הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 270

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום חמישי, כ"ח באב התשע"ו (01 בספטמבר 2016), שעה 8:00

פתיחת שנה"ל תשע"ז באבו גוש

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

מירב בן ארי

חיים ילין

אוסאמה סעדי

רות לסרי - מפקחת על החינוך העל יסודי, משרד החינוך

ימימה אלוני - מנחה באגף שח"ר, משרד החינוך

אבי שמר - מנהל אגף תכניות ובקרה, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

עיסא ג'אבר - ראש מועצת אבו גוש

עבדאלרחמן עורסאן - סגן ראש מועצת אבו גוש

חוסין ג'אבר - מ"מ וסגן ראש המועצה, אבו גוש

שמואל פניאל - מועצת מועצת אבו גוש

ראג'י מנסור - מנהל מחלקת חינוך, אבו גוש

יוסוף אברהים - חבר מועצה, אבו גוש

עימאד ג'אבר - קב"ט המועצה, אבו גוש

עבדאלרחמן מוסא - יו"ר הוועד היישובי, אבו גוש

חולוד ג'אבר - מנהלת בית ספר יסודי אבו גוש

מרים חרב - מנהלת בית ספר השלום, אבו גוש

שאדי פאדילה - מנהל בית ספר המקיף, אבו גוש

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

יהודית גידלי

ס.ל., חבר המתרגמים

פתיחת שנה"ל תשע"ז באבו גוש

חברים, קודם כל אהלן וסהלן, ברוכים הבאים, בשם חבריי, חברי המועצה. אני רוצה לברך אתכם לזה שבחרתם לפתוח את שנת הלימודים דווקא באבו גוש, לא בגלל שהשם מתחיל בא'-ב', אלא בגלל שבאמת היישוב הזה מעניין אתכם. אנחנו נפגשנו גם בוועדה כמה פעמים, הוועדה עצמה מהווה לנו כל הזמן כתובת. אני, כמי שצמח ממערכת החינוך, מנהל את מחלקת היישוב הרבה שנים וניהל בתי ספר כאן ביישוב, אני חושב שמאז ותמיד ועדת החינוך של הכנסת הייתה כתובת וכתובת אמיתית למתן מענה ודחיפה וייעוץ, לנו באופן ספציפי, אבל בכלל למגזר הערבי שראה בוועדה כל הזמן כתובת שדחפו ועזרו בלי שום הבדל בין יישוב ליישוב, כי בסופו של דבר הוועדה דאגה לילדי ישראל. לדעתי לדאוג לילדי ישראל, זאת אומרת לדאוג לכל הקשת החברתית והאוכלוסייה של המדינה.

כולנו יודעים שיש עוד פערים, הפערים לא נולדו אתמול וקשה לגשר על כל הפערים האלה, אבל כולנו נמצאים בתהליך, ויעיד על כך ידידי כאן אוסאמה, שהמגזר הערבי עוד סובל מפערים, פערים גדולים, אפשר להגיד, בחינוך עצמו. לא יעלה על הדעת שהישגי הבגרות ביישובים מסוימים בדרום שואפים כמעט לאפס, או ל-2 או ל-3, כאשר בצפון - - - הכול בוודאי, איך שכולכם יודעים, גם תוצאה של השקעה. כמה שאתה משקיע, לא רק במובן החומרי, אלא השקעה גם במובן הפדגוגי והאחרים, אבל קודם כל גם ההשקעה החומרית, הכספית.

כולנו יודעים, והוועדה תמיד דיברה על זה, שהשקעה בתלמיד ערבי במגזר הערבי היא פחות מההשקעה במגזר היהודי והתוצאה ברורה, והתוצאה, כמו שאומרים באנגלית, figures speak for themselves, המספרים לא משקרים ולכן התוצאות הן כאלה.

לענייננו. הצטרף גם חבר המועצה. חוסין ג'אבר הוא ממלא מקום וסגן ראש המועצה, עורסאן עבדאלרחמן הוא סגן שני, יוסוף אברהים הוא חבר מועצה, נציג שלנו בוועדת הבנייה והתכנון, מוסא עבדאלרחמן, יושב ראש הוועד היישובי.

אתה יודע שהוא חבר קבוע בוועדה אצלי.

תודה לך, אדוני, זה כבוד לי.

הכבוד שלנו.

תראה, הוא רק חזר ממוסקבה וחזר עם כובע ממש אינטליגנטי.

יש לך מזל שהוא הביא רק כובע, הוא יכול היה להביא גם משהו אחר.

רות לסרי היא המפקחת על החינוך העל יסודי שלנו, אבי שמר הוא מנהל המחוז ברשות לבטיחות בדרכים. שמוליק, שמואל פניאל הוא המנכ"ל של המועצה. עימאד הוא הקב"ט של המועצה ואחראי - - - מוחמד, רכז מחלקת ההנדסה, נכנס אלינו החתן של היום, ראג'י, מנהל מחלקת החינוך. ראג'י הוא לא מאבו גוש.

אנחנו באנו להפריע לך היום.

להיפך, אתם מחזקים.

הוא היה עסוק - - -

אמרתי, באנו להפריע לו היום.

ראג'י ניהל את מחלקת החינוך הכי גדולה במגזר הערבי בעבר, הוא היה מנהל מינהל החינוך של נצרת, אחר כך היה המנכ"ל של עיריית נצרת וכשאני נבחרתי להיות ראש מועצה אמרתי שמי שינהל את המערכת היקרה לנו הזאת זה רק ראג'י. ואז הבאנו אותו מנצרת והוא מנהל את המערכת ביד רמה.

חברים, שוב פעם אני אומר, אני רוצה לברך את חבר הכנסת, יושב ראש ועדת החינוך, מר יעקב מרגי, על זה שבחר לפתוח את שנת הלימודים באבו גוש, היישוב השכן לעיר הבירה, ולדעתי הבחירה הזאת, יחד עם שאר החברים, חברי הכנסת, הנוכחים, הרכזים של הוועדה ואחרים, זה לא בא סתם, כי לדעתי הם ראו ביישוב שלנו גם מקום שראוי באמת לתשומת לב ולסיור כזה שגם יתרשמו ממה שנעשה וגם יסייעו ויתמכו בנו, במה שחסר. אנחנו נמצאים באיזה שהוא מקום שיש לנו הישגים משמעותיים, אבל גם הפערים עוד קיימים בחלקים מסוימים. כשנעבור לתיכון גם נתכנס לסיכום הסיור שלנו ונשמע את החברים ונלמד באמת גם דרך המספרים את המספר הקיים במערכת החינוך היישובית.

בגדול, היישוב הזה, חברים, הוא היישוב הכי ותיק באזור כאן, בהרי יהודה, זה יישוב שיושב על הקרקע עם האוכלוסייה ומשפחת אבו גוש הגדולה, לפחות 500 שנה, כאשר האוכלוסייה הנמצאת כאן מהווה משפחה אחת גדולה, משפחת אבו גוש, כאשר כולם משתייכים לבית אב אחד. זה בוודאי גורם לסולידריות והזדהות והכול, אבל גם יש לנו בעיות מסוג אחר, שבשנים האחרונות נאלצנו לפתוח בית ספר לחינוך מיוחד כוללני, גם בגלל בעיות וליקויים שנובעים ממומים ובעיות של נישואי קרובי המשפחה. גם בנושא הזה פנינו לגורמים בממסד הבריאות וברווחה וניהלנו כאן פרויקט משמעותי בסיוע של הדסה מספר שנים והגברת המודעות בקטע הזה ולדעתי גם הייתה תועלת רבה מהפרויקט הזה.

מה זאת אומרת? איך זה מתבטא?

אצלנו נהגו לפי המנהג המקומי, שבן הדוד מתחתן עם בת דוד. אז לפחות אחרי שכמה שנים ניהלנו את הפרויקט הזה של הגברת המודעות לבעיות ולמחלות וכל זה, אז הנישואין גם מתנהלים בתוך היישוב אבל מתרחקים מקרבה ראשונה.

היום יש בדיקה גנטית שאפשר ל - - -

כן, יש כאלה שעושים גם בדיקות.

עושים יותר בדיקות?

נכון, כי כולנו בדעה שבמדע אין מה לשקר, צריכים לעשות את הבדיקות ועושים את הבדיקות. לכן זה חשוב מאוד שהדור הצעיר ימשיך להיות במודעות כזאת, שלא ניקלע למצב שיש לנו יותר ויותר מומים מולדים.

האוכלוסייה, יש לנו גידול טבעי שהולך וקטן. לפני מספר שנים אחוז הגדילה באוכלוסייה כאן היה 3.5, היום עומדים על 2.4.

הממוצע, מה אתה רוצה?

בקיצור משתכנזים. משפחה צעירה, בין שניים, מקסימום שלושה ילדים. הדבר הזה גרם לנו השנה לסגור שני גני ילדים, נכון ראג'י?

נכון.

אני שמח, אני לא כועס. אני שמח שגם גודל האוכלוסייה מתייצב ויש יותר מודעות וחשיבה איך לגדל את הדור החדש, את הילדים. זה מראה שהדור הצעיר הוא יותר משכיל, יותר מודע, זה לא רק להביא ילדים בלי לחשוב איך לגדל אותם.

רמת החיים הולכת ועולה?

רמת החיים הולכת ועולה ברמה המשפחתית, אבל ברמה היישובית לא, אנחנו עוד באשכול 2 בסולם הסוציואקונומי, מהרבה סיבות. אין לנו אזור תעשייה, אין לנו משאבים מבחוץ. המפרנס הוא אב הבית, האבטלה בקרב הנשים גדולה, אבל אנחנו מנסים לאט לאט לשפר את המצב הזה מול גורמים שונים בממשלה.

מערכת החינוך היישובית היא מערכת קטנה יחסית, אבל ככל מערכת יישובית, יש לה את כל ההיבטים ואת כל הבעיות ואת כל ההישגים. יש לנו חמישה בתי ספר, שני בתי ספר יסודיים ו - - -

כמה מונה כל בית ספר?

יש לנו אוכלוסייה קרובה ל-1,750 ילדים בכל המערכת מגני הילדים עד התיכון. לפני שלוש שנים המערכת הזאת הייתה יותר גדולה כי ילדי היישובים השכנים, עין נקובא ועין רפא למדו אצלנו. לפני שלוש שנים הייתה הפרידה מהילדים השכנים כאשר משרד החינוך, יחד עם המועצה האזורית מטה יהודה, המופקדת על היישובים האלה בנו להם בית ספר נפרד וזה באמת נתן לנו לנשום יותר לרווחה ולהתכונן לתכניות ייחודיות יותר וגם להם היה יותר קל.

יש ילדי אבו גוש שיוצאים החוצה ללמוד?

יש לנו עד היום כ-200 ילדים מכל הגילאים שלומדים מחוץ למסגרת הקיימת ולזה יש מספר סיבות. אחת הסיבות שאנחנו כאן מערכת שקולטת את כל הילדים בלי סלקציה. בעל יסודי יש לנו בעיות, שהילדים שאין להם מסגרת מתאימה מפריעים לילדים שהולכים לבגרויות, אז חלק מההורים אומרים לך 'אני רוצה ראש יותר שקט, אני רוצה שהילד שלי ילמד רק במסגרת של בגרות'. השנה אנחנו נכללנו בין 270 בתי ספר שזכו להוקרה ולדירוג בזה שאנחנו הצטיינו בחינוך לערכים, בפעילות חברתית.

מבחינת בגרויות ההישגים שלנו הם בגדר של 40%, אבל זה מכלל המחזור, כאשר יש לנו בעיה כאן שהרבה ילדים רשומים כתושבי המקום והם לא נמצאים כאן ואנחנו התלוננו על זה מול משרד הפנים, ויש לנו גם אוכלוסיית תלמידים שהיא לא מתאימה לחינוך העיוני ולומדת בחינוך העיוני מחוסר ברירה כי אין לנו בית ספר טכנולוגי או מקצועי. הם מורידים את הרמה של הישגי הבגרות, אבל מבין אלה שניגשים יש לנו קרוב ל-80% הצלחה בקרב הניגשים. כשמחלקים את זה למחזור אנחנו במצב לא טוב.

דבר נוסף, יש לנו שני בתי ספר לחינוך מיוחד. אחד ארצי, מנוהל על ידי רשת פרטית בשם רנד, שזה ללקויות קשות. יש לנו מעט ילדים מאבו גוש שם ובית הספר שלנו, של הרשות, שזה בית ספר ללקויי למידה והפרעות התנהגות, שהיום הוא נחשב מבתי הספר הטובים במחוז ובקרוב אנחנו חונכים את המבנה החדש שלו, בעלות של 15 מיליון שקל, שזה יהיה לדעתי בית הספר הכי יפה והכי מפואר במחוז. אז אנחנו נשמח להזמין אתכם לחנוכה, יחד אולי עם השר ועם מנהל המחוז, בתאריך שייקבע בהמשך, אולי באוקטובר. בבית הספר הזה אנחנו מקבלים ילדים מהיישובים השכנים וגם לפעמים מירושלים ויש לנו ילד או שניים מלוד אפילו, כי אנחנו חושבים שהחינוך צריך להיות שוויוני, אם יש מקום למה לא? במיוחד לילדים בעלי צרכים מיוחדים שהם ילדים שזקוקים תמיד לתמיכה וחיזוק מכולם.

הפרעות התנהגות, בכל האזור אין בית ספר כזה.

יש מקומות רבים בארץ שאין את אותם מענים. אנחנו מתמודדים עם בקשות לסיוע, ניידות גבוהה.

בית הספר הזה בעצם, אולי לראשונה בתולדות המדינה, הוקם בצו של שר, כי כאן האוכלוסייה שלנו, חלק מחברי המועצה לא האמינו שבית הספר יקום כאן או שיש צורך בבית ספר כאן, או יש הורים שלא רצו לחשוף את הילדים שלהם בתוך הקהילה. אבל אנחנו האמנו שהילדים בעלי הצרכים המיוחדים צריכים לגדול בסביבה הטבעית שלהם וללמוד בשפת האם שלהם, כי אז אנחנו חילקנו אותם למספר בתי ספר במגזר היהודי והילד חזר הביתה, מבולבל, לדבר עברית או ערבית? היום ברוך ה', בית ספר שנתמך על ידי משרד החינוך, בהנהגתה של המפקחת לשעבר, ז"ל, ד"ר ורד דרש, היא דחפה והקמנו אותו בצו של השרה דאז יולי תמיר, בשיתוף פעולה איתנו ושהקמנו את בית הספר וברוך ה' בית הספר הזה הלך וגדל והתבסס והיום, עם המבנה החדש, הוא יהיה בין המובילים בחינוך המיוחד במחוז.

בית הספר העל יסודי אצלנו זה בית ספר שש שנתי, מקיף, מ-ז' עד י"ב, בית הספר עבר מספר טלטלות, העברנו אותו בתקופה לרשת פרטית, לא נרשמו הרבה הצלחות שם, החזרנו אותו לחיק המועצה לפני שלוש או ארבע שנים בערך. אנחנו מנסים לשפר את המבנה הארגוני וגם לחזק את הצד הפדגוגי בתוכו, לחזק את הרצף הפדגוגי בין החטיבה לבין התיכון והשנה בחרנו בהנהלה חדשה בשיתוף עם הפיקוח, משרד החינוך, על מנת לעקוב ולבסס את בית הספר באופן יותר טוב, כי אין לנו עוד בתי ספר ולדעתי בית הספר הזה מבחינה פיזית הוא בית ספר מהיפים והטובים בארץ, אבל צריכים לחזק את הפדגוגיה, את המורים, ולעשות כל דרך שבית הספר כן יצליח ושכל הגורמים ישתפו פעולה על מנת לחזק את הצד החינוכי, ערכים וגם את הנושא ההישגי.

תתייחס, ברשותך, לכוחות ההוראה.

כוחות ההוראה. ברמה היישובית בשנים האחרונות יש לנו הרבה בוגרות ובוגרים של המכללות להכשרת מורים ואפילו יש לנו אחוז לא מבוטל של מורות ומורים שמלמדים מחוץ ליישוב. אבל בית ספר על יסודי, שזה אולי סקלה אחרת, רצינו מורים בוגרי אוניברסיטאות, עם תואר שני ותעודת הוראה ולא תמיד מצאנו אותם ביישוב, אז קלטנו מורים מבחוץ. זה לא קל, כי אנחנו מבחינה גיאוגרפית יישוב קצת מבודד מהמגזר הערבי. היה מנהל שהגיע מהגליל העליון, נאחף, ליד דיר אל אסד. איך הוא היה יכול להגיע כל בוקר ולחזור? אז היו לנו תקלות. כשהיו תקלות זה השפיע ישירות על בית הספר ולכן השנה - - -

עד היום יש קבוצה לא מבוטלת של מורים שמגיעה מהצפון, בחטיבה העליונה יש בעיה קשה.

אני מכיר את התופעה מהדרום, כמות של מחסור בדרום.

כן. עכשיו יש לנו גם קאדר מקומי, לאט לאט הוא נכנס לבית הספר.

אתה לא סובל מהקטע הזה שיש לך מורה לא איכותי ואתה לא יכול להזיז אותו בגלל הקרבה או ה - - -

לא. לפעמים יש לנו מקרים כאלה, אבל עם הפיקוח אנחנו מתגברים. יש כאלה שהוצאנו אותם לפנסיה מוקדמת, יש כאלה שבאמת הייתה העברה יזומה. אני אומר לך משהו ואני מאמין בדבר הזה. אני לא מוכן לקבל מורה שהמערכת תסבול בגללו. אז נכון שלמורה יש את הזכויות ואנחנו בקשר מתמיד עם ארגון המורים, מזכיר הסניף בירושלים הוא ידיד טוב, מבין אותנו, כי אנחנו תמיד שואפים לצוות הכי טוב, כי החיילים האמיתיים שעובדים בשטח אלו המורים. אם אין לנו מורים מוכשרים ומתאימים ויכולים באמת לתרום את חלקם כפי שצריך, חבל על הזמן. ולכן בית הספר הזה, כל פעם אנחנו מנסים להכניס כמה שאפשר קאדר יותר עם שייכות, יותר מוכשר ושיכול לתרום יותר. לפעמים אנחנו לא מצליחים בכל התחומים, אבל זאת המציאות שלנו.

היום יש לנו מהמשולש יותר מורים, שהמשולש לא רחוק יחסית מפה, גם המנהל החדש הוא מהמשולש, מטירה, ועושה לפחות רושם טוב שהוא כן יוביל את המערכת כפי שצריך, אבל אני סומך גם על מנהל מחלקת החינוך שהוא ילווה אותו וגם ייתן לו כתף על מנת שהוא יצליח.

ועדת החינוך של המועצה מתכנסת מדי פעם ואנחנו מעדכנים אותם על מה שקורה. לפני כמה ימים היה לנו כינוס של הוועדה, שאנחנו עוקבים אחרי כל מה שקורה במערכת ורוצים להגיע למצב האידיאלי, עם הישגים, עם חינוך לערכים, עם חינוך אמיתי, כי אני, בתור מחנך לשעבר, תמיד אמרתי שמערכת החינוך היא לא מפעל הישגים, זאת מערכת שצריכה לטפל בכל ילד וילד לפי היכולת שלו. זה שהנושא ההישגי חשוב בשביל המדד, אין לנו עוד מדד אחר בשביל למדוד את הילדים, אבל במקביל המערכת צריכה לפעול כמערכת חינוך ולא כמפעל של הישגים בלבד. על זה שמנו את הדגש ולכן קיבלנו ציון גבוה בנושא של חינוך לערכים.

יש לנו מערך טוב גם של מפגשים של תלמידים מאבו גוש, מהשכנים, מהמגזר היהודי, פרויקטים שמתמשכים שנה-שנתיים, זה לא מפגש חד פעמי ולכן הדבר הזה גם חושף את האוכלוסיות לדברים מאוד מהותיים וטובים, מסלק ושובר הרבה סטריאוטיפים שקיימים בקרב בני נוער, כי אנחנו באמת מערכת שרוצים לראות בכל ילדי המדינה שווים, מכבדים איש את רעהו, וחיים חיים משותפים. הדבר המעיק על כל המערכת ועלינו כאוכלוסיות מהמדינה זה הנושא של הדעות הקדומות. לפני שנתיים-שלוש חנכנו מסגד הכי מפואר בארץ, בתמיכה של האחים מצ'צ'ניה ואני הפכתי אותו גם למרכז מבקרים. אני רוצה שבהזדמנות, היום או במועד אחר, תבקרו שם. מגיעים אלינו מאות או אלפים בני נוער מהדרום, מהצפון, מהמגזר היהודי, ללמוד מה זה מסגד. יש כאלה שמעולם לא היו במסגד ולדעתי מסגד זה כמו בית ספר, יש לו מסר, יש לו - - -

ביקור במסגד הגדול באיסטנבול זה כרטיס כניסה?

זה דומה. מי שבנה זה הטורקים כאן.

הייתי שם בזמן תפילה. אתה יודע שיהודי יכול להתפלל במסגד ולא יכול להתפלל בכנסייה.

גם המוסלמי אותו דבר.

אבל יש יהודים שלא נכנסים לכנסיות.

אבל למסגד אין בעיה.

חברים, אני כאן סיימתי, אני אתן את הכבוד, הכבוד לנו, שהיושב ראש יציג את הדברים.

קודם כל הכבוד הוא לנו להתארח כאן. אנחנו לא עושים את זה כ - - - אנחנו לא מרגישים שאנחנו עושים את זה כאיזה מחווה מיוחד לעיר אבו גוש, למרות שאתם מרגישים כך ומותר לכם להרגיש כך.

אתם עיר?

היישוב. אני חוזה פני עתיד, מועצה מקומית. טוב שאתם מרגישים כך, אני לא מרגישים שאנחנו עושים מחווה. כיו"ר ועדת החינוך אני שמתי בשנה האחרונה, מי שמכיר את חתך הדיונים שקיימתי וחברי הכנסת כאן, אני שוב רוצה לציין, יש לנו פה נוכחות די מרשימה יחסית לסיורים, יושבת איתנו מירב בן ארי, שהיא מתמידה בסיורים, חבר הכנסת חיים ילין - - -

שהיא בכלל מתמידה.

היית ראש עיר, לא?

כן, היה ראש מועצה אזורית. חבר הכנסת חיים ילין.

ופעם ראשונה שאני, אחרי עשר שנים, פותח שנת לימודים לא בעוטף עזה.

וחבר הכנסת אוסאמה סעדי, למרות שהוא לא חבר ועדה, ואני מעריך זאת. מי שלא מכיר את חתך הדיונים שקיימנו, נתתי דגש לא מבוטל לצרכים מיוחדים במערכת החינוך, שזה, אל"ף, אוכלוסיות החינוך המיוחד, המגזר הערבי, לצערי הרב את המגזר החרדי קצת הזנחתי - - -

זה מוקלט.

כן. אבי עליו השלום אמר 'מה שאתה מוציא מהפה לא שלך, קח את זה בחשבון'. לכן אצלי לעולם לא תשמע אוף דה רקורד.

מה שהוא אמר זה לא שלי.

זה כבר לא שלי, זה בבעלות כולם.

היום כולם מכירים, אבל איך מבצעים את ה - - -

יש יו"ר ועדת כספים, יש סגן שר חינוך חרדי, יש שר פנים חרדי, אז יש לי את הפריבילגיה הזו להשקיע שעות רבות בצרכים של מערכת החינוך במגזר הערבי ובחינוך המיוחד ושלל הנושאים. אני רוצה לומר בצורה חד משמעית, היום כבר מדברים, מדברים בראש מורם ולא מסתכלים למטה כשמדברים על הפערים בחברה הישראלית וכרגע, אם אנחנו מתעסקים בפתיחת שנת הלימודים, הפערים במערכת החינוך, זה כבר לא פריפריה ומרכז רק, זה פריפריה בתוך פריפריה ופריפריה בתוך מרכז ומגזרית. אין ספק שיש להדביק פערים רבים בחינוך במגזר הערבי. היום מדברים על זה הרבה, מכירים בצורך, אבל לצערי הרב, פרקטיקת היישום היא כבדה ומתמהמהת וצריך לשים יד, ואני אומר לך שאני הולך לדחוף את העגלה הזאת

בדיון בוועדת החינוך שהיה בשבוע שעבר, לפני כעשרה ימים, ועדה שמשודרת בערוץ הכנסת, סקרו שר החינוך והמנכ"לית את פתיחת שנת הלימודים ועמדתי בפתיחת דבריי לקבל הסברים על כך ש-5,000 ילדים בפזורה הבדואית לא מגיעים לגני הילדים במערכת החינוך, לא רשומים, לא קיימים ואף אחד לא צועק ולא זועק וצריך לעצור את זה. במקום התחייב שר החינוך במקום להקצות 50 מיליון רק למערך ההסעות ומערך טיפול לתת לגנים. זה נובע מכך שמציפים דברים על השולחן.

אני רוצה לומר לך, ראיתי את הצער שיש בדבר כשהצגת, שחלק מהתלמידים, בגלל שאתה לא עושה סלקציה יוצאים החוצה. אל תצטער על כך, אני לא יודע מה עדיף, לעשות סלקציה בתוך היישוב או לחיות עם זה שהילדים שלך הטובים שואפים להשיג. לכן אני אומר לך, קודם כל טוב שאין פה סלקציה. לא חוכמה להגיע להישגים עם ילדים בריאים, עם ילדים שיש להם בבית חוזק חברתי כלכלי, שייכות, זה לא חוכמה, החוכמה והאתגר הגדול הוא לתת את המענים שהמערכת נותנת לאותם ילדים שצריך לדחוף קצת מאחורה. אני אומר תמיד, אנחנו יודעים לעשות את זה בטירונות, החזקים דוחפים במסעות את החלשים, ככה אנחנו צריכים לעשות בחברה, בחברה, בממשלה, כל אחד בתחומו, לדחוף מאחורה, החזק יאמר לחלש קדימה. אני חושב כך.

אני פונה גם בסיכום לומר את זה, כשאני שומע על 40% ואני שומע שחלק, הטובים, מוצאים להם מסגרות, זה לגיטימי, כל הורה רוצה לתת לילד שלו, צריך, יכול להיות שיש, קבוצת מיקוד מיוחדת ליישוב הזה. לא שהיישוב הזה צריך לקבל, אבל היישוב הזה בטבורה של מדינת ישראל, אבו גוש בסמיכות לעיר הבירה, לעיר ירושלים, יש להם תועלות רבות בתחומים רבים, אין שום סיבה שאנחנו לא ניקח את אבו גוש, וזה יעזור לנו, כפיילוט, זה לא מועצה ענקית, היא ממוקדת, היא מרוכזת, יש פה שיתופי פעולה. אפשר לשלב את החזק עם החלש, דחיפה קדימה, בתוך שנתיים, שלוש, ארבע, אפשר לראות פה תוצאות יפות. אם נותנים דגשים במערכת החינוך עם השקעות, ולא גדולות, אני אומר לכם, כמי שמכיר, יש הרבה כסף. מדינת ישראל משקיעה המון משאבים בחינוך וצריך פשוט לכוון אותם נכון יותר, ממוקד יותר, וזו הזדמנות גם לומר ביום הזה לאזרחי מדינת ישראל. זה שבתקציב הנוכחי משרד החינוך, תקציבו הוא הגדול שבספר התקציב, זה אות כבוד - - -

השני, אחרי ה - - -

רבותיי, זה תמיד הראשון אחרי משרד הביטחון, השנה, עם תכנית החומש, אני רוצה לומר לכם שזה עובר את תקציב משרד הביטחון.

לשמחתי התכנית כבר נכנסת לשנה ה - - -

אני אתן לך.

זה הדבר הנכון, כי תקציב החינוך ברשויות הוא הכי גדול.

אני חושב שזה אות כבוד למדינת ישראל ולממשלת ישראל וצריכים לשמור שכך יהיה כל הזמן, החינוך בראש סולם העדיפויות. אני חושב שאפשר, זה לא עיר גדולה, מורכבת ומפותלת, זו מועצה קטנה, מגובשת, אפשר. אם תצטרכו את העזרה שלנו מול הנהלת המשרד, צריך לתת פה, לבנות תכנית מיוחדת לאבו גוש, כדי שאנחנו נשמע נתונים. אני גם מסכים איתך, הציונים הם לא תכלית הכול, אבל מה לעשות שזה כלי מדידה בסוף. זה כלי מדידה. אסור לנו לוותר על סולם הערכים, צריך לחנך לערכיות, לשותפות, להכרת האחר, אני חושב שזה דבר מבורך. צריך לשבור מחיצות, צריך להקטין מחיצות, צריך להכיר אחד את השני, מבלי להיטמע. אני גם מאלה שאומרים, מי שחשב אי פעם שחברה בריאה זו חברה שחושבת אותו דבר, נראית אותו דבר, בא מגדל בבל במקרא והוכיח לנו שזה יצר רק בלבול אחד גדול. בלי להיטמע, בלי לטשטש זהויות, כל אחד ישמור על הזהות שלו, יכבד את הזהות של האחר ולצעוד קדימה.

אני חושב שאחת הסיבות שאני פותח את שנת הלימודים בכמה מקומות, היום הראשון זה אצלך, אני הולך למקומות שמערכת החינוך - - - בתל אביב לא צריכים אותי, לא צריכים את חיים ילין, ברעננה ודאי שלא, בהרצליה לא. הם יכולים להסתדר בלעדינו. יש צרכים, גם לתל אביב יש את הקשיים שלה, גם רעננה, לא כל כפר סבא הם עשירים וזה, גם שם צריך לתת דגשים במקומות מסוימים, אבל שם הם לא צריכים אותנו, פה אנחנו באנו להציף, לראות. וגם להעריך, להביע הוקרה והערכה. אני חושב שלאבו גוש יש את הייחודיות שלה בתחומים רבים, ברוך ה' גם זכינו לשמוע שיש לה אפילו באולימפיאדה היא ייצרה מדליה. אני מפרגן לירדנים, שכנים טובים, מפרגן להם, אז אבו גוש זה לא חומוס.

זה לא רק, זה גם חומוס.

רגע, זה המזרח תיכוניים, אין להם סבלנות.

לא, הוספנו רק את המילה 'רק'.

לא, חכי, אם הייתי מסיים ומפספס. אני אומר לך, אני כיו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, שואף לכך, ואנחנו נביא את אבו גוש למרכז הבמה באותן כותרות של ועדת החינוך, גם מועצה שיש בה גם חינוך מיטבי, גם תרבות מיטבית, גם ספורט, ברוך ה', כבר יש לכם, ואת החומוס יש לכם, אי אפשר לקחת לכם אותו.

חינוך בלתי פורמלי זה הכי חשוב, מאחורינו מוחמד, שמוביל את החינוך הזה, מנהל המתנ"ס שלנו.

אם כבר הזכרת, אני חושב שיש לזה ערך מוסף מוכח. לא צריך לחקור את זה, אין ספק שהחינוך הבלתי פורמלי - - - והנה, כבר מנענעת מירב בן ארי, שמינינו אותה כיו"ר ועדת משנה לחינוך הבלתי פורמלי, מתוך מקום של חשיבות. אני חושב שאם מדברים על ערכים, מדברים על ערך מוסף, על דחיפת החלש, לגבש חברה בריאה - - -

היום יש תכנית במיוחד בחינוך הבלתי פורמלי, 922, רק איך לבצע. אנחנו בשלבי סיום איתם.

יפה. אני שמח שגם התקציבים בתחום החינוך הבלתי פורמלי הולכים וגדלים. שוב, המוסר התלמודי אומרים לא דומה תשמע לתחווה, לא דומה בוא ותשמע לבוא ותראה. אנחנו תמיד שמענו, היום גם לראות ולחזק ולומר גם לאזרחים וגם לך, אתה לא לבד, גם לאזרחים לומר שיש לנו הכרה, הערכה והוקרה, ונלווה אתכם בכל שנת הלימודים.

באמת תודה רבה. אנחנו מאוד מודים.

יש לך גם נציג קבוע בוועדה, הוא לא מפספס שום דיון.

כן, אבל הוא מגיע בלי כובע לשם.

אין דיון שהוא לא מגיע.

מירב, את רוצה לפתוח?

תודה. כמובן אני מאוד שמחה להיות כאן היום. בדיוק חשבתי על זה שראש הממשלה נמצא בטמרה ואנחנו כאן. אוסאמה, אתה צריך להיות מבסוט פה, כל המגזר הערבי על ה - - -

לא, הוא מבסוט שאנחנו פה, לא יודע אם הוא מבסוט שראש הממשלה בטמרה.

בטמרה, אני לא יודע.

המגזר הערבי פותח את שנת הלימודים.

לכן אני פה ולא בטמרה.

לא, אבל באמת, תחשוב על זה שהמגזר הערבי, ועדת החינוך פה, ראש הממשלה בטמרה. כנראה אתה יודע, סדר העדיפויות קצת השתנה.

אני לא אאריך, אנחנו שמחים להיות כאן, אני שמחה בכלל להיות באבו גוש, אנחנו כל הזמן מקבלים הזמנה ועכשיו הגענו. אני מסכימה עם הדברים של מרגי, עם רובם, אני כל הזמן אומרת לו, בגלל זה הוא גם הכניס את זה, שפריפריה קיימת בכל מקום וצריכים אותנו בכל מקום. גם בהרצליה יש שכונות קשות וגם בתל אביב יש את עזרא והארגזים והתקווה. אני הייתי חברת מועצת העיר תל אביב יפו, בכל מקום צריכים אותנו.

מה שכן, אין ספק שמרגי צודק בכל הנושא שפה צריכים יותר, גם במגזר הערבי, גם במגזר החרדי, שדווקא הוא כן עושה המון למען המגזר. אני יכולה להגיד לך שאנחנו לקחנו בשנה שעברה את המגזר הבדואי, כולל סיורים שהיינו שם של הוועדה, כולל ממש מעורבות, הכרנו את כל הצוות שם בדרום ויש שם מהפכה עצומה בבאר שבע ואצל הבדואים, ואני יכולה להגיד לך, אני גם אמרתי למרגי שלדעתי השנה אנחנו צריכים לעסוק בצפון בעיקר. לצערי אנחנו רואים עכשיו את כל ההפגנות של הצפון, אין ספק שהמגזר הדרוזי והמגזר הערבי הם דברים שאנחנו צריכים לקחת בחשבון השנה, כי אני מרגישה שוועדת החינוך באמת מעורבת ופעילה.

אני רוצה גם להגיד לך משהו על אבו גוש. בכל המדינה מכירים את אבו גוש, אתם מיצבתם את עצמכם כאיזה שהוא סמל לדו קיום. הוא אמר על החומוס, זה לא רק חומוס, אני שמעתי על המפגשים בין המגזר היהודי והערבי שאתם עושים כאן במשך שנים. זה מאוד חסר אצלנו, בעיקר במרכז הארץ, וכאן נראה שזה עובד יפה. אז אני באמת משבחת אותך על הפעילות הזו לקירוב לבבות ודו קיום ואני מודה לך על האירוח כאן, ולכל הצוות שהצטרף. תודה.

חבר הכנסת חיים ילין.

אני מאוד שמח להגיע לפה. זו בחירה מלאה שלי, כי אני באמת עשר שנים שאני פותח את שנת הלימודים בעוטף ואמרתי, פעם ראשונה אני אבוא למקום אחר.

אתה - - - כי היית בכיסא הזה.

אני חייב להגיד לך שאני שומע אותך וב-1 בספטמבר ב-9:00 בבוקר אני לא שמעתי את עצמי אף פעם ככה, כי כל הזמן פחדתי שיהיה צבע אדום או משהו שישבש לי את תחילת הלימודים, אבל זה שאתה יכול להתפנות אלינו זה - - - לא כולם מודעים למה המשמעות של ראש מועצה או ראש עיר שמתפנה באותו יום שצריך לפתוח את שנת הלימודים ולבוא ולהסביר.

אני מאלה שטוענים שחינוך הוא המרכיב העיקרי. אם יש דיון בין כלכלה לבין חינוך, אז אני תמיד בעד החינוך. אני חושב שחינוך זה המקום היחידי שיכול לצמצם פערים סוציאליים וחברתיים במדינת ישראל. אין שום דבר אחר. זה חלק מהסתירה שקיימת, כי אומרים תמיד שיש מגזרים, כמו המגזר החרדי והמגזר הערבי, שיש פערים מאוד גדולים, ואחרי זה מצפים גם שהם ישתלבו במקומות עבודה במדינת ישראל. אם הם לא מקבלים חינוך שווה איך הם ישתלבו? אנחנו מדברים בקוטביות כזאת ניהולית, עזבו פוליטית, אנחנו נכשלים ניהולית. אם רוצים באמת שבעוד 10, 15 שנה תהיה פה השתלבות ויהיה שוויון גם במקומות עבודה ונוכל להצמיח את מדינת ישראל, שהיא המדינה שלנו, למקום טוב יותר, אז צריך להתחיל מהחינוך.

ואני מאוד שמח להיות פה ומבחינתי זה לדעתי מכובד מאוד. דרך אגב, נכון מה שאמרו, ראש הממשלה בצפון ואנחנו נמצאים פה, אני חושב שזה מסמן משהו. אבל כמו שתמיד אני אומר, אחרי החלטת הממשלה ואחרי שהחוק עבר ואחרי שהתקציבים עברו, חבר'ה, עדיין, אתה יודע את זה טוב ממני, זה עבודה בלתי רגילה, כי זה לא יורד בכוח האינרציה, צריך להילחם על כל דבר כזה ואנחנו פה בשביל לעזור לכם.

אוסאמה.

סבאח אל חיר לג'מעה, אהלן וסהלן, בוקר טוב לכולם, ברוכים הבאים. אני לא מרגיש אורח פה, אני מארח אתכם, אני מארח אתכם פה באבו גוש, כי מבחינתי אני בן בית פה, אני מבקר הרבה את ראש המועצה ואת היישוב ותומכים ודוחפים לקדמת ולקידום אבו גוש ולכן היה טבעי שאני אהיה פה בבוקר הזה, אחרי שהייתי בבית צפאפא ולקחתי את הבן שלי לכיתה ח' בבית צפאפא וראיתי מאות תלמידים בחטיבת הביניים ובתיכון. באמת זה יום חשוב למאות אלפי תלמידים במדינה ובמיוחד לעשרות אלפי תלמידים במגזר הערבי.

תגיד, גם בכיתה ח' יש התרגשות מפתיחת השנה, או שזה כמו אחיין שלי שהגדיר את זה, שמחה מהולה בעצב.

לא, זה השמחה לפגוש את החברים והעצב שמתחילה שנת הלימודים.

הוא בכיתה ה', הוא אמר 'מירב, זה שמחה מהולה בעצב', אמרתי לו, 'מאיפה אתה יודע מה זה מהולה'? הוא מתרגש עדיין?

כן. האמת שאני וחבריי תכננו להיות היום דווקא בכפר קטן בשם כאוכב אבו אלהיג'א שזכה במקום השני, זה ליד משגב, אבל כשדיברתי איתך אתמול וכשראיתי שיש ועדת חינוך שבאה ליישוב ערבי, זה מסמל משהו אמרתי לחבריי שיילכו לשם ואני אהיה פה. אבל חשוב מאוד שבאמת המקום הראשון הוא של בית ג'אן, 99% וכאוכב אבו אלהיג'א 98% ואנחנו באמת גאים ושמחים על התוצאות האלה.

ואני רוצה לומר בהזדמנות זו שוועדת החינוך תזמין מכל קבוצת יישובים, עיריות, את חמישה המובילים בעיריות, במועצות מקומיות ואזוריות, להזמין אותם לוועדה, להצדיע, לשמוע מהם, ללמוד מהם, איך הגיעו, מה מיוחד בזה וגם להצדיע להם.

בדיוק. לקחת לי את המילים. אני באמת דיברתי אתמול עם ראש המועצה בכאוכב, זאהר סאלח, שהוא באמת ראש מועצה צעיר ודינמי, הוא עשה מהפכה בחינוך ביישוב שלו ובאמת צריכים ללמוד איך עושים את זה. כשאנחנו באבו גוש, אבו טארק, חברי היקר, וגם ראג'י, מנהל מחלקת החינוך, אי אפשר לקבל את התוצאות באבו גוש. אני בטוח שאתה לא מרוצה וכולנו לא מרוצים. נכון שאתם בראש הרשימה מבחינת הא'-ב', אבל 35%, רבותיי, זה - - - למרות שיש שינוי, יש מגמה, אני מכיר הרבה בוגרים מאבו גוש, חברים שלי, רופאים, רופאי שיניים, עורכי דין - - -

אני מחלק כל שנה 200 מלגות לסטודנטים.

אבל צריכים לבדוק איפה הבעיות. אם אתם אומרים ששיניתם מנהלים - - -

בעבודה נכונה וחכמה, כל שנה להקפיץ את הנתונים. זה מדע מדויק.

כן, כן.

יישובים לקחו את זה נכון וקפצו.

נכון שיש פערים, שיש אפליה, זה לא סוד וכולם מכירים את זה, פערים גדולים, אבל אנחנו רואים שביישובים אחרים, שגם סובלים מאותם פערים ומאותה אפליה, אבל יש תוצאות אחרות. אז צריך לבדוק איפה הפואנטה ואנחנו לרשותכם וצריך טיפול נקודתי ובאמת אבו גוש יקרה לכולנו, יקרה לנו ברשימה המשותפת גם ואנחנו מוכנים לעבוד ולתמוך, כמה שאפשר באמת לשים את אבו גוש על המפה. אמרתם לא רק מבחינת החומוס, לא רק מבחינת המסעדות הטובות שיש פה, אנחנו רוצים שאבו גוש תהיה על המפה גם מבחינת חינוך, גם התרבות וספורט. הנה, אבו גוש, רצינו ללכת ביחד לברך, הלכתם לבד, אבל זה בסדר, אנחנו מתכננים ללכת לשם באמת לברך.

אני באמת מודה לך, אדוני יושב ראש ועדת החינוך, על ההשקעה בעניין החינוך במגזר הערבי והחינוך המיוחד. הזכירו פה את התכנית 922, שהיא מבטיחה הרבה, אבל השאלה כמה היא מבצעת, כמה אנחנו נהיה ערוכים מבחינתנו לקבל את התקציבים האלה, חינוך לא פורמלי, יש תקציבים אדירים מהבחינה הזאת. תוך כדי הישיבה אני מתחיל לקבל המון פניות פרטניות, גם בעניין באר שבע ורישום לגנים, כנראה שהריטואל הזה חוזר על עצמו כל שנה.

ביום שזה לא יופיע תהיה מודאג.

כן, הא? לא יאומן. למרות ש - - -

אנחנו טיפלנו השנה, כנראה אלה בעיות אובייקטיביות בגלל הניידות של המורים ורישום. חבל שעיריות לא מבינות שיש את התופעה הזו וצריך להיערך אליה.

אז לסיכום, תודה לך, אדוני ראש המועצה, אנחנו לרשותך ואני מאחל לכל התלמידים במדינה ובמיוחד למגזר הערבי, במיוחד לאבו גוש, הצלחה ועוד הצלחה ועוד הצטיינות, זה מה שחשוב.

חברים, בנושא של ההצטיינות, אנחנו חושבים שתעודת בגרות רגילה לא מספיקה, או לא מקנה לבוגר כרטיס כניסה לאקדמיה ולכן - - -

השאלה הגדולה היא באמת כמה מתוך הבוגרים מגיעים לאקדמיה.

השנה, מתוך האחוז הנמוך של ההצלחה, אבל יש לנו תעודות בגרות איכותיות, של 5 יחידות פיזיקה, 5 יחידות מתמטיקה, 5 יחידות כימיה וביולוגיה ו-5 יחידות אנגלית, אז אחוז טוב מתוך אלה שניגשו כבר הבטיחו לעצמם כרטיס כניסה לאוניברסיטה.

כמה סטודנטים יש באחוזים?

בשנה שעברה חילקתי, כמה? עורסאן הוא יושב ראש ועדת המלגות.

כמעט 187 מלגות, 190.

לא, באחוזים, כמה סטודנטים, כי לא כל אחד לוקח מלגה, לא?

לא, אנחנו, כל אחד שלמד, לא משנה מה הקריטריונים, נתנו לו.

רק לתואר ראשון.

אבל זה מלגות לשלוש שנים, לא של שנה אחת.

יש לנו שלומדים, משהו כמו 300 פלוס סטודנטים, ויש לנו כל שנה בוגרים חדשים שמסיימים.

זה מעיד שאתה מייצג את המציאות הישראלית. הפערים, למעלה יש את החזקים, למטה - - - והמרחק הוא גדול.

אבל יש פתרונות. זה בית ספר אחד - - -

אל"ף, זה אובייקטיבי, צריך לומר.

לא, צריך לתת מענה לכל ילד. לא היה ככה, היום מארגנים. אמר לך, לא היה מנהל בית ספר, היום יש מנהל, יש ניהול חזק, יש למה השיקולים של כל תלמיד.

חברים, ברשותכם, אנחנו לא עומדים בלוח הזמנים. אבי, כמה מילים ואנחנו יוצאים לשטח.

נקודה אחת. הנושא שאני רוצה להעלות אותו פה והוא חשוב גם לכם, חברי הוועדה, זה הנושא של אופניים חשמליים.

בדיוק עבר החוק שלי ב - - -

אז מיד אנחנו נדבר על זה, כי הסוגיה הזו נוגעת ספציפית לאבו גוש. אחת הנקודות שנוגעת לבטיחות של ילדי אבו גוש זה הנושא של שימוש באופניים חשמליים. אני עובר פה לא מעט, זה נושא שמטריד את מנוחתי, צריך לחשוב איך באמת מטפלים בזה ברמה המקומית ואיך מטפלים בזה ברמה הארצית. להערכתי צריך לתת לזה פתרון ברמה הארצית.

רגע, למה אבו גוש? יש תופעה של פציעות? יש פציעות ברמה גבוהה יותר?

אני לא רוצה להגיע למצב שנחכה שמישהו ייפצע כדי שהנושא יצוף.

לא, הבעיה היא בעיה כלל ארצית, השאלה אם באבו גוש אתה מציף את זה - - -

לא, אין משהו מיוחד באבו גוש.

הנקודה היא כזו שבאבו גוש, כמו במקומות אחרים בארץ, בעיניי הדבר המרכזי הוא אחריות הורית. יש לנו בעיה מהותית בנושא של אוזלת היד של ההורים מול הילדים. אני כהורה לא אאפשר - - -

זה משהו שאתה יודע, גם אצלנו בתל אביב, כל החוק של אופניים חשמליים, זה חוק שלי שמוזג עם הצעת חוק ממשלתית של המשרד לבטחון פנים. החוק ייכנס, ממש עכשיו בימים אלה עובדים כל השלטון המקומי על - - -

סוגיית האכיפה.

לא, לא, האכיפה תעבור לפקחים, זה החוק, אבל יש - - - לא משנה, אני לא אערב אותך בפרוצדורות, בעיקרון זה אמור להיכנס בפועל בינואר 2014 לכל הרשויות. הבעיה המרכזית פה זה שאין שבילי אופניים. לפי החוק - - -

אין, למרות שבתכנית המתאר החדשה יש לנו.

יפה, כי לפי החוק החדש רוכבי אופניים יירדו לכביש. היום הם נוסעים על המדרכה לכן הם מסכנים תושבים, אנשים שהולכים, והם צריכים לעבור לכביש. מצד שני, השאלה היא אם הפקחים שלך יאכפו את זה וייתנו דוחות לילדים.

חברת הכנסת מירב בן ארי, הבעיה המהותית, שצריך לזכור שאנחנו מדברים על 16 ומעלה, ופה אני רואה ילדים הרבה הרבה מתחת לגיל הזה רוכבים - - -

גם בתל אביב.

זו תופעה ארצית.

צריך להיות פתרון מערכתי בנושא של אופניים חשמליים ואני מקווה שאתם, כוועדה, תיקחו את הנושא של אופניים חשמליים גם בהיבט של ילדים.

הנושא נטחן עד דק בשנה וחצי האחרונות ובינואר 2017 אמור להיכנס לתוקף.

רות, בבקשה.

אני ממש בכמה משפטים, כי אני יודעת שבתי ספר מחכים, אז ברשותכם אני רוצה לומר שני דברים. אל"ף, העובדה שבתי הספר זכו להוקרה והערכה בנושא החברתי ערכי, זה כבר - - -

חשוב לא פחות, אמרתי, ציינתי בדבריי.

זו נקודה אחת. הנקודה השנייה, יושב כאן ראש מינהל החינוך וגם ראש המועצה שכולם עסוקים בחינוך והנושא של החינוך הוא בראש מעייניהם והם עושים הרבה מאוד למען הנושא הזה. הדבר השלישי, שהתחלתי לומר אותו קודם, גם משרד החינוך למד שלתת שעות לבתי ספר שאחוז הזכאות שלהם נמוך זה לא מספיק ואז נבנתה תכנית וגם באבו גוש וגם בעין רפא נכנסים לתכנית שנקראת תכנית מרום. הרעיון של תכנית מרום זה מעטפות, יועץ ארגוני שיבוא וילווה את בית הספר, מעטפת פדגוגית, מדריכים פדגוגיים, וזה לא יהיה עוד סל שעות נוסף אלא מעטפת מקיפה הוליסטית לחמש שנים. אנחנו כבר בחרנו את המדריכים הפדגוגיים, קיימנו מספר מפגשים, הגדרנו יעדים מדידים. מבחינתי אני חושבת שאנחנו עולים על דרך המלך, יש לנו מנהלים חדשים, אני מקווה שבעוד כמה שנים תגיע ואפילו נעלה את בית הספר לאיזה פרס חינוך.

אני רק רוצה לומר, ידידי ראש המועצה, אתה יודע שהממשק הראשון שלי עם אבו גוש, מה הוא היה? עם ג'אבר. אני מפרגן לך, ג'אבר.

זה איש ש"ס.

אני קורא לו מאור פנים.

תודה רבה, אני מאוד מעריך את זה.

תודה רבה, אני מאוד מעריך את זה.

הוא מלווה את המועצה כבר הרבה שנים, זה כבר חבר מועצה וסגן ולדעתי הוא עושה הרבה למען המועצה, כמו שאר החברים בקואליציה, וגם באופוזיציה, הם לפעמים תורמים לנו להיות מודעים לדברים שאנחנו לא כל כך מודעים להם.

חברים, היות שיש לנו לוח זמנים, אנחנו צריכים לבקר בכמה מוסדות, אז קודם כל תרשו לי להעניק למר מרגי, יושב ראש הוועדה, ספר נפלא שנכתב, לראשונה בתולדות היישוב באופן מקיף, על תולדות היישוב אבו גוש, המחבר יואל בן דב. אני מופיע שם בכמה מקומות, שסתרתי את הראייה שלו, אמרתי דברים אחרים, אבל את זה תקרא.

והוא הכניס את זה?

כן, הוא הכניס את זה.

הכבוד הוא לי. אני מבטיח לך שאני אקרא אפילו מה שכתוב - - - כולל מה שכתוב ב - - -

זה ספר יפה.

הדבר השני, שאני רוצה שיהיה בתוך הוועדה, על שולחן הוועדה, זה הסמל של המועצה.

צריך לשנות את תקנון הכנסת, אבל זה יהיה אצלנו בוועדה.

הסמל של המועצה, הוא סמל כזה, היישוב הזה עד 48' קראו לו קרית ענבים, זה השם הרשמי של היישוב ולכן הענבים מופיעים כאן, אנחנו בחרנו בספר הפתוח, כסמל להתפתחות היישוב ולהבה יוצאת משניהם, מהעמל ומהידע, לכן זה הסמל שלנו.

עכשיו אני הבנתי למה זה מתחבר ישירות לוועדת החינוך.

תודה רבה.

תודה רבה לך.

(בסיור)

חולוד, בקצרה תסבירי לחברי הכנסת של ועדת החינוך מה בית הספר הזה, מה הוא כולל.

בית הספר הזה הוא בית ספר יסודי, הוא בית הספר הראשון שהוקם בכפר אבו גוש, הוותיק ביותר, זה היה בית ספר מקיף, אחרי זה הוא נהיה יסודי ואחרי זה הוא נהיה עוד בית ספר יסודי, בית ספר שכולל את כל התלמידים של היישוב, של אבו גוש, גם מהשכנים שלנו, בנים ובנות, לומדים ביחד, לומדים פה מתמטיקה, עברית, אנגלית - - -

כל מקצועות הליבה.

כל מקצועות הליבה של משרד החינוך וגם אמנות. הייחודיות של בית הספר זה מלמדים נגינה לתלמידים. זה באופן פרטני.

בדגש מוזיקה?

כן. יש לנו 275 תלמידים.

מה הכלי הכי מועדף עליהם? העוד?

לא, זה כמעט שווה בשווה, יש לנו דרבוקה, כינור, יש לנו קאנון, יש לנו ארבעה כלי נגינה שהתלמידים לומדים.

אקורדיון?

לא, אקורדיון לא.

זה כבר לא.

זה מתפתח היום. תקשיבי, אקורדיון היום זה כמעט כל הכלים את יכולה להכניס.

בית הספר, כמו שאתם רואים, נכון, הוא ותיק, אבל אנחנו שמים את השמחה בתוכו, מנסים לשבץ כמה שיותר, לעצב אותו שיהיה נוח לתלמידים.

כמה ילדים יש פה?

275 בערך, אנחנו צריכים להתעדכן עכשיו.

אנחנו נבקר בשלוש כיתות.

כמה בממוצע בכיתה?

בממוצע זה 24, א' עד ו'.

במבנה הוותיק ביותר, נבקר בכיתה, יראו את המבנה הישן, איפה שאני למדתי. ועוד כיתה, אולי שם, או חינוך מיוחד או רגיל, כי בכל בית ספר - - -

חינוך מיוחד נראה לכם. יש לנו 2 כיתות חינוך מיוחד ו-11 כיתות רגילות.

נאסים, זה אב הבית שדואג גם ל - - - הוא גם ספורטאי.

אב בית, ספורטאי, איש חינוך, אני קוראת לו.

תובילי.

בבקשה, ברוכים הבאים.

(בכיתה)

נתנו לנו להתחיל עם ב' ואחרי זה עם א' עכשיו, אבל זה עם אותו סל של שעות ולכן אנחנו צריכים עוד שעות.

זה בשונה ממה שהזכירה המנכ"לית בוועדת החינוך, זה לא נכון.

כן, נו, אז היא טעתה במה שהיא אמרה.

לא נכון, אני שלחתי - - - מאותו סל ש - - -

כן, רק בשנה שעברה התחילו ללמוד עברית.

צריכים ללמד מכיתה א' ולהקצות תקן בהתאם.

נכון. לא, הם נתנו לנו ללמד, אבל לא עם תקן, עם השעות שיש לנו אנחנו צריכים ללמד גם ולכן אין לנו את הגמישות כי אין לנו את השעות כמו שצריך.

כן, אנחנו התעסקנו כל הזמן בשעות לימוד בערבית והיא אומרת שיש לה בעיה שאין לה אפילו תקן למורה.

והם רק בשנה שעברה התחילו עם - - -

אחרי זה אנחנו רואים את זה בפסיכומטרי שהם לא מצליחים לעבור.

(בהמשך הסיור)

אני גדלתי על זה שהמנהלות של בתי הספר שלי היו קשישות או מבוגרות.

אצל עיסא זה אחרת.

מרים היא מלוד.

רמלה.

היא ממשפחת חרב, מה זה חרב? זה מלחמה, אבל היא מנהלת בית ספר השלום. חרב וסאלם.

בחרו אותי רק בגלל זה.

תרתי דסתרי.

אני אמשיך את זה, המלחמה, החרב, היא לא תכלית, התכלית זה השלום.

עושים מלחמות בשביל להגיע לשלום.

לצערנו הרב לפעמים יש קוקואים שמביאים אותנו למלחמות, אבל התכלית היא השלום.

אבל תראה איזה נוף פה.

כן, זכינו במיקום.

תובילי אותנו.

אז קודם כל אני אדבר על בית הספר. זה בית ספר שפעם היה צומח, נפתח לראשונה בשנת 2011, מ-א' עד ד', עם 9 כיתות, כיתה אחת מקדמת. היום אנחנו עם 13 כיתות, מ-א' עד ו', יש כבר תלמידים שסיימו גם כיתה ו'. זו שנה שישית, גם שלי וגם של בית הספר, אני התחלתי, הייתה לי זכות גם לנהל וגם לפתוח את בית הספר. קודם כל זכינו גם במיקום וגם בשטח, יש לנו שטח מאוד מאוד גדול.

הציעו להקים בית מלון קודם כאן.

כן, תמיד אומרים שבסוף יתחרטו על זה שהקימו פה בית ספר ולא בית מלון. יש לנו עוד שטח, יש לנו תכנון גם לאולם ספורט, יש לי גם תכנית בבית הספר להכין את השטח מאחורי בית הספר, גם לשטח של הדרכה של רכיבה על אופניים, אבל מבחינה תקציבית אנחנו מחכים.

כשיהיה לך, תודיעי, אני מוכן להתנדב לעשות שיעור.

כן, חיים יעשה לך שיעור.

באמת אני אומר לך. אם עדיין אני אהיה בכנסת אז אני אעשה שיעור.

כן? יופי, אני אשמח, טוב מאוד. השנה אנחנו מקבלים סך הכול 32 תלמידים לכיתה א'. 29 בכיתה רגילה ועוד 7 תלמידים בכיתת חינוך מיוחד.

לו יצויר שלא הייתה רפורמה של צמצום בכיתות היית עוברת את ה-32. כמה בכיתה א'?

29 תלמידים.

היום אמרו שהכי פחות תלמידים יש בפריפריה.

אני אגיד לך על מה אני מסתכל. זה נקרא ממ"נ. יש להם כבר בתכנון ממ"נ.

כן, כל הצד הזה. בקומה הראשונה וגם בקומה השנייה. זה בית ספר חדש, שש שנים, לא הכי חדש, אבל אנחנו תמיד מחדשים אותו.

לא, זה טוב מאוד שיש. על כל מקרה שלא יהיה זה טוב מאוד.

(בהמשך הסיור)

אני נפגשת עם הרבה מנהלים, המנהלים תמיד מתלוננים, שזה עוד אחריות ועוד רפורמה - - -

זה הפוך, יש ראשי רשויות שלא רוצים.

לא רוצים כי זה גם מחייב. זה מחייב גם את הרשויות המקומיות להעביר תקציבים בזמן.

לכן אני אומר, לכן גם התכנית של החינוך הבלתי פורמלי מקרטעת בחלק מהמגזר.

זה מחלוקת בין הרשויות למשרד החינוך.

איפה יושב התקציב?

אנחנו כל הזמן במתח ורוצים להריץ את התכניות ולפעמים יש שהבירוקרטיה אוכלת אותנו ויש מקומות שזה לא - - -

זה לא קל, תמיד יש לך את אלה שמקדמים ואת אלה שכן מסכימים ופותחים.

היום יש עשייה, בשנה שעברה אנחנו הקצינו תקציב מיוחד ליוזמות פדגוגיות, אנחנו, בלי השתתפות משרד החינוך.

נכון, אנחנו השנה מקימים פה מרחב למידה ב - - -

מתחילים פה בכל בית ספר 60,000 שקל, שיתחילו, אחר כך נגדיל את הסכום הזה.

חוץ מזה השנה גם אנחנו ערכנו שינויים במבנה הארגוני של בית הספר, חילקתי את בית הספר לשני בתי ספר, גם האצלת סמכויות והעצמת עוד חברי צוות. הסגנית שלי תהיה רכזת ב - - -

ראית מה קרה בנבחרת האמנותית? את לוקחת בחשבון?

אני לא מודאגת, גם מאמנות וגם מזה.

אל תהיי פרנואידית, אבל קחי בחשבון. אני צוחק.

חוץ מזה, מי שנכנס ויושב על כיסא של מנהל, קשה לו גם לשחרר.

הוא איבד את הדרך, הקטנצ'יק הזה.

לא, הוא מומחה, ידריך אותי לאן להגיע.

אוקיי, לאן הולכים?

אנחנו נכנסים לכיתות א'.

אצלנו אומרים אישה נאה, דירה נאה מרחיבים דעתו של האדם. הבנת למה אני מתכוון? יש לך גם ברוך ה' נשים טובות ויש לכם דירה נאה, עכשיו בואו נראה מה אתה יודע לעשות עם זה.

(בהמשך הסיור)

כיתה טכנולוגית - - - יש לנו רק ארבעה תלמידים.

באיזה מגמה זו?

מכונאות רכב, והסדנא בצד השני.

הם בטכנולוגי?

כן. הסדנא בצד השני, יש מעבדה מסודרת ויש מורה גם - - -

היום יש שם חדש למכונאות רכב.

צריך להשקיע הרבה כסף על מנת להכין את ה - - -

איזה כיתה?

י"ב.

בי"ב אתם כבר מסיימים?

כן.

יענו אם אני נותן לך את המכונית שלי אתה מטפל בה.

אין תלבושת?

יש.

הם בי"ב, עזבי אותך, מה אכפת לך?

זה מאוד חשוב.

- - - אצל כולם, אבל זה היום הראשון, לא התרגלו לזה, הם כן יתרגלו לזה.

הכיתה הגדולה כמה מכילה?

26.

בהצלחה, בנים.

בהצלחה.

בכל מקום נכנסנו, שיחקנו את הגדולים, דיברנו. אנחנו לא מדברים כלום, יושבים פה חברי כנסת מוועדת החינוך, באו לבקר. יש מישהו שרוצה לשאול משהו? לומר לנו משהו? אל תתביישו, בי"ב כבר לא מתביישים.

זה לא י"ב.

י"א. השנה אתם מבינים מה הוא הכין לכם השנה בלימודים. יש כאן מישהו? כמה יחידות - - -

5.

אתה מקבל תגבור? אתה יודע שבי"א זה 5 יחידות מתמטיקה - - -

למה אתן צוחקות על זה שהוא אמר 5? רגע, מה אתן יודעות שאנחנו לא יודעים?

4 יחידות, לא 5.

הבנתי.

הוא רוצה לעשות 5, מה אתם רוצים?

הן יודעות הרבה, הן מתביישות.

מי היה רוצה פה ללמוד 5 יחידות?

אני 5.

גם אני.

זה לא מובן מאליו. זה לא אומר ש-4 יחידות זה לא שווה, 4 יחידות זו גם משימה לא קלה, אבל אין ספק שזה מחייב יותר השקעה. אני כבר רואה אתכם בשנים הבאות באוניברסיטאות ובמכללות, מאחל לכם רק הצלחה. אתם לא רוצים לומר משהו, ככה, מהבטן?

הם קצת מתביישים.

רבותיי, בהצלחה.

(בהמשך הסיור)

במקום התכנון זה בית ספר פתוח. אני הפרדתי פיזית על מנת לאפשר שליטה יותר מלאה למנהלים על כל אחד מ - - - אבל השנה אני החלטתי שהרצף הפדגוגי יובטח מ-ז' עד י"ב וזה שהרכזים יהיו אותם רכזים ויעבדו בשיתוף פעולה. אני לא רוצה שילד שיסיים חטיבת ביניים, שיגיע ברמה נמוכה למשל במתמטיקה ואנגלית ונתקעים בתיכון. אני רוצה שילוו אותו כבר מכיתה ז'.

חברים, אני קודם כל, בשם כולם, רוצה לאחל הצלחה למנהל בית הספר החדש הצעיר והטרי, שאדי, שלקח על עצמו לנהל את בית הספר המקיף שלנו. אמנם היו לנו ישיבות ואני הצגתי בפני שאדי ואחרים את החזון החינוכי שלנו ברשות המקומית, שנגזר מהחזון הכללי של מערכת החינוך הישראלית, אבל גם בתוספת דברים שאנחנו רואים לנכון, שהם רלוונטיים וישימים למציאות המקומית היישובית שלנו באבו גוש. החזון החינוכי, שוב, הוא סביב שני דברים, גם חיזוק הידע והמדע, נושא המדעים זה הדבר החשוב, אבל במקביל להמשיך לחנך לערכים ולחזק את הביטחון העצמי של הילדים וגם לתת להם ליהנות מסביבה ואקלים בית ספר מיטבי, כאשר כולנו מסכימים שחינוך זה לא רק הישגים, בלי להפחית ולהקל ראש בחשיבות של ההישגים, אבל הישגים בלי סביבה ואקלים בית ספרי מיטבי אי אפשר להשיג.

המאבק בתופעות החברתיות השליליות, ובראשן הנושא של האלימות, האלימות הפשוטה כגדולה, היא דבר שבית הספר צריך להיערך מולה באמצעים ובכלים החינוכיים שעומדים לרשותו כמה שאפשר, והכול ייעשה בשיתוף פעולה. לדעתי שיתוף פעולה במשולש, עם שלוש הצלעות, תלמידים, הורים ומורים ורשות, לדעתי כל זה, אם יעבוד בהרמוניה ובשיתוף פעולה, אין שום סיבה שאנחנו לא נצליח. ההישגים בבגרויות זה דבר מאוד חשוב, ההישגים של שנה שעברה לא היו ההישגים שמבשרים הרבה שמחה בלבנו, אבל כן הייתי שמח שלפחות עם האחוז הנמוך היו לנו הישגים של תעודת בגרות איכותית, כי מי שהצליח והשיג הוא באמת בא ללמוד והשקיע והייתה תשומת לב גם מההורים וגם מבית הספר.

היעד שלנו זה הקבוצה והאוכלוסייה החלשה של התלמידים שנמצאת איתנו, כאן זה האתגר האמיתי והעיקרי שלנו, שאנחנו נצליח עם האוכלוסייה הזו. כי ילדים מצטיינים, תאמינו לי, עם פחות עזרה מאיתנו הם גם יצליחו, ימשיכו להצליח, אבל האתגר האמיתי זה הילדים החלשים, הילדים הזקוקים לתמיכה, ליחס אישי ולהכוונה אישית. אלה הם התלמידים שאנחנו צריכים להקדיש יותר זמן ויותר משאבים ולדעתי לא להתבייש, גם מול הרשות וגם מול משרד החינוך, הפיקוח וכולם, ובראשם אגף שח"ר, לבקש את העזרה והסיוע. כשיש בעיה, שאדי, אנחנו חושבים שיש לנו גם אנשים שתומכים בנו, אם זה מנהל המחוז עצמו ואם זה ועדת החינוך והעומד בראשה ואם זה המנכ"לית עצמה, שהיא גם הייתה חלק מהמחוז לפני שהתמנתה לתפקיד מנכ"לית. כולנו ביחד, יחד עם מחלקת החינוך של הרשות, אין שום סיבה שלא נצליח. אז אני רוצה לאחל לך באמת, שאדי, קודם כל הצלחה בתפקיד, לנהל את בית הספר ביד רמה, ותמצא בעזרת ה' כל יד מסייעת.

באשר בכלל למערכת החינוך היישובית. כפי שהתחלנו בבית המועצה, אני אמשיך, יש לנו דברים שהם נקודתיים ליישוב שלנו, למערכת החינוך היישובית. העליתי את זה שחסר לנו אולי עוד קצת משאבים ובמהלך הסיור כבר היושב ראש וחברי הכנסת שהצטרפו גילו את זה בעצמם, תוספת לשפות, במיוחד לשפה העברית. לא יעלה על הדעת שהמנהלות ביסודיים גוזלות מהתקן הכללי מדברים אחרים בשביל להכניס כמה שעות בודדות בכיתה א' או ב' לשפה העברית.

גם הדיפרנציאלי לא עזר ל - - -

גם הדיפרנציאלי לא עזר, ואיך שאמר יושב ראש ועדת החינוך, מר יעקב, שאנחנו במציאות תחרותית במדינה כאן. אם התלמיד הערבי, שהוא חלק מהמערך של מערכת החינוך הישראלית, לא יוכשר ולא יקבל את מה שהוא צריך לקבל עוד מהגיל הצעיר, בגיל הרך, אז הפער הזה רק יילך ויגדל וכשנגיע למצב שהתלמיד הערבי צריך להתחרות על אותו כיסא עם עמיתו היהודי הישראלי אז יש לנו בעיה. אני רוצה שכאן יהיה יותר שוויון בכך שהילד הערבי יגיע לי"ב כשהוא שולט בשפה כאמצעי להצלחה שלו לגבי הכניסה לאקדמיה לא פחות מהילד היהודי שעברית היא שפת האם שלו. נכון שבסופו של דבר יהיה פער, אבל הפער הזה, אפשר לגשר עליו במאמצים ברמה האישית של כל תלמיד ותלמיד. אנחנו מחויבים, במערכת החינוך היישובית, וגם במערכת החינוך הארצית והלאומית, לתת שוויון הזדמנויות לתלמידים. השוויון הזה בא לידי ביטוי על ידי הקדשת משאבים שווים. לדעתי כאן המגזר הערבי צריך לקבל את המשאבים האלה על מנת להתמודד עם המציאות שלו, שאנחנו, נכון, שונים, אבל יכולים להפוך את השוני הזה לאלמנט מעודד ומקדם ולא בהכרח לאלמנט שמושך אותנו אחורה.

עובדה שיש לנו תלמידים מצליחים, מתחרים וגוברים על תלמידים אחרים במאמצים האישיים שלהם. השנה היו לנו מספר תלמידים שקיבלו בשקלול הציונים שלהם מעל 115 בציוני הבגרות, שזה מקנה להם את הזכות להיכנס לכל האוניברסיטאות בארץ עם אחוז או ממוצע פסיכומטרי מתאים. אז עובדה שזה קיים.

דבר נוסף, הצד המדעי. כמו שאמרתי, אנחנו רוצים לחזק את לימודי המדע והטכנולוגיה, טכנולוגיה לילדים, לא חייבים להיות רק ילדים חלשים, יש הרבה ילדים שרוצים ללמוד מקצוע טכנולוגי. השנה אנחנו הכנסנו שלוש מגמות בבית הספר המקיף, מגמה אחת של מכונאות רכב, מגמה של תקשורת והמגמה השלישית, לבנות, של טיפוח חן, כי אנחנו רואים שהרבה בנות רוצות להתעסק בזה, הן לא הולכות לכיוון העיוני האקדמאי בעתיד, אז אנחנו מאפשרים להן ללמוד את המקצוע הזה כמה שאפשר.

השמים הם הגבול, אני לא אומר שאנחנו במצב שנוכל להגיד שהגענו לסף ההישגים שאנחנו רוצים להתגאות בהם, אני חושב שאנחנו נמצאים באיזה שהוא שלב בינוני, שמכאן אנחנו רוצים להתקדם. אי אפשר להתעלם גם מהדברים הטובים, אבל גם אי אפשר להכחיש שיש לנו עוד פערים שאנחנו צריכים לסגור.

אז תודה רבה לכם. זה הסיכום שלי לפחות, נשמע את היושב ראש ואז אולי גם האחרים יוסיפו. תפדאל.

מירב, חיים, לפני שאני אסכם אתם רוצים להוסיף?

קודם כל באמת תודה רבה על הסיור המעניין הזה ותודה לכל מי שהצטרף. היה מאוד מעניין, גם באמת למדנו הרבה. כאן אני רוצה לשים שני דגשים. בדיוק אמרתי שזו פעם ראשונה שאנחנו רואים מנהל, זאת אומרת עד עכשיו כל המורות והמנהלות היו נשים, אז זה גם קצת ככה שינוי, אבל אין ספק שהנשים פה שולטות.

זה משמח יותר.

לחלוטין, גם במנהלות, גם במורות.

גם בבית.

גם בבית, נכון. לא צריך ללחוש.

מה שמפורסם לא צריך לומר.

אצלנו זה חשוב. באבו גוש אין נישואי שתי נשים. כשקורה מקרה כזה הקהילה מוציאה אותו החוצה.

יפה מאוד, זה חשוב. כמובן, אני אתייחס, מרגי התייחס לזה, אבל כבר בבית הספר הראשון היה לי חשוב להעלות את זה, הנושא של השפה. חשבתי על זה שזה כמו יהודים שגרים בארגנטינה, להבדיל, כאילו אין מצב שהם לא ילמדו ספרדית כדי להסתדר במדינה. להבדיל, כן? אבל כל אדם שנמצא במדינה אחרת לומד, חוץ משפת האם שלו שהוא לומד בבית, הוא לומד את השפה. נגיד, יש לי חברים שגרים בארצות הברית, אז הם מדברים בבית עברית, אבל הוא אומר לי, 'מהרגע שאנחנו יוצאים, בית ספר, גן, הכול באנגלית', כדי שהם ילמדו להסתדר במדינה שהם חיים בה, בלי קשר ללאום, פשוט לדעת להסתדר.

היום ראינו בעיתון, לפחות מי שקרא, את הפערים, והפערים זה בעיקר בפסיכומטרי ובתעסוקה. אתה יודע, אני חושבת אפילו על צעיר כזה בן 16, שרוצה לעבוד במקדונלס במבשרת, הוא לא יכול אפילו לתקשר עם ה - - - סתם, לצאת מהכפר, ללכת לעבוד ביישוב אחר, גם אם נניח הוא מאוד רוצה, הוא לא יכול לתקשר. אני שמתי לב שגם בחבר'ה הגדולים תרגמו אותנו. מילא בקטנים, אז אתה אומר, בסדר, כיתה ב', אבל גם בגדולים, אנחנו דיברנו בעברית ותרגמו אותנו. אז זה מאוד מאוד מטריד אותי.

אני רוצה לומר לכם שאני חלילה לא מאשימה, אני חושבת שאנחנו צריכים להאשים רק את עצמנו, אנחנו צריכים לקחת אחריות, אנחנו צריכים, אנחנו כוועדה, לזמן שוב את המנכ"לית, ואתה, שאמרת דברים אחרים, ושיסבירו לנו מה קורה. אם אני מדברת עם מורה או מנהלת והיא אומרת לי 'מירב, מתוך ה-5 שעות זה 5 שעות על חשבוני, זאת אומרת אני לא אעשה כישורי חיים - - -

מהתקן - - -

בדיוק, לא קיבלנו פה אקסטרה. ואחרי זה אנחנו משלמים את המחיר, מחיר של תעסוקה גם בגיל מאוחר יותר, מחיר של פסיכומטרי, מחיר של השכלה גבוהה, ובכלל אני לא מדברת על אלה שלומדים במזרח ירושלים, ששם בכלל - - - אני מניחה שפה עוד איכשהו לומדים איזה משהו על בן גוריון, שם בכלל לא לומדים שום דבר ובטח לא את השפה העברית. זאת אומרת מה הסיכוי להשתלב? תשמע, זה מאוד מאוד מטריד.

בכלל, אני חושבת שכל מי שבמערכת צריך להיות מוטרד מזה, כי בסוף חיים במדינת ישראל, לא באבו גוש. המטרה שלכם, אני מניחה, זה לצאת מפה ולפרוש כנפיים. אני רואה את זה גם אצלנו, אגב, בלי קשר - - - גם חבר'ה שגרים לצורך העניין בירוחם או בית שמש, או מקומות אחרים, הרבה פעמים הם גם רוצים ללכת לעיר הגדולה, לפחות לכמה שנים. אז בלי שפה, זה דבר בסיסי.

ועוד משהו, אני רוצה לשים דגש גם על השירות הלאומי. שאלתי גם את מנהל בית הספר. השירות הלאומי אזרחי, שעובר עכשיו מהפכה בוועדת העבודה והרווחה, אני מלווה את החוק הזה צמוד, נותן המון המון העדפות לחבר'ה כאלה, גם כספיות, גם השתלבות. לצערי גם זה משהו - - -

שירות בקהילה.

כן, שצריך להיות כיעד לבית הספר.

אנחנו מנצלים את כל התקנים. ברוך ה', בשנה שעברה היו לנו עשרות בנות שהשתלבו בשירות האזרחי לאומי הזה, לא רק ביישוב, אלא גם מחוץ ליישוב.

חד משמעית, דרך אגב, זה צריך להיות מחוץ ליישוב.

יש לנו גם רכזת לבנות היישוב בנושא הזה ותמיד אנחנו דורשים מהעמותות שמנהלות את התקנים של שירות הלאומי שייתנו לנו עוד יותר, כי זה גם עוזר לרשות, עוזר לבתי ספר, לגני הילדים, למתנ"ס וגם למועדון הקשישים. לדעתי זו חובה לעשות את זה בכל היישובים. בשנה שעברה היו לנו מעל 40 תקנים שאיישנו אותם ולקהילה יש דרישה מאוד גדולה לדבר הזה.

יופי. אני רוצה להגיד לך שאני מלווה את השירות הלאומי בוועדת העבודה והרווחה, אז אם יש צורך בעוד תקנים וכאלה אתה יכול לפנות אליי תמיד.

כן, צריכים תמיד.

והדבר האחרון זה כמובן החינוך הבלתי פורמלי, שדיברתי עם מוחמד. אמרתי לו שאנחנו נלווה. צריך גם להכניס עוד תנועות נוער, יש פה רק את הצופים, להכניס עוד תנועה, לתת לילדים אפשרות. אין סיבה שביישוב - - - בכפר אדומים, נגיד, שזה יישוב קטן, יש שלוש תנועות נוער וכאן יש אחת. וגם כמובן הנושא של המתנ"ס והפעילות אחרי הצהריים, להוציא את הילדים מהרחוב ולתת להם פעילות.

אני חושב שבפעם הראשונה אני הצלחתי להבין את הקושי. אם אני צריך למקד את הדיון, אז עזבו, אפשר לדבר פה על אפליה ועל פערים וכל מה שאתם רוצים, בסוף - - -

אנחנו כרגע ממוקדים.

אנחנו לא נתקן את כל העוולות שיש פה, אבל בהחלט השפה העברית זה מוקש מאוד רציני בהשתלבות. אני כל הזמן חושב, אוקיי, בסדר, ואז תקבלו עוד 8 שעות עברית או תקנים, הרי היום כבר המערכת בנויה, איפה דוחפים את זה? על חשבון מה דוחפים את זה? איך בנויה מערכת? זה לא סתם לשלוף עכשיו, תקבלו תקנים, אלא זה צריך להיות מורכב בצורה כזאת ששום דבר אחר לא נפגע גם. זה שלוש שפות, בבית ספר יהודי שלומדים שם ערבית זה בחירה, זה לא חובה, פה זה חובה. פה ההבדל המהותי שיש. הילד שלי, אם הלך ללמוד ערבית זה בגלל שהוא רצה לעשות בגרות בערבית, לא בגלל שזה היה חובה לעשות את זה, אז זה בתוך המסגרת, אבל פה אין, איפה אתם דוחפים את השעות?

יש עוד בעיה של השפה הערבית הספרותית.

נכון, שהמגזר סובל מזה לא פחות.

כי זו שפה אחרת.

כן, אני גם למדתי ספרותית והיא לא קשורה בכלל למציאות.

אז ארבע שפות יש.

אני מקבל, אבל אני - - -

את הנושא הזה צריך להביא לדיון רציני.

תסמוך על מרגי, הוא יביא את זה - - -

הם מלמדים את העברית לפי השעות ש - - - היו מקבלים שעות יותר היו נותנים להם גם יותר.

לא, אבל גם אם תקבל יותר שעות לא תשאיר את הילדים עד יותר מאוחר. זה בא על חשבון משהו ויש פה עוד שפה חובה. אני מנסה להבין את המערכת, זה צריך לבוא על חשבון משהו, צריך לבנות את זה. אתה מדבר על הצד הפרקטי, לא על הצד - - - קיבלתם שעות, נו, מה תעשו ואיך?

יש אפשרות.

יש אפשרות ל - - -

אני לא אמרתי שאין, אני אומר בקול רם את הדברים, כי אני חושב שמאתרים בעיה, מנסים לפתור אותה ורואים שזה לא כל כך פשוט לפתור אותה. זה לא כל כך, זה עוד מקצוע שהוא מקצוע חובה, מה שלא קיים במערכת של בתי הספר האחרים. אני איתכם, אני מנסה לעזור ולהבין בדיוק על חשבון מה זה יבוא ואיך זה יבוא. כל השינויים שחלים בשנים האחרונות, במיוחד בשנתיים האחרונות, עם עוז לתמורה וכל התכניות החדשות שנכנסו, שבעצם כל המורים נמצאים בתוך בית הספר, אז יכול להיות שדרך התגבור ודרך השעות האלה, שהיום הן יותר ריקות, לצורך העניין, כי אנחנו עוד לא יודעים, יכול להיות שאפשר לעשות את זה שם.

בסופו של דבר אני חושב שבלי השפה העברית, בלי השפה האנגלית ובלי השפה הערבית אי אפשר להשתלב. לכן אם צריך לאתר זה מה שאני מאתר. היתר, חבר'ה, קודם כל נפתור את הבעיה הזאת, אחרי זה נפתור את הבעיה של אחוזי הבגרויות שזה תכנית אב לכמה שנים טובות, אבל אם אני ממקד, הבעיה העיקרית נמצאת שם ואני מאוד מקווה שנוכל לעזור להם לפתור את זה.

אני רוצה לשים דגש על מה שדיברת ובתור חובה לשפה העברית, במיוחד תלמידי תיכון. אין ספק שיש לנו בעיה רצינית פה בחינוך, זה מתחיל מהיסודי, ומבחינת התושבים, כבר אין להם אמון, מרוב שיש להם תסכול ממערכת החינוך כתוצאה מההישגים הנמוכים בבגרויות. אנחנו יודעים, באבו גוש, בתור מועצה, שיש יותר מ-300 תלמידים לפחות שלומדים בבתי ספר יסודיים מחוץ לאבו גוש.

כשאתה אומר מחוץ, לאיפה אתה מתכוון?

רובם לומדים במזרח ירושלים, בבתי ספר פרטיים.

פרטיים, של המיסיון.

שמלמד אותם אנגלית טובה מאוד, אבל לא מילה בעברית.

שם זה באנגלית. עד עכשיו לא ניגשו לבגרויות, עוד לא היו בבתי ספר תיכוניים במזרח ירושלים, הם חוזרים לפה לאבו גוש בכיתה ח' או ט'. כשחוזרים לכאן הם חזקים באנגלית, אבל חלשים בעברית, כי שם לא לימדו עברית. אז יש לנו שתי בעיות, יש חלק מהתלמידים שהם חזקים בעברית וחצי חזקים באנגלית, ושוב, ההיפך. בתור ועדה, אתם צריכים לעזור לנו על מנת למצוא פתרון ולצאת מהבעיה הזו ולעזור לנו. יש כמה וכמה פתרונות, זה לא הזמן להגיש תכניות ולהגיש מה אנחנו רואים, יש יועצים שעובדים על זה שנים ואנחנו, בתור פוליטיקאים במועצה, גם עובדים על זה על מנת לחזק את המערכת. בשביל זה אנחנו צריכים את העזרה שלכם ואת התמיכה המתמדת, לא רק היום ולא מחר, אני מקווה שנבנה לעצמנו לו"ז מסוים ונעקוב אחרי נקודות החולשה מתוך הראייה, מה שאנחנו רואים, איך לשפר את זה.

ידידי, זה לא לטווח ארוך, זה תקנים שצריכים להביא ושעות לימוד של עברית.

לכל דבר יש פתרון, עדיף להתחיל בצעד ראשון במקום להגיד שיש תקנים.

אני רוצה להתייחס בקצרה למשהו מהותי ורלוונטי באבו גוש, המצב שאנחנו חווינו כאן, התוצאות. אתה יודע טוב מאוד ואני גם, כוותיק במערכת, יש הצהרות, יש החלטות, אבל מי שמממש זה הפקיד האחראי ויש לו ראש אחר. זה לא רק אני טוען ואומר, אלא מי שהכין את המסמך לתכנית 922, משרד האוצר, הוא גם דיבר על זה. יש תקציבים, אבל צריך לעשות סוויץ' בראש של האנשים. כאן אני לא מבין אם אנחנו עם המחוז, מגלה הבנה, אבל עשייה על מנת לתמוך ולהוסיף אין. גם היישוב, שכולכם שמחים ממנו, אבו גוש, באתי והיו המון דברים חסרים, לא הייתה יחידת קידום נוער ולא מרכז השכלה. ביקשנו שיהיו לנו כיתות אתגריות. אתם רוצים שנצליח כמו בית ג'אן? תנו כמו בית ג'אן. לבית ג'אן יש מערכת אתגרים, אנחנו לא, אין זמן, מתי? מי אמר? שנה אנחנו מתדיינים עם המפקחים, כאילו לא דיברנו. ובסוף גם אנחנו נהיה אשמים. גם המפקחת המקצועית רוצה מגמה חדשה, כמה מגמה עולה? מיליון שקל. לך לגרשון, תשיג את ה-100,000 הראשונים.

עושים לנו חסם על חסם על חסם. לא אנשים שלא יודעים. אני באתי ממערכת גדולה, מסודרת, שהצליחה, אנחנו רוצים לעשות את זה גם כאן ואין לנו הרבה זמן. מדברים על ניכור, מדברים על ילדים, דרך אגב, אל תופתעו, בכל המגזר הערבי לא יודעים לדבר עברית. זה חסם בסיסי.

כן, היינו גם אצל הבדואים.

כן, כשהייתי אחראי על 30,000 תלמידים ראיתי שבמקצוע עברית בבגרות הציונים הכי נמוכים. בשנה הראשונה באוניברסיטה אנחנו כמעט לא דיברנו, אחרי שעברנו את השנה הראשונה התחלנו לדבר. באנגלית אותו דבר.

לפעמים עדיף לא לדבר.

לפעמים שתיקה, אבל עם סימנים. אז אנחנו באמת רוצים שישנו את התפיסה. אתם, כוועדת חינוך, תדברו על הנושא הזה. לפעמים מביאים לכם תכנית טובה, סבסוד דיפרנציאלי, אבל איפה? כשעל אותם קריטריונים שבנה שושני בזמנו לא יגיע לאבו גוש אף פעם. אז בגדול אני מדבר על תמיכה מעשית לפי התכניות שאנחנו נבקש.

תודה רבה.

אפשר להגיד משהו?

בקצרה ממש.

שמי ימימה אלוני ואני מנחה בתי ספר, גם את בית הספר הזה, אני מאגף שח"ר. אני מלווה את בית הספר הזה כנציגה של אגף שח"ר ואגף שח"ר נתן את כל מה שהוא יכול לבית הספר. חוץ מכיתת אומ"ץ, שזה מותנה אם המנהל יישאר ויתמיד, כי התחלפו פה מנהלים, תהיה גם כיתת אומ"ץ שהיא מסייעת מאוד לתלמידים. יש כאן כיתת מל"א בחטיבה, מרחב לימודים אחר, יש כיתת תל"מ, יש שלוש כיתות אתגר ושלוש כיתות מב"ר. כלומר כל מה שיש לנו אנחנו נתנו לפה ונתנו גם את המנחה מהבכירות. למה מהבכירות? אני ניהלתי בחיי ארבעה בתי ספר אחד אחרי השני, מירב, גם בארגנטינה, בבואנוס איירס, את בית הספר הישראלי.

זה את צריכה להגיד לחיים, הוא המקומי שם.

ושם הילדים הישראלים למדו קסטז'אנו, ספרדית, מכיתה א' עד הסוף וכשהם חזרו מהשליחות הם דיברו ספרדית פרפקט. אגב, בכל כיתה היה דגל ישראל ודגל ארגנטינה קבוע. למה אני מזכירה את זה? כדי ללמד כאן את השפה העברית, שהילדים ישתמשו בה, צריך קודם כל הכשרת לבבות. אני עובדת גם בעין רפא וגם בבית צפאפא, והילדים, אני נכנסת לכיתה והם מדברים איתי בערבית. אז אני אומרת 'סליחה, אני פוגשת אתכם בעיר בירושלים, בפלאפל, ואתם מדברים עברית, אז מה קורה?' צריך הכשרת לבבות, זאת אומרת שהם יאהבו את מה שהם לומדים. כי הם לומדים גם מתמטיקה ואנגלית וכל זה, ויש איזה התנגדות פנימית שלהם לעברית, כי אין שום סיבה שהם לא ידברו עברית וילמדו עברית כהלכה. אז אתה אמרת, צריך לעשות תכנית, ממש, משהו מובנה, ללימוד הערבית, זה דבר - - -

העברית.

הערבית.

גם ערבית, דרך אגב, הם חלשים יותר מהעברית.

כן, עברית שפה קשה.

בערבית יש קושי, המגזר סובל בשפה הספרותית, לא בשפה המדוברת.

היא יותר קשה מהעברית.

המדוברת זה חארטה.

אני אפסיק אותך שנייה. אני עשיתי סדרה של ארבעה או חמישה מפגשים ללימוד השפה היהודית המרוקאית, המוגרבית. הבאנו מרצה ככה, זה חינוך בלתי פורמלי לחברי הכנסת, אחרי שעות ה - - - והמרצה, מה לעשות, מבין טוב בערבית ספרותית, הוא דוקטור, ד"ר משה כהן, והשתתפו אנשים מהמגזר הערבי, הוא היה מתקן אותם. כשהוא היה צריך להסביר בלוח מאיפה לקוח ההגייה או המקור.

אני למדתי ערבית מהסרטים הערביים, אבל ערבית מצרית, כשהייתי במצרים דיברתי פרפקט.

אבל את מוצא תימני, לא?

ההורים שלי תימנים ואני מדברת ערבית תימנית, אבל - - -

היא הכי נכונה, התימנית, קרובה לשפה הקלאסית.

זה נכון. אני מזהה פה שצריך לעבוד עם ההורים גם, ההורים כאילו קצת מנותקים מבית הספר, כמו שאמרת, או מישהו אמר כאן, זה מין חוסר אמון בבית הספר. התחלפו מנהלים, לא סיפקו את הסחורה. אני ביקשתי מהמנהל, משאדי, שיפגוש את ההורים של כיתות האתגר והמב"ר. אני רוצה לפגוש את כולם, לדבר איתם מה הערך של הכיתות האלה, זאת כיתת מתנה. כשנכנסתי לתלמידים ואמרתי 'יש לכם כיתת מתנה', כל הילדים רצו אחריי לחצר ואמרו 'מה זה מתנה?' אז אמרתי, כיתה קטנה, הרבה שעות, את המורים הטובים ביותר הכניסו לכם.

מה שצריך זה מורה טוב, מורה מוכשר, מורה מחויב, והוא יעשה את השינוי. צריך לעבוד כאן עם המורים, להכשיר אותם בהכשרה הכי נכונה כדי שיהיו מחויבים, מוכשרים ומקצועיים.

רבותיי, אני תוך כדי כתבתי את הסיכום כדי לא להתפזר. אפשר להתפזר ולהתפזר ולא נגיע לתכלית. באנו לכאן וידעתי מראש, מה לעשות, אני מכיר את פני החברה הישראלית, מכיר את מערכת החינוך במדינת ישראל, לא הופתעתי, לא לרעה ולא לטובה. זו המציאות, המציאות היא - - - זה פני המציאות ואנחנו ניגע בה. אז אני מעדיף לקרוא את הסיכום מהכתב כדי לא להתפזר.

הסיכום ליום פתיחת שנת הלימודים של ועדת החינוך במועצה המקומית אבו גוש. אבו גוש הוא יישוב בטבורה של ארץ ישראל, הוועדה בחרה לפתוח את שנת הלימודים ביישוב אבו גוש ממספר סיבות. האחת, אמירה מרכזית שהוועדה תיתן דגש בשנת הלימודים הקרובה בהעצמה ובשיפור מערכת החינוך במגזר הערבי. שתיים, אמירה של הכרה והוקרה והערכה למועצה המקומית אבו גוש ולעומד בראשה על עידוד הדו קיום והחיים המשותפים במדינה.

בביקורנו היום התרשמנו מהיכולות ומהפוטנציאל הרב שיש במועצה המקומית להעצים את החינוך במועצה קדימה. במאפיינים האובייקטיביים של היישוב ללא האחריות והמעורבות של ראשי היישוב היינו רואים כאן את התופעות שאנחנו מכירים בחלק מהמגזר הערבי.

הוועדה עמדה מקרוב על הצורך בהעצמת התלמידים החזקים והמוכשרים. זה נוגע פחות או יותר ב - - -

מצוינות.

בד בבד עם חיזוק ותמיכה לתלמידים החלשים יותר במערכת. הוועדה עמדה מקרוב על הצורך בהשקעה ממוקדת בשנים הקרובות בהעלאת אחוז מסיימי התיכון עם תעודת בגרות איכותית ומשמעותית.

הוועדה עמדה מקרוב על הצורך ביצירת אלטרנטיבות במערכת החינוך לתלמידים שאינם בהכרח מתאימים למגמות העיוניות. הוועדה עמדה מקרוב על החוסר בשעות ייעודיות להעצמת השפה העברית ובכך להביא את הבוגרים לשילוב מיטבי במדינה, בתעסוקה ובאקדמיה. המועצה המקומית תכין לוועדה מסמך עבודה על הצרכים והחסכים במערכת החינוך ביישוב.

הוועדה מודה לראשי היישוב, לראש המועצה, ותמשיך לעקוב אחרי יישום המגמות שיביאו להעצמת החינוך במגזר הערבי ובצמצום הפערים ביישוב, בכלל בחברה הישראלית, במערכת החינוך במגזר הערבי וביישוב אבו גוש.

אני מודה לכולם, תם ולא נשלם, הוועדה תמשיך לעקוב אחר ביצוע המשימות והמטלות. העבודה היא דו צדדית, גם עליכם מוטלת החובה לגעת בצורה ממוקדת בבעיות האופייניות, אנחנו את שלנו נעשה מול משרד החינוך.

אפשר לקבוע עוד פגישה כזאת במחצית השנה?

זאת ישיבת המעקב. ברגע שאמרתי שהמועצה תכין מסמך ואנחנו נשב מול המשרד בסוגיות האלה שיביאו, ודאי שנעשה ישיבת מעקב, אם צריך. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00.