הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 93

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שלישי, כ' בתמוז התשע"ו (26 ביולי 2016), שעה 11:00

בני נוער נופשים באילת

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר

רפ"ק ליאור בן סימון - דובר מרחב לכיש, לשעבר דובר מרחב אילת, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

ליאור אורן - קצין מחלק הנוער אילת, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

פקד לילך עטייה - קצינת מניעה והסברה מחוז דרום, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

גונן ירום - מנהל תחום בכיר, "עיר ללא אלימות", המשרד לביטחון פנים

הילה פליטמן הבר - מנחה כוללנית הרשות למלחמה בסמים, המשרד לביטחון פנים

רפ"ק חגית בן שאנן - קצינת נפגעי עבירה, מ"מ קצין נוער מחוזי, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

חנה אמסלם - מפקחת ארצית, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

שרית נשיא - מרכזת פרויקטים בתכנית הלאומית 360, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

יפה וולמן - עובדת סוציאלית ארצית, המשרד לעלייה וקליטה

מאיר יצחק הלוי - ראש עיריית אילת

גניאל דרורי - עיריית אילת

איריס כהן - מנכ"לית רשת המתנ"סים באילת

דני קציר - מועצת התלמידים והנוער הארצית

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

תמי ברנע

ר.ל., חבר המתרגמים

בני נוער נופשים באילת

בוקר טוב לכולם. אני ברשותכם רוצה לפתוח את דיון הועדה בנושא בני נוער נופשים באילת. אנחנו ממש במחציתו של החופש הגדול, עכשיו זו נקודת זמן טובה להסתכל על מה היה בחודש הקודם ומה אולי צריך, שאנחנו עוד נוכל לעשות לקראת החודש הקרוב. אני ראשית רוצה להודות לראש עיריית אילת שמכבד אותנו בנוכחותו, עשה את הדרך לכאן יחד עם מנהלת המתנ"סים, נכון? תודה רבה על ההירתמות ואני אפילו אתן לךָ לפתוח את הדיון. ספר לנו קצת מה קורה אצלכם בחודשי הקיץ.

תודה רבה. כמו שנאמר נמצאת אתי מנכ"לית רשת המתנ"סים שלנו, איריס כהן, שבין היתר גם אמונה ומופקדת על טיפול בנוער, אגף הנוער - - - של רשת המתנ"סים. העיר אילת, כעיר תיירות, קולטת מדי שנה כ-2.7-2.8 מיליון תיירים. נכון להיום רובם ישראלים ביחס פחות או יותר 90:10 או 87:13, זה פחות או יותר היחס, כאשר בחודשי החופש, שהם בעיקר אפריל ויולי-אוגוסט, אנחנו נערכים לקראת עשרות אלפי בני נוער שמוצאים בעיר אילת מקום לנפוש בו. שנבין, מדובר במספרים שהם מספרים גבוהים מאד. תמונת המצב מלמדת שבעיקר מהשבוע השלישי של יולי עד השבוע הרביעי של אוגוסט, מדי בוקר מגיעים לאילת עשרות אוטובוסים. השיא יכול להגיע למשהו בסדר גודל של מאה אוטובוסים ומשם, מהאוטובוסים, יוצאים ומתחילים לבלות. לדעתי הם מתחילים לבלות בתוך האוטובוס אבל יוצאים לבלות בני הנוער שמגיעים לאילת לנפוש, כפי שאמרתי, במספרים שמצריכים היערכות. אנחנו לא יכולים להישאר אדישים למספרים שכאלה, אל"ף, משום שבעיר אילת חיים ונופשים לא מעט בני נוער, שבעצם אמורים לארח את החברים שמגיעים אליהם מכל חלקי הארץ ובי"ת, אנחנו כעיר, חייבים לארח בכל מיני צורות ואופנים את האוכלוסייה הזו שהיא באה עם הרבה מאד אנרגיה.

באים לתפוס ראש בעיר אילת וכל הדפוסים מצריכים מאתנו היערכות. צריך לזכור שברבות השנים העסק הולך ומשתכלל. כשאני אומר "העסק" זה נושא האירוח. יכול להגיד שהיום אנחנו יכולים לראות הרבה בני נוער נמצאים בווילות שאנחנו מאד לא אוהבים את התופעה, חשוב שנדע את זה. וילות הופכות להיות בתי מלון ועסקים שעושים לנו הרבה מאד בלגאן בעיר. אנחנו בהתמודדות קשה מאד. הגענו כבר למצב שמעל 25 בעלי וילות נמצאים מולנו בהליכים משפטיים, כולל כמה מעצרים שהיו, כי אנחנו טוענים שווילה היא וילה, זה בית לכל דבר ואין שום סיבה שהסובבים את הווילה יסבלו ולצערי הגדול מאד זה מאופיין כל השנה אבל וודאי וודאי בחודשי החופש - - -

הווילות האלו הן לא עם רישוי של עסקים? זאת אומרת, זה גם בניגוד לחוק. מעבר למה שדיברנו פה בהקשר של בני נוער שקצת מאבדים את עצמם בתוך המקום הפרטי הזה זה גם בניגוד לחוק.

ממש ואנחנו פועלים בכל המישורים. דרך אגב, זה במסגרת פורום אכיפה שמי שמוביל אותו הוא הממ"ר ביחד אתי, מפקד המרחב. הנושא המרכזי שאנחנו מטפלים בו זה נושא הווילות. יש כאן שרשרת של תקלות. זה מתחיל בחריגות בניה עבור דרך רישיון עסק ועבור דרך - - - ועוד כהנה וכהנה ומהבחינה הזו דעתי קרה ונחרצה, להשאיר את הווילה כווילה שתכליתה מגורים ולא שום דבר שהוא לא מגורים. לכן המאבק הוא לא מאבק פשוט וכל העדה צריכה להסתער על העניין. כשאני אומר "כל העדה" זה כל גורמי האכיפה ונכון להיום יש שיתוף פעולה גם עם המשטרה, גם עם יחידות השיטור שלנו, גם עם מס הכנסה וגם עם כל הגורמים. כמובן גם עם האכיפה של תכנון בניה וכן הלאה וכן הלאה אבל אם נחזור לבני הנוער שלנו, שאנחנו מאד אוהבים אותם, חשוב לציין, הם ילדינו, כך אנחנו מתייחסים אליהם אבל אנחנו צריכים להכניס אותם לתוך איזושהי מסגרת שבה לפחות אנחנו בבקרה ושליטה. אנחנו כבר לפני הרבה שנים קיבלנו החלטה שתרומתנו תהיה על ידי מספר פעולות שתיכף איריס תרחיב עליהן אבל אם תרצו, אנחנו מתכנסים קרוב לחצי שנה להיערך לחודשיים הללו. וזה אומר שכל הצוות הרלבנטי, אם אלה מומחי נוער ואם אלה עובדים סוציאליים ואם אלה גורמים נוספים, סיירות הורים למיניהן, נערכים לתת מענה, אם זה על ידי בניית אוהל, על ידי ארגון מסיבות, על ידי מה שנקרא "קיץ בטוח", תכנית מגוונת שכמו שאמרתי, איריס תרחיב והצוות שלנו הופך את החודשים יולי אוגוסט לחודשים של לילות לבנים. כולם הופכים - - -

בני הנוער בכלל בכל הארץ הפכו את יולי אוגוסט ללילות לבנים. אצלכם זה יותר בולט.

הרבה יותר בולט. אני לא מכיר נער אחד שאומר "בוא נתפוס ראש בדימונה". תופסים ראש, תוספים ראש באילת. לא תופסים, לא בדימונה ולא בקריית שמונה. תופסים ראש באילת, באים לפה בהמוניהם ואנחנו מבינים את זה. אנחנו רק צריכים לדעת להתמודד. אני אמרתי גם ואני כבר מסיים את הפתיחה שלי, אני גם אמרתי את זה במרכז השלטון המקומי, שלא נכון להשאיר את הנושא הזה כנושא שרק אילת מתמודדת אתו, זה פשוט לא נכון. אני חושב שיש כאן נושא שצריך טיפול הוליסטי, צריך טיפול של כל הגורמים השותפים, צריך שראשי העיר במחוזותיהם יידעו היכן נמצאים בני הנוער. והם מגיעים בהמוניהם, אנחנו מדברים על מספרים שיכולים להגיע למאה - - -

שההורים יידעו איפה נמצאים הילדים שלהם.

ברור. ברור. 150,000 בני נוער שמגיעים הם מספרים שהם מספרים מטורפים בכל קנה מידה וכמובן שצריך שהגורמים שאתם אנחנו פועלים ישתפו פעולה. אני יכול להגיד שנכון להיום לא מעט גורמים משתפים פעולה כמו למשל, משטרת ישראל שחשוב שנדע את זה, כמו התכנית הלאומית שמשתפת פעולה, כמו משרד הרווחה שמשתף פעולה, יש בהחלט - - -

"עיר ללא אלימות".

אמרתי "עיר ללא אלימות".

"עיר ללא אלימות" כבר לא כל כך משתפים פעולה עם העניין הזה, בוא - - -

אנחנו נבדוק אתם את העניין הזה, הם פה - - -

אני יודע שהם פה - - -

אנחנו פה, אנחנו פה.

אני לא רציתי להגיד מי לא, רציתי להגיד מי כן אבל אם בחרת אז אני אגיד. בפרויקט הזה "עיר ללא אלימות" לא משתפת פעולה. עבדך הנאמן הציג תכנית "עיר ללא אלימות" לפני שלוש עשרה שנים אז אני יודע על מה אני מדבר וחבל, אני אומר שזה חבל, אני מקווה מאד שהם יתעשתו. זו תכנית - - -

הצבא, הייתה איזושהי תכנית - - -

שניה, אני אענה, אני רוצה רגע, אני אגע בזה, אני אגע בזה. העלית פה נושא שהוא נושא מרכזי. אנחנו בעצם רוצים ומבקשים מכל גורם לא לראות בזה כתכנית נקודתית לחודשים יולי אוגוסט אלא לראות בזה חלק מתכנית שנתית ולדעת להיערך כבר חודשים קודם לכן, כל אחד בישוב, לשלב הורים. אין מה לעשות, בסקרים שלנו, שנעשו, כל נער בישראל מגיע לכאן, מגיע לאילת אחת לחמש שנים. זאת אומרת, אנחנו בחמש שנים קולטים את כל בני הנוער במדינת ישראל. זו תמונת המצב ולכן אני חושב שזה ענין של כולם, לבוא ביחד אתנו וללא תכניות וכשמדברים על תכניות אז מדברים גם על משאבים. ואני חושב שאין צורך לחסוך בעניין הזה כי אנחנו לא עושים את זה רק לילדינו, אנחנו עושים את זה גם לילדינו אבל גם לילדים שמגיעים מכל הארץ ואנחנו רוצים שיהיה להם פה נחמד.

העלית נושא שהוא נושא מרכזי שאני כבר הצפתי אותו לפני ראש אכ"א וגם לפני קצין חינוך ראשי ובשבוע שעבר ישבתי עם הגורמים הרלבנטיים אצל קצין חינוך ראשי – מצטער על הקול שלי, אני באתי לכאן חולה, היה לי מאד חשוב להיות כאן כי זה נושא שמאד חשוב לעיר אילת – אני הצעתי לחזור למה שהיה בזמנו אוהל של קצין חינוך ראשי - - -

הפסיקו אותו?

נדמה לי ששלוש שנים פעל, זה היה דבר מדהים. אני פונה אלייך, גבירתי היושב ראש, אני חושב ששווה להתייחס לזה מול קצין חינוך ראשי. שמעתי שנבחר עכשיו קצין חינוך ראשי חדש, אל מול ראש אכ"א. האוהל דיבר על כך שבעצם כל בני הנוער שהגיעו אלינו שהם בגיל גיוס, נחשפו לחילות צה"ל על ידי זה שהצבא הציב שם אוהל ענק, כל ערב הייתה שם הופעה של אחת הלהקות הצבאיות, אחד האירועים המרגשים שאני חוויתי וזה היה כייף לראות את הנערים האלה, שבאים מצד אחד לתפוס ראש באילת ומצד שני אנחנו באופן בלתי אמצעי חושפים אותם כהכנה לצבא הגנה לישראל. אני חושב שאין טוב מזה ומדובר פה בנזיד עדשים. אין שום סיבה בעולם לא לחבר את שני האוהלים האלה אם תרצו, ולייצר פעולה אחת שהיא פעולה נכונה. הפנייה שלי היא בעצם אלייך ואל כל מי שנמצא פה. לא מדובר פה במשימה של העיר אילת למרות שלקחנו את כל האחריות ואנחנו יודעים להכיל. אנחנו היינו שמחים שיותר גורמים יהיו שותפים, היינו שמחים לראות יותר גורמים שותפים גם בהיבט המִמוני ויותר גורמים שמשותפים גם לתכנון, שיהיה תכנון רב חודשי ורב שנתי. זה לא אירוע נקודתי של יולי אוגוסט, צריך להיות משהו בפריסה שנתית, בפריסה רב שנתית וככל שניערך טוב יותר, ניתן לנערים, אני רואה שיושבים פה נערים שאני מניח שמייצגים פה את בני הנוער, ניתן לנערים האלה שתהיה להם עדנה ולא שמישהו רודף אותם. זה כך כאמירות פתיחה. אני מציע, אם זה בסדר מבחינתך, גבירתי היושב ראש, לשמוע מה אומרת איריס, מה בעצם אנחנו עושים בתקופה הזאת.

כן, בשמחה. בבקשה, איריס.

כאמור, אנחנו מתחילים להיערך לתכנית הקיץ אחרי חג הפסח. נגמר פסח, אנחנו מתחילים להבין את תמונת המצב העירונית שצפויה לנו בקיץ הקרוב, כי היא משתנה. אנחנו יודעים שבני הנוער משתנים, הדינמיקה העירונית משתנה ואנחנו צריכים להבין מהי תמונת המצב ולהיערך בהתאם. אחד השינויים שאנחנו חווים בשנים האחרונות הוא העובדה שבתי המלון סגרו את עצמם בפני בני הנוער והרי אין ואקום והם מצאו מיד פרצה בצורת הווילות. מה שזה אומר מבחינתנו זה שבקיץ הזה, למשל, הצוותים שלנו נחלקים בצורה כזו שיש צוות שנמצא בתוך העיר, לא רק לטפל בילדים שלנו אלא כדי לתת איזשהו מענה בתוך העיר. אנחנו יודעים שחלק מההיערכות של אנשי העסקים בעיר אילת הוא לראות אילו מסיבות הם עושים לבני הנוער כדי שבאמת יהיה להם fun ואז לשם אנחנו גם נכנסים עם איזושהי תכנית. אנחנו לא יכולים להתעלם מכך שיש מסיבות פעמיים בשבוע ושלש פעמים בשבוע ובכל מסיבה יש מעל אלף בני נוער. המסיבות מתקיימות, נקודה. ואז אנחנו מתחילים להתדיין עם אותם מארגנים - - -

שמסיבות הן לא דבר רע וגם היזמים מרוויחים כסף שגם זה לא דבר רע וזה מביא פרנסה לעיר שגם זה לא דבר רע, אבל, אני מסכימה אתך שאנחנו צריכים להיות עם עיניים פקוחות, לראות שהדברים מתנהלים ומתקיימים בצורה שהיא לא מסכנת, לא אותם ולא את סביבתם.

נכון, אז למשל, מה שאנחנו עושים זה שאנחנו יושבים עם היזמים אחד אחד, מבינים מהי התכנית שלהם לקיץ הקרוב, רואים אם הם מוכנים להיות פרטנרים שלנו במובן הזה שהם מתחייבים שלא יהיה אלכוהול במסיבות האלו, במובן שהם מתכוונים להוציא את כל האישורים והרישיונות ולעמוד בתקן המשטרתי מבחינת מספרים וכו'. בעלי עסקים כאלה שמוכנים להיות שותפים שלנו, אנחנו אומרים, אנחנו מוכנים לצאת עם צוותים. דרך אגב, יחד עם משטרת אילת, שאנחנו עובדים ממש ביחד בחבירה אחת, מוכנים לצאת עם צוותים. אנחנו יוצאים בערך עשרה אנשי צוות רק למסיבות, יוצאים גם מחוץ למסיבה כי יש התקהלות ומפחיתים את החיכוך, את העוקץ, את האלימות. נכנסים גם פנימה וזה גם איזשהו משהו שנוסף אבל אני אספר. בדרך כלל נוהגים להפריד בין התכנית לילדים שלנו, לילדי העיר אילת, לבין התכנית של האורחים ואני אומרת שאי אפשר להפריד, מכיוון שבני הנוער שלנו חווים חוויה אחרת מעצם היותם תושבים בעיר אילת, מכיוון שהקיץ שהם עוברים לא דומה לאף קיץ שבן עיר אחרת חווה. לכן אנחנו צריכים להיערך אחרת גם מבחינת הילדים שלנו, אז אני יכולה לספר שאנחנו לקראת החופש הגדול הוצאנו מכתב אל ההורים, שעבר ממש, ילד ילד קיבל אותו, כדי ממש להסביר להם, זה "עשה ואל תעשה", זה קצת עצות, זה קצת טיפים וטלפונים למי לפנות ומה לעשות בעת הזאת. אנחנו מכינים יריד תעסוקה לבני הנוער שלנו, אנחנו שואפים שמקסימום בני נוער יעבדו, כדי שהם יצטרכו לקום מוקדם בבוקר ואולי ישנו מוקדם - - -

את מוכנה להגיד את זה עוד פעם?

אנחנו עושים יריד תעסוקה - - -

כשאני אמרתי זה היה נשמע רע.

אנחנו עושים יריד תעסוקה ואני רוצה להגיד שאנחנו, בתור מתנ"ס, משמשים דוגמה ואנחנו קולטים עשרות ילדים לעבוד אצלנו בכל מיני מסגרות, כולל מד"צים בתוך הקייטנות וכו'. גולת הכותרת שלנו בעצם היא תכנית הקיץ, שאותה אנחנו עושים, שהוכרה כתכנית לאומית על ידי "360". אנחנו מקבלים תקציב מהם. משרד החינוך נרתם אף הוא לתוך המשימה הזאת. הם הוסיפו זוויות נוספות לתכנית הזו שמהן בעצם מסתכלים על אותם ילדים כבר מהשלב שמאיר תיאר, של האוטובוסים שיורדים לאילת. אנחנו מחלקים באוטובוסים כרטיסי ביקור עם תפילת הדרך מאחור, כי אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שבזכות זה אולי הם ישמרו את זה בכיס ויש פה ממש "קיץ בטוח באילת" וטלפון, מספר טלפון סלולארי שאנחנו מחזיקים, יש לנו כונן תורן כל הקיץ - - -

כשאת אמרת היערכות, אני לא אומרת את זה כביקורת, אני אומרת כדי שנבין, זה יותר מאשר להתייחס לתכניות שאנחנו מציעים פה במתנ"ס והכל, אלא היערכות מבחינת שמירת הבטיחות והביטחון של הילדים שהם מגיעים לצד הילדים שלכם, שחווים את אותן חוויות יחד עם בני הנוער שמגיעים מכל הארץ.

נכון, זה בראש ובראשונה אבל, כמו שאמרתי, בני הנוער הם דינמיים, הם משתנים. ההדגשים שאנחנו שמים על התכנית משתנים משנה לשנה. השנה למשל, בעקבות הכניסה של משרד החינוך לתוך התכנית, עשינו את האוהל למשהו הרבה יותר אטרקטיבי מבחינת התכנים שלו. כל ערב יש שם תוכן אחר, כי המטרה שלנו - - -

אוהל של הצבא או אוהל שאתם מקימים?

אוהל שלנו - - -

היום אתם מקימים אוהל באופן קבוע, כאילו משמרים את המסורת אבל - - -

אנחנו שתים עשרה שנים מקימים אוהל בלב הטיילת - - -

אנחנו התמקמנו ליד האוהל הצבאי, לא קשור אחד לשני.

אני אספר מה קורה מדי ערב בתקופת הקיץ. יש לנו צוות שעובר הכשרה, השתלמות והוא נחלק לארבעה צוותים. יש צוות של האוהל שמאייש את האוהל, שאני אפרט תיכף בכמה מלים מה עושים שם, יש צוות עיסוק שמסתובב על הטיילת, בים, בכל הפינות החשוכות, והוא מאתר, הם פיתחו מיומנות לתת את המבט הנכון, לפלוט, לתת את המשהו הנכון, הקצר הזה ולדעת לטפל, לשלוח הלאה. לעזור, לתת את העזרה - - -

איפה ממוקם האוהל?

בלב הטיילת. איפה שהיה הלונה פארק, ליד "הילטון מלכת שבא". אוהל גדול מזמין, יפה.

ליד הגשר.

אנחנו עושים שם מסיבות אזניות, כי יש בתי מלון ויש רעש אז מסיבות אזניות, מסכי ענק, אתמול הייתה הרצאה בנושא מיניות והבאנו גם בחור טרנסג'נדר שנתן שעה שלמה להרצאה, היום יש ערב היפ הופ עם - - - היפ הופ, כל ערב יש משהו אחר, כי המערך - - -

מהי מידת ההיענות?

מקסימה, מדהימה. ה'פיק' הגדול הוא סביב הפעילות האקטיבית עצמה שאז יש מאות בני נוער שמגיעים למתחם. זה מתחם שהוא עשוי ממש כמו בית קפה, אוהל 'זולתי' גדול ודשא ענק בחוץ עם פינות ישיבה אלטרנטיביות והם באים, הם פשוט באים. הצוותים של העיסוק גם מביאים אותם לשם. גורמים להם להגיע, כי שם יותר בטוח. יש שם עבודות יצירה, יש שם גיטרות, יש שם משחקים, יש שם כמובן מים, יש ארטיקים שאנחנו מחלקים מדי פעם, כל מיני דברים כדי לתת הרגשה של בית ויש לנו צוות מסיבות וצוות שמסתובב בעיר. זאת אומרת שכל ערב, אנחנו מדברים על סדר גודל של בין חמשים לששים אנשי צוות שעובדים מתשע בלילה עד ארבע-חמש בבוקר. לא מובן מאליו. לא מובן מאליו בכלל. נכון שיש המון יתרונות בעבודת הקיץ הזאת, היא מחדדת את אנשי המקצוע שלנו והופכת אותם ליותר מיומנים אבל אין ספק שזו משימה מאד לא פשוטה. אחד המאפיינים של העיר אילת ודיברנו על זה בחוץ, היא שיש שיתופי פעולה מאד יפים, גם בתוך העיר וגם מחוצה לה. שום דבר ממה שתיארתי כאן, אנחנו אמנם מובילים את זה אבל שום דבר ממה שתיארתי כאן לא יכולנו לעשות לבד, אם לא היה ממש שיתוף פעולה של כל הגורמים, גם בתוך העיר, ממש, רווחה, חינוך, משטרה, סיירת הורים, כולם ביחד וגם המשרדים הממשלתיים מבחוץ. כולם מבינים את הבעיה אבל צריך להבין שגם אם שמים מתחמים דומים בכנרת זה לא דומה, ממש לא דומה באפיונים למה שקורה אצלנו באילת.

כי?

כי כמותית - - -

מבחינת היקפים.

מבחינה כמותית ומבחינת מה שיש לעיר להציע. גם בני נוער טובים במירכאות, מגיעים לאילת, פורקים עול, פורקים עול, זה הרחק - - -

בני נוער טובים, בלי מירכאות אבל כן, הם מתפרקים לנו.

זה כך ממש בקצרה. אם רוצים לשמוע עוד אני אשמח.

ראשית, תודה רבה ואני שמחה מאד לשמוע, גם על הפעילות המבורכת, גם על ההתגייסות ועל שיתוף הפעולה שאתם מציינים. אנחנו תיכף נדבר עם מי שככה, מוטל בספק שיתוף הפעולה שלו וננסה - - -

שיתוף הפעולה - - -

אנחנו נשמע, אתה יודע, אנחנו ניתן את הבמה ואנחנו אפילו נפתח אתך אבל, אני לא יכולה להתעלם גם מתכנית שראיתי היום בבוקר שמראה, מה שראיתי אולי בסביבה הקרובה, של בני נוער שמצאו להם מקום מעבר לים. זאת אומרת, בתי המלון סגרו את שעריהם ואנחנו לא מתווכחים אתם, ענין של ונדליזם, שתיה לא מבוקרת שגורמת להתנהגות שמה לעשות, פוגעת גם באורחים האחרים, ובני נוער החליטו שאם לא בתי מלון פה אז בתי מלון מעבר לים. לי יש קושי עם זה. בני שש עשרה, שבע עשרה שבכלל יוצאים מהבית וחוצים את הים לבדם, עם כל זה שאני סומכת עליהם ובכל זאת. מראות לא נעימים שאני חושבת שדורשים מכולנו רגע לקום ולשאול: או.קיי, איך אנחנו עוזרים לבני הנוער לא להתפרק כשהם נמצאים שם לבד ועדיין, זה משאיר את אילת עם ההתמודדות עם בני נוער שאמנם לא מגיעים לבתי מלון אבל מגיעים לווילות, שהן סיפור בפני עצמו ואנחנו דנו בו בוועדה מספר פעמים. מסוכן, אגב, במשך כל השנה, מסוכן מבחינת מה שהוא שהוא מזמין מעצם זה שבני הנוער נמצאים לבד בתוך וילה ללא השגחה ואני מברכת, מברכת גם על ההתגייסות שלכם מכאן, זה לא מובן מאליו. אתם לא אומרים: אלה לא בני נוער שלנו, הם באים, זה ענין כלכלי אלא אתם אומרים: אנחנו כאן בשבילם ועל זה בהחלט מגיע 'ישר כח'.

קיבלתי את ההערה שלך ברצינות. "עיר ללא אלימות", לי באינטואיציה היה ברור שקודם אתם שם, אז בוא ספר לנו מה קורה באילת.

אנחנו שם באילת. שמי גונן ירום, מנהל תחום בכיר "עיר ללא אלימות" במשרד לביטחון פנים. מ-2007, פחות או יותר מהשנה - - - מהשנה ש"עיר ללא אלימות" למעשה התחילה לעבוד בשתים עשרה הרשויות הוותיקות, כפי שמאיר יצחק הלוי ציין, אילת הייתה הראשות הראשונה, שם פותח המודל. אני אגיד כמה דברים כלליים קודם לפני אילת ואז אני אתייחס ספציפית למה שאנחנו עושים באילת ולא רק בתחום שמדברים עליו כרגע. "עיר ללא אלימות", כפי שכבר הצגתי גם בישיבות קודמות, אני לא אחזור על הכול עכשיו, מרגיש כבר בן בית בוועדה.

בן בית.

"עיר ללא אלימות" בתחום החינוך הבלתי פורמאלי או תחום הפנאי, היא מנסה, המשרד מנסה לתת מענים ולהיות שותף, כמו שהוצג פה, בהרבה מאד פעילויות שמהוות בעצם אלטרנטיבה נורמטיבית לשוטטות ולחוסר המעש של בני הנוער בקיץ ולא רק בקיץ, דרך אגב, לאורך כל השנה, בתקופת החופשים מהלימודים במשך כל השנה וגם במשך שנת הלימודים עצמה, בשעות אחר הצהרים, כשהמסגרות הרגילות כבר לא פועלות. אבל צריך להבין, המשרד לביטחון פנים ותכנית "עיר ללא אלימות", לא יכולה ולא מהווה תחליף לכל הפעילות שמתקיימת ברשות מקומית בתחומים האלה. אנחנו לא החברה למתנ"סים של הרשות המקומית - - -

כן אבל אני חושבת שלא זאת הציפייה.

אנחנו לא יכולים בכל רשות לממן את כל המופעים ואת כל האירועים שהרשות מקיימת לבני הנוער כדי לספק להם תעסוקה.

זה לא - - -

אני רק מסביר. אני אומר את זה לא רק לך, אני אומר את זה כי הרבה מאד רשויות מצפות מאתנו ועוד פעם, אני לא מדבר כרגע רק על אילת בכלל, הן מצפות מאתנו לממן מופעים ולממן אירועים גדולים ואנחנו לא יכולים להיות שם. אל"ף, התקציב מוגבל, אין מה לעשות - - -

גם לא לשם כך אתם הוקמתם, עם כל הכבוד ל"עיר ללא אלימות". זו לא המטרה.

תמיד יש את השאלה, למשל, אנחנו עכשיו סיימנו בוועדות מכרזים לאשר תכניות עבודה של 2016 ואת רואה בוועדות מכרזים כל מיני בקשות של רשויות מקומיות לממן כל מיני פעילויות בקיץ ואת רואה שם כל מיני דברים כמו הקרנת סרטים. בדיוק אתמול הייתי בוועדת מכרזים, רשות מקומית ביקשה לקיים הקרנת סרטים בקיץ. השאלה היא האם הקרנת סרטים בקיץ שייכת ל"עיר ללא אלימות" – כן או לא. האם זה משהו שהמשרד לביטחון פנים צריך לממן, כן או לא. אין ספק שאם אני מקרין סרט אני מביא לשם לא יודע כמה מאות בני נוער, אז בשעתיים שלש שהם יושבים ורואים סרט הם לא ישרפו את הספסלים בפארק. השאלה היא אם זה חלק ממה שהמשרד לביטחון פנים צריך לעשות.

אז בוא תן לי דוגמה מה כן, בוא ננסה להבין עכשיו - - -

ולכן המתח הזה, לא המתח אלא השאלה לאן בדיוק אנחנו נכנסים ולאן לא בתקציב מוגבל, היא תמיד שאלה שקיימת ואנחנו מנסים להגיע למקומות שיש לנו בהם ערך מוסף, גם ברמת התכנים. אין לנו ענין לעשות ולהחליף את הרשות המקומית בפעולות שהרשות המקומית יודעת לקיים גם בלעדינו. לצורך העניין, אנחנו גם לא מהווים קופה לטובת העניין הזה. זאת אומרת, לצורך העניין, קשה לנו, למרות שאנחנו עושים את זה, כל מקרה לגופו אבל קשה לנו, למשל, לממן כרטיסים לבריכה - - -

גונן, בסדר, אני מבינה את זה, אני אתך. עזוב רגע מה לא, מה לא לי זה ברור, בוא תגיד רגע מה כן ואיפה יכולה להיות ההתקדמות.

אז אמרתי שאנחנו מנסים להיכנס לכל מקום שיש לנו בו ערך מוסף. ערך מוסף זה המקרה וזו הדוגמה הכי טריוויאלית ודיברנו עליה גם בפעמים הקודמות, למשל, מגרשים מוארים, ששם אני שם מדריך שגם עובד עם בני הנוער, מדבר עם בני הנוער, יודע להפנות לגורמים מטפלים כאשר מזהה משהו שזה מבחינתנו - - -

אני דווקא הייתי הולכת לפינות החשוכות - - -

מבחינתנו, לשים אנשים שמסתובבים ברשות המקומית, בפארקים, במגרשים, בפרויקטים של מחצלות עם גיטרות או כל מיני דברים מהסוג הזה, שיש את המפגש הבלתי אמצעי עם בני הנוער, זה נותן הזדמנות הרבה יותר משמעותית, גם להיות עם בני הנוער, גם לתת להם את הפעילות האלטרנטיבית שאנחנו מדברים עליה - - -

גם לאתר.

בדיוק. וגם להיות בקשר בלתי אמצעי.

לי זה נשמע מצוין, איפה פה החיבור - - -

עכשיו ספציפית לגבי אילת. תראו, "עיר ללא אלימות" המשרד לביטחון פנים והעיר אילת, שותפים ותיקים בתכנית מ-2007. כמו שמאיר יצחק הלוי אמר, התכנית פותחה גם קודם אבל מבחינת ההתקשרות הפורמאלית עם המשרד, תקן אותי אם אני טועה, הזיכרון ההיסטורי שלי הוא מ-2007 והרבה מאד שנים, עד היום למעשה, אנחנו שותפים מלאים בתכנית. תמיד ראינו באילת עיר מודל. אני חושב שזה לא השתנה. מה שכן השתנה זה ש"עיר ללא אלימות" גדלה מאד. זאת אומרת, אם בעבר היינו עם שתים עשרה רשויות, עד 2010, היום אנחנו מאה חמישים ואחת רשויות. צריך להבין ש"עיר ללא אלימות" היום עושה עם מאה חמישים ואחת רשויות - - -

כן אבל זה לא אמור לפגוע - - -

נכון, זה לא אמור לפגוע בכלל. אנחנו כבר לא 12 רשויות וספציפית, מה שהכעיס את אילת, אפשר להגיד את זה פה על השולחן, זה שהבקשה שלהם לאשר תקציב לפרויקט ייחודי שמתקיים בקיץ לא אושרה. היא לא אושרה במסגרת התקציב הרגיל של הרשות, כי התבקש פה תקציב נוסף, מעבר לתקציב המאגד, שניה, לכל רשות יש תקציב. יש רשויות שהתקציב שלהן מיליון שקלים, יש רשויות שהתקציב שלהן 800,000 שקלים, התקציב נקבע בהתאם לקריטריונים קבועים שמחליטים עליהם לכל הרשויות. במסגרת התקציב הקיים כל רשות יכולה לבקש כל דבר שהוא בהתאם למסגרת ולכללים של התכנית ובמסגרת הזאת כל בקשה של אילת יכולה להיכנס בלי שום בעיה. הבעיות מתחילות כשרשויות מבקשות תוספות תקציב מעבר לתקציב הרגיל. פה יש קושי מאד גדול ואני שם את זה על השולחן. אנחנו הבאנו את הבקשה של אילת, בשנים קודמות הבאנו את הבקשות האלו לתקציב, כי המשרד מבין את הצרכים - - -

בוא, השאלה היא מתוך הבנת הצורך, איפה - - -

אני אגיד בדיוק מה הבעיה גם. המשרד מבין את הצורך, המשרד מכיר בצורך, אנחנו לא אומרים שהצורך לא קיים, הבעיה הספציפית ואני אומר את זה פה על השולחן, אני יודע שהישיבה מוקלטת, מצולמת, לא יודע מה עוד, הבעיה היום במדינת ישראל היא יועצים משפטיים. מאד קשה להתמודד ולהסביר למה עיר מסוימת מקבלת תוספת תקציב. אני לא מדבר על התקציב הרגיל שהוא שייך לאילת והיא יכולה להחליט. כאשר מבקשים תוספת תקציב, למרות שבאים ומסבירים את הצרכים שמאיר יצחק הלוי הציג כאן, ולמרות שמסבירים שמאות אלפי בני נוער מגיעים לעיר אילת במהלך החופשים, מאד קשה להסביר ומאד קשה לשכנע והיום, דגל השוויוניות בוועדות מכרזים וחלוקת משאבים שוויונית ואחידה והוגנת, הוא - - -

חלוקת משאבים אחידה היא לא שוויונית.

היא נר לרגלי מקבלי ההחלטות והגורמים שבסופו של דבר הם אלה שמחליטים ואנחנו, כגורם מקצועי במשרד ואנחנו עם הרשות, דרך אגב, שיהיה פה ברור, אנחנו באנו וניסינו לשכנע את החשבות ואת היועצים המשפטיים וזה מאד קשה. מה שאני חושב הוא שאנחנו צריכים להיות פה יצירתיים. אני אומר את זה למאיר יצחק הלוי ולחשוב ביחד על דרך לקדם את הנושא. אני חושב שבשיח משותף וזה לא כאן בשולחן הזה אלא - - -

האם בשיח משותף יהיה אפשר להשיג את התקציב? השאלה איך אנחנו יכולים פה להתערב. אנחנו עכשיו יושבים בכנסת. אנחנו אומרים: יש פה צורך אמתי. יש פה עיר ש once נכון, אולי נהנית מאלה שמגיעים אליה אבל מגיע לשם הנוער של כולנו, בסדר? אנחנו יודעים שאנחנו צריכים להתגייס כדי שהנוער הזה ישרוד ויעבור את זה בשלום. ישרוד לא כי מישהו מקשה עליו אלא כי הקיץ מזמין הרבה דברים שאנחנו רוצים שהוא יעבור אותם בשלום. מתוך ההבנה הזו לבוא ולהגיד ב"עיר ללא אלימות" מלכתחילה ואתה יודע מה, תוך כדי שאני מדברת עולה לי רעיון. הרי התקצוב של הרשויות השונות הוא על פי קריטריונים שנקבעים אז למה לא להכניס קריטריון נוסף, בשיתוף, תגיד לי עם מי צריך לעשות את העבודה או איזו וועדה צריכה להתכנס, שמייחד את העיר אילת ואם יש דומות לה אז נניח שגם אותן, כדי שאנחנו נוכל לדאוג באמת לנוער שמגיע לשם מכל הארץ.

תראי, אמרתי, יכול להיות שצריך לעשות פה איזושהי עבודה ולחשוב ביחד עם הרשות - - -

צריך לעשות עבודה, השאלה מהי.

העניין של קריטריונים, לשנות קריטריונים זה בדרך כלל עבודה מערכתית שיש לה הרבה מאד שותפים במשרד ומחוץ למשרד, זו לא עבודה שאפשר לעשות אותה ככה. יש פה הרבה מאד שיקולים, גם תקציביים וגם אחרים בקביעת קריטריונים לחלוקת תקציב.

אז מה כן?

אני מניח שאת יודעת, גם ממשרדי ממשלה אחרים, לקבוע קריטריונים זה לא דבר של מה בכך וזה לא דבר שאפשר לשנות בהינף יד.

לתקצב רשות במשהו שהוא לא מוגדר, אני מסכימה, יש לנו קושי.

אני אומר, קשה מאד. תראי, יש במדינת ישראל הרבה מאד בעיות ומגזרים ואוכלוסיות עם צרכים ייחודיים ואני אומר את זה פה גם על השולחן, לא תמיד המדינה יודעת טוב לתת מענה לכל אוכלוסייה כזאת ולכל מגזר כזה.

אולי צריך לפנות לשלטון המקומי.

וזה בדיוק מה שאומרים לנו כשאנחנו באים ומבקשים מהמשרד לאשר תוספת תקציב לנושא כזה או אחר. בסופו של דבר אני אומר את זה, עוד פעם, על השולחן, בשנים האחרונות מקשים עלינו מאד בכל הנושא של אישור תקציבים מעבר לבסיס. כל בקשה לאשר תקציב שהוא חורג מהקריטריון נתקלת בבחינה מאד מדוקדקת של זכוכית מגדלת והדלת לאשר תקציבים כאלה הולכת ונסגרת, הולכת ומצטמצמת ולכן אני אומר, מה שאני מציע זה לשבת עם הרשות ולחשוב ביחד על דרכים יצירתיות. אנחנו רוצים להמשיך להיות שותפים. אנחנו שותפים כבר עכשיו בפרויקטים שונים ב"עיר ללא אלימות", בתכנית "עיר ללא אלימות" לאורך כל השנה בהרבה מאד תחומים, בחינוך, ברווחה. השותפות הזאת תימשך גם בעתיד כמובן ולגבי תקצוב הנושא הספציפי הזה, אני אומר, צריך לשבת ולחשוב איך אנחנו בונים את זה נכון, כדי שיהיה אפשר גם להתקדם עם הנושא.

אני אומר, כרגע, לקיץ הקרוב, אני לא רואה כבר דרך, התקציבים כבר אושרו, הקיץ כבר, אנחנו נמצאים בו אבל לגבי ההמשך, גם לגבי שנת התקציב הבאה 2017, אני חושב שיש מקום לעשות חשיבה יחד עם הרשות, איך בונים ומתכננים את הפעילות של "עיר ללא אלימות" ביחד, בצורה נכונה ואיך מגישים למשרד בקשה לתוספת תקציב בצורה כזאת שבאמת תאפשר לנו ביחד להתגבר על הבירוקרטיה ועל המכשולים בנושא.

כל הדברים האחרים שציינת, לצורך העניין פריסה במוקדים שונים בעיר, האם כל זה קיים עדיין בעיר אילת?

כל רשות - - -

עזוב רגע "כל רשות", באילת, היום, היום, אתה דיברת על - - -

על זה דיבר יצחק הלוי מה קיים אצלם. אני יודע שיש לעיר אילת נדמה לי 870 - - -

הרשות בעצם קובעת איזו תכנית - - -

אנחנו משקיעים באילת 870,000 שקל בשנה. הרשות בוחרת מה לעשות עם ה-870,000 שקל - - -

לפי מפרט התכניות.

נכון. איך לחלק את התקציב. היא מחליטה כמה להשקיע בקיץ וכמה להשקיע באכיפה וכמה להשקיע בחינוך, מתוך סל התקציב המוגדר.

כן, מאיר יצחק.

אני אגיד כך. קודם כל אנחנו לא כועסים. למדנו לסמוך על עצמנו. אנחנו לא כועסים. אימא שלי אומרת בתימנית יש משפט - - - אם אין אני לי מי לי, אוי ואבוי אם אנחנו נצטרך - - -

זה נכון אבל יש פה גם סוגיה שאני לא יכולה להתעלם ממנה ולהפיל את הכול, ענין התקצוב הוא מורכב ואנחנו נתגייס. זה לא "נראה איך" אלא צריך להתגייס.

אנחנו, ברוך השם, אני אגיד לך כך. אם כבר מדברים על "עיר ללא אלימות", מאחר ויש לי זכויות יוצרים עליה וגם נושא של מגרשים מוארים הוא פרויקט שלי, סליחה על חוסר הצניעות - - -

בסדר גמור אבל בוא נגיד מה יש ב"עיר ללא אלימות" באילת.

דקה, דקה, אני אגיד, שניה, אנחנו זכינו להרבה עדנה, כי התכנית התחילה אתנו, אחרי זה היינו הקטר שהניע אחד עשר קרונות, בוודאי זכינו בתקציב והתכנית גדלה. אני לגמרי מבין את זה. התקצוב של אילת הלך והצטמצם, הצטמצם, הצטמצם ונשאר היום, נשארו היום כ-800 אלף שקל - - -

870.

כפי שאומר גונן, על תכנית שאנחנו מציגים, מסכימים עליה, חותמים על ניירת ועלא כפק.

היא כוללת התייחסות לקיץ, ה-870?

לא, דקה, דקה. אני רוצה להסביר. למשל, מגרשים פעילים, אנחנו הצענו הצעה של שלושה עשר מגרשים פעילים. נכון להיום, מה שעובד, בגלל מגבלות התקציב, הוא שלושה מגרשים פעילים וחבל שכך. אבל גם אנחנו כוחנו מוגבל. אני רוצה להגיד לך גונן, תראה, אני מכיר את המשפטיזציה במדינת ישראל, היא אבי אבות הנזיקין, אני אגיד. אבל אין מדובר פה בתכנית עירונית. לא מדובר פה בתכנית עירונית. מדובר פה בתכנית לאומית. חשוב שנבין את זה כי ה-150,000-200,000 בני נוער הם בני נוער שמגיעים ממדינת ישראל, זו לא בעיה של העיר אילת. אם הייתי אומר לך, תשמע, אני רוצה לעשות כל יום אירוע לילדינו בפארק ותתמן לי מדריכים וסרטים אז אתה יודע מה, אני מוכן לקבל את זה, זו אחריות שלי ואני עושה את זה בלעדיך אבל, שאני אצטרך להוציא כספים לכל זה, זה בדיוק השיקול שצריך להיות. בוא נלך אחורה - - -

לא הכול זה להוציא כספים. יש מופעים שבני הנוער משלמים. יש פה איזשהו - - -

תרשי לי להגיד לך, גבירתי היושבת ראש, פעם אחת שנדע להבין את הדברים. העיר אילת מוציאה יותר מאשר מכניסה לנושא תיירות. נקודה. ואם פעם תרצי אני אציג לך את הדברים אחד לאחד. אנחנו נראה את זה אבל זה לא העניין כרגע. אני - - - בני הנוער אבל בוא נשאל מה יקרה אם לרגע אחד נפסיק להתעסק בעניין הזה. אני יכול למשל, בשנה הבאה, לקבל החלטה שאני לא מוכן יותר, אני רוצה שבני הנוער, שהמדריכים ימשיכו לעבוד, מסודר, כמו שעובדים בכל מדינת ישראל, אותו דבר עובדים סוציאליים, סיירת הורים לא צריכה להשתגע והעסק עובד. אני אגיד לך מה יקרה. המשרד יצטרך להביא כסף ממקומות אחרים, כדי לטפל בבעיות שייווצרו. נקודת המוצא אומרת שהפעולות שאנחנו עושים הן פעולות שבסיכומו של דבר מייצרות אוירה יותר רכה בקליטה, שמונעת הרבה מאד בעיות שאם הן היו אז מישהו אחר היה מממן אותן. בתגבורים, בגיוס של עוד כוחות, נכון, אני פונה פה למשטרה, זה ברור לגמרי שזה מה שהיה קורה ולכן, כנראה שהצגתם את הטיעונים באיכויות לא גבוהות. תביאו אותי לוועדה, אני מוכן לבוא לוועדה ובוא נראה מה יגידו לי כל היועצים המשפטיים - - -

זה רעיון טוב.

כי אני אומר לך, שנה הבאה, אם אני אחליט שאני סוגר, אני לא רוצה להגיד באסטה כי סגרתי כמה, אבל סוגרים את הברז, אז בוא נראה מי יממן את הטיפול ב-150-200 אלף בני נוער. אני אגיד לך משהו, זה יעלה לכם פי כמה וכמה, תאמין לי, אני יודע על מה אני מדבר אבל היום יש איזשהו ונטיל, איזשהו וסת - - -

את יכולה לרשום בסיכום שמאיר יצחק הלוי מוזמן לוועדה הבאה, כדי - - -

נראה לי שאתה קצת עם רוח סרקסטית.

לא, ממש לא.

לא.

מאיר, ממש לא. אני מזמין אותך לוועדה הבאה.

מאיר, אני לא שומעת פה ציניות, אני שומעת פה קריאה ואנחנו נעשה כל דרך. אם צריך שתגיע לוועדה תגיע ואם צריך שאנחנו נפעיל לחץ אנחנו נפעיל ואם צריך לגייס את השלטון המקומי נגייס - - -

האמת, לא ברמה של ראשי ערים, אף פעם לא בא אלינו ראש עיר לוועדה אבל הרבה פעמים אנשי מקצוע ברשויות מגיעים לוועדה - - -

גונן, אני מסכימה עם האמירה, אמרתי תודה מקודם וגם אתה מסכים - - -

אין פה טיפה ציניות, מאיר.

גונן, אנחנו מבינים כולנו שמדובר במשהו שהוא ייחודי לגמרי. הוא לא נקודתי מהבחינה הזו שהוא שייך לאוכלוסייה מסוימת, הוא שייך כמעט לכל נקודה במפה שאנחנו נגע בה, כי מכל הארץ מגיעים בני נוער לאילת. מכל הארץ. יכול להיות שזו התגייסות של שלטון מקומי אבל שוב, שלטון מקומי יגיד: כסף והשאלה אם באמת במסגרת התכנית של "עיר ללא אלימות", אפשר להקצות תקציב שאנחנו לא אומרים שזה תקציב לאילת אלא זה תקציב לטיפול בבני הנוער, במקום שבו הם מתרכזים. היום זה אילת, יכול להיות שמחר הם יחליטו שהם הופכים את טבריה לעיר התיירות. לא חלילה בשביל לקחת מכם אלא בשביל העניין. התקציב יהיה מובנה לא מהמקום היישובי אלא מהמקום הכולל, של בני נוער בארץ.

אחת הדרכים, דרך אגב, שעושים את זה - - -

אגב, פעם הייתה ערד, שהיו מגיעים לכל הפסטיבלים ובגלל זה אני אומרת שאפשר לצבוע את זה לא יישובי אלא לצבוע את זה מבחינת - - -

אחת הדרכים שעשו את זה, אחת הדרכים שמשרדי הממשלה מתקצבים כל מיני - - - שהם תוספתיים זה דרך החלטות ממשלה ייעודיות. יש כל מיני החלטות ממשלה למגזר הדרוזי והצ'רקסי, יש החלטת ממשלה על המגזר הבדואי בצפון, בדרום, יש החלטת ממשלה למגזר החרדי, בקיצור, יש כל מיני החלטות ממשלה שדרכן נותנים תקציבים, לא רוצה לקרוא לזה ייחודיים כי אמרתי חרדים אז ייחודיים לא נשמע טוב יחד אבל, דרך החלטות ממשלה לוקחים הרבה פעמים פרויקטים לאומיים כמו שמוצג פה ומקדמים אותם - - -

כן אבל זו לא החלטת ממשלה, זאת תפיסה. זו תפיסה. למה אני אומרת, כי בהחלטת ממשלה היום יחליטו על אילת ומחר בכלל, פתאום בקיץ הבא הם מחליטים שלא בא להם אילת, באה להם טבריה, באה להם עיר אחרת.

הייתה דרך אגב, לפני כמה שנים, הייתה החלטת ממשלה שעסקה בהעצמת לוד. מיליונים הוקצו שם לנושא העצמת לוד, לטכנולוגיה, לפריסת מצלמות, לשיפוץ מבנים ואני אומר, זו אחת הדרכים. מאיר, אני אומר את זה בשיא הכנות, אנחנו באמת ניהלנו מלחמות. אני במשרד, חלק מהתפקיד שלי זה לנהל מלחמות. אני בא בבוקר, הרבה פעמים למלחמה, להילחם כדי לקדם, כדי לאשר בוועדה, כדי - - -

אז המלחמה הבאה שלנו היא לדאוג לבני הנוער, היכן שהם מחליטים להתכפכף במירכאות.

צריך להבין, צריך להבין שהמלחמה העיקרית שלנו כל הזמן היא כשמדובר בתוספת בתקציב. מאד קשה, אמרתי את זה בהתחלה, קשה לאשר תוספות תקציביות והדרכים הרגילות, כמו שעשינו את זה בעבר, דרך פיילוטים היא כמעט בלתי אפשרית היום, לאף מגזר באף רשות - - -

בסדר, גונן, אני רוצה לשמוע את בני הנוער וגם לתת לחבר'ה שיושבים כאן. אני מוכרחה להגיד, אנחנו צריכים רגע לשנות את התפיסה או את הקונספט שאנחנו משתמשים בו. אנחנו לא מדברים על תוספות תקציב, אנחנו מדברים על לחשוב על רעיון לקראת הקיץ הבא לפחות, שבו יש תקציב מוגדר, שהוא לא תוספתי, שהוא built in כחלק מהתכנית הכוללת, שמתייחס למקומות שבהם מתרכז הנוער. היום הוא מתרכז באילת, לפני כמה שנים התרכז במקום אחר, אולי בעוד שנה הוא יחליט שהוא הולך למקום אחר, זאת אומרת שהתקציב לא יהיה צבוע לפי ישוב אלא יהיה חלק מהתכנית שהולכת עם בני הנוער בקיץ. זה יעזור לנו.

התכנית "עיר ללא אלימות" היא עיר ללא אלימות, זאת אומרת, כמו שאיריס הייתה אומרת "יחידת השינוי היא הרשות המקומית". אנחנו מתקצבים - - -

כן, זה עיר ללא אלימות. היום זו העיר אילת, מחר זו תהיה עיר אחרת.

אנחנו מתקצבים את הרשות המקומית. מי שעושה את התכנית זה הרשות - - -

לא משנה, עזוב, זו כבר טרמינולוגיה. אנחנו נתקצב את הרשות המקומית, איפה שיהיו בני הנוער באופן מרוכז בקיץ אבל צריך להבין שיש לנו פה איזושהי משימה שהיא גדולה יותר או מורחבת יותר מאשר הפעילות השוטפת.

טוב.

טוב, אז בני הנוער שלנו, אנחנו רוצים לשמוע גם אתכם. אחר כך נעבור לאנשי מקצוע נוספים. מי מכם רוצה?

קודם כל תודה רבה לכבוד חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, שתמיד נותנת לנו מקום בוועדות שלה ותמיד שומעת אותנו. ככה, קודם כל אנחנו באמת רוצים לצאת בקריאה ברורה, נגד כל התופעות שדיברת עליהן, אם זה אלכוהוליזם, ונדליזם והתפרעויות של בני נוער - - -

מבין למה אני נותנת לכם מקום בוועדה שלי תמיד? בסוף הבשורה מגיעה מכם.

כמובן שאנחנו יוצאים קריאה ברורה נגד זה. אנחנו חושבים שאנחנו יכולים להיות חלק. ראיתי כאן בעלון של "קיץ בטוח" שמועצת נוער אילת גם שותפה בעניין הזה. אנחנו חושבים שאחד האמצעים הכי טובים ליצור קשר עם בני הנוער הוא דרך בני הנוער, כי הרבה פעמים בני הנוער ככה מקבלים אנטי אם באים אליהם מלמעלה וברגע שבני הנוער הם אלה שיבואו ויפעילו את הפעילויות האלו ויובילו את הדברים האלה, אז גם בני הנוער שמגיעים ממקומות אחרים יראו את זה באור הרבה יותר חיובי. באופן כללי אנחנו גם קוראים לכל הארגונים כאן, אם זה משטרת ישראל, "עיר ללא אלימות", לשתף אתנו פעולה מבחינת הסברה לבני הנוער. אנחנו חושבים שיש לנו הרבה מאד כוח מבחינת להגיע ויש לנו הרבה חשיפה. בני הנוער נחשפים אלינו.

לגבי ההגבלות שדיברת עליהן, גם מבחינת בתי מלון, אנחנו חושבים שבסופו של דבר, ברגע שאתה מטיל הגבלות כאלו, אז כמו שאמרת, כן, בני הנוער מוצאים את הפרצה. הרבה פעמים זה מגיע למקום הרבה יותר גרוע. זאת אומרת, ברגע שבתי המלון סגרו את הדלת לבני הנוער אז הם מצאו את הווילות האלו או שבני נוער היום טסים לחו"ל, כמו שראינו בימים האחרונים בכותרות, הרבה פעמים זה הרבה יותר גרוע. המגבלות בדרך כלל, לא רק שהן לא עוזרות, הן מאד מזיקות כי ברגע שאתה לא נותן לבני הנוער להגיע למקומות הרשמיים ולמקומות המוסדרים, אז הם ימצאו מקומות בלי רישיון עסק כמו הווילות האלו והרבה פעמים יש שם פחות פיקוח והרבה פחות מקום. זאת אומרת, כן, לצאת בקריאה ברורה נגד הדברים, לא להטיל מגבלות. זה מבחינתנו. כמובן שכל דבר של שיתוף פעולה אתנו כמובן, אתם, כל מועצת נוער אילת, אנחנו פתוחים לכל פנייה וזהו, אני חושב.

תודה רבה דני. מישהו מן המשרד לביטחון פנים שלא דיבר רוצה?

כן, אני קצינת נפגעי עבירה וממלאת מקום קצין נוער מחוזי, אני אציג - - -

חגית?

כן, אני חגית בן שאנן, אני אתן את הראייה המחוזית ואחר כך ליאור, שהוא קצין הנוער המחוזי ירחיב על השותפויות ועל המודלים שמוצעים באילת בנושא של פשיעה. אני כן יכולה להגיד, כמי ששירתה באילת גם כקצינת נוער במשך שבע שנים ומכירה מקרוב את אילת וגם עברה לתפקידים ברמה המחוזית, שאילת לא דומה לשום מקום אחר, לא מבחינת המאפיינים ולא מבחינת השותפות שיש עם הרשות. שותפות מאד מיוחדת שכולם נרתמים. כל תופעת פשיעה שעולה בדגש על בני נוער, כולם נרתמים ונותנים מענה.

יש איזשהו ערך מוסף מאד משמעותי לפעילות הזו בקיץ. ריכוז של כל כך הרבה בני נוער בתקופה הזו שהכול חם וכשיש סוג של חוסר מעש, יכולה להוביל ולגרום לאותם נערים לעסוק בפלילים ומבחינתנו כל פעילות כזאת היא מבורכת כי בסופו של דבר היא גם מונעת מעורבות של קטינים בפלילים, כי לצערנו הרב, הכי קל להסתבך בפלילים כבני נוער, כי זה רק איזשהו מעשה קונדס ויש לזה אחר כך השלכות מבחינת תיק פלילי. גם מבחינת פרויקטים שאנחנו עושים אחר כך כדי לשקם בני נוער ולסגור להם רישומים פלילים, אנחנו בסופו של דבר באים ומזהים איזושהי פעילות שנעשתה, לא כי אותו נער הוא עבריין אלא מתוך איזושהי רוח שטות, מתוך שעמום, מתוך חוסר מעש, אותו קטין הלך והסתבך וזה ממש חבל לנו. לכן המענים בקיץ, בעומס שקיים, הם מענים מאד משמעותיים שכן חשוב לשמר אותם יחד עם משטרת ישראל. אנחנו פועלים גם מבחינת כל הנושא של אלכוהול, מכירות אלכוהול. אנחנו מפעילים ברמה מחוזית סוכני אלכוהול, שאלה קטינים שאנחנו מפעילים אותם לא בעיר המגורים שלהם, מאתרים קטינים מערי המחוז ומורידים אותם לאילת. הם עושים רכישה של אלכוהול וכך אנחנו למעשה יכולים - - -

פעילות שהיא מוגברת בקיץ?

כן ובדגש על אילת. זה משהו שאנחנו חווים מהר מאד את האפקט שלו. בעלי עסקים נורא חוששים מזה, נרתעים. אם בתחילת התהליך הזה של הסוכנים כל עסק שני מכר אלכוהול, היום נורא נורא נזהרים וזה משהו שעוזר לנו. גם בנושא של מודל קליטת אוטובוסים, בסך הכול העיר אילת בתקופות האלה קולטת בין 50-150 - - -

אגב, סליחה, רגע, שאני עוצרת אותך. אני רוצה להתעכב על הנושא של האלכוהול. הרבה פעמים בישובים אחרים אנחנו מתמקדים אולי בפיצוציות, במקומות שמוכרים רק אלכוהול אבל השופרסל ורשתות המזון - - -

גם שם סגרנו, גם עסקים כאלה.

באילת, לצורך העניין, יש פחות מבוגרים שיקנו בשבילם כי הם מגיעים לבד, הם לא מגיעים עם משפחה, רגע, שניה, האם שם אתם כן אוכפים ברשתות מזון?

גם ברשתות, גם במסעדות. בראייה מחוזית אני יכולה להגיד לך שאנחנו גם באילת וגם בכלל המחוז אנחנו אוכפים, כל מקום שאנחנו יודעים שיש שם מכירות של אלכוהול, שכמובן כשזה לא שייך לאיזשהו ארגון פשיעה, כי לא רוצים לסכן את אותם נערים, שם אנחנו עושים את זה בצורה אחרת, כל עסק כזה מבחינתנו שמוכר אלכוהול, אנחנו ניכנס אליו, גם בתי קפה, גם מסעדות, גם סופרים, מכולות, גם בשעות לא שגרתיות כמו שתיים בצהרים בתוך מכולת וגם בשעות הערב. אנחנו כן נותנים איזשהו דגש על אילת בתקופה הזו כי שם תופעת האלכוהול, אנחנו גם מזהים את זה במודל שאנחנו מכינים של פריסת אוטובוסים, שאנחנו בעצם בתקופת הקיץ אנחנו מדברים על 50-150 אוטובוסים שמגיעים לאילת, עמוסים בנערים שמרגישים שברגע שהם עברו את מחסום הכניסה לעיר הכול מותר ופתאום הם נכנסים למתחם מפוקח עם ניידות משטרה, עם בוחני נוער, עובדי נוער, שאצל חלקם אנחנו עושים חיפושים ומוצאים הרבה מאד אלכוהול, גם סמים, גם כלי תקיפה, לצערנו אנחנו פותחים תיקים פליליים ומרחיקים אבל זה משהו שאנחנו גם חווים יותר את האפקט של שיטת חבר מביא חבר אז זה עובר מפה לאוזן, שתיזהרו, יש משטרה בארבע בבוקר שהופכת לנו את התיקים ובודקת. אנחנו הולכים ומזהים שלקראת אמצע הקיץ כבר פחות נמצא אלכוהול. זאת אומרת שאם לא הבאת את זה בתיק וזה לא קיים לך, לא הבאת מהבית והעיר לא מוכרת לך, אז הרבה יותר קשה להשיג את האלכוהול מהבחינה הזו.

רצית להוסיף משהו?

כן. לילך, אני קצינת מניעה והסברה של המחוז הדרומי. בתפקיד הקודם שלי הייתי קצינת נוער של מרחב אילת. בעניין הזה של הסופרים הגדולים אז גם שם אנחנו אוכפים ומכניסים. הם למדו, בעסקים, לעשות את זה יפה. זה גם אתם, כשתראו בסופר, בכל שעות היום, כשהם מעבירים בקופה ברקוד, כשעובר בקבוק אלכוהול קופצת חלונית "לבקש תעודת זהות, מדובר באלכוהול". זאת אומרת שהם מנסים להתמודד כדי שנער מגיע, נראה מבוגר, לא נראה קטין, כן נראה קטין, כן להתמודד עם זה. דווקא ברשתות הגדולות, אני ראיתי לפחות באילת ששם אנחנו די נותנים מענה, שהם לא מצליחים להוציא אלכוהול. הבעיה הגדולה היא כמו שאמרו פה שבני הנוער מגיעים, הם מגיעים ועוד לפני שהם אורזים את תיק הבגדים שלהם, הם לא יוצאים לפני שיש להם אלכוהול. אני ראיתי את זה בכמה אירועים מאד חריגים שהיו בקיץ כשאני הייתי שם, כשמצאנו כמויות של אלכוהול בתיקים ובחדרים שלהם, שלא משאירים אף מסיבה - - - יכולה לקום עם אלכוהול הספציפי הזה באילת, כשהם מגיעים אתו זה לאו דווקא שהם בונים על זה שהם ישיגו באילת, זה משהו שאנחנו - - -

כן, אבל אם היא מדברת על חיפושים ותיקים וכאלה.

בקליטת אוטובוסים, שזה, עוד פעם - - -

אנחנו לא הולכים לעשות חיפושים על כל תיק של נער, זה ברור - - -

זה לא משנה אבל זו הרתעה, כי את עוצרת בכמה תיקים ואז הם מתקשרים ואומרים: חבר'ה, תיזהרו כי.

עדיין, אם אנחנו מבינים שאם אנחנו מגיעים למתחם הזה במודל הזה שחגית הציגה באוטובוסים, אנחנו רואים שיורדים עם האלכוהול, כמובן שניתן את דעתנו אבל על כמויות כאלו של אוטובוסים, אנחנו לא מתחילים לעשות שם. צריך להבין גם המשמעות החוקית בעניין הזה, להתחיל לפתוח להם תיקים אז איפה שאנחנו רואים את זה כמובן שאנחנו מתייחסים. אני אגיד גם יותר מזה, גם לעניין הווילות, שיש את האירועים שם, אנחנו נכנסים, אנחנו רואים שמדובר בבני נוער צעירים שאין שם אפילו בגיר אחד ואנחנו פותחים שם את המקרר או רואים על השולחנות שם את כמות האלכוהול, אז אני באופן אישי במקום הייתי אומרת: בואו ניקח את האלכוהול, היינו מתקשרים להורים שזה אלכוהול, כי זה אלכוהול בעשרות אלפי שקלים, כשמגיעים לשם מגיעים כמות גדולה של בני נוער, לבוא לקחת את האלכוהול הזה, אנחנו לא היינו משאירים להם אותו. גם מבחינת - - -

מה זה לבוא, ומה, הם יבואו מהצפון הרחוק?

הם מוצאים פתרון. ההורים מוצאים פתרונות. הם שולחים - - -

אתם לא שופכים את האלכוהול?

צריך להבין גם את ההיבט החוקי בעניין הזה של שפיכת אלכוהול. אלכוהול אנחנו שופכים במקומות ציבוריים. כשנכנסים לווילה - - -

כן, אבל אז דיברנו על זה וסיכמנו שאנחנו נבחן את הנושא של שפיכת אלכוהול בתוך וילות, שהן בעצם לצורך העניין, אם הן מושכרות אז הן ציבוריות, זו לא וילה פרטית בבית של אחד הילדים.

ההיבט החוקי של הכניסה - - - נכנסים לתוך הווילה אנחנו נכנסים לא בגלל שיש שם אלכוהול, אנחנו נכנסים כי יש איזושהי קריאה להקמת רעש או איזושהי בעיה - - -

לא משנה אבל צריך לנצל את זה. חברים, אין מה לעשות. זה חלק מהמשימה שלנו.

האלכוהול לא נשאר שם בשום מקרה.

כי מה יעשו בעצם, ההורים? הם קודם כל בכל מקרה, לא יבואו, לצורך העניין, סתם אני אתן דוגמה, מקרית שמונה לאילת בשביל לשפוך לילדים את האלכוהול. זה לא סביר. גם עד שהם יגיעו אתם כבר לא תהיו.

האלכוהול לא נשאר שם בשום מקרה. אנחנו מנטרלים את הבעיה שבני נוער לא ימשיכו לשתות אלכוהול.

איך הוא לא נשאר שם בכל מקרה?

בקבוקים סגורים אנחנו לוקחים אותם, אז אני אומרת ואני גם מציעה, גם לערב את ההורים.

להחרים מותר לכם בתוך הווילה?

אני אמרתי שזה - - -

השבוע החרמנו ערימות של בירות. "קורונה" דרך אגב, הם יודעים מה לשתות.

זה מאד חשוב שההורים יידעו. המעורבות של ההורים. כשאני מתקשרת להורים ואני אומרת להם שיש פה כמות ענקית של אלכוהול, שנתפסה אצל הילדים שלכם, אז יש פה איזושהי אמירה. הילד שלו לא ישתה אלכוהול. אני מהבחינה הזאת מגנה על הנער ומגנה על הסביבה שלו באותה נקודת זמן אבל אני חושבת שההורים חייבים להיות מעורבים ולבוא ולראות. האלכוהול נתפס אצלנו כמוצג לצורך העניין. הכמויות הגדולות האלו, צריך גם לראות את זה. לשפוך כוס אלכוהול, נשפוך אותה אבל לא מדובר בכוס אחת. כשזה במקום ציבורי לא הייתה לנו בעיה אבל כשנכנסים לווילה, צריכים לראות בעיניים את הצילומים, לראות במה מדובר. ההורים הם חלק מאד חשוב - - -

ההורים הם חלק הכי חשוב. זה לא ענין אבל ההורים נמצאים חמש מאות קילומטר או - - - אילת מרוחקת ואתם נמצאים שם במקום, אנחנו מדברים על שעות לילה מאוחרות שזה לא שהם יישארו שם עוד הרבה שעות כי עד שההורים יגיעו הם כבר מתאדים.

אני אומרת, אני מנטרלת, אני לוקחת. אני מנטרלת אבל אני בטח לא מצפה שההורה יגיע ואני מחכה שם שיבוא לקחת את האלכוהול. לא - - -

אתם לוקחים אותו.

אני מחרימה את האלכוהול, לבני נוער הוא לא יהיה כי אני מזהה שם את הסכנה - - -

לי זה לא משנה, זה לא מגביל אותי, גם בתוך ענן קטן כתבתי שאולי צריך לקדם חקיקה שתאפשר שפיכת האלכוהול אבל לי זה לא משנה אם אתם שופכים אותו או לוקחים אותו.

אנחנו לוקחים את האלכוהול, אנחנו כן צריכים לעזור ואם כבר אנחנו יושבים פה אני מנצלת את ההזדמנות כן לעזור בעניין החקיקה בעניין הזה של שפיכת אלכוהול בתוך הווילות, כי זה לא מקום ציבורי. היה דיון מאד גדול בעניין הזה - - -

רגע, להחרים מותר לכם? החוק מתיר לכם?

אני תופסת את זה כמוצג כי נכנסתי לשם בעקבות איזשהו אירוע שהיה. אני לא יכולה להיכנס. אתם יודעים, כשאני עוברת שם ואני יודעת שבווילה הזאת יש בני נוער ואין לי קריאה מהמשטרה, זאת אומרת, אין מישהו שהתלונן על הקמת רעש או על איזושהי סכנה לשלום הציבור, אני לא יכולה להיכנס רק מהסיבה שיש שם אלכוהול. החוק לא מאפשר לי את זה. אז אני נכנסת ואני, כקצינת נוער, מזהה שיש שם קטינים עם המון אלכוהול שיש בו סכנה, שהאירוע הזה תיכף מגיע, הסכנה להם תיכף תגיע כי הם שותים ללא שום אבחנה, אני לוקחת את זה ותופסת את זה - - -

זאת אומרת שאת זה החוק מרשה לך.

אני תופסת את זה כי נכנסתי ברגע שהיה איזשהו אירוע ואני תופסת מוצג. אני תופסת את האלכוהול כמוצג אצלי, את זה החוק מאפשר לי. אני אומרת שמאד חשוב, הוספתי את ענין ההורים ואני כקצינת מניעה חושבת שהורים צריכים להיות מודעים, הם חלק מאתנו בתוך הפאזל הזה - - - אומרים שלכל אחד יש חלק בעבודה הזו למען בני הנוער - - -

אין ספק.

ההורים הם חלק בלתי נפרד ואם ההורה, אפילו שהוא יושב חמש מאות קילומטר משם, הוא צריך לדעת - - -

ההורה צריך לדאוג מלכתחילה שהילד שלו לא יגיע לא לווילה ולא עם אלכוהול. זו נקודת המוצא.

טלפונים שלי עם הורים בהרבה סיטואציות, בכל מיני אירועים שיש הרבה אלכוהול - - - לצורך העניין, כשאני מתקשרת להורים אני שומרת על הבן שלו, אני לא אזוז משם עד שאני לא בטוחה שבני הנוער מוגנים. אני עושה את העבודה שלי. אני שם אז אני אומרת להורה: בוא תראה איפה הבן שלך אז לרוב "אין סיכוי", "הבן שלי לא שותה אלכוהול", "הוא לא נמצא בסביבת אלכוהול". אנחנו נשמע את זה. או שנשמע: "אין לך במה להתעסק? הם שותים קצת, הם נהנים". אני חושבת שאסור לנו לוותר בעניין הזה, כי ההורים הם חלק בלתי נפרד מהעבודה הזאת של להגן על בני הנוער, אחרת לשם מה אנחנו מתכנסים פה.

ברור, אין ספק שצריך, אין ספק שצריך לשתף את ההורים ולגייס אותם והם צריכים להיות מעורבים מלכתחילה. אמרתי, מבחינתי הילדים שלהם מלכתחילה בכלל לא צריכים להגיע לשם. משום מה הילדים שלי מספקים לי דוגמאות, כנראה, עכשיו כשאני רק חושבת על זה, לכל דיון, אז היה סיפור עם הווילה שאני יצאתי לא בסדר ואסרתי, השנה גם הם רצו לחצות את הים כי הם חשבו שזה בסדר ומקובל ומן הסתם אני לא אישרתי את זה, אז כיתה שלמה בעצם שילמה מחיר אבל אני חיה עם זה בשלום. ההורים נמצאים שם בנקודת המוצא. זאת אומרת, הם צריכים בבסיס למנוע את זה שהם יגיעו לווילה, למנוע את זה שהם יגיעו עם אלכוהול, בסדר? זאת אומרת שאם כבר הילדים הגיעו לשם אז מישהו שם, שומר הסף נכשל ועכשיו אנחנו צריכים לראות איך אנחנו ממזערים את הנזקים וכן, מתקתקים להורים על הדלת ואומרים: חברים, הילדים שלכם כאן. אם את אומרת שמותר לך לתפוס את זה כמוצג זה מרגיע, אני כן רוצה בכל זאת, לפי מה שאת אומרת, אתם מרגישים שאתם במצוקה מבחינת החקיקה לגבי הנושא של שפיכת האלכוהול?

בווילה.

בווילה, אני מדברת עכשיו רק על הווילות.

הכניסה, שלנו, הכניסה שלנו לתוך הווילות. וילה היא מקום פרטי. יש את כל העניין הזה של כניסה לחצרים בעניין של סמכויות. הכניסה שלי לתוך הבית - - -

בית מלון הוא פרטי?

לא.

אבל וילה שמושכרת מבחינתי דינה כבית מלון.

בית מלון לחדרים כן אבל - - -

זה לא עסק מורשה.

בדיוק.

יש בעיה, כמו שאמר ראש העיר, שהוא לא הסכים.

גם בבתי המלון יש לנו עזרה של האבטחה שם, של הביטחון, הם רואים אז הם מזמינים אותנו. בעניין של הווילות, אם אנחנו לא מקבלים קריאה מ-100 ואנחנו שותפים מלאים, אנחנו שותפים מלאים עם אילת, גם התלונות מהציבור, מהשכנים, כי מה שזה גורם שזה מגיע לרשות, הם משתפים אותנו.

או.קיי, חגית, אני תיכף חוזרת אלייך. אני רק רוצה רגע להבהיר את הנקודה הזו של וילה, וילה שבעצם שוכרים אותה, היא לא אמורה להירשם ברישוי, אם היא משמשת להשכרה למסיבות וכאלה?

כמעט על כל הווילות, רשימה של סדר גודל של כארבעים וילות שמועדות לפורענות, שאנחנו סימָנו אותן, יודעים. דרך אגב, זה מפורסם בכל מיני אתרים, לא צריך להיות שרלוק הולמס בשביל זה. נכנסים לאתרים "וילות באילת" והכל פרוס ופתוח.

מבחינת החוק, האם הם מחויבים ברישוי?

אם הם הופכים את זה לעסק בוודאי.

נו, אז הם עוברים על החוק, חברים, יש פה כמה דברים.

תראו, יש עבירה כשהופכים בית מגורים לעסק. אחרי זה ברוב המקרים יש שם בעיות של תכנון ובנייה. אחרי זה יש דיווחים למס הכנסה על הכנסות שהם מקבלים ועוד כהנה וכהנה. יש - - -

אם אתם נכנסים לדירה שהופקרה, היא שטח ציבורי לכל דבר.

לא, לא מדויק.

להסדיר את זה בחוק.

זה עדיין בבעלות של מישהו שהוא בעלים פרטיים וזה חוק עזר עירוני שצריך להיות באחריות העיריה והעיריה עובדת ופועלת אל מול התופעה הזאת.

השיטור העירוני שלנו משקיע מאמץ גדול בעניין הזה.

ליאור, קצין נוער מרחב.

אז בעצם מה אנחנו צריכים? בשביל לאפשר שפיכת אלכוהול בווילות אנחנו קודם כל צריכים להגדיר אותן כמקום ציבורי, נכון? שבעצם בית או מרחב שהושכר הוא שטח ציבורי לכל דבר, שהוא - - -

אם אנחנו מוכיחים שיש שם איזושהי פעילות עסקית אז למעשה, החוק ייתן לנו את הסמכות. כרגע, מה שמתנהל זה שאנחנו אוכפים את נושא האלכוהול והסמים כסכנה לשלום הציבור או כחוק הרעש. אנחנו נעזרים ברשויות אחרות, אם זה השיטור העירוני והסמכויות שיש לעירייה ואנחנו עובדים בשת"פ. זו נקודה מאד רצינית, שלזכות ראש העיר ייאמר שהוא מקדם את הנושא של שת"פ ועשייה בעיר. זה מתכלל את כל הגורמים הרלוונטיים. ברשותך, גבירתי, אני - - -

רגע, אני רק ברשותך, אני עצרתי את חגית. היא המשיכה ואני חזרתי לנושא של האלכוהול.

אני באמת ארצה שליאור ירחיב יותר על המודלים שעובדים באילת.

סולידריות של משטרה.

חשוב לי באמת להדגיש שאילת לא דומה לשום מקום אחר, לא מבחינת המאפיינים ולא מבחינת שיתוף הפעולה. כרשות מקומית - - -

תבואי לבקר אותנו.

תשמרו על עצמכם.

כל תופעת פשיעה שהמשטרה מזהה, בשיתוף פעולה עם הרשות המקומית, זה שיתוף פעולה מלא. כל אחד נותן את חלקו וכך באמת מצליחים להגיע להישגים הרבה יותר משמעותיים. גם כמי שהייתה קצינת חקירות באילת, כל תופעה שרק התחילה לטפס, מיד הקמנו צוותים ביחד ולא נתנו - - -

כייף לשמוע, משמינים מנחת עכשיו.

לא נתנו כמעט לשום תופעה להתעצם כי כשעושים סיעור מוחות של כלל הגורמים וכל אחד נותן את חלקו וכל אחד - - -

נכון, שיתוף פעולה.

מהזווית שלו, זה נתן מענה אולטימטיבי וליאור ימשיך.

תודה רבה חגית. ליאור, בבקשה.

גבירתי, ברשותך, אני קודם כל רוצה להציג את המדיניות של המפכ"ל והמדינות של הממ"ר ושל ראש העיר - - - לאפשר לתושבי העיר או אורחיה שגרת חיים ולאפשר את כל הפעילויות שיש, תוך שמירה מצד אחד על החוק ולאפשר במקביל את כל הפעילויות שהעיר רוצה ושהאזרח רוצה. זו האג'נדה וזה מאד ברור. אל מול התופעה הזאת אנחנו במרחב מקיימים בשני ערוצים מקבילים פעולות, אם זה בתחום מניעה והסברה, שאנחנו כל השנה נכנסים לבתי ספר, נפגשים עם סגלים כאלה ואחרים, אם זה חינוכיים, אם זה רפואיים, סיירת הורים, כל גורם שמבקש את תחום העניין הזה, אנחנו מגיעים ומדברים. זה מצד אחד. מצד שני יש את האכיפה ואכיפה, ברגע שאנחנו נכנסים לאכיפה היא אכיפה מאד נוקשה כי אנחנו מדברים על בני נוער.

לגבי המדיניות של המפכ"ל, המפכ"ל החדש רוני אלשיך הכניס מונח חדש בשנת 2016, שזה נקרא מניעה מצבית. אתה, כיחידה אופרטיבית של טריטוריה מסוימת, אתה תקבע את היעדים שלך ואתה תפעל מול היעדים שלך. מרחב אילת ביחד עם כל השותפים, קבעו שבני הנוער הם יעד, יעד של מרחב אילת. לאפשר מצד אחד מניעה והסברה ואכיפה. מבלי שדיברתי עליתם על מחולל פשיעה וזו תופעת האלכוהול. זה כל נושא האספקה והמכירה של אלכוהול. אלכוהול הוא פצצה מתקתקת. ברגע שהוא נגיש והוא נמצא עם חוסר שיקול דעת, חוסר הבנה איך לשתות, זה מייצר פשיעה, זה מייצר אלימות, זה מייצר עבירות מין, זה מייצר ונדליזם, מייצר הכול ולכן אנחנו פה פועלים בנחרצות למיגור תופעת האלכוהול. דיברה פה חגית על הפעלת סוכנים והפעלת סוכנים היא גם כלי להתמודד עם התופעה הזאת, שבה אנחנו מוכיחים למעשה בתי עסק והכוונה היא רק לבתי עסק, שהם למעשה לא פועלים על פי חוק ומאפשרים מכירה של אלכוהול. זה מצד אחד.

בנוסף לזה, יש פעילות שהיא שגרתית בנושא כל הבגירים שפוקדים את העיר והקטינים למעשה, משתמשים בהם כפלטפורמה להשגת האלכוהול. כידוע מי שפועל על פי חוק מוכר לבגיר בתחום השעות המותרות על פי חוק. הוא ימכור לבגיר וזה בסדר גמור. אז העסק מנוטרל מכל האחריות הפלילית, הוא לא עבר עבירה. מה שקורה הוא שאותו בגיר והוא יכול להיות האיש הכי תמים שיש, למעשה קונה את האלכוהול ומעביר אותו לקטין כמה מטרים ליד החנות.

הוא לא כזה תמים, כי באילת ואני מתייחסת רגע רק לאילת כי הדיון פה הוא על אילת. רואה ילדים מגיעים בלי ההורים שלהם, נכון?

כן.

אתה מסכים אתי שאדם נורמלי שעובר ברחוב ואיזה קטין בא ואומר לו: תקנה לי אלכוהול, הוא לא יקנה לו אלכוהול.

נכון אבל יש, תתפלאי לשמוע שיש גם תמימים שניצלו את התמימות שלהם, את הטוב לב שלהם ועשו את זה ואנחנו פוגשים את הדברים האלה.

צריך מילה אחרת, יש לזה הגדרה אחרת, לא תמימות.

הבגירים הרכים.

כן, הבגירים הרכים של שמונה עשרה וחצי, תשע עשרה, שיושבים עם החבר'ה שלהם לשכבה - - -

הוא ביקש - - -

אז זו לא תמימות. בגלל זה אמרתי, אפשר לקרוא לזה בשמות אחרים.

זו עבירה של אספקת אלכוהול ואנחנו פותחים להם תיקים, מי שעבר עבירה - - - פותחים לו תיק. בעבר, כשאני הייתי - - - לפני כמה שנים, לא ידענו איך להתמודד עם זה שבגיר קונה לו. היום, כל בגיר כזה וזה מצער כי זה לא קטין שאנחנו יכולים להתמודד עם התיק שלו אחר כך ולנסות לעזור, בגיר יכול, הוא נכנס, לקח לו אלכוהול, פותחים לו תיק על אספקת אלכוהול.

טוב מאד, טוב מאד.

אנחנו שמנו את נושא האלכוהול כנושא מרכזי דרך אגב, בעבודת פורום אכיפה שלנו, רעש ואלכוהול הם שני הנושאים - - -

כן, אני חושבת שההגדרה היא נכונה, של אלכוהול כפצצה מתקתקת וחד משמעית צריכה להיות מטופלת.

בנושא הזה יש מכסת סוכנים, מסכת פעילות שהגדלנו אותה כמו שחגית פה ציינה. אנחנו עובדים בנחרצות על הנושא הזה. דרך אגב, יש תוצאות. בתי עסק מקפידים יותר ויותר ומשתמשים במונחים כשאנחנו נכנסים - - -

יש נתונים סטטיסטיים כדי לאמוד את התופעה, אם היא ירדה, פחתה?

התופעה הזאת היא צעירה, היא צעירה. אני יכול להגיד לך שבשנה שעברה אנחנו פתחנו בסביבות 48 תיקי אלכוהול כשאנחנו מדברים על מכירה ואספקה, אנחנו מדברים על הליך מנהלי של רישוי עסקים, כשרישוי עסקים פועל נגד העסק והרישיון שלו. אם זו עבירה ראשונה בשנתיים הראשונות זו התראה ואם זו עבירה שניה בשנתיים אז זה כבר הליך של סגירה בין שלושה לחמישה עשר יום ואם זו עבירה שלישית זו כבר סגירה לשלושים יום ומעלה. היום, בגלל שאנחנו אוכפים עושים יתר על המידה, אז הגדלנו את כמות - - -

אין עיצומים כספיים? זו רק התראה?

סגירה היא סנקציה כספית לכל דבר.

לא, סגירה זה אחרי שנתיים, אמרת.

לא, בתקופה של שנתיים. את זה חשוב לציין. תראי, לגבי תיקים ואני מדבר על יולי אוגוסט, שנים 2014-2015. יש לי גם 2016 חצי חודש, חצי יולי, חציון, אנחנו מדברים על עלייה של 30% משנה לשנה בפתיחת תיקים של נוער. אני יכול גם להגיד לך שיש גם תופעה של הצערה בגיל, זאת אומרת, מה שלפני עשר שנים היה בגיל 16,17 היום אנחנו מזהים את זה בגיל 13,14 בגלל רמת החשיפה ורמת הנגישות של הדברים.

או.קיי, תודה, תודה ליאור. יש לנו כמה דקות לסיום, אני אשמח לשמוע אם מישהו פה רוצה להתייחס, בבקשה.

שמי שרית נשיא, אני מרכזת פרויקטים בתכנית הלאומית 360. אחד הפרויקטים שאנחנו מרכזים הוא "מתחברים לנוער בחופים". אלה מתחמים שאנחנו פותחים בששה מוקדים, אחד מהם באילת, מוקד גדול ומרכזי. עיקר הפעילות במתחמים האלה היא לטפל בבני נוער שמגיעים מחוץ לעיר, בני נוער שאנחנו לא מכירים אותם. זאת אומרת, העובדים הקבועים לא מכירים אותם והמטרה היא לספק להם איזשהו מרחב בטוח עם מבוגר אחראי שיכול לקלוט אותם, יכול לסייע להם, להקשיב להם - - -

אתם עושים את זה עם איש צוות של משרד הרווחה?

התכנית משותפת לחמישה משרדי ממשלה, רווחה, חינוך, קליטה, בטחון פנים ובריאות. בהתאם לכך הצוותים שפועלים בשטח הם צוותים גם של חינוך וגם של רווחה, כלומר, גם עובדים סוציאליים וגם עובדי נוער, עובדי קידום נוער וכו'. העובדים הם עובדים של הרשות המקומית, עובדים שהרשות המקומית קולטת באמצעות התקציבים שאנחנו מעניקים לה. המתחם הזה בדרך כלל מורכב גם מעובד סוציאלי, גם מעובד נוער וגם ממתנדבים, שיושבים מדי ערב וקולטים, כמו שהציגו קודם בעיר אילת, הם קולטים את בני הנוער, מושכים אותם לתוך המתחם ובמתחם הזה מציעים להם פינות ישיבה, שתיה חמה, קלה, פעילויות שונות - - -

את תבואי לראות את זה, שווה.

אני - - - מפתה לבוא לאילת.

צוות הפיקוח הראשי יורד ביום ראשון הבא, את מוזמנת להצטרף, נשמח מאד.

יום ראשון הבא?

יום ראשון הבא.

נארח אותך.

המתחמים פועלים בשעות הערב והלילה, כמובן שאלו השעות הרלוונטיות לבני הנוער. שם אנחנו מאתרים בני נוער שזקוקים למשהו. אל"ף, כשנמצאים חלילה בסכנה מידית וזקוקים לעזרה מידית. לפעמים זו יכולה להיות עזרה שלכאורה טכנית כמו "אין לי איפה לישון הלילה" או "אין לי איך לחזור הביתה הלילה", לא באילת אבל במקומות אחרים ולפעמים זו עזרה שהיא דורשת עבודה קצת יותר מתמשכת, כמו בני נוער שמספרים על שאין להם איפה ללמוד או שיש להם בעיות עם ההורים, או שאין להם איפה לגור כי ההורים זרקו אותם מהבית וכו'. בעיות שאנחנו מבינים שהם צריכים איזשהו המשך טיפול ואי אפשר להסתפק במרחב הבטוח שאנחנו נותנים להם. ואז אנחנו מעבירים אותם לאיש קשר ברשות המקומית. כל אחד מהמתחמים קיבל רשימה של אנשי קשר בכל אחת מהרשויות המקומיות, שבמידה והוא מאתר נער מהרשות המקומית שזקוק להמשך טיפול, הוא מעביר אותו לשם ואנחנו עושים מעקב אחר כך כדי לוודא שבני הנוער לא נפלו בין הכיסאות ויש מי שיטפל בהם.

יש לי כאן נתונים מן השנה שעברה לגבי העיר אילת. אני אגיד כבר שאלה נתונים חלקיים משתי סיבות. אל"ף, כי אנחנו לא מדֻווחים על כל בני הנוער שמגיעים לתוך המתחם אלא רק על בני נוער שנעשתה איתם איזושהי עבודה יותר מעמיקה. כלומר, שהייתה אתם איזושהי שיחה אישית משמעותית ואפשר למלא עליהם קצת מידע. דבר שני, כיוון שאנחנו, גם בנתונים שאנחנו אוספים, אנחנו מצליחים לנתח רק את חלקם. אז אנחנו עובדים גם על הנושא הזה כדי שתהיה לנו תמונת מצב יותר מלאה אבל כרגע אנחנו יכולים לספר על לפחות 500 בני נוער שהגיעו וקיבלו טיפול אישי צמוד, כלומר שיחה משמעותית. מתוכם רק כ-20% הם בני נוער מקומיים והיתר הם בני נוער מכל רחבי העיר אילת.

גונן, זה היה נתון שכדאי למשפטיזציה שם.

זה אפילו היחס יותר - - -

לא משנה, רק - - -

זה הנתון, בין 85%-90% לא מקומיים. רבים רבים מהם הופנו להמשכי קשר, כלומר, להמשך טיפול בתוך קהילות המוצא שלהם כדי לסייע להם אבל חשוב לי להדגיש - - -

את נתת את המספר של בעצם טיפול קצר, כאלה שהיה אתם בעצם המשך כי היה צריך יותר מאשר - - -

לאו דווקא טיפולי קצה אבל אלה כן בני נוער שהצלחנו להגיע אליהם - - -

זה עדיין מאד משמעותי.

מאד.

שהעבודה אתם הייתה יותר משמעותית, כלומר, הם פגשו איש צוות לשיח משמעותי, אפשר היה לאסוף עליהם מידע, כי גם אם היה שיח משמעותי ולא נאסף מידע אז אין לנו כל כך מה לעשות עם זה. וכמו שאמרתי יש גם טפסים שממולאים, אנחנו לא מצליחים לעבד אותם ואנחנו עובדים גם על העניין הזה. חשוב לי לציין שאנחנו פועלים השנה בששה מתחמים, אילת הוא רק אחד מהם אבל אנחנו מכירים את התופעה הזאת שבני נוער מתקבצים, למשל, סביב חופי הכנרת, שזו תופעה שאנחנו יודעים עליה. עמדנו, למשל, השנה, על התופעה שיש בני נוער חרדים שמגיעים לעיר צפת שמהווה איזשהו מוקד משיכה וגם שם אנחנו פותחים מתחם שהוא ייעודי לבני נוער חרדים. אנחנו מנסים - - -

מרענן, אני חייבת להגיד.

אנחנו מנסים להגיע לבני הנוער במקומות שהם נמצאים בהם ואנחנו יודעים שהם מתכנסים בהם. אנחנו עם האוזן קשובה לשמוע מרשויות, אם אילו בני נוער הן מתמודדות.

יפה. או.קיי, תודה רבה שרית. יש לי את יפה, האם היא נמצאת פה?

אני חברה - - -

אני רק מאפשרת.

אבל אני כן רוצה להתייחס למשהו שדיברת, איך אפשר להשיג תקציבים. אני חושבת שהנושא של המשך קשר עם הרשויות, מראה שחלק גדול נמצאים ברשויות ויש איזושהי אפשרות לרתום את הרשויות, שהאנשים ברשויות מגיעים לאילת וכן לראות איך אפשר - - -

כן, זה הכיוון, לראות אולי דרך השלטון המקומי אבל - - -

עוד דבר להגיד, שהעולים של משרד העלייה והקליטה, בני הנוער, אין להם, לפני דעתי ואולי אני טועה, אין להם את הכסף ללכת ולשלם לווילות, תקנו אותי אם אתם - - -

אני יכולה להגיד שבין אנשי הצוות שלנו יש תמיד דוברי שפה רוסית, יש דתיים כי יש קבוצות של דתיים, אנחנו כן מנסים לתת טיפול לכל - - -

אבל לא על זה אני מדברת. בני עולים פחות יכולים לשכור דירות - - -

לא, הם מגיעים - - -

יש אנשים והם - - -

יושבת הראש, לפני שאת מסכמת, חשוב לי להגיד, אם כבר דיברנו על נושא האלכוהול. אני עובד נוער במקצוע הראשוני שלי ואין לי ספק שזו המכה הקשה ביותר שאנחנו חווים היום עם בני נוער בדרכם להיות נוער אלים ואני אומר את זה פה לגונן. אנחנו, דרך אגב, במקרה הזה בשיתוף עם "עיר ללא אלימות", יוצאים עכשיו לסקר שיבדוק את החשיפה של בני הנוער, דרך אגב, מכיתות ה' עד י"ב, לנושא האלכוהול. אנחנו רוצים לבחון את זה בשתי נקודות זמן, כשבין נקודה לנקודה גם לעשות כמה פעולות ולבחון אם אנחנו בכיוון הנכון. בנוסף לאכיפה ושאר מיני דברים. אני ממליץ שזה ייכנס כנושא שהוא לא רק של עיר אלא כנושא לאומי, אני חושב שצריך לדחוף בכל החזיתות.

או.קיי, אז ראשית, תודה רבה לכולכם, גם על ההשתתפות ובעיקר על הדברים שהבאתם. אני מוכרחה לומר, מאיר, שעם כל מה שצריך עוד להוסיף ולתקן ואנחנו נציין את זה, אני יוצאת בתחושה טובה, שיש פה אנשים שחשוב להם, שנמצאים עם יד על הדופק, שעושים הרבה. בסדר, אם אין אני לי מי לי אבל אתם לכם לגמרי וזה לא מובן מאליו.

תגידי את זה בתימנית.

למה לאתגר, למה?

חד לחד. תלמד.

לא נעים לי להגיד, חשבתי שזה בשפה אחרת.

אני יוצאת מפה בתחושה טובה שדברים נעשים ואיפה שצריך עוד לתקן ולשפר אנחנו בהחלט נהיה שם. בסיכום הדברים ובהמלצות אני מבקשת שתהיה פנייה לצבא, לקצין החינוך ולראש אכ"א, להחזיר את האוהל שהיה, גם בגלל החשיבות שלו וגם בגלל שכמו שנאמר פה, יש פה ערך כפול, פעם אחת אנחנו בעצם מכנסים את הנוער ושומרים עליו בסביבה בטוחה ופעם שניה אנחנו מרוויחים את הערך של הצבא והתגייסות.

אני רוצה לברך גם על שיתוף הפעולה שהוצג כאן עם הגורמים. הוצג גם מהצד שלך, הוצג גם מהצד של המשטרה והמשרד לביטחון פנים. אני מבקשת ש"עיר ללא אלימות", המשרד לביטחון פנים, ימצא את הדרך, ימצא את הדרך לתקצב או לייחד תכנית שעוסקת בבני נוער בקיץ. הנה, אני מנסה כבר להגדיר לכם. אנחנו לא נגיד: לתקצב את אילת אלא נזהה את המוקד שאליו מתנקזים בני הנוער בחודשי הקיץ וננסה שם לתת את כל כובד המשקל. אפשר לעשות את זה גם דרך הרשות. זאת אומרת, אני לא נכנסת למכניזם של איך התקצוב ייעשה אלא שיהיה משהו שייוחד לזה. אם תרצו אותי אני אשמח להיות שותפה בחשיבה. אם צריך לפנות לגורם מוסמך תגידו לי ואני אוציא פנייה מוסמכת מטעם הוועדה, מעבר למה שאנחנו מוציאים עכשיו. תגייסו אותנו. אני חושבת שזה חשוב, שאנחנו צריכים לעשות את זה ובסוף כולם מרוויחים מזה. גם הרשויות האחרות כי אלה הילדים שלהן שם.

לציין את בני הנוער המקסימים שלנו שיצאו בקריאה לכל בני הנוער, בקריאה ברורה נגד התופעה של האלימות והוונדליזם, חשוב שזה יהיה בסיכום הדברים.

אנחנו גם כוועדה וגם אני, כמי שעומדת בראשה, אם צריך לעשות את זה כחברי כנסת, אנחנו נבחן כיוון של חקיקה שתאפשר שפיכה של אלכוהול בווילות. אנחנו ננסה לפתור את כל הסוגיה המשפטית סביב הווילות כמרחב ציבורי, מתי אפשר להגדיר אותן כמרחב כזה שיאפשר לכם לא רק את שפיכת האלכוהול אלא גם את הגישה לבדוק שהכול שם בסדר. אנחנו נשב עם הייעוץ המשפטי ונראה איך אנחנו מקדמים גם את הסוגיה הזו. האם יש משהו שהייתם רוצים להוסיף?

תבקרי באילת.

באוהל הזה.

אבקר בשמחה.

יקח שבועיים שלושה, כמה?

כן, עד ה-18 לאוגוסט.

אנחנו נעשה ביקור.

את ישיבת הוועדה הבאה אפשר לעשות באילת.

בשמחה, באוהל.

זה נשמע טוב, אגב.

באוהל, באוהל.

האירוח עלינו.

תודה רבה לכולכם, שיהיה קיץ בטוח.

הישיבה ננעלה בשעה 12:25.