הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 258

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שני, כ"ו בתמוז התשע"ו (01 באוגוסט 2016), שעה 9:00

הצגת דו"ח ארז ביטון

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

מירב בן ארי

איתן ברושי

חיים ילין

מנואל טרכטנברג

עודד פורר

נורית קורן

איציק שמולי

יוסי יונה

מאיר כהן

רועי פולקמן

אלעזר שטרן

שר החינוך נפתלי בנט

מיכל כהן - מנכ"לית משרד החינוך

זהבה שמש - מנהלת אגף תכנון ופיתוח תכניות, מרכזת ועדת ביטון, משרד החינוך

אהרון ידלין - שר החינוך לשעבר

ד"ר שמעון אוחיון - חבר כנסת לשעבר

ארז ביטון - יו"ר ועדת ביטון

שלי אלקיים - חברת ועדת ביטון

פרופ' משה עמאר - חבר ועדת ביטון

ד"ר יהודה מימרן - מנכ"ל 'כל ישראל חברים' וחבר ועדת ביטון

מאיר כחלון - יו"ר יוצא ארגון עולמי יהודים יוצאי לוב, חבר נאמנים הסוכנות היהודית

יעקב יניב - מנכ"ל מכון יד יצחק בן צבי

לינדה מנוחין - עיתונאית ובלוגרית

יעקב בר חן - מוזמן לוועדה

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

יהודית גידלי

ר.כ., חבר המתרגמים

הצגת דו"ח ארז ביטון

בוקר טוב לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיב ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. ה-1 באוגוסט 2016, כ"ו בתמוז תשע"ו. הנושא על סדר היום – הצגת דו"ח ארז ביטון.

נמצאים איתנו מכובדי, שר החינוך, מנכ"לית המשרד, ארז ביטון – המשורר והסופר, חברי כנסת, מר ילדין, ידידי היקר, שר החינוך לשעבר,

מספר 7. ו-19 - - -

אל תחשוף את חוזק המשילות שלנו. חברי כנסת, חברי ועדה, אורחים נכבדים, אני רוצה לפתוח כמובן בדברי תודה וברכה לשר החינוך נפתלי בנט, שהתקיימה בו האמרה מגלגלים זכות על ידי זכאי. שנים רבות טענו וטענו שהציבור הישראלי מקבל רק חלק מהסיפור והנה באומץ רב לקח זאת שר החינוך נפתלי בנט ושם זאת על השולחן ועל סדר היום הציבורי.

באותה הזדמנות אני רוצה להודות לסופר ולמשורר מר ארז ביטון, על האומץ הרב שגדול הוא מכל החלטה, חשש או ההסתייגויות שליוו אותו לעניות דעתי עם קבלת המשימה החשובה של לנסות להכניס את הכמות ואת מלוא האומר לתוך מבחנה צרה, מבלי שהאומר יאבד את איכותו ומשמעותו כדוגמת התרכיז והתמצית וגם על משה רבנו - ארז – על משה רבנו דיברנו ליצני הדור, הנהנו אחריו – ככה כתבו המפרשים – וחששך אכן התקיים במעט, אבל הצלחת להפוך את הפתגם והצלחת בתוכחה אחת לדחות 100 ליצנים, ועל זאת ברכת יישר כוח.

כבוד השר יפתח בדברי פתיחה וכן על הרציונל, גודל המשימה ודרכי היישום. מנכ"לית המשרד, גברת מיכל ביטון, תשלים את דרכי הפעולה - - -

מיכל ביטון?

מיכל כהן. זה בגלל מירב בן ארי, עם ההסתערות. ארז ביטון. מנכ"לית המשרד הגברת מיכל כהן תשלים על דרכי עבודת המשרד ודרכי הפעולה וכמובן מר ארז ביטון יסקור בפנינו את דרכי עבודת הוועדה ומבנה הדו"ח שמונח בפנינו. לאחר מכן ייפתח דיון עם חברי הכנסת, אורחים נכבדים, ברוכים תהיו.

כבוד השר, בבקשה.

חיים ילין ביקש לכתוב את שמו בפרוטוקול כחיים אלמוזלינו.

אני אדבר בספרדית גם.

קודם כל בוקר טוב לכולם. תודה רבה ליושב ראש ועדת החינוך המצוין, ידידי יעקב מרגי, למשורר ארז ביטון, שהוביל את התהליך ולמיכל כהן, מנכ"לית המשרד.

אני רוצה להתחיל דווקא בסיפור שבעיני זו התמצית. בעיר טטואן שבחבל טנג'יר שבצפון מרוקו - ביקרתי אגב בצפון מרוקו וגם במכרז מרוקו - הייתה קהילה יהודית גדולה. אחרי גירוש ספרד הגיעו לקהילה לא מעט אנוסים מספרד, אחרי שהם המירו את דתם. האנוסים נהגו להתפלל בלי טלית, מטעמי ביטחון, כדי שלא יפגעו בהם. ככה דורות הם התפללו בלי טלית ואז הם הגיעו באמת לטטואן והם היו רגילים להתפלל בלי הטלית.

עכשיו תראו מה זה רב קהילה ומה זה מורשת ספרד ואיזה הבדל. רב הקהילה, בפסיקה שמגלמת בעיני את היופי והעומק של יהדות ספרד, פסק שכל המתפללים בבית הכנסת יתפללו בלי טלית, כדי שהאנוסים לא ירגישו בושה או שונים. וככה במשך מאות שנים יהודי טטואן התפללו בבית כנסת בלי טליתות. מי שסיפר לי את הסיפור הזה, זה ד"ר יוסי בן טולילה, שעלה לארץ כילד מטטואן.

יוסי הגיע כילד בלי משפחה, הוא הגיע לקבוצת יבנה של הקיבוץ הדתי והוא גדל וחי שם עד היום. הבן שלו, רועי בן טולילה, היה לקצין ביחידת מגלן, היחידה שגם אני שרתי בה והוא נפצע אנוש בקרב בג'נין ונשאר משותק בחצי גופו התחתון. רועי התחנך בקבוצת יבנה, שהיא קבוצה יקית, למי שלא מכיר. לפני כמה חודשים הוא נסע לטיול שורשים במרוקו והוא אחד ממאות האנשים שוועדת ביטון פגעה וראיינה.

כמה זה חסר לנו, הגישה הזאת שדרך ארץ קדמה לתורה. זו גישה שמאפיינת מאד את היהדות, אבל במיוחד את יהדות ספרד בהוויה. וכשאנחנו מדברים על הרצון לקחת את הטוב, לזה אני מכוון.

תראו, לפני בערך שמונה תשעה חודשים הייתי שר חינוך די חדש בתפקידי, הסיפור של מתמטיקה היה בעיצומו, הקטנת כיתות, סייעת שנייה וכל המרכיבים האלה. אני הסתובבתי הרבה בשטח ולאט לאט הבנתי, או די מהר הבנתי, שאנחנו היום מספרים סיפור חלקי, חצי סיפור, סיפור יהודי חלקי, סיפור יהודי חלקי. אני יכול לשאול כל בן אדם מה השכונה שיצאה מהחומות, מיד כל אחד אומר – משכנות שאננים ושוכחים את מחנה ישראל של המוגרבים. אני לא ידעתי את זה. ובטיולים שנתיים יורדים לנגב ועוצרים בשדה בוקר וזה מצוין, אבל לא מבקרים את דימונה או ירוחם, כדי לשמוע את הסיפור המופלא של עיירות פיתוח, שבאמת היוו את ליבת ההתיישבות בנגב ובגליל.

אנחנו כולנו מכירים את פרעות קישינב, אבל לא מכירים את פרעות אוג'דה וג'ראדה, שבהן נרצחו 42 יהודים ביוני 1948 במרוקו והיו בין השאר דחף נוסף לעלייה. וככה, כשאתה עובר עוד ועוד, אתה רואה, הבעיה היא שמספרים חלק מהסיפור וזה חבל. וזה חבל עבור כולנו.

אני רוצה להדגיש – מטרת ועדת ביטון והדו"ח והיישום של הדו"ח, אנחנו לא עוסקים בתיקוני קיפוח או דברים מהסוג הזה, אנחנו עוסקים במתנה גדולה וחגיגה גדולה בעיני, לכל עם ישראל, שאנחנו פשוט מספרים את הסיפור המלא וזה מגיע לכולם.

אנחנו עכשיו יוצאים לדרך והקמנו צוות הטמעה ויישום. אני הנחיתי שלושה עקרונות עיקריים: אחד, לבנות יישום לצמיתות. כלומר זה לא קוסמטי, אלא באמת צריך להיכנס לצמיתות, בדגש מעל הכל בתכני הלימוד. יש הרבה דברים, אבל בסוף בסוף זה יתכנס לתכני הלימוד.

הדבר השני, השיח הוא שיח של אחדות. אנחנו לא מדברים כמו שיש מתמטיקה ופיזיקה והיסטוריה, יהיה לימודי מזרח בבתי הספר, אלא להיפך. בתוך לימודי ההיסטוריה נספר את הסיפור המלא. בתוך לימודי הספרות נשמע את כולם.

והמרכיב השלישי, למרות שאנחנו הולכים על מהלכים מאד עמוקים, שהם לוקחים זמן, במקביל אני רוצה גם צעדים קונקרטיים כבר בשנת הלימודים הקרובה. כלומר, אנחנו עובדים בשני צירי זמן. פעולת עומק לוקחת יותר זמן, אנחנו צריכים את הזמן בשביל זה, כי אתה לא בא ומנער תכנית לימודים בצורה מהירה.

בשבוע שעבר גם הודעתי על מערך הטיולים לגליל ולנגב, שיבקר בעיירות פיתוח, מושבים של בני עדות מזרח כחלק מלימוד ההיסטוריה של המפעל הציוני. צריך לדעת, הרוב המכריע של המתיישבים בנגב ובגליל היו בני עדות מזרח, אם זה בקריית שמונה ואם זה בדימונה, ואתה שומע סיפורים באמת מרגשים. אנחנו נמשיך כמובן לבקר גם בדגניה ובשדה בוקר, אבל לצד זה גם בבית שאן ובירוחם.

בימים האחרונים שמעתי ביקורת על אותה תכנית סיורים. חלק אמרו לי – השאלה אם הסיורים יהיו בשמורות טבע של עדות המזרח או במשאיות ספארי, וזה תגובה אחת מיני רבות שקיבלתי. אני אגיד לאנשים שטוענים שזה מזכיר להם סיור ספארי – אני מציע לכם להיות הראשונים על האוטובוס לסיור, כי האמירות האלה רק מחזקות בעיני בדיוק את הצורך להבין שאנחנו עושים בדיוק את הדבר הנכון. זה נובע מבורות, הרבה מאד בורות, ואני חושב, ארז, שזה לא סוד שבחודש האחרון או בשבועות מאז שהדו"ח פורסם, גילינו הררי בורות ולא רק שזה לא מחליש אותנו, זה מחזק בדיוק ומוכיח את הצורך הגדול הזה.

ולכן אנחנו מתקדמים בתכניות. אני מברך באמת את כל העוסקים במלאכה. יש פה בקהל בין השאר חברים מהוועדה, אז גם להם אני רוצה להודות ובוודאי לחברי הכנסת שבוודאי שותפים למטרה הכל כך חשובה הזאת.

תודה רבה.

לפני שאעביר את רשות הדיבור למנכ"לית המשרד, הוועדה קיימה במרס 2016 לאחר הקמת הוועדה דיון ובסעיפים הסיכום היה ככה: התחייבנו שהוועדה תדון בהמלצות ועדת ביטון עם הגשתן ובסעיף 11, הסעיף האחרון, הוועדה מבקשת ממשרד החינוך לדון במסקנות ועדת ביטון ולפעול להטמעתן.

אני רואה שברוך השם היו, ואני אומר לך כבוד השר, לא כולם לקחו את הדברים שלך כהווייתם והיו מי שהטילו ספקות שאכן יהיה משהו אחרי זה. אנחנו יודעים שתהליך של הטעמה בתוך תכניות לימודים זה תהליך ארוך, מורכב ומסובך, אבל אני שמח – האמירה האחרונה שלך היא מרגיעה יותר שאתה מודע לכך ואתה הולך תוך כדי כבר להביא לידי ביטוי. אני חושב שזה דבר נכון, זה מעיד כאלף עדים, כמאה עדים שאכן הכוונות רציניות ואנחנו נלך לכיוון של באמת השלמת הסיפור, ואם לא במלואו, בחלקו, לחברה הישראלית.

מנכ"לית המשרד, בבקשה.

תודה רבה. כפי שהנחה שר החינוך, לאחר שקיבלנו את הדו"ח הוקם צוות יישום משרדי, שבעצם המטרה שלו ללמוד את הדו"ח, לנתח את ההמלצות ולהפיק מזה תכנית עבודה אופרטיבית. כמובן אנחנו מדווחים סטאטוס לשר מדי שבוע, 10 ימים.

בעצם מה שאנחנו עושים עכשיו, אנחנו מנתחים את ההמלצות ומבינים מה הן הפעולות שאנחנו נצטרך לעשות בתוך מערכת החינוך. כל המנהלים של משרד החינוך, לרבות עובדי הוראה, מינהל חברה ונוער, מינהל פדגוגי, תקשוב ומערכות מידע – כולם שותפים לצוות היישום הזה. כמובן המזכירות הפדגוגית האמונה על התכנים. נמצאים גם אנשי משרד שהיו בתוך הוועדה ויושבת פה לשמאלי זהבה, שהייתה מרכזת הוועדה. אנחנו עכשיו עסוקים בכתיבת התכנית היישומית. נגיש אותה לשר ונחל כפי שהונחינו כבר בשנת תשע"ז.

העבודה תתמקד בכמה מעגלים. המעגל הכיתתי, שבעצם שם אנחנו נתמקד בתהליכי הלמידה. נעלה את המודעות. כפי ששר החינוך אומר, אנחנו עסוקים בסיפור השלם. אנחנו עסוקים בלאתר את החסר ולהביא אותו בתהליך הלמידה לילדים. אחר כך נתמקד במעגל הבית ספרי שמדבר על אורח החיים ושם נתייחס ליוזמות הבית ספריות, לטקסים, למועדים ולכל מה שכרוך בזה.

אחרי המעגל הבית ספרי נעבוד על המעגל הקהילתי, שסביב הנושא של כיצד הקהילה תטמיע את תהליך העבודה. אחר כך המעגל הארצי. זאת אומרת כפי ששר החינוך אמר, תכנים ותכניות, בעיקר השינוי ברמת התכנים; ומעגל החיים היהודי, שיתייחס גם למקורות, לדמויות, לאירועים, ליוצרים וכן הלאה.

אנחנו בשלהי כתיבת התכנית, עם הרבה מאד חברים. זה דו"ח מאד גדול ומורכב. אני מאמינה שעד סוף אוגוסט אנחנו נכתוב וכבר נסיים לפחות את השלב הראשון של תכנית היישום ונתחיל, כפי שאמר השר, כבר בראשית שנת הלימודים.

תודה רבה למנכ"לית. אחד מההיבטים ואני מאמין שגם המשורר ארז ביטון, יו"ר הוועדה יתייחס לכך, אתה מוביל המל"ג והות"ת ואתה כיו"ר המל"ג מובילים מהפיכה בכל סוגיית האקדמיזציה של כל מכללות החינוך ובכלל כל האקדמיזציה של כל כוח ההוראה ואני חושב שבשנים האחרונות נעשתה עבודה חשובה ואנחנו רואים זאת. אם יש נהירה מההייטק לחינוך וממקצועות אקדמיים אחרים לתוך החינוך, אני חושב שגם הסוגיה הזו של חלק מהמסקנות, חייבת להיות בתהליך בילד, מובנה בתהליך ההטמעה גם של המל"ג ואנחנו ערב כתיבת תכנית החומש ואני חושב שהסוגיה הזאת צריכה לבוא לידי ביטוי. להתחיל מלמעלה, מה שנקרא, או במקרים אחרים אומרים מתחילים מלמטה. במקרה הזה אנחנו צריכים להתחיל מלמעלה ולהתחיל להוריד את זה מטה-מטה לתוך מערכת החינוך.

בבקשה, המשורר, מר ארז ביטון, יושב ראש הוועדה.

בוקר טוב לכבוד יושב ראש ועדת החינוך, מר מרגי, כבוד השר נפתלי בנט, מנכ"לית המשרד, מיכל כהן, כבוד שר החינוך לשעבר, אהרון ידלין, חברי לוועדה, חברי כנסת, איתן ברושי, אחרים.

אני לקחתי על עצמי משהו שלא ידעתי שהוא יהיה היסטורי וכולם אומרים לי שזה היסטורי. וההיסטוריה הזאת מתחילה מאינטואיציה גדולה מאד, עמוקה מאד, של השר בנט, באמת מתוך אהבה עמוקה לעם ישראל, מתוך מחויבות עמוקה לאחדות עם ישראל. הוא חזר בצדק על אמרה קבועה – אנחנו לא חצי עם ולא שני חצאים של עם. אנחנו עם אחד. תלכו ותבדקו – כך הוא אמר לי – מה המצב של לימודי תיכון בספרות, בשירה, באזרחות, בהיסטוריה. ואני רוצה להגיד שאני לא העליתי על הדעת שפרסום הדו"ח יחולל מהומה שהיא מעבר להגדרה של מטרת הדו"ח.

המטרה שהייתה בפנינו, לבדוק מה קיים בתכניות הלימודים, להצמיח נער המסיים תיכון, עשיר ככל שניתן במרכיבי זהו מגוונים, שונים, היסטוריים, עכשוויים, טכנולוגיים ותו לא. והנה, בוקה ומבולקה. רעשה הארץ. רעדו אמות הסיפים. איש על רעהו יצאו. ויכוח עדתי, נוקב, הפחתת ערך של אוכלוסיות שלמות. משטחים על קברי צדיקים. אנלפאבתים. כורתי ראשי תרנגולים במקום צנתורים. דברים שהנפש והאוזן לא יכולות לשאת.

אבל צריך לומר את האמת, הביטויים של יחידים הם גילויים אחדים של מעמקים. של תהומות, של תחושות נרחבות בתוך התהליך של המחלוקת העמוקה בתוך החברה הישראלית. נאמר שוב בפשטות, לא מכירים בזכותה של יהדות המזרח לבטא את עצמה על הייחודיות המזרחית שלה. ושוב כאן, השר, האם הוא היה נאיבי, האם הוא היה תמים? האם הוא היה אוהב ישראל עד כדי כך שלא ידע שתהיה כזאת מחלוקת? יכול להיות. גם אני לא העליתי על הדעת. ואני חייב להגיד שיש לדברים האלה צדדים לכאן ולכאן.

מצד אחד באים אלי אנשים, מתייחסים אלי כאל מזוזה, מנשקים את ידי: אתה העלית את קרננו, הם אומרים. אתה הרחבת את ליבנו. אתה זקפת את קומתנו הם אומרים. ואני עומד משתהה, מה עשיתי בסך הכל? אני הייתי רק שליח. אבל יש מן הצד השני אנשים שפוגעים בשליח. אנשים שקוטעים את המבשר. אני בסך הכל הייתי מארגן, רמזוראי, אמרתי לעצמי, עומד על הרמזור ומנווט 10 ועדות משנה. מה עשיתי? הבאתי ממצאים. אני לא קבעתי את הממצאים. אני לא אמרתי שתלמיד יכול להגיע לכיתה י"ב בלי לקרוא, בלי הכרח שיקרא אפילו יצירה מזרחית אחת. אני לא אמרתי שתלמיד יכול להגיע לכיתה י"ב מבלי לקרוא ולדעת את הדברים המופלאים האלה שהשר בנט אומר לנו בטטואן ובמקומות אחרים.

ואני מקבל מכתבי נאצה, וכבר אמרתי לאשתי, המלצה, השמצה, נאצה, ככה זה הולך? אני מקבל מכתב, אחד המכתבים לתיבת האימייל שלי, וכך הוא אומר: אני לא קראתי את הדו"ח אבל מתוך העיתונות, אני רואה שאתה משמיץ את השואה, אתה פוגע בזיכרון של השואה, אתה פוגע באחדות עם ישראל. מאיפה זה? ארז ביטון כל ימיו ידוע כאוהב ישראל, שהוא עשוי מחומרים של עם ישראל, על כל גדותיו. אני צמח, לא צמח בר, אני צמח אדיר. פרס ישראל קיבלתי בהרבה מאד תודה והערכה וכבוד למדינת ישראל, שראתה לנכון לתת לי פרס ישראל.

אבל אותה שכתבה את המכתב הזה, אשתו של נשיא בית משפט מחוזי בצפון לשעבר, אני שואל אותה והעיתונות תשאל אותה – תגידי גברתי, לא לימד אותך בעלך שלפני ששופטים יודעים את העובדות? את כותבת שלא קראת את הדו"ח, בבקשה ממך, בבקשה מכם, עיתונאים, תקראו את הדו"ח.

ועכשיו משהו על הדו"ח עצמו. דך אגב, רק אפיזודה. אותו בחור מופלא, רועי בן טולילה, שכבוד השר הזכיר אותו, שהופיע בפנינו, בהרבה מאד עומק של תובנה, אמר אני תהיתי על עצמי מה אני. מחציתי יקה מגרמניה, מצד אב או אם ומחציתי ממרוקו. והוא אומר ואני הייתי בפולין והרגשתי את כל התחושות הנוראות של גורל העם היהודי בקרחון הנורא שעבר עליו. והגעתי למרוקו ואמרתי – אני גם כאן, אני שייך גם לכאן. ואתמול אומר לי מומחה ליהדות ספרד, שזה לא חדש. הם עושים מפגשים, מתחילים בסלוניקי ומסיימים בפולין. מה הסתירה פה?

אני לא מתחרה, חס וחלילה, על הגורל הנורא של יהדות מזרח אירופה. אנחנו כולנו נוסעים לפולין, ממליצים לילדינו לנסוע לפולין ואנחנו יודעים גם את מקומנו החלקי בתוך התופעה הנוראה הזאת. אבל גם לנו יש קיום. אני אמרתי, אשתי שיושבת פה, לא רחוק ממני, איבדה את דודתה בים במלחמת העולם השנייה בסלוניקי. הסבא שלה נלקח לשואה ולא חזר. גם זה חלק מהסיפור, כמו שכבוד השר אומר.

ועכשיו לדו"ח. הקמנו 10 ועדות, ועדה לספרות, ועדה למחקר ואקדמיה, ועדה לאזרחות, ועדה להיסטוריה – וכאן אני חייב להזכיר שוב ושוב את פרופסור ממן – שעשה איתי יחד ימים ולילות גם כדי לבנות את הדו"ח עצמו, אבל – וכאן האבל – ושוב אני אומר, מתוך עמדה של הערכה והוקרה עמוקה לשר, כאן מתחילה המחלוקת. ואני אמרתי – אין מנוס ממחלוקת כאשר אני רואה את עצמי כאחראי היסטורי לבדיקת הממצאים וניסיון להמליץ וליישם ואין לי ברירה, כי אני לא פוליטי.

אני לא מחכה להטבות כלשהן, לא בכבוד ולא בממון. אני אדם שכל כולו נתון לעניין עצמו ואני אומר לכם – וזו הייתה לי מחלוקת עם השר ומחלוקת כפולה ומוכפלת עם המנכ"לית, שיושבת פה לצידי – אגב מרוקאית משני הצדדים, למי שלא יודע. הייתה לי מחלוקת נוראה. אני אומר איך יכול להיות? אתם מטילים עלינו להקים ועדה ולמצוא ממצאים ואתם לא נותנים לנו איזה שהיא נוכחות בליווי בתוך תהליך היישום? הרי אותו משרד שבגינו יש את כל המחדלים האלה, הוא הולך לבדוק את עצמו, הוא הולך לממש את כל הממצאים האלה? הרי זה דבר והיפוכו.

אני לא רוצה לחזור פה על דברים שחברי ועדה שלי מצאו במפגש שוטף שלהם עם אנשי המשרד הממונים על המקצועות השונים. אני לא רוצה להגיד מה שאמרו לי. אתם יודעים מה אני אגיד. אמרו לי יש שם גם אלמנטים של גזענות בתוך המשרד. לכו תתבעו אותי. בבקשה גברת כהן, על מה שאני אומר. אני שמעתי את הדברים זה לא שאני בדקתי. הם ישבו עם המפמ"רים והם ישבו עם ועדות המקצוע והם ישבו עם כל האנשים האלה.

לכן אני אומר, אם יש כוונת אמת, ואני מכיר את כל אלה מתוך המשרד שעבדנו איתם מתוך ניסיון לקדם את הדברים או לבדוק את הדברים. ניסו להסתיר מאיתנו דברים. תלכו לעיתונות, תגידו את כל מה שאני אומר, כי זו האמת. המלחמה שלי הייתה כפולה. מלחמה כלפי חוץ, כדי לשכנע את הציבור הישראלי שיש מקום בלימודי המזרח, וזו היא מלחמה תקשורתית שעוד לא נפתרה. ויש לי מאבק עם משרד החינוך כדי לממש את הדברים.

כתוב בדו"ח – ללא הקמת מנהלת. ופה יושב על ידינו שר החינוך לשעבר, שהוא בוודאי יסביר לנו איך הוא המליץ בשעתו, לפני 40 שנה, על הקמת המרכז לשילוב מורשת המזרח. ואיך אותה מרכז לשילוב מורשת המזרח עשה דברים מופלאים, יוצאים מגדר הרגיל במשך עשרות שנים, גם במחקר. מזה 10 שנים סגרו את המרכז לשילוב מורשת המזרח ומאז יש התדרדרות נוראה במחקר של יהדות המזרח. אין כמעט מרצים בקורסים בנושאים האלה. זה דבר שצריך לתקן אותו לאלתר.

אני שמעתי את השר כחלון מדבר בטלוויזיה ואומר – מפחידים אותי במיליארד שקלים שהוועדה ממליצה ובמיליארד ורבע? תוך שנתיים אני יכול לתת את הכסף הזה. אז מי פה עוצר? מי פה מתכוון לעצור את התהליך של הקמת מנהלת? אז אני אומר, אתם לא רוצים – גברת כהן – אתם לא רוצים שאנחנו נמשיך כוועדה – אבל תנו נציג מתוך הוועדה לספרות, שיישב עם המפמ"רים הנחמדים שלכם. שיהיה נציג מההיסטוריה, כדי להביא את הדברים המופלאים שהשר מדבר עליהם, למימוש.

אז אני רוצה לסיים ולומר.

לסיכום.

אם אין ליווי, אם אין הקמה מחדש, אני לא עומד דווקא על השם המרכז לשילוב מורשת המזרח. המילה מזרח מפחידה פה אנשים. למה? לא ירחק היום וכולנו הרי נהיה פה במזרח. צריך לזכור, אנחנו חלק מהמזרח. גם המלצנו, דרך אגב, ללמד ערבית.

אז אני מסיים ואומר, עמדתי הנחרצת: ללא הקמת ועדת ליווי או חלקית, ללא הקמת מנהלת, והנה, יושב פה יגאל בן שלום, שהיה מנכ"ל משרד הרווחה, מנכ"ל הביטוח הלאומי. הוא הגדיר את התקציבים הראויים לכל שלב ושלב.

אני מסיים ואני אומר – אנחנו באים מתוך יד מושטת לאהבה גדולה. כבוד יושב הראש, אפילו לא שמתי לב, אתה אדם עדין, אתה אדם - - -

עד שדורכים לי על היבלות. זה מטעה, לא כדאי לך.

כי אתה גם, שמעתי איך אתה מדבר עם השר, מתוך אהבה גדולה. אנחנו מפרידים בין האהבה של השר לבין המימוש של המשרד, נקודה. תודה. עד כאן.

תודה. ארז, אתה יודע, חז"ל אומרים, יש פסוק שאומר – צדיק כתמר יפרח, כארז בלבנון ישגה. האמת, כשאתה רוצה להשוות, להסביר דבר חזק, דבר איכותי, דבר טוב, אתה לוקח אותו מול דבר אחד טוב. למה לוקחים פה צדיק כתמר יפרח? הרי התמר מג'הול, אתה יודע, אתה נוגע בו הוא נמעך. לעומת זאת עץ הארז חזק. זאת אומרת צדיק לפעמים, בדרך כלל אתה אומר וואלה, זה צדיק, הוא רך כתמר, אבל שצריך, הוא גם יודע לדפוק על השולחן כארז. אתה יודע, עץ הזית הזה של הפטיש, כמה פעמים נשבר פה בוועדה?

אנחנו מבקשים ממך סעד ואנחנו מבקשים ממך השתתפות במהלך למימוש ההמלצות.

ודאי, ודאי. ב-28 במרס קיימנו ישיבה והתחייבנו לדון בהמלצות והנה אנחנו מתכנסים היום, ודאי, ואין לי ספק שאכן הדברים יקודמו ונמשיך לעקוב סביב הנושא הזה.

חברת הכנסת מירב בן ארי. חברי הכנסת, יש נוכחות גדולה, בקצרה בבקשה.

תודה. אני אחרוג ממנהגי ואני אקרא את מה שכתבתי. קודם כל אני נמצאת פה תמיד ואף פעם אני לא קוראת מהכתוב, אבל בגלל שזה אירוע חשוב, כתבתי כמה דברים גם בשביל השר, אבל גם בעיקר בשבילך, ארז ביטון.

ראשית אני כמובן מברכת את הדו"ח החשוב הזה וכמובן באותו יום שישי, שפורסמו בכל העיתונים המסקנות של ועדת ביטון, אני מודה שמאד מאד התרגשתי. התרגשתי כי מבחינתי זה היה אירוע לא רק בהיסטוריה של יהדות המזרח, בהיסטוריה של עם ישראל. הדבר היחיד שהעציב אותי, שזה סבי, זכי סעדון, זיכרונו לברכה, לא זכה להיות ביום שפורסמו המסקנות של הוועדה. סבי, שהגיע לארץ ישראל כציוני נלהב ושרד את המחנה הנאצי ג'אדו בלוד, לא זכה להיות במעמד הזה.

אני כתבתי את הדברים, כי חשוב לי לדבר בשם יהודי צפון אפריקה. ציונים גאים, שהגיעו לכאן, עזבו בית עשיר, מקומות עבודה, יוקרה, שכנות טובה עם המוסלמים והגיעו לכאן בספינות בשנות ה-50, להגשים את החלום הציוני. הם הגיעו, אבל לצערי החברה כאן הרבה פעמים ראתה בהם אזרחים סוג ב'.

אני יושבת כאן בוועדה שאני מבטיחה לך שגם אני וגם חבר הכנסת מרגי, נלווה ונוודא שבאמת מסקנות הוועדה יישומו. יישמו, כמו שאמר השר, לא על חשבון, אלא במקביל. כשמדברים על השואה, ידברו גם על אותם יהודים יוצאי לוב, שהובלו למחנה ברגן בלזן. ידברו על מעפילי אגוז שהגיעו ממרוקו. ידברו על יהדות עיראק ועל הפרהוד שהיה שם.

אני מרגישה שהדפים האלה נמחקו מדפי ההיסטוריה, וכשסבי סיפר לי על מחנה ג'אדו וסיפר לי על השנים שהוא נלקח מהבית, כל הזמן שאלתי אותו – איך זה יכול להיות שאנחנו לא לומדים את זה? איך זה יכול להיות? התווכחתי איתו. אמרתי לו זה לא הגיוני סבא, לא הגיוני ששואה שלמה של גנרל רומל, שנבלם שם בצפון אפריקה, וזה הדבר היחיד, דרך אגב שלמדתי, שהוא נבלם, אבל לא באמת שמעתי על השואה, ומזל שסבי, לפני שהוא נפטר סיפר לי.

אני מאד גאה במסקנות. אני גם רוצה להגיד לך, דיברת כבוד השר על האנוסים. בשלב מסוים התמחיתי, לא נגיד באיזו מסגרת, אבל התמחיתי באנוסי פורטוגל וספרד. אגב, הרבה פעמים מדברים על ספרד ושוכחים את פורטוגל, ומאד חשוב לי, בגלל ההתמחות שלי, לומר שלפורטוגלים היהודים לא הייתה הזדמנות כמו יהודי ספרד לקחת את המיטלטלין ולעזוב. נכון שגם המעבר לא היה קל. ליהודי פורטוגל עשו מה שעשו 500 שנה אחר כך ליהודים בשואה. שמו אולם במקום אחד בכיכר העיר ואמרו להם תתנצרו או תמותו. זאת אומרת לא הייתה להם את האפשרות של ספרד, לעבור. כמובן חלק מהם הצליח לברוח. ואגב, מאד מאד ציער אותי שאנחנו לא לומדים.

אתה דיברת על המנהג של הטליתות. הרי המרנוס, הקונברסוס האלה, היה להם בכניסה לבית, על המדרגה, מתקן קטן כדי שכאילו זו הייתה מזוזה. את פסח הם היו חוגגים שבוע לפני, כדי שלא ידעו. זאת אומרת כל כך הרבה דברים שפשוט נמחקו מדפי ההיסטוריה של תלמידי ישראל.

ואני אגיד משפט אחד לסיום, כי אני שמעתי שגם אתה התייחסת לזה, ארז ביטון וגם השר התייחס לזה. כל אותם אליטיסטיים, מתנשאים, אין אצילים בקרב היהודים. אף פעם לא היו. השכלה תמיד הייתה המפתח וזה היה המפתח. ולכן לבוא ולהגיד את ההתנשאות הזאת, היא מיותרת בעיני. בעיני אין מונופול על ההשכלה וההשכלה הזאת היא העתיד לכולם.

אני מאד מקווה, ומיכל, אני סומכת עליך, שהנושאים האלה ייכנסו לתוך מערכת הלימודים כדי לתקן עוול היסטורי של שנים, שהמדינה הזו פשוט מחקה חצי מהאוכלוסייה שלה מדפי ההיסטוריה.

תודה. חבר הכנסת לשעבר, השר לשעבר, אהרון ידלין.

אני?

כן. זה אתה, נכון?

כן. ברצון רב. מורי ורבותי, תסלחו לי שאני מתרגש להיות בוועדת החינוך של הכנסת. בעוונותיי הרבים, שררתי את מערכת החינוך בדרך כלל מהקואליציה, 7 שנים כסגן שר חינוך וכארבע שנים כשר חינוך ותרבות, אבל אני אומר, זכיתי גם להיות באופוזיציה ואז הייתי יושב ראש ועדת החינוך. לבוא לכנסת ולוועדת החינוך זה באמת מרגש.

אני שמחתי שאני הוזמנתי לישיבה הזאת, כי אני מודה ומוקיר את היוזמה שלך, השר בנט, לחזק את לימודי מורשת יהדות המזרח במערכת החינוך. לחזק את הכרת יהדות המזרח על ידי כל ילדי ישראל, לשבטיהם השונים. ואני מאד מצטער על הוויכוח הלא מכובד שפרץ ועל הפגיעה האישית בארז ביטון. פה אני משוחד, אני מעריץ של ארז ביטון הרבה הרבה שנים.

הדדי.

והייתי מאושר כאשר ההערכה האישית שלי הפכה להערכת כלל מדינת ישראל, עם מתן פרס ישראל לארז ביטון. ארז הוא משורר חשוב ביותר ומעל הכל הוא תפארת אדם. אז חבל שאנחנו לא יודעים, גם כשיש חילוקי דעות, ולגיטימי שיש חילוקי דעות. בבעיות מורכבות ומסובכות יש חילוקי דעות וגישות שונות, אבל צריך לנהל את הוויכוח באופן מכובד. תהיו אנשי כבוד. האינטלקטואלים השונים, העיתונאים השונים, תכבדו את הזולת גם כאשר אתם חולקים עליו.

יש גאות ושפל, אדוני השר, בתקצוב מערכת החינוך במדינת ישראל.

אני חשבתי רק בים.

ועוד אני אזכיר את הקיצוץ שפגע דווקא בתחום הזה, שאנחנו מדברים בו היום, אבל אני מברך אותך על כך, שאתה יודע שכיסופים מחייבים כספים. כאשר רוצים לפתח תכניות, לאמץ יוזמות, צריך גם תקציבים להכשרת מורים, להשתלמויות מורים, להכנת ספרי לימוד, לארגון הסיורים והטיולים. כל זה מחייב כספים ואני מבין שאתה החלטת לגייס לזה את הכספים הדרושים ואני בהחלט על זה מברך.

מה שרציתי להגיד לכם וזה אני אומר לך מתוך כל ההערכה, אדוני השר. הנושא הזה כן טופל ב-68 שנות מדינה. זה לא נושא שהוזנח. ואני מציע לכם לקרוא, אני מקווה שאפשר למצוא את זה בספריות, שתי חוברות. האחת שנקראת מיזוג גלויות, שהיא בעקבות יוזמה של המשרד לימי עיון באוניברסיטה העברית בירושלים; והיה לי חלק בזה. זה היה בראשית כניסתי לתפקיד סגן השר, אחרי שהיה לי ויכוח עם האיש הנערץ ביותר עלי – דוד בן גוריון. אני אמרתי לדוד בן גוריון – אני נגד כור ההיתוך. אנחנו צריכים למזג גלויות, אבל לא כור היתוך שמחסל את התרבויות והזהויות והמקורות ההיסטוריים של כל עדות ישראל. והוא טעה לדעתי גם ביחס לתרבות האידיש של יהודי אשכנז ומזרח אירופה וגם ביחס לתרבות ארצות האסלאם.

אבל פה אנחנו מדברים, אדוני השר, על שני מאמצים. מאמץ אחד זה השקעה דיפרנציאלית בשכבות החלשות. לתת להן – ואני גאה על זה שהשארתי מערכת חינוך עם יום לימודים ארוך, עם מפעל הזנה ממלכתי, מסעדות בבתי הספר, שאחר כך, בגאות והשפל שלחו את הילדים הביתה בשתים עשרה.

אז זה דבר אחד, ההשקעה הכספית, התקציבית, הדיפרנציאלית; והדבר השני זה הצעד התרבותי. זה היה ב-1966, החוברת הראשונה, והחוברת השנייה ברחל בתך הקטנה, מורשת יהדות המזרח. ואני טבעתי את הביטוי הזה. אפשר היה להגיד מורשת ארצות האסלאם או יהדות ספרד. אנחנו מדברים על המזרח, על יהדות מרוקו הגדולה, צפון אפריקה, יהדות עיראק הגדולה וכל שאר הגלויות שהיו במזרח התיכון, וזה היה יום עיון משותף לוועדת החינוך והתרבות של הכנסת, כי היה דיון במליאה ולמשרד החינוך.

תודה אדוני.

אמרת לי שאתם הקמתם את המרכז לשילוב מורשת המזרח.

ובעקבות יום העיון הזה הקמנו את המרכז למורשת יהדות המזרח, ברשות איש שצמח שם, ניסים יושע. לצערנו הוא הלך לעולמו לפני שנתיים, ובהמשך הזמן יצאו חוזרים של המנהל הכללי, שחתום עליהם, גם כן איש המזרח, אליעזר שמואלי. וכל זה אחר כך, בשפל התקציבי, נפל כמו יום לימודים ארוך ומפעל ההזנה וההשקעה הדיפרנציאלית בעיירות הפיתוח.

נעלם, נסחף. תודה מכובדי.

רגע, עוד דבר אחד. אני רוצה לקרוא בסיכום כמה דברים שאמרתי, מתי זה היה? בשנת 1976, כן. הייתי קצת צעיר אז. אמרתי ככה – באשר לבעיה של מיזוג שבטי ישראל, הגעתי לידי מסקנה שזה הוא תהליך שיהיה ממושך וראוי שיהיה ממושך, כי תהליכי מיזוג לפי דעתי מעצם הגדרתם, חייבים להיות רב צדדיים. הדדיים. זאת אומרת לא יהדות אחת משפיעה על השנייה אלא באופן הדדי. תהליכי מיזוג צריכים להיות ללא התבטלות של עדה או שבט אחד בפני זולתו, וללא מחיקת קווי ייחוד תרבותיים בעלי שאר רוח.

אני סבור שאנחנו בהחלט עם אחד, אבל אני גורס שהדרך של כור היתוך ושל סיר לחץ ושל כפייה חד צדדית של נורמות, של ערכות חיים ושל ערכים, יכולה לתת לנו רק דבר אחד ואולי זה מה שהיא נתנה, אמריקניזציה של התרבות ואורח החיים. ולא מספיק טכנולוגיה ולא מספיק מדע, שאת זה מקבלים גם מהמערב ומארצות הברית, אלא נכסי הרוח הן של עדות אשכנז והן של עדות ספרד, הולכים איבוד כתוצאה של קונספציה של כור היתוך וסיר לחץ.

תודה אהרון, אנחנו נסתפק בזה. באמת תודה. הדברים שנאמרו אז מהלב נכנסו בשלב מסוים ללב. ואיך אמרת? בשפל התקציבי נסחף.

זה מה צריך להדריך גם עכשיו אני מאד אשמח אם במקום צוות היגוי תקימו - - -

אני שמח שהדברים נאמרו אז. אני תמיד אמרתי, אהרון, שבנגב יש איזה משהו במים שעושה את האנשים יותר פלורליסטיים ויותר ממלכתיים.

אבל שמעת? הוא אמר שצריך להקים מחדש את המרכז לשילוב מורשת המזרח, כבוד השר.

תודה, תודה.

ואני רוצה להגיד, אפרופו הנגב, זה מאד מרגש לבוא מהנגב לחדר הנגב.

תודה. לאולם נגב. השר פשוט צריך לעזוב אותנו, אז ניתן לו להתייחס ולאחר מכן נמשיך את הדיון.

שתי הערות. משהו שאני חושב שמאד ישמח את השר לשעבר. דיברת על תקצוב דיפרנציאלי. אנחנו כבר מבצעים, כבר ביצענו חלק ניכר ממהלך דיפרנציאלי אגרסיבי, שעיקרו נטילת כסף ממקומות שממילא יש להם מספיק משאבים והעברתו לרשויות חלשות יותר. זה משהו שאני לא זוכר שקרה קודם וזה בהיקפים של מיליארדים. השנה כבר ביצענו, עוד לא את הכל, אנחנו בערך בשליש הדרך, אחר כך שני שלישים ושלושה שלישים, כשבסופו של דבר אנחנו נעמוד במקום הרבה יותר טוב.

ומילה לגבי היישום. תראו, קודם כל אני חייב לומר, בהיכרות עם ארז גיליתי באמת גם חבר, גם אדם מופלא ויהודי מופלא. וזה בסדר, יש לנו מחלוקות. הדרך שלי לאורך כל חיי, כשבאמת משהו עניין אותי, אני עמדתי בראש ועדת היישום. ובעניין דו"ח ביטון, אני עומד בראש ועדת היישום. רק בשני תחומים במשרד החינוך – אני אישית מבצע את המעקב – זה במתמטיקה וביישום דו"ח ביטון. הכי קל לי לעשות מיקור חוץ בעניין הזה, אבל אני מעדיף באופן אישי להיות קרצייה, לנג'ס, להתקשר, מה קורה? אמרתם שככה יהיה, למה זה לא קורה, בואו נשנה פה, איפה הבונוסים ייכנסו. אני רוצה לראות שאלות בבגרות בעניין הזה. התחייבתם עד לתאריך הזה.

מיכל בעניין הזה קצת חוטפת, מה זה חוטפת? כי אני כל היום מציק. בעיני שר לא צריך להחליף מנכ"ל, אבל בנושא אחד או שניים שהם ליבתיים מבחינתו, הוא צריך להיות אחרון החיילים. לרדת כמו שאמרת, רמזוראי, אז גם אני רמזוראי בעניין הזה. אגב, השפה של ארז היא פשוט כייף. גם כשהוא מדבר חופשי הוא מדבר שירה.

אגב, זה ממרוקו.

זה ממרוקו?

הבסיס, היסוד זה אהבה, אהבת ציון, אהבת העברית. אני אומר כל הקהילות, לא רק מרוקו. באמת. אנחנו לא מתייחסים לטוב שבנו. חבל.

אז באמת אני רוצה לומר פה לכולם, כמו שלא הייתי מעז בנושא שהגדרתי אותו ליבתי, שזה הצלת המדעים והמתמטיקה בישראל, לא הייתי מעז להאציל סמכויות החוצה, גם בעניין הזה אני נחוש מאד.

הדו"ח הזה שאנחנו מחזיקים הוא דו"ח חשוב מאד, קודם כל בדיאגנוזה. קודם כל הוא נותן לנו תמונת מצב על האיך. אני חושב שאיך מחלוקת על כושר הביצוע שלנו. אנחנו יודעים לבצע. ועל איך, כמו שאמרתי, שלושה עקרונות: אחדות – כלומר אנחנו לא מפצלים, אלא מאחדים, מה שמירב גם התייחסה. לצמיתות, אז שינוי תשתיתי שלוקח זמן, בעיקר בתכנים, ואני רוצה רגל בדלת כבר בשנת הלימודים הקרובה. אלה שלושת העקרונות. אנחנו על זה. אנחנו יודעים לעבוד. בכל דבר שאנחנו נוגעים אנחנו יודעים לעבוד, להביא תוצאות. גם כאן, מה יקרה, איך, אני סומך עלינו בעניין הזה ומאמין שבהובלה של מיכל כהן אנחנו נגיע, כרגיל, להישגים יוצאים מן הכלל.

אני רוצה לומר תודה באמת לכולם. בסוף ובהתחלה זה חג. שלא נטעה. זה חג גדול. אנחנו לא מרירים, אנחנו שמחים ואופטימיים. תודה רבה.

תודה לכבוד השר. רשות הדיבור נתונה לשר לשעבר, חבר הכנסת מאיר כהן, שגם הוא זכה בתקופתו, גלגלו זכות על ידי זכאי, והקים את ועדת אלאלוף, הוועדה למלחמה בעוני. אני חושב שזו תקופה ותדע לך שזה היווה השארה מבחינתי. לכתוב את הדו"ח, הכתיבה של הדו"ח עצמו, כשלעצמה, היא המשימה. כתיבת הדו"ח כשלעצמה היא דבר חשוב מאד. אין ספק שהיום כולנו מאותה באר, דו"ח אלאלוף, דו"ח הוועדה למלחמה בעוני שאתה הובלת כשר הרווחה, הוא באר שכל אחד לוקח ממנה פיסה או דלי, או כוס או ספל, ובאמת אנחנו רואים את זה גם בחקיקה, גם בדו"חות, גם בדיונים בוועדות, ועל זה תבורך.

בבקשה.

תודה רבה אדוני יושב הראש. רציתי להחמיא לשר החינוך, כי אני בהחלט חושב שהצעד שלו, ההחלטה שלו היא מאד אמיצה. אני איש חינוך משנת 1977. הינו לי כל כך הרבה שיחות עם שרי חינוך ששרתו ולצערי הגדול אף אחד לא הצלחתי לבקע את התפיסה הזאת שאנחנו נולדנו להחליט מה יהיה כאן ולכם אי שם בפריפריה אין לכם הרבה מה להגיד. אז אנחנו נאשר לכם תכניות מיוחדות ואם מישהו ירצה לכתוב איזה פרק על פילוסופיה של יהדות המזרח במאה ה-19 אנחנו נרשה לו, אבל זה יישאר ב-ד' אמותיכם, לא נהפוך את זה למשהו לאומי. ולכן הצעד של נפתלי בנט הוא יוצא מן הכלל, כשר החינוך. אני אישית ברכתי אותו ביום שהוא קיבל את ההחלטה.

ארז, לך אני רוצה להגיד, אני קראתי את הדו"ח. הוא יוצא מן הכלל. לא משנה מה אומרים, אתה תמיד תמצא מישהו שימשוך בשרוול ויגיד דברים לא טובים. הדו"ח הזה מבחינתי לא רק המלצותיו הן מצוינות, אלא שהוא הזדמנות יוצאת מן הכלל להאיר באור חזק מאד ולשרוף ולהוציא החוצה את כל הגזענים בחברה הישראלית. גם מזה אני לא כל כך מתרגש.

אלבר קאמי אמר שחיידקי הדבר – אתה בוודאי קראת את הדבר – נמצאים מתחת לאבנים ומחכים לשעת כושר. כנראה שהדו"ח הזה, הדו"ח הטוב עם המסקנות הטובות שלו, עם ההתייחסות הרצינית אליו, כנראה שהוא הוציא כל מיני גזענים, שרק חיכו לשעת כושר ואנחנו יודעים להתמודד איתם.

מה שאנחנו נצטרך, בעזרת השם, ובזה אני פונה לאנשי משרד החינוך. אתה צודק באמירתך. אני מחזק אותה. אני איש משרד החינוך הרבה מאד שנים. אני נתקלתי בהרבה מאד אנשים שלא הבינו. אני לא יודע אם זה היה מתוך גזענות, אבל מתוך בורות, גם בתוך המשרד, כשבאתי ואמרתי בתחילת שנות ה-80 שאני רוצה לכתוב פרק לימודים על שירת הבקשות של יהדות מרוקו, אז הם לא כל כך הבינו מה הצורך. אז אני יכול לקרוא להם גזענים, אבל אני מעדיף לקרוא להם אנשים שהם יותר בורים מאשר גזענים, כי לא הייתה שם נימה של גזענות, אבל כן של בורות וכן של איזה הליכה עם הזרם, שכל מי שרצה לדבר אחרת או לנסות לצאת מהקופסה, נתקל בהתנגדות.

לסיכום אני אומר דבר כזה. גם אנחנו כאן בכנסת, בוודאי בוועדת החינוך, נעשה הכל בכדי ללוות את יישום ההמלצות. אני לא רוצה להיכנס לוויכוח הזה אם צריך לעשות רשות כזאת או רשות אחרת. אני מעדיף שבאמת תסגרו את זה במשרד החינוך, כי בכל זאת, זה המשרד שאמון על החינוך במדינת ישראל. ואם המנכ"לית תדע למצוא את הדרך ולהטמיע אנשים מתוך הוועדה בתוך ועדות המקצוע, אז זה טוב, אבל אתם תקבלו החלטה.

המשפט שאני אומר ואמרתי אתמול באחד הראיונות, אם הדו"ח הזה והמלצותיו ימצאו רק פלטפורמה של התרסה, זה יעמיק את השסע ויעשה בדיוק את הפעולה ההפוכה. לכן כוחות של הדו"ח וכוחם של הממצאים, הם במה שאתה אמרת. אנחנו באים להשלים ולא לגרוע מאף אחד. ואני פה אומר לאחיי, ואני באתי ממרוקו, נולדתי וגדלתי שם, כשמדברים על השואה, אז צריכים להיות מאד זהירים ולא לשים את הכל בתוך סיפורי השואה. כי יש את לוב ותוניס שממש חשו את השואה ויש את הורי במרוקו, שסיפרו לי שבשנת 1941 עשו מפקד. לכן צריך מאד להיזהר, כי ההתרסה הזאת היא זו שתהפוך את ההמלצות הנהדרות, שהן חובה, הן חלק מהחיים שלנו.

אף אחד כאן לא ייתן לדו"ח הזה להתמסמס, ארז, שלא יהיו לך ספקות. אתה עשית את אחד הדברים הטובים ביותר בעשור אם לא בשלושה עשורים האחרונים. ולכן תשבו ותקבלו החלטה איך אתלם מיישמים את זה. אנחנו ניתן גיבוי וכמו שאמר יושב הראש, אנחנו לא נשקוט ואנחנו נקיים את כל מה שצריך בכדי שזה יוטמע בתוך המערכת.

בנימה אישית, אני חסיד גדול שלך. אתה יודע שאני יודע גם לצטט את השירים שלך ותזכור שבשנות ה-80 היית מופיע אצלי בבית הספר - - -

שמעתי שנתת את הספר שלי מתנה למישהי.

לאשתי, כן.

איזה זיכרון. איזה זיכרון.

באוקטובר 1981, יום לפני החתונה הבאתי את ספר הנענע, מנחה מרוקאית, הנענע, לנעמה אשתי וכתבתי לה שם – בעידן שמחפשים שורשים, אלה השורשים שלי. ולימים, כשחגגנו 30 הבאתי את הספר השני שלך. אז אני אוהב אותך אהבה גדולה ותודה רבה בשם יהודי המזרח ויהודי המדינה הזאת.

תודה רבה.

וכל אזרחי המדינה על מה שעשית. תודה רבה.

תודה. אתמול יצא לי לדפדף במיילים שלי ואני רואה כמה בורות מושרשת בחברה הישראלית. באחד המיילים הוא מתחשבן עם ארז ביטון איך הוא מעז לכתוב את המילה גטו.

כן, אני קראתי את זה, קיבלתי את זה גם.

איזו בורות.

זאת גברת שכתבה את זה.

והוא משתלח בביטחון.

לצערי זה עיתונאים שלוקחים מילה לא בהקשר ושמים אותה בכותרת.

כן, כן. היו גטאות גם במקומות אחרים שלא קשורים להשמדה.

בפעם הבאה תכתוב אל-מלאח.

זה טוב.

אוקיי, כפי שאנחנו נוהגים לסירוגין בין חברי הכנסת יש לנו אורח, פרופסור משה עמאר, שיכול קצת בקצרה להאיר לנו. תספר לנו מה אתה עושה וקצת על היוזמה הברוכה הזו.

אני עוסק ביצירה הרוחנית של יהדות ספרד וצפון אפריקה. עד היום גאלתי למעלה מ-100 כתבי יד שהאדרתי והוצאתי אותם לאור. אני מרצה בבר אילן ואחר כך אני מרצה גם באשקלון.

בוועדה הייתי חבר והייתי יושב ראש הוועדה למחקר ואקדמיה. בנקודה הזאת אני רק רוצה להעיר הערה אחת, שאמנם שילוב מורשת יהדות המזרח הביאה לפריחה גדולה מאד של הנושא באוניברסיטאות, אבל הבעיה הייתה ברגע שנפסק הכסף, באותו רגע האוניברסיטאות סגרו את כל הנושא של יהדות המזרח. סגרו את מכוני המחקר. פיטרו מרצים ומרצים שלא יכלו לפטר, ראשון-ראשון שמגיע לגמלאות, מי שבא אחריו, התקן כבר נגמר, נעלם.

אם רוצים לתקן צריכים לדאוג בצורה כלשהי לחייב את האוניברסיטאות, הם יקבלו תמיכה גדולה, אבל לחייב אותן לאחר תקופה של תמיכה גדולה, שהן תמשכנה את הנושא הזה בכוחות עצמן.

נקודה שנייה שצריך להעלות - - -

באיזו אוניברסיטה קיים בכל זאת?

קיים יותר בבר אילן מאשר כל אוניברסיטה אחרת, אבל קח את ירושלים. כשהוזרם הכסף, היו 50 קורסים בנושאי יהדות המזרח. ברגע שנפסק הכסף, יש אולי בקושי שניים-שלושה קורסים.

הוא מתייחס לכך שכל מדעי הרוח במשבר אחד גדול, אז כך מצוקה עוד יותר גדולה.

כלומר כולם במשבר, אבל את יהדות המזרח מחקו. מכוני מחקר נסגרו אחד אחד בכל האוניברסיטאות שעוסקות ביהדות המזרח. נסגרו. לא היום, נסגרו אז. שנים 2006-2007 סגרו את כל מכוני המחקר.

נקודה נוספת שקיימת באוניברסיטאות, שקיים מחסום, לא יודע אם זה מכוון או לא מכוון, שלא לקלוט מרצים בני עדות המזרח. והדבר הבולט ביותר, מכל הסגל האקדמאי יש בערך 9% מבני עדות המזרח.

צריך להגיב על זה, לא להגיד את זה - - -

סליחה, סליחה. תגידי. את ברשות דיבור? ביקשת רשות דיבור?

גם את אבא של נתניהו לא קיבלו לאוניברסיטה העברית.

זה היה סקר - - -

אוקיי, תודה. אני מבין. בבקשה.

כלומר, אם חושבים לתקן, צריכים למצוא גם דרך לתקן באקדמיה. לא יודע למה קיימים מחסומים שלא נותנים לבני עדות המזרח להתברג בסגל.

תודה. חבר הכנסת רועי פולקמן.

תודה אדוני יושב הראש. אני אעשב את זה קצר. אני מבין שמחכים לי בוועדת הכנסת. ראשית אני רוצה להודות, אמר את זה כאן ידידי מאיר כהן, אני רוצה להודות גם לשר החינוך וגם לארז ביטון. כתב לי עכשיו ב-SMS רועי בן טולילה, ותיכף אני אגיד איזה אזכור. הוא אמר לי זה ציונות 0-2. אתחול של הציונות. ואני רוצה להודות על הזכות להיות שותף למעשה במדינת ישראל בימים האלה.

רועי בן טולילה, שהייתה לי הזכות להתלוות יחד איתו ליום בכנסת בשבוע שעבר במסגרת תכנית שחרית, שהוא חבר בה והוא גם שכן ואנחנו גם מכירים. הרופא שהציל את חייו במגלן הוא שכן בבית צמוד אלי במושב שאני גר בו ליד בית שמש, ואני רוצה לומר דבר אחד על המאמץ שעומד לפנינו, גם קצת על הדברים שנאמרו כאן וקצת על ההערות שנורית אמרה.

תראו, אני רוצה להיות עשיר יותר - ואני לא בן עדות המזרח. אני רוצה להיות עשיר יותר כישראלי, כציוני, כיהודי, בזכות העושר התרבותי שיש במדינת ישראל. ואין ספק בעיני, וגם אני לפחות לא קראתי את כל הדו"ח, קראתי חלקים ממנו. הזכות שהדו"ח הזה מזמן וההעלמה של הלימוד של תרבות המזרח, היא הפסד. אני למשל חובב שירה ויש משוררים רבים, חלקם מוזכרים – וזה החלק שעניין אותי במיוחד – שזה הפסד גדול עבורי, ההיכרות שלי איתם, שעם השנים יצאה לי במערכות אחרות, לא במערכת החינוך.

ולכן אני רוצה להיות עשיר יותר כישראלי וכיהודי, אבל אני גם רוצה להזהיר אותנו משיח ישראלי שבטי, שחלקו אני שומע כאן מעת לעת, שבו יש כוחות שרוצים להשתמש בזכות שהדו"ח הזה מזמן, באתחול של הציונות 0-2, שהיא הזדמנות עבורי לשיח שבטי, לשיח של כעס ושיח של מלחמה בין שבטים בחברה הישראלית, שאני חייב לומר, לא רועי בן טולילה, לא החברים הכי טובים שלי מהצבא, שמי הוא מעיראק ומי הוא ממרוקו ומי הוא מבולגריה, ואנחנו נלחמנו יחד וחלק הלכו להייטק וחלק מהנדסים ואין שם את ההפרדה, לבין השיח הזה, שהוא שיח של עיוורון צבעים בחברה הישראלית ביום יום, לבין העלמה של חלק ממורשת ותרבות המזרח, שהיא קיימת עד היום, אין ספק, וצריך לתקן אותה.

אבל אני רוצה שלא נשתחרר עדיין מאותו נרטיב ישראלי של עם אחד, של אחדות ושל החיוב שבו המסע אל העושר המשותף, ואני קורא הרבה את עדי קיסר ואני קורא הרבה את ארס פואטיקה, ואני מכבד ומבין את הצורך בכעס וגם יכול להכיל אותו. ולא אומר שלא צריך להיות כעס על ההיסטוריה ולא אומר שאין צורך שבו נתקן את כל הדבר הזה, אבל יש גם קולות בחברה הישראלית ובפוליטיקה הישראלית, שמשתמשים בכעס הזה למטרות אחרות. ואני קורא לנו ליישם במלואו את דו"ח ארז ביטון, להעשיר אותנו כחברה ישראלית בערכים האלה, אבל לא להפוך את זה למלחמה פנים ישראלית.

תודה. אין ספק, אין כאן - - -

לא, לא מאשימה - - -

סליחה, נורית, את מפריעה לי.

זו הבקשה שלי לוועדה.

כאן זה לא מתוך מרירות ולא כעס ואין לזה מקום. אדרבא, יש הפוך. יש שמחה אמיתית שהגיעה העת והגיעה השעה, למרות טעויות העבר. הגיעה העת והשעה וזכינו, כפי שאמרתי בתחילת הדיון, מגלגלים זכות על ידי זכאי וזכינו לעשות זאת בתקופתנו.

חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה.

אדוני יושב הראש, מנכ"לית המשרד, שבאמת אני אומר תמיד מנכ"לית מצוינת וארז ביטון, חברי. אני מכיר ולמדתי להכיר את ארז משנים קודמות, גם בתפקידי כמנכ"ל משרד המדע, התרבות והספורט וגם בחיים הפוליטיים, ואני בא לברך על הדו"ח ולומר משפט או שניים.

אני גדלתי בהתיישבות. ההתיישבות שאנחנו מכירים היא מגוונת. באזורים שלמים ההתיישבות מגוונות במרכיבי האוכלוסייה שלה, אבל כמי שנולד אחרי מלחמת השחרור ואחרי הקמת המדינה, חלק מהדברים שאולי יש עליהם גם בחדר הזה סימני שאלה, נראו לי ואני חושב לרבים, הרבה יותר מובנים. ולכן אני רוצה לומר שהדו"ח הזה, שצריך ליישם אותו, הוא לא דו"ח שבא לנתח את העבר. הוא בא להיות דו"ח שהוא מלט לבנייה של העתיד. הוא צריך להיות המלט לבנייה של העתיד. אין מקום עכשיו לחזור למחלוקות שאולי היו מיותרות, וחלקן אני חושב גם לא היינו מודעים להן בחלק מהמקומות, בגילאים מסוימים, בבועות שאולי גדלנו. אבל אסור שזה יהיה פטיש שהורס אלא מלט שבונה.

ולכן אני חושב שכמי שהיה בצבא בסיירת גולני במלחמת יום כיפור, בצבא בוודאי. אהרון, זה כן היה כור היתוך בצבא, לפחות עבורי. ואני חושב שהמדינה מזמנת לנו גורל אחד. ולכן אני חושב שאי אפשר עכשיו לחזור ואולי זה לא נכון להתחשבנויות ומחלוקות. לכן אני חושב שבמציאות שבה אנחנו אמורים להתמודד עם אתגרי העתיד, במציאות שרוב החברה כבר מעורבת ויש הרבה מאד נישואים מעורבים וחברות מעורבות, אני חושב שהבעיה העיקרית היא מפה והלאה ולא לראות בזה דו"ח מתקן אלא דו"ח בונה. ואם צריך בתקציב, גברתי המנכ"לית, אז צריך בתקציב 2017-2018 לסמן סעיף שיהיה מקור לדו"ח הזה.

מה שאהרון אמר כיסופים, אני אגיד לך ביטון וחברים, אתם יודעים שההבדל בין רצוי למצוי בגימטרייה זה כסף. תעשו את החשבון ותראו שאני לא טועה. בין רצוי למצוי זה כסף. תבדקו שאני צודק.

אני רוצה לומר רק לסיכום, שגם אני קורא לבנייה משולבת. ראיתי שבנט אמר שיבקרו גם בדגניה וגם בשדה בוקר וגם במושבי גבול הלבנון שביליתי שם שנים וגם בתענכים, שאני לידם חי וגם במקומות אחרים. לכן אני חושב שצריכה להיות הנחיה ברורה שאנחנו גדלנו עם הגם וגם. זה לא או או. זה גם וגם. זה לא התחשבנות, זה בנייה לעתיד. זה לא פטיש שהורס, זה מלט שבונה, ולכן ביטון, אתה תירשם לא רק כמי שקיבל את פרס ישראל, אלא כמי ששותף לבנייה של ישראל של מחר. שיהיה בהצלחה.

תודה. אני כתלמיד זכיתי לטייל בתוך נחל יגור בקיבוץ גבת והייתי אצל השומר, וזה חלק מהסיפור. קיבלתי אותו במנה גדושה, אבל ברוך השם שקיבלתי את החלק השני בבית ובסביבה שלי, אז לי היה הסיפור המלא. כואב לי על מי שחי לצידי ולא קיבל את הסיפור המלא.

נורית קורן, אני מקדים אותך ויכעסו עלי. בבקשה.

אז אני קודם כל רוצה להודות למשורר ארז ביטון.

אפשר להציג מי הגברת? אנחנו לא מכירים אותה.

כן, בבקשה.

חברת הכנסת נורית קורן מהליכוד. אני חברה בוועדת חינוך.

ובקצרה.

אז אני רוצה להודות לארז ביטון הזמר, המשורר, ששימש כיושב ראש ועדת ביטון ונתן המלצות מאד מאד טובות. ההמלצות האלה יובילו אותנו לחברה ערכית ושוויונית יותר, רועי, חברה ערכית ושוויונית יותר. אני לא מדברת פה מצד של בכי ונאי, ממש לא. היום החברה שלנו היא חברה מעורבת. הנכדים שלי, אני כבר לא יודעת להגדיר אותם. אני תמניה, אני לא יודעת להגדיר את - - - שלי. אני חושבת שיושבים פה מסביב לשולחן עוד הרבה אנשים כמוני, אבל אני רוצה להחזיר חזרה עטרה ליושנה של חלוצים יוצאי מדינות ערב, שמקומם נעדר. שמקומם לא היה בתוך ספרי האזרחות, ספרי ההיסטוריה.

ואני מבקשת ממך, גברתי המנכ"לית, אני קצת חולקת על הדרך שצריך כדי להכניס את התכנים, את ההמלצות של ועדת ביטון. אני חושבת שהם צריכים לבוא ביחד, לא בנפרד. בשום פנים ואופן לא בנפרד. פרקים של עמוד האש משולבים בתוך אותם פרקים, בדיוק באותו מקום שנגמר, להכניס גם את הפרקים על כל החלוצים ממדינות ערב. אלה הדברים.

אני מאד מברכת על הטיולים בפריפריה ואנחנו צריכים לעשות את זה כבר בשיעורי אזרחות והיסטוריה. ואני לא אכביר, תודה רבה. אני מתנצלת שאני צריכה לעזוב, אני צריכה להצביע בעוד ועדה.

תודה. ד"ר שמעון אוחיון, חבר הכנסת לשעבר.

וגם הייתה לי ההזדמנות להיות חבר בוועדת ביטון, יחד עם פרופסור עמאר, בוועדה שעסקה במחקר והוראה. קודם כל באמת חייבים להכיר טובה ותודה גם לשר וגם לארז ביטון. זו שעה היסטורית. שעה היסטורית של מפנה והשר לקח על עצמו באמת צעד חשוב, צריך להכיר לו תודה ולהוקיר אותו על כך בעניין הזה וכמובן את המפעל הגדול של ארז. ואנחנו צריכים ומחויבים להמשיך בתפקידנו לעקוב אחרי זה.

אני רוצה להתחיל במסר של אחדות. אני עומד בראש מרכז דהאן, שהוקם על ידי פילנתרופ רציני ביותר, כמעט חצי אוניברסיטת בר אילן נבנתה על ידו, והוא הקים את המרכז הזה כדי לעסוק במורשת יהדות ספרת והמזרח. ומאז שהוקם, כנסים, סמינרים, ימי עיון, הוצאנו לא פחות מ-29 קבצים מדעיים על קהילות ישראל. ובזמן האחרון גם על פי הנחייתו של המייסד, זיכרונו לברכה, לעסוק באחדות ישראל, פתחנו את זה גם לקהילות אחרות.

עסקנו בכנס בתרבות האידיש ושלום עליכם, כנס על יהדות רומניה, כנס על יהדות רוסיה, כנס בינלאומי על יהדות הונגריה, שעוד מעט אנחנו נוכל לראות גם קובץ מדעי מעודכן על הקהילה הזאת. זה הוא המסר שצריך להשתמע מכאן, שאנחנו באמת צריכים להכיר את מכלול המורשת של קהילות ישראל.

ואני רוצה להבחין פה בין שני דברים – המאבק כמובן של הטמעת תכנית ותכני מורשת יהדות המזרח מצד אחד, ומצד שני נראה כאילו לכאורה הוא משהו חיצוני, המסע של דה-לגיטימציה שמתנהל לא על ידי עמך. עם כל הכבוד בעניין הזה, אני יותר מוטרד ממשורים, מעיתונאים, מסופרים ולאחרונה מאנשי אקדמיה. אנשי אקדמיה, שהם בועטים והם מזלזלים ואומרים ללמד שיר אחד של שבזי זאת בדיחה. כאשר איש אקדמיה אומר זאת, פרופסור מכובד, זו הבעיה שלי.

ולכן הגברת מיכל כהן, אני שמחתי לראות שאת מדברת על הטעמה במסגרת כיתתית, במסגרת בית ספרית, במסגרת קהילתית. חסר לי כאן החיבור אל האקדמיה. אם לא תיקחי מן האקדמיה את המחקרים החדשים, העדכניים, אם לא תחדשי את המלאי של החוקרים באוניברסיטות, את תישארי באמת עם תוצרים מאד מאד דלים.

אני אתן דוגמא. שתי המפמ"ריות שלך להיסטוריה, ד"ר כץ והגברת גליקסברג, כמה הן מתפעלות מחוקר אחד חדש. לא מרפות ממנו - ד"ר אבי פיקר. כתב שני ספרים על עולים במשורה של הסיפור של עליית יהודי מרוקו וההתיישבות של יהודי צפון אפריקה בנגב. הוא שאל את השאלה מי יישב את הנגב והוא מציג נתונים, עובדות, מחקר ומספרים על פי עבודות על זה שהוא ישב ונבר במסמכים של הסוכנות והמחלקה להתיישבות וכו' וכו'. ואז הם לא מרפים ממנו. אתה נותן לנו חומרים חדשים. אתה מספר סיפור חדש.

ולכן אני בא ואומר לך המנכ"לית, תהי ברוכה על זה שכבר את מתחילה להטמיע, אבל אל תשכחי, בלי חיבור לאקדמיה לא יהיה לך מענה לפרופסור מנחם פרי, שחושב ששבזי זאת בדיחה, כי צריך להעמיד מולו את כל החוקרים שמדברים בשפתו, שמקהים את שיניו ועונים לרעש כרשעתו, מבחינה מקצועית ואקדמית; וגם לענות לאנשים כמו משוררים, לצערי. מה לעשות, זה עדיין מהדהד כשנתן זך אומר שתרבות יהודי המזרח, תרבות המערות. תחשבו לרגע אם בקהילה האפרו-אמריקאית מישהו היה אומר לקהילה הזאת שתרבותכם תרבות העצים. הוא היה נשאר במערכת החינוך? הוא היה נשאר משפיע כלשהו בעניין הזה?

ולכן החיבור, אם לא נבנה אקדמיה וחבל שזה נגדע. זה נגדע, המכונים נסגרו. המרכזים לא פועלים. אין חומרים, אין מחקר, אין חידוש. ולכן שני הדברים ביחד צריכים להיות שלובים זה בזה ואני בטוח שבזה באמת נגיע לאותה אחדות יפה.

תודה. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה.

תודה אדוני. ראשית אני מצטרף שוב לברכות, כמובן גם לארז ביטון, שאני עוד זוכר אותו מחברותנו במועצה הישראלית לתרבות ואומנות, שבזמנו ריכזתי וכמובן גם לשר החינוך, על היוזמה ועל ההחלטה לקבל את הדו"ח הזה ואת ההמלצות שלו, כי אי אפשר לדבר על עם ישראל או על נרטיב שלנו כאן, כשאתה מדבר רק על נרטיב של חלק כזה או אחר מהעם ואתה מתעלם מנרטיב אחר. כשאתה לא מכיר את העובדה שהצורר הנאצי הגיע גם ללוב וכשלא מכירים מה קרה ליהודי מדינות ערב ברגע שהכריזו על מדינת ישראל ומה עבר עליהם, דברים שלצערי לא נלמדו או לא נלמדים כראוי.

זה נכון אגב גם לעלויות אחרות. זה נכון גם כשלא מכירים את הנרטיב של עולי אתיופיה והעלייה שלהם ברגל דרך סודן, אבל כן חשוב, ופה אני פונה אליך, מיכל, צריך ללמד באמת את הנרטיב הזה כנרטיב שלב ולא כנרטיב שהוא חיצוני או שהוא מהצד או שהוא ממקום אחר. זה הנרטיב שלנו, של העם היהודי, שמגיע מכל התפוצות, מכל הקהילות ובונה ביחד אני חושב את תקומת העם היהודי בארצו.

בהקשר הזה אולי צריך לקחת שיעור ממי שהיה ראש ממשלה פולני, אבל אני חושב שהיו כאלה שחשבו שהוא מרוקאי, וזה מנחם בגין. אני חושב שהנאום שלו לפני 35 שנה על פיינשטיין ועל ברזני, והדוגמא שלהם, שנותנת בעצם את הנרטיב המאוחד הזה של העם היהודי. אולי כדי להתחיל את היישום בסיור של תלמידים במוזיאון אסירי המחתרות בירושלים אל מול התמונות של שניהם, כדי להבין שהלב האחד הזה פועם כולו, וכמובן משם ללכת הלאה.

לעניין המנהלת, אני חושב שזה צעד קריטי ליישום. כמי שמכיר את זה ממקום אחר, מתכניות כאלה ואחרות לקידום שילובם של יוצאי אתיופיה בישראל, תדעי לך שזאת אבן הנגף שיכולה לפגוע בכל המהלך כולו. אם לא תעשו מנהלת שתשלבו בה נציגים חיצוניים, שיוכלו לעקוב ולראות והמנהלת הזאת תהיה שקופה והביצוע יהיה שקוף, אז כל הדו"ח הזה בסוף ירד לטמיון. תודה.

יעקב בר חן, שב מסביב לשולחן. תתכונן. אני אתן בינתיים למישהו אחר לדבר.

אני אדבר דברים מאד קצרים. אני שותף לתפיסה שמדובר באירוע היסטורי. אני רוצה לומר שמדובר באירוע היסטורי מכיוון שפעם הראשונה מאז הקמת המדינה, הסכר נפרץ. ולא רק שהסכר נפרץ, נסללו הדרכים שבהן המים יזרמו. בהתחלה המים האלה יהיו בוציים, הם יהיו עכורים, הם יהיו מלוכלכים, אבל בהמשך המים האלה יהיו מים צלולים, של יהדות שכל כולה אהבת האדם, אהבת הארץ, אהבת העם.

אני פונה עכשיו בקריאה, מכיוון שאי אפשר לנוח פה על השמרים. מה שנדרש זה מנהיגות, מכיוון שקל מאד ליפול להאשמות הדדיות וקל מאד ליפול לטענות של קיפוח ואפליה ופילוג. אנחנו יודעים מה מונח פה על הכף. מונחת פה באמת בנייה של ישראל מאוחדת, אחת. כדי שזה יקרה נדרשת פה מנהיגות והרבה מונח פה על הכתפיים של מערכת החינוך. היא צריכה באמת להתגבר על הדינאמיקה שנוצרה, של האשמה והאשמת נגד, לראות את המורשת האדירה והחשובה הזאת ולפעול כדי ליישם אותה.

אני שומע את זה חוזר ונשנה, חוזר ונשנה ואני לא מבין למה בעלי תפקידים, ואני מבין שאתם מכוונים את זה לראשי המקצוע, חלקם, לא רוצה לומר מפמ"רים, שזה לא יהיה אצבע מאשימה, מדויקת. עם כל הכבוד, זה לא צריך לאיים על אף אחד. וגם אותם בעלי מקצוע, ראשי המקצוע, חייבים להבין שנפלה זכות בחלקם לשנות את - - -

אין בעיה איתם. הם לא הבעיה.

רגע, תן לי. אני יודע.

חס וחלילה, הם לא הבעיה.

לא, לא, אני לא אומר בכוונה. אני לא כיוונתי כי אני באמת לא יודע איפה הבעיה. אני שמעתי את זה מכמה דוברים, שיש גורמים בתוך המשרד, מקצועיים, שקשה להם עם השינויים. ואני מכיר את זה ואנחנו מכירים את זה לא רק במשרד החינוך, בכל משרדי הממשלה ובמיוחד אלה הוותיקים, שהטביעו חותם על הכסא שלהם בצורת ישיבתם.

אז אני חושב שדווקא במשרד החינוך, שזה אחד המאפיינים שלו, צריכים להיאבק ואם יש תופעה כזאת אכן, ויושבת איתנו המנכ"לית ושומעת וצריך להביא אותם לכך שאכן זו זכות ויפה שעה אחת קודם. אנחנו באיחור. יש כמה דורות שהפסידו זאת וזו הזכות שנפלה בחלקם ואנחנו נלווה ונוודה שאכן הדברים - כי עם כל הכבוד, הם עדיין-עדיין גורמים מקצועיים, בעלי תפקידים, שחייבים ליישם את המדיניות.

זו המדיניות של השר.

נכון, נכון. יוסי יונה ולאחר מכן יעקב יניב.

אדוני יושב הראש, אני בוודאי גם רוצה להתחיל בברכות לארז ביטון על הדו"ח הנפלא הזה שהוא היה אחראי להבאתו לעולם. ברור שהדו"ח הזה הוא בעצם אבן דרך בתולדות ימיה של החברה הישראלית. הוא אבן דרך משום שהוא בעצם משקף, לא הייתי אומר סופו של תהליך, אבל נקודה מאד מאד חשובה בתהליך ממושך.

וכשאני חושב על תהליך ממושך, דמותו של אליהו אלישר עומדת למול עיני, שעוד הוא היה איש של ועד העדה הספרית בשנות ה-30, ה-40, ה-50, ומי שקורא את כתביו ליבו נכמר לנוכח העבודה של האיש הזה, ההתכתבויות שלו עם דוד בן גוריון ובכירי המדינה, בתחינה, בבקשה שייעשה מאמץ כדי שהנרטיב של יהדות המזרח והסיפור שלה, ייכנס לתוך הנרטיב הישראלי. והנה, חלפו שנים והיו המון נקודות ציון במהלך הזה, שעכשיו הוא מגיע לשלב מאד מאד חשוב.

אני רוצה לחלוק אתכם חוויה מאד קטנה מחיי אני, כשהגעתי לאוניברסיטת חיפה, אדוני יושב הראש, ביקשו ממני שאני אקח מספר קורסים בתחום של מורשת יהדות המזרח כתנאי לקבל מלגה ואני סירבתי. ואתם תוהים מדוע סירבתי. כי אמרתי מה, אתם מכניסים אותי אפרופו המילה הזו, ארז ,לגטו? או שזה חלק מתכנית הלימודים הכללית או שאני לא מוכן. אני לא מוכן כשאני לומד פילוסופיה ותולדות האמנות והיסטוריה כללית, ועכשיו בגלל שאני מזרחי, לך ותלמד את הגטו שלך. וזו הייתה האינטואיציה שלי. אמרתי אם זה לא חלק אינטגראלי של תכנית הלימודים באוניברסיטה, אני לא מעוניין בזה.

ובאמת, יש עוד המון נקודות ציון במאבק הזה של ויקי שירן אל מול השרה לימור לבנת, ודווקא לבנת בזמנו הייתה לה עמדה מאד חיובית והיא עשתה מה שהיא עשתה.

אז הגענו לשלב המופלא הזה. עכשיו, השלב המופלא הזה, עם כל מיני הסתייגויות שאני מיד אעמוד עליהן – שתיים – ובכך אני רוצה באמת באופן קצר להביע את דעתי/עמדתי בכך. האחת, ואני קראתי את הדו"ח ומה שאני הולך להגיד זה לא בהכרח מה שכתוב בדו"ח, אבל אני רוצה להזהיר. ההכנסה של המורשת שלנו, של יהדות המזרח, לתוך הסיפור הישראלי, היא לא צריכה להיות במובן שהנה יש מסגרת ואז אנחנו מתאימים לאלה יש ככה, גם לנו יש ככה. לאלה יש ככה, גם לנו יש ככה. זאת אומרת שילוב מחייב גם שינוי של המסגרת. את אומרת אם אתה מקבל אותי, מה זאת אומרת מקבל? אני תובע שתקבל אותי ואני אדון לבית הזה, אז אני לא רק מקבל חדר בתוכו אלא אני שותף לעיצובו מחדש.

ברור. זו בעצם התביעה.

תודה. אני מציע שתפרוש בשיא. למה? שהעזת פניך כלפי אותם האנשים שאמרת אני תובע ואני אדון בבית הזה. יש כאלה שזה לא מובן להם.

לכן אני אומרת, התביעה היא לא של אדנותיות חס וחלילה מתוך גאווה ורוח רעה, אלא מתוך הכרה מאד מאד ברורה בהיותי בעל בית פה, וכבעל בית אני אומר אוקיי רבותי, בואו עכשיו יחד. יחד, לא אני לבד. אף אחד לא רוצה לנשל אף אחד מכלום, אלא אנחנו צריכים לעצב את הבית הזה מחדש, כך שכולנו באופן סימבולי נגיד שזה ביתנו.

תודה.

רגע, זו הערה אחת. עכשיו לעניין של הכסף. נאמרו כאן דברים וחידודי הלשון של שר החינוך לשעבר - - -

כספים וכיסופים.

כן, כיסופים וכסף.

וכספים.

וכספים.

שזה חרוז.

כן, כן, אמרתי חידודי לשון, חריזה. כוחך עדיין במותנך, אדוני. אני מלא הערכה אליך, באמת, על כך שאתה בא לכל הישיבות הללו, שזה מדהים. אני רואה אותו בכל חלקי הארץ, את שר החינוך לשעבר שלנו, בכנסים שעוסקים בסוגיות חינוכיות ובכלל סוגיות אקטואליות שמענייניה של החברה הישראלית, אז כולי הערכה וכבוד למאמציך.

אז כאשר אנחנו באים ואומרים, חברים וחברות הכנסת, שאנחנו במעקב, אז אנחנו באים גם – אפרופו תביעה מיכל - ואני יודע שכוונותייך טובות. אני גם יודע שאת מוגבלת. זה לא יהיה תלוי בה, כי אנחנו כולנו יודעים, כולנו מכירים את התקציב של משרד החינוך. 95% ממנו הוא נוקשה, אי אפשר לזוז מילימטר אחד בתוכו. כלומר, היכולת שלה בתקציבים הנוכחים של משרד החינוך, לעשות את המהפכה הגדולה, הם מוגבלים ביותר. אם המדינה, המדינה, הממשלה, משרד האוצר, לא יתחב את ידו לתוך כיסו ויוציא משם את המשאבים הדרושים לשם מימונה של המהפכה החיובית והאחדותית הזו, דברים לא יקרו. ולכן - - -

ידידי, פרופסור, חבר הכנסת יוסי יונה, אני חולק עליך. כמי שהיה שר, ואני אומר לך, אם המשרד – ואני אומר את זה בתוקף – אם המשרד לא יכין תכנית וידרוש – האוצר אף פעם לא מתנדב לתקצב אותך. לכן זה חייב התערבות - - - , זה חייב קודם כל מהמשרד לצאת.

ברור, אבל היא מכינה את התכניות, אבל אני אומר במסגרת התקציבית שעומדת לרשותה היום, היא לא יכולה לעשות הרבה. דגך אגב, עומד בפנינו חוק ההסדרים החדש. אני עיינתי בו, אין שום דבר, אין שום סעיף שמדבר על זה. יגיע אלינו תיכף חוק התקציב בימים הקרובים, בתקופה של הפגרה. עכשיו הנה, זה המבחן. זאת אומרת חברה, אנחנו פה לא מקשקשים, באים לעשות מהפכות. לכן אמרתי שזה שלב מאד מאד חשוב בתהליך, אבל עכשיו זה תחילתו של תהליך אחר.

ולכן אני אומר, פה אני אומר לכל האורחות והאורחים היקרים ולאדוני יושב הראש ועד החינוך, אם אנחנו בעוד חודש-חודשיים לא רואים סעיף תקציבי משמעותי בחוק התקציב שמוגש לשנים 2017-2018 – תקציב דו שנתי, אז דעו שכל מה שאנחנו עושים כאן זה אוויר חם. כלומר, כולנו ברכנו, כולנו אהבנו, כולנו באמת יצאנו נלהבים מתוך המפגש הזה, אבל בסופו של דבר לא יקרה כלום. אני תקווה שיקרה. לכן אני אומר לכם, יש לנו שתי אבני דרך – אחד חוק ההסדרים, שאין בו שום דבר, ודבר שני - - -

שכחת עוד אבן דרך אחת.

הסעיף בחוק התקציב, שאם הוא לא יהיה בו, אז תדעו שחס וחלילה הדו"ח הנפלא הזה יכול לבוא - - -

ועוד אבן דרך אחת, זה תכנית החומש של המל"ג, שבימים אלה כותבים אותה. וזה חשוב מאד בדו"ח הזה.

וזה שוב חוזר, ודרך אגב, ואם דו"ח המל"ג שכותבים, ויש שם איזו שהיא חריגה תקציבית, משום שצריך המון כספים שבשביל זה, ואני בוודאי בעד הקצאתם, ואם גם בדו"ח המל"ג של החומר אנחנו לא נראה סעיפים תקציביים שמדברים על העניין הזה - - -

תודה.

אני אומר לכם, כמו ועדות שקמו בעבר והן ועדות נפלאות מבחינת תוכנן, הרי שהן תהפוכנה להיות איזה שהם דפים מצהיבים על מדפים בתוך משרד החינוך ובמשרדים אחרים.

תודה. המנכ"לית של משרד החינוך רוצה לומר מספר מילים. היא תשאיר איתנו כאן את גברת זהבה שמש ונשחרר אותה לעיסוקיה. בבקשה.

אני רוצה להרגיע. אמר שר החינוך בראשית דבריו שהוא הממונה על ועדת ההיגוי. זאת אומרת מנה שר החינוך שני נושאים שהוא שם את ידו בעניין בצורה מאד כבדה וזה הנושא של הסיפור השלם. בהחלט האחריות שלנו להביא את הסיפור השלם, המאחד, המשלב ולא בנוסף. זו אמירה ראשונה. ולכן אני חושבת שאני מסכימה איתך שיישום צריך תקציב, אבל רגע לפני התקציב צריך את התכנית ומהתכנית אנחנו נגזור בוודאי את התקציב ואתה יודע שבימים אלה אנחנו יושבים על הנושא הזה.

אני חושבת שאתה אמרת, חבר הכנסת יונה, את המורכבות. המורכבות היא לא להוסיף עוד סיפור או עוד דמות. המורכבות היא לדעת לשלב בצורה מאוזנת, בצורה לא פטרונית, את הסיפור כולו, שילדי ישראל ילמדו את הכל מכל בצורה שמכבדת את כולנו.

אני חושבת שתפקידה של מערכת החינוך לא להישען על רגשות שליליים, אלא להביא את המקום. מישהו אמר פה, חבר הכנסת ברושי דיבר על המלט לעתיד. את המלט לבניין הבא ואני חושבת שזה התפקיד שלנו. לא לחפש מה לא נעשה, לא לחפש מי רשע ומי גזען, אלא לחפש את המקום הטוב שמביא – אם אנחנו רוצים לשנות את פני החברה ואתל פני החינוך – אנחנו צריכים לחפש את המאחד בתוכה, את המייצר שלמות בתוכה, את המייצר שילוב בתוכה ולא מי עשה למי, כמה ולמה.

רציתי להגיד עוד משפט, גברתי המנכ"לית. שרכבת האחדות יצאה לדרך והגזענים, אנחנו נשאיר אותם לצידי הדרך.

נכון. אז ברשותכם, אני יוצאת, תודה רבה.

כבוד יושב הראש, לפני שהמנכ"לית תלך, אני רוצה להגיד לה שתי מילים.

ארז, משפט. פשוט חבר הכנסת אלעזר שטרן ממתין הרבה זמן והוא צריך לצאת.

אז בבקשה.

בבקשה אלעזר.

תודה. א' גם אני כמובן מצטרף למברכים. אני מודה שכששמעתי את הדברים ברדיו, כמו הרבה, נפלנו קצת במלכודת. אני קראתי את הדו"ח, אני שמח שהוא הולך על תכנים ולא על אנשים. זאת א ומרת ראיתי גם במל"ג שההמלצה היא על איוש מאוזן. אני פחדתי שהולכים כבר לספור אנשים ספרדים ואשכנזים ואני כבר לא יודע מה הנכדים שלי, אם הם ספרדים או אשכנזים. ואני שמח שאנחנו לא שם ועל חשיבות התכנים אין דיון.

תודה. אני אזמין מחקר גנטי.

אוקיי, אני מוכן. דרך אגב, במחקר הגנטי ראש הממשלה הוא ספרדי, לפי מה שהוא אמר. וגם אני.

הלוואי והאמרה שלו לא הייתה נאמרת. נו, קדימה.

אוקיי. אבל גם אני. אני רוצה להגיד, כיוון שנשמעו כאן כל מיני ביטויים, מבן גוריון וצפונה, כולל – אני לא יכול להגיד חברי, אבל אדם שאני מאד מאד מעריך אותו, שר החינוך לשעבר, אהרון ידלין, על הנושא של תפיסת כור ההיתוך. אני בחלק גדול מהשנים שהייתי בצה"ל, אז אמרתי וכתבתי שאני מאמין ואני מקווה שכך גם בן גוריון התכוון, כור היתוך אבל בטמפרטורה נמוכה. זאת אומרת - - -

נראה לי השאירו אותך יותר מדי זמן בתנור, מה שאתה עושה לנו פה.

שמצד אחד אנחנו יוצרים כאן משהו מאחד, אבל אנחנו לא מאבדים את הייחודיות של המרכיבים השונים בחברה הישראלית, כמו שנראה שולחן השבת שלי, נגיד להבדיל משל ההורים שלי עוד, שיש בו כמובן גם 'יא ריבון עולם' 'וצור משלא' וגם 'דרור יקרא' ושולחן שבת - - -

זה לא מתחיל ונגמר שם.

והשילוב הזה. אני מציע ואני שמעתי את זה קצת יותר מדי פה, אני מודה, את ההשוואה של דברים אחרים לשואה. אני שמעתי את זה פה גם מחלק מעמיתי חברי הכנסת. אני חושב שזאת טעות קשה.

אסור להתעסק עם זה.

גם אני בהיותי יושב ראש הקרן לרווחת נפגעי השואה, ביקרתי, ויושב פה מר כחלון, הוא יודע את זה, גם באור יהודה במוזיאון המדהים של יוצאי לוב וגם פעלנו לצרף את יוצאי לוב שנפגעו בשואה כמובן, לאורך כל הזמן, עוד לפני שהגענו לכנסת ואני חושב שדווקא בגלל זה כל ההשוואות למונח שואה לדברים אחרים, הם לא נכונים.

לא ממין העניין.

וגם מה שנשמע פה על זמני האינקוויזיציה, אנחנו מכירים את זה, עוד פעם, אני חושב שלטובת כולנו כדאי להשאיר את השואה כדבר בפני עצמו.

אני חושב, והמנכ"לית והשר יצאו, בזמנו, כשבחלק מהתפקידים, גם באזרחות וגם בתוך הצבא, לדוגמא תכניות מסע, אני מקבל מאד את הנושא הזה של דווקא אני חושב אחרי התיכון, כיוון שזה יותר חשוב, לתכניות כמו תגלית, אם רוצים, למרות שזו תכנית קצרה יחסית, אבל מסע כחלק מעוד תכניות, גם למי שבא לפה לחצי שנה או בדרך לפה, כן ללכת למרוקו וללכת לספרד וללמוד את המורשת הזאת ואם אנחנו עושים סוגים של מסעות, שיש בהם יציאה מתוך מקומות בגלות והגעה לפולין, כחלק מהמעגל הזה ללכת גם למקומות הקודמים יותר.

דרך אגב, צה"ל שחיבר למסעות בפולין, מדי פעם חיברנו הליכה לקהילות. כמובן שהלכנו גם לסלוניקי, בשביל לראות את המורשת שם ואני לא צריך להחזיר לשם. אבל השורה התחתונה - - -

לסיכום.

בדיוק. אני מצטרף מאד למברכים ומאחל לכולנו שהיישום גם יעשיר את כולנו וגם יחבר ויתקן את מה שצריך לתקן.

תודה. יעקב יניב, מכון יד בן צבי, בבקשה.

שמי יעקב יניב, מנכ"ל של יד יצחק בן צבי בירושלים. את המשפט הראשון אני אעשה מאד תמציתי, אני רוצה להצטרף כמובן לכל הברכות, החל מהשר, מר ביטון, חברי הוועדה וכל מי שתרם לדבר הזה.

אני רוצה להגיד לך מר ביטון, שלהבנתי נפל דבר בישראל. יש עד דו"ח ביטון ומעכשיו אמור אחרי דו"ח ביטון, ולכן הפתיחה שאמרת – עזוב את זה – כל העשבים השוטים שיושבים בצד ואומרים, מפריעים או כל דבר אחר, אני חושב שצריך פשוט להתעלם מזה.

אני רוצה לדבר על טווח ארוך ואני רוצה לומר שבעיני הטווח הארוך הוא חשוב לא פחות, אולי יותר, מהטווח המיידי שדיברה עליו המנכ"לית, אולי גם דיבר השר, להתחיל לעבור במיידי. אני רוצה לומר שבלי שתהיה תשתית של מחקר, תשתית של ידע, שלאורך שנים תיבנה מחדש, שהיא נעקרה קצת והיא קצת עומעמה בדור האחרון, אולי חצי דור. לא תהיינה תכניות חינוכיות בעתיד הרחוק יותר. זאת אומרת צריך להשקיע הרבה מאד באקדמיה, צריך להשקיע הרבה מאד בתלמידי מחקר חדשים. צריך כרגע ליצור תשתית של צעירים תאבי דעת, שהם יתנו את הפירות בטווח של שנים, אבל זה להשקיע באותם סטודנטים ולהתחיל לגדל ולהצמיח את הדור הבא.

אני רוצה לבוא ולומר שיש גוף בישראל, שחיכה 70 שנה, הכין את עצמו לרגע הזה. ויש לנו מכון ביד בן צבי, מכון שהקים בן צבי בחייו עוד בל' נובמבר 1947, יום אחרי תכנית החלוקה שהוצבע עליה באו"ם, כ"ט בנובמבר, ומאז המכון עוסק ביהדות המזרח. מאז המכון הזה הוציא מאות מחקרים וספרים, טיפח דורות של סטודנטים, ככתב העת פעמים שנזכר אצלכם בדו"ח ביטון יוצא והוא מכיל אוצר בלום. יש תשתית שאפשר להתחיל איתה אבל זה לא יספיק. צריך להמשיך ולטפח את התשתית הזאת ולהצמיח ממנה עוד ועוד.

יש מספר חוקר לחוקרים אצלך?

יש מה?

חוקר שלך יכול להגיש בקשה למלגה? לא.

שלי.

אין לחוקרים שלך מספרי חוקרים.

בבקשה, תמשיך.

אני פשוט מסבירה את הסיבה - - -

אני לא מבין מה הייתה ההפרעה הזאת. לא ברור לי מה זה.

זאת לא הייתה הפרעה, זאת הייתה הפרדה.

לא, אז בוא, תמשיך את דבריך.

לכן אני רק אומר שהחשיבות העצומה של לקחת תשתית ידע קיים כבר, אבל להמשיך ולפתח עוד ועל התשתית הזאת לטווח ארוך לבנות את תשתית המחקר בארץ, שהיא תיתן באמת את התשובות הנכונות, גם לתכניות חינוכיות ולכל מה שנובע מכך. תודה.

תודה רבה. בר חן, בבקשה.

יעקב בר חן.

מה זה ההתקפה?

זה לא התקפה.

תציג את עצמך.

כי אני ביקשתי - - - ולא נתתם לי.

דבר ראשון תודה רבה באמת על המפעל המדהים הזה. זו שעה גדולה להחזרה של - - -

שלי זה מפריע. אתם מול המיקרופון, הבן אדם באמצע רשות דיבור ואתם מפריעים.

סליחה.

בבקשה.

להחזרת הסיפר המזרחי למרכז הבמה ואני אומר גם אני במובן הכי אישי, כשסבא רבא אחד שלי הגיע אחרי שהוא היה אב בית דין בספקס. הוא גדל בטבריה, הגיעה לספקס והיה שם אב בית דין. אחרי זה עלה לארץ בגיל 90, בשנות ה-50.

ספקס זה בתוניס.

ספקס זה בתוניס. הוא היה במעברה כאחד האדם ומתי שמשרד הדתות מצא אותו, אז הוא לא הסכים לעבור למקום אחר. היה לו טוב. בתוך עמי אנוכי יושבת, אמר להם. והסבא רבא השני שלי היה ציר בבאזל מטעם הציונים הליברליים בתוניס. קוראים לנו בר חן, כי הוא אמר מי שיעלה לארץ יעברת מבלחסן לבר חן. וכך עשו נכדיו וניניו. ומתוך המפגש הזה, עם כל גדולי ישראל, עם כל הסיפור הזה של עם ישראל במשך דורות, כל גדולי הדורות, הדבר הזה הוא מדהים.

החשש שלנו זה מהטיית הסיפר הזה, המזרחי. ואני אומר מתוך קריאה של הדו"ח כמה פעמים, האמת, אז יש פה כמה דברים שהשתרבבו, שאני חושב שצריך פשוט לשים לב אליהם. זה הדבר היחיד שאני אומר בקצרה. יש דברים שהם לא קשורים. זאת אומרת אני אלך לדברים הגדולים ואני אתן דוגמא מהדברים הקטנים.

הדברים הגדולים זה שבהגות וזהות, אז מוזכרת מתוך ניתוח של החברה הישראלית ומתוך ניתוח של החברה הספרדית, המזרחית כחברה מסורתית, אז יש הגדרה חדשה למה זה מסורתי. מסורתית לעומת יהדות דתית – אז יש יהדות חברתית. זה הביטוי החדש – יהדות חברתית. יהדות דתית רכה. ואז ממילא אחת ההמלצות היא לבטל את החמד. ובכלל, לבטל את הפער בין ה - - -

סליחה, בלי הערות ביניים. תסיים את הדברים שלך.

אז אני אומר, הדבר הזה מופיע בתוך הדו"ח, גם הדברים האלה, שצריכים לשים לב אליהם, שהיהדות המזרחית הייתה יהדות תורנית, יהדות הלכתית. זה נכון, בוודאי שהייתה אהבת ישראל גדולה מאד ונחת רוח, אבל מצד שני בדבר הזה היה ברור - - -

לסיכום.

לסיכום אני רק אומר שיש פה אנשים שהם לא קשורים, שהם מוזכרים בתור חלק מהיהדות המזרחית ואני לא חושב שהם מייצגים. אם עוסקים פה ביעקב דרידה, מי זה יעקב דרידה? זה ז'אק דרידה. הוא לא נקרא בשום מקום יעקב דרידה. הוא מפזר הפוסט מודרני. אין שום דבר בדבר שלו שהוא מזרחי וזו דוגמא. או שיש פה הצעה בכתביו, מסורת וחידוש, אז יש שני ספרים שהוצעו כחלק מדרשות ומדרשים מודרניים, קוראות מבראשית וא-מיתיות צדק חברתי מגדר ומדרש. לא קשור בכלל. זה מקומות שבצורה פרובוקטיבית מציגות את גדולי ישראל. אין קשר ליהדות המזרח. למה זה נכנס פה בדו"ח? אני לא מבין.

תודה. טענתך נאמרה תודה. מאיר כחלון, בבקשה. ועוד דוברת אחת ואנחנו ניגשים לסיכום.

אני פשוט רוצה לברך את חברינו ארז ביטון על הדו"ח המיוחד והממצה שהוגש. אבל אני רוצה להתייחס רק לנקודה אחת במסגרת הדו"ח, במסגרת הסיורים וכו'. אני הקמתי לשמחתי באור יהודה בית מורשת יהודי לוב. לפני 15 שנים. בבית המורשת אנחנו מספרים את סיפורה של הקהילה של 3,000 שנה, כולל 100 שנות ציונות, שזה בית מורשת ומוזיאון יחד.

לצערי, אנחנו לא יכולים היום להרשות לעצמנו להגיד שהכל פתוח לכל עם ישראל, כי עם ישראל לא מגיע. לא מכיר. לא מכיר את בית המורשת. ואנחנו מנסים בכל דרך להגיע. בזה אני רוצה לעבור מיד לנושא אחר. יש באור יהודה שני בתי מורשת – מורשת בבל, שנבנתה לפני 46 שנה ומורשת לוב, לפני 15 שנים. ויש מה לראו שם ויש מה ללמוד שם.

מאד יפה.

אם היו מגיעים ילדים מבתי הספר. אנחנו פנינו למשרד החינוך. כל פעם אנחנו מבקשים שיבואו ילדים לבקר ולא באים לראות וללמוד. לשמחתי, לפני מספר חודשים הגיעה מפמ"רית משרד החינוך, עשתה ביקור ויצאה בהלם ואמרה עכשיו אני אדאג שיגיעו תלמידים. למה עכשיו ולא לפני?

עכשיו אני רוצה להגיד דבר אחד. לפני 25 שנה מדינת ישראל אישרה לניסים גאון חלק קרקע במדינת ישראל בירושלים, ליד ארמון הנציב, 4.5 דונם להקמת הבית הספרדי. אנחנו היום אחרי 25 שנה, הקרקע פנויה. לא נבנה בה כלום. הוכנה תכנית על ידי אחד האדריכלים הטובים בארץ, משה ספדיה, על הבית הספרדי. ולמה הבית הספרדי? כי הכוונה הייתה שהבית הספרדי הזה ייתן תמונת מצב של כל יהודי ספרד, לא המזרח רק. כל יהודי האסלאם, כל יהודי ספרד. הבית לא הוקם. למה לא הוקם? כי אמרו להם אתם צריכים עכשיו להביא כסף לשלם על הקרקע. כשצריכים להביא כסף לשלם על הקרקע, לא מקימים את הבית.

ואני רוצה לתת נקודה אחת.

ואחרונה.

הוקם בית שקוראים לו בית התפוצות בשנות ה-60. למי היה מיועד בית התפוצות? כמה הושקע בבתי התפוצות? מי הקים את בית התפוצות? מדינת ישראל, הסוכנות היהודית, ההסתדרות הציונית וגם קצת תורמים מהעולם.

זה בעידן – איך אמר מר יעקב יניב – זה בעידן טרום ועדת ביטון. זה חלק מהסיפור.

לכן אני רוצה לבקש היום מוועדת החינוך ואני פונה כאן לממשלת ישראל לקבל החלטה על הקמת הבית הספרדי בירושלים, שייתן תמונה לכל יהודי ארצות ספרד.

תודה.

רגע, אבל חלק מהמלצות ועדת ביטון זה לבוא לסיור במרכז של יהדות צפון אפריקה, נכון? לוב?

סליחה. כן, כן. לינדה מנוחין, בבקשה. אחרונת הדוברים לפני שאני מסיים.

שמי לינדה מנוחין עבדול עזיז. אני ילידת עיראק ועליתי לארץ בשנת 1971. יצא שאבא שלי נחטף וחוסל בעיראק ואני לא באה לכאן להתבכיין ולא להתקרבן. אני חושבת שאני אחת הדוגמאות המוצלחות מיני רבות שנקלטו בארץ כל כך יפה ותורמים לחברה.

רציתי רק לספר אנקדוטה, וממנה להמשיך.

אין לנו הרבה זמן, כי צריכים כבר להיכנס לשידור נוסף.

כן. שני גברים נפגשו בבית קברות, לא עלינו, אחד בריטי השני יפני. הבריטי הביא איתו זר פרחים, הניח אותו על הקבר של אשתו. היפני הביא איתו צלחת אורז והניח על הקבר של אשתו. אז הבריטי מסתכל על היפני ואומר לו בגיחוך – מה, אתה באמת חושב שאשתך תקום לאכול את האורז? אמר לו, כשאשתך תתעורר להריח את הפרחים, גם אשתי תקום.

תודה.

רק מילה אחת.

מילה אחת.

יש לי מנחה קטנה שהבאתי וזה סרטים שעבדו עליהם כל כך קשה, סרטים דוקומנטריים שאני רוצה שיירשמו, על הקהילה העיראקית לדורותיה ועל הקהילה המרוקאית, גם כן סדרה של סאלים פתאל. ועוד סרט שנקרא צל בבגדד, שמספר את הסיפור של הקהילה היהודית בעיראק, ואני ממליצה מאד, מאחר שאנחנו דור והולך ונעלם, להזמין אנשים, עדים, שיכולים לספר סיפורים מרתקים לקהל התלמידים. תודה רבה.

תודה. רבותי, תם ולא נשלם.

הוועדה מודה לכבוד השר על יוזמתו הברוכה, המסע אל הסיפור השלם של החברה הישראלית.

הוועדה מודה למשורר, מר ארז ביטון, חתן פרס ישראל, על עבודתו המסורה יחד עם חברי הוועדה.

הוועדה עמדה מקרוב על החששות שמא הדו"ח לא יוטמע בכלל או שלא יוטמע כראוי על ידי משרד החינוך.

הוועדה דוחה בתוקף את כל החששות והטענות של כל מי שרואה ביישום דו"ח ביטון, ועדת ביטון, קיום תרבותי ורואה בו אחד מסממני הבורות והגזענות השוררים באותה חברה.

הוועדה שמחה לשמוע מכבוד השר שכבר בשנת הלימודים הקרובה – תשע"ז – יוחל בתהליך הטמעה של חלקים מן הדו"ח.

הוועדה קוראת לשר החינוך, למרות שהוא הצהיר שנושא הסיפור המלא בנפשו, בדיוק כמו המדעים והמתמטיקה והוא מנהל זאת באופן אישי, ועם כל זאת הוועדה קוראת לשר להיענות לקריאתו של מר ארז ביטון להיעזר בחברי הוועדה בתהליך ההטעמה והיישום.

הוועדה קוראת לשר החינוך בתפקידו כיושב ראש המל"ג לדאוג להכללת נושא עדות ישראל ומורשת יהדות המזרח וספרד בתכנית החומש החדשה של האקדמיה. התכנית תכלול את כל מוסדות האקדמיה, אוניברסיטאות, מכללות לסוגיהן. התכנית תכלול קורסים, תכניות אקדמאיות, חוקרים, מלגות ועוד.

תודה רבה. הוועדה תמשיך לעקוב אחרי יישום מסקנות הדו"ח. תודה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00.