הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 134

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום שני, י"ט בתמוז התשע"ו (25 ביולי 2016), שעה 9:30

ההשפעה הכלכלית של תכנית סיכויים למניעת עבריינות חוזרת של בני נוער עולים וותיקים בישראל - הצגת מחקר ידידים

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר

קסניה סבטלובה – מ''מ היו''ר

שרה כהן - מנהלת שירות הרווחה, שירות הרווחה, משרד העלייה והקליטה

אפרים ברוור - עובד סוציאלי, מנהל שירות מבחן לנוער, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

סג"ד קרן גנות - ראש ענף טיפול ושיקום שב"ס, המשרד לביטחון פנים

רפ"ק מיטל אברהמי - קמ"ד נוער, המשרד לביטחון פנים

שבתאי גרברצ'יק - מלווה חטיבת הדוברות במשטרת ישראל, המשרד לביטחון הפנים

אילן שמש - מנהל תחום קידום נוער, משרד החינוך

רבקה ממו - רכזת תחום נוער וחינוך, עירית ירושלים

יגאל שטיינמן - אחראי תחום צעירים וצה"ל - חיילים בודדים, הסוכנות היהודית

ורד אחיהון - מנהלת תוכן פרויקט אתיופיה, הסוכנות היהודית

נתן גרינברג - ראש תחום עולים, אשדוד, הרשות למלחמה בסמים

פרופ' דויד לייזר - חוקר, אוניברסיטת בן גוריון

שמעון סיאני - מנכ"ל ארגון ידידים

אדוה מלצר - עובדת סוציאלית, מנהלת תכנית "סיכויים", ארגון ידידים

שיר חן - מנחה אחראית קשרי קהילה, תכנית "סיכויים", ארגון ידידים

עדי אביטל - עמ"י (עובד מלווה יישובי) תכנית "סיכויים" בירושלים, ארגון ידידים

ל"ר - עמ"י (עובד מלווה יישובי), תכנית "סיכויים" בנצרת עילית, ארגון ידידים

פ"ג - הורה לנער בתכנית "סיכויים", ארגון ידידים

פ' - בוגר תכנית סיכויים, אשדוד

א' - חניך בתכנית "סיכויים"

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

דנה גורדון שושני

ר.כ., חבר המתרגמים

ההשפעה הכלכלית של תכנית סיכויים למניעת עבריינות חוזרת של בני נוער עולים וותיקים בישראל - הצגת מחקר ידידים

בוקר טוב לכל המשתתפים. נושא הדיון שלנו היום הוא ההשפעה הכלכלית של תכנית סיכויים למניעת עבריינות חוזרת של בני נוער עולים וותיקים בישראל. בעניין זה נעשה מחקר על ידי ידידים, זה ארגון שפועל גם בקרב עולים וגם בקרב וותיקים.

הצטרפה אלינו חברת הכנסת קסניה סבטלובה, חברת ועדה.

הייתה לי הזדמנות להופיע בכנס השנתי של ארגון ידידים ואני פגשתי גם חניכים וראיתי את העבודה הנפלאה שהם עושים ולכן זה גם חשוב שגם הוותיקים וגם העולים יחד משתלבים כמו שכתוב פה, על מנת למנוע התגדרות של אנשים ברמה אישית, ברמה משפחתית, קהילתית וכדי שהם יוכלו להתפתח, להשתלב ולתרום לחברה ולמדינה. לכן זה חשוב מאד ויישר כוח.

מנכ"ל ארגון ידידים, מר שמעון סיאני נמצא איתנו. הוא יציג לנו את המחקר שהם עשו, הוא יציג את הממצאים, את הניתוח ואת עבודת הארגון ואחר כך הפרופסור לייזר ימשיך בממצאי המחקר. אמרתי נכון או שעשיתי בלגן?

בסדר גמור.

אז בבקשה.

תודה רבה לך אדוני יושב הראש וחברת הכנסת הנכבדה. אני רוצה לומר לכם, שידידים זה ארגון שגם לפני 25 שנים כדי לסייע בקליטה של ילדים ובני נוער עולים חדשים. אני חבר בוועדה הזאת כבר שנים רבות, ובדרך כלל - - -

משתתף. חבר בוועדה זה רק חבר כנסת.

משתתף. סליחה, קיבלתי, טעות. משתתף בוועדה הזו שנים רבות ובדרך כלל עולות כאן סוגיות מורכבות מאד שדורשות טיפול. אני חושב שהבוקר הזה מוקדש למשהו אחד מוצלח. תכנית סיכויים נולדה מתוך צורך, מתוך מצוקה, כשהמשטרה הציפה את הנתון לפני 12 שנים, שאחוז הפשיעה של עולים חדשים הוא גבוה הרבה יותר ממשקלים באוכלוסייה. וישבו כאן בוועדה נציגים של משרדי ממשלה, משטרת ישראל וגם אנחנו וחבורה טובה ומיוחד החליטה להרים את הכפפה ולייצר מודל אחר, שונה, לטפל בעניין הזה.

המודל שמוצג כאן היום בפני הוועדה הוא מודל שאפשר ללמוד ממנו. המחקר הזה – ותיכף פרופסור דוד לייזר, אחד מעורכי המחקר יציג אותו – אבל מה שמסתתר מאחוריו זה שיתוף פעולה הדוק לאורך כל הזמן הזה, עם משרד העלייה והקליטה, שירותי הרווחה, עם שירות מבחן לנוער, עם משטרת ישראל, שיושבים יחד איתנו בוועדת היגוי. התקצוב, המודל המתקצב של התכנית הזאת הוא 50% ממשלה ו-50% פילנתרופיה שאנחנו, ארגון ידידים, מגייס וזה נותן יציבות שאפשרה גם את המחקר.

המחקר הזה, שלא נתבלבל, תחת שמי הים התיכון התחילו לשאול על כל דבר כמה זה עולה לנו. אבל הזה "הזה" זה אנשים, זה בני אדם, זה נפשות, זה משפחות, שברגע שאחד מהילדים שלהם עובר על החוק, הן הופכות להיות הכי בודדות שבעולם.

ולכן את המודל הזה של תכנית "סיכויים", שמגיעה אל הילד הביתה, אל משפחתו, עובדת איתו ועם הוריו, אנחנו רוצים לציין פה בצורה מאד משמעותית לא רק מהצד של המספרים וזה חשוב לי שיהיה בתחילת הדיון. יש כאן דיני נפשות, יש כאן עשייה מוצלחת.

עכשיו אנחנו ניתן לפרופסור לייזר להציג את התוצאות של המחקר. בהמשך נשמע גם אנשים שהשתתפו, אימא, בני נוער וכמובן את נציגי משרדי הממשלה.

תודה. בבקשה, פרופסור דויד לייזר, מאוניברסיטת בן גוריון. תציג לנו את המחקר.

כן, אז המחקר, אני מיד אומר, הוא מאד משעמם, אבל מה לעשות, אין מתאם רב בין שעמום לבין חשיבות וראיתי שכמה וכמה אנשים שעוסקים בתכנית ושלא היו מעורבים מלכתחילה בכל הרעיון הזה לבדוק את מה שאני עומד לתאר בפניכם, מאד מאד השתכנעו מחשיבות הגישה הזאת. כי בסך הכל במה מדובר? מדברים הרבה על להשקיע בנוער, מדברים הרבה על להשקיע כספים ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, להשקיע בתחזוקה של בתי קברות, אבל המילה הזאת היא לא אותה מילה. כשאתה משקיע בהחזקת בתי קברות אתה לא משקיע. אתה מוציא כסף כי זה חשוב. אלה הערכים שלנו. חשוב לנו שכשהולכים להתייחד עם יקירנו, שנעשה את זה במקום מכובד ומתאים.

לעומת זאת, פה אפשר לדבר על השקעה במובן הכלכלי של המילה, באשר אם אנחנו משלמים כסף, אנחנו מוציאים הרבה יותר כסף מאשר כמה שהכנסנו. ובמובן הזה התכנית הזאת באה לבדוק גישת עלות-תועלת – כמה עולה לנו התכנית וכמה כסף אנחנו חוסכים למדינה. כסף שיכול אחר כך לשמש למחזורים הבאים או לכל דבר אחר שהמדינה תראה לנכון. אז אני אתחיל לתאר את הדברים, שכאמור הם קצת יבשים, מה לעשות, אבל אני אעבור על זה מהר, על הנקודה העיקרית.

אנחנו בדקנו עלות תועלת של תכנית "סיכויים". עשינו שימוש בנתונים שקיבלנו מהמשטרה, משירות בתי הסוהר, מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה וגם במחקרים שנעשו במרוצת השנים על ידי גורמים שונים, גם המערכות האלה וגם לטובת ארגון ידידים.

במילה אחת, בדקנו את זה בשני אופנים. כל הגישה שלנו הייתה מאד "דפנסיבית". כלומר, אנחנו אמרנו שאף אחד לא יוכל להגיד – טוב, אתם פה ניפחתם ופה הוספתם. להיפך. על כל דבר שאמרנו טוב, יש טווח בין X לבין Y, אנחנו ניקח X או אפילו קצת פחות מ-X, כך שלא יהיה פתחון פה להגיד שניפחנו את המחירים ועשינו אם כן את הבדיקה שלנו בשני מודלים. מודל זו מילה מהכלכלה שאומרת – דרך חישובית. שיטה אחת הייתה שיטה שנראה לנו שמרנית, אבל הכי סבירה, ואחת שהייתה סופר שמרנית וסופר סבירה.

מה שנמסר, ששקל שאנחנו מוצאים בתכנית זו מניב לכל הפחות 5 שקלים על כל שקל, בחישוב שמרני ביותר ו-10 שקלים בחישוב ריאלי יותר, ששמרני גם הוא וחשוב גם את זה להדגיש. התראיינתי לאחרונה בעניין הזה באחת מהערוצים והיה שם כתב שאמר איך זה קורה, אתם עושים חישוב שעולה כך וכך עלות הפשיעה והנה, בתל אביב מצאו יותר גדול. התשובה היא פשוטה: אנחנו בכוונה אמרנו ניקח את המספר הכי נמוך שאי אפשר להתווכח עליו ונוכיח שגם ככה, אם באמת אלה פני הדברים, נמצא את האפקט.

החישוב השמרני מאד מביא בחשבון רק את עלות הכליאה לעבריין ואת אובדן ההכנסות וזמני עבודה. החישוב האחר, הריאלי יותר, עדיין שמרני, מביא גם את מספר העבירות שמתבצעות על ידי העבריין ואת הנזק הממוצע בהן.

ועכשיו עוד נקודה אחת בקצרה. אני לא אתעכב על השקף הזה. מבחינה פסיכולוגית, כל אחד יכול גם להבין את זה משכל ישר, מאד כדאי להתעסק עם בני נוער, כי בני נוער עוד לא מעוצבים משום בחינה. לא מבחינת האישיות עצמה שלהם, לא מבחינת הדימוי העצמי שלהם, לא מבחינת ההרגלים שלהם, שניתן עדיין לשנות והם לא מקובעים; וגם, לא פחות חשוב, לא מבחינת הראייה של כל המערכת עליהם. לא מתבוננים. אומרים זה ילד שמעד. כשאתה מדבר על מישהו בן 35 אתה מדבר על עבריין מוכר, ידוע ויש לו כבר אורח חיים והרבה יותר קשה לשנות. אז אמנם שערי התשובה לעולם לא ננעלים – אומרים לנו חז"ל – אבל הרבה יותר קשה ככל שהשנים עוברות, וזה דבר שגם נתמך בנתונים.

אני רוצה להכניס בקצרה מושג – קריירת פשיעה. זה קשור מאד למה שאמרתי. פעם, אם מישהו מעד ומחזירים אותו למוטב, זה טוב. פעם שמישהו מתחיל להיות עבריין, אז בעצם לא חושבים על זה ככה, והביטוי קריירה של פשיעה נשמע קצת מוזר, אבל בסך הכל על זה אנחנו מדברים. יש אנשים שהעיסוק שלהם בחיים – הם לא יגידו לך אם תשאל אותם – אבל ממה הם מתפרנסים? מפשיעה. וזה אומר פעם אחר פעם אחר פעם. מדי פעם תופסים אותם, הרבה פעמים לא תופסים אותם, משתקמים וכדומה.

אז אני רוצה לציין דבר אחד שחשוב במיוחד לוועדה הזאת. אם מסתכלים על פשיעת נוער עולה, אחוז הקטינים העולים החשודים בפלילים מתוך כלל הקטינים החשודים, מספרם, כפי שאנחנו רואים, ירד משנת 2001 בצורה מאד מאד יפה בשנת 2013. מה שבעצם דרך אחת להגיד – אלה נתונים שקיבלנו ממשרד העלייה והקליטה וזה שבסך הכל הקליטה עזרה. אם אנחנו חושבים על לפני 15 שנה או משהו כזה, היו הרבה חברה שבאו מחבר העמים לשעבר, לא מצאו את עצמם, הסתובבו בגנים ציבוריים, שתו וודקה, היוו מטרד ולא השתלבו בצורה טובה בבתי הספר. נעשה מאמץ מאד גדול על ידי הרבה גופים כמובן – משרד החינוך בראש ובראשונה, משרד הקליטה, ארגונים. ובאמת אנחנו רואים שבחלקו האחוז הזה ירד מאד.

אני עוד רוצה לדבר רק על עוד שני דברים, שיעורי רצידיביזם. אני רוצה לתאר מהר מאד שאחד מהמודלים מסתכל גם כן על הנזק הכלכלי. אנחנו מנסים לדעת בגדול כמה עולה למדינה מישהו שנכנס לקריירה של פשיעה. אז יש לנו נתונים מהמשרד לביטחון פנים שאומרים מה גודל הנזק הכלכלי מתופעת הפשיעה באופן כללי, במיליארדי שקלים. המספר פחות או יותר יציב, נע בסביבות 15 מיליארד שקלים לשנה.

סליחה, אני צריך לרוץ להצביע ואני חוזר. לא הרבה זמן. חברת הכנסת קסניה סבטלובה מחליפה אותי.

(היו"ר קסניה סבטלובה).

בסדר.

בבקשה תמשיך.

אז הסכום הזה נע בסביבות 15 מיליארד שקלים. אנחנו יכולים לראות כמה זה יוצא פר אסיר, אנחנו יכולים לבדוק גם כן בצורה אחרת, כמה אחוז הרצידיביזם הוא כמו שראינו בשקף הקודם. אפשר לראות כמה פשיעות יש לבן אדם, כמה זמן בן אדם בקריירת פשיעה מבלה בבית הסוהר – שזה בסביבות שנתיים. מחשבים את כל הדברים הללו ואז אנחנו יודעים מה היא העלות של מישהו ממוצע שיש לו סיכויים להגיע לכיוון של פשיעה.

מצד שני לוקחים תכנית כמו "סיכויים" ואומרים – אחוז הרצידיביזם בקרב הקבוצה הזאת היה אמור להיות משהו, שאנחנו יודעים את המספר הזה. אנחנו יודעים מה אחוז הרצידיביזם עבור אותם שעברו את הדבר. הפער בין שני הדברים האלה זה הרווח, זה מספר הנוער שלא נכנסו בקריירה הזאת. עכשיו אני אדלג, כי אמרו לנו שהזמן לא יהיה ארוך. ישנו כמה מספר תיקים לעובר חוק והתפלגות העבירות. אז המודל האחד זה המודל שמכניס את הכל . יש לנו פה עלות פשיעה, מספר תיקים, מתוכם פשיעה חמורה, עלות ממוצעת לתיק פשיעה, מספר תיקים וכדומה ואנחנו מגלים שבסך הכל עלות קריירת פשע בשקלים עולה 620,000 שקלים. זה לא קשור למחקר שלנו. זאת אומרת זה כן מחקר שלנו, אבל זה לא קשור במיוחד להתערבות.

עכשיו אם אנחנו לוקחים רק רכיבים מועטים יותר, רק עלות הכליאה, כליאה זה דבר יקר – עלות ממוצעת לאסיר, כמה זמן הם יהיו, חיסכון בעלות הכליאה, אובדן הכנסה, סך הכל עלות לקריירת פשע – 302,000 שקלים.

זאת אומרת, ואני בזה מסכם, זה השקף האחרון, יחס עלות תועלת, אם אנחנו הולכים על פי מודל אחד, כלומר דרך החישוב היותר מרחיבה, שמביאה בחשבון וגם היא כאמור מאד שמרנית, אנחנו מרוויחים יחס של 10 שקלים לכל שקל שהוצאנו. בשיטה האחרת, הסופר שמרנית, אנחנו מקבלים יחס של 1 ל-5. תודה על ההקשבה.

אני מודה לך מאד. עכשיו אנחנו עוברים לאפי ברוור, מנהל שירות המבחן לנוער, בבקשה.

בוקר טוב. יש לנו תמונה בטיפול בנוער העובר חוק די טובה, כי על פי חוק כל קטין שעושה עבירה, שחשוד בביצוע עבירה, מופנה אוטומטית על ידי משטרת ישראל לקצין מבחן לנוער במשרד הרווחה. התפיסה לגבי קטינים שעוברים על החוק היא תפיסה רווחתית, תפיסה שיקומית, ולכן קציני המבחן יושבים במשרד הרווחה ולא יושבים ממש בלב מערכת אכיפת החוק.

עבודה עם נוער עובר חוק נעשית באמצעות חוק מוגדר לקטינים. כל המערכת היא מערכת ייחודית לקטינים. גם קציני המבחן, גם שופטי הנוער, גם משטרת ישראל עם יחידה מיוחדת לצורך העניין הזה. אנחנו בעצם צריכים להביא למערכת אכיפת החוק את תמונתו של הקטין, על מנת לראות האם יש אפשרויות ולמצות את דרכי הטיפול והשיקום. מעבר לעבודה שאנחנו עושים מול הנער, ברמה פרטנית, אנחנו עושים הרבה מאד שותפויות לצורך הפעלת תכניות ייחודיות. ואחת התכניות היותר בולטות היא התכנית שאנחנו מדברים עליהם, תכנית "סיכויים". זאת חבירה של שלושה משרדי ממשלה – של הקליטה, של המשטרה ושל משרד הרווחה, וזאת גם חבירה כמובן עם המגזר השלישי, עם עמותת ידידים, במצ'ינג משותף של תקציב.

צריך להגיד על זה מילה. העניין של שותפויות קיים, העניין של תיאום קיים. כשיש שיתוף בתקציב, זאת שותפות אמיתית. ובמובן הזה זו הבשורה הראשונה של התכנית. התכנית נותנת בליבה חונך לנער פרטני, חניכה פרטנית וחניכה קבוצתית. אנחנו יודעים שנושא של חונך לקטין, הרבה הרבה פעמים עושה את ההבדל. אם אנחנו נבדוק אצל אנשים מבוגרים איך הם הצליחו כנגד כל הסיכויים, אנחנו נמצא אצלם דמות אחת משמעותית שהם יגידו שהיא עשתה את ההבדל. שהיא הייתה הדמות שהאמינה, היא הייתה הדמות שליוותה, היא הייתה הדמות שעזרה ותמכה. וזאת המטרה של התכנית, הלב של התכנית.

מי הוא אותו החונך או החונכת?

סטודנטים, מלגאים, שעובדים עם הנער וכמובן יש חניכה קבוצתית, שעובדים מעבר לרמה הפרטנית בתחומים שונים. צריך לומר שהתכנית היא מאד גדולה. התכנית פרושה על 32 יישובים, שזו תכנית גדולה יחסית. אנחנו בעצם נמצאים בכל המקומות שיש בהם ריכוז יחסית משמעותי של נערים שמופנים על ידי המשטרה. דהיינו, שנפתח להם תיק והפרישה הזו היא פרישה רצינית. תכניות רווחה הן לא תמיד פרושות ארצית. הן פרושות במקומות מסוימים, במוקדים מסוימים. זאת תכנית ארצית, שמתנהלת כמו שנאמר פה כבר, קרוב ל-12 שנים בהצלחה מאד גדולה וברכנו על המחקר, כי אנחנו בדרך כלל רגילים למחקרים בתחומים או בהישגים חברתיים וכך הלאה. ופה עלות תועלת זו שפה חדשה גם לאנשי הרווחה ולעבודה הסוציאלית, ובמובן הזה יש מאד מאד לברך על הזה. תודה.

(היו"ר אברהם נגוסה)

באמת מבורכת, כי זה חוסך הרבה כסף.

זה חוסך הרבה כסף.

אם אנחנו נשים את עלות הכסף בצד, ונסתכל על החיים של הבן אדם, שהוא משתנה והוא תורם, זה מאד מאד חשוב. אז מה החלק שלכם בעניין הזה, כדי להרחיב ולחזק את התכנית?

לגבי התכנית, כמו שציינתי, אנחנו פרושים בהרבה מאד מקומות. אנחנו פרושים ב-32 ערים. זה הרבה מאד. אנחנו היום עושים העמקה של התכנית, כי מבחינת פרישה אנחנו בהרגשה שיש לנו באמת פרישה טובה. אנחנו היום עושים חשיבה מחודשת לעניין העמקה של התכנית, כי התכנית שינתה, האוכלוסייה שינתה, המימון של האוכלוסייה השתנה. התחלנו עם 90% עולים ו-10% נוער שאינו עולה. אנחנו היום עומדים על 50% - 50%. במובן הזה אנחנו מגיעים לאיזונים ואנחנו צריכים כל הזמן לעשות עדכון של עצמנו, כי אם התכנית רצה כל כך הרבה שנים - - -

יש לי רק שאלה קטנה. כשאתם מדברים על עולים, אתם מתכוונים גם לבני עולים?

גם לבני עולים, כן.

כשאתה אומר שאנחנו מרחיבים את זה, מבחינה תקציבית, למשל לאור התוצאות שאתם רואים זה מאד חיוני. האם זה בא לידי ביטוי בתקציב של השנים 2017-2018? האם אתם דרשתם את זה? הרחבתם את זה? האם יש שיתוף פעולה עם עמותת ידידים בנושא הזה?

כן, לגמרי. העבודה היא הדוקה מאד. אנחנו ביקשנו הרחבה לעוד 7 יישובים בתקציב 2017-2018. אני מקווה שזה יינתן ושאנחנו נוכל להפעיל את התכנית ולא חלילה להצטמצם או לפגוע בהיקף שלה. בהחלט כן.

תודה. אז אנחנו נשמע עכשיו מעובדת סוציאלית בשם אדוה, מנהלת תכנית "סיכויים", בבקשה.

שלום רב, נעים מאד לכולם. אנחנו מדברים על תכנית "סיכויים", אז אני המנהלת של תכנית "סיכויים". אני ארבע שנים כבר בתכנית. התחלתי כעמ"י. עמ"י למעשה זה עובד מלווה יישובי. זה חלק מהתפיסה של התכנית, שאפי באמת קודם הציג את הנושא הזה של שותפויות, אז זה גם ברמה של הרשויות, הנושא של לעבוד עם היישוב עצמו ביחד עם הרשות המקומית, כשבעצם אוכלוסיית היעד שלנו היום היא באמת בתמהיל של 50% עולים, 50% ותיקים. השנה הגענו ל-620 נערים בכל הארץ, שלהם היו 400 חונכים אישיים שליוו אותם לאורך כל השנה.

השנה כחלק מאותם שיתופי פעולה התקיימו יותר מ-60 ועדות רשויותיות שנגעו בכל הנושא הזה של שיתוף פעולה, שהיו בהם נציגי משרד העלייה והקליטה, נציגי שירות המבחן, נציגי הרשויות המקומיות ועוד; כשלמעשה כל המודל הזה של תכנית סיכוי הוא מודל שהרעיון שלו הוא לשלב את הנער חזרה בקהילה, כדי שהוא לא יבצע שוב פעם את אותן עבירות על החוק.

אני אסקור בקצרה במה אנחנו עוסקים, במה אנחנו נוגעים, כדי שתכירו את תכנית "סיכויים" יותר לעומק. אז למעשה בתכנית "סיכויים" אנחנו מקבלים את ההפניות שלנו משירות המבחן. יש כאן עמ"ים שיושבים איתנו. עדי אביטל, העמ"י של ירושלים ול', העמ"י של נצרת עילית, כשלמעשה מקבלים את אותה הפניה משירות המבחן, הולכים ומבצעים ביקור בית אצל הנער, מכירים אותו, מכירים את המשפחה של ומגייסים אותה ככה לתכנית. למעשה בתכנית אנחנו מצמידים לנער בהתחלה חונך אישי, שעם החונך הזה למעשה בונים ביחד מסלול התקדמות אישי על בסיס היכולות שלו. מה שאנחנו רואים, מכירים אותו, מה ששירות מבחן מכיר אותו, ולאט לאט תוך כדי השנה אנחנו מתקדמים ביחד עם המסלול הזה.

לצד זה יש פעילות שהיא פעילות קבוצתית, שהיא עם דגש על כל הנושא של כישורי חיים, התנהגות מניעתית, כדי לתת לנער כלים להצליח בחייו לאחר מכן, כשחלק באמת מאותה עבודה והחשיבות של העבודה עם קהילה, היא גם עבודה עם ההורים, שקורית לאורך כל השנה, בין אם זה מפגשי הורים שאנחנו מקיימים אותם לכל ההורים של תכנית "סיכויים". אחד המפגשים זה גם יחד עם מדריך הורים שנותן להם גם יותר היכרות עם העולם של הדרכת הורים וגם טיפים ומכניס אותם יותר למקום הזה, כשבאמת הרעיון הוא יותר להכווין אותם, להדריך אותם, לשקף להם את הנושא. במסגרת זאת יש כאן אימא של אחד מהנערים – פ', הגיעה לכאן ואנחנו נשמע אותה.

כחלק מהרעיון של לשלב את אותו נער בקהילה, אנחנו למעשה עושים התנדבות בקהילה, שכל נער מחויב לעשות אותה, שזה מכל הסוגים, מאיסוף מזון, גינות קהילתיות והיד עוד נטויה. חלק מתוך המכלול הזה, אם דיברנו על שיתוף פעולה שבאמת קורה ברמת המשרדים וברמת התקציבים, שהוא באמת עד הסוף עם דגש מאד מאד נרחב לנושא הזה של קהילה, כדי שאותם נערים יישארו בקהילה.

השנה אנחנו מסיימים את השנה הזאת שאוטוטו מסתיימת, עם 41% עולים מכל המגוונים. אנחנו באמת מצליחים לתת מענה מותאם לרב תרבויות של כולם. יש פה נערים שאנחנו תיכף נשמע גם את החוויות שלהם מתוך התכנית.

תודה, תודה. אני פונה עכשיו למשרדי הממשלה. נציג משרד החינוך. אנחנו רוצים לשמוע מה חלקו של משרד החינוך בנושא הזה ומה הוא הולך לעשות. האם הוא מקבל את הנתונים האלה, לפיהם נמצא שהשקל שמוקצב לתכנית "סיכויים" מניב לכל הפחות 5 שקלים בחישוב השמרני ביותר ו-10 שקלים בחישוב הריאלי יותר. מה אתה אומר? אתה מקבל את הממצאים האלה? זה משקף במציאות מערכת החינוך שאתם רואים?

אני אגיד כמה דברים. קודם כל אני מכיר את התכנית למעלה מ-10 שנים וללא ספק זו אחת התכניות הטובות. מדהים איך לאורך זמן, לאורך שנים, עמותת ידידים מצליחה להפעיל מאסה אדירה של מאות, אני לא רוצה להגיד אלפים של סטודנטים שעוברים תהליכי הכשרה נכונים, שעוברים תהליכי ליווי נכונים ותהליכי הנחיה ותמיכה נכונים, כדי ללוות את הנוער הזה. אני מכיר את זה על גווניו השונים. אני השתדלתי פעם אפילו להתנדב בעמותה הזאת. כלומר, זה ללא ספק אחת התכניות היפות שיש לנערים ולנערות בסיכון.

במשרד החינוך אפילו הרחבנו קצת במיזם משותף עם נערות חרדיות. ניסינו לעשות מיזם משותף גם עם נערים נוספים. אנחנו היום תומכים בעמותה בכסף מאד קטן, לצערי הרב, ככה שרק מילים טובות על התכנית.

אני ממש לא מת על המחקר הזה. יש לנו כמה מחקרים שאני פרסמתי בכתב העת שלנו במשרד החינוך, דווקא שממדו את התוצאות החינוכיות וכן הלאה. מדהים. מעט מאד תכניות חינוכיות מצליחות להגיע ולהוכיח במחקרים הצלחות כאלה. זה מדהים. ככה שבאמת ברכות, רק ברכות ומילים חמות.

אני חייב להגיד משהו על משרד החינוך. אני במשרד החינוך מנהל את קידום נוער אמנם, אבל אני שייך היום לאגף שנקרא חינוך ילדים ונוער בסיכון במשרד החינוך. זה אגף רחב, גדול, שנותן למעשה שירותים לילדים ונוער במצבי סיכון שונים. מצבי סיכון במשרד החינוך זה לא נוער עבריין, זה כמובן נוער שנמצא בסכנת נשירה.

הדבר הראשון אני חייב להגיד פה, כל אותן נערים ונערות עד גיל 18, העבריין, שנמצאים בכל המוסדות, לא רק ברווחה, החל מכלא – כלא אופק, כלא עופר, כל מוסדות חסות הנוער, כל כפרי הגמילה – מכלישוע וכו' – כל המוסדות, כל אולם הנערים והנערות מקבלים מאיתנו ממשרד החינוך סל השכלתי שיעזור להם להתפתח, להתקדם, עד בגרויות מלאות. זה – אני לא רוצה להגיד מאות מיליונים שמושקעים באותם נערים ונערות. יש לנו גם הישגים יפים בהם. תבואו היום לכלא אופק, שלצערי הרב דרך אגב, שיעור החברה שנמצאים שם מיוצאי אתיופיה הוא שיעור בלתי נסבל.

כן, אני הייתי שם. ביקרתי.

בלתי נסבל. אבל אתה רואה שם שהילדים עושים בגרויות.

מעל 30%.

יפה. והילדים שעושים שם בגרויות זה בגלל מאסה אדירה של מורים, של תכניות לימוד ייחודיות מהרמה הפרטנית ביותר לכל נער ונערה, כדי שיממשו את הפוטנציאל. כי בלי ההשכלה, בלי הדברים האלה, יהיה להם אחר כך קשה גם להתגייס, להתפתח וכן הלאה. אנחנו במשרד החינוך נותנים חלק משלים.

תראה, מצאתי גם נערים בכלא אופק שהשתחררו וחזרו עוד פעם לכלא.

בוודאי.

אז זה מראה שיש פה כישלון של המערכת.

המחקר דווקא מראה שבקרב אלה שעשו בגרויות, השיעור של החזרה שלהם קטן בגדול. זאת אומרת מי שמצליח בבתי הסוהר, גם במוסדות חסות, להשלים את ההשכלה שלו, הסיכון שלו לחזור חזרה קטן וגם זה מלווה במחקרים. תמיד יש כאלה, זה נכון. לצערנו הרב אנחנו - - -

תראה, יכול להיות כאלה שעמותת ידידים לא הגיעה אליהם מחוסר תקציבים.

ללא ספק.

אני אומר דוגמא, כאלה שבגלל שיש חוסר תקציב, העמותה מוגבלת, היא לא יכולה להגיע לכל מקום, לכל הערים - - -

ללא ספק.

ואז אנחנו נתקלים במקרים כאלה. השאלה פה, ומטרת הדיון היום, לאור ההצלחה של עמותת ידידים, לאור הממצאים שאנחנו רואים, מעלה את השאלה האם משרדי הממשלה מתגייסים לתכנית כל כך מצליחה אשר כולם מברכים אותה, אבל המילים אינן מספיקות. מבחינה מעשית הביטוי בתקציב השנתי של השנים 2017-2018 – אני רוצה שמשרדי הממשלה יביאו עם התוצאה הטובה כל כך – גם המשרד לביטחון הפנים, גם משרד הרווחה, משרד החינוך, משרד הקליטה וכנ"ל גם משרדים אחרים – להרחבת התכנית הזאת ויביאו את זה בדרישתם בתקציב 2017-2018. זה מה שחשוב לנו לשמוע ממשרדי הממשלה.

לפני שנתיים משרד החינוך, במסגרת האגף שלנו, הוציא תקנה תמיכה בעמותות לנוער בסיכון, שעוסקות בדיוק בחניכה של נערים ונערות בסיכון. זה בסך הכל שנתיים התקנה הזו. 30 עמותות נבדקו, מתוכן השנה 24 תקבלנה תמיכה. עמותת ידידים ביניהן. אני אומר שוב פעם, לצערי הרב התקציב בתקנה נמוך מדי. הוא קטן מדי למאסה כזו גדולה של עמותות שעוסקות בנושא הקדוש הזה ואנחנו פועלים כל הזמן להגדיל את התקציב הזה, כדי שנוכל לתת תמיכה טובה יותר לאותן עמותות. ואני מדבר באמת על עמותות - וידידים היא אחת מהן - אבל עמותות נוספות וטובות.

למה זה קטן? אני יודע שאתה לא מחליט, אבל אני פשוט רוצה להבין. האם אתם – הדרג המקצועי – אנשי המקצוע במשרד – אתם באים לשר או למנכ"לית, ואני מתמקד כרגע במקרה במשרד החינוך, המשרד שלך, שהרי תראו, יש לנו בכלא 30%-40% במקרה של יוצאי אתיופיה, צעירים. ההשקעה של המדינה להחזיק אותם בכלא היא בעלות גדולה יותר וזוג גם פגיעה בעתידו של הנער או של הנערה. לכן בואו נגדיל את התקציב, בואו נדרוש את התקציב, בואו נדע איפה לשים את הכובד בהצלחת התכנית, כמו עמותת ידידים. בואו נגדיל את התמיכה כדי להשתלט על המצב ולתקן ולהחזיר את הנערים האלה למערכת החינוך.

האם אתם עושים מאמץ מול הדרג הפוליטי?

כל הזמן. אני חייב להגיד את זה. אנחנו כל השנים נמצאים יחסית בתת. אני מדבר פה על מאות מיליונים, סכומי עתק. כי הצורך הוא עצום. אנחנו עוסקים במערכת החינוך, זאת אומרת שאנחנו לא רק נותנים חונך, אנחנו גם צריכים לתת שירותים שמעצימים, שמקדמים. זה מהשכלה, חינוך ועוד. באופן שוטף אנחנו מציפים את זה כלפי המשרד. אני חייב להגיד, יש גם אוזן קשבת במשרד. אנחנו מרחיבים תמיד. אמרתי לך, רק לפני שנתיים פתחנו תקנה ייחודית לתמוך בעמותות, כי משרד החינוך הוא נורא צנטרליסטי. הוא מעסיק את השירותים שלו. אני לא תומך בעמותות. רק מלפני שנתיים פתחנו תקנה שתומכת בעמותות. עד עכשיו גייסתי את הכספים הנוספים האלה והכנסנו את זה למורים שלנו, לשירותים שלנו, למנהלים שלנו, שיתנו את השירותים שלהם בתוך בתי הכלא, בתוך המוסדות, בתוך המקום. לא נעזרתי בעמותות.

אנחנו כל הזמן מפעילים לחץ באמצעות הזרמת נתונים, נתונים אמיתיים, נכונים, למערכת, כדי לקבל עוד ועוד משאבים. לצערנו הרב זו המדינה שלנו. אני חייב להגיד, גם יש אוזן קשבת. אנחנו מגדילים כל שנה את המשאבים. ממש מגדילים, כולל בעמותות.

הבנתי.אתה חושב שזה יגדל בתקציב של 2017-2018? הדרישה גדלה בנושא?

חד משמעית. אני יכול להגיד לך ברמה האישית על האגף שלי, שאנחנו הגשנו בקשה לתוספת של 15 מיליון שקלים לשנת 2017.

הבנתי.

אצלנו זה לא שנת 2017, אצלנו זה כבר מספטמבר השנה.

כן, כן, מספטמבר 2016.

אני אומר את זה חד משמעית. כל הזמן אנחנו מבקשים גידול, כולל התקנה של הצמיחות בעמותות, ומה שקרה לנו זה שהתחלנו בשבע עמותות וקיבלנו 30. ואותו תקציב צריך להתחלק עכשיו בין מאסה אדירה של עמותות שעומדות בקריטריונים ועושות עבודה טובה. אתה לא יכול להגיד להן לא. הסיטואציה לא פשוטה.

אני רוצה לסיים את דברי בזה שקודם כל אני ממש מברך ואוהב את עמותת ידידים על מה שהיא עושה לאורך זמן, ואני חייב להגיד, זה לאורך זמן וזה מדהים. לא כל עמותה מצליחה להחזיק כל כך הרבה שנים באיכות ובאיכויות כאלה. אני חייב לבוא ולהגיד את זה. משרד החינוך משקיע הון עתק לסייע, החל מאותם נערים ונערות במוסדות רווחה, במוסדות כליאה של שירות בתי הסוהר, במוסדות קהילתיים של הרווחה, כמו בתים חיים, כמו מיתרים. כל הילדים האלה שנמצאים במוסדות רווחה, אנחנו שמים אותם בסדר עדיפות ראשון, כי הם הילדים בסיכון הכי גבוה.

אנחנו עושים את זה גם בקהילה, במסגרות של קידום נוער, במסגרות נוספות. אנחנו עושים את זה. לצערי הרב הצורך הוא גדול. אני יכול להגיד דבר נוסף דווקא לגבי יוצאי אתיופיה, נכנסה תכנית חדשה במשרד החינוך – דרך חדשה. לשמחתי הרבה רק השנה היא הוסיפה לנו 2.4 מיליון שקלים. אני עכשיו הכנסתי 32 עובדים בני העדה, רק מהתקציב החדש הזה השנה.

עוד לא התחלתם אותה. היא צריכה להיות בשנת 2016 ולא התחלתם עד עכשיו.

קיבלנו. אני הכנסתי השנה 32 עובדים בני העדה יוצאי אתיופיה, לרשויות המקומיות.

אבל התכנית התחילה? אמרו לי שזה יתחיל רק בספטמבר.

אני קיבלתי השנה לשנת 2016 – 2.4 מיליון שקלים.

קיבלת, אז התחלת? התכנית התחילה?

בוודאי, היא התחילה. אני יכול להגיד לך שלצערי הרב - - -

איפה היא התחילה?

ב-24 רשויות. אני אתן לך דוגמא, תיקח את רחובות, תראה שם ארבעה עובדים שלנו. למה? כי מדובר בסך הכל ב-20 רשויות שיש בהן הרבה בני העדה.

אז ברחובות התחלתם?

לא רק ברחובות, ב-20 רשויות.

למשל?

תבוא לפתח תקווה.

הייתי בפתח תקווה.

הכנסנו עובד חדש.

לא. אני רוצה להגיד לך שביום ראשון קיימנו דיון בוועדת העלייה והקליטה בפתח תקווה. שאלתי ספציפית את השאלה הזאת על התכנית הזאת. ראש העיר לא ידע והרכזת של המחוז אמרה – אנחנו נתחיל בספטמבר.

היא אמרה שהיא תתחיל את זה בספטמבר? הבנתי.

כן. אז אני לא יודע לגבי רחובות, לא בדקתי, אבל לפחות בפתח תקווה אני בדקתי. התכנית לא התחילה. אבל בכל זאת, לא משנה. ביום רביעי אני עושה פה בוועדה דיון מעקב, נשמח מאד שתבואו ותציג לנו גם את הנושא הזה.

אני נותן את הנתונים האלה למשרד החינוך, מרכזת את זה גילה נגר, שהיא המשנה למנכ"לית. היא יודעת את הנתונים האלה. הם ביקשו ממני לדעת בדיוק באיזה רשויות וכן הלאה. בפתח תקווה זה חדש. הכנסנו עובדת חדשה. אני אומר הכנסנו – היא נמצאת בתהליכי קליטה, זה נכון. ראש העיר עוד לא יודע את זה, דרך אגב, כי הכנסנו אותה לא דרך העירייה. כי להכניס עובד דרך העירייה זה מכרז, זה סיפור, זה תהליך. הכנסנו אותה קודם כל דרך רשת עתיד בתקציב של הדרכה, כדי שאפשר יהיה להתחיל להפעיל.

הבנתי. יכול להיות שבגלל זה הוא לא יודע.

אני מדבר בסך הכל על 20 רשויות. זה עוד לא בסדר גודל. הייתי רוצה כפול.

בסדר, אנחנו נשמח לשמוע ביום רביעי על העניין הזה.

תודה על זה. באמת ברכות.

תודה רבה לך. אני פונה למשרד לביטחון פנים. אני לא צריך להסביר כמה זה חשוב הקשר בעבודה שלכם עם בני הנוער, בעיקר בני הנוער שהתדרדרו לפשעים, לעבריינות. והנה תכנית שמחזירה גם את האנשים, מתקנת אותם ומחזירה אותם למערכת, גם במובן מסוים זה מקל עליהם מבחינת עבודה ומבחינת הוצאות. האם אתם רואים כשותפים עם העמותה הזו בהצלחה והאם אתם מעודדים, מרחיבים ונותנים להם כלים תקציביים כדי שהם יוכלו לעשות יותר ויותר ולהפוך אותם לאזרחים טובים, יצירתיים, שווים בין שווים בחברה. אנחנו רוצים לשמוע בוועדה מה אתם עושים ובאיזה היקף אתם פועלים בנושא הזה.

טוב, אז אני אתחיל ואומר שאין ספק שתכנית "סיכויים" היא תכנית מאד ייחודית. אני לא מכירה תכנית נוספת שהליווי שלה הוא גם לאורך שנה, שגם יש בה חניכה אישית וגם יש בה את המפגשים הקבוצתיים ועל כך הייחודיות של תכנית "סיכויים". המשטרה שותפה לתכנית "סיכויים", היא שותפה לתכניות נוספות ומעבר לכך היא גם יוזמת תכניות משל עצמה.

לפני כשנתיים מונו במשטרת ישראל שבעה קציני מניעה והסברה, שהתפקיד שלהם, כשמו הוא – מניעה והסברה. בכל אחד מהמחוזות של משטרת ישראל - ישנם שבעה מחוזות – יש קצין מניעה והסברה, שתכלית התפקיד שלו היא ליזום תכניות מניעה, ליזום הסברה, ליזום כנסים, ליזום ימי עיון וכחלק מהיוזמות הללו, קמו מספר תכניות שמיועדות לבני נוער מהחברה האתיופית. בוועדת החינוך, לפני כשבועיים, אני מניתי מספר תכניות. בצפון – בקריית ביאליק – נעשתה בשנה שעברה תכנית שנקראת קירוב לבבות, שזו תכנית שיזמה המשטרה עם בני נוער ועם ההורים שלהם. ישנן תכניות נוספות, כך שאנחנו מאד בעד לעסוק במניעה ולגרום לבני נוער להגיע לצד הטוב של הגדר ולא לעסוק בפלילים. זה רווח נקי לחברה כולה.

לגבי התקציב, אני רוצה לשמוע.

קטנותי. אני לא יכולה לומר לך מה בתקציב.

בתקציב 2017-2018.

אין לי מושג.

אין לך מידע אם אתם מגדילים את זה? כי אנחנו שמענו מהרווחה שהם מגדילים. חינוך – מגדילים. אז מה אתם?

אנחנו לא שותפים בתקציב.

למה?

אנחנו לא שותפים בתקציב ואנחנו אף פעם גם לא היינו שותפים בתקציב.

אז במה אתם שותפים?

אנחנו מביאים את בני הנוער.

הבנתי. עמותת ידידים, מה, אתם לא צריכים תקציבים מהמשטרה? תסביר לנו מה שיתוף הפעולה ביניכם.

תראה, המשטרה, מיטל יושבת איתנו בוועדת היגוי ארצית. אחד הדברים המיוחדים בתכנית הזאת, שיש ועדת היגוי ארצית שמלווה את התכנית ומשפרת אותה כל הזמן. יש גם ועדות היגוי יישוביות. בכל יישוב ועדת היגוי שדנה לגבי כל ילד ומתייחסת אל האתגרים שלו, איך משלבים אותו בצורה טובה בקהילה.

במסגרת הזאת שיתוף הפעולה עם המשטרה הוא מאד טובה. היינו שמחיים ששיתוף הפעולה יהיה גם תקציבי, אבל אתה יודע, יש - - -

אתה אומר לי ששיתוף הפעולה הוא השתתפות בפגישות?

הם חלק מוועדת ההיגוי הארצית. הם יושבים איתנו.

כן, אבל אני רוצה מעשית. אוקיי, השתתפות בוועדת ההיגוי, אבל מה בתכנית? האם זה תקציבי? האם זה כוח אדם שהמשטרה נותנת לכם כוח אדם על חשבונה? היא לא מעבירה תקציב, אבל היא מביאה לך למשל איש מקצועי, שיכול להשתתף בתכנית, בהסברה, בכל זה. האם זה קיים? שיתוף הפעולה לא צריך להיות רק בכסף, הוא גם צריך להיות במקום, באנשי מקצוע וכל זה. האם יש שיתוף פעולה כזה, או שנציג המשטרה משתתף בדיון של ועדת ההיגוי.

אני חושב ששמת את הדברים על השולחן. שמת לנו גם רעיונות נוספים לשיתוף פעולה ואנחנו מקבלים את הרעיונות האלה. צריך לבדוק אותם.

הבנתי. אז בואו נלך ל - - -

סליחה, אני חייבת להגיד. השנה זה משהו שאנחנו עובדים עליו המון, על שיתוף הפעולה ביחד עם המשטרה. השנה זה באמת בזכות שבעה קציני המניעה וההסברה שנכנסו. היו הרבה מאד שוטרים שהיו שותפים ונפגשו עם הנערים ועשו להם הדרכות והסברות, ועם אותם שוטרים שחוקרים איתם וכן היה שיתוף פעולה כזה, שאנחנו באמת מעמיקים אותו ומיטל ואני מדברות כל הזמן איך אנחנו מעמיקים את שיתופי הפעולה בשטח. אז גם זה ייאמר.

זה שיתוף פעולה. זה חשוב מאד שהמשטרה תבוא ותסביר את המינוס ואת הפלוס.

לגמרי.

אז זה חשוב. בסדר גמור. נציגת הסוכנות, את רוצה להגיד משהו? ורד?

לא. אני רק הייתי רוצה לשמוע מהעמותה אם הם עובדים עם מודל תרבות, כמה אחוז מהצעירים שמשתתפים בתכנית שלכם הם באמת בני הקהילה והמניעה שקורית, האם יש בזה שינוי או לא.

ומה ההיקפים של הנערים שנכנסים לתכנית.

כן. אני רוצה לחדד את השאלה של הסוכנות. כמובן אני מתמקד בעולים, זה באחריותכם. גם עולים במרכזי קליטה וגם עולים מחוץ למרכזי הקליטה.

נכון.

מה התרומה שלהם? מה החלק שלהם בשיתוף הפעולה עם עמותת ידיד על מנת להגביר ולחזק ולהרחיב את התוכנית בקרב העולים.

אני יכולה להגיד שבתוך מרכזי הקליטה וגם בשנה הראשונה שהעולה נמצא, אין עבריינות אצל הנוער. היא עדיין לא מגובשת והם עדיין בתכנית דרכם. העבריינות יוצאת כשהם מגיעים לרשויות המקומיות או אחרי תהליך הקליטה. ככה כמעט ואין לנו תכניות. מה שאנחנו יכולים לעשות, כשיש לנו צעירים שמגיעים לתכניות כאלה, אנחנו כן מדברים איתם על מה הזכויות שלהם, מה החובות שלהם, איפה הם צריכים להיות ואנחנו משתדלים, אבל כמעט ואין לנו תכניות כשהם נמצאים.

אולי במקרה של יוצאי אתיופיה כן, אבל במקרה של עולים אחרים, יש קליטה ישירה.

נכון, אבל גם שם בשנתיים הראשונות כמעט ואין עבריינות. העבריינות מתחילה רק אחרי שהם מכירים ונחשפים ויודעים ומגיעים למסגרות אחרות – שם העבריינות מגיעה. אז לנו יש את התכנית בשם פותחים עתיד, שהיא נותנת את המענה לתכניות לעולים של שאר העולם, ועוזרת בחונכות אישית במובן הזה שהיא מגיעה. אבל אין לנו תכנית שמטפלת באופן אינטנסיבי בנושא של מניעה.

הבנתי. אתה רוצה להתייחס, יגאל?

אולי אני רק אציין שאנחנו מדברים פה בעיקר בבני נוער והיום התנופה המרכזית בעלייה היא בקרב צעירים בגילאי 18 עד 35, שמגיעים ומי שכמובן מגיע לתכניות הקליטה המוסדרות של הסוכנות היהודית מקבל מעטפת טיפול ורווחה מאד מאד משמעותית, וגם שם אנחנו לא עדים למקרים של עבריינות, כפי שנדונה כאן. אנחנו יותר מדברים על כלים להתמודדות והשתלבות מוצלחת והתמודדות עם משברי קליטה, מעבר בין שלבי קליטה. מכינים אותם לשירות הצבאי, אבל פחות סביב נושא כזה.

אני חייב להגיד לכם שאני לא מבין בדיוק את מה שאתה מדבר, כי קודם במחקר הוצג לנו שעולים שהייתה להם בעיה של השתלבות, ואז יוצאים ושותים וודקה ודברים כאלה, הפרופסור קודם הציג לנו שאז יש איזו שהיא עלייה. אז הסוכנות לא יכולה להתערב בדברים האלה?

השאלה באיזה שכבת אוכלוסייה מדובר, באיזה ותק מדובר.

הצעירים.

כי אנחנו מדברים כרגע על צעירים שמגיעים לארץ, כ-4,000 צעירים פלוס מגיעים מדי שנה לתכניות של הסוכנות היהודית. זאת אוכלוסייה לדעתי קצת שונה, חלקה מכוונת ישירות לצה"ל, חלקה לשוק התעסוקה. יש שם המון אקדמאים.

אבל עולים שעלו עם ההורים. נגיד למשל צעירים, לא נוגע לסוכנות?

האם אני יכול?

כן.

הנתונים שהצגתי הראו ירידה מתמדת בשיעור העולים.

כן, אבל בגלל הטיפול שלהם, בגלל הפעילות, התכנית. אבל אני רוצה לדעת מה הסוכנות עושה, מה החלק של הסוכנות בעניין העולים. אני מדבר על מי שהוגדר כעולה.

והשאלה באמת מה היא ההגדרה של העולה, כי אצלנו - - -

הגדרה של עולה אנחנו יודעים. 10 שנים ו-15 שנה.

יש הבדל בין עולה שנמצא תחתינו והוא מגיע במסגרת תכנית מסוימת, אם זה תכניות צעירים או בתחום התעסוקה או משהו כזה, לבין אחר כך שהוא נמצא כבר ברשות. כאשר הוא נמצא כבר בתוך הרשות, הסוכנות כמעט ולא - - -

לא מעורבת.

זאת אומרת הוא מופנה שם לרווחה, למשרדים הרלבנטיים של אותה הרשות המוניציפאלית שמטפלת בו ולא תחת הסוכנות היהודית.

אני כן חייב לציין שבהקשר של צעירים עולים בודדים, ההתערבות שלנו היא עד שבע שנים מיום העלייה, כי אנחנו לוקחים בחשבון את הטווח של תכנית קליטה ראשונית, שירות צבאי והמסלול האקדמי.

הבנתי. אז אנחנו נפנה למשרד הקליטה. הגיעה גם שרה כהן, חכינו לה. שרה כהן היא מנהלת אגף שירות הרווחה במשרד הקליטה. אני לא יודע אם הספקת לראות את הממצאים של המחקר שעמותת ידידים הציגו לנו. יש כאן את החוברת. זו תכנית כל כך מוצלחת ואנחנו שואלים לגבי משרדי הממשלה, שדווקא צריכים לחזק את התכניות האלה, להרחיב את זה, כדי שזה יגיע לכל מקום, כדי שהתכנית תגיע לכל עיר ועיר. מה חלקו של משרד הקליטה בנושא?

אז קודם כל בוקר טוב לכולם. אני מבקשת להתנצל, פשוט השתתפתי בהלוויה הבוקר. אמא של המזכירה שלי נפטרה ואני כרגע מגיעה מבית העלמין ולכן האיחור.

אני לא שמעתי את חלקו הראשון של הדיון, אבל בהתייחס גם לשאלה שלך, אני משמשת כיושבת ראש ועדת ההיגוי הארצית של תכנית "סיכויים". תכנית "סיכויים" היא תכנית שנולדה ביוזמת הממשלה. צריך את הדברים האלה להגיד בצור המאד ברורה. היוזמה היא יוזמה משותפת של שירות הרווחה במשרד העלייה והקליטה. אני מלווה את התכנית מראשיתה, יחד עם שירות מבחן לנוער במשרד הרווחה. בשלב מסוים גם הקרן לילדים בסיכון בביטוח הלאומי הצטרפה והתכנית נולדה כאיזו שהיא מודולה מתוך תכנית קודמת שנקראת מסיכון לסיכוי, שהיא הייתה שוב יוזמה שלנו יחד עם אשלים וארגון ידידים אז נבחר כארגון מפעיל.

מתוך מסיכון לסיכוי גזרנו מודולה שנקראת ליווי נוער עולה עובר חוק ואני חוזרת ואני אומרת, ואני אומרת את זה במלוא הצניעות והענווה, אבל צריך לתת לממשלה את המקום שלה ביזום תהליכים שיש להם משמעות שהיא משמעות חברתית. היוזמה היא יוזמה ממשלתית. התקציב הוא תקציב ממשלתי ועם השנים אנחנו רואים ועשינו את זה כמיזם משותף עם ארגון ידידים, שהביא בעצם לתוך התהליך הזה את השיח המאד משתף ואת השיח שמאפשר לנו כאן ראייה שהשלם כאן גדול יותר מסך החלקים שמרכיבים אותו, של עבודת הממשלה יחד עם מגזר שלישי.

ארגון ידידים הביא לפתחו של התהליך את העבודה המסורה שנעשית באמצעות צוות העמ"ים ויחד עם החונכים. כל התכנית היא תכנית שהיא בהובלה ממשלתית. ההנחיה לכניסה ליישובים היא על בסיס זיהוי של צרכים שנעשים בשיתוף עם שירות המבחן לנוער ועם משטרת ישראל. אני רואה שמיטל כבר יצאה. אנחנו בעצם מנהלים את התכנית לאורך כל 12 השנים שהיא פועלת, וההחלטה על כניסה ויציאה מיישובים היא החלטה שלנו.

התכנית החלטה ב-10 יישובים. אנחנו גייסנו תקציב נוסף מהמשרד לפיתוח הנגב והגליל והיא גדלה ל-17 יישובים. אחר כך גייסנו 10 יישובים נוספים מהקרן לילדים בסיכון, עוד שבעה יישובים נוספים ממשרד לפיתוח הנגב והגליל ועד שהיא התייצבה במתכונת הנוכחית שלה, שזה 32 יישובים שהם לאוכלוסייה שהיא אוכלוסייה יהודית – עולים וותיקים, ועוד שני יישובים שהם יישובים של אוכלוסיה ערבית.

התמהיל של התכנית מראשית הדרך היה 100% עולים ועם השנים, כשאנחנו התחלנו כבר לראות מגמה של ירידה בהיקף הפשיעה והעבריינות של הנוער העולה, אנחנו אפשרנו עם הזמן הכנסה מסודרת, מאד מתואמת של אוכלוסייה ותיקה. זה התחיל עם 30% אוכלוסייה ותיקה, והיום, במתכונת הנוכחית אנחנו מדברים על 50% עולים, כשמבחינתנו הראייה של העולים זה כולל גם ילידי הארץ שנולדו בארץ להורים שנולדו בחו"ל והם בהגדרת העולים אצלנו ו-50% ותיקים.

אני רוצה להגיד משפט לגבי העניין של התפתחות – נקרא לזה תהליכי העבירה אצל הנוער העולה. הגל הגדול היה בראשית שנות ה-90, אבל אנחנו נחשפנו לפיק בהיקף הפשיעה של הנוער העולה, כעשור אחרי. זאת אומרת בשנים 1990 עד השנים 2002-2003 לא הייתה עלייה שהיא עלייה דרסטית בהיקף הפשיעה של הנוער העולה וחלק מתוך בעצם מה שאנחנו ראינו את תמונת המצב, הפיק היה בשנים 2003 ו-2004, שאז בעצם החלנו את התכנית, כי אז שיעור הפשיעה של הנוער העולה מכלל פשיעת הנוער, בעצם קפץ במספרים שהיו די אינטנסיביים.

אני אומרת שוב במלוא הצניעות, על אף העבודה המאד אינטנסיבית בתכנית, אני חושבת שקורים במדינת ישראל תהליכים נוספים שיש להם השפעה מיטיבה לגבי ההורדה של העבריינות והפשיעה בקרב הנוער העולה. אמנם בתכנית שלנו כרטיס הכניסה לתכנית הוא ביצוע העבירה והתכנית מכוונת למניעת עבריינות חוזרת וגם למיתון העבריינות, שהיא לא תעשה בעצם, זאת אומרת שגם מי שבעצם עובר עבירות בהמשך, שאנחנו מקווים שהוא לא, העבירות תהיינה פחות קשות. אבל בתוך התהליכים לדעתי שנעשו באופן כללי ובשיח בין המערכות השונות, אנחנו כן רואים שיש הרבה מאד עשייה שהיא סביב תכניות שמכוונות להורים, שמכוונות להגברת הפיקוח ההורי, שיש להן משמעות לגבי הפחתת הפשיעה.

אני חושבת שהתכנית שלנו נחקרה הכי הרבה, כי היא עברה בעצם ארבעה מחקרי הערכה. שאלת אותי לגבי המחקר הזה, אז מן הסתם אתה מבין שאני בקיאה בו כמו גם בשלושת המחקרים הקודמים שנעשו לתכנית על ידי פרופסור אדלשטיין ומה שאני כרגע רואה, לפחות מהתבוננות שלנו כממשלה, שאנחנו לא הולכים להפסיק את התכנית. שהתכנית נכנסה בשיח הקיים בין משרד העלייה והקליטה ומשרד הרווחה, כתכנית שהיא תכנית שהיא חלק מתשתית השירותים שניתנת, כי היא עונה על חסך. היא עונה על צורך, כי לא היו תכניות מן הסוג הזה בעבר והערך המוסף כאן, של עבודת ממשלה יחד עם הערך המוסף של מגזר שלישי, פשוט מביא כאן לידי הצלחות. זה גם נחקר, זה גם מאד ברור בתוך התכנית.

אנחנו היום מדברים על שיח של שותפות. אנחנו מדברים על שיח ששם את האגו הארגוני בצד ומדברים על הערך המוסף של הביחד, שמניב תוצאות וזה איפה שאנחנו נמצאים היום.

מבחינת ההתקדמות של התכנית, הנתונים האחרונים לגבי עולים מדברים על 41%. זאת אומרת אני אומרת שאנחנו מגרדים את העולים כמעט בפינצטה בכל המקומות וזה עוד בהגדרה רחבה של מישהו שהוא נולד בישראל להורים שהם ילידי חו"ל, הוא עדיין בהגדרת עולים. אנחנו נצטרך לעשות כאן שינויים כתוצאה גם מהשינויים בתוך הגדרת האוכלוסיות הזכאיות אצלנו בתוך המשרד, בשיח שאנחנו מקיימים בין שירות המבחן לנוער, אבל זה ברור לנו שזאת תכנית שהיא תכנית שתמשיך ותתקיים ואנחנו ניכנס לכל יישוב, שלפי נתוני המשטרה ושירות המבחן לנוער, אנחנו רואים איזו שהיא בעיה או פיק או איזו שהיא עלייה במצבי סיכון שבאים לידי ביטוי בסופו של דבר בעבירות חדשות או אצל נוער שלא הכרנו אותו לפני כן.

אנחנו כבר עשינו בדיקה יחד עם שירות המבחן לגבי המצב למשל של העולים מצרפת, כדי לא להגיע למצב שאנחנו פתאום מופתעים אחרי עשור, אלא אנחנו באופן סדיר כרגע עוקבים ורואים האם יש איזה שהן מגמות לדוגמא של התפתחות מצבי סיכון גם בקרב הנוער הזה, כדי לראות אם אנחנו צריכים כרגע גם להתאים את התכנית גם לאוכלוסייה הזו.

אז זה איפה שאנחנו נמצאים כרגע ואני רוצה להגיד שאנחנו מאד גאים ומאד שמחים בעצם על התהליך, שהוא לדעתי רק עדות לכך כמה בהתגייסות משותפת אפשר כאן להביא לתוצאות חשובות ומשמעותיות.

כן, תודה. תראי, אין ויכוח על העובדות שהממשלה היא חלק מהעניין ושותפה מלאה בנושא הזה, בגלל זה אנחנו פונים למשרדי הממשלה. מצד שני, יש דאגה בכמה כיוונים. כיוון אחד, אני מבין שהעמותה מגייסת 50% מהעלות. אז אנחנו יודעים היום שמערכת גיוס המשאבים היא קשה מאד היום. אז בנושא הזה העמותה לא יכולה להתרחב. אולי היא תשמור מה שיש לה, בקושי וגם יכול להיות שהיא תבטל. זו דאגה אחת.

דאגה שנייה, קודם סיפרתי שהייתי בכלא אופק ואני ראיתי מעל 30% מהעצורים שם, שהם מהנוער יוצאי אתיופיה. אני עשיתי שיחה איתם, ככה במקריות, לא בצורה מסודרת, באקראי. חלק מהם כבר היו, השתחררו וחזרו עוד פעם לכלא. אז אני אומר שמצד אחד יש לנו תכנית בשטח, תכנית מאד מוצלחת, ומצד שני אנחנו רואים גם מצב כזה. יכול להיות שהתכנית הזאת, בגלל שהיא מוגבלת בתקציב, לא מגיעה לכל המקומות בארץ. ואז אלה שלא קיבלו את ההזדמנות, כי אנחנו רואים שאיפה שהעמותה נגעה ובאלה שהשתלבו בתכנית, יש הצלחה. אני השתתפי גם בכנס השנתי שלהם באוניברסיטה העברית ושמעתי שהבוגרים בעקבות התכנית הזאת חזרו למערכת החינוך, בנו את החיים שלהם ועכשיו הם הורים והילדים שלהם אפילו משתתפים. שמעתי על מקרים כאלה.

אז אם כך, אני אומר למשרדי הממשלה, בגלל שעכשיו או בעקבות התקציב, ואנחנו מדברים על תקציב 2017-2018 – האם משרדי הממשלה ערוכים לבוא בדרישה מהאוצר לתקצב את התכנית הזאת, כדי להרחיב אותה ולחזק אותה? לכן אני שואל את משרד הקליטה, האם דרשתם או האם שמתם את זה בתכנית התקציב שלכם לשנים 2017-2018.

כן. התכנית לא מפסיקה להיות מתוקצבת. אנחנו כרגע - - -

לא, הגדלה. יש אפשרות שאתם הגדלתם?

אני חושבת שצריך לומר כאן ואני רוצה להתייחס לדברים שאתה אמרת קודם בהקשר של יוצאי אתיופיה ולקשור את זה אחר כך לנושא של הרחבת התכנית. השיעור של בני נוער יוצאי אתיופיה בתוך התכנית, הוא אמנם גבוה משיעורם באוכלוסייה, אבל עדיין ביחס להיקף שיעור העבירות של יוצאי אתיופיה, הם פחות מצויים בתוך התכנית, וכשניסינו לבדוק את זה במקומות שונים – מדוע יוצאי אתיופיה מגיעים - ושוב, אני אומרת שזה משהו שהוא עוד מחייב בדיקה נוספת – לפי מה שנמדר לנו בכמה יישובי, זה שבני הנוער, זאת אומרת אלה שביצעו את העבירות ולמשל מטופלים בשירות המבחן לנוער, לא נמצאים בקהילה אלא נמצאים במסגרות חוץ ביתיות. זאת אומרת שהם נמצאים בפנימיות שונות או במוסדות חסות.

הבנתי.

זאת אומרת שהם לא בתוך הקהילה, יכול להיות שהם מבצעים את העבירות בחופשות, אבל בסופו של דבר הם לא חלק מתוך אלה שחיים בקהילה ולכן הם לא מגיעים לתכנית הזאת, כי מי שמגיע לתכנית הזאת זה מי שגר בתוך היישוב עצמו. זאת אומרת שחלק מתוך העבודה עם בני הנוער יוצאי אתיופיה שביצעו עבירות, צריך להיעשות בתוך מסגרות החסות ובתוך הפנימיות, וזה כעבודה משלימה מבחינת ה - - -

או בכלא.

שגם שם, זאת אומרת על אף השיעור הגבוה, בסך הכל ההיקף הוא לא היקף מאד מאד גדול. זאת אומרת הם בשיעור גבוה יחסית, אבל בסך הכל – כמה יש לנו היום בכלא אופק?

ממה ששמענו בוועדת החינוך לפני שבועיים, גם אדוני אני חושב השתתף בחלק מהדיון, אם אני זוכר נכון, קצינת הנוער של השב"ס דיברה על 125 קטינים שנמצאים שם ודיברה על כ-20 ו- קטינים יוצאי העדה האתיופית, אם זיכרוני אינו מטעני.

כשאני הייתי שם בכלא, הבן אדם שהיה אחראי והדריך אותנו – אנחנו היינו קבוצה של חברי כנסת והביקור היה מטעם ועדת הפנים והגנת הסביבה – הוא אמר לנו את המילה שאני אומר לך והוא חזר על זה – מעל 30%. זה מה שהוא אמר.

ולפי מה שאומרת העובדת הסוציאלית ברכה, שעובדת שם, כיום ניכרת מגמה של ירידה מבין מי שמגיע לשם, אבל כשמגיעים לביקור אתה בודק את תמונת המצב במצב נתון. יש שם שינויים. זאת אומרת אתה יכול להגיע שבועיים לפני, או שבועיים אחרי ולראות בעצם מספר שהוא מספר שונה של בני נוער שנמצאים שם.

יחד עם זאת, אני חושבת שחשוב להבין את מה שאמרה אז ברכה, שהיא עובדת סוציאלית שהיא בת הקהילה שעובדת עם בני הנוער יוצאי אתיופיה בכלא אופק, שניכרת מגמה של ירידה, שזאת בסך הכל מגמה שהיא מגמה חיובית.

כשאני בעצם חושבת בסך הכל על היקף כיסוי התכנית, אז זה ברור, זאת אומרת שבסך הכל אם אנחנו מדברים על תכנית שבשנה שעברה הקיפה כ-600 בני נוער, אז יחסית – זאת אומרת 20 בני נוער בכלא אופק, זה מספר שהוא יחסית מאד קטן, שברור שצריך לעבוד איתם, אבל אני מדברת על היקף כיסוי של תכנית ביחס להיקף של אוכלוסייה.

אם אני חוזרת לנתון של יוצאי אתיופיה, אנחנו לא מתעלמים מהנתונים.אני מניחה שלפני שהגעתי שמעתם את מיטל. הם בדקו גם את ההיקף ביחס לשיעור הפשיעה של הנוער הוותיק והנוער העולה. לפי הנתונים האחרונים, אז בקרב הנוער הוותיק מדובר על 15 בני נוער לכל 1,000. יוצאי חבר המדינות – 17 לכל 1,000 ויוצאי אתיופיה 40 לכל 1,000. זה נתון שהוא נתון מאד קשה. אי אפשר להתעלם ממנו וזה שם לנו מול העיניים את העובדה שזו אוכלוסייה שעדיין צריך להשקיע ולעבוד, אבל באמצעים שונים. זאת אומרת אני ערה למה שתכנית "סיכויים" יכולה לתת למי שמגיע ומה היא עושה עם מי שמגיע, אבל זה ברור שצריך לעבוד גם עם תכניות ועם מהלכים נוספים.

אחד מהדברים שהיו רואה היום בראייה המקצועית שלי, דווקא לגבי האוכלוסייה של מי שנמצא במסגרות חסות וגם בכלא אופק, ודרך אגב, זה נכנס לתוך המתווה של דרך חדשה במשרד הרווחה, זה העבודה עם המשפחות ועם ההורים. כי חלק מתוך הדלת המסתובבת בכל המקומות האלה, היא מתוך זה שהנער חוזר ואין לו בעצם איזו שהיא משפחה שיכולה בעצם להקנות לו איזו שהיא תמיכה והוא חוזר בעצם לבצע את העבירות.

אותו תהליך גם נעשה אחרי יציאה מגמילה ממלכישוע. זאת אומרת תהליך העבודה הוא מאד קשה, הוא מאד סבוך והוא יכול להגיע למצב שהשקעה שהייתה שם לדוגמא בכמה חודשים טובים, יכולה להיעלם תוך שבוע עם החזרה. אז לכן, לצד העבודה בתכנית "סיכויים" שלא תיפסק, ואני מניחה גם שאם יהיה צורך בהרחבה, אם נזהה איזה שהוא מקום נוסף שהיום אנחנו לא מגיעים אליו, ואנחנו כל הזמן עוקבים עם שירות המבחן לנוער אחר ההתפלגות של העבירות ביישובים השונים. השירות עושה לנו כל הזמן את הבדיקות הללו. אנחנו כל פעם עם האצבע על הדופק כדי לראות מה הרכב אוכלוסיית העולים מתוך כלל האוכלוסייה של עוברי החוק.

אבל זה ברור לי שמה שקורה עם האוכלוסייה של יוצאי אתיופיה, אנחנו צריכים להכניס מודולות וכלי עבודה ותכניות שמבחינתי, לצד העבודה עם הנוער, חייבת להיעשות עבודה עם המשפחות ועם ההורים, כי בלי זה אנחנו לא נביא לדעתי לאיזה שהוא שינוי או לתפנית.

תודה. אנחנו נשמע מאימא של נער בתכנית "סיכויים" בירושלים. אז תתקרבי בבקשה.

אנחנו לא נכנסים אני מבינה לתוך התחום של עולים, כי אנחנו כבר 20 שנה בארץ והבן שלי כן נולד בארץ. הוא נהיה בן 16 שנה שעברה, כשנפל, אם אפשר להגיד ככה, בפח, עם כל הבעיות שהיו לו וככה התגלגלנו ונכנסנו לתכנית "סיכויים" ולכן אני רוצה להודות בהמון המון תודות לעדי שנמצאת פה.

אני רוצה להגיד שהוא קיבל המון המון תמיכה, וכשהגענו למצב הזה שהצטרכנו ועברנו את המשטרה וכל זה, הוא היה במצב מאד מאד לא נעים, עבר המון המון ביזיון בגלל שלפני זה הוא עבר המון המון שנים של דחייה, גם במוסדות החינוך וגם בגלל הקשיים המשפחתיים, כל מיני קשיים שהיו לנו, כי אין לנו משפחה בארץ. אני לא יכולה להגיד שהיה לנו קל, אבל ארץ ישראל נקנית בייסורים.

אז אני רואה שאחרי שהוא נכנס לתכנית והוא קיבל גם חונך וגם נכנס לקבוצה, זה נתן לו המון כוח לבנות דימוי עצמי חיובי. זאת אומרת שלפני זה הוא היה כחצי שנה מחוץ לכל מסגרת, אחרי שהתגלגלנו עם התיק במשטרה וכל זה, הוא פשוט ישב בבית ולא יצא לשום מקום. לא רצה. ופה הוא הצטרך לצאת, ואני אפילו לא חשבתי שהוא ירצה להצטרף לקבוצה ויפתח שם את הפה או משהו, ולהיפך, הוא נהנה. הוא הגיע, הוא סיפר מה הם עשו, על מה דיברו, מה הרגשות שלו וגם על החונך שהוא קיבל, למרות שגם לא ידעתי עד כמה שזה יהיה טוב, כי החונך לא היה דתי.

אחרי המפגשים עם החונך הוא החליט שהוא רוצה להיות מהנדס תכנה. הוא החליט שהוא כן ילך לפרויקט הילה, לעשות שם בגרויות. כמו שאמרתי, כמה שנים הוא היה מחוץ למסגרות, הוא הסתובב בין כל מיני ישיבות וכל הזמן נתקל בבעיות. ועכשיו יש לו החלטות. הוא מרגיש יותר בטוח. הוא מרגיש שיש לו תמיכה גם מחוץ לבית, מחוץ למשפחה. אני כמובן תומכת בו, אבל זה לא תמיד מספיק מול החברה והוא גם רואה שהוא יכול. הוא יכול לצאת לעולם והוא יכול להתמודד עם העולם ולהתמודד עם הקשיים ולא לעשות יותר את העבירות שהוא כן עבר והוא כן נתקל, כי גם כך יצא שהבן שלי הוא לא מאלה שלומדים שנותנים להם מכות על הראש. כשסתם נותנים עונש, זה לא משהו שמדבר איתו, אבל כשהוא נכנס לכל התהליך הזה עם קדם, עם החונכים, עם הקבוצות, עם כל זה, זה נתן לו המון המון כוח.

אז ממש עכשיו הוא נראה גם יותר בוגר וגם יותר חכם מבחינתי, עם הרבה כלים בידיים. אז אני ממש ממש מודה שנכנסו, לצערי שנכנסנו לא בדרך חיובית, אבל באמת, לפני שנה, לפני שנתיים לא ידעתי מה יצא איתו ואיך הוא יסתדר, כי הוא לא מספיק ישראלי, הוא לא מספיק רוסי, הוא נפל בין הכיסאות ולכן נורא קשה לו להסתדר בחברה.

אנחנו מאד מודים לך.

תודה לכם.

תודה רבה על הדברים, כי זה מה שנותן לנו את הכוח להמשיך.

ריגשת אותנו.

כן.

תודה. אני ממש ממש מודה.

תודה ששיתפת אותנו. תודה רבה לך.

מה איתו היום?

אז הוא בתוך תכנית קדם ו"סיכויים".

ובן כמה הוא?

הוא בן 17 עכשיו. אז הוא הולך לעשות את פרויקט הילה עד גיל 18 וכנראה ילך לצבא, בעזרת השם.

כל הכבוד.

כן. ממש תודה לכם.

תודה רבה לך. אנחנו נשמע את אחד העובדים של עמ"י – ל', בבקשה. תשתף אותנו בניסיון שלך בעבודה בתכנית ועם הנוער.

אני ל', אני שנה שנייה בתפקיד ואני במקצוע שלי גם מורה לחינוך מיוחד. אז ככה שכל העבודה עם הנערים היא בעצם שליחות בשבילי יותר. בעצם העבודה איתם זה יותר התחיל כגוף הסברה כזה, להסביר ששירות המבחן והמשטרה בסך הכל הם גוף שבא לקראתם, כי הרבה מאד פעמים נערים פשוט נבהלים בדרך, כי הם לא מבינים עם מי יש להם עסק ועם מי צריך לדבר ומה צריך לעשות והם אנטי לכולם.

תכנית "סיכויים" בעצם היא ביקור הבית ההתחלתי שאני מגיע, מסביר על התכנית, מגייס אותם לתכנית. בדרך כלל יש שיתוף פעולה מאד גבוה. הנערים גם עוברים הרבה פעילויות לגבי נושא של עבריינות בכלל, מה היא, אלכוהול, כל הדברים שמתעסקים בהם ביום יום. אנחנו גם עושים לקראת סוף השנה סדנה של עשרה מפגשים, שהיא בעצם נוגעת בלהוציא אותם למשהו כייפי ועל ידי זה למידה על גבולות ובעצם לעשות הכל כדי שבזמן הפרטי שלהם, החופשי שלהם, הם ילמדו להעסיק את עצמם ולא להתעסק בדברים שלא יעשו להם טוב. זהו.

תודה רבה, תודה. בוגר תכנית "סיכויים באשדוד" – פ'. בבקשה.

בוקר טוב. קוראים לי פ', אני מ - - -, אני כבר בתהליך שנה בפרויקט "סיכויים". התחלתי בפרויקט "סיכויים", כאילו באתי לשם, ישבתי, אמרתי – פרויקט, נשב, נקשיב וזה. ואז לאט לאט התחלתי ללמוד משם. אתה לוקח איתך ערכים גבוהים, אתה לומד יותר משם, וכאילו מסבירים לך. כאילו אתה בא ללא ידע. אתה יודע שאתה עכשיו עברת על החוק, עשית את השטויות שלך, אתה יצאת מזה עכשיו וככל שיותר התקדמתי שם הבנתי יותר דברים עלי, איזה מחשבות חיוביות יש לי, לאן אני רוצה להמשיך עם החיים שלי, מה אני רוצה לעשות.

בפרויקט "סיכויים" יש גם את הקטע עם החונך, שזה מאד משמעותי בעיני, כי איתו התקדמתי וישבתי איתו הרבה והוא יותר הסביר לי על החיים והוא קידם אותי לאיזה שהוא מקום. וכאילו זהו. המשכתי איתו ואני עדיין בקשר איתו והוא כמו חבר בשבילי. אני לא לוקח אותו כבר בתור חונך. היום יש לי את המפגש האחרון של מפגש "סיכויים" שאני מסיים איתו. כאילו אומר שלום לכולם וזהו ואני יוצא בדברים חיוביים. אני יודע מה המטרות שלי לחיים.

מה אתה עושה בחיים? אתה עובד? אתה לומד?

כרגע אני מוציא רישיון לעבודה. אני עדיין רוצה להתחיל לעבוד וזהו. בינתיים אני רוצה להתקדם. עוד מעט צבא, אתה יודע, גיבושים וזה ואני רוצה לסיים את התהליך המשפטי שלי כדי שאני אוכל להתגייס לצבא ולהמשיך בחיים שלי הלאה.

כייף לשמוע.

תודה רבה.

יופי. תודה רבה לך. יש לנו מישהו בשם ולדי? הוא לא הגיע?

הוא לא הגיע.

לא הגיע. בסדר גמור.

יש לנו את הנער א', שהגיע מהתכנית.

כן, בבקשה.

שמי א'.

מאיפה?

מ - - -. להתחיל מהתחלה?

תגיד לנו אם אתה בוגר או האם אתה בתכנית.

אני בתכנית.

אוקיי, אז תסביר לנו מה התרומה של התכנית לדעתך.

בהתחלה, כשכל התיקים נפתחו ואני הייתי בחתיכת סכנה, אם אתם קוראים לזה ככה, היה לי איזה חבר אחד שדיבר הרבה על "סיכויים" ואני לא כל כך הקשבתי לו. זה היה כזה – לא איכפת לי, לא איכפת לי. ואז חשבתי על זה פעמיים ובאמתי ראיתי בעיה בזה שאני גם לא אתגייס וזה בעיה למשפחה שלי שאני לא אתגייס. הוא סיפר לי יותר על התכנית הזאת והתעניינתי יותר, אז באתי לתכנית הזאת וראיתי דברים שכאילו זה קצת שינוי בשבילי, כי אני לא הולך למקומות כאלה וגם אחר כך הבאתי חברים אחרים שלי, שהם היו איתי בתיקים.

אנחנו בתהליך הזה כבר איזו שנה. אנחנו בין הטובים שם. שלושה חברים בין הטובים. אני לא יודע מתי היום האחרון. וגם כאילו, ואם יהיה את היום האחרון ויהיה המשך, אז כאילו אני מאד אשמח אפילו להמשיך בתכנית הזאת, כי זה לא מאתגר, אבל זה מאד מעניין, זה כאילו לראות דברים חדשים, זה לצאת קצת מהעיר. נגיד טיול, הטיול השנתי שהיה לנו זה היה טיול ממש מצחיק, מעניין והיינו במקומות יפים, מעניינים שנהננו שם עם אנשים שאנחנו אפילו לא מכירים בעצמנו, אבל נהננו.

היום, אם אני רואה את האנשים האלה ברחוב נגיד, אז אני אומר להם שלום, מדבר איתם, שואל אותם מה המצב, שזה משהו שלא עושים בדרך כלל ב - - -.

יש לי חונכת וזה מאד מעניין לצאת איתה, כי לא כל הזמן אני רואה אנשים כמוה. לדוגמא, נגיד אני יוצא עם אנשים שאני מבין מה הם, מה הם יכולים. החונכת שיוצאת איתי זה דבר שונה לחלוטין. כאילו, כל פעם שאנחנו יוצאים מאד מעניין לי לספר לה מה אני חושב, מה עבר עלי, משהו שאני לא עושה בדרך כלל אפילו עם החברים הכי טובים שלי. זה פשוט מאד מעניין.

תכנית "סיכויים" זה באמת משהו שיכול לעזור פסיכולוגית ונפשית לבן אדם, לנער והוא יכול להשתנות ממש לטובה, אם מדברים איתו טוב ומראים לו באמת שהתכנית הזאת מאד טובה והוא ישתנה, והוא ההיפך, כמו מה שאני עושה לדוגמא, אם מקודם הייתי מביא את כולם לצרות ומביא אותם לתיקים, עכשיו אני לוקח את כולם, לא משנה כמה אנשים, 40 איש, 50 איש, ההיפך, הייתי לוקח אותם היום מהבעיות. אני לוקח אותם מהבעיות היום ופשוט, טוב חברה, לא.

תודה לפרויקט "סיכויים", שהוא קיים. כאילו, אני מרגיש עכשיו יותר בוגר. זהו.

תודה לך. יש מישהו שרוצה להגיד משהו, להוסיף? כן, בבקשה.

אני קרן מהשב"ס, ראש ענף טיפול ושיקום. קודם כל מבחינת נתונים, ככה כל אחד ניסה להבין, אבל אני יכולה להגיד מבחינת נתונים מדויקים שמבחינת העדה האתיופית יש אצלנו באופק 25 נערים מתוך 143, שזה אומר 17% רק בתחום הזה, שזה בהחלט מחזק את הדברים שנאמרו?

17?

מהעדה האתיופית.

אז זו ירידה בתוך חודש או אפילו פחות חודש שהייתי שם.

לא, עלו האחרים. זה כל הזמן קופץ.

זהו. אני אומרת ואני יכולה להרגיע אותך ולומר אל דאגה - - -

אני פשוט הייתי שם ואמרו לי 30%.

זה פיקים כל הזמן און ואוף. כל הזמן. אין לנו איזה משהו שאפשר להגיד שהוא און גואינג כזה. כל הזמן אנחנו רואים בתקופות מסוימות עלייה בתחום אחד ובתקופות אחרות לא. זאת אומרת זה משהו שהוא בהחלט לא משעמם מבחינת הנתונים.

אני רק רוצה לומר, אנחנו כבר מקבלים את הנערים בסופו – זה לא בסוף התהליך, כי אני רואה אותנו כחלק מתהליך שהתחנה הסופית היא לא אנחנו, אלא מה קורה אחר כך בקהילה, אבל בהחלט מגיעים אלינו אלה שהיו איתם את הניסיונות ופחות הצליחו, מסיבות כאלה ואחרות.מבחינתנו כשב"ס אנחנו כן עושים מאמצים להמשיך איתם איזה שהוא תהליך. מניעה כבר זה לא רלבנטי, כי זה לא המקור, אבל כן לשקם ולנסות בכל זאת לשלב אותם בצורה הכי טובה בקהילה.

חשוב לי רק לומר בהתייחס לתכנית - - -

אולי לפני התכנית, אני רוצה בנקודה הזאת לשאול אותך האם במעקב שלכם – לגבי אותם נערים שחזרו לקהילה – האם אתם דואגים לשלב אותם בתכנית "סיכויים", למשל?

אי אפשר. התיקים כבר סגורים. אני בדיוק שאלתי את אפי. אני דווקא חושבת שזה משהו שהיה שווה לבחון את זה כחלק מתכנית השיקום. אני בהחלט מזמינה לחשיבה ואם אני אוכל להיות חלק מזה, אז אני יותר מאשמח. אנחנו עושים תכניות אחרות. אתה נחשפת ובאמת דיברתם על ברכה, שעושה תכנית שורשים, שהיא תכנית נהדרת. היא תוצע גם כנראה בכנס בבאר שבע, התכנית שלנו, שזו גאווה בפני עצמה לטעמי. אבל חשוב לי לומר שאנחנו מברכים תכנית שכזו, שבאמת יודעת איך להגיע ללב הנערים. אנחנו שמענו אתכם וזה היה מאד מרגש ומאד מלמד לשמוע את התהליך שאתם עוברים בעניין הזה ואני באמת חושבת ואנחנו רואים גם אצלנו שנושא של חונך/מנטור/אח גדול, יש לזה הרי כל מיני כינויים, זה משהו שהוא באמת נוגע במטרה ומבחינתנו זה מבורך גם לשמוע את המחקר, אבל בעיקר לראות באמת את העשייה ואת הלב של האנשים פה.

אז היה חשוב לי בכל זאת לומר, גם אם לא היה לי את המקום.

כן. מה את חושבת, שאפשר לפתח איזה שהוא מודל? למשל אתם מודיעים לנערים האלה ברגע שהם מגיעים אליכם ולאחר שהם עוזבים אתכם, משתחררים, האם אפשר ליצור מודל של קשר עם תכנית "סיכויים". כלומר כאשר נער משתחרר, כדי שהוא לא יחזור, ייכנס לתכנית שיקום של עמותת ידידים. האם אתם יכולים להיות בקשר עכשיו, ליצור קשר מכאן והלאה לגבי מודול שבו כל נער שישתחרר אתם תפנו לעמותת ידידים.

תראה, כשאנחנו בונים תכניות אנחנו עושים את זה עם הרשות לשיקום האסיר. זאת אומרת זה לא משהו שעומד לבד מבחינתנו. אני לא הייתי שוללת את זה. אני לא בטוחה שמבחינת כמות החונכים זה משהו שהם יכולים לקלוט את הנערים, אבל אני לא הייתי שוללת, גם אם יש מישהו שהתחיל את התהליך הזה ולהמשיך אותו באיזה שהוא רצף או לפתוח. אני מקווה שהדלת פה פתוחה. שווה לחשוב.

עוד פעם, אני מבינה, ככה ניסיתי - - -

לא, לא, אני לא שולל תכניות אחרות כגון מה ששרה הגדירה, עניין התכנית ההוליסטית עם ההורים וכל הדברים האלה, זה חשוב מאד. אני אומר שבנוסף גם, כי שמענו מהנערים שמשתתפים בתכנית. עניין הפעילות הקבוצתית, כקבוצה, נותן את המשמעות לבן אדם, משמעות לנער הזה. ולכן או בנוסף, או שהייתי אף אומר שהתכנית יותר משלבת אותו עם בני גילו ונותנת יכולת מאד משמעותית לעשות תכנית פרטנית או עם ההורים.

מבחינתנו אני לא רואה מניעה שבאמת חלק מתכנית השחרור גם תהיה עם הנושא. זאת אומרת זה שיש תכנית, זה לא בא על חשבון. הרי יש מספיק נערים למספיק תכנית.

הבנתי.

אבל אני בהחלט אשמח שנעשה איזו חשיבה בעניין.

כן, אני רק זורק רעיון שתחשבו עליו מבחינה מקצועית.

בשמחה.

אם זה ילך, או לא, אתם תבדקו את זה. יש עוד מישהו שרוצה להוסיף?

כן, אני רוצה להוסיף ברשותך שלושה דברים שחשוב להדגיש אותם. כמו ששרה אמרה, התכנית הזאת היא פרי של חשיבה מעמיקה של הממשלה ותמיד יש שאלה, כשנוגעים בסוגיות חברתיות רגישות, איפה הממשלה. אני חושב שחלק מהאתגר שלנו כחברה אזרחית ומה שאנחנו משתדלים לעשות בעמותת ידידים, זה שאת כל 400 הצעירים שלנו והע"מים, אנחנו מחנכים שזו הציונות שלנו. זאת אומרת אנחנו לא שואלים איפה הממשלה, אנחנו יחד עם הממשלה עובדים וזה מוכיח את עצמו.

את המגמה הזאת אנחנו חייבים לקרוא לאוצר לחזק, משום שעם אנשי המקצוע במשרדים השונים אין שום בעיה, אבל מחר-מחרתיים, כל הניסיון שהצטבר בעמותת ידידים יכול לרדת לטמיון. כל הכסף שגויס יכול לרדת לטמיון, בגלל כל מיני דברים שאומרים בואו נוציא את זה למכרוז וכל מיני דברים כאלה. אז כל מה שאנחנו עושים ומשקיעים יכול מחר ללכת בגלל כל מיני דברים שהם באמת לא רלבנטיים לטובת העניין והם לא מחזקים את אותה המשכיות, שאילן, שהיה באמת מהראשונים שיחד הגינו גם בסיפור של מסיכון לסיכוי ששרה הזכירה, היה חלק מהעניין הזה ואני חושב שזו המגמה שצריך לחזק. פעולות ארוכות טווח שניתן למדוד אותן, ממוקדות באוכלוסייה, ושמאירות את מדינת ישראל בצד הטוב שלה.

במחקר הזה, כמו שנאמר פה, אנחנו מגייסים 50% מהתקציב. בזמן הזה שאנחנו משדברים, יוצאים שתדלנים לכל קהילות העולם ומנסים לגייס כסף. ככל שיש יותר מצוקה רווחתית, אפשר אולי לגייס יותר כסף. אנחנו משנים כאן את השיח הפילנתרופי ואנחנו קוראים גם לפילנתרופיה ולקרנות: אתם תומכים בתכניות, תתמכו בתכניות לא של מסכנות. אף אחד לא מסכן. מדינת ישראל היא מדינה טובה וחזקה שיש לה אתגרים. תתמכו בתכנית כמשקיעים חברתיים אפקטיביים.

מה שהמחקר הזה מראה, זה שכשההשקעה החברתית היא אפקטיבית, היא מכפילה את עצמה גם לטובת הילד, גם לטובת המשפחה וגם לטובת הכלכלה בישראל, שזה אני חושב שני חידושים גדולים שהם ברקע של ההצלחה של התכנית הזאת. אני באמת ורצה לשבח גם את השותפים, גם את בני הנוער שהגיעו מרחוק לשתף אותנו בחוויות שלהם, הם ממש נציגים של יותר מ-600 חברה. תחשבו איזו מהפכה אנחנו עושים פה, ביישובים.

אני רוצה מאד להודות לך, אדוני יושב הראש. זה היה נראה כאילו אתה מכיר אותנו לעומק ושואל את השאלות הממוקדות ומחובר, אז תודה רבה.

תודה. אני בא מהחברה האזרחית, אז אני מוכר את תרומת החברה האזרחית. שרה מכירה אותי. אמנם אני יותר בארגונים, אבל אני באמת מאמין שהתרומה של החברה האזרחית במדינה דמוקרטית כמו ישראל, היא אדירה. ממש אין מילים איך להגדיר את זה. כי בראש ובראשונה האחריות היא כמובן של המדינה, אבל המדיה לא יכולה להגיע לכל מקום או לכל פינה, אבל ההתגייסות של האזרחים, האכפתיות, שהם מקימים את החברה האזרחית ובאים יד ביד עם משרדי הממשלה להביא שינוי, כמו שאמרת – השקעה חברתית. וזה מאד מבורך ואני מאמין בזה. זה מאד חשוב.

רק מדינה טוטליטרית מפחדת מהחברה האזרחית. מדינה דמוקרטית לא צריכה לפחד מלעבוד בשיתוף פעולה עם החברה האזרחית. ולכן פה במדינה אנחנו צריכים לחזק את החברה האזרחית ופשוט אני אומר כמו למשל אם המדינה יכולה להרוויח מלהשקיע ב-50% ואתם מביאים עוד 50% - אז ההשקעה תהיה 100% ולכן זה יתרון. במקום 1,000 ילדים, יהנו 2,000 ילדים וזה מאד חשוב.

לכן הייתי קודם שואל כל משרד ומשרד איך הוא מתכנן בתקציב 2017, להגדיל את התכנית הזאת ולחזק אותה, כי זה מאד מאד חשוב. ראינו את התוצאות. שמענו את התוצאות מה זה עושה לצעירים האלה, איך זה מחזיר אותם לחיים רגילים מהמצוקה הקשה שגם המשפחה וגם הנערים נמצאים בה, וזה פתאום מוציא אותם וזו השקעה נכונה, השקעה לטווח ארוך וזה חשוב מאד.

לכן אני מסכים את הדיון ואומר כך: אנחנו קודם כל מברכים את עמותת ידידים וגם את כל השותפים – משרדי הממשלה השותפים בתכנית הזאת, תכנית "סיכויים", שהיא תכנית מאד מוצלחת. בדרך כלל זה לא כל כך נהוג פה בוועדה שכולם מסכימים מקיר לקיר. אני חיפשתי מתנגדים ולא היו מתנגדים. זה אומר שהתכנית הזאת היא תכנית חשובה לנו, ולכן צריכים לשלב ידיים כדי לחזק ולהרחיב את התכנית הזאת, כדי שהנערים שלא זכו לקבל את השירות, יקבלו. זה חשוב.

אז הוועדה מברכת על הפעילות הזו, על התכנית הזו. הוועדה קוראת למשרדי הממשלה להגביר ולהרחיב את התכנית הזאת על ידי פנייה והגשה של תכנית בתקציב לשנים 2017-2018 – להגדיל ולהרחיב אותה.

אני אהבתי את משרד הרווחה. הוא אמר – אנחנו רוצים להרחיב לעוד שבעה יישובים. אני צודק? אז זה מה שצריך להיות, וכך אני רוצה. גם משרד החינוך מגדיל ב-15 מליון שקלים, ואז גם משרדים אחרים באים ומגדילים את זה ואז אנחנו נשיג את המטרה. לזה אני קורה.

דבר שלישי, הוועדה קוראת לשר האוצר – אנחנו נכתוב מכתב למשרד האוצר – לתת תקציב שייתן ביטוי לחיזוק התכנית הזאת או דרך המשרדים הרלבנטיים או שהאוצר צריך למצוא דרך איך לחזק את התכנית הזאת. אנחנו נכתוב מכתב איך זה ייעשה, ואז אנחנו צריכים למצוא דרך.

אנחנו מחליטים פה בוועדה שאנחנו פונים לשר האוצר לשם תקצוב התכנית הזאת.

אני מאד מודה לכל המשתתפים. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:17.