הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 133

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום ראשון, י"ח בתמוז התשע"ו (24 ביולי 2016), שעה 10:00

סיור וישיבה בבית התפוצות

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר

קסניה סבטלובה

יואל רזבוזוב

דוד יאסו - מנהל אגף א' לקליטת עולי אתיופיה, משרד העלייה והקליטה

רמי אלגרבלי - מדריך מרכז קשרי ישראל בתפוצות, משרד החינוך

צח בן יהודה - חוקר במרכז המחקר והמידע של הכנסת

שרון סופר - אוצרת של הכנסת

מיכאל פיינברג - הסוכנות היהודית

דן תדמור - מנכ"ל בית התפוצות

אירינה נבזלין - יו"ר הדירקטוריון, בית התפוצות

דניאלה ספיר - האגודה למען עידוד יצירה, תרגום ותרבות של העדה האתיופית

אורית שחם גובר - האוצרת הראשית, בית התפוצות

רחלי קפלן - מנהלת קשרי תורמים וקרנות, בית התפוצות

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

דנה גורדון שושני

ציפי גלעדי – ראש תחום פרלמנטרי

סמדר לביא, חבר המתרגמים

סיור וישיבה בבית התפוצות

קודם כל אנחנו מאוד שמחים לראות אתכם פה. חלק מכם כבר היה פה, חלק מכם כבר היה פה לפני הפתיחה. אנחנו פתחנו בשמחה רבה לפני חודשיים כבר. אנחנו לא ניקח הרבה מזמן שלכם, כי צריך לראות את זה, אני רק אגיד שאנחנו מאוד מתרגשים שאתם פה כי אנחנו עבדנו על הפרויקט הזה, כל אחד מאיתנו, כמה שנים טובות, אני שבע שנים פה, ורק עכשיו אנחנו רואים שיש אפשרות לספר את הסיפור שלנו חשוב לספר, שהוא הסיפור של העם היהודי, סיפור פלורליסטי, סיפור שכל אחד מיוצג ואתם תראו את זה בהמשך. אנחנו מאוד גאים במה שעשינו ונשמח לכל שיתופי הפעולה כדי לעשות יותר, כי אנחנו מאמינים שלכל אחד יש את המקום שלו. אנחנו מקום שמדבר על מה מחבר בינינו, לא מה מפריד בינינו, אנחנו לא מתעסקים באיך נכון או לא נכון להיות יהודי, אנחנו רק אומרים שצריך להיות בית לכולם וצריך להראות את כולם ולתת מקום לכולם להביע את הדעה שלהם. אז אני מאוד שמחה ומתרגשת שאתם פה ותיהנו.

תודה. אז אנחנו פה היום מקיימים את הדיון, ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, וזה מאוד חשוב שזה יצא גם בי"ז בתמוז, כי זה סגירת מעגל של ההתפזרות של העם היהודי לתפוצות וזה מזכיר לנו את הסיבה ליציאה לגולה וכל זה. אנחנו מאוד שמחים היום, שדווקא ביום הזה אנחנו נמצאים בבית התפוצות, כדי ללמוד ולראות ולהתרשם מהאיסוף שבית התפוצות עשה, שמייצג את כל התפוצות, מביא לנו את ההיסטוריה, את הערכים, את הסמלים של התפוצות. איתי חבר הכנסת יואל רזבוזוב וחברי כנסת אחרים גם יצטרפו, חברי הוועדה, מנהלת הוועדה, דנה גורדון שושני, וציפי גלעדי, רכזת מזכירות הוועדה. צח בן יהודה מהממ"מ, יגאל אמיתי דובר הוועדה, גם מהפרוטוקול נמצאים פה, תמיר אלברט, ואורי וישמבל, העוזרים שלי.

אנחנו רוצים ללמוד ולדעת את זה. אני הייתי עם מנהלת הוועדה ואנחנו ראינו כמה זה חשוב, מאוד חשוב וגם לוועדה שלנו, כוועדת התפוצות, לקיים את הדיון בבית התפוצות וגם לעשות את הסיור. אנחנו נשמח היום לקבל, לפני שאנחנו יוצאים לסיור, על התמונה הכללית מהמנכ"ל וגם מאנשים אחרים ולאחר מכן אנחנו נצא לסיור. תודה.

תודה רבה. אנחנו באמת מתכבדים לארח את הוועדה. אני אשתדל לא לדבר יותר מדי, כי עדיף מראה עיניים. אתה כבר היית פה כשפתחנו לפני כמה שבועות את תערוכת 30 שנה למבצע משה, אני חושב שרוב האנשים עוד לא היו באגף החדש שלנו, שנפתח לפני חודשיים. נמצאת איתנו ד"ר אורית שחם גובר, שהיא האוצרת הראשית של בית התפוצות, וכשנצא לסיור אורית תדריך אותנו.

אני מציע שנעשה את הדבר הבא, אני אתן איזה שהיא סקירה כללית, אבל קצרה, נצא לסיור ואולי אז נחזור לכאן ונעשה דיון קצת יותר מעמיק.

כן, יהיה דיון אחרי הסיור. רק שכחתי להזכיר שדוד יאסו, מאגף הקליטה של יוצאי אתיופיה במשרד הקליטה וגם נציגי משרדים אחרים, החינוך, הסוכנות היהודית ומשרדים אחרים.

מאה אחוז, ואני מתנצל מראש שאירינה לא תהיה איתנו לאורך כל הביקור, כי היא בדרך לשדה התעופה. אבל היה לנו חשוב שאירינה תהיה פה כדי לקבל אתכם.

בית התפוצות, קודם כל נתחיל בדברים הטכניים, זו חברה לתועלת הציבור, חל"צ, בבעלות מדינת ישראל, אוניברסיטת תל אביב, הסוכנות היהודית, ההסתדרות הציונית העולמית והקונגרס היהודי העולמי. בית התפוצות פתח את שעריו בשנת 78', אנחנו בשנתנו ה-38. אנחנו גוף שעוסק בזהות יהודית. אם לדייק, אנחנו עוסקים בזהות יהודית על כל המרכיבים שמשותפים לכולנו. עוד לפני קצה הקרחון שבו אנחנו מתחילים להתווכח בין זרמים, בין עדות, אנחנו עוסקים בכל אותו בסיס ענק שלפעמים יש לנו נטייה לשכוח אותו. ההיסטוריה המשותפת לנו, המורשת שמשותפת לנו, הערכים שמשותפים לנו, השפה שמשותפת לנו, בין אם אנחנו דוברים אותה על בוריה ובין אם לאו, המולדת שמשותפת לנו, בין אם אנחנו דרים בה ובין אם לאו, מטרות וייעוד שמשותף לכולנו. אנחנו מקום שנמצא בהגדרה בלב הקונצנזוס משום שאנחנו עוסקים באמת באותו גוף ענק שלפעמים אנחנו נוטים לשכוח שהוא באמת משותף לכולנו. לפעמים צריך להזכיר לאנשים מכל הגוונים ומכל הקצוות, בייחוד בתקופה כזו שהיא תקופה באמת רוויית שסעים ושנאת חינם, גוף כמו שלנו שמזכיר לאנשים מה משותף לנו ושאנחנו בעצם משפחה אחת גדולה ומורחבת, זה גוף שבעצם מעולם לא היה חשוב יותר שיתקיים ושיגיעו אליו כמה שיותר אנשים.

אז באמת כמה אנשים מגיעים לכאן, כמעט 200,000 איש בשנה, המספר הזה נמצא בעלייה מתמדת בשנים האחרונות. היעד שלנו להגיע ל-400,000 מבקרים בשנה ואני חושב שאנחנו בכיוון הנכון להגיע אליו. במדינה שיש בה 8 מיליון איש ולצורך הדיון הזה יש 6 מיליון יהודים בישראל, כמות כזאת של מאות אלפים בשנה, זה אומר שכל ישראלי יגיע לפחות פעם אחת לבית התפוצות. אידיאלית הוא צריך להגיע פעם אחת בבית ספר יסודי, פעם אחת בתיכון, פעם אחת בצבא, ולפחות פעם אחת כבוגר. האמת היא שרוב האנשים, גם היום עם המספרים הצנועים שלנו, אם אני אשאל בחדר הזה, רוב האנשים היו מתי שהוא בבית התפוצות ועכשיו אנחנו בתנופה שתשלים את החוסרים.

את מה שאנחנו עושים, שזה טיפוח תחושת שייכות, אנחנו עושים בארבעה אופנים, אחת, אנחנו מוזיאון, ועל כן אתם תראו עכשיו את האגף החדש שפתחנו לפני חודשיים, יש כאן תצוגת קבע נרחבת, יש כאן תערוכות מתחלפות וכיוצא באלה. שתיים, אנחנו מקום של חינוך. פועלת כאן זרוע חינוכית שנקראת בית הספר הבינלאומי ללימודי העם היהודי, זה בית ספר לכל דבר במובן הזה שיש כאן מדריכים, מורים, כיתות וקבוצות שמגיעות לבית התפוצות, מתחילות ומסיימות את מסען בכיתת לימוד עם תכנית שנתפרה ספציפית למידותיה של אותה קבוצה. מגיעים לכאן כיום 35,000-40,000 תלמידים, או קבוצות של חיילים או קבוצות של גמלאים, קבוצות תגלית, מסע, כל הדברים הללו, וברור שזאת לא אותה תכנית לילדי גן ולחניכי פו"ם, השפה שונה, משך ביקור שונה, תכנים שונים וכן הלאה. כל זה קורה באגף החינוכי שלנו.

אז אמרנו, מוזיאון, חינוך, שלוש, מאגרי מידע. בדרך כלל יודעים שאפשר לבוא לבית התפוצות כדי לנסות להתחקות אחר עץ משפחה, זה המאגר הגנאלוגי, הוא אחד מתוך חמישה מאגרי מידע שיש לבית התפוצות, לצדו מאגר צילומים, מאגר מוזיקה, מאגר קהילות ומאגר שמות משפחה. הדרמה הגדולה במאגרים זה שאנחנו מעלים אותם עכשיו לראשונה לאינטרנט. עד כה היה צריך לעלות לרגל לבית התפוצות, יש חדר מאוד יפה ומתנדבים ומחשב, אבל צריך לבוא לכאן. המהפכה הגדולה תתרחש בסוף השנה הזאת, כשבגרסת ביתא נעלה את מאגרי המידע לאינטרנט ואז כל אחד בכל מקום, בכל עת, תהיה לו גישה למאגר העצום הזה של מידע לגבי העם היהודי על כל גווניו ורבדיו.

מוזיאון, חינוך, מאגרי מידע, והמרכיב האחרון הוא תרבות. אנחנו מרכז תרבותי, כמעט בכל יום בשבוע מתרחשת כאן איזה שהיא פעילות תרבותית שעוסקת בזהות יהודית כפי שהגדרנו אותה. והבה נגדיר אותה, אם לא עשינו זאת עד כה, התפיסה שלנו היא תפיסה פלורליסטית ומכילה של זהות יהודית, אנחנו לא שומר סף, זה לא התפקיד שלנו, התפקיד שלנו זה שכל אדם שיש לו תחושה של זיקה לזהות יהודית, אנחנו כאן כדי לספק לו עוד מידע, תמיכה, ולשגר אותו להמשך דרכו. אז זה ייעודנו, אלה תחומי פעילותנו.

לפני חודשיים פתחנו את האגף החדש שלנו, שהוא שלב א' בתכנית הפיתוח שבסופו של דבר תקיף את כל המוזיאון. שלב ב' הוא שדרוג מוחלט של תצוגת הקבע שאליה לא נגיע היום, זו תצוגה מאוד מיושנת, היא נפתחה ב-78' וכמעט שלא השתנתה מאז. התכניות כבר כמעט גמורות למה שאנחנו רוצים לעשות עם תצוגת הקבע החדשה. ישנו פרט פעוט של גיוס של עוד 30 מיליון דולר שחסרים לנו, אבל ברגע שאנחנו נסגור את הפרט הטכני הזה, השולי, אבל אנחנו בכיוון הנכון. הפרויקט בכללותו, כשנסיים אותו, זה יהיה פרויקט שיתפרס על פני 12 שנה. התחלנו ב-2007, נסיים ב-2019, זה יהיה 12 שנה וכמעט 100 מיליון דולר.

מדינת ישראל שותפה בתהליך הזה, במענק פיתוח שהעניקה לנו, וגם לשוטף. גורמים פילנתרופיים שונים מסייעים לנו על הדרך וחשוב לומר שאמנם זה נשמע בור אדיר שחסרים לנו 30 מיליון, אבל כשאנחנו אומרים שכבר גייסנו 60 זה כבר נשמע אחרת. זאת אומרת שני שליש מהפרויקט כבר מאחורינו, אתם מיד תלכו עליו ותראו אותו ותמששו אותו.

דרך איזה משרד המדינה מממנת?

תרבות.

והחינוך? על כל תלמיד?

צריך להפריד בין שוטף לפיתוח. התקציב השוטף שלנו הוא תקציב של כ-25 מיליון שקל בשנה, 7.5 מיליון אנחנו מקבלים ממדינת ישראל דרך משרד התרבות. תקציב הפיתוח שלנו, שלטובתו מדינת ישראל העמידה 64 מיליון שקל, זה נעשה באיגום ממספר משרדים, אבל מנוהל, שוב, דרך משרד התרבות. עם משרד החינוך, כמובן יש שיתוף פעולה נרחב, כי הזכרתי שמגיעים לכאן 35,000-40,000 תלמידים, כפי שאתם יודעים, נסתיימו הימים שבהם ניתן להנחות מלמעלה ולהגיד שכל כיתה חייבת לבקר בבית התפוצות. לצערי, במובן הזה יש אוטונומיה. יחד עם זאת משרד החינוך מפיץ אותנו בחוזרי מנכ"ל, סלי תרבות בעיריות שונות. יש לנו את תו התקן של כולם ויש לנו מחיר מיוחד, הפסדי, שבו אנחנו מקבלים כאן תלמידים וזה הפסד שאנחנו ששים ושמחים בו. כל קבוצת תלמידים שמגיעה לשערינו אנחנו מרגישים שאנחנו ממלאים את הייעוד שלנו.

מה זאת אומרת הפסדים?

יש מחיר קבוע, 18 שקל, שהוא לא מכסה את ההוצאה של מדריך. אבל זה בסדר, עדיין אנחנו כל שנה - - -

לא, אתה מדבר על קבוצות, ברגע שמגיעות קבוצות אז בסוף יש לך את ההוצאות הקבועות ועל מה שמגיע - - -

אני לא מדבר על קבועות, אני מדבר על הוצאה ישירה. כשמגיעה לכאן קבוצה כל 20 תלמידים מקבלים - - -

קבוצה, 20 תלמידים, זה לא מכסה את המדריך?

לא מכסה אפילו את המדריך, עוד לא הגעתי לתקורות. תעשה חשבון, 20 כפול 18, מדריך והוצאת חומרים, כי עושים כאן פעילות, זה לא מכסה, אבל זה בסדר, אני לא מתלונן. שיבואו עוד ועוד ועוד ונפסיד עוד ועוד ועוד, ושיגיעו אלינו לא 35,000 תלמידים, שיהיו 70,000 תלמידים, וזה בסדר, זה הייעוד שלנו.

זה חשוב בגילאים האלה.

הכי חשוב בגילאים האלה וגם בצבא זה מאוד חשוב. אבל באמת, זה לא חוסך מאיתנו את הצורך מדי שנה לעשות מסע טלמרקטינג, כי צריך כל שנה לדבר מחדש עם 4,000 מוסדות חינוך. אם לא תדבר איתם הם לא יבואו, זה לא באוטומט, אף מוסד הוא לא באוטומט, אף גוף הוא לא באוטומט. צריך לדאוג שזה יקרה מדי שנה.

זו טעות, צריך לבדוק את זה.

אז זה באמת היה המבוא, מי אנחנו, מה אנחנו, מה אנחנו עושים ואני מציע שעכשיו אורית תוביל אותנו לסיור מודרך באגף החדש. אני מזכיר, שלב א' מתוך שניים, טכנית השלב הקטן יותר מבחינת מטראז', זאת אומרת שלב ב' הוא גדול ונרחב יותר.

(בסיור)

אנחנו בוחנים את עצמנו בשבע עיניים בכל תחום, מי מיוצג, איך וכמה. הנושא השני הוא ניסיון להסתכל אחורה אחרת ממה שאנחנו רגילים, לשבור את הפרדיגמה של להסתכל על העבר ולראות שם רק פרעות, גזירות ורדיפות. אנחנו מסתכלים על העבר, אנחנו לא מתעלמים מהפרעות, הגזירות והרדיפות, אבל אנחנו רואים שם גם פריחה וגם יצירה וגם דיאלוג וגם יכולת התחדשות אינסופית. זאת אומרת אנחנו מסתכלים אחורה ואנחנו לא אומרים געוולד. אנחנו אומרים במקרים רבים 'איזה יופי'.

וההיבט השלישי המאוד חשוב, שכל מי שיגיע הנה, כל יהודי מהארץ או מחו"ל, יוכל לומר לעצמו 'הסיפור הזה הוא גם שלי'. זה הקטע של זהות והזדהות. אם אנשים ירגישו שזה שלהם תהיה הרבה יותר משמעות לכל מה שאנחנו עושים כאן.

הגלריה הראשונה מתוך המוזיאון החדש שאנחנו בונים, שהיא גלריית קבע, היא גלריית בתי הכנסת. תיכף נגיע אליה, אבל הסימנים שלה נמצאים כאן. אני לא יודעת אם מישהו מכם זוכר, אם הייתם בבית התפוצות יש לנו אוסף של מודלים, זה פחות או יותר מה שאנשים זוכרים מהביקור אצלנו. את אוסף המודלים הזה, שכולם אהבו אותו, ועם השנים ערכו רק עלה, אנחנו שיפצנו ושימרנו ובנינו לו גלריה חדשה. במקום להסתכל רק על אדריכלות אנחנו הולכים לראות חיים יהודיים על כל היבטיהם והסנונית הראשונה היא התקרה הזו של בית הכנסת בחודורוב שבמקור הייתה תקועה באיזה פינה חשוכה, לא כל כך ראו אותה והיא חלק מסוגה של מבנים שנקראו בתי כנסת מעץ. אם אפשר לומר שהייתה אי פעם אדריכלות יהודית ייחודית, אלה הם בתי הכנסת מעץ והעיטורים האלה שלהם, שנמצאו בכ-220 בתי כנסת ברחבי מזרח אירופה, אף אחד מהם לא שרד את השואה. אבל אגב, רובם נהרסו לפני השואה.

בואו נעלה לגלריית בתי הכנסת. ברוכים הבאים לגלריית בתי הכנסת. האידיאולוגיה המקצועית שלי אומרת שתערוכה טובה היא תערוכה שאפשר לראות אותה לבד. אז אני אפנה את תשומת לבכם לדברים החשובים שיש לראות, אני אאסוף אתכם מדי פעם ואני אכוון אתכם, אבל אני אשמח אם אתם באמת תנסו קצת לחוות, כי ביקור בגלריה זו חוויה. יש לנו פה 18 מודלים, שניים זה הקירות המשוחזרים. לכל מודל יש לנו מפה, יש תמונה של האתר המקורי, של בית הכנסת המקורי ואיזה שהוא הסבר על המודל הזה. אנחנו הסתובבנו בכל העולם וחיפשנו מוצגים שהיו באותו בית כנסת. מסרדיס לא מצאנו, הטורקים לא כל כך שיתפו איתנו פעולה. מפראג יש לנו שניים, אחד מהם הוא אחד המעניינים שיש לנו כאן, אני אחר כך אספר לכם עליו.

בעיקרון הגלריה מחולקת לנושאים, כל האזור הזה נקרא 'מאז ועד היום'. אנחנו מראים את כל קשת התאריכים של בתי כנסת וזה מסתיים במיצג וידיאו ארט של האמן רן סלוין, שבו, במסגרת ייצוג לעוד הרבה קהילות, צילמנו 24 בתי כנסת ברחבי העולם ואפשר לראות עוד הרבה מאוד בתי כנסת מכל הסוגים והמינים. האזור הזה עוסק בהתכנסויות.

בואו נתקדם. נסתכל על זה, אני מניחה שרובכם מבינים מה אתם רואים, אחרי זה אני אסביר. מה שראיתם היא אחת משלוש תפילות שאנחנו מראים כאן, זה רץ בלופ עם הסרט החביב ההוא על מסורת התפילה של ספרדים ואשכנזים, עם ג'קי לוי וקובי אריאלי. אחת לחמש דקות, כשהסרט הזה נגמר, עולה אחת התפילות. יש לנו תפילת שחרית, שאנחנו מראים אותה כתפילת יחד, מנחה, ראיתם נתנה תוקף ביום כיפור, ובמעריב אנחנו מראים כל מיני סוגים של קבלות שבת, בעיקר אאוט אוף דה בוקס, זאת אומרת אלה שמחוץ לבית הכנסת.

האזור הזה עוסק באמנות ובאדריכלות. יש פה אינטראקטיב שמאפשר לכם לבחון הרבה מאוד בתי כנסת מבחינת ההיבט האדריכלי שלהם. יש פה 24 בתי כנסת. אם אנחנו בוחרים אחד מהם, מבגדד, אז אנחנו יכולים לדעת את הפרטים שלו, אנחנו יכולים לדעת מה יהיה הסגנון האדריכלי שלו, מה היה בפנים ההיכל, הקיר המערבי, התיבה. אנחנו ממש מפרקים את בית הכנסת, תולדות בית הכנסת והקהילה ולאיזה בניין אחר יכול להיות שבית הכנסת הזה דומה. אפשר לבדוק את זה גם לפי ציר זמן, לפי אזורים, אפשר ללכת על מפה ברחבי העולם.

בית הכנסת המרכזי של טוניס יש?

לא.

למה?

הייתה לנו מומחית לאדריכלות, פרופסור לאדריכלות, והיא החליטה מה יהיו בתי הכנסת הכי חשובים מבחינה אדריכלית.

בית כנסת מאוד - - - הוא נשרף ויש לו היסטוריה. כשהיינו בביקור מולדת לא נתנו לנו להיכנס לשם, כי הייתה שמירה מקומית.

יש כל כך הרבה בתי כנסת והיה לנו לבחור 24.

אפשר ללכת לפי מפה, למצוא בית כנסת או אפשר ללכת, יש לנו אלג'יר וצפון אפריקה, לדעתי.

יש לנו אוסף תמונות של מבצע משה שצולמו בשנים 84' ו-85' על ידי צלם של בית התפוצות, דורון בכר. אנחנו פנינו אל במאית אתיופית, החלטנו שהדרך לספר על האנשים היא דרך מדיה, דרך סרטים. פנינו אל במאית ממוצא אתיופי, אורלי מלסה, שבעצמה הגיעה בגיל 4 במבצע משה והיום היא במאית סרטים, היא עושה סרטים בכל העולם, יש לה אולפן טלוויזיה, היא משהו. היא בחרה תמונות מתוך האוסף שלנו, שמה אותן בפייסבוק והזמינה אנשים מהקהילה לזהות, כי לא היה לנו זיהוי של מי מצולם בתמונות. דרך כ-2,000 או 3,000 איש שהשתתפו, היום כבר 4,000, בזיהוי בפייסבוק היא איתרה עשרה סיפורים מעניינים ואנחנו יצאנו וצילמנו אותם.

התערוכה הזו היא תערוכת מדיה. יש פה חמישה ביתנים, אנחנו קיבצנו את הסיפורים לזוגות, לפעמים זה הנגדה, לפעמים זה אותו זוג. אתם יכולים ללמוד מי האנשים מהגב של הביתן ואז בכל ביתן רצים בזה אחר זה שני סרטים רצוף של אותן עשר דמויות שלנו. אתם יכולים לראות שצילמנו אותם היום כפי שפגשנו אותם בצילומים וכל אחד מהם מחזיק את התמונה שלפיה זיהינו אותו מתוך המאגר שלנו. במרכז אפשר עם אוזניות לשמוע את הסיפור של אורלי. אני ממליצה לכולכם לשמוע אותו, היא באמת בחורה יוצאת דופן והסיפורים האלה מרגשים ונוגעים ללב באופן בלתי רגיל.

אני רק רוצה להגיד עוד מילה אחת, בניגוד לדימוי שיש לנו בציבור שהעלייה האתיופית זה הכול כישלון, אני מוכרחה לציין שבמדגם שלנו זה מדגם סטנדרטי של הגירה, 30% הצלחה דגולה, 40% הדור השני כבר מצליח ו-30% באמת יש או כישלון או שברון לב. הסרטים רק עכשיו התחילו, אתם מוזמנים לבחור לכם סרט.

(בהמשך הסיור)

ברוכים הבאים לגלריית גיבורים. התערוכה נקראת 'גיבורים פורצי הדרך של העם היהודי', מטרתה לספר לילדינו החמודים שאל"ף, ליהודים היו המון גיבורים וגיבורות, אבל גיבורים אצלנו זה לא בהכרח אלה עם השרירים הכי חזקים או שזורקים חנית או יורים הכי טוב. התערוכה מחולקת לשמונה נושאים, מדענים, מהפכנים, תרבות, בתרבות יש לנו ספרות, אופנה, קולנוע, מוזיקה, אדריכלות ואמנות, יש לנו כלכלה, פילוסופים, מנהיגים, ספורטאים ואמיצים.

חלק מהמשחקים הם מה שנקרא low tech, לא מוכרחים ללחוץ על מחשב. כמו למשל המשחק הזה על טרומפלדור, שהם צריכים לעשות את מסלול המכשולים עם יד אחת מאחורי הגב, זה לא פשוט, הם מאוד אוהבים את זה. חוץ מההפעלות יש לנו מידע על עוד 120 גיבורים, יש פה כ-30 הפעלות, יש לנו עוד 120 גיבורים, בשביל ההורים שלא בטוח מכירים - - - יש מסכי אייפד שמחולקים לפי הנושאים, למשל ניקח פילוסופים ויהיה כתוב להם יוסף קארו ויהיה להם 30 מילה על יוסף קארו וכן הלאה, 143 שמות, שסביר להניח שגם ההורים, את חלקם הגדול לא לגמרי מכירים, וכדי שיהיה להם מה להגיד לילד וגם אם הילד רוצה ללמוד עוד משהו. אתם מוזמנים להסתובב ולשחק.

- - - מנהיגים.

אנחנו מוסיפים במנהיגים את פרדה אקלום, האתיופי, הוא עוד לא כאן, אבל הוא יהיה.

אתם רוצים להשקות את השדות יחד עם שמחה בלס, אתם יכולים להיכנס לראש של איינשטיין ולעקוב אחרי הזיכרונות שלו. אתם יכולים לצלם את הריבוזום, אם אתם רוצים, עם עדה יונת. יש פה שישה סרטים על זוכי פרס נובל ועל אישים חשובים.

(בישיבה)

אנחנו מתחילים את החלק השני של הסיור שלנו. את הסיור סיימנו עכשיו אנחנו בדיון. אנחנו מודים למנכ"ל, מר דן תדמור, וגם לד"ר אורית שחם-גובר על הסיור, ממש תודה רבה, וגם לרחלי. זה מאוד מרגש ומאוד חשוב ומרשים.

הזכות היא שלנו, תודה רבה.

יישר כוח על מה שאתם עושים.

רק תספרו לאנשים שהייתם ושהיה מרשים ותשלחו לפה אנשים וזה הכי חשוב. כל אחד שיהיה עכשיו נושא הבשורה.

כן, אנחנו נהיה שגרירים, כמובן.

תודה רבה.

אמרתי קודם שיש את נציגי משרדי הממשלה, שהם הצטרפו אלינו היום, ממשרד החינוך, משרד העלייה והקליטה וגם יש לנו מהסוכנות היהודית וגם מוזמנים של האגודה למען עידוד, יצירה, תרגום התרבות של העדה האתיופית, גב' דניאלה ספיר שנמצאת איתנו ואנחנו נשמח - - -

אם מותר לי להוסיף משהו, נציגת משרד התרבות אישרה הגעה, לא הגיעה ולא הודיעה. ניסינו להתקשר למשרד.

מי זאת, נטלי?

נטלי, כן.

חבל.

הם אישרו את הגעתם, אבל לא הגיעו, חבל. פספסו, אבל אנחנו היינו גם צריכים אותם פה בדיון כי הם אלה שמממנים והצינור של המדינה, של משרדי הממשלה, והם היו יכולים לתרום לנו לדיון, אבל בכל זאת אנחנו נמשיך ונקיים את הדיון ונעביר להם את הפרוטוקול. חשוב שהם יקראו את זה. חשוב לי להגיד גם את חברי הכנסת שהיו בסיור, בחלק הראשון, ונאלצו לעזוב, יש להם מחויבויות נוספות ולכן הם הלכו לפני הדיון, אבל אנחנו נעביר לכל חברי הכנסת שחברים בוועדה והם יקראו את הפרוטוקול.

כמו שאמרתי, בית התפוצות חשוב לנו, זה המורשת וזה הערכים וזה התרבות. לא משנה איפה, אם זה באמסטרדם או בלונדון או בניו יורק או באתיופיה או במוסקבה. אנחנו רואים הכול, את כל התפוצות במקום אחד, בתל אביב, בבית התפוצות, ולכן המקום הזה חשוב להמשך השארת הערכים וההיסטוריה והתרבות והסמלים שלנו כעם והבית הזה, צריך לחזק אותו, צריך להרחיב אותו וזה מאוד מאוד חשוב לנו. לכן אנחנו, כוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, מה אנחנו יכולים לתרום כדי לחזק אתכם יותר בכיוונים האלה.

אני רוצה להפנות קודם כל למשרד החינוך, רמי, מרכז קשרי ישראל והתפוצות, אנחנו נשמע לשמוע מה משרד החינוך עושה כדי לחזק את בית התפוצות.

כן, שלום. תודה על ההזמנה, דבר ראשון. אני רוצה לציין שאני מרגיש כאן בן בית, בכמה תפקידים שבהם אני הייתי בעבר ועדיין בהווה במשרד החינוך. יש לנו בשיתוף עם המשרד לשוויון חברתי, ככה זה נקרא היום, תכנית שנקראת קשר רב דורי, שדרכה תלמידים ואנשים מבוגרים נפגשים בבית הספר לאורך כל השנה ובסיום, הבונבוניירה של התכנית זה הגעה לכאן לבית התפוצות. זו תכנית מאוד מצליחה, עם גדילה קבועה ומתמדת של מספר - - -

זו תכנית בשנתה השישית, זה כבר כיום ב-500 בתי ספר, היא צומחת משנה לשנה, זו תכנית שנתית שבמסגרתה קשישים ותלמידים נפגשים. הקשיש מספר את סיפור חייו, הצעיר מלמד אותו להשתמש במחשב והתכנית כוללת גם ביקור בבית התפוצות. זה מביא לכאן משהו כמו 6,000 ביקורים בשנה.

של שני הצדדים, זאת אומרת כ-3,000 ילדים משתתפים. מה שמעניין גם זה התיעוד, זה שיש באתר של בית התפוצות היום אלפי סיפורים.

מעל 6,000 סיפורים כבר תועדו.

שעולים לאתר כל שנה. זו פעילות שנעשית בשיתוף פעולה. יש ועדת היגוי, שפעם אחת הייתי בה, ועדת היגוי שמשתתפים בה המשרדים השונים.

אני רוצה לציין עוד שני דברים, משהו שקשור לתחום האישי שלי. אני עובד בתוך אגף מורשת במשרד החינוך אז יש לנו שם, כמו שאמרנו, את הנושא - - -

מורשת? זה עדיין קיים הדבר הזה במשרד החינוך?

כן, אגף מורשת במזכירות הפדגוגית.

הייתי רוצה לדעת באיזה צורה זה קיים, זה מעניין.

אנחנו ניתן לך את רשות הדיבור, תרשמי את השאלות שלך.

לא, קראתי שזה לא קיים.

זה קיים ואני מקבל - - -

סליחה, רק לחברי כנסת מותר קריאות ביניים.

דניאלה, אנחנו ניתן לך את רשות הדיבור, עכשיו רשות הדיבור לרמי. תרשמי שאלות ואז ברשות הדיבור תעלי אותן.

תכנית נוספת שקשורה לעיסוק האישי שלי ולאחרונה הגעתי לכאן עם כל הצוות שלי ללמוד אותה ולהכיר וגם להפיץ הלאה, סיפור משפחתי, תכנית שבה תלמידים מהעולם וגם מהארץ יוצרים איזה יצירת אמנות שקשורה לסיפור המשפחתי האישי שלהם. יש תחרות, מגיעים לכאן ארגזים כאלה גדולים בדואר ויש כאן תהליך שלם איך לשפוט את העבודות ועד לא מזמן הייתה כאן תערוכה של הסיפורים האלה.

אגב בשנה שעברה, לא השנה, הזוכה בפרס הראשון הייתה ילדה ממוצא אתיופי, מגדרה, לא זוכר את שמה, שהסיפור המשפחתי שלה היה המטוס שבא לקחת אותם, היא פיסלה מטוס.

בנושא הקודם, אנחנו עכשיו מתחילים לעשות פעילות מעניינת, היא ממש בניצנים הראשונים שלה. כשאני מדבר על קשר רב דורי, אז אנחנו מדברים על קשר רב דורי עם תאוּמוֹת. זאת אומרת בית ספר בישראל נמצא בקשר עם בית ספר תאום בעולם וביחד הם עושים את הסיפור המשפחתי. כאן זו תכנית שמתרקמת עם בית התפוצות, משרד החינוך. בנוסף צוין בהתחלה כאן שבתי ספר רבים מגיעים לבית התפוצות, שומעים מגיעים, בית הספר לעמיות. אנחנו גם בקשר מתמיד אותם.

ובוודאי שאני מניח שאפשר למצוא עוד דרכים לשתף פעולה ולהביא עוד תלמידים לכאן. לא מזמן פנו אליי דווקא מבית התפוצות, ביחס למגזר הערבי, לחשוב על מקומות או אתרים נוספים שאפשר לבקר בהם במסגרת התכניות.

נכון, כי בקשר הרב דורי יש גם קבוצות של דרוזים ושל מוסלמים. לגביהם ביקור בבית התפוצות הוא לאו דווקא מרכיב משמעותי בתכנית אז אנחנו מוצאים עבורם פתרונות, או במרכז ג'ו אלון בנגב עבור בדואים או במרכזים אחרים.

אני אגיד דבר אחרון. לפני כשבועיים היינו כאן כ-200 מדריכים ממשרד החינוך ביום גדול שבו ציינו את היציאה לדרך של התכניות החינוכיות של מורשת יהדות אתיופיה וקליטה סביב תכנית ראש הממשלה. אני עצמי הצגתי שם יחד עם שותפיי סדרה של ארבעה שיעורים שקשורה למורשת יהדות אתיופיה. הסדרה נקראה 'התגעגעתי לירושלים התגעגעתי', קטע מתוך תפילה לחג הסיגד. היה כאן יום מאוד מרשים עם הרבה הדים שהיו גם לפני וגם אחרי ליום הזה. אז בוודאי שאנשי משרד החינוך מרגישים כאן בבית. תודה.

תודה. אני רואה שהקשר הוא בתכניות, להביא קבוצות, בתי ספר, וכל זה חשוב, איך אתה מתרגם את זה לתקציב לבית התפוצות? האם, למשל, כל התלמידים שבאים והביקורים, אתם משלמים לבית התפוצות ממשרד החינוך, או אתם מעבירים איזה שהוא תקציב בשנה לבית התפוצות כדי להחזיק את המקום הזה?

יש שני דברים. דבר ראשון, בוודאי שכל קבוצה שמגיעה מגיעה עם התשלום כקבוצה בבית הספר מסל תרבות וכל הדרכים שאפשר לארגן בתוך משרד החינוך. דבר שני, חלק מהמדריכים, ימי ההדרכה של התכניות השונות מתוקצבים על ידי, לא האגף שלי, אלא מינהל מדע וטכנולוגיה והם שותפים גם בהרמת ימי העיון והכנסים וגם בתכניות ההדרכה. האם להגיד שזה מספיק? אני מניח שלא, אבל בוודאי שיש כאן שותפות.

אתם בכלל מקבלים תקציב ממשרד החינוך?

אנחנו מקבלים תקציב שוטף ממשרד התרבות בלבד ותקציב הפיתוח, בחלקו, זה היה איגום מכמה משרדים, למיטב זיכרוני, היו שם משרד ראש הממשלה, משרד האוצר, ולדעתי גם משרד החינוך, אבל סיימו לרכז את זה כבר לפני שנתיים, זאת אומרת ההקצאה הסתיימה מזה זמן. זה היה רב שנתי, איגום רב שנתי והם כבר סיימו את התשלום הזה. התלמידים שמגיעים לכאן מגיעים במחיר מסובסד שהוא מחיר הפסדי מבחינת בית התפוצות, שזה בסדר, אני לא מתלונן, אבל זה כשלעצמו דווקא לא תורם לנו כי זה לא מכסה אפילו את ההוצאה של המדריך ושל החומרים וכן הלאה.

אני חושב שצריך לשבור את הראש על איך אנחנו דואגים שכמה שיותר קבוצות יגיעו לכאן ולפעמים גם לא מזומן אלא ימי הוראה, דברים מהסוג הזה, בסופו של דבר זה סיוע תקציבי. למשל בקשר הרב דורי, אם אנחנו מקבלים עוד ימים של עובדי משרד החינוך לטובת הדבר הזה זה מקל עליי תקציבית במקום אחר. אז אם רוצים יש הרבה דרכים, כפי שאתה יודע, לסייע, לא רק במישרין אלא גם בעקיפין.

תודה. דניאלה, קודם עצרתי אותך, הייתה לך שאלה.

לא, זה בסדר, קודם נציגי הממשלה, אני אחכה.

אני אזכיר רק, לגבי הקשר הרב דורי, אם אפשר, שהשבוע יש תערוכה, הגופים השונים שמעורבים בפרויקט של הקשר הבין דורי מציגים. תהיה תערוכה בכנסת וגם תערוכת צילומים, הכול בחסות בית התפוצות, במסגרת הציון של יום האזרחים הוותיקים שמתקיים השבוע בכנסת. אז היחשפות של חברי הכנסת ובאי הבית תהיה לפרויקטים האלה.

תזמינו גם את העובדים.

ברשותך, אני אשלים. השאלה כאן היא תורם ונתרם, ברור שהתלמידים שלנו, הילדים שלנו נתרמים מבית התפוצות, אבל במהלכים שציינתי הם גם תורמים, זאת אומרת התלמידים, המורים, כל אלה ששותפים לפעילות, בוודאי שהם עושים כאן איזה תהליך שבו זה מגיע גם לכנסת וגם, צוין כאן קודם, ניתנים ימי הוראה או הדרכה שונים. שוב, מספר מועט, אבל כל יום כזה מרים עוד 20-30 בתי ספר. בוודאי שהיה רצוי שיהיה יותר, אבל זה ניתן.

תודה. משרד העלייה והקליטה.

בוקר טוב. תודה, אדוני היושב ראש, זה סיור מאוד מעניין ומהנה, אני באמת נהניתי. הייתי פה הרבה פעמים, גם כעולה חדש, כתלמיד וכמשרת בצבא וגם ככה סתם עם המשפחה שלי, עד לפני ארבע שנים בערך, יש הרבה שינויים שראיתי. אז יישר כוח על מה שאתם עושים ותמשיכו לעשות. זה דבר שיכול למשוך. אני מאוד נהניתי מהבנייה של הקהילה במיוחד, מה שקרוב אליי, נקודתית, שאני מתעסק בו ביום יום שלי. זה מה שהיה חסר, אני התחברתי. אני יצאתי ואמרתי את זה לחבר הכנסת אברהם נגוסה, אחרי שראיתי את הנושא של התפילה, בעצם במדינת ישראל אין נוסח או - - - פעם שאל יצחק נבון ז"ל, נשיא המדינה לשעבר, הוא היה יושב ראש ועדת בדיקה לנושא של פרשת הדם ואז ישבנו ואחד המדריכים אמר 'אנחנו לא כמו כל הישראלים', אז שואל אותו 'בבקשה, תסביר לי מה היא ישראליות', אני תפסתי את הראש, לא ידעתי מה להגיד, אז הוא אומר לו 'ישראלי קם והולך, יושב איפה שהוא מוצא את עצמו, אנחנו לא כאלה'. אז בדיוק בנושא של התפילה, אני לא מבין היום למה באמת הממסד הדתי לא מוכן לקבל את התפילה של הקייסים. אחרי שראיתי, פשוט אין כאן נוסח ישראלי, איך רב תרבויות? וזה נכון וזה טוב וזה ממש נכון שכל אחד יביא את התרבות והמסורת שלו, כמו שהייתה חיה, ובואו, שכל אחד יחיה בזה שלו. אז באמת נהניתי מהדבר הזה.

אני יודע שמשרד הקליטה בעיקרון, גם בשאלות שלך, אדוני היושב ראש, אין לו תקציב מיוחד לבית התפוצות והוא לא מתקצב, אבל כן אנחנו עושים, למשל יש לנו שלושה-ארבעה סיורים לכל העולים שמגיעים לארץ, למשל יוצאי אתיופיה, ואחד המקומות שאנחנו שולחים אותם זה לכאן, כסיור, להכיר וללמוד והעולים מגיעים. לפני שהם עוזבים למרכזי הקליטה יש להם את הצפון, הדרום, מרכז, כאן, גם לתל אביב, לשם מגיעים, אבל זה אחד היעדים שלנו, שיבואו ויכירו ויראו את העם היהודי באשר הוא, אז אנחנו שולחים אותם לכאן. וכמו שאמרת בדבריך, אני אהיה בין הסוכנים שלכם מבחינת השיווק הזה ותודה רבה.

תודה. נציג הסוכנות, בבקשה.

בוקר טוב. אז כפי שנאמר פה בהתחלה, הסוכנות היהודית היא אחד מבעלי המניות של בית התפוצות. אני לא מכיר היום שיש שיתופי פעולה עם הסוכנות. הייתי פה לפני מספר שבועות באסיפה הכללית השנתית, אישרו פה את הדוחות ואת הדברים האלה, אני, פעם אחרונה שהייתי פה זה היה אולי לפני 20 שנה ונורא התרשמתי מהסיור של כמה דקות, כי הקדמתי קצת את הישיבה. אירינה בישיבה ביקשה שאנחנו נייחצן את הדברים האלה החוצה, פניתי למנהלי היחידות שלנו, של הסוכנות היהודית, בעיקר שייתנו למנהלי המכינות, יש היום כמעט עשר מכינות בסוכנות, אם אני לא טועה, שהם יתחילו את המהלך. אני לא יודע, לא נראה לי שזה הותנע עדיין, זה קצת עובד לאט, אבל אני מקווה שהדברים האלה ייצאו לפועל כי זה באמת מקום מדהים.

טוב. תגידי מה רצית להגיד.

אני גם מאוד נהניתי. אני דניאלה ספיר מהאגודה לעידוד יצירה, תרגום ותרבות של העדה האתיופית ונהניתי מאוד מאוד מהסיור הזה. גם קיבלתי מהמדריכה תשובות לשאלות שלי, לכל השאלות, וגם הצצה פה ושם מהמנכ"ל, זה היה באמת באמת יפה. אני מודה. יחד עם זאת אני לא יכולה לומר שלא הייתה לי אכזבה בנוגע לחוסר הייצוג. כאחת שנולדה בטוניס ויודעת שההיסטוריה של טוניסיה היא מפוארת מבחינת היהדות, חכמי טוניס וכו' וכו', התאכזבתי שבית הכנסת המרכזי שנשרף והייתה לו היסטוריה מאוד גדולה לא מופיע, או לפחות בית הכנסת של ג'רבה מטוניסיה שהוא לא מופיע שם.

הוא מופיע במאגר הסרטים שלנו. יש לנו סרט על בית הכנסת של ג'רבה.

אני מתכוונת לייצוג. אני מקווה שאתם קשובים להערות שנשמעות, נאמרות, כי לפני שבע שנים, נדמה לי, הייתה תערוכה מאוד גדולה על אתיופיה. שבע, או שמונה שנים, מתי זה היה? תערוכה מאוד גדולה על אתיופיה ויהודי אתיופיה.

עברו כבר הרבה. תערוכות הקהילה האחרונות שהיו לנו היו אירן ובוכרה.

אבל היה לפני - - -

אתיופיה היה בסוף שנות ה-90 וזה היה באמת הצילומים האלה - - -

כל כך הרבה זמן עבר, לא מרגישים שהזמן עובר כל כך מהר. אז באמת ביקרתי ושם היו לי הערות, היה איזה מדור קטן של ספרים ואני אמרתי בבקשה, תציגו גם את הספרים שאנחנו הוצאנו לאור, שלושה ספרים, כי היה ייצוג נורא נורא קטן ושלחתי את הספרים, לא קיבלתי אפילו תשובה ולא התייחסות. אני מתרשמת שהיום יש באמת באמת התייחסות יותר רצינית ואני מאוד מקווה שזה יימשך, שאם אני כותבת מכתב, שאני אקבל באמת תשובה והתייחסות. תודה.

תודה. אדוני המנכ"ל, יש לך משהו ספציפי שאנחנו, כוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, שאנחנו יכולים לעשות משהו ואנחנו נשמח לשמוע.

אני אהפוך את זה לשאלה, ברשותך, אני שואל אתכם, יש אתגר מאוד גדול, הוא קשור גם לאגף החדש שפתחנו ובפרט לתערוכה במלאת 30 שנה למבצע משה, האתגר הוא להביא לכאן אנשים, בעיקר צעירים, ספציפית מהפריפריה. הבעיה היא לא להיכנס לבית התפוצות, זאת לא הבעיה, הבעיה היא הסעה. הבעיה שכיתה או מתנ"ס, אוטובוס מהפריפריה למרכז עולה 2,500 שקל. אנחנו מבינים שאם לא נצליח להביא לכאן - - - אני אגיד את זה אחרת, כשמסתכלים על מפת הקבוצות של צעירים שמגיעים לבית התפוצות, אם אנחנו נשים את זה על מפה, זה די מדכא, כי הכול זה אזור המרכז, זה הכול גדרה חדרה ונקודות בודדות מהפריפריה והרגע אמרתי, זאת הבעיה.

אנחנו הקמנו קרן שמיועדת כדי להביא לפה בעיקר ילדים מהפריפריה. אנחנו מגייסים כסף עבור זה, אבל קצרה היד. אני הופך את זה לשאלה, במשימה האחת הזאת של להביא לכאן צעירים ובעיקר צעירים מהפריפריה, איך ביכולתה של הוועדה לסייע לנו? זה לא כסף לבית התפוצות, זה לא שום דבר, זה לדאוג שיבואו לפה כמה שיותר אנשים ואנשים שזה הכי חשוב שהם יגיעו לכאן. אם יש משהו שהוועדה יכולה לעשות כדי לסייע לנו, שאת מה שאתם ראיתם היום יראו כמה שיותר אנשים.

אלה שאתם רוצים להביא אותם, יהיו לכם קבוצות שאתם מארגנים אותם?

אנחנו יודעים לארגן את הקבוצה, לארגן את ההסעה, אבל אין לי את ה - - -

הבנתי, תהיה לך קבוצה שתמלא לך אוטובוס וכן הלאה.

כן.

מה עם מרכזי קליטה?

בסדר, אני סימנתי. אני לא מתחייב, אני רק קיבלתי את השאלה שלך, אני אריץ.

כן, אף אחד לא מתחייב. אז אני שם פה שלושה גורמים, משרד העלייה והקליטה וכל מרכזי הקליטה וגם בפריפריה, הם נמצאים בפריפריה, זה חשוב, וגם העולים שנמצאים בקליטה ישירה, זה כל עיר ועיר, אז הגורם השני זה הסוכנות היהודית, זו השותפה הטבעית של משרד העלייה והקליטה. הגורם השלישי זה משרד החינוך, כמובן. משרד החינוך, שמענו קודם שהם עושים את זה, אבל, לדעתי, בעניין הזה צריכים לעשות יותר. יש לי ככה, יש לי אוטובוסים, מה שחסר לי זה התשלום לאוטובוסים, נכון? זה מה שהוא אומר. אז יש חשיבות רבה, יש פה עניין של win win situation, כי יהיה לנו גם הצעירים האלה מהפריפריה, שהם יהיו חשופים למה שראינו, יקבלו חינוך, זה חשוב מאוד, ומצד שני, יש את האפשרות של להרחיב את הפעילות של בית התפוצות פה.

אני מצדי מתחייב שקבוצות שיובאו לכאן יקבלו את המחיר שהוא המחיר שמוסכם עם משרד החינוך, של 18 שקל. כניסה כאן זה 45 שקלים, 18 שקלים זה המחיר המסובסד, שהוא מחיר הפסדי, הוא אפילו לא מכסה הוצאות של מדריך וחומרים. אנחנו מוכנים להתחייב על המחיר הזה וכל הקבוצות שהסוכנות תביא, משרד הקליטה ומשרד החינוך, אנחנו מחויבים לדבר הזה. זאת אומרת החסם הוא לא הכניסה לבית התפוצות, החסם הוא לממן את ההסעה.

אז בואו נצא לעניין הפרקטיקה. נניח אתה עכשיו, יש לך כמה קבוצות בדרום, אופקים, נתיבות, דימונה, אני בכוונה אומר דוגמה, יש לך אוטובוס אחד שיכול לצאת מאופקים, אחד מנתיבות, אחד מדימונה, ואז אתה יודע שיש לך אוטובוס ואתה צריך 2,500 שקל. אפשר ללכת בדרך הזו, למשל ברגע שיש לך שלושה אוטובוסים מהמקומות הללו שציינתי, אז אתה פונה למשרד החינוך ואתה אומר לו 'אני צריך 2,500 כפול 3', זה הסכום שאתה צריך. אני שואל איך זה יפעל, אני ממה דואג? יגידו לך שאתה מקבל תקציב ממשלתי דרך משרד התרבות, אנחנו לא יכולים לעשות כפילויות. יש פה כסף מהמדינה, אני כבר יודע את הכיוונים, אז - - -

אני אענה לך. אני יכול לעשות את כל התיאום, אני עושה את כל הלוגיסטיקה, הכסף, לא מעניין אותי, שישלמו ישירות לחברת האוטובוסים, זה לא מעניין אותי, זה לא צריך לעבור אצלי.

יש אפשרות כזאת, אדוני היושב ראש. נניח, סתם לדוגמה, באים מבאר שבע, אומר, 'תארגנו לי 50, 100 חניכים', מארגנים, יכול להיות דרך אחד המוקדים, דרך הרשות, דרך קליטה בקהילה, ואז מגישים. זאת אומרת זה לא חייב להגיע, אלא זה הולך, כמו שהוא אומר. השאלה היא, הפנייה צריכה להיות פנייה, לא בבקשה, לדעתי, אלא בפנייה בחשיפה, בהזמנת הקהל לתצוגה שיש כאן. זה יכול יותר לשכנע את המשרדים וגם יותר - - -

אוקיי. הוא מארגן וכל זה, אתם לא תעבירו כסף לבית התפוצות, אלא ישר לממן לחברות האוטובוסים. זה אפשרי.

אמרתי, כעיקרון כן. כעיקרון ככה צריך להיות, הרשות צריכה לבוא ולהגיד 'יש לי סיורים, אני רוצה' ואז התקציב שהולך לרשות, זה יהיה בין ההיסעים שעושים, דרך מרכז ההסברה, כל האוטובוסים שלו יגיעו ממרכז ההסברה, זה בכלל לא יגיע אליו.

אתה לא אומר שמשרד הקליטה יממן, אתה שולח אותנו למרכז ההסברה?

מרכז ההסברה לא מוציא שקל אחד, כל האוטובוסים שלו יוצאים דרך משרד הקליטה.

לא, כפי שאני מכיר את דוד יאסו, הוא אומר 'אני לא מתחייב', אבל עקרונית זה אפשרי, זה העניין.

כן, הפרויקט הזה הוא מאוד חשוב.

משרד החינוך, אתה לא מתחייב, אבל עקרונית זה נראה לך אפשרי?

זה נראה לי קצת, הבקשה לא ברורה לי לגמרי. זאת אומרת ברור שיש עוד הרבה מאוד אתרים בארץ, חשובים, שחשוב מאוד שתלמידים יגיעו אליהם, אני ממש לא מבין מה בדיוק אתה מבקש. אותו תלמיד מדימונה, חשוב שהוא יגיע למוזיאון ישראל, חשוב שהוא יגיע לתיאטרון הבימה וחשוב שהוא יגיע גם לראש הנקרה. ברור שלבית הספר יש איזה שהוא סל שהוא משתמש בו לטיולים, טיולים שנתיים ואירועים ואירועי תרבות, אז השאלה היא מה בכלל התעדוף? והשאלה היא אם אתם מצליחים להגיע, אני אענה לך בשאלה, אל המורים או אל המנהלים, מנהלי בתי הספר, ולהסביר להם 'תשמעו, אנחנו גוברים, חשובים', בתהליך של מכיתה א' עד כיתה ו' או ז', סביב בר מצווה אולי נגיד, 'תבואו דווקא לכאן, יש לנו כאן משהו להציע יותר חשוב מאחרים'? אני חושב שזו עדיין החלטה פנימית של המנהל, הוא יגיד לך 'אין לי כסף', אבל התשובה האמיתית היא שהוא מעדיף פשוט ללכת למקום אחר ולא לכאן, וזו העבודה שלכם.

אז אני אענה לך בכמה רמות. קודם כל יכול להיות שבסופו של דבר אין דרך פרקטית ליישם את הכוונה. מה שמטריד אותי בדברים שאתה אומר זה שאתה אומר 'אני לא רואה את הנימוק, אני לא רואה את הסיבה'. זה קצת מפתיע אותי, משום שהרגע סיירת ובוא ננתח מה ראית עכשיו. קודם כל ראית את המוזיאון הכי חדש בארץ, טכנית זו עובדה, אנחנו מוזיאון שנפתח לפני חודשיים. דבר שני, ראית מוזיאון שיש בו לראשונה ייצוג לקהילה האתיופית וכשאנחנו אומרים פריפריה אנחנו בין היתר מדברים על זה שבני הקהילה האתיופית - - - הפריפריה היא לא תמיד רק גיאוגרפית, יש גם פריפריה 2 קילומטרים מהבית שלי ברחובות, קוראים לה קרית משה והיא פריפריה לכל דבר ועניין, אז פריפריה על כל מובניה. ויש כאן לראשונה תערוכה שהיא רלוונטית לערכים האלה. ודבר שלישי, אין עוד שום מקום אחר בארץ שהרבה לפני דוח ועדת ביטון כבר בעצם מיישם את דוח ועדת ביטון. מה שראית, ואני מקווה שראית, זה מקום שיש בו פלורליזם, גם של כלל הזרמים, אבל גם של כלל העדות וגם של כל המגדרים, או שני המגדרים, ואין אף מקום אחר בארץ, כיום, ולטעמי גם בעתיד הקרוב, שמעניק לילדים את החוויה הזאת. זה לא דומה לשום דבר אחר וזה מקדים את זמנו במובן הזה.

האם פרקטית משרד החינוך, יש לו את המסוגלות להתייצב מאחורי משהו פעם אחת ולתמיד ולהגיד 'כן, אני אעשה כל מה שאני יכול', מעבר לסיסמה הזאת שלכל מנהל יש אוטונומיה וכן הלאה, האם כשמשרד החינוך רואה משהו שראוי, יש לו את היכולת להתייצב מאחוריו ולעשות משהו? בואו נראה. מטריד אותי קצת שאתה עוד עוצר שלב אחד לפני זה ואתה אומר 'אני לא בטוח שאני רוצה'.

אגב, הפריפריה מכירה את יוצאי אתיופיה, מי שלא מכיר אותם זה החברה הישראלית הפנימית, שנמצאת במסגרת תל אביב, כל השכונות העשירות. דווקא את בתי הספר האלה הייתי מביא לפה, אני אומר לשכנע איך שלא יהיה. הפריפריה כבר חשופים, כי גם האוכלוסייה נמצאת שם.

משמע לא לפנות לפריפריה אלא דווקא - - -

לא, בלי שום קשר, זו הערה כללית. אני מכיר את זה מהצבא באופן אישי, כשאני פוגש את החברים שלי שם - - -

אבל אני חושבת שכשאנחנו אומרים פריפריה, כשאנחנו מדברים על תחושת שייכות והזדהות וגם אני חלק מהסיפור, דיברנו על זה, אני חושבת שבשביל ילדים אתיופים, לבוא ולראות את האופן הכול כך מכבד שאנחנו מציגים את הסיפור של ההורים שלהם ושל הקהילה שלהם, אני ראיתי את האנשים שהיו בפתיחה, אתה היית בפתיחה, הם היו כל כך גאים, כל כך נלהבים. ב-12 בלילה אנחנו לא הצלחנו לסגור את הגלריה, הפתיחה הייתה בשמונה או בשבע וחצי.

את מדברת על יוצאי העדה.

כן. חד משמעית אנחנו נותנים פה איזה שהיא במה להזדהות ולכבוד. אני חושבת שזה נורא חשוב.

טוב. יש עוד מישהו שרוצה להתייחס?

יש אולי שני משרדים נוספים שהועלו פה, זה משרד התרבות ומשרד הנגב והגליל, שאני לא יודע עד כמה הם יכולים להיות מעורבים במה שאתה שואל.

תרבות כמובן מאוד מעורב, מפני שזה המשרד שמתקצב אותנו. אני חושב שהנגב והגליל זה משרד שאנחנו צריכים למצוא אליו נתיבות, כי אמרנו פריפריה אמרנו נגב וגליל.

אבל אחר כך אמרנו שחשוב גם מרכז.

אני חושב שאם יש מישהו שרוצה להתייחס, זה בסדר, אם לא, אז אנחנו נסכם את הדיון. אני שוב אומר שהסיור היה מאוד מרשים ואנחנו התרשמנו ולמדנו.

לפי הדיונים שקיימנו פה, אני מסכם את הדיון בצורה כזאת: אחת, הוועדה קוראת לשר החינוך, שרת הקליטה ויושב ראש הסוכנות היהודית, לארגן סיורים בבית התפוצות, במיוחד עבור העולים ותלמידים מהפריפריה. שתיים, הוועדה קוראת גם לשרת התרבות ושר האוצר בבקשה להקצות מיליון ₪ לשנה לשם ארגון הסעות תלמידים לבקר באגף החדש בבית התפוצות, להעמקת הידע עם התרבות היהודית וסיפורי העלייה כמו גם גיבורי העם היהודי.

זה הסיכום, אנחנו נפנה בכתב לכל הגורמים, גם לשר החינוך, גם לשרת הקליטה, גם ליושב ראש הסוכנות, גם לשרת התרבות וגם לשר האוצר. בנוסף למה שמשרד התרבות מקציב לכם, הוועדה תפנה בכתב, תבקש מהאוצר וגם משרת התרבות לפחות להגדיל כל שנה, להוסיף לכם מיליון שקל כדי שתוכלו לארגן את ההסעות. כמובן זה לא סותר מה שדיברנו עם זה שאתה מארגן והם משלמים ישר לחברה, אם יש לך סיכום עם משרד הקליטה או משרד החינוך או המשרד לענייני הפריפריה, זה לא סותר את הדברים האלה.

זה הסיכום שלנו, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:00.