הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 155

מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה

יום חמישי, כ"א באב התשע"ו (25 באוגוסט 2016), שעה 10:30

בקשה לחוות דעת מבקר המדינה בנושא: החינוך המיוחד

חברי הוועדה: קארין אלהרר – היו"ר

יואב קיש

ליאורה שמעוני - סמנכ"לית ומנהלת החטיבה לביקורת תחומי חברה ורווחה, משרד מבקר המדינה

רונית יעקובסון - מנהלת ביקורת בכירה, משרד מבקר המדינה

שמעון עמר - מנהל אגף בכיר, משרד מבקר המדינה

מיכל לילך מבורך - עוזרת למנהלת החטיבה, משרד מבקר המדינה

כרמל קרני - סגן מנהל אגף, משרד מבקר המדינה

רחלי אברמזון - מנהלת אגף א' חינוך מיוחד, משרד החינוך

חיה הראל - רפרנטית חינוך מיוחד בוועדות השמה, משרד החינוך

רוית להב - מרכזת חינוך מיוחד לתלמידים עם לקויות, משרד החינוך

נאוה ריינר - מדריכה ארצית - חינוך מיוחד, משרד החינוך

שולמית כהן - מפקחת ארצית ליקויי ראייה ושמיעה, משרד החינוך

רויטל בר - האגף לחינוך מיוחד, משרד החינוך

אלכס שפרלינג - מרכז בכיר ביקורת מערכת הסעות, משרד החינוך

אריאלה פקלר - אגף הבינוי, מינהל הפיתוח, משרד החינוך

אמיתי שוחט - מנהל תחום שילוב בחינוך, משרד המשפטים

נעה שפליצקי - חברת מועצה, יו"ר הוועדה לקידום מעמד הילד, עיריית חולון

עדי עזוז - מנהלת האגף לקידום זכויות, עמותת אלו"ט

תמר שי - מנהלת יחידת מידע וייעוץ למשפטי למיצוי זכויות, ארגון קשר

אביבית ברקאי-אהרונוף - מנהלת תחום חקיקה וכנסת, ארגון בזכות (המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלויות)

רויטל לן כהן - חברת הנהגה, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים

אסתר קרמר - הורה, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים

נועה ביתן - יועצת משפטית, אקי"ם - אגודה לאומית לקימום אנשים עם פיגור שכלי בישראל

אודי ליפשיץ - מנהל חטיבת החינוך, בית אקשטיין

יפעת קריב - בית אקשטיין

שלי מינדל - מנהלת תחום אוטיזם, בית אקשטיין

אבנר עוקבי - עו"ס ראשי, איל"ן

חגי אדליס - הורה, צמ"ח (צרכים מיוחדים חולון)

יורם לוי - הורה, נציג הורים צמ"ח (צרכים מיוחדים חולון)

נרקיס אורנשטיין - הורה

רבקה שילה - הורה

נירית סעדון - הורה

שרונה פינטו פניני - הורה

אבי בן חמו - ועד הורים, מעין שרה

נחמה נוביק - הורה

חנה פריידין

סמדר לביא, חבר המתרגמים

בקשה לחוות דעת מבקר המדינה בנושא: החינוך המיוחד

בוקר טוב לכולם, אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה. היום ה-25 באוגוסט 2016, כ"א באב התשע"ו. נושא הדיון: בקשה לחוות דעת מבקר המדינה בנושא החינוך המיוחד בישראל. בוקר טוב לצוות מבקר המדינה, ליאורה, תודה שאת איתנו, לנציגוֹת, זה תמיד נציגות, צריך לבדוק את זה פעם, נציגות משרד החינוך, למוזמנים.

אני רוצה בראשית הדברים להודות ליושב ראש הכנסת, חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין, שאִפשר את הדיון הזה. זה דיון שהוא חירום מבחינתנו, הוא לא במהלך הרגיל של דיוני הכנסת מההיבט הזה שאנחנו נמצאים בתקופת פגרה, הכנסת סגורה, אבל עדיין אנחנו מקיימים את הדיון. אני חושבת שגם ההחלטה שלו שהתקבלה כן לאפשר את הדיון הזה נוגעת בעובדה, המאוד מצערת, שאנחנו נמצאים פסע מתחילת שנת הלימודים, פסע, ועדיין יש ילדי חינוך מיוחד שנמצאים תחת האגף לחינוך מיוחד, כולל ילדי שילוב, שהם לא משובצים והבעיה העיקרית בשיבוץ היא אצל ילדי החינוך המיוחד במסגרות החינוך המיוחד.

זה לא הגיוני שבכל שנה יש את אותו ריטואל. זו לא שנה ראשונה, ויכול להיות שאני אשמח, שיבואו ויגידו לי שהשנה זה יותר טוב, אבל היותר טוב הזה הוא עדיין מקום שבו הורים לילדים וילדות מוצאים את עצמם בשבוע שלפני לא יודעים מה קורה. אם זו הייתה רק בעיית שיבוצים, אז הייתי אומרת, בסדר, נפתור את זה, אבל זו לא רק בעיית שיבוצים, זו בעיית נגישות. אם אני שומעת על מקרה שיש ילדה שמגיעה לבית הספר בכיסא גלגלים וצריכה לעלות ולרדת 39 מדרגות, שצריך לסחוב אותה כמו שק תפוחי אדמה, מה קרה? ההורים שלה לא מספיק חזקים, אז היא לא תקבל את מה שמגיע לה? אם אני שומעת על מקרים שילדים לא יודעים בכלל כמה שעות סיוע הם מקבלים, סייעות, הם לא יודעים בכלל מי הסייעת שלהם. אם אנחנו מדברים על הנגשות אקוסטיות, שיש תקציב, שמעתי את השר בנט בקשב רב אומר שיש תקציב להנגשה, הדבר שמאוד מעניין אותי לדעת זה האם התקציב הזה מנוצל עד תום ואני יודעת שהוא לא מנוצל עד תום ואני יודעת שיש בעיות בהנגשה אקוסטית ואני אשמע כאן, אני בטוחה, אני מכירה את כל האמירות, אני אשמע שהרשויות המקומיות לא פנו למשרד החינוך ואני אשמע מהרשויות המקומיות שהן כן פנו ומשרד החינוך לא עשה. אני מכירה את התשובות האלה. בעיניי זה לא סביר וזה לא סביר ושערורייתי במיוחד כשאנחנו מדברים על ילדים שצריך לתת להם את המקסימום, מקסימום מעטפת.

לא יכול להיות שיהיו דיונים בוועדות חינוך, פתיחה חגיגית של שנת הלימודים, אבל איכשהו החגיגה הזאת לא הגיעה לילדי החינוך המיוחד. תראו, נכון, אלה מקרים פרטניים וכל מקרה פרטני, צריך לפתור אותו, אבל אם אני מודעת, ואלה רק מקרים שאני מודעת להם ואני בטוחה שיש עוד הרבה שאני לא, ל-50 מקרים שעוד אין להם שיבוץ יש לנו בעיה. זה נכון שיש עשרות אלפי תלמידי חינוך מיוחד, אבל 50 מקרים שהם לא במקום אחד, יש לנו בעיה. יש לנו בעיה כי התלמידים האלה, מגיע להם חינוך טוב, מצוין, בדיוק כמו לכל תלמיד אחר.

החוט המקשר, אם אתם שואלים אותי, הוא היעדר התכלול. יש ועדות תכלול וועדות השמה ויש בהם נציגים של הרשויות המקומיות ויש בהם נציגים של משרד החינוך ואני אפילו לא מדברת על ועדות השיבוץ שצריכות להתחשב גם באילוצים התקציביים של ההסעות של הרשויות המקומיות. אני באמת לא דיברתי על ענייני ההסעות, שרשויות מקומיות עושות את החישוב, רגע, האם שווה לי להוציא את כל הכסף הזה? אולי אני אשלח אותו לבית ספר יותר קרוב, והקרוב הזה גם לא תמיד מבטיח את המענה לצרכים המיוחדים של הילד. והאם יש מספיק מסגרות חינוך מיוחד? יש ילדים שזה מה שהם זקוקים לו, יש מספיק כאלה?

הדיון הזה בעיניי, מעבר לפנייה הנואשת למבקר המדינה לעשות מעקב על הדוחות שלו מהעבר, כדי באמת לבחון את מה שאמרה לי הבוקר מנכ"לית משרד החינוך, שדברים השתפרו, הוא פנייה נואשת אליכן, נשים יקרות, שאני יודעת שאתן עושות עבודה, כדי שלא ניתן לאף ילד, אף ילד, להגיע ל-1 בספטמבר כשהוא מקבל פחות מכל תלמיד אחר. ליאורה, בבקשה.

בוקר טוב לכולם. גברתי יושבת הראש, אני חושבת שזה שכינסת את הוועדה במועד הזה, כאשר הכנסת נמצאת בחופשה, כאשר בכלל עם ישראל נמצא בחופשה וחוגג ומתכונן ומתרגש לקראת פתיחת שנת הלימודים, ודווקא לעסוק בנושא הכול כך כואב הזה, של ילדים שיש להם צרכים מיוחדים, שיש להם צרכים אחרים, ומדינת ישראל, למרות ששמה לנגד עיניה את הצורך לתת לכל אחד ואחד מאזרחי מדינת ישראל, כמובן לכל אחד ואחד מהילדים, את מלוא הזכויות שמגיעות להם ולמרות זאת ולמרות הכוונות הטובות, כשאנחנו רואים שכוונות יש, יש למכביר מכולם, מהבכירים ביותר ועד העובדים של משרד החינוך, העובדים של הרשויות המקומיות, שעושים באמת מלאכה מאוד מאוד חשובה במלוא המסירות, אבל בסופו של דבר כאשר אנחנו רואים שדברים שאנחנו, כמשרד מבקר המדינה, כותבים פעם אחר פעם אחר פעם, גם בדוחות מיוחדים שעוסקים בנושאים הספציפיים הללו, וגם בדוחות אחרים שאנחנו נוגעים בהיבטים שונים שנוגעים לאותם ילדים, אנחנו רואים שבאמת למרות כל הכוונות הרבה לא נעשה.

אני מאוד אשמח לשמוע אם נעשה איזה שהוא שיפור ושינוי בעניין הזה, אבל לפי הנתונים שאנחנו ראינו, לפחות כרגע, בשלב הזה, מנתונים של עבודה שעשה הממ"מ של הכנסת, לפני לא הרבה זמן, שנה וחצי בסך הכול, הדוח שלהם התפרסם, ניתן להגיד שהרבה לא נעשה והם חזרו על אותם נתונים שאנחנו הצגנו, אותן הערות שאנחנו הערנו. לצערי, מתוך מה שאני קוראת, אני לא רואה ששינוי גדול נעשה ואני חושבת שצריך באמת לעמוד על כך. בית המשפט העליון בכמה פסיקות שלו גם עמד על כך ששאלה של תקציב לא יכולה להיות עילה שזכויות ייפגעו, זכויות של שוויון ייפגעו. צריך באמת לעשות חשיבה, ולא רק חשיבה, אלא צריך לעשות מעשה בעניין הזה.

אני רק רוצה לציין, לפני כל החברים שהוזמנו הנה היום, אנחנו עושים היום דוח ביקורת מאוד מעמיק ויסודי בנושא של טיפולים, מתמקדים בטיפולים הפרא רפואיים שמגיעים לילדים עם צרכים מיוחדים, גם שם אני לא יכולה להגיד שיש שינוי מהותי בעניין הזה. הדוח הזה אמור להתפרסם, אני מקווה, במאי 2017 לציבור, יכול להיות שעד אז אנחנו נראה דברים אחרים. בכל אופן אני חושבת שהדיון הזה מאוד חשוב וחשוב מאוד דווקא בנקודת הזמן הזו.

תודה רבה. אנחנו נתחיל מלשמוע את הפונים ואז נעבור למשרד החינוך, כי אני רוצה גם שתוכלו לתת תשובות נקודתיות. אני רוצה עניין של פורמליסטיקה. הוועדה לא תפתור היום בעיות פרטניות, המקום של הדיון היום הוא דיון עקרוני ואני מבקשת, אני מבינה שיש כאן המון הורים לילדים עם צרכים מיוחדים ואני יודעת שלכל אחד יש סיפור שהוא עולם ומלואו ואין לי שום כוונה לזלזל חלילה באף אחד, אבל אני כן רוצה שמהדיון הזה דווקא לא נשים פלסטר על איזה פצע, אלא ממש ניקח את זה למקום של טיפול עקרוני בבעיה, כדי שבשנה הבאה ייחסך מכולנו הדיון הזה. אז נתחיל מרבקה, אמא של צוריאל.

יש לנו ילד בן 13, הוא ילד מורכב מאוד, הוא זקוק לטיפול מתאים ולא יכול להתאים את עצמו אל המסגרות הקיימות. מה שקרה זה שהוא נמצא בבית ספר שלא מתאים לו ומכיוון שאנחנו בעצמנו לא רצינו שהוא ייסע דרך מאוד רחוקה ושלא נראית הגיונית, של יותר משעה, הסכמנו להתפשר. עד היום הוא ואנחנו משלמים על ההתפשרות הזאת, ולא עוד, לא יכול להיות. משרד החינוך לא מאשר לנו עד עכשיו להסיע אותו לבית ספר שמצאנו, שהוא אכן מתאים לו ויכול לפתח אותו.

מה שקרה לו בשנה האחרונה, שמצבו מאוד הידרדר, במקום לצפות לזה שבבית הספר הילד ילמד, יתקדם, יגיע להישגים, אנחנו רואים מול העיניים ילד שמידרדר, שההתנהגות שלו הגיעה למצבים שהיא לא הייתה צריכה להגיע לשם, התנהגות מאוד קשה. אני לא צריכה להסביר לכם שזה גם משפיע על המשפחה, אבל קודם כל זה הקושי של הילד עצמו שהוא נמצא במקום הלא מתאים, הלא מפתח, הלא מצמיח, כשמה שעומד בינינו לבין המקום הכן מפתח זה עוד כמה קילומטרים ועוד כמה שקלים של הנסיעה.

איפה אתם גרים?

אנחנו גרים בשומרון ואנחנו רוצים להגיע - - -

איפה בשומרון?

רבבה. לא הייתה לנו ברירה, בסוף השנה הפסקנו לשלוח אותו לבית הספר, פשוט כי הילד התפרק לנו רגשית מול העיניים, הילד נמצא גם בטיפולים, היום ברוך ה' מצבו יותר טוב, אבל ייקח לנו עוד לא מעט זמן לשקם את הדימוי העצמי שלו וכל זה. זה לא בגלל שאנשים לא טובים או לא התנהגו יפה, מבחינה מקצועית הוא לא קיבל את המענה הנכון ואנחנו משלמים את זה והילד שלנו משלם את זה היום. אנחנו מאוד מאוד מבקשים ורוצים שמה-1 בספטמבר זה כבר לא יהיה.

ומה שאני רוצה זה לחזק את דברייך, על העניין של יש משהו בילדים המיוחדים, במיוחד בילדים מורכבים כמו הילד שלנו, שעצם זה ששבוע לפני תחילת שנת הלימודים הילד לא יודע לאן הוא הולך, זה בעצמו עניין מאוד מפרק, כי ילד כזה צריך להתכונן מראש, הוא צריך הרבה הכנה נפשית, לא יכולים ליפול עליו ב-1 בספטמבר. הוא לא יכול לדעת שאין לו מענה היום, ואני, כאמא, יש לי אחריות לדבר הזה. אני לא מסוגלת להגיד לילד שלי, תשמע, משרד החינוך עוד לא אישר לנו דבר כזה. אני פשוט אמרתי לילד שלי ש'כן, אתה משובץ' וזה יהיה ובעזרת ה' זה יהיה, ובעזרתכם. תודה.

תודה רבה. עורכת הדין תמר שי, ארגון קשר.

קודם כל הפנייה של המשפחה ועוד עשרות פניות שמגיעות אלינו בכל הנושאים שהזכרת אותם בהתחלה, שזה כיתות אקוסטיות, ילד שהוא גם עם תסמונת וגם עם שתלים בשתי האוזניים שמתחיל את השנה בכיתה שהיא לא אקוסטית, שילוב כזה נועד לכישלון מראש. ילד שגם יש לו עוד קשיים בנוסף ל - - - זה נועד לכישלון. ילד, אם הוא יקבל את ההנגשה לקראת החגים, זהו, הוא כבר בחוץ. הוא כבר לא יצליח.

שיבוץ של ילדים בבתי ספר שהם לא מתאימים רק בגלל שיקולי תקציב, כמו ששמענו עכשיו, שיקולים של הסעות, אנחנו כל הזמן מקבלים את הפניות האלה. כרגע אני מחזיקה אצלי לפחות 10 פניות, העברתי לוועדה לפני הדיון היום, זה לפחות 10-12 פניות כאלה של ילדים שאו שהם לא יודעים איפה השיבוץ שלהם, או שהשיבוץ שלהם לא מתאים ובגלל שיקולי תקציב, או שהשיבוץ שלהם מתאים והכול בסדר, אבל אין הנגשות.

בשנה שעברה דיברנו במשרד החינוך על חמ"ל לקראת שנת הלימודים, שייפתח שבועיים-שלושה לפני שנת הלימודים, יימשך אל תוך שנת הלימודים לעוד שבועיים, כדי שבאמת יהיה למקרים האלה מענה מיידי, שיהיה טלפון שאפשר להתקשר, שהם לא יצטרכו דרך ארגונים, שאנחנו כותבים מכתבים, אל המשרד, שהמשרד מגיב. הרבה הורים לא מגיעים לארגונים ולא מצליחים בעצמם להגיע למשרד החינוך ואין להם מענה.

יש כזה? יש חמ"ל?

אין חמ"ל כזה. זה יכול לפתור המון בעיות, הוא צריך להימשך לתוך חודש ספטמבר, לענייני ההסעות ותחילת השנה.

יש חמ"ל.

ייעודי לצרכים מיוחדים?

ייעודי, שלנו, של האגף לחינוך מיוחד. אנחנו נדבר אחר כך.

אוקיי, בסדר.

אני חושבת שזו הצעה פרקטית שדיברנו עליה לא פעם ולא פעמיים עם ארגוני ההורים, שבאמת יכולה לפתור הרבה מהבעיות. זהו, אני מאוד מקווה שנוכל להגיע גם במקרים הפרטניים, אחרי הישיבה הזאת, לפתרונות.

תודה רבה, תמר. עדי עזוז, אלו"ט.

אני אגיד את השורה התחתונה מבחינתנו. אלו"ט - - - ילדים עם אוטיזם, אז מבחינתי כרגע זה מחסור במסגרות, מחסור בגני תקשורת, מחסור בבתי ספר יסודיים, מחסור בתיכונים. האוטיזם כרגע נמצא, אנחנו כולנו יודעים, בנסיקה, המסגרות לא הולכות ונפתחות. אני אתן דוגמה שאצלנו לפחות היא מאוד מאוד מורגשת, זה בעיריית חולון. יש כ-70 ילדים עם אוטיזם, תלמידים בעיריית חולון, שאין בית ספר אחד בחולון, הם נשלחים כל בוקר - - -

אין בתי הכשרה לבוגרים גם.

רק שנייה, זה לא הנושא.

יש המון בעיות, אבל אני אומרת כרגע לעניין החינוך המיוחד, זה בתי ספר. הם מוסעים כל בוקר מנתניה ועד אשדוד למסגרות החינוך כי אין בית ספר אחד אפילו בחולון. אנחנו פונים לעירייה, אנחנו פונים לדוברת, אנחנו פונים גם לראש העיר, אנחנו לא מקבלים מענה וזה ממחיש באמת את הבעיה, שזה מחסור, אין מספיק.

תודה רבה. אביבית, ארגון בזכות.

תודה רבה. השבוע הייתה ישיבה בוועדת החינוך של הכנסת על ההיערכות של משרד החינוך לקראת שנת הלימודים. זה מדהים ההבדל בין שתי הישיבות הללו, וחבל מאוד שהשר גם לא נמצא כאן כדי לשמוע בעצמו איך משרד החינוך ערוך לפתיחת שנת הלימודים. מה שתמר אמרה, אני חושבת, ממחיש היטב את המציאות שבה כל שנה, כי גם בשנה שעברה היה בדיוק אותו דבר, נפתח חמ"ל בארגונים, אני חושבת שגם רויטל תדבר על זה, נפתח פשוט חמ"ל בארגונים, שאוסף את כל הפניות, מעביר אותן למשרד החינוך ושם ניתן לטפל בהן. אלינו הגיעו הרבה פניות, כרגע אני מטפלת בכ-20 פניות בנושאים שונים, גם בנושא של סייעות, סייעות רפואיות, ילדים עם אלרגיות, נגישות, שיבוצים, הסעות, כל הנושאים הללו בעצם בסופו של דבר לא מאפשרים לילדים להתחיל כמו כל הילדים את הלימודים ב-1 בספטמבר.

עוד כמה נקודות. בשנה שעברה, בדומה לבשורה שיצאה השנה, בשורה לילדי החינוך המיוחד, יצאה בשורה שהוקצו כ-135 מיליון שקלים להנגשה על פני שבע שנים, כלומר כל שנה 135 מיליון שקלים. גם מהישיבה האחרונה בכנסת הובהר בצורה ברורה, על ידי מנכ"לית משרד הבריאות, שהתקציב הזה לא נוצל במלואו. אני חושבת שהדוגמה שאת הבאת, שאני מטפלת בה, בהחלט ממחישה את זה. יש בית ספר בבית שמש שכדי להגיע אליו יש 39 מדרגות שצריך לרדת. הייתי שם, במו עיניי ראיתי את הדברים. יש שם ילדה שכבר כשהייתה בגן חובה ההורים שלה ציינו בגוף הבקשה שהילדה על כיסא גלגלים והיא צריכה שבית הספר יונגש, הילדה הזאת היום עולה לכיתה ד'. אליה מצטרפות עוד שתי בנות בשנה הבאה בכיסא גלגלים ובית הספר עדיין איננו מונגש. עדיין. רק לאחרונה, עכשיו, ב-14 באוגוסט הועברו עוד פעם מסמכים מעיריית בית שמש למשרד החינוך. סליחה, אפילו עוד לא, ב-14 באוגוסט המהנדס קיבל את החומר מהעירייה או מבית הספר. כלומר זה אפילו שוב עוד לא עבר למשרד החינוך בשנית או בשלישית, או אני לא יודעת כמה פינג פונג היה בין שתי הרשויות הללו. אבל בסופו של דבר הילדה הזו ב-1 בספטמבר שוב תצטרך להיות מושאת על ידי הוריה כדי להיכנס לבית הספר, שלא לדבר על ההנגשה בתוך בית הספר, בין הכיתות או בין המבנים השונים, שכמובן אין לה את האפשרות לעשות את זה. שוב, לצערנו, זה רק מקרה אחד.

נושא נוסף זה ילדים עם אלרגיה. ילדים עם אלרגיה זכאים היום עדיין לסייעות בצורה מאוד מאוד חלקית. הילדים הללו לא מטופלים על ידי האגף לחינוך מיוחד, אלא על ידי המפקחת על הבריאות במשרד החינוך. אני יודעת שיש עלייה במספר הילדים עם אלרגיה מסכנת חיים והתקציב לא מותאם שם למספר הילדים, בוודאי לא למספר השעות. זה שההורים מוכנים לקבל את זה, שהם מקבלים באופן חלקי ארבע או חמש שעות במקרה הטוב ביום, כאשר לכולם ידוע שמערכת השעות בנויה מיותר שעות ביום, זה מאלץ את ההורים לקחת את הילדים באמצע יום הלימודים כי הם מבחינתם לא ייתנו לילדים להיות שם ללא סייעת. זה אני מדברת רק על הילדים בגילאים הנמוכים. הסייעת ניתנת עד כיתה ד', מתוך איזה שהיא הנחה - - -

כיתה ב'.

בסדר, זה כנראה גם ממחיש את הבלגן שיש בעניין הזה. כנראה שזה תלוי ברשות המקומית.

הורידו את זה ל-ב'. חמש שעות בכיתה א', שלוש שעות בכיתה א', שלוש שעות בכיתה ב', זהו, נגמר.

על כל פנים, שוב, מתוך איזה שהיא נקודת מוצא שילדים בגילאים גבוהים יותר הם עצמאים והם יכולים להתנהל לבד, אלא שהבעיה היא שבדיוק ברגעים הללו הם לא עצמאיים ואם לא תהיה סייעת ואין אחות בית ספר ואין אף איש צוות בבית הספר שמוכן לתת את הזריקה הילדים הללו בעצם בסכנת חיים ממשית.

אנחנו שלחנו, לדעתי לפני למעלה מחודש, אפילו יותר, מכתב למנכ"לית משרד החינוך בעניין ובו ביקשנו שתתקיים חשיבה בעניין ותהיה אפשרות אולי לסבסד באותן מסגרות חינוך שיש ילדים עם אלרגיה מסכנת חיים הזנה משותפת, על מנת שלא ייכנס אוכל מבחוץ אלא תהיה הזנה משותפת, מפוקחת, שיודעים שאין שם אלרגנים במזון. לצערי עד היום לא קיבלנו תשובה בעניין הזה, אבל אני בהחלט חושבת שזו אפשרות ראויה שצריכה להיבדק. זה יפתור את בעיית הסייעת. ההנגשה שהילדים האלה צריכים זו סביבה נקייה מאלרגנים והיום הם לא מקבלים את זה, לא בגני הילדים ולא בבתי הספר, כי גם סייעת לא נותנת 100% סביבה נקייה מאלרגנים.

נושא נוסף זה עניין ההסעות שהוזכר כאן. לצערנו הרב, שוב, אני כבר לא יודעת מה לומר על סוגיית ההסעות, כי אני חושבת שעד שהעניין הזה לא יוסדר בתקנות ומהמידע שקיבלנו מהמנכ"לית לאחרונה הנושא הזה לא תוקצב, כלומר ב-400 מיליון שקלים שניתנו לחינוך המיוחד לא תוקצב עניין ההסעות, בעצם לא תצא בשורה של ממש וכל שנה ניתקל באותם מקרים ששיקולי תקציב בהסעות לא מאפשרים גם שיבוצים.

עוד נקודה אחת, לפני שאסיים, ברשותך, בעקבות מה שנאמר כאן על הדוח החדש בעניין השירותים הפרא רפואיים. בישיבה האחרונה יצאה בשורה שיינתנו עוד שבועיים בחופש הגדול לילדים עם מוגבלות שכלית קלה, לילדים עם עיוורון ולילדים חירשים. הבעיה בחופש הגדול היא הרבה מעבר לאותם שבועיים נוספים באוגוסט. הבעיה בחופש הגדול היא בין השאר שבמהלך חודש יולי ילדים רבים, או אפשר לומר כמעט רוב הילדים עם הצרכים המיוחדים ששנת הלימודים מתארכת בחודש יולי, לא מקבלים שירותים פרא רפואיים. ככה נוצר מצב שהילדים האלה למעשה למעלה מחודשיים, כי מיד בדרך כלל, אחרי שמתחילה שנת הלימודים גם מגיעה חופשת החגים, הם ללא שירותים פרא רפואיים ובעצם מופסק להם הרצף הטיפולי שהם כל כך זקוקים לו. אני אשמח שגם הסוגיה הזאת תגיע לפתחך ותיבדק.

ולבסוף אני אומר שכל עוד הקונסטלציה הנוכחית תישאר אותה קונסטלציה, כל עוד לוחות הזמנים יישארו אותו דבר, ועדות הערר, ועדות השיבוץ, הקצאת הזכאות לסייעות, הקצאה מינימלית בתחילת השנה בהנחה שאחרי זה יתווספו עוד שעות, כל עוד הרשויות המקומיות יחפשו סייעת בשלב כל כך מאוחר, כאשר השכר לסייעת יהיה כל כך זעום, נישאר שוב באותו מצב שערב ה-1 בספטמבר שוב יהיו ילדים, וזה עשרות ילדים אם לא מאות, שיישארו ללא שיבוצים. תודה רבה ותודה על הישיבה.

תודה, תודה רבה. נועה ביתן, יועמ"ש אקי"ם.

האמת שאני אשמח אם נרקיס תתחיל.

נרקיס במקום, כן.

אני אמא לנערה בת 16 עם מוגבלות שכלית שהאבחון שלה היה קל בינוני, האבחון שלה היום הוא בינוני, היא סיימה את הלימודים בבית ספר סולד שהוא עד גיל 16, אני נמצאת היום, שבוע לפני תחילת הלימודים, בלי שיבוץ. אנחנו היינו באפריל בבית ספר הצֹרי בתל אביב, עם היועצת, עם המנהלת. בית הספר מתאים, נותן את המענה לכל הצרכים שלה שהיא צריכה והיא צריכה לקבל ואין מקום. הם קיבלו הרבה. פתח תקווה היה בית ספר שהוא היה גם קל וגם בינוני, היום אושר להם להפוך להיות לקל ואין לה היום מסגרת בכלל. זאת אומרת אם בית הספר הצרי נותן לה את המענה הטיפולי, המענה לקדם אותה והכול, כרגע אני נמצאת במצב שאין לי גם אלטרנטיבה אחרת כשאני פונה גם למסגרות אחרות - - -

כי הילדה בספקטרום הנמוך יותר?

היא בבינוני, אבל יש לה פוטנציאל ויכולת למידה לקל בינוני, היא למדה בבית ספר של קל בינוני. הרשות מפעילה עליי לחץ לקבל מסגרות נמוכות לתפקוד שלה, אני לא מוכנה שהיא תרד לתפקוד נמוך יותר, זה לא מתאים. מפעילים עליי לחץ להגיע למסגרות שלא מתאימות כדי שב-1 בספטמבר להם יהיה שיבוץ, אבל זה לא שיבוץ שמתאים לבת שלי, היא צריכה להיות במסגרת שנותנת לה את המענה הטיפולי לכל הצרכים שהיא צריכה. כרגע אני ערערתי, אני לא מקבלת תשובות מתל אביב. התשובות זה 'כן, אנחנו נדון', זה לא תשובה חיובית ולא תשובה שלילית, זה רק למשוך אותי עוד ועוד ועוד. כל יומיים-שלושה אני מרימה טלפונים, אני נמצאת במקום שאני כרגע לא יודעת מה קורה ואני לא מוכנה להתפשר על מסגרת לא מתאימה לילדה שלי, שלא תיתן לה את המענים ושהיא לא תתקדם, כי באמת יש לה יכולות.

תודה.

האמת שבעיה שנרקיס מעלה זו בעיה עקרונית, שכבר כמה שנים יש שינוי בבתי ספר מסוימים והופכים אותם לספציפיים יותר, ייחודיים יותר לקבוצות מסוימות של ילדים. אני אסקור מה שקרה באזור המרכז בשנים האחרונות. בית ספר אורנים, באור יהודה, היה בית ספר למוגבלות שכלית, לפני כמה שנים הוא הפך להיות לבית ספר ללקויי למידה. בית ספר אופק בהרצליה הוא בתהליך של מעבר מבית ספר למוגבלות שכלית לבית ספר לאוטיזם.

הוא כבר אוטיזם, הם לא מקבלים מוגבלות שכלית.

בית ספר מסילות בבת ים, אותו דבר, הוא גם נמצא בתהליך של הפיכה לבית ספר לאוטיזם. כאן, מה שנרקיס סיפרה, זו דוגמה נוספת לבית ספר בקורצ'ק בפתח תקווה שהוא הופך להיות בית ספר לילדים עם מוגבלות שכלית קלה והוא מצמצם את האפשרויות שוב להורים, וזה יוצר בעיות של שיבוצים, זה יוצר בעיות של הסעות, שההסעות מתארכות והילדים נאלצים לנסוע זמן לא סביר. זו בעיה עקרונית שאנחנו רואים אותה ואנחנו לא רואים פתרון להרבה משפחות.

מעבר לזה, אנחנו נתקלים כל שנה בבעיות של בתי ספר או גני ילדים שהם לא ראויים ללימודים, מוזנחים, ישנים. יש לי פה דוח של בית ספר מעין שרה באשקלון, של נזילות, חוטי טלפון ואזעקה גלויים, חוטי חשמל גלויים, נזקים בסורגים, ליקויים בתאי השירותים, תיקוני טיח.

זה דוח מטעם מי?

זה דוח של משרד החינוך מנובמבר 2015.

זה לא חדש. הסיפור עם בית הספר הזה הוא כבר שנים.

אני מכירה אותו, רק רציתי להבין האם הבעיה הייתה מוכרת למשרד החינוך, זה הכול.

בוודאי.

בסדר, אני שואלת.

יש עוד דוגמאות. יש את בית ספר דקלים בטבריה, שגם במשך שנים ההורים אומרים שבית הספר מוזנח ולא ראוי ללימודים, ויש גם את הסיפורים של גן ילדים בפתח תקווה, שהבטיחו למשפחות שהילדים יעברו לבית ספר חדש, בנו בית ספר חדש שמתאים לצרכים שלהם וברגע האחרון ההורים התבשרו על כך שהילדים יישארו בבית הספר הישן. יש עוד דוגמאות, כל שנה הסיפור הזה צף ועולה. אני חושבת שאלה שתי הבעיות המרכזיות שנרצה להציג.

תודה. נעה, חברת מועצה בחולון.

שלום, שמי נעה שפליצקי, אני חברת מועצה מהעיר חולון, אני בחינוך 36 שנה ושנה וחצי חברת מועצה, אבל מה שנחשפתי בשנה וחצי האחרונות אני פשוט בהלם. אני באמת אומרת, אני משתמשת במילה הלם, עם מה שההורים מתמודדים. אני באה מחינוך עם כיתות קטנות וכל הנושא הזה מוכר לי מאוד, אבל הפניות של ההורים, ושוב, לקראת הקיץ, יום יום, כולל היום בבוקר, כולל אתמול בערב, כולל בעשר בלילה, עם מה שההורים האלה מתמודדים במהלך הקיץ, במקום ליהנות עם הילדים שלהם ולדעת שהם מסודרים במסגרות, זה פשוט הזוי. אני לא מבינה איפה מדינת ישראל. אני לא מבינה איפה מדינת ישראל היום, כשההורים שבוע לפני פתיחת שנת הלימודים לא יודעים איפה הילד שלהם ילמד בשנה הבאה. ילד בכיתה א', ילד שמסיים גן, יודעים שהוא צריך מסגרת מסוימת?

הדעת נותנת.

מה זאת אומרת? הדעת נותנת, בוודאי. אז לא יודעים להיערך מראש? או ילד שמסיים גן וצריך לנסוע עד תל יצחק, משובץ לתל יצחק? הוא צריך לצאת בשש וחצי בבוקר כדי להגיע לתל יצחק? איפה אנחנו חיים? איפה המדינה שלנו?

אני לא מדברת על הרשות, יש לי דיבור עם הרשות ואני לא אוותר ואני עושה את מה שאני צריכה לעשות, אבל לבי לבי על הילדים האלה, הם שבויים בידי המערכת. ומה עם ההסעות? לחולון אין מסגרות, אמרה את זה עדי, אין מסגרות, אני פועלת בנושא, כל הנושא הזה די חדש לי, אבל אני אומרת, גם כשילד מסיים, או כשמסיימים את מסילות, זה מרחק רבע שעה מחולון, אי אפשר לעשות את מסילות עד גיל 21? בונים בחולון בית ספר היי טק היי ובית ספר לבעיות התנהגות, ואני מבינה את הצרכים, אבל יש 70 ילדים שיוצאים מחוץ לעיר מכיתה א'. נחשפתי לילדה עם שיתוק מוחין, שזה קשור יותר לרווחה, בין 0 ל-3, פנתה אליי אמא עם זוג תאומים - - -

זה נושא אחר.

אבל גם, אין גן שיקומי? לאן הגענו? ואני כבר לא מדברת על הילדים האלה שצריכים אחרי הצהריים איזה שהיא חברה, אז הם מסיימים בארבע, רבע לחמש, עד שהם מגיעים הביתה זה שבע, מה נשאר להם? איפה חיי המשפחה?

אני רוצה גם לגעת בנושא של ההסעות. כיוון שלחולון אין מסגרות שלה, אז הם האחרונים המשובצים. הם משובצים בהרצליה, פתח תקווה, אשדוד, לא יודעת איפה, אז גם אין להם את העניין של ההסעות, כי הם האחרונים שמקבלים. ולמה לא מסיימים את ועדות הערר וועדת ההשמה במאי? למה צריך למשוך את זה עד סוף יוני ולתוך יולי? למה? ואוגוסט? זה פשוט הזוי.

שאלה מבריקה.

וההסעות. בוכה לי אמא חד הורית, עם ילד מאומץ, היא לא יודעת איך הוא יגיע ב-1 בספטמבר, היא לא יודעת מה היא תעשה, אין לה אפשרויות. בסדר, נפעל במסגרת המועצה, במסגרת העיר חולון, אבל המדינה צריכה להתעורר. אני לא מבינה איך הגענו למצב הזה, זה פשוט הזוי.

ומה קורה לילדים בהמשך? מזל שיושב פה לצדי אבא שהילד שלו היום בן 21 - - -

אני מכירה את המקרה, אנחנו מקדישים לנושא הזה דיון מיוחד. זה לא במסגרת הזאת. ילדים מעל גיל 21 זה כבר לא באכסניה של משרד החינוך, הנה משהו שהורדנו מכם, אבל זה עדיין באחריות של מדינת ישראל וזה יקבל מענה.

בדיוק. כיוון שיושבים פה ממבקר המדינה, אז תתעוררו. אני מבינה שכולם עושים את העבודה ורצון יש ויש התכווננות, אבל עשייה בשטח - - - קודם דיברת על 50 ילדים, להורה מספיק ילד שלו אחד, זה 100%, זה 100% כישלון של המערכת.

ברור. תודה.

גברתי היושבת ראש, אני רק רוצה להוסיף דבר אחד בנוגע לגילאי 21. אושר על ידי המנכ"לית, עד שאנחנו נסדיר את המעבר בין מערכת החינוך למשרד הרווחה אנחנו אישרנו שנה נוספת לתלמידים שטרם מלאו להם 21 - - -

אבל בלי הסעות.

עם הסעות. טרם מלאו להם - - -

אז לכל הילדים האלה אין הסעות.

תנו לה להשלים, שאלות בסוף.

אני אשמח להשלים את המשפט ולומר שאישרנו לשנה נוספת את הזכאות לשנת לימודים.

עד שימצאו להם מסגרת ברווחה?

לא, אנחנו מתכוונים להסדיר. מכיוון שילדים שטרם מלאו להם 21 עד ה-31 בדצמבר 2016, בעצם ההורים פנו ואמרו שארבעה החודשים הילדים די אבודים והם לא יודעים מה לעשות, עד שהרווחה - - -

אוקיי, הבנתי.

אז אנחנו החלטנו - - -

אז כל מי שלא מלאו לו 21 במהלך השנה - - -

אנחנו נמשיך להם את הזכאות גם בעניין ההסעה ובמהלך השנה הבאה אנחנו מקווים שגם עם משרד הרווחה נוכל להגיע לאיזה שהוא הסדר מוסכם, שהנושא הזה יבוא לידי פתרון.

רחלי, זו בשורה, מאידך אני יודעת לומר שגם מי שחצה את גיל 21 במהלך שנת הלימודים או אחריה, זה לא שבגיל 22 העתיד שלו נראה יותר טוב בישראל.

לא, אני רק אומרת מה היא האחריות מבחינת משרד החינוך.

לא, ברור, אני מברכת על הבשורה הזאת, אני רק אומרת שגם במשרד השכן שלכם צריכים להתעורר ולהבין שצריך למצוא להם מסגרות אחרי גיל 21 או תעסוקה או משהו, אי אפשר להשאיר את זה בסוג של ואקום.

אם יורשה לי.

אני ממש מתנצלת, אני רוצה לשמור את זה על הדיון בנושא החינוך המיוחד. רויטל לן כהן.

אני רוצה לצאת בדיוק מהדברים שאמרה רחלי. הבעיה, לדעתי, המרכזית זה הנתק המוחלט שיש בין הדברים שאנחנו שומעים מרחלי למה שקורה בשטח, זה כאילו יקומים מקבילים, כי רחלי אומרת שמגיע להם גם הסעה, כל הילדים שהגיעו אלינו עם הסיפור הזה של גיל 21 זה שהרשויות המקומיות אמרו 'לא מגיע לכם הסעה'. אתם אומרים לנו, למשל בשילוב, השנה הילדים יוכלו לקבל את השעות שקיבלו בשנה שעברה, לא נשחק עם מינימום מקסימום, שלחתי לרחלי הקלטה איך בלי להתבלבל מנהלת מתי"א, לא תגידי מישהי מהרחוב, לא תגידי שאפילו ברשות המקומית היה נתק, לא, מנהלת המתי"א אומרת להורה 'מה פתאום שהוא יקבל את ה-30 שעות? הוא יקבל את המינימום', היא גם לא אומרת מינימום היא אומרת 24, הוא אומר לה 'אבל החוק אומר בין 24 ל-30' והיא אומרת לו 'לא, 24, 30 זה אחר כך, אם נראה'. הוא אומר לה, 'אבל זו שנה ראשונה שהוא הולך לשילוב, זה ילד בן 3, הוא לא יסתדר, מה את רוצה שאני אעשה איתו ביום שישי?', 'הוא יסתדר'.

רגע, ביום שישי זה לא היום שמבריאים בו?

זה היום שהם לא באים בו. אני רוצה להגיד את זה בצורה ברורה, הילדים האלה לא הולכים למערכת החינוך, יש נשירה גלויה, מערכת החינוך יודעת עליה, זה בניגוד לחוק שדורש מהילדים להיות בביקור סדיר בחוק חינוך חובה בבית הספר או בגן. כולם יודעים מזה, כולם עוצמים עיניים. הילדים לא יכולים 'להסתדר' בלי סייעת. אם ילד צריך סייעת הוא צריך סייעת, אם אני צריכה משקפיים אני צריכה משקפיים, אם ילד צריך כיסא גלגלים, הוא צריך כיסא גלגלים, סייעת זה אותו דבר. למישהו נדמה שביום שאין סייעת או בשעות שאין סייעת הוא עובד על העצמאות שלו? באמת? אם אני אוריד את המשקפיים עכשיו העיניים שלי יהיו יותר עצמאיות? זה בדיוק אותו דבר.

אני כל הזמן נותנת את הדוגמה של אלעד שלי, מדובר בילד מבריק, הוגדר בזמנו כשהוא עוד היה אספרגר, הוא ורבלי, הוא מחונן, הוא רוצה חברה, תשאירי אותו שעה בלי סיוע הוא מחרב בקלילות את כל מה שהוא עשה עד היום. ילד שנמצא עם סייעת, הבעיה העיקרית היא בזה שמשרד החינוך לא מוכן, הם אמרו את זה בצורה ברורה, הם לא מוכנים להכיר בעובדה שהמשלב והמשלבת הם הנגשה, זאת הנגשה. הנגשה לא שמים לפעמים ולא אומרים לילד 'תסתדר', מה פתאום שהוא יסתדר? אני לא מסוגלת יותר להכיל את התשובות האלה, מדובר בילדים שצריכים את זה כדי לצלוח בהצלחה ולמצות את הפוטנציאל שלהם.

זה מביא אותנו, אני קוראת לזה טעות נגררת, לבעיה הבאה במשרד החינוך. הילדים האלה לא מצליחים בשילוב. עכשיו, לא אומרים 'טעינו, לא הצלחנו בשילוב', אומרים 'השילוב של הילד נכשל'. אז אני כבר לא מדברת על זה שזה לא השילוב נכשל, אתם נכשלתם כישלון חרוץ, התוצאה של זה היא ועדת השמה ואז הילד צריך לצאת למסגרת של חינוך מיוחד ואז משנה לשנה מדברים פה על נסיקה בכמות הילדים שצריכים מסגרות חינוך מיוחד. בכל העולם המערבי מצמצמים את כמות הילדים שצריכים מסגרת של חינוך מיוחד לאחוזים בודדים, פחות מ-10%, ורק במדינת ישראל מעל 40% מהילדים עם הצרכים המיוחדים נמצאים שם. זה לא יאומן העניין הזה.

ואחר כך הילדים של הכיתות הקטנות, הכיתות הקטנות מתמלאות בילדים עם התפקודים הכביכול מה שהמשרד קורא להם יותר גבוהים, אני לא מאמינה בתפקוד, כי תפקוד זה דבר מאוד labile, ואז הילדים האלה נהדפים לתוך המסגרות של החינוך המיוחד הכוללניות, הסגרגטיביות, ואז יש ילדים שנשארים בלי מסגרת כי אין מקום, למה אין מקום? כי משרד החינוך יודע להתכוונן לפי הילודה, אני אומרת את זה רגע בכובע של חברת מועצה, לפי הילודה הוא יודע לבנות בתי ספר לפי כמות ילדים, הוא לא מתכנן את הילדים עם החינוך המיוחד, כי הוא לא יודע כמה וזה. האמת היא, אני לא מדברת עליכם, אני יודעת שזה בלבכם, שכנראה לא באמת מעניין אותו, בגלל שיש אגף נפרד, תקציבים נפרדים, הם כאילו לא חלק ממשרד החינוך, הם האגף לחינוך מיוחד. אני אמרתי את זה פעם ואני אומרת את זה עדיין, עד שלא נסגור את האגף לחינוך מיוחד כאגף ונפתח אותו כמו מפמ"ר שנותן ידע, הילדים האלה לעולם יהיו ילדים חורגים לאלוהים.

ולכן צריך להתייחס בבינוי, כשמשרד החינוך נותן את אישורי הבינוי לבתי ספר, לא יעלה על הדעת שבכל בית ספר, בכל שכבת גיל, לא יקצו מראש כיתה נוספת, לפחות אחת, לחינוך מיוחד, ואני לא מדברת על השילוב. העובדה שאתם גם לא נותנים את השעות של השילוב בזמן גורמת לזה שהרשויות המקומיות לא יכולות להעסיק משלבים, העובדה שלא אכפת לכם, אכפת לכם איזה שקל יוצא מכם, אבל לא אכפת לכם איזה שקל מגיע ולא אכפת לכם שמדובר במשכורת בזויה והיא לא בזויה רק כי מדובר בשכר מינימום, אלא כי גם אם הם יקבלו את מקסימום השעות זה 30, אבל משרה מלאה זה 42.5, אז האנשים האלה לא מצליחים להגיע אפילו למשכורת מינימום. הם מגיעים לפחות מ-3,000 שקל בחודש. מי יעבוד ב-3,000 שקל בחודש? בטח מי מיומן. אז כן, אני מוסיפה למשלבים של הילד שלי כסף, קחו אותי לבית סוהר, אני עושה את זה כל שנה, בגלוי, אני אומרת את זה בכנסת, אני אומרת את זה בתקשורת. לא יעלה על הדעת שזה לא יטופל בצורה חד משמעית. הם צריכים להיות עובדי משרד החינוך, להיות מוכשרים לעניין הזה, לקבל הדרכות, וילד שמקבל השנה שעות יצטרך גם בשנה הבאה שעות ולכן אין שום סיבה כל שנה מחדש לשקול את הסיפור הזה וכל שנה מחדש להצטרך לאתר משלבים חדשים. אני כבר לא מדברת על זה שלילד שלי אין משלב לשנה הבאה כי אין מספיק אנשים בעניין הזה.

אני רוצה להגיד עוד משהו בנושא של חולון. בחולון יש בעיה קריטית בגני הילדים. בעיקר בגני הילדים - - -

זו עיר הילדים, לא?

הם הוזנחו בשנים האחרונות, אנחנו מדברים על גנים עם חולדות, עם ביוב זורם, בלי סניטריה. אתם יודעים, אני העברתי לכם תמונות מתחילת שנת הלימודים הקודמת ואומרים לי 'אבל אנחנו בקשר עם העירייה וזה מטופל', אני מתה על המילה 'מטופל'. אני אומרת להם, 'תשלחו מישהו, יש לכם אגף חדש לביקורת, שיסתכל בעיניים', לא, הם מדברים איתם בטלפון, הם אומרים להם שזה מסודר. אתם הרגולטור, תשלחו מישהו שיראה בעין.

משפט אחרון.

זה שנשארים בתוך התיוגים של הילדים ומנסים בכוח לדחוף אותם לתוך מגירות מגיעים למצבים האלה שאנחנו לא מוצאים לילדים המורכבים, ובינינו, כל הילדים הם בעצם רב מוגבלויות, אין ילד שהוא רק, הילדים מוצאים את עצמם כל שנה נאלצים להידחף לתוך מגירה. זה אפילו לא עיגול, זה מין צורות אלה, הילדים הם משהו מורכב ודוחפים אותם בכוח למשהו. האבסורד הגדול הוא בילדים, למשל, שיש להם גם אוטיזם וגם סי.פי, יש לי חברה שכל שנה אומרים לה 'תבחרי', או שאנחנו מותחים את הגידים, או שאנחנו עובדים על תקשורת. לא יעלה על הדעת העניין הזה, תפסיקו לעבוד דרך הלייבלים שאתם נותנים לילדים. הילדים צריכים לקבל שירות, כי חינוך זה שירות ולא מקום, תמצאו את הדרך לתת שירות, תפסיקו עם המסגרות הסגרגטיביות והממוקדות.

תודה רבה. שרונה פניני.

אני אמא לנעמה, ילדה על הספקטרום האוטיסטי בתפקוד גבוה. אנחנו עומדים היום ב-25 באוגוסט ולנעמה שלי אין שיבוץ הולם לגן. היינו עד עכשיו בגן האבחוני, בתל השומר, שזה גן לשנה אחת, היינו שם שנה אחת, ועכשיו פניתי לעיריית גבעתיים וביקשתי ממנה גן שיתאים, התשובה שקיבלתי זה 'אין, יש בהרצליה'. הבעיה עם הרצליה, שזה אמנם לפי החוק, אך רק מהבית שלי להגיע לאזור עזריאלי, להיכנס לאיילון, זה לוקח איזה חצי שעה בבוקר. זה מינימום נסיעה שלושת רבעי שעה, אני מעריכה את זה אפילו שעה וחצי.

נעמה היא ילדה שמאוד מאוד רוצה חברה והיא אפילו בגינה ככה ניגשת לילדים, 'אתה רוצה להיות חבר שלי?' 'את רוצה להיות חברה שלי?' ובמצב כזה שתהיה לי נסיעה כל כך ארוכה לא יהיה לי את הזמן של אחר הצהריים שהיא מאוד צמאה לזה, היא מאוד רוצה להגיע כל יום ושיבואו אליה חברים. לא תהיה אפשרות. היא הייתה כבר שנתיים בחוג, אני איאלץ להפסיק לה. זאת אומרת כל הדברים שאנחנו מאוד רוצים להנגיש לה ולנרמל אותה, אנחנו לא נוכל לעשות את זה. אנחנו לגמרי מרגישים שכל המהות של הילדות שלה כילדה הולכת לאיבוד, זאת אומרת שהיא תחזור הביתה, תגיע מנסיעה, גם ככה נסיעה זה דבר מאוד קשה לילד על הספקטרום, היא לא יכולה לשבת כל כך הרבה, היא זקוקה לתנועה, היא פשוט תגיע הביתה, גן, מקלחת ולישון, ואנחנו נאבד בעצם את המטרה העיקרית, את הליך החברות שלה שאנחנו כל כך רוצים אותו גם אחר הצהריים.

יש עוד משהו שהוא מאוד מאוד לא הגיוני. אנחנו גרים בגבעתיים, במרחק של 3 קילומטרים ממני יש 16 גני תקשורת, אף אחד מהם - - -

- - - המחוז.

כן, זה המחוז.

לאן שולחים אותך מגבעתיים?

להרצליה.

זה ההבדל בין מחוז תל אביב למחוז מרכז והם לא מדברים ביניהם.

זה אותו מחוז. עזבו, זה אותו מחוז.

רמת גן נחשב מרכז?

לא, תל אביב. יש מחוז תל אביב, יש מחוז מרכז.

זה אותו מחוז, אבל זה לא שיבוץ הגיוני.

רגע, רמת גן וגבעתיים זה לא אותו מחוז?

זה אותו מחוז. רמת גן, גבעתיים ואני חושבת שגם תל אביב.

גם הרצליה זה אותו מחוז.

וברמת גן אין פתרון - - -

ברמת גן כרגע אומרים שאין.

הגנים, גני תקשורת, עולים על גדותיהם ובגבעתיים כרגע הרשות מסרבת לפתוח גן תקשורת, אז יש המון ילדים על הספקטרום, אבל - - -

מה, זה יוריד את ערך הנדל"ן?

שזה דבר אחר, שמשרד החינוך יכול לאלץ רשות מקומית לפתוח כל מסגרת חינוך רגילה, אבל הוא לא יכול לאלץ רשות מקומית לפתוח מסגרת חינוך מיוחד.

לי אין גן לשנה הבאה, הילדה שלי כרגע באוויר ומאוד קשה לי לחשוב על זה שהיא תיסע עד הרצליה כשהיא עוברת בדרך כל כך הרבה גני תקשורת.

תודה. לא מגיעים לארץ המובטחת.

אודי ליפשיץ, מנהל חטיבת חינוך בית אקשטיין.

אני רוצה לדבר מהצד הטיפה אחר, למרות שזה לחלוטין אותו צד, כמנהל של רשת שמפעילה היום 17 בתי ספר לחינוך מיוחד, מאופקים עד פרדס חנה, לקויות מורכבות. בראשית דבריי אני רוצה לומר שרחלי, מנהלת האגף, וחיה ועוד נציגות של האגף, לדעתי הסיפור הוא לא אצלן, למרות שאני יודע שהן כרגע בתפקיד והן אחראיות על הסיפור הזה, והן עושות, לפחות מההיכרות שלי, את המאמצים הגדולים ביותר לפתור את הבעיות הנקודתיות, אבל זה לא הסיפור. אנחנו, כמפעילים של 219 כיתות לחינוך מיוחד, ללקויות מורכבות, בעצם מבינים שהבעיה היא יותר במחלה הישראלית שנקראת אלתור והדבר המרכזי, אני חושב, את נגעת בו, גברתי היושבת ראש, בתחילת דברייך, זה הנושא של התכנון והתכלול של הדברים והחשיבה לאורך זמן.

אם אנחנו כארגון, ארגון שנותן שירות ציבורי, מאוד דינמי, מאוד מהיר, היום אנחנו למעשה פותרים חלק גדול מאוד מהבעיה שמשרד החינוך מתמודד איתה בעובדה שאנחנו מצליחים לפתוח כיתות לחינוך מיוחד בזמן מאוד קצר ואנחנו נותנים פתרון פיזי, מבני, לכ-2,000 תלמידים שבמידה שאנחנו לא נהיה קיימים עוד חודש אז בעצם יש 2,000 תלמידים שאין להם מבנים פיזיים ללמוד בהם, כי מי שדואג למבנים זה אנחנו, אנחנו לא מקבלים תקצוב לשכירות המבנה. אנחנו הרבה פעמים צריכים להתמודד עם רשויות ולשכנע אותן לתת לנו מבנה כדי להפעיל בית ספר, למרות שבכלל זו החובה של הרשות ומשרד החינוך לדאוג לילדי החינוך המיוחד למבנה. אנחנו צריכים להתמודד עם היכולת להפעיל בתי ספר כאלה, מבחינת המשאבים, כי משרד החינוך, זה לא משרד החינוך אפילו, זה מדינת ישראל, היא התרגלה במשך הרבה מאוד שנים שיש ארגונים שנותנים פתרון, גם תקציבי וגם תפעולי - - -

מה זאת אומרת? אתם לא קוד משרד החינוך?

אנחנו קוד משרד החינוך ומתוקצבים 100% על ידי משרד החינוך, אבל לדוגמה כל נושא התקורה, אין הסדרה בחינוך המיוחד, אנחנו צריכים היום להפעיל בתי ספר בלי לדעת איך אנחנו יכולים לתפעל אותו ולהפעיל רשת של 17 בתי ספר עולה כסף ואנחנו לא - - -

מה זה לתפעל? המטפלים הפרא רפואיים, מי - - -

מקבלים, אתה מקבל תקן, מקבל תקן של 100% - - -

אז לא הבנתי - - -

לתפעל. כן, אתה צריך לפתח פדגוגיה, אתה צריך לפקח על המורים, אתה צריך לנהל את - - - כל התקורה. זה עולה כסף.

זה לא תפעול, זה ניהול.

זה ניהול ותפעול.

הפיקוח הוא של משרד החינוך, משרד החינוך מפקח.

רגע, הפיקוח הוא מוחלט של משרד החינוך, ב-100%, הפדגוגיה, כל ההפעלה היא שלנו, אבל זה מורים ומנהלים על פי התקן ועל פי הקריטריונים של משרד החינוך. אבל אני רוצה להבהיר פה את הסיפור, הסיפור הוא שבעצם אין הלימה בין ההתפתחות הטבעית של ילדי החינוך המיוחד, הן בבתי הספר הרגילים והן בבתי הספר לחינוך מיוחד, אין קשר בין ועדות ההשמה לבין מינהל התכנון, שבונה כיתות, שחושב איזה בתי ספר צריך להפעיל. המצב הוא שלצערי הזמן הזה קורה בדיוק בימים האלה שאנחנו צריכים לפתוח כיתות חדשות. אני רוצה לומר פה משהו שהוא אפילו לא ייאמן, היום אנחנו מתחילים להקים בית ספר חדש בעיר במרכז הארץ, שאין לה פתרון לכ-30 תלמידים עם הפרעות נפשיות, ואנחנו צריכים לתת פתרון למשרד החינוך ואנחנו שמחים לעשות את זה, אבל כל הבירוקרטיה מסביב וכל הקושי עכשיו להפעיל דבר כזה שהעיקר הוא המבנה הוא כמעט לא קיים.

עוד דבר אחד שאני רוצה להגיד, שהוא מאוד מאוד חשוב, אני יודע שרחלי מטפלת בו בימים אלה. החינוך המיוחד במשך הרבה מאוד שנים היה, אני לא רוצה להגיד בייביסיטר, אבל היה מקום שהסיפור הפדגוגי היה מוגבל, אני אגיד את זה במילים כאלה, וב-15 השנה האחרונות ילדי חינוך מיוחד מצליחים מבחינה לימודית באופן בלתי רגיל, אין תקרת זכוכית, בכל הלקויות, כולל בגרויות, כולל הגעה ללימודים גבוהים.

יש לכם נתון של כמה תלמידי חינוך מיוחד ניגשים לבגרויות?

אני יכול להגיד שאצלנו בבתי הספר שלנו, בבתי הספר ללקויות למידה אחוז הזכאים לבגרות מלאה גבוה מהאחוז במדינה והסיפור הוא שמורי החינוך המיוחד והמשאבים שניתנים לחינוך המיוחד הם עוד בדור הישן. הנושא של מגמות, הנושא של גמולים לבגרות, כל הנושאים שבעצם הופכים את החינוך המיוחד לחינוך לכל דבר, ומבחינתי אני לא חושב שצריך להיות בכלל חינוך מיוחד במובן הזה, יש חינוך, נקודה, ואנחנו יודעים לעשות את זה וכל מה שאנחנו צריכים זה שיהיה איזה שהוא תכנון ארוך טווח.

תודה. רחלי, אני מתחילה איתך ואת תנתבי את זה ליתר הנציגות. שמענו פה, אני ריכזתי את הדברים, הנגשת כיתות, לרבות אקוסטיקה, שיבוצים לא מתאימים משיקולי תקציב, מחסור במסגרות, אני שומעת בעיקר מהכיוון של אלו"ט ואקי"ם, סייעות, הסעות, מבנים שהם מאוד מאוד מוזנחים. בבית ספר דקלים, אני סיירתי לפני שנתיים, לדעתי, בטבריה, זה לא היה מחזה שובה לב ואני לא סיירתי בכל בתי הספר. אני אוסיף על זה את מה שפתחתי איתו, אנחנו מכירות מספיק שנים כדי לדעת שזו לא הפעם הראשונה שלפני פתיחת שנת הלימודים אנחנו נמצאות בשיח שהוא הרבה יותר אינטנסיבי מביתר ימות השנה ואני באמת מאמינה שזה פתיר. ועדות ההשמה והשילוב מתקיימות בתאריך מסוים או לפחות אמורות להתקיים בתאריך מסוים על פי חוזר המנכ"ל. אם אנחנו נמצאים באוגוסט ויש עדיין עררים שמתנהלים וועדות שיבוץ שעדיין מתקיימות אז משהו לא עובד, משהו לא עובד בגדול, והוא גורר אחריו הרבה מאוד דברים, זה ביחס לוועדות.

אני רוצה להתעכב רגע על עניין הסייעות, שהוא גם בחינוך המיוחד ואנחנו בוויכוח עקרוני על סייעות אישיות בחינוך המיוחד, תקראו לזה סייעות תגבור, כל שם אחר שתחפצו בו, בסופו של דבר גם בחינוך המיוחד יש תלמידים שלא משנה איך נהפוך את זה, הם תמיד יזדקקו לאחד על אחד, במיוחד התלמידים שוורבליים פחות, במיוחד התלמידים שהמוגבלות שלהם היא יותר מורכבת מיתר בני כיתתם. אי אפשר לבוא ולהגיד זה לא יקרה וכיתה קטנה ואנחנו נותנים תשומת לב, כי כולנו מבינים שגם בתוך הכיתה הקטנה, לא בכדי היא כיתה קטנה, כי יש תלמידים עם מורכבויות קשות ואם יש אחד שהוא חורג מבין כולם, אז צריך לתת לו מענה טוב יותר או שלם יותר מבין כל היתר.

בסייעות של השילוב, אני אומרת לך את האמת, היום להורה שמתלבט אם ללכת לכיוון של שילוב או לכיוון של החינוך המיוחד, האמת, אם זה לא הורה שיש לו המון המון אנרגיות וכסף בכיסו הוא שולח אותם אוטומטית לחינוך המיוחד, כי מה? הוא צריך לנהל את כל המאבקים האלה במהלך השנה, כן יהיה לי טיפולים פרא רפואיים, לא יהיה לי טיפולים פרא רפואיים, כן הסייעת תגיע, היא לא תגיע, היא סייעת טובה, היא לא טובה. זה יותר קל, המסגרת הכוללנית. אני מכירה את העבודה שלכם ואני יודעת שאתן רוצות את השילוב, אבל אמרה רויטל נקודה שמאוד התחברתי אליה, שילוב הרבה פעמים נכשל כי הוא שילוב בכותרת, הוא לא שילוב שבאמת מאפשר לילד להביא את כל כולו לחינוך שלו. אי אפשר. אז אני אשמח בנקודה הזאת לשמוע את ההתייחסות שלכם, אם יש לכם עוד נתונים שאתם יודעים להציג לנו, גם על גידול במספר תלמידי החינוך המיוחד, גם על המהלכים שאתם מקיימים או לא מקיימים בעניין הכשרת הסייעות, על התקציב.

מאז אושר התקציב בממשלה אני שומעת הצהרות פומפוזיות על גידול התקציב בחינוך המיוחד ואני רוצה לדעת איפה זה יילך בחינוך המיוחד ואני רוצה לדעת איך אתם תפעלו כדי לנצל את התקציב הזה, כי אם יש תקציב להנגשה הוא לא נוצל, ומאידך אני שומעת על מקרים שבהם יש עדיין בעיות הנגשה, אז משהו פה לא עובד.

חבר הכנסת יואב קיש ואחריו רחלי. בבקשה.

כן, אז רחלי, שנייה לפני, מה שנקרא. קודם כל אני באמת רוצה להודות לך, חברת הכנסת קארין אלהרר, על היום הזה, אני מצטרף גם לתודות ליושב ראש הכנסת, אני חושב שזה חשוב מאוד.

אני, ברשותכם, בעניין הזה הייתי לוקח, רחלי, בעיקר אלייך, לקבל תשובות מאוד פרקטיות. עלו פה הרבה מאוד נושאים, חלקם מן הסתם גם לא ייפתרו בשבוע הקרוב, אבל יש דברים שכן אפשר לפתור בשבוע הקרוב. אפשר לרבקה לפתור את הבעיה בשבוע הקרוב, אפשר לאמא מגבעתיים, אני לא זוכר את שמך, לפתור את הבעיה, ואני חושב שאנחנו לא מדברים פה על מאות מקרים כרגע. זה אולי לזכותכם, כי בסופו של דבר עבודה נעשית, אז לא מתעלמים מחצי הכוס המלאה, שלושת רבעי, לא משנה, אבל כל ילד וכל משפחה זה עולם ומלואו ואתם מכירים את זה והמפגש הזה, אני חושב, מטרתו בעיקר, כמו שאני רואה, זה לא לטפל בבעיות היותר מז'וריות כרגע, שגם הם דברים שחייבים לגעת בהם, דיברת על מה קורה לילדים בגיל 21, בעיה ידועה שעד היום לא קיבלה תשובה ואני מאוד שמח שאמרת שיהיה דיון מיוחד בנושא, יש פה הרבה דברים מאוד חשובים, אבל כרגע כשאנחנו מתחילים לימודים בעוד שבוע בואו נראה ברמה הפרטנית.

חדר המצב הזה, שקראתם לו, לא הכרתי שהייתה דרישה לזה, אבל בואו תעשו מזה היום, מהוועדה הזו, חדר מצב ושכל ההורים, שבין אם רויטל ייצגה אותם או מה ששמענו פה, אז שיקבלו תשובות ומענה ויידעו ולא יתחילו את שנת הלימודים בלי שהם יודעים או שהם לא שולחים את הילדים שלהם להסעה, כי שעה וחצי עד לאן שהם אמורים ללכת, את הדבר הזה צריך לפתור.

תודה, ליושבת ראש ומכובדיי כולם כאן, אני שמחה שאנחנו מקיימים את הדיון ואני כן רוצה דווקא להתחיל מהמקום של הבשורה ושל השינוי. אני חושבת שלא מן הסתם גם בהצגה של השר וגם המנכ"לית בפני ועדת החינוך של הכנסת, לקראת פתיחת שנת הלימודים החדשה, נושא החינוך המיוחד הובא לקדמת הבמה. כשהשר הצהיר על תוספת משמעותית, אני חושבת שמזה שנים רבות לא הייתה התייחסות בתוספת תקציבית בבסיס התקציב ביחס לגידול הטבעי שמתקיים. אני רק רוצה לסבר את האוזן ולומר שבחינוך הרגיל הגידול הטבעי הוא 1.5% ולעומת זה בחינוך המיוחד גידול טבעי, כיתות ומסגרות, הם 5.6% והתלמידים נושקים לגידול של 5%, 4.8% אם אנחנו מדברים - - -

בגידול של ה-5% את כוללת גם את ילדי השילוב?

אני מדברת רק על כיתות בחינוך המיוחד. ואני רוצה גם לדבר על התלמידים בזכאות לשילוב. כן, ישנה עלייה וישנה מגמה של - - -

סליחה, את יכולה רק להסביר את המספר? אני לא הבנתי. אם הגידול הטבעי הוא 1.5% - - -

בחינוך הרגיל.

בחינוך הרגיל, אז מה זה 5%? זה לא הגידול הטבעי, זה הכנות - - -

לא משנה, זה הגידול בתוך - - -

זה לא גידול טבעי, זה הכנות, את לא יכולה להגיד שיש 5% יותר תלמידים בחינוך המיוחד כל שנה.

לא, זה 5% במסגרות החינוך המיוחד.

מה הגידול הטבעי בחינוך המיוחד, את יודעת להגיד?

של תלמידים, 4.8% גידול בתוך תלמידי החינוך המיוחד.

בעולם זה פחות, זה רק אצלנו ו - - -

לא, אני רוצה רגע להפריד. את אומרת שיש ילדים, אני לא מדבר על המסגרות, עזבי את המסגרות, במספר ילדים, היה נגיד 20,000, הם עולים ב-5% וה-200,000 עולה ב-1.5%.

נכון. 2 מיליון תלמידים עולים ב-1.5%.

יש כזה הסבר להפרש?

יש לזה הסברים.

כי הם לא מחזיקים מעמד בחינוך הרגיל.

רבותיי, אני חושבת שזה לא המקום לקיים את הדיון האקדמי - - -

לא, זה מוזר, זה נתון שלא מסתדר לי עם ההיגיון.

אבל יש על זה מחקרים, יש על זה הצגת נתונים. אני רק רוצה כן להדגיש ולומר שאנחנו רואים עלייה גם בתלמידים עם תקצוב דיפרנציאלי, עם התקצוב האישי, ילדי השילוב, אנחנו רואים עלייה בין 2015 ל-2016 ב-17.8%, ישנה עלייה כמובן במקביל לסיוע ולדרישות ולצרכים שהילדים מביאים איתם. אנחנו גם מזהים מגמה מאוד מאוד ברורה של עלייה בתפקודים היותר מורכבים, של תלמידים עם הפרעות נפשיות, שהמעבר בין 2015 ל-2016 מעיד על 10% גידול, בנושא הפרעות התנהגויות ורגשיות ישנה עלייה של 22% גידול. תלמידים עם אוטיזם, על הרצף, אנחנו מדברים על עלייה של 20% מהתלמידים והדברים האלה בעצם מעידים על איזה שהיא מגמה שגם המשרד נדרש לתת ולכן אני כן מדגישה את העניין הזה, כי התוספת התקציבית שניתנה והושמה היום בחינוך המיוחד בעצם באה לאפשר לנו לתת את המענה וליישר איזה שהוא קו מבחינת המענים המציאותיים לאותם תלמידים שאנחנו מוצאים שזכאים לקבל את שירותי החינוך המיוחד.

מה זה עולה? אני אשמח שתפרטי. חברים, היא ישבה בשקט ושמעה הטחת האשמות לא פשוטה, אני מבקשת לאפשר לה להשלים את התשובות שלה. רחלי, אם אפשר, בבקשה, לגבי התקציב, הבנתי שזה 400 מיליון, 200 ו-200, ואני אשמח לדעת את חלוקתו.

אז אני אתן כך, 210 מיליון ₪ זה בבסיס התקציב, כשאנחנו הגשנו דרישה לגידול הטבעי של 210 מיליון ₪ שיוקצו, ויש לזה השלכות על הכול. זה מדבר על תגבור בסייעות, אותן סייעות שאת דיברת עליהן, בגין פתיחת מסגרות. אני רוצה לבשר שאנחנו קיבלנו גם תוספת לסייעות התגבור ואנחנו נדבר אחרי זה על הסייעות, אז אני אפריד בין סייעות התגבור והליווי במסגרות חינוך מיוחד לבין סייעות השילוב. אנחנו הגשנו בקשה להארכת שנת לימודים בסדר גודל ראשוני של 50 מיליון, קיבלנו אישור ל-30 מיליון ואני כן רוצה - - -

אבל זה בנפרד מה-400.

לא, זה בתוך ה-400.

זה לא הנתון שנמסר לי ממשרד האוצר.

אז אני רוצה לומר מה אני קוראת כאן. 30 מיליון להארכת שנת הלימודים מתייחסים ראשית להארכה של שבועיים נוספים לילדים עם לקויות ראייה או שמיעה, כי הם מקבלים את כל החופשות ואת מהלך חודש אוגוסט, ולילדים עם המוגבלות השכלית הקלה, הם יהיו זכאים החל משנת הלימודים הקרובה, כבר בחופשת סוכות הקרובה, לקבל את הזכאות להארכת שנת הלימודים, סוכות, חנוכה, פסח ועוד שבועיים נוספים שהם יהיו זכאים להם עד מחצית אוגוסט.

כשההארכה הזאת כוללת גם מטפלים פרא רפואיים, לימודים כרגיל?

אני רוצה לומר משהו ולהסדיר את האמירה שאין טיפולים פרא רפואיים. ברמה העקרונית אנחנו לא מפסיקים את הטיפולים הפרא רפואיים, מה שהיה אמור להימשך גם בחופשה. יחד עם זאת אנחנו מטפלים עכשיו בהסדרה של איזה שהיא יכולת לאפשר גם לצוותים שנותנים את השירות הפרא רפואי, לייצר איזה שהוא מענה של גמישות במהלך שנת הלימודים. בשונה ממחנכים שלהם יש מילויי מקום לטיפול הפרא רפואי עדיין אין, אז אנחנו נמצאים בתוך השיח הזה גם אל מול הרשויות המקומיות, לראות איך אנחנו נערכים בחופשה להשלים את הפערים האלה, גם גיוס צוותים נוספים, ויחד עם זאת גם לאפשר לצוותים שלנו לצאת לאיזה שהוא מהלך של גמישות במהלך שנת הלימודים. הנושא הזה נמצא היום בהסדרה, אני מאוד מקווה שבמהלך השנה הזאת אנחנו נגיע לאיזה שהוא פתרון, גם עם השותפים שלנו, עם ארגוני המורים והארגונים שמייצגים את אנשי המקצוע.

סליחה שלא הבנתי, אולי תוכלי להסביר לי, לצערי לא הבנתי מה הכוונה שלך. את מתכוונת שבתקופת החופש אין זמינות של מטפלים?

לא, הם יוצאים לחופשה, זה לא משהו שאת יכולה לחייב עובד הוראה לעבוד במהלך החופשה, אבל כשאנחנו - - -

המטפלים הם עובדי הוראה?

הם עובדי הוראה לכל דבר. הם ממקצועות הבריאות והם מועסקים על ידינו בתוך המת"יאות, בבתי הספר, במסגרות. הם עובדי הוראה לכל דבר.

מה ההבדל בין מורים ל - - -

גם לגבי המורים זה אותו דבר. אבל למורים יש את האפשרות לשנה גמישה ולמטפלים עד היום, למורים ממקצועות הבריאות, עדיין לא הייתה האפשרות הזאת.

מה זאת אומרת שנה גמישה? מה זה למורים יש שנה גמישה?

הם יכולים לצאת לתקופה מסוימת במהלך שנת הלימודים ויש להם מילוי מקום, לכן מורה יכול להתחייב, כשהוא יוצא במהלך שנת הלימודים לחופשה, על אותם ימים והחזר הימים במהלך החופשה שלו. לגבי המטפלים, הקושי הוא בעייתי, מפני שאם מטפל יוצא - - -

אבל הקושי של המטפלים בא לידי ביטוי במהלך כל השנה, זה כפי שאנחנו רואים לפחות מהממצאים שראינו עד עכשיו, שכאשר מטפלת יוצאת בשעה טובה למשל לחופשת לידה אין חלופה לדבר הזה ואז אותו ילד לפחות שלושה חודשים נשאר בלי מענה.

אלה בדיוק הדברים שאנחנו נמצאים בשלבים של לנסות להסדיר את הנושא ולטפל בו גם להמשך.

יש מסגרות שהילדים שזכאים לשירותים פרא רפואיים, איך זה עובד שם? יש ילדים שזכאים לשירותים פרא רפואיים במהלך חודש יולי ומקבלים אותם, גם במהלך חודש יולי וגם במהלך חודש אוגוסט, יש כבר איזה שהוא סידור - - -

כי זאת בדיוק הנקודה, אותם מטפלים מוכנים לבוא לעבוד, אנחנו מדברים על זה שתהיה הסדרה כדי לאפשר לכל המסגרות לפעול ולכל אנשי המקצוע להיות בתוך המסגרת. כי אם עד היום זה היה נתון להחלטה של מטפל, אם הוא מעוניין לעבוד בחופשה או לא, כשיש גם ארגוני מורים שצריך לדבר מולם ולהסדיר את העניין. אז אני אומרת, נכון, עד היום ישנם כאלה שכן נותנים את השירות וישנם כאלה שבוחרים לא לעבוד ואז המסגרת לא - - -

מתי אמורה להיות החלטה לגבי העניין הזה? שנת הלימודים מתחילה בשבוע הבא.

אני לא יודעת לומר החלטה, אבל אנחנו מכנסים דיון אל מול ארגוני המורים בטווח הקרוב. נפתחת שנת הלימודים ואנחנו נתקדם עם זה. אני מוכנה לעדכן את גברתי יושבת הראש ואנחנו נדבר.

אני מבקשת שתעדכנו את הוועדה מה ההסכמה.

אין שום בעיה, מה אנחנו מתקדמים, איך אנחנו מתקדמים בהסכמה.

כי סוכות זה עוד חודש וקצת, למיטב הבנתי.

ועדיין צריך לזכור שזה תלוי ברצונם הטוב, כי אם הם לא ירצו לקחת שנה גמישה לא יהיה כלום.

בסדר, אני מניחה שאם משרד החינוך קיבל החלטה כן להאריך אז הוא גם מתכוון לתת מענה ופתרון.

רחלי, אני מבקשת שתסבירי לנו, התהליך של השיבוץ. יושבים כאן הורים, מדברים, ויש עוד המון מקרים שלא הגיעו לכאן, ואומרים '1 בספטמבר בשבוע הבא, אין לי שיבוץ', מה התהליך מבחינתכם? איפה זה נופל?

אז אני רוצה רגע לומר, ברמה המערכתית. קודם כל אני מאוד מסכימה שאנחנו עכשיו ממוקדים יותר במענים הפרטניים ואני רוצה לומר על החמ"ל שמדברים ועל הכול, כבר מזה שבוע וחצי ימים, עוד קודם, לפני שבוע וחצי, הוקמו גם במחוזות צוותים ייעודיים וייחודיים לתת את המענים לכל ילד וילד, כך שקודם כל אני רוצה לומר שכל פנייה שמגיעה לאגף צריכה גם להגיע למחוז. המחוז, יש שם מפקחים ויש שם אנשים שיושבים. אגב, ועדות השיבוץ יושבות ברשויות המקומיות, לא נתבלבל, כך שאם חברת המועצה המכובדת באה ומדברת על האחריות, האחריות היא באמת אחריות ואנחנו עובדים בשיתופי פעולה מדהימים עם הנציגים בתוך הרשויות המקומיות, כך שבאמת הנציגים האלה עובדים יד ביד לתת מענה לכל ילד.

ואני מאוד רוצה לקוות, כי אני רוצה לסייג ולומר, ישנם כל מיני סוגים של בעיות בשיבוצים. ישנם ילדים שמשובצים במסגרות ויחד עם זה עדיין נמצאים בשיח מול הורים שהם לא מרוצים והם לא מעוניינים. הם לא רוצים דווקא את המסגרת הזאת והם מעוניינים דווקא במסגרת אחרת, אבל מה לעשות, המסגרת הזאת עובדת עם תקנים, אי אפשר לפרוץ את התקנים חדשות לבקרים ולהגיד 'לא נורא, אז יהיו 10 ילדים בגן' - - -

לא, אנחנו לא רוצים - - -

רגע, זאת סוגיה אחת. הסוגיה השנייה היא, והיא לא נופלת כאן על תקציב ואני מבקשת מאוד להוציא את זה מתוך השיח, זה לא מפני שיקולים כלכליים, גם הסעה - - -

אולי לא של משרד החינוך, של הרשויות המקומיות הרבה פעמים כן. דרך אגב, יש כאן נציג של השלטון המקומי?

לא, למה שהוא יבוא?

אני רוצה גם לגבי הסעות.

לא, זו חוצפה ועזות מצח לא להגיע לדיון הזה. הם הוזמנו. אני מבינה שאת השלטון המקומי לא מעניין התלמידים.

הוא שחקן מרכזי.

אני רוצה רק שנייה משהו - - -

לא, רגע, שנייה, רויטל, אני רוצה לתת לה להשלים. רחלי, אני אומרת לך, יכול להיות, אני מאמינה מאוד, שאתם לא עושים שיקולים תקציביים, אבל אני יודעת, זה לא אני חושבת, זה לא אני משערת, אני יודעת שיש רשויות שאומרות מה עכשיו, אל"ף, אני או לא רוצה לשלם אגרה לרשות שכנה, כדי להעביר לשם את הילד, בי"ת, רגע, אני צריך גם הסעה, לא מתאים לי.

אז אני רוצה לעדכן.

ואז זה חוזר למשרד החינוך, ואז הם אומרים - - - את יודעת כמה הורים עברו השנה דירה בגלל הדברים האלה?

אני רוצה לעדכן. אני רוצה לומר, כי אם אנחנו מדברים על רשויות מסוימות שלא, אז אנחנו באמת מטפלים מול אותן רשויות - - -

אבל מי מטפל? מי מתכלל? רחלי, יכול להיות - - -

אז אני אגיד.

אני רוצה שלהורים תהיה כתובת אחת. אני מספיק מכירה מקרים שאומרים 'זה לא אני, זה משרד החינוך', פונים למשרד החינוך, 'זה לא אני, זה הרשות המקומית', אני רוצה אבא ואמא לדבר הזה.

אז אני אגיד. האבא והאמא הראשונים הם המחוז והרשות המקומית של הילד. זה, שלא נתבלבל. יחד עם זה אני אגיד, בתוך המטה מתכללים את הנושאים, חיה הראל מתכללת את כל נושא ההסעות אל מול שמעון אבני - - -

חיה הראל המוכשרת והמצוינת, באמת, היא לא יכולה לעמוד בפרץ של כל המקרים האלה. אני רוצה שההורים - - -

רגע, אז אני רוצה לומר ש - - -

חיה, את יודעת שיש הרבה מאוד מקרים שלא מגיעים אלייך, כי הורים אומרים 'אין לי כוח, נמאס לי' - - -

להורים העניין הזה צריך להיות שקוף, הם לא יודעים. כשאני לפעמים מדברת עם הורים הם חושבים שמחלקת החינוך בעירייה זה משרד החינוך, הם לא יודעים לעשות את ההבדלים האלה שלנו הם מאוד ברורים. הם לא יודעים עם מי לדבר. אנחנו, נמצאים פה אנשים שמכירים, גם את הדרך שבה הדברים מתנהלים וגם את הפרסונות, הורים לא יודעים, הם לא אמורים לדעת.

אז צריך להיות גורם ברשות שיפנה אותם, 'תפנו למשרד החינוך', 'תפנו לפה'.

הם לא מפנים אותם, הם אומרים להם 'אין, אי אפשר, זה החוק'.

אבל האגף תמיד אשם.

אם בסוף ועדת השמה כל הורה היה מקבל מספר טלפון שהוא היה יכול לפנות אליו, אולי זה היה עוזר.

אני רוצה לומר כך, שגם בעניין הזה אני אספר, ואני יודעת שהרבה מאוד הורים ששותפים יחד איתנו בשיח לאורך השנה, אנחנו עומדים בפני הקמת פורטל לחינוך המיוחד, שבו תהיה באמת הנגשה זמינה ומרבית ומיטבית להורים. אנחנו ישבנו עם הנציגות, יש לנו מפקחת באגף שמתכללת את הנושא הזה של הקמת הפורטל ושמענו גם מהם מה הם חושבים שצריך להיות שם כדי שבאמת המידע יהיה נגיש וזמין וגם ברור, בשפה ברורה, לכל הורה שרק יחפוץ. יחד עם זה אנחנו כן נעביר את זה, עם קישורים לכל השותפים הנוספים ואני חושבת שגם בשיח הזה לרשות המקומית יהיה חלק מאוד חשוב בהנגשת המידע, גם כדי לכוון, כי התושב חי בעיר מסוימת, במקום מסוים, יודע בבית ספרו - - -

רחלי, גם אם המידע נגיש לי והבנתי מה זכויותיי, אני צריכה לדעת מי מטפל בזה.

הם יידעו, הכול יהיה שם, כולל האנשים, שמות עם פרטים, עם הכול.

אני אגיד לך מה תפיסת עולמי. תפיסת עולמי, רחלי, שמשרד החינוך אחראי על חינוך. מי שאמור לקחת חלק ביישום של הזכות לחינוך היא הרשות המקומית, אבל האבא והאמא מבחינתי זה משרד החינוך.

נכון, ולכן אני רוצה לומר, ואמרתי קודם, המחוז והפיקוח במחוז הוא הגורם הראשון, מפני שלכל מסגרת חינוכית יש מפקח, בין אם הוא המפקח הכולל על המסגרת, מפני שיש הרבה מאוד ילדים שנמצאים בתוך מסגרות חינוך רגיל, בתי ספר רגילים, ואז המפקח הכולל הוא הדמות הראשונה שאליו אמור ההורה לפני.

אנחנו לא מבינים כלום והוא מנתק להורים את הטלפונים.

ובכל זאת, יחד עם זאת, גם אצלנו באגף ישנה היערכות, אז אני אמרתי קודם, חיה מתכללת את כל נושא ההסעות וכל הדיונים על ועדת ערר, ותיכף אני אדבר גם על הנושא של הוועדות ומה קורה אחר כך. רוית מתכללת את כל נושא הסיוע, הסייעות, הטיפולים הפולשניים, אותן שיחות ביניים גם שמתקיימות בין המפקחת על הבריאות, גב' עירית ליבנה, לבין הנושא הזה של ילדים עם אלרגיות כאלה ואחרות, מה אנחנו יכולים לעזור ומה המפקחת על הבריאות יכולה לתת. הדבר הזה יושב אצל רוית. נאווה ריינר מתכללת את כל נושא הפניות, שולמית כהן מתכללת יחד עם רויטל, את נושא ההנגשה והנגישות, גם ברמה הפרטנית. ויש לנו כאן גם נציגה של מינהל הפיתוח, אז היא גם תביא את דבר הפעילות שלנו לנושא ההנגשה וגם ההסעות.

ברמה העקרונית, לגבי ההיערכות בתוך האגף השנה, כל אחת מהמפקחות באגף נמצאת בקשר ישיר ושוטף עם כל המפקחות, עם כל אחת מהמתאמות, הצמדנו מפקחת מהאגף אל מול מפקחת מתאמת במחוזות, הן נמצאות בקשר ישיר לגבי סטטוסים, שיבוצים, פניות וכו'.

ומי מדבר עם ההורים?

איך מנגישים את זה להורים?

אף אחד לא מדבר עם ההורים.

רגע, היא תשלים, אולי היא התכוונה לדבר עכשיו על השלב של ההורים.

עכשיו אני רוצה כן לציין ולא לומר שזה לא חשוב, זה חשוב מאוד, כן, קראנו גם לכל השותפים שלנו, לארגוני ההורים והעמותות שיושבים כאן סביב השולחן להפנות אלינו מקרים, כי באמת אני מאמינה שבשיח הזה שאנחנו מנהלים לאורך שנה שלמה גם ברגעים האלה, שהם רגעים מאוד מאוד מאוד קשים לעתים ומורכבים, השיח הזה הוא מאוד חשוב. לכן כל פנייה, אז כשרויטל מעבירה שמות, כשאביבית מפנה פנייה, כשתמר מביאה איזה שהיא סוגיה, אנחנו באמת ממוקדים לתת את המענים היום כדי לפתוח את שנת הלימודים עם כל ילד במקום הכי טוב עבורו. אז זה מה שאנחנו נעשה ועל זה אנחנו ממקדים עכשיו את כל המאמצים, חד משמעית.

לגבי הרעיון של אביבית, חמ"ל חינוך מיוחד, שיהיה קו טלפון. הרי יש לחינוך הרגיל, אני שונאת את המילה הזאת, אבל הרגיל, קו טלפון שהורים יכולים לפנות ובדרך כלל יש יותר פניות, הורים, תלמידים - - -

אבל הוא אותו קו, רק הוא מנווט - - -

אני אגיד לך, אי אפשר להחזיק בחבל משני הקצוות שלו. אתם רוצים אגף חינוך מיוחד, אז שלאגף לחינוך מיוחד יהיה את הקו משלו.

יש לו את הקו משלו, כשהפניות מגיעות אל נאוה ישירות. יש לו את הקו משלו, זאת אומרת הורים נכנסים - - -

מי יודע מזה? חוץ מאיתנו, הארגונים, מי יודע?

תקשיבו רגע, סליחה, דליה מקבלת.

למה שלא יהיה קו, 'לחינוך מיוחד, נא התקשרו' לזה וזה, מה הבעיה?

האגף לחינוך מיוחד מקבל את הפניות. אני רוצה שנהיה ברורים, כשמגיעות פניות, למשל לפניות הציבור, הן מנותבות ישר אל האגף. אם היא פנייה אז היא מנותבת ישר אל האגף. יש הרבה מאוד פניות שמגיעות גם ישירות אל טלפון האגף לחינוך מיוחד והן מנותבות.

זה צריך להיות בפרסומים של משרד החינוך.

באתר משרד החינוך זה מופיע.

נירית, רצית לומר משהו?

כן. אני מאוד לא אוהבת לפנות לפי מה שאני מכירה ואני, עם הבעיה האישית שלי השנה, שנתקלתי בה בנושא הסייעות, הלכתי בצינורות הרגילים, פניתי למנהלת וסגרו לי דלתות, למרות שהיחסים שלי איתה מצוינים. פניתי למפקחת של המנהלת, עד שלא הגעתי לרוית, שמכל הלב באמת הופכת עולמות בשבילי וכבר צצו עוד מקרים בבית הספר שלא קיבלו סייעת אישית, לא היה לי כל כך מענה. ישבתי במשך שלושה ימים ובכיתי, ממש לא ידעתי, אמרתי 'אני אפנה, לא אפנה', עד שברגע שפניתי ליוליה ולרויטל והגעתי לרוית וכמובן אלייך, אז הדברים התחילו להיפתח. עדיין אין פתרונות, כי יש פה בעיה מאוד מאוד רצינית בהגדרה מה זה סייעת אישית. המנהלת לוקחת את זה למקומות אחרים, לא ממקום רע, היא פשוט לא מבינה מה זה סייעת אישית, מה ההגדרה של סייעת אישית.

יש לי הרגשה שאשת חינוך מבינה.

ניסיתי ללכת בצינורות הרגילים, זה לא הלך לי, מצטערת.

היא באמצע, אנחנו כל פעם עוצרות אותה. כן?

עכשיו אני רוצה לדבר על נושא השיבוצים. אז נכון שאנחנו מזהים גם בעייתיות לפעמים בחסר של מסגרות, אז כן לספר שיחד עם מינהל הפיתוח עם תמיר בן משה ויחד עם מינהל התקשוב אנחנו מפתחים היום מערכת שממפה לנו את כל המסגרות על פני מדינת ישראל, מה כן, מה ישנו, מה קיים, מה לא, ממפה את כל מקומות המגורים של התלמידים שלנו, כשיש לנו מטרה ומגמה, אל"ף, לקרב את הילדים ולשלב אותם ככל שניתן בקהילה שלהם, בין אם זאת בכיתה לחינוך מיוחד בתוך בית ספר רגיל, בין אם זה בשילוב, בין אם זה במסגרת חינוך מיוחד שתהיה קרובה ככל שניתן למקום המגורים של הילדים, כן, גם כדי לקצר את הטווחים ולאפשר לילדים להגיע לבית הספר לא במרחקים ארוכי טווח ובפרק זמן מאוד בעייתי. וגם המגמה היא לייצר מענה למצב המציאותי, של הגידול באוכלוסייה או בצרכים שאנחנו מזהים בשטח.

נכון למחר בבוקר, אני שוב אומרת, אנחנו במהלך השבועיים וחצי האחרונים ממשיכים עם זה, שניתן מענים נקודתיים באמת כדי לפתור - - -

רחלי, אנחנו הרגע ישבנו כאן ודיברנו למעלה משעה וחצי על מענים נקודתיים שלא נפתרים וזה לא בגלל שנאוה ריינר לא מקסימה, אבל גם נאוה, במקרים מסוימים, אפילו שהופנו מלשכתי, היא אומרת, 'חברים, קצרה ידי מלהושיע, זה ברשות'.

אז קודם כל אנחנו לא נרפה גם - - -

אם אני כחברת כנסת מקבלת כזאת תשובה מה יגידו אזובי הקיר?

אז אני רוצה לומר, זה לא העניין שזה נמצא ברשות, זה נמצא אצלנו ואנחנו מנהלים את העניין של שיבוץ התלמידים כשאנחנו נמצאים בקשר, ואני רוצה לומר, ויעידו גם ההורים, אני נמצאת בטיפול אל מול פניות ישירות 24/7.

אבל זה לא צריך להיות ככה.

זה לא צריך או כן צריך, בשלב זה נקודתית אני רוצה לומר שאנחנו מנהלים את זה כדי באמת לתת פתרון קודם כל, כמו שאמר חבר הכנסת, עבור אותם ילדים שהיום אנחנו יודעים ומזהים שיש קושי בשיבוץ שלהם, במקום כזה או אחר. לגבי התהליך לשנה הבאה, אני רוצה לומר שבאמת גם הבשורה הזאת, ואני חוזרת חזרה - - -

סליחה, כמה ילדים אתם מכירים בלי שיבוץ?

אני לא חושבת שאנחנו נוגעים ל-50 תלמידים, זה פחות, יחד עם זה אני רוצה לומר שבמערך הכולל, כשאתם מדברים על 50 תלמידים, חלקם זו בעיה של שיבוץ כי ההורים לא ממש מסכימים ואין לנו, בטווח המיידי, כי התקנים מלאים - - -

זה לא שאנחנו לא מסכימים סתם, רחלי, הם לא קטנוניים, הם לא מסכימים כי זה לא מתאים לילדים שלהם.

לא תמיד. לפעמים אני שמעתי על מסגרת שהיא מאוד מאוד מאוד נראית בעיניי, וזה בסדר, זה לגיטימי, יחד עם זה פיזית המסגרת לא יכולה לקלוט.

אבל לילד הזה יש כיתה להגיע אליה ב-1 בספטמבר?

יש לו כיתה להגיע אליה, בחלקם. עם אותם מקרים מאוד מאוד מורכבים אנחנו באמת מלווים את זה יד ביד, ואני רוצה לומר, עד כדי מעורבות שלנו באופן אישי.

אבל, רחלי, איך הגענו למצב הזה שב-25 באוגוסט את צריכה להיות סביב השעון והצוות שלך צריך להיות סביב השעון כדי למצוא פתרון ל-1 בספטמבר?

יכול מאוד להיות שישנם מקרים מאוד מאוד קיצוניים ומורכבים, שבאמת ידענו עליהם מראש ויש איזה שהיא בעיה נקודתית, אבל עכשיו אני גם רוצה לומר על אותן ועדות שדיברתם, על השיבוצים ועל התאריכים ועל המועדים. המערכת מבחינתנו ננעלת ב-31 במאי, יחד עם זה הבקשות שמגיעות, והבקשות מגיעות מהורים כי לא סיימו עדיין את האבחונים והאבחונים לא הגיעו בזמן ולא סגר - - -

כמה כאלה יש?

הרבה מאוד, מאות, ואנחנו יושבים על המערכת הזאת והכול מתנהל עד לימים האלה. אני רוצה לומר, בגישה שלי כמובילה את המערכת, אני לא יכולה לבוא ולומר להורה שהגיע בחודש יולי או תחילת אוגוסט, 'תקשיב, נדחה את הבעיה לשנה הבאה ונדבר בשנה הבאה' ולכן אנחנו לפעמים נמצאים במציאות מאוד מורכבת של עכשיו איך אנחנו מהר מתגייסים, מהר נותנים. אני רוצה לומר שחלק מזה באמת, ביחד, בשיתוף פעולה, עם המסגרות של בית אקשטיין, אנחנו פותחים עכשיו מסגרות לתלמידים עם בעיות מאוד מורכבות, שחלקן ממש זיהינו בתקופה האחרונה והגדלנו תקנים, וגם עם הרשויות, שצריכות עכשיו לתת מענה פיזי. לפעמים אנחנו מגיעים לבית ספר ואין מקום. זה לא שבית ספר לא רוצה לקלוט, אבל אין מקום, זה לא שרשות מקומית לא רוצה להשקיע. אז ישנם גם המקרים האלה ולכן - - -

את יודעת שכל מי שניגש לוועדות במועד, כפי שקבוע בחוזר המנכ"ל, יש לו שיבוץ מעל לכל סל של ספק?

אני יכולה לומר בוודאות, אלא אם יש מקרים כאלה ואחרים שהם באמת מקרים מורכבים שאנחנו צריכים לבדוק ולראות את הסוגיה, למה עדיין לא בא לידי פתרון נושא השיבוץ. אבל באופן עקרוני - - -

כל מי שבעיר שלו אין מקום שבו הוא מקבל עדיפות, אין.

גם השיח בין המחוזות, השיבוץ - - -

אנחנו פשוט חייבות להגיד משהו שנורא קשור לזה, רחלי. ממש עכשיו קיבלתי מייל מהורה, הייתה לו ועדת השמה ב-10 במאי, את ההחלטה הוא קיבל בדואר עכשיו, שכתוב עליה ה-16 באוגוסט, על ההחלטה שהוא קיבל, הם עכשיו ביקשו לערער ואמרו להם שחלף המועד.

אז צריך לבדוק את זה. אל"ף, לא חלף המועד - - -

חלף המועד, זה הכי נוח להגיד.

לא, זה 21 יום מהיום שהוא קיבל את התשובה.

יושבת פה אמא שעשו את כל התהליכים בזמן, בית הספר גם הסכים לקבל את הילד לשיבוץ שהרשות שלחה, הילד הגיע, עשה את הפגישה עם המנהלת, אבל אז השפ"ח, שאין לו בכלל עמידה שם, אין לו שום מקום חוקי וסטטוס להגיד את דעתו, השפ"ח בנשר לא מוכן לקבל את הילד, אני אגיד לך למה, כי הוא מעוספייה. אז אין שיבוץ.

גם אני, אותה דוגמה. עשינו באפריל - - - באופן אישי, קיבלנו את התשובה שאין מקום כי זו מסגרת בתל אביב ועדיפות לתל אביב ואני מפתח תקווה ואין לי שם עדיפות. קיבלתי ביולי, הגשתי ערעור ביולי ומשם כל הזמן דוחים אותי. אני אמנם לא הגעתי למפקחות כי כל הזמן אומרים לי 'כן, את תקבלי תשובה עוד יומיים', 'כן, נחזור אלייך'. מאוד נחמדים אליי, אבל בסופו של דבר אני שבוע לפני תחילת שנה ואין לי שום תשובה.

אז אני באמת אומרת שצריך לבדוק את אותם מקרים.

באותה מידה גם השילוב, לאלעד אין משלב, אז מה אם ועדת השילוב הייתה בזמן?

אביבית.

עוד דבר, לגבי נקודה שנאמרה כאן. גם כשאת אומרת שאתם האבא והאמא בשטח זה אחרת, רחלי. יש לי פנייה של הורים שניסו להתקבל לבית ספר שוועדת ההשמה הפנתה אותם אליו ובבית הספר אמרו לו - - -

ועדת השמה לא מפנה.

היא הפנתה, המליצה על בית ספר מסוים, ההורים בדקו את בית הספר, היה נראה להם מאוד מאוד מתאים לילד. מה שקרה זה שהילד מעירייה אחרת והמועצה, שבמסגרתה נמצאת המסגרת החינוכית, שמרה את המקום לילדים במקום שלה. אז הם אמרו לו לא, הם פנו לראש הרשות המקומית והם אמרו 'מה פתאום? זה לא אנחנו, זה משרד החינוך משבץ, תפנו למשרד החינוך', פנינו למשרד החינוך, משרד החינוך אמר 'מה פתאום? מי שמחליט מי יהיה בבית הספר זה הרשות המקומית, תפנו לרשות המקומית'. הפינג הפונג הזה עדיין קיים.

אני יכולה להגיד משפט אחד קטן? דוגמה למה שקורה פה. לירן, הבן שלי, זו הדוגמה הכי טובה, נתנו לי בית ספר כשהוא היה קטן בנס ציונה והמרחק והכול היה מאוד מאוד קשה וגם היה יקר לעיריית חולון ואז הם הכניסו אותו לבית ספר שבכלל לא היה מתאים לו, כי כולם שם היו עם כיסאות גלגלים, הילד הגיע לשם והחליט שהוא רוצה כיסא גלגלים, כמו כולם. ומפה מצבו התחיל להידרדר, כי הוא למד מהילדים שעם כל הכבוד אליהם, הם לא היו ברמה שלו ולא היו מתאימים לו. מצבו היום גרוע, אני לא אומרת בגלל זה, חס וחלילה, כי הוא חלה בסרטן, אבל המצב שלו מאותו יום שהכנסתי אותו לבית הספר הזה, אחרי בכי מאוד גדול ואחרי שהקב"סית שם התחננה אליי ואמרה לי שזה מה שמתאים לילד שלי, מאותו יום אני יכולה להגיד שאני את הבן שלי הפסדתי. בשביל זה שאומרים שכאילו לפעמים ההורים לא יודעים מה טוב לילדים שלהם, אז אני את לירן הפסדתי כי הקשבתי לעיריית חולון, לקב"סית שם, והכנסתי אותו לבית ספר הרצפלד בחולון. היה לי נורא נוח כי זה היה קרוב לי לבית, אבל מאותו יום אני הפסדתי את לירן.

אני רוצה לנסות לקדם את זה. המטרה היא באמת גם לקבל פתרונות לעתיד. אל"ף, מה המספר של החמ"ל הזה, לאן מתקשרים?

לאגף לחינוך מיוחד.

מה הטלפון? לאגף לחינוך מיוחד, למי מתקשרים?

למה לא לעשות את זה ב - - -

רגע, שנייה. אתמול היה כנס החינוך השנתי? שלשום. היה בחולון, עיר הילדים.

לא, אתמול בגני תקווה.

אני רוצה לדעת, רחלי, מה המספר ואני רוצה לדעת תוך כמה זמן יש התחייבות של המשרד לחזור להורים שפונים. תוך כמה זמן. אני היום מתקשרת, אני מניחה שמישהו מקבל את הפנייה ומי שמקבל את הפנייה, אין לו יכולת אמיתית לתת מענה רציני, הוא מקבל את הפנייה והוא בודק אותה, נכון?

כי בדרך כלל פנייה מגיעה לאגף, אנחנו מעבירים את זה למחוז.

בסדר, אז אני רוצה לדעת, מה ההתחייבות שלכם, אתם משרד ממשלתי, אתם אמורים לתת שירות - - -

למענה נקודתי עכשיו?

אני היום מתקשרת, אני אומרת 'יש לי ילד, הנה הבעיה', אני רוצה לדעת תוך כמה זמן ההתחייבות שלכם שמישהו מוסמך, שיודע לדבר איתי בעניינו של הבן שלי מתקשר אליי ואומר לי מה הסטטוס ומה בכוונתכם לעשות. מה ההתחייבות.

אני לא יודעת לומר לך מה ההתחייבות. בשוטף אנחנו מאוד משתדלים שבמהלך שבוע ימים - - -

לא, רחלי, אני לא מדברת על השוטף.

את מדברת על עכשיו?

אני מדברת על היום, ה-25 באוגוסט עד ה-1 בספטמבר.

על היום, היום זה צריך להיות מענה - - - היום, אני רוצה לומר שאם מגיעה פנייה אני מאוד מאוד מאוד רוצה לענות למחרת היום או עוד באותו יום. אין לנו זמן למשוך, אנחנו לא נמצאים במצב - - -

רחלי, אתם משרד ממשלתי.

אז אני אומרת - - -

תני לי עד מתי הורה צריך לחכות כדי שמישהו יחזור אליו עם תשובה. אני לא בהכרח אומרת שהתשובה אופטימלית אבל תשובה.

רחלי, אפילו 'אנחנו מטפלים בעניינכם', הרי אני מדברת - - -

רויטל, אני מסתדרת לבד, תודה רבה.

את מדברת על פניות מהיום?

פניות מהיום.

תוך יום יומיים יש חזרה של מישהו, נציג מהמחוז, מה - - -

עד יומיים נציג מהמחוז, שמכיר את הפרטים ויודע להגיד - - -

כן, שמכיר את הפרטים, מכיר את הילד ויודע גם מדוע או מה הבעיה ואיפה זה נמצא.

אני מבקשת, רחלי, מה המספר?

יש את המספר באגף, המספר באגף הוא מספר. אני חושבת שכדאי שאולי - - -

רחלי, אפשר במייל?

סליחה, אפשר לתת לי לנהל? אני מבקשת לדעת, רחלי, את תבחרי איזה מספר. אני לא אומרת, זה יכול להיות החמ"ל הכללי, זה יכול להיות המספר באגף, מי שאת רוצה, תני לי מספר, אני עכשיו מבקשת מכל הנציגים של העמותות לרשום את המספר הזה, יש התחייבות של משרד החינוך למתן מענה בתוך יומיים. מה המספר, רחלי?

02-5603281. זה המספר של הפניות והן מנותבות אלינו.

במספר הזה מי עונה? רק שנדע מה הצפי.

תענה בדרך כלל המזכירה, מזכירת האגף, דליה. והיא נמצאת שם בדרך כלל עד שעות צהריים.

מה שעות הפעילות של הטלפון שנתת לי?

אני אומרת, מהבוקר, משעה שמונה בבוקר עד השעה ארבע אחר הצהריים.

ויש מענה?

כן. יחד עם זה אפשר גם לפנות במיילים, למייל האגף.

הוא נמצא בגוגל.

וההתחייבות היא תוך יומיים.

כן.

אז אני אומרת, גם לנציגי העמותות וגם למשרד החינוך, מבחינתי מהיום, ה-25 באוגוסט ועד ה-1 בספטמבר, כולל, זה החמ"ל של האגף לחינוך מיוחד בעניין הזה?

זה טלפון כללי או שזה - - -

לא, מזכירה עונה. יש מענה אנושי.

וברגע שדליה מקבלת טלפון כזה אני מקבלת מדליה הודעה, 'האמא הזו והזו השאירה הודעה, נא לחזור אליה', אני חוזרת אלייך. באותו יום שאני מקבלת את ההודעה.

אז את מרכזת את זה, נאוה?

כן.

זה באמת כדי לתת מענים נקודתיים לתקופה הקרובה. זה שבוע שהוא באמת עובר על הורים מאוד מאוד קשה. אני רק רוצה לשמוע מהמחוז האם התשובות שיינתנו הן תשובות שמתוכללות ביחד עם הרשות המקומית? נאוה, מקרים שהגיעו - - -

בדרך כלל המפקחת עונה לי אחרי שהיא בדקה עם הרשות המקומית מה סטטוס הפנייה, אם אנחנו מדברים על שיבוצים, או אם אנחנו מדברים על סייעות אז יש בדיקה עם המתי"א, מה הוחלט בשילובית, מה לא הוחלט בשילובית. אני מקבלת את זה בדרך כלל אחרי שכבר המפקחת שלנו - - - אני לא עובדת רק עם המתאמות, לפעמים אני גם ברמה של עבודה מול מנהלת מתי"א, אם אני לא מקבלת תשובה מספיק מהירה. בדרך כלל זה אחרי שנעשתה בדיקה במחוז.

תשובות סופיות יינתנו מכן?

אם הפנייה הגיעה אליי התשובה הסופית ניתנת מאיתנו.

זאת אומרת הפתרון יינתן מכם, לא תהיה שליחה לרשות המקומית.

אני אף פעם לא שולחת לרשות המקומית. אני אומרת שיש דברים שהם באחריות הרשות המקומית והמפקחת שלנו עוקבת. הסיפור, למשל, של גני הילדים בחולון, עם כל התמונות שרויטל שלחה, נמצא בטיפולה של המפקחת. כשהמפקחת אומרת לי 'עיריית חולון נמצאת באמצע הליך השיפוץ, אני בדקתי שנעשה הליך שיפוץ, עם סיום השיפוץ אני אגש ואבדוק את המצב של הגן', זו התשובה שאני נותנת. אני אומרת 'זה אצל הרשות עכשיו', כי הרשות עובדת.

אבל היא לא הלכה לבדוק.

בוודאי שהיא הלכה לבדוק.

היא לא ניגשה למקום.

טוב, אני לא רוצה לפתח - - -

אנחנו לא נתווכח אם היא הייתה או לא.

זה לא במקום הזה.

אני אגיע לבדוק ב-1 בספטמבר.

אבל 1 בספטמבר זה מאוחר מדי.

נעשה סיור ועדה ב-1 בספטמבר.

אבל, קארין, בעניין הזה אני חייבת להגיד משהו. הם מדברים ביניהם במעגל סגור כשההורה כאילו לא חלק מהדיון ואז הם ניזונים אחד מהשני ואז הם נותנים לנו תשובות שלא שייכות לבעיה, או תשובות שכבר התייחסנו אליהן בפנייה.

לא, רויטל, מה זאת אומרת תשובות שלא רלוונטיות לבעיה.

הם נותנים תשובה סופית לפני שהם פנו להורה ואמרו 'תקשיב, מהרשות המקומית או המפקחת אמרה לנו כך וכך'.

לא, רויטל, תקשיבי. הנוהל הוא כזה, יש פנייה למספר שניתן, בפנייה ההורה או נציג העמותה הרלוונטית מספרים את עובדות המקרה. עד יומיים לאחר מכן מקבלים טלפון מבן אדם שמכיר את העובדות, אין מסמרות עד שלא מדברים עם ההורה - - -

זה מה שחשוב פה.

מתוך הבנה ברורה של מה הצרכים.

אבל זה בדיוק זה, שלא יסגרו לפני שדיברו עם ההורה, כי אנחנו מקבלים סיכומים ואף אחד לא דיבר עם ההורה.

ליאור, ניסית עכשיו? רחלי, היועצת שלי ניסתה הרגע להתקשר לקו, אין מענה.

אין מענה? אני אתן מספר נוסף.

בבקשה.

02-5603973. תנסו. ואם אין מענה אני אבדוק את זה. אנחנו נבדוק את זה.

רחלי, אני מבקשת התייחסות לגבי ההנגשות, הן הפיזיות, הן האקוסטיות, כל דבר. המקרה שאביבית סיפרה לי עליו, בבית שמש, תקשיבו, איך יכול להיות? בעידן של חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. 39 מדרגות.

אני כבר לא מדברת על חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, שהיה גם הרבה קודם. איפה כבודה של הילדה הזאת?

רויטל, תודה.

אני ראש ועד ההורים בבית ספר מעין שרה, בית ספר באשקלון. כרגע המצב שבית הספר לא מונגש בשום צורה, הן מבחינת כניסה לשירותים, הן מבחינת התנאים הבסיסיים לכיסא גלגלים, למעט, לא רמפה, שכבת מלט בזווית קטנה שעשה אב בית בשנה קודמת. בוא נגיד שבית הספר עצמו זה בית ספר שהיה בכלל בית ספר ללקויות למידה משנת 50' ומאז הוא בית ספר דו קומתי, ילדים נופלים שם. לא מזמן שומר נפל ושבר את הרגל. הכול מט לנפול שם.

זה בית ספר שהוא מסווג לאיזה מוגבלות?

הוא כרגע 50-50, זאת אומרת בשנים האחרונות יש כיתה שביעית של כיתות תקשורת,PDD על כל הרצף, ברמה בינונית, אפילו קשה. החלק השני זה CO, מש"ה ו - - -

מוגבלות שכלית.

בית הספר עצמו היה למוגבלות שכלית מלכתחילה.

לפיזית זה ארון, זה - - -

אני מתה מהמש"ה הזה, פרת משה רבנות, מוגבלות שכלית התפתחותית. תכבדו את האנשים.

זה יותר טוב מפיגור, אנחנו מתקדמים.

אני מכבד, הבן שלי כזה, אני מכבד את זה, אין לך מושג כמה.

כן, בבקשה, אדוני.

המצב הוא כרגע שאין שום נגישות. שום נגישות בבית הספר, התמונות מולך. ודבר מאוד חשוב שאני רוצה לומר, אנחנו נמצאים במרחק לא קטן מעזה, אין מיגון, משנת 2009 הם עדיין טוחנים סיפור שרוצים לשים שם בטונדות, אני קורא לזה, אפילו לא ממ"דים, כאשר אני לא מדבר על איך להכניס לממ"דים קטנים של 10 מטרים 50 או 30 או 40 ילדים אוטיסטים או ידלים מוגבלים.

תודה רבה. נגישות.

לנגישות אנחנו נחלק את זה לשניים, אני אבקש מאריאלה שתציג את הנושא של ההנגשות הפיזיות, הנגישות הפיזית והאקוסטית, אחר כך שולמית תדבר על ההנגשה הפרטנית. בבקשה, אריאלה.

אני אריאלה, אני עובדת במינהל הפיתוח, באגף בינוי. אני אחראית על כל עניין הנגישות במוסדות חינוך. הבאתי איתי את הנתונים. לגבי בית ספר מעין שרה, אני קצת זוכרת בתי ספר, מה לעשות, זו שריטה שלי, אני כמעט בוודאות של 99% יכולה לומר שמשרד החינוך, אני, הוצאנו התחייבות לפני כמה חודשים טובים וזה נשלח לרשות המקומית. זה דבר אחד.

את עושה פיקוח, מעקב.

הרשות המקומית.

הרשות המקומית, אבל איפה המעקב? הרשות המקומית תבצע.

שאלתם, תודה.

זה בעניין הזה. פשוט שתדעו.

אבל הוצאתם התחייבות, וזה מצוין, ואז מה קרה עם זה?

מבחינת החוק מי שאחראית לבצע הנגשות זה הרשות המקומית.

אבל אין להם הרשאות. זו התשובה שלהם 'אין לנו הרשאה ממשרד החינוך'.

אבל עכשיו אמרתי.

אני לא מדברת כרגע על בית הספר הזה, כל רשות שאת פונה אליה, עיריית ירושלים, השבוע במקרה, כל רשות שאת פונה אליה אומרת לך 'התשובה היא שאין הרשאה ממשרד החינוך, לך לחפש את משרד החינוך'.

זה בהחלט יכול להיות, אבל תני לי להסביר לך. אני למשל טיפלתי בשני מקרים כאלה, שאמרו לי ש - - - את יודעת מה? זה לא במקרים, זה עיר שלמה, אחת הערים, פנה אחד ההורים והוא אמר לי 'לא רק שהילד שלי, אלא כל העיר', אני אומרת 'מה אתה אומר?' באותו רגע הרמתי טלפון לאריאלה ומסתבר שזה נכון, אין אישורים כי כל הבקשות הגיעו רק לפני שבועיים. כל הבקשות מהרשות המקומית. זה שהייתה קלינאית תקשורת וזה שהיה יועץ אקוסטי או מורשה נגישות השירות והגיעו למסגרת, זה עוד לא אומר שהחומר נמצא אצל המשרד.

סליחה, האחריות של המשרד זה לבדוק שהחומר הגיע אליה בזמן, לא של ההורים.

רויטל, תודה.

סליחה, אני באמת מאוד מכבדת אותך, אבל זה לא את מנהלת את העניינים, באמת עם כל הכבוד ועם כל ההבנה. סליחה, אנחנו משרד ממשלתי, יש נהלים ואנחנו עובדים לפי הנהלים.

סליחה, הנהלים, אתם לא צריכים לבדוק אם קיבלתם את כל ההנגשות בזמן?

רויטל, די, תודה. אריאלה, את מבינה את המצוקה ש - - -

מאוד מבינה את המצוקה.

אני יודעת שאת מבינה, יכול להיות שהנוהל הזה כמו שהוא היום, הוא לא עובד טוב. מה בעינייך צריך להיות כדי לשפר את המצב הזה? בסוף, אני מבינה, בית הספר הוא בתוך תחומי הרשות המקומית וצריך לתת מצ'ינג של הרשות המקומית, אבל למשרד החינוך גם יש אחריות כלפי התלמידים ואם אנחנו מדברים על הנגשות, שמשרד החינוך מודע להם, אתם מודעים לצורך של ההנגשה, כיתה אקוסטית, גם אם ההורים לא פנו, בטוח במהלך השנה בית הספר אמר שצריך. אם זה לא עובר מהרשות המקומית איך אתם יכולים לקדם את זה כדי שבאמת זה ייעשה בזמן?

אני רוצה להתייחס.

בית הספר, הצוות שלו הוא שלכם.

אני רוצה להגיד משהו. במסגרת הקמת מינהל הבקרה החדש במשרד, כי אנחנו מזהים גם הרבה מאוד דברים, גם בעקבות השיח שלנו וההקשבה למה שמעלים ההורים לגבי הנושא של הרגולציה וכו', איך אנחנו יותר מהדקים את המעקב ואת האחריות. אני חושבת שזה אחד הנושאים שיעלה לדיון מול מינהל הבקרה החדש שיש במשרד ואנחנו נבחן את העניין הזה, איך אנחנו יותר מדייקים, גם בעניין של השיפוצים למשל. הרי המשרד מקצה תקציבים לרשויות לשיפוץ מסגרות חינוך ויחד עם זה אנחנו עדיין רואים שישנן פניות, 'הגן הזה לא מטופל', 'ההנגשה בבית הספר לא מתקדמת'. אני חושבת שזה אחד הנושאים המרכזיים שאנחנו נקיים אל מול מינהל הבקרה החדש שקם בתוך המשרד ונראה איך אנחנו מתקדמים. גם זה אנחנו נעדכן, כמו גם הנושא של הטיפולים הפרא רפואיים.

אוקיי, אני אבקש לקבל עדכון לגבי איך אפשר לתכלל את זה. אני באמת לא חושבת שיש מישהו במשרד החינוך שאומר 'אני לא אנגיש', אין בלבי את המחשבה הזו.

בסדר, אנחנו נראה את זה.

דרך אגב, זה קורה בחיבורים בין הרבה מאוד גופים. בסוף, כשצריך לתכלל בין שני גורמים שצריכים ביחד לשלב ידיים יש בעיות.

קארין, בתיכון בקרית אונו, המנהלת לא רוצה להנגיש, הכריחו אותה.

אני יודעת, מכירה. מעלית.

לא בא לה.

אין כוונות רעות, להיפך, יש כוונות טובות, אבל אני אומרת לכם שאם אין בסוף אבא ואמא אחד, אחד, זה לא קורה.

אוקיי, לקחנו לתשומת לב. אריאלה, תמשיכי.

אם אפשר, החוק מחייב כבר היום שבכל בית ספר יהיה פיר מעלית, שירותים לנכים וכניסה - - -

של בניינים חדשים.

איפה משרד החינוך בפיקוח על העניין הזה? אני לא מדברת על מבנה חדש, גם במבנים ישנים.

מה שהיא העלתה, זה שייך לנגישות כללית והחל בשנת 2012 יש תקנה תקציבית ייעודית של הנגשה למוסדות חינוך קיימים, שזה באמת דרך נגישה, פיר מעלית ושירותי נכים. אנחנו מדי שנה מתקציבים רשויות מקומיות, בתי ספר, לפי מפתח תקצוב שקיבלנו ממשרד האוצר.

כמה בתי ספר הונגשו מאז 2012?

גם מבקר המדינה מ-2012, בעניין הזה ספציפית, שדיבר על עיריית בני ברק ועיריית רמלה, יש דוח מבקר מדינה בעניין.

בסדר, אבל אולי חלו תמורות מאז הדוח האחרון.

עד כה תוקצב עניין ההנגשה הכללית ב-100 מיליון ו-500,000. משנת 2012 עד עכשיו.

תקצוב לא אומר לי כלום, אריאלה, אני רוצה לדעת כמה בתי ספר הונגשו.

הם לא בודקים אם זה קורה.

זה בדיוק העניין - - -

חברות, תקשיבו, תודה. גם ככה אני באמצע עוד שואלת שאלות, ניתן לה להשלים, תשאלו אחר כך.

כל מוסד חינוכי מקבל 110,000 שקלים להנגשה.

פר שנה?

לפיר, לשירותים ולדרך הנגישה.

אתן יודעות מה המצ'ינג שהרשות צריכה לעשות בעניין הזה?

ההערכה של המשרד זה 300,000. ההערכה של מבצר, החברה שבדקה את זה, זה 300,000 שקל. רשויות חזקות מצליחות לעשות את זה, רשויות חלשות לא מצליחות לעשות את זה.

לגבי הנגשות אקוסטיות?

לגבי הנגשות אקוסטיות, שזה מתוקצב משנת 2007, מדי שנה זה עולה. השנה, 2016, זה עדיין לא נסתיים, אבל עד עכשיו הוצאו התחייבויות ל-1,164 כיתות אקוסטיות ונשלחו לרשויות המקומיות.

הכי הרבה שיצא עד כה במהלך שנה אחת.

נכון, במהלך השנה הזו, שעדיין לא נסתיימה.

אבל בואו ננסה לפתור את תחילת השנה הזאת, את ההרשאות, לזרז את הסיפור הזה, כי בסופו של יום ילד צריך להתחיל ללמוד ב-1 בספטמבר.

אין אצלי בקשה שהגיעה ולא הוצאתי לה התחייבות.

אבל אתם גם צריכים לבדוק בשטח שהעיריות שלחו. הילדים לא נולדו אתמול, אתם יודעים על הילדים האלה.

רויטל, לפני רגע רחלי אמרה שזה מה שאנחנו הולכים לעשות. אנחנו נשב - - -

רגע, שולמית, כשאתן מעבירות את ההתחייבות האם יש איזה שהוא מהלך של פיקוח מה קורה שם? או שזה שלח לחמך? לא, אין. אוקיי.

למינהל הפיתוח יש מעקב, הוא יודע, כיוון שברגע שהם מסיימים את התהליך אז הם שולחים את הקבלות כדי לקבל את ההחזרים. רק ככה המשרד יודע, אבל אין מעקב. אני חושבת שיש מקום, ובדיוק על זה רחלי דיברה, שאנחנו נחשוב על איזה שהוא הידוק הקשר עם הרשויות המקומיות לגבי ה - - -

זה לא עניין של הידוק הקשר - - -

לא הידוק הקשר, אלא המעקב.

זה עניין של - - -

של אבא ואמא, כמו שאמרת קודם.

זה מעבר, בסוף הרשות צריכה להוציא פי שלושה מהכסף, כי מה? לא תמיד בא לה, לא תמיד יש לה מקורות זמינים, אז היא לא תעשה.

והאנשים שלה יוצאים גם לחופש ביולי-אוגוסט ואז הם מקבלים את זה בשבוע האחרון של אוגוסט. כל פעם אותו סיפור.

אוקיי. אני רוצה לשמוע על הפרטני. איך קורה, תסבירו לי באמת, כי אני לא מצליחה לתפוס. ילדה מכיתה א' עד כיתה ד', 39 מדרגות למעלה, 39 מדרגות למטה, כל תחילת וסוף יום.

אנחנו מקבלים מהרשות המקומית את המסמכים והבקשה שדרושים, וזה לפי נוהל נגישות פיזית פרטנית. זה מופיע באתר האינטרנט. ברגע שאנחנו מקבלים את זה מהרשות המקומית יש את הבדיקה הראשונית ואז זה עובר לבדיקה של מהנדס שלנו, שהוא, מהשיקולים כמובן המקצועיים שלו, מוציא חוות דעת והמלצה לתקצוב ואז יוצאת ההתחייבות לרשות המקומית. כשאנחנו לא מקבלים בקשה עם המסמכים מרשות מקומית אנחנו אפילו לא יודעים שזה קיים.

נניח שקיבלתם בקשה ונדרשים עוד מסמכים, או דברים חסרים.

כן, זה קורה הרבה.

מה אתם עושים?

טלפון מיד לרשות המקומית.

אוקיי, וכשהם לא עונים או לא שולחים מה קורה? האם יש תהליך נודניק?

כן, יש תהליך נודניק, יש רשויות שמיד הן פועלות, הן מוציאות מה שצריך, אם זה תכניות של בית הספר, כתב כמויות, תיעוד רפואי, ומיד מעבירים וזה לא נתקע. יש רשויות שזה לא, זה פשוט לא עובד. וגם אני וגם המהנדס שלנו - - -

מה אתם עושים כשזה לא עובד?

יש מקרים שאנחנו פונים לנציבות לשוויון לבעלי מוגבלויות, אומרים, 'אולי אתם תפעלו מול אותה רשות מקומית כי יש ילד או ילדה - - -

אתם הרגולטור.

רויטל, שנייה.

פשוט התבלבלו בתפקיד.

וזהו. אולי אם תבוא מהם פנייה אולי זה יזרז או יקדם את התהליך.

אני מבקשת לדעת בכל זאת אם אפשר להעביר לוועדה את הנתונים, כמה מבנים הונגשו מאז 2012.

בטח, בוודאי.

פיר מעלית, שירותי נכים ושביל גישה.

100 מיליון לחלק ל-110. שנייה, אני לא כל כך טובה בחישובים.

אין בעיה, בינתיים אני מבקשת לקבל עדכון לגבי הנגשות פרטניות. יש את השוטף ויש את עכשיו, צריך לתת מענה, מה עושים?

הנגישות הפרטנית שאני מתייחסת אליה - - -

רק שנייה, סליחה, אנחנו מתייחסים לפרטני שהציגה תמר, על בית שמש ועל המדרגות?

לא, זה אביבית.

גם אקוסטית וגם פיזית וגם פדגוגית זה נגישות פרטנית. רק סדר קל, יש נגישות כללית ויש נגישות פרטנית. הנגישות הכללית מדברת רק על פיר מעלית, על שירותים ועל דרך נגישה. אלה שלושת הדברים. כל היתר זה נגישות פרטנית. מי שאחראי ממשרד החינוך לגבי הנגישות הפרטנית הפיזית, שזה האקוסטיקה ואותן מדרגות זה מינהל הפיתוח ומי שאחראי על אמצעי העזר, על ההנגשה הפדגוגית זה האגף לחינוך מיוחד. זאת החלוקה וככה זה עובד.

בשנה שעברה אנחנו קיבלנו תקציב מסוים, קיבלנו אותו ברגע האחרון ואנחנו מיד עבדנו עליו ושחררנו את זה באמצעות קול קורא. כמו שאת יודעת, קארין, אין לנו תקנות עדיין, אז אנחנו לא יכולים להוציא את זה בשום דרך אחרת למעט באמצעות קול קורא. אנחנו הוצאנו את הקול קורא, סיפרתי לך שאנחנו כל ערב עבדנו עד ארבע לפנות בוקר, אבל אנחנו הוצאנו אותו לפני ה-1 בינואר כדי שלא יעקלו לנו את התקציב.

עכשיו אני אומרת משהו שאולי את תאהבי יותר ואולי את תאהבי את זה פחות, אבל אני יודעת שזה גם הכעיס אותך, כי את דיברת על זה, הרשות המקומית, שהיא שחקן מרכזי בסיפור הזה, היא לא נמצאת כאן. כי אם אני קיבלתי אתמול מרחלי איזה שהיא פנייה מאחד המחוזות שהם מבקשים הארכה נוספת לרכישת הציוד הזה, אנחנו נתנו להם כבר הארכה אחת, אנחנו מדברים על רכישות בסדר גודל של 10,000 שקל, שהן תקועות שמונה חודשים ברשות המקומית, לאיזה מחשב לילד, לאיזה טאבלט לילד, ב-2,000 שקל, איך אפשר לתת להם עוד הארכה? כבר שמונה חודשים זה נמצא ברשות המקומית. ההארכה, צריך לזכור, רצינו לצאת בקול קורא של שנת הלימודים הקרובה, אנחנו לא יכולים לצאת בקול קורא עד שאנחנו לא נסיים את הקול קורא הקודם. אלה ההנחיות שאנחנו מקבלים מהאוצר, ממשרד המשפטים.

את מדברת על הבת שלי עכשיו.

יכול להיות שגם הבת שלך, אבל הבת שלך, לצערי, לא יחידה. מתוך מחוז שלם, שיש שם 30-40 רשויות בסך הכול 6 רשויות סיימו את הרכישה של הציוד. ושוב, אנחנו מדברים על ציוד ש - - - אני לא מדברת על העיר ירושלים, שזה 5 מיליון שקל ואם ירושלים אומרת 'אני קיבלתי בהנגשה רק פדגוגית', 5 מיליון שקל, זה לוקח לי קצת זמן לרכוש, אני לא יכולה להבין, אבל כשאנחנו מדברים על פחות מ-50,000 שקל, על רכישות של פחות מ-50,000 שקל, אין שום סיבה שבעולם שזה ייקח שנים. זה הרעיון.

אבל, שולמית, מה היכולת שלכם - - -

אנחנו כל הזמן עסוקים בללחוץ על הרשויות המקומיות לעשות את הרכישות, האנשים שלנו נתנו את כל הרשימות, אנשי מקצוע, אבל אנחנו לא יכולים לרכוש במקום הרשות, אנחנו לא יכולים לעשות את זה.

אני רוצה להגיד עוד משהו, דבר שהוא נורא חשוב, בתקנות מדובר על זה שהרשות המקומית היא אחראית על העניין הזה והרשות המקומית, השלטון המקומי התעקש שזה יהיה באחריותם, למרות ההתעקשות שלו אנחנו בכל זאת, אנשי המקצוע שלנו, מאוד מאוד מעורבים. בדיוק כמו עניין האקוסטיקה, אז אני רוצה להגיד שלמרות הכול - - -

ובנושא הזה ישנם רפרנטים במחוזות שכן עוקבים ומחזירים חזרה ומפנים אלינו ואנחנו נמצאים בשיח בעניין הזה אל מול כל רשות ורשות. ברגע שיש לנו מידע על רשויות שלא עומדות בהחלטה אנחנו פונים באופן אישי.

אני רוצה לתת לך, נחמה, לדבר, אבל לפני כן אני מבקשת לקבל את הנתון, כי לא קיבלתי אותו, של כמה, גם לעניין הנגשות מבנים, גם לעניין מה קורה במקרה הזה בבית שמש. איך יכול להיות ארבע שנים? והדבר הגדול יותר, אני עוד לא קיבלתי נתון לגבי כמה ילדים אתם מכירים שהם בלי שיבוץ. בבקשה, נחמה.

אני אמא של בת שהיא עולה לכיתה ו'. מכיתה ג' אנחנו ביקשנו ערכה לעזרה לקרוא מהלוח, משהו שכל הילדים בכיתה שלה יכולים לעשות, אבל היא לא יכולה לעשות בגלל שהיא לקוית ראייה. כנראה היא קיבלה אישור ממשרד החינוך.

היא קיבלה. אני יודעת, אני בדקתי את הבקשה. היא הופיעה ברשימה, היא מופיעה שם.

כן, נכון. אבל היא לא קיבלה. וכנראה היא מתחילה שוב פעם השנה - - -

אבל איך יכול להיות מכיתה ג'? היא קיבלה או לא קיבלה?

לא, היא לא קיבלה.

קיבלה זכאות ממשרד החינוך ומה הלאה?

הייתה בעיה עם הקול קורא, זו הייתה פשלה, הם אמרו שהייתה פשלה, הם לא רצו להעלות את זה לוועדת חריגים או משהו כזה, הם אמרו שצריכים לחכות לקול קורא השנה, שזה לא יהיה עד ספטמבר. אם זה יעלה בקול קורא ואם היא תקבל אישור ואם הכול יהיה בסדר ומסודר אז אולי באמצע השנה היא תקבל.

מה זה? היא כבר שנה שנייה בהפסד.

אין סיבה שהיא לא תקבל אישור.

אין סיבה, אבל עובדה.

אין לה, זו המציאות.

הרגולטור עובד בזמנים שמדינה עובדת, שנה, שנתיים, שלוש והילדים שלנו גדלים.

אני לוחמת על זה שנים ואני לא כל כך מכירה את כל התהליך הזה, ואני לוחמת והיא לא מקבלת, ואז עונים לי שיש לה אישור.

יש לה אישור ולא קונים.

אם יש לה אישור אז למה אין לה? למה היא תתחיל השנה, בשבוע הבא, בלי לראות את הלוח?

זה לא הזוי? זה פשוט הזוי, מה שאני שומעת פה. זה פשוט לא ייאמן.

אתם הרגולטור.

המורות כותבות במחברת שלה.

מאיפה אתם?

אנחנו גרים בחשמונאים, שזה מטה בנימין.

שולמית, את מכירה את המקרה? מה אנחנו אומרים לאמא הזאת?

אני מבטיחה היום להרים טלפון פעם נוספת לרשות המקומית ואני מאוד מקווה שהם לא ידחו את הרכישה הזאת, כי אין סיבה.

כמה זה עולה, הדבר הזה?

כל מה שצריך זה ששר החינוך יגיד למועצה אזורית מטה בנימין, 'אם אתם לא מסדרים את זה אני לא מעביר לכם יותר שקל', ואתם לא עושים את זה.

תודה שאת נותנת לנו עצות.

אבל זה מה שצריך רגולטור לעשות. כמה שנים היא צריכה לא לראות את הלוח בדרך שלך, חיה?

רויטל, לא צריך לעלות לטונים כאלה. אני בטוחה שגם באגף הזה של השולחן יש תסכול. אני מבקשת לשמוע את הנציבות בעניין הזה. חוק השוויון הוא פיקס, רק המציאות מלמדת שהוא לא מיושם.

רגע, יש כבר נתון? נתון לגבי ילדים לא משובצים, אתם מכירים 20?

אלה כל המקרים שהיום הביאו בפנינו, חלקם היו רשומים וחלקם לא.

כולל חולון, על אמא שעברה לחולון.

כולל, אם השם שלה נמצא אצלנו ברשימות, אז אנחנו - - - ואם את רוצה אחר כך להגיד לנו את השם באופן פרטני אז תגידי.

מכל הילדים שהעברנו זה מה שיש, 20?

זה מה שידוע לנו.

השמות שנמצאים בידינו, שהם חסרי שיבוץ. אני לא מדברת על הדיונים שמתקיימים בין הורים לרשות מקומית לפיקוח, אם הילד ישובץ בגן הזה או יהיה משובץ בגן האחר. לילד יש לאן להגיע ב-1 בספטמבר, מבחינתי בשלב הנוכחי הוא משובץ.

לא - - -

אני מדברת על מקרים - - - לא, כי אני לא אנהל את הדיונים, בוודאי לא ברגע זה.

אז זה לא 20.

זה הכול.

במייל מספרים שרק בנתניה יש 20 ילדים לא משובצים.

הילדים האלה הם ילדים שאמורים להיכנס - - - אני רוצה לדייק ולומר, כי כשישבנו ודיברנו והפניתי, יחד עם אודי, אודי אמר לי 'רחלי, אני רק צריך תקנים', התקנים התקבלו כבר. בנתניה אנחנו מדברים על התקנים שהתקבלו בנתניה ולכן זה יבוא לידי פתרון.

באלו"ט מדברים על כמה, 36?

היום זה 36 ילדים, את מכירה את שחר, שתפקד כמשבץ למעשה ושיבץ את הילדים ל - - -

כמה אתם מכירים היום?

12 ילדים שכרגע עדיין לא משובצים - - -

שהם כולם כפילויות על כפילויות על כפילויות, רבותיי.

אבל אני כן רוצה להגיד משהו על השיבוץ, שכאילו לא סופרים אותם, כי כן יש לי הרבה הורים כאלה. יש לי, למשל, אמא שהיא מאור יהודה, עברה ועדת השמה במאי, במאי שיבצו את הילד שלה בגן תקשורת בהרצליה. בוודאי שהיא לא מרוצה מהשיבוץ הזה. יש לי ילד שסיים את היסודי מסילות, הוא בבת ים, אמור לעלות לאן? בואו נגיד כולנו גיל, בגיל הפרוגרמה, אם אני הולכת לחומרה, זה 80, ואני הולכת לחומרה ואתן יודעות את זה, 116 ילדים יש בגיל, איך יקבלו אותו? לא קיבלו אותו. לאן שיבצו אותו? לנתניה. מבחינתי אין לו שיבוץ.

כולל ילדים שההורים שלהם למשרד החינוך, אמא חד הורית ל-3 ילדים, לא ממונעת, נתנו לה שיבוץ שגם אם היא רוצה להגיע, הם אומרים לה 'תבואי, הילדה חולה', זה שלושה אוטובוסים. אי אפשר לשבץ ילד בקילומטרים לא נתפסים מהבית. אי אפשר, זה לא נקרא שיבוץ.

מקרה, כפי שציינה עדי, הוא ילד שמוכר לכם?

כן.

גם המקרה שרויטל מדברת עליו, הוא מוכר לנו.

כן, אבל אתם לא סופרים אותו כי מבחינתכם יש שיבוץ.

וזה שיבוץ מאוד קרוב אחד לשני.

מאוד קרוב?

מחולון לרמת גן.

זה ממש לא - - -

אבל מחולון לנתניה זה - - -

לא חולון לנתניה, אני מדברת על המקרה שרויטל - - -

חולון לרמת גן אולי למי שיש לו אוטו. אמא חד הורית ל-3 ילדים בלי רכב זה מאוד מאוד רחוק.

תודה. נציבות השוויון, בבקשה.

יש לילד הסעה.

אבל אם האמא צריכה להגיע ליום הורים ואם היא צריכה להגיע כשילד חולה, ואם היא צריכה להגיע כי אתם עדיין מאפשרים לבתי ספר להתקשר להורים חדשות לבקרים 'הילד שלך משתולל, תבוא לקחת אותו'.

רויטל, תודה. נציבות השוויון.

אז ככה, אז באמת קודם כל אני אתחיל בנושא של הנגישות. הנושא של כל הנגישות הפרטנית, הבירוקרטיה והזמן שנדרש עד שמצליחים להנגיש בית ספר, אנחנו עכשיו בדיוק בדיונים על זה, לנסות לייעל את התהליך הזה, סתם לדוגמה, הורים ממלאים טפסים לעירייה, עד שזה מועבר, כמה חודשים, העירייה מעבירה למשרד החינוך, יש תקצוב חסר, יוצאים למכרז, אף אחד לא ניגש כי זה נמוך, אז מנסים להשלים את זה. זאת אומרת לוקח כמה שנים עד שבאמת מנגישים, אי אפשר להזמין מעליות מראש. זה באמת נושא כאוב שקיים.

אבל מה שאני רוצה לקחת מהסיפור הזה זה את הנושא של הרגולציה כי יש ציפייה מהרגולטור שהוא יאכוף את ההנגשה ולא שהוצאנו הרשאה לעירייה וזה נעלם איפה שהוא שם, או ששומש למשהו אחר. באמת חשוב שכן תהיה את האכיפה הזאת כדי שההנגשה הזאת תקרה.

אני מבינה שאתם עסוקים עכשיו בניסוח של התקנות. אתם מבינים שזו בכייה לדורות, העובדה הזו שבעצם הרשות יכולה להטיל את האשמה במשרד החינוך ומשרד החינוך יכול להגיד 'זה לא אני, זה הם', אתם מבינים שזה לא עובד?

אנחנו מבינים מאוד - - -

מה אתם עושים כדי לתקן את זה?

אני לא בתחום של הנגישות, אני יכול להגיד רק מה שאני יודע, אני יודע שכן אנחנו הוצאנו צווים ויש את האמנות של ההנגשה, לקחו בתי ספר, חילקו את זה לרשויות, יש ארבע מנות, אם אני לא טועה, של הנגשה עד 2019 - - -

אני בטוחה שראש העיר, חיל ורעדה מהאמנה. זה לא קורה בפועל.

נכון, ואני אגיד עוד משהו, יש עכשיו בג"צ בסיפור הזה, הרשויות המקומיות פנו לבג"צ נגדנו כדי שלא נוכל לאכוף את הסיפור הזה, הם הגישו בקשה לצו ביניים, זה נדחה, אבל באמת, אפילו הסמכויות שלנו, אנחנו צריכים להילחם עליהן כדי שנוכל לעשות את ההנגשה הזאת.

אני אצא מכאן עם נקודה שהנושא של הרגולציה, אני חושב שהוא לא צריך להיות רק בנושא של ההנגשה. גם בנושא של עבודה בכלל מול הרשויות המקומיות, למשל מקרה שעבדתי מול נאוה, נאוה עכשיו טיפלה במקרה שפנינו אליה, נאוה טיפלה במקרה מאוד במסירות, אבל איך שאני התרשמתי, אין כאן איזה כוח שאומר לרשות המקומית, 'עם כל הכבוד לכם, רשות מקומית, שבועיים', המקרה הגיע אלינו מן הסתם אחרי שהוא עבר כבר כמה, אצלנו שבועיים אחר כך הוא נפתר. לא יכול להיות שילדה עם בעיית שיבוץ, אתם מורחים אותה שבועיים. לכן צריך להיות כאן מכה על השולחן לרשות המקומית 'תפתרו את הבעיה הזאת'.

גם הנושא שאודי דיבר עליו, על הנושא של השיבוצים והנושא של פתיחת מסגרות נוספות. צריך להגיד לרשות המקומית, 'אנחנו לא שואלים אתכם אם אתם פותחים או לא פותחים, תפתחו עוד מסגרת לחינוך מיוחד' ועכשיו האמירה שלנו בסיפור הזה, שנכון, אנחנו מבינים, יש מחסור במבנים והכול, אבל שלא לפתוח עוד מסגרות של חינוך מיוחד בשביל שתהיה עוד מסגרת של חינוך מיוחד, אלא תשקיעו כבר ותפתחו את המקומות האלה בתוך מקומות של שילוב, בתוך בתי ספר רגילים, תשקיעו בשילוב, תנו את כל המשאבים האלה, את כל הכסף שאתם חוסכים על לבנות מבנה חדש או להשמיש מבנה, תשקיעו את זה בסייעות, תשקיעו את זה בפרא רפואי, כדי שבאמת יוכלו לעשות את כל השילוב הזה כמו שצריך.

תודה. אני מבקשת לקבל עדכון לגבי הסייעות, רוית.

אני רוית גולדנר להב, אני מדריכה ארצית, אני ממונה באגף על הנושא של התמיכות בתלמידים.

זה שנים של ניסיון, practice makes perfects.

אז אני אחראית באגף על הנושא של תמיכה בתלמידים עם לקויות מורכבות, נושא של בין היתר סייעות, טיפולים פולשניים, שירותי רופא למסגרות חינוך מיוחד.

אני שמעתי את כל מה שנאמר, אני מודעת לדברים, אנחנו נתחיל מהדברים הטובים. הגידול בכמות התלמידים בשילוב, אני אדבר רק על הלקויות המורכבות, שקוראים להם תלמידים דיפרנציאליים כי התקצוב שלהם הוא דיפרנציאלי, אז אם בתשע"ה היינו עם 13,000 תלמידים אנחנו היום עומדים על 16,610 תלמידים שעברו ועדות שילוב וקיבלו זכאות לתמיכה מיוחדת. מבחינת תלמידים שזכאים לסייעת שילוב, בשנה שעברה היו לנו בערך 8,700 ילדים, השנה אנחנו עומדים בפעימה הראשונה, זאת אומרת אלה ילדים שעברו ועדות עד ה-30.6 ב-10,100 תלמידים שזכאים לתמיכה מסוג סייעת. זה גידול של 15%, זה גידול יפה ואני שמחה עליו כי זה אומר שיש לנו גידול גם בילדים של השילוב והוא גידול משמעותי.

אנחנו רואים גם גידול בשעות הסיוע פר ילד. זה לא רק ששעות הסייעת גדלו בגלל שכמות הילדים גדלה, אלא גם שעות הסיוע גדלו.

המקסימום גדול או - - -

הממוצע. אם הממוצע היה לפני - - -

זה עדיין תקרה של 30 שעות בשבוע.

לא ממש. אם לפני שלוש שנים הממוצע היה 22 שעות לילד היום אנחנו עומדים כמעט על 24 שעות לילד. אנחנו מדברים על ממוצע, יש ילדים שמקבלים 8, יש ילדים שמקבלים 42.

זה בחוזר המנכ"ל, ה-42?

לא, חוזר מנכ"ל מדבר על עד 30 שעות. חוזר המנכ"ל שמדבר על השעות הוא חוזר ישן שאנחנו מעדכנים אותו עכשיו ביחד עם כל מה שקורה עם רוח ההשתלבות ודורנר. בעבר באמת ילדים למדו 30 שעות בשבוע, היום ילד בכיתה א' כבר לומד 33 שעות בשבוע ולכן אנחנו עורכים את העדכון הזה כדי שלא נדבר על מקסימום 30 שעות, ואני יכולה להגיד, הוצאתי נתונים, יש לנו עשרות ילדים שמקבלים גם 40 שעות. ואפילו יש לנו ילדה שמקבלת 46 שעות והמחשב לא מצליח להכיל את זה אז עשינו שם איזה שהיא קומבינה.

למה? בשנה שעברה הצלחנו להכניס ילד של 47.

כן, אני אומרת, אנחנו עושים את הקומבינות האלה כי יש מקומות שכן.

אני רוצה לשאול. בסוף כדי לקבל התמיכה הזאת מסוג סייעת יש ועדת שילוב שקובעת טווח, עם הטווח הזה הולכים למתי"א והמתי"א קובעים את המספר המדויק.

זה לא נכון. נותנים את המינימום בדרגת התפקוד, נקודה.

אז אני רוצה להגיד את הדברים כי זה מתחבר לשאלה שלך.

רק לחדד. אני מנסה להבין, ב-1 בספטמבר מתחילה שנת הלימודים, הילד יודע, ההורים שלו יודעים שיש לילד סייעת. אל"ף, השאלה אם יוצא לו להכיר את הסייעת לפני.

לא.

רויטל, תודה.

בואי לידי, אני אחזיק לך את היד, אני אעשה לך כאלה.

את יודעת שאני מתה עלייך.

האם הוא מכיר? דבר שני, האם יכול להיות מצב שבו הוא מגיע לתחילת שנת הלימודים עם מספר מסוים של שעות ואז אומרים לו 'נבדוק את הילד, נראה איך הוא מתפקד ובמהלך הדרך נוסיף או נגרע'.

אז זו הבשורה הטובה. הבשורה הטובה שלראשונה אנחנו קיבלנו אישור תקציבי, אחרי שהייתה פה עבודה רצינית, והודענו למתי"אות כבר בסוף יוני לעדכן במערכת השילובית ילדים שצריכים לקבל מעל המינימום ברמת התפקוד, לתקן את זה במערכות. אנחנו גזרנו את הנתונים האלה ולראשונה תוקצבנו, לא על המינימום, לילדים שנמצאו זכאים. עדיין יש פערים ויש מקומות שההורה אומר 'אני חושב שהילד צריך' ומתי"א - - - אבל בגדול זאת ההנחיה. זה לוקח לדברים זמן, אבל אני חושבת שזה שינוי ענק שהצלחנו לעשות אותו. אז רוב הילדים שצריכים יודעים היום, יודעים לפני חודש שהם מקבלים יותר. אני לא יכולה להגיד לך אם דני במועצה אזורית מסוימת מכיר את הסייעת, אני יכולה להגיד שבכיתה של הבת שלי יש ילדה עם סייעת ואני יודעת מאמא שלה שהיא נפגשה כבר ברשות השבוע.

ברמה העקרונית אנחנו מעבירים רוח ותפיסה ואנחנו נפגשים עם מפקחות מתאמות ומנהלות מתי"א וארגוני הורים, רחלי הוציאה מכתבים ומנהל המינהל הוציא מכתבים, זה המסר שאנחנו מעבירים למטה, שמאוד מאוד חשוב שכל הדברים האלה יהיו בזמן. ברור שיש מקרים שלא, אנחנו מטפלים, גם ברמה המחוזית וגם אני ברמה האישית בכל מקרה שמגיע וזה לא ככה. ואני חושבת שברמת התפיסה השינוי הוא שינוי גדול וגם ברמת התקצוב.

באמת יש הרבה מאוד ילדים חדשים שמקבלים, או שההורים מקבלים אבחונים או שהם משתחררים מאשפוזים, או שחלילה כל תאונה שאנחנו שומעים עליה אנחנו אחר כך מקבלים, ואנחנו כבר פנינו ויצרנו איזה שהוא צפי סטטיסטי, לצערנו, של כמה אנחנו נצטרך לקבל ואנחנו ממש עומדים לקבל את זה כדי שזה יהיה עכשיו בכל מחוז, שכל מחוז יידע שיש לו את השעות. בסופו של דבר זה תלוי תקציב והם כן יצטרכו לעשות איזה שהם סדרי עדיפויות, אבל אם למשל ילד יצא עכשיו מאשפוז בבית לוינשטיין, הוא צריך לקבל סייעת ב-1 בספטמבר גם אם הוא לא עבר ועדה בזמן. המסרים האלה מאוד חזקים.

אני רוצה לשאול, התקיימו אין ספור דיונים בוועדת החינוך בנוגע להכשרת סייעות והיותן של הסייעות מתאימות לתפקיד שהן מיועדות אליו. אני הבנתי במהלך הדיונים שנעשית חשיבה בעניין הזה, יש איזה שהיא תכנית?

יש מתווה מאוד ברור. כרגע משרד הפנים לא מחייב את הסייעות שלנו, סייעות גני הילדים הרגילים כן מחויבות לעבור השתלמות, אנחנו עוד לא. המסר שלנו שהן גם יצטרכו להיכנס, זה נמצא בשיח איתם. למרות שזה עדיין לא אושר והן לא מחויבות אנחנו הכנו באגף מתווה להשתלמות סייעות. הכנו שני מתווים שונים שהם כמובן יעברו דיוקים בכל מחוז ובכל מתי"א, שני מתווים של השתלמויות, אחד זה לשלוש שנים עם גמול השתלמות ואחד זה מתווה שנתי. גם המדריכות הארציות וגם המדריכות במחוזות ובמתי"אות עושות את ההשתלמויות האלה ללא תוספת. זאת אומרת הרשות לא צריכה לשלם לנו על זה, גם אני הולכת ביום ראשון להעביר הרצאה, זה חלק מהעבודה שלנו, ובאמת במתווה הזה מדובר על תפקיד הסייעת, בין תלות לעצמאות, סוגי לקויות, שיתופי פעולה, קשר עם הורים, קשר עם התלמיד ועם הסייעת שלו, כישורי חיים, מיומנויות של ייצוג עצמי, התנהגויות מאוד מאתגרות. קראתי כרגע את ראשי הפרקים.

בשבוע הבא יש לי פגישה עם השלטון המקומי, עם האחראית על ההדרכה שם כדי לראות איך אנחנו מכניסים את זה יותר חזק לרשויות. כרגע אני לא יכולה לחייב אותם לעשות את זה, אבל אנחנו מעבירים את ההשתלמות הזאת לכל השותפים שלנו.

איך הצלחתן, דרך אגב, לחייב אותן בנושא של החינוך הרגיל כן לעבור?

זה משרד הפנים.

משרד הפנים נענה ברצון להשתלמויות לתלמידים הרגילים?

זה חלק ממה שהם הגדירו בסדרי העדיפויות. אני לא יודעת לענות על זה, אז אני נזהרת פה. אני רוצה להגיד משהו על סייעות התגבור, גם כאן יש בשורה טובה.

אבל גם לגבי תפקיד הסייעת, אני מבקשת שתסבירי.

תפקיד הסייעת, כי הגיעה פנייה, את רוצה שאני אגיד את זה רגע?

אני רוצה לדייק את העניין, לגבי תפקיד הסייעת.

לגבי תפקיד הסייעת. אני קיבלתי את הפנייה שלך, קארין. בסופו של דבר בחוזר מנכ"ל היום, שהוא גם יעבור עדכון בהמשך בנושא של השתלבות, אנחנו עושים איזה שהוא עדכון כדי לעשות הבחנה בין הסייעת בשילוב לבין הסייעת בזה, זה משהו שגם ישבנו עם ארגוני ההורים. כרגע אנחנו מגדירים שהתפקיד של הסייעת בשילוב, אני מדברת רק על השילוב, נבנה לפי צרכיו של הילד. כל מקרה הוא לגופו, זאת אומרת יש מקרים שההורים אומרים ביחד עם הצוות 'אנחנו רוצים סייעת סמויה, שתיגש מדי פעם', כמובן שאפשר לעשות את זה. אז אם היא יושבת וגוזרת אותיות ללוח א'-ב' וזה בסדר מבחינתה וזה גם נותן מענה ותחושה שהיא סייעת של כל הכיתה, זה בסדר, אבל אם כמובן אומרים לסייעת לעשות משהו בזמן שהיא צריכה להשגיח על הילד, זה לא בסדר. הפנייה צריכה להיות קודם כל למנהל המסגרת או למחנכת, אבל אם יש בעיה עם מנהל המסגרת, אז לרשות, יש מתי"א, מקרים שצריך גם אפשר להפנות אלינו, אבל קודם כל זה צריך להיות שם כי אני לא יודעת מה דינה הסייעת צריכה לעשות.

הדברים האלה ברורים. וגם בעקבות הפנייה אנחנו הוצאנו הבהרה שוב. אני אדבר על זה גם ביום מנהלות מתי"א, שבאמת התפקיד - - -

זה שאסור להורים לדבר עם המשלבות?

זה שאסור להורים לדבר עם המשלבות יצאה הנחיה כבר מלפני שנתיים - - -

לא, זאת לא הייתה הנחיה. המכתב שכתוב בו, אנחנו ממליצים לקדם את הקשר, אז הם אומרים, 'אני שמח שאתה ממליץ ואני מחליט שלא' והם אוסרים על הורים. שלחתי לכם עכשיו, גם לך וגם לך - - -

אין איסור בשום חוזר.

אז הנה, אז תני לנו בבקשה כתוב.

אפשר להפוך את זה למשהו יותר אקטיבי? שלא רק שאין איסור, אלא נדרש קשר בין הסייעות המשלבות לבין ההורים?

אבל גם שיהיה כתוב שאין איסור כזה. שיהיה כתוב, רק תכתבו, 'אין איסור כזה'.

אין איסור כזה.

אני חייבת להגיד פה משהו ברמה - - -

רגע, אני רוצה תשובה. שקט.

ברמה העקרונית אין איסור, אבל הסייעת היא חלק מצוות, היא לא חזות הכול. אנחנו כן ממליצים שברוב המקרים מי שיתכלל את הקשר עם ההורים זה מחנכת הכיתה. ברור שיש מקרים, כאשר הגיע אלינו מקרה של ילדה שהיא לא מדברת והמורה לא רואה אותה כל יום וביקשו להיות בקשר עם הסייעת והסייעת מוכנה גם להיות בקשר אחרי הצהריים עם ההורים, כי בסופו של דבר גם לה יש משרה, כמו שנאמר פה, שהיא מוגבלת בשעות ומוגבלת בתקציב. זאת אומרת כל מקרה הוא לגופו. לחייב כל בן אדם לדבר עם כל הורה בכל שעה זה גם הולך מדי לקצה השני.

לא אמרנו לחייב, רק שלא יהיה איסור.

אין איסור.

תנו את זה בכתב, בבקשה.

אנחנו גם אמרנו את זה בצורה מפורשת אל מול אגפי ה - - -

לא נכון.

אל מול האגפים, אתם מבקשים את ההנחיה כתובה, אנחנו נעביר אותה.

מבחינתנו אין איסור, בסופו של דבר המעסיק הוא הרשות המקומית, זה צריך לצאת משהו בשיתוף. לא נחזור על זה שהם לא כאן.

בסדר גמור.

אני אגיד מילה על סייעות התגבור. בשורה נהדרת. סייעות התגבור זה באמת סל שהוא קצת כזה - - - ויש יתרונות וחסרונות לזה שהוא לא מאוד מוגדר. היתרונות שזה באמת סל שהמחוז יכול לשחק איתו, כי לכל סוג לקות יש תקציב של סייעת שמגיע אוטומטית, לכל גן חינוך מיוחד, לכל כיתה. יש מקרים שהם המקרים יוצאי הדופן, שמאוד קשה להכניס אותם לתוך כותרת, כי כל מקרה יוצא דופן הוא יוצא דופן טיפה אחר ולפעמים הילד הוא עם מוגבלות בדיוק כמו כל יתר הילדים, אבל הוא גם צריך סייעת מיוחדת בתוך הכיתה, למרות שהוא מאוד מאוד דומה. אנחנו ישבנו, רחלי ואני, עם כל מפקחות האגף והמפקחות של המחוזות ודיברנו על הסל הזה ומצאנו כמובן שיש פער מאוד גדול בין הצרכים. אנחנו קיבלנו תוספת, לראשונה, של 100 משרות סייעת תגבור, זה הרבה מאוד, זה 10% תוספת. אחרי שכל שנה הייתה תוספת מאוד מאוד קטנה של כאילו גידול טבעי קיבלנו ממש פול וכנראה נקבל אותו בהמשך בשנה הבאה בתקציב. העברנו לכל מחוז תוספת משמעותית של השעות האלה.

כל מקרה של ילדים שההורים מבקשים סייעת קוד 3, בחלק מהמקרים באמת מגדירים אותם כתגבור. זה משהו טכני, אני לא אכנס פה לסוגיה הזאת, מבחינתי שיהיה - - -

אני אמרתי מראש שאני לא מתנגדת להגדרה, המהות חשובה לי הרבה יותר.

המהות, בדיוק. לכן כאשר יש איזה שהוא ויכוח כמו המקרה של הבן של נירית, שאני אגיד אותו כי היא פה, אז אנחנו באמת עושים את החיבור ואת הדיוק הזה מול המפקחת ומול בית הספר ועוזרים. הבשורה הטובה היא התקציב, שכל המחוזות קיבלו את מה שהם קיבלו בעבר עם תוספת ויש שם את שיקול הדעת לעשות את זה.

דיברו כאן על סייעת לילדים עם מוגבלות שכלית קלה, יש שינוי?

יש שינוי, בהמשך הם יוגדרו, ממש עובדים על זה בימים אלה, כילדים עם אפשרות לקבל זכאות דיפרנציאלית. תודה שהזכרת את זה, זה משהו ששמחה הלוי מפקחת על התחום ואנחנו ביחד העלינו את זה שוב ושוב למודעות, שזה דווקא הילדים שרובם יכולים מאוד מאוד ליהנות בשילוב וכרגע הם כמעט לא הולכים לשילוב כי הם לא מצליחים להסתדר.

בסך הכול יש 25 ילדים כאלה במערכת החינוך.

היום, בגלל שאין סייעת.

אבל זה לא מדויק, כי אנחנו מסתכלים על השילובית ואת הילדים האלה הרבה פעמים מגדירים במקומות אחרים. למשל ילד עם תסמונת דאון, שהוא נמצא בטווח של הפיגור הקל נכנס ללקות אחרת, כל מיני דברים טכניים, אבל אנחנו רוצים שמספיק האבחון - - -

אבל זאת המגמה, בכל אופן?

המגמה היא לאפשר להם את השילוב.

המגמה היא, וזה ממש נמצא ב - - -

החל ממתי, לדעתכם, זה ייכנס לתוקף, שהם יהיו זכאים לסייעת? אתן יכולות להגיד?

הכנסנו את זה בוודאות בהשתלבות, בדורנר, ואנחנו מאוד מקווים שהכנסנו את הרגל בדלת ואנחנו נקבל על זה תקציב, כי זה באמת משהו שישב ותודה שהזכרת את זה, זה מאוד מאוד חשוב לנו.

בשורה טובה.

במסגרת עדכון המודל אנחנו לקחנו את זה גם ב - - -

כן, במסגרת עדכון המודל. בהשתלבות הכנסנו את זה כבר בפנים כאילו זה ברור לנו ואנחנו מקווים שנצליח ובאמת הם יקבלו את המענה ויוכלו להשתלב עם תמיכה מרבית.

נקווה שתשע"ח תהיה שנת הבשורה הנוספת.

אמן. ליאורה, את רוצה לסכם לפניי?

אני חושבת שהדיון הזה היה אחד הדיונים היותר משמעותיים, מבחינת הרמה המקצועית שלו, שאני בכל אופן השתתפתי בו, בטח בתחום החינוך. הדיון הזה נערך גם לבקשתך, יושבת הראש, כבקשה לחוות דעת, גם אם לא תצא מכאן בקשה לחוות דעת אני יכולה להגיד שאני נוכחתי לדעת, שוב, עד כמה הנושא הזה מהותי וראוי למעקב שלנו, ראוי שאנחנו גם נעסוק בכל מה שהצבענו עליו עד כה מבחינת הליקויים, אבל יש כאן, כפי שאני רואה, לפחות, יש עוד נושאים אחרים שאנחנו לא עסקנו בהם ואני חושבת שאנחנו בהחלט נכניס אותו לתוך הנושאים שאנחנו נתכוון לעסוק בהם בזמן הקרוב.

תודה. עניין אחרון שלא עסקנו בו ובו נסיים זה נושא ההסעות. זה קופה בפני עצמה. אני שואלת, מבחינתכם, בהיכרות שלכם מול הרשויות המקומיות, שהן מתקשרות במכרז עם חברות ההסעות, אתם מכירים בעיות משמעותיות השנה, לקראת פתיחת שנת הלימודים? כשאני אומרת מראש שכל הבעיות יצוצו לכם ב-1 בספטמבר, אבל השאלה אם יש משהו שהוא לא פתיר עכשיו, בנקודת הזמן הזו.

שמי אלכס, אני מביקורת הסעות במשרד חינוך. לא, לא ידועות לנו בעיות מיוחדות. באופן כללי אנחנו השירות התומך לכל המערכות, למשל של החינוך המיוחד. ברגע שיש איזה שהיא החלטה לשבץ ילד מבחינה מקצועית אנחנו תומכים בהחלטה הזאת ומספקים הסעה במידה שהילד זכאי להסעה.

בעיות מיוחדות מגיעות, יש פורום שנקרא 'ועדת הסעות מרכזית', שיושבים שם נציגים גם, בין היתר, כמובן של החינוך המיוחד, וכל הבעיות הלא פתירות בדרך הרגילה בעצם נדונות שם ושם מקבלות את הפתרון שלהן.

ועדת חריגים, התשובות מתקבלות אחרי הרבה מאוד זמן, העתירות של ועדת חריגים. היא מתכנסת במועדים שהם לא ברורים, לא ברור מה הקריטריונים שעומדים בפני הוועדה הזאת. ילדים בשילוב, שאם הם היו בחינוך המיוחד הם היו זכאים להסעות, הזכאות שלהם היא לא אוטומטית, כל שנה הם צריכים לעבור שוב את הוועדה ולחכות ולקצוץ ציפורניים האם הם מקבלים או לא מקבלים. זאת אומרת כל הסיפור הזה של ועדות חריגים, זה לא כל כך חלק כמו שזה נשמע.

אוקיי. אביבית.

פה יש עניין של פיקוח מול השלטון המקומי. אם יש עירייה שמסרבת להוציא זכאות להסעה אז הורים בסופו של דבר נאלצים לשלם מכספם עבור הסעה שהילדים זכאים לה כדת וכדין.

ועדת הסעות מרכזית מתכנסת כל חודש, יש לה תאריך קבוע. אם את רוצה שאני אפתח את היומן את תראי עד סוף 2017 יש לנו כבר את התאריכים, זה קבוע, זה ידוע לכל השלטון המקומי, הם יודעים את התאריכים ואם יש צורך אנחנו מוסיפים גם ועדות ביניים שבהם פורום יותר קטן יושב ודן במקרים מאוד ספציפיים שזה מהיום למחר. למשל ילד שקרה לו משהו, אני לא רוצה להיכנס עכשיו לפרטים וההסעה שהייתה עד עכשיו לא טובה לו, צריך עכשיו בשבילו משהו אחר, למשל לפצל את ההסעה כי משהו קרה לו במצבו הפיזי. יש גם את הפורומים האלה.

הוועדה הזאת יושבת, כמו שאמרתי, אחת לחודש, מקבלת את ההחלטות במקום, כי אנחנו דורשים את המסמכים. תוך 48 שעות או שאנחנו מאשרים את הפרוטוקול במייל, זה עובר בינינו במייל ואנחנו מאשרים, אם אחרי 48 שעות רוב המשתתפים אישרו הפרוטוקול יוצא גם אם שניים עוד לא הגיבו. אז אין מצב כזה. אפשר לפנות לרויטל המזכירה ולראות את הדברים, אני רואה אותם בלוח ה - - -

השאלה אם זה מגיע להורים.

בלוח הזמנים שלנו, 48 שעות וזה ישנו, זה קיים. אנחנו אף פעם לא יושבים ביום חמישי, ואני התעקשתי על זה, כדי שלא יהיה מצב שביום ראשון רק יתחילו לקרוא את המיילים. אנחנו תמיד יושבים בימי שני ובימי רביעי זה יוצא. זה דבר אחד.

דבר שני זה התאריכים, הדבר השלישי הפניות, מתי זה יוצא להורים. הפנייה מההורים לא מגיעה אלינו, הפנייה מההורים מגיעה לשלטון המקומי, לרשות והרשות היא זו שפונה אלינו והיא זאת שמקבלת את התשובה. היא צריכה לתת - - - את אמרת קודם, 'אתם משרד ממשלתי, תתחייבו', גם השלטון המקומי הוא משרד ממשלתי וגם הוא מחויב.

את צודקת לגמרי וגם הוא מחויב.

אוקיי, אז כשמדברים על רגולציה של רשויות, משרד החינוך הוא לא רגולטור של רשויות. מישהו צריך אצלכם לקום ולהגיד 'סליחה, רשות מקומית צריכה לתת תשובה תוך זמן מסוים' ואם זה לקראת שנת לימודים, אז תיישרו קו עם משרד החינוך, 'קיבלתם תוך 48 שעות, תענו תוך 48 שעות'.

המעבר הזה לא עובד טוב.

הבנו את הבעיה.

יש לנו, כמו שאמרתי, את הפורום של השבעה אנשים, יש לנו גם פורום מצומצם, אד-הוק, כשמקרים מגיעים לנאוה או לרחלי הן מעבירות אותם אליי, לי עם שמעון, מנהל האגף, יש כל הזמן את הקשר, תמיד יש מישהו מהלשכה המשפטית, פורום של שלושה, אנחנו מקבלים החלטות.

להגיד לכם? כן, אני נלחמת הרבה מאוד שם, אני נלחמת משום שאני לא יודעת אם אתם יודעים אבל התקציב הגדול ביותר ברשות זה הסעות. זה פשוט תקציב שרשויות כורעות תחתיו.

אז שישלבו את הילדים.

אנחנו יודעים את זה וכשילדה מכפר תבור, ההורים שלה, בגלל לקות פיזית נלחמים להגיע לכפר ורדים כי יש שם רצף כיתות מדהים, אז אני בכל כוחי נלחמת שם, והוא אומר לי 'אבל יש לי בעפולה כיתה', לא ברמה שלה, הילדה הזאת תלך לבגרויות, אתה לא תעצור אותה. והמלחמה היא מלחמת חורמה ובסופו של דבר מתקשר אליי ראש המועצה בכפר תבור ואומר לי 'תגידי לי, את יודעת כמה עולה ההסעה הזאת?' אמרתי לו, 'כן, יש לי את החישוב כאן', זה 1,100 שקל ליום רכב עם מעלון עבור הילדה הזאת וקמה קול צעקה למה אנחנו מוסיפים עוד ילד בדרך, כי זה מוסיף עוד 20 דקות נסיעה.

לא יותר פשוט לפתוח עוד בית ספר?

לא, לא יותר פשוט.

תודה, חיה. אני אומר בהערת אגב, כי זה לא הנושא הגדול של הדיון, אבל אני נוכחת לעתים גם בוועדת הפנים ואני מודעת לעובדה שאתם אמורים כבר להביא תקנות מזמן של מזמן. אז אני באמת מפצירה בכם - - -

איך הלכנו אחורה?

רויטל, אמרתי, זה לא נושא הדיון, אני מפצירה בכם שהתקנות שיובאו יהיו תקנות שמתאימות לצרכי הילדים. אני אומרת את זה בשולי הדברים.

הוועדה הזאת, הוועדה שאמורה להתכנס למקרים חריגים, אל"ף, ההורים לא יודעים ממנה, ובי"ת, כשהם יודעים ממנה ופונים לרשות ואומרים 'אני מבקש שתעביר לוועדה', הם לא מעבירים, הם אומרים 'אני לא מעביר'.

כי זה עולה כסף, למה שהם יעבירו?

אבל זה מתקשר - - -

זה צריך להיות פניית ציבור, זה כבר הופך להיות מהמקום של האזרח מול הרשות לפניית הורה לאגף החינוך המיוחד ואז אנחנו נעשה.

ולכן אני אומרת שוב, כשאת דיברת מקודם, בצדק, על אמא ואבא אחד, אז צריך אחד, לא שבהסעות אני אפנה לזה ובשילובית אני אפנה לזה.

תודה רבה. אני רוצה לסכם.

אני רוצה בכל זאת, דווקא עם בשורה. אני שאלתי פה איזה בית ספר בבית שמש, שהיא דיברה עליו קודם, ואני שמחה לבשר, באמת, השבוע תם ונשלם והוצאנו את ההתחייבות. למה זה היה כל כך הרבה זמן ולמה עכשיו - - -

זה רק את ההתחייבות?

זה נמשך מכיוון שברשות המקומית אף פעם לא ידעו מה באמת צריך לספק והגיע איש אחר והוא זה שנתן בדיוק את מה שהיה צריך.

אריאלה, במקום לבכות אני צוחקת עכשיו.

אבל חשוב לדעת שיש גם בשורה, יש כבר התחייבות.

אריאלה, באמת, מתוך הערכה גדולה לפועלך, אני אומרת לך שזו לא בשורה. אני מתנצלת, זו ממש לא בשורה, הילדה הזאת תסיים בית ספר יסודי לפני שהיא תראה שביל גישה או מעלית או משהו שיביא אותה באופן בטוח, עצמאי, מכובד ושוויוני מהמדרכה לכיתה שלה. העובדה שלקח ארבע שנים תמימות כדי שתצא התחייבות של משרד החינוך היא מחפירה. זה באמת מחפיר בעיניי.

אני רוצה לסכם את הדיון ולהודות קודם כל למשרד החינוך, שהגיעו ונתנו תשובות, גם תשובות שלא תמיד מצאו חן, אבל תשובה היא תשובה, ולהודות לליאורה וצוות מבקר המדינה על המחויבות שלכם לפעול בנושא הזה. אני אומרת את זה גם למשרד החינוך, דוחות מבקר מדינה הם לא דרך להתנגח במישהו, הם כלי ניהולי לשיפור העבודה, זו הדרך. ולהודות כמובן לכל ההורים ונציגי עמותות שהגיעו בעת הזאת.

אני רוצה בראשית הדברים שלי להביע באמת, זה בעיניי מפח נפש, כי ניהלנו כאן דיון במעמד צד אחד. איך יכול להיות שהשלטון המקומי, שהוא שחקן מרכזי, כל הסיפור הזה הוא הרי דו ראשי, איך יכול להיות שהשלטון המקומי מעז לא להגיע ועוד אחר כך לבוא ולהגיד 'זה לא אני, זה הוא'. לא יתקבלו התירוצים האלה, ש'זה לא אני, זה הוא' ועוד בעזות מצח להגיש עתירה כנגד הנציבות שאמורה לעשות את העבודה שלה. זאת שערורייה. אני מתפלאת על יושב ראש השלטון המקומי, אם הוא ידע על המועד של הדיון הזה ולא שלח מישהו. זה לא מתאים לו.

הם בחופש.

כולם בחופש. הדיון שהתקיים כאן היום, אני באמת שמחה ומברכת על הבשורות שכן התבשרנו, אבל אתם יודעים מה משאלת הלב הגדולה שלי, ואני בטוחה שגם שלכם, שבשנה הבאה לא יהיה צורך, לא בדיון כזה ולא בצורה אחרת.

גם תוכלו להיפטר ממני לכל החיים.

זה הבונוס.

אני מודה לאנשים שיושבים פה, כי עד שהם הגיעו לא היה לנו גם עם מי לדבר, ואני יודעת. רחלי מדברת איתי ב-12 בלילה לפעמים וגם רוית ואני יודעת, אני יודעת שהם עושים וזה לא כלפיהם, ועדיין, הילדים שלנו - - -

את יודעת, אשתי אומרת לי תמיד, 'זה לא מה עשית, זה מה לא עשית'.

רויטל, אני שמחה שגם את, שיודעת להיות מיליטנטית, מוקירה ומכירה בעבודה של משרד החינוך.

זה כאילו כל שנה, זה ריטואל. יכול להיות שירדנו בשניים-שלושה מקרים משנה שעברה, אבל הריטואל הזה, אני בטוחה שבעבודת מטה, של תכניות מגירה וגם לא איזה תקציבי ענק מטורפים, אפשר לדעת מראש מי ומתי, אפשר יהיה לפתור את זה.

אני מוכרחה להגיד פה משהו. אני לא שייכת לכל הפורום הזה, אבל הייתי בחינוך 40 שנה, אני פנסיונרית כבר הרבה שנים, עבדתי בעיריית חולון 40 שנה במחלקת החינוך והייתי מזועזעת לשמוע מה שסיפרה פה מעיריית חולון שבעיריית חולון יש כל כך הרבה בעיות בחינוך. עבדתי בעירייה ולא ידעתי שזה קיים.

אני מודה ומתוודה, גדלתי בחולון, אני תוצרת של מערכת החינוך בחולון.

לא ידעתי, ועבדתי בתוך ועדות השמה וישבתי והיו לנו בתי ספר לחינוך מיוחד וכל העניין הזה. לא הייתי מודעת לכל הדברים האלה.

תודה. לא יוצאים מהוועדה הזו בלי שיעורי בית, אפרופו, שיעורי בית בחופש, אצלי קשוח. חוברות. קודם כל אני שמחה על החמ"ל שככה הקמנו פה אד הוק וההתחייבות תוך יומיים למענה היא מבורכת, שמישהו חוזר, אבל שמישהו חוזר מתוך הבנה שהוא צריך גם לסייע.

אני מבקשת לדעת, ותעבירו את התשובות לוועדה בתוך שבועיים, לגבי הפורטל שדיברת עליו, רחלי, מה לוחות הזמנים לפתיחת הפורטל, מה יהיה בו. אני מבקשת לקבל, אם אפשר, עד סוף היום רשימה מדויקת של כמה ילדים טרם קיבלו שיבוץ. כשאני אומרת טרם, אני מבקשת לדעת גם לגבי אלה שההורים שלהם אומרים שהשיבוץ לא מתאים, רשימה אחודה.

אני מבקשת לדעת כמה מבנים הונגשו, לא כמה מבנים קיבלו התחייבות לתקציב. כמה מבנים הונגשו, דהיינו פיר מעלית, שירותי נכים ודרך נגישה, משנת 2012.

לגבי הארכת שנת הלימודים לתלמידים עם הלקויות היותר קלות, קוראים לזה, למרות שאני לא יודעת מה זה קל ומה זה קשה, אני מבקשת לדעת בתוך שבועיים מה אתם מתכוונים לעשות לגבי השנה הגמישה, גם של המטפלים הפרא רפואיים וגם של המורים.

ורוית, הנחיה ברורה לגבי הסייעות, שאין איסור לקשר ישיר בין הורים לבין הסייעות, וגם אני מבקשת לדעת מה התכנית להכשרת סייעות, איפה הדברים עומדים מול השלטון המקומי.

אני אגיד לכם את זה הכי פשוט, אמרתי את זה כל הזמן ואני אומרת את זה עכשיו בפורום של ועדה, אם אתם תדעו לבוא ולומר לי איפה הקשיים שלכם אני אלחם בכל ועדה, מול כל שר, כדי שאתם תקבלו את מה שצריך כדי לתת את השירות. לא תשתפו פעולה, תמיד יאשימו אתכם וחבל.

אני רוצה באמת להודות לכם על העבודה ולייחל שניפגש בנסיבות משמחות יותר. תודה רבה לכולם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:20.