הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 288

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שלישי, כ"ט בסיון התשע"ו (05 ביולי 2016), שעה 12:00

הצעת חוק שירותי הסעד (תיקון - הגבלת מספר התיקים בטיפול עובד סוציאלי המטפל במשפחות), התשע"ה-2015

חברי הוועדה: טלי פלוסקוב – מ"מ היו"ר

מאיר כהן

דב חנין

חיים ילין

איריס פלורנטין - מנהלת אגף שירותים חברתיים אישיים, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

רחלי סונגו - עו"ד במחלקה המשפטית, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

רותם פאר - מנהל ענף כלכלן - רפרנט, משרד האוצר

מצדה מצלאוי - עורכת דין בייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

מהא מראענה - ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

מנחם אסטריק - סטודנט, משרד החינוך

בוני גולדברג - מנהלת המנהל לשירותי קהילה ורווחה ע. ירושלים, המרכז לשלטון מקומי

הילה גורן - סגנית מנהל אגף רווחה ע. הרצליה, המרכז לשלטון מקומי

אהרון סלצברג - מנהל אגף רווחה ע. הרצליה, המרכז לשלטון מקומי

דפנה אור - מנהלת אשכול כוח אדם ומבנים - מינהל הרווחה, המרכז לשלטון מקומי

אסא בן אסף - מנהלת תחום רווחה, המרכז לשלטון מקומי

אורלי ביטי - עיריית גבעתיים, המרכז לשלטון מקומי

דוד גולן - דובר האיגוד, איגוד העובדים הסוציאליים

רועי פרלמן - מזכיר חט' העו"ס המופרטים, איגוד העובדים הסוציאליים

צפרא דוויק - יושבת ראש, איגוד העובדים הסוציאליים

אסתר אשל - מנהלת המח' לשח"מ בעיריית אור יהודה, איגוד העובדים הסוציאליים

ברוך עובדיה - חב' הנהלה, הפורום לצדק חברתי

מרים גרייבר - ניצולת שואה

נוית דאובר - עובדת סוציאלית

תהילה רחמים - עובדת סוציאלית

מיכל מגד - סטודנטית לעבודה סוציאלית

ענת אייל - פעילה, המשמר החברתי

דנה חוגרי - פעילה, המשמר החברתי

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

ורד קירו-זילברמן

אתי שבתאי

יפעת קדם

הצעת חוק שירותי הסעד (תיקון - הגבלת מספר התיקים בטיפול עובד סוציאלי המטפל במשפחות), התשע"ה-2015, פ/1707/20, הצעת ח"כ מאיר כהן

צהריים טובים לכולם. שלום לממלאת מקום מנהלת הוועדה, ליועצת המשפטית, לחבר הכנסת מאיר כהן, לחבר הכנסת דב חנין, לחבר הכנסת חיים ילין, לנציגי המשרדים ולאורחים הנכבדים. אנחנו מתחילים דיון על הצעת חוק שירותי הסעד (תיקון – הגבלת מספר התיקים בטיפול עובד סוציאלי המטפל במשפחות), התשע"ה-2015, של חבר הכנסת מאיר כהן והרבה חברי כנסת טובים אחרים. אנחנו כרגע עושים דיון עיקרי. נתחיל לשמוע את יוזם ההצעה. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה.

שלום לכולם. גברתי היושבת ראש, תודה רבה שהגעתם. אני מראש אקדים ואומר שעדיין לא הצלחנו לשכנע את האוצר בנחיצות של השינוי הזה. אני עדיין אומר שאפשר לעשות את התקנה הזאת, את השינוי הזה עם תקנים שממילא הוקצו ולצערי הגדול עדיין לא הגיעו לרשויות. אני אסביר למה כוונתי. בהיותי שר הרווחה מיניתי את חבר הכנסת דה היום, אלי אלאלוף, לכתוב את דוח העוני. אחת מהמסקנות הבולטות ביותר של דוח העוני הייתה, ואני מקריא מתוך הדוח: "בעוד שבשנים 2000-2008 מספר התקנים לעובדים סוציאליים גדל רק ב-16%, מספר הנפשות המוכרות במחלקות לשירותים חברתיים גדל ב-29%". היום אנחנו מדברים על גידול של כמעט 60%. מבחינת התקינה שום דבר לא קרה.

אין לנו שום ספק שבשנים האחרונות מספר המשפחות הנזקקות לשירותים חברתיים במגמה של עלייה מתמדת. אני רוצה לספר לכם, חברים - טלי, את מכירה את זה, היית ראשת עירית ערד - שפגשתי עובדות סוציאליות בדימונה, בבאר שבע, בירוחם, בקרית שמונה ובתל- אביב שטיפלו ב-200 תיקים אינטנסיביים. למי שלא יודע, תיק אינטנסיבי הוא תיק שזקוק לשעה וחצי לפחות בשבוע. המשפחה הזאת זקוקה לליווי, לייעוץ, לסנגור, להשיג מזון, תרופות. יושבת לה עובדת סוציאלית בירושלים שצריכה לטפל ב-200 משפחות כאלו.

בזמן האחרון אני שומע במסדרונות הכנסת כל מיני אנשים, שלא מבינים דבר וחצי דבר בעבודה סוציאלית, כולל שרים בממשלה, שבאים ואומרים לי: תשמע, רוב העובדות הסוציאליות אולי עובדות עם 10 משפחות בשבוע. אני אומר להם שאני לא מבין באיזו עזות מצח הם אומרים כזה דבר. לשכות הרווחה קורסות. העובדות הסוציאליות, העו"ס למשפחה קורסות מעומס העבודה. הקריסה הזאת מתבטאת בראש וראשונה בכך שהמשפחות שמצטרפות למעגל העוני לא זוכות לדבר המינימאלי של לשבת מול עו"ס משפחה שעה בשבוע, שעתיים בשבוע, חצי שעה בשבוע, לנהל איזה שיח בכדי לסכם על פתרונות או על איזו מוביליות מהמצב שבו הן נמצאות. במקום זה אנחנו, לצערי, עסוקים בקואליציה ואופוזיציה.

זה חוק שאין בו לא קואליציה ולא אופוזיציה. כל חברי ועדת העוני היו תמימי דעים בנחיצות של לבוא ולעשות שינוי אמיתי בלשכות הרווחה, במיוחד בפריפריה הגיאוגרפית ובפריפריה חברתית. אני יכול להעיד כשר הרווחה שאין הבדל בין עו"ס בתל-אביב לעו"ס בירוחם או בקרית שמונה. גם לזו וגם לזו יש אתגרים רבים. לצערי, החוק הזה עבר בניגוד לעמדתה של הממשלה. ועדת השרים לענייני חקיקה התנגדה לחוק הזה. אנחנו העברנו אותו, כי היו חברי כנסת שבאו ואומרו שאין יותר צודק מהחוק הזה. כמעט כל ראשי הערים שואלים אותי: מאיר, מה עם החוק הזה, החבר'ה שלנו קורסים. עכשיו אנחנו מתחילים לטפל בחוק. אנחנו מתחילים לטפל בגלל אילוץ, כי ניסו להכניס אותו לתוך מגירות. אני לא אתן שיכניסו אותו למגירות. הוא יטופל ויוכן לקריאה ראשונה. אם הממשלה תחליט להפיל את זה, שתסתכל בעיניים של העובדים הסוציאליים. זאת ההזדמנות שלי להגיד לעובדים הסוציאליים ולאיגודים שלהם, עפים כאן כספים קואליציוניים שהיו יכולים להכפיל את המספר שלכם ביום אחד, השאלה היא סדרי עדיפויות. אני באמת מצפה מכם שתהיו חלק מהובלת החוק הזה, שלא נגיע עם החוק הזה לקריאה ראשונה והוא ייפול. אני הולך לראש הממשלה עם החוק הזה, אני הולך לשר האוצר עם החוק הזה. אני מאמין שלפחות אוזניו של שר האוצר לא תהיינה ערלות לבקשה הזאת.

צהריים טובים. היה לי הכבוד להיות חברה בוועדת אלאלוף כשהגשנו את ההמלצות האלו. בוועדה, ומאיר ציטט רק חלק מהדברים, נאמר במפורש שהעובד הסוציאלי מטפל במשפחות העניות במדינה, בין השאר במצוקות החברתיות, המשפחתיות וכו'. כל עו"ס משפחה מקבל אליו את כל הפניות של כל המצוקות שישנן, בין אם זה עוני, בין אם זה מצוקות אחרות. מספר הנפשות במדינת ישראל שמוגדרות כאוכלוסיית עוני הולך וגדל מיום ליום, משעה לשעה. ישבתי בוועדה הזאת לפני שנתיים ואמרתי שמעמד הביניים נמחק, יש לנו רק מעמד של עניים שמגיעים אלינו וזקוקים לעזרה. לא כל המפתחות שלנו הם מפתחות של הכנסות, יש לנו מפתחות של מצוקות שנובעות מעוני. אם נגזר עלינו לקבל אוכלוסיות שלא היו צריכות להיות אצלנו בגלל המצב הכלכלי, אם אנחנו אמורים להציל את המדינה מהמצב החברתי שנקלענו אליו ואנחנו החיילים החברתיים של המדינה, אל תשלחו אותנו לקושש קש לתבן. למדנו בספר שמות מה קרה לבני ישראל כשהיו צריכים למצוא מן היקב ומן הגורן, לבנות לבנים וקש לתבן אין. זה המצב שלנו בדיוק.

יושבות פה עובדות סוציאליות מלשכות, יושבים פה מנהלים. שאלתי אותן למה הן לא באו עם התיקים על מנת שיראו את ערימת התיקים ושאותן לא רואים. מספרת עובדת סוציאלית שהגיעה מדימונה ליום עיון שעשינו בנושא, שיש לה על השולחן ערימה של 280 תיקים, כאשר אף אחד לא מאמין שיש לה כזה דבר. היא מספרת שהיא רק מתפללת שהתיק מלמטה לא יצוף לה מלמעלה כדחוף. היא מספרת שהיא מטפלת רק בכיבוי שריפות, היא לא עושה שום התערבות בונה, מניעתית, מתכננת, משקמת, כי היא לא מסוגלת ולא יכולה. בסוף עוד באים אליה בטענות על כך שהיא מפגרת בעבודה.

אם מדינת ישראל נתנה לנו את המנדט הזה של לטפל בבעיות החברתיות, שמדינת ישראל תיתן לנו כלים. מאיר, אנחנו לא קואליציה ולא אופוזיציה. איגוד העובדים הסוציאליים וכל העובדים הסוציאליים הם א-מפלגתיים, א-פוליטיים. המפלגה היחידה שלנו היא לעזור לאנשים. אנחנו זקוקים לעזרה של הכנסת בחקיקת החוק הזה, כי אנחנו נמצאים כבר מעבר לקריסה מוחלטת. אנחנו מתקשים היום למצוא עובדים. עובדים לא רוצים לבוא אלינו יותר. הם אמנם לומדים עבודה סוציאלית, אבל הם הולכים לחפש עבודה במקום אחר. כשישבתי במסעדה מאוד מכובדת באזור ירושלים ביום שישי שעבר, ניגש אלי בחור צעיר ואמר לי: "שלום צפרא, מה שלומך? אני הייתי פעיל באיגוד". כששאלתי אותו מה הוא עושה שם, הוא אמר לי שהוא משמש כמנהל המסעדה. הוא אמר לי שהוא התייאש מהעבודה, שהוא לא יכול לעבוד במצב כזה, שאין לו פתרונות, שאין לו כוח לדבר הזה, שלא לדבר על השכר העלוב. היום אנחנו לא דנים על השכר, היום אנחנו דנים במעמסה. לא נותר לי אלא להפציר בחברי הכנסת. ישנם פה יחידי סגולה שתמיד מגיעים, חבל שאין פה אחרים. הצלחנו להעביר את הצעת החוק, שזה היה הישג גדול. בואו תעזרו לנו לקדם את זה הלאה, כדי שמדינת ישראל תראה רווחה. במצב הנוכחי אנחנו לא ברווחה, אנחנו נחנקים.

כולנו מכירים וכולנו מעריכים את העבודה של העובדים הסוציאליים, מדובר בסיפורים מאוד עצובים.

תודה, גברתי, על קיום הדיון הזה, וברכות לחברי מאיר כהן על המשך קידום החוק החשוב הזה. גברתי יושבת הראש, אנחנו נמצאים במציאות שבה המצוקה והעוני במדינת ישראל הולכים ומתרחבים משנה לשנה. אנחנו נמצאים בצמרת הליגה העולמית בשיעורי העוני. אנחנו נמצאים בצמרת הליגה של ה-OECD בשיעורי אי השוויון. הדברים האלה לא קורים בגלל גזירה משמיים, הם תוצאה של מדיניות אנטי חברתית שמעדיפה את העשירים, שנלחמת בעניים במקום להיאבק בעוני.

העובדים הסוציאליים הם האנשים והנשים שאנחנו שולחים לאותם מקומות קשים שבהם הבעיות הולכות ומצטברות, על-מנת שיעזרו להתמודד עם המצוקות הקיצוניות שיש שם. כמו שנאמר בצדק על ידי חבר הכנסת כהן ועל ידי יושבת-ראש האיגוד, אנחנו עושים מעשה שלא יעשה. אנחנו שולחים אנשים להתמודד עם מצוקות בלי כלים ובלי אפשרות. כשאני מסתכל בהצעת החוק, שיש לי הזכות להיות אחד היוזמים עם חבר הכנסת כהן ורבים וטובים אחרים, אנחנו הולכים על המינימום. מה הבקשה פה? אני שומע שהאוצר אפילו את זה לא מבין. אנחנו מדברים על מספר של 60 משפחות בעת ובעונה אחת לעובד סוציאלי. זה מספר ענקי. העובדים הסוציאליים הם אנשים מופלאים, אני מכיר כמה מהם. הם הרבה מעבר לרמה שלנו, חברי הכנסת. הם יכולים לטפל ב-60 מקרים לפעמים, אבל שזה יהיה הסטנדרט? זה בלתי אפשרי. אנחנו אומרים את זה בגלל שאנחנו לא יכולים. אם היינו יכולים, היינו עושים יותר. אמרנו שנתחיל בזה. כשאני שומע שהאוצר אפילו את זה לא מבין, כנראה שצריך לשלוח את פקידי האוצר לעבוד בלשכות הרווחה במשך שבוע על-מנת לראות אם הם יודעים לעבוד עם 40 משפחות, אם הם יודעים לתת תשובות ל-10 משפחות. אם זה יהיה המצב, אני חושב שנוכל להתפשר איתם על מה שהם רוצים.

גברתי היושבת-ראש, אנחנו מדברים על זכויות של עובדים, על תנאי עבודה מינימאליים וגם על היכולת לטפל. זו לא איזו שהיא סטטיסטיקה שאומרים "טופל, טופל, טופל", כל אחד מקבל שתי דקות ואז יוצא, זו מערכת שצריכה לתת תשובות אנושיות לבני אדם. היא עובדת בלחצים בלתי אפשריים.

אני מצטרף להצעתו של חבר הכנסת כהן. אני חושב שתפקידה של הוועדה הזאת, לאחר שנעשה ניסיון הידברות עם האוצר, להמשיך להכין את ההצעה הזאת לקריאה ראשונה. אני מקווה שכשהחוק יגיע לקריאה ראשונה, אפשר יהיה לשכנע את כולנו בכנסת להצביע עבורו. יכול להיות שעוד נצטרך להתווכח בהכנה לקריאה שנייה ושלישית, אבל אין שום סיבה לעצור בנקודה הזאת.

אני עובדת סוציאלית מעל ל-35 שנה. הייתי פעם מנהלת מחוז משרד הרווחה. עברתי לשלטון המקומי, לכן יש לי פרספקטיבה כפולה. חבר הכנסת דב חנין, עובד סוציאלי עובד 39 שעות בשבוע. אתה צודק, 60 זה לא מספר אפשרי. בתוך זה אנחנו צריך לתת הדרכה. מדובר בדיני נפשות. אנשים לא מוציאים החלטות כלאחר יד. זה דבר אחד שצריך לזכור. מותחים את ה-39, נותנים שעות נוספות. המציאות הרבה יותר עגומה. אני העברתי לחבר הכנסת מאיר כהן מספרים מאוד פשוטים. אנחנו מטפלים ב-10 אלפים קשישים בירושלים. אנחנו רואים אותם שעה וחצי בשנה. זה מספר שאני מתביישת להגיד אותו, אבל זאת המציאות. כדי לקבל היום תסקיר של פקיד סעד, צריך להמתין 5 חודשים. זה לא אנושי. אני חושבת שזה בעוד כמה רשויות, אבל אני מציינת את ירושלים כי אני אחראית עליה. הילדים נטחנים יותר ממה שהם נטחנים גם ככה. אני מקבלת המון טלפונים: "תנסי את המקרה הזה, תעלי אותו ראשון, תעלי אותו שני". זה לא אפשרי. אנשים עם פיגור שכלי צריכים לעבור ועדות חוזרות על פי חוק.

סיפרתי לחבר הכנסת חנין שעם כניסתי לתפקיד שר הרווחה נחשפתי למצב של אדם שישב 45 יום בבית סוהר כי לא הייתה עובדת סוציאלית.

הייתה עובדת סוציאלית שלא הספיקה לכתוב תסקיר.

היא אמרה שיש לה לפניו רשימת המתנה של עוד איזה 20 תסקירים, שהיא פשוט לא יכולה.

תסקירים בשירות המבחן זה תור ענקי. זה בכל המערכת, זה לא מקרה בודד. זה עולה למדינה המון כסף.

עשיתי איזו שהיא עבודה פנימית שלי, אני אשמח להעביר לכם אותה, כדי להראות שבתקינה סבירה אני צריכה 300 תקנים. כמנהלת אני לא מקבלת שירותים חדשים. אני פוגעת באוכלוסייה. אין לי מי שיעשה את זה.

רק לירושלים 300 תקנים?

כן, על פי התקינה שלי. משרד הרווחה חייבים לי 60, אבל גם זה לא מגיע. משרד הרווחה לוקח נוסחה ומחלק. תנו לי 120 לעובד, לא 60, ואני אסתפק בזה. 40 תיקים של ילדים בסיכון זה המון. תזכרו שיש חקיקה גורפת. אנחנו כל היום בבתי משפט, בהגשת תסקירים, תצהירים, ועדות, מכרזים. כל אלה הם דברים שזוללים זמן. אנחנו צריכים להיות שם, זה בסדר גמור, רק אין לזה שום שיפוי כלפי העובד.

אנחנו יודעים לעשות את העבודה, אנחנו ממש יודעים, אנחנו מקצוענים. רובנו מחויבים, רוצים, אבל אי אפשר. האם אני צודקת כמנהלת כשאני אומרת לשירות מסוים שצריך אותו אבל אני לא מסוגלת להרים אותו בירושלים הגדולה? לאן הגענו, אני לא יודעת להגיד. אנחנו מטפלים היום ב-120 אלף איש בירושלים. זאת לא התמונה האמיתית, זו הקיבולת. אנחנו בסוציו אקונומי 4, מזרח העיר בסוציו אקונומי 1. אנחנו מפספסים הרבה מאוד אנשים. איך אתה ישן עם זה? מה אתה אומר לעובד? אני מאוד קשוחה, אני שמה גבולות: חבר'ה, המתנות. מה זה המתנות? אמרו את זה כבר פה. אין לי מילים להגיד את העניין. אני לא יודעת באיזה מילים עוד אפשר להסביר את זה. שיבוא כל מי שרוצה לעבוד איתנו יום אחד. בירושלים יש כל יום חירום. בכל פיגוע נשלחים 40,50 עובדים סוציאליים ללוות את האנשים, את הילדים, את זירת הפיגוע, את זיהוי הגופה, את הלוויות. באים אלינו בטענות, אבל בסדר, בשעת צרה לא מדברים. יש המון דברים שהם בלתי צפויים. זאת מדינה כזאת שיש בה הרבה מאוד בלתי צפוי. אנחנו כל הזמן בסיפור הזה. זה נורא עצוב, זה נורא כואב. בשם ראש הרשות שלי אני יכולה להגיד שאנחנו מאוד מודעים. עיריית ירושלים משלמת 90 משרות מכספה. אני מנסה לשכנע, כי בסופו של דבר אנחנו לא משרתים את התושבים. הקושי הגדול הוא לבטא את המניעה, לא להגיע ברגע האחרון כשהאש בוערת, כי אז אין לנו ברירה, אנחנו מגיעים ונזעקים לשם.

המקרים שמגיעים לשירותי הרווחה הם סופר מורכבים, בעיקר בגילאים יותר צעירים. היום רואים ילד בן 8 שתוקף את החברים שלו מינית בבית ספר. זה מטורף. לצערי, יש הרבה מאוד גורמים בקהילה שלא ממש לוקחים את האחריות. בכל שכונה בירושלים יש לשכת רווחה, אנחנו מאוד נגישים. לנו אין גבולות להגיד "לא, אתה לא תבוא, אתה לא יכול". אין דבר כזה. מצד שני, כל המערכת הזאת היא לוליינות לא אפשרית. לא למדתי תואר שני בעבודה סוציאלית בשביל להיות לוליינית ולנסות. כשאני מסתכלת בעיני העובדים אני לא יודעת מה להגיד. אני אשמח להתגייס לכל משימה, חבר הכנסת כהן, כדי לקדם את זה. אי אפשר להמשיך ככה, זה לא אפשרי.

מדברים פה על תקנים ותיקים, אבל בסוף הכל נופל על השלטון המקומי. אני חושב שאם היינו עובדים בתקן שמשרד הרווחה נתן לנו, המערכת הייתה קורסת לחלוטין. זה אחרי שמאיר הכיר טוב טוב את עוטף עזה, נתן תקן נוסף בחירום כמעט לכל רשות. התקן הפך בסופו של דבר להיות קבוע. אחרי כל זה אין רשות שלא שמה בין 3 ל-5 תקנים נוספים על חשבון הארנונה, על חשבון משלם המסים. מה שהממלכה לא מבינה זה שבסופו של דבר האחריות היא לא שלה, האחריות בסוף יושבת על השלטון המקומי, כי אלה התושבים שלה, הילדים שלה והאנשים שהיא מטפלת בהם. אם לא נעשה את זה, אף אחד לא יעשה את זה. אנחנו הקיר האחרון לפני שהם יגיעו לבתי כלא, להתאבדויות או לאסון משפחתי. הקיר הבא זה בתקשורת, זה בכותרת הראשית בעיתון.

ואז הם אומרים שאנחנו אשמים.

ברור. הפרדוקס פה הוא שפוליטית מנציחים מדינת רווחה כי כנראה זה משרת הרבה מאוד אנשים אידיאולוגית, אבל לא נותנים לעובדים הסוציאליים שצריכים לטפל ביותר תיקים כלום. דרך אגב, כנ"ל לגבי פסיכולוגים, לגבי חינוך. כמעט בכל המוסדות אנחנו רואים את זה. מה קורה בחירום? מה קורה בטרור? אנחנו מאוקטובר בטרור. אף אחד לא מתייחס לזה. כל עובד סוציאלי ברשות צריך לטפל בתאונת הדרכים ובמעגל הרחב של הפיגוע עצמו. מאיפה שולפים עובדים סוציאליים בתל-אביב אחרי הפיגוע בשרונה? מי אחראי על זה? אם על זה מפילים גם את התקנים, מה שנקרא התור הקבוע שיש לכל עובד סוציאלי, המערכת תקרוס לחלוטין, לא פלא.

תראו מה המגוחך. במשרד הבריאות מדברים על זה שמגיעים אנשים לבתי חולים עם יותר טראומה. אם הם היו מטופלים על ידי העובדים סוציאליים והיה מספיק תקינה, היה פחות פוסט טראומה. המדינה לא יודעת לטפל במנע. זו לא מנטליות, זאת שיטה. אנחנו נביא את הסופר טנקר לכבות את השריפה בכרמל, אנחנו לא נמנע את השריפה בכרמל. למה? זאת תרבות הצל"ש. מישהו מקבל צל"ש על זה שהוא מנע מלחמה במדינת ישראל? לא. מקבלים צל"ש רק אם יש מלחמה. זאת תרבות, זאת תפישה ניהולית. אנחנו סטרטאפיסטים מצוינים, אבל אנחנו לא מסוגלים להחזיק את המפעל, אנחנו מוכרים אותו לפני זה. אנחנו צריכים אסטרטגיה, אנחנו צריכים לתכנן את המדינה בצורה אחרת לחלוטין. אתם כעובדים סוציאליים משלמים את המחיר.

מאיר בא עם החוק, שזה כבוד גדול להיות חתום אחריו, ואמר לי להסביר על עוטף עזה כי הממשלה לא מבינה, אף אחד לא מבין, אנחנו חייבים להילחם על זה. אני אומר לכם שאנחנו נילחם על זה. כשהם באים ואומרים מנע, זאת תפישת עולם אחרת לגמרי ממה שקיימת בממשלות ישראל. אנחנו הקמנו מדינה כסטרטאפ, אמרנו שיהיה בסדר, שאנחנו נסתדר תוך כדי הליכה. היום צריך לעצור, לבנות חזון, להבין מה זו חברה, להבין שאין היום משטר טוטליטרי קומוניסטי משמאל או מימין. אין חיה כזאת בעולם. תסתכלו על ארצות הברית. הם הזרימו כסף כדי להבריא את המדינה. תסתכלו מה קורה בעולם. אנחנו צריכים לדבר במושגים אחרים לגמרי, להיות קשובים לאזרחים. אנחנו באים לשרת אזרחים. העובדים הסוציאליים הכי מבינים את זה, הכי יודעים להכיל את המצב, יש להם הכי הרבה סבלנות, הם נמצאים שם. אף אחד לא מדבר על תחלופה. תראו מה התחלופה של עובדים סוציאליים בעוטף עזה. הן לא מסוגלות לעמוד במעמסה הנפשית הזאת. החוק הזה נראה הדבר הכי גדול, אבל זה המינימום שאנחנו יכולים לעשות למען זה שיהיה הטיפול הכי בסיסי שיש לאזרח במדינת ישראל. לא דיברנו על מי מטפל במטפלים.

צר לי שאנחנו צריכים לחוקק. אם לא הייתה מצוקה, לא היינו צריכים חוק, היינו מדינה אחרת לגמרי. כל עוד הטרור ממשיך, כל עוד המצוקה החברתית ממשיכה, זה המינימום שאנחנו יכולים לעשות. אני אהיה מאוד שמח שיום אחד נבוא ונשנה את כל התפישה שלנו. למה מחסנים? כי מבינים שאם לא יתנו חיסון, האפידמיה שיכולה להיות בעקבות זה היא השתקה של המשק. את זה האוצר יודע להבין, הוא מבין את זה מצוין. הוא ייתן חיסונים בחינם לכל האזרחים. למה הם לא מבינים שיש עוד דרכים למנוע? עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, כל הצד החברתי הטיפולי הזה חייב להיות משודרג. אני מאוד שמח שמאיר הביא את החוק הזה. אנחנו נלחם עליו. אנחנו בעוטף יודעים להילחם.

אני מקווה שבפגישה עם שר האוצר לא נצטרך להילחם איתו.

כשהוא הגיע לעוטף עזה הוא התנצל על כך שראש הממשלה לא נתן לו את התקציב שהיה צריך בשביל לעשות את מה שהוא היה צריך לעשות.

בחינוך קובעים מספר תלמידים לכיתה. אנחנו יודעים שחינוך תמיד נצטרך. אנחנו גם יודעים שבעיות חברתיות ומשפחתיות תמיד יהיו. אפשר ללכת באותו משקל.

זה יותר מורכב, כי ילד שיש לו בעיה בבית ספר מטופל במערכת החינוך, ילד שיש לו בעיה בבית, שזה אותו ילד, מטופל על ידי עובד סוציאלי. זה מתוקצב על ידי משרד החינוך, זה מתוקצב על ידי משרד הרווחה. צריך להפסיק עם הדבר הזה. צריך להסתכל בצורה הוליסטית על הדברים.

אנחנו מדברים על עו"ס משפחה מתוך הבנה גדולה מאוד שבמידה ונצליח עם החוק, תתפנינה הרבה מאוד משרות לחיזוק האגפים האחרים.

אני עובדת סוציאלית מזה קרוב ל-30 שנה. מיותר כרגע לחזור על כל הדברים שצפרא ובוני אמרו. אני חושבת שהם הטיבו לתאר את המצוקה שמאפיינת את מה שקורה בשטח. אני היום לא נמצאת בשטח, אני נמצאת ברמה של קביעת מדיניות, קשר עם המשרד. אני שומעת מה קורה בשטח. הם הטיבו לתאר. חבר הכנסת מאיר כהן, אחת הבעיות שלנו היא הערכה המאוד גדולה שיש כלפי העובדים הסוציאליים. יש מי שיגיד שזו לא הערכה, שזה איזה שהוא מס שפתיים חברתי. אנחנו מוצאים חדשות לבקרים חקיקה חברתית מדהימה בתפישה שלה, בראייה שלה, בחשיבה שלה, של מניעה וסיוע לאזרחים. לעולם יימצא בתוך החקיקה הזאת העובד הסוציאלי, אבל באותה נשימה לעולם לא יהיה לצד החקיקה הזאת משאב מותאם, קרי כוח אדם לבצע את המשימה הזאת, או תקציב לבצע את המשימה הזאת. לעולם נהיה בחסר. משנה לשנה החקיקה החברתית, לא משנה כרגע מאיזה מניעים, מחוקקת ללא משאבים מתאימים. נוספים עלינו מיום ליום יותר ויותר מטלות שאותן נדרש העובד הסוציאלי על פי חוק לבצע. כתוצאה מזה יש הצטברות של דברים שאין יכולת לטפל בהם. באופן טבעי אתה מזניח את הטיפול המניעתי, את הטיפול באנשים לטובת דברים שהחוק מחייב אותך ודורש ממך לעשות. אני חושבת שזאת תופעה לא נכונה. אני חושבת שחברי הכנסת צריכים לשים לב שכשמחוקקים חוק, לעולם הוא צריך להיות אל מול תקינה. הערכה הזאת כלפינו, כבודה במקומה מונח, אבל אם לא נותנים לנו את זה אין לנו שום דרך לבצע. זאת תופעה מאוד בולטת. עד שלא תוגדר איזו שהיא רמה של תקינה לצד מה שירותי הרווחה המקומיים אמורים לעשות, אנחנו נמצא את עצמנו חוזרים על דיונים מהסוג הזה. אני באופן אישי מייצגת את השלטון המקומי, שרואה בהצעת החוק הזאת הצעה מבורכת. כמובן שהוא מצפה שזה יהיה מגובה עם משאבים מותאמים על-מנת לבצע את זה.

אני רק רוצה להעיר את עיניכם לגבי הסוגיה הזאת בארצות הברית. גם בארצות לא הגבילו את כמות התיקים בהם מטפל עובד סוציאלי. הנושא הזה עלה לכותרות לפני כשנתיים בארצות הברית, לאחר שהסתבר שילדים מתו כתוצאה מהתעללות במשפחה. העובדים פספסו את המקרים בשל העומס. המדינות בארצות הברית השקיעו הון עתק בגיוס של עובדים סוציאליים. ברגע שאנשים מתו והוכח הקשר, רק אז נמצאו התקציבים. אני לא יודע אם אנחנו צריכים להגיע למצב שאנשים ימותו. אני לא יודע אם אנחנו לא נמצאים שם.

מאיר, בארצות הברית עובד סוציאלי מטפל ב-45 פרטים, לא תיקים. באנגליה ב-25 פרטים, בהולנד ב- 25 פרטים, בגרמניה ב- 25 פרטים. אם במשפחה יש 10 נפשות שכולן זקוקות לרווחה, סופרים כל אחד לחוד. 45 אינדיבידואלים לטיפול עו"ס בארצות הברית. בעקבות שביתה של 3 שבועות בלוס אנג'לס הוסיפו 3000 עובדים סוציאליים. גם באנגליה שבתו על העניין הזה. הלוואי אצלנו. אנחנו נסתפק ב-60 תיקים כהתחלה.

אני סטודנטית לעבודה סוציאלית. כרגע אני נמצאת בתקופת מבחנים. במהלך המבחנים אני לומדת על כל תחומי האחריות המאוד מאוד גדולים שנותנים לעובדים הסוציאליים, על כמה חשובה עו"ס משפחה, אבל כשאני מגיעה להכשרה המעשית אני מגלה שבפועל המדינה לא נותנת את המשאבים לזה. בעוד מספר הלקוחות רק הולך וגדל, התקינה לא גדלה בהתאם. נוצר מצב שחבריי הסטודנטים מנסים לברר על מקומות עבודה. הם פשוט מסרבים למקומות שבהם העומס הוא עצום. הם פשוט מסרבים להיכנס למקומות שמראש הם יודעים שלא תהיה להם האפשרות לתת את הפתרונות ללקוחות. הרשויות המקומיות שהכי צריכות את העזרה הזאת פשוט קורסות, כי את התקנים שיש להן העובדות סוציאליות לא רוצות לאייש. גם אין להן כסף להוסיף תקנים.

אני זוכרת שכשהייתי ראשת עיריית ערד היה לי מאוד קשה לגייס עובדים סוציאליים.

הם פשוט מודים בפה מלא שהם לא רוצים להיכנס למקומות האלה. זה נושא שדנה בו כבר שנים ועדה אחרי ועדה, דוח מבקר המדינה. כולם ממליצים להוריד את העומס, אבל לא קורה עם זה שום דבר.

מה זה אומר? אני הייתי 30 שנה מורה והובלתי את מאבק המורים. כשראינו ששנה אחרי שנה יש דוחות, יצאנו למאבק. שכר של המורים הוא פי 2 משכרם של העובדים הסוציאליים.

הסטודנטים איתך.

כי זה מורים. כולם מדברים על חינוך. יותר קל בחינוך.

אני חולק עלייך.

גם אם אני אסגור את כל השירותים הסוציאליים בארץ ואעשה שביתה, זה יזיז למעט מאוד אנשים.

זה יזיז לאנשים הנכונים.

לי יש רקע של 40 שנה במקצוע, מתוכן 36 שנים לפחות בשלטון המקומי. אני 26 שנים מנהלת שירותים חברתיים. יש לי בהחלט פרספקטיבה להגיד מה היום ומה היה אז. אז הייתה הרבה פילנתרופיה, לא הייתה תקשורת, לא הייתה שקיפות. אני זוכרת שהרשויות המקומיות היו נכנסות לגירעונות מפה עד להודעה חדשה. זה לא קיים היום. אנחנו במאה ה-21. יש היום שקיפות מלאה. יש היום דרישות חוקיות וחברתיות של שיתוף. אנחנו עושים את זה במחשבה מקצועית מאוד מבוקרת ונכונה. כל זה דורש מאמץ, דורש זמן, אפשרויות ומשאבים. כשאני באה ואומרת שאני לא מצליחה לעשות את מה שדורשים, אומרים לי לעשות תעדוף. אני עושה תעדוף. זאת מילה מאוד מאוד יפה, אבל אני קורעת בבשר החי, אני קורעת את המקרים. לפני שנה הגיעו אלי 160 מקרים חדשים לחלוטין. אני עומדת היום על 130. המצב רק הולך ומחמיר. אלה מספרים אמיתיים. מה אני אמורה לעשות? המצב הולך ונעשה גרוע יותר. אם היו פעם 200 תיקים לעובד, כשמתוכם 150 שוטף או מעקב ו-50 יותר אינטנסיביים, היום יש לך 5 שהם מעקב ושוטף, כל השאר אינטנסיבי. זה לא רק עובד אחד שמטפל במשפחה, יש גם אלימות במשפחה, יש ועדות, יש נערה במצוקה, יש התמכרויות. את עובדת היום בצוות רב מקצועי כדי לטפל באותם אנשים.

אנחנו חברה קשה, חברה אלימה, חברה שאנחנו רואים את ההתבטאות שלה בבתי הספר. זה מיד מגיע אלינו. לא רק האוכלוסייה פונה אלינו, כל המשרדים השותפים שלנו – משרד הבריאות, מורים, יועצים. בכל דבר שנתקלים מיד פונים לרווחה. למה? כי אין לנו גבולות גיזרה, אנחנו חייבים להיות משרתם של כל האדונים. זה מצב בלתי אפשרי, לכן תקינה מחויבת המציאות. אני מדברת על תקינה, לא על תקנים, כי תקנים לא אומר שום דבר. צריך שיהיה מספר תיקים לכך וכך תקן.

נושא של בריאות הנפש נופל עלינו. חוק בריאות הנפש הוא קטסטרופאלי. להם יש כללים, להם יש גבולות, להם יש פרמטרים. גם קופות החולים לא מאורגנות. אומרים לי שאלה תושבים שלי, שאני אטפל בהם, שאני אקבל אותם.

אני הבנתי מיושב-ראש הוועדה שהתחלנו דיון בנושא. כולנו יוצאים מכאן משוכנעים. אני מבינה שיהיה המשך.

אני עובדת סוציאלית בעיריית אשדוד. הייתי עו"ס משפחות, היום אני עו"ס בתכנית "נושמים לרווחה". כעו"ס משפחות אנחנו מטפלים ב-150 משפחות ומעלה לעובד. העבודה היא יותר סביב כיבוי שריפות. היום, כשאני בכובע של "נושמים לרווחה", כל השאלה היא איך אנחנו רוצים להגדיר את הרווחה: האם המטרה של הרווחה לתת מענים קונקרטיים, ספציפיים מתוך הרגשה שהמקרים הם אלה שמנהלים אותנו, או לאפשר לעו"ס לעשות זום אאוט ולתת לכל משפחה את המענה המקיף והמתאים לה. אני חושבת שב"נושמים לרווחה" פועלים מתוך איזו שהיא מגמה לעשות שינוי. זה תהליך שדורש מאיתנו זמן ומשאבים.

כמה משפחות?

יש לי 24 משפחות בשלושת רבעי משרה. אנחנו רואים תוצאות באשדוד. מעל 80% מהמשפחות משולבות בתעסוקה. אנחנו רואים תהליכים שקורים. אלה תהליכים שלוקחים זמן. זה דורש המון השקעה ועבודה עם כל אחד מפרטי המשפחה. אנחנו עובדים מתוך מגמה לקטוע איזה שהוא רצף בין דורי שאנחנו רואים שקיים וחוזר על עצמו.

יש 80% שנכנסו למעגל העבודה?

80% מתוך 120 משפחות שמטופלות בלשכה באשדוד. אני רוצה להודות לך, חבר הכנסת והשר לשעבר מאיר כהן, על התכנית הזאת שהגית, יזמת והוצאת לפועל. כעו"ס משפחה לשעבר וכעו"ס ב"נושמים לרווחה" אני חווה היום עבודה סוציאלית אחרת שמחוללת שינוי. יש לנו ועדות היגוי אחת לתקופה, אנחנו רואים שינוי.

אין חולק על העומס של העובדים הסוציאליים. הוא ידוע, ברור, אנחנו שם. מידי שנה אנחנו מבקשים תקינה להורדת עומסים של עובדים סוציאליים ברשויות. אנחנו גם מבקשים עבור עובדים סוציאליים אחרים שנמצאים בתוך העומס. כשאנחנו מבקשים לתכניות "נושמים לרווחה", לתכניות אלימות ולתכניות לצעירים, פירושו של דבר שאנחנו מבקשים תוספת לעובדים סוציאליים שיעשו עבודה. אנחנו נמשיך לעשות את זה מידי שנה.

מה שאתם עושים זה הדרגתי.

מידי שנה אנחנו מפחיתים את העומסים, אנחנו מוסיפים תכניות שבגינן מכניסים עובדים סוציאליים. בשנה האחרונה הכנסנו 260 עובדים סוציאליים למחלקות הקטנות ולתחום האוטיסטים.

מה בין זה ובין העו"סים המשפחתיים? אני מצפה ממשרד הרווחה, ותמסרי את זה לשר בשמי, שישלח לכאן נציג שיתמוך בזה. מי מחולל שינוי אם לא משרד הרווחה? איך משרד הרווחה בא לוועדה הזאת ואומר שהוא מוסיף? זה קשקוש. לא מוסיפים תקנים. אני יודע מה קורה בשטח. האם יעלה על הדעת שמשרד החינוך יבוא ויתנגד לך שרוצים לצמצם כיתות? אם מעלים הצעה כזאת, מגיע שר החינוך ואומר שהוא תומך. מה אתם אומרים? אתם אומרים: "לא, אנחנו מוסיפים פה, מוסיפים שם". יש תקינה, צריך תקינה. גם אם יבואו ויגידו: אנחנו לא ניתן תקינה ל-60, אנחנו נעשה את זה הדרגתית ל-5 שנים, זה בסדר. משרד הרווחה צריך לבוא לכאן ולתמוך בהצעת החוק הזאת, לא לקשקש.

תודה לך על היוזמה של החוק הזה. שנינו היינו ראשי רשויות בדרום. אנחנו יודעים מה זו עבודה של עובד סוציאלי. אין פה בחדר איש שלא משוכנע שצריך לנסות לעשות את העבודה שלכם כמו שאתם יודעים ולא מסוגלים לעשות אותה. תודה רבה לכל האורחים שלנו, נעדכן אתכם לגבי ההמשך. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:10.