו נמשיך להרחיב את פרויקט סיירים ואיתנו גם נמצאים בני נוער שבסופו של דבר אני חושב שרק הם יוכלו לבוא ולהסביר את הכאב ואת המצוקה האמיתית של בני נוער שעובדים בקיץ והזכויות שלהם נפגעות. אז אני חושב שזכות הדיבור לגמרי מגיעה להם.

יש לי שאלה. אתם כבר יודעים באיזה ערים זה הולך להיות, הפרויקט של הסיירים?

הפיילוט? עדיין לא. אני מאמין שזה אמור להיסגר בשבוע הקרוב.

אבל יש כבר 8 שהחליטו. הרעיון הוא לקחת בערך שלוש מכל מחוז, כדי שיהיה.

אנחנו מאוד נשמח.

תודה רבה חנן. אני רק אומר ואחדד, כי באמת אתה נכנסת השנה לתוך התהליך, זה תהליך שכבכר קורה, למעשה מינואר שנה שעברה, נכון, זוכרים? אני חושבת שזה היה ב-12 בינואר.

אני הייתי בוועדה הראשונה.

אז כן, זה משהו שאנחנו כמעט שנה רצים עליו ואף אחד לא מצפה שבני הנוער – לא יאכפו ולא יהיו השוטרים, אבל אנחנו כן חושבים שהנוכחות שלהם בשטח היא חשובה. היא חשובה ותורמת לא רק ברמת המעסיקים אלא בעיקר ברמת בני הנוער, שאיתם אתם נפגשים ויכול להיווצר אמון ומתוך האמון הזה גם יגיעו פניות, כשאת הפניות האלה אתם אמורים להעביר לנוער העובד והלומד או למשרד הכלכלה. אבל לרוב מהשיח שהיה יותר נוח לכם כבני נוער בעצם לעבוד מולם ופה שיתוף הפעולה שצריך.

כן, אבל אני גם חושב שאנחנו יכולים להרחיב את שיתוף הפעולה גם עם משרד ה - - -

אז בשמחה.

נרים את הכפפה ואחר כך אנחנו ניתן את הפרטים.

אז כל שיתוף פעולה שיכול להיווצר בעניין הזה הוא רק מבורך ולדעתי גם ירחיב את אפשרויות הטיפול וההתמודדות שלנו. אז הקריאה היא בהחלט מבורכת.

בבקשה, אתם רוצים להזדהות בשם? אתם רוצים להישאר אנונימיים.

אין לי בעיה להזדהות בשם. קוראים לי ע"א, אני מנתניה. אני עובד מחודש יוני באותו מקום עבודה. המשכורת הכי מוקדמת שקיבלתי מיוני, קיבלתי אותה ב-21 לחודש שאחרי. אני לא יודע מה תנאי ההעסקה שלי. לא קיבלתי הפסקה בשעות העבודה שלי מהיום הראשון שלי שהתחלתי לעבוד, והבעיה הכי גדולה במקום הזה, הסיבה שאני לא מפסיק לעבוד שם, הסיבה העיקרית זה שתי סיבות. אלף כי זה נורא נורא מפחיד להתלונן על מקום עבודה. זה דבר מלחיץ. זה תהליך מלחיץ.

תלמיד ע': להתלונן על מקום עבודה. זה דבר מלחיץ. זה תהליך מלחיץ. וב', אני תקוע במעגל, כי המשכורת שאני מקבל, אני מקבל אותה במזומן, לפי מה שיש בקופה. כלומר, אם באותו יום שעבדתי במשמרת שלי עשיתי 500 שקלים מזומן בקופה, זה 500 שקלים שאני צובר אותם, עד שבסופו של דבר, מתי שהוא ב-20 ומי יודע כמה, אני אגיע לסכום של המשכורת של החודש שעבר וזאת תהיה המשכורת שלי.

זה אומר שאם עכשיו אני מפסיק לעבוד, ואני עוד לא יודע מה המשכורת של חודש שעבר, לדעתי זה 11 או 12 יום, אני לא יודע עדין מה המשכורת שלי לחודש שעבר.

מה זאת אומרת? אתה לא מקבל לפי שעות?

אני מקבל לפי שעות, אני פשוט עוד לא יודע מה חישוב השכר שלי. אין לי מושג עדיין. לא רק שלא קיבלתי, אני גם לא יודע מה חישוב השכר שלי עדיין.

לא, אבל אם אתה יודע שעבדת X שעות - - -

אני עוד לא יודע מה X השעות שעבדתי.

אתה לא עוקב אחרי כמה שעות אתה עושה?

אתה לא מסמן מאיזו שעה עד איזו שעה אתה עובד?

אז יש קופה שאת מחתימה בה כרטיס. אני לא יודע עדיין מה השעות שקיבלתי. הוא אמור להביא לי את זה בסוף החודש.

לא הבנו.

אתה לא רושם כמה שעות עבדת כל יום?

אני יכול לתת טיפ? אתה מכיר את האפליקציה שלנו?

כן, אני מכיר את האפליקציה.

באפליקציה יש לך אפשרות לנהל שעות. תנהל לעצמך עכשיו.

זה לא העניין בכלל. העניין הוא שאני תקוע פה במעגל, כי אם אני מחר מפסיק לעבוד, סביר להניח שאת המשכורת של החודש האחרון, אני אראה שלושה-ארבעה חודשים קדימה כמו שאני מכיר את המעסיק הזה, אם בכלל.

ואם תתלונן יפטרו אותך. נורא פשוט העסק הזה.

רגע, יושבים פה נציגים של הנוער העובד והלומד. יושב פה נציג משרד הכלכלה. לצורך העניין גם סליחה באיזו זכות. אתה יכול להגיע ולהתלונן ואנחנו דיברנו על זה גם בעבר, בצורה אנונימית. זאת אומרת כדי שפשוט יגיעו ויבדקו אצל המעסיק שלך איך הוא מתנהל. סביר להניח שאם הוא מתנהל כלפיך ככה, אז הוא מתנהל כלפי עובדים נוספים.

כל העובדים.

וזה אומר שאם מישהו ייכנס שם פנימה ויבדוק את צורת ההתנהלות, זה כבר לא אתה לבד, זה כבר כל העובדים, אבל מישהו צריך לאותת. עכשיו, באמת אני שואלת אותך. אתה חי עם זה בשלום שאתה מנוצל, אתה לא יודע בכלל אם אתה מקבל את מה שמגיע לך, בשביל שהוא יפטר אותך או לא? אתה יודע, יש עוד כמה מעסיקים בעולם הגדול הזה ואנשים גם צריכים לדעת שאתם לא פראיירים. שמי שנכנס לשם, שבני הנוער שנכנסים לשם הם לא פראיירים והם יעמדו על מה שמגיע להם. רק מהמקום הזה של כוח אתה תוכל באמת גם לעבוד במקום עבודה שמעריך אותך ומכבד אותך וגם משלם לך את מה שצריך.

השאלה כמה חברות עבודה כאלה יש.

אני לא חי עם זה בשלום שאני לא מקבל את התנאים שאני צריך. אני מודע לתנאים שלי. לא הייתי קורא לעצמי פראייר. הסברתי את זה. הסיבה היחידה שאני לא מפסיק לעבוד שם זה כי אני מכיר את המעסיק הזה מספיק זמן ואין לי את האמון בגופים שאת המשכורת שלי, אין לי מושג איך מגוף חיצוני, ואולי זה באמת עניין של מודעות, שאיך שהוא באמת שילוב הידיים הזה צריך לקרות.

זה שמועצת תלמידים קוראת פה קריאה נורא נורא נחמדה ויפה למשרד הכלכלה וזה, זה באמת יפה, אבל יש גם מקרים פרטיים ותאמינו לי שיש המון, המון מקרים לא מדווחים מסיבות כמוני, שאני יודע שאם אני אדווח עכשיו – איפה אני ואיפה המשכורת שלי שלושה או ארבעה חודשים קדימה ואני צריך את הכסף הזה עכשיו. זה אומר שאני אסתום את הפה ואני אעבוד את הכמה משמרות האלה, בשביל להשיג את המשכורת של החודש שעבר.

כן, אבל אתה יכול גם לא לראות את המשכרות שלך גם בלי שתדווח עכשיו, יכול להיות עוד חודש. מתי שיבוא למעסיק הרי הוא ישלם לך.

לא, זה מתי שאני אשיג את הכסף בקופה, זה מה שהזמן - - -

מה זה זה שתשיג את הכסף בקופה? אני לא מבינה.

זה מה שאני אומר.

אני מודה באמת עכשיו שאני לא מצליחה להבין. מה זה עד שאשיג את הכסף בקופה?

אתה מוכר משהו ואתה ממלא את הקופה?

כן. אני עובד בחנות. יש מזומן בקופה מספיק בשביל המשכורת שלי, מזל טוב. אין, משמרת הבאה.

זה לא עובד ככה.

ברור שזה לא עובד ככה.

אבל אפשר לעזור לך. תראה, יושבים פה סביב השולחן הרבה אנשים.

טוב שהמקרה הזה עולה ככה, כי זה מקרים פרטניים שלא מדווחים ודווקא על זה באנו לדבר. כן תדווחו על מקרים פרטניים כאלה, באופן אנונימי. אתם לא חייבים להזדהות. תנו לנו להגיע למקום העבודה, לנוער. אנחנו נעשה את העבודה שלנו. אני לא אבוא ואגיד שע' פנה אלי. אני אבוא, אעשה ביקורת. תאמין לי שיש לנו דרכים לגרום למעסיקים להתחיל לשלם את הכספים בזמן

אגב, אני מבקשת רק מהפרוטוקול – אני מבקשת – אפילו שלך אין בעיה להזדהות, למחוק את השמות של בני הנוער מהפרוטוקול, למעט נציגי מועצת התלמידים. אז אני מבקשת שהשם של ע' יימחק מהפרוטוקול.

אתם יכולים לפנות. תפנה אלינו באופן אנונימי. אנחנו נדע להגיע למעסיק שלך ולעשות לו בדיקה כוללת לא רק לגביך, ואני מקווה שגם את המשכורות תקבל בזמן, כי אם תרצה מחר או מחרתיים לעזוב, אתה תוכל לעזוב באמת בראש שסיימת וקיבלת את מה שמגיע לך. אין בין קשר לזה שאתה רוצה לעזוב או לא לעזוב ובין השכר שלך. מגיע לך השכר שלך ומגיע לך אותו בזמן.

מקרה כזה לא מדווח. מועצות התלמידים ואני פונה לכולם, כשאתם נתקלים במקרים כאלה – תעבירו לנו אותם. כי במדינת ישראל יש למעלה מ-400,000 עסקים ולנו יש כוח אדם די מצומצם.

כן, אבל אתם תטפלו בזה מהצד שלכם והוא לא יראה את הכסף.

מה אני אמרתי? תני לנו לבדוק את האופציה שלנו. יש גם את הנוער העובד שעושה את העבודה שלו. אמרתי לך שגם יש לנו היום מדיניות שאם הוא ישלם את הכסף אנחנו נוכל להקל על המעסיק. אז עשינו כמה פעולות, אבל עדיף שהרשויות כן יטפלו מאשר הוא יגיד אני אנסה לטפל לבד ואולי אני אראה את הכסף. לדעתי זה הדבר הכי גרוע, שאנחנו נוותר למעסיקים ולא נטפל.

אני חושב שמה שאני מנסה להגיד פה, שאלף אני שמח, כי נחשפתי עכשיו למשהו שלא הייתי מודע אליו וזה רק מוכיח כמה אין מודעות. אין. לא משנה. ואני בבית ספר שמאד מאד דואג לתלמידים שלו ולמודעות ולהכל, ועדיין בסופו של יום אין מספיק מודעות לזה.

אני יכולה לספר על המקרה שלי. עבדתי בשני מקומות ואני אתמקד באחד. עבדתי ברשת מזון מאד מאד מוכרת והיו מקרים שעבדתי 9 שעות בלי הפסקה וזה ממש קשה, זה ממש לא פשוט. בחיים לא ראיתי חוזה העסקה. בחיים לא ראיתי תלוש. המשכורת הגיעה לבנק בעיכוב מאד מאד גדול. מזל שהיא הגיעה לבנק ולא כמו שאני שומעת פה דרך מזומן.

זה שאני לא יודעת את תנאי ההעסקה שלי, זה הדבר שהכי הפריע לי. באתי למעסיק - - -

אבל כשאת באמת לעבודה לא שאלת?

באתי למעסיקה, שאלתי אותה. אמרתי לה כמה אני מקבלת? אז היא זרקה לי – את מקבלת מינימום והלכה. ועוד משהו. כשפוטרתי, לא בדיוק פוטרתי. לא הייתה לי שיחת שימוע, שזה משהו שהוא חובה על פי חוק, בתום לב הבנתי וכל מיני כאלה, ובחיים לא אמרו לי את המילה התפטרת. פשוט הפסיקו לתת לי משמרות ולא ענו לי לטלפון. ככה זה נגמר.

דרך כזאת, למנוע מבן נוער שכן צריך את הכסף הזה – ואולי התחייבתי למורה שלי נהיגה, שאני צריכה לשלם לו עוד חודש ואני עכשיו בשיעורי נהיגה ואני צריכה לתת לו את הכסף? תגידו. תבואו. אנחנו רוצים לפטר אותך, את לא זה, תנו לי אפשרות לשפר. כלום. ואז אחר כך לך ואחרי מי תרדוף, שגם לא עונה לך לטלפון, גם אני לא יודעת אם פוטרתי באמת או לא פוטרתי ואני לא יודעת מה אני צריכה לעשות.

ואני מניחה שזה לא המקרה היחיד. זאת אומרת הם מייצגים סיטואציה של - - -

זו רשת. גם עבדתי אחרי השעות המותרות והכי מוזר שזה בקניון. עכשיו אני שואלת את עצמי. אחרי המקרה עלתה לי שאלה. אם זה בקניון ואם זה במקום שכאילו תחת קורת גג אחת, אז למה אי אפשר להעביר פקח, אחרי השעות המותרות, אחרי השעה עשר, שיעשה סיבוב קטן בקניון. שיבדוק אם בני נוער עובדים בחנויות ויתחיל להוציא או יתחיל לתת דו"חות למעסיקים. זה בן אדם אחד שייקח את הרגליים שלו בתוך הקניון, יעשה סיבוב ויסיים עם זה. למה אי אפשר למנוע את זה?

אני מסכים איתה לגמרי. גם המקרה שלי הוא בתוך קניון ובתוך קניון מאד מאד גדול ועמוס. גם אני אחרי שעות ההעסקה. בשבת.

זה רשתות מוכרות, אנשים שאמורים כביכול להתנהל בצורה מסודרת, אבל זה לא קורה ככה. כאילו, למה אני באה למקום עבודה, אני צריכה מלכתחילה לבדוק ולדעת מה הזכויות שלי. זה נכון, אבל לבדוק כמה פוגעים בי. למה אני לא יכולה לבוא מנקודה שלא יפגעו בי ואני אקבל את השכר שלי ואת תנאי העבודה שלי כמו שצריך?

כן. שאלת המיליון. תודה רבה. עצוב מאד לשמוע את הדברים, גם בגלל שאנחנו כאן מתוך מטרה למנוע אותם ובאמת משקיעים הרבה מאד מאמצים והשאלה הגדולה היא איך אנחנו באמת מגיעים לאותם בני נוער שמעדיפים רגע לסבול כדי לקבל את מה שהם כבר מכירים ויודעים.

אנחנו מפחדים שיפטרו אותנו. אני אגיד לך את האמת.

אבל זה בדיוק העניין. לראות איך אנחנו מגיעים לכמה שיותר בתי ספר, לכמה שיותר בני נוער, שיידעו מה מגיע להם - - -

- - - שעות העבודה.

למה? זה כדי שאתם תדעו שיש לכם גב.

אני אגיד לך שאני לא אלך להתלונן אם אני אדע שיפטרו אותי ואם אני אדע ש - - -

אבל אם את מתלוננת אנונימית?

אבל יש אפשרות להתלונן אנונימית.

אבל אז יבואו למעסיק - - -

אני לא מוכנה לקבל. אני אגיד לך משהו - - -

אבל אם אני בת הנוער היחידה שעובדת במקום הזה?

תראי, אני חייבת להגיד לך משהו.

הם לא בודקים רק את זה. הם בודקים את הכל.

במקרה את תצאי במדגם. את תיבדקי במדגם. את לא בת הנוער היחידה.

אני מוכרחה לומר לך משהו. ראשית אנחנו חייבים לשנות את השיח הזה והוא מדאיג אותי מאד, של בני נוער שאומרים אני לא אגיד כדי שלא יפטרו אותי. אני לא אספר, כדי שלא ילעגו לי ואני אגיד לך למה – זה לוקח אותי למקום אחר, להבדיל אלף אלפי הבדלות או לא, אני לא יודעת - - -

אלכוהול.

בדיוק. סמים, אלכוהול, אונס, ניצול מיני של בנות, שהן לא תספרנה כדי שלא יגידו שהן פרחות או כל מיני דברים - - -

לא, זה לא.

רגע, שנייה. אני רוצה להוציא אתכם מהמקום הזה ואנחנו פה כדי לתת לכם את הכוח. אנחנו נותנים לכם את הכוח ואנחנו אומרים כן, אנחנו מבינים את החשש שלכם וזו הסיבה שאנחנו מאפשרים לכם להתלונן אנונימית. את יכולה להתלונן אנונימית. לא היינו יודעים שזו את, לצורך העניין. את יכולה לפנות לנוער העובד והלומד, את יכולה לפנות למועצת התלמידים.

אני במועצת התלמידים.

נו, אז בבקשה. מי שמטפל שם, כדי שהוא יעביר את המידע לנוער העובד והלומד או למשרד הרווחה. זאת אומרת אנחנו נותנים לכם את הכלים כי אנחנו מבינים גם את המצוקה שלכם, אבל אתם צריכים להשתמש בהם. והשיח צריך להיות איך אנחנו משרישים בכמה שיותר בני נוער את היכולת, את המודעות הזו, להשתמש בכלים האלה שלרשותם.

מצד שני צריך גם לפעול מהצד של המעסיקים.

בוודאי.

ברור שיפעלו מהצד של המעסיקים. זה מה שעושה הנוער העובד והלומד.

אבל איך אני מבטיח לאותם בני נוער שלא יפטרו אותם?

אין הבטחות.

מה עדיף? שהם יהיו במקום שמנצלים אותם, או שאתה מנסה למצות?

אבל יפעת, שנינו יודעים שאותם בני נוער לפעמים, ואת יודעת מה, אני לא מדבר באזור תל אביב או באזור חיפה – אזורים עם המון בתי עסק. אני מדבר דווקא באזורים פריפריאליים, שמה לעשות, יש שם אולי חנות אחת, עוד איזה מרכז מסחרי מאד קטן ולאותם בני נוער - - -

יש יותר מחנות אחת.

חוץ מהמקום הזה, לא יהיה איפה לעבוד. השאלה מי מבטיח לאותם בני נוער שלא יפטרו אותם.

קודם כל אפשר להתלונן באופן אנונימי ואז הבדיקה נעשית על המעסיק.

על בית העסק ולא נעשית על אדם ספציפי. אמרנו את זה.

בדיוק.

אז אותו מעסיק יחליט שהוא מפטר את כל העובדים שלו, את כל בני הנוער.

נו, באמת. אז אני הייתי אומרת לך, לא נעים לי כבר, הזכרנו יותר מדי את הפרוטוקול. הייתי אומרת לך משהו ממש ממש קשה של בוא לא נגיד גם עוד הרבה דברים ו-. די. צאו מהמקום התבוסתני הזה. אנחנו פה בשביל לתת לכם גב. תראה איפה אתה יושב, תראה כמה אנשים מגויסים פה, באיזה עמדות, לתת לכם גב חזק.

ברור, אבל את יודעת - - -

חנן, אי אפשר בגלל שמפחדים לא לעשות. אחד הדברים שאנחנו כל הזמן עומדים עליהם, זה שאסור לתת לבני הנוער להיות מפוחדים, משותקים ואדישים.

נכון. אני אומרת לבת שלי שהפחד לא ינהל אותה. ילדה בת 10.

אני הכי בעד ואני תמיד אומר בואו ניתן את הכוח לבני הנוער, אבל אנחנו גם חייבים חייבים ותמיד בוועדות - - -

צריך לראות את הנוכחות שלכם יותר בחיים שלנו. אני באמת אומרת - - -

אבל זה בדיוק מה שאמרתי. סליחה, רגע חנן. זה בדיוק - - -

לא, זה שתבואו ותעשו הרצאה בבית הספר אני לא ארגיש את הנוכחות. זה שתסתובבו בקניונים ותקימו - - -

זה גם וגם וגם. כי גם אם אני אכנס עכשיו, ואגב היינו, ירדנו לנמל, הסתובבנו. אני מגיעה לבית עסק ויופי רואים אותי. אם רואים אותי וכולם מחייכים, ומספרים לי איזה סיפור יפה, אבל את לא מספרת לי, לא משנה אם פנים מול פנים או בצורה אנונימית, אחר כך תחליטי להרים טלפון ולספר. אם את לא תגידי לי מה קורה שם, אז לא בטוח שאני אראה בעין שלי מתוך זה שאני עושה סיבוב. אז אני יכולה לראות מעבר לשעות העבודה שיש פה בני נוער שמועסקים מעבר לשעות העבודה. זה משהו שאני מסכימה איתך, הוא ברור, בולט וכו'. אבל יש כאלה שלא מועסקים מעבר לשעות העבודה שלהם ומנצלים אותם. איך אני אדע אם הם לא יספרו? זה לא ייגמר אם לא תספר – מכירים את זה? זו פרסומת שהייתה כשאני הייתי ילדה.

הניצול בא מרוע של המעסיק או מחוסר מודעות של המעסיק?

גם וגם.

אז אנחנו נטפל. מה זה משנה אם זה מרוע או מחוסר מודעות? אם הוא לא מודע היום, הוא יהיה מודע מחר. שרית, את רצית להתייחס למה שאמר חנן. בבקשה, שרית.

אני אגיד קודם כל לגבי הסיפורים, שספציפית מחר יש לנו דיון בבית הדין גם עם שבעה נערים, גם מנתניה, שעבדו במקום עם סיפור מאד דומה לסיפור של ע', אבל הסיפורים האלה לצערי הרב מגיעים כל הזמן. הסיפור הזה של להפסיק לתת – פתאום מפסיקים לתת. פתאום מוציאים אותי מהווטסאפ של המשמרות.

לא הייתי בווטסאפ בחיים.

לא משנה, אבל סיפורים מהסוג הזה – קיבלתי קנס של 50 שקלים כי באולם אירועים הפלתי כוס. קיבלתי קנס כזה או אחר כי לא רוקנתי את המאפרה בזמן. אני לא יודעת מה. מישהו ישב בבית קפה ולא שילם, ברח מהשולחן, אז אני צריכה לשלם את הארוחה. זה דברים שכל הזמן מגיעים אלינו. זה נכון, זה באמת גם מאד מפחיד.

אז קודם כל אני אגיד שרוב התיקים שמגיעים אלינו, לצערי הרב, כי זה ממשיך את הקו הזה, זה תיקים שמגיעים אחרי שבני הנוער סיימו לעבוד. זאת אומרת גם אחרי שסיימת לעבוד, את עדיין יכולה לתבוע. ואני אגיד שגם כשמגיעים אלינו תיקים תוך כדי עבודה, אז גם אני אומרת לבני הנוער – יש לי אחריות על המשכורת, על זה שאת באמצע לימודי נהיגה או יורדת לאילת כי סוף החופש או חגים וכאלה. יש את הסיכוי שיפטרו אתכם, אבל אם יפטרו אתכם – אנחנו נתבע על פיטורים שלא כדין. אין דבר כזה והיינו בבתי משפט יותר מפעם אחת.

יש פסיקה של נער בן 17 ממש מהשנה האחרונה, שבא למעסיק שלו ורק ביקש הבראה, כי הוא היה בהרצאה שהעברנו בבית הספר, הוא הבין שהוא עובד יותר משנה ושמגיע לו דמי הבראה, אז הוא הלך ושאל. המעסיק שלו אמר לו אין בעיה, אתה תקבל את ההבראה שלך במשכורת של החודש הבא, אבל אתה הולך ככה לדבר עם ההסתדרות, מאחורי הגב שלי? זה יום העבודה האחרון שלך. אותו נער קיבל 27,000 שקלים פיצוי על פיטורים שלא כדין, כי לא מפטרים נער רק בגלל שהוא ביקש את הזכויות שלו. אין דבר כזה.

את זה צריך לפרסם, דרך אגב.

נכון.

אני אפילו לא יודעת על מה פוטרתי.

אבל על זה אפשר להתלונן גם בדיעבד.

אבל זה בלי שהתלוננת. אז גם פוטרת, גם את לא שם, גם לא התלוננת עליהם ועולם כמנהגו נוהג.

והמעסיק כנראה ימשיך לעשות את זה גם לאחרים.

כן.

ואם לא אותך, אז מישהו אחר.

וזה ברור שזה קשה.

אני חושב שאולי כדאי שניתן לעוד בני נוער שהגיעו לדבר.

יש פה, אבל אנחנו לא נוכל לשמוע את כולם. אנחנו נשמע רק נציגות.

אני רק רוצה להגיד שאין לי פה שום עניין של טענות כלפי אף אחד מהגופים האלה. אין לי ספק שכולם פה בשבילנו וכולם פה בשביל לעזור לנו. אין לי פה שום עניין שהם לא עושים מספיק עבודה טובה.

זה לא העניין הזה.

הדבר היחיד שאני בא להגיד פה – אני, שאני מעיד על עצמי כבן אדם שהוא אקטואלי, בן אדם שהוא מבין עניין, באמת פעיל – ועובדה שגם אני לא ידעתי על אף אחד מהדברים האלה. אז צריך לעשות. לדעתי זה משהו שחייב להיות חובה בבתי הספר. חובה.

נכון, אני מסכימה איתך.

כי זה לא פחות חשוב מכל בגרות אחרת. זה עניין של חובה.

מאה אחוז. כן, אולי שיעורי האזרחות יתחילו להיות קצת יותר רלבנטיים ואז נוכל לתקוף את זה גם שם.

אם שמים מעטפה שקופה או לא שקופה, זה לא בדיוק.

אוקיי. בבקשה ואחר כך עורכת הדין מיכל שמר. בלי שם.

אוקיי. אני בן 16.5. אני עובד באולם אירועים בפריפריה. אני עובד שם כבר קרוב לשבעה חודשים. המשכורת שלי עובדת על יומי, אירוע כלשהו שאני עובד, אני מקבל 120 שקלים. יש מצב שעשיתי את ה-25 שקלים שלי בככה ויש מצב שעבדתי בשביל 12 שקלים לשעה ויש מצב שגם עבדתי עד ארבע בבוקר. כל פעם זה משתנה.

אסור לך לעבוד עד ארבע בבוקר.

וזה קורה.

כן, אבל סליחה שאני לא מבינה.

120 שקלים לאירוע?

וזה לא משנה מאיזו שעה עד איזו שעה?

זה לא משנה מאיזו שעה.

בחלק מאולמות האירועים זה קורה הרבה.

ברוב הפעמים אני מגיע לאולם בשעה שש בערב, מסיים במקרה הטוב בשתים עשרה בלילה, במקרה הרע כמעט 03:30 בלילה. אין לי החזרי נסיעות. אני מגיע כמעט כל הזמן בהלוך בתחבורה הציבורית, בחזור, בגלל שזה מאוחר מאד, ההורים שלי מחזירים אותי. אין לי שום דבר - - -

הם אמורים לדאוג להם להסעות.

כן, מהשעה אחת עשרה בלילה צריכים לדאוג להסעות. לא קורה דבר כזה. המשכורת שלי זה מאד פשוט – קוראים לי - אני בא, לא קוראים לי והיה מצב שלא קראו לי כמעט חודשיים, עד שהתחלתי לפתוח את הפה שלי ולהגיד סליחה אני פה. ואני עדיין מקבל משכורת שהיא מאד נמוכה למרות מה שאני צריך לקבל. לפי החוק אני אמור לקבל לפי דעתי 20.7 שקלים לשעה, נכון? בפועל אני מקבל גרושים.

אני בתור מישהו שרוצה להרוויח את ה-500-600 שקלים שלי ולא רוצה להתלבש על הגב של ההורים יותר ובא לעשות משהו, קשה לי מאד לקבל אותו וקשה לי מאד לעשות אותו. בנוסף, לפחות אצלי במקום, רב המלצרים שהיה לי במחצית מהאירועים שלי, אפילו קצת יותר, היה בן אדם לא טוב בלשון המעטה. אני אשמח להגיד לכם איך הוא החליט לכנות אותי ולדבר אלי והכל מצוטט.

פעם אחת שברתי כוס, איחרתי עם מגש אחד והוא החליט לצעוק – מי החמור שקיבל אותך לעבודה? אוקיי? אני ואחי התאום עובדים שם בנוסף ואחר כך הוא קרא לנו – אתם לא יודעים לעבוד, כדאי שתעזבו את המקצוע. פעם אחת, כשהפלתי מגש שלם, בגלל שנתקע בי בן אדם, הוא קרא לי מלצר מטומטם, גרוע ואפס שכמותך, לא תצליח בשום מקום ותגיד תודה שאנחנו בכלל נותנים לך לעבוד פה. וזה רק חלק מכמה דברים.

אני לא מקבל שום דבר ממה שאני צריך ועכשיו לפי מה שהראיתי לכם, היחס פה הוא לא יחס שבני נוער, או סליחה, כל בן אדם שעובד צריך לקבל. אני מרגיש איפה שהוא שאני נפגע ואני כן רוצה ולא ידעתי אפילו שיש את האופציה להתלונן בצורה אנונימית. אני מאד נפגע. מאד קשה לי וכדי לעשות את ה-500-600 שקלים שלי, כדי להביא איזה משהו שאני מאד רוצה והדברים שאני מביא הם יחסית יותר מדי יקרים, אז אני לא רוצה להגיד לאבא ואמא – אני רוצה מכם עכשיו 1,000 שקלים בשביל לקנות איזה משהו.

בסופו של דבר אם אני אעזוב את העבודה הזאת, או אם יפטרו אותי בגלל שיידעו שהלכתי למקום כזה או אחר להתלונן, אבדה לי העבודה, כי אני בפריפריה.

אני נוסע רבע שעה למקום העבודה שלי כדי להגיע. כאילו, כדי לעבוד וזה זוועה בעיני.

זה זוועה בכלל, כל מה שסיפרת. באמת, זה פשוט מזעזע. אני מסתכלת עליך, אני שומעת ואני משתגעת, כי בסוף בסוף, אם אני חושבת בראש, חברה, זה יכולים להיות ההורים של כולם. אנחנו מדברים על כל כך הרבה בתי עסק, על אנשים מבוגרים, שיש להם ילדים בבית והם לא לוקחים בחשבון שזה יכול להיות הילד שלהם. זה פשוט מטריף אותי.

אני אומרת, אם אנחנו מספרים את הסיפור הזה בחוץ ואנשים יגידו יואו, ואיך עושים לו דבר כזה וזה נורא, וזה יכול להיות בדיוק הבן אדם שנמצא לידו בצד אחד או בצד אחר.

הילד שלו, בדיוק.

ואין שאלה שאנחנו צריכים לעשות כאן עבודת חריש כדי שאנשים יבינו שלא מתנהגים ככה לבני הנוער שלנו. גם לא לעובדים מבוגרים, כן, אבל כל שכן לא לבני הנוער שלנו, שזקוקים לנו, להגנה שלנו, למעטפת שלנו ובטח לא להתנהגות הזאת. תודה רבה גם על האומץ ושהגעת וסיפרת.

עורכת הדין מיכל שמר.

שמי מיכל שמר, אני עורכת דין ומגשרת. אני גם מרצה למנהיגות. הבן שלי בפרויקט נחשון, שזה פרויקט מדהים של משרד החינוך. אני גם יושבת בבית הדין לעבודה כבר 6.5 שנים ואני גם מגשרת שם, ואני נציגה של לשכת עורכי הדין ומודה לכם שהזמנתם אותנו להגיד את דברנו ואולי גם לשתף פעולה. אני נציגת ועדת עבודה וגם ועדת חקיקה מטעם לשכת עורכי הדין.

קודם כל הלשכה מברכת על כל הפעילויות שציינתם ושהמטרה שלהן היא שני דברים: אחד זה מניעה והשני זה אכיפה. וכמובן אנחנו נרצה לסייע בכל מה שכרוך בלקדם את הדברים האלה.

אני אישית מגדלת שלושה בני נוער בבית, בנים, ועשיתי משאל בקרבם ובקרב החברים שלהם – מה יכול לעודד בני נוער לקבל מידע בפוש ולא רק כשהם פונים ובאיזה אמצעי זה הכי אפקטיבי, ואלה הממצאים שהם העלו, לפחות בסקר הקטן שהם עשו. דבר אחד הם אמרו שעכשיו האפליקציות וכל הנושא הזה זה מעולה. הם משתמשים בזה. זה פשוט דבר מדהים. אפשר לפתח את זה, אפשר אפילו לתת מידע אולי באמצעות מסרונים, כמו שיש נגיד איזה הפנינג או משהו שקשור לביגוד וכל מיני. פשוט אם יש איזו שהיא חקיקה חדשה או משהו שקשור לבני נוער, בפוש, כלומר לכתוב מסרון כזה. יש איזה שהוא עדכון בחקיקה, בפסיקה, אז זה משהו שיכול להיות ממש מצוין.

אפשר גם לעשות שיתופי פעולה עם לשכת עורכי הדין. אני לא יודעת, צריך לחשוב על זה. אני מוכנה להיות אשת קשר לטובת העניין.

דבר נוסף, הם אמרו שפרסומות בטלוויזיה זה דבר שהוא מאד מאד נחוץ וטוב. עוד דבר שאמרו, שכל קבלה לעבודה, אני שומעת אתכם, שדיברם נורא נורא יפה. אני מזועזעת שאין, אתם אומרים הסכם העסקה. במונחים משפטיים זה הודעה לעובד וכל מיני דברים כאלה, שהם אפילו יותר חשובים מהסכם העסקה. בכלל אין דברים כאלה. דרך אגב, אני רואה את זה בבית הדין גם בקרב מבוגרים. אתם לא היחידים שזה קורה, אבל אם מדברים על בני נוער, צריך לגרום לזה. כלומר צריך לחתור לזה שכל קבלה לעבודה תהיה חובה שמעסיק לא רק ייתן הודעה לעובד, אלא גם יישב ויסביר אותה.

איך נעשה את זה? זה כל האמצעים היפים שעומדים כאן לרשותנו.

דרך אגב, זה קיים בחוק.

זה קיים בחוק, כן.

בחוק לנוער זה תוך שבוע ולא תוך 30 יום כמו למבוגרים. זאת אומרת לנוער יש איזו שהיא עדיפות.

נכון.

אבל יש הבדל פשוט בין מה שבחוק לבין מה שקורה במציאות.

אבל ההבדל בין נוער למבוגרים, שגם צריך בדחיפה לעשות את הדברים יותר וגם להסביר את הדברים.

אני רוצה לספר על פרויקט הסברה מאד יפה של לשכת עורכי הדין בבתי ספר, גם כן, כי באמת הדרך הכי טובה להטמיע את הדברים האלה זה דרך הרגליים ודרכנו, אנחנו. ובאמת בלשכת עורכי הדין יש פרויקט חינוכי של הסברה, שמשולב. יש פרויקט שקשור להסברה על הליך פלילי וכן הלאה ויש שיתופי פעולה של התביעה, הסנגוריה, בית משפט. דרך אגב, בדגש על פריפריות ומגזר ערבי. אני עצמי הולכת בשבוע הבא לרמלה ויש בית ספר שאני מסבירה בו.

אני עכשיו מיוזמתי האישית משלבת, שוזרת בתוך התכנים – זה מצגות יפות שלשכת עורכי הדין מכינה ופשוט שולחת לנו, המתנדבים להרצות. אני משלבת כבר את הנושא של תנאים, מיוזמתי המלאה ואני באמת מוכנה להיות אשת הקשר במידה ואני אקבל סרטונים, ברושורים וכאלה. תנו לנו. אנחנו כבר הולכים לבתי ספר, אז אנחנו גם נחלק ונהיה שם. אנחנו עוד זרוע שלכם לצורך העניין הזה, להפיץ את כל המידע, גם בשביל המניעה וגם לאכיפה.

דבר אחרון שרציתי להתייחס זה מה אני אעשה שלא יפטרו אותי. אני מקשיבה לכם ודרך אגב אני חושבת שאתם צודקים. אני רוצה להביע פה דווקא אמפטיה, כי יש לי גם מבוגרים שאני לפעמים מייצגת - - -

אנחנו מאד אמפאטיים, אבל אנחנו לא ניתן להם לשקוע במקום הזה, מה לעשות.

לא, לא, אני באה ממקום פרו-אקטיבי, זה בסדר. אני לא אומרת להיות פאסיביים. אני רק אומרת שצריך גם לתת כלים לילדים, לבני הנוער איך, לא רק מה. כלומר, איך באים למעסיק, איך אומרים לו. אני מייצגת אנשים, אני מייעצת להם ותמיד מאד חשוב לי המסלול שבו נוקטים. אם ישר הולכים להסתדרות, זה די ברור מה תהיה התוצאה, אבל אם באים ואומרים בנועם – תקשיב, הייתי באיזו שהיא הרצאה ולא לדרוש פתאום דמי הבראה. להגיד – שמעתי שיש דבר כזה הסכם העסקה, בוא רגע נשב, בוא נראה.

כלומר נכון שלפעמים זה גם יכול לגרום תגובה תוקפנית, אבל יכול להיות שהיא תהיה פחות תוקפנית מפתאום לפנות לנוער העובד או פתאום לקבל מכתב כזה או אחר. מאד חשוב איך, ואת הכלים האלה פחות נותנים לבני הנוער. שוב, אני מוכנה להירתם אם מטעם לשכת עורכי הדין ואם בכלל, כדי גם לקיים את האיך בתוך המה הזה, וזהו.

תודה רבה לכולם. אני נהנית לשמוע את בני הנוער. אני כבר רואה שזה דווקא מחלחל אז זה מצוין. תודה.

תודה רבה עורכת הדין מיכל שמר. בבקשה, כרמית ואחר כך הדרה.

טוב, אני לא רוצה לחזור פה על דברים שנאמרו, אז ברור שפרסום הוא חלק קריטי ואינטגראלי, כמו שאנחנו רואים מהדברים שאומרים פה בני הנוער.

הדבר השני שלדעתי עולה גם מהדברים שאומרים בני הנוער ואנחנו גם רואים אותו בשטח, שזה פיקוח יזום. זאת אומרת המשרד צריך לצאת לשטח, להגדיל את כמות המפקחים. אני ככה מגלגלת לפתחך עוד נושא שהוא לא עולה פה, אבל בעיני הוא נורא קריטי דווקא בימים האלה, שכל אחד רוצה להיות מפורסם. יש את התקנות של חוק עבודת נוער, שזה תקנות העבדת ילד בפרסומות או בכל מיני הפקות אירועים וכו', יש לנו את הפסטיגלים בפתח. אנחנו רואים הרבה - - -

הם לא בפתח, הם רצים. אני כבר סימנתי וי.

אה, הם כבר רצים? יש לי פעוטות, אני בדיליי. אז מה שאני אומרת זה שראינו בסוגיה הזאת, עסקנו בזה לאחרונה הרבה – הורים אפילו לא יודעים שאסור לגבות מהם אפילו שקל אחד. שקל אחד. הם לא יודעים את זה. הם משלמים עשרות כספים וכו'. זה נושא אחר, אבל על פניו, אם עושים פרסום הוא חייב לאגוד בתוכו כל מיני.

ודבר אחרון, שברור לי שאת מודעת אליו, אבל לדעתי הוא חייב להיות על השולחן, זה המגזר הערבי ואחוזי הנשירה. בעיני שני הדברים האלה באים בד בבד כשאנחנו מדברים על עבודת נוער. אנחנו רואים מה שקרה עם הקטין הזה במחסום, לצערנו. שוב, ברור שסוגית עבודת נוער היא לא הסוגיה הקריטית פה, אבל שוב, הקטין הזה היה אמור להיות בבית הספר. אגב, חוק עבודת נוער לא תוקן בהתאם לחוק חינוך חובה, שעלה עד גיל 18. חוק עבודת נוער עדיין בדיליי. אז זה צריך גם להיות מתוקן, שזה הכי פרוצדוראלי, אבל זה לא תוקן. אז הקטינים האלה היו אמורים להיות בבית הספר.

ולדעתי אם עושים כבר פרסומות, הן חייבות להיות מונגשות גם למגזר הערבי, כי יש שם בעיה מאד רצינית. אנחנו רואים את זה גם עם מקצבי נדבות וכו'. אז זו סוגיה רחבה מאד. אני זורקת את זה לפתחך, כי אני יודעת שאת - - -

בסדר גמור. קיבלתי. הדרה ואנחנו נסכם את הדיון.

אז ראשית תודה רבה שאת באמת, אני מוכרחה לומר שאני עוברת כבר הרבה מאד יושבי ראש של ועדות זכויות הילד, ואיך את לא מרפה. באמת שאפו אמיתי. אני רואה באמת גם איזו שהיא התקדמות. אמנם יש הרבה פניות, אבל לדעתי הפניות רבות יותר כי יש יותר מודעות ואנחנו רואים את זה. אנחנו מקבלים על זה הרבה מאד מודעות.

אני די המומה – ואני אומרת ברצינות – אפילו מתגובות של ילדים שהם במועצות וזה שהם כל כך מפחדים. חבריה, אני כבר סימנתי לי כאן. ביום חמישי אני נפגשת עם הצוות שלי. לא יכול להיות שאנחנו לא מעיזים ואנחנו לא מדברים. באמת הבעיה שלנו, לקבל את הדין הזה ולפחד. אין מקום עבודה שאתה לא יכול למצוא פעם אחרת או קצת אחרת. יש גם איזה שהוא משהו בשביל האני שלך כשאתה צומח, מבחינת לבוא ולומר ולעמוד על דעתך. אני מבינה מה זה לפחד, אבל באמת תנסו לפנות. ממש כואב לי שאני שומעת שאתם לא יודעים שאפשר לעשות את זה אנונימי, כי אנחנו מנסים כל כך הרבה.

ממש כואב לי שאני שומעת שאתם לא יודעים שאפשר לנסות את זה אנונימית כי אנחנו מנסים כל כך הרבה ולא דרך הטלוויזיה, כי ילדים בקושי רואים טלוויזיה.

זה ממש לא נכון.

אבל דווקא דרך הפייסבוק ו - - -

אין דבר הזה. איפה כולם רואים? זה לא נכון.

לא חשוב. לא דרמטי. צריך לעשות את זה בהכל, אבל בואו נודה שאתם הרבה יותר ברשתות החברתיות מאשר ב - - -

בדיוק. הרבה הרבה יותר ברשתות.

אם הייתי יודע שהייתי יכול לפנות אנונימית הייתי פונה מזמן.

אוקיי. התפקיד שלנו זה להגיע אליכם.

חברה, הנוער כבר לא בפייסבוק.

בסדר, אבל יש רשתות נוספות. כמובן שהסיפור הזה של כניסה לבתי ספר הוא מאד חשוב. התקופה הייתה ממש אחרי פסח, למרות שזה קרוב. אני אומרת ברצינות, בחינות המגן, בחינות הבגרות, המורים בטירוף והראש של התלמידים לא בזה, עד שפתאום הם מגיעים ואומרים רגע, חבל שלא הקשבתי או לא שמעתי.

אבל הנה, אנחנו עכשיו באמצע דצמבר, זה עיתוי מצוין.

וזאת תהיה בקשה גדולה שלי, שאני מבטיח לנסות לקדם את זה. וגם לגבי הנוער העובד, אירית ברוק חדר לידי. זאת אומרת תגידו לנו איפה לא נותנים לכם להיכנס, כי יש מוכנות. אנחנו דיברנו על זה והודענו על זה. זה מאד מאד משמעותי אצלנו, אחרת מה כל שיתופי הפעולה. אנחנו באמת מבקשים גם פה לא לפחד. זאת אומרת אתם תודיעו לנו, אני מבטיחה שלא נעשה מול המנהל, אבל נגיד לו בוא תסייע.

נכשיר את הלבבות.

בדיוק. זה דבר שאנחנו חייבים. אני באמת רואה פה איזה שהוא סיכום שאני אעביר הלאה, גם בעניין של פתיחת בתי הספר, ממש לכולם; וכמובן עוד ועוד ועוד פרסום, אבל צריך לעשות משהו גם עם הילדים. הם לא יכולים לפחד. אני מבינה את הקטע של לפחד, אבל - - -

נכון. זה משהו שחייב להשתנות, אגב לא רק לגבי עבודת נוער, לגבי כל ההתמודדות שלנו בכלל, עם כל מה שקורה ברשתות החברתיות ובווצאפ.

לא, כי זה היום על זכות העבודה שלי, אבל מחר זה על מכות בהפסקה ומחרתיים מישהו גנב טלפון. אין ברירה. בדרך לפה, אני נשבעת לכם, קיבלתי טלפון מאיזו עיר ואמרו לי תקשיבי, שהילד הזה לא יתקרב, הוא גנב טלפונים ועניינים. ברור שאנחנו נטפל, אבל חייבים לדבר.

חד משמעית.

הדרה, לא הייתי קורא לעצמי פחדן.

אני לא אומרת פחדן, אבל - - -

תודה רבה הדרה. זה לא עניין של לקרוא פחדן, זה עניין של החשש שלכם. אתם מפחדים, חברים. הפחד מנהל אתכם.

הפחד מאד מובן. אני נמצא בפריפריה.

אנחנו לא נגד הפחד.

העניין של הביטחון התעסוקתי שלי ברצפה.

הכל מקובל. עדיין לא צריך שתהיו מנוהלים דרך הפחד, זה פעם אחת. ודבר שני, אתם חייבים לעמוד על העקרונות שלכם. מה זה? יש לכם זכויות.

בדיוק. היום זה זכויות בגיל 16 ומחר זה יהיה בגיל 26.

מה, אתה מוכן להיות מנוצל כי אתה לא יודע מה יהיה אחר כך? זה מזכיר לי קצת כמו נשים מוכות, שנשארות שם כי נוח להן ו - - -

אין לי ביטחון תעסוקתי ובשביל להרוויח את ה-1,000 שקלים האלה או את ה-500 שקלים האלה, אני מעדיף לסבול כמה חודשים.

לא, לא, זה לא המסר. אני מבינה אתכם. אני מבינה שזה גם יכול לנבוע ממצבים כלכליים של הבית. אני מבינה שזה יכול לנבוע מהרבה מאד מקומות, אבל אם אנחנו לא נלמד אתכם מה לעשות, אני ממש מתנצלת שאני לא אלך למקום הזה. אם אני צריכה לחנך אתכם, זה לעמוד על שלכם, זה לקבל את מה שמגיע לכם.

כמובן בצורה טובה.

ולא להתפשר ולא לתת שינצלו אתכם רק כי אתם חוששים. אין מה לעשות.

הכל נובע מחוסר המודעות שלנו, שאנחנו לא יודעים שיש את האפשרות - - -

אני רציתי לשאול, האם אתה רוצה.

אני חייב להגיד משהו על הדבר הזה.

בבקשה. ובכלל רציתי להציע לך את זכות הדיבור כי ראיתי שאתה לא - - -

כן. גונן ירום, עיר ללא אלימות מהמשרד לביטחון פנים. אין לי משהו להוסיף מעבר למה שאמרנו בישיבות הקודמות, כי הרי עיר ללא אלימות לא מתעסקת בנושא של זכויות נוער בתחום התעסוקה.

כן, אבל אתם מקיימים שיח עם הנוער וזה גם מקום להגיע.

נכון. אני אמרתי גם פעם שעברה, גם בדיון הקודם ואני אגיד את זה גם עכשיו. יש לנו הרבה מאד אנשים שפרושים בשטח ואני חושב שמה שעולה פה בדיון בסופו של דבר זה קודם כל שכדי לנצל ולממש זכויות, צריכים להכיר אותן ולדעת אותן ולהיות מודעים אליהן ואני חושב שהסיוע שלנו יכול להתמקד בזה. בעזרת אנשי המקצוע שלנו, עובדי נוער, מדריכי מוגנות בבתי ספר וכו', שפרושים בשטח. אני חושב שאולי דרך משרד הכלכלה אפשר ליצור שיתוף פעולה, אלי כדי להכשיר את האנשים שלנו, שאנשים שלנו יכירו טוב יותר את הזכויות, כדי שנוכל להעביר אותן הלאה לבני הנוער. אני חושב שזה שיתוף פעולה חשוב שנוכל לקיים בינינו.

אין שום בעיה. אנחנו בשמחה נקבע מועד.

זה דבר אחד. אני חייב לומר משהו לגבי הדברים האחרונים שנאמרו פה. אני חושב שהתפקיד שלנו – סליחה גברתי יושבת הראש – זה לא לחנך את בני הנוער. אנחנו צריכים להראות להם שאנחנו מאחוריהם ושיש להם גיבוי. זה אומר שבן נוער, ודרך אגב דרך ניסיון החיים, שהוא יודע שהמערכת עומדת מאחוריו ושהוא יודע שיבטיחו את הזכויות שלו ושהוא יודע שאם הוא יתלונן, אז יהיה לו גיבוי - - -

כן, אבל עם זה פתחתי. זה מה שאמרתי להם. יושבים פה כל כך הרבה אנשים שנותנים לכם גב חזק, תשתמשו בכלים.

אבל אנחנו לא מודעים לגב הזה.

כן, אני אומרת לך - מה לעשות, אי אפשר לקחת ממני את איש החינוך. אני אומרת לך שאם אני מסתכלת על מערכת החינוך, אנחנו כל הזמן מדברים על הנושא של פנייה לעזרה, על הנושא של להציף דברים שקורים, שהם יכולים לדווח כשהם רואים מקרה של אלימות וזאת לא הלשנה. זאת אומרת אנחנו מחנכים את הילדים שלנו לעמוד איתן מול הדברים האלה, כדי למנוע אותם ולא להישאר קורבנות או מנוצלים כל הזמן.

אני לא רוצה את הילדים שלנו קורבנות ואני לא רוצה אותם מנוצלים כי הם חוששים.

מסכים איתך. זה נכון לכל התחומים.

אני רוצה שהם יידעו שאנחנו פה בשבילם.

השינוי בשיח הוא חלק אינטגראלי משינוי.

נכון, נכון.

וחלק אינטגראלי מחינוך.

אני אגיד את זה שוב, זה לא גב שאנחנו מודעים אליו.

אל תיקח את זה אישית.

ברור שלא.

נכון, אז אני לוקחת אחריות. אנחנו לוקחים אחריות ואנחנו נעשה את הכל כדי להגיע אל כולכם. זה המשימה שלנו, להגיע אל כולכם. אני מסכימה איתך לגמרי. אתה יכול להמשיך.

אני סיימתי. זאת אומרת הדבר העיקרי שרציתי להגיד זה באמת החיבור עם משרד הכלכלה כדי ליצור דרך האנשים שלנו שפרושים בשטח, ליצור הסברה טובה יותר ובעצם להשתמש במנגנונים שקיימים אצלנו דרך הפעילות שלנו בבתי הספר, בפעילות החינוך הבלתי פורמאלי, בעצם בכל הצמתים שאנחנו פוגשים את בני הנוער. אז לעשות שימוש גם באנשים שלנו, אבל כדי לעשות שימוש באנשים שלנו, אנחנו צריכים אלף להכיר את החוק, להכיר את הזכויות. אנחנו צריכים להכיר את הגורמים המטפלים שאפשר להפנות אליהם.

אחרי שאנחנו נלמד את כל הדברים האלה אנחנו נוכל להעביר ולהפיץ את הזכויות לבני הנוער. אם יש לכם חומרים – גם אם כתובים, גם אם לא כתובים – נשמח לקבל. ודרך אגב, אני אומר את זה לא רק למשרד הכלכלה, אלא גם למועצת הנוער וגם לכל גוף אחר שעוסק בנושא, דרך הכנסת או ישירות אלינו למשרד, כדי שנוכל לעשות שימוש בחומרים ולהעביר אותם אל השטח.

היום אתה פותח גוגל, אתה כותב את זה ואתה מקבל בלי סוף.

כן, בסדר. אני יכול לפתוח גוגל, אבל אני גם יכול להשתמש באנשים שנמצאים פה.

אוקיי.

אפשר שני משפטים לסיום?

בבקשה.

אחד זה לגבי מה שנאמר פה, לגבי הטיפול בתלונות. אנחנו לא מטפלים רק בתלונות, אנחנו כן יוזמים, יוצאים לשטח ועושים בדיקות יזומות גם. בקניונים, באולמות אירועים, כן, אבל אם תמקדו אותנו במקומות שהם יותר בעייתיים, יהיה לנו יותר קל להגיע.

כמה מפקחים יש לכם?

יש לנו בסך הכל במינהל ההסדרה והאכיפה 270 עובדים. יש למעלה מ-100 מפקחים שעובדים בשטח באופן יום יומי על כל נושא של זכויות בעבודה. אנחנו כן יוצאים לשטח. אנחנו לא מחכים רק לתלונות. אנחנו יוזמים, עושים בדיקות מקדימות ויוצאים. אז זה לא רק תלונות.

דבר שני שחשוב שנדע, בינואר מתעדכן שכר המינימום גם לגבי הנוער. אנחנו נוציא גם פרסום, אבל חשוב לדעת לגבי הנוער, ששכר המינימום עולה.

זו הזדמנות עוד פעם להציף את זה.

אנחנו נציף את זה. גם אתם תציפו. אנחנו נעביר לכם את החומר. שכר מינימום משנה ל-20.23 לנוער עד גיל 16, ו-23.99 לנערים מעל גיל 18. אנחנו נפרסם את זה. חשוב שתדעו וחשוב שגם אתם, מועצת התלמידים, שתמיד תפנו אותם גם לאפליקציות וגם לאתר שלנו. יש לנו אתר שלם במשרד של זכויות עובדים. תפנו אותם, יש שם את כל המידע ונשמח גם לשתף אתכם פעולה, כדי לתת לכם את ההסברה המתאימה, כדי שתוכלו גם להעביר אותה הלאה. ותודה רבה.

יש לי סתם שאלה, היא לא סתם, אבל מה הבעיה היה לעגל את הסכום? אתם מסבכים את הילדים עם הנקודה. לעגל את הסכום.

הלוואי. ברור לך שאם זה היה תלוי באנו אנחנו היינו עושים מספרים עגולים. כל ההסכמים במשק.

לכל אגורה יש משמעות.

מאה אחוז, בסדר. היום כבר מעגלים הכל.

אנחנו רוצים שילמדו 5 יחידות מתמטיקה.

אוקיי. אגב, היה הסיפור של האולמות, שאתם אמרתם שאתם תצאו - - -

ביקרנו באולמות. אני לא אגיד את השמות של האולמות, אבל יצאנו לאולמות וחלק מהסנקציות פה זה באולמות אירועים.

אוקיי, זה בעקבות המצבע הזה שעשיתם.

כן. גם בהליכים פליליים יש כמה כאלה.

כן, הם הבטיחו אז.

אוקיי, מאה אחוז. אז ראשית תודה רבה לכולכם גם על שיתוף הפעולה, שאנחנו ממשיכים אותו בעצם מהשנה שעברה ואנחנו רואים שהוא נושא פרי, כי אנחנו בכל זאת מצליחים להגיע ליותר בני נוער, אבל כפי ששמענו כאן מבני הנוער שהצטרפו אלינו היום זה עדיין לא מספיק ויש לפנינו עוד הרבה דרך כדי שבאמת נוכל להגיע לכולם.

אז בהזדמנות הזאת אני רוצה גם להודות לבני הנוער שהגיעו וחשפו בפנינו את המצוקות של הנוער העובד וההתמודדות שלו בשטח.

אני פונה למשרד הרווחה – פיקוח מעבר לשעות העבודה – כפי שעלה כאן, זה משהו שבאמת אפשר במעבר פשוט או בסיור פשוט - - -

עושים את זה. זה נעשה.

לזהות בני נוער שנמצאים בשעות שהם לא אמורים לעבוד, אנחנו מדברים על פיקוח סדיר. שהפרסום יונגש לכלל האוכלוסייה, כדי שהוא יוכל להגיע גם לקהלים מהמגזרים השונים.

משרד החינוך, בשיתוף כמובן עם משרד הרווחה, להיערך כבר מעכשיו לכל הנושא של הסברה בבתי הספר. אני מרגישה שזאת האחריות הראשונה שלנו, להגיע לכל ילד וילד, לכל בן או בת נוער שיוצאים לעבוד, כדי שיידעו את הזכויות שלהם. בעיקר לשים דגש על הנושא של תלונות אנונימיות.

אני מבינה את המצוקה של הילדים. אני מבינה את החשש שלכם, אבל לצד זה אני חושבת שאנחנו גם צריכים לתת לכם את הגב ואתם מקבלים כאן את הגב, כדי שלא תצטרכו לפחד לקום ולהתלונן, ואני אומר על זה גם אמירה בסיכום הדברים.

שלטון מקומי – צריך לפנות אליהם. לצערי לא הגיע נציג או נציגה, אבל באמת, כל הנושא של העסקת בני נוער במתנ"סים וברשות - לוודא שהם באמת מודעים לכל תנאי ההעסקה ואם צריך אז אפילו שיעבירו סדנאות בקרב העובדים של המתנ"סים או מי שמעסיק מטעם הרשות המקומית את בני הנוער, כדי שלא ייצא מצב שאולי בתום לב ואולי שלא, הילדים לא מקבלים את מה שמגיע להם.

דבר נוסף שאני מבקשת מהשלטון המקומי, זה לפרסם את הסתדרות הנוער העובד והלומד כגוף שבעצם מסייע לבני נוער עובדים ואפילו מייצג אותם במקרה הצורך. פלטפורמה שמאד מאד חשוב שתהיה מונגשת לילדים.

פרויקט סיירים, אני אשמח לקבל בעוד כחודש גם את שמות היישובים שמצטרפים וגם את הסטאטוס, איך אתם מתקדמים, מה התהליך ומה היעדים שאתם מכוונים אליהם; ואני קוראת לשיתוף פעולה בין עיר ללא אלימות למשרד הרווחה, כדי שבאמת יהיה אפשר להכשיר את הצוותים של עיר ללא אלימות בנושא של זכויות בני הנוער.

אמירה לסיכום בנושא על הנושא שעלה פה. שוב, מאד חשוב לי להדגיש, אני מאד אמפטית לחשש שלכם ולפחד שלכם. אני יודעת שזה נובע מהרבה מאד סיבות. זה לא רק מקום התעסוקה. הרבה פעמים זה גם רקע בבית, זה מקום המגורים שלכם. הרבה מאד דברים שיכולים לגרום לכם לפחד, אבל אנחנו כאן כדי שאתם לא תפחדו.

אנחנו מעמידים לרשותכם את כל הכלים, בכל דרך אפשרית, כדי שתוכלו לקבל גב בכל הנושא של עבודת נוער. כדי שכולם יבינו שאי אפשר לנצל אתכם, שאתם לא פראיירים. שאתם לא תסכימו שמישהו ינצל אתכם ואתם לא תהיו קורבנות נצחיים. אתם תעמדו על הזכויות שלכם, כי מגיע לכם ואנחנו כאן כדי שזה יתאפשר לכם.

ובכלל, אני כן הייתי רוצה שבני הנוער שלנו היום יהיו פחות מפוחדים, פחות ינוהלו על ידי הפחד ושאנחנו כעולם המבוגרים ניתן לכם את הגב, לא רק בנושא של עבודת נוער אלא בכלל. אנחנו צריכים בשביל זה גם אתכם ואת שיתוף הפעולה שלכם. אנחנו כאן בשבילכם, בסדר?

תודה רבה לכם.

הישיבה ננעלה בשעה 13:47.