הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 96

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שני, כ"ו בתמוז התשע"ו (01 באוגוסט 2016), שעה 13:30

שיימינג (ביוש) ברשתות החברתיות

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר

רויטל סויד

השר לביטחון פנים גלעד ארדן

ניצב מני יצחקי - ראש אח"מ, המשרד לביטחון פנים

רפ"ק סוני אינגר - קמ"ד חקירות באח"מ, המשרד לביטחון הפנים

אליעזר רוזנבאום - משנה למנכ"ל, המשרד לביטחון הפנים

רעיה שטנר וויכנסקי - עורכת דין, עוזרת היועץ המשפטי, המשרד לביטחון הפנים

גלי קרן - יועצת משפטית, המשרד לביטחון הפנים

ד"ר נאוה כהן-אביגדור - מנהלת שיווק והסברה, אגף מצילה, המשרד לביטחון פנים

הדי וגשל - מנהלת תחום מידע וידע, המשרד לביטחון הפנים

דנה הילמן - מרכזת תחום מחקר מדיניות, המשרד לביטחון הפנים

אדוארד וייס - סגן יועצת משפטית, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

חוה לוי - עובדת סוציאלית ראשית לחוק הנוער, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

עמיר גפן - רכז מוגנות ברשת, משרד החינוך

אסתי שלאין - עורכת דין, סגנית בכירה א' למנהל מחלקת הסייבר, פרקליטות המדינה

מיה אוחנה - מנהלת מחלקת הדרכה, המועצה הלאומית לשלום הילד

ד"ר דליה אלוני - פסיכולוגית, הסתדרות הפסיכולוגים

דוד גולן - דובר, יועץ תקשורת והסברה, איגוד העובדים הסוציאליים

ליאת הלבץ - מנהלת קשרי ממשל, התאחדות הסטודנטית הארצית

בני ישראלי - רכז עמותת אשנב, לאינטרנט בטוח

טל מוסרי - שחקן

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

תמי ברנע

ר.כ., חבר המתרגמים

שיימינג (ביוש) ברשתות החברתיות

אחר צהריים טובים. אני ברשותכם פותחת א דיון הוועדה בנושא השיימינג. לאחר שסיירנו בתערוכה של בית ספר כאן באולם הכנסת, ברחבת הכנסת, אנחנו בעצם נציג במסגרת הדיון מחקר חדש מטעם המשרד לביטחון הפנים בנושא. לאחר מכן מחלקת מאור תציג את ההתקדמות בעבודה. אנחנו שמענו על מאור כבר ברמת הרעיון, במהלך החודשים האחרונים וזה באמת משמח וגם מעוד לראות איך המשימה הזו נלקחה ברצינות ובאמת מתקדמת הלכה למעשה.

לאחר מכן טל מוסרי יציג מספר דברים ומי שירצה להתייחס אז כמובן בשמחה.

כבוד השר, אתה רוצה לפתוח בכמה מילים?

כן.

בבקשה.

אנחנו נציג כאן המחקר. קודם כל צהריים טובים. אני מודה ליושבת ראש הוועדה ומברך אותה גם על קביעת הדיון. אי אפשר להפריז, אני חושב, בתיאור חשיבות הנושא, שאנחנו דנים בו כאן היום, בגלל שהרשתות החברתיות – ואני אבא לארבעה ילדים קטנים – המאבק הוא יום יום, שעה שעה עכשיו בחופש הגדול, לנתק אותם מדי פעם מהמסמך ואני לא אומר את זה בהומור, אלא כדי להמחיש עד כמה, ככל ויש ברשת היום דברים טובים, אז הילדים שלנו נחשפים לטוב וככל שיש דברים רעים, הילדים שלנו נחשפים בכמות אדירה מהזמנים שלהם למסרים שליליים, להעלבות, לדברים שאולי גם חוצים את הרף הפלילי ומהווים עבירה ולכן הנושא הזה הוא חשוב מאין כמותו ואנחנו הבנו את זה במשרד לביטחון הפנים ובמשטרת ישראל ואנחנו סימנו את זה כיעד, לתת מענה לנושא הזה שמהווה היום את אחד משלושת הנושאים הכי מרכזיים שמטרידים את אזרחי מדינת ישראל.

מדינת ישראל ברוך השם, מדינה עם ילודה גבוהה, משפחות עם ילדים וזה כמובן משליך, גם תוסיפו לזה את השימוש בישראל שהוא בין הגבוהים בעולם בסלולר ובאינטרנט, אז תקבלו את העובדה שאנחנו זה לא רק בתחום הטרור וההסתה לטרור, אלא זה גם אפילו ביום יום של הילדים שלנו ומה רמת האלימות והפגיעה שהם חווים בזמן השהות שלהם ברשת החברתית.

אני לא ארחיב על זה כאן. ניצב מני יצחקי ירחיב איך משטרת ישראל רואה את האתגר הזה וגם אנשי המשרד לביטחון הפנים, בהקשרים שלנו, מניעת האלימות, של הפרסום, של ההסברה, אבל אין ספק שהפתרון לא נמצא אך ורק אצל גורם אחד. הפתרון הוא אך ורק באמצעות שילוב ידיים של כל הזרועות, הזרועות של החינוך, של הרווחה, של הבריאות, של ההסברה. הכנסת, שצריכה גם לפקח ולעקוב אחר הפעילות הממשלתית וגם לחוקק איפה שצריך לחוקק. ובהקשר הזה ברור שהוועדה הזו יש לה תפקיד מרכזי. ובקצה בקצה זו משטרת ישראל, כי כמובן השאיפה היא לא להגיע לשם, אבל אנחנו חייבים לייצר במשטרה גם מענה מהיר ומרתיע גם לטובת ההפחתה של הנושא הזה.

בהקשר הזה אני מברך גם את טל מוסרי שהצטרף אלינו והתגייס למאבק הזה, כי יש חשיבות גדולה לעניין הדוגמא האישית ולאנשים שהם מובילי דעת קהל, בטח על ילדים ונוער, להסביר לבני הנוער כמה הדברים הזה הוא נורא ואיום ובסוף גם חוזר עליך, על מי שעוסק בו.

אז שיהיה בהצלחה לכולנו ויישר כוח על הדיון.

תודה רבה כבוד השר. מני, אתה רוצה לומר מספר מילים לפני שנציג את המחקר?

מספר מילים. א' אני חייב לומר שאנחנו באים כמעט מדי שבוע לכנסת ואני חושב שזה אחד מהמקרים שאמרתי שהם מרגשים מבחינתנו להגיע לוועדה כזו, לנושא כזה חשוב, כי אנחנו נתקלים יום-יום, אנחנו רואים בעיניים ופוגשים את אותם נפגעים. נכון שאנחנו בעיקר פוגשים את החלק שזה כבר מגיע לאזור הפלילי, אבל בהחלט באזור האפורים, שהם עדיין לכאורה לא מגיעים לאזור הפלילי, הם לא פחות אלימים, לא פחות איומים רשתית. התוצאות לפעמים קשות יותר ולכן אנחנו עמוק בתוך העניין בכל נושא המאור בעיקר, כפי שציין השר.

אז א' חשוב לנו להגיע הנה ואני חושב שהתערוכה וגם עצם הוועדה שמתכנסת לנושא הזה, בחשיבות בעיני לפחות, חשיבות רבה.

הנקודה השנייה, יש פה מדיניות. השר התווה מדיניות ואנחנו כמשטרה מממשים את המדיניות. כפי שהוא אמר, שלושת הנושאים המרכזיים ואחד מהם זה הנושא הזה, והוא אצלנו בעדיפות גבוה וכשאנחנו אומרים בעדיפות גבוהה, אז הכלים המשטרתיים, החקירתיים והמודיעיניים, מופנים לשם. יש היום יחידות סייבר שהתפתחו בשנים האחרונות באופן רציני. הקמנו בלהב יחידת סייבר גדולה שמטפלת בעיקר בדברים היותר קשים – פדופיליה וכדומה – אבל בהחלט ביחידות הסייבר במחוזות, בעקבות המדיניות הזו שהשר התווה – אנחנו למעשה גולשים לטפל גם בנושאים שהם באזור האפור יותר, שהם לא מגיעים לעניין הפלילי או למקומות הפליליים, אבל הם בהחלט חשובים מבחינתנו מאד, על מנת להפנות את הארגונים האחרים שמטפלים בעיקר בבני נוער.

כמה משפטים אחרונים. א' הולך להיות ומיד יוצג מוקד לאומי שהוא יחבר את כלל הגופים. לנו יש ניסיון טוב מחיבורים. כדוגמא עשינו את זה בתקיפה כלכלית להבדיל בנושאי ארגוני פשיעה, אבל פה ראינו ששילוב ידיים זה שילוב מנצח.

המפתח להצלחה, נכון.

וכאן הכיוון הוא לשלב את כלל הגורמים, ומבחינתנו השילוב של כלל הגורמים למוקד לאומי להגנת הילד, לאתר את הנפגע, להסיר תכנים, לסייע למשפחה, לתת מענים בבתי הספר, לטפל בנושאים הפליליים, לחבר את הפרקליטות, את משרד הרווחה ואת משרד החינוך, זה לדעתנו מתכון מנצח. ובהמשך כשתשמעו על המאור, תראו כמה הדבר הזה רק כשהוא יעבוד, הוא נפלא ולדעתי הוא יביא לאמון תוצאות חיוביות.

אנחנו מחכים ומצפים כבר הרבה זמן, נכון? ויש סבלנות. אנחנו נשמע את דנה הילמן, בבקשה.

כן, שלום, צהריים טובים. אני דנה הילמן, מרכזת תחום מחקר מדיניות במשרד לביטחון הפנים. אני בחרתי להתמקד במצגת הזאת בתופעה של בריונות רשת. מבחינת מה בהרצאה, אני אדבר קודם כל על נושא של הגדרות. יש כמה הבחנות שבפן המקצועי חשוב לעשות בנושא של שיימינג, מה זה בדיוק שיימינג, מה זה בדיוק בריונות רשת. אחר כך אני אדבר על בריונות רשת כעל סוג נוסף בעצם של בריונות מסורתית. אחר כך אני אציג כמה ממצאים עיקריים מסקר בנושא בריונות רשת וסיכום.

אוקיי, מה זה שיימינג. שיימינג – בעברית ביוש. בעת האחרונה בעצם זו הפכה למילה שקושרת בתוכה את כל התופעות של אלימות ברשת, אבל זה לא מדויק. ביוש בעצם היה שכיח במאות ה-18 וה-19, כשבעלי הכוח הפעילו אנשים שלצד העונש הפורמאלי היה גם מימד של השפלה. פה בתמונה אפשר לראות את אלפרד דרייפוס, בטקס משפיל שבעצם שוללים לו את הדרגות.

כיום השיימינג עושה קמבק ובעצם יש סוג מסוים של היפוך תפקידים. מי שבפעם היו בעלי הכוח, שיכלו בעצם להחליט על עונשים משפילים, זה כיום לא בהכרח בעלי הכוח. לא צריך להיות בעל מעמד בכיר. אתה אל צריך להיות עשיר או עני, זה לא משנה. כל בן אדם שנתקל בהתנהגות פסולה יכול בעצם לעשות לזה פוסט או טוויט, או דברים אחרים שיש, אני לא בקיאה בזה, לעשות לזה – share וככל שזה מקבל תפוצה רחבה וככל שהמתקפה היא קשה יותר ועוד אנשים מצטרפים למתקפה הזאת, זה הופך בעצם לעונש חסר פרופורציה. אין בית משפט, אין ראיות, כל אחד יכול בעצם סוג של לחרוץ דין על איזה שהוא מעשה שהוא נתקל בו והוא לא בהכרח יודע את כל העובדות, הוא לא בהכרח בדק את כל השתלשלות העניינים וזה בעצם מה שקורה.

וגם חשוב להדגיש ברשותך, זה לא רק עניין של ענישה. זה לא שבאים להעניש מישהו על משהו פסול. הרבה פעמים עושים שיימינג גם לילדים תמימים או למי שפחות מקובל או מי שרוצים להחרים אותו מהחברה וזה כבר לא במקום של הענישה, אלא איזו שהיא נורמה חברתית.

נדבר על זה בהמשך. זה בדיוק ההבדל בין בריונות רשת לבין שיימינג. אז מה בין ביוש לבריונות רשת. יש מאפיינים דומים, זה נכון. יש איזה שהוא רציונל מאחורי הקשירה של שני המושגים האלה, כשהדומה זה בעצם תחושת הבושה של המותקף, תחושת העליהום של הרבה נגד אחד, והמדיה שבעצם איפה זה קורה, זה קורה ברשתות החברתיות.

אבל מבחינת השוני יש גם הרבה דברים שהם מאד שונים, מהותית שונים. הדבר הראשון זה המניע לפעולה. בעוד שבביוש יש איזו שהיא אג'נדה מאחורי זה, יש איזה ניסיון להוקיע התנהגות פסולה, יש איזו יומרה לפחות להיות צודק מוסרית, בבריונות רשת אין את זה. זה פשוט נובע מ-, אפשר לקרוא לזה אכזריות, אפשר לקרוא פשוט רצון להשפיל, בלי שום יומרה להיות מוסרי או צודק.

מבחינת התדירות, בריונות זו פעולה תוקפנית שחוזרת על עצמה וביוש יכול להיות אפילו אירוע חד פעמי אבל ויראלי. ומבחינת משתתפים, ביוש, שיימינג, זה יותר תופעה שמאפיינת את האוכלוסייה המבוגרת ולעומת זאת בריונית רשת זה יותר נפוץ בקרב ילדים ובני נוער.

אז הגענו בעצם ללב של הנושא, זה בריונות רשת, על זה אנחנו מדברים. זה כולל הטרדה, פגיעה, חרם, איומים, אמירת דברים בהקשר מיני פוגעני. קיימת הבחנה בין עבירות שקטינים חשופים אליהן ברשת, לבין בריונות רשת, כמו שהניצב ציין, יש דברים שהם לא מגיעים לרף הפלילי ופה בעצם הבעייתיות, כי ברגע שזה לא ברף הפלילי, אז לא ברור מי מטפל, לא ברור כל כך מה הטיפול הנכון.

שם נכנס המאור.

כן, בדיוק. וצריך להדגיש שהפצת תמונות, סרטונים, הכוללים תוכן מיני, זאת עבירה פלילית לכל דבר ועניין וזה בזכות ההרחבה של החוק למניעת הטרדה מינית.

ההגדרות של בריונות והגדרה של בריונות רשת, כמו שאתם רואים, מאד דומות ובשתיהן המאפיין הדומה הוא חזרתיות. הדבר היחיד, ההבדל הוא בעצם שזה ברשת וזה בעצם מאד קריטי לתופעה הזאת. יש במחקרים מתאם גבוה בין קורבנות מבריונות מסורתית לקורבנות מבריונות רשת, ופה יש סכנה מאד גבוהה להיפגעות כפולה.

פה אני רוצה לציין את המקרה של דודאל מזרחי, זיכרונו לברכה, שזה ילד בן 15 שהתאבד בשנת 2011. הוא חווה גם הצקות בזירת בית הספר וגם בזירת הפייסבוק מאותם ילדים והמעגל בעצם התרחב וההצגות לא פסקו, עד שבעצם הוא שם קץ לחייו. ובאותו אופן שהקורבנות יכולה להיות משוכפלת מזירת בית הספר לזירה ברשת, גם בני נוער שהם בריונים בבית הספר, יהיו בסבירות הרבה יותר גבוהה גם בריונים ברשת. לכן יש חשיבות למניעה או לעצירת הבריונות כבר בתחומי בית הספר.

אוקיי, ולסקר. ערכנו סקר בנושא בריונות רשת במאי 2016 בקרב בני נוער בגילאים 12 עד 18 ובחנו בעצם את החשיפה של המתבגרים לבריונות במדיה החברתית, כולל השתתפות עצמית במעשה בריונות – כלומר מתי הם עצמם לקחו חלק במעשה כזה, שיעור דיווח, דעות בנושא מניעה ועוד.

אז אנחנו רואים שהתמונה היא לא טובה. כל מתבגר שלישי נפגע בשנה האחרונה מבריונות רשת. כמעט כל מתבגר חמישי חווה השפלה פומבית ברשת. כל מתבגר עשירי נחשף לאיומים או לאלימות מילולית ברשת. 3% מבני הנוער נחשפו להטרדה מינית ברשת, שכמו שציינתי, זו כבר עבירה פלילית.

בשלב הבא שאלנו למי סיפרת על הפגיעה שחווית. כלומר, במידה שנפגעת, האם סיפרת על זה למישהו. 18% לא סיפרו לאף אחד ומתוך אלה שסיפרו, בעצם האחוז הגבוה ביותר היה להורים.

בהמשך רצינו לבחון בעצם מה קורה למי שמדווח ומה קורה למי שלא מדווח. כלומר למה הוא לא דיווח. כמחצית מאלה שנפגעו ודווחו, השיבו שגם אחרי שהם דווחו המקרה חזר על עצמו. כלומר, לא הייתה אפקטיביות לעצם זה שהוא סיפר למישהו ומבין אלה שנפגעו ולא סיפרו לאף אחד, הנתון שמטריד ביותר אותנו זה שהם פשוט התביישו לדבר על זה. יש סביב הנושא הרבה בושה.

לגבית השתתפות בבריונות רשת, כמחצית מבני הנוער הודו שנטלו חלק לפחות בסוג אחד של פעילות בריונית ברשת, ומבין אלה שהשתתפו בפעילות בריונית ברשת, 25% שלחו תמונות או סרטי וידיאו פוגעים דרך הטלפון הנייד, שלפי המחקרים זה בעצם הסוג המזיק ביותר והמשפיל ביותר של בריונות רשת. כי זה בעצם סוג של הנצחה של ההשפלה. ומרבית בני הנוער חושבים שכן ניתן למנוע את התופעה.

לסיום, שאלנו אותם מה דעתם, איך הם חושבים שניתן למנוע את התופעה. אחוז דומה – 37% ו-36% אחוזים אמרו או שהענשה של הפוגעים זה הכלי היעיל ביותר, או שתכניות לימוד והסברה הם הכלי היעיל ביותר, ו-20% נוספים אמרו שעל המורים להתערב כדי למנוע את התופעה.

בעצם הם אמרו את כל דרכי הפעולה שבהן אנחנו צריכים לגעת ולכלול, שזה גם ההסברה, גם הענישה וכמובן מערכת החינוך וההורים.

כן. אז לסיכום, בפעם הבאה כשתגידו ביוש, אני מקווה שתדייקו, כי זה לא בדיוק בריונות רשת, זו תופעות שיש בהן קווי דמיון אבל הן לא זהות. כאשר מדובר בבני נוער וילדים אנחנו מדברים על בריונות רשת. בריונות רשת זה סוג של הרחבה או העתקה של תופעת הבריונות המסורתית אל תחומי הרשת. בעצם יש להם עכשיו כלי נוסף להפעיל את הבריונות שלהם.

כל מתבגר שלישי נפגע בשנה האחרונה מבריונות רשת. כמחצית מבני הנוער הודו שהם נטלו חלק בפעילות בריונית ברשת.

תודה רבה.

תודה רבה לך, דנה. אני רק רוצה לתת מספר דגשים. ראשית אני תמיד חוזרת ואומרת ואני אגיד את זה גם כאן שוב, שלי מאד קשה עם הקשר בין התאבדות לבין נושא של שיימינג ובריונות ברשת, מהטעם הפשוט שאני לא רוצה שהילדים יחשבו שזה חלק מהאופציות להתמודד ולכן אני הייתי מאד נזהרת כשאני מציגה את זה ביחד. גם אם על פניו נראה שזה קשר ישיר, אני לא תמיד בטוחה שזה כך, אבל אני גם לא רוצה שזו תהיה אופציה.

המקום של ההורים פה הוא מאד משמעותי. נכון שהילדים אמרו הסברה ומערכת החינוך וענישה, ואני אומרת גם להורים יש פה מקום מאד משמעותי, לא רק בלנסות לנתק אותם מהמכשיר, אלא להיות שם במרחב. לא להתבייש, כן להיכנס למכשיר וכן לראות עם מי הם מתכתבים וכן לשאול שאלות וכן לראות מה כותבים להם ובאיזה קבוצות הם חברים ולהיות שם. להיות במרחב הווירטואלי, כי בסופו של דבר אנחנו אמורים לתת את התמיכה והגב לילדים.

ואגב, בשקף שהצגת את העוגה לגבי שיתוף ההורים, אני דווקא ראיתי את זה ממקום אחר, שרק 38% משתפים את ההורים, כל האחרים משתפים גורמים אחרים. זאת אומרת זה אולי הנתח הגדול ביותר, אבל רוב הילדים לא משתפים את ההורים ופה לדעתי אנחנו בלקונה, כי אנחנו צריכים לראות איך ההורים יוצרים אמון בינם לבין הילדים, כדי שהם יהיו כתובת לפחות ראשונה ויחד איתם אחר כך ינסו לעבד ולהתמודד ולהעביר הלאה את הטיפול.

רציתי לשאול, הנושא של פרסום וחקיקה, יש משנת 2014 לגבי הפצה של תמונות וסרטונים, עד כמה זה באמת נאכף כי אנחנו רואים שהתופעה הזו היא לא חד פעמי והיא לא מזערית ובכל זאת אני לא שמעתי על הרבה מקרים שבהם זה נאכף. הייתי שמחה לשמוע סקירה.

בעניין של לדווח ושזה יהיה אפקטיבי, הילדים בסוף מתסכלים עלינו. אם הם רק יספרו לנו ולצורך העניין יתביישו, יעברו את השלב של להתבייש לספר ואנחנו לא נעשה עם זה כלום, הם לא יבואו עוד פעם ולכן אנחנו צריכים לראות איך כעולם מבוגרים אנחנו נותנים להם את הביטחון שאנחנו כן נעשה משהו עם הפנייה שלהם וכן נהיה מסוגלים לטפל בזה. אז גם זו נקודה למחשבה.

אנחנו מאד נזהרים, רק שיהיה ברור. אנחנו נזהרים גם באירועים הפליליים, אנחנו נזהרים מאד לא להביא את זה ולדחוף את זה לשדה הזה, כי לאחר מכן יהיה קשה מאד לחזור. המון טיפול עם מוסדות אחרים. לכן המאור זה קרש קפיצה או הצלה סביב העניין הזה. באירועים שהם לא ממש ברורים, שהם נמצאים בשדה הפלילי, עדיף לנו לקיים שיחות, להפעיל גורמים נוספים. זאת אומרת הרבה פעמים אנחנו רוצים ישר טיפול, להתנפל, לסגור לסתות. לאט לאט.

אבל לצורך העניין היה מקרה ואני לא יודעת, יכול להיות שהוא מטופל, של דמות מאד מוכרת, אני לא אחזור על שמה כדי אולי לא להציף את זה מחדש, אבל שם זה היה כבר מאד מובהק, זה כבר רץ

איפה שזה מובהק אז זה מובהק.

ואז נפתח בעצם הליך פלילי כחלק מ - - -

במקומות שזה מובהק אנחנו לא ממתינים ואני אומר את זה באחריות. בעניינים האלה זה תופס עדיפות על דברים אחרים.

אוקיי, תודה רבה. חברת הכנסת רויטל סויד, את רוצה לומר כמה מילים? בבקשה. ואחר כך מאור.

נדמה שכמה שאנחנו לא נפגשים וכמה שאנחנו לא משוחחים על הנושא, לא רק שהוא אף פעם לא נגמר, אלא אנחנו כל פעם מצליחים להבין לאיזה עומקים הוא מגיע ולאיזה רבדים זה מגיע. אבל דבר אחד אנחנו כולנו מבינים, אנחנו נמצאים ואני תמיד אומרת שאנחנו דור המדבר. אנחנו הדור שיכתיב בדיוק כיצד תיראה ההתנהלות של בני הנוער ושל הילדים שלנו ברשת. אולי זה קצת מתיימר, אבל ננסה להכתיב. יש את הדור שלפנינו, כשלא הייתה בכלל רשת ויש את הדור שאחרינו, שמן הסתם כבר יצמח לזה בוודאי; ואנחנו הדור שצריך לקבוע את הכללים.

אין מה לעשות. אנחנו נמצאים במרחב שהוא מרחב מדהים, הוא מרחב של שיתוף. הרשת החברתית מאפשרת חילופי דעות, גם ביקורת וגם העברת מידע וידע ברמות שאנחנו מעולם לא נחשפנו אליהן ובטח ובטח לא הילדים. ומה שאנחנו חייבים לעשות זה לבוא ולגדור את זה במקומות שהם מאד מאד מסוכנים, וזה לא פשוט.

ולכן אני באמת מברכת אתכם שוב, המשרד לביטחון פנים והשר גם והמשטרה כמובן, שהבינו שיש לנו פה ממש מערך לאומי שחייבים לעשות אותו, כי מישהו היה חייב לקחת את הדגל הזה. כשאני הקמתי את השדולה לפני שנה וחצי, כשרק התחלתי את הכנסת, כמעט אף אחד לא הבין על מה אני מדברת כשדיברתי על אלימות ובריונות ברשת.

איך ידעתי את זה? איך הכרתי את זה? מבני הנוער שייצגתי וכשאתה מייצג בני נוער אתה חווה את העולם שלהם ואני מדברת איתכם על חמש ושש שנים אחורה ואני ראיתי איך ילדים לא רוצים לצאת מהבית. איך בני נוער לא רוצים לצאת לא מהחדר, מהמיטה ובכלל לא רוצים לחיות.

דודאל מזרחי, זיכרונו לברכה, היה סיפור שהיה נראה לנו כמו משהו שלא יכול לקרות. לצערי אנחנו רואים שהיום הגיל ירד גם לכיתות א' ו-ב'. ילדים עם סמארטפונים, עם ווטסאפים, מוציאים אחד את השני מהקבוצה ובכלל לא מביאים שכשהם מוציאים ילד מהקבוצה הם מחרימים אותו. הם בכלל לא מבינים מה הוא מרגיש. כי אם פעם היינו מכים מישהו, עולבים במישהו ומבינים בדיוק איך הוא מרגיש, כי הוא היה בוכה, היה מחזיר לנו, היה צועק עלינו, היינו מבינים. היום הילדים גדלים עם סוג של אוטיזם רגשי במובן הזה של ההבנה מה חש זה שעומד ממול.

ולכן התפקיד הזה הוא מאד חשוב ולכן הדיונים האלה הם מאד חשובים. ולכן גם מחר אתם נמצאים פה, אתם תהיו מחר גם בשדולה שלי, שאנחנו מכנסים אותה ביחד עם קרן ברל כצנלסון בדו"ח על אלימות ברשת, על מבוגרים, לא על ילדים ובני נוער, ואני אשמח מאד שתגיעי ותחלקי איתנו.

ולכן, ככל שאנחנו מדברים על זה יותר, כך זה יותר טוב. אבל אנחנו צריכים להבין, זה צריך להיות בחקיקה שהיא לא פשוטה. זה צריך להיות בהעלאת מודעות וכמובן באכיפה, כמו שאתם עושים עם המערך, אבל זה צריך להיות קודם כל בחינוך, חינוך, חינוך. כי חינוך, חינוך חינוך, אני פעם הייתי בטוחה שזה משולש שווה צלעות, היום אני מבינה שהוא שווה שוקיים – תעזור לי - - -

בסדר, שווה צלעות את יכולה גם. תלוי כמה את רוצה בשותפים.

שווה צלעות ושווה שוקיים. בדיוק. היום אני מבינה שהחינוך חייב להיות הנדבך העיקרי, מכיוון שחקיקה על ילד בגיל 6 כבר לא עוזרת. מה שיעבוד לגבי ילד בן 6 בכיתות א'-ב' זה רק ההטמעה של השיח. אז אני מברכת את כולם ונמשיך בזה בכוחות מאוחדים.

חשוב להגיד שחינוך זה לא רק בית ספר. חינוך זה במובן הרחב וגם אנחנו כעולם המבוגרים, הדוגמא האישית שאנחנו נותנים לילדים היא מאד משמעותית, כי אם הם רואים מבוגרים שמתנהגים ככה, אז מן הסתם זה נותן לגיטימציה ולכן צריך להתייחס לזה בראייה רחבה.

מי מציג את מערך מאור?

אני אתחיל ואם יהיו עוד השלמות, אז-. שמי אליעזר, אני המשנה למנכ"ל במשרד לביטחון פנים ועומד בראש צוות ההקמה. אנחנו למעשה נמצאים שישה חודשים מאז החלטת הממשלה הראשונה, שאיתה יצאנו לדרך, שלמעשה הממשלה אישרה לקדם את הקמת מערך מאור ונתנה לנו ארבעה חודשים לגבש את תפיסת ההפעלה, את המבנה הארגוני, לחזור לממשלה, קצת באיחור, אבל אנחנו מתכננים ביום רביעי השבוע להניח במזכירות הממשלה את הצעת המחליטים המשלימה שהנחתה אותנו הממשלה וביום ראשון הקרוב להציג, לקבל את האישור לתפיסת ההפעלה למבנה הארגוני וכמובן את המשאבים ולצאת לדרך להקמה.

צוות ההקמה המורחב כלל כמובן את אנשי משטרת ישראל ונציגי המשרדים – חינוך, בריאות, משפטים, תקשורת, רווחה והשירותים החברתיים. מטה הסייבר הצטרף והשלטון המקומי. אנחנו רואים פה את פרקליטות המדינה. למעשה כל אותם משרדים שצריכים להיות שותפים, גם בגיבוש התפיסה וגם כמובן בעשייה, לכשהמערך הזה יקום.

מבחינת הרקע, אז הסקר מדבר בעד עצמו על היקף התופעה ואנחנו בהחלט רואים שיש עלייה בהיקף תופעת הפשיעה. אנחנו יודעים שזה לא רק האלימות ולא רק השיימינג, אלא פשיעה. יש פה את ראש אח"מ שדיבר ואני יכול להמשיך ולפרט את כל העבירות החמורות, החל מפדופיליה, עבירות מין, סמים, סחיטה, בריונות, חרמות – מהרף הלא פלילי עד הרף הפלילי החמור, וגם ארגוני הפשיעה מבינים שהמרחב המקוון הוא המרחב שאפשר לפעול בו ואנחנו צריכים לחסום אותם ולהכות בהם שם, כדי שבאמת לא ירחיבו את הפשיעה ואת ההיקפים ואת כל הנזקים שהדברים גורמים.

יש עשייה. הייתה גם עשייה במשרדים, אם זה משרד החינוך, כל אחד עשה את חלקו. אנחנו רואים את השלם ולא את החלקים, אבל כמובן חלקים, כשאתה מחבר אותם לקבל את השלם. יש פה את מגוון האיומים, מהפגיעה שהיא איננה פלילית, שזה העלבות, חרמות ועד למעשה הנושא של זנות קטינים והדחת קטן לסמים, פדופיליה, סרטונים, סחיטה, איומים – בכל המרחב הזה המערך הזה יטפל. כמובן חלק לא ברף הפלילי וחלק ברף הפלילי וברף הפלילי תהיה היחידה, אגרוף המחץ שהוא למעשה יעשה את האכיפה המשמעותית בנושא. דיברנו על ההיקפים.

במצב הקיים, אז כמובן זיהינו את הפערים של הנושא שהאזרח אינו יודע למי לפנות וצריך שתהיה פה כתובת. המוקד 24/7 שיוקם, שיורכב שם משוטרים ומאנשי טיפול - אם זה אנשי משרד החינוך והבריאות והרווחה ופרקליטות - תהיה כתובת 24/7 לתת מענה לפניות, אם זה הרף האזרחי, אם זה לא הרף הפלילי, אז כמובן הגורמים, המשרדים השונים יטפלו, תלוי באיזה סוג אירוע. תיכף נדבר ונרחיב בנושא; ואם זה הרף הפלילי, אז כמובן זה יעבור ליחידה המשטרתית.

חקיקה חסרה. פער טכנולוגי. נושא של מניעה והסברה וכמובן העצמה והגברה של האכיפה.

זאת החלטת הממשלה הראשונה שהממשלה החליטה להקים מערך משולב משטרתי ואזרחי, אני בכוונה אומר משטרתי ואזרחי, שבו יהיו גם שוטרים וגם אזרחים, שיהיו כולם תחת קורת גג אחת, גם אם היחידות עצמן תהיינה במתחמים נפרדים, אבל תחת קורת גג אחת, במבנה אחד, שבו יוכלו כמובן לדבר, להיוועץ ולהחליט ביחד במעגלים קצרים, ולא בטוב, נשלח מייל למשרד, יגיע, לא הגיע, זמין, לא זמין - - -

לא מסונכרנים.

וכולם זמינים, נמצאים סביב השולחנות ונותנים את המענים. תוקם ועדת היגוי ברשות מנכ"ל המשרד לביטחון פנים עם המשרדים השונים, שהיא למעשה תתווה את המדיניות הלאומית בהתמודדות עם תופעת האלימות והפשיעה במרחב המקוון.

עשינו את כל החץ הזה, השלמנו אותו ואנחנו נביא את העשייה לאישור הממשלה, אני מקווה ביום ראשון הקרוב. זה החזון של המאור, באמת להביא לשינוי אסטרטגי במדינת ישראל בתחום המניעה והאכיפה של תופעת אלימות ופשיעה ברשת האינטרנט כנגד ילדים ובני נוער. אני מדגיש – ילדים ובני נוער. במקביל יש את ועדת ארבל, שהיא מתעסקת עם הבגירים וכרגע אין לנו עוד חיבורים, כי עוד אין את ההמלצות של הוועדה, אז לכשהיא תסיים שאת עבודתה, אז נראה באמת מה הם הממשקים ומה יהיו ההמלצות ולפי זה נראה אם יש - - -

הכלים להתמודדות בקרב בני נוער וילדים הם כלי ייחודיים ויש לזה משמעות.

ברור, בהחלט. יצירת סביבה בטוחה במרחב המקוון ואקלים חברתי המעודד שמירה על החוק ועל זכויות האדם, כמובן לא כהתנהגות אנטי חברתית, עבריינית ואלימה ולחזק את תחושת הביטחון האישי של האזרחים.

הייעוד של המאור זה הפעלת מערך משולב משטרתי אזרחי, שיוביל מאבק נחוש ויעיל למניעה ולאכיפה של תופעות פוגעניות, אלימות ופשיעה במרחב המקוון, לרבות פגיעות ברשתות החברתיות, בדגש על אלימות ופשיעה כנגד ילדים ובני נוער.

השיטה היא באמת ליצור מערך מותאם, אפקטיבי, שיכיל בו: אחד, יהיה מערך, יהיה מטה שיתווה ויכתוב את התורה ואת הנהלים וכמובן יעביר אותם לשלוש הרגליים – אחת זה המוקד הלאומי 24/7. המוקד הלאומי יהיה מורכב ממוקדנים בקו הראשון באותו אולם. בקו השני יהיו הדסקאים של משרדי הממשלה, שהם שותפים - חינוך, רווחה, בריאות, פרקליטות ומשטרה וכל מה שהוא לא פלילי ילך – אם זה רווחה – לרווחה וילך מהקו השני לשטח, לא יסתובב ודרך המשרדים יעשה סיבוב ארוך, אלא ייצא – אם זה לרמת בית הספר או לרמת הרשות המקומית, כדי שהמעגלים והמענה יהיה במעגלים קצרים ותהיה שליטה שאכן הבעיה הועברה ומטופלת וסגירת המעגל. שלא יהיה מצב שאוקיי, שגר ושכח, והעברנו את הבעיה ואין מעקב אחרי הדברים ואז אנחנו פתאום מתבשרים שמישהו פגע בעצמו או לא עלינו התאבד והיו כבר מקרים ואנחנו בהחלט - - -

זה אומר שבעצם בקצה, גם בשלטון המקומי יהיו אנשים שיוכשרו לטובת הסיפור הזה?

וודאי. אנחנו מתכוונים וצריך לזכור שברשויות המקומיות אנחנו פועלים גם עם עיר ללא אלימות, גם עם מצילה, גם עם הרשות הלאומית למלחמה בסמים וגם משטרת ישראל יש לה פעולות מניעה ויש גם למשרדי הממשלה השונים פעולות מניעה ונצטרך לראות שהאנשים שעוסקים, אם זה במניעת אלימות, יכשרו ויהיו הקו הראשון שלנו בשטח ויהיו מוכשרים לטפל באותן בעיות שהן לא ברף הפלילי, אם זה שיימינג, ונצטרך כמובן להשלים את המהלך הזה עם היחידה שאנחנו נקים, עם כוח האדם שיוקצה ונצטרך להשלים את הדבר הזה, כך שיהיה מהמערך שיכתוב את התורה ואת הנהלים ויעביר אותם כמובן לגורמים המקצועיים, שיעבירו אותם לרמת השטח, לרמת הרשויות המקומיות, כי בסוף האוכלוסייה נמצאת כמובן ביישובים ושם אנחנו צריכים לדעת לטפל, גם לעשות את האכיפה, גם לעשות את המניעה וגם לעשות את ההסברה.

אז היחידה המרכזית זה המוקד. לאחר מכן יחידה נוספת היא היחידה המשטרתית שתתעסק בכל הרף הפלילי ויש את ראש אח"מ ואת האנשים שלו כאן שיכולים לפרט, עם כל היכולות של הסייבר, יכולות חקירה, עיכוב וכל מה שצריך. והרגל השלישית זו ההסברה והמניעה שאנחנו נעשה את זה באמצעות אותם גורמים שפועלים היום ברשויות המקומיות. עיר ללא לאלימות פועל ב-151 יישובים, מצילה עוד 64. אנחנו מכסים את כלל הרשויות המקומיות ונצטרך לבדוק שבאמת יהיו שם אנשים מוכשרים.

חלק מצוות ההקמה ביקר באנגליה, ללמוד על המודל האנגלי. הוא קצת שונה מהמודל שלנו, שם למעשה ישנם שני מאמצים: אחד, המאמץ המשטרתי ושם למדנו על היחידה המשטרתית שפועלת ונקראת CO באנגליה, אבל את המאמץ האזרחי, את המניעה ואת ההסברה, עושות שם שלוש עמותות. אצלנו לא עמותות יעשו, אלא משרדי הממשלה, שיוציאו את זה לפועל ולכן לטעמנו זה מודל משודרג. דרך אגב, הצגנו את זה גם לציר הבריטי כאן וגם הוא התבטא שאם הם היו צריכים להקים היום, הם היו מקימים את זה בצורה הזאת, למרות שיש להם הישגים בהחלט משמעותיים.

ראש ממשלת אנגליה קמרון לקח את זה באופן אישי, את הנושא הזה של פשיעה ואלימות ברשת כנגד ילדים, והוביל את זה. כל שנה התקציב עמד שם על 150 מיליון פאונד, שזה בהחלט תקציב מאד משמעותי. למדנו מהם הרבה, מהניסיון שלהם וכיצד הם פועלים וכמובן מה שהיה רלבנטי יישמנו בתפיסת ההפעלה.

אלה תפקידי המערך, מוקד ידע לאומי, אכיפה פלילי, מרכז לאומי לקבלת פניות, חשיפה, הערכה לאומית, כמובן מדידה, סקרים, מניעה, הסברה וכל מה שקשור בחקירה. אני מציע שפה אני אעצור ואני את האפשרות גם למשטרה, לראש אח"מ ולאנשיו להשלים את היחידה המשטרתית, שהיא בהחלט משמעותית.

רק שאלה לגבי החלק הקודם. כשאנחנו מדברים בעצם על מערך של טיפול וסיוע, לצורך העניין נניח במוסדות חינוך, זה כולל את הנושא של יועצים חינוכיים? זאת אומרת את הצד הפסיכולוגי, או רק הצד החינוכי?

לא, לא. אמורים להיות, זאת אומרת בתקינה שבנינו, רפרנטים גם במטה המערך שיהיה כפוף לראש אח"מ. ראש המערך עם המטה כפוף לראש אגף חקירות ומודיעין והיחידות המבצעיות כפופות ללהב 433, כך שבמטה המערך יש את נציגי הממשלה, שהם יעבדו מול הגורמים המקצועיים במשרדים, על מנת לפתח באמת את אותם דברים ולדאוג להעביר אותם לבתי הספר, למערכת החינוך.

אוקיי, תודה. בבקשה, סוני.

צריך להבין שיש פה יסוד מאד גדול שטרם נראה כדוגמתו, כי פעם ראשונה באמת משטרת ישראל משלבת יד גם עם גורמי אכיפה נוספים, שזה הפרקליטות ומשרד המשפטים, אבל גם עם משרדים שזה לא ב-DNA הארגוני שלנו לראות עין בעין וללכת איתם בהיבט כזה שאנחנו ממש שותפים שכם אל כתף, בכל מה שקשור למאבק בילד. אז באמת התכונה הראשונה שמאפיינת את המערך זו שלוביות. כלומר כל מי שיכול לתרום ולסייע להגנה על ילדים מוזמן להצטרף ולא כסיסמה. אנחנו באמת מאמינים בזה,

הנושא הוא באמת של תפיסה שאנחנו רוצים לתת שירות לאזרח במקום אחד. מה שנקרא דוקטרינת ה - One Stop Shop - הכל במקום אחד, הכל מונגש לאזרח גם בצורה מזמינה וגם באמת לתת פתרון למצוקות שעד היום טרם טיפלנו בהן.

אני לא אכנס למבנה המערך, אבל באמת גם בגרף הזה אפשר לראות את השלוביות, צד לצד, גם עוצמה משטרתית לצד עוצמות רכות יותר של משרד חינוך, משרד המשפטים, משרד הבריאות, כולם באמת עובדים יחד על מנת לתת מענה.

כפי שאמרנו, אנחנו רוצים למסד ולכונן לראשונה במדינת ישראל מוקד לאומי שיעבוד 24/7 וייתן מענה לכל טווח הפגיעות שילדים נפגעים ממנה. אז אנחנו מדברים החל מנושא של נידויים, חרמות, ועד בקצה הימני ביותר, העבירות הקשות, הארד-קור שאנחנו מכירים, הפגיעות המיניות לצערנו, עבירות המין, הפדופיליה וכיוצא בזה.

אז לצורך כך באמת הייתה עבודת מחשב שתכננה איך המוקד ייתן את המענה המיטבי ביותר ואנחנו מבינים שאין מקום לשחקן אחד פה בזירה, כי אם אני משטרה, אני יודע לעצור ולשים אזיקים ולהגיש כתבי אישום, אבל למשרד החינוך יש יתרון במניעה והסברה ומשרד הבריאות הוא מומחה מספר אחת בכל הנושא של אובדנות. אז באמת רק שלוביות ולא כסיסמה, תוביל באמת לתוצאה המקווה. לכן בעצם המוקד הוא תמונת ראי של כל השחקנים השותפים. יהיו דסקים שם של משרד החינוך ומשרד הרווחה ומשרד הבריאות ומשרד המשפטים, וכמובן אנחנו, משטרת ישראל, והכל יהיה במעגלים קצרים.

כלומר ברגע שנדע לקבל פנייה ננתב אותה ונכווין אותה ממש באמצעות אלגוריתמים שינתחו ויעבדו את הנתונים וניתן את המענה המיטבי.

אני מפריע לו. במקום שנראה אירוע שהוא חמור, זה יטופל שם ואם נראה שזה צריך לעבור ממש חדש ללהב, כי הדבר הוא מהותי ומשמעותי, זה יעבור ללהב עם כל האלמנטים שיש בלהב.

אז כמו שראש אח"מ ציין באמת, אנחנו נדע בעצם ויש פה איזה שהוא גרף שמציג איזה שהוא תרשים זרימה שמודיע ומציג איזו שהיא עוולה בין פלילית בין לא. הכל מגיע בעצם למוקד שבאמצעות אלגוריתם יידע לנתח, יידע לנתב את האירוע לאירוע פלילי או אירוע אזרחי. כל אירוע יקבל הפריוריטי שלו ובהתאם לכך הוא יטופל.

דיברנו על ממשקי עבודה, אבל חשוב גם להדגיש את המקום המאד חשוב של העמותות, שהן חלק כמובן חשוב מאד בכל הפאזל הזה שאנחנו מרכיבים. אז יש עמותות מוכחות שעושות עבודה נפלאה וכמובן אנחנו לא במקומן, אלא אנחנו מזמינים אותן להצטרף אלינו. אקדמיה, מגזר שני, שלישי, התעשיות, מחקר. בעצם כל מי שיש לו רצון ויכולת לתרום, מוזמן כמובן להצטרף. ככה אגב זה נהוג בעולם.

ולסיכום, אני חושב שזה השקף המסיים, אנחנו אומרים שהמנעד, הסקופ של העשייה של מערך מאור הוא מאד רחב. כלומר, אנחנו באמת רוצים לגעת בכל המקומות שעד היום לא נגענו. הם היו בחצר האחורית שלנו, אבל אנחנו באמת רוצים להרים את הכפפה ואת האתגר העצום הזה, גם אנחנו כמשטרת ישראל ובאמת אנחנו רוצים לראות איך אנחנו נותנים ומנגישים לציבור בחבילה אחת – גם חינוך וגם מחקר וגם מוקד וגם מניעה והסברה וגם אכיפה וגם וגם וגם. זה נשמע הרבה גם, אבל אין ברירה, זה צו השעה. כלומר, אם אנחנו רוצים להציל ילדים זה מה שמצווה עלינו לעשות ואני מקווה מאד שכולנו יחד נצליח. תודה.

גם אני מקווה. תודה רבה לכם.

יש עוד נקודה אחת, אם אפשר לחדד. אנחנו גם נאפשר במסגרת המערך מגוון של פניות לדיווח על כל המעשים. זאת אומרת זו גם תהיה אפשרות של טופס מקוון דרך אתר לאומי שיוקם כחלק מהמערך, גם כפתור דיווח, גם פנייה טלפונית - - -

זהו, אז דובר באמת על כפתור דיווח שהוא מאד משמעותי, כי אנשים לא יחפשו עכשיו את הטופס ויתחילו למלא אותו. אנשים רוצים לאותת על המצוקה בכאן ועכשיו.

יפה, אז במסגרת המערך יוקם אתר לאומי, שיאפשר ללמוד, לקבל תכנים, טיפים. יהיו שותפים כל המשרדים עם התכנים שלהם ועם אזורי התוכן שלהם. כל מי שייכנס לאתר יוכל על פי גיל ועל פי פילוחים שונים לקבל מידע שהוא רלבנטי לו, אם זה הורים ואם זה ילדים ואם זה ילדים ואם זה אנשי מקצוע ובאמת צורת הדיווח תהיה מגוונת ותאפשר לכל אחד לפנות באופן הדיווח שמתאים לו.

כשיצאנו לדרך, אני יודעת שאולי אני קצת הפלגתי ביצירתיות שלי, אבל המחשבה הייתה שבאמת על המסך - בכל אתר שמשוטטים באינטרנט, יש איזה שהוא כפתור תמיד בצד שעליו אפשר ללחוץ. לא הולכים לכיוון הזה? יצטרכו בעצם להיכנס לאתר מסוים שדרכו יהיה הדיווח?

אני מניח שגברתי מתכוונת לתוסף. תוסף לדוגמא בפייסבוק באמצעות לחיצה על כפתור. אז הנושא הזה הוא רגיש משפטית, כי אנחנו נכנסים פה ליחסים של מדינה למול ענקים כדוגמת פייסבוק וגוגל. אני יכול להגיד שבמדינות חזקות, מובילות, כמו שראינו בבריטניה, כן עשו את זה. אנחנו עושים את תחילת צעדנו בעצם בעולם הזה, בתחום הזה, אבל כן אנחנו בהחלט מדברים, כפי החזון של גברתי ואני מקווה שנגשים אותו, של אפליקציה של כפתור דיווח בצורה מאד מונגשת ומאד פשוטה – לחיצה קליק על כפתור וזה יגיע למוקד הלאומי. זה בהחלט.

יש לאן לשאוף.

ואם יהיו שיתופי פעולה, אז גורמים וגופים יוכלו בעצם להציע את אותו כפתור דיווח דרך החלקים שהם מפעילים ברשת.

אוקיי, תודה רבה לכם. אנחנו מתקרבים לקראת סיום כי קצת התעכבנו במבואה. טל, בכמה משפטים ואחר כך ליאת שרצתה גם היא לומר. אז בבקשה, טל ואחר כך ליאת.

אני אגיד בכמה משפטים שבאמת כמעט כל אחד חווה שיימינג. אנחנו פה בוועדה לזכויות הילד ואני רוצה להיות הפה של הילדים, אבל אפילו אני חוויתי שיימיג והיה לי איזה מנהג, שבו כשראיתי - אתם יודעים - קלה האחיזה אל המקלדת, וכשראיתי שמתחילים לכתוב לי, ופעם היו כותבים טוקבקטים ולא ידעת מי עומד מאחוריהם. היום זה מדהים. כותבים ואנחנו יודעים מי עומד מאחורי הדבר הזה. אני יכול להיכנס לעמוד שלו, של אותו ילד או נער, אני רואה איך הוא נראה, מי ההורים שלו. זה ילדים רגילים לחלוטין. הם שמחים בכיתה, יש להם הורים שלוקחים אותם לטיולים, הם בחוגים, זה מדהים. תעשו את הניסוי הזה.

עכשיו אני עניתי לכל מיני ילדים שקראו לי – אני לא רוצה פה להרחיב בכל מיני שמות גנאי וקללות – נכנסתי לרשת ועניתי להם באופן אישי. הם נדהמו. זה פשוט הפליא אותם שבכלל מישהו, שאני קורא את מה שהם כתבו. הם חשבו שהם מספרים בדיחה. הם לא הבינו. יש בורות גדולה מאד בנושא הזה בקרב הילדים.

זה הופך להיות חלק משעשוע.

הם אמרו טוב, אנחנו נגיד כמה מילים ונהיה מגניבים ופתאום הם קיבלו ממני הודעה, אגב הודעה לא מאשימה ולא מתריסה, הודעה שאמרה – כתבתי לרובם – חבל שאתה מפיץ רוע, קללות ושנאה, חבל שאתה לא מפיץ שמחה ואהבה. חבל, למענך. מיד הם מחקו את מה שהם כתבו וכתבו – סליחה, לא התכוונתי, וכמעט גייסתי אותם, בלי שעשיתי כלום, גייסתי אותם למעני. אני רואה את הילדים האלה היום, הם כותבים מה פתאום, טל הוא בכלל לא כזה וכזה, אני מכיר אותו באופן אישי, הוא מקסים. הם לא מכירים אותי באופן אישי, אבל תראו איך פעולה מאד קטנה ברשת ותגובה מהירה, יכולה פה לשנות מציאות.

אני ראיתי את נאוה מתראיינת בחדשות על הקמת מאור ומיד אמרתי שאני חייב להתגייס לדבר הזה, כי אני גם מכיר את התופעה הזאת מקרוב, גם כאבא לילדים, אבל גם כמי שעובד יותר מ-20 שנה עם ילדים ומאד מאד מבין את השפה שלהם באינסטגרם, בפייסבוק, בסנפ-צ'ט. אגב, עד שאנחנו מבינים מה קורה הם כבר הקימו לעצמם עוד מערך, שאנחנו נצטרך גם בו לטפל.

אני דווקא מאד מאד שמח על זה שהמשרד לביטחון פנים, בדגש על המשטרה, נמצאים בדבר הזה. אני חושב שהמשטרה צריכה להיות בפרונט. הילדים לא מבינים שהם עוברים דבר עבירה. אני חושב שאם הם יבינו ויראו את המשטרה בפרונט של הדבר הזה, הם יבינו. כמו שיש לא תגנוב - יש עשרת הדיברות – העבירה הזאת בריונות רשת לא נמצאת בעשרת הדיברות, אבל הם יבינו שהם עוברים דבר עבירה. והיום רובם, כולל ההורים שלהם והמורים שלהם, בורים לחלוטין בנושא הזה. הם לא מבינים שמה שהם עושים הוא עבירה.

אז נכון שמקרה הקיצון זו עבירה פלילית ובאמת צריך לטפל בה בצעדים החמורים ביותר, אבל אני כן מברך על זה שהמשטרה לוקחת על עצמה, בתוך המערך של חינוך ובריאות וכל הדברים שאמרנו, והסברה, הילדים צריכים להבין – אתם עוברים עבירה. אני אמרתי לפני שראינו את התערוכה – שיימינג זו מילה יפה מדי. היא מילה לועזית, גם ביוש. עבירה. עבירה לכל דבר ופגיעה ואנחנו צריכים מכאן, מהוועדה הזאת, ואני מתנדב לעשות את זה כמו כל האנשים שנמצאים כאן, מתנדב לעשות את זה למען דור העתיד שלנו, שבאמת כל האינטרנט וכל הדבר הזה הוא חדש לו לחלוטין וגם לנו.

נכון. הם בעצמם לומדים את הכללים תוך כדי תנועה ואנחנו צריכים להיות שם כדי לכוון אותם בדרך. אני חושבת, טל, שלאנשים כמוך יש משמעות כשאנחנו מדברים על הסברה לילדים, כי זה לא עוד פעם עולם המבוגרים וההורים המעצבנים והמורים, אלא יש פה מישהו מגניב, כמונו, והוא בעצם מזהיר אותנו ואני חושבת שיש משמעות מאד מאד גדולה לכך שגם אתה מגויס. אז תודה רבה גם לך.

ליאת, בבקשה.

תודה רבה. מטעם התאחדות הסטודנטים הארצית. קודם כל אני חייבת לומר שאני מאד שמחה לשמוע על המערך שהוקם, זה באמת שינוי. זו לא פעם ראשונה שאני נמצאת בדיון בנושא הזה ואנחנו גם נמצאים בשיח בכלל על הנושא הזה עם גורמים שונים. זה משהו שמאד מטריד דווקא אותנו, באמת כצעירים. אנחנו רואים מה קורה סביבנו וזה מטריד אותנו קדימה, בעיקר אולי מתוך חשש להפוך להורים ולהתמודד עם הדבר הזה בעצמנו.

יש כל מיני פעילויות כאלה ואחרות תחת תכניות מלגות שונות, שסטודנטים פועלים כבר בנושא הזה בצורה כזאת או אחרת. באמת אמרת אז ממש הרגע, על טל, שבסופו של דבר ההורים, המבוגרים וגם ראינו את זה בנתונים שהמשרד לביטחון פנים הציג, הפניות להורים זה לא באמת כמות, אז אני מציעה פה אותנו כסטודנטים לגורמים הרלבנטיים. אנחנו יותר מנשמח. יש לנו אפילו תכניות כתובות כבר לרעיונות בסגנון הזה, לשתף פעולה, כי זה חברה צעירים שיכולים להבין, רואים את זה ויותר מנשמח לעזור. תודה.

יפה. תודה רבה גם על הרעיון וגם על הדברים. מישהו רוצה להוסיף לפני שאני מסכמת? בבקשה.

אני אשמח. מיה מהמועצה לשלום הילד. שלוש נקודות קצרות. דבר ראשון, אני מחזקת את מה שחברת הכנסת סויד אמרה לגבי להתחיל בגיל מוקדם. מבחינתנו זה מאד מאד חשוב. אנחנו פועלים בניידת זכויות הילד וגם טל בעצמו היה שותף בסרטונים שלנו בכיתות ג'-ד' והורדנו עכשיו בקייטנות גם לכיתות א'-ב'. זה מאד חשוב להתחיל מוקדם.

דבר שני שחשוב לי להגיד, זה בנושא של המודעות גם של ההורים וגם של מערכת החינוך. אנחנו הרבה פעמים מסתכלים על הצד של הילד הנפגע ומעלים את המודעות של ההורים לזה שהילד שלהם יכול להיפגע, אבל א' כמובן הוא גם יכול להיות הפוגע, אבל כמו שדנה אמרה במצגת שלה, חלק, לפחות מחצית מהילדים הם אלה שנוטלים חלק או עומדים מהצד וגם לזה חשוב מאד מאד לשים לב וגם להגביר את המודעות של ההורים, שהילד שלהם יכול לקחת חלק בדבר הזה וגם חשוב לו לדווח וחשוב להיות מודע שהדבר הוא שלילי.

דבר אחרון, בשבוע שעבר הייתה לנו פגישה עם דוד רגב שהוא נציב קבילות הרשות השנייה והוא הפנה את תשומת ליבנו שבתקנונים הבית ספריים הנושא של בריונות ברשת לא נמצא, לפחות בחלק מזה. הנושא של אלימות פיזית ואלימות מילולית - - -

הנושא של בריונות רשת מופיע בחוזר מנכ"ל. יש פה נציג של משרד החינוך? זה מופיע בחוזר מנכ"ל, נכון?

תיכף אני אתייחס.

זה מופיע בחוזר מנכ"ל.

אז אני אשמח, אוקיי. אז זה מה שרציתי, הוא הפנה את תשומת ליבינו, ולומר שכדאי להמליץ שזה יופיע גם שם. וזהו, תודה.

תודה לך. משרד החינוך, ממש במשפט, בבקשה.

שמי עמיר גפן ממשרד החינוך ואני אחראי על הנושא של מוגנות ברשת וגם נציג של משרד החינוך במערך מאור, שאנחנו מברכים וכבר מייחלים להתנעה שלו.

אז כן, כמו שציינת, בתוך חוזר מנכ"ל יש הנחיה לבתי הספר בתוך התקנון הבית ספרי, שמגדיר גם את הנושא של הרשת. מעבר להגדרה הבית ספרית, גם בחוזר המנכ"ל שלנו יש הגדרות מאד ברורות לגבי הפגיעה, הטיפול בפגיעה, לגבי הפעילות החינוכית שצריכה להיעשות. אין לנו פה זמן לסקור את הכל, אבל כן הייתי רוצה להשמיע קול, שבתוך מערכת החינוך נעשית הרבה עבודה. תמיד אפשר לעשות יותר, אבל נעשית הרבה עבודה של - - -

זה תהליך שהתפתח עם הזמן - - -

נכון.

מבחינת המעורבות של המערכת בתוך הסיפור הזה.

אמת. זאת אומרת ככל שהתופעה גדלה ואנחנו נדרשנו לה יותר ויותר בקרב תלמידים בכל שכבות הגיל, בכל המגזרים, בקרב הורים. אמצעים בתוך הכיתות, אנחנו מפעילים באמצעים מתוקשבים, עושים מה שאנחנו יכולים בעצמנו, יחד עם שותפים ונמשיך לעשות.

אוקיי, תודה רבה. אז אני ברשותכם מסכמת.

עיקר הסיכום היום יהיה ברכות, גם על ההתקדמות המאד מרשימה באמת של מאור. כשהצגתם את הרעיון לפני כמה חודשים, אז אנחנו היינו ככה עם היד על הדופק של נו, בואו נראה שזה קורה, בואו נראה שזה קורה ואז יצאתם לאן? לאנגליה אם אני לא טועה, ללונדון וחזרתם עם עוד בשורה ואמרנו אוקיי, זה הופך להיות רציני ואני ממש מברכת על זה שאנחנו כאן בנקודת זמן הזו כבר בתהליך התקדמות משמעותי.

מאד חשוב לי לומר וקצת לסכם את הדברים שנאמרו. הורים, חינוך ואכיפה הם גורמים מאד מאד משמעותיים במשולש הטיפול וכמובן של שילוב יחד עם כל הגורמים הנוספים של בריאות ורווחה ועמותות וכל מי שרואה את עצמו שותף, שיכול לסייע - אני חושבת שהם המפתח להצלחה.

קיבלנו פה קריאה מהסטודנטים. אני חושבת שזה הון אנושי מצוין, שאפשר להשתמש בו, במיוחד אם אנחנו צריכים מערך של מתנדבים שיסייעו לנו בתהליך הזה. הם ממילא שם בצורה כזאת או אחרת, אז פשוט לנתב אותם למקום המשמעותי הזה.

אנחנו לא נוותר. אנחנו נחכה שהמערך כבר באמת יושק ויותנע כמו שאתה אמרת. אנחנו נרצה לראות הדגמה במסגרת הוועדה. נעשה בקרה אמיתית. נביא אתכם לכאן ואנחנו נראה איך אנחנו באמת מתניעים את זה ואולי דרך כך גם נצליח להעביר את המסר החוצה ולהדגים את דרך הפעולה.

אני מאד מודה לכולכם, באמת, על ההירתמות ועל השיח המתמשך. אני בטוחה שגם לשיח עצמו יש משמעות מאד גדולה בהעלאה למודעות; וכמובן למערכת האכיפה, למשטרה, על ההתגייסות. יש לכם כוח בלהתריע, תעזרו לנו.

אוקיי, תודה.

תודה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:57.