הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 243

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, י"ג בתמוז התשע"ו (19 ביולי 2016), שעה 12:00

יום חינוך ארוך במועצה האזורית נחל שורק

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

ישראל אייכלר

חיים הלפרין - מנהל אגף, משרד החינוך

נביה אבו יוסף - מנהל תחום תקציב חינוך מוניציפאלי, משרד החינוך

שנית פנחסי הראל - ממונה ייעוץ משפטי, משרד החינוך

שאול קירשנבאום - משרד האוצר

אליהו אסקוזידו - ראש מועצה אזורית נחל שורק

דוד עסיס - מנהל מחלקת חינוך, מועצה אזורית נחל שורן

שולה ביין - מנהלת מחלקת שפ"י, מועצה אזורית נחל שורק

חני לוי - קב"סית, מועצה אזורית נחל שורק

אריאל חנוכה - אגף תקצוב, ות"ת

זיאד מג'אדלה - הסתדרות המורים

שדא עאמר - עורך דין, האגודה לזכויות האזרח בישראל

כמאל אגבריה - ראש תחום שילוב מורים ערבים בבתי ספר יהודים

רונית רובננקו - מנהלת תכנית חינוכיות

אופיר יקיר - מועצת התלמידים והנוער הארצית

דניאלה שני - מועצת התלמידים והנוער הארצית

עדי שטיין - נציגת יוזמות קרן אברהם

לילי הלפרין - מרכז אמת ליזמות

אסתר הלפרין - מוזמנת לוועדה

תמר זמיר - מוזמנת לוועדה

חיכמת מואסי - מורה

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

יהודית גידלי

ר.כ., חבר המתרגמים

יום חינוך ארוך במועצה האזורית נחל שורק

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. 19 ביולי 2016, י"ג בתמוז תשע"ו. הנושא הוא יום חינוך ארוך במועצה האזורית נחל שורק.

כדי להיכנס ולצלול לתוך הסיפור הזה של יוח"א, אנחנו ניתן למשרד החינוך להציג לנו מה זה בכלל הצו הזה, מה זה יוח"א, מי נהנה ממנו, ככה על רגל אחת. בבקשה, חיים הלפרין. תציג את עצמך ואת התפקיד שלך.

חיים הלפרין, מנהל היחידה לתכניות משלימות למידה במשרד החינוך, מופקד בין השאר גם על יישום חוק יום חינוך ארוך. החוק הזה הוכח - - -

יום חינוך ארוך זה יוח"א.

כן. להלן-יוח"א. החוק חוקק כחוק שהמטרה שלו היא להיות אוניברסאלי, בכלל מגנים עד י"ב וכבר די בהתחלה המדינה קיצצה אותו במובן הזה שהיא תחמה אותו רק עד סוף היסודי, פעם אחת, ופעם שנייה כשהיא יצרה שני צווים שונים – אחד לגנים ואחד לבתי הספר, כשבעצם המיקוד של המדינה בהעדפה למי מקבל יום חינוך ארוך מבחינת הקצאת שעות או המשמעויות של זה, הייתה קודם כל לפריפריה ולעדיפות לאומית. כלומר, רובו הגדול – למעלה מ-80% - מיושם במקומות החלשים שבמדינה.

רגע, אני עוד לא הבנתי. כשאתה אומר פריפריה, איך מוגדרת פריפריה. כשאתה אומר עדיפות לאומית, השאלה אם זה פריפריה גיאוגרפית, חברתית.

אני אומר גם וגם והייתה בזמנו גם העדפה למקומות של עדיפות לאומית, שקיבלו מענה באמצעות הארכת יום הלימודים של יום ארוך. אני אתן דוגמא, למשל המועצה האזורית גוש עציון, למרות שהיא באשכול 5, קיבלה יום חינוך ארוך כחלק מההגדרה של המדינה שראוי שיהיה שם יום ארוך. וכל היישובים באשכול 1 למשל, אנחנו מדברים ברמה הסוציו-אקונומית, נמצאים ביום חינוך ארוך, ומעבר לזה זה חוק שמפוזר והרבה פעמים הוא נתן מענה ליישובים שבהם יש שכונות חלשות באמצעות ההגדרה של שיקום שכונות.

כלומר, אם אנחנו לוקחים לדוגמא עיר כמו אשקלון, יש בה שכונות שמוגדרות שכונות מצוקה ולכן שם מתקיים יוח"א. בשכונות אחרות אין.

קוראים לזה היום שכונות פריפריה. זה מושג חדש של דרעי.

אני לא קורא לזה שכונות פריפריה, אני קורא לזה השכונות היותר חלשות בתוך הרשות. למשל באשקלון, שכונת שמשון היא כזאת. בירושלים – קריית מנחם היא כזאת ומקומות אחרים לא.

סליחה, מה יהיה אם בעיר מסוימת מבנה בית הספר, רק חומר הגלם, המבנה, אין שם נשמה, נמצא בשכונה שחל בה תהליך – שינוי אבולוציוני נקרא לצורך העניין, וכל הילדים מוסעים משכונת מצוקה. מה דינו של בית ספר כזה?

אם הוא היה מוגדר יוח"א הוא יישאר יוח"א. אם הוא לא הוגדר יוח"א אז הוא לא יהיה יוח"א. אני יודע למה אדוני מכוון.

למה?

אני אסביר.

למה אין לכם מנגנון דינאמיקה כזו?

אני אסביר. כיוון שיש החלטה עקרונית שהיא כבר כמה שנים שבעצם למשרד וגם לאוצר אין עניין לקדם את חוק יוח"א יותר, בין השאר למשל משום שאם המטרות שלו מלכתחילה היו לתת יום ארוך 8 עד 4, לאפשר להורים לעבוד וכו', כל המטרות החברתיות שאנחנו מדברים עליהן, כולל קידום הישגים וכו', התברר עם השנים שהמטרות האלה לא מושגות קודם כל באמצעות החוק הזאת, כי למשל - - -

אז תבטלו אותו.

זה לא בסמכותי לבטל אותו.

לא, אני אומר למשרד החינוך. אם הוא לא השיג את יעדיו, הוא לא השיג את מטרותיו, אתם מחריגים אותו, מצמצמים אותו - - -

לא, משאירים אותו.

למה?

א' בגלל שיש לזה השלכות רוחב מאד גדולות, וב', ביטול החוק הוא - - -

אתה מבין שאני לא רוצה שיבטלו אותו? הרי - - - משרד החינוך כריבון אומר דברים כאלה, מצהיר לכאורה - - -

לא, אבל בגלל הדבר הזה המשרד אמר אני עוצר את המשך יישום החוק. בגלל זה בחוק ההסדרים הוא נדחה משנת תשמ"ט עד תשת"ת או לא יודע, הוא נדחה מעת לעת כל הזמן והמשרד בעצם, אפילו יחד עם האוצר, דואג לחלופות שנראות לנו יותר מתאימות. כמו למשל, נגיד באשכולות החדשים שאין בהם יוח"א או שיש בהם יוח"א ואנחנו רוצים לתת מענה יותר רחב, יש תכנית של המשרד שיחד עם האוצר נבנתה כחלק ממסקנות דו"ח טרכטנברג, שנקראת תכנית צילה. תכנית צילה נותנת מענה לאשכולות החלשים מבחינה סוציו אקונומית עד אשכול 3, כחלק ממענה וצורך ורצון לתת פתרון להורים עד השעה 4 אחרי הצהריים.

אני רוצה להסביר עוד נתון אחד. ברגע שאופק חדש יצא לדרך כחלק מהרצון והצורך לטייב את מערכת החינוך גם ברמת שכר למורים וגם ברמת איכות הלמידה, אז לא היה ניתן למצוא מענה באמצעות חוק יוח"א, לאיפה לבצע את השעות הפרטניות, כי המשרד מבחינה עקרונית לא הסכים שיוציאו ילדים מהכיתות ולבנות קבוצות קטנות, כי אז זה מייצר בדיוק את ההיפך ממה שאנחנו רוצים. אז אמרנו מה יהיה הפתרון? הפתרון הוא שמבחינת שעות לימוד אנחנו נצמצם את שעות הלימוד במקום 41 שעות נוריד אותן ל-37, כדי לאפשר בשעתיים האחרונות של היום למורים לעשות את השעות הפרטניות במקומות שיש בהם יוח"א. כלומר, הנגזרת היא שבעצם במונחים שכל כלל מערכת החינוך, רק בחינוך החרדי עדיין עובד העיקרון של 41 שעות במערכת החינוך, אבל במערכת הרשמית אנחנו כבר ממילא יורדים ל-37 שעות בפועל.

אז ממילא המטרות החברתיות של אנחנו רוצים יום חינוך עד השעה ארבע וכו', הפכו להיות לא רלבנטיות, אם זאת המטרה. ולכן, יחד עם האוצר נוצרה תכנית צילה, שבעצם נותנת מענה של עד השעה 4, של הארכת יום לימודים, שיש בה גם רכיב של ההעשרה שאין ביוח"א. כמו שאתה יודע יוח"א זה רק שעות. ויש בה גם הזנה, כשלא בכל המקומות ביוח"א יש הזנה, והשתתפות ההורים היא מאד קטנה. כלומר במובן הזה הפתרון שהמשרד נתן הוא פתרון יותר מתאים ויותר נכון לסוגיה הזאת.

חיים, אם הבנתי מדבריך, יוצא שמאחר שאין רצון להרחיב את יוח"א, יכול להיות מצב שיש מוסדות שיצאו מיוח"א בגלל הקריטריון, למרות שהם היו בתוך יוח"א, אבל ביתרת התקציב לא ייכנסו מוסדות אחרים שלא היו זכאים ונהיו זכאים.

אם יש מקום שבו בשכונת יוח"א יש עכשיו בית ספר שלא היה עד אתמול ועכשיו הוא נמצא שם, אז הוא יהיה זכאי ליוח"א. זה קורה לנו.

קורה?

כן. כמו שלעתים רחוקות קורה סיפור של - - -

הרציונל של רצון לצמצם לא מונע מכם להכניס לצו, לקריטריון הזה, בתי ספר שנהפכו להיות זכאים.

במקומות שהזכאות מוגדרת, אין שום בעיה. אם בקריית מנחם בירושלים יהיה בית ספר חדש, אז הוא יהיה - - -

אוקיי. מכובדי ראש המועצה, מה הבעיה בדיוק בנחל שורק? ואני אומר כבר לדיון, יש לנו מקרים דומים גם בעמנואל וגם עוד פנייה שנדון בה היום. כמה יישובים שפנו אלי בסוגיה הזו ואנחנו צריכים להוציא מהדיון הזה קודם כל איזו תובנה שאם יש אוכלוסייה שעונה לקריטריון והיא רק נקרא לזה מאוכסנת בלשון האכסניה שלה והיא ברשות חזקה, אין שום סיבה שלא יקבלו את הסעד הנדרש, ונשמע את מר אלי אסקוזידו. בבקשה, תציג את עצמך.

טוב, כיוון שאני לא יושב ראש ועדת החינוך של הכנסת, אז קודם כל אני מודה לחבר הכנסת מרגי שהזמין אותנו וקיים את הדיון הזה ולחברי חיים הלפרין, שמשרד החינוך שלח אותו לייצג את - - -

החברות שלכם לא עזרה לך כל הזמן הזה.

לא. אנחנו בעניינים מקצועיים. אנחנו חברים, הוא מייצג את - - -

אמרת חבר.

כי אמרתי הוא מייצג את המשרד, הוא לא מייצג את החברות. זה תפקידו. הוא מקבל משכורת ממשרד החינוך. יש בנושא יוח"א שתי בעיות. הבעיה הראשונה היא בעיית השפעות רוחב. כפי שאתה רומז ומוביל וכפי שחברי חיים מנסה להזיז את זה לצד שני, הוא אומר היה איזה שהוא סל שנקבע לפני 10-15 שנה, מי שהיה היה והיום לא פותחים ולא מכניסים חברים חדשים למועדון. זה מועדון סגור. ובמועדון הסגור, ברגע שנפתח אותו יהיו השפעות רוחב אחד לשני ולכן אנחנו לא פותחים את המועדון הסגור. זו עמדת משרד החינוך, כך הבנתי מחברי.

ואני רוצה להעיר שתי נקודות למה במקרה שלנו אנחנו חריגים ואנחנו לא משפיעים השפעות רוחב. לצדי נמצא מנהל מחלקת החינוך, מר דוד עסיס ומנהלת השירות הפסיכולוגי, שולה, והקב"סית חני, שהם עובדים יום יום, שעה שעה עם מפוני גוש קטיף. אז המועצה האזורית נחל שורק קלטה 450 משפחות ממפוני גוש קטיף. 11 שנים בערך עברו מאז הגירוש. חיים הלפרין בכובעו - - -

בלבלת אותנו: מפונים, מגורשים, מה?

מגורשים שפונו לא מרצונם. זה אותו דבר. זה קו מקביל. 450 משפחות.

המינוח המקצועי, דרך אגב - - -

לא משנה, לא נפתח דיון. איקרית ובירעם.

450 משפחות. הלפרין קיבל לזכותו והוא עשה את זה בצורה מצוינת, לטפל מטעם משרד החינוך במפונים, בתהליך של השנים שהוא טיפל ומשרד החינוך אמר זה הזמן שאני מטפל וקיבלנו תקציבים להאריך את יום הלימודים ולתת למפונים את מה שצריך לתת כדי שישתקמו. אלא מה? משרד החינוך באיזה שהוא שלב הפסיק והמפונים רק הגיעו עכשיו לבתי הקבע ומבחינה מקצועית הבעיות לא הוכפלו אלא הושלשו ורובעו, ולכן נכון לרגע זה אין מענה למפוני גוש קטיף במועצה האזורית נחל שורק, להבדיל מרשויות אחרות שקלטו מפונים, שהם היו במועדון של יוח"א ולכן הם נמצאים בתוך יוח"א ולכן יש להם את המענה.

ולכן, אם מכניסים אותנו לא פותחים השפעות רוחב, כי רשות שקלטה מפוני גוש קטיף, כשהמועדון היה פתוח לא היה גירוש בכלל, כי המועדון נפתח לפני הגירוש, ומיום הגירוש לא נפתח המועדון, לכן לא יכלו לצפות את זה ולכן אי אפשר היה להכניס את נחל שורק בפנים. כיוון שהבעיה שלנו נוצרה רק אחרי הגירוש ואז המועדון כבר היה סגור, לכן אנחנו חושבים שאם יכניסו את נחל שורק, לא תהיינה השפעות רוחב על אף אחד. ולכן אין בעיה לעשות את זה.

בנוסף לזה, אם כבר חיים דיבר על הנושא של צילה ועל זה שמניידים, אז אנחנו היינו בצילה כשהיינו ברמה 3 ועלינו מ-3 ל-4 בעוונותינו הרבים - - -

לטובת מי שלא יודע – צילה – כמו בצבא אני עם ראשי התיבות שלכם. צילה – נו?

זו תכנית שמאריכה את יום הלימודים. אתה רוצה לדעת מה ראשי התיבות?

נו, בטח, מה?

תשאל את פירון, פירון המציא את זה.

צהרי יום הזנה, לא זוכר. לא קריטי.

לא חשוב. קריטי, פירון המציא אותה.

מישהו יכול לשאול את הרב גוגל בינתיים.

צהרוני יום.

צהרוני יום לבתי הספר, שזה יותר טוב מיוח"א, דרך אגב. המועצה האזורית נחל שורק, על פי כללי משרד החינוך הייתה בפנים, קיבלנו שנה אחת צילה, עזר למגורשים והציל אותם ושנה אחרי זה היה למ"ס חדש והוציאו אותנו החוצה. זאת אומרת שקיימת במשרד החינוך אופציה להכניס ולהוציא בהתאם לדברים שקורים בשטח, אבל פעם הוא קיים ופעם הוא לא קיים וכדאי שהוא יהיה אחיד.

לגבי לא מכניסים חברים חדשים למועדון, השיחה מהיום בבוקר עם חוף אשקלון – חוף אשקלון נמצאים בצילה, הם קלטו מגורשים קצת יותר מאיתנו. והשנה, מנהלת המחוז אישרה להם להכניס את כל הקיבוצים באגף הדרומי לצורך העניין, שלא היו בצילה, נכנסו לצילה. והנה, ראה זה פלא שמשרד החינוך מכניס מוסדות חדשים בפנים. זה כתוב, חתום, צילה שנה הבאה ביד מרדכי פועל ובקיבוצים במועצה האזורית חוף אשקלון לא פעל עד היום, מקום יוח"א והיום יוח"א פועל בחוף אשקלון, בבתי ספר שבעבר הוא לא פעל. נכנסו. זאת אומרת שאפשר להכניס. לא צילה, יוח"א – לתקן ולדייק כיוון שזה גם מוקלט.

אני לא רוצה להיכנס לכל ההשלכות וההסברים המקצועיים למה יוח"א ראוי וצריך ונחוץ למועצה אזורית נחל שורק עבור המגורשים, נמצאים פה אנשי המקצוע. אם כבוד יושב הראש - - -

צהרי יום להעשרה.

אני מתנצל שלא זכרתי את זה.

לא, לא חייב.

לא, זה בגלל שפירון המציא את זה.

לפני פירון.

זה לא היה לפני פירון, אבל לא חשוב.

זה גדעון. לא משנה. הלאה.

סיימתי.

סיימת. יש מישהו שרוצה להוסיף דברים?

אתם רוצים לשמוע את החשיבות המקצועית.

בוודאי, בשביל זה באנו. למה, אני באתי בגלל שאני מכיר את אלי אסקוזידו? בוודאי אני רוצה לדעת. הוא דיבר על הצד הטכני.

המנהלי יותר.

המנהלי, הקריטריונים. מה המיוחד?

אני שולה ביין, מנהלת השירות הפסיכולוגי במועצה האזורית נחל שורק. פשוט אנחנו אוספים את הנתונים של הילדים שיותר מתקשים ואנחנו בהחלט רואים באחוזים גבוהים ילדים שמתקשים גם לימודית וגם רגשית, שזקוקים לעזרה. הרציונל שאנחנו ניסינו, לא חקרנו אותו, אבל ככה ניסינו לחשוב ביחד מה יכול להיות.

אז א' כל הנושא הזה של המעבר לבתי קבע הציף מחדש קשיים רגשיים, גם אצל ההורים וגם אצל ילדים שמסתבר שהיו לנו אפילו בני נוער. זאת אומרת גם אצל ילדים קטנים בגילאי 3-4, אנחנו רואים הצפה מחדש בעיקר של אמון בסביבה, תחושת שייכות. אנחנו חשבנו שהם יגיעו לבתי הקבע ותהיה איזו שהיא הקלה, אבל מסתבר שהמון קשיים צפו, אנחנו יודעים גם פסיכולוגית, שהרבה פעמים דווקא במצבי רוגע אנחנו מאפשרים לעצמנו כן להביע קשיים. אז אנחנו מתמודדים עם הרבה קשיים רגשיים.

מעבר לזה, אנחנו רואים הרבה הורים שגם לקח להם די הרבה זמן לבסס את עצמם כלכלית או למצוא מקום עבודה, והם מאד מאד עסוקים. הורים עובדים היום עד שעות מאד מאוחרות, מאד עסוקים בגלל פרק זמן מסוים אצל חלקם שלא עבד או חלקם שחיפש והחליף מקומות עבודה ורק ממש בשנים האחרונות הם מגיעים לאיזו שהיא עבודה קבועה ומאד חשוב להם לבסס את העניין הכלכלי. אז ההיעדרות מהבית היא ממש ממושכת והילדים נמצאים שעות ארוכות ללא השגחה הורית בעצם.

מעבר לזה יש גם כן את אפיון המועצה, זה משפחות שהן ברוכות ילדים. אז גם מעצם העניין של משפחות ברוכות ילדים, אז זה זמן שכל הורה יכול לשבת עם הילד, להעשיר אותו, להסיע אותו לחוגים, לתת לו איזו שהיא העשרה או איזו שהיא אפשרות להתפתח אישית, וזה גם מאד מצומצם. זה אפיון של המועצה שלנו, של המשפחות האלה.

אז בהחלט הייתי רוצה שיהיה איזה גוף חינוכי שייקח אחריות.

תודה. חבר הכנסת אייכלר, בבקשה.

אדוני יושב הראש, אני שומע את האנשים המקצועיים, אני שומע את הזעקה של אלי אסקזידו ואני שומע גם את משרד החינוך. אני רוצה לומר לך שישנן מועצות אזוריות כאלה ואחרות, ישנה מועצה אזורית אחת שאני מכיר אותה, ויש יישובים כמו בית חלקיה ואחרים שם, יסודות, שהם אנשים שאני מכיר אותם ולא מדובר באנשים שמקובל לחשוב שהם אנשים עשירים, בדרך כלל האנשים שגרים בפזורה. פעם הכפריים היו עניים והעירוניים היו עשירים, היום זה הפוך. אנשים יותר במושבים וביישובים הקהילתיים הם בדרך כלל יותר עשירים. לא כן בנחל שורק.

אתה מוכן לחתום לי על זה? אני גר במושב.

הוא אומר שיש יוצאים מן הכלל, אולי אתה כמונו.

רגע, אתה מהדלפונים שם?

לא. בזמן שהם עושים כסף אני פה, מוציא את הגרון שלי, מה?

בטח. הם רק מוכרים את האדמות החקלאיות לקבלנים והם מיליונרים. בכל אופן, במועצה האזורית נחל שורק זה משהו אחר לגמרי. המועצה האזורית נחל שורק זו אוכלוסייה שאיננה עשירה, רק יש להם חיסרון. יש להם ראש מועצה מאד אקטיבי, שמפתח את האזור בצורה שלא מתאימה לעוני ולנחשלות שהייתה בנחל שורק במשך הרבה שנים. עשה מהפך גדול מאד, פיתח דברים וצריך רק לעזור לו לעשות את זה, בפרט כשהוא קלט את המפונים מגוש קטיף – אפשר לקרוא להם מגורשים – אבל יבוא יום ונדבר על זה, על מי שזיהה ראשון שאחרי כל הצעקות והיו לא תהיה, הכין תשתית כדי שלאנשים יהיה בסופו של דבר בית לגור, ואחד מהם זה אלי אסקיזידו.

וכאשר הוא מבקש יום חינוך ארוך, זה לא בגלל שהוא רוצה לעשות מזה משהו שלו. הוא דואג שזה יגיע לילדים עצמם, גם צילה וגם יום חינוך ארוך. ולגבי משרד החינוך, כמו שהבנתי פה, זה עניינים של נהלים, שככה נהוג.

חקיקה, זה לא נהלים.

חקיקה, כן, חקיקה שקבועה ובחקיקה כתובים סעיפים ותתי סעיפים. אז אם יש לנו נושא שהוא מגורשים ואנשים שהפסיכולוגית אמרה, ולא צריך בשביל זה להיות פסיכולוג, בשביל לדעת את הטראומה המשפחות האלה עברו ועוברות והילדים עוברים והמשברים, שהכל ידוע, זה לא סודות, זה לא פרטים אישיים של אנשים. אז זה המקום לאפשר להם חינוך ארוך, זה המקום לאפשר להם צילה ואני בטוח שבסעיפים הקטנים, שהפקידים יודעים אותם, אפשר למצוא את הסעיף המתאים.

תודה. חיים, יש חוק מיוחד ליוח"א?

זה חוק יום חינוך ארוך ולימודי העשרה, ככה הוא נקרא.

תשמע, אם אתם לא תהיו אטרקטיביים אחרי הדיון הזה, אנחנו נלך לחקיקה. אין דבר כזה. מה זה? לא יכול להיות מצב שנייר גובר על השכל הישר. אין דבר כזה. סליחה, יש הרבה - - -

קבע את הנייר - - -

אני חולק עליך. הבנתי, אפילו שחסמתי אותך באמצע. זו לא כוונת המחוקק. כוונת המחוקק הייתה לתת את אפשרות הביטוי, להביא את ההטבה הזו, את העזרה הזו למי שזקוק לה. נכון שהנייר קבע תאריך תחולה ויש איזה רציונל שנולד בהמשך ואני מקבל את מה שאמרת.

הוא גם קבע את העקרונות שעל פיהם אתה יכול להחליט.

העקרונות, בסדר, יפה.

אני בטוח שיש עיקרון כזה.

ברוך השם לא היה עיקרון של מפונים.

לא היה. לכן יש פה אוכלוסייה שעונה לאותם קריטריונים כולם, פרט לדבר אחד, כפי שהגדיר ראש המועצה אלי אסקוזידו, שאותה אוכלוסייה לא הייתה בתקופת פתיחת המועדון, בסדר. לכן אנחנו כאן.

דרך אגב, בגוש קטיף היה להם - - -

רגע, אלי, רגע.

אבל אני מוסיף לך נתון. בגוש קטיף היה להם, אז שיביאו את מה שהיה להם.

כן, אבל עוד פעם, זה על שם רשות, זה לא על שם יוסי וזה לא על שם משה וזה לא על שם דוד. זה על שם המועצה. תאמין לי שיש - - -

אבל אמר מקודם חברי הלפרין, שבאשקלון חלק כן, חלק לא.

כן, אבל עדיין מועצה אזורית חוף אשקלון הייתה במועדון. בתוך זה אני יכול לשחק. זה מה שאומר לך חיים הלפרין ואני הבנתי זאת מיד.

הוא לא אמר.

הוא אמר זאת. תן לי אלי, אני רוצה לחדד כדי להגיע בסוף לסיכומים. ואני אומר רבותי, לא יתכן המצב הזה. מישהו צריך לקחת את העסק לידיים. אי אפשר. אני באתי עם ההיסטוריה שלי גם הפרלמנטארית וגם בממשלה כשהייתי שר, אני מכיר הרבה אנשים שאצלם הנייר גובר על השכל הישר, אבל אנחנו מתמודדים איתם. בחלק מהדברים ניצחנו אותם, בחלק מהדברים הם מתעקשים עדיין להצליח כדי להוכיח את כוחה ועליונותה של הפקידות, אבל לפעמים צריך גם להפעיל את הרגש ואת השכל. ויש פה עניין של רגש ושכל, כפי שאמרתי לך במקרה הזה זה נחל שורק, במקרה אחר עמנואל, במקרה אחר בתוך באר שבע. אני אומר לך מקרה שאני מכיר אותו בתוך באר שבע בסוגיית מפעל ההזנה.

ילדי שכונת מצוקה – מי שמכיר את שכונה ד' – כולם מוסעים, כולם. 100% מהתלמידים של בית הספר שנמצא, מה שהיה בית יעקב של החינוך העצמאי, בשיכון דרום שהתפתח ונהיה נווה זאב והעיר העתיקה, והחתך הסוציו אקונומי השתנה בכלל שם, אבל כל התלמידים מוסעים משכונה ד'. בית הספר לא רק יש לו דגל, יש לו אבחונים, אפיונים, תעודות הכשר של הכל, שזה האוכלוסייה שזה הכי הכי הכי זקוקה. הוא נמצא בשכונה, ואתם תהיו שמחים, שפר עליכם גורלכם, אתם לומדים. בית ספר שנבנה בשנת 1952, שעובי הטיח שלו 4 ס"מ, אפשר להכניס את האצבע רק בטיח, עוד לא להגיע לבלוק, אבל מה לעשות, אתם נמצאים בשכונת יוקרה והם לא נמצאים. זה משגע ומפוצץ אותי. אני שנה מנסה להניע את זה. אין. זה לא יכול להיות. לא יכול להיות.

אני אומר לך, לא סתם הבאתי את הדיון הזה. זו פניית ציבור שיכולתי להתמודד איתה. לא הצלחתי להתמודד בפנייה. קיבלתי תשובות שאתם אלופים לתת לי, לא אתם, המשרד אלוף לתת לי, לפי הקריטריונים, לפי סעיף 7 (1) (2) (3), סעיף קטן 4, ככה וככה ואתם יוצאים ידי חובה. לא מקובל עלי. אני אומר לך חיים, אני אקרא למשרד החינוך לקחת את זה ובתחילת הכנס אני אומר לך שאנחנו נגיש הצעת חוק אם עד תחילת שנת הלימודים אתם לא תתנו מענה לזה. אני אתקן בחוק את יוח"א. זה לא יהיה עלות תקציבית. אנחנו נתקן את הקריטריונים.

אם אני לוקח את חוק יוח"א ובוחן אותו בפועל, אני מאמין שיש בו הרבה עיוותים כי אף אחד לא נגע בו מאז, ויש רשויות מקומיות שהתחזקו מעט מאז ומקבלות יוח"א ורשויות מקומיות שמתמודדות עם קשיים אובייקטיביים. פה זה לא החלטת רוחב. אין פה שום צו הרחבה שיחול על כולם, כי יש פה אוכלוסייה ספציפית, שהמדינה ידעה להגדיר אותה בחוקים ספציפיים, ידעה להגדיר אותה בקריטריונים ואנחנו נדע להכניס אותם לקריטריונים.

לא אני איש המקצוע שיכול לבוא ולומר לכם מה התופעות, מה הנזק, מה הרגרסיה שקרתה לאוכלוסייה הזו, אוכלוסייה שהייתה יצרנית, אוכלוסייה שהייתה מה שאוהבים לומר - - -

מלח הארץ.

מלח הארץ ועוד כל מיני ביטויים וקלישאות כאלה או אחרות, והפכו להיות שבר כלי. ואני מכיר את זה מקרוב, לצערי הרב. אני מכיר משפחות שלא היית מאמין שהיו מגיעות לזה, מתמודדות עם בנים ובנות עם משברים קשים מאד. המדינה אחראית לכך. עכשיו, גם אם המדינה לא אחראית לכך, בסדר, נאמר שלא, זה מצב עובדתי. צריך לטפל בזה. אי אפשר. בא ראש המועצה וזועק וזועק בדם ליבו, רוצה לתת מענה לאותם ילדים, רוצה לתת מענה.

קחו גם בחשבון את שעות הפנאי, כמה שהמילה הזאת - - -

והם רוצים על זה להוסיף, - - - היינו ב-0, היום אנחנו ב-40%.

רגע, רגע. שעות הפנאי לאוכלוסייה חזקה זה שעות איכותיות. שעות הפנאי לאוכלוסיות עם צרכים מיוחדים זה המכשול הכי גדול. שם הנפילה ואני לא איש מקצוע ואני אומר לכם את זה מבית הספר של החיים. צריך לטפל בזה.

הנה, דוד עסיס יכול לדבר על השינוי שיש בצריכת המבנים.

בבקשה.

אני הייתי מנהל בית הספר בנחל שורק לפני 20 שנה ואני יודע לומר שלפי הידיעות שיש לנו, היו לנו אפס של אנשים, נוער, שמשתמשים בסמים או נמצאים בנשירה והיום אני משמש מנהל מחלקת החינוך במקום והאחוזים הם מפחידים – של שימוש בסמים, של נוער נושר ממוסדות חינוך טובים, ממשפחות טובות וחזקות לכאורה, עם כל המעברים וכל השינויים - - -

גם לא לכאורה.

נכון, נכון.

עובדתית.

ולכן אנחנו אומרים את הדבר הבא: בעצם אנחנו מופלים לרעה בלא מתכוון. כלומר, יש כאן קבוצה ענקית של מפונים, מגורשים, שהם היחידים מכל שאר הרשויות שלא מקבלים את יוח"א ובעצם אנחנו מופלים לרעה. ולכן צריך לעשות תיקון ואין לך דבר יותר נדרש, שבכל כלל יש יוצא מן הכלל ופה אנחנו לא יוצאים מן הכלל. כלומר, יש כלל שלא מכניסים ליוח"א, אבל היות וכולם נמצאים ביוח"א ונותנים מענה וזה ממתן את הקשיים הנוראים שיש במקום בעקבות קליטת המגורשים, לכן הדבר הפשוט והברור הוא להבין שיש פה משהו מאד חריג, שהוא בעצם מתקן עוול של אפליה לרעה, שרק אנחנו כקולטים מגורשים, לא נמצאים בפנים.

תודה. יש מישהו סביב השולחן שרוצה להתבטא בסוגיה הזו של יוח"א?

מועצת התלמידים. היא תדבר, אבל אני רק הרמתי גבה על הקטע עם הסמים. אני אופיר יקיר, עולה לכיתה י"ב במועצה האזורית חוף השרון, נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית. סתם הרמתי גבה על הקטע עם הסמים, בלי קשר לפה. זה פשוט מוזר לי, כי אני מכירה תלמידים, אני מכירה את הנוער שלנו, זה לא משהו שאני מתגאה לומר אותו, ממש לא, אבל בכל מקום יש אחוז מעשנים – גם סיגריות, גם סמים - ויש אחוז ששותים. זה לא משהו ש - - -

את צודקת. זה קודם כל הרגישות.

אין מקום שיש בו אפס.

אבל האחוזים אצלנו - - -

תן לי, ברשותך. את צודקת וכל הכבוד לך על הרמת הגבה ועל זה שהבעת את זה. אין ספק. אבל כשאנחנו יורדים לרזולוציות ולוקחים אוכלוסייה מסוימת או אזור מסוים, אני לא רוצה לומר אוכלוסייה מסוימת – אני חוזר בי – אזור מסוים שלפני התהליך שהם עברו היו במצב נתון ואנחנו מזהים ירידה וירידה וירידה, אנחנו צריכים להתערב.

דרסטית.

אני מסכימה עם זה.

שלא ישמע שהכל ורוד ורק שם בגלל זה.

כן, ברור.

אבל אין ספק שזו תופעה שצריך להתמודד איתה ולהילחם בה ולהיאבק בה.

אנחנו מדברים על שינוי דרסטי שחל במקום.

כן, אני מסכימה.

בבקשה.

כולל נשירה סמויה וגלויה ממערכת החינוך.

גם הקב"סית תוכל לדבר על זה, אם תרצי. בבקשה. מי את?

אני דניאלה שני, נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית.

איפה את גרה?

במודיעין. אנחנו באמת מסכימות לחלוטין שתלמידים שצריכים לקבל יום לימודים ארוך, גם מבחינת העשרה, גם מבחינה רגשית, מכל הבחינות, כמובן שהם צריכים לקבל את היום הזה וזה חשוב באמת כמו שאמרתם. אנחנו רצינו להוסיף את זה. באמת, רק להדגיש את זה.

תודה. קב"סית המועצה האזורית. כמה קב"סיות יש?

קבס"ית אחת.

וכל הנטל עליך.

כל הנטל.

את יודעת לומר לי אם שיעור הנושרים בחתך האוכלוסייה המצומצם הזה הוא גבוה מהממוצע הארצי?

החתך הוא מאד גבוה. אנחנו מדברים על הרבה ילדים שחווים קשיים בבית, ואני מחזקת את דבריה של שולה. אנחנו רואים באמת ילדים שבאים ממשפחות שרק עכשיו רואים את הקשיים שצפים ועולים. פתאום הורים חולים, שני בני הזוג חולים ולא יכולים לתפקד. הילדים רוצים להישאר בבית ולהגן עליהם ורוצים לנשור מהמסגרת. זה מקרים שקורים כל הזמן.

רואים כל הזמן עלייה, עוד ועוד, כמו שנאמר קודם. גם בעיות סמים ואלכוהול. זה דברים שלא היינו מתמודדים איתם. אני כבר שש שנים בתפקיד ואני רואה את העלייה המשמעותית בנשירה.

אפשר להגיד ירידה במקום עליה.

תודה. לילי הלפרין, רוצה להתבטא?

אני באתי כי רציתי לשמוע את ההיבטים השליליים של יום לימודים ארוך, דווקא של יום לימודים ארוך, אבל אני רואה שיותר מתעסקים בעניינים של כספים והעברה, זה הנושא העיקרי.

כל עוד זה קיים, צריך לאפשר את זה בקריטריונים. כל עוד הסיפור הזה של יוח"א קיים - - -

לא, אני פשוט כותבת על זה משהו כרגע, בשביל זה הגעתי, כי יש גם היבטים אחרים לזה.

אמר והזכיר את זה על רגל אחת, ביעף, חיים הלפרין. טוב, יש מישהו סביב השולחן שרוצה לומר משהו לפני שאני אגש לסיכום?

כן. אני רוצה להתייחס בקצרה למה שהוא אמר.

מי זה הוא? הוא זה חיים הלפרין?

חיים הלפרין היקר.

אני כבר מהול, אתה יכול להגיד את השם.

חברי היקר.

כן, חברי היקר. נעים להכיר. לגבי השעות הפרטניות, כאחד שהיה 25 שנה מנהל בית ספר, כולל בשנה הזו, מרבית בתי הספר נותנים שעות פרטניות לא בסוף היום אלא בתוך שעות היום.

מי שלא ביוח"א.

מי שלא ביוח"א – אוקיי.

היא הנותנת. זה מה שהוא אומר. וזה יוצר את הבעייתיות שהוא ציין. אוקיי, אלי, אתה רוצה לומר משהו לפני הסיכום? חיים?

אני מבקש לומר ככה: א', כיוון שאני מכיר, אני חושב די טוב, את סיפור הטיפול בעקורים מגוש קטיף, כולל מה קרה בנחל שורק לעומת יישובים אחרים וכו', אז אני רוצה להגיד שחוץ מהקליטה המושקעת שהייתה בנחל שורק - - -

שהיא בעוכריו.

היא לע בעוכריו.

לא, היא בעוכריו. מול משרדי הממשלה היא בעוכריו.

לא, לא.

עוברים, רואים את הפיתוח, את הבתים עם הגגות האדומים. אם היו רואים קרוואנים, כל יום היו פקקים בצומת של כביש שורק, אתה יודע ממה הפקקים? רק של פקידי הממשלה שיורדים לבדוק מה קורה, מה אפשר לעשות.

אז אני רוצה להגיד שני דברים בעניין הזה. א', במסגרת החלטת הממשלה שנתנה העדפה לרשויות שקלטו את המפונים, הייתה החלטת ממשלה שבהגדרה התייחסה לתהליך הקליטה שלהם כתהליך פוחת והולך, כדי לשדר את העובדה שאנחנו נכנסים לעולם של נרמול. כי לעולם יהיו צרכים ולעולם יהיו בעיות ולעולם יהיו קשיים, וחלק מהעניין היה להגיד שהחלטת הממשלה נסגרת והתקציבים נגמרים, כדי לשדר גם לקולטים וגם לנקלטים שאנחנו מדברים על מצב נורמאלי, עם קשיים והתמודדויות נורמאליים בכל רשות ורשות.

אבל זו הייתה טעות, מסתבר.

אני אומר קודם כל זו הייתה ההחלטה העקרונית. אגב, ראשי הרשויות היו שותפים לה. זה אחד. שתיים, והשתיים הזה - - -

לפני שאתה עובר לשתיים – ולא צופה פני עתיד.

לא הבנתי.

הייתה החלטה אז בזמנו, לפי הרציונאל אז ולא צופה פני עתיד.

בדיוק.

היא צפתה פני עתיד - - -

לא, אבל במבחן התוצאה נכשלנו.

במבחן התוצאה זה היה מוקדם מדי.

בסדר.

לכמה שנים הייתה ההדרגתיות הזאת?

ההדרגתיות הייתה במשך שלוש שנים. כלומר העברנו החלטת ממשלה פעם אחת לשנה ואחר כך לעוד שנתיים לתת מענה ואגב, היו מענים דיפרנציאליים, ייחודיים, וכל רשות ידעה וגם אנחנו ידענו מה בדיוק הצרכים ומה מקדם את העניין ומה לא. זה אחד.

שניים, בקשר לאותם מפונים שבחרו לגור בנחל שורק, חלק מהרציונאל של בחירת אנשים במקום המגורים שלהם, הוא לדעת לאן הם באים. אז מי שהלך – בין אם באקראי ובין אם לא באקראי – לחוף אשקלון, חלק מהחבילה היה שהוא מקבל א' וחלק היה שהוא מקבל ב'. אני לא יודע אם במאזן הכולל, מי שבחר ברשות אחת, שמח על מה שהוא קיבל או עצוב.

הם בחרו להישאר בגוש קטיף, הם לא בחרו - - -

אתה מרמז למשהו שאני לא יודע?

מי שבחר - - -

לא בחר. המדינה הביאה אותם. איזה בחר? אף אחד לא בחר שום דבר.

הם לא היו פנויים לחשוב גם על מה לקחת בדיוק.

זה לא טיעון. זה לא טיעון.

מי שבחר בנחל שורק – קיבל את החבילה השלמה שנחל שורק נותנת לו. זה לגבי המפונים.

עכשיו אני רוצה להגיד משהו לגבי יוח"א. כלומר, הציפייה שהחרגה או פתרון של יוח"א תיתן מענה לסוגיות שעלו כאן, היא חלק מאי קריאת התמונה. כי אם אנחנו מדברים על מענה לילדים נושרים, אנחנו מדברים על החטיבה העליונה, אז זה לא רלבנטי ליוח"א. אם אנחנו מדברים על הורים שמחפשים עבודה, אז אם יוח"א נגמר בשעה שעתיים וחצי, זה לא נותן לזה מענה.

כלומר, הפתרון שנחל שורק צריכה ברמה המקצועית מול הצרכים שעולים כאן, הוא לא יוח"א, בקיצור.

תודה. רבותי, אני מסכם את הדיון, אנחנו לפני דיון שלישי:

הוועדה מודה לאורחים הנכבדים שהגיעו לדיון וכמו כן לראש המועצה האזורית נחל שורק, מר אלי אסקוזידו.

הוועדה עמדה מקרוב על הלקונה או - - -

המגבלה.

המגבלה שחוק יוח"א מציב בפני הצרכים האמיתיים של אוכלוסיית המפונים שהתיישבו במועצה האזורית נחל שורק. ראש המועצה האזורית רוצה לתקן את העוולה הזו.

אני פונה באמצעות הוועדה, שוב, לשר החינוך, לתקן זאת. אם יש לו הסמכה בחוק יוח"א לתקנות – אני לא בקיא – נא לתקן זאת בתקנון ולהכניס את זה כבר לשנת תשע"ז.

באמצעות הצו אתה מתכוון.

באמצעות הצו, אם יש באפשרותו. הוועדה קוראת לשר החינוך לתקן את הצו ולהכליל את אותה אוכלוסייה שזקוקה, לפי כל חוות הדעת המקצועיות, לאותו סעד, לאותו סיוע שחוק יוח"א נותן. אני חושב שזה גם מוכח שאין עוד אוכלוסיות אחרות, ללא השפעות רוחב לעוד יישובים אחרים.

במידה ולא – ואנחנו לא רוצים להגיע לשם – הוועדה תלך להליך של תיקון חקיקה בסוגית יוח"א.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:00.