הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 433

מישיבת ועדת הכספים

יום שני, כ"ו בתמוז התשע"ו (01 באוגוסט 2016), שעה 11:15

הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 30) (תיקון מס' 2), התשע"ו-2016

חברי הוועדה: משה גפני – היו"ר

מיקי לוי

יושב-ראש הכנסת יולי יואל אדלשטיין

רפרנט מאקרו באג"ת, משרד האוצר - יוגב גרדוס

מנהלת תחום איבה, המוסד לביטוח לאומי - מיכל ויצמן ניסים

מנהלת אגף נפגעי פעולות איבה, המוסד לביטוח לאומי - אסנת כהן

עו"ד, המוסד לביטוח לאומי - שלמה מור

מתמחה לשכה משפטית, המוסד לביטוח לאומי - יעקב אדלר

נציג משפחות יתומי פעולות איבה משני הורים - מיכל נעים קורן

נציג משפחות יתומי פעולות איבה משני הורים - אייל מלכה

נציג משפחות יתומי פעולות איבה משני הורים - אסתר בר נתן

נציג משפחות יתומי פעולות איבה משני הורים - חיים יוסף הלפמן

נציג משפחות יתומי פעולות איבה משני הורים - צביקה ליברמן

נציג משפחות יתומי פעולות איבה משני הורים - ישראל ליברמן

נציג משפחות יתומי פעולות איבה משני הורים - דן בושקניץ

נציג משפחות יתומי פעולות איבה משני הורים - ערן בושקניץ

נציג משפחות יתומי פעולות איבה משני הורים - מאיה שור

נציג משפחות יתומי פעולות איבה משני הורים - ליאת שי

נציג משפחות יתומי פעולות איבה משני הורים - ליאור שי

נציג משפחות יתומי פעולות איבה משני הורים - איילה נעים

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

אייל לב-ארי

טמיר כהן

הילה מליחי

הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 30) (תיקון מס' 2), התשע"ו-2016

שלום אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכספים. אני עובר להצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 30) (תיקון מס' 2), התשע"ו-2016. אני מקדם בברכה את יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת יולי אדלשטיין, שמשתתף אתנו כאן בעניין הזה, שהוא עניין מאוד מאוד חשוב. בשנה שעברה אנחנו העלנו את העניין הזה של התגמולים לנפגעי פעולות איבה, שלא היו כלולים בתוך המערכת הזאת. עוול שכולם הסכימו שצריך לתקן אותו. אנחנו תיקנו אותו בהתחלה, ואז דובר על כך שמשרד האוצר יתקן אותו בהמשך בחקיקה נוספת, תוספת למה שאנחנו העברנו בחוק ההסדרים. הוספנו את זה לחוק ההסדרים בהסכמת כולם. ואכן האוצר מביא עכשיו את הצעת החוק הזאת, שמוסיפה את הכסף שעליו מדובר. אדוני יושב-ראש הכנסת, הבמה לרשותך בעניין הזה.

תודה. אדוני יושב-ראש הוועדה, כל המוזמנים, ודאי נציגי האוצר, אני, כידוע, אני עושה מעשה קצת חריג. אני חושב שבשתי הקדנציות שלי זאת פעם שנייה שאני מגיע לוועדה לדיון כלשהו, לא לאיזה טקס חילופי יושבי-ראש או משהו כזה. אבל הסיבות הן מאוד ברורות. כשבפעם הראשונה הסבירו לי נציגי הקבוצה, שחלק מהם נמצאים כאן, על העוול שנעשה במשך עשרות שנים ועל התיקונים החלקיים שנעשו ועל תיקונים שמוצעים, אני חשבתי שאני עם קשיי הבנה, או שאנשים מסבירים משהו לא נכון. כשמדובר בנפגעים בפעולות איבה שאיבדו את שני ההורים, אז אתה חושב, מבחינת ההיגיון, שאחרי הטרגדיה הם יהיו באיזושהי עמדה של טיפול המדינה מעבר לכל נפגע אחר. מסתבר שזה בדיוק להיפך, ושאני כן הבנתי נכון את הדברים. ולכן אני כאן, על מנת לומר שבעיני זו דוגמה איך קבוצה יכולה להביא בצורה מכובדת את העניין הכול כך כואב, ו – אומנם בינתיים בצורה חלקית, ותיכף נתייחס לזה – להגיע גם לאיזשהו הישג. ב', על מנת לשבח את יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת גפני, כי בנושאים האלה אני יכול לדחוף, להצהיר, לסייע ולשכנע, אבל האמרה הידועה אומרת שהשטן הוא בפרטים. ומי שעסק בכל העבודה הזאת היא ועדת הכספים בראשותך, אדוני. אני רוצה לומר לך שבין אלף ואחד עיסוקים נוספים הצלחת לעסוק בנושא הזה בצורה רצינית.

נקודה כמעט אחרונה, אני יודע שהאוצר עשה מאמצים. הפערים בין ההצעות הראשוניות לבין מה שאנחנו מקבלים הם פערים עצומים. אם ייעשו מאמצים נוספים, אני מאוד מאוד אעריך את זה, במסגרת ההכנה לקריאה שנייה ושלישית. כפי שאמרתי, ומה שברור – איך היה אומר מנחם בגין? גם המובן מאליו צריך לפעמים להיאמר – זה לא על מנת לפצות על האובדן, וזה גם לא על מנת לתת לפצעים של העוול המתמשך להגליד לגמרי. זה משהו, איזשהו תיקון, איזושהי הבהרה מטעם כולנו – הכנסת, הממשלה והמדינה – שהבנו, טעינו, זה מה שיכולים כרגע להציע. אז כפי שאמרתי, אם ייעשה מאמץ נוסף בנושא הזה, כולנו, אני חושב, רק נברך, כי בסך הכול בגרסאות האחרונות לא מדובר בסכומים שיערערו את תקציב המדינה, או משהו מן הסוג הזה. ולכן אני רוצה לחזק את ידי יושב-ראש הוועדה וחברי הוועדה, וגם את אנשי האוצר על כך שהיו קשובים ועמדו בהסכמים. ולומר לחברים שנמצאים כאן, וגם כאלה שלא נמצאים כאן, שאני מצטער על השנים הארוכות שעברו ועל התחושות הקשות שהצטברו, אבל לפחות חלקית שמח שניתן איזשהו מענה על הדרישות הצודקות שלכם. אני מקווה מאוד שבעוד דקות מספר אנחנו נסיים את ההכנה וגם נספיק להצביע על החוק במליאה.

תודה רבה, אדוני יושב-ראש הכנסת. א', אני מודה לך על התמיכה שיש לך באופן אישי בעניין הזה, שזה דבר נדיר. אני רוצה להגיד לך שקיימים בספר החוקים – אנחנו נתקלנו כמה פעמים בעוולות שנבעו כתוצאה מהעניין לא של צדק, אלא מכיוון שאמרו שחסר כסף. מכיוון שחסר כסף, היו אנשים שלא קיבלו את המגיע להם. אנחנו תיקנו פה חקיקה שלא נוגעת לעניין הזה, אלא נוגעת לביטוח לאומי, שמי שהיה בשנה מסוימת, ובטרם הגיע לשנה הזאת, הוא לא זכאי לקבל. אין שום היגיון בעניין הזה. תיקנו את זה. גם במקרה שלפנינו – יש כמה מקרים כאלה, זה לא המקרה היחיד, אבל זה מקרה בולט, מקרה שהתאריך הפך להיות חלק מהעניין. אין בזה צדק, אין בזה יושר, אין בזה מוסר, אין בזה שום דבר. פשוט בא האוצר ואמר אין לי כסף. אני לא מעביר ביקורת על מי שחוקק את החוק, מכיוון שכדי לתקן חלקית, תיקנו את זה באופן הזה, ועכשיו אנחנו באים לתקן את העניין. אני מבקש מנציג האוצר, אם הוא יוכל לומר מה אתם מציעים בחוק הזה.

שלום. יוגב גרדוס, רכז ביטוח לאומי במשרד הרווחה. אני מעדיף שאסנת מביטוח לאומי תתייחס, כי היא מצויה בפרטים.

אני חושבת שאני אתן את רשות הדיבור ליועץ המשפטי שלנו.

אם אתם לא מסתדרים מי יגיד, אני מוכן להגיד, אבל זה יהיה סכום גבוה יותר.

אין שום בעיה. אנחנו מסכימים, אבל אני חושבת ש- - -

לא חשוב, אבל תגידו מי אומר.

עורך דין שלומי מור, המוסד לביטוח לאומי. כפי שאדוני ציין, כיוון שכל השנים הביטוח הלאומי נסמך על משרד הביטחון לעניין הזכויות שניתנות ליתומי איבה, או למשפחות נפגעות איבה כפי שניתנות לחיילי צה"ל, נוצר פער, כי בצה"ל כמעט ואין יתומים משני הוריהם. כמעט ואין, לא קורה מקרה שכזה. לכן אותה לקונה, אותו חוסר, לצערנו הרבה, במשך עשרות שנים השפיע גם על יתומי איבה. בערך בתחילת שנת 2000 הדבר תוקן, כפי שצוין, והתגמולים וההטבות הלכו והתרחבו וגדלו, עד שהגענו הנה. בחוק ההסדרים הקודם ניתן מענק אחד. לפני כן ניתן עוד מענק יותר משמעותי ליתומים שהתייתמו לפני אוקטובר 2000, כיוון שזאת הייתה אוכלוסיית היתומים שבמשך שנים רבות לא קיבלה דבר. ועתה הגענו לעניין מענק נוסף. היום אנחנו מדברים על מענק נוסף בשיעור של 200,000 שקלים, ואוכלוסיית היתומים שאנחנו מדברים עליה היא אוכלוסיית היתומים משני הוריהם שהתייתמו לפני אוקטובר 2000. ומדוע אוקטובר 2000? כפי שציינו, לפני אוקטובר 2000 דובר על אוכלוסייה גדולה שהחוק לא התייחס אליה כמעט לחלוטין, ולכן הפגיעה בה הייתה הגדולה ביותר. לאחר אוקטובר 2000 נעשו כל מיני הטבות נוספות שמעט שיפרו את המצב, והחל משנת 2011 ואילך בכלל תוקן החוק, כפי שאדוני ציין. ההטבות של יתומי איבה משני הוריהם הושוו להטבות הגבוהות ביותר שניתנות לאלמנת צה"ל עם קצבה משמעותית יותר לאורך כל החיים. אנחנו מדברים על 39 יתומים שאמורים להיות זכאים למענק הזה, ואם, בעזרת ה', הוא יעבור עוד במושב הזה, אנחנו נשלם אותו בתוך זמן קצר ביותר.

אני יכולה להתחייב שאני אעשה את זה בתוך חודש-חודש וחצי.

שלום, אני דני בושקניץ. אני ואיילה נעים נציגי המשפחות של 40 היתומים המדוברים. אני רוצה להתחיל את הדברים שלי ולהגיד קודם כל תודה רבה, עמוקה, מהלב של כולנו, ליו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין, ולרב גפני, שלאורך כל התהליך עזרו ודאגו, ובאמת היו קשובים לעניין הזה שלנו. לפני שאנחנו נדבר על העניין של הסכום, אני רוצה להגיד שהחקיקה הראשונה שנחקקה ב-2001 הפלתה את היתומים מלפני 2001 ועד קום המדינה. הדבר הזה נמשך כעשר שנים עד 2011, כאשר הצלחנו לשנות את החוק ולתת קצבאות כמו של אלמן / אלמנה. להשוות את המצב של יתומים כאלה למצב של אלמן / אלמנה, מתוך היגיון שיתומים שנשארים לבד ואין מי שיטפל בהם צריכים לקבל את הדבר הזה. הייתה – עדיין – קיימת אפליה לגבי שאר היתומים לפני 2001 ועד קום המדינה, כי החוק חל מיום התחילה ולא מיום הפיגוע.

אני רוצה להגיד דבר כזה: היתומים האלה שאתם רואים, שיושבים פה, הם אנשים מבוגרים כבר. אלו משפחת פוגל ומשפחת הנקין, רק מפעם. היום משפחת פוגל, משפחת הנקין וכל המשפחות החדשות מקבלות, בזכות המאבק שלנו, את הטיפול ההולם למשפחות האלה. אני רוצה להגיד עוד דבר. החקיקה שנעשתה בחוק ההסדרים השנה – נעשתה פה אפליה עוד יותר גדולה, ועוד יותר חמורה. נכון שזה נעשה מרצון לעזור. כשהשר חיים כץ קיבל את משרד הרווחה, הייתה לנו הבטחה מ-2011 מהשר ומעוד כמה אנשים שהעניין שלנו יטופל. כשחיים הפך לשר, אנחנו ניגשנו אליו, והתחלנו את המהלך. בזכות המהלך הזה בחוק ההסדרים, בעזרת הרב גפני, עברו 16 מיליון, אבל הם עברו לכל היתומים של נפגעי פעולות איבה. זאת אומרת שיתומים שנפגעו אחרי שנת 2001 ועד שנת 2011 קיבלו פה קצבת יתר. אם התייתמתי מהוריי ב-2009, אני קיבלתי מתנה ממדינת ישראל 200,000. פה יושבים אנשים שנזנחו 40 שנה, ואכלו "בונזו" – אני לא צוחק אתכם – וחיו חיים של כלב 40 שנה. ויש פה אפשרות פעם אחת ולתמיד לעשות צדק אמתי, ולהגיד, כמו שיו"ר הכנסת הנכבד אמר: אני מבקש סליחה מהיתומים. אז אני לא רוצה שמדינת ישראל תתנצל בפני ותיתן 22 מיליון דולר לתשעה רוצחים בתורכיה, כי אם אני עושה את החשבון של תורכיה, לפי כל ראש, זה 11.5 מיליון שקל לאדם. זה יוצא 23 מיליון שקל לכל אחד מהיתומים. זה מגיע לסכום של 960 מיליארד שקל.

מה אתה מציע?

אני אומר, שמונה מיליון שקלים שהאוצר בא אתם, אני לא יודע מאיפה הם הביאו את המספר הזה. אני לא יודע איזה היגיון יש בדבר הזה. אני גם לא רוצה להיכנס לעניין של מספרים בכלל. אני אומר שצריך להיות הבדל בחיים של האנשים האלה שיושבים פה. ההבדל הזה לא יכול להיות הבדל של 200,000 או 400,000 שקל, כבוד הרב. החיים האלה שלנו היו חיים של הזנחה, חיים של סבל, וצריך שיהיה הבדל בין מה שהיה עד היום הזה של הוועדה ומהיום הזה של הוועדה. לעשות הבדל. אנחנו דיברנו על בין חצי ממה שביקשנו לבין שליש שאנחנו מוכנים להתפשר – אני לא נכנס פה למספרים. אני סמוך ובטוח שכבוד הרב יחליט מה שהוא יחליט במסגרת ההסכמות עם האוצר, אבל צריך לעשות פה הבדל. ואני רוצה להגיד שאנחנו מאוד מעריכים את משרד האוצר ואת סגן שר האוצר, יצחק כהן, ואת שר האוצר, ואת כולם, שהם ערים לתקלה הזאת. אבל חברים, יש פה מקום לתקן עוול של שנים, ולעשות הבדל פעם אחת ולתמיד בחיים של האנשים שיושבים פה. אבל באמת הבדל.

אם תרצו אותנו, אם נצא מפה עם חיוך, אז נגמר הסיפור, זה פשוט. אני לא צריך לספר לכם איך להתנהג עם יתומים, אתם יודעים. עשיתם עוול, אתם צריכים לתקן אותו. המספרים פה הם מספרים.

אפשר להגיד כל מספר.

אדוני היושב-ראש, ברשותך, הדברים מדברים בעד עצמם, אין לי הרבה מה להוסיף. כמו שאמרתי, אם ייעשה מאמץ נוסף, נעריך את זה, אם לא, נמשיך לפעול על מנת להמשיך ולתקן. מכיוון שכולם פה יצאו עם אמירות והתחייבויות, אז ודאי, אם תצליחו, בעזרת ה', לסיים את זה עכשיו – עוד פעם, בעזרת ה', בלי נדר – ביומיים הקרובים זה יעלה למליאה, ואז הכדור לביטוח הלאומי, וכפי ששמענו, בתוך חודש אפשר יהיה להתחיל. אני מתנצל, אני צריך להכין את הנשיאות על מנת שנוכל לעשות את הדבר הזה.

אני רק רוצה לומר לך, אדוני יושב-ראש הכנסת. דיבר איתי בשבוע שעבר איציק כהן, סגן שר האוצר. אנחנו נשמע מהאוצר. אני אשמח לתיקון בחוק הזה. אז נצטרך לקבל החלטה – אם האוצר יעמוד על דעתו שזה החוק, בפנינו תעמוד ברירה – להעביר את החוק הזה כדי שנעביר אותו לפני סיום המושב, ובמקביל, להניח הצעת חוק, שהצעת החוק תפתור את הבעיה מיסודה. אם אנחנו ננהל את המשא ומתן הזה עד שהחוק יעלה למליאה ונוכל להגיע לזה, הנה מה טוב. אני לא רואה מהאוצר כרגע את הנכונות לדבר הזה. יש להם את הנכונות הזאת. אני הצעתי להם גם כשהיה חוק ההסדרים. זה לא היה פתרון יסודי, אבל זה היה פתרון שבכל זאת נתן משהו.

לא יסודי, אבל מידי.

מידי. והחוק הזה נותן כסף באופן מידי. במקביל, אני אבקש מהייעוץ המשפטי כאן להניח הצעת חוק, נחתים את כל חברי ועדת הכספים לתקן את החוק באופן יסודי. יסודי – הכוונה שלא יהיה הבדל בתאריכים, ושיצטרכו לשלם – בקיצור, נצטרך להיכנס לעניין הזה. אבל זה תלוי בכם, ואתם תצטרכו לקבל החלטה. אני רוצה לשאול את נציג משרד האוצר.

ברשותך.

תודה רבה.

תודה לכם.

תודה רבה.

אני רוצה לשאול את נציג האוצר – אני רוצה לתקן את החוק הזה, חוק ממשלתי. במקום לקבוע סכום, אני רוצה להגיד שאנחנו מבטלים את התאריכים. כמובן, לוקחים בחשבון את מה ששולם עד היום, אבל שכולם יהיו שווים. אתם תלכו על חוק כזה?

אתה מעמיד אותי במצב לא נעים. אני חדש בתפקיד, אז אני מתנצל שאני לא בקי בהיסטוריה בצורה מלאה, אבל כמו שאני מבין, הגיעו לסיכום עם סגן השר, איציק כהן, תוקצב הסכום הזה בתקציב שיבוא לפתחיכם בקרוב. ועכשיו להתחיל לפתוח את זה כשאנחנו יומיים-שלושה לפני סוף המושב, לפי דעתי, זה יעכב את כל התהליך. אני מציע שנעביר את החוק כמו שסוכם. אתם יודעים, במדינת ישראל הדברים הם דינמיים. אנחנו היינו שמחים שזה יהיה סוף הסיפור, אבל הוועדה פה היא סוברנית לעשות מה שהיא רוצה.

זה שזה לא יהיה סוף הסיפור, אני מודיע, מבחינתי – אמרתי את זה לא רק על החוק הזה, אמרתי את זה גם על חוקים אחרים. לא יכול להיות סוף סיפור כשיש אי-צדק משווע. לא יכול להיות. גם לא צריך להגיד את זה. מיותר, הרי אני המחוקק, אתם נותנים את הכסף. אתם אומרים את זה אנחנו יכולים לתת. אני הולך לחקיקה. אי-הצדק הזה חייב להסתיים. אז היום, מחר, בסדר. אתם צריכים לקבל החלטה ולהגיד לי מה לעשות, אני אעשה מה שאתם אומרים. אני מציע להעביר את החוק הזה כמות שהוא, ועל החוק הזה אני אגיש רביזיה. אני אלך לאוצר, אני אלך לסגן השר ואני אלך לשר. אני אשאל אותם אם יש נכונות להתקדם יותר מאשר יש כאן, ללכת להסדר כולל. אם לא, אני מציע להעביר את זה, כמו שהצעתי לכם בחוק ההסדרים, אני מציע גם עכשיו. להעביר את החוק הזה כדי שישלמו מיד את הכסף, ובמקביל, אני אניח הצעת חוק. אני אבקש מהלשכה המשפטית להכין הצעת חוק שמבטל את התאריכים וקובע שמאז קום המדינה, נפגעי פעולות איבה ששני ההורים נהרגו - - -

נרצחו.

הכוונה נרצחו.

זה לא אותו הדבר. זה ההבדל.

לא חשוב.

זה חשוב מאוד.

זה חשוב לכל אחד בפני עצמו, הבעיה, האסון, והטרגדיה. לכל אחד זה משנה. אנחנו כאן בוועדה עוסקים בכסף. ובכסף, נפגעי פעולות איבה – זה לא רלוונטי אם הם נרצחו או נהרגו. הרלוונטי הוא ששני ההורים לא קיימים.

הנורמה כבר נקבעה. החוק כבר נקבע.

אני פשוט רוצה להבין, כשאתה מדבר על ביטול התאריכים, אתה מדבר על תשלום דיפרנציאלי לכל יתום מיום הפיגוע.

מה שביקשת.

לא, רגע. זה לא קרה. שלא תהיה אי-הבנה – זה המצב שאני רוצה שיהיה, ועל זה אני הולך להכין חוק.

מהמם.

זה לא מהמם. בגלל שעד שיהיה מהמם, אתה צריך לעבור 600 מכשולים. בשביל לתקן חוק כזה, שעולה כסף – אני לא רוצה להגיד שבעה מדורי גיהינום, בגלל שאלו לא מדורי גיהינום.

זו זכות למדינה לעשות תיקון לעוול של שנים.

כבוד הרב, לאיזו מלחמה שאתה תשלח אותי אליה, אני אלך. אני סומך את ידי עליך.

לא, רגע. אל תסמוך את ידיך עלי, כולנו בשר ודם, ושאני לא אעשה טעות. מונחת בפנינו הצעת חוק. הצעת החוק הזאת נותנת סכום מסוים, שהוא סכום מוגבל. הוא לא סכום שפותר את הבעיה, הוא סכום שמוסיף כסף, מה שהוספנו בחוק ההסדרים. הוא מוסיף שוב כסף. הוא בעצם מועתק מהחוק ההוא, פחות או יותר. זה לשון החוק הזה, שמונח לפנינו. אם לא נאשר אותו, בסופו של דבר אנחנו יכולים לחכות עד אחרי החגים.

ויותר.

ויותר, נכון. עד אחרי שהכנסת מתכנסת, ואז יהיה תקציב, אז אולי עוד פעם ניפול לתוך חוק ההסדרים. האנשים והמשפחות יפסידו כסף. זו תמונת המצב. יש היום נכונות מצד משרד האוצר – ואני משבח אותם על כך – לשלם את הסכום הזה, ואת הסכום הזה אנחנו יכולים להעביר בחקיקה.

זה הסכום שאישרנו.

כן. זה אותו דבר כמו שהיה בפעם הקודמת, האוצר מוסיף עכשיו. אמרתי שאני אאשר את זה. אני אבקש מהוועדה לאשר את זה כך. אני אגיש רביזיה, אני אדבר עם שר האוצר, עם סגן שר האוצר, אם אפשר ביומיים האלה לשנות. אם אפשר ביומיים האלה לשנות, אני אחזיר את זה לוועדה ונשנה. אני לא חושב שזה הולך לקרות. הם יגידו לי זה מה שהקצבנו לעניין, תשאיר את זה, נדבר אחר-כך.

במקרה הטוב.

במקרה הטוב. לזה אני לא צריך הסכמה. אני אניח. אני אבקש מהלשכה המשפטית של ועדת הכספים להכין חוק שאומר שמבטלים את התאריכים ומשלמים באופן דיפרנציאלי. האסון קרה בתאריך מסוים, מאז צריך לשלם לפי מה שמשלמים היום. זה סכום גדול, זה לא סכום קטן, אבל זה צדק.

נכון.

לא. לפרופורציה?

כן, כן, אנחנו אתך. זה הצדק.

למה זה לא נעשה עד היום? בגלל שלא היה כסף. נתקלתי בזה בהרבה חוקים.

אנחנו לא פה בשביל הכסף, אנחנו פה בשביל הצדק.

בשביל להפסיק להרגיש זנוחים, כבוד הרב. בסדר, אנחנו אתך.

אני מבקש להקריא את החוק. בסדר, מיקי?

כן, אני אתך.

"הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 30) (תיקון מס' 2), התשע״ו-2016 –

תיקון סעיף 4 –

1. בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 30), התשע״א-2011 (להלן - החוק העיקרי), בסעיף 4, אחרי סעיף קטן (די) יבוא:

״(ד2) יתום משני הוריו שנפטרו כתוצאה מפגיעת איבה" - - -

אפשר להחליף את "נפטרו" ב"נרצחו".

אני לא יודע מבחינה משפטית. יש פה מישהו - - -

זו לא תאונת דרכים, הם נרצחו.

זו לא תאונת דרכים, כבוד הרב.

הם לא נפטרו, הם לא נפטרו ממחלה או משהו.

אנחנו לא משנים. אנחנו לא משנים.

אבל המילה חזקה משמעותית.

אבל יכול להיות שבגלל המילה הזאת לא יהיה כסף. אני לא למדתי משפטים בחיים שלי, אבל למדתי שהמדע של המשפט הוא מאוד גמיש. עלול לבוא איזה יועץ משפטי באיזשהו מקום, ויגיד אין ירצחו בחוק, יש נהרגו. מכיוון שכתוב נרצחו, לא משלמים כסף.

גם בפיגוע אומרים נהרגו.

זו הלשון בחוק.

הוא קרא נפטרו.

נכון, כי זו המילה שבה החוק משתמש.

אומר היועץ המשפטי, זאת ועדה שצריכה שבסוף יגיע הכסף. ולעשות צדק, זה שיגיע כסף. זה לא מספיק כדי לעשות צדק, אבל זה מספיק כדי שלא נעשה תקלה.

ההמשך נותן לכם פתרון. יתום משני הוריו שנפטרו כתוצאה מפגיעת איבה. זה נותן לכם כיסוי מאוד יפה.

זה מראה שזו לא תאונת דרכים.

מי שכתב את זה, נתן לבו לעניין הזה.

מי שכתב את זה – אנחנו, כשהיה חוק ההסדרים.

זו הרגישות האישית שלי, מתנצלת.

את לא צריכה להתנצל, זה בסדר גמור. הלאה.

- - ""שנפטרו כתוצאה מפגיעת איבה ושמתקיים בו האמור בסעיפים קטנים (ג) או (ד)" – מי שהתייתמו מהוריהם לפני 1 באוקטובר, וגם לגבי מי שהתייתמו בתקופה שמקום המדינה ועד 4 ביוני 67', ובמועד שבו הוא התייתם משני הוריו טרם מלאו לו 37 שנים – "יהיה זכאי, נוסף על המענקים שקיבל לפי סעיפים קטנים (ג) ו-(ד1)" – שזה אותו מענק מיוחד שניתן בעת חקיקתו של תיקון 30 בשנת 2011, ו-(ד1) זה התיקון שנעשה בחוק ההסדרים – "למענק בסכום של 200,000 שקלים חדשים״.

מועד תשלום המענק" - - -

כל אחד מקבל את זה.

כל אחד שעונה על ההגדרות. מי שקיבל לפי סעיף מס' 30, יקבל גם את המענק הזה.

"2. מענק לפי סעיף 4(ד2) לחוק העיקרי, כנוסחו בסעיף 1 לחוק זה, ישולם בתוך 60 ימים מיום תחילתו של חוק זה".

מתי אפשר לשלם?

אני אמרתי שאני מתחייבת לשלם את זה בתוך חודש וחצי אפילו. מרגע שאני אקבל את תיקון החקיקה, מרגע שיש פרסום ברשומות, אני מושיבה באותו יום כמה עובדים לבצע את המהלך. ב-1 בחודש הקרוב, אחרי תיקון החוק, אני מתחייבת לשלם.

מי בעד הצעת החוק – ירים את ידו.

הצבעה

בעד – 2

נגד – אין

נמנעים – אין

הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 30) (תיקון מס' 2), התשע"ו-2016, אושרה.

מי נגד? אין. מי נמנע? אין. החוק אושר. אני לא מגיש רביזיה, אבל אני הולך לדבר עם שר האוצר, לא יניחו את זה.

היום זה יקרה.

היום אני הולך לדבר אתו. יש לנו פה יום ארוך.

אנחנו פה. יש מצב שזה עולה לשנייה-שלישית היום?

יש מצב.

אנחנו פה.

תודה רבה לכם.

הישיבה ננעלה בשעה 11:45.