הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 50

מישיבת הוועדה למאבק בנגעי הסמים והאלכוהול

יום חמישי, כ"ב בתמוז התשע"ו (28 ביולי 2016), שעה 9:00

סיור בחיפה במסגרות המטפלות בנשים על רצף ההתמכרות

חברי הוועדה: תמר זנדברג – היו"ר

יהודה גליק

אהרון שבי - מנהל השירות לטיפול בהתמכרויות, משרד הרווחה

דורון כהן - מפקח מחוזי, השירות לטיפול בהתמכרויות מחוז חיפה, משרד הרווחה

שלמה כהן - מפקח מחוז, השירות לטיפול בהתמכרויות מחוז חיפה והצפון, משרד הרווחה

נאג'י מטאנס - מרכז שירות לטיפול בהתמכרויות, מחוז חיפה והצפון, משרד הרווחה

מוטי שמושקביץ - מפקח אזור חיפה, משרד הבריאות

איתן גורני - מנכ"ל הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול

חגי ברוש - ראש אגף טיפול ושיקום, הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול

תומר קסלסי - ע' ק' אח"ם חיפה

איריס כהן-נגר - ראש תחום טיפול בהתמכרויות, שירות בתי הסוהר

תיקי אשורי - רכזת סיוע, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית, חיפה והצפון

יעל וייס - מרכזת השירות במחוז ת"א והמרכז

דפנה גיגי - מנהלת הרשות למלחמה בסמים, עיריית חיפה

אילנה טרוק - מנהלת אגף הרווחה, עיריית חיפה

אילנה בן ליש - מנהלת אגף הרווחה, עיריית חיפה

קלרה אקרוס - מנהלת היחידה לטיפול בנפגעי אלכוהול והימורים, עיריית חיפה

רונית שריג - עו"ס מנהלת יחידה לטיפול בהתמכרויות, עיריית חיפה

לימור בן דוד - ראש מדור טיפול בנפגעי סמים מבוגרים, עיריית חיפה

מומי אלמוג - היחידה לטיפול בהתמכרויות, עיריית חיפה

ז' - מכורה לשעבר, מטפלת ביחידה להתמכרויות

רחל - מנהלת את המרכז הטיפולי לנוער, עיריית חיפה

עלמה - עו"ס במרכז לטיפול בנוער וצעירים

צורי - היחידה לטיפול בהתמכרויות, חיפה

מירב - היחידה לטיפול בהתמכרויות, חיפה

אמנון מיכאל - מנכ"ל עמותת 'הדרך'

הגר מנטל כהנא - מנהלת טיפול ב'דרך אריאלה', עמותת 'הדרך'

צמרת הרשקו - רכזת מאבק בסחר וזנות, אישה לאישה מרכז פמיניסטי חיפה

מרינה מילקובסקי - מנכ"לית, עמותת לצידך

יוליה שיינפלד - סמנכ"לית, עמותת לצידך

גואל גנאים - מפקח מחזי אגף פרט ומשפחה, 'אופק נשי' ואגף פרט ומשפחה

ביאטריס רוזן כץ - מנהלת 'אופק נשי' ואגף הפרט ומשפחה

מ' - מפקחת ארצית אגף פרט ומשפחה, 'אופק נשי' ואגף פרט ומשפחה

ר' - מכורה לשעבר, מדריכה ב'אופק נשי'

א' - מכורה לשעבר, מדריכה ב'אופק נשי'

צביקה אקרמן





לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

בת שבע פנחסוב

ס.ל., חבר המתרגמים

סיור בחיפה במסגרות המטפלות בנשים על רצף ההתמכרות

(ב'דרך אריאלה')

בוקר טוב לכולם. סליחה על האיחור. ברוכות וברוכים הבאים לישיבה מן המניין אבל לא בכנסת של ועדת הסמים והאלכוהול, שמתארחים היום בסיור - - -

במשרד הרווחה על ענפיו.

שמארח אותנו משרד הרווחה על ענפיו. אנחנו כבר הרבה זמן שמענו על המסגרות כאן, מסגרות ייחודיות לנשים פה באזור חיפה, בצפון, במשרד הרווחה על אגפיו, שמיד יוצאו. בואו נתחיל, חבל על הזמן.

אז בוקר טוב. אני שבי, למי שלא מכיר, מנהל השירות לטיפול בהתמכרויות. אנחנו באמת שמחים לארח את ועדת הכנסת למאבק בסמים ואלכוהול, ביום שהוגדר, שביקשנו אותו בעבר, סביב הנושא של נשים על רצף ההתמכרות. היום יהיה משולש של מפגשים, זה מתחיל כאן במסגרת החוץ ביתית של המערכת שלנו, 'דרך אריאלה', שנציג אותה בצורה רחבה, שהיא ייעודית ובעצם היחידה לנושא של נשים. אנחנו נמשיך ליחידה הטיפולית שלנו, שמטפלת גם בנשים, בחיפה ונשלים את היום במסגרת של 'אופק נשי' לנשים בזנות והתמכרות.

מה שאני רוצה לציין ברמה הכוללת, לאחר המפגש המאוד חשוב שהיה במסגרת הוועדה שבה הצגנו את העשייה על ידי נשים, גם אני וצוות נוסף, שבסופו של דבר העבודה נעשית בתנועה שבין יחידות אמבולטוריות שקולטות אוכלוסיית הנשים ועושות עבודה טיפולית, אבחונית, איתורית, הפנייה לתעסוקה ועוד פעולות כאלה ואחרות, יחידות משולבות, צריך לומר, עם ייחוד משלהן, נדבר על זה, ועד המעבר וקליטה בתוך המסגרות שלנו. צריך לציין, יש כ-24 מסגרות חוץ ביתיות במערכת ו-9 מסגרות ראשיות, להוציא את המסגרת הזו של 'דרך אריאלה' כולן מסגרות משותפות שמאפשרות קליטה של נשים וגברים גם יחד. כמובן צריך לציין שגם במסגרות האחרות הטיפול הקבוצתי או פעולות אחרות, כמובן הטיפול האינדיבידואלי, נעשה לנשים בנפרד.

הרעיון של להבין כיצד נדרש מענה ייעודי עבור אוכלוסיית הנשים. נציין שיש לנו במערכת היום כ-2,500 נשים ונערות על רצף ההתמכרות. המסגרת הזאת, שלוש דירות מעבר לנשים ועוד ארבעה מרכזי יום, לנשים, ייעודיים, עבורן בלבד, ובכל היתר הנשים נמצאות במשולב עם הגברים.

כחלק מהעשייה, אנחנו היום נשמע כמובן את הצוות כאן ב'דרך אריאלה' וגם נעשה איזה שהיא פעולה חווייתית מקצועית של לפגוש נשים בעצמן שנמצאות כאן ומקבלות טיפול, בעינינו טיפול איכותי שניתן על ידי 'דרך אריאלה', על ידי עמותת 'הדרך' שמפעילה את התכנית הזאת באמצעות משרד הרווחה. לעמותת 'הדרך' יש את קהילת 'הדרך' ששם גם יש נשים שמקבלות טיפול במשולב עם גברים. זה היה חלק שהיה בעבר ממוקד בקטע של גברים.

לעצם העניין, פעולה של מסגרת חוץ ביתית, כפי שהיא קיימת פה, הוא ניסיון לתת מענה כולל לצרכים של הנשים, החל מאבחון של המצב שלהן וכלה במענה אישי וליווי אישי וטיפול בקשיים ייחודיים של הנשים וכמובן החלק המשמעותי, זו קהילה שנמצאת בתוך עיר וזו הייחודיות שלה, לנצל את האפקט של העיר ביכולת לקדם את הנשים ולשלב אותן במסגרות קהילתיות כאלה ואחרות שנמצאות כאן.

לגבי הנתונים, כמה נשים נמצאות כאן ואיך העבודה נעשית, מיד זה יוצג כאן. יש לנו את הצוות, יש כאן אורחים מתחומים נוספים, אבל גם הצוות שלנו, הצוות של הפיקוח הארצי וגם מי שמרכזים את נושא הנשים והמפקחים, שמלווים את המסגרת הזאת והמסגרות האחרות באופן רציף.

מה שחשוב, אני מקווה שהיום הזה, המפגש הזה, ייתן את הטעם המעשי שלאחר המפגש שהיה בכנסת סביב סוגיית הנשים. דבר אחד צריך לומר, היעד של השירות במשרד הרווחה הוא במובהק לקיים גידול בכל מה שנוגע לנושא הנשים, לתת ולפתח מערכות. בגדול, מכאן והלאה, זה משהו שכבר תוכנן בעבר, המערכת תפתח כלים ופעולות ייעודיות לנשים עד כמה שניתן בהקשר הזה ויש על המדוכה כמה וכמה אפשרויות. פורום הנשים הכין מסגרת פעולה מאוד רחבה בעלת עלויות רבות שהוגשה למשרד כדי לאפשר את קבלתם בכל מה שנוגע לנשים בקטע הזה.

אל"ף, אני רוצה להודות לאמנון, לך, אנחנו מתארחים, עשינו את זה מעכשיו לעכשיו ואני מקווה שיהיה לנו יום מלמד ובעיקר מעורר מחשבה ומאפשר. תודה, תמר, שהרמת את הכפפה.

תודה רבה. אמנון.

אני אתחיל.

אמנון, ברשותך, אני רוצה להוסיף כמה מלים לדברים של שבי. אל"ף, אני רוצה להגיד שהרשות למלחמה בסמים ואלכוהול היא זאת שהקימה את המתקן הזה והיא שהגתה את הרעיון של הצורך בהפרדה בין גברים לנשים, זה רעיון שלא היה מקובל בזמנו. משך מספר שנים לא מועט אנחנו החזקנו את המקום הזה על גבנו, זה מקום שעולה המון כסף, יגידו לכם את זה, והרבה יותר מאשר תכנית רגילה, ודאגנו למקום הזה ולטיפוחו עד שהגענו לשלב שבו גם אנחנו וגם משרד הרווחה יכול היה לקחת את הכדור מהידיים שלנו, בערך לפני שנה וחצי, שבי, או משהו כזה?

משהו כזה, לקחנו את זה.

הם ממשיכים את הדרך, אבל אנחנו ממשיכים לדחוף מאחורנית ולעזור כמה שאנחנו יכולים.

תודה.

בוקר טוב. שמי אמנון, אני מנכ"ל עמותת 'הדרך'. אני שמח לארח אתכם פה, אני חושב שיש פה מקום מיוחד במינו. ועדת הסמים של הכנסת הייתה לפני חודש, משהו כזה, בקהילה הגדולה באתר מקורות, עילבון, קהילת הגברים והאשפוזית שנמצאת אצלנו.

אני אציג במשפט אחד משהו שכולם או רובם יודעים כאן, מה עמותת 'הדרך' מכילה. שלושה ענפים מרכזיים, מחלקה אשפוזית שנמצאת בעילבון, אתם ראיתם אותה, שהיא בפיקוח ובמימון משרד הבריאות, קהילה טיפולית שמורכבת משתי קהילות, הקהילה פה, קהילת הנשים וקהילת הגברים בעילבון ומערך אבחון ארצי שאנחנו נותנים שירותים למוסד לביטוח לאומי. יש לנו עוד ענף קטן, ענפון, שזה הכשרה, שזה קורסים שאנחנו מפעילים והסברה ומניעה. מבחינת הכמות של התלמידים, בסביבות 2,000 תלמידים מגיעים אלינו בשנה.

הקהילה מפעילה גם שני הוסטלים, הוסטל אחד שנמצא ממש כאן במסד 15, לא רחוק. הוסטל שהוא בעצם דירת מעבר. זו לא מילה נכונה, משרד הרווחה כפוף למילה הזאת בגלל כל מיני עניינים, אבל זה לא הוסטל, זה ממש לא הוסטל, או דומה להוסטל, זו דירת מעבר. הוסטל הוא יותר עם צוות שגרים וחיים והמודל של דירת מעבר של המשרד הוא בעצם דירה עצמאית כמעט לחלוטין.

של כמה זמן?

חצי שנה. הם מחויבים, אחרי שהם מסיימים טיפול בקהילה פה הם יוצאים להוסטל, הם עובדים, הם עצמאיים. הם מקיימים חיים עצמאיים בהשגחה מסוימת, של הצוות פה שהוא צוות עם שעות ייעודיות לשם, אבל בגדול זה פעם בשבוע קבוצה, קצת שיחות פרטניות, ליווי, דילמות שעולות תוך כדי עבודה, עם מעסיק, כל הנושא של חיים עצמאיים, לפתוח חשבון בנק, שיהיה להם תלוש, שלא יעבדו בשחור, בכל מיני שעות מוזרות, בגלל שהעבודה היא תקינה והגיונית לאישה. כל הדברים האלה הצוות עושה.

אמנון, רק ברשותך, זה מחויב המציאות שהם יסיימו כאן וייצאו להוסטל?

כן.

או שיש כאלה שהגיעו מבחוץ?

יש מודל, אין לנו מקום, אין מיטות הוסטל, גם לא לגברים, אין ממש מיטות. למשל המודל שאצל הגברים, יש כרגע 7 מיטות. כרגע נמצאים בהוסטל אחד, היחידי שיש לנו של גברים, 13 גברים. כלומר 6 מיטות העמותה סופגת, כי אין מיטות הוסטל.

גם דירת הנשים.

כן. בדירת מעבר 4 מיטות.

בדרך כלל יש לנו חמש נשים.

ויש לנו 11 בוגרים גברים שאמורים לסיים ממש תוך חודשיים-שלושה, אנחנו לא יודעים מה לעשות. בעיה. ולצמצם לשלושה חודשים, במקום שישה שיהיו שלושה-ארבעה, מסוכן. עד שהם נקלטים בהוסטל הם צריכים לעזוב.

כל הרעיון של בריאות נפש קהילתית, כל העבודה בתוך קהילה, אנחנו קצת עושים הפוך, כי במקום להגדיר 40 מיטות הוסטל ולא 7, אנחנו הורדנו ל-7 מיטות הוסטל וארבע נשים.

מה העלות של מיטה אחת?

3,000 שקלים לחודש בהוסטל.

זה התעריף.

כלומר אתם מקבלים 3,000 שקלים בחודש - - -

כפול שבע.

כן, לכל מיטה. וכשמוסיפים מוסיפים 3,000 או שיש עלות שולית פוחתת או משהו כזה? כלומר כל מיטה היא אותו מחיר?

כל מיטה היא אותו מחיר.

אם פותחים דירה חדשה, זה יותר או פחות?

אין לנו תקצוב למיטות.

לא, נניח שהיה.

זה 3,000.

זה תעריף למכסה. מיטות זה הגדרה יותר של משרד הבריאות, אצלנו מדובר במכסות שהן קבועות, פר ההגדרה של המאפיין של האוכלוסיות.

בתחום הזה יש מצ'ינג? יש כאן מישהו מעיריית חיפה? מהרשות?

המדינה נותנת 100%, משרד הרווחה נותן 100% על המסגרת, ביחידה יש פאזה אחרת.

בהזדמנות הזאת אני באמת קורא לוועדת הסמים ולמשרד הרווחה, לא להכפיל, לשלש את המיטות. זה פשוט חבל, זה עולה יותר זול, זה הרבה יותר טוב, זה יותר נכון להמשך טיפול. אנשים עושים תהליך מדהים בחוץ.

שבי יכול לספר שבמכרז האחרון, מאילוצים תקציביים, כמות המיטות בהוסטלים ירדה לטובת הרחבת המכסות בתוך הקהילות.

זה לא ממש. מה שקרה, היו שני שלבים, חלק מהעמותות לא זכו בשלב הראשון ולכן על פי כללי המכרז עמותות אחרות קיבלו תגבור, אילנות, רוח מדבר ומקומות אחרים, ואז אנחנו נשארנו עם הסיטואציה הזאת. אבל לקחנו את זה לתשומת לב, זה יושב לנו בראש.

קודם כל אני מסכים עם אמנון שהיה רצוי ונכון להגדיל את מספר המכסות, אבל זה לא שהם יוצרים איזה שהוא ואקום. אני שוב מזכיר את הרצף הטיפולי, שבעצם יש יחידות בערים, זה מאוד מאוד תלוי בצרכים של המטופל. לפעמים יש מטופל שיש לו משפחה ונכון לו לחזור לעיר שממנה הוא הגיע ושם יש מערך של שירות אמבולטורי שאנחנו מפעילים.

אני חושבת שכאמירה זה בסדר גמור, אבל אני חושבת ש-7 מיטות לגברים ו-4 לנשים בדירה שבסוף היא, קראת לזה הוסטל, אבל זה דירה וזה דירת מעבר ממסגרת של אשפוזית או סגורה למסגרת שהיא אמבולטורית לגמרי זה כלום.

תמר, זו התכנית בדיוק שיושבת על המדוכה.

בסוף אני ארצה שתתייחס לזה.

אלה ההוסטלים. יש פה קהילה מאוד מאוד מיוחדת, הקהילה העירונית, אין אותה בישראל במובן הזה, קהילת הנשים היחידה בישראל במבנה מאוד מיוחד בשכונה, ראיתם, מעניינת, מגוונת וצבעונית מאוד, שמזמנת לנו התמודדויות של אנשים עם כל מיני דברים, כולל שמישהו יכול לעשן פה בחנות, בבית הקפה, לעשן גראס או לשתות וכו'. הגר היא מנהלת המקום, היא תשתף אותנו במה שקורה כאן.

מילה אחרונה. 'דרך אריאלה' זה על שם אריאלה, מטופלת שלנו שהייתה בקהילה הטיפולית, הגיעה אחרי תלאות ארוכות, אחרי שנים ארוכות של התמכרות. היא הייתה לא צעירה, הגיעה אלינו ממקומות אפלים ביותר, עשתה דרך מדהימה מאוד, סיימה טיפול, סיימה הוסטל בכרמיאל, המשיכה לתפקד ולעבוד, הלכה ללמוד קורס מדריכים, סיימה קורס מדריכים, באה לאשפוזית שלנו, עבדה באשפוזית שלנו במסירות אין קץ למטופלים ולמטופלות שהיו באשפוזית ולצערנו חלתה בסרטן ונפטרה מסרטן. אז קראנו את המקום על שמה וחשוב לנו להגיד את זה.

אני מעביר את השרביט להגר, בבקשה.

אני קרימינולוגית קלינית, אני מנהלת את הטיפול של 'דרך אריאלה', אני בעצם בעמותה 'הדרך' כבר שש שנים. עבדתי לפני זה בקהילה המעורבת וכשקיבלנו את המקום, לפני שנה פחות או יותר, עברתי לנהל את המקום כאן. אני אגיד מילה על המעבר הזה, כי אני חושבת שזה חשוב. אחרי שטיפלתי בנשים ובקהילה מעורבת ואני כבר שנה מטפלת בנשים בקהילה ייעודית, רק לנשים, אני מבינה את היתרונות המאוד מאוד גדולים שיש למסגרת הזו על פני מסגרות מעורבות, בעיקר ביכולת שלנו כמטפלות, ואנחנו גם רק צוות נשים פה, לענות בצורה כמה שיותר מיטיבה על הצרכים של הנשים שמגיעות הנה, דברים שבקהילה הגדולה, בקהילה המעורבת, נעלמו בעינינו לפעמים, כמטפלים וכמטפלות.

אני ארחיב על זה כי אני חושבת שהמוקד שאנחנו היום יכולות לתת פה זה כל מה שקשור לזה שהנשים שלנו הן אמהות, אני לא אוהבת להגיד 100%, אבל זה כמעט 100% נפגעות פגיעות מיניות במהלך כל השנים, כל הנושא של הזנות, דברים שבתוך קהילה מעורבת עם גברים הרבה פעמים העצימו את הסימפטומים ולא בהכרח ידענו לטפל.

הצגתם את הייחודיות שלנו, גם זה שזה רק נשים, גם זה שאנחנו בעיר, אני חושבת שזה שאנחנו פה ברחוב זה מזמן לנו ולמטופלות לא מעט התמודדויות, תיכף אנחנו נשמע אותן, אני חושבת שהן יוכלו להגיד את זה יותר טוב ממני, התמודדויות שאין בקהילות אחרות שהן רחוקות מהעין. אמרת שמשתמשים, אז הן גם יוצאות ורואות את עסקאות הסמים שקורות פה ברחוב והשאלה הראשונה ששאלתי אותן כשהגעתי לכאן זה 'איך זה לכן?', אז הן אמרו 'להיפך, זה טוב, כי אנחנו בתוך הטיפול ואנחנו יכולות להביא את ההתמודדויות האלה לכאן ולא אחרי זה לצאת החוצה לעולם ולקבל את הכול כמו איזה - - -

איזה סמים?

אספנו נתונים מהשנה האחרונה. אני כן אגיד שבאמת המקום הזה עבד קודם 15 שנה, קראו לו מבט נשי, הוא נוהל על ידי עמותה אחרת. אנחנו נכנסנו ביולי 2015. במהלך השנה האחרונה, מיולי עד יוני, עד עכשיו, ראיינו 76 נשים שפנו למסגרת. פנו יותר, יש גרף הולך ויורד מפנייה ועד קליטה, פערים מאוד מאוד גדולים, אבל - - -

מאיפה הן פונות?

פונות אלינו קודם כל מכל הארץ, בעיקר על ידי יחידות לטיפול בהתמכרויות או אשפוזיות, שירות מבחן, זה בעיקר. מעטות מגיעות באופן עצמאי ללא גורם טיפולי, עמותת אפשר מעט. זה בעיקר.

מתוך ה-76 נשים, חשבנו על הפילוחים שטיפה יותר יעניינו, רובן רווקות, 57% נשים שהן רווקות, גרושות 23 ורק 10 נשים היו נשואות. אמהות, אני חושבת שזה אחד מהנתונים שאותי משאירים כל פעם הכי בהלם, אתם רואים, 43 נשים הן אמהות, זה מתחיל מילד אחד וכמובן שיש גם נשים עם יותר ילדים, יש לנו גם סבתות לפעמים שמגיעות. אם אני ארחיב על הנתון הזה, הילדים הרבה פעמים הם לא מאותם אבות, הם לא תמיד מהריונות רצויים, חלקם כתוצאה מאונס או מהעיסוק בזנות וזה לא פשוט, זה להגיד 'אמא' וזה מכניס הנה הרבה הרבה התמודדויות. אם ניזכר בנתון הקודם, שרובן רווקות, אז רוב הרווקות הן אמהות והן אמהות גם מאוד מאוד צעירות.

מבחינת גילאים, אז רוב הנשים שלנו הן מ-26 פחות או יותר עד גיל 40, אלה רוב הנשים שמגיעות לכאן. לאחרונה הייתה לנו בחורה מתחת לגיל 18, ויש לנו לא מעט, כמעט כל רגע נתון יש לנו בחורה בת 18-19, בגילאים האלה, אבל - - -

קטינות אתם קולטים פה?

מינואר 2016 אנחנו יכולות לקלוט נערות מגיל 17. הייתה אחת כזו בחצי השנה האחרונה. זה לא פשוט.

אבל יש מסגרות ייעודיות אחרות שאמונות על האוכלוסייה של קטינות.

כן, אבל 18-19 יש פה. רובן הגיעו לכאן כשהן גרו בבית שלהן לפני זה, אצל המשפחות, בדרך כלל אצל ההורים, לא מעט גם גרו בגפן, לבד, בשכירות, ויש גם לפעמים שמפנים אלינו ממסגרות חוץ ביתיות שונות, מ'אופק נשי', מסלעית, ממקומות כאלה.

עמותת לצידך גם כן.

נכון. זה מה ששאלת קודם, תמר, מבחינת סמים. רוב הנשים שמגיעות, האמת שזה פילוח שגם מאוד קשה לעשות אותו, גם בראיון אני שואלת מה הסם העיקרי, אבל בדרך כלל זה מלווה בשילוב וזה מאוד מאוד משתנה, אבל כן, יש פה לא מעט נשים שהסם העיקרי והיחידי שלהן הוא אלכוהול. לא מעט מגיעות עם אלכוהול ו-, אז הסם שרשום שם זה בדרך כלל יהיה נייס גיא, זה יהיה גראס, זה יהיה תרופות. גם תרופות יש פה לא מעט, שמונה נשים, כל מיני אופיאטים - - -

תרופות אופיאטיות שהן קיבלו במרשם?

לפעמים זה מתחיל במרשם וזה הופך מהר מאוד לשימוש לרעה ולזיופים של מרשמים וכו'. נייס גיא לא מעט. יש לנו אחת על הימורים, שזה מפתיע, אבל יש, כי הן כמעט לא מגיעות לטיפול, הנשים שמהמרות. גם זו שפה, זה - - -

רק הימורים?

לא, העיקר זה הימורים, אבל היא בחלופת מעצר. זאת אומרת אם היא לא הייתה נעצרת סביר להניח שגם היא לא הייתה מגיעה לטיפול.

למרות שהבית פתוח לכל מאפייני ההתמכרות, כולל התנהגות התמכרותית.

מה שלא מצוין כאן זה שבעצם הרבה מהנשים שמגיעות לצד השימוש, לצד ההתמכרות, יש גם הפרעת אכילה שהרבה פעמים היא שקטה בתוך השימוש וכאן היא מתפרצת בכל עוצמתה כשהן לא משתמשות יותר. רוב הנשים שמגיעות עם הפרעת אכילה, בולימיה או אכילת יתר, זו עוד התמודדות שנכנסת לנו לתוך היום יום, וזאת התמודדות קשה.

לגבי מעגל הזנות. זה גם נתון שעל בסיס ראיונות הקבלה קשה לכמת אותו כי הרבה מהנשים לא מדווחות על זה בתחילת הדרך שלהן, כי זה לא מקובל, כי מה זה אומר עליי. הייתה מטופלת שלי לפני יומיים שדיווחה שהיא לא ופתאום נפל לה האסימון, להבין שבעצם כשהיא קיימה יחסי מין עם מישהו שלכאורה היה הבן זוג שלה, אבל היום היא יודעת להגיד שזה היה רק בשביל כסף וסמים. פתאום היא מבינה שאולי בעצם היא כן הייתה במעגל הזנות. אבל זה כמה חודשים אחרי הדיווח הראשוני. לכן הנתון מהוועדות זה רק 19 מתוך 76, בפועל בתוך הטיפול האחוזים עולים. אני חושבת שהמונח זנות הוא מאוד מאוד רחב.

זה ניצול בעצם, יחסי ניצול.

כן וזה לא רק משהו שאולי אנחנו לומדים בסרטים או בספרים, אלא באמת הוא הרבה יותר רחב מזה.

לגבי היום, לנו כאן יש 15 מיטות בקהילה ועוד 4 מיטות, כמו שאמרנו, בדירת המעבר. בפועל היום יש כאן 16 נשים ועוד ארבעה ימים יהיו פה 18.

15 מיטות זו ההגדרה התקציבית מטעם משרד הרווחה, בבית יש 18 מיטות מהבחינה שאפשר לגור, זאת אומרת זה לא שפתאום עושים אובר בוקינג.

אבל יש גם רשימת המתנה של נשים שממתינות.

כמה ממתינות?

רק היום בבוקר קיבלתי שלוש פניות חדשות שחיכו לי בפקס.

זאת אומרת שאם היו עוד שתי דירות כאלה, היום סתם באזור תל אביב - - -

אם היה לנו פה היום עוד מיטות היינו ממלאות אותן.

שבי, חייבים לעבור לאיזה שהיא ראייה מערכתית, ברמה לאומית. לתפיסתי, אם היו עוד שתי דירות כאלה, סתם, במחוז תל אביב ובבאר שבע, קהילות כאלה, הן גם היו מלאות. באחריות.

אני יכולה להגיד לך שהדבר הכי קשה שלי, גם כמנהלת הטיפול וגם כמטפלת וגם כמי שאחראית על הקליטות, זה להגיד לאישה 'אין מקום'. בחודש ינואר, לדעתי, נאלצתי להגיד לחמש נשים כאלה שאין מקום, אחת השתלבה במקום אחר, כל הארבע האחרות - - -

זה לא שהמצב הוא שהנשים - - - בלית ברירה הן מופנות למסגרות האחרות שלנו בקטע הזה, אבל הן מסגרות מעורבות, זה לא - - -

ואני חושבת שאם יש משהו שאני גם למדתי בשנה הזאת עם הנשים, שאחד הדברים הכי משמעותיים עם נשים, וזה כן שונה מגברים, זה הגמישות והמיידיות שלנו. אישה פונה, אני אשתדל לראיין אותה יום למחרת ולעשות את הקליטה כמה שיותר מהר כי אחרת היא נעלמת.

הנשים כאן, מאיפה הן בארץ? מכל הארץ?

מכל הארץ.

יש עדיפות לאזור הצפון פה? לא עדיפות שלכם, אבל יש ייצוג יתר?

לא.

נניח שהיינו עכשיו, מה בעדיפות, כלומר נניח שהעלינו גבוה לראש סדר העדיפויות את ההבנה וגם קיימנו על זה דיון בוועדה שמסגרות הנשים זה כרגע איזה שהוא חסר מיוחד במסגרת החסר הכללי שתמיד קיים והיינו רוצים להרחיב. מה הניצול הכי טוב בכל שקל נוסף שהיינו מצליחים להרחיב, האם זה להרחיב את הקהילה כאן ולקלוט מכל הארץ, או לפתוח קהילה כזאת נוספת למשל באזור המרכז? איך הייתם מתעדפים?

אני חושב, אני מסתכל על זה גם כאיש מקצוע וגם כמנהל, קהילה של 15 בנות בתקצוב הזה לא מחזיקה את עצמה. אנחנו שמים פה בעמותה כל חודש 40,000 שקלים. אין בעיה, יש רואה חשבון, זה לא אני אומר את זה, אי אפשר להחזיק קהילה עם 15 בנות. אם אני מנסה לעשות את כל זה ביחד הייתי מגדיל את הקהילה הטיפולית.

אתה אומר שהעלויות הקבועות הן כאלה שאם צריך לתת תוספת שולית עדיף לתת אותה.

אני לא רוצה להתייחס לסוגיה של האם זה מחזיק את עצמו או לא מחזיק את עצמו. השאלה העקרונית, אני חושב שהמבנה הזה של מסגרת שיש בה 15 עד 20 מטופלות הוא מבנה שצריך להיות אחד וצריכים להיות עוד מספר אפשרויות דומות, מקבילות, באזור מרכז, דרום וכו', כפי שהועלה, וזה בעצם ההצעה שתהיה. אני לא חושב שהרחבה דווקא בשביל לעשות את זה, גם הפסיליטיז כאן זה לא מתאים לעבות עוד ואני חושב שמהבחינה הזאת גם נשים צריכות לקבל איזה שהוא מענה יותר אינטימי. סדר גודל של 20 נשים במסגרת כזו או אחרת הוא נכון, צריך לפתח, וזה מה שאנחנו מבקשים.

אנחנו מפנים ואנחנו רואים את רשימות ההמתנה ב'דרך אריאלה' ואני רוצה לפרגן רגע ולהגיד שלא כל השנים זה היה ככה, זאת אומרת רשימות ההמתנה והביקוש המאוד מאוד גדול במסגרת הייחודית הזאת זה גם כן משהו שהתפתח עם השנים ובצורה מאוד חזקה בשנה האחרונה. לכן, בגלל הצרכים של הנשים, שאנחנו כן רוצים לראות את הצרכים של האמהות באים לידי ביטוי ושהן יכולות ללכת למרכזי קשר ולפגוש את הילדים שלהם ולהיענות לצרכים המרובים שלהם, יש מקום גם למקומות אחרים בארץ באזורים אחרים.

רק בהקשר של השאלה שלך, אני אענה מהמקום הטיפולי, אני חושבת ש-15 נשים בבית זה מעט מדי בשביל התהליך הטיפולי שאנחנו יכולות לעשות, כי חלק מהטיפול שלנו זה בסוף הטיפול למשל נשים שיוצאות לעבוד, כבר כשהן תשעה חודשים כאן בבית, וזה מוריד לנו נשים מהקבוצה - - -

הן יוצאות לעבוד, לא בהוסטל.

כן, מבחינת העבודה הקבוצתית זה יוצר הרבה קשיים. שימו לב לאחוזים, 16 נשים, 15 הן אמהות שנמצאות כאן וגם בהוסטל יש היום ארבע נשים, שלוש מהן אמהות וזה אחד הדגשים בעיניי הכי משמעותיים. יש לנו כל יום השבוע אישה אחת לפחות שיוצאת לפגוש את הילדים שלה במרכזי קשר ובכל הארץ. העלויות של זה הן עלויות כספיות מאוד מאוד מאוד גבוהות.

של הנסיעות?

זה גם המטופלת, גם המלווה שלה. אז יש לשכות רווחה שמחזירות את הכסף ויש לשכות רווחה שזה פחות הולך איתן, אבל כל הנושא התרופתי, שלא ציינתי את זה כאן, אבל כמעט כל הנשים שלנו מטופלות תרופתית, פסיכיאטרית, ולא בתרופה אחת. העלויות של זה הן עלויות מאוד מאוד גבוהות. גם הפסיכיאטרית שאנחנו עובדים איתה היא פסיכיאטרית שהעמותה מממנת. ניסינו לעבוד עם קופות החולים, זה לא עבד, כי בדיוק, נגיד בכללית, תורים לעוד ארבעה חודשים, ואלה שכבר קיבלנו תורים, אז חלקם לא הסכימו לטפל בבנות שלנו כי הן לא מטפלים במכורות והטיפול לא תאם. הפסיכיאטרים, כבודם במקומם מונח, אבל לא כולם מכירים התמכרות. ואז היה לנו שם המון המון בעיות. מאז שאנחנו עובדות עם הפסיכיאטרית פה אז יש לנו הרבה הרבה יותר הטבה במצב של המטופלות.

העבודה הפסיכיאטרית היא עבודה משולבת, אני מניחה, היא חוזרת גם לטראומה, גם ל - - -

פחות היא עוסקת בזה. היא לא עוסקת בזה - - -

זה טיפול תרופתי, אנטי דיכאוני, דברים ברמה הזאת.

אבל העבודה הטיפולית שלנו כאן כמובן נוגעת בכל התכנים האלה ואנחנו לא מדברות על הסמים פה, באמת מה שעולה כאן בעיקר זה כל הנושא של הפוסט טראומה וכל הסימפטומים והמאפיינים שאיתם הבנות מגיעות.

אולי חשוב להסביר שהנושא של פסיכיאטר בעבודה עם מטופלים קשור לזה שבדרך כלל מטופלים שהם מכורים לאורך זמן מפתחים תחלואה כפולה ויש להם הפרעות של בורדר ליין והפרעות אישיות שונות ופסיכיאטר הוא חלק ממערך הטיפול שנדרש בכל שירותי הטיפול.

היום היא חלק מהמערך שלנו לחלוטין. אני חושבת שכן למדנו בשנה הזו גם להיעזר בשירותים שיש בעיר חיפה ויש פה לא מעט. דפנה יושבת פה ובאמת גם התמיכה של הרשות העירונית, אם זה בתעסוקה ואם זה בסדנאות ואם זה בדברים נוספים ובכלל שירותים שהעיר הזו נותנת.

זה השקף האחרון, רק לראות בשנה האחרונה. אני אישית לא ציפיתי שנגיע למספרים האלה כל כך מהר, כי הגענו לכאן, נאמר לנו לפחות שבמקסימום היו פה 12 נשים, 11 נשים - - -

זה לא מדויק.

בכל מקרה זה הממוצע בשנה האחרונה וגם בחודש הזה, לא שמתי אותו, אבל אנחנו 17 נשים בממוצע במסגרת.

אני רכזת סיוע במרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית בחיפה. דיברת על זה שרוב הנשים פה נפגעות תקיפה מינית בעבר, אבל הן מגיעות לכאן בגלל ההתמכרויות. יש מענה לנושא של התקיפה המינית מבחינה טיפולית? אני זוכרת שדיברנו בעבר ולא - - - אז אני שואלת אם משהו השתנה.

יש מענה, בהחלט. זה נכנס גם בשיחות הפרטניות וגם בקבוצות ובמקרים שבהם אנחנו מזהות שצריך התערבות יותר ממוקדת יצרנו קשר עם הרב תחומי פה בחיפה, להפנות אליהם מטופלות ספציפיות שאנחנו מזהות שהפגיעה היא בעוצמות יותר גבוהות ושצריך טיפול יותר ממוקד.

וגם שם יש רשימת המתנה של חצי שנה.

עשינו איתם שיתוף פעולה לקדם את המטופלות שלנו.

בוקר טוב, תודה שהצטרפתן אלינו. אנחנו בסיור של ועדת הסמים והאלכוהול של הכנסת, נמצא איתנו חבר הכנסת יהודה גליק, אני חברת הכנסת תמר זנדברג, יושבת ראש הוועדה, נמצאים איתנו גורמים ממשרדי הממשלה, המשרדים שרלוונטיים לנו, משרד הרווחה, משרד הפנים, הבריאות, נציגי הרשות למלחמה בסמים, עמותת 'הדרך', ובעצם מה שהכי חשוב בשבילנו זה לשמוע אתכן, מה שיש לכן להגיד, כל אחת הסיפור שלה.

אני רק אגיד שיש לנו פרוטוקול לדיון הזה, אז אם אתן רוצות שהדברים לא יהיו בכלל בפרוטוקול, אין בעיה, אפשר להפסיק אותו, או אם אתן רוצות שהם יהיו, אבל ללא השם, אז זה גם בסדר, זו בחירה חופשית שלכן. ושוב תודה, באמת תודה, מבחינתנו זה החלק הכי חשוב, למרות שלא נשאר לנו הרבה זמן, אבל הכי חשוב לנו זה לשמוע אתכן.

אפשר להפסיק את הפרוטוקול?

להפסיק לגמרי? כן. אז הפרוטוקול מפסיק כרגע.

(הישיבה נפסקה בשעה 10:00 ונתחדשה בשעה 10:20.)

(ביחידה לטיפול בהתמכרויות, עיריית חיפה)

זה חלק ב' של הסיור של ועדת הכנסת, ועדת הסמים והאלכוהול, כאשר משרד הרווחה והשירות שלנו, השירות לטיפול בהתמכרויות, ביקש לקיים את החלק הזה של הצגת נושא נשים על רצף ההתמכרות הן ביחידה והן ב'דרך אריאלה' ולאחר מכן ב'אופק נשי' ונראה את הרצף עצמו. אז קודם כל אני רוצה להודות לעיר חיפה, לאגף הרווחה בחיפה, לדנה ומומי והצוות על האירוח. אני אציין שבעיקרו של דבר הרעיון כאן הוא להכיר את צורת העבודה של המסגרת שבעינינו היא המסגרת הראשונה שפוגשת נשים בדרך כלל, נשים שנמצאות במצב הקשה ביותר שלהן, עושה את ההתערבות על ידי מערכת מגוונת של יחידה לטיפול פרטני, מרכזי יום, מרכזי תעסוקה, פעילות איתור, הכול יוצג בהקשר הזה, ולעתים או שמשלימים את הטיפול במערכת הזאת כאן, או שלעתים מפנים למסגרת חוץ ביתית.

בהקשר הזה יש מערך מאוד רחב שהעיר חיפה בכלל עושה עם מכורים, בפרט עושה עם נשים, וההתייחסות היא גם לאוכלוסייה שהיא נפגעת סמים ובאוכלוסייה שהיא נפגעת אלכוהול, זו מערכת שהיא נפרדת ו - - -בהקשר הזה באמת יש את צוות הפיקוח, שלמה, נאג'י ואחרים, שמלווים באופן צמוד את העניין הזה.

אני חושב שהיה קטע מאוד מרגש במסגרת של 'דרך אריאלה', שנמצאת בקשר רציף גם עם היחידה כאן, על ידי הבנות שהציגו. אבל זה חלק אחד רק של התמונה והחלק שבעיניי הוא מרכזי, מרכזי מאוד, הוא החלק של עבודת אגף הרווחה והיחידה על שלוחותיה השונות.

אני אגיד שאנחנו מאוד שמחים לארח את הוועדה ואנחנו שמחים שמשרד הרווחה בחר לארח אותה כאן - - - זו גם הזדמנות בשבילנו לדעת מה באמת אנחנו עושים עם הנשים. אנחנו לא תמיד טורחים לשים את זה במצגת ולראות באמת את העבודה. הייתי מאוד מאוד - - - ואני מאמינה שאנחנו עכשיו - - - - אני חושבת שכדאי שנתחיל \בסבב היכרות.

לא, תתחילי את, מי שידבר ידבר. הרבה כאן מכירים, אנחנו נפגשים בדרך כלל בירושלים, עכשיו זה המפגש שלכם, אנחנו נשמח לשמוע.

בסדר. אז אני רונית שריג, עובדת סוציאלית, מנהלת היחידה לטיפול בהתמכרויות, כאן בעיריית חיפה. היחידה שלנו היא חלק מהמחלקה לנוער, צעירים ושירותי תקון בתוך אגף הרווחה של עיריית חיפה.

בשנה האחרונה טיפלנו ב-520 מטופלים. אני יכולה לציין שבשנים האחרונות המספר עולה כל שנה בקצת. מתוך כלל המטופלים 22% היו נשים.

זו יחידה גם לנוער, או רק למבוגרים?

היחידה להתמכרויות כוללת בתוכה חמש תתי יחידות, היחידה לטיפול במכורים לסמים מבוגרים, זה מגיל 18, היחידה נמצאת פה בקומה למעלה. מתוך מטופלי היחידה יש 20% נשים, כאשר אנחנו מטפלים בעיקר בתושבי חיפה וגם קצת ביישובים שבסביבה. היחידה לטיפול במכורים לאלכוהול ומבוגרים שנמצאת בקומה הזו. בתחום הזה אנחנו מטפלים בתושבי חיפה בלבד וכאן יש לנו יותר נשים שמכורות לאלכוהול ופונות אלינו.

יש לנו מרכז יום לנגמלים, הוא לא נמצא כאן בבניין, הוא נמצא בצד השני של הדר. מרכז היום מיועד לטיפול ארוך טווח של שישה עד 12 חודשים לתקופה הראשונה שאחרי הגמילה. במרכז היום טופלו השנה 47 מטופלים כאשר 20% מהם נשים. נשים נמצאות במרכז היום לפחות תשעה חודשים.

בבניין שמתחתנו נמצא מרכז הטיפולי לנוער בהתמכרויות. מטפלים בבני נוער מגיל 12 עד צעירים בגיל 24, כאשר הם מטפלים בנוער וצעירים שהם על רצף ההתמכרות, לא בהכרח חבר'ה שהגיעו כבר למצב של התמכרות. בתוך המרכז הטיפולי לנוער נמצאת גם יחידת האיתור שתפקידה לאתר בני נוער, גם בשכונות וגם באמצעות גורמים בקהילה כאשר בני הנוער שמאותרים הם אלה שהתחילו את השימוש לרעה בסמים ואלכוהול, להביא אותם לטיפול בשלב ראשוני כדי למנוע מצב של הידרדרות להתמכרות. העבודה של יחידת האיתור נעשית גם הרבה באמצעות הורים ויש לנו גם קשר עם 50 הורים בכל נקודת זמן.

ביחידה עובדים 28 עובדים, 16 עובדים סוציאליים, ארבעה מדריכים, מדריכת הורים, אנחנו נדבר עוד על העניין הזה, וחמישה מאתרי נוער שמפוזרים בשכונות. אני רוצה שדבר ראשון נכיר מי היא האישה המכורה ואני מזמינה את ז' שתספר לנו על זה.

קודם כל אני נורא מתרגשת. שלום לכולם, אני ז', אני קוראת מהדף כי אחרת אני פשוט מתפזרת, אז זה עדיף. אני מכורה לסמים קשים, נקייה 24 שנים, שמתוכם אני עובדת כמדריכה טיפולית בתחום ההתמכרויות כבר 22 שנים. רוב עבודתי עם נשים מכורות, נשים חסרות עמוד שדרה, נשים ללא כוחות, נשים שנושאות על גבן אשמה מאוד גדולה, נשים שננטשו ונטשו את ילדיהן, עם דימוי עצמי נמוך עד כדי היעלמות, נשים שעברו כל סוגי ההתעללויות והפגיעות האפשריות שאדם שפוי לא היה מעלה אותן על דעתו, נשים שנמצאות בתוך מערכות יחסים מאוד הרסניות כי הן לא חושבות שמגיע להן יותר מזה. חלק מהן עובדות בזנות כדי לממן את צריכת הסמים ולקבל קורת גג או הגנה מהסרסור. נשים שזו דרך החיים שלהם.

את הנשים האלה מאוד קשה לגייס לטיפול וצריך לחזר אחריהן חודשים ולפעמים אף שנים ואז כשהן מגיעות לטיפול הן כבר אמהות שאיבדו את ילדיהן או עומדות לאבד אותם. הן ללא קורת גג, נשים שאיבדו את האמון בעולם ובעצמן, הן זקוקות להרבה חום ואהבה, לליווי והדרכה בכל תחום בחיים. בדרך כלל הנשים האלה ניתקו את הקשר עם המשפחה, כך שאין להן שום תמיכה חיצונית ולכן הן רואות ביחידה בית, משפחה ומקום שהן יכולות להגיע אליו ולקבל חום ואהבה ומענה למצוקות, או סתם קפה ושיחה עם מדריכה.

הנשים משתמשות בכל אמצעי תקשורת כדי לקבל מענה, לדבר ולקבל מענה, בווטסאפ, בפייסבוק, בטלפון, כך שלמעשה הקשר שלהן איתי הוא סביב השעון. ברוב המקרים הן מוצאות אותי כחברה, דבר שהוא חדש להן כי הן חיו ועדיין חיות בבדידות מאוד גדולה וכל דבר שנתפס כמובן מאליו אצל אנשים רגילים מצריך השקעה גדולה של חודשים באותן הנשים כדי לבנות את האמון שלהן. זה גם הסיפור שלי. אלה החיים שלי ומשם באתי.

השתמשתי בסמים הרבה שנים, למעשה מגיל 16. בגיל 17 אושפזתי בבית חולים פסיכיאטרי, בכפייה, בגלל בריחות מהבית, ונשארתי שם עשרה חודשים. זה חיסל את הסיכוי שלי לחיות כנערה רגילה. השתחררתי מלאת כעס ותסכול כשהמטרה היא להתנקם ולהעניש את כל העולם. בחרתי בדרך הפשע והסמים כי לא היה לי כוח להילחם באנשים מבוגרים ואני בסך הכול ילדה קטנה ואבודה שרצתה רק שיראו כמה רע לה, אבל לא היה מי שיראה.

ישבתי בחמישה מאסרים, נולד לי בן שגדל אצל הוריי, לא הקמתי לעצמי משפחה וזה המחיר ששילמתי על הבחירות וחוסר ההכוונה שהיו מנת חלקי בזמנו. לכן אני משתדלת היום להיות קשובה לנשים, לצרכיהן, לקבל אותן ולתמוך בהן. תודה.

קלרה, בואי תסבירי לנו מה המאפיינים של הנשים המכורות.

אחרי שז' מדברת נורא קשה - - -

אחרי שמכירים את הנשים המכורות אז צריך - - -

אני מנהלת היחידה לטיפול בנפגעי אלכוהול והימורים, פה בעיריית חיפה. מאחוריי יש את הנתונים שספרנו שבאמת מאפיינים את הנשים שמגיעות אלינו לטיפול. אז תתבוננו בזה רגע, כי אני רוצה לדבר על זה, אני לא רוצה לחזור על המספרים. אני מדברת על שתי היחידות, מבוגרים, גם אלכוהול וגם סמים. סך הכול השנה טופלו 113 נשים, מתוכן 36 הגיעו לניקיון טוטאלי ואנחנו מדברים גם על הפחתה. להפחתה הגיעו 25.

מילה על הפחתה. יש לנו קבוצה מאוד גדולה של נשים שלא הייתי קוראת להן ממש מכורות ברמה קלאסית של העניין. הרבה פעמים אלה נשים נורמטיביות שמגיעות לשתייה, בעיקר אני מדברת על אלכוהוליסטיות, שתייה אחרי משברי חיים מסוימים ואין להם את הדפוסים ההתמכרותיים או העברייניים שאנחנו מדברים עליהם במסים. איתם אנחנו מדברים על שליטה בשתייה, שאלה יהיו דפוסי שתייה שהם לא הרסניים.

תסתכלו על הגיל. אלה הנשים שמגיעות, הגיל הממוצע של הנשים שמגיעות לטיפול בסמים זה 28 ומכורות לאלכוהול זה קרוב ל-40, אוכלוסייה יותר מבוגרת. כשאנחנו מדברים על המוצא אז רוב המטופלות שמכורות לסמים הן ילידות לארץ, ערביות ויהודיות, ומכורות לאלכוהול לרוב זה עולות, כמעט כולן. יוצאות אתיופיה המועטות שמגיעות אלינו הן בעיקר צעירות, המבוגרות האתיופיות בכלל לא מגיעות לטיפול.

פה אני רוצה לדבר על שתי התרבויות האלה, של עולים מברית המועצות לשעבר ומאתיופיה, אלה שתי תרבויות שכן מקובלת שם תרבות שתייה, אבל בנוסף לזה יש דפוסים מאוד עמוקים של פחד מהממסד, בניסיון להסתיר דברים. בגלל זה כשהם כבר מגיעים לטיפול הם מגיעים אל"ף, בגיל יותר מבוגר, וגם בשלבי התמכרות הרבה יותר חמורים.

מצב משפחתי. חצי מהנשים שמטופלות אצלנו הן אמהות לקטינים, כששני שליש מתוך אלה הן אמהות חד הוריות.

הסם העיקרי זה קנאביס, אתם רואים שזה הרבה, אבל זה מתייחס יותר לצעירות. אני מדברת על מבוגרים, רחל תסביר אחר כך על נוער.

כשאנחנו מדברים על השכלה ותעסוקה, שימו לב, רוב הבנות, רוב הנשים שמגיעות לטיפול, מתפקדות, הן עובדות, אבל אם תסתכלו על השכלה, ההשכלה בדרך כלל נמוכה, מה שאומר שהעבודות שהן עוסקות בהן אלה עבודות שהשכר מאוד נמוך, כמעט ואין אפשרות להתקדם, כך שאנחנו יכולים לדבר על עוני באופן גורף במשפחות האלה.

רישום פלילי. אנחנו רואים שרוב הנשים, 82, שזה מעל 70%, אין להן רקע פלילי, וזו תמונה לגמרי הפוכה ממה שקורה עם גברים. אני כן רוצה להתייחס להבדלים בעבירות בין מכורות לסמים לבין מכורות לאלכוהול, כשמכורות לאלכוהול העבירות העיקריות שלהן זה התפרצות של עימות, זה נהיגה בשכרות. כשאנחנו מדברים על מכורות לסמים זה הרבה פעמים עבירות רכוש וזנות.

כל המטופלות כן הן תושבות חיפה?

של אלכוהול כן, של סמים אזורי.

מה האזור?

אזור חיפה. למעשה אנחנו מטפלים בכל יישוב בסביבה שאין לו יחידה משלו. למשל לקרית מוצקין אין יחידה אז הם מטופלים אצלנו, לקרית אתא וביאליק יש יחידה, אז מטופלים שם.

זה חלק מסידורים שבנינו בצפון כיוון שלא בכל מקום יש אפשרות להפעיל יחידה ואז כל היישובים הקטנים מפנים לעיר המרכזית חיפה.

אבל אלה יישובים קטנים שהם ממש באזור הקרוב, כמו קרית מוצקין, נשר.

כן.

למכורות לאלכוהול יש מענה מהפריפריה שזה עמותת אפשר. בגלל זה אנחנו מחויבים רק לתושבות חיפה.

הנשים בזנות שמגיעות אלה נשים שאפשר לדבר על מעגל זנות שהוא חיפאי? יש לו איזה שהם מאפיינים?

אני חושבת שלימור תוכל לגעת בזה.

סתם לדוגמה. אלה שאמרת שנעצרות, שמגיעות מעבירות שהן כתוצאה ממעגל הזנות. מה העבירות?

רק נגד רכוש, כי זנות זו לא עבירה.

אבל בעיקר אלה שמגיעות מעבירות רכוש והן מכורות הן גם במעגל הזנות. זאת אומרת זה איזה שהוא מתאם?

מכורות לסמים יותר עוסקות. אני רוצה להגיד לך, לא סתם בשקף הקודם היה שרוב הנשים הן פחות עברייניות מאשר הגברים. זנות זה עסק חוקי כביכול, היא לא עוברת על החוק, אז מבחינת שומרת על החוק וכן משיגה לעצמה איזה שהוא מימון לסמים.

בזנות הן רובן ישראליות?

אני יכול לענות לך, שאנחנו רואים בעבודה שלנו במשטרה קשר בין עבירות הסמים לעבירות רכוש ואלימות. המטרה שלנו, החיכוך שלנו עם עברייני סמים, בשביל למנוע עבירות רכוש ואלימות.

אצל גברים בעיקר.

גברים, אבל גם נשים, עבירות רכוש פחות אצל נשים, כן עבירות אלימות שנוגעות בעיקר לשימוש בסמים ואלכוהול. לאחר שימוש בסמים ואלכוהול בסופי שבוע וחגים כן יש עלייה במקרי אלימות אצל נשים.

איזה סוגי אלימות?

גם אלימות, בדרך כלל אלימות של גברים כלפי נשים, אבל גם נשים כלפי גברים, אלימות באזורי בילוי ומקומות כאלה, קטינים, שזה עברנו שלב, במיוחד קטינוּת, כמות העבירות עלתה בשנים האחרונות מבחינת סמים, כתוצאה מזה גם עבירות רכוש, עבירות אלימות וכיוצא בזה. אז כן במשטרה אנחנו רואים קשר ישיר בין שימוש בסמים לביצוע עבירות אחרות.

זה ברור, אני שאלתי על הזנות. למשל אתם רואים במשטרה - - -

זנות, כמו שהיא ציינה, זה לא עבירה פלילית. אנחנו רואים את זה וכן המטרה שלנו זה לפצח בתי בושת ולסגור אותם בצו מנהלי. זה אנחנו כן מבצעים. עבירה כעבירה זה לא קיים, אבל אנחנו רואים את זה.

אז עיקר הזנות היא זנות בדירות.

אחרינו יש לכם ביקור ב'אופק נשי', שם על הזנות בטח ירחיבו הרבה יותר. אבל אני רק רוצה לחזור, בשביל לחדד, מעל 70% מכלל המכורות שבטיפול פה, אין להן רקע פלילי.

זו נקודה חשובה מאוד.

זה הפוך מגברים לחלוטין. בשקף הזה, מה שאתם רואים זה בעיות נפוצות שנלוות להתמכרות. כשאנחנו מדברים על אישה מכורה אי אפשר להגיד שהבעיה שלה זו התמכרות בלבד. אין כזה דבר. אישה תמיד זה עולם ועולמו ותמיד יש מסביב הרבה הרבה דברים שהם מלווים את זה. בגלל זה בכל המקרים שאנחנו מטפלים תמיד יש מעורבות של איזה שהוא גורם טיפולי נוסף, אם זה עובדת משפחתית, אם זה קציני מבחן, יסבירו אחר כך על כל שיתופי הפעולה שיש לנו. אז תמיד יש מישהו אחר שיחד איתנו מטפל במקרה.

ומשהו שבאמת חשוב גם מבחינתנו, רוב הנשים שמטופלות אצלנו אלה נשים שלאו דווקא סובלות ממחלת נפש, אלה נשים שכמעט לכולן יש הפרעות כלשהן, הפרעות אישיות, פוסט טראומה, זאת אומרת שמאוד קשה להגדיר כמחלת נפש. כשהבעיה מוגדרת נורא קל, יש מסלול של טיפול בזה. אלה נשים שנופלות בין הכיסאות והן רובן אצלנו.

פוסט טראומה לא מוגדר כמחלה?

פוסט טראומה לא תמיד, תלוי איזה סימפטומים.

לאחרונה התחילו להכיר בזה - - -

קצת יותר, אבל בעיקר לא, והפרעות, במיוחד הפרעת אישיות גבולית.

הפסיכיאטרים מדברים על הפרעות, מחלה זה מושג משפטי.

PTSD זה קל, זה אבחון.

אבל היא מדברת בעיקר על בורדר ליין, נשים רבות סובלות מבורדר ליין וזה לא מוכר - - -

זה כל כך מורכב שגם פסיכיאטרים לא יכולים לתת אבחנה חד משמעית. הרבה פעמים מטפלים בסימפטומים וזה מותיר אותנו גם להתמודד מול בעיות חמורות מאוד בלי עזרה מקצועית מהצד וגם מגביל אותנו, אני חושבת שאת כל עם ישראל, מהשירותים שאנחנו יכולים לתת לאישה שזקוקה להם.

ביטוח לאומי למשל, סל שיקום.

לא תמיד. יש לי שתי מטופלות של הפרעת אישיות מוכרת בביטוח לאומי והיא מקבלת קצבת נכות. זהו, כל היתר אין.

יש איזה שהיא עוצמה של הביטוי של המחלה ולפעמים הביטוח הלאומי מכיר ב - - - נכות, מה שמזכה אותה בסל שיקום. אבל יש הרבה נשים שלא מצליחות, שהאבחנה היא רק בורדר ליין ואז אין להן זכאות.

אני רחל, אני מנהלת את המרכז הטיפולי לנוער ואני אדבר קצת על מאפייני הנערות הצעירות שמגיעות אלינו לטיפול. מספר הנערות הצעירות שמגיעות לטיפול הוא נמוך יחסית לנשים בוגרות יותר ובטח לנערים וגברים. הסיבה לכך היא שהן לא מבצעות עבריינות ואז הן לא נתפסות על ידי משטרה. השימוש שלהן תמיד מקושר, יחד עם עוד גבר או נער שמספק להם את הסמים והמוטיבציה שלהם לגמילה היא נמוכה, בחלקה מפני שהן לא תופסות שיש להן איזה שהיא בעיה וגם הן לא רוצות לאבד את הקשר לקבוצת השווים.

ברוב המקרים נערות מופנות אלינו לטיפול על ידי צוות בית ספר או עובדות רווחה בתיווך של יחידת האיתור. יחידת האיתור עושה תהליך של הבשלה לקראת טיפול, מחזרות, מכינות ומגיעים. או דרך להגיע אלינו לטיפול זה דרך הדרכת הורים, לפני שהנערה מגיעה אלינו לטיפול.

רוב הנערות והצעירות הן ילידות הארץ, בדרך כלל ממשפחות חד הוריות, חוו גירושים. כמחצית מהן משפחות עם רקע של התמכרות ואלימות, לרוב במצב סוציו אקונומי נמוך. הן סוערות מבחינה רגשית, יש הרבה התנהגויות של אקטינג אאוט ולמרות זאת לרוב מסרבות לקבל טיפול תרופתי. יש לנו במרכז פסיכיאטרית והן באות לאבחונים, אבל לא לוקחות את התרופות.

המאפיין המרכזי של נערות וצעירות, שאין להן מאפיין מרכזי, זה גם וגם וגם וגם. יש מגוון של קשיים שחלקם נובעים ממשבר גיל ההתבגרות וחלקם מפגיעות במשפחה ומהסביבה. השימוש בסמים הוא אחד מתוך הקשיים שכוללים בלבול בזהות המינית, פגיעות עצמיות, הפרעות אכילה, בעיות בתפקוד במסגרת לימודית או תעסוקתית, פגיעות מיניות, בעיות בקשר עם ההורים והתנהגויות מסכנות.

התעניינת קצת בעניין של הזנות, אז זו ההתחלה. אנחנו יכולים לראות, גם דרך אינטרנט, הרבה פעילות סביב נושא של זנות וגם תחילת סנג'ורים כאלה, לעלות על טרמפ, לעשות כל מיני דברים. זה ההתחלה של זה. אנחנו רואים את זה, גם אצל בנים.

מאחר שברוב המקרים השימוש בסמים או אלכוהול עדיין לא ברמה של התמכרות הטיפול בדרך כלל קצר טווח. אנו מפנים למסגרות טיפוליות אחרות בהתאם לצורך. אם נניח יש פגיעה מינית אנחנו נפנה לפעימות, הפרעות אכילה למרפאה להפרעת אכילה. סך הכול במהלך 2015 הפנינו לאשפוזיו שלוש נערות בלבד.

הטיפול בבני נוער בכלל ובנערות בפרט הוא טיפול מערכתי, יש צורך לחזר אחריהן לאורך כל תקופת הטיפול, לעודד, להיות סבלניים לחוסר ההתמדה, למעידות בשימוש, לפגיעות העצמיות שמתרחשות בזמן הטיפול. אנחנו תמיד שואפים לשלב את ההורים, אם זה בהדרכה פרטנית, אם זה בהדרכה קבוצתית, אבל גם פה צריך להיות מאוד רגיש מבחינת תרבות. למשל משפחה ממוצא ערבי אנחנו נחשוב כמה פעמים איך אנחנו משלבים בגלל העניין של כבוד המשפחה, או משפחות אתיופיות, בגלל חוסר האמון בממסד נראה איך אנחנו יכולים לגייס אותם. תמיד יש עבודה גם עם המשפחה.

בגלל המיעוט בהפניה של נערות יש קושי להפעיל תכניות ייחודיות עבורן וקושי להחזיק אותה בטיפול. בשנה שעברה קיימנו סדנה של שישה מפגשים לנערות, אבל ההשתתפות הייתה דלילה והחלטנו להפסיק עם זה. בשנת 2016 יש מגמה של עלייה, מתחילת השנה הופנו 21 נערות וצעירות לטיפול, כרגע, בזמן הזה יש 12. בחודשים האחרונים שולבו שתי נערות בקהילות טיפולית.

שלום, אני עלמה, אני עובדת סוציאלית במרכז לטיפול בנוער וצעירים, גם עובדת סוציאלית של יחידת האיתור וכרגע מנהלת את יחידת האיתור. יחידת האיתור, כמו שרונית אמרה בהתחלה, זו יחידה שעובדת בתוך השכונות בחיפה, מופעלת על ידי מדריכים, לכל אחד יש את השכונה שלו שהוא אחראי עליה ובעצם לאתר בני נוער שנמצאים בסיכון של שימוש בחומרים ממכרים, הידרדרות למצבי סיכון או להתמכרות.

בשנה האחרונה אותרו ביחידה 51 נערות בסיכון, מתוכן הפנינו 17 לטיפול במסגרות בקהילה, 10 מתוכן הופנו ליחידה לטיפול בהתמכרויות, אחת ישירות לאשפוזית, ברטורנו, שלוש לתכניות תעסוקה, שתיים שולבו במרכזי נוער ואחת לשירות לטיפול בנערה.

איזה תעסוקה?

יש לנו פרויקטים של תעסוקה.

אם נערה בגיל שצריכה בגיל שהיא צריכה ללמוד?

יש כאלה שמאותרות שהן לא במסגרת, מין נשירה סמויה או - - -

ויש גם נערות מנותקות.

ויש נערות מנותקות. כשאנחנו פוגשים נערה ברחוב, יש לנו נערות שכבר חודשים שלמים לא הולכות לבית הספר, שבועות שהן לא במסגרת. בדרך כלל מאתרת, אנחנו לוקחים שתי מאתרות בצוות, שזה מאוד מאוד חשוב שהכוח הנשי יהיה בצוות שלנו, היא יוצרת איתה קשר, מתחילה. אנחנו מנסים לחבר אותן בחזרה למסגרות חינוך, אם זה נשירה סמויה והיא עדיין רשומה אז לחזק את הקשרים, אם זה לא מתאים אז למשהו אחר, ויש לנו גם מסגרות של תעסוקה לנוער, דרך המלך, שזה פרויקט של על"ם שאנחנו עובדים איתו המון, גם בשירות מבחן יש נציגה של דרך המלך שעושה את המיפוי התעסוקתי.

ואז הן לומדות בתכניות היל"ה?

גם בהיל"ה וגם בפרויקטים אחרים. לפעמים העבודה תהיה אחר הצהריים, לפעמים עדיין עוד לא נשלב בלימודים ונתחיל מתעסוקה. אנחנו מתחילים הרבה פעמים באיתור במקום שהן רוצות, כדי להתחבר אליהן. כל כך קשה ליצור קשר של אמון, אם הדבר שהכי חשוב לה כרגע זה עבודה אנחנו נתחיל בזה ונשאף לפתור את הבעיות האחרות תוך כדי. הקשר יכול להיות - - -

יש - - - האנשים של האשפוזית?

אשפוזית רטורנו, באזור - - -

יש שם מכסות - - -

לחודש 17,000 שקל, משהו כזה?

זה לשלושה חודשים.

זו האשפוזית, דרך אגב, היחידה בארץ שמטפלת בנערות. הפרופיל, כמו שרחל אמרה, אלה נערות שהן רב בעייתיות. אנחנו רואים תוך כדי תהליך האיתור, מתחילות לעלות בעיות, גם של הנשירה, כמו שאמרנו, בעיות רפואיות, נפשיות, משפחתיות, סביבה חברתית מסכנת מאוד, פגיעות עצמיות, המון המון בעיות תוך כדי. אנחנו מנסים לעשות איזה שהיא עבודה של אבחון כבר בתוך הרחוב ולראות מה הבעיה המרכזית, לא בהכרח הבעיה של השימוש כרגע היא הבעיה המרכזית, אלא היא מלווה לעוד בעיות אחרות.

במקרה שיש בעיה מרכזית אחרת אנחנו נפנה לגורם שמטפל באותה הבעיה, אבל יש גם מקרים שבאמת רואים כבר בשלב הזה נערות מאוד מאוד צעירות עם שימוש שהופך להיות מרכז הבעיה, החיים סובבים סביב השימוש במשך ימים, או כל היום, כמו שהם אומרים. במקרים האלה כמובן יפנו ליחידה שלנו לטיפול.

חשוב מאוד לתת את הדגש של המאתרות. בעבר לא היה לנו את ההחלטה הגורפת ששתי מאתרות תמיד יהיו בצוות, המאתרות שלנו נותנות מענה לא רק לשכונות שלהן, כי לכל מאתר יש את השכונה שלו, אלא גם נותנות באופן ספציפי מענה. אם יצלצלו אלינו משכונה אחרת, או מהכרמל, המאתרות יעשו את העבודה באופן ספציפי ויגיעו, גם אם זה אומר כל שבוע להגיע לשכונה רק בשביל הנערה הם יגיעו כדי ליצור את הקשר.

גם החיבור לבתי הספר.

כן, יחידת האיתור פועלת על כל המסגרות מסביב ופונים אלינו יועצות, פונים עובדים סוציאליים, מורים. אני גם מדריכת הורים ביחידה, אז הורים פונים ואומרים 'אני דואגת לבת שלי, אני מרגישה שמשהו קורה, ראיתי אותה ככה', הם מגיעים, כבר מקבלים הדרכה אצלנו ודרך הקשר איתם אנחנו מנסים להביא את הנערה לטיפול.

תודה, עלמה. אני מזמינה את לימור שתספר.

שלום, אני לימור, אני ראש מדור טיפול בנפגעי סמים מבוגרים. אני אדבר על המודל הטיפולי בנשים מכורות. המודל לטיפול בנשים מכורות במסגרת היחידה נגזר ממודל שבנה השירות לטיפול בהתמכרויות, שהוא שם לעצמו כיעד מאוד מרכזי את פיתוח הטיפול בנשים מכורות והתאמתו לצרכים של הנשים. כבר מספר שנים יש את פורום של טיפול בנשים שכל הזמן חושב כיצד לקדם את הטיפול בנשים. אני חברה בפורום הזה.

אני אתן לכם כמה דוגמאות מאוד קצרות. בשנת 2013 נכנס נספח לתע"ס שמאריך את משך הטיפול בנשים לארבע שנים, עד ארבע שנים, כאשר הטיפול בגברים נשאר עד שנתיים. זה מתוך הבנה שטיפול בנשים הוא הרבה יותר מורכב, עם הרבה יותר קשיים, הגיוס לטיפול הוא הרבה יותר קשה ולכן נדרש יותר זמן להקדיש לטיפול באישה.

הדגש בטיפול בנשים הוא חיזור אינטנסיבי בכל שלבי הטיפול, הרבה סובלנות, הרבה סבלנות, דגש על כבוד והעצמה. לא שאצל גברים לא, אבל עם נשים מי שעובד עם נשים מכורות מבין את המורכבות ועד כמה צריך להתייחס למרכיבים האלה.

תהליך הקבלה ליחידה. נשים מתקבלות באופן מיידי, זאת אומרת גם אם יש תור המתנה ביחידה אישה לא תמתין לטיפול, אישה ישר תקבל מטפלת. מאוד חשוב להדגיש, כחלק מהשינוי התפיסתי והחשיבתי של השירות להתמכרויות אישה תטפל באישה, אישה לא תהיה מטופלת על ידי גבר, אבל אישה יכולה לטפל בגברים.

אם היא מופנית אלינו דרך גורם טיפולי, הגורם הטיפולי מעביר לנו דוח אנחנו אפילו לא מעבירים אותה את שלב האינטייק הראשוני, היא ישר מקבלת עובדת סוציאלית שעושה איתה את כל תהליך האינטייק מתחילתו כדי ליצור את הקשר הראשוני, שיהיה פחות מאיים, שהיא לא תצטרך לעבור דרך כמה גורמים. במידה שאין גורם מטפל, או גורם מטפל אחר, נוסף, אז היא עושה אינטייק, או אצל ראש המדור או אצל המדריכה ואז היא מקבלת עובדת סוציאלית.

כחלק מהסובלנות בטיפול וההבנה של הקשיים הכרוכים בהתגייסות של האישה לטיפול והתארגנות לגמילה אנחנו מאפשרים תהליך גיוס הרבה יותר ארוך מאשר של הגברים. אצל גברים זה עד שלושה חודשים, אצל נשים זה עד חצי שנה. הדגש בשלב הזה הוא להכין את המטופלת לשינוי העתידי גם ברמה האופרטיבית וגם ברמה הרגשית. כמו כן גם טופס האינטייק לאישה הוא שונה מטופס האינטייק של הגברים וזה מתוך הבנה שיש שאלות ודברים אחרים שצריכים לשים עליהם את הדגש, גם באיסוף האינפורמציה.

ואז הגענו לשלב הטיפול. בשלב הטיפול, לאחר שעשינו תהליך אבחון, מתקיימת ועדת אבחון, בה נקבעת התכנית הטיפולית, משתתפים בה כל הגורמים הרלוונטיים שמטפלים באישה וזאת מתוך חשיבה מערכתית שהטיפול הוא לא רק בבעיית ההתמכרות אלא הטיפול הוא משולב והוא כרוך בשאר המרכיבים. אפשרויות הטיפול הן או הפניה למסגרת פנימייתית לגמילה, שזה בין שלושה שבועות לחודש, או המשך טיפול במסגרת פנימייתית, שזה קהילה טיפולית לנשים. חשוב לציין שלרוב הנשים מאוד קשה להתגייס לטיפול בקהילה טיפולית, המחשבה של ללכת ולהיפרד לשנה פלוס זה משהו שמאוד קשה ליישם אותו, בעיקר לאמהות לילדים. האפשרות הנוספת זה טיפול ביחידה עם אפשרות להשתלב במרכז יום, שצורי אחרי זה יפרט על מרכז היום.

בכל זאת, רק לסבר את האוזן, 90% מהנשים נשארות לטיפול ביחידה.

כן, רוב הנשים נשארות לטיפול ביחידה ואז האפשרות היא טיפול פרטני, קבוצתי ובדיקות שתן, או בשילוב עם טיפול במרכז יום.

ואז הן עובדות?

הן יכולות גם להשתלב בעבודה, בוודאי. זה תלוי, לכל אחת בונים את התכנית שמתאימה לה לפי המקום שהיא נמצאת בו.

שיקום תעסוקתי הוא חלק מתכנית טיפול.

הוא חלק מהתכנית, אני אפרט בהמשך. בעבודה הפרטנית תכנית ההתערבות כוללת ראייה מערכתית של צרכי האישה, אם זה הדרכה הורית, טיפול משפחתי, שיקום תעסוקתי, עזרה והפניה לסיוע בדיור, טיפול רפואי נפשי, ביטוח לאומי, סיוע משפטי ועוד. יש הרבה. כמו כן אנחנו מתייחסים בטיפול למגוון הנושאים שהאישה מתמודדת איתם, החל מהפרידה מהסם, שזה הדבר הראשוני שצריך לעבוד עליו, עיבוד טראומות, הפרעות אכילה, יחסי תלות ואלימות, קשיים בהורות ועוד.

יש דגש בתהליך הטיפולי על ויסות רגשי, שזה משהו שמאוד קשה לנשים מכורות להתמודד איתו ורק חלקן מקבלות טיפול פסיכיאטרי. העבודה נעשית בשיתוף פעולה עם גורמי הטיפול השונים בתוך היחידה ומחוצה לה וכוללת השתתפות בוועדות ומפגשים בכל הארץ. זאת אומרת אם יש לנו אישה, לדוגמה, שנמצאת ביחידת אמהות בשבתאי לוי ובמקור היא מתל אביב, אנחנו ניסע לוועדת החלטה של המחלקה לשירותים חברתיים בתל אביב כי זה חלק מהתהליך הטיפולי.

מכיוון שהנשים המכורות סובלות ממגוון של בעיות בנוסף להתמכרות יש פעמים רבות מעידות וחזרה לשימוש בסמים ואלכוהול ומשברים אקוטיים כמו ניסיון אובדניים, אשפוזים פסיכיאטריים, פגיעות עצמיות, עזובה מינית, אירועי אלימות, הוצאת ילדים מהבית ועוד. מה שמאוד משפיע על התהליך הטיפולי ביחידה ומאריך את הדרך לשיקום. זאת אחת הסיבות שהשירות להתמכרויות הבין ששנתיים לא מספיק.

לגבי הנושא של חזרה לשימוש, לצורך הטיפול כאן או במסגרות, יש לכם בטיפול נשים שהן בשימוש ואתן מנסות למזער אותו, להפחית אותו, למזער את הסיכון שלו?

כן, מגמה חדשה בשנים האחרונות. בעבר זה היה דור ההרואין, בהרואין זה היה ניקיון טוטאלי וזהו. עם השנים, שגם סוגי הסמים השתנו וגם גיל הנשים השתנה, עכשיו אנחנו רואים דור של יותר ויותר צעירות, השירות להתמכרויות הבין שאנחנו לא יכולים לדרוש ניקיון טוטאלי בכל המקרים. הרבה פעמים זה מבריח מטיפול והמטרה היא לגייס אותן לטיפול. אז המטרה הסופית בסופו של דבר היא באמת ניקיון, כי ברגע שאין ניקיון גם אין תפקוד ברוב המקרים, אבל המטרה היא למזער בהתחלה ואז לאט לאט להגיע לניקיון טוטאלי. אישה שנמצאת בתהליך טיפולי עם הזמן מבינה שקשה לה לתפקד, אם היא מכורה היא לא תוכל לתפקד עם שימוש מזדמן, זה לא יישאר בגדר שימוש מזדמן, אבל אנחנו לא נסלק אותה מטיפול אם תהיה מעידה. אנחנו נעבוד על המעידה, אנחנו נראה איך אפשר לעזור לה להתרומם מזה, איך אפשר למנוע מעידות עתידיות. אנחנו לא זורקים מטיפול בגלל שימוש.

מכיוון שאני מבינה שמדובר הרבה פעמים בנשים שמגיעות עם התמכרויות או עם שימוש באלכוהול ובחומרים, זה לא הרואין שזה גמילה פעם אחת, יש כאלה שמבחינתן היעד זה נגיד הפחתת שימוש, משימוש - - -

אם אנחנו רואים שזה לא ברמה התמכרותית, אלא זה ברמה שמדי פעם היא שותה או משתמשת בצורה שמזיקה לה והיא רוצה להגביר שליטה ולהפחית כמויות ושזה לא יפריע לה לתפקוד היומיומי אז אנחנו נלך איתה על הקו הזה.

בקרוב גם נכניס את זה להגדרה מאוד ברורה לגבי הטיפול הקבוע באוכלוסיות כאלה שנמצאות ב - - - זה לא קיים עדיין, בהקשר הזה - - -

אבל בדרך כלל גם אם הן בתכנית הזאת הם דורשים את ההתערבות שלנו כפיקוח, לבחון יחד איתם את התכנית וגם לאשר אותה.

אבל זה, לדוגמה, זה צריך להיות טרום טיפול. ברחוב, כשהנערות האלה נמצאות, הן לאו דווקא רוצות להגיע לחדר ולטיפול, הן רוצות להשתמש ואז צריך למזער את הנזקים. או שהן משתמשות ברחוב וזה הקשר שהמדריך מאתר, המחזר, זה מאוד חשוב, ולהן מאוד קשה לבנות קבוצה ולהגדיר אותה סביב הטיפול כי הן עדיין לא הגיעו לפה. זאת המשמעות הכי גדולה - - -

הנשים שמגיעות אליכם מגיעות כתוצאה מאותם מאמצי איתור וחיזור שלכם, או מטעם חלופת מעצר או הפניה של משפחות או דברים כאלה, כמה זה יוזמה שלהן או כמה זה איתור שלכם?

ככל שהן צעירות יותר ככה זה יותר היוזמה שלנו.

ובערך מבחינת היחסים?

נערות צעירות בדרך כלל לא פונות לטיפול, הן לא מבינות עדיין שזה משהו שיכול לעזור להן. כמו שאמרתי, אנחנו נתחיל דרך הדברים שהם רוצים, נקבל את ההפניות מבחוץ, לפעמים אנחנו נבנה תכנית מאחורי הקלעים, כשהיא לא מודעת בכלל למה שקורה ולכל התכנונים, איך הדרך הכי נכונה להגיע לנערה הזאת, אם זה אצל החברה שלה ואם בכל דרך אפשרית כדי להגיע אליה ובכלל היא לא יודעת שאנחנו ככה מנסים להתקרב אליה.

איך אתם יודעים עליה?

אנחנו מתחילים לעשות. אנחנו מקבלים פנייה בדרך כלל, אם זה נגיד יועצת שמודאגת, אמא, קצינת מבחן, מדריך נוער, תנועות נוער אפילו פונים אלינו לאחרונה.

יש לכם עובדות שיודעות ערבית? יש פעילות בתוך הקהילה הערבית?

כן, בתוך היחידה יש דוברת - - -

יש עו"ס אתיופי, מאתר אתיופי, דוברת ערבית.

יש שיתוף פעולה עם ההנהגה של הקהילה הערבית?

יש שיתופי פעולה. נכנסים לשכונות.

מכיוון שזמננו קצר אני רוצה להוסיף עוד כמה דברים קטנים. הטיפול באישה הוא מאוד מאוד מורכב, האישה מאוד מורכבת ולכן גם הטיפול הוא מאוד מורכב וזה מעגלים. זה כמו דלת מסתובבת. מכיוון שכך תשומות הזמן המושקעות בטיפול באישה המכורה משולות לטיפול במספר דברים, את זה גם השירות להתמכרויות מתחיל להבין את זה, וחשוב לקחת את זה בחשבון, הן בבניית המודל הטיפולי וגם מבחינת התקצוב. גם יש צורך בפסיכיאטרית שתשב פה ותיתן את המענים.

אני רוצה כמה מילים להגיד על הטיפול הקבוצתי. הטיפול הקבוצתי בנשים מכורות מאפשר מרחב בטוח ותומך ומספק להן השתייכות לחברה. חשוב להפריד את הטיפול בנשים וגם הקבוצות מופרדות כי חשוב שיהיה להם את המקום שלהם לבוא ולהתבטא ולא לשבת עם הגורם שמבחינתן הוא הגורם הפוגע ברוב המקרים. אז יש לנו פה יום שמיועד לטיפול בנשים שמשתתפות בו נשים מכל היחידה וממרכז היום ודנים בו בכל הנושאים שבאמת רלוונטיים לטיפול באישה המכורה. יש גם קבוצה פתוחה וגם קבוצות מובנות, סדנאות, כולל יוגה.

אני רוצה רק להגיד משהו לגבי הנשירה מטיפול. נשים נושרות מטיפול באחוזים גבוהים. בשנת 2015 נשרו 40% מקרב הנשים שמטופלות בכל היחידה, נשים וצעירות, ולנו יש קושי לעשות את הריצ'ינג אאוט אחרי, את החיזור אחרי, את המעקב. על זה רונית בהמשך תדבר.

אני צורי, עובד סוציאלי, אני מנהל את מרכז היום. אני יוצא מתוך הנחה שיודעים מה הוא מרכז יום. מרכז יום למכורים נקיים בחיפה נפתח לפני עשר שנים, בשנת 2006. עד סוף 2015 טופלו במרכז היום 325 מטופלים שמתוכם 21% נשים.

צורי, בכל זאת משפט מה זה מרכז יום?

מרכז יום זה מסגרת טיפולית שיקומית שמתקיימת כמודל של עבודה, מיום ראשון עד יום חמישי, משעה שמונה עד השעה שלוש. הטיפול הוא על בסיס קבוצות, קבוצות קבוצות וממשיכים פרטנית אצל המטפלת ביחידה. בין שישה לתשעה חודשים גברים, בין תשעה חודשים לשנה לנשים.

וזה מרכז יום אזורי.

מקבלים שתי ארוחות ביום, מקבלים טיפול טוב, מקבלים החזר נסיעות, ביטוח לאומי. רק תבואו.

אז המרכז נפתח ב-2006, אנחנו מדברים על כ-40% מהמטופלים שסיימו בהצלחה, כשמתוכם 20% מהמסיימים אלה נשים. ב-2009 הפכנו למרכז יום אזורי, מרכז שפעל כמרכז משותף לגברים ונשים עד 2011. עם הזמן עלתה המודעות לכך שיש צורך בהתייחסות שונה ומותאמת לצרכים של הנשים המכורות. בשנת 2011 התחלנו ליישם תכנית ייחודית לנשים בתוך מרכז היום. בהתחלה התחלנו בקבוצות נפרדות וזה הלך וגדל, אז המשכנו ליומיים נפרדים, יום שני ורביעי, ואז התחברנו ליום הנשים שיש ביחידה והמטופלות מגיעות גם לשם. לאחרונה הפרדנו גם את רוב יום חמישי, כך שהיום יש סדנת העשרה עם מנחים חיצוניים שהיא משותפת וסבב סיכום ביום חמישי בצהריים כשכל השאר מתקיים בנפרד.

עם השנים למדנו מה הן הסוגיות שדורשות התייחסות בטיפול בנשים להבדיל מטיפול בגברים. אנחנו מדברים על פניות לסידורים. כמחצית מהאמהות הן אמהות, בדרך כלל הן חד הוריות וזקוקות לגמישות יתר מהמסגרת, כדי שיוכלו גם להתמיד בטיפול ביחד עם האחריות וההתמודדות בטיפול בילדים, סידורים למשפחה, תחזוקת משק בית.

אנחנו מדברים על מתן מענה לזמנים של חופשות במסגרות ובחגים, התייחסות לקשיים ספציפיים של נשים, שזה אומר מחסור ברשת חברתית תומכת, קשיים בתחום הכלכלי, העצמה אישית, מילוי שעות פנאי. למדנו שמסגרת שמטפלת בנשים צריכה להיות בעלת גמישות ויכולת הכלה גבוהה יותר מאשר מסגרת שמותאמת לגברים בלבד.

למה?

כשאישה מגיעה לטיפול נורא קשה לגייס אותה, כשהיא מגיעה נורא קשה לשמר אותה. יש איזון מאוד מאוד עדין שצריך לעבוד עליו בין כמה הכלה, כמה הבנה וכמה גמישות ובאמת כמה גבולות וכמה דרישות. האיזון הזה חייב להיות מאוד אינדיבידואלי בין אישה לאישה, באיזה גיל היא, באיזה סוג היא השתמשה. דיברנו על נשים אלכוהוליסטיות שמגיעות עם תואר שני לעומת נשים צעירות שהשתמשו בהרואין עם חוקי עבריינות מאוד כבדים. אנחנו מדברים על כך שהמסלול צריך להיות מותאם אישית, גם הרקע שלה, הגיל שלה, המטרות.

ואנחנו מדברים על הרבה אמהות חד הוריות.

כמובן, המטרות הטיפוליות מותאמות לכל אחת ואחת, בעצם מה שנקרא חליפת טיפול שמותאמת בהתאם ליכולות שלה ולמצב החיים שלה.

אני רק רוצה לציין שאנחנו כיום, וזה יותר לבעלי הכסף פה, מקיימים שתי מסגרות טיפוליות כמעט נפרדות לחלוטין בתוך תקציב של מסגרת אחת.

ושעובדות איתך גם ז' ומרינה, העובדות הסוציאליות.

בחלקי, זאת אומרת אנחנו בתקנים של מסגרת אחת, אבל אנחנו מקיימים שתי מסגרות, זאת באה לכמה שעות וזאת הולכת.

אנחנו נקיים על זה דיון.

כדי להמשיך ולפתח את מרכז היום לנשים כמסגרת נפרדת יש צורך לתקציב לעוד צוות טיפולי, לסדנאות ולפעילויות בנפרד מגברים.

רונית, איך את מסבירה את הפער הזה בין נשים לגברים? יש פה 20% נשים, נשים הן 50% מהאוכלוסייה.

בעיקרון, קודם כל התמכרות, אומרים שהיא מחלה יותר של גברים מאשר של נשים.

את חושבת ככה, או שאת חושבת שזו בעיה של אבחון והבנת ההתנהלות הנשית?

יש 40% מהמכורים למכורות.

זה עדיין לא 51% שזה האחוז של הנשים באוכלוסייה, אז בכל זאת יותר גברים מכורים, ועדיין הפער הוא מאוד גדול, הרבה בגלל שהן לא עברייניות והן לא מזוהות על ידי המערכות, הרבה בגלל הפחד שלהן, אם הן אמהות, שלא יחשפו אותן וייקחו להן את הילדים והרבה בגלל שהן תלויות בבני זוג שטוב להם שהן מכורות, בני הזוג הרבה פעמים לא מאפשרים להן לבוא לטיפול.

אני רוצה להוסיף משהו. קודם כל המוטיבציה של נשים היא הרבה יותר נמוכה משל גברים. בדרך כלל לגברים יש לאן לחזור, יש להם בית, יש להם אישה, יש להם ילדים והאישה תומכת. נשים, אין להן סיבה למה להיות נקיות בכלל, הן איבדו את הילדים שלהן, המשפחה ניתקה איתן את הקשר. אין להן בכלל למה לעבוד על ניקיון.

כלומר מה שאתן בעצם מציפות לנו זה שפיתוח מסגרות ייעודיות לנשים שיענו על הצורך בעיקר המשפחתי מול הילדים שלהן, מול משפחת המוצא. זה הדבר שיכול לתת מענה לצורך שכיום קיים, אבל הוא מטופל.

ונושא האיתור, למצוא אותן במקומות שבהם הן נמצאות.

אישה נמצאת הרבה פעמים, דיברו על פוסט טראומה, פוסט טראומה יוצר כאוס מאוד גדול. הסם הוא סוג של תרופה והן מפחדות לוותר על זה. צריך ללכת ביחד, לשכנע אותן ולעשות עבודה מאוד משמעותית.

אני עוסקת בתחום של ההדרכה ההורית. אני רוצה לדבר על הילדה המכורה שהופכת בסופו של דבר להיות אמא. חצי מהמטופלות שלנו הן אמהות לילדים מתחת לגיל 18 שברוב המקרים עברו ילדות שרצופה בהזנחה, התעללות ונחשפו לכל סוגי הפגיעות האפשריות והן ייתנו מודל הורי פוגעני. יחד עם זאת הן כמהות, כמו כל הורה, להיות אמהות. כמו שאמרנו, הן מפחדות שיוציאו להן את הילדים מהבית, אבל הן נכשלות ברוב הפעמים וזה מין מעגל שמזין את עצמו. מצד אחד הילדים הם הגורם הראשון למוטיבציה להתנקות, מצד שני כשהן לא מצליחות הן חוזרות שוב לשימוש.

מתוך החשיבה הזאת אנחנו מפעילים ביחידה כבר שמונה שנים תכנית להדרכת הורים, גם לגברים וגם לנשים. במסגרת התכנית אני נכנסת לבתים, פוגשת שם את המציאות שדיברו עליה לפניי. אני רואה שם הורים שהם הורים נרקיסיסטים, שלא מסוגלים לזהות את הצורך של הילדים שלהם, הורים שעוברים בקיצוניות ממקום של הזנחה למקום של פיצוי יתר, הורים שנמצאים ולא נמצאים וגם כשהם נמצאים הם לא לוקחים שום אחריות הורית.

בנוסף אלה משפחות מאוד מאוד עניות שגרות באזורים שמשמרים את העוני, שמשמרים את העבריינות, הילדים האלה משוטטים ברחובות בגיל מאוד צעיר ולומדים קודים של עבריינות. אין להם מודעות או יכולת כלכלית לשלוח אותם לחוגים, העשרה, או כל מה שילד צריך.

זה נקודת המניעה. כל מה שדובר פה היום וכל שלבי הטיפול היינו חוסכים גם הרבה כסף וגם הרבה עוגמת נפש והרבה כאב אם היה הרבה יותר דגש על פעילות המניעה.

נכון, בגלל זה אמרתי הילדה המכורה. זה ממש מתחיל משם וזה שחזור בין דורי ואף אחד לא לוקח על זה את האחריות.

שיתופי פעולה עם משרד החינוך לא קיימים?

לא. לא ברמה הזאת.

מנהלת האגף בקשר עם אגף החינוך?

לגמרי, אני מנהלת את גם את החינוך וגם את הרווחה. יש שיתופי פעולה, יש ועדות - - -

יש מערך גדול ומפותח.

יש ועדות משותפות. לראשונה השנה משרד הרווחה כתב את הדגשים איך הוועדות האלה צריכות להיראות, לראשונה משרד הרווחה לקח את הוועדות אליו. תמיד הן היו ביוזמה של משרד החינוך שאכלס בתוכו את אנשי הרווחה. זה במהלך מאוד מאוד יפה שקרה לפני ארבעה חודשים.

אני רוצה להוסיף. הנושא של מניעה, בכלל, בכל קבוצות האוכלוסייה, הוא אחד מהנושאים העיקריים של הרשות למלחמה בסמים. התחלת המניעה, כפי שהרשות בנתה ביחד עם משרד הרווחה, יחד עם משרד החינוך, יחד עם צה"ל, יחד עם - - - מתחיל מגיל הגן כאשר יש לנו תכנית לילדי גן, יום של תכלת.

רק הערה. אנחנו קיימנו בוועדה לפני כמה שבועות דיון מיוחד על הנושאים האלה ובאמת הצגתם את כל הפעולות בצורה מאוד מפורטת, הפרוטוקול נמצא למי שרוצה לקרוא אותו. אני כן רוצה לומר שאני חושבת שחבר הכנסת יהודה גליק צודק בשאלה שלו, שמדברת על מניעה, לא באוכלוסייה הכללית ובבתי הספר באופן כללי. יש כאן אוכלוסיות בסיכון, בסיכון אפילו הייתי אומרת גבוה, לפתח את ההתמכרות כחלק ממערך מורכב. זה שנעשה תכניות לגן, פעילות עם חומרים ופרטיות וכל הדברים האלה, זה מאוד מאוד חשוב, אבל יש כאן אוכלוסייה בסיכון שהרווחה בשיתוף מערכת החינוך צריכה לעשות איתור בפינצטה על מנת לאתר את אותן משפחות. השאלה אם - - -

תנו לנו להציג את זה, זו נקודה חשובה וכאובה.

- - - אחרי הצהריים לתוך הבתים ואז יש רצף. זה לא קיים.

בדיוק. מה שקיים זה באמת ילדים שהולכים למועדונית, אבל בערב הם חוזרים לבתים האלה ובסופי שבוע הם בבתים האלה. כאן ההתערבות, כמו שאת אומרת, צריכה להיות מנקודת ראייה אחרת.

לא יודעת אם המודל שאפשר להעתיק זה אוטיסטים, אבל זה מאוד יקר. שם יש סומכים בתוך הבתים.

עוד מה שאנחנו עושים כאן, אני עושה כאן קבוצות הורות שחלקן מתמקדות בהורות וחלקן כבר במי אני כתוצאה מהמשפחה שאני מגיעה ממנה. השנה עשינו פעם ראשונה קבוצה ביחד עם מרכז הורים וילדים בית מיה, באבות ובנים, זה החוברות השמנות האלה שיש לכם. זה התוצר של הקבוצה, התוצר הכתוב של הקבוצה הזאת. באמת ראינו פעם ראשונה אבות שהיו במשך כמעט שנה שלמה פעם בשבוע עם הילדים שלהם, בשעה קבועה, בפעילות קבועה. אנחנו רוצים לעשות את זה גם לאמהות. ראינו איך הם מצליחים פתאום לקחת אחריות הורית.

מה שמותר להדגיש שאם - - - שזה שירות לילד ולנוער - - - זאת התשתית. אנחנו משתמשים במרכזי ההורים והילדים כדי להיות שם למען - - - לתוך מרכז הילדים, שם הם מקבלים שירות ואת הייחודיות שלהם - - - במרכז קשר הורה שהוא לא - - - פוגש את הילד שלו בהשגחה.

הבנתי. מרכזי ההורים והילדים, הם באים מהטיפול - - -

אני גם אציין שעד לפני שלוש שנים הייתה לנו עוד תכנית, רק לילדים, תכנית טיפוחים, שפעלה בשיתוף עם מרכזי המתדון לשעבר ועם הרשות למלחמה בסמים. השתתפו בה כל שנה כ-30 ילדים שמכורים, שזו הייתה ההזדמנות היחידה שלהם, פעם בשבוע, שמישהו רואה אותם ולוקח אותם לפעילויות של תיאטרון, גני החיות, אין ספור פעולות ושיש להם קבוצה שהיא זהה להם, שיש להם עם מי לדבר, כי בחוץ יש עולם אחד ובתוך הבית יש עולם אחר. הקבוצה הזאת הסתיימה בגלל קטע תקציבי.

אני סיימתי, אני רק רוצה להגיד שאנחנו בכל שנה נלחמים על התכנית הזאת, אני כל שנה מועמדת לפיטורים, אני פה כבר שמונה שנים, אין מה לעשות, אנחנו נלחמים, כי פשוט אין לה תקציב ייעודי. אני אשמח אם אפשר יהיה לעשות משהו בנידון.

העלינו מחשבה מסוימת.

התכנית הזאת היא תכנית שהתחילה במסגרת פיילוט של השירות בשיתוף עם הביטוח הלאומי והקרן למפעלים מיוחדים, היא רצה שלוש שנים בכמה מקומות בארץ, חיפה היו חלק מהפיילוט הזה, והם אימצו את התכנית והמשיכו להפעיל את זה בכל מיני גיוסי כספים וכל שנה אנחנו גם שותפים לגיוס הכספים שלהם על מנת שהתכנית הזאת תמשיך. יש פה תשואות מאוד יפות.

אני רוצה להתייחס ליתרון הגדול ולכוח הגדול שלנו כיחידה שפועלת בקהילה וזה שיתופי הפעולה עם גופים שונים בקהילה. אז כמו שהבנתם, הטיפול בנשים הוא רב בעייתי ורב מערכתי ואנחנו זקוקים להרבה שותפים ולכן אנחנו מוקפים בהרבה יחידות, הכחול זה היחידות של העירייה, הכתום זה משרדי ממשלה וגופים ממשלתיים והוורוד זה עמותות שפועלות בחיפה. כולם עובדים איתנו בשיתוף פעולה. אני בטוחה ששכחתי חלק.

מה שאני רוצה לציין זה שלאורך כל הטיפול בנשים אנחנו מתייחסים ורואים בנציגים של הגופים האלה כשותפים מלאים לטיפול. כמו שלימור הזכירה קודם הם מוזמנים, כל מי שמעורב בטיפול באישה מוזמן לוועדת אבחון כדי שיהיה שותף בתכנון הטיפול של האישה. אנחנו מוזמנים לוועדות החלטה בלשכות הרווחה, אנחנו מוזמנים לדיונים בנוגע למכורים שהם מוכרים לנו וכאלה שעדיין לא מוכרים לנו בכל הגופים השונים ולמעשה אנחנו פועלים יד ביד ורק זאת הסיבה שאנחנו בכלל מסוגלים להצליח ולשפר את איכות החיים של הנשים שמטופלות אצלנו.

אני רוצה לתת דוגמאות של כמה דברים שעשינו בשנה ובשנים האחרונות עם הגופים. אז קודם כל הרשות למלחמה בסמים, בראשות דפנה, שמפעילה אצלנו במרכז הנוער קבוצת NA לנוער, שיחד איתה אנחנו מפעילים קורס למדריכי נוער עבור המטופלים הנגמלים שלנו שהולכים להיות לומדים והולכים להיות מדריכי נוער בעצמם. אנחנו שותפים בוועדות שונות ובפורומים עירוניים בנושא של המאבק בסמים ואלכוהול בעיר ויש הרבה שיתופי פעולה איתם גם בתחום המניעה בחינוך, בבתי ספר ובחינוך הבלתי פורמלי. יש את עמותת אלסם ששותפה איתנו במרכז הנוער הטיפולי, הם שותפים מלאים לכל העשייה שם והשם שלהם הולך לפניהם וזה עוזר לנו ופותח לנו דלתות. שירות מבחן לנוער מקיים יחד איתנו קבוצה של כישורי חיים לבני נוער במרכז הנוער. השירות לנערה, אנחנו קיימנו השנה קבוצה להורים של נערות אתיופיות בבית החם של השירות לנערה במטרה למנוע את ההידרדרות של הנערות האלה לסמים. במית"ר, מרכז יום לנוער מנותק, אנחנו מקיימים כבר ארבע שנים קבוצה למצבי סיכון ומניעת שימוש בחומרים אצל בני נוער בסיכון. דלת פתוחה מגיעה אלינו לעשות קבוצות בנושא של מיניות בריאה, גם למרכז יום, גם למרכז הנוער. מרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית מקיים יחד איתנו כבר כמה שנים קבוצה לנשים שמתמקדת בהשפעות הפגיעה המינית וההתמודדות איתה. מוקד תעסוקה עובדים איתנו בשיתוף פעולה מאוד חזק בפרויקט התעסוקה שלנו ונותנים גם הדרכה לרכזת שלנו.

יש שירותים - - - של משרד הרווחה.

כן. השנה קיימנו, כמו שמירב ציינה, עם מרכז הורים ילדים, את הקבוצה של האבות והילדים ואנחנו מקווים להרחיב את זה גם לקבוצה של אמהות וילדים. המחלקה לעבודה קהילתית עזרה לנו לעשות גינה קהילתית יפהפייה במרכז הנוער, שהמטופלים תכננו ומטפלים בה. תחנה לטיפול משפחתי שותפה איתנו בקבוצה לבני משפחה של מכורים ונותנת לנו את ההדרכה. התחנה למניעת אלימות במשפחה מקיימת אצלנו סדנאות גם ביום נשים, סדנאות להתמודדות עם יחסים אלימים וגם לקבוצה לדוברי רוסית.

האפשרות לתת את המענה הטיפולי המגוון הזה, שמגייס את כל המשאבים בקהילה, היא אחד היתרונות הגדולים שיש לנו בתור יחידה שעובדת כאן בחיפה.

תודה רבה.

את זה יש לכם גם באוגדנים שלכם, זה מסכם את כל מה שחסר לנו כאן בטיפול. במהלך הדברים כולם הזכירו, אני חושבת, את הכול.

בדיוק בהקשר הזה אני רוצה להוסיף את הסיכום. קודם כל אני רוצה מאוד מאוד רוצה להודות לכם, גם משרד הרווחה ככלל, המטה, ספציפית כאן המחוז וספציפית היחידה כאן, שאירחתם אותנו בצורה כל כך יפה ומושקעת.

הסיור הזה מתקיים על רקע כמה דברים. פעם אחת, אני חייבת להגיד, על רקע הדגש שהוועדה שמה על היחס באופן כללי לנשים מכורות. אני חושבת שבאחד הדיונים הכי דרמטיים והכי מרגשים ושהכי השאירו חותם, לפני למעלה משנה וחצי, והיו לנו דיונים סוערים מכל מיני סוגים, אבל זה אחד הדיונים שמאוד שם אותנו אל מול שבר עם ההבנה שיש לנו כאן אוכלוסייה עם נשים שלא באשמתן נקלעו לגורל אכזר ואין מענה לטרגדיה הזאת. טרגדיה אישית, משפחתית, קהילתית שהפער הדרמטי בין הצורך שקיים אי שם, שהוא שקוף ברובו, לבין היעדר המענה שניתן, על ידי כל המוסדות, ואני גם יכולה להגיד מסקירה שהוצגה לנו בוועדה, מדובר בשקיפות בינלאומית, שקיפות במובן שהן שקופות, לא במובן של משהו טוב, באמת העולם, רפואת ההתמכרות, הספרות וגורמי הטיפול מתקשים להכיר ולהבין את ההתמכרות הנשית על הטראומות שלה, על המורכבות שלה, על ההיסטוריה שלה ולכן גם מאוד מאוד התקשו במשך הרבה מאוד זמן לפתח את המענה.

אנחנו התרשמנו מאוד מכלל גורמי הטיפול, ובמיוחד משרד הרווחה, שההכרה הזו מחלחלת כבר ברמת ההבנה וההכרה בצורך ועכשיו התפקיד שלנו זה למנף אותה לעבר מתן מענה. אני יכולה לספר לכם שהשבוע שבי ואני נפגשנו עם שר הרווחה בלשכה שלו בירושלים. אנחנו נמצאים ברגע של הזדמנות שהתקציב קרוב, לשנתיים, זה תקציב מאוד חשוב, הוא נכתב בימים אלה. העלינו בפניו את הצורך קודם כל להגדיל את המימון בכלל לשירות להתמכרויות וספציפית להקדיש את התוספת, או חלק גדול ממנה, התוספת שתהיה, אם תהיה בעזרת ה', לתחום פיתוח המסגרות האלה לנשים, כאשר בדיוק התכנית - - -

מה שעובר כחוט השני.

בדיוק, כל מה שכתוב כאן זה בדיוק הצרכים שזוהו והמענים שמפותחים. כמובן מדובר על תקציב, אבל התביעה שלנו והזעקה שלנו אומרת שבגלל הפער הגדול את התוספת שתהיה צריך להשקיע בצורה לא פרופורציונאלית, הפוכה, בצורה של אפליה מתקנת, על מנת לפתח את אותם מענים לנשים ונערות, שזה דבר שהוא מאוד מאוד מאוד חסר.

אני חושבת שהביקור שלנו כאן מדגיש לפנינו שוב גם את הצורך, גם את ההבנה שלכם, כגורמי טיפול, כגורמים בשטח, כגורמי מקצוע וגם מהחוויה האישית, שלכן בעיקר, עד כמה זה באמת עניין של חיים ומוות. גם בקהילה הקודמת שהיינו עכשיו, 'דרך אריאלה', פגשנו חלק מהמכורות שסיפרו לנו את הסיפור שלהן והבנו שלגעת באישה כזאת זה לגעת בילדים, בעתיד של ילדים, שכאן מההצגה שלך ראינו שזה יכול לקטוע רצף בין דורי שיכול להתפתח. זו נגיעה במשפחה שהיא מלאה בבושה, מלאה בניכור, זו נגיעה בעולם שאפשר יחסית בקלות להעלות אותן על דרך המלך, כי זה לא עולם עברייני וזה עולם של עבודה ושל החזרה לאותו תפקוד של חלק מהחברה ובפוטנציאל מאוד מאוד גבוה יש הרבה מה להפסיד בגלל אותם ילדים.

באמת הכול מונח, הכול כבר שם, אנחנו רואים את התפקיד שלנו לקחת את הכדורים האלה ולשים אותם ברשת אחת ולדוג אותה ולהציף אותה כלפי מעלה כשבסופו של דבר אתם תהיו אלה שתעשו את העבודה המסורה בשטח. ולכן מאיתנו תודה, הצלחה וברכה ובאמת כל הכבוד.

אני מבקשת להעיר משהו. אני יודעת, אני מקבלת רושם שהשר או המנכ"ל יש נטייה לקרוא לכל התפקוד הזה זנות. זה לא זנות, לא כל הנערות בזנות, לא כל הנשים בזנות, ואני מתנגדת לתיוג במובן הזה. יכול להיות שאיזה שהיא עמותה שמטפלת בזנות הייתה יותר מקורבת והצליחה לגייס את השר לתקציבים. אני מבקשת ממש לעשות סדר בעניין הזה. אני לא חושבת שהזנות בחיפה היא בעיה מספר אחת, בעיה חברתית. זה לא שאין, בפעם שעברה שמעתי שנאמר שאין זנות בחיפה. לא, אני לא אומרת את זה, אבל זו לא בעיה חברתית מספר אחת. מה שקורה פה זה בעיה חברתית אמיתית שאנחנו יכולים לשים עליה את האצבע, שאנחנו יודעים לאתר אותן אחת אחת, ולא לחפש עכשיו נשים בזנות בצומת המוביל.

האופן שבו הוגשו החומרים הוא בכיוון הזה.

כן, אנחנו מקדישים את עצמנו להתמכרות, לטיפול בהתמכרות, ספציפית ההתמכרות הנשים על מאפייניה והמענים שצריכים. תודה רבה.

(ב'אופק נשי')

ברוכים וברוכות הבאות ל'אופק נשי'. לא נעשה סבב לשם שינוי, בדרך כלל אנחנו מתחילות כל דבר בסבב.

אם נעשה סבב היכרות על כל פעם אנחנו נבלה פה בסדנאות היכרות.

הייתי אומרת לכם, בוא נתחיל בסבב וכל אחד יגיד מה הוא מכיר בנושא של זנות. בואו נדלג על השלב הזה.

אתם נמצאים ונמצאות כרגע ב'אופק נשי'. אנחנו חלק מתכנית לאומית לסיוע לנשים הלכודות במעגל הזנות. אולי זה לא יפתיע אתכם שאתם כרגע נמצאים בחיפה, בצפון, ולא בתל אביב, שבדרך כלל רוב הסיורים, זה לא יפה, אבל אני חייבת להגיד את זה, רוב הסיורים מתקיימים באזור המרכז. אני נורא שמחה שהוועדה מגיעה היום לכאן לצפון.

ביאטריס, בכל זאת תציגי את עצמך ואת שני התפקידים שלך.

אני ביאטריס רוזן כץ, עובדת סוציאלית בעיריית חיפה 31 שנים ויועצת ראש העיר לשוויון מגדרי ומנהלת את התכנית לסיוע לנשים הלכודות במעגל הזנות שנפתחה כאן בשנת 2008 במסגרת התכנית הבין משרדית. נמצאות איתנו כאן א', מדריכה מדירת החירום, אנחנו נסייר בדירת החירום, ור', אם בית בהוסטל שלנו.

חשוב לי לציין שבגדול אני חושבת שכולם מכירים את הנושא של התכניות הלאומיות לסיוע לנשים הלכודות במעגל הזנות. אולי בכמה מילים אני רק אגיד שבשנת 90', העלייה הגדולה מברית המועצות, התחיל תהליך של סחר בנשים במדינת ישראל ובגלל לחץ שהופעל עלינו ממשרד החוץ האמריקאי החליטו במדינת ישראל להקים מערך סיוע לנשים שנסחרו בישראל.

דרך אגב, ישנה תת ועדה בכנסת, של חברת הכנסת עליזה לביא.

רק לציין, לפרוטוקול, שאת הנושא יזמה פעם ראשונה חברת הכנסת זהבה גלאון. היא באמת פרצה דרך בתחום הזה וגם קיבלה על זה פרסים בינלאומיים. אז באמת הקרדיט שלה בנושא הזה הוא אדיר וראוי לציון.

מה שקרה זה שאחרי שהקימו שירותים לנשים שנסחרו והיו נשים לא ישראליות קמה עובדת סוציאלית מהרשות לשיקום האסיר, גב' ענת בנאור, ופנתה למשרד הרווחה ולמשרד ראש הממשלה ואמרה 'איך יכול להיות שבמדינת ישראל מקימים מערך סיוע לנשים שנסחרות, אבל לנשים הישראליות בזנות אין שום סיוע'. על סמך זה אישר אולמרט תקציב, פעם ראשונה בהיסטוריה של ישראל, להקמת מערך של שירותים לנשים בזנות ובמסגרת המערך הזה קיימים סלעית בתל אביב ו'אופק נשי' בחיפה ובבאר שבע כרגע מתחילים לפתח שירותים. זה מה שיש בישראל כיום.

מה כולל המערך? זה מערך מודולרי. דרך אגב, אני רוצה לציין את זה, כי זה לא ברור מאליו שעיר כמו חיפה תפתח את הדלתות ותגיד 'בוא נקים כזה מערך בחיפה'. בתל אביב זה מאוד ברור, בתל אביב יש את התחנה המרכזית, בחיפה אין לנו תחנה מרכזית, אין לנו כמעט זנות רחוב. אפשר לספור על אצבעות הידיים נשים שהן בזנות רחוב. רוב הזנות בחיפה, אנחנו נמצא אותה באזור של הצ'ק פוסט לכיוון עכו, על הציר המרכזי, ובכל זאת ראש העיר הסכים להקים פה מערך של שירותים, שרוב המטופלות פה הן לא חיפאיות.

במסגרת המערך של השירותים שיש בחיפה מפעיל משרד הבריאות מרפאה ניידת, כמו מרפאת לוינסקי, מרפאה שעוסקת בעיקר באיתור של נשים בזנות, מגיעה לכל הזירות שיש בהן נשים בזנות ומגישה להן שירותי בריאות ורווחה. שם נוצר המגע הראשוני. אישה בזנות, דרך אגב, לא תגיע אלינו כי רע לה והיא רוצה לקבל טיפול. צריך לגייס, ליצור מערכת של אמון, כי האישה הזאת כשהיא פוגשת ביום יום שלה 20 ו-30 גברים, שהם לא גברים שבאים ממקום אחר, זה אחים שלנו, ילדים שלנו, בעלים שלנו, החברים לעבודה שלנו, וזה מה שהיא פוגשת, אלה הפנים שהיא פוגשת בחברה, איך היא כיום תאמין שיש גם אותה חברה שרוצה לעזור לה. אנחנו חייבות לבנות מערכת של אמון. האמון מתחיל הרבה פעמים דווקא בסיורים בשטח, האמון מתחיל בקשר דרך המרפאה הניידת. עובדת שלנו, של 'אופק נשי', מצטרפת לסיורים של המרפאה הניידת כדי ליצור את הקשר הראשוני הזה.

במרפאה הניידת אנחנו נקבל שירותי בריאות חינם ואנונימי, כולל חיסונים, גם אם זה חיסונים של פאפ. זה מערך שמשרד הבריאות מפעיל בחיפה יוצא מן הכלל ללא עלות וגם ללא צורך להזדהות. לאחר שאנחנו מזהות או יוצרות קשר עם אותה אישה יש לנו פה את מערכת השירותים שלנו.

חשוב לציין עוד מערך שנקרא ערים בלילה, שזה לאיתור וסיוע לנערות וצעירות בזנות, שמפעיל השירות של שבי. מפעיל על"ם והמימון של - - -

יש שירות עם שם דומה לארגון נכי צה"ל, של הלומי קרב, שהם ערים בלילה.

100% מימון של משרד הרווחה, אבל מופעל על ידי על"ם. ויש לנו את המערך פה ב'אופק נשי'. ב'אופק נשי' אנחנו מתחילות בדירת החירום. דירת החירום פתוחה 24/7. אתם אולי מכירים את העזרה בסלעית, אצלנו זה שונה לגמרי כי האוכלוסייה בצפון היא לא האוכלוסייה במרכז. אצלנו אתם תפגשו הרבה נשים שמגיעות דווקא מהדרום, שבורחות מהדרום, נשים מהמגזר הערבי שבורחות מהדרום ויגיעו אלינו לחיפה. אנחנו נפגוש פחות נשים שהן גמורות מסמים ויותר נשים, בשלבים אפילו קצת יותר מוקדמים של הזנות.

פה הדלת פתוחה אצלנו 24/7, נשים מקבלות מיטה בטוחה, שירותי כביסה, אוכל, מקלחת חמה ואוזן קשבת. ללא תנאי. היא לא חייבת להתחיל תהליך של שיקום. וזה גם השאלות, 'רגע, אם את לא דורשת לשקם אותה, אז את עושה מין הוסטל כרוני? למה שהיא תעזוב, למה שהיא תשנה?' והתשובה היא מאוד ברורה, כי רע להן. מה שאנחנו רואות, חשוב לי גם לשתף, כי זה השוני שלנו, היום אנחנו הולכות לראות בדירת החירום הרבה יותר נשים ערביות מיהודיות. אני חושבת שזה נושא שחשוב פעם לקיים איזה שהוא דיון - - -

כמה מיטות יש בדירת החירום?

בדירת החירום יש לנו 12 מיטות מאושרות על ידי משרד הרווחה. למעשה, נאג'י לא כל כך שומע מה שאני אומרת, כי נאג'י הוא מפקח שלנו, אנחנו לא נסגור את הדלת ולא נשאיר אישה בחוץ. זו המדיניות שלנו, כי את האמון אתה בונה, האמון שלהם נבחן ביום יום ביום יום. אם אני אגיד לאישה 'את נשארת בחוץ', זה ישליך על הקשר שלי עם כל הנשים במקום.

אני אגיד לכם יותר חמור. אתם יודעים מה אנחנו עושות פה? גם חתולים אנחנו לא נפקיר. היום תמיד מתחיל פה במשבר, מצאו איזה שהוא חתול קטן שנדרס ברחוב ואיכשהו הוא זחל אלינו ואין מצב שאנחנו נוציא אותו החוצה. זה אומר שצריך לקחת אותו לווטרינר העירוני ולבקש שייתנו לו טיפול. ביום יום אני נלחמת. ההזדהות שלהן עם חתול הרחוב הרבה יותר גדולה מההזדהות שאני אבנה בשיחה. האמון נבנה ביום יום, שאני אקבל אותה בכל תנאי, שאני אלווה אותה, שכשהיא נאנסת ואני יודעת שהיא הולכת למקום מסוכן אני אקבל אותה ואני אסייע לה. כשהיא אומרת 'אין לי כרגע כסף', יש לנו קופה. שוב אני רוצה להגיד, זה עיריית חיפה ומשרד הרווחה. זה לא שלנו.

משרד הבריאות לא מעורב פה?

נקודה מאוד חשובה. משרד הבריאות, אם מישהו חושב שמערך כזה אפשר להפעיל לבד, או רק הצוות, או רק הצוות בעיריית חיפה ומשרד הרווחה, טועה, הוא חייב תיאום מלא ושוטף עם כל המסגרות. זה מתחיל במשרד הבריאות, אני קודם הצגתי שמשרד הבריאות זה המרפאה הניידת, הוא מפעיל את יחידת האיתור, אנחנו מצטרפים לצוות של משרד הבריאות. זה לא ברור שעובדת סוציאלית של העירייה נוסעת באמבולנס אבל זאת המציאות, הם לוקחים אותנו כמדיניות שחשוב לבנות את הקשר בשטח.

המרפאה הניידת מגיעה לכאן, לדירת החירום שלנו, וכשמגיעה לפה אישה ואני רואה שהיא צריכה לסיוע, כל הנשים בדירת החירום שלנו ובהוסטל מקבלות טיפול דרך המרפאה הניידת, אבל יותר מזה, יש לנו פה קופת חולים כללית. מרפאה. המנהל של המרפאה הזאת בא לפה, לתת לנו סיוע כשצריך, כשיש אישה שאנחנו לא יודעות איך לטפל בזה. העירייה, עיריית חיפה, יש לי פה בעיה ואני - - -

הוא מגיע בלי קשר לביטוח הרפואי שלה? בלי קשר אם היא בקופת חולים אחרת?

הוא לא שואל. נמצאת פה דפנה גיגי, מהרשות הלאומית, מנהלת הרשות הלאומית בחיפה, ואני רוצה להגיד לכם ששיתוף הפעולה עם דפנה בנושא של הסברה, בנושא של להגיע לכאן ולתת הסברה למטופלות שלנו, עשינו פה קורס ביחד, שהדרכנו צוותים לטיפול בנוער בסמים ובזנות. אלה לא דברים שהם ברורים מאליהם. אני יודעת שכל טלפון שאני יכולה להרים זה מה שיוצר את רשת הביטחון.

יש פה נציגים של המשטרה, בשבוע הבא אני הולכת להכיר את מפקד תחנת חיפה החדש. יש לנו פורום משותף של משטרת ישראל, אגף הפיקוח של העירייה ומשרד הבריאות ועמותת אישה לאישה ו'אופק נשי' ואנחנו דנים ביחד על איך אנחנו מתמודדים עם המכונים ומועדוני החשפנות באזור. זה לא ברור שאנחנו מתכננים ביחד, עם התובע המשטרתי, איך אנחנו יכולים להתמודד. אם מישהו נוסע בצפון, מועדון הגירלס המזעזע, עם שלט הענק, הוא לא קיים יותר. אין מועדוני חשפנות באזור.

ביאטריס, סליחה שאני עוצרת אותך, אני רוצה למקד אותך, רק להציג לכן אותנו. אנחנו הוועדה למלחמה בסמים ואלכוהול של הכנסת, נמצא איתנו חבר הכנסת יהודה גליק שהוא חבר הוועדה ואני חברת הכנסת תמר זנדברג, אני יושבת ראש הוועדה, יש כאן משרדי ממשלה, שהם חברים קבועים בוועדה, כמובן הרשות למלחמה בסמים וכאן משרד הרווחה מארח אותנו כאן בחיפה היום. זאת התחנה השלישית שלנו בסיור והסיור שלנו הוא בפוקוס של נשים ברצף ההתמכרות. כלומר הפריזמה שלנו, אנחנו בעצם פותחים את חור הארנבת הזה דרך הנושא של ההתמכרות, במיוחד של סמים, אבל התמכרות באופן כללי.

אחד הדברים שאנחנו עמדנו עליהם, עוד בדיונים שקיימנו בוועדה בכנסת בירושלים, זה היה שלהתמכרות הנשית יש מאפיינים והיא קצת שונה מההתמכרות הגברית שמשום מה עד היום נחשבה להתמכרות כביכול הרגילה, הנורמטיבית, דרך המלך, ודרך המלך איזה משהו צדדי. הפוקוס שלנו היום זה ההתמכרות הנשים בשאיפה להעלות אותה במקום שהוא דרך המיינסטרים, בהתמכרות ובטיפול בהתמכרות באופן כללי.

ראינו עד עכשיו שתי מסגרות, גם קהילה וגם את היחידה של משרד הרווחה והיינו רוצים לשמוע מכם, שכמובן הדברים לא מנותקים אז חשוב לנו לשמוע על המרכז עצמו וגם חבר הכנסת יהודה גליק הוא חבר בוועדת המשנה לסחר בנשים, ואני הייתי חברת מועצה בעיריית תל אביב, הייתי יושבת ראש הוועדה לקידום מעמד האישה, סלעית, כל הנושא של זנות ומעגל הזנות מוכר לנו עוד, כמו שאמרתי לכם, מהמורשת של ז' גלאון וכו'. כן הייתי רוצה שתמקדו אותנו מבחינת האופי של הנשים שאתן פוגשות, הקשר של הזנות שזה עיקר העיסוק שלכם, להתמכרות, לשימוש בחומרים, לשימוש לרעה ומה בטיפול של הרווחה שאתן רואות שיש צורך בשטח, בנשים שאתן מטפלות בהן, שיכול להוות פריצת דרך ובעצם מאיזה חוט לתפוס את הפקעת הזאת, כמו שאתן רואות בזה.

כמה זמן יש לנו?

יש לנו 35 דקות. קחי בחשבון שאנחנו באים מהזווית של ההתמכרות ושל מה המאפיינים הייחודיים של הנשים שאתן רואות אותם.

אני רק אגיד בכמה דקות שמה שאנחנו מנסות בחיפה זה לגרום לאיזה שהוא רצף בין השירותים, כך שיהיו כמה שפחות חורים ברשת וכשאישה אומרת 'אני זקוקה לעזרה' היא תקבל אותה, בין אם זה עזרה כדי לא למות והיא תקבל אותה בדירת החירום, בלי שום תנאי ובלי שיקום, ובין אם זה אישה שתיכנס למערך של שיקום. זה קודם כל חשוב לי לציין.

הייחודיות, מה שאנחנו פוגשות, התנאי לקבל פה אישה זה שהיא בזנות. תגיד לך ר' עוד דקה שאין אישה בסמים שהיא לא בסוג של זנות. או שהיא תיצמד לאיזה שהוא ספק של סמים ואז היא תרצה אותו והוא כאילו יהיה הלקוח היחידי שלה, אבל זו תהיה מערכת היחסים או שהיא תצא לזנות במכונים או ברחוב. כי אנחנו פחות עברייניות, נשים פחות עברייניות. אנחנו יודעות את זה, יש לנו הרבה פחות נשים ש - - -

האמירה שלך זה אין אישה בסמים או בהתמכרות שהיא לא בזנות וגם הפוך, איך אישה בזנות שהיא - - -

ההיפך, בוא נסייג, כי אנחנו פוגשות ברחוב, לא נרחיב על הנושא של זנות, אבל בעיקרון בנשים בזנות אנחנו פוגשות שלושה מאפיינים לרוב הנשים שמגיעות לכאן. פגיעות מיניות בילדות, על כל המשתמע מזה, אנחנו מדברות ואנחנו נמצא אותן גם בנשים שמכורות לסמים. מה שקורה לאותה ילדה, ואני אגיד במילה, ילדה שנפגעת מינית בילדות היא לומדת טכניקות של דיסוציאציה בין גוף לנפש, היא לומדת שמותר להשתמש בגוף שלה כדי לספק צרכים של מישהו אחר, יש פגיעה קשה בדימוי העצמי שלה, האסון קורה כשיש את המרכיב השני, זה שהמשפחה שלה גם לא מתפקדת. היא לא מתפקדת, זה לא שהיא ענייה משכונת מצוקה, לא מתפקדת יכולה להיות גם משפחה עשירה מקיסריה עם שני הורים קרייריסטים שהילדה לא נראית לעין, או ילדה דחויה. הרבה פעמים הבן אדם שפוגע הוא גם הבן אדם שיגיד לה את המילה הטובה, הוא גם יגיד לה 'חיכיתי כל השבוע לראות אותך כי אני ממש אוהב אותך', הוא גם יביא לה מתנה ובנפש שלה היא לומדת שהדבר היחידי שיש לה שמישהו רוצה זה המיניות שלה. היא תגדל להיות ילדה במצב של סיכון מאוד גבוה. אם היא תפגוש בדרך את אותו בן אדם שיוריד אותה לזנות היא תגיע לזנות.

לכן כשאנחנו מדברים על נשים בזנות אנחנו מדברים על נשים שיש להם דיסוציאציה ואם הדיסוציאציה לא מספיק חזקה היא תשתמש בסמים כדי לשרוד את הזנות. כי אי אפשר לעשות 30 קליינטים ולהיות מחוברת לעצמי. אי אפשר. אז אני אתנתק, אולי לבד, כי ככה היו החיים שלי, שהייתי צריכה ללמוד להתנתק בגלל הסבל שסבלתי, או שאני אתנתק באמצעות סמים ואלכוהול.

לכמה מהנשים שמגיעות אליכם לזנות אין מציאות של התמכרויות?

אני חושבת שנאג'י יכול להגיד, עשינו ספירה לפני כמה שבועות. יש הרבה פיקוח עלינו, משרד הבריאות עושה פיקוח, משרד הרווחה עושה פיקוח, העירייה עושה פיקוח - - -

את אומרת את זה כי זה טוב.

יש ריבוי גורמים.

וזה בסדר גמור, אבל עשינו ספירה והרוב המוחלט של הנשים שמגיעות לכאן הן נשים שגם משתמשות בסמים. אנחנו פוגשות ברחוב גם הרבה שימוש, שתגידי הן מכורות, לא מכורות, ביום יום במכון את תמיד תראי את הבקבוק של השתייה החריפה והיא תשתה כל הערב. יכול להיות שבבוקר היא לא תשתה, אבל במהלך המשמרת שלה היא חייבת.

לכן גם קיבלתם רישוי בגלל שזו מסגרת שנחשבת גם מסגרת לטיפול ב - - -

המסגרת הזו, מבחינת המשרד, אנחנו שייכים גם לרשות להתמכרויות וגם לרווחת המשפחה.

נמצאת פה, ואני, מה שאני אסביר, מכיוון המטופלות. כשאני באה למטופלת ואני אומרת 'אני מבינה אותך' היא מסתכלת עליי ואומרת 'את לא מבינה כלום וגם אם את חולמת את לא תגיעי להבין מה שעובר עליי', ואנחנו עובדות עם מנטוריות. אני כן רוצה לתת זמן למנטוריות, כי השאלות והתשובות הכי נכונות יש להן.

יש כאן פרוטוקול, הישיבה מוקלטת. אם מישהי רוצה אפשר שהדברים לא יירשמו בכלל בפרוטוקול ואפשר שהם יירשמו ללא שם, זה לבחירתכם.

יש לנו בערך לכל אחת מכן עשר דקות וביקשתי מא' במיוחד שתגיע, היא הגיעה במיוחד, היא כרגע לא במשמרת, גם לא' יש בקשה מיוחדת מחברי הכנסת.

בבקשה.

אני ר', אני נקייה מסמים וזנות 15 שנה. אתם יודעים שזנות וסמים זה ביחד, אין כזה דבר בעולם, מהחיים שלי, אני אספר עליי, על עצמי, מהחיים שאני באה אני לא יכולה לעמוד בכביש ולא להשתמש בסמים. אני לא יכולה לתת את הגוף שלי כל דקה וכל שנייה, זה בלתי אפשרי. אני השתמשתי 17 שנה בסמים, נולדתי למשפחה עם אבא אלכוהוליסט, כל החיים - - - חיים קשים.

אני אספר על פה, חשוב שתדעו על פה. אני, תודה לאלוהים, ככה. פעם היו מדברים רק על סמים וזה בסדר לדבר, כשאני התנקיתי טיפלו רק בסמים, לא ידעו איך לטפל בי. באתי עם פגיעות מיניות, עם זנות מאוד קשה, לא ידעו איך להכיל אותי.

מאיזה גיל הזנות?

בגיל 15 וחודש ילדתי את הבן שלי, בגיל 15 וחודשיים עמדתי כבר ב - - -

מאיפה את בארץ?

- - - והחיים התגלגלו והתגלגלו והצורך בסמים כל הזמן גובר וגובר וגובר וגובר, כי אישה שעובדת בזנות - - - כאילו אני היום, גם כשהייתי שמה ושהן חושבות שאני מתה ואני באה אליהן הן בודקות אותי, כאילו 'מה, את לא משתמשת בסמים? את לא עובדת בזנות?', כי זנות היא מחלה וסמים זה אותה מחלה. זה הולך ביחד.

באיזה סמים השתמשת?

כל הסמים. אני הזרקתי, קוקאין, כל סם שמרדים. אני לא אהבתי את ה - - - אני אהבתי להירדם, לא להרגיש כלום. נכון שהיום אין לנו בחיפה במקסים, אז בזמנו לפני 15 שנה ניקו אותנו, את כולם, והעבירו אותנו למקום אחר. כשאני התנקיתי הייתי נרקומנית גמורה. גמורה גמורה גמורה, הייתי צורכת הרבה סמים, לא היה לי כוח לחיות, ביקשתי למות. ואלוהים אהב אותי והלכתי לגמילה.

וחשוב לציין, היא הלכה לגמילה ביחידה העירונית בטירת הכרמל.

כן, בטירת הכרמל, ואלוהים אהב אותי והייתה לי מטפלת שהייתה אישה וקיבלה אותי איך שאני והבינה את המחלה.

ר', הם איתרו אותך או שאת הלכת אליהם?

אני עברתי ברחוב יום אחד, המשפחה שלי, כולם מכירים אותה ברווחה, ניגשה אליי אישה, אמרה לי 'ילדה, את רוצה ללכת לגמילה? אני כל יום מסתכלת עלייך שאת יוצאת רק בלילה'. כבר הייתי עייפה, הבן שלי גדל ואמרתי לה כן. רציתי ללכת ממנה, כי הייתי בדרך לסוחר, היא לא עניינה אותי כל כך. והאישה הזו לא עזבה אותי, לקחה אותי לרווחה ולא עזבה אותי.

היא הייתה אישה רגילה או בעלת תפקיד מסוים?

רגילה.

שבעלה היה פה - - -

לא, אנחנו מנסים ללמוד - - -

כן, היא הייתה אישה מוכה והיא נלחמה על החיים שלה וזהו. ותודה לאל, עשיתי הרבה שנים טיפול. פחדתי פחד מוות לצאת לרחוב, לא ידעתי אם אני מסוגלת בכלל לדבר. אני התנקיתי והראש שלי היה למעלה, לא הייתי מסוגלת להגיד מילה אחת. לאט לאט, יום אחרי יום, ולא טיפלו בזנות. אישה, אין מציאות כזו שאישה יכולה - - - מה שאני מנסה להעביר לכם, שסמים זה עם זנות. אין דבר כזה בעולם שאישה יכולה לתת את הדבר הכי יקר שלה בעולם בשביל כסף ולהרגיש. אין מציאות כזאת. נשים שעובדות בזנות משתמשות בהרבה הרבה הרבה סמים. אין אישה ש - - -

כל הזמן מדברים על טיפול של גברים, תמיד הנשים ככה בצד ואין הרבה מסגרות לנשים וכל הזמן זה מעורבב, כי לאישה אין אומץ להגיד 'אני עבדתי בזנות'. אין כזה דבר, מה, הסוחר נותן סתם לאישה אם היא לא, סליחה על הביטוי, שימו אנשים עם כיפה וזה, אבל סליחה, אף סוחר לא נותן בחינם כלום, כלום, כלום. אז היא זונה של הסוחר, היא זונה של אבא שלה, היא זונה של אח שלה, ששולח אותה להביא סמים כי הוא נרקומן, ואז היא צריכה להביא גם לאבא שלה וגם לעצמה.

אלה הנשים שאנחנו פוגשים ביום יום. ביום יום, ביום יום, ביום יום. וכולן מגיעות הנה גמורות מסמים. אני לא עוד לא פגשתי, אולי אחת ל-20 נשים, ל-30 נשים, שהיא לא משתמשת בסמים, אבל היא לוקחת כדורים פסיכיאטריים ושותה אלכוהול, כי היא לא מסוגלת להכיל את הכאב הזה.

תגידי להם כמה שנים את כבר - - -

מה איתך היום?

אני היום, תודה לאל, נקייה 15 שנה בחודש הבא. אני מנהלת אורח חיים נורמלי, יש לי בן מכור שכל החיים רצתי ורצתי ולא ויתרתי כי לא ויתרו עליי, כי האנשים שהביאו אותי, אם זה היה פעם גמילה בגפן, אז המדריכים שם מעולם לא עזבו אותי וליוו אותי הרבה שנים. זה מה שאנחנו עושים, לא מוותרים על אף אחד, נרקומנים - - -

יש לך זמן ללמוד?

היא עשתה קורס.

מה את עושה פה? את עובדת כאן?

אני עושה תואר ראשון פה, זה הבית שלי.

אבל יש גם בבית ברל חבר'ה כמוך.

אנחנו שומעים את החיים שלה כמו שהם, לא כמו שאנחנו רוצים שהם יהיו.

לא, רק חשוב לי שהיא תדע שזה קיים.

היא נראית לך שיש משהו שהיא לא יודעת?

הכול בסדר. אם הייתי רוצה ללמוד - - -

אני רוצה להגיד לך שאני שומעת את ר' בפעם העשירית ואני מכירה אותה אישית ואין פעם שאני לא לומדת ממנה. זאת אומרת, אז אם מדברים על לימודים אז דווקא - - -

בן כמה הבן שלך היום?

הבן שלי בן 31, תודה לאל, יש לו שני ילדים, אני סבתא לשני ילדים. לא יכולתי לבקש מאלוהים יותר ממה שיש לי עכשיו.

ספרי לנו בשתי מילים על העבודה פה.

אני באה בשמונה וחצי בבוקר, באה לבנות, קבוצת בוקר. אני אחראית על הקליטה של הבנות מדירת החירום, מבחוץ, מכל מה שצריך. המפגש הראשון הוא הכי חשוב, המפגש הראשון, כשאישה באה אליי בלי כלום ואומרת לי 'כאילו, איך? מאיפה אני אתחיל? אין לי כלום', ואני מחבקת אותה ומאמינה בה כי אני הצלחתי, אז בטח שהיא יכולה להצליח, אבל בטח ובטח שהיא יכולה להצליח. כי בי האמינו. אין דבר כזה שאישה תהיה פה ולא תחזור עוד פעם, אפילו שהיא מעדה ונפלה. אין כזה דבר שהיא תמעד ואני אסגור לה את ה - - - אישה שהולכת מפה ואונסים אותה ברחוב, אין כזה דבר שבדירת חירום לא יפתחו לה את הדלת ואז אנחנו נעלה ונראה. אין כזה דבר. אישה שיוצאת מפה, היא הולכת למות ברחוב. אין כזה דבר שאישה נגיד, ובאמת תודה לאל, משטרת חיפה, תמיד כשרצינו אותם הם היו פה.

מבחינה זאת, רק שתי מילים אני אוסיף לר'. אחת, נשים מחלימות דרך קשר. אולי זה המקור של השוני המאוד גדול מגברים שמגיעים נרקומנים, עם דפוסים עברייניים הרבה פעמים, הם זקוקים גם לגבולות. נשים הרבה יותר זקוקות לקשר כדי להחלים ולכן אנחנו ניתן עוד הזדמנות ועוד הזדמנות ועוד הזדמנות.

דרך אגב, מה שמאפיין את המקום הזה זה ההזדמנות החוזרת. גם אם מישהי מועדת, אין לנו מבחנים ואין לה להוכיח שיש לה מוטיבציה, היא חוזרת, נפתח את הדלת ומתחילות עוד פעם מאפס. נאג'י, מסכן, כבר משגעים אותו, עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם ועוד פנייה ועוד פנייה ועוד פנייה, ואין, אסור לנו להתייאש. אנחנו באמת בשליחות. קודם כל אנחנו פה עם תחושה של שליחות ושאנחנו רשת הביטחון האחרונה. מתחתינו יש את הרחוב והתחושה הזאת מאוד חזקה ולכן לפני שאני אגיד לאישה 'את יוצאת מפה', כי אני יודעת שאם היא יוצאת היא יכולה למות, והמודעות הזאת - - - דרך אגב, להבדיל מהמרכז, אצלנו לפחות אישה אחת נפטרת בשנה. אני חושבת שזה נתון מאוד משמעותי למקומות כאלה.

דבר נוסף שחשוב להגיד, שגם כשאישה מסיימת פה הדלת לא נסגרת, אנחנו נשארות רשת הביטחון שלה לכל החיים. בינתיים מ-2008. זאת אומרת אם יש לה מעידה, היא תרים אליי טלפון, או אפילו לפני המעידה. היא עבדה, לא מסתדרת כרגע, אין לה במה לשלם שכר דירה, פיטרו אותה מהעבודה, היא רגע לפני הנפילה, מרימה טלפון, 'תיקחי את הדברים, תבואי לכאן. נפתח לך את הדלת, תישארי פה חודשיים, תתארגני, נעזור לך להתארגן, למצוא עוד פעם, להשתלב שוב בעבודה, למצוא דירה והחוצה עוד פעם'. אין. התחושה של השליחות ושל המחויבות, אני חושבת שזה משהו שהוא נשאר איתנו ושחשוב שהם יילכו איתנו.

אמרת משהו על המשטרה. מה המפגש שלכם?

אני רוצה להגיד משהו. אני תמיד כשהייתי צריכה אותם או שבנות נאנסו - - -

במקרים של בעיות - - -

יש פה ערסים בחוץ, לפעמים מאיימים עלינו, אנחנו מפחדים, נכנסים בפנים, השכנים זורקים עלינו בקבוקים.

אנחנו פוגשים את המשטרה - - -

אני רוצה להגיד משהו לפני שאני יוצאת מפה ומסיימת. אתם אנשים, אז תתאמצו, תיתנו לנשים הרבה יותר. למה אישה באה מהרחוב, אין לה בית, אין לה כלום, אין לה שיניים. היא באה בתת משקל, אפילו היא רוצה רק לאכול, כי ראתה רע ורע, אנחנו רואים את זה - - -

השוקולד למריחה שנגמר פה.

אני אומרת לכם, נשים, לאישה קשה אם היא עובדת בזנות והיא מסוממת ואז לוקחים לה את הסמים, קשה לה להתחיל ולעשות תהליך. גברים, תזכרו את זה, הכי חשוב, לאישה הכי קשה בעולם מול גבר בקהילות, בכל מיני מקומות, כי 'אולי הוא אנס אותי, אולי הוא יעשה לי משהו אחר שאני אגיד עליו'. לאישה קשה לדבר ליד גברים. זהו.

תודה רבה.

שאלתם על המשטרה, אני רוצה להוסיף מילה אחת על המשטרה. זה לא משהו שהוא מובן מאליו. אתם רואים, בכל חדר יש לנו לחצני מצוקה, הם מחוברים למוקד העירוני. ברגע שיש פה משהו תוך שלוש דקות יש פה ניידת, גג. גם המשטרה קרובה אלינו.

אני חייבת להתייחס לאמירה שנאמרה בזמן האחרון, שמענו על חיפה, למה השירותים לא בכרמל. אני רוצה להגיד לכם שמי שחושב שאני יכולה לנהל כזה בית בכרמל חי בסרט. אני ביקשתי, ואני מחזיקה במבנה הזה בשיניים, אני רוצה מבנה גם בשכונה לא משהו, בשכונה לא טובה, אבל אני על הציר הראשי, בכניסה מהצ'ק פוסט, כל אישה שעולה על מונית שירות מעכו יודעת לרדת פה. אני אשב בכרמל, מי ימצא אותי? זה כל כך הזוי. אנחנו חייבות להיות על צירים ראשיים ומקומות מרכזיים כדי להנגיש את השירות, שיהיה ברור לכולם.

המשטרה. המשטרה מלווה אותנו לאורך כל הדרך. אם זה למשל שאנחנו מנסים היום לבנות נוהל, שכשעושים פשיטה על בית בושת אני רוצה שיזמינו אותי מיד, שאני אגיע למשטרה ואני אוכל לפגוש את האישה. כשהם פוגשים אישה הם ירימו טלפון ויביאו אותה לכאן אם אין להם מה לעשות. הם יודעים שהמקום הזה משרת גם אותם והם גם אותנו.

תומר, יש לך מספרים או יש לכם הערכה כמה בתי בושת קיימים כאן באזור חיפה וכמה פשיטות אתם עושים ב - - -

בתי בושת מבחינתנו זה גם דירה שמשכירים אותה.

כן, ודאי.

זה המון. אין לי נתון - - -

מה, מאות, אלפים? מה זה המון?

זה עשרות בתי בושת.

כל דירה זה עשר נשים, חמש נשים, אישה אחת?

לא, זה נתון מאוד משתנה.

וכמה פשיטות וסגירות אתם עושים בשנה?

המון. אני יכול להגיד לך המון.

ויש כתבי אישום?

כמובן לא לגבי הבנות.

לא לגבי הבנות. אני רגע פותחת סוגריים, אני לא יודעת אם בקדנציה הזאת בוועדה אתם נתקלים בזה, חבר הכנסת גליק, אבל אחת הבעיות, לפחות באזור המרכז, זה שמאז שהסחר בנשים והזנות הפכה בעצם להיות ישראלית אז הפשיטות, ובמיוחד הגשת כתבי אישום, יש צוואר בקבוק. מצד אחד זו תופעה מאוד רחבה ומצד שני אין הפנמה של - - -

כמות כתבי האישום, אני יכול להגיד לך שהם מאוד נמוכים.

גם פה בחיפה?

יחסית לעבירות פליליות אחרות.

כי קשה להאשים, קשה להוכיח?

זה עניין של ראיות - - -

זה עניין של סדר עדיפויות.

לא, זה הרבה משתנים.

אני יכולה להגיד לך שהמדיניות במשטרת חיפה ובזבולון - - -

כן, אבל למשטרה יש מודיעין, זה לא רק פשיטות. יש מודיעין, אפשר להפעיל - - -

המשטרה יודעת על כל המקומות.

אנחנו מפעילים מודיעין בשביל להגיע לדירות האלה.

אחת הבעיות בתל אביב, מה שהם אומרים לנו תמיד, זה שאחת הנשים לוקחת על עצמה כביכול את הבעלות ואז לא רוצים לעצור את האישה. אבל אני אומרת, זה לא תירוץ, יש מודיעין - - -

המטרה שלנו זה כן להגיע למפעיל המקום.

אפשר באמצעים מודיעיניים להגיע למי שמאחורי זה. זו שאלה של רצון.

בתור איש מודיעין, ההבדל בין מודיעין לבין ראיה הוא לפעמים כל העולם.

יכול להיות, אבל זו לא סיבה ל - - -

תאמיני לי שהמשטרה יודעת הכול, בחלק היא לא רוצה לטפל - - -

דרך אגב, אנחנו מקווים לקדם את חוק הפללת הלקוח ו - - -

שכולל סל שיקום בתוכו.

אנחנו מאוד מאוד מקווים לקדם את הפללת הלקוח במושב הבא.

אני רוצה להגיד דבר אחד, העבודה היא לא רק של המשטרה. אם אנחנו לא נבין שהעבודה היא של כולנו, כי כשאני יושבת ואני אגיד לך משהו שהוא לא יגיד את זה, כי הוא יבוא ויגיד לי 'נכון שאת יודעת כתובות? את מעבירה לי כלום', למה? כי אני נאמנה למטופלות שלי. פה בשיח הזה, דרך אגב - - -

אבל למה הוא צריך את הכתובות של אנשים?

של הדירות. אני אגיד לך משהו, יושב התובע המשטרתי, יחד עם התובע העירוני והגורמים הטיפוליים, ואנחנו דנים תכל'ס מה עם המקום הזה, למה אי אפשר לסגור, מה אני יכולה לעשות, האם יש רישוי עסק, איך קורה שהוא - - - האם העירייה יכולה להוציא צו לסגור. זו עבודה של כולנו ופה כל אחד צריך להתחייב. זה לא רק הם, זה כולנו.

מכיוון שנשארה לנו רבע שעה, זמננו הולך ומתקצר, אז נשמע את א'.

א' התחילה לעבוד אצלנו במסגרת אותו קורס שעשינו עם הרשות למלחמה בסמים, עם דפנה. עשינו קורס ובמסגרת השותפות אני הסכמתי להדריך אחת מהקבוצות ושם הכרתי את א', שהגיעה כתלמידה לקורס. אני חושבת שאם קודם אמרנו שזו עבודה של כולנו, זו באמת עבודה של כולנו.

שלום, קוראים לי א'. אני נקייה עשר שנים פלוס. אני היום בת 38, הביאו אותי לארץ כקטינה, בגיל 17, נחטפתי בליטא במהלך טיול, אני ילידת רוסיה.

במהלך טיול בליטא?

כן. נחטפתי שם והעבירו אותי דרך בן גוריון לפה, נסחרתי בתל אביב והגעתי לאילת. באילת העבידו אותי כשנה כמעט, הייתי בהיריון, העבירו אותי לירושלים, שם זרקו אותי לעוד איזהשהם סוחרים שעשו לי את הלידה המוקדמת, המשיכו להעביד אותי. כנראה היו להם בעיות עם המשטרה ואיכשהו ויתרו עליי. אחרי זמן שביקשתי לצאת משם, כבר הכרתי סמים, דרכם הכרתי סמים, לא הגעתי לפה מכורה, לא בהתמכרות ולא בזנות. הכרתי מה זה קוקאין, מה זה אקסטזי, מה זה מריחואנה. זה התחיל בסמים די קלים ודרכם הכרתי כבר אנשים שמכורים לסמים יותר קשים והתחלתי להשתמש.

ניצלתי מהאנשים האלה, הייתי כבר לבד, אבל נשארתי כלי שבור אחרי כל מה שקרה לי. לחזור לארץ לא ראיתי רלוונטי, מאוד היה מבייש אותי כל מה שקרה לי, הייתי כבר משתמשת בסמים, איך אני אספר שאני משתמשת. הייתי באיזה שהוא לופ כזה של סמים וזנות ונשארתי שם. מיום ליום ההתמכרות שלי גברה, הייתי מזריקה סמים, סמים קשים, הרואין, קוקאין, שוב חזרתי לזנות, כבר לזנות בכביש, הייתי משתמשת יום יום וצורכת סמים עשר שנים רצוף, 11 שנים.

עברתי תאונה קשה פה בארץ, בדרך לסוחר, מאז אני לא יכולה לטפל ביד, כי אני חסרת מעמד פה בארץ, אין לי מעמד. יש לי ויזת עובד לשנתיים. הסיבה שאני לא נותנים, כי אני לא יהודייה והייתי מעורבת בפשע - - -

היא הגיעה דרך סחר לא חוקי לפני הרבה שנים.

לפני 20 שנה, היא בת 38, הגיעה ב - - -

ואת לא מוכרת בתור קורבן סחר?

אומרים שיש חוק התיישנות על זה.

את מבינה? גם על דברים טובים יש חוק התיישנות.

אז תמיד מזכירים לי איפה הייתי, לא רואים איך אני הגעתי ומי אני פה. נולדה לי פה בת, אני בזוגיות של שבע וחצי שנים.

אני חושבת שאולי גם חשוב להדגיש את הנושא, הייתה לך תאונה. היא הייתה מכורה, היא הייתה בכביש, הגעת לבית חולים.

כן. הגעתי לבית חולים, שמה טיפלו בי. הבן אדם שהשתמשתי איתו נתן לי שם של האקסית שלו, של גרושתו והשתמשתי באותם פרטים. בעצם גם כשעצרו אותי נכנסתי למעצר, הייתי במעצר, ישבתי במקום 26 חודש שנה וחצי, אז שילמתי על המעשים שלי שעשיתי פה, בנוסף לתיק - - -

קיבלת טיפול רפואי עד הסוף?

לא. יצאתי החוצה, אמרו לי, 'תצאי עכשיו, סיימנו, עשינו ניתוח, אבל תמשיכי להיות איתנו בקשר דרך קופת חולים' ואין לי קופת חולים ואין לי כלום והמצב החמיר והגעתי כמעט לכריתת יד. גם היום אני במצב של כריתת יד.

היום אין לך מעמד בכלל, או שאת תושבת ארעית?

לא, אין לי, יש לי ב'2.

אשרת אישור עבודה.

באוגוסט אני מגישה עוד - - -

כבת זוג.

יש לך בן זוג ישראלי?

כן, יש לי בת ממנו, היא בת שש, סיימה כיתה א' בהצטיינות. אני עובדת פה - - -

טוב, אז קודם כל כבר, בסוף הישיבה, בת שבע, אנחנו ניקח את הפרטים של א'.

יש לי פה בשבילך מוכן.

אז אנחנו נפנה, חבר הכנסת יהודה גליק ואני נפנה לשר הפנים - - - לא, באמת, לכל כלל יש גם חריגים ויש ועדת חריגים. זה מקרה הומניטרי באמת ממדרגה ראשונה.

אני הגשתי בקשה לוועדת חריגים ואמרו 'יש לך בן זוג, לכי תגישי בקשה של ידועים בציבור', הם לא החזירו לי תשובה אחרי שנתיים שחיכיתי.

אנחנו נפנה לשר הפנים בשמך, אנחנו נספר לו על הנסיבות שבהן הכרנו אותך ושמענו את הסיפור. באמת, אני חושבת, שקשה מאוד שזה לא ייקח ללב, מקרה מאוד מאוד ייחודי.

כרגע את מקבלת טיפול רפואי רצוף?

לא, אין לי קופת חולים.

כרגע אין לך שום טיפול רפואי?

אני עובדת, אבל אין לי - - -

אני רק רוצה להדגיש. אחרי שהיא נעצרה היא הגיעה לשירות בתי הסוהר, בעצם את התנקית בשירות בתי הסוהר.

כן, אני יצאתי משם כבר נקייה, הובהלתי למבט נשי - - -

מבט נשי זה איפה שהיינו.

המקום היחיד שהסכים לקבל אותי בארץ. שיקום האסיר לא הסכים לקבל אותי, היה בן אדם שעבד מטעם משרד הפנים ושירות בתי הסוהר, ככה הוא הכיר אותי והוא סידר לי בעצם - - -

אני חושבת שאחד מהדברים שמאפיין את החריגים, שמשרד הרווחה הסכים לתת הועדות.

כן, יש מספר זהות משרדי.

מישהו שאין לו אזרחות. זה לא משהו שהוא ברור מאליו. היא סיימה את מבט נשי בלי שיש לה זכויות ובלי מעמד.

ההורים שלך יודעים איפה את?

מתו לי כולם במשפחה. הייתי בטיפול. היה לי אבא, אמא התגרשה ממנו ואני לא בקשר איתו מגיל ארבע, אני לא יודעת מה איתו. הייתה סבתא, אחותי הגדולה ואמא. שלושתן מתו בשנה אחת, קיבלתי בשורה כשהייתי בטיפול. נשארה לי שם אחיינית שפעם אחרונה ראיתי אותה בגיל שש, כמו הבת שלי היום. אנחנו חידשנו את הקשר, אני בקשר איתה. מרגש, אבל גם - - -

הצלחת ללמוד את הקורס?

אני סיימתי קורס ב - - -, אני מקבלת תעודה בנובמבר. אני סיימתי קורס של נוער בסיכון.

בהצטיינות. למדנו ביחד, אז אני יודעת שבהצטיינות.

אני שוקלת ללמוד תואר ראשון בעבודה סוציאלית, אבל זה ככה - - -

קודם כל דרך הוועדה אנחנו נפנה לשר ותיכף נקבל פרטים בנושא הטיפול הרפואי. כמו שחבר הכנסת גליק אומר, נושא אחד זה המעמד והנושא השני זה טיפול רפואי. בסוף גם מי שאין לו מעמד, כולנו בני אדם, לפני שאנחנו כל דבר אחר, ובני אדם זה קודם כל שלמות הגוף והבריאות. זו בת שבע, מנהלת הוועדה, היא תיקח ממך, אמרת שיש מכתב, ניקח את המכתב ואם צריך עוד - - -

הגורמים המקומיים פה בחיפה לא מקדמים את כל הטיפול בנושא הבריאות?

קידמו עד כמה שיכלו.

אין להם, זה הכול במשרד הפנים.

אני אפילו רוצה לציין, אתה יודע, אני פטריוטית מהצפון, אני רוצה להגיד שיש מדינת תל אביב עם כל השירותים במדינת תל אביב ויש את ה - - -

אבל לא שלחתם מכתבים עד היום?

ברור ששלחנו. אנחנו בקשר עם משרד הפנים, אנחנו נסענו לכנס של משרד הפנים ונתנו הרצאה חינם בכנס של משרד הפנים, בתקווה, וניסינו ל - - -

הבעיה לא קשורה להיבט גיאוגרפי. בעיקרו של דבר זה אנשים ספציפיים שיש את הבעיה הזאת - - -

אבל חוץ ממנה יש עוד בשירות הרווחה. הסיפור הזה של בלי מעמד הוא לא פתור, כי בלי מעמד לא מגרשים. נגיד שיגרשו, הם לא מגרשים ומשאירים - - -

רק עכשיו הייתה לי פנייה של מכורה לאלכוהול מחיפה, בלי מעמד, אנחנו עושים מספר זהות משרדי, אז היא מקבלת טיפול ברווחה, אבל לא טיפול בריאותי.

יש אמנת האג, שלושה ילדים מסודרים במסגרות של בריאות הנפש והאישה ללא מעמד.

ההוא שחטף אותך, מישהו טיפל בו או שהוא ממשיך לחטוף עוד עשרות כמוך?

זה מישהו מליטא. אני שמעתי על הרבה פרשות ששם - - -

יש משטרה בינלאומית ש - - -

נושא הסחר, באמת כמו שאמרה ביאטריס, הוא היה מאוד מאוד דומיננטי במשך 20 שנה, הוא התחיל בשנות ה-90' - - -

האמריקאים לחצו, חל שיפור.

חל שיפור, באמת א', אני קוראת לזה ניצולה, את ממש ניצולה מגורל, אולי אחד הקשים שיש ברחבי העולם באופן גלובלי. היום, בישראל לפחות, הוא מאוד מאוד ירד והוא כמעט ולא, בטח לא בהיקפים האלה, אבל קודם כל כל אדם וכל אישה זה כמובן עולם ומלואו וזה חיים שלמים, ודבר שני, כמו ששמענו קודם, זה לא אומר שבעיית הזנות והסמים, היא פחות גלובלית, אבל היא הפכה להיות מקומית וישראלית, היא פה בדירות ובמקומות האלה. זה שני צדדים של הגורל הקשה הזה. אנחנו באמת ננסה לסייע לך באופן אישי.

הנושא של מעמד, אני יודעת, הוא מאוד סבוך, הוא בעייתי, אנחנו מטפלים בו בכל מיני - - - אפילו לא יודעת, יכול להיות שלחבר כנסת גליק ולי יש השקפות שונות בהקשר ה - - -

לא, על יתר הדברים שאנחנו לא מסכימים - - -

אבל ברמה האישית קשה לעמוד מנגד ולכן אנחנו - - -

פשוט אני פה בארץ כבר יותר ממה שהייתי ברוסיה, אני פה 21 שנה, שם גדלתי עד גיל 17. כאילו זה כבר לא המדינה, גם אם אני אסע לשם אין לי שם מי לחפש ומה לחפש. אני יותר זרה שם ממה שאני פה.

אני רואה את א', אני רואה את שתי הידיים שלה פצועות, אחת מהסמים ואחת מהתאונה, ולראות איך את מצליחה לתפקד ולעבוד כאן ולתת את הנשמה שלך, לעזור לנשים אחרות ולהציל אותן, זה מדהים. החיים בסוף סוגרים מעגל. שאלתם את ר', אותה אישה שתפסה אותה ברחוב אמרה לה 'ילדה, את רוצה עזרה?' בסוף כל השנים האלה הביאו אותה לעבוד אצלנו. היא מדריכה אצלנו גם.

אני רציתי להגיד, הרבה מפחדים במשטרה, במיוחד בחברה שלי שהייתי בזנות ובסמים, אבל אני אומרת שבמקרה שלי בית הסוהר הציל לי את החיים. אני הייתי במצב אנוש, כשעצרו אותי אני הייתי בחום 42, עם דלקת של היד, רצו לחתוך לי את היד, ורק בעזרת בית הסוהר ניצלתי ושם נתנו לי הזדמנות להיות נקייה, בפעם הראשונה שהמוח שלי קצת התבהר ואני הבנתי כמה נמוך אני נפלתי ומה עושים מפה. שם היה לי משבר עם משהו אחר, אני לא חוזרת לשם, אני לא רוצה להיות שם, זה לא שלי. אני בכוונה הדגשתי שאני לא באתי מכורה, לא באתי מהזנות, לא באתי מהרקע הזה, זה היה רחוק ממני, זה גורל, הייתי שם, אבל אני חייבת לצאת משם ושם קיבלתי הזדמנות. עברתי שם טיפולית וכבר השתחררתי שנה נקייה.

המון תודה, א'. באמת תודה שחלקת איתנו. תודה, ביאטריס, על שני הסיפורים ושתי הדמויות המיוחדות האלה. נעשה סיור בדרך, נלך לידך יחד עם הפרוטוקול ונעשה את דרכנו.

(בסיור)

יש לנו שישה חדרים כאלה. שוב, על אותו פרינציפ. שאלתם מה התפוסה. שוב, מבחינת משרד הרווחה, הוא לא שומע, יש לנו מקום לעשר נשים, שוב, גם אם יהיו 13 ותתקשר ה-14 שהייתה מטופלת שלנו ותגיד 'תקשיבי, אני עוד רגע נופלת' אנחנו נפתח לה את הדלת ונשלם את המחיר שנשלם. המחויבות הראשונית שלנו היא כלפי הלקוחות. אם למעלה העניין היה להציל חיים, פה הן לומדות מה זה לחיות במשפחה.

אני אגיד לכם משפט אחד שתבינו מה זה יום ומה זה לילה, מה זה לקום בבוקר, זה הדברים הכי פשוטים. אני אומרת, הן צריכות ללמוד שלנהל משא ומתן ולוותר זו לא חולשה, כי העולם בחוץ זה של שולט ונשלט וכשהן מגיעות לכאן הן יילכו מכות על איזה תחנה יראו בטלוויזיה, כי אין משהו אחר, זה מה שהן יודעות. פה הן צריכות ללמוד שצריך לדבר.

כפי שאתן רואות, אני חייבת להגיד, המצרכים הכי נצרכים פה ב'אופק נשי' זה שמן לטיגון ואקונומיקה לניקיון. אלה כמויות שהולכות פה. הניקיון הופך להיות מאוד משמעותי, זה משהו שהן חייבות, כל הזמן הן מנקות ומנקות ושומרות גם על הגוף וגם על הבית.

אתה רוצה לסדר את הראש שלך אתה מנקה את הבית.

בדיוק. פה הן לומדות לחיות בבית, במשפחה, ביום יום, בחלוקת תפקידים. כשמישהי מכינה אוכל הן לא יגידו 'איזה זבל של אוכל, מה את מכינה?' אלא גם ללמוד להגיד מילה טובה גם - - - הדברים שאתה מחנך את הילד שלך מגיל אפס ופה הן מתחילות ללמוד את זה בגיל 30.

דרך אגב, פה הן חוות משהו. שוב, משרד הרווחה פה, לא כדאי שישמעו את זה, אבל הן פה לומדות מה זה שפע. כל יום יש ארוחה בשרית, מקבלות פה - - - לא זורקים חמאה על התקרה, אבל הן יודעות מה זה ארוחה מזינה יום יום, כמה שהן צריכות, תמיד יהיה חשמל ומזגן. הדברים שהן לא חוו. הצורך הוא ענק.

זה גם הדרישות של משרד הרווחה.

ברור. אוהו, איזה דרישות יש למשרד הרווחה.

אנחנו נכתוב לשר.

במסגרת הרוח הצפונית התחיל, זה התחיל בתל אביב, כל חודשיים ביאטריס מתקשרת, 'מתי מגיעים לחיפה? וזה לא יפה, למה מתל אביב לתל אביב', בסוף השנה זה קרה. השנה פתחנו סדנת - - - חן, אולי תציגי את במילה? חן היא רכזת התעסוקה שלנו. דרך אגב, בשונה מתל אביב הסכמנו שזה יהיה עוד יותר מובנה ואז אין מקרים שנשים הולכות לאיבוד בדרך, נשים מפה לא צורכות ונשים שלהם לא צורכות את השירות שלנו, אנחנו עושות את זה בשיתוף פעולה.

חבר הכנסת גליק איתנו. אתה מכיר, אתה יודע מה זה הופכות את היוצרות?

כן, הייתי בדירה בתל אביב לפני שבוע.

אז זה הגיע גם לפה השנה. חדש.

הזמנו שמלות לחברות הכנסת לפתיחת המושב ממעצבות אופנה של תל אביב.

השחקניות של הבימה כבר קיבלו.

אז הסטודיו הזה הוא שיתוף פעולה שלנו עם 'הופכות את היוצרות'. יש פה נשים שלנו, בוגרות שלנו ונשים מהשטח שבאות. המטרה היא ליצור איזה שהיא הכשרה מקצועית, לתת איזה שהיא דרך לצאת מהזנות ולקבל משהו מקצועי שאפשר לעבוד בו. יש הרבה מאוד צורך בתופרות ומעצבות ויש לנו פה נשים שלא עבדו מעולם ואחרי השנה הזאת צמחו למקום שעכשיו הן עובדות בעבודה מסודרת, יש להן חלון תעסוקתי והן מישהי, הן רואות את עצמן כאיזה שהוא משהו אחר, שלא חייבות את הרחוב. זה שיתוף פעולה מקסים.

שיתוף פעולה זה אנחנו נותנות את המבנה, מביאות את כל החומרים - - -

מביאות את המבנה ואת הנשים.

בדיוק, את הנשים ואת הליווי.

אנחנו עושות ליווי תעסוקתי וליווי של עובדות סוציאליות, הן מביאות את ה - - -

הן מביאות את מדריכות התפירה ואת ה - - -

נהדר, כל הכבוד.

(סיכום הסיור)

אני רוצה בשם הוועדה מאוד מאוד להודות לך ולצוות, לר', לא' ולחן ולכל הצוות ולנשים שפגשנו כאן. אני חושבת שזה באמת היה אחד הימים המרגשים שאני זוכרת בוועדה באופן כללי, על כל התחנות שהיינו פה ביום הזה. ראינו כמה עבודה שלפעמים נעשית אי שם במשרדים בירושלים, יש לה בסוף הדרך חיים של בן אדם, של אישה, שנוגע בכל כך הרבה מעגלים מסביב וזה גרם לנו באמת למוטיבציה גדולה יותר ממה שהייתה לנו קודם לדעת בשביל מה ובשביל מי אנחנו עובדים. אני אומרת את זה גם לקראת, אנחנו מתקרבים לדיוני תקציב שיהיו בכנסת וספציפית משרד הרווחה.

אני רוצה לשוב ולהודות למשרד הרווחה ולך, שבי, ולכל הצוות, על האירוח ועל הארגון של היום הזה. זה ליבת העיסוק שלנו, אבל עדיין תמיד חשוב לבוא ולראות את הדברים.

אמרתי את זה קודם, אבל אני אגיד את זה גם עכשיו כסיכום. משימה משמעותית מאוד שלקחנו על עצמנו בדיוני התקציב האלה זה לייסד, לא אגיד להוסיף, אלא לייסד תקציב משמעותי לנושא רצף ההתמכרות הנשי, הייעודי, כמשהו שבאמת הוא כרגע באיזה שהיא התקבצות מאוד חשובה, באיזה שהוא צומת, שהרבה דברים, גם הצורך כבר ברור לנו, התכניות תוכננו, יש לנו את המודלים הראשוניים, אותך ואת המסגרות האחרות שהן מעין סנוניות ראשונות כאלה שמראות לנו מה גודל הצורך העצום שבא מהנשים ועד כמה מענה יכול להיות משמעותי. לכן באמת תודה לכם, מאוד מאוד חשוב לנו היום הזה.

אני מצטרף לתודות ואת יכולה גם להתנצל בשם שנינו, אני ראיתי שנורא הבכנו אותן, חלק מהן שהיו שם - - -

אנחנו הודענו לפני שעליתם.

כן, הבטחתם להן ביטחון ופתאום הבאתם להן פה איזה חבורה שחודרת להם לפרטיות. אני בכל אופן הייתי מאוד מאוד נבוך ותמסרי את התנצלותנו.

אני שוב חוזר על הדברים שמבחינתי, קודם כל ברמה האישית, אני מודה לאלוהים, אמנם ר' וא' היו באמת מקרי קצה, אבל הנשים שפגשנו היום יכולה להיות כל אחת מכל מקום, באמת להודות לה' שנחסך מאיתנו הגורל הזה והמחויבות שלנו היא לדאוג לאחרים.

אני אומר אלף פעמים, הדגש שלי הוא על נושא המניעה, כי אם היה מישהו שהיה שם את האצבע ברגע הנכון כל אחת מאלה שפה, היה אפשר לחסוך המון כאב, המון עוגמת נפש והמון תקציבים. אז מה שרק אפשר לעסוק בנושא של המניעה, במיוחד בקבוצת הסיכון, פגשתי פה מישהי שהיא כבר דור שלישי, היא מדברת על הבן שלה ומישהו חייב להביא את המספריים ולחתוך את החוט הזה, כי זה לא גורל, זה לא חייב להימשך ככה. להיכנס לתוך המקומות שיש סיכון, כי כואב הלב שנראה את הילדים ואת הנכדים ואת הנינים שלהם ממשיכים את אותה שרשרת.

וחוץ מזה, יישר כוח לכל מי שנמצא פה. אנחנו בכנסת מדברים, דוחפים, ואתם בעבודה הסיזיפית היומיומית, כל המשרדים, כולל המשטרה, כולל כל אחת מהעמותות וכל אחד ממשרדי הממשלה. יישר כוח, אתם בלי הזרקורים עושים את העבודה הזאת ביום יום, אולי לא תמיד מקבלים את הפרגון, אז קבלו מנת פרגון לתקופה ארוכה בשמנו ובשם כל הוועדה.

אני רוצה להגיד משפט לשניכם. אמרתי קודם לתמר כשירדנו, אנחנו גדלנו עם חברי כנסת אחרים, עם כאלה שחיכינו להם עם כיבודים ועם דגלים מתנפנפים, ישבנו במזגנים ובמקום של מצגות ודגלים ובזה זה התחיל והסתיים. צריך להגיד גם לכם תודה. להגיד לכם תודה שאתם בוחרים לכתת רגליים, ללכת ממקום למקום. במקום שבו אני נמצאת, אני בסך הכול שלושה-ארבעה חודשים בתפקיד הזה, אני למדתי דרככם את המערכת שלי גם, אבל מעבר לזה כולנו פה, כל פעם, אני בטוחה, כמו שאילנה אמרה, היא שומעת את ר' בפעם הרביעית או העשירית וכל פעם היא לומדת עוד משהו. להגיד לכם תודה, תודה שבחרתם להיות כאלה, להיות מין דור חדש, כי אתם מחזירים, עכשיו אני חוזרת לנקודת המוצא שלי מהחינוך, אתם מחזירים את האמון גם לילדים שרואים שחברי הכנסת היום עובדים, שיעור אזרחות אולי יהפוך עוד פעם משמעותי ואמיתי. ואני, במקום שלי, אם מותר לי, אני קצת יותר מבוגרת מכם, אז מותר לי, אני גאה בכם. גאה בכם ומודה לכם.

תודה רבה, באמת תודה. ובנימה באמת אופטימית וחשובה זאת - - -

רק להגיד, אל"ף, תודה לחיפה, אילנה ובכלל וגם לצוות שלנו בבוקר. אנחנו נמצאים בצומת טוב, זו הזדמנות, אני מקווה, לאור מה שמתפתח, לתת מקום אחר לנשים על רצף ההתמכרות. ראינו לאורך כל היום מגוון של נשים במקומות שונים ובהתמודדויות שונות ואני מאמין שהסך הכול בפרק זמן קצר יאפשר למשרדים השונים לתת איזה שהוא פוש נכון יותר ומותאם יותר לאוכלוסייה הזאת. ובאמת הצוותים המקצועיים, כמו תמיד, המון תודה על העשייה והמשך יבוא.

תודה רבה, תודה לכולם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:00.