הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 226

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שני, כ"ח בסיון התשע"ו (04 ביולי 2016), שעה 10:30

1. 15 ראשי עיר מודיעים כי ישנו קושי לפתוח את שנת הלימודים הבאה ברשויות מקומיות, של חה"כ חמד עמאר.

2. 15 ראשי עיר מודיעים כי ישנו קושי לפתוח את שנת הלימודים הבאה ברשויות מקומיות, של חה"כ טלי פלוסקוב.

3. 15 ראשי עיר מודיעים כי ישנו קושי לפתוח את שנת הלימודים הבאה ברשויות מקומיות, של חה"כ יעקב אשר.

4. 15 ראשי עיר מודיעים כי ישנו קושי לפתוח את שנת הלימודים הבאה ברשויות מקומיות, של חה"כ מאיר כהן.

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

איתן ברושי

מנואל טרכטנברג

עודד פורר

מאיר כהן

יעקב אשר

שאול קירשנבאום - רפרנט חינוך באגף תקציבים, משרד האוצר

דודי מזרחי - מנהל אגף תקציבים, משרד החינוך

פיני קבלו - סמנכ"ל מרכז השלטון המקומי

שימי אליאל - ר' מועצת כוכב יאיר - צור יגאל

מוסא עבד אלרחמן - יו"ר ועד הורי אבו-גוש וחבר בפורום ועדי ההורים היישוביים

עו"ד רויטל לן כהן - מנהלת קואליציית הורים לילדים מיוחדים

זאב גולדבלט - יו"ר פורום ועדי ההורים היישוביים

לבבית יער גלזר - רשת עתיד

אורה חכם - יו"ר ועדת החינוך "העבודה"

איתי שובל - נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית

דניאל זליקוביץ' - נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

יהודית גידלי

י.ר., חבר המתרגמים

15 ראשי עיר מודיעים כי ישנו קושי לפתוח את שנת הלימודים הבאה ברשויות המקומיות, של ח"כ חמד עמאר (מס' 4147(

15 ראשי עיר מודיעים כי ישנו קושי לפתוח את שנת הלימודים הבאה ברשויות המקומיות, של ח"כ טלי פלוסקוב (מס' 4073).

15 ראשי עיר מודיעים כי ישנו קושי לפתוח את שנת הלימודים הבאה ברשויות המקומיות., של ח"כ יעקב אשר (מס' 4042).

15 ראשי עיר מודיעים כי ישנו קושי לפתוח את שנת הלימודים הבאה ברשויות המקומיות, של ח"כ מאיר כהן (מס' 4040).

שלום לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, ה- 4 ביולי 2016, כ"ח בסיון תשע"ו. הנושא על סדר היום – ראשי עיר מודיעים כי ישנו קושי לפתוח את שנת הלימודים הבאה ברשויות המקומיות, של חבר הכנסת מאיר כהן ועוד שלושה חברי כנסת, היתה דרישה של חבר הכנסת יעקב אשר, טלי פלוסקוב וחמד עמאר.

נמצא איתנו חבר הכנסת עודד פורר. חבר הכנסת מאיר כהן.

שלום, אדוני. בוקר טוב.

מכבד אותנו בנוכחותו גם חבר הכנסת פרופ' מנואל טרכטנברג.

שלום אדוני, בוקר טוב, תודה על הדיון הזה. צר לי מאוד שכנראה שהמחאה היום היא להצטלם בעיתון ואני רואה בחומרה רבה את זה שהוועדה הזמינה ופנתה למובילי המחאה והם לא מצאו לנכון להגיע לכאן.

הזמנתם אותם?

בוודאי. אנחנו בדקנו עם אנשי הוועדה שלך והם תפקדו למופת ושלחו הודעות ואנחנו התקשרנו.

אני רק מבקשת לעדכן שראש העיר היחיד, ראש עיריית עכו, שלח התנצלות והודיע שהוא לא יכול להגיע.

כן. והשאר אפילו לא טרחו להתנצל. אבל זה לא משנה, אנחנו לא עושים את זה בשבילם, אנחנו עושים את זה בשביל התושבים. אני חושב שראוי מאוד שוועדת החינוך, ותודה רבה לך אדוני, מקדישה חצי שעה, 45 דקות, בלוח הזמנים הצפוף והעמוס, בכדי שאנחנו נגיד את דברנו, בשם האוכלוסיות שאני לפחות וגם אתה, אדוני היושב ראש, באנו מתוכם.

אני מקדים ואני אומר, איני מתכוון לכך שתהיה חלוקה דיפרנציאלית ואני ליוויתי את המחאה, צעדתי אתם כמו עוד חלק מהיושבים כאן ואני מבין את המצוקות הגדולות במיוחד בתוך ערי הפריפריה ובמגזר הערבי ובמגזר הבדואי. שם, תחילת שנה הופכת להיות לימים קשים מאוד לראשי הרשויות, ימים קשים מאוד כי ראש העיר צריך לתת תשובות, החל משיפוצים ושיבוץ מורים והצללות כאלה ואחרות ובמקום שאין פילנתרופיה ובמקום שראש העיר לא מצליח לגייס תורמים, בין אם אלה יהודים טובים או נוצרים טובים, ראש העיר מוצא את עצמו ב- 1 לספטמבר, עומד בפני שוקת שבורה.

אני יודע להעיד על גני ילדים בפריפריה שפותחים את השנה בלי הצללות ובלי חצרות ובלי מרחבי למידה שהם נאים בבחינת דירה נאה מרחיבה דעתו של אדם. ואני יודע על כשלים גדולים מאוד, במיוחד ביישובים שמדורגים בסוציו אקונומי נמוך בפתיחת שנת לימודים. מתקני הספורט בתוך בתי הספר, מעבדות בתוך בתי הספר, גודל הכיתות בתוך בתי הספר ולצערי הגדול מצד אחד אמנם אנחנו יודעים על תחילתה של חלוקה דיפרנציאלית, אבל מצד שני אנחנו יודעים שזה אפילו לא מתקן את המצוקה הקשה.

אני חוזר על דבריי, אני מצפה משר האוצר ומשר החינוך לא לקחת מהעשירות ולתת לעניות. די, באמת אדוני, אני הייתי יושב ראש מטה המאבק של מרכז השלטון המקומי, קצנו בשיסוי הזה של החזקות מול העניות. הסיפור הוא לא הסיפור של מרכז השלטון המקומי, אם כי אני ציפיתי שכן וגם לכאן יבואו ראשי הערים הגדולות. כי התפישה הזו של כל ישראל ערבים זה לזה, מזמן הפכה להיות להיגד שאין אחרי שום עגינה במציאות.

לכן, אדוני, אני חוזר ואני אומר – אני דורש משרד האוצר ומשר החינוך להתייחס ליישובים סוציו אקונומיים מ- 1 עד 4 ובכוונה אני אומר מ- 1 עד 4, כי שם מרוכזים רוב היישובים שתחילת השנה היא קושי גדול מאוד מבחינתם ולא להוריד לא מתל-אביב ולא מחיפה ולא מרחובות ולא מיבנה ולא מחולון, אלא לתת כסף תוספתי, כסף תוספתי. ובכנסת צינית מאוד, שבה מצליחים להעיף מיליונים מצד אחד לצד השני, כי יושב-ראש הוועדה ולא אתה, אדוני, חס ושלום, כי יושב ראש ועדה התווכח עם שר החינוך ותוך חמש דקות מוצאים 80 מיליון שקלים בכדי ליישר את ההדורים, אז ראוי שימצאו כסף בכדי שהתלמידים באותם יישובים יוכלו לפתוח את שנת הלימודים כמו שתלמידים פותחים במקומות החזקים והמבוססים.

אדוני, אני יודע מה הרגישות שלך, אני יודע מאיפה באת ואני חושב שאתה מנהל את הוועדה הזאת עם הרבה מאוד רגישות למה שקורה בתוך בתי הספר. אז אני אבקש ממך להרחיב את המטריה ולחשוב בראייה הוליסטית על יישובים שעכשיו יושבים ראשי הערים שלהם ולא מצליחים למצוא תקציב שיכול להיות הנשמה היתרה לכל מה שהם מתכננים לילדים.

תודה רבה לך, אדוני.

תודה לך, חבר הכנסת מאיר כהן. אני בהמשך, אחרי חברי הכנסת, אומר את מה שאני חושב בסוגיה הזאת של היערכות לתחילת שנת הלימודים, חלוקת תקציבי שיפוצים וגם אותם ראשי רשויות שאנחנו נחרדנו, חברי הכנסת נחרדו כדי לסייע בידם ולא מצאו את הזמן הנכון ואתה יודע מה? אל תתפלא אם תראה אותם במזנון היום בצהריים מדברים כאילו שום דבר לא קורה. אבל אותנו לא מעניינים ראשי הרשויות, מה שמעניין אותנו הוא החינוך של ילדי ישראל וההזדמנות השווה לכל תלמיד. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה.

אני בעיקר באתי להקשיב כי באמת ועדת החינוך, אולי בניגוד לוועדות אחרות, תקופת הקיץ הופכת להיות התקופה הכי עמוסה, כמו שגם ציין מי שמכיר את זה על בשרו, אצל ראשי הערים זאת התקופה הכי עמוסה. איך פותחים את שנת הלימודים ואם יש איזו שהיא בעיה שבגללה לא תיפתח שנת הלימודים באיזה מהיישובים, אז צריך לשים את האצבע על הבעיה הזו עכשיו בחודש יולי ולא ב- 30 באוגוסט. אני הייתי שמח לשמוע פה גם את ההתייחסויות של האוצר, של משרד החינוך ובטח של השלטון המקומי. תודה.

תודה. חבר הכנסת טרכטנברג.

תודה, אדוני היושב ראש. זה שבאו או לא באו ראשי הרשויות, זה מעיד עליהם אבל לא על הנחיצות והחשיבות של הדיון.

או שהם לא התכוונו, בהוצאת המכתב לראש הממשלה הם לא התכוונו.

כמו שאמרת, אני רוצה להתייחס לזה. מה שמעניין אותנו זה הילדים ומערכת החינוך ולא סדר היום או לוח הזמנים של ראשי הרשויות.

תראו, בשבוע שעבר בכנסת התקיים כנס שבו דובר על הסקר האחרון של ה- OECD, סקר שבחן מיומנויות קריאה, מיומנות מתמטית ועבודה בסביבה מתוקשרת וזה נבדק לגבי בוגרים מגיל 16 עד 65, במדינת ישראל, בהשוואה ל- 34 מדינות אחרות. אנחנו שוב מוצאים את עצמנו במקום מאוד לא טוב וכשבחנו את זה לעומק מצאו, ראה זה פלא, איזו הפתעה – שכמובן הציונים הנמוכים ביותר נמצאו בפריפריות. צריך להדגיש בכל פעם, זה לא רק הפריפריה הגיאוגרפית. זה מושג שמפריע לי פעם אחר פעם כי יש לו קונוטציה גיאוגרפית, אבל אנחנו מדברים על משהו אחר. אנחנו מדברים על חלקים מאוד גדולים של האוכלוסייה בכל הארץ.

דרך אגב, בסקר הזה הראו, ה- 10% העליונים באוכלוסיית ישראל, אנחנו מעל לאותם 33 מדינות. אבל המסה שלנו נמצאת מתחת.

זה ממחיש את גודל הפערים.

אז המושג פריפריה לא תופש את זה. במושג פריפריה יש תחושה של קטן ורחוק, אך לא כך הוא. פה מדובר על המסה.

כל הליבה.

מדובר כאן על מסה, כן. הציונים האלה לא באים משום מקום. בסוף או שיש מערכת חינוך שיודעת לייצר שוויון הזדמנויות עם כל המגבלות של הדבר הזה, או שלא, זה כל הסיפור. שוויון פורמלי בתקצוב, הוא חוסר שוויון מובהק גם בבחינת כמה כסף בסוף מגיע לכל תלמיד וגם תוצאתית. הרי יש מחקרים אין סוף שהראו שבסוף כמה כסף תלמיד באזור המרכז, באזורים מסוימים במרכז, לא בכל מקום במרכז, כמה הוא או היא מקבלים בפועל מהרשות המקומית, מהסביבה וכו' וכו', מה ההוצאה על תלמיד במרכז הארץ לעומת אותן פריפריות. יש פער אדיר. כלומר, זה לא נכון שיש שוויון אפילו פורמלי של חוסר שוויון בהזדמנויות. היה צריך להיות בדיוק ההפך, הרי זה ברור לחלוטין שצריך להיות ההפך. באותן אוכלוסיות מוחלשות, לא חלשות, כי זה לא בא מהן, הן מוחלשות, צריך להשקיע הרבה יותר בחינוך שלהן.

מנגנון התקצוב שקיים כיום, לא עושה את זה ולא יכול לעשות את זה, בין היתר בגלל מנגנוני המצ'ינג. אפשר להבין מה הרעיון של המצ'ינג, הוא לא מופרך בכל הקשר, אבל בהקשר של החינוך הוא מופרך.

גם ברווחה.

גם ברווחה, אבל בחינוך זה כל-כך ברור. הרי אם רשות מקומית יודעת לגבות כך וכך מארנונה, זה צריך להשליך על כמה חינוך יקבלו הילדים? מה הקשר, ההפך הוא הנכון. הרי החולשה של הרשות המקומית באה לידי ביטוי בכל הקשר והקשר, כולל בהקשר של יכולת גבייה וכו' וכו'. לכן, אסור לנו להיכנס שוב ושוב לאותה מלכודת של תקציבים שלכאורה הם שווים, הם לא שווים והמצ'ינג וכו' שרק מרחיבים את הפערים האלו.

זה נושא רחב. לסיכום, אני רוצה לומר כך, אדוני היושב ראש. העניין איננו פתיחת שנת הלימודים, העניין שאני רוצה להגיד הוא יותר ספציפי – אנחנו נמצאים בעיצומו של גיבוש התקציב הדו שנתי. צריך להבין, דו שנתי, זה ייקבע לא רק את התקציב, אלא את התוכניות הממשלתיות לשנתיים וחצי הקרובות. אם לא יהיה שינוי יסודי, גם בסדרי העדיפויות התקציביים וגם בצורת חלוקת התקציב, זה לא רק עניין של כמה, מה הגודל האבסולוטי של תקציב החינוך לעומת תקציבים אחרים, אלא מה צורת ההקצאה של אותו תקציב, אנחנו נידרש פעם אחר פעם בוועדה הזאת על אותו דבר ונכון, לקראת פתיחת שנת הלימודים הטונים עולים. אנחנו לא יכולים שוב ושוב ושוב לתת יד לעיוות שכזה בדבר הבסיסי ביותר שזה חינוך ילדינו.

תודה. הרבי מקוצק קבע, הטביע את הפתגם הזה שמשתמשים בו הרבה – אין לך דבר יותר בלתי שווה מטיפול שווה בבלתי שווים.

נכון. זו בדיוק הנקודה.

זו מתמטיקה פשוטה.

ואצלנו זה הפוך.

אני אומר לך, לסוף דבריך, הלוואי והייתי יודע שנעשתה עבודת מטה במשרד החינוך, עבודת הכנה שלו יצויר שיצליחו להשיג עכשיו את תוספת התקציב הגדולה המיוחלת הזו לחינוך, שהיא אכן תתחלף בדרכים האלה. נשמע אחר-כך את משרד החינוך בסוגיה הזו.

רבותיי, הדיון הוא על פתיחת שנת הלימודים ודיבר פה חבר הכנסת מאיר כהן, כמי שהיה גם מנהל בית ספר, גם ראש רשות מקומית. המטלות שניצבות לפתחן של ראשי הרשויות בתקופת הקיץ לקראת פתיחת שנת הלימודים הן מטלות תקציביות כבדות. יש סוגיית שיפוצי קיץ שבכלל, אני רוצה להגיד לכם, חברי הכנסת, אני מנסה להיכנס לסוגיה הזו של בינוי במשרד החינוך, מה אומר לכם? שאני מצליח ואני בדרך-כלל יודע להתמודד עם מספרים ואפילו אני אומר לך, אני חס על בעל התפקיד. הוא התחמק ממני, אין לו תשובות אפילו. נגמר תוכנית חומש, לקראת תוכנית חומש, אף אחד לא יודע לקראת מה הולכים, כאילו אפשר לומר למערכת החינוך – חכו, חכו עוד. בואו נאמר, מה שהיה קודם, שיטת החלוקה, לקחתי את העוגה שהיא לא מספיקה לכלום, מחלק אותה לפי קבוצות, לא לפי צרכים. גם זה צריך להיעלם מן העולם כבר. צריך לבצע סקר צרכים אמיתי. אנחנו עובדים מהיד לפה בתחום החינוך. המשרד השני מבחינת גודלו התקציבי במדינת ישראל.

חבר הכנסת יעקב אשר, הגעת בזמן לפני שאני פותח את הדיון.

אני באמצע ניהול דיון אחר ועוד יש דיון נוסף שאני רוצה להשתתף בו. ככה זה כשאתה מפלגה קטנה, אתה חייב לחלק את עצמך.

בבקשה.

אדוני היושב ראש, תודה רבה. אני יכול להגיד רק דבר אחד, אני לא יודע אופרטיבית מה ייאמר בסופו של דבר בסיכום הדבר, אבל ברור דבר אחד ואני אומר את זה כמי שהיה ראש עיר בבני-ברק, שהיא עיר פריפריה חברתית ולא יכול להיות מצב, אני אומר הסתובבתי עם טבלה, אני חושב שכל ראש עיר מכיר את זה, הסתובבנו עם טבלה כמה מושקע בילד ששפר עליו גורלו ונולד בעיר חזקה וכמה משקיעים בילד שהוא בעיר אחרת. אין שום ספק שמדובר פה בחינוך פרופר, גם אם נקרא לזה חינוך משלים וגם אם נקרא לזה פעילות של אחר-הצהריים שהיא פעילות חינוכית. פרופ' טרכטנברג, מי כמוך יודע שבמשך כל היום בונים בעצם גם את ההשכלה של הילד וגם את כלי הלמידה שלו, את יכולת הלמידה. זאת אומרת, גם פעילות שהיא פעילות מקצועית, פעילות שמשקיעים.

אני רוצה לומר יותר מזה, החוויות של ראשי ערים במקומות הללו, לדוגמה – פסיכולוגים. המשרד מאשר פסיכולוגים. הוא מתקצב את זה בסכום מסוים. בערים אחרות, בערים כמו רמת-גן, היינו שכנים עשירים ואני אומר לכם את האמת, אני קינאתי בהם ובגלל הקנאה הזאת השקעתי המון. אני זוכר שפעם אחת לקח אותי צבי בר למרכז הילד שהוא עשה תשעה גנים מדהימים במרכז אחד והכל ואתגר אותי, אני הקמתי כמה דברים כאלה אחר-כך מכסף שלא היה לי. אבל פסיכולוגים, שזה א-ב שאתה צריך את זה ככלי בתוך החינוך. רשויות מקומיות, כמו בירוחם, כמו במקומות אחרים, לא יכולים להביא פסיכולוגים כי לא תמיד יש ובוודאי לא יבואו לעבוד. בדימונה היית צריך בטח לא יודע מה לעשות, כדי להגיע והיית צריך להגיע לפילנתרופיה כדי להוסיף כמה לירות לאותו פסיכולוג, כדי שיגיע, מה שאל הערים האחרות הוא רץ, כי הוא מקבל שכר יותר גדול מאשר הוא יכול לקבל בעיר אחרת, בתרגילים שונים ומשונים.

לא יכול להיות, אדוני היושב-ראש, שיהיה ילד כזה וילד אחר במדינת ישראל ולא משנה אם הוא מירוחם ולא משנה אם הוא בצפון. יש ערים ואני אמרתי את זה בישיבה הקודמת, יש ערים שקיבלו משאבי טבע כמתנה. ראש עיריית תל-אביב, ברור לי שבטאבו חוף הים בתל-אביב שמכניס מיליונים סביבו, אזור המלונות והכל, לא רשום בטאבו על שם אף ראש עיר. הוא משאב, מה לעשות? בערים אחרות, שאין להן את המשאבים הללו, אז כל ראש עיר צריך לייצר משאבים, לייצר ולהיות יצירתי. אבל כשאין לך הכנסות אתה לא יכול להשלים את מה שהמדינה נותנת ואם המדינה לא תבין את זה שהיא צריכה להוסיף באותם מקומות, ואני לא מתכוון למצ'ינגים, זה צריך להיות הרבה יותר ממצ'ינג, המדינה צריכה לתת יותר מהמצ'ינג, כדי שתהיה השוואת תנאים בין ילד שלומד בדרום או בצפון לבין ילד שלומד בעיר עשירה, בעיר חזקה.

אני חושב שבמאבק הזה, לצערי הרב, השלטון המקומי לא מאוחד וזה חבל. אנחנו מכירים מאבקים שניהלו פה בשלטון המקומי ואחד האנשים שניהל את זה היה יושב ראש המאבק, מי שזוכר והיו מאבקים שהגיעו להישגים. אני מאוד מקווה שיתאחדו כולם בעניין הזה. זה לא חייב לבוא על חשבון העשירים, זה צריך לבוא בצורה חכמה. לא מכניסים יד לכיס של השני ומוציאים לשלישי, צריך לעשות את זה בצורה הדרגתית וחכמה.

אדוני היושב ראש, אני מדוה לך על רשות הדיבור שניתנה לי ואני רץ הלאה ואני אקרא את הסיכומים.

נייצג אותך נאמנה. לפני שניתן לרויטל לדבר, זה חשוב, ראשי הרשויות שפנו לראש הממשלה וטענו שהם לא יכולים, שיש קושי לפתוח את שנת הלימודים, זה ראש עיריית ירוחם, ראש עיריית בת-ים, ראש עיריית עכו, ראש המועצה האזורית הר חברון, ראש העיר באופקים, ראש עיריית בית"ר עלית, ראש המועצה המקומית בנימין. היה חשוב לציין את זה. אחד מהם היו צריכים. ויש עוד – דודי פרל, יחיאל זוהר, ישראל שושן, מאזן גנאים מסכנין, יורם קריב, מועצה אזורית עמק המעיינות, טלאל אל קרינאווי מרהט, מוחמד אל נברי מחורה. לפחות אחד מהם, שיבוא ייצג אותם כאן. רויטל, בבקשה.

לפני שאני אתחיל לדבר כמי שמייצגת את קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים, אני רוצה לשנייה לשים את הכובע של חברת מועצה בעיר בה אני גרה ורק לומר שצריך לזכור שגם בתוך רשות מקומית יש מצבים סוציו אקונומיים שונים מאוד והדבר הנוסף שצריך לזכור, שמצב סוציו אקונומי של רשות נקבע על-פי מדד שעושים אותו על התושבים, לא על הרשות המקומית. רשות מקומית יכולה להיות מאוד ענייה לתושבים מאוד עשירים. מאחר ואנחנו מדברים במערכת ציבורית, לא תהיה אפשרות לרשות כזאת לקיים חינוך ציבורי ואם אנחנו רוצים לחזק את החינוך הציבורי, אנחנו לא יכולים לתלות אותו במצב הסוציו אקונומי של האזרחים. זה דבר ראשון.

זה ההוכחה לכך שהגיע הזמן שמישהו בלשכה המרכזית בסטטיסטיקה יתעסק בזה.

אנחנו מתעסקים עם זה, רק כשבודקים - - -

דרך אגב, גבעתיים זה דוגמה קלאסית.

גם כפר-סבא, לצורך העניין. למה אנחנו הולכים רחוק? כפר שמריהו. אנשים מאוד עשירים, מועצה סופר ענייה, אין להם כלום.

גם אני. כוכב יאיר, צור יגאל. סוציו אקונומי תשע, אני לוקח הלוואה כדי לעשות שיפוצי קיץ. הלוואה. אין ברירה.

אתמול היתה ליסוד המעלה אותה טענה.

בעצם אנחנו מדברים פה על מערכת ציבורית שברצוננו לחזק בעיקר כדי למנוע את אי-השוויון, לחזק את היכולת לתת לכל ילד את האפשרות למצות את הפוטנציאל שלו. עכשיו אני חוזרת לילדים שלנו: אנחנו צריכים לזכור שהתוצאה של תקצוב לא נכון של מערכת החינוך תוביל לכך שלרשויות מקומיות לא יהיה רצון לא לפתוח מערכות חינוך מיוחד מצד אחד, כי הן יקרות, ולא לשלב ילדים עם צרכים מיוחדים, כי זה דורש מהם מאמץ נוסף, בניגוד לילד 'רגיל', אני לא אוהבת את המילה הזאת, רגיל, כי אין ילד כזה, אני חושבת שכשקבעו את המילה רגיל לקחו ילד אחד, ציירו שני פסים, וכל השאר בעצם זה מהצדדים שלו. הם מעדיפים לדאוג לאנשים שהם הרוב וצועקים חזק, בניגוד למיעוט שהוא הרבה פעמים מוחלש ולא נשמע בכלל. זה בא לידי ביטוי בעיקר בתקציבים שלנו, כי הם תקציבים שבאמת כפי שאמר פה גם חבר הכנסת טרכטנברג, בנויים על המצ'ינג. גם הסייעות, ולא משנה אם זה סייעות משלבות, סייעות תגבור, סייעות כיתתיות, מדובר פה על מצ'ינג בהעסקה שלהם.

גם נושא ההסעות הוא מצ'ינג. אני כבר לא מדברת על זה שלא עדכנו את התקציבים האלה וגם מה שנראה כמו מצ'ינג של 30 – 70 הוא כבר מזמן, במקרה הטוב 50 – 50 והתוצאה היא למשל השנה ואדוני יודע, כי הבאנו את זה לפתחך, ילדה שהמועצה המקומית שלה סירבה בתוקף לרשום אותה לכיתת חינוך מיוחד שמתאימה לה, כי הם לא היו מוכנים להסיע אותה. זה היה מחוץ לרשות, אז הם לא רשמו אותה.

תודה.

עוד שני דברים, בבקשה.

אני חושבת שכדאי היה להתחיל לחשוב, אם אנחנו מדברים פה על הנושאים התקצוביים, וזה עלה מוועדת דורנר ביחס לילדים עם צרכים מיוחדים אבל יכול להיות שזו צריכה להיות החשיבה. תקציב צריך ללכת אחר הילד. הבסיס התקצובי בחינוך, צריך להיות פר ילד. מעבר לזה, הוא צריך להיות פר רשות ודברים נוספים. אבל לא יכול להיות שאנחנו נמשיך לדבר על תקציבים גלובאליים, בלי להתייחס לעובדה שהתקציבים האלה בסופו של דבר, צריכים להגיע לילדים.

תודה. לפני שבועיים קיימנו פה דיון עם רשות מקומית שבאופן שיטתי, ילדים שיכולים להשתלב במערכת החינוך הרגילה, נדחפים לכיתות חינוך מיוחד עם ילדים שרק יכולים למשוך אותם למטה במקום למשוך אותם למעלה, בגלל אותם שיקולים.

נכון.

יש עוד שיקול אחד, ילדי חינוך מיוחד הם ילדים שמשרד החינוך משלם עליהם כסף טוב.

ההורים שלנו.

זאב גולדבלט, מפורום ועדי ההורים. אנחנו כפורום ועדי ההורים היישוביים, לא יכולים לקבל שום תירוץ לאי-היערכות ראויה של משרד החינוך והרשויות המקומיות בפתיחת שנת הלימודים, תוך שכולם מקפידים, אנחנו נעמוד על זה, על יישום דקדקני של כל ההתחייבויות השלטוניות, אם זה בנושא הצפיפות, אם זה בנושא ההשקעות בתשתיות או בחינוך המיוחד. אנחנו מנסים לפעול בשיתוף עם המרכז לשלטון מקומי, ליצירת הסכמה על סל בסיס, מה שנקרא סל תלמיד מוסכם, אנחנו כבר במשא ומתן די מתקדם בנושא הזה.

אני רואה ששיתופי הפעולה בנושא ביטוח תאונות מתרחב.

זו היתה פתיחה מדהימה.

רק שלא נתחרט על כך בסוף. נראה מה יהיו התוצאות בהמשך.

אני מתפלל ומייחל, כרגע לפחות זה עושה רושם נפלא.

אני שמח.

אבל אנחנו מחר נראה אם זה עובר את הוועדה.

למה אתה מסתייג?

כי אני שמעתי שלפחות משרד ממשלתי אחד 'עושה קולות' צורמים.

ואנחנו 'נעשה קולות' יותר גבוהים.

לא, זה יעבור, זה יעבור.

אני, עד שזה לא קורה, אני מוטרד. ברגע שזה יעבור את הקריאה השלישית, אני אירגע.

אוקיי.

בכל מקרה, אנחנו מנסים ליצור יחד עם המרכז שלטון מקומי הסכמה לגבי סל תלמיד שיכלול את כל המרכיבים, החל מכמה השקעה בתשתיות, איזה סוג כיסא וכן הלאה, פשוט לתקנן כל דבר, כשבאשכולות ה- 1 עד 4 או 5 או 6, מה שייקבע, ממשלת ישראל תיתן תקציב תוספתי. דבר זה לא יינתן ברשויות העשירות יותר ועל-ידי זה אנחנו כאילו מפלים לטובה את החלשים, כששוב, אנחנו נוטים לא מעט ואמרנו את זה גם אצלך בוועדה, לפחות פעם אחת, אנחנו תמיד בעד העדפה של האדם על פני המקום ואמרנו את זה גם בשבוע שעבר, אני אומר את זה גם כאן. תודה לכם.

תודה.

חבר הכנסת ברושי.

אני מצטער על ההיעדרות מהחלק הראשון של הדיון, אבל אני חושב שיצא לי לשמוע גם בעוד מקומות את המצוקות. אני חושב, אדוני היושב ראש, שכדי לא להסתבך בפתרונות, היה צריך לקבל החלטה שהרשויות שייקבעו כחלשות, הם משוחררים מהמצ'ינג. כלומר, העזרה של המדינה תהיה בכך שהיא לא תתנה את התקציב במצ'ינג. נאמר שיש היום 260 וכמה רשויות, אז יהיו 50 או 60 או כמה שיגידו, שהם עונים על הקריטריון גם של האזרחים וגם של הרשות, והסיוע יינתן בכך שלא ייקחו מהחלשים וייתנו לחלשים, מה שגם עלול להשתנות, אלא יבטלו את המצ'ינג באותן נקודות. אני מציע שהמפה תיקבע במשותף עם ועדת החינוך של הכנסת ולקראת תקציב 2017-2018, בנושא רווחה וחינוך. יכול להיות שיש נושאים נוספים, אני מדבר כרגע על רווחה וחינוך.

זו גם היתה מטרת הצעדה של ראשי הרשויות בראשותו של חברנו ביטון, ראש המועצה בירוחם ואני אומר פה לוועד ההורים ופיני קבלו, נציג השלטון המקומי ואנשים נוספים – בואו נלך על הצעה כזו. נביא את זה בחוק ונאמר שרשות מנקודה לנקודה, אני לא רוצה לתחום אותה, תמיד נשאלת השאלה אם הסובסידיה היא למצרך או לנצרך, אבל בואו נדלג לרגע על הקשיים בדקות שאנחנו מקיימים את הדיון ונוביל מהלך של ביטול המצ'ינג.

אני חושב שביטול המצ'ינג יהיה מהלך נכון, הוא לא יגרום למלחמת אחים בתוך השלטון המקומי. למשל, בהטבות המס, אדוני היושב-ראש, זה גדל מ- 800 למיליארד 350, נתנו הטבות מס. למי נתנו הטבות מס? למי שקבעו שהוא עומד בקריטריון. לכן המדינה יכולה להחליט שהיא תוותר על המצ'ינג.

דבר שני ואחרון. לפי דעתי זה עלה גם ואני פה עדיין נחשב חדש בכנסת, אבל זה עלה גם בשנה שעברה. אני חושב, אולי זה הוזכר פה – אין לממשלה סל שירותים בנושא חינוך. הממשלה צריכה להגיד.

גם לא סטנדרטים.

ודאי.

אבל אני אומר ומדבר על כלל ילדי ישראל, ודאי גם לילדים עם צרכים מיוחדים ואני רגיש לזה, אני חושב, אדוני היושב ראש, צריך לבוא ולהגיד לבנט ולמיכל, שהוא קורא לה – המנכ"לית המצוינת, ואני בטח לא מתווכח, אני מציע להגיד מהו סל השירותים שהמדינה קובעת שבלעדיו אין חינוך בישראל מלידה ועד 18 ועד בכלל והוא מתחלק בין התשלומים של הרשות, של המדינה, וגם תשלומי הורים. תודה.

תודה. אני רוצה לומר לכם, חברי הכנסת. אני בתור שר הגעתי למשרד שהעודפים המחויבים שלו היו יותר גדולים מהתקציב. נכנסתי לבדוק, ראיתי שרוב הרשויות המקומיות שקיבלו תמיכה לפיתוח עם מצ'ינג, לא יושמו.

לא לקחו.

לא יכולות.

יד ביטלתי את סוגיית המצ'ינג.

ספר לי על זה.

ביטלתי את סוגיית המצ'ינג. אני רוצה להגיד לכם שהאוצר אחרי זה היה צריך לשחרר לי. הייתי עושה אתו סחר מכר, כי הם לא משחררים עודפים. הייתי לוקח. הם הרוויחו וגם אני, כדי לא לכלוא את כל התקציבים וכך זה היה מצב של win – win, מה שנקרא. המצ'ינג הוכיח את עצמו שהוא כלי להעצמת אי-השוויון והעצמת הפערים. צריך למצוא את הדרך איך לחזק את מי שבאמת זקוק לסיוע.

אני רוצה לשמוע את נציג מועצת התלמידים ולאחר מכן האוצר ומשרד החינוך.

אני רק אבקש להוסיף אחר-כך עוד נקודה אחת ששכחתי.

אבל התלמידים קודמים לכל. בבקשה.

אני דניאל זליקוביץ', מועצת התלמידים הארצית, איתי שובל נמצא כאן אתי. אני לומד בחיפה, הרשות דווקא חזקה, כנראה ששנת הלימודים כן תיפתח בחיפה. באמת ממש כואב לי שראשי הרשויות לא נמצאים פה.

זה לא רציני, נכון?

לא רק שזה לא רציני, אני חושב שהדיון קצת מיותר אפילו, כשהם לא פה, כי אם אנחנו רוצים ששנת הלימודים תיפתח בכל הרשויות, הן צריכות להיות שותפות למהלך כזה.

במיוחד שהם פנו לראש הממשלה והודיעו לו.

נכון. אוקיי. בלי קשר אליהם, אני חושב שזה מצב מאוד מסוכן ששנת הלימודים לא תיפתח ברשויות מסוימות, כולנו מסכימים על זה. אני לא רואה מצב שבו אני פותח את שנת הלימודים בחיפה, אבל חבר שלי מאופקים לא יפתח את שנת הלימודים, זה מצב לא נעים עבור תלמיד שצריך לשלם על זה עוד בכל מיני טיפולים ומה שיוצא בזה. מה שאני חושב שצריך לקרות פה, אני מצפה מהרשויות החזקות יחד עם הרשויות החלשות, לבוא ולצאת בקריאה לראש הממשלה, למשרד החינוך, בעצם להוסיף תקציבים.

אני לא מסכים אתכם שלא בהכרח צריך לקחת מהרשויות החזקות ולהעביר לרשויות החלשות, למרות שהרשויות החזקות מסתדרות טוב. אני לא אומר את זה בתור מישהו שגר ולומד בחיפה. הרשויות החזקות מסתדרות טוב, יש המון פלוסים, יש תקציב מאוד גדול, זה פחות הבעיה. אני לא חושב שזה בעיה אם באמת יהיה תקצוב דיפרנציאלי, אבל זה לא משנה איך זה יקרה, אם זה יבוא מהרשויות החזקות או שזה יבוא כתוספת מהממשלה, אבל זה צריך לקרות. לא יכול להיות מצב שתלמיד באופקים ותלמיד בירוחם ותלמיד בקריית שמונה, ימשיך לקבל פחות תקציב פר תלמיד איפה שהוא לומד. לא משנה איך, אפיל ואם נצא ביחד עם ועדת החינוך בפרויקט פילנתרופיה אחד גדול שמגייס כספים מנדבנים.

תודה.

אוי ואבוי לנו אם נגיע לזה.

לא נגיע לפילנתרופיה.

אבל אני מוכן לעשות, אני חושב שצריך לעשות הכל כדי ששנת הלימודים תיפתח בכל מקום. אם הממשלה לא תעשה את זה, אז אנחנו נעשה את זה.

תודה. משרד האוצר, בבקשה. כיוון כללי, מדברים, דיפרנציאלי, תוספתי, מה יש לך לומר? תציג את עצמך, בבקשה.

שאול קירשנבאום, מהאוצר. המשרד תומך בתקצוב דיפרנציאלי. כבר בשנה שעברה ניסינו להעביר החלטת ממשלה בנושא תקצוב דיפרנציאלי ברווחה ובחינוך ברשויות המקומיות. גם כאן אנחנו בוחנים מספר מודלים אפשריים לראות איך אפשר להמשיך לקדם את זה. אנחנו חושבים שזה הכיוון הנכון.

בדיוני התקציב הקרובים, יש דגשים בחינוך?

כן, כן, כמובן שבדיוני התקציב הקרובים אנחנו הולכים לדון, בין היתר, גם בנושא הזה, זה נושא גדול וחשוב ובאמת אנחנו כנראה בזמן הקרוב נשב על זה ונוכל לקבל החלטות בנושא.

אתה יודע שזה לא רלוונטי. אתם יודעים, בזמן האחרון נוח לכם לייחד סביב זה. אתם יודעים שלא יקרה מצב שבתוך מרכז השלטון המקומי, עיר גדולה תוותר על הכנסותיה. אני לא צריך, אני שגר בדימונה, לא צריך שייקחו את הארנונה בתל-אביב ויעבירו אותה לדימונה. בתל-אביב יש את הנקודות חולשה שהיא צריכה להתמודד. לכן אתם בזמן האחרון, אני שומע את זה כל הזמן, אתם בזמן האחרון מטיפים למשהו שאתם יודעים שהוא לא יקרה.

לא יקרה.

לא יקרה היום, במרכז השלטון המקומי, לא יקרה מצב שבו ראשי החזקות, שזה 50 או 60, יסכימו לוותר על הכנסות שלהן, לטובת מקומות אחרים. לכן, הסיפור הוא סיפור תוספתי. אני, כשהייתי שר הרווחה, קיבלתי החלטה לבטל את המצ'ינג מ- 1 עד 3 ומ- 4 לעשות אותו בדירוג. עד ל- 7. וכל הסיפור הזה, כל הסיפור הזה – 320 מיליון שקלים. 320 מיליון שקלים שזה נקודה, שזה דבר שיכול לעבור בהסכם קואליציוני, ככה. דבר כזה מביא שלווה בכל מה שקשור לנושא הרווחה. בחינוך זה עולה 800 מיליון. אני יודע שזה סכום לא קטן, אבל כל הסיפור הזה של המצ'ינג, של כסף תוספתי לרווחה ולחינוך, עומד על כמיליארד ו- 150 מיליון שקלים.

ואתם ממשיכים, בצורה מאוד לא הוגנת. השר שלך יודע את זה, שהיום אין ראש עיר ביישוב חזק שמוכן לבוא ולהגיד – אני גובה ארנונה, או יש לי ארנונה תעשייתית – קחו אותה. זה לא יקרה. לכן, הקריאה שצריכה לצאת מכאן היא לכסף תוספתי. כשמדינת ישראל רוצה, היא יודעת לעשות את זה. ברווחה, למשל, כל 0 עד 7, בשדרות, בעוטף, פטורים ממצ'ינג.

שער בנפשך שהיו חודשים, אדוני היושב-ראש, שאני כראש עיריית דימונה, אתם לא תאמינו, לא יכולתי להוציא ילד בסיכום כי הגזבר לא היה לו, אמר לי –מאיר, אני לא יכול לשלם. ילד בסיכון עולה 4,000 שקלים, זאת אומרת אני כרשות הייתי צריך 1,000 שקלים כפול 12, זה 12,000 שקלים. יש לי 70 כאלה תעשו מכפלות.

האבסורד הוא שאתה לא מקבל גם את התקציב שאתה אמור לקבל.

יש לי 80 כאלה.

אם הוא לא יכול לעשות מצ'ינג, הוא לא יקבל את הבסיס.

לא, אתה אפילו לא מקבל את הבסיס מהממשלה.

אתם יודעים איזה כאב זה להיכנס לתוך רשות ערבית או רשות יהודית, ולראות שראש העיר אומר לך – אני לא יכול להקים אולם ספורט, כי אולם ספורט עולה ארבעה מיליון שקלים בערכים של מפעל הפיס. נותנים שלושה מיליון, אומרים לו – תשיג עוד מיליון, הוא אומר – אין לי כסף.

זאת אחת הסיבות שמשרד החינוך לא מחייב אולם ספורט.

אדוני היושב-ראש, בדיוק יושב היום במפעל הפיס יושבים כשני מיליארד שקלים של כסף שהוא עומד במקום, כי לחבר'ה אין מצ'ינג.

אני מחזק את כל מה שמאיר אומר, מילה במילה.

נכון.

לא יכול להיות שתאגיד הוא תחת דיפרנציאלי ושוויון, זה מלחמה. מה שהוא אומר זה מלחמה. רשות סוציו אקונומי 9, אני לא יכול להעביר, זו תהיה מלחמה.

רגע, רגע. לא קיבלת רשות דיבור. הפרוטוקול לא מזהה אותך. תציג את עצמך. בנחת, אף אחד לא. בבקשה.

אני שימי אליאל, ראש מועצת כוכב יאיר צור יגאל. סוציו אקונומי 9, רשות ענייה, רשות ענייה. אין מצב שתעבירו, ההכנסות שלי זה השקלים הבודדים שאני יכול עם גמישות מסוימת להשקיע פה ושם.

תודה.

זו הכרזת מלחמה, לקחת מרשויות חזקות. אני נחשב חזק, אבל אני עני. תודה.

תודה, שימי.

רבותיי, אנחנו מדברים במדינה, מדברים במשרדי הממשלה על צמצום פערים, הזדמנות שווה, זה נשמע טוב בכנסים, זה נשמע טוב בפאנלים, בנאומים, לתת לכל ילד את המגיע לו, להביא אותו לנקודת זינוק ואני לא רוצה להגדיר את זה כקלישאות. אבל אנחנו עושים אותם כקלישאות. דברים שהם צורך קיומי, אנחנו משלמים על זה אחר-כך ריבית דריבית, משלמים על זה ביוקר, כחברה, כמדינה. אנחנו חייבים, חובה מוסרית, שהמדינה תאפשר לכל ילד למצות את הפוטנציאל שלו, לתת לו הזדמנות שווה, לתת לו בכל שלב את נקודת הזינוק כפי שיש לכל ילד במדינת ישראל.

לפני שאני אתן רשות דיבור לשלטון המקומי, דודי מזרחי, אגף התקציבים במשרד החינוך, בבקשה.

רק עוד מילה אחת, גם שיתייחסו.

בבקשה.

הממשלה לא מעבירה את התקציב, אפילו לא את הבסיס, אם הוא לא שם את המצ'ינג. זאת אומרת, הוא לא יכול אפילו לקבל את ה- 70%.

ודאי, ודאי. זה מקביל.

אני צריכה לצאת לוועדת הרווחה, אז רק דבר אחד.

בבקשה.

אחד הדברים הקשים שגם קורים בעקבות הסיפור הזה של העברות התקציבים זה שהילדים עם הצרכים המיוחדים לא תמיד יכולים להתחיל את שנת הלימודים, זה מה שאנחנו מדברים פה, כי מעבירים את זה בחלקים. משרד החינוך קורא לזה פעימות. ילד עם צרכים מיוחדים לא יכול להתחיל את שנת הלימודים עם חצי מהשעות שלו, כי את הפעימה הבאה הוא יקבל בנובמבר. הוא בעצם מתחיל בנובמבר.

תודה. דודי, אנחנו צריכים להיות משוכנעים שיש הסתכלות, יש עבודת מטה. המכתב הזה של 15 הרשויות, ידוע לכם?

ידוע.

בבקשה.

אני הייתי שמח, אדוני היושב ראש, אם נוכל לנצל את הדיונים המקצועיים בוועדת החינוך, לדיון מקצועי. אנחנו בתור משרד מסכימים עם העיקרון וזה קו שהובילו לפחות שלושת שרי החינוך האחרונים, שתקציב משרד החינוך צריך להיות פרוגרסיבי, קרי – אנחנו צריכים להשקיע יותר בתלמידים מרקע חברתי כלכלי חלש ופחות בתלמידים מרקע חברתי כלכלי חזק, משום שיש שלושה שחקנים שמשקיעים בחינוך במדינת ישראל – המדינה, הרשות המקומית וההורים. וברור שבפריפריה החברתית והגיאוגרפית, גם הרשות המקומית וגם ההורים יכולים להשקיע פחות ולכן הגורם היחיד שיכול לצמצם את הפערים, זו המדינה וזו מדיניות עקבית של המשרד, של כל שרי החינוך האחרונים.

אם תסתכלו על תקציב משרד החינוך לפני חמש שנים ותקציב משרד החינוך בשנת הלימודים 2016 ולקראת שנת 2017, שצפויה, אפשר לראות שחל שינוי של ממש בתקציב משרד החינוך, כאשר השינוי המהותי ביותר התחיל בשנת תשע"ה, עם החלטה של שר החינוך הקודם שי פירון, ששר החינוך הנוכחי, נפתלי בנט אימץ, להכין תוכנית לתקצוב דיפרנציאלי בחינוך היסודי ובחטיבות הביניים, תוכנית חמש שנתית, תגיע ליישום מלא בשנת תשע"ט, שבעצם מעבירה מיליארדים לטובת האוכלוסיות החלשות וכבר עכשיו אפשר לראות והנתונים הם שקופים ומופיעים באתר האינטרנט של המשרד, אפשר לראות שבאופן הולך ועולה וזה רק ימשיך, אנחנו רואים שאנחנו מצמצמים את הפערים ומשקיעים יותר בילדים מהפריפריה בהשוואה למקומות המבוססים. זה תהליך שרק יואץ.

דובר כאן על כך שאין סל שירותים לחינוך וזה פשוט לא נכון. יש סל שירותים לחינוך, מוגדר על-ידי המשרד, במסגרת התוכנית לתקצוב דיפרנציאלי שאישר שר החינוך הקודם ואומץ על-ידי שר החינוך הנוכחי. סל החינוך מוגדר גם ביסודי ובחטיבות הביניים, איפה שהיה יותר חוסר ודאות לגבי הנושא הזה, זה נכון שבחלק מהסעיפים, בפרט בשירותי העזר, יש רכיב של מצ'ינג.

שירותי עזר? אצלנו זה שירותי בסיס. איך אתה קורא לזה עזר?

רויטל, חשבתי שהלכת לדיון בוועדת העבודה והרווחה.

הולכת. להתראות.

תודה.

בפרט בשירותי העזר, כך לדעתי זה מופיע בחוק, אני מדבר לצורך העניין על תקצוב של מזכירים, שרתים, הסעות וכיוצא בזה, שזו המעטפת שנדרשת כדי לקיים את מערכת החינוך, אז יש תהליך של מצ'ינג. אגב, במשרד החינוך, ברוב המכריע של הפרמטרים, זה לא מתנה תקצוב.

אגב, אחד השינויים המשמעותיים ביותר בתוכנית לתקצוב דיפרנציאלי, בחינוך היסודי ובחטיבת הביניים, היה שאגמנו תקציבים שהותנו בכל מיני מצ'ינגים או בחילופים, שהותנו בצימוד או לחילופין ביוזמה אקטיבית של מנהל בית ספר או של רשות מקומית, לתהליך יותר אוטומטי, בהתאם למדד הטיפוח של בית הספר, לא בהתאם למדד החברתי כלכלי של היישוב, אלא לפי האיתנות של בית הספר. מדוע? כי ניסינו לנתח ולהבין איך היתה האנומליה בחלוקת התקציב.

אתה אומר איתנות בית ספרית זה לפי ההורים, לפי התלמידים בבית הספר.

כן. זה לפי המצב, הפרמטרים שם זה הכנסה של ההורים, השכלה של ההורים, מה ארץ המוצא, אם הם עולים חדשים ומידת הפריפריאליות של בית הספר.

הבעיה היא רק שזה מבוסס על הדיווחים של ההורים, שלא בהכרח משקפים את המציאות. כי ההורים הם אלה שמדווחים על רמת ההשכלה שלהם, בלי שום הוכחה לזה. הם מדווחים על רמת ההכנסה שלהם.

מה שאתה אומר איננו מדויק, הנתונים נלקחים מרשות המסים.

דודי, בבקשה.

טוב, לא משנה.

היום הם לא צריכים דיווח כזה. הבן שלי עולה ל- י"א, אני לא זוכר מתי ביקשו ממני תלוש משכורת.

זה נלקח מרשות המסים אבל זה לא חשוב, לא זו הסוגיה כרגע.

נכון.

הסיבה שעשינו זה היא משום שראינו שבמקומות החלשים, מנהלי בתי ספר ורשויות לא ידעו אפילו מה מגיע להם ולכן הרעיון היה להפוך את התקצוב לכמה שיותר אוטומטי, כמה שיותר שוויוני על בסיס פרמטרים אחידים.

כל הטענות שעלו כאן בתחילת הדיון, אגב הן נכונות, אבל הן רלוונטיות בעיקר לתקציב משרד החינוך ולמנגנוני ההקצאה לפני שנתיים או שלוש וחל שינוי של ממש. קודם כל, כדאי שנשים את הנתונים על השולחן. זה לא אומר שאין עוד מה לעשות ואין למה להתקדם. אנחנו גם סבורים שיש עוד מה לעשות .

דודי, 15 ראשי הרשויות האלה כתבו לראש הממשלה. למה הם כתבו?

לשר החינוך אין 'דיבור' עם ראש הממשלה. הוא רגיל רק לתקוף אותו. מה אתה רוצה, שידבר אתו על חינוך? הוא לא יודע איך לדבר אתו, הוא רק יודע לריב אתו.

אתן, זה יותר מפוליטיקה, אני לא רוצה להיכנס לשם.

אבל מה אפשר לעשות?

לא לא לא.

יש שר חינוך שלא מסתדר עם ראש הממשלה.

איתן ברושי, תאמין לי יש מספיק זירות להתכתש. כבר הקבינט גם לא חסין, אז עזוב אותי. ועדת החינוך לא רוצה להפוך אותה לזה.

אפילו בקודש הקודשים.

דודי, אני רוצה שתרד לסוף דעתי. כתבו ראשי הרשויות, חזקה עלי שהם יודעים מה שהם כתבו, לא רצו לעשות גלים וקצף. אני לא רוצה להאמין שזה מה שהם רצו לעשות והם אומרים שיש חשש שהם לא יצליחו לפתוח את שנת הלימודים. אתם מודעים לכך? נערכים לבדוק את זה? הולכים לבדוק את זה? הולכים לקבל תשובות, הסברים לכך?

משרד החינוך, אגב צריך להגיד כמדי שנה זה לא משהו אד-הוק בעקבות פנייה כזו או אחרת, עובד עם כל רשות ורשות, עם כל יישוב באופן פרטני בכדי לוודא פתיחה סדירה של שנת הלימודים, בין אם מדובר על שיפוצי קיץ, חידושי מבנים, בעיות פדגוגיות, שיבוצי מורים וכיוצא בזה. אני לא אומר שאין פערים, אני לא רוצה להיתמם. יש עוד הרבה מה לעשות ויש כאן סוגיות שהן מאקרו תקציביות, דיבר על זה נציג אגף התקציבים באוצר.

דודי, יפתחו את שנת הלימודים?

מטבע הדברים, אתה יודע, אני לא יכול להשיב כרגע. ככל שזה תלוי במשרד החינוך ועובדה שככה זה היה בכל השנים האחרונות, אנחנו נעבוד באופן שיטתי, מקצועי וסדור עם כל רשות בכדי להבטיח ששנת הלימודים תיפתח כסדרה.

אני מבקש להוסיף משהו. תראו, אני מכיר את התקציבים של משרד החינוך לפני ולפנים. בואו ניקח סוגיה אחת, אדוני היושב-ראש, שפעם תבינו מה המצוקה הענקית של ראשי הערים ולמה אנחנו נמצאים כאן. גם אם הם לא הגיעו, ומה החשיבות.

למשל, שיפוצי הקיץ, הרי זה הכי מגוחך שאני אקח לדוגמה את דימונה – עיר של 40,000 תושבים, לפני ארבע שנים כשהייתי ראש העיר, והיום זה לא שונה בהרבה, הייתי מקבל שיפוצי קיץ בסך של 220,000 ש"ח. אתה יודע מה אפשר לעשות?

כמה לכיתה?

זה יצא בערך 30 שקלים לכיתה או משהו כזה. זה משהו מוטרף לגמרי. זה העניין, זה הליבה של העניין. זה לא החלוקה של כמה שעות מתמטיקה. כי בחלוקה של כמה שעות מתמטיקה, אנחנו שוויוניים ואמר היושב ראש ואמר מנו טרכטנברג שהשוויון הזה - - -

נחנו לא שוויוניים, אנחנו פרוגרסיביים. נותנים יותר לחלשים.

אמר שהשוויון הזה הוא הדבר המסוכן ביותר, הוא הדבר שהכי שוויוני, גם אם אנחנו בשעות למתמטיקה. הסיפור הוא סיפור של מרחבי הלמידה, הסיפור הוא איך נראים בתי הספר, הסיפור הוא איך המעבדות וכמה יש. האם בדימונה והאם בקריית שמונה והאם בירוחם יכולים לפתוח מגמה למחול, כי יש עשרה חבר'ה שרוצים ללמוד מחול, והתשובה היא – לא. כי משרד החינוך לא מתייחס לזה.

האם אפשר לקחת ארבעה חבר'ה או שישה חבר'ה שלומדים פיסיקה ביישוב קטן וחלש ביישוב ערבי ולפתוח להם מעבדה לפיסיקה? התשובה היא – לא. זה הסיפור. זה הסיפור. זאת הלקות הגדולה של משרד החינוך ובזה משרד החינוך לא יודע לגעת.

כשבאים ואומרים – תעשו אפליה מתקנת, היא לא בזה שאני אראה שאני נותן עוד 10% בשעות, זה לא הסיפור. הסיפור הוא שממילא ההתחלה היתה שונה לגמרי. ראו מערכות של בתי ספר, ביישובים לא מבוססים, ראו מערכות של בתי ספר ביישובים מבוססים. אתה יודע, בית ספר שאין לו אולם ספורט, איפה יש בתי ספר שאין להם אולם ספורט? רק בפריפריה. רק בפריפריה.

יעלה על הדעת שבית ספר שלומדים בו 500 או 600 תלמידים, הילדים לא יהיו זכאים שם להיכנס וללמוד שיעור ספורט באולם מסודר, מאורגן, עם כל הציוד? היעלה על הדעת, מה שאומרים לי מנהלי בתי ספר בפריפריה – אם ראש העיר לא מצליח להשיג פילנתרופ מארצות-הברית או מאירופה, אין לנו מעבדת פיסיקה. היעלה על הדעת שבמדינת ישראל יש יישוב שאין בו מעבדת פיסיקה כי אין לו כסף? ומצד שני אני שומע את שר החינוך מהלל ומשבח את החשיבות של חמש יחידות, אני מסכים אתו, זה חשוב. אבל בכדי שזה יהיה חשוב, הסיפור הוא לא רק לתת חמש שעות תוספת לפיסיקה, הסיפור הוא, כמו שאמר היושב ראש, להביא מורה לפיסיקה לפריפריה ולתת לו חוזה אישי ולהביא אותו גם למועצה האזורית שנמצאת בדרום ולתת לו חוזה אישי. כשאתה מגיע לשם ואתה לוקח את מקדם גודל האוכלוסייה להבין שאם כיתה לפיסיקה היא 20 חבר'ה, פה אתה צריך לתת תקן לעשרה חבר'ה, כי זה מה שיש ומגיע להם לקבל כיתה לפיסיקה. זה הסיפורים האמתיים.

אני חייב משפט, ברשותך אדוני היושב ראש.

משפט.

הכל נכון ויחד עם זאת בשנת 2016, זה לא סיסמה, מעולם לא היה תקציב יותר חברתי ומקדם שוויון הזדמנויות בחינוך.

בסדר, בסדר.

יש הרבה עוד מה לעשות. אנחנו מסתכלים על המציאות.

אנחנו לא יושבים כאן, חס וחלילה, לא באתי לדיון הזה על-מנת לשפוך בוץ ולהגיד ששום דבר לא נעשה. יש התקדמות והמצב היום הוא הרבה יותר טוב מכפי שהיה לפני עשר שנים. אבל אני אומר – יש לנו עכשיו שעת כושר מצוינת, כי אני מאלה שאומרים, הבעיה במדינת ישראל היא לא בעיה של כסף, היא בעיה של סדרי עדיפות והיום צריך לחשוב איך אנחנו משנים את סדרי העדיפות. תודה.

פיני קבלו ולאחר מכן אורה חכם. לסיכום.

אני באמת מזדהה עם הדברים של חבר הכנסת מאיר כהן, גם אני הייתי ראש רשות ואצלי חודשי הקיץ והכנת בתי הספר זה היה הסיוט הכי גדול. שיפוצי הקיץ, שלא היה די כסף, והיינו נאלצים לצאת לחפש בעלי מקצוע שיתנדבו שיצבעו כיתות והורים, מי שיחפש צבע, זה היה הדבר הכי קשה, בכדי ששנת הלימודים תיפתח וההורים לא ישבשו את שנת הלימודים.

תראו, אני עשר שנים בכנסת, בניגוד לחבריי שנמצאים פחות, והנושא הזה של המצ'ינג הדיפרנציאלי, כבר מזה עשר שנים עולה ואני מחזיק את תיק הרווחה ואני אומר לכם – אני לא רוצה שהעיר שלי, שאני גר בה, בית שאן, אני לא רוצה לקחת את כספי הארנונה של עפולה, שהוא הצליח להקים עיר לתפארת והצליח להביא תעשייה לשם, אני לא מוכן לקחת. אני חושב שהממשלה מנסה והיא כבר עשתה את זה, היא מסכסכת בתוך השלטון המקומי, היא מנסה להגיד להם – לכו תסתדרו ביניכם ותיקחו אחד מהשני.

עכשיו היא עושה את זה עם המים.

והיא עושה את זה בצורה מאוד מאוד עקבית והיא גרמה לכך ואני חושב שחלק מהדיון של חלק מראשי הרשויות או שלא הגיעו, למרות שגם גברתי מנהלת הוועדה שלחה הודעות וגם אני שלחתי הודעות, כנראה שלא הגיעו מסיבות שאינן ידועות לי, אבל תפסיקו לסכסך בינינו. בואו נמצא פתרון לאותם יישובים.

נכון אומרים פה חבריי, נכון, ואני מסתובב ביישובים – אתה רואה שם יישובים סוציו אקונומי 10 אבל עיר ענייה, אין להם אפילו במה להוציא מטאטא ואני מכיר את זה.

דרך אגב, גם תל-אביב לא מאוזנת. תל-אביב סוחבת גירעון. אנחנו אוהבים לומר תל-אביב, תל-אביב, תל-אביב, אבל גם היא לא מאוזנת.

לכן, על המדינה למצוא את הפתרון הזה ולא תשלח אותנו להסתכסך האחד עם השני ודי למדיניות של הפרד ומשול, לדעתי זה הפתרון.

תודה. אנחנו נכתוב זאת בסיכום. אורה חכם, בבקשה.

קודם כל, אני רוצה להגיד לך משהו, מר מזרחי. כל חברי הכנסת שיושבים פה, הם רוצים לעודד אותך כדי שאתה תבין שתוספת של כך וכך אחוזים לתקצוב דיפרנציאלי, היא כאין וכאפס למה שצריך. יש לנו מיליון ילדים שהם בתחום מה שנקרא רמת הכנסות או חלוקה מ- 1 עד 4.

חשבתי שתגידי שהיינו כולנו ראשי רשויות.

כן, גם היא היתה.

אני יודע. לכן אמרתי. כל השורה הזאת, ראשי רשויות.

טוב. יש מיליון ילדים שזקוקים ל- 5,000 שקל תוספת כל שנה, מינימום 5,000. זה חמישה מיליארד שקל בשנה. אז מה אתה מדבר אתי, הם כולם באים לחזק אותך, כדי שתעביר את המסר.

אני רוצה להגיד ליושב ראש הוועדה ולחברי הכנסת שבאים תמיד, שיש לכם היום החובה והזכות שבשל תהליך שכבר שנים רבות רוחש ורוחש ורוחש, ועכשיו הזמן להעלות כמו שנקרא בגרשיים 'על בריקאדות', ולדרוש מה שנקרא תוכנית לאומית. לא תוסיף פה א' ו- ב' ו- ג', אלא תוכנית לאומית של חמישה מיליארד שקל בשנה, מחולקת כפי שאתם תמצאו בוועדה שכל חברי הכנסת שהם חברים בשדולות החינוך באים ומתוך רצון טוב מוסיפים, תהיו גוף אחד, בראשותך. אתם יכולים לעשות הרבה.

אני חושבת שזה הזמן ואסור לפספס אותו, כי אנחנו גם נמצאים בנקודה שאנחנו רואים את התוצאות הראות של 60 שנות הזנחה.

תודה רבה.

זה מה שיש לי להגיד.

תודה רבה. אני מסכם את הדיון, ברשותך, חבר הכנסת מאיר כהן, אם יש משהו להוסיף, נשמח להוסיף.

הוועדה מודה לחברי הכנסת המציעים. הוועדה מצרה על כך שראשי רשויות שזעקו חמס ופנו לראש הממשלה שיש חשש שלא יוכלו לפתוח את שנת הלימודים, לא מצאו לנכון להגיע לדיון או לשלוח נציגים מטעמם.

הוועדה קוראת ליישם ובהקדם את התקציב הדיפרנציאלי לפי חתך סוציו אקונומי חברתי כלכלי של התלמידים ולא רק של היישוב. כמובן לדאוג לתוספת בתקציב תוספתי ולא כפי שאמרו – לשסות רשות ברשות, בתקציב תוספתי.

חשוב שזה יצוין.

אני כתבתי את זה.

הוועדה מבקשת ממשרד החינוך לבחון את פנייתם של ראשי הרשויות שפנו במכתב לראש הממשלה ולוודא שאכן שנת הלימודים תיפתח. אנחנו מבקשים לקבל גם תשובה בהקדם, לפני אותה ישיבה חגיגית של ההיערכות לפתיחת שנת הלימודים. זאת אומרת במהלך חופשת הקיץ, אני רוצה לדעת תשובה שאכן משרד החינוך ישב עם הרשויות האלה והגיעו למסקנה שאין סכנה של אי-פתיחת שנת הלימודים אצלם.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

תודה רבה, אדוני.

הישיבה ננעלה בשעה 11:45.