הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 1

מישיבת ועדת המשנה של ועדת הכלכלה

לבטיחות בדרכים

יום שלישי, י"ז באלול התשע"ו (20 בספטמבר 2016), שעה 13:00

בלימת הקטל בדרכים – מעקב אחר ביצוע החלטות ועדת הכלכלה שהוצגו בדו"ח ואחר התקדמות הטיפול על ידי משרדי הממשלה

חברי הוועדה: יעקב אשר – היו"ר

חמד עמאר – מ"מ היו"ר

עבדאללה אבו מערוף

עבד אל חכים חאג' יחיא

תמר זנדברג

אורי מקלב

קרן טרנר אייל - מנכ"לית משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

אבנר פלור - סמנכ"ל בכיר מינהל התנועה, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

פיליפ פארן - מנהל אגף תשתיות עירוניות, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

שי קדם - ממונה תכנון מערכתי משולב, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

דני קריבו - סמנכ"ל תקצוב תכנון ובקרה, המשרד לביטחון הפנים

ניצב ירון בארי - ראש אגף התנועה, המשרד לביטחון הפנים

רפ"ק ארז עמר - עוזר ראש אגף התנועה, אגף התנועה, המשרד לביטחון הפנים

אלי מורגנשטרן - רפרנט תחבורה, אגף התקציבים, משרד האוצר

מקס אבירם - מנהל אגף זהירות בדרכים, משרד החינוך

יוסי בן שמחון - ראש ענף בטיחות בדרכים, משרד הביטחון

גיורא רום - יו"ר, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

מרדכי בהירי דואני - מנכ"ל, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

צביקה דן - המשנה למנכ"ל, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

עמי רוטמן - הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

עו"ד יניב יעקב - מנהל תחום מדיניות ציבורית, עמותת אור ירוק, ארגונים למאבק בתאונות דרכים

ד"ר יעקב אדלר - חבר הנהלה, אנשים באדום – ארגונים למאבק בתאונות דרכים

עדנה צונץ - דוברת, אנשים באדום – ארגונים למאבק בתאונות דרכים

מרדכי פדר - יו"ר, מתונה – ארגונים למאבק בתאונות דרכים

חיליק רוזנבלום - מנהל המכון, המכון לחקר הגורם האנושי לתאונות דרכים

גבי בן הרוש - יו"ר, מועצת המובילים והמסיעים

קרן גדיש - דוברת, מועצת המובילים והמסיעים

יהודה בר אור - יו"ר איגוד המוניות, ארגוני המוניות

פרדי הרשקוביץ - בוחן ראשי, חברת אגד, מפעילי התחבורה הציבורית

מוטי אלמוג - קצין בטיחות בתעבורה, חברת דן, מפעילי התחבורה הציבורית

אמנון שידלצקי - קצין בטיחות בתעבורה, חברת דן, מפעילי התחבורה הציבורית

נילי קשת - נציגה, ועד מורי החינוך התעבורתי הארצי

אבי גולן - יו"ר, ארגון מורי הנהיגה

אבי קרמר - דובר, ארגון מורי הנהיגה

אייל אביאב - חבר ועד, ועד בוחני הנהיגה

יהודה יגן - יו"ר ענף רכב באיגוד, איגוד השמאים

אורי גורביץ' - יו"ר הוועדה המקצועית הארצית לרכב, איגוד השמאים

איתי שובל - דובר, מועצת התלמידים והנוער הארצית

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

דקלה טקו

יעקב סימן טוב

בלימת הקטל בדרכים - מעקב אחר ביצוע החלטות ועדת הכלכלה שהוצגו בדו"ח ואחר התקדמות הטיפול על ידי משרדי הממשלה

שלום לכם. אני רוצה לפתוח את הישיבה הראשונה בעצם של ועדת המשנה לבטיחות בדרכים, למניעת הקטל בדרכים. ועדת המשנה הוקמה על ידי ועדת הכלכלה. ועדת הכלכלה בחודשים האחרונים, בשנה האחרונה, קיימה הליך, אפשר לומר די חסר תקדים, בהיקף שלו, בעומק שלו. שבו בעצם היא שמה על ראש מעיינינו את נושא תאונות הדרכים ונכנסה באמת לעומק הדברים כדי להגיע בסופו של דבר, לדעת לשים את האצבע על הנושאים החשובים שבהם אנחנו צריכים לפעול. וכשאני אומר אנחנו, בסופו של דבר, אתם יודעים – הגוף המבצע זה הממשלה, והתפקיד שלנו, כוועדת הכלכלה וכחברי כנסת, זה לגרום לכך שהממשלה תיקח על עצמה ביתר שאת את הטיפול הזה בתאונות הדרכים. כי אנחנו עדים לעלייה מתמדת, ואנחנו כל יום מתעוררים עם סיפור חדש.

אתם יודעים, לפני שאני אקדם בברכה את המנכ"לית, חשבתי לעצמי היום: כולנו היום חווים תרגיל גדול מאוד של פיקוד העורף. מי שהיה פה במשכן אפילו ראה את זה ב-live ממש, עם אנשי ביטחון, עם קסדות ועם דברים מסוג כזה או אחר, וודאי שזה חשוב מאוד-מאוד-מאוד-מאוד. אבל כשאנחנו עושים את החשבון כמה אנשים נהרגו בתאונות דרכים מאז הקמת המדינה, אז הנתון שיש בידי הוא למעלה מ-30 אלף איש שנהרגו מהקמת המדינה בתאונות דרכים. אני חושב שזה ממש לא יהיה ציני להשתמש בכך שאנחנו בעצם רוצים לעשות מלחמה בתוצאות הגדולות האלה של תאונות הדרכים, שבעצם הן תוצאות כמו מלחמה, ואולי אפילו יותר גרועות. ואני בטוח שאם אנחנו נתייחס לזה ככה, אם הכנסת תתייחס לזה ככה, אם הממשלה תתייחס לזה ככה ואם הפקידות המבצעת תתייחס לזה ככה, אז בהחלט אפשר יהיה לבלום את התופעה הזאת. ברור שאי אפשר יהיה למנוע אותה לגמרי, אבל אפשר לצמצם אותה. וכולנו יודעים שבשנים מסוימות היה מספר ההרוגים פחוּת בצורה ניכרת ממספר ההרוגים שיש לנו היום. אנחנו בעלייה מתמדת. הגרף כל הזמן עולה אט-אט. לא חווינו בשנים האחרונות ירידה, וזה אומר, לי זה אומר ואומר לכל אחד מאיתנו שצריך להיכנס לאיזושהי פעולה אקטיבית, רחבה, ששם המשחק שלה הוא שיתוף פעולה בין כמה משרדים.

אני קודם כל רוצה לקדם בברכה את המנכ"לית של משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, הגברת קרן טרנר אייל. אני רוצה קודם כל לאחל לך הצלחה בתפקידך.

תודה רבה.

עיני כולנו נשואות באמת למשרד שאת עומדת בראשו המקצועי, מה שנקרא. ביחד עם השר, כמובן. ואני מודה לך על כך שאת הגעת לישיבה הראשונה. ואני רוצה לומר בפתיחה גם שהכי קל לנו לקחת משרד אחד ולהחליט שכל הבעיה נמצאת בו וכל הפתרון נמצא בו. במקרה הזה, זה ממש לא כך. אין ספק שמשרד התחבורה הוא המשרד שאמון, גם על פי ההגדרה שלו בחוק – הוא משרד התחבורה והבטיחות בדרכים; הוא כמובן אמון גם על הנושא של הבטיחות בדרכים, אבל יש פה שלושה-ארבעה משרדים שהם קשורים קשר הדוק לעניין הזה, ואי אפשר לבוא רק למשרד אחד ולהטיל את הכול עליו. ושיתוף הפעולה פה, בין המשרדים הללו, הוא קריטי. ואני מדבר על משרד התחבורה והבטיחות בדרכים כמובן. אני מדבר על המשרד לביטחון הפנים. אנחנו מדברים גם על משרד החינוך, שהוא את החלק המניעתי של תאונות הדרכים בלימודים ובהדרכה. ועוד משרד אחד, שהוא המתכלל, ובסופו של דבר השחקן הכמעט ראשי בדברים האלה, שזה משרד האוצר.

ואני בהחלט חושב, מהמקום שאני מגיע ממנו, מקום של ניהול: גם כראש עיר וגם כפקיד ומנהל בעברי, אני יודע שהמחלה שקיימת במוסדות ממשלתיים במיוחד, עירוניים, מוניציפאליים, זה שכל דבר מתחלק. לכל אחד יש את הנחלה שלו עם האחריות שלו ועם התקציבים שלו. ואמרתי פעם בבדיחות הדעת שאם אנחנו ניקח כל משרד או כל אגף בעירייה – אמרתי את זה אז בזמנו – וכל אחד בפני עצמו הוא כמו אצבע מאצבעותיו של האדם. אבל דבר אחד בהמצאה שהקדוש ברוך הוא נתן לנו כשהוא נתן לנו את האצבעות, הוא גם עשה חיבור ביניהן. את זה לפעמים קשה מאוד לעשות, ואת זה לפעמים, הרבה דברים מתפספסים בדרך כשאתה פועל מצוין בתחבורה אבל אתה לא מרושת עם החלק של האכיפה, שהוא בעצם בסמכות של ביטחון הפנים, ואם אין מספיק למידה בבתי הספר, כי החינוך לא נמצא בעניין הזה. ואני חושב ששילוב הידיים כאן הוא חשוב מאוד, ויכול להיות שההובלה צריכה להיות שלכם, אבל אנחנו ננסה לעזור, מה שנקרא, גם בעניין הזה.

היו כל מיני שמועות וכתבות בעיתונים לאחרונה על שהקימו ועדת שרים, ובסוף לא הקימו ועדת שרים, ואמרו שיקימו ועדת מנכ"לים, שלא ידוע לי שהוקמה, למיטב ידיעתי, או כן?

כן. בגדול, כן. עוד לא התכנסה פעם ראשונה - - - אבל נשלחו מכתבים - - -

עוד לא התכנסה.

אני הייתי רוצה לברוח מהמילה ועדה ולהפוך את זה לצוות, ולבקש באמת שהצוות הזה ישב בשולחן עגול. אנחנו מוכנים ללוות את זה. אנחנו מוכנים לתת את הדחיפה לעניין הזה. אני לא יודע אם מקובל שוועדות מוליכות את זה, אבל אנחנו בהחלט רוצים להיות אלה שגורמים לכך שזה יהיה. ואני קורא לכל השרים הרלוונטיים של המשרדים הללו לגרום לכך שצוות המנכ"לים הזה יתיישב סביב שולחן עגול, כשהכותרת שלו: צוות משימה לבלימה של נגע תאונות הדרכים במדינת ישראל.

תפקידה של ועדת המשנה הוא בעצם לעקוב אחרי ההחלטות שהיו. לעקוב אחרי ההחלטות שהיו באותן ישיבות שנערכו בוועדת הכלכלה – ונמצאים פה חברי כנסת שהיו בישיבות הללו: תמר זנדברג ואורי מקלב ואחרים – שנעשתה באמת עבודת עומק. יצא דו"ח, שאולי הוא לא מושלם, אבל איך אומרים: אף פעם אנחנו לא מושלמים. ועל הבסיס שלו, אבל יש בהחלט הרבה מאוד אפשרויות לבוא ולהוציא את הדברים אל הפועל. התפקיד שלנו, כמו שאני רואה אותו בוועדה הזאת; ואני באמת לא רוצה להפוך את הוועדה הזאת לוועדה דקלרטיבית ולא לוועדה פוליטית, ובאמת להתרכז במעקב ובבקרה של האם מוציאים את הדברים אל הפועל. האם הדברים נעשו כפי ההחלטות. ואם הם לא נעשו כפי ההחלטות – למה הם לא נעשו כך. ומה האלטרנטיבות האחרות שצריכות להיעשות. ובאמת לעקוב אחרי הדברים. יש לוחות זמנים לדברים, כאלה ואחרים, ותיכף ניגע בהם. ואנחנו נרצה לעקוב אחרי הדברים אחד-אחד. ולצורך כך, אנחנו נעשה בזמן הקרוב כמה ישיבות, שהיום היא הישיבה הראשונה, שבה אנחנו גם נשמע את הסקירה של מנכ"לית המשרד וצוות משרד התחבורה והבטיחות בדרכים. שוב, נעקוב אחרי מגוון הדברים של כל המשרדים, אבל בישיבות הבאות, באחת הישיבות הבאות יהיה מנכ"ל המשרד לביטחון הפנים, שיהיה כאן וייתן את הסקירה שלו מנקודת המבט שלו כמשרד לביטחון הפנים. וישיבה נוספת עם מנכ"לית משרד החינוך. הישיבות כבר נקבעו, חלקן, ויפורסמו לאחר מכן.

דבר נוסף שאנחנו יזמנו זה שהוועדה בתאריך – אני לא זוכר כרגע את התאריך - - -

ב-9 באוקטובר.

ב-9 באוקטובר הוועדה תבקר בבית לוינשטיין, לעשות סיור שם. ששם אנחנו גם, כמובן, ניחשף לתוצאות העגומות של תאונות הדרכים, אבל גם נשתתף בפרויקט ונבוא לבדוק ולראות קיום של פרויקט מדהים שנעשה שם לבני נוער ולחיילים שמגיעים לשם לסיור ולאחר מכן להדרכות. זה דברים שאני כראש רשות עשיתי את זה עם בני נוער בזמנו, ואני זוכר שבני הנוער היו בהשפעה של הדבר הזה הרבה מאוד זמן. ואני חושב שכשמדברים על מניעת תאונות דרכים, כשמישהו נחשף לתוצאות העגומות שלהן ומישהו מקבל את ההדרכה הנכונה; כשהוא מתחיל להיות נהג: אם זה נער צעיר שעושה רישיון נהיגה או אם אדם שכבר יש לו רישיון נהיגה – הוא חושב פעמיים בעניין הזה. אנחנו נפרסם כמובן את הסיור, ונשמח מאוד להשתתפות ערה של חברי הכנסת.

אוקיי. בשלב זה אני אבקש ממנכ"לית משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, הגברת קרן טרנר. הבמה שלך, גברתי. בבקשה.

טוב. שלום לכל הפורום ותודה על הבמה. אני באמת חושבת שיחד, משרדי הממשלה ביחד, נוכל להביא לשינוי בתמונה הכואבת של תאונות הדרכים, ההיקפים הבלתי נסבלים. כל תאונה וכל נפגע, גם תאונה קטלנית, גם תאונה קשה – כמובן שזה עולם ומלואו. גם הרוגים, גם פצועים. בוודאי שמוטלת על כולנו משימה מאוד-מאוד כבדה.

אני אפרט מה אנחנו עושים בתחום תשתיות התחבורה. כמובן שיש עוד היבטים, שעם הוועדות נזכור עוד היבטים. גם יו"ר הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים נמצא כאן. אם ירחיב. וגם אם יהיו אחר כך שאלות. ואני אתייחס כמובן לדו"ח הוועדה.

אני אתחיל דווקא בצד הבין-עירוני. עוד לא הגענו למועד של דיווחים שונים שנוגעים לתחום הבין-עירוני, אבל כבר כמה דברים נעשו. אחד, סיכמנו תכנית חומש לחברת נתיבי ישראל, עם פרויקטים מאוד-מאוד משמעותיים לתחום הבטיחות בדרכים. בתכנית החומש יש לנו מיליארד ו-150 מיליון שקלים לתחום של מוקדי סיכון ממוקדים; יש לנו עוד 600 מיליון שקלים בתכנית החומש להסדרת: אנחנו קוראים לזה פניות שמאלה במרחב הכפרי. בכל היישובים שנשענים על הרשת הארצית ומתקשים מאוד להשתלב בצורה בטיחותית; יש לנו כבישים חוצים ביישובי המיעוטים. ביישובים של החברה הערבית. עוד 400 מיליון שקל; והרבה מאוד פרויקטי תשתית, פרויקטי פיתוח, שנוגעים לכבישים חד-מסלוליים, עליהם דיברה הוועדה: כביש 71, כביש 65; תכנון סטטוטורי של כביש 239; כביש 31, מחלף שוקת, שדיברה הוועדה. ועוד ועוד. הרבה מאוד פרויקטים. זאת אומרת, זו בהחלט תכנית חומש שנותנת הרבה דגש ותשומת לב לתחום הבטיחות והרבה לתחום הפריפריה, שזה גם עולה בקנה אחד עם בטיחות.

שזה נכנס גם לדברים התוך עירוניים או רק הבין-עירוניים?

זה הבין-עירוני, אבל יש שם הרבה מהדגשים של הוועדה שנכנסו לתכנית החומש. הרבה מהכבישים שביקשה הוועדה לדווח לגביהם נכנסו לתכנית החומש, וגם היקפים לפרויקטים נקודתיים של מוקדי סיכון.

לפני שאני אעבור לתחום העירוני אני אגיד שגם היערכות חברת נתיבי ישראל להוצאה לפועל, לתכנון מהיר יותר ולביצוע של הפרויקטים במוקדי הסיכון – ההיערכות מאוד-מאוד השתפרה. יש לנו פרויקטים, כבר עכשיו שמחכים לתקצוב, והתקצוב בדרך. בניגוד למה שחווינו כבר לפני שנה, שהיו מוקדי סיכון ועוד מוקדי סיכון ועוד תאונות, והפרויקטים לא היו מוכנים. אז עכשיו אנחנו עושים מאמץ שכל מוקדי הסיכון יהיו בשלים, ושבעצם אנחנו נקדים תקציבים מבין השנים הבאות לטובת הנושא הזה. אז היערכות החברה היא גם משהו שראוי לציון. כי ממש יש פרויקטים ככה שמוכנים לתקצוב.

אני אעבור לתחום העירוני, ברשותכם. בסיכום התקציבי יעמוד לרשות המשרד היקף הרשאה – התקציב יעמוד על 200 מיליון שקלים. זה אמנם לא הגידול אותו רצינו, אבל כן צריך להגיד שב-2016 וב-2017 אנחנו עולים להיקף של 200 מיליון שקלים הקצאה לפרויקטים, אל מול 150 מיליון שקלים של השנים הקודמות. מהסכום חשוב שנתאר אולי בכמה משפטים לוועדה איך אנחנו מתכוונים לנצל ולהקצות את התקציב הזה באופן שיסייע, כמה שניתן - - -

רגע, לא הבנתי. ל-2017 כמה אמור להיות התקציב?

200 מיליון שקלים בהרשאה.

כשהוא היה ב-2016 – כמה?

גם 200 מיליון שקלים, אבל לפני זה – 150 מיליון שקלים.

כשהחלטת הוועדה אז; זאת אומרת, לפחות מה שהיה בתיאום - - -

הוועדה המליצה - - -

על תוספת של 150 מיליון שקלים.

על תוספת של 150 מיליון שקלים. קיבלנו הרבה מאוד - - -

זה עדיין רק ל-2017, כן? 2018 - - -

2017 ו-2018 – 200 מיליון שקל.

ביחד?

לא, לא.

כל שנה?

- - -

כל שנה. כל שנה.

לוועדה דווחו סכומים אחרים בזמן השימוע והכנת הדו"חות. דיברו על הגדלת הסכומים.

נכון.

אז אנחנו רוצים גם לשמוע על זה, ברשותך.

כן. אז הסיכום התקציבי – בסוף זה משא ומתן עם אגף התקציבים במשרד האוצר. לא קיבלנו כל מה שרצינו, אבל כן צריך להגיד שבתחום הבין-עירוני קיבלנו הרבה מאוד מענים לתחום הבטיחות. זה נכון שיש לנו שני שליש מהתאונות בתווך העירוני, אבל הרבה מהקטלניות דווקא בבין-עירוני. אני חושבת שיש לנו אתגר מאוד גדול – אני אפרט את זה בתחום העירוני – לראות איך מנצלים את הכסף שאנחנו מקצים. הוצאנו הרבה מאוד תקציבים לפרויקטים עם תאונות, והתקציבים לא ממומשים. ובהיבט הזה, מה שסוכם עם אגף התקציבים – שאנחנו נפעל בשני מישורים - - -

לא ממומשים על ידי הרשויות המקומיות.

כן. הוקצו לרשויות המקומיות, אבל לא מבוצעים. וכאן אנחנו נפעל, יחד עם אגף התקציבים, לראות איך מממשים את התקציב. כי בעצם, מה שעלה בדיונים, זה שיש הרבה מאוד תקציב שעוד לא יצא. כלומר, כן יכולה להיות הגדלה משמעותית של הפעילות אם נמצא דרך לסייע יותר לרשויות המקומיות לנצל את התקציב שהוקצה - - -

הדגש על בטיחות. הדגש הוא על הבטיחות.

הוא רק על בטיחות. אני מדברת רק על בטיחות.

אבל מה נכלל בתוך זה? מה זה אומר?

אז אני אדגיש ככה כמה משפטים לתחום העירוני. בתחום העירוני יש לנו שני קריטריונים: קריטריון אחד, שבשלוש השנים האחרונות היו שתי תאונות דרכים רשומות בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - - -

במה? בקטע כביש? בצומת? באיזה? - - -

אנחנו יחסית מאוד מקלים. אבל אם זה קטע, אז לפעמים זה שלוש, אבל גם אם זה שתי תאונות דרכים, אנחנו נתייחס למקטע הזה. אם יש שתי תאונות דרכים רשומות בלמ"ס – זה בוודאי לא חייב להיות הרוגים, לא עלינו, וגם לא תאונות קטלניות. אפילו קלות – כל עוד הן רשומות ויש לנו איזשהו מסד נתונים רשמי להתייחס אליו.

הקריטריון השני הוא קריטריון של סמיכות לבתי ספר. אנחנו מדברים על מוקד סיכון שהוא ממש בסמוך ובזיקה לבית הספר. נוהל העבודה הוא שהרשות המקומית – אנחנו פונים בקול קורא לכל הרשויות המקומיות. רשות מקומית מבקשת מאיתנו פרויקטים. ועדה שמשותפת למשרד התחבורה והבטיחות בדרכים – מינהל התשתיות; משרד התחבורה והבטיחות בדרכים – אגף תכנון המחוזות; הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ומשטרת ישראל – ביחד בוחנים את הפרויקטים וקובעים האם הם עומדים בקריטריונים. כל פרויקט שעומד בקריטריון של תאונות דרכים בוודאי מקבל תעדוף. זה נכון שגם קרבה למוסדות חינוך, אנחנו מקצים לשם הרבה מאוד תקציבים – עשרות מיליונים. ואנחנו גם נמשיך. אני חושבת שכולנו רוצים שסביבת הילדים תהיה סביבה בטוחה, אבל חשוב כן להגיד שבמקומות שבהם יש תאונות דרכים, זה מקומות שמקבלים תעדוף.

יש לכם מידע על כסף שהוא לא נוצל ברשויות?

כן.

זאת אומרת, יכול להיות שעדיין "שוכבים" להם כמה עשרות מיליוני שקלים שעוד לא בוצעו בפועל, למרות שהוקצו תקציבית?

כן. כן. ואני רגע אחדד מה עוד עשינו ואסיים את הסקירה.

בתחום הרשויות המקומיות החוק אומר שהאחריות היא על הרשות המקומית, ומשרד התחבורה והבטיחות בדרכים והצוות המדובר בוחן ומשתתף בפרויקטים, אבל האחריות היא על הרשות המקומית.

זה matching?

משרד התחבורה והבטיחות בדרכים משתתף. הוא משתתף בשיעור של בין 70% ל-100%. הרשויות החזקות מקבלות 70% matching. הרשויות החלשות – בין 60% ל-100%.

אנחנו רצינו להיות אקטיביים בטיפול בתאונות הדרכים בתחום העירוני, ולכן ניתחנו את הנתונים וראינו שלאורך השנים ב-77% מתאונות הדרכים בתווך העירוני, התאונות קורות ב-34 רשויות. כלומר, מתוך 260 רשויות, ב-34 מהרשויות יש את מרב. זה - - -

זה חוזר על עצמו.

ולכן בהיבט הזה גילינו אקטיביות וזימנו אלינו את הרשויות. לא חיכינו שהן יגישו פרויקטים. לפעמים הן הגישו פרויקטים שבכלל לא נוגעים לתאונות דרכים או לא עומדים - - -

על הדרך כבר עושים תאורה ודברים כאלה - - - יופי.

כן.

כיכרות.

התאורה יכולה להיות גם בטיחותית.

כן, אבל - - -

גם הכיכר יכולה להיות. גם כיכרות יכולות - - -

- - - השאלה מה מוסיפים - - -

הוא היה ראש עיר. הוא יודע.

מכיר את זה, נו. דחפתי כמה דברים כאלה.

זימנו אלינו 34 רשויות וניתחנו איתן ביחד. לא כפינו ושום דבר. זימנו אותן אלינו, הוועדה המדוברת, וניתחנו ביחד מה קורה ביישוב, איפה התאונות קורות ולמה ומה ניתן לעשות. ומ-2013, וב-2014 וב-2015 וב-2016 אנחנו מתקצבים. אנחנו קודם כל בודקים את הפרויקטים שם. קודם כל, מקצים את התקציב לשם וממקדים את התשומות הניהוליות שלנו לרשויות האלה. וכאן אני חייבת להגיד שלצד זה שיש רשויות שניצלו את התקציב, ופרויקטים שתקצבנו תכנון ב-2013 וב-2014 – ב-2015 וב-2016 תקצבנו ביצוע. וכל תכנון שמסתיים והפרויקט מוכן לביצוע, מתוקצב ביצוע. כי מבחינתנו זה המקום שאנחנו ממקדים בו את המאמץ. ועדיין, הרבה מאוד מהתקציב כאן לא מומש, ויש לנו הרבה מאוד פרויקטים, עשרות פרויקטים, עם אפס אחוז ניצול של תקציב שהוקצה לפני 2015 או ב-2015.

אפשר יהיה לבקש רשימה עם ניצול, דו"ח ניצול פרויקטים לפי רשויות, ויכול להיות שנצטרך לעשות ישיבה: גם עם המרכז לשלטון מקומי וגם עם אותן רשויות?

כן. כן. דו"ח - - -

ורק לסיכום אני אגיד שאנחנו מאוד מאמינים במה שאנחנו עושים מבחינת התשתית. אבל אנחנו כן חייבים לומר שכשאנחנו מנתחים את הנתונים – בסוף השאלה לגבי התשתית זה האם התשתית היא מספיק סלחנית לתאונות הנהג. ואנחנו משתדלים לייצר תשתית סלחנית ככל הניתן. צריך להגיד שבערים מסוימות שיש אפס אחוז ביצוע, דווקא ירדו תאונות הדרכים. בערים אחרות, עם אחוז ניצול גבוה של התקציב, דווקא עלו תאונות הדרכים. אנחנו מנסים לעשות ככל הניתן ולמצוא את הנקודות ולתת להן מענה מקצועי. עדיין, זה נושא של עד כמה התשתית סלחנית. אנחנו רואים שבמקום שבו טיפלנו, אז כן – החומרה ירדה והיקף התאונות ירד. אבל עדיין יש ערים שלא ניצלו ואחוז התאונות ירד או כן ניצלו ואחוז התאונות עלה, כי המוקדים עברו למקומות אחרים. במיוחד בתאונות קטלניות – הן קצת יותר רנדומליות.

זהו. אנחנו משקיעים הרבה מאוד תשומות ניהוליות. אני חושבת שאנחנו צריכים אולי לייחד דיון על איך אנחנו מסייעים בתחום העירוני. בבין-עירוני זה אנחנו עושים עם זרועות הביצוע שלנו. בתחום העירוני, כיוון שאנחנו גם מקצים את התקציב, אבל אנחנו מאוד תלויים ביכולת הביצוע של הרשות המקומית. אנחנו אולי צריכים יותר למקד את העניין הזה על למה התקציבים לא ממומשים.

אוקיי. שאלה לפני שנעבור לרשות דיבור. שתי נקודות. קודם כל, נקודה אחת: מבחינת ההחלטות שהיו בוועדה, אז דובר, ואת גם אמרת על זה שהיו שתי החלטות בעצם: אחת, ואני מקריא את ההחלטה: משרד האוצר ומשרד התחבורה והבטיחות בדרכים ידווחו לוועדה על הוספת 150 מיליון ש"ח בסעיף ההרשאה בתשתיות העירוניות. עכשיו, אני מבין שגם את תשמחי שזה יקרה, אבל אני יודע שיושב ראש הוועדה שלח מכתב לשר התחבורה והבטיחות בדרכים ולשר האוצר, ואני מבין שלא קיבלנו תשובה עד רגע זה. והשאלה: האם בחנתם? זאת אומרת, כי הרי הדיונים של הוועדה לא היו דיונים שהתקיימו בחדר סגור עם שלושה-ארבעה אנשים. היו נציגי כל המשרדים שיכלו להתנגד או שיכלו לומר את דעתם, בצורה כזו או בצורה אחרת. אולי הדו"ח יצא בתקופה האחרונה - - - הגיעו ראשוני אחרי שהדו"ח יצא. אבל אין לי בעיה גם לעשות את זה עכשיו. השאלה: כשהגיעו לאותו מספר, ויושבים פה חברי כנסת שהיו חלק מהעניין; כשדובר על תוספת, אז דובר על תוספת בגלל שיש צורך וראו מיקוד בנושא הזה, שגם את רואה את הדבר הזה. השאלה: איך אנחנו או שאם אנחנו, ואני חושב שאנחנו צריכים לנסות כן להיצמד, אלא אם כן תשכנעו אותנו אחרת; האם את לא חושבת שהיה כן צריך להוסיף את אותם 150 מיליון שקל או סכום אחר? ומה צריך לעשות בשביל זה? אם צריך בעניין הזה גם לעמוד מול משרד האוצר, ויכול להיות שזה הזמן שצריך לדבר על זה עכשיו ולעשות איזו פנייה יותר ממוקדת. כי אם אנחנו רוצים להיאבק בעניין הזה, אנחנו צריכים יותר תקציב. השאלה: האם זה קריטי מבחינתכם? האם אתם חושבים שבעצם ההחלטה הזאת לא הייתה צריכה? זה כי אי אפשר, למשל, בתוך שנה להספיק בקנה מידה כזה גדול של עבודות, מכל סיבה שהיא. אבל אנחנו חייבים להתייחס ולהיצמד גם להחלטות. וגם אם משנים אותן, צריך לדעת למה ואיך.

ודבר נוסף שאני רוצה גם להמשך הדיון, זה התייחסות אולי יותר של המשטרה וכולי. אנחנו נעבור תיכף על כל הדברים שהיו בוועדה, אבל ראינו את התופעה שאנחנו רואים בתקופה האחרונה: שדווקא במקומות שבהם, ברוך השם, מדינת ישראל משקיעה עכשיו הרבה כסף ומשדרגת את הכבישים ובונה כבישים חדשים, כמו בכביש 1, יש לנו מגיפה של תאונות שקרו בימים האחרונים. אוקיי, אז אני שם את זה. אני קורא עיתונים. אני לא איש מקצוע.

זו הבעיה.

בסדר. אולי אני אפסיק לקרוא עיתונים, אבל הציבור קורא את זה והציבור צריך לקבל תשובה. האם יש התייחסות מסוימת? האם יש נהלים מסודרים? והאם הדברים האלה נמצאים באיזושהי הסתכלות ממוקדת? כי אני יודע שאני ביקשתי דו"ח של הדבר הזה, ואמרו לי שאין את זה. אין במשטרה את הדו"ח לפי פילוח כזה של מקומות. היום בבוקר, דרך מרכז המחקר והמידע, אני חושב, או דרך המשטרה. אני לא זוכר. העוזר שלי טיפל בזה. ואני מבקש גם את הנקודה הזאת, שנתייחס אלה בהמשך הדיון.

הבהרות מהמנכ"לית, ברשותך.

כן. אנחנו ניתן עכשיו.

- - - להבהרות.

אז בוא נקבל תשובה ל-150 מיליון שקל ואז נתחיל לעבור לחברי הכנסת ולאנשי המקצוע. אחד-אחד.

ה-150 מיליון שקל, וגם אם תוכלי בתוך הדברים להתייחס, מעבר למה שהתייחסת, למה בדיוק הכסף הזה מוקצה? למה הוא משמש?

התקציב מוקצה לפרויקטים בשני הקריטריונים שדיברתי עליהם: טיפול במוקדים בסמיכות לבתי ספר וטיפול במקומות בהם יש לפחות שתי תאונות דרכים רשומות בלמ"ס - - -

את זה הבנו, אבל למה הוא מוקצה שם.

זה בעיקר פתרונות של רמזור צומת לא מרומזר, כיכר, הסדרים להולכי רגל, הסדרי מיתון תנועה לצד בית ספר. לפעמים הפתרון הוא שינוי דו-סטרי לחד-סטרי, מיתון תנועה. סוגים שונים שהם שינויים גיאומטריים. אלו הם סוגי הפתרונות.

אנחנו כמובן דרשנו תוספת תקציב. רצינו את ה-150 מיליון שקל, ואנחנו עדיין רוצים אותם. אנחנו מדברים על 2017. אנחנו נדע להיערך, להוציא הרבה מהתקציב הזה. להקצות הרבה מהתקציב הזה.

אגב, ה-150 מיליון שקל זה ל-2017 ו-150 מיליון שקל ל-2018 או ביחד?

לא. לכל שנה.

לכל שנה.

לכל שנה.

לא תפקידי להגן על משרד האוצר, אבל אולי כי זכות הדיבור הייתה שלי, אז ניצלתי את התגובה - - - שבוודאי זה מה שיעלה – נושא הניצול של התקציב.

האם דרשתם?

אנחנו דרשנו - - -

הדרישות שלכם היו יותר גבוהות בסעיף הזה.

נתתי כאן את תמצית המשא ומתן עם אגף התקציבים. אנחנו דרשנו יותר והם באנו בטענות על הניצול הנמוך. ובסוף סוכם על 200 מיליון שקל ועל תקצוב משמעותי יותר בבין-עירוני. שם יש הרבה תאונות קטלניות.

אנחנו - -

נשמח מאוד שיהיה עוד - - -

- - רצינו ונשמח - - -

למה התקציב הזה מוקצה בבין-עירוני?

בבין-עירוני הוא מחולק לכמה היבטים. ה-200 מיליון שקל, מוקדי סיכון – זה טיפול במקומות שעומדים. הקריטריון שם הוא קצת יותר מורכב. בשלוש שנים זה שמונה תאונות דרכים. שוב, זה לא צריך להיות קטלני. או חישוב נוסחתי של כמה תאונות דרכים היינו מצפים שיהיו במקטע כביש מסוים וכמה יש, כאשר אנחנו נותנים יותר משקל לחומרת התאונה והאם התאונה קטלנית. אנחנו בעצם, בתחום הבין-עירוני סורקים את כל הרשת כולה. אנחנו לא צריכים שרשות מקומית תצעק על איזשהו מוקד סיכון. אנחנו סורקים מבחינת נתונים את כל הרשת כולה, מציפים כלפי מעלה, רואים איפה במילא הולך להיות פרויקט. רואים מה אפשר לעשות עם אחזקה. רואים מה אין מה לעשות כי הכביש מוסדר - - -

ומה הפתרונות? נגיד רמזור, כיכר או הסדרי מיתון תנועה זה בעירוני. מה זה בין-עירוני?

בבין-עירוני יש לנו הרבה הפרדות קשיחות, - - - גם רמזור צמתים.

רמזור צמתים בכביש בין-עירוני?

בטח.

כאילו, אם יש צומת והוא לא מרומזר - - -

כן.

כן.

כבישים עירוניים. לפעמים בכניסה ליישוב.

נגיד בכביש 3, המון בגישות של ישובים - - -

ישובים קטנים.

לפעמים זה כניסה ליישוב גם. זה עדיין נקרא - - -

טוב. חברים, אני אתן לפי הבקשות. אני אתן לפי סדר הבקשות, ואנחנו נתחיל עם חבר הכנסת אורי מקלב. הוא ביקש ראשון. לא בגלל שהוא בסיעה שלי. ולאחר מכן אני אבקש גם מניצב ירון בארי, ראש אגף התנועה.

חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב ראש, עמיתיי חברי הכנסת.

ראשית, אני מבקש לברך אותך – אני לא יודע אם הזכרת בתחילת דבריך – על הישיבה הראשונה, שאתה מנהל אותה כיושב ראש ועדת המשנה לבטיחות בדרכים. זאת ישיבה חשובה, אולי גם משמחת, אבל אולי על רקע עצוב, כפי שאתה גם, כשכינסת את הישיבה, לאור ריבוי תאונות הדרכים הקשות, אז אנחנו מתכנסים באווירה רצינית, אבל אנחנו חושבים שלוועדה, לוועדת המשנה, יש תפקיד מאוד-מאוד חשוב. לא סתם קוראים לפעילות שלנו, הפעילות בתאונות הדרכים, קוראים לזה מלחמה. היא מלחמה בתאונות הדרכים. גם, כמובן, בגלל התוצאות הקשות שהן בעקבות תאונות הדרכים. זו לא מילה, משהו, איזו תופעה שאנחנו צריכים למגר אותה או להתמודד איתה. התוצאה היא עקובה מדם: הרוגים, פצועים, קשה ולא קשה. ובעניין הזה אנחנו צריכים לנקוט בגישה של מלחמה. ובמלחמה כמו במלחמה. ובמלחמה עושים את כל הדברים וכולם נרתמים, ובאמת מתכללים את הכול כדי שתהיה יכולת לנו להתמודד - - -, למגר לגמרי את התופעה הזאת. ואין ספק שיש מרחב של דברים שצריך לפעול בהם, כפי שזה בא לידי ביטוי במליאת הוועדה שדנה בתקופה האחרונה, עד לפני תקופה, באופן רחב. כפי שאמר היושב ראש, חבר הכנסת איתן כבל: הוא חושב שצריך, ואנחנו גם הגענו ביחד להבנה הזאת – שצריך לפרוס לפרוסות את הבעיות שיש, ושם כדי להתמקד ולטפל במיקודים.

נדבר על התופעה באופן כללי, עוד דיון ועוד דיון – זה מה שלא. אנחנו רואים את התפקיד שלנו כאן, בעניין הזה, גם לקדם וגם להתמודד ולקחת נושאים רבים שיש במסגרת הנושא של המלחמה בתאונות הדרכים, כמו התשתיות וכמו האכיפה, והנושא של ההסברה והחינוך, והנושא של התחבורה הציבורית על כל ענפיה. כל מילה שאנחנו מדברים עכשיו יש לה עוד כמה וכמה רחובות או ענפים שצריך לטפל בהם. אנחנו אומרים על תחבורה ציבורית, אז זה גם נושא של המעורבות של התחבורה, של האוטובוסים, בתאונות הדרכים. ותחבורה ציבורית כוללת משאיות וכוללת מערכת הסעה, ויש לנו את הבטיחות ויש לנו הכשרה של נהגים והרמה של הנהגים, וכל מגוון הנושאים שאנחנו באמת נצטרך לדון בהם. ונכון, במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים, כפי שאדוני היושב ראש התחיל בו, שזה הנושא שהוא המתכלל. הוא הגוף שהוא אמון, יחד עם עוד גופים אחרים כדי להתמודד עם זה.

ולכן לישיבות שלך יש חשיבות מאוד גדולה. מאוד חשובה העקביות וההתמדה בדיונים. הרצף של הדיונים. ואכן ועדת משנה יכולה לעשות מה שלא יכולה לעשות מליאה. ואני רואה את הגברת לאה ורון מולי. ואני באמת, אולי בהזדמנות הזאת גם אגיד איזו מילה אחת. אני אתחיל בזה: מלחמה, זה הזכיר לי בקונוטציה שקראנו בשבוע שעבר מי לא יוצא למלחמה. מי לא יוצא. אחד מאלה שלא יוצאים – מי שבנה בית ולא חנכו. הוא לא יוצא. בנה בית ולא חנכו. מדוע? הוא חושש שמישהו אחר. הוא לא יחזור מהמלחמה ואיש אחר יחנכנו. אז זה נותן לו. הוא יכול להיות רפוי במלחמה ולא מספיק חזק, לא מספיק נחרץ.

במלחמה הזו אנחנו הקמנו את ועדת המשנה, ולא פתחנו אותה ולא הפעלנו אותה ולא קיימנו ישיבות מסיבה טובה מאוד: מסיבה שיושב ראש הוועדה, לאור תאונות הדרכים שהתרבו – יושב ראש ועדת הכלכלה - - - רבים; אני לא חושב שעוד היה תקדים לנושא אחד שכל כך הרבה דיונים כדי לתת בפלטפורמה הזו. היום הוועדה, כפי שאתה הכרזת, ועדת המשנה, היא תדון.

אמנם, אומרים אחריות גדולה מאוד על ועדת המשנה. אני אזכיר כאן בעניין הזה, ואני חושב שאתה ראוי לזה: אני חושב שיש לך את היכולות, את הניסיון. אני בטוח שאתה תצליח בעניין הזה גם במוטיבציה ובחשיבות שאתה רואה את הדברים. חבר הכנסת יעקב אשר נכנס לפני כמה חודשים ועשינו חלוקה. לא חלוקה בנטל, אלא חלוקת עבודה, שיהיה - - -. הנושא של ועדת הכלכלה, קו נטוי, ועדת המשנה, לקחה נתח מאוד כבד בפעילות שלנו, שיש בזה הרבה פעילות והרבה אחריות ואחריות גדולה. לפעמים האחריות – גם אני אומר מילה אישית כאן – גם אחריות פופוליסטית. ואני אגיד לך למה הכוונה שלי. ואני רואה כאן הזדמנות להגיד את זה. בזה אני אסיים. ביקרו את הוועדה, את ועדת המשנה, ואולי אותי באופן אישי, על כך שבנושא שבדיון על ידי עמותה מסוימת שיושבת פה בחדר; שאולי המנכ"ל לא נמצא, אבל מישהו אחר מטעמו כן נמצא; על כך שבאיזו קונוטציה, שהאשמה בתאונות דרכים – זה היה דיונים. היה בתקשורת. ראיינו את העמותה הזו. זה היה בגלי צה"ל ובעוד ערוצים – היה על תגבור או הגברה של תאונות הדרכים, והנה ועדת המשנה לא התכנסה אף פעם. ועדת המשנה לא התכנסה אף פעם. וזה כאילו בקונוטציה של האשמה. אני באמת רוצה להודות על כך לחבר הכנסת איתן כבל שמיד דחה את ההאשמות האלה, שהן האשמות פופוליסטיות, לא מקצועיות, לא ענייניות.

הוועדה עוד לא התכנסה אפילו - - - לדו"ח.

עוד לא התכנסה - - -

- - -

סליחה, אדוני. כחבר הוועדה, זו חלילה לא הייתה האשמה. רק ציון עובדה שהוועדה טרם התכנסה - - -

הייתה האשמה אישית לוועדה, ואני חווה את זה - - - בעניין הזה. אז - - - אור ירוק. אור ירוק היה בעניין הזה. והדברים הטובים שנעשים, גם צריכים למחות ברבים בעניין הזה. אני לא לקחתי אישית. אני לא הגבתי על הדברים האלה. אני באמת במקרה הזה, באופן אישי, לא נגררתי והבלגתי - - -

אין על מה להיגרר, אדוני. הפניות יכולות - - -

אז למה אני אומר את כל הדברים האלה? הרי ועדת המשנה לא התכנסה בגלל שמליאת הוועדה התכנסה והשקיעה הרבה כדי ליצור עבודה כל הזמן לוועדת המשנה - - -

- - - ועדת המשנה.

לוועדת המשנה - - -. ואני באמת - - - מה שאתה אמרת: שכל הגופים שבאמת יראו את הרצינות שאנחנו רואים את הדברים האלה. ואין ספק שנוכל לקדם ולעזור לתופעה הזאת שנקראת תאונות דרכים.

תודה.

אוקיי. נבקש מניצב ירון בארי, ואני רוצה גם בנקודת מבט בחלק מהמעקב שאנחנו מדברים עליו, על ההחלטות. ושוב, גם במכתב שנשלח על ידי יושב ראש הוועדה, חבר הכנסת איתן כבל, לשר לביטחון הפנים. אז המטלה שלכם הייתה, על פי אותו מסמך: המשרד לביטחון הפנים ומשרד האוצר יעבירו לוועדה דיווח על יישום הודעת השר לביטחון הפנים בנושא של הכפלת מספר הניידות, עם התייחסות להגדלת מספר הניידות ל-450, ועל תוספת כוח אדם כמובן. כי ניידת בלי כוח אדם היא לא שווה כלום. זו אחת המטלות שבעצם גם - - - ב-15 לחודש, בתחום של המשטרה, המשרד לביטחון הפנים. אז אני אבקש את הסקירה שלך, אבל גם מבט לעניין הזה – איפה אנחנו אוחזים בעניין מבחינת סטטוס.

טוב. שלום לכולם. אני מציע שמה שצריך לקבל התייחסות של המשרד, יש פה נציג של המשרד – הסמנכ"ל. כדאי לקבל ממנו את ההתייחסויות.

אני יכול להגיד שבאמת באמת אני מרגיש שלא עברו שלושה חודשים. ישבנו פה עד לפני שלושה חודשים – לא הפסדתי דקה מעבודת הוועדה, מכל הדיונים שהיו פה. ולמעט יוזמות של המשרד ועל חשבון המשרד, שתיכף אני אפרט אותן, אני מרגיש שלא קרה כלום. וכדאי להגיד את זה.

הוא צודק. הוא צודק.

נכון.

אני מרגיש שלא קרה כלום, ואני חייב להגיד שאני לא נורא אופטימי. ותיכף אני אסביר את מה שאני אומר.

אני חושב שפעם או פעמיים יצאת בעקבות קריאת חירום שהייתה לך בעקבות תאונת דרכים - - -

וחזרתי.

וחזרת. אבל צריך לציין את זה. גם תוך כדי הדיונים היו הדברים האלה.

תראו, המשרד נקט בחצי השנה האחרונה, ללא קשר להמלצות הוועדה, מספר פעולות. אחת, אני חושב שפעם ראשונה, אחרי הרבה מאוד שנים, גם במשרד וגם במשטרה יש הבנה שהאחריות חוזרת למשטרה, כולל היוזמה של להעביר את תקציב הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים למשטרה. כולל מתן תקציבים מיוחדים לרכישת 126 ניידות שאנחנו רוכשים כבר השנה. אנחנו נגייס 80 סטודנטים. גייסנו כבר 35 מהם. ותגברנו באופן משמעותי את אמצעי האכיפה שלנו. אבל צר לי להגיד שזה טיפה בים. כי הוועדה דיברה לנקודת ייחוס של 450 ניידות. אגב, זו לא נקודת ייחוס זרה. זו החלטת ממשלה מ-2007 שאימצה את המלצות ועדת שיינין, על 450 ניידות במשמרת בכבישי ישראל. וצר לי להגיד, מה שאמרתי גם לפני חצי שנה, פה, בוועדה: שעל 450 ניידות שצריך כדי למנוע תאונות דרכים, אנחנו מצליחים להעמיד ביום טוב 120. זה הנתון. אגב, רק דבר אחד מפתיע אותי כל פעם מחדש: שאנחנו מתפלאים שצריך 450, על פי מחקרים ועל פי מה שהממשלה החליטה. וכשאין 450 ויש יותר תאונות דרכים וכתוצאה מזה יותר הרוגים, אז אנחנו מתפלאים. למה אנחנו מתפלאים? זה כמו מתימטיקה. זה אחד ועוד אחד נותן שניים.

יש שיפור. הוא שיפור דרמטי בהקשר של היחס: גם של המשרד וגם של המשטרה עצמה לתחום תאונות הדרכים.

אתה מדבר על אותן 130 שכבר הוחלט בעבר.

כן. כן. כן.

זאת אומרת, שזה לא היה חלק מההחלטות של הוועדה.

זה לא היה החלטות של; זה לא - - -

פשוט לא נותנים - - -. זה מה שאני מבין.

וגם זה עוד לא יצא לפועל, אבל זה הולך. זה מתקדם.

כן. ואני חייב להגיד, באמת לזכותו של השר ושל המפכ"ל: הם לקחו את העניין הזה. היום, אחד משלושת הנושאים האסטרטגיים שעוסקים בהם במשטרה ובמשרד בהקשרי המשטרה, זה תחום הבטיחות בדרכים. אבל שוב, אני יודע שיש דיוני תקציב. עוד לא נגמרו. ברמה הפרקטית, אני לא רואה את השינוי. ובואו רק נשים גם את הציפיות: גם אם מחר בבוקר כל תאוותנו בידינו – לרכוש את הניידות, לגייס את השוטרים ולהעמיד את הכוח הזה, זה הרבה מאוד חודשים. זה הרבה מאוד חודשים.

הייתם עסוקים במחקר של תאונות הדרכים?

אנחנו עסוקים מאוד במחקר. הצגנו גם פה, בוועדה. אני אגיד את זה ככה, ממש בקצרה: - -

אומרים שרק הניידות. ניידות זה דבר אחד, אבל - - - חוץ מזה.

- - חבר'ה, אנחנו עוסקים. המשפיע הכי משמעותי שישפיע על התנהגות הנהג הישראלי בכביש זה נוכחות ובולטות של ניידות תנועה בכבישים. זהו.

נכון בהחלט.

עכשיו, אין ספק שיש עוד דברים: יש טכנולוגיות ויש מצלמות מהירות - - -

נושא המצלמות שגם נמצא בהחלטות.

שמתם קרטונים וזה לא עזר.

ויש מחקרים, ואנחנו עוסקים הרבה במחקר. אנחנו השקנו מערכת, אני יכול להגיד: באמת, חדשנית. חדשנית ברמה עולמית, אדוני, שחוזה תאונות דרכים. אנחנו יודעים היום לחזות תאונות דרכים. אנחנו במערכת הזאת משתמשים כמשפיע, כמתכנן הפעילות שלנו. אנחנו עובדים ביחד עם נת"י, עם המערכת הזאת, לחדד את נושא מוקדי הסיכון, אבל בסוף, אם לא יהיו תקציבים ולא יהיו יותר ניידות בכבישים – לא נשפיע.

אין ספק שהמהירות זה - - -

אבל אם יש למישהו פטנט אחר איך למנוע תאונות דרכים – אנחנו נורא לשמוח לשמוע. אבל גם בעולם, איפה שהורידו תאונות דרכים – אנחנו נורא אוהבים להתהדר בגרפים העולמיים; אז איפה שהורידו תאונות דרכים, שמו שם משאבים ואיגדו את האחריות.

אני מאוד שמח על התכנסות הוועדה ואני מאוד-מאוד מקווה שזה יבשר לנו את תחילת, את המעבר לשלב הביצוע. כי שלב התכנון ושלב הדיבורים עשינו פה נהדר - - -

מה הסיבה שזה לא מתקדם? זה תקציב? בוא נקרא לילד בשמו. זה המשרד צריך לתת את - - -?

אני חושב שכן. כי בסוף זה כסף.

והממשלה לא עושה כלום. זו הסיבה.

שתי הנקודות האחרונות, הנקודה האחרונה שביקשת שאני אתייחס אליה זה התאונות בכביש 1. אז גם פה צריך לקחת את זה בפרופורציות. אני ממש לא יכול לעקוב אחרי מה שהעיתונאים כותבים. גם כותבים שיש בלגן גדול ברכבת בתל אביב בגלל החשמול של הרכבת, ואני מזמין את כל מי שרוצה לבוא, להיות נוכח שם ביומיים האלה, שזה עובד וזה עובד בסדר מופתי.

תראו, לגבי התאונות בכביש 1. התאונה בכביש 1 – יש שם עבודות. אנחנו לא מוצאים שום קשר בין העבודות לבין התאונות. אגב, התאונות שהיו השבוע – הייתה תאונה אחת קטלנית, איפה שהיו העבודות במחלף חמד. זו תאונה שנגרמה ממהירות מופרזת, ולא בטוח שזה קשר לתשתיות. יתר התאונות שקרו בכביש 1, כולל הרכב שהתהפך – אתמול בתקשורת – אבל הפציעה שם הייתה קלה, אבל הוא נשרף וזה עשה הרבה עשן – זה היה בקטע החדש של הכביש. אגב, הוא יישאר ככה ב-20 השנה הקרובות, וזה אחד הכבישים הכי טובים במדינה. אז זה לא תמיד תשתיות, ואני לא יכול להצביע על איזושהי בעיה. אנחנו עובדים בכביש 1 כבר לדעתי שלוש שנים. אנחנו לא יכולים להצביע - - -

אין לכם נתון שמצביע שבמקומות כאלה, דווקא כשעובדים ועושים שדרוג, יש יותר תאונות בגלל - - -?

לא. לא. ממש לא. ההיפך. אנחנו מאוד קשובים לעניין הזה.

יש שם סיבוב. על מה אתה מדבר? שינו את כל הזווית.

ולמרות שלא מצאנו קשר סיבתי, ביחד עם נת"י – שיפרנו שם מעט מהתשתיות, הגבהנו את המעקה שם. ולא בכל מקום שיש תשתית ויש תאונה, הסיבה היא תשתית. אנחנו מאוד קשובים לעניין הזה.

כן. ברור שעם נהיגה מהירה וכולי, אז היא מסכנת בפני עצמה. אבל כשיש גם בעיה בתשתית, אז זה אחד ועוד אחד ויוצא בסוף - - -

אז השאלה עד כמה התשתית סלחנית. המהירות לא בהתאם - - -

היות והתאונה היא בחקירה, אז אני לא אגיד מה הנסיבות. אבל היות ואני יודע מה הנסיבות, קשה יהיה מאוד להצביע חד משמעית שהבעיה, במקרה הזה - - -

אבל יש הנחיות מפורשות שלכם שבטיחות במקומות הללו – צריכה להיות הסתכלות ממוקדת בעניין הזה

ודאי. כל עבודה של נתיבי ישראל מקבלת את האישור של המהנדסים שלנו ועושים את כל הבדיקות. ורבותיי, אין מה לעשות. אנחנו רוצים לנסוע ברכבות יותר טובות – צריך לעשות עבודות חשמול. ורוצים לנסוע בכבישים יותר טובים – צריך לעבוד עליהם.

יש שם בעיה ידועה בכביש 1.

טוב. עוד משהו אדוני, בשלב זה?

עד כאן.

אוקיי.

אני הייתי רוצה כדי להשלים את זה, לפני שנעביר הלאה לחברי הכנסת, את המשרד לביטחון הפנים – הסמנכ"ל. שמו בישראל?

דני קריבו.

אז באמת תשלים לנו את הסוגיה הזאת. כי זה בעצם אחד הדברים שבאמת התכנסנו אליו כאן. אנחנו עוד לא סיימנו עם משרד התחבורה והבטיחות בדרכים. אנחנו נגיע גם לנושא הזה, אבל עכשיו אנחנו רוצים רק לראות מה קורה עם הדבר הזה. שוב, מכתב לא הגיע מהמשרד שלכם חזרה, אבל בואו לא ניכנס כרגע לתשובה או לא תשובה. למרות שאני מצפה ממשרדי הממשלה שיענו ליושב ראש ועדת הכלכלה. אני חושב שאין פה עניין של כבוד ומעמד, אבל בהחלט אני חושב שזה ראוי ככה מבחינה ציבורית. אבל בואו נאמר שאולי תקופת הפגרה והדברים הללו. אולי הדואר – משהו השתבש. אבל מאוד מסקרן אותנו לדעת האם אנחנו מתקדמים לקראת היעד הזה של 450 ניידות מאוישות כמובן, וכמובן שזה לוקח את הזמן שלו. האם הייתה התקדמות? האם יש התקדמות? האם אנחנו ביעד הזה?

האם יש לוחות זמנים לזה? זה העיקר.

טוב. אז קודם כל, אדוני היושב ראש, אני מודה לך על ההזדמנות, ובהזדמנות זאת אני גם מברך ומצטרף לברכות למנכ"לית החדשה של משרד התחבורה והבטיחות בדרכים. אנחנו עוד מכירים מאי אלו סיבובים קודמים.

אז קודם כל הנושא, כפי שגם ראש את"ן אמר או ציין – הנושא של נוכחות בכלל ונוכחות ואכיפה בתחום התנועה נמצא במרכז סדר העדיפות של השר לביטחון הפנים. זה בא לידי ביטוי לא רק בתחום של התנועה, אלא גם בתחומים ותכניות משמעותיות נוספות שאנחנו מקדמים. ככה שיש התייחסות לסוגיה ברמה של ההנחיות של השר. זה קודם כל.

כפי שציין גם ראש את"ן, כבר ננקטו צעדים, לא מספיקים, אבל מה שהיה אפשר לעשות, כמו של רכש עשרות רבות של ניידות נוספות; גיוס שהתחיל כבר של סטודנטים; הסטות פנימיות של המשטרה לטובת האכיפה בתחום התנועה. צעדים זמניים לצורך העניין עד שנצליח לגבש ולממש את התכניות שאנחנו עובדים עליהן.

דברי השר, שהשתתף בדיון בוועדה בנושא, היו ברורים. הכוונה היא להגיע תוך פרק זמן קצר מאוד להכפלה של מספר הניידות. ראש את"ן ציין כמה יש היום. וכדי להגיע לדבר הזה, אנחנו, במסגרת בניית תקציב 2017, אכן מנסים לתת מענה. אנחנו טרם גמרנו לבנות את התקציב ואת פרטיו, אבל אני כבר פה יכול להגיד שאנחנו מדברים על תוספת של מאות שוטרים וסטודנטים כבר ב-2017, על ציודם כמובן, כדי לממש את ההנחיות של השר. הקצב של המימוש מאתגר, כפי שציין גם ראש את"ן, ולכן גם הלכנו, בין היתר, לנושא הסטודנטים, שאמור להיות יותר קצר, יותר מהיר, כדי לתת מענה.

אבל יש תמהיל מסוים. זאת אומרת, חלק זה ודאי צריך להיות שוטרים, והסטודנטים יכולים להיות כוח עזר לעניין הזה.

נכון. נכון. כמובן שהתכניות נבנות ביחד עם גורמי המקצוע וגורמי המשטרה, כדי להגיע ליעד הרצוי.

אם אני מבין נכון, אתה אומר שאתם כרגע חותרים להגיע לאותו יעד שדובר עליו בוועדה – על 450 ניידות מאוישות במהלך 2017. זה היעד. איפה זה אוחז? איפה זה?

כפי שנאמר גם על ידי השר: המטרה כרגע היא להכפיל את מספר הניידות שמסתובבות - - -

להכפיל זה אומר – לאיזה מספר אנחנו נגיע?

להכפיל מספר ניידות – אני נכון לעכשיו רק הגעתי – אבל להכפיל מספר ניידות, לפי הנתונים שיש לי זה 240, לא 450. אז שאני אבין.

ראש את"ן ציין שהיום פועלות כ-120 ניידות, והכוונה שלנו, תוך פרק זמן קצר, לנסות להכפיל את המספר הזה, כפי שאמר השר פה, בוועדה, לפני מספר חודשים.

אני מזכיר בהקשר של 450 ניידות: היה בהחלטה הזאת עוד מגוון רחב מאוד של נושאים, כמו הקצאת 1,500 שוטרים שצריכים לשבת בניידות האלה. מאחר והם אינם, ואף אחד לא מדבר על זה, אז גם אם יהיו 450 ניידות, לא יהיו שוטרים שיישבו שם.

הן יהיו ריקות.

לא, לא, אנחנו מדברים על זה. כשאנחנו אומרים: מאוישים, אנחנו מתכוונים לאייש אותן בשוטרים. אז זה אומר שזה תקנים. גם זה כסף.

ברור, אבל גם זה החליטה הממשלה.

- - - את הקרטונים, אתה אומר.

זה היה כבר - - -

גם זה החליטה הממשלה, באותה החלטה של ה-450 ניידות, וזה לא בנמצא בשלב זה.

אבל בעצם מה שאמר מקודם ראש את"ן, שיש כרגע מצב של רכישה כבר, שרכשו ובדרך. דיברת על כמה ניידות?

כן. אנחנו רוכשים, נרכוש השנה, נסיים לרכוש עוד השנה, "הברזלים" יהיו אצלנו – כ-126 ניידות, שזה בערך 100 תגבור. כי 26 מחליפות אחרות.

אז זה בעצם כמעט ההכפלה שדובר עליה קודם.

זה כמעט ההכפלה - - -

אבל זה כבר דבר שהיה קודם מדובר. זה עדיין לא פריצת דרך.

כמעט הכפלה ב"ברזלים".

אבל אני רוצה להגיד עוד משהו: הנושא של בטיחות בדרכים. תקציב משטרת התנועה, מערך התנועה, הוזנח במשך שנים.

נכון.

אני מקווה שאף אחד פה לא מצפה שבשנה אפשר לתקן את זה.

נמצא פה נציג משרד האוצר. תיכף נפנה אליו את השאלות הקשות האלה.

אי אפשר, אי אפשר בשנה, רבותיי. בסוף, את הפרקטיקה אני מכיר מצוין. גם אם כל התקציב יהיה מונח פה, בחדר – לממש אותו ולגייס שוטרים ולאמן אותם ולהכשיר אותם ייקח הרבה מאוד חודשים. הרבה מאוד חודשים. אין שום סיכוי שב-2017 יהיו את המספרים שאתם אמרתם פה, אם אנחנו רוצים להיות ריאליים.

כן, אבל בוא נתרגם את מה שאתה אומר, ושזה אומר שאם לא תהיה החלטה, אבל ברורה, על גיוס מספר יותר גדול, אז גם ב-2019 וב-2020 לא תספיקו להכשיר אותם.

אני מסכים עם זה.

זאת אומרת, היעד הזה של 450, כפי שנקבע על ידי הוועדה, שהייתה על זה גם הסכמה של - - -

לא, לא, לא. השאלה הנשאלת: מה המשטרה שמה ליעד בסוף 2017?

זה מה שאני מנסה לשמוע ועוד לא שמעתי.

אם המשטרה שמה ליעד שיהיו לה 200 ניידות, 200 ניידות מאוישות עם שוטרים או שמה ליעד של 150 ניידות. אנחנו צריכים לשמוע את זה מהמשטרה: מה היעד של המשטרה בעצם לסוף 2017?

המשטרה אומרת: מה שתתקצבו אני - - -

לא, לא, לא, זה לא מה שהוא אמר עכשיו. הוא אמר: אם תתקצב אותי זה לא יספיק.

אנחנו הגשנו תכנית, שאושרה על ידי המפכ"ל ואושרה על ידי השר, לתגבור מערך התנועה בכ-923 תקנים בסך הכול, כדי לעמוד. הרי בסוף אנחנו מדברים פה עכשיו - - - על הניידות, אבל אם יש יותר ניידות יש יותר שוטרים. צריך יותר - - -. יש פה שרשרת שלמה שצריך. העבודה הזאת אושרה. העבודה הזאת צריכה לקבל תקצוב. אגב, העבודה הזאת הוצגה בפריסה לשלוש שנים. האם זה ריאלי, אם היא תתוקצב, לעשות את זה בשלוש שנים? התשובה היא: כן. אגב, אם מחר בבוקר יהיו רק עוד 100 ניידות מאוישות בכבישים – זה כבר שיפור של מאה אחוז ממה שיש היום.

נכון. אבל אותו יעד שאתה מדבר עליו.

לנו יש תכנית תלת-שנתית.

שהיא אומרת כמה? תרגם לי את זה בניידות מאוישות, כולל המשמרות, כולל הכול.

בסוף שלוש השנים זה יהיה המספר שאנחנו מתייחסים אליו - - -

זה ה-450 שדיברנו עליו.

כ-450 ניידות במשמרת. כן.

הבנתי.

אולי תשלים עכשיו אתה, כי בוא נעשה חפיפה בין הדברים.

בסדר גמור. תראו, הדברים של השר שהיה פה, בוועדה, היו ברורים – מה הוא קבע כיעד לנו ולמשטרת ישראל: הכפלת מספר הניידות. עכשיו, זה לא אומר שאחרי ההכפלה לא יבוא המשך, כפי שתיאר אותו ראש את"ן.

במקביל לזה, ובדומה למשרד התחבורה והבטיחות בדרכים, לא קיבלנו את כל מה שהיינו רוצים לקבל במסגרת התקציבים של 2017 ו-2018. וישנן עוד כמה תכניות מרכזיות שאיתן אנחנו צריכים להתמודד: כמו חיזוק המשטרה במגזר הערבי, חיזוק הביטחון בירושלים ועוד כמה. במסגרת הזאת אבל הנושא של האכיפה בתחום התנועה וחיזוק את"ן נמצא ב-level הזה. נמצא בין הנושאים המרכזיים שאנחנו מטפלים בהם.

שזה בדיוק ההישג שאמרתי. זה לא היה הרבה מאוד שנים – על זה שזה בראש סדר העדיפויות, שזה הרבה מאוד.

כן, אבל אנחנו רוצים להשקיע - - -

עכשיו, גם בתכניות האחרות, בראש ובראשונה בנושא של התכנית למגזר הערבי, ישנם מרכיבים גם של תנועה, של חיזוק התחנות. שבין אם הן ממוקמות או מחוזקות, גם הן אמורות לטפל יותר טוב בתחום העירוני כמובן, בתחום התנועה. ויש עוד תכניות פנימיות, כאלה או אחרות, של חיזוק הנושא. הנושא נמצא למעלה-למעלה בסדר העדיפות של טיפול המשרד. נכון הדבר שתמיד טוב יותר עוד יותר, אבל לעיתים אי אפשר הכול כל הזמן.

האם התכנית התלת-שנתית הזאת, שדיבר עליה מקודם ראש את"ן, האם היא נמצאת בתוך הלופ התקצובי גם לשנים הבאות או שעכשיו מאשרים את זה ל-2017 ול-2018? אז היה צריך לבוא לידי ביטוי עלייה נוספת ב-2018, מעבר לאותן 130 ניידות כרגע.

אנחנו מדברים בראש ובראשונה על ההכפלה. את עיקר המאמץ ליישם אנחנו שמים ב-2017, אבל ישנן גם תוספות נוספות ב-2018. נכון לעכשיו, אני לא יודע להגיד מה יהיה הסיכום התקציבי - - -

מה, אין לך בנושא הזה תכנית רב-שנתית?

לא.

אנחנו צריכים לעבוד עם תכנית רב-שנתית. כבר צריכים להפסיק להגיד: אני ב-2017 מתקצב. אנחנו נראה ב-2018 מה יהיה. אתה לא יכול לעשות את זה כשאתה מדבר על תאונות דרכים. אתה לא יכול לעשות כשאתה מדבר על מערכות גדולות. אנחנו חייבים להתחיל לעבוד עם תכנית רב-שנתית. אני לא יכול להמשיך לעבוד כשאני לא יודע מה יהיה ב-2018.

אני מסכים לחלוטין שלא רק שרצוי אלא אף עדיף לעבוד - - -

ובכל מקרה, גם התקציב של המדינה הוא דו-שנתי. אז אם אני לא שומע ממך תכנית דו-שנתית, זה כבר מדליק אצלי נורה אדומה גדולה.

אז כמו שהתחלתי להגיד: עדיף תמיד לעבוד עם תכנית רב-שנתית, אבל לעיתים הפרטנרים שלנו לא מסכימים לעבוד בתכנית רב-שנתית.

אבל לפחות שנתיים.

בהקשר הזה, התכניות של חיזוק המגזר הערבי וחיזוק ביטחון ירושלים כן מהווים תכניות רב-שנתיות, גם על בסיס החלטת ממשלה של תוספת של אלפי שוטרים. ונכון, תמיד, כמו שאמרתי גם קודם: עדיף תמיד, בכל התחומים, להיות שם, אבל לעיתים זה בלתי אפשרי.

התייחסתי ל-2018-2017, ועוד הדגשתי שאנחנו מנסים להקדים ככל שניתן את הנושא של את"ן ל-2017. לא לדחות אותו ל-2018. לכן, עיקר התוספת שאנחנו מתכננים לתחום את"ן הוא ב-2017.

אבל אותן 130 ניידות חדשות שדיברת עליהן, מדובר על 2017. סוף 2016, תחילת 2017. מה קורה ב-2018? יש תוספת נוספת שמביאה אותנו לאט-לאט ליעד של 450?

אנחנו מדברים על קרוב ל-400 שוטרים, חלקם סטודנטים, שיתווספו ב-2018-2017. רובם ב-2017. עוד פעם, אני לא שולט כמובן בקצב הגיוס ודברים כאלה, אבל מבחינה תכנונית תקציבית, זאת המטרה וזה מה שאנחנו הולכים לעשות. בהתאם גם להנחיות וההכרזות של השר בוועדה פה.

טוב. חברת הכנסת תמר זנדברג ולאחריה נציג משרד האוצר, ואחר כך שאר החברים.

תודה רבה, אדוני היושב ראש.

אנחנו יושבים כאן בדיוק שעה ודקה מתחילת הדיון, ושאלנו וחקרנו מה האמצעים שבאמצעותם מתכוונים: גם המשרד לביטחון הפנים, המשטרה, וכמובן משרד התחבורה והבטיחות בדרכים – להפחית את הקטל בדרכים, את תאונות הדרכים. ולי חסרות שתי מילים שלא שמעתי, אפילו לא פעם אחת, למרות שהן הגורם המרכזי והחשוב ביותר שביכולתו להפחית את תאונות הדרכים, את ההרוגים בתאונות הדרכים, ואת תאונות הדרכים עצמן, וזה תחבורה ציבורית.

אני רוצה לצטט מהדו"ח שאנחנו, הוועדה הגישה, הניחה. הוא נמצא כאן, לפנינו. הדין והחשבון המסכם. הוא מראה בצורה מאוד-מאוד ברורה שכל - - - שפורטו כאן: תשתיות, סלילת כבישים, אכיפה, סטודנטים, כל אותם מיליונים – אין בכוחם באופן אמיתי להדביק את העלייה בנסועה ברכב הפרטי, שהיא בעצם הגורם המרכזי, לא רק לפקקים, לא רק לבעיות אחרות בדרכים, אלא קודם כל לתאונות הדרכים.

בשנת 2015 עלו 250 אלף כלי רכב פרטיים חדשים על כבישי ישראל. הדו"ח שלנו, של הוועדה, מצא ש-9% מכלל ההרוגים, 9% בלבד מכלל ההרוגים בתאונות הדרכים היו בתאונות דרכים שהיו מעורבים בהם אוטובוסים, וזאת לעומת חלקם של האוטובוסים בנסועה, שהוא 16%. כלומר, רק אם נעביר רק באוטובוסים, שיעור ההרוגים בתאונות הדרכים הוא חצי יחסית לנסועה. וזה בלי שדיברנו על רכבות, שמן הסתם שיעור הרוגים בתאונות דרכים ברכבות הוא קטן בהרבה עד אפס. בואו נגיד את זה ככה. רק באוטובוסים. שלא לדבר על נתונים מהעולם שמצביעים על הסיכוי להיהרג בתאונת דרכים לנוסעי התחבורה הציבורית לעומת נוסעי הרכב הפרטי, שהוא 92% פחות. נתון של ארגון התחבורה הציבורית האמריקאי. שלא לדבר על ניסיון מהעולם שמראה, למשל במקסיקו סיטי, שרק בעשר השנים האחרונות נסללו 1,000 קילומטר של נת"צים. אחד הפתרונות הזולים, שאפשר לומר שאפילו לפעמים מכניס כסף לרשויות המקומיות. בעשר שנים שבהן נסללו 1,000 קילומטר נת"צים במקסיקו סיטי, מספר ההרוגים בתאונות הדרכים ירד ב-40%.

(היו"ר חמד עמאר, 14:03)

זה נתונים מדהימים. אי אפשר להתווכח איתם. הם עולים פי כמה עשרות מונים על כל הניידות, שוטרים, סטודנטים, רמזור, כיכרות והסדרי מיתון תנועה שנעשה, והם חשובים. ההסדרים האלה הם חשובים. אבל נכון להיום, בגוש דן – אם נדבר על המרחב העירוני – 80% מהנסיעות מתבצעות ברכב פרטי, לעומת 50% מהנסיעות שמתבצעות ברכב פרטי במטרופולינים בעולם המערבי. כלומר, הפער בין הצורך והשימוש בתחבורה הציבורית, הרצוי והדרוש, לבין מה שקיים היום בישראל הוא פער אדיר. הוא פער שאי אפשר להמשיך ולהסביר אותו. הוא פער – אם נכמת אותו במספרים: אנחנו בכנסת, הדו"ח של מרכז המחקר והמידע – לא זה. שהזמנו לפני שלוש שנים – מצא פער בהשקעה של 86 מיליארד שקלים על פני עשר שנים. Themarker – מי שעקב – העיתונות הכלכלית עושה בימים האחרונים תחשיב משלה. הגיעה ל-250 מיליארד שקלים עד שנת 2030. קצת יותר על פני כמה. קצת יותר שנים. אבל ברור כאן שמדובר בפער אדיר שצריך להתחיל ולהדביק אותו.

עכשיו, לנושא שלנו. Themarker, למשל, לקח את זה מהזווית של הפקקים. אנחנו מדברים על הרבה מאוד יתרונות של התחבורה הציבורית: סגירת פערים חברתיים למי שאין לו רכב, הפחתה בזיהום האוויר, כמובן הנושא של הפקקים והזמן. אבל בהקשר של הדיון שלנו כאן, חברות וחברים, תחבורה ציבורית מצילה חיים. היא מצילה חיים. אנחנו ערכנו כאן, בוועדה, דיונים על הפגיעות מאופניים חשמליים, שעלו באלפי אחוזים בכמה שנים והגיעו לכמה מאות. ואם אינני טועה, להרוג אחד או שניים בשנים האחרונות.

ארבעה.

ארבעה בכמה שנים?

בשנה שעברה היו ארבעה הרוגים.

ארבעה הרוגים בשנה שעברה? אוקיי, סליחה, אני מתקנת. ארבעה הרוגים וכמה פצועים?

מאות פצועים. כ-700-600 פצועים.

מאות פצועים. כל אחד כזה הוא עולם ומלואו ומשפחה סביבו וחיים שנלקחים, והפצועים זה משפחה שנקלעת לתהליכי שיקום יקרים ופוגעניים וכולי וכולי. אנחנו מדברים כאן על 375 הרוגים בשנה. אם ניקח את הנתונים של מקסיקו סיטי או של ארצות הברית או של הדו"ח שלנו – אפשר להפחית אותם בעשרות אחוזים - - -

357. לא 375. 357.

357?

357.

סליחה. אני מתנצלת. אני מתקנת.

אבל אפשר להוריד אותם בשיעורים אדירים ובזמן קצר, באמצעות גורם שלא הוזכר כאן בכלל.

אז אני ממש-ממש חושבת שאנחנו צריכים להתחיל לשנות דיסקט בהקשר הזה. הניידות חשובות; והסטודנטים – ההקצאה שלהם חשובה; וכל אותם אמצעים טכנולוגיים שנתקין ברכבים והגורם האנושי וכל הדברים האלה – הם יפחיתו; הם יפחיתו בהשקעה אדירה. הם יפחיתו קצת. כאן יש לנו אפשרות להתקדם צעד אדיר וענק, בהשקעה שתיטיב עם כל המשק: עם הכלכלה, לפי דו"ח טרכטנברג; עם זיהום האוויר; עם אי השוויון הכלכלי; ועם הפחתת תאונות דרכים והפחתת הרוגים. אנחנו ממש נציל חיים עם האמצעי הטוב ביותר והמרכזי להפחתת תאונות הדרכים.

עכשיו, אני הייתי מצפה, עוד לפני, כאן, בדו"חות האלה שציינתי – זה התחלה. תחילת קצהו של הכרת הנתונים והמחקר. דיברת גם על מחקר שעושים. אני באמת הייתי מצפה באופן הדי מיידי, גם ממשרד התחבורה והבטיחות בדרכים וגם מהמשרד לביטחון הפנים, לערוך קודם כל עבודה של נתונים, שתראה לנו מה התחליפיות. כלומר, איזה שיעור נסועה עירוני והבין-עירוני שיעבור לתחבורה הציבורית – כמה הוא יפחית מתאונות הדרכים הקטלניות והלא קטלניות. מה המשמעות של זה מבחינה כלכלית. כי אנחנו מדברים כאן על 200 מיליון שקל וכולי, אבל זה תשואה בטוחה – בחיי אדם ובכסף.

(היו"ר יעקב אשר, 14:08)

אז אנחנו, כולנו, מדינת ישראל צריכה לדעת: כל 100 מיליון שקל, כל מיליארד שקלים, שיושקעו בפיתוח התחבורה הציבורית על כל הפתרונות שלה – כמה תשואה היא תביא לנו בהפחתת תאונות דרכים ובחיים. זה דבר, באמת כלי עבודה, אני חושבת בסיסי. ואני בטוחה שכשאנחנו נראה את הנתון הזה, לא יהיה ספק לאף גורם בממשלת ישראל או כאן בכנסת מהי דרך המלך ומה צריך לעשות כתוצאה מזה.

תודה.

גברתי, את ראית מה קורה בנמלי אילת, אשדוד וחיפה? כמה כלי רכב ממתינים?

זה מה שאמרתי: 250 אלף כלי רכב חדשים עלו הכביש רק בשנת 2015.

נכון, יש רווח למשרד האוצר. - - - גדולה למשרד האוצר.

בסדר, אבל ההכנסה הזו, אני משוכנעת שאם אנחנו נספור את המספרים בצורה הנכונה, אנחנו נגיע גם; אנחנו מדברים על זה בהוצאות בריאות, בכל מיני דברים. להסתכל על המס מהרכב שנכנס בנמל, זה דרך החור של הגרוש. אנחנו רוצים את כל הגרוש ואת הארנק עם כל הגרושים בפנים.

טוב. זה כולם רוצים. על זה אין חילוקי דעות. גם בנושא התחבורה הציבורית, אני חושב שאין באמת חילוקי דעות בינינו בעניין הזה. וגם אני, כידוע לך, וכמה שיתופי פעולה שלנו - - - של עירוניות ותחבורה ציבורית.

בהחלט. נכון.

חושב שבאמת זה אחד הדברים שבוודאי ימנעו. אנחנו מנסים כרגע להתרכז. זאת אומרת, אני מבין שגם דובר על זה בוועדה, אבל זה יותר קשור לתכנית העבודה של המשרד לגבי התחבורה הציבורית, והמנכ"לית תענה גם במבט הזה. רק אני רוצה למרכז את עצמנו באמת. זאת אומרת, המנכ"לית תענה ותרחיב אולי בעניין.

אני חייב להתפרץ ואני מתנצל. נייר עמדה כזה שמראה את - - - רגישות – הנפקנו לך לפני מספר חודשים. ראוי לציין את זה.

נכון. פשוט רק למען - - - יחד עם חבר הכנסת חמד עמאר ואני, כי כינסנו את שתי השדולות: את שדולת התחבורה הציבורית בכנסת והשדולה לבטיחות בדרכים, יחד עם אור ירוק, שגיבשו לנו ככה, מן הגורן ומן היקב.

יחד עם הרשות הלאומית. אני חייב לתקן אותך. סליחה.

יחד עם הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים.

הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, שעל סמך הנייר שלה - - - לדון בנושא הזה. - - - את כל הפרטים - - - בשלוש מילים, אולי ארבע: הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים.

אין בעיה. הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים וכל הארגונים.

באמת, גיבשו נתונים. עשו עבודה. גם הרשות וגם אור ירוק עשו עבודה כדי לגבש נתונים שלא קיימים כמעט בישראל.

אז קודם כל, אני מבין שזה הוגש למשרד התחבורה והבטיחות בדרכים, ואני מבין שלמשרד התחבורה והבטיחות בדרכים גם יש מה להגיד בנושא הזה.

לא הוגש אלינו. הוגש לחברת הכנסת - - -

הוגש, הוגש, גם.

לפני מספר חודשים הוגש גם - - -

הוגש גם אליכם, הגברת קרן טרנר.

הבנתי. חברים, אנחנו יכולים להתפזר עכשיו.

חבר'ה, אנחנו דנו - - - בנושא הזה - - -

חברים, תקשיבו, תהיה התייחסות של המנכ"לית לגבי תחבורה ציבורית, רק אני מבקש לא להתפזר יותר מדי. כי הרי גם את מסכימה איתי שלא דבר אחד צריך לבוא על חשבון השני. ועם כל הכבוד לתחבורה הציבורית, ויש לי המון כבוד לתחבורה הציבורית ולחשיבות שלה בנושא הזה של תאונות הדרכים – עדיין, בלי אכיפה ובלי תיקון תשתיות ותכנית ממוקדת ועשייה בשטח, אז עיקר חסר מספר.

אז אנחנו כרגע מנסים להתמקד על ההחלטות של הוועדה. בנושא של תחבורה ציבורית היו מספר החלטות, אני חושב משניות, שאנחנו נגיע אליהן גם בתאריכים שלהן ונדון בהן.

הן לא בטבלת המשימות. אני מסתכלת. בגלל זה גם לא התייחסתי. אני יכולה לדבר על תחבורה ציבורית הרבה מאוד זמן - - -

אוקיי. אז אני אתן לך קצת זמן.

כן, אבל כל הנאום הנלהב שלי היה - - -

אבל חברת הכנסת תמר זנדברג, את פותחת את הדיון עכשיו?

כן, אבל אדוני היושב ראש, אני חייבת. אתה עכשיו שופך מים על כל מה שאמרתי.

לא, לא, לא, לא, אוי ואבוי.

כי אתה מסביר שאין קשר בין תחבורה ציבורית לתאונות דרכים - - - בנפרד.

אני לא אמרתי.

לא, לא, לא. הוא אמר ההיפך. הוא אמר - - -

כל הרעיון היה אמצעי מרכזי להפחתת תאונות הדרכים. המפתח הוא תחבורה ציבורית. אז אם אנחנו עכשיו ננהל - - -

חד משמעית. אנחנו כרגע בדיון של ועדת משנה על מסקנות מסוימות, שאת בתור חברה בוועדה היית צריכה לדאוג שיהיו גם המסקנות האלה - - -

יש את זה.

אז יפה.

יש את זה. יש פה פרק, אבל - - -

אז נגיע אליהן. נגיע אליהן בעתן ובזמנן.

יש פרק של תחבורה ציבורית - - -?

כן.

נגיע אליהן. נגיע גם להכשרת נהגים, גם לדברים אחרים, ובוודאי מה שהיא מדברת: על תוספת תחבורה ציבורית.

בסבב הזה שלנו עכשיו, מר אלי מורגנשטרן ממשרד האוצר. רפרנט תחבורה, אגף התקציבים, משרד האוצר. אדוני, אני הולך להקשות עליך את החיים. אנחנו הולכים להקשות עליך את החיים בעניין הזה. כי אני רוצה, כהקדמה קטנה, רק פשוט לומר דבר אחד: אם לא תהיה תוספת משאבים ב"מכה" אחת, ולא הפריסות האלה שאנחנו מדברים עליהן; אל תשכח שכשאנחנו מדברים על ניידות חדשות – יש בלאי, יש זה. אנחנו בסוף נישאר על אותו מספר כל הזמן ולא יקרה כלום. אם לא תהיה איזושהי עליית מדרגה שמחייבת אחר כך שימור, שימור של המספרים האלה, אז לא יהיה כלום. ולצורך זה שזה כן יהיה, גם משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, בנושאים של הכבישים העירונים, וגם המשרד לביטחון הפנים, בתכנית התלת-שנתית שיש להם אותה, רק הם לא באים איתה כרגע אל השולחן, כי הם מבינים שהם לא יקבלו כסף; אני חושב שלמשרד האוצר יש פה תפקיד חשוב ביותר, ונשמח לשמוע את הדברים שלך.

אוקיי. תודה רבה.

אני אתחיל רגע מהדברים של כבוד חברת הכנסת על הנושא של תחבורה ציבורית. אני חושב שהסיכום התקציבי האחרון או הדיונים על התקציבים האחרונים בין משרד האוצר לבין משרד התחבורה והבטיחות בדרכים באמת מביאים בשורה של ממש בהקשר של תחבורה ציבורית.

אם אנחנו מדברים על תנועת מספריים של מעבר בין תקצוב, יש תנועת מספריים בין השקעת המשאבים של הממשלה בתחבורה ציבורית לבין השקעה בפיתוח כבישים, אז תמיד הכבישים הייתה החלק הגדול יותר והתחבורה הציבורית הייתה החלק הקטן יותר, והשנה לראשונה אנחנו החלפנו את התנועה הזו. ולמעשה, התחבורה הציבורית מתוקצבת בסכומים גבוהים בהרבה מאשר הסכומים שמתוקצבים עבור כבישים. שזה סוג של מענה ראשוני לנושא של תחבורה ציבורית וכמה הממשלה רואה בזה חשיבות.

אני אוסיף ואומר שאחד התקציבים היחידים, אחד המשרדים היחידים שהתקציב השנתי שלו גדל בצורה משמעותית בשנים 2017 ו-2018 זה משרד התחבורה והבטיחות בדרכים. התקציב של משרד התחבורה והבטיחות בדרכים גדל מ-15 מיליארד שקל להוצאות פיתוח בשנת 2016 ל-17.5 מיליארד שקל בשנת 2017 ול-18 מיליארד שקל בשנת 2018. שזה לא כולל עוד שני מיליארד שקל, מיליארד כל שנה, בהוצאות חוץ תקציביות של השקעה בתחבורה. אז זאת אומרת, יש גידול מאוד משמעותי בתקציבי התחבורה.

הרבה עסקנו פה או הוועדה עוסקת בשאלות של כמה כסף הוקצה למוקדי סיכון וכמה כסף הוקצה לפרויקטי בטיחות עירוניים. לפני שמדברים על פרויקטי בטיחות חשוב לשים לב שכל המשאבים של משרד התחבורה והבטיחות בדרכים למעשה בפיתוח כבישים מיועדים בשביל לשפר את מצב הבטיחות בדרכים. כלומר, כמו שדיברנו קודם על הנושא של תחבורה ציבורית – עשרות מיליארדים שהולכים להשקיע בתחבורה הציבורית בשנים הקרובות: אם זה ברכבת בין ירושלים לתל אביב, אם זה ברכבות הקלות בתל אביב וכל הרכבות הקלות בירושלים, בצפון – כולן למעשה משפרות את מצב הבטיחות בדרכים.

יש לכם איזשהו ידע בכמה?

כן.

עלייה בנסועה, בכמה נוסעים, בכמה קילומטרים, באיזה אמצעים.

הזכרת רק רכבות, כאשר בסוף רכבות זה לא תחבורה עירונית והיא די קשיחה. כלומר בסוף, החלק הארי של התחבורה הציבורית בישראל זה אוטובוסים: גם בין-עירוניים וגם עירוניים.

הסיכום התקציבי שלנו כולל מאות מיליונים לתוספת של פרויקטי שירות של קילומטראז' של נסועה של אוטובוסים. אנחנו רוצים בשלושת המטרופולינים: ירושלים, תל אביב וחיפה, שיהיה לנו הרבה יותר קילומטראז' של אוטובוסים, עלייה מכל הדלתות, כרטוס ללא נהג. זאת אומרת, מרכז הפרויקטים שלנו במטרופולינים, ויש מאות מיליונים בתקציב 2017 ו-2018 שמוקצים לעניין הזה.

יש לכם יעד מבחינת העלייה בנסועה? זאת אומרת, אתם יודעים מה היעד, לכמה נסיעות אתם שואפים?

אנחנו היינו שואפים להגיע לנתונים הבין-בינלאומיים שמדברים על 30% ו-40% פיצול התחבורה הציבורית במטרופולינים שלנו. אנחנו בוודאי עוד לא שם. ואנחנו פועלים גם ברכבות, גם ברכבות קלות וגם באוטובוסים - - -

אבל השאלה אם יש יעד. תראי, להגיע ליעד הזה, זה ייקח זמן והשקעה שלא נמצאת כרגע. מתוך תקציב של 15 מיליארד שקל, כמה מאות מיליונים לזה – זה לא יביא אותנו ליעד הזה בשנים הקרובות. השאלה: אם יש יעד? היום אנחנו ב-80%. כלומר, 20% - - -

מאות המיליונים זה תוספת על - - -

אז אני שואלת: מאות המיליונים האלה הן, בשנתיים האלה, בתקציב 2018-2017 – בכמה הן אמורות להגדיל את הנסיעות בתחבורה הציבורית בשלושת המטרופולינים?

לא יודעת, כי עוד לא הוחלט איך הן יוקצו. הרי יש חלופות שונות להקצאה שלהן, ועוד לא הוחלט איך הן יוקצו. את זה צריך לתכנן ולהציג. עכשיו, כשיש לנו את המסגרת, אנחנו פורטים אותה לתכנית.

כל פרויקט שאנחנו מבצעים מעל שלושה מיליון שקלים, אנחנו עושים לו בדיקה של התועלות המשקיות שלו: גם מבחינת זמני הנסיעה, עלויות תפעול הרכב, זיהום אוויר וגם בטיחות בדרכים. בוודאי כשמרחיבים כביש ממסלול אחד לדו-מסלולי, כמובן שכשהופכים צומת לכיכר, משפרים את הבטיחות. ויש לנו סטטיסטיקות שמשמשות אותנו כקווים מנחים בבחינות התועלת - - -

אני מציע שאפשר להכניס. הרי הוועדה הזאת היא לא וגם ההמלצות שלה הן לא הלכה למשה מסיני לגמרי, וודאי שאפשר להוסיף גם עליהן דברים. אני בהחלט חושב שהמנכ"לית והמשרד יסכימו שבמהלך הדיונים הבאים, באחד הדיונים הבאים בחודשים הקרובים, נקבל באמת גם את הסקירה הזאת של מה האחוז, לאן הם רוצים להגיע. זאת אומרת, יותר את המספרים ואת היעדים של המשרד, כדי שנוכל להתייחס.

הם קודם כל צריכים להציב את היעד, ואז להציג אותו בפנינו.

אבל היעד מוצב. היעד נמצא. ומדובר על תוספת - - -

אני לא התרשמתי - - -

אוקיי, אבל זה עדיין לא הדיון שלנו, ואנחנו - - - איתו כל הזמן.

אבל אם אפשר - - -

ברמה השנתית את שאלת: האם יש לי לשנה הבאה?

והיא אומרת לך שיש תוספת.

זה שבגדול יש לנו יעד להגיע לרמה בעולם, זה בסדר. זה נחמד. אבל כדי להגיע מ-x ל-y צריך לדעת מה המדרגות. איך מגיעים לשם.

אז אנחנו נקיים דיון - - -. חברת הכנסת תמר זנדברג, אנחנו נקיים דיון יותר מפורט בעניין הזה.

אין בעיה. אני רק מבקשת שהוועדה תבקש ממשרד התחבורה והבטיחות בדרכים בתכנית העבודה השנתית להציב יעד לעלייה, גם המטרופולינית וגם הבין-עירונית, באחוז הנסועה בתחבורה הציבורית ולהציג אותו לוועדה, ואבני דרך – איך מתכוונים לעמוד ביעד הזה.

ועל זה בדיוק דיברתי וזה מה שביקשתי, ונעשה את זה תוך כדי תנועה.

התייחסות אחת, ברשותך, אדוני: היעד קיים בתכניות העבודה של הממשלה – גם מבחינת פיצול הנסיעות, גם מבחינת נת"צים והעלייה בשיעורי הנסיעה. היעד ל-2025.

כן - - -. אנחנו יודעים את זה, אבל - - -

מצוין. אז על זה נדון ונראה את היעד אל מול הביצוע. כי את מה שאמרה המנכ"לית, אנחנו מתרגמים כרגע את התוספת התקציבית. תגידי אם אני מתרגם אותך נכון.

כן. יש יעד ארוך טווח. היעד של השנה הבאה הוא - - -

אנחנו מתרגמים את התוספת התקציבית כדי לראות איך זה מביא אותנו להתקדמות ביעדים, שכפי שאתה אומר: הם קיימים כבר. אוקיי. נעשה את זה בשיטות - - -

- - -

אני מציע שבוועדה; אנחנו ועדת משנה. בואו נתמקד בנושא - - -, ואז אם אנחנו מתמקדים בתחבורה ציבורית, אנחנו - - - תחבורה ציבורית.

בדיוק. זה מה שאני מנסה בג'נטלמניות לבקש מחברתי להשאיר אותנו מפוקסים. כי אחרת, באמת אולי משרד האוצר יודה לך על זה אחר כך שהוא לא יצטרך לתת תשובות על זה, אבל אנחנו רוצים לשמוע את התשובות ולשאול שאלות, גם קשות.

תודה.

הנושא הבא אחריו זה הסיפור של תכנית החומש של נתיבי ישראל, שיש עיסוק רב בדו"ח של הוועדה לגבי התכנית הזו ומה היא כוללת. התכולות של תכנית החומש, כפי שהזכירה המנכ"לית, גם בפרויקטי הפיתוח הבסיסיים; זאת אומרת, כבישים חדשים שהולכים לסלול אותם או שהולכים להרחיב אותם, שיקולי הבטיחות מהווים חלק מרכזי מאוד בנוהל פרט. בנוהל שעל פיו נקבעים הכבישים שייכנסו לתכנית. וכבישים אדומים, כבישים שיש בהם יותר תאונות דרכים, שבטיפול רגיל של מוקדי סיכון בסדר גודל של 10 מיליון שקלים עד 20 מיליון שקלים אי אפשר לטפל בהם, קיבלו מענה בתכנית החומש בהקשר של פיתוח כבישים. על זה נוספו סלים. סלים שונים, שכל אחד מהם מטפל בעניין הבטיחות בצורה שונה באותה תכנית. התכנית הזאת כוללת כ-11 מיליארד שקל – מיליארד ו-300 מיליון שקל בשנה לפרויקטי תחזוקה, אחזקת כבישים, שזה אומר שדרוג התשתיות, טיפול במקרי שבר; אם יש בורות. אם יש - - -

לעומת השנים הקודמות, מה ההבדל? מה המגמה?

ובכן, יש עלייה לעומת השנים הקודמות, של משהו כמו 150 מיליון שקל בשנה. אני לא זוכר את המספר המדויק כרגע, אבל זה יותר גבוה ממה שהיה בתכנית הרב שנתית הקודמת. זה תחום אחד.

בנוסף, יש פרויקטים של כבישים חוצי ישובים, שזה 500 מיליון שקל, שמוקצים לטובת כבישים שעוברים ביישובים במגזרי המיעוטים. כבישים ראשיים, כביש בין-עירוני שעובר בתוך ישוב עם מאפיינים עירוניים. ופה תכנית החומש כוללת 400 מיליון שקל לפרויקטים קטנים, ועוד 110 מיליון שקל לפרויקט חוצה טייבה.

זה ב-2017?

זו תכנית חומש מ-2017 עד - - -

זה מה שקיבלנו הבטחה. קיבלנו הבטחה מהשר ומהמנכ"ל הקודם שזה ב-2017.

חוצה טייבה. חוצה טייבה - - -

כן. זה יוצא - - -

כן. זה ב-2017.

חוצה טייבה – כביש - - -, בין-עירוני.

כן. והיה סיכום שהמכרז, לקראת סוף השנה, יפורסם.

הוא עתיד להיות זמין באמת בסוף השנה, תחילת השנה הבאה. השאיפה שלנו להוציא אותו - - -

אתה עדיין מדבר על הבין-עירוני - - -

להוציא מכרז עד סוף השנה? - - -

מר אלי מורגנשטרן, נציג משרד האוצר, דיבר על הסכום הכולל של - - -

כן, כן, הבנתי.

ולגבי חוצה טייבה, הכיוון הוא להוציא אותו באמת בסוף השנה, תחילת השנה הבאה. ברגע שהוא יהיה זמין, אנחנו - - -. זה בהחלט מה שאנחנו מנסים לעשות.

זו הבטחה שקיבלתי, דרך אגב. אני תושב טייבה. סבלנו מזה מספיק.

כן. תקצבנו קידום תכנון וקידום זמינות בשנים האחרונות.

אז כשאתה מדבר על 400 מיליון שקל, אתה מדבר על כל הכבישים שחוצים? זה לשנה ההשקעה – 400 מיליון שקל, או תכנית רב-שנתית?

תכנית רב-שנתית, תכנית החומש. ואני אציין רק - - -

אז בוא תחלק לכמה כבישים חוצים. אל תיתן לי מספרים גדולים - - -

חבר הכנסת חמד עמאר, אחת ההחלטות של הוועדה, ואני תיכף הולך לעשות את זה, זה היה גם שתוצג תכנית החומש לוועדה, - -

אבל אני רוצה תכנית שנתית.

- - והיא לא הוצגה - - -

בדיוק. כשאתה בא ואומר לי 400 מיליון שקל, כשאתה מדבר על כבישים חוצים, כמה כבישים חוצים יש לי?

אז אני אפרט קצת - - -

כן, בבקשה. זו שאלה מצוינת, ואולי אפילו קריטית.

ואם אתה מחלק אותם לכביש, כמה יוצא לכביש? וכמה בשנה? אתה מוריד אותי לסכומים מאוד מזעריים.

הם צריכים להעביר לנו את התכנית. החומש מחולקת לשנים.

אוקיי. אני אנסה לענות ככל שאוכל על השאלות. כבישים חוצי ישובים: כשאנחנו מדברים על 400 מיליון שקל, למעשה אפשר לקרוא לזה 510 מיליון שקל נוספים, כי יש - - -

לא, לא. אתה הורדת לי 110 מיליון שקל שהולכים לטייבה, בכביש 1 שאנחנו יודעים.

לא, לא - - -

זה בנוסף. בנוסף - - -

לא. אמרת לא. אמרת 510 מיליון שקל. הוא מוריד מהם 110 מיליון שקל. נשארים 400 מיליון שקל.

400 מיליון שקל פלוס חוצה טייבה.

400 מיליון שקל?

כן.

הדיון לא היה צריך להיות על תאונות דרכים, אדוני?

זה חלק מתאונות הדרכים.

אני אבנה לך תכנית השקעות. - - - בעל פה.

זה לא תאונות?

אתה יודע מה, זה - - -. זה גם תאונות וגם החיים שלנו.

מועצת המובילים, אנחנו נוגעים בכל הפנים - - -

באנו במיוחד, באנו מחיפה. שים לב, הם כולם צוות, כי חשבנו שזה חשוב – דיון בנושא תאונות הדרכים, בעלייה שלא מפסיקה. ואני שומע את המספרים האלה מכבודכם, חברי הכנסת. כבר יצא לנו, לא יודע מאיפה. השאלה אם הולכים לפתרונות, הולכים לעשייה.

סליחה, אדוני. אני קודם כל מכבד אותך מאוד שבאת ושמח שבאת מחיפה. ואנחנו נדבר גם על ההיבטים הנוספים. אבל אנחנו לא עושים פה דיון דקלרטיבי על תאונות הדרכים. זה נעשה כבר המון פעמים. אנחנו מנסים להיות מעשיים. אנחנו נכנסים כמו פקידים עכשיו, עם שאלות פקידותיות כאלה, ואלה השאלות החשובות. כי בסופו של דבר, כשלא תהיה את ההשקעה ואם לא תהיה אכיפה ואם לא יהיו ניידות ואם לא יהיו עוד מצלמות ואם לא תהיה עוד אכיפה בבתי המשפט, שתיכף נגיע לזה, ואם לא יהיו פרויקטים בחינוך, שנגיע אליהם – אז אתה רוצה, נוכל לדבר על זה 200 פעמים, ובכל פעם רק המספרים יהיו יותר גדולים. אז זאת העבודה שלנו ואת זה אנחנו עושים. אנחנו ועדת משנה. ועדת משנה זה משהו כזה קטן. כזה קטן, אבל מאוד-מאוד אפקטיבי ותכליתי. זה מה שאנחנו רוצים שיקרה פה.

בבקשה.

בשנת 2015 נעשה מיפוי של כל הכבישים חוצי יישובי המיעוטים בארץ. הגיע משרד התחבורה והבטיחות בדרכים ל-42 כבישים כאלו, ונעשתה הערכה ראשונית של העלות של כלל הפרויקטים והטיפול בהם.

שהם, אגב, נקראים כבישים אדומים היום בהגדרה שלהם?

לא. לא.

הם מוגדרים חוצי יישובים.

חוצים. אבל גם כאלה שאין בהם מספר תאונות גדול. אוקיי.

- - -

בסדר.

וזה - - -, בגלל שהרבה פעמים נוטים לדבר רק על כבישים שמוגדרים כמוקדי סיכון. הכבישים האלה לא מוגדרים כמוקדי סיכון מבחינת הפרמטרים של האם תועלת ההשקעה ביחס למספר ההרוגים מוצדקת או לא. ולמרות זאת מטפלים בהם בגלל שרוצים המשך.

אבל מה שאתה אמרת עכשיו: 42 כבישים על 400 מיליון שקל על חמש שנים – יוצא לך להשקיע בכל כביש שני מיליון שקל בשנה.

אז ברשותך, אני אשלים את המספרים האלה - - -

וכשאנחנו מדברים על תאונות דרכים - - -

רגע, חבר הכנסת חמד עמאר, תן לו לענות.

לא, לא, אבל זה - - -

עשית חשבון יפה - - -

כשאתה בא לחצות ביישוב כמו דליית אל-כרמל או עוספיה, לוקח לך שלוש שעות ביום שבת לעבור מהתחלת היישוב עד סוף היישוב. שם קורות תאונות הדרכים על הכביש הזה.

חבר הכנסת חמד עמאר, תן לו לדבר. כי אני חושב שאחרי שהוא יסיים נבין את זה יותר. אני לא יודע אם נסכים עם זה, אבל נבין את זה.

אז בגדול, היקף העלות של פרויקט חוצי היישוב הוא בסדר גודל של 20 מיליון שקלים. אנחנו מדברים על רשימה של 42 פרויקטים. סדר גודל של 850-800 מיליון שקל לכל הפרויקטים. כבר תוקצבו 200 מיליון שקל: 100 מיליון שקל ב-2015 ו-100 מיליון שקל ב-2016. בנוסף על אלו, נוספו עוד 400 מיליון שקל בתכנית החומש ועוד 110 מיליון שקל לחוצה טייבה.

וחלקם מטופלים גם במוקדי סיכון.

כלומר, מתוך 800 מיליון שקל, 700 מיליון שקל כבר מתוקצבים.

אבל אמרת שבממוצע עולה 20 מיליון שקל, ורק לחוצה טייבה זה 110 מיליון שקל.

כן. חוצה טייבה זה פרויקט מסוג אחר - - -

נכון.

אז זה לא בדיוק על כל ה-800 מיליון שקל. זה קצת יותר מ-800 מיליון שקל, בגלל - - -

לא כל כביש שחוצה ישוב - - -

לפעמים גם פתרת בעיה של כביש בשני מיליון שקל, גם כן.

מעולה.

תלוי מה הבעיה.

מעולה, אבל זה - - -

וגם לא כל כביש יטופל. כביש שחוצה ישוב – אנחנו מתמקדים בחברה הערבית בכבישים החוצים. אנחנו מתעדפים לגבי המסוכנות והיקף התנועה שם ומטפלים במה שצריך בכל כביש. לא כל הכבישים יטופלו, כמו שלא כל הכבישים במגזרים אחרים מטופלים, אבל זו הקצאה מאוד-מאוד גבוהה לנושא הזה. כביש חוצה טייבה לוקח תקציב נכבד, כי זה פרויקט פיתוח לכל דבר ועניין. זה כביש 444. הוא כביש ארצי. אנחנו מכפילים אותו לדו-מסלולי. אז אנחנו שמים אותו בצד. דליית אל-כרמל ועוספיה – פרויקטים בכל אחת מהערים בסדר גודל של 15 מיליון שקל שכבר תוקצבו לכל אחת מהערים פתרו שם את הבעיות. שלוש כיכרות בדליית אל כרמל ועוד איזה הסדר של כיכרות בעוספיה. הנושאים גם מטופלים במסגרות אחרות. אז זה סדר הגודל. לא הכול יטופל. הדברים הדחופים והמסוכנים יטופלו.

אוקיי.

עד עכשיו דיברת על כבישים חוצים.

כבישים חוצי ישובים, שזה סל אחד בתוך תכנית החומש שלא מוגדר פורמלית כפרויקטי בטיחות, אבל בפועל הוא ממש פרויקטי בטיחות.

יש לנו את הנושא של פניות שמאלה ופרויקטים קטנים. מקום שיש בהם פוטנציאל מאוד גדול לתאונות, עדיין לא עומד בסדרי העדיפויות - - -

אבל הייתי שמח אם היית מתחיל קודם כל לדבר כמה השקעה הולכת להיות בשנים הקרובות באותם כבישים שכרגע מוגדרים ככבישים אדומים, ואז לעבור גם לסלים הנוספים.

אז אוקיי. אז אני אדבר על מוקדי סיכון ועל כבישים עירוניים, ואחר כך אני אחזור להקדמה שלי. כי בסוף הם מתחברים אחד לשני.

במוקדי הסיכון, ההשקעה בשנים הקרובות תעמוד על 230 מיליון שקל לשנה, שזו הגדלה - - -

כמה מוקדי סיכון יש לנו?

סליחה. אני לא יודע את המספר המדויק.

משרד התחבורה והבטיחות בדרכים – כמה מוקדי סיכון יש לנו?

יש לנו עשרות בודדות. עשרות בודדות. אני לא יודעת כמה.

מה זה "עשרות בודדות"? מישהו יש לו נתון כמה מוקדי סיכונים?

בין 30 ל-40.

כן.

כמו שהצגתי קודם לכן, אנחנו כל שנה לוקחים את כל הנתונים של הרשת ומציפים כלפי מעלה, כאשר מוקדים שבהם אנחנו מבצעים פרויקט פיתוח, אנחנו לא נכנסים למוקד סיכון, כי במילא אנחנו הולכים - - -, וזה מוריד חלק מהפרויקטים. ואנחנו רואים מה ניתן לעשות בפעילות - - - ואז מתכננים.

זה סדר גודל של עשרות - - -

אבל יש עשרות בודדות של מוקדי סיכון - - -

66.

לא. לאו דווקא.

אבל יכול להיות שב-66 יש כאלה כבר שיש בהם היום שדרוג מחדש של הכביש או פיתוח חדש - - -

זו הנקודה של הפיתוח. שבמקומות שעושים פרויקט פיתוח - - -

אתה לא עושה גם וגם. זה ברור שלא.

כן.

כמה זה לעומת התקציב שהיה ב-2016?

בשנים הקודמות התקציב עמד על 192 מיליון שקל, כי זה היה שש שנתי. זה יצא ממוצע של 192 מיליון שקלים בשנה. אבל אני רוצה לציין משהו מאוד חשוב בהקשר הזה: במשך שנים רמת הביצוע של פרויקטים בפועל, שכבר התחייבו על ביצועם וכבר הוציאו התחייבויות לביצוע שלהם – הביצוע היה מאוד נמוך. בשנת 2016 מונה מנכ"ל חדש לחברת נתיבי ישראל – אני אומר דברים שבעצם תפקיד המנכ"לית לומר, אבל אני ממש מתרגש להגיד אותם. כי אני חושב שזה אחד הדברים שאני יכול לקחת איתי, איך אומרים? לעולם האמת.

ואמרתי גם.

היא אמרה.

כל הדברים שעשיתי בתפקידי. אז הדברים החשובים ביותר זה הטיפול בתאונות הדרכים.

יש מנכ"ל חדש בחברת נתיבי ישראל ששם דגש מיוחד על ביצוע של מוקדי סיכון. רמת הביצוע של מזומן, לא של הרשאות; הרשאות – ה-260 מיליון שקל שאנחנו מדברים בשנה זה הרשאות. צריך לבחון מה קורה בשטח בפועל; רמת הביצוע בשנת 2016 כבר מתקרבת ל-200 מיליון שקל מזומן, שזה כמעט פי שניים ממה שהיה בשנים קודמות, ואנחנו צופים בשנת 2017 רמת ביצוע של מעל 300 מיליון שקל. זאת אומרת, שמעבר לזה שתוקצבו הרשאות, תוקצבו תכניות, בשביל מוקדי סיכון, הביצוע של מוקדי הסיכון ברמה גבוהה בהרבה ממה שהיה בשנים קודמות.

ב-2018 אמורה להיות תוספת נוספת. כי אם הוא מבצע כל כך מהר וטוב, אז הוא גם יספיק לעשות את זה ב-2018.

לא. הנקודה היא שיש מחסנית של פרויקטים. אז ככל שייבצעו יותר פרויקטים, מן הסתם תרד ברמה מסוימת רמת הפעילות, בגלל שהבעייתיים ביותר כבר יטופלו - - -

הבנתי. הלוואי שנגיע לזה. זאת אומרת, תמיד יישאר לך אבל מספיק במה לטפל - - -

להוריד את הדירוג של - - -

בדיוק. אני חושב שחשוב להזכיר: הרשות חברה בוועדה הזאת.

רשות הדיבור הבאה אחרי חבר הכנסת הבא זה אתה. אז בוא נעשה את זה.

בניגוד למה שקורה במוקדי סיכון בין-עירוניים, לצערנו, במוקדי סיכון עירוניים רמת הביצוע עדיין נמוכה מאוד. ולמרות שתקצבנו 150 מיליון שקל בשנת 2016 ו-200 מיליון שקל בשנים הבאות: 2017 ו-2018 – 200 מיליון שקל בכל שנה – רמת הביצוע של המזומנים נמוכה, ואנחנו יודעים שיש רשויות רבות שהן מתקשות להוציא אל הפועל פרויקטים שאושרו להם. ושוב, גם פה הסיפור הוא דומה: אושרו, תוקצבו. כבר נמצא בספר התקציב או כבר נמצא בשלב שאחרי – נמצא במערכת המרכב"ה. כבר חויב, ועדיין הרשויות המקומיות לא מבצעות. אנחנו מנסים להבין מה הסיפור. למה הרשויות לא מבצעות. איך אנחנו יכולים "לדחוף" אותן. הפעילות שמשרד התחבורה והבטיחות בדרכים עשה עם 34 הערים שידועות כבעייתיות יותר, שפונים אליהן בפנייה יזומה ולא מחכים שהן ייפנו – ודאי אמורה לסייע. ועדיין אנחנו רואים רמת ביצוע נמוכה. יש ערים שלא מגישות בקשות. לא מביאים שום. יש שם הרבה תאונות דרכים והם לא עושים עם זה כלום. ואנחנו אומרים להם: נביא לכם כמה כסף שאתם רוצים, רק תעשו.

אז הסיפור של פרויקטי בטיחות עירוניים זה לא סיפור של תקציב. התוספת של עוד 150 מיליון שקל, אם ניתן לרשויות מקומיות כרגע – זה יתמסמס. זה לא יעשה עוד פרויקטים. הלוואי שינצלו את כל הכסף שיש עכשיו - - -

כמה במחסנית הקודמת יש לכם שלא בוצעו? זאת אומרת, כמה? בסך הכול, עם התקציב של היום, אז אני עושה חשבון מהר, מה שלא נוצל הרבה – יש לכם כמה מאות מיליונים טובים. ועוד לא בוצעו.

יש הרשאות - - -. כן. 500-400 מיליון שקל הרשאות שלא בוצעו - - -

- - - אומר שיש רשויות - - -

זה לכל המגזרים או שאתה מדבר על מגזר מסוים שלא מבצע?

זה המגזר היהודי. במגזר המיעוטים - - -

במגזר המיעוטים אתם מבצעים בעצם.

נכון.

נכון.

אנחנו לא מדברים על מגזר המיעוטים. רק על המגזר היהודי - - -

הוא מדבר כרגע על מה שנופל על הרשויות המקומיות.

את מה שאנחנו - - -

הרשויות המקומיות שלא מבצעות את הפרויקטים שהם מקצים להם תקציבים.

נכון. תשמע את סדר הגודל – 400 מיליון שקל.

כן.

קודם כל, במגזר הלא יהודי בחברה הערבית אנחנו כן מקצים תקציב לסינון והתקנים. זה תקציב יחסית גמיש. שם הניצול מאוד נמוך. אנחנו מתקצבים את זה ב-90% matching לביצוע עצמי, והניצול מאוד-מאוד נמוך.

לא 75%?

לא.

הניצול מאוד מה?

נמוך.

מאוד-מאוד-מאוד נמוך.

לא מנצלים.

לא חשבתם שכנראה שיש להם את הבעיה עם ה-10% שלהם, בגלל המצב של הרשויות המקומיות, במצב הסוציו-אקונומי. לא חשבתם אולי לבטל את ה-10% ולבצע את זה במאה אחוזים?

תראה, האמת שכאשר רשות מקומית מבקשת לבצע פרויקט לבד ואפילו להעמיד את ה-10%, אני מנסה לשכנע אותה. ומשום מה, הרשויות בחברה הערבית רוצות לבצע לבד ולשים 10%. איפה שאני יכולה - - -

ובפועל, חלק גדול לא מבצע. כנראה שבגלל ה-10%.

זה נכון.

אז?

האמת שגם במקרים של מאה אחוז לפעמים זה לא - - -

או בגלל ה-10% או בגלל דברים אחרים. או אולי ניהול לא נכון ודברים - - -

לא, לא. בוא לא נלך על ניהול לא נכון. תקציבים יבצעו.

מי שאין לו תקציב - - -

אז צריך להגיד שחלק מהרשויות המקומיות מנצלות יפה מאוד את התקציבים ומפחיתות את תאונות הדרכים. יש לנו ערים שלמות - - -

בכמה כסף מדובר לרשות של סימון?

מידי שנה משקיעים 25 מיליון שקלים בסימון והתקנים. מדובר על עשרות אלפים עד מאות בודדות של אלפי - - -. ואם אתם - - - את זה - - - מזה הם משמעותיים.

וזה קשור גם - - -?

- - - 10% שזה, חבר הכנסת חמד עמאר. 10% שזה לא משמעותי. לא יפיל ראש רשות.

לא משמעותי - - -

וכמובן שה-10% האלה יכולים להיות מתקציבי הפיתוח שמעמיד משרד הפנים.

התקציבים האלה מיועדים לסימון ליד בתי ספר, למעקות בטיחות ליד בתי ספר. ויש רשויות שעושות פרויקטים מאוד יפים. היינו בדיור בג'אסר א-זרקא לפני כמה זמן. ראינו איך ליד כל בית ספר יש את המעקה שמונע מתלמידים להתפרץ לכביש. יש רשויות שעושות יפה, גם ביהודי וגם בלא יהודי. ובשני המגזרים יש - - -

ואם רשות לא מבצעת ולא לוקחת על עצמה את הנושא, כמו בכבישים, אתם לא נכנסים לשם? כי בכבישים אתם בעצם מוציאים את המכרז ועושים את הכול.

איך אומרים: אני מתחילת הישיבה, עוד לפני שהיית חושב על הדבר הזה. ואתה יודע, אני זוכר את אחיי ראשי הרשויות. הם לא יאהבו את זה שאנחנו - - -

לא, לא. דווקא במגזר הערבי - - - ישמחו מאוד שיבצעו להם את הסימון - - -

לא, לא רק במגזר הערבי. אני מדבר גם במגזר הלא ערבי. חבר הכנסת חמד עמאר, אני מדבר לא על המגזר, אני מדבר בכלל: על כל מאות המיליונים האלה שמסתובבים. הם לא רק במגזר הערבי. הם במגזר היהודי, גם כן.

מה שדיברנו מבחינת בטיחות זה בעיקר במגזר היהודי. שם הרשויות המקומיות הן אלה שמבצעות את הפרויקטים. זו גם אחריות הרשות המקומית.

לא מבצעות. לא מבצעות. לא מבצעות - - -

- - -

דיברנו מקודם שנעשה ישיבה. אולי נעשה ישיבה מיוחדת עם ראשי השלטון המקומי, ולדעתי גם משרד התחבורה והבטיחות בדרכים. משרד התחבורה והבטיחות בדרכים באמצעות הזרועות האלה, האלה והאחרות. יכול להיות שצריך לשים, מה שנקרא לפרסם את רשימת הרשויות המקומיות אשר אינן - - -

תראה, בסופו של דבר, הרי מפילים את התאונות בסופו של דבר על שר התחבורה והבטיחות בדרכים, על השר גלעד ארדן, על המשטרה ועל אחרים. וראשי ערים צריכים לקחת אחריות. ואני אומר את זה כחבר פעיל מאוד בפורום ראשי הרשויות. קודם אני - - -. עם כל האהבה וזה, צריך באמת לראות איך אנחנו. אולי יש גם טענות שלהם לגבי טופסולוגיה קשה או דברים מהסוג הזה, שאני גם מכיר מול משרדי ממשלה. משרדי הממשלה לא חפים מטעויות. אבל בהחלט מתחזקת אצלי ההרגשה שנצטרך לעשות באמת דיון בנושא הזה, ואולי אפילו - - - מישהו רעיון שלכם: איך באמת דיברת על זה שקראת ל-34 ראשי הרשויות האלה וכולי. צריך, לדעתי, לנסות לאתגר אותם בעניין הזה.

בואו ניתן לנציג משרד האוצר לסיים.

אם אני יכול לסכם רגע במילה אחת את מה שאתה אומר על הבין-עירוני: הייתה החלטה של הוועדה כאן על תוספת של 150 מיליון שקל.

לא. בעירוני.

זה העירוני.

בעירוני, סליחה. ודיברנו עכשיו על העירוני בסוף.

גם אם היינו הולכים ועושים את זה ומוסיפים את הדבר הזה, זה לא יהיה נכון לעשות את זה בסעיף הזה, בגלל שעדיין לא נוצלו הרבה מאוד עבודות שצריכות להיעשות, ומה שמתוקצב היום בזה. עוד פעם: אני לא מקבל את זה כתירוץ. זאת אומרת, אנחנו נצטרך להתייחס לעניין הזה , כי בכל זאת הייתה החלטה ואנחנו נצטרך לקבל תשובה על ההחלטה הזאת. אבל השאלה: שוב, האם, בלי קשר לרמת הביצוע הזאת, ואם יבחרו מתוכם; יכול להיות שגם צריך להתחיל לתקצב רשויות שרמת הביצוע שלהן היא מעל 80% ומעלה. רשויות אחרות לא – שהן יתחילו לצעוק. אם הן יצעקו נוכל לצעוק עליהן חזרה ולהביא אותן לטעות שלהן ולבעיה שלהן. אבל השאלה: האם בגלל אותן רשויות שלא מבצעות, זה שאנחנו היום לא מוסיפים תקציב לדבר הזה; כי אני מבין שהתקציב לא היה 150 מיליון שקל והפך להיות 200 מיליון שקל. הוא היה 200 מיליון שקל והמשיך להיות 200 מיליון שקל בשנה הבאה.

בשנתיים האחרונות. שש - - -

בשנתיים האחרונות.

הוא היה 150 מיליון שקל לאורך השנים. בשנת 2016 הוא כבר גדל ל-200 מיליון שקל - - -

אז ב-2016 זה גדל. אז אין בעצם גידול כאן. אנחנו נצטרך להשאיר את זה בסימן שאלה, ובסיכום אני אתייחס לדברים האלה. אבל אנחנו שמענו את הנקודה הזאת של הניצול, שהוא קריטי. כי בעצם ב-400-300 מיליון שקל שמסתובבים כרגע, אפשר יהיה למחוק מהרשימה כמה עשרות מקומות שנקראים מקומות סיכון בתוך העיר.

הם תוקצבו רק בגלל שהם מוקדי סיכון.

אוקיי.

אבל שוב, יש ערים שמנצלות - - -

בוא תשלים את הדברים שלך. וגם אל תשכח את המשרד לביטחון הפנים.

המנכ"לית מדגישה כל הזמן שלא נזכיר את כל ראשי הרשויות ככאלה שלא מיישמים. כי יש רשויות שמיישמות בצורה מרשימה.

כן. יש רשויות שמבצעות יפה - - -

עכשיו, בנוסף לזה יש נושא נוסף שלא נכנסנו אליו – הנושא של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, בהקשר התקציבי. אחרי מספר שנים שלא היה גידול או אפילו היה קיטון בתקציב של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, השנה יש גידול של 28 מיליון שקל בתקציב. מונה יושב ראש חדש שיושב פה איתנו ושותק, אבל כולם מאוד מעריכים את הפעילות שלו ואת הרצון שלו לעלות רמה בצורה משמעותית את הטיפול של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים בתאונות, ומתוך רצון לקדם את זה ולראות את הטיפול המקצועי והיעיל ביותר. כולנו איתו בעניין. אז יש את ההגדלה בתקציב. גם המינוי של היושב ראש, שהוא מאוד-מאוד משמעותי בעניין הזה.

מר אלי מורגנשטרן – המשרד לביטחון הפנים.

בביטחון הפנים, לצערי אין לי תשובות מוכנות, מאחר וזה לא בתחום האחריות שלי. ביקשתי מהרפרנט שאחראי על זה שישלח לי תשובות. לא הספיק לשלוח לי תשובות עדיין. שלחתי לו תוך כדי הוועדה. אז אני מקווה שלוועדה הבאה – או שהוא יבוא בעצמו או שאני אביא את התשובות.

אז תמסור לרפרנט הזה שימסור הלאה לאנשים שמעליו: אנחנו רוצים תשובות ורוצים להתמודד איתן. התפקיד שלנו זה באמת לגרום לכך שזה יקרה. בגלל שאם האכיפה, אם כל הדברים באמת, ודובר פה על ההכפלה; אבל ההכפלה הזאת, כשאנחנו מדברים עליה היא גם לא רק הכפלה מלאה, ניצב ירון בארי, ראש אגף התנועה. הרי יוצאים גם כלי רכב משימוש בתוך זה. זאת אומרת שזה שימור ועלייה, אבל זה עדיין לא הכפלה מלאה, והיא ודאי לא ה-450 שאנחנו מדברים עליהן.

משרד האוצר חייב, חייב. וחבל. בפעם הבאה צריך לראות באמת שיגיעו שני הרפרנטים. כל אחד בתחום שלו. גם, אגב, רפרנט חינוך, שחסר לי פה, ממשרד האוצר. כי אנחנו רוצים לדבר גם על נושא החינוך, אבל כנראה שלא נספיק כרגע לעשות את זה. אבל אנחנו גם בסיכום נתייחס לזה. חייבת להיות פה אמירה של משרד האוצר לגביי העניין הזה. לא יכול להיות שבכבישי ישראל לא תהיה נראות של שוטרים ושל ניידות, שזה הדבר שהוא מספר אחת. הוא, ביחד עם מצלמות, ביחד עם אכיפה, ביחד עם תשתיות. הוא כנראה בראש המדרגה של ההתרעה, וממילא פחות תאונות דרכים. אנחנו, כולנו, יודעים את זה.

וגם של - - -, אגב. גם בתי המשפט.

והאכיפה גם בבתי המשפט, שזה גם נמצא אצלנו.

חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, יש עוד משהו שאתה רוצה להשלים?

כן.

אוקיי. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה.

כעבוד היושב ראש, אני השתתפי כמעט בכל הישיבות הקודמות ועד שהכנו את הדו"ח הזה. אני רוצה להדגיש נקודה מאוד חשובה: ההשתתפות של האוכלוסייה הערבית בתאונות היא לפחות כפול ממספר אלה שיש להם את רישיונות הנהיגה. זה אומר שצריכה להיות תכנית לטפל בזה. את זה אני לא רואה. כי, למשל: הסברה; למשל: התחבורה הציבורית בתוך היישובים. המיניבוסים במקום האוטובוסים. כי היישובים הערביים בנויים – מאות ואלפי שנים הם קיימים. אז הם לא תוכננו בכלל מההתחלה לכבישים רחבים, ואז יש לנו את העניין של כבישים יותר צרים, ואז אוטובוסים לא יכולים להיכנס. וצריכה להיות השקעה מטעם המשרד בכבישים עוקפים, ומסלולים, כבישים, לתחבורה ציבורית שיהיו בתוך היישובים. וזה צריך להיות חלק מהתקצוב של המשרד שלכם. זה אחד.

שניים, גם לתקצב ולדחוף בכיוון הכנת תכניות תנועה בתוך היישובים. אתה נכנס ליישובים ערביים – ברובם אתה לא רואה תמרורים. וכדי להקל, גם בתאונות הדרכים ולהקל בחיים, יש צורך גם לסמן תמרורים בתוך הכבישים. ולרוב, יותר כבישים של כיוון אחד, בגלל שהם צרים. את זה אנחנו לא רואים. אז אני חושב שאתם צריכים גם לדחוף את ראשי הרשויות ללכת לכיוון הזה ולתקצב.

שלושה, הנושא של הנהגים ונהגי המשאיות. הייתה לי שאילתה בנושא הזה. התשובה שקיבלתי לא מספקת, כי אני פונה למשרד התחבורה והבטיחות בדרכים, לשר התחבורה והבטיחות בדרכים, אלייך, כבוד המנכ"לית - - -

אגב, יש התייחסות להחלטות. בהחלטות יש - - -?

כן, אבל ההימשכות של הזמן. עד שמישהו יקבל תשובה: תבוא למבחן – לפעמים זה יותר משישה או שבעה חודשים.

אבל ענה המנכ"ל הקודם. רצית תשובה נוספת ואז גם אני עניתי. ענינו שני מנכ"לים על אותה פנייה. אני אחר כך רק הבנתי שזה לא סיפק, אבל ענינו שנינו.

בסדר. אני אומר: היות וזה לא מספק, אז צריכים לעשות מעשה כדי לפתור את הבעיה. כי יש מחסור ביותר מ-1,200 נהגי משאיות - - -

כמה? 5,000 נהגים חסרים. ואחר כך אתם מתפלאים למה העובדים שלנו - - -

רגע. הוא קיבל רשות דיבור. אנחנו נשמע אותך. האמן לי.

הוא אמר 1,200. הלוואי והיינו ב-1,200.

אז המחסור – אני פניתי בשתי פניות: פנייה של קיצור של משך הזמן. הפנייה השנייה: עד אז למה לא לייבא נהגים מחוץ לארץ כדי לקצר זמנית, עד שיהיו לנו מספיק נהגים, לקצר את משך שעות העבודה של נהגי המשאיות. כי הם בני אדם והם יכולים להתעייף.

הבאת עובדים זרים היא תחום שלם שמוסדר בהחלטות ממשלה - - -

במקום להביא עובדים זרים, תכשיר נהגים כמה שיותר מהר.

זה לא בסמכות המשרד שלנו. זה קיצור - - -

העניין שלנו בנושא ההסברה. נושא ההסברה גם בשפה הערבית. אנחנו לא ראינו התקדמות. אנחנו העלינו את זה גם פה, והיו המלצות והיו סיכומים, ואנחנו לא רואים את זה. אני שמח שקיבלתי גם פה תשובה בקשר לכבישים המובילים או החוצים של היישובים הערביים. במיוחד שמחתי לשמוע את העמדה שלך שאת מכבדת את ההסכם עם המנכ"ל הקודם ועם השר בנושא כביש 444, חוצה טייבה, שאני שמח לשמוע שלקראת סוף השנה יש מכרז ובשנה הבאה יש ביצוע.

יש את העניין של מעמדה של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. היא עובדת היום מכוחה של הוראת שעה. אנחנו לא רואים, ודיברנו שאין לה מעמד. אני שמח שיש הגדלה בתקציב, אבל זה לא מספיק.

בסוף 2017 אתם אמורים להתפרק.

כי היא לא תהיה קיימת עד אחרי סוף 2017. מה היוזמה שלכם, כבוד המנכ"לית, כדי שלפני התקופה הזו תהיה חקיקה ויהיה מעמד ויהיה תקציב, שזה התקציב שלה, והיא לא קשורה בכל מיני משרדים שהיא מממנת או מקבלת מהם? אז המעמד שלה, אני רוצה לראות אותו בתוך החוקים של מדינת ישראל – מעמד מוגדר. ואני שמח גם ואני מקדם גם את העבודה שלך. אבל עם מעמד מוגדר ועם תקציבים מוגדרים וסמכויות ויעדים.

תודה לך.

תודה רבה.

אני רוצה גם באמת להודות לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא שהיה גם חבר פעיל מאוד בשימועים ובוועדה שהביאה את הדו"ח הזה.

אנחנו נתקדם עכשיו. מנכ"ל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים.

למר גיורא רום - - -

רגע. דקה. אנחנו ניתן לו את רשות הדיבור. אנחנו נברך את מר גיורא רום על כניסתו לתפקיד כיושב ראש. אנחנו מברכים אותך בהצלחתך. ומאחר והוא חדש ויש לו פחד במה כנראה, אז סיכמנו שהמנכ"ל יציג את הדברים, ובישיבות הבאות אנחנו נשמע גם את מר גיורא רום. ואם הוא ירצה בכל זאת להוסיף משהו, אתה מוזמן להתפרץ כדין חבר כנסת.

- - - מר גיורא רום שהוא מגיע לכל ישיבה, שומע וכמעט לא זה, אבל הוא משתתף ועושה את הדברים הטובים שהוא צריך לתת.

אחרי מר מרדכי בהירי דואני, ידבר חבר הכנסת חמד עמאר. לאחר מכן, שאר הנציגים שנרשמו לדיון.

טוב. אני שמח שאני יכול לדבר, אבל - - -. יש פה מספר נושאים שמתייחסים לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים וניגע בהם אחד-אחד.

אנחנו שותפים בכל הוועדות. אנחנו - - - בכל המקומות. דובר פה על שקיפות. דובר פה בדו"ח שלכם ספציפית על פרסום. במידה ויתר המשרדים יאמצו את - - - הזאת, אנחנו נלך איתם ביחד ונפרסם את זה אצלנו באתר. אין לנו שום בעיה בנושא הזה.

יש התקדמות בעניין הזה?

אנחנו מחויבים - - -

יש. עוד אין מדיניות סדורה שקיבלתי אותה בצורה מסודרת. כשאני אקבל אותה אני אוכל לפרסם אותה.

ביקשתם עד תאריך מסוים, ואנחנו נכין את החומר.

לגבי מוקדי סיכון במתחם הבין-העירוני והעירוני: זו עבודה שכל שנה מתחדשת. הרשימה - - -. קחו את זה בחשבון. הדברים האלה הם - - -. אני לא בטוח שחוסר הביצוע של תקציב התשתיות העירוניות צריך להקטין את התקציב, אלא - - - למקום שכן מבצע. ואמרה את זה גם הגברת קרן טרנר בנושא הזה.

שמה זה אומר? מה זה המקום המבצע?

יש רשויות שמבצעות את העבודה שלהן בצורה נורא מהירה. תשית את הכסף למקומות האלה - - - את התקציב הזה.

ומה תעשה במקומות שלא? אתה מבין? הוא לא מוריד תקציב. הם לא הורידו תקציב.

חבר'ה, יש פתרונות לדברים האלה. יש פתרונות. הייתי מנכ"ל עירייה. אתה יכול לבוא עם קבלנים חיצוניים. יש דרכים לבצע - - -

אתה מדבר בעצם שמשרד התחבורה והבטיחות בדרכים ייכנס לרשות מקומית ויעשה בה עבודה.

אני מדבר שמשרד התחבורה והבטיחות בדרכים באמצעות - - -, שאם הוא יחליט, יוכל לבצע עבור הרשויות המקומיות. דבר - - -

אתה מבין את המשמעות של הדבר הזה, וברור שצריך - - -

נכון. פה מדובר, חבר'ה, בבטיחות בדרכים. לא מדובר - - -

אני יודע. את הרהורי ליבי בעניין אמרתי מקודם, אבל עדיין - - -

- - - היית ראש עיר - - -

בדיוק. אבל עדיין, בגלל זה, צריך חשיבה, ואנחנו נדון בעניין הזה.

צריך להתאים את הנעל לרגל, וזה מה שחשוב פה להבין.

לגבי ההסברה במגזר הערבי, אני רוצה להגיד שבשנה האחרונה יש עלייה של 75% בתקציב שמושת לצורך ההסברה במגזר הערבי - - -

כן, אבל ככל שזה קטן ואתה מגדיל באחוזים, זה לא משנה הרבה.

חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, אבל תעשה טובה: תן לנו להתקדם. אנחנו לא הולכים - - -

- - -

זה למראית עין – 75%. - - - ממה? מאפס?

אני רוצה לומר מילה אחת מבחינה הסברתית: יש בהחלט, אני חושב, שיפור די גדול בנושא של ההסברה. בכלל, באופן כללי.

יש עלייה. עלייה לא רק בתקציב, אלא גם באמצעי הפרסום. הכנסנו מאות אלפי שקלים השנה בפרסום במידה של הדיגיטל, שרוב החבר'ה הצעירים או הנהגים הצעירים במגזר הערבי מופיעים שם. אז את זה אנחנו עושים. אבל כמו שאתה מבין: מדברים פה על מאות מיליוני שקלים לבטיחות בדרכים, ומדובר פה על גרוש וחצי לרשות.

זה בדיוק מה שאמרתי: 75% ממה?

אז - - - לדבר על לא מה אנחנו עושים, אלא עם מה אנחנו עושים. עם מה שאנחנו עושים.

לגבי היפגעות הולכי הרגל – ביקשתם פה את הרשויות שלמעשה יש בהן היפגעות גדולה. זה קיים ברשות. זה מופיע אצלי גם פה. אנחנו יושבים על תכנית עבודה בנושא של הולכי רגל. זה קיים עם העבר. אנחנו מרחיבים אותה הלאה. זאת אומרת, לא הומצא פה גלגל מחדש. אנחנו מכירים את התופעה. אנחנו עושים אותה. אני רק רוצה לציין שבטווח של עשר השנים האחרונות יש ירידה בכמות ההיפגעות של הולכי הרגל, אבל לא באחוז שלהם מסך כל הנפגעים.

אנחנו עושים ומבצעים את זה. יש פה גם לוחות זמנים, דרך אגב. אנחנו, בלוחות הזמנים שמופיעים פה אכן נעמוד בצורה מסודרת.

אנחנו נשמח לפרסם את התקציבים הכלליים של כל הגופים באתר שלנו.

לגבי כביש 1 – יום לאחר מכן או יומיים לאחר מכן, ביום ראשון האחרון הנחיתי את המשנה שלי, מר צביקה דן, לקיים ועדת מומחים לנושא מה שקרה בכביש 1. אנחנו נכנסנו לכמה ועדות מומחים שהתייחסו בתקופה האחרונה למספר ועדות שהרשות ביצעה עם המלצות ומסקנות - - - בנושאים האלה.

בעצם, זה פעולות מחקריות, נקרא לזה ככה.

מעבר למחקריות, גם לביצוע.

דיברתם פה – יש פה נושא של נהיגה תחת השפעת אלכוהול. אני חייב להזכיר שרק 2.6% מההרוגים במדינת ישראל הם כתוצאה מבדיקה של אלכוהול. אנחנו סבורים שיש פה תת דיווח בנושא הזה. יחד עם זאת, יש פה פעילות הסברה, בכל יום בשעות הלילה, בתחנות הרדיו. אנחנו עושים פעילות ביחד עם המשטרה בסופי השבוע, במקומות שהם מרובים במבלים. והשיא של הפעילות מתבצע לקראת חג השנה האזרחית ב-31 בדצמבר, שבו אנחנו פרוסים בכל הארץ. ביחד עם המשטרה, ביחד עם הרשויות המקומיות, אנחנו עושים את זה.

תודה רבה.

חבר הכנסת חמד עמאר.

קודם כל, אני רוצה לברך אותך על כינוס הוועדה בפגרה. אני חושב שכל הנושא של תאונות הדרכים הוא נושא מאוד-מאוד חשוב. אנחנו, כאן, בוועדה, בוועדת הכלכלה, קיימנו גם דיונים מרתוניים בנושא, ודנו בכל נושא ונושא. ואני מציע לדיונים – אני באתי באיחור, כי אני הייתי בוועדת הפרס של יושב ראש הכנסת. אני יושב ראש הוועדה למאבק בתאונות הדרכים בדגש על תאונות עבודה. ואני הייתי מאוד מופתע: רק חמישה גופים הגישו מועמדות לפרס הזה. ואני אומר את זה כי אני רוצה לראות יותר גופים שיגישו לאותו פרס של מאבק בתאונות הדרכים לפרס של יושב ראש הכנסת.

נושא תאונות הדרכים כאן עדיין לא תפס. כמה שאנחנו מקיימים דיונים, עדיין לא תפס את המקום שלו, גם בממשלת ישראל. בכנסת, אני אומר לכם: אנחנו מקיימים הרבה דיונים בנושא, אבל אני לא יודע כמה דיונים מקיימת ממשלת ישראל בנושא של תאונות הדרכים.

אנחנו מדברים על עלייה. השנה כבר עלייה. כי אני זוכר שגם שר התחבורה והבטיחות בדרכים בשנה שעברה אמר לי: משהו חריג שקרה, שיש לנו 357, ואנחנו בעלייה מהשנים 2014, 2013. מ-290 לקפוץ ל-357. ואנחנו רואים שלפי התוצאות עכשיו אנחנו נהיה גם ב-2016 בעלייה מול 2015. וזה צריך להדליק נורה אדומה אצל כל הממשלה.

נכון.

לא רק לקיים דיונים כאן, בכנסת. כי אנחנו כאן יכולים לקיים דיונים. להשפיע כאן ושם. אבל אם הממשלה תיקח את זה לידיים, זה יהיה משהו אחר לגמרי.

ואני גם בהזדמנות רוצה לברך את המנכ"לית החדשה של משרד התחבורה והבטיחות בדרכים. זו פעם ראשונה שהיא משתתפת איתנו בוועדה כמנכ"לית, ואני מאחל לה בהצלחה. אני יודע שאת באה עם הרבה ניסיון של עבודה במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים ואת יכולה לתרום רבות לנושא. והנושא החשוב היום בכל הנושא של תאונות הדרכים – אני רוצה לראות באמת תכנית שתעגן את הכול. שכשאני לא אדבר על המשטרה – מה המשטרה עושה, מה משרד התחבורה והבטיחות בדרכים עושה, מה משרד החינוך עושה. איך אנחנו יושבים ומתכללים את הכול ביחד ויוצאים לצעד, לראות בסוף שנת 2018 ובסוף שנת 2019 את הירידה שתאונות הדרכים. אני לא רוצה לשבת כאן ולדבר על מוקדי סיכון ולדבר על כמה אני משקיע בתשתיות, כמה חסרות לי ניידות, ומה אנחנו עושים באופן כללי בשביל שבסופו של דבר תהיה לנו - - -

כמה כסף שמים למכה הזאת שאמורה להיות מכת מנע.

ומה שאני מציע לוועדת המשנה, ואני חושב שאחרי הוועדה שישבנו, בוועדת הכלכלה, ובאת קיימנו דיונים מעמיקים – לקחת נושא-נושא ולראות איך אנחנו מתקדמים עם או נושא. אם אנחנו לוקחים את התחבורה הציורית – מה שהעלית חברת הכנסת כאן – מה אנחנו עושים בתחבורה הציבורית? איך אנחנ מורידים? בכלל, הנושא של תרבות הנהיגה בתחבורה ציבורית קיימת אצלנו בארץ או לא קיימת.

אז לא היית בתחילת הישיבה. אנחנו מתכוונים לעשות ישיבות נוספות. שבישיבה הבאה כנראה יהיה מנכ"ל המשרד לביטחון הפנים. שנדון בכל - - -

בדיוק. זה הדברים שאנחנו נשב ונדון בהם נושא-נושא.

ולאחר מכן מנכ"לית משרד החינוך.

ושוב אני רוצה לברך אותך ולברך את המנכ"לית. את מר גיורא רום אני בירכתי כבר כמה פעמים על כניסתו לתפקיד ואני רוצה כבר להתחיל לשמוע אותו, את הפתרונות שהוא מציע לנו. כי אני יודע מה שהוא עשה ברשות התעופה האזרחית. את העבודה הטובה שהוא עשה שם אני רוצה גם לראות את זה כאן, בתחבורה הציבורית.

אז אנחנו, קודם כל, מצטרפים לאיחולים. וגם באמת חבר הכנסת חמד עמאר הוא פריק של בטיחות בדרכים. באמת. ידוע פה בכנסת ואדם שחי היטב את הנושא הזה. ואני שמח שבאת ואני מודה לך על שיתוף הפעולה, ואני אבקש אותך הלאה לצידי בעניין הזה, יחד עם שאר חברי הכנסת.

אנחנו כבר הגשנו להיות חברים בוועדה. כבר שלחנו לכם מייל. אנחנו רוצים להיות אתכם - - -

התקבלת ברגע זה.

אגב, משרד החינוך הוזמן. נמצאים פה?

כן, כן. אדוני, אני נמצא פה.

אז אם אפשר בשם ותפקיד, ולתת לנו באמת בפריף קצר את ההתקדמות שלכם, אם קיימת. אני שמעתי כמה דברים ועוד לא הספקתי לשבת לישיבת עבודה עם המנכ"לית, אבל הבנו שיש איזשהן התקדמויות בנושא הזה של חינוך תעבורתי ודברים מהסוג הזה. אני רוצה לשמוע ממך.

אדוני היושב ראש, שמי מקס אבירם. אני מנהל אגף זה"ב, נגישות ואורח חיים בטוח במשרד החינוך.

יש על הפרק – בדיון של ועדת הכלכלה עלו שלושה נושאים מרכזיים שמתייחסים לעניין הזה של משרד החינוך: אחד, זה החינוך התעבורתי והשילוב שלו בבחינת הבגרות. אני שמח מאוד שאמרת שיהיה דיון כאן עם מנכ"לית משרד החינוך. ואני מבקש התייחסות לעניין הזה של הכניסה להכנסה של התכנית הזאת לבחינת הבגרות. להשאיר את זה לסמכות שלה. זה לא מסמכותי להתייחס לעניין הזה. אני יכול להביע את דעתי בעניין הזה. אני מעדיף אבל להשאיר את זה לדיון עם המנכ"לית. זה היה נושא אחד.

הנושאים הנוספים.

הנושא השני זה היה הרחבת תכניות לבטיחות בדרכים, לחינוך לבטיחות בדרכים במערכת החינוך, במיוחד לגופים שבהם אין תמיכה של המשרד. אני מבין מתוך הדיונים שאני השתתפתי בהם שההתייחסות שם הייתה במיוחד למוסדות הפטור, שלא נמצאים בצנרת של תכניות הליבה, וכן הלאה. אז אני, מבחינתי, אשמח מאוד שיהיה לי תקציב, שאני אוכל להקצות אותו גם למוסדות הפטור ולמצוא פתרון לעניין הזה בהיבט של הבטיחות בדרכים.

כן. ההרחבה היא בכלל, וגם בדגש לרבות מוסדות - - -

אוקיי. בסדר. כן. אני מניח שאם יינתן זמן בוועדה הזאת, בוועדת המשנה, ואני אשמח שיינתן זמן כזה, שאנחנו באמת ניתן סקירה רחבה מאוד - - - במערכת החינוך, - -

זה מה שיהיה באותה ישיבה.

- - יינתנו תשובות גם בעניין הזה.

היה גם נושא נוסף של משמרות הזה"ב.

והנושא השלישי זה משמרות הזה"ב.

עכשיו, לגבי משמרות הזה"ב, ועדת הכלכלה במקרה הזה, לדעתי, לעניות דעתי, טועה בהחלטה שלה לנסות. היא החליטה שם שהיא ממליצה - - -

שיתוף פעולה עם המשטרה ועם המשרד לביטחון הפנים.

קודם כל, הפעילות הזאת נעשית בשיתוף פעולה מלא בין אגף התנועה, יחידת השת"מים שם, לבינינו. הם בעצם מפעילים את ההדרכה ואת ההצבה של התלמידים – גם בכיתות ה' וגם בכיתות ו'. אבל הקביעה שם הייתה שתכנית משמרות הזה"ב תורחב לכלל הכיתות. זה לא יכול להיות. אני אגיד גם למה.

על בתי הספר.

משמרות הזה"ב מוצבות במקומות מסוימים סביב בתי הספר, תחת החלטה של ועדה עירונית שיש בה מהנדס עיר, משטרה, חינוך וכן הלאה, שמחליטים שהתנאים התעבורתיים והבטיחותיים מתאימים אכן להצבה של משמרות הזה"ב. לאורך 40 שנים או 50 שנים - - -

כן, אבל מה שביקשה הוועדה זה בעצם לקבל דו"ח – מה המדיניות שלכם בקטע של מדיניות להרחבה. הרחבה – אני לא אומר כל בית ספר, אבל - - -

אז אני אומר. אנחנו נרחיב. אני אומר: אנחנו, בדיון שיהיה על החינוך, אנחנו נרחיב את הסיפור הזה ונדבר גם על מושג שאנחנו מנסים להנחיל היום למערכת, שנקרא: מעטפת הבטיחות סביב ההגעה והיציאה של תלמידים מבית הספר, גם בבוקר וגם בצהריים, שבתוכו יש גם את הנדבך הזה של משמרות הזה"ב. ואנחנו ניתן את דעתנו בעניין הזה.

אוקיי. אז אני מקבל את התשובה הזאת. לא מקבל אותה ברמה הפרוצדורלית, ואני אגיד לך גם למה, אבל זה לא רק אתה. זה גם שאר משרדי הממשלה. אותן תשובות שהיינו צריכים לקבל עד לתאריך ה-15 בספטמבר לא התקבלו בוועדה, ואני מצר על כך. ואני מבקש גם שתעביר את זה לגורמים שלך במשרד. אבל מאחר ואני גם חזיתי שכך כנראה יהיה, לכן גם קבענו את זה בצורה כזאת שנלך משרד-משרד עם המנכ"ל או המנכ"לית של אותו משרד. והיום, הראשונה שנמצאת כאן זו הגברת קרן טרנר.

אני רק רוצה, ברשותך, עוד הערה אחת: בעניין של החינוך התעבורתי והשילוב שלו בבחינות הבגרות – אני הצפתי את זה בפני המנכ"לית שלי, ואני מניח שהתשובה תהיה. עם כל הכבוד לי כמנהל אגף, יש דברים שלא בסמכותי. יש אנשים - - -

חד משמעית. חד משמעית. לכן ביקשתי - - -

אבל בחוזר המנכ"ל של מנכ"לית משרד החינוך דובר אם יהיה תקציב. כאילו שזה לא בדיוק גבוה בסדר העדיפויות.

אני שמעתי שיש התקדמות. אני שמעתי שיש התקדמות, אבל אני אשמח לשמוע את זה במכתב רשמי ואחר כך גם בוועדה.

תודה רבה.

מר מרדכי פדר, יושב ראש מתונה – ארגון למאבק בתאונות הדרכים.

תודה רבה, אדוני היושב ראש.

רק הערה בכובע של בוחן תאונות דרכים, בקשר לתאונות בכביש מספר 1: יש כשל בכביש שאף אחד לא העלה אותו, המשטרה לא מדברת עליו: מתחת לגשר של עין חמד, מה שקורה זה שכנראה באו משני צידי הכביש. הכביש נגמר יותר מדי גבוה. אין מספיק מקום מתחת לגשר. פשוט עשו תעלה מתחת לגשר. מה שקורה זה שנהג נוסע בנסיעה של בין 70 קמ"ש ל-100 קמ"ש, נוסע בפיתול של S, יורד לתוך הבור ואחרי כמה מטרים עולה.

רק לא שם התאונות.

התאונות הן בקרוב לאזור הזה. מה שקורה זה - - -

התאונות רחוקות משם מרחק משמעותי. רק מבחינת העובדות.

אנחנו בוחנים את השינויים האלה.

מה שקורה זה שיש כוחות על הנהג, שלא רגיל אליהן. אוקיי? הנהג לא יודע מה שהוא עושה. הנהג יכול אפילו מאות מטרים לאחר מכן לאבד שליטה על הרכב, וזה המקומות שיש את התאונות. זה כל מה שאני רוצה להגיד בנושא הזה. זה מקשה על הנהג לעשות משהו שהוא לא רגיל אליו ושהוא לא יכול לעמוד בו.

ברשותך, אדוני היושב ראש, אני רוצה להמשיך במסורת של שיר קטן.

30 שניות שיר.

"הקטל בדרכים, מלחמת אזרחים, עם הרוגים ופצועים, אבל אין פה אחרים. זה אנחנו האויבים. ובמצב כזה, למי אני פונה? כל אחד עושה את מה שהוא רוצה ואומר: לי זה לא יקרה.

גם בין משרדי הממשלה אין שיתוף פעולה. כל ישות בפינתה ממזערת תרומתה, אך מחכה לתהילה.

צעד ענק עשה העומד בראש ועדת הכלכלה כשהרים את הכפפה, ובזכותו עוד היד נטויה אצל ראש הממשלה. אבל בינתיים, כל הדיבורים, כל המילים הכתובות, וכן, אפילו כל השירים, לא מספיקים להוריד את מספר הנפגעים.

צריך רשות מרכזית שאיננה כבולה, נטולת אינטרסים, העומדת איתנה. שמתוך מקצועיות תכתיב למדינה, גם למשטרה וגם למשרד התחבורה את דרכי הפעולה לשינוי המגמה. כי מה שצריך לעשות אנחנו יודעים: לחקור כל תאונה ולבצע תיקונים. לשים את האגו בצד ולהקשיב לתושבים. לעבוד עם השכל ולא רק כמו מהנדסים. כי רק כך יש סיכוי שנציל חיים".

תודה רבה.

תודה לך. האמת, זה לא שיר – זו תפילה. כמו שאנחנו מכירים את מדינת ישראל, זו תפילה. לחלק מהדברים אני יכול להסכים, לחלק קצת פחות, למרות שזה בחרוזים יפים מאוד.

תודה רבה לך.

דוקטור יעקב אדלר, אנשים באדום, או הגברת עדנה צונץ. אחד משניכם, בבקשה.

הפור נפל עליי.

אני עסקתי בנושא תאונות הדרכים במשך 20 וכמה שנים שהייתי מנהל המיון ב"שערי צדק", וטיפלתי בנפגעים הרבים שהגיעו אלינו. אני רוצה לומר דבר אחד: אנחנו דיברנו היום כאן על נושא התשתיות 90% מהזמן. הגורם העיקרי לנושא תאונות הדרכים זה הגורם האנושי – התנהגות הנהגים. וכאן, לדעתי, צריך לשים את הפרופורציה הנכונה. לדבר 90% מהזמן איך משפרים את ההתנהגות של - - -

אני עוצר אותך שנייה. אני עוצר אותך באדום, שנייה אחת.

כמו שאתה יודע, ואמרתי בתחילת דבריי: היום מכבדת אותנו מנכ"לית משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, שהחלק המרכזי של העבודה שלה זה התשתית ולא האכיפה ולא החינוך. בישיבות הבאות, שאני כבר מזמין אותך מראש ודורש שתגיע, תהיה התייחסות ודאי במשקל הראוי לדברים הללו. אבל אנחנו לא יכולים לעשות את הכול ביחד. יש חלוקה בהחלט שווה בין כל המשרדים. כל אחד באחריות שלו בעניין הזה.

אני מקווה שהישיבה הבאה תדון בנושא הזה, שהוא הנושא המכריע.

בהחלט.

בנושא התשתיות יש לי הערה: הרחבת הכבישים ועשיית כבישים מהירים יותר, גורמת לזרימה יותר מהירה של התחבורה. ככל שהזרימה יותר מהירה, מספר התאונות עולה, חומרת התאונות עולה, וגם ההרוגים עולים. אם אפשר לרסן את התחבורה הפרטית על חשבון התחבורה הציבורית, אנחנו נגיע לאן שאנחנו רוצים להגיע. בינתיים, הקו היה הפוך. זאת אומרת, הרחיבו כבישים, עשו כבישים מהירים יותר, וזה היה על חשבון האוטובוסים, הנת"צים, שאף אחד לא שם עליהם, וכולם נוסעים בנת"צים, והאוטובוסים בצד.

תודה רבה.

עורך הדין יניב יעקב, עמותת אור ירוק. בבקשה.

תודה, אדוני. בראשונה להצטרף באמת לברכות לאדוני ולמנכ"לית הנכנסת – כבר לא כל כך חדשה – הגברת קרן טרנר.

מתחילת השנה אנחנו עומדים על 264 הרוגים, וזו שנה רביעית של עלייה בהרוגים. בגלל זה גם היה כל הנושא של הכינוס. הפתרון המיידי, לדעתנו, חייב להיות דבר ראשון אכיפה. הנושא עלה. אנחנו מדברים על ירידה של 30% במספר השוטרים. הפתרון הוא להוסיף 250 שוטרים; ירידה של למעלה מ-60% בניידות. להוסיף 200 ניידות ומצלמות. במקום 100 שיהיו כמו 300 בהחלטת הממשלה. אלו הצעדים - - -

אחר כך גם צריך לראות מה עושים עם התפוקה של המצלמות הללו.

נכון, וזה פתרון - - -

עם הדו"חות.

עם הדו"חות. שזה עוד שלב של בתי המשפט וכולי.

אין ספק - - -

אני מציע גם לבדוק מה עם ההחלטה להוסיף עשרה שופטים, שישנו את התפוקות של המצלמות האלה.

נכון. נכון. נכון. נכון. נכון.

בין היתר, גם זה.

זה הפתרון היחיד שיוכל - - -

או העלאה של הרף, ואז אתה מביא פחות לבתי המשפט.

גם וגם.

לא, אבל חבל - - - עוד מצלמות, אבל - - -

גם וגם. שני הדברים ביחד זה הפתרון: רף ושופטים.

אבל אגב, אני רוצה לומר רק דבר אחד שהוא לא כל כך זה, אבל הוא אמיתי. כולנו מכירים את זה. כולנו יודעים את זה. אין לי ספק שברגע שיהיו יותר מצלמות, גם אם בבתי המשפט הסחבת תמשיך יותר, אבל עצם הימצאותם של המצלמות – והיום כל אחד הרי ב-Waze שלו יודע איפה יש מצלמות ואיפה לא – זה ודאי שזה גם מרתיע.

שיידעו איפה, הם רק ייסעו יותר לאט.

זה כמו, הייתי אומר: 10% מניידת, במידה מסוימת.

לא כל נהג יידע שאחרי שנתיים-שלוש יגיע תורו לבית המשפט - - -

אוקיי, עוד דבר. בואו, חבר'ה, זה לא בית מרקחת.

- - -

כל בעיה יש לה בעיית משנה ובעיית משנה נוספת. אבל כדי שנפתור.

אני אומר: זה ירתיע. זה ירתיע, חד משמעית.

בבקשה. תשלים את דבריך.

- - - אבל זה פתרון אפקטיבי באופן מיידי.

אני הופתעתי וגם צר לי לשמוע על הנושא שהתקציב של מוקדי הסיכון יהיה 230 מיליון שקל בשנה בלבד. יחד עם זאת, אני בוחר כן לשבח ולהיצמד לאמירה של השר שהבטיח שכל מוקד סיכון שיהיה בר ביצוע יתוקצב. אין ויכוח לגבי היכולות של השר להזיז דברים, כך שאני בטוח שגם בנושא הזה, אם התקציב לא יהיה דרך משרד האוצר, התקציב יבוא ממשרד התחבורה והבטיחות בדרכים.

לצערי, חבר הכנסת אורי מקלב יצא, אבל אני מבקש, מאחר שהנושא עלה, לדייק בעובדות. ועדת המשנה בראשותו הוקמה באוגוסט 2015. אנחנו באור ירוק פנינו מספר פעמים בבקשה לקיים דיון דחוף. במשך חמישה חודשים הוועדה לא התכנסה. לאחר מכן, הנושא עלה בראיון - - -

אני רוצה לומר לך: שוב, לא בגלל שאני חבר במפלגתו של חבר הכנסת אורי מקלב, ידידי הטוב, אלא הייתה החלטה. הרי בעצם ועדת משנה היא יד ארוכה של ועדת הכלכלה. לוועדת הכלכלה יש יושב ראש דומיננטי מאוד ואחראי מאוד. והוא החליט, קיבל החלטה, שוועדת המשנה לא תתחיל לעבוד לפני שהדו"ח יהיה ממוצה, סגור, ברור, ואז יטילו עליי את עבודת המעקב וכולי. ולכן התעכב העניין הזה. לא בגלל אי רצון של חבר הכנסת הרב אורי מקלב, שהוא אחד מחברי הכנסת היותר חרוצים שקיימים בבניין הזה. כמעט ישן פה לילה-לילה.

אין ספק לגבי החריצות של חבר הכנסת אורי מקלב - - -

אוקיי. אז אני מציע שאם היה משהו ביקורתי בדברים שלכם בלי שבדקתם, אז בוא תתנצל ונסגור את זה.

לא. אז לא. מה שאתה אומר, אדוני, חשוב לי לציין, כי הוא העלה את זה לפרוטוקול: הביקורת נעשתה באופן ענייני. הביקורת הייתה מדויקת. ועדת הכלכלה התכנסה - - -

ותוסיף - - - שלך עוד משפט: אם טעינו, אז אנחנו מתנצלים. זהו.

אני אשמח להציג את התמליל, לשבת עם חבר הכנסת אורי מקלב. חוץ מזה שהרגישות שלו לעניין - - -

טוב, נו. אוקיי. רבותיי, כוחנו באחדותנו. אז בואו נמשיך באווירה טובה.

ועוד משהו: רק לצורך העניין, אני מבקש שתישאר לעסוק בענייני הרשות. לא בענייני אור ירוק.

תודה רבה לך.

מר ישראל ארד או הגברת נילי קשת.

צהריים טובים. שמי נילי קשת. שמונה שנים אנחנו מגיעים לכנסת לוועדות השונות. אנחנו מורים לחינוך תעבורתי. ועד מורי החינוך התעבורתי הוקם, הוועד קם, כי במשרד החינוך התקבלה החלטה לבטל את החינוך התעבורתי.

אני רק רוצה לחדד פה עד כמה החינוך חשוב. וראש את"ן יצא והוא דיבר על ההשפעה. אז כל הגורמים שאתם דיברתם עליהם, לרבות התחבורה הציבורית, הם גורמים נראים, מידיים, שבדרך כלל כסף יפתור את הבעיה שלהם: אם זה מוקדי סיכון, אם זה תשתיות, אכיפה. האכיפה יש לה איזושהי השפעה, אבל לא בלי החינוך.

כל הגורמים האלה שדיברתם עליהם, השתפרו במהלך כל השנים האלה. אני אקח מ-2009. כי עד 2009 הייתה ירידה בעקומת תאונות הדרכים, ועד אז אנחנו לימדנו את המקצוע שעתיים בכיתות י' וי"א – התנהגות הולכי רגל, הרכב הדו-גלגלי, וכמובן התנהגות הנהג. הכול בנושא ההתנהגות. ונרשמה ירידה הדרגתית מתונה בקטל בדרכים. עכשיו, כל הגורמים האלה הם נראים ומידיים. החינוך לא נראה, הוא לא מיידי, ומ-2009 נהרסה לגמרי התשתית של החינוך התעבורתי. ודוקטור יעקב שיינין, שהוא עמד בראש הוועדה ב-2015, שלח דו"ח לכל - - -

גברתי, אני אמרתי ואני אומר במענה, אני רק רוצה לומר לך מה שאמרתי מקודם, שאחת הישיבות הבאות יוקדש לעניין הזה.

התשתית נהרסה לגמרי. זה שראש אגף בטיחות בדרכים יושב פה ומעביר את האחריות למנכ"לית – אנחנו ישבנו איתה. היא אמרה שזה כמו כיבוד הורים. המדיניות שלה שזה לא יהיה מקצוע לבגרות. ואני פונה לוועדה ומתחננת: תפטרו אותנו מהתפקיד שלנו, אבל שזה יהיה מקצוע לבגרות, כפי שקבעו כל המומחים, ולא אלה של משרד החינוך.

רק לציין לכם שב-2011 הייתה ועדה בין-משרדית, שלושה מנכ"לים: הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים ומשרד החינוך. היה אז מנכ"ל משרד החינוך המיתולוגי, דוקטור שמשון שושני. הוא קיבל את המסקנות. וגם שם, כשהעמידו את החינוך התעבורתי על המוקד כדי לבחון אם בכלל צריכים חלופות – נקבע שצריכים ללמד את השעתיים האלה לבגרות. היום המקצוע הזה לא לבגרות. אין בו ציון בחוזר המנכ"לית.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה לך, ותודה על ההשתתפות שלך בוועדות.

מר גבי בן הרוש, יושב ראש מועצת המובילים והמסיעים.

תודה רבה.

סליחה, אדוני, זו הישיבה הראשונה של ועדת המשנה?

כן.

אז קודם כל ברכות.

תודה.

ואני אנצל את הבמה: ברכות גם לגברת קרן טרנר, המנכ"לית. יש לי איתה הרבה שעות כשהיא הייתה במשרד האוצר. אני נאבקתי בנמלים. אני יודע שהיא אישה, איך אומרים: תזיז את העניינים, ולא רק בתשתיות. מכיר את היכולות שלה, ושיהיה לך בהצלחה.

הרי זומנו, והייתי בטוח, אחרי כל השימוע שהיה מתחילת השנה, שהולכים לאיזה מהלכים ממשלתיים, כי כבר אנחנו יודעים את כל התוצאות. אני חבר של כל אותן ועדות חקירה למיניהן. ולצערי, אפילו המלצה אחת לא הושמה. אני בשבוע הבא במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים עם אותם הנושאים. אני מקווה שוועדת הכלכלה ואדוני, ועדת המשנה, ועברנו פה ועדות משנה, כן תדחוף. והבקשה שלי היא שבמושב החורף, אותם הנושאים שאנחנו עובדים עליהם עם הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ואנחנו מתקדמים יפה, ועם משרד התחבורה והבטיחות בדרכים – שפה לפחות, במושב החורף - - -

באיזה נושאים? חקיקתיים? מה?

נושאים חקיקתיים. נושא שוטרי אגף התנועה, נושא הכשרת הנהגים. כל אותם הנושאים - - -

נמצא בדו"ח - - -

בדיוק. בדיוק.

יש לוחות זמנים. אנחנו נגיע אליהם.

אז אדוני, אנחנו נצטרך לבוא לפה - - -

אני מוניתי לתפקיד הזה בשלהי המושב הקודם. קיבלנו אישור לישיבה מחוץ לזמן הפגרה. אנחנו "נגנוב" עוד אחד כנראה בזמן הפגרה, ולאחר מכן במושב החורף הולכים להיות ישיבות אינטנסיביות. אני אתחיל להמאיס את עצמי עליכם. תאמינו לי.

הלוואי שזה יהיה, וכבר היו מקרים מעולם. הנה, אני מבטל חופשה באילת בשביל לפגוש אותך, גברתי, ביום ראשון. חופשה. אין לי ברירה. אין לי ברירה. אני מבקש, אדוני, איך אומרים, בכל לשון של בקשה: שוועדת הכלכלה, כשאנחנו באים עם הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ועם משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, במושב החורף לסכם את אותם התנאים שאנחנו גוררים איתנו למעלה מ-20 שנה. יש דו"חות, יש המלצות, של כל אותן התאונות הקטלניות.

תודה רבה.

תודה רבה לך.

אני מבקש דקה אחת בהקשר אליו.

כן.

אבי גולן, יושב ראש ארגון מורי הנהיגה בישראל.

קודם כל, אני מברך את המנכ"לית. שיהיה לה בהצלחה. ונברך גם אותך.

אני ממשיך את דבריו של חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, לגבי זמן ההמתנה למבחנים. קודם כל, אני מברך את שר התחבורה והבטיחות בדרכים שמנסה לפתור את הבעיה והוא נתקע בבעיות משפטיות, והוא עושה מה שאף שר לא עשה במדינת ישראל. ובקשה קטנה: לנסות לזרז לגבי המשאיות ולגבי הרכב הציבורי – לתת עדיפות על מנת להזיז את גלגלי המשק, כי זה תוקע את המשק. אם אפשר לתת לזה עדיפות קטנה - - -

לחקיקה. אתה מתכוון להליך החקיקה?

לא, לא – למבחן המעשי. כשממתינים ארבעה-חמישה חודשים לטסט לאוטובוס. אז להם לתת את העדיפות. זה הכול - - -

אחת הבעיות שאולי לא ראיתי את זה כל כך - - -, זה הנושא הזה של נהגי האוטובוסים שעושים משמרות הרבה יותר גדולות מאשר בעצם היה צריך להיות בגלל חוסר בנהגים.

כן.

אדוני היושב-ראש, אם אפשר, רק משפט אחד. אבנר פלור, סמנכ"ל בכיר לתנועה.

אדוני, אם אפשר, רק לגבי המחסור בנהגים: ישנה פעילות. נתקבלה החלטת ממשלה, ביחד עם משרד התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים, משרד הכלכלה והתעשייה וגורמים נוספים, לתת עדיפות ולתת אינסנטיבים לנהגים, "למשוך" נהגים: הן בנושא של - - -

אבל אחד האינסנטיבים – הוא אומר לך: תקצר את התורים.

אז באותה החלטה גם ישנה החלטה בנושא קיצור התורים של המרב"ד, של המכון הרפואי לבטיחות בדרכים, להגיע ל-45 ימים.

זה העיקר. זה העיקר.

זה בשנה - - -

לא, לא, זה העיקר.

זה עקב-האכילס. נגיע ל-45 ימים.

אנחנו, אדוני היושב-ראש, ברשותך, באחת הישיבות שיהיו על הנושא הזה של מחסור בנהגים - - -, נציג את כל הנושאים בצורה מסודרת.

תציגו את זה. מאה אחוז.

זהו. אחרון-אחרון חביב, לפני הסיכום של ניצב ירון בארי בשתי דקות והמנכ"לית – כמה שהיא תחליט; אחרון-אחרון חביב, מר איתי שובל, דובר מועצת התלמידים והנוער הארצית.

נכון מאוד. תודה רבה.

מודה שבוועדה הזאת אני לא רגיל להיות. בוועדות החינוך, התרבות והספורט יותר. ואני שמח לראות את ההתנהלות, גם כאן, המקצועית והטובה של כל היושבים מסביב לשולחן.

הבנתי שבאמת נעסוק בעוד ועדה או שתיים בנושא חינוך, ואני מקווה - - -

נכון. שם תהיה דומיננטי יותר.

זהו. אז שם כמובן אנחנו נהיה דומיננטיים יותר, ואני מקווה שעד אז נספיק להציג איזושהי תכנית שבה גם אנחנו נוכל להשתלב בנושא הבטיחות בדרכים.

יפה. יפה - - -

רק חשוב לי אליך דווקא ולכל חברי הכנסת שיושבים כאן: ברגע שאתם נתפסים, חלקכם, נוהגים בשלילה עם טלפון, כמו שפורסם היום בבוקר, אל תתפלאו שבציבור עושים את זה - --

כנראה שזה לא נכון, ותעקוב אחרי - - -

לא. דווקא קראתי עכשיו שזה כן נכון, ושאחר כך.

לא, לא, לא. לא קראנו, וזה בכל מקום - - -

לא משנה. זה לא על השולחן ולא לדיון כאן. אבל בכל זאת - - -

זה דבר - - - לכולם. לשקר - - -

לא נכון.

אבל לא - - -

לא, לא. מתברר שלא נכון.

חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, תעשה לי טובה. זו לא ועדה פוליטית עכשיו. די.

לא, לא, לא, לא פוליטית, אבל מתברר שלא נכון. אז מה. בוועדה - - -

תשמע, הבחור הצעיר הזה אוהב פוליטיקה. אני אגיד לך איך למדתי את זה. הבחור הזה, הצעיר – אנחנו אוהבים צעירים – הוא אוהב פוליטיקה. אני אגיד לך איך: - -

לא, לא, בסדר. שמעתי אותו. הוא דיבר יפה, אבל לדייק בעובדות.

- - הוא הצליח בשתי פעמים, אגב גם בשבת וגם בזה, "להדליק" גם אותך וגם אותי. אבל בסדר.

מי שיתעניין בפוליטיקה, אולי נגיע לפוליטיקה אחרת ואז נדייק בעובדות.

ראש אגף התנועה במשטרת ישראל. קודם כל, תודה על הנוכחות שלך לאורך כל הדיון. אני חושב שזה חשוב לשמוע את כל הצדדים. אני מבקש באמת סיכום שלך, ובאמת איך אנחנו מתקדמים הלאה מנקודת מבטך. ולאחר מכן, מסכמת אחרונה חביבה, לפני היושב-ראש – המנכ"לית.

אני אמרתי שאני לא אופטימי לגבי ההמשך, ואני מקווה שאני אופתע. כי בסוף הכוח של ועדת המשנה וגם של הוועדה מוגבל.

ברמה הפרקטית, אני חושב שיש דבר אחד שמתעכב פה כבר שנים רבות, וזה נושא החקיקה, ואני מצטרף למה שנאמר פה. זה נמצא על שולחן הוועדה. הייתה פה מזכירת ועדת הכלכלה. היא מכירה את זה. אני חושב – אני לא חושב, אני בטוח – שהחוקים שמונחים, התקנות והחוקים שהוועדה צריכה לאשר, החוקים והתקנות שממתינים פה, שנים רבות חלקם – זה תקנות שיצילו חיים. וזה תקנות שיורידו את ההרוגים בכבישים, יפחיתו תאונות. ואני חושב שזה כבר לא להצביע על אף אחד ולא לעשות בקרה על אף אחד. זה שלנו. פה, בוועדה.

עד כאן. תודה.

אדוני, תודה רבה לך. ואני רוצה לומר שבפגישה שהייתה לי במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים, אומרת היועצת המשפטית של המשרד. ציינה את הדברים האלה. אנחנו בודקים בוועדה. אין לי שום ספק שיושב ראש הוועדה, חבר הכנסת איתן כבל, במה שתלוי בו יריץ את הדברים הללו. אבל אתה יודע שדברים בוועדה לפעמים נתקעים הרבה מאוד גם בגלל משרדי ממשלה, כאלה ואחרים, עם בעיות כאלה ואחרות. אנחנו נבדוק את זה וניתן לזה תשובה בזמן הקרוב.

גברתי המנכ"לית.

לגבי השאלות שעלו כאן: בחברה הערבית אנחנו משקיעים. חוץ מכל מה שהצגנו, יש לנו פרויקטים עירוניים והשקענו מאות מיליונים כל שנה כפול ממה שהשקענו בתחום הבטיחות במגזר היהודי.

כדי להכניס תחבורה ציבורית ליישובים – אני בהחלט מקבלת את זה שאנחנו חייבים להכניס תחבורה ציבורית לתוך הערים. כרגע, התחבורה הציבורית קצת - - - ריקה. אנחנו מקווים שלאט לאט, הנגישות תביא לשימוש.

לא צריך לשכנע אותנו לקדם תחבורה ציבורית: גם מההיבט של תאונות דרכים, אבל גם מההיבט של אין ברירה אחרת. כולנו עומדים שעות בפקקים. תכנית החומש החדשה של נתיבי ישראל, יש בה הרבה מאוד נתיבי תחבורה ציבורית. אנחנו נכנסים לאכיפה משמעותית יחד עם אגף התנועה, בשיתוף פעולה, וגם עם הרשויות המקומיות. בסיוע הוועדה קידמנו חקיקה לסמכות לרשויות מקומיות לאכוף נסיעה בנת"צים עירוניים.

כל משרד אמור לפעול בתחום שלו, ואנחנו נמשיך לפעול בתחום של התחבורה. אני מחכה לדיון על החינוך ועל התרבות. לא רק חינוך, גם תרבות. וגם האחריות ההורית והאחריות האישית. אתמול יצאתי עם התינוק שלי לטיול על העגלה וראיתי בכיכר; רשויות רוצות שאנחנו נתקצב אותן בכיכרות. ראיתי בכיכר שליד הבית שלי ילד בן ארבע נוסע על טרקטורון חשמלי עם קרטיב ביד במושב. אמרתי לו: ילד, חכה רגע. אז הוא - - -. כבר ביררתי את שם ההורה ואני בדרך.

אני חושבת שבאמת לכל משרד יש את התפקיד שלו. אנחנו נצטרך לגעת בנושאים קשים לפיצוח, כמו יכולת הניצול התקציבי של הרשויות המקומיות, אבל גם איך אנחנו מעלים את האחריות של הציבור. התשתית יכולה להיות סלחנית יותר או סלחנית פחות, אבל מדינת ישראל עושה כמעט הכול חוץ מלנהוג. כולנו נוסעים בדרכים ורואים שהמצב מחמיר ומחמיר, והיסח הדעת הוא בעיה משמעותית. אני לא מנסה להוריד אחריות ממשרד התחבורה והבטיחות בדרכים. אנחנו נמשיך, ובכל הכוח נעשה מה שאנחנו יכולים. פה חייבים להבין איך להגיע לציבור. אנחנו מקווים שתחבורה חכמה, רכב אוטונומי, יפחיתו קצת את התלות שלנו בהיסח הדעת של הנהג. כרגע, אנחנו מדברים על מערכות בטיחות. בסיכום התקציבי יש לנו עשרות מיליונים שמוקצים לעניין הזה.

וגם אתם צריכים לדווח לנו בהמשך הדרך.

וגם לוועדה. כן. ואנחנו נצטרך להבין תרבותית איך אנחנו גם משנים את האופן שבו כולנו נוסעים ונוהגים.

תודה ובהצלחה.

טוב, קודם כל תודה רבה, ובאמת איחולי הצלחה למנכ"לית. תודה גם לראש אגף התנועה, ששמענו שמסיים את תפקידו בחודשים הקרובים. אבל באמת תודה גם על ההשתתפות בכל הישיבות, גם על המאמצים שלך.

כמו שאמרתי, יהיו ישיבות נוספות. אני רוצה לומר: זו הייתה ישיבה ראשונה מבחינתי, ואני לא מתכוון להתעצל בעניין הזה. יהיו פה עוד ישיבות ויהיו גם ישיבות מחוץ לכותלי הוועדה עם המשרדים השונים.

תהיה ישיבה של מערכת המשפט והחקיקה?

יהיה גם בנושא הזה. כן. חד משמעית. ואני כבר ביקשתי לקבוע לי פגישה עם השרה, עם שרת המשפטים, כדי להתחיל לדבר איתה על איזה תיאום ציפיות בעניין הזה.

אני מתכוון לעבוד בעניין, בנושא הזה. כי באמת, זו אחריות. בסופו של דבר, זו אחריות שלנו כחברי כנסת. ומי שהיה בטקס שבו יושב ראש הוועדה העביר לי את השרביט, אז הוא העביר לי את השרביט עם 10 טון על הגב ואמר: מהרגע הזה אתה אחראי. אז זה נורא נחמד וזה נורא טוב. אני מודה לו על כך, והוא מאתגר אותי. ידידי הטוב, חבר הכנסת איתן כבל, באמת מאתגר אותי. אני מודע לכוחה המוגבל של הכנסת, אבל אני חושב ששיתוף הפעולה של המשרדים יכול להיות שם המשחק פה. אני פונה מכאן שוב, בדברי הסיכום שלי, לשר התחבורה והבטיחות בדרכים או לראש הממשלה או למנכ"ל משרד ראש הממשלה, להקים צוות אד-הוק בנושא של תאונות הדרכים. צוות שיישב בשולחן עגול פעם בחודש. לא יותר. פעם בחודש, אבל ביחד. כדי שייראו את ריכוז המאמץ וייראו את הדברים הללו, אולי נצליח להגיע למספרים שאנחנו רוצים.

אני מאוד סלחני היום. אני אבקש ממשרדי הממשלה: אנא בטובכם, לענות ולתת לנו את הדו"חות. גם אם יש תשובות שלא נאהב אותן, אנא לענות לנו בזמן ובצורה מסודרת. לא רוצה להפוך את הוועדה הזאת לפופוליסטית. אין לי התחשבנויות עם שום שר. אני אוהב את כולם ואת כל המנכ"לים והסמנכ"לים למיניהם. אנחנו רוצים באמת לעשות דבר גדול. לעשת מצווה של הצלת נפשות. תעזרו לנו בעניין הזה.

במשרד לביטחון הפנים והמשטרה – להעביר לנו את התכנית התלת-שנתית שדובר עליה, כדי שנוכל לבחון אותה ולראות כדי לדעת כמה אנחנו דורשים, ביחד, אתכם, ממשרד האוצר.

נבקש ממשרד האוצר להעביר את תכנית החומש כדי שנוכל ללמוד אותה היטב ולבחון אותה.

לא. משרד התחבורה והבטיחות בדרכים יעביר.

תכנית החומש התקציבית, אבל אתם תעבירו את זה בשמחה רבה.

- - -

תראי איך שבשנייה אתגרתי אותך לעשות את זה.

זה תפקידי.

מאה אחוז. אני מקבל את ההערה.

ובנושא הזה של אי ניצול תקציבי של הרשויות. אנחנו נעשה על זה עוד איזו התדיינות פנימית שלנו, אבל אני מבקש באמת, גברתי המנכ"לית, לחשוב אולי על דרך. אולי לחשוב על ישיבה משותפת. אולי ישיבה פומבית. כי בסך הכול מדובר בסופו של יום גם בראשי רשויות, שאף אחד מהם לא ירצה להסתובב עם ההרגשה שהוא לא עשה מספיק לעניין הזה. אבל חייבים. לא יכול להיות שמסתובבים נכון להיום כ-200 מיליון שקל שלא מנוצלים בנושא כל כך קריטי. צריך לראות שזה לא רק. אני לא בטוח שזו רק אשמתם. אני מדבר כראש עיר שעבר גם הרבה תלאות עם ניירת כזו או אחרת מול משרדי ממשלה שונים. אבל הנושא הזה חייב לעבור ולהגיע לאיזשהו תובנה, ואנחנו ננסה לעשות את זה כאן בישיבה. או בישיבה פומבית או אולי בישיבה אצלך, גברתי, שאנחנו נגיע לשם גם.

אני מודה לכולם. אני מודה למנהלת הוועדה על העבודה המאומצת.

אני מודיע לכם דבר אחד: אני, ברזומה שלי, איש שלא מתעצל. איש שאוהב לעבוד. אני רוצה לעבוד, גם אם אני לא בטוח עד כמה שנצליח. אבל ברור דבר אחד: יותר טוב ממה שקיים כרגע ודאי נצליח. ואני מודה לחברי הכנסת על שיתוף הפעולה.

תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 15:32.