הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 281

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שני, כ"ח בסיון התשע"ו (04 ביולי 2016), שעה 11:30

תקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה) (תיקון מס' 2), התשע"ו-2016

חברי הוועדה: אלי אלאלוף – היו"ר

ישראל אייכלר

מירב בן ארי

אילן גילאון

איציק שמולי

יפעת שאשא ביטון

מפקחת, משרד הרווחה והשירותים החברתיים - הילה רכס מליק

מפקחת ארצית אגף השיקום, משרד הרווחה והשירותים החברתיים - דינה בן לביא

המוסד לביטוח לאומי - שלומי מור

המוסד לביטוח לאומי - לימור לוריא

מנהלת המחלקה להתפתחות הילד, משרד הבריאות - הדר ירדני

ס. מנהל אגף שיקום, משרד הבריאות - אריק סיטון

מתמחה לשכה משפטית, המוסד לביטוח לאומי - יעקב אדלר

פאראמדיק-מד"א-מרפאה, מב"ת - משה בניטה

עו"ס מחוזית, האגודה למלחמה בסרטן - דנה רכבי

מנהלת מחלקת שיקום ורווחה, האגודה למלחמה בסרטן - אורית שפירא

מת"ל, ועדת עבודה - חזקיהו ישראל

מנהלת יחידת מידע, ארגון קשר - משפחות עם צרכים מיוחדים - תמר שי

נציגת אגודה לזכויות האזרח, מלכ"ר - דברה גילד-חיו

מטה מאבק הנכים - נעמי מורביה

קואליציית הורים לילדים מיוחדים - רויטל לן כהן

הורה - פיני רבינוביץ'

דור גוטליב



יעקובי גאנם



חאלד דגש



עבדאלרחמן מוסא



עבדאלרחמן פטמה



אריאל שלג



אביטל ישר רוזנאי



גיל גן-מור



הדס אופק



מרגנית אופיר גוטלר



יולי טרגר



לנה לוצקי טרגר



מורית בארי



סיגל ליברנט-טאוב



דפנה גוטמן

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

שמרית שקד גיטלין

ענת כהן שמואל

שרון רפאלי

תקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה) (תיקון מס' 2), התשע"ו-2016

צהריים טובים. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. היום 4 ביולי 2016, כ"ח בסיוון תשע"ו, השעה 11:53. תקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה) (תיקון מס' 2), התשע"ו-2016. היות שהתיקון לחוק הזה בא מהוועדה לזכויות הילד, אני אבקש מחברת הכנסת יפעת שאשא ביטון לפתוח את הדיון. בבקשה.

תודה רבה, כבוד היושב-ראש. אני מניחה שכמוני עוד רבים כאן בחדר מתרגשים שהצלחנו להגיע לנקודה שמסיימת את התהליך. בוועדה לזכויות הילד קיימנו כמה דיונים. כל פעם פגשנו את הנושא של קצבאות ילדים נכים מזוויות אחרות. זה היה דרך מומי לב שבעניין זה אנחנו גם בקשר עם ביטוח לאומי כדי להרחיב את מספר הילדים חולי הלב שזכאים לכך. כשקיימנו דיון על חולי דיאליזה ראינו שיש קושי אמתי בעצם ההגדרה של היכולת לקבל קצבה מוגדלת של 188% רק כאשר הילד הוא מעל גיל שלוש. על פניו זה נראה מאוד הגיוני. הרי ילד עד גיל שלוש הוא מאוד תלותי. ההורים ממילא סביבו, והוא סוג של סיעודי. אבל, כנראה, לא נלקח עד הסוף בחשבון שבגלל הטיפולים האינטנסיביים ובגלל המציאות החדשה, הרבה פעמים אחד ההורים נאלץ לעזוב את מקום עבודתו. כך אנחנו רואים שלצד ההתמודדות הרגשית הקשה עם מחלת הילד הם גם נכנסים להתמודדות קשה מאוד מבחינה כלכלית. לכן במהלך הדיון אנחנו ביקשנו לבחון להרחיב את התקנות גם לילדים מתחת לגיל שלוש, ומכיוון שהתייחסנו להיבט הטיפולי ביקשנו להרחיב את זה גם לחולי סרטן וגם לילדים שחולים במחלות קשות נוספות כדי לתת מענה לכל המשפחות ולא כל פעם לחתוך את זה באופי אחר של מחלה.

אני רוצה להודות לאנשי הביטוח הלאומי, למשרד הרווחה, ליועצת שמרית שקד, שהיא גם אצלי בוועדה, ולכל מי שהיה שותף ותמך בכך. לפני ארבעה חודשים התכנסנו, והיום אנחנו יושבים כדי לתקן את זה. מגיע להם ישר כוח ענק. תודה רבה ושיהיה לנו בהצלחה.

אני רק רוצה להשלים. מתקנים אותי מהנהלת הוועדה שגם הוועדה קיימה דיונים נוספים בנוכחות הורים של ילדים חולים, לצערנו.

כל השותפים מבורכים.

בראבו לשותפים. בראבו ליוזמה כי זה באמת התחיל אצלכם. בראבו לכם.

חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה. אחר כך נבקש מאנשי הביטוח הלאומי להציג את החוק.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. קודם כול מגיעה תודה גדולה גם לוועדה. היו פה כמה דיונים מאוד סוערים יחד עם ההורים ועם חברי כנסת רבים שהובילו את המאבק הזה. גם קארין, גם אילן, גם שולי – נפגשנו עם ההורים - -

האמת היא שאם היה ניתן טכנית היינו אמורים לדחות את הישיבה רק כדי שחברת הכנסת קארין אלהרר תהיה אתנו.

נכון. היא הייתה שותפה גם בדיון אצלי. בהחלט מגיע לה.

לי הייתה זכות ענקית להוביל את זה עם קארין. זה באמת רגע משמח כי זה סוג של מאבק עיקש שאתה יוצא אליו ולא בטוח איך יסתיים. בסופו של דבר כשמגיעה פריצת דרך כזאת שבסך הכול, מה היא נותנת? היא נותנת לארבע מאות חמישים הורים לילדים חולי סרטן פלוס עוד כמאה וחמישים ילדים עם מחלות אחרות להרים קצת את הראש מעל המים, ולא להתעסק כל הזמן רק בהישרדות הכלכלית והניסיון היומיומי הזה לתמרן בין העבודה לבין הצורך הטבעי להיות ליד מיטת הילד.

אני רוצה להגיד רק דבר אחד: מגיעה תודה ענקית לשר הרווחה ולביטוח לאומי שקלטו את הדרישה הזאת, וכמובן, וגם להורים המדהימים שזכינו להכיר במאבק הזה. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, הורים עם כאלה נחישות ואמביציה, אין שום דבר, כולל המחלה הארורה הזאת, שיוכלו לעמוד בפניהם. זה באמת רגע משמח ותודה גם לוועדה.

בבקשה.

שלומי מור, בבקשה.

תודה, אדוני. אני מהמוסד לביטוח לאומי. כפי שהוצג כאן אנחנו מביאים לפניכם תיקון לתקנות הביטוח הלאומי שעוסקות בילד נכה. התקנות היום מבקשות לסייע להורים שבשל המצב הרפואי של הילד שלהם מוטל עליהם עומס טיפולי שהוא גדול מהעומס כפי ילדים באותו חתך גיל. זאת אומרת המצב הרפואי או הטיפולים שהילדים נזקקים להם מטילים עומס מיוחד על ההורים הללו.

התקנות קובעות מדרג של זכאות – רמה בינונית, גבוהה וגבוהה במיוחד. הרמה הגבוהה במיוחד עומדת על כארבעת אלפים ארבע מאות שקלים והרמה הבינונית על כאלפיים חמש מאות שקלים. הילדים שאנחנו מדברים עליהם פה שהוצגו על ידי חברת הכנסת הם בעיקר ילדים שמקבלים טיפולים קבועים כמו כימותרפיה וטיפולי דיאליזה, וכיום נמצאים ברמה הבינונית. זאת אומרת ההורים זכאים לקצבה של כאלפיים חמש מאות שקלים. הקצבה הזאת הלמה את המצב הרפואי של הילדים. אבל בעקבות תלונות רבות בדיונים שהתקיימו פה בכנסת בהקשר הזה, הסתבר שהטיפולים הרפואיים הללו – לבד מהעובדה שהם מצריכים את הנוכחות של ההורים – פעמים רבות גם לא מאפשרים לילדים להגיע למסגרות החינוכיות שלהם. ואז, למעשה, גם אם יש טיפול רפואי קבוע שהוא מספר פעמים בשבוע או פעם בכמה שבועות, עדיין ההורים האלה צריכים להיות צמודים לילדים, והרבה פעמים לא יכולים לצאת לעבודה. זה, כמובן, מטיל עליהם עומס נוסף ופגיעה כלכלית נוספת. לגבי הילדים המיוחדים האלה אנחנו מביאים הצעה להכניס תת-סעיף נוסף בהגדרת ילד נכה: "ילד הזקוק לטיפול רפואי מיוחד".

"ילד הזקוק לטיפול רפואי קבוע".

סליחה, "קבוע", כמובן.

הילדים האלה שזקוקים לטיפול רפואי קבוע בתקופה של לפחות שלושה חודשים או יותר, ושעל-פי הנחיית רופא נבצר מהם מלהגיע למסגרות החינוכיות המתאימות לכפי גילם; זה יכול להיות בית-ספר, מעון או כל ילד בהתאם למצבו לפי המסגרת החינוכית שהייתה מתאימה לו, אם נבצר ממנו להגיע למסגרות האלה, והוא מקבל את הטיפול הרפואי הקבוע הזה. כשאני אומר "קבוע", ודשנו בזה ארוכות, זה לא חייב להיות מדי שבוע; אבל יכול שזה מדי שבוע, ויכול להיות שזה יהיה פעם בשבועיים – תלוי בסוג הטיפול שהוא אמור לקבל, ושלפחות שלושה ימים בשבוע הוא איננו יכול להגיע למסגרת החינוכית המתאימה לבני גילו. אם הוא עומד בתנאים הללו הרי שהוא יעלה מהרמה של 100% - של אלפיים וחמש מאות שקל - ויגיע לרמת הקצבה הגבוהה יותר – כארבעת אלפים וחמש מאות שקלים.

והיא תהיה רטרואקטיבית מתחילת הטיפול.

כן. זה יהיה מהיום הראשון של אותם שלושה חודשים שבהם הוא עומד בתנאים האלה.

זה ברור.

אנחנו לא נחכה שיסתיימו שלושת החודשים ואז ניתן. אם מראש אני אקבל אישור רפואי שלפיו, זה ילד שזקוק לטיפולים אנחנו מיד נאפשר את הדבר הזה.

מאת הרופא המטפל. לא דרך ועדות.

לא, אדוני. זה לא עובר דרך ועדות. זה הרופא המטפל. בדרך כלל זה יהיה רופא מטפל בבית-חולים כי מדובר בדרך כלל על טיפולים משמעותיים. אנחנו מדברים, לפי הנתונים שלנו, על כחמש מאות חמישים ילדים. אנחנו נראה, כמובן, איך ליישם את זה. אני מניח שהמציאות תראה לנו שיש הרבה סוגי טיפולים - -

כמה זמן זה דורש היערכות?

אז זהו, גם במובן הזה אדוני מכיר אותנו ויודע שבדרך כלל אנחנו מבקשים תקופת היערכות. אבל דווקא פה כמעט לא ביקשנו. אנחנו ביקשנו לדחות את מועד התשלום. זאת אומרת התיקון ייכנס ב-1 בחודש שלאחר פרסומו. זאת אומרת אם הוא יפורסם החודש הוא כבר ייכנס לתוקפו ב-1 באוגוסט. אנחנו ביקשנו שאת התשלומים נתחיל לשלם רטרואקטיבית תוך שלושה חודשים כדי שניערך. אבל איש לא ייפגע מההיערכות שלנו.

אני חייב להגיד שמאוד מרגשת הרגישות שלכם. יפה מאוד.

כבוד היושב-ראש, אני רוצה להוסיף במשפט, שבארבעת החודשים שאני מלווה את התהליך מול ביטוח לאומי הם עבדו על זה ברמה היומיומית. לא בכדי זה הגיע למצב שזה חדר לרזולוציות מאוד קטנות. צריך גם לציין את לימור לוריא שדי שיגעתי אותה כל הזמן כדי לראות עד כמה זה מתקדם, והם עשו עבודה מדהימה.

מאז שאנחנו מכירים את לימור היא רק משתפרת.

יש פה עוד גורם משמעותי, וצריך לומר את זה על השולחן – בלי הגיבוי של שר האוצר לא היינו עוברים את המשוכה הזאת, כי היו קצת בעיות תקציביות לאורך הדרך. בסופו של דבר הצלחנו לפרוץ גם את המחסום הזה בעקבות גיבוי שקיבלנו משר האוצר כחלון. אני שמחה שבסופו של דבר בדקה האחרונה תפרנו את החוק.

אני רק רוצה לתקן הודעה שהייתה הבוקר ברדיו של שר הרווחה שחשב שזה עובר בוועדת כספים. שיידע שזה יעבור פה.

עוד מישהו רוצה להצטרף למעשה הטוב הזה? זה מרגש מאוד.

בבקשה, גברת.

רויטל לן כהן, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים. ראשית אני רוצה לברך על המהלך הזה כי בשנים האחרונות עסקנו במצוקות מאוד קשות של הורים. הנקודה הראשונה שרשמתי לי הייתה לוודא שיוכלו לקבל מיד עם תחילת תכנית הטיפול, ואני מודה לכם מאוד שחשבתם על זה, ואתם עושים את זה כי לפעמים זאת נקודת המשבר והשבר. אני רוצה לשאול בנושא הזה, כל כמה זמן יבקשו מהורים מסמכים. כי צריך לזכור שלפעמים אנחנו תלויים ברופאים, ואז יוצא שאומרים להורה שמפסיקים לו את הגמלה עד שיביא מסמך, ואנחנו שוב נכנסים שוב לבירוקרטיה. דבר נוסף – מה קורה במקרים של ילדים שחולים במחלות שאין להן טיפול. זאת אומרת ילד נמצא בבית כי הוא נמצא בין ניתוחים במשך שלושה חודשים – מה עושים עכשיו? הוא לא נמצא בטיפול רציף, אבל ההורה לא יכול לחזור לעבודה, והוא לא יכול להגיע למסגרת. שוב, תודה רבה.

תודה לך. עוד שאלות בכיוון הזה?

בבקשה, גברתי.

בדרך כלל ילדים בטיפולים אונקולוגיים יש פרוטוקול של סוג הטיפול, ואנחנו יודעים לכמה זמן הוא ניתן, ובדרך כלל גם נותנים תקופה כי אנחנו יודעים שגם אחרי הטיפול האחרון יש עוד זמן התאוששות, ולכן אנחנו נותנים בדרך כלל חצי שנה לפחות. צריך לדעת שאנחנו לא מתכוונים להזמין את המשפחות לוועדות, אלא רק מבקשים מבית החולים או מההורה מסמך עדכני לגבי המשך הטיפול. אם הילד בריא – מצוין; אם יש המשך של הטיפול, אנחנו נותנים על סמך המסמך.

יופי, תודה.

שנית, מבדיקה ראשונית שעשינו יש כארבעים ילדים שמקבלים ממשרד החינוך חינוך בבית משום שהמערכת החיסונית שלהם או בעיות נוספות מונעות מהם להגיע לבית הספר. מה שאני אוהבת בתיקון הזה – וזאת הזדמנות להגיד שזה התחיל בוועדה לזכויות הילד – שזה התחיל מילדים חולי דיאליזה ואחר כך ילדים חולי סרטן. אבל אני אוהבת בתיקון הזה זה שזה לא משנה מאיזו מחלה. אם בגלל המצב הרפואי של הילד ההורה צריך לעזוב הכול, ולהיות אתו רוב ימות השבוע, הוא יהיה בין מקבלי הקצבה. לכן ממה שאנחנו יודעים ארבעים הילדים האלה, ככל שידוע לנו, מקבלים היום ברובם מאה שמונים ושמונה. אם יהיה מקרה אנחנו נבדוק אותו.

אז להעביר מקרים שיש לנו כרגע?

כן, בהחלט.

אז אני אעביר לך היום.

שמרית הזכירה לי – זאת פעם חמישית שאנחנו מתקנים את הסעיף הזה משנת 2010. אם נצטרך נשוב לוועדה ונעדכן.

למצוות כאלה הוועדה תמיד מוכנה.

הצטרף אלינו חבר הכנסת ישראל אייכלר.

חבר הכנסת אילן גילאון, אם לא דיברת בדיון הקודם נוסיף לך דקה אם תרצה לדבר. בבקשה.

תודה, אדוני. זה תמיד יום שמחה כשנעשה גם קצת מן הצדק, ופה הוא באמת נעשה, כמו שאמרה חברתי כאן שכל מילה לשבח אותה היא מיותרת. היא יודעת את זה. זה מתכלל את הדברים, זה מרחיב את היריעה ולוקח את רמת הקושי ומערסל אותה באופן אוניברסלי כי זה הרעיון המרכזי. בכנסת אנחנו רגילים לדון בכל סעיף באופן נפרד ובאופן פרקטיקולרי, ואני גם הגעתי למצב שאני מצביע על דברים סקטוריאליים כדי שיותר אנשים יקבלו יותר, אבל זאת לא השיטה הנכונה. השיטה הנכונה – לו היה הדבר בידנו – אני אומר את זה בשם כל הוועדה – היה להעלות בבת אחת את כל הפלטפורמה של כל הכאבים כדי שכל אחד יקבל את הסוליה שמתאימה לרגלו הוא. ילדים הם קודמים, כמובן משום שכשהם עולים במעלה הגבעה הם גם יותר נמוכים מהמבוגרים, אבל גם יותר איטיים במקרה הזה. וזאת הסולידריות האמתית שהיא באמת הדרך הטובה ביותר לביטוי האישי של כל אחד. אנחנו חברה של אנשים בסופו של דבר בודדים שיודעים שבסוף נפילתם הם ייפלו לבדם. אם אני צריך לומר מה הבעיה המרכזית של החברה הישראלית היא נמצאת במקום הזה. היא נמצאת במקום הכי מרוחק בקווי המתאר שהיו לה. לכן יש פה צעד בכיוון הנכון.

אני חולם שהוועדה שלנו תצליח והמדינה שלי תצליח יום אחד להעלים את המילה "מאבק". אין מקום למאבק במקרה כזה. המאבק האמתי הוא עם הבעיות היומיומיות. דיברנו עם פיני שהוא חבר טוב שלי ודיברנו על העניין הזה. בסופו של דבר צריך להתקדם למקום של ערסול הבעיות האלה להרבה מאוד נדיבות, עם פחות גרידיות ועם חלוקה יותר הוגנת. כאן נעשה קצת מן הצדק, ואני מברך את כל מי שצריך לברך: את חיים כץ, את הוועדה, את לימור – תמיד – ואת הביטוח הלאומי וכולם. אבל הדרך צריכה להיות בבת אחת לעשות את הצדק בכל המקומות. אדם יצטרך לקבל את התמיכה לפי רמת המקפצה שהוא זקוק לה ולא השם הבירוקרטי של המחלה שלו, אם הוא כזה או אחר כדי ליפול בין הכיסאות. עד כה בגדול השיטה שלנו הייתה אחרת; הייתה לתת כמה שפחות תמיכה - - -

שים לב שיש שר אוצר אחר. יש עוד מפלגה חדשה.

תאמין לי, אדוני, אף אחד לא עושה פה טובה לאף אחד. זאת מדינה של האנשים. ומדינה, חוץ מחברת ביטוח היא כלום, היא שום דבר. אני תמיד מספר על אמא שלי שהייתה אורזת תפוזים בבית אריזה באשדוד. היא הייתה בטוחה שאדון לוי אשכול הוא שמביא לי את הארוחה לבית הספר. היא הייתה בטוחה שאם היא תיפול יבוא אדון לוי אשכול וירים אותה. זאת התחושה שצריכה לחזור למדינה, זה צעד לא מבוטל בכיוון, אבל יש לנו עוד הרבה דרך לעשות.

זה המפתח – האנשים שמפעילים - - -

נציגי המשפחות, דברו לפי הסדר שתחליטו ביניכם.

שמי משה בניטה מעמותת "יקיר לי". אני גם אבא של נועם שנפטר לפני שנה אחרי מלחמה בסרטן. קודם כול אני רוצה להצטרף לכל הברכות. אני לא זכיתי לכל מה שנאמר, וזה באמת צעד חשוב מאוד. מאז שאני יושב בישיבות האלה התקדמו פה הרבה דברים, ואני מברך על העשייה. זה מאוד חשוב.

יש לי שאלה לביטוח לאומי. לימור ציינה פה, בצדק, שכשילד מבריא הוא ממשיך לקבל את הקצבה כחצי שנה לאחר הבראתו. כשילד נפטר המצוקה של המשפחה קשה פי כמה. לדעתי, גם במקרה הזה הקצבה צריכה להישלם במשך חצי שנה ולא רק כשהוא מבריא.

העברנו עכשיו לשלושה חודשים.

זה היה מענק פטירה.

הוא בגובה של שלוש קצבאות.

זה בעצם שלוש קצבאות: מענק פטירה שלא היה - - -

נכון, תיקנו לשלושה חודשים.

נכון, זה חדש.

גם הקצבה הזאת צריכה להימשך חצי שנה בדיוק כמו במקרה של ילד שמבריא.

דבר נוסף, יש הרבה דברים שקשורים למשפחות ילדים חולים ולמשפחות שאיבדו ילד בעקבות מחלה כזאת או אחרת. אני מחזיק פה חומר אצלי ביד. אם אחד מחברי הכנסת המכובדים שיושבים פה רוצים להרים את הכפפה, יש פה עוד הרבה נושאים שאפשר לעשות ולעזור למשפחות האלה. יש פה עוד חוקים שצריך לקדם בתחום הזה.

אז אני מציע שתעבירו לוועדה לזכויות הילד. יפעת מוכנה להמשיך בטיפול הזה. גם היא עם הרגישות הנדרשת.

בבקשה, אדוני.

אני פיני רבינוביץ, ואני אבא של דסי. אני תשע עשרה שנה וחצי בשכול ועוד שנתיים וחצי סטז'. בסטז' כשהבת שלי הייתה חולה קיבלנו לפני עשרים שנה אלפיים מאתיים שקל. עכשיו כשאני שומע שקיבלו אלפיים חמש מאות שקל במשך כל השנים – אני בדה-ז'בו שהייתי שם וגם נמצא שם, ואני רוצה להודות לכולם שעסקו בזה ולהגיד "שהחיינו". גם בפעם שעברה כשהעברנו את חוק מענק הפטירה אמרנו "שהחיינו". בעזרת ה' נזכה אני מקווה שכל הילדים שנפטרו על רקע רפואי, ההורים שלהם יקבלו את המינימום כמו שאחרים מקבלים. תודה רבה לכולם, ובעזרת ה' עוד נהיה פה בוועדה.

למרות שיש בזה הרבה במה שאתם אומרים, בסדר. אבל כדי לא לעכב את החוק אני מציע שנעביר אותו כמו שהוא ונטפל בבקשה הנוספת למסגרת נוספת. בסדר?

חבר הכנסת אייכלר, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה לנצל את שלושת הדיונים שעשית היום לשלושה משפטים קצרים: קודם כול הברכות לדברים הטובים. יש רגעים שבהם כדאי להיבחר ולהיות כאן, ואלה הרגעים האלה. שים לב שכשמגיעים חוקים כאלה יש קונצנזוס חוצה מפלגות, ולא יספרו על זה בתקשורת כי זה לא מעניין. אבל יש פה דברים נפלאים, וחשוב שאנחנו בשידור חי שיגידו את זה. יש חוקים טובים ויפים שמצילים הרבה אנשים, ובעיקר אנשים עסוקים.

חבר הכנסת גילאון אמר היום שהילדים הם אנשים רגילים, אבל נמוכים, וילדים מיוחדים הם אנשים גם נמוכים, אבל גם איטיים.

כל הוויכוח שהיה אצלך היום לגבי קשירות ולמצבים במחלקות הפסיכיאטריות זה נושא מאוד כאוב שעקבתי אחריו והקשבתי. למדתי שם מכל הדוברים זה מה שאמר פעם מחנך להורה שהעניש את הילד שלו. הוא אמר לו, שאם הוא רוצה להעניש את הילד כי אתה רוצה להרתיע אותו מפני הסכנה שלא יכניס את הידיים לחשמל, למשל, אתה צריך להעניש לפי חומרת הסכנה ולא לפי מידת העצבנות. אותו דבר לגבי הטיפול במחלקות פסיכיאטריות. צריך להקפיד מאוד שכל מה שצריך לעשות כדי למנוע סכנה מהחול ומסביבתו צריך להיעשות, אבל לא לפי העצבנות של הצוות – ואפשר להבין שיש עצבנות – אלא לפי הצרכים של הסכנה.

מה הבעיה? אם אתה מותח איפה עובר הגבול בין העצבנות של איש הצוות שעושה עבודת קודש לבין הצורך באנשים עצמם.

כאן אני מגיע לנושא השלישי שדיברת עליו היום על ארגון נט"ל שעוזר לאנשים שעברו טראומה. עלה פה העניין של המגזר השלישי, וזה מאוד חשוב. הייתה טענה שהמדינה מתפרקת מחובותיה כלפי אימא של אילן שאשכול דאג שאם היא טיפול שהיא תהיה בתקופה הזאת שהמדינה אומרת שהעמותות יעשו הכול באופן פרטי, לבין העברת האחריות אל העמותות לבין הסיוע שהמדינה נותנת לעמותות. גם פה צריך למצוא את האיזון. במקום שהמדינה צריכה להיעזר בהרבה אנשים טובים שיש להם עמותות – צריך לעזור להם. המדינה צריכה לעזור להם לעזור לציבור. זאת אומרת השילוב בין המגזר השלישי לבין המדינה הוא בריא וחשוב מאוד. לא שהמדינה תתפרק ותגיד שיש העובדות הסוציאליות שישלחו את הפונים לבד אל העמותות - -

צריך להיות בריא. הוא לא בריא.

הוא לא בריא היום. אני מדבר על מה שצריך להיות. צריך להיות שילוב.

- - - "שונא עמותות יחיה".

אם אפשר היה, בוודאי.

אבל כשאין ברירה טוב שיש עמותות.

טוב שיש. הם מביאים מאות מיליונים, וזה מאוד חשוב, והם מביאים אנשים מאוד טובים ומתנדבים. השילוב שבין שלושת הדברים שזה צריך להיות לפי הצרכים של החולה ולא לפי הצרכים של המטפל, העמותות שצריכות להיות לעזר למדינה ולא שהמדינה תתפרק מאחריות, והברכות על ההצעה הזאת. אני ניצלתי את הבמה לברך על ההתקדמות בטיפול בילדים החולים. תודה רבה.

תודה. ברשותכם, נעבור לקריאת החוק.

אני רק אברך כי כבר באתי.

אנחנו שמחים שאת פה.

אני פה כבר מהבוקר.

אני רוצה לברך על התקנות האלה. אני באתי לתמוך בזה ולהצביע. אני מברכת את כולם. רויטל, אני מברכת אותך ואת כל ההורים כאן. עם כל הכבוד לחברי הכנסת, ויש לי הרבה כבוד אליהם, בסופו של דבר מי שמוביל את התהליכים האלה – ומהיכרות אתך, הייתי אומרת – באובססיביות, אבל זה נשמע לא מילה טובה, אז באמת בכוח רצון.

את עוד תיתני להם רעיונות מה לעשות אתי במוסדות סגורים.

את לא רוצה להיות. זה היה דיון קשה בפני עצמו. תאמיני לי, זה לא היה קל הדיון הזה.

מאוד קשה. הייתי גם שם.

כן? מרוב אנשים לא ראינו.

אז ברכות ונתחיל לקרוא כדי שנוכל להצביע.

נעמי, את רוצה לומר דברים עכשיו או אחר כך? את חלק מהבית, אני רואה. אתן לך את הזכות אחרי ההצבעה.

(הקראה): תקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה) (תיקון מס' 2), התשע"ו - 2016

בתוקף סמכותי לפי סעיפים 222(ג) ו – 400 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן - החוק), לאחר שנועצתי במועצת המוסד לפי סעיף 12 לחוק, ובאישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:

תיקון תקנה 1

1.

בתקנה 1 לתקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה), התש"ע - 2010 (להלן – "התקנות העיקריות") -

(1) אחרי ההגדרה "ילד הזקוק לטיפול רפואי מיוחד" יבוא :
""ילד הזקוק לטיפול רפואי קבוע" - ילד שבשל טיפול רפואי קבוע הניתן לו בבית חולים, נבצר ממנו, על פי הוראת רופא, להגיע למסגרת החינוכית או הטיפולית המקובלת בקרב בני גילו, שלושה ימים בשבוע לפחות, במשך שלושה חודשים רצופים לפחות, והורהו או מי שמקבל גמלה בעדו נמצא עמו ונוטל חלק בטיפול בו";

הובהר לנו מהמוסד לביטוח לאומי שהמסגרת החינוכית המקובלת בקרב בני גילו זה יכול להיות גם מעון יום שיקומי, מסגרת של חינוך מיוחד וכולי.

(2) בהגדרה "ילד נכה", בסופה יבוא:

"(5) ילד הזקוק לטיפול רפואי קבוע"

כלומר אנחנו מוסיפים את הילד שזקוק לטיפול רפואי קבוע בתוך הגדרת "ילד נכה" שקיימת היום בחוק.

תיקון תקנה 2

2.


בתקנה 2(3) לתקנות העיקריות, בסופה יבוא : "או בעד ילד הזקוק לטיפול רפואי קבוע".

תקנה 2 קובעת את הגמלה החודשית שיקבל אותו הורה בעד אותו ילד. הקטגוריה החדשה של "ילד הזקוק לטיפול רפואי קבוע" מצטרפת ל"ילד התלוי לחלוטין בעזרת הזולת", והזכאות היא לסכום השווה ל-188% מקצבת יחיד מלאה, כלומר הרמה הגבוהה ביותר.

תיקון תקנה 10

3.

בתקנה 10(ב) לתקנות העיקריות, אחרי "ילד התלוי לחלוטין בעזרת הזולת" יבוא "או בעד ילד הזקוק לטיפול רפואי קבוע".

תחילה

4.

(א)

תחילתן של תקנות אלה באחד בחודש שלאחר יום פרסומן (להלן – יום התחילה).

(ב)

תשלומים ראשונים לפי תקנות אלה ישולמו תוך שלושה חודשים מיום התחילה בעד התקופה שמיום התחילה עד מועד התשלום.

חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון מצביעה במקום טלי פלוסקוב. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

בעד – פה-אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

התקנות אושרו.

התקנות אושרו פה-אחד.

שיהיה בהצלחה לכולם.

נעמי, בבקשה, הבטחתי שתסכמי.

אני רוצה לברך את אנשי הוועדה – את יושב ראש הוועדה ואת חברי הכנסת – שפתחו את לבם ועוזרים לנו בצורה שאנחנו יכולנו רק לחלום עליה. לא ציפינו. במיוחד אני רוצה להודות לאנשי המוסד לביטוח לאומי. שום דבר לא ברור מאליו. לא כך היה לפני שנים. אני בדרך כלל הייתי יוצאת מישיבות כאלה כשכולי רותחת וזועמת, וסוף-סוף אני באה לישיבות בכיף ובהרגשה טובה כי נעשים דברים מדהימים. לא יכולנו לקוות למשהו טוב מזה. אולי בעצם אני אפילו אומר שזאת סנונית ראשונה שמבשרת על בואן של הסנוניות שבדרך. אני יודעת שיש לנו עוד הרבה בקנה. אני מברכת את הכנסת ואת שר האוצר שזכינו בגדול. אנחנו האנשים עם המוגבלות זכינו בגדול. תודה רבה.

תודה. אני רוצה להודות לצוות הוועדה, לשמרית, היועצת המשפטית שלנו, ולכולם, ובמיוחד אני שמח לחזור ולהודות לביטוח לאומי. תודה רבה לכולכם. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:25.