הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 250

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, כ' בתמוז התשע"ו (26 ביולי 2016), שעה 10:40

קשיים של אמנים ותיקים והקושי בביסוס מעמדם כנכסי צאן ברזל בתרבות הישראלית - ישיבה לציון יום האזרחים הוותיקים

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

מירב בן ארי

מרדכי יוגב

נורית קורן

דוד ביטן

מאיר כהן

עליזה לביא

מנחם אליעזר מוזס

יעקב פרי

נחמן שי

גלית והבה שאשו - ראשת מינהל התרבות, משרד התרבות והספורט

לירן שפיגל - עו"ד, הלשכה המשפטית, משרד החינוך

מיטל הוברט אשכנזי - ראש תחום רווחה וספורט, המשרד לשוויון חברתי

רחלי פולק - רכזת רשויות מקומיות, המשרד לשוויון חברתי

שלום גנצר - ממונה ביקורת המדינה, משרד הביטחון

אושיק לוי - מועצת הנהלת אשכולות

דורין פלורנטין - עו"ד, סמנכ"ל חברת אשכולות

אופירה לובניצקי - מנכ"לית תל"י, חברת התמלוגים של יוצרי הקולנוע והטלוויזיה

אבי שמש - יועץ ארגוני, תל"י, חברת התמלוגים של יוצרי הקולנוע והטלוויזיה

עדה הרצברג - עמותת "כן לזקן", לקידום זכויות הזקנים

מלי פולישוק - חברת כנסת לשעבר, מייצגת את אקו"ם

עודד קוטלר - שחקן תיאטרון וקולנוע

אילן דר - שחקן תיאטרון וקולנוע

ננסי ברנדס - שחקן וקומיקאי

גבי עמרני - שחקן

דן גוטפריד - עו"ד, מוזיקאי, יושב ראש איגוד המוזיקאים ומנכ"ל עמותת התמלוגים של המוזיקאים בישראל, עילם

אהובה עוזרי - מוזיקאית

יהודה מיכאל קיסר - מוזיקאי

רינה שיינפלד - רקדנית מחול וכוריאוגרפית

מירי בן ישי - אמרגנית

עפרה ישראלי - מנהלת התכנית הארצית

אורי מנור - גמלאי

עופרי מנור - נכדה של אורי מנור

דוד דהאן - עיתונאי ומשפטן

מזל נייגו - עו"ד, ממונה חקיקה, לשכת עורכי הדין

עינת ברקו - מנהלת בית ספר יסודי "ביאליק", קריית ביאליק

עופרי ברקו - בנה של מנהלת בית ספר יסודי "ביאליק", קריית ביאליק

רבקה שפירא

צביקה מיכאלי

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

מירב ישראלי

יהודית גידלי

אהובה שרון, חבר המתרגמים

קשיים של אמנים ותיקים והקושי בביסוס מעמדם כנכסי צאן ברזל בתרבות הישראלית - ישיבה לציון יום האזרחים הוותיקים

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט. קודם כל, סליחה על הצרידות אבל זה אחרי לילה ארוך ועוד דיון סוער בוועדה הבוקר אבל אנחנו נעמוד בזה במיוחד שיש אתנו היום אורחים חשובים.

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. היום ה-26 ביולי 2016, כ' בתמוז התשע"ו. הנושא שעל סדר היום הוא קשיים של אמנים ותיקים והקושי בביסוס מעמדם כנכסי צאן ברזל בתרבות הישראלית, ישיבה לציון יום האזרחים הוותיקים.

לפני שאתן את רשות הדיבור ליושב ראש שדולת הגמלאים בכנסת, חבר הכנסת איציק שמולי, אני אזכיר ואומר שעבדכם הנאמן מקדם את הצעת החוק לקראת קריאה שנייה ושלישית בזכויות יוצרים בהארכה מחמישים לשבעים שנים.

לא יוצרים. מבצעים.

גם יוצרים, גם מפיקים, גם מבצעים, הכול ביחד בכפיפה אחת, באותה אכסניה של החוק. אנחנו מקווים שבימים הקרובים יסתיימו ההידברויות בין הגורמים והצעת החוק תצא לאוויר העולם כך שיישמרו זכויותיהם של היוצרים. אני מתעקש לומר יוצרים ולא רק מבצעים. כל אחד בוכה מהיכן שכואב לו, אבל הצעת החוק כוללת את כולם. זאת במיוחד לאור הכותרת שבסדר היום, הקושי בביסוס מעמדם כנכסי צאן ברזל בתרבות הישראלית, אני חושב שזה נכון וצודק.

חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה.

תודה רבה אדוני היושב ראש ותודה רבה גם לשותפי להובלת השדולה חבר הכנסת נחמן שי. נמצא אתנו גם יושב ראש השדולה למען הזמר העברי חבר הכנסת פרי.

הוא ידבר אחריך.

תודה לוועדה, לך אדוני היושב ראש וגם לך מנהלת הוועדה שמצאתם לנכון לקבוע את הדיון הזה ביום המיוחד.

אדוני היושב ראש, אני חושב שהנושא הוא מאוד מאוד ברור. העולם שועט קדימה, כולם מדברים על חדשנות, על יצירתיות, על טכנולוגיות, על סטרט-אפים אבל דווקא אני כבן אדם צעיר בחברה הזאת חש חובה מוסרית גדולה כלפי הדור של האזרחים הוותיקים בכלל וכלפי – אני לא אסתבך עם הגדרות היוצרים או מבצעים – האומנים.

אני עברתי את המשוכה הזאת בשבילך.

כלפי גיבורי הילדות שלי. אני מסתכל כאן רק על השולחן הזה וכולי מתרגש. כולכם הייתם גיבורי הילדות שלי. אני חושב שעצם העובדה שאנחנו מעת לעת נתקלים בטלוויזיה או ברדיו בסיפור אחרי סיפור של אמן שממצב שהוא היה גיבור כאן, גיבור תרבות, ואת זה אף אחד לא יוכל לקחת לו לעולם, גם אם לא תישאר פרוטה בכיסו, אבל מבחינה כלכלית ההידרדרות היא לא כזאת אלא היא כזאת. זה משהו שאני לא מוכן להשלים אתו. אנחנו צריכים להודות ביושר כאן בבית הזה שעד כה לא הגענו אליכם בצורה מספקת. זה מתחיל בחוק הזה ששם אתכם בצד, אמנם הוא חוקק ב-1984 והפקיר את זכותם של האמנים הוותיקים אבל זה בהחלט משהו שנצטרך לטפל בו.

אני חושב שגם אם נעשים צעדים בשנה האחרונה להקים קרן כדי לתמוך באמנים הוותיקים, אני לא חושב שאנחנו צריכים להסתכל עליכם כעל מקרי סעד. לא. אנחנו צריכים למצוא את הפרקטיקות שישאירו אתכם במרכז ההוויה ובמרכז הבמה. זאת חכמה קטנה מאוד כאשר אנחנו כחברה זקוקים לתמיכה מכם בכל מיני אירועים שאנחנו עושים, אז אנחנו יודעים להרים את הטלפון, אבל כאשר מדובר בפרנסה שלכם, כאשר מדובר במעמד שלכם, קל מאוד להשכיח ולשכוח את האמנים הוותיקים מאחור.

אני מקווה מאוד, אדוני היושב ראש, שהוועדה הזאת שתחום התרבות כמובן נמצא בסמכותה, מכאן תצא השנה בשורה. אני מבטיח לכם שכמו שאני וחברים אחרים כאן מסתערים על משימות אחרות בכנסת הזאת, ותראו כמה בשורות הצלחנו רק בשבוע אחד, גם עבור אזרחים ותיקים – היום יעלו כאן כמה הצעות חוק טובות עבור אנשים עם מוגבלות, להבדיל אלף אלפי הבדלות כמובן – אפשר לעשות. כאשר הכנסת כולה מתגייסת ומסתערת במשותף על משימה מהסוג הזה, אני חושב שבהחלט זאת משימה שאנחנו יכולים לעמוד בה.

אני באמת מעריך אתכם, מוקיר אתכם, מעריץ אתכם ויותר מכל – אני אעשה את הכול כדי שהמעמד, הרווחה והגישה למרכז ההוויה והתרבות שהייתה לכם במשך עשרות שנים תישמר גם כאשר אתם מגיעים לגיל גבורות. כך זה צריך להיות במדינה מתוקנת וכך זה גם יהיה. תודה רבה.

תודה. לפני שאני מעביר את רשות הדיבור ליעקב פרי, אני מעדכן אתכם שתוך כדי דיון תהיו שותפים לחוויה הפרלמנטרית עת נעשה איזה הליך של הצבעה, רביזיה שהייתה בדיון הקודם וקבענו אותה לאמצע הדיון הזה. לא להיבהל עם כמה חוצנים ייכנסו לדיון באמצע הדיון. זה כמובן נאמר בהומור, באווירה בה אנחנו נמצאים כאן.

בבקשה, חבר הכנסת יעקב פרי ולאחר מכן חבר הכנסת נחמן שי שגם הוא יושב ראש השדולה במשותף.

תודה אדוני היושב ראש, בוקר טוב לכולם, ברוכים הבאים לכנסת. כמו חברי איציק שמולי, גם אני מתרגש לראות אתכם כאן. זה לא דבר טריביאלי בנוף היום יומי ובחוויות - אפשר לשים אותן במירכאות – שאנחנו עוברים בבית הזה. אין בכלל ספק שרבים מהאומנים הוותיקים שדורות שלמים, כולל עבדכם הנאמן, גדלנו עליהם, סובלים ממצוקה כלכלית והכנסת לא יכולה להיות אדישה לכך.

באירוע שאני יזמתי של השדולה למען הזמר העברי, יוצריו ומבצעיו, שמענו, אמנם על קצה המזלג, מאומנים, מבכירי תעשיית המוסיקה, על המון אתגרים שעומדים בפני דור האומנים הבוגר, ותסלחו לי על הביטוי אבל אני יכול לומר זאת כי אני נמנה עליכם, לא כאומן בוגר אבל כבוגר. די לציין כמובן את המקרה הטרגי של הזמר גבי שושן זכרו לברכה כדי להמריץ או להבין עד כמה פעולות סיוע בנושא הזה דרושות.

כמו שציין יושב ראש הוועדה, יש את אותה הצעת חוק – שחבר הכנסת מרגי מיוזמיה - שנמצאת בשלבים די מתקדמים בדיון בוועדת הכלכלה. אני עובד כרגע על הצעת חוק שתשנה, אני מקווה, את המצב הקיים בכל הנוגע לזכויות מבצעים. על אף שמדינת ישראל הצטרפה לאמנת רומא – אני לא רוצה להלאות אתכם – ב-1961, מדינת ישראל אשררה את ההסכמות בדמות חוק זכויות המבצעים רק בשנת 1984. רק בשנת 1984 הכירה מדינת ישראל לראשונה בחוק ישראלי כי היא נדרשת להגן על זכויותיהם של מבצעי יצירות החל משנת חקיקתו, דהיינו, החל מ-1984. משמעות הדבר היא – בסופו של דבר לא צריך להיות כאן מחוקק גדול – שאמנים רבים שאתם נמנים עליהם ובאמת ללא מירכאות, מהווים את נכסי צאן הברזל של התרבות הישראלית משנותיה המוקדמות של המדינה, לא זכאים לתמלוגים, בעוד שהמקורות האחרים – תסלחו לי על המלים – התייבשו או הולכים ומתייבשים. מעמד המוזיקאים – ואני כן מוצא את עצמי די בקי ואני אומר את זה בעדינות רבה - בישראל, איננו מזהיר וזה בלשון המעטה. יהיה זה מלחין, יהיה זה משורר, יהיה זה רקדן, יהיה זה זמר, יהיה זה נגן, המוזיקאי הישראלי, היוצר הישראלי, נאלץ להיאבק על מנת להצליח ולשרוד בתחום, להמשיך ליצור ולעסוק בתחום עיסוקו כיוצר וכמבצע.

בשל כך – וזה לא חדש, זה כמובן לא התחיל היום – עולם היצירה הישראלית, עולם הזמר הישראלי, נמצא היום בפרשת דרכים והמדינה צריכה לפעול. אני אומר לכם מראש, תשמעו כאן הבטחות, תשמעו כאן הצהרות, כולל ממני, אבל היישום לפעמים קשה, לפעמים עד בלתי אפשרי, אבל אי אפשר להתחיל בלי באמת רצון טוב, בלי דחיפה, בלי דו שיח ובלי החלפת דעות ורעיונות כי יש דברים שכן ניתן לעשות. צודק חברי איציק שמולי, הדבר האחרון שאנחנו רוצים זה שתחיו על חשבון או המעמד יהיה כאילו מקרי סעד או רווחה. חס וחלילה. אבל אנחנו צריכים להוקיר. זה תפקידנו כנבחרי ציבור, להוקיר את הערך הרוחני ואת הערך החומרי של היצירות ושל התרומה של כל אחד ואחת מכם לתרבות ולהוויה הישראלית.

לכן השינוי כאן מתבקש ואני בהחלט מברך את חברי איציק שמולי ואת יושב ראש הוועדה ומנהלת הוועדה על עצם הדיון הזה. צריך להחיל את החוק גם על יצירות שבוצעו לפני 1984, כך שכל הקלאסיקות, ואני לא אמנה כאן את כל שמות גדולי המבצעים, המלחינים והתמלילנים, כי מגיע לכם בדין ולא בחסד שתקבלו תמורה עבור ההשמעה של השירים שלכם והתרומה הבלתי רגילה שאתם תורמים לדור הזה ולדורות הבאים.

ברוכים תהיו ואני מאוד מקווה שהדיון הזה יהיה יריית פתיחה לעשייה ברוכה שבסופו של דבר תיטיב את מעמדם ותדמיתם של אומני ישראל.

תודה. חבר הכנסת נחמן שי.

תודה רבה ליושב ראש. תודה רבה לחברי איציק שמולי, לחברי יעקב פרי, לחברי כנסת אחרים שהצטרפו, ולכל האורחים שהגיעו אלינו היום. אנחנו מתכוונים לעשות שינוי תודעתי בחברה הישראלית. 900 אלף אזרחים ותיקים ובעוד שנה או שנה וחצי יהיו מיליון, הם גורם משמעותי מאוד בחברה הישראלית. זה לא יכול להיעשות רק בפרטים כמו המפגש הזה שתכף אדבר עליו אלא מוכרח להיות שינוי גדול שיחייב את מדינת ישראל להתמודד בשמחה, לא מתוך אילוץ, בשאלה איך ייראו חייהם של מיליון אנשים שחצו את גבול גיל ה-62 לנשים ו-67 לגברים, ונשארים אתנו ברוך ה' להרבה שנים. עכשיו ראיינו אותי בתכנית רדיו והשדרים הם כמובן פחות מחצי הגיל שלי, ואחד מהם אומר לי: אני מבין שגיל המוות התרחק. אמרתי לו: אתה קורא לזה גיל המוות ואני קורא לזה תוחלת חיים. הבנת את השינוי? זה בדיוק העניין. אצלם זה גיל המוות ואצלנו זאת תוחלת החיים. זה כל ההבדל.

אנחנו פיצלנו את היום הזה לכל מיני נושאים וכאן בוועדה איציק ואני בחרנו להביא את הסוגיה של האמנים הוותיקים. אני מכיר אותה היטב, אחדים מכם פגשו אותי, הייתי פעם גם מנכ"ל משרד התרבות ועסקנו הרבה בשאלה. אני מצטער לראות שלא הייתה התקדמות רבתי. היו התקדמויות קטנות. אני גם קורא בתזכירים, יש כאן קרן ושם יש קרן, אבל זה לא הדבר העיקרי. אנשים כמוכם ואחרים שאתם מייצגים שליוו אותנו ומלווים אותנו עד היום – אין גיל פרישה מאומנות, זאת לא פנסיה אלא אנשים ממשיכים לייצר וליצור, לרקוד, לביים, לשיר ולהופיע גם בגילים יותר מאוחרים. זה לא נעצר. הכישרונות לא נעצרים בשום גיל – הם רשאים, זכאים ואנחנו מחויבים לסייע להם בשנים שיותר קשה להם ויש לזה מחויבות מיוחדת כי הם היו, כי אתם הייתם, מנהיגים במקומות שלכם והובלתם קהילות שלמות וציבורים שלמים אתכם. זה לא עמך. זה בכל זאת משהו יוצא דופן. תיכף תגידו אליטות. לא. אבל זה בכל זאת, אלה מנהיגים. יש מחויבות אחרת. כך אני חושב וכך אני מרגיש.

העניין הוא לחפש דרכים ואנחנו נעשה את זה. אני מצפה שנעשה את זה יחד עם השדולה ונעשה את זה איציק ואני. זה מהווה מרכיב מאוד חשוב בסדר היום שלנו, הציבור, לא רק האומנים אלא בכלל האזרחים.

יש כאן דברים מיוחדים לציבור שלכם שצריך לבחון אותם. למדנו את נושא הזכויות, למדנו את הנושאים של קרנות ממשלתיות שקיימות במדינות אחרות. זה צריך לבוא בסופו של דבר מהמדינה. המדינה צריכה להבין שמדובר כאן באוכלוסייה אחרת, קטנה אבל מאוד משמעותית. לא רק בעבר אלא גם בהווה. אני אומר לכם, גם אנשים שעוסקים היום בתרבות ובאמנות, הם יגיעו לשלב הזה של חייהם ואם הם לא צברו משאבים, ולא תמיד אפשר – אמנות היא בדרך כלל להיות עני, כמו שאנחנו יודעים, והם לא צברו את המשאבים ויום אחד זה מגיע – והם אומרים, איזה מין חיים מחכים לנו.

זאת המחויבות שלנו ואני אומר לכם שאני לוקח את זה על עצמי יחד עם חבריי שנמצאים כאן. תודה רבה.

נמצאים אתנו נציגי משרד התרבות והמשרד לשוויון חברתי, אבל אני חושב שנכון, כפי שהציע לי חבר הכנסת שמולי, לשמוע קודם את האורחים שלנו כדי שגם יהיו התייחסויות. מאחר והאורחים לא נרשמו, אני אשאל ביעף מי רוצה לדבר. ננסי, אתה רוצה לומר משהו?

אני רוצה לומר לכם ממש בכמה מלים. יש לי איזשהו נאום שהוא משהו כמו 24 דקות.

אנחנו נסתפק בעשרה אחוזים ממנו.

אני לא צבר, למרות שזה לא נשמע כך, ואני רוצה להגיד לכם שאני בא מתרבות – אני בא מרומניה – ושם, כמו בכל אירופה, יש הרבה כבוד לאומנים ותיקים. השאלה שלי היא למה יש אומנים כמו פול אנקה, כמו שרל אזנבור, כמו אדמו, שבאמת מתייחסים אליהם כמו שצריך. אני רוצה להגיד לך שכל אומן במדינת ישראל שעובר את גיל חמישים – עליו השלום. לא קיים. אנחנו אוהבים בטלוויזיה פנים צעירות. תסתכלו איזה תכניות ומי שורד, חוץ מירון לונדון ומסכן, מוטי. אני חושב שלמיליון אנשים שנחמן דיבר עליהם מגיע להם תכניות טלוויזיה. זה לא הכול הישרדות ולא הכול ריאליטי. אני חושב שיש מיליון אנשים שלא כל כך נהנים ממה שרואים בטלוויזיה וממה ששומעים ברדיו. מכאן, תבינו, אנחנו לא מצפים למענק ואנחנו לא מצפים למתנות מצד הממשל. אנחנו רוצים לעבוד. אם אתה לא נמצא בתכנית טלוויזיה ואתה לא נמצא ברדיו, אתה סוס מת.

תודה. אני חושב שביטאת את זה יפה. גם אמרת ביושר והצעת הצעה פרקטית. גבי, תכניס לנו קצת חיוך. תגיד לנו מה אתה רוצה.

אני לא רוצה שום דבר. אני רוצה עבודה. זאת אומרת, אני מדבר בשם אומנים שבעצם לא עובדים והם רוצים לעבוד. לעבוד. לא צריכים מתנות. צריך לפצות את הגיל שעוד מסוגל לעבוד. מה שאתה עושה, אתה לא עובד ואתה יכול לעבוד ואז אתה מאכזב את הגיל שיכול עוד לעבוד, ואז אתה נשאר באמת על אבוס ריק, כמו אותו סוס, ואומר מה יכולתי לעשות, לא נתנו לי עבודה. הגוף רוצה לעבוד, יכול לעבוד וצריך לתת לו לעבוד כדי לא לאכזב את הגיל, כדי לא לבייש אותו. את הגיל אני אומר, לא את האיש. את הגיל שהוא הגיע אליו. לכן אני אומר שכל אלה שמסוגלים ויכולים לעבוד עדיין, אני לא מדבר על האחרים אלא על אותם אמנים שרוצים לעבוד ויכולים לעבוד ויכולים עוד לתת, אבל היום המנהג הוא לא להסתכל עליהם, אז אתה לא רואה אותם אלא אתה רואה רק את הצעירים. כל הכבוד לצעירים, זה בסדר, גם להם מותר לעבוד, אבל אנחנו – ואני מדבר בשם כולם – צריכים עבודה כי אנחנו יכולים עוד לתת ואולי לתת יותר מהרבה אחרים.

תודה. עודד, בבקשה.

אני רוצה להעלות שלוש נקודות קצרות. אחת השחקניות הגדולות של ישראל בשנים עברו הייתה רחל מרכוס שבין יתר התכונות האישיות והמשפחתיות שלה, הייתה גם אלמנתו של נתן אלתרמן. היא הייתה שחקנית בקאמרי ובגיל 65 ודקה היא קיבלה מכתב: אנחנו מודים לך על תרומתך לתיאטרון, השעון בדרך. זהו. כך אחרי שלושים-ארבעים שנים של תיאטרון, נפרדו ממנה מתיאטרון הקאמרי ומאותו רגע היא חיזרה על פתחי מקומות והיכלי תרבות כדי להופיע.

מנגד, הייתה שחקנית גדולה מאוד באנגליה שאני חושב שרבים מכירים אותה, אולי הציבור הרחב יותר בצופי הטלוויזיה, אדית אוונס. שחקנית ענקית, מגדולות השחקניות. בגיל 85 ה-BBC פנה אליה ואמר לה: תראי, לכבוד יום הולדתך אנחנו רוצים לעשות למענך משהו. היא אמרה: תעשו מה שאתם מבינים. הם אמרו: לא, את תגידי לנו מה את רוצה לשחק לקראת גיל 85. אתם לא תנחשו מה היא בחרה. היא בחרה קטע ידוע מאוד שנקרא קטע המרפסת מרומיאו ויוליה. יוליה בת ה-14 במחזה, שבדרך כלל משחקות אותו שחקניות יותר מבוגרות, היא רק לא יכולה לעמוד על המרפסת כבר, ולכן היא ביקשה לשבת בשדרה. אמרו לה, מי יהיה הפרטנר שלך, גילגוד? היא אמרה: לא. בחור צעיר בן עשרים. כך שיחקה. כשאני אומר את זה, העור סומר לי. היא עשתה את אחת היוליות הנפלאות שאני ראיתי בחיי, שרק אישה בת 85 יכולה לעשות.

זה ההבדל בין רחל מרכוס ואדית אוונס וזה לא היה רק בעניין של כישרון אלא תרבות. זאת תרבות של התנהגות.

לפני שנה ומשהו אני קורא מודעה בעיתון שהתיאטרון הקאמרי עורך ערב מיוחד לגיוס כספים לטובתו של אחד משחקני הקאמרי הוותיקים. אני הכרתי את השחקן. אני מכיר את תרומתו האדירה לתרבות התיאטרון הישראלי. על גבו בנה מחזאי גדול חלק מהמחזות שלו. בכוונה אני לא רוצה להגיד שמות למרות שהניחוש לא מסובך. אני מטלפן למנהל הקאמרי ואני שואל אותו, תגיד לי, מה יש? למה צריך לגייס כסף לאדם שיצא מהשורות שלכם והגיע לפנסיה? הוא אומר, כי הוא צריך לעבור תהליך ריפוי מסוים בגילו ותהליך הריפוי דורש עוד כסף. אמרתי, תסביר לי, אדם שעבד בתיאטרון שלכם ארבעים-חמישים שנים, צריך לעמוד ולגייס נדבות כדי להתרפא? הוא אומר לי, כן. זה המצב. אני אומר שאני מתבייש לא בשמי, לא בשמו, אלא בשם חברה שלמה שמסוגלת להגיע לרגע הזה.

אני רוצה להגיד לכם משהו אישי ובזה לסתום את הפה. אני נהנה מחיים טובים מאוד. אני חייתי בתיאטרון הישראלי הרבה. התחלתי כשחקן, עברתי לבימוי ואחר כך עברתי למקור כספי שהצליח להחזיק אותי עד היום וזה ניהול תיאטרון. בניהול תיאטרון הרווחתי משכורת יפה מאוד. יפה לעומת בימוי כי במאי לא יכול לחיות מעבודתו ולא כשחקן שלא יכול לחיות כשחקן במידה נאותה ממשחקו. זה כבר מקום אחר. לא ותיקים אלא גם צעירים לא יכולים לחיות. אבל אני כמנהל עשיתי לי קרן פנסיה טובה ואני עם מקורות נוספים שאספתי ממשפחתי, אני מצליח לחיות יפה.

כאן אני רוצה להגיד לכם משהו אישי ובזה לסגור את הפה. אילו הייתי היום כשחקן או כבמאי צריך לחיות מפנסיה, הייתי כנראה רעב ללחם.

תודה. אני חושב שהדברים מדברים בעד עצמם. אני חושב שמוניטין של תיאטרון נבנה לא מהמנהל ולא מהבעלים. אני תמיד שואל את עצמו איך לא חשבו לפני כן. אנחנו במדינה עוד מעט שבעים שנים ואני חושב שהצדק מחייב – תחשבו, יכול להיות שאני אומר דברי הבל ואם אלה דברי הבל, קפלו את הנייר וזרקו לפח, אבל אם לא, אנחנו המחוקקים צריכים לעשות עם זה משהו – אם מישהו יוצר את המוניטין, אלה המבצעים, הכותבים, היוצרים וכל השותפים, אני חושב שצריכה להיות איזו אמנה, איזה חוזה שנותן להם אחוזים מאותו מוניטין. הקאמרי הוא הקאמרי בזכות שחקניו, בזכות התכנים וגם בזכות הציבור. אני זורק את זה באוויר. חכמים, ראו, זה נזרק לפתחנו.

יהודה קיסר, בבקשה.

אני הייתי נותן את זכות הדיבור לדני גוטפריד ויוסי.

אני אתן. תודה.

אני רוצה שהם ידברו בשמי.

בסדר. אושיק לוי.

כל מה שאמרו עד עכשיו, זה נכון. נכון מה שאמר פרי, ואני מדבר על חוקים. אילו היו חוקים כמו שקיימים באירופה – סתם כדוגמה, חוק הקלטות עליו אנחנו מדברים כבר שלושים שנים שקיים באירופה ומביא את מרבית הכסף לכל האומנים, למבצעים, ליוצרים ולמוזיקאים – אילו במשרד המשפטים, במקום להקשות עלינו היו מחוקקים את החוקים שקיימים באירופה, זה היה עוזר הרבה.

(הישיבה נפסקה בשעה 11:00 ונתחדשה בשעה 11:10.)

אני יכולה להשלים את דבריו של אושיק לוי?

הוא לא ידע לומר את דברו כמו שצריך? בכנות.

הוא אמר נהדר. אני רק רוצה לחדד.

אני קודם בשלב של האומנים ולא של בעלי המקצוע. אילן דר. תציג את עצמך.

אני אילן דר, כל הזמן צועקים לי ברחוב "פתוח". עוד חצי שנה אני בן שמונים.

עד 120, כן ירבו.

אני לא צריך 120. מאה מספיק. רציתי להגיד שאני מתפרנס בסדר, אני לא רעב ללחם, אני נוסע לחוץ לארץ בעוד שבועיים, לשמחתי אני עובד.

שחצן.

אני? לא נכון. אני רואה אומנים שבסוף מתאבדים. לא הרבה, אבל מתאבדים בסוף כי הם בצרות גדולות.

בוא לא ננציח אותם עכשיו כגיבורי תרבות.

לא ננציח. חס וחלילה. אני רואה בזמן האחרון הצפה ענקית של מופעים מחוץ לארץ. כל הזמן מופיעים אמנים מחוץ לארץ. כל שבוע מופיעים ואנשים משלמים 300 ו-400 שקלים לכרטיס למופע ש-3,000 אנשים צופים בו. אני מציע להקים קרן קטנה, לא גדולה, ועל כל כרטיס שמישהו גובה כסף מחוץ לארץ, לקחת שני שקלים ולשים בצד עבור קרן לאומנים נזקקים. זה הכול.

יישר כוח. תודה. גברת שיינפלד.

אני לא עסקנית. אני רקדנית. בשטח הריקוד, בטח כולם יודעים, ראיתם עכשיו את הנבחרת של ההתעמלות, בגיל עשרים ומשהו אתה נזרק לרחוב. אני כנראה כבר בגיל מאוד צעיר הבנתי שזה לא נכון ולא צודק ולא מתאים. אני זוכרת שלמדתי בארצות הברית בג'וליארד, ראיתי הופעה של אחד מגאוני הדור בבלט, בריקוד, שעלה על הבמה בגיל שישים-שבעים והוא עמד על הבמה ולידו רקד רקדן אחר והרקדן השני היה צעיר. אתם יודעים מה זה שפגט באוויר? הוא נתן קפיצה ושתי הרגליים שלו היו באוויר ו לידו עמד האיש הזקן הזה, מרס סקנינגהם, וסימן את הקפיצה. הוא לא קפץ. אמרתי לעצמי, ילדה אחרי הצבא, בגיל 20-21: רינה, שימי לב, הקפיצה של הזקן היא הקפיצה האמיתית, זאת קפיצה טכנית-פיזית. כבר אז הבנתי לקראת איזה מלחמה אני הולכת בחיים שלי והייתי רק בת עשרים.

אני מוכרחה להגיד שאחת ההופעות הנפלאות שראיתי בחיים שלי הייתה של איש בן שמונים, קאוזו אונו, הרבה מכירים אותו, מיפן. כשהופעתי ביפן, הייתי הכי צעירה ואז הייתי למעלה משישים. היו שם אנשים בגיל שבעים ושמונים ושם יש הערכה לאיש המבוגר כפי שצריך להיות ולא כפי שיש לנו את זה כאן בארץ שלנו.

אני הכנתי משהו כתוב ואני חייבת להקריא את זה. אתם תעצרו אותי באמצע אם תרצו. אני לוקחת מאוד ברצינות את הנושא.

אני מקווה שזה משהו לא ארוך.

אני מרגישה שליחות בנושא הזה כי בשנים האחרונות יש לי המון קהל נפלא ואני רואה כמה העובדה שאני עוד רוקדת ועוד יוצרת עושה לאנשים את החיים, שמחת חיים, וגם לי כמובן. אני מרגישה שליחות.

בשנת 1980 התקיים בלונדון פסטיבל הגיל הבוגר, שישים עד תשעים. ה-ניו יורק טיימס יצא בכתבת ענק שחשוב לכם לשמוע. אומנות האומן הבשל היא אחד ההישגים הגדולים ביותר של האנושות. העבודות האחרונות של תציאן, רמברנדט, הקוורטטים האחרונים של בטהובן, פסלי הברונזה המאוחרים של הנרי מור, פיקסו, מוזיקות של בך, טבסיס, טרבינסקי, שוסטקוביץ', המחזות האחרונים של שייקספיר, איבסן, הסרטים האחרונים של קורסאו, הצ'פלין, היצ'קוק, ברגמן והריקודים האחרונים של מרס סקנינגהם, אריק הוקינס ומרתה גרהם.

למרות זאת, בארץ אומרים לי שהעולם שייך לצעירים. לאומן הוותיק לא ניתן ביטוי והכרה ולא ניתנת תמיכה ראויה. הוא נדחק לשוליים והופך לפריפריה של המדינה. ההכרה באומן הוותיק צריכה להיעשות לא מתוך רחמים אלא מתוך הבנה והכרה בערכו הרב ובתרומתו העצומה לחברה ולאנושות. בתנאים הקיימים בלתי אפשרי להמשיך ליצור. מהדור שלי אני היחידה ששרדתי ולא פלא. היחס לזקן בחברה שלנו חייב תיקון גם באומנות. האומן הבשל מוצא עצמו נזרק מהמרכז. הממסד והחברה מפנים לו את הגב. יש לתמוך ולטפח באומנים בשלים בסוף הדרך כפי שמטפחים ומעודדים אומנים בראשית דרכם. היום אין מסגרות תומכות ופסטיבלים לאומן ותיק כפי שיש מסגרות רבות לאומן הצעיר ואחד לא צריך לבוא על חשבון השני.

יש לתת לאומן הבשל את האפשרות להמשיך ליצור ולהופיע בתנאים הולמים ולהשפיע על החברה למען בריאות החברה. הוא מבטא את החיים מנקודת ראות בשלה ואחרת והיא חייבת להישמע כי אנחנו לא שומעים את קולו, ביוצר, את הקול שלו כי יש לו מה לומר, הוא דרך כאן על האדמה הזאת הרבה שנים ויש לו מה לומר. אסור לתת לדעות קדומות להדחיק או להשתיק את קולו. בכך תדאג החברה לעצמה.

אני רוצה להגיד לכם מה עושה רקדן כוריאוגרף. לא רק שהוא לא מתפרנס מהמחול, הוא חייב לעסוק בעבודות נוספות על מנת לממן את האומנות שלו כי בריקוד זה באמת לא כמו בתיאטרון או במוסיקה. הרקדן יוצר גם את הריקוד שלו, הוא הכוריאוגרף, הוא המחזאי, הוא חייב לעשות את זה. היום זאת הדרך. לכן הוא חייב להקים עמותה, הוא חייב לנהל אותה, להפיק אותה, אם הוא גם רקדן וגם יוצר. על מנת לקיים את האמנות שלי, מלבד מליצור ריקודים חדשים, אני צריכה לשמור גם את הישנים, לשווקם, להקים ארכיון. לכן אני רוקדת, מלמדת, מנהלת בית ספר, נותנת הרצאות בעולם ובארץ וההכנסות נכנסות לתיאטרון.

לכן, לפי זה אני מציעה שתעבדו.

אני רוצה לומר משהו על זכויות יוצרים. בסופו של דבר אני משלמת זכויות יוצרים לאומנים האחרים. אני אומרת, תבקשו את הסכומים האלה מהחברות המפרסמות ולא מהאומנים האחרים. מי מממן את האומנים? האומנים.

תודה. נמצאת אתנו אהובה עוזרי. את רוצה לומר משהו? עד כמה שתוכלי. ניסינו לשים מיקרופון צמוד ואת תנסי.

(אינה נשמעת).

בכל אני מסכים אתך אבל למה להקים תחנת רדיו רק לוותיקים? הצעירים צריכים לשמוע אתכם. אתם המורשת. האומנות שלכם, הילדים צריכים לגדול עליה ולא לעשות לה איזה משהו שהוא נמצא שם.

לא. אני מתכוונת לתחנת רדיו, כל יום שעתיים.

לעשות תיקון ברשת ב'.

מאיר, אני אומר לך. הם נמצאים בתנאי תחרות בלתי אפשריים בכלל. יש כוחות שוק ואני אומר, אני לא פוחד מהשאלה שלך, שתקום תחנת רדיו ייעודית ותאמין לי שיהיה לה רייטינג מהצעירים לא פחות. לכן אני לא נרתע בקטע הזה.

איזה סוג של תחנה?

אני לא נכנס לזה. זה לא הדיון. היא הציעה ואני התייחסתי. אי אפשר להוריד אותם מהבמה. רבותיי, לא רק אי אפשר אלא זה לא נכון. אנחנו מדברים על הפסד לחברה הישראלית. הדור הצעיר מפסיד מכך. אני אומר לכם, אני יליד 1960, והשמות האלה ידועים לי מילדותי, אושיק לוי, ננסי, גבי עמרני, יהודה קיסר. רבותיי, אני אומר לכם שהחבר'ה הצעירים מפסידים. כוחות השוק כאן מנצחים. לא כוחות התרבות אלא כוחות השוק ויש כאן כשל שצריך לטפל בו. אם אנחנו מדברים על זכויות יוצרים ואנחנו יודעים לשלם את התמלוגים לאותו אומן שהזכרת ששר, ביצע או הפיק, אני חוזר לקטע של שחקני התיאטרון. כל עוד אותו תיאטרון נהנה מהמוניטין שלו, שישלם זכויות יוצרים למי שיצר לו את המוניטין.

אני יושב ראש איגוד המוזיקאים ומנכ"ל עמותת התמלוגים של המוזיקאים שנקראת עילם. שני דברים עיקריים שצריך לשים לב, אם לא רוצים רק לשבת כאן ולבכות. דבר אחד הוזכר כבר בקצרה והוא הנושא של הגנה על השמעת שירים מלפני 1984. חוק זכויות מבצעים מגן אך ורק על ביצועים שבוצעו והוקלטו החל משנת 1984, יולי 1984, ואילך. כל האנשים שיושבים כאן עשו את מיטב היצירות שלהם לפני כן ואם לא ירחיבו את הגנת החוק, הם לא יראו תמלוגים. התמלוגים, זאת הפנסיה שלהם.

הנה רעיון להצעת חוק של הוועדה.

לא צריך שהמדינה תיתן כסף. מספיק שיתקנו עוול וייווצר כסף מהמשתמשים.

דבר שני שאיש לא דיבר עליו כאן אבל אנחנו עדים לו ועדים לו כל היוצרים בישראל בנושא התמלוגים וזאת ההשמעה של מוסיקה ישראלית במרחב הציבורי הישראלי. מה שקורה זה שבארבע השנים האחרונות, אתם אולי לא כל כך שמים לב, אם תיכנסו לקניון, לא תשמעו מוסיקה ישראלית. מתוך 300 קניונים במדינת ישראל, 15 משמיעים מוסיקה ישראלית. ברשתות הגדולות במדינת ישראל, אני לא רוצה לנקוב בשמות כי לא נעים, כל הרשתות הגדולות במדינת ישראל, בעסקים שלהן, לא משמיעות מוסיקה ישראלית.

תסביר עוד פעם. מה זאת אומרת הרשתות לא משמיעות? לא הבנתי.

רשתות כמו גולף, דלתא וכולי.

ברור. לא צריך להסביר.

התמלוגים עוברים ליוצרים מחוץ לארץ ולא ליוצרים כאן.

כל הרשתות, כל בתי הקפה הגדולים, הרשתות הגדולות של בתי הקפה, לא כל אבל בודדים.

האם כאשר משמיעים מוסיקה לא ישראלית, הם משלמים פחות?

הם משלמים למישהו אחר.

אותה עלות? הם משלמים פחות?

התמלוגים עוברים ליוצרים בחוץ לארץ.

כשלא משמיעים מוסיקה ישראלית, ממלאים את החלל על ידי השמעת מוסיקה לועזית ואז משלמים תמלוגים אותו הדבר אבל כל הכסף הולך לחוץ לארץ. האומנים הישראלים, דרך אגב, אלה לא רק המבצעים אלא גם מי שכתב את השירים, גם המלים וכולי.

אנחנו מבקשים בנושא הזה חקיקה שתחייב כל מקום שמשמיע מוסיקה בפומבי, שלפחות 25 אחוזים מהמוסיקה תהיה מוסיקה ישראלית. הדבר הזה חייב להיעשות. אני אומר לפחות 25 אחוזים.

צריך להיות מידתי ומאוזן.

אם לא תהיה חקיקה, לא ישמיעו מוסיקה ישראלית.

יש אלף ואחת דרכים להביא כסף לסוגיה הזאת אבל אתה חושב שכנסת ישראל צריכה להתערב בחקיקה בתחום הזה? שימו לב, זאת יכולה להיות חרב פיפיות. תזכרו. אנחנו נמצאים בכנסת שאם רק ניתן לה פתח, אתה תמצא את עצמך במבול של חוקים שתצטערו על כך שאתם מבקשים מאתנו לחוקק ולהתערב בתכנים. דיברה הגברת שיינפלד ואני בדקתי ומצאתי שבאירופה, בחלק מהמדינות, רקדנים למשל מקדימים את היציאה שלהם לפנסיה בעשור מתוך הנחה שיש שם שחיקה. בתיאטראות בפריפריה יש סבסוד גדול מאוד ואומנים ותיקים שמוכנים לפתוח מעבדות בפריפריה, בצרפת למשל פגשתי את מר סובול ואמר לי שהם יכולים להתפרנס ולעשות קריירה שנייה ברוחב לב. אלה הדברים שאנחנו צריכים לגעת בהם. אני לא בטוח שבמרחב הציבורי או בכל מרחב אחר אנחנו צריכים להתערב בחקיקה.

תודה. חברת הכנסת נורית קורן.

אני רוצה לברך את יושב ראש הוועדה וגם את יושב ראש שדולת הגמלאים על קיום הדיון הזה שהוא מאוד חשוב. אני חושבת שנמצאים כאן כל נכסי צאן ברזל, גם מילדותי, כמו ננסי, אילן דר עם קרובים קרובים, רינה שיינפלד עם הריקודים, גבי עמרני עם כל הסרטים המצחיקים שגם הילדים שלי גדלו עליהם, ואושיק לוי עם השיר ותמיד כשאני רואה אותך, אני נזכרת בשיר, ועודד קוטלר, גם הפקה אבל גם את הסרטים הראשונים שעשית שמלמדים על הקולנוע הישראלי והם מאוד חשובים, ויהודה קיסר הגיטריסט והכי, הכי, הכי – אבי ואבות הזמר המזרחי שאני מבלה אתם עכשיו אולי כבר שלושה חודשים. כל הזמן, במקום שאני נמצאת, גם הם נמצאים ומופיעים.

אני רוצה לומר לכם שאין דוגמה שעומדים שעה וחצי, שרים, לא מתעייפים. אהובה, אפילו שהיא לא יכולה לשיר, היא שרה אבל לא נשמעת, אבל היא מלהיבה את הקהל ולפני שבועיים הייתי בכנס של לשכת עורכי הדין, לא היה עורך דין אחד שלא פיזז וזה היה מדהים איך שניהם שרו יחד עם שגיב כהן שהוא יוצר מקסים שלקח אותם. בזמן שעמדתי ורקדתי שם, אמרתי לעצמי איזה שיתוף פעולה מדהים עם יוצר צעיר יחד עם שני הגדולים של הזמר המזרחי וחשבתי איך הוא הוסיף להם שנות חיים טובות. הם עובדים יחד. אהובה צודקת, מה יהיה הלאה? העתיד מאוד מדאיג. לכן כאן אנחנו בכנסת צריכים לדאוג בכלל לכל הגמלאים וגם לכם.

אני אשתף כל פעולה עם הוועדה ועם חברי הכנסת כי זה מאוד מאוד חשוב. אני חושבת שאם אנחנו לא נשמור על העבר שלנו, אין לנו עתיד. יש כאן הצעות שבאמת יכולות להיות מאוד מאוד טובות. תודה.

תודה. חברת הכנסת לשעבר מלי פולישוק.

תודה רבה. נעים להיות שוב בוועדת החינוך.

מה התפקיד הנוכחי שלך?

אני אגיד.

מלי הייתה יושבת ראש ועדה.

יושבת ראש ועדת החינוך והתרבות. לכן אני מאוד שמחה שאתה העלית את הנושא. אני כאן מייצגת את אקו"ם. אני לא חושבת שיש כאן מישהו שלא יודע שהיא זאת שמייצגת את היוצרים בתרבות הישראלית ודואגת להם שתהיה להם פרנסה באמצעות התמלוגים שאנחנו אמורים לגבות מהמשתמשים. נאמר לפני שהבעיה היא קודם כל היחס בכלל לתרבות הישראלית, לוותיקים בתרבות הישראלית ומכאן לפרנסה שלהם. יוצר היום בישראל, גם צעיר, ובמיוחד אם הוא ותיק, לא מסוגל להתפרנס מהיצירה שלו והתמלוגים הולכים ופוחתים. יותר מזה, ברגע שהיוצר – אני אומרת יוצר כי אותם אנחנו מייצגים – שיריו לא מופיעים בתקשורת, זה משפיע על המופעים, אף אחד לא מזמין אותו להופעות, ואין לו מה לאכול. יותר מזה, ברגע שאנחנו שוכחים להשמיע שירים של פעם, לא כל כך רחוק, אפילו מלפני עשר או עשרים או חמישים שנים בוודאי, התרבות שלנו משתנה. היום - אתה רוצה 25 אחוזים – אנחנו במצב שבעסקים שונים כמעט, למעלה משמונים אחוזים לפי הנתונים שלנו, מוסיקה לועזית. אגב, הכסף לא הולך בהכרח לחוץ לארץ כי הם מביאים את הקופסה שלהם עם יצירות שכבר לא משלמים עליהן כי זה עבורם חיסכון ואין בכלל מודעות לעניין הזה שאנחנו מאבדים את התרבות שלנו. לא רק את האנשים אלא גם את התרבות.

אני רוצה לציין שבאקו"ם אנחנו עובדים על פי החוק ועל פי הכללים שנקבעו לנו. אנחנו לא יכולים לקחת את התמלוגים וזה גם כסף של אנשים שהם חיים מזה. אנחנו מוגבלים בכמה אנחנו יכולים להעביר לצורך של רווחת הוותיקים ובכלל.

אבל בכל זאת, יש לנו קרן רווחה מכספי החברים עצמם והיא דואגת, לפעמים זה בקניית אוכל, תרופות, מגורים, עבודה סוציאלית ושירות מכל הסוגים, ואנחנו בהחלט עוזרים הרבה מאוד. אני לא אומר שמות אבל יש לי מספרים לכמה אנחנו עוזרים, לכמה אנשים במצוקה. יש לנו למעלה מעשרה אחוזים אנשים חברים באקו"ם שעברו את גיל השבעים ויש גם מעל לגיל שמונים, יש יורשים שגם הם מתפרנסים מזה ואנחנו משתדלים לעזור אבל זאת טיפה בים.

דיברו על הצורך ועל החשיבות, על התרבות הישראלית כבר דיברו לפני ולכן אני אחסוך לכם זמן. הרצון הטוב שיש כאן הוא חשוב. הרעיונות חשובים אבל אני רוצה לתת כמה רעיונות.

דבר אחד, שגם הוא הוזכר, קרן הוותיקים. כמו שאנחנו הקמנו קרן רווחה, זה חייב להיות ממלכתי עם סכום נכבד ולא קצת כפי שאנחנו יכולים לתת.

דבר שני, דיברתם על רדיו. אנחנו מדברים על ערוץ טלוויזיה שבו יהיו שירים בעברית, זמר עברי, לדורותיהם, גם חדשים, גם צעירים אבל בעיקר הוותיקים שיוכלו לבוא לידי ביטוי היוצרים, היצירות וכמובן גם הזמרים כי הם אלה שמופיעים.

יש כבר בטלוויזיה ערוץ מוסיקה.

יש ערוץ מוסיקה ואנחנו יודעים שהוא כבר לא מוסיקה. זה בדיוק העניין.

זה כמו שערוץ 20 כבר לא ערוץ מורשת.

מרגי, אסור לך לראות טלוויזיה.

זה מה שנקרא מידע כללי. חינם. זה מגיע חינם מידע כללי.

אמר חבר הכנסת מאיר כהן לא להיכנס לתכנים. אנחנו לא מבקשים שתיכנסו לתכנים. אדרבה. עזבו את התכנים. אבל קביעה עקרונית שבישראל, שזה המקום היחידי ששומעים מוסיקה בעברית, או תיאטרון בעברית, זה מקום שבו חייב המחוקק להתערב ולקבוע, לא מי ישיר אלא כמה ישיר. כמה ישירו בעברית. בצרפת יש חוק שמחייב את כל תחנות הרדיו לפחות ארבעים אחוזים או חמישים אחוזים – אני כבר לא זוכרת – בצרפתית, אבל באופן משמעותי בצרפתית כי הם דואגים לצרפתית.

ובארץ?

בארץ אין את זה.

כאן זה הפוך. כמה שאתה משמיע בלועזית, אתה פופולרי יותר.

בחוק רשות השידור. יש חוק ואנחנו דאגנו והתעקשנו על כך שעכשיו בתיקון החדש, בתאגיד השידור החדש, הסעיף הזה יישאר כי רצו להוריד אותו אבל זה רק לתאגיד הציבורי.

מה עם הרדיו האזורי?

אין כלום. זה לא מופיע ברדיו – גלי צה"ל ותחנות אחרות – ובטח לא בטלוויזיה המסחרית. זה צריך להיות במסחרית, כמו שצריך להיות בעסקים וכמו שצריך להיות במרחב הציבורי. עיריות למשל, הן הרי יכולות לעשות משהו נפלא כמו שיש בצרפת כאשר בכל פינת רחוב - - -

את יודעת מה עלה בדעתי? אני אעזור לך. אני גר במושב. לאחרונה יש אופנה במושבים לקיים מסיבות. כל מיני המצאות חדשות של הדור הזה. לא חשבתי אם הם מוציאים חשבונית אבל אמרתי שהמוסיקה הזאת, מי משלם עליה? יש הרבה מוסיקה וזה כל יום. כדאי שתרימו את זה ותתחילו לעבוד על זה.

אנחנו בקשר עם העיריות. אנחנו עכשיו תובעים שלוש עיריות מאוד בולטות כי הן לא משלמות תמלוגים. זאת עוד דוגמה. שקודם כל הרשויות ישלמו תמלוגים ליוצרים שיוצרים. אולי בזה נתחיל. שהמדינה תשלם ליוצרים תמלוגים.

הדבר השלישי שהוא הבולט והחשוב ביותר שכל האומנים דיברו עליו, זה לייצר מקומות עבודה. אנחנו יזמנו פרויקט נהדר עם מפעל הפיס ועם משרד התרבות, שוב, זאת טיפה בים, אבל זה צריך להיות הרבה יותר. לייצר מקומות עבודה בצורה ממלכתית. זה אפשרי עם הרשויות המקומיות ועם כולם.

לסיום אני רוצה לתת דוגמה, גם לחיוב. תקפו לא מזמן במקום אחר את האופרה האליטיסטית וכולי. האופרה יזמה דבר נפלא יחד עם צוותא. אני אומרת שאני רוצה לתת כדוגמה לחיוב את האופרה הישראלית. היא יזמה יחד עם צוותא שירים של וילנסקי, של זעירא, של מנור, של כל הוותיקים עליהם כולנו גדלנו עם זמרי אופרה צעירים משולב עם זמרים מבצעים ותיקים. משהו נפלא שרץ כבר כמה פעמים אבל אפשר לעשות הרבה יותר. תודה רבה.

אושיק ואני עובדים בחברת אשכולות. אני סמנכ"ל בחברת אשכולות. אושיק לוי ואילי גורליצקי, יושב ראש ומנכ"ל. אנחנו מחלקים תמלוגים לאומנים מבצעים בישראל. אשכולות מעניקה אלף שקלים מדי חודש לאומנים שחצו את גיל שמונים. כל אומן שחצה את גיל שישים, אשכולות נותנת לו תוספת גיל באופן מדורג ואנחנו נותנים מענקים לאומנים שנקלעו למצוקה מיידית. בסך הכול אנחנו מקצים למעלה משלושה מיליון שקלים מדי שנה לאומנים ותיקים. זה לא התפקיד של אשכולות אלא זה התפקיד של המדינה אבל בגלל שנוצר חלל, אנחנו לוקחים את זה על עצמנו.

אשכולות נוצרה יש מאין. אנחנו יצרנו נס, פלא ממש, שהולך ומשגשג רק בכוחות עצמנו ולבד. משרד המשפטים לא עוזר לנו, להפך, משרד המשפטים מפריע לנו. הוא מנסה עכשיו להעביר חוק שרק יפגע באשכולות וימנע מאתנו לעזור לאומנים, גם לאומנים ותיקים. יכולנו, במקום שלושה מיליון, לחלק הרבה יותר במהלך שלושים השנים שאשכולות קיימת. לצערנו אנחנו לא זוכים לתמיכה של משרד המשפטים, רק למקלות בגלגלים. באמת, אם תזכיר החוק הזה יעבור, אנחנו נהיה בצרה איומה.

תודה. נציג משרד המשפטים היה בתחילת הדיון אבל עכשיו הוא לא כאן כדי להגיב.

משרד התרבות, בבקשה. שמעת את הקולות וראית את המראות. מה את הולכת לעשות בשביל האומנים? תציגי את עצמך.

אני ראשת מינהל תרבות במשרד התרבות והספורט. אני מביאה את דבריה של השרה מירי רגב. הדברים שיצאו מן הלב, נכנסו אל הלב. לא זו בלבד שאנחנו מתכננים לעשות, אנחנו גם עושים, אפרופו מה שאמר נחמן שי שבתקופתו תכננו וחשבו. אנחנו עושים.

בוא נתחיל מדברים קונקרטיים שעשינו בחודשים האחרונים. אני רוצה להתחבר למה שאמרתם. האומנים והאומניות, היוצרות והיוצרים צריכים במה. הם לא צריכים שייתנו להם איזשהו מעשה חסד אלא לתת להם במה. הדבר האחרון שעשינו זה שיתוף פעולה עם אקו"ם ועם אמ"י, מופעים, מופעי זמר ב-13 ישובים עם 49 אומנים, בסך כולל של חצי מיליון שקלים. מעבר לכך, אנחנו ביום ראשון מזמינים את כולכם לטקס פרסי איינשטיין לאומנים ותיקים, ל-21 אומנים בחמש קטיגוריות שונות, מיליון ו-50 אלף שקלים. מעבר לכך, כולם יודעים שכל הפלטפורמות של משרד התרבות, מקום מכובד ניתן לאומניות ולאומנים הוותיקים החל באהובה עוזרי, דקלון, יהודה קיסר ואחרים. אנחנו רואים בזה חובה נעימה וזכות נעימה לתת פלטפורמה לאומנויות ולאומנים.

מעבר לכך, החברה שמחליפה את תרבות לישראל, תרבות לפריפריה, בתכנית העבודה שלה מחויבת לתת פלטפורמה ובמה לאומנויות ולאומנים הוותיקים. מעבר לכך, בתכנית העבודה, בספריות הציבוריות, המופעים ייתנו תעדוף לאומנויות ולאומנים ותיקים.

עוד בקנה. אני רוצה להתייחס גם לקרן לאומנים במצוקה. אנחנו הכפלנו את הסכום ממיליון שקלים לשני מיליון שקלים. אנחנו לא רוצים לתת לאומנים במצוקה, אנחנו רוצים לתת להם לפני שהם יהיו אומנים במצוקה. אנחנו שותפים - ואני כאן מביעה בקול מאוד מאוד ברור - לכל מיזם, לכל יוזמה, לכל חקיקה שתיתן מקום ובמה - - -

אני רוצה שתובילו ולא שתהיו שותפים.

אנחנו מובילים.

תובילו חקיקה.

אנחנו מובילים. רשמתי לפני כל דבר שנאמר. השרה העמידה על זה על ראש שמחתה. אנחנו מדברים על פריפריות, מדברים על כל סוגי הפריפריות, כל אלה שהם ברי זכות, מודרים או הודרו ושנפגעו זכויותיהם.

אני חייבת לציין שיש לנו שיתוף פעולה נפלא עם השרה הנוכחית.

אומרים לי, ואני עושה את זה בעונג גדול, שבשעה 14:00 יש כינוס בנוכחות רעייתו של השר לשעבר אורבך זכרונו לברכה יחד עם תערוכה על שמו. כל האורחים מוזמנים להצטרף.

ברשותכם, אני רוצה לסכם את הדיון. אני אפתח בדברי תודה לראשי השדולה, לחבר הכנסת איציק שמולי שישב אתנו והתמיד בדיון, לחבר הכנסת נחמן שי שעזב אותנו ולחבר הכנסת יעקב פרי. תודה לאומנים היקרים.

את רוצה לומר משהו לפני הסיכום? מתי הגעת לדיון?

בתחילתו. ישבתי מאחור כי לא היה מקום.

בבקשה, בקצרה.

אני ממורשת תחום רווחה בספורט מהמשרד לשוויון חברתי. אני רוצה לומר בקצרה. בכל זאת, זה יום לציון האזרחים והאזרחיות הוותיקות. המשרד מפעיל מיזם של אומנים ותיקים למען אזרחים ותיקים. הוא פועל מדי שנה בכ-230 רשויות. המשרד מממן מופעים ללא עלות עבור האזרחים הוותיקים על ידי תשלום לאומנים ותיקים.

יפה. תודה רבה.

תבורכו.

אני מקריא את דברי הסיכום. אני חושב שבדיון עלו מספר נקודות שבאמת יכולות לסייע ואני קורא לכם לא להסתפק ביום הצדעה או הוקרה לאומנים אלא כל השנה לטפל בזה וליזום. אתם יכולים לשלוח מיילים, וזה לא קשור לגיל. יש לכם רעיונות, תשלחו לחברי הכנסת. עושים את זה אזרחים מן השורה ויכולים להביא שינוי. לא אומר לכם שכל מה שתשלחו זה רעיון שיתקבל ולא הכול תמיד יהיה בחקיקה, אבל רעיונות, אתם בשטח ואתם מכירים את זה יותר טוב מאתנו. תראו דוגמה של דיון סביב שולחן עגול כאשר בנחת מעלה מצוקה. אני מאמין שגם הצופים בבית וגם חלק מהאורחים כאן לא היו מודעים לכך.

עדיין יש לכם ערך רב כפי שגבי אמר. עדיין יש לכם ערך רב וטוב שכך ויש לכם גם זכויות. נכסי צאן ברזל בחברה הישראלית.

רבותיי, לימדו אותי שאין ארוחות חינם אלא צריך לשלם עליהן.

הוועדה מודה ליוזמים, לראשי השדולה – חבר הכנסת איציק שמולי, חבר הכנסת נחמן שי וחבר הכנסת יקב פרי – שהשתתפו ולאומנים שטרחו ובאו ותרמו לדיון תרומה רבה.

הוועדה מכירה ומוקירה את נכסי צאן הברזל של היצירה והאומנות בחברה הישראלית. הוועדה מכירה בהכרח החברתי והמוסרי של תמיכה וטיפוח אומנים ותיקים, לא חלילה מתוך סעד אלא מתוך הכרה בתרומתם הייחודית הגדולה לתרבות ולחברה, וכמו כן ליכולתם הבלתי נדלית להמשיך ולבסס את העושר התרבותי במדינה.

לפיכך הוועדה קוראת למשרד התרבות למצוא את הדרכים והפרקטיקות שיאפשרו לאומנים הוותיקים להמשיך ולהופיע ובכך תישמר גישתם למרכז ההוויה, ההבנה והתודעה.

הוועדה תבחן בעצמה את שלל הרעיונות שהועלו מצד האומנים והאורחים כגון הקצאת והגדלת זמן שידור במרחב הציבורי, הפרשת סכום קטן ממחיר הכרטיס באירועים גדולים לטובת קרן סיוע לאומנים ותיקים, לשלב אומנים בלימודים בבתי הספר למשחק ואומנות, ותבחן את הצורך לקדם חקיקה מתאימה.

אני רוצה לציין שדברי הסיכום, ערך לי וכתב לי אותם ידידי שיושב לשמאלי, חבר הכנסת איציק שמולי.

תודה רבה לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 11:45.