הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 292

מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט

יום שלישי, כ"א בחשון התשע"ז (22 בנובמבר 2016), שעה 14:00

הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכות אכיפה – מעצרים) (תיקון – מעצר מפרי צו הגנה), התשע"ו-2016 (פ/2870/20), של חה"כ זהבה גלאון, חה"כ נורית קורן, חה"כ רויטל סויד, חה"כ שולי מועלם-רפאלי

הכנה לקריאה ראשונה

חברי הוועדה: ניסן סלומינסקי – היו"ר

רויטל סויד

זהבה גלאון

ע' ליועמ"ש לממשלה, משרד המשפטים - גבריאלה פיסמן

עוזרת ראשית ליועמ"ש, בטחון פנים - אפרת ליפשיץ

ק' חינוך, המשרד לביטחון פנים - ורד בלוך

מלווה חטיבת הדוברות, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים - שבתי גרברצ'יק

קמ"ד אח"מ, המשרד לביטחון פנים - דקלה פוגל ברדה

היועצת המשפטית, איגוד מרכזי הסיוע - ליאת קליין

עו"ד בסניגוריה הציבורית הארצית, משרד המשפטים - ישי שרון

לשכה משפטית, נעמ"ת - מאירה בסוק

מת"ל, הוועדה למעמד האישה - קרן יעל הורוביץ

מת"ל, הוועדה למעמד האישה - גלי עציון קוחול

רחלי סונגו



ענבל אביב

נעה ברודסקי לוי

אסף פרידמן

הדר אביב

הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכות אכיפה – מעצרים) (תיקון – מעצר מפרי צו הגנה), התשע"ו-2016, פ/2870/20, הצעת ח"כ זהבה גלאון

צהריים טובים, אנחנו מתחילים את הישיבה השנייה שלנו היום בנושא: הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכות אכיפה – מעצרים) (תיקון – מעצר מפרי צו הגנה), התשע"ו-2016, הצעת חוק של חברות הכנסת: זהבה גלאון, נורית קורן, רויטל סויד ושולי מועלם-רפאלי. צהריים טובים לאנשי הממלכה, צהריים טובים למשתתפים, ובתוכם יש גם את נכדתי שבאה לראות אותנו. היא חסכה את הדיון הקודם, עם העוצמות, אז היא אחר-כך תחזור ותגיד, תשמעו, שקט פה. הדיון הקודם היה סוער, והדיון אחר-כך גם, אבל בעזר ה' זה טוב.

ניסן, איך קוראים לה?

מאיה מלצר.

אדוני, קודם כל, אני רוצה להודות לך ולאסף מנהל הוועדה שבחרתם להקדים את הדיון בנושא הזה להיום. היום הכנסת מציינת את יום המאבק באלימות נגד נשים, וזה נראה לי מתאים. אני שמחה שעשיתם את המאמץ, כי יש לכם את הדיון הסוער בנושא ההסדרה, ועשיתם הפסקה. אז קודם כל, תודה.

הצעת החוק שמובאת כאן נכתבה בסיוע איגוד מרכזי הסיוע. יושבת כאן עורכת-הדין ליאת קליין ואני רוצה להודות לה על זה. זו הצעה שבאה מפרקטיקה של החיים. בשני משפטים אני רוצה לתאר את המצב הקיים ולהגיד מה אנחנו מבקשות.

אנחנו עדים לזה שבתי-המשפט מוציאים צווי הגנה לנשים, אבל יש בעיה אמיתית שלמשטרה אין כוח אדם להציב שוטר ליד כל דלת של גבר שמפר צו הגנה או ליד דלת של אישה שזקוקה להגנה הזאת. ולצערנו, ראינו מקרים שגברים הפרו צווי הגנה, פגעו בבנות-זוגן או בבנות-זוגן לשעבר, ולצערי היו גם מקרים שהסתיימו ברצח כתוצאה מהפרת הגנה שניתנו לנשים. הצעת החוק הזה, והיא אחרי הרבה התחבטויות, ועברנו קריאה טרומית ועשינו שינוי, בשיתוף פעולה של שרת המשפטים, השר לביטחון פנים, ונזרי הוא המשנה ליועץ המשפטי, זאת ההגדרה?

בינתיים. הוא כבר נבחר לתפקיד רב מזה.

הוא עכשיו פלילי.

עד עכשיו הוא היה פלילי וכולי, ואנחנו לא כל-כך מבינים את ההבדלים, אבל כנראה גם אבי ליכט עשה כזו קפיצה, אז אנחנו מבינים שיש איזה משנה ויש אחר-כך משנה שיותר למעלה, אבל בסדר, לאט-לאט.

לא, זה לא למעלה.

בסדר, אבל אם מישהו שהיה בזה ומתמודד לזה, סימן שהרוחבי הוא רוחבי אבל לא רוחבי כל-כך.

רוחבי, לא רוחבי. לא חשוב. הם עשו כאן מהלך ראוי להערכה, מתוך הבנה שיש כאן בעיה אמיתית.

הצעת החוק מבקשת להחמיר את היחס כלפי מי שבוחרים להתעלם מאותו צו שיפוטי שהוצא נגדם. אם זה היה תלוי בי, כל הגברים שמפרים צו הגנה, הייתי מתקינה להם מתקן משמורת בשירות בתי-הסוהר, שׂמה גברים שמפרים צווי הגנה במתקן משמורת, מעצר עם תום ההליכים. אם אתה שואל אותי, זה מה שהיה צריך לעשות. אבל לא שאלו אותי עד הסוף, רק חלקית.

המתקן תפוס כרגע.

לדברים אחרים, כן.

אבל אני מציעה שאם המשטרה בחרה שלא לעצור אדם שהפר צו הגנה, אז ההחלטה הזו תנומק בכתב על-ידי הגורם המקצועי הבכיר, שזה הקצין הממונה על החקירות בתחנה, וכך ייקבע בחוק כי יש לייחס חשיבות לעצם הפרת הצו ובחומרה גדולה יותר להפרה חוזרת של צו הגנה כדי למנוע מקרים. למשטרה יש שיקול דעת רחב, זה בסדר, אבל אם היא מחליטה גם על הפרה חוזרת וגם על הפרה של פעם ראשונה לא לעצור אז צריך לנמק למה לא.

אדוני, אני רוצה לספר סיפור – במהלך אחד הדיונים בכנסת, במהלך הדיון על התקציב בשנה שעברה, קיבלתי טלפון מאישה שהיה לה צו הגנה והבן-זוג שלה איים עליה ואיים עליה, והיה ברור שהוא הולך לפר את הצו, והוא איים שהוא עומד לרצוח אותה. באמצע הדיונים על התקציב, על ההסתייגויות, הוצאתי את השר לביטחון פנים החוצה – אני חייבת להגיד לזכותו, הוא דיבר, כל המערכת התגייסה והכול.

אני חושבת שהכנסת צריכה להעביר שדר שימנע מאותן נשים באטרף הזה, ומי שלא יכולה להגיע אליי באותו רגע שהיא מסמסת לי כשאנחנו יושבים בדיון, אנחנו רוצים להציל חיים של נשים וילדים שחיים בפחד מתמיד. אני מבקשת לאשר את ההצעה. ושוב, אני רוצה להודות לכל מי שהיה. הזכרנו אותך, חברתי רויטל סויד, שאת חתומה על ההצעה - - -

הנה, אני נכנסת. הגברת אורית סטרוק תפסה אותי בחוץ, אז היה מאוד קשה - - -

אני מבינה. אמרנו שזו הצעה גם שלך, ואני רוצה להודות לכם.

אני מבין שההצעה הזאת מסוכמת עם הממשלה, היא הצעה ראויה מאוד. ואני חושב שברוב הנושאים האלו, את צודקת, אי אפשר להעמיד שוטר על כל מקרה. לכן הבעיה המרכזית היא בחינוך, ואנחנו צריכים לטפל בחינוך שלא נגיע למצב בכלל שיהיו גברים אלימים, שלא תהיה אלימות, בטח שלא אלימות במשפחה. אנחנו צריכים להשקיע הרבה יותר בחינוך, ואז יהיו אולי מקרים בודדים, אבל אנחנו חוטאים מהתחלה.

קודם כל, מבחינת הרציונלים שעומדים בבסיסה של הצעת החוק, הממשלה מסכימה כמובן. הרעיון לספק הגנה כמה שיותר מידית לנשים ודאי מקובל. ההסכמות שהגענו אליהן, אלה ההסכמות שכרגע הממשלה רואה לנכון לתת להצעת החוק הזו, ומשמעות ההסכמות האלה היא בעצם שהמשטרה בעת מעצר של מפר צו הגנה, תידרש לחשוב בכל אחת מהפעמים האלה לתת חובת הנמקה. בעצם ברירת המחדל היא שגם בעת הפרה של צו הגנה נעצר. זו משמעות ההצעה, וכשהוא לא נעצר, כשתהיה החלטה שלא לעצור, בעצם תהיה חובת הנמקה של אותו שוטר שיחליט בשטח שלא לעצור.

רויטל, בבקשה. אם תקצרי, אז נספיק להצביע, ואם לא, אז יצטרכו להמתין קצת.

אנחנו נספיק להצביע, בטח על הצעת חוק כזו.

קודם כל, אני רוצה לברך אותך חברתי, חברת הכנסת זהבה גלאון, על הובלת החוק הזה שלכאורה לא היה צריך אותו בכלל. זאת אומרת, כשאנחנו יושבים ושואלים בינינו לבין עצמנו מה קרה עם מי שמפר צו הרחקה, צו הגנה, צו שיפוטי כלשהו, התשובה המידית היתה צריכה להיות שהוא אמור להיעצר. ובפועל אנחנו רואים שכן נדרשנו להצעת החוק הזו, והצעת החוק הזו מגיעה בגלל שהמצב בשטח הכתיב אותה וחייב אותה, ולכן יש לברך עליה וחבל שהיינו צריכים אותה, אבל עכשיו היא קיימת.

(היו"ר רויטל סויד, 12:47)

אנחנו נמצאים בימים שמציינים בהם את יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים. אנחנו יודעים היום שהאלימות היא אלימות שמתפרסת לא רק על אלימות פיזית אלא על אלימות רב-ממדית; היא אלימות כלכלית, התעמרות נפשית, אלימות נפשית. כשאינסטנציה שיפוטית מחליטה להרחיק תוקף מאישה, אז יש לזה הרבה מאוד השלכות והיבטים, ולא עושים את זה כלאחר יד. וכשמגיע אחר-כך מפר מול שוטר, לפעמים ההפרה היא הפרה מינורית, אבל במהות היא מאוד-מאוד משמעותית. ההפרה הזאת יכולה להיות – אולי הוא רק קצת התקרב, הוא הרים טלפון, הוא אמר משפט לא לעניין, אבל בעצם כשאנחנו מסתכלים על כל התמונה המלאה, על מארג חיים שלם של אותם אנשים, אז אנחנו יודעים שגם הפרה קטנה, שאותו שוטר יכול להגיד: אני לא עוצר אותך בגינה, יכולה להיות אחר-כך, שלא נדע, הקש ששבר את גב הגמל לאותה אישה מתלוננת.

(היו"ר ניסן סלומינסקי, 12:49)

ולכן הצעת החוק הזו היא טובה, והיא מחייבת הנמקה, והיא מחייבת יותר חשיבה, והיא לא תאפשר יותר שחרורים כלאחר יד, אלא היא תחייב כניסה לפרטים, לראות בדיוק מי המש]חה, במה מדובר, מי המפר ומי המתלוננת, וגם אם ההפרה נראית על פניה כקלה, בתוך מכלול של תמונה מלאה, היא תקבל את המקום שלה, ואני מקווה שלא ישנו יותר מצבים, חס וחלילה, שבהם נשים נופלות קורבן, אבל בטח ובטח לא קורבן למי שכבר היתה הכרעה שיפוטית שצריך להיות מורחק ממנה, כי זה כבר משהו שהדעת איננה סובלת.

אני מברכת על הצעת החוק שאנחנו עומדים להצביע עליה, ושלא נצטרך להשתמש בה אף פעם.

שמי אפרת ליפשיץ פרקש, מהלשכה המשפטית של המשרד לביטחון פנים.

רק הבהרה קטנה בהמשך לדבריה של גבריאלה פיסמן ממשרד המשפטים – כמובן הממשלה תומכת ברציונל, וחשוב להדגיש שבהמשך לסעיף שכיום אומר שהשוטר רשאי לעצור את המפר בסיטואציה של הפרת צו הגנה שכולל איסור התקרבות למקום מגורים, זאת לא תהיה ברירת מחדל של מעצר, אלא ששיקול הדעת של המשטרה נותר בעינו כפי שהוא גם כיום בסעיף, ויש כאן מעין אמירה דקלרטיבית שבמקרים שכאלה ראוי ששיקול הדעת יושם ביתר שאת.

ברגע ששופט או שוטר או גוף אחר צריכים לנמק, אז ממילא מראש שיקול הדעת הוא הרבה יותר עמוק ורציני, בגלל שהוא צריך לנמק את זה.

זו בדיוק הכוונה.

זו בדיוק הכוונה. זאת אומרת, זה לא שיילקח שיקול הדעת מהמשטרה ושתהיה ברירת מחדל של מעצר, אלא ששיקול הדעת יהיה ביתר שאת, מה שנעשה גם כיום, אבל זו באמת חשיבה של אמירה.

החוק הוא חוק ראוי. בבקשה, תקראי אותו. אנחנו נאשר אותו לקריאה ראשונה.

אפשר רק הערה קטנה? אני לא ארחיב, יותר חשוב שתצביעו, וברכות. יש פה נציגות של ארגונים שעושות עשייה יומיומית: נעמ"ת, ויצ"ו ורקמן, אבל רק הערה קטנה – אל"ף, הדברים של ההבהרה היו מאוד חשובים שבאמת לא תמיד לוקחים בחשבון את זה שעצם ההפרה היא חמורה ולא משנה מה היה מעשה המפר. גם הסיכון שהפרה כזו או אחרת מייצרת, וגם החוויה של אותה אישה שיש לה צו, אני באמת חושבת שזה העניין פה, להבין שיש חומרה מיוחדת בעצם מעשה ההפרה עצמו, לא משנה מה היתה ההפרה, וזאת היתה הערה מאוד חשובה.

רק רציתי לבקש, היה לנו דיון פנימי ואני מעלה את זה כאן לקראת קריאה שנייה ושלישית, שאולי במקרים של הפרות חוזרות, דרג אחר יצטרך לאשר ולנמק ולעבור את זה. אני רואה שזה לא עולה פה לדיון, אבל אני כן מעלה את זה כאן. אם נרצה להעלות את זה בהמשך, שזה לא יהיה נושא חדש.

את מתכוונת למישהו סדרתי?

כן, מישהו שהפר שלוש פעמים, אני רוצה שמי שמקבל את ההחלטה ורואה שלא עצרו אותו, הוא מישהו בכיר יותר במשטרה.

גם פה יש כבר הפרה סדרתית. אבל מי שהוא מפר סדרתי שלוש פעמים, כשכבר יובא בפני שופט, שכבר שופט יקבל את ההחלטה.

או שופט או מישהו בכיר במשטרה, ברמה של קצין אח"מ.

לצורך זה, אני אבקש מהמשטרה לפעם הבאה, אם אפשר להביא לנו קצת מספרים.

אני אגיד לך. זה לפי נתונים בשאילתה שהגשתי למשרד המשפטים – בשנת 2015, 515 צווי הגנה הוצאו והופרו.

כמה סך הכול צווים? מבחינת אחוזים כמה זה?

יש נתונים - - -

אלה הצווים שהגיעו לתלונה במשטרה. צריך לדייק את זה.

נכון.

אני רוצה להציע, בהמשך להערה של ליאת, שאולי לקראת הישיבה הבאה של הכנה לקריאה שנייה ושלישית, אולי פשוט שהמשרדים - - -

זה מה שביקשתי עכשיו לעשות – להביא לנו גם מספרים של סך-הכול כמה הפרו וכמה סדרתיים. אם יש לכם, שיהיה לנו יותר קל, ואז נראה גם אם אנחנו רוצים כאן להוסיף איזושהי תוספת לגבי סדרתיים. אולי כן, אולי לא, אתם תחשבו גם ביניכם, אבל כשיש נתונים, אז יותר קל לחשוב - - -

אני רוצה בכל זאת להעיר הערה חשובה מנקודת ההשקפה שלנו. הדברים שאמרה חברת הכנסת סויד ועורכת-הדים קליין, הם בוודאי חשובים. ראוי להתייחס לכל הפרה של צו הגנה בחומרה, אפילו ב חומרה יתירה. שיקול הדעת חייב להישמר למשטרה. אנחנו עדיין מדברים על מעצר, על שלילת חירות של אדם, ולכן גם הנושא של הפרות חוזרות, מבחינתנו, הוא עניין מאוד קשה שצריך להשאיר אותו בשיקול הדעת של השוטר, ולא להביא למצב שבו - - -

אנחנו רק מדברים על דרג גבוה יותר לנימוק של - - -

אנחנו לא מקיימים את הדיון הזה כרגע בכל מקרה - - -

לא, אבל להבהיר את מה שאמרה ליאת. לא דיברנו על מעצר. אמרנו שאם יש הפרות, אז דרג גבוה יותר של שוטר - - -

זה לא בטוח שבחקיקה.

תדסקסו, שווה לדסקס ולהגיע להסכמות.

גם אין לנו נתונים. אם נדע, לדוגמה, שזה ארבעה מקרים בסך-הכול בשנה שזה סדרתי, אז יותר קל לנו לחשוב על סנקציות יותר מחמירות, מאשר אם נדע שזה 200. הכמות לפעמים גם משחקת על האיכות. ונכון שלא תמיד חייבים לעצור, לפעמים אפשר שיהיה דרג של מפקד משטרה, מפקד מחוז, גם זה לפעמים מגביר את שיקול הדעת. בישיבה הבאה נעשה את זה. כרגע אין לנו את זה, ואנחנו נאשר את זה בקריאה ראשונה.

יש כאן כמה נקודות נוספות שגם כדאי לדון בהן לפני קריאה שנייה ושלישית. קודם כל, ההסדר יוחד רק למקרים של הפרה של צו הרחקה שניתן שכולל הרחקה מדירת המגורים, ואולי שווה לבדוק מה ההבחנה מבחינת מידת המסוכנות בין כאלה שזה כולל את דירת המגורים וכאלה שלא. האם יש סיבה לייחד את זה רק להם?

עוד נקודה שאני חושבת שכדאי לחשוב עליה – סעיף 3א לחוק למניעת אלימות במשפחה מסמיך לתת צו הגנה מפני קטין - - -

מפני קטין – הכוונה להגן על קטין או להגן מפני הקטין?

צו שמוצא כנגד קטין שממורחק – למרות שאנחנו לא באמת משנים פה את המצב המשפטי, אנחנו בסך-הכול מוסיפים חובת הנמקה, אבל השאלה היא אם צריך להחריג את זה או להחיל את זה גם על המקרים האלה. כרגע ההצעה חלה גם על זה.

עוד דברים שלא כלולים בנושא לגמרי, ואני חושבת שכדאי להעלות אותם – הצורך באיזשהו ממשק בין בתי-המשפט למשטרה, שיהיו להם את כל צווי ההגנה אצלם, זה משהו שחשוב - - -

זה הדבר הבעייתי ביותר. גם מבקר המדינה דן בזה. אין קשר בכלל.

עורכת-דין גלי עציון, היועצת המשפטית של נעמ"ת.

הצווים הם הליך אזרחי, וההפרה שלהם היא הליך פלילי. אנחנו נתקלים שוב ושוב בבעיה של היעדר ממשק בין ההליך של צו הגנה שהוא הליך אזרחי, ושהוא לא ידוע בכלל לגורמי אכיפת החוק הפליליים. החיבור פה הוא חיבור מצוין ואני מצטרפת לברכות, אבל צריך לחשוב איך אנחנו ממשקים את שני ההליכים האלה, שהם לא ייסעו בשתי אוטוסטרדות נפרדות.

אחת הבעיות שאנחנו נתקלים בה הרבה פעמים, זה שאישה מוציאה צו הגנה והיא חושבת שהיא חיה בבטחה עכשיו. וזה ממש לא, לפעמים זה מה שגורם להסלמה במקרה של גורמים שאין עליהם מוראה של החוק. זו אחת הסיבות שבגינה תיקנּו בזמנו שזה הפך לכפל עונש, במקרה של צו הגנה בעבירות של אלימות במשפחה. לכן חייבים לעשות ממשק וחייבים שיהיה מצב שבו המשטרה מיודעת על זה שיש צווים. אני ערה לקושי, אבל חייבים לחשוב איך עושים את זה.

גם הקשר בין המשטרה לזה, ובזמנו דיברנו גם על הקשר גם לגבי האישה עצמה – נניח שנגמר, משחררים את האיש, או משהו, והיא לא מודעת לזה ופתאום היא פוגשת אותו בחנות מכולת - - -

במכולת זה עוד טוב. היא פוגשת אותו במפתן הבית.

ואגב, גם נושא המסירה – עצם המסירה של הצווים - - -

נכון, זו נקודה חשובה שנעלה בקריאה שנייה ושלישית.

לכן בנושאים האלו, מעבר לזה שחייב להיות קשר יותר הדוק, אבל בנושאים האלו צריכה להיות רגישות מיוחדת בקשר ובהבנת המשמעויות של זה, אז אנחנו מקבלים גם את זה.

נקודה נוספת שאני חושבת שכדאי להעלות אותה, היא איך בכלל מעריכים במשטרה ואחר-כך בתי-המשפט את מסוכנות האדם, עד כמה משתמשים בתסקירים, במה אפשר להיעזר כדי להעריך את המסוכנות, כי אנחנו כן רוצים להביא לזה - - -

אבל זה לא קשור. אנחנו מדברים על מה עושים אחרי שכבר הכריזו עליו שהוא מסוכן ואיך מממשים - - -

לא, זה משהו אחר.

את מדברת על איך מכריזים על מישהו שהוא מסוכן, ואת צודקת, צריך אולי להגדיר קריטריונים - - -

לא, מסוכנות כל הזמן נבחנת, אדוני.

אני רוצה לומר עוד נדבך של חשיבות. העילות המנויות בחוק סדר הדין הפלילי שמהוות עילה למעצר הן כמובן עילות שפועלים על-פיהן, אבל יש בהן גם אמירה של המחוקק, מה בעיניו מחייב מעצר עד תום הליכים. נכון שבסופו של דבר העילות הן מאוד רחבות, ולבית-המשפט יש את שיקול הדעת, אבל עצם העובדה שאנחנו מכניסים עילה נוספת, יש בזה אמירה מאוד ברורה גם מול בית-המשפט במה אפשר להקל ראש ובמה אי אפשר להקל ראש, מהו דבר שהדעת סובלת שחרור או איננה סובלת שחרור, ויחייב את בית-המשפט לבחון ביתר קפידה את הסיטואציות שיובאו בפניו.

בוחנים אם יש לאדם מסוכנות או אין לו מסוכנות, זה בכל מקרה ובכל מצב, וגם עד היום בוודאי שבעניינים האלה בית-המשפט התחשב בשאלה אם יש צו או אין צו. אבל עצם העובדה שזה ייכנס כאחת מן העילות, יש פה אמירה מאוד-מאוד ברורה של המחוקק ובית-המשפט - - -

כלפי המשטרה.

אנחנו לא מעוניינים להכניס את זה כאחת מן העילות. הסיבה היא בדיוק מה שאמרה גברתי – היום חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) כולל עילה מפורשת שמתייחסת לעבירות אלימות במשפחה, יש לגביה חזקת מסוכנות שמאפשרת מעצר עד תום ההליכים. בנוסף לעילה הזו יש עילה נפרדת של מסוכנות שבית-המשפט מחויב לבחון אותה. ולכן, בתפיסה שלנו, אם אנחנו נכלול עילה נוספת בהקשר הזה, זה עלול להביא לתוצאה שדווקא אותם מקרים שה שמקרים בודדים, שלא נכנסים לתוך מסגרת של מסוכנות, התוצאה שלהם תהיה שלילת חירות, ואנחנו לא רוצים להגיע למצב הזה, אנחנו מעדיפים את הנוסח שהוסכם - - -

שבכלל לא מגלגל את זה לבית-המשפט, שסוגר את זה בתחנת המשטרה.

הנוסח הזה הוא הנוסח שמוסכם מבחינתנו. הוא מחייב, והמשטרה מתייחסת למקרים האל המאוד בחומרה.

אני יודעת, גם המשטרה וגם בתי-המשפט, אין פה טענה שלא מתייחסים ברצינות. אני רק אומרת שאת משאירה את זה בסופו של דבר לשיקול של משטרת ישראל ואת לא מגלגלת את זה לפתחו של בית-המשפט.

בית-המשפט ממילא יעצור את אותו אדם ברגע שיש בסיס למסוכנות או שיש חשד לעבירה של אלימות במשפחה.

אם הוא יובא בפניו.

בוודאי, אם הוא יובא בפניו.

אם המשטרה תעצור אותו.

בדיוק, אם הוא יובא בפניה.

בואו נשאיר את זה לקריאה שנייה ושלישית.

אנחנו נשאיר את זה כרגע, נקריא את החוק ונצביע עליו, ולקראת קריאה שנייה ושלישית ימשיך הדו-שיח המבורך ביניכם.

אני מקריאה את הנוסח המוסכם.

"הצעת חוק סדר הדין הפלילי (למניעת אלימות במשפחה) (תיקון – מעצר מפרי צו הגנה), התשע"ז-2016

תיקון סעיף 7

1.

בחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א–1991, בסעיף 7, בסעיף קטן (ב), בסופו יבוא "הוחלט שלא לעצור את המפר, ההחלטה תנומק בכתב על ידי הקצין הממונה על החקירות בתחנת המשטרה ובהעדרו, על ידי ממלא מקומו.""

מי בעד? ירים את ידו.

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכות אכיפה – מעצרים) (תיקון – מעצר מפרי צו הגנה), התשע"ו-2016 (פ/2870/20), אושרה.

אושר פה אחד, ואני מברך את זהבה ואת רויטל, את נורית ואת שולי. זה חוק מכובד וברוך, ותמשיכו את הדו-שיח, ונשתדל להעביר אותו בהקדם.

תודה לכולם. תתקתקו את זה.

בוא נעשה ככה: אם הדיונים יהיו צמודים תמיד לחוק ההסדרה, בעוד שבועיים יש לנו חוק.

אל תהיי בטוחה, אל תיתלי בזה. אנחנו עוד לא יודעים, את רואה שאני עוד לא יודע לאן זה - - -

תודה רבה.

בשורות טובות.

הישיבה ננעלה בשעה 13:05.