הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 294

מישיבת ועדת הכלכלה

יום ראשון, י"ח בתמוז התשע"ו (24 ביולי 2016), שעה 14:00

הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 61) (החלטת האיסור על משלוח פרסומת לשם קבלת תרומות או לתעמולה), התשע"ה-2014, (פ/2053/20)(כ/588) של חה"כ מיקי רוזנטל

1. דיון מחדש מאת חה"כ דב חנין וחברי סיעתו ודיון מחדש בהחלת האיסור המוצע על ארגונים חברתיים התלויים בתמיכות מהציבור

2. דיון מחדש מאת חה"כ מיקי רוזנטל ודיון מחדש בהודעת פרסומת המשוגרת באמצעות מסר קולי, משך הזמן שעל המפרסם לציין כי הנמען רשאי לבקש להסיר את שמו מרשימות התפוצה יהיה 30 שניות מתחילת הודעת המסר הקולי

חברי הוועדה: איתן כבל – היו"ר

דב חנין

יוסי יונה

איילת נחמיאס ורבין

מיקי רוזנטל

רן שטרית - ראש מטה, משרד התקשורת

פאדיה זידאן - לשכה משפטית, משרד התקשורת

מירית קגרליצקי - ראש תחום ניתוח מערכות, אגף סייבר לאומי, משרד ראש הממשלה

אלידור בליטנר - עוזרת ראשית ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

אגם דניאל - רכז בכיר חוקר- אכיפה, משרד הכלכלה והתעשייה

יעל ארקין - מנכ"לית תנו לחיות לחיות, נציגי מוסדות ללא כוונות רווח

יוסי וולפסון - רכז תחום חיות במשקים, תנו לחיות לחיות, נציגי מוסדות ללא כוונות רווח

עדי עזוז - מנהלת אגף קידום זכויות, אלו"ט, נציגי מוסדות ללא כוונות רווח

איילת דיין - מנהלת האגף לקידום זכויות, אלו"ט, נציגי מוסדות ללא כוונות רווח

ליאור פינקל פרל - מנכ"לית מנהיגות אזרחית, נציגי מוסדות ללא כוונות רווח

גבריאל וקנין - מנהל תפעול וארגון, פיתחון לב, נציגי מוסדות ללא כוונות רווח

אלי כהן - מנהל אגף שיווק, פתחון לב, נציגי מוסדות ללא כוונות רווח

ניסים ציוני - מייסד ומנכ"ל , פיתחון לב, נציגי מוסדות ללא כוונות רווח

אהוד ריגאי - מנכ"ל העמותה למען ילדים בסיכון, נציגי מוסדות ללא כוונות רווח

רן מלמד - סמנכ"ל ידיד, עמותת ידיד

הדס כהן - מנהלת שיווק, אי מליון - קידום לעסקים

אברהם אלטלף - עו"ד, אי מליון

שחר אילן - סמנכ"ל מחקר והסברה, עמותת חדו"ש לחופש דת ושיוויון

גילי בסמן - רשות משפט וטכנולוגיה

אסף גולדפרב - תא אופק, אוניברסיטה העברית

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

אתי בנדלר

מרב תורג'מן

לאה ורון

יפעת קדם

הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 61) (החלטת האיסור על משלוח פרסומת לשם קבלת תרומות או לתעמולה), התשע"ה-2014, (פ/2053/20)(כ/588) של חה"כ מיקי רוזנטל

1. דיון מחדש מאת חה"כ דב חנין וחברי סיעתו ודיון מחדש בהחלת האיסור המוצע על ארגונים חברתיים התלויים בתמיכות מהציבור

2. דיון מחדש מאת חה"כ מיקי רוזנטל ודיון מחדש בהודעת פרסומת המשוגרת באמצעות מסר קולי, משך הזמן שעל המפרסם לציין כי הנמען רשאי לבקש להסיר את שמו מרשימות התפוצה יהיה 30 שניות מתחילת הודעת המסר הקולי

שלום לכולם, אנחנו מתחילים ישיבה נוספת של ועדת הכלכלה של הכנסת. גברתי מנהלת הוועדה, יועצת, רשמת, דובר, חבריי חברי הכנסת, אורחים נכבדים, יש לנו היום רביזיה.

שתיים. הבקשות התקבלו ב-28 ביוני 2016. הועבר נוסח שהיועצת המשפטית הכינה לבקשתך.

תודה לך, אדוני היושב-ראש. מאז הישיבה הקודמת חבר כנסת רוזנטל ואני ישבנו כמה פעמים. גם הייתה לי שיחה עם היועצת המשפטית של הוועדה. נראה לי שמאוד התקדמנו - מה שאני אומר זו הערכה שלי, אנחנו תיכף נשמע את הגורמים האחרים - לדייק את הצעת החוק כך שהיא מצד אחד תשיג את המטרה שהיוזם ביקש להשיג, ומצד שני תמנע פגיעות מיותרות שאף אחד מאלה שיושבים סביב השולחן לא רוצה בהן ולא רצה בהן. ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתעכב על כמה נקודות שאולי נשארו פתוחות כדי שנראה אם אנחנו יכולים להתכנס גם לגביהן.

יוזם החוק, חבר הכנסת רוזנטל, כבר מראש, עוד לפני הרביזיה שלי, היה בדעה שהודעות דואר אלקטרוני לא צריכות להיכלל במגבלות הקיימות. אנחנו רוצים - עד כמה שאני מבין זה גם על דעתו - שהניסוח יכלול הודעה אלקטרונית. זה כולל לא רק את המנגנון הזה שנקרא דואר אלקטרוני, אלא עוד כל מיני מנגנונים של הודעה אלקטרונית שהיום קיימים, למשל וואטסאפ או כל מיני קבוצות אחרות שדינן כדין ההודעה האלקטרונית למרות שהן לא דואר. אנחנו מבקשים שבמקום המונח "דואר אלקטרוני" יהיה המונח "הודעה אלקטרונית".

על איזה סעיף אתה מדבר?

אני מדבר על סעיף 3(ב1). הייתי מציע למחוק את המילים: "שהוא עמותה או חברה לתועלת הציבור", כדי לא למנוע הגבלה על אנשים פרטיים או על קבוצות מאבק שנוצרות לצורך נושא מסוים. נניח שמחר בערב יש הפגנה במפרץ חיפה. מי שמארגן אותה זו לא עמותה או חברה לתועלת הציבור, אלא קבוצה של אנשים שמארגנים את עצמם לצורך הפגנה בענייני זיהום במפרץ חיפה. זה חלק גדול מהפעילויות. הבקשה שלי היא לכתוב את המילים: "לשם קבלת תרומה או הפצת תעמולה על ידי מפרסם", ולמחוק את המילים: "שהוא עמותה או חברה לתועלת הציבור". בסוף סעיף קטן (ב1) אני מבקש שבמקום המילים "סעיף קטן (ג)" יבוא "סעיף קטן (ה)(1)(ג)". זה הסעיף שעניינו אפשרות הסירוב המופיעה בכל הודעה בנפרד. זה לעניין סעיף קטן (ב1).

כדי שלא תהיה אי הבנה בעניין של ההודעה האלקטרונית, אפשר אולי להוסיף את המילים: "או הודעת טקסט". אם מוסיפים את המילים: "או הודעת טקסט", אז הודעת הטקסט תותר ובלבד שהנמען יכול להודיע על סירובו באמצעות לחיצה אחת על החייגן. אם אתה מקבל הודעת טקסט, SMS, המנגנון הייחודי להודעות הטקסט אומר שזאת הודעה שבעצם מאפשרת לך לעשות את מה שאתה עושה בדואר. אני יכול להכניס את הדואר לספאם, שאז זה פוטר אותי מהצורך להמשיך ולהתעסק עם הדבר הזה. אם אני מקבל SMS, צריך לאפשר לי את אותו דבר. אם הדבר הזה לא אפשרי, זה אומר שאי אפשר יהיה לשלוח SMS עד שזה יהיה אפשרי. אתה יכול לשלוח SMS, ובלבד שבלחיצה אחת על החייגן אתה מוחק את עצמך, אתה מונע חזרה על הודעות SMS מאותו גורם, בין אם זה מאותו מספר או ממספרים אחרים של אותו גורם.

נקודה אחרונה היא הצעה להוראת מעבר. הסיבה להוראת מעבר היא שיש היום גורמים שמסתמכים על SMS, כולל עמותות שבסך הכל עושות שירות לציבור. אין סיבה לייצר מצב שהן בבת אחת לא יוכלו להמשיך לתפקד. ההצעה שלי היא שתוסף הוראת מעבר שתאמר כך: "מי שקיבל ממפרסם דבר פרסומת לשם קבלת תרומה או הפצת תעמולה לפני תחילת החוק המתקן, יראו אותו כמי שהסכים לקבל דברי פרסומת מאותו מפרסם, לפי סעיף קטן (ב), ובלבד שניתנה לו אפשרות להודיע על סירובו, והוא לא השתמש בה." זו בעצם הוראת מעבר שמאפשרת להמשיך להפעיל את רשימות התפוצה הקיימות.

הייתי מסכים לדבר האחרון בחדווה, אבל אחרי התייעצות עם היועצת המשפטית של הוועדה עלתה השאלה: האם תרומה שתרמתי לארגון אלמוני מהווה אישור לשלוח לי או לא. אלו שאלות משפטיות שאי אפשר היה להתגבר עליהן. אין לי התנגדות עקרונית לדבר הזה.

אתה לא מגיב להצעה שלו. זה לא אם אני תרמתי. מספיק שהוא שלח לי הודעות.

מה יקרה? יהיו עשרות אלפי אנשים שיתחילו להתווכח אם כן אישרתי, לא אישרתי, שלחו לי, לא שלחו לי. אם הייתה לאיזה שהוא ארגון רשימה מסודרת של אנשים שכבר הסכימו לקבל ממנו דואר, תפוצה או הודעות כאלו ואחרות, אני בוודאי לא הייתי רוצה לפגוע. אם יש דרך להכשיר את המאגר הזה, אני מקבל את ההצעה הזאת בחדווה, גם אמרתי את זה לדב.

בעצם זה שיש לי דירה פרטית אני פוגע בחופש הדיבור, כי לא כל אחד יכול להיכנס לדירה שלי ולהגיד מה שהוא רוצה, הוא צריך לבקש את אישורי, כאשר אני צריך לאפשר לו את זה. גם הטלפון שלי איננו שייך לפרהסיה, איננו שייך לציבור, הוא לא נמצא במרחב הציבורי. כל ההשוואה הזאת היא השוואה מופרכת. זה רכושי הפרטי, אני זכאי לעשות איתו מה שאני רוצה, אף אחד לא יכול להכריח אותי או להגיד לי מה לעשות עם הטלפון שלי, מתי הוא יהיה שמיש או זמין לאחרים. רק אני אחליט מתי לענות, למי אני רוצה לענות. התפישה הזאת, הניסיון להגיד שיש פה איזו שהיא פגיעה בחופש הביטוי, בחופש ההתאגדות, באיזה שהוא חופש או זכות יסוד, היא מופרכת מעיקרה.

האם זה מגביל את זכותו של האדם הפרטי לשלוח SMS. לאיזה בן אדם פרטי יש רשימת תפוצה שהוא קנה אותה בכסף והוא רוצה לשלוח לה SMS? אין חיה כזאת, לא הייתה חיה כזאת. לאדם יש טלפונים ומיילים של האנשים שהוא בקשר איתם. הוא יכול לשלוח לכל האנשים שהוא בקשר איתם הודעות כאוות נפשו. אלה האנשים שמסרו לו את המייל, מסרו לו את מספר הטלפון. אתם מנסים להכשיר פה רשימות שנקנו בהונאה, בגניבה. אני מופיע ברשימה אחת כזאת, לכן אני סובל. סחרו ברשימת האנשים שחברים במפלגת העבודה. אנחנו מקבלים הרבה מאוד הודעות לא מהמפלגה, ממי שסחר בזה. החוק הזה לא מונע מאף אדם פרטי לשלוח למכיריו או לאנשים שהוא היה איתם בקשר הודעה. אין דבר כזה בכלל. זה יצור דמיוני שיצרתם עכשיו לצורכי הוויכוח העקרוני.

הייתי קשוב בשבועות האחרונים לרחשי הלב. רוב העמותות שהיו חתומות על המכתב המטעה כבר חזרו בהן. הן מאוד מרוצות מהחוק הנוכחי שהנחתי, אין להן שום הסתייגויות ממנו - מאלו"ט, דרך עמותת הלהט"בים, דרך האגודה לחופש המידע. כולם מאושרים ושמחים מהחוק שהצעתי, בלי השינויים שדב הציע. יש אדם אחד שעושה מאבק עקרוני, שאין לי בעיה עם זה, ואחד שעושה מאבק אחר. העיקרון הוא כדלקמן: יש היום טכנולוגיות שמאפשרות לשלוח אין ספור הודעות שלא עולות כסף. זה מפליא אותי שמתעקשים דווקא על ההודעות שעולות כסף. את ההודעה שרוצים לשלוח ב-SMS אפשר לשלוח בוואטסאפ.

זה לא מטריד בוואטסאפ?

אני אסביר לך את ההבדל. אפשרנו במגוון דרכים, אם בוואטסאפ, בטוויטר, בפייסבוק, במייל וכו'. על כל זה חל ה-opt out, זאת אומרת, מי שלא רוצה צריך לטרוח ולהגיד שהוא מוציא את האדם מהקבוצה, מהפייסבוק, מהוואטסאפ. האחריות חלה על האדם. למה בכל אופן אנחנו מתעקשים על ההבדל - זה נראה כאילו התעקשות מטופשת אבל היא בכלל לא מטופשת - בין ההודעה הקולית וה-SMS לשאר הטכנולוגיות האפשריות? כי כשמצלצל הטלפון שלך, אתה מסתכל ועונה. זה הטלפון שלך. כשאתה עונה, פתאום אתה שומע הודעה קולית: שלום, כאן סבתא של מנשה, תביא הרבה כסף, אנחנו גובים.

על ההודעות הקוליות אנחנו מסכימים.

למה אתה מסכים לזה? אותו עיקרון חל על ה-SMS. הטלפון הוא קודם כל שלי, הוא נועד לקיים את הקשרים שלי, לא שלך, לא שלו. הוא רוצה לתת לחיות לחיות, לבני אדם הוא לא רוצה לתת לחיות, זה כל ההבדל. הטלפון שלי, אני רוצה לענות למי שנוח לי. אם אני רואה מספר מזוהה, אני עונה, אם זה מספר לא מזוהה, אני לא עונה. ההחלטות הן החלטות שלי, ושלי בלבד. אם יש הודעה קולית, כשהיא בדרך כלל באה עם מספר חסום, אתה עונה. אז יש את הדבר הזה שהפך להיות מטרד, שזו ההודעה הקולית. את זה רוצים לאסור. למה? כי זה מטעה אותך כשזה נוחת אצלך בטלפון. למייל אני לא חייב לענות מיד, אני יכול לפתוח את המייל שלי בעוד 10 דקות, לא יקרה שום דבר. לפייסבוק אני נכנס אולי פעם בשעתיים, ואז אני יכול לקבל אולי משהו שלא אהבתי. הטלפון הוא המכשיר המידי לקשר עם האנשים שאני בחרתי להיות איתם בקשר. ביקשנו להחריג ב-opt in שני דברים שהם בעצם הלב של העניין. SMS זה מאנשים שמקיימים איתך את הקשר המידי הזה. זה כמו שיחת טלפון היום. אני לא רוצה לקבל את זה. אני לא עובד אצלכם, אף אחד לא עובד אצלכם. לי לא תטיפו על חופש הביטוי.

החוק מאוד מאוד מאוזן, הוא מאפשר בהרבה מאוד טכנולוגיות להגיע, להפיץ. אם יש למישהו אדם חולה במשפחה, ודאי מותר להפיץ, כי זה חד פעמי שאתה מבקש תרומה. ענינו בחוק הזה על כל הבעיות שעלו. פרטיות היא גם ערך בחברה הישראלית. לשמור עליה זה גם ערך. הדבר הזה הפך להיות מטרד מאוד קשה. המידיות שאתה צריך ללחוץ על ה-SMS, לראות מי שלח לך אותו, רק אז להסיר או לא להסיר, זה דבר שמהווה מטרד. החוק מאוד מאוזן ומידתי. הוא מאפשר להפיץ מידע בהרבה טכנולוגיות. זה לא בולם שום מידע. ההתעקשות הזאת שזה יחול על כל הטכנולוגיות האפשריות נועדה לאפשר רק לשניים וחצי ארגונים שנוקטים בשיטה הזאת גיוס כספים ב-SMS, שזאת שיטה מאוד יקרה. כל SMS עולה 8 אגורות. אף פעם לא קיבלתי תשובה מהארגונים שמשתמשים בזה למה הם לא מעדיפים לעשות את זה בוואטסאפ, שזו אותה הודעה, רק לא עולה כסף. אולי עכשיו נשמע איזה הסבר סוף כל סוף. אם אפשר להכשיר את מה שהיה בעבר, שזה מסד נתונים לגיטימי, חוקי שאפשר לאשש, אין לי שום בעיה עם זה.

לגבי שאר ההסתייגויות, דב, צר לי, לא הצלחתי להשתכנע, במיוחד לאור הסקירה שנתתי פה על כך שיש הרבה מאוד אופציות אחרות שהן פחות פוגעות בפרטיות של האדם. הן לא מונעות את כל מה שאתה אומר. הן לא מונעות שום דבר ממה שאתה מבקש. המכשיר הוא עדיין המכשיר הפרטי של האדם. נניח שאני רוצה לארגן מחר הפגנה. אם אני לא הולך לקנות רשימת שמות, אני אצטרך לשלוח לכל האנשים שחברים אצלי. את זה מותר לי לעשות, אין שום בעיה. איפה זה מגביל את האדם הפרטי לחבור לאנשים אחרים, להביע את דעתו, לקרוא לאנשים לפעולה?

אני רוצה להתמקד בנושא אחד מבין ההצעות של חבר הכנסת חנין, והוא לאפשר את המנגנון של opt out בהודעות SMS. זאת אומרת, יהיה מותר לשלוח לי SMS, ובלבד שיהיה שם איזה שהוא מנגנון של לחיצה שיחייב אותי, אם אני רוצה שלא ישלחו לי יותר הודעות, לעשות פעולה אקטיבית.

סוג של הסרה.

סוג של הסרה. זה מחייב אותי לעשות פעולה אקטיבית במכשיר הטלפון. מעבר לכך שהייתי מוטרדת מהנקודות שהעלה חבר הכנסת רוזנטל בהקשר של מכשיר עבודה מאוד מידי שצמוד היום לכל אחד מאיתנו וצריך כל רגע להסתכל אם יש לי הודעות חשובות, כאשר ביניהן יש את הבליל של הודעות התעמולה או בקשות תרומה וכו', רציתי לברר אם ראוי מבחינה טכנולוגית לחייב אותי לעשות את הפעולה הזאת שאנחנו מדברים עליה כדי להיות מוסרת מהרשימה של הנמנעים.

מה זה "ראוי מבחינה טכנולוגית"?

אם יש איזו שהיא בעיה מבחינת ההשלכות של זה. אני פניתי לרשות למשפט וטכנולוגיה במשרד המשפטים ולמטה הסייבר הלאומי, הצבתי בפניהם את השאלה בצורה מאוד מאוד מצומצמת: האם הפעולה הזאת היא בעייתית, או אין איתה שום קושי.

אני רוצה להתייחס לסיפור של האנשים הפרטיים. אני מבקשת להפנות את תשומת הלב שמדובר כאן על מסר המופץ לציבור הרחב. אנשים פרטיים לא מפיצים מסרים לציבור הרחב. הציבור הרחב הוא ציבור רחב ובלתי מוגדר של אנשים.

אני העליתי דוגמה של קבוצה לא מאוגדת, קבוצת מאבק. נתתי דוגמה של מפרץ חיפה.

כל אחד מחברי הקבוצה ישלח לחברים שלו ויבקש מהם להפיץ את זה.

מאיפה לאדם פרטי תהיה רשימה?

אנשי הקשר שלי זו לא הפצה לציבור הרחב.

איך אנחנו מגדירים את הציבור הרחב?

אנשי הקשר שלך זה לא הציבור הרחב. זו קבוצה של אנשים מיועדים ומוגדרים.

אני שמח על ההגדרה הזאת, היא תפתור הרבה דברים. אם הציבור הרחב הוא כלל הציבור במדינת ישראל - -

זה יכול להיות גם כלל הציבור שמפולח לפי פילוחים. הוא עושה את הפילוחים האלה בלי שיש לו את הרשימה הזאת.

מה שהמטה והרשות עושים הרבה זה להעלות את רמת ההגנה הלאומית, להפוך את עצמנו למדינה מוגנת. אחת משיטות התקיפה הפופולאריות זה מה שנקרא "פישינג", דיוג בעברית, של מיילים שנשלחים למחשב. לפעמים מדובר במיילים שמתחזים לספאם, או מיילים שמתחזים למיילים מהעבודה שמבקשים ממך ללחוץ על איזה שהוא לינק, כאשר ברגע שלחצת על הלינק אתה הופך להיות תקוף.

תתייחסי לשאלה אם אותו דבר חל לגבי הודעות SMS.

אנחנו רואים שמשתמשים באותו מחשב שנתקף בצורה תמימה כתוקף לתקיפות יותר מתקדמות. דרכו מגיעים לכל מיני ארגונים. העולם של פישינג מתקדם הוא עולם שרק הולך וגדל. השיטה כדי למנוע את אותו פישינג היא על ידי חינוך ציבור שלא יקבל מיילים מאנשים שהוא לא מכיר, בטח שלא ילחץ על לינקים במיילים האלה. אחת הבעיות במיילי הפישינג שהם מתחזים למיילי ספאם. הם יודעים שהציבור רוצה לצאת מהרשימה, שהוא רק מחפש איך לצאת מהרשימה הזאת. הם משתמשים בתכונה הזאת כדי לתקוף מחשבים, מכשירי אנדרואיד, מכשירי אייפון. את זה הם עושים גם על ידי SMS. לשאלתך, היועצת המשפטית, אנחנו לא רואים הבדל.

זה רלוונטי גם ל-opt out וגם ל-opt in. אתם אומרים לנו שבעולם הסייבר כדאי לזנוח את הטלפון בבית, לא לענות לשום דבר.

לא להרחיב את הסיכון.

לא לחנך ציבור שצריך ללחוץ כדי לצאת מרשימה על מיילים שהוא לא מכיר. התפישה של ראש המטה אומרת שתהיה אפשרות לשלוח מייל כזה אחת לתקופה, כאשר אם אתה מאשר ממשיכים לשלוח לך, ואם אתה לא מאשר, המיילים האלה מפסיקים.

זה בדיוק לעודד את הציבור ללחוץ על לינקים כאלה.

לא אם זה קורה פעם בשנה או פעם אחת בכלל.

למה אחת לשנה זה בסדר?

זה הכל עניין של ניהול סיכונים.

זה מצמצם את הכמות של המיילים. כשרציתי לעשות opt out על המיילים, אמרו לי לעשות פעם ברבעון, פעם בחצי שנה, כדי שלא ישלחו לי כל יום.

מסך שמייצר ספאמים הוא מסך כזה שפשוט מאפשר לתוקפים לחיות בו. יש דוחות שמראים על עלייה משנה לשנה באחוז התקיפות של ספאם, כשפישיניג הוא הגורם שלהם, בפרט במיילים מתקדמים. אנחנו רואים את זה כבעיה הולכת וגדלה. אין שום ספק שהדרך להתמודד איתה היא על ידי חינוך הציבור.

הדבר הזה רלוונטי ל-SMS?

כן. כמו שאמרתי, זה אחד לאחד. המטרה של התוקף היא להגיע למכשיר. זו השיטה הכי מתקדמת, הכי פופולארית. היא רק הולכת וגדלה.

מירית דיברה על המשימות הזדוניות שמאחורי הדברים האלה. הדרך הכי בטוחה לקבל ספאם היא ללחוץ על רשימה של "הסירו אותי מהתפוצה". זה טלפון שעומד מאחוריו אדם חי. ברגע שאני כותבת שאני מבקשת להסיר את עצמי, אותו אדם יודע שיש מאחורי הטלפון הזה מישהו, הוא ירצה להמשיך להשתמש במספר הזה או לסחור איתו הלאה. צריך לקחת בחשבון שהרבה מאוד מהגופים האלה עובדים עם רשימות שהן תוצאה של סחר בלתי חוקי במידע. זאת תופעה ותיקה. רמו"ט מנסה להילחם בה בעקביות. זו תולדה של מרשם האוכלוסין הגנוב, של פנקסי בחירות שכל בחירות נעשים בהם שימושים אסורים. אם אנחנו עוברים למנגנון של opt out, אנחנו נותנים יד לתופעה הזאת.

אין לי ספק שיש פה מטרה למנוע טרדה מהציבור על ידי כל ההודעות האלקטרוניות. אני אתייחס דווקא לסוף של מה ששמעתי כאן. מה אומרים? בגלל שיש עבריינים שעושים פישינג, אנחנו נקטע את הצינור הזה של עמותות שעוזרות לציבור. שהחוק יטפל בעבריינים האלה, שישים אותם בכלא. יש לשקול את המידתיות בין טרדה לציבור בעקבות הודעות SMS או מיילים, לבין התועלת שנגרמת לציבור. המידתיות הזאת אומרת שאם לחיצה אחת או שתי לחיצות פוטרות את האדם, אי אפשר לבוא ולקטוע את הצינור הזה של קשר עם הציבור.

אני רוצה שתבינו על מה "פתחון לב" מדברים. אנחנו מחלקים כל חודש 6000 סלי מזון למשפחות נזקקות שהמדינה מפנה אותן אלינו עם מכתבי הפנייה מעובדות סוציאליות בכל רחבי הארץ. כל סל רשום. כל משפחה חותמת על קבלתו. זה לא סתם נתונים שאני מפריח באוויר. כל סל מזון כזה מספיק ל-5 פיות בערך. זה אומר ש-30 אלף פיות בחודש מקבלים מזון מ"פתחון לב". זה אומר ש- 360 אלף נפשות בשנה מקבלות אוכל מ"פתחון לב". זה מה שנמצא על השולחן. על זה צריך לעשות דיון, כדי לראות איך אפשר לעזור לנו להמשיך לעזור לציבור. אני בעד למנוע טרדה מהציבור, אבל צריך ליצור מידתיות, צריך לאפשר לנו את הצינור הזה של קשר עם הציבור על-מנת לגייס ממנו תרומות. הקשר היחיד שלנו עם הציבור הוא באמצעות האמצעים האלקטרוניים האלה. אנחנו לא חברה מסחרית שיכולה לבזבז את כספי התורמים שלנו על פרסומות, על מבצעי הנחות, על יצירת מועדון לקוחות ומכירת מוצר מסוים במחיר הזדמנות בתנאי שיירשמו אצלנו. הקשר היחידי שלנו עם הציבור הוא באמצעות אי-מיילים והודעות SMS. ברגע שנשלחת הודעת SMS עם אפשרות הסרה מארגון מוכר שיש לו אתר אינטרנט, שיש לו כתובת, שיש לו מספר טלפון שאפשר לפנות אליו - -

ואם זה לא ארגון מוכר?

אני לא בא לפתור כאן את הבעיה.

יש היום 40 אלף עמותות. אני לא יודעת כמה חברות לתועלת הציבור יש. צריכים להרחיב את זה גם למפלגות ולרשימות מועמדים. אתה מדבר על היקף בלתי רגיל. איך מי שמקבל את ההודעה יודע אם זה ארגון מוכר שפועל לשם שמיים?

בן אדם מקבל אליו הודעת SMS עם אפשרות הסרה שפועלת ועובדת. אל תעשו אותנו עבריינים אם אנחנו שולחים הודעת SMS.

לא אתה. אני מדברת על ארגון שמתחזה להיות ארגון כזה.

אם אין לו אפשרות הסרה, תטפלו בו.

הסבירו לך מה המשמעות של אפשרות הסרה. אתה מתעלם ממה שהוסבר לך לגבי אפשרויות ההסרה, הסיכון שבזה.

מר ציוני, חבר הכנסת רוזנטל נתן את האפשרות של הוואטסאפ.

בוואטסאפ אתה לא יכול לשלוח את זה בתפוצה רחבה, אתה מוגבל בכמות.

אתה מוגבל ל-200, אבל אתה יכול לשלוח להם כמה שאתה רוצה. תכניס את כל השמות שיש לך ברשימה, תשלח להם וואטסאפ. למה אתה מתעקש לשלם כסף? על כל SMS אתה משלם כסף.

יש הבדל בין הודעת וואטסאפ באזור הפרטיות לבין הודעה כתובה אחרת?

כן.

אני לא מבין את ההיגיון של זה.

בוואטסאפ אני יכול להסיר את עצמי מיד.

זה לא תלוי המערכת שמקבלת את ההסרה שלך.

אתה בעל הבית של זה.

הודעה וואטסאפ והודעה כתובה אחרת זה אותו דבר.

היא הנותנת. אם זה אותו דבר, תשלח את זה בוואטסאפ.

מבחינת הציבור שאתה טוען שהוא מוטרד, חובה על המחוקק להבין לטובת מה "פתחון לב" עומדים ומדברים פה. אני מדבר לטובת 360 אלף פיות בשנה שמקבלים אוכל. אנחנו מבקשים את הגנתכם על הפעילות שלנו.

הנקודה הראשונה שאני רוצה להתייחס אליה היא איום הסייבר שלפתע נפל עלינו. יש פה צילומי מסך שמראים איך אדם יכול לחסום הודעות טקסט בטלפון שלו, כולל בטלפון נוקיה, לא רק בטלפון חכם. בשתי לחיצות הוא מכניס את המספר למספר חסום כדי שהטלפון לא יצלצל.

אין דבר כזה.

יש.

ראיתי את מה ששלחתם. זה חלק מהמידע הלא נכון שאתם מוסרים. אין דבר כזה בשתי לחיצות. אין חיה כזאת.

לא צריך את העניין הזה של הדיוג. אני לא חושב שהרעיון הזה של opt in ו-opt out יחסוך את העניין. אם יש עמותה שאני מעוניין להיות ברשימה שלה, אני בוודאי אלחץ. אנחנו מראים שבמצב של opt in, 20% לא יקבלו הודעות שהם מעוניינים בהן, ובמצב של opt out, כמעט 100% כן יקבלו, הם לא ילחצו על שום דבר. אנשים לא נוטים ללחוץ. שמעתי שהציבור כן מעוניין לקבל הודעות. אם יציעו לו, הוא ילחץ. אנשים שולחים דברים לרשימת הספאם, בין אם מדובר בהודעת טקסט, בין אם מדובר באי-מייל. איום הסייבר שצץ פה לא רלוונטי להצעה הזאת. אם יש תופעה של דיוג, צריך לתקוף את זה בכלים שקיימים.

הנושא השני שאני רוצה לדבר עליו הוא הנושא של עמותות וחברות לתועלת הציבור, מי נפגע אם אנחנו מחריגים רק הודעות של עמותות וחברות לתועלת הציבור. דב הזכיר ועדי פעולה. איתן, מחר בבוקר יופיעו פה אנשי ישראל נגד משלוחים חיים. הם לא רשומים כעמותה. מאבק הקופים נגד חוות מזור, שאתה מכיר את הסיפור שלהם, לא היו רשומים כעמותה. הרבה מאוד קבוצות פעולה לא רשומות כעמותה. הם לא שולחים לאנשים שלהם, הם יוצרים מה שנקרא "גוגל גרופ". זה כלי שנמצא בגוגל, הוא מאפשר לינק של הסרה. מצרפים לשם חברי כנסת, חברי מועצת העיר, אנשים שהם רוצים שהמידע יגיע אליהם. ועדי עובדים הם לא חברות לתועלת הציבור, הם לא עמותות. אם אני לא טועה, ההסתדרות עצמה לא רשומה כחברה לתועלת הציבור.

הם מנהלים שביתה. אם הם רוצים תמיכה מהציבור, למה לא? בשביתה של חיפה כימיקלים - -

אם ישאלו אותך איך ועד עובדי כימיקלים קיבל את רשימת התפוצה שלו - -

זה לא משנה, הם קיבלו מאיפה שהם קיבלו.

דב, אני ואתה לא דוגמה. אנחנו חברי כנסת, אנחנו מקבלים מהרבה מאוד גורמים. השאלה אם באחד מהמאבקים שהוזכרו פה היה מישהו שאמר שהוא מביא מספרי טלפון לא מאחד החברים.

בסוגיה הזאת שמדבר עליה מר וולפסון אנחנו לא מדברים על ה-SMS. ההגנה על המיילים היא רק על מיילים של עמותות. אני חושב שזה לא נכון מהותית.

יש כאן שתי נקודות. אומר יוסי וולפסון שלגבי מיילים צריך להרחיב את האפשרות שלא תחסום גופים שהם לא עמותות. הוא מדבר על הכללים שאתה קבעת, לא על הכללים החדשים או הכללים שמשנים את כללי המשחק.

החוק מחריג ועדי תעמולה פוליטיים, החוק לא מחריג בקשות תרומות מצד מפלגות ופוליטיקאים. אם פוליטיקאי שולח לרשימת התפוצה שלו: אני עכשיו מתמודד, או המפלגה שלו שולחת: בואו תעזרו לי לממן את הקמפיין, הם חשופים לתביעה. אני חושב שאנחנו רוצים שהמפלגות והפוליטיקאים שלנו ייתמכו על ידי הציבור.

הרציונל בעשייה שלנו זה גיוס עזרה לילדים. אנחנו מטפלים בחולייה היותר חלשה בחברה, שאלה ילדים שלא יכולים לדבר עבור עצמם. 26 שנים הבית הזה, עם כל הכבוד, עושה המון כדי לפגוע בעשייה שלנו. מצד אחד, אתם מטילים עלינו בהפרטה מטורפת את הטיפול בילדים הנכים, במקרה שלי ילדים אוטיסטים. מצד שני, אתם עושים כל מה שאתם יכולים כדי להקשות עלינו את החיים. אתם מטילים עלינו מס שכר, אתם לא מכירים במע"מ של עמותות, בהקצאות כספיות קטנות. אתם אומרים: אתה רוצה לטפל בילדים העיוורים, החירשים, האוטיסטים? תשפיל את עצמך, תתמודד, תחשוף את הכאב שלך, תדבר בטלוויזיה, תדבר ברדיו, תשלח מיילים, תשלח SMS, ספר את הסיפור האישי ותגייס את הכסף. כך אני הקמתי את הגן הראשון ב-1990, בסיטואציה הכי איומה שחוויתי בימי חיי, וכך הקמתי עוד 150 גנים. אם אתם לא עוזרים, לפחות תפסיקו את ההפרעה באמצע. מיילים זה כלי העבודה שלנו. זה כלי עבודה לספר למיקי רוזנטל: תשמע, מגיע פסח, הילדים האוטיסטים עשו הגדה לפסח, בוא תקנה הגדה. אני אומר אמת, אני לא משקר אף פעם בנושא של הילדים האוטיסטים. אני לא שולח SMS. אולי עשיתי טעות. הוא משתמש ב-SMS. יש 40 אלף עמותות. שישב מישהו בבית המכובד הזה פעם אחת ויעשה רשימה של אותן 100,200,300,400 עמותות שהערך המוסף שלהן הוא עצום ואדיר. תחליטו שלהן עוזרים. אי אפשר כל הזמן להגיד לנו מה לא לעשות. פעם אחת תחוקקו חוק שאומר: אתם יודעים מה, חבר'ה, תעשו את זה, את זה ואת זה, אנחנו נעזור לכם. המזל היחיד שהיה לנו בעמותה היה יוסי שריד, זכרונו לברכה, ואהוד אולמרט שעשה המון בשביל הילדים האוטיסטים רק בגלל יוסי. בלעדיהם לא היה לנו כלום, רק מלחמות עולם בלתי פוסקות.

לגבי צמצום הסיכונים שדיברתם עליהם. בקורס מאבטחים שעשיתי לפני הרבה שנים באל-על, הקב"ט הראשי אמר: אם אתם רוצים 100% ביטחון באל-על, אל תטוסו, לא יהיו סיכונים, לא יהיו חטיפות.

חבר הכנסת מיקי רוזנטל שואל כל הזמן מאיפה אנחנו מקבלים את רשימות התפוצה. ניסים ייסד את הארגון הזה לפני 17 שנה. במשך 17 שנה צירפנו לעצמנו אנשים על ידי כל מיני כנסים ואירועים. צירפנו אנשים. לא שאלנו אותם: תגידי לי, אתה רוצה לקבל ממני SMS, מייל? לא. צירפנו אנשים לרשימה הזאת כי הם היו איתנו באירועים, הם היו איתנו בקשר הזה. עכשיו אסור יהיה לנו לשלוח, לפחות ככה זה נראה. אנחנו נצטרך להוכיח בפני בית המשפט, אם יתבעו אותנו, שהאדם ששלחנו לו היה איתנו בקשר, אחרת אנחנו עוברים על החוק. אנחנו מבקשים, כמו שחבר הכנסת דב חנין הציע, לשמור על רשימות התפוצה שלנו.

משרד התקשורת מתנגד להחיל את ההקלה שניתנת בנוסח הקיים לאי מיילים גם על וואטסאפים. זה לא נכון שהחוק יתייחס להודעה אלקטרונית כהגדרתה הרחבה, אלא רק לאי מיילים.

למה?

כשאתה מקבל SMS, ומבחינתנו גם וואטסאפ, זה מתקבל לתוך מכשיר הטלפון האישי שלך, יש את אותה פגיעה בפרטיות.

גם המייל.

במייל אתה לא חשוף בהכרח לתוכן.

גם בוואטסאפ.

בוואטסאפ אתה עדיין תראה את התוכן ותהיה חשוף.

אם אני מוציא את עצמי מהקבוצה, אני לא אראה את זה.

אפשר להכניס אותך באותה שנייה לקבוצה, אפשר לשלוח לך עוד הפעם את המסרים שאתה לא מעוניין לקבל. אין בהצעת החוק שום כוונה למנוע פניות מעמותות. הצעת החוק אומרת שתבקשו הסכמה. מי שמעוניין, שיסכים לקבל את המסרים. מבחינת רשימות התפוצה הקיימות היום, לדעתנו אין הצדקה לבוא ולהלבין את רשימות התפוצה האלו. העמותה יכולה לפנות לרשימה שלה, לבקש ממנה הסכמה לקבל מסרים עתידיים.

במיילים?

כן. באי-מייל מותר בלי הגבלה. מותר גם פעם אחת לפנות ב-SMS, לבקש מהאנשים שהיו ברשימת התפוצה שלך את ההסכמה.

אתה יכול לפנות באופן חד פעמי בכל האמצעים.

לגבי אי-מיילים זה לא מה שסוכם.

באי-מיילים אתה יכול לפנות תמיד, אלא אם הנמען אומר לך להפסיק.

גם זה בניגוד להמלצות מטה הסייבר ורמו"ט.

הוראת המעבר, כפי שהיא מנוסחת, עשויה להלבין רכישה לא חוקית של רשימות תפוצה.

כל דבר עשוי לעשות דברים רעים בעולם.

אני לא הבאתי את החוק. זה לא נכון להפיל לפתחנו כאילו אנחנו מונעים את המצב שבו 300 אלף ילדים יקבלו ארוחה חמה. נכון, הממשלה לא עושה את עבודתה. הממשלה שלחה את כל הגופים האלה. היא מתנערת מהעבודה שלה. במקום שהיא תעשה ותתמודד עם מה שציוני עושה, עם מה שיוסי עושה וכל אחת מהעמותות, אני צריך למצוא את עצמי בסדרה ארוכה של תרומות. אמנם אני חבר כנסת, אבל אני לא יכול למצוא את עצמי במצב שכל הזמן מתקשרים אלי. יש לפחות 10 ארגונים שאני תורם להם כל שנה. אני אומר את זה לא בשביל שמישהו ימליץ עלי להדליק משואה. זה מעשה שהוא לגמרי בסתר. זה לא משהו שאתה עושה בשביל קידום מכירות. אני מבין את הכאב שלך, אבל אנחנו לא הבעיה, בוודאי לא מי שיושב כאן. אני יכול להעיד על עצמי שברוב המקרים, אם לא בכולם, אני בצד שלכם. נאבקתי מספיק כדי להוכיח את עצמי בעניינים האלה.

מטה הסייבר פה יחד עם רמו"ט. הסיטואציות האלו של שימוש בטלפונים ניידים, אני לא יודע אם יום אחד לא תצא הנחיה מהם, לא קשורה לחוקים של מיקי, של כנסת או מישהו אחר, שתגיד: חברים יקרים - - משחק הפוקימון שיצא הפך להית כלי למעקב אחרי אנשים.

האזנה לאנשים בזמן שהטלפון סגור.

אני לא הולך לשאול אף אחד מאיפה הוא השיג את המיילים. אם מישהו רוצה לשאול את השאלות ולבוא אליך או לכל גורם אחר, הוא יבוא וישאל. אני לא שואל. זה לא תפקידי. אני גם לא כאן בתקן הזה. אין מה לעשות, החוק עכשיו יחייב את כל הגורמים, בוודאי בכל הנוגע למיילים, לעשות יישור קו. כל אחד מה-40 אלף או 400 ארגונים ועמותות שיש להם את האפשרות לשלוח מיילים, יצטרכו לעשות את המשלוח הזה. כל אחד שלא ירצה להצטרף אליהם, יעשה את ההודעה. אותו דבר ב-SMS. אני לא יכול ללכת מעבר. יש הסכמה בין משרד התקשורת למציע. אם המציע רוצה למשוך, אני אמשוך. אני ניסיתי לתת לכם את כל האפשרויות להגיע להבנות. אני לא מתכוון שהתיק ייפול עלי במובן הזה. אני לא עושה חשבון לאף אחד, אני אומר את הדברים בצורה הכי ברורה, בצורה מפורשת ובלי שום משחק. ניסיתי לאורך כל הדרך למצוא את הפשרות. זה לא מצליח להתכנס בעניין של הטלפון. הדבר היחידי שאני מוכן לחשוב עליו זה לנסות ולהלבין את הרשימות לתקופה של 3 חודשים. זה מה שעולה מתוך הדברים האלה.

זה מאוד מסוכן.

אדוני היושב-ראש, אני מבין את גישתך ומכבד אותה. נדמה לי שלחבר הכנסת רוזנטל ולי יש שתי נקודות שיש לנו הסכמה עליהן, אלא אם כן אני טועה במשהו. שנינו מסכימים שההגדרה של דואר אלקטרוני צריכה להיות מורחבת להודעה אלקטרונית כדי שזה יכלול את הוואטספ ואת המנגנונים האחרים.

הממשלה מתנגדת.

זה לא חוק של הממשלה.

אני בתיאום איתם.

זה חוק שלך. יש פה איזו שהיא הבנה ברמה האנליטית. בא המציע ורוצה לצמצם את היכולות לשלוח כל מיני הודעות. אם הממשלה רוצה צמצום יותר רחב, תתכבד הממשלה ותציע הצעת חוק משלה. כרגע המציע מוכן להסתפק בצמצום פחות דרמטי. אין לממשלה שום מעמד. זה לגמרי עומד בכללי התיאום. אם הממשלה רוצה ללכת אל מעבר למה שהמציע מציע, שתציע הממשלה הצעת חוק.

עקרונית אתה צודק, אלא אם כתוצאה מכך יצביעו נגד החוק.

התמיכה שלנו הייתה כפופה לתיאום.

אתם לא תצביעו נגד החוק הזה, כי מנקודת הראות שלכם זה צעד קדימה. יכול להיות שאתם רוצים יותר מזה. אם אתם רוצים קצת יותר ממה שחבר הכנסת רוזנטל מציע כרגע, תציעו הצעת חוק שתלך עוד צעד קדימה. אני לא רואה בזה שום בעיה.

הנקודה השנייה שבה יש לי הסכמה עם חבר הכנסת רוזנטל היא בנושא של הוראת המעבר. אני לא מציע לקרוא לה הלבנת רשימות. זה לא הלבנת רשימות. זה לאפשר להשתמש ברשימות הקיימות. זה לא להלבין במובן שהחוק אומר שהרשימות האלו בסדר. אם לממשלה או למישהו יש ראיה שהרשימות האלו הושגו שלא כדין, אפשר לפעול בכל האמצעים, כולל להעמיד אנשים לדין. אף אחד לא נותן חסינות לאף אחד. זה רק מאפשר את ההפעלה שלהן. זה לא מלבין אותן במובן שזה הופך אותן לחוקיות אם הן נעשו שלא כדין.

הרעיון הזה היה שלי. אנחנו רק מסבכים את המצב. למה אנחנו מסבכים את המצב? כי חלק נתנו את השם באסיפה, חלק פעם תרמו להם, חלק סתם השיגו. יתחילו ויכוחים אין סופיים בשאלה: האם עצם זה שתרמתי מהווה אישור לקבל SMS בעתיד, האם בעצם זה שנתתי את הטלפון שלי התכונתי שישלחו לי SMS. זה נכון שרציתי מה שאתה רוצה, אבל אין דרך משפטית נורמאלית לאפשר את הדבר הזה. האם העמותות שיציעו את הרשימות האלו יצטרכו להביא אותן למשרד המשפטים לבדיקה? איך זה יעבוד בכלל?

אולי פשוט לאפשר לשלוח רק למי שתרם לנו.

תשלח לו SMS, תגיד לו: תשמע, זו הפעם אחרונה שאני יכול לשלוח לך.

90% מה-SMS אנשים לא רואים.

בסוף יבוא הציבור וישאל מה ההבדל בין החרגת המיילים להחרגת הודעות ה-SMS.

יש משהו יותר טוב במיילים מאשר ב-SMS.

זה לדעתך.

שאלתי את היועצת המשפטית אם יש דרך להכשיר רשימות קיימות כך שלא יעוררו אין סוף ויכוחים, משפטים. אם יש דרך חוקית זה היה נהדר.

אני נועצתי באנשי המקצוע. קטונתי בעניין הזה. לא סתם פניתי לשני הגופים המומחים, גם למטה הסייבר וגם לרמו"ט, כדי שיביעו את עמדתם בנושא.

יש לנו נוסח שקיים. יש פה פתרון משפטי.

עמדתך לא התקבלה.

תיקון סעיף 30א 1. בחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, בסעיף 30א –

בסעיף קטן (א) –

בהגדרה "דבר פרסומת", בסופה יבוא "וכן מסר המופץ לציבור

הרחב שמטרתו בקשת תרומה או הפצת תעמולה; לעניין זה,

"תעמולה" – הפצת רעיונות לשם השפעה על עמדות או על

התנהגויות, למעט תעמולה שיש בה מסר פוליטי, ובכלל זה

תעמולת בחירות";

בהגדרה "מפרסם", אחרי "לקדם את מטרותיו" יבוא "ובכלל

זה לקדם קבלת תרומות או השפעה על עמדות או התנהגויות";

מי בעד פסקה (1), ירים את ידו?

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

פסקה (1) אושרה.

בסעיף קטן (ב), אחרי "בית עסק" יבוא "או לנמען לשם

קבלת בקשת תרומה או הפצת תעמולה";

קיבלנו והעברנו לוועדה הערות מגורמים נוספים שלא הגיעו לכאן, לרבות ארגון אור-חוף שמתמחה בנושאים האלה. הוא אמר שלטעמו צריך להוסיף כאן את המילים: "הצעה לא מטעמו מאותו סוג". אם מישהו הסכים לקבל מיילים או הודעות בכל צורה שהיא לבקשות תרומות, הוא לא רוצה שבהזדמנות חגיגית זאת יראו דבר פרסומת.

זו הגבלה מרחיקת לכת.

זה יישאר כפי שזה.

מי בעד פסקה (2)?

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

פסקה (2) אושרה.

לפסקה (3) יש הצעת נוסח חדש מטעם חבר הכנסת רוזנטל:

אחרי סעיף קטן (ב) יבוא:

"(ב1) על אף האמור בסעיף קטן (ב), משלוח דבר פרסומת

באמצעות דואר אלקטרוני לשם קבלת תרומה או הפצת

תעמולה על ידי מפרסם שהוא עמותה או חברה לתועלת

הציבור, לא יהווה הפרה של הוראות סעיף קטן (ב),

ובלבד שהנמען לא הודיע על סירובו לקבל את דבר

הפרסומות לפי הוראות סעיף קטן (ג2) או (ד).";

העירו לי שככל שמדובר בתעמולה פוליטית, היא נשלחת לאו דווקא על ידי עמותה או חברה לתועלת הציבור, אלא גם על ידי מפלגות או רשימות מועמדים לפי חוק הרשויות המקומיות (בחירות). מכיוון שמפלגה אינה עונה על אף אחת מאלה, אני מציעה שזה יהיה על ידי מפרסם שהוא עמותה, חברה לתועלת הציבור, מפלגה או רשימה הרשאית להגיש רשימת מועמדים לבחירות לרשויות המקומיות.

אני מציע 3 תיקונים.

המפלגות בכלל לא בתוך החוק.

איפה זה לא חל?

בהגדרה של תעמולה.

זה היה התנאי שהממשלה אפשרה למיקי לצאת לדרך.

חברים, אתם מטעים את הוועדה, כי ההחרגה היא תעמולה שיש בה מסר פוליטי, ובכלל זה תעמולת בחירות. בקשה של מועמד לקבל תרומה היא לא מסר פוליטי ולא תעמולת בחירות. עם ההיבט של חיסול הפריימריז אני שלם. כדי להתמודד עם הבעיה שגברתי מפנה אליה, אני מציע להוריד את המילים: "על ידי מפרסם שהוא עמותה או חברה לתועלת הציבור", ואז אנחנו פותרים את הבעיה של המועמדים לפריימריז ואת הבעיה של ועדי הפעולה שרוצים להפיץ מסרים לציבור. אני חושב שזה יהיה פתרון טוב.

אני לא בשלה להבין עד הסוף את המשמעויות של מה שאתה אומר. אני מציעה שהבקשה לדיון מחדש לא תכלול כרגע את הנושא של התרומות לפריימריז.

אני אבקש רביזיה רק לנושא הזה.

רק אחרי שנבדוק את זה.

אני יכול להגיד שהממשלה החריגה באופן גורף כל מה שקשור לבחירות, לפריימריז.

הייתה רביזיה כללית.

אם הניסוח לא מספיק מבהיר, צריך - -

מה עם ישראל נגד משלוחים חיים, עם ועד הפעולה - -?

למה אנחנו נותנים יתרון לוועדי פעולה?

איך אתה תגדיר ועד פעולה? אתה רוצה לפתוח את זה לכל העולם ואשתו.

אנחנו מדברים על משלוח הודעה אלקטרונית.

בהתחלה דובר שאפשר יהיה לעשות את זה פעם בשנה בלבד. גם ההגבלה הזאת הוסרה. אם תוריד את ההגבלה למי זה נשלח, אז כל אחד יקבל כל יום עשרות - -

מה הרציונל של לתת לעמותה עדיפות על התארגנות אחרת של אנשים? מה טוב כל כך בעמותות?

זה לא שעמותות יותר טובות. עמותה זה סוג של התאגדות מסודרת, זה כל ההבדל.

ועד העובדים לא יכול לשלוח בתמיכה למאבק עובדים?

נכון לרגע זה הוא לא יוכל.

חבל מאוד.

ועדי עובדים לא שולחים.

הוא לא שולח לאנשים.

בטח שהוא שולח. אני אראה לך.

זה רע מאוד אם הוא שולח לרשימת אנשים אקראית. למה אתה רוצה שהוא יפיץ את זה לרשימת אנשים אקראית?

למה לא? זו פגיעה בחופש הביטוי שלהם. אני הצעתי בסעיף הזה 3 תיקונים. תיקון אחד הוא על דעתו של המציע, חבר הכנסת רוזנטל, שבמקום "דואר אלקטרוני" יבוא "הודעה אלקטרונית", כדי שהוואטסאפ ייכלל.

זה לא שייך לוואטסאפ.

זה שייך לוואטסאפ.

אתם לא מוכנים בשום פנים לוואטסאפ?

זה לא חוק שלהם. שיגישו הצעה שלהם. למה הם מתלבשים על הצעת החוק הזאת?

אני לא רוצה לסגור את כל האופציות.

אני קיבלתי את המסמך של עורך הדין מאור-חוף. אני חושבת שהטעות שלו הטעתה אותי. אם אני אומרת שהודעות בעלות מסר פוליטי אינן מהוות תעמולה, אני לא צריכה להחריג מפלגה או רשימות מועמדים.

התרומה נפרדת מתעמולה בהתייחסות לדבר פרסומת. ההחרגה של מסר פוליטי היא רק לעניין תעמולה.

אז רק לצורך התרומות?

כן.

אני מציע שתהיה הודעה אלקטרונית במקום דואר אלקטרוני. אני חושב שהפתרון שהגעתם אליו בנושא הפוליטי הוא לא מספק, כיוון שלא כל תקשורת של פוליטיקאים עם הציבור היא בגדר מסר פוליטי או תעמולת בחירות. יש דברים שהם לא מסר פוליטי או תעמולת בחירות שפוליטיקאים עושים, כמו בקשת תרומה, בקשה לכנס. זה לא תעמולת בחירות. פוליטיקאי יכול להוציא מסר: תתנגדו לבתי הזיקוק במפרץ חיפה.

זה מסר פוליטי.

זה לא מסר פוליטי.

זה לא מספר מפלגתי, זה מסר פוליטי.

משלוחים חיים זה גם מסר פוליטי?

אף אחד לא רוצה לאסור על ניוזלטרים פוליטיים.

התנגדות למשלוחים חיים זה מסר פוליטי?

כן. אם אני שולח את זה כחבר הכנסת איתן כבל - -

אם זה נשלח מטעם מפלגה.

למה? הגעתם לאבסורד מוחלט.

אתה מציע שבסעיף קטן (ב1), במקום "דואר אלקטרוני" יבוא "הודעה אלקטרונית", וכן שהמילים "שהוא עמותה או חברה לתועלת הציבור, מפלגה או רשימה הרשאית להגיש רשימת מועמדים ברשויות" - יימחקו.

בסוף סעיף (ב1) יש הפנייה לסעיף (ג). אני רוצה שבמקום זה תהיה הפנייה לסעיף ה(1)(ג).

אגב, גם התא הגאה באוניברסיטה העברית, שהוא לא עמותה, לא רשימה ולא מפלגה, שולח קריאה רחבה לסטודנטים שהוא אסף את האי-מיילים שלהם לאורך השנים על-מנת להשתתף במצעד הגאווה בירושלים. גם זה יהיה אסור היום.

אני לא בטוחה שזו לא עמותה.

היא מלכ"ר, לא עמותה.

תאי סטודנטים הם לא עמותות. הם מאוד קשובים לשיח הפוליטי ולשינוי החברתי בישראל.

ההבדל הוא שאתה כסטודנט נתת להם את המייל, הם לא אספו אותו באקראי.

אם שולחים לך, לדב ולאיתן מייל לכתובות שהם אספו מאתר הכנסת - -

תא פוליטי אף פעם לא שלח לאי-מיילים שהוא לא צירף.

את זה אתה אומר בשם תא אופק. יש עוד תאים.

אני יכול לדבר בשם תא אופק וכאחד שהיה אחראי על ועדים חוגיים ותאים פוליטיים. אנשים אספו את זה. אם מישהו היה לוקח מסטודנטים שהוא לא הכיר, הייתה פה בעיה. היו הורגים את תא אופק אם הוא היה שולח לסטודנטים ימניים שלא רצו לקבל את זה. הייתה הקפדה מאוד מאוד גדולה, וזה בלי חוק ובלי שום דבר.

אני הייתי מאוד שמח אם אנשים שהם לא תומכי מפלגת העבודה יקבלו אי-מיילים של מפלגת העבודה.

מותר להם לשלוח אי-מיילים.

לא נכון. אתם הגבלתם את זה לעמותות. על זה הוויכוח כרגע.

תא סטודנטים אוסף מיילים שהוא לא קיבל אותם?

אולי. למה להגביל את זה? מה הבעיה עם זה?

המטרה היא למנוע את המנעד.

גם אי-מיילים זה מטרד?

ודאי.

ההצעה הראשונה של חבר הכנסת חנין, במקום המילים "דואר אלקטרוני" יבוא "הודעה אלקטרונית".

מי בעד ההצעה?

הצבעה

בעד – 1

נגד – 3

נמנעים – אין

ההצעה לא התקבלה.

חבר הכנסת מיקי רוזנטל הצביע במקום איילת נחמיאס-ורבין.

הצעה שנייה, המילים "שהוא עמותה, חברה לתועלת הציבור, מפלגה או רשימה הרשאית להגיש רשימת מועמדים לפעול ברשויות מקומיות" – יימחקו.

מי בעד, מי נגד?

הצבעה

בעד – 1

נגד – 3

נמנעים – אין

ההצעה לא התקבלה.

בסופו יבוא, במקום "סעיף קטן (ג)(2)" יבוא "ה(1)(ג)".

מי בעד?

הצבעה

בעד –1

נגד – 3

נמנעים – אין

ההצעה לא התקבלה.

אני מבקשת להצביע עכשיו על סעיף קטן (ב1). בכפוף לכך שהסעיף הזה יתקבל, יש בקשת רביזיה של חבר הכנסת רוזנטל לגבי הבקשות לתרומות.

אני מבקש שתי רביזיות. הנקודה הראשונה נוגעת לתרומות לפוליטיקאים, והנקודה השנייה נוגעת להודעת וואטסאפ, הודעת SMS והודעה אלקטרונית.

מי בעד סעיף קטן (ב1)?

הצבעה

בעד – 3

נגד – 1

נמנעים – אין

סעיף קטן (ב1) אושר.

חבר הכנסת חנין, אני מניחה שאתה רוצה לרשום הסתייגויות לסעיף הזה.

ברור. בשם הרשימה המשותפת אני אעביר חתימות.

לפסקה (4) יש שתי גרסאות. אני אקריא את הגרסה של חבר הכנסת מיקי רוזנטל.

בסעיף קטן (ה)(1), בפסקת משנה (א) אחרי המילה "פרסומת" יבוא "בקשת תרומה או תעמולה", לפי העניין, ובמקום "תופיע" "יופיעו"; (ב) בפסקת משנה (ג), האמור בו יסומן "(1)" ואחריו יבוא:

(2) בלי לגרוע מהוראות פסקה (1), שוגר דבר הפרסומת באמצעות מערכת חיוג אוטומטי,

יציין המפרסם בתחילת הודעת המסר הקולי, כי הנמען רשאי לבקש להסיר את שמו

מרשימת התפוצה של המפרסם, ויאפשר לו, מיד לאחר מכן, להסיר את שמו מרשימת

התפוצה של המפרסם גם בדרך של לחיצה על החייגן."

ההבדל בין הנוסח שאושר בישיבה הקודמת הוא שהאפשרות להסרת השם מהחייגן תהיה לא רק במשך 30 שניות, אלא בכל שלב שהוא.

מי בעד פסקה (4)?

הצבעה

בעד – 3

נגד – אין

נמנעים – אין

פסקה (4) אושרה.

אני רוצה שתהיה תחילה.

העיקרון הוא שאם לא נקבעת הוראת תחילה, תחולת החוק תהיה ביום פרסומו. אם אתה רוצה לדחות את התחילה למועד מאוחר יותר, יש אפשרות לדבר על זה.

אני מבקש להעלות להצבעה הסתייגות שאומרת שאפשר לשלוח פרסומת בהודעת טקסט, ובלבד שהנמען יכול להודיע על סירובו באמצעות לחיצה אחת על החייגן.

הצבעה

בעד – 1

נגד – 3

נמנעים – אין

ההצעה לא התקבלה.

יש לי הצעה להוראת מעבר: מי שקיבל ממפרסם דבר פרסומת לשם קבלת תרומה או הפצת תעמולה לפני תחילת החוק המתקן, יראו אותו כמי שהסכים לקבל דברי פרסומת מאותו מפרסם, לפי סעיף קטן (ב), ובלבד שניתנה לו אפשרות להודיע על סירובו, והוא לא השתמש בה.

משרד המשפטים מתנגד לזה.

גם משרד התקשורת.

יכולים להיות ויכוחים ערכיים על כל מיני דברים. כאן אתה רוצה לתת גושפנקא חוקית לרשימות בלתי חוקיות, זאת המשמעות של העניין.

למה?

לא הרחבנו את הדברים, אולי נעשה את זה בישיבה אחרת, אבל הועבר אלי מידע על ידי רמו"ט על כך שמתנהלות חקירות. ברור היום שיש די הרבה רשימות בלתי חוקיות.

שתפעל המדינה ותכניס את מי שצריך לכלא.

מי בעד ההצעה?

הצבעה

בעד – 1

נגד – 3

נמנעים – אין

ההצעה לא התקבלה.

הישיבה נעולה, תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 15:30.