הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 292

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שני, ה' בתמוז התשע"ו (11 ביולי 2016), שעה 9:33

1. שיתוף פעולה בין משרדי החינוך והרווחה בנושא מסגרות חוץ ביתיות לילדים והמשקל בין פנימיות ציבוריות ופרטיות

2. המחסור בפנימיות יום בחברה הערבית

חברי הוועדה: אלי אלאלוף – היו"ר

מיכל בירן

מירב בן ארי

יגאל גואטה

ג'מאל זחאלקה

מאיר כהן

עבדאללה אבו מערוף

זוהיר בהלול

ד"ר הלה חיים צוייג - מפקחת ארצית, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

ורד רוטפוגל - מפקחת ארצית, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

דליה לב שדה - מנהלת שרות ילד ונוער, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

איילת דביר הרמן - עובדת סוציאלית, מפקחת חינוך התיישבותי, משרד החינוך

אילן שמש - מנהל תחום קידום נוער, משרד החינוך

דניאל לורברבוים - רפרנט חינוך באגף תקציבים, משרד האוצר

מיכל מנקס - סמנכ"ל חינוך וחברה, מרכז השלטון המקומי

אמיל סמעאן - מנהל רווחה, פקיעין, מרכז השלטון המקומי

פיאד חבשי - מנהל רווחה, איכסאל, מרכז השלטון המקומי

יואב אפלבוים - מנכ"ל כפר ילדים ונוער אהבה, יו"ר עמותת הפנימיות הטיפוליות והשיקומיות בישראל

שחר שומן - מנכ"ל העמותה לקידום הפנימיות הטיפוליות והשיקומיות בישראל

ענת נחמיה-לביא - מנכ"לית הפורום הציבורי כפרי הנוער והפנימיות בישראל

ירון בראון - מנכ"ל ילדים בסיכוי - המועצה לילדי פנימיות

מוחמד חליליה - רכז רווחה, עמותת סיכוי

רות כרמי - רכזת המרכז הרפורמי לדת ומדינה

מוטי רנד - מנהל הפורום למען ילדי הרווחה

מתן שחק - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

ענת כהן-שמואל

ר.כ., חבר המתרגמים

1. שיתוף פעולה בין משרדי החינוך והרווחה בנושא מסגרות חוץ ביתיות לילדים והמשקל בין פנימיות ציבוריות ופרטיות

בוקר טוב חברים. היום 11 ביולי 2016, ה' בתמוז תשע"ו, השעה 09:33. תודה על הדיוק של כולם ועל נוכחותכם.

זה דיון עקרוני, זה לא דיון שבו יש החלטות. אולי המלצות יהיו, בטוח. מספר חברים שיושבים פה יזמו את הדיון ביחד עם חבר הכנסת ידידי מאיר כהן ואני. חשבנו שזה נושא שכדאי שנדון בו כשאין על סדר היום איזה מקרה אקוטי כזה דחוף, בהול, כדי שנבין לאן הולכים.

אתם יודעים, זה לא חידוש. יש שתי מערכות גדולות שעוסקות בנושא הפנימיות במגזרים הכלליים, הדתיים למיניהם. אני לא רואה פה חרדים, אז אני לא אכנס לנושא של החרדים. אנחנו יודעים ששני המשרדים עובדים במסירות בלתי רגילה כדי לתת פתרונות חוץ ביתיים לילדים הנזקקים למסגרות. הם לא תמיד נזקקים, אבל הם נזקקים למסגרות האלה ואני מודה לאור הניסיון הקודם שלי, שלא תמיד מצאתי שיש שיתוף פעולה בין שני המשרדים בטיפול בילדים.

לפעמים משרד אחד מקבל החלטה עקרונית מאד מאד, ללא התייעצות עם המשרד השני, ואם תרצו, הדוגמאות קיימות. אני בטוח שאני לא מחדש לכם, אבל הפנים לקהילה, לילדים שיצאו מפנימיות, זה לא תמיד טוב לכל המערכת וזה לא תמיד מתואם בין שתי המערכות ולכן הדלת המסתובבת מביאה ילדים מפה לשם ולפעמים משאירה אותם בין לבין וזה עוד יותר חמור.

לכן חשבנו לנכון היום לקיים דיון. מצטרף אלינו חבר הכנסת ד"ר עבדאללה אבו מערוף, ברוך הבא.

לכן אנחנו מצאנו לנכון לקיים את הדיון הזה. הדיון הוא דיון פתוח. הייתי רוצה אותו ביקורתי לעצמנו, כי אולי בזכות הביקורת נדע גם על מה להילחם, על מה להיאבק, איך לגרום לשינויים.

אם כבר חבר הכנסת אבו מערוף נכנס, אז אני שמח גם לציין שנעשתה עבודה על ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת, על הנושא של הפנימיות במגזר הערבי, והנתונים הם מאד לא נעימים, אם לא להגיד מילה יותר קשה. המחסור אדיר גם בפנימיות יום וגם בפנימיות בכלל. זה אומר שעלינו לעשות מאמצים ולמצוא את הדרך לפתור אותם.

אז את כל הנתונים ממרכז המחקר והמידע של הכנסת, תמצאו בדו"ח הזה על המגזר הערבי בתחום הזה של הפנימיות, שפתוח ועומד לרשותכם. תיכנסו לאתר של הכנסת ותוכלו למשוך את זה.

הנטייה היום היא לנסות לא להפנות ילדים לפנימיות ולמצוא להם מסגרות "זולות" אחרות. אני אומר במירכאות, כי אני לא מכיר חינוך שהוא זול, אני לא מכיר מערכת טיפולית שיכולה להיות זולה. היא יכולה להיות רק יותר ויותר נותנת כדי שתיתן לצעירים ולצעירות האלה את המסגרות הנדרשות.

אם זה זול ההפסד יעלה יותר.

כן, בערבית יש את הפתגם הזה שאומר מה שזול הוא יקר. השיעור בערבית מרוקאית יהיה מחר בשתיים. זה לא תשובה להוא שאומר שטויות.

קמצן משלם פעמיים.

כן.

אני אומר את זה מפני שבאמת המסגרות הן בחלקן בתת תקצוב. דבר שני, הן הופכות יותר ויותר נוקשות. אין להן מספיק גמישות. אם הוא לא מתאים בדיוק למסגרת הזאת, אז לא פותרים, אז לא שולחים את הילד, אז המסגרת לא מתאימה. אנחנו יודעים היום שחינוך זה קודם כל גמישות מרבית כדי לתת את התשובות ההולמות לכל אחד ואחד מהילדים. ההגדרות הבסיסיות, הקריטריונים הבסיסיים הם חשובים, אני לא מזלזל בהם, אבל כואב לי כשאני מגיע למקומות ואני רואה מקומות פנויים מפני שלא רצו לקבל את הילד בדיוק כמו שהמקום חשב לקבל אותו.

אז מהדיון היום הייתי רוצה נצא, כפי שאמרתי, עם המלצות, עם שיתוף פעולה הדוק יותר של שתי המערכות הגדולות ועם תיאור הבעיות המהותיות, ולכן אני אומר, אל תתביישו לבקר גם אותנו, גם את עצמכם, כי בסוף רק מביקורת נכונה וכנה נוכל לקדם את הנושא, שהוא כל כך יקר לכם ולנו ובמיוחד לילדים.

הצטרפה אלינה הצעירה שחבורה, חברת הכנסת מירב בן ארי.

בבקשה, חברי חברי הכנסת רוצים להוסיף או להיכנס לדיון יותר מאוחר? אז באמת הייתי רוצה ששני המשרדים הראשיים יאמרו את עמדותיהם ואחר כך נעבור למי שביקש את רשות הדיבור. לפני כן אבקש להוסיף בפותחים את ענת נחמיה לביא מהפורום הציבורי של הפנימיות.

אז מי איש משרד הרווחה? ברשימה יש לי פה את ד"ר מילה חיים, או כל מי שרוצה. בבקשה.

אתה רוצה שאני אפתח?

ממשרד הרווחה, כן.

טוב, קודם כל הדיון הוא מעניין וחשוב.

דליה לב שדה, תפקידך.

שמי דליה לב-שדה, מנהלת שירות ילד ונוער במשרד הרווחה.

תודה, זה לפרוטוקול כדי שהוא יידע.

כן. אז באמת אני חושבת שהנושא הוא חשוב. מתקיימים שיתופי פעולה כמובן בין הרווחה, שירות ילד ונוער לבין מנהל החינוך, אבל הם לא הייתי אומרת מעוגנים באיזו שהיא דרך מבוססת. יכול להיות שפה יש מקום גם להעמיק ולבסס. צריך לבחון את זה מול הנהלות המשרדים, אבל בהחלט זה חשוב.

אני רוצה לציין דווקא את השונות, אולי כדי להעמיק את הדיון ואת ההתייחסות אחר כך של הקולגות השונות, וכן להתייחס לנושא שהעלית – עם הפנים לקהילה – ולבסס את זה גם בעצם על מדיניות שונה לחלוטין בין שני המשרדים ושהממשלה מחזיקה את שניהם יחד. זה חשוב, כי גם משרד הרווחה הוא חלק מהממשלה וגם משרד החינוך.

האידיאולוגיה של מינהל החינוך שונה לחלוטין ממדיניות הטיפול של שירותי הרווחה ואני חושבת שגם בציבור יש קושי להחזיק את שני הדברים האלה. אנחנו מצד אחד מותקפים ואתם יודעים את זה כל הזמן, על הוצאת ילדים מהבית. זה מהלך שהוביל אותנו, ואני חושבת שזה מהלך חיובי ביותר, שהוביל אותנו לפיתוח של שירותים בקהילה. להחזיק ילדים בעצם בתוך המשפחות שלהם, שזה המקום המתאים להתפתחותם. ובאמת אני חושבת שהמשרד עבר מהפכה בשנים האחרונות בפיתוח של שירותים בקהילה למשפחות, לילדים.

הקמנו מערך אדיר של תכניות ואנחנו היום באמת מצליחים יותר לשקם משפחות בקהילה. לזה נוספו פשוט תכניות נוספות, שגם אתם הייתם שותפים והובלתם את זה, כל הנושא של התמודדות עם העוני. זה בא לחזק את המשפחות בתוך הקהילה - - -

זה לישיבה הבאה.

זה בישיבה הבאה, אבל זה קשור גם לדיון הזה, ללא ספק.

בטח.

וקשה מאד, גם לנבחרי ציבור להחזיק את ההתנהגות הציבורית שיש להוצאת ילדים מהבית. אנחנו, משרד הרווחה, הפנימיות שלנו הן בעצם תכניות טיפוליות. אנחנו מוציאים ילדים רק כאשר יש סיכון להתפתחותם בבית והם לא יכולים לגדול במשפחה שלהם, בקהילה שלהם, לפרק זמן בדרך כלל מוגדר, שהוא נבחן כל שנה מחדש ואם אפשר אנחנו מחזירים למשפחה, לקהילה, לבתי הספר שלהם בקהילה, כדי שיחזרו בעצם לחיים הנורמטיביים ככל האפשר.

זה לא כך במינהל החינוך, שם יש איזו שהיא אידיאולוגיה אחרת, אבל אני מציעה שמשרד החינוך ידבר על התפקיד ועל התפיסה שלהם את מערכת כפרי הנוער והישיבות וכל המערכות הנוספות. אז ככה שצריך להבין שאנחנו מלכתחילה מחזיקים בגישות שונות לחלוטין. איך זה מסתדר ביחד? יש לזה קושי. מצד שני, אנחנו כן רואים זליגה של אוכלוסיות רווחה גם למינהל החינוך. זה לא צובע את כל מינהל החינוך, אבל הייתי אומרת שיש אולי שוליים שהולכים ומתרחבים, שמחלקות לשירותים חברתיים מפנות ילדים בפרופיל אולי מורכב קצת יותר, גם לפנימיות של מינהל החינוך.

אז יש להם איך שהוא גם צבע שהוא נמצא על הרצף, הייתי אומרת, בין ילד ונוער לבין מינהל החינוך, אבל הקצוות שונים לחלוטין. צריך גם את זה לקחת. זאת אומרת הקצה שלנו הוא קצה טיפולי ופוסט אשפוזי. זאת אוכלוסייה מורכבת, שגם אנחנו הרבה פעמים מתקשים בפנימיות שלנו להחזיק את הילדים. ילדים עם הפרעות התנהגות קשות, ילדים שאפילו המערכת הפסיכיאטרית לא מצליחה להחזיק אותם והיא ישר אומרת – אני לא מצליחה לאזן את הילד, קחו אותו, תטפלו בו אתם במערכות שלכם. זה מורכב מאד. זה פרופיל משולב גם עם חסות הנוער וגם עם אגף שיקום. זה באמת ילדים שצריך מערכת טיפולית מיוחדת שתוכל להתייחס אליהם. אז זה הרצף.

מצד שני יש את הילדים הנורמטיביים לחלוטין, שיכולים - - -

מה הן הבעיות המרכזיות, דליה, ברשותך. מה הבעיות המרכזיות היום במערכות שלכם, שהן חוץ ביתיות. ואני כולל בחוץ ביתיות, אתם יודעים, לשמחתנו עבר החוק, שידידי מאיר התחיל יחד עם קארין אלהרר. למשל הנושא של האומנה. מה היום הבעיות שהייתם רוצים להתמודד בשני התחומים – פנימיות והמסגרות הפנימיתיות. כי אני למשל, את יודעת את זה, הייתי מעורב. פתאום אני רואה פנימייה מדהימה פיזית שהופכת למחנה צבאי.

בבאר שבע.

ככה. כמובן הנציג של אותה עמותה שעשה את זה לא פה וודאי. איך אתם מסבירים דבר כזה?

תראו, אתה הרי יודע בדיוק מה קרה בפנימייה הספציפית הזאת.

אני לא מבין איך מסבירים את זה. עד אתמול כמעט עשיתי תאונה, כי רציתי לראות אולי יש איזה ילד פתאום, לא שחס וחלילה חיילים זה לא חשוב, אבל למה? איך מגיעים למצב כזה?

טוב, אז הסיפור הוא - - -

אני שואל רק מבחינת - - -

זה ממש לא קשור אלינו. זו איזו שהיא התנהלות פנימית שנאלצנו להגיע למצב של סגירת הפנימייה. יצאנו במכרז ואף אחד לא ניגש למכרז הזה, דרך אגב. אני חושבת שאחת הבעיות שלנו זה - - -

המכרז לא היה אטרקטיבי? אף אחד לא ניגש?

אני חושבת שהמכרז דווקא היה אטרקטיבי, אבל העמותה היחידה שניגשה לא עמדה בזה ורצתה פשוט - - -

אז למה אף אחד לא ניגש?

היא נפלה בסופו של דבר בתהליך המכרוז. יצאנו פעם נוספת וגם אז - - -

אני שואל שאלה פשוטה, לא קשורה למכרז ספציפית. אין היום צורך במקומות לפנימיות של השירותים של המשרד?

יש. אנחנו יוצאים כל הזמן במכרזים לפנימיות חדשות. אני חייבת להגיד שבאמת, כשאנחנו יוצאים ל - - -

אז אתם יודעים שהם שם לשלוש שנים ואתם עומדים על הפתח שם, שלא עברו שלוש שנים ויום?

מה זה לא יעברו שלוש שנים ויום?

כי תפיסת המקום היא לשלוש שנים על ידי הצבא.

כן. אתה מדבר כל הזמן על פנימייה מסוימת.

כן, מסוימת. אני אומר שאם אני מכיר, אז יכול להיות שיש עוד אחרות. זאת 100 מטרים מהבית שלי, אז אין לי ברירה, אני אוהב אותה.

תראה, המכרזים החדשים שהמשרד מוביל זה חמש שנים פלוס חמש שנים. זאת אומרת אנחנו מדברים על 10 שנים היום, שזה כבר איזה שהוא הישג שהתקדמנו מאחת לחמש שנים לעשות מכרזים.

אז אין היום מחסור?

אני לא אומרת שאין מחסור. אנחנו יוצאים כל הזמן במכרזים. מכרזים זה מהלך מורכב.

ברגע זה אתם יכולים להיות במצב שאתם יכולים להגיד – היינו רוצים עוד 100 הועדות, 100 מקומות, מה?

אין לנו בעיה של מכסות, גם זה חשוב לציין. אין בעיה של מכסות. זה לא שם הבעיה.

כולל השתתפות הרשויות המקומיות?

הבעיה היא שלפעמים, ואני לא שמעתי על בעיות של רשויות. יש נקודתית, יכול להיות פה ושם בעיה. אני כן שומעת בעיות על כל הנושא של שכר דירה, של מקומות לילדים - - -

אין מקום. יש הועדות, יש גישור, אין מקומות.

אז זאת הבעיה. הבעיה היא - - -

למשרד הרווחה אין סעיף, אדוני, סעיף בינוי, כמו משרד החינוך שיכול לבוא ולהגיד – אני בונה כאן כיתה. אין את זה. אני רשמתי לתקציב של שנת 2015, הכנסתי לשם 3 מיליון שקלים להתחיל, שיהיה למשרד הזה בנייה.

אין תקציבי פיתוח?

אין תקציב פיתוח. לצערי הגדול בחרו לא לעשות את זה.

אנחנו משיתים את כל נושא הפיתוח - - -

אני רוצה לציין את כניסתו של חבר הכנסת זוהיר בהלול, למרות ההפסד שלנו אתמול בגביע אירופה.

אתה הראשון שמדבר על היורו. זה ההד-ליין ואף אחד לא מתייחס לזה בכלל.

תשאל אותי, מה אתה שואל סתם?

אז אני משתתף בצערך שהמהפכה הצרפתית נמוגה.

זה בגלל שיש שם פנימיות כדורגל טובות.

זה נכון.

גם לילדים בסיכון.

דבר נוסף שאני יכולה להגיד, זה שיש למסגרות החדשות קושי בטיפול בילדים המורכבים ואנחנו נתקלנו במספר מסגרות שנסגרו במהלך השנים האחרונות, מתוך חוסר יכולת להתמודד עם מורכבות הילדים. לצורך כך, דרך אגב, הקמנו עכשיו גם ועדה מיוחדת, שתדון בכל הסוגיות המהותיות של הפנימיות, שהיא משותפת גם לאנשי פנימיות וגם לצוות של המשרד, לחשוב באמת חמש שנים קדימה, 10 שנים קדימה – איך אנחנו רוצים לראות את מערך הפנימיות של משרד הרווחה. מה צריך להיות הפרופיל, מה צריך להיות גודל הקבוצות, גודל הפנימיות, מה נכון.

איך נקראת הוועדה, ברשותך?

אנחנו קוראים לה ועדת הפנימיות ואנחנו פועלים על פי המודל הלוגי, מה שאנחנו קוראים. כאילו, לראות את התוצאות קודם כל ואז לכוון לשם. אנחנו קיימנו כבר שלושה דיונים. אני מניחה שזה ייקח - - -

באיזה קצב?

אחת לחודש. יום שלם וגם עבודה תוך כדי, כמובן. אנחנו מעריכים שתוך כשנה נוכל להגיש את ההמלצות שלנו ואת המסקנות שלנו. כמובן שיהיו לזה אחר כך גם השלכות ארגוניות ותקציביות, אבל לפחות אנחנו פותחים את כל המערכת הזאת לבחינה מעמיקה מהיסוד, מהתשתית – איך נכון לטפל בילדים האלה, איך נכון שתראינה הפנימיות, איך נכון שייראה כוח האדם. איזה סוג של כוח אדם, מי צריך להיות עוד שותף לתוך המהלכים האלה - - -

כמה זמן נתתם לעצמכם?

שנה. אמרתי, עד שנה. אנחנו כבר נפגשנו שלוש פעמים, אז - - -

זו ועדה המורכבת מעובדי המשרד בלבד?

לא. הוועדה מורכבת גם מאנשי פנימיות, מנהלים, ראשי צוותים טיפוליים. למועצה לילדים בסיכוי יש נציג בתוך המערכת הזאת והמשרד כמובן. זה פורום שקבוע ל - - -

אוקיי, אפשר לגעת בנושא שלה, כי זה רק במשרד הרווחה לדעתי - - - במשרד החינוך זה כפרי נוער, זה שום דבר לא פרטי. אבל במשרד הרווחה יש מושג של פנימיות פרטיות. מה המדיניות היום של המשרד בתחום זה?

שוב, המכרזים פתוחים לגופים ציבוריים ולגופים פרטיים לפי חוק חופש העיסוק וגם הפרטיים זכאים לגשת. לדוגמא, במגזר הערבי רוב הארגונים שזוכים במכרזים הם ארגונים פרטיים. כמעט ואין. פשוט לא התפתחו במשך השנים מספיק ארגונים ציבוריים, אז הפרטיים בעיקר זוכים ואני רואה גם איזו שהיא מגמה שאותי הדאיגה, שגם למכרזים הפוסט אשפוזים ניגשים בעיקר ארגונים פרטיים ואני יזמתי אישית פגישות עם כל העמותות הגדולות במדינת ישראל, כדי לעודד אותן להיכנס למכרזים שלנו.

כי בסך הכל העדיפות שלכם הולכת - - -

ואף אחד לא הסכים. לא משען ולא ויצ"ו. ממש.

תעלו תעריף.

בסדר, נעלה תעריף, כי - - -

בטח שלא יסכימו. התעריף הוא - - -

אז למה הגופים הפרטיים מסכימים? זה גם כן עניין.

זהו, בדיוק. את מנהלת אגף, את שואלת כזו שאלת תם?

לא, אני לא שואלת שאלת תם.

כי ברגע שמפריטים את עצמך לדעת, אז הכל הוא בשיקול של השקל. אז לכן הם ניגשים ומרוויחים כסף ונותנים שירות מצומצם ואלוהים גדול.

אני רוצה להגיד משהו, אדוני. תראה, עוד פעם, אני חולק על חברתי שעשתה - - -

היא השדולה הפורטוגזית.

שהיא עושה עבודה טובה במשרד, אבל שני דברים רעים קורים שם, שאנחנו הכרנו אותם. האחד, לא צריך להמציא את הגלגל. אני חושב שבפנימיות היום של משרד הרווחה או בחלק מהפנימיות, התפתחו מיומנויות שהן ברמה בינלאומית. תלכו לבית חנה בקריית גת ותראו איך אנשים עובדים. אז אני לא יודע למה אתם מקימים ועדה שתבחן. קשקוש. מה שצריך במשרד הרווחה, במשרד הרווחה יש מיומנויות ואנשים מקצוענים סופר-דופר.

צריך שני דברים לעשות, אדוני. האחד, אמרת אותו, ואמרת אותו נדמה לי גם בדו"ח העוני: צריך שלמשרד הרווחה יהיה כסף לבנות. שהממשלה תיקח אחריות על המעונות האלה. שהיא תבנה אותם. ואחרי שהיא תבנה אותם שהיא תתקצב אותה. שתשנה את התעריפים. מיומנויות יש בשפע, אבל ברגע שמדינה שלמה סומכת על עמותה כזו או אחרת או בן אדם פרטי כזה או אחר, שייגש למרכז על פי הרווח שלו וההפסד, אז ככה נראים פני הדברים.

הדבר שני, נכון שאנחנו פעלנו במדיניות, גם אני ואני משער שגם אלה שהיו לפני ואלה שיבואו אחרי, שלא היה ילד שהיה צריך לפנות אותו לפנימייה ואמרנו לראש הרשות בגלל שאתה עני אל תעשה את זה. אבל אנחנו כל הזמן יצרנו מצב שראשי הרשויות העניים פשטו יד והם היו נכנסים אלי למשרד ופושטים יד. אומרים לי מאיר, תשמע, אין לנו כסף, אבל אולי תעשה לנו טובה, תגרד לנו מפה ומשם.

אין מדיניות מאד ברורה שבאה ואומרת לראשי רשויות חלשות, שיש להם ילדים בסיכון, שצריכים לפנות אותם לפנימיות אזוריות או בתוך היישוב, מה המדיניות. התחלנו לבנות את זה. אני מציע לכם, לא צריך להמציא את הגלגל מחדש. תיקחו את הפרוטוקולים של אותן ישיבות, יש בהם דברים מאד ברורים ולהמשיך אותם. חבל עוד פעם להתעסק עם ועדה.

יש אצלכם במשרד מיומנויות שהן, אני חוזר, מהטובות שיש בעולם. אני זוכר את הסיורים שלי, אני זוכר את הסיור בבית חנה. אני זוכר שנדהמתי לראות מה עושים עם ילדים, כולל עם ילדים שאת תיארת. אז חבל להמציא את הגלגל מחדש. צריך לתקצב סעיף בינוי ולתקצב רשויות שיעשו מיפוי.

יש 35% מהילדים, אדוני, במגזר הערבי, שמסומנים כילדים בסיכון. אגב, זה בניגוד ל-15 אחוז במגזר היהודי.

בסיכון גבוה.

לא. בסיכון. עכשיו, בכדי שאנחנו נדע כמה בסיכון גבוה, אני במשך שנה ושמונה חודשים אמרתי למנהלי המחלקות במגזרים ולמי שאחראי עליהם, תעשו סוף סוף מיפוי אמיתי של כמה בסיכון. תצבעו אותם בצבעים שנוכל באמת לעשות הערכה וזה לא קרה. עכשיו חסר. חסרות מסגרות, כי ממשלת ישראל לא מתקצבת בנייה של מסגרות כאלה. לא באה לפנימייה ואומרת אנחנו רוצים לפנות אצלכם פנימיית יום. וגם בפנימיות שאתה מטייל, אתה מוצא שהמפעיל לקח איזה מחסן והכשיר אותו להיות איזו פנימיית יום ולקח איזה מחסן בגדים, עם גג אסבסט והכשיר אותו.

אלה דברים נוראיים שאפשר לתקן אותם ואני חייב להגיד לך שהדיון הזה הוא הרבה יותר חשוב מהרבה מאד הצעות חוק שמגיעות לכאן. כל הכבוד לך שבלחץ הגדול הזה אתה עושה פסק זמן ועושה את הדיון החשוב הזה. תודה לך.

אני רק רוצה לומר בהשלמה, יש 67 פנימיות יום בנויות, כאלה עצמאיות בשטח, לפי הנתונים של המגזר.

יש לנו 16 פנימיות יום.

מתוכן 6.

16 פנימיות יום יש בכלל בארץ.

מתוכן 6 במגזר.

16, את צודקת. מתוכן 6 במגזר הערבי. האם זו לא מסגרת, מבחינת עלות, שיש מקום להגדיל את פנימיות היום?

אנחנו נשמח להגדיל את מערך פנימיות היום.

אז יש לי הצעה, באמת אני אומר.

אבל פנימיות היום יושבות - - -

אולי נדבר עם מנכ"ל המשרד, שאני מאד מעריך ומכבד. אני מציע שתעשו את זה. תתמודדו. תגידו כמה - - -

אני רק אציין - - -

זה פנימיות עם לינה.

את הסוגיה, שתוכלו לעזור בצורה מדויקת, כי זה עדיין יושבת על מכסות של השמה חוץ ביתית.

אני יודע את כל הבעיות. אני בטוח שגם מה שאני לא יודע - - -

אז זה חשוב לי לציין וזה נחשב כשירות קהילתי.

אני אומר היום, פנימייה מלאה, כולל לינה, זה יותר יקר מפנימיית יום.

נכון.

החיסכון שאפשר לעשות בזה, שפנימיות יום, שנותנות תשובות לילד, זה לא שירות זול. זה שירות מצוין אפילו לילד ולהתמודדות של ההורים שלא רוצים לראות, ובצדק, שהילדים שלהם עוזבים את הבית. זה חיסכון בסך הכל למערכת, כי לפעמים בגלל שאין פנימיות יום שולחים לפנימייה מלאה.

אדוני, המשרד עושה את זה. המשרד מעודד הסבות של רשויות. באים לרשויות ואומרים – אתה יכול להסב את ההועדות האלה, את הכסף, לפעילות קהילתית, לבנות מסגרות קהילתיות ותוכל להשתמש. עדיין, נדמה לי שזה 30% בשנה האחרונה?

40. למגזר הערבי העלינו ל-40.

יפה מאד.

אבל זה משהו אחר. זה להמרות עבור פיתוח שירותים בקהילה ומה שחבר הכנסת, יושב ראש הוועדה אלי אלאלוף מתכוון, זה לקחת את המכסות החוץ ביתיות כמו שהן, ולפתח עוד פנימיות יום.

תעשו על אותו עיקרון.

אבל זה יושב על אותו בסיס תקציבי. זאת אומרת רשות שיש לה יותר ילדים לשלוח, כי היא מקבלת נגיד לפי קריטריונים X מכסות והיא משתמשת ברוב המכסות האלה והיא רוצה פנימיית יום, אין לה אפשרות לעשות את זה, כי אין מכסות. זה המלכודת - - -

אני חוזר, אתם צריכים - - -

בנושא של המכסות.

לעניות דעתי להמליץ בנושא של המסגרות החוץ ביתיות, גם אם יתמודדו כולם, יגיעו לפנימיות בתקצוב של פוסט-אשפוזי, שזה כמעט היקר ביותר, שכמה זה היום – 12,000-13,000 שקלים?

בערך.

לעומת מסגרת פנימיית יום שהיא 4,000-5000 שקלים מקסימום.

פחות.

אז זה ברור שאפשר להסביר לאוצר. יש פה היום נציג האוצר? אפשר להסביר לאוצר, תראו, במקום שנקים מסגרות כאלה גדולות, "יקרות" יחסית, לחמש שנים אנחנו נקים מסגרות זולות יותר בהפעלתן. אני חושב שיש דברים כאלה. אפשר ואנחנו נצטרף לבקשה לאוצר ונראה איך אפשר. לדעתי אפשר לפתוח יותר מסגרות של פנימיות יום מאשר מסגרות פנימיתיות רגילות, מפני שזה יותר זול להפעלה והמדינה תרוויח מזה, תחסוך ובעיקר טובת הילד תהיה מול עינינו. זה הדבר הכי חשוב.

אני חושב שבנוסף להמלצה של מאיר, שתקצרו את התקופה – זה שנה, אתם יודעים? מה גם שהשנה, בגלל התקציב הדו-שנתי כמעט ולא יהיו הצעות חדשות. זה הבעיה. תקציב דו שנתי זה מיטת סדום לשנתיים שאתה לא יכול, רק עם מה שיש לחיות.

אז אם אתם רוצים, אחת ההמלצות שלנו, אם זה מקובל, נרשום אותה כאחד הדברים המרכזיים – הגדלת מסגרות פנימיות היום, מפני שוודאי שכשאני אומר פנימיות יום, אצלי זה אוטומטית לכל המגזרים. אז זה מאד חשוב שנעשה את זה. תעשו את זה בבקשה.

זוהיר בהלול, בבקשה. שלום לחברת הכנסת מיכל בירן.

שלום אלי.

את מהצד הנכון בכדורגל, אני מקווה.

אני לא הייתי משוכנעת אם זה כדורגל או כדורסל עד שאמרת עכשיו.

אתם רואים איזה מודעות יש לספורט במדינה?

אפשר לנתק בינינו? זה סיפור בלתי נתפס.

שסע אידיאולוגי.

לגבי הגדלת המסגרות הקיימות, אדוני יושב הראש, אני חושב שבזה אנחנו מוסיפים חטא על פשע, מכיוון שמדיניות משרד הרווחה היא בעצם להצמיד את פיתוח המסגרות הקיימות בהתניה גורפת ולא לפתח באופן ביזורי את פנימיות היום או את המסגרות היומיות בתוך הקהילה באופן מבוזר. ואני חושב שזו בעיה רצינית, מכיוון שאחת מנקודות המפתח של הצלת ילדים היא להשאיר אותם באופן טיפולי בתוך קהילתם ולאו דווקא לצרף אותם באופן מלאכותי מקהילתם אל- אפשר לומר – מארג של פנימיות או של מעונות יום.

ולכן אני דורש כאן להשמיע את קולי בזה שאני חולק באופן מהותי על מדיניותו של משרד הרווחה, להתנות את פיתוח מעונות היום במקומות הקיימים ולא לבזר אותם. זו נקודה ראשונה.

נקודה שנייה, אני בוודאי אינני יכול להתחרות בשר הרווחה לשעבר, שכבר עזב, מר מאיר כהן.

אני פה.

הוא מקשיב לך.

אבל לא אמרתי את דיבתו, למה אתם? דווקא הפלגתי בשבחו.

אני רק מציע שיעשו חידוד של המושגים, כי יש כאן ערבוב של מושגים. כדאי לעשות חידוד למה הפנימיות האלה הן בתוך פנימיות שיש בהן לינה, כי יש לזה איזה ערך מוסף.

אז אני רוצה להגיד לך מאיר, שאני גדלתי בבית יתומים ואני חוויתי מצוקות וייסורים של ילדים - - -

בסדר גמור.

אבל הוא באמצע משפט.

מה היה?

שום דבר. תמשיך.

לא, באמת, למה נקטעתי? אמרתי משהו לא טוב?

לא, להיפך.

לא, שום דבר. הוא פשוט לא היה קשוב, אז הוא קטע לך את הרצף.

כן.

ולכן יכול להיות שאני לא מומחה בדיוק, אבל אני יודע בפרקטיקה מה זה קרש ההצלה של ילדים מהגיהינום באמצעות מעונות יום או באמצעות פנימיות. זה קרש הצלה ממש קריטי בחייהם של ילדים חשוכי מרפא באופן חברתי.

ולכן אני חושב שבאמת זה אחד מהנושאים המרתקים ביותר ולכן אני חובר למאיר, לכך שהמדינה ממשיכה להתנער מחובתה לנסות ולהציל את הילדים ואת הילדות האלה, באמצעות ההפרטה הגורפת. מה הבעיה של הפרטה? אני מבין, הפרטה זה חלק מעולם מודרניסטי, אבל ההפרטה הופכת להיות מסחר או תעשייה של גולגולת. כמה גולגולות יש לנו בתוך הפנימייה – אנחנו מקבלים כסף. ולא תמיד בהכרח אנחנו מחזירים דיבידנדים לאותן גולגולות. אבל אני מכנה אותן נפשות.

צריך פשוט להפסיק את המסחר הזה ושהמדינה תחזור למתכונת שהייתה בשנות ה-60 ובשנות ה-70, כאשר היא לא התנערה מאחריותה והיא הייתה חלק אינטגראלי וקרדינאלי בטיפול בילדים האלה ולאו דווקא באמצעות רגולציה או פיקוח בשלט רחוק.

אלה ההערות שלי ואני מאד מקווה שיילקחו בחשבון וצריך אולי להוסיף למה שהאישה המכובדת, דליה לב שדה אמרה בחטף, שיש מענה לצרכים המיוחדים של הציבור הערבי, של החברה הערבית, ששם קבור הכלב. ככל שהמצב הסוציו אקונומי נמוך, ככל שהחשיבות המכרעת של פנימיות ושל מעונות יום היא כל כך גדולה וכל כך קריטית לדעתי. ולכן טוב שאתם מכירים במצב והשאלה אם אתם - - -

כשאתה אומר מעונות יום אתה מתכוון לפנימיות יום.

לפנימיות, אוקיי. יכול להיות שבהגדרות אני לא חזק.

בנושא המגזר הערבי יש לנו פה נציג של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שעשה את העבודה הזאת. אנחנו רק נגמור את הסיבוב הזה עם דליה והוא ייכנס וייתן לנו פרטים.

אני סיימתי. רק ציינתי את העובדה שהציבור הערבי משווע לטיפול כזה.

אני רק יכולה להתייחס, שיש באמת פנימיות יום שהן חלק מתוך מערך הפנימיות. לכן גם השם שלו פנימיית יום. זה בתוך פנימייה, פנימייה אקסטרנית. הילדים חוזרים הביתה והם מקבלים את כל מערך הטיפול שהפנימייה יכולה להציע לילד, עד השעה שש אחר הצהריים בערך, שבע. זה סיפור אחד.

חוץ מזה, פיתחנו מערך של שירותים בקהילה, ביניהם מה שנקרא מרכז חכ"ם – שזה חיזוק כוחות משפחתיים – שלקחנו את המודל של פנימיית יום והעתקנו אותו למודל קהילתי. היום דרך אגב יש לנו שלושה כאלה ועוד שניים שעומדים להיפתח וכולם במגזר הערבי, אני חייבת לציין. זה שנים ביפיע, אחד בצור באהר - - -

אבל זה לא פותר את הבעיה.

אני לא אומרת שזה פותר בעיה. אני מציינת את המצב, אני לא אומרת שזה פותר. אמרתי פיתחנו, כולם במגזר הערבי. אנחנו עומדים לפתוח חמישה מרכזים כאלה. זאת אומרת שלושה כבר נפתחו, עוד שניים בדרך.

מה עם ההתניה?

אבל הוא ללא סיוע, הוא לא מקבל את מה שצריך.

הם מקבלים. הם משתמשים או בהמרות או בתקציב.

דליה, אבל זה לא מכסות. הם מדברים על מכסות.

לא, לא, זה לא מכסות. אמרתי.

הבעיה שלנו היא המכסות.

רגע, רגע, חברה'. אני רוצה לשמוע אתכם מסודר, בבקשה. תאפשרו.

יש את הסוגיה התקציבית – איך מממנים את זה – שזה סיפור אחד וזה מה שאמרתי מההתחלה - האם באמצעות מכסות או באמצעות תקציבים קהילתיים. עכשיו, גם ההמרה שעושים, נגיד והיום במגזר הערבי זה עד 40%, הם לוקחים מכסות שהן לא מנוצלות, ממירים אותן לתקציב קהילתי ופותחים בין היתר את השירותים האלה, מעבר לתקציב שמקבלים גם ככה על פי נוסחה מהמדינה.

וזה מוכיח את עצמו.

עכשיו, האם זה מספיק לצרכים? זה לא מספיק לצרכים.

אבל זה מוכיח את עצמו המהלך הזה?

זה מוכיח את עצמו מאד.

כן? בטיפול בקהילה, יש שירותים הולמים שבאים להחליף?

שוב, תראו, אני חייבת להגיד ששלוש שנים לא הייתה תוספת תקציב לתכניות קהילתיות עבור ילדים.

שזה זועק לשמיים.

שלוש שנים מאז התגבור התקציבי הגדול של 150 מיליון, שהיה לפני 8 שנים, בשלוש השנים האחרונות היה גם של שנתיים מאד קשות. עכשיו הגשנו תקציבים, שדרוג של תעריפים ותקציבים שאנחנו רוצים להמשיך לפתח את השירותים האלה. אני מאד מקווה שב-2017-2018 אנחנו נביא בשורה בנושא הזה.

איך אפשר לקבל בהכנעה את העובדה ששלוש שנים זה לא תוקצב והתקציב לא פותח בהתאם?

מספר הילדים בסיכון וריאלית - - -

וריאלית אפילו זה נשחק, כי בכל זאת העלויות עלו והתקציבים לא גדלו ואנחנו יודעים שהייתה שחיקה של 25%.

וזה בנוסף ל-30 מיליון שלא - - -

יש שאלות לדליה? ברשותכם, כן, בבקשה.

מוטי רנד מהפורום למען ילדי הרווחה. השאלה שלי למה במגזר היהודי אין מרכז חכם כזה, שדיברת עליו?

כי שוב, את המרכז החכם אנחנו פותחים לכל רשות שרוצה לעשות את זה, מהתקציבים שהיא יכולה לגייס. לשמחתנו כרגע זה קרה במגזר הערבי. זה עוד לא קרה במגזר היהודי. אנחנו מעודדים גם במגזר היהודי, אבל הם עוד לא השתמשו בזה.

החברה הערבית. עדיף לומר החברה הערבית.

החברה הערבית. אמרתי גם המגזר היהודי, אבל זה בסדר. שוב, אם יהיו לנו תקציבים לשנים 2017-2018, אנחנו רוצים לפתח את זה בכל הארץ.

רק שיפתרו את הבעיה של ילדי תימן.

אוקיי, עוד שאלות לדליה, בבקשה? ברשותכם, אני קופץ. אני מציע שקודם כל - - -

אולי אני אשלים כפורום מנהלי מחלקות רווחה בקשר לילדים? תרשה לי אדוני? אני יושב ראש פורום מנהלי מחלקות רווחה. שמי אמיל סמעאן. אני גם מנהל רווחה בפקיעין, אחד היוזמים עם עמותת סיכוי את הדיון הזה, בקשר לפנימיות יום ואי הניצול התקציבי.

ברשותך, אני מעדיף – איך אמרת – שבחברה הערבית נדון אחרי שניתן את הנתונים, כי זה רק יחזק אותך.

אוקיי, מאה אחוז.

לצערי אני מנחש היטב, אני חושב, במקרה הזה.

משרד החינוך. מי נציג משרד החינוך? בבקשה. נושא הפנימיות.

תכירו, משרד החינוך, תכירו.

אני חייב להגיד שאנחנו פנינו ליושב ראש החינוך ההתיישבותי, שלצערי לא מצא לנכון לבטל פגישה אחרת.

הוא בסיור.

או סיור אחר כדי להיות פה. אני לא אוהב את זה, אני חייב להגיד. אני לא מדבר על נזיפות, אבל אני מדבר על הבעת אי שביעות רצון מצד יושב הראש של הוועדה הזאת. בסדר, אדוני היועץ האנלוגי שלנו? אז בבקשה. אבל הוא אמר שהוא שלח שני נציגים, אז מי מכם מדבר בשם משרד החינוך?

האמת במשרד החינוך יש כמה גופים ש - - -

א' שמך, תפקידך.

אילן שמש. אני מאגף א', חינוך ילדים ונוער בסיכון במשרד החינוך. אנחנו כמה אנשים ממשרד החינוך, כי יש כמה מערכות במשרד החינוך שמתעסקות בנושא.

שעוסקות באיזה נושא?

של ילדים בפנימיות, של ילדי הפנימיות של משרד הרווחה, של המסגרות בקהילה של משרד הרווחה.

משרד החינוך במסגרות של הרווחה?

כן. זה אחד הדברים שאני רוצה לשים פה על השולחן.

אה, מעניין.

אני מייצג אגף חדש, שנתיים, במשרד החינוך, ששמו חינוך ילדים ונוער בסיכון. אנחנו עובדים אמנם בתוך בתי הספר, כיתות מב"ר, אתגר וכל זה, אבל אני דווקא רוצה להציג את מה שאנחנו עושים בשיתופי הפעולה שלנו עם הרווחה, דבר ש-20 שנה אנחנו מתעסקים בשיתופי הפעולה האלה, במסגרות של הרווחה. אני עכשיו מדבר על שירותי חינוך והשכלה.

נתחיל מהאוכלוסייה הכי קשה – בתי כלא, שהם לא של הרווחה, של שירות בית הסוהר, מוסדות חסות – יותר מ-30, שנמצאים שם למעלה מ-700 נערים ונערות. המסגרות כולן של הרווחה ואנחנו נותנים שם את שירותי ההשכלה וחינוך, כולל גם קצת הכשרות לעולם התעסוקה בכל הרמות, מהרמה של לימודי שפה – א'-ב' – קריאה וכתיבה, עד בגרויות. וכשאני מדבר על מוסדות חסות, זה מהמעונות הסגורים עד ההוסטלים. כשאני מדבר על בתי הסוהר זה מכלא אופק עד כלא עופר. יש לנו שם לצערנו הרב הרבה מאד ילדים דווקא ממזרח ירושלים.

בשנים האחרונות התפתחו הרבה מאד מסגרות בקהילה - מיתרים, מפתנים תמיד היו, בתים חמים, עדי - מסגרות רווחה בקהילה. אלו מסגרות שמטפלות באוכלוסיות קשות בתוך הרשויות המקומיות ואלה הן מסגרות של הרווחה והרשות המקומית. אנחנו לשמחתי- - -

נוער נושר, תדגיש את זה.

זה לא תמיד נוער נושר, זה נוער במצוקה. יש פער - דליה אמרה את זה - בהתמודדויות, כי אנחנו חינוך והשכלה ומשרד הרווחה יש לו ראייה קצת שונה - - - חילוקי דעות. למשל במוסדות חסות, אנחנו היינו בקונפליקט עם הרווחה, כשלא הסכמנו למשל שיענישו ילד שלא יבוא ללמוד. אני יכול להגיד לך יותר מזה. אנחנו גם לא מוכנים שילד יקבל במקום לימודים טיפול פסיכולוגי. לנו יש את החינוך כדבר מרכזי וזה נמצא כל הזמן במשא ומתן עם הרווחה, עם הצרכים האמיתיים שלהם. זה לא שהם ממציאים צרכים לא הגיוניים.

מה שחשוב לי להגיד זה שתבינו את המאסה. יש לנו בארץ 17 מרכזי חירום לילדים מגיל 3, שהרווחה מוציאים אותם מהבית, שמים אותם במסגרות חוץ ומגנים עליהם. מגנים עליהם על באמת. בכל המסגרות האלה אנחנו נמצאים. נותנים את שירותי ההשכלה, החינוך. רק שתבינו, ילד שכזה שנמצא כל הזמן במסגרות האלה, מה יש לו לעשות כל היום? הוא מקבל את שעת הטיפול והוא מקבל את כל מה שהוא צריך שם, אבל יש לו מערכת שלמה שצריכה לקדם אותו חינוכית והשכלתית. אז זה מרכזי חירום וזה - - -

אתם יודעים להעריך את ההצלחה בלימודים?

אני יכול להגיד לכם מה ההבדלים בין מסגרת למסגרת. במרכזי החירום, בגלל שזה ילדים קטנים, המטרה זה לשלב אותם אחר כך בתוך בתי הספר, אז אנחנו צריכים להתאים את ההשכלה. אם זה ילדים שצריכים לעלות לכיתה א', או אם זה ילדים שצריכים לעלות לכיתה ג', אז אתה צריך להתאים את זה לקליטה הבאה שלהם במסגרת הלימודית הרלבנטית. אני משרד החינוך, אני לא מתעסק בדברים האחרים.

כבוד יושב הראש, אני יכול להעיד על הנקודה הזו.

שם ותפקיד.

שמי יואב אפלבוים, אני מנכ"ל כפר ילדים ונוער אהבה ויושב ראש עמותת הפנימיות הטיפוליות והשיקומיות בישראל. בין יתר הפרויקטים שאני מנהל בסקטור שלי, יש מרכז חירום שבשלוש השנים האחרונות משרד החינוך נכנס עם מורים. זה מאפשר לנו לקיים לאותם ילדים, שאינם יכולים לצאת החוצה מסיבות מובנות בשהותם במרכז החירום, זה מאפשר תהליך של קיום, ממש בית ספר. אני מקיים שתי כיתות שמרבית השעות בהשלמה למשרה אחת של משרד הרווחה, הן של משרד החינוך.

אם שאלת את עצמך, זה מוצלח מאד.

אני דווקא רוצה לדבר על דבר חדש יחסית. במגזר החרדי נפתחנו רק בשנה האחרונה ופנו אלינו לקבל את השירותים שלושה מיתרים. מית"ר זה מרכז קהילתי. יש למשרד הרווחה בתים חמים ומרכזי עדי לנערות.

תדע לך שיש מרכז מית"ר אחד בסכנת סגירה.

תראה, אלה מסגרות של הרווחה והקהילה. ברגע שיש שם ילדים מנותקים, ילדים שלא לומדים, זה התפקיד של האגף שלי ואנחנו נמצאים בקשרים טובים מאד עם משרד הרווחה בעניין הזה. הם לוחצים עלינו, הם רבים איתנו, אבל זה במקצוענות, זה לא ברמות בין אישיות.

רק בשנה האחרונה נכנסנו במודיעין עילית, בבית"ר עילית, בבית שמש, באופקים, למרכזים האלה של הרווחה, למית"רים, זה לא מפתנים, זה מית"רים. מית"רים זה מרכזי יום.

יש לנו 300 מועדוניות משותפות.

מועדוניות זה בכלל אימפריה.

אז אם הכל טוב, אז בשביל מה אנחנו פה? יש בעיות, אז בוא תמנה גם את הבעיות, אילן.

יש שתי בעיות מאד מאד בולטות שגם עלו פה. לצערנו הרב, תמיד במערכות האלה, שמתעסקות עם ילדים ונוער בסיכון, חסרים משאבים. בואו נהיה הוגנים.

במה?

חסרים משאבים לעוד. חסרים משאבים לעוד שעות של מורים, חסרים משאבים לעוד שעות של יועצות חינוכיות. חסרים משאבים למורים לחינוך מיוחד, חסרים משאבים. תמיד חסרים משאבים. אבל המשאב של האגף שלנו הוא ענק. אני מדבר על מיליארדים ואנחנו פזורים בסדרי גודל אדירים.

אני יכול להוסיף נקודה, בבקשה, אלי? בנקודה הזאת שהוא מדבר?

אולי הוא יסיים ואחר כך?

בנקודה הספציפית שהוא מדבר עליה, מבחינת משרד החינוך.

אז תשמור.

אני אסיים.

יש פתקים לשימוש.

לא, זו הערת ביניים, מעבר למה שאני רוצה לציין.

השאלה אם אפשר לומר מי מעסיק את המורים.

יש לנו כמה אפשרויות. כל הנוער המנותק, אלה שלא נמצאים במסגרות בכלל, אנחנו מכניסים את זה באמצעות מכרז של רשת עתיד. כלומר, הזכיין שלנו לשלוש השנים הקרובות זה רשת עתיד, זה רשת פדגוגית. אנחנו מפקחים עליה, אנחנו מנהלים. כך כשאת רואה למשל בכל מוסדות החסות את המורים, מאות, זה - - -

כמו הילה למשל?

תכנית הילה למשל, כן. רק שתביני, בתכנית הילה יש לנו 208 מסגרות. מסגרות זה כמו בתי ספר.

כן, כן.

וזה עם נוער מנותק שבכלל לא רשום בבתי ספר. אחד הדברים, אני חושב, שתמיד צריך לעבוד עליו, זה שיתופי הפעולה עם הרווחה. זה שני משרדים שונים ולשניהם יש כוונות ועשייה מקצועית, באמת טהורה, לא ממניעים רעים. שיתופי הפעולה האלה צריכים להיות מתוחזקים כל הזמן, כי אחרת נוצרים כאלה חיכוכים שהילדים מפסידים.

טוב, תודה. רצית.

אני חייב לציין שבמשרד החינוך צריך לדעת - - -

תזכיר מי אתה, בבקשה.

ירון בראון, מנכ"ל עמותת ילדים בסיכוי. אני אומר הערת ביניים ללא שום קשר למה שביקשתי לדבר. בנקודה שהוא מדבר, למשרד החינוך יש שני כובעים. הכובע שהוא מדבר איתו זה כמשרד החינוך כבתי ספר. זה לא תופס את הכובע השני, של כפרי הנוער. זה שני דברים שונים, שהדיון היה בעצם כפרי הנוער, משרד הרווחה ומשרד החינוך כמערכות שליטה על הנושא של ההוצאה החוץ ביתית. מה שאילן מדבר זה על מערכות החינוך. אז לכן אני שם את זה כהערה. זה לא קשור.

הבנתי.

הנקודה השנייה בנושא הזה, וזה משהו שהתפתח בארבעה חודשים האחרונים בשיתוף – ואני אומר את זה כנקודה חיובית. צריך לקחת בחשבון שבפנימיות הרווחה יש סדר גודל של 6,000 או 6,500 ילדים. 90% מהילדים האלה לומדים בבתי ספר של משרד החינוך, ואני חייב להגיד – היו ועדות משותפות וכדומה, אבל לפני ארבעה חודשים לפי דעתי נפל דבר, ואנחנו היינו ביחד עם משרד הרווחה ואשלים במזכירות הפדגוגית של משרד החינוך ומשרד החינוך – עירית בירן ואריאל קיבלו החלטה שמשרד החינוך הולך לתכנית שבעצם חדר המורים בבתי הספר של ה-90% שילדי הפנימייה לומדים בהם, כולל דרך אגב גם החינוך המיוחד – יתחילו לראות את ילדי הפנימייה, בגלל שכל תכניות ההעשרה שיש אחרי הצהריים והפעילויות הנוספות, ילדי הפנימייה לא נהנים מהן.

משרד החינוך, בסופו של דבר המורה הפרטנית בכיתה ב/1 לא יודעת לזהות או בכיתה ו', את הילד בפנימייה ואנחנו הולכים פה לתכנית שמשרד החינוך אמר שהוא מרים את הכפפה הזאת ואני מאמין שתוך שנה, עד תחילת שנת הלימודים הבאה - - -

זו רוח חדשה של שיתוף פעולה עם המינהל הפדגוגי.

ממש. וזה לפי דעתי יעשה דבר משמעותי. הרי בפנימיות – ויואב יכול – יש פנימיות שילדים בבוקר יוצאים ל-30, 35 בתי ספר והמערכת לא יודעת לזהות אותם. משרד החינוך - - -

מצד אחד זה גם טוב.

כן, יש יתרון. לכל דבר יש יתרונות וחסרונות, אבל משרד החינוך, המזכירות הפדגוגית פעם ראשונה קיבלה החלטה לראות את ילדי הרווחה. אבל אני אומר עוד פעם, זה לא קשור לדיון הזה שאנחנו מנהלים עכשיו, האם כפרי הנוער - - -

אוקיי, שמענו. אני חייב להגיד, אני התלהבתי ממה שאילן סיפר, למרות שבצרפתית אומרים – הוא מחוץ לתחום של הדיון. אבל למה התלהבתי? כי אתם חלקכם וודאי יודעים שיש לי איזה עבר מוזר כזה, ובעבר המוזר שלי היה – ילדי רווחה גם צריכים לצאת מהברוך שלהם באמצעות השכלה אופטימאלית, וזה הנפלא שאני שומע פה אצלך, אילן. כי ברווחה יותר מדי בעבר - ובלי לפגוע, זה לא שיפוט של שום דבר - חשבו שילד רווחה - בוא תשמור עליו וזהו.

חברה, תביאו אותו לבגרות מלאה, מצוינת אפילו, תביאו אותו למיצוי הפוטנציאל האישי שלו בצורה אופטימאלית. תביאו אותו, גם אם ניסו פעם וחוזרים, כי הוא נשאר במסגרת הקבועה הזאת של הרווחה, שהיא כנראה המסגרת שאין לה אלטרנטיבה. והנושא הזה של השכלה במסגרות הרווחה, אני אומר לכם, כל מאמץ שתעשו זה נפלא, זה חשוב. כי ילד שיוצא מהעוני – ייצא בזכות ההשכלה. שלא יהיו לכם ספקות. כל השאר, בלי לפגוע בפסיכולוגים ובטיפול בחיות וכל הדברים האלה – קודם כל השכלה, השכלה, השכלה. מי מכם היה מגיע ללא השכלה גבוהה? אחד ממאה? הבן שלי תמיד אומר אז ההוא התעשר ולמד? לא. אז בסדר, תביא את המזל שלו ונדבר.

אבל פה אני אומר לך, ואילן, באמת תודה, למרות שהדיון היה על הפנימיות, אבל גם בפנימיות של הרווחה, יש הרבה הרבה מה לעשות בנושא ההשכלה.

חד משמעית.

לא חשוב השעות, לא חשוב מי מתחלק, מי משלם, זה לא מעניין אותי. אותי מעניין הילד.

בבקשה, משרד החינוך ואחר כך על כפרי הנוער, מה המצב.

שמי איילת, אני עובדת סוציאלית באגף לשירות פסיכו-סוציאלי במינהל לחינוך התיישבותי.

זה התפקיד הכי בכיר שמצאו היום? בעיני את הכי בכירה, כי את פה, אבל - - -

אני לא, אבל ד"ר בני פישר, מנהל המינהל ומנהלת האגף של השירות הסוציאלי נתמר. הם נמצאים ביומיים שאורגנו הרבה מאד זמן מראש, בכנס של כל ראשי כפרי הנוער ומנהלי פנימיות וזה משהו מאד מושקע ורציני שכבר הרבה הרבה זמן עבדו עליו והם לא יכלו להגיע לישיבה היום.

אז יהיה לנו ההיבט הפסיכולוגי של כפר הנוער? לא נוכל לראות את התמונה הכוללת?

אני יכולה להשתדל להגיד משהו באופן כללי, אבל אם יידרשו דברים נוספים מד"ר בני פישר, אני מניחה שהוא יידע לתת את התשובות.

אוקיי. אז אם את רוצה להגיד משהו.

אני יכולה להגיד שאם הדיון הוא על שיתופי פעולה, אז קודם כל באמת אני מסכימה עם דליה, שברמה האידיאולוגית, יש הבדל מהותי בין המינהל לחינוך התיישבותי, שמייצג הרבה מאד מסגרות פנימיתיות קלאסיות של כפרי הנוער. יש היום משפחתונים של המפעל להכשרת ילדי ישראל שנכנסו למנהל. יש אולפנות וישיבות במנהל. יש הרבה מאד מסגרות פנימיתיות, אבל רובן מתאפיינות בזה שהן מסגרות חינוכיות, שילדים בוחרים להגיע אליהן. זה לא פתרון טיפולי, כמו ברווחה. זה לא פתרון של השמה חוץ ביתית.

כמובן שמגיעים ילדים רבים שזקוקים לפנימייה ולא רק בוחנים אותה, אבל עדיין האלמנט של הבחירה והמערכת הכוללת שכפר נוער מציע, זה סיפור אחר. וביום יום, גם מהמקום שלי כאחראית על העבודה הסוציאלית באזור המרחב שלנו, של תל אביב, יש כל הזמן שיתופי פעולה עם הרווחה. יש גם ילדים של הרווחה שמגיעים אלינו. יש ילדים שנמצאים בפנימיות של רווחה שהם עד גיל מסוים ואחר כך באופן טבעי מגיעים אלינו. אז אני חושבת שיש דברים שביום יום מלמטה כל הזמן יש שיתופי פעולה ועבודה משותפת. נשמע לי שבאמת יש עניינים של מדיניות כללית, שאני כרגע לא יכולה לתת עליה את הדעת.

טוב. אז בואו נבקש מהפורום הציבורי של כפרי הנוער והפנימיות. שלום לך ענת.

שלום רב. קודם כל תודה רבה לחבר הכנסת, יושב ראש הוועדה על ייזום הדיון הזה.

תגידי את השם המלא.

שמי ענת נחמיה-לביא, אני מנכ"לית הפורום הציבורי של כפרי הנוער והפנימיות בישראל. זו שותפות - - -

איש חשוב בא להגיד לנו שלום. סוף סוף רואים אותך במקום לקרוא אותך.

דרישת שלום. מדובר בשותפות פילנתרופית ומקצועית, שלקחה על עצמה לקדם את המסגרות החוץ ביתיות ברמה לאומית מטעם החברה האזרחית.

דיברו כאן הרבה על השוני בין החינוך לרווחה בהקשר הפנימייתי ואני רוצה להגיד כמה מילים דווקא על המשותף, כי שיתופי פעולה אמורים להתרכז במשותף ולא בשונה. אין כאן שום כוונה לאחד בין החינוך לרווחה. זה שתי גישות שונות לחלוטין, אבל אותנו מעניין הילד. וילד במערכת פנימייתית, לא משנה אם הוא בכפר נוער או בפנימיית רווחה, הוא צריך גם את ההיבט הטיפולי, שזה תחום ההתמחות של הרווחה, וגם את ההיבט החינוכי שעליו דיברת, שזה תחום ההתמחות של החינוך. ולכן אותנו פחות מעניין הנושא המשרדי. יותר מעניין מה הילד צריך.

לכן חובת המשרדים לשתף פעולה עבור הילד, כי הילד צריך את שתי המערכות האלה. אני גוף שעובד גם עם משרד החינוך וגם עם משרד הרווחה ומי כמוך יודע, לפעמים צריך גוף חיצוני ואולי אפילו אזרחי, שמגיע מהמגזר השלישי, כדי להגיד לפעמים הילד הוא ערום. ואין לי ספק שיש כאן צורך בשיתוף פעולה לא מלמטה, לא בפרויקט כזה או אחר, אלא לשתף פעולה ברמה מערכתית. שיישבו משרד החינוך, שאחראי על תחום הפנימיות, משרד הרווחה שאחראי על תחום הפנימיות, ויראו איך מקדמים את הילדים האלה ברמה מערכתית. יש ממשקים משותפים. למשל תחום הקשר עם ההורים. הקשר עם המשפחות. מה ההבדל בין ילד בכפר נוער לילד בפנימיית רווחה?

פרופסיית המדריך בחינוך הפנימייתי. כמובן שיש שוני, אבל בסוף מדריך בחינוך הפנימייתי זה סוג של מקצוע וצריך לשבת ולראות. אני יודעת שהמינהל חינוך התיישבותי מפתח עכשיו מערכי הכשרה, משרד הרווחה מפתח. אני כפורום מעורבת בשניהם ואני יכולה להגיד לכם שיש ממשקים משותפים שיקדמו את שני המשרדים בנפרד, ובטח את הילדים ברמה העקרונית.

ולכן אני חושבת שהדיון הזה חשוב ואני מאד אשמח אם יהיה גם פולו-אפ לדיון הזה, כדי לראות אם יש באמת מערכים שנבנים לשיתוף פעולה בין המשרדים. תודה.

תודה. הערות לדיון עד כאן. אני מאד ממליץ שכולם ישבו גם על הדיון לגבי החברה הערבית.

אני מבקש להעיר.

כן, בבקשה. שם ותפקיד, כדי הפרוטוקול יהיה מעודכן.

אני יואב אפלבוים, מנכ"ל כפר ילדים ונוער אהבה ויושב ראש עמותת הפנימיות הטיפוליות והשיקומיות בישראל.

ותמיד נוכח בדיונים פה.

ותמיד נוכח בדיונים. ואם מדברים על בינוי, אז לפני שהיית חבר כנסת, גם דאגת לבינוי.

אתם יודעים, אני אתן לכם אינפורמציה שאני אעקוב אחריה, אנשי האוצר. זה דווקא הגיע. יפה מצד האוצר, הממונה החדשה עליהם, הרפרנטית באוצר לנושא מינהל מקרקעי ישראל. אתם יודעים שהיא הייתה לפני כן פה? רבקה. היא סיפרה לי דבר, אני לא הייתי מספיק מודע. ניחשתי שזה המצב. אתם יודעים שחוץ מרשות אחת – ותופתעו לשמוע מי היא – חוץ מרשות אחרת, אף רשות לא מבקשת קרקע חומה למוסד רווחה כלשהו.

עוד פעם.

שום רשות מקומית או אזורית לא מבקשת בתכנון העיר שלה, בתב"ע שלה שום משבצת, לא אחת.

להיפך. זה לא מפתיע.

שמבקשת שירותי - - -

אין בעיות רווחה.

והיחידה ששמה משבצת זה שוהם. זה מפתיע אותך? אני רק אומר לכם שמראש לא רוצים. שזה לא יהיה אצלי. אתם יודעים, את ההצהרות. אני הייתי אחראי פעם לאיזה הקמה של איזה עדנים אחד, אז אני מודה שכל הרשויות המקומיות מסביב לבאר שבע, כולל כמובן באר שבע, לא רצו את זה. ותראו איזה פנינה זה יצא. רק שתדעו, זה המצב.

אז כהערת אגב לדברים שאמרת, לפחות ברשות שאני פועל, המועצה האזורית זבולון, נפלה החלטה לפני שנה וחצי, ששטח של 14 דונם יתחלק בינינו, כשאנחנו מוסד שמשרת את ילדי הרווחה, לבין מוסד של אק"ים. המועצה האזורית, לזכותה ייאמר ש - - -

לא, נקודתית יש תלונות ברגע שיש לחץ. אבל בתכנון מראש על ערים ושכונות חדשות, זה אחד הדברים שבאת אני אטפל בזה. זה נראה לי - - -

כי המחשבה היא ששכונה חדשה לזוגות צעירים אין פה אוכלוסיית רווחה.

אין אוטיסטיים?

את עושה הנחה.

לא, לא אמרתי שזאת הנחה נכונה, אלא שעובדתית אתה פותח מוסדות חינוך.

כבר לא נלחמנו נגד בית שמש, בעזרת שר הרווחה בזמנו, להקים מרכז לאוטיסטים. עד עכשיו זה בדירות שכורות.

אבל לענייננו, אני רוצה להעיר הערה שהיא הערה מרכזית והיא תלויה בנושא של פנימיות משרד החינוך ופנימיות משרד הרווחה. אני מביא איתי – נעזוב את התארים שהצגתי קודם – 25 שנות ניסיון בחינוך ההתיישבותי בפנימיות ו-20 שנות ניסיון במוסדות הרווחה.

הנושא הוא שאני חושב שהגיע הזמן, תחת הגדרה אחת ורשות אחת, לקחת את כל נושא הסידור החוץ ביתי ואחת לתמיד שיהיה גוף אחד.מה זה אידיאולוגיה שונה לילד כזה שיוצא מן הבית ואידיאולוגיה שונה לילד כזה שיוצא מן הבית? מה זה שפנימייה אחת שלמשרד החינוך ברשות אחת, עובדת עם 35 ילדים ופנימייה אחרת של משרד הרווחה עבודת עם 12 ילדים בקבוצה? מה זה שרשות אחת מקדימה מיליונים מול הפורום הציבורי לשיפוצים, ולרשות אחרת משרד הרווחה למשל לוקח כמה שנים.

אני יכול לתת עוד. מה זה שממכרזים פנימיות של רשות אחת של משרד הרווחה ולא ממכרזים פנימיות של משרד החינוך? 1,001 שאלות שבמרכז עומד ילד בסיכון.

אף אחד לא ניסה בעבר להקים רשות משותפת?

לא, אף אחד. אני לא מכיר, סליחה, אני לא מכיר. אני צועק את זה שנים. צריכה להיות רשות אחת של הסידור החוץ הביתי וטיפול בילדים בסיכון וסידור חוץ ביתי, שתגדיר את מה שדליה הגדירה כעבודה של הוועדה של משרד הרווחה, שתגדיר מי הילדים שצריכים לצאת הביתה, מה הם צריכים לקבל, מי מטפל בהם, מה הם התקנים, אבל רשות אחת זה יענה א' על השירות הטוב, החינוכי והטיפולי. זה יענה מבחינה כלכלית. דיברת קודם כל על חשיבה כלכלית. זה בוודאי יצמצם את ההוצאות הכלכליות וזה יפגע בדיוק במטרה. כל עוד לזה לא יהיה, אז נדבר פה ושם על שיתופי פעולה ויבוא הפורום הציבורי ויבוא - - -

והרשות הזאת תכוון גם את הילד למקום הנכון.

בוודאי. בוודאי. שום דבר אחר - אני מצטער, רבותי - לא יעזור. לא יעזור שנשב ביחד סביב השולחן, עם כל הכבוד לפורום הציבורי ואני מאד מעריך אותו. הוא לא יכול להניע מהלכים שיתנו תשובה אמיתית לכל ילד בסיכון במדינת ישראל. זה גם לא תפקידו.

לגבי ההפרטה ולגבי המוסדות הפרטיים ואחר כך אני אתייחס גם למוסדות הערביים, אחרי שנציג את הבעיה. חברים, שוב, אם הממשלה מחליטה שהיא מפריטה את המערכות לטיפול בילדים בסיכון, צריך להבין שיש גם מוסדות פרטיים. אני מעיד כאן כיושב ראש עמותת הפנימיות הטיפוליות והשיקומיות, אני מכיר מוסדות פרטיים שנותנים שירות מצוין לילד, כמו שאני מכיר מוסדות פרטיים שהייתי סוגר אותם, כמו שאני מכיר מוסדות של עמותות, שנותנות שירות מצוין לילד וההיפך. לכן זה לא הדיון.

הדיון הוא ואם אתה שואל אותי, אני אומר לך כאן, זה לפתחך, זה לפתחם של מקבלי ההחלטות במדינת ישראל. כמו שיש רשות מים ויש רשות רכבת ויש רשות נמלים, רבותי, ילדים בסיכון זקוקים במדינת ישראל לרשות אחת.

דיברתי על תארים, אני חבר הנהלה בין לאומי. 32 מדינות, אני לא מכיר מדינה אחת שאין בה רשות מרכזית אחת שמטפלת בילדים בסידור חוץ ביתי. אני מכיר, מדינת ישראל. ועל זה אני צועק חמאס שנים ועל זה אני קורא לך, כאיש שיודע לדחוף. צריך להעיז, זה תהליך לא קטן. יש לזה היבטים פוליטיים, יש לזה היבטים תקציביים. את כל הסיפורים אני יודע, אבל בסופו של דבר הקמת רשות כזאת רק תעשה טוב ואני אומר שתחסוך גם מבחינה כלכלית. תודה רבה.

תודה. כן בבקשה.

אני רוצה עכשיו לגעת בנושא הזה. ילדים בסיכוי פועלת כבר 30 שנה ומפעילה תכניות היום בכמעט 70 פנימיות רווחה ו-30 כפרי נוער, ככה שיש לנו הסתכלות רחבה והיכרות עמוקה.

אני מחכה לחזרתו של חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, הוא אמר לי שהוא חוזר. אני הייתי רוצה שיהיה בדיון, אבל אם לא - - - בחלק המקצועי.

ואני רוצה לחזק. לא תיאמנו דברים עם מה שיואב אמר. אני חושב שכמו שאין היגיון שבתי החולים יהיו לא רק על ידי משרד הבריאות אלא על ידי משרד הקליטה, והצבא לא יהיה על ידי משרד הביטחון אלא יהיה על ידי משרד לא יודע מה. אין היגיון. זאת אומרת נוצרו פה שתי מערכות – ולא צריך להיכנס לתהליכים היסטוריים – שאני חושב שדרך אגב, גם הנושא של כפרי הנוער, אנחנו יודעים היום שמתוך 15,000 ילדים בכפרי הנוער, 20%, 25% בגג – מוגדרים כילדי רווחה.

זאת אומרת, יש פה אפילו עוול שנעשה בשנים האחרונות לילדים ה"נורמטיביים" בתוך כפרי הנוער. יש בלבול נורא גדול בתוך הדברים האלה. חלק מהדברים נעשה מתוך מצוקה תקציבית, חלק מחוסר הבנה או ידע, ואני חושב שבאמת הגיע הזמן, כבודו, להרים רשות אחת שתראה - - -

טוב, אל תעשה אותי זקן, חטיאר, אני רק - - -

אלי, אני חושב שבאמת הגיע הזמן שתקום רשות שתראה את כל התהליך ותדע לכוון את הילדים למקומות הנכונים ותיצור מערכת אחידה וזה יפתור המון בעיות. כמו שיואב אמר, בסופו של דבר זה שדה מוקשים פוליטי. נוצרו מוקדי כוח, נוצרו מערכות פיננסיות גדולות, ושם צריך לטפל בזה וזה תהליך מאד ארוך. כל הדברים האחרים זה פלסטר. זה קצת לסגור פה וקצת לסגור פה וקצת לסגור שם.

אז אני חושב שזו עמדתי ועמדת ילדים בסיכוי, בתור עוד פעם, גורם מהצד שרואה את התהליך. אני חייב להגיד עוד פעם, לא תכננתי עם יואב. נאמרו פה דברים לגבי הנושא ואני מכיר כמה מהפנימיות הטובות ביותר שנמצאות היום, והן מנוהלות על ידי גורמים פרטיים. זה פנימיות עם לב ענק, עם שירות נפלא, אז ככה שלבוא ולצבוע אוכלוסייה שלמה. המדינה קיבלה החלטה לצאת להפרטות, לא צריך לבוא ולצבוע. צריך להסתכל לגופו של עניין, כמו שצריך להסתכל לגופו של ילד. יש ילדים שצריכים להיות כאן ויש ילדים שצריכים להיות שם.

תודה. כן, בבקשה. אתם רוצים שקודם כל נתחיל בנתונים של החברה הערבית? אני מעדיף.

אוקיי, אין בעיה.

2. המחסור בפנימיות יום בחברה הערבית

אז בבקשה. מתן שחק הוא שעשה את העבודה הזאת. מי אז ביקש ממך? מהוועדה, לא?

כן.

אנחנו ביקשנו את הבדיקה הזאת, נשמח מאד לשמוע. בבקשה.

אני אציג בתמצית.

אתם יודעים מה זה מרכז המחקר והמידע של הכנסת? אני למדתי עליו כשאני באתי לפה. סליחה על הבורות. בבקשה.

תודה כבוד יושב הראש. אני מתן ממרכז המחקר והמידע של הכנסת ואני אציג בתמצית את עיקרי המסמך שכתבנו לבקשת הוועדה, בנושא המחסור בפנימיות יום במגזר הערבי.

פנימיית יום היא מסגרת טיפולית יומית שמיועדת לילדים בגילאים 5 עד 12 במצבי סיכון גבוה, שבהם הם שוהים עד שעות הערב וחוזרים ללון בביתם. מטרתה של פנימיית היום היא להביא לשיפור בתפקוד ההורים ובטיפולם בילד ובכך להימנע מהוצאתו מהבית למסגרת חוץ ביתית. הפנימיות האלה פועלות במסגרת פנימייה שבה יש לינה, כלומר פנימייה אינטרנית, והיא מיועדת לילדים שגרים ברשויות מקומיות, שנמצאות עד 25 קילומטרים מהפנימייה.

לפי נותני משרד הרווחה יש 16 פנימיות יום, ש-6 מהן, כלומר כ-37% נמצאות ברשויות מקומיות ערביות, 5 במחוז צפון ואחת במחוז מרכז.

נכון לחודש אוגוסט 2015 טופלו בפנימיות היום 727 ילדים, 43% מהם מרשויות מקומיות ערביות והיתר מרשויות מקומיות יהודיות או מעורבות. בשנים 2011 עד 2015 עלה שיעור הילדים מהרשויות המקומיות הערביות בכלל הילדים המטופלים בפנימיות היום, מ-38% ל-43%.

מבחינת התקצוב של בפנימיות היום, הן מתוקצבות במכסות להשמה חוץ ביתית, שמחולקות על ידי השירות לילד ולנוער במשרד הרווחה, שמקצות אותן למחלקות לשירותים חברתיים ברשויות המקומיות. בתחילת השנה מוקצות מכסות השמה חוץ ביתית לפי נוסחה, בהתאם למאפיינים של כל רשות. לאחר מכן נעשים שינויים של רשויות שצריכות יותר מכסות להשמה, הן מקבלות מכסות גישור ורשויות שמספר מכסות ההשמה החוץ ביתית שהן מקבלות לא נחוצות כולן, אז חלקן מועברות לרשויות אחרות בתהליך שנקרא ויסות.

אז שיעור המכסות שהוקצו לרשויות מקומיות ערביות לפי נוסחה, בתחילת כל שנה מהשנים תשע"ב עד תשע"ה – הוא כ-21% מהמכסות שהוקצו לכלל הרשויות המקומיות. כ-26% עד 29% מכלל המכסות שהוקצו לרשויות הערביות, לפי הנוסחה בכל שנה, הופחתו בויסות לרשויות אחרות.

הצטרף אלינו חבר הכנסת זחאלקה. אהלן.

ולאחר כל השינויים, כלומר ויסותים ומכסות גישור, נשארו בידי הרשויות הערביות כ-15% מהמכסות שהוקצו לכלל הרשויות המקומיות.

רשויות מקומיות שאינן מנצלות את כל מכסות ההשמה החוץ ביתית שהוקצו להן, יכולות להמיר את חלקן לתקציבים לשירותים בקהילה לילדים ונוער בסיכון. בשנים תשע"ב עד תשע"ה עלה מספר המכסות שאושרו להמרה לרשויות המקומיות הערביות בכ-31% ואושרו להן בין 18% בשנת תשע"ב לכ-22% בתשע"ה, מכלל המכסות שחולקו להם בתחילת שנה להמרה.

נציין ששיעור המכסות שמתאפשר לרשויות מקומיות ערביות להמיר עד אוקטובר 2015 היה 30% ומאוקטובר 2015 הוא עלה ל-40%. לדברי עמותת פורום מנהלי מחלקות לשירותים חברתיים בקרב האוכלוסייה הערבית – עמותת סיכוי והמרכז הרפורמי לדת ומדינה, מדיניות משרד הרווחה בעניין הקמת פנימיות יום יוצרת מחסור בזמינות של שירות זה ברשויות המקומיות במגזר הערבי, משום שביישובים הערבים יש מעט פנימיות אינטרניות, כלומר פנימיות עם לינה, בין היתר משום שהאוכלוסייה הערבית מעדיפה טיפול במסגרת הקהילה. כך מצטמצמות האפשרויות להקמת פנימיות יום ביישובים אלה.

ממשרד הרווחה נמסר בנושא, כי אכן חסרות פנימיות יום ברחבי הארץ, בין השאר משום שיש אזורים שבהם לא פועלות פנימיות אינטרניות, אך אין זו בעיה ייחודית למגזר הערבי אלא בעיה בכל המגזרים. בנוסף, גורם נוסף שמקשה על פרישת הולמת של פנימיות יום, המחסור ברמה הארצית במכסות חוץ ביתיות למימון השירות הזה.

לדברי משרד הרווחה, מדיניותו היא לחזק את השירותים בקהילה ולהגדיל את המשאבים המושקעים בהם ובמקביל לצמצם את השימוש בשירותים חוץ ביתיים. בעניין פנימיות היום נמסר ממשרד הרווחה כי מדובר בשירות חשוב שהיה מקום להרחיב, אם היו משאבים לכך. עם זאת, ההגדרה של פנימיות יום כמסגרת טיפולית בקהילה מצד אחד והתבססותם מצד שני על תשתיות ותקציבים של שירותים חוץ ביתיים, יוצרות קושי ביישום המדיניות המוצהרת של המשרד בנוגע לשירות.

המשרד מסר, כמו שכבר עלה פה קודם, שיש מודל חדש לשירות בקהילה, שבא להחליף או לתת את המענה של פנימיית יום ביישובים שאין בהם פנימייה אינטרנטית, לפי המודל של מרכז חכ"ם – חיזוק כוחות משפחתיים – שמופעל מתקציבי המחלקות לשירותים חברתיים לפיתוח שירותים בקהילה ומהתקציב המתקבל מהמרת מכסות חוץ ביתיות לשירות בקהילה.

אופי השירות במרכזים האלה דומה לשירות שניתן בפנימיות יום, אך הוא אינו מקבל את התשתית והסיוע הטיפולי שמקבלות פנימיות היום מהפנימייה האינטרנית ותקציבו של המרכז הזה לא כולל חלק מההחזרים שניתנים לפנימיות היום.

כמו כן, השינוי במדיניות המשרד מספטמבר 2015, שלפיו מתאפשר לרשויות המקומיות הערביות להמיר עד 40% מהמכסות שהוקצו להן לפי הנוסחה לצורך פיתוח שירותים בקהילה, נועד בין היתר לסייע להן בהקמת מרכזים כאלה.

לדברי המשרד, ברמה המקומית אפשר להקצות תקציבים מהמרת מכסות להקמת מרכזי חכ"ם, בייחוד ברשויות שאינן מנצלות את כלל המכסות המוקצות להן להשמה חוץ ביתית או להשמה בפנימיות יום, הזקוקות לשירות מקביל בקהילה. כלומר, מודל שמאד מתאים לרשויות הערביות. עם זאת עולה השאלה האם הקשיים הנובעים ממגבלות התקציב לפיתוח פנימיות יום, קיימים גם לפיתוח מרכזי חכ"ם, מאחר שגם פיתוח שירות זה מבוסס לפחות בחלקו על תקציב שמתקבל מהמרת מכסות להשמה חוץ ביתית לתקציבים לשירותים בקהילה. תודה.

יש שיפור קל, אבל לא מספיק. זה ברור. זו פעם ראשונה שיש מסמך כזה, אני חייב להגיד לכם. אני הופעתי. כשרציתי ללמוד את הנושא לא ידעתי בכלל ולא מצאנו נתונים. זו פעם ראשונה שיש נתון, מסמך שמרכז את הנתונים, מנתח, משווה אותם לחברה היהודית, אם כבר קוראים לזה החברה הערבית, ואני חושב שיש צורך וברור שזו כמעט תכנית עבודה לטווח ארוך.

יש לי בקשה. במסגרת התכנית החמש שנתית שהאוצר עיבד ובחלקה יצאה לדרך, הנושא הזה עלה?

אני מצטער, אני רפרנט חינוך, אני לא רפרנט רווחה, אז אני לא מכיר את התכנית.

אתם רואים, זה גם רשות - - - אוקיי, אז תבדוק את זה ותספק לי את הנתונים, ברשותך, אם יש בתכנית החומש איזו התייחסות.

גם רפרנט פנים, כי זה רשויות מקומיות.

אפשר. בכלל הוא ידפוק את כל ה - - - בבקשה, חבר.

אנחנו מקבלים היום את המספרים. היום או מחר מקסימום, את המספרים החמש שנתיים. אבל לשנת 2016, יש לנו כבר הקצבה.

אוקיי, בבקשה.

שמי אמיל סמעאן, אני מנהל הרווחה בפקיעין ויושב ראש פורום מנהלי מחלקות רווחה בקרב האוכלוסייה הערבית. קודם תודה על הדיון היום, שאחרי שכמה דיונים נקבעו ונדחו, סוף סוף אנחנו זוכים לישיבה החשובה. במסמך שנכתב גם אני הייתי שותף עם מתן ודיברנו הרבה פעמים, אבל היום סוף סוף אנחנו נפגשים, למרות המרחק הפיזי, אבל דיברנו על הרבה דברים.

אנחנו יזמנו את הדיון, משנת 2000 אנחנו עובדים על הנושא של המכסות ועל פנימיות היום, עוד כשהתחיל הנושא הזה. הרי ידוע שכולנו בחברה הערבית לא מסכימים או לא רוצים, או המשפחות לא מסכימות להוציא את הילדים לסידור חוץ ביתי ו - - -

אין רשימת המתנה של ילדים שממתינים לסידור חוץ ביתי?

לא, כמעט לא, כי כולנו מעדיפים לטפל בקהילה, אבל עם זאת אנחנו ראינו בפנימיות יום, כטיפול גם בקהילה, כדי למנוע סידור חוץ ביתי. פנימיות היום בחברה הערבית - משנות ה-80 עד היום לא נפתחה אף פנימייה רגילה בכל החברה הערבית. הפוך הוא, נסגרה פנימייה אחת שהייתה בראמה, קראו לה אלמחבי בזמנו, שנסגרה.

זה לא נכון. מה פתאום?

משנות ה-80 עד היום פנימיות רגילות - - -

זה לא נכון. נפתחה פנימייה - - -

קודם כל במזרח ירושלים פתחנו לפחות שלוש פנימיות. פתחנו את קאמר - - -

אני מדבר על יישובים ערבים.

הקאמר זה לדרום, פתחנו ביישוב בדואי.

איפה?

בלקייה.

בפנימייה רגילה?

ועכשיו נמצאת בתהליכי מכרז פנימיית יום שם, דרך אגב, לאישור. ובצור באהר פתחנו, ברחנינה פתחנו.

אבל לפי המסמך שכתוב כאן, 6 פנימיות רגילות.

גם בעיבלין פתחנו.

רגע, אני מבקש. תלכו ותתקנו, מי שיכול לתקן.

אוקיי. בשנים האחרונות נכון, חל שיפור מסוים.

חבריה, על פי המסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת הוא צודק. מה אתם - - -

זה המסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת.

תגיבו אחר כך.

זה המסמך. טוב, בסופו של דבר אנחנו מדברים על מכסות להמרה. כשאנחנו התחלנו בשנת 2003, כשפנינו לבג"ץ כפורום, הייתה העלאה מ-20% עד 30%. ביקשנו כל הזמן העלאה לעוד תוספת, כי אנחנו רוצים לנצל את המשרות האלה שלא מנוצלות. בזמנו של חבר הכנסת מאיר כהן, כשהיה שר, כשהיה בטובא זנגרייה בזמנו, אני זוכר, הוא נתן שזה יתחיל 40%. לקח עוד שנה עם השר היום שהעביר את זה ל-40% וקיבלנו את ההמרה של 40%.

אבל עם זאת, עם ההמרה, אנחנו טוענים ויש לנו גם מסמכים שעשינו בסקרים וגם דליה יודעת את זה מישיבות שעשינו וקיימנו, כמעט 500 מכסות בחברה הערבית שהן לרשויות המקומיות הערביות, למעשה לא מנוצלות. 500 מכסות מוחזרות. כמה העלות שלהן? 60,000 שקלים. תכפיל ב-500 – 30 מיליון שקלים שהחבר הערבית הייתה אמורה לקחת ולטפל או בפנימייה או ברגיל, חוזרים למדינה. אז למה לי? אם התקציב מגיע לי, למה שאני אחזיר למדינה? למה שילכו, וסליחה על הביטוי.

למה זה לא קרה לדעתך, מה הסיבה המרכזית?

הסיבה המרכזית כי אני יכול להמיר עד 40%. את שאר המכסות אני יכול לנצל אם לא לסידור חוץ ביתי, לפנימיית יום. מה קורה בפנימיית יום? הרי גם במסמך כתוב שהמרחק הוא עד 25 קילומטר. זאת אומרת כל היישובים בצפון המרוחקים לא יכולים לנצל את פנימיות היום. כל המשולש, למרות שכאן כתבו באל אימאן 28 ילדים בכל המשולש. חסר לנו ילדים שיהיו בפנימיות היום? אין לנו? בכל הנגב אין לנו פנימיית יום אחת.

מה הבקשה שלנו? היא קטנה. אפשר לפתוח פנימיות יום שלא ליד הפנימייה הרגילה באחריות פנימייה רגילה. וקיים לזה תקדים בכפר יאסיף. בכפר יאסיף קיימת פנימיית אלמחבי, שהפנימיית היום שלה רחוקה 3 קילומטרים מהפנימייה האם. אם אפשר לפתוח שם פנימייה רגילה, שבמרחק 3 קילומטרים, אפשר לפתוח גם בפקיעין פנימיית יום או לא חשוב, בגוש חלב או בכל מקום אחר, ולארגן שם ליישובים אחרים, או במשולש, או בנגב. אין לי בעיה שהפנימייה הרגילה תהיה באחריות שלה, אבל לא ליד. כי בעניין הזה, בהגבלה של 25 קילומטרים, אני מונע מהילדים שירות שהוא שירות חיוני מאד.

בפקיעין, עד שסידרתי – וסליחה שאני משתמש בפקיעין – היו לי 2 ילדים. פנימיית היום בכפר יאסיף סירבה להסיע שני ילדים, אמרו אם לא יותר משלושה ילדים, לא ישתלם לנו מבחינה כספית ההסעה בשעות הצהריים והערב, ובצדק גם. אז לכן אמרנו אנחנו רוצים הנגשת שירות. אני לא רוצה להחזיר 30 מיליון שקלים למדינת ישראל. היא נתנה לי את זה, אני רוצה לנצל אותם. איך אני אנצל אותם? תפתחו לי שירות. יש תשתיות. תעשו תשתיות.

ואתה אומר שהמגבלה היחידה זה הקילומטרז' שנקבע בין פנימייה - - -

כן, כאילו הטענה היא התניה. התניה של להקים פנימיית יום בתוך פנימייה רגילה. זאת ההתניה. עכשיו, 25 קילומטרים להעביר את הילד, כי הרי לא יכולים להסיע ילד אחרי יום לימודים שעה, עד שעה שבע. מתי הוא חוזר הביתה? שעה שמונה. הוא גם צריך להיפגש עם האחים, עם המשפחה וגם להיות בקשר איתם. זה אחד הדברים שהיו.

מאיר רוצה להתייחס לזה.

פסק זמן. אני אגב אישרתי, אבל אמרתי אז לבדוק כל דבר לגופו של עניין.

נכון.

לא לקבל את זה כהחלטה גורפת, גם בסיפור של כפר יאסיף.

נכון.

תראו, אני רק רוצה להבהיר שהכוונה היא כשמקימים פנימיות כאלה, זה שהן תישענה על מה שהפנימייה הרגילה יכולה לתת. להישען זה מאד חשוב. יש שם את כל המטפלים הפרא-רפואיים ויש שם את כל מה שצריך ויש שם צוות הרבה יותר מעובה. זאת הייתה התפיסה. זאת אגב תפיסה שהיא לא מאפיינת רק את מדינת ישראל. זה קורה כמעט בכל העולם.

בגלל המורכבות של היישוב הערבי בארץ ובגלל המצוקה הגדולה, אנחנו אישרנו, אבל אמרנו שצריך לבדוק שאכן מתנהל איזה שיח עם הפנימייה וכשפנימייה אומרת אני לוקחת אחריות, אז זה לא רק שהשם שלה יתנוסס, אלא באמת שהיא מייצרת מערך של טיפול שאכן החברה שלה בקשר עם אותה פנימיית יום וכו' וכו'.

לצערי הגדול לא מצאנו את זה בהרבה מקומות, אבל אני רוצה לחזק את מה שאתה אומר.

פנימייה חייבת להיות - - -

צריך לצאת מתוך הדבר הזה שמחייב 25 קילומטרים ומחייב את הלינקג' הזה, שהוא לפעמים - - -

לא, אני רוצה להגיד שיצאנו פעם לטווח של 40 קילומטרים ופשוט לא החזיקו מעמד, הילדים גם לא החזיקו מעמד.

בגלל המרחק.

בגלל המרחקים.

אוקיי, אבל אנחנו לא מדברים על 40 קילומטרים.

ואנחנו גם רוצים שההורים יגיעו לטיפול. זה פשוט לא תפס. זה לא עבד.

נכון, כי את יודעת, 40 קילומטרים זה מרחק של שעה, שעה ומשהו בכל כיוון.

אבל מצד שני, כשאתה רואה את הנתונים, אז הנתונים זועקים.

נכון.

כשמחזירים 30 מיליון שקלים לממשלת ישראל, למדינת ישראל וזה כשהרוב המוחלט של הילדים שצריכים טיפול, לא מקבלים טיפול.

נכון. לכן אמרנו, אפשר לעשות כל מיני פרויקטים בתקציב של ההמרה. נכון, דליה הציעה בזמנו מרכז חכ"ם או מועדונית משותפת.

תרשה לי שאלה אחת, ברשותך.

כן, בבקשה אדוני.

מה זה דורש? הישענות רק על פנימייה ערבית, או גם אחרת?

לא, לא. אין לנו בעיה.

בצפון אין פנימיות אחרות? בדרום אין?

בדרום יש. אין לנו בעיה.

בקריית גת יש.

בקאמר יש פנימייה ובנווה חנה יש גם יהודים וגם ערבים.

אין לנו בעיה מהבחינה הזאת.

גם בעדנים יש ערבים ויהודים, אז אי אפשר לשלב?

אדוני, אין לנו בעיה בעניין הזה בכלל.

זו פנימייה פוסט אשפוזית. עדיין לא פתחנו פנימיות יום פוסט אישפוזיות.

אמיל, אני רוצה לשאול, ברשותך.

בבקשה.

מה ההצעה שלך? אחת, שתיים, שלוש ארבע ויש לך פה בוועדה אוזן קשבת ואנחנו מכירים שבהצעות שלך אתה אדם רציני ועובד סוציאלי ותיק - - -

תודה לך.

ואני מכיר אותו גם מהאוניברסיטה. גם כבוד השר לשעבר מכיר אותך.

בהחלט.

והוא מעריך את עבודתך.

מהטובים שבהם.

שאתה יש לך פרישה ארצית, אתה רואה את כל התמונה, כי אתה בקשר עם כל העובדים הסוציאליים ברשויות המקומיות הערביות.

ההצעה שלנו היא וגם קיימנו דיון עם דליה, לאפשר הקמת פנימיות יום שלא ליד פנימייה רגילה. שלא בתוך. לא איכפת לי באחריות פנימייה יהודית, ערבית.

אתה יכול לעשות היום את המפה של הפנימיות הרצויות?

כן, כן.

אז אני מציע ואני ממליץ שאם לא תגיעו לסיכום, אנחנו נקיים דיון חוזר, המשך. מישהו כבר ביקש. זה לא דיון חד פעמי.

אני רוצה ברשותך שייתן לנו כמה דוגמאות. שיתחיל ואנחנו רוצים לשמוע מה תגובתם.

וגם יש לי הצעה אחרת.

אם אתה יכול להכין.

הבנתי את ההצעה, אבל אני רוצה שתיתן לנו דוגמא או שתיים להצעה שלך, שנוכל כאן לחשוב, להבין וגם - - -

אין לי בעיה. אמרנו ככה, בכל הצפון, אזור ההר, אפשר לפתוח. במשולש אפשר לפתוח עוד שתי פנימיות יום.

באחריות מי? איפה תהיה פנימיית האם?

לא איכפת לי. לא חשוב לי.

לא חשוב. למשל בעמק יזרעאל בוא נגיד, אם בעפולה יש פנימייה, אפשר שייקחו את האחריות גם.

כלומר בעפולה, חדרה ואזור וואדי ערה.

כן. בנגב אין אף פנימייה. השר לשעבר הוא מהדרום ויודע שאין שם אף פנימייה.

ברשותך, ג'מאל, קודם כל הצטרף אלינו חבר הכנסת יגאל גואטה. אני שוב חוזר, גם אם זה רק שלוש או ארבע דוגמאות, תנסו לגבש. בדרום יש ארבע פנימיות חדשות, אני אחראי לזה, במקרה. אז מכירים אותן. אני חושב שאפשר למצוא. אני בטוח שעדנים, גם אם הוא היום פוסט אשפוזי, יש לו מסגרות שיכולות לתמוך ואני בטוח שישכנע את - - -

אני רוצה להעיר הערה פה, אם אפשר.

תרשה לי לסיים את משפטי. אני חושב שהיה רצוי שתבוא לדליה עם תכנית עבודה. תביא לה את ההצעה הקונקרטית – שלושה-ארבעה מקומות שאתם חושבים הכי אקוטיים ותציגו את זה. אם לא תצליחו אני מוכן להפעיל את השפעת חברי הכנסת כדי לקדם את זה גם בקרב המנכ"ל והשר. אין לנו שום בעיה. במיוחד שזה לא תוספת תקציבית. זה תקציב לא מנוצל.

אין בעיה.

שזה שייך למטרה.

דווקא בשנה שעברה בחודש יולי בדיוק ישבנו עם דליה בנושא הזה ואפילו הצענו מקומות איפה אפשר לפתח.

אז אני מציע שתעשו את זה.

אז אפשר לחדש את הבקשה ולחזור ולדבר.

אז אני אומר לך, אני מבקש שתעשו את זה ותעדכנו אותנו.

נעדכן אדוני.

בכל התכתבות מעניינת, חשובה שלכם, תעבירו לנו כדי שנוכל לעשות מעקב מפה.

יש לי עוד נושא אחד, בקשר לעניין של המכסות, אדוני, ברשותך. בשנים האחרונות נכון, היה הסכם שבשנת 2003, כשהלכנו לבג"ץ, להשוות את החברה העברית לחברה היהודית מבחינת הנוסחה של המכסות. מה שקורה בשנים האחרונות, שמספר המכסות המאושרות כאילו להמרה ולהוצאה מהבית, בחברה הערבית בהרבה יישובים היא מתקזזת, יורדת, במקום לעלות כי יש גם צורך עולה, ואז האפשרות להמרת מכסות קטנה, יורדת.

אני יכול לתת דוגמאות גם היום. בכפר יסאיף היו 21 מכסות לפני 4 שנים. היום הם 11 מכסות.

איך מסבירים את זה?

אין הסבר. בנוסף, פסוטה – 11 מכסות - - -

רגע, רגע, בוא נבקש הסבר מדליה.

רק לתת כמה דוגמאות. בפסוטה 11 מכסות, היום 4. פקיעין היינו 11 מכסות, היום 7.

אוקיי. דליה, ממה זה בא? לפני כמה דקות אמרת לנו שלא חסר מכסות.

לא, זה לא חסר מכסות.

אז מה? אז למה?

קודם כל לגבי הקצאת המכסות, יש נוסחה ברורה, עם קריטריונים מוגדרים ומחלקים אותם כל שנה מחדש.

כל שנה מחדש?

לא אנחנו. על פי הקריטריונים, וזה נכון שיש כאילו תזוזה בין המכסות שמוקצות לרשויות ו - - -

בהתאם למה? בהתאם גם לניצול של מכסות בשנה קודמת?

לא, לא.

אף אחד לא יודע מה הנוסחה.

לא בהתאם לניצול.

אז מה הנוסחה? מה התמהיל?

ורד ישבה גם בוועדה של הקריטריונים.

קוראים לי ורד רוטפוגל ואני מפקחת ארצית בשירות הילד והנוער בתחום הקהילה ואני רוצה קצת לתת את התמונה של החלוקה של המכסות לפי קריטריונים. הקריטריונים הם אחידים למגזר היהודי, לחברה היהודית, לחברה הערבית, שנקבעים ביחד ובמשותף עם מרכז שלטון מקומי בהסכמות.

הקריטריונים בנושא של הקצאת המכסות כוללים – מספר הילדים ביישובים, מלידה עד 18, שלזה ניתן 25%. ילדים רשומים בנתוני היסוד, ולזה ניתן 15%. משפחות עם ילדים בנתוני יסוד – 15%. משפחות חד הוריות 20% והאשכול החברתי של הרשות המקומית – 25%. אלה הקריטריונים כל שנה מחדש. אנחנו יודעים שיש שינויים ברשויות מקומיות מבחינת אוכלוסייה, מבחינת גידול כזה או אחר או ילדים. אלה הקריטריונים שמוקצים למחלקות מדי שנה בשנה.

מה שקורה ומה שאתה הצגת הוא נכון גם לחברה הערבית וגם לחברה היהודית, שיש יישובים שלפעמים גדלות להם המכסות ולפעמים קטנות, בהתאם לשינויים שחלו בתוך היישובים. לפעמים היישוב, מבחינת הרמה הסוציו-אקונומית משנה לשנה משתנה, ולכן יש את השינוי. זה מצד אחד. ומצד שני, מספר המכסות הוא קבוע, הוא לא גדל. ולכן כשיש שינויים ביישוב מבחינת אחד הקריטריונים, זה נותן את ההשפעה הזאת על סך המכסות.

טוב. שחר, אני - - -

לא, אני רק רציתי לחזק.

בגלל החברות.

למה רק בגלל החברות? גם בגלל המקצועיות. שחר שומן, מנכ"ל העמותה לקידום פנימיות טיפוליות ושיקומיות. אני רוצה לחזק את מתן על הדו"ח המלמד שלו. כמי שהיה לי את הזכות לפתח את המודל הזה של פנימיות היום ביחד עם משרד הרווחה בזמנו, אני שמח על עצם הדיון היום, של הרצון לפתח עוד פנימיות ואני מסתכל על זה ממרחק השנים וזה מאד מחמם את הלב, קודם כל.

אתה שמת את האצבע בדיוק על הנקודה, שגם שאני לפני 15 שנה, כשישבתי עם הקולגה שכבר פנסיונר, היום מר צביקה הוזליך, הוויכוח שלנו היה גדול מאד על העיקרון הזה, שאתה שמת עליו את האצבע. על העיקרון בעצם שהבסיס לתשתית של פנימיית יום, הוא העובדה שצריכה להיות פנימייה חזקה או פנימיית עוגן, כפי שאז ככה קראנו לה. אני זוכר את הדיונים הקשים מאד שהיו לי גם עם חברים, אבל קונפליקט מקצועי באחת מפנימיות היום היהודיות דווקא, באזור המרכז, כשאני אמרתי – רבותי, אם יש לנו פה יישוב שהוא במרחק של 15 קילומטרים מיישוב סמוך, למה לסחוב את הילדים מיישוב אחד ליישוב השני.

זה כרוך בנסיבות, זה כרוך בזמן, זה באמת בזבוז זמן. למה לא לפתוח את הבית במקום עצמו, כשלוחה של פנימיית היום, תוך הבטחה כפי שנאמר קודם לכן, שהמשאבים הקיימים בפנימייה יזרמו אל השירות הזה – אם זה מטפלים, אם זה חוגים, כל הדברים שהפנימייה יודעת לתת וזה הערך המוסף.

אני רוצה לחזק את הדבר הזה, כי באותם ימים גם פיתחנו מודלה באשלים בזמנו, ביחד עם משרד הרווחה, דומה מאד להנגשה של שירותים במגזר הערבי. אני לא יודע מה עלה בגורלה של המודלה, אבל ורד בוודאי תוכל לשפוך אור. בשירות אחר שעסק בנושא של מרכזי הורים-ילדים, הייתה מודלה שקראנו לה מרכז הורים-ילדים נייד, שהרעיון שלו היה בדיוק הרעיון הזה, לטובת יישובים מרוחקים, שלא יכולים להקים מרכז שירותים במקום אחד, פיתחנו את המודלה הזאת שנקראת מרכז הורים-ילדים נייד.

אז אני חושב שה-Common sense של כל בן אדם בא ואומר דבר כזה שרבותי, גם במקרה הזה של פנימיית יום, צריך להנגיש את השירות, תוך הבטחה שהמשאבים מוספים, כי אחרת זה באמת יהיה כמו כל מועדונית אחרת בקהילה. ולכן אנחנו צריכים להבטיח, כשאנחנו הולכים למהלך כזה של הנגשה, שהמשאבים התוספתיים של הפנימייה, כן יגיעו גם ליישוב המרוחק וצריך לפעול למען הדבר הזה.

תודה. בבקשה, ירון. אני רוצה לסיים תוך 7 דקות.

כמובן שאני מברך על כל מה שנאמר פה, רק דבר אחד שנאמר ואני אומר את זה לידידי. מתוך ניסיון שלנו גם בנושא של משפחות מלוות, גם בנושא של התערבות הורים, גם בנושא של אפוטרופוסים שאנחנו וגם בתכנית הבוגרים שפתחנו לפני שנה, יש לנו 31 דירות בקהילה לבוגרי פנימיות ופתחנו דירה ראשונה במגד'ל כרום, יחד עם אוסאמה. אני לא בטוח שהנושא שפנימייה יהודית תפעיל פנימיית יום ערבית, יש פה עניין גם חברתי, גם תרבותי, גם הכרה של הנושא. שפה. תרבות. מנהגים. רגישויות שאני לא בטוח שזה הדבר הנכון. זה יכול להכשיל את זה. אני כמובן מברך על השאר.

פנימייה יהודית לא יודעת להעסיק עובדים ערבים?

זה לא פשוט. זה בא מלמעלה, אלי. זו תפיסה ניהולית, יש בזה תהליכים - - -

יותר טוב מכלום. יותר טוב מהעדר. בואו נעשה את זה - - -

לא - - - להשאיר ילד בבית.

ברור, ברור, אבל אפשר להתעקש על פנימיות ערביות.

אם בנגב אין לי ויש פנימייה יהודית, אין לי בעיה שהיא תפעיל עם עובדים ערבים.

וודאי, וודאי. יש עובדים מתאימים. ברשותכם, אני רוצה לסכם. קודם כל - - -

אני רק רוצה לומר. קודם כל אני חושב שצריך לעשות את זה ואם יש מכשולים אז להתגבר עליהם. אם יש בעיות כאלה, אפשר לפתור את הכל, לפתור את הבעיה. זאת לא הבעיה. הבעיה זה להקים ולא להשאיר ילדים ללא טיפול. זה אחד.

שניים, הערה שנייה בעניין רישום הילדים וההפניות של העובדים הסוציאליים. עובדים סוציאליים שרואים שאין מסגרות, שאין לאן להפנות, פשוט לא מפנים. היא הנותנת. אם לא שולחים תלונות, ולעובד סוציאלי ביישוב שלי, בכפר קרע, מגיעים אליו 5 ילדים שצריכים את הטיפול הזה והוא חושב מקצועית שזה הטיפול, הוא פשוט חושב על דברים אחרים – אני לא יודע מה לעשות איתם, אבל הוא לא נותן המלצה, כי אין מקום.

לכן, כשיהיו מקומות, אז יצוצו הצרכים. כלומר, התמונה של הצרכים היא הרבה יותר קשה מהתמונה שרואים כאן, בגלל שהמחסור מביא לאי הצפה או לאי הגשת בקשות לאפליה.

טוב, ברשותכם, יגאל, אתה רוצה מילה? יגאל ילד טוב היום. אתם לא יודעים, כשהוא מתחיל, הוא תוקף טוב.

אז א' אני באמת רוצה להודות על ההשתתפות ועל הדיון. זה דיון ראשון ולא אחרון. אנחנו במושב הבא בחורף נקיים דיון המשך והפעם נתאם מראש עם משרד החינוך, כדי שיבוא וילמד אותנו מה המערכת.

דבר שני אנחנו מאד נמליץ על הגדלת מספר פנימיות היום, לפחות על מנת לנצל את התקציבים הקיימים ובהסבה של פנימיית יום מפנימייה רגילה לפנימיית יום, זה מאפשר גם תקציב ואת זה אני אבקש מאנשי האוצר. אני אשב איתם ואני אדבר על זה איתם, כדי להגדיל את מספר פנימיות היום סך הכל. כי זה נראה פתרון אופטימאלי יותר, או טוב יותר או גם נוסף לפנימיות הרגילות שהן יקרות מאד מהבחינה הזאת.

אני שוב חוזר, אין לי שום דבר נגד גופים מסחריים. יש לי רק התנגדות לגופים לא מוצלחים. אין לי דבר נגד, אבל יש לי עדיפות. אני מעדיף שהרווחים יישארו בקופת הילד, וזה מה שאני אומר.

לכן, אני חוזר על המנטרה שלי, שעדיפות תינתן לגופים ציבוריים בפנימיות ובמסגרות אחרות – אם נדבר פעם עליהן – מאשר על גופים מסחריים פרטיים, ובאמת בלי שיפוט כזה או אחר.

נושא הקמת רשות זה נושא מאד מאד מורכב. אתם יכולים לתאר שזה לא קל. אנחנו נעשה את הבדיקה. אני רוצה לעשות את הבדיקה יחד עם מספר חברים. אני אעשה כמה מפגשים גם עם המשרדים הרלבנטיים, רק שנבין שזה לא קל, אבל אנחנו נתמודד.

בנושא המגזר הערבי, זה ברור שהשירותים בכלל, אבל בתחום הספציפי הזה, הם לא מספיקים ואני אעדיף פשרה מאשר אי קיום בכלל של מסגרות הולמות, ולכן אנחנו נבקש תכנית משותפת של משרד הרווחה עם הנציגים בפורום של מנהלי מחלקות הרווחה ביישובים הערבים, כדי שנראה איך עושים את זה וצריך להיות פה טיפה יצירתי. אני מכיר מספר פנימיות בדרום, שהן בהחלט מסוגלות לתת ולהעסיק את העובדים הנדרשים למטרות שהתווספו להם. אני חושב שזה רק יחזק את כולם.

אני אקיים דיון. אני אקיים שיח על הנושא של היום עם שר הרווחה, שר החינוך וגם המנכ"לים הרלבנטיים ואני סומך על הנציגים של המשרדים שנמצאים פה, כדי שיעבירו את רוח הדברים של הדיון שהיה היום לכל האנשים הרלבנטיים במשרדים שלהם.

אני מודה לכם. תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:15.