הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 7

מישיבת ועדת המשנה של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

לעניין מעמד הקשיש

יום שלישי, כ' בתמוז התשע"ו (26 ביולי 2016), שעה 13:00

במסגרת יום האזרחיות והאזרחים הוותיקים: הכרה בעבודה עם קשישים כעבודה מועדפת

חברי הוועדה: טלי פלוסקוב – היו"ר

מאיר כהן

נחמן שי

גלית מבורך - מנהלת השירות לאזרחים ותיקים, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

מיטל הוברט אשכנזי - ראש תחום רווחה, המשרד לשוויון חברתי

רחלי פולק - מרכז בכירה רשויות מקומיות, משרד הכלכלה והתעשייה

עדינה אנגלרד - אגף גריאטריה, משרד הבריאות

אורי שיינין - אגף תקציבים, משרד האוצר

אלון דסה - מנהל תחום אבטלה, המוסד לביטוח לאומי

רבקה רוזנברג - מנהלת תחום סיעוד, המוסד לביטוח לאומי

אלעד אליהו-זכות - יועץ מנכ"ל המוסד לביטוח הלאומי

חנן פוטרמן - עורך דין, לשכה משפטית, המוסד לביטוח לאומי

יוסף פולסקי - עורך דין, לשכה משפטית, המוסד לביטוח לאומי

נחום גנצרסקי - חבר הנהלה, עמ"ל - עמותת למען הזקן

ארנון אלחנני - יו"ר עמותת חברות הסיעוד

ליאור שטרסברג - מנכ"ל עמותת מטב

נוגה בצלאל - דרור בתי חינוך, האגודה הלאומית להתנדבות

איתמר שוורץ - מנהל ארגון הבוגרים, האגודה הלאומית להתנדבות

דינה אור-צ'ילג
–

גמלאית

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

מעיין בן עמי

ר.כ., חבר המתרגמים

במסגרת יום האזרחיות והאזרחים הוותיקים: הכרה בעבודה עם קשישים כעבודה מועדפת

שלום חברים, צהריים טובים. אני פותחת את ישיבת ועדת המדינה, שם הוועדה בעקרון הוועדה למעמד הקשיש. זו ועדת משנה של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות ואנחנו יודעים שהיום הכנסת מציינת את יום האזרחים הוותיקים, שזו כמובן יוזמה מבורכת של השדולה לאזרחים ותיקים בראשותו של חברי הכנסת נחמן שי ואיציק שמולי. הנושא שאנחנו נדון בוועדה כאן זה הנושא של הכרה בעבודה עם קשישים כעבודה מועדפת.

אני כבר אומרת, לפני שאנחנו נתחיל לשמוע את כל הצדדים, מי שמעוניין לדבר, בבקשה להירשם אצל מזכירת הוועדה ואנחנו נדע להזמין את האנשים שרוצים להציג לנו את הצעתם.

אני קראתי חומרים ששלחו לוועדה כהכנה. אני רוצה להגיד לכם, יש פה הרבה יוזמות מבורכות ואנחנו יודעים שתחום של סיעוד הוא די בעייתי מכמה סיבות. אחת, אנחנו יודעים שאנחנו במחסור מתמיד של כוח אדם מצד אחד; מצד שני, כוח אדם שיש לנו ברובו זה עובדים זרים, שאנחנו שומעים על מקרים לא נעימים שקורים ואין לנו למי לפנות ולמי לבוא בטענות.

ולכן הכי נכון זה בעצם לספק את החומר המקומי, שלנו, שגם מצד אחד יפתור את בעיית התעסוקה כעיקרון, מצד שני לכל האנשים האלה יהיה אחראי, ולנו כמחוקקים ולנו כמבצעי המדיניות – יהיה ממי לשאול ולבדוק למה לא טוב, או להגיד תודה כשזה טוב, כשאנחנו כולנו תקווה שזו תהיה המגמה.

רוב היוזמות שקראתי כאן הן לא יוזמות שאנחנו כאן בוועדה נוכל להגיד – הנה, החלטנו, ממחר זה מתחיל. רוב היוזמות שראיתי היום הן יוזמות שיצטרכו חקיקה, אבל אחר כך אני אשמח כמובן להעביר את כל ההמלצות של הוועדה לחברי הכנסת, גם בשדולה וגם בוועדה שלי, כהמשך העבודה, בתקווה שאם נרגיש היום שזה מה שנכון לעשות, נחוקק את הדברים כך שנוכל גם ליישם את ההמלצות והנושאים שיעלו כאן לדיון.

לכן נתחיל מהראשון שמבקש לדבר. יושב ראש עמותת חברות הסיעוד, ארנון אלחנני, בבקשה. כל אחד שמתחיל לדבר, לפני דבריו יאמר את שמו ותפקידו לפרוטוקול.

בבקשה, אדוני, יושב ראש עמותת חברות הסיעוד.

שלום. ארנון אלחנני, יו"ר עמותת חברות הסיעוד מטעם לשכת המסחר. אנחנו מתמודדים יום יום עם המחסור בעובדים לטובת עבודה בסיעוד ובסיעוד ביתי וככל שהמגמה מתרחבת יש חוסר בעובדים, המצב מחמיר ובסוף מי שנפגע מזה זה הקשישים.

כשאנחנו לא מצליחים למצוא אנשים שמתאימים, בסוף תמיד הספים יורדים בצורה כזאת שזה לא בריא, ואנחנו בכל הזדמנות שרק אפשר מבקשים לבצע מהלכים שיאפשרו להכניס יותר אנשים בתחום הזה ואם זו עבודה מועדפת לצעירים, או אפילו גם למבוגרים, יכול להיות שנצטרך להגדיר את זה גם לגילאים אחרים, לאו דווקא ליוצאי צבא בשלב היותר מתקדם, אנחנו בעד. זה לא יפתור את כל הבעיות, גם תוספת של מספר בודדים אחוזים בודדים לאותו סל של מטפלים, זה מאד מאד חשוב.

למיטב ידיעתי, יש חוק ראשוני שחוקק לפני כ-5 שנים על העניין הזה ועד היום לא תוקנו לו תקנות והוא גם מגביל ל-12 שעות עבודה, דבר שהוא רלבנטי לעובדים זרים. זה לא מחזיק מים וחבל על הזמן.

יש לנו כאן נציג של הביטוח הלאומי?

כן.

יופי. אז אנחנו נשמח לשמוע את ההתייחסות שלכם.

ובהתאם צריך להגדיר משהו הגיוני, ככה שצעירים יוכלו להיכנס, לטפל בשני מטופלים, שלושה מטופלים, לתקופה מסוימת שתוכר להם כעבודה מועדפת וזה יעשה הרבה מאד ברכה והרבה מאד חשיבות. זה גם לחינוך לדורות הבאים להגיע ולהכיר בזה כמקצוע לעתיד, שזה בכלל משימה לאומית ויש פה מי שיספר לכם שהם עוסקים רק בזה - איך לייצר עוד עובדים מקצועיים ומוכשרים לתחום הזה, כי זה באמת סוג של עבודת קודש להגיע לקשישים האלה ולטפל בהם, לתת את המענה הנכון. זה לא כל אחד ואנחנו לא רוצים כל אחד, אבל כשיש חוסר, אז אנחנו מרגישים את זה וגם הקשישים בסוף נפגעים מזה.

אז כל דבר שתצליחו לעשות ולקדם ולחוקק בעניין הזה, יקדם אותנו. צעד-צעד אנחנו נגיע לפתרון. תודה.

תודה רבה אדוני. מנכ"ל חברת מטב, בבקשה.

ליאור שטרסברג, מנכ"ל עמותת מטב. א' אני מאד מברך על הדיון. אני אגיד שני משפטים על עמותת מטב. עמותת מטב כבר מסוף שנות ה-50 יש לה זכות לעסוק בתחום הזקנה, גם בנושא של הסיעוד הביתי וגם בעוד שורה רחבה של פעילויות, מרכזי יום ואחרים. אני רוצה להתחיל דווקא עם חוק הסיעוד שנחקק בשנת 1986, הסיעוד הביתי, שהוא חוק שהיה בהחלט גם אז ייחודי וחדשני, ואני חושב כשאנחנו מסתכלים היום אחורה, החוק הזה בהחלט – גם מבחינת הנתונים – משיג את מטרתו.

95% מהאזרחים הוותיקים מזדקנים בקהילה ובבית, רק 5% עוברים למוסדות, ולכן אני חושב שמדובר בחוק מאד מאד משמעותי.

יחד עם זאת אנחנו נמצאים - ומטב היא עמותה שנמצאת ב-50 יישובים בארץ, היא הגוף הגדול בתחום – ומתמודדים עם מצוקה מאד מאד קשה. לא מצוקה עתידית, אלא מצוקה שאנחנו מרגישים אותה יום-יום, שעה-שעה. יש הרבה מאד אזרחים במדינת ישראל שכל חייהם שילמו, וכשהם מגיעים להזדקן בכבוד, לצערי היום, בטח במקרים היותר קשים, פשוט אין מי שיטפל בהם.

הרבה מאד אנשים שידם משגת יכולים לאפשר לעצמם לקחת עובד זר, שכאמור עולה הרבה מאד כסף, ואותם שלא יכולים לעשות את זה, בעיקר בפריפריה, נפגעים מאד מאד קשה ואני מדבר על העבודות השוטפות. על להגיע הביתה בבוקר ולקלח ולהחליף חיתולים למי שצריך ולהאכיל ולתת תרופות והרבה מאד דברים.

ולכן אני חושב שהמצוקה הזאת והנושא הזה הוא נושא שחייב להיות בצורה מאד משמעותית על סדר היום הציבורי, כי הוא נושא ערכי ומוסרי והוא כבר היום קיים. זאת אומרת אנשים שמתמודדים איתו – בני משפחה וככה – מרגישים אותו גם היום.

תיכף אני אתייחס להצעת החוק הזאת. אני חושב שיש הרבה מאד דברים, כלי מדיניות שמדינת ישראל, כנסת ישראל, ממשלת ישראל, יכולה לעשות לכדי לייצר שינוי בתפיסה. קודם כל שמטפל סיעודי זה מקצוע. קודם כל זה מקצוע. היום זה לא מקצוע. זו צריכה להיות פרופסיה ולפרופסיה יש מאפיינים של הכשרה, של הדרכה, של קידום מקצועי, של שכר, של תגמול, של ההערכה. כך שהדבר הזה הוא דבר שמחייב שינוי תפיסה לחלוטין, של כל הגורמים.

לגבי הצעת החוק הזאת, שהיא כשלעצמה מדברת על הנושא של עבודה - - -

סליחה אדוני, על איזו הצעת חוק אנחנו מדברים?

עבודה מועדפת, מה שאנחנו כרגע מדברים.

אוקיי, של נחמן שי?

של נחמן שי. אז כפי שהיא מנוסחת כרגע, היא בעצם מוגבלת אך ורק לאנשים שזכאים לטיפול מעל 12 שעות, קרי רק לעובדים זרים. בחור צעיר שזכאי לדבר הזה לא יכול היום בעצם לתת שירות למי שהוא לא זכאי לעובד זר 12 שעות ומעלה, וזה בהחלט דבר שהוא מאד מאד בעייתי. זה דבר אחד שאני חושב שהוא מאד מאד חשוב וצריך לתקן, כדי שגם אנשים שמקבלים שעות ולא זכאים לעובד זר, יוכלו בעצם להיעזר באותה עבודה מועדפת.

אבל אני אומר עוד פעם, בשורה התחתונה זה כי אחד בשורה ארוכה של כלים, כדי להתמודד עם מצוקה שהיא לא מחר והיא לא מחרתיים. היא נמצאת פה ואנחנו מרגישים אותה ורואים. אנחנו בעמותת מטב עושים הרבה מאד מהלכים, כי החשיבה על ציבור המטפלות היא לא רק חשיבה על ציבור של עובדים, אלא על קבוצה של אנשים שחשוב מאד להעצים ולפתח. יש הרבה מאד כלים לעשות את זה ואנחנו עושים את זה, ועדיין הקושי הוא מאד מאד גדול ונדרשת פה מחשבה ותכנון מדיניות כדי לשנות את התפיסה.

אני מסכים עם מה שאמרת בהתחלה, שמה שקורה כרגע בשנים האחרונות, שאין שום שינוי בתחום, שיותר ויותר עובדים זרים, מהגרי עבודה, נכנסים לתוך העניין הזה ובעצם תופסים את המקום ופחות ופחות – היום נדמה לי שיש בסביבות 76,000 עובדים ישראלים בתחום הזה, וככל שהמדרון החלקלק הזה הולך ומתפתח, אז עוד פעם – מי שידו משגת הולך לעובד זר שעולה אלפי שקלים בחודש, ומי שאינו, לצערנו נשאר בהרבה מאד מקרים בלי טיפול.

יש הרבה מאד מהלכים שנעשים, גם על ידי המוסד לביטוח לאומי, גם על ידי משרד הרווחה, אבל זה מחייב שינוי תפיסה לחלוטין, של תפקיד ומעמד המטפלת, מטפלת סיעודית במדינת ישראל, כמו שנעשה לגבי מקצועות אחרים. זאת אומרת קודם כל צריך להבין שזה מקצוע לכל דבר. תודה.

תודה רבה אדוני. הצטרף אלינו בינתיים חבר הכנסת מאיר כהן, שבטח מכירים אותו. אני רק רוצה להבהיר פה כמה דברים.

אמרת שהיום יש 76,000 עובדים סיעודיים במדינת ישראל?

אני מדבר על עובדים שהם ישראלים.

כן, כן, אני מדברת על ישראלים.

מטפלות ומטפלים.

וכמה צריך? כעיקרון, כמה אתם מרגישים שהמצב של היום צורך אנשים במקצוע?

אני יודע לדבר בשם לא רק עמותת מטב אלא הרבה מאד חברות ועמותות שנמצאות בתחום.

לכן אני שואלת אותך.

זה מחייב עוד עשרות אלפים, בטח כשאנחנו מדברים כרגע על עלייה בתוחלת החיים והרבה מאד רפורמות מבורכות. כשמדברים עכשיו על רפורמת ליצמן וכך הלאה, ועל ההוצאה הציבורית בתחום. כך שאפשר לדבר ומדברים הרבה על הוצאה ציבורית, אבל צריך לזכור שגם אם נגדיל את השעות ולא יהיה מי שיבצע את השעות האלה, לא עשינו כלום.

נכון.

אגב, לפי סקירה של המועצה הלאומית לכלכלה, היא דיברה על כך שעד שנת 2030 יהיה צורך בכ-130,000 מטפלות נוספות, מעבר ל-75,000. זה לא אני אומר, אלא אומרת המועצה הכלכלית, בסקירה שלה.

ואלה הנתונים.

אלה הנתונים.

זה פחות או יותר. זה לא סוד. אנחנו קוראים לאחרונה שתוחלת החיים עולה ושאנשים חיים יותר שנים ושיהיו בריאים, מה שנקרא עד 120, כמו שכולנו אומרים, אבל כן, גם אנחנו צריכים כמובן לקחת חלק בכך שהם יחיו בכבוד. תודה אדוני.

נוגה בצלאלי. בבקשה גברתי.

שמי נוגה בצלאלי ואני באה מ - - - מודל חינוך. אנחנו פיתחנו הכשרה שמטרתה להכשיר צעירים בעיקר, אבל לא רק, לתחום של טיפול בזקנים. זו פרופסיה חדשה. אנחנו פונים לחיילים משוחררים ובוגרי שירות לאומי ובעצם מכשירים אותם לטיפול וסיעוד בזקנים.

תגדירי בבקשה טיפול.

טיפול קהילתי. זה כולל - - -

זה הדבר החשוב ביותר. מה ההגדרה?

זה כולל גם את התחום הפיזי, אבל אנחנו רואים בתפקיד שהוא לא רק צריך להיות פיזי, אלא גם לתת מענה חברתי, נפשי.

זאת אומרת המרכיב הפיזי נמצא שם.

כן, בהחלט.

גם. זאת אומרת אתם עושים גם וגם?

כן. כמו שאתם יודעים זה תחום שהוא לא פשוט להיכנס אליו, גם מבחינת שכר, מעמד, המיתוג שלו וכיום אנחנו בעצם בעיקר יכולים להכניס את הצעירים האלה לתחום של בתי אבות, כי שם יש את מענק העבודה הנדרשת. אבל 96% מהזקנים נמצאים בבתים ולשם אנחנו צריכים באמת את הסיוע ואת ההגנה הלאומית, שצריך גם שם לתת את המענק הזה, על מנת לעודד צעירים שיראו בתחום הזה מקצוע מכובד, מקצוע אפילו באמת בקשר בין הדורות.

אז אנחנו מאד מאד - - -

יש איזה שהוא תחום של הכשרה מקצועית לפני שמתחילים לעבוד בתחום?

אז ההכשרה שפיתחנו עם משרד הכלכלה, זו ההכשרה הזאת. זו הכשרה של 760 שעות.

הם עוברים אותה?

כן, שכוללת גם עבודה מעשית וגם עבודה עיונית, יחד עם הג'וינט וביטוח לאומי, ולכן זה תחום שההכשרה שאנחנו בעצם בונים היא כל כך רחבה וכל כך מעמיקה, אבל בסופו של דבר כשהם מגיעים לתחום, אז התחום הוא לא - - -

עולות פה כמה סוגיות מאד חשובות, גם שכר, גם תדמית, גם עבודה קשה.

בתור התחלה, המימד של עבודה נדרשת, אין ספק שהוא נותן את התמריץ הראשוני לכל מי שייכנס לתחום.

כמה יגיעו לשם, להערכתך?

כמה יגיעו?

אני כשהייתי שר רווחה ניסינו לשנות את זה. אגב, לרגע אל תבנו על זה, כי מעט מאד בסקרים שאנחנו עשינו, מעט מאד חברה צעירים - - -

אבל אם נשנה את המעמד - - -

מעט מאד. אנחנו הצענו מענק מאד גבוה, מאד מאד גבוה.

ולא באו.

זה קשה מאד. לא מצאנו פתרון. אני באתי לשמוע. לכן אמרתי לה שעדיף לשמוע אתכם, כי בשביל לבנות את הפרופיל המתאים זה מעגלים רבים שצריכים להיות שותפים.

נכון.

האוצר, שצריך להבין שהאנשים האלה צריכים לקבל כסף, הרבה יותר - - -

והרבה כסף.

אני מצטער שאני מדבר על כסף, כי יכולים לבוא האנשים הטובים ביותר עם הנשמה היתרה, אבל זאת עבודה שהיא מאד קשה ומאד מורכבת, ובעיני – ויסלחו לי המורים – אני מורה והעובדים שאני נאבק בשבילם – אבל זה הרבה יותר מורכב מהעבודות האלה, כי להיות עם אדם סיעודי ולתת לו גם מענה נפשי, גם מענה קהילתי וגם מענה פיזי, זה דבר שאני מלא הערכה לכל העובדים הסיעודיים שאני פוגש אותם ואני רואה את השכר השעתי שלהם ואני רואה את ההתאגדות שלהם, ואני רואה שבעצם גם אין להם יעדים וגם כאלה שחיים מהיד לפה, לצערי הגדול.

לכן זאת שאלה הרבה יותר מורכבת מאשר עבודה מועדפת. אני חושב שאם אנחנו ניקח את זה למקום של העבודה המועדפת, זה ממש לא קטיף של עגבניות. זה ממש גם לא בניין, זה הרבה יותר מורכב. במדינות ה-OECD מטפלים סיעודיים זה דבר שיש לו משמעות, הם אנשים שהולכים להכשרות, הם אנשים מאוגדים, הם אנשים שהמדינה משלמת להם פי שניים מהממוצע שמשלמים כאן בארץ. פי שניים.

ולכן חברה צעירים, אם אתה שואל אותם מה אתה רוצה להיות שתהיה גדול, אז הוא אומר לך כן, אני רוצה להיות אדם סיעודי. אני לא מכיר הרבה אנשים כאלה במדינת ישראל. סליחה.

אני אפילו אחד לא מכירה. כן, אמרת דברים מאד נכונים. אנחנו יודעים שאנחנו מעלים סוגיה שהיא לא פשוטה מהמון סיבות במדינת ישראל, ולכן באמת, כמו שאמרת, צריך למצוא תמריצים מיוחדים שכן יגרמו להם לקבל החלטות ללכת על זה.

אני מאד מקווה שברפורמת הסיעוד שכן - אני שמעתי אתמול את ליצמן שמדבר על כך - הלוואי, מבחינת כולנו זה אוטופיה, כי בתוך הרפורמה הזאת אולי יתחילו סוף סוף להתייחס למעמד המטפלים הסיעודיים בהרבה יותר פוקוס.

אם אפשר רק להרחיב בעניין הזה שאמרת שהתמונה יותר רחבה, זה לא סוד שהמטפלים היום ברובם מגיעים מהשכבות היותר נמוכות, וככאלה יש להם עניינים של הבטחת הכנסה, שהם רוצים לעבוד, באים לעבוד יותר מ-9-10 שעות בשבוע, אומרים פוס. לוקחים לנו יותר כסף ממה שנכנס.

הדיס ריגארד.

מכירים את זה.

ובהתאם, זה דברים שאנחנו כבר שנים מבקשים לפתור אותם. ראיתי כותרת בעיתון היום לגבי ההורדה לאימהות חד הוריות, שמורידים את זה מ-60% ל-25% שזו ברכה, אבל אנחנו לא סתם אומרים שהמקצוע המועדף לסיעוד בכלל הוא כזה שאנחנו רוצים לכל מי שמקבל את הבטחת הכנסה – שמה לעשות, הם אלה היום שנמצאים שם ואלה התעריפים של ביטוח לאומי, שמחזיק את רוב המשק.

בעניין הזה, אם נייצר מצב שכעבודה מועדפת כולם מקבלים את ההורדה הזאת מ-60% ל-25% והלוואי גם לאפס אחוז, הם יוכלו להמשיך לקבל הבטחת הכנסה, יוכלו לצאת לעבוד ויוכלו לתת מענה מאד רחב, כי זו תופעה שהיא יותר חמורה מכל - - -

זה יהיה, כי מדובר על מזונות שביטוח לאומי משלם. אבל בסדר, אני חושבת שהסוגיה היא נכונה וברורה לכולם. אנחנו מכירים מה זה דיס ריגארד ואנחנו - - -

תקרא יותר מעיתון אחד אז תבין על הרפורמה.

גם נציג מטב רוצה להשלים משהו?

אני רק אומר, כפי שאמר ארנון ואמר גם חבר הכנסת מאיר כהן, שמדובר בסוגיה מאד מאד מרכזית, והיא בוודאי לא רק כלכלית, היא קודם כל ערכית ומוסרית של החברה הישראלית. ואני אומר עוד פעם, כל התייחסות לרפורמה כזאת או אחרת או תכניות חומש בתחום הזה, שלא יעסקו ויפתרו את הבעיה הזאת, כי אפשר יהיה אפשר להרחיב תקציבים ולא יהיה – גם היום אני אומר – באזורים רבים בארץ יש אנשים קשישים שמחכים בבית שעות ולא מגיע אף אחד, או שמגיע לכמה שעות וזו מצוקה מאד קשה.

גם רפורמת ליצמן, שהיא מאד מאד מבורכת ועד כמה שאני יודע היום לא עוסקת בכלל, זאת אומרת אין התייחסות למי ייתן את השעות, כי מדובר על הרחבת השעות והרחבת הכיסוי הציבורי, בטח במקרים שהם יותר, כמו במחלות אלצהיימר ובמקרים היותר קשים, כדי שבן אדם יוכל להמשיך להיות בקהילה ולא להגיע למוסד שגם הוא יקר, אבל אין שום התייחסות לאותו ציבור יקר שאמור לעשות את זה.

איך אתה יודע? אתה קראת את הרפורמה?

קראתי את הרפורמה. למיטב ידיעתי - - -

זה עדיין לא נכתב.

עוד פעם, הלוואי ואני טועה.

אני מ-יש עתיד, אני לא מגנו של ליצמן, אבל אתה טועה.

אוקיי, אני אשמח מאד.

כי אני חושב שיש באמת מחשבה הוליסטית של טיפול הוליסטי, כולל הסוגיות שעולות.

טוב. הלוואי.

נחכה ונראה, מה שנקרא. טוב, אנחנו נמשיך בדיון. האגודה להתנדבות. מנהל ארגון הבוגרים, מי זה?

אני, איתמר שוורץ. אז חשוב לי להגיד וגם להשלים.

איך אתם נקראים?

האגודה להתנדבות. חשוב לי להשלים גם למה שנוגה אמרה, גם דרור בתי חינוך וגם מטב שותפים שלנו בתכניות שונות בתוך השירות הלאומי. אנחנו, האגודה להתנדבות, בעצם אחד הגופים החברתיים הכי גדולים בארץ שעוסק בהתנדבות. המסלול העיקרי הוא שירות אזרחי לאומי. 6,000 מתנדבים בשנה. הם האנשים שבסוף זכאים למענק העבודה הנדרשת ובעצם אנחנו עסוקים מעבר לנושא של המדינה, במקום של מה הם מקבלים בסוף - איך אנחנו בונים להם את העתיד.

אני, כמנהל ארגון הבוגרים, מנסה לראות איך אנחנו נותנים לאותם מתנדבים, שרובם באים מהפריפריה החברתית והגיאוגרפית והם מאוכלוסיות שזו משימה לאומית ממדרגה ראשונה לשלב אותם בתעסוקה, כמו נשים ערביות, ובעצם איך אנחנו נותנים להן את הכרטיס הזה, את התעודה, את אותו משהו שייתן להם איזה שהוא יתרון, איזו שהיא דרך להיכנס לשוק שהן מודרות ממנו. בעצם זה אחד המסלולים שמצאנו.

יש לנו שותפות מאד יפה עם דרור בתי חינוך, ומצליחים להביא צעירים, שזה נראה אולי חלום, אבל זה קורה. ואנחנו בעצם חושבים, כמענה לתגובה שלך, שזה חלק ממערך רחב. המערך הזה מקבל מענה מכל הכיוונים, גם מהכיוון של מטב ומהכיוון של להגדיר את זה כפרופסיה. גם מהכיוון של לקחת צעירים שעדיין תוהים לאן הם ייקחו את הקריירה המקצועית שלהם, אם בכלל תהיה להם כזאת, ולהביא אותם למקום שבעצם המדינה צריכה ולפתור את הבעיות.

אנחנו באים מהמקום של השינוי החברתי, של למצוא את המים במדבר ובאמת יש וזה קורה. כלומר, אפשר גם להרחיב את זה. אני חושב שעבודה מועדפת זה כן, עוד אבן דרך בתוך סל שלם של הטבות שהרפורמה אני מניח תיתן מענה לרובן, אבל צריך לעשות את זה. ואני חושב שהמקום – ואני רואה שם גם עבודות אחרות – כן באים אליהן באחוזים יותר גבוהים.

אני בטוח שמצאתם את זה גם בסקר, ואני לא בטוח כמה הצורך הלאומי-החברתי באמת שקול לאותו צורך שיש פה, שאנחנו שומעים מכל הנציגים. ואולי צריך לעשות רגע את העצירה הזאת ולהגיד – את זה נוציא, את זה נכניס, ונעשה פה מהלך אחד חשוב. זה לא הכל, אבל זה חלק מאד מאד חשוב מהזווית שלנו.

תודה רבה. אני רוצה לבקש עוד כמה התייחסויות. מהביטוח הלאומי נמצא פה מנהל תחום אבטלה, אלון דסה, נכון? אני רוצה להבין איפה אתם רואים את הבעיות שאנשים לא הולכים על זה. זאת אומרת אני מבינה שהחוק קיים, פתחתם את הדלת, אבל – ופה אני רוצה להבין מכם איפה האבל הזה.

אז מה שקורה זה ככה, באמת משנת 2009 יש את החוק שנכנס לתוספת של תחום הסיעוד כ"מזכה" במסגרת עבודה מועדפת. המספרים הם מאד מאד קטנים, כמו שאמר חבר הכנסת כהן.

ראינו מספרים.

התחילו בסביבות 50 הגיעו ל-250 היום.

וירדו.

זה ממש מספרים מאד מאד קטנים. החוק היום מאפשר גם עבודה בתחום הביתי וגם במוסדות, כשבתחום הביתי באמת יש את המכשול או הבעיה של אישור העסקה של עובד זר, שדיברנו עליו כבר קודם כאן חברים.

הצעת החוק שיש כאן, שמתכוונת להוריד את זה, מתחברת בעצם גם לרביזיה מאד רחבה שאנחנו רוצים להוביל בכל התחום של עבודה מועדפת, לאו דווקא בנושא של סיעוד, היא עדיין בגיבוש והיא נמצאת באישורים שצריכים להתקבל במוסד לביטוח לאומי ומחוצה לו.

כרגע, מעבר להורדה של האישור של עובד זר, יש גם מחשבה או צורך אם רוצים בעצם להרחיב או להגדיל את הכמות של האנשים שיקבלו את המענק, שיוכלו ופשוט צריך לפתוח את מגוון התפקידים לא רק לתחום הטיפול היומיומי, אלא גם למקצועות או תפקידים נוספים, כי סיעוד שנעשה גם במוסדות, וזה יכול להיות באלי"ן, באקי"ם, בכל מיני מקומות שמתעסקים לאו דווקא עם קשישים, אלא עם אוכלוסיות נוספות ושם יש גם צרכים לליווי – שדיברו על זה פה קודם גם כן – לליווי חברתי גם, לליווי של תמיכה נפשית ועזרה מעבר לטיפול הפיזי, וזה יכול כן לפתוח את הקשת לחיילים משוחררים וכן להנגיש את התחום הזה, שזה באמת מלאכת קודש. אין מה להגיש. כל מי שבא לשם באמת יבורך ויתברך.

אבל פשוט המציאות, כמו שאתה אמרת, היא כזאת. זו הבעיה.

אני רציתי להקריא לכם הסבר להצעת החוק, אני לא יודעת כמה מכם מכירים, אולי כדאי לשמוע. אגב, גיליתי שגם אני אחת מהיוזמות. לא שמתי לב בכלל, אבל יש שם הרבה חברי כנסת שהצטרפו להצעת החוק הזאת.

אתה רוצה לדבר? תודה רבה לך, מאיר כהן.

אני מצטער, פשוט יש לי דיון.

ברור. רציתי להקריא לכם את דברי ההסבר להצעת החוק הזאת. סעיף 174 לחוק הביטוח הלאומי, נוסח משולב קובע כי חייל משוחרר שעבד בעבודה מועדפת או נדרשת ולא מיצה את זכותו לדמי אבטלה, יהיה זכאי למענק בכפוף לתנאים הקבועים בחוק. עבודה מועדפת או נדרשת לעניין זה, היא עבודה מסוג העבודות המנויות בלוח ח', לצורך העניין העבודה הזאת גם.

מוצע לתקן - ופה אני רוצה להפנות את תשומת לבכם – מוצע לתקן את חוק הביטוח הלאומי ולקבוע כי גם אדם ששירת בשירות קבע למשך תקופה של עד שנתיים, יהיה זכאי לעבודה בעבודה מועדפת או נדרשת לתקופה של 24 חודשים מיום שחרורו מהצבא. וכן מוצע לתקן כי בלוח ח', ואני מבינה שזה המקצועות - - -

זו הרשימה.

הרשימה של המקצועות, נכון. שיאפשר לחיילים משוחררים להשתלב בתחום הסיעוד, המוסד והביתי. חלקה הראשון של הצעת החוק מבקש להסיר את הדרישה הקבועה בחוק להיתר העסקת עובד זר. הסרת הדרישה תעודד עבודה בענף הסיעוד תוך שמירה על אוכלוסיית היעד אליה התכוון המחוקק מלכתחילה. בראייה ערכית יותר, התיקון יאפשר לתת מענה לציבור האזרחים הוותיקים שאינם מעוניינים להעסיק עובד זר, אלא עובד ישראלי, שזה מן הסתם כולנו, המטרה של כולנו.

רחלי פולק נמצאת פה, מהמשרד לשוויון חברתי? בבקשה, מי מכן מדברת? שם ותפקיד בבקשה לפרוטוקול.

מיטל הוברט אשכנזי, מנהלת תחום רווחה וספורט במשרד לשוויון חברתי. אני חושבת שכבר נאמר ונאמר פה המון על כל הנושא של הכרה בעבודה עם קשישים כעבודה מועדפת, אבל באמת צריך לשים דגש על הנושא הזה ולשים את זה על סדר היום הציבורי, כי זה משהו שנראה שפחות מתייחסים ופחות שמים דגש וצריך לזכור שהיתרון הוא, שברגע שהדבר הזה יקרה יקרו כמה דברים.

ראשית זה יעצים את הצעירים כסוכני שינוי בחברה הישראלית, יחזק את הנושא של הקשר הבין דורי, יחזק את המעמד של האזרחים הוותיקים. אנחנו מדברים המון על שינוי תודעתי, שהיום האזרח הוותיק מצטייר הרבה פעמים כאדם חולה, נזקק, מסכן, והיום אנחנו יודעים שזה כבר לא ככה. על אף שתוחלת החיים התארכה, היום האזרח הוותיק הוא פעיל, הוא תורם ואני חושבת שזה גם יחזק שוב, את המעמד של האזרחים במדינה.

דיברו כאן גם על הנושא של החינוך לעתיד ודיברו על המספרים שהם מספרים מאד נמוכים. אז הנושא של חינוך לעתיד, שצריך באמת לייצר עוד עובדים בתחום הזה של סיעוד, אנחנו יודעים היום שמטפלים - גם ישראלים וגם זרים - בורחים, לא נמצאים, גם בשל מעמדם של המטפלים והאוכלוסייה הזו של המטפלים והשכר הנמוך שלהם. אני חושבת שהנושא של צעירים בתחום הזה מאד ירענן ואני חושבת שהוא הכרחי וחשוב. אנחנו בעד הנושא הזה.

תודה רבה. ברור לכולם שברגע שאנחנו נחבר את הדור הצעיר לנושא הזה, זה גם קשר דורות מצד אחד, אבל גם כבוד, כשאנחנו אומרים.

חברים, אני באתי מברית המועצות לשעבר, ועכשיו שמעתי את זה ונזכרתי שלימדו אותנו וככה גם התנהגנו, לעזור לקשיש כשהוא עובר כביש או לקום באוטובוס כשהקשיש עומד ליד. זה היה סוג של מנהג ולא היה אדם שלא היה עושה את זה, כי זה היה מובן מאליו שזה מה שצריך לעשות. לצערי הרבה אנחנו כאן קצת מפרים. יש דברים שצריכים ללמוד גם משם.

זה היה גם פה.

היה, אז מה קרה? החינוך, איפה שהוא בחינוך אנחנו פספסנו. איפה שהוא הפסקנו לדבר על זה ואז אנשים הלכו לכיוון הלא רצוי מבחינתנו. אז כנראה שגם שם אנחנו צריכים להתחיל לשנות את ההתנהגות שלנו לכיוון אחר ובאמת ללמד את הצעירים – ופה אני פונה לעמותה להתנדבות – נכון הגדרתי את זה? כי אם אנשים כבר באים-. הנה, נחמן שי הגיע לכאן, איזה יופי.

אם אנשים כבר מגיעים לשם, הם בטוח יהיו במקום הזה, רק אם אנחנו נאיר מה עליהם לעשות ואיך להתנהג ואז זה באמת ייראה מצוין.

הצטרף אלינו חבר הכנסת נחמן שי, אחד מהיוזמים של היום הזה. בבקשה נחמן, תצטרף אלי. כבר דיברנו עליך ואתה כבר מצאת זמן גם להצטרף אלינו.

תודה.

כפי שאמרתי, אנחנו קודם כל קראנו חלק מהחוק וההסבר של החוק שלך. אמרתי שמצאתי שגם אני אחת מהמצטרפות.

ברור. את לא תוותרי על אף חוק שמגיע לאוכלוסייה - - -

מה לעשות, זה באמת בדמי. שמענו פה גם נציגות מהביטוח הלאומי – למה בעצם בחוק הקיים אנחנו לא מצליחים עדיין לפתור את הבעיה, או אני לא יודעת, אולי "לפתור את הבעיה" אלה מילים גדולות בעיני, אבל לפחות להגביר את הקצב של האנשים שמצטרפים למעגל הזה ויכול להיות שיש באמת כמה דברים שאנחנו נצטרך לחשוב פה איך אנחנו-. אתם יודעים מה? דיברנו על הדור החדש, מה לעשות – הדור החדש מסתכל על זה פחות, סליחה - לצערי אני אומרת - בפן ההתנדבותי ויותר בפן מה אני מרוויח מזה. ואני באמת קוראת לדברים בשמם.

אם אנחנו נמצא את הדרך לתת להם להבין שכאן אתם יכולים להרוויח גם בכסף וגם בהמשך, אז אנחנו כן נגרום להם להגיע לכאן, ופה אנחנו כולנו צריכים לחשוב איך אנחנו עושים את זה נכון.

אתה בטח תרצה להגיד כמה מילים.

תתני לאחד המשתתפים. אני באתי רק להגיד תודה לטלי, שמלווה את הנושא החשוב הזה של הגמלאים והגמלאיות – כל פעם קוראים לזה בשם אחר. אנחנו מתבצרים הכי טוב תחת השם של אזרחים וותיקים. במחקר שהכנסת עשתה החליטו שכולם קשישים. אני לא חושב שאנשים בני 62 – נשים, או 67 – גברים – הם קשישים. בעיני זה גיל הרבה יותר מבוגר. אנחנו יודעים ששמות ומילים יוצרים גם איזו שהיא התייחסות. אין כנראה בלי זה.

אנחנו מקיימים היום בכנסת סבב שלם של ועדות שעוסקות בהיבטים שונים של הקבוצה הגדולה והגדלה והולכת הזאת. עכשיו הייתי בוועדה למעמד האישה ומגדר, שם באו נציגים של הקהילה הלהט"בית, אנשים באמת מבוגרים, שהקשיים שלהם הם כפולים ומשולשים בהשוואה לאוכלוסייה הרגילה, כי נוסף על מצוקות בלאו הכי של לפעמים בריאות ובדידות, כמו שאנחנו עוסקים היום בכל היום הזה, יש להם גם את ההדרה מתוך כלל האוכלוסייה ומשפחות קטנות ולפעמים אין ילדים. באמת מורכבות באמת גדולה.

אבל זה עולם שלם. יש לנו היום 900,000 ובקרוב יהיו לנו, אני מעריך, מאחר שנולדים כל הזמן אזרחים ותיקים במדינת ישראל. קצב הילודה שלהם הוא יותר גבוה מילדים שנולדים, אז אנחנו נגיע למיליון. מיליון זה הרבה, והמיליון האלה חייבים והם ידרשו את הזכויות שלהם במדינת ישראל. הם לא נטל, הם נכס, כך צריך להסתכל עליהם. ואם המפלגות בישראל - ואני מדבר עכשיו בתור חבר כנסת ואיש פוליטי - לא יבינו את זה, אז הם לא יקבלו את הקולות שלהם. וכל מפלגה שמתמודדת בבחירות, אנחנו נדרוש ממנה להציג מצע שנוגע לאזרחים ותיקים וותיקות. ככה זה צריך להיות.

אני איתך.

כן. ולא רק מצע בתיאוריה, אלא מצע שאחר כך הם יתבקשו לממש אותו, אחרת מי יודע, אולי תקום לנו עוד פעם מפלגת גמלאים פחות מצחיקה ומגוחכת מאשר הייתה בעבר וישלמו לה מחיר, כי יש בכנסת הזאת הרבה מפלגות שהן מממשות יפה מאד את הדרישות של הקהילות ששלחו אותם הנה. כולם יודעים למי אני מתכוון.

ככה זה בפוליטיקה. אז אם לא מקבלים את זה כמו שאומרים אצלנו בזכות, אז יקבלו את זה בכוח הפוליטי. אני יותר ויותר חושב בכיוונים האלה, כי אני רואה שאנחנו לא מצליחים מספיק. אנחנו מצליחים, אבל לא מספיק, בעיקר בצדדים הכספיים. זאת אוכלוסייה שאחד מתוך חמישה בה הוא מתחת לקו העוני. זה לא יכול להיות ככה. ותשלומי הביטוח הלאומי הם קטנים והם לא מוצמדים לשום דבר והם הולכים ונשחקים כל הזמן.

אז נכון, אני יודע, הייתה פה הפתעה, גדלו יותר מדי אזרחים ותיקים. נשארו איתנו. לא רצו ללכת למקום שהולכים אליו, אבל זה לא משנה. אז המדינה צריכה לחפש דרכים. בקיצור, יש פה איזה מהלך ממלכתי-לאומי גדול מאד שצריך להתבצע ואנחנו מנסים. וזה גם חוצה מחנות פוליטיים, אין לזה שום קשר מאיזה מפלגה אתה בא ומה אתה חושב על עתיד השטחים ועל ההפרדה בינינו לבין הפלסטינאים. זה מה עושים עם מאות אלפי ישראלים, שהמדינה לא נערכה לנוכחותם פה. לא נערכה. נפלו עליה בהפתעה. ולכל אורך הדרך – מנושא בריאות לנושאים כלכליים, לנושאים חברתיים, לנושאים תרבותיים – איפה שאתלם לא נוגעים – יש פיל בחדר ומנסים לעקוף אותו.

אז זהו. זה מה שאנחנו עושים היום לכל אורך היום. יש דיון במליאה, יש אירוע באודיטוריום ואנחנו לא נפסיק. אני אומר לכם את זה: לא נפסיק לטפל בנושאים האלה, כי לדעתי הם בדרגת חשיבות עליונה.

תודה רבה לכם שבאתם. תודה רבה לטלי, כמובן.

תודה רבה, חבר הכנסת נחמן שי. אני רק רוצה לנצל את ההזדמנות ולהזמין אותך להגיע לישיבות הוועדה למעמד הקשיש. הרבה פעמים כשאני מנהלת את הישיבות האלה, זה הכיסאות שאני רואה. אז באמת, כשאנחנו מדברים על הקשישים ויש דברים מאד מאד חשובים לאנשים האלה שעולים פה, אז אני מצפה שתהיה פה בכל מקרה נוכחות, לפחות של חברי הכנסת מכל הסיעות.

כשאנחנו מדברים פה על הקשישים שאין להם קורת גג, כך שהם צריכים להוסיף כסף לכספים שהם מקבלים למחייה כדי לשכור דירה, ואני כבר לא מדברת על כך שלא מזמן פגשתי מישהי בת 85, ניצולת שואה. היא אומרת לי טלי, פעם חמישית אני צריכה לעבור דירה, מה אני עושה? אני הסתכלתי בעיניים האלה ולא ידעתי איפה להכניס את עצמי.

אז אני אומרת, באמת הגיע הזמן לקחת אחריות, וכפי שאתה אומר, לא רק במילים ולא רק במסע בחירות – ששם אנחנו יודעים – אנחנו פוליטיקאים, אז אני מרשה לעצמי להגיד את זה – שם אנחנו יודעים להציג את זה ולדבר ולהבטיח את העולם כולו, אבל כשאנחנו מגיעים לעבודה פה, אז לא הכל כזה ורוד.

אז אני חוזרת על בקשתי להשתתף בוועדות ואני יודעת שיש לך מה לתרום לוועדה הזאת, כך שביחד ננסה לקדם דברים כדי לשפר את מצב חייהם.

ברור.

אני רוצה לשאול האם יש לנו נציג של משרד האוצר? בבקשה אדוני ממשרד האוצר, מה השם בבקשה?

אורי שיינין מאגף תקציבים.

שמעת פה לא מעט דברים. מה אתה חושב? איפה אנחנו צריכים להיות יותר חזקים כדי לשפר את המצב, מבחינת האוצר, כמובן?

עלו לא מעט סוגיות בנושא של סיעוד. זה נושא שהוא באמת מורכב. בעבר הייתי חבר בוועדת שושני שדנה רק בהיבט של עובדים זרים בסיעוד, וזו הייתה ועדה שהתכנסה למשך כמעט שנה ודנה רק בנושא הזה, שזה נושא אחד מכל הסוגיות שחבר הכנסת שי העלה.

לגבי הסוגיה הספציפית של עבודה מועדפת, בהצעת החוק - - -

שבוע שעבר דיברנו על חוק אחר.

נכון.

אני פשוט בדקתי מה קורה עם החוק, באיזה שלב הוא נמצא.

על איזה חוק אנחנו מדברים עכשיו?

יש חוק גם להרחיב את האפשרויות של חיילים משוחררים.

לזה אני רוצה להתייחס באופן ספציפי. אז כמו שנציג הביטוח הלאומי הזכיר, יש דו"ח של צוות בין משרדי, שחבר הכנסת כהן שישב פה מקודם, בהיותו שר הרווחה, אימץ אותו, שבחן את כל נושא העבודה המועדפת. הוא מצא שיש שם דברים וענפים שלא צריכים להיות, ויש שם ענפים שההתייחסות אליהם היא לא מספיק אטרקטיבית כדי למשוך אנשים לסיעוד.

מבלי להתייחס לעומק להצעה של חבר הכנסת שי, מה שהדו"ח מצא, שבעצם בסיעוד אתה לא רוצה להביא אנשים רק לחצי שנה ואז הם ילכו, שזו תופעה מאד שכיחה בעבודה מועדפת. אנשים משתחררים מהצבא, עובדים חצי שנה, חוסכים את הכסף, מקבלים את מענק העבודה המועדפת וטסים אל המטוס לחו"ל, חוזרים ומתחילים לימודים. אנחנו מחפשים דווקא את האוכלוסייה שהיא לאו דווקא תלך לאקדמיה או שתטוס לחו"ל, אלא שתתחיל. זאת אומרת אנחנו ניתן לה את קרש הקפיצה, תתאהב בתחום ותישאר בו. זו המגמה.

לכן ההמלצות של הצוות באו ואמרו בואו בסיעוד ניתן איזו שהיא מקפצה כפולה. זאת אומרת נוציא מצד אחד דברים שהם לא רלבנטיים - לדוגמא דיברו שם על תחנות הדלק - ונכניס במקום, נבוא ונגיד שמי שיעבוד בסיעוד חצי שנה יקבל את המענק הקבוע היום, יעבוד עוד חצי שנה, יקבל עוד מענק. לא משנה כרגע איך עושים את הדייזין כדי לגרום לו לא באמת לעזוב אחרי חצי שנה אלא להתמיד לפחות שנה, זה כבר משהו- - -

רגע, ואתה משלם פעמיים?

כן. אז אני אומר, לא חשוב כרגע מה הדייזין, אבל מבנה התמריצים צריך להיות כזה שגורם למי שנכנס בתחום של הסיעוד, להישאר באמת שנה. עכשיו, בתחום הזה יש, זאת אומרת בסוף אנחנו רוצים שהם יגיעו לסיעוד הביתי, לסיעוד הקהילתי, מה שנקרא. זו המטרה שלנו. אני חושב שיש איזו שהיא תמימות דעים בכל משרדי הממשלה, גם רוב רובם של הגורמים שמתעסקים בזה, גורמי מחקר וגורמים מקצועיים, דוחפים כל הזמן, באים ואומרים כל עוד הקשיש הסיעודי, או בכלל האיש הסיעוד נמצא בתוך הקהילה שלו, איכות החיים שלו היא איכות חיים אחרת מאשר קשיש שהולך למוסד.

זאת אומרת מצד אחד מוסד לכאורה נותן את השירותים הכי טובים. מצד שני, אני אגיד על עצמי, אני לא אגיד על אנשים אחרים – נוח לנו לפעמים להשאיר מישהו במוסד ואנחנו לא צריכים לדאוג לו יותר. זאת אומרת זה שהוא נשאר בקהילה, מחייב את הקהילה בעצם להתגייס לא רק במה המדינה נותנת. בכלל, המשפחה הקרובה, החברים, השכנים, כולנו מכירים את זה. זאת אומרת כל מי שיש לו סבא או סבתא או הורים מבוגרים, מכיר את מה שאני מדבר.

ולכן אנחנו חושבים שזו הדרך הנכונה, ומעבר לתמריץ הכספי, באמת צריך לבחון את ההגדרה המדויקת בחוק, איך היא מייצרת תמריצים נכונים יותר, שיאפשרו גם לאו דווקא למי שיעבוד משרה מלאה עם קשיש, שבדיוק יש לו עכשיו היתר לעובד זר והוא החליף את העובד הזה. יש כמה וכמה מגבלות ובעצם מונעות את הדבר הזה מלהתפתח. אני לא משלה את עצמי שזה תוך שנה-שנתיים יהפוך להיות מ-250 ל-10,000. זה לא הכלי היחיד והוא לא יפתור לבד, אבל אם יש את הכלי הזה, בוא נשתמש בו בדרך הנכונה.

תודה אדוני. אני רק רוצה להגיד שני דברים בעניין הזה.

החוק מסבך אותך בעניין הזה, בעיקרון.

אני רוצה להגיד שני דברים. לפי מה שאני רואה היום, אגב, אחת מהצעות החוק שאני רציתי להעביר והגשתי אותה, זה מגיל 80 ביטול בדיקת תלות - - -

ADF.

בדיוק. כדי שכמה שיותר אנשים באמת פחות יעברו את ההשפלה. כך בכל מקרה אנשים מרגישים. וסליחה לביטוח הלאומי, אבל בטח אתם יודעים על התחושות האלה של האנשים.

זה גם תקוע בינתיים.

זה תקוע. זה תקוע. אבל אתה יודע מה, אחרי הדיון כאן אני הבנתי שגם אם החוק שלי היה עובר, אני לא יודעת אם היו מוצאים את האנשים שצריכים לתת את השירות לאנשים האלה.

אין לפי חוק גריאטריים שיאבחנו. אין.

זה ברור. זה מה שרשום בחוק, דרך אגב.

גם רופא משפחה צריך לעשות את זה.

וזה מה שאמרו לי, שאין לנו רופאים גריאטריים גם. ודבר נוסף – ופה אני פונה לאוצר – אני יודעת כמה כסף עולה למדינה להחזיק קשיש במוסד. תודה רבה נחמן ובהצלחה בהמשך.

תודה, אני מצטער. אני יודע, אני לא אוהב את התופעה שחברי הכנסת באים ובורחים, אבל האירוע שלנו מתחיל עוד כמה דקות.

בטח, בטח, אני גם אגיע. הזמינו אותי לנאום.

אני יודע. להתראות.

תודה נחמן, שוב תודה. הייתי במשפט – אנחנו יודעים כמה עולה למדינה החזקת קשיש במוסד. אולי אנחנו צריכים לחשוב, אם אנחנו משאירים את הקשיש הזה בבית ומשקיעים בו חצי מהסכום שאתם צריכים לשלם למוסד, אולי כדאי להשאיר אותו בבית ולתת לו את כל המעטפת שאנחנו יכולים לתת, את הכסף הזה. זה חומר למחשבה.

כמו שעשו עם ילדים, עשו המרת מכסות. ילדים ששהו במוסדות, פיתחו מענים בקהילה, עשו המרת מכסות למוסדות, שאפשר היה להשתמש בהן בקהילה, ובאמת זה הוריד את מספר הילדים במוסדות.

חומר למחשבה, מה שנקרא. שוב פעם: באותו כסף אפשר לעשות הרבה יותר. מה שהכי חשוב, לא הכל אפשר לקנות בכסף. זה לב. ולכן כשיש גישה לבן אדם, ואתה יודע כמה חשוב לקשישים שמישהו יישב לידם ושהוא ידבר איתו והוא יספר על הילדים והנכדים. זה יכול להפוך אותו לבריא, אגב.

אני רוצה להגיד לסיכום-. סליחה, גברת, בבקשה תציגי את עצמך.

אני רציתי לומר. שמי עדינה אנגלרד, אני עובדת סוציאלית ארצית בגריאטריה, משרד הבריאות.

יופי, בבקשה גברתי.

אני קודם כל רוצה לברך. אני רוצה להביא את העמדה שלנו במשרד הבריאות, שהיא מבורכת והיא חשובה. כל הנושא בכלל - - -

זה רפורמת ליצמן עליה דיברו עכשיו?

אני לא נכנסת לרפורמת ליצמן. אני באתי לצורך הנושא הזה כרגע.

אוקיי.

אני אדגיש.

חשבנו שתפתחי לנו קצת - - -

לא. אז לא לזה הוזמנתי.

אוקיי.

אני כן רוצה באמת להדגיש כמה חושב בנושא התרומה, אם זה באמת המתנדבים, כמו הפרויקט של בתי דרור, שאנחנו גם מעורבים ושותפים בתהליך עצמו, כן לפתוח את הדלת לכל נושא שמכבד את הקשישים ונותן אתך התרומה.

אין ספק שעבודה עם לב - וכמו שציינת, בהחלט השיח והחברה - לעתים גם מוריד את תחושת הבדידות שמביאה גם הרבה פעמים למחלות או לתחלואה או לאשפוזים. ולכן הוא כן מבורך. כל קידום בנושא של אנשים צעירים, שיכולים לתת לקשישים – הוא מבורך. אם זה במוסד, שאני חושבת שזה גם כן חשוב, מעבר לטיפול השוטף, ואין ספק גם לעבודה בבית.

תודה רבה גברתי. אגב, לא דיברנו פה, אבל זה גם אחד מהנושאים שאני אזרוק לחשיבה של כל הנוכחים פה. צריך לחשוב על שירות ללאומי. שירות לאומי זה גם דרך מצוינת להכניס את האנשים.

הוא דיבר על זה.

אני רק רוצה לציין, ברשותכם - - -

אז אני אומרת, אני שמעתי - - -

אני רק רוצה לומר לפרוטוקול ולציין את הפרויקט של "והדרת", שם יש פרויקט של בנות שירות לאומי - דיברת על שירות לאומי - כשהמטרה של הפרויקט היא באמת לבקר בבתים של קשישים, אבל המטרה העיקרית היא באמת להפיג את הבדידות ולהנעים את זמנם. אנחנו יודעים היום שהמחלה של המאה ה-21 זה הבדידות, שגורמת – כמו שצוין פה על ידי משרד הבריאות – לתחלואות לא רק נפשיות, אלא גם שמובילות גם לתחלואים פיזיים.

אנחנו רואים את הקשר בין דורי, איזה יופי, הצעירים, כמה שהם נרתעו בהתחלה מהמילה קשישים, הם מתאהבים בעבודה עם קשישים. המשרד משקיע תקציב מאד מאד גדול בפרויקט של :והדרת", וזה רק הולך וגדל. בדיוק אתמול עדכנו אותנו שזה גדל להגדיל את מספר עובדות השירות שהולכות לקחת חלק בפרויקט הזה. אני מדברת מתוך מקום - - -

גם במגזר הערבי, צריך לציין.

גם במגזר החרדי.

אנחנו מפעילים את הפרויקט הזה הרבה שנים בעמותת מטב.

נכון.

פרויקט מדהים.

נכון, זה פרויקט שהוא במגזר הכללי, החרדי והערבי, והוא פרויקט שהוא מאד מצליח, באמת בשיתוף עם עמותת מטב, שמופעל על ידי עמותת מטב.

יופי. לאור הדברים שאנחנו לא מרוצים, אני חושבת שאנחנו יכולים באמת לדבר פה שעות גם על ההצלחות. אז אני יודעת שפרויקט "והדרת" היה בסכנת סגירה והשרה לשוויון חברתי התערבה ונלחמה על כך שהפרויקט הזה יישאר, ולכן יישר כוח וברכות על כך.

נכון. הפרויקט הורחב בעוד 100 תקנים, שזה משמעותי.

משמעותי מאד. טוב, רבותי, אנחנו צריכים להמשיך את היום. אני רוצה להגיד שני דברים:

אחד זה באמת להודות לכל האנשים שמתעסקים בסיעוד, כי בעיני זה משהו מעבר לסתם עבודה, כי כפי שאמרתי, צריכה להיות פה נשמה, חמלה, לב, ולא כל אחד מתאים לעבוד עם קשישים במצבים כאלה.

מצד אחר, אנחנו באמת נשמח לכל הצעה שתגיע מכם, כשאתם רואים שיש צורך בהתערבות המחוקקים, וברור לכולנו שכל מי שיושב פה פועל על פי החוקים. אז אם יש צורך לשנות חוקים, אנחנו כאן. אנחנו מזמינים אתכם לפנות לוועדה עם הצעות ובהחלט אנחנו נטפל בזה ונחשוב איך אפשר לשפר את המצב.

דבר אחרון שאני כן הייתי רוצה לומר, היות ודיברנו פה על מצוקה מאד חזקה. אני שומעת לא מעט פניות – אני הבנתי שזה לגבי החלטה של לפני כמה שנים – על כך שקרוב משפחה לא יכול לעבוד כמטפל. בעיני למצוקה של היום אתם צריכים לפתוח את המגבלה הזאת. תרצי להתייחס לזה?

אפשר להגיב? שמי רבקה רוזנברג, אני מנהלת תחום סיעוד במוסד לביטוח לאומי. אנחנו פועלים להעסקת בני משפחה כמטפלים, אבל אנחנו רוצים לשלב את זה עם הפיילוט שיש לנו בנושא דיווח נוחות אלקטרוני, וברגע שהוא יורחב, אנחנו נעשה את זה.

מצוין. מבורך לחלוטין. חברים, תודה רבה. שיהיה לנו המשך יום פורה ונעים. להתראות.

הישיבה ננעלה בשעה 14:00.