הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 224

מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט

יום שלישי, כ"ט בסיון התשע"ו (05 ביולי 2016), שעה 9:30

הצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון מס' 10) (הסדרי פשרה והסתלקות), התשע"ו-2016, פ/1606/20 כ/637, של חה"כ מרב מיכאלי

חברי הוועדה: ניסן סלומינסקי – היו"ר

מירב בן ארי

מרב מיכאלי

סגנית האפוטרופוס הכללי והכונס הרשמי, משרד המשפטים - סיגל יעקבי

משרד המשפטים - מרב זוהרי

רפרנט ממשל ומינהל באג"ת, משרד האוצר - דורון סמיש

לשכה משפטית, הנהלת בתי המשפט - חנית אברהם בכר

ממונה חקיקה, לשכת עורכי הדין - פינחס מיכאלי

יועמ"ש , איגוד חברות הביטוח - ירון אליאס

מנהלת קליניקה לתובענות ייצוגיות - רוני שדה

ראש מחלקת רגולציה בהתאחדות המלונות בישראל - ניר קפלן

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

אלעזר שטרן

אסף פרידמן

הדס צנוירט

הצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון מס' 10) (הסדרי פשרה והסתלקות), התשע"ו-2016, פ/1606/20 כ/637, של חה"כ מרב מיכאלי

בוקר טוב, חבריי חברי הכנסת, בוקר טוב לאנשי המלכה ולמצטרפים.

מאחר ועברנו כבר קריאה טרומית וקריאה ראשונה, ואנחנו עכשיו עושים הכנה לקריאה שנייה ושלישי, החומר מוכר. אני מציע שהדרך הנאותה תהיה שנקרא את הצעת החוק, ובכל מקום שיש תוספות או הסברים, אנחנו בעזרת היועצים המשפטיים משני הצדדים ובעזרתנו, נתקדם. בבקשה.

אקרא את הנוסח החדש המעודכן, מטעם משרד המשפטים, שנמסר הבוקר.

הצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון מס' 10) (הסדרי פשרה והסתלקות), התשע"ו-2016.

1. תיקון סעיף 15. בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו–2006 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 15(א), המילים "שאישר השר לענין זה," – יימחקו.

מדובר בשאלה, האם ארגונים שרוצים להתייצב בבית המשפט ולהשתתף בדיונים, לבקש מבית המשפט להשתתף בדיונים – האם הם צריכים את אישור השר – שרת המשפטים לצורך זה.

מקובל עלינו להוריד.

אפשר להעיר במהלך ההקראה?

מי אתה, אדוני?

ירון אליאס, נציג איגוד חברות הביטוח בדיון.

יש לך על כל סעיף?

לא על כל סעיף.

אז תאמר את דבריך בקצרה מאוד בבקשה.

לגבי סעיף 15, אנחנו גם לא כופרים בחשיבות החוק- אני לא חושב שיש מישהו שכופר. מצד שני, גם אי-אפשר להכחיש שהחוק הזה לעתים מנוצל לרעה. אנחנו חושבים שהביטול של הדרישה לאישור השר עלול לגרום לשתי רעות: האחת היא להצטרפות של גורמים אופורטוניסטים להליך הזה, אולי אפילו ארגונים או גורמים שיתמכו בהצטרפויות להליכים מהסוג הזה; והרעה השנייה, שהדבר עלול לגרום להכבדה מאוד גדולה על ההליך.

סליחה, אדוני, איפה היית בהכנה לקריאה הראשונה? עשינו פה דיון של שעה וחצי. עכשיו הוא בא, בהכנה לקריאה שנייה ושלישית?

דבריך נשמעים. יש בהם עניין, רק אנחנו חשבנו שמאחר שכבר יש מסננת מאוד מכובדת, שזה בית המשפט, שזה בחריג מכל החוקים האחרים, בית המשפט קודם כל בוחן, אם בכלל יש טעם ותוכן, לפני שזה עובר בכלל לדיון, יש כבר מערכת הסלקציה, נקרא לזה – מילה לא יפה – שנעשית על-ידי שופט, חשבנו שאין צורך שיהיו גם השר וגם שופט – מספיק השופט. היה בזה דיון.

אוסיף על דברי היושב-ראש – צריך לזכור שסעיף 15 זה לא הצטרפות אוטומטית; זה שאתה יכול לבקש מבית המשפט להצטרף. בית המשפט יצטרך להחליט, אם סתם יהיה גורם אופורטוניסט שאין לו קשר לעניין, אני מקווה שאנחנו סומכים על שיקול הדעת של בית המשפט שלא כל עובר אורח, שמביע עניין, הוא יצרף אותו.

ניסן, אני חייבת להעיר - הייתי כאן בדיון של שעה וחצי, עלה כבר הנושא של גורמים אופורטוניסטים וכבר קיבלו תשובות.

קודם כל, דברי חכמים בנחת נשמעים. בי"ת, מי שרוצה לדבר רק יבקש, כדי שלא יהיה בלגאן. אנחנו זורמים. בבקשה.

2. בסעיף 16(א) לחוק העיקרי, בסופו יבוא "בהחלטתו אם לאשר טובת הנאה כאמור, ישקול בית המשפט את אלה:

(1) אם הבקשה לאישור ההסתלקות הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית – האם התובענה הראתה עילת תביעה לכאורה;

(2) התועלת שהביאה הבקשה לאישור או התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה."

זה, כמו שנאמר בהכנה לקריאה הראשונה, נועד להתמודד עם הנושא של תביעות סרק. גם מנחה את בית המשפט, לראות מה הוא צריך לשקול, כדי לראות שהתמריץ העיקרי של הגורמים להצטרף, טובת הנאה, שבאמת תינתן רק במקרים שבהם יש עילה לכאורה ושזה יביא לתועלת. לכן זה אומר שלא מדובר בתביעת סרק.

אם אפשר להעיר?

לכן שאלתי - זה ילך על כל סעיף?

לא, האמת ששלושת הסעיפים הראשונים הם החשובים ביותר מבחינתנו, ועליהם יש- - -

יכול להיות שלא הצטרפתם. זה היה הליך ארוך. אוקיי.

לגבי העניין הזה, אני רוצה להעיר, שאנחנו לא משוכנעים שנכון להגביל את שיקול הדעת של בית המשפט בסט קבוע של שיקולים, כי יכולים להיות תרחישים רבים שקשה יהיה לצפות אותם, ושיצדיקו אישור בקשה להסתלקות. אנחנו גם חושבים שהנימוק הראשון אינו מספיק מדויק באופן שבו הוא מנוסח, כי השאלה האם יש עילה או אין עילה, היא שיקול שמוצג בהצעת החוק כשיקול בינארי. אנחנו יודעים שהמצבים הם רבים ומורכבים. למשל, יש 15% או 20%- - -

אני רוצה לדייק אותך. ההתייחסות שלך אינה מדויקת. שיקול הדעת של בית המשפט הוא לא לגבי אישור ההסתלקות אלא לגבי אישור טובת ההנאה. אישור ההסתלקות – לא הגבלנו את שיקול הדעת של בית המשפט. זה לא השיקולים שבית המשפט צריך לשקול, האם הוא מאשר את ההסתלקות, אלא באישור טובת ההנאה.

אתה צודק. אני מקבל את התיקון, אבל גם באישור טובת ההנאה הוא צריך לשקול את השאלה, האם יש עילה לכאורה. בעניין הזה אין ספק. והשאלה האם יש עילה או אין עילה היא שאלה שאני חושב שההצגה הבינארית שלה היא לא נכונה, כי בהרבה מהמקרים – אולי אפילו במרבית מהמקרים – יכול להיות שבית המשפט יתרשם שיש אולי 15% סיכוי לתביעה, אבל זו תביעה על סך 100 מיליון שקל, כך שבהחלט יש פה עילה שניתן לטעון שהיא עילה ראויה, כי 15% מיליון מ-100 מיליון זה אולי 15 מיליון שקלים שעומדים על הכף. לכן אני חושב שהשיקול הזה מעט גם. המנגנון צריך להיות, לדעתנו, יותר עדין.

לכן זה לכאורה. זה על פני הדברים. הרי אנחנו נמצאים בשלב שלפעמים זה בשלב שלפני אישור הבקשה.

אני חושב שנכון יהיה להגדיל את סיכויי עילת התביעה, ואז אנחנו פותחים ספקטרום הרבה יותר רחב והרבה יותר נכון, שמשקף את המציאות, מאשר השאלה האם יש עילה או אין עילה.

אבל כתוב: עילת תביעה לכאורה.

גם כשאומרים עילת תביעה לכאורה – האם יש או אין.

המטרה של התיקון הזה היתה להתמודד עם תביעות סרק. הפרמטר הנכון להתמודד עם תביעות סרק הוא לא הסיכויים בהכרח, כי אם יש עילת תביעה רצינית, יכול להיות שהסיכויים אינם גבוהים, מכל מיני סיבות צדדיות - לא בטוח שחומר הראיות הוא מספיק וכו', אבל אם בית המשפט מזהה עילה אמתית, כלומר שיש פה לפחות על פני הדברים משהו נכון, כלומר לא מדובר על אדם אופורטוניסט שרק מנסה לסחוט כספים או להשיג טובות הנאה, אלא זיהה נקודה נכונה, זה השיקול הרלוונטי. לא בהכרח האם בהכרח היה לו סיכוי, כי הסיכוי מושפע משיקולים שונים של ראיות, של הרבה מאוד שיקולים אחרים. הדרך הנכונה להתמודד עם תביעות סרק היא שבית המשפט יזהה - האם באמת; אם בית המשפט מזהה עילה תביעה לכאורה, לכאורה החשש מתביעות סרק יורד. אחרת בית המשפט אומר שלא היה פה קייס בכלל.

אוקיי. בבקשה.

אפשר בבקשה? שמי ניר קפלן, עו"ד, ראש מחלקת רגולציה בהתאחדות המלונות בישראל. אני כאן גם על דעת התאחדות התעשיינים וחבר'ה מלשכת התיאום.

רק לסעיף הזה אצטרף לחברי. רק אדגיש – אנחנו פוחדים משני דברים לעניין התיקון הספציפי הזה: אחד, שהתיקון יביא דווקא למצב בו התובעים יכפו על הנתבעים, כתנאי להסתלקות, לפצות את חברי הקבוצה; ובנוסף, שני הפרמטרי שיש לנו פה, א' ו-ב', יחייבו את בית המשפט להתייחס לסוגיות האלה בהחלטה בעניין ההסתלקות. היום השופטים לא בהכרח יורדים לרזולוציה הזאת. התוצאה של כך – עלולה להיות החלטה שיש עילה לכאורה בתביעה, היתה הסתלקות, יש עילה לכאורה, ואז מישהו אחר, שלא היה חלק מהתובעים, יוכל לתבוע שוב, כי אין מעשה בית דין בהסתלקות, ואז באנו לעזור, ופקששנו את כל העניין פה.

זה לא נכון, אני חושב. אם יש עילה לכאורה, ובסופו של דבר תובע החליט להסתלק מסיבותיו שלו – יכול להיות סיבות שלפעמים התקלה תוקנה. אם רשות מקומית גבתה ארנונה ביתר, ועכשיו אפילו לא הגיעו לשלב האישור, והדבר תוקן, והרשות הפסיקה לגבות את זה, יש פה עילה לכאורה, יש פה תרומה לקבוצה, ובהחלט מגיע לו – אין סיבה שלא.

גם המקרים שאתה מתאר – אל"ף, זה נשמע לי חשש קצת רחוק; ובי"ת, יכול להיות שבמקרים מסוימים כן תהיה הצדקה, כי אם יש באמת עילה לכאורה רצינית, יש פה קייס רציני, וספציפית המייצג הזה החליט מכל מיני סיבות, שכרגע לא מתאים לו לנהל את התביעה הזאת, יכול להיות שיש עניין ציבורי שמישהו אחר כן ירים את הכפפה וינהל את התביעה. וזה שבית משפט, אגב, צריך להתייחס לזה – זו המטרה של זה – שבית המשפט ייתן את דעתו על הדברים האלה.

אדוני, אני רוצה להתייחס במילה. קודם כל, אני לא מכירה אותך. אני ישבתי עם התאחדות התעשיינים, עם הצוות, עם הלשכה המשפטית. עם כל הכבוד, זה שאתה מגיע עכשיו לפה – אני לא יודעת מאיפה הגעת. זה שאתה מציג את עצמך – אני ישבתי עם התאחדות התעשיינים, אדוני מחברות הביטוח. אתה כנראה באת כי אתה מבין שחברות הביטוח צריכות לשלם, והן יצטרכו לשלם כנראה.

באתי כי מותר לי- - -

לי מותר לדבר. אתה לא עונה לי בקריאות ביניים. אני חברת הכנסת יכולה להעיר קריאות ביניים. זה אחד התפקידים שלנו בוועדה. היו פה דיונים ארוכים, גם בוועדה, גם אצלי במשרד עם התאחדות התעשיינים, כל מי שרצה - דלתי היתה פתוחה – לפחות שנה אנחנו עוסקים בזה. לא הגענו, לא שמענו. אנחנו בהכנה לקריאה שנייה-שלישית אחרי הכנות עם משרד המשפטים. לא היה משרד שבא, והיינו פה בדיון ארוך, ולא נתנו. לבוא עכשיו, רגע לפני שאנחנו מגיעים לקריאה שנייה-שלישית, עם חוק כל כך חשוב ומשמעותי, ולהעיר על כל סעיף – סליחה, ככה לא מתנהלים. אם היו לכם הערות לגופו של עניין, הייתם צריכים לבוא. החוק הזה מפורסם, בכל מקום יודעים עליו. כל מי שהיה לו דברים – דלתי היתה פתוחה בפניו. שמענו את הדברים. שינינו את הדברים. לבוא עכשיו, עם כל הכבוד, אדוני, זה ניצול ציני של סיטואציה מסוימת, וזה מאוד מטריד אותי, בטח בהתאחדות התעשיינים, ולא היית שם. אני גם יו"ר כחול לבן.

תודה. למרות הכול אנחנו עושים הכנה לקריאה שנייה ושלישית, אז נשמע הערות אם יהיו, בקיצור, אבל ייאמר לחובתכם, שהדיון מתנהל כבר הרבה זמן.

שנה.

למרות הכול, מאחר שזו כן הכנה לקריאה שנייה ושלישית, וזה לא סתם אלא זו הכנה, עומדת לרשותכם הזכות, רק נסו לנצל אותה בזהירות ולא במגמה לטרפד אלא להפך.

זה מה שקורה.

אם אוכל – ראשית, אני מודה לחברת הכנסת בן ארי, כלומר אנחנו עובדים אתך בשיתוף פעולה, ומברכים על הצעת החוק הזו, שהיא חשובה. שלא יהיה פה ספק. גם חברי מחברות הביטוח – למרות שלא באנו ביחד ובתיאום. אני מניח שכולם מבינים את החשיבות של תיקון החוק. אין פה מחלוקת כלשהי. אנחנו עובדים אתך בשיתוף פעולה. זה אחד.

רק אענה. היועץ המשפטי של הוועדה, לעניין ההערה שלך, אחזור לסעיף 16. אני לא אומר שאנחנו לא צריכים את הסעיף, רק אומר – בוא ננסה לחשוב יחד איך אפשר להימנע ממצב שמישהו הגיש תביעה, הסתלק, וקיבל גמול כלשהו. זה לא מעשה בית דין, ואז אדם אחר יתעלה על אותה עילה ויגיש גם אותה תביעה, ואז – גם רוב התובענות- - -

אזכיר לך שבאותו סעיף 16 בסעיף קטן (ד), אם בית המשפט מזהה, הוא יכול בעצמו לנסות לאתר תובעים או מייצגים אחרים, אם הוא רואה שיש פה עילה. החשש שלך, אם הוא מובנה בתוך החוק – בעצם אתה אומר שיש לך בעיה עם סעיף קטן (ד) של סעיף 16. הרי בסופו של דבר בית המשפט יכול לעשות את זה. אם הוא מזהה את עילת התביעה הלכאורית הוא יכול כבר היום לפרסם מודעה, לחפש מייצגים אחרים, לחפש תובעים אחרים, כי זה לא כל כך משנה. בין אם זה יהיה ככה, בין אם בית המשפט יאתר את זה או שיהיה מישהו אחר שיראה שיש פה עילת תביעה לכאורית ויגיד: בוא נרים את הכפפה – בסדר, נכון, ואני לא חושב שזה בהכרח דבר רע, כי אם יש פה קייס רציני, למה שמישהו לא ירים את הכפפה?

אבל אם עוסק בא- - -

זה לא דו-שיח. אמרת את הערותיך. הן נשמעו. אנחנו חושבים שיש פה פתרון, והפתרון פה הוא נאות. נגיע גם ל-16(ד).

לא, זה נמצא בחוק כבר.

אני אומר – וכשנגיע לשם, נראה שזה נמצא. יכול להיות שהם לא שמו את לבם.

3. בסעיף 18 לחוק העיקרי – (1) בסעיף קטן (ד), אחרי "לאישור הסדר פשרה," יבוא "אדם הפועל לטובת עניינם של חברי הקבוצה," והמילים "שאישר השר לענין זה," – יימחקו;

(2) אחרי סעיף קטן (ד) יבוא: (ד1)(1) אדם או ארגון כאמור בסעיף קטן (ד) שהגיש התנגדות להסדר פשרה, לא יסתלק מהתנגדותו, אלא באישור בית המשפט, וכן לא יקבל, במישרין או בעקיפין, טובת הנאה, מהנתבע או מאדם אחר בקשר להתנגדות שהגיש, אלא באישור בית המשפט; קיבל בית המשפט את טענות ההתנגדות, כולן או חלקן, רשאי הוא לפסוק גמול לאדם או לארגון שהגיש את ההתנגדות; בהחלטתו אם לפסוק גמול כאמור ישקול בית המשפט את התועלת שהביאה ההתנגדות לחברי הקבוצה.

(2) אדם או ארגון כאמור בסעיף קטן (ד), המבקש להסתלק מהתנגדותו, יצרף לבקשת ההסתלקות המוגשת לבית המשפט, תצהיר ובו יגלה, בגילוי נאות, את כל הפרטים המהותיים הנוגעים להסתלקות."

פה יש מהלך של מצד אחד, לפתוח את שערי בית המשפט לעוד התנגדויות, כדי לשפר ולהיטיב את הסדר הפשרה; ומצד שני, כדי שהתמריץ של טובת ההנאה לא יהיה כזה שיזמין סתם התנגדויות סתמיות, ולאזן - לכן יש פה מגבלה, שרק אם בית המשפט מקבל את הטענות של ההתנגדות, כלומר כשמדובר בהתנגדות אמתית, שיש בה ממש, ויש בה תועלת, והיא תרמה באמת להשבחת הסדר הפשרה, רק במקרה כזה בית המשפט ייתן את הגמול.

אפשר להעיר בקיצור נמרץ, ברוח הדברים שנאמרו? אנחנו חושבים שהסעיף הזה במידה רבה נולד על רקע מציאות שהשתנתה בינתיים. המציאות שהשתנתה היא המעורבות הגדולה הרבה יותר של היועץ המשפטי לממשלה בתקופה האחרונה בהסדרי פשרה ובהבעת עמדה שלו במסגרת הסדרי פשרה – דבר שלא היה במינון כזה בעבר, כך שיכול להיות שהמטרה שהסעיף הזה בא לקדם כבר למעשה ממומשת ממילא אגב שינוי המדיניות של היועץ המשפטי לממשלה וההתייצבויות שלו בהליכים. זה דבר אחד.

דבר שני, אנחנו חושבים שהמהלך הזה יסרבל את הליך הפשרה, שהוא כבר היום ממילא מורכב וגוזל משאבי זמן עצומים מבתי המשפט, כי השאלה היא מה האינטרס של חברי הקבוצה, והאם הוא פועל או לא פועל לטובת חברי הקבוצה, יכולה להיות שאלה מורכבת, ותתחיל הידיינות שלמה בשאלה הזאת, כך שאנחנו לא חושבים שזה נכון לפתוח באמת את הסעיף הזה, ואם כן, אולי להטיל נטל ראיה כלשהו על אותו חבר, כדי לפחות לגרום לקיצור של ההליכים עצמם. כלומר יצטרך לבוא לבית המשפט עם הרמת נטל, ולא שבית המשפט יצטרך לעשות את הבירור מלכתחילה, האם הוא פועל או לא פועל לטובת חברי הקבוצה.

התמונה שהוצגה פה בוועדה לקראת הקריאה הראשונה היתה שזה כלי שיש בו תת-שימוש, שלמעט היועץ המשפטי לממשלה, נכון, אולי המועצה לצרכנות –אין שימוש כמעט- - -

אנחנו מדברים על מחקר אמפירי שערכנו. מתוך 2,000 תביעות – שמונה התנגדויות.

זה משהו שלא נעשה בו כמעט שימוש. יש תת-שימוש בזה. לכן החששות על רקע המציאות נראות קצת מופרכות. האיזון, הרי בסופו של דבר התמריץ של מישהו להגיש התנגדות יכול להיות אחד משניים: או באמת חשוב לו והוא מאמין בו, ואז אנחנו רוצים שהוא יגיש את זה; או יש לו תמריץ בדמות גמול כספי. במקרה הראשון יש עניין ציבורי, שאותו אדם יגיע ויאמר את דברו. במקרה השני זה בדיוק האיזון שעשה פה, שהגמול הכספי יינתן אך ורק אם בית המשפט ישתכנע באמת, וקיבל את טענות ההתנגדות, כלומר שמדובר לא על אופורטוניסט שמנסה לטעון טענות סרק אלא על אדם שטענותיו השביחו את הסדר הפשרה. בית המשפט קיבל אותן – הוא אמר שיש בזה טעם, ואז, יש גם היגיון לתת לו גמול.

יותר מזה. סעיף 2 לא מאפשר לו- - -

לא בצורת ויכוח. שוב – זה קשה, כי הדברים האלה נשמעו ונידונו ונכתבו כבר. אתה חוזר על הדברים. זה בסדר, אבל אם זה היה בפעם הראשונה, דבריך ודאי היו נשמעים יותר, והיה מתפתח כאן הדיון, אבל מאחר שעשו פה דיון, אם זו טענה חדשה לגמרי, היינו עכשיו מקיימים דיון. אם זו טענה שנה שכבר התקיים דיון – שמענו, דנו בזה, חשבו על זה. אנחנו ממשיכים הלאה. אבל אם תאמרו טענה שלא חשבנו עליה, אז ודאי שנקיים עליה דיון, בכבוד רב.

4. בסעיף 19 לחוק העיקרי – (1) בסעיף קטן (א), במקום "קיימות, לכאורה, שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה"", יבוא "התובענה שהוגשה עומדת, לכאורה, בתנאים לאישור תובענה ייצוגית הקבועים בסעיפים 3, 4 ו-8(א)";

(2) אחרי סעיף קטן (ד) יבוא: (ד1) בית המשפט רשאי לתת הוראות בדבר הפיקוח על ביצוע הסדר הפשרה לפי סעיף זה, לרבות הוראות בדבר הגשת דין וחשבון סופי המתאר את ביצוע הסדר הפשרה על ידי הצדדים; הוגש דין וחשבון כאמור, יורה בית המשפט על משלוח העתק מהדין וחשבון לגורמים שאליהם נשלחת הודעה לפי סעיף 18(ג).

(ד2) הוראות סעיף 20 יחולו, בשינויים המחויבים, גם על החלטה של בית המשפט לאשר הסדר פשרה לפי סעיף זה.";

(3) בסעיף קטן (ו), בסופו יבוא "בית המשפט רשאי לקבוע כי תשלום שכר הטרחה לבא כוח המייצג יהיה מותנה, כולו או חלקו, במימוש הסדר הפשרה והשלמת ביצועו."

יש פה שלושה נושאים של תיקון: אחד הוא העניין של השיקולים שבית המשפט צריך לשקול בבואו לאשר הסדר פשרה. פה התיקון היה, שבית המשפט יצטרך בעצם לבדוק, האם יש פה – בעצם התובענה עומדת בתנאים, שוב – לכאורה, על פני הדברים, בתנאים לאישור תובענה ייצוגית, כלומר שהגורם המייצג יכול לייצג, שעילות התובענה הן העילות שאפשר להגיש בגינן, וכן התנאים המהותיים שבסעיף 8א, שיש שאלות משותפות, שיש ייצוג בתום לב וכו'. זה תיקון אחד.

התיקון השני הוא נושא הפיקוח - לאפשר לבית המשפט לתת הוראות לפקח על יישום הסדר הפשרה, מצד אחד; ומצד שני, גם להתנות את שכר הטרחה של עורך הדין המייצג, לאפשר לבית המשפט להתנות את שכר הטרחה ביישום הסדר הפשרה.

זה יבטיח לנו שיהיה מישהו שיעקוב שאכן הצד השני יממש את ההתחייבות שלו. בית המשפט לא יכול לעקוב אחרי הכול, אבל אותו אחד שצריך לקבל את שכר הטרחה, הוא יעשה את זה טוב.

נכון, והתיקון השלישי, שהוכנס לבקשת משרד המשפטים – להבהיר שכל הסמכויות שיש לבית המשפט בסעיף 20, הן רלוונטיות לא רק בסעיף 20, שזה מתן של פסק דין בעצם, אלא גם במקרה של אישור הסדר פשרה.

אפשר להעיר הערה? חנית אברהם בכר, מהנהלת בתי המשפט. לגבי סעיף קטן (2), יורה בית המשפט על משלוח העתק מהדין וחשבון לגורמים שאליהם נשלחת הודעה - אנחנו חושבים שאין צורך ביורה בית המשפט – אין פה שיקול דעת שבית המשפט צריך להפעיל. שהחוק יורה על הצדדים להעביר את הדוח לגורמים שנשלחת ההודעה, כלומר שהחוק כבר יקבע, שככל שיש דין וחשבון שצריך להעביר, שהצדדים יעבירו את הדוח.

בסדר גמור. זה תיקון שמשרד המשפטים ביקש.

לא צריך שבית המשפט יורה. אין פה שיקול דעת.

פשוט שברגע שמעבירים לבית המשפט את הדין וחשבון- - -

להטיל על הצדדים, זה אמורפי מדי. את צריכה להטיל את זה על מישהו קונקרטי.

אני חושבת שאולי עדיף להשאיר את זה בנוסח הנוכחי- לא קריטי במיוחד, אבל אולי עדיף שיהיה לבית משפט אינדיקציה לגבי מה שקרה בסופו של דבר, וברגע שהוא צריך לתת איזושהי החלטה, אפילו על המצאה לצדדים, זה יחייב אותו להסתכל על הדוח.

הדוח מוגש אחרי ביצוע. ברגע שהוא מוגש אליו, הוא צריך להסתכל עליו, ולהורות מה לעשות אתו.

אבל זה לא רלוונטי לסעיף הזה.

אני מדברת על סעיף שבית משפט יורה על משלוח העתק - אנחנו מסכימים עם התיקון, אין חולק. אבל לטעמנו, לא צריך שבית המשפט פה יידרש לזה, אלא פשוט שהצדדים - שהחוק יורה את זה.

אם תכתבי שיישלח דין וחשבון כאמור, אצלנו נאמר – לא חמימא ולא קרירא. קדירה של שותפים, אף פעם היא לא חמה ולא קרה. כל אחד חושב שהשני יעשה את הדכר. ברגע שאין מישהו שמוטל עליו, כל אחד תולה את זה ואומר: השני יעשה.

בדומה ל-18ג.

זה לא נפקא מינה. אפשר להמשיך. זה בסדר.

5. בסעיף 20 לחוק העיקרי – (1) בסעיף קטן (א)(3), במקום "לאוצר המדינה" יבוא "לקרן שהוקמה מכוח סעיף 27א; בית המשפט ייעד את הכספים לתחום הקרוב לנושא התובענה הייצוגית שהוגשה; נוכח בית המשפט כי העברת הכספים לתחום קרוב כאמור אינו מתאפשר בנסיבות העניין, רשאי הוא להורות כי הכספים ייועדו לתחום אחר, הקרוב ככל האפשר לנושא התובענה";

(2) בסעיף קטן (ג), האמור בו יסומן כפסקה "(1)", ואחריה יבוא: (2) הורה בית המשפט על מתן סעד כספי לטובת הציבור, יורה על העברת הכספים המיועדים לכך לקרן שהוקמה מכוח סעיף 27א; בית המשפט ייעד את הכספים לתחום הקרוב לנושא התובענה הייצוגית שהוגשה; נוכח בית המשפט כי העברת הכספים לתחום קרוב כאמור אינו מתאפשר בנסיבות העניין, רשאי הוא להורות כי הכספים ייועדו לתחום אחר, הקרוב ככל האפשר לנושא התובענה.";

(3) בסעיף קטן (ו), בסופו יבוא "לרבות הוראות בדבר הגשת דין וחשבון סופי המתאר את ביצוע פסק הדין על ידי הצדדים."

התיקון המרכזי פה קשור לנושא שנגיע אליו בעיקר לקראת סוף הצעת החוק, זה הנושא של הקרן. בשני מקרים כספים יעברו לקרן: מקרה אחד, אחרי שבית המשפט פסק פיצויים כספיים כאלה ואחרים, נותר בקופה סכום מסוים של כסף – הכסף יעבור לא לאוצר המדינה; יעבור לקרן. היא תחליט – נראה איך לחלק את הדברים אחרי זה, לפי הוראות בית המשפט. זו סיטואציה אחת. סיטואציה שנייה, כשבית המשפט מחליט לתת סעד כספי לטובת הציבור, שזה בדרך כלל התרומות שעליהן מדובר, ובעקבות כל הקשיים שהתגלו בנושא התרומות והאטיות שיש בזה.

כפי שהבנו, אנחנו לא הולכים להקים מנגנון חדש, אלא הקרן תהיה מורכבת מאנשי ציבור כאלו, שמשרתים בשירות המדינה, וממילא אולי קצת הפעלה של מנגנון, אבל לא הולכים להקים איזה מנגנון.

לגבי מה שאמרת עכשיו, ישבנו עם הנציגים של האפוטרופוס הכללי, עם בנצי, סגן האפוטרופוס. הדברים שאמרת נכונים. רק כדי לחדד אותם – אין עוד גוף נוסף. יש גוף בתוך האפוטרופוס - תכף גם משרד המשפטים יתייחס לזה - שהוא ינהל אותם כספים. לא מוסיפים עלויות. ישבנו וסגרנו את זה אתם.

6. בסעיף 23 לחוק העיקרי, אחרי סעיף קטן (ג) יבוא: (ד) בית המשפט רשאי לקבוע כי תשלום שכר הטרחה לבא כוח המייצג יהיה מותנה, כולו או חלקו, במימוש פסק הדין והשלמת ביצועו."

זה אותו תיקון שעשינו קודם – בסעיפים שונים – אחד סעיף שמתייחס לפסק דין, ואחד סעיף שמתייחס להסדר פשרה.

יש לי שאלה, שאולי תופיע, ונדמה לי ששאלתי אותך - אם מגיע אחד, שרוצה להגיש, ועוד אחד אחריו ועוד אחד, יש חשיבות לזמן, מי הגיע קודם, או כל אחד מתקבל בברכה? מרוץ התובענות.

יש סעיף שמדבר על מצב שבו יש פנקס התובענות הייצוגיות, וכאשר יש כמה תובענו במקביל, בית המשפט אמור להידרש לזה ולהחליט אם לאחד את זה.

זה מה שקרה אתמול בבית המשפט. כנראה, יש עורכי דין שזה תפקידם העיקרי, והם רצו בריצת אמוק, מי יהיה ראשון. אחד קיבל מספר 1, בא עורך דין אחר, שמייצג חברה אחרת, נכנס למזכירות, ואיכשהו קפץ לראש התור וכו'. בכל מקרה, השופטת נתנה לראשון, שהיה על אמת, ואת שני האחרים היא ביטלה, כלומר יש כן משמעות לזמן שבו הגשת.

זה עניין של קרדיט בסופו של דבר. בסופו של דבר אם זה יהיה על אותו נושא, בית המשפט לא ינהל כמה תובענות במקביל. או שהוא יאחד או שהוא יבטל.

אחד ניסה לעשות פרוטקציה, אז השופטת אמרה: כשאתה לא עובד בתום לב - והשאירה רק את הראשון. כנראה שיש עניין של זמן, כי עמדו בתור. כן.

לגבי סעיף 20ג – יכול להיות שפספסתי שעברנו לשם, ההערה שלנו, ונראה מה אתם חושבים עליה – אם אפשר, כבודו. אנחנו עושים סוג של הבניית שיקול דעת או קיבוע של שיקול הדעת של השופט, ובסעיף 20ג הולכים לחייב על העברת הכספים לקרן כלשהי. הטלת סמכות שבחובה על בית המשפט מבלי לתת לו את שיקול הדעת זו סמכות שהיא חריגה. צריך הצדקה חזקה מאוד לזה. אנחנו חושבים שאין צורך בסמכות שבחובה, כי יכול להיות מקרה שיצטרכו לתת סעד אחד או מן הצדק יהיה לתת סעד אחר ולא בהכרח כספים לקרן.

אתה לא מדייק במשמעות של הסעיף הזה. הסעיף לא שולל את סמכות בית המשפט לתת סעדים אחרים; הוא אומר: אם החלטת לתת סוג של סעד זה, אז זה יתבצע בצורה כזאת. הוא לא מורה לבית המשפט תמיד לתת את הסעד הזה, אלא אומר: יש לך מגוון סעדים שאתה יכול לתת. בחרת לתת את הסעד של התרומה, של סעד כספי לטובת הציבור – אז זה יעבור דרך הקרן. לא הגבלנו את שיקול הדעת של בית המשפט, איזה סעד לתת.

באופן תיאורטי הוא יכול להחליט שצריך להחזיר לכל אלה שנפגעו את הכסף. אם יש רשימה סגורה, או על דברים שזה שייך. בבקשה.

אקרא את סעיף 7, ואני מציע שמרב, תסבירו. זה נוסח שלכם, ששלחתם.

7. אחרי סעיף 27 לחוק העיקרי יבוא: 27א. "קרן לניהול ולחלוקת כספים שנפסקו כסעד. (א) מוקמת בזה קרן לניהול ולחלוקת כספים הנפסקים כסעד מכוח סעיף 20(א)(3) ו-(ג)(2).

(ב) מטרת הקרן לחלק את הכספים כאמור בסעיף קטן (א) לטובת מטרות ציבוריות, והכול כפי שיוגדר בנוהלי הקרן ובכפוף להוראות בית המשפט.

(ג) הקרן תנוהל בידי האפוטרופוס הכללי בהתאם לחוק האפוטרופוס הכללי, תשל"ח- 1978 וההוראות שנקבעו מכוחו.

(ד) כספי הקרן יחולקו בידי וועדה אשר תמנה חמישה חברים שימנה שר המשפטים, ואלה חבריה: (1) אדם הכשיר להיות שופט של בית משפט מחוזי, אשר אינו עובד המדינה, והוא יהיה היושב ראש; (2) נציג האפוטרופוס הכללי; (3) נציג היועץ המשפטי לממשלה שהינו עובד מדינה; (4) שני חברי וועדה אשר ימונו מקרב הציבור או מקרב עובדי המדינה, ובלבד שמספר חברי הוועדה מקרב הציבור לא יפחת משניים; (5) נציגי הציבור לפי פסקה קטנה (4) יהיו אנשים בעלי זיקה לתחומים חברתיים וכלכליים, או חברי הסגל האקדמי הבכיר או מי שהיו חברי סגל כאמור במוסד מוכר כמשמעותו בחוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח-1958.

(ה) המניין החוקי לפתיחת ישיבה יהיה רוב חברי הוועדה.  

(ו)(1) לא ימונה ולא יכהן כחבר ועדה מי שעלול להימצא, במישרין או בעקיפין, באופן תדיר, במצב של ניגוד עניינים בין תפקידו כחבר ועדה לבין עניין אישי שלו או לבין תפקיד אחר שלו.

(2) חבר הוועדה יימנע מהשתתפות בדיון בישיבות הוועדה, אם הנושא הנדון עלול לגרום לו להימצא, במישרין או בעקיפין, במצב של ניגוד עניינים בין תפקידו כחבר הוועדה לבין עניין אישי שלו או לבין תפקיד אחר שלו; חבר הוועדה לא יטפל במסגרת תפקידו בוועדה בנושא כאמור גם מחוץ לישיבות הוועדה.

(3) לעניין סעיף זה, אחת היא אם מילוי התפקיד האחר הוא בתמורה או שלא בתמורה.

(4) בסעיף זה - "עניין אישי" - לרבות עניין אישי של קרובו או עניין של גוף אחר שהוא או קרובו הם בעלי עניין או נושאי משרה בו;

"קרוב" - בן זוג, הורה, בן, בת ובני זוגם, אח או אחות וילדיהם, גיס, גיסה, דוד, דודה, חותן, חותנת, חם, חמות, חתן, כלה, נכד או נכדה לרבות חורג או מאומץ, וכן אדם אחר הסמוך על שולחנו של חבר הוועדה;

"בעל עניין" – כהגדרתו בחוק ניירות ערך, התשכ"ח – 1968.

(ז)(1) הוועדה תקבע בנוהל בהסכמת שר המשפטים את המבחנים לחלוקת הכספים, ואופן הפרסום של מבחנים כאמור, סדרי הגשת בקשות לקבלת הקצאה מן הקרן, סדרי עבודתה של הקרן ודיווח על ידי מקבל התמיכות לעניין השימוש בכספים שקיבל מהקרן.

(2) הנוהל כאמור בפסקת משנה (1) יפורסם ברשומות.

(ח) השר יפרסם בתום כל שנת תקציב, ברשומות ובאתר האינטרנט של משרד המשפטים, דין וחשבון על פעולות הקרן, הכנסותיה והוצאותיה.

בעצם זו נראית תוספת משמעותית, אבל בסך הכול רק ביקשנו להסדיר את מבנה הוועדה, את ההרכב של הוועדה שתחלק את הכספים. תכף סיגל אולי תוכל להסביר את זה קצת יותר טוב ממני. קודם כל, יש הפרדה בין ניהול הכספים בקרן – שאת זה כבר האפוטרופוס עושה מהסמכויות שקיימות לו היום בחוק; ויש הוועדה, שתשב ותחליט לאן הכספים הללו ילכו. עשינו הפרדה לניהול הכספים ולוועדה שתקצה את הכספים לעמותות.

לגבי הוועדה, ועדה שיושבת ומחלקת כספים, ולאור התפקיד שלה והמעמד שלה, לקבוע כבר מראש סט שיקולים לבחירה מי יישב בוועדה. מדובר גם על איזון בין נציגי ציבור ועובדי מדינה, וגם נציגים בהתאם למקצועיות שנדרשת, גם של האפוטרופוס, שזו המקצועיות שלו, בנושא חלוקת הכספים, וגם נציג של היועץ המשפטי לממשלה, משפטן שילווה משפטית וגם יוכל לתת את האינפוט לעניין פסקי הדין שניתנו, ועוד שני חברי ועדה שיש להם זיקה לתחומים האלה החברתיים.

קבענו שיהיו חמישה חברים, אבל שיהיה אפשר לקיים ישיבות עם רוב הוועדה, כלומר שיהיו שלושה חברים ומעלה כדי לאפשר את הפעילות השוטפת של הוועדה ושלא יצטרכו לזמן את כל החברים.

הוספנו סעיף של ניגוד עניינים, שהוא יחסית סעיף סטנדרטי. כמובן, לא יוכל להתמנות או לשבת בדיונים ספציפיים מי שיש לו ניגוד עניינים לאותו הליך, לאותה עמותה – תלוי בהקשר.

בדרך כלל צריך להיות מזכיר או מישהו שינהל. זה יהיה אפוטרופוס שדואג לזמן? אדמיניסטרטור.

האדמיניסטרציה - זה יהיה באפוטרופוס, מי שהוא יושב-ראש הקרן. קבענו שיהיה עובד ציבור, בשביל האיזון. היום יש הקרן למימון תובענות ייצוגיות, שיושבת במשרד המשפטים. משרד המשפטים אחראי על כל האדמיניסטרציה מסביב, ויש רכזת של הקרן מטעם ייעוץ וחקיקה ויש סטודנט שמרכז את זה. הם מנהלים את כל העבודה שמסביב - קבלת הבקשות, בדיקה שהן מתאימות, זימון, תשלומים וכל הדברים האלה. הוועדה עצמה – הגורמים מתכנסים רק כדי לדון, ומקבלים החלטות, ואחר כך אותם גורמים במשרד גם מיישמים אותם.

אני מקווה שכל המבחנים לחלוקת הכספים וכל סדרי העבודה של הקרן וכו' – ייקבעו בנוהל, שייקבע על-ידי הוועדה, שתכתוב אותו, באישור שרת המשפטים.

מבחינה טכנית, שינינו את המילה תמיכה להקצאה, כדי שלא יהיו בלבולים במענקי תמיכה שניתנים היום. זה כמובן יפורסם ברשומות. מדובר בנוהל שכל הציבור צריך להכיר אותו. רוצה להוסיף?

סיגל יעקובי, סגנית האפוטרופוס הכללי. מרב הציגה את הדברים בצורה מושלמת. לנו היה חשוב ליצור את ההבחנה בין ניהול הקרן, כדי שהוראות חוק האפוטרופוס הכללי וסמכויות האפוטרופוס הכללי יחולו על ניהול הכספים, לבין ההחלטה להקצאת הכספים, שזה אותה ועדה ציבורית שהרכבה קבוע בהצעת החוק.

עד היום הדבר הזה נמצא במשרד המשפטים, ואתם מעבירים את זה?

לא. יש קרן נפרדת, שזה קרן למימון תובענות ייצוגיות. היא קרן שקמה כדי לעודד הגשת תובענות ייצוגיות שיש להן חשיבות ציבורית. היא בוחנת את הבקשות בשלב שמגישים את הבקשה, ונותנת סיוע לתביעה עצמה. היא נפרדת.

עוד מעט נצטרך להקים קרן לעצירת – זה יהיה מקצוע שילך ויגבר, ולא תדע איך לעמוד בזה.

נדמה לי שהקרן הזאת מוגבלת בזמן, נדמה לי שלפי החוק היא היתה מוגבלת לעשר שנים.

מאריכים אותה לתועלת, היא נועדה לקדם תובענות שיש להן חשיבות ציבורית. לא כל בקשה מקבלת- - -

מה היה עד היום, כשבית המשפט רצה? הרי החוק הבסיסי קיים עשר שנים. מה עשו היום? כרגע, מה עשו עם הכסף, נניח אם בית המשפט החליט?

אני מציע שהקליניקה יתארו מה קרה עם התרומות.

הצעת החוק הזו לא נולדה מחשיבה תיאורטית באקדמיה אלא מתוך קרבות שניהלנו בבית המשפט כמי שמייצגים לא מעט ארגונים ציבוריים, בין היתר גם את המועצה הישראלית לצרכנות. נתקלנו שוב, ואני חושבת שגם מרב ממהיועץ תאשר את הדברים הללו – גם היועץ נתקל בזה – יש בעיות באופן חלוקת הכסף, כי ברגעי שהצדדים מאפשרים לצדדים בתוך הסדר הפשרה, להחליט לאיזו עמותה ילך הכסף, מטבע הדברים הם בוחרים בעמותות, שמקושרות אליהם, שקרובות אליהם, אם זה עמותות שהחברה הנתבעת באופן כללי מאמצת, שתורמת בין כה, בלי קשר לתביעה. זה מאפשר לנתבעות לתרום סכומים זרים בשתי תובענות שונות, ובעצם במקום לשלם פעמיים, לשלם פעם אחת. היו כל מיני עניינים עם הדבר הזה. אני יכולה לתת דוגמאות.

לו הקרן הזאת היתה כבר קיימת, בכמה כסף מדובר?

קשה לספור את זה, כי הרבה פעמים הסכומים נפסקים כיתרה, וזה לא מה שנפסק אלא יתרה ממה שלא חולק, אבל אנחנו מדברים על בערך שש השנים הראשונות של החוק, עד 2012, מבדיקה שעשינו, הגענו לכ-90 מיליון שקלים.

הם תורמים לעמותות שהם לתורמים להם גם ככה.

רציתי לדעת שזה מיליונים.

מיליונים רבים. אני מבקשת להעיר שתי הערות קטנות לגבי התיקון הזה. אני מצטערת – זה פשוט נכנס ממש היום – שני דברים שמאוד חשוב לזכור, וזה לא מופיע כרגע, וצריך לחשוב איך לשלב אותם –האחד, שהקרן תוכל להתחיל לפעול; לא רק שהישיבות יוכלו להתקיים, אלא שהקרן תוכל להתחיל לפעול גם אם לא ימנו את כל חמשת החברים. אני חוששת שאנחנו נמצא את עצמנו באותו מצב שמצאנו אותו עם הקרן לתובענות ייצוגיות שנתקעה – היא לא התחילה לפעול כפי שהיתה אמורה, אלא באיחור ניכר מאוד כי לא מינו את האנשים שהיה צריך למנות. ככל שיהיו לנו פחות מינויים פה, אולי הקרן תתחיל לעבוד יותר מהר , ואם ימנו אחר כך אנשים – כמובן, בהתאם לחוק, אבל לתת לקרן אפשרות להתחיל לפעול מה שיותר מהר, כי הנושא הזה קיים בבתי משפט, ובתי המשפט משוועים לפתרון.

הדבר השני הוא – וזה תיקון יותר חשוב בעיניי – שכל תיק ותיק של תובענה ייצוגית, שממנו יועבר כסף לקרן, יקבל החלטה בנפרד. זה עולה מהתיקון של סעיף 20.

מי יקבל החלטה בנפרד?

הקרן תקבל החלטה בנפרד לגבי כל תיק ותיק.

ודאי. אמרנו שהחלוקה צריכה להיות באופן שווה.

זה עולה מההנחיה שבית המשפט ינהל את הכספים.

אני מציעה שתהיה הבהרה על זה, ולו על-ידי זה שנוסיף שהקרן תצטרך להגיש דיווח לבית המשפט.

את אומרת שבית המשפט מייעד את הכספים לתחומים הקרובים לתובענה.

הוא לא חייב לייעד.

כתוב בלשון הוראה: בית המשפט ייעד.

אם הוא מחליט ללכת לכיוון הזה, הוא מייעד את זה לתחומים שקרובים, והקרן רשאית. היא יכולה לשבת.

תקראי במשפט: בית המשפט ייעד את הכספים. זו היתה אחת ההערות של משרד המשפטים, שזה יהיה כתוב בצורה פעילה ולא סבילה. זה משהו שבית משפט נדרש לעשות.

ושוב – הוא לא יצטרך כל פעם לשבת בנפרד. הוא יכול לשבת פעם אחת, ולחלק משלוש או ארבע או חמש החלטות של בית משפט, אבל כל החלטה תהיה לפי הייעוד. זה כתוב פה.

בדיוק, כל תיק חייב לקבל החלטה ספציפית.

אחת ההערות שאני הערתי בדיון הקודם, וזה כרגע נמצא בנוסח – אם תסתכלי בסעיף קטן (ב), היה שהכול כפי שיוגדר בנוהלי הקרן, ובכפוף להוראות בית המשפט, כדי שלא יהיה מצב שבו הקרן מחליטה על סמך נהליה, לחלק למי שהיא רוצה. זה חייב להיות כפוף להוראות בית המשפט. השילוב של שתי ההוראות הללו, שבית המשפט ייעד את הכספים, ושהחלוקה היא בכפוף להוראות בית המשפט, נועדה ליצור את ההצלבה - כשקרן מקבלת כסף, היא צריכה לצבוע אותו לפי אותו מקרה, ולפי מה שבית המשפט- - -

וכל תיק מקבל החלטה בנפרד.

זה עולה בצורה ברורה.

להערה הראשונה שלך, נכתוב שעד שתוקם הנהלת הקרן, מציאות החוק או ועדת החוקה תחלק את הכספים, ואז זה יהיה זריז מאוד - בציניות...

מרב, השאלה אם אפשר פה לציין, שזה ייכנס לנוהל של הקרן, לחייב את הקרן לקבל החלטה בנפרד.

זה כתוב פה.

אני רוצה להתייחס לזה. הרציונל כמובן מובן, אבל אני רוצה להשוות את זה לעיזבונות לטובת המדינה, שנקבע להם ייעוד על-ידי המצווה שהוא כללי, רחב, לא ייעוד ספציפי – שאז זה הולך למוסד ספציפי. במקרים האלה נניח שיש מצווה, שקובע את זה למטרת מוסדות לעיוורים. הרבה פעמים בתיק הספציפי אין סכום שהוא מספיק משמעותי לעשות פעולה שהיא באמת נדרשת בתחום הזה, לפי חוות דעת המומחים במשרד הרווחה, או לפי חוות דעת מומחים אחרים, ואז עושים שיתוף בין תיקים – לוקחים כמה תיקים שהייעוד שלהם הוא, למשל, עיוורים, ויוצרים מהם פרויקט שהוא הרבה יותר משמעותי. עדיין נשמרת החלטה נפרדת, כשאת יודעת לזהות, שזה בהתאם להחלטת בית המשפט, ושכל תיק ספציפי, אבל במובן הזה כן יכול להיות שיתקבלו החלטות שכפופות לכמה תיקים.

שוב אני מציינת – לא ניתן לקבל מצב שבו תתקבל החלטה על כמה תיקים ביחד. כל תיק צריך להתקבל החלטה בנפרד, אבל כספים- - -

רוני, הסבירו את זה פעמיים, וזה כתוב. זה ברור. כך הם גם עובדים.

לך חשוב שיידעו לאן הלכה כל תרומה.

בדיוק, כל תיק – נדע לאן הכסף הלך.

ברגע שהחוק יעבור, הקרן קמה.

למה שלא נגיש – למה שלא נכניס שהקרן תגיש עם סיום חלוקת הכספים על כל תיק, לבית המשפט - כמו שעושים היום נתבעים. אולי להכניס את זה לחוק. אין סיבה שלא. הוא הגיש דוח, בהתאם להחלטה – קיבלתי החלטה ביום זה וזה.

זה נראה לי יותר פרוצדורה פנימית שלהם.

עם מי הקרן צריכה לדבר?

יש חובת דיווח כללית של השר ברשומות בסוף התקופה, אבל אין בעיה למסור דיווח גם לבית המשפט.

יש ב-ז1 חובת דיווח. כתוב. יש פה המבחנים לחלוקת הכספים.

לא, אני אומרת שהקרן קיבלה כסף - תגיש לאותו בית המשפט, שיהיה מתויק בתיק. אפשר להכניס את זה ? אני חושבת שזה חשוב.

זה נראה לי ברור.

זה לא ברור. זה לא עולה מהנוסח של החוק.

זה לא קריטי. לא יודעת אם זה לא בזבוז- - -

אם לאפוטרופוס אין התנגדות – אני חושבת שזה עולה- - -

זה כתוב כאן, והוועדה צריכה לקבוע את הנהלים. לא ניכנס כאן. זה ייכנס לנוהל. כאן יש ההנחיות. זה ייכנס לנוהל.

זה ייכנס לנוהל, ויש פרסום שהוא כולל.

אני מציעה לקבוע את זה כאחד הנושאים שייכנס לנוהל.

בסדר.

שהצדדים יידעו, שיהיה- - -

הצדדים יידעו כי יש חובת פרסום ברשומות.

נכון, אבל חובת הפרסום ברשומות – פרקטית אני אומרת לך – קשה מאוד למצוא כל פעם ברשומות את זה שאנחנו מחפשים. הרשומות זה משהו מאוד גדול ונרחב. כשיש לי תיק שאני יודעת שהוא התיק שלי – אין בעיה. זה באינטרנט, מוצאים את זה.

אגב, אני לא בטוח שזה נדרש לאור הסמכות שהתנינו באחד הסעיפים הקודמים, של האפשרות של בית המשפט להטיח פיקוח.

אז אפשר פשוט להחיל את זה גם על הסעיף הזה, כי זה בסעיף אחר.

כולם מסכימים לאותו דבר.

נכניס את זה בסעיף שכותב מה ייכנס בנוהל.

הוראות לעניין דיווח על בית המשפט.

סיימנו? אז בשמחה נעלה את זה להצבעה, להכנה לקריאה שנייה ושלישית.

סליחה, תיקון טכני אחד – כשקראתי את המינויים, כתבנו לגבי נציג האפוטרופוס הכללי: נציג האפוטרופוס הכללי, ואז נציג היועץ המשפטי לממשלה, שהינו עובד מדינה. אני לא רוצה שייראה כאילו יש הבדל בין השניים, כלומר שניהם יהיו עובדי מדינה.

אפשר להוריד את זה בכלל.

נוריד את זה מפסקה (3).

מי בעד לאשר הצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון מס' 10) (הסדרי פשרה והסתלקות), התשע"ו-2016?

הצבעה

בעד הצעת החוק – פה אחד

ההצעה אושרה.

אושר פה אחד. הצעת חוק מתבקשת וגם רלוונטית.

תודה לאנשי הממלכה. תודה לגברתי רוני וגם לכם, נציגי חברות הביטוח והתאחדות המלונות. אחרי כל ההערות, זה בסדר וזה חשוב.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:30.