הכנסת העשרים
מושב שני
פרוטוקול מס' 89
מישיבת הוועדה לזכויות הילד
יום ראשון, י"א בתמוז התשע"ו (17 ביולי 2016), שעה 14:00
ישיבת ועדה של הכנסת ה-20 מתאריך 17/07/2016
ביקור בעמותת "הגל שלי" - לטיפול בנוער בסיכון
פרוטוקול
סדר היום
ביקור בעמותת 'הגל שלי' - לטיפול בנוער בסיכון
מוזמנים
¶
שושי גורדון - מרכזת תחום טיפול בנוער, מחוז ת"א והמרכז, משרד הרווחה
רותי שוורץ - מנהלת יחידת רונ"ן, קידום נוער ומשרד הרווחה
ירון נסגי - מפקח מחוזי בשירות לנוער, משרד הרווחה
ירון וקסמן - ממקימי ומנהל העמותה 'הגל שלי'
עומר טולצ'ינסקי - ממקימי ומנהל העמותה 'הגל שלי'
אלעד גולדמן - מנהל אדמיניסטרטיבי, עמותת 'הגל שלי'
לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.
ירון וקסמן
¶
הסיפור שלנו מתחיל לפני כמה שנים. למדנו תואר ראשון בחינוך ותואר שני במינהל מערכות חינוך, בהתחלה בסמינר הקיבוצים ואחרי זה באוניברסיטת תל אביב. ביום הראשון של הלימודים הכרנו, נהיינו החברים הכי טובים, גלשנו למען החינוך וככה בעצם עלה הרעיון, בעצם התחבר בין שתי האהבות הכי גדולות שלנו. תספר כמה מילים על עצמך.
עומר טולצ'ינסקי
¶
אני במקור מכוכב יאיר, הייתי הרבה שנים בצופים, אחרי זה עשיתי שנת שירות בכפר הנוער מבואות ים, ליד מכמורת, עבדתי שם אצל בני נוער בסיכון, דרך הים. שם התוודעתי לראשונה לכלי המדהים של הים, אחרי זה הייתי בחיל הים, הייתי צוללן, השתחררתי, עבדתי בסוכנות, התחלתי ללמוד תואר ראשון בחינוך דמוקרטי, אני גם מציל ים ומציל בבריכה ומדריך צלילה ומדריך שיט.
עומר טולצ'ינסקי
¶
בתחום החינוך, עשיתי תואר שני לחינוך ייעודי מטעם סמינר הקיבוצים ואוניברסיטת שיקגו וגם תעודת מטפל בטבע תרפיה.
ירון וקסמן
¶
אני במקור מראשון, הייתי בנוער העובד, שנת שירות, הייתי במגדל העמק ואז התגייסתי כמו כל החבר'ה לנחל, פגשתי את יפעת. נשארנו לגור שם קצת בתנועת הבוגרים, בקרית שמונה, ואחרי זה ריכזתי כל מיני תכניות חינוכיות בעיריית ראשון ובקיבוץ קבוצת שילר. זהו. עכשיו סיימתי תואר שני במינהל מערכות חינוך באוניברסיטת תל אביב. גם מציל ים.
זהו. אז היה רעיון ואז החלטנו, טוב, יוצאים לדרך ולקחנו עשרה ילדים מדרום תל אביב, מבית ספר הזדמנות שנייה אורט גאולה, בהתנדבות. מצאנו מועדון שהסכים לתת לנו את הביטוח והציוד לשנה. הרעיון הוא מאוד מאוד פשוט, הרעיון הוא להוכיח לנערים שלא משנה מה קרה ומה היה, שאם אתה רוצה משהו באמת ואתה מוכן להשקיע בשבילו, להתמודד ולהתמיד, אז אתה יכול להצליח. בעצם היה לנו תנאי אחד, שנשאר עד היום, לא כסף ולא שום דבר, אם אתה רוצה להיות איתנו אז אתה חוזר לבית ספר, אתה לומד. זה התפקיד שלך. כשאתה קטן, תמיד אני אומר, כשאתה בן 16-17 התפקיד שלך בחיים זה ללכת לבית הספר ללמוד, אחרי זה יהיו לך תפקידים אחרים.
ובאמת כל אותם עשרה חזרו ללמוד והיה מדהים. אנחנו נהנינו בטירוף, הילדים נהנו בטירוף. ככה לחבר, גלישה זה ספורט שהוא גם מגניב ואטרקטיבי, אבל מעבר לזה הוא משלב המון רגשות, המון תחושות, פחד, מה קורה כשאני נופל מהגלשן, אני קם, אני לא קם, איך אני מתמודד. בסוף השנה הזאת החלטנו שזה מה שאנחנו רוצים לעשות בחיים, שנינו התפטרנו מהעבודות ולקחנו הלוואות וקנינו גלשנים וציוד ביטוח, ככה פתחנו את העמותה. בהתחלה זה עוד לא היה עמותה, לימים תהיה עמותה.
זה גרף הגדילה שלנו. התחלנו עם עשרה ילדים, שנה לאחר מכן, אפרופו המקום הנפלא הזה, בכל מקום אמרו לנו לא לא לא לא, עיריית תל אביב, לא, עיריית ראשון לא, עיריית בת ים לא, זה וזה לא, סתם היינו על החוף, דופקים דלת דלת, לא לא לא לא - - -
ירון וקסמן
¶
ואז הגענו לפה, קיבלנו חדרון קטן, התחלנו, לאט לאט הצטרפו נערים. זה לא ספורדי, אנחנו עובדים רק עם מסגרת חינוכית קיימת, זאת אומרת - - -
ירון וקסמן
¶
אז זה לא רק בתי ספר, גם כפרי נוער, פנימיות, בית השאנטי, כל מיני. אז בעצם שנה אחרי זה הצטרפו עוד 100 ושנה אחרי זה עוד 240 והשנה עוד 350 וזה גדל וזה גדל מאוד מאוד מהר. אנחנו עובדים היום מארבעה מרכזים, יש את המרכז שאנחנו נמצאים בו בבת ים ועוד מרכז בתל אביב ועוד מרכז במבואות ים ועוד מרכז בכפר - - - ליד חיפה.
ירון וקסמן
¶
כן. תמונת מצב נוכחית, השנה יסיימו פה עוד 35 קבוצות. המילה 'קבוצות' זה מאוד מעניין, השונות פה היא מאוד גדולה. יש שלוש קבוצות מעורבות, של יהודים ומוסלמים ונוצרים באותה קבוצה, קבוצה של חבר'ה ערבים מוסלמים משכונת הרכבת בלוד, חבר'ה מהעדה האתיופית, קבוצות של רק בנים, קבוצות של רק בנות, חבר'ה דתיים. יש קבוצה מגוש עציון, יש גם ממטה בנימין. באמת כולם כולם, כל הקשתות, זה מאוד חשוב לנו. אפרופו בנים-בנות, יש פה כמעט 30% נערות.
הסיבה שהסיפור הזה עובד, לתפיסתנו, זה שיש פה 32 מדריכים מעוררי השראה, זה צוות מדהים, אנשים אחד אחד.
ירון וקסמן
¶
כן, אחד אחד, בפינצטה. זה התחיל מחברים וחברים של חברים, היום זה תהליך מאוד סדור, לראיין, להגיע ולהתקבל. אנחנו מראיינים בין בן אדם שניים בשבוע, התשובה היא כמעט תמיד לא. כולם בשכר היום, כל המודל הזה מופעל בשכר, בכוונת מכוון, בעצם אמרנו שיהיה עוגן לילדים, שלא משנה, פתאום נולד לי ילד בשעה טובה או יש תקופת מבחנים, זה עוגן, זה ברזל, מגיעים.
שמונה מתוך חברי הצוות זה חברי צוות מוביל, נמצא פה גם אלעד. יש רכז הדרכה, יש את לירון, שפגשת, שבזכותה את פה, שהיא רכזת קהילת הבוגרים. יש מרכז למרחב צפון, מישהו שאחראי על גיוס משאבים וכו' וכו', שמונה חבר'ה כאלה.
השנה יש 350 נערים. אפרופו, לשאלתך, אלה המסגרות שפועלים איתן. זו רשימה חלקית, מעל 80%, יש כבר עוד, אורט גאולה בתל אביב, אורט לוד, רנה קסין וטדי קולק בירושלים. הם מגיעים לפה בהסעות. תכנית סיכויים זה של עמותת ידידים, יש כבר שש תכניות. מצילה, מגדלאור, זה של עלם, תכנית סל"ע, זה גם של עמותת ידידים ויחידות לקידום נוער.
עומר טולצ'ינסקי
¶
הדרך הכי טובה ללמוד יותר לעומק על העמותה זה דרך סיפור של אחד הנערים. לפני שנתיים אני וירון הדרכנו בבית ספר ברנקו וייס, פה בבת ים, ומה שאנחנו עושים, הגענו לבית הספר. בהתחלה עשינו פרזנטציה לכל השכבה, באנו והצגנו את עצמנו, אמרנו שאנחנו מ'הגל שלי' וכל מי שרוצה להשתתף בתכנית גלישה להרים את היד. 40 ילדים הרימו את היד, יש מקום רק ל-14. בכל קבוצה זה 14 נערים ונערות, אז אנחנו עושים ראיונות, מראיינים את כל הילדים ובסוף מתקבלים ה-14 האלה. רגע לפני הראיונות מגיע מנהל בית הספר ואומר לנו 'תקשיבו, עומר וירון, יש נער אחד שקוראים לו תומר, הוא הנער הכי בעייתי בבית הספר, כבר יש לו שלושה תיקים פליליים, הוא רגל וחצי בחוץ, אני ממליץ לכם, תראיינו, אבל אני ממליץ לכם לא לקבל'.
עומר טולצ'ינסקי
¶
הוא אמר, בסדר. הוא מגיע לראיון ונורא נלהב, 'תשמעו, עומר וירון, אני יודע שאני עושה פה בלגן בבית הספר, אבל זה החלום שלי, אני בת ימי, אף פעם לא גלשתי, תנו לי את הצ'אנס, אני לא אאכזב אתכם'. מסתיים הראיון, מצד אחד המנהל אומר ככה, מצד שני זה, אמרנו, אין, בשביל נערים כמוהו הקמנו את העמותה.
עומר טולצ'ינסקי
¶
בדיוק, לוקחים את הילד. בהתחלה היה מאוד מאוד קשה, כי הוא לא הקשיב לשיעורים העיוניים, הוא איחר ויש לו אופי של מנהיג, אז הוא לוקח את כל הקבוצה איתו למקום שלילי. הוא לא היה יוצא מהמים והיה מעשן כשאסור, באמת עשה הרבה מאוד - - -
עומר טולצ'ינסקי
¶
הוא עשה הרבה דברים בעייתיים, אבל אנחנו בעמותה אנחנו אף פעם לא מעיפים הביתה או משהו כזה, אין דבר כזה. גם אם אתה עושה איזה שהוא מעשה, יש לזה תוצאה, אתה יכול לחכות בחוץ רבע שעה בזמן שאחרים גולשים, אתה יכול להיות בשיחה כזו או אחרת, אבל אין אצלנו העפה, וגם יש בכל מפגש שיחות אישיות עם שניים מהנערים ועם שניים מהמדריכים. ותומר כנראה הרגיש את המקום הזה, המאוד מחבק, המאוד אכפתי, זה שאין, שלא משנה מה הוא יעשה - - -
עומר טולצ'ינסקי
¶
לגמרי. אנשים לא יוותרו עליו, ייתנו לו בראש אבל לא יוותרו עליו, והכי חשוב, באמת רואים אותו. וככה ממפגש למפגש אנחנו מתחילים לראות שהבחור קצת משתנה. פתאום הוא אומר לחבר'ה 'יאללה, תעיפו את הסיגריות', פתאום הוא יוצא מהמים, מתחיל פחות להפריע. באמת אנחנו חווים חוויות מאוד מאוד טובות איתו, ממש משבוע לשבוע אנחנו רואים את השינוי. המחנכת שלו הייתה המורה המלווה, בכל מפגש יש מורה מלווה מבית הספר או עובדת סוציאלית.
ירון וקסמן
¶
אותה מורה מלווה, בסוף כל מפגש גם יש דוח מפגש. אומרים מה היו המטרות, מה היעדים, מה הצלחנו, מה לא הצלחנו. זה מאוד ביחד עם המסגרת החינוכית.
עומר טולצ'ינסקי
¶
כן, הרעיון הוא באמת לעבוד איתם בשיתוף פעולה, כדי לקבל תוצאה חינוכית. אז היא אומרת לנו שהוא חוזר לבית הספר והוא ככה גם מתחיל להתקדם בלימודים. המפגשים הם בימי ראשון, אז הוא חייב להיות ביום ראשון, היה מגיע פעם אחת בשבוע, כי בהתחלה הוא היה מגיע אפס. זה עבר לפעם אחת, לאט לאט זה עבר לפעמיים, שלוש פעמים, ככה באמת השתפר גם בבית הספר. באזור אמצע השנה הוא מתקשר אליי ואל ירון, אומר לנו, 'מה העניינים?' וזה וזה, 'אני רוצה לבוא לגלוש ביום שלישי'. הוא התקשר אלינו ביום שני בערב, כי ביום ראשון לא היו גלים, והוא רצה ביום שלישי כשיש אחלה גלים, אמר 'אני רוצה לבוא ביום שלישי, מה אכפת לכם? אפשר לבוא לגלוש?' אמרנו לו, 'תשמע, תהיה בוגר של העמותה, תקבל את התעודה, תוכל להגיע בחינם. בינתיים אתה עוד לא שם', ההוא מתווכח, מתווכח, בסוף אנחנו אומרים לו 'יש עכשיו קבוצה של נערים יותר צעירים, אם אתה רוצה, חצי מפגש תתנדב, חצי מפגש תגלוש', אמר סבבה. בא בבוקר, היה אמור להתנדב, ומה שעשינו, דבר ראשון הבאנו לנער את החולצה הזאת, של ההדרכה. הוא אומר לנו 'מה אתה מביא לי את חולצת ההדרכה?' 'היום אתה לא רק תעזור, אתה הולך להיות מדריך', הוא אומר לי 'מה, אתה רוצה שאני אעמוד מול נערים?' 'כן, אתה יכול לעשות את זה, אתה מסוגל'. כולו בריון, ענק, מת מפחד, 'תשמעו, אני לא יודע, אני לא רוצה, לא רוצה'. בקיצור הוא מתחיל ללכת, אנחנו אומרים לו 'לא, תחזור', מחזירים אותו, מדברים איתו, אחרי רבע שעה של שכנועים הוא מסכים, 'אתם יודעים מה? בסדר'. מגיעים אותם ילדים צעירים, אני בא מציג, 'זה המדריך ירון, המדריך עומר ויש איתנו היום את המדריך תומר'.
והוא פעם ראשונה קלט אולי שקולטים אותו כמדריך, אין להם מושג מי הוא, כל העבר שלו, אף אחד לא יודע, הוא עבורם מדריך. ומה שקרה, הוא פשוט נכנס לדמות הזאת בצורה מדהימה, פשוט הבן אדם מדריך. הוא מעביר חימום ונכנס למים ועוזר לילדים ואני שומע את כל המנטרות שלנו יוצאות לו מהפה. פשוט מדהים, מדהים. אנחנו פשוט עם פה פעור, אותו נער שלא הייתי יכול להחליף איתו מילה לפני חודשיים פתאום עוזר לי, לוקח ילדים החוצה ועוזר להם.
היו"ר יפעת שאשא ביטון
¶
הבעייתיים, בדיוק יצא לנו לדבר לפני שבועיים על כל אותם ילדים הכי בעייתיים, שאף אחד לא בונה עליהם, לא משנה שכשהם עוזבים את בית הספר הם פורחים ופשוט מה שעשיתי זה לקחת אותם איתי לשיעורים האחרים על אותה מתכונת. אני פשוט מתמוגגת לשמוע אתכם, כי מכניסים את הילדים למקום הזה ש - - -
עומר טולצ'ינסקי
¶
בדיוק. וזה היה לו כל כך כיף שבאמת סמכנו עליו. אני חושב שגם ממקום שאנחנו סמכנו עליו, באמת סמכנו עליו, נתנו לו את המקום הזה לעמוד, הוא הרגיש שהוא מדריך, כמוני וכמו ירון, וזה באמת מעורר השראה. אותו מפגש.
הוא המשיך להגיע כמעט בכל יום שלישי, לבוא ולהתנדב, זה היה לו משהו נורא טוב. שם נפל לנו האסימון הזה של הכוח הזה מחניך למדריך. שלחנו אותו בסופו של דבר גם לקורס עוזרי מדריך במכון וינגייט. היום יש לזה תורה שלמה של קורס אחים בוגרים, שאנחנו עוד מעט ניגע בזה, אבל הסנונית הראשונה הייתה בעצם תומר שעשה את זה בהתנדבות. אחרי זה הוצאנו אותו לקורס עוזרי מדריך במכון וינגייט, סיים את הקורס, עבר אותו, קיבל תעודה.
עומר טולצ'ינסקי
¶
כן, מימנה לו את הקורס הזה ובמפגש האחרון הגענו לבית הספר, התקשרתי לחיים, אבא שלו, אמרתי לו 'תשמע, חיים, תגיע היום, שמונה בבוקר, יום אחרון, אתה חייב להגיע'. הוא אומר לי, 'מה קרה? מה עכשיו?' 'אל תדאג, עליי, משהו טוב, תגיע בשמונה בבוקר'. חיים הגיע, אני וירון מגיעים, מנהל בית הספר מגיע, המחנכת שלו, כולם יושבים סביב השולחן. אנחנו אומרים לאבא שלו שהשנה היו 100 נערים ב'הגל שלי', עשר קבוצות והיה רק נער אחד שלא הפסיק מפגש, שהתחיל להתנדב, שחזר ללמוד וזה עבורנו חניך מצטיין, וזה הבן שלך, הוא החניך המצטיין. ברגע שאמרנו החניך המצטיין האבא מתחיל לבכות, מחבק את הילד, אומר 'איזה כיף, 17 שנה אני במערכת החינוך, סוף סוף משהו טוב עליו, איזה כיף'. וככה גם המחנכת שלו ואנחנו היינו מאוד מאושרים, זה היה רגע מאוד מרגש.
בסוף השנה גם קיבלנו תרומה לכרטיס טיסה ואירוח בפורטוגל לגלישה, לשבעה ימים, הוא קיבל את זה מתנה, בקיצור לא ידע את נפשו מרוב אושר. זה היה משהו מדהים. לאחר מכן, בשנה הזאת, הוא היה עוזר מדריך בברנקו וייס, בעצם מהנער הכי בעייתי למגדלור חיובי שסוחף אחריו את כל החבר'ה ובקיץ האחרון הוא רצה להתגייס לצבא בעצם. אבל לא יכול היה כי יש לו שלושה תיקים פליליים, דיברנו עם הצבא, הצלחנו, בעזרת בית הספר, לשלוח מכתבים על ההתפתחות שלו והיום הוא בגבעתי, בשקד. הוא עשה תהליך מדהים. זה באמת סיפור שלאורו אנחנו הולכים ומנסים להשפיע.
היו"ר יפעת שאשא ביטון
¶
כן, כי באינטואיציה, במיוחד שאנחנו מגיעים להרבה מאוד מקומות, אז אני שואלת, טוב, נו, כמה סיפורים כאלה יש, אבל אני חושבת שהמספרים מדברים בעד עצמם. התחלתם ממש מעט והגעתם ל-350 מצטרפים בשנה האחרונה.
ירון וקסמן
¶
לגמרי. גם כל מסגרת שעבדנו איתה בשנה האחרונה ממשיכה לעבוד איתנו. זאת אומרת אנחנו רק מוסיפים עוד מסגרות. הנה רותי, כבר קבוצה רביעית מרונ"ן, שנפתחה לנו. עכשיו כל קבוצה זה חגיגה, אז זה כיף.
היו"ר יפעת שאשא ביטון
¶
אני אשאל אתכם שאלה קשה, אנחנו מדברים וזה מובן מאליו שזה וזה מאוד לא, אתם שני צעירים, מסיימים לימודים, יופי שאתם מתים על הים ויש לכם מוטיבציה חינוכית, לוקחים הלוואות בשביל להקים עמותה כדי לעזור לבני נוער? ממה תתפרנסו? מאיפה הכושר לקחת סיכונים הזה?
עומר טולצ'ינסקי
¶
אני אגיד מהפן שלי ואחרי זה ירון יגיד את הדרך שלו. אני באמת מאמין שדבר שאתה גם טוב בו וגם מאמין בו, אז לא יודע, אולי זה קצת נאיבי, אבל איכשהו אני מאמין שדברים מסתדרים. אני מאוד אוהב לעבוד עם נוער וילדים, עשיתי את זה המון המון שנים, וגם את יכולה לשאול 'למה הלכת ללמוד חינוך?' זה גם מקצוע שפרנסתו לא גבוהה מדי.
עומר טולצ'ינסקי
¶
אני אומר, זו גם שאלה שיכולה להישאל, אבל אני חושב שיש מקום שאתה, משהו, איזה שהיא תחושת בטן שאתה מרגיש שזה המקום הנכון עבורך.
עומר טולצ'ינסקי
¶
בניתי להתפרנס מהעמותה, בניתי להתפרנס מזה שאני אקים משהו טוב ואני לא אסתפק בעשרה הילדים האלה, זה יהיה משהו מכובד ומוצלח ונתפרנס מזה.
ירון וקסמן
¶
אז אני רק ארוץ בזריזות, ברשותכם. מדידה והערכה חיצונית, ואז אחרי זה יש את התקציב. אז עורכת אותה ד"ר סיגל הנדל, שהיא מעריכת תכניות חינוכיות ו-86% מהבוגרים מדווחים על שיפור בדימוי העצמי ועוד 95% על עלייה ביכולת שלהם להתמיד. זה נתון שנורא הפתיע אותנו לגבי הרגלי למידה, זה נתון שמורכב מהגעה לבית הספר, הצלחה בלימודים ודברים כאלה, אז אפשר לראות ש-54% אמרו שזה עזר להם במידה רבה מאוד. זה הפתיע אותנו כיוון שאנחנו רק מאלצים אותם לחזור ללמוד, אנחנו לא עושים פה שיעורי בית או דברים כאלה.
זה נתון של אתגרים בים ואתגרים בחיים, האם לדעתם יש קשר. זה בעצם 'הגל שלי'. אם מחברים את במידה רבה עם רבה מאוד זה 95% שאומרים שזה עוזר לי במידה רבה עד רבה מאוד. וזה נתון מהצוות החינוכי המלווה, תמיד יש את העובדת הסוציאלית או מורה, לגבי היכולת להעתיק את חוויית ההצלחה לתחומים נוספים, כלומר לא רק להישאר בגלישה.
ירון וקסמן
¶
לא, בכל מסגרת מגיעה או עובדת סוציאלית או יועצת, או רכזת חברתית, כל מסגרת מה שהם בוחרים.
ירון וקסמן
¶
או הטיפולית. מסתבר שהסיפור היותר מעניין ומאתגר, אנחנו תמיד שואלים את עצמנו כשנגמרה השנה, האם חצינו את קו הסיום? האם באמת חצינו את קו הסיום, כי מה קורה? הנערים הם מאותו הבית, עם אותם חברים, עם אותם הרגלים שטיפה השתנו, עם איזה חוויית הצלחה אותנטית מאוד חזקה אמנם, אבל איך משמרים את ההצלחה, איך מוודאים ש'הגל שלי' הוא איזה שהוא one way ticket שממנו קדימה.
בשביל זה יש את קהילת הבוגרים, שלירון מרכזת אותה, שהיא מתחלקת לשני אפיקים, אפיק אחד זה האפיק של המקום בעולם, שיש לי עוד מקום להיות בו. אני יכול להגיע לפה, יש לי מדריכים שתמיד יחכו לי פעם בשבוע, קבוע. זה לפי גילאים, כי זה כבר גדל, אז יש את ז' עד י"ב וגם חבר'ה שחוזרים בחופשות, והמסלול השני זה מסלול שעשינו עכשיו פיילוט פעם ראשונה, שקוראים לו 'אחים בוגרים', שמהווה את המעבר מחניך למדריך. זה לא רק החולצה, 'הנה אתה מדריך', זה ממש תהליך של חצי שנה, תכנית הכשרה. הם מגיעים למיונים ועוברים מיונים ואחרי זה הטקס, טקס הסיום. פעם בשבוע קבוע. זה גם לומדים איזה בן אדם אני רוצה להיות ואיזה מדריך אני יכול להיות ומה החוזקות שלי וגם שולחים אותם לקורס במימון בווינגייט ואחרי זה הם חוזרים לפה ואז הם מתנדבים בתור אחים בוגרים בקבוצות שבדרך כלל הם היו בהם. נגיד אם אני מבית השאנטי, עכשיו אני אח בוגר של בית השאנטי.
ממה שאנחנו רואים, זה עוד לא נמדד והוערך, אבל ממה שאנחנו כבר מזהים, זה אימפקט הרבה יותר חזק מזה שמגיע איזה שהוא מדריך מן החוץ. מישהו וואלה, הוא היה בדיוק בנעליים שלי, עכשיו הוא במקום אחר, אין לזה תחליף.
במקביל קטע פחות ורוד, בקייצים האחרונים זיהינו שיש לנו בעיה מאוד מאוד חזקה, כי בקיץ כמו בקיץ אצל הילדים, היום הופך ללילה, הלילה ליום, הרבה פעמים משפחות שהן יותר מאתגרות, אמא עובדת בכמה עבודות, הרבה פעמים אין אבא בבית ובאמת דברים פחות מוחזקים. בשביל זה הקמנו מיזם חברתי עסקי, שקוראים לו 'על הגל פוגשים את הים אחרת'. אפרופו תעסוקה וגיל ועניינים, בעצם זה מיזם שמה שהוא עושה, הוא עושה ימי כיף לחברות וארגונים תחת הכותרת 'בואו נפגוש את הים אחרת', שמי שמדריך את הימים האלה ומקבל שכר ופרנסה על הימים האלה זה הבוגרים שלנו.
אז בשנה קודמת היו לנו 61 אירועים כאלה, עם HP ואינטל ותגלית והסוכנות היהודית וכל מיני חברות וארגונים ותנועות נוער כאלה שמגיעות ממש לפה, מעשרה אנשים עד מאה וכמה אנשים, והילדים ממש מדריכים אותם, ביחד כמובן עם עוד מבוגר. השנה אנחנו מתכננים לעבור את המאה אירועים בסיפור הזה. מה שיפה, אפרופו כלכלית, זה בעצם התקציב שלנו לשנה הנוכחית.
ירון וקסמן
¶
אז אני אגיד בדיוק. בעצם התקציב של העמותה ב-2015-16, 30% מגיע מהמסגרת החינוכית, זאת אומרת יש מסגרת חינוכית שרוצה לעשות פעילות, היא משלמת עבור הפעילות. פנימייה או כפר נוער, או כל דבר אחר.
ירון וקסמן
¶
היא משלמת עבור ה-14 חבר'ה, שזה מאוד מורכב להם, כי הם בעצם צריכים לבחור להשקיע ב-14 ילדים מתוך - - -
ירון וקסמן
¶
זה הרבה עיריות שעוזרות לממן את זה. האתגר הכי גדול פה, חד משמעית, זה העניין הכלכלי. 25% מגיע מהמיזם החברתי עסקי, מ'על הגל', זה בעיקר בשווה כסף. כל הציוד שהמיזם העסקי קונה לצורך זה הוא תורם אחרי זה לעמותה.
ירון וקסמן
¶
זה גם שלנו, זה אותה גברת בשינוי אדרת. פשוט ממותג אחרת, כי בלבלנו את העולם, אז הפסקנו לבלבל את העולם. וזה מאפשר לעמותה לפעול בתוך מטרות העמותה ולעסוק לעשות מה שטוב ונוח לו וחשוב לו ונכון לו עסקית.
עוד 15% מגיע מעיריית בת ים, זו רשות שמשקיעה פה בכסף מעבר ללתת את המבנה. והיתרה, 31% מגיע מתורמים פרטיים וקרנות. זה התקציב של השנה הנוכחית, 450,000 דולר כשאנחנו עובדים מספטמבר עד ספטמבר.
קדימה זה הגלשן שראינו עכשיו, זה שלוש שנים קדימה, שנה הבאה ושנה לאחריה. אפשר לראות שהתקציב של העמותה הולך לגדול, לא בצורה דרמטית, אחרי לחצי מיליון דולר ואחרי זה ל-550,000 דולר. היקף הפעילות הולך גם לגדול, אבל לא בצורה דרמטית הפעם.
וכאן יש את הנקודה שלשמה נשמח למוחות החכמים, בעצם זה האתגר המרכזי, כי מה שקורה זה שהתכנית עובדת, יש פה המון המון ילדים, יש פה המון מדריכים, המון לב, המון אימפקט נהדר שקורה, והיכולת להחזיק את זה, אם פעם זה היה עשרה ילדים, אז פה, שם, בוא ניעזר בכמה אנשים טובים וזה יכול לעבוד, זה נהיה אופרציה, זה נהיה ממש ארגון.
ירון וקסמן
¶
כן, אז זה נהיה מורכב. ספציפית איפה שאנחנו נמצאים היום זה שאנחנו צפויים לקבל, יש כל מיני טפסים ברישום של עמותה, אז קיבלנו אישור מסמכים ורישום תקין וטה טה טה וכל רואי החשבון, אבל יש שני צעדים שצריכים לקרות בחודשיים הקרובים, בעוד חודשיים רק נקבל, יש אישור שנקרא טופס 46א', שמאפשר לזכות תרומה במס
.
לאחר מכן יש את הטופס שנקרא טופס ניהול תקין קבוע, שאנחנו צריכים לקבל במאי 2017, שזה פחות משנה, שאז זה יאפשר לנו להגיש כל מיני בקשות, למערכת מרכב"ה ותמיכה תקציבית ממשרד כזה או אחר.
ירון וקסמן
¶
תודה. זהו. מה שקורה עכשיו, אנחנו פועלים בשיא המרץ כדי לראות איך אנחנו מחזיקים את הפער הזה, איך אנחנו צולחים בעצם את השנה וחצי הקרובות כדי לא לעצור את המפעל הזה, כדי להגיע לעוד ילדים ולעוד בני נוער. ואפשר לראות שבעוד שנתיים אנחנו צפויים להקטין את התלות שלנו באחוזים מתרומות בצורה דרמטית, גם באחוזים וגם במספר. בעצם החלק האדום זה חלק של תמיכה ממשלתית.
זה הצפי שלנו, זה צפי שלהערכתנו הוא ריאלי. אני אגיד שאנחנו לא לבד, יש לנו ועדה יועצת, בורד מאוד מאוד רציני, שיושבים פה גם פרופ' נטע זיו מאוניברסיטת תל אביב ודב קוטלר, שהיה מנכ"ל ישראכרט, ואבינועם ערמוני שהקים את ארגון מידות שאחראי שעמותות פועלות בצורה שקופה ותקינה וכו', ו - - - שהוא שחיין אולימפי ודירקטור באוצר החייל, הרב שי פירון, כמה חבר'ה באמת טובים שמלווים אותנו ותומכים בנו ואנחנו מתייעצים איתם תדיר וגם נפגשים איתם אחת ל- ביחד. זו המטרה, זה הרעיון, זה הסיפור.
עומר טולצ'ינסקי
¶
אז יש לנו שיווק כבר מפה לאוזן ואנחנו רשומים ברשת עתיד כספק אז מגיעים אלינו מהרבה מאוד מקומות, בתי ספר פה בבת ים.
ירון וקסמן
¶
כן, אבל הם לא יודעים לשלם. הם נהדרים, הרבה לקוחות, אבל התקציב שלהם הוא מאוד מאוד נמוך ואין עם מי לריב שם.
עומר טולצ'ינסקי
¶
שיווק זה דווקא תחום שאנחנו סבבה בו. אני מרגיש שהמקום פה מלא ויש הרבה ילדים. אני מרגיש שלא צריך עוד קבוצות. המקום שהוא יותר בעייתי זה לראות איך אנחנו מקבלים תקצוב ממשלתי, לראות איך אנחנו מצליחים - - -
ירון וקסמן
¶
כן, היא מטפלת בנו וגם סער הראל, שהוא גם מטפל בנו. הם איתנו, כולם איתנו, הכול נחמד, הכול יפה.
היו"ר יפעת שאשא ביטון
¶
לא, אבל הם יכולים להכניס אתכם. הרי בתכנית הזו, התכנית הכוללת, יש הרבה מאוד תכניות לטיפול בנוער בסיכון או התמודדות עם נוער בסיכון, פשוט צריך להכניס אתכם לתכנית נוספת.
היו"ר יפעת שאשא ביטון
¶
בגלל זה אני אומרת, אתם עשיתם כברת דרך אדירה. כל רעיון שאני אומרת, אוקיי, אני אנסה לדחוף לשם, אתם כבר רגל וחצי שם.
אלעד גולדמן
¶
בהקשר ל-360, ברגע שאנחנו נהיה בתכנית, בשנה הבאה, עכשיו השאלה היא איך אנחנו משתמשים בתכנית הזאת בשביל עוד קבוצות. אנחנו צריכים גישה לרשויות מקומיות, לצורך העניין, שנגיד אנחנו רוצים להתחיל לעבוד בהן, אם זה פה במרכז ואם זה בפריפריה, שבעצם נוכל לגשת לשם ולהציע את התכנית ואז הם יצטרכו לעשות את הבקשה מ-360 בשביל המימון של התכנית.
שושי גורדון
¶
אתה צריך להבין, התכנית הלאומית, אני חברה בוועדה המחוזית אז אני יודעת, הרשות המקומית עצמה צריכה להחליט מה מתאים לה ו - - -
שושי גורדון
¶
אז יש ועדות מחוזיות שיש שם אנשים ממשרד החינוך, ממשרד הקליטה, ממשרד הרווחה, ממשרד הבריאות וכו' וכו', יש את המשרד - - -
היו"ר יפעת שאשא ביטון
¶
צריך לחבר אותם עם השלטון המקומי, לדעתי. מי הבחור הזה שהיה צריך להגיע אליי מהמשרד עם נדב? הוא אחראי על כל הנושא של נוער. אנחנו ננסה לחבר אתכם לפגישת עבודה איתם בהמלצה חמה, כי אני חושבת שזאת עבודת קודש, מה שאתם עושים, ודרכם תנסו להיכנס לרשויות השונות. זה יכול להיות דרך מכתבים שהם יוציאו לרשויות, אנחנו נפגיש אתכם. זה בעצם רק מקומות שהם קרובים לים לצורך העניין או למוקדים שאתם ציינתם. וזה החלק שכואב לי בסיפור, אני מתקשה לראות את הילדים מהפריפריה הרחוקה, שהים לא נגיש להם, מגיעים לדבר כזה.
ירון וקסמן
¶
המעצור היחידי זה כסף. כי גם הרשויות רוצות. תראו, זה מבנה פסיכי לתת לשני חבר'ה צעירים, כאילו 'קחו' והן רוצות. כל מקום ש - - - דיברו איתנו מאשדוד ואשקלון, אפשר ללכת עוד דרומה ועוד צפונה. הבעיה היא שצריך לתחזק את זה, לתפעל את זה, את כל הציוד ואת כל הגלשנים, את החליפות ואת הביטוח, לכל ילד את החליפה במידה שלו. זה מאוד מורכב כלכלית, אבל זה אפשרי, כמו שאתם רואים, זה קורה.
עומר טולצ'ינסקי
¶
אתם יודעים, יש הרבה מאוד פריפריה חברתית באזור כאן, זאת אומרת גם אם לדוגמה לוד, שהיא אמנם לא על הים, אבל זה לא רחוק להגיע מלוד לכאן, זה רבע שעה נסיעה, משהו כזה. זה לא נורא.
היו"ר יפעת שאשא ביטון
¶
תראה, לא חוכמה, אתם עשיתם דרך מדהימה בעצמכם, אנחנו אפילו לא צריכים לדפוק מאוד מאוד חזק. מה שאנחנו כן נעשה, כדי להשלים לכם את הסיפור הזה זה נפגיש אתכם עם השלטון המקומי כדי שהשלטון המקומי בעצם ייצא לרשויות ודרכו אתם תיחשפו. זאת הפלטפורמה שאני מזהה. אפשר גם - - - אני חושבת שאם אנחנו נלך עם הבחור של הנוער זה כבר יהיה מצוין ומקסימום אולי דרך - - - שהוא גם אחראי על כל מנהלי אגפי החינוך, אז אולי גם דרך שם להפגיש אתכם עם הרשות. אנחנו נתייחס איתם, אנחנו נתייעץ עם החבר'ה של הנוער בשלטון המקומי ומשם נדע אם שווה להפגיש אתכם. אני חושבת שזה חשוב.
רותי שוורץ
¶
אני רוצה להגיד משהו, אם אני כבר כאן, אני אוטוטו שנתיים בתפקיד ושני החבר'ה האלה עוד לא נתנו לי להיכנס והיה חיזור אינטנסיבי של השניים האלה. זימנתי אותם לפגישה, לקח, אני חושבת, עשר דקות כדי להבין שאני איתם וכמו שהם אמרו, אנחנו כבר ארבע קבוצות מריצים איתם במהלך של השנתיים האלה ומה שיפה בסיפור הזה, שזו אחת הקבוצות שהכי קל לנו לגייס בני נוער בסיכון. באמת, יש לנו תמיד רשימות גדולות, אנחנו עסוקים באיך לצמצם אותן כי אנחנו מחויבים ל-14 ילדים. ומה שעוד יותר מדהים, שאין נשירה בקבוצות האלה, זאת אומרת 14 ילדים מתחילים ומסיימים. שזה מדהים.
רותי שוורץ
¶
אנחנו גם יחידה לקידום נוער, אז הרבה פעמים עשינו את זה דרך מיומנות, ודווקא עכשיו בקיץ, כיוון שראיתי בשנה שעברה, עשינו את זה דרך המיומנות וזה תפס מצוין, זו הייתה פעילות חלופה לשעות הפנאי שלהם בקיץ, במקום שהם יסתובבו ויעשו דברים אחרים פחות טובים, החלטתי השנה, באישור של הפיקוח, באמת להכניס את זה דרך משרד הרווחה ועשינו פעילות קיץ.
רותי שוורץ
¶
זה שווה. כן, אתה רואה בני נוער שהתחילו משהו, לפעמים זה פעם ראשונה שהם מתחילים ומסיימים משהו. כמה זה משמעותי עבורם, ועם זה שיש אפשרות שזה הופך להיות סוג של בית עבורם, שהם יכולים להגיע בזמן הפנוי שלהם, להיות פה ואחר כך להיות בוגרים. באמת יש איזה שהיא המשכיות, שזה דבר יפה לראות באיזה שהיא תכנית שאתה עושה, זה לא קיים בהרבה דברים.
היו"ר יפעת שאשא ביטון
¶
אני לרגע סוטה מהנושא, אני פשוט צריכה לנצל את הגורמים ואת מה שעלה, איך שאת אמרת שאת בקידום נוער ישר קפצה לי נורה, ואחר כך דיברנו על הגיוס, אז בכלל זה כבר היה - - - אנחנו מטפלים באיזה שהיא פנייה של נערה שסיימה עשר שנות לימוד בבית ספר ועברה לקידום נוער, שנתיים נוספות והצבא לא מכיר בזה כ-12 שנות לימוד. את זה את עושה?
רותי שוורץ
¶
אל"ף, אנחנו בקשר באופן אישי, היחידה שלנו, עם הצבא, יש לנו קשר מצוין. זה תמוה בעיניי מה שאת אומרת.
היו"ר יפעת שאשא ביטון
¶
בגלל זה אני שואלת, כי זה היה תמוה גם בעיניי ואני התחלתי לתהות ולחקור. אצלכם הילדים בעצם מסיימים ומתגייסים?
היו"ר יפעת שאשא ביטון
¶
בסדר. רק רציתי לוודא, כי ככה אני הגבתי והתחלתי לחשוב שאולי אני לא מבינה עד הסוף. בסדר, העיקר שאני יודעת שיש לי עילה נגדכם.