הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 271

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום ראשון, א' באלול התשע"ו (04 בספטמבר 2016), שעה 9:00

סיור פתיחת שנה"ל במרכז השיקומי החינוכי מגן הלב באשדוד

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

אמיר אוחנה

עודד פורר

נורית קורן

רחלי אברמסון - מנהלת האגף לחינוך מיוחד, משרד החינוך

מזל בוגנים - מפקחת חינוך מיוחד, המחוז החרדי, משרד החינוך

איריס סנדלר - מפקחת חינוך מיוחד, ממלכתי, משרד החינוך

זלמן ינקלביץ - מנהל אגף לחינוך חרדי, עיריית אשדוד

ברוך ביטון - ס. מנהל אגף לחינוך חרדי ויו"ר ועדות השמה ושיבוץ, עיריית אשדוד

ישראל קורניק - מנכ"ל 'צהר הלב'

יוסי בר - סמנכ"ל 'צהר הלב'

משה זייברט - סמנכ"ל 'צהר הלב'

רותי אברמוביץ - מנהלת בית הספר

מלכי פיליפובסקי - סגנית

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

רבקה וידר – ראש תחום פרלמנטרי

ס.ל., חבר המתרגמים

סיור פתיחת שנה"ל במרכז השיקומי החינוכי מגן הלב באשדוד

אנחנו מאוד מאוד מודים לך, חבר הכנסת, שטרחת ובאת לבית הספר, וגם לך, חבר הכנסת פורר. בעצם יש כאן דיון של ועדת החינוך של הכנסת. חשוב מאוד מאוד לציין וזו הזדמנות נפלאה להגיד את זה, חבר הכנסת מרגי, מאז שהוא מכהן כיושב ראש ועדת החינוך - - -

סליחה, שנייה אחת, חבר הכנסת אמיר אוחנה ממש עוד רגע פה.

אני אומר לך, יש לי חברי ועדה, חבל על הזמן. לצאת לסיורים עם הוועדה זה בדרך כלל אתה וצוות הוועדה, ואני אומר לכם שלא היה מצב שהייתי לבד בסיורים. זה הם יוזמים ובאים, אני לא בודק, לא לוחץ על אף אחד להגיע.

יפה מאוד. אנחנו נעשה סבב היכרות.

(סבב היכרות).

אני רוצה לספר טיפה על מוסדות 'צהר הלב', אתם בעצם מתארחים באחד מהסניפים של מוסדות 'צהר הלב'. מוסדות 'צהר הלב' קמו לפני 30 שנה על ידי אבא לילדה שגר בצפון, ברכסים, ולא הייתה לו מסגרת לבת שלו והוא פשוט קיבץ שלושה-ארבעה ילדים ופתח כיתה ברכסים. מי שנתן לו חסות זה המשגיח, רב דב יפה, שהוא אחד מגדולי בעלי המוסר בדורנו, יודעים איפה הוא גר, שהוא נתן לו אור ירוק לפתוח את המסגרת. זה לא סוד שלפני 30 שנה חרדים שהיו להם ילדים עם לקויות הסתירו אותם, התביישו בהם ולא שלחו אותם למסגרות חרדיות. הדבר עבר שינוי עצום לטובה ומאז צצו הרבה מאוד מסגרות ויש היום פתרונות והיום הורים גאים מאוד בילדים שלהם, אין טיפת בושה.

וברכסים היום זה מוסד מפואר.

נכון. שלום וברכה, ברוכים הבאים.

שלום, אמיר.

אז אני חוזר חזרה. שלום וברכה, התחלנו בסקירה. אנחנו סיפרנו שמוסדות 'צהר הלב' קמו לפני בערך 30 ומשהו שנה על ידי אבא שפתח מסגרת לבת שלו ולאט לאט זה הלך והתפתח, וסיפרנו שברכסים היום, כמו שאתה בעצמך ראית לפני כמה שנים, יש בית ספר גדול מאוד שמכיל יותר מ-30 כיתות לילדים בעלי פיגור בינוני קשה, סיעודי מורכב, מונשמים וכך הלאה.

בשנת 95' כאן באשדוד לא הייתה מסגרת חרדית לחינוך מיוחד. חנוך זייברט, שהוא היה איש פעיל מאוד בעיר, עסקן, אחיינית שלו, סבלה מפיגור עמוק קשה, שלא היה לה מסגרת, ואז בהחלטה של שלוש-ארבע דקות פתחו גן ילדים כאן באשדוד, בהתחלה עם ילדה אחת ועד החגים כבר היו תשעה ילדים בגן הזה. מאז התפתחנו והתפתחנו, היום באשדוד יש לנו 70 כיתות על כל רצף הלקויות. כשאנחנו אומרים על כל רצף הלקויות זה אומר עיכוב התפתחותי, עיכוב שפתי, אוטיזם, פיגור קל, פיגור בינוני, פיגור קשה, ויש לנו גם כיתות של מונשמים.

על איזה מעטפת גיאוגרפית?

אנחנו נותנים שירות לילדים דתיים, חרדים, וכאן באשדוד גם לילדים חילוניים. למעשה אנחנו מספקים היום שירות בכל 'צהר לב' לבערך 120 רשויות. פה באשדוד אנחנו מספקים שירות לבערך, בפריסה גיאוגרפית, 35 רשויות, שילדים מוסעים. יש לנו שני ילדים אפילו שמוסעים מערד עד אשדוד כל יום.

למעשה המסגרת היא מסגרת דתייה, חרדית, היא נותנת שירות דתי חרדי. יש הורים חילוניים, לא מעט, גם פה וגם בצפון, שמעדיפים לשלוח, המסגרת שלנו מאוד שואפת כל הזמן למצוינות ומקצוענות. יש הורים שרוצים לשלוח אלינו ו - - -

בואו נהיה ממוקדים, כי זה מסתיים ב - - -

מאה אחוז. אז אנחנו נמשיך. אנחנו כמובן נרצה להספיק גם סיור במתקן אז אנחנו נזדרז.

עם הזמן, ככל שהיו צריכים ככה נתנו מענים. ברכסים היה צורך למערך דיור אז הקמנו מערך דיור. בבית שמש היה צורך פתאום להקים גן ילדים, הקמנו גן ילדים וכך גם בביתר עילית. בעצם אלה ארבע הערים שבהן אנחנו יושבים, אשדוד, רכסים, ביתר ובית שמש. יש לנו מסגרות, כמו שתראו בדפים שצירפנו לכם, יש לנו 1,200 ילדים שלומדים במוסדות, אנחנו מעסיקים 1,200-1,300 אנשים, לא משרות מלאות, בערך 700-800 תקנים.

אנחנו נמצאים כעת בבית ספר 'מגן הלב', שהוא אחד, כמו שאמרתי, הסניפים של הרשת. בבית הספר הזה יש כיתות לילדים בעלי פיגור בינוני, ילדים בעלי פיגור קשה וילדים סיעודיים מורכבים. זה מורכב פה מכמה מחלקות. כשנסייר עוד מעט המנהלת תסביר לנו בפרוטרוט על הכיתות.

יש כמה בעיות שאיתן פתחנו את שנת הלימודים ואנחנו רוצים מאוד את עזרת הוועדה בבעיות האלה. אנחנו נתחיל עם הבעיה הכואבת ביותר - - -

לפני כן שאלה. רחלי, השאלה היא לפניכם, מה קרה שאנחנו פותחים את שנת הלימודים כשאין לי עדיין פניות? זה אמור לבוא או שקידמתם את פני הרעה? בשנה שעברה התעסקנו עד ה-1 באוקטובר במחסור במקומות.

נערכנו בצורה מאוד מאוד רצינית וגם בקשר ישיר למרות שהיו לנו מעט מאוד ילדים, או יש ברגע זה, ממש מקרים בודדים של סוגיות בלתי פתורות ויש כל מיני סיבות, אבל זה לא משהו סוחף. אתה צודק, אנחנו גם הפקנו לקחים וגם נערכנו. יושבות כאן המפקחות שעבדו במשך השבועיים - - -

במשך החודשיים.

החודשיים כן, אבל אני רוצה להגיד שבשבועיים האחרונים האצנו והגברנו, ימים ולילות, באמת לכל ילד וכל ילד וכל ילד.

אני מוכרח לציין את זה ואי אפשר לעבור על זה לסדר היום. יושבת כאן המפקחת, גב' מזל בוגנים, לפעמים אני מקבל ממנה אס.אמ.אס בשתיים וחצי בלילה. פשוט.

חד משמעית, ימים ולילות.

לא יודע, אולי זו עבירה על תקנון משמעת, עד כמה מותר לעובד מדינה לעבוד, הרי עובד מדינה שעובד יותר משש שעות נפסל לשירות המדינה.

לא, זה מדובר רק על נהגי משאיות.

אני מוכרח לומר, באמת, שלא לדבר על זה שהיא מכירה כל ילד ברמה האישית ואם היא מתקשרת ושואלת על יעקובוביץ, אז היא יודעת באיזה כיתה הוא ומי המחנכת שלו וזה לא מובן מאליו בכלל, מעורה לפרטי פרטים. ובאמת אני מוכרח לציין את רחלי, מוכרח לציין, שהשנה, בשביל למנוע פיצוצים שקרו בשנים קודמות עמדה איתי בקשר, לפחות פעמיים בשבוע הרימה טלפון, גם היא בדרכה מירושלים לערד, בדרך הארוכה הזו, ושאלה 'הכול בסדר?' והיו דברים לא בסדר והיא טיפלה בהם. טיפלה בהם, אני מקווה שלשביעות רצוננו.

אני מוכרח לציין גם אותך, חבר הכנסת מרגי - - -

אני מקבל משכורת ב-1 בחודש, זו לא חוכמה.

גם אנחנו.

אבל אני מוכרח לציין את זה, למרות המשכורת. בשנה שעברה, כשהיינו בבעיה, עמדת לרשותנו ואתה יודע, הייתי מופתע. הייתי מצלצל אליך בשעות לא שעות והיית אומר 'אני חוזר אליך בעוד חמש דקות', 'חוזר בעוד עשר דקות', ואכן כינסת דיון אצלך שנתן לנו המון המון כוח. לא יודע אם כל כך עזר בבעיה הספציפית, אבל נתן המון המון כוח, עצם זה שבמשרד החינוך רואים שיש לנו את הגיבוי של הוועדה, זה נותן לנו המון המון כוח.

זה הזמן גם לציין את ברוך ביטון שיושב איתנו כאן, הוא בעצם אחראי בעיריית אשדוד, יד משולבת כל הזמן איתנו, ברצונות ובפתרונות. למשל צלצל אליי, אם אני זוכר, בתשעה באב עצמו, לא יום עבודה לכל הדעות, מוטרד האם כבר הגשנו את הרשימות, האם הסתדרנו במשרד החינוך, האם יש משהו שהוא יכול לעזור.

כי הוא פחד לבקש ממני גם השנה חריגה, שאני אעזור לו בחריגות.

וכמובן שגם זלמן נמצא איתנו, יחד איתנו, ולכל אחד מהם באמת מגיע יישר כוח גדול מאוד. אני חוזר חזרה לבעיות שיש לנו. אז יש לנו מיפוי צרכים, אני רוצה להתחיל עם הדברים הדחופים מאוד.

יש פה בית ספר, עוד רגע אנחנו נסייר ואתם תראו בעיניכם, עם ילדים קשים מאוד. אתם תיכנסו לכיתה שבה אתם תראו 6-7 ילדים סיעודיים, ילדים שיכולים להיות בגילאי העשרה שעדיין עושים צרכים בחיתולים. משרד החינוך, ורחלי אברמסון היא הפקטור מצד משרד החינוך, מתקנן אותנו בכיתה הזו בצורה פשוטה מאוד, מורה 39 שעות שבועיים, סייעת 39 שעות שבועיות. זה התקן של הכיתה הזאת. עם שני כוח אדם, 8 ילדים סיעודיים בכיתה אחת אנחנו צריכים לתת שירות, ויש כאן מורות מאוד מאוד מקצועיות שרוצות להספיק ללמד את הילדים, לא רק להיות בייביסיטר למשך כל שעות היממה, אלא להביא את הילדים ללמידה ולהישגים ואתם תראו אחרי זה כשנסייר, יש כאן הישגים מדהימים, הישגים חינוכיים שעושים על ידי למידה עם הילדים.

ישנם ילדים סיעודיים שמחוברים למכונת הנשמה, שצריך לכייח וצריך לעשות סקשנים. משרד החינוך מתקצב מורה וסייעת. זה התקצוב של המשרד. אי אפשר להחזיק ככה כיתה. אנחנו נאלצים, כעמותה להוסיף סייעת אחת ולפעמים עוד שתי סייעות מעל התקן בכדי שיוכלו לשרוד יום בכיתה, שלא לדבר על זה שאנחנו רוצים מאוד מאוד להגיע ללמידה.

אין פה שילוב ידיים של הבריאות ושל רווחה?

יפה. משרד הבריאות נותן שעות אחות כשהתפקיד של האחות הוא תפקיד מוגדר מאוד, היא עושה פעולות שאחות צריכה לעשות, סקשן או להזריק סוכר, או פעולות שאחות צריכה. היא לא עוזרת והיא לא צריכה גם לעזור בדברים שקשורים בלמידה, בדברים שקשורים - - - כשאתה רוצה ללמד קריאה ואפשר ללמד ילדים בעלי פיגור בינוני ואפילו קשה אפשר ללמד אותם קריאה. אתה צריך לפצל את הכיתה, אתה צריך להושיב סייעת אינדיבידואלית. בכוח האדם שהמשרד מציע לנו אין אפשרות לעבור את היום. אין אפשרות. אנחנו מדברים על זה המון זמן, שהמשרד צריך לעשות הבדל בין כיתה, ורק בשביל לסבר את האוזן, כיתה של לקות למידה, ילדים של לקות למידה, אפילו של הפרעות התנהגותיות, של 5 ילדים בכיתה, מקבלים את אותו תקן שמקבלת כיתה - - - שלום וברכה.

חברת הכנסת נורית קורן.

שלום לכולם, סליחה על ההפרעה.

ברוכה הבאה.

שלום לכולם, ברוכים הנמצאים.

קודם כל אני רוצה להגיד לכם שזה מרגש אותנו ונוסך בנו המון המון כוח, הביקור הזה. זה מפתיע, חבר הכנסת מרגי אמר 'אני בא ומי שבא ברוך הבא', ולראות שמצטרפים - - -

זה אות כבוד לחברי הוועדה.

זה אות כבוד ליושב ראש הוועדה.

לא, זה גם אנחנו מפחדים ממנו.

אני חושב שזה אות כבוד לחברי הוועדה, כל אחד עם המטלות והמשימות שלו.

קודם כל זה הנושא ואחר כך זה יושב ראש הוועדה, חברי הוועדה ואני חושב שזה אחד הנושאים שאנחנו מרימים אותו מהיום הראשון בוועדה, אלה נושאים חשובים.

אז בעניין הזה באמת חשוב לציין, חבר הכנסת מרגי, בשנה שעברה פנייה פרטנית שלך, שאחד ההורים פנה אליך בבקשה, כמות ההצקות שאתה הצקת לנו על הפנייה הפרטנית הזו, אני כל הזמן אומר לעצמי, אם יש לי בעיות אני לא צריך לפנות לאף אחד, חבר הכנסת מרגי והבעיות שלי פתורות. זה מדהים.

בוא אני אספר לכם, כדי שתבינו. אל"ף, זה כבוד וזה לא מעיק וזה לא מציק, ואני חושב שכל חבר כנסת, לא רק אני, מקבל פניות ציבור וזו הטעות, הפער בין מה שהציבור החכם יודע או חושב או שחברי הכנסת נתפסים בעיניהם לעומת מה שזה בפועל, הפער הוא עצום. לדעתי אין חבר כנסת שלא מתייחס לפניות ציבור. אני אומר לך, ממה שאני מכיר כיושב ראש ועדה וכחבר כנסת גם מן המניין, כשהייתי בקדנציות אחרות, 30%, 35% מהתכתבות הלשכה זה פניות ציבור.

יפה. אוקיי. אז אני חוזר חזרה לעניין הזה, אם אנחנו לוקחים כיתה של ילדים בעלי הפרעות התנהגות, היא מתוקצבת אותו דבר כמו כיתה של ילדים מונשמים, בדיוק אותו תקן יש, מורה וסייעת פה, מורה וסייעת פה. אנחנו כעמותה צריכים כל הזמן לעסוק בפאזלים ובתעדוף כוח אדם ובעצם להביא המון המון כסף מהבית ומתורמים בשביל לממן את הפעילות השוטפת, אנחנו עוד לא מדברים על השמנת, אנחנו מדברים על הבסיס.

כשאתה אומר לי 1,200 ילדים ו-780 אנשי צוות זה אומר - - -

בעצם 1,300 אנשי צוות, אנחנו מדברים על תקנים.

תקנים.

כששינו את התקן לגני הילדים הוסיפו סייעת שנייה, האם היה שינוי תקן שהוסיף בגלל זה עוד שעות לגני הילדים הסיעודיים?

את החינוך המיוחד שכחו, הוסיפו סייעת שנייה, לא כללו את החינוך המיוחד.

לא, אבל שם בגלל גודל ה - - -

לא, שינו את התקן ואמרו שעד עכשיו ל-35 הגיעה סייעת אחת, עכשיו התקן שונה, אמרו, על 35 ילדים יהיו שתי סייעות. זאת אומרת היה צריך לעדכן גם, לא יודע אם באותו היקף, אבל היה צריך לעדכן את התקן גם לחינוך המיוחד.

אז אנחנו תיכף נעדכן. אני אעדכן, אני רשמתי.

בסוף.

בדיוק.

את החינוך המיוחד, לצערי, בתקנה הזו שכחו.

נתקדם לאתגרים, לא לבעיות.

זה נושא אחד שהוא נושא מאוד מאוד משמעותי בחוסר התקינה הזה, שהוא משווע.

והתעכבת עליו, הבנו, קדימה.

הדבר הנוסף זה סייעות תגבור. מדינת ישראל מקצה לבתי ספר של החינוך המיוחד ברחבי הארץ, לפעמים אנחנו יודעים שסייעת אחת לא מספיקה בכיתה, אני לא מדבר על המונשמים, אני מדבר בכלל על החינוך המיוחד.

יש כיתות אתגר? כיתות מב"ר? שעות תגבור לילדים?

נכון. יש שעות תגבור, חוץ מזה אני מדבר על סל תגבור בתוך החינוך המיוחד.

כן, אני מעבה לך את מה שאתה רוצה.

זה הכול לא בחינוך המיוחד. כל מה שאתה אומר עכשיו - - -

אני מעבה לו את מה שהוא הולך לומר.

זה לא בחינוך המיוחד, כל מה שאמרת.

אני אמרתי לו, הבנו את הרמז, תתקדם.

אדוני היושב ראש, בסך הכול מה שקורה שדווקא בשילוב בחינוך הרגיל יש יותר סייעות ומה שצריך בתוך החינוך המיוחד אין. ואני רק רוצה רגע לשים פה על השולחן, אני הייתי ביום חמישי בבית ספר לחינוך מיוחד באורים באילת, אני הזדעזעתי, מהסיבה הפשוטה, הצוות עושה את כל מה שביכולתו, באמת מצוין, הייתה שם ילדה חדשה שעוד לא הכירה את כל הילדים, הייתה סייעת אחת, היו שם 8 ילדים, היא הייתה צריכה לשטוף ידיים לילד אחד, שנייה, ואנחנו נכנסנו באותו רגע, שנייה, ואני אומרת לכם שאם הילדה הזאת, היא הייתה בכיסא גלגלים, אם היא לא הייתה בכיסא גלגלים היא הייתה יוצאת מהדלת. אז אין, הם לא יכולים. אנחנו צריכים לדאוג לזה.

בדרך לפה קיבלתי טלפון ממנהלת, שילד פתח למורה את הגבה, אם אפשר לקחת אמבולנס או לנסוע עם מונית? אם יש אישור לאמבולנס או אין אישור לאמבולנס? זו האוכלוסייה.

קשה, קשה. נכון.

הסל הזה, שנקרא סל תגבור, לצערי הרב הוא מקופח מאוד במוסדות שהם מוכרים שאינם רשמיים במגזר, לאו דווקא במגזר, גם במגזר הערבי וגם במגזר החרדי. בעצם מוכר שאינו רשמי זה המוסדות הפרטיים. חשוב מאוד מאוד לציין, שלא נתבלבל בעניין הזה.

מוסדות חינוך מיוחד מתוקצבים 100%, הם לא מחויבים בלימוד ליבה, הם מלמדים ליבה כמובן, מוסדות חינוך מיוחד פועלים על פי פיקוח של משרד החינוך, בלי התחכמויות, הם חלק אינטגרלי ממוסדות החינוך המיוחד של מדינת ישראל ומתוקצבים גם ככה, על כל פנים אמורים להיות מתוקצבים על פי חוק החינוך המיוחד 81'.

אמרת מוכר שאינו רשמי, תעצור פה. רחלי, יש מוסדות של משרד החינוך, ממלכתיים, שהם באופי הזה?

כן.

יש ממש בעלות מדינה?

כן, ודאי. התקצוב הוא תקצוב זהה בחינוך המיוחד, גם לזה וגם לזה. אבל אני אתייחס לזה.

תודה, הייתי צריך ללמוד.

אני טיפה אגיד, התקצוב הוא לכאורה, זאת אומרת על פי חוק התקצוב צריך להיות זהה ב-100%, הוא לא זהה ב-100%, אבל זה נושא אחר לגמרי ולא לשם זה התכנסנו. הנושא של סייעות תגבור, שהוא הנושא שצועק מאוד לשמים, שישנם בתי ספר שלמים, אם ניקח דוגמה, אנחנו 70 כיתות באשדוד, ניקח את זה כדוגמה. 70 כיתות, זה אומר שיש לנו לפחות על פי התקן 70 מורים ו-70 סייעות, סל התגבור שלנו לשנת תשע"ו, וזה אחרי השתדלות עצומה שמזל עשתה, ולדעתי אפילו רחלי הייתה מעורבת, עמד על 170 שעות, כשמתוכן לפחות 100 שעות היו צבועות, זה לילד הזה שקיבלת אותו במקרה חירום, זה לילד הזה ש - - -

בדרך כלל זה - - -

זה לא בדרך כלל, זה אמור להיות סל כולל שאמור שאנחנו צריכים לתת עםזה שירות.

לא, איך באות שעות תגבור? יש את הבסיס ואחר כך כשאומרים לך: זה בא עם החליפה שלו, 10, זה בא עם 7, זה בא עם 15.

למשל, אני אתן לכם סיפור של סייעת תגבור, יש ילד, שלצערנו הרב פגע מינית בעיר מגוריו, ילד בבית ספר של חינוך מיוחד פגע מינית והוא לא יכול להמשיך ללמוד שם, חייבים להסיע אותו לעיר אחרת. סיפור מצער מאוד. מבקשים מאיתנו, כקליטה, אתם בית ספר, תקלטו את אותו ילד שפוגע. באה המנהלת ואומרת לי 'אין סיכוי, אני לא קולטת אותו גם אם יתהפך העולם'. אנחנו מבקשים דוח מסוכנות והוא הולך ומביא דוח מסוכנות מפסיכולוגים, מפסיכיאטרים, מה שצריך, ואומרים 'אתם יכולים לקלוט אותו, בתנאי אחד, סייעת צמודה, מרגע שהוא נכנס עד לרגע שהוא יוצא, היא לא הולכת לשירותים'. סייעת צמודה, רק ככה אתם יכולים לקלוט אותו, מאה אחוז, נכון. בא משרד החינוך אומר יאללה, לקלוט אותו, 10 שעות קיבלת. מה קרה? אתה תסתדר כבר, איך אני אסתדר? אני לא קולט את הילד והשנה באמת לא הייתה לנו ברירה, במקרים כאלה אמרנו שלא קולטים, אין אישור כתוב על 39 שעות, לא קולטים את הילד ונגמר הסיפור. וככה באמת קלטנו כאלה ילדים.

מצד שני באמת צריך לעזור לילד, זה סיפור טרגי, אי אפשר להתעלם מזה וזה בדיוק מה שאנחנו עושים. אנחנו לא פה מתפנקים, אנחנו פה בשביל לתת שירות לילדים של חינוך מיוחד. אין ברירה. רק אני מספר איך זה הולך במשרד החינוך, הם אומרים 'קח, תקלוט'.

כן, גם אני שמעתי על אלה שצריך לתת שעות. רחלי, צריך לשים את זה על השולחן, כל הוועדות למיניהן טוענות שצריך איקס שעות, בא משרד החינוך ואומר שעתיים. איזה סייעת תרצה לעבוד רק שעתיים? וזה חובה, צריך לפחות ארבע שעות. מושג של שעתיים אסור שיהיה על השולחן.

אין סייעת לשעתיים, תסלחו לי שאני אומרת - - -

אז אני אומרת לך, יש לי עכשיו מקרה כזה.

אבל בואו נדבר על זה, נורית.

רחלי, אחר כך, בסוף.

לא, אני רק מציפה את זה, זה קשור לזה.

היא הציפה, תתייחסי בסוף.

מאה אחוז. זה הנושא של סל סייעות תגבור, שחייבים לתת לו ביטוי בכל המוכר שאיננו רשמי ולהגדיל את הסל הזה.

אני רוצה לדבר על נושא נוסף שהוא נושא כואב מאוד, בפרט במקום הזה שבו אנחנו יושבים, נושא האחיות. אנחנו נותנים מענה, עם השנים, ודיברנו על זה בוועדה אצלך, דיברנו על זה בהרחבה ואני אדבר על זה בטיפה, עם השנים יש יותר ויותר מדיניות הכלה, כלומר מוסדות חינוך יכולים להכיל ילדים שבעבר היו מאושפזים יום שלם. השיטות החדשניות של הרפואה שמאפשרת לנייד ולהעביר ילדים למוסדות חינוך, ההורים רוצים אותם בבית ופה מוכרחים לציין שני גופים מאוד מאוד לטובה, את משרד הבריאות ומשרד הרווחה.

משרד הבריאות ומשרד הרווחה, ואפילו קופות החולים, בשביל לעודד את העניין הזה, שילד לא יהיה מאושפז אלא יימצא בבית הוריו, מעניקים חליפה מעולה של כסף ומשפרים מאוד מאוד את המשפחות שיכולים להחזיק את הילד כמעט בלי עלות. אנחנו מכירים משפחות שההורים פשוט התפטרו מהעבודה וזו בעצם העבודה שלהם, לטפל בילד יום שלם. אותו ילד בבוקר צריך ללכת למסגרת חינוך, בבית הוא לא מקבל מסגרת חינוך אז יש את כל הלוגיסטיקה של להסיע אותו, עם סייעת, בלי סייעת, עם אחות, בלי אחות, זה נושא שלא קשור אלינו, מה שקשור אלינו זה שהילד מופיע בשערי בית הספר ואנחנו צריכים לתת לו שירות.

הסל המצוין, וכשאני מדבר איתכם על סל, זה סל שיכול להגיע לעשרות אלפי שקלים בחודש. הסל הזה, כשהילד מגיע לבית הספר, נעלם. הילד נהפך לשמינית מכיתה, מורה וסייעת, אין שום התייחסות. וכשאני אומר אין שום התייחסות זה אומר שהילד הזה למשל צריך לעבור סקשן, אני מתחיל איתכם, ציוד רפואי מתכלה - - -

אותם הורים, לא באים איתו?

לא, ההורים לא באים איתו, להורים יש מיליון סידורים להכין, לנקות, לעשות סטריליזציה אחרי הלילה. ההורים לא מתפנקים.

הם גם צריכים קצת חופש מהילד, די.

הם גם צריכים טיפה ונטילציה, נכון, צודקת מיליון אחוז, אני מדבר איתכם כשהילד מגיע לפה, מבחינת משרד החינוך הוא ילד שווה לילד של לקות למידה, שווה. אין שום התייחסות בסיסית לצרכים והצרכים הם מטורפים. אני לא מדבר על הלוגיסטיקה שצריך מנהלת נפרדת, אני לא מדבר על זה שצריך עובדת סוציאלית לתחזק את המשפחה, אני לא מדבר על זה שצריך אחות צמודה. ורק בשביל שנבין, וסליחה, רחלי, במחילה ממך, באמת במחילה, אנחנו היום ה-4 בספטמבר, אין לנו מושג מה תקן האחיות של בית הספר הזה לשנת הלימודים תשע"ז. אין לנו מושג.

הגיע ביום חמישי.

הגיע ביום חמישי? אני שמח מאוד לשמוע, ברכסים עדיין לא הגיע. אני מעסיק כמה אחיות, אני מניח שאני מעסיק 7 אחיות שם, ללא תקן. יכול להיות שמחר פמי פרימיום יבואו ויגידו לי 'תקשיב, יש לך תקן רק ל-4 אחיות'. זה מצב אבסורדי, אנחנו היינו צריכים לדעת את התקן שלנו ב-30 במאי.

אהבתי שאמרת 30 במאי. זה התאריך שיהיה אצלי בחוק החדש שנחוקק, שכל ילד או ילדה בישראל יידעו ב-30 במאי איפה הם לומדים בשנה הבאה.

נהדר, בדיוק זה מה שרציתי להעלות.

עוד רגע אנחנו נחזור לרצוי ומצוין.

זה לא קשור אלייך, רחלי, זה קשור לחינוך המיוחד של החברה הישראלית, לא של תלמידי ישראל.

אנחנו עוד רגע נחזור לרצוי ומצוי, אבל בעניין הזה של האחיות חשוב לתת פוקוס נוסף. גיוס אחיות במדינת ישראל זה נושא סבוך, גיוס אחיות בדרום הארץ הוא נושא בלתי אפשרי, בלתי אפשרי. אנחנו בשנים מסוימות העסקנו פקידה במשרה מלאה, אך ורק שתשב לאתר אחיות. אי אפשר לאתר אחיות במדינת ישראל.

רק בשביל שתבינו את האבסורד, היה לנו סיפור, שאני נוהג לספר אותו בשביל להמחיש את האבסורד בגיוס אחיות. אנחנו היינו מגישים כל שנה את הצרכים של האחיות למשרד החינוך, משרד החינוך היה מאשר או לא מאשר. בשנה אחת, על ילד אחד שתמיד קיבל אחות, משרד החינוך אמר שהוא לא זכאי לאחות. לא זכאי, לא קלטנו אחות, התחלנו את שנת הלימודים. ביום השני לתחילת הלימודים האמא נסעה לירושלים, יולי תמיר הייתה אז שרה, האמא נסעה לירושלים, עשתה אוהל מול משרד החינוך בלב רם עם מגאפון וחיכתה שהאאודי של יולי תחנה. איך שהיא ירדה, 'פושעת, רוצחת', טה טה טה, ההיא שמעה את זה, חצתה את הכביש, אמא עומדת עם ילד בן 6, 7, 8, 'מה הבעיה?' 'את רואה את הבן שלי? לא אישרו לו אחות ממשרד החינוך', 'מי לא אישר לך?', טלפון ללבנה אברמוביץ, 'בואי למטה עכשיו', היא יורדת למטה, שש בערב, 'מחר בבוקר יש שם אחות'. בסדר גמור. עכשיו, יש פוקוס של השרה, אנחנו מחר בבוקר צריכים למצוא אחות. למחרת ישבו אצלנו במשרד פקידות בכירות של משרד החינוך עם טלפונים, 'שלום, יש לכם אחות?', 'שלום, יש לכם אחות?'.

לקח לנו חודש וחצי של עבודה אינטנסיבית, כשכל העולם מעורב, לאתר אחות ונתבענו על ידי ההורים, אנחנו כעמותה, שלא סיפקנו אחות חודש וחצי. משרד החינוך אמר להורים 'תתבעו את מגן הלב, מה אני קשור? אני אישרתי לכם אחות ב-10 בספטמבר, אתם לא סיפקתם חודש וחצי'. סיפור אמיתי שאני מספר לכם, על חלם. לשמחתי השופט במדינת ישראל, כשסיפרתי לו את הסיפור, אמר 'אתם נמחקים מהתביעה, אתם לא קשורים בכלל לתביעה'. אני מספר לכם סיפור, עובדות, שקורות, שמפוצצות, ואין לנו למי לבכות.

איפה משרד הבריאות?

בוא אני אסביר לך, זו שאלה מעניינת, כי אנחנו בעניין הזה לא שקטים, לא יושבים על השמרים, משרד הבריאות, אנחנו ציפינו לעזרה ממשרד הבריאות וקיבלנו ההיפך ואני אסביר לך. קשה, אי אפשר לאתר באזור הדרום אחיות, אנחנו אפילו חושבים - - - אנחנו קודם כל עשינו את זה בעצמנו, עודדנו אחיות בארצות הברית להגר, לעלות - - -

אני לא סתם שאלתי אותך את השאלה, זה מהכובע הקודם שלי.

לעשות עלייה לישראל בשביל להתקבל אצלנו כאחיות, וגם פה מערימים קשיים במשרד הבריאות, שלא ייאמנו. אנחנו כבר מאתרים את כוח האדם, אנחנו מביאים אותו ולפעמים שנתיים אנחנו מעסיקים אותו עד שמשרד הבריאות מכיר בו כאחות. אבל הנושא היותר מעניין - - -

היא עבדה בבית החולים סיני בניו יורק, אבל פה היא לא תוכל לקבל - - -

נכון, נכון מאוד, רק אם היא לא תעבור כל מיני הכשרות או התאמות.

עודד, אנחנו צריכים לשים את הרגל בעבודה ורווחה ומכיוון שאתה מכיר את הנושא כדי להריץ עכשיו את הנושא של אחיות ורופאים. אנחנו מודעים לזה - - -

את אופטימית. אני בכל הקדנציות הקודמות שלי ניסיתי.

בסדר, אבל אני לפחות הצלחתי את רופאי השיניים.

אבל אני רוצה להסביר לכם. אתה אומר שאני קשור למשרד הבריאות ואתה צודק, במה אתה צודק? אתה צודק שבוקר אחד נוחתת כאן במוסד מפקחת מחוזית, מפקחת נפה זה נקרא, של משרד הבריאות, 'אהלן, שלום, אני המפקחת', 'ברוכה הבאה'. רק בשביל שתבינו, משרד הבריאות לא מתקצב אותנו בשקל בודד. והיא נכנסת לכיתה ואומרת 'סליחה, מתי החלפתם מצעים לילדה?', אמרו 'בבוקר', 'לא, פעם בשעתיים אני רוצה החלפת מצעים', את רוצה? מי יחליף? 'אני רוצה כביסה, אני רוצה ניקוי של שירותים פעם בשעה', אני רוצה, אני רוצה, הביאה לנו רשימה של 60 דברים כמעט צו סגירה למקום. כמעט. אנחנו אומרים 'אנחנו אנשי חינוך, יש לנו פה אחות מוסמכת, האחות עוד כל מה שהיא יודעת, 'לא, לא, אני דורשת מכם', מינימום מה שהיא דורשת מבית חולים קפלן, מינימום. אנחנו באים ואומרים איך נעמוד בזה? מבחינת תקנים ומבחינת - - - ואז זה שוב פעם חוזר למשרד החינוך.

עכשיו זה היופי, הסנכרון בין המשרדים. משרד החינוך אומר, הנחיות של אחיות תקבל ממשרד הבריאות, משרד הבריאות אומר: כסף תקבל ממשרד החינוך, כסף למה? ברשותך, רחלי, ואני מציף את זה עוד הפעם, השכר של אחות, מה שמשרד החינוך חושב שאני צריך לתת לאחות לשעה זה 54 שקל לשעה. אין לי אחות אחת שמועסקת פה בפחות מ-90 שקל. אין לי כזאת אחות. משרד החינוך אומר '54 שקל שילמתי לך', תן עם זה הבראה, תן ביגוד, תן שעות נוספות, תן מה שצריך, יש לך מספיק', 54 שקל לשעה, מה רע?

עלות מעביד זה שכר מינימום.

נכון, אתה צודק מיליון אחוז. זה מה שהוא נותן, 54 שקל. אין, אנחנו לא מעסיקים בפחות מ-90 שקל. אין בנמצא. גם אם נחפש אני לא - - - לפמי פרימיום, ולמרות שרחלי בעניין הזה חולקת עליי, משלמים הרבה יותר, שזה כבר עניין של אי שוויון, אבל אני אומר, גם בעניין הזה אני סוף סוף מוצא אחות שהיא אחות מעשית ולא אחות מוסמכת. את האחות הזאת אני מחבק בכל כוחי ואומר 'בואי תעבדי פה', מציע לה הטבות, הכול בסדר, היא מתחילה לעבוד. להבנתי היא יכולה לעבוד כאן, אחות מעשית, עבדה שנים בבית חולים, יש כאן אחיות מעשיות, מנוסות מאוד, היא עובדת תחתיהן, הכול מסודר. גב' רחלי אברמסון שלחה לי מייל ב-30.6, ששתי האחיות המעשיות שמועסקות כאן אצלי, והן חירום, לא יקבלו כסף רטרואקטיבית מספטמבר כי הן מעשיות ולא מוסמכות. רחלי שיושבת לידי שלחה את המייל ואני אמרתי לרחלי, 'יש שתי אופציות'. סליחה, זה לא היה ב-30.6, זה היה ב-1.6. אמרתי לרחלי, יש שתי אופציות, אופציה אחת זה שמחר בבוקר יבואו ההורים ויהפכו לך את השולחן במשרד, ואז את תרוצי ותגידי לי 'תעסיק, תקבל כסף'. אופציה שנייה, שאני הולך נגד לבית משפט. אני מעסיק אותן מ-1 בספטמבר, חלק מהאחיות אני מעסיק פה כבר כמה שנים וכל שנה אישרתם את זה, מה את מעדיפה? 'תן לי לחשוב, אני אענה לך תשובה', ובאמת ב-30.6 היא ענתה לי את התשובה, כי ב-1.7 אני כבר לא יכול לשלוח את ההורים, הם כבר בחופש. הם בקייטנה, אבל הם בחופש.

זה אבסורד. ואני אומר את זה, באמת אנחנו מאוד מיודדים, רחלי, חשוב להבין את זה, אנחנו מיודדים, אבל יש פה עוולות שזועקות לשמים. אני רוצה לתת שירות, אני מחפש אחיות בנרות, אני מוצא אחות מוסמכת ומה רחלי אומרת? יכול להיות שהיא צודקת, היא אומרת 'אני מוכנה לאשר, משרד הבריאות לא מאשר'. חייבים לעשות בזה סדר.

יוסי, אם הוא כבר דיבר על הסנכרון של משרד הבריאות ומשרד החינוך אני אתן עוד דוגמה שקשורה לכל בתי הספר וגם ל'מגן הלב'. יש לנו הנגשה - - -

לפרוטוקול תגיד את ה - - -

אני אגיד עוד פעם, קוראים לי זלמן ינקלביץ, מנהל אגף חינוך חרדי בעיריית אשדוד.

אנחנו כאן בדיון ועדה, לכן גם מי שמכירים אותו יאמר את שמו.

כיתות לק"ש, לקויי שמיעה, אנחנו צריכים להנגיש ובשנה האחרונה הנגשנו פה בעיר בסביבות 30 כיתות. מגיע משרד החינוך וחלק מההנגשה הוא תובע את מה שעומד לנו פה על הקיר, לוחות לבד שקולטים את הרעשים להקל על הילדים לקויי השמיעה. אתה בא ומתקין, משרד החינוך שילם חלק מזה, את הרוב, העירייה משתגעת כדי להתקין את זה, בלגן עם קבלנים והכול הכול הכול, עומד. מגיעה חודש אחר כך מפקחת משרד הבריאות - - -

'תוריד את זה'.

זה תופס קרדית האבק, 'אני תובעת להוריד את הכול, אם לא, אין רישיון לבית הספר'. זה אבסורד שהעלינו אותו כבר כמה פעמים, גם בפני משרד הבריאות, גם בפני משרד החינוך ואנחנו לא מוצאים לו פתרון. אם כבר יוסי דיבר, דחפתי גם את הנושא הזה.

אני רוצה לחזור אליך, חבר הכנסת מרגי, ולספר לך שהתכנסנו אצלך ב-20 במרץ 2016 ודיברנו על חלק מהנושאים שעומדים כאן ואתה שלחת מכתב לנפתלי בנט וליעקב ליצמן ולחיים ביבס וכתבת בסעיף 5 ככה: 'הוועדה קוראת למשרד החינוך ליצור תקינה לטיפול בילדים מורכבים בריאותית. לצורך כך על המשרד להתייעץ עם כל המשרדים הנוגעים בדבר וגם עם העמותות הנוגעות בדבר ונציגי הורים'. בקשה לגיטימית. נפתלי בנט עונה לך, אני אומר לך, זה ל'גב האומה', נפתלי בנט עונה לך ככה: 'כ-20 תלמידים המשובצים במסגרות חינוך מיוחד על פי הלקות שלהם מקבלים שירותי אחות צמודה ושירותי ייעוץ של רופא למסגרת, 10 תלמידים במוסדות רשמיים ו-15 תלמידים במוסדות מוכרים שאינם רשמיים בפיקוח משרד הבריאות'. אני לא הצלחתי להבין.

זה לא נפתלי.

עשיתי את זה בגוגל טרנסלייט.

רחלי, מי ניסח לו את התשובה?

טוב, זה סודות מהחדר.

אני לא מכירה את זה, אני לא יודעת, יכול להיות שניסחו את זה ב - - - אני רוצה לראות את התמונה הכוללת ואם יש דיון אז אני שמחה גם להיות שותפה לו.

אני רוצה לשים פה על השולחן שרחלי עושה כמיטב יכולתה.

רחלי מדהימה.

רחלי מדהימה, אבל הידיים שלה כבולות.

לא, זה לא עניין אישי.

אתם לא יודעים מה זה בשבילנו שיש לנו עם מי לדבר, פעם לא היה לנו עם מי לדבר.

נכון.

אנחנו נתייחס לכל - - -

נכון, היא מתייחסת לכל דבר, הצוות שלה גם.

אני חושבת שאנחנו תיכף נעשה הבהרה בין ההקצנה לבין זה.

אני חייב לומר בהקשר הזה, אדוני היושב ראש, הסיפור של ילדים עם צרכים מיוחדים בנושאים בריאותיים והסנכרון בין משרד החינוך למשרד הבריאות זה אבי אבות הטומאה, זה הבירוקרטיה בהתגלמותה, איך משרדי הממשלה - - -

אין לנו זמן, אז אני רוצה את הנושא האחרון.

חשוב לי לציין בהקשר הזה, יש לנו 5 תלמידים שלא אמורים היו לפתוח את שנת הלימודים, הם משובצים במוסדות רשמיים, שההורים מבקשים רק להגן עליהם. התלמידים האלה הגיעו לכאן ב-1.9, לא משובצים על פי חוק, אין להם את המענה ואנחנו עדיין צריכים תשובה שתיתן עבורם את המענה, כי המסגרת כבר הודיעה, אם אני לא טועה לפני חצי שנה שהם לא יכולים - - -

דחו אותנו במרץ אחרי שביקשנו. אני רוצה במילה אחת, אם דיברנו על אבסורד, אז באמת יש עוד משהו שזועק לשמים, ילדים אלרגנים. ילדים אלרגנים שמשובצים במערכת החינוך הרגילה זכאים לסייעת צמודה.

עד גיל? כמה שעות?

בשנייה שמגיעים לחינוך מיוחד נעלם הסל הזה וזה מפוצץ.

נכון.

יש רציונל.

מה הרציונל?

רגע, אני לא הסנגור של ה - - - יכול להיות שיש עוולות בגלל זה, אני מוכן להגיד מה הרציונל. הרציונל הוא, ברגע שהילד הגיע לכיתת חינוך מיוחד, יש לו את כל המעטפת. יש לו מעטפת, הוא מעובה בשיטת תקצוב אחרת, זאת אומרת אתה לא יכול ליהנות משני עולמות, זו התפיסה, זה הרציונל. עכשיו, יכול להיות שברציונל הזה יש עיוותים, צריך לטפל בהם, כי הסוגיה של ילדים אלרגנים, גם במערכת החינוך הרגילה היא סיפור שלא נגמר, זה רומן שלא נגמר, מה שנקרא.

אגב, הזכאות זה לכל האלרגנים? כי יש דרגות.

יש דרגות, יש ועדה שקובעת רמת סיכון, רמת - - -

זה עניינים של רמת סיכון.

זה עד גיל מסוים. הורים דואגים לילדים, רוצים את זה עד כיתה ח', אבל תפיסת העולם אומרת שילד עד גיל 9 כבר מודע ל - - - רבותיי, אני הסנגור שלהם, אבל גם אנחנו צריכים לדעת, מי שמכיר את המשפחות, את הסביבה, הילד גדל עם זה, הוא מפתח את המודעות, יודעים להתארגן, להתרגל, הילד כבר - - - כשבא הורה ואומר 'גם אחרי גיל 9 אני רוצה'.

לילד בחינוך המיוחד יש לו את המודעות לזה באמת כי הוא לא מקבל.

אני רוצה שאנחנו נסכם, אין לנו זמן, אנחנו גם צירפנו את זה בדפים. אני רוצה שאנחנו נסכם בכמה מילים, קודם כל את התחושה הטובה שלנו, שבאתם עד הנה כדי להקשיב לנו ולשמוע אותנו ומהניסיון שלנו חבר הכנסת מרגי לא נעלם. ואני שמח מאוד לראות שחברי הכנסת שנמצאים גם כן מעורים בפרטים ולקחו לתשומת לבם את הדברים האלה והדברים האלה באמת יטופלו ברמה גבוהה.

בוא נעשה את זה ככה, אני אומר מספר מילים ואני אתן לחברי הכנסת התייחסות, לאחר מכן נשמע את רחלי ואת האורחים, מי שירצה להתייחס, אבל ממש בקצרה.

אין ספק, אני לא מופתע. אני לא מופתע, לא מרמת הביצוע שלכם, אני מכיר את המוסדות, אבל גם לא מופתע מזה שיש עיוותים ויש לקויות, מה לעשות? אתם לא היחידים שהמדינה שמחה שאתם קיימים. אם אתם לא הייתם קיימים, או שהשירות היה חסר או שהמדינה הייתה שמה את ה-100%. בשנה האחרונה אני למדתי שזה תחום שהוא - - - בהתחלה הייתי כועס על רחלי, היא הייתה באה לוועדה, ואני אומר את זה בכנות, מה לעשות? לומדים, כולם לומדים, זה תחום שאתה כל הזמן מתקדם תוך כדי הליכה, זה לא משנה סדורה שאתה קובע אותה בחוזר מנכ"ל והיא רצה, כי התחום הזה הוא מאוד דינמי, הוא מאוד אישי, כל אחד צריך את החליפה שלו ואת ההתאמות שלו ולפעמים כשאתה עובד בנהלים וחליפות אישיות, יש דלתא שצריך לאפס אותה.

אז זה התפקיד שלנו. למזלנו המשרד קשוב. אנחנו לא אחת קיימנו דיונים ופתחנו נושאים ואתה רואה שזה נלקח אליהם. אני לא מתרגש מהתגובה של נפתלי, זה גורמים מקצועיים שלקחו אותו ל - - - מי שניסח לו לקח את זה לאותה הנקודה שהוא רצה להבליט, אבל לי לא היה ספק שאני בא למקומות, למוסד חינוכי שידעתי שתהיה פה התופעה הזו, שהנהלים לעומת המציאות בשטח שהיא מורכבת יותר. זה לא ביקור ראשון שלי במוסד דומה לזה. אני הייתי בעלי נגב, שם בכיתה ראיתי שמורה אחת צמודה לתלמידה, מורה, זו שיטת לימוד שאני יושב מול מחשב ורק בהבעות המורה צריכה להבין אם היא קלטה אותה והיא ענתה לה והיא מפרשת אותה. לכן אלה דברים שהם לא מדע מדויק, אין חוזר מנכ"ל שיכול להכיל - - -

אם אני אנסח את כל מה שאני רוצה לומר, אין חוזר מנכ"ל שיכול להכיל את מה שנעשה במוסדות האלה, אבל זה התפקיד שלנו, לבוא, לשמוע, לראות, לנסות. יש לנו בעיה, כן, בעבודת הממשלה ובתיאום הבין משרדי, אבל למרות שבשנים האחרונות המשרדים יודעים לדבר בינם לבין עצמם, זה לא היה בשנים עברו, תמיד היינו מתפוצצים בוועדות, למה המשרדים לא יודעים לדבר אחד עם השני. שוב, מתוך חרדה ורצון לא לעשות גם כפל תקצוב וכפל טיפולים, אז כשמעבירים ילד מאחריות משרד הבריאות למשרד החינוך מעבירים אותו במלואו והמשרדים צריכים לדעת לדבר.

אתה מציף נקודות שבאמת צריך להתייחס אליהן. מי שמסתובב במערכת החינוך הרגילה כמעט בכל כיתה אתה תראה מורה פלוס איש צוות, או שהיא סייעת צמודה של אחד התלמידים ואז היא במובלע מטפלת, או עוד מורת תגבור. קשה לי, קשה לחשוב שבכיתה של 8 ילדים סיעודיים תהיה מורה וסייעת אחת. צריך לראות. אני לא יודע איך עושים את זה, צריך לחשוב על זה. אני חושב שכל הסוגיה הזו של החינוך המיוחד צריכה לעבור חקיקה וכל הסיפור הזה של - - - זה פחות או יותר, בוא נראה איך נצא בסיכום בסוף הדיון הזה.

רק בעניין אחד, מתוך כל העניינים, ואני מצטרף לכל מה שאמרת, באמת, אותי זה הכי מטריף גם בדברים האחרים וזה הבירוקרטיה הבין משרדית הזו, שבסוף הוא מכתת רגליו בין משרד למשרד. אז אל"ף, אני חושב, אדוני, שצריך לכנס ישיבה משותפת עם ועדת העבודה והרווחה ספציפית על העניין הזה. זה מצד אחד, מצד שני צריך להגיע למצב בסוף שהאזרח, אני אומר את זה למשרדי הממשלה, וזה לא רק בעניין הזה, עומד מול גורם אחד. זאת אומרת משרד החינוך ומשרד הבריאות צריכים לפתור ביניהם את ההסמכות ואת הכול ואת הכול הכול והוא צריך לעמוד מול משרד החינוך ובבאק אופיס של ממשלה, שישברו את הראש המשרדים ביניהם על ההסמכות.

אני אומר בסוף, כדי להיות פרקטיים, הפתרון יכול להיות לכל נושא האחיות, אמרתי את זה כשהייתי מנכ"ל ואני אומר את זה עכשיו, הוא דרך העלייה ודרך היכולת להתגבר על זה, אבל מה שמשרד הבריאות עושה לעולים שמגיעים לפה הוא מטורף. אני מקדם איזה שהוא משהו מול השר ליצמן, כדי שלפחות יהיה היתר מוגבל לאחות עד שהיא מוסמכת, היתר מוגבל לשנתיים-שלוש. יודעים איפה היא עבדה, היא לא מגיעה משמים, אם היא עבדה בבית חולים הר סיני בניו יורק היא לא יכולה להיות אחות אצלכם פה? נקווה שנוכל לעזור.

אני באתי ללמוד ולשמוע. אני חבר חדש בוועדה, אז בוודאי היושב ראש וגם החברים האחרים בקיאים ממני בחומר, אבל גם כדי להביע הערכה רבה לעבודה המבורכת שאתם עושים כאן. זה נכון לכל אנשי החינוך, שאנחנו מפקידים בידם את היקר לנו מכל, את הדור הבא, את הילדים של כולנו, אבל זה נכון במיוחד למי שעוסק בחינוך מיוחד. ולא באנו לעזור לכם, באנו לעזור לנו, כי השירות המבורך שאתם עושים הוא עבור החברה כולה. תודה.

תודה רבה רבה.

נורית.

כן. אז אני קודם כל הייתי מאוד רוצה שכל הפעילות הזאת של חינוך המיוחד תהיה תחת משרד החינוך ותחת הממשלה, שהכול יתוקצב ולא נצטרך עמותות והגיע הזמן שבאמת המדינה תיתן את מה שצריך.

אני קצת יודעת על חינוך מיוחד, כי אני נתקלתי בקשיים אישיים ואני יודעת הרבה דברים ואני מאמינה שהקשיים שנמצאים בבית ספר אחד נמצאים גם בבית ספר אחר ולכן אני רוצה להציף פה, כשכבר אנחנו יושבים, עוד בעיה. כיתת שמע. הייתי בבית ספר אורים, לי לא צריך לספר על כיתת שמע כי אני יודעת מה זה, הייתי בשוק מוחלט כשאמרו לבית ספר, בית ספר לחינוך מיוחד, יש ילדה שזקוקה לכיתת שמע, 'זאת כיתת שמע', אני אומרת להם 'סליחה, מה זה כיתת שמע? זה בכלל לא'. אז אני מבקשת שיהיה מישהו מאצלך שיעבור בכל בתי הספר לחינוך מיוחד, בכל העמותות ובכל המקומות ויבדוק אם צריך שם כיתת שמע, שתהיה כיתת שמע עם כל הציוד שלה, עם הכול. אני אומרת לך, זה חמור ביותר.

הנושא הנוסף, שצריך עוד עובד. באורים, בגלל שזה באילת, הם חייבים לקבל את כל הילדים. אי אפשר להסיע למקום אחר, הם באמת מעורבים שם, כאב לי הלב, באמת כאב לי הלב, את באמת רואה שהצוות עושה כל מה שהוא יכול, היו שם גם ילדים סיעודיים בכיתה של ילדים קצת ככה - - - היו שם שני ילדים, אני אומרת לך, אני ראיתי שאי אפשר עם הכמות הזאת של העובדים.

ודבר נוסף, שלא קשור כל כך למשרד החינוך, אבל גם. המנהל סיפר לי שהוא רצה לקנות ציוד חדש והוא הביא שלוש הצעות מחיר, בא ביטוח לאומי ואמר לו 'אתה תקבל סכום איקס', הוא אומר 'שליש ממה שאני צריך בכלל'. הוא אומר שהכול תקני. ואני מאמינה שהבעיה גם אצלכם. אני כשנכנסתי, מה לעשות? יש לי נכדים, אז התלוננתי בעיריית תל אביב על איזה גן מסוים שהיה סכנת נפשות וזה באמת הגיע לזה, והוא אמר לי 'את אמא חרדתית', אני מוכנה להיות חרדתית, בסדר? צריך כיסאות מוגנים, פינות של שולחן מוגנות, מסכנים הילדים האלה, נופלים כל הזמן, למה צריך להיפצע ולחפש אחר כך באיזה אמבולנס לנסוע? אנחנו כבר ב-2016, קידמה, לבוא עם סטנדרט אחר של ריהוט, עם סטנדרט אחר של דברים. נכון, קשה למערכת, אבל, רחלי, את יודעת, כשאני שנה שעברה דאגתי שיהיה לחינוך המיוחד להארכת שנת הלימודים, אדוני היושב ראש, אנחנו דיברנו על זה ולעגו לנו, לעגו גם לי, ממש, שאלתי את השר, אני משתפת איתו פעולה, אבל פה בנושא הזה, רק מכיוון שמשרד האוצר העביר כספים בשנה שעברה לחינוך המיוחד, לא צבע אותם להארכת שנת הלימוד השנה, אני אדאג לזה שזה יהיה, כי מה הוא ענה לי, אמרתי לו 'מה קרה? הבטחת', אז הוא אמר 'כן, רק לפיגור שכלי'.

הוא קיבל.

לא, ללקויות הקלות.

רק פיגור קל וסי.פי.

מה הוא אמר לי? 'תביאי עוד כסף'.

לא, לא. לא נכון.

רחלי, את לא אשמה, את עושה - - -

לא, אני לא - - -

אני חושבת שהגיע הזמן לא לקצץ בחינוך המיוחד, לתת לחינוך המיוחד יותר. הגיע הזמן. די. לא מתמטיקה, לא אנגלית, גם ככה ההורים משלמים את הכול.

תודה. רחלי, שמעת.

כן. קודם כל אני מברכת על המפגש הזה ואני רוצה לומר, גם המובילים והמנהיגים החינוכיים ב'מגן הלב' באשר הם, כולל המנהלות שעומדות והצוות שנמצא כאן, לומר לכם תודה גדולה, עם הרבה הערכה. אני ביקרתי ברכסים, אני נמצאת פה היום, אתם באמת עושים עבודת קודש. להגיד תודה למפקחות שלנו, גם למזל שמלווה ביום יום, ולך, איריס, שעושה את עבודתה בחינוך המיוחד, אמנם הממלכתי ובקשר - - -

אני רוצה למחוא להם כפיים.

באמת למחוא להם כפיים, כל הכבוד. זה בעניין האחד. בעניין השני, אני באמת רוצה לענות דבר דבר, כי האתגרים הם אתגרים משותפים ואתם יודעים שככל שאנחנו יכולים אנחנו מקדמים אותם.

אני רוצה לדבר על עניין התגבורים והסיוע. קודם כל נתחיל ככלל, אני רוצה לומר שיש בשורה, באמת השר, ואני חושבת שהוא הודיע, הוא הכריז בוועדת החינוך של הכנסת לקראת פתיחת שנת הלימודים, גם הוא וגם המנכ"לית חזרו על זה, הם הביאו לנו בשורה תקציבית.

אז בואו אני אגלה לכם, מאחר שאני לא רב עם גפני על קרדיט ולא עם ליצמן, לא תשמעו אותי רב על קרדיט, אבל מאחר שזה קרדיט של הוועדה - - -

אין לי בעיה, בשמחה, העיקר שהם הכריזו.

אז אני אומר לך, בשנה שעברה הוצאתי שלוש פניות והיה דיון על הארכת שנת הלימודים לאותם ילדים, עד אמצע אוגוסט לא נענינו. עשתה עיריית יקנעם, לקחה על עצמה והאריכה מיוזמתה. השנה גם ניסינו לקראת סוף השנה, לא הצלחנו.

עיריית יקנעם יחד עם המשרד.

נכון. אנחנו לחצנו, אם לא, זה לא היה קורה.

השנה ניסינו, גם קיבלנו תשובה שלילית, ועוד פנייה, שלוש פניות הוציאה הוועדה וברוך ה', לאחר דיוני התקציב, משרד החינוך יצא עם תקציב מכובד מדיוני התקציב, הוא הודיע שהוא מאריך את שנת התקציב לילדי החינוך המיוחד באותן לקויות שהיו נעצרות להם עד סוף יולי. הוא האריך אותם עד 15 באוגוסט, כמו הלקויות הכבדות הקשות.

אנחנו דיברנו על המוגבלות השכלית הקלה.

אבל שתדעו לכם, גם הסייעת השנייה, קדם לזה דיון בוועדה וקיבלתי תשובה שלילית מהשר ולאחר מכן סייעת שנייה. צפיפות בכיתות, היה דיון בוועדה, קיבל פנייה, בהתחלה אין תקציב, חודש אחרי רפורמה, מחאת הסרדינים הצליחה.

אז לוועדה יש משקל, יש שיתופי פעולה, זה לא בכיפופי ידיים, יש שיתופי פעולה טובים, פוריים. לא תמיד אנחנו מקבלים את כל מה שאנחנו אומרים, לראיה, לא כל סיכום שלי מחייב, אבל זו קריאה, זו אמירה ואתה רואה שלא אחת לאחר זמן המשרד מקשיב וכשיש אפשרות הוא מיישם זאת. ורק על זה יבורכו. בבקשה, רחלי.

אז אני רוצה דבר אחד לדייק אותו ולומר, באמת, יוסי, עם כל ההערכה שיש לי, כיתה של לקויי למידה אינה מתוקצבת באופן זהה, ואני אומרת את זה חד משמעית, אינה מתוקצבת באופן זהה ככיתה עם תלמידים עם טיפולים שנזקקים להם לסיעוד עמוק או פיגור עמוק. לכל לקות יש את רמות התפקוד שלה, יש את הצרכים שלה ולכן התקצוב הוא תקצוב כן דיפרנציאלי בתוך המערכות.

לא, רחלי, אני רוצה - - -

רק שנייה, יחד עם זה אני רוצה גם להגיד, ואני מכירה את המורכבות, לא נוכל לאפשר, אין, אין יכולת לאפשר, אני גם לא יודעת אם צריך, ולכן אני חושבת שאנחנו נעשה את זה בשיתוף פעולה ונשב יחד עם המפקחת ואיתכם כדי לראות איפה אנחנו יכולים לסייע בתוך הכיתות האלה בשעות התגבור. לבוא ולומר לי שבכל כיתה אתם רוצים סייעת שנייה ושעות סייעת תגבור, לא יכול להיות. אני רוצה כן להגיד שאנחנו כן מנסים לתגבר. אני גם כתבתי לבחון את האפשרות של שילוב בנות שירות לאומי, לראות איך אנחנו יכולים לתגבר אותן בתוך המערכות, כי יש לנו את האפשרות הזאת. אני רוצה לראות איך אנחנו יכולים לתגבר - - -

יש עכשיו בנות שירות?

יש בעיה מאוד קשה שבנות שירות לאומי לא רוצות לעבוד בכזה מקום.

אני לא יודעת, אני ראיתי אותן בעכו, אני ראיתי אותן בבאר שבע, אני ראיתי אותן במקומות אחרים, בואו נבדוק. אני לקחתי על עצמי לבדוק.

דבר שני, אני גם אבדוק כמה אנחנו יכולים לתגבר ואיך אנחנו יכולים לתגבר מבחינת סייעות התגבור. אבל אני רוצה, בבקשה, לבוא למקום הזה באמת גם בהקשבה, כי אתם יודעים, גם המשאבים בסופו של יום הם משאבים - - - ואנחנו כן קיבלנו, אני יכולה לומר את זה, באמת בשמחה, ולכן אני רוצה, אדוני היושב ראש, לציין, התוספת שאנחנו קיבלנו היא תוספת מתוך הבנה שהצרכים בחינוך המיוחד הם באמת, כמו שאתה ציינת, חליפה אישית לכל ילד ולעתים הצרכים עולים על היכולת לעזור.

הייתה לי שיחה, לאחר דיון סוער בוועדה בנושא החינוך המיוחד, עם המנכ"לית והיא אמרה לי 'אתה לא מבין, מי שאמר שאנחנו מגבילים בגלל בעיה תקציבית עושה עוול. זה אחד הסעיפים שהוא' - - - הרי מי שמבין בתקציב מדינה, לכל תקנה תקציבית יש סכום, היא אומרת 'אין לי תקרה שמה, כל השנה אני מוסיפה ומוסיפה ומוסיפה ומוסיפה'.

נכון.

כי באמת אי אפשר לצפות. כפי שאמרתי, זה דינמי, זה מתקדם תוך כדי הליכה.

לכן אנחנו באמת ננסה לבדוק את זה. אני מוכנה, אנחנו נשב ביחד, נזמן פגישה, אם נצטרך נזמן גם את מנהל המחוז יחד איתנו לחשיבה הזאת, מזל, ואנחנו נבדוק במה אנחנו יכולים ואיך אנחנו יכולים לעזור ולקדם.

דבר נוסף, באמת בעייתיות שנמצאת כאן בנושא האחיות. רבותיי, תקשיבו, אנחנו יודעים לתת שירותי חינוך, אני לא יכולה לקבוע בעבור משרד מקצועי, שזה תפקידו והוא זה שישב לכתוב יחד איתנו גם את הפרופיל של האנשים הנדרשים לטיפולים במקרים כל כך מורכבים, אני לא יכולה לבוא ולסתור את החלטתו. להגיד לכם? כן, אנחנו ניהלנו דיון, זימנה המנכ"לית דיון יחד עם המנכ"ל לגבי החשיבה על אחיות מעשיות, על סיוע רפואי וכו'. אין, הגוף המקצועי אמר את דברו. אני, רחלי אברמסון, לא יכולה לשנות את ההחלטה המקצועית הזאת. אני יודעת להגיד פדגוגית מה אני יכולה לתת, אני לא יכולה לבוא במקום משרד הבריאות ולהגיד 'אתם יודעים מה? אני אאשר לכם אחות מעשית'.

ומשרד הבריאות, יש לו תורה כתובה למציאות כזו ש - - -

יש לנו מכרז. כן, הם כתבו יחד איתנו. אדוני היושב ראש, את המכרז - - -

את יודעת מה אני רוצה לומר? כיתה סיעודית, יש מסמך של משרד הבריאות שאומר מה הצרכים, מה המענים? מה השעות שצריך?

הוא יגיד אחות.

אז הוא יגיד - - -

לא, לא, לא - - -

תנו לי, אני יודע מה אני שואל.

כן, יש.

האם יש מסמך כזה? להערכתי, אני לא יודע אם יש מסמך כזה, ואם אני שומע שמצד אחד, גם אם הוא קבע שכיתה כזו צריכה אחות באיקס שעות ולאחר מכן הדרישות של משרד הבריאות לא תואמות בכלל את מה שהוא בחדר אחר אישר לו, אז יכול להיות - - -

אז אני רוצה לומר - - -

רחלי, ברשותך, מילה.

רק רגע. אז לכן אני אומרת שכוח אדם, כוח העזר שמשרד החינוך יכול לאפשר זה באמת באמצעות או בנות השירות הלאומי, או באמצעות סייעות תגבור. הסייעות המתגברות בתוך מסגרות החינוך המיוחד אמורות לתת את המענה לדברים לפחות שאמר יוסי, להחליף את המצעים, לתת את השירות ההיגייני בתוך המערכת.

בנות שירות לא יעשו לך את זה.

הם עושים את זה.

בנות שירות יבואו ויסייעו - - -

אסור להם גם, יש דברים שאסור להם לעשות.

לא, אני מדברת על הסייעות בתוך המסגרות. זה חלק מתפקידן.

יש לך סדר יום של כיתה - - -

רגע, אנחנו לא מתווכחים.

אדוני היושב ראש, אני רוצה לשאול את רחלי שאלה, כי אנחנו לא יכולים לשקר את עצמנו, זה הדבר הכי גרוע שיש.

אני רוצה שהיא תסכם קודם.

רק שאלה לפני זה. בא משרד הבריאות וקבע כמה צוות פרא רפואי צריך בבית ספר. לא אנחנו, משרד הבריאות, ועדה משותפת עם משרד החינוך.

נכון, ויש מסמך שאומר כמה צריך.

בא משרד החינוך בשנת תשע"ד ואמר 'כמה קבע משרד הבריאות? 100%, ככה הוא קבע? אני מתקצב אותך 70% בלבד', למה? ככה. השנה, הודות לרחלי, הוא מתקצב אותנו 84%, למה? אין כסף ל-100%. זאת אומרת בא משרד הבריאות, קבע נהלים, הם מופיעים בחוזר מנכ"ל, בא משרד החינוך ואומר 'אבל מה אני אעשה? אין כסף, אני נותן לך רק 84%'.

לא, בג"צ קבע, סליחה, ומה שאנחנו עושים היום זה משווים.

מי עתר לבג"צ?

אני.

עתרו לבג"צ. אני לא הייתי, אבל אני למדתי את ההתנהלות ואת הדרך, ובג"צ קבע שאנחנו מחויבים להשוות את התנאים לחינוך הרשמי. החינוך הרשמי היום עומד על 80%-84% ואתם מושווים לזה.

אבל זה מה שאני אומר, כל המדינה לוקה בחסר, מתעריף של משרד הבריאות.

רחלי, אני שואל אותך שאלה, כששאלתי אם יש למדינה מוסדות כאלה כמו 'מגן הלב', ממלכתיים, אמרת לי שיש.

יש מסמך שאומר את הפרופיל של מה צריך להיות.

אני רוצה להאמין שלמדינה אין פילנתרופיה, זאת אומרת היא מתנהלת לפי התקצוב שהיא מקבלת, נכון?

יש רשות, הרשות זה הפילנתרופ. אנחנו מכירים את זה, ברוב המקומות הרשות זה הפילנתרופ. כמו יקנעם. פה לא. הרשות, חוץ ממה שיש לנו, את האנשים היקרים, מה שהם יכולים לעזור, באגרות חוץ, שמשלמים לנו כדת וכדין - - -

הרשות פה, הנוהל של הרשות הוא שמקום שמקבל אגרות חוץ לא מקבל את שאר השירותים מן הרשות. מאחר ש'מגן הלב' מקבל אגרות חוץ אז - - -

אנחנו חייבים להתקדם, לוחצים אותנו הילדים בכיתות.

כן, קודם כל הילדים, נחזור להמשך הדיון וסיכום כאן.

(בישיבת סיכום)

אנחנו רוצים לסכם דברים שיובילו אותנו קדימה.

רחלי, הפסקנו אותך, את רוצה לקראת סיכום?

לקראת סיכום, אני אמרתי שאנחנו נשב ביחד לדון לגבי היכולות שלנו, לבחון מה אנחנו יכולים לתת. אני רוצה לשבת יחד איתכם, יחד עם מזל, נבחן אחד לאחד איזה אפשרויות יש כדי לתגבר בנושא הסיוע. לגבי נושא האחיות וכו', אמרתי, מה שאנחנו יכולים לתגבר ברמה פדגוגית חינוכית, לתת, אנחנו לא נוכל להפר את התקנות ואת ההחלטות של משרד הבריאות. זהו, מעבר לזה, הנגשות, אני רוצה שתדעו שיש תקציב - - -

רחלי, אני רוצה לשאול. יש לי אחות שמועסקת אצלי 10 שנים ברישיון ובמימון משרד הבריאות. ב-1.6, פתאום אתה מקבל הודעה 'רטרואקטיבית אני לא מתקצב אותך מספטמבר'.

כי אתם מגדירים את האחות ברמה שאסור לנו.

אני לא מגדיר, היא עובדת אצלי 10 שנים ומשרד החינוך מכיר את ההעסקה.

עוד הפעם, אנחנו מתנהלים על פי הנוהל ועל פי המותר לנו מבחינת משרד הבריאות. אם והיה והאחות הזאת לא מוכרת בהעסקתה על ידי משרד הבריאות אנחנו בבעיה ואני רוצה שזה יהיה - - -

היא מוכרת.

אז נדון עוד קצת בעניין הזה, נבדוק אותו ונראה. זה הכול. ולעניין השכר, אני שוב מדגישה שהתשלום הוא בדיוק אותו דבר. אם יש בעיה, בואו נשב ו - - -

יש מישהו סביב השולחן שרוצה להתייחס לדיון שהיה קודם ולסיור? את רוצה להוסיף משהו? בבקשה.

אז קודם כל באמת אני מברכת המפגש המבורך הזה ואת כל שיתופי הפעולה. אני באמת חושבת שבלי כל הלבבות פה והידיים שמושטות לעזרה אנחנו לא נצליח להתקדם. אני שוב רוצה להדגיש, לגבי סוגיית התלמידים המורכבים, אני לא רוצה לחזור על דברים שיוסי העלה פה, אבל אני רוצה להזכיר עוד שני נושאים ממש בקצרה.

נושא הייעוץ בחינוך המיוחד, בתכנית העבודה שלי לפחות הוא הופיע, לצערי הרב אין הקצאה מיוחדת לנושא הייעוץ בחינוך המיוחד, לא מהאגף, למיטב ידיעתי, ולא מהמשרד, משפ"י, וזה משהו שאנחנו באמת חושבים שזה יתרום.

מה הנחת העבודה? יש ועדת השמה, ברגע שיש ועדת השמה לא צריך ייעוץ חינוכי?

זה בדיוק מה שאנחנו שואלים.

לא, אבל מה הרציונל? זה הרציונל?

שעות ייעוץ במחוז כבר אין לנו. אנחנו קיבלנו השבוע הודעה, אין שעות ייעוץ.

אני אסביר.

שנייה, זה שנגמרו שעות ייעוץ זו סוגיה אחרת, אבל לפני כן אמרת שלא קיים.

אני אסביר לך. במגזר הכללי יש דבר שנקרא מתי"א, מרכז תמיכה יישובי אזורי. שוב, לצערי הרב מאוד, לחרדים אין מתי"א, אין את המרכז תמיכה היישובי הזה. זאת אומרת כל התמיכה שלנו היא אך ורק ב - - - מוסד אחר מקבל שם המון המון שעות, מקבל פרא רפואי, מקבל הדרכה של פרא רפואיים, מקבל הדרכה של צוות. מתי"א זה מוסד ענק שנותן המון המון שירותים. לכל המוסדות המוכר שאינו רשמי אין מתי"א. אנחנו ברכסים הלכנו, לפני המון שנים, ורבנו עם המתי"א ואמרנו 'אנחנו רוצים להיות תחתיכם, אנחנו מוכן לשלם על השירות הזה, אבל אנחנו רוצים את התמיכה הנהדרת שאתם נותנים'. ובאמת ברכסים יש לנו, המתי"א המחוזית מספקת לנו שירותים ואנחנו רואים את ההבדל, שמים וארץ. פה, בכל המוכר שאינו רשמי, אין מתי"א.

תעצור רגע. לו יצויר, רחלי, סליחה, אני עכשיו עוזב ביטויים פרלמנטריים, לו יצויר שהקוקואים האלה באים למדינה ואומרים 'תקשיבו טוב טוב, ממחר אנחנו מחוז חרדי', קיבלו היתר מגדולי ישראל, מהעיתונאים החרדים והפוליטיקאים החרדים, שהם גדולי ישראל של היום, והם אומרים לך - - -

מעבר למוכר הרשמי החרדי.

לא, בוא נאמר, מחוז חרדי, בשמו, בשם המפורש.

נכון. יש.

יהיה לו מתי"א, נכון? יהיה לו הכול.

אני יכולה להגיד משהו לגבי המתי"אות?

לא, תני לי לסיים.

זה לא רק אצלו.

לא, תני לי לסיים. אני מבין את הרציונל של המוכר שאינו רשמי, רשתות, מחוז חרדי. אני לא יכול על אותו מבנה, כשהוא אומר לי מוכר שאינו רשמי במוסד כמו 'מגן הלב', אני מתפוצץ כל פעם מחדש. בא לי לקום ולצעוק. אני מצפה שהמדינה, שתבין, מוסד כזה זה לא פריבילגיה, הוא לא יכול היה לבחור אחרת. התוויות שיש במשרד החינוך לגבי חינוך רגיל, מוכר שאינו רשמי, גם שם יש - - - אבל בוא נאמר, זה אני מבין, הכרח שלא יגונה, אבל פה למה אני צריך לקטלג אותו במוכר שאינו רשמי? את מבינה לאן אני הולך? לא שייך במוסד כזה, שהוא בא לתת את כל המעטפת. פה אי אפשר להתפנק על המעטפת, אני לא יכול ליפול על ההורים במוכר שאינו רשמי ובמוסדות הפטור, זאת אומרת הדלתא הזו שחסרה מהמדינה, הם נופלים בשכר לימוד על ההורים. זאת אומרת החרדים האלה, הפראיירים האלה, משלמים שכר לימוד כמו השכלה גבוהה, על ילדים במוכר שאינו רשמי. אבל פה זה מוסד מיוחד, למה שלא נחריג אותם? למה שלא לתת לו את המעטפת - - -

אז אני רוצה לומר שזה לא בדיוק, זה לא מדויק. כי מומחיות התחום במתי"א יכולות לתת את ההנחיה ואת ההדרכה, המשאבים לטיפול הזה מגיעים אל הבעלויות. זה בהסכם, זה לא משהו שהוא חריג.

לא הבנתי, מה פירוש?

אתה מעסיק את קלינאית התקשורת ולא אנחנו. אני רוצה לעשות הפרדה, יש הבדל בין שעות ייעוץ למוסד - - -

אני שוב מציינת שההרחבה של - - -

אנחנו בדיוק בזה, אנחנו נמצאים בדיון הזה. בדיוק זה מה שאני רוצה לספר, שאנחנו נמצאים בדיון עם כוח אדם, לא יכול להיות מועסק אדם שהוא עובד מדינה במקום שהוא מועסק על ידי בעלויות. אי אפשר גם וגם, ולכן אנחנו - - - עוד הפעם, אני רוצה להגיד - - -

את מכירה את המושג ואוצ'רים?

אז בוואוצ'רים האלה אנחנו נמצאים בדיון הזה, כי יעיד אדון - - -

לא אדון, יוסי בר.

יוסי. אז יוסי יודע שבמקומות שבהם אנחנו נמצאים כבר באיזה שהוא תהליך של הסדרה אני מקווה שגם את זה אנחנו נצליח לסיים בשנת הלימודים הנוכחית. התחלנו מול כוח אדם אצלנו, מול מינהל כוח אדם בהוראה, את ההסדרה של המתי"א למוכר שאינו רשמי, כי הוא לא רק חרדי או לא חרדי.

יפה.

התחלנו. אנחנו אמרנו לו, אז בחיפה הוא רגיל למעטפת אחרת ולאט לאט בכל הארץ - - -

אני רוצה לספר לך, רחלי, שהיה פעם שר, אני לא יודע אם את זוכרת, קראו לו שי פירון, תקופה קצרה, שי פירון הקים מחוז שקוראים לו ממלכתי חרדי. אנחנו באנו לאדון שי פירון וביקשנו להעביר את בית הספר שלנו בביתר ממוכר שאינו רשמי לממלכתי חרדי. מה התשובה שקיבלנו? מה התשובה הרשמית שקיבלנו ממשרד החינוך?

אין לי מושג. קטונתי.

אני אענה לך, אין תקציב.

אני אומר לך, אני מוכן להיות מאותגר מכל פנייה כזו ותשובה כזו.

השבוע העברנו שני מוסדות לרשמי.

איזה מוסדות?

את קרן אור.

את קרן אור? לפני שנתיים-שלוש.

עכשיו, היום, השבוע.

מה עכשיו? לפני שלוש שנים זה עבר.

לא, לא.

קרן אור זה המוסד הראשון, קרן אור זה המוסד של העיוורים.

לא, עבר השבוע.

למה לא? המורים שלהם עובדי מדינה כבר שלוש שנים.

הוא עבר השבוע.

אולי השבוע פורמלית, הוא כבר שלוש שנים.

רגע, לא, לא.

זה של על"ה היום.

לא, זה לא של על"ה, נראה לי שאתה לא יודע.

יש בעלויות שבהסדרים מסוימים המדינה הסכימה שהעובדים שלהם יהיו עובדים מטעמה, בהסדרים כאלה ואחרים. ממה שהבנתי מרחל, רק לאחרונה הכול עבר.

אנחנו מתחילים, כן.

לכן זה לא סותר, מה שאתה אומר.

בבקשה, הנה אני מאתגר אותך, יש לנו מוסד בביתר, אנחנו רוצים להעביר אותו ל - - -

תעלה על הכתב.

בבקשה, נעלה על הכתב, רחלי.

תגיש את זה למנהל המחוז.

לאיזה מנהל מחוז?

לאיציק.

לא.

לא. תעלה לי על הכתב.

מנהל המחוז יגיד לי לא.

יוסי, תמשיך להקשיב לרחל אברמסון - - - יש חינוך פורמלי ויש חינוך בלתי פורמלי.

תלך לבלתי פורמלי.

תפנה למנכ"לית, עם העתק אליי.

אני רק מתנצל, ברשותכם, אני צריך לזוז. בתיאבון, תודה רבה על האירוח, תודה רבה על המפגש.

תודה רבה, חבר הכנסת אוחנה, אנחנו נהיה בקשר טלפוני ובמייל.

אני אשמח, ברצינות.

תודה רבה, ונדבר על 'גב האומה'.

אתה רוצה רשמי חרדי?

רשמי חרדי, כן, ממ"ח.

בסדר, תתחיל.

לאור כל הפניות, שחלקן הגדול - - - תרחיבו את שירותי המתי"א, תקבלו מומחה תחום, תקבלו הדרכה, יהיו מומחים לגיל הרך, לכל תחומי האוטיזם. זה לא הגיוני שב-60 ימי הדרכה שיש להם - - - בכל הארץ אנחנו שנצליח לתת מענה.

אפשר לסכם? כן, בבקשה.

משהו לקינוח. קודם כל אני שמח סוף סוף שהוועדה הגיעה לאשדוד והייתי רוצה גם לעשות איזה שהוא סיור יום שלם של העשייה בחינוך המיוחד באשדוד, אתם תראו, ממש לתפארת, אבל אני רוצה לשתף אתכם באירוע שעברתי לפני שהגעתי לכאן, עזבתי את המשרד והגעתי לכאן. אני חושב שיוסי בר - - - לדעת את המצב, הייתי מגדיר אותו בשתי מילים של חוסר שוויוניות. אני אתן לכם דוגמה למה שקרה עכשיו במשרד.

אני השארתי אבא זועם ורותח, הילד שלו נמצא מעבר לגדר בבית יוסף, שני ילדים, בכיתות לקויי למידה. הוא גר לפחות 5 קילומטרים מפה. הוא ניגש למנהל ההסעות, עם ועדת ההשמה, והוא אומר לו 'לחרדים לא מגיע'. אם הוא לא הרביץ לו כשהייתי שם אז כנראה הוא הרביץ לו עכשיו, כי הוא היה ברתיחה. הוא לא היה חרדי, בחור עם כיפה סרוגה, מתנדנדת, אני בכוונה אומר את זה, כי הוא לא חרדי לגמרי והוא איבד את העשתונות שם, הוא לא הבין מה זאת אומרת לחרדים לא מגיע.

אני אתן לכם דוגמה עוד יותר חריפה. בשנה שעברה, אמא אחת העבירה מממ"ד לבית יוסף. מי"ב י"ג. שם, היא אומרת לי, אני רואה את בית הספר מהבית.

י"ב י"ג זה שכונה, זה לא כיתה.

היא רואה את בית הספר מהבית, הילד שלה היה מוסע לשם לכיתת למידה. היא העבירה אותו לבית יוסף, אמרו לה לא.

זו בעיה של העירייה.

זו הרשות המקומית.

זה לא בעיה של עירייה, זה בעיה של משרד החינוך.

לא. חד משמעי לא, אין דבר כזה.

מי שמאשר את ההסעות, מנהל ההסעות שולח לאישור של משרד החינוך.

ולמה שהמשרד - - - המשרד מסיע את כל המחוז החרדי ורק את זה לא? לא, אין דבר כזה.

אתה מנהל מחלקה?

סגן מנהל אגף.

אין דבר כזה. אם יש לו זכאות להסעה הוא יקבל זכאות להסעה.

אני שיתפתי במה שהיה לי עכשיו.

לכן בודקים יסודית, מי דיבר עם מי, למי הוא פנה, מה התשובה שהוא קיבל. אני אומר לך חד משמעית, ראשי הרשויות, בקטע הזה של החינוך החרדי, בגלל שהוא מוכר שאינו רשמי, מפרשים את זה לא תמיד כפי שצריך וכל רשות עושה שבת לעצמה ומפרשת את זה ונותנת שירות אחר. לכן תבדוק, אם זה בעיה שמגיע ל - - -

אני מוכנה - - - אין דבר כזה, השאלה היא מה. תקשיבו רגע - - -

צריך לבדוק את זה מבחינה מערכתית. בחינוך הכללי יש מנהלת של מחלקת חינוך מיוחד, היא החליטה על שיבוץ של ילד בבית ספר מסוים, ממלאים טופס של הסעות, המפקחת כותבת וזה נוסע למשרד החינוך וחוזר אוטומטית מאושר, ברגע שראו במחשב שזה מעל 2 קילומטרים וזה לא לוקח יותר מיומיים-שלושה. בחינוך החרדי, בשש השנים האחרונות, מה שאני מכיר, בכל פעם שיש לנו ילד שעבר את הוועדה, לאחר השיבוץ המפקחת צריכה לחתום, אנחנו חוזרים עם זה למנהל מחלקת הסעות בעירייה, הוא שולח את זה למחוז דרום, לבאר שבע, ומשם זה מטייל לוועדת היסעים חריגה בירושלים, פעם ישב שם דודו לוי, ורק אחרי שהוא אישר, לפעמים אנחנו חיכינו עד חנוכה לאישור של הסעות.

רבותיי, תקשיבו. הסעות ככלל, אני רוצה רגע לומר כך, ברשותכם, אל"ף, אני רוצה לבדוק את זה, אבל אני רוצה לומר ככלל, ואין לזה קשר אם זה חרדי, לא חרדי, ככלל הבקשה צריכה להגיע למחוז, המחוז ברוב המקרים מאשר את הבקשה. אם יש בעיה נקודתית עכשיו לגבי דיון כזה או אחר אני רוצה לבדוק את זה, האם זה קשור למחוז החרדי שאני צריכה לטפל מול המחוז החרדי, או שזה קשור להתנהלות שקשורה למחוז כזה או אחר. תנו לי לבדוק.

זה לא קשור למחוז חרדי.

אז אני אומרת, ככלל האישור ניתן ברוב המקרים במחוזות, אין סיבה להעלות כל דבר לוועדת חריגים. אין סיבה. אם יש שיקול פדגוגי של פיקוח ואם יש המלצה, אין.

רגע, נכתב את רחל, בלי שום קשר, כל מקרה, בגלל שזה מחוז דרום - - -

אתה אומר שזה בגלל דרום?

לא, עכשיו אני. בגלל שזה מחוז דרום אני רוצה לבדוק מקרה אחד ספציפי, בלי שום קשר למה שהיא אומרת.

בסדר. אני אראה מה נגמר היום ו - - -

אני מסכם.

אנחנו נרצה לראות, ארבע דקות, משהו שיעזור לך להמשך היום.

רק זריז ותמציתי.

זה תמציתי.

אז אולי עד שהוא יתארגן תסכם.

נסכם בינתיים. קודם כל הוועדה מאוד מודה למוסדות 'מגן הלב' ולחברי הכנסת על תרומתם לדיון. הוועדה שמחה לעמוד מקרוב על העבודה וההשקעה באוכלוסיות התלמידים עם הצרכים המיוחדים ב'מגן הלב'. הוועדה עמדה מקרוב על הפערים בין התקצוב לבין הצרכים בפועל. הוועדה שמעה על העיוותים המובנים בתקצוב בין כיתות חינוך מיוחד וילדי השילוב לעומת כיתות מיוחדות לילדים ומורכבויות סיעודיות. הוועדה קוראת למשרד החינוך להקים צוות שיבחן את צרכי המוסד. רחלי, כפי שהבטחת, את איתי?

כן, אני מקשיבה.

אני חוזר. הוועדה קוראת למשרד החינוך להקים צוות שיבחן את צרכי המוסד ולקבוע זאת לאחר מכן בתקינה. אני חושב שזה יעזור לכם לגבי - - - אני יודע שמשרדי ממשלה, תדעו לכם, משרד הבריאות לא אוהב לקבוע תקינה, כי תקינה היא מחייבת, אבל אם לא תקינה לפחות לקבוע את זה או בתקינה או בנוהל.

זה בדיוק מה שביקשת אותה ועדה לפני מספר חודשים, במרץ, והייתה תשובה שלא קשורה לעניין. זה בדיוק מה שכתבתי לכם.

בסדר, הוא יעשה את זה עוד פעם. עכשיו הוא יכתוב מכתב יותר ברור.

הוועדה תעקוב אחרי הפתרונות שיוצעו על ידי המשרד ותקיים דיון מעקב על סוגיה זו. כי אני לא רואה את 'מגן הלב'. אני מאמין שבעיות שהוא סובל מהן סובלים מהן גם אחרים.

הוועדה מודה לצוות משרד החינוך שהגיע לדיון ותמתין לתשובות לסוגיות שהועלו בדיון על ידי רחלי אברמסון. יש מישהו שרוצה להוסיף משהו?

אולי אנחנו צריכים לקרוא להקים איזה שהיא ועדה של שלושת המשרדים ביחד? משרד הבריאות, משרד החינוך ומשרד הרווחה.

אני כתבתי שם דיון משותף עם ועדת העבודה. הניסיון שלי הוא לא - - -

לא דיון.

הדיון שלי בדיון משותף עם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות - - -

לא, לא דיברתי על דיון, לנסות למצוא איזה שהוא גורם בכל שלושת המשרדים.

אני אענה לך. המליצו בהתחלה על דיון משותף, אני לא מחזיק מזה, עומדת לי הזכות לקיים דיון מעקב ולהזמין את אנשי משרד הבריאות, כי קִדְרָא דְבֵי שֻתְפֵי ולָא חֲמִימָא ולא קְרִירָא, מי שלא הבין, קדירה שיש לה כמה שותפים היא לא חמה ולא קרה.

ברשותכם, בואו נראה.

(הקרנת סרטון).

חשוב לי מאוד לציין, שלא יישמע בנימת הדיון או חס וחלילה, שיש לנו חצי טרוניה על גב' רחלי אברמסון, להיפך.

עוד פעם אתה מתחיל.

לא, זה חשוב מאוד לציין את זה.

תעצור רגע. היא עברה אצלי חישול, אז אל תתרגש.

נכון, עשינו לה חיים קשים כשהתחלנו בקדנציה. אבל אומרים, מודה ועוזב ירוחם.

חשוב מאוד באמת, יש עם מי לדבר במשרד החינוך, זה משהו שלא היה. יש לך טלפון, אני מצלצל אליה בנייד ואתה מקבל אס.אמ.אס, 'אני בישיבה, לא יכולה לדבר'. אתה מקבל ממנה טלפון, באותו יום שהיא אמרה לך שהיום היא תדבר איתך. ביום שישי היא התקשרה אליי, פחות מחצי שעה לפני שבת.

קלקלת לי את התיאוריה שלי עליה. תמיד היא משאירה לי את אותה הודעה, אמרתי, בטח היא לוקחת אוויר לפני שהיא חוזרת אליי, עכשיו אני מבין שהיא עושה את זה לכולם.

באמת אני אומר, זה ייאמר לזכותה. הייתה לנו בעיה מאוד קשה, ברוך מכיר וזלמן ומזל מכירים. הייתה לנו בעיה מאוד קשה, היינו סנטימטר לפני לא לפתוח את שנת הלימודים ב'מגן הלב'. הרגשנו שמתנכלים, ממש מתנכלים לנו במשרד החינוך, זאת הייתה התחושה.

(המשך הקרנת הסרטון).

תודה רבה.

חבר הכנסת מרגי, אני רוצה שאנחנו נקבע מיד דיון לעוד שלושה חודשים מעקב על מה שעשינו היום, וכך נהיה בטוחים שהדברים - - -

מצאת את הדבר הנכון.

אני מציעה בעוד חודש וחצי.

השאלה אם הבנת.

הבנתי.

הוא לא יכול לקבל מאה אחוז, העיוותים הם גדולים, צריך לראות איך המערכת יודעת להסתכל עליהם נכון.

אמרתי, אנחנו נבדוק ונראה מה ניתן. תודה רבה לכם.

הישיבה ננעלה בשעה 12:20.