הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 313

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שלישי, כ"ז בתמוז התשע"ו (02 באוגוסט 2016), שעה 9:00

הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 5), התשע"ו-2016 (מ/1078)

הצעת חוק השידור הציבורי (תיקון – סעיף 92), התשע"ו-2016 (פ/3252/20), של חה"כ נחמן שי

חברי הוועדה: איתן כבל – היו"ר

יעקב פרי – מ"מ היו"ר

דוד ביטן

יצחק וקנין

איילת נחמיאס ורבין

רועי פולקמן

נורית קורן

רוברט אילטוב

דוד אמסלם

איתן ברושי

אילן גילאון

מאיר כהן

מיקי רוזנטל

נחמן שי

מנכ"ל הטלויזיה החינוכית, משרד החינוך - אלדד קובלנץ

יועמ"ש טלויזיה חינוכית, משרד החינוך - אביגדור דנן

יועצת בכירה למנכ"ל הטלויזיה החינוכית, משרד החינוך - קרן הראל הררי

ממונה על שיויון בין המינים, משרד החינוך - אושרה לרר

רמ"ט לשכת השר, משרד התקשורת - רן שיטרית

יועץ מנכ"ל, משרד התקשורת - אבינועם רוזנבאום

היועצת המשפטית, משרד התקשורת - דנה נויפלד

עו"ד בלשכה המשפטית, משרד התקשורת - תמר הכהן

עו"ד-לשכה משפטית, משרד התקשורת - חגית ברוק

מנכ"ל, משרד התקשורת - שלמה יהודה פילבר

רפרנט בטחון פנים באג"ת, משרד האוצר - אסף וסרצוג

מרכז בכיר חברות ממשלתיות באגף השכר, משרד האוצר - אפרים הירש מלכין

אגף השכר והסכמי עבודה, משרד האוצר - טל שחם

סגן היועמ"ש-אגף שכר, משרד האוצר - ארז אנצויג

רפרנטית חינוך בחשכ"ל, משרד האוצר - שירה גרינברג

האופוטרופוס הכללי, משרד המשפטים - דוד האן

עוזרת ראשית יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים - אלידור בליטנר

ראש אגף ירושלים ומורשת, משרד רה"מ - שרית גולדשטיין

יועצת משפטית, המשרד לירושלים ומורשת - שירן שושנה

ראש עיריית ירושלים - ניר ברקת

סגן ראש העיר, עיריית ירושלים - מאיר תורגמן

עיריית ירושלים - עופר ברקוביץ

לשכה משפטית, עיריית ירושלים - אלי מלכה

יועץ לסגן ראש העיר, עיריית ירושלים - תומר דרור

מנכ"ל, עיריית ירושלים - אמנון מרחב

מנהל מיוחד, רשות השידור - ברי בר בר ציון

יו"ר המועצה, תאגיד השידור הישראלי - גיל עומר

סמנכ"ל כספים, תאגיד השידור הישראלי - רן היילפרן

דוברת, תאגיד השידור הישראלי - גילי שם טוב

סמנכ"ל הנדסה וטכנולוגיות, תאגיד השידור הישראלי - אודי הכהן

כתב פוליטי של התאגיד החדש, תאגיד השידור הישראלי - יאיר שרקי

משנה למנכ"ל למשאבי אנוש, רשות השידור - רונית בראון קניס

דוברת, רשות השידור - לינדה בר

כתב פרלמנטרי קול ישראל בערבית, רשות השידור - שלמה גינדי

יו"ר ועד העובדים בדירוג מח"ר, רשות השידור- ועדי עובדים - תמנה עורב

נציג העובדים רשת מורשת, רשות השידור- ועדי עובדים - משה זמיר

ועד עתונות הפקה, רשות השידור- ועדי עובדים - זיקי יעקבי

ועד משולב, רשות השידור- ועדי עובדים - שלמה אברהם

יור ועד משולב, רשות השידור- ועדי עובדים - מירי עדרי

חבר ועד עיתונאים רדיו, ירושלים, רשות השידור- ועדי עובדים - ידידיה תנעמי

אחראי על הצירה המקורית, איגוד תסריטאי הקולנוע והטלוויזיה, ארגוני יוצרים ומבצעים - ליאור תמאם

יו"ר פורום היוצרים הדוקומנטרים, ארגוני יוצרים ומבצעים - אסנת טרבלסי

יו"ר איגוד התסריטאים, ארגוני יוצרים ומבצעים - עמית ליאור

דובר שח"ם איגוד שחקני מסך, ארגוני יוצרים ומבצעים - אסיף בניש

מנכ"ל שח"ם, ארגוני יוצרים ומבצעים - אורי רשטיק

אחראית קידום ושיווק היצירה, פורום היוצרים הדוקומנטרים, ארגוני יוצרים ומבצעים - יפעת זר-סט

חטיבה עסקית, צוות שיווק, רשות מקרקעי ישראל - מתן שפירא

יו"ר איגוד האומנים והאנרגיה בהסתדרות, ההסתדרות הכללית החדשה - דוד גלנוס

יו"ר אגף הכלכלה בהסתדרות הכללית, ההסתדרות הכללית החדשה - שי בירן

מזכיר ארצי בהסתדרות עובדי המדינה, ההסתדרות הכללית החדשה - דורון קרני

יועצת משפטית, אגודת העיתונאים - לואיז ספורטס

יו"ר האגודה, אגודת העיתונאים - אחיה גינוסר

חבר הנהלת האגודה, אגודת העיתונאים - ישעיהו קומורניק

יו"ר ארגון העיתונאים, ארגון העיתונאים - יאיר טרצ'יצקי

נציג ארגון שתיל- מייסודה של הקרן החדשה לישראל - דניאל גיגי

פעילה, המשמר החברתי - סעדה יקותיאלי

טוביה פסינגר



איליה אמיר



נתי טוקר

ליאור בנימין

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

אתי בנדלר

מרב תורג'מן

לאה ורון

הדס צנוירט

הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 5), התשע"ו-2016 (מ/1078)

הצעת חוק השידור הציבורי (תיקון – סעיף 92), התשע"ו-2016 (פ/3252/20), של חה"כ נחמן שי

בוקר טוב, היום יום שלישי.

כאן שידורי ישראל היום מירושלים.

למה לגנוב לי? בוקר טוב לכולם. היום יום שלישי, פעמיים כי טוב. אני מקווה שגם היום הזה יהיה פעמיים כי טוב באמת. גברתי מנהלת הוועדה, היועצת המשפטית, יועצות, רשמת, דובר, חבריי חברי הכנסת. אני מניח שגם תהיינה חברותיי בהמשך. ראש עיריית ירושלים, חברים, ניר ברקת, ברוכים הבאים. אורחים נכבדים.

בוקר טוב מירושלים.

ברשותכם, על סדר-היום: הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 5), התשע"ו-2016; אני רוצה לומר כמה דברים לפתיחה לגבי נוהל הדיון. הדיון הזה יתחיל בכך שאומר כמה מילים, ברשותכם. אאפשר ממש בקצרה כמה נקודות. הדיון הזה הוא הקראה. אנחנו לא פותחים את כל הדברים מחדש. סעיף-סעיף. יש בעיות, יש ויכוח, יש הסתייגות לעניין שידורי התאגיד ירושלים, לא ירושלים ומתי, יש ענייני עובדים שצריך לתת עליהם את הדעת. הדיון הזה לא הולך להיות בעניינים כלליים – אחת.

דבר שני, גם הממשלה מסרה לי, ואני רוצה שהדברים ייאמרו – שכל שינוי שייעשה שלא בהסכמה בחוק המונח כאן לפנינו, הממשלה הודיעה, שהיא תמשוך את החוק. רן שטרית פה, נמצא כאן, עד שיגיע, אני מניח, מר פילבר, ואני רוצה שהדברים גם יונחו לפנינו.

ברשותכם, אני רוצה לומר כמה מילים. זה לא סוד שאני נלחם בעד הקמת תאגיד השידור הציבורי הישראלי. אבל אני לא מוכן, ואני אומר את זה לכל הנוכחים פה, אני אומר את זה לשר התקשורת ולכל מי שמוכן להקשיב – אני קם הבוקר, ורואה את עיתון ישראל היום כולו, מעמוד 2 עד 7 - עד כאן ודי לצביעות. זו לא התקפה עליי. לא עליי. זה בכלל עניינים של תוך הימין. מי שחוטף פה בראש בכלל רובם משחק פנימי - בנט, שקד, גילה גמליאל. אבל אני רוצה לומר, ולומר לך אדוני המנכ"ל, ודרכך לראש הממשלה ולשר התקשורת: אתם לא רוצים את התאגיד? אתם הריבון. יש גבול. אי-אפשר יותר לשחק את המשחק הזה. אני גם לא מוכן להיות כלי ממשחק בתוך הסיפור זה. די. נתתי את ראשי, נאבקתי, אני הולך על זה בכל הכוח, אבל אי-אפשר. יש גם אנשים פה – גם ברשות השידור, גם בתאגיד. די. לא רוצים את התאגיד? תואילו להניח הצעה, תאמרו ביושרה: אנחנו לא רוצים את התאגיד – לא חשוב מה הסיבה. כבר תמצאו לכם את הסיבה, אבל אל תטריחו אותנו פה לעשות מעשים כאילו אנחנו לא יותר מאיזו הצגה שמישהו משחק בנו כמו בובות על חוט. אני לא בובה על חוט, חברי הכנסת מימין ומשמאל, כי עניין התאגיד חוצה את כל הכנסת. זה לא עניין שיש מפלגה זו או מפלגה אחרת. דודי יבוא ויילחם על ירושלים? זו זכותו. אבל בסך הכול, הרוב שבכנסת הלך עם ההצעה הזו, הצעה שהממשלה הניחה, הממשלה דחפה, הממשלה מביאה את זה, ואני כל הזמן רואה שמגדירים מחדש את המושג צעד תימני - אחד לפנים, שבעה לאחור. אני מוסיף לזה קצת הומור, אבל אני אומר את זה מדם לבי. די.

אני מתכוון היום לסיים, להביא לקריאה שנייה ושלישית את הצעת החוק. היא הצעת חוק ממשלתית, וכמו שאמרתי, אדוני מנכ"ל משרד התקשורת, הודיעה לי הממשלה שאם לא יהיו דברים בהסכמה היום, הממשלה תמשוך.

בשמחה היא תמשוך.

יש בינינו הבנות. יש בינינו הסכמות.

מסוכן לומר את זה, כי יש פה אינטרסנטים- - -

מה יהיה כתוב מחר בישראל היום?

מומו פילבר, ביום שבו אני אצטרך לפחוד לומר את מה שאני מאמין- - -

יש הבנות.

יש בינינו הבנות לגבי רשימה של דברים. הם לא רשימה ארוכה, ואנחנו יוצאים לדרך. כפי שאמרתי, אתן לכל אחד לומר ממש קצר. זה לא הולך להיות דקלרציות. יש לנו חוק לקריאה שנייה ושלישית. אנחנו נאמר כמה מילים. אני יודע שיש שתיים-שלוש מחלוקות – ויכוחים לגיטימיים אגב; אני לא רוצה שאף אחד יתנשא מעל השני – יש ויכוחים לגיטימיים שצריך להתמודד אתם – העניין של ירושלים, יש החלטת ממשלה אל מול חברי כנסת שרוצים להביע הסתייגות, ראש עיריית ירושלים, שהגיע לכאן להביע הסתייגות, יש עניין של העובדים. אי-אפשר להשאיר אותם יותר באוויר. זהו. זאת אחריות שלנו, ואני אומר את זה גם לאוצר ואני אומר את זה לכולנו. ואם יש החלטה, שלא רוצים להוציא את זה לדרך, מההחלטה פה ועד המליאה אפשר להפיל את זה. אני כבר לא אלחם נגד אלה שיבקשו להפיל את זה – אני אומר את זה בצורה ברורה.

אאפשר ליועצת המשפטית לפתוח בכמה עניינים משפטיים. נעשה ממש קצר, ברשותכם. אני מאוד מבקש, ונתחיל את ההקראה. בבקשה, גברתי.

אדוני, יש לי הערות למספר סעיפים. ההערות המרכזיות שלי נוגעות כמובן למנגנון ההקדמה של תאריך התחילה, שהוא לדעתי מנגנון לא מספיק ברור, מהוקצע, מאפשר זכות וטו לכל אחד מהשרים, וההערות המאוד כבדות משקל שלי מתייחסות לנושא העובדים ברשות השידור ובכלל לתפעול רשות השידור בתקופה מעבר לחודש דצמבר, אבל במחשבה שנייה אני מעדיפה להעיר את הערותיי כשנגיע לסעיפים – חבל על זהמן.

בסדר גמור. תודה. בבקשה, אדוני יושב-ראש התאגיד - ממש קצר, כי אנחנו כבר בתוך התהליך.

בסדר. גיל עומר, יושב-ראש תאגיד השידור הישראלי. אמרת שאתה מדבר מדם לבך, ואני רוצה להצטרף ולומר כמה מילים מדם לבי. אני שומע בימים האחרונים שאנחנו הולכים להקים סניף של הברנז'ה. אני רוצה לומר את הדבר הכי חשוב שבשבילו אני נמצא בתאגיד. לא חיפשתי תפקיד ולא חיפשתי ג'וב. יש לי. אני נמצא שם כדי להקים גוף פלורליסטי, שייצג את כל השכבות וכל הזרמים של החברה הישראלית. זו לא סיסמה; זה דבר שאני מאמין בו בכל לבי. אני מנהל מקום שעובדים בו 35 עיוורים ו-35 חירשים ו-35 אנשים בגיל 70 ומעלה. זה לא הנושא הפלורליסטי שעליו אנחנו מדברים, אבל זו הכוונה. עד לפני שבועיים היינו גוף שמקימים ימין קיצוני. עכשיו הפכנו להקים חברה פתאום של שמאל קיצוני. ואני אומר בצורה הכי ברורה – אנחנו מתכוונים, ומבחן התוצאה הוא עלינו – להקים תאגיד שיהיה פלורליסטי, שייצג את כולם בצורה מקצועית, עצמאית וחזקה. וזה דבר שחייב להיאמר, וכל אמירה אחרת היא לא נכונה.

רק שכחת את ירושלים.

אדוני ראש העיר.

הדבר השני שאני רוצה לומר, ואני אומר אותו לך, אדוני ראש עיריית ירושלים, וגם למנכ"ל שלך, שאני מכיר אותו הרבה שנים – אנחנו מכירים מהצבא, והוא יודע מה מידת האמינות שלי, והוא יודע, שכשאני אומר משהו, אני מתכון לכל מילה שאני אומר. ואני אומר לך בצורה הכי ברורה: פנינו לירושלים. אנחנו לא משחקים משחקים. קנינו נכס בירושלים. נכון שהוא לא מוכן מיום התחילה. אנחנו נהיה בירושלים, נקודה. חד-משמעית.

דוחקים את העובדים הירושלמים החוצה כבר היום.

סליחה. אדוני יושב-ראש התאגיד, משפט אחרון.

סליחה.

סליחה אתה.

לא מקובל.

חצוף.

סליחה. יודע מה הייתי צריך לומר לך לעשות? קום צא. אני מבקש, תתנצל בפניו. זה לא מקובל.

אני מתנצל. אני פשוט חושב- - -

סליחה, לא הייתי נותן לאף אחד לדבר, אם הייתי חושב שרק אני צודק.

אוקיי.

תודה. אדוני ראש העיר.

קודם כל, אני רוצה להודות על הדיון, על עצם הדיון. אני חושב שהוא ראוי. אנחנו בעזרת הכנסת, בעזרת הממשלה מעבירים החלטות מאוד משמעותיות לירושלים. 850 מיליון שקל – ירושלים 2020 שעבר לא מזמן - מטרתה היא להניע ולפתח את כלכלת העיר ירושלים.

תושבי העיר ירושלים זקוקים לכל משרה ולכל סיוע. חוק יסוד: ירושלים בא לחזק את העיר ירושלים, ולקבוע באופן חד-ערכי שהשיקול של ירושלים מעל שיקולים אחרים. זה הרעיון של חוק ירושלים. הוא אומר שהתאגיד, הכנסת, הממשלה, בית המשפט העליון – למען האמת, לא רק התאגיד החדש אלא גם ערוץ 2 וערוץ 10, על-פי החוק, צריכים להיות בירושלים. אנחנו נאבקים שנים על זליגה שיוצאת מירושלים, כל פעם עם סדרה של תירוצים טקטיים – לעתים מוצדקים, לעתים לא מוצדקים, אבל טקטיים, שלצערי הרב, מחלישים את חוק יסוד: ירושלים; מחלישים את אותו מסר, שעם ישראל מבין כמה חשוב לחזק את ירושלים.

כשהתאגיד קם לפני כמה שנים, שאלו אותי את עמדתי כראש עיריית ירושלים, ולא התנגדנו לתאגיד. למען האמת, אנחנו בעד התאגיד. אם היה עולה הדיון היום אז, חד-משמעית התאגיד לא היה קם, כי אף אחד לא העלה בדעתו שבאופן קבע או אפילו באופן זמני לא יגידו: קול ישראל מירושלים. אף אחד לא העלה בדעתו, כשהקימו את התאגיד.

ממה אני מוטרד במיוחד, ואני חושב שחברי הכנסת צריכים לתת על זה את הדעת. אתם רוצים להכניס תיקון קטן בחוק, שסותר את חוק יסוד: ירושלים. הוא מחליש את החוק שהכנסת, יש עליו קונצנזוס מקיר לקיר על חשיבותה של ירושלים, ורוצים להכניס תיקון קטן בחוק, שכל מי שירצה לייצר זליגה נוספות מירושלים בעתיד, יגיד: מה אתם רוצים? הנה, המחוקק עצמו מצד אחד, דיבר על חוק יסוד: ירושלים ועל חשיבותה, ומצד שני – הנה, יש דברים חשובים יותר מחוק ירושלים. הזמניות של הקמת התאגיד, כי אין ויכוח איפה הוא צריך לשבת - אני שומע גם מראש התאגיד. הזמניות, החוק, התיקון הזה מחליש את ירושלים.

חברות וחברים, אני בעד התאגיד, ואנחנו הירושלמים לא מתנגדים לשינוי, לרפורמה שהמדינה הובילה. אין לנו שום קושי עם זה. אסור בשום פנים ואופן שהכנסת תכניס סעיף שסותר ומחליש את חוק יסוד: ירושלים.

משפט אחרון, אדוני.

לא היית אצלי אף פעם, ושמעתי סדרת טיעונים, שלצערי הרב - אסור לכם לעמוד מאחוריהם. יש בירושלים פתרונות, ושמעתי שהשיקול המרכזי הוא שאין פתרונות בירושלים. קודם כל, רוממה יכולה, באופן זמני, עד התאגיד, לפעול, ומספיק עם הסיפורי סבתא. אני מכיר את הסיפורים האלה מפה עד להודעה חדשה. אל תיקנו את הטיעון הטכנוקרטי הקטן הזה שאין מקום. יגעת ומצאת – תאמין.

אולי תציע מקום?

יש מקומות למכביר. מי שחושב שאין מקומות, ולכן צריך להחליש את ירושלים- - -

תודה, אדוני ראש העיר. אני שמח על הפגישה הזאת, שהפגישה אתכם סוף-סוף, את כל הנוגעים בדבר. זה לא לעניין. אני מתנצל, כי אנחנו כבר עוסקים בעניין הזה כל כך הרבה זמן. יש בג"ץ.

יש עמדת בג"ץ. למה לא הזכרת אותה?

אבל העמדה שעכשיו אתם מציקים - המחוקק קובע.

אדוני ראש העיר, שיש לו מהלכים בממשלה הזאת יותר ממני.

זה עוקף בג"ץ.

סליחה. אני לא מבקש עזרה. אתה נותן ייעוץ משפטי? אני יודע שלאדוני יש מהלכים יותר מאשר לי. אדוני יכל להביא את זה לממשלה. היה ויכוח קשה ונוקב. אני לא מדבר על הפירוטכניקה, על העטיפה שהיתה מסביב. אני מדבר על העניין המהותי עצמו לגבי המיקום. בכל מקרה, נקיים את הדיון ונראה. מיקי רוזנטל, בבקשה, בקצרה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כולנו אוהבי ירושלים. אני לא חושב שיש פה מישהו שאוהב את ירושלים אפילו פחות ממך, אדוני ראש העיר. אלא שהעניין הזה הפך להיות – בגלל התנהלות שאני לא רוצה לתאר אותה ואת העבר שלה – זה עלול להתפרש כעוד סיבה להתעלל בתאגיד, ואת זה לא נאפשר פה. התאגיד יתחיל לפעול בזמן, בין אם מירושלים או שבמהלך העניינים הוא יעבור לירושלים עד המועד שנקבע.

למה אתה חושב ככה?

כי אני לא עובד אצל ראש הממשלה, וגם ישראל היום לא מסקר אותי, ויש לי עדיין חשיבה עצמאית. עדיין מותר פה. תודה רבה. אני באמת מודה לכם. כל העניין של עיתונאים שלא חושבים כמו הליכוד.

תהיה צנוע ותגיד: לפי דעתי.

אני אגיד את דעתי, ואני אתבטא איך שאני רוצה. סתימת פיות זה בלשכת ראש הממשלה - לא פה. אם ראיתם היום את ישראל היום, יכולתם לראות מה זה עיתונות חופשית, להבנתו של ראש הממשלה. בהתחלה זה היה עיתון של משרד ראש הממשלה, אחר כך זה הפך להיות עיתון של לשכת ראש הממשלה, ועכשיו זה עיתון רק של ראש הממשלה, ואם יש חלילה, ראשי התאגיד הם עבדו בגל"צ – זה הרדיו של החיזבאללה גל"צ. אויבי הציבור. זאת התפישה המעוותת הזאת, שמשתקפת בעיתון הזה שנקרא ישראל היום. הדעות שלו הן לגיטימיות. מסע השיסוי לא לגיטימי.

לכן כל הדברים האלה – ואנחנו רוצים שהשידור פה יהיה מירושלים. כולנו פה רוצים שהשידור יהיה מירושלים. אני חושב שכל דחייה – זה התחיל בתאריך של העלייה לאוויר, ואחר כך המשיך בעניין ירושלים, ומחר יביאו תירוץ אחר. הכול תירוצים כדי לאפשר לרשות השידור הגוססת להמשיך עוד קצת לפרפר, וכדי שהתאגיד לא יתפוס כנפיים וימריא. כל היתר זה קשקושים.

לכן, אני מציעה הסתייגות לחוק – במקום לקרוא לתאגיד הציבורי כאן, נקרא לו: כאן שידורי ישראל היום, ואז תראו – הכול יסתדר.

תודה, מיקי. רועי פולקמן, בבקשה.

גם אקצר. אדוני היושב-ראש, יש פה שתי סוגיות שונות, ולצערי הן נכרכו, ואני אומר את זה גם לראש העיר, שאני מאוד מעריך את המלחמה על הדבר הזה. היינו שותפים במלחמה הזאת, ואני אומר את זה גם לדודי. במקרה אתם מאותה מפלגה, ואני אומר לכם שמה שקרה בישיבת הממשלה האחרונה היה בעיניי – כי כבר היה מתווה שעליו דובר, להשאיר את התאגיד, שימשיך לשדר מירושלים, ובגלל ההשתוללות של ההתקפות על התאגיד, שמטרתן לא ירושלים, דודי, אלא חיסול התאגיד, מסיבות שונות. לא ניכנס אליהן כרגע. הן כבלו את ידינו לפשרה, שהיתה לי הזכות לסייע לה, והוביל אותה השר לענייני ירושלים. תכף אומר מילה על הפשרה הזאת, אבל זה נובע מההשתוללות הזאת – משחברנו וחברי הטוב וחברך לסיעה יו"ר הקואליציה, ולשמחתי הופיע שם גם מה שקראו לו היום המבוגר האחראי בממשלה מסיעת כולנו, שאמר: חברים, יש גבול להשתוללות הזו. אנחנו רוצים שידור ציבורי – אחד, ואני אומר גם לראש העיר ירושלים, שאין ספק שהתאגיד צריך להיות בירושלים גם בתקופה הזמנית הזאת, ואין ספק שהמאמץ לחזק את ירושלים הוא מאבק אדיר, שאתה עושה בו נפלאות, וזה ודאי לא עוזר לך, הדבר הזה, אבל יש גם עניין של תקשורת חופשית בישראל, ויש כאן מהלך גדול. בימים אלה אנחנו דנים פה בעוד חוקים בתחום התקשורת, ויש פה מהלך גדול, שחלק ממנו זה לקבור את תאגיד השידור הציבורי, כולל התקפות מתוזמרות על זה שזה הברנז'ה, וכולל המאבק הזה שעכשיו הלבישו עליו את עניין ירושלים גם. לכן אני אומר – זה דיון אחד. צריך שהתאגיד יתחיל לשדר. מבחינתי, היה צריך להתחיל ב-1 באוקטובר עם שידורי ניסיון מירושלים ולא שום דבר אחר. הביאו פשרה. בעיניי, יש בה שני דברים שהם הישג: אחד, שברור – וזה לא היה עד היום – שהתאגיד חוזר לירושלים עד 1.6.18 – מה שלא היה קודם. לא טוב, כי בינתיים העובדים הזמניים וכו' – הכול נכון, אבל לפחות זה. אגב, אם התאגיד יכול לומר שהוא יכול זמנית לשדר מרוממה - אני מסכים, אבל כרגע בסדרי העדיפויות- - -

אתה יודע שזה אפשרי.

אני יודע. ישבתי שם עם ברי, אבל בסדרי החשיבות – שהתאגיד יתחילו לשדר; אם לא ב-1 באוקטובר- ב-1 בינואר. זה קריטי.

לגבי ירושלים. אחד, תאריך הדד ליין. שתיים, אני הבנתי אתמול מהשר לענייני ירושלים – אני לא יודע אם המנכ"לית שלו נמצאת כאן, כי הוא אמר לי שתהיה כאן; שרית נמצאת כאן. לי אמר אתמול השר לענייני ירושלים, שהיו עוד הסכמות עם התאגיד – אחד, שכל הרדיו כולו נשאר בירושלים ולא עוזב; שתיים, שההנהלה והמועצה – אני הבנתי ממנו שחלק משידורי החדשות יהיו פה, כלומר שלפחות חלק משמעותי מהתאגיד כן יישאר בירושלים גם בתקופה הזמנית, והכול יעבור ב-1 ביוני. זו ההבנה שקיבלתי, אבל שוב אני אומר, אדוני ראש העיר – היה פה מהלך שהובל על-ידי הליכוד, שהפך את זה, ולכן זה סדרי העדיפויות של העניין הזה. אנחנו צריכים לקחת אחריות ציבורית גם על השידור במדינת ישראל ועל התקשורת החופשית.

תודה. נחמן, בבקשה.

תודה רבה. בוקר טוב. גם הצעת החוק שלי עולה היום באותו הקשר של ההצעה הממשלתית.

גם צריך למזג אותה.

אני יודע, אבל לא כי אני קורא את צפונות לבו של ראש הממשלה, אלא כי הבנתי שהכוונה היסודית התהפכה, ובמקום להקים את תאגיד, לא רוצים להקים את התאגיד, ובעצם לשכת ראש הממשלה וראש הממשלה עצמו, שליוו את התהליך הזה מתחילתו - התחרטו. הם פשוט התחרטו. הם הבינו שקרה להם דבר לא טוב. הם רצו אל"ף, ויוצא להם – עוד לא יצא להם – בי"ת, ואת זה הם לא רוצים, אז אומרים: פוס, אנחנו רוצים לחזור להתחלה.

אין דרך חזרה. יצאנו. כידוע לכם, אני התנגדתי, אחרים התנגדו, איתן הסכים. זה כבר לא רלוונטי. כולנו באותה ספינה עכשיו. כולנו רוצים שהתאגיד הזה ייצא לדרך, נקודה. והוא ייצא לדרך. ויש פה מסגרת זמן, והיא מחייבת. היא נותנת מספיק זמן להקים – אני אומר את זה למנהלים. אפשר לעשות את זה. תהיו מוכנים קודם – תעלו קודם; לא תהיו מוכנים – תנצלו את כל הזמן. אתם תעלו לאוויר. העקרונות שאתה מציג הם מקובלים עליי. הם עקרונות נכונים. תעמוד מאחוריהם. יש לך גיבוי של הוועדה הזאת, של הכנסת ושל הציבור כולו. לך עם זה.

נשארו כמה דברים. אחד, ירושלים - לא מוותרים. הלכנו לבג"ץ, שכבנו על הגדר, עשינו הכול. אני הייתי מנכ"ל רשות השנייה כשהם ברחו לנווה אילן. אגב, הם באו עם החלטה של בית משפט. אי-אפשר היה לעצור אותם. זו היתה טעות, ואי-אפשר היה להחזיר אותם. חדשות 10 – אנחנו מכירים את הסיפור. זה צריך להיות בירושלים. אפשר להקים בירושלים כמה חודשים של מקום זמני. תעשו את זה, ובזה הבעיה תרד מסדר-היום. אני בטוח שראש עיריית ירושלים יעזרו לכם בעניין הזה. חבל להפוך את זה לאישיו.

דבר אחרון, עובדים מגיעים אליי מכל הפינות. סיפורים מאוד-מאוד קשים של עובדי רשות השידור. זוגות נשואים, ששניהם מפוטרים, נכים.

תודה שאתה מעלה את זה, אבל נתייחס לזה.

- - -

זה צריך להיפתר.

- - -

די.

תעשו לכם איזו ועדת משנה או מסגרת לטפל בנושאים האישיים האלה. אמרנו קודם - מדובר באנשים, וצריך למצוא לכל אחד פתרון.

תודה. אילן גילאון.

אדוני, ירושלים היא בהחלט בעיה, אבל אני לא בטוח שהיא הבעיה המרכזית. כל הפיגוע השידורי הזה, בגדול, שמוסיף לעצמו עוד ועוד נפגעים, הייתי אומר, חוץ מאלה שנמצאים במבנה הישן – אלה שגויסו לתאגיד החדש, היוצרים, הולכים ונאספים כל הזמן לעניין הזה, ובכלל, אם אי-אפשר לשמור את רשות השידור בירושלים, אפשר להעביר את הכנסת למודיעין או לרמלה אפילו – שזאת עיר דו-לאומית. אין כאן בעיה, משום שמעולם ובאף רגע אף אחד לא התעניין בצורת העניין הזה – לא בתאגיד ולא ברשות ולא בכלום. זה לא עניין אף אחד, גם לא התאריך. איך אמרה השרה מירי רגב שקיבלה את הלפ"מ עכשיו – אפשר לקרוא לזה מאתמול לה פאם פתאל, שהפירוש המילולי של זה הוא האשה ההורסת, פחות או יותר. היא אמרה: אם אנחנו לא שולטים בתאגיד - אין לנו צורך בזה. אני מבין שאני אידיוט קבוע. תראו לאן הגענו. בנימין נתניהו מחפש עכשיו את החוק שלנו, של מרצ, כדי להתלבש אליו, כי אין לו פלטפורמה. לאן אנחנו מגיעים?

למה לא פקססתם אותו?

יש לזה מחיר, חברת הכנסת נחמיאס. אני אתמול הצעתי הצעה אחרת - יהיה דוד ביטן, יושב-ראש הקואליציה, גם המנכ"ל המשותף לדבר הזה – לא חשוב איך קוראים לו – ושם שיעשו את החלוקה בתפקידים, על-פי החלוקה המפלגתית בתוך כוחות הקואליציה. לכולכם אני מציע להצטרף – כיפות קטנות, כיפות גדולות, ליכוד כזה, ליכוד באוריינטציה אחרת, כדי שתהיו מאוישים שם. אתה מדבר על הדוגמה של ישראל היום. אנחנו מכירים את זה, ואנחנו בדיוק היום מבינים איפה הכוונה. הכוונה שמהיום, כדי לא להמשיך להיות אידיוט, ואני כבר מתבייש בפני אנשים, כי אני יודע איפה הם נמצאים. זה להביא הסתייגויות שימזערו את הנזק ככל שניתן ולהגדיל את הארסנל ככל שניתן כדי לתפוס בו אנשים, ואני בהחלט מתכוון למה שהזכיר כאן נחמן שי בעניין ועדת חריגים מיוחדת שהגשתי הסתייגויות, ואני מתכוון לכך שצריך להיות תאריך הפרישה, מתי תהיה זכאות לפנסיה בגיל 50 – איך הוא צריך להיקבע. כמה שאפשר למזער את הנזקים. לאן אנחנו הולכים – לצערי הרב, זה קלף מאסף, אני מודה ומתוודה, וצר לי שכך, אבל אולי, אם בנימין נתניהו יקבל את ההצעה שלנו.

תודה, חבר הכנסת אילן גילאון. חבר הכנסת יעקב פרי.

אדוני היושב-ראש, אני מודה שאני מצטרף לחלק מחבריי פה, כי לי כבר נגמרו המילים. אנחנו יושבים בוועדת הכלכלה בלי סוף, כאילו אין לתאגיד הזה לא יושב-ראש ולא מנכ"ל ולא חלק מהעובדים שגויסו, וכאילו נפתרו כל הבעיות של עובדי רשות השידור לשעבר. הכול רץ קדימה, והתחושה היא שהממשלה לא רוצה את התאגיד הזה.

אני מרגיש, ומוכרח לומר בכנות – שאנחנו כוועדת הכלכלה – ימין, שמאל, באמת לא בולט כאן, כאילו אונסים את ממשלת ישראל ללכת על נושא שהיא החליטה, שהא יזמה. לא חשוב כרגע, אם התאגיד מוכן לחלוטין, מוכן חצי, מוכן רבע. אני חושב שבאיזשהו מקום ראש הממשלה, שר התקשורת דוחף את ידו באופן גס לכל הנושא הזה, ואנחנו באים כל הזמן לאשר תיקונים של תחילת השידורים. בא חברי, יושב-ראש הקואליציה, ואומר שיגיש הצעת חוק, לסגור בכלל את נושא התאגיד.

ראש הממשלה ביקש ממנו כדי שראש הממשלה יוכל לרדת מהעץ. זו פוליטיקה הכי עתיקה בעולם.

אורן, פרי מדבר שוטף, ואתה מפריע לו.

יש כאן עוד פעם – יהיה זה ישראל היום או ישראל מחר – אני חושב שהתאגיד לא זוכה, אגב, ליחס מיוחד מראש הממשלה. בנימין נתניהו פועל להשלטה, שליטה, חדירה לכל גופי התקשורת, יהיו לציבוריים, יהיו למסחריים, יהיה זה התאגיד או לא התאגיד. לפי דעתי, משראה ראש הממשלה את מי מגייסים, ואיזו דמות כנראה או צורה ילבש התאגיד הציבורי, הוא פשוט התחרט, ואפשר להתחרט.

- - -

די, בבקשה. תרשה לי. לא נחזור. ביקשתי ממך.

- - -

אנחנו במקום אחר. די.

הסקטור החדש בכלל לא- - -

אני אומר, בסדר.

אתם רוצים שנחזור על הסאגה? די. בבקשה. זה כבר לא יעזור. אנחנו במקום אחר. די. אנחנו כבר לא שם.

למה לא יעזור?

אני לא שם. די.

- - -

אני מודיע לך את הדבר הבא. אני גם אמרתי – אני אלחם על כל עובד ועובד. כפי שעשיתי את זה עד עכשיו, גם אעשה את זה היום, אבל בבקשה. תאפשרו לנו להתקדם.

איתן, אתה יודע איך עובדים נמצאים שם? בין השמיים לארץ.

די.

נלך הביתה בשקט? זה מה שאתם רוצם?

די, בבקשה.

נהיו פסיכים אנשים. אתם לא קולטים את זה.

אנחנו יודעים.

יודעים, אבל מה עושים?

די.

בשביל זה אנחנו פה.

זה קשור לנושא של ירושלים.

לא קשור לנושא של ירושלים.

הזמניות הזו מקשה מאד על התהליך. הזמניות היא בעיה קשה מאוד לעובדים. איתן, אתה מבין שזה קשור לזמניות?

ברור. הכול ברור לי. אדוני ראש העיר, אני רוצה להתחיל, כי אם לא, גם לא יהיה לנו תאגיד ב-1.

איך עובדים נקלטים? העיקר שיהיה תאגיד.

אתה רוצה שאני אוציא אותך?

עובדים מצוינים לא נקלטים בתוך התאגיד החדש. אתם לא קולטים?

אני אוציא אותך.

מרגיז מה שקורה פה. אמרו שייקחו את האנשים המצוינים. האנשים המצוינים לא נמצאים בתאגיד. אתם לא קולטים? אנחנו נזרקים עוד מעט, באמצע החיים. מי ייתן את הדין? היה ועדה, הכול היה יפה, אז מה? אנשים הלכו הביתה. בשם חבריי אני מדבר. חבר מצוין לא נקלט, אז מה שווה?

אני אומר פעם אחרונה – נתתי לך, לא הפרעתי לך. אני מבין, אבל גם אני צריך לנהל את הדיון הזה. זה לא יעזור. גם כדי לעזור לך אני צריך להתקדם בדיון הזה.

אנחנו חיים את זה יום-יום.

- - -

תמנה, את לא צריכה להתחרות גם את עכשיו.

אנחנו חיים את זה יום-יום.

אני לא רוצה ששוב נמצא את עצמנו במצב מביך - אתם ואני. די. ברשותכם. בבקשה.

- - -

די. פרי, סיים. תודה.

אנסה לסיים.

הזמניות דופק משפחות שלמות בירושלים. תראו מה אתם עושים.

אדוני ראש העיר, עשה לי טובה. אתה עכשיו עם הנפנף פה? מספיק. בבקשה. די, אמרתי.

אמרתי.

תודה. די. תודה רבה. די, עמית.

- - -

אני דבר אחד מקבל בהערה של ראש העיר – הזמניות, אבל הזמניות היא לא אשמה של הוועדה הזאת אלא אשמה של הגרירה הזאת שגוררת ממשלת ישראל. צריך לומר את האמת. גם את הנושא של העובדים וגם את הנושא של המקום.

תיקון קל.

אני לא חושב שזה תיקון קל. אומרים מנהלי התאגיד – נשמח לעבוד בירושלים, אם יהיה לנו מקום בירושלים. תעזרו למצוא מקום בירושלם, ועובדי התאגיד, הרגישות שאתם עדיין צריכים לגלות מול הבעיה האיומה, הטרגית, האנושית שיש לעובדי רשות השידור – מי שייקלט, ייקלט, ומי שלא, יצטרכו למצוא לו הסדרים, שיוכל להמשיך את חייו – יש פה אנשים צעירים באמצע החיים. אני משוכנע שזה תפקידם, ואני משוכנע שאתם ערים ורגישים לזה.

הזמניות לא יאפשר לירושלמים להיקלט. תורידו את הסעיף הזה. הכול בסדר.

תודה. דוד אמסלם, בבקשה.

איתן, כמה מסובך להוריד את הסעיף הזמני הזה? תשאירו את זה בירושלים, והכול נגמר. אין אופוזיציה.

נגיע לזה. תן לדודי להציג את ההסתייגות שלו. בבקשה.

החוק בעצם עבר בשנת 2014. אגב, לא קשור לנתניהו – בגלל שהם לא התארגנו, ואף אחד לא עשה, כנראה, עבודה פיקודית, לבדוק, כמו שאנחנו עושים – יש החלטה, יש לוחות זמנים, לראות מה קורה. אגב, הרבה החלטות כאלה בכנסת יש מאז שאני פה.

גם לפניך.

עד לפני שלושה חודשים לא היתה מועצה.

גיל, אתה חבר כנסת? אולי, אבל לא עכשיו.

קיבלו החלטה, ולא בדקו ולא עקבו אחרי הביצוע שלה, ולא בדקו אם יש בה איזשהו חסר. לא קשור לנתניהו. אגב, אם ראש הממשלה רוצה לסגור את התאגיד, הוא אומר בקולו, וזה לגיטימי, ולכן לא צריך כל הזמן מתחת, ולהתפלפל, והוא חשב ככה וככה. אם הוא חושב – הוא אומר.

לי בסיפור הזה מפריעים שני דברים: אחד, החוק אומר, שהתאגיד צריך לפעול בירושלים. אגב, גם חוק יסוד: ירושלים תומך את ההחלטות האלה באופן בסיסי. קם מר ליכט – אין לי מושג מאיפה זה בא. זה גם לא אדם שצריך ללמוד שעתיים משפטים. עלק משנה ליועץ המשפטי לממשלה.

לא צריך.

לא להפריע לי. לא הפרעתי לך. פולקמן, אל תגיד לי מה לומר. מי שמפרש ככה, אין לו כבוד לכנסת. ומפרש – עיקר השידורים מתייחס למישור המרחב והמרחב. אגב, חשבתי שהוא מתכוון להתעסק בתורת היחסות של איינשטיין. לא הבנתי מה זה מרחב הזמן והמרחב. עוד מעט הוא ייכנס לממד העומק והגובה. רבותיי, חוצפה ועזות מצח של פקיד שמוביל החלטה של הממשלה ושל הכנסת לאן שהוא רוצה, ומגבה אותו היועץ המשפטי. רבותיי, זוהי אלימות. מישהו פה חושב שהוא מנהל את המדינה – לא הכנסת, ולא משנה מה תגידו. אז היום נחליט 2018- הוא יחליט שממד העומק מביא את זה ל-2050. תבינו מה קורה פה – משהו הזוי. פקיד. אף אחד לא בחר אותו, שום דבר. זה לדעתי חוצפה. אני לא מכיר דבר כזה. לא מדובר על משהו אפרורי. החוק כותב בפירוש שהשידור יהיה מירושלים. ערוץ 10 וערוץ 2, גם שם היה החוק בירושלים, אמרתי: כנראה שעכשיו הוא גם יפרש שתל-אביב היא גם ירושלים. לכן אני אומר – קודם כל אני רואה בזה כבודה של הכנסת. לא קשור עכשיו למפלגות. יש פה איזה אירוע שמתחולל מתחת לשולחן, שלדעתי הוא חמור ביותר. צריך לעצור אותו. וחוק זה חוק. אתה לא לוקח מרכיב בחוק שמתאים לך, ואומר: זה בסדר, זה לא בסדר. אגב, אלה כל היום – רוממות החוק בגרונם. הם מעמידים אנשים למשפטים, מכניסים אותם לבתי סוהר כי כתוב בחוק משהו, אבל להם מותר כנראה הכול. זה דבר אחד. לכן אני חושב שזה קריטי. כתוב בחוק שירושלים זה ירושלים. למה? ככה כתוב. ואם מישהו היה כותב: בית שמש – זה היה בבית שמש.

לגבי הנושא השני שמפריע לי – סיפור העובדים. אני הרבה שנים בסקטור הציבור. אני פקיד בראש שלי. אתה יודע את זה. היו לנו אלפי עובדים שניהלנו, והרבה תוכניות הבראה שעשינו. גם בעירייה היתה תקופה שהפרשנו למעלה מ-1,500 עובדים. לא ככה. חוצפה. החדש שלי מוצף בעובדים מרשות השידור. הם בוכים. אני נקרע. הלב שלי נקרע. איך בחור בגיל 50 יחפש עבודה? לאן ילך?

49.5.

אתם רוצים להפריש חלק מהעובדים? צריך? בסדר. תשלמו להם. תנו להם פנסיה מהיום. מה הבחור הזה יעשה? אז אם אתה משפה אותו – אגב, זו רק שאלה של כסף. הדבר הגרוע ביותר שקורה לעובדים, ובגלל זה הם באים לפה, האמן לי - אין להם עם מי לדבר. אין כתובת. נניח שאתה מפריש ממערכת מספר עובדים, אז הם באים לראש העיר, למנכ"ל. פה אין למי לבוא. הם באים אליי לחדר, בוכים לי.

גם אליי.

כל חבר כנסת שכאן נמצא, הם באים אליו, מסכנים, ממצוקתם. זו אכזריות, אין דבר כזה. על מה מדובר? על עוד כמה מאות-מיליוני שקלים שמחלקים אותם כל רבע שעה פה לכל מיני אנשים? אנשים שעבדו 20, 30 שנה, נתנו את כל שנותיהם הטובות. זה דבר שחייב להיות חלק מהחוק הזה. זה לא יכול להיות אחרת.

משפט אחרון. הסיפור הזמני – אומר לכם מה הבעיה שלו. נניח שיש לנו עובדת שיש לה ילדים, והיא מפזרת אותם בבוקר. איך היא תיסע למודיעין? הרי היא לא תיקלט, היא לא תבוא לעבודה, ואלה שעכשיו ייקלטו במודיעין יבואו מאזור תל-אביב. אחרי זה תעביר אותם לירושלים עוד שנה? הרי הפקקים רק שלוש שעות לפה. אתם מבינים שהכול ישראבלוף? אתם מבינים שהזמני הוא הקבוע, והכול מתחבר להכול?

תודה.

שתי נקודות. אני רוצה שתדע, דודי, שהוועדה – יש בלבול. הכנסת היא רשות מפקחת, ולא רשות מבצעת. ייאמר לזכותה של הוועדה – אנחנו התערבנו יותר ממה שהיינו אמורים אפילו להתערב. אני רוצה שתדע את זה. היה פה צוות שהלך. פולקמן הסתובב כסגן מפקד חולייה מצומצמת בתוך זה. זה תפקיד הכנסת, ללכת לחפש אתרים? אבל מה – באמת מתוך אותו מקום שאתה מדבר עליו, ליווינו, הלכנו. יש גבול. אנחנו לא ממשלה. בסוף-בסוף – אני אומר את זה כדי שתדע – בנקודה הזאת אנחנו לא יכולים להעליל על עצמנו. יש לנו הרבה סיבות כחברי כנסת בעניינים אחרים. במקרה הזה באמת יש אנשים שמקדישים את זמנם, כמו נחמן ואחרים, מזמנם הפרטי, כאילו הם נציגי הרשות המבצעת.

לגבי העניין של העובדים, אני מזדהה אתך לחלוטין. אני אומר את זה באמת. אני ער לדברים. אני נמצא גם בקשר עם ההנהלה – גם של רשות השידור וגם של התאגיד וגם גם יושב-ראש ההסתדרות. יש מעבר לטיפול, שנדרש לעשות אותו כלפי העובדים וכלפי כל עובד ועובד, יש כמה קבוצות של אנשים, שהסיטואציות של חוסר-הידע הזה – לאן זה הולך - מוצאים את עצמם בתוך מעגלים בלתי-אפשריים. יום כזה לפה או לשם קובע אם תהיה לו פנסיית גישור או לא תהיה לו. זה אני אומר לך לא נסיים היום את החוק עד שנגיע להבנה של צוות שמלווה את זה – הסתדרות וזה, לתת לו מענה. זה יהיה לו מענה, בכל מקרה. איתן ברושי, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חברים יקרים. בלשון מקוצרת, שלושה משפטים. אחד, אין דרך חזרה, וצריך לצאת לדרך, וחלק מהתקלות אינן מוצדקות, אבל אדוני ראש העיר וחברים אחרים, שני תנאים, יושב-ראש הוועדה. ירושלים זה לא רק שזה כתוב בחוק; ירושלים זה ערך וסמל, ולא מוותרים על ערכים וסמלים, ויש לזה גם מחירים. לכן, חברים, אדוני היושב-ראש, הזמני זה הקבוע, והתירוצים לא הגיוניים, ופתרו בעיות יותר קשות בזמנים יותר קשים ובתקופות יותר קצרות. לא יוצאים מירושלים אפילו לזמני. קול ישראל מירושלים – ככה נולדנו, ככה גדלנו. מה זה? אין לזה שום הצדקה. זה לא נכון. זה שווה כל מחיר. יש סמלים שלא מוותרים עליהם. יש ערכים שאתה גם מוכן לשלם עליהם. לא הכול הפך להיות דרך החור של הגרוש, וירושלים היא סמל וערך מעבר לרשות השידור, ורשות השידור – גם כשהיא ציבורית – היא ערך וסמך. לא יוצאים מירושלים.

אל תתחרו עכשיו מי יותר דואג לשידור הציבורי. כולנו רוצים אותו – לפחות מהשולחן שאני יושב בו. אני אומר לכם, עניין העובדים הוא חד-משמעי, ואני מציע שזה יהיה הפרק הראשון, ואני מציע לא להקים צוות. לבוא ולומר שהכנסת היא הריבון. היא לא תאפשר לצאת לדרך אם לא יובטח כתנאי הסדרת מעמד כל העובדים. כבל, לא לצאת ידי חובה ולא להרגיע את הרוחות הסוערות, כי הן בצדק סוערות. אני מציע להתנות, למי שעומד בראש התאגיד, וחברי הכנסת יכולים לכפות את זה על הממשלה. לא יוצאים לדרך בלי שני תנאים – אל"ף, ירושלים, ובי"ת, הבטחת מעמד העובדים, וזה צריך להיות הפרק הראשון. תודה.

תודה, איתן. איילת.

תודה רבה. אתמול בלילה אני דיברתי על הביטחון האישי שמגיע לאזרחים, על ביטחון תזונתי שמגיע לאזרחים, ואיתן, לא תאמין – דיברתי על ביטחון תקשורתי שמגיע לאזרחים. לדעת שהם מקבלים את האינפורמציה לא מנוטרת, לא מפולטרת, ואני חושבת שאי-אפשר להימנע מלומר - זה נמצא ברקע העניין הזה, אבל כיוון שבוועדה הזאת אנחנו עוסקים שנה ויותר בנושא התאגיד החדש וסגירת רשות השידור, אני רוצה להצטרף לחבר הכנסת דודי אמסלם ולראש העיר, ואני כבר אומרת לכן, מנהלת הוועדה והיועצת המשפטית – אני מבקשת להגיש הסתייגיות פורמלית על הנושא הזה של ירושלים. אני חושבת שהחלק הזה של הסעיף, שאומר שרק החל מיוני 2018 יצטרכו לשדר מירושלים – אני חושבת שיש פה בעיה אמתית. אמרתי כבר כמה פעמים, וביקשתי. חשבתי, שאפשר לפעול מרשות השידור. חברים, אני לא צריכה עזרה – אני מכירה את החומר. אף אחד לא בא עם תוכנית אלטרנטיבית, שאומרת: בואו נסגור את החלק שצריך להשתמש בו - אולי לא צריך להשתמש במלוא השטח – זה נשמע לי הגיוני, ונראה מה עושים עם הדבר הזה. לטעמי העניין הזה לא מוצה, ולי יש בעיה עקרונית עם הסיפור הזה.

הדבר הנוסף הוא הטלטלה המטורפת של העובדים. אני לא חושבת שנוכל לחיות עם סעיף שבו יהיה כתוב שאם תינתן התראה של שבועיים- - -

זה לא יהיה. זה ברור.

איתן, אני מבקשת, שלא יביאו לנו דברים שמנוגדים לחוק. שלא יביאו לנו דברים שמנוגדים לצדק הטבעי כאלה. אני מבקשת, שלא יביאו לנו דברים כאלה. באמת.

אני מסתכלת על התיקון הזה. אנחנו בתיקון האחרון, שנדמה לי היה בדצמבר, אמרנו: תיקון אחרון – מתחילים לעבוד. הם עבדו, הם התקדמו בתאגיד. יותר מזה – אתמול אמרתי: תארו לעצמכם מה זה לפעול כשמונח לך מגף על הצוואר כל הזמן. אי-אפשר לפעול כך. זה נכון לגבי התאגיד וזה נכון לגבי רשות השידור.

עוד דבר, שדיברנו עליו אתמול במליאה - נושא התקציב. ראיתי את שירה גרינברג פה. אני לא מצליחה להבין איך הרשות תהיה מתוקצבת, לצורך העניין. נניח שהתאגיד אומר שהוא לא יכול להתחיל לפעול החל מ-1 בינואר. לדעתי, לא ברור מה קורה עם רשות השידור במצב הזה. איתן, אני רוצה לקרוא לממשלה, בלי קשר כרגע לתפישת עולמנו – לא להביא יותר לוועדה ולכנסת דברים שאין להם קשר - לא עם החקיקה, ולא עם דברים לא מוסריים. להודיע לעובדים שבועיים קודם שהם צריכים, שהעט יישמט להם מהיד, שכל החיים שלהם יישמטו? זה פשוט לא מוסרי.

תודה. אורן חזן.

קודם כל, צריך לומר משהו שכנראה נשכח בבית הזה. מנהיגות צריכה להיות עקבית. לא יכולה לגמגם, לא ירוצה להרשות לעצמה לשנות דרכה, כפי שאנו רואים בסיפור הזה. אני מאוד מופתע מהמהלך של ביטן. כשאני מסתכל על הפוליטיקה הכוללת, אני לא מופתע בכלל, כשאני מבין שראש הממשלה היה זה שביקש ממנו לעשות את זה, ולתת לו סולם לרדת מאותו עץ אחרי הביקורת שהוא ספג, ששלחה אותו לדחיית התאגיד עד 2018. אני מחזיר את החברים שהיו נוכחים בדיונים של החוק, הוועדה המיוחדת של החוק. אני אמרתי: איך ייתכן, שמצד אחד, נותנים למנות כל כך הרבה מינויים בלי שום מכרזים, בלי שום פיקוח, מי עומד מאחורי זה – זה יתפוצץ בפנים; ואיך ייתכן שלא מתייחסים למאות משפחות של עובדים שנתנו את חייהם בשביל שידור ציבורי, והיום מוצאים את עצמם עם רגל אחת - לא יודעים איפה בכלל.

אני מודיע לכם פה, אפילו שאני חבר בליכוד, והליכוד סופג הרבה ביקורת על כך שהוא מנסה לייצר איזושהי תקשורת שבבעלותו, שאני אישית לא מוכן לתת לדבר הזה יד . לא תהיה תקשורת – לא מטעם ולא בבעלות ולא באחריות. תקשורת יש לה המקום שלה. זה שהיא לעתים חוטאת, זה שאנחנו מכירים את זה שהתקשורת היום היא שמאלנית – זה בסדר. נדע להתמודד אתה. אבל זה שאני מרגיש כאילו ההתעסקות היום במי ינהל ומי יהיה אחראי על מוצא פיהם של הכתבים, השדרים, הפרשנים, על חשבון השתקה והסתרה של מה שקורה עם העובדים, זה דבר חמור. זה דבר אסור. זה מרגיש כאילו עובדים פתאום על כולנו. השיח הפך להיות – במקום העיסוק במאות משפחות, שאין להן מחר בבוקר, יכול להיות, מה לאכול או מה לעשות. אף אחד לא מדבר על הנזק הכפול שנוצר פה. מטביעים בעובדים האלה חותם כאילו הם המושחתים, כאילו הם השחיתו את השידור הציבורי. מחר הם ירצו לחפש עבודה במקום אחר - לא יקבלו אותם גם שם. יאמרו: באתם ממערכת מושחתת. אנחנו השתגענו?

אף אחד לא דיבר על צבע העור של האנשים. כל המזרחים בפח.

אני אומר את זה בצורה ברורה, ואף אחד לא יכול לחשוד בי שיש לי חיבה מיוחדת לתקשורת. אני חושב שאין אף אחד בחדר הזה כולו שספג מהתקשורת יותר ממני, אבל בסוף אנחנו מתעסקים פה בבני אדם, באנשים. אם יש אחד או שניים שחורגים וחוטאים בלשונם, אי-אפשר להרוס מאות משפחות. אני קורא גם לראש הממשלה, בפשטות. אנחנו תופסים את השיער עשרות פעמים, אומרים: איך אנחנו לא מצליחים לפתור את מה שבידינו? יש עמונה, כולם רוצים לפתור – לא מוצאים פתרון. יש ויכוח על צוק איתן – כן מנהרות, לא מנהרות – כולם ידעו אבל אף אחד לא מעלה על השולחן. יש ויכוח, תאגיד, לא תאגיד, ירושלים - כולם רוצים לעזור להם, אבל אף אחד לא עומד כאן. כולם מגמגמים. מה חשוב? שאנחנו נשלוט. שאנחנו, יגידו בטלוויזיה את מה שמעניין אותנו.

מנהיגות לא צריכה נציגים שעולים בכסף מול התקשורת, ומביעים את עמדתה. לנו יש במת הכנסת – אף אחד לא סותם לנו את הפה. לנו יש ועדות – אף אחד לא סותם לנו את הפה. לכן אני אומר בצורה ברורה – צריך להסיט את השיח המטופש הזה מהעיסוק של מי יהיה בעל הבית על השאטלר ועל הפיות, ומי יעזור לאותם אנשים, ובסופו של יום לציבור בישראל.

תודה. בן רגע נהיית מגדלור.

אתה יודע שאני תמיד הולך עם האמת.

פרגנתי. מה ששלך, שלך. מאיר, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, חברים. דודי אמר את הברקת היום – לא קשור לנתניהו...

אני רוצה לומר שני דברים. אחד, אילו היה נסגר מפעל באופקים של 50-40 עובדים, לבטח כולנו, חצי מהכנסת, היינו מתייצבים שם לצד העובדים והגדרות הסגורים, ומשנים את המצב. כוחנו בידינו. יש כאן אלף עובדים שאמורים ללכת הביתה. הסימולציות שראיתי של תלושים, שבחור שעובד עשרים שהנ, זוכה לפנסיה של 2,800 שקלים.

אני מצטרף לדברים שאמר איתן ברושי, אדוני היושב-ראש. אתה יכול לעשות את זה. לא האמירה שלא ייגמר החוק הזה עד שלא נמצא פתרון, אלא לא ייפתח הדיון בחוק הזה עד שלא היה התניה ברורה, ואני סומך על חוכמתך – איך יטפלו בעובדים האלה. זה אלף עובדים. אני רוצה להזכיר לכם שבשביל להקים מפעל לאלף עובדים, בערך מדינת ישראל משלמת בין 600 ל-800 מיליון שקלים לתמיכות במפעל כזה.

תודה, אדוני. ברשותכם, קיבלתי כעת הודעה מהשר ליצמן, כדי שהדברים יהיו ברורים, לגבי מתחם רוממה. מתחם רוממה יצא כבר למכרז, ותכף אתן לאסף מהאוצר, לומר לנו את סיפור הדרך של הבניין או מקום המשכן של הרשות. הוא הודיע לי בצורה מפורשת עכשיו במסרון, שאם יהיה שינוי בהחלטה שהתקבלה בוועדת השרים בהמשך להודעה בממשלה, זו זכותו לתבוע להחזיר את כל החוק לדיון.

אני מנסה להבין, מה המשמעות?

- - -

חברים, נא לא לפרשן אותי בחיי. אני פה. יש אחד כזה, קוראים לו שר הבריאות, חבר הכנסת הרב יעקב ליצמן. הוא שר בממשלה, והוא היה שותף להחלטה שהתקבלה בישיבת הממשלה האחרונה, שנגעה להצעת החוק שמונחת כאן לפנינו.

בעקבות החלטת הממשלה ממשלת ישראל, ועדת השרים אישרה את הצעת החוק כאן לעלייה לקריאה ראשונה בכנסת.

וכללה סעיף שלפיו מתחם רוממה יפונה עד 30 באפריל.

נכון. אני רוצה להסביר את המשמעות – הודיע השר ליצמן עכשיו דרך עוזרו, שאם ההחלטה הזו, שהתקבלה בישיבת הממשלה, תהיה החלטה אחרת, כלשהי, שאיננה ההחלטה שהתקבלה בישיבת הממשלה, הוא יתבע, וזו זכותו לפי חוק, למשוך את הצעת החוק, וזה יחזור בעצם למצב של החוק שב-1 באוקטובר – המשמעות היא שהרשות גם לא תשדר מירושלים, מרוממה. אני שמתי את זה פה. אסף, בבקשה. אני רוצה להתחיל את הדיון.

אפריל 17 או 18? הפינוי.

17. חודש אחרי סיום השידורים.

זה נכון, רק זה יתחיל להיות משודר מירושלים, לפי החוק.

אני רוצה להעיר. תראו איך החיים בנויים. הקימו את ועדת צחי הנגבי כדי שלא אפריע להעביר את החוק. קודם כל את קארין, אחר כך את ועדת הנגבי, רק כדי שהחוק יעבור כמו שרצו, אבל אלה החיים... החיים יותר חזקים מכוונות כאלה ואחרות...

שירה, בבקשה. אני רוצה ממש עניינית – תציגי את עצמך, שירה גרינברג, סגנית הממונה על התקציבים, תציגי את סיפור הדרך שנוגע לבניין התאגיד. אחר כך נעבור לעניין התקציבים.

נענה על כל השאלות שיישאלו. לגבי השאלה שנשאלה – כבוד היושב-ראש תיאר במדויק את ההחלטה שהתקבלה בישיבת הממשלה ואת ההחלטה שהתקבלה בוועדת השרים, שאומרת כי התאגיד יהיה מחויב להיכנס ביוני 2018 למבנה הקבע שלו, ומאז עיקר השידורים ישודרו מירושלים, ואכן היתה דרישה של שר הבריאות הרב יעקב ליצמן, שלאחר שהתאגיד מתחיל לפעול – כלומר מיום התחילה - הוא דרש לפנות את מתחם רוממה. אלה שני הדברים שהתקבלו בישיבת המשלה ובוועדת השרים לענייני חקיקה, שתיארו את הנושא הרלוונטי לעניין ירושלים.

אני חושב שאין ויכוח שצריך לשחרר את הבינוי, אבל לא על חשבון אלף עובדים באופן זמני.

ברשותכם, גיל או המנכ"ל, אני רוצה ברשותכם, ואם פולקמן יוכל אחר כך להוסיף לסגירת המעגל – חברים, אנחנו כבר לא בדקלרציות; אנחנו כבר עוסקים בפתרונות.

אני רק רוצה להסביר עוד משהו מאוד חשוב. אין סתירה בין התהליך הזמני לבין להניע תהליכים. הרי מחר בבוקר לא עולה טרקטור. אין סתירה בין לדאוג באופן זמני לעובדים לבין להאיץ מהלכים של שחרור השטח. אבל לא ייתכן שבגלל הלחץ שיש לנו לעשות דבר אחד, נעשה טעות שנייה.

אין בעיה – אני יכול לומר לשר ליצמן ולממשלת ישראל שאין סתירה בין השניים, ונדאג לבינוי. הוא חשוב. אנחנו לא קוראים תיגר על המיקום הקבוע. יש מקום קבוע, אבל אנחנו יודעים לנהל ולתזמן נכון את שמירת העובדים בירושלים באופן זמני ברוממה, להניע תהליכים, ולהרוויח זמן.

תודה, אדוני ראש העיר. גיל, אני מבקש ממך שני דברים, כי יש פה בחוק שלוש נקודות: ראשונה היא המקום, שנייה היא תחילת השידורים, ונושא שלישי הם העובדים. זה הלב של כל העניין הזה.

במשפט על שלוש הנקודות שהעלית.

לא. אני רוצה שתגיד לי לא במשפט - מה נעשה, ולמה אנחנו נמצאים עכשיו בסיטואציה הזאת.

לגבי המקום, אנחנו היינו מוכנים לאוקטובר. נעלה ב-1 בינואר עם שידורים שחלק גדול מהם יהיו כבר מירושלים. הרדיו – מירושלים. קול ישראל מירושלים ישודר מירושלים. אמרנו את זה, ואנחנו עומדים על זה. זה אחד.

מה עם הטלוויזיה?

ברשותך, אתה מנהל את העניינים? תן לי.

לגבי ההתחלה, נוכל לשדר ב-1.1.17.

לגבי העובדים, שוב אני חוזר – זו באמת החלטה של הממשלה. זה לא קשור אלינו.

עזוב עובדים. התאגיד לא עוסק בזה.

אתם לא עושים בהתאם למה שהתחייבתם.

אורן.

תראה את הפרוטוקולים. אפשר ללכת לפרוטוקולים לבדוק.

- - -

יש גבול, כמה לצחוק על חברי הכנסת.

אורן, אתה מערבב. יש לו מחויבות עד 51. הם נקלטו. זה לא העניין.

הוא אמר, ואפשר ללכת לפרוטוקולים ולראות את זה - שהחוק אמנם יחייב 51%, אבל הוא יעשה הכול, אבל הם לא עושים את זה. הם לא נותנים הזדמנות שווה.

איך אתה יודע?

אלדד, די. בבקשה.

גיל, קליטת העובדים לרדיו- - -

איילת, אני לא רוצה לעסוק בעובדים. אני בסעיף ראשון. ברצינות. כל אחד יבוא עכשיו עם החבילה שלו להראות מול המסך? אני עכשיו על עניין אחד, ואני לא מקבל תשובה לעניין זה.

טוב, אבל אני רוצה לשאול שאלה אחרי זה.

לא אמרתי שלא תשאלי.

סבבה. מצוין.

לפני כן אני רוצה להבין מהם. אני מבקש לדעת – היינו פה בדיון. אמרנו את אשר אמרנו. לפני שאני מתעסק עם ליצמן, אני רוצה לדעת, לפרוטוקול, גם בשבילכם, או כל מי שעסק בעניין, מהחשב הכללי, אם היה בתוך העניין, אם האוצר היה בתוך העניין. אני רוצה לדעת, מה נעשה עד רגע זה, שבסופו של עניין אנחנו יושבים פה, והממשלה קיבלה את ההחלטה – שאני אדיש כלפיה בשלב הזה במובן העקרוני.

רק לדייק את השאלה, כי אז העברנו את חוות הדעת, שאפשר להפעיל את בניין הטלוויזיה בלבד, כלומר לתחום את רוממה. עשינו סיור עם ברי, ראינו את המשמעות. הטענה היתה שאפשר לקחת מתחם חלקית מרוממה, ולתקופת הביניים להשתמש בו.

אפשר להציע עניינית, מקצועית בנושא הזה? יש פה מנכ"ל ויו"ר הרל"י. אין שום קשר. החשש של ליצמן שיתעכב המתחם – אני מבין אותו. אנחנו יודעים להוריד לו את החשש הזה. אם נתחיל היום, זה לפחות שנתיים עד שמתחילים למכור את המכרז. תקשיבו למנכ"ל עיריית ירושלים.

אתן לו, אבל קודם כל גיל, בבקשה.

אני רוצה לתת מסגרת מהירה. עשינו כל מה שיכולנו כדי למצוא מתחם בירושלים, ונכון לרגע זה אין שום מתחם בירושלים שיכול לשרת את התאגיד באופן מלא.

- - -

די. תודה.

בשבתי כמנכ"ל הזמני של התאגיד וכמנהל המקצועי של זה, אין אף מקום כזה, וגם רוממה הוא לא מקום מתאים, בלי שום קשר לליצמן.

למה לא מתאים רוממה? אתם רק אומרים סיסמה, שרוממה לא מתאים.

לא מתאים.

- - -

יש לי חילוקי דעות עם ברי. זה גם בסדר.

אתה יכול להסביר?

כיוון שאני בעניין של רוממה כמו קאטו הזמן – וגם אלדד יכול להעיד על זה – אני מבקשת שפעם אחת ולתמיד נקבל הסבר למה רוממה, אולפנים שהושקעו בהם 20 מיליון שקלים ב-2015 מכספי הציבור, לא יכולים ולו לתקופת הביניים, להתאים, ואולפן במודיעין יכול להתאים יותר.

אגב, אני מדליק את השידור – יש שידור מירושלים, אתה יודע? אותם אולפנים שהוא אומר שאי-אפשר. אגב, הכי טובים שראיתי מכל האולפנים האחרים. תגיד: לא רוצים.

- - -

די. אני זה שאתעצבן ויצטרכו להוציא אותי... די. מספיק.

ברשותכם, מרגע זה, לכל אלה שמבינים בקונסטרוקטים אני לא נותן יותר לדבר. קודם כל, אדוני ראש העיר, אני מציע לך, שאתה או מישהו מהצוות שלך ירים טלפון לשר ליצמן, קודם כל.

יש פה דיון. דיון, הוא רוצה – שימשוך, ונגיש אחרי זה העוד הצעה. לא הבנתי.

הוא צודק. מה זה האיומים האלה? אולי הם שכחו מה זה הרשות המחוקקת. אולי צריך להזכיר להם.

יפה. החמור של המשיח פה בחוץ. דודי, זה לא העניין. יש לך הצעה. היא לגיטימית, היא תוצבע. זה לא העניין. אני רק הצעתי הצעה. אני מדבר אתך על משהו אחר לגמרי. אני לא עכשיו מנהל את הממשלה. זה גם לא ענייני.

זה גם לא יקרה.

יכול להיות שכן, יכול להיות שלא. בבקשה, תציג את העניין , ברי.

אני לא רוצה לומר דבר על היכולת שהם משדרים מרוממה. אני רוצה להתייחס לדבר אחד בלבד, שקשור לחידוש שהוכנס בעקבות בקשתו של הרב השר ליצמן.

רשות השידור לא תוכל להמשיך לשדר עד יום התחילה, בהנחה שיום התחילה אכן יהיה ב-30 באפריל, וגם לפנות אותו ב-30 באפריל.

ומה יהיה אם- - -

שנתיים. אין בעיה לתאם, מתי עולים על טרקטורים.

גם אם המסך יהיה שחור יומיים, לא יקרה כלום. השמיים לא ייפלו.

אתחיל דווקא, אדוני, בנושא הארכיון. להזיז את ארכיון רשות השידור, שהוא נכס ציבורי ממדרגה ראשונה, ולהעתיק אותו מרשות השידור - וזה ארכיון עובד, שמשתמשים בו יום-יום גם רשות השידור וגם גופי שידור אחרים וגם גופים מפיקים אחרים. כולם משתמשים בארכיון הזה. להזיז את הארכיון הזה ממקום א' למקום שיקבע התאגיד – לא משנה לאן – לוקח הרבה חודשים; תשעה חודשים. אם צריך להתחיל להזיז – לפי השיטה הזו – היום את הארכיון, יש בכך אמירה. אנחנו הכונס הרשמי. נעשה מה שיאמר המחוקק. אנחנו עובדים עם משרד המשפטים, ואנחנו מבצעים. אני רק אומר – המשמעות של זה היא שיש פגיעה – אחת, על סיפור הארכיון; שתיים, על השידור. אם אומרים שתחילת הפינוי ב-30 באפריל, ונותנים את חצי השנה שצריך בשביל להזיז את הרגליים משם – אין בעיה, יבוצע. התאריך של 30 באפריל אינו מעשי.

תודה. בבקשה, בקצרה.

אמנון מרחב, מנכ"ל עיריית ירושלים. שלוש נקודות. אחת, אין שום מניעה להמשיך לשדר מרוממה. כבר במאי ברי כתב לחבר הכנסת פולקמן מכתב ברור, בלשון בלתי-משתמעת לשני פנים, שאפשר להמשיך לשדר מרוממה, נקודה.

היה דיון בבג"ץ ב-7 ביולי. שעות ארוכות שלושה שופטים בהרכב בג"ץ תחקרו את נציגי התאגיד – תסבירו לנו למה אתם לא יכולים להמשיך לשדר מרוממה. גמגמו. לא נתנו תשובות. כתב השופט רובינשטיין החלטה – תנמקו. נתן צו על תנאי. אמר: נמקו עד 27 בחודש, למה אי-אפשר לשדר מרוממה. לא נימקו. אין שום הסבר ושום תירוץ. במקום זה קיבלנו טלפון מהפרקליטות שמבקשת דחייה בנימוק, דחייה ודחייה, ואז קיבלנו את הטיוטה הזו שמונחת אצלכם, שעושה עוקף בג"ץ ועוקף חוק, ואומרים שדרך החוק נעביר את זה למודיעין, וגם יפנו את רוממה.

דבר אחרון לעניין של ליצמן. הקרקע של רוממה בכלל עוד לא שווקה במכרז. עד שמינהל מקרקעי ישראל יוציא מכרז, זה חודשים.

אתה לא צריך לשכנע אותי. אני לא אמשוך את זה.

עד שהקונה יגיש תב"ע למגורים, עד שהוא יגיש- - -

אני לא מבין - למה אף אחד לא עונה, למה אי-אפשר להתחיל מרוממה? לה הם לא נותנים תשובה? שיסביר למה.

הוא ניסה להסביר.

חיכיתי בשקט. הנה, הוא מוכן להסביר. בואו נקשיב לו.

חברים, מרגע זה, אדוני ראש העיר – מי שיפריע להתנהלות הדיון - אתה מסיים, אתה משיב, עוברים להקראה, עוברים להצבעה - תהיה התוצאה אשר תהיה. בבקשה.

עד שכל התהליך הנדל"ני של שיווק הקרקע והיתרי בנייה יקרה, כבר יהיה מבנה הקבע. לכן אין שום סיבה להפקיר את ירושלים. הדברים האלה חיים ביחד.

העניין ברור. תודה, אדוני המנכ"ל. בבקשה.

אנסה להסביר את הבעייתיות. אנסה להסביר בצורה מאוד ברורה מה הבעיה של רוממה. תאגיד השידור הציבורי קם בשביל לייצר תשתית תפעולית ותוכנית לשידור שלא יהיה פה לכאן ועכשיו אלא גם לעוד חמש ועשר שנים. הכניסה לרוממה תחייב את התאגיד כבר ביומו הראשון, בתור עולל שנולד לעולם, לסגל לעצמו דרכי פעולה שאינם נכונים לעתיד. אז אולי בשלב הראשון זה ייתן פתרון פלסטר. כל התפישה של התאגיד, למשל, זה חטיבת חדשות אחודה, שכל הגוף מרוכז ביחד. רוממה לא מאפשרת לספק את הדבר הזה. גם כל- - -

עניין של יכולות ניהול?

לא. אי-אפשר.

אני לא נגדך. אני מנסה להבין באמת. מה ההבדל, בין לעשות את זה שם או במודיעין?

הטיעונים הלאה לא מעניינים.

די. אנחנו עוברים תכף להקראה ולהצבעה. זאת התשובה שלו.

אורן, אני ממש מבקש ממך לתת לי לסיים את המשפט.

אשמח אם תענה ולא תלך סחור-סחור.

אני ממש לא הולך סחור-סחור. המערכת התפעולית של רוממה רובה נבנה לפני 40, 50 שנה. באמצע היו שיפוצים. יש שם אחלה אולפן HD. עדיין מבחינה תפעולית, באופן שאנחנו רוצים שהתאגיד יפעל, היא לא יכולה לספק. מודיעין כן מספק את זה, כי זה מקום שנבנה לפני חמש-שש שנים. אם נתחיל לעבוד בדרך העקומה הזאת, זה ישפיע, ויפגע ביכולת התאגיד בעתיד.

המשמעות היא גם תוספת אדירה של עובדים, כי חטיבת חדשות אחודה מצמצמת את מספר העובדים- - -

תודה, הבנו.

- - -

יש לי שאלה. לפנות בוקר היה דיון על זה במליאה. אחד הדברים שאמר השר אלקין – שהחדשות בכל מקרה יתחילו בתאריך השידור בירושלים. לא? אז הוא טעה?

הוא אמר שלא.

מה שיתחיל מירושלים זה מהדורות החדשות.

תודה.

אתם מבינים איזה תקדים מסוכן זה? איך זה מחליש את מעמדה של ירושלים? היה על זה ויכוח כל כך גדול. איך חזרנו אחורה?

- - -

סיימנו. די. הבנו. ירושלים על ראש שמחתנו. הכול בסדר. די. אנחנו עוברים להקראה. בבקשה.

- - -

חיקה. מי שידבר אחרי זה – אני לא נותן לדבר אחרי זה, כי המשמעות - שהחוק לא יעבור. אני נותן לחיקה בדיוק שתי דקות, ומרגע זה כל מי שידבר, אוציא אותו. נגמר. מספיק. הבנתי. תהיה לכם אפשרות לדבר. חיקה.

קודם כל, אני מייצג את כל העיתונאים בשידור הציבורי, דבר ראשון. האינטרסים שלנו מאוד ברורים – אחד, לשמור על זכויותיהם של העיתונאים, כמובן, והאינטרס השני הוא שידור ציבורי אמתי ונכון.

כל מה שקורה בימים האחרונים, הסחרור הפוליטי שנכנס לתוך העניין, הוא זר לנו. אנחנו מוחים שדבר כזה עלה, לצערנו. אנחנו לא חוברים לו. אנחנו מגנים אותו. אבל זה גורם לאנשים, לחברי הכנסת - כך אני רואה – לצדד בתאגיד החדש באופן עיוור. יש לתאגיד החדש הזה בעיות אחרות, שרק אחת מהן היא ירושלים. אני כותב מכתבים למבקר המדינה, ואני מקווה שגם אתם, שהם הגיעו לאוזנכם ולידיעתכם. התאגיד הזה פועל באופן לא תקין, מבחינת מינהל תקין. אני לא מדבר על שום דבר אחר. להפך – אני מגנה את כל הדברים האחרים. הוא פועל באופן לא תקין. אנחנו לא מסתתרים מאחורי כלום. שלחתי מכתבים, ויש בהם שמות ופירוט מדויק. היום שלחתי עוד תוספת על דברים שהם ממש מעשים בלתי-מתקבלים על הדעת. אני מבקש מכם לקרוא ולהבין. זה לא רק התרגיל הזה של העזיבה של ירושלים.

בחוק כתוב שבחודש יוני הם צריכים להיות בירושלים, ובהסכם שהם חתמו זה באוגוסט, כלומר מלכתחילה אנחנו יודעים שזה לא יקרה, ואף אחד לא אומר כלום. זה לא יקרה. המעבר לירושלים כל כך חיוני, כי ההתחלה הזאת ממודיעין מוציאה את כל ירושלים מהתמונה. אני רואה על ההסכם הזה שהם חתמו על איזה מבנה שצריך להכיל כ-600 או 650 ו-80 מקומות חניה- - -

תודה. בבקשה, דנה. אנחנו מתחילים את ההקראה.

לא נקריא לפי הסדר - אסביר שנייה איך החוק בנוי. החוק בנוי גם מסעיפי – הסעיף העיקרי הוא סעיף הדחייה של יום התחילה. זה הלב של החוק. יש אפשרות – יום התחילה יידחה ל-30 באפריל 2017. יש אפשרות להקדים את יום התחילה ל-1 בינואר 2017, בתנאים שתכף נמנה אותם לפי החוק. יש התייחסות, כפי שנאמר כאן, לפינוי של מתחם רוממה ופינוי של מתחם שרונה, ועיקר השידורים מירושלים - מיום 1 ביוני 2018. ויש התאמות תקציביות שנדרשות בעקבות דחיית יום התחילה וכן השידורים של הטלוויזיה החינוכית, שגם הם נדחים. לכן אם נתחיל לפי הסדר, נתחיל מירושלים ואז התקציב, ובסוף נגיע ליום התחילה, אז אני מציעה שנלך מהקל אל הכבד, נתחיל מיום התחילה, ואז נחזור.

גם התחילה זה לא מהקל אל הכבד.

התחילה - הרוב פה מסכימים. הנושא המרכזי כאן, שבשלו יש כל הגברדיה פה, זה ירושלים. בבקשה.

נתחיל מירושלים.

הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 5), התשע"ו-2016. תיקון סעיף 5. 1. בחוק השידור הציבורי הישראלי, התשע"ד-2014 (להלן - החוק העיקרי), בסעיף 5, אחרי "ישודרו מירושלים" יבוא "לא יאוחר מיום י"ח בסיוון התשע"ח (1 ביוני 2018).

הסבר, הערות, הצבעה, ואם יהיו הסתייגויות.

הסעיף הזה נועד להבטיח שעיקר השידורים – בהמשך לדברים שנאמרו כאן - שאכן החל מיום 1 ביוני 2018, בין היתר גם בעקבות דברים שנאמרו פה או בעקבות חוות הדעת של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, בהמשך לדיונים שנערכו בבג"ץ, התיקון של הסעיף הזה נועד להבהיר שמיום 1 ביוני 2018 עיקר השידורים יהיו מירושלים.

עד אז חוק ירושלים לא מתקיים, וניתן להפר את חוק ירושלים.

אדוני ראש העיר, ברי, סליחה. מיצינו את הדיון. תהיה הצבעה. אני מניח שתהיינה הסתייגויות. אנחנו כבר בתוך התהליך.

אנחנו מבקשים התייעצות יחד אתך, חמש דקות הפסקה.

לפני כן, נעשה את הנעילה של הסעיף הזה. זה בדיוק עוד דקה. דוד, נא להקשיב.

אני מבקש שתוציא את האדם הזה.

עמית. די. דוד, אתה לא יכול לתת הוראה. שב. אני אטפל בזה.

כן, משרד המשפטים.

אני מבקשת להבהיר על דעתו של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, אבי ליכט, שלאור השינוי הצפוי בחוק, וככל שהוועדה תאשר אותו, חוות הדעת לא עומדת עוד. ברגע שהחוק נוקב בתאריך, הפרשנות שניתנה בחוות הדעת לא יכולה- - -

למה לא?

המשנה ליועץ אמר: כי עיקר - וכאן נקוב יום שממנו אכן יש לשדר מירושלים.

תודה.

גם בחוק הקודם- - -

אני לא פותח את הדיון.

אני רוצה לשמוע את חוות הדעת של הממשלה. זה מטורף.

הוא החליט למשוך את זה. אני אשלח לו שליחים? אעצור אותו? איילת, אין פה שום טירוף. חוות הדעת מלכתחילה היתה שגויה.

נכון.

אז מה את רוצה? הוא החליט למשוך אותה.

היא לא היתה צריכה לבוא לעולם. מטמטמים את הכנסת על חוות דעת שלא היתה צריכה לבוא לעולם. עכשיו הוא מושך אותה.

אני רוצה לומר לכל הקפצונים, לכל מי שקופץ על כל דבר, ברשותכם. המשנה ליועץ המשפטי קיבל החלטה. לא אהבנו אותה. אני רוצה להזכיר – לא אהבנו אותה כשהוא הגיש אותה. עכשיו נבכה כי הוא מושך אותה? תודה. הפסקה חמש דקות.

(הישיבה נפסקה בשעה 10:30 ונתחדשה בשעה 10:35.)

חברים, אני מחדש את הישיבה. אני מבין את ההתרגשות הגדולה, האמתית, הכנה. אני לא מוצא עצמי, דודי ודוד, במחלוקת אתכם. יחד עם זאת – אתם גם יושבי-ראש ועדה. אתה יושב-ראש הקואליציה, ואתה יושב-ראש ועדה מכובדת כאן בכנסת, ואתם שניכם מאבני היסוד היום של הכנסת הנוכחית.

אני מנהל דיון אחרי שנתתי התחייבות לממשלה, ויושב כאן מנכ"ל משרד התקשורת. אנחנו יודעים לנהל משאים ומתנים, אבל יש דברים שמבחינת הממשלה הם נושאי ליבה. גם אם אינני מסכים אתם- - -

גם ירושלים זה נושא ליבה.

יש לי בלבול, מי יושב איפה. תקדים מסוכן.

אורן, אני לא פוסל את עמדתכם. יש החלטת ממשלה.

היה עליה ויכוח דיונים ארוכים.

הרי כל התהליך הזה הוא בחטא.

אי-אפשר, כי יש מי שרוצה לחסל את התאגיד הזה.

אף אחד לא רוצה לחסל.

- - -

עוברים להצבעה. מיקי.

- - -

- - -

- - -

דודי, כדאי שתקשיב למה שאני רוצה לומר. לפני שאני עובר להצבעה על הסעיף, ברשותכם, אני רק רוצה לומר שאם יש למישהו, דוד או דודי, הצעה, או לכל חבר כנסת אחר, הצעה אחרת לנוסח שאעלה כאן בפניכם – יהיה כמובן מוזמן להציע נוסח חלופי.

הצבעה שמית.

אני מבקש שוב להקריא את הסעיף שעליו אתה מבקש להצביע.

בבקשה, דנה, להקריא אותו שוב.

תיקון סעיף 5. 1. בחוק השידור הציבורי הישראלי, התשע"ד-2014 (להלן - החוק העיקרי), בסעיף 5, אחרי "ישודרו מירושלים" יבוא "לא יאוחר מיום י"ח בסיוון התשע"ח (1 ביוני 2018).

חבר הכנסת איתן כבל – בעד.

חבר הכנסת נחמן שי במקום חבר הכנסת יוסי יונה – בעד.

חבר הכנסת יעקב פרי – בעד.

חברת הכנסת נורית קורן.

לא הבנתי- - -

לא. אחרי שעות של דיונים בוועדה הקודמת, שקבענו שזה- - -

אני מצביעה בעד, אבל אני מוסיפה כאן, שאנחנו רוצים שזה יפעל מירושלים.

חבר הכנסת דוד ביטן.

יש לנו הסתייגות.

אתן לך.

חבר הכנסת רוברט אילטוב – במקום חבר הכנסת חמד עמאר – בעד.

כמה כספים קואליציוניים קיבלת? איפה סתיו שפיר כשצריך אותה?

חבר הכנסת רועי פולקמן - בעד.

חבר הכנסת יצחק וקנין – בעד.

כל חברי הכנסת תמכו בסעיף 1 להצעת החוק.

הסעיף התקבל. דודי, רצית הסתייגות?

כן. ההצעה שלי: בחוק בשידור הציבורי, התשע"ד-2014, במקום סעיף 5 יבוא: יום תחילתו של חוק זה במקום מושבה של המועצה ושל הנהלת תאגיד השידור הישראלי יהיו בירושלים, ועיקר שידוריו של התאגיד, השידור הישראלי, ישודרו מירושלים. המועצה והנהלת התאגיד לא יישבו באופן זמני במקום אחר, ותאגיד השידור הישראלי לא ישדר את שידוריו באופן זמני ממקום אחר. לעניין סעיף זה ירושלים כמשמעותו בסעיף 5 לחוק יסוד: ירושלים, בירת ישראל.

תודה.

זו ההסתייגות שלי. אתם רוצים – תצביעו. אתם לא רוצים – תגיד שאתה לא מצביע עליה.

חבר הכנסת אמסלם, אני מבקשת להפנות את תשומת הלב שהסעיף שלך לא מתיישב עם הסעיף שרוב או כל חברי הוועדה הצביעו עליו עכשיו. אלה שני סעיפים שאינם מתיישבים אחד עם השני. אי-אפשר גם לתקן את סעיף 5, כפי שהוועדה אישרה עכשיו, וגם- - -

לא הבנתי. אני מבקש להצביע על זה, ואחרי זה אתם תעשו התייעצות, מה קורה כשהסעיפים האלה מתנגשים.

רביזיה על ההצבעה.

אני מעלה הסתייגות. אחרי זה תעשו את הדיון המשפטי עם ליכט, מה המשמעות.

בסיום ההצבעה של הקטע הזה נתבקשתי על-ידי אבי ליכט, למסור התייחסות. בבקשה.

אחרי שחוק מתקבל בכנסת, והרשות המבצעת צריכה להפעיל אותו, מי שמוסמך לתת את הפרשנות זה היועץ המשפטי לממשלה ולא היועץ המשפטי לכנסת. דעתי בקשר לחוות דעתו של אבי ליכט נאמרה בישיבת מעקב שהיתה כאן. אני אמרתי שאני לא רואה את הדברים כמוהו; אני לא חושבת שהפרשנות הזו נכונה, אבל אני לא מוסמכת לפרש חוק אחרי שהתקבל.

אחרי שפעלו על-פיה.

הוא ביקש ממני למסור הודעה בשמו.

איתן, התחלת לעבוד בדואר ולא סיפרת לנו? שירות מסרונים?

מה אתם רוצים ממני? בבקשה.

איתן, הדבר היחיד שעושים זה החלטת הממשלה. מה אתה רוצה?

- - -

- - -

פולקמן, הרשות המחוקקת היא הכנסת. אנחנו המחוקקים. מי שכח את זה?

תמשכו את החוק.

אני לא מצליח להבין איך ביקרת כל כך הרבה את הארכת המועד, ועכשיו- - -

זו החלטה של ראש ממשלת ישראל. אמרנו את זה כל הזמן. מה קרה? מי יזם את כל האירוע הזה? תמשכו את החוק הזה. תמשכו את החוק. ששר התקשורת ימשוך את החוק.

אנחנו חברי כנסת. אני לא בממשלה.

האלטרנטיבה, שזה לא יהיה- - -

כל ההתחסדות הזאת מיותרת.

האלטרנטיבה, שזה לא יהיה קביל.

אתה יודע שזה לא נכון. כמה פעמים הם דחו את זה?

זו לא המטרה. אבל זה תקדים מסוכן.

די. סיימנו. נחמן, דודי, דוד.

מה שקראתם בעיתון, זה מה שמטריד אתכם. לא החוק ולא ירושלים. - - - עושה פה איזה קומבינה.

למה אנחנו יושבים פה אם לא קומבינה של ירושלים?

אז תפעיל אותו, מיקי.

- - -

די.

בית הקלפים לא היו כותבים את התסריט הזה יותר טוב.

- - -

מתעסקים פה בחיים של אנשים.

- - -

הסיפור של ירושלים- - -

בחוק המקורי דובר על ירושלים.

זה עיתון זה? זה שפנפן של ראש הממשלה.

בג"ץ יחליט.

- - -

זה 90% סגור. אני אצביע בעד ההסתייגות. אני בעד – תמשכו את החוק.

אני הלכתי לבג"ץ עם העירייה. דעתי לא השתנתה.

אז איך אתה מצביע הפוך?

- - -

אני עכשיו אסביר שאני אוהב את ירושלים?

לא ביקשתי ממך. רק איך אתה מצביע הפוך? תסביר לך.

אסביר לך. אני מקבל החלטות בהיגיון.

איזה היגיון?

- - -

איזה היגיון יש פה?

קודם כל, הדמות המקצועית המרכזית. אמרתי לך שגם אני עשיתי דבר כזה לפני 15 שנה. אני שומע אותו שוב ושוב מסביר לי שהוא לא יכול. זה דבר ראשון.

אני שמעתי פה שוב ושוב פתרונות.

דבר שני, ההרגשה שלנו, של קבוצה פה – שאם לא נאשר את זה, לא יהיה בכלל.

למה אתה חושב ככה? זו הטעות שלך.

זו לא טעות. יש פה כוונה נסתרת. לא רצינו את זה בכלל, אבל אם- - -

ליצן בבוקר, חושב שהם מצחיקים- - -

- - -

אני מגן על חבריי חברי הכנסת. ההוא קורא לו בריון, ההוא צועק לו. מה זה הדבר הזה?

אתה מפריע לי עכשיו.

שב בשקט ואל תפריע.

עמית, עוד מילה אחת - אתה בחוץ. אתה קמת.

צעקת משפטים.

אנחנו רוצים בהתחלת השידורים. יצאנו לדרך. תבין - אי-אפשר לחזור. הייתי רוצה לשמר את רשות השידור במתכונת הזו. הייתי רוצה רפורמה. רצינו. זה לא הולך יותר. הם עברו את הנקודה של אל-חזור. אבל מה אני פוחד - שלא נחזור לנמל, אבל גם לא- - -

יש מנכ"ל תאגיד. הוא נראה לי בחור מקסים. נראה לי שהוא יעשה את עבודתו.

תן לי לדבר כבר. גם אני יודע לצעוק. זה עולה לי בדמים יקרים לתמוך בהחלטה הזאת, כי היא דוחה בשנה וחצי את השידור מירושלים, אבל אני רוצה בתאגיד הזה, כי אני חושב שהוא התקווה האחרונה והיחידה לשידור ציבורי במדינת ישראל.

אתה פוגע בהרבה אנשים שיושבים כאן.

אני אשמור עליהם. לא ניתן לפגוע.

הם גם עשו עבודה טובה. אל תפגע בהם. אתם פה לקחתם את אחרוני האנשים, והפכת אותם למודל השחיתות. הבלגאן היה למעלה, בראש.

אתה יודע טוב מאוד מה קורה.

אתה לא מבין את השיטה – מדברים בסיסמאות, מקבלים כותרת, ופוגעים בציבור.

חברים יקרים, נתתי לכם, איך אומרים, לשפוך. אבל אני מודיע כך: אני עושה הפסקה נוספת של חמש דקות. בהפסקה זאת אני ארצה רק חברי כנסת. אף אחד אחר לא. רק חברי כנסת בהתייעצות הזאת. אבל אני מודיע – אם זה הופך להיות שיח של צעקות – אני עובר לדיון, ומרגע זה אני עבור רק הקראה והצבעה. פשוט מאוד. אני לא מתכוון לתת לשגעת כזאת להימשך. תודה. ניפגש עוד חמש דקות.

(הישיבה נפסקה בשעה 10:59 ונתחדשה בשעה 11:04.)

חברים, אני מחדש את הדיון. מועצת החכמים של הוועדה התכנסה, וגם הוצאנו מתחת ידינו החלטה שהיא בעיניי, נכונה וטובה עושה שכל בתוך כל התהליך הזה.

אני חוזר ואומר – מנקודת המבט שלי, ואני חושב שזה רוב חברי הוועדה, אם לא כולם – רוצים שהתאגיד ייצא אל הדרך. ידעתי שתהיה מחלוקת, וגם היא קשה לי, אני מודה. אני לא מתכחש לכך שגם אני סבור, שירושלים היא על ראש שמחתנו – לא בלשון המליצה, אבל כפי שאמרתי לכם, אני סבור שיש כללי משחק, וכשאתה לוחץ יד עם מערכת, גם עם ראש ממשלה, שאיני מסכים עם עמדותיו, אבל יש כללי משחק. אם לא, אתה בתוך כאוס מוחלט.

הסעיף הראשון הוצבע ואושר. יש בקשה לרביזיה של אורן חזן ודודי אמסלם. אני מתנצל, אבל אני חייב להכניס את דודי.

כולנו. יש מספיק מקום.

כל חברי הכנסת שכאן מגישים רביזיה, כולל אותי כיושב-ראש. הרביזיה תידון מחר בבוקר. דוד, אמרתם לי שתתמכו בי בכל התהליכים הנוספים של החוק.

אמת.

לכן נבהיר את הדברים האלה. זה סעיף שלא סתם רציתי להתחיל בו – כי הוא הסעיף הכי קשה, וגם לתת לו את המענים. לכן הרביזיה תידון מחר בבוקר. בינתיים יבואו נציגי הממשלה, ראש העיר, חברי הכנסת, כל אחד ממקומו הוא, לנסות להביא לאיזושהי הסכמה אל מול התאגיד - שגם הוא יצטרך להיות חלק מהעניין, ויגידו מה הוא יכול ומה הוא לא יכול, ואולי פעם אחת תתקבל החלטה על-פי אמות מידה מקצועיות. אולי זה גם יקרה בממשלה הזאת, כיוון שסוף-סוף נדע מה באמת הסיפור. עד רגע זה, בכל הכבוד, אני מודה – עדיין אדוני המנכ"ל- - -

נורא פשוט. ראש הממשלה אמר את זה בפתח הממשלה. זה שרוצים לא להאמין, זה לא להאמין. אנחנו אמרנו את הדברים ברור, שחור על גבי לבן.

- - -

אתה חלק מהליכוד – אל תפריע לדברי ראש הממשלה.

אני רק מזכיר לו.

הוא נזכר. אני רק רוצה לומר למומו יפה, שקיבלת אומץ עכשיו אחרי שקיבלנו את ההחלטה, להודיע את ההודעה הזאת. אחרי שאני מסדר את כל העניינים. לא חשוב.

אין לי בעיה. אתה יודע שאני לא פוחד בדרך כלל לדבר.

אנחנו מתקדמים. גברתי היועצת.

רק הערה אחת. בסעיף 5 להצעת החוק הוצע להוסיף סעיף קטן (ב), שרשות השידור תפנה את מתחם רוממה בירושלים עד יום ד' באייר התשע"ז 30 באפריל 2017. לדעתי, שני הסעיפים כרוכים אחד בשני. לכן אחד משניים – או שכשנגיע לסעיף הזה תודיע שהצבעה עליו תהיה מחר, או- - -

אני לא רוצה להתחיל את כל הסאגה הזאת. את הסעיף הזה נצביע מחר, כדי שכבר – או יהיה סיכום מחר בבוקר, או לא יהיה סיכום.

תלכו אתי – הכול יהיה בסדר.

אני כבר מגיש רביזיה על כל החוק, כי אני לא בטוח שיהיה בסדר.

- - -

אי-אפשר לבקש רביזיה כשעוד לא היתה הצבעה.

דוד, בבקשה. אני כבר לא יכול. אני בירידת שמיעה. אנחנו ממשיכים. בבקשה. דנה. תודה.

תיקון סעיף 80. בסעיף 80 לחוק העיקרי- (1) בסעיף קטן (א), בהגדרה "הסכום הכולל", במקום פסקאות (1) ו-(2) יבוא: (1) בשנת 2017 - 555 מיליון שקלים חדשים; (2) בשנת 2018- 626.6 מיליון שקלים חדשים; (3) משנת 2019 ואילך- 650 מיליון שקלים חדשים.

(2) בסעיף קטן (ה), במקום "ביום כ"ו בטבת התשע"ו (1 בינואר 2016)" יבוא "ביום ג' בטבת התשע"ז (1 בינואר 2017)".

הסעיף הזה מתאים את סכומי התקציב של התאגיד בהתאם לדחיית יום התחילה.

כבוד היושב-ראש, אני חושב שגם את הסעיף הזה צריך לדחות, כי אם אנחנו משנים את התנאים של הסעיפים הקודמים, גם התקציבים. הרי יהיו עלויות.

חברי חבר הכנסת אילטוב, אנחנו נצביע. אם מחר בבוקר נגיע למסקנות שההחלטות שלנו גורמות או סותרות או גורמות לשינוי כזה או אחר, נשנה במקום. הערה במקומה.

נעשה עבודה כפולה.

לא. כיוון שאתה ואני רואים את הדברים, פחות או יותר, באותה עין, תן לנו קודם כל להעביר את זה.

מה הבעיה לדחות את ההצבעה למחר?

סיכמנו עם היו"ר.

חבר הכנסת אילטוב, אני מציע שכל סעיף שאתה חושב שאולי לא יתאים להחלטות העקרוניות, בסיום ההצבעה תבקש רביזיה, ואז, ככל שתרצה לעמוד על הבקשה לרביזיה, תידון מחר. אם לא, תבקש לחזור בך מהבקשה.

אגב, אנחנו יכולים לבקש רביזיה על כל החוק, ואין שום בעיה.

לא מבקשים רביזיה לפני שהיו הצבעות.

אדוני היושב-ראש, מידע לחבר הכנסת אילטוב – הסעיפים האלה מדברים על התקציב השוטף. מה שאנחנו מדברים על מיקום התאגיד, זה שייך לסעיפים אחרים של תקציב ההקמה. אם יהיה צורך בשינויים בעקבות שינויים בלוקיישנים, זה שייך לתקציב ההקמה. זה לא נוגע לסעיפים האלה.

זה גם כוח אדם, כי אני הבנתי ממה שנאמר, שאם זה יישאר ברוממה, זה תוספת כוח אדם.

אוקיי. חברים, כבר קיבלנו, כבר סיכמנו.

מי שירצה, יגיש רביזיה.

נא להסביר את הסכומים, ואנחנו עוברים להצבעה. מה המשמעויות?

פעם אתם בעד זה, פעם אתם בעד זה. אתם כבר לא יודע מה אתם רוצים.

מי שהחליט להתהפך זה ראש הממשלה והממשלה. אל תעביר עלינו את האחריות. חצופים.

- - -

- - -

- - -

אני קורא אתכם לסדר פעם ראשונה.

- - -

- - -

אני קורא אתכם לסדר פעם שנייה.

- - -

- - -

אני קורא אתכם לסדר פעם שנייה ורבע.

חברים, אנחנו צריכים לפנות את האולם עוד עשר דקות, ועוברים לאולם השני. בבקשה, קודם כל הסבר על הסעיף.

בעצם התקציב מתוקן בהתאם לדחייה ביום התחילה, ועל כן יש שינויים בתקציב עצמו. כפי שהצגתי, התקציב עצמו, החוק המקורי דיבר על תקציב שהוא בהתאם כמובן לאגרות הרדיו ואגרות הרכב ותקציב ההקמה וכו'. כל מה שמבוצע כאן זה התאמה של אותן אגרות רכב ואגרות רדיו למועדים שהחוק החדש מדבר עליהם, בהתאם למועדים - אם זה בינואר ואם זה 30 באפריל.

אבל נאמר פה שאם נשנה את סעיף 1, וישדרו למשל מרוממה, אומר חבר הכנסת אילטוב, שאולי יש לזה משמעויות גם בכוח אדם, גם בשינוי של עלויות הקמה. השאלה היא, כי אמר מנכ"ל משרד התקשורת, אם שמעתי היטב, שמה שמדובר פה זה רק העלויות השוטפות, התקציב השוטף. עניין ההקמה הוא תקציב נפרד, או בנוסף. אם אנחנו מצביעים עכשיו, זה התקציב שצריך לתפעול השוטף?

זה התקציב השוטף. התקציב שמדבר עליו חבר הכנסת אילטוב הוא תקציב התאגיד, כי הוא טוען שבעקבות שהייה ברוממה צריך שיהיה עוד כוח אדם וכו'. אנחנו נצטרך לשבת. ברגע שתתקבל החלטה בהתאם, נצטרך להבין את המשמעויות התקציביות של הדבר הזה. ככל שיהיה צורך, כמובן נצביע על כך בפניכם, ונשנה. כרגע, למיטב הבנתנו, כרגע זה לא יצריך שינויים בחקיקה זו, אלא יש תקציבי הקמה, שהם כרגע לא נמצאים כאן, והם נמצאים בתוך חוק התקציב, שמגיע לאישור הממשלה והכנסת במסגרת חוק התקציב לשנים 18-17. החוק הזה קובע את התקציב הרלוונטי לעניין הזה. מעבר לזה, יש תקציבי הקמה, ודברים שהם מתוקצבים בחוק התקציב. ככל שאנחנו נראה שיעלה צורך, נגיד לכם את הדברים מחר, ונתקן, אם יהיה צורך.

תודה.

אני מבין שיש שני תקציבים – תקציב הפעילות של הרשות הקיימת ותקציב ההקמה. אני רוצה להבין – יש לנו ויהיו לנו בעיות אישיות קשות של עובדים, וזה יכול להיות כרוך בעלויות. מאין יימצא הכסף? האם אפשר יהיה להגדיל את הסכומים שעוברים לעובדים שמפטרים אותם בנסיבות כאלה ואחרות?

יש לי שאלה נוספת - ממתי תקציב שוטף נמצא בחוק?

החקיקה המקורית היתה כזו שהתקציב נמצא בחוק. על כן מתבצעים התיקונים הרלוונטיים, כי החוק הקודם אינו משקף נכונה- - -

יכול להיות שאז עשו טעות, וגוררים אותה. אני שואל בהיגיון, אם יוצרים מערכת כזאת, ואתה רוצה להתקדם, ויהיו בה הרבה שינויים, אז נשנה את החוק, אם חסרים עשרה שקלים?

יש חוקים ויש עוד דוגמאות כאלה – חוקים המציינים תקציבים ספציפיים, ויש עוד דוגמאות לחוקים כאלה. הרציונל היה- - -

העניין ברור. בהמשך לדברים שדודי אמסלם אמר, בהמשך לדברים שנחמן אמר וחברי הכנסת הנוספים, ודברים שאני מוסיף, סעיף העובדים הוא סעיף אחר.

כספי הפרישה מתקבלים בכלל מהכנסות שמתקבלות משרונה. לא קשור.

סליחה. אני רוצה לחדד. אני בדיוק סביב העניין שהעלית, נחמן, אם כבר העלית את זה עכשיו, ובעניין העובדים, אסף, ואני אומר לך שירה – אנחנו נרצה לצאת מכאן, כשאנחנו יודעים שהעובדים, סיפור התקצוב שלהם וכל העניין הזה נמצא על אדני ברזל. נשתכנע שאכן זה כך, ואם יידרש סכום נוסף כדי לסיים את הדברים בצורה מכובדת, אני יודע שתהיה גמישות בעניין.

שאנחנו לא נועלים את עצמנו עכשיו.

איתן, אני מציע שאתה ועוד- - -

אני מטפל בזה באופן אישי.

עזבו את הכסף. בואו גם על התנאים.

דודי, הכוונה שלי, להקים צוות שאנחנו נלווה את הסיפור עם העובדים.

זה לא נועל את הנושא של העובדים.

לגמרי.

רק אציין, כי נשאלה שאלה, וחשוב לי גם להתייחס לפן המקצועי, כדי ליידע את הוועדה. לגבי הנושא של פרישות עובדים, יש הסכם עם יו"ר ההסתדרות, שנועד בדיוק לדאוג לנושא הזה של פרישות העובדים, ולוודא שאכן הסכומים שם אכן הם ייצאו בכבוד, באופן מספק וכו'.

הדבר הזה מניח את דעתו של יו"ר ההסתדרות, שהוא הארגון היציג, הכספים הללו, בגין פרישת העובדים, שחלק מהעובדים כבר פרשו וקיבלו, וחלק יפרשו ויקבלו, זה תקצוב. הוא אמור להגיע מפינוי שרונה, ולכן יש גם נושא פינוי שרונה.

תודה. אני מעלה להצבעה את הסעיף הזה.

חבר הכנסת מיקי רוזנטל מצביע במקום חברת הכנסת- - -

מי בעד – ירים את ידו.

הצבעה

בעד – פה אחד

הסעיף אושר.

הסעיף אושר.

אני רוצה לומר כמה דברים בשמו של אבי ליכט.

רביזיה.

תודה.

איך פתאום שינה את חוות הדעת.

אדוני יושב-ראש הקואליציה, זה גם מופנה אליך. אני מנסה להיות הכי מדויק, ואני מקווה שאני לא טועה בדברים שהוא ביקש ממני. הוא גם ככה כעס עליי, ואומר לך על מה, ובצדק, אני מודה.

הוא הודיע שהוא לא חזר בו מחוות הדעת, שאני אישית לא אוהב אותה. אמרתי את זה גם בזמן אמת. גם הסתייגה ממנה היועצת המשפטית בזמן אמת. יחד עם זאת, הוא אומר את הדבר הבא: מהרגע שהחוק הזה יתקבל, אין צורך יותר בחוות הדעת שלו.

הוא עשה את כל המהומה.

דודי אמסלם, זה עניין אחר. תן לי להסביר את הדברים, לפחות ביושרה הבסיסית. אומר אבי ליכט: לא חזרתי בי מחוות הדעת המקורית. חוות הדעת המקורית, לשיטתו, מתייתרת מהרגע שהחוק ייכנס לתוקף – אחת.

למה? מרחב הזמן נעלם? אני רוצה להבין.

דוד אמסלם, יושב-ראש ועדת הפנים, ואתה חבר שלי, ואני אומר את זה לנו. דודי, אני מצר שלא יצאתי חוצץ, להגן על המשנה ליועץ המשפטי לממשלה. הוא לא כאן, וזה לא הוגן, שהוא הרי לא יכול להגן על עצמו.

למה הוא לא בא?

הוא לא הוזמן. הוזמן? סליחה.

הוזמנו משרד המשפטים.

אני הנציגה שלו.

אני עשיתי אצלי דיון בוועדה. הוא גם לא בא, כי הוא לא יכול להסביר את זה.

למרות זאת אני אומר לך, דודי, ואתה כיושב-ראש ועדה – אני לא נהגתי כשורה. אני מודה, ולוקח את עזה על עצמי, שלא עצרתי אותך ואת החברים הנוספים, שאמרו את הדברים כלפיו.

מה אמרנו? לא הבנתי. אסור לנו להגיד? אני מבין שאנחנו עובדים אצלו.

ההתייחסות האישית.

עכשיו יש לי בעיה אתך. בגללך הגענו למצבים האלה.

לא בגללי. בינתיים מי שעושה את המלחמות הכי גדולות מול הפקידות זה אני. הוא לא כאן.

נחדש את הישיבה ב-11:45 באולם הוועדה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:35.