הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 438

מישיבת ועדת הכספים

יום שלישי, כ"ז בתמוז התשע"ו (02 באוגוסט 2016), שעה 12:08

אזורי התעשייה בישובים ערביים, של חה"כ אחמד טיבי

חברי הוועדה: משה גפני – יו"ר ועדת הכספים

אחמד טיבי – מ"מ היו"ר

איתן ברושי

יוסף ג'בארין

באסל גטאס

עבד אל חכים חאג' יחיא

מנואל טרכטנברג

איימן עודה

עבדאללה אבו מערוף

אלי אלאלוף

מסעוד גנאים

יצחק הרצוג

ג'מאל זחאלקה

אכרם חסון

אוסאמה סעדי

עיסאווי פריג'

עפר שלח

עאידה תומא סלימאן

יגאל צרפתי - מנהל מינהל אזורי תעשייה, משרד הכלכלה והתעשייה

מיכל פינק - מנהלת אגף בכיר, אסטרטגיה ותכנון מדיניות, משרד הכלכלה והתעשייה

רעות קדרון - מנהלת תחום קידום אזורי תעשייה, משרד הכלכלה והתעשייה

מירי שמואלי - מנהלת תחום תכנון ומעקב, משרד הכלכלה והתעשייה

ראסם נטור - פיתוח תעשייה, מגזר המיעוטים, משרד הכלכלה והתעשייה

איתי יחזקאלי - כלכלן, מרכז ההשקעות, משרד הכלכלה והתעשייה

אלעד לב - מנהל אגף תכנון ובנייה, משרד הפנים

אמיר רשף - רכז תעשייה ומסחר, אגף התקציבים משרד האוצר

מיכל אמיתי - יועצת למינהל התכנון, משרד האוצר

רפי אלמליח - מנהל אגף תכנון

מג'יד מסאלחה - ראש תחום מדיניות ממשלתית, המשרד לשוויון חברתי

יוסי חדד - מנהל אגף מיעוטים, משרד הבינוי והשיכון

עינת פישר - ראש מטה לשכת מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון

ג'עפר פרח - מנכ"ל מרכז מוסאוא לזכויות הערבים בישראל

מודר יונס - ראש מועצת ערערה

עמאד דחלה - ראש מועצת טורעאן

ד"ר סוהל דיאב - ראש עיריית טמרה

ביאן קבלאן - ראש המועצה המקומית בית ג'אן

זוהיר יוסף - ראש מועצת דבוריה

זידאן כעביה - ראש המועצה כעביה

נאסר סנעללה - עו"ד, ראש המועצה דיר אל אסד

ג'ריס מטר - ראש המועצה המקומית עילבון

ד"ר יאסר עומר - ראש מועצה אזורית אלבטוף

עבד אל חכים גבארה - עו"ד, ממלא מקום ראש עיריית טייבה

בילאל מחז'י - ממלא מקום ראש עיריית אום אל פאחם

מחמוד אגבריה - מנהל החברה הכלכלית, עיריית אום אל פאחם

אמין פארס - כלכלן, נצרת

מחמוד עקאווי - מטה אשר

ג'מאל שדאפי - המגזר העסקי, נצרת

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

מנהל הוועדה: טמיר כהן

אהובה שרון, חבר המתרגמים

אזורי התעשייה בישובים ערביים, של חה"כ אחמד טיבי

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכספים. על סדר היום אזורי התעשייה בישובים ערביים.

הנתונים מוזכרים בהחלטת הממשלה האחרונה 922 אך הם לא מניעים את משרד הכלכלה לפעול למיצוי תקציבים – קודם לכן שר הכלכלה היה ראש הממשלה ועתה כחלון הוא שר הכלכלה – המיועדים לפיתוח אזורי תעשייה בישובים הערביים. בדיקת הניצול התקציבי של החלטות הממשלה בתחום זה שיכול למנוף את ההכנסות העצמיות של הרשויות הערביות מצביע על סחבת בניצול הכספים המיועדים למטרה זו.

תקציב ההשקעה בפיתוח תשתיות של משרד הכלכלה עומד על 183.292 מיליון שקלים. בדיקת נתוני התקצוב מעלה – סעיף 76, תקנות 1001 – סכום של 55 מיליון שקלים בהתבסס על יעדים לביצוע החלטות ממשלה שונות בישובים הערביים. 1539, 4139, 1052 עד 1295. החלטות אלה אמורות היום להיות מיושמות עד סוף שנת 2015 אך הן לא בוצעו. בתקציב המאושר אין זכר להחלטה 922.

בכל מקרה, התקציבים המיועדים במסגרת החלטות הממשלה לרבות ההחלטה האחרונה לא לוקחים בחשבון את העלויות המיוחדות אשר עלולות להיווצר כתוצאה מהסרת חסמים ספציפיים שניסיון העבר מלמד על קיומם בחברה הערבית, ובמיוחד כאשר מדובר על תכנון אזורי תעשייה בקרקע פרטית.

על מנת להבטיח ניצול יעיל ואפקטיבי לתקציבים המיועדים, יש להוסיף תקציבים להקמת צוות מיוחד להסרת חסמים וקידום תכנון ופיתוח תשתיות בקרקע פרטית.

חלק מהרשויות והישובים שדורשים שדרוג ופיתוח אזורי תעשייה נמצאים כאן ואנחנו ניתן להם לדבר בהמשך. כאשר אנחנו אומרים אזורי תעשייה בחלק מהישובים הערביים, אפשר להבין שבאמת מדובר באזורי תעשייה אבל למשל אזור התעשייה בטייבה, היכן שאני מתגורר, השם הוא רק אזור תעשייה. אלה מפעלים קטנים.

מפעלי בלוקים.

גם סוהיל ג'יאב סיפר לי שבטייבה 300 דונם, זה אותו הדבר. לכן אנחנו רוצים באמת אזורי תעשייה. בין כפר קאסם לראש העין למשל יש אזור תעשייה חדש שהוא הרבה יותר ממה שקיים בישובים אחרים.. לכך אנחנו מכוונים. דיברתי על 922 ועל התקציבים המיועדים לפיתוח אזורי תעשייה. הדבר, כמו שנכתב בהקדמה של מוסאוא, מחייב מעקב מול המשרדים הרלוונטיים לרבות משרד הכלכלה וגם האוצר יחד עם ראשי הרשויות ומנהלי האגפים. יחד עם ראשי הרשויות.

נצטרך לקיים הרבה פגישות יחד אתכם, אתם תובילו אותנו ואנחנו נעזור לכם, כדי לממש את ההחלטות האלה.

את הדיון הזה קיימנו לפני שנתיים והרבה מאז לא התקדם. לכן אנחנו מקיימים דיון מעקב. כאשר אנחנו מדברים על אזורי תעשייה, אנחנו מדברים על הצורך במציאת מקומות עבודה כדי שהישוב הערבי לא יהיה רק בית מלון בו ערבים עובדים בישובים יהודים וחוזרים ללון בישוב הערבי. אנחנו רוצים מקומות תעסוקה בתוך הישובים הערביים ואז אפשר לומר שאפשר למצוא מקומות תעסוקה גם לנשים וגם לגברים. נכון, צריך תחבורה וצריך מעונות יום כדי שאפשר יהיה להקל על נשים ערביות לעבוד, אבל בעיקר הדרישה צריכה להיות מקומות עבודה בתוך הישובים הערביים וכך הייתה העמדה שלנו בעבר. לחילופי חילופין, הכלים האלה שהזכרנו כמו מעונות יום ותחבורה כדי להקל על תעסוקה לרבות תעסוקת נשים.

אני רוצה לאפשר למר ג'עפר פרח, נציג מוסאוא, לשאת דברים.

הערה לסדר. יש כאן כמה ראשי מועצות. חברים, תנו להם לשבת סביב לשולחן בבקשה.

אם למישהו לא יהיה מקום, הכבוד שלו שמור ובזמן רשות הדיבור הוא יתקדם קדימה.

אני רוצה להודות לדוקטור אחמד טיבי על הישיבה וגם לצוות שעובד אתו. אנחנו מנסים לעקוב אחרי משרדי הממשלה השונים בשיתוף פעולה עם ועד ראשי הרשויות המקומיות הערביות וחברי הכנסת, ואני חושב שדוקטור טיבי בעבודת המעקב שהוא מבצע, והדוגמה של אזורי התעשייה היא דוגמה חשובה, היא סיסטמתית וזה מה שאנחנו מנסים לעשות וזה אומר לקחת כל נושא ולנסות להתעמק בכל נושא. אני מציע שבהמשך נעבור לרשויות המקומיות וכל אחד יתייחס למצב בישוב שלו.

אני מבין שנמצאים כאן גם ממשרד האוצר וגם ממשרד הכלכלה וחשוב לשמוע את מה שיש לכם להגיד, במיוחד כשאנחנו מסתכלים על דוחות הביצוע של החלטות הממשלה הקודמות. החלטת הממשלה הקודמת שהיו בה 55 מיליון שקלים שמאפשרים השקעות, אני מבין שהכסף הזה לא נוצל עד 2015 למרות שהוא היה צריך להיות מנוצל בין 2010 ל-2014-2015 מקסימום. הייתה אורכה עד 2015. אני מבין שעכשיו מתחילה תנועה לנצל חלק מהכסף הזה בכפר כנא ובמקומות נוספים ואנחנו רוצים לשמוע שבאמת משרד הכלכלה מתחיל לעבוד על תעסוקה של אזרחים ערבים ולא רק מייצג באז תקשורתי בנושא הזה. אני מבין שמשרד האוצר כן רוצה לראות תוצאות כי בסופו של דבר ההלוואות של מדינת ישראל הן יותר יקרות אם האוכלוסייה הערבית לא משתתפת. אני מניח שכולכם יודעים את הנתונים לגבי ההלוואות שמשרד האוצר צריך לקחת כל שנה כדי לקיים תקציב מסודר.

בנושא של אזורי התעשייה. בתקופה של ירון זליכה כחשב כללי התחילו עם תהליך של שילוב ערבים באזורי תעשייה משותפים עם אזורי תעשייה יהודים. מי שנמצא כאן מאזור התעשייה טורעאן, אתה יכול לספר את זה, ומכיר את המציאות, יודע שבעצם זה לא עובד. הרשויות המקומיות הערביות לא זוכות מתקציב הכנסות כאשר אלה אזורי תעשייה משותפים.

אני חייב להגיד לכם שבזמנו ירון זליכה תקצב כסף ייעודי לאזורי תעשייה משותפים. בסופו של דבר הרשויות הערביות שנתנו חלק, נתנו כתף, נכנסו לתוך התהליך הזה, לא בדיוק קיבלו כסף עד היום וטורעאן אני חושב שהיא דוגמה טובה למה שקורה באזורי תעשייה משותפים.

אני רוצה להתייחס לנושא הזה ולומר חד משמעית שמה שהיום זקוקות לו הרשויות הערביות, אתם תשמעו את זה ישירות, אלה אזורי תעשייה ואזורי תעסוקה עצמאיים. לכל אחד יש את הצרכים שלו והגיע הזמן שיהיה לכם פרויקטור מסודר שיביא את כל התכניות בצורה מסודרת ושמשרד האוצר יתקצב את זה בתכנית רב שנתית ולא להגיד מאתיים מיליון שקלים כשאנחנו לא רואים שזה יוצא.

הנושא הנוסף שאני רוצה להתייחס אליו. כאשר בא סטף ורטהיימר ואומר שהוא רוצה להקים עשרים אלף מטרים בנצרת, לוקח פרויקטור, מביא כסף פרטי, מקים אזור תעשייה על אדמה פרטית ולא כסף ציבורי - זה עובד. היום בנצרת יש אזור תעשייה היי-טקיסטי וחברות בינלאומיות עוברות לשם. לצערי ולמרות שיש לכם את הכוח, למשרד האוצר, אתם נתתם עכשיו מענק של לפחות 250 מיליון שקלים לחברה כמו אינטל, והיו לנו שיחות עם מקסין עת הייתה יושבת ראש החברה והיו לנו שיחות עם שלום שמחון עת היה שר הכלכלה, אבל שום דבר לא יצא מזה. חברת אינטל לא מסכימה עד היום לעבור לישובים הערביים ואתם גם לא מתנים זאת. הם נמצאים בקריית גת ואף אחד לא מתנה לחברת אינטל שכתנאי למענק שהיא מקבלת היא כן תעסיק ברהט למשל. עובדי ניקיון אפשר למצוא.

התקציב של משרד הכלכלה הוא שלושה מיליארד ו-669 מיליון שקלים. אם רוצים לדבר על שינוי מנגנון תקצוב, הגיע הזמן לשנות את המנגנון. יש היום 187 מיליון שקלים בפיתוחי אזורי תעשייה. זה לא מספיק לפיתוח אזורי תעשייה, בוודאי שזה לא מספיק לפיתוח אזורי תעשייה בתוך המגזר הערבי. גם הכסף הקיים לפיתוח אזורי תעשייה במגזר הערבי לא מנוצל ואני מבקש שתגידו לנו למה.

תודה לג'עפר. אני רוצה לבקש את התייחסות מר יגאל צרפתי, מנהל מינהל אזורי פיתוח במשרד הכלכלה.

היום קוראים לזה מינהל אזורי תעשייה. שינו את השם.

אתה האיש שמתאים לנושא.

עכשיו הוא יגיד לך שהוא חדש בתפקיד.

אל תגיד מה שג'עפר אמר שתגיד.

חמישה חודשים בתפקיד אבל לא בעולם הפיתוח.

הוא עשה הרבה שנים את עבודתו במשרד החינוך.

מכירים אותו. כנראה שלרבים יש מלים טובות לומר עליך. אל תאכזב.

תודה רבה. קודם כל, ברשותכם, אני רוצה לתת קצת נתונים כדי לכייל את המספרים שנשמעו כאן. בעשור האחרון משרד הכלכלה תקצב סדר גודל של 560 מיליון שקלים לפיתוח של כ-55 אזורי תעשייה במגזר הלא יהודי. מתוך זה סכום של 400 מיליון שקלים נמצא כרגע בשטח, בעבודה. 340 מיליון. זה אומר בשני אופנים. זה יכול להיות או באמצעות ארבעת החברות המנהלות שעובדות תחתנו או באמצעות מה שאנחנו קוראים נוהל רשויות שאלה הרשאות להתחייב שהרשויות קיבלו מאתנו והן הגורם המבצע באמצעות מכרזים שהרשות יוצאת אתם או באמצעות החברה הכלכלית. אנחנו מדברים על 55 אזורי תעשייה.

היום יש לנו 700 דונם זמינים לשיווק, שבעצם הם עברו את כל הבירוקרטיה ואת כל התהליכים. היום אנחנו מדברים על צפי תכנון של אלפיים דונם נוספים.

סכומי הכסף לא כוללים כסף חדש. זאת אומרת, כמובן שאנחנו ב-2016 מזרימים תקציבים לפרויקטים של החלטות הממשלה השונות.

אני לא בא לתאר מצב אידיאלי אבל אנחנו הגענו למסקנה שכדי שנוכל להתקדם ולשפר – ולאף אחד מאתנו אין ספק שאזור תעשייה ומלאכה יכול לשמש מנוע צמיחה לרשות המקומית, גם במשרד הפנים למדתי כמה הדבר הזה חסר, עם מה מתמודדות רשויות מקומיות שמתקיימות רק מארנונה למגורים ואין להן תעשייה – החלטה ראשונה, ובאמת מילה טובה לאגף התקציבים שתמך בעניין הזה, היא שאנחנו חייבים לצאת לדרך עם איזושהי תכנית אב לתעשייה. מי שמכיר את המטריה הזאת, אין היום תכנית אב לתעשייה. אין תכנית מתאר ארצית לתעשייה. זאת אומרת, יש דברים ספורדיים שבעצם צריך למקד אותם. תכנית אב שתיקח גם שיקולים כלכליים, גם גיאוגרפיים, תנתח את כל מרחב האפשרויות ובעצם תעזור לנו לשים את האצבע על המקומות שאפשר. כמובן שזה ייקח סדר גודל של שנתיים לגבש דבר כזה, אבל במקביל אנחנו נמשיך לעבוד וזה לא אומר שאנחנו עוצרים הכול.

אתם מכינים תכנית אב?

אגף התקציבים עכשיו אישר לנו תקציב לעניין הזה – אתמול נפגשנו עם אנשי האגף – ואנחנו עכשיו נערכים לגייס את כל הכוחות לטובת העניין.

הפגישה הייתה לכבוד הישיבה היום.

לכבוד הישיבה.

דבר נוסף. אמרו כאן להביא תעשייה. בעצם דבר בו התחלנו, אמנם הוא בחיתוליו, זאת הקמה של מינהלות לאזורי תעשייה. הגענו למסקנה שצריך שיהיה אדם שזו עבודתו וזו מלאכתו. הוא קם בבוקר והוא מנהל המינהלת של אזור התעשייה. הוא צריך להיות האינטגרטור שמביא את היזמים, שמציע להם להגיע לשם, כמובן עם עזרה של גורמים נוספים מצד המשרד שלנו. כמובן שאני לא הגורם היחידי אבל בעצם מנהל מינהלת. אגב, דבר הזה מתחיל לעבוד בחלק מהמקומות ובעצם מוכיח את עצמו.

דרך החברה הכלכלית או דרך המועצה או הרשות עצמה?

משרד הפנים עשה דבר יפה כשהוא בעצם הגדיר תפקיד כזה. עד היום לא היה. כמו שיש מנהל מחלקת חינוך, יש מנהל חברה כלכלית, היום יש גם מנהל מינהלת אזור תעשייה. בדרך כלל הוא משויך לחברה הכלכלית. בדרך כלל הוא חלק ממנה.

כמבוא לתכנית האב, ובזמן הקצר שאני כאן באמת למדתי, שאני לא בטוח שרק שטחים מפותחים זה הדבר שמביא יזמים. מה שצריך בעצם לעשות זה לראות ראייה רחבה יותר, להפוך את אזור התעשייה למקום שהוא לא רק ארובות, מבנים, משאיות ודברים מהסוג הזה. קיימת אצלנו מחשבה להקים מעונות יום במקומות מסוימים שם אימא עובדת יכולה לשים את הילד שלה ולקחת אותו בסוף יום העבודה. צריך ליצור איזושהי פרוגרמה שבעצם אומרת מהו אזור תעשייה רצוי, מהו עירוב השימושים שיהיה בו, מה התמהיל של השימושים השונים כדי שזה באמת לא יהיה רק מקום אליו מגיעים פועלים, נשמעת השריקה בערב והם חוזרים בהסעות לביתם. זה דבר שגם הוא לנגד עינינו.

לגבי חסמים. אזור תעשייה הוא לא בית ספר. זה סוג של עיר קטנה. מן הסתם גם במקומות שמתאפיינים בעירוב בעלויות ובעלים פרטיים וקרקע מדינה, יש מורכבות שהרבה פעמים גוזלת זמן. יש גם מציאות מורכבת של עבודה מול גורמים ממשלתיים שונים, זאת אומרת, מול משרד התחבורה כאשר הרבה פעמים מקימים אזור תעשייה וצריך להקים לו גשרון, צריך להתנהל מול רשות המים, צריך להתנהל מול מינהלת הביוב וכולי. זאת אומרת, כל המרקם הזה של היחסים עם משרדי הממשלה הוא מאוד מורכב ושוב, ככל שיש דברים כאלה, הם הרבה פעמים יוצרים עיכובים מאוד גדולים שבאמת כאן צריך אולי לתת את הדעת יותר איך מייעלים את הנושא.

תוכל לפרוס בפני האורחים המשתתפים את תכנית העבודה שלכם לפחות ל-2016? אנחנו באוגוסט 2016.

איפה אתם עם העשרה מיליארד שקלים? התכנית הכלכלית.

היא מתגבשת היום.

אתם מקבלים משהו מהעשרה מיליארד שקלים?

החלטה 922 היא באה ושינתה את התפיסה של איך הממשלה מוציאה כסף למגזר המיעוטים. הממשלה באה ואמרה מספיק עם הקצאות ייעודיות, כל פעם שמים את הפלסטר, כל פעם אומרים נשים קצת פה ונשים קצת פה, ואז גם המשרדים לא הקצו בכסף החופשי שלהם למגזר המיעוטים כי אמרו שזה יגיע מהחלטות הממשלה. החלטה 922 שינתה את הדיסקט ואמרה למשרדי הממשלה שמהיום בכל ההקצאות, היכן שאתם מחלקים כספים לרשויות מקומיות, לאזורי תעשייה, לבתי ספר, לחינוך הפורמלי, לתחבורה ציבורית – מזה תקצו למגזר המיעוטים את הכסף שמגיע לו. מכל הכסף החופשי שמסתובב. לכן השאלה איפה אתם בעשרה מיליארד שקלים, היא שאלה שקצת לא ברורה לי.

גם לנו זה לא ברור. זה בסדר.

מינהל אזורי תעשייה מתוקף תפקידו צריך להקצות, אם אני זוכר נכון, בחומש הקרוב סדר גודל של ארבעים אחוזים לאזורי תעשייה ביישובי מיעוטים.

לחמש השנים הבאות.

או אזורי תעשייה שיש בהם חלוקת הכנסות ליישובי מיעוטים. זה הרציונל. לא עכשיו עוד החלטה פרטנית שאומרת שהשנה ניקח את טייבה ובשנה הבאה את כפר קאסם ובעוד שנתיים את כפר כנא ואחר כך מקום אחר.

התקציב השנתי, בלי החלטות ממשלה, התקציב החדש, הפעילות החדשה היא סדר גודל של מאה מיליון שקלים. יש את החלטות הממשלה. לדוגמה, בשנת 2016, סביב הפעילות החדשה, אם מסתכלים עליה, כולל החלטות הממשלה, התקציב הוא מאתיים מיליון שקלים. מתוך זה מה שהולך למגזר המיעוטים הוא 45 אחוזים. הפסקה הזו שנכתבה בנייר עמדה של מרכז מוסאוא לא נכתבה תוך בדיקת הנתונים מול משרדי האוצר והכלכלה וחבל שכך.

כמו שאמרתי, 45 אחוזים מתוך ה-203 מיליון שקלים הולכים למגזר המיעוטים. אם אתם רוצים גם את התקציב למיעוטים שאינם דרוזים או בדואים, אלה 22 אחוזים. אלו הנתונים.

תוכל לפרט יותר את הסכום הזה? לפרק אותו.

אתה אומר שבסך הכול יש 203 מיליון שקלים לפיתוח אזורי תעשייה.

תכנית חדשה של אזורי תעשייה.

בכלל.

זה ל-2016.

בוא נחשב. 45 אחוזים מהסכום הזה, תשעים מיליון. תכל'ס, כמה יש לאוכלוסייה הערבית?

22 אחוזים זה תשעים מיליון.

תגיד לי מה המספרים. בהחלטת הממשלה יש מספרים אחרים. אין אחוזים.

92 מיליון שהם 45 אחוזים, למגזר המיעוטים.

זה בהחלטת הממשלה. איך אתם מחלקים אותו?

נאמר עוד משהו מעניין. 22 אחוזים מהתשעים מיליון. כלומר, כל השאר זה דרוזים.

לא. 22 אחוזים מהמאתיים מיליון שקלים. כלומר, 45 מיליון שהולכים למיעוטים שאינם דרוזים או בדואים.

זה לא בדיוק 45 אחוזים כמו שקבעת. זה 45 מיליון שקלים. החלטת הממשלה דיברה על ערבים. יש החלטה על הדרוזים. יש שלוש החלטות ממשלה.

אפשר לקרוא ביחד את הסעיף שמדבר על אזורי תעשייה ואני אראה לך שאני לא טועה. אני אשמח לשבת אתך ועם הצוות שלך על כל הנושאים האלה ואם הוועדה תרצה, נעביר לה מידע לאן מיועד הכסף.

אמיר, היות והיה קצת רעש בגלל כניסתו הדרמטית של יושב ראש ועדת הכספים משה גפני, נזרק נתון לגבי החלוקה שהפתיע חלק מאלה ששמעו אותו. אני מבקש ממך לחזור על מה שאמרת לגבי החלוקה והפעם עם הסבר. אני הבנתי אבל אנחנו רוצים שתסביר יותר טוב.

תקציב הפעילות החדשה של מינהל אזורי תעשייה – פיתוח קרקע לתעשייה, תכנון קרקע לתעשייה – הוא 203 מיליון שקלים. מתוך ה-203 מיליון אלה, 45 אחוזים – כלומר, 92 מיליון שקלים – מוקצים לאוכלוסיית המיעוטים, אזורי תעשייה ורשויות המיעוטים או אזורי תעשייה שם יש חלוקת הכנסות למיעוטים. מתוך זה, אם אתם רוצים לפלח ולהוציא את הדרוזים והבדואים - - -

תפלח.

נשארים 45.5 מיליון שקלים שהולכים ליתרת אוכלוסיית המיעוטים. אלה הנתונים.

מעניין. ליתרה.

למי הולכים ה-45 מיליון השקלים?

לאוכלוסיית המיעוטים שאיננה הדרוזים והבדואים.

אדוני היושב ראש, השאלה היא לא כמה כסף אלא השאלה היא מה עושים עם זה ומאיזה נתון נגזר הכסף, מחלוקת העוגה או על פי הצרכים. אתם לוקחים ועושים אחוזים מסכום שאף אחד לא חושב שהוא מספיק ואתם אומרים שזה המגזר. השאלה מהו היעד אליו צריך לכוון את הכספים.

אני אשמח להתייחס.

איתן התפרץ. האמת היא שכל חברי הכנסת שיושבים כאן, לרבות חברי הכנסת של הרשימה המשותפת, רוצים שתגדילו את התקציבים גם לדרוזים וגם לישובים הבדואים. כל זה מבחינתנו הוא הישובים הערביים, אבל הנתון שאמרת, 45 מיליון שקלים לשאר, הוא זועק. זה כמו חלוקת משאבי מים כאשר הרוב מקבל מעט מהמים והמיעוט במקום אחר מקבל את רוב המים. יכול להיות שלא הבנו או שהבנו?

אלה הנתונים.

הם לא היו ברורים וטוב שהבהרת אותם.

בעשור האחרון הממשלה הקצתה 600 מיליון שקלים.

אני כל הזמן מקבל שאלות. כמה כסף חילקתם בשנת 2016 לאזורי תעשייה לפני החלטה 922?

מאתיים מיליון.

הוא מדבר על הערבים. חולק משהו עד היום?

החלטה 22 הקצתה יעד. היא לא אמרה עוד כסף כאן ועכשיו. מה זה 2016 לפני ההחלטה?

2015.

2015, 2014.

אתמול הייתה לכם ועדת היגוי.

יגאל הזכיר את זה קודם.

גם אמיר וגם יגאל, אתם יודעים שאתם מגיעים לוועדה שעוסקת בנושא הזה ושאנחנו נשאל שאלות.

אבל יגאל הזכיר את זה קודם. 2006 עד 2015, ממשלת ישראל דרך מינהל אזורי תעשייה, הוקצה תקציב של 560 מיליון שקלים לאזורי תעשייה באוכלוסיית המיעוטים. יגאל אמר שמתוך זה 340 מיליון כבר בקרקע, כבר שוכב, כבר יצא לחברות המבצעות, לרשויות המקומיות וכדומה. זה אומר שיש עוד 220 מיליון שקלים מכוח החלטת ממשלה של חבר הכנסת טרכטנברג וחומש מיעוטים ועוד החלטות ממשלה נוספות שעברו. עוד 220 מיליון שקלים שצריכים לצאת בשנים הקרובות.

צריך גם לדבר על הקשיים.

ולי כאשר אתה מדבר על מיעוטים, תפרט על פי ההגדרה של הממשלה – דרוזים וערבים.

יש חברי כנסת שנרשמו לדיבור.

אני רוצה ללכת לפי הקו שלך. תפרט.

רשות הדיבור לחבר הכנסת איימן עודה.

אני אשמח להתייחס גם בצורה יותר כללית.

אדוני היושב ראש, אני מבקש להתייחס.

בבקשה. ראש מועצת ערערה.

היה חבר בצוות המשא ומתן עם האוצר.

אתמול היינו בוועדת היגוי עם אדון יגאל צרפתי. מה שיש במינהלת, ביחידה, 65 מיליון שקלים. מה שמגיע לנו, נדמה לי השנה הסכום הוא 32.5 אחוזים. תעשו את החשבון. אנחנו במינוס. יש 22 מיליון שקלים, וזה של הבדואים ויש עוד תוספת חומש של הבדואים ועוד סכום של חמישה מיליון שקלים של טייבה. מה שהיום נמצא בייעודיות, כאילו מעבר לאחוז שלנו בהחלטה הזאת. זה נמשך חמש שנים ולא בטוח שבשנה הבאה ואחריה ואחרי חמש שנים, יהיה כסף. אנחנו מדברים על סכום שיכול להיות לכל החברה הערבית יגיע בכל שנה שלושים מיליון יותר או פחות ואי אפשר לרשום שהחלטה 922 עשתה הישג בתחום הזה כי היא כמעט ולא עשתה כלום. זאת אמרה מחויבת המציאות ואני אומר לכם את זה כראש מועצה ואני יכול להגיד את זה בשם כל מי שניהל משא ומתן, כולל אנשי האוצר. אין גאולה ואתם יכולים לרשום שבאופן מלא אין גאולה בהחלטה 922 בעניין אזורי תעשייה.

זה ניסיון של מי שהשתתף בוועדות, יושב ראש מועצה.

מוצגת כאן כל האמת במלואה. מי שרוצה לבוא ולרדת לטבלאות, אנחנו נציג את כל המספרים.

תודה. אנחנו עוד נחזור אליך. חבר הכנסת איימן עודה.

אדוני היושב ראש, חבריי חברי הכנסת, ראשי מועצות מקומיות, אהלן וסהלן. אני רוצה לברך אותך חבר הכנסת אחמד טיבי על הדיון החשוב שאתה מקיים, גם את ג'עפר פרח ממרכז מוסאוא וגם את משה גפני יושב ראש ועדת הכספים. אנחנו מעריכים זאת.

חברים, אני אחד האנשים שהשתתפו כמעט בכל ישיבות המשא ומתן לגבי התכנית הכלכלית 922. התפיסה הייתה, מה שנקרא מבחינת האוצר כסף טוב וכסף פחות טוב. מהו הכסף הפחות טוב? הוא רווחה, הוא בריאות, הוא כסף שלא חוזר למדינה שוב. כלומר, כסף שלא מושקע כמו תעסוקה למשל וחוזר דרך המסים. זה כסף לא טוב. הדברים הסוציאליים הכול כך חשובים לחברה שלנו. לכן בתכנית הכלכלית לא תשמעו מלים כמו עוני ואפילו ערכים כמו צדק ושוויון. אין את המלים הללו. יש את המלים של כלכלת ישראל. מה שחוזר לכלכלה בכלל והמעגל הזה שמזין את עצמו כל הזמן.

אני חושב שיש דבר חשוב והוא וין-וין סיטיואיישן. גם אנחנו רוצים גם לעבוד וגם לשלם מסים וזה יחזור. אין לנו בעיה עם זה. אנחנו תמכנו בכיוון הזה עם ההערות שלנו לגבי הדברים הסוציאליים שאנחנו אמורים להיאבק למענם.

אחד הדברים שאמורים להיות וין-וין סיטיואיישן, אלה הם אזורי תעשייה וזה אחד המקומות שהאמת היא שהאוצר היום לא מאמין בהם. הוא חושב שזאת תפיסה של שנות ה-70 וה-80 וזו לא תפיסה של היום, היא לא מקדמת, חוץ ממה שנקרא אזור תעשייה נקי, כלומר היי-טק, שהוא מאמין שזה עדיין כסף טוב. לנו יש תפיסה אחרת. אנחנו מאמינים שאזור תעשייה קלאסי הוא אזור טוב, בוודאי כולל היי-טק, וגם הוא טוב לתעסוקה, טוב לתעסוקת נשים שכל כך מדברים עליה במיוחד באזורים הערביים, וטוב לכלכלה בכלל.

לכן יש לנו תפיסה אחרת מתפיסתו של האוצר.

מה אנחנו צריכים לעשות. חברים, אני רוצה לומר לכם שאנחנו דרך כנסים, דרך ישיבות עם האוצר, מקסימום יכולים להוביל לשינויים קוסמטיים ולא יותר, עוד כמה מיליוני שקלים קטנים פה וכמה מיליוני שקלים קטנים שם, אבל חברים, זאת לא הצהרה למען הצהרה. בלי מאבק ציבורי שלנו, ראשי המועצות יחד אתנו, מאבק ציבורי ברחובות, אנחנו לא נשבור את תקרת הזכוכית. מה שעשינו במשא ומתן עד עכשיו, זה היה טוב ואפילו טוב מאוד בכיוון הנכון אבל כדי לשבור את תקרת הזכוכית, אנחנו צריכים מאבק ממוחשב וציבורי ברחוב.

משפט אחרון שאני חושב שיקל על כולנו. הסיפור של מיעוטים. אני מבקש ממך. כולם בעלי זכות. אם אלה ההגדרות שהן לא מקובלות עלינו של דרוזים ובדואים, אנחנו מבקשים מכם, תנו לדרוזים, תנו לבדואים, תנו לכולם עוד יותר ויותר כי מגיע לכולם יותר. את ההפרד ומשול, מגיע לזה ולא לזה - זה לא מקובל אצלנו. לכולם מגיע. תודה.

תודה. אני רוצה לתת את רשות הדיבור לראש מועצה ואחר כך נחזור לחברי הכנסת. ראש מועצת טורעאן, עמאד דחלה.

שלום לכולם. הנושא באמת חשוב ותודה על היוזמה. לפי דעתי אנחנו עדיין מחטיאים את המטרה. הנתונים הרי מדברים בעד עצמם והפער בארנונה מעסק לעומת התושב הוא 45 שקלים לתושב ערבי לעומת 360 שקלים שזה כמעט פי עשר. זה בדיוק הפער בין ההוצאה המושקעת בחינוך על תלמיד ערבי ועל תלמיד יהודי. לכן בואו נראה את ההשלכות המידיות והישירות של קיפוח בעניין של אזורי תעשייה שבא באמת לשים קץ ומגבלה ליכולת של הישוב הערבי להתפתח.

הכול התחיל מהתכנון. הרבה תכניות מתאר שיזם משרד הפנים בעבר, פשוט לא נלקחו ולא סימנו את הסגול של אזור תעשייה כי לא רצו. עד היום אנחנו משלמים את המחיר. למשל, אני באתי ומיהרתי למשרד הכלכלה בתחילת הקדנציה שלי כדי לחפש את אזור התעשייה שלי שלא קיים. אמרו לי, פתחו את הרשימות והנה, אתה מסודר עם קידמת הגליל, אתה שותף עם טבריה וגליל תחתון. הלכנו וחיפשנו איפה הארנונה שקיבלנו משם. הסכם אומלל של עשרה אחוזים, אוכלוסייה לא פחות מגליל תחתון ואפילו יותר, סיווגו אותנו עם אזור מרחבי אבל בלי ארנונה. עשרה אחוזים שנקבל משלב ד' שיגיע עוד כמה שנים אבל הצליחו להוציא לגבינו מהתקציב ששוכב במשרד הכלכלה כמעט עשרים מיליון שקלים בגלל שישוב ערבי אחד שותף עם כמה ישובים יהודיים. זה בולשיט אחד גדול. שום דבר לא זז במשרד הכלכלה בנושא הזה.

לגבי ה-400 מיליון או 700 מיליון. אני חושב שמר צרפתי מדבר על הדרום ואתה לא מדבר על הצפון ועל הנגב. חברות הניהול עליהן דיברת, פשוט מאוד גוזרות את הקופון. למה לי חברת ניהול בעוד שיש לי יכולת ויש לי ניהול תקין כמועצה מקומית ואני יכול לנהל את העסקים שלי ולחסוך את הכספים שהולכים לחברות הניהול שגוזרות הרבה כסף מהתקציבים שיועדו, מהמעט כסף שיועד לאורך השנים? מינהל אזור תעשייה במשרד הכלכלה עומד על תקציב אפס השנה, שנת 2016. זה מה שראיתי בנתונים. לכן לפי דעתי אם לא יהיה מהפך רציני בתכנון, בתכנית אב מידית, הרי לא יכול להיות שתכנית כלכלית פשוט מאוד משאירה אותנו בנושא הכול כך חשוב. הרי אנחנו כולנו שואפים לעצמאות כלכלית עתידית אבל מאיפה תבוא העצמאות הכלכלית אם לא יהיו לנו אזורי תעשייה מפותחים? משרד הכלכלה שאמור לגזור, לתכנן ולקדם. אני קראתי לפני הפגישה על ניתוח קיסרי שנעשה לאישה בת שישים שילדה בן. אנחנו היום בני 68 ומנסים בניתוח קיסרי ליצור מקומות תעסוקה ואזורי תעשייה לישובים במגזר הערבי? למה אנחנו מתחננים כל כך הרבה שנים?

אם אתה מדבר על לידות, הם מנסים בלידת עכוז ולא בניתוח קיסרי.

ממש. במקום לדאוג לרמת חיים ולרווחת התושבים והחינוך. אני באתי הבוקר מה-ותמ"ל כדי שיתחילו לזרז את התהליך של השינוי. פתאום מתכננים אזור תעסוקה. פתאום אזור התעסוקה מתוכנן. חבר'ה, גם שולחן עגול. המחצבה שלנו, רק במוסדות התכנון מרחיבים מחצבות ומפעלים אבל לא למגזר הערבי אלא כדי לפגוע במגזר הערבי ואנחנו משלמים את המחיר. התכנית הכלכלית היא 922 ואני הגעתי לספור את המספרים תשע פלוס שתיים פלוס שתיים – זה 13, בדיוק חברי הכנסת של הרשימה המשותפת. לא יצא לנו מזה כלום. זאת תכנית פסיכולוגית שבאה רק להרגיע את המגזר הערבי.

תודה. אני רוצה לתת את רשות הדיבור לחבר הכנסת חכים שחייב לצאת ואחריו לחבר הכנסת מנואל טרכטנברג.

אני אמשיך היכן שחברי עמאד עצר. קודם כל אני אברך על היוזמה כי הנושא הזה הוא מאוד חשוב. אני מברך את היוזמים.

לגבי העניין של תכניות המתאר. חלק מהאנשים ואפילו הייתה תפיסה שתכנית מתאר באה לקבוע היכן נבנה כי חסרות לנו דירות למגורים. כל התכנית הייתה היכן מרחיבים לבנייה ולא הייתה תכנית שהיא תכנית כלכלית. מהי תכנית מתאר? איך אני רוצה לראות את הפנים של אותו ישוב בתום תקופת התכנית. איך אני אראה את התעסוקה שלו, את אזורי התעשייה, את החינוך, את הכלכלה, את הגנים הציבוריים ובנוסף למגורים. לכן אני חושב שהגיע הזמן שנפעל גם כחברי כנסת וגם כראשי רשויות לשדרוג כל תכניות המתאר שקיימות כי חלקן קיימות ולבוא עם תכנית מתאר שתיתן פתרונות עסקיים ופתרונות תעסוקתיים לישובים שלנו.

הנוסחה שאני חושב שצריכה להיות היא אזורי תעשייה משותפים עם מינהלות, עם חוזים, עם מינהלת משותפת ובתוך המינהלת לתת את האחוזים שיהיו הגיוניים ויהיו לפי הגודל של כל ישוב והאחוז שלו. אפליה מתקנת כי ברוב השנים לא קיבלנו וגם לעשות משהו במינהלות ולקבל היתרי בנייה של אותם אזורי תעשייה משותפים כי הם לא נמצאים בתחומי שיפוט של הרשויות המקומיות הערביות. אם לא נעלה את הנקודה הזאת, נישאר עם התקציב העלוב עליו מדברים באוצר ונישאר במקומנו ודבר לא ישתנה.

אמרתי שהנוסחה היא אזורי תעשייה משותפים ואזורי תעסוקה ומסחר מקומיים לכל ישוב וישוב. אז אנחנו נבטל – אני פונה לאוצר – את תכניות ההבראה של רוב הישובים הערביים כאשר המשמעות של תכנית הבראה היא פחות ופחות מתן שירותים לתושבים ורק לדאוג למשכורת, אם היא תשולם בזמן או לא. לכן זה מאוד מאוד חשוב כי האזורים האלה יכולים לפתור את הבעיות של הישובים הערביים.

תודה רבה. חבר הכנסת מנואל טרכטנברג.

אתה מנהל את הישיבה יותר טוב ממני. בכל מקרה, אני אכבד כל החלטה שלכם כי הנושא הוא חשוב.

אם אני יכול לבקש משהו. אתמול הבנו שההעברות התקציביות שאמורות להיות בחלק מהמשרדים נמצאות על שולחן ועדת הכספים. אם אפשר, לפני שמנקים את השולחן.

לא מנקים שום שולחן.

אני בדיאלוג אתו.

אם תקבל את הפירורים, זה גם כן לא מעט.

איזה פירורים? אחמד טיבי ואני עושים את השירקעס.

אני מרוצה. חבר הכנסת פרופסור טרכטנברג.

אדוני היושב ראש, אני רוצה למקד את הדיון בהקשר רחב יותר כדי שלא נטבע בפרטים וכך לא נראה את התמונה הגדולה. נקודת המוצא היא שההכנסה לנפש במגזר הערבי היא רק ארבעים אחוזים מההכנסה לנפש במגזר היהודי. פער של שישים אחוזים. לכן היעד צריך להיות סגירת הפער הזה על פני מספר שנים. צריך איזו תכנית ששמה כמטרה סגירת הפער האדיר שקיים בין שני המגזרים האלה.

כאשר באים ומדברים על אזורי תעשייה, צריך לשאול את השאלה כיצד ההשקעה הזאת באזורי תעשייה תורמת לסגירת אותו פער ובכמה. רק כדי להמחיש. אם היינו סוגרים את הפער הזה, ההכנסה של מדינת ישראל כולה, התוצר, הייתה עולה ב-12 אחוזים. זאת דרמה. זה היה מביא את מדינת ישראל למקום אחר בעולם. תבינו את המשמעות של מהלך כזה.

מי שלא מבין הרבה כלכלי, מה זה?

זה אומר שהכנסה לנפש של כולנו הייתה גדלה במשהו כמו 4,000 דולר לשנה. זאת דרמה לכל אדם במדינת ישראל, אם היינו סוגרים את הפער הזה. כדי שזה יקרה, שיעור הצמיחה במגזר הערבי צריך להיות פי שתיים לאורך זמן משיעור הצמיחה במגזר היהודי. אין סרט שזה יקרה, ואני אומר לכם בצער רב, בנתונים שאנחנו שמענו.

לכן יש כאן איזשהו פער הרבה יותר גדול ולדעתי הדיון לא צריך להיות על האם אלה שמונים מיליון או מאה מיליון אלא איך מביאים לסגירת אותו פער. זה הנושא.

דבר שני. צריכה להיות הלימה בין ההכשרה בהשכלה שרוכשים הצעירים במגזר הערבי לבין מקומות התעסוקה שיש להציע. אני לא שמעתי את זה בהתבטאויות שהיו עד עתה. אני הובלתי בהשכלה הגבוהה מהלך מאוד גדול של הנגשה של ההשכלה הגבוהה במגזר הערבי וברוך השם זה קורם עור וגידים ויותר ויותר צעירים וצעירות ערבים לומדים בהשכלה הגבוהה. איפה הם יעבדו? מה נותן להם התואר האקדמי? השאלה הזאת צריכה להיות נדונה גם בהקשר של אזורי תעשייה. לא יתכן שיהיה נתק בין מה שמייצרים בתוך החברה הערבית לבין מקומות התעסוקה שנוצרים.

אני אומר לכם שהקשר שאני רואה כרגע הוא לא האם זה מאה מיליון או 85 מיליון. זאת לא הנקודה אדוני היושב ראש. הנקודה היא שני הדברים שאמרתי, האם יש איזו ראייה עתידית של סגירת הפער באמצעות צמיחה פי שתיים בסקטור הערבי ומהיכן זה יבוא, והלימה בין תעסוקה שמוצעת למגזר הערבי לבין מה שמייצרים בהשכלה הגבוהה.

זה במדינה נורמלית.

תודה. דוקטור סוהל דיאב, ראש עיריית טמרה.

תודה על ההזמנה. אני חושב שהנתונים שאנחנו רואים כאן – גם כרופא במקצועי – יכולים להכניס את כל התושבים הערביים, בעיקר את ראשי הרשויות, לדיכאון עמוק, לצערי הרב. אני לא הייתי קורא לאף אזור תעשייתי אזור תעשייה. אלה פשוט בתי מלאכה. צריך לעודד יזמים גדולים להגיע למגזר הערבי ולהקים מפעלים ולתת תעסוקה לתושבים, בעיקר לנשים. הגדלת אזור התעשייה, זה לא הפתרון לדעתי. יכול להיות שנגדיל אבל נביא עוד בתי מלאכה קטנים וזה לא הפתרון.

הנקודה השנייה מופנית למשרד הכלכלה. לדעתי צריך להקים ועדת חקירה ולדעת מדוע אזורי התעשייה במגזר היהודי כל כך ממריאים ואילו במגזר הערבי הם פשוט אפורים. אנחנו לא יכולים להשוות את עצמנו כאזור תעשייה של טמרה או של טייבה ושאר המגזר לאזור התעשייה בתפן או בר-לב.

אלה באמת אזורי תעשייה.

כן. אלה אזורי התעשייה אפורים ופושטים רגל. לעומת מה שקורה במגזר הערבי, שם יש תעסוקה, שגשוג כלכלי אדיר. צריך לשאול למה הם מצליחים להמריא ואנחנו לא. אני מקווה שבסופו של יום משרד הכלכלה יתחיל לבקר את אזורי התעשייה במגזר הערבי. חלוקת האדמות הייתה לא נכונה מההתחלה ואני עשיתי עבודת נמלים וראיתי את החלוקה של הדונמים. קיבלו בעיקר מקורבים לראשי הרשויות, אלה הגיעו להיתרי בנייה אחרים לחלוטין והיום בעלי העסקים הם אנשים אחרים. היה פתח לאנשים שקנו את האדמות ומכרו אותן. היום במגזר שלנו, בטמרה, אין תעשייה אלא יש לנו בתי מלאכה קטנים.

תודה. חבר הכנסת ברושי.

אדוני היושב ראש, חבריי. אני רוצה לומר שיש כאן שני חלקים לדיון כאשר האחד הוא אזורי התעשייה והשני הוא מפעלי התעשייה. מי שמזכיר כאן ארנונה, צריך לדעת שארנונה משלמים המפעלים ולא האזור וגם מקומות עבודה מייצרים המפעלים ולא התשתית של אזור התעשייה, שזה מאוד חשוב.

אני פונה לחברי יגאל צרפתי אותו אני מכיר עוד עת הייתי ראש מועצה בעמק יזרעאל והוא מהטובים שיש. יגאל יודע שתכנון של בתי ספר וכיתות הוא תכנון עתידי על פי ילודה ועל פי קצב הגידול הטבעי. אי אפשר לתכנן בתי ספר מהיום להיום. לכן זה משותף גם ליהודים וגם לערבים בוודאי מאזורי הפיתוח מהם אני בא. אין לממשלה תכנית לתעסוקה. נציג האוצר, השאלה היא איך לקחתם תקציב שמראש הוא לא מתאים, מישהו בירושלים קבע אותו ואתם קובעים אחוזים שרירותיים. באמת, זה לא מתאים לרמה של ממשלה. מה שהיה צריך לשאול, על פי אותו הגיון שבונים בתי ספר ואזורי מגורים, מה הם הצרכים למקומות עבודה בשנים הקרובות ברמת הכנסה של המאה ה-21 כדי שתיתן מענה גם למאוויים האישיים שכפי שנאמר כאן, לומדים כל דבר.

אין למדינה תכנית, לא ליהודים ולא לערבים. לכן גם התקציב הוא תקציב של כלום. אם הייתה הגדרה של כמה מקומות עבודה צריך לייצר, תוך כמה שנים, באיזו רמת הכנסה – ודרך אגב, רמת הכנסה שמאפשרת לך למכור שירותים ולקבל את התשלום מהתושבים – אין כאן תכנית לאומית לתעסוקה ואני אגלה לכם סוד, הבעיה העיקרית היא לא כמה כסף יש לאזורי תעשייה. שום מפעל רציני באזורים שלכם לא יקום בלי השקעה ממשלתית. עם כל הכבוד לראשי הרשויות, אדוני היושב ראש, אני אומר לכם שהתעסוקה שעליה אתה מדבר, וכאן דיברו עליה חברים שלנו, היא לא ברמת ראש רשות, לא יהודי ולא ערבי. מי שיכול להביא את התעסוקה, זאת רק הממשלה כי זאת תחרות מול העולם ולא רק תחרות בישראל, להעתיק מפעל קוקה קולה עליו פעם דיברו. אינטל לא הייתה קמה בלי החלטה של רבין זכרונו לברכה והלך אתו בייגה שיחיה. אין סיכוי להקים תעסוקה ברמת הכנסה של המאה ה-21 שעולה על היכולת ועל המאוויים והרצונות של החברים הצעירים שלמדו את הכול גם בארץ וגם בחוץ לארץ בלי מעורבות ממשלתית. את זה יגאל לא יודע לעשות. את זה נציג האוצר לא יודע אפילו להגיד.

לכן צריך להגדיל בתקציב 2017 ו-2018. זאת מהפכה בתפיסה. אני אומר לכם שחלוקת ארנונה לא צריך לפי שלטון מקומי אלא לפי חלוקות אחרות. לכן הבעיה היא לא איפה אזור תעשייה אלא הבעיה היא איך מחלקים ארנונה צודקת ואיך מאפשרים מקומות עבודה שנותנים פתרון לדור הצעיר כדי שיצא לדרך חדשה. את זה לא עושים בסגנון של הממשלה אלא את זה עושים במהפכה בתפיסה. תודה.

חבר הכנסת עפר שלח מבקש להתייחס עכשיו כי הוא צריך לצאת. הוא ביקר באזור התעשייה בטייבה יחד אתנו לפניו מספר שנים והתרשם מאזור מלחמה בעולם השלישי.

כמו שאתה זוכר טוב אחמד, זאת הייתה השבת הראשונה שלי כחבר כנסת.

נכון. קלקלתי לך אותה.

אפרופו מה שנאמר כאן קודם, כן, זה לא אזור תעשייה אלא אזור של בתי מלאכה. שם גם הייתה בעיה עם צור יצחק ועניינים של הגדרת גבולות וקרקעות, אבל זה לא אזור תעשייה כמו שאנחנו תופסים אותו.

אני רוצה להמשיך את מה שנאמר כאן עד עכשיו בעיקר על ידי מנו טרכטנברג. לראות את הדבר הזה בפריזמה, ואני מבין – אני להבדיל מאחרים כאן לא הייתי ראש רשות – את המצוקה של ראשי הרשויות, בטח ראשי הרשויות במגזר הערבי. אבל לראות את הדבר הזה דרך הפריזמה של מה יוצא לרשויות מהארנונה של הדבר הזה, זה צר מדי. זה לא האינטרס של מדינת ישראל. האינטרס של מדינת ישראל הוא צמיחה דרך המגזר הערבי, שגם בתעסוקה וגם בפריון נמצא מפגר הרבה מאוד אחרי המגזר היהודי. כשאתה מסתכל היכן אנחנו יכולים להביא צמיחה, משם אנחנו צריכים להביא צמיחה.

אבל הם אומרים לך שהם עשו הכול. הנה, הרבה כסף הושקע.

אנחנו לא בשיח הזה עכשיו. אני אומר איך הדבר הזה צריך להיראות. לכן אני נכנס לשני דברים שלדעתי לא נאמרו קודם. האחד, אסור שבנושא הספציפי הזה יהיו התניות כלשהן מסוג ההתניות שעל חלקן אפשר לדבר. אם מדברים על בנייה ועל כך שצריכות להיות תכניות מתאר או צריכה להיות אכיפה בתחום הבנייה הבלתי חוקית, זה עוד הקשר שהוא סביר. להתנות משהו ממה שנוגע לכספים שמיועדים לפיתוח תעשייתי - בוא לא נקרא לזה אזור תעשייה אלא נקרא לזה פיתוח תעשייתי ויצירת מקומות עבודה למגזר הערבי – מבחינת הציבור הכללי, יהודי וערבי, ומבחינת ממשל, זה לירות לעצמנו ברגל. כי אם המטרה שלנו היא לצמוח, וזה המקום בו אנחנו צריכים לצמוח, אנחנו לא צריכים להתנות את זה בשום דבר. כל התניה, אפרופו 922 שבאה יחד עם הדבר הזה, היא אולי נועדה להכשיל אבל היא לא נועדה להשיג את המטרה המשותפת הזאת.

הדבר השני, אפרופו הדברים שנאמרו כאן על ראייה ממשלתית. אני רואה את אזורי התעשייה – אחמד, אתה זוכר שגם דיברתי אתך בשעתו עת יאיר לפיד ישב במשרד האוצר ואני ישבתי בוועדת הכספים על לנסות ליצור אזור תעשייה למשל לטייבה ולכוכב יאיר.

נכון. נפגשנו.

גם לכוכב יאיר, למי שלא יודע, אין אזור תעשייה. ישוב יהודי שהאוכלוסייה שלו – אני מניח שברוב הישובים כאן הייתם רוצים להיות במצב של האוכלוסייה שלו, אבל כרשות מקומית הוא מקבל מענקי איזון כי אין לו אזור תעשייה. להסתכל על זה לא רק בהקשר של ההכנסות של טייבה או של כוכב יאיר או של כל ישוב אחר אלא בהקשר של מודל של חיים ביחד. החיים ביחד צריכים להתחיל כאן מהמקום הזה, להתחיל מהראייה של צמיחה משותפת ומהיישום שלה דרך יצירת תעסוקה דרך אזורי התעשייה. תודה.

תודה רבה. רשות הדיבור לחבר הכנסת יוסף ג'בארין.

שוקרון לחבר הכנסת אחמד טיבי. שוקרון לג'עפר ממרכז מוסאוא.

האמת היא שאני שם לב שיש סתירה עד כמה אנחנו מדגישים את חשיבות הנושא הזה של אזורי תעשייה לבין מה שאנחנו שומעים ממשרד האוצר ומיגאל ממשרד הכלכלה. זאת אומרת, מצד אחד אנחנו מדברים עד כמה זה קריטי להתייחס ברצינות לסוגיה הזאת ועד כמה קיים עוול היסטורי בכך שהישובים הערביים כמעט בלי אזורי תעשייה עד היום. מצד שני, תרשו לי יגאל ואמיר, אתם כאילו באתם בלי שיעורי בית, עם כל הכבוד. רק לפני חודשיים היה לנו דיון בוועדת ביקורת המדינה – חבר הכנסת טיבי, השתתפת בו – על דוח מבקר המדינה על כך שהממשלה כמעט ולא מתייחסת ברצינות לנושא הפיתוח הכלכלי בישובים הערביים. זה דוח של מבקר המדינה, לא שלי ולא של מרכז מוסאוא. אומר הדוח של מבקר המדינה שבישובים הערביים עד היום אין תכנית אסטרטגית לפיתוח כלכלי בתוך הישובים הערביים כאשר במוקד עומדת סוגיית אזורי התעשייה. אנחנו באים היום ועם כל הכבוד לא ברור מה קורה עם תכנית החומש. הסכומים עליהם מדברים, לדעתי אף ראש רשות כאן לא יאמר שזה יגרום לשינוי משמעותי בשנים הקרובות.

לכן התחושה שלנו היא שאין לנו בשורות טובות מכם. לכן אני מקווה שיהיה דיון המשך ונוכל לשמוע דברים יותר קונקרטיים בעניין הזה.

דיברו על אזורי תעשייה בישובים הערביים. לגבי אזורי תעשייה משותפים. אני נתקל הרבה פעמים כשאומרים לי במשרדי הממשלה שהרשויות לא הגישו בקשות. אני אומר שצריך לפעול גם וגם. זאת אומרת, צריך לפעול כמובן לבקשות לאזורי תעשייה אבל גם בקשות לחלוקה, להקמת ועדות לחלוקה של אזורי התעשייה.

לא הקימו ועדות.

אני יודע. גם אם החלוקה לא משביעת רצון, צריך להמשיך להגיש. גם לגבי המחצבות, גם לגבי אזורי תעשייה וכדומה. צריך להגיש כדי שלא נהיה במצב בו יאמרו לנו שאנחנו לא מבקשים. אני מניח שחבריי מהעיר אום אל פאחם ידברו על כך אבל זאת עיר עם יותר מחמישים אלף תושבים ועד היום אין זה אזור תעשייה דבר שלא מתקבל על הדעת.

תודה. הדיון משודר לא רק בערוץ הכנסת אלא גם בפייסבוק. אמרתי לאנשים שישאלו שאלות אותן אני אעביר לקבלת תשובות.

חבר הכנסת אלי אלאלוף, ברוך הבא. תודה שהגעת.

נשאלה שאלה והיא מה התקציב המיועד לאזורי תעשייה. נאמר שהתקציב הוא 45 מיליון שקלים לכל השאר.

ראש מועצת בית ג'אן, מר קבלאן.

תודה על הכינוס החשוב הזה. אני רוצה לתקן ולומר, דוקטור טיבי. זאת לא לידת עכוז ולא ניתוח קיסרי אלא זאת הפלה אחרי שהתינוק מת.

מטבעי אני אדם אופטימי גם כאשר האור קצת מתרחק.

בתי המלאכה הקיימים לא נותנים אפשרות לפתח מקומות תעסוקה. בתי מלאכה שקיימים נותנים פתרון משפחתי לאותה משפחה להתקיים, כך שאין אזורי תעשייה שאפשר להגדיר אותם כפי שעולה כאן. אזור תעשייה תפן, הולכים לחלק את הרווחים שלו.

כבר חילקו.

חילקו את הרווחים. הייתה אתמול החלטה ולמי חילקו? נתנו חלק קטן כדי לסתום פיות, וסליחה על הביטוי, לכמה ישובים קטנים, ולעיר מעלות – שאין לי שום בעיה אתה ועם החבר שלנו שלמה בוחבוט, מצדי יכולים לתת לו עוד - אבל לא יכול להיות שמכניסים עיר שיש לה אזור תעשייה משלה ונותנים לה להיות שותפה בעוד אזור תעשייה כאשר לאחרים אין שום דבר והם רק בתכניות ויכול להיות שיזכו - אבל לא בדור שלנו – בעשרה אחוזים באזור תעשייה בטבריה שהוא לא מקבל ורק בשנים הבאות יכול להיות שהוא יזכה בכמה אגורות.

בתי מלאכה שקיימים על קרקע פרטית, דוגמת הישוב פקיעין, כאשר שטח השיפוט הוא תחת אחריות מועצה אזורית מעלה יוסף. תושבי פקיעין, בתי המלאכה שלהם, הארנונה שלהם הולכת למעלה יוסף במקום שתגיע לאותו ישוב שאין לו בכלל הכנסות מאזור תעשייה.

צריך לחייב כאן על פי חוק שלכל הישובים – וזה בתכניות החומש שלנו, ואני מצטרף לדבריו של חבר הכנסת עודה – כל עוד מחלקים אותנו למגדרים ולמגזרים, כך ימשיכו להתייחס אלינו. צריך להתייחס אלינו כאל גוף אחד. אנחנו ערבים, אנחנו מהווים 22 אחוזים מאוכלוסיית המדינה והתכנית צריכה להיות תכנית אחת לכולם ואין דרוזים או בדואים או צ'רקסים או ערבים. אני חלק ואנחנו ביחד צריכים לעמוד על הרגליים האחוריות ולהמשיך להיאבק למען הזכויות שלנו.

תודה. אני מקריא עוד תגובה השואלת למה אין שרים. אנחנו הזמנו שניים-שלושה שרים אבל נבצר מהם להגיע. זה ביטוי הדיפלומטי.

חבר הכנסת באסל גטאס, בבקשה.

אני חושב שלדבר על אזורי התעשייה בהקשר של תכנית החומש, במיוחד שהסעיף הספציפי עליו דיברו אמיר ויגאל, זה מגלה את כל התמונה או מגלה את מה שעלול להיות גורלה של כל התכנית הכלכלית.

אני רוצה לדבר על אזורי התעשייה בנפרד מהתכנית הכלכלית ולא כחלק מהתכנית הכלכלית. אני מסכים עם ראשי העיריות והמועצות, ואתם יודעים מה? אני רוצה את אזורי התעשייה שלנו שכן יהיו אזורי תעשייה של בתי מלאכה. לא חייב בכל כפר או ישוב שיהיה אזור תעשייה ואפילו לא בעיר קטנה כמו טמרה או שפרעם, שיהיה אזור תעשייה של מאות דונמים, עם מפעלים ועם סכנת זיהום וכולי. אבל גם בתי המלאכה זכאים לאזור תעשייה מתוכנן, נקי, עם גישה לכל השירותים. אנחנו זקוקים להיות או שותפים או בעלים של אזורי תעשייה משותפים. הדרישה הזו לא צריכה תכנית חומש אלא צריכה החלטה פוליטית. במקרה של טורעאן, למה עשרה אחוזים ובעוד חמש שנים מתחילים? מחר בבוקר שר הפנים יחד עם שר הכלכלה יכולים להחליט שאזור תעשייה בר-לב משותף. הייתה החלטה כזו, אז הייתה עיריית שעור שותפה בחמישים אחוזים.

25 אחוזים.

לא. אחרי הפיצול היא ירדה ל-25 אחוזים.

לא. 25 אחוזים כי אלה ארבע רשויות.

קחו מקרה אחר כמו אזור תעשייה שפעם קראו לו טרידיון והיום קוראים לו משגב. בכניסה לעיר סכנין, ממש בכניסה, על האדמות. תמיד צריך להזכיר ולומר שכל אזורי התעשייה האלה הוקמו על אדמות שהופקעו מהישובים הערביים, כולל אזור התעשייה תפן שמייצר עשרות מיליונים בשנה ואף אחד מבעלי הקרקע המקוריים לא נהנה מהם.

אני מציע שניקח את הנושא הזה כפרויקט ברשימה המשותפת כפי שלקחנו את הנושא של התכנית הכלכלית. אני מדבר גם לחברים שלי וגם לסיעות אחרות. כאן לא צריך כסף נוסף אלא צריכה להיות חלוקה צודקת של ההכנסות. לבוא בתכנית אחת לממשלה וכאן ההתנצלות של נתניהו, במקום וידאו, במקום, במקום, במקום – דברים כאלה שהאפקט שלהם משפיע יותר ממלים שלא יכולים לגשת לבנק ולפרוע אותן. ההחלטה על אזורי תעשייה משותפים כמו משגב בסכנין, ערבה, דיר חנא. אנחנו לא רוצים לגרש או להוציא, אבל חלוקה צודקת של ההכנסות.

תודה רבה. זוהיר יוסף, ראש מועצת דבוריה.

שלום לכולם. אני מודה על הדיון. כפר דבוריה מונה כ-10,000 תושבים במצב סוציו אקונומי שתיים. אנחנו במצב של אבטלת נשים מעל שבעים אחוזים ואבטלת גברים 14 עד 17 אחוזים. אין לנו אזור תעשייה, אין לנו אזור מלאכה, אין לנו אזור מסחר. אנחנו היום שואפים לאזור מסחר. עוד לא הגענו בדבוריה לדבר על אזור תעשייה. כאשר אנחנו מדברים על תעשייה, אנחנו חושבים שזה חלום.

הגשנו בקשה לאזור תעשייה אלון תבור על מנת לשתף אותנו בארנונה אבל לא התייחסו אלינו ואפילו לא קיבלנו תשובה. התשובה היחידה שקיבלנו אמרה שאנחנו מתוכננים לשלב ג'. שלב ג' לא באופק כי יש מספיק שטחים בשלב ב' שעוד לא נוצלו. לדעתי מה שאומרים לנו, זה סתם בולשיט. אין לנו תקציבים לאזורי תעשייה.

כאן מגיע התור שלנו להתערב ולנסות לקדם את הנושא הזה.

כאשר אנחנו מדברים על אזורי תעשייה, אנחנו נתקלים בחסמים. אנחנו אומרים שיש לנו אזור מינהל שהוא מאה דונם, מאתיים דונם, 250 דונם, ואז אנחנו נתקלים בהגדרות בתכנון ובנייה – נוף חקלאי, נגישות נופית וכל מיני דברים – שמונעים מאתנו אפילו להגיש תכנית. זאת אומרת, אם אני רוצה להתרחב היום בדבוריה לאזור תעשייה, ההגדרה של נוף חקלאי ואזור נופי או נגישות נופית, עד המדרגות של הבתים. אפילו באזור החקלאי, כדי לבנות סככה, אני לא יכול לבנות.

אני חושב שמשרד האוצר צריך להתחיל קודם בתמ"א שסוגרת בפניו את מימוש התקציבים. יש לנו תקציבים, 45 מיליון, אבל מה שיש – לא נוצל שקל כי אין לנו אדמות. למה אין לנו אדמות? כי אנחנו לא יכולים ללכת ולתכנן כי יש חסמים תכנוניים ואז הכסף נכנס ויוצא וחוזר לאוצר.

אבל גם בזה טיפלנו בצוות 120 ימים עם הורדת סף הכניסה של יישובי מיעוטים ל-ותמ"ל ועם שינויים בתמ"א 35 כדי לאפשר תכניות מתאר.

כל השינויים בתמ"א 85 לא נגעו למגזר הערבי ולא התקבלה שום התנגדות.

ועדות מקומיות בישובים ערביים, כדי שיוכלו לקחת יותר עובדים ויותר יועצים.

נכון.

יש בעיות. אנחנו לא אומרים שאין בעיות.

אבל ההתנגדויות של תמ"א 35, כולן נדחו. אני התנגדתי וזה נדחה. דחו את כל ההתנגדות לעניין הנוף והרגישות הנופית. אני רציתי לתכנן ולא רציתי אזור תעשייה.

אני אומר שההכנסה הממוצעת בדבוריה היא 2,300 שקלים, ההכנסה העצמית של המועצה היא 2,200 שקלים, אי אפשר לתת שירותים לתושבים. הפתרון היחידי הוא אזורי תעשייה, אזורי מסחר ואזורי מלאכה שאין לנו. האוצר צריך לדאוג לא רק לתקציב אלא גם למימוש התקציב וזה הכי חשוב. תודה.

תודה רבה. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה.

אני מברך על הישיבה. דוקטור אחמד טיבי, ארגון מוסאוא והנוכחים. יש לי מספר הערות. ההערה הראשונה היא שאם ניקח את כל שטחי התעשייה היום בישובים הערביים כולם, הם פחות משטח אזור התעשייה של נצרת עילית. פחות. זה מעמיד את הדברים בפרופורציה. אין כאן אפליה של עשרים אחוזים, של פי שתיים, אלא זה פי עשרות מונים. אם ניקח הקצאת הקרקע היום באזורי תעשייה בישובים הערביים מול היהודים, אני לא ספרתי את זה אבל אני חושב שזה מעל פי עשרים, אם לא יותר. אני אומר – כדי לתת את זה באופן ציורי שאם ניקח את אזור התעשייה של נצרת עילית, 6,000 דונם, בכל הישובים הערביים אין 6,000 דונם באזורי תעשייה. בכולם, כולל בנצרת עצמה. כמובן אזור התעשייה הזה קרוב לכפר כנא וכל הזיהום שלו הולך לכפר. זאת הערה ראשונה, כדי להעמיד את הדברים בפרופורציה.

לפי תכניות האוצר אפשר להגיע לשוויון בעניין הזה בעוד 300, 400 שנים, 500 שנים. אם ניקח את מה ששמעתי מכם היום, זה המצב. אני לא מאשים את הפקידים. הפקידים ציירו לנו את התמונה הנכונה. אין באמתחתם תכניות רציניות. אין. זה לשחק קצת פה וקצת שם, אחוז קטן כאן ואחוז קטן שם, ומסתבר שזה בעצם לא לביצוע. כאן דלות החומר שנותנת את דלות השיח. כלומר, אתה לא יכול לדבר הרבה כשאין לך כלום. אם היו תכניות רציניות, היו שומעים אותם, היה השר מגיע ומסביר שהנה, יש לנו תכניות רציניות. אין תכניות רציניות ואי אפשר לשחק ולהתווכח על כמה מיליונים פה וכמה מיליונים שם. צריך להקצות לעניין הזה מיליארדי שקלים ותכף אני אומר לכם למה.

אנחנו דיברנו על הכול אבל יש שני נושאים עליהם לא דיברנו כאשר האחד גדול מאוד והשני אולי משני. לא דיברנו על כוח האדם ועל האנשים ולא במקרה. אתה תביא את מפעל התעשייה, מה שאתה רוצה, ואני מוכן להתערב, תביא מה שאתה רוצה, תשים אותו בוואדי ערה, יש לך כוח אדם. שים מפעל שדחפו לדרום, הממשלה שילמה מאות מיליונים והאנשים כדי לעבוד בו נוסעים מרחקים גדולים מאוד או שגרים במקום המפעל, אבל שים מפעל תרופות – סתם דוגמה – יש לך רוקחים, יש לך פרמקולוגים, יש לך לבורנטים, יש לך מנהלים, יש לך כימאים, לא חסר כלום באופן עקרוני. נכון, צריך יותר אבל יש כוח אדם. למה לא חסר? כי אין להם עבודה, אין להם מספיק עבודה. אני חושב שאם אתה היום מפעל היי-טק – יש כוח אדם. לכן אנחנו צריכים לראות את התמונה בכללותה.

אני אומר שצריך לראות את התמונה, להתחיל לתכנן ולראות שיש כוח אדם גדול מאוד, כוח האדם הזה רוצה לעבוד, הכנסתו תגדל, יש הרבה נשים שרוצות לעבוד. לא רק על היי-טק תחיה חברה אלא גם על לאו-טק. מה שאמר פרופסור טרכטנברג, זה נכון.

תודה. חבר הכנסת עפר שלח הזכיר את טייבה וכוכב יאיר. נמצא כאן ממלא מקום ראש עיריית טייבה, מר עבד אל חכים גבארה.

תודה. אני מודה לכם מאוד. אין ספק שזו יוזמה מאוד חיונית וחשובה. אין ספק, מכל מה שדיברו כאן, שמדובר במצב מאוד קטסטרופלי במגזר הערבי בעניין התעסוקה ואזורי התעשייה. מדובר בעיקר הפרנסה ובעיקר הקיום והכבוד של האדם בהיותו אדם כדי להמשיך ולהתקיים.

אני חשתי את זה עת כיהנתי כחשב מלווה בשלוש רשויות בצפון. המצוקה עומדת בעינה. בטייבה, לפני כמה ימים היינו בסיור באזור התעשייה עם חברי כנסת בראשם עמד חברי אחמד טיבי וחשתם את זה מקרוב וראיתם במה מדובר. אזור תעשייה שיש לו רק שם אבל כשאתה מגיע לשם אתה לא יודע מה אתה חושב.

מהניסיון שלי אני יודע שעשרים שנים אף אחד לא שם שקל אחד שם. כספים מוקפאים ואני לא יודע היכן הם עומדים. ירשנו מהוועדה הקרואה אזור תעשייה עם צו ארנונה ומסים מהגבוהים בארץ ולכן אני מדבר על נקודה מאוד חשובה. חבר'ה, גם צו מסים גבוה וגם שירות ותשתיות אין, אז התוצאות כולן במינוס וכולן באופן שלילי. עסקים נושרים מטייבה וזה משפיע הן על הישוב והן על התושבים. זה גורם לעוני גדול בישוב אחד במרכז הארץ ומי כמוכם יודע שמדובר בעיר גדולה המונה מעל ארבעים אלף נפשות כאשר בפועל אנחנו מחזיקים יותר מחמישים אלף נפשות כי יש כאלה שאינם רשומים.

רציתי להבהיר את העניין ואני מקווה שאולי נחשוב על משהו, על מה שנקרא אפליה מתקנת על ידי התערבות הממשלה שיכולה לפזר עסקים במתן עידוד, במסים וכל מיני דברים כאלה שחברי הכנסת יודעים איך לקדם אותם בממשלה. היה רעיון שפעם צץ לפיו המדינה תגבה את הארנונה ותחלק את הכסף ותעשה אפליה מתקנת בישובים.

קרה עם זה משהו? הייתה חלוקה אחרת של כספי הארנונה?

קרן ארנונה ממשלתית?

כן. מהקרן.

יש קרן ארנונה ממשלתית. חלוקה אחרת של הכנסות מארנונה. הייתה הצעה של האוצר.

אני לא מטפל בזה ולכן אני לא רוצה להגיד שכן, זה מתקדם, לא, זה נעצר. אני אחזור הביתה, אבדוק את זה ואחזיר לכם תשובה.

תודה. אני רוצה להודות לעבד אל חכים. אני רוצה לברך את יושב ראש האופוזיציה, חבר הכנסת יצחק הרצוג. אהלן וסהלן.

רשות הדיבור לאכרם חסון.

צהרים טובים ותודה על הדיון החשוב והמיוחד. ללא כל ספק, שני הנושאים החשובים בחיי האוכלוסייה הערבית במדינת ישראל הם החינוך והתעסוקה. אנחנו כשישים אחוזים על פי כל הסקרים חיים ממשכורת אחת במדינה בה המגזר היהודי שמרוויח שתי משכורות אומר שהוא לא מסיים את החודש. אנחנו משלמים אותם מחירים.

אני רוצה להגיד לכם שהכול פוליטי. כאשר רצו לפתור את הבעיה של הנשים החרדיות בביתר עילית ובמודיעין, הקימו מפעלי היי-טק והעסיקו שם עשרות אלפי נשים. כאשר ראו שיקנעם היא עיירה נידחת עם פשע ועבריינות, בא רבין והקים אזור תעשייה והיום הוא מייצא עשרה אחוזים מהתל"ג של היי-טק במדינת ישראל. אותו דבר עשו עם אור עקיבא, עם טירת הכרמל, עם נשר, תל חנן וחיפה. למה אני מזכיר אותם? כי בזמנו אנחנו היינו עיר באמצע והיו חמש ערים מסביבנו ואצל כולן היו אזורי תעשייה.

אני לא בעד הדעה שאחד מחברי הכנסת אמר שאנחנו צריכים אזורי מלאכה. אני אומר שאזורי מלאכה בחיים לא ירימו את הישוב כי כל עסקי המלאכה היו קיימים ונשארו בישובים שלנו והסתדרו גם בבתים פרטיים וגם בשטחים פרטיים ושילמו ארנונה. אנחנו צריכים עוגן. מפעלים רציניים מאוד שיביאו היי-טק, תעשייה רצינית, שתעסיק את כל האוכלוסייה שלנו ותרים את קרנו של כל ישוב וישוב. היום אין תעשייה במגזר הערבי ומדוע אין? כאשר אני פונה לחבר'ה הקובעים במשרדי הממשלה – ואני אומר לכם נתון משלכם – ואומר שמאז התחלתם לתת החלטות לפתח אזורי תעשייה, עד היום נתתם 250 מיליון שקלים. אם נגיד יש שישים ישובים ערביים, כל אחד קיבל ארבעה-חמישה מיליון שקלים. אם נעשה חשבון כמה צריך לפתח כל דונם, עלותו 400 אלף שקלים, וזה אומר שאנחנו פיתחנו 650 דונם שזה אזור התעשייה של כרמיאל. אם כן, על מה מדברים? זאת אפליה מתקנת? כך נותנים נקודת זינוק שווה? כך מתייחסים לאוכלוסייה שמונה מיליון ומאתיים אלף אנשים?

אני תמיד אמרתי וטענתי שברגע שאתה מצמיח את הכלכלה הערבית, אתה מצמיח את הכלכלה של מדינת ישראל. עד אז הכול פוליטיקה והכול בולשיט והכול קלנפאדי.

תודה. חבר הכנסת יצחק הרצוג, ראש האופוזיציה שביומיים האחרונים מחייך יותר מדי. בבקשה אדוני.

צהרים טובים. האמת היא שאני ראיתי את השידור בשידור חי עד השעה 1:00 וזה היה מאוד מאוד מעניין. שמעתי גם מה אמר כאן נציג האוצר בדיון הזה של ועדת הכספים. אני רוצה להודות לידידי אחמד טיבי על היוזמה ועל ההובלה של הדיון הזה. נמצאים כאן ראשי רשויות שחלקם הם ידידים ומכרים אישיים שלי ואני מאחל לכולכם בהצלחה.

הדיון הזה הוא דיון מכין לדיוני התקציב. הבעיה בדיוני תקציב היא שבסוף לא רק שהכול פוליטיקה – אני אומר את זה במיוחד לחברי אכרם חסון כי הוא חבר קואליציה – אלא שאנחנו יכולים לדבר הרבה ואנחנו נרצה לראות בסוף שטרות.

אולי תיכנסו לקואליציה ונשפר את המצב.

אין ספק שאי אפשר לדבר בכפל לשון, מצד אחד להגיד שהמקור לצמיחה של מדינת ישראל הוא צמיחה במגזר הערבי ושתעסוקת נשים במגזר הערבי, שפכו עליה מיליארדים ולא מימשו את התוצאה הנדרשת, ומצד שני לא לתת משאבים ממוקדים ונכונים לכל סוגיית התעסוקה במגזר הערבי. אחד המרכיבים של סוגיית התעסוקה היא כמובן אזורי התעשייה למיניהם או אזורים משותפים או מקורות הכנסה שמביאים עובדים מישובים שונים ביחד עם מערכת של היסעים ומערכת של השכלה וכל מה שנדרש.

בדיוק שאלתי את מנהל הוועדה טמיר שהוא אחד מהמומחים הכי גדולים לתקציב המדינה האם אנחנו יודעים שתכנית ה-15 מיליארד נכנסת לתקציב המדינה ואפילו כתכנית רב שנתית ואין תשובה. אלי היקר, שגם הוא חבר הקואליציה ועושה עבודת קודש בהזרמה של משאבים לשינויים חברתיים והוא יודע שזה חלק מהפחתת העוני, צמצום העוני וצמיחה במגזר הערבי. זה מימוש התכנית כולל האלמנטים הנדרשים לתעסוקה. כך שאני בא לכאן לתת גיבוי מלא. האנשים שלי בוועדה, נציגי האופוזיציה בוועדה, יתמכו בכל דרך בכך שהמהפכה הנדרשת בסוגיית אזורי התעסוקה וכמובן קידום התעסוקה בכלל במגזר הערבי כחלק מה-15 מיליארד ייושם במלוא האפקטיביות בתקציב הקרוב. תודה רבה לכם.

אני מודה לך. תודה שכיבדת אותנו בנוכחות שלך. דבריך חשובים. אנחנו מקווים שניעזר בך כיום ובעתיד בנושאים האלה.

אני רוצה לתת את רשות הדיבור למר קאבי זידן שיאמר את דבריו החשובים בנושא הזה.

פעם הוא היה העוזר שלי כשר בחמישה תפקידים.

אני מודה לך חבר הכנסת אחמד טיבי על היוזמה וגם על ההזמנה וגם על הלחץ של ג'עפר לבוא ולהשתתף בדיון החשוב הזה. אני מברך על נוכחות מאוד מכובדת של ראשי הרשויות. כנראה שהנושא הוא מאוד חשוב.

אני מראשי הרשויות הוותיקים שנמצאים כאן. יחד עם אחמד טיבי היינו בארבע ממשלות, גם בממשלה של ברק, גם של שרון, גם של אולמרט וגם האחרונה של ביבי נתניהו. אני חושב שאין שנה שלא היה דיון בנושא של אזורי התעשייה במגזר הערבי. תמיד אומרים לנו מה אתם מתבכיינים. תגידו לנו במצב הזה מה לעשות, אם לא לבכות ולהתבכיין. אני חושב שהגיע הזמן לקום ולעשות דברים. נכון, אני ישוב קטן של 5,000 תושבים, אבל גם לי יש שאיפה לקדם את התעסוקה בישוב שלי. בערים שאין אזורי תעשייה, אומרים, מה אתה רוצה, תקים, תלך לאזור תעשייה משותף. הלכתי יחד עם זרזיר למועצה אזורית עמק יזרעאל, לפני שמונה שנים בדיוק, ואמרתי שאני לוקח את הפיילוט יחד עם אייל בצר וחתמנו על הצהרה. למרות שאני הישוב הכי קטן ביניהם, נתנו שליש-שליש-שליש בארנונה. שתדעו, יש לי תחנת דלק כאשר הגבול שלי הוא חמישים מטרים ממנה אבל לאן היא שייכת? היא שייכת למועצה האזורית עמק יזרעאל.

כאן בא הנושא השני שהוא חלוקת הכנסות. בינתיים אם לא תהיה חלוקת הכנסות, נמשיך כך. נמשיך לחיות על משכורת אחת במגזר הערבי ובמגזר הבדואי וכאן אין הבדל לא בין הדרוזים, לא בין הבדואים וכולי. אתה יודע מה? שיחלקו אותנו אבל שייתנו. יעשו חלוקה. שיחלקו אותנו לדרוזים, בדואים, יהודים אבל שייתנו לכולם וייתנו מספיק. אין לי רגשי נחיתות. לכן אני חושב שצריך כאן לעשות מעשה. עד עכשיו הייתי אופטימי אבל אחרי הדברים של חברי וידידי מודר, שגם בתכנית של 15 המיליארד אין פתרון לאזורי תעשייה במגזר, מה צריך לעשות בעניין הזה?

לכן אני מסכים עם חברי וידידי יצחק הרצוג שנדאג כולנו שה-15 מיליארד אכן ייכנסו בתוך תקציב המדינה. אם לא ייכנסו, רחאט פלשתין. אני אומר לכם. חבל על הזמן.

תודה רבה. אני רוצה לומר גם לצופים שעוקבים אחרי השידור בפייסבוק שיש כאן את שני האנשים האחראים מטעם משרדי הממשלה, מטעם משרד האוצר מר אמיר רשף שהוא אחראי על נושא אזורי תעשייה, ומטעם משרד הכלכלה יגאל צרפתי. אלה שני הפקידים הבכירים ביותר שנוגעים בנושא הזה שנמצאים כאן.

אני רוצה לתת את רשות הדיבור לחברי חבר הכנסת אלי אלאלוף. בבקשה. אני רוצה להודות לך שהגעת.

תודה. אני רואה כמה הנושא חשוב. קשה לי לשמוע את מה שאתם אומרים לא מפני שזאת לא האמת אלא מפני שזה אוזלת יד של המדינה של כולנו. זה כואב לי.

לי יש שני כלים. האחד, אני שייך לסיעת כולנו ואני מוכן לעזור לאחמד ולכל החברים, ולחתום ולדחוף דרך הסיעה שלנו את הטיפול בנושא הזה. נושא שני, יש לי כלי שנקרא ועדת העבודה והרווחה - והיום העבודה והרווחה ביחד – והבריאות ואני מוכן בוועדה הזאת לנצל את הפורום כדי להביא לדיון את הדברים שקשורים לאזורי תעשייה כמו שנאמר על ידי ג'מאל זחאלקה כי יש כאן באמת עניין של כוח אדם וצריך לעשות תכנית עבודה כדי להכשיר את כוח האדם כי לפעמים זה ביצה ותרנגולת, כוח אדם מושך תעשייה ועשייה בכלל ולפעמים תעשייה מושכת כוח אדם כשהיא מגיעה, אם היא מגיעה.

ישב כאן אכרם חסון, ואתה גם חבר קואליציה, וביחד עם דוקטור טיבי, אולי תקימו צוות עבודה שיפנה לכחלון כדי שיגדיל את התקציב כי התקציב הזה בלתי אפשרי.

אני חייב להגיד לכם, וסליחה, אני מראש מתנצל אם אני אומר דבר שנראה לכם שטותי. אני לא מאמין בתקציב. אני מאמין בתכנית. אם אנחנו נעשה תכנית שהיא מקובלת, לא שום תכתיב, תכנית ישימה ומקובלת על ידי כולם, ונבוא בצורה מסודרת עם הפורום שאתה נמצא בו או כל פורום אחר, אני מתנדב להיות בכל פורום שיעסוק בזה. לבוא ולהגיד לממשלה ולאוצר, חברים, זאת התכנית המאוד ספציפית שאנחנו רוצים כולל היכולת לעשות אותה במידית.

אני לא שייך למפלגת ראש הממשלה, אני גם אגיד לכם שלפעמים קשה לי להצביע בקואליציה, אבל אני רוצה להאמין למה שהוא אומר בזמן האחרון. הוא כן רוצה לשנות דברים ומותר לי להגיד עכשיו, זה אחרי כמה חודשים, שלי הייתה שיחה מאוד ארוכה עם ראש הממשלה על החברה הערבית, כיהודי, כישראלי, כציוני אפילו. יש רצון לשנות את זה. אני לא יודע אם יש לו תמיד את היכולת, את הידע ואת הרגישות הנדרשת כדי לעשות את זה. כל עוד אתם לא מקבלים מה שהוא אומר כדבר טוב, זה אומר שהוא נכשל. אבל בואו נעשה את זה. יש רצון לעשות שינוי. יש רצון לאפשר תיקון של המערכת אבל בואו נהיה קונקרטיים.

אני אומר לך אחמד שאני לרשותך, לרשות כל מי שתמצאו לנכון.

תמיד היית.

אני מוכן לבוא ולעשות דברים מאוד מעשיים. בוא ניקח שניים-שלושה מקומות, נעמיד בפני עובדה מוגמרת, זאת המדיניות של הפורום הזה מול האוצר. אני מכיר את האנשים של האוצר ואני אומר לכם שהם מתים לתקן עולם אבל לא תמיד לפי הדרך שלכם. אני אומר שצריך להיות מעשי. זה הסיכום שלי. אני בא להגיד לפורום הזה ראשית שאני מעריך אתכם, מעריך את ההתכנסות, כל הכבוד על הארגון של המפגש הזה, אבל בואו נהיה תכליתיים, נצא מכאן עם 1, 2, 3, 4 שאפשר לתרגם ולעקוב כדי שזה יתבצע. אני שומע חמש שנים פה הבטחה, עשר שנים שם, איזה תסכול מטורף, איזו בושה למערכת הממשלתית שמקבלת החלטות ולא יודעת ליישם אותן.

אחמד, אמרתי לך ואני חוזר ואומר כאן שבשמחה אני מוכן להרים כל פרויקט שנוכל לתרגם אותו ביחד ולעשות אותו.

אני מתנצל שאני חייב לעזוב את הדיון.

תודה. אום אל פאחם.

שלום לכולם. אני מודה על הדיון החשוב הזה. אני חושב שצריכים להיות תכליתיים. אישרו לנו אזור תעשייה באום אל פאחם בשנת 2004, מאה דונם, ועד היום לא סיימו את זה. מאה דונם בשנת 2004 ועד היום לא סיימו את זה ועדיין השטח לא חולק.

עד היום הוא לא שווק?

עדיין לא. בשנת 2007 עשו את האזור המשותף של ואדי ערה, אזור תעשייה משותף עם כ-600 דונם וקבעו בשנת 2007 ועד היום - רק לפני יומיים ישבנו בעוד ישיבה, שוב יצא סיכום - לא יושם.

אני חושב שהיום יש בוואדי ערה 1,300 צעירים שסיימו לימודי הנדסת מחשבים ותוכנה. תארו לעצמכם כמה מהם נשים והן נוסעות לתל אביב ולחיפה כשיש להן משפחה. אם היה אזור תעשייה קרוב לבית, שתי דקות מהבית, זה יעודד במיוחד נשים ללמוד מקצועות של היי-טק וזה יכול להגדיל את התוצר הלאומי במדינה. אני חושב שהמדינה לא מנצלת שבעים אחוזים מהנשים במגזר הערבי שהן מובטלות ולא מנוצלות בתעסוקה. אני חושב שזה נותן לא רק למגזר הערבי, לחברה הערבית, אלא לכל המדינה.

לידינו בתענכים בגלבוע עשו אזור תעשייה וכל היזמים ובעלי המפעלים באום אל פאחם עברו לשם כי עלות דונם בתענכים היא 160 אלף שקלים והעלות, בגלל הדמוגרפיה של אום אל פאחם, היא 310 אפילו שהסובסידיה הועלתה.

מה התשובה שלכם לנקודה הזאת שמעלה בילאל? אני מקבל הרבה הערות רבותיי נציג משרד הכלכלה ונציג האוצר שאם יחליטו להקים אזור תעשייה בצפון, אין חלקת אדמה מתאימה, נוחה וזמינה. האם זה נכון? מה התשובה לבילאל מבחינת מחיר?

מינהל מקרקעי ישראל מייקר את המחיר.

עלות הפיתוח נגזרת ממרכיבים הנדסיים טכניים. אני לא יודע כמה עולה לפתח את הקרקע, אבל יכול להיות שהפער נוצר בגלל הטופוגרפיה.

יש גם את הטופוגרפיה אבל גם את מחיר הקרקע.

לדעתי הוא דיבר על עלות הפיתוח, על 310 מול 160. אפשר לעשות את הבדיקה הזאת.

הרי זאת הוצאה מותנית בהכנסה.

יגאל, יש לך תשובה?

קודם כל, בהמשך למה שאמר אמיר, צריך לזכור שהמנדט שלנו הוא בעצם להמליץ בפני רשות מקרקעי ישראל לשווק קרקעות ללא מכרז. זאת אומרת, זה בעצם, אם לקרוא לזה כך, הכוח האמיתי שלנו. לבוא ולהגיד שיזם פלוני אלמוני יקבל את מגרש מספר 37ב' באזור תעשייה זה או אחר ללא מכרז. הוא לא עומד במכרז למעט איזשהו אחוז קטן בסופו של יום שנותרו כמה מגרשים ואז המינהל מתבקש לצאת למכרז.

כל מגרש, יש לו את המאפיינים שלו. עלות של מגרש במישור החוף לא זהה לעלות של מגרש בבית ג'אן או במקום אחר.

לפי הכדאיות הכלכלית של היזם, הוא הולך לתענכים ולא הולך לאום אל פאחם.

שני מגרשים שווקו בטמרה לפני חצי שנה.

במכרז?

במכרז. מיליון ומאתיים אלף שקלים לדונם.

ובתענכים 160 אלף שקלים.

חבר הכנסת אוסאמה סעדי.

אדוני היושב ראש, אהלן וסהלן. הדיון הוא חשוב מאוד. אני מתנצל אבל היו לנו הצבעות בוועדת החוקה על חוקים כי מחר אנחנו כאילו יוצאים לפגרה.

שמעתי את הפתיחה אדוני היושב ראש, גם שלך וגם של ג'עפר. המספרים זוועתיים. אם רק שלושה אחוזים הם אזורי תעשייה ערביים ו-96 אחוזים הם אזורי תעשייה, המספר הזה הוא הכותרת של היום הזה. גם המספרים מבחינה כספית, מה שאמר נציג האוצר והתשובה של מודר יונס, אני מתאר לעצמי שכל ראשי המועצות והעיריות שדיברו, דיברו באותו קו.

לפני שבועיים אנחנו היינו ברהט ועשינו סיור וראינו את אזור התעשייה המשותף שם שקולט בינתיים 1,500 עובדים ואמור לקלוט כ-4,000-5,000 עובדים. זה מנוף צמיחה חשוב מאוד ואני מניח שכל ראש מועצה וכל ראש עירייה – בין אם זה בערבה, טמרה, דבוריה, טורעאן או אום אל פאחם – רוצה להגיע למצב שיהיה לו אזור תעשייה או אזור תעשייה משותף. לא יכול להיות ולא יעלה על הדעת שעיר שהוכרזה כעיר, ערבה, אין בה אזור תעשייה. טמרה, בקושי. סיירנו גם בטייבה וראינו. בושה לקרוא למקום אזור תעשייה.

כאשר מדברים על עוני ושישים אחוזים מהאוכלוסייה הערבית היא מתחת לקו העוני, שני ילדים מתוך שלושה הם עניים, כאשר בטבלה של הערים והישובים שמככבים באבטלה, עשרת הראשונים הם ישובים ערביים – זה אומר דרשני. לכן באמת צריך להשקיע.

על תכנית החומש אמרנו שהמבחן הוא ביישום והמבחן הוא בביצוע ובהזרמת כספים להקמת אזורי תעשייה, גם על מנת להעסיק אנשים בהיי-טק וגם על מנת להעסיק נשים.

אני מברך אותך אדוני היושב ראש על שאתה כל שנה עושה מעקב אחרי הנושא הזה ואני מקווה שבשנה הבאה נמשיך לעקוב אחרי הנושא הזה ביחד עם מוסאוא ואם צריך ללכת לבתי משפט כפי שעשינו נגד משרד התרבות, נעשה זאת על מנת ליישם. יש כאן הצהרות. 45 אחוזים מבחינת שינוי מנגנוני התקציב. צריך לעקוב וליישם. אם לא מיישמים את זה, צריך לפעול.

תודה. אמין פארס מנצרת.

צהרים טובים לכולם. תודה על ההזמנה גם לחבר הכנסת אחמד טיבי וגם למרכז מוסאוא, מקום העבודה הקודם שלי.

ממייסדיו.

לפני שש שנים היינו בדיונים כאלה והכול נמשך כפי שהיה לפני שש שנים ולפני עשרים שנים. השאלה שנשארה פתוחה, גם אחרי הדיון הזה, מתי זה ישתנה. לא באתי לדבר באופן כללי אלא אני רוצה לעשות את החיים יותר קלים גם למשרד הכלכלה וגם למשרדי הממשלה. ניקח את נצרת כדוגמה ולא רק בגלל החשיבות של העיר עצמה אלא בגלל שהיא מייצגת את כל הסוגיות שעלו כאן.

עיר כמו נצרת, יש בה רק 350 דונם תעשייה כאשר האזור רובו ככולו על אדמות פרטיות. כרגע אין אזור תעשייה על אדמת מינהל, חוץ מאזור התעשייה הצפוני שעכשיו הצטמצם מ-700 דונם ל-120 לדונם. יותר ממחציתו הוא מתחם שלא נותן מענה אלא לצורכי מסחר. אם תחפש בעיר כמו נצרת שמונה שמונים אלף תושבים ארבעים אלף דונם, לא תמצא מקום לאזור תעשייה וזה אומר שצריך לפרוץ את הקו הכחול ועל זה גם דיברה התכנית החדשה. זה מאוד חשוב לא רק לעיר נצרת אבל אני מדבר על העיר נצרת שוב כדוגמה וכעיר חשובה.

הרבה אנשים עסקים והרבה מפעלים שהיו קיימים בעיר נודדים מחוצה לה ויש הרבה דוגמאות ואפשר לראות זאת באזורי התעשייה השכנים. יש את הצורך הזה לפתח אזור תעשייה משותף או מיוחד לעיר נצרת מעבר לקו הכחול של העיר וגם יש צורך לשתף אותה באזורי תעשייה קיימים, גם בגלל החלטות ממשלה קודמות אבל גם בגלל העובדה שהרבה מאנשי העיר עצמה פועלים באזורי תעשייה הללו כמו שגיא 2000 והתענכים.

תודה.

נאסר סנעללה, בבקשה.

תודה. דוקטור טיבי פתח את הישיבה כאשר אמר שאנחנו התושבים הערביים חוזרים לישובים שלנו כבית מלון. הלוואי שהמצב היה כזה כי לבית מלון אנחנו מחכים משנה לשנה. הישובים שלנו היום הם בתי מלאכה. אנחנו ישנים בתוך בתי המלאכה. לכן, בנוסף לכל מה שנאמר כאן ואני מסכים לו, אני חושב שלא פחות אזורי התעשייה או המלאכה – לא משנה לי איך נקרא לזה – חשובים לישובים הערביים לא רק מהבחינה הכלכלית אלא מבחינת איכות החיים. היום הכפרים שלנו עמוסים יותר מדי, כל המסגריות, הנגריות, הפנצ'ריות, בתי מטבחיים, הכול נמצא מתחת לבתים ואי אפשר לחיות. העומס בכפר כאשר באים לפרוק ולהעמיס, הרחוקות שלנו צרים, אי אפשר לסבול את זה.

לכן אני חושב שצריך מיד להתחיל ולא לחכות ובכל ישוב לתכנן ולתת תקציב לתכנון אזור כזה שיהיה אפשר להעביר אליו את כל בתי המלאכה והעסקים האלה, בנוסף למסחר. בכפרים שלנו ובישובים שלנו, אין אפילו אולם לשמחות, לחתונות ולכנסים. בקיץ כל הרחובות שלנו סגורים כי עושים את החתונות בכבישים וחוסמים את הכפר כך שאי אפשר להיכנס.

לכן צריך למצוא ולהתחיל מיד בתכנון המקומות האלה. לפחות שיהיה תקציב לתכנון.

תודה. אנחנו חייבים להתכנס לסיום. אני אתן את רשות הדיבור לכמה דוברים ואני מבקש לקצר.

רציתי לדבר על הבירוקרטיה של משרד הכלכלה בנושא של פיתוח אזורי תעשייה. מעסיקים חברות פיתוח ומנהלות וזה מייקר – וזה מוכח בשטח – את נושא עלויות הפיתוח לפחות בשלושים אחוזים. ההמלצה היא ללכת לפיתוח אזורי תעשייה כך שהרשות המקומית תיקח על עצמה לפתח את אזורי התעשייה.

אנחנו לא מכריחים. הרשות בוחרת. זאת המדיניות שאני הנחלתי. אני לא קובע לאף אחד. יש לו שתי אופציות והוא בוחר.

ההמלצה תהיה שהמועצות המקומות ייקחו על עצמן את פיתוח אזורי התעשייה וזה יחסוך לפחות שלושים אחוזים.

ארבעים אחוזים. זה בדוק.

נושא אחר הוא הנושא של הקריטריונים שנקבעו בנושא מתן הסובסידיה לעלויות הפיתוח. הקריטריונים לא בדיוק מתאימים למגזר. אצלנו באום אל פאחם זה יקר מאוד, אי אפשר למשוך יזמים בעלויות הפיתוח היקרות בארץ ולכן צריך להתחשב במתן סובסידיה יותר גבוהה.

היטבת להציג את הנושא שלך.

ראש תחום מגזר ערבי, התאחדות התעשיינים.

שלום לכולם. דיברנו על כמה אתגרים בהיעדר אזורי תעשייה, על נגישות, תעסוקת נשים וחינוך טכנולוגי. אני מציע שכיוון שהוצאו הפיתוח הן גבוהות, מצד שני יש לנו תמריצים ממשלתיים לאזורי תעשייה פיתוח א', ואני מציע להקים אזור תעשייה מרחבי. למשל, במשולש לעשות אזור תעשייה מרחבי. ברור לנו שלא בכל ישוב ערבי נקים אזור תעשייה. זה פתרון אחד.

הפתרון השני הוא מפעלי עוגן צמודי ישוב. התפיסה היא חיזוק התעשייה בישוב הערבי ובכך הוספת מעגלי תעסוקה נוספים ביחס של אחד לשניים וחצי ובכך שיפור הכלכלה ושיפור הביטחון.

תודה.

מחמוד עקאווי, מטה אשר.

הדיון היום מתחלק לשני חלקים. התעשייה ברמה גבוהה וישובים מדברים על הוצאת מטרדים. לדעתי בעל נגריה אם יהיה יכול להשתלב באזור תעשייה גדול, כל ההכנסה השנתית שלו לא תכסה לו חמישה מטרים ארנונה בתוך אזור תעשייה. לכן צריך להפריד בין שני הדברים.

אני לא חושב שהמגזר שלנו בשל כלכלית להשתלב כאזורי תעשייה ברמה גבוהה. לכן צריך לתת את המענים באזורי הוצאת מטרדים. ליד כל ישוב וישוב, יהיה אזור לצורך המטרדים, להוצאתם בעסקים זעירים כפי שזה נקרא.

בוא נעשה סיור בציפורי ותראה ששלושים אחוזים בציפורי, שלושים אחוזים מהעסקים הם בבעלות ערבית.

הוא משלם ארנונה לציפורי ולנצרת עילית.

לך לכפר קאסם ותראה מה בנו שם .

מי שיכול מהמגזר שלנו להשתלב, ישתלב באזור תעשייה משותף כי אנחנו מדברים היום על חיים משותפים גם בתחום הכלכלי וגם בתחום העסקי. לכן צריך לעודד אזור כמו אזור תעשייה כברי ברמת אשכול גליל מערבי שהיום מבססים אותו ונכנסים לתכנון חדש.

תודה רבה. השארתי את ג'ריס לקראת הסוף.

השארת אותו לסוף כי יש לו חדשות טובות.

דוקטור אחמד טיבי וג'עפר, תודה על הדיון. אני רוצה להתייחס לאזורי תעשייה. חברים, המצב הרבה יותר גרוע מכפי שאנחנו הצגנו כאן ואני רוצה להדגיש את זה. אני רוצה להביא דוגמה למה שקרה אצלנו בעילבון. כדי להרחיב את אזור התעשייה, זה לקח לנו עשר שנים מהם חמש שנים בבג"ץ להתרחב רק ב-56 דונם. אתה מתחיל לתכנן ולעשות שינוי ייעוד בקרקע, אבל זה ייקח עוד כמה שנים. אם יש איזושהי תכנית במגירה, ייעור או משהו, זה עודף על התכניות האלה שלנו. העניין הוא קשה מאוד במגזר הערבי.

אני רוצה להדגיש שאם לא ייעשה מעשה, אם לא תהיה מדיניות ממשלתית כדי לפתור את הבעיות האלה שהם עצם קיומנו, העניין הזה ימשיך לדשדש, ימשיך להיות קשה ולא יצמח מזה כלום. אנחנו רק דשים וחוזרים על אותם דברים.

אני שומע מכל חברי הכנסת שנכחו בדיון שכולם גילו הבנה. אני קורא לכם, קומו ותעשו מעשה. שכל אחד בסיעה שלו ילחץ על הממשלה שתהיה תכנית לפתרון כל העניין הזה של המגזר הערבי. חייבים להגיע לפתרון כי אחרת העניין הזה ילך ויחמיר ושום דבר לא יצמח לטובת המגזר ואנחנו נמשיך לסבול ונמשיך ליילל ונמשיך לבכות, אבל שום דבר לא יצא מזה.

תודה. לפני שפקידי הממשלה יענו ויסכמו, יש מישהו שביקש ולא קיבל את רשות הדיבור?

ראש מועצה אזורית אלבטוף. אני מברך על המפגש הזה. המפתח הוא בתכנית אב. בלי תכנית אב לתעסוקה – אני לא רוצה לדבר רק על תעשייה אלא גם על תעסוקה – זה לא יצא. אם נדבר כולנו על אזור תעשייה, זה ממש בלתי אפשרי בכל מקום. זה יכול להיות גם אזורי. אני מועצה אזורית, ארבעה ישובים שאפילו אין ביניהם רצף טריטוריאלי. תכנית המתאר אפילו לא לקחה בחשבון בעת אישורה אזורי תעשייה או אזורי מלאכה. ממש לא. למה אני אומר תעסוקה? כי אני יכול לדבר גם על תיירות. אני יכול לדבר על כל מיני דברים אחרים, על חקלאות כאשר גידול בעלי חיים הוא ענף בחקלאות. אבל כשאני מדבר על בקעת בית נטופה, שזה בעצם אלבטוף, השם של המועצה שלנו, הייתה לי ישיבה אחרונה עם ועדה שהקימו ושם אמרו שכאן אסור לי לעשות שום דבר, כאן אסור לך, כאן יש רגישות נופית, כאן אפילו לפרוץ דרך חקלאית אתה לא יכול, שלא לדבר על תמ"א 35 ועל כביש 875 שבעצם אומרים שהוא בארצי אבל הוא חוצה שם ועדיין נמצא. זה מעכב לנו את כל התכניות שלנו.

כשאנחנו מדברים על חלוקת הכנסות, הרי הוקמה ועדת חקירה לחלוקת הכנסות בתקופה של השר גדעון סער ואפילו לא יודעים מה ההמלצות שלה. דיברו על ציפורי, דיברו על גליל תחתון, על קידמת גליל, על כל מיני מקומות, על גב אשכול, על המוביל הארצי אבל שום דבר לא זז עד היום. תודה רבה לכם.

אני מודה לך.

ג'מאל מהמגזר העסקי.

שלום לכולם. אני מנצרת, אני מהמגזר העסקי. כולם דיברו על אזורי תעשייה ואף אחד לא נגע באזור תעשייה ירוק. יש בעיה היום במגזר הערבי. יש הרבה יזמים בהיי-טק ובטכנולוגיה אבל ליזמים יש גם עובדים מהמגזר הערבי. הדבר נחסם מולם כי הם צריכים ללכת רק לתל אביב. אני מציע ללכת ביוזמה ולפחות למצוא מקום אחד או שניים למגזר הערבי שנקרא אזור תעשייה ירוק שיקלוט את התחומים ההיי-טקים וזה התחום שלנו, בוא נגיד תחום של העולם ולא רק של המגזר הערבי. המגזר הערבי היום משגשג בזה מבחינת לימודים ויש לנו בוגרי הטכניון.

תודה. אני מבקש מאמיר רשף ומיגאל צרפתי לסכם ולענות על כמה נקודות. תודה.

ברשותך אדוני היושב ראש, אני מבקש להתייחס רק לנקודה אחת שעלתה כאן פעמים רבות, חלק תמכו בה וחלק התנגדו לה. אני חושב שהרציונל אותו אנחנו צריכים לקדם הוא חלוקת הכנסות באזורי תעשייה גדולים, מה שנקרא מרחבים או משותפים. יכול להיות שזה קשה יותר ויכול להיות שזה לוקח זמן, אבל לטווח הארוך לא יהיו כאן לצערי המון מפעלים בכל ישוב. לכן לייצר אזורי תעשייה גדולים בכל ישוב וישוב, זה בסדר, אפשר לייצר אותם, אפשר להוציא את הכסף הממשלתי ולהוריד את השופלים לקרקע, אבל הכנסה מארנונה לא תיווצר מזה ותעסוקה לא תיווצר מזה. יש ביקוש מוגבל למפעלים וכאשר הביקוש הזה פוגש את ההיצע של הקרקע, זה צריך להיות במצב שהארנונה הנובעת מזה והתעסוקה הנובעת מזה משרתת כמה רשויות יחדיו. לכן זה מה שאנחנו צריכים לכוון אליו.

יש לנו כבר כמה דוגמאות מוצלחות, אם זה אזור תעשייה דלתון, אם זה אזור תעשייה עידן הנגב, אם שוקת שייפתח ואנחנו כבר יודעים שהרשויות הבדואיות יקבלו ממנו כסף והכנסות, בהנחה שיבואו מפעלים. זה המודל שצריך לקחת אותו לעוד אזורים בצפון וזאת הדרך להתקדם בה. עם מה שהתחלנו כבר, עם פינוי המטרדים והאזורים הקטנים יותר, אנחנו נמשיך, אבל האם ההכנסה המסיבית מארנונה אליה משוועים ראשי הרשויות הנוכחים בדיון תגיע מהאזורים האלה – לדעתי לא. בסוף יש כאן תחרות בין אזורי תעשייה מי יקבל את המפעלים. אין היום ביקוש מטורף של מפעלים שרוצים לפתוח מפעלים חדשים או הרחבות.

כל ראשי הרשויות אומרים לך שיש.

לא מפעלים. הם מדברים על בתי מלאכה ועסקים קטנים. אני חושב שזה שיח אחר לגמרי והמענה אליו צריך להיות יותר מצומצם ויותר ממוקד. אלה אזורי מסחר. לא צריך לקרוא להם אזורי תעשייה ולא צריך לפתח עשרות ומאות דונמים. זה לא זה. אפשר לפתח אזור תעשייה צמוד לישוב ערבי ולשים שם מאה ו-150 דונם, השאלה אם יגיעו לשם מפעלים.

אומרים לך שמפעלים עוברים.

ישבתי כל הזמן בשקט ולא הפרעתי.

אנחנו מקשיבים. תמשיך.

בטווח הארוך, אם אנחנו לוקחים את הביקוש של התעשייה – ויושבים כאן נציגי התאחדות התעשיינים – לפתוח מפעלים חדשים במדינת ישראל אל מול היצע הקרקע, הפתרון, כדי שגם רשויות ערביות ייהנו מהכנסות ומתעסוקה הוא פתרון של אזורי תעשייה מרחביים. כבר היום יש לנו עודף היצע של קרקעות לתעשייה אל מול הביקוש. אז מה, נשים עוד פעם כסף וניתן לשופלים לרוץ? נשים עוד בטון? נחבר עוד חשמל ועוד תשתיות מים לעוד אזורי תעשייה? ומה יצא מזה? זה מה שיביא את ההכנסות וזה מה שיביא את התעסוקה? לצערי התשובה היא לא. התשובה צריכה ללכת ולהתמקד – אני לא יודע אם נמצא כאן נציג משרד הפנים אבל שווה להכניס גם אותם לשיח הזה ואנחנו בממשלה מנסים להכניס אותם לשיח הזה – והפתרון נמצא באזורים המשותפים עם חלוקת הכנסות. אם רוצים לדבר על מסחר, על מלאכה ודברים יותר קטנים, אפשר גם לדבר על זה. אני לא יודע אם התעסוקה המסיבית תימצא שם אבל אפשר לדבר על זה. פינוי המטרדים שאנחנו עושים בשנים האחרונות מכוון לזה.

תודה רבה, אמיר. מר צרפתי בבקשה.

קודם כל, נשמעו כאן הרבה דברים חשובים. למעשה אני חוזר לנקודה הראשית שכדי שאנחנו נגיע לאיזשהו מתווה פעולה אמיתי, מעשי וראוי צריך להתגבש עם איזושהי תכנית שבעצם תסייע לנו לדעת מה המקומות הנכונים, מה עיתוי הטיפול ומה אופן הטיפול. יחד עם זאת עד אשר יהיה לנו את הכלי הזה שיוכל לשרת אותנו ברמה היום יומית, יסכימו אתי חבריי ראשי הרשויות הוותיקים אתם אנחנו עובדים הרבה שנים, אני מאמין שהאמת מצויה בפרטים הקטנים ולכן כל רשות שהעלתה כאן דבר, אני מזמין אותה לפגישה נקודתית מסודרת. אגב, הדבר הזה שנקרא אזורי תעשייה לפינוי מטרדים, הוא דבר שכבר תפס איזושהי תאוצה. סתם דוגמה נקודתית קטנה, ראש המועצה של ערערה שעומדים לרשותו 17 מיליון שקלים לפיתוח אזור תעשייה שלו נטו, קיימנו דיון על אפשרות להגדיל אותו. יש כאן הרבה עשייה תוך כדי הדברים. אם נוצר רושם שהמצב הוא הכי גרוע בעולם, אני לא אומר שהוא אידיאלי אבל אני כמנהל היחידה הזו – ושוב, יחסית אני חדש – אשמח לשבת נקודתית ולראות איך מקדמים.

בעוכרינו העובדה שבכל הנושא של חלוקת הכנסות ושותפויות, אין לנו כל כך SAY כי זה דבר שנתון בתחום סמכותו הבלעדית של משרד הפנים. היינו רוצים להיות יותר שותפים בוועדות לחלוקת הכנסות/ועדות גבולות. אני חושב שיש לנו הרבה מאוד מה להגיד שם.

אני מוניתי לאחרונה כנציג שר הכלכלה במועצה הארצית לתכנון ובנייה כחבר מלא וגם שם, ככל שאוכל, אדחף את העניין.

בסך הכול מה שאפשר לטפל, אנחנו נטפל. תודה רבה.

תודה רבה. אני רוצה לקרוא ברשותכם הודעת סיכום אבל לא לפני שאני אודה לעדי גרינפלד, המתרגמת שם למעלה. כל הכבוד. תודה רבה.

בתקווה שבקרוב יהיה תרגום סימולטני בכנסת לערבית.

למשל. היא מתרגמת כי יש כאן נציגים מהשגרירות הבריטית, האמריקאית, היפנית, האיחוד האירופאי, שגרירות גרמניה, קזחסטאן ומצרים. תודה רבה. ברוכים הבאים.

ברשותכם, אני רוצה לסכם.

הוועדה קוראת למשרדי הממשלה להציג תכניות רב שנתיות להקמת אזורי תעסוקה ותעשייה בכל הישובים הערביים.

הוועדה מבקשת ממשרד הכלכלה להעביר אליה בהקדם את הוראת המנכ"ל שעוסקת בהקמת ותקצוב מינהלות אזורי תעשייה וכן טבלה של תקצוב 12 המינהלות שאמורות לקום.

האוצר מתבקש להעביר לוועדה פירוט התקציב לשנת 2016 של מינהל אזורי תעשייה לרבות ההחלטות הקשורות למספר 1539 והחלטת טרכטנברג.

משרד הפנים מתבקש להעביר תכניות מפורטות להקמת אזורי תעשייה, תעסוקה ותעשייה של כל הישובים הערביים ולהצביע על חסמים ופתרונות אפשריים לקידום תכנון והקמת אזורי תעשייה.

משרד הכלכלה מתבקש להעביר לוועדה רשימה של מינהלות אזורי תעשייה מרחביות משותפות ומצב קידום הקמת והפעלת המינהלות.

הוועדה תמשיך לעקוב מול משרדי הממשלה לקבלת כל הפרטים והנתונים שעלו בוועדה.

הוועדה וחברים בה יקיימו ישיבת מעקב נוספת ממוקדת עם משרד הכלכלה, שר הכלכלה ורשות מקרקעי ישראל ומשרד האוצר ונציגי הרשויות הערביות כדי ליישם החלטות ולדחוף לקיום החלטות בשטח.

אנחנו קוראים לאוצר להגדיל את תקציב 2017 ו-2018 שעומד כעת בפני הממשלה. אני אוביל צוות של חברי כנסת בוועדת הכספים שיטפל בנושא.

הוועדה קוראת לקדם חלוקה צודקת של הכנסות מארנונה מאזורי תעשייה לרבות קרן הארנונה הממשלתית.

הוועדה קוראת לאוצר ולמשרד הכלכלה – היום השר כחלון מכהן בשני התפקידים - לקבוע יעד של עשרה אחוזים משטחי התעשייה שייועד לישובים הערביים שלא כמו המצב היום שהוא 3.5 אחוזים בלבד.

אני רוצה להודות לג'עפר ולמרכז מוסאוא ולכל הפעילים הנפלאים של מרכז מוסאוא.

אני חייב תודה אישית לכל ראשי הרשויות והעיריות שהגיעו ממרחקים להשתתף ולהעשיר את הדיון הזה גם בנוכחות שלהם וגם בדברים החשובים שהם אמרו.

אני רוצה להודות לכל אלה שעקבו אחרי הדיון הזה בדף הפייסבוק ושלחו הערות והצעות.

לדיון הזה יהיה המשך.

תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:11.