הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 124

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום ראשון, ד' בתמוז התשע"ו (10 ביולי 2016), שעה 10:00

סיור וישיבה בקיבוץ נען לבחינת תכנית תל"מ (תעסוקה, לימודים ומגורים) ליוצאי אתיופיה - מפגש עם משתתפיה ובוגריה

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר

קלאודיה כץ - מנהלת אגף תעסוקה, משרד העלייה והקליטה

חיים סלם - ממונה תכניות ארציות וקליטת קבע, משרד העלייה והקליטה

ברוך שמעון - ממונה תעסוקה, משרד העלייה והקליטה

לירית סרפום - מתכללת תכנית ממשלתית לקידום יוצאי אתיופיה, משרד ראש הממשלה

הודיה רוזנבלום - עוזרת מתכללת תכנית ממשלתית לקידום יוצאי אתיופיה, משרד ראש הממשלה

מיכל בן משה סטרומזה - ממונה על תחום צעירים, המשרד לשוויון חברתי

ניר מאיר - מזכ"ל התנועה הקיבוצית

איציק שפרן - התנועה הקיבוצית

איה שגיא - מתנדבי חו"ל חיילים בודדים, התנועה הקיבוצית

מורן פדלים - יועצת לתנועה הקיבוצית

יאיר פז - דובר התנועה הקיבוצית

גבי אסם - ראשת אגף חינוך ומשימות, התנועה הקיבוצית

נועה יפת - התנועה הקיבוצית

יעל ברגיל - מנהלת פדגוגית תל"מ

מורן רוזנברג - אחראית גיוס והשמה, תל"מ

שחר שדה - ליווי קיבוצי, תל"מ

אילנה נאור - מקשרת בקיבוץ נען

רונלי ליבנה - מקשרת בקיבוץ נען

איילת לייפר - מקשרת בקיבוץ נען

חמוטל פרידברג - מנהלת הגיל הרך נען

שרון אולמן - מנהלת קהילה של נען

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

דנה גורדון שושני

ס.ל., חבר המתרגמים

סיור וישיבה בקיבוץ נען לבחינת תכנית תל"מ (תעסוקה, לימודים ומגורים) ליוצאי אתיופיה - מפגש עם משתתפיה ובוגריה

אנחנו פותחים דיון של ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות בנושא תכנית תל"מ. קיימנו דיון בנושא הזה בוועדה בכנסת והחלטנו לפנות גם לגורמים הרלוונטיים וגם להגיע לשטח ולבקר ולהתרשם בשטח מהתכנית. אני מאוד שמח שראשי התכניות הזמינו אותנו היום ומארחים אותנו פה. נמצאים פה נציגי משרדי הממשלה, אני אציין אותם ולאחר מכן אני אעביר לאיציק, שגם יציג את הגורמים שלכם שמשתתפים פה.

בוועדה נמצאת מנהלת הוועדה, דנה שושני גורדון, גם העוזר שלי ישמבל, ממשרד ראש הממשלה נמצאות לירית והודיה וממשרד הקליטה נמצאים ברוך וחיים פה, מהמשרד לשוויון חברתי נמצאת - - -

שלום.

כן, גם מהמשרד לשוויון חברתי נמצאים פה. הם יציגו את עצמם כמובן. אני אבקש שתציג גם את הצד שלך ואני פותח את הדיון. כיוון שיש לנו פרוטוקול של הכנסת מאוד חשוב שכל אחד שמדבר יגיד באופן ברור את תפקידו, איזה משרד הוא מייצג, זה יהיה מאוד טוב לפרוטוקול. אני שמח שבאתם ומשתתפים, אנחנו מתחילים. אני מעביר את רשות הדיבור לאיציק.

תודה רבה, בוקר טוב. קודם כל השותפות שלי יעל, מורן ושחר, ששותפות איתי בתכנית ואנחנו מבקשים מאוד להודות לך, חבר הכנסת נגוסה, ולדנה, על הארגון הנהיר והנחוש של הסיור של ועדת הקליטה. בסך הכול לפני פחות משלושה שבועות התארחנו אצלכם בוועדה והתגובה המהירה והנכונות לצאת לשטח לבקר אותנו או לבקר את אחד מקיבוצי התכנית ראויה להערכה רבה.

אני מודה גם לשאר משרדי הממשלה, או נציגי הממשלה, שגם הם בהתראה יחסית קצרה החליטו להגיע כי אנחנו באמת בלוח זמנים קצרים ואנחנו מבקשים להגיע לייצב את המשך התכנית באופן כזה או אחר ולנצל את ההזדמנות למראה עיניים, בנוסף לכל המידע והמחמאות שקיבלנו וממשיכים לקבל. אני חושב שמראה עיניים טוב מאלף המלצות כתובות. אנחנו נשתדל מאוד היום להוסיף את הרושם הזה כי קיבוץ נען הוא עוגן מאוד מרכזי בתכנית שלנו והוא בייסוד של הקיבוץ ויושבות פה שרון, מנהלת הקהילה, וחמוטל, מנהלת מחלקת החינוך, הן יציגו את עצמן וגם יסבירו איך קיבוץ מתחבר לתכנית כזאת.

אחר כך אני אציג בכמה מילים את התכנית, למרות שרובכם הגדול כבר נחשפתם אליה, אבל רק בשביל להשלים את הפרטים או ליישר קו מבחינת המידע הייתי מציע שבשלב הזה נאפשר ונזמין את ניר מאיר, מזכ"ל התנועה הקיבוצית, לומר את מה שיש לו לומר על התכנית.

בוקר טוב. אנחנו שמחים מאוד לארח אתכם בקיבוץ נען ולהתארח בעצמנו בקיבוץ נען. צריך להודות על האמת, קיבוץ נען היה מנהל את הפרויקט הזה איתנו או בלעדינו, זאת אומרת החבר'ה תפסו אמביציה בכיוון הזה של לסייע בקליטת העלייה מאתיופיה ובקידום השתלבות האתיופים עוד לפני שהתנועה הקיבוצית התארגנה על תכנית תל"מ וגם היום הקיבוץ לוקח על עצמו קצת יותר מאשר התכנית מחייבת מתוך מחויבות של חברי הקיבוץ לנושא הזה. זאת דוגמה טובה להתרשם איך המוטיבציה של מי שרוצה לקלוט יכולה לשפר את התוצאה.

גם אני מצטרף לברכה על התגובה המאוד מאוד מהירה שלכם. יצא לי לעבוד קצת מול ועדות בכנסת, אני לא זוכר המשך פעילות בקצב כל כך מואץ אחרי שהנושא עלה בפעם הראשונה ובאמת תודה, אבל זה באמת קריטי. איציק יציג פה אחר כך בכמה מילים את כל הפעילות של התנועה הקיבוצית במה שאנחנו קוראים השדה החברתי הישראלי. תל"מ זה מרכיב אחד מהפעילות הזאת.

אני רוצה לומר משהו באופן כללי ואני מקווה שבתל"מ אתם תמצאו איך להניח את הבעיה הזאת בפינה הנכונה. הקיבוץ, מעצם הווייתו, יש לו אמביציה ומוטיבציה להשפיע מעבר לעצמו, לתרום לחברה מעבר לעצמו. הדבר הזה בא לידי ביטוי בקשת שלמה של פעילויות. במקרה הזה בסיוע לקליטתם של צעירי העדה האתיופית ולשילובם בחברה, אבל אנחנו מוצאים את עצמנו לא פעם בכל הפעילויות האלה במקום שבו הפרה רוצה להניק יותר ממה שהעגל רוצה לינוק. במערכת הכלכלית של ישראל 2016 תכנית כזאת שאיננה מגובה במדיניות שהממשלה והכנסת לא מקציבה לה תקציבים, שהבעיות שהתכנית כזאת נתקלת לא מקבלות מענים, בסופו של דבר המוטיבציה לבד לא תספיק. נדמה לי שתל"מ מאוימת היום על ידי העובדה שמה שבעינינו נורא חשוב בתקציב המדינה הוא פחות חשוב.

אל"ף, נדמה לי שיש כאן פספוס של הבנת המצב. בי"ת, אני חושב שזה מסוג הדברים שאם חס וחלילה הם יתפוררו לנו בין הידיים יהיה מאוד מאוד קשה לקומם אותם מחדש כי מי שמסור לרעיון ונרתם אליו ומלווה אותו ובסוף מגלה שהוא היחיד שזה מעניין אותו, הדבר הזה מרפה ידיים. למרות שאין בכלל ספק בחשיבות הפרויקט ובתרומה ההדדית שהוא נותן. זאת אומרת הוא לא נותן רק למשתתפים בתכנית, הקיבוץ נתרם מעצם היותו מארח אותם פה לא פחות, הוא לא עושה את זה רק כדי לסייע לחברה הישראלית, יש לזה חשיבות מאוד גדולה גם להבנת החברה על ידי בני וצעירי הקיבוץ וגם הצורך המובנה בתבנית הנפש של כל קיבוצניק וכל חבר הקיבוץ, להרגיש שהוא עושה עוד משהו חוץ מאשר לדאוג לעצמו. יכול מאוד להיות שלדאוג לעצמו הוא יכול היה לעשות יותר טוב במקום אחר או במסגרת ארגונית אחרת, הקיבוץ הוא מסגרת למימוש משימות לאומיות, אנחנו טובים בזה, אנחנו רק צריכים להבין שאנחנו לא יכולים לעשות את זה לבד. אם נמצא את החיבורים הנכונים עם המנגנונים של המדינה, יש כאן הזדמנות בלתי רגילה נוספת כמו בכמה דוגמאות אחרות לסינרגיה טובה בין הצורך של המדינה ושל החברה לכל מיני פעילויות לבין המוטיבציה של חברי הקיבוצים להירתם לפעילויות האלה.

ואני רק מקווה שבמעורבותכם הפעילה ובלימוד הנושא והבנתו אתם תהיו בעלי ברית כדי לתת לתכנית הזאת הרבה הרבה שנים טובות קדימה. אנחנו רוצים, הצורך קיים, ההצלחות ישנן, רק צריך לתת לזה דלק כדי שזה ייסע. אז אני מודה לכולכם שבאתם ואני מקווה שהתוצאה של הדיונים בוועדה תהיה שהתכנית הזאת תמצא בית חם ובעיקר קבוע, שלא כל שנה עם כל תקציב מדינה נצטרך לשאול את עצמנו שוב אם ממשיכים עוד שנה או לא. אז תודה לכם.

תודה. אני רוצה להדגיש שחברי הכנסת, חברי הוועדה, לא יכלו להגיע מכל מיני סיבות, אבל הם יקראו את הפרוטוקול. כל אחד יקרא את הפרוטוקול ולכן תהיה התייחסות לנושא. דבר שני, מאוד חשוב, אמרתם שזו תגובה בזמן קצר, נכון מאוד, כי אנחנו מאוד מתלהבים , אני באופן אישי וגם מנהלת הוועדה, מהתכנית וראינו את החשיבות של התכנית, תעסוקה, לימודים ומגורים לצעירים יוצאי צבא וראינו שזה חשוב מאוד לקידום ולהשתלבות שלהם. לכן חשוב מאוד, גם נציגי המשרדים שהגיעו, אני גם מברך, באמת, אני בטוח שגם הם הרגישו בוועדה מה שאנחנו הרגשנו ולכן גם הם בזמן קצר הגיעו ולכן חשוב לנו, חשוב מאוד, שנתמקד בכמה שיותר לשכנע כדי שמשרדי הממשלה ימצאו את הפתרון. סך הכול הוועדה היא הגשר שאנחנו מביאים לשני הצדדים, אבל הביצוע זה משרדי הממשלה.

חשוב לנו, אני גם כיושב ראש הוועדה, שאתם תשכנעו ותצליחו לשכנע את משרד הקליטה ואת משרד ראש הממשלה ואת המשרד לשוויון חברתי, כדי שהם ייכנסו לנושא הזה, להציל את התכנית. זו המטרה, להציל את התכנית, להרחיב אותה ולהמשיך אותה. אז אני רוצה שבאמת ההצגה שלכם תהיה יותר בשכנוע. זה חשוב מאוד, והדובר הבא אתה תציג.

אני מזמין ד"ר גבי אסם, ראשת אגף חינוך ומשימות שמטעמו תכנית תל"מ פועלת, ביחד עם תכניות אחרות.

אני אעשה את זה מאוד קצר כי אני חושבת שרוב הזמן צריך להיות להצגת הדברים. אני אברך ואגיד תודה רבה. באמת פחות מחודש היינו בוועדה והיום אנחנו פה. אני חושבת שבחרנו את המקום הנכון להציג את הדברים, אני סומכת מאוד על הצוות הגדול של תל"מ, זה צוות מאוד מסור וגדול שעובד בהרבה קיבוצים ועם מגויסות מאוד גבוהה. פה אנחנו רואים את אחת הדוגמאות אולי הכי הכי, עד כמה הדברים הם באמת בנפשם וברצונם ובמחשבתם של האנשים ואני מאחלת לנו יום פורה ויום שבאמת תלמדו ממנו את עיקר הדברים. תודה.

בוקר טוב. אני שרון אולמן, מנהלת הקהילה של נען בשש השנים האחרונות וגם בת קיבוץ, נולדתי בו, אני חברת הקיבוץ, כך שאני גם אמא וגם מהכובע של התפקיד רוצה באמת להודות לכל מי שהגיע ואנחנו מאוד שמחים תמיד לארח בנען, למטרות כאלה בטח, ראויות וחשובות, ואני מברכת על כך.

הפרויקט בנען, אני יכולה להגיד, הוא חלק מנען ונען זה חלק מהפרויקט, ככה אני מרגישה. הבן שלי, שהוא היום בן 16.5, התחנך על ידי בנות תל"מ בגיל הרך. זאת אומרת זה כבר ארוך שנים ומין משהו שאנחנו לא יכולים לנתק אותו מההוויה של הקיבוץ. אנחנו חיים את היום יום, חיים את השטח, חיים את הדברים במציאות. זאת אומרת יש את המילים והכותרות היפות, אבל יש את החיים עצמם ואנחנו בעצם חווים את החיים פה ולא מרגישים שאנחנו, מעבר לזה שאנחנו נותנים פלטפורמה ובאמת מסגרת עבודה ומגורים, ואני טיפה ארחיב בנקודה הזו של נען, אנחנו מרגישים שאנחנו נתרמים מהפרויקט ומהבנות, מכל אחת ואחת באופן אישי ומכולן כקבוצה.

חמוטל, שתיכף תמשיך אותי, תרחיב טיפה יותר בהיבט של התרומה של הבנות למערכת, לגיל הרך, לחינוך, להורים, לקהילה, במיוחד שזו עבודה עם חינוך ויש לזה השפעה אדירה על האוכלוסייה ועל הקהילה, על ההורים ועל הילדים. זה ממש חיבור ישיר ולכן זה גם נותן, אני חושבת, לא סתם זה ממשיך בנען ובצורה כל כך מוצלחת, כי זה פשוט תרומה הדדית. לא משהו שאנחנו רואים בו התחלה וסוף, אלא אנחנו רואים בו כל הזמן חלק מאיתנו וחלק ממי שאנחנו וזה מאוד מאוד חשוב לנו.

צריך להבין, קיבוץ נען, יש לנו צרות טובות, יש בו קהילה מאוד גדולה, קיבוץ של קרוב ל-1,000 חברים ואוכלוסייה, כולל ילדים, קרוב ל-1,500 נפש. רק כדי לסבר את האוזן, מבחינת דיור, לקרוב ל-100 צעירים אין דירות בנען, הם לא גרים בקיבוץ, וגם אם הם רוצים לחזור הרבה פעמים הם מוצאים את עצמם מחכים חודשים ארוכים ולפעמים אפילו שנה. למרות זאת אנחנו הקצינו את החדרים למגורים לפרויקט כי אנחנו רואים בכך ממש ממש ערך שאנחנו לא רוצים לוותר עליו, גם אם זה אומר שלבני הקיבוץ הצעירים אין דירה, עד כדי כך אנחנו מאמינים וממש מאוהבים בפרויקט הזה וזקוקים לו, ואני חושבת שזה, כמו שאמרתי קודם, דו כיווני. כך שההשקעה מבחינתנו היא עצומה, יש פה שלושה מקשרים, מקשרות, שכל אחת אולי אחר כך תספר טיפה על התפקיד שלה, שעובדות במשולב. אנחנו מקצים גם תקציב מסוים כדי לתגמל אותן, נען הוא קיבוץ מתחדש, קיבוץ שאנשים עובדים עם שכר, לא כמו הקיבוץ המסורתי ולכן זה לעתים מורכב. המלחמה על התקציב, כמו שאומרים. גם פה אנחנו כבר בשנים האחרונות משמרים ואפילו מנסים להגדיל, בעזרת התנועה הקיבוצית כמובן, אבל גם מהמקורות העצמיים של הקיבוץ, כך שמבחינתנו באמת התשתית והתנאים של מגורים, של מקשרים, של מקום העבודה, של היחס, של הקשר עם הקהילה, הוא בילד אין, הוא בלתי נדלה ובאמת אני לא יכולה אפילו לדמיין מחשבה שהדבר הזה מופסק. ממש.

אני מאחלת שעוד יימשך שנים רבות רבות ואפילו הייתי אומרת שאם הן יהפכו לחברות קיבוץ זה יהיה ההצלחה מבחינתי. למרות שאין לנו מגורים, אבל אולי הן ימצאו פה שידוך, אז בהצלחה.

אני אחראית על הגיל הרך, לא על כלל החינוך בנען. הגיל הרך בפני עצמו הוא מערכת מאוד גדולה שמונה כמעט 300 ילד בנען ואני אחראית על האימפריה הקטנה הזאת. אני מרגישה שהתפקיד שלי פה היום זה להיות בתחום ההמחשה, לנסות לתת לכם כמה שיותר תחושה מהשטח באינטראקציה היומיומית עם הבנות. אז אני אתחיל עם דבר מאוד פלסטי, זה סיפור הגיל הרך.

היום ביום ראשון, שבו יש לי נניח 51 עובדות בכל המערכת, יש לי מתוכן היום 11 בנות תל"מ, אין צוות אחד שאין בו עובדת. צריכים רגע להבין מה זה אומר, מה זה באמת אומר. זה כמו ששרון הדגישה, זה מצב ארוך שנים, זאת אומרת יש תרומה אמיתית יומיומית ברמה הבינאישית, התרבותית, ברמת ההיכרות עם מה זה באמת הטרוגניות, ותיכף אני ארחיב על זה, בזכות הנוכחות של בנות הצוות האלה אצלנו.

אז אני רוצה לעבור שהוא דבר שהוא דיבור שהוא כביכול ציוני, עקרוני, דיבור של אג'נדה, שתמיד איכשהו צריך למתן אותו אל מול אילוצים ותקציבים ופרופורציות. אני חייבת רגע לשים את זה במקום ראשון, כי זה באמת בל יאומן. אני חושבת שהתהליכים שבנות תל"מ עוברות אצלנו במערכת, אני לא אנתרופולוגית ואני גם לא פסיכולוגית, אבל הם תהליכים שאני מרגישה זכות אדירה להיות עדה להם, מכיוון שאנחנו כולנו יודעים, וזה לא נכון רק לגבי העדה האתיופית, מה זה להיות בני מהגרים, מה זה להיות בתהליכים שבהם משפחות יוצאות ממקומות של הרגלים, ממקומות אחרים, איזה משבר המשפחות עוברות, אני לא צריכה לפרט כאן ספציפית לגבי העדה האתיופית ובעבודה אצלנו אנחנו רואים, אני חושבת שאיילת תסכים איתי, אנחנו עובדות מאוד בצמוד עם כל אחת מהבנות, אנחנו רואים איזה תהליכים אישיים כל אחת מהבנות עוברת במעבר ממקום שבו היא מרגישה בעצם מוגבלת מהרבה מאוד בחינות ביחס למקום שממנו היא נמצאת במשפחה, בהשוואה למה שקורה עם הזמן בתוך תהליך העבודה בגנים.

אם להיות קונקרטית, אני מדברת על זה, אתם תראו בסיור, שיש לנו היום בת צוות שבחרה להיות גננת אחרי תהליך של ארבע שנים שבו, קוראים לזה העצמה, העצמה זו מילה כבר קצת נדושה, גדולה, לא תמיד ברור לנו מה זה אומר, זאת בחורה שהתמידה באותו גן, גדלה והצליחה עד כדי כך שהיום היא סטודנטית מצטיינת באחווה והיא תהיה גננת. זה דבר שאומר הרבה מאוד. כמוה יש לא מעט בנות שכשהן מסיימות את הפרויקט הן בוחרות להמשיך בחינוך והן מוצאות דרכים להמשיך להתחבר אלינו, לא מהמקום הבעייתי של לפעמים חוששים ולא של הנוחיות, שאולי הן לא פורצות עד הסוף אל העולם, אולי לא עד הסוף קיבלו את ויטמין ההעצמה, אלא הן ממשיכות להתחבר כי הן מצאו דבר שמדבר אליהן, שמסעיר אותן, שגורם להן להרגיש ייעוד עצמי. זה פשוט יתרון אדיר.

אני חושבת שאולי זו אחת המטרות של החברה הישראלית עדיין היום, אנחנו עדיין נמצאים במקום שבו אנשים צריכים להפוך לחלק מהחברה הזאת בזכות תחושת ערך עצמי טובה וזה קורה לנגד עינינו כאן יום יום. אני באמת אומרת, זאת זכות אדירה להיות חלק מזה ואני חושבת, בגלל זה מה ששרון אמרה וגם מי אמר כאן, לגבי ההדדיות, הוא כל כך נכון. אני חושבת שכולנו יודעים שבחברה קיבוצית אחד מהקשיים זה שהיא חברה מאוד מאוד לא הטרוגנית, והחיים ליד סוגים שונים של אנשים שמביאים איתם ניחוחות שונים, בוא נקרא לזה באופן אבסטרקטי, זה פשוט קריטי לחינוך של הילדים שלנו. זה דבר שאני חושבת שאסור לוותר עליו כי הוא באמת יוצר את הגשר האמיתי בהמשך ואנחנו רואים את זה גם אצל נשים שחוזרות אלינו לעבוד אצלנו אחרי שנים שהן עושות דברים אחרים ויודעות תמיד שיש כאן בית ויכולות להצטרף אפילו למשרה חלקית בהמשך, כשהן סטודנטיות. נוצרת כאן פלטפורמה להשפעה ארוכת שנים, היא הרבה מעבר ליומיום של המערכת, לזה ש'יופי, יש לי מילוי של 10 משרות, שקשה לי להשיג בדרך אחרת', אני חייבת להבהיר את זה ואני חושבת שזה אחד המקומות שבהם באמת אנחנו כולנו מרגישים שותפים להשפעה על החברה, הן הקיבוצית והן הכללית.

אני רוצה שתכירי לנו, רק שאלה, כי אני רוצה יותר פרטים על אותה בחורה שאמרת ש - - -

אנחנו נפגוש אותה.

בסדר גמור, אבל תבהירי באמת מאיפה היא הגיעה, מתי היא הגיעה, באיזה תנאים היא הגיעה. זה מאוד ייתן לנו תמונה כללית, האם היא הגיעה אחרי תיכון, אחרי צבא, תני לנו את התמונה.

תיכף נפגוש אותה. אותה בחורה הצטרפה לפרויקט טרם הקדנציה שלי אז אני לא יכולה להגיד לך כרגע מאיפה היא באה בארץ - - -

לא גיאוגרפיה, באה אחרי שירות לאומי או אחרי צבא?

היא הגיעה אחרי צבא, אם אינני טועה, ואני חושבת שמה שחשוב להדגיש לגביה זה שמבחינתה עוד לפני ההחלטה שלה לצאת ללימודים ההצעה שלנו אליה להוביל צוות, זאת אומרת לנהל את הגן ביום שהגננת איננה בנמצא, היא סירבה לה בכל תוקף בשנה-שנתיים הראשונות. היא בחורה מאוד אחראית, היא לא הסכימה לקחת את הדבר הזה על עצמה, היא הרגישה שהיא לא מספיק טובה בשביל להיות שם, ואם אני לא טועה במשך שלוש שנים, אחר כך, אחרי שהיא השתכנעה היא הובילה את הגן.

צריך להבין מה זה אומר. בחודשי הקיץ זה אומר חודשיים להוביל את התהליך החינוכי בגן על כל ההיבטים שלו, קשר מול הורים, התכנית החינוכית, בעיות של הילדים, הכול הכול כשהגננת של משרד החינוך איננה, היא בחופש. כנ"ל בפסח במשך שלושה שבועות. זה תפקיד מאוד מאוד אחראי ורק אחרי שלוש השנים האלה שבהם היא הייתה סייעת ואחרי שאנחנו עשינו איתה הרבה מאוד שיחות שניסינו לעודד אותה לצאת ללימודים, באיזה שהוא שלב היא החליטה שהיא מעזה. זה פחות או יותר מה שאני יכולה לספר עליה. כמו הרבה בנות אחרות, היא בחורה שיש לה תפקיד משמעותי בבית שלה, הרבה פעמים ההתלבטות היא עד כמה ניתן להישאר, למרות שהכניסה לתכנית נותנת מקפצה לקפיצה לעצמאות מהרבה בחינות לבנות, הרבה פעמים יש התלבטויות מאוד גדולות בנוגע לבית ולתפקידים שנזנחים בבית ולקשיים שיש בבית וההתחזקות הזו באמת לקבל את ההחלטה למימוש עצמי היא תהליך מורכב ומאוד שונה אצל כל אחת מהבנות, אבל זה דרך קושי מאוד מאוד גדול וצריך שם תמיכה ועזרה להעז. זה התפקיד, אני חושבת, שלנו יחד, של הצוות.

ברשותכם אני רוצה להציג בכמה מילים ביחד עם השותפות שלי את התכנית כדי ליישר קו מבחינת הרקע, אבל יעל קודם.

שמי יעל, אני המנהלת הפדגוגית של התכנית, ביחד עם הצוות הנפלא שעובד איתנו, אני רוצה שתי הערות קטנטנות לפני שנמשיך. אחת, חוזרת פה שוב ושוב המילה פרויקט ולנו בצוות מאוד חשובה הטרמינולוגיה, אנחנו מזה שנתיים מקפידים להגיד תכנית תל"מ ולא פרויקט תל"מ. פרויקט זה משהו שמתחיל ומסתיים, אנחנו רואים בזה תכנית שהיה לה תאריך תחילה ואנחנו מאוד מקווים שלא יהיה לה תאריך סיום. אנחנו בהחלט רואים בזה משהו מתמשך, עם כל מה שמשתמע מתהליך. זאת הערה אחת.

הערה שנייה שחשוב לי, המוזמנים הנכבדים שלנו, שתיקחו בחשבון שדברים שאתם שומעים פה, מחמוטל הנפלאה, שבאמת מבחינתנו היא חלק מהצוות, ומשרון, שככה עובדים איתה בשיתוף פעולה, זה מדגם, אבל מה שאתם שומעים על נען אפשר ממש לעשות העתק-הדבק לגן שמואל ולמשמר העמק וליטבתה ולגלעד, שגם שם הבנות בחינוך, או הבחורים לא פעם במפעלים, באמת הופכים להיות חלק בלתי נפרד מכל התהליך שאמרנו קודם בתכנית, כולל הצעות ללימודים מהקיבוצים. זאת אומרת שקיבוצים רוצים שהם יישארו ומממנים להם המשך לימודים עם התחייבות שלהם לעבוד בקיבוץ כך וכך שנים, תלוי בלימודים כמובן. לא נרחיב על זה כרגע.

אוקיי. אז כמו שאמרתי, תכנית תל"מ לא פועלת בחלל ריק, היא חלק ממגוון תכניות שאגף חינוך ומשימות של התנועה הקיבוצית מנהל ואם רק נסקור את רובן אז זה 'בית ראשון במולדת', שאנחנו שותפים במידה מסוימת, אולפני קיבוץ, מתנדבי חו"ל, גרעיני צופים צבר, שהנציגה שלהם יושבת פה, איה. חיילים בודדים, גם בתחום הזה איה פועלת. שנת שירות של 800 או קרוב ל-1,000 צעירים שמדי שנה מתנדבים לשנת השירות, תכנית נעל"ה במספר קיבוצים וכאמור תכנית תל"מ. זאת אומרת בסך הכול כרגע יש קרוב ל-60% מהקיבוצים שפעילים בתכניות כאלה ואחרות שקשורות לתרומה לחברה הישראלית בתחומי עלייה, קליטה וחינוך וישנם קיבוצים נוספים שישמחו לפתוח גם את השער, גם את הלב וגם את הכיס ובלבד שאנחנו נציע להם או נבוא אליהם ונציע להם את התכניות האלה. כמו שתראו אולי בהמשך, כבר לתל"מ, אם פעם היינו צריכים אנחנו לחזר אחרי הקיבוצים שיפתחו מסגרות, היום הם עומדים ומחכים שאנחנו נשלח אליהם חניכים מתוך כוונה לפתוח מסגרות אצלם.

תקציר הפרקים הקודמים. התכנית היא תכנית יחסית ותיקה, נען היו מבין הראשונים שלה, גם המנהל הראשון של התכנית הוא חבר קיבוץ וחשוב בעיקר אם מסתכלים אחורה שלמעלה מ-1,200 צעירים מבני העדה, היום כבר באמת בעלי משפחות וגם בעלי מעמד והשפעה בגרו בתכנית הזאת, חלק לא מבוטל, וזה הוזכר פה, מהצעירים ממשיכים את התכנית גם אחרי שהם מסיימים את הצד הפורמלי, הן משום שהקיבוצים רוצים והן משום שהם מוכנים ויש לנו גם כמה עשרות חברי קיבוצים שנשארו, אם כחברים או התקבלו לחברות בקיבוץ, בין כנישואים מעורבים ובין כזוגות שהכירו בתל"מ ואחר כך נשארו כחברי קיבוץ.

כמו שכתוב, בתכנית יש כרגע כ-80 חניכים ועדיין מספר מאוד גדול שמחכה בהמתנה לשיבוץ, בתקווה שהתכנית הזאת תימשך ויהיה לנו מה להציע להם באותם 16 קיבוצים שכרגע בתכנית. ציינתי שאנחנו מוכנים או שישנם קיבוצים נוספים שממש עומדים בהמתנה, כוססים ציפורניים ברמת היומיום כדי לשמוע מאיתנו בשורות.

לתכנית שותפים רבים. הרבה פעמים מתקיפים אותנו, אומרים 'מה, כל כך הרבה אנשים וכל כך הרבה תקציבים סביב מעט חניכים?', אז התשובה היא כן, זה אופי של התכנית ואני אשמח אם השותפות שלי - - - יעל, את יכולה להגיד כמה מילים על המעטפות שאת משיקה להן?

קודם כל רק בשביל לסבר את האוזן, כשאיציק אומר 80 חניכים, זה אומר 80 חניכים שהם באותו רגע נתון בתוך המסגרת של התעסוקה, לימודים והמגורים, אבל כמובן שיש עוד לפחות 40 בוגרים באותה שנה, זאת אומרת אנחנו כצוות ממשיכים ללוות את ה-120 חבר'ה, שנשארים בקיבוצים, כמו שנאמר פה קודם, כמו ששרון וחמוטל תיארו, ואנחנו ממשיכים ללוות אותם. מבחינתנו ליווי הבוגרים הוא חלק אינטגרלי מהתכנית שלנו. ויש עוד כאלה שהם בתהליכי קליטה, או בנישואים של בן קיבוץ או בת קיבוץ למישהו שהיה בתל"מ, או חבר'ה שהיו בתל"מ ונשארים כשני תל"מיסטים בתהליכי קליטה. יש לנו מספר קיבוצים שנקלטו בהם תל"מיסטים וגם איתם אנחנו נשארים בקשר ונעזרים בהם אחר כך כבר ללוות את החבר'ה שלנו. זאת אומרת זו איזה שהיא סגירה של מעגל שמבחינתנו היא האופטימלית ממש, כי מישהו שהיה בתכנית וכבר נקלט בקיבוץ ויכול אחרי כמה שנים להוביל את החבר'ה ששם, זה האידיאלי.

בגלל שאת נמצאת בחזית של כמעט 80 מסגרות לימודיות, או כמה עשרות מסגרות לימודיות, כיוון שאנחנו מתאימים בשיטת הטיילור מייד לכל חניך את המסגרת הלימודית שלו, אחרי שהוא עובר אבחון, אז הייתי רוצה שתגידי כמה מילים על המסגרת המשמעותית מאוד בתכנית.

אוקיי, רק תקטעו אותי כי אפשר בלי סוף לדבר על תל"מ. כל חניך, אחרי שמורן, שפה לצדי, קולטת אותו לקיבוץ מסוים, זאת אומרת אחרי שהם עוברים את ראיון הקבלה הכללי לתכנית הם גם עוברים ראיון קבלה לקיבוץ מסוים, לעבודה מסוימת, וזה נעשה בליווי של מורן, שהיא רכזת ההשמה שלנו, וכשמורן אומרת לנו 'נקלט חניך בקיבוץ זה וזה', אז שחר, שגם פה לצדי, ואני נכנסות לתמונה ומלוות אותם ממש צעד צעד ביד, שחר בקיבוצי המרכז דרומה, אני במרכז צפונה, בהתחלה של תהליך הלמידה שלהם.

כל אחד בעצם עובר אבחון תעסוקתי, על ידי אנשי מקצוע שהוכשרו לזה, שבא לעלות על החוזקות שלו, על הנטיות שלו, על משאלות הלב שלו וכן הלאה, וביחד, כשהוא מקבל את המשוב, שחר, אם זה בדרום, ואני אם זה בצפון, עם המאבחן או המאבחנת, מקבלים החלטה מה הוא הולך ללמוד. זה יכול להיות השלמה של בגרויות, שיפור של בגרויות לקראת לימודי המשך גבוהים ו/או לימודי מקצוע ותעודה כדי שהוא יוכל גם להתפרנס בזמן שהוא לומד, תלוי באמת בכל אחד. אנחנו פונים לבתי הספר ועושים את החיבור בין החניכים לבתי הספר, ממש מלווים אותם אל בתי הספר. בשקט אני צריכה להגיד את זה, אנחנו עושות הרבה 'רגשִי' לבתי הספר כדי שיעשו לנו הנחות, זה הזמן להגיד גם שפוגשים הרבה אנשים טובים באמצע הדרך בתכנית הזאת, כדי שאם יש לימודים שהם מעבר לסל שמשרד הקליטה נותן עדיין החניכים יוכלו ללמוד אותם ובאמת להתקדם.

הלימודים שהחניכים לומדים הם על קשת רחבה מאוד מאוד של נושאים, מעבר לשאלת הבגרויות ושיפור הבגרויות. זה יכול להיות מקצועות מחשוב ומקצועות חינוך ומזכירות רפואית ומשפטים ומקצועות טכניים, לשמחתנו הרבה בלי הבדלי מגדר, זאת אומרת הרבה מאוד בחורים לומדים אצלנו מקצועות שעד כה נחשבו לנשיים, נניח מספרה או משהו כזה, או בחורות לומדות ניהול מחסן ממוחשב ולוגיסטיקה וכן הלאה. אנחנו מאוד עובדים איתם על העניין המגדרי ובאמת החבר'ה לומדים היום גם לימודים ארוכים יותר, של שנה וחצי ושנתיים ואז אנחנו גם פונים אליכם ולוחצים עליכם להאריך לנו את התכנית ואת התקציבים, כי אנחנו מרגישים שבלי הליווי הם עלולים לסגת אחורה. אם הלימודים יסתיימו חצי שנה או שנה אחרי שהם מסיימים את התכנית לא בטוח שהם ישרדו את הלימודים האלה, אבל ככה, כשיש את הליווי האישי, של שחר או שלי, או של המקשרים בקיבוץ, או של המעסיקים שהרבה פעמים מעורבים ודוחפים אותם ללימודים האלה ועוזרים להם ומוצאים להם את העזרה, אז באמת אחוז מסיימי הלימודים ומקבלי התעודה קרוב ל-100.

יש פה במקרה שקפים על זה. חשוב לי לציין שלצד הלימודים האישיים כל חניך שנכנס לתכנית מחויב לקחת חלק גם בקורס של כישורי חיים והשנה הזאת היא מאוד עמוסה להם ולצוות, זאת אומרת כל אחד משתתף מתי שהוא במהלך השנה או שנה וחצי שהוא בקיבוץ בקורס של כ-16 מפגשים של כישורי חיים שכשמם כן הם. אנחנו מרכיבים את זה כל פעם ביחד, בצוות, או שחר או אני, מול הקיבוץ שאותו אנחנו מלווים, שוב פעם, עם איש מקצוע, שאנחנו שומעים מהרבה אנשים שהם מחוץ לתכנית כמה הם היו רוצים שהילדים שלהם יקבלו את הכלים האלה, איך להתנהל כלכלית נכון, איך להתנהל כשיש לי קונפליקט בעבודה או במקום המגורים או בשכונה שאני גר בה, איך אני מציב לעצמי מטרות ויעדים בדרך, שלבים בדרך. לאט לאט עם המקשרים אנחנו בונים תכניות המשך לכישורי חיים, למשל אם בנען, והמקשרות יוכלו להרחיב את זה, היו סיפורים קשים של, פעם היה ניסיון התאבדות ופעם זה אח שהתאבד וכן הלאה, והמקשרות שיתפו אותי בזה, מיד הוספנו לכישורי החיים עוד סשן של כמה מפגשים שעסק באובדנות. או אם בקיבוץ אחר היה סיפור של שתייה, אז מוסיפים לכישורי החיים מספר מפגשים שעוסקים במניעת התמכרויות וכן הלאה.

זה חלק בלתי נפרד ואינטגרלי וכשחניך לא עומד בזה אנחנו גם כמובן עושים מעקב אחרי הלימודים. יש לנו מזכירה טכנית, שהיא לא יכלה היום לבוא, היא עושה את המעקב אחרי הלימודים. עינו של האח הגדול, הם לא אוהבים את זה, אבל היא פקוחה, זאת אומרת בתי הספר מדווחים לנו אם הם לא מגיעים ללימודים ואז מיד שחר או אני נכנסות בהם, סליחה שאני אומרת את זה במילה כזאת לא יפה, אבל זה ככה. לצד כל זה יש גם את ההעשרה, שוב, מורן הנפלאה משיגה לנו תרומות בשבילה ובזכות זה אנחנו יכולים לתת להם פעם בשנה ללכת, כל התכנית ביחד איתנו, לתיאטרון ולצפות בהצגה ולשוחח עם השחקנים ועם הבמאים, ופעם בשנה לעשות יום של טיול שנתי ופה ושם עוד איזה שהיא העשרה שהקיבוצים עצמם עושים. נניח נען, לקחו את הבנות למשל ל'יד ושם' או לכותל. לא בטוח שהם היו מגיעים לזה בלי זה. בגן שמואל לקחו למקום אחר, אני לא ארחיב בדוגמאות, אבל בגדול נראה לי שזה נותן את התמונה ואיציק, בתוך המצגת שהוא הכין, הכין שקפים שיבהירו את זה.

אנחנו צריכים תיכף לצאת לסיור אז אני רק אעבור בקצרה למה שרציתי להבהיר לפני שאנחנו יוצאים. אמרנו, ישנם מספר גדול של אנשים שבמעטפת הראשונה של התכנית. התכנית הזאת, המקורות שלה הן בעיקר ממשרד הקליטה, ששותפינו, ברוך וחיים, שותפים בכירים, רואים עין בעין והעבודה מולם היא עבודה הרמונית, הרבה הבנה, לא פעם יש קונפליקטים, אבל זה מטבע הדברים ואנחנו מרגישים שהחשיבות והשותפות היא אמיתית ונחושה. והתנועה הקיבוצית, כמובן, עצם העובדה שהיא מארחת את התכנית ומשלמת חלק מהתקורות והשכר שלנו והכסף, הסכום הזה, מתחלק בעיקרו, חלקיו הגדולים הם באמת לנושא של סבסוד המלגה, ללימודים, לפעולות העשרה, כישורי חיים ויש באופן מסוים גם עבודת הצוות המקצועית.

שואלים אותנו כל הזמן על מדדי הצלחה, אז אנחנו נמצאים כרגע בעיצומו של סקר טלפוני למסיימי השנים האחרונות, שחלק מהנתונים אני תיכף אציג, אבל בעיקר לשמוע מהבוגרים עצמם מה הם נתרמו מהתכנית הזאת ולכמת את זה גם למספרים, כי אני מבין שכדי להציג את החשיבות של התכנית מן הראוי גם להציג את מדדי הצלחה ואמנם יחסית קשה להשיג אותם אחרי שהם מסיימים את התכנית, כל אחד פונה לחייו, אבל זה מספר קטן של דוגמאות מהשנתיים האחרונות של בוגרים שלנו ואנחנו מאוד מאוד גאים בהם.

מבחינת התהליכים, המגמה, ברגע שהצוות נכנס לעבודה של מעקב יותר קפדני, גם באבחון שמייחד ומייעד את הלימודים לחוזקות או לתחומים החזקים וגם העובדה, כמו שיעל אמרה, שהאח הגדול עוקב אחריהם אז שיעור המסיימים, גם מסיימי התכנית, כאלה שלא נשרו בדרכה, נושק ל-100 ושיעור מסיימי הלימודים עוד יותר גבוה מזה אפילו. אלה שני מדדים, אני לא בטוח שאפשר הרבה יותר מזה כי אפילו באופן טבעי פה ושם נחשב בעיות של משפחה או בעיות כאלה ואחרות שבגללם חניך נאלץ לסיים, אבל העובדה שבשנים האחרונות כמעט כל מי שהתחיל את התכנית גם הגיע לסיום והגיע לסיום עם תעודה או עם ביצועים בלימודים בצורה שמאוד מאוד מחממת את הלב.

המגמה, אנחנו נדבר על זה יותר בשיחת הסיכום, שאנחנו מבקשים גם להבטיח את התכנית לשנים קדימה וגם להרחיב אותה כדי לענות על הביקושים הצפויים. אז אנחנו נמשיך אחרי זה בשלב הסיכום גם להציג קצת יותר את האופק שאנחנו מצדנו מציעים לתכנית. בינתיים אני מאחל לכם סיור מעניין. חמוטל, את רוצה להגיד איפה אנחנו הולכים לסייר?

אפשר מילה לפני שיוצאים?

בוודאי.

שמי לירית, אני ממשרד ראש הממשלה ואני מתכללת את התכנית הממשלתית בין יתר התפקידים שלי, וגם לראות איך לא נופלים דברים בין הכיסאות במעבר המאוד מאוד מאוד משמעותי שאנחנו עושים במדיניות הממשלה מפני שהממשלה עובדת אחרת מהשנה האחרונה בכל מה שקשור לקידום השילוב של יוצאי אתיופיה. מדרך הטבע אנחנו מודעים לזה שעלולים לקרות כל מיני תקלות או דברים שאנחנו לא רוצים לראות אותם קורים, במעבר כל כך משמעותי, אז אנחנו כאן כי אנחנו רוצים לנסות לצמצם את זה ואחד הדברים שראינו זה תכנית תל"מ שהיא תכנית מקסימה ואנחנו רוצים לראות איך יוצרים את ההמשכיות.

אני רוצה להדגיש, שוב, את הנושא הזה של המעקב אחרי הבוגרים, ולמה זה כל כך חשוב לנו. כל תכנית שהופכת להיות כבר תכנית ולא רק פרויקט, גם לעולם הפילנתרופיה חשוב לדעת מה הקוסט אפקטיבנס של התכנית, זאת אומרת מול ההשקעה המאוד מאוד גדולה מה קורה בסופו של דבר. לכן זה, מבחינתכם, אני חושבת, מחשבה טובה לעשות את זה בצורה מאוד מאוד מקצועית ומפורטת כדי לראות מה קורה עם החבר'ה. אותי היה מאוד מעניין לראות האם יש איזה שהוא הבדל מגדרי בין בנות שמשתלבות בתחום החינוך לעומת בנים שמשתלבים במפעלים ולראות אם לאורך זמן יש כאן איזה שהוא הבדל. אולי, אם יש, אני לא יודעת, יכול להיות שאין ואז אין, אבל אם יש אז יכול להיות שיש כאן עניין של התמחות שצריך לייצר ואז ליצור איזה שהם שינויים, אז זה משהו שאני מאוד אשמח לראות אם תוכלו להתייחס. אני מקווה שאנחנו נפגוש לא רק בנות, נפגוש גם בנים?

פה יש רק בנות. אבל כמו שהבטחתי לך, אני אציע לך סיור פרטי במקומות שיש שם כמעט רק בנים.

לא, זה מעניין, הנושא המגדרי הזה, מעניין לראות האם יש שוני. אני מוכרחה לומר שהיו דברים שמאוד הרשימו אותי בדברים שאתם אומרים, לדבר אפשר הרבה, אבל כשמסתכלים על מעשים ורואים אחד ואת הנושא של התחום החינוכי, שהוא באמת בליבנו וכל הורה היה רוצה שהילדים שלו יתחנכו אצל הצוות הכי הכי טוב, אז לראות את הבנות משתלבות במערך החינוכי זה מבחינתי אמירה ששווה יותר מכל מה שאמרנו כאן בכל השעה האחרונה. הצוות שיושב כאן, כל אחד עם תפקידו והמשאבים המרובים, גם זה בהחלט מעיד על הרבה יותר אפילו מכל מה שאנחנו יכולים להגיד.

אני גם רוצה להוסיף, הבנים, באיזה מפעלים הם משתלבים, באיזה תחומים, זה מאוד חשוב. אני רוצה להדגיש את מה שלירית אמרה, ששינוי המדיניות היום, שבגלל שמשרד הקליטה שותף חשוב אז צריך לדעת את השינוי של המדיניות כדי שנלמד בוועדה. עד עכשיו משרד הקליטה היה ממשיך, היום יש עד 15 שנה ולכן מאוד חשוב ההסבר בעניין כדי לשכנע לגבי התכנית שלירית מתכללת.

מורן, לשאלת המקצועות והעבודה.

אני מורן ואני אחראית על הגיוס וההשמה בתכנית בקיבוצים והיה לי חשוב לציין, בעקבות מה שאת אמרת, שהבנים לא רק עובדים במפעלים והבנות לא רק עובדות בחינוך, שהרי אל"ף, יש ענפים נוספים בקיבוצים שפתוחים בפנינו, אבל אנחנו גם מנסים לעשות את ההתאמה בין מה שהחניך מביא איתו מבחינת המאפיינים והניסיון וגם הרצונות, לבין התפקידים הפתוחים, ויש בנות שלא מתאים להן לעבוד בחינוך או שהן זקוקות למועדפת ויש בנים שזקוקים לעבודה עם - - -

מורן, תני דוגמאות קונקרטיות.

כן, רק היה חשוב לי להגיד שבאמת אנחנו מנסים לתת מענה והקיבוצים פותחים בפנינו מגוון של ענפים, זה יכול להיות חדר אוכל ומטבח, ששם יש התמקצעות, יש כאלה שנשארים אחר כך בתור טבחים - - -

הם לומדים טבחות בתכנית - - -

כן, ומיישמים את זה בעבודה במטבח. יש לנו כמובן מפעלים, יש ענפים חקלאיים, בית אריזה בקיבוץ ברעם, יש את המזנון ביטבתה יש את הסופר הקטן של הקיבוץ, יש את הנוי, יש לנו בחור שעובד, יש לנו חינוך בלתי פורמלי, יש רפת, שיש גם בחורות שעובדות ובחורים, בעצם כל מה שהקיבוץ יפתח בפנינו אנחנו כמעט תמיד נצליח ונרצה לתת מענה.

רק רציתי להגיד שיש גם שינויים לפעמים, לדוגמה בחור מיטבתה שעבד במזנון, הבחינו ביכולות שלו והיום הוא עובד בחינוך הבלתי פורמלי. או מישהי שתוך כדי השנה שלה בגן כבר הפכה להיות סייעת ראשית. יש בחור אצלי בקיבוץ שקודם בגן שמואל מתפקיד מאוד זוטר יחסית להיות במחלקה שרק הקיבוצניקים מגיעים אליה, יש כאלה שהפכו להיות אחראי משמרת וכו' וכו'.

קוריוז קטן, את שאלת קודם על קיבוצים של בחורים, בחורות, אנחנו תמיד מחמיאים לעצמנו ואנחנו אומרים 'איזה כיף כולם באו להצגה', או 'איזה כיף כולם באו לטיול', אבל בעצם למען הכנות והגילוי הנאות הרבה פעמים הבנים מדן משתגעים לראות את הבנות מנען והבנות מנען משתגעות לראות את הבנים שיש בגדות וזה יוצר ככה את ה - - - זה גם גורם להגעה.

נכון, בהזמנה לאירוע אנחנו כותבים 'תהיינה גם הבנות מנען', זה כמו שתראו תיכף, זה עשר מלכות שבא.

אני, עם איילת ורונלי מקשרות תל"מ נען. אני רוצה להגיד בקשר לשינויים בתכנית וכו' שאנחנו באמת בין הקיבוצים הראשונים, יש לנו מעל 15 שנה בני תל"מ, בהתחלה היו גם בנים, הסתבר שנען הכי זקוקה בחינוך, איך להגיד? זו התעשייה הכי פורחת בקיבוץ נען, 54 תינוקות בשנה האחרונה, אז צריך בנות בחינוך. אם היו לנו עוד מגורים היינו קולטים עוד עשר בטח, אבל אנחנו הגענו למסקנה ששנה זה לא מספיק. אצלנו תל"מ זה שנתיים, כלומר שנה אחת הם התכנית ושנה אחת אנחנו קוראים להם תל"מ נען, נען מתקצבת את זה, אבל הן עשר בנות באותו מעמד בדיוק, חמש מתחילות, חמש שנה שנייה, פה ושם גם שנה שלישית. הן בתל"מ והן עומדות בכל התכניות.

מה שאני רוצה להגיד מזה, שאני חושבת שאם תכנית תל"מ הייתה יכולה להיות יותר משנה היא הייתה מועילה גם למשתתפי התכנית וגם לקיבוצים. יש מה לעשות בשנתיים יותר מאשר בשנה ואנחנו מצאנו שבשבילנו זה הדבר הנכון לעשות אותו. וכמו שאני אומרת, אם היו פה עוד עשר דירות אז היינו מביאים עוד עשר בנות.

חיים יהיה האחרון כי אנחנו קצת קשורים ללוח הזמנים של הילדים.

אני רוצה לתת הבהרה, שבמסגרת התקצוב של התכנית שזה, כפי שאתם רואים, 150, אנחנו נותנים גם לחלק מהחניכים להישאר יותר משנה בתכנית, כי גילינו גם את הצורך הזה, זה חשוב שייאמר.

ראינו במצגת שיש מעל כ-1,000 בוגרים, לי מאוד חשוב לדעת איך נעשה הליווי, אם הוא נעשה, אחרי השנה או השנה ומשהו שהחבר'ה נמצאים בחממה של הקיבוץ. כשהם יוצאים, אחרי מקצוע או אחרי תהליך של התנסות בעבודה, לעולם הגדול, האם יש ליווי, האם יש איזה מעקב אחרי הכניסה לעבודה שלהם אחרי שהם יוצאים מהקיבוץ?

גם יעל וגם שחר, חלק מהעבודה שלהן זה לקראת סיום התכנית, לקראת סיום השנה, הן מתחילות את התהליך של הכנת החניך או החניכה לעזיבת התכנית, כולל תכנית תעסוקתית וכן הלאה, וחלק מהחניכים, אנחנו מציידים אותם גם בחוברת עם כל המידע שקשור לתעסוקה, לימודים ומגורים בהמשך הדרך וגם כמובן משאירים להם דלת וטלפון פתוח להתייעץ. עד היום יש עשרות חניכים שנמצאים בקשר, אפילו שהם כבר שנים אחרי התכנית. בצמתים כאלה ואחרים של החלטות הם מתייעצים עם הצוות. מורן, שפוגשת איתם בעיקר בתחילת הדרך, גם היא זוכה להרבה - - - זה הופך להיות סוג של קשר אישי.

למען הגילוי הנאות, חלק גדול מהם באופן די מהיר מנתקים קשר ומכאן גם הקושי לעקוב ולבדוק מדדי הצלחה, איפה נמצאים החניכים חמש ועשר שנים אחרי שהם סיימו את התכנית. יש לנו קצת מידע על זה, אנחנו עכשיו מנסים, לפחות בשלוש-חמש השנים האחרונות לאסוף מידע יותר אמין כדי לתת תשובות לשאלות שלירית העלתה.

אנחנו נעשה את הסיור עכשיו, כי אנחנו תלויים בלוח הזמנים של הילדים, אנחנו נחזור הנה, גם לסיכומים וגם להצעות להמשך.

הדיון יהיה אחרי הסיור.

(בישיבת סיכום)

אנחנו ראינו היום את פעילות תל"מ, שהיא נגזרת בתוך נגזרת, זאת אומרת בתוך כל התכנית כולה שפרוסה על פני הארץ ראינו את הנישה של נען שכמו ששמענו אפשר להעתיק אותה למקומות אחרים, אבל בכל מקום יש לה גם את הנראות שלה. שאלה אותי לירית בדרך מה הפוטנציאל בקיבוצים אחרים? הפוטנציאל גדול מאוד. מה זה 16 קיבוצים מתוך 278 כשאפילו עוד לא דיברנו על קיבוצים דתיים, כשאנחנו יודעים שזה גם פוטנציאל חשוב לסוג תכנית כזאת ויש לנו קריאה מהקיבוץ הדתי להשתלב בתכנית הזאת. המרחב לא מנוצל בכלל ולמרות מה ששמענו, בעיקר משרון, מנהלת הקהילה, על הבעייתיות עם המגורים, עדיין ברמה שזה בודדים, שזה בין ארבעה, לשישה, עשרה, זה משהו שהקיבוצים יכולים ואנחנו כן נצטרך לחשוב על הנושא של המגורים, כי הוא פה, אתם שומעים, מכל הבנות זה עלה, 'עצם זה שיכולתי לגור כאן זה היה הדבר המרכזי'.

טיפה על אגף החינוך כולו שבתוכו נמצאת התכנית, כי אתם ועדת קליטה, עלייה ותפוצות וכל שלושת התחומים האלה נמצאים אצלנו והם כולם נמצאים והם מאוד דומים למה שראינו היום בתל"מ. הפוטנציאל שלהם גדול, התקצובים והתמיכות של זה צריכים לפחות לא להפסיק, אם לא להכפיל את עצמם, ושאלת המגורים נמצאת בכולם. אז יש לנו את כל תחום המלש"בים, יש לנו 850 שינשינים שלנו שעובדים בכפרי הנוער ופוגשים את העלייה והקליטה בכל המגוון. יש לנו שירות צבאי בחיילים הבודדים ובגרעיני צבר, יותר מ-1,000 חיילים שמבקשים לגור בקיבוצים והם גם גרים, אבל אנחנו יודעים שהם במצוקת דיור. שוב, הנושא של הדיור הוא עקבי לאורך כל הדרך, ותל"מ, שהיא תכנית שראינו והכרנו אותה היום.

אני אגיד שבכולם הנושא הבולט ביותר זה הקהילה. המערך הכללי, גם המערך של הצוות, גם המשפחות, גם היכולת שלהם להיות חלק מקהילה, הם לא יושבים באיזה מקום מבודד, הם חיים את הקהילה, הם חלק ממנה וזה הדבר שהם מקבלים ואנחנו מקבלים בנוכחות שלהם.

גבי, המשבצת האחרונה, שאמנם כרגע הלוגו הוא של תל"מ, תל"מ צעירים אתיופים, אבל לא בכדי כתבנו 'תכניות המשך בקיבוצים', זאת אומרת זה לא מוגבל בהכרח רק לקבוצה שהיא קבוצת בני העדה שמן הסתם תמשיך להיות חלק מהתכנית, אלא העובדה שבמסגרות הקודמות ישנם חיילים בודדים ומועמדים פוטנציאליים לתכניות המשך, התהליך הרציף הזה יאפשר, לא רק לבני העדה, להיות שותפים לתכניות המשך, כי להבנתי משיחות קודמות, להבנתי, המסגרת הזאת של חיילים בודדים או של גרעיני צבר, ברגע שהם משתחררים, שמה הם הולכים לאיבוד, ופה בעצם כשאנחנו רואים תל"מ בקיבוץ, את אותה תעסוקה, לימודים, מגורים, אנחנו יכולים להרחיב ולהציע גם לאוכלוסיות אחרות על אותה פלטפורמה.

אנחנו נמשיך, כיוון שלירית הולכת אני רוצה להגיד באמת על התכנית הזאת, מה שבאמת מאוד נגע לליבי, התכנית כמו תל"מ שדיברתם, כי אני מכיר את המציאות של הרבה צעירים, חיילים בודדים שסיימו את הצבא, אין להם לאן לחזור, אפילו שיש להם משפחה, הבית צפוף, אין חדר, יש אחים קטנים ואין פרטיות ובחורה כמו הדס או כמו יפה שראינו, יהיה לה קשה מאוד להיות שם - - - אז למצוא מקום כזה וגם לעצב את עצמה, מה הם רוצים אחרי הצבא, מה הם רוצים ללמוד. שמענו גם מהבנות עכשיו, 'זה נתן לנו להשלים בגרות', 'לרכוש מקצוע', וגם 'לדעת מה אני רוצה'. למשל הדס, היא החליטה ללמוד חינוך, ללכת ללמוד השכלה גבוהה, כי המצב פה העצים אותה והיא יודעת מה לעשות בחיים וזה חשוב. לכן התכנית הזאת, זה מין מעבר מהצבא לאקדמיה. זה מה שאני הבנתי מהתכנית הזאת.

נכון, ולכן ההמשך והדיון הוא בדיוק נמצא בצומת הזה. יש שני מקומות, אחד, מגרעיני צבר, נגיד שאנחנו פותחים את התכנית ואומרים 'יוצא העדה האתיופית מסלול אחד', כי יש פה מומחים לשילוב שיש בו שלושה גורמים, גם תעסוקה, גם לימודים וגם מגורים. אז יש פה שתי אפשרויות עיקריות שאותן אפשר יהיה לפתח בהמשך. קודם כל חיילים בודדים שמסיימים ויכולים להיכנס לתוך התכנית ישירות. היום אין לנו את המסלול הזה, אין לנו תכנית המשך כזאת, כולל גם יוצאי העדה, שהם נמצאים בצבא והכי נכון היה להם לעבור לתוך קהילה קולטת ולא לחזור לבית. היום אנחנו קצת חוששים מהמצב הזה אבל אנחנו יודעים שיש פה פוטנציאל להרחיב מאוד את התכנית. והדבר השני, להכניס עוד סוגים של עולים שונים, יש היום עולים צרפתים, עולים מדרום אמריקה ויש לנו את כלל הקשת ולתכנית הזאת יש פוטנציאל להתרחב גם למקום הזה.

תראו את כפר הנוער, ילד שנמצא בכפר נוער, ועוד מסלול. כפר נוער ואחר כך בתור חייל בודד, לאן הוא הולך אחר כך? יש כאן רצף שאם מפתחים אותו אפשר להגיד שהתכנית יכולה, כמו שהיא היום, להתרחב מאוד, היא יכולה להתרחב לעוד מקומות ולעוד תחומים.

בעצם כדי שכל זה יקרה יש לנו פה גם מערכת תקציבית, שאיציק, אתה תציג אותה בצורה יותר מסודרת ממני, היא כתובה פה, היא מוצגת, יש פה איך שזה מוקצב ל-90 ומה צריך כדי שזה יורחב ל-200, כשעוד פעם, אני אגיד, לא חובה שה-200 יתרחב כמו שהתכנית היום. יכול להיות שצריכים להיות בה לפחות שלושה מסלולים, עד 15 שנים, מעל 15 שנים, קליטה שהיא לא מהעדה, אלא ממקומות אחרים. יש פה כמה אפשרויות שצריך לראות. הפוטנציאל של הקהילה הקיבוצית ושל הקיבוצים והנכונות והרצון העז להיות במקום הזה, היא פשוט נמצאת ואנחנו צריכים אתכם כדי להצליח ליישם את זה. אנחנו יכולים לרצות עד מחר, אבל אם אין לנו את השותפות הזאת זה לא יצליח לקרות מעצמו ולבד. תודה.

אנחנו עוד לא שמענו את נציגי המשרדים, כמו למשל, מיכל, מהמשרד לשוויון חברתי.

חמוטל צריכה ללכת, אז היא תגיד לנו דברי פרידה.

אני ממש מצטערת שאני צריכה ללכת. אני חושבת שאתה הגדרת מאוד מאוד נכון עכשיו את הצורה המיוחדת שבה התכנית נותנת איזה שהיא דחיפה וכל אחת לוקחת את הדגש למקום אחר.

נזכרתי באמירה שתכננתי להגיד, ובה אני אסיים ולא אמרתי אותה, אני חושבת שלהצטרף לצוות חינוכי למשך תקופה של שנה או שנתיים, במיוחד אם מצליחים גם לעבור תפקיד תוך כדי, פתאום לגלות בתוך עצמנו עוד יכולות, זאת חוויית השתייכות בלתי רגילה, שזה עוד דבר שלא אמרנו פה. אמרנו העצמה ודיברנו על התהליכים העצמיים, של גילוי עצמי, של גיבוש עצמי, של החלטות להמשך, של רגע של מחשבה שהוא מנותק מההרגלים הרגילים לפני הצבא, וצריך את הספייס הזה, ויש את העניין של פתאום להתחבר לקבוצת מבוגרים שיחד איתם מנהלים בית תינוקות, פעוטון או גן ולהבין את הצוות הזה, מה הוא עושה יחד. זאת חוויה שמיוחדת לכל אחד שעובד במערכת שלנו וגם במערכות חינוך אחרות ואני חושבת שהיא יוצרת מגרש אימונים, כמו שאמרתי קודם, יוצא דופן, גם מול מבוגרים וגם מול ילדים. זה רק דבר שהיה חשוב לי להדגיש. תודה רבה.

תודה רבה, חמוטל. אני מיד אתן למיכל ולנציגים אחרים. רק מילה אחת על השקף, כיוון שהוא כבר על המסך. אנחנו הצגנו פה פחות או יותר את החלוקה באופן מאוד מאוד גס. אתם רואים, עיקר התקציבים הולכים לשני המרכיבים ישירות לחניכים, ללימודיהם ולסבסוד המחיה, ומיעוטם הולכים לפעילויות האחרות שהן קשורות גם לעבודת הצוות, שכמו שראיתם ונאמר פה קודם, כל אחד מהם זוכה לליווי צמוד והדוק, גם במהלך התכנית וגם קצת לאחריה. פעילויות אחרות, אבחונים שנכנס בשנה האחרונה והפך את התכנית מעוד משהו למשהו הרבה יותר מזה.

ופחות או יותר, בהקבלה, אנחנו סבורים שאפשר להרחיב את התכנית על פי העיקרון שהראה השקף הקודם, להרחיב אותה ביחס דומה. כמובן שאם מגדילים את התכנית, בעיקר בסקטור של החיילים המשוחררים, ששם צריך ליווי ושם צריך הקפדה יתרה, אז מן הסתם מדובר גם על עוד אנשים שיתלוו, אנשי מקצוע שילוו את בוגרי הצבא.

עוד מילה אחת רק על תקופת המעבר, כי היא מטרידה אותי יותר מהכול. באותה רוח שניר אמר קודם, שאם אנחנו מרפים או אם אנחנו מאפשרים לשנה אחת הפסקה, או אם מאיזה שהיא סיבה תהיה חוליה חלשה ברצף של התכנית יהיה מאוד מאוד קשה להחזיר אותה לאן שהיא, על אחת כמה וכמה להרחיב אותה. על כן יש לנו את תקופת המעבר של 2017, כי כרגע יש לנו חוזה של תל"מ, הוא אמנם חוזה דו שנתי, אבל התקציב הוא לשנה אחת. חניכים שיש לנו כרגע בתכנית שיסיימו בסתיו 2017, תקציב להם יש, אבל למעטפת, לתכנית עצמה אין. זאת אומרת שאותן החלטות שיצטרכו להתקבל יצטרכו להתקבל על תחילת 2017 כי אחרת התכנית הזו דועכת בתוך חודשים ספורים מהרגע שהשנה הזאת נפסקת.

שלום. למי שלא הספקתי עדיין לדבר איתו, אני מיכל סטרומזה מהמשרד לשוויון חברתי, אני חלק מצוות ההקמה של אגף צעירים שקם במשרד בימים אלה ואחד הנושאים שהם בראש סדר היום שלנו הוא כל מה שקשור לתעסוקת צעירים, השכלה ותעסוקה, ובין השאר כמובן באוכלוסיות ייחודיות.

בעקבות שינוי הפרדיגמה בממשלה לפיו יוצאי אתיופיה שנמצאים יותר מ-15 שנים בארץ לא יהיו תחת טיפול משרד הקליטה התבקשנו, על ידי משרד ראש הממשלה, שמאגמים את כל הסיפור הזה, להיכנס לבחון את הפרויקט, לראות האם זה משהו שהמשרד יוכל לאמץ, להיות שותף בו. כמובן תוך כדי שיתוף של משרד הקליטה, ששנים ניהל את התכנית הזו והידע המקצועי נמצא אצלו.

אני מאוד התרשמתי, גם מהשיחה הראשונה שלי עם איציק על התכנית ובמיוחד היום, לראות בעיניים את העשייה הברוכה הזו ואנחנו כמובן נהיה בקשר. מה שכן, השאלה שמנקרת לי כל היום זה באמת שאלת ההרחבה. זאת אומרת אם זה מצליח ואם יש לזה ביקוש, גם בקרב הקיבוצים וגם בקרב המשוחררים הטריים מהאוכלוסייה האתיופית, אז באמת עולה השאלה מה אפשר לעשות כדי להגדיל את זה אפילו יותר.

תודה רבה לך. אני רוצה לשמוע גם ממשרד הקליטה. תתייחסו גם למה המשרד נותן מהתקציבים.

נכון לשנה הנוכחית אנחנו נותנים תקציב של 2.150 מיליון, כפי שנאמר פה, לשנת 2016-17. צריך לבדוק שבאמת התכנית לא תיפול בין הכיסאות ושהמעבר יהיה מעבר חלק, כך שהתכנית והחניכים והמשך הפעילות לא ייפגעו.

אבל אתם תמשיכו לממן?

על פי החלטת הממשלה, עד 15 שנה בארץ, המשרד ימשיך לטפל בתכנית. השאלה היא כמה חניכים יש עד 15 שנה בארץ. 98% מהתכנית הם מעל 15 שנה, חלקם ילידי הארץ, חלקם מעל 15 שנה, ולכן נשאלת השאלה בכמה חניכים משרד הקליטה ימשיך לטפל, וזו שאלה. יש פה תחום מקצועי, שהמשרד עם השנים התמקצע, מכיר את התכנית, מרים אותה, בחלק מהשנים מכין אותה גם ואני מכוון למה שנאמר, אם זה המשרד לשוויון חברתי ואם זה משרד אחר שייקח את התכנית, שורה תחתונה היא שכולנו צריכים לדאוג שהתכנית לא תיפגע, שחניכים לא ייפלו בין הכיסאות ושהמעבר יהיה מעבר טוב. ואני פה, כדי לנסות לעשות יחד איתכם את המעבר הזה.

יש מישהו שרוצה להתייחס?

שלום, נעים להכיר. שמי איה, אני מנהלת התכנית לחיילים בודדים בתנועה הקיבוצית ואני גם הייתי בשקף הקודם של איציק, עם מתנדבים מחו"ל. אני מאוד מתחברת, קודם כל זו תכנית מקסימה, אני מכירה אותה גם מבית, אני מצרעה וגם אצלנו יש תל"מ ואנחנו רוצים לראות את זה ממשיך. נאמר כאן הרבה כמה זה עוזר לקיבוץ, ברור לי שזה גם עוזר לאותם חניכים של תל"מ, אבל זה הדדי לחלוטין ואני בטוחה שזה אחד מהדברים שממש לא יהיה כדאי לוותר עליהם.

לגבי הנושא של חיילים בודדים. רק ככה לסבר את האוזן, בארץ יש בכל זמן נתון 6,300 חיילים בודדים, קצת יותר מחצי הם עולים חדשים שמגיעים בלי הורים לארץ וקצת פחות הם חיילים ישראלים חסרי עורף משפחתי. בתכנית שלנו בתנועה הקיבוצית אנחנו קולטים 1,000 מתוכם לקיבוצים, בערך חצי דרך תכנית צופים גרעין צבר וחצי חיילים בודדים שפשוט הצבא מפנה אלינו והם מעוניינים להיקלט בקיבוץ והם עוברים את כל השירות הצבאי שלהם אצלנו, עם משפחות מארחות ועם הקהילה העוטפת, שכפי שהתרשמתם קיימת בכל קיבוץ.

אנחנו רוצים היום לייצר איזה שהוא רצף שיאפשר לאותם חיילים בודדים להגיע אלינו בשלב של מלש"בים, שהם עוד לפני שהם מתגייסים לצבא, כי אנחנו יודעים שהם כבר מתחילים בבלבול של לאן ללכת, איפה להיות, מי ידאג לי, איך אני נערך לקראת ההתחלה שלי בצבא, דרך השירות הצבאי שלהם ועד אחרי השחרור, בעצם לאפשר להם את הרצף הזה בתוך קיבוץ. אנחנו מאמינים שזאת תכנית שיכולה באמת לגרום להם להיות אחר כך אזרחים אחרים לגמרי, יציבים ועם איזה שהוא עתיד ומסגרת שתומכת בהם להמשך חיים יותר טובים.

ואנחנו נשמח להיות בקשר איתך, מיכל. לפי איך שהצגת את עצמך נראה לי שאנחנו לגמרי שם, בחיבור איתכם, וגם משרד הקליטה, עבור העולים החדשים. אולי חלקם יוצאי אתיופיה, אבל לא בהכרח, והם עולים חדשים לכל דבר ועניין והם נופלים בקטגוריה של פחות מ-15 שנה בארץ. נכון שהם מקבלים גם עזרה מכל מיני משרדים, אבל בעיקר לתכנית שלהם כשהם חיילים. מה קורה איתם לפני הצבא ואחרי הצבא, זה נושא שלא מטופל היום ויש מה לעבוד עליו.

יעל, את רוצה לסכם בעינייך?

הסיכום שלי הוא כמובן סובייקטיבי, מבחינתי זה ברור שהייתי רוצה לסכם בזה שמפה נצא עם איזה שהיא החלטה שבאמת דואגים להבטחה של המשך התכנית. כל מה ששמעתם הוא על קצה המזלג. דיברת, אברהם, על זה שהבחורות, אתה מתרשם שהן יוצאות עם איזה שהיא החלטה לעתיד, מה הן הולכות לעשות, הן יוצאות עם עוד דבר, מאוד מאוד חשוב לדעתי, וזה הידיעה שהן מסוגלות להיות עצמאיות. זאת אומרת ההתנסות שלהם בחיים עצמאיים, אני אומרת את זה לכולם, לא רק לאברהם כמובן, האפשרות לגור מחוץ לבית, אנחנו רואים אצל מרבית החניכים שלנו, אני לא יכולה להגיד שזה ב-100%, אבל אפרופו המעקב אחרי הבוגרים, הם יוצאים לחיים עצמאיים. רובם הגדול בוחר שלא לגור, לטוב ולרע, יש לזה גם מחירים לזה שהם בוחרים לא לחזור לגור בשכונה, אבל רובם הגדול בוחר לגדול אחר כך מחוץ ל - - - אם הם יוצאים ללימודים אקדמאים בוודאי שהם גרים במעונות וכן הלאה, אנחנו מסייעים להם לעשות את החיבורים הנדרשים, אם לא, אז איך הם שוכרים דירה, כמה חבר'ה ביחד, עם חברים, או עם אחיות או עם בני דודות. סתם, לסבר את האוזן, נניח בחורה שסיימה ללמוד לימודי מזכירות רפואית ועובדת כרגע בתל אביב באיזה שהוא משרד גדול וחברה לבוגרי תכנית אחרים, ממקומות אחרים, והם שוכרים ביחד דירה, אין לי ספק שהיא לא הייתה מגיעה לזה. אם רואים אותה בראשית התכנית ורואים אותה בסוף התכנית, פיזית אנחנו אומרים, כל פעם שאנחנו רואים, איך החבר'ה האלה זוקפים קומה, במלוא מובן המילה ובמשמעויות השונות של המילה.

עוד דבר שהיה חשוב לי לציין, אם התחלנו להחליף פה מילה על שיתופי פעולה בינינו, שבאמת בשנה האחרונה חיזקנו מאוד את הנושא של שיתופי פעולה עם תכניות אחרות שעובדות עם צעירים יוצאי העדה, אם זה טנא בריאות, בנושאים של בריאות ורפואה מונעת, אם זה רקיע, שאני מניחה ששמעתם על התכנית הזאת, תבואו ביום שלישי למשמר העמק, תכנית ייחודית ביותר של גמלאי המוסד הישראלי שהביאו את החבר'ה לפני 30 שנה, את הדור של ההורים, סבים, דודים וכן הלאה. הם רואים לעצמם חובה וזכות להשלים את המלאכה ולעזור לחבר'ה להשתלב בחברה הישראלית ולפרוץ את תקרת הזכוכית עבורם. הם עובדים עם סטודנטים, ממש בפינצטה הם בוחרים אותם באוניברסיטאות ועובדים איתם כקבוצה ומלווים אותם כקואוצ'רים אחד על אחד, מתוך כוונה שאחר כך הם יוכלו להשתלב בעמדות מפתח בחברה הישראלית. אנחנו עובדים איתם זו שנה שנייה ברצף בשיתופי פעולה מאוד פוריים, כשאנחנו יוצרים בעצם איזהש היא שרשרת של מדריך-מודרך. אנשי המוסד מדריכים את הטופ של החברה והטופ של החברה מלווה כקואוצ'רים את החבר'ה שלנו. אנחנו מפנים אליהם בוגרים מצטיינים שלנו שיהיו אצלם והם מפנים אלינו חבר'ה שיבואו לתכנית שלנו.

כל שיתופי הפעולה האלה, אין ספק שהם יוצרים איזה שהיא סינרגיה וכולם יוצאים מהם מורווחים ופחות הגענו לגעת בזה קודם. זה גם כמובן לא נוגע לכל התכנית, אלא לחלקה. הלוואי שנשמע מכם בסוף היום שאתם מרימים את הכפפה.

רק משהו קטן לסיום, על מעגלי ההשפעה השניים שיש לתכנית. מתוך קשר עם הבוגרים, בגלל שאני נמצאת הכי הרבה זמן בתכנית אז לפעמים אני מתוודעת לבוגרים היותר ותיקים, אז מעבר לזה שחלקם תופסים עמדות יפות, אז יש גם את העניין של להוות אחר כך מודל לחיקוי לסביבה שלהם וגם לעזור להם. אם פתאום בוגר, לפי איך שהוא למד אצלנו לכתוב קורות חיים, כותב לחבר שלו קורות חיים או מייעץ לו מבחינה תעסוקתית או לימודית, או אפילו מפנה אותו אלינו, אני ממש רואה את הרצון שלהם, ממה שהם קיבלו מאיתנו להעביר את זה הלאה, וגם הם אומרים במפורש 'אני רוצה להוות מודל לחיקוי לאחים שלי, למשפחה', וגם בשכונה. הרבה פעמים כשאנשים מתקשרים אליי ואומרים לי למה הם רוצים להיות בתל"מ, הם אומרים 'ראיתי מה זה עשה ל-א', ב', ג', אני רוצה את אותו הדבר'.

ודבר נוסף שרציתי להגיד זה שיש הרבה תכניות בשטח שנותנות מענה כזה או אחר, אבל באמת מה שמושך הרבה פעמים, כמו שהדס אמרה לנו בסיור, את הצעירים אלינו, זה מה שאנחנו קוראים ההוליסטיות, שזה המענה הכולל שנותן גם וגם וגם, וזה חסר להם הרבה פעמים. כשהם באים למשל למרכז צעירים, הם מקבלים הצעה לצאת לקורס, אבל התנאים בבית לא נותנים להם ללמוד, או 'איך אני משלב את זה עם עבודה? המעסיק לא מתחשב בי בכלל'. זה מה שמושך אותם בתכנית שלנו, זה היתרון הגדול שלה.

- - - הבוגרים, אני יודעת שאין מעקב מסודר, אבל מבחינת מפגשים אחת לכמה שנים?

לצערי לא, כי זה גם תלוי תקציבים, להפיק דבר כזה. יש קשר ביניהם, זה כן אני יודעת, כי הרבה פעמים אני מבקשת מאחד את הטלפון של השני ואז הם אומרים לי 'כן, אנחנו חברים בפייסבוק', כמובן. יש לנו גם קבוצת פייסבוק שחברים בה חניכים ומועמדים ובוגרים ושם אני מעלה הרבה מידע לטובת הציבור וגם מידע פנימי שלנו וגם קצת משוויצה וכו'.

הם כבר אומרים לנו, מאחר שהם יודעים שמורן אחראית על הפייסבוק, אז כשהם לומדים הם אומרים לנו - - - 'תעבירו למורן, שתעלה לפייסבוק' או משהו כזה. זה ממש מין זעקה כזאת בתוך ה - - -

זאת אומרת יש רשתות לא פורמליות ויש גם הרבה פעמים המקשרים ששומרים על איזה שהוא קשר, אבל משהו פורמלי שלנו, זה משהו שהיינו מאוד שמחים להפיק. יש לנו את היכולת, רק חסר העניין התקציבי.

אם תעשו אירוע פעם, תזמיני את כל הבוגרים, יש להם זמרת בוגרת התכנית.

כמו שנאמר, במקרה הזה אנחנו כבר כמה שנים מדברים על זה, שלוש שנים, כל שנה אנחנו מתחננים להשיג איזה שהוא תקציב. אנחנו נפיק, יש לנו את היכולות, יש לנו את המקומות, צריכים איזה שהוא תקציב כדי לאתר את האנשים ולהפיק את מה שצריך להפיק, כי מסה כזאת - - - וגם אם יגיעו רק שליש אפילו מהבוגרים, או חצי, זו מסה כזאת של שותפות ושל חלון ראווה מצוין גם להצלחות ולקבל חלון ראווה כזה של בני העדה, לפעמים התקשורת פוגשת אותם במקומות שהם לא מהגאווה המרובה הזאת, אנחנו מאוד נשמח להרים את הכפפה. אם יימצא לזה המקור, אנחנו מתחייבים לעשות את זה באחד מהקיבוצים, לתת לזה את הביטוי ואת הנראות הנדרשת.

כוח האדם עלינו.

עד כמה שתוכלו לעזור בעניין הזה, אני חושב שזאת תהיה הזדמנות מצוינת.

כמו שאיציק אמר, אנחנו מדברים על זה כבר שלוש שנים, זה נורא חשוב. אברהם יתגייס לעזור לנו לקדם את הנושא הזה.

המקשרות, איילת.

אנחנו הולכים לסכם את הדיון, אבל מי שרוצה להתייחס, כמובן אפשר.

רק להבין מה המקשרים עושים ביום יום.

תגידי בכמה מילים מה עושה המקשרת. אני יכול להגיד שמבחינתנו המקשרות זו חוליה מרכזית, משמעותית, אולי החשובה ביותר, אבא, אמא, רס"ר, כל הדברים שלפעמים צעיר כזה צריך.

ממש בקצרה אני אספר.

בלי המקשרת, כל התכנית - - - מי שמתכלל את כל המערך, מעבר לצוות שנאמר פה.

איך לא תדברי? בבקשה.

אני איילת, אני מקשרת שלוש שנים, ביחד עם אילנה ורונלי, שהייתה והלכה. מה שאנחנו עושות, אנחנו קולטות את הבנות החדשות והוותיקות ביחד, תמיד משתדלות שיהיו ותיקות שיקלטו איתנו ביחד את החדשות ופחות או יותר אנחנו אבא ואמא. אנחנו לא מחליפים את ההורים, אבל אנחנו סוג של מבוגר אחראי פה בנען. אם צריך אפילו רגע לקפוץ למיון, או אם כואב לי ואם אני רוצה, גם חוקים וגם חברים בשעות מסוימות זה אפשרי. זאת אומרת כל המערך של הקשר בין הקיבוץ לבין הבנות, תחזוק המגורים שלהם ובאמת להיות איזה שהיא אוזן קשבת לבנות מכל הבחינות, גם קצת לימודים, אבל בעיקר אישי. חלקן באות מבתים יותר טובים וחלקן מבתים פחות טובים, אני פחות או יותר בגילאים של האימהות שלהם, מוזר להן מאוד לראות אותי ככה, הן לא מבינות מאיפה אני נופלת להן, אבל הן מבינות מהר מאוד שהן יכולות לדבר איתי בגובה העיניים, אני לא יותר טובה מהן. במקצועי אני מנקת בתים, מיד הן מתחברות עם זה, חלק מהאימהות מנקות בתים, מיד זה ככה מיישר איתי קו. אנחנו לא מעליהן, אנחנו ממש בגובה שלהן, ואני גם נמוכה, אז אני הרבה פעמים נמוכה מהן. ובאמת לתת להם את הכבוד וגם את המושג איך מתנהלים בקיבוץ. יש גם חוקים למקום, הן לומדות את זה, לפעמים בדרך הקלה ולפעמים בדרך הקשה.

בסך הכול באמת הקשרים הם מאוד חמים וטובים. מי שרוצה פותחת יותר את הלב, מי שרוצה פחות, אנחנו לא לוחצות בעניין הזה, הן בנות בוגרות, אנחנו לא מנסים לחנך אותם, אנחנו באמת מנסים לגרום להן לשהות מאוד נעימה פה. יש את חמוטל, שהיא המחנכת, היא גם המעסיקה, אנחנו בטוב. כמעט תמיד רק בטוב.

יש לנו מפגשים, אנחנו עושים להן שיחות של בנות, שהן רוצות להשמיע, שאנחנו רוצות להשמיע להן. אנחנו עושות להן קצת טיולים, שהן לא היו מגיעות אליהם, אני מתארת לי, אם זה בגבעת הקיבוצים, לראות מה זה העבר הקיבוצי, אם זה 'יד ושם' שהיינו. לפעמים סרטים, בסוף שנה הזאת הבנות ביקשו שלא נעשה מסיבת סיום, שנעשה להן משהו יותר כיפי, עוד נראה מה נעשה. אנחנו מציינות חגים, מציינות ימי הולדת, מאוד בקטנה. גם כן, לא יותר מדי, הן לא צריכות אותנו יותר מדי בחיים שלהן, הן צריכות אותנו במינון מסוים וזה מה שאנחנו מאוד משתדלות להראות להן, שאנחנו פה אם הן צריכות, אבל גם שזה יבוא מהן, לא רק מאיתנו. הפרה רוצה להניק, אבל העגל צריך גם לינוק. הן מתקשרות יפה מאוד, 'תבואי תיקחי אותי, אנחנו בצומת', 'מי יכולה לבוא לטרמפ?'. אנחנו בשבילן בעיקר והן בשבילנו כמובן, הקשרים טובים ויש חיבור טוב, אני חושבת.

איילת ואילנה די מצטנעות, אני חושבת שהתפקיד של המקשרות הוא הרבה יותר גדול מזה. איילת אמרה שהן אוזן קשבת, הן בהחלט, שלושתן, בכלל כל המקשרים, בכל הקיבוצים, גם יד מכוונת, וזה מרשים לראות איך ברגישות, בנחישות, בהתמדה, הם מצליחים להביא כל אחד מהחניכים מנקודה איי, שבה הוא מגיע לתכנית, לנקודה של משפט שלם של אותיות. זה באמת, אני חושבת, בזכות ההתמדה שלהם. זה לא רק אוזן קשבת ויד מכוונת, זה גם יד על הדופק, כל הזמן הם עם היד על הדופק. באמת אמת, גם שחר וגם אני יכולות לדעת שכל מקשר בכל קיבוץ יגיד לנו מה קורה עם כל חניך, ואם הן מרגישות שמשהו קורה הן ישר מרימות אלינו טלפון ואומרות לנו, אם אנחנו, או איציק, או כולנו, הצוות, צריכים להגיע.

המקשר או מקשרת, כשם התפקיד, ככה זה, זה לעשות את הקישור בין הכול, בין החניכים למקומות העבודה, למוסדות הקיבוץ, לצוות תל"מ, ללימודים, לפעמים לנסיעות ללימודים, שלזה בכלל לא התייחסנו, זה גם גוזל לא מעט זמן למקשרות ולמקשרים, איך הם יגיעו ללימודים, לפעמים זה בשעות שאין תחבורה ציבורית. זה באמת אין סוף דברים קטנים שעושים את ההבדל הגדול. זה מה שעושה, בעיניי, את התכנית. אי אפשר לשים את האצבע ולהגיד זה הלימודים, זה המגורים, זה התעסוקה, זה כל המכלול ולמקשרים בתוך כל המכלול הזה יש חלק ומשקל סגולי גדול מאוד, לטעמי.

עד עכשיו דיברנו הרבה בלשון נקבה, גוף ראשון נקבה, ונשאלתי בדרך לגבי הבנים. אז אמנם הבנות הן הרוב התכנית, אבל עדיין קרוב ל-40% זה בנים וכל מה שנאמר פה על בנות קורה גם עם בנים. בחלק מהקיבוצים יש רוב של בנים, גם מקשרים, יש לנו מקשרים עם עבר של הדרכת נוער והם מביאים את כל הניסיון ואת כל הידע שלהם מעבודה מול צעירים. אפילו בשיבוץ שאנחנו עושים בתוך הצוות בגמר יום ראיונות, הרבה פעמים אנחנו מתייחסים למקומות שבהם יש מקשר בעל אופי מסוים שיוכל לנבא את שיעור ההצלחה של החניך או החניכה בתכנית, בין היתר גם קשור לעבודה, אבל גם לאופי המקשר.

כאמור, יש 16 צוותי מקשרים שהקיבוצים מחזיקים אותם, זאת אומרת המקשרים עושים את זה מהלב ומתנדבים לתפקיד הזה, אבל הקיבוצים בחלק מהמקומות כמובן מאפשרים להם גם להקדיש לזה זמן עבודה וגם כמובן תקציב מסוים לפעילויות.

תודה. אני חושב שהגיע הזמן לסכם. קודם כל אני רוצה להגיד באמת תודה למנהלת הוועדה, דנה גורדון שושני, שבזמן קצר הצליחה לתאם ולארגן את הסיור וגם את הדיון. גם כמובן לאיציק ולכל הצוות פה, שהתארגנתם וקיבלתם אותנו. ולבנות שמשתתפות בתכנית, שהן ממש שיתפו אותנו בחוויות שלהן מהתכנית, זה מאוד חשוב וחיזק אותנו עוד בחשיבות של התכנית הזאת. כמובן גם אנחנו מאוד מברכים את התנועה הקיבוצית ואת משרד הקליטה, שבשיתוף פעולה יכולתם לנהל את התכנית הזאת, זה מאוד חשוב ואנחנו מאוד מברכים על זה.

אנחנו בוועדה מאוד מאמינים בתכנית הזאת, אנחנו רואים שהתכנית הזו מאוד חשובה לקידום השילוב של הצעירים במעגל החיים ובחברה הישראלית. כמו שציינתי קודם, לחיילים בודדים ולצעירים זה נותן זמן לחשוב מה לעשות, מה ללמוד, וזו תכנית מאוד חשובה ולכן אנחנו מאמינים שצריך להמשיך אותה, לחזק אותה ולהרחיב אותה. לכן הוועדה קוראת למשרדי הממשלה, במיוחד למשרד העלייה והקליטה, למשרד לשוויון חברתי ולמשרד ראש הממשלה וגם למשרדים אחרים הרלוונטיים לתכנית, להקציב את התקציב כדי לחזק ולהרחיב את התכנית. לא רק לממן מה שקיים, אלא גם לשלב את כל המועמדים, ראינו במצגת ש-250 עומדים להיכנס לתכנית הזו ואנחנו קוראים באמת לשלב אותם ולהכניס אותם לתכנית.

הוועדה גם קוראת למשרד לשוויון חברתי לעדכן אותנו בכמה תקציב מדובר, שהמשרד מתכוון להשקיע בזה. מאוד חשוב לקחת את זה בשיתוף פעולה עם משרד הקליטה. לפי המצב, שאנחנו מבינים, כנראה הרוב ייפול עליכם ונשמח לקבל עדכון מה החלטתם. כמובן אם יש מי שעומד בקריטריון אז משרד הקליטה יממן ובזה תעשו את הסידור ביניכם.

משרד הקליטה, עשיתם עבודה טובה וחשוב מאוד גם להראות, יחד עם הקיבוצים, את התוצאה. לכן לתת את הניסיון שלכם למשרד לשוויון חברתי, למשרד ראש הממשלה, שהם ייתנו את החלק של התכניות של הבחורים והבחורות שלא עומדים בקריטריון שלכם. הניסיון מאוד חשוב, לשתף אותם. אני מאוד אופטימי שגם בזמן קצר שבאתם, משרדי הממשלה, נציגי משרד ראש הממשלה הלכו, אבל יש לי הרגשה שגם הם מרגישים מה שאנחנו מרגישים כלפי התכנית הזו ואנחנו נמשיך ונעקוב אחרי ההתקדמות בנושא הזה.

אני מאוד מודה לכם, לכל המשתתפים, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:00.