הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 71

מישיבת הוועדה לפניות הציבור

יום שלישי, כ"ז בתמוז התשע"ו (02 באוגוסט 2016), שעה 14:10

יחס פוגעני בבידוק הביטחוני כלפי האזרחים הערבים, לפי הצעתו של ח"כ יוסף ג'בארין (מס' 4583)

חברי הוועדה: ישראל אייכלר – היו"ר

אוסאמה סעדי

עבדאללה אבו מערוף

יוסף ג'בארין

איימן עודה

יוסף גריף - קצין הכנסת, משמר הכנסת

יהודה פרץ - נצ"מ, המשרד לביטחון פנים, ראש מחלקת מעברים

יוסי טל - סנ"צ, המשרד לביטחון פנים, סגן מפקד עוטף ירושלים

זוהר גפן - רשות שדות התעופה, מנהל חטיבת הביטחון

מעין יעקובוביץ' - עו"ד, חברת אל על נתיבי אוויר לישראל, לשכה משפטית

חיים צור - חברת אל על נתיבי אוויר לישראל, סגר"א ביטחון למבצעים

משה טלמור - חברת ישראייר, סמנכ"ל

עדי שטיין - קרן אברהם, מקדמת מדיניות

אחמד דיבסו - יועץ נדל"ן, עצמאי

איוב אלבאז - פעיל חברתי, תל שבע

אלין חורי - אמנית ואדריכלית, עצמאית

מריה ג'מאל - עו"ד, מנהלת עמותת Humanity Crew

נדים אלנקיב - נהג מונית, עצמאי

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

שלומית אבינח

אביבה תמם, חבר המתרגמים

יחס פוגעני בבידוק הביטחוני כלפי האזרחים הערבים, לפי הצעתו של ח"כ יוסף ג'בארין (מס' 4583)

שלום רב. אנחנו פותחים את הדיון המהיר בוועדה לפניות הציבור על פי הצעתו של חבר הכנסת יוסף ג'בארין. הנושא הוא יחס פוגעני בבידוק הביטחוני כלפי האזרחים הערבים. אז קודם כל אני רוצה לומר – אַרְחִיב לַה זַ'אנָה שַקַאוָוה אֵל ג'וּמוּהוּר – ברוכים הבאים לוועדה לפניות הציבור. היה כבר דיון לפני שנתיים וחצי בעניין הזה בוועדה שלנו בא' באדר תשע"ד, 3 במרץ 2014, ויש הרבה בעיות.

אני רוצה לספר לכם סיפור – אחרי שנפלו מגדלי התאומים בניו יורק, ובשנה אולי שאחרי זה הגעתי לארצות הברית ואמרו לי לעשות דברים, שבעולם החופשי שהיה לפני זה לא היה דבר כזה – להוריד נעליים, להוריד חגורה, ואתם יודעים, את כל מה שעוברים. אמרתי לבודק האמריקאי בכעס – 'בן לאדן ניצח את חופש התנועה בעולם' – ''What do you say? My English is not so good. יצאתי מזה בשלום. ואמרתי, שעצם העובדה שפעולות טרור יכולות לגרום לכל כך הרבה מאות מיליוני ומיליארדי אנשים לכל כך הרבה מגבלות בחופש התנועה, זה החזרת העולם מאה שנים אחורה. כי חשבנו שאנחנו חיים כבר בעולם חופשי, שכל אחד יכול לנסוע ולחזור, בפרט לגבי חופש התנועה וחופש התחבורה. לאט לאט השתכללו המכשירים כדי לאפשר מצד אחד את מה שכולנו רוצים, אני חושב שאין אדם אחד שרוצה לעלות על המטוס מבלי להיות בטוח שאין שום פצצה כזאת או אחרת על המטוס; אבל מכאן ועד שמירה על כבוד האדם זה הרף שבו צריך ללכת ולתמרן כל הזמן.

אנחנו פנינו לרשות שדות התעופה ואנחנו נדבר תיכף על הנתונים שהם העבירו לנו, אבל דבר ראשון אני רוצה לתת את זכות הדיבור ליוזם ההצעה, חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה, תפאדל.

טוב, תודה ליושב ראש על ההיענות המהירה לבקשה שלנו לקיים את הדיון. האמת היא, שהדיון מוכר. אבל זה שהוא מוכר לא מפחית לא מהחשיבות שלו וגם לא מהכאב שהוא מעורר. אני אומר 'מכאב' גם בתור מי שחווה את הבידוקים הללו. עכשיו אולי לא, כחבר כנסת, אבל חוויתי את זה גם כסטודנט, כצעיר, ותאמינו או שלא תאמינו, גם כמרצה למשפטים.

מאחר שמדובר במציאות שכמעט כל אזרח ערבי נתקל בה בצורה כזו או אחרת, כשהמציאות הזו בעצם מזכירה לו בנקודות המעבר שהוא אינו אזרח שווה במדינת ישראל. שהוא אינו אזרח שווה. הוא אזרח סוג ב' או סוג ג'. ולמרות כל השיח וכל הביקורת שהיו סביב הנושא הזה בשנים האחרונות, לרבות התדיינות בבית המשפט, לא זכינו באמת לשינוי משמעותי.

בהתדיינות האחרונה בפני בית המשפט, שהייתה מטעם האגודה לזכויות האזרח, הרשויות טענו שבגלל המכשור המתקדם הנושא הזה כבר מאחורינו. זאת אומרת, שהמכשור המתקדם פשוט עכשיו עוקף את כל הבידוק הזה, ולכן כאילו שהבעיה נפתרה. בפועל זה לקח כמה חודשים עם הצבת המכשור הזה, ואנחנו רואים שהתופעה חזרה על עצמה – נוסעים שלא מורשים לעלות לטיסה ספציפית, נוסעים שמורשים לעלות אבל בלי ציוד מסוים, כינור במקרה מסוים, אבל לא רק זה, נוסעים שלוקחים אותם הצידה ופשוט מפשיטים אותם, ובידוק ביטחוני משפיל, ופשוט סיפורים שלא נגמרים – אנחנו בטח נשמע עכשיו את הסיפורים האישיים של האנשים.

אני אסיים ואומר, כי חשוב לשמוע את המתלוננים, זה אולי יכול להישמע לחלק מכם שלא עבר את החוויה הזו משהו לא כל כך משמעותי, זוטרי, שצריך אולי לסבול אותו, או שזה עוד מקרה ועוד מקרה. עבור האנשים הספציפיים, וכפי שאמרתי, אני הייתי פעם אחד מהם, זו חוויה מאוד קשה – זו חוויה מאוד קשה מבחינת ההשפלה, מבחינת התחושה שזה יחס לא הוגן, יחס מפלה, יחס גזעני, והחוויה הזאת כמעט נשארת לכל החיים. אני עדיין זוכר חוויות שהיו לפני עשרים שנה.

ורק אנקדוטה אחת, כבוד היושב ראש, פעם אחת לפני אולי חמש עשרה שנים, הגעתי באיחור לטיסה עם שלושה צעירים ערבים. וכדי לא לפספס אותה וכך אולי לפספס את החופש שהיה לנו, פשוט ניגשנו ישירות לבידוק הביטחוני ואמרנו להם – 'אנחנו שלושה צעירים ערבים, נוסעים ביחד, ואנחנו בטוחים שיש לכם מה לטפל בנו, אז בואו נחסוך את הזמן'. ולהפתעתנו, או שלא להפתעתנו, אמרו – 'בסדר, תבואו איתנו', וכך גם חסכנו את התור הארוך שהיה שם. אפשר לחייך, אפשר להגיד עד כמה זה חלק מהמציאות שלנו. אני עוד אתייחס אל הדברים אחרי שנשמע גם את המתלוננים, אבל גם את האחראים ברשויות השונות.

תודה רבה, חבר הכנסת ג'בארין. המנהג אצלנו בוועדה לפניות הציבור, שהראשונים הם הפונים. יש לנו פונים, הגברת אלין חורי, אמא שמייצגת את בנה. בבקשה.

אני האמא של הכנר הישאם חורי. למעשה אני אמא של שני כנרים. הבן שלי הוא כנר במקצועו, בוגר האקדמיה של זובין מהטה בתל אביב, ועכשיו הוא לומד באקדמיה של דניאל ברנבוים ואדוארד סעיד. הכרטיס שנרכש עבורו הוא מטעם האקדמיה של ברנבוים-סעיד. הבן שלי עבר התעמרות בשדה התעופה שונפלד בברלין, כשהוא חזר מברלין לארץ לצורך חתונה של אחיינית של בעלי – לא נתנו לו לעבור שיקוף לכינור שלו. אנחנו מוכנים לכל בדיקה שהיא, אין לנו בעיה עם בדיקות, אפילו שתפשיטו אותנו. נכון שזה משפיל, אבל שיעבור בדיקה ראשונית כלשהי. הוא הגיע שעה וחצי לפני הטיסה, שעה וחצי תחקרו אותו, אבל – 'אסור לך להעלות את כבודת היד שלך על המטוס, לא את התיק האישי שלך ולא את הכינור, את הכינור תשים בבטן המטוס'. בעולם כולו אין כנר שיוצא בלי כלי הנגינה שלו, כנראה בחברת אל על - - -

זה חלק מגופו.

זהו, אם זה לא אשתו. וכינור זה שפת השלום, זה לא סכינים או מטען נפץ. תבדקו, דיבר איתם הרבה והרבה, אמרו לו – 'אין, אלה ההוראות מלמעלה, אתה לא עובר שיקוף, הכינור שלך לא עובר שיקוף'. זה מה שמדאיג בסיפור של הישאם – מה, רצו לעשות לו אפיון פרופיל? הם לא יכולים לעשות לו אפיון פרופיל. הוא נוסע בכבוד בכל חברות התעופה שבעולם, ואנחנו לא בוחרים לנסוע אל על, אבל האקדמיה בחרה בשבילו. אני יושבת פה, והצלילים שלו מהדהדים בארגנטינה עם דניאל ברנבוים, אז איך אתם מסבירים את ההתנפלות הזאת, את ההתעמרות הזאת על הבן שלי? את אפיון הפרופיל שלו? בגלל שקוראים לו הישאם חורי?

זה אולי בגלל ברנבוים.

בסדר, אז זהו, בגלל ברנבוים.

אני רוצה לשאול שאלה טכנית – למה הכינור לא יכול לעבור שיקוף?

תשאל את אל על. אתה שואל אותי? בתור מה? תשאל את אל על, אל תשאל אותי.

בסדר, אני אשאל את אל על.

את ה-UP של אל על.

לא נתנו הסבר.

בסדר. אני שמעתי. יש פה עורכת דין מריה ג'מאל מאל על?

לא, היא נפגעת אל על.

נפגעת אל על?

נפגעת אל על.

מי נמצא פה מטעם אל על? פשוט לגבי הכינור.

אל על פה.

תיכף תשיבו יותר כללי, אבל פה העניין של הכינור, אני רוצה להבין – יש בעיה לעשות שיקוף לכינור?

אין בעיה לעשות שיקוף לכינור. אני לא יודע מה - - -

שני החברים שלו יום לפני עברו באל על, ב-UP של אל על, עם הכינור על המטוס. הבן שלי ישר הגיע ארצה, והוא הגיע לשדה - - -

אין בעיה טכנית לבדוק את הכינור?

אין בעיה טכנית. אז מה הבעיה?

אין לי מושג.

בסדר.

אתה נציג אל על, תענה לי, בבקשה.

לא, הוא יענה אחר כך על כל השאלות, רציתי משהו טכני. אני הבנתי עכשיו שאפשר היה להעביר לשיקוף את הכינור.

כן.

לא זאת הסיבה. הגברת מריה ג'מאל.

רגע, אבל מה זה 'אני לא יודע'?

הוא תיכף יענה.

הוא נציג, אתה נציג - - -

לא, אנחנו מביאים את הפונים, אחרי זה חברי הכנסת, ואחרי זה הרשויות צריכות להשיב.

אוקיי. אתה רוצה לשמוע את כל האנשים?

כן.

חבר הכנסת ג'בארין, לצורך הפרוטוקול – רק הפנייה של מריה ג'מאל הועברה לאל על אתמול.

נכון.

שאר הפניות לא הועברו.

לא, הבן שלי העביר פנייה לאל על, והוא גם כן - - -

בטרם הדיון. בטרם הדיון.

אהה, כן.

זה בכתב, אז אני לצורך הפרוטוקול - - -

אבל יש להם את הפניות של האנשים, שלא דרך הוועדה, סליחה.

לא דרך הוועדה.

סליחה, אנחנו יודעים על בעיה ספציפית. הבעיה ספציפית.

מבחינתי, בדיוק - - -

לצורך הפרוטוקול אני מדייקת.

כן, גם, גם.

טוב שאמרת את זה לפרוטוקול. אבל העניין שאנחנו – הוועדה לפניות הציבור – צריכים לדבר על הבעיה.

נכון.

היא רק משקפת בעיה אחת. לא כל אחד הוא עוזר של ברנבוים. תארי לעצמך מה שעוברים אחרים. הרבה יותר קשה בטח.

סליחה שאני אומרת, בעלי הוא פרופסור ברפואה בקרדיולוגיה ילדים, ואני חושבת שהשב"כ יודע על איזה צד הוא ישן. אז אם למשפחה שלי עושים כזה דבר - - -

אז אני אומר, בדיוק, קל וחומר.

תאר לעצמך מה עושים לאנשים קצת יותר פשוטים.

זה נושא הדיון. עורכת דין מריה ג'מאל.

כן, שלום. אני נוסעת די הרבה מטעם העבודה שלי. אני מנהלת ארגון סיוע הומניטארי, ונסעתי כעשר פעמים מתחילת השנה ליוון, לאיפה שאנחנו עובדים. אף פעם לא קרה לי מקרה כזה, חוץ מהפעם ההיא עם אל על. הטיסה שלי הייתה אמורה להיות עם Turkish Airlines מאיסטנבול, והתבטלה עקב האירועים שהיו לפני שבועיים. Turkish Airlines קנתה לי כרטיס טיסה למחרת עם אל על. נסעתי מסלוניקי לאתונה דרך Aegean, חברה יוונית, ואז בסלוניקי, אחרי שכבר עברתי את הבידוק הביטחוני, את השיקוף ואת הכל, בדקו את כבודת היד שלי, נכנסתי לצ'ק-אין לפני שעושים את הבורדינג, הייתי שם שעה לפני, וקראו בשם שלי במיקרופון. נדהמתי שקראו לי. הלכתי לשאול מה העניין, התחילו לתשאל אותי. במשך כחצי שעה תשאלו אותי, כאשר השאלה הראשונה הייתה – מה זה שם המשפחה שלך, ג'מאל, ואיפה שירתי בצבא, ואם שירתי בצבא. ומשם התחיל כל הבידוק והתשאול הגזעני שיש, שקורה די הרבה.

אני רק רוצה לציין, שיש לנו יותר ממאה מתנדבים שנסעו בחצי השנה האחרונה, ואנחנו באופן מכוון בוחרים שלא לנסוע עם אל על בגלל המדיניות הגזענית שלהם. לי לא הייתה לי ברירה, אלא לנסוע איתם.

לאחר שעברתי את התשאול הביטחוני הזה, עברתי מקצין לקצין, ביקשו ממני להתלוות לחדר למטה לבידוק ידני.

כן, יש פה פרטים, שאני מעדיף להמשיך הלאה.

אוקיי.

זה בסדר? זה מובן. זאת אומרת, לא עשו לך כמו שצריך לעשות, כשמכבדים בן אדם.

נכון.

מה נהייה בסוף? עלית בסוף על הטיסה?

לא. סירבתי לעבור את הבידוק הביטחוני כשנתבקשתי להוריד - - -

כן, אני מכבד אותך, לכן אני אומר שאני הולך הלאה.

בסדר. אז סירבתי לעבור את הבידוק הזה.

הוא רוצה לחסוך ממך את התיאור.

בדיוק. כן.

סירבתי לעבור את הבידוק והם סירבו לעלות אותי על הטיסה.

אז על איזו טיסה עלית?

הם קנו לי טיסה אחרי חמש שעות, של Aegean.

שאלה אחת – האם זה רק באל על או בנתב"ג בכלל?

באופן מוחלט באל על, כן.

זאת אומרת, גם בנתב"ג בחברות אחרות יש פחות בידוקים?

אני תמיד נוסעת עם חברות מחו"ל, ואף פעם לא עברתי מקרה כזה.

כן, כן.

בתוך נתב"ג.

גם אף אחד מתוך כל מאה המתנדבים שלנו לא עבר מקרה כזה.

כן. יש עוד פונים שפנו, שלומית?

יש.

כן, יש לך עוד שני פונים, רשמתי לך את השם שלהם.

אהה, הנה – איוב אלבאז ואחמד דיבסו. כן, בבקשה.

טוב, אני רשמתי מכתב על דף וחצי, אני אקריא אותו בפני כולם: "גבירותיי ורבותיי, שלום רב לכולם. לי קוראים איוב אלבאז, תושב היישוב תל שבע בדרום, נשוי ואב לשלושה ילדים. את גיל הנעורים חלקתי עם שכניי מהיישוב עומר, אשר למדתי בו במקיף, ובמהלך גיל הנעורים והנוער שיחקתי כדורגל בשורותיה של הפועל באר שבע. כיום אני עובד במפעל סוגת לייצור הסוכר, ואני תושב ערבי שחי במדינת ישראל. וליתר דיוק, מדינת היהודים. רוצה להרגיש שייך ושווה" - - -

אזרח. לא תושב.

אזרח. "רוצה להרגיש שייך ושווה בתוך המדינה, אך לצערי המציאות מתפוצצת לי כל פעם בפנים מחדש. והפעם בטיסת אל על, חברת התעופה הלאומית של ישראל. אהה, סליחה, טעיתי, מדינת היהודים. כל פעם מסע ההשפלה הזה חוזר על עצמו והמדינה דואגת להזכיר לאזרחיה הערבים שהם תושבים ממדרגה שנייה, או ליתר דיוק סוג ב'. אבל אחרי דו"ח ביטון אני חושב שאנחנו, או אני, בדרגה מאוד נמוכה, כי אנחנו ממש בתחתית הסולם לפי הדירוג של המדינה".

יש מישהו יותר נמוך, אבל אני לא רוצה לדבר עכשיו על זה.

אוקיי. "הגעתי למסקנה שלא קל להיות ערבי ונושא שם וחזות ערבית. לפני ששואלים אותך, אתה איום פוטנציאלי על ביטחון המדינה. כשרציתי לעלות למטוס עברתי המון השפלות, עיכובים, תשאולים והמתנות בכל עמדה שעברתי. כשהגעתי לשדה התעופה של הספרדים עברתי בידוק, אך היה עליי לעבור עוד בידוק של חברת אל על".

זאת אומרת, מספרד לישראל?

בדיוק. אני הייתי בספרד, עברתי בידוק של הספרדים, "אך היה עליי לעבור עוד בידוק של חברת אל על. ולא די בכך, אחרי שסיימתי את הבידוק עוכבתי עד לרגע ההמראה ביחד עם עוד עשרה ערבים, שבסך הכל טסו לראות את משחק הסופר קלאסיקו הידוע והמפורסם".

לי זה לא ידוע, אבל זה בסדר.

"הועלינו למטוס בליווי המאבטחים. 'מה עשינו? אנחנו אזרחים במדינה, ומגיעות לנו זכויות כמו כולם' – אמרנו לכוחות הביטחון. 'זה מה שיש, ואם לא מתאים לכם – אל תעלו באל על יותר'. זו הייתה תשובתו של מנהל האגף שם. במהלך הטיסה נודע לי שהמזוודה שלי" - - -

רגע, רגע, אני רוצה להבין, היה מאבטח שליווה אתכם עד למטוס?

הוא אפילו מסר את הדרכונים לדיילים, לא אנחנו. ודרך אגב, אנחנו היינו - - -

זה מה שנקרא בכדורסל שמירה אישית.

כן. היינו 12 אנשים, ואף אחד לא מכיר את השני.

יש מעט מאוד נושאים שאתם יכולים להפתיע אותי, אבל אל תבואו עם כדורגל, כי אני לא יודע.

אוקיי. כדורסל.

"במהלך הטיסה נודע לי שהמזוודה שלי נשאר במדריד, כי לא הספיקו לבדוק אותה. לילדיי לא יכולתי לתת הסברים לסיבה שחזרתי אליהם בלי מתנות ולא רציתי לשתף אותם במציאות הקשה שאני חי בה".

תסביר לי עוד פעם את העניין של המתנות – מה הבעיה, להעביר את המתנות - - -

המזוודה נשאר במדריד.

למה?

לא הספיקו לבדוק אותה.

חיכו למתנות שיגיעו מחו"ל.

כן, אבל למה לא העבירו לו את המזוודה?

לא הספיקו לבדוק. התשובה שלהם הייתה - - -

כמה זמן הגעת לפני הטיסה?

שלוש שעות.

שלוש שעות, ולא הספיקו לבדוק?

הם טענו שלא הספיקו. ביקשתי מהדיילת שתביא לי את הרשימה, שאולי היא טעתה בשם שלי, וכשהיא הביאה את הרשימה של האנשים שהמזוודות שלהם לא עלו – כולם היו ערבים. צילמתי את הרשימה הזאת, יש לי תמונה שלה. "ולא רציתי לשתף את הילדים במציאות הקשה שאני חי בה, רק משום שקוראים לי איוב הערבי. אני פונה לראש הממשלה, לשרים ולפקידים בכל משרות המדינות" - - -

אתה איוב, צריך לסבול קצת. זה השם.

בגלל איוב?

בטח. איוב.

"הגיע הזמן שתתייחסו אלינו בצורה יותר נורמאלית. הגיע הזמן שתפנימו שאנחנו אזרחים במדינה, גם אם היא מדינת היהודים. הגיע הזמן שתתנו לנו להרגיש שייכים ולהושיט יד לדו קיום. מקרים כאלה רק מרחיקים אותנו מהמדינה. מדינת ישראל היא מדינה מתוקנת ויש לה חוקי יסוד שנועדו לשמור עליה ועל אזרחיה. במקרה שלי, חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, לא כובד. עוכבתי והושפלתי עם עוד עשרה ערבים ללא שום סיבה מוצדקת. עם שעבר שואה ורדיפה" - - -

אולי הם חשבו שאתם מ"לה פמיליה".

אז אתה מכיר כדורגל.

רק זה מה שאני יודע בכדורגל.

"עם שעבר שואה ורדיפה בתור מיעוט באירופה מצופה ממנו שינהג למיעוט שנמצא במדינה בצורה יותר טובה וחיובית. כי פשוט, אדוני ראש הממשלה, אתה התנסית במה זה להיות מיעוט באירופה. קראת לנו לפני שבוע להשתלב בחברה הישראלית, ואני בשם כולם קורא לך שהיוזמה תבוא מהממשלה בהתייחסות אלינו, בכדי שנרגיש שייכים ונוכל להשתלב. אני מקווה מאוד שדבריי יפלו על אוזן קשבת, כדי שנצליח לבנות כאן עתיד ומשותף ובריא לילדינו בתוך המרחב ששייך גם למיעוט במדינה".

כל הכבוד. אני נתתי לך להקריא את כל המכתב כי זה מאוד חשוב להישמע, וכל מה שהערתי רק היה כדי להוריד את המתח הגדול, כי אני מבין את התחושה שלכם. יש עוד אזרחים שחשים בכל מיני מקומות את מה שאתה מרגיש. אבל העניין הזה של המזוודה אני חושב שצריך מאוד מאוד לברר ואת כל היחס. ברור שהאינטרס הראשוני – איך אתה קורא לזה, מדינת היהודים? – זה שהערבים ירגישו בה בנוח.

בדיוק.

כי אם הערבים לא ירגישו בנוח, היהודים לא ירגישו בנוח. אנחנו כולנו על אדמה אחת, כולנו בני אברהם, וכולנו מבינים שצריך בידוקים ביטחוניים, עד קצה האחרון, כולל הדבר המשפיל של הוצאת חגורות, מכנסיים ונעליים.

אני רוצה לספר לכם, שהיה ראש ממשלה לשעבר בישראל, זה פורסם בתקשורת אז אני יכול להגיד את שמו, אהוד ברק, והוא, תאר לעצמך, שאהוד ברק, באיזו קומה הוא גר? היה צריך להוריד את הנעליים בניו יורק, והוא סירב, והיו שם כמה בודקים אמריקאיים, ואמרו – 'prime minister לשעבר' – לא עזר לו שום דבר. אפילו הנשיא לא היה עוזר לו, כי אז הייתה הוראה שמוציאים את הנעליים. הוא לא הבין למה הוא צריך להוציא את הנעליים. זאת אומרת, את זה אנחנו מבינים כולנו, וגם לי הרבה פעמים אמרו להוציא את הנעליים. הייתי פעם במשלחת עם חברי כנסת, והיה חבר כנסת איתי שאמרו לו להוציא את החגורה, אמרתי לו – 'סליחה, אתה חבר כנסת, תגיד להם'. אז הוא אמר – 'עד שאני אסביר להם, ועד שהם יקראו לקצינים, בוא כבר נוריד את החגורה וגמרנו'. זאת אומרת, יש בעיה לכל האזרחים. אבל אסור שתהיה אפליה בין אזרח A לאזרח B. זה ברור. כל מה שקורה לכולם, צריך לקרות לכולם.

כבוד היושב ראש, אני רק רוצה להגיד לך, שכשהיו האירועים של September Eleven, ב-2001 אני הייתי בארצות הברית, וטסתי שלושה שבועות אחרי האירועים הללו, שלושה שבועות, האבק עדיין היה בניו יורק, ושם היו בדיקות ביטחוניות מאוד קפדניות, אבל זה היה לכל הנוסעים. ואם זה היה לכל הנוסעים, אף אחד לא התלונן.

זה נכון.

כלומר, ברגע שמקיימים את זה בלי אפליה, בלי לפגוע בקבוצה מסוימת של אנשים, אז כולם קיבלו את זה בהבנה.

אני חייב לציין משהו קטן – קודם כל, אני ניסיתי להימנע מלטוס עם אל על, כי אני מכיר את ההתנהלות שלהם. היום כל הציבור הערבי בישראל מחפש חברות זרות, ואני חושב שזה גם פוגע בכלכלה.

כן, כן, ברור, ברור.

הרי האינטרס פה לא - - -

האינטרס הוא של כולנו.

של כולם.

חבר הכנסת איימן עודה.

כן, אדוני היושב ראש אייכלר הנכבד, יוזם הדיון, חברי חבר הכנסת יוסף ג'בארין, חבר הכנסת אוסמאה סעדי, נציגי אל על, רשות שדה התעופה, משטרה, ואלין, מריה, איוב, אהלן וסהלן. במשך תקופה כל הסיפור של זהויות כל כך עניין אותי – מה זה זהות. אחד הממדים החשובים של זהות הוא כאשר היא נפגשת עם המנוגד. כלומר, בן אדם חילוני מגיע למקום פונדמנטליסטי כזה, אז הוא מרגיש בחילוניות שלו; ערבי שנוסע לירדן מרגיש שהוא אזרח ישראלי, בגלל שהוא נמצא במקום אחר. המקום שבו האזרח הערבי הכי מרגיש שהוא ערבי זה שדה התעופה בן גוריון, כי זהו המקום שבו הוא מתבלט בזהות הלאומית שלו.

את הדבר הזה חייבים להפסיק לאלתר, מטעמים מאוד אובייקטיבים, בין היתר עם התפיסה הביטחונית הקלאסית – כולם יודעים איך מחפשים ואיך גם יכולים לבדוק בלי להשפיל. אתם יודעים שחלק גדול מהמזוודות למשל שנכנסות בצורה כל כך חופשית, בסוף מגיעות למטה, לוקחים קבוצה מהמזוודות, בודקים לבד. כולם יודעים שאפשר לבדוק בלי להשפיל את האנשים. לכן הממד הזה של ההשפלה הוא ממד מאוד פוגעני.

ואני חושב – מה אנחנו יכולים לעשות? דיברו על זה במשך שנים, ופה, בוועדות בכנסת, וגם בישיבה הזו, ונצא אחרי זה – ומה ישתנה? האם מישהו חושב שהוא ייצא מפה ויגיד – אנחנו חייבים להחליף את הנהלים? או שיהיה עוד דיון ונמשיך?

לא, יש השפעה בדיונים, כולל בנושא הזה. אני פעם הייתי חבר בוועדת הכלכלה ונסענו יחד עם חברי כנסת ערבים וראינו את הסידורים החדשים שאתה מדבר עליהם, והיה שיפור גדול מאוד.

האם זה מספיק? האם צריך להפגין שם חצי שעה, שעה, ולחזור הביתה, ולהגיד – עשינו את מה שצריך, לשים וי ולצאת? האם זה באמת ישנה? או שאולי צריך לפנות לעולם ולהגיד – זו חברה שנמצאת בכל מקום בעולם, אל על, וטוב להיאבק, לתייג אותה כחברה גזענית מול כל העולם, לפנות לכל מדינה ומדינה, לפנות לאזרחים בכל העולם, להגיד להם – החברה הזו משפילה 20 אחוז מכלל האוכלוסייה. כנראה שאמרתי משהו רגיש, משהו שנתפס ואפילו יש בו ממד חתרני כזה או אחר.

לא חתרני, אתה רוצה לעשות לאל על מה שהם עושים לך.

זה מאוד מאוד חשוב מה שאמרת.

לא, אז לכן בוא נעשה שאל על לא תעשה את זה.

רק רגע. כן, בדיוק, בדיוק, זו הגישה. בדיוק זו הגישה.

כי הדבר האחרון שאני חושב שצריך לעשות זה שאני כיהודי שנוסע עם אל על, יסמנו אותי. זה לא הפיתרון.

זה מה שלאיוב אמרו – 'אם לא מוצא חן בעיניך, אל תטוס עם אל על'.

'אל תעלה יותר עם אל על', אמרו לי.

אמרו את זה גם לאנשים שרצו להתפלל פעם.

אני חושב שאנחנו, האזרחים פה, צריכים למצות את כל המאבק שלנו האזרחי פה בתוך המדינה. כאשר אנחנו נכשלים, מה אנחנו צריכים לעשות? אז נכשלנו, מולכם אנחנו נכשלנו, מה אנחנו צריכים לעשות? ואנחנו חושבים שכל התפיסות של BDS ואחרות הן משתלמות. הן פוגעות, הן משחירות את פניה של חברה זו או אחרת. אז אולי זוהי הדרך. אז תגידו לנו, בבקשה, יש לכם תוכנית מסוימת? אתם אומרים לנו – תשמעו, עשינו את זה, ועכשיו אנחנו רוצים לעשות משהו אחר, בשביל שהמאבק יהיה אזרחי, ואך ורק אזרחי, ובתוך המדינה, ולא לצאת מחוץ למדינה? חשוב לנו לשמוע מכם. תודה.

תודה רבה. השאלה אם אתם רוצים שנדבר שוב עם חברי הכנסת או שרוצים לשמוע תשובה?

אני חייב ללכת להצבעות בוועדת חוקה.

אבל עבדאללה מוותר?

לא מוותר, אני נותן לו לפניי, אבל אני אחר כך אדבר, אחרי הנציגים.

יש עוד פונה אחד.

רגע, אבל יורשה לאוסאמה לדבר. חבר הכנסת אוסאמה.

כן. אדוני היושב ראש, אורחים נכבדים, אהלן וסהלן, חברי יוסף ג'בארין שיזם את הדיון הזה ומציף את הבעיה בחריפותה עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, וזו בעיה באמת כאובה וכואבת לכל האוכלוסייה הערבית, וזה לא רק אל על. אני אומר – זה לא רק אל על. הבעיה מתחילה כשאתה מגיע לנמל התעופה, בכניסה, בשער, ואנחנו כולנו נכווינו מהעניין הזה, כשאתה מגיע לשער עומד בחור או עומדת בחורה, שכנראה כבר יש להם השכלה ומיומנות, ישר מזהים – 'תפנה ימינה, תעצור, תכבה את הרכב, תכבה את המנוע, תוריד את הקול, תעבור'. עוד לא הגעת. ואפילו כשאתה אומר להם – 'אני לא טס, אני רק אוסף מישהו' – אתה חייב לעבור את ההשפלה הזאת כבר בכניסה.

אני לפני שבוע נסעתי לשם, עיכבו אותי, הייתי עם אשתי ועם הילדים, ואחת מהבנות הייתה צריכה לטוס למדריד, ולקח לנו עשר דקות, ואני מראה לה את התעודה, תעודת חבר כנסת, והיא אומרת לי – 'את התעודה של האישה תפתח, התעודות של הילדים'. לקח לי חמש, שש דקות. ואני מראה לה – חבר כנסת. בסדר, עברנו. אחרי זה הורדתי אותם, הלכתי לחנייה, ואז אני חוזר על מנת ללוות אותם פנימה, ואז גם עוד פעם המאבטחים האלה שעומדים – 'אפשר תעודת זהות, בבקשה?' – אני נותן את תעודת חבר כנסת, ואז היא אומרת לי – 'אתה יכול לעבור בידוק ביטחוני במגנומטר הזה?' אני אומר לה – 'אבל אני חבר כנסת במקרה'. היא אומרת לי – 'לא משנה, אתה חייב לעבור בידוק ביטחוני'. אמרתי לה – 'אני חבר כנסת, ואסור בידוק ביטחוני. אם יש משהו, בבקשה'. ולא היה לי תיק, לא היה לי כלום.

אני חושב שגם אותי מעבירים את המגנומטר.

את המגנומטר?

כן.

אז היא אומרת לי – 'רק דיפלומטים פטורים מהמגנומטר'. אמרתי – 'מה, אנחנו לא דיפלומטים? אנחנו חברי כנסת'.

זה מה שאנחנו נצטרך לפתור פה בכנסת.

בדיוק. אז אני אומר – אם לנו - - -

אבל גם אותי מעבירים - - -

עם דרכון דיפלומטי לא עוברים.

אבל אני לא טס. לא טסתי. אני נכנס ואני מראה תעודת חבר כנסת ואני צריך לעבור בידוק ביטחוני? אם היו מחפשים בתיק וזה, בסדר, אבל אני צריך לעבור בידוק?

זה בידוק בכניסה לנתב"ג? איפה זה בדיוק?

בכניסה לאולם, כן.

בכניסה לאולמות. לפני שאתה נכנס לאולמות.

לפני שאתה נכנס למעליות, זה בכניסה, מתחת ל - - -

חבר כנסת אמור לעבור דבר כזה? בטח שלא.

נו, אז אני אומר, אז אני התווכחתי איתה, היא אומרת לי – 'בסדר, אבל שתדע לך, אני יכולתי להעביר אותך בידוק ביטחוני'.

אבל איפה יש שם מגנומטר?

יש שם.

יש. לפני שאתה נכנס לאולמות.

ממש בכניסה.

לפני האולמות.

לפני האולמות. עומדים שם.

זה דבר חדש יחסית?

לא, לא, הם יכולים לבקש.

לא, לא, כמה שנים. כמה שנים.

הם בררנים, אתה מבין? הם בררנים.

בוחרים באנשים, מבקשים, כן, כן.

מסתכלים ותמיד יודעים את מי בוחרים. לכן אני אומר, אם אני כחבר כנסת עובר את המשאות האלה, אז מה יגידו האזרחים הפשוטים?

אזובי הקיר.

אזובי הקיר. ולכן באמת, וכולנו שמענו על המקרה, אני בטוח שחברי יוסף דיבר על סמאר קופטי שבאמת אך לפני ימים הושפלה, והיא בסוף נאלצה לעלות למטוס בלי התיק שלה, בלי כל הדברים הפרטיים שלה. עד מתי נמשיך לסבול ולסבול? די, די, נו, באמת, הגיע הזמן. עכשיו, למשל, המטענים האלה, אז זה לא שהכל שחור, עשו את הבידוק של המטענים האלה - - -

כן, זה שיפור גדול.

שאתה שם, אז הם בודקים מתחת. לא משנה, בחדרים האלה – שיבדקו. אבל זה היה משפיל כל כך, שהיו פותחים את המזוודות, והיו מפזרים את הכל. אז אנחנו אומרים – יש דברים חיוביים. צריך גם בעניין הזה של הבידוק. אנחנו יודעים שיש מצב ביטחוני, ויש את כל הדברים האלה, אבל כאשר זה רק נגד אוכלוסייה אחת, אז ברור שהשם הנכון והיחיד לזה זה גזענות, ותו לא.

אני רוצה להודות לחבר הכנסת אוסאמה סעדי, חבר הוועדה שלנו. חבר הכנסת דוקטור עבדאללה אבו מערוף.

אני הולך להצבעות, ברשותכם, בבקשה.

טוב.

אפשר היה עוד לוותר ולשמוע את נציגי אל על.

אני חשבתי גם, אולי תענה אחרי זה.

כן.

אני רוצה לבקש מהאחרים - - -

יש עוד מתלונן אחד.

יש עוד פונה.

בסדר, אנחנו מתקדמים. אתם יודעים מה? אתה רוצה לתת לעוד פונה?

כן, כן.

מי זה הפונה?

אחמד דיבסו.

אני.

אתה. יש משהו שעוד לא אמרו פה, שאתה רוצה להוסיף?

כן.

בבקשה, אחמד דיבסו.

נסענו אני ושלושה חברים לרומניה לטיול. בדרך חזרה כמובן הגענו לשדה תעופה שלוש שעות לפני, עברנו את הבידוק הסטנדרטי, נכנסנו למסע שופינג בדיוטי פרי, ואחרי זה הלכנו לשבת בבית קפה. הגענו לבית הקפה, פתאום הגיע נציג של ישראייר, אומר לנו – 'חברים, אתם חייבים להגיע איתי'. זה היה כמובן שעה לפני העלייה למטוס, לקחו אותנו לבדיקות, התחילו להפשיט אותנו, ואחרי זה שמו אותנו בחדר צדדי. פתאום אנחנו קולטים שזה לא רק אנחנו, שזה רשימה של כל הערבים שהיו בטיסה. אשכרה הייתה רשימה וסימנו אותם, אחד-אחד, סימנו את כל האנשים שבאים. פתאום שמו אותנו, עשרה חבר'ה ערבים - - -

אז כולכם בחדר?

בחדר, כן, ואין אפשרות לצאת. אתה רוצה לצאת להתפנות? אין.

בליווי מאבטח.

אתה רוצה ללכת לעשן? אתה חייב שוב לעבור את אותו סיוט, את אותם חיפושים. אפילו את המתנות פתחו, את הבושם.

זה חדש.

עכשיו קנינו אותו מהדיוטי פרי, איך אתם פותחים אותו? פתחו אותו. אם אתם לא נותנים לנו - - -

מתי זה היה?

זה היה לפני חודש, ב-16 לחודש. וכמובן, אחד האנשים רצה לצלם את כל הסיוט והסבל שאנחנו עוברים, אז הנציג של ישראייר הזמין איש ביטחון רומני, והוא התחיל לדבר איתנו ברומנית, וזה היה בקטע של איום, הוא אומר לנו – 'אם אתם מצלמים, אז יש חוק ברומניה שאומר שאם אתם מצלמים אז זה כלא, מכניסים אתכם לכלא, אסור לצלם ברומניה'.

בשדה תעופה?

כן. ולמרות זה צילמנו.

בשדה תעופה בדרך כלל אסור לצלם.

אז איך נוכיח?

בתוך החדר.

הם רצו בתוך החדר.

בתוך חדר עם מכשיר מיוחד.

אני חושב על איזה חוק מדינה הם עוברים – שדה תעופה זה מקום אסור לצילום. הלאה.

וזהו, זה כל הסיוט.

ושמרו אתכם בחדר עד הטיסה?

כן, שמרו אותנו בחדר.

פשוט עיכבו אתכם.

אי אפשר לחזור לקפיטריה כמו הנוסעים האחרים. היהודים באים, יושבים, יוצאים, חוזרים. אבל את הערבים – לא, אתם תישארו פה. אתם לא תצאו מהחדר.

באיזה חברה זה?

ישראייר.

נשמור עליכם עד שיגיע מועד הטיסה, נעלה אתכם למטוס, תישארו מול העיניים שלנו.

טוב, אני רוצה לבקש עכשיו ברשותכם את האחראי על הבדיקות ברשות שדות התעופה, זוהר גפן.

כן, זה אני.

אתה. אתה מטעם נתב"ג, נכון?

צהריים טובים. נתב"ג. לא אל על. אל על נמצאים פה.

גם ישראייר פה.

אני נתב"ג. זוהר גפן שמי.

דרך אגב, אולי שאלה לא לפרוטוקול, אפשר גם לפרוטוקול, כל מי שמדבר לפרוטוקול, יש כאן נציגי השב"כ או המוסד גם?

הזמנו אותם, הם לא הגיעו לדיון.

הזמנתם אותם. אז טוב ששאלתי. והם לא הודיעו למה?

הוא מייצג אותם בטח, לא?

אתה מייצג את השב"כ ואת המוסד?

הוא מנהל חטיבת הביטחון.

הוא מקיים את ההוראות שלהם.

אני מייצג את חטיבת הביטחון בנתב"ג. תשמעו, קודם כל - - -

תגיד לנו לגבי הנקודה הספציפית – יש הבדל בבידוק בין אדם אחד לחברו?

בואו אני אגיד, יש מספר דברים, קודם כל נתחם את האחריות, מי שאחראי בארץ על כל הטיסות, אל על ואחרות, שכולן, דרך אגב, בישראל נבדקות בדיוק באותה צורה על ידי הבודקים שלנו, זה אנחנו, רשות שדות התעופה; ובחו"ל זה אל על, ישראייר. קודם כל, אנחנו, רשות שדות התעופה, רק מי אדוני שמצלם אותי בטלפון פרטי?

מה הבעיה?

מה הבעיה?

אני לא רוצה שהדברים שלי - - -

זה משודר בשידור חי.

הדיון משודר באינטרנט בשידור חי.

אבל לא ב - - -

זה אותו דבר. אתה יכול להוריד את השידור הזה.

אפשר להוריד את השידור מכל מקום.

אז תוריד את השידור, אבל לא - - -

רגע, יש לך עניין שלא יצלמו?

לא, מה שבשידור הציבורי – בסדר, אבל לא אנשים פרטיים שמצלמים אותי.

מה זה משנה לך? מה זה משנה?

זה העוזר הפרלמנטארי של חבר הכנסת - - -

סליחה, אדוני, אדוני, זה העוזר הפרלמנטארי של חבר הכנסת יוסף ג'בארין.

לא, אבל אני לא יודע איפה זה אחרי זה עולה, ומה זה עולה.

קח בחשבון שזה הולך לכל מקום שלא היית רוצה שיגיע.

נו, אז מה?

אז דבר מה שאתה יכול.

אבל למה אנשים פרטיים מצלמים אותי?

הוא לא פרטי, הוא עוזר.

זה מקובל בכנסת. כולם עושים את זה.

טוב. פחות נוח. אי אפשר למנוע את זה?

תסתכל עליי, יותר נוח ככה. אתה יכול לזרום.

אנחנו יושבים בהרבה ועדות, ששם אנשים לוקחים בחשבון שכל דבר - - -

טוב. בסדר.

אבל מרגישים לא בנוח.

בדיוק. מה שאתה חושב שאסור לצאת – אל תדבר.

אל תעלה נושאים - - -

תן לנו רק את העניין, הרי מה מעניין אותנו?

אבל גריף, בחייך, זה שידור ישיר לכל ה - - -

בסדר, אבל לא באופן פרטי, בטלפון פרטי.

כל אחד יכול להוריד את זה מהאינטרנט.

כל ישיבות הכנסת משודרות אונליין באתר האינטרנט.

מר זוהר גפן, אני רוצה להציע לך עצה פשוטה – אנחנו עוסקים בצד החברתי של העניין, לא העניין הביטחוני כל כך מעניין אותנו. יש פה עניין של תחושת אפליה של אזרחים.

אנושי.

איך אתם יכולים לעשות את הבידוק שאתם חושבים שצריך לעשות, ואנחנו לא מתערבים, ואתה לא חייב לומר מה, ולשמור על כבודם של הנוסעים. זו הנקודה, ועל זה אתה יכול לדבר חופשי.

בסדר גמור. בעניין של איך בודקים, אני כמובן לא אכנס לפרטים, אבל המדינה קובעת איך בודקים. לא אנחנו. המדינה מנחה, אנחנו גוף שעושה את העבודה בדיוק לפי נהלים מוגדרים וברורים, שבהם אנחנו פועלים, וזה מתוקף המדינה.

השב"כ, יעני?

מתוקף המדינה, מהגופים המנחים הרלוונטיים.

כן, כן, זאת התשובה.

נשאלת עכשיו, ואני שאלתי את השאלה לא סתם איפה המוסד ואיפה השב"כ. אמרו שהזמינו אותם ולא הגיעו. זה ברור, מה.

עכשיו, למרות זאת, רשות שדות התעופה, שאני - - -

האמת היא, שהנושא שלנו הוא לא נושא ביטחוני.

נכון.

הנושא שלנו הוא נושא חברתי אזרחי לחלוטין.

נכון.

אבל הוא אומר לך, זה אחד מנוגד לשני, עם כל הכבוד, ואני מכבד, בוא נהייה קצת יותר שקופים ויותר פיירים, הוא אומר שהוא מקבל את ההנחיות משם. אז מה זאת אומרת? אני מבין שזה נושא אנושי לחלוטין, חברתי תרבותי לחלוטין. אבל זה לא זה. הלוואי וזה היה ככה. זה לא רק זה - - -

זה התשובה שאנחנו רוצים לשמוע.

זה לא רק זה. הלוואי וזה היה רק זה.

אז תן לו לענות על העניין הזה. הרי אתה לא מצפה שהוא יספר פה מהם דרכי הבדיקות. גם אני לא רוצה.

לא, לא על זה מדובר.

אני כאזרח לא רוצה לדעת.

לא, אנחנו לא רוצים לדעת.

לא על זה מדובר. בטח לא על זה מדובר.

רק על העניין – איך אתה מונע אפליות והשפלה.

אז אני אענה. תחת הנחיות הבדיקה המחייבות של המדינה אנחנו ברשות שדות התעופה בישראל, בנתב"ג, עושים הרבה מאוד על מנת לשפר את התחושה וכדי לצמצם ככל האפשר אי נוחות של מעבר אזרחים ובכלל נוסעים בנתב"ג. ככלל, כל הנוסעים מבחינתנו הם לקוחות שלנו. תודעת השירות מאוד מפותחת בנתב"ג, אנחנו עושים הרבה מאוד. הרשות מפעילה מערכת שנקראת מערכת HBS, אני חושב שאדוני ביקר בה.

כן, כן.

מ-2014 בעצם אנחנו מפעילים אותה, והיא מערכת של בידוק מזוודות אוטומטית. מה שהיה פעם, שזוכרים אולי מלפני עשר שנים ועשרים שנה, שבודקים מזוודות באולם בצורה לא נוחה, זה כבר לא קיים בנתב"ג. אין דבר כזה. כולם באים, עוברים בדיוק את אותו תהליך ושולחים את המזוודות למערכת שבודקת מזוודות באופן אוטומטי.

אבל לי היה פתק בפנים שבדקו.

לא רק לך. להרבה אנשים. חלק מהמזוודות – בגלל התרעות של המערכת – פותחים. תטוס עשר פעמים, לפעמים יפתחו, לפעמים לא יפתחו. השאלה מה המערכת מזהה במזוודה. זה לא קשור אליך באופן אישי.

לא, זה גם אפשרי, לפעמים לוקחים כמה מזוודות פיילוט. זה לא קשור. לא על זה מדובר.

המזוודה שלך, אין לה שום דבר - - -

לא, דרך אגב, זה לא מופיע פשוט, אני אומר לך.

אני מנסה להסביר. אז קודם כל, המערכת הזו - - -

אז נחזור רק לנקודה הזו, שתהיה הבהרה – אבל אתם כן יודעים למי שייכת המזוודה. זה לא אקראי.

אני אגיד לך, ואני לא אכנס מעבר לזה לנושא המקצועי, מזוודות של המערכת שלנו נפתחות אם יש להן התרעות שהטכנולוגיה מייצרת. יש טכנולוגיה שבודקת מזוודות. לא ניכנס לפרטים המקצועיים.

לא צריך שום דבר, רק מה שאמר פה חבר הכנסת סעדי, או שאתה אמרת, שמאז הסיור שעשינו, זה עובר לאיזה קומה למטה.

לוקחים את המזוודות, כן.

זה לא מעניין אף אחד מה שאתם עושים.

נכון מאוד.

השאלה היא בהשפלה האישית.

אז רגע, בוא אני אשלים את התשובה ואני אענה. ולכן התהליכים שאנחנו מייצרים, והרשות, דרך אגב, השקיעה בזה בפיתוח באמת בעלות מאוד מאוד יקרה, ואנחנו מפעילים את זה עכשיו בכל מערכי הבידוק של רשות שדות התעופה, גם בטרמינל הפנים ארצי וגם במקומות האחרים שרשות שדות התעופה אחראית בארץ, וזו בשורה מאוד גדולה.

על המעברים היבשתיים אתם גם אחראים?

המעברים היבשתיים זה לא אותו דבר כמו תעופה, זה עולם אחר לגמרי מבחינת בדיקה ביטחונית.

עכשיו, לגבי התחושות. באמת, שומעים את התלונות של האנשים שנבדקו בחו"ל, ולא סתם לא שמעתם את זה על אנשים שנבדקים בארץ, משום שהבדיקה הביטחונית היום היא אחרת לגמרי. אמר אדוני, איימן עודה, שהוא זוכר, כשאתה מגיע לנתב"ג היום אתה מרגיש, אני חושב שהיום ההרגשות הן אחרות לגמרי.

לא אמרתי את זה.

סקרי שביעות הרצון שלנו הם מאוד גבוהים. אחוז התלונות - - -

אני לא אמרתי את זה. אני אמרתי שמורידים את המזוודות למטה, ארבע קומות למטה, לוקחים דגימה ובודקים. כלומר, יש אפשרויות בוודאי לא לפגוע בנוסעים.

כן, אתה אמרת את זה. נכון.

ואני חושב שגם מהנתונים של שביעות הרצון של הנוסעים וגם מנתוני תלונות שאנחנו מקבלים מכל האוכלוסיות, ולקראת הדיון הזה העברנו קצת נתונים של תלונות, שדרך אגב, היינו צריכים לעשות עבודה מאוד ספציפית כי אנחנו לא בודקים תלונות של ערבים יהודים – בודקים תלונות של ישראלים, גם בתלונות אנחנו לא עושים הבדל, אבל בשביל הוועדה הלכנו תלונה-תלונה וחיפשנו – גם מספר התלונות הוא מצומצם מאוד, הוא קטן, הוא יחסית שולי.

תגיד את זה לפרוטוקול.

כתבתם לנו שנתקבלו בשנת 2015 – 55 תלונות מערבי ישראל בנושאי ביטחון, המהווים 7 אחוז מסך כל התלונות בענייני ביטחון.

נכון. עכשיו, טסו בשנה הזאת 16 מיליון נוסעים.

אתה חושב שכולם מתלוננים?

אני מציין את מה שאני יודע.

לא, אבל בעיניי זה הרבה, 55 אנשים שהגישו תלונות.

יש כאלו שאומרים – אין לי עניין.

הנה, אבל למשל זה מקרה של אחד, כמה הייתם באותו חדר?

כן, אבל זה לא בשדה התעופה, זה לא בנתב"ג, ידידי.

הם מדברים על חוץ לארץ. תיכף נשמע מה קורה בישראל.

זה בישראייר.

לא תמצא לא חדרים, ולא ריכוזים של ערבים, ולא שום דבר מהדבר הזה.

ברשותך, אני יכולה להפנות שאלה על העניינים הביטחונים?

מה שאת סיפרת קרה בארץ?

הדבר שקורה איתי בארץ, וברשותך, אני אשמח ל - - -

אני רק רוצה להשלים את התשובה, ואז תגיבי. רק להשלים. לא תמצא לא ריכוזים, ולא חדרים, ולא שום דבר של ערבים בארץ – לא כשאתה נוסע, ולא כשאתה נוסע, ולא כשאתה נוסע. אין דבר כזה. זה לא קיים. ולכן אנחנו עושים באמת ככל יכולתנו על מנת מצד אחד לשמור על ביטחון הנוסעים, כי זה התפקיד שלנו כחטיבת הביטחון, ומצד שני כרשות שדות התעופה להסביר פנים. רק עכשיו בשנה האחרונה, אני אתן דוגמה, טסו מאיתנו אלפים של ערביי ישראל לחאג', עמותת אונר"א, שאנחנו הטסנו אותם בשבוע שעבר, קם יושב ראש העמותה, שהיא עמותה שאתם מכירים אותה - - -

כן, כן.

היא מהצפון ועד רהט, והודה לנו, כי השירות שהוא והאנשים של העמותה מקבלים בנתב"ג, יוצא דופן.

בסדר, אין יהודים על הטיסה.

זה לא הנושא שלנו.

זה לא הנושא שלנו.

אין יהודים על המטוס. אין אינטרס לבדוק.

לא, אבל אני מסביר מה שאנחנו עושים. אנחנו עושים הרבה מאוד דברים. פעם היו נוסעים דרך אלנבי, עומדים שעות בתוך האוטובוסים וסובלים, והיום באים לטוס ומרגישים נהדר. אנחנו עושים כמיטב יכולתנו מצד אחד לשמור על הביטחון הגבוה של הטסים, ומצד שני לתת רמת שירות טובה, כמה שפחות הרגשות לא נעימות של כל הקהל. מזוודות נפתחות, ודרך אגב, מרבית המזוודות שנפתחות הן מזוודות שנפתחות וזה בכלל לא קשור לערבים ויהודים, אין לזה קשר, זה לא מקוטלג.

קורה שמזוודה לא מגיעה בגלל הבדיקות האלה?

בגלל הבדיקה הביטחונית? לא. מה שצריך לפתוח – אנחנו פותחים, שמים פתק שפתחנו.

וזה עולה למטוס?

בוודאי שכן. בוודאי.

לא כמו שקרה בחוץ לארץ עם המזוודה שלו, שלא הגיעה.

אני מהארץ, לא מחו"ל.

אתה מהארץ. אנחנו תיכף נעבור לזה, כן. אני רוצה לשאול את החברים, פה בארץ אתם גם מרגישים את אותה - - -

כן, אבל מריה התייחסה לארץ.

עשר פעמים מתוך עשר הפעמים שנסעתי בנתב"ג עבדתי בידוק רנדומאלי של כבודת היד. מה שקורה, שלפעמים בכבודת היד יש לי את כל הדברים איתי, כי אני נוסעת לפעמים ב-carry on, ואת התיק פותחים בפני כל האנשים. ביקשתי מספר פעמים לעבור איזושהי מחיצה, לבדוק את הביגוד האישי במחיצה נפרדת, פרטית, ואמרו לי שאין.

אוי ואבוי אם אני אשים אותך מאחורי מחיצות. יגידו – ערבים שמים מאחורי מחיצות.

אז אתה רוצה שהביגוד שלי ייפתח מול כולם?

לא. אנחנו פותחים - - -

אז גם לזה צריך פיתרון. זו בעיה שאולי אתה לא מודע אליה, אבל היא קיימת.

כן, אני מודע.

זה לא העניין של התיקים שאתם בודקים אותם למטה – מעולה, מצוין. גם לזה צריך להימצא פיתרון. זה שאומרים לי בדיקה רנדומאלית זה מצחיק, כשכל הפעמים אני נבדקת זה לא רנדומאלי, קודם כל. ואז איך פותחים את תיק היד.

כולם נבדקים בתיק היד, לא רק את.

כל הערבים עומדים מאחוריי בתור.

סליחה, והכינור של הישאם לא נבדק. אני צריכה תשובה – למה הכינור של הישאם לא עבר שיקוף ולא בדיקה אחרת.

אני בארץ.

אז רגע, זוהר, כיוון שקיבלנו מיושב ראש הכנסת לסיים, כי הדיון שלנו הוא מחוץ לתקנון, אז תוך עשר דקות אני חייב להיות בחוץ כולל הסיכומים. אז מה שהבנתי ממך, שפה בארץ המצב הרבה יותר טוב מאשר בחו"ל.

לא, זה לא נכון.

רק שנייה. אבל יש נקודה אחת שאמרה הגברת – יכול להיות, שנוח לו לאדם, שאם אתה רוצה לפתוח לו את הכבודה האישית, ושלא כל הסובבים יראו מה יש לו בפנים, שייתנו לו איזו פינה, לבחירתו, אם הוא רוצה? תבדקו את זה.

אני אענה על זה. קודם כל, תשים אדם מאחורי מחיצה, הוא יגיד – אתה שם אותי מאחורי מחיצה.

לא, לא, זה ברור, אם תשים אותו בכוח. אבל אם הוא יבקש?

רגע, שנייה, אני אומר, אנחנו פותחים בעמדה של הריבוע למעלה סדר גודל של כל נוסע שלישי או רביעי, מכל מיני צרכים – מצפצף בשער מגנומטר, צריך להוריד חגורה, צריך לפתוח את התיק אם רואים משהו בשיקוף, או שהתיק לא חדיר. בממוצע, אחד משלושה נבדק. הוא בטח לא ערבי, האחד מהשלושה הזה.

טוב. בסדר.

את מדברת בבידוק האישי?

אחרי שעוברים - - -

אלפי אנשים בודקים. גם אותי בודקים לפעמים.

לא, לא, לא, יש בידוק רגיל ויש בידוק נפרד.

שעובר עם המסילה הזאת?

הבידוק לפני הדיוטי פרי.

לפני?

לפני הדיוטי פרי. יש שני בידוקים, אדוני.

אני רוצה תשובה מאל על. אני לא יוצאת מפה בלי תשובה.

יש שני בידוקים – בידוק רגיל של כולם, ובידוק של הערבים, שמנגבים להם את הטלפון, נעליים, מכניסים למכשיר, גילוי פצצות.

אה-אה. זאת אומרת, מעבר למה שפותחים?

אתה נלקח לצד.

כי הרי פותחים לנו לראות אם יש שם בקבוק מים, חס וחלילה. זה גם לפעמים מרגיז.

גם בארץ אתה נלקח לצד.

אנחנו גם לא לוקחים מים.

אצלכם לא, אבל בחוץ לארץ לוקחים לנו את המים.

בחו"ל לוקחים מים לכולם.

תיכף חוץ לארץ, אבל זוהר, שאלה קצרה – האם אתה יכול להכחיש שהזהות הלאומית של הנוסע לא משחקת תפקיד בהתייחסות אליו בבידוק?

אני לא מתייחס לנוהלי הבידוק הביטחוני. זה לא הפורום וזה לא המקום.

אתה לא יכול להכחיש את זה?

לא יכול להתייחס לזה.

לא יכול להתייחס לזה?

לא יכול להתייחס לזה. חבר'ה, אל תבקשו ממני - - -

לא, זה כל כך מתבקש אבל.

אני לא יכול להתייחס לזה.

אז כבר אמרת.

אז זה העניין. אם אתה לא יכול להתייחס – זה העניין.

אני לא מתייחס לנוהלי הביטחון.

מול המצלמות אין לך בעיה להגיד שאין הבדל. אבל כאשר יש הבדל – יש לך בעיה, אז לא אמרת. אז כבר אמרת.

אם הם עונים ככה פה בכנסת, איך הם עונים לאזרחים?

טוב, אני רוצה לתת לאל על את רשות הדיבור. אל על, יש לכם עכשיו בעיה קשה מאוד, כי אם בנתב"ג זה אפשרי בלי כל הסיפורים האלה, למה בחוץ לארץ אתם צריכים לעשות דברים כמו ששמענו פה?

גם ישראייר.

גם ישראייר – אותה שאלה. בפרט מה שהם סיפרו על הכינוס.

שמעת על כינור, שמעת על חדר – זה כמו בית סוהר בעצם לפני הטיסה, זה קלקל להם את כל החופשה.

ובידוק כפול – למה צריך בידוק כפול, זו השאלה.

שלום, קוראים לי חיים. כשהגענו לפה התבקשנו להתייחס רק לאירוע של גברת מריה. לא הכרתי את האירועים האחרים ולא התייחסתי אליהם, לכן אמרתי שאני לא מכיר את זה.

אנחנו בתביעות פה.

סיפור קצר – נכנסתי היום למשכן הכנסת ובדקו אותי גם, דרך אגב.

בודקים את כולם.

וחלק מהנוכחים פה עברו איתי ביחד. ואחרי שעברתי, הבודק קרא לי. אחרי שעברתי, כבר הייתי ביציאה מהחדר, הוא קרא לי, לקח את התיק ופתח את התיק, אומר לי – 'אני צריך לבדוק את התיק'. הוא ראה את הדבר הזה, כנראה, בשיקוף, והוא חשב שזה משהו מסוכן. עברתי בידוק כמו כולם. המכונה, כנראה, התריעה, הראתה משהו, ואני נבדקתי.

לא נפגעת?

לחלוטין לא. ראשית, כדי לעשות סדר, אנחנו גוף שנותן אבטחה לכל התעופה הישראלית בחו"ל. קרי, אמנם אנחנו נקראים אבטחת תעופה אל על, אבל אני נותן אבטחת תעופה גם לישראייר, האנשים שלי, גם לארקיע וגם לאל על. אז אם יש הערות אז זה אליי ולא לישראייר, כי אנחנו נותנים את האבטחה.

שנית, אני חושב שכל חברות התעופה, אחד הדברים הראשונים שהם רוצים זה לעשות ביזנס, והעובדה שיש פה ציבור מאוד גדול שקורא מדם לבו שהוא לא רוצה לטוס בחברות האלה, לדעתי זה פוגע בחברה עצמה. אני לא חושב שהחברה הייתה רוצה את זה. אמה מה? אנחנו עובדים לפי הנחיות של המדינה, כמו שזוהר ציין. זוהר עובד בארץ, אני עובד בחו"ל.

יש הנחיות מאוד מאוד ברורות, והאנשים שלי, שחתך הגילאים שלהם הוא בין 22 ל-23, פשוט מבצעים את ההנחיות. אוי ואבוי לי אם הם לא יבצעו את ההנחיות. אני מקפיד מאוד שיבצעו את ההנחיות, קלה כגדולה או כבחמורה, לאור העובדה שיש איום מאוד מאוד רציני על התעופה בכלל.

במקרה של הגברת מריה, אנחנו מנסים לייצר מצב שהבידוק לא יהיה בחזית. היא ירדה למקום, שמדינת ישראל השקיעה הרבה מאוד כסף לבנות חדר מסודר, מאוד נעים ומאוד נוח, וכמו שהיא ירדה לבידוק, היא יכולה להעיד, היו שם עוד חמישה נוסעים, אזרחים אחרים - - -

שאינם ערבים?

שאינם ערבים, והם נבדקו.

ראית שם מישהו שהוא איננו ערבי?

הייתה שם מישהי שישבה בכניסה, מחו"ל, זרה, וחוץ ממנה לא היה אף אחד בחדר.

טוב. מה לגביי?

גבירתי, שנייה. ולכן אנחנו עובדים לפי הנוהל. אני אישית מודד את שביעות הרצון של הנוסעים מהבידוק הביטחוני, ודרך אגב, לא רק מהבידוק, אלא גם מהאדיבות וההמתנה. הציונים שלנו טובים מאוד.

אני מסכים עם מה שאומר אדוני, שכל מקרה זה המאה אחוז שלו, זה לא מעניין, וגם כנראה 55 אירועים בנתב"ג – בכל מקום זה המאה אחוז. אני עוד פעם חוזר ומדגיש, שאנחנו עושים את זה לפי ההנחיות של המדינה ועובדים לפי איזשהו תו תקן.

כמו שאמרתי, מנסים לעסוק הרבה בנושא הזה, הן בהסברה של העובדים שלנו איך להתנהג, יש לנו באגף תקן שמטפל רק בנושא הזה, אני במקרה דובר ערבית, אז אני מקיים קשר מעבר לאחריות שלי עם הרבה נוסעים דוברי ערבית כדי לסייע ולעזור, ובסופו של דבר, כמו שנאמר, אנחנו עובדים באיזשהו תו תקן, שאנחנו לא יכולים לחרוג ממנו.

לגבי האירוע של בנך – אני ניסיתי להתכתב כדי ללמוד את זה. אני לא מכיר את זה. אני אהיה מוכן להיות איתך בקשר, לתת לך הסבר ולדבר איתך על הנושא הזה מ-א' עד ת'.

אנחנו נשמח לקבל דיווח של הבירור שלכם, אחרי שתעשו אותו.

ובירור של התלונה הזאת, לא רק שלה.

אנחנו נעביר לך גם את שלהם.

דרך אגב, אדוני, כל אירוע מתוחקר על ידינו מ-א' עד ת', הוא מגיע אליי, אנחנו בודקים את האירוע הזה. במקומות שלא היינו בסדר, אנחנו מתקנים ומסבירים לאנשים. במקומות שהעובד עבד לפי הנוהל, ולצערי הרב, אדם מאן דהוא נפגע, בין אם הוא נוסע כזה או נוסע אחר – צר לנו. כנראה שעבודת הבידוק היא לא עבודה נעימה, עבודת הביטחון, לצערי הרב.

כן. ולא נשכח, שיש בזה הכרח. לזה כולנו מסכימים. אנחנו לפעמים בלהט הדיון שוכחים את זה. מילה אחרונה לחבר הכנסת עבדאללה.

סליחה, מילה אחרונה, אני לא אתעכב הרבה. קודם כל - - -

אני יכול שאלה אחת לשאול אותו?

אנחנו נבקש שוב, הוא לא יכול לענות לך עכשיו, הוא לא בדק.

אני יכול לשאול אותך רק שאלה אחת?

בבקשה.

מאז קום המדינה עד היום כמה פצצות תפסתם עם אזרח ישראלי ערבי?

יש את יגאל עמיר, יש את ואנונו, יש כמה.

לא, לא, אני רוצה נתון. שייתן לנו נתון – כמה פצצות נתפסו? אני נכנסתי לגוגל, לא מצאתי אף פעם - - -

בסדר, השאלה שלך נשאלה.

מאז קום המדינה עד היום אף פעם לא תפסו פצצה או משהו חריג בשדה התעופה.

בסדר, אבל את הפנייה שלך המנהלת שלומית תעביר לחיים.

שתי פניות יש.

את שתי הפניות, וגם את שיקוף הכינור – אנחנו נשמח לקבל את התשובות.

בשמחה, אדוני.

אני רוצה לאפשר לחבר הכנסת עבדאללה ולסכם את הדיון.

סליחה שאני מעכב אתכם עוד דקה וחצי. קודם כל, תודה על הדיון. זו לא פעם ראשונה. זו בעיה, או לא בעיה, זה מצב שאי אפשר לבטא בכמה מילים כדי להגיד שזה קשה. המילה קשה לא מתארת את המצב. מה שמפריע לי, מקומם אותי עכשיו זה הנאיביות שישנה כאן, זה אחד. ממש נאיביות. והנה, עובדה, אתם לא הייתם צריכים לבוא. עצם העובדה שלא בא השב"כ - - -

אבל אנחנו לא אחראים - - -

רק רגע, לא הפרעתי לך. אני יודע. עצם העובדה שלא בא השב"כ ולא בא המוסד, הייתם יכולים להגיד – חברים, בלי השב"כ ובלי המוסד אין על מה לדבר. אני יודע, ונכון שאתם מבצעים את ההוראות הקפדניות מאוד של השב"כ והמוסד, ש-22 אחוז מהאזרחים הלגיטימיים כאן בארץ הם חשודים ביטחוניים. נקודה. נכון? אפשר לשאול את זה? – לא.

אבל מה שנאיבי יותר, אין לכם אפילו שיקול אחד, אפילו במיל אחד, שיקול אנושי. איפה הצלם האנושי שלכם בבדיקות? אני מדבר על זה. לא בגלל שאני נבדקתי, חבר הכנסת אוסאמה סעדי, אני נסעתי הרבה, כל אחד יש לו לא רק את הסיפור האישי שלו, את הסיפור המכאיב, הפגיעה המוראלית, הנפשית הקשה ביותר. רמיסת כבוד האדם. ממש רמיסה. אין לכם שיקול אחד, שאתם כבני אדם תתייחסו לבני אדם בצורה הזאת. השב"כ והמוסד – אני יודע, זה השב"כ והמוסד, ואנחנו ניאבק על זה בכנסת, בסדר. אבל איפה השיקול שלכם האנושי? איפה? זה הכל.

אני רוצה להודות לך. אני רוצה לסכם את הדיון.

אבל רק בסוף – אז גם אתה, אתה לא יכול להכחיש או לאשר שהשייכות הלאומית לא משחקת תפקיד בבדיקות?

זה אכן ככה. זה מובן. זה אכן ככה.

בוא נשמע מה שהוא אומר.

אני לא יכול להתייחס לשאלה הזאת.

לא מתייחסים לנוהלי בידוק.

כן, מובן.

רבותי, אני רוצה לסכם את הדיון.

קיבלנו תשובה.

השאלות המעליבות, השאלות המשפילות ששואלים אותם, אתה מבין יותר טוב ממני איזה שאלות אתם שואלים שם את הבחורות, את האנשים, את הילדים הקטנים, אותי, איזה שאלות, לא רק מעליבות. הייתי רוצה פעם אחת שמישהו מכם שאין לו שיקול אחד, שיעמוד וישמע את השאלות האלה, איזו הרגשה השאלות ייתנו לו.

דוקטור מערוף, אני רוצה להודות לך על הדברים. אין ספק שכולנו, כולל אנשי אל על, כולל אנשי נתב"ג, כולל אני וכולל אתה - - -

וסליחה. באמת סליחה. אבל זה כואב מאוד.

וכולנו רוצים שני דברים – א', שחס וחלילה לשום מטוס לא יעלה שום דבר שעלול לפוצץ אותו.

נכון. נכון. נכון.

הם נוסעים. אבל הם היו איתו בטיסה. הם היו בטיסות.

כולנו. כולנו. כולנו. אני ראיתי את התמונה של המטוס במצרים שנפל בסיני, הלב שלי נקרע, בגלל שחשבתי איך שזה בוער ו-150 אנשים נשרפים שם על לא עוול בכפם. זה ברור.

מצד שני, ברור שאנחנו רוצים לשמור על כבודו של כל אדם. ואני דווקא כיהודי חרדי מרגיש הרבה הרבה פעמים מה זה נקרא כשאתה מגיע למקומות, לא בשדות התעופה ולא בעניין התעופה, בנושאים אחרים, כשאתה מגיע למקום שלא אוהבים אותך. לכן אני מבין את הרגשתכם.

בין זה לזה, נמצאים האנשים הטובים האלה, שהם בסך הכל רוצים שכל נוסע יגיע בבטחה, בשלום, מאיפה שהוא בא עד שהוא נוסע.

ולכן הוועדה מבקשת לאפשר את הבידוק השוויוני, כמה שאפשר לדעת שכל אדם וכל אזרח ייבדק באופן שוויוני. שוויוני זה נקרא – לשמור על כבוד האדם.

הוועדה מברכת על העובדה שהורידו את העניין של המזוודות למטה. היינו באמת בסיור עוד כשהייתי חבר בוועדת הכלכלה, היינו שם בסיור עם חבר הכנסת אחמד טיבי, והמנכ"ל של שדה התעופה הראה לנו, ואז זה היה עניין עתידי – עוד מעט לא יהיה דבר כזה פתיחת מזוודות, הכל ירד למטה – וזה היה דבר חשוב מאוד.

צריך למצוא דרך גם בבידוק האישי שעושים, שאם יש איזשהו צורך בבדיקה נוספת, שזה ייעשה באופן מכובד. שאדם לא ירגיש שבגלל שהוא זה ולא אחר, לכן עשו לו את זה, אלא בגלל שרוצים לבדוק את המזוודה. זה לגבי הארץ.

בחוץ לארץ אנחנו נעביר למר חיים צור את הפניות של החברים, של הפונים שהיו פה. אתה תבדוק את זה באופן אישי. תן להם תשובה ותיתן לנו תשובה.

הם קיבלו תשובה, לדעתי.

התשובה היא – הנהלים. ככה זה לכולם, אני חושבת. לא?

אותה תשובה – אל על פועלת על פי הנחיות - - -

הבן שלי אמרו לו – 'אלה ההנחיות, אסור לנו לעשות לכינור שלך שיקוף. אלה הן ההנחיות, אתה צודק, אתה מדבר פילוסופיה' - - -

אז זו התשובה שתקבל.

לא, לא, אני קיבלתי את הביקורת, שזאת התגובה שלהם.

אז בוא נאמר ככה, אם התשובה הקודמת סיפקה אותך, הרי לא היית פונה אלינו. אני רוצה תשובה שתספק גם אותנו.

גם אותי.

שתיבדק באופן אנושי.

לבחון שוב את הדברים.

ושוב, אני מדגיש, חבר הכנסת מערוף, אני לא יודע אם אתם תסכימו איתי, חבריי, אני לא מעוניין ולא רוצה שהם יספרו לי מהם השיקולים הביטחוניים. אני רק רוצה – איך הם מונעים פגיעה בזכויות האדם ובכבוד האדם, בין אם הוא יהודי, חרדי, חילוני, ערבי, ספרדי ואשכנזי.

בסדר. לא להשפיל. בסדר.

אני רוצה להגיד לכם, שהיה פה חבר כנסת אחד, שהוסיף לשמו את 'הכהן', כי הוא היה כהן.

כן. כרמל שאמה.

וזה לא עזר לו. אז יש מצב, שהרבה אנשים מרגישים, והוא לא חייב להיות ערבי בשביל זה. זו מציאות כזאת שקיימת. אגב, זה בכל חברה. אתה חושב שבניו יורק הם לא מסתכלים?

לכן הוועדה מברכת על החברים שהגיעו לכאן, גם על הפונים, ואנחנו נחכה לתשובות ונהייה איתכם בקשר. ביקש חבר הכנסת ג'בארין שנעשה אולי פעם סיור.

כן.

אנחנו נכניס את זה לתוכנית העבודה, נראה מתי זה יהיה, ואנחנו מאוד נשמח לשרת את כולכם. תודה שבאתם, תודה לכולכם, תודה לכם.

תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 15:09.