הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 73

מישיבת הוועדה לפניות הציבור

יום שלישי, י"ז באלול התשע"ו (20 בספטמבר 2016), שעה 14:00

א. פניות ציבור בנושא הנפקת רישיונות מנייר והמרת רישיונות בישראל ובמדינות זרות – ישיבת מעקב לישיבות מה- 16.2.2016, מה- 15.3.2016 ומה- 30.5.16

ב. פניות ציבור בנושא הגבלת רישיון נהיגה לחייבים בהוצאה לפועל – ישיבת מעקב לישיבה מה-9.2.16

חברי הוועדה: ישראל אייכלר – היו"ר

אפי רוזן - מנהל אגף הרישוי, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

יצחק גולדין - מנהל תחום יישומים, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

תמר פרידמן - עו"ד, יועצת משפטית, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

ענבל בן ישעיה - ראש ענף פניות נהגים, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

שירן ברזילי-גלוטר - רפרנטית הוצל"פ, משרד המשפטים

שמרית רגב-שרייבר - עו"ד, דוברת רשות האכיפה והגבייה

גל פרץ - מתמחה במחלקה המשפטית, רשות האכיפה והגבייה

גיא גולדפרב - עו"ד, יו"ר משותף של פורום ההוצאה לפועל, לשכת עורכי הדין

דב וולף - מנהל אזור, חברת מנורה

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

ורד קירו-זילברמן

שלומית אבינח

אביבה תמם, חבר המתרגמים

א. פניות ציבור בנושא הנפקת רישיונות מנייר והמרת רישיונות בישראל ובמדינות זרות – ישיבת מעקב לישיבות מה-16.2.2016, מה-15.3.2016 ומה-30.5.16

צהריים טובים. יש לנו פונים?

יש פונה לנושא השני.

אז בואו נדבר על הנושא הראשון. האמת היא, שאני מאוד מצטער שאני מקיים את הדיון על הנושא הראשון, שהוא הנפקת רישיונות בישראל ובמדינות זרות בכרטיסים רגילים ולא בנייר, כפי שזה נעשה היום. ולמה אני מצטער? כי כבר היו פה שלוש ישיבות בעניין הטכני הזה. הפגיעה היא פגיעה ממש קשה בזכויות האדם, ואין לזה שום סיבה ושום היגיון.

אני שמח שמנהל אגף הרישוי, אפי רוזן, הסכים איתנו בישיבות קודמות שצריך להעביר ולהחליף, וסידרנו עם משרד הפנים ומשרד התחבורה שתהיה החלפת מידעים ורשימות. אין שום סיבה להתעלל באנשים – מדובר בעשרות אלפי אנשים – ולתת להם רישיונות מנייר, שאף שוטר בעולם לא מכיר בזה. אלה אנשים שנוסעים בעולם וחוזרים לארץ.

ולכן אנחנו פותחים את הישיבה של הוועדה לפניות הציבור בנושא הנפקת רישיונות מנייר והמרת רישיונות בישראל ובמדינות זרות. זה יהיה סעיף א'. הסעיף השני אחר כך יהיה בעניין הגבלת רישיון נהיגה לחייבים בהוצאה לפועל.

אז בואו נתחיל מהנושא הראשון – הוועדה קיימה ישיבות בנושא, לא יאומן, גם ב-16.2.2016, גם ב-15.3.2016 וגם ב-30.5.2016. ב-30 במאי התחייב מנהל אגף הרישוי במשרד התחבורה על דעת האנשים, על דעת משרד התחבורה, ומבחינתי, אדוני, אתה מייצג את שר התחבורה שמאוד עסוק בימים אלה, מר אפי רוזן, ואני רוצה לציין את גישתו החיובית לזכויות האזרח והאדם, שאין שום סיבה, שבמקום שלא צריך ללחוץ ולא צריך להלחיץ ולא צריך לפגוע באזרח, אז צריך לשכלל את הדברים ולעשות שוויוניות.

סוכם שהנפקת רישיונות הנהיגה תהיה מפלסטיק לתיירים, לתושבים זרים, כאזרח הארץ, וכמו כל אזרחי הארץ הם יקבלו כרטיס רישיון נהיגה. מדובר באנשים ששוהים בישראל לתקופות ממושכות, והובטח שזה יהיה לכל המאוחר ב-1 באוגוסט 2016 – אנחנו כבר נמצאים בסוף ספטמבר והנפקת הרישיונות לא מתבצעת. אני לא מדבר על עגמת הנפש של האנשים. זה גם אנשים שחשבו שהנה, הם כבר מקבלים כרטיס ככל בני האדם, והוועדה ממשיכה לקבל תלונות רבות מתיירים עם אשרות תייר, שלא מצליחים לקבל רישיונות נהיגה בכרטיסים, ברישיונות מפלסטיק, כפי שהובטח.

בדיונים קודמים באו לפה פונים וסיפרו את תלאותיהם בקבלת רישיונות מנייר, וסוכם בהסכמת רשות האוכלוסין, שנציגה עמוס ארבל נכח בישיבה האחרונה, שהתיירים יקבלו כרטיס מפלסטיק, בהתאם למשך תוקף אשרת השהייה שלהם בישראל – כך שלא יהיה מצב שמי שאין לו רישיון שהייה, יהיה לו רישיון נהיגה.

סוכם שהקבצים במשרד הפנים של התיירים וקבצי האשרות יועברו למשרד הרישוי מרשות האוכלוסין ובהתאם לכך יונפקו כרטיסי הפלסטיק, והדבר אכן נעשה. זאת אומרת, אין פה מניעה מעשית לא לקיים את החלטות הוועדה ולא לקיים את הבטחת המנהל במשרד הרישוי, שזו הבטחה שלטונית.

הייתה קיימת מחלוקת לגבי משך הכרטיס – שנתיים או שלוש. האשרה מתחדשת ברשות האוכלוסין כל שנתיים. בינתיים דובר שהרישיון מפלסטיק יהיה בתוקף לשנתיים, ובמידת הצורך יוארך בשנה נוספת.

אני מקווה שעכשיו, כשכבר יהיו כרטיסי פלסטיק, זה כבר יהיה לשלוש שנים. לא בגלל שעד שזה יהיה כבר תעבור שנה, אלא אני מקווה שזה יהיה ממש במהירות.

שר התחבורה כתב לוועדה ב-13 ביולי 2016, כי תקנה 173(א)(4) מגבילה את מתן הרישיון למי שמופיע ברשימת הזרים לתקופה של שלוש שנים. לפיכך, אגף הרישוי באמצעות הלשכה המשפטית פועלים לשינוי התקנה באופן שיאפשר מתן רישיון לתושב זר עד שלוש שנים, וזאת בתנאי שתוקף אשרת השהייה שלו בישראל תומך את הבקשה.

למרות תשובת השר לוועדה ולמרות הנכונות והרצון הטוב של כל הנוגעים בדבר, גם משרד הרישוי וגם רשות האוכלוסין, העניין טרם התבצע בפועל הלכה למעשה. ומה שאבסורדי, שהמחשב והטכנולוגיות שהיו אמורים לקדם אותנו לעולם מהיר יותר, בגלל בעיות מחשוב וטכנולוגיה שטרם הצליחו לפתור, התושבים הזרים לא זוכים לקבל רישיונות מפלסטיק, וזה דבר שהדעת איננה סובלת.

אני רוצה לאפשר לאנשים שנוגעים בדבר לספר לנו למה ומדוע זה לא נהייה. יש לנו פה את מנהל אגף הרישוי, אפי רוזן, ויש לנו פה את יצחק גולדין, מנהל תחום יישומים, עורכת דין תמר פרידמן מהלשכה המשפטית, וענבל בן ישעיה ראש אגף נהגים ובטיחות בנהיגה ממשרד הרישוי. אז מי ממשרד התחבורה רוצה רשות דיבור ראשון?

אולי אני אדבר, וזהו, אדוני? אני אסביר, ואם יידרשו הבהרות, אז נבהיר אותן עוד. צחי מייצג כאן את - - -

אבל אם רק אתה תדבר, ויש לך נגיעה בדבר, כי אתה הבטחת והתחייבת, אתה רוצה שכך זה יהיה?

כן, אבל אתה יודע, כיוון שאני עוד חדש בשירות הציבורי אני גם יודע להודות איפה לא היינו בסדר, אז תנצל את זה. כשאני אהיה כבר שלוש שנים עובד מדינה, אני כבר אפסיק לומר את זה.

קודם כל, אנחנו התחייבנו ב-1 באוגוסט כמשרד, שהעניין הזה כבר יהיה פעיל לגמרי. אנחנו לא עמדנו בהתחייבות הזאת, זה במבחן התוצאה, עם כל הרצון הטוב. מה שמנע מאיתנו את ההתקדמות הזאת זה באמת סוגיות טכנולוגיות שעניינן הוא לעבוד על מערכת הנהיגה ולתכנת את העניין הזה אחרת. נכון, זה קשה, המערכת היא מורכבת מאוד, מערכת מיושנת, אבל היינו צריכים לעמוד בזה.

אנחנו מבחינת החוקות סיימנו הכל. גם אחרי הדיון איתך חזרנו, עשינו שיעורי בית, וכפי שכתב לך השר, אנחנו גם ביקשנו בקשה לתיקון תקנה להאריך משנתיים לשלוש את האפשרות שלנו למתן רישיון. אגב, זה עבר למשרד המשפטים, לא הייתה גם התנגדות של הציבור, אנחנו מפרסמים את התקנות לציבור, והעניין הזה, לדעתי, יבוא על מקומו בשלום.

הסדרנו גם את כל הממשקים בינינו לבין רשות האוכלוסין, אנחנו מדברים באותה שפה, אחרי המון שנים שהיו ויכוחים, אגב. אלמלא זה, זה היה נגמר לפני ארבע שנים.

באמת כל מה שעומד כרגע זה לאפשר למחשב לעשות את מה שאנחנו רוצים שהוא יעשה. העניין הזה לא הסתייע. אני אומר לך שאחרי שיחה, צחי הוא מאגף מערכות מידע, אני שוחחתי אתמול עם מנהל אגף מערכות מידע, והם יודעים להעריך שהם יכולים לסיים את זה, צחי, תוך שלושה חודשים?

כן.

תוך שלושה חודשים. לא את הכל. אנחנו ניתן קודם כל את (א)(5) ונלך על (א)(1), שזאת האוכלוסייה שבעיקר כרגע היא אוכלוסיית הליבה, ולאחר מכן נלך לעוד אוכלוסיות. אגב, אדוני, על תיירים לא דובר. תיירים לא יוכלו לקבל רישיון קבע. מי שבמעמד של תייר לא יוכל לקבל. דיברנו בעיקר על הסטודנטים, על אנשים שבאים לפה ללמוד, לשהות פה באמצעות אשרות שהייה שונות.

מה זה היה עם התיירים?

על תיירים לא דיברנו. תיירים לא יכולים לקבל - - -

תיירים, אתה מדבר על מי שבא לשבוע ימים?

עד שנה גם. כל עוד הוא במעמד של תייר ולא ביקש אשרה אחרת, אז הוא לא יקבל את זה.

הבנתי.

גם אין לו אינטרס, אם הוא בא לעד שנה.

אהה, כי הוא יכול לנהוג עם הזר.

עם הרישיון הזר שלו. עוד רציתי, אדוני, בעקבות שתי שיחות שגם קיימנו בינינו לצאת לדרך עם הצֶטָלֶה. בינתיים שהצטלה ייקח שנתיים, דיברנו על זה, ולא הפלסטיק, אבל זה הא בהא תליא – ברגע שהצטלה יוכל להיות שנתיים, אז הפלסטיק יהיה, אי אפשר להפריד ביניהם.

יש עוד סיבה שלא נסכים – כי אין דבר קבוע מזמני. אם אנחנו נקבע את הצטלה הזה, אז המחשב יחכה עד שיהיה windows אני לא יודע מה.

כן. אז אני יכול להצטער על זה שלא עמדנו בזמן, אבל אני מבטיח שזה ייצא לפועל. זהו, אדוני, אין לי תירוצים יותר מזה. אני מתחייב שזה יקרה.

שלושה חודשים, זה אומר?

בסוף השנה זה יקרה.

דצמבר, 16'.

כן.

זה נראה לי הרבה זמן. אתם יכולים לקצר את הזמן? אני יכול לעזור לכם. יש לי חברים שמבינים קצת במחשב. למה זה צריך לקחת יותר מחודש?

אני מאגף מערכות מידע. קודם כל, העבודה נטו צריכה לקחת חודשיים ימים בסך הכל, כשעד עכשיו פשוט המשימה לא הוגדרה כמו שצריך ולא הוטלה על אנשי הפיתוח. זאת אומרת, יש עניין בתהליך עבודה סדור שצריך להגדיר את הדרישות, אחרי זה צריך לבוא איתן למערכות מידע, צריך לפתח. רק אתמול עוד ישבנו על הגדרת הדרישות, על סגירת פינות אחרונות של הדרישות, אז זה דבר אחד שעיכב את העניין.

נושא נוסף זה שלא הוקצו המשאבים. זאת אומרת, עד היום אנשי הפיתוח בכלל לא התחילו לעבוד על הנושא הזה. מה שנדרש כעת זה חודשיים עבודה נטו, זה הכל.

הם קיבלו משכורת אנשי אגף הפיתוח בחודשיים האלה?

הם קיבלו משכורת.

אז למה הם לא עשו את זה?

הם עסקו במשימות שתועדפו בעדיפות גדולה יותר.

מה זה עדיפות גדולה יותר מוועדת כנסת שמחליטה, מנהל שמתחייב?

הנהלת המשרד. אני מייצג את עצמי. אינני יודע מי מגדיר את המשימות.

השר.

השר עכשיו סגר את הרכבת שמונה ימים, בגלל שהוא צריך לבצע משימות. הוא לא יכול להגיד לאגף הפיתוח לעשות משהו טכני, כמו כרטיס?

ביולי הוא אמר שעושים את זה.

והוא כתב לנו. זה לא שהשר לא ידע. מה שאמר פה המנהל היה מגובה על ידי השר.

אוקיי, אני מדבר ממה שידוע לי בסמכותי ובאחריותי. מעבר לזה, אני לא קובע את תוכנית העבודה של האגף ואני גם לא - - -

איך אני אדע שעכשיו הם כן יקבלו את ההוראה?

איך אתה יודע? אני יודע ממנהל האגף שזו המשימה שצריכה להיעשות כרגע. אני לא יכול להבטיח, אם מחר יבואו ויטילו משימה אחרת, אז המשימה הזאת תידחה שוב. אי אפשר לדעת את זה. אכן, אי אפשר לדעת. המשימות, לא אני קובע אותן, הן נקבעות בהנהלת המשרד.

תקשיבו, אומרת לי המנהלת – 'אל תסכים'. זה לא רק שאני לא מסכים, אנחנו מייצגים פה ציבור, אנחנו יושבים פה בפניות הציבור, זה לא עסק של אבא שלי ולא ירושה של אמא שלי.

בוודאי, אבל זה - - -

ולכן אני חושב שזה חמור ביותר.

אז האנשים שצריכים להיות פה זה אולי מנכ"לית המשרד, או מי שקובע את תוכניות העבודה של האגף.

קבענו פגישה עם מנכ"לית המשרד, אבל איתה אני רוצה לדבר על האנשים שעומדים בתחנות בשמש ובגשם והיא לא שולחת אוטובוסים, לא על כרטיס פשוט, שאת זה אני יכול לסגור איתך ועם המנהל. למה אנחנו צריכים להגיע למנכ"לית?

אין שום צורך להגיע. מי שמכתיב, שוב אני אומר - - -

הוא הוזמן לדיון, ראש האגף, והוא אמר שהוא באיזה כנס מנמ"רים, והוא כתב – אני בכוונה מציינת לפרוטוקול – שאתה תהיה מוסמך ורשאי לתת את כל התשובות בשמו.

אוקיי, בסדר, אז התשובות בשמו שאני כרגע מסוגל לתת זה שזה מה שהוכתב בתוכנית העבודה לשנת 2016. זה מה שהוכתב. זה לא הוכתב שזה יהיה באוגוסט. אני בפעם הראשונה ששמעתי שזה אמור להיות ב-1 לאוגוסט, לא ידעתי מאיפה זה, אני לא שמעתי על זה.

עכשיו אתה שומע את זה בפעם הראשונה?

לא, אני שמעתי את זה לפני חודש, או משהו כזה.

המכתב היה ביולי.

אבל זה לא הוכתב בתוכנית העבודה של אנשי הפיתוח של מערכות מידע. היו משימות, והם עוסקים במשימות - - -

אתה יכול להכניס אותי לסוד העניין המקצועי – כמה שעות עבודה רצופות של ימים ולילות צריך לקחת בשביל לעדכן את הצעטלע הזה לכרטיס במחשב?

זה נושא לא פשוט. ראשית, יש פה עניין של בדיקות רפואיות, שזה נושא שאתמול דנו בו, זה נושא מאוד מורכב שצריך להגדיר אותו, ואני הבנתי שגם התקנות לא סגורות בעניין הזה – שזה לא ברור לי אם אפשר ליישם את זה בלי תקנות, אבל הבנתי שגם התקנות עדיין לא סגורות.

מה זה קשור לטכנולוגיה? אתה עוסק בטכנולוגיה?

כן, אבל לא ניתן לבצע משהו שלא מתוקן בתקנות.

הרב, ככל שתמשיך לחקור, נהייה במערומינו עוד יותר. בוא נעצור. עשינו לא בסדר. אל תחפש.

אני רוצה שיהיה בסדר.

יהיה בסדר. אני חושב שאחרי השיחה שלי אתמול עם צחי כבר יהיה בסדר.

כבר עברו שלושה חודשים.

נכון יהיה בסדר אחרי השיחה אתמול, צחי?

בעזרת השם.

יהיה בסדר.

בלי קשר לשיחה אתמול.

שלושה חודשים עברו.

בשיחה אתמול דווקא לא - - -

יש מנכ"לית, וצריך להגיד שהמנכ"לית היא חדשה, זו לא היא שעסקה בזה קודם.

בדיוק. היא תגיד לי – אני רוצה שלושה חודשים רק ללמוד את הנושא.

לא, זה לא מתאים לה. זה לא מתאים.

אני לא מכיר אותה, אבל אני אומר.

אני מכיר.

יש לנו פגישה עם המנכ"לית.

זה בסדר עדיפות עבודה עכשיו כהנחיה של צור, זה בסדר עדיפות, זה נכנס לתנור. זהו.

אני מנסה ללחוץ, שאני אשמע לפחות שבתחילת אוקטובר, או משהו כזה - - -

לא יקרה, אדוני.

תחילת אוקטובר זה מחר.

במצב שאנחנו נמצאים בו – זה לא יקרה. זה יכול היה לקרות עד 1 לאוגוסט, אני מתעקש על זה, שבמשרד מתוקן זה היה צריך לקרות עד 1 באוגוסט, אבל לא עשינו את זה, אז אפשר להתנצל.

אבל מעכשיו?

אני אומר לך שזה יקרה, אבל זה לא יכול לקחת שבועיים.

מינימום זה צריך לקחת חודש?

זה לא ייקח חודש. אל תשכח, אדוני, חודש אוקטובר - - -

יש חגים באוקטובר.

יש חגים.

שנהייה בריאים, אנחנו עובדים עשרה ימים.

עכשיו חזרנו מחופשה.

אנחנו דואגים שיהיו לנו חופשות כל הזמן, ולכן זה למעשה באמת באמת חודש וחצי, נטו.

בסדר, חודש וחצי נעשה את זה. נטו, אמרת.

אין פחות מזה.

בקיצור, אז איזה תאריך אתם קובעים לנו?

סוף השנה, אדוני.

ה-31 בדצמבר?

אני מבטיח.

בעזרת השם.

אבל אני אגבה גם הפעם את ההתחייבות שלי במכתב של המנכ"לית אליך, כי אחרת איך אני אבוא בפעם הבאה להסביר?

אז זהו, אז אני רוצה באמת מכתב מהמנכ"לית.

לגמרי.

יש מכתב של השר. הנה, המכתב של השר מיולי. בבקשה, הנה, יש כאן מכתב של השר.

יש גם פגישה עם המנכ"לית.

כן, יש פגישה עם המנכ"לית.

שלומית, ביקשתי שגם זה יעלה שם בנושא הזה.

יש פגישה עם המנכ"לית, הרבה בעיות שיש שם שהיא עדיין לא מכירה, אבל נצטרך להתעסק גם בזה. בסדר.

אז בואו נסכם את זה, שעד סוף השנה יהיה הכרטיס הזה, ואני רוצה מאוד לארח אותך, מאוד נעים לנו בחברתך, אבל שלא נצטרך בנושא הזה.

אל תדאג, לא חסרים לנו נושאים.

כן. טוב. אז הנושא הזה סגור?

אני נשאר.

כן, צחי, אתם קשורים גם לנושא השני?

צחי, אתה משוחרר. אני וענבל מאוד קשורים לנושא השני.

מצוין.

אבל נראה לך שתוכלו - - -

אני יכול להישאר, אם יש צורך.

לא, שתוכלו לעמוד במשימה?

אם לא תוטל משימה אחרת באופן מפתיע – אכן כן. נדרשים חודשיים נטו. אנחנו נמצאים היום ערב ראש השנה. אנחנו חוזרים בנובמבר-דצמבר, זה לוח הזמנים שאנחנו מעריכים.

אני לא רוצה להמשיך, כי המנהל יעץ לי, אבל אני רוצה לגלות לך סוד – יש עכשיו רכבת שצריך למחשב אותה מירושלים עד שער הגיא, הכל מחושמל, זה יוטל עליכם גם אולי, אני לא יודע, לבקר את החברה שרוצה לעשות את המחשוב, את החשמול, זה נקרא. אז רק שזה לא ייכנס לפנינו, כי אז אני דוחה את זה לעוד שלוש שנים, אבל לא אמרתי כלום.

אני סוגר את הנושא הזה בהתחייבות, בעזרת השם, שעד ה-31 בדצמבר למספרם הכרטיס ייסגר.

ב. פניות ציבור בנושא הגבלת רישיון נהיגה לחייבים בהוצאה לפועל – ישיבת מעקב לישיבה מה- 9.2.16

אנחנו נעבור לנושא השני, ברשותכם – פניות ציבור בנושא הגבלה לרישיון נהיגה לחייבים בהוצאה לפועל. יש לנו פה כמה פניות ציבור. הנושא הזה כבר גם דנו פה, יש לי פה אפילו את הפרוטוקול.

יש גם את הפונה.

היות ויש לנו פה פונה, זכות ראשונים לפונה. דב וולף, בבקשה. קח את המיקרופון.

צהריים טובים. שמי דב וולף ואני נוהג כמעט 40 שנה. ב-2010 קיבלתי מראש ההוצאה לפועל תמצית בקשה מלחדש רישיון נהיגה. במשך השנים חידוש רישיון הנהיגה היה אמור להתבצע ב-16.8.2016. לפני כשלושה חודשים קיבלתי מכתב ממשרד הרישוי שאני צריך לעשות בדיקת עיניים. אחרי גיל 40 צריכים לעשות בדיקת עיניים. בסדר, עשיתי, הכל תקין.

לפני כחודש וחצי, לאחר שלא קיבלתי הודעה לחדש את רישיון הנהיגה, פניתי למשרד הרישוי. אומרים לי – 'אדוני, מ-2010 חילטו לך את הרישיון'. אמרתי – 'סליחה? לא קיבלתי שום מכתב'. המכתב היחידי שקיבלתי מההוצאה לפועל זה לחדש את רישיון הנהיגה. במידה שהייתי מקבל, כל הסיפור היה על 2,000 שקל, זה לא דו"חות, זה לא כלום, אני 40 שנה נוהג ברכב, ברוך השם, הדו"חות שלי כמעט נוטים לאפס. לא עשיתי פה שום דבר.

יתרה מכך, ב-2013 נסעתי עם הרכב ביד אליהו ולא נתתי זכות קדימה במעבר חציה. תפס אותי שוטר, בדק לי את הרישיון, לקח את הרישיון, נכנס למסוף – הכל בסדר, תמשיך הלאה. קיבלתי 500 שקל קנס ב-2013.

ועכשיו אני חודש ימים נשאר בבית, כי אין לי רישיון. אז למה? אם הייתי מקבל את זה, ברור לי שהייתי משלם בו ביום. אבל לא קיבלתי בכלל מכתב שחילטו לי. בדרך כלל, אם יורשה לי, אני יודע שאם מחלטים רישיון, אני מתכוון לא מהמשטרה, צריך להחזיר את הרישיון, כי אסור שזה יישאר אצלי. אם זה נכון הדבר. לא קיבלתי כזה מכתב בכלל.

זאת אומרת, בכלל לא קיבלת את כל המכתבים?

קיבלתי מכתב - - -

עברת דירה אולי?

לא. אני גר שם 40 שנה, כמעט. יש לי מכתב של ההוצאה לפועל.

מה נהייה עם ה-2,000 שקל עצמם?

שולם. הכל סגור כבר.

אהה, כבר כן שולם?

כן, בטח ששולם. שילמתי אפילו יותר.

אז למה לא מחדשים לך?

הם רוצים שאני אלמד עכשיו תיאוריה ולעשות טסט.

אהה, זאת הבעיה שדיברנו עליה עם המנכ"ל פה בדיון הקודם.

הם טוענים שלא נהגתי שש שנים, ואני נהגתי כן, כי לא קיבלתי, לא היה לי כזה דבר.

כן, דובר על זה. הגברת היועצת המשפטית, יש פה פגיעה בזכויות האדם ובזכות הבסיסית ביותר, בלי קשר לעניין של ההוצאה לפועל, בעצם העובדה שאדם שמנסיבות טכניות, לא משנה מה – הוא לא קיבל רישיון, ואז כשהוא הולך לקבל רישיון, המדינה דורשת ממנו שוב לעבור את כל המבחנים, בהנחה שהוא לא נהג. פה מדובר באדם שמוכח שהוא נהג.

40 שנה.

הוא אפילו קיבל דו"ח תנועה. צריך לתקן את זה. אני לא יודע איך מתקנים את זה. אולי נציע איזה משהו? לא יכול להיות, שאם יש לי רישיון נהיגה ולא נהגתי עשר שנים – אני לא צריך לעבור עוד מבחן, ויש הרבה נהגים כאלה, שהרישיון בכיס, והם משלמים פעם בשנה, כדי שזה יהיה, והם לא נוהגים. אבל אם לקחו לי את הרישיון, ואני אפילו כן נהגתי, כמו שהפונה אומר, הוא כן צריך לעבור. וזו עוד הוצאה, ובפרט כשמדברים באנשים שחייבים, הם בדרך כלל אנשים לא עשירים, והם צריכים לעבור. חייבים לתקן את זה. אולי משרד התחבורה צריך לתקן את זה, לא?

יש איזשהן מחשבות על זה שלא צריך לשלם אגרות - - -

דובר בדיון הקודם.

האגרות זה לטפל באקמול במשהו שצריך הקרנה. יש פה בעיה אמיתית, שאנחנו ישבנו אצל סגן היועץ המשפטי לממשלה, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, אבי, לדעתי הוא עבר תפקיד בינתיים – כבר בחודש מרץ השנה ניתנו הנחיות לרשות האכיפה והגבייה.

אדוני, צריך להגיד דבר אחד – מרגע שמר וולף, ואגב, פנייתך הגיעה אליי גם דרך הוועדה וגם דרך הלשכה של גפני, גם השבתי לכם, אנחנו כרשות רישוי צריכים לוודא שמי שנוסע בכבישי ישראל - - -

גם שרת המשפטים, נדמה לי, פנתה אליכם, לפי המכתב.

אליי לא. כנראה שהיא פנתה מעליי.

לפונה השני.

אהה, זה לפונה השני.

מבחינתי, מר וולף לא נהג חמש שנים. לא נהג. ועכשיו הוא נכנס תחת תקנה 172, שגם אותה אנחנו ריככנו. היא אומרת, שמי שלא נהג שנה – יעשה מבחן עיוני; מי שלא נהג שנתיים – יעשה טסט מעשי. אני, אדוני, פחות משלוש שנים משחרר את כולם, בסדר? זו החריגה שנתנו, כי באמת זה משא כבד האירוע הזה. אני רוצה לומר לך, אדוני, אני מטפל ב-400 פניות בחודש, 400 פניות שמגיעות אליי, בלי מאות הפניות שמגיעות לרשות הרישוי בארץ. זה פשוט גולם שקם על יוצרו, והכל נסוב סביב חזקת הידיעה.

אתמול, אגב, הייתה לי שיחה קשה מאוד עם קרן מפרקליטות תל אביב. אגב, בתי המשפט פוסקים נגדנו כבר. בגללי המדינה משלמת אלפי שקלים הוצאות. אבל אני לא אמסמס את תקנה 172. צריך לעשות דבר אחד פשוט, כפי שהתבקשה רשות האכיפה והגבייה – הבעיה המרכזית, אדוני, שלפי החוק מרגע שנשלח דואר רגיל בדואר ישראל, מרגע שמלאו לו 14 יום, נחשב כאילו הוא התקבל בידו. אנחנו ביקשנו שבתום ששה חודשים ייצא דואר רשום לחייב, זה הכל. ואז אף חייב לא יכול להגיד – לא מצאתי, לא ידעתי. או לא נמסר, או לא התקבל, יש כאלה שחותמים שסירבו לקבל. כי הרי מה קורה פה? מרגע שאדם יודע, הוא כבר לא יכול להתעלם מההגבלה. פה טוען מר וולף שהוא לא יודע. עכשיו, הוא נראה אזרח ישר. אבל אני לא שלמה, לא יודע לעשות את המשפטים האלה של מי אומר אמת. אגב, יש עכשיו שעת כושר - - -

יש בסמכותך לעשות את זה, או שאתה צריך עם התקנה משהו?

אני אגיד לך, אנחנו בשעת כושר. אני חושב שגם ברשות האכיפה כבר מתחילים להבין את זה, היועץ המשפטי לממשלה, אנחנו פנינו גם לאביחי, אני חושב שזו שעת כושר, כל הפרקליטים המחוזיים, בתי המשפט כבר קמו עלינו לכלותינו בעניין הזה, ואני חושב שצריך לשנות פה משהו מן היסוד.

סליחה, אבל אמרת כמה פעמים שבית המשפט נגדנו – במה?

כי הוא לא מקבל את עמדת חזקת הידיעה של רשות האכיפה.

זאת אומרת, בית המשפט מכיר שכשאדם בא ואומר 'לא קיבלתי', וזה לא דואר רשום, אז - - -

כן. עכשיו, אני רוצה להגיד לך עוד אבסורד, אדוני, יוצאים נשכרים הם האנשים שגרים במקומות מסוימים בארץ. למה? כי אנחנו בינינו יודעים, אתם כותבים לנו כל הזמן, ואגב, שנינו חסרי אונים, זה שתי רשויות שהן חסרות אונים, אין פה מאבק, אני מבין מדוע מטילים את ההגבלה על הרישיון, אדוני, לומר לך – רבע מיליון חייבים החזירו כספים בעקבות ההגבלה הזאת. זו הגבלה שעובדת. רק האדם צריך לדעת עליה. ראה, אדוני, אם אתה גר בתל אביב ונמסרה לך אזהרה, כמוה כאילו אתה יודע. אם אתה גר בשפרעם, בחורפיש או בכפר אחר – חזקת הידיעה לא קמה.

למה?

כי יש איזו הבנה, נכון? אני לא טועה, שבמקומות שבהם דברי הדואר אינם מוסדרים באופן של מאה אחוז, זה נתפס כאילו אין חזקת ידיעה.

אם כך, זה בכל הארץ. כתבי הדואר לא מוסדרים בשום מקום.

טוב, זה כבר אירוע אחר, אדוני.

אבל המכתב אצלי אומר ב-10 באוקטובר.

לא על האזהרות אני מדבר. לגבי תקנה 172, אני רוצה להגיד מדוע - - -

אני רוצה לרשום בסיכום את מה שאתה אומר.

אני רק רוצה להגיד מילה על התקנה.

שצריך לעשות שאחרי שישה חודשים - - -

לא אני הנחיתי, אבי ליכט הנחה את רשות האכיפה במלאת שישה חודשים להוציא מכתב רשום.

דיברנו על זה?

איפה ענת? ענת מכירה את זה, היא הייתה איתנו בדיון.

אפשר לקבל את זה? אפשר לקבל את ההנחיה הזאת?

יש מסמך סיכום, אפשר לקבל אותו.

לך רשום?

לא זה ולא זה.

זה הנחיה של אבי ליכט?

אמר – 'נא נמקו לי מדוע אתם לא תוציאו תוך שישה חודשים מכתב רשום?'

אבל הוא לא אמר 'תוציאו'.

נדמה לי שזה צו עשה – 'נא נמקו'.

אין הנחיה.

רגע, שאלה – האם לא די בזה שההגבלה הוטלה שישה חודשים אחרי שהחייב קיבל, כולל האדון הפונה, מסירה אישית של אזהרה? עכשיו, אם אותו - - -

מסירה אישית תופסת.

חכה רגע. אם אותו פונה מכובד יודע שמתנהל נגדו תיק הוצאה לפועל והוא אינדיפרנטי לתוצאות, הוא עושה מה שהוא רוצה, הוא לא מתעניין - - -

הוא פושע.

מה הוא?

הוא פושע.

אז תגיד לו את זה.

לא, שים לב - - -

לא, לא, לא, לא, לא.

זה מה שהוא. הוא קיבל, שוב פעם אני מסביר, זה נורא פשוט, הוטלה - - -

מה קיבלתי?

תן לי רגע לדבר.

סליחה, סליחה.

לא, אני לא עסקתי במר וולף. הוא קיבל ממני תשובה, דרך אגב, שלילית.

שנייה אחת. על הפונה הנכבד הוטלה הגבלה, מכאן שהוא קיבל מסירה מלאה של ההגבלה.

לגמרי.

רק רגע.

אזהרה – כן.

אם מאותו רגע - - -

כן, אבל אני לומד מכם, שהאזהרה היא לא אותו דבר.

נכון. אזהרה והודאה אלו שני דברים שונים.

ידידי הנכבד, אם מאותו רגע האזרח אומר – אני מבין שיש נגדי תיק הוצאה לפועל, שבמסגרתו אפשר וינקטו נגדי הליכים, אבל אותי לא מעניין, אני בת יענה.

איך האזרח אומר את זה?

אם הוא לא פונה לתיק, ואם הוא לא מתעניין, ואם הוא לא שואל - - -

אבל אני מסביר לך - - -

אבל מה זה קשור?

מה זאת אומרת?

בוא תשמע, אני לא משפטן, משפטנים מלומדים טענו שאזהרה במסירה מלאה לא כמוה כידיעה.

זה לא חייב שמשתמט.

סליחה?

החלטת שהוא חייב שמשתמט מתשלום.

אכן. הוא חייב להיות משתמט מתשלום בהגדרה - - -

לא נכון.

שהרי אחרת לא הייתה מוטלת עליו ההגבלה.

יופי. זה דבר ראשון - - -

הוא משתמט לכל דבר ועניין.

זה דבר ראשון, אבל יש - - -

הוא משתמט מאוד נחמד, שפונה לכנסת, אבל עדיין משתמט.

רגע. יש - - -

למה לשכת עורכי הדין שולחת מישהו שממונה על פניות הציבור ומדבר ככה על אנשים?

אני לא ממונה על פניות הציבור, כבודו.

כך כתוב פה, עורך דין גיא גולדפרב, תחום פניות הציבור.

לא, לא, יושב ראש משותף של פורום ההוצאה לפועל.

אהה, לא פניות הציבור. התפלאתי. כי האנשים שעוסקים בפניות הציבור יודעים שאנשים בחזקת זכאי כל זמן שהם לא מורשעים. אדם שבא ואומר – 'לא קיבלתי', אז הוא לא קיבל.

לא, כבודו, אני לא מתווכח עם הטענה שהוא לא קיבל, אני אומר שהוא קיבל בהכרח מסירת אזהרה. עד כאן.

מה זה נקרא?

כי אחרת לא הייתה מוטלת ההגבלה.

אין מחלוקת כמעט, כי הרי בית משפט לא רואה בזה חזקת ידיעה.

מה זה אזהרה? תסביר לי היועצת המשפטית מה זה.

'ראה עומדים להיפתח נגדך הליכים'.

בדואר רשום?

אזהרה צריכה להתבצע בהמצאה מלאה כפי שהיא מוגדרת בתקנות סדר הדין האזרחי. אזהרה היא ההליך למעשה שפותח ומודיע לחייב שנפתח נגדו תיק הוצאה לפועל.

אלא שלא מופיעות שם ההגבלות.

יפה.

ולכן זה לא חזקת ידיעה.

לא.

אתה טועה. תבדוק אותי.

אנחנו מדברים פה על הגבלות על רישיון, שזה הליך אחר שנעשה אחר כך, בשלבים יותר מאוחרים החייב ייחשב כחייב שמתחמק מתשלום, לפי החוק.

אבל הוא קיבל את זה או לא קיבל את זה?

הוא קיבל את האזהרה.

בדואר רשום?

הוא קיבל את האזהרה, הוא יודע שיש נגדו תיק הוצאה לפועל.

אבל לא מפורט שם שייקחו את הרישיון?

לא. לא בהכרח הוא יודע שהוטלו עליו הגבלות אלו ואחרות. זה הכל.

ורד, הוא יודע שאם הוא לא ייגש ללשכה הקרובה למקום מגוריו ויקיים חקירת יכולת או ישלם את צו החיוב - - -

נכון, הוא ייחשב כחייב שמשתמט.

והוא יודע שאו-אז ינקטו נגדו הליכים מבצעיים.

יכול להיות. אבל אתה יודע, כשאתה מגיע בפועל לבתי המשפט, להוצאה לפועל, ואתה רואה את החייבים, אנשים לפעמים לא מבינים אפילו את המשמעות של מה אזהרה או לא אזהרה. ויותר מזה, אתה אומר חזקת ידיעה, ופה יש לך פסיקות של בתי משפט שבאות ואומרות - - -

פוסקים נגדנו כל הזמן.

שבאות ואומרות שיש פה כשל מערכתי.

כי ברגע שעשו קישור בין ההגבלה להימנע מלהחזיק, כמו שאומר החוק, רישיון נהיגה, לבין כל הסנקציות של משרד התחבורה בעניין תיאוריה חוזרת ומבחן מעשי חוזר, פה יש בעיה אחרת, אבל היא לא בעיה שנוגעת לנו.

לא, לא, היא כן נוגעת. זה הכל שלוב, לטעמי. הכל שלוב.

מי זה 'לנו'? את מי אתה מייצג?

לשכת עורכי הדין.

מה זה קשור אליכם? איך זה קשור אליכם?

הם מבקשים את הטלת ההגבלות.

אמרתי – זה לא נוגע אלינו.

אני לא נגד הטלת ההגבלות. אני לא עסוק בהטלת ההגבלות. זאת מדינת חוק, אם אדם משתמט מלשלם, אגב, שישלם.

בדיוק. בדיוק.

אלא שיידע מה ההגבלה, ושיידע אותה בדואר רשום, כי דואר רשום הוא בחזקת ידיעה. זה כל מה שביקשתי. אני לא בא עכשיו להוציא אנשים חייבים – זכאים.

אמת. אז ידעתי, וזה מה שעשיתי – שילמתי. אני חושב שזה הזמן - - -

רגע, אדוני, לעניינך ייאמר – אין מחלוקת באשר לחזקת הידיעה שלך, ואני השבתי גם לך, אדוני, וגם לחבר הכנסת גפני, שלפי תקנה 172 אתה חייב במבחנים. אבל העניין הוא לא רק אתה, יש 800 אלף אנשים במדינת ישראל שמוטלות עליהם הגבלות, ורבים מהם מגיעים לפתחנו.

אבל יש בזה עוול. ביקשתם בדיון הקודם שלא יצטרכו לעשות עוד פעם טסט ומבחן במקרים כאלה, ואני לא יודע למה אתה עומד על זה שזה חייב להיות. אולי זה חוק, אז צריך לשנות אותו.

אני עומד על התקנה. זאת תקנה. אני אינני עומד על דבר שהוא לא חוק.

אדם שנהג בפועל – מה הקשר בין זה שהוא חייב או לא חייב? הוא שילם את חובו, הוא ניגש, מקבל את הרישיון שלו. למה הוא צריך לעשות - - -

אין בעיה. אם הוא שילם את חובו - - -

שילמתי.

הוא אומר לך שהוא שילם.

אם הוא שילם את חובו, החוק – מה אומר? שילמת את חובך, אנחנו הקלנו שלוש שנים, החוק אומר – שילמת תוך שנה? לא קרה כלום. שילמת בין שנה לשנתיים? תעשה רק תיאוריה. שילמת אחרי שנתיים? תעשה גם טסט. אנחנו אמרנו – לא צריך. שלוש שנים, גם תיאוריה גם טסט – מוותרים. אבל אדוני, תקנה 172 לא נועדה רק לאנשים שהם מה שנקרא משתמטי תשלום, היא נועדה גם לכאלו שלא נוהגים מסיבות אחרות.

פה מדובר באדם שלא קיבל את המכתבים.

אני רוצה עכשיו לעבור לעורכת דין שמרית רגב-שרייבר, ולציין קודם שהיא כתבה לנו מכתב, ובו היא כותבת – "הורה רשם ההוצאה לפועל להטיל עליך הגבלת רישיון נהיגה" – את מצטטת מההודעה.

זאת הודעת האס.אמ.אס.

"יובהר כי אם לא תסדיר את החוב או אם לא תפעל לביטול ההגבלה, וההגבלה תישאר בתוקפה למשך תקופה של שנה, אתה עשוי להידרש למבחן נהיגה, טסט ותיאוריה כתנאי לחידוש רישיונך". זה כתוב.

מיוני התחלנו לשלוח.

זה כתוב.

אבל זה חייבים חדשים.

אז הוא לא קיבל את זה, כי זה כבר היה מזמן?

זה לחייבים חדשים אבל.

זה לחייבים מהשנים 2015-2016.

אז את מגיבה עכשיו בשם הרשות?

כן. שלחתי את התייחסות הרשות.

אז אני רוצה כמה דברים – א', את עצם העניין שזה נוגע לפונה שלא נמצא פה, אדם שמתפרנס מנהיגה, נהג מונית.

לא להגיד את השם שלו לפרוטוקול, הוא מבקש.

לא נגיד את השם. אדם שמתפרנס מזה.

יש בתקנות שם, לא?

מופיע בתקנות נוסח מאוד לא ברור.

לא, לא מופיע בתקנות.

תגיד לי מה כתוב שם.

זה מופיע בחוק ההוצאה לפועל, אם אני לא טועה, שנותן לרשם שיקול דעת.

נכון.

שאומר, שאם הוא תלוי בזה לפרנסתו - - -

לא, אין שם שיקול דעת אפילו. אם הוא שוכנע שזה הדבר, אז לא יוטל.

אוקיי. בסדר. אני לא זוכרת בדיוק את הסעיף, אבל יש שם כמה סייגים.

אז אנחנו דיברנו על זה, שצריך שזה יהיה ברור ומוגדר, ויש לנו עכשיו מקרה של נהג מונית, שזאת פרנסתו, שממש באמת אין לו ממה לשלם, אין לו בית, אין לו דירה, אדם חרב, שהאינטרס היחיד של הנושים ושל הציבור זה שהוא כן יהיה נהג, וכן יתפרנס, וכן ישלם. יש לו שלושה תיקים, אני חושב, ובשניים הוא כבר התחיל לשלם תשלומים, כפי שקבע לו רשם ההוצאה לפועל. תיק אחד, אני מבין, עדיין לא כל כך ברור. הוא לא פה, אז אני צריך לייצג אותו. במקרה כזה אני הייתי רוצה שיאפשרו לו לנהוג ולשלם את חובו. זה דבר אחד.

דבר שני, אני רוצה שיהיה ברור, שאדם שנהג, אתה אומר שלוש שנים זה מספיק, אני חושב שצריך לנתק את הקשר בין המבחנים והטסטים לבין תשלום החוב. גם לשכת עורכי הדין, שרוצה שתישאר המגבלה הזאת כדי שאנשים ישלמו, אבל אדם ששילם, מרגע זה אין שום סיבה שנטיל עליו עוד הגבלות, כמו טסט ודברים כאלה, שזו הוצאה גדולה מאוד לאנשים שאין להם. זה הדבר השני שאני רוצה את התייחסותך.

ומה הדבר השלישי שדיברנו?

דואר רשום.

הדואר הרשום. אנחנו רוצים שלא יקרה מה שבתי המשפט עכשיו מכירים בזה, ואני מאוד שמח, אם יש דבר שבתי המשפט עושים ואני שמח על זה, אז אני שמח להיות שמח על דברים שבתי המשפט אומרים, שאדם שלא קיבל בדואר רשום יכול לטעון טענת – לא קיבלתי. ואם רוצים אחרי כך וכך חודשים, כמו שאמר מנהל רשות הרישוי, אחרי שישה חודשים, צריך לשלוח לו הודעה בדואר רשום. אני לא אומר מסירה ביד, אבל לפחות דואר רשום, שהוא עלול להיענש בכך וכך דברים.

את יכולה להתייחס לשלושת הדברים?

אני רוצה להבהיר רק דבר אחד, סליחה, אפשר להבהיר דבר אחד?

הערת ביניים? כן.

הערת ביניים. א', היות ואני מנהל אזור בחברת מנורה, עיקר פרנסתי היא כל היום בכביש. זה א'.

ב', ההתייחסות של המשטרה לא נאמרה פה, שב-2013 קיבלתי קנס, ולמרות שנבדק רישיון הנהיגה, רישיון הנהיגה היה בסדר, קיבלתי אותו בחזרה.

זאת אומרת, שכאילו זה רק - - -

כאילו לא קיבלו את זה. אני לא מבין. הנה, תחילת 14'.

כן. בבקשה, עורכת הדין שמרית רגב-שרייבר.

כפי שציינתי בהתייחסות ששלחתי לוועדה, קיימת הפרדה, הרשות מטילה הגבלות ומשרד התחבורה מחליט כפי שהוא מחליט לפי תקנות שהוא כפוף להן. יש הפרדה. ההפרדה הזאת קיימת. אנחנו לא אותה מערכת. זה לעניין הזה. הסמכות לחיוב במבחני נהיגה היא של משרד התחבורה, לא של רשות האכיפה והגבייה. זה דבר ראשון.

זאת אומרת, משרד התחבורה יכול להחליט מחר שלא עושים את המבחנים, ואתם לא תתנגדו.

סמכות של משרד התחבורה.

אז אולי נכתוב בסיכום, שאנחנו מבקשים ממשרד התחבורה - - -

לא יקרה. פה רפובליקת - - -

אז אני אתווכח עם משרד התחבורה, מה אני אעשה?

אדוני, פה רפובליקת בננות, פה רשות אחת מוכנה לשחוק חקיקה של רשות שנייה, כדי לא לעשות דבר פשוט, שטענו אצל היועמ"ש שהוא עולה קצת כסף וכוח אדם.

מה למשל?

הדואר הרשום. אני אומר לכם, תסתכלו לי בעיניים, אנחנו היום עובדים כמו חמורים פי ארבע ועולה לנו הרבה יותר יקר בבתי המשפט התירוץ הזה של המכתב הרשום.

אפי, אני הבנתי שאבי ליכט ביקש שנבדוק את העניין הזה.

אבי ליכט אמר כך - - -

אין עדיין הנחיה. אין עדיין הנחייה.

לא, לא, לא.

אז אין שום בעיה לבדוק את העניין הזה.

אבי ליכט אמר ככה – 'נא תנמק לי רשות האכיפה מדוע לא תבצע זאת בדואר רשום'. אנחנו כולנו מחכים להנמקה, וחבל שמלי לא פה. אנחנו ממתינים שבעה חודשים להנמקה הזאת. על זה אנחנו הולכים לאביחי בחודש הבא, כולם יחד. שם אפשר לתרץ פחות מאשר פה בוועדה. כי שם זה משפטנים. מי אני בכלל? עפר לרגליכם. אני לא משפטן. אבל אתם מבקשים למעשה, כדי לממש את גחמתכם, לא שלכם, של המדינה, אתם מבקשים ממני לרמוס ברגל גסה תקנה, שהיא לא נועדה רק לאנשים כמותו. תקנה 172 נועדה שאם באמת מחר אדם לא נהג שלוש שנים, אני לא רוצה שהוא יעלה לכביש ויהרוג את הבן שלי.

סליחה, אפי, אולי הפיתרון הוא במקום אחר.

איפה נשמע מרשות האכיפה והגבייה - - -

לא, כי את אומרת – אנחנו אין לנו בעיה שאתם תוותרו על התקנה. שר התחבורה ישנה את התקנות.

יכול להיות שהפיתרון הוא במשטרה, באכיפה, אני לא יודעת.

אני אומר – ששר האוצר ישנה את התקנות, שהחשכ"ל ישנה את התקנות, ותורידו את ההגבלה על רישיון הנהיגה. מספיק איסור יציאה לחו"ל, הגבלה על כרטיס אשראי, הגבלה על חשבון בנק.

למה? זו הגבלה חשובה.

ואני אגיד לך רק מילה אחת – כשאני שומע אותך פה, אני אומר לך את האמת, פה זו ועדה לזכויות הציבור, לא בגנות הציבור. אנשים שאתה קורא להם חייבים, הם מגיעים אליי, זה אנשים לעתים שפרנסתם לא משגת, חייבים לפעמים מעות בודדות לכל מיני ארגונים שזה הלך ותפח. לא כולם רמאים במדינה. זאת מדינה עם מיליון מסכנים, שעובדים כמו כלבים ולא יכולים לשלם. ואני אחרי זה, תחת תקנה, כי אני לא פורע חוק, לא יכול לשחרר מישהו שהוא שש שנים תחת הגבלה. לא יכול, חברים.

אז אולי הפיתרון הוא במקום אחר, אפי.

אגב, ואם יחליט שר התחבורה לבטל את התקנה, נעשה כל מה שאומר שר התחבורה.

לא, לא, אבל אמרת עכשיו דברי טעם לגבי הסכנה שמישהו יעלה על הכביש שהוא באמת לא נהג. אז אפשר לעשות את זה, שאם הוא יוכיח שהוא נהג בתקופה הזאת, אז אתה לא תהיה חייב - - -

אבל אז זה בניגוד לחוק.

הוא עבריין.

אז הוא עבריין.

אדוני, הוא מראה לי שהוא עבריין.

צריך פשוט לאכוף את החוק הזה, זה הכל.

בקיצור, צבת בצבת עשויה. אני חייב קצת להוריד את האווירה, אז אני חייב לומר משהו לאפי – היה פעם מישהו בסדר גודל כמוני-כמוך, שאמר בתפילה 'ונפשי כעפר לכל תהיה', ומישהו הזיז אותו בטעות, אז הוא אומר – 'איפה אתה הולך?' הוא אומר – 'הרגע אמרת ונפשי כעפר לכל תהיה', מה אתה כל כך? אז הוא אומר – 'אני עפר, אבל אתה אל תדרוך עליי'. זהו.

עכשיו אנחנו חוזרים לדיון. בבקשה, מה השם?

אני שירן ממשרד המשפטים, מחלקת ייעוץ וחקיקה, מהמחלקה של אבי ליכט. לא נכחתי בדיון כי הייתי בחופשת לידה, אבל יש לי את הסיכום מול העיניים.

דרור היה שם גם.

דרור היה שם, זה נכון. הסוגיה הזו היא סוגיה שאנחנו מכירים, וכמו שאתה רואה, זו נקודה רגישה אצל כולנו. מה שנאמר פה, שאלה שתי רשויות שהן מוגבלות, וכל אחת מאוד מאוד רוצה ורואה את תחום המומחיות שלה – זה בדיוק זה.

מה שסוכם בדיון אצל אבי ליכט זה שבאמת הרשות תיבחן מדוע היא לא שולחת בדואר רשום, וינסו לבחון איזשהו פיתרון מחשובי.

קיבלנו תשובה מרשות האכיפה והגבייה, שאחרי שהם בדקו את הנושא עם הגורמים המקצועיים שלהם והמחשובים שלהם, הם חושבים שדואר רשום זה לא הפיתרון הנכון, מאחר והעניין הזה נבחן גם כשנעשה התיקון הזה מלכתחילה והגיעו למסקנה שממילא כשנשלח דואר רשום, החייב לא הולך לקחת אותו.

עכשיו, אנחנו יודעים שזה עדיין לא סוף פסוק. זאת אומרת, זה עניין שאנחנו עדיין מנסים לחפש אותו. אני הבנתי שרשות האכיפה והגבייה ומשרד התחבורה ישבו על איזשהו טופס מיוחד.

כן, יש לנו אותו.

כן, מצאנו פיתרון.

הוא שאמרתי, שהחיסכון הזה בכוח אדם ובכסף עולה לנו הון תועפות. אני הפקתי עכשיו 30 אלף טפסים, הם הפיקו 30 אלף טפסים, פתחנו אתר אינטרנט, אצלם יושבות שתי עורכות דין - - -

אבל הוא יודע על זה, אפי? הוא יודע על הפיתרון הזה?

רגע, שני עורכי דין יושבים, כל היום כותבים לי חוות דעת.

רגע, אבל א', בוא נסביר - - -

אפי, בוא נסביר את הפיתרון.

זה לא פיתרון.

זמני.

הוא לא זמני גם.

הוא לא זמני, הוא כבר מעל חצי שנה.

אני רק רוצה להבהיר, מה שחשוב לי - - -

תקשיבי, זה לא פיתרון, זה להוציא את המרצע מן השק.

אני לא קלטתי למה קשה לשלוח דואר רשום.

תסבירי את הפיתרון עם הטופס. צריך להסביר.

אני פחות מכירה את טופס העבודה שלכם. אתם יכולים להסביר את זה הרבה יותר טוב ממני.

בסדר.

אבל למה קשה לשלוח דואר רשום? מחשבים - - -

קודם כל, אני מניחה, שוב, אני לא רשות האכיפה והגבייה, וממה שאני הבנתי יש פה גם עניין של עלויות וגם יש טענה שזה לא באמת ייעל את רמת הידיעה של החייבים, כי מלכתחילה ועדת החוקה, כשדנה בתיקון הזה והחליטה שההתראה תישלח בדואר רגיל, היא פסלה את הרעיון של שליחה בדואר רשום, כי היא הבינה שהרבה מהחייבים לא הולכים לקחת את הדואר הרשום.

ומה עם האחרים שכן הולכים?

מה עם אישור מסירה?

אישור מסירה זה באמת יקר, לא?

אפשר לחשוב כמה.

אני לא יודע. כמה זה אישור מסירה?

לדעתי, 22 שקלים. אני לא סגורה על זה. אבל צריך לזכור - - -

אדוני, דואר שליחים אפשר ב-15 שקלים. יש לחשכ"ל חוזה עם הדואר. אני אגיד לך רק, אדוני, לפני שבועיים בבית משפט בנצרת קיבלנו 7,500 שקל הוצאות. יכולנו לשלוח לאלף חייבים.

שנייה, אני לא מתווכחת איתך, אנחנו באותה סירה, אנחנו יודעים שזאת בעיה. יש פתרונות ביניים, אנחנו יודעים שאלה פתרונות ביניים.

זה מפברואר.

אנחנו יודעים, זה על השולחן שלנו. אנחנו יודעים שאנחנו צריכים - - -

לכן אמרתי לאדוני שזה במומנטום עכשיו.

כפי שאתה רואה, אדוני, דברים - - -

מה זה פיתרון ביניים?

זה הגיע כבר לשיא הרתיחה, אנחנו חייבים לפתור את זה. זה go-no go. אי אפשר להמשיך ככה.

אני חושבת שהמקום לעשות את זה, זה בבית בממשלה, ולא כדאי שנעשה את זה כאן.

לגמרי. בואו נעשה.

לכן אני חושבת שזה המקום כאן לבוא ולהגיד - - -

גורמים זרים כמו הכנסת שיתערבו בין המשפטנים זה דבר - - -

לא, חלילה, לא אמרתי גורמים זרים. אבל אני אומרת, אני חושבת שנכון - - -

עזוב. פה אתם נפגשים עם הציבור.

אני חושבת שנכון פה לבוא ולהגיד שהנה, נעשתה עבודה, זה נמצא על שולחן העבודה בחצי השנה האחרונה, אנחנו עוד בוחנים את זה.

כמה זמן צריך לבחון דבר כזה?

אני לא יודעת להעריך, אדוני, אפי, פה אומר שבחודש הבא יש דיון. אני לא ראיתי - - -

אדוני סיים את הבחינה, אדוני עייף מהבחינה. באמת. אני אומר לך.

אני רוצה לומר לכם שאני יושב בהרבה ועדות כנסת ואני שומע את הדבר הזה – 'אנחנו בוחנים', 'אנחנו נעשה', ופשוט אתם רואים בכנסת, אני אומר אתם במובן הכולל של המילה, אסור להכליל, אבל פקידי השלטון בדרך כלל באים לוועדות הכנסת, רואים איזה זבוב טרדן שמפריע קצת לעבודת הממשלה ומעיר את הישנים – עורו ישנים משנתכם. אני לא חושב ככה. אני חושב שאנחנו מייצגים את הציבור, ומבחינת הקונסטיטוציה אנחנו המעבידים שלכם, של עובדי המדינה, הכנסת מרכיבה את הממשלה, והממשלה ממנה את הפקידים, והציבור ממנה אותנו, אז אתם עובדי ציבור. זאת אומרת, שאנחנו ההיררכיה שאומרת לכם גם את החוקים ואני חושב שגם את התקנון.

אנחנו חושבים שכן צריך דואר רשום עם אישור מסירה. אם באמת הרבה אנשים מסכנים, שאין להם עם מה לשלם, הם גם לא לוקחים את הדואר, כי הם פוחדים – כל רגע הם מקבלים דואר רשום אחר על חוב אחר, אז שיהיה אישור מסירה.

והכי חשוב לי מה שאתם תגידו פה, שאדם שמתפרנס מזה באמת והוא מוכיח את זה, אז הרשם יהיה חייב לא רק לשקול, אלא לתת לו אפשרות לעבוד ולהתפרנס במונית שלו, במשאית שלו ובאוטובוס שלו.

אז רק שנייה, אז קודם כל אני רוצה להשלים את הדברים ולהגיד מעבר לעובדה שהנושא הזה נמצא על שולחננו והוא חשוב לנו ואנחנו מעוניינים להסדיר אותו, גם צריך לזכור שרשות האכיפה והגבייה עכשיו התחילה באמת לשלוח את האס.אמ.אסים. צריך לראות אם זה איפה שהוא פותר את הבעיה. זאת אומרת, אני רוצה להראות דווקא כן שיש זיקים של נכונות לבוא ו - - -

אבל תנו לי תאריך. תגידו לי שעד סוף אוקטובר, דצמבר - - -

רגע, שנייה, לגבי השאלה השנייה - - -

ראיתי את המכתב של גברת שמרית, שכבר מיולי התחלתם לשלוח.

מיוני התחלנו לשלוח.

יש לנו את הבעיה עם אלה של העבר.

אבל מה שלא ברור אולי כאן זה שכן ניסינו למצוא פיתרון זמני אד הוק לבעיה הקיימת בדמות טופס משותף שבנינו.

זה בעייתי מאוד.

שאז משרד הרישוי מפנה לטופס ומבקש את חוות דעתנו לגבי ידיעה של החייב. החייב מצהיר שהוא לא ידע אודות קיומה של הגבלה ופונים אלינו לקבל חוות דעת, כאשר הסמכות בסופו של דבר להחלטה זה של משרד התחבורה.

זה רק לחדשים.

זאת אומרת, ניסינו למצוא גם פיתרון בדמות הטופס הזה.

שמרית, סליחה, זה רק לחדשים.

לא, לא, לא, זה ההיפך, זה לישנים.

זה לישנים דווקא. והחדשים מקבלים גם הודעת אס.אמ.אס.

אני רוצה להגיד לך, שיש אזרחים שאין להם אס.אמ.אס.

נכון. אני מודעת לזה.

זה גם לא מקים ידיעה. זה בעיה.

נכון. אבל עדיין ההנחה היא, גם כשמתנהל תיק הוצאה לפועל – נפתח תיק, מתקבלת אזהרה, לאחר מכן נשלחות עוד הודעות, נשלחת החלטת רשם על הטלת ההגבלה, נשלחת התראה לפני הטלת ההגבלה. זאת אומרת, נשלחים כמה וכמה דברי דואר לאותו חייב, אתה איתי?

המנהלת אומרת שהיא עצבנית.

הבנתי.

כי היא לא רואה שמשהו נסגר.

אבל אני פשוט רוצה להסביר לך את המצב ה - - -

לא, אנחנו רוצים שייסגרו דברים.

אדוני, אפשר אולי הצעת ייעול?

אפשר לקבל הצעת ייעול, אבל זה יפריע לגברת לדבר, אני רוצה - - -

לא, לא, זה בסדר, מה שאני אומרת זה שהחייב, סביר להניח, שהוא כן יקבל, הוא קיבל כמה וכמה הודעות לפני הטלת ההגבלה. זה לא איזה משהו ראשוני שהוא לא ידע עליו, זה איזה הליך ראשוני בתיק. זה לא נכון. זה הליך מתקדם בתיק. זה הליך אחרי שמיצו כמה הליכים לפני כן. וההנחה היא, שחייב יודע אודות ההגבלה.

זו הנחה.

זו ההנחה. עכשיו, נקודת המוצא שלנו היא כמובן - - -

מ-2010 - - -

רק רגע, אנחנו נעשה פה סדר. עורכת הדין שמרית תמשיך לדבר עד שהיא תסיים, אחריה המנהלת רוצה להגיד את דברה, ואחרי זה אתה.

אני יכול גם, כבודו?

גם אתה.

בסדר. מעבר למה שאמרתי כרגע, אין לי מה להוסיף. אנחנו ניסינו למצוא פתרונות, גם הודעות האס.אמ.אס., וגם הטופס הזה, וכמובן עד למציאת פיתרון מניח את הדעת.

אם דעתי מניחה עניין של אישור מסירה ודואר רשום, למה זה לא מניח את דעתכם?

זה לא מניח את דעתנו, כי אנחנו לא חושבים שזה יהיה הפיתרון. החייבים לא בהכרח לא יקבלו את הדואר הרשום.

אפילו עם אישור מסירה?

הם לא הולכים לקחת דואר רשום.

ואישור מסירה. אז דיברנו על אישור מסירה.

אישור מסירה. האזהרה - - -

עוד שישה חודשים אישור מסירה.

כבודו, אישור מסירה צריך להבין את הדינאמיקה של הדברים, מוסר התשלומים והכיבוד שלו מחייב אותנו שיהיו כלים יעילים לאכיפת הגבייה ושאין בלתה. וההגבלה שבעצם באה להחליף את פקודת המאסר ההיסטורית בשנת 2009 היא חיונית, והיא נתגלתה להיות כלי שבאמת מאפשר הגדלה משמעותית של אחוזי גבייה.

אם אנחנו לא מדברים, כמו שאדוני מציע, על מסירה אישית נוספת בתיק, ראשית, זה מהלך שיגולגל, סופו של דבר, אל הזוכה, ואחרי זה אל החייב חזרה. זה פשוט לייקר את התיק שלא לצורך.

כן, כן, בהחלט, אני בעד. אחרי שישה חודשים שהוא קיבל דואר רשום ועוד שישה חודשים שהוא קיבל אישור מסירה, אז הוא ישלם את העשרים שקל, כן.

כן, אבל זה מצטבר לתיק.

בלי הצמדה וריבית של עורכי הדין.

עורכי הדין לא לוקחים הצמדה וריבית, כבודו. החוק לוקח הצמדה וריבית. שאדוני ידייק בדבר הזה.

לא, אני מדבר על 20 השקלים האלה.

שנית, זה גם איזשהו מכשול עיכובי. זאת אומרת, התיק, פתאום יש לו איזשהו מעצור, צריך להמתין עכשיו, אסור לנקוט בהליכים פרק זמן נוסף, כי - - -

זה ההליכים. אתם באמצע ההליכים, לא?

לא, כבודו, כי צריך עכשיו לשלוח איזשהו מכתב, או אולי אפילו לחייב באישור מסירה.

איפה ההצעה שלי?

לא, זה לא מעכב בשום דבר.

בוודאי שזה מעכב.

לא, אני לא רואה איך זה מעכב. במקום לשלוח מכתב אישי - - -

זה שאת לא רואה, זה עדיין לא אומר שזה לא מעכב.

אנחנו בשיטת הניקוד - - -

אבל רגע, גבירתי - - -

לא, אני רואה פה הגבלה על חופש העיסוק, אני רואה פה הגבלה על התנועה שלו, גם אם הוא חייב וגם אם הוא משתמט מתשלום. האקוויוולנטים שאתה עושה פה, אני לא מצליחה להבין אותם.

זכותך.

ההצעה שכבוד היושב ראש הציע היא הצעה ראויה, היא הצעה שאתם עושים אותה גם באזהרות, החוק מחייב אותה באזהרות - - -

אז רגע, לכן אני רוצה להגיד - - -

וכשעושים דבר כזה, שמגביל אנשים מהפרנסה, מהתנועה, מהעיסוק, ואתה עורך דין בדיוק כמוני, ואתה יודע מה המשמעות, לבוא ולהגיד שזה יקר? או שזה מעכב את הליכי הגבייה?

בוודאי. בוודאי. התפיסה - - -

עדיין לחייב יש זכויות, והזכות הבסיסית שהוא יידע - - -

גברת ורד, נכון?

עורכת דין ורד קירו-זילברמן. הוא יידע על ההליכים שעומדים להינקט נגדו.

אז אני אשיב לך.

וזה גם החוק.

אני אשיב לך. התפיסה - - -

אני לא חושב שצריך פה דיסקוסיה. הדברים שלך היו ברורים, התשובה של היועצת המשפטית הייתה ברורה. אם יש לך משהו להוסיף שעוד לא אמרת, בבקשה.

יש לי. הדרך הנכונה, כבודו, לפתור את הספק ספקא הקטן שיש לנו, שהחייב לא יודע שאתמול הוגבל לו רישיון הנהיגה היא אחת בלבד. הייתי מצרף לנוסח האזהרה בפתיחת התיק, ברחל בתך הקטנה, באותיות קידוש לבנה, שייכתב כהאי לשנא – דע לך, שאם לא תבצע את האמור באזהרה, הווה אומר, תיחשב לחייב שמשתמט, אפשר ורישיון הנהיגה שלך יוגבל.

עכשיו, לעורכת דין ורד אני רוצה רק להגיד דבר אחד, התפיסה שבהוצאה לפועל מי שמככב ומי שהוא הזוכה זה חברות סלולר או בנקים היא שגויה, מטעה ולא נכונה.

זאת לא התפיסה.

רק שנייה אחת, תני לי רק להשלים משפט.

כי אתה שם דברים בפה שלי.

לא, לא, לא, זה לא נוגע לדיון שלנו, אדוני. ההצעה שלך הייתה עניינית מאוד.

נכון.

מעבר להצעה, זה ויכוח שיכול להתנהל בחוץ, לא עכשיו. המנהלת רוצה להגיד משהו.

אני רוצה להגיד משהו, כמנהלת ועדה, כמטפלת שנים בפניות ציבור, על הנוסח של הרשות לאכיפה וגבייה גם לוועדה בכנסת. אנחנו לקראת הדיון קיבלנו שתי פניות דחופות. שלחתם לנו תשובה, ואני מקריאה לפרוטוקול: "אנו מאשרים בתודה קבלת פנייתך שבסימוכין אצל יושב ראש הוועדה, יחידת פניות הציבור תערוך בדיקה של האמור בפנייתך ותביא לפנייתך את ממצאי הבדיקה בכתב. לידיעתך, אנו משתדלים להשיב מהר ככל האפשר ולא יאוחר מ-45 ימים".

עכשיו, אנחנו ביקשנו את הדיון, ואני בכוונה אומרת את זה לפרוטוקול, אני חושבת שאנשים שזה חיים או מוות, בפירוש ככה, אני רואה את זה כמקרים דחופים, ב-45 ימים שאין לו עם מי לדבר, יחידת פניות ציבור – אין אפילו שם למי לפנות – זה נראה לי זמן ארוך. גם אנחנו כוועדה, מדובר פה - - -

אבל זה עד 45 ימים. הרבה פעמים מזהים את המקרים הדחופים וכן נותנים מענה.

אני אומרת שוב, בזיהוי המקרים הדחופים היה שהרמנו שלושה טלפונים וביקשנו שתי תשובות, ויש עוד שתי תשובות דחופות שלא קיבלנו.

בסדר. אז ניקח לתשומת לבנו.

אני אומרת את זה לצורך העניין, ולא משנה אם זה כנסת, אני אומרת, גם מי שמטפל בתשובות סטנדרטיות, צריכים לקרוא, כי מעבר לסטנדרט יש פה אנשים, יש פה דיני נפשות - - -

אני מסכימה איתך לחלוטין.

יש פה כסף, יש פה חובות, יש פה עיקולים, יש פה הרבה דברים, שאני חושבת שזה לא מכבד את הרשות, לענות לכנסת תוך 45 ימים. הייתי חייבת להגיד את זה לפרוטוקול.

ניקח לתשומת לבנו.

אני רוצה לפני סיכום רק להקריא לכם את המכתב של אותו נהג מונית, כי הוא לא פה. אתה רצית להוסיף משהו שעוד לא אמרת?

כן. אני אומר, בקשר לדו"ח לא התייחסו. ואם כבודו אומר שלוש שנים, עד שנת 14' כן נהגתי, עובדה שלא לקחו לי את הרישיון, אז אנחנו שנתיים וחצי מאז הרישיון.

אבל ענינו לך שנהגת, אתה עבריין, אז תעצור ב - - -

אז למה השוטר לא עצר אותי?

שוטרים לא אוכפים עבירות התלייה, הם אוכפים עבירות ליבה, לפי סיכום של משטרת ישראל.

זאת אומרת, זה לא שהשוטר לא ידע במחשב?

הוא ידע. אין כזה דבר שלא יודעים.

זה רישיונות בהתלייה.

אני רוצה להקריא בפניכם, אולי הייתי צריך לעשות את זה בהתחלת הדיון, אבל נעשה את זה בסופו. אני פשוט מייצג פה את נהג המונית.

אל תגיד את שמו.

ודאי שלא אגיד את שמו. הוא אומר – "קיבלתי היום", זה מהחודש האחרון, כבר יש יותר מחודש מזה, "נאמר לי במשרד הרישוי ברמלה שיש הגבלה על הרישיון. הגעתי למשרד הרישוי ורישיון המונית פג, לא היה לי שום מידע על כך. אין לי כתובת קבועה שנים. בשנת 2010 עברתי תאונה עם האופנוע, לא נקבעה לי נכות לקצבה, מה שכן נקבע זה שיקום ועדה סוציאלית והוחלט על כיוון של רישיון נהיגה למונית. עברתי נסיבות לא קלות, בגיל 12 התייתמתי משני הוריי. מלחמת הקיום נעשתה קשה יותר והוחלט לשיקום לממן רישיון מונית מתחילתו ועד סופו". זאת אומרת, מימנו לו.

הוועדה.

כן. "בשנת 2010 עברנו אנוכי ואחי פינוי קשה מאוד ומאז מנסים להיכנס למסלול הנורמטיבי". אני מבין שפינו אותם מאיזו דירה. "רישיון המונית הינו מקור פרנסתי היחיד. החוב לעיריית לוד", אני ממש הזדעזעתי מהמספרים, "לביטול חובות, לאחר שבחנו את כל האפשרויות, קרן החוב הוא 4,000 שקל, והוא עומד היום על 36 אלף שקלים". לא יאומן.

הוא שואל פה שאלה שנוגעת לעורכי דין – "האם עורך דין, רופא או טייס שחייב כספים לוקחים לו את רישיון העבודה? היכן כבוד האדם וחירותו למינימום קיום שלי? במקום להתגורר, לאכול, להתלבש ולשלם חובות, אין לי אפשרות לשכור דירה, בקושי מתקיים מעבודה קשה בלילות, וגם את זה לקחו ממני?" זאת אומרת, אין לו מונית, הוא נהג מונית, הוא נהג שכיר אצל מוניות בלילות.

"אין לי מקום מגורים. בשנים האחרונות התגוררתי אצל אחותי. כעת אני נע ונד ממקום למקום. אינני, חס וחלילה, סרבן תשלום. מצורף לעיון כבודו תיקים שאני ואחי עושים מאמצים כבירים לשמור על צלם אנוש ומטפלים בחלק מהם בכל הכלים שיש בידינו, והמסמכים אכן מדברים בעד עצמם". יש לו איזה תשלומים שפרשו לו.

"אין לי חשבון בנק, קופת חיסכון מכל שהוא, כמובן אין לי רכב פרטי. עברתי חוקרים שבדקו כל חזית בנידון הזה ולא מצאו אצלי דבר, היות ואין לי כלום. כל המובא לעיל הינו אמת, ומוכן לעמוד בכל בדיקה שיוחלט עליה. תעודה שלמדתי שנה וחצי", בקיצור, כל מה שהוא למד.

אתה ראית את המכתב?

אני טיפלתי.

אבל זה לא הסתדר.

הוא פנה לרשם ההוצאה לפועל?

יש את התשובות.

אני חושב שהוא פנה.

אבל יש לו 979 פעיל.

יש לו שלושה תיקים, אחד פעיל, משהו כזה.

אני כתבתי, זה מקרה הומני, שברגע שהוא יסגור אותו, אני מוותר לו על המבחנים שם. אני קראתי את המכתב והשבתי לכם מיד.

לכן אני אומר, אנחנו דנים פה לא בדיונים תיאורטיים. זה ממש דברים שנוגעים לליבה שלהם.

זה אצלם.

ברור.

אבל הנה, הם אמרו שלא. לפי התשובה, הם אמרו שלא. יש תיק פעיל והם לא מוכנים לבטל.

לא, הוא הגיע להסדר, יש לו 979 חדש.

יש לו הגבלה בתיק אחר.

שלושה תיקים.

תזמנו אותו לאסתר.

אני אקח את זה ואני אטפל.

אבל למה זה צריך להגיע לוועדה? למה אי אפשר לעשות את זה - - -

קודם כל, אדם שפונה לוועדה, את יודעת את הנוהל שלנו, אנחנו מנסים לסדר את הפנייה עצמה.

בסדר. אז שיעדכנו אותו, כי זה מה שביקשנו.

אז אנחנו נעביר לך את - - -

אין שום בעיה, ואנחנו נבדוק את זה.

עכשיו לסיכום הכללי.

אני פשוט צריכה ללכת.

כן, אז בבקשה, אני מסיים את הדיון, אני רק רוצה להגיד דברי סיכום.

לגבי הנושא הראשון – הוועדה מוחה על שהנפקת הרישיונות טרם החלה, למרות התחייבות משרד הרישוי בדיון הקודם. רשמנו את הודעת מנהל רשות הרישוי ונציגי משרד התחבורה, שהנפקת הרישיונות תחל בסוף דצמבר 2016.

סעיף 2, לגבי הגבלת רישיונות נהיגה – הוועדה מבקשת להטיל חובה לשלוח מכתבי דואר רשום לחייבים לצורך ידיעתם על מגבלותיהם. כמו כן, לאחר שישה חודשים, אם לא התקבלה תשובה או טיפול, לשלוח עם אישור מסירה.

הוועדה מבקשת למצוא דרך להפריד בין האנשים שמתחמקים מתשלום ובין האנשים שבאמת אין להם ממה לשלם, לאפשר להם לנהוג לצרכי פרנסה.

אבל זה הסדר שקיים, אגב. יש אפשרות לפנות לרשם ההוצאה לפועל ולהסביר לו שמדובר בפרנסה.

אבל הנה, הוא פנה ולא עשה.

עובדה שהוא לא הכיר לו.

אני חושב ששלושת אלה ייעשו, גם דואר רשום, גם אישור מסירה וגם הפרדה בין אנשים שאין להם לשלם לבין אנשים שיש להם לשלם, לאפשר להם נהיגה לצורך פרנסה.

הדבר האחרון – העניין של המבחנים. רשמנו בפנינו את הצורך לעבור מבחן נוסף למי שלא נהג כמה וכמה שנים, אבל במקרים סוציאליים של אנשים שזאת פרנסתם אנחנו מבקשים לא להטיל עליהם את האגרה של המבחן הנוסף.

תודה רבה שהייתם איתנו.

הישיבה ננעלה בשעה 15:04.