הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 92

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שני, י"ט בתמוז התשע"ו (25 ביולי 2016), שעה 9:00

שכחת ילדים ברכב

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר

קארין אלהרר

אורי מקלב

אייל בן ראובן

באסל גטאס

יהודה גליק

מסעוד גנאים

איילת נחמיאס-ורבין

קסניה סבטלובה

אוסאמה סעדי

שר הבריאות יעקב ליצמן

מירי כהן - מנהלת תחום בכיר שירותי הצלה וע"ר, משרד הבריאות

ד"ר שי סופר - המדען הראשי, משרד התחבורה והתשתיות הלאומיות

אריאל לוי - סמנכ"ל ומנהל המינהל הפדגוגי, משרד החינוך

מיכל חורין - עורכת דין, משרד החינוך

אלי מורגנשטרן - רפרנט תחבורה באגף תקציבים, משרד האוצר

אדהם דראושה - רפרנט ביטוח כללי, אגף שוק ההון, משרד האוצר

דניאל לורברבוים - רפרנט חינוך באגף תקציבים, משרד האוצר

ורד כרמון - מפקחת ארצית גיל הרך, ילדים בסיכון, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

דינה בן לביא - מפקחת ארצית חוק מעונות יום שיקומיים, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

אדוארד צ'רלס וויס - סגן היועץ המשפטי, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

הדר אליהו - רכזת תחום צעירים, מרכז השלטון המקומי

ליאת קרביץ-דיין - מנהלת אגף הסברה, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

עופר נאמן - יו"ר בטרם - המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

אורלי סילבינגר - מנכ"לית ארגון 'בטרם' - המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

גלית גלעד - עורכת דין, סמנכ"ל אגף מדיניות ממשל וקשרי חוץ, בטרם-המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

ד"ר עדי קליין - חברת ועד באיגוד לרפואת ילדים, ההסתדרות הרפואית בישראל

לילי לידיה פוקמונסקי - M.A בחינוך מנהלת המחלקה לגננות, הסתדרות המורים

ציפורת שימל - עורכת דין, יועצת משפטית, אמונה

קרן אוחנה-איוס - עורכת דין, יו"ר איגוד חיב"ה - איגוד הגנים הפרטיים

אסנת מלול - מנהלת משרד, חיב"ה - איגוד הגנים הפרטיים

חנן דגן - מנכ"ל איחוד גני הילדים

ענת שחף - מנהלת מעון נשי חירות, יו"ר ועדי עובדות

ורד חבושה פישביין - ועד עובדות, נשי חירות, מנהל מעון נשי חירות בטירת כרמל

שרון רוגוזינסקי - סגנית יושבת ראש ארגון גננות מחנכות

רינה כהן - המועצה הציבורית להורים בישראל

יערה שילה - הקואליציה לחינוך מלידה

ורד וינדמן - מת"ל, הוועדה לזכויות הילד

שלום פרץ - מוזמן לוועדה

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

תמי ברנע

ר.כ., חבר המתרגמים

שכחת ילדים ברכב

ראשית אני מתנצלת על האיחור, הווייז עשה לי קצת טיול בירושלים, כנראה בגלל תאונה. אני פותחת ברשותכם את דיון הוועדה, שכינסנו כדיון חירום בעקבות נושא שכחת ילדים. בדרך לפה חשבתי, בהקשר של הכותרות של הבוקר, איך בעצם מהלך להצלה של ילדים הופך להיות תעמולה מפחידה, שתכניס גננות לכלא, חס וחלילה. אז אני מקווה שאני אצליח לעשות סדר גם בעניין הזה ואולי בשיח משותף – אני רואה את השותפים והנציגים – גם של הגננות, גם של המעונות, של ההסתדרות, ואני מקווה שאנחנו נעשה קצת סדר בעניינים.

אנחנו כמובן נעסוק – אי אפשר שלא לדבר בנושא של שכחת ילדים ולא לעסוק גם בנושא של בטיחות ילדים בכלל. לצערי הרב אנחנו מאבדים יותר מדי ילדים בגלל היפגעות בלתי מכוונת, אז אלה נשכחים ברכב, וביום שבת נפל ילד מחלון ואם הוא לא נופל מחלון, אז אנחנו מוצאים אותם מתים בתוך גיגית. כל מיני דברים שנשמעים מזעזעים. זה אפילו אולי בוטה לומר את זה כך, אבל זה קורה.

זה קורה, והתחושה שלי כמדינה, כחברה, שאנחנו צריכים לעשות משהו. אי אפשר להישאר אדישים ואני חושבת שיש חובה על כל השותפים שרואים את עצמם כגורמים שאחריות הילדים היא חלק משגרת יומם, להתגייס ולתת את חלקם.

אז אני רוצה לפתוח את הדיון, משום שהוא הוזמן כדיון חירום בעקבות המקרה האחרון ביום שישי של שכחת ילדה בביתר עילית, עם שמות הילדים, שנשכחו למוות ברכב. לנו זה תמיד בקונוטציה של החום ושל הכוויות, אבל מסתבר שהילדים האלה עוברים מוות אכזרי מאד ואני מקווה שביחד, בכוחות משותפים, נצליח אולי למנוע את האסון הבא.

אז ב-30 במאי 2016 אליה וינגוט, בן שנה מאשדוד, נמצא מת ברכב לאחר שהושאר בו על ידי אביו למשך מספר שעות.

ב-22 ביוני 2016 אחמד ומוחמד קסדי, שני אחים בני שנתיים ושלוש, מדיר אל אסד, מתו לאחר שהושארו ברכב על ידי אביהם, מורה בבית הספר ביישוב בדואי בנגב.

ב-12 ביולי 2016, באר הורוביץ מסוסיא, בת 9 חודשים, מתה לאחר שנשכחה ברכב בערד על ידי סבתא.

ב-22 ביולי 2016, חנה רינה פלדמן, בת השנה וחצי מבית"ר עילית, נשכחה ברכב על ידי אביה ומתה.

הסיפור של שכחת ילדים - אני חושבת שרבים מכם יסכימו איתי - הוא משהו שהוא בלתי נתפס. אנחנו הרבה פעמים מנסים להבין איך אפשר לשכוח ילד ברכב, במיוחד כהורים. אני מוכרחה לומר גם שכל הרעיונות של לשים טלפון או לשים נעל או כל מיני דברים אחרים, שזה נשמע מזעזע בכלל, שאת הטלפון לא נשכח ואת התיק לא נשכח, אבל את הילד כן. אני מוכרחה לומר שהרבה הורים לא עושים את זה, כי כשהם נכנסים לרכב הם לא מעלים בדעתם שהם בכלל ישכחו את הילד מאחור.

ולכן אני חושבת שהדיון הזה – ואני שמחה ומברכת על כל השותפים שיש כאן – ושלום כבוד השר. תודה על ההצטרפות. אני שמחה על כל השותפים, כדי שאנחנו נוכל ביחד לחשוב ואולי אפילו להעלות רעיונות נוספים שיעזרו לנו להתגייס כדי להתמודד עם התופעה.

מכבד אותנו בנוכחותו השר יעקב ליצמן, שר הבריאות, אני מוכרחה לומר שגם הוא, ביום שישי בצהריים, ככה נזעק לנוכח המקרה. עוד רגע לפני שבת דיברנו וסוכם שאנחנו, יחד עם ארגון בטרם, נקיים דיון חירום, כי כבר היה ברור שמדובר במכת מדינה. חמישה ילדים בחודש וחצי, זה לא דבר של מה בכך. כנראה שמדובר בתופעה והנה אנחנו כאן היום כדי לדון ולראות איך אנחנו פועלים.

כבוד השר אתה רוצה עכשיו?

בסדר, כמה מילים.

בבקשה.

תודה רבה. בוקר טוב. זה ברור שהמקרים האחרונים, מה שקרה כאן, זה פעמון התעוררות שניתן לנו, שאנחנו צריכים להתארגן ולראות מה ניתן לעשות. הדבר הזה שקורה כאן זה דבר שאפשר למנוע ובדרך הטבע צריך לעשות דברים. אין לי פתרון להגיד כרגע שאני יודע בדיוק מה. כפי שאמרת קודם, אולי ביחד, כולם ביחד, אז אפשר להוציא משהו.

שמעתי כל מיני רעיונות, כל רעיון יש לו את המעלות שלו, אבל לא ראיתי שכל רעיון יהיה זה מושלם. זה לא היה אגב רק לגנים. גנים זה דבר אחד. ראינו במקרים אחרים לא רק גנים. לכן זה לא הפתרון, רק בגנים. גנים, בית, בכל מקום שניתן.

אני אעיר במשותף, אני לא יודע לאיזה משרד זה שייך, אם זה בריאות, או רווחה, חינוך, אין לי מושג לאיפה זה שייך - - -

זה בין משרדי.

בדיוק, כולם. תחבורה, חינוך, רווחה.

כן, אבל זה יצטרך הרי להיות באיזה שהוא משרד. אני לא יודע איזה - - -

צודק, מישהו צריך לקחת אחריות. מישהו צריך להוביל.

נכון, אבל אף אחד לא עושה את זה עד עכשיו.

אנחנו שמים את יהבנו על משרד הבריאות, כשאנחנו מדברים על התכנית לבטיחות ילדים.

א' אני מקבל. אם אתם רוצים משרד הבריאות, אין לי בעיה. אנחנו נעשה את זה, נארגן את זה. אנשים שלי כאן, מירי, יעשו את הדברים, ירכזו את הדברים ובהחלט אני מציע שנקיים ישיבה נוספת בעוד שבועיים. צריך להתארגן, לראות בדיוק מה לעשות, לראות אם יש לנו הצעות. לא צריך יותר משבועיים. אגב, מתי הפגרה?

בעוד 10 ימים.

בסדר, אפשר לקיים דיון בפגרה. הכל בסדר.

אבל מה עם הצעות החוק בעניין שכבר עברו את ההצבעה הטרומית וכבר נמצאות היום בקנה? הצעות חוק מצוינות.

אני לא יודע, אני לא בטוח. הן לא עברו אלי. אני מוכן להיכנס לזה - - -

של הממשלה הקודמת, שגם הייתה חלק מזה.

רבותי, אני מציע, היום האחרון זה יום רביעי, אז שלישי בעוד שמונה, תשעה ימים.

בעוד שבוע וחצי.

יש הצעה של אורלי לוי.

כן, אז אנחנו נתכנס עוד פעם, לפני שיוצאים לפגרה, לראות בדיוק. אני אבקש לרכז, מירי.

נרכז את ההצעות. זו גם הזדמנות לומר שיש את התכנית לבטיחות ילדים, שאנחנו מכירים אותה בקונסטלציה הרחבה שלה, אבל באמת, בחודשים האחרונים לקחנו גם בעידוד של משרד הבריאות וזיקקנו אותה לחלקים שנוגעים ישירות בילד, בליווי של המשפחה, הדרכת הורים, הסברה וכו', כדי שהיה תהיה ישימה ונוכל לקדם אותה. אנחנו במגעים אינטנסיביים מול משרד האוצר ואנחנו מבקשים וכמובן נבקש כהמלצות הוועדה את התמיכה שלו, בין אם בהיבט התקציבי ובין אם בהתגייסות בכלל.

אני אומר את זה במפורש. משרד הבריאות יהיה מוכן להשתתף בזה, אבל לא רק. גם משרד האוצר, ואם נצטרך למשרד החינוך, או רווחה - - -

נכון, גם משרדים נוספים.

גם הם יצטרכו להשתתף. אני בהחלט אומר כאן.

ותחבורה. כולם.

התכנית צריכה להיות בין משרדית, אין שאלה. אני אמרתי כבר, זאת התגייסות של כולם. זאת משימה לאומית ואני חושבת שכל אחד צריך לקחת בה חלק.

סליחה שאני מתערב, אני אזרח, אנחנו מתגייסים, אבל אף אחד לא עוזר לנו. אני - - -

זה הדיון.

אז רגע, ברשותך, רק כדי שהדיון יהיה מסודר - - -

אני שלחתי מאות מיילים. בינתיים, עד שיבוא השלום - - -

ברשותך - - -

זה סוג של פרובוקאטור.

עד שיבוא השלום, יש - - - בחמישה שקלים - - -

נכון, קיבלנו הרבה הצעות, אבל אנחנו לא מקדמים עכשיו רעיון אחד.

אני עושה המון ואף אחד לא - - -

סליחה, תקראו ל - - -

סליחה שאני מתפרץ, אבל לתינוקות אין אפשרות להגיד ולעזור לעצמם. אני הפה של התינוקות.

אז ברשותך, אני אתן לך את רשות הדיבור בזמן. אני אצטרך להוציא אותך.

אז בסדר. אני אשב.

אוקיי. תאפשר לו. אם הוא מוכן לשבת, אז אין בעיה. אני גם מבטיחה שאני אתן לך את רשות הדיבור בהמשך, אבל בוא ננהל את השיח בצורה מסודרת. גם ככה הנושא הוא קשה.

לילדים אין פה.

אבל יפעת, חשוב שכבוד השר ישמע אותו.

כן, אבל יש הרבה.

יפעת, אבל זה מתכתב עם ההצעה שאת, קארין ואני כבר הנחנו. זה בדיוק זה, בחמישה שקלים.

כן, אבל חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, אני - - -

אני חייב להעיר לך משהו.

קיבלנו הרבה מאד פניות כאלה.

עם כל הכבוד שאת מקדמת, זה בסדר, אני מכבד. הפוך, אני מעריך. אבל משרד ממשלתי לא יכול לתת פתרון חלקי. הוא צריך להוציא החלטת פתרון על כל הדברים.

אני מסכימה. מאה אחוז.

ולכן אני אומר, זה הצעה אחת. אנחנו צריכים לחפש מבין כולן כל היום וזה הדיון.

מקובל. מקובל, אדוני השר.

יש עוד הרבה מאד הצעות. אני רק אחדד. אנחנו קיבלנו מאות פניות, מאות פניות. עם אפליקציות ורעיונות יצירתיים וכל רעיון נראה יותר טוב ויותר - - -

אנחנו - - -

סליחה, אתה לא מתפרץ לי לדברים.

רעיונות - - -

הרבה מאד דברים, ובסופו של דבר אנחנו נצטרך להתגבש לכדי החלטה. כפי שאמר כבוד השר, אנחנו נצטרך לתת פתרון מערכתי, כולל, שלוקח בחשבון את הכל וזה יהיה בהמשך.

רגע לפני שניתנת לחברי הכנסת רשות הדיבור ואחר כך אנחנו נשמע את אנשי המקצוע, מילה לגבי הצעת החוק שעלתה אתמול לוועדת שרים. הצעת חוק שבעצם התחילה את הגלגול שלה כבר בקונסטלציה אחרת אמנם, כבר בקדנציה הקודמת ואנחנו ניסינו בוועדה לקחת ולאפשר דין רציפות. ההצעה בעצם שסגל חינוכי – מורה, גננת – ההצעה בקדנציה הקודמת כללת בעצם את כל הרצף החינוכי – יצטרכו להתקשר להורים במידה וילד נעדר. אני זיהיתי את האתגרים והקשיים ולנוכח המצוקה, דווקא סביב הנושא של שכחת ילדים, זיקקתי אותה ובעצם מיקדתי אותה בגילאי לידה, או לצורך העניין מעונות וגנים. הגדרנו גם את השעה שבה יש להתקשר והייתי מוכנה, בשיח מול משרד החינוך, לכל הפשרות וההתאמות. קרי: לא להעביר את זה כהצעת חוק, אלא להעביר את זה כנוהל, כחלק משגרת יום של גן.

כאן אני מוכרחה לומר, אנחנו עוד נרחיב בהצעה בהמשך, אבל רק קצת כדי להרגיע את הלהבות: בשום שלב דרך, אנחנו לא דיברנו על אחריות פלילית על הגננת. גם כששואלים אותי על אחריות פלילית כלפי הורים אני אומרת חד משמעית לא. אני חושבת שאין ענישה יותר גדולה מזה שההורים איבדו בעצם את הילד שלהם, מתוך כך שהם שכחו אותו.

אין פה משום הסרה של האחריות ההורית, אנחנו לא באים ומגלגלים אחריות, אנחנו באים לגייס את כל המערכות. מערכת החינוך היא שותף טבעי, דווקא כמי שבאה ממערכת החינוך, דווקא כמי שמכירה את השטח. דווקא כמי שמכירה את האנשים שנמצאים שם ואני יודעת שיש להם נשמה יתרה. מי שמגיע לחינוך לא מגיע ככה על הדרך. אז ברור לי שלהרים טלפון להורים של ילד שנעדר, זה יכול להיות חלק משגרת יום של גן. אגב, לא רק בהקשר של שכחת ילדים. פעם זה היה נוהל בתוך מערכת החינוך. אני כמורה עשיתי את זה, כדי לוודא שהילד בסדר. אני אתן לכן להתייחס, שנייה, לילי.

רק חשוב לי להבהיר בפתיחת הדיון, כי אני יודעת שזה היה הרחש בחדר, שלא מדובר כאן על אחריות פלילית, באופן חד משמעי אני אומרת ואני אתן לך את רשות הדיבור אחרי שחברי הכנסת יציגו. אני אפתח איתך, בסדר לילי?

בסדר, תודה.

אוקיי. חברת הכנסת קארין אלהרר, בבקשה.

תודה רבה גברתי יושבת הראש. אני אפתח ואומר שאני מלאת הערכה לשר ליצמן, על שלקח את הנושא הזה ואני בטוחה שגם יעשה בו.

תראו, הנתונים הם באמת נתונים מחרידים. חברותי בארגון בטרם מדווחות שמשנת 2008 עד שנת 2016 על 381 מקרים של השארת ילדים ברכב, בהם היו מעורבים 428 ילדים, מתוכם 205 תינוקות. 20 מקרים הסתיימו במות הילד ו-13 מקרים מתחילת השנה ועד היום. רק על הנתונים האלה, זה Wake up call לכל משרדי הממשלה. רק על זה. לא צריך יותר מזה.

עכשיו תראו, לא בכדי הוקמה ועדה בין משרדית באפריל 2012, כבר יש ועדה משרדית שעובדת. ואפילו יש מסקנות, כבוד השר. בהשתתפות נציגי משרד התחבורה, החינוך, המשפטים, ארגון בטרם, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ויש המלצות. אבל מבדיקה שערך עיתון הארץ, אין יישום של ההמלצות. לא צריך להמציא את הגלגל מחדש. לא צריך לבדוק מה חסר. הבנו מה חסר. עכשיו צריך שהמשרדים הממשלתיים ישנסו מותניים וישלבו ידיים.

ואדוני השר, אני אומרת לך, פה עקב האכילס. בשילוב הידיים בין המשרדים. אני יודעת מה קורה. משרד אחד אומר זה לא בחצר שלי, זה בחצר שלו. וככה אנחנו מוצאים את עצמנו כל קיץ, בשלוש השנים האחרונות שאני נמצאת בכנסת, כל קיץ אנחנו נמצאים בדיון הזה. כל קיץ יש - - -

אז אני אומר שאני כן מוכן לקבל.

אז אני אומרת, מצוין. עכשיו תראו, זה לא רק דיווחים. דרך אגב, גברתי יושבת הראש, אני מכירה את ההצעה. זו הצעה שהיו לה גלגולים קודמים. אני באמת חושבת שהטלת האחריות הבלעדית על הגננות היא לא הפתרון.

אין כאן הטלת אחריות בלעדית על הגננות.

לא, אבל עצם העובדה - - -

לא, חייבים לומר את זה.

אז אני אומר גברתי, בעצם העובדה שאנחנו בחקיקה או בנוהל של משרד החינוך, אומרים גננות יקרות, אתן צריכות, לא תענשו על זה, אבל אתן צריכות – מטילים עליהן איזה שהוא סוג של אחריות. גם אם היא אחריות מוסרית, אנחנו מטילים עליהן אחריות. תרימו טלפון להורים. האחריות צריכה להיות על כולם.

אני מסכימה. האחריות צריכה להיות על כולם. זה המפתח.

האחריות צריכה להיות על ההורים להתקין את הסנסורים.

או בהתגייסות של כולם.

האחריות צריכה להיות על משרד התחבורה לוודא קיומם של סנסורים.

נכון.

האחריות צריכה להיות על הסברה. כמה פעמים עוד נשמע?

משרד החינוך כאן?

משרד החינוך צריך להיות שותף להסברה הזאת. כולם צריכים להיות בלופ הזה. ובאמת, זה מאד מצער אותי להגיד את זה, עד עכשיו לא ראיתי ואני באמת מקווה, כבוד השר, שאנחנו יוצאים לדרך חדשה בעניין הזה. ומספיק, מספיק לראות את התמונות ואת זעקות השבר של הורים. ותדעו לכם, זה יכול לקרות לכולם.

נכון, נכון. תודה רבה חברת הכנסת קארין אלהרר. אני לגמרי מסכימה איתך שלא צריך להמציא את הגלגל מחדש. זה גם מה שהנחה אותנו בעבודה שעשינו בחודשים האחרונים. פשוט לקחנו את התכנית הגדולה של אותה ועדה בין משרדית, שהיא באמת תכנית ענקית, וזקקנו בה את החלקים הרלבנטיים, כפי שאת הדגשת. הנושא של הסברה, הוספנו לכך את כל הנושא של הדרכת הורים ועוד אלמנטים נוספים, שבסופו של דבר "מגיעים" ישירות אל הילד. ניקינו את כל הסיפור של מנגנונים ואני שמחה שיש שותפות של משרד הבריאות וכמובן שלא יהיה מנוס מגיוס של משרד האוצר, שנמצא איתנו במגעים אינטנסיביים, אבל גם המשרדים האחרים. כי בסופו של דבר זה חינוך וזה תחבורה, כי אנחנו כן רוצים את העזרים הטכנולוגיים וזה עוד משרדים נוספים, שכולם חייבים לשלב ידיים.

חבר הכנסת אורי מקלב ואחר כך חבר הכנס אורי בן צור, בבקשה.

אייל בן ראובן.

אייל בן ראובן.

איך הגעת לזה?

לא יודעת. היועצת שלי תסביר. זה השם שהחלטתי שקוראים לך. למה? לא יודעת למה. גם היא אומרת לי מי זה אורי בן צור?

כצור החלמיש. לא משנה, העיקר הוא כצור החלמיש.

נזכור את זה בינינו.

כן.

ה-בן היה נכון.

לפחות משהו. בבקשה, חבר הכנסת אורי מקלב.

תודה רבה גברתי יושבת הראש, מכובדי השר. ב-6 ביוני, לפני כשישה שבועות, לצערנו היו שני דיוני חירום שקיימנו בשישה שבועות האחרונים בכנסת ובדיון הקודם שהיה ב-6 ביוני, ממש לפני כחודש וחצי בוועדת המדע והטכנולוגיה בנושא שכחת ילד - זה היה לאור ציר חירום, הילד של משפחת וינגוט שנשכח באשדוד. ואת גברתי יושבת הראש, כדיון חירום, בגלל שהייתה לך ועדה מקבילה לא יכולת להשתתף, וכפי שהתעסקת בזה גם אז, היה חבל לך שלא יכולת להשתתף כדי לתרום לדיון הזה.

והנה לצערנו, מאז את כבר מקיימת דיון שני, כשברקע הילד הרביעי שנפטר, מאז הדיון שעשינו לפני כחודש וחצי. זה פשוט לא ייאמן ולא ייתפס. שני הילדים מדיר אל אסד שעל יד חורה נשכחו והילדה הורביץ שנשכחה בערד, והנה ביום שישי משפחת פלדמן. לכולם יש את אותם מאפיינים, ולא כולם בהגעה לגן, כמו למשל הילד האחרון, זה היה בקניות. ככה שהגן ובית הספר הוא לא תמיד הפתרון.

לא הפתרון האחרון, נכון.

הוא לא הפתרון האולטימטיבי. אבל אני רוצה בכל אופן להציף ביניכם את השוני שיש לנו וכפי שיש לנו גם במסמך של בטרם, שאלה לצערנו נפטרו וכמה ילדים ניצלו ונשכחו והאבא רץ והצליח להציל את הילדים. אז ככה שאני חושב שהתפיסה שלנו צריכה להיות, לאור המקרים האלה, לאור זה שאנחנו רואים שאי אפשר לעשות את זה על ציר שאבא שכח, קצת אשמה לאבא, וגם אם זו לא אשמה, צריך להיזהר. מי שבאמת אחראי זה לא קורה לו. והנה התברר שאי אפשר.

אנחנו צריכים לצאת מהקונספציה הזאת. זה לא כמו שאומרים, תשמע, אני לא יכול לעצור מי שעובר באודם. זה לא לעבור באדום. יש לזה אולי הסבר פסיכולוגי. אנחנו היום לא בדרך לעבודה, אנחנו כבר בעבודה מאז שאנחנו נכנסים לרכב, בשונה מאשר פעם, שאנחנו בדרך לעבודה. בדרך לעבודה אנחנו מורידים את הילד ומגיעים לעבודה. אנחנו כבר עובדים.

יש כאן עוד תפיסות. ברגע שאנחנו נהפכנו לטכנולוגים, כמו שאנחנו לא זוכרים מספרים ועוד דברים שפעם זכרנו, אז היום לא זוכרים שום דבר בלי שמזכירים לנו. ועל כך שהמצבר לא ייגמר, ששכחנו לסגור את התאורה, ככה או ככה יש לנו צלצולים במערכת אם לא בדקנו. כנראה שהעולם הזה גם צריך, כי יש לנו הרבה הסחי דעת ואנחנו צריכים להיות מודעים לזה. יש להפסיק להאשים את ההורים. אנחנו צריכים לתת את הפתרון.

אדוני השר, אתה באמת סמל ודוגמא בנכונות שלך להיות שותף בכל תהליך ואתה גם בהתראה קצרה, הרי אנחנו יודעים שההתראה של הישיבה הזאת היא התראה קצרה, והנה, אתה מופיע פה ונמצא פה.

אני פונה דווקא למשרד התחבורה, ואני אגיד לכם למה אנחנו רואים את זה ככתובת מיוחדת. חינוך, הסברה, אמצעים שונים. בפני ועדת המדע והטכנולוגיה הציגו עשרות של פתרונות. פתרונות שכל אחד ישים. יש כאלה שהם על המדף, יש כאלה שהם בחמישה שקלים, יש כאלה שהם בתשעה שקלים, בעשרה שקלים ויש כאלה שבהם בשלב שהם כבר אחרי פיתוח, רק צריך מישהו שישלים את זה או יזמין את זה. הופיעו בפנינו נערים ונערות שפיתחו פיתוחים בתמיכה של פרויקטים נפלאים כאלה ואחרים, אבל לפעמים חלקם פחות טובים, מפני שאתה יכול לשכוח לחבר למשל את השרוך. השאלה מה אתה שוכח ומי אמר שאת זה תשכח ואת זה לא תשכח.

הגיעו אלינו מארצות הברית, ונמצא כאן המדען של משרד התחבורה, שי סופר, שאמר לי בשיחת טלפון לפני כשבוע, עוד לפי האסון הזה, שהוא הולך על כיוון פתרונות שכמו שאנחנו קודם כל בחוק, בחקיקה, והגשנו גם חלק מחברי הכנסת שנמצאים כאן, עוד חקיקה, חוץ מהחקיקה שלך ואת גם שותפה לחקיקה הזאת, שמחייבת את האמצעים הטכנולוגיים. אנחנו יודעים שיש חובה לחגור חגורה. אנחנו יודעים שהרוב חוגרים חגורה. אנחנו יודעים שחובה להסיע ילדים בכיסא בטיחות. אנחנו יודעים שהרוב מיישם את זה. בחיבור הזה אפשר לחבר.

המצאה שהומצאה לא בגלל ילד אלא בגלל שכחה של דברים אחרים בארצות הברית. ברגע שאתה פותח את הדלת האחורית, נכנס לדלת הקדמית, פותח את הדלת הקדמית, אתה תהיה חייב בצלצול, בהתראות כאלה, לגשת גם לדלת האחורית. וזה לא קשור לזה שאתה מפעיל או לא מפעיל. אתה תהיה חייב והחוק יחייב אותך לעשות את זה.

יש היום הורים מפוחדים. אני כסבא כבר פחות לוקח את הילדים. אני בטוח שכאבא הייתי היום מפחד לקחת. כל הזמן הייתי חי בפחד – אולי אני יכול לשכוח? זה קורה הרי לכל אחד. כולנו אנשים נורמטיביים, זה לא אומר שזה יקרה רק לאחרים. לכן יש חובה להתקין משהו, ואנשים גם לא יודעים מה להתקין. חלקם מהמצאות שהיו, וזה הורים שפיתחו משהו, ואיך הוא אומר – פיתחתי על גיל שישה חודשי, אותו הורה. עם הילד שלקחתי לעבודה, פיתחתי לי עוד גורם שיתריע.

מנגנון, כן.

ולכן יש פתרונות. ישנם פתרונות. השאלה מתי משרד התחבורה ושר התחבורה יהיה אחראי כמו שר הבריאות, שלוקח על עצמו, יאמר אני חייב להגיש פתרון ואני אחייב את זה בחקיקה. יש גרירת רגליים. אין נכונות. לא רוצים לקחת אחריות. הקריאה שלנו מפה צריכה להיות לשר התחבורה.

יש גם נושא של חינוך במשרד החינוך. יש אפליקציות כאלה שהיום אין חינמיות, זה לא עולה כסף. אפליקציה שגם אם נניח היא תהיה בשלב הראשון, כרגע רק לצורך הסברה ולא כהכרח, בלי שום הכרח, אבל אפליקציה כזאת שבאופן אוטומטי הגננת לא צריכה לעשות שום דבר. אם הילד לא מגיע וזה לא נלחץ על זה שהוא הגיע, היא לא צריכה ללחוץ על ילד שנלחץ.

יש כבר כמה מוסדות שאכן התקינו אפליקציות שונות, שבעצם מסמנות את ההגעה של הילדים לגן ומי שלא הגיע אז נשלחת התראה להורים.

צריך להתקין את זה כחלק מהביטוח.

חבר הכנסת מקלב, משפט סיכום.

בזה אני מסיים. אני ראיתי במשרד התחבורה, ראיתי בפנייה שלי גם לשר, יש איזו גרירת רגליים. יש איזו התעלמות. זה לא חובה שלי. חובה בחלק הזה, משרד החינוך – משרד החינוך. משרד הבריאות – משרד הבריאות. החלק של משרד התחבורה, שזה התקנה בתקינה, משהו שהוא מקבל את ההסמכה ויכולים להיות שניים-שלושה דברים, אמצעים, אבל שיש חוק גם שמחייב שאי אפשר להסיע ילד, אי אפשר לקשור ילד בכסא בטיחות מבלי שבסופו של דבר יהיה גורם הרתעה, התראה לאבא שלא עשה את הפעולה, שניגש אחרי שהוא יצא מהדלת שלו, וניגש לילד וטיפל בילד והוציא את הילד.

תודה רבה, חבר הכנסת מקלב.

הייתה הצעת חוק אתמול, שעברה בוועדת שרים לענייני חקיקה, לא?

היא לא עברה. אנחנו ביקשנו חוזר מנכ"ל. אנחנו תיכף נדבר עליה. חברת הכנסת קסניה חייבת לצאת, אז אנחנו ניתן לה דקה מזמנך.

חברת הכנסת קסניה, בבקשה.

תודה, גברתי, כבוד יושבת הראש. אני פשוט אחדד נקודה שלדעתי לא תמיד נשמעת ובהחלט כולם יסכימו איתי שהיא חשובה מאד. אנחנו מדברים על החברה שלנו, שהיא חברה רב גונית, אנחנו מדברים על שלל שפות ואנחנו מדברים על שלל תרבויות והסברה שאפילו משדרים אותם כן בערוצים שנקראים הערוצים המרכזיים, המיין סטרים, לא מגיעים לכולם. אם זה לא יהיה מכוון לכלל האוכלוסיות, אנחנו לא נתקדם. אם זה לא יהיה גם באידיש וגם ברוסית וגם בערבית וגם באמהרית, אנחנו לא נתקדם מאומה.

הדברים האלה קורים וכמו שאנחנו יודעים כולם חשופים לזה. אין אחד שלא. אז אם אנחנו מחדדים את העניין של ההסברה, אז באמת אולי קצת יותר השקעה מבחינה כספית. זה לא רק לשדר את הפרסומת הזאת בערוץ 2. ואולי דווקא יהיה חיוני יותר לשדר אותה לא בערוץ 2, אלא דווקא במדיה המקומית וכו'.

לגבי הפתרונות שהוצגו פה, אז אנחנו יודעים, לא חסרים פתרונות וכפי שהבעיה היא מורכבת, גם הפתרון צריך להיות מורכב. זה לא הצעת חוק אחת וזה לא פתרון טכנולוגי אחד, זה מכלול של דברים, גם טכנולוגיה, שחייבת להתריע, וכמובן אפשר להכליל את זה בביטוח של הרכב. כשעושים ביטוח של רכב, יש לכם תינוק, אתם חייבים. כמו שאתם חייבים לרכוש כסא תינוק, חייבים לרכוש את הסנסור.

אז משרד התחבורה חייב לעזור, שזה לא יעלה הון תועפות, שמשפחות במצוקה לא ימצאו את עצמן – טוב, אין לי כסף לסנסור – אני לא אקנה אותו. זה לא יכול להיות הדבר הזה. אז צריך לשלב גם את הצעת החוק שכבר בקנה ואני לא יודעת למה היא לא עברה טרומית, או שהיא כן עברה ולא התקדמה הלאה. אולי השרים יוכלו לתת מענה על כך, אבל זה בהחלט יחסוך כמה מהמקרים המצערים האלה. הטכנולוגיה תחסוך את המקרים האחרים והסברה בשלל השפות, שככה כל הזמן אנחנו מדברים על זה שזה נוגע לכולם. אז אם לא יהיה מענה לכל החברות, אז אנחנו עדיין נמצא את עצמנו במצוקה, שסקטור אחד עדיין יהיה מקופח לעומת השני בעניין הזה. תודה.

אפשר משפט אחד, כי אני חייב - - -

תודה רבה קסניה. אייל בן ראובן, עכשיו. אני כל פעם מגלגלת את התור שלו ואני גם הבטחתי ללילי. אנחנו נעשה אחר כך חבר כנסת ואיש מקצוע, כדי שנאפשר גם לשמוע את האנשים שהצטרפו. בבקשה, חברת הכנסת בן ראובן.

בוקר טוב. אני באתי הנה א' כחבר כנסת, אבל לפני זה כאבא לתינוק בן שלוש, היום ועם הרבה תינוקות לפני שהיו, ואני מודה שבזמן האחרון אנחנו שומעים כל שבוע כמעט, אנחנו שומעים את האירועים האלה ואתה לא יכול שלא להתפוצץ. זה צובט לך את הנשמה, שלא לדבר מעמיד לך בראי, מולך, את התינוק שלך על הדברים האלה.

תראו, אנחנו מדברים פה על מצב חירום ואני שמח מאד על ההגדרה, אבל מצב חירום הוא לא רק דיונים. הוא לא רק הגדרת דיונים עכשיו שאנחנו מתכנסים מהר, אלא מצב חירום משמעותו פתרון בחירום.

קבלת החלטות.

ופתרון בחירום משמעותו שאנחנו נכנסים לתהליך של חירום, שמביא פתרון בזמן קצוב וברור. ואם פה אני יכול לומר א' הערכה גדולה לשר הבריאות, שמוכן גם לקחת אחריות מסוימת או אחריות על הדבר הזה. אני חושב שהדבר החשוב ביותר הוא להגדיר, לראות מה צריך, להגדיר לוח זמנים לפתרון ולהגדיר - - -

לוח זמני, אנחנו הסכמנו שביום רביעי - - -

כן, כן, כן.

בעוד שבוע וחצי.

אני מדבר בדיוק על זה. אני מדבר על זה שבדיון הקרוב שאתה תעשה, שאנחנו נעשה, יוגדר לוח זמנים, תכנית פעולה, שהיא היעד לעמוד בפתרון. תראו, אנחנו מדברים פה על נושא כרגע די ממוקד. ילדים נשרפים בתוך מכוניות. אני אומר את זה פה, כי אני קצת להיזהר מללכת רחב מדי. הילדים מתים לנו עכשיו בתוך המכוניות בקיץ. צריך לתת פתרון לזה כרגע. לעניין הזה.

אני אומר את זה, כבוד השר, כי אני קצת נרתע מהמושג בואו נקים עוד ועדה ועוד ועדה ועוד ועדה שתדון. אנחנו מדברים - - -

אנחנו לא עושים ועדות. נצטרך לרכז את משרדי הממשלה, התחבורה, החינוך.

לרכז צוות פעולה. אני קורא לזה צוות פעולה שאתה, או שר התחבורה, יגדיר תכנית פעולה ואנחנו נצטרך לראות פתרון קורה.

אני רק רוצה לומר ככה, אני באופן אישי חושב שהפתרון כרגע, קודם כל האחריות - אין מה לעשות - רבותי, האחריות היא על ההורים. לא כאשמה, אלא ההורים לוקחים את הילדים. אי אפשר להטיל את זה על כל מיני גורמים.

השאלה היא אם האחריות היא על ההורים, אז אם ההורה הוא לא אחראי אז אנחנו משאירים או שאנחנו מתגייסים - - -

לא, לא, רגע, רגע.

זה בסיסי. האחריות היא בסיסית.

זה ברור שזה בסיסי. השאלה עכשיו אם לצד זה אנחנו מתגייסים כחברה ועוזרים - - -

תקשיבי, תני לי רק לסיים. בדיוק מה שאני רוצה לומר. אנחנו אומרים – האחריות היא על ההורים - - -

חד משמעית.

אנחנו נותנים להורים את היכולת לעמוד באחריות הזאת. רבותי, כיסא תינוק. אני מזכיר לכם שכשאנחנו היינו תינוקות לא ישבנו בכיסא של תינוק. ישבנו ברכב, אפילו בלי חגורה. היום יעלה על הדעת דבר כזה? זה בדיוק העניין. יש היום את הטכנולוגיות. והאויב של ה-100, אנחנו צריכים כרגע להחליט מה עושים כי פתרונות יש הרבה. ראינו פה, יש פתרונות כאלה, פתרונות אחרים. בסוף צריך להחליט החלטה כרגע, שתתמודד עם האיום. האיום כרגע הוא איום מיידי ויכול להיות שהתשובה תהיה ברמה של 80 ויכול להיות שבמעלה הדרך נעלה ל-100 פלוס בעניין הזה. כרגע, לזמן יש משמעות בעניין הזה ואני חושב שזאת המשימה כרגע. לתת לזה פתרון למצב חירום.

ועוד פעם, אני מברך את השר שלוקח אחריות פה ואנחנו נעמוד איתך בפה שצריך בעניין.

תודה רבה חבר הכנסת אייל בן ראובן. אנחנו ניתן את רשות הדיבור ללילי פוקמונסקי ואחר כך חבר הכנסת יהודה גליק ואחר כך משרד התחבורה. אנחנו נעשה חבר כנסת ואיש מקצוע, או ממי שהגיע בעצם.

בטרם דיברו?

הם ידברו גם, אל תדאג. בבקשה, לילי.

תודה גברתי, אני מאד מודה לך ואני מאד מעריכה את נוכחות חברי הכנסת וכבוד השר, שהם הבינו ואני בטוחה שגם את, שהאחריות הבסיסית הראשונית היא של ההורים ולא כמו שהייתה הצעת החוק, להעביר את האחריות - - -

אני מתנגדת לניסוח הזה, לילי, לא, כי אני לא העברתי אחריות. אני מסרבת לאמירה הזו ונכתב שם במפורש – אין בכך משום הסרת האחריות ההורית, אז בואי ניצמד לדברים.

אוקיי, אין הסרת האחריות ההורית, אבל הרי אם הגננת עושה את זה באופן וולונטרי, ואת יודעת היטב שגננות מגיעות למקצוע לא סתם מהרחוב. יש משהו.

אני יודעת את זה.

וכל גננת היא רגישה היטב לכל הילדים שיש לה בגן. לכן באופן וולונטרי, היא דואגת לילדים, כשילד לא מגיע לגן, בשעות הצהריים היא מתקשרת או אחרי הצהריים. אל תשכחי שמורה יכולה להתקשר בשעות הבוקר, כי יש לה הפסקות. לגננת אין הפסקה. היא עובדת ברצף. לכן רק אחרי סיום הגן היא יכולה להתקשר. ברגע שזה חוק, זה מחייב את הגננת וברגע שהיא לא תעשה את זה, היא תואשם פלילית ואת לא יכולה להגיד, סליחה, סליחה גברתי. אם זה מנדטורי, אם זה חוקי, וקורה חלילה משהו והגננת לא הצליחה לצלצל ולשאול איפה הילד תוך שעה של הגעת הילדים לגן, היא תואשם - - -

אם אין סעיף פלילי - - -

כן, היא גם מתעקשת על החוק, כשאנחנו הלכנו לערוץ אחר. כאילו את מתעקשת להגיד למה אתם לא חלק מההתגייסות המערכתית וכאשת חינוך, שליבי עם הגננות, זה מקומם אותי. כי את כאילו מוציאה מגזר שלם מהמקום של כאילו לא איכפת, ואני בטוחה שנשמה שלהן איכפת להן - - -

לא, לא, לא, סליחה.

לא פחות מכל אחת אחרת.

בואי, אני לא מסכימה. אני לא מסכימה לאמירה כזאת. את לא יכולה לפגוע ב-18,000 גננות - - -

להיפך, אני לא פוגעת.

סליחה. באמירה הזאת - - -

אני לא פגעתי.

באמירה הזאת, של חוסר - - -

לא, את לא מקשיבה לי. אנחנו מנהלות שיח חירשים. אני אמרתי מפורשת ואני גם הזכרתי את זה ואת גם ישבת לידי ואת התראיינת איתי אפילו פעמיים.

נכון.

אני אמרתי שאני הייתי מוכנה ללכת לערוצים חלופיים שהם לא חקיקה, ללכת לנהלים, ללכת לחוזר מנכ"ל, ללכת לכל דרך אחרת שתגייס את הגננות. את יודעת למה? כי אני יודעת איזו נשמה יש לגננות וכי אני יודעת שבהרבה מקומות הן עושות את זה כבר עכשיו, בלי קשר לשכחת ילדים.

אז אם הן עושות את זה, אז למה צריך חוק?

אני אגיד לך מה צריך - - -

סליחה, כמו שחברי הכנסת אמרו - - -

לא, את שמה לב שאין - - -

כמו שחברי הכנסת אמרו - - -

סליחה, רגע, רגע - - -

סליחה גברתי.

שנייה, סליחה. תראי, הקושי ברור.

גם התחושה ברורה. אין פה שאלה בכלל.

הקושי ברור. יושבת ראש הוועדה הגישה את זה כהצעת חוק. זה לא יקודם כהצעת חוק.

לא. אנחנו גם אמרנו את זה אתמול בוועדת שרים באופן חד משמעי, אבל ההתעקשות היא כאילו להסביר למה זה קשה ואני במקום של - - -

גברתי, חוזר מנכ"ל בשביל גננת זה חוק. חוזר מנכ"ל זה חוק. זה חוק.

אין מה לעשות. זה חוק. אני מחויבת לנהוג על פי חוזר מנכ"ל. חוזר מנכ"ל זה חוק.

חברים, אתם יכולים להתווכח איתי כמה שאתם רוצים. אני יודעת מה אני הגשתי. אני יודעת מה היה השיח שלי עם היועצת המשפטית של משרד החינוך. נאמר שם באופן מפורש, חד משמעית, אין ולא תהיה אחריות פלילית. עכשיו, את רוצה להתעקש שתהיה? אז יכול להיות שאת מקדמת משהו אחר שאני לא יודע עליו. אז תגידי לי.

אבל אמרו שיהיה קנס כספי.

אני אומרת לך. אני לא אמרתי עיצום כספי מעולם.

אני שמעתי את אורלי לוי - - -

סליחה, זה לא הצעת החוק של אורלי לוי, אני ממש מתנצלת.

35 ילדים בבוקר, ילדים פרטיים שלנו, שההורים ידאגו לשניים, לא ל-35. לשניים. זה הכל. באמת.

יקירתי, את צודקת.

מה זה? באמת?

את צודקת, אבל - - -

לגמול אותם - - -

לא, סליחה, אתן לא יכולות להתפרץ, עם כל ההבנה והאמפטיה שלי.

מה עוד היא יכולה לעשות בשש שעות? אפילו פיפי היא לא יכולה לעשות, אין לה הפסקה.

אפשר להגיד מילה?

כן.

אין זמן לפיפי.

אני תיכף רוצה לשאול אותך שאלה.

רבותי, רבותי, אני מבקש להגיד כמה דברים. אם יימשך הדיון הזה, שיח החירשים, אני מבטיח לכם רבותי, לא יהיה כלום.

בדיוק.

אני אומר לכם, אני משתדל להיות רציני. אם זו תהיה הדרך, לא יהיה כלום. תפסיקו את הדרך הזאת. אף אחד לא מאשים את זה, אף אחד לא מאשים את זה. כל אחד רוצה אותו דבר. אני מציע שכל אחד יתמקד אם יש לו הצעות. לא מה שלא טוב בשני. מי יש לו הצעות קונקרטיות, שיעביר הצעות כרגע. אם אין לו, אז לא צריך לבקש את רשות הדיבור, כי אנחנו מכירים בחומרת העניין כמו כולם.

תודה רבה כבוד השר. לילי, בהיבט הזה, בואי לא נתעקש על מה שאין, כי הנה, אני חושבת ששמעו אותי מספיק אנשים אומרת בדיוק למה הייתה הכוונה. אני רוצה שתגידי את, איך את מציעה – עזבי חוזרי מנכ"ל – עזבי הכל בצד – ונניח שאנחנו מתחילים מכאן את הדיון. איך את מציעה את ההתגייסות ואת הסיוע של הגננות למיגור התופעה הזאת, כי בסופו של דבר המטרה, אני בטוחה, של כולנו, זה למנוע את האסון הבא.

בהחלט. ברגע שכל הציבור יהיה מגויס וזה יתחיל מכסא - - -

אני מזעזעת.

סליחה. את לא יכולה לא לקבל מה שאני אומרת. ברגע שזה יתחיל - - -

אני יכולה בהחלט. אוקיי.

סליחה, זה צריך להתחיל מלמטה, מההורה.

אני מסכימה איך, אבל ההורה לא אחראי, מה את רוצה שנגיד? אז אם ההורה לא אחראי אז שימות הילד?

ההורה אחראי, אין דבר כזה ההורה לא אחראי. ברגע שהוא מביא לי ילד לעולם, הוא אחראי.

מה זה?

סליחה, זה לא לעניין. אני אומרת לך, הגננות לא נגד. הגננות תמיד בעד - - -

אז בואי תגידי בעד מה, לילי. אני מזמינה אותך להגיד מה אתן מציעות. הנה.

אני מציעה שבכלל לא לערב את הגננות בחוק הזה. זה מה שאני מציעה.

אוקיי, בסדר, תודה רבה.

תודה.

חבר הכנסת יהודה גליק ואחר כך שי סופר ממשרד התחבורה ואנחנו נעביר גם למשרד החינוך, בבקשה.

לא יפילו עלינו את התיק.

חברים, אני רוצה לבטא את מה שנאמר פה לפני, רק יש הבדל אחד, שחוץ מלהיות אבא לשמונה ילדים וסבא לשישה ואבא גם לגננת, אני גם ג'ינג'י, ולכן אני באתי לפה בעיקר כדי לדפוק על השולחן. הגענו לרגע חירום, רבותי. אי אפשר לעסוק בלהאשים, מי אשם ומי לא אשם. אנחנו צריכים להיות כולנו, כולנו מגויסים להציל ילדים. רבותי, ילדים מתים. מתים.

זה נכון, וודאי, שום דבר לא מספיק. הילד ביהוד, לפני שנה, נפטר אחרי 40 דקות, אז גם הגננת לא תספיק. כולנו צריכים להיות מגויסים. משרד התחבורה חייב לתקן תקנות כדי לחייב מכוניות. חברות הביטוח צריכות לדאוג שאי אפשר לקבל ביטוח רכב. כמו שאתה לא יכול לקבל ביטוח בלי אזעקה, אתה לא יכול לקבל ביטוח בלי תינוק. כולנו צריכים. תנועות הנוער. עכשיו קיץ. שכל תנועת נוער תשלח ילדים לדפוק על הדלתות בבתים: תיקנו מכשיר. לא משנה.

מדובר פה בזעקת חירום. אנחנו לא יכולים לומר ידינו לא שפכו את הדם הזה. אם בשנת 2012, כמו שאמרה חברתי קארין, היו כבר תוצאות של ועדה, לא יכול להיות שאנחנו כבר בשנת 2016 ועוד לא יישמו את זה. חודש וחצי חמישה ילדים נהרגו. איך אנחנו יכולים לשתוק על דבר כזה? אם היה פיגוע טרור היינו קופצים. חמישה ילדים. חמישה עולמות. אנחנו חייבים להתגייס. כולנו צריכים לבוא ולהגיד אנחנו כאן, מגויסים לעניין הזה.

זה כל מה שאני רציתי לומר ואני מקווה שכולנו נהיה מגויסים לדבר זה ולא להגיד – הוא אשם, כולנו אשמים. אני כאבא אשם. כולנו אשמים. אנחנו עכשיו לא מחפשים אשמים. אנחנו מחפשים להתגייס לטובת הצלת הילד הבא. תודה.

תודה רבה חבר הכנסת יהודה גליק. ד"ר שי סופר, בבקשה.

טוב, אני אגיד לכם מה המשרד עשה בשנתיים האחרונות. קודם כל מיפינו את כל המוצרים שיש בשוק. יש שלושה סוגים או שלוש משפחות. אחד זה מוצרים פשוטים – לואו-טק, שרוכים, כל מיני עזרים שמסייעים למעשה למנוע את ההסחה הקוגניטיבית.

למתי אתם מעודכנים?

אנחנו מעודכנים ללפני שבועיים, לאחר הוועדה ברשות חבר הכנסת מקלב. נושא שני זה אפליקציות שאפשר להוריד. הרבה מאד אפליקציות יש לנו כאן, אנחנו יכולים להעביר לוועדה גם את כל הרשימה.

הנושא השלישי והמשמעותי ביותר זה מערכות הייטק, מערכות שמבוססות על R.F.I.D, חישה, כל מה שקשור בזה, ולכן המשרד יזם ומימן תקן ישראלי 6400, כשלתקן למעשה שני חלקים. החלק הראשון זה חלק שעוסק בכלי רכב שמשמים להסעות, ושם זה עולם שקל לנו איתו, כי זה עולם שאנחנו מפקחים עליו, עולם רגולטורי לגמרי.

אנחנו מציעים שתקנה 83 א' תאמר כך: לא ינהג אדם ברכב להסעת תלמידים, אלא אם כן הותקנה בו מערכת התראה על השארת ילדים ברכב, העומדת בדרישות התקן הישראלי – 6400, חלק 1 ו-1.2. מערכת התראה תוכנן, וכו', לא משנה.

אבל זה הסעות. מה עם רכבים פרטיים?

קודם כל כבר היום, בכל כלי הרכב שמשמשים להסעות נמצאות מערכות כאלה. בשנתיים האחרונות לא נשכחו ילדים בכלי רכב שמשמשים להסעות. המערכת היא מערכת טובה, מוצלחת - - -

אז איך אנחנו מנתבים את זה עכשיו לרכבים הפרטיים?

זאת שאלה. קודם כל יש תקן. תקן 6400 חלק 2 עוסק בכלי רכב פרטיים. יש 3.5 מיליון כלי רכב פרטיים בארץ. דרך אגב, התקן הוא מקורי לגמרי. אין אף מדינה בעולם שעשתה תקן כזה. וזה בגלל שבאמת חיי ילדים, בכלל, חיי אדם בארץ זה משהו אחר.

אבל השאלה איך אנחנו מחייבים, כי אני אומר לך, אני דיברתי עם שר התחבורה, שגם הוא מאד מיינדד לנושא, אבל הוא אמר תקשיבי, אנחנו עשינו תקינה, באמת זה ייחודי לנו וכו', אבל מי רוצה ירכוש. ואני אומרת, יש פה בעיה. אני אמרתי את זה גם בתחילת הדיון. הורים, בתפיסה שלהם, כאילו משוכנעים שלהם זה לא יקרה. הם לא מרגישים את הצורך ללכת ולקנות, כי הם יוצאים מנקודת הנחה שלהם זה לא יקרה ובסופו של דבר אנחנו יודעים שזה יכול לקרות לכל אחד. אז השאלה איך אנחנו נותנים רשת ביטחון שתכסה את כל הרכבים.

אני אגיד על מה אנחנו חשבנו. 3.5 מיליון כלי רכב, לא כולם מסיעים ילדים. אנחנו חשבנו שכשם שבית חולים מחייב לצאת עם כיסא בטיחות מבית החולים, יכול להיות שכחלק מהחבילה הממשלתית, לא יודע מה, יינתן איזה שהוא שובר להתקנה חינם של אותה מערכת, מערכת שעומדת בתקינה. הרי לא נוכל להשית על הציבור גזירה שלא כולם בכלל צריכים לעמוד בה.

אני לא מסכימה. אני אומר לך למה. סליחה רגע, סליחה - - -

למה כיסא לתינוק אתה מחייב? זה לא עולה כסף?

אם אדם לא משתמש בכלל - - -

סליחה, סליחה.

לא, כיסא לתינוק. אני היום שם ברכב כיסא לתינוק כי אם לא אני איעצר בדרך ואני אשלם קנס.

אז אני אומר,ברגע שאתה - - -

למה אתה לא מציין פשוט? מי שרוצה להסיע ילדים, צריך. אם לא, אין לו רישיון להסיע ילדים.

נכון. כחלק מהכיסא הבטיחות, או כחלק מה - - -

ילד עד גיל 3 לא ייכנס לאוטו - - -

למה חברת ביטוח יכולה להכריח אזעקה ולא יכולה להכריח את ההתקנה?

מה שאני אומר בסך הכל, שאנחנו לא רוצים להשית את זה על 3.5 מיליון רכבים.

רגע סליחה, ככה אי אפשר לשמוע אף אחד וגם לא את השאלות.

לי אין שום בעיה. יש היום תקנה שעוסקת בנושא של כסא בטיחות והיא מאד מפורטת. תקנה מצוינת. אפשר להוסיף לתקנה הזאת, שכל אדם שמסיע ילד בכיסא בטיחות, חייב שתהיה מערכת - - -

גם שלא ייכנס ילד בן 3 לרכב בלי שלאוטו הזה יש את זה.

נכון, שעומדת בזה. מעולה.

אני רוצה רגע להתייחס לסוגיה ואני מתחברת לעניין של כיסא הבטיחות. אני פחות מתחברת לעניין של מקודם, כי ראינו שזה קרה גם לסבתא ולסבא. אנחנו יודעים שיש אנשים צעירים - - -

אבל - - -

רגע, סליחה. אנחנו יכולים לראות מקרים שבהם לצורך העניין במשפחה לאח הצעיר יש רכב והאח הבוגר נניח נתקע ויש לו ילדים, והוא לוקח את הרכב של האח הצעיר. זאת אומרת אנחנו מרגישים שבסופו של דבר זה יכול לפגוש אותנו בכל מקום והשאלה איך אנחנו נותנים רשת בטיחות שהיא רחבה כמה שאפשר כדי למנוע, אתה יודע, מקרים שלא חשבנו עליהם.

אני מסכים לגמרי להצעה של חבר הכנסת בן ראובן, להוסיף לתקנה שעוסקת בכיסאות בטיחות, גם מערכת למניעת השארת ילדים ברכב, שעומדת בתקן ישראלי 6400 חלק 2.

מה צריך לעשות כדי שזה יבוצע? זאת השאלה. אנחנו היום מדברים על פתרונות. מה צריך לעשות כדי שזה יבוצע, שעוד שמונה ימים שר הבריאות יכנס - - -

שהשר יקבל על זה החלטה.

הנחתה. מה צריך לעשות? לא צריך הצעות חוק. אפשר לעשות תקנות.

הוא אומר, להוסיף לתקנה של כיסא בטיחות חובת חיישנים.

שהמשטרה תעצור רכב כשיש ילד נוסע ברכב. בלי זה המשטרה עוצרת אותו מיידית.

איך עושים שזה יהיה מיידי?

ברשותכם, היות ואני צריך לצאת, אני מבקש לומר. אני בעזרת השם מחר, או מחרתיים, תלוי בלו"ז, לא בדקתי, אני אחפש זמן לשבת עם כל משרדי הממשלה, נציג של כל משרדי הממשלה הנוגעים בדבר. אגב, אם יש שר שהוא מתלונן והוא אומר שזה שייך אליו, אני אשמח לתת לו את זה.

לא, לא - - -

לא, לא, אני לא בורח, אבל מה - - -

קח אחריות.

אני אקח את האחריות. אני אעשה ישיבה עם כל הגורמים ומירי תרכז לי את זה ואז אנחנו נשמע את כל ההצעות ואת כל הדברים שישנם ומה שצריך לעשות. יכול להיות שאנחנו, ואני אומר את זה עכשיו, רבותי, אני אבדוק. רבותי, אל תתפסו, כי אני באתי לא מוכן לדיון, אבל יכול להיות שאנחנו נפרסם גם השבוע פנייה לכל הגורמים, לכולם, לציבור. בעיתונות, לא יודע איפה, שמי שיש לו הצעה לגבי סוג הדברים הזה, שיביא לי הצעה בכתב ונראה מה שיש ומה שאין, שנוכל להחליט על זה בתקופה הקרובה.

זה לדעתי מה שצריך להיות מיידי. אני לא אהסס לסחוב את זה. בעזרת השם עד סוף המושב הזה, אני מקווה שאנחנו נשב עוד פעם ונעדכן אתכם.

אני מתנצל, תודה רבה

אין מה להתנצל, כבוד השר. המון תודה באמת על ההירתמות המיידית. זה מרגש כל פעם מחדש. תודה רבה.

משרד התחבורה רוצים להוסיף משהו מעבר לתיקון התקנה של כיסא הבטיחות?

לא, אני חושב שברגע שזה יהיה חלק מתקנות התעבורה, ושוב, מערכת שעומדת בתקינה ישראלית, אני מאמין שכשם שאין לנו היום ברוך השם אסונות בכלי רכב שמשמשים להסעות, אני מעריך שזה ייתר גם את האסונות בכלי רכב פרטיים.

כמה זמן לוקח לתקן תקנה?

שנייה יהודה. אם מאמצים את העניין של כל רכב שמכניס לתוכו כיסא, הכיסא הזה חייב להיות עם עוד משהו. מה דרוש מבחינת רגולציה ותקינה וכו', בשביל שזה ייצא? כמה זמן, מה?

אני שוב אומר, התקן קיים. כל המערכות שתימכרנה תיבדקנה על ידי מכון התקנים. לתקנן תקנת תעבורה, ברגע שוועדת הכלכלה מאשרת את התקנה, אפשר לרוץ לדרך.

אבל כמה זמן?

אבל כמה זמן? כמה זמן עד שזה מעשי?

זה יכול להיות מיידי?

לדעתי, אם תהיה התגייסות של כולם, זה יכול להיות מיידי.

מה זה התגייסות? מה אתה רוצה יותר התגייסות מזה?

נכון. הנה, יש לך פה. אם אני ובאסל גטאס מסכימים, אז זה מגויסים כולם.

חברים, אנחנו תוך שבוע נפגשים כאן כדי לסכם את הדברים. זאת אומרת תוך שבוע יש פתרונות.

תני לי לדבר, עוד לא דיברתי.

אני אתן לך, חבר הכנסת גאטס.

גברתי יושבת הראש, חשוב לי להגיד שמבחינה טכנית, טכנולוגית, אנחנו ערוכים לגמרי.

אוקיי, מצוין, זו בשורה טובה. חבר הכנסת באסל גטאס, אחר כך משרד החינוך ואז בטרם.

גברתי יושבת הראש, תודה על כינוס הדיון הדחוף. אני ואייל גם הגשנו הצעה דחופה לסדר יום לפני שבועיים, אבל לא אני ולא אייל, אני בטוח, לא ציפינו שתוך שבוע יהיה עוד מקרה. כשאני שמעתי על זה ברדיו הרגשתי אחריות אישית.

נכון.

וואלה, גם המשפחה מדיר אל אסד הם חברים שלי, אני מכיר את האבא. הוא מסוג האנשים שאני בטוח, כפי שאמרה יפעת, שהוא אמר שזה לא יכול לקרות שזה יקרה לו. אבל הנה, קרה לו ואיבד שני ילדים. זה משהו בלתי נתפס. ועוד ילדה מביתר ביום שישי. זה משהו. אבל אנחנו צריכים להבין ועכשיו לדבר בצורה רציונאלית.

תראו, בכל יום יש מאות אלפי ילדים שמועברים ברכבים, אז אנחנו מדברים בעצם על איך למנוע את המקרה שהוא אחד על מיליון או על מאות אלפים, מבחינה סטטיסטית אני מדבר. וזה הקושי. זה היוצא מן הכלל באופן מאד מאד קיצוני, שמישהו ישכח ברכב את הבן שלו. אבל מה שמתסכל, שזה בר ביצוע. אפשר למנוע את זה. אפשר למנוע את זה.

ולכן, כל חיים של ילד, שאנחנו מאבדים בצורה הזו, זה משהו ממש ממש מכעיס ומכאיב, שאיך זה פשוט שאם היה - - -

איך לא מנענו את זה.

כן. אני כל הזמן חושב שחייב להיות משהו, איזה סנסור, אפילו בכל רכב, לא חשוב. אתה יודע, מישהו התעלף בתוך הרכב, אפילו אם הוא מבוגר. משהו שמרגיש שיש עדיין בפנים, אני יודע, הלחץ, הטמפרטורה, החמצן יורד או משהו ואז החלונות נפתחים. אם החלונות היו נפתחים ברככ הזה של החבר שלי מדיר אל אסד, הילדים שלו היו ניצלים, ריבונו של עולם. אפילו לא גננת, עד שתתקשר ואולי ואולי.

ממה שאני הבנתי מהמחקרים, ב-20 הדקות הראשונות הטמפרטורה עולה ברכב - - -

נכון, בצורה משמעותית.

כן, תוך שעה מאבדים את הילדים.

40 דקות.

כן, 40 דקות.

הילד מיהוד היה ברכב 40 דקות.

ולכן אני חושב שהדרך, ועד שאני נכנסתי לכאן לא הייתה לי דעה מגובשת, אבל עכשיו יש לי את הדעה הזאת.

בשביל זה קיימנו את הדיון.

אני חושב שאנחנו בדרך הזו מפחיתים 90% עד 95%, אם אנחנו מחייבים. משרד התחבורה, תיקחו יוזמה. מה אתם דורשים מאיתנו? נכנס את ועדת הכלכלה אפילו בפגרה. לא חשוב.

עכשיו, היום.

פה צריכה לצאת הנחיה. אתה רוצה את ראש הממשלה, נפנה לראש הממשלה. תוך שבוע-שבועיים שתהיה התקנה הזאת. שכל בעל רכב שיש לו באוטו כיסא לתינוקות, חייב להרכיב ולהסביר להם ברור מה להרכיב.

יותר מזה. לא נכנס תינוק לרכב בלי שלרכב הזה יש את הדבר הזה. זאת ההגדרה. פשוט מאד.

וזה יתלווה בכל המסע של החינוך הציבורי והדיון. תודה רבה.

תודה רבה חבר הכנסת באסל גטאס. אוריאל לוי, משרד החינוך ואחר כך בטרם. בבקשה, אוריאל.

קודם כל זה אריאל, זה בסדר, אין בעיה. קודם כל אני מברך את יושבת הראש על זימון הדיון הדחוף בנושא זה, שהוא באמת נושא חירום. ככל שזה קשור לכל מה שקורה מעבר ליום הלימודים, האמצעי היחידי שיש כרגע במשרד החינוך – אגב הוא יחסית יצירתי – בשיתוף פעולה גם עם ארגון בטרם – הוא אמצעי של הסברה וחינוך. אין לנו אמצעי אחר ואני רוצה להגיד מילה על זה ואחרי זה מילה על הצעת החוק.

האמצעי המרכזי שלנו הוא אמצעי של חינוך. חינוך לבטיחות. לכן ככל שכך, אנחנו עוסקים גם בחינוך של ילדים, גם של בני הנוער לבטיחות בעבודה, לעבודה עם אש, לחשמל, וכן הלאה וכן הלאה. כל מה שקורה לפני שעות הלימודים ואחרי שעות הלימודים – הוא לא באחריות עובדי ההוראה.

זאת אמירה קשה, אגב.

אבל - - -

זאת אמירה קשה. אגב, המנכ"לית לא מסכימה איתה.

פה מדובר על חינוך להורים.

סליחה רגע, מערכת החינוך - - -

אפשר לסיים?

לא, אבל אני מוכרחה לומר לך, דווקא כמי שבאה משם. מעולם לא אמרו לנו שהעבודה שלנו מתחילה ברגע שאנחנו נכנסנו לבית הספר או לגן ויצאנו מהגן. דיברו איתנו תמיד על ראייה הוליסטית. דיברו איתנו תמיד, אנחנו נמצאים בקשר עם הרווחה, אנחנו רואים את הילדים הרבה מעבר לבייבי סיטר של השעות שהם נמצאים שם.

גברתי יושבת הראש, רק שנייה, התכוונתי לשאלת הבטיחות - - -

קשה לי עם זה.

רק שנייה. התכוונתי לשאלת הבטיחות. אני לא מתכוון לשאלה של חינוך בלתי פורמאלי, של קשר עם הילדים אם הם חולים - - -

אני לא מדברת על חינוך בלתי פורמאלי, אני מדברת כמורה.

שנייה, אני גם מדבר כמנהל לשעבר.

אוקיי, סיימת את זה כשנעלת את בית הספר בארבע אחר הצהרים?

רגע, תתני לי לסיים, גברתי. בשום אופן לא. האחריות היא אחריות, באמת. מורים, גננות, מנהלים, עובדים 24 שעות. לנושא הבטיחות - - -

נכון, כי הם נשמה ענקית.

שנייה רגע, תנו לי רק לסיים. לנושא הבטיחות – יש פה שאלה שהיא שאלה מאד מאד מורכבת ואנחנו עושים הרבה מאד פעולות חינוכיות. אני רוצה להגיד גם מה כן, גברתי יושבת הראש ולא רק מה לא. אבל אני אתחיל רגע במה לא, כי חשוב לי להדגיש את זה.

מעבר לשאלת האחריות שעלתה פה, שהיא גם מוסרית ואגב, לחוזר המנכ"ל מתייחסים עדיין בשיא הרצינות ויש לו מעמד מאד מאד גבוה של נהלים ושל רגולציה. אני רוצה לטעון שיש פה שאלה שהיא פשוט לא ישימה. ההצעה אגב שבעיני היא יצירתית, היא פשוט הצעה לא ישימה מסיבות מגוונות. אם אתם רוצים אני אפרט יותר, מה קורה בתחילת היום, במה הגננת עסוקה. חס וחלילה, אנחנו גם לא מצפים שהגננת בסוף היום תיקח את הילד במעבר החצייה חזרה, אם יש בעיה גם בכביש.

לכן אני חושב שעיקר הפעולה של הגננות ושל משרד החינוך, ואני אגיד מה כן, היא פעולה של הסברה להורים, היא פעולה של עבודה בתחילת שנה. היא עבודה בקבוצות הורים. יש לנו התנסות בבתי ספר של הורים, גם בדרום, שעשינו בשבעה יישובים והגדלנו ל-15. נשים את זה כנושא מרכזי בעקבות התופעה שהתגברה.

שתיים, גם הסיפור הטכנולוגי כפי שאת הזכרת, אכן נוסה. שווה לשקול את זה מחדש. זה שאלות כלכליות גדולות, שכשילד נכנס לגן, עד שעה מסוימת יש איזה אמצעי טכנולוגי שמתקשר לבד להורה ומתריע איפה אתה וכו', אולי זה יעזור. להטיל את המשימה – ואני לא מדבר אפילו על שאלת האחריות שהיא שאלה גדולה, היא משימה מאד קשה ולא ישימה.

דבר אחרון, שבוע הבטיחות שאנחנו עושים בחודש מאי - - -

אני לא מסכימה.

בסדר. אפשר להישאר חלוקים.

אני אפילו נפגעת בשם אנשי החינוך, ואני אגיד לך למה.

את נפגעת בשם אנשי החינוך?

סליחה, אני אתן לך אפילו לשבת לידי. אני לא נגדכם, אתם חייבים להבין את זה. אני מבינה את היום שלכם ואני גם הייתי שם ואני יודעת - - -

אני אשמח להשלים, גננות יקרות.

אני רוצה לשאול אותך שאלה קטנה. אריאל, אני אתן לך להשלים. שאלה קטנה, באמת, לא מתוך מקום של התקלה, מתוך מקום שאת תביני את הנקודה שממנה אני מדברת, כי אני לא באה להסיר אחריות ולא להטיל אחריות ולא כלום, חלילה. אבל אם את תדעי שטלפון – ואגב, עשתה את זה גננת לפני שנה ב-27 במאי 2015 - - -

אנחנו עושות את זה.

אני יודעת שאתן עושות את זה. אם את תדעי שבטלפון שלך יש פוטנציאל להציל חיים, לא תעשי? הרי את תעשי.

אבל אנחנו עושות את זה.

נכון, נכון. אז אני רוצה שכולם יעשו את זה.

אז לכן לא צריך חוק.

אבל אני כבר דיברתי איתך על החוק, לילי. אני לא מנהלת את השיח חירשים הזה יותר. דיברתי על החוק. זה נגמר.

חברה, לא מאשימים וזה לא פלילי, חברה.

כן, אני אתן לכם. אתם תיכף תצטרפו לשולחן ואני אשמח לדבר רק איתכן על הצעת החוק. בסדר?

אנחנו גם נשמח. גם המגזר הפרטי ישמח לדבר.

בבקשה אריאל. אני אדבר עם כל הגננות רק על הצעת החוק, כשאנחנו נסיים ללבן את הדברים האחרים.

המגזר הפרטי שחולש על גילאי אפס עד שלוש.

אין שום בעיה.

שם טווח הסיכון הוא הגדול ביותר ונשמח לקבל תשומת לב, כי חוזר מנכ"ל לא יחול עלינו.

נכון. אנחנו נדבר, אני מבטיחה לכן. אנחנו ננסה למצות את כל החלקים האחרים ונשאיר במכוון את החלק הזה של הגננות והמטפלות לסוף, כשאני אדבר רק איתכן. כמה שצריך, בסדר?

אצלנו זה אחוז הסיכון הגבוה ביותר.

בסדר. אני יודעת.

ילד בן 3-4 במשרד החינוך יכול גם להיות עצמאי לפתוח רכב.

אבל בואי, אני רוצה לתת לכן את מלוא תשומת הלב ולהקדיש לזה דיון בפני עצמו. אז בואו ננסה למצות את הדברים האחרים ואז ניגש לזה.

בבקשה, אריאל.

קודם כל תודה. אני אסיים בקצרה. אני אגיד שמעבר לשאלת האחריות והנהלים, אני חושב שזה לא ישים ולכן גם במסגרת חוזר מנכ"ל תופסים את זה מאד מאד ברצינות במשרד החינוך, גם מורים, גם מנהלים. אנחנו כן חושבים שאפשר להמליץ, וגננת שמתפנה ומודעת לכך, אני מאד תומך ברעיון, שבמידה וזה אפשרי זה ייעשה. אנחנו נמליץ על הדבר הזה. אנחנו מתנגדים בתוקף שזה ייכנס לחוזר מנכ"ל, או כחוק.

אני אסיים בשלושה דברים שכן צריך לעשות. חודש הבטיחות בחודש מאי, חודש בין לאומי - - -

הייעוץ המשפטי שלכם, לפני שזה עלה לוועדת שרים, אמר במפורש שהם ישקלו להכניס את זה לחוזר מנכ"ל או בצורה אחרת לנהלים, כשהם ידגישו וימצאו את הניסוח המתאים שאין כאן אחריות פלילית, אלא התגייסות של המערכת לטובת מיגור התופעה.

אני ער ל - - -

אז מה הקושי עם הנוסח הזה?

אני ער לתשובה הזאת. קודם כל במסגרת הנהלים הקיימים אנחנו נבדוק את זה. אני ער לתשובה של היועצת המשפטית שלנו, ועדיין אנחנו ננהל על זה דיון נוסף איתך, אני רוצה שזה גם יהיה איתך. אנחנו דיברנו על זה גם עם המנכ"לית אתמול ואני יודע שאת גם יודעת. המעמד של חוזר מנכ"ל הוא מעמד מחייב, אבל אני רוצה רגע להגיד מה כן, ולא רק מה לא.

אני אשמח.

אני רוצה להגיד – אחד, אנחנו נקדיש גם את תחילת השנה, אני אבקש גם מהגננות, להדגיש את הדבר הזה בפני ההורים ובמפגש פתיחת שנה להתייחס לנושא הזה. שתיים, לבחון אמצעים טכנולוגיים, כמו שבמשרד התחבורה רוצים ואני בעד, לעשות דיון עם אנשי המקצוע, בחסות שר הבריאות בשמחה, לחשוב על אמצעים טכנולוגיים; והנקודה השלישית, ביחד עם ארגון בטרם, בשבוע הבטיחות שנעשה בחודש מאי, אנחנו נקדיש לזה פרק יורת נרחב, ננסה לעשות את המקסימום.

להגיד שזה ימגר את התופעה? לא. אני אסיים ואגיד שבסוף בסוף בחינוך לבטיחות מעבר לשעות הלימודים, אני מדבר רק על הצד של הבטיחות, את צדקת בהבחנה שעשית קודם. היכולות שלנו לפעול הן בעיקר יכולות של הסברה, של חינוך. זה הכלים שיש למשרד החינוך. תודה.

אריאל, תודה לך. אני רוצה רגע להתייחס לנושא הזה של הצוות המקצועי וההתגייסות שלו. הבקשה להתקשר להורים היא לא בקשה מופרכת, בסדר? היא לא נולדה משום מקום. זה משהו שאגב אני מכירה מהמערכת לפני הרבה מאד שנים, בהרבה מאד - - -

חולים.

אנחנו לא יודעים אם הוא חולה. אתה מתקשר כדי לדעת האם הוא חולה, אם הוא - - -

אבל זה בצהריים, אחר הצהריים.

שנייה. אנחנו היינו מתקשרים בבוקר כנוהל, אבל לא חשוב. אני רגע רוצה להציג את זה. ואגב, זה גם לא ייחודי רק למדינת ישראל. זה לא פתאום מישהו פה השתגע אלא יש הרבה מאד מדינות בעולם, גם באירופה וגם בארצות הברית שהנוהל הקבוע אגב הוא באחריות משותפת של ההורים, שהורים שלא מגיעים בחצי שעה הראשונה או מתעכבים מאיזו שהיא סיבה, מרימים טלפון לגן ומודיעים. ואני כן חושבת שאחריות ההורים היא להודיע, במיוחד בגלל הרגישות של המציאות שבה אנחנו נמצאים. יש אחריות על ההורים להרים טלפון ולהודיע לגננת, אבל היה וכעבור שעה לא קיבלנו טלפון מההורים וכמה ילדים כאלה כבר יש בכל בוקר, שאתה לא מקבל טלפון מההורים והם גם לא הגיעו – להרים טלפון רק משום הפוטנציאל שיש לו להציל חיים וזה הסיפור.

אני לא חושב שזה מופרך. אני ממש מסכים ואני לא חושב שזה מופרך.

אז למה לא נתגייס?

רגע, אז אני אסביר.

לא באחריות פלילית ולא בכורח ולא בכפייה. למה לא נתגייס?

אני אגיד.

בחוץ לארץ התקנים הם שונים לחלוטין.

רגע, סליחה. אנחנו תמיד נחפש למה לא.

זה גם וילדים בגיל רבע לשלוש, שעדיין לא - - -

שנייה, אני מבטיחה לתת לך את רשות הדיבור לכל מה שתרצי להגיד.

קודם כל אני חושב שגננות עושות כל כך הרבה וגם חלק מהאפשרות שאכן נמליץ בפניהן, אבל אם עבר, נגיד, בוקר קשה, וחמישה בכו, ושלושה הגיעו עם בעיה. ואותה הגננת לא עשתה את זה, אני לא, אני כאיש מקצוע חושב שזו לא צריכה להיות אחריות שהיא מבצעת את זה כנוהל.

יחד עם זאת, בואו נשב ביחד לפני שמוציאים את הצעת החוק ונחשוב ביחד.

אוקיי. אוקיי. אני מוכנה.

גם עם נציגים של הגננות ונחשוב על הדברים. אבל כנוהל, עמדתי המקצועית היא נגד.

אוקיי. אז אנחנו מסכמים בסוף הדיון שאנחנו נשב במשותף עם משרד החינוך והגננות ונקבל החלטה שכולם חיים איתה בשלום.

בשמחה.

וגם יש בה פוטנציאל למנוע את האסונות הבאים. אני יותר מאשמח.

יחד עם הגנים הפרטיים.

כמובן, אין שום בעיה. ארגון בטרם, בבקשה. זה היה הסדר שאמרתי, נכון? לא חטאתי כלפי אף אחד. בבקשה.

בוקר טוב יושבת ראש הוועדה. אני מודה לך על הטיפול המאסיבי והשיטתי בנושא וגם לכבוד השר ליצמן. אני מצטערת לקלקל חלק מ"החגיגה".

הלוואי שהיינו חוגגים ולו קצת, אבל אנחנו ממש לא שם.

חברים, 5 ילדים איבדו את חייהם כתוצאה משכחה ברכב במהלך החודש וחצי האחרון. באותה תקופה מקבילה 8 ילדים טבעו למוות. חברים, אנחנו בקיץ קטלני נוסף אחד אחרי השני ברציפות ומה שקורה נכון להיום מאד קשה. ההורים נמצאים בפאניקה. ההורים פונים אלינו, מבקשים כלים. ההורים מבקשים עזרה. ההורים מבקשים סיוע ואני חושבת שהדבר הכי חשוב שיכול לצאת מהחדר הזה, זה להבין שהם זקוקים לנו, בין אם זה אחריות שלהם ובין אם לא.

בואו נבין שכדי למנוע תאונה, וכמו שאמר כבוד השר בתחילת דבריו, אין אמצעי ופתרון אחד בלבד. אנחנו מדברים על רשת של בטיחות. זו יכולה להיות מערכת החינוך וזה יכול להיות ההורים וזה יכול להיות אמצעים טכנולוגיים.

זה צריך הכל, כי זה לא רק החינוך. זה הכל.

זה צריך להיות שכבה על שכבה, כי כמו שאנחנו יודעים בחיים, שכבה אחת קורסת, השכבה השנייה נמצאת שם כדי להגן. איך דרך אחרת להסתכל על מניעה. חברים, מניעה היא דבר מורכב ותסלחו ליי שאני אקח אתכם לגמרי למקום אחר. אנשים לא עשו ספורט במדינת ישראל שנים והם לא הקשיבו לזה שספורט זה מה שיציל את החיים שלהם, אבל אחרי הסברה מאסיבית ועבודה שיטתית של שנים בכל החזיתות, אנשים הבינו שצריך לעשות ספורט. האם הם בוחרים באמצעי אחד לסייע להם? התשובה היא לא. וכאן בא המענה לכל מה שעולה פה בחדר.

יש הרבה מאד אמצעים טכנולוגיים ודברים אחרים. סוף, כשבן אדם יבין שיש לו בעיה, הוא יפתור אותה. עכשיו, אנשים נורא כועסים שאנחנו אומרים להם שזה יכול לקרות לכל אחד, אבל חברים, מחקרים מחו"ל מראים - - -

זאת עובדה.

שזה יכול לקרות לכל אחד. ולמה זה יכול לקרות לכל אחד? מכיוון שבסופו של דבר מה שמביא לכך שילד נשכח ברכב, הוא שני הצדדים במוח שלנו שמתנגשים זה בזה ועושים תחרות. הצד האחד קוראים לו הטייס האוטומטי, וזה מה שמאפשר לנו חיים נורמאליים. זה מה שמאפשר לנו לקום בבוקר ולעשות בעת ובעונה אחת 15 עד 20 משימות, מבלי להפעיל מאמץ מנטאלי; והצד השני במוח, שאחראי על עיבוד מידע חדש.

כשאנחנו נכנסים לנהיגה, הטייס האוטומטי חזק עוד יותר מאשר בכל פעולה אחרת ואז מה שקורה הוא משכיח מאיתנו את עיבוד המידע החדש, וזה מה שקורה. שכחת ילד ברכב קורית כאשר הטייס האוטומטי נכנס לפעולה. אני אמנם נכנסתי עם ילד לאוטו. מה שקורה כשנכנסתי לאוטו, המוח מזהה פעולה קבועה, הוא ממשיך אותה. ולכן הילד שנמצא איתי באוטו נשכח לא כי אני אדם רע, לא כי אני הורה מזניח. בואו נבין את זה. אם נוכל להביא את ההורים להבין את זה, זה ביולוגי. זה לא עניין של החלטה. אם נבין את זה, נוכל לפעול בכל החזיתות, בכל הרשתות כדי למנוע.

וברשותכם, יש פה משימה לאומית ואנחנו מדברים כרגע על הילד שנשכח ברכב, אבל אנחנו בקיץ קטלני שלא נשכח, ואנחנו צריכים לפעול בכל החזיתות כדי לא להגיע לסוף הקיץ ולמנות שוב 30 עד 50 ילדים שאיבדו את חייהם.

ובאמת תודה לך על כל מה שאת עושה, וחברי הכנסת שיושבים פה חדר באמת עושים יום-יום, שעה-שעה. אנחנו חייבים עכשיו להגיע לרגע שיא ועד שיקרו כל הדברים האחרים שמדברים עליהם, חברים, צריך לעשות עכשיו מסע הסברה להורים בקיץ. לתת להורים את הכלים, כי הם מסתכלים למעלה ולמעלה זה הבניין שאנחנו יושבים פה כרגע ואנחנו יכולים לתת להם את הפתרונות ולהביא אותם להבין למה זה אצלם. אם זה אצל כל אחד מאיתנו, נתחיל לפעול.

תודה רבה אורלי. עופר גם רצה לומר כמה מילים, אז ממש אם אפשר רק בקצרה, בבקשה.

כיושב ראש בטרם אחת המטרות המרכזיות שלי זה למנוע את דיון החירום הבא. ודיון החירום הבא כנראה יהיה בחודש הבא על טביעות, או בעוד חודשיים או שלושה חודשים על - - -

עוד שבוע נפגשים, אני מקווה, עם פתרונות שלא נצטרך לשבת פה עוד חודש.

או בעוד שלושה חודשים על דריסה לאחור או כוויות, או השד יודע מה. אין קיצורי דרך. צריך לעבוד מסודר. בשנת 2012, אמרו פה כולם, הכינו את התכנית. 500 ילדים מתו מאז, חברה. לא פחות. 500. מאז שממשלת ישראל החליטה שצריך להכין תכנית, עוד 500 ילדים מתו. צריך לקחת את הספר הזה, צריך לתקצב אותו. הלוואי וכולם היו כמוך, הלוואי שהיו כמוך 120, אז זה מזמן היה עובר בתור חוק.

לא, יש הרבה שותפים ואנשים שמגויסים, באמת, צריך לומר את זה.

והמשרדים עושים עבודה. כולם עושים עבודה נהדרת, אבל בסיכומו של עניין צריך לחוקק את החוק הזה וצריך להתחיל לעבוד ואז לא יהיו דיוני חירום, כי זה יהיה משהו מסודר ומ-120 נרד ל-110 ול-100 ול-90.

הלוואי.

כנראה לא נגיע לאפס, אבל זה מאות אלפי ילדים שנפגעים. לשמחתנו רק 100 ומשהו נהרגים. לא לשמחתנו הם נהרגים, אלא לשמחתנו המספר - - -

כשזה מתוך-. נכון. אלפים.

אי אפשר לטפל בדברים האלה רק בכנסי חירום ואי אפשר לטפל בדברים האלה ולחשוב שבעוד רגע זה ייפתר. צר לי לאכזב אתכם, זה לא ייפתר מחר בבוקר. בואו נעביר את החוק הזה.

אני מסכימה איתך, עופר, בעניין הזה.

לא החוק של הגננות, חס ושלום.

לא, אתה מדבר על - - -

אנחנו מדברים על החוק - - -

אנחנו מדברים חוק בטיחות ילדים, שבעצם מתייחס בראייה רחבה לכל סוגי בטיחות הילדים.

נכון. התכנית הלאומית לבטיחות ילדים, חוק בטיחות ילדים.

נכון. אנחנו עבדנו עליה עם בטרם וזיקקנו בעצם את החלקים שדרכם אנחנו רוצים להתחיל ואנחנו חושבים שהם אקוטיים. אגב, יכולתי לחכות ולהעביר אותו בחקיקה, וגם פה אני מוכנה לוותר על תהליך החקיקה, ובלבד שהתכנית תצא לדרך כדי שזה יקרה כמה שיותר מהר ולא נצטרך לחכות ממושב למושב.

וכמו שהשר ליצמן אמר - הוא אמר את זה פה בצורה מפורשת – אנחנו שבוע הבא יושבים כאן - - -

יבורך.

עם החלטות ויוצאים לדרך. תודה רבה עופר. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין ואחר כך דניאל מהאוצר, שרוצה להתייחס.

אני מתנצלת, חברתי, חברת הכנסת שאשא ביטון, שלא כמנהגי יצאתי מהדיון הזה באמצע, כי נקראתי לנהל דיון בוועדת הכלכלה באופן פתאומי, אבל נגלה לציבור כמה פעמים דיברנו בטלפון מאז יום חמישי.

יש לי שני מנהגים. אחד, מאז שנכנסתי לכנסת אני בכל אירוע נוראי כזה מדברת עם גלית גלעד ומדברת עם חברתי, חברת הכנסת שאשא ביטון, כי אני מיד אומרת רגע, מה? לא יכול להיות שאנחנו – ואמרת שמסתכלים על הבניין שבו אנחנו מכונסים כרגע, ותאמין לי שזה המצבים שבהם אנחנו מסתכלים לשמיים ושואלים מה אנחנו עושים? למה אנחנו לא מצליחים לקדם את מה שאני אומרת פה בשפה מאד מאד ברורה, יפעת ואני מחויבות לו מהרגע שנכנסנו לכנסת, ויש פה עוד הרבה חברי כנסת כאלה.

אני מספרת תמיד את הסיפור הבא, מאז שאני גיליתי על כמות הילדים שנשכחת, אני כבר מדברת איתכם במונחים של שנים, לא במונחים של שנה-שנתיים, אני בקיץ עוברת ליד מכוניות ומסתכלת לתוך האוטו.

זה כבר נהיה הרגל.

זה הרגל שני לי. זה הרגל בעיני מזעזע. במידה מסוימת הוא נובע מזה שהבן שלי, כשהוא היה בן 5 חודשים ננעל לי באוטו, כשאני לידו, אבל הוא ננעל לי באוטו. זה היו 8 הדקות הארוכות בימי חיי. כמובן ששברנו את החלון. זה היה בחניון, זה לא היה בחוץ. זה היה בגלל שהמנגנון של המפתחות עבד בצורה לא נכונה. ואני אומרת לכם, זהו. לא צריך הרבה יותר מזה.

דיברה קודם אורלי, שרתומה לנושא הזה בצורה בלתי רגילה. היא דיברה על הדברים הקטנים האלה שעושים את ההבדל, על הרגע הזה במוח, שפתאום אתה הופך להיות מנוטרל. אני דיברתי עם יפעת במהלך השישי-שבת, כי יש לנו חוק שעולה השבוע לוועדת שרים בנושא הצללת גני משחקים. בשולי הדברים אני אספר לך דבר מטורף. אני ישבתי בתחנת אוטובוס ביום שישי האחרון. תחנות האוטובוס היום הן, את ראית, זה משטח מתכת. ואני, בחוסר תשומת לב התיישבתי ומיד קיבלתי כוויה.

ואחר כך היא צילמה ושלחה.

מיד קיבלתי כוויה. אז רק לדמיין מה קורה. אמנם כמובן אנחנו לא מדברים על מתכת בגני משחקים, על פלסטיק, אבל אנחנו יודעים לאיזה רמת רתיחה זה מגיע, ואני מאד מאד מקווה שעם כל המאבקים שאנחנו הובלנו, נצליח להעביר את זה השבוע בקריאה טרומית.

כמו שיפעת אמרה, אותנו לא מעניין אם תהליך החקיקה הזה בעייתי מדי. אנחנו מוכנות לכל פשרה שתידרש על מנת שהתכנית הלאומית לבטיחות ילדים תצא לפועל וכל אחת מהיוזמות שלנו בנושא הזה, אנחנו כבר הנחנו הצעת חוק – יפעת, קארין ואני – בנושא הזה של התקנת חיישן. גם, אני מודה, מתוך איזו שהיא תחושה שרגע, אנחנו חייבות לעשות משהו. שמו מוביליי כדי למנוע תקלות, כדי למנוע תאונות דרכים. לא יכול להיות. אני אומרת כן, החיישנים האלה, שקודם אתה הראית, זה לא משנה מה. אנחנו נעשה את מה שצריך ואני חושבת שהמדינה מחויבת פה.

הגישה הזאת אומרת יפעת, ואני אהבתי מאד את מה שאתה אמרת בהתחלה, למרות שאתה הפרעת ליושבת הראש והיא חברתי. היא תיתן לך לדבר, תסמוך עליה. אני רוצה להגיד לך – אנחנו קולם של הילדים, וזה הדבר שפה בוועדה הזאת את מובילה את זה ואני מרגישה את זה פה בכל דיון. אנחנו באמת הקול שלהם. וזה קול של בכי שקט, עד שלא נהיה בכי יותר ובגלל זה אנחנו פה.

תודה רבה חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. אני ארצה ברשותכם לשמוע את נציג האוצר, אחר כך את ורד מהמועצה לשלום הילד. אחר כך עדי קליין ואז אנחנו נעבור לשיח עם כל הארגונים. אתם כולכם רשומים. אנחנו נעשה שיח ממוקד בכל הנושא שקשור לגננות וסייעות.

אז בבקשה, דניאל.

בוקר טוב. כפי שאתם יודעים, כפי שאת יודעת, התנהל כבר דיון עם אגף התקציבים ואיתך, עם כבוד יושבת הראש, ואנחנו כמובן נותנים רוח גבית לנושא הזה ובוחנים אפשרויות וברגע שהדיון יבשיל לדיון תקציבי קונקרטי, עם פתרונות קונקרטיים, הדלת שלנו פתוחה ואנחנו נשמח לעזור ולתרום ככל שניתן.

אז ראשית אני שמחה על הדברים. היום בבוקר גם קיימתי שיחה עם אגף תקציבים ואנחנו גם ברוח הדברים שהשר ליצמן אמר, תוך שבוע ננסה להתגבש לכדי איזה שהוא כיוון ולהביא הצעה קונקרטית ומשם בעצם להתקדם, כשצריך לקחת בחשבון שאנחנו מגייסים גם את המשרדים האחרים. זאת אומרת זו באמת משימה לאומית של כולנו ולא רק של מי שחפץ, לצורך העניין, ביקרה של התכנית.

תודה רבה וזו הזדמנות לומר כאן בוועדה, שצריך קצת לפנות לו"ז במשרד האוצר ולדעת שזו משימת חיינו השבוע. יש לנו עד ה-3 באוגוסט, כשאנחנו נשב כאן לדיון נוסף יחד עם השר ליצמן, כדי לראות מה הם בעצם אבני הדרך שאנחנו שמים לנו. אנחנו מתגייסים. זו משימת חיינו בשבוע הזה.

תודה רבה, דניאל. ורד, בבקשה. המועצה לשלום הילד.

תודה גברתי. זאת אחת הדוגמאות המוצלחות ביותר לחשיבות קיומה של הוועדה לזכויות הילד. כי זה לא אחריות רק של משרד התחבורה או של משרד החינוך או של משרד הבריאות, זאת אחריות לילדים. ואם זאת אחריות לילדים, יושבת פה הוועדה לזכויות הילד כדי לוודא שמה שנאמר, ואנחנו ישבנו רובנו בוועדת המדע לפני שישה שבועות ובוועדת חוקה לפני תשע שנים ותיכף אני אסביר את ההקשר, ועכשיו אני סמוכה ובטוחה, גברתי, שהמשימה הזו שלקחת על כתפייך, לגרום לכך שעד סוף המושב תהיינה החלטות, אכן זה ימומש.

אמרה חברת הכנסת אלהרר בצדק רב, יודעים מה לעשות. התשובות לגמרי ברורות. משרד התחבורה - - -

נכון. זה מה שמתסכל.

נכון. אנחנו פנינו למשרד התחבורה לפני חודש, בבקשה לתקן תקנות. הרי אין מתבקש מזה, לחייב הורים, או לחייב מי שמסיע ילדים, להתקין חיישנים. להתקין מערכת התראה. משרד התחבורה התגאה בצדק, עוד בוועדת המדע, שהוא הצליח להציל ילדים ממוות ברכבי הסעות. זאת אומרת הפתרון שם. הצלתם ילדים, תעשו את הדבר המתבקש הבא וצריך לעשות את זה אתמול, לא מחר.

בטרם עושה שנים הסברה מוצלחת, הסברה - אין תחליף להסברה, וזאת אחריות כדי שכולם יידעו שיש להם אחריות. משרדי הממשלה וכל הגורמים צריכים לחשוב לא איך זה אחריות של מישהו אחר, אלא מה אני יכול לעשות. מה אני המשרד הממשלתי, מה אני המדינה, שיכולה להקציב לזה תקציבים. מה אני האזרח, שמביט בחלון החשוכים. מה אני ארגונים וולונטריים. כולם צריכים לחשוב מה התרומה שלהם כדי להציל את הילד הבא ואפשר להציל.

עכשיו, יש היבט שלא נדון כאן ואני רוצה לנצל את ההזדמנות לדבר עליו. לא מדובר רק על שכחה של ילדים. צריך לדבר על השארה של ילדים. אני לא יודעת אם הציבור יודע - - -

את צודקת.

נכון, משאירים אותם רק לרגע.

יש עבירה משנת 2001 – יוזמה של המועצה משנת 2001 – יש עבירה של השגחת ילדים ללא השגחה. הרבה מהציבור, הרבה מחברי הטובים לא יודעים שיש עבירה כזו בחוק. אנחנו הרי לא יודעים כמה מקרים השאירו ילדים והם ניצלו אולי ברגע האחרון. יש למעלה מ-100 תיקים שנפתחים מדי שנה. תסתכלו על האכיפה. אני מדברת על השארה מכוונת. איזה אכיפה? אתם מכירים כתב אישום בנושא הזה? אין כתבי אישום.

ורד, אני שומעת על תופעות כאלה של הורים, שבגלל עבודה, בגלל דברים אחרים, פשוט משאירים.

כן, רק לרגע.

לא, הם גם קופצים רגע לחנות ופתאום הם מתגלגלים מהחנות הזו לחנות הזו.

לא, הרבה יותר גרוע. את מדבר על רגע, אני מדברת על השארת ילדים לפעמים ללילה, הורים שנאלצים ללכת למקום העבודה שלהם. אני מדברת איתך על תופעות קשות בהרבה.

נכון, אבל בואו לא - - -

אבל זה עניין של נורמה. נקבע נורמה בחוק הפלילי שלנו. גם לרשויות אכיפת החוק יש תפקיד בלהעביר מסר לציבור, שזאת לא נורמה מזולזלת, זאת נורמה שצריך לאכוף אותה.

אז התקנה של מערכות התראה והסברה שזו אחריות גם של המדינה להקציב לזה את התקציבים, גם לעניין של מניעת שכחה, גם לעניין שהשארה ללא השגחה היא עבירה פלילית וגם הנושא הזה שאל אכיפה. הדברים האלה הם חשובים ביותר.

תודה רבה, ורד. חנן, אני לא שוכחת אותך וגם את יערה. אני פשוט משאירה אתכם לדיון שנעסוק בו בחינוך, שנהיה ממוקדים. שלא נקפוץ ככה מאחד לאחד. אז ד"ר עדי קליין, איגוד רופאי הילדים.

בוקר טוב לכולם.

היי. הפתעת אותי.

כן. איגוד רופאי הילדים באמת מאד מתוסכל ממקרי המוות שקרו בחודש וחצי האחרונים, שבאמת יכלו להימנע ואני מאד מתחברת לדבריה של אורלי וגם לכל נושא ההסברה. כשאנחנו מדברים על הסברה להורים, השאלה היא כיצד מגיעים להסביר לכל ההורים, בדיוק כמו שנאמר פה בתחילת הבוקר, למגוון אוכלוסיות, במגוון שפות, לאנשים שלא נחשפים למדיית ההסברה.

בעצם אין מבחן רישוי להיות הורה. אתה יולד ילד ואתה לא עובר טסט לראות האם יש לך את האחריות ויש לך את הכישורים ויש לך את היכולות ואתה בעצם נוהג כפי שנוהגים אנשים בסביבה הקרובה שלך ואין איזה שהוא מבחן שצריך לעבור. ואין איזה שהוא פורום שמתקבצים בו ומקבלים הנחיות.

אחד הדברים שחשבנו באמת באיגוד, זה שרופאי הילדים הם אלה שנחשפים בעיקר בתחילת חיי הילדים לילדים ובאמת ההצעה שאנחנו מציעים, היא במקום של מה כן אפשר לעשות, וזה להתגייס להסברה הזאת. כלומר, להוציא איזה שהוא מסר לכל רופאי הילדים, שברגע שהם בודקים, יש בדיקה כזאת של תינוק שרק נולד והדרכה של הורה כשהוא רק נולד. אז יש חשיבות לרופאי הילדים בפנייה הזאת להעלות את כל נושאי הבטיחות בילדים, כי אנחנו יכולים להעלות הצעת חוק מבורכת של חוק בטיחות הילד, שבאמת תיגע גם בנושאי הטביעה המזעזעים שהיו וכל נושאי ההתמודדות עם הילדים.

התכנית מתייחסת להדרכה בדרך - - -

בדיוק, כן, אבל יחד עם זה כיצד אנחנו יכולים ליישם את זה בפועל ומה הוא המפגש שבו אפשר לגשת להורים האלה, כי לא כולם חשופים להסברה הזאת, וכיצד תתבצע ההסברה הזאת, זהו בעצם האתגר שלנו, ובזה איגוד הרופאים מאד רוצה להתגייס וזה מה שהפצנו כבר לכל רופאי הילדים ברשת. תודה רבה.

תודה רבה לך עדי. הפתעת אותי. בפעם הראשונה כשפניתי, חיפשתי, אני מודה, גבר, משום מה, ופעם שנייה ריגשת אותי מאד, כי כאנטי תזה לכל הניסיון שלנו לגייס את כולם, את אומרת תגייסו אותנו ואני אומרת את זה כאילו באמת, מקום הלב. פשוט ריגשת אותי, שאמרת אנחנו כבר הוצאנו מסר, אנחנו רוצים להיות שם, תשתמשו בנו, ועכשיו בעצם בידיים שלנו לבוא ולעשות יחד אתכם את שיתוף הפעולה, כדי שבאמת זה יקרה.

אז בשם הילדים אני מודה לך על הנכונות שלכם בעצם להיות כאן. תודה רבה לך עדי. אם את יכולה במשפט, ליאת?

רינה כהן.

אז רינה ואחר כך ליאת. בבקשה, במשפט ואז נעבור לשוחח על הנושא של מערכת החינוך והגנים הפרטיים וכל מי שכאן. בבקשה רינה.

אני רוצה להודות ליושבת הראש הוועדה כמובן על קיום הדיון ואני רוצה להודות לד"ר עדי, שהעלתה את הנושא של הורים. אני רוצה להגיד ככה, אנחנו יכולים לדון בבטיחות ילדים כבעיה לעצמה ואנחנו יכולים לדון בזה כסימפטום של בעיה, שזה משהו אחר. הסיפור הוא סיפור, לדעתי ואני רוצה להעלות את הנושא של הורים ואת הנושא של הורים בחברה בישראל. המשימה הגדולה שהיא לא לחירום, היא לחיים.

המשימה הגדולה היא להנכיח את ההורות במרחבי החיים של ההורים. הרי שם יש לנו, כמו שנאמר, צד ימין של המוח, צד שמאל של המוח. זה נכנס לאוטומט. המשימה היא להוציא את ההורות מהאוטומט. מהאוטומט של כולנו כחברה ושל ההורים כהורים. המשימה אמורה להיות שיש לנו אחריות, לכולנו, עם ההורים ביחד, עם אנשי החינוך, עם אנשי הבריאות והרפואה ועם אנשי ביטחון הפנים וכולם. יש לנו אחריות משותפת, והשאלה היא איך אנחנו מנחילים באמת תרבות כזאת, לא של זורקים את הכדור ממגרש למגרש ומי אשם ש-. אלא איך אנחנו מייצרים אחריות משותפת להון האנושי שלנו. זה הילדים שלנו. זה העתיד שלנו. איך הגענו למצב הזה ונגיע בעוד חודש לדיון על טביעה בבריכות או חס וחלילה צרה אחרת שתיפול עלינו.

כן, אנחנו הבנו שההורים הם פקטור מאד משמעותי פה, אז אם יש לך הצעה קונקרטית, מעבר למה שאנחנו מדברים עליו בתכנית לבטיחות ילדים, אז אני אשמח.

יש לי הצעה קונקרטית של איך להגיע להורים. זאת השאלה שעלתה כאן. יש מרכזים להורים, לא מספיק. יש יותר מ-6,000 מנחים מוסמכים להורים, שלא מנוצלים. למדו. שילמו ואפשר להשתמש בהם. חייבים לייצר קואליציות וכמו שאמר השר, איזה שהוא משרד צריך לקחת את זה. רבותי, המשרד החסר צריך לקחת את זה. המשרד להורים, ילדים ומשפחות. זה המשרד שצריך להיות. המשרד' החסר הזה, שכולנו ביחד משלמים את המחיר על החיסרון שלו.

תודה רבה על הדברים, רינה.

תודה.

ליאת, בבקשה.

שלום, אני ליאת מהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. הרשות הלאומית לקחה על עצמה בשנים האחרונות לטפל בהיבט ההסברתי בנושא של שכחת ילדים ברכב, למרות ששכחת ילדים ברכב לא מוגדרת כתאונת דרכים. אנחנו פועלים בהסברה נרחבת בחודשי הקיץ, גם במגזר הכללי ובמגזר הערבי, החרדי והרוסי, דרך תשדירי רדיו, פעילות נרחבת בדיגיטל.

חשוב ומתחבר גם לדברים של חברת הכנסת קסניה, שבאמת יש הסברה ממוקדת מגזרים, נכון?

נכון. וההמלצות שלנו הן באמת לבחון אמצעים טכנולוגיים ממוקדים יותר, להרחיב את ההסברה להורים בכל מיני פלטפורמות - - -

יש לכם גם מתנדבים במגזרים, גם בצפון וגם בבדואי, נכון?

זו תכנית אחרת.

כן, בדיוק. וגם להגביר את המודעות בקרב ההורים, גם באמת לבדוק אמצעים טכנולוגיים ממוקדים וגם להגביר את האכיפה בנוגע למה שאמרו כאן קודם – השארת ילדים ברכב.

אוקיי, תודה רבה על הדברים. מירי, משרד הבריאות ואז גננות, אתן מוזמנות. והדר, נכון. אז הדר, תצטרפי שאני אזכור אותך. בבקשה.

תודה רבה. רק בקצרה, אני רוצה להיות פרקטית. א' כמובן אני מצטרפת לברכות, אבל בהמשך לדבריו של שר הבריאות, אנחנו נכנס אכן דיון דחוף השבוע. יש כאן שני תהליכים שמדברים עליהם. התהליך ארוך – זאת אומרת הוא לא ארוך טווח, הוא קצר, אבל בחירום. באמת הובלת התכנית הלאומית וגיוס בעצם של כל הגופים, של כל משרדי הממשלה והגופים הנוספים, שותפים שלנו לאורך כל הדרך. כמובן בטרם, ואנחנו כמובן נעשה את הפעילות בשיתוף פעולה גם איתם.

אני מדברת כרגע בנוסף למצב החירום שאנחנו מדברים עליו. אנחנו נזמן את הדיון. אני רק מבקשת מהמשרדים, מכל הגורמים הרלבנטיים, שאנחנו נזמן אותם, כבר לבוא עם הפתרונות, עם ההצעות הפרקטיים לפתרונות, להגיד מה עושים, מה כל גוף עושה ולא מה לא עושים לצורך העניין ומה עושים מחר בבוקר.

אני מבקשת כמובן גם ממשרד התחבורה לבוא עם ההצעות הפרקטיות, לראות מה עושים. שוב, מחר בבוקר. אנחנו לא מדברים על פתרון לעוד כמה חודשים אלא באופן מיידי.

אני מאד מברכת כמובן את איגוד רופאי הילדים. אנחנו לא רק מתכללים את המצב, כמובן גם משרד הבריאות יהיה שותף לנושא גם ברמת העשייה במערכות שלנו ואנחנו נעשה את זה בהחלט.

מירי, קיבלת עליך משימה השבוע, לחבר בעצם את כל הקצוות ולקשור את כל החוטים ואני אהיה לך כמובן לעזר, יחד עם הצוות.

בהחלט.

מהיכרותי את מירי, היא כל יכולה.

לא להגזים. אנחנו נעשה את זה.

אני בונה על זה לגמרי. וכדי שאנחנו נגיע בעוד שבוע עם דברים קונקרטיים ונגיד אוקיי, עם זה אנחנו יוצאים לדרך כאן ועכשיו.

לכן אני מבקשת מהמשרדים ומכל הגופים לבוא עם דברים קונקרטיים. בסדר? תודה.

תודה מירי.

אם אפשר רק משפט אחד.

בבקשה.

אני רק רוצה להמשיך את מה שנאמר פה. תראו, הסברתי קודם ואני אומר עוד פעם, יש פה את המושג של חירום. אני אומר את זה, כי נאמרו פה המון המון דברים נורא נורא חשובים, אבל אני אומר לכם מה אני ביחד עם ליצמן נמקד. אנחנו נמקד כרגע פתרון מיידי לבעיית שריפת ילדים בתוך רכבים, כמו שאמרתי קודם.

גם, זה חלק מהנדבך. אני אומרת לך לאן אני מכוונת. אם אנחנו לא נרוויח בנקודת זמן הזאת את הנושא של בטיחות ילדים – כשלנו.

אני אני אומר שהרווח מהתכנית הגדולה לא יהיה כנגדנו בעניין הזה. אני חושש, כשאני מדברת על תכניות גדולות - - -

לא, יהיה גם וגם.

אז אני חושש שיקרה להן דברים שקרו לתכניות גדולות. שיושבים מ-2012 והיום 2016 ולא קורה שום דבר.

תסמוך עלי אייל שאנחנו זיקקנו את הכל ואנחנו - - -

בסדר, אנחנו נעשה את זה, אני מקווה, ביחד.

בשמחה רבה.

אנחנו רוצים עכשיו לתת מענה מיידי לבעיה מיידית, כשאין בזה שום סתירה לעבודה ולהרוויח את מה שאפשר מהתכנית הגדולה והרחבה. אבל כך צריך לעבור, אני אומר לכם מניסיון במערכות שאני הייתי בהן בעבר. כן, יש מצבי חירום שנדרשים לתת להם פתרונות ממוקדים בפתרון מיידי לבעיה ואין זה עומד בשום אופן בסתירה למערכות גדולות ורחבות שממשיכות לעבוד ולהתקדם בקצב שלהן, שבדרך כלל צריך ללכת מאד מאד לעומק וכו'. יש דברים כאלה ואנחנו נצטרך לכוון את זה קודם כל לפעול בשני הערוצים.

אנחנו נפעל בשני הערוצים.

ושוב תודה רבה לכל העוסקים במלאכה פה. זו משימת קודש.

נכון. מחמם את הלב לראות כמה אנשים הגיעו. תודה רבה, חבר הכנסת אייל בן ראובן.

הדר אליהו, ואחר כך אני אתן לך את רשות הדיבור. הגננות, אני אשמחה אם תצטרפנה לשולחן, את והאחרות, כדי שאנחנו תיכף נתחיל בדיון.

אני חושב שחשוב שיישארו הנציגים של משרדי הממשלה כשנדבר.

הם נשארים, כן.

כי זה מה שקורה. יש פה דברים שקשורים הן למשרד התחבורה והן למשרד האוצר ואחרים.

בסדר גמור. הדר, בבקשה.

גם נורא חבל שמשאירים אותנו בסוף.

לא, אתם לא בסוף.

אנחנו יושבים על הסטטיסטיקה שאפילו גננות של משרד החינוך, בשורה תחתונה - - -

יקריתי, אנחנו ננהל דיון, תאמיני לי, אני לא אקפח אתכן. להיפך. אני רוצה לתת את מלוא תשומת הלב ולנהל דיון מעמיק וממוקד ולא בפינג פונג.

אז אנחנו גם רוצים שיכבדו אותנו ויישארו נציגים עד הסוף, כדי שקולנו יישמע אמיתי.

יישארו, הם פה. בבקשה, הדר.

בשלב הזה אני מבקשת לומר שלושה דברים ממוקדים. האחד, אני מבקשת לומר באופן חד משמעי שמרכז השלטון המקומי יעזור ככל יכולתו במשימה הלאומית הזאת. באמת, ממש כך.

למרכז השלטון המקומי יש את האמצעים לנגישות מיידית לכל ראשי הרשויות. יש את האפשרות לגייס גם ראשי רשויות לאותו מהלך הסברתי לאומי, כך אני מבינה שאתם רוצים לעשות וכך אני אשמח מאד שיהיה. כולל פרסום אמצעים ככל שהחוק מתיר, אמצעים טכנולוגיים כאלה ואחרים שיכולים להיות מוצעים לציבור. לקרוא לראשי הרשויות לעשות פרסום אינטנסיבי. כבר ראשי רשויות עושים היום. בעיר שאני גרה, כבר היום יש פרסום בכל העיר. פשוט אני נוסעת וזה כל הזמן מזכיר לי, מזכיר לי.

אם נלך למקום ההסברתי, שיש קו אחיד, שהוא תואם בכל המדינה, כמובן במגוון השפות הנדרשות. זה איזה שהוא משהו שילווה אותך בנסיעה שלך גם כשאתה נוסע לחתונה בקצה המדינה וחוזר. תהיה איזו שפה יחידה וזה בסוף מחלחל, אפרופו איך המוח שלנו עובד. ושוב, אנחנו אתכם ככל שתרצו. זה דבר אחד.

דבר שני, אנחנו למדים מהרבה מאד דברים, מאז הרקפות וגם דרך החינוך לקיימות, ילדים הם השגרירים הכי טובים שיש לנו. ילד שהוא לצורך העניין האח הבוגר של התינוק שיושב מאחור, הוא יכול לנקר, סליחה על הביטוי, לאמא שלו – תזכרי ש-. זה משהו שצריך להיות בתהליך - - -

כן, אבל הוא יורד לגן ואז נשארים עם התינוק, ואופס.

נכון, נכון, אבל נקודת המוצא שלנו, שאנחנו בעצם עושים מכלול פעולות כדי שישאפו לכסות את ה-100%. אנחנו לעולם לא יודעים, אבל אם אנחנו נעשה קצת מול הילדים, אם זה בחינוך בבית הספר ואני לא משרד החינוך, אבל יכול להיות. אם במסגרת החינוך הבלתי פורמאלי, ואם אני אדבר עלינו הרשויות, לרשויות המקומיות, שוב, יש את האפשרות במסגרת החינוך הבלתי פורמאלי, בקבוצות מנהיגות עירוניות - - -

כן, אבל זה כבר לתכנית היותר רחבה.

נכון. זה משהו שאני חושבת שצריך לדבר עליו. זו איזו שהיא מעטפת שתכוון אותנו לכדי ה-100 אחוז. עד פה.

תודה רבה הדר, בכלל על ההתגייסות שלכם והנכונות. היא גם לא מובנת מאליו, הגיוס המיידי. אני אתכם, הגנים. נכון, הבטחתי לך, אבל בבקשה, במשפט.

קצר, קצר. שמי שלום פרץ. אני בסך הכל אזרח פשוט. אני לא נציג ציבור. אף אחד לא משלם לי על מה שאני באתי לפה ואני טורח ואני עושה דברים.

מה באת להציג?

מה שאני בא לומר, אני הייתי בכל הוועדות. אני רואה שכל האנשים פה התחלפו, חוץ מהגברת מ-בטרם, אני זוכר אותה, ויש פה עוד כמה שאני זוכר.

בוא, אל תיתן לנו סקירה, כי אני רוצה לתת להן את הזמן.

סגרתי, סגרתי את העניין. פה כל אחד אמר דבר יפה מאד. כולם אמרו דברים מאד יפים. כל הדברים היפים שאמרתם מתרכזים בדבר הפשוט הזה. אמרו הסברה, יש פה הסברה. אמרו לעזוב את האוטומט, לעבור חזרה להיות הורים, זה מחזיר. זה נראה נורא פשוט. מי שלא יודע, כבר שליש מהמדינה משתמשת בשטות הזאת.

שמה היא עושה?

אני רשמתי על זה פטנט. תראו מה עושים, זה נמצא באופן קבוע תלוי בכסא התינוק. יש פה אבזם שתופס את זה לחגורת הבטיחות של כסא התינוק. קבוע בכסא.

אני כהורה, כשאני מגיע בבוקר לרכב, אני שם את התינוק ומיד אני מעביר את זה למפתחות הרכב. זהו. תפסתי את התינוק בידיים. זהו זה. כשאני נוסעת, גומר, זה לא נכנס לי בכיס. זה מפריע לי בפלאפון, אם יש לי טלפון, זה מפריע לי. מי לא יראה כזה דבר? מי ישכח את המפתחות של הרכב שלו עם השטות הזאת? מי יסתובב עם השטות הזאת?

אוקיי שלום, תודה רבה.

כל הסרבול הזה זה ההצלה של הילד. סיימתי. מה שאני בא להגיד, כמה עולים שלטי חוצות?

סיימתי. רגע.

כמה עולה רדיו? כמה עולה טלוויזיה? בשלט פרסום אחד אפשר לכסות עיר שלמה. בחמישה שקים.

אוקיי, תודה רבה.

רבותי - - -

לא, זהו. זהו.

תשמעו, עליכם האחריות. אם לא נשיג את התקציב - - -

מישהו שיעזור לי עם ה- זהו, כי זה לא עובד.

ולא יעשה עם זה משהו, עליכם האחריות.

אוקיי.

זעקת התינוקות. זהו.

רק למען ההוגנות וההגינות, אני מוכרחה לומר שיש הרבה מאד אמצעים - - -

זה דבר ש - - -

אוקיי, שלום, שלום, באמת. די. אני מוכרחה לומר לשם ההוגנות וההגינות, יש הרבה מאד פתרונות טכנולוגיים כאלה ואחרים. כשאני אומרת פתרון טכנולוגי זה לא רק הטכנולוגיה החשמלית, אלא גם רעיונות מהסוג הזה וחשוב לציין את זה. אנחנו לא משווקים פה פתרון כזה או אחר, אבל חשוב שנדע שיש.

נתחיל עם שרון, בבקשה.

שרון רוגוזינסקי, אני סגנית יושבת ראש ארגון גננות מחנכות. אין לי ספק שבכל הדברים שעלו פה בעצם, יש פה איזו שהיא משימה לאומית של כולם והתגייסות של כולם. אני היום גננת בפועל וכגננת בפועל, אני מקבלת בבוקר – שנה הבאה רשומים לי 33 ילדים בגן. אני מקבלת בבוקר 33 ילדים בגן. הדרישה שתוך שעה מרגע היכנסם של הילדים להתקשר - - -

לאחר שעה.

לאחר שעה. זה דרישה לא הגיונית בעליל. השעה הזאת של הבוקר זו שעה מטורפת. זו שעה שאנחנו מקבלים את הילדים ואנחנו מקבלים את ההורים ואת הדרישות של ההורים וקשיים של ילדים להיפרד בבוקר. ואם ילד פתאום צריך עזרה בשירותים. אנחנו שתי נשות צוות על 30 ילדים בגן.

מה עם סייעת שנייה?

זה מעל 30 ילד.

נכון, אז אני אומרת, את עם 33, אז אתם כבר גננת ו - - -

אוקיי, לי יש במקרה 33, אבל ברוב הגנים יש 30 ילדים.

כן, אבל חשוב שנגיד, כי אנחנו כל הזמן שבויים באיזה שהוא קונספט.

אוקיי, 30 ילד, אבל אנחנו מדברים על גילאי 3-4, על טרום-טרום. מהרגע שהוחל טרכטנברג, שהכניסו לנו גילאים של שנתיים ושבעה חודשים, של ילדים שהם לא גמולים, שלא טיפלו בכל ההשלכות של הדברים הקודמים וכבר מכניסים לנו דברים חדשים. זה לא הגיוני בעליל לבקש ממני בבוקר לעשות את הטלפונים. אנחנו עושות את הטלפונים האלה, אבל אני לא עושה אותם אחרי שעה. אני עושה אותם אחרי שהגן קצת יותר רגוע. אני עושה אותם כשזה יותר מתאפשר לי, במהלך היום, אם זה בשעה שתים עשרה - - -

אחרי שעה שקלטתם את הילדים – אני שואלת באמת עכשיו ואני לא מתריסה – אנחנו מנהלים שיח פתוח, לומדים את הנושא. אחר כך אנחנו גם נקיים עם משרד החינוך פגישה מקצועית, מסודרת, כפי שסיכמנו, ונחשוב על הכל. אבל באמת חשוב לי לשאול: אחרי שעה שהגן מתכנס ומתייצב ואני יודעת שעוברים לכל הנושא של עבודה בקבוצות ומתחילים כל מיני תחנות, אין אפשרות שאחת הסייעות, מתוך חשיבה, לא כי אני ביקשתי ולא כמישהו כפה עליכן, תבדוק ותראה אם ילד לא הגיע ותרים טלפון? כמה כבר ילדים כאלה בכל יום? אני לא מדברת על החורף, כשיש מצוקה.

אנחנו עושות את זה גם בלי שיהיה איזה שהוא חוק.

אז על מה ההתקוממות? למה לתת לציבור תחושה שאתן לא איתם?

אני אסביר לך. ההתקוממות היא קודם כל שזה לא יהיה רשום כחוזר מנכ"ל, כי אני לא מוכנה כגננת לקחת על עצמי אחריות. גם ככה אנחנו מעורבות רגשית בכל מיני סיטואציות שקיימות בגן ואנחנו ממש מעורבות עם ילד קשה, אם הוא חווה איזה שהוא משהו מצער במשפחה. אנחנו נמצאות בתוך המשפחות האלה כל הזמן, יום יום וזה לא נגמר בשתיים.

נכון.

זה לא נגמר בכלל. אנחנו כל היום, כל השנה, במהלך כל השנה אנחנו עם הילדים האלה. ברגע שאתם מבקשים את זה, אתם נותנים לנו לקחת עוד איזו שהיא אחריות. זה לא רק אחריות על 30 ילדים, זה אחריות על עוד 60 הורים. דבר פשוט אני אומר, שיהיה איזה שהוא חוק שיחייב את ההורים, שאם הילד מאחר או הילד לא מגיע, שיחייב את ההורה להודיע למשרד החינוך - - -

אני אמרתי את זה מקודם, רק פשוט הכל פה היה ברעש, אז זה צריך להיות הדדי.

זה נשמע לי קצת יותר הגיוני.

לא, זה צריך להיות הדדי. שמצד אחד הורה צריך לדווח - - -

אבל הורה שלא יעשה את זה יצטרך לשאת באיזה שהוא משהו שיגרום לו להבין שזה לא בסדר מה שהוא עשה. איזו שהיא אחריות.

אוקיי. אבל הוא לא בסדר, שרון. אני יוצאת מנקודת הנחה שההורה הזה לא אחראי והוא לא בסדר. כמה כאלה כבר יש? ואני שואלת, נשאר ילד אחד בגן, באמת אני אומרת לך.

מעולה, מעולה. קרה אותו יום - - -

לא תרימו טלפון מחמת הספק?

קרה אותה יום שהסיטואציה בגן אפשרה לי להתפנות רק בשעה 11:00. יש סיטואציות כאלה, כי ילד נופל. בתחילת שנה – שלושה חודשים ראשונים זה בכלל בלתי אפשרי. אני עד השעה 11:00 לא מרימה ראש. 11:00 זה במקרה הטוב.

שרון, מה כן?

מה שכן זה להטיל אחריות הורים. הסברה. אני מוכנה - - -

עזבי. שמנו אחריות על ההורים. אנחנו לא מתגייסים?

אוקיי, הסברה בתחילת השנה.

אם ההורים שכחו את הילד, בעיה שלהם, שימות?

לא, חס וחלילה.

לא, אני אומרת את זה בכוונה בקיצוניות כזו. אני רוצה רגע לנסות לגייס אתכן. אמרו לי פה איגוד הרופאים, בואו, אנחנו רוצים להתגייס. אני לא אומרת לכם איך. עזבי חוזר מנכ"ל. עזבי חוק, שמנו בצד הכל. אנחנו עכשיו בחשיבה, בסיעור מוחות – מה כן. איך אנחנו יכולים - - -

אבל אני אומרת, עכשיו אנחנו עכשיו בחופש הגדול. חודשיים של חופש הגדול. מה קורה עכשיו? את אומרת אנחנו בסדר, אז אנחנו בחופש, אני לא אתקשר להורה וההורה שכח את הילד.

אבל אתם לא הפתרון היחיד.

נכון, אנחנו לא הפתרון היחידי, אבל ברגע שיש - - -

דיברנו על טכנולוגיות שיש פה, אנחנו מדברים על האחריות ההורית, אנחנו מדברים על הסברה.

צריך שילוב בין הכל.

שרון, תציינו כהמשך חינוך, כמו שאני ציינתי, מה הם הדברים שאתם חושבים שכן אפשר לעשות.

לדעתי קודם כל זו הסברה. הסברה מאד גדולה. הסברה שהורים צריכים לדעת לקחת אחריות על הילדים שלהם, כמו שאני לוקחת אחריות על הילדים שלהם ברגע שהם נכנסים לגן.

בסדר, זה ברור לכולנו.

אבל יכולים להפיל עלינו את האחריות. אני מבינה את מה שאת אומרת - - -

אבל לא מפילים, שרון. מגייסים. כחברה - - -

אני מגויסת.

את כגננת יודעת שהטלפון הזה יציל חיים, את לא תעשי אותו? הרי את תעשי אותו. אני יודעת שאת תעשי אותו.

אין בעיה. אני אעשה אותו, אני מגויסת, אבל לא בהתניה. אני עושה את זה מעל ומעבר, אבל לא בהתניה. אנחנו עושות את זה מעל ומעבר.

בסדר, הבנתי את הרעיון של ההתניה. אני מבינה גם את התחושה שלכן ואני מבינה את האמירה של יש עליכן חובת התקשרות ואופס, זה מכניס את כולם לאיזה שהוא סטרס.

זאת הבעיה.

אני מבינה את הכל. אני עדיין כופרת בחלק מהאמירות שלך, לילי.

ברגע שזה ייכנס לחוזר מנכ"ל - - -

רגע, סליחה, שרון. אין בעיה, אבל הגננות מרצון יכולות לעשות ועושות הכל. ברגע שזה יהיה חובה, אנחנו בבעיה.

אין לי בעיה, שיעשו מרצון. יתקשרו אחרי שעה.

אז תורידו את החובה הזאת מהגננות.

רגע, סליחה, ברגע שזה יהיה חוזר מנכ"ל, בעצם חוזר מנכ"ל מחייב אותנו מבחינה חוקית. אני מחויבת לעבוד על פי חוזר מנכ"ל. כשיש חוזר מנכ"ל, זה משהו חוקי. ברגע שזה כתוב, אני בבעיה.

הבנתי. שרון, אני מבינה ואני מבינה באמת, בלי אבל. אני מבינה באמת. גם את התחושה - - -

שלא נדבר על המצפון שלנו אחר כך.

גם את התחושה וגם את המצפון וגם את הלחץ אולי שזה מכניס, למרות שיש גנים שעושים את זה כל בוקר, אגב ובכל זאת אני מבינה את התחושה של פתאום אם עכשיו זה חייב, אז אופס מה קורה. אני באמת מבינה. אנחנו נשב ביחד עם משרד החינוך ועם הנציגים שלכם ועם מי שצריך, ואנחנו ננסה לחשוב על דרך שמתאימה ונכונה לכולם, כי אני בטוחה – וזה מה שניסיתי להדגיש במהלך היומיים האחרונים – אני בטוחה שכל אחת מכן יש לה עניין ורצון אמיתי להתגייס לסיפור הזה כדי למנוע את האסונות הבאים.

בהחלט. לגמרי.

קרן ואחר כך יערה ואני עוברת הלאה. אני אתן ביניהן לחבר הכנסת מסעוד גנאים. בבקשה, קרן.

תודה רבה כבוד יושבת הראש על זכות הדיבור. אני רוצה להתנצל, אפילו לא בשמכם ולא בשמנו, אלא בשם התקשורת, כי אני חושבת שמה שקרה בימים האחרונים יצר לפחות במגזר הפרטי סוג של אנטגוניזם אל מול הרצון הטוב של כולנו.

לא רק במגזר הפרטי.

אני יכולה להגיד לכם שיושבים פה אנשים ששייכים לפלח רחב של גילאים, והאחריות שלנו היא מאד גדולה. אבל המגזר הפרטי, בגילאי 3 חודשים עד גיל 3 שנים, שהוא אפוטרופוס משני, הוא החוליה הכי חזקה שבה אתם צריכים להשקיע מסיבה אחת פשוטה, ששם זה קורה. ילד בגיל משרד החינוך, אצל חברותי פה, בסופו של דבר - - -

קבוצת הסיכון הגבוהה ביותר היא ילדים לידה עד שלוש. אני מסכימה, זה מופיע גם בנונים.

נכון. ולכן אני אומרת שכשזה עלה במתכונת - - -

את יודעת מה יפה? שמאצלכם לא שמעתי קול.

שמענו ושמענו. אני התראיינתי ביחד עם אורלי בטלוויזיה בערוץ 2.

אז אני לא שמעתי.

בתכנית הבוקר של קשת, ואני רוצה להגיד לך שכשיצא משפט מפיה שאומר שיש לה את התחושה שגני ילדים הם מתקני כליאה בין השעות שמונה לארבע, אני התרסקתי. זה מתועד. זה מצולם. זה רץ בכל קבוצה אפשרית של גננות. אני יושבת פה בשברון לב. אני מרגישה אפוטרופוס משני, אני גם בעלת גן ילדים פרטי וגננת, אני יושבת ראש איגוד הגנים הפרטיים הארצי. אני יכולה להגיד לך שהצעקה שרצה בחוץ כנגד החקיקה הזאת, היא רק בגלל - - -

אז קודם כל אל תערבבו. אני חייבת לעשות סדר.

חלילה, אני לא מערבבת.

חברת הכנסת אורלי לוי-אבקסיס, אמת, הגישה הצעה דומה, אני מדגישה – דומה – בקדנציה הקודמת.

נכון, נכון.

אנחנו במסגרת הוועדה, כרצון להמשיך תהליכים שהתחילו כדי לא להמציא את הגלגל מחדש, ביקשנו להחיל דין רציפות ואז הבנו שיש שם מורכבות מאד מאד גדולה. גם היקף הגילאים, הרוחב בעצם שהיא לקחה, הוא מקיף את כל המערכת, מנעד מאד רחבה.

תראי, אני מסכימה.

צמצמנו אותו. אני צמצמתי אותי. עשיתי את ההתאמות שצריך מול המשרד והכנסתי דגשים מאד מאד ברורים, גם שמתייחסים, בעצם את התפיסה שלי, החינוכית, איך אני רואה את אנשי החינוך, ותאמיני לי, מלוא הקרדיט אליכם, אחרת לא הייתי מעיזה - - -

לגמרי. תראי, אנחנו מאמינים ש- - -

בנושא של האחריות ההורית. אז אני מבקשת לעשות הפרדה בין שני אלה.

כן, אני עושה הפרדה לגמרי, ואני יכולה להגיד לך שאני נפגעתי שם אפילו פגיעה אישית ושקלתי להדיר את רגלי מהוועדה. אבל מאחר שאנחנו מעריכים שהתרומה שלנו תהיה מאד גדולה ומאחר שלא קיימת חקיקה במדינת ישראל שמאלצת את המגזר הפרטי לסור לימין שור, כי חוק הפיקוח עוד מתגלגל לו איפה שהוא במסדרונות, אני מניחה שאנחנו נהיה צינור ההעברה של כל מידע שאתם תפיצו. וככל שאנחנו נהיה שותפים, כך הגננות שנמצאות תחתינו, תהיינה שותפות.

ולכן, מעבר הסברה כולל לחינוך להורים, לפלטפורמה כזאת תהיה טובה, ובלבד שתסירו את המילה התניה. הגננת תעשה את הדברים בקצב שלה ובזמן שלה ותרתם במקסימום של היכולת שלה.

לא הייתה שם התניה. את עורכת דין, נכון?

נכון.

לא הייתה שם התניה.

לא, לא הייתה התניה, אבל ברגע שהיא ישבה באולפן - - -

אבל היא נוצרה ציבורית, ובשביל זה חשוב לי לפצח את זה.

תשמעי, אנחנו מתייחסים אל כנסת ואל חברי הכנסת כאל מי שמשרת את אמון הציבור ומבחינתנו אתם יחידת עבודה. וכשישבה חברת כנסת בציבור, בפריים טיים, ואמרה - - -

אבל אנחנו לא מדברים עליה, כי היא גם לא פה. אז בואי - - -

אני יודעת, אני יודעת.

ואני מעריכה מאד את מה שאת אומרת.

אבל מה שנאמר, הפחד כאן מדבר. הפחד מדבר פי כולם, בעיקר בפי הגננות. גם עיצום כספי או גם כל התניה אחרת, לא - - -

כן, אבל זה לא רלבנטי לחוק הזה. זה לא רלבנטי.

מעולה. אני רוצה לצאת מכאן - - -

גם אם החוק שלי היה עובר כלשונו, אין בו שום התניה ואין בו שום אחריות פלילית ולא רק שאין בו, גם כתוב בצורה מפורשת שזה לא חלק.

את ביקשת להיות פרקטיים.

נכון.

אני רוצה להגיד לך עם מה אני הגעתי לכאן היום. אני יושבת פה ומזכירתי יושבת פה וכותבת פרוטוקול. אנחנו בנינו מערך הגנה, רשת ביטחון עצמית לגנים הפרטיים שלנו, שעובדת במנגנונים - - -

סליחה, את מי את מייצגת? אני לא שמתי לב.

אני יושבת ראש איגוד הגנים הפרטיים הארצי. אנחנו יושבים עם הגננות שלנו על אפליקציות, שברגע שילד נכנס לגן מסומן הנני כאן. כשהילד לא הגיע זה שולח הודעה להורה. אנחנו יושבים איתם עם מנגנון של מי בא לגן, כל גננת בבוקר בודקת את סך ילדי הגן ומוצאת את הזמן לפנות הורה-הורה ולדרוש בשמו של הילד. ואפילו אם אנחנו יודעים שילד נסע לחופש, ילד שלא מרגיש טוב ונמצא בחופשת מחלה ארוכת ימים, אנחנו שם. אנחנו מתמודדות עם המון דברים.

סתם לדוגמא, אפילו דברים כמו מוות בעריסה, נכנסים לסטטיסטיקות אצלנו. התמודדנו עם זה השבוע, באחד הגנים בתשע בבוקר. אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה לאותה גננת, אם הייתה צריכה בשעה תשע, במתכונת חובה, להתחיל להרים טלפונים שלא הגיעו לגן, כשהיא עסוקה בפעולות החייאה.

כן, אבל לא עלינו, זה מקרה חריג של מוות בעריסה.

גם מקרה של שכחת ילד באוטו הוא מקרה חריג.

הלוואי. אנחנו חמישה מקרים בחודש וחצי. זה מה שהקפיץ פה את כולם. תסתכלי על החדר ועוד אנחנו קצת הצטמצמנו.

אני רוצה להגיד לך שאני שותפה מלאה, מוכנה לגייס את הצוות שלי, מוכנה לגייס את הגננות שנמצאות תחתי, ובלבד שזה יהיה במסגרת ישימה, פרקטית, ויושבת על רצון טוב של שותפות מלאה ולא בגדר החובה, כי אחרת זה רק ייצר אנטגוניזם. אנחנו פה.

מקובל לגמרי. המון תודה על הדברים, אני חושבת שהם חשובים וגם מאד מעודדים. אז באמת תודה.

תודה רבה.

חבר הכנסת מסעוד גנאים, יערה ואחר כך שתיכן.

תודה רבה. בקצרה. את הנושא העלינו גם בכנסת בנאומים שלנו, מאחר שהנושא מאד עצוב. מאד מסוכן. מספיק לראות את הסטטיסטיקה, כמה ילדים, כמה תינוקות. לאחר המקרה הטרגי של המורה מדיר אל אסד, שאת שני בניו הוא איבד בגלל שהוא שכח באוטו והוא בן אדם מקפיד. תמיד מחפש. הוא סיפר לי, העניין הוא עניין של הרגל. הוא רגיל שאשתו תמיד איתו באוטו בבוקר והיא יורדת עם הילדים. הפעם הוא שינה את הסידור, וזהו. בשכל שלו, בראש שלו נשאר שהילדים ירדו עם האמא. הוא שכח שהוא הוריד את האמא והוא היה חייב להסיע את הילדים לגן. הוא שכח רק את זה. איזו שכחה. זה איום.

לכן העניין פה שלא צריך להציג את העניין כעניין כמו הפוליטיקאים, לחשוב על ועדת החקירה הבאה. לא זה העניין. העניין הוא אנושי ממדרגה ראשונה. כל אחד מאיתנו, כהורים - - -

מסעוד גנאים, אנחנו אנשים פרקטיים פה בוועדה.

נכון, נכון. אז נכון להעלות את המודעות אצל ההורים, האחריות ההורית, אבל גם בקשר לבתי הספר, לגננות. אני לא אומר שנשפוט אותן, מי שלא עשתה, אני יודע מה, נתלה אותה. לא, לא. מוסרית, אנושית, כולנו חייבים להירתם.

גם עניין כל הפטנטים האלה, אם יש דבר כזה שהוא באמת גורם בסוף שכל אחד מאיתנו, לפני שהוא יורד מהאוטו, ייזכר שיש ילד, אנחנו חייבים לאמץ את זה ובמהירות, כדי למנוע שאבד עוד תינוק, או עוד ילד. תודה רבה.

תודה רבה לך, מסעוד גנאים על הדברים. נציג משרד הכלכלה עוזב, אבל לא לפני שאמרתי שיש פה התחייבות לכל הנושא של התקינה.

תחבורה.

מה אמרתי?

כלכלה.

כלכלה? סליחה, מחילה. לפחות לא חינוך. למה לא משרד החינוך? ואנחנו כמובן נמשיך את הטיפול לקראת השבוע הבא.

יערה בבקשה, אחר כך את כמו שהבטחתי וחנן כמובן.

יערה שילה מהקואליציה לחינוך מלידה. קודם כל אני מכירה אישית שלושה חברים שאיבדו ככה את הילדים שלהם. טרגדיה נוראית. אני רוצה להגיד לכם שאני חולמת על הילדים בלילות, זה לא פשוט. אנשים יקרים, שכל אחד במעמד מאד גבוה. זה באמת יכול לקרות לכל אחד מאיתנו.

77% מהילדים נמצאים לא במסגרות של אכיפה מדינית, מגילאי לידה עד 3. אני רגילה שכולם מכירים אותי כבר.

נגייס אותם למאבק. גם פה יש לנו גנים פרטיים.

נכון, אבל הם אחוז לא הרבה שנמצאים לצערי, הלוואי שהיו יותר.

תאמיני לי שהם שומעים את כולנו.

יערה, אנחנו נגייס את כולם. במיוחד כשאנחנו הולכים לשיח, אנחנו נגייס את כולם.

זה בדיוק מה שאני אומרת. אני גם בעד אור ירוק, שמהרגע שהם נכנסו אז בגני הילדים חגורות הבטיחות עלו. אני מציעה לצרף גם אותם. אנחנו נשמח להיות רתומים דרכנו ל-77% שלא נמצאים. אנחנו מייצגים גם את ארגוני ההורים ואנשי שטח ואקדמיה כמובן.

מצוין. יופי, תודה רבה, יערה על הדברים. אנחנו בהחלט נעזר בכם לתיווך ככל שנידרש. שתי הבנות היקרות שחיכו בסבלנות. רק את השמות שלכן.

אני ענת שחף, אני מנהלת מעון נשי חירות בנתניה ויושבת ראש ועדי עובדות. אני מוכרחה להגיד שהגעתי לכאן היום כדי להן על העובדות שלי מול כל העניין הזה של לכפות עליהן, אבל קרה לי משהו במהלך הדיון ועל כך אני מודה לך, יושבת הראש.

אני רק רוצה לשתף אתכן שאני באופן עצמאי כמנהלת מעון לקחתי על עצמי להתקשר להורים וגם כמנהלת מעון, שלא נמצאת בתוך הכיתות עם הילדים, במעון כל הזמן קורים דברים ועם זה שהמטפלות מוציאות לי פתקים כאלה, מי לא הגיעה היום, אני לא מצליחה לעמוד בקצב ולסיים את זה בשעה סבירה, כי קורים כל הזמן כל מיני דברים. החיים במעון הם מאד דינאמיים וכל הזמן משהו מסית אותך ואני לא עומדת בזה. ואז כששמעתי שזה הולך להיות, אמרתי וואו, איך אני אעמוד בזה? איך אני אוכל לקחת על עצמי את האחריות הזאת?

אבל אני כן רוצה לשתף אתכם בקטע של ההורים. עיריית נתניה נתנה לי מתנה, הדרכה של בטרם במעון למטפלות. עשיתי קמפיין אדיר להורים – בואו. בואו בחינם, אנחנו נותנים לכם הדרכה של בטרם. הגיעה אמא אחת מתוך 77. בואו נהפוך את זה למשהו שהוא מאסט.

נכון. זה שיח שעלה הרבה פעמים בוועדה. אנחנו לא מצליחים להגיע להורים וצריך לחשוב איך אנחנו מגייסים אותם.

אז כמו שבן אדם צריך טסט לאוטו, אולי משהו של מאסט. רישיון – עברתי קורס של בטרם, עברתי כך וכך. אותו דבר. הצעה - - -

אני ארגיע אתכם שזה חלק מהתכנית שדיברנו עליה, תכנית בטיחות ילדים. גם אמא לא תצא מחדר יולדות, והיום יש את התכנית הזאת, רק שבחלק מאד מצומצם. צריך לעשות הדרכות בצורה מקיפה.

אז חייבים. כמו רישיון נהיגה. רישיון בקטע הזה שאמא צריכה. עכשיו דבר נוסף. אנחנו, מעונות היום, יש לנו דף של משרד הכלכלה, שאנחנו חייבים להחתים את ההורים עליו, למי מותר להוציא את הילד בסוף היום, עם הפרטים. אם זו סבתא, מספר תעודת זהות, כתובת, טלפון, הכל. אולי באמת, אם יש איזה שהוא התקן לרכב, כל מי שנמצא ברשימה הזאת, חייב להציג בפני, מנהלת המעון, אישור שיש לו את ההתקן הזה באוטו, ולא, הוא לא יכול לקבל את הילד ולהסיע אותו.

אבל מה קורה כשמישהו אחר בא ומוציא? צריך לחשוב.

לא, לא, לא - - -

מה קורה אם ילד בן 12 בא לקחת אותו?

זה ההתקן של הכסא בטיחות - - -

לא, לא, רגע. יש לנו רשימה של 5-6 אנשים.

בואי תצטרפי את. אולי גם את לא תכעסי עלי יותר.

סליחה, משרד הכלכלה נעדר מהדיון, אגב.

אני לא יכולה למסור ילד למישהו שלא מופיע ברשימה. כל מי שמופיע ברשימה צריך להציג שיש לו את ההתקן הזה באוטו.

התקן או אפליקציה או משהו שלא יאפשר לו. את יודעת מה, היום היא ביקשה מהשכנה להביא את הילד? אין בעיה. שהשכנה תבוא עם - - -

סליחה, מה השם?

סליחה, ורד. אני מנהלת מעון בטירת כרמל של ארגון נשי חירות וגם אני בוועד של הארגון. גם אם היא ביקשה מהשכנה להביא את הילד, שתדאג שיהיה לה את מחזיק המפתחות הזה. שיהיה משהו שיבטיח לנו שהילד הזה חוזר בשלום הביתה. אני חושבת שזה רעיון בהחלט - - -

תראי מה את אומרת. אני לא לוקחת אחריות בבוקר אבל אני לוקחת אחרי הצהריים. אבל אני לא אומרת את זה בהקנטה. אני אומרת את זה כי בסוף זה מחלחל ואני יודעת. אני מלכתחילה לא הייתי הולכת למהלך כזה אם לא הייתי יודעת שפה בפנים, אתן מגויסות.

יפעת, אני אומרת לך, אם לא היה איכפת לנו, לא היינו פה.

אני יודעת.

אנחנו מגויסות 24/7, כל אחת ואחת מאיתנו.

רגע, אני מקווה שזה לא אומר כלום על משרד הכלכלה, כי הוא לא כאן.

אוקיי, אנחנו נתייחס למשרד הכלכלה בסיכום.

אני רק רוצה להגיד עוד דבר אחד.

רק במשפט.

במשפט אחד. במעונות היום, על פי התקינה היום, שאנחנו כל כך מתחננים שישנו אותה, אם יש שלוש מטפלות על 27 ילדים בבוקר או שלוש על 32, או 3 על 18 ומטפלת אחת יוצאת להתקשר להורים, האסון יתרחש בתוך הכיתה. כשיש שתי מטפלות על 27 או שתי מטפלות על 32, או שתי מטפלות על 18 תינוקות, זה - - -

לא, לא בכל קונסטלציה.

ומה עושה מטפלת שהיא בבית והיא לבד עם שישה?

נו, זה ה-77% שאמרתי לך לפני שנייה.

במגזר הפרטי, והיא לבד עם שישה ילדים.

אוקיי, אבל בואו נודה, אני לא רוצה לקלקל, אבל אני אומרת שיש גם סיטואציות שמטפלות מדברות בטלפון, מקבלות שיחות טלפון וכאלה - - -

אנחנו לא מרשים להן.

אסור להן.

לא מרשים? יש איסור?

זה שימוע לקראת פיטורים אם אני תופסת מטפלת שמדברת בטלפון. זה שימוע.

לא מחזיקים טלפון בכיתות.

אוי ואבוי לה.

זה שימוע לקראת פיטורין. אין דבר כזה.

אוקיי, אני שמחה לשמוע.

אז עכשיו אני אומרת לה תתקשרי, אחרי שאמרתי לה שאסור לה להשתמש בטלפון?

לא, זה כבר פיקוח נפש, את יודעת, דוחה הכל. אוקיי, תודה רבה. חנן, בבקשה, במשפט ואחר כך יש לנו את עורכת הדין ציפורת שימל ואני מסכמת.

אוקיי, אני אעשה את זה בקצרה.

תודה על הסבלנות.

אני אומר תמיד, החלום שלי הוא להחזיר את הגננות להיות גננות של ילדים ולא גננות של הורים וזה מה שהן עושות כל הזמן. ואני בא ואם נתייחס לבעיה עצמה, הרי גורם הבעיה ושל הרבה בעיות זה היסח הדעת, אם זה בכביש ואם זה פה. וכמו שיכול להיות היסח דעת להורה, שיכול לשכוח בגלל מקום העבודה, יכול להיות גם לגננת היסח הדעת, כי הילד עשה עכשיו את הצרכים שלו וצריך קודם להחליף לו.

ולכן מה שאנחנו צריכים למצוא, זה למצוא אמצעים אחרים. אמצעים שאם באים מבחינת טרם מחנכים לחורים שבגבינה, בואו נסגור את החורים שבגבינה. ואת אותם חורים אנחנו צריכים לסגור באמצעים טכנולוגיים.

לגמרי.

וכמו שבאים היום להכניס לרכב את האמוביליים כאמצעי טכנולוגי והיבואנים מקבלים הנחה במס, אותו דבר היבואנים של כיסאות בטיחות מקבלים הנחה במכס, אם מתקינים את אותו חיישן שימנע את זה בתוך אותו כיסא בטיחות. זאת אומרת צריך לבוא מפה ומצד שני צריך לבוא חינוך, הן בהסברה והן גם ביד נוקשה. וכמו שאני יכול להגיד, כי אני מתנדב בתנועה, אני יכול להגיד לכם שכמו שאנחנו אוכפים כשלא מנתקים את הכרית בטיחות, לאכוף גם שאין חיישן, ורק באכיפה, הן בהסברה והן באכיפה נוקשה, אנחנו נקבל פתרון לאורך זמן.

ואם אנחנו נבוא ונצפה שההורים, כמו שהם יבואו לקורס בטיחות, יעשו את זה, זה לא.

אנחנו צריכים לחייב.

אז אנחנו צריכים בכוח להכניס את זה כתקנה בתעבורה. אני יכול להראות לכם, פה יש תקנות לכל דבר ולהכניס תקנה נוספת. אז יקבלו דו"ח, אז יתקבלו.

התייחס לזה הנציג של משרד התחבורה, שי.

חבל שהוא הלך. רציתי שהוא ישמע, כי זה חייב לבוא בדיוק משם.

לא, אבל לפני שהוא יצא, תאמין לי שזה מה שנאמר. הוא התחייב פה להכין תקינה דרך הנושא של כסאות בטיחות לילדים, שזה מאד טבעי, כי זה ממילא בא ביחד ואולי דרך זה אנחנו נמצא את הפתרון.

להוסיף את זה לתקינה ואכוף את זה פשוט בצורה בלתי מתפשרת.

תודה רבה, חנן. ציפורת, ממש בקצרה ואז נסכם.

ממש בשני משפטים, באמת גם להביא קולם של הארגונים, שכמובן נשות חירות חלק מהם. אני חייבת להגיד שקודם כל אני מאד מתחברת למסר שהיה כאן והדאגה שלנו באופן כללי מהשדר שאמור להגיע בהקשר של העברת האחריות מההורים לגננות ולמטפלות.

מגייסים, מגייסים, לא מעבירים אחריות.

מגייסים, בהחלט, בהחלט, אבל אנחנו שותפים לחשש הזה – חשש – שיכול להיות; וגם אנחנו מאד מאד כמובן מאד מאד מודאגים מהעניין הזה שהאחריות של המטפלות שנמצאות, לילדים שכבר קיימים באותה שעה במעון, תועבר ותיפגע כתוצאה מהעניין הזה. אנחנו יודעים שילדים קטנים, אנחנו מדברים על גילאים של אפס עד שלוש, מספיק שהם יושבים בכיסא לרגע ולשנייה אחת דעתם מוסחת, באותו שנייה הילד כבר נופל. ילד מחזיק משהו, אין לו מה לעשות עם - - -

המצוקות הן ברורות, אבל עדיין, אם זה מול רגע להציל חיים של ילד ואנחנו יכולים להתארגן - - -

אני רוצה מכאן לעבור לפתרונות המעשיים שאנחנו רוצים להציע אותם. אנחנו סבורות שהפתרונות, שהם פתרונות טכנולוגיים בהקשר הזה, יכולים לייצר קשר עם ההורים באופן שלא ידרוש מהמטפלות של המעונות לעזוב את הילדים, במיוחד בשעות הקשות של הבוקר, שעליהן אנחנו מדברים, להעמיד אותם בסכנה ללא השגחה.

אגב, סתם עולה לי עכשיו רעיון תוך כדי שאת מדברת. סליחה על ההתפרצות, אבל קבוצת ווטסאפ של ההורים אולי, שליחה של הודעה לקבוצה, תעיר את כל ההורים. אלה שהגיעו ואלה שלא הגיעו.

אז קודם כן, כפי שכבר נאמר, יש לנו בעיה עם הנושא בכלל של החזקה של פלאפונים של מטפלות. יש על זה תקנות מאד ברורות אצלנו. אבל מעבר לזה, אני חושב שהפתרונות קיימים היום, כמו שכבר נאמר כאן כל כך הרבה פעמים. מספיק שהורה מעביר צ'יפ בכניסה למעון ועד שעה מסוימת כל הצ'יפים מקבלים התרעה וברגע שאותו מנגנון, עד שעה מסוימת אסף את כל השמות ויש מספר שמות שהוא לא קלט אותם, באופן אוטומטי מועברת הודעה לאותם הורים שמספרי הטלפון שלהם נמצאים במערכת. לא נעשתה פה נגיעה של המטפלת בשום צורה. לא נפגעו הילדים שנמצאים במעון.

משרד החינוך התייחס לזה.

ויחד עם זה, במקביל, באותו רגע נתון, הילדים עצמם, שאנחנו חוששים מאד לחייהם ואנחנו הראשונים שרואים את טובתם, אותם ילדים יכולים להינצל מאותה סכנה שאנחנו כולנו שותפים לה.

אבל זה צ'יפ שיכול להגיע לכולם, גם למסגרת פרטית וגם למסגרת לא פרטית.

תודה רבה ציפורת ותודה רבה לכולכם. ברשותכם, אני רוצה לסכם ואני צריכה את הקשב שלכם, אם פספסתי משהו, כי אנחנו רוצים להיות ממוקדים.

אני יכולה להוסיף משהו, בבקשה גברתי?

רגע, אני אומר ואת - - -

אני רק רוצה להוסיף, שלפי כל מה ששמעתי, אני מאד מברכת על הדיון שהתקיים. ושוב, אני לא רוצה שתצאי עם הרושם שהגננות נגד. אני בעד כן להסברים. לא לערבב דבר ודבר. כן הסברה בכל גני הילדים. לא תהיה שום בעיה, אבל רק שזה לא יהיה כחוק, בבקשה.

אחריות פלילית וכחוק. קיבלתי.

תודה.

קיבלתי. תודה רבה ותודה רבה גם על הדברים. אני שמחה באמת לשמוע אותם. יש להם משמעות בעיני.

אני רוצה לסכם את הדברים שהיו כאן, כדי שאנחנו נתכנס ונתפקס לדיון שאנחנו רוצים לקיים בעוד שבוע, שהוא כבר יהיה דיון פרקטי של מה אנחנו הולכים לעשות, ממש כמו תכנית עבודה.

אז אני אתחיל דווקא עם משרד הבריאות, כי קיבלת פה - אני קטונתי, אבל השר - - -

בשמחה.

השר, שבאמת התגייס ואני מוכרחה לומר גם בסיכום הדברים, ההתגייסות שלו הייתה טוטאלית מהרגע הראשון, רגע לפני שבת, ואנחנו יודעים שהוא איש דתי, יחד עם ארגון בטרם, וזה לא מובן מאליו. זה לא מובן מאליו ואני רוצה לברך אותו.

מירי, אתם במשרד תרכזו השבוע גם את האיסוף מכל אחד מהמשרדים, מה החלק שלו בעצם, מה תרומתו לצורך העניין לתכנית בטיחות ילדים. יש לנו את התכנית שאנחנו זיקקנו יחד עם בטרם. אנחנו נעביר אותה ככל שנדרש, כדי שאפשר יהיה לעיין בה. אני הייתי מציעה אפילו פגישה אחת של נציגים מכל המשרדים, כדי שנוכל באמת לעשות את זה בצורה אמיתית.

משרד התחבורה – אני ביקשתי מהנציג שיעשה בעצם את העבודה מול הייעוץ המשפטי של המשרד ויביא לנו את ההמלצה לגבי התקינה, כשאנחנו הולכים לכיוון של תקנה של כיסא ילדים, ככה שאנחנו יכולים להבטיח שבאמת במקום שיש בו ילדים – זה פוטר את השאלה של יש ילד, אין ילד – בוא לא - - -

זה יגן עליהם 24/7 גם בחופשים, גם בשבתות, גם בזמן שהם לא במערכת החינוך.

נכון. זה שזה בכיסא, ובאמת לא חשבתי על זה לפני כן – זה שזה בכיסא זה ברור שזה הולך עם הילד.

וזה לא רק בזמן שילד הולך לגן.

לגמרי. אני מוכרחה לומר לגבי הנושא של גיוס מערכת החינוך – ראשית, תודה לך אריאל על הדברים וגם על ההתגייסות. ציינת שגם תישקלו את הנושא של עזרים טכנולוגיים ואנחנו גם נקיים דיון משותף עם כל הגורמים, כדי שאנחנו נראה איך אנחנו עושים את זה נכון, לא בחקיקה. אני מלכתחילה אמרתי שזה טריגר כדי שאנחנו נגיע למקום שבו אנחנו באמת נפעל ביחד. אז אנחנו ננסה לקדם אפילו את הפגישה גם השבוע.

וגם הוספתי שאנחנו נגביר את ההסברה בפתיחת השנה באמצעות הגננות.

מצוין. אז בואו נשתדל שזה יהיה עם משרד החינוך ועם ארגון הגננות ועם הגנים הפרטיים ועם כל השותפים, ואגב גם משרד הכלכלה. צר לי שמשרד הכלכלה לא נמצא בדיון. הם הוזמנו, אבל אני רוצה אותם שותפים, כי אני חושבת שאת אותו מהלך צריך לעשות גם שם. אנחנו יודעים שהם קבוצת הסיכון הגדולה.

אני מוכרחה לומר בהקשר של משרד החינוך, באמת, דווקא כמי שבאה מהמערכת, דווקא כמי שמכירה את האנשים בשטח ובגלל זה נורא כאב לי כאילו שאולי זה משתמע ואני שמחה על התיקון, שכאילו איבדנו קצת, ויתרנו רגע על הנשמה והפכנו להיות מאד טכניים מרוב פחד.

אם לא הייתי חושבת שלאנשי חינוך יש נשמה ענקית, בכלל לא הייתי הולכת למהלך כזה וברור לי שבבסיס הם מגויסים, וברור לי שבהרבה מקומות זה קורה, גם בלי יפעת שאשא ביטון וגם בלי חוק וגם בלי אף אחד שיבוא ויאמר להם, והרעיון הוא לראות איך אנחנו בעצם מגייסים את כל המערכת ושזה לא יהיה וולונטרי.

אני רוצה להציע עוד הסבר למה שקרה פה, שזה מתוך תחושת אחריות אמיתית, לא לקחת משהו שאי אפשר או קשה לעשות. דווקא אני מסתכל על זה מעבר לסיפור הציבורי. יש פה איזו אמירה – מה שאנחנו לא יודעים לעשות עד הסוף ולא בטוחים מה חלקנו, ואם אני לא תופס את ההורה בטלפון – אני דווקא תופס את זה כאמירה של אחריות של הצוות החינוכי שהיה פה, אגב, מכל המשרדים.

מקבלת. תודה רבה על ההערה.

משרד האוצר, כמובן, אנחנו היינו במגעים אינטנסיביים גם בשבוע האחרון ואנחנו נקיים את המגעים גם בשבוע הזה, כי אנחנו רוצים את התמיכה ואת ההתגייסות גם מבחינה תקציבית והם לגמרי מגויסים ואיתנו, שמענו כאן גם מנציג האוצר.

אנחנו ניפגש כאן בעזרת השם ב-3 באוגוסט, זה יום רביעי הבא. זה יהיה בבוקר. אנחנו נתכנס לדיון חירום. אנחנו נבקש מיושב ראש הכנסת, כי זה מספיק חשוב.

השלטון המקומי – המון תודה על ההתגייסות. הוספתם את העניין של השילוט, אנחנו באמת לא דיברנו ,שילוט ברחובות, במתחמים, בחניות, זה גם עניין. אז תבואו עם זה בהצעה פרקטית שאנחנו נצא עם תכנית עבודה.

תודה רבה לכולכם, באמת.

הישיבה ננעלה בשעה 11:15.