הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 235

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, ו' בתמוז התשע"ו (12 ביולי 2016), שעה 11:30

הכנת חיילות לשירות בצה"ל ובכוחות הביטחון - לציון יום ההצדעה לחיילות צה"ל

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

מירב בן ארי

איתן ברושי

ענת ברקו

רחל עזריה

דורית בר חי - ממונה מכינות אופק וצעירים, משרד החינוך

חביבה סלומון - ר' יח' הנח"ל, ש"ש ומכינות קד"צ, משרד הביטחון

שרון ניר - יוהל"ם, משרד הביטחון

מירב קירשנר - רמ"ט, אכ"א, צה"ל

יעל אידלמן - יוהל"ן מ"י, משטרת ישראל

שבתאי גרברציק - דובר למגזר חרדי דתי, משטרת ישראל

מיה סטולרו - מ"מ רמ"ד נגדים, משטרת ישראל

אודליה אדרי - יוהל"ן שב"ס, נציבות שירות בתי הסוהר

בני ג׳אג׳אטי - נציג, מועצת התלמידים והנוער הארצית

עדן סניור - נציגה, מועצת התלמידים והנוער הארצית

דניאל זליקוביץ' - מזכ"ל המועצה, מועצת התלמידים והנוער הארצית

מיכל ברקאי-ברודי - מייסדת וראש מכינת "עלמה" למנהיגות נשית, הסוכנות היהודית

אהב חן - נציגה, מועצת התלמידים והנוער הארצית

מאיר נוח - נציג, מועצת התלמידים והנוער הארצית

בת-שבע אפרים - רכזת מוניציפלית, הרשות לקידום מעמד האשה

קרן - חיילת, משרתת בכיסופים

רז אבן-מוחא - שוטרת צבאית

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

יהודית גידלי

אתי בן-שמחון

הכנת חיילות לשירות בצה"ל ובכוחות הביטחון - לציון יום ההצדעה לחיילות צה"ל

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. 12 ביולי 2016, ו' בתמוז תשע"ו.

הכנת חיילות לשירות בצה"ל ובכוחות הביטחון – לציון יום ההצדעה לחיילות צה"ל - כמובן במערכת החינוך. זה מראה נדיר, בדרך כלל, מדי פעם אורחים ואורחות חיילים וחיילות, אבל היום מיועד כולו לחיילות צה"ל. זה יום נדיר בוועדת חינוך. כאן המקום להודות לחברת הכנסת ד"ר ענת ברקו, שאין לה הרבה רזומה סביב הנושא הזה, בלשון המעטה, והיה אך טבעי שהיא יזמה את הדיון הזה, ושוב, כאן המקום להודות לה - אני חושב שזה לא מובן מאליו.

אנחנו מצדיעים בכנסת. יש הרבה ימי אזכור כאלה ואחרים, והצדעות כאלה ואחרות. זה לא מובן מאליו, צריך להצדיע לחיילות צה"ל. עושות עבודה - רואים אתכן כמעט בכל המשימות בצה"ל, ולא רק בצה"ל, גם כוחות הביטחון האחרים: משטרת ישראל, משמר הגבול, שב"ס.

אנחנו נעמוד באתגר. בדרך כלל מי שמכיר אותי איך שאני מנהל דיונים, אין מצב כזה שאורח אצלי בוועדה הוא שקוף. אבל יש מגבלה, ואני לא אוכל לשאול אתכן שאלות, או לתת לכן להביע כי זה חלק מהמגבלות שהוטל. אבל מי שהורשה כמובן להשתתף בדיון, ואם המפקדים שלכן ירשו בכל זאת, תוך כדי אינטראקציה של הדיון לפי הנושא, אנחנו נשמח.

כפי שנהוג בכל דיון שיוזמים חברי וחברות כנסת, אני אתן לחברת הכנסת היוזמת תחילה לתת מילות פתיחה. נמצאת אתנו גם חברת הכנסת מירב בן ארי.

בבקשה, חברת הכנסת ד"ר ענת ברקו. דרך אגב, זה לא נסתר, ברקע היו רעשים של ועדה כזו או אחרת שסירבה לקיים דיון, אז דווקא אני חבר הכנסת החרדי - - -

תדגיש, חבר הכנסת החרדי ששירת בצה"ל.

לא היחיד. לא זה מה שרציתי להגיד.

בשיחות שהיו ביני לבין חברת הכנסת מירב בן ארי, אמרתי, אני מוכן – ענת, חשוב שתשמעי את זה.

תשמעי, כי זה לא קורה בוועדות אחרות. ענת, תשמעי את השיחה שהייתה עם מרגי, כי זה לא קורה בוועדות אחרות.

רעשי הרקע שהיו על סירובה של יו"ר הוועדה לקידום מעמד האשה לקיים את הדיון, אני מבין אותה. אם היא לא יכולה היא לקיים את הדיון, עמדה לה הזכות להעביר את הדיון לניהול של אחד מחברי או חברות הוועדה.

הצעתי, אולי אני אקיים. כמו שיש ממשלות צללים במדינות כאלה ואחרות, רציתי לקיים ועדת צללים של הוועדה לקידום מעמד האשה, ולהצדיע לחיילות צה"ל, או לעשות ועדה משותפת של ועדת החינוך עם אותה ועדת צללים. אמרו לי שזה נראה כבר יותר מדי גימיקי, אז אמרתי, זה לא נכון ביום הצדעה לעשות גימיקים.

אני אשתדל להכניס את הערך המוסף בתוך ועדת החינוך, גם את הערך של הוועדה לקידום מעמד האשה. כאן גם הבענו מחאה, וגם אמרנו את הזכות שעומדת לנו להצדיע לכן.

בבקשה, חברת הכנסת ענת ברקו.

תודה רבה, אדוני יושב ראש, חבר הכנסת מרגי, אני מודה לך מאוד שפתחת את דלתות הוועדה בפנינו. אני רוצה לברך את חברותיי. תראו, יושבות כאן שלוש קצינות בדרגות העל - אתן יודעות מה זה? אני גדלתי בצבא שהקצינה הראשונה שקיבלה תא"ל, זו נחשבה למהפכה. אז יש לנו כאן במשטרת ישראל, יש גם ניצב, גילה גזיאל, ראש אכ"א - המשטרה יותר מתקדמת מהצבא בעניין הזה.

המשטרה הייתה הראשונה שנתנה דרגת ניצב לאסתי דומיניסיני. שרון, יוהל"ן, שקיבלה דרגה לפני מספר ימים ונכנסה לתפקיד – בהצלחה שרון. חברתי מירב, שהיא אחראית על כל תכנון כוח אדם בצבא, והיום היא סגן ראש אכ"א, רמ"ט אכ"א, קוראים לזה. מירב אחראית לזה שהיום אתן, יחד עם היוהל"ן, משולבות בכל שדרות הפיקוד מהטירונות ועד הקצונה, עבור דרך תפקידי מפתח.

אני חושבת שמה שאנחנו עושים פה, המפגש הזה, והכנסת כבית לכן, זה המקום שבו מתקבלות ההחלטות. הבג"צ שהוגש על-ידי אליס מילר, ב-1995, בעצם פתח את דלתות קורס טיס, אבל זה לא רק קורס טיס. אני יכולה לומר לכן שאם אני מסתכלת על השרות הפרטי שלי, ואני חושבת על המכ"יות הראשונות שיצאו מקורס מכ"יות שלי שהדריכו טירונים, וזה נראה וואו באותה תקופה, היום זה טבעי בכל מקום, בניצנים יש מדריכות. ביח"ש יש מדריכות, גם את הלוחמים שלנו. חיילות בתפקידי לוחמה, משטרה צבאית, עבור דרך לוחמות מג"ב, שב"ס, שב"כ מוסד - כל מערכות הביטחון החיילות משולבות, ואתן יודעות מה, אף אחד לא עושה לנו טובה, כי המערכת זקוקה לכן, המדינה זקוקה לכן, ואף מדינה ברת דעת לא תוותר על המשאב האנושי הכול כך יקר שלה.

ולכן, אני רוצה לומר שהנושא לדיון הוא הכנת נשים לשרות בצה"ל. אני חושבת שהיום אנחנו צריכים לעשות יותר, הרבה יותר, גם בקטע של לימודי מדעים בתיכון, וחמש יחידות מוגבר במתמטיקה ובמקצועות הריאליים. גם בקטע של האימונים הפיזיים כשמגיעים לצבא, ולא להגיד פתאום, בדקה לפני הגיוס, אוי אני רוצה להיות מדג"ית, או אני רוצה להיות לוחמת, ובעצם לא עשיתי כושר. הכושר נבנה בהדרגה, אמנם יש סרגל מאמצים מותאם, אבל יחד עם זה, גם הדברים האלה חייבים לבוא לידי ביטוי.

אני חושבת שתנועות נוער מאוד עוזרות לנו כדי להבין את הדבר הזה. אני חושבת שצריך לעשות הכנה לא נפרדת, כי היום הגדנ"ע - אין בעצם הכנה כל כך גם לנשים מהשרות, וגם הגדנ"ע זה לא מה שהיה פעם, לצערנו הרב. לכן, למצוא את הדרך. אני זוכרת שאנחנו היינו קצינים צעירים, הסתובבנו בבתי-ספר, היינו חלק מהכנה לצה"ל. הנגיעה במדים הייתה מגיל מאוד צעיר. זה קצת חסר היום, צריך להגביר את העניין הזה. אני בטוחה שהעמיתות שלי יוכלו לדבר על זה.

אני רוצה להודות לחברת הכנסת מירב בן ארי, שהיא גם מלווה אותנו, והנושא קרוב לליבה. בהחלט, מורגש גם בעשייה. תודה ליהודית, מנהלת הוועדה. ליהודית שהיא מנהלת הוועדה הוותיקה, שגם מלווה אותנו בכל העשייה, בכל מה שקשור לנושאים החינוכיים, וגם נושאים שנוגעים לנו.

ואני רוצה לומר לכן בקשר לוועדה למעמד האשה. כשאני שירתתי בצה"ל, הוועדה למעמד האשה הייתה לנו בית. הרבה מאוד החלטות התקבלו שם, נפל הפור במקרה הזה. כשאנחנו אומרים נפל בכנסת, זה נפל חוק. הכוונה היא שבאמת, זה היה מקום שקיבל אותנו בצורה מאוד חיובית, מאוד טובה. נתן לנו את כל התמיכות הראויות.

לצערי הרב, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, החליטה שהוועדה עוסקת במגזרים מסוימים, היא מדירה את רגליהן של חיילות צה"ל, ואנחנו פה, גם בוועדת החינוך, גם בוועדת חוץ וביטחון. גם ממלא את הכנסת, וגם הכנס שלנו יהיה במעמד ראש הממשלה, נשיאת בית המשפט העליון, יושב ראש הכנסת, הקצינות הבכירות שלכן, ושל המשטרה. אני חושבת שזאת האמירה המאוד ברורה. אף ועדה לא תקבע מה תהיה העשייה שלנו, והעשייה שלנו היא באמת עשייה משמעותית שאי אפשר לקחת אותה מאתנו. תודה רבה, אדוני היושב ראש, תודה שקיבלת אותנו.

תודה רבה לך.

חברת הכנסת מירב בן ארי.

תודה, אדוני היושב ראש, ראשית, אני אתנצל, אני פשוט צריכה לצאת, יש לי חוק שמתחיל עכשיו, והוא חשוב, לכן אני אצטרך לצאת, אבל אני אחזור.

אני רוצה כמובן להודות שוב לחברת הכנסת ענת ברקו שותפתי, ובאמת מובילת את היום הזה בכנסת, ובכלל כל האירוע הזה שראש הממשלה מגיע, זה בעיקר בזכותך, ולכן זה יום חשוב.

אני רוצה להודות לחבר הכנסת מרגי. אני, כשהגיע הדיון הזה, ישר הצעתי שאני אחליף אותו. הוא התעקש, והוא אמר לי, מירב, אני לא מגזרי, וזה דבר מאוד חשוב, ואני מפרגנת לך על זה. אתה יכולת בקלות לתת לאשה לנהל, אבל כמו שאתם רואים הוא גם די פה לבד בצמרת, עכשיו שמו כאן שני בנים כדי לאזן לך קצת, אתה לא מרגיש בודד.

שמענו את תא"ל מירב קירשנר, עשתה סקירה מצוינת בוועדת חוץ וביטחון. שמענו את כל הנתונים, באמת תתייחסי בכמה מלים לזה לכל אלה שלא שמעו. וכמובן, ברכנו את שרון ניר, על התפקיד שלה כיוהל"ם. כמובן, אני מברכת גם את יעל אידלמן, האורחת בוועדה.

ממש בקצרה. ראשית, כל מה שאמרה חברת הכנסת ברקו לגבי הוועדה לקידום מעמד האשה, אני חברה בוועדה הזאת, לקחתי את זה כמבצע. ולמרות שהייתי חמש שנים בגולני, לא עזר לי כלום. קיבלתי התנגדות קשה מאוד, אבל אני לא אוותר. הועדה לקידום מעמד האשה לא סתם הייתה בית. זו ועדה שמחויבת לנשים, מחויבת לחיילות צה"ל. אני עוד לא סיימתי שם את הוויכוח. נכון, עם מה שנשארנו היום, יש לנו ועדות מעולות, גם חינוך, גם חוץ וביטחון, גם כנס עם ראש הממשלה, מה שנקרא, אנחנו עושים את הדברים, ועושים בשבילכן.

אני רוצה כן בגלל שחביבה פה להתייחס לנושא, גם התייחסנו בוועדה שלנו. תתייחסי, אני מקווה שאני אחזור עד שתדברי על הנושא של המכינות, מאוד חשוב. מירב, את כבר קיבלת צעד אחרי, גם החג"ם שדיברנו אחר כך, זה צעד אחרי. אבל יש כאן מכינות במדינת ישראל. לפני שבועיים ראינו את מצב הנשים, יחסית טוב, אבל לא מספיק טוב, כי מכינה אמורה להכין. לכן מבחינתי, לבוא ולקחת אנשים שהם עדיין לא חמישים חמישים בצבא, להכין אותם, אז אולי את תתייחסי גם למצב. אני יודעת אני שבטח הפתעתי אותך, אבל את מכירה את החומר, את שולטת בו טוב.

דבר אחרון שרציתי לומר. צריך להיות כאן דיון בנושא של חג"ם. אני לא יודעת, מירב, איך קל לעשות את זה, באיזה קונסטלציה, פעם זה היה מגיע למעמד האשה. צריך לעשות דיון - חג"ם זה גיוס מיוחד. אני באופן אישי גם הייתי קצינת חינוך בצבא, אז כמובן אם תוכלי להתייחס.

דבר אחרון שאמרתי גם בדברים שלי, אני לא יודעת מי מהחיילות כאן שמעו, אני לא אחזור הרבה על הדברים. אני הייתי חמש שנים בצבא. התחלתי כמשק"ית חינוך בגדוד 13 של גולני. סיימתי כקצינת חינוך חטיבה. הכבוד שלי היה אז שהרמטכ"ל היום היה המפקד הישיר שלי, ובאמת, זכיתי במפקד מדהים שהיום רמטכ"ל. מפקד אחר, שלצערי, נהרג כשהיה מפקד ביק"ל תת אלוף ארז גרשטיין, כך שזכיתי בשני מפקדים עליונים, אחד, כמובן ייבדל לחיים ארוכים גדי אייזנקוט.

אחד הדברים שאמרתי, כשאני הייתי בצבא, מי שנשאתי אליו עיניים היו רק גברים. לא היה בכלל, גם לא במשטרה, לא היה. כשאמרתי על 95' – אליס מילר, וענת אמרה 98', אמרתי לה 95', כי סיפרתי על כך - בדיוק היה שנה שהייתי בצבא, מבחינתי זו לא עוד פסק דין. זו נקודת ציון היסטורית לנשים ולחיילות צה"ל.

אחרי שאני הייתי שנה בצבא, מבחינתי זה היה באמת סיפור הצלחה. היום מה שטוב, שאתן יכולות לשאת עיניים ולראות נשים בתפקידים כאלה. אני ממש מבקשת שלא תיקחו את זה כמובן מאליו, כי היה תקופה עד לא מזמן – אמרתי, אני גם לא כזאת זקנה, שלא היה לנו לאן להסתכל, ולאן להריץ.

אז באמת, כל הכבוד לכן.

תודה רבה.

מדברים על הכנה לצה"ל, אני שייך לדור שכן הכינו אותנו. אבל זכינו בתיכון, בית ספר שדה, למטווחים ולאימונים, בגדי חאקי ותהלוכות עד שהולכים למטווח. שערו לכם, עוד לא נולדתן כשאני הייתי בגילאים של הכנה לצבא. אני התגייסתי ב-78', השתחררתי ב-81', הייתי במילואים. אני כבר אז, חברת הכנסת ברקו, כבר אז הייתה לי מכי"ת שהדריכה אותנו בטירונות.

כי זה היה מחזור שלנו.

אני הייתי במחנה שמונים.

אלה היו הסנוניות הראשונות.

אבל זה לא מסתכם היום, זה לא מסתכם רק במכ"יות. יצא לי לצפות בגיבושון של קורס חובלים, וראיתי איך חיילות מתזזות, ועומדות במאמצים ובסיבולת. ישבתי שעות לצפות בהן, וראיתי אותן נושאות בנטל כמעט בכל תפקיד, בכל תחום, אני חושב שזה מביא לתוצאות וערכים.

ואין ספק שבמדינת ישראל זה דבר טוב, אל תדאגו, משכפלים אותו בקצב מהיר. לי אין ספק, כמה שזה מועצם היום, מועצם יותר.

נשמע את משרד הביטחון.

בוקר טוב, שמי מירב קירשנר, אני ראש מטה אגף כוח אדם. בימים אלה מסיימת תפקיד של ראש חטיבת תכנון ומינהל כוח אדם.

ראשית, כמובן אני מברכת על הסקירה בוועדה, ועל עצם קיום אני מברכת ועל עצם קיום הדיון, בנושאים חשובים כל כך שקשורים בהעצמת נשים, בוודאי הצדעה לחיילות ועמידה לשילובן בשרות משמעותי בצה"ל ובכוחות הביטחון.

מטרת תהליך ההכנה לצה"ל כפי שאנחנו מסמנים את זה, היא בעצם לשפר את המיצוי באמצעות תהליך מיון שיעודד את המיועדים והמיועדות לשרות ביטחון ולגיוס, לבחור בגיוס משמעותי, בדגש על תפקידי הלחימה, לבצע השתתפות פעילה ואחראית בתהליכי המיון והשיבוץ.

היום יש שיח מאפשר, אנחנו מנגישים יותר ויותר, ונהיה עוד יותר ידידותיים באפשרות הזאת ככל שהקידמה הטכנולוגית מאפשרת את זה, כך שחיילות או נערות שאמורות להתגייס, יכולות להשפיע על עתידן להתנהל נכון בתהליכי המיון, וכמובןף קוראים לכולן לשתף בצורה מיטבית עם התהליכים האלה על מנת למקסם את היכולת להשתלב במגוון רחב של תפקידים.

אנחנו מנהלים את תהליכי ההכנה בשותפות מלאה במסגרת, מה שמכונה על ידינו, שולחן עגול. דיונים משותפים לצה"ל, למשרד הביטחון, למשרד החינוך, משתפים רשויות, גורמים רבים. יש לנו תכנית סדורה שפרוסה על פני כיתות י"א וי"ב בחלוקה גיאוגרפית כמובן, ועל-פי תחומים למיקוד כפי שאנחנו מגדירים אותם עם סל פעילויות מוגדר לכל רשות שכולל מגוון רחב של תחומים ופעילויות שבהם נכון להשתתף לקראת גיוס.

קבוצות נוער, קבוצות של הכנה לשירות, שבוע גדנ"ע, ימי הורים, מפגשים שאנחנו מקיימים של חיילים וחיילות עם תלמידים ותלמידות בבתי-הספר. הסברה שאנחנו מקיימים לקראת המבחנים בלשכות הגיוס. מפעילים רשת רחבה מאוד של קצינים בכירים שפרשו על-ידי משרד הביטחון, שמתדרך אותם מדי שנה באשר לאתגרים שיש בצה"ל. הללו עושים ממש תכנית של הכנה והסברה בכיתות י"א וי"ב.

חשוב לציין שאנחנו מקיימים את זה כמובן בכל רחבי הארץ, בקרב כלל האוכלוסיות, מיעוטים. יש כנס ייחודי שאנחנו מקיימים לבנות דתיות, ואנחנו מקווים שבעתיד גם נוכל להיכנס עם התכנית הסדורה הזאת לכל האולפנות, ולחשוף את הנערות בפני האפשרות להתגייס לצה"ל, ולבצע שרות במסלולים שמאפשרים כמובן שמירה על אורח החיים כפי שעושות היום למעלה מ-2,000 חיילות מדי שנה.

יש את מייצג חילות - ימי צה"ל בקהילה. אנחנו פותחים את שערי לשכות הגיוס לפחות פעם או פעמיים בשנה לביקור של הורים וחיילות או חיילים לקראת גיוס על מנת לבוא בממשק קרוב לשתף בעוד נושא, עוד תחום שרוצים להציג. אך לפני שבועיים קיימה האגודה למען החייל את יום המתגייסים הגדול בתל אביב. נפתחו שם 130 עמדות שבהם דיברנו עם הנוער. באמת, הרצון שלנו, ההבנה שלנו שככל שמשתפים פעולה בצורה נכונה יותר טרם הגיוס, וככל שאנחנו מנגישים את השיח, ככה התאמה נכונה בכניסה לשרות נעשית באופן שהוא תומכת שירות משמעותי ושילוב נכון בראשית הצירים – זה כך העיקר.

תודה.

אני יועצת המפכ"ל לענייני נשים.

בוקר טוב, קודם כל אני מאוד שמחה על היום הזה. אני חושבת שברגע שהייתה פנייה, אנחנו הרמנו את הכפפה מיד כי חשבנו שזה נכון באמת לשים את הזום על האוכלוסייה הזאת שבדרך כלל היא אוכלוסייה שמגיעה אלינו למשטרה ומשתלבת, אבל יום הוקרה מיוחד להן בכנסת, אני חושבת שזאת אמירה, זה גם נוסף ליום הוקרה שהיה למשטרה בכנסת לפני כמה חודשים, אבל אז היה כללי ולא מיוחד להן. קודם כל אני אומרת תודה רבה.

אני משרתת 35 שנים במשטרת ישראל, אני התחלתי כשוטרת רגילה, אבל אני רוצה להיכנס לשרות הצבאי שלי. גם אני התגייסתי ב-78' ולא נעשה פה הסגרת גילים. הייתי הקורס הראשון בחיל האוויר שהטכנאיות מערכות חימוש והפצצה – חמשי"ת, וזה היה הקורס הראשון בחיל האוויר. זאת הייתה בהחלט פריצת דרך, ואנחנו שירתנו בטייסות, ובאגף חימוש, ובכל מה שכרוך בעבודה ממש ממש. אז אנחנו היינו קבוצה של בנות, אני לא יכולה להגיד שהייתי לבד באותו אגף, אבל זה בהחלט היה שירות אחר ומשמעותי, ואני באה מבית דתי, וכל הגיוס שלי היה משהו אחר. וכשבאתי לאבא שלי ואמרתי, שאני גם חותמת שנה קבע מראש, כי זה היה תנאי להגיע לקורס הזה, אז זה היה וואו, ואני חושבת שזה היה ניסיון מאוד מיוחד - אנחנו מדברים על 78'. אליס מילר – 95', אבל אני אפרגן לצבא שכבר לפני כן הייתה איזושהי פריצת דרך, ומי שרצתה לעבור בשער, עשתה את זה והגיעה.

עכשיו קצת למשטרת ישראל. אנחנו כ-6,500 נשים במשטרת ישראל, מתוכן כ-1,700 שוטרות חובה בכחולה ובמג"ב במיוחד. הן משרתות במשטרה מכוח צו השח"מ, ומשובצות בתפקידים, אבל יש לנו הרבה שוטרות חיילות שהן דווקא משובצות בחלק המבצעי ופחות במינהלי, גם וגם, אבל יש לנו הרבה מאוד - -

זה במגמת צמצום או עלייה, או?

עכשיו זה צומצם צו השח"מ. אני תיכף אתן למיה סטולרו שהיא ראש מדור - יש שיח, ואני אתן למיה אחר כך להתייחס לזה.

אנחנו משלבים את השוטרות בכל התפקידים העיקריים מבחינת המשטרה. התפקידים פתוחים אליהן. אני חושבת שאפשר היה לראות את השילוב של השוטרות והחיילות במג"ב באירועים האחרונים, את הרמה ואת התפקוד שלהן באירועי הפח"ע האחרונים, וצריך להצדיע להן, זה לא ברור שנערות בנות 18 ו-19 משולבות בכאלה תפקידים – זה לוחמה יום-יומית.

אני תמיד אומר שהבעיה זה לשכנע את מערכת החינוך שקצת יסמכו על התלמידים בשמינית ובשביעית, כי רק חודשים ספורים אחרי זה כבר מטילים עליהם, ואנחנו די סומכים עליהם.

אני אמא, אני מניחה שכולנו אימהות. יש לי בת בגיל 20 שמשרתת היום עדיין בצבא. כן, המעבר הזה שאנחנו כן עושים לראות את הילדות שלנו פתאום הופכות להיות נשים עם לסמוך עליהן, זה גם חלק מהעניין שאתה נותן להן. אני חושבת שבסך הכול, בכלל, ילדים בני 18 עושים את הסוויץ' ברגע שהם מתגייסים לצבא – אתה רואה את זה כבר בחופשה הראשונה שהם מגיעים. כשהבן שלי הגיע בפעם הראשונה אני ראיתי פתאום גבר, עד אתמול הוא היה ילד, עכשיו הוא היה גבר.

השוטרות מלוות – תראה, אנחנו ערים גם לעניין. אני בכוונה מרימה להנחתה את העניין של שילוב של שוטרות חיילות בניידות ועם כל מה שמשתמע עם זה. עם אוכלוסייה שהיא מבוגרת על כל הפרשיות האחרונות שרצו במשטרה, אז אני חייבת להגיד דבר. רוב המתלוננות לא היו שוטרות שח"מ, בואו נשים את זה גם על השולחן. כיוהל"ן, אני אחראית גם על כל מה שקשור למניעת הטרדה מינית במשטרה, הסברה, מניעה וטיפול. אנחנו כרגע בונים תכנית מיוחדת לשוטרות שח"מ במשטרת ישראל, יחד עם צה"ל. עשינו כבר את המפגש הראשון, אנחנו רוצות להעביר להן סדנה מיוחדת וכל מה שקשור להטרדה מינית, זאת אוכלוסייה של ילדות בנות 18 שצריכות את ההסברה המיוחדת לגיל הזה בהתאמה אליהן, וזה כרגע מהלך האחרון.

סליחה, באיזה שלב מעומדת שירות היא עושה את הסוויץ' – למשטרה, או לחיל ירוק, או - - -

זה רגע הבחירה שלה.

אין הכנה מוקדמת? הדיון היום הוא על ההכנה.

תראה, אני יודעת שהלכתי עם הבת שלי ליום שצה"ל עשה ופתח את כל הנקודות - - -

הבת שלי בחרה לא לעשות את זה, אבל בסוף - - -

ראוי לומר שזה מתוך בחירה.

גם מבחינת החוק. 75% מתוכן הן בתפקידים המבצעיים.

לא, השאלה שלי כמה מתוכן נשארות לאחר מכן במשטרה והן מהוות - - - לגיוס למשטרה?

כמעט 10% מכלל המתגייסים למשטרה הן מתוך שוטרי ושוטרות החובה שמשרתים במשטרת ישראל. אני כן יכולה לתת נתון. אנחנו גם מלוות קצינות צעירות שסיימו, זה רק קורסים ייעודיים, ואני שמה הבחנה בין שירות במינהלי של תפקידי מטה, לבין הייעודי שיוצא מזה, המבצעי לצורך העניין. קורס קצינות שהסתיים לפני שנה, כמעט מחצית מהבוגרות של הקורס הזה היו שוטרות שח"מ לשעבר. תראי, הן עוברות את ההכשרה, הן פוטנציאל לגיוס כי הן כבר עוברות את כל ההכשרה תוך כדי שירות חובה, ואז הקליטה שלהן לארגון היא מידית בלי צורך להתחיל להכשיר אותן מההתחלה.

אני הסתכלתי אז על הנתון, ואמרתי, הנה - אז לכן העניין של להתגייס למשטרה, ברור שהוא נמצא על השולחן, הוא מונח על השולחן, ומי שעומדת בתנאים ובכישורים הנדרשים לצורך גיוס למשטרה, כי יש הבדל בין הגעה לשח"מ, לבין הקריטריונים הנדרשים לגיוס, בהחלט מתגייסת למשטרה ככל שאנחנו נמצאים בהליכי גיוס, ושוטרות מגיעות. זה שכמעט חצי היו שוטרות שח"מ לשעבר, אני חושבת, מדברת בעד עצמה. אנחנו מדברים על אוכלוסייה – להסתכל למעלה ולראות אם יש נציגות בתפקידים הבכירים במשטרה, אז קודם כל יש.

אני כן רוצה להתייחס לנתונים. כמו שאמרתי, גילה גזיאל ניצבת החמישית בתולדות משטרת ישראל. אנחנו שש נשים בדרגת תת-ניצב בתקן, לא דרגה אישית, ולא דרגת ייצוג, זה בתקן. רק לאחרונה מונתה תת-ניצב לתפקיד רח"ט הבטחה במשטרת ישראל, שזה באגף המבצעים – זאת אמירה מאוד ברורה. אנחנו יש לנו 28 נשים בדרגת ניצב משנה, ורק בסבב המינויים האחרון מונו שלוש מתוכן בתפקידים מבצעיים – סגן מפקדת מרחב. יש לנו רמ"ח איסוף תפקידים שקודם נשים היו, אבל מעט מאוד, וכרגע זה היה בתהליך הטבעי. המשטרה שמה את שרות נשים על השולחן בצורה מאוד ברורה. אני היוהל"ן הראשונה, זה רק שלוש שנים. אבל בהחלט יש לנו תהליכים שאנחנו מובילים ורוצים להמשיך להוביל. כל השוטרות והחיילות – אני לא מדברת רק על השוטרות שמשרתות, גם החיילות שנמצאות פה, צריכות לראות במשטרת ישראל כפוטנציאל להתגייס. אני חושבת שיש לנו מה להציע, גם לשוטרות שעשו תפקידים אחרים בצבא ורוצות להתגייס למשטרה – בהחלט מסלול שאני חושבת שהוא פתוח להן.

אין ספק כמי שמלווה את דיוני הוועדה הזאת כיו"ר בשנה וחצי האחרונות, אני נפגש הרבה - הן במפגשים אישיים, וגם כמארח בוועדה את הש"ש – את המכינות הקדם צבאיות, זה משב רוח מרענן. אני חושב שזה חבורה – אי אפשר להשאיר להם את התואר נערים, למרות שעברו את הגיל, נערים איכותיים שלוקחים מזמנם היקר והחופשי, למרות שאנחנו במדינת ישראל מעמיסים על כתפי הצעירים עוד שלוש שנות שירות במינימום, ומי שרוצה שירות משמעותי עם קצונה זה כבר עובר את השלוש שנים, ואם מוסיפים עוד שנה, ולפעמים שנתיים, ורק לאחר מכן מתחילים את החיים שזו הקרבה חשובה.

לי אין ספק, ואני אומר את זה גם בפניהם שהם הדור הבא של המנהיגים, של המפקדים, של מעצבי דעת הקהל בחברה הישראלית, ואני חושב שזו תרומה חשובה וערכית, וזו יוזמה ברוכה, וזה הולך ומתפתח, הולך ומתרחב. הלוואי והמערכות שהממסד – אם זה משרד החינוך, משרד הביטחון, יהיה לו היכולות והתקנים והגמישות - אנחנו מקבלים הרבה פניות שהקבוצה הזו כבר עוברת את ה-15, לא יודע, יש לכם כל מיני מגבלות כאלה ואחרות, ותקנים – אנא תפתחו את השורות, זה ערך מוסף לחברה הישראלית. כאן הברכה והתודה.

בהזדמנות גם ניסיתי לעזור למכינה כזו חרדית שהיא עם קשיים – הביורוקרטיה לא יודעת מה זה חבלי קליטה. אני מקווה שבסוף היא תעמוד על הרגליים. אני חושב שזה דבר חשוב, דבר שתורם ערך מוסף, ערך רב לחברה הישראלית. אם מדברים על הכנה, אין יותר טוב מזה להכנה לצבא, לחברה, לאזרחות – שוב, עוד יוזמה ברוכה.

אולי, אם מדברים על מכינות, אז זה המקום לומר שבעידן שבו מדברים על יותר ערכים של אינדיווידואליזם וחשיבה עצמית - אשרינו שיש לנו נוער כזה.

נשמע את הנציגים שלנו.

אנחנו רואים יותר ויותר חיילות וחיילים שמבקשים להתחיל דרך שנת שרות. הגדלנו את המספרים באופן דרמטי מתוך תפיסה. יש היום אלפי מתגייסים ומתגייסות שהולכים קודם לשנת שירות, ואנחנו רואים שהללו ממוצים באופן משמעותי יותר בשירות, גם ביציאה לפיקוד, וגם לתפקידי קצונה.

לכן הייתי חייב להזכיר זאת.

אני ממונה על מכינות אופ"ק וצעירים בגיל גיוס במשרד החינוך, מינהל חברה ונוער.

אני אולי אתחיל עם השרות שלי, כולכן ציינתן. אז אני רוצה לציין שגם אני מחזור גיוס 78'. אני הייתי מקצינות הקשר והאלקטרוניקה הראשונות בצה"ל. אני הייתי בקורס של שלוש בנות ו-40 בנים. אני רוצה לומר לכם שאנחנו הובלנו את ריצת הבוקר בכבוד, ובגאון, וגם את כל היתר.

אני התחלתי את ריצת הבוקר בפו"ם עוד כשהייתי רב-סרן.

זה עוד יותר טוב.

לאחר מכן, כמובן, שירתתי במילואים במלחמת לבנון הראשונה, בתפקידים מאוד משמעותיים שלא היה כמוהם קודם – אני גאה על כך מאוד, וזה מלווה אותי למעשה בכל התפקידים שאני עושה בכל חיי.

אני אחראית על הכנה לצה"ל במשרד החינוך, ולנו יש תכנית חינוכית מובנית בתוך מערכת החינוך, מחייבת עם חוזר מנכ"ל מחייב בשיתוף משרד הביטחון וצה"ל. התכנית הזאת כפי שאני יודעת מנתונים של סוף שנה, מעל 90% מבתי-הספר בארץ הרלבנטיים כמובן, ללא החינוך החרדי, וכו', מבצעים את התכנית בצורה טובה. אנחנו רואים את זה בצורה משמעותית גם בתוך המערכות שלנו, גם בשיתוף עם הנתונים של צה"ל.

לאור הנתונים האלה, אנחנו בשנים האחרונות עם צה"ל התמקדנו באותם מסגרות של אוכלוסיות, ומסגרות שיש בהן קצת יותר קשיים.

אני רוצה להתייחס לשרות הבנות בצה"ל, ההכנה היא לכולם ביחד. זאת אומרת, כשאנחנו מדברים על תכנית חינוכית, זה אומר הכול. בכיתה יושבים בנים ובנות, וכולם מקבלים הכנה. הבנות משתתפות בכל ההכנות גם אחר הצהריים, אם זה קבוצות כאלה ואחרות של גורמים ועמותות, בנות שותפות מלאות – כמובן יום המאה ויום צו ראשון וכו'.

אני רוצה ברשותכם להתייחס לחלק שנקרא - מכינות אופ"ק. אני לא יודעת כמה מכן מכירים, אבל תכנית מכינות אופ"ק היא תכנית שנועדה לאוכלוסיית פריפריה גיאוגרפית וחברתית. היא צוברת תאוצה. אנחנו סגרנו השנה 13 מכינות. לשנה הבאה כבר יש בפתח שלוש מכינות שנפתחות, ועוד שתיים מהחינוך הדתי שרוצות לפתוח מכינה כזאת. אנחנו תומכים, ורואים בהחלט בנושא הזה של מענה לאוכלוסיות האלה שלא יכולות להגיע מסיבות כאלה ואחרות למכינות מלאות, להגיע למכינות הקצרות האלה שעושות עבודה נפלאה. מי שמתגייס לצה"ל אחרי שהוא חווה את המכינה הקדם צבאית הזאת, מתגייס טוב יותר, ונכון יותר ומוכן יותר.

יושבת לצדי מיכל, מיכל היא ראש מכינת "עלמה" שהיא ייעודית לבנות - מכינה להעצמה נשית. אני אשמח אם נשמע אותה. אנחנו היום נותנים מענה לכולם, ורוצים שכולם התגייסו לצה"ל בצורה הטובה ביותר.

באיזה שנתון? באיזה כיתה ההכנה נעשית?

אנחנו מ-י' עד י"ב. השנה אפילו ניסינו בעקבות הקיצוצים והקשיים בשבוע גדנ"ע, והורדנו את שבוע הגדנ"ע לכיתה י', אחרי פסח ועד סוף השנה. התלבטות קשה מאוד האם אנחנו את כיתה ' צריכים לצבוע בחאקי, או לתת להם עוד לחכות לי"א. אני רוצה לומר שברמת העיקרון בתחקיר הראשוני שלנו, זו הצלחה מאוד טובה, וכך נמלא את מה שיש לנו, הבסיסים הקיימים בצורה טובה יותר.

בסופו של דבר, אנחנו רוצים להכין את הבנות לצה"ל כך שהתגייסו לשירות משמעותי, לשירות שבו הן יכולות לעשות בצורה טובה יותר את השרות שלהן, בוודאי לצה"ל, אבל גם משהו שיהיה טוב להן. לבנות הדתיות - אני חייבת לומר, חסרה לי כאן נציגה של "אלומה", אבל הבנות הדתיות מקבלות מענה באמצעות "אלומה" על פי חוזר מנכ"ל. בת דתית שרוצה להתגייס לצה"ל מקבלת מענה פרטני מכיוון שההכוונה היא לשירות לאומי, וזה בסדר. אנחנו נותנים את המענה ברצף החינוכי בשעות אחר-הצהריים.

למה זה בסדר?

ברשותכם, אני לא אכנס. מבחינתי זה מה שמשרד החינוך אומר, החמ"ד, אני לא רוצה להיכנס לסוגיה הזאת, זה לא מסמכותי - סוגיה לא פשוטה. אני אמא ל-6 ילדים, מתוכם ארבע בנות, חינוך דתי, אולפנות, כולן משרתות בצה"ל. יש לי שתי בנות שמתגייסות בקיץ הקרוב. כמוני, באה מבית דתי, כמו שהבנתן, שירתתי בצה"ל. לי זה ברור ומובן מאליו, זאת הדרך, אבל סוגיה אחרת. אנחנו, חובתנו לתת מענה, וניתן מענה לכל בת דתית שרוצה לקבל את המידע ולשרת בצה"ל – אנחנו נעזרים ב"אלומה" לטובת העניין הזה.

תודה.

אני ראש יחידת הנח"ל, הש"ש – מתנדבי שנת שירות, המכינות הקדם צבאיות, מתנדבי שנת שירות, מסלול הנח"ל באגף הביטחוני במשרד הביטחון.

קודם כל אני רק רוצה לומר כאן במעמד הזה שאני מברכת – יום הצדעה לחיילות, מגיע להן. משנה לשנה אנחנו רואים יותר ויותר, ותעיד על זה הרח"ט כאן, שיותר ויותר בנות שנמצאות בתפקידים מאוד חשובים ומשמעותיים בצה"ל.

באגף הביטחוני יש ארבע יחידות, אבל אני אציין כאן שתי יחידות. אני תיכף אגע ביחידה הספציפית שלי, יש את היחידה להכנה לצה"ל, ונעשית שם עבודה מדהימה יחד עם משרד החינוך, יחד עם הצבא, בכל הנוגע להכנה לגיוס משמעותי לצה"ל.

כפי שנאמר על-ידי משרד החינוך, העשייה היא משותפת, היא לא לבנות בנפרד, זו הכנה משותפת לבנים ולבנות, אם זה סגני אלופים שמגיעים לבתי-הספר, ואני חושבת שהם נוגעים כמעט בכל בתי-הספר בלמעלה מ-90%. אם זה בשבוע הגדנ"ע - נאמר כאן ששבוע הגדנ"ע הוא פחות אפקטיבי.

אני יכולה רק לומר כמי שעסקה לפני מספר שנים בתחום הגדנ"ע, אנחנו יודעים מזה שנמצאים שם, ומהשביעות רצון שלהם, ולאן זה מוביל אותם בתהליך של זמן, השבוע הזה נותן להם, ונותן להם המון. לכן יש יותר ויותר ביקוש של בני נוער להגיע לשם. לצערנו היום אפשר לאמן 30 אלף בני נוער בשבוע גדנ"ע כשיש למעלה מ-60 אלף בני נוער בבתי-הספר.

לא כולם מקבלים את זה.

נכון, כי אין לצערנו מספיק מקום, אבל העדיפות היא למי שמגיע מפריפריה חברתית גיאוגרפית. עדיפות למי שאנחנו מזהים שאחוז הגיוס לצה"ל הוא הרבה יותר נמוך, שם אנחנו שמים את הדגש לגדנ"ע – זה ככה דיברתי בגדול על הגדנ"ע, כשמתעסקים שם גם במורשת קרב בעקבות לוחמים.

אני אגע בתחום שאני עוסקת בו, תחום כמו שאמרתי, המכינות שנת השירות, מסלול הנח"ל. במכינות הקדם-צבאיות, יש 54 מכינות קדם-צבאיות, ומשנה לשנה המפעל הזה גדל בקצב מסחרר. מתוכן יש 23 מכינות דתיות כשבמכינות הדתיות יש שלוש מכינות שהן לבנות דתיות. אם לפני מכינה "צהלי" לפני 10 שנים המכינה הזו קלטה 3, 4, 5 בנות בקושי בשנה הראשונה, אני יכולה להגיד לך שהיום פתחנו עוד שלוחה נוספת למכינה – יש שם למעלה מ-80 בנות שנמצאות שם. ועוד מכינה נוספת לבנות - - -

ביקרתי גם במכינות שמעורבות דתיים, חילוניים.

אני כבר אגע בזה.

נגעתי יותר במכינות הדתיות, שבמכינות הדתיות יש את המכינות לבנות דתיות, ועוד מכינה בלפידות. ואני יכולה להגיד לך שעל כל אחת שמגיעה לשם, יש חמש ויותר שמקבלות לצערנו תשובה שלילית כי אין מקום. במכינות המעורבות זה מכינות לבנים ובנות, וגם שם ההכנה לצה"ל היא הכנה שהיא הכנה אחידה גם לבנים וגם לבנות. אבל כן אני רוצה לומר לגבי גרעיני נח"ל שלנו שנמצאים היום גם בפריפריה החברתית-גיאוגרפית, וגם הם נוגעים בהרבה מאוד בני נוער ובנות בכל מה שקשור להכנה לצה"ל בשעות הבוקר.

מה אחוז הנשים שיש שם במכינות הקדם צבאיות?

אם יש לנו 6,000 מתוכם 3,000 דחיות גיוס כמעט לבנות.

חביבה, לדעתי, זה לא מדויק. בוועדה האחרונה שעשינו אני חושבת שזה משהו כמו 30% - זה לא

50%, 50% - זה בטוח שלא.

זה לא 50%, את צודקת. יש 6,500 אני אדייק, סדר גודל של 2,500 בנות, ואני אסביר גם למה זה לא מאוזן מסיבה אחת פשוטה, כי יש לנו 20 מכינות לבנים דתיים, והשאר זה מעורבים, ואתה צריכה שזה יהיה מאוזן.

אני רוצה לומר עוד משהו נוסף אחרון, אני רוצה לומר כשאנחנו מסתכלים, ואתה אמרת את זה, כשמדברים על המכינות ושנת השירות, כשאנחנו מסתכלים על אחוז הגיוס לצה"ל, הוא פי שתיים מקרב כלל צה"ל.

ונקודה אחרונה שאני רוצה לומר, שמי שבסוף מגיע למכינות ולשנת שירות, מגיע לצבא הרבה יותר מוכן, הרבה יותר בשל, ויוצא כאזרח הרבה יותר טוב ותורם למדינת ישראל.

תודה.

תודה רבה.

כל הכבוד לד"ר ענת ברקו, חברת הכנסת שיזמה את היום הזה, ואני רודפת אחריה מוועדה לוועדה, ולכבוד היו"ר מרגי שניהל דיון מאוד חשוב, וכמובן לתתי-אלופות.

הייתי סגנית ראש עיריית ירושלים עד לפני שהגעתי לתפקיד כזה, והייתי גם אחראית לחינוך, וגם על הנושא של מעמד האשה.

כאחראית על החינוך הסתובבתי בין בתי-הספר, וכמה מנהלי בתי-ספר התחילו לומר לי, תשמעי, את צריכה לעשות משהו בנושא של השירות של הבנות. כל הבנים המועמדים הם מגיעים מיד, הכול מסודר, אין בעיות, אף אחד לא נופל בין הכיסאות - שולפים אותם לתפקידים המתאימים. הם משרתים בתפקידים שמתאימים להם. הבנות – המנהלים אמרו לי, מנהלות אמרו לי, אם אנחנו לא מתערבים אישית, ומלווים כל תלמידה באופן אישי, איזה בלגאן, הן לא יודעות לאן ללכת. הן נופלות בין הכיסאות, אני צריך לשכנע. בנות מדהימות שלא מצליחות להתקבל לתפקידים שמתאימים להן.

ואז חשבתי על זה, בהתחלה אמרתי, מה זה אפליה בין בנים לבנות - למה זה ככה? בעצם הבנו כמה דברים - קודם כל הרבה תפקידים לבנות הם תפקידים חדשים.

כשאני הייתי בצבא, סיפרתי לכן מה עשיתי, לא היו כל התפקידים האלה. אגב, זו הסיבה שהלכתי, לא התאים לי, אבל זו הסיבה שלא הלכתי לתפקידים האלה, כי כל התפקידים האלה לא היו פתוחים.

באמצע הטירונות, אליס מילר זכתה בבג"ץ, ואמרו לכולנו שאנחנו יכולות להיות מועמדות לטיס. מאז, המון תפקידים נפתחו. עכשיו מה זה אומר? - שכל האימהות והאבות שמלווים את הבנות היום לשירות, שליוו אתכן, ההורים שלכן, הם לא מכירים את התפקידים שאתם עושים, זה תפקידים חדשים. בעצם אין מי שילווה, יסביר, ידריך, יכווין מה צריך לעשות, איך, מה מתאים לכן, מה לא מתאים לכן. איפה אתם תמצאו – זה מה שהבנו.

הדבר השני שהבנו, שגם שיטת המיונים של הבנים יש ראיון, כמעט בילט אין, ואצל בנות אין את זה. אז יכול להיות שלצבא להבין מה מתאים לכן, הצבא עצמו, זה לא רק ההורים שלא יודעים להכווין, והמורים והמורות שבעצם בכנות כולנו מסתכלים עליכן בהשתאות, כאילו אתן מדהימות, עושות תפקידים מדהימים, אנחנו בכלל לא דמיינו. אנחנו גם עבדנו מאוד קשה כדי שאתן תוכלו לעשות את התפקידים האלה, אבל אין בעצם מי שילווה ויכווין, ואז הרבה בנות יכולות ליפול בין הכיסאות.

לבנות הדתיות יש את "צהלי", ש"צהלי" זה מדהים, זה ליווי של כל אחת בפני עצמה, וכל בת שהגיעה אלינו עם בעיה, אם היא איך שנכון להגדיר אותה כדתיה, פשוט העברנו אותה ל"צהלי" וקיבלה פתרון מידי. כל בת שלא הוגדרה כדתיה, אז באמת מצאנו את עצמנו מנסים ככה, מנסים ככה, מנהל בית ספר – כל אחד מחפש פתרון.

גם אני יודעת שיש מהלך גדול של פיילוט לשינוי שיטת המיונים בעצם כדי לאפשר לבנות הרבה יותר. אני חושבת שאנחנו צריכים לחזור – לכן הדיון הזה מאוד חשוב. משרד החינוך, ובעצם בתי-הספר, זו הנקודה שבה כולם נמצאים במהלך התהליך של מלשב"יות - צו ראשון, צו שני, יום המאה, כל התהליך הזה זה בעצם בתוך מערכת החינוך. אני חושבת שבעצם במערכת צריך לייצר את תהליך הליווי הזה או דרך עמותה כמו "צהלי" שתהיה לבנות לא דתיות, למרות שזה הרבה יותר בנות, או פשוט בתוך בית הספר לעשות תהליך ליווי מאוד צמוד עם הצבא, שזה קצת כמו הגדנ"ע, ולדעתי זה דברים שהיו באיזשהו אופן בעבר, רק שהיום בעצם כל המלשב"יות, כל הבנות, כל הנערות שמועמדות לשירות בצבא, זו בעצם אוכלוסייה מיוחדת, בגלל העניין הזה שאין הורים שמלווים ואין דודים ואין ידע ציבורי על התפקידים. אין יכולת, אין כאילו אינטואיציה להכווין מה שצריך ומה לא. אני אשמח לשמוע איך הצבא מתייחס לזה.

תודה.

תודה, אדוני היושב ראש, קוראים לי עדן סניור, בוגרת כיתה י"ב בקריית חינוך דרור, גרה במושב נורדיה. אני יושבת ראש ועדת נוער וקהילה במועצת התלמידים והנוער הארצי. הייתי בשתי גדנע"ות אבל של מגמת ערבית.

קודם כל אנו שמחים שהוועדה מתקיימת למרות שהיה ניסיון לא לקיים אותה.

לא כאן.

לא, ממש לא.

בחדר ממול, את מתכוונת.

לזה היא כיוונה.

יש כאן המון נציגות של כוחות הביטחון, אבל ברשותכם, אני אדבר בשם הגוף שאותו אני מייצגת. מועצת התלמידים והנוער הארצית הוא הגוף הנבחר, הרשמי והמייצג של כלל בני ובנות הנוער במדינת ישראל, ומייצגים בין היתר גם את השמיניסטים שמיועדים לשרת בכוחות הביטחון.

אנחנו מברכים את עידוד וקידום הנשים בכוחות הביטחון, וקוראים כמובן לשוויון מלא בין גברים ונשים, ובאמת מאמינים שנשים עושות ומסוגלות להגיע לתפקידי מפתח בזכות הכישורים שלהן.

מועצת התלמידים והנוער הארצית בשנה האחרונה הייתה בקשר שירותי צה"ל שונים, וזו ההזדמנות לקרוא לגיוס משאבים בתקציבים ספציפית לגדנ"עות, זו דרך מאוד משמעותית ומאוד טובה לעודד גיוס לצה"ל. אומרים הרבה לצערנו שבני הנוער מדרדרים ועסוקים בעצמם, ואנחנו אומרים, שדווקא אנחנו, דווקא היום מתנדבים ועושים למען החברה שלנו יותר ויותר. אני גאה להגיד שהמודעות למכינות הקדם צבאיות עולה בצורה מאוד משמעותית – אני רואה את זה גם בחיים האישיים שלי. בעזרת השם, בשנה הבאה, אני אהיה חניכה במכינה קדם צבאית גליל עליון. אנחנו מברכים את כול מי שמקדם את זה.

אגיד לך משהו שאולי יפתיע אותך - אנחנו גאים בנוער שלנו.

מאוד.

ראש המכינה, מיכל. בבקשה.

שלום לכולם, אני רק רוצה להגיד במשפט, כי כולם אמרו הייתי מכ"ית, ממ"ית בעיקר של נערות חג"ם – חיילות גיוס מיוחד, ולכן זה מאוד רלבנטי. אחר כך שירתתי אצל יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים. כמעט כל חיילות גיוס מיוחד הגיעו מפריפריה כלכלית, חברתית וגיאוגרפית. זה היה מאוד ברור, זה היה ממש שקוף.

כמעט באופן קבוע החזקתי חיילות מפרויקט הנערה אצלי.

מדהים, אבל בתור מפקדת אני יכולה להגיד שזה היה כמעט גורף. אחר כך שירתתי אצל יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים. המפקדת, אני מצדיעה לך, אני חייבת מילואים שלך. אני רוצה רק להגיד, חביבה סלומון ממשרד הביטחון, דיברה על המכינות הקדם צבאיות, בתוכן לא נכללות תכניות אופ"ק.

זהו, אני רציתי לשאול אותך. יש לי שאילתה מחר - - -

לא, אין פשוט זמן. יש לי חיילת שצריכה לדבר.

אל תדאגי, אני אתן לך עוד זמן. היום זה יום החיילת, זה יום האשה.

אני רק רוצה להגיד לך שמחר יש לי שאילתה על אופ"ק, ועל חוסר התקצוב של משרד הביטחון. אל תדאגי.

בסדר, הבינה אותך, מירב.

רק אני אגיד, כי חשוב לי שזה יישמע – למה תמיד אני זאת שעושה בלגאן.

אני מייצגת פה את הסוכנות היהודית. הסוכנות היהודית בעצם הקימה 14 תכניות אופ"ק שהן בעצם סוג של מכינות קדם צבאיות חצי שנתיות שאינן מוכרות על-פי חוק המכינות. השנה, השר בנט עשה החלטה טובה במיוחד, והתחיל לתקצב אותנו. משרד הביטחון עדיין לא מתקצב את מכינות אופ"ק.

אני רק רוצה להסביר למי שלא מכירה. אני רק אגיד למירב משהו שבעיניי גם חשוב מאוד שתשאל. כשאני מגיעה לגייס חניכות למכינה שלי, המכינה שלי מכינה למנהיגות נשית, מכינה יחידה מסוגה. רוב המכינות שלנו מעורבות בנים ובנות ביחד - שני אתגרים הכי גדולים שיש לי. אחד, עניין התקצוב. אתם צריכים להבין שברוב המכינות הקדם-צבאיות שכר הלימוד עומד על כ-1,000 שקלים לחודש, כפול 10 חודשים. כשאני דופקת על הדלתות של משפחות בירוחם, באופקים, בדימונה, בנתיבות, אף אחד לא ידמיין לא לבקש את הדבר הזה, ולא לשלם את הדבר הזה, זה בכלל לא נמצא - - -

קריאתך נשמעה.

יש פה בעיה כי המשפחות לא תומכות. הרבה פעמים בני הזוג לא תומכים, כי היא תחכה לו כשהוא יילך לגולני, אבל הוא לא יחכה לה כשהיא תלך למכינה. הרבה מאוד פעמים בבתי הספר, בפריפריה, הרבה פחות פונים ומחפשים את הבנות האלה, וגם כשהם כבר הגיעו אלינו, יש לנו בעיה גדולה עם דחיות שירות, הבנות שלנו, אי אפשר לגייס אותן בזמן שהצבא דורש מאתנו, ואני אגיד למה. הן תמיד מוגשות בתור חריגות.

יש, התעסקנו בזה לפני שבועיים בוועדה.

והמנגנונים - - - אחרת, אני אשמח להסביר.

מיכלי מדהימה.

אין בעיה, תזמיני אותה ללשכה...

משפט אחרון. קודמה בתפקיד של תת אלוף מירב קירשנר, תת אלוף גדי אגמון לקח אותנו תחת חסותו - איפשר לנו באמת לתת לבנות שיבוצים שלא על פי הנתונים שלהם, אלא על פי חוות דעת שלנו.

אין כמו הגמישות, לא, אנחנו חסידים של הגמישות.

אבל אנחנו לא מצליחים לעשות את זה כי הצבא לא מאפשר לנו.

אני אומר את זה לאוזניים הקשובות.

תודה רבה, שיהיה בהצלחה.

יש אתנו חיילת שרוצה לומר לנו משהו.

אני קרן, אני מאשדוד, אני משרתת בכיסופים שזה גבול עזה. אני תצפיתנית. אני זאת העיניים של הלוחמים, שכן באים ותופסים קו כל לוחם שבא. אני זאת שמסתכלת שמכווינה אותו לאן ללכת, אני מודיעה לו הכול. הלוחמים שלנו זה הדבר הכי חשוב שלנו. אני הכי שמחה שהתגייסתי לצה"ל.

כמה זמן את משרתת?

אני כבר עוד מעט שנה בצה"ל.

כן, גם לנו יש כיוונים לפיקוד ולקצונה וכמה שיותר מהר, וכמה שיותר שיהיו מפקדות, ושיהיו קצינות, אבל אני רוצה להישאר בתפקיד הזה.

רצית, בחרת בתפקיד הזה?

כן, אני בחרתי.

אחרי צוק איתן...

מה זה כחול אדום? משטרה צבאית.

אני שוטרת צבאית.

זה סרט של המעברים בעצם, שאנחנו נקראים לוחמי המעברים, להבדיל מזה שהיינו מאבחנים ביטחוניים עד לפני בערך שנה. יחידת המעברים הוקמה ב-2004.

עשינו הכנה של ארבעה חודשים הכשרה של 03 לוחמות ולוחמים. רציתי להגיד ולדבר בעצם על קצת הערכה במילה ככה קטנה ועדינה בדיוק. התפקיד שלנו התמודדות יום יום במחסום. אני אישית בפלוגה א' של ירושלים. סליחה, אני קצת מתרגשת, נושא מאוד טעון ונוגע לליבי הביטחון, כן. מתמודדים עם הרבה מאוד דברים לא פשוטים. ככה – עקב אכילס של התפקיד הזה, זה שוב חוסר הערכה.

כשאת אומרת חוסר הערכה, מי לא מעריך?

דיברנו על זה גם בוועדת חוץ וביטחון.

חוסר הכרה, בגלל חוסר המודעות לתפקיד.

של החברה בישראל?

כן.

החיילת שדיברה בוועדת חוץ וביטחון, היא דיברה, זה מעניין מאוד, דווקא מרגי, שהיא דיברה על החיילים שאתכן.

הסיבה היחידה שאנחנו נקראים שוטרים צבאיים, היא בעצם הסמכות לעשות חיפושים בגוף, הסמכות לעכב.

אני לא רואה בזה גנאי להיות גם שוטר צבאי. לפי דעתי, זה גם שירות משמעותי.

אתה לא רואה בזה, אבל זה נורא חבל לנו, כי אנחנו מרגישים את זה.

אני עשיתי מסלול תפקידים בצה"ל, כשגמרתי תואר שני בקרימינולוגיה, ביקשתי להיות מפקדת כלא 400, הושאלתי למשטרה הצבאית לשלוש שנים.

הרגישות הכי גדולה של משטרה צבאית זה ההתמודדות מול האוכלוסייה האנושית, אוכלוסייה מול יחסי אנוש, ככה שנורא קשה לקבל את המרות שלנו, את התפקוד שלנו, כי זה שוב, דברים שקשה לגעת בהם, דברים שקשה להגיע אליהם.

מעריכים אתכן מאוד.

אני מסכם. היום הזה בכנסת בא לומר באמת לא את המובן מאליו, שגם צריך להיאמר. גם המובן מאליו צריך להיאמר – יש הערכה, יש הכרה ויש הוקרה.

ברור, אני לא באה להתלונן.

לאו דווקא, אני אומר בכלל.

בכלל לשירות המשמעותי של חיילות בצה"ל. באנו לומר לכן תודה. אין ספק שיש תהליכים חיוביים וחשובים בתוך המשטרה, בתוך צה"ל, בתוך משמר הגבול וכל כוחות הביטחון. אני חושב שהשילוב של כלל המקצועות נותן לזה עוצמה יתרה.

דיברנו על המכינות, על ההכנה בתוך משרד החינוך בבתי-הספר.

על חודש הרמדאן שחביב...

בסוף אנחנו אומרים לכן – תודה רבה גדולה מאוד. יום טוב.

הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:35.